← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 4,053 sections
Single column Two columns
Yoreh De'ah.84.9.1 ומ " ש אבל הנמצאין בשרביטין או בתוך הפרי אסורין שיש להם מקום לרחוש משמע דאף בשרביטין אינו אוסר אלא מטעם שרוחשין בתוכו וכן מבואר מלשון הרא " ש ס " פ א " ט אבל מדברי א " ו הארוך מבואר דבשרביטין אפילו ידוע דלא רחשו בתוכו אסורין כיון דהשרביטין נופלות בעת הדישה הו " ל מין עץ מאחר שסופן להקשות וכאילו גדל התולע באילן עצמו דהו " ל שרץ הארץ אפילו לא רחש כלל ולכ " ע אסור אף לר " ת ורבי' יעבץ דס " ל דאפילו במחובר לא הו " ל שרץ הארץ כ " ז שלא פירשו היינו דוקא בגדל בפרי במחובר אבל הגדל בגוף העץ אסור מיד וה " ה בשרביטין דסופן להקשות כגדל באילן דמי עיין שם וכן כתוב בשערי דורא וראייתו מפרק כיצד מברכין קרא כיון דסופו להקשות חשיב כמו עץ וכל זה כתוב במרדכי ספ " ט :
Yoreh De'ah.84.10.1 אפילו הגדלים במחובר וכו' כ " כ הרשב " א בת " ה ודלא כדמשמע מפירש " י פא " ט ( דף נ " ח ) דדוקא בהתליעו בודאי חיישינן שמא התליעו במחובר אבל אם אינו ידוע אם התליעו לא חיישינן אע " ג דדרכן להתליע וכן הוא לדעת רבינו שמואל דגריס הני תמרי דכרום פי' שהתליעו כמ " ש התוס' בשמו דליתא אלא כדעת כל הגאונים דכל שדרכן להתליע צריך לבדוק וכ " כ הרא " ש לשם דף קס " א ע " ב :
Yoreh De'ah.84.11.1 ומ " ש תוך י " ב חודש אין לו תקנה כתב מהרש " ל פי' אין לו תקנה בבדיקה זו ליתנם במים וכו' דשמא יהיו קצת מתולעים שלא יהיו מנוקבים שלא יעלו דהשתא אפי' . אם ימותו בתוך הרותחים כיון שגדלו במחובר אסורים אפילו לא פירשו אבל יש להם תקנה לבדוק כל אחד ואחד מתוכו אם הוא ממין שדרכו להתליע מבפנים ואינו ניכר מבחוץ כגון תפוחים קטנים והדומה להם או שיבדוק כ " א ואחד בפני עצמו מבחוץ ואם אין בו ריעותא סגי כגון פולים שהם קטנים שניכר הריעותא מבחוץ כמ " ש הרשב " א שהרחש בפולין החדשים נודע מקומו שמקומו משחיר ובכ " מ שמשחיר נוטל קצת באומד וזאת היא בדיקתו והכשרו עד כאן לשונו : כתב הר " ן ע " ש הראב " ד דאם נמצא תולע אחד או ב' בקדרה זורקן והשאר מותר אבל שלשה וד' הכל אסור דהוחזק קדרה זו בתולעים ומביאו ב " י ופסק כך בש " ע כאן וכ " כ הרשב " א בתשובה הביאו ב " י סוף סימן ק' וגם בש " ע פסק כך לשם ותימא דכאן כתב ב " י ע " ש הרשב " א בתשובה דאוסר גם במצא שם ב' פעמים עכ " ל משמע דפוסק בהא כרבי דבתרי זימני הוי חזקה וכך ראוי להחמיר בתרי זימני נ " ל :
Yoreh De'ah.84.12.1 ומ " ש ואח " כ יתנם בקדרה רותחת איכא למידק יתנום מיד בתוך מים רותחין כדי שימותו התולעים מיד תירץ הרשב " א ה " ט דחיישינן שמא יפרשו מן הפרי לאחר מיתה דאפילו מתה תחילה ואח " כ פירשה אסורה מספק למאן דגריס פירשה מתה ואע " ג דהרא " ש כתב דלא מסתבר להסתפק בזה וגרסתו היא פירשה ומתה וכדכתב רבי' לעיל מ " מ לא אמרה אלא להלכה אבל למעשה ודאי דיש לחוש לגירסת הרמב " ם והרשב " א ולפיכך צריך ליתנם תחלה לתוך מים צוננים כדי שיפרוש מחורו כל העתיד לפרוש והמתולעים והמנוקבים יעלו למעלה עם התולעים ואח " כ אם יש עוד תולעים שלא ניקבו לחוץ ימותו במים רותחין ולא יפרשו לחוץ כלל אפילו לאחר מיתה :
Yoreh De'ah.84.13.1 כל תולעים הנמצאים וכו' ספא " ט וצ " ע דבש " ד כתב תולעים הנמצאים בחתיכות דגים נמי אסירי והיינו לומר שכשחותכין הדגים לחתיכות נמצאים אח " כ תולעים בחתיכה ומסתמא באו בדגים בחיי הדגים ואפילו הכי אסורין וצ " ל לפ " ז דס " ל לרבינו תם דהא דמסיק בגמרא דתולעים שבדגים מותרים היינו דוקא כשנמצאו התולעים כשהדג שלם בין עור לבשר דודאי הוא דלא אתיין מעלמא . אבל אם נמצא כך מונח בחתיכת דג אע " ג דלא נמצאו במעים יש לחוש שמא נכנסו באזנו ואח " כ נכנסו בבשר הדג מבפנים ולכן נמצאו בחתיכה ואסורין מספק וכ " כ בספר התרומה סימן ל " ז והכי מוכח מתוך דברי הר " ר יונה בא " ו הארוך שער מ " א שכך הוא דעת ש " ד לחלק בין דג שלם לחתיכת דג והיינו כדפרישית אבל מדברי הרשב " א בחידושיו מבואר שהבין דלדעת סה " ת בדגים נמי אסורים אפילו הנמצאים בגוף החתיכה כמו בבהמה והקשה עליו דא " כ הא דהתירו בגמרא תולעים דדגים אינו אלא הגדלים בדג לאחר מיתה וא " כ אפילו דבישרא נמי דבהיתירא גדלו לאחר מיתה גם מהר " ם בת " ח כתב דמשמעות השערים דאף בדגים אסור בכל ענין אבל לפע " ד דלא אסר הסה " ת אלא בנמצא בחתיכת דג דאיכא ספק דילמא מעלמא אתו באזניו אבל בנמצאים בין עור לבשר מותרין וכדמוכח להדיא בא " ו הארוך וכדפרישית : כתב בהגהת ש " ד ע " ש מהר " א א " ז על קמח שהתליע בכד דאיסור גמור הוא אפי' אם לא פירשו אלא בכותלי הכד מבפנים וחזרו לתוך הקמח דלא דמי למשקין שבבור כי לשם יש יתור מכל אשר במים לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע ושמעתי שרבינו אבא מורי עשה מעשה כן שהתליע קמח חטים וצוה להוליכו לנהר דונא " י להשליכו בו ולא רצה להתיר למכור לנכרי פן יאפנו פת וימכרנו לישראל עכ " ל וכ " כ בתשובת הרא " ש כלל כ' דין ג' לאסור הקמח והמלח שנמצא בהם תולעים שקורין מילווא " ן משום דחיישינן שמא פירשו וחזרו ונ " ל דדוקא כשהמילווא " ן גדלו קצת שרואין אותן רוחשין בכד ושורצין אנה ואנה אבל במילווא " ן קטנים שלא נראים אלא ע " י בדיקה בחום השמש ובחום האש ואין ספק שלא פירשו לא חיישינן לדילמא פירשו וחזרו כיון שאין הדבר מצוי שיהיו נפרשין כלל ובכה " ג מיירי באגודה ובש " ד דתולעים הגדלים בקמח מותרין וחילוק זה מבואר ברוקח הביאו בהגהת ש " ד סי' מ " ז ובתשובה הארכתי בס " ד בדברים אלו . ומ " ש שאסור למכרו לנכרי' נראה דדוקא בקמח ומטעם שכתב שמא יאפנה פת וימכור לישראל אבל במלח וכן במיני קטניות שהתליעו כגון היר " ז וגרויפ " ן וכיוצא בזה מיני פירות פלוימ " ן וראזינ " י שהתליעו יכול למכור לנכרים דאין לחוש שימכור לישראל דכיון דדרכן להתליע אסור לאכול מהן עד שיבדוק תחלה לא יגיע לידי איסור וכ " כ הר " ן בתשובה סי' נ " ז נ " ט וז " ל ולמכרם לנכרים נמי שרי שלא אסרו כן אלא בדבר שאין איסורו מוכיח מתוכו אבל כגון זה שרישומן ניכר ונתפרסם בעירכם מסתברא דשרי עכ " ל . ומ " ש הרב בהגהת ש " ע אתולעים שנמצאים בקמח ובמלח ושאר דברים שאינם משקה דאסור למכרו לנכרים שמא יחזור וימכרנו לישראל לא דק דאין איסור במכירה לנכרים אלא בקמח שמא יאפנו פת וימכור לישראל נ " ל : כתב ב " י ע " ש הרשב " א בתשובה ירקות מבושלים שנמצא בהם תולעים ב' וג' פעמים יש לחוש שמא יש ואינם ניכרות עכ " ל ועיין בתשובה סי' קי " ג מבואר מדבריו דכשהן חיין יש להם בדיקה יפה ואף על פי שהוחזקו בתולעים מרובין :
Yoreh De'ah.85.1.1 סימני חגבים וכו' משנה וגמרא ספא " ט ומ " ש הרא " ש האידנא וכו' ומטעם זה נהגו באלו הארצות שלא לאכלן לפי שאין בקיאין בשמותיהן ואין נאכלין אלא במסורת :
Yoreh De'ah.86.1.1 סימני ביצים וכו' שואלים את המוכר ממה הן וכו' נראה דמדכתב רבינו בסתם שואלים את המוכר משמע דס " ל דאין חילוק בין אם המוכר נכרי או ישראל דאפילו נכרי נאמן דלא מרע נפשיה כל היכא דלא מצי לאישתמוטי כדכתב ה " ה בשם הרמב " ן וכ " כ הר " ן דנכרי נאמן באומר של עוף פלוני וטהור הוא ואע " ג דאין סומכין על דבריו של נכרי לא לאיסור ולא להיתר מכל מקום הכא שיש בהן סימני טהרה סומכין עליו ואע " ג שאינו סימן מובהק וכן בישראל אע " ג שאינו חשוד דטפי אסורה כיון שאינו מומחה ומוחזק בכשרות אין סומכין עליו מן הסתם אא " כ באומר של עוף פלוני וטהור הוא והא דבעינן ראשה אחד כד וכו' היינו משום דאם אין להן סימן טהרה אין סומכין עליו במה שאומר של עוף פלוני וטהור הוא דהא ודאי משקר וכדכתב רבינו בסמוך ואה " נ דאם הם טרופים בקערה נמי סומכין על ישראל באומר של עוף פלוני וטהור הוא אע " פ שאינו מומחה כמו בקרבי דגים כשנימוחו וכדלעיל בסימן פ " ג . ואע " ג דבסימן קרבי דגים כתב רבינו דקונים מאינו מומחה כשיש להם סימני טהרה ולא בעינן דיאמר גם כן משל דג פלוני וטהור הוא לדעת הרא " ש וכדלעיל בסימן פ " ג מ " מ בביצים דלאו סימן מובהק הוא כמו סימן קרבי דגים בעינן דיאמר גם כן של עוף פלוני וטהור הוא :
Yoreh De'ah.86.2.1 ומ " ש אבל אם אמר סתם משל עוף טהור ואינו מזכירו אין קונין ממנו לאו דוקא דה " ה נמי אם אמר משל עוף פלוני ואין אנו מכירין אותו שהוא טהור אלא רבותא אשמועינן דאפי' אינו מזכירו ואם היה מזכירו היו מכירין אותו שהוא טהור אפי' הכי אין קונין ממנו כ " ש כשמזכירו ואין אנו יודעים אותו דאיכא ריעותא שאם היה טהור היו יודעים אותו ולפ " ז ניחא הא דכתב רבינו :
Yoreh De'ah.86.3.1 והרמב " ם כתב וכו' דחולק על מ " ש תחלה בסתם שואלין למוכר דמשמע אפילו אם הוא נכרי כדפרישית דלהרמב " ם אין קונין מנכרי אא " כ מכיר הביצים ויש לו בהן טביעות עין :
Yoreh De'ah.86.4.1 ומ " ש רבינו ונראה שאין לחלק וכו' הוא להשיג עליו לפי סברתו דהרמב " ם דמדלא מפליג אלא בין ישראל לנכרי ולא מפליג בישראל גופיה בין חשוד לאינו חשוד מכלל דבישראל אפי' חשוד מהני באומר של עוף פלוני וטהור הוא וקאמר רבינו דנראה שאין לחלק וכיון דלהרמב " ם אין קונין מנכרי ה " ה מישראל חשוד נמי אין קונין אבל רבינו גופיה ס " ל דאפילו מנכרי נמי קונין באומר של עוף פלוני וטהור הוא וישראל חשוד נמי לא גרע מנכרי אלא דאפי' בישראל שאינו חשוד נמי בעינן דיאמר של עוף פלוני וטהור הוא כל שאינו מומחה ומוחזק בכשרות וכדפי' דאם הוא מומחה לוקחין ממנו בסתם וזה דבר פשוט לא היה צריך לבארו בפי' וכל זה דלא כמ " ש הר " י חביב ומביאו ב " י ע " ש :
Yoreh De'ah.86.5.1 ומ " ש ועכשיו נוהגים לקנות ביצים אפי' בסתם לפי שאין ביצי עוף טמא מצויין בינינו משמע שר " ל כל שראשה אחד חד וראשה אחד כד קונין אותה אפי' מן הנכרים בסתם ואף ע " פ שאין לו בהן טביעות עין ואינו אומר משל עוף פלוני וטהור הוא דאין לחוש לביצי עוף טמא שאינו מצוי וסומכין על הסימנים אע " פ שאינן מובהקין אבל בשני ראשיהם כדים וכו' ודאי אסורה אפילו עכשיו דהא ודאי של עוף טמא הוא דליכא טהור דשני ראשיה כדים וכו' אבל בהגהת הש " ע כתב וז " ל הא דעכשיו קונים ביצים מכל אדם דוקא ביצים השכיחים כגון דתרנגולים ואווז וכיוצא בהן אבל אין קונין ביצים מעופות שאינם שכיחים יותר מעופות טמאים עד שיראה בסימנים עכ " ל ומשמע לי דהכי קאמר דביצת תרנגולים ואווז קונין מכל אדם ואוכלין אותם ואין צריכין לבדוק בכל ביצה אחר הסימנים דראשה אחד כד וראשה א' חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אלא בטביעות עין גרידא שהביצים הם דתרנגולת והאווז מותר לאכלן אפילו שברן וטרפן אח " כ נכרי ולא ראה הישראל בסימנים כיון דביצי דעוף טמא אינו מצוי בינינו וכ " כ בא " ו הארוך כלל מ " ב סימן ז' ח' מיהו אם לא ראה הישראל את הביצים אלא נכרי הביא ביצים לבית ישראל ושברן וטרפן ודאי אסורין כיון שלא היה בהן אפילו ט " ע דישראל דשל תרנגולת ודאווז וכיוצא בהן הן חיישינן דילמא דעוף טמא נינהו וכמו שאכתוב בסמוך בסוף סימן זה :
Yoreh De'ah.86.6.1 ביצת נבילה וכו' נראה דבספק טריפה כיון דהיא אסורה מפני שהספק הוא מן התורה אין לה היתר אפילו נתערב אח " כ באלף לפי סברת בעל התרומה דביצה אינה בטלה כמו ליטרא קציעות וכדכתב רבינו ע " ש ספר המצות סוף סי' נ " ז ואע " ג דבסימן ק " ב כתב רבינו דביצת ספק טריפה בטלה בתערובת ואין לה דין דשיל " מ מ " מ ודאי אינה בטלה מטעם דבר שבמנין למאן דס " ל הכי אלא דלמאן דס " ל ביצה בטלה דאין דומה לליטרא קציעות אפי' ודאי נבילה וטריפה בטלה כ " ש ספק טריפה ויתבאר בסימן ק " י בס " ד :
Yoreh De'ah.86.7.1 הכה תרנגולת וכו' עד ואין בה משום אמ " ה פי' הכא כיון שאינה מעורה בגידין אף על גב דלא נגמרה בקליפתה החיצונה אבר הוא אבל בסמוך דמעורה בגידין אינו אבר אלא בשר מן החי :
Yoreh De'ah.86.8.1 ביצת עוף טמא וכו' פי' דבאינה קלופה לא יהבא טעמא אלא כמיא דביעא בעלמא היא אבל בקלופה יהבא טעמא ונראה דצריך לפרש דכל הביצים הם קלופות דכי היכי דבאינה קלופה אינה פולטת אלא מיא בעלמא כך אינה בולעת אלא מיא בעלמא ותו דאם האחרות אינן קלופות לא היה צריך ס " א משום דאיכא ביצים גדולים וקטנים דהא ודאי דהקליפה שעל ס' ביצים הם ממלאים מה שחסר מן הקטנים ומצטרפים לבטל האיסור דלא גריעי הקליפות מעצמות של איסור דמצטרפין לבטל האיסור כ " ש הקליפות של היתר אלא ודאי דמיירי בכולם קלופות הילכך בעינן ס " א והכי משמע מלשון הרא " ש שכתב בפג " ה ( דף קס " ח ע " ג ) וז " ל בירושלמי דמסכת תרומה קאמר דוקא באינן קלופות יהבי טעמא וכו' מדנקט קלופות ואינן קלופות אלמא דדוקא בכולן קלופות :
Yoreh De'ah.86.9.1 ומ " ש ואם נתבשלה בתבשיל של היתר א " צ אלא ששים וכו' פי' דטעמא דבעינן ס " א משום דאיכא גדולים וקטנים הלכך דוקא בנתערבה בביצים אחרות בין שלימה בין טרופה אבל בנתבשלה עם תבשיל אחר לא בעינן אלא ששים וכ " כ רבינו בסוף סי' צ " ח דטעמא דבעינן ס " א משום דאיכא גדולים וקטנים אבל להרמב " ם דהטעם כיון דאית בה אפרוח שהיא בריה ומכירין אותה וצריך לבטל פליטתה עשו בה היכר דצריך ס " א כדי שנדע ע " י שינוי זה בביטול פליטתה שלא נבא לבטל היא עצמה דכיון שהיא עצמה אינה בטל' אלף עשו בה היכר לפי זה אפי' נתבשלה עם תבשיל אחר נמי בעינן ס " א ואפי' היא בקליפתה אבל נטרפה עם ביצי' אחרות לא בעינן ס " א דכיון דנטרפה שוב אין לה חשיבות בריה :
Yoreh De'ah.86.10.1 ומ " ש וביצה שיש בה אפרוח וכו' הכי משני בפרק ג " ה כיון דבישרא הוא יהיב טעמא אפי' אינה קלופה ובספר התרומות אין מחלק וכו' כו' דאפי' דעוף טמא נמי יהיב טעמא אפי' אינה קלופה ולא ס " ל כהך שינויא דמחלק בין דעוף טמא לאפרוח והשתא הא דבעינן ס " ל לבטל הטעם קאמר דאילו לבטל הביצה עצמה לא בטל אפי' באלף אבל להרא " ש דמחלק ביניהן ודעוף טמא אינו אוסר אלא בקלופות אפי' לבטל הביצה עצמה נמי סגי בס " א ולא אמרינן דאינה בטלה אפי' באלף כמו ליטרא קציעות אלא כשהיא חשובה דהיינו כשהיא בקליפתה שאז הוי דבר שבמנין . ולענין הלכה נקטינן כסה " ת דאפי' בעוף טמא אוסר בס " א אפי' אינה קלופה וכ " כ הסמ " ג והמרדכי וכל האחרונים ודלא כמו שפסק ב " י להקל כפוסקים הראשונים גם לא כהגהת ש " ע דבהפסד מרובה יש לסמוך אמקילין אלא אף בהפסד מרובה אזלינן להחמיר באיסור של תורה בפלוגתא דרבוותא ועיין בתשובת הרשב " א שהביא ב " י בסימן צ " ה : כתב הרמב " ם דביצת אפרוח צריך ס " א אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצי עוף טהור לא אסרה אותם ואם טרף אלו עם אלו או שנתערבה ביצת עוף טמא או ביצה טרפה עם ביצים אחרים שיעורן בס' עכ " ל והקשה ב " י האי שנתערבה היכי דמי אם בשלא נשלקה ונתערבה עם אחרות כיון דלא חשיבא בריה דלית בה אפרוח תיבטל חד בתרי דיבש ביבש חד בתרי בטיל ונדחק הרב ביישוב לשון זה ולפעד " נ דה " ק ואם טרף אלו עם אלו עד שלא ניכר לא חלבון ולא חלמון אלא טרפן ביחד לגמרי או שנתערבה וכו' דהיינו שנטל הקליפה החיצונה והפנימית מכל הביצים ומונחים יחד בקערה וניכר החלבון והחלמון של כל א' וא' שאינן טרופות ביחד אבל מ " מ נתערבה הביצת עוף טמא או הטרפה ולא נודע איזו היא ביצה האסורה בין בזו ובין בזו שיעורן בס' דה " ל תערובת לח בלח דאין תורת יבש עליהן אלא בביצים שלמים והוא פשוט :
Yoreh De'ah.86.11.1 כתב הרמב " ם ביצי עוף טמא שהתחיל העוף להתרקם וכו' איכא למידק דלעיל בסי' ס " ו כתב רבינו דבידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבין עליו אלמא דלוקה ארבעים וכאן הביא דברי הרמב " ם דבעוף טהור מכין אותו מכת מרדות ונראה ליישב דס " ל לרבינו דלפי' רש " י דוקא דכל דם אפי' אינו על הקשר אסור מדרבנן אע " ג דלא בא מריקום האפרוח א " כ לדידיה צ " ל דבנמצא על הקשר דבא מריקום האפרוח חייבין עליו מדאורייתא וכאידך שינויא דתוס' אליבא דרש " י דאי איתא דאפי' בא מריקום האפרוח אינו אלא מדרבנן וכשינויא קמא דתוס' אליבא דרש " י לא היה להם לאסור הדם באינו בא מריקום האפרוח ולכך כתב רבינו בכי' ס " ו דבבא מריקום האפרוח חייבין עליו ובאינו בא מריקום האפרוח אסור הדם מדרבנן והיינו אליבא דרש " י וכאידך שינויא דתוס' אבל למאי שכתב רבינו לשם דר " י היה מתיר גם הדם אם לא בא מריקום האפרוח כגון שנמצא שלא על הקשר א " כ לדידיה אפי' נמצא על הקשר שהוא בא מריקום האפרוח אינו מדאורייתא אלא מדרבנן דאי איתא דאסור אפי' מדאורייתא לא היה מתיר גם הדם באינו בא מריקום האפרוח דהא פשיטא כיון דבריקום האפרוח אסור מדאורייתא אף בלא בא מריקום האפרוח היה לנו לאוסרו לדם מדרבנן גזירה אטו בא מריקום האפרוח ואע " ג דרבינו מסיק לשם ע " ש הרא " ש דטוב להחמיר ככל הפירושים אין זה אלא לגבי איסור אכילה אבל כאן הביא דברי הרמב " ם דאין לוקין על ריקום אפרוח עוף טהור מדאורייתא אלא מכין אותו מכת מרדות בלבד וזה הולך על שיטת פר " י דמתיר גם הדם בלא בא מריקום האפרוח אם כן לדידיה גם בבא מריקום האפרוח אינו אסור מדאורייתא אלא מדרבנן וכיון שרבינו כבר גילה בסימן ס " ו דר " י דהיה מתיר גם הדם חולק אמ " ש תחלה דבבא מריקום האפרוח חייבין עליו אלא אינו אסור אלא מדרבנן א " כ אין הדברים שכתב ע " ש הרמב " ם כאן סותרים כלל למ " ש בסימן ס " ו כיון דר " י תופס כמ " ש רמב " ם ודו " ק מיהו בש " ע ודאי אין ליישב כלל שהרי בריש סימן ס " ו כתב דחייבין עליו וכאן כתב דמכין אותו מכת מרדות וכאן וכאן כתב בסתם והם דברים סותרין זה את זה ועיין במ " ש לעיל סי' ט " ו ובס " ד :
Yoreh De'ah.86.12.1 טרפה אינה יולדת לפיכך עוף שהוא ספק טריפה והטיל בצים משהין אותו וכו' והתוספות בפא " ט ( דף נ " ג ) הקשו אמאי לא חיישינן לתקלה כדחיישינן בההיא שרקפא דספק דרוסה ( פי' דהא סתמא מתיר כאן להשהות ואע " ג דנפישי נינהו הני ספק ביצי טרפה כהני שרקפא ) ותירצו תקלה עצמה תנאי היא א " נ גבי שרקפא לפרסומי מילתא הוא דקא עביד א " נ גבי ביצים דממהרת לטעון לא חיישינן עכ " ל תוס' וכבר כתב לעיל רבינו ע " ש הרשב " א דבהני שרקפא חיישינן לתקלה וכאן פסק דמשהין אותו וכו' ולא חיישינן לתקלה א " כ תופס עיקר הך שינוי' דביצים ממהרת לטעון אבל גבי ספק דרוסה דאיכא זכרים הרבה וצריך להשהותן י " ב חדש חיישינן לתקלה ועי " ל סוף סימן נ " ז : ומהרא " י בהגהת ש " ד סימן ע " ג כתב עוד וז " ל יראה דלכולהו שינויא דתוס' היכא דאינו רוצה להשהותו זמן מרובה לא חיישינן לתקלה אפילו לשינויא דפליגי הלכתא כההוא דאמימר דמשהין אותו דבתראי הוא ורב אשי שקיל וטרי בהדיא התם ואפשר דגם רש " י ומרדכי לא אחמור אלא בטרפה שצריך ע " כ להשהות י " ב חודש ובזמן רב כזה ודאי חיישינן עכ " ל :
Yoreh De'ah.86.13.1 אין מוכרין וכו' כיצד יעשה יטרפנה וימכרנה לנכרי וכו' ואע " ג דלעוף טמא ליכא למיחש דאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו הני מילי בשלמות דחזינן בהן סימנים דראשה א' כד וראשה א' חד ואע " ג דאינו סימן מובהק אפ " ה סמכינן עלייהו כיון דביצי עוף טמא לא שכיחין כלל בינינו אבל בטרופות בקערה חיישינן לביצי עוף טמא ותו כתב בש " ד סימן ס " ז דכיון שאין רגילות למכור כך טרופות אלא שלימות מוכחא מילתא שהן של נבלות וטרפות ומכרן הישראל לנכרי טרופות להיכירא שלא יקנה ישראל אחר מהן מיהו למאי שכתבנו בסימן פ " ד דקמח שנמצאו בו תולעים אסור למכרו לנכרי שמא יאפנו וימכרנה לישראל הכא נמי הני ביצים טרופות לא ימכרנו לנכרי נחתום במקום שרגילין ללוש פת בבצים ולמכרן בשוק שמא ימכרנה לישראל אבל לנכרי שאינו נחתום ודאי שרי ואע " ג דבקמח אסור לכל נכרי אפי' אינו נחתום היינו משום דקמח עומד לאפות ממנו פת ושמא יאפנה וימכרנה לישראל שיהא סבור דהפת בא מן הנחתום א " נ סבור האי נכרי נחתום הוא אבל ביצה טרופה אינה עומדת ללוש אותה בפת ולמכור בשוק הלכך באינו נחתום שרי למכור והה " נ דשרי אפי' לנחתום במקומות שאין רגילין הנחתומין כלל ללוש ביצים בפת :
Yoreh De'ah.86.14.1 ומ " ש ואין חוששין ג " כ משום דם וכו' ומ " מ נראה ודאי כשעושין מהן תבשיל או מרק דצריך לעיין אחריהם אם יש בהם דם ואין סומכין על הרוב היכא דאפשר לברורי בקלות ועוד דמיעוט המצוי קצת הוא ודמיא לבדיקת הריאה דלא אכלינן בלא בדיקה ובש " ד כתב דמה שרגילות לעיין אחריהם אם יש בהם דם כשעושין מהם תבשיל חומרא בעלמא הוא וס " ל דכי היכי דסמכינן בבהמה על רוב בהמות בחזקת כשרות ואוכלין ממנה בלא בדיקת ח " י טרפות ה " נ גבי איסור דם שבביצים סמכינן על הרוב ומיהו אף לדידי דצריך לעיין אחריהם מדינא ולא משום חומרא בעלמא מ " מ אם לא עיין אחריהם לא חיישינן להו דאזלינן בתר רובא : וכתב מהרא " י בת " ה סימן קע " ח בדין שור שקפץ עליו דוב דאסרו לאכלו משום חששא דספק דרוסה והתירו למכרו לנכרי דבדוכתא דאיכא פלוגתא דרבוותא אם הוא אסור או לא אע " ג דראוי לנהוג איסור שלא לאכלו וכמאן דמחמיר מ " מ לענין מכירה לנכרי סמכינן על מאן דמיקל ולא חיישינן שמא יחזור וימכרנה לישראל דאף אם מכרה הילכתא כמאן דמיקל ע " כ :
Yoreh De'ah.87.1.1 איסור בשר בחלב וכו' עד אבל מדרבנן אסור בכל ענין . פי' אפילו דרך מליחה או כבוש אסור מדרבנן באכילה בכל ענין מיהו בהנאה שרי בדרך מליחה או כבוש וכדפסק בש " ע סוף סימן צ " א והוא מדברי האגור ע " ש :
Yoreh De'ah.87.2.1 ומ " ש ואינו נוהג אלא בטהורה וכו' כתב ולשון רבינו אינו מכוון דכלל דין בשר בהמה טהורה בחלב טמאה ובשר טמאה בחלב טהורה עם דין בשר חיה ועוף בחלב טהורה ונהי דשוים הם לענין דלא גזרו על בישול והנאתם מ " מ מ " ש אינו אלא מדרבנן לא מצי קאי אלא לחיה ועוף בחלב טהורה דמותר באכילה מן התורה וגזרו עליו איסור אכילה אבל בשר טהור בחלב טמאה א " נ בשר טמאה בחלב טהורה כבר אסור באכילה מן התורה לא הוצרכו לגזור עליו ולפע " ד דמכוון הוא דס " ל לרבינו דכולה מתני' דס " פ כ " ה פלוגתא דת " ק ור " ע ור " י הגלילי בדאורייתא היא אבל כולהו תנאי מודו דאף בבשר טמאה וחלב טמאה אית ביה משום איסור בשר בחלב מדרבנן ואע " פ שכבר אסור הוא מן התורה נפקא מינה לענין חתיכה עצמה נעשה נבלה דקי " ל כר' אפרים דלא אמרינן נ " נ אלא בבשר בחלב אי נמי אפי' לר " ת דבכל שאר איסורין נמי אמרי' נ " נ נפקא מינה לענין חתיכה הראויה להתכבד דפסק הרמב " ם בפי " ו מהמ " א דאף חתיכה שאינה אסורה אלא מדרבנן אינה בטלה אם היא ראויה להתכבד והביאו ב " י בסימן ק " א לפ " ז חתיכה בשר טהורה שנתבשל בחלב טמאה והיא חה " ל א " נ גבינה חשובה שקבלה טעם מבשר טמאה אפי' באלף אינו בטל אבל אם לא היה שם איסור בשר בחלב מדרבנן לא אמרינן בשאר איסורין נ " נ וכן אין לו דין חה " ל מאחר דאין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת שקבלה טעם מאיסור ומה ששינה הרב לשונו בש " ע לפי דעתו דלא גזרו איסור בשר בחלב אבשר טמאה וחלב טמא דלפ " ז נמשך דלא אמרינן בהו חנ " נ וכן אין לו דין חה " ל איננו נכון ודו " ק :
Yoreh De'ah.87.3.1 ומ " ש ומותר בבישול ובהנאה משמע דס " ל דאין בו איסור כל עיקר ואפילו מדרבנן שרי וכ " כ ה' המגיד פ " ט מה' מ " א ויש לתמוה אמאי דחו פשטא דסוגיא ר " פ כ " ה דתנן כ " ה אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וקאמר עלה כמאן דלא כר " ע דאי ר " ע האמר חיה ועוף אינו מן התורה ותירץ רב אשי ה " ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מד " ת ומהן מד " ס חוץ מבשר דגים וחגבים שאינו לא מד " ת ולא מד " ס אלמא דחיה ועוף לר " ע אסור לבשל מד " ס ודוחק לומר דהאי לבשל לאכול הוא ולישנא דקרא נקט כמו שפי' ה " ה דהא קרא בין אכילה בין בישול קאמר אבל אין לפרש דלאכול קאמר ולא בישול וז " ל הרשב " א בחידושיו ר " פ כל הבשר אסור לבשל בחלב לישנא דקרא נקט דכתיב לא תבשל גדי ואסור לבשל ואסור לאכול קאמר עכ " ל א " כ לפ " ז לאוקימתא דרב אשי נמי ה " ק דאסור לבשל ואסור לאכול מהן מד " ת ומהן מד " ס חוץ מבשר דגים כו' והשתא מוכח להדיא דלר " ע נמי איכא איסור בשר בחלב בחיה ועוף מדרבנן בין בבישול בין בהנאה וכדפרישית ודברי הרמב " ם נמי מכוונים ע " פ דרך זה שהרי כתב אין אסור מן התורה אלא בשר בהמה טהורה כו' אבל בשר בהמה טהורה שבשלו בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה שבשלו בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנייה ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב מבואר להדיא שלא אמר דמותר לבשל ומותר בהנייה אלא מן התורה וכדמסיים ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב ומהא דכתב אח " כ וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה מוכח להדיא דלענין איסורא דמן התורה קאמר ולהכי קאמר דמאחר דאינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה מן התורה והשתא ודאי משמע דלמאי דכתב אח " כ ואסור באכילה מד " ס כו' ה " ה דאסור לבשלו ואסור בהנאה מד " ס דאיסור בישול והנאה נמשך אחר איסור אכילה כדמוכח להדיא ממה דכתב וכן בשר חיה ועוף כו' אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה דממילא משמע דלמאי דכתב אח " כ דאסור באכילה מד " ס ה " ה נמי דאסור בבישול ובהנאה מד " ס ומה שלא כתב בפי' דאסור מד " ס היינו לפי שלא נתבאר בתלמוד בפירוש וזה דרכו שסותם דבריו כלשון הגמרא ומאחר דפשטא דסוגיא משמע דלא שרי מדרבנן בישול והנאה אלא בשר דגים וחגבים למה לנו להקל . ותו דהתוספות כתבו אהא דתנן בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל כו' ה " ה בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא ר " ע הוא דאמר חיה ועוף אינו מן התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את שאסור משום נבלה אסור לבשלו בחלב עכ " ל לפ " ז משמע דהלכה כרבנן דאין הלכה כר " ע מחביריו ואע " ג דהאשר " י כתב דמדהביא האלפסי דברי ר " ע אלמא דס " ל דר " ע לפרש דברי ת " ק ולא לאפלוגי עליה מ " מ קשה הדבר להקל כנגד דעת התוספות וכך כתב מהרא " י בהגהת ש " ד סימן ע " ו ושכך נוהגין דאין מחלקין בשר עוף וחיה לבהמה בדין איסור אכילה וא " כ לפ " ז נראה דאין לחלק ביניהן גם לענין איסור בישול והנאה ובין בחיה ועוף ובין בבשר טמא וחלב טמאה נוהג דין איסור בשר בחלב אף בבישול והנאה מדרבנן כן נראה לפע " ד ודו " ק וכל זה דלא כמ " ש בהגהת ש " ע בהגה " ה ראשונה ושנייה ושלישית לחלק בדין בישול והנאה בין בהמה לעוף אלא אין חילוק :
Yoreh De'ah.87.4.1 וביצים הנמצאים כו' ברייתא פ " ק די " ט פלוגתא דת " ק ור' יעקב ופסק כת " ק דמתיר בגמורות אפילו מעורות בגידין ומ " ש בשם הרשב " א דדוקא שיש לה חלבון וחלמון לפ " ז צריך לפרש מעורה מעט וטעמו דאם איך לה אלא חלמון איננה נקראת בשם גמורה אבל רש " י הוה קשיא ליה אי איתא דגמורות בחלבון וחלמון קאמר כיצד הן מעורות דמעורות משמע דלגמרי הן מעורות כמו כל שאר השלל של בצים המחובר באשכול ולכך פרש " י דגמורות קאי אחלמון וזהו שהאריך הרא " ש בבאורו לפרש " י שכתב והיינו שלל של ביצים וכו' לומר שהוא מחובר יפה באשכול כמו כל שאר השלל שמחובר יפה באשכול שהוא בשר השדרה שהבצים אדוקין שם כמו שפרש " י לשם לאפוקי מעורה מעט וכך היא כוונת רבינו שכתב ועדיין היא אדומה ומעורה כמו השלל של בצים כו' וטעמו לומר כמו כל שאר השלל של הבצים שהיא מעורה לגמרי וסובר רבינו דבכלל כמו השלל משמע נמי אפילו הוא אדומה כמו כל שאר השלל ופשיטא דבכלל זה נמי אף במחובר באשכול עדיין כמו שאר השלל והכי מוכח להדיא בלישנא קמא דרב יוסף דברייתא דתני מן השלל של בצים טהור דלא כרבי יעקב כו' דאלמא דההיא דמצא בה בצים גמורות דפליגי בה ת " ק ורבי יעקב בשהיא מחובר באשכול בכלל כל שאר השלל ומבואר הוא מדברי הרא " ש דכתב דבריו אליבא דלישנא קמא דרב יוסף ע " ש בסוגיא בפרש " י ובלשון הרא " ש וכל זה דלא כמו שהבין ב " י שרבינו לא קאמר אלא בפורשת מן האשכול דליתא . ודע דהרשב " א בת " ה הארוך פי' שלל של בצים היינו גדולות שיש להם חלבון וחלמון ואשכול היינו בעודם קטנות שאין להן אלא חלמון לבד ע " ש תחלת שער רביעי בית שלישי אבל רבינו נמשך אחר דברי הרא " ש על פי פרש " י . ואיכא למידק הלא גבי גיעולי בצים כתב הרשב " א דמעורה בגידין הוי כבשר הפורש מן החי כדלעיל בסימן פ " ו ס " ז ואין לפרש דלשם איירי באין לה אלא חלמון בלבד דא " כ אי אפשר שלא תהיה מעורה בגידין ועוד אמאי לא כתב הרשב " א גבי געולי בצים דאפי' מעורה נמי שרי כשיש לה חלבון וחלמון כדכתב גבי בשר בחלב אלא צ " ל דאפילו יש לה חלבון וחלמון אם מעורה בגידין הוי כבשר הפורש מן החי ואסור ודוקא לגבי בשר בחלב הקילו משום דבשר עוף בחלב דרבנן כתירוצו של בה " ג א " נ משום דבשר בחלב כל חד באפי נפשיה שרי הקילו כמו שהעתיק ב " י בסי' פ " ו : ולענין הלכה פסק ב " י בש " ע כסברת הרשב " א מיהו נראה כיון דהמרדכי וש " ד אסרי לאכול בחלב אא " כ כשנמצאים בקליפתן החיצונה הקשה וכפי' רשב " ם אין להקל ותו הלא מהרא " י בהגהת ש " ד התחבט לתת טעם למנהג העולם שאף בקליפה החיצונה קשה לגמרי מולחין אותה ואעפ " י שלא נתברר הטעם יפה בדבריו לפע " ד יראה דמנהג אבותינו תורה היא והוא דבפרק הדר כתבו התוס' דלתירוץ בה " ג והקילו טפי בבשר וחלב מבנבלה משום דבשר עוף בחלב מדרבנן לפ " ז למ " ד בשר עוף בחלב דאורייתא אפילו מצא בה ביצה שכמוה נמכרת בשוק אסור לאכלו בחלב וכדין ביצת נבלה והשתא מאחר שלדעת התוס' בפ' כ " ה פליגי רבנן אדר " ע וס " ל דבשר עוף בחלב דאורייתא אין הלכה כר " ע מחביריו ודלא כהרא " ש שכתב דר " ע מפרש הוא ולא פליג וכך נוהגין העולם שאין מחלקין בדין איסור אכילה בין בשר בהמה לבשר עוף וכדכתב מהרא " י בהגהת ש " ד סימן ע " ו א " כ לפי דעת התוס' וע " פ תירוץ בה " ג דין גמור הוא שאסור לאכול ביצה שנמצא בתרנגולת בחלב אפי' כמוה נמכרת בשוק וכדין ביצת נבלה ולכך נזהרין העולם למולחה לפי מנהגם לאורויי דדין בשר יש לה וממילא לפי זה אין לאכלה בחלב אפילו כמוה נמכרת בשוק דאל " כ הו " ל תרתי דסתרי אהדדי ודלא כמו שפסק בש " ע דמותר לאכלן בחלב אפילו מעורה בגידין כהרשב " א דליתא מיהו דיעבד אם נתערבו בחלב אין להחמיר בכמוה נמכרת בשוק ומהאי טעמא נמי אם מלחוה עם בשר הביצה נאסרת דכיון שאין בה דם כלל בולעת דם פליטת הבשר ואין הקליפה הקשה מונעת מלפלוט ומלבלוע ע " ל במ " ש בס " ד סוף סימן ע " ה : כתב הרב בהגהת ש " ע דכשעושין חלב משקדים ומניחין בה בשר עוף דא " צ לחוש למראית העין לשום שם שקדים ושרי ליה מאריה וכבר כתבתי בסימן ס " ו לסתור טעמו שכתב בזה להתיר וכ " פ מהרש " ל וע " ש :
Yoreh De'ah.87.5.1 כתב הרמב " ם המבשל בחמי טבריה כו' כבר הקשה בית יוסף על דברי רבינו ששינה לשון הרמב " ם ולי נראה דאפשר לומר דבכוונה שינה לאורויי דס " ל להרמב " ם דדם שבשלו בחלב אעפ " י שאין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב מכל מקום לוקים עליו משום דם ולפי דבדברי הרמב " ם אפשר לפרש דלא קאמר אין לוקין על אכילתו אבל לוקין עליו משום ד " א אלא במבשל בשר בחלב מתה אבל בשל דם בחלב אינו לוקה אף משום דם מדאמר בפרק הקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר עליו וכך מוכח קצת לשון הרמב " ם דכתב לשון יחיד ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב דמשמע דלא קאי אלא אחלוקה אחת מן החלוקות ומסתמא דלא קאי אלא בבשל בשר בחלב מתה מטעם דאמרן לכך העתיק רבינו דם שבשלו בחלב מחלוקה שכתבה הרמב " ם וקבעה בחלוקה הראשונה לאורויי דאף בדם שבשל בחלב לוקה עליו משום דם ואין צ " ל במבשל בשר בחלב מתה ולכך כתב רבינו אח " כ בסתם או בחלב מתה פטור ולא הוצרך לפרש דאין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב אבל לוקה עליו משום נבלה משום דנלמדנו במכ " ש ממבשל דם שכתב תחילה ועיין בב " י שהביא ראיה מפירש " י דפכ " ה גבי לב דדם שבשלו חייב עליו כרת אבל הרשב " א ס " ל דהלכתא דדם שבשלו אינו עובר עליו כדכתב רבינו על שמו ס " ס ע " ז :
Yoreh De'ah.87.6.1 וכתב א " א הרא " ש דנסיובי דחלבא וכו' ע " ל סוף סי' פ " א הביא ב " י דברי הרא " ש דאף להר " ר שמחה דמי חלב שרי באכילה מ " מ לא לקי עליה בבשר בחלב דקרא קאמר בחלב אמו כמו שיוצא מן האם מעורב עם האוכל וכו' :
Yoreh De'ah.87.7.1 חלב הנמצא בקבה וכו' באשיר " י ס " פ כ " ה כתב תחלה גירסת רב אלפס וכתב עליו ולא משמע כן וכו' ואח " כ כתב דרש " י לא גרס ליה וכתב עליו ואין הלשון מוכיח כגירסת רש " י וכו' ואח " כ כתב ור " ת היה אומר דלגירסא זו יש לחלק וכו' מדהקש' על גירסת רב אלפס וגי' רש " י ועל חילוקו של ר " ת לא הקשה כלום אלמא דמסקנתו כר " ת והב " י כתב דנ " ל שדעת הרא " ש נוטה לדעת רש " י שהרי כתב וכו' ולא הבנתי דבריו ואולי ט " ס הוא וצריך להגיה שדעת הרא " ש נוטה לדעת הרי " ף :
Yoreh De'ah.87.8.1 ומ " ש לפיכך אם מלח הקבה וכו' פירוש כיון דאיסורא הוי משום בשר בחלב אינו אוסר אלא בנ " ט ואם יש ששים הכל שרי אבל אינו אוסר משום דה " ל דבר המעמיד דבשר בחלב בטעמא תלה ליה רחמנא אבל בהעמיד בעור קבת נבלה אוסר מטעם דאזלינן בתר המעמיד ולא מהני ביה בטול ששים עיין בב " י האריך בזה :
Yoreh De'ah.87.9.1 ומ " ש דלר " ת בצלול דוקא אבל בקרוש כיון דפירשא היא לית לן בה איכא למידק דאע " ג דפירשא היא מ " מ קבלה טעם בשר במליחה וטעם כעיקר דאורייתא וכשמעמיד בה הו " ל בשר בחלב וכ " כ הר " ר ירוחם והמרדכי ע " ש ראבי " ה וסה " ת והביאו ב " י . וי " ל דלר " ת בקרוש ולרב אלפס אף בצלול אין כח בטעם בשר שקיבל פרש זה מן עור הקיבה לאסור את החלב . ועיין בב " י . ותו נראה לפע " ד דכיון דבשר בחלב חידוש הוא דאפי' תרו לה כולי יומא לא נאסר א " כ אין חלב זו שנמלחה עם הקבה אסורה מדאורייתא אלא גזירה דרבנן הלכך הכא דפירשא בעלמא הוא לא גזרו כלל ועל בדין קיבה בסימן פ " א סעיף ח' שם נתבארו מקצת דינים אלו דלא כמ " ש בהגהת ש " ע וע " ש :
Yoreh De'ah.88.1.1 כל הבשר וכו' משנה פכ " ה . ומ " ש דשני בני אדם המכירים זא " ז אסור אפי' מקפידין שם בגמרא בשני אחין המקפידין יאמרו כל האחים אסורין ואלו מותרים הלכך אפי' מקפידין אסורין ומשם למד רבינו בב' בני אדם המכירין זה את זה דאסורין דאפילו במקפידין נמי אסורין מה " ט דיאמרו כל המכירין אסורין ואלו מותרין :
Yoreh De'ah.88.2.1 ומ " ש ואפי' המכירין אם עשו שום היכר וכו' שם בברייתא ולא אסרו אלא בתפיסה אחת ופריך תפיסה אחת סלקא דעתך ומשני אלא כעין תפיסה אחת ופי' התוספות והרא " ש שאם יש דבר מפסיק לא הוי כעין תפיסה אחת כדאיתא בע " ז בפר " י היכי דמי ב' תפיסות כגון דאיכא גובה ביני וביני ולפיכך בהפסקת לחם או קנקן או שאר כלים להפסיק בנתיים או אוכל על מפה אחרת הוי כעין שתי תפיסות שרי . וי " מ דתפיסה אחת כלומר בהוצאה אחת כגון אחים שקנו אתרוג בתפוסת הבית דפ' יש נוחלין ופריך תפיסה אחת ס " ד מה לי בהוצאה אחת מה לי בב' הוצאות אם מכירין זא " ז ומשני כעין תפיסה אחת דהיינו שמכירין זא " ז ולפירוש זה לא איירי כלל שיהא מותר לאכול על שלחן אחד בשביל הפסק שבינתים עכ " ל משמע דלפ " ז כיון דלא איירי תלמודא כלל בהיתר הפסק שבינתים אסור לאכול יחד על שלחן אחד בין שיש להם הוצאה אחת ובין שאין להם הוצאה אחת אלא מכירין זא " ז דחשבינן להו כאילו ה " ל הוצאה אחת ואסורין ואין להם היתר כלל ע " י הפסק שבינתים ויש לתמוה על לשון רבינו שכתב וי " א שאם יש להם הוצאה אחת שאין להם היתר ע " י היכר שעושין ביניהם עכ " ל דאלמא דבאין להם הוצאה אחת יש להם היתר ע " י היכר שעושין ביניהן והא ליתא דלסברת י " א אפילו אין להם הוצאה אחת כל שמכירין זא " ז אין להם היתר ע " י היכר כלל דחשבינן להו כאילו ה " ל הוצאה אחת וכדמסיק אלא כעין תפיסה אחת דהיינו שמכירין זא " ז נמי אסורין אפילו אין להן הוצאה אחת ולא קאמר כלל שיהא מותר ע " י היכר הפסק בינתים וצ " ע : ולענין הלכה כיון דכתבו תוס' ואשי " רי ולכך נוהגין עכשיו שמניחין לחם או קנקן לעשות מחיצה ביניהם להיכירא וכו' שמעינן שאין אנו נוהגין כי " א דקאמרי שאין מועיל היכר : ומצאתי למהר " ר שלמה לוריא שכתב נראה לי הרחקה צריך עכ " ל ס " ל להרב דלמאן דמחמיר כיש אומרים אעפ " י דאין היתר בהיכר לחם או קנקן אבל בהרחקה בכדי שלא יפשוט ידו לאכול עם חבירו ודאי שרי לד " ה וכתב בהג " א דלחם לא הוי היכר אלא כגון שאינן אוכלין מזה הלחם שיש להם לחם אחר עכ " ל וכן קנקן לא הוי הפסק אלא כשאין שותין ממנו אבל בשותין ממנו לא הוי היכר כלל ודלא כב " י בא " ח סוף סימן קע " ג דמיקל בקנקן טפי מבלחם ע " ש ונמשך אחריו בהגהת ש " ע דליתא וכתב עוד בהגהת אשיר " י ע " ש רבי קלונימוס ורבי יהודה שלא היו שותין מכוס אחד ואפי' מחולקין על השלחן אבל איסורא ליכא אלא משום הרחקה הוא עושה וצריך שיהא נמי מפה בפני זה ובפני זה עכ " ל פי' דכיון שהיו מחולקין והיה להם היכר תו לא צריך עוד היכר אחר שלא יהו שותין מכוס אחד אלא משום הרחקה יתירה היה עושה מיהו הא ודאי צריך לכ " א מפה בפני עצמו אע " פ שהן מחולקין על השלחן דאם אוכלין שניהם על מפה אחת המפה מצרף הגבינה והבשר כאילו היה הכל בתפיסה אחת ובכרך אחד . אלא דקשיא לי הלא מדינא אסור לשתות מכוס אחד דכשאוכל בשר ושותה אח " כ מתקנח שמנונית הבשר בפי הכוס וזה שאוכל גבינה ושותה אחריו מקנח פיו בשמנונית של בשר שבפי הכוס וה " ה איפכא וי " ל דדרך ארץ הוא שיקנח פיו היטב כשבא לשתות מן הכוס דהשתא ליכא חששא דאיסורא בשותין מכוס אחד ומ " מ נ " ל שלא ישתו מכוס אחד כלל שמא לא יקנח פיו תחלה יפה יפה בכל פעם שהוא שותה וכ " פ בהגהת ש " ע :
Yoreh De'ah.89.1.1 אבל בשר וכו' ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים וכו' ר " פ כ " ה א " ר חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר א " ל רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם ופירש רש " י אסור לאכול גבינה משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו . בשר שבין השינים מי חשיב בשר ואסור לאכול גבינה עמו עד שיטלנו . הבשר עודנו אלמא מיקרי בשר עכ " ל . וז " ל הרא " ש בשר שבין השינים מהו כלומר מי הוי כמעוכל כיון דנשתהא כל כך עד זמן סעודה אחרת ואין צריך להסירו קרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם אלמא כל זמן שהוא בין השינים שם בשר עליו ואסור לאכול גבינה עד שיסירו משם עכ " ל . פי' דבריו בהך בעיא לאו מקמי דשהה כשיעור קמיבעיא ליה דהא אפילו ליכא בשר בין השינים אסור לאכול גבינה מפני שמוציא שומן לפרש " י אלא בע " כ בשכבר שהה כשיעור קמיבעיא ליה אי חשיב כמעוכל וא " צ להסירו ופשיט ליה דשם בשר עליו כל זמן שהוא בין שיניו ואפילו שהה יותר מכשיעור אסור לאכול גבינה עד שיסירו משם ונתבארו דברי רבי' דלטעם הא' דפרש " י לא היה צריך להמתין ו' שעות בשביל בשר שבין השיניים דיכול לסמוך על ניקור הבשר שבין השיניים אלא לפי שמוציא שומן כו' צריך להמתין ו' שעות ומ " מ ודאי אפי' שהה ו' שעות או יותר צריך לנקר ולהסיר הבשר שבין השינים דלא חשיב כמעוכל ושם בשר עליו וכשלעסו לתינוק א " צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מושך טעם בפיו זמן ארוך וסגי בהסרת הבשר שבין השינים דיש לסמוך על הניקור . אבל לטעם הב' דכתב הרמב " ם דשהיית ו' שעות משום בשר שבין השינים דאין לסמוך על הניקור והסרתו מבין השינים דשמא לא ינקר יפה דלפי זה גם בלעסו לתינוק צריך לשהות כשיעור כיון דאין סומכין על הניקור אבל בשהה כשיעור שוב א " צ לנקר כלל ולהסירו דכבר חשוב כמעוכל לאחר ששהה כשיעור וכתב רבינו דטוב לאחוז בחומרי שני הטעמים לשהות כשיעור אפילו לעסו לתינוק ואין לסמוך על הניקור לכתחלה דזהו כחומר טעם השני וגם לאחר ששהה כשיעור ינקר הבשר שבין השינים ויסירנו בין שאכלו בין שלעסו כחומר טעם הראשון ויש להקשות להרמב " ם מאי קמיבעיא ליה בשר שבין השינים מהו הלא עיקר הטעם דצריך לשהות כשיעור לא הוי אלא משום בשר שבין השינים שלא יאכל עמו גבינה עד שיתעכל בשיעור השהייה דשש שעות וי " ל דקא מיבעיא ליה אם יש לסמוך על ניקור הבשר שבין השינים שלא יהא צריך להמתין ו' שעות וקרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם כלומר אין לסמוך על הניקור והסרת הבשר מבין שיניו כי עדיין אני קורא עליו המקרא הזה הבשר עודנו בין שיניהם דאף לאחר הניקור עודנו בין שיניהם הלכך אין לסמוך על הניקור ומכאן הוציא הרמב " ם את פסק דינו דצריך לשהות כשיעור משום בשר שבין השינים ואין לסמוך על הניקור כל עיקר עד שישהא ו' שעות ואז א " צ ניקור :
Yoreh De'ah.89.2.1 אכל גבינה כו' וביום א " צ וכו' כ " ז ר " פ כל הבשר וכתב בהגהת אשיר " י לשם ע " ש הא " ז ובתבשיל של גבינה צריך נטילה אפילו ביום לפי שנדבק יותר מגבינה עצמה שא " צ נטילה אלא בלילה עכ " ל ומ " ש רבינו דמקנח ואח " כ מדיח בשערי דורא ע " ש ר " י הבחור כתב איפכא דלאחר שאכל גבינה היה עושה הדחה לידו ולפיו ומשים אצבעו לתוך פיו כדי להדיחו יפה ואח " כ היה עושה קינוח בפת לבד ובהגהת מיי' ע " ש מהר " ם שא " צ לדקדק בקינוח הפה והדחה אלא איזה שירצה יקדים עכ " ל :
Yoreh De'ah.89.3.1 וכתב הרמב " ם בד " א וכו' טעמו דמדתני אגרא עוף וגבינה נאכלים באפיקורן משמע דוקא עוף ולא חיה ואף ע " ג דחיה ועוף שניהם מדרבנן אפ " ה יש להחמיר בחיה דבשר חיה דומה לבהמה ואינו ניכר והרואה סבור שהוא בהמה משא " כ בשר עוף דניכר ולא אתא למטעי בבהמה וכן נראה דעת הר " ן א " נ יש להחמיר בחיה טפי מבעוף משום דאינו נדבק בידים ובשינים ובחניכים כמו בחיה וכ " כ התוס' והרא " ש ע " ש ר " ת :
Yoreh De'ah.89.4.1 בד " א כשאוכל הבשר והגבינה בעצמה אבל אם אוכל תבשיל של בשר וכו' נראה דתבשיל של בשר היינו שנתבשל בשר עמו דאי בקדרה של בשר ה " ל נ " ט בר נ " ט ואפילו בחלב שרי לאכלו ולא איצטריך לאשמועינן דשרי לאחריו ותו למה הצריכוהו ליטול ידיו ולרי " בן דקמפרש עלו אין נתבשלו לא אפשר לומר דהכא מיירי בקדרה של בשר ואסור לאכול חלב עמו אלא דוקא לאחריו הוא דשרי אבל לכל שאר גאונים דאפילו נתבשלו נמי שרי עם החלב כדלקמן בסי' צ " ה הכא ודאי מיירי בתבשיל שנתבשל בשר עמו וכ " כ בסמ " ק סימן רי " ג דבאוכל תבשיל של בשר כגון בצים מטוגנים בשומן או שלקות בשומן מותר לאכול גבינה אח " כ ע " י קינוח והדחה לכל הפי' עכ " ל א " נ הכא מיירי כשנתבשל בקדרה של בשר שלא הודח יפה דהוי קצת ממשו של איסור ואע " ג דבטל הוא במעוטו מ " מ אסור לאוכלו בחלב דלא התירו אלא נ " ט בר נ " ט ולא היכא דאיכא ממשו אבל לאחריו שרי . מיהו במרדכי ע " ש ראבי " ה אוסר לאכול גבינה אפילו אחר ביצים מטוגנים בשומן של אווזא משום גזירה . גם בתשובת הגאונים איתא וז " ל ר " י אסר לאכול חלב אחר דגים מבושלים משום טעמא שבפרור ובקערה עכ " ל וצ " ל דמיירי בפרור ובקערה שלא הודחו יפה דאית ביה ממשו של בשר וכאילו אכל בשר עצמו ולפיכך אסור לאכול חלב אחריו וחומרא יתירא היא דלאחריו פשיטא דשרי דכבר נתבטל במיעוטו כדפירישי' וכך מצאתי בשם גדול אחד דכתב על הך תשובה דגאונים אנו לא שמענו חומרא זו ואין תופסים אותו עיקר עכ " ל ונהגו העולם שלא לאכול גבינה לאחר תבשיל של בשר אף ע " י קינוח והדחה ואין לפרוץ גדר וכ " כ ב " י בא " ח תחלת סימן קע " ג ע " ש אבל אם אין בו בשר אלא שנתבשל בקדרה של בשר אע " פ שלא הודח יפה אין להחמיר כדפי' : כתב ב " י רבינו שמשון היה מתיר בסכין של בשר לחתוך בו לחם ולאכול עם גבינה משום דהוי נ " ט בנ " ט אבל לחתוך בו גבינה ודאי אסור אם לא נעצו בקרקע עשרה פעמים או שפשפו באבן רך או בפחם ומיהו בלא קינוח אפי' לחם אסור מפני שמנונית שעליו עכ " ל והאי מיהו ה " פ דאע " פ דכדי לחתוך בו לחם לא צריך נעיצ' וכו' מ " מ קינוח בעינן שיקנח הסכין היטב בבגד להסיר שמנונית בעין שעליו דהשתא אפי' את " ל דע " י דוחקא דסכינא פלט קצת מן הסכין ונבלע בלחם וחזר ונבלע בגבינה הוי נ " ט בר נ " ט להיתירא אבל לחתוך בו גבינה ע " י קינוח ודאי אסור דלא הוי אלא חד נ " ט להיתרא מיהו נראה ודאי דדוקא בשעת הדחק שאין לו סכין אחר כגון בא בדרך אבל בביתו אסור לחתוך לחם אפי' ע " י קינוח דשמא לא יקנחנו יפה יפה וזה דעת הרמב " ן והרשב " א שהביא ב " י בשמם דאסרו לחתוך לחם בסתם ולא כתבו דמותר ע " י קינוח אלא ודאי דאינהו מיירי כשהוא בביתו אבל הוראת ר " ש מיירי בדרך דהוי שעת הדחק ולא פליגי הגדולים אהדדי אלא מר מודה למר ומר מודה למר והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.90.1.1 הכחל וכו' לכאורה משמע מדברי רבינו מדלא התיר לכתחלה לרש " י בקריעת ש " ו וטחו בכותל אלא לבשלו לבדו אלמא דעם בשר אסור לרש " י לפחות לכתחלה . אבל בתוספות וסמ " ג כתבו לדעת רש " י דאפילו עם בשר שרי לכתחלה וכך היא דעת הרשב " א לפי פרש " י הביאו רבינו בסמוך ובהגהות ש " ד כתב ע " ש ראבי " ה דלרש " י אסור עם בשר אפי' דיעבד אפי' קרעו ש " ו וכ " כ במרדכי ע " ש רש " י בתשובה ובהגהת ש " ד כתב עוד סברא שלישית לרש " י דלכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד שרי אם בשלו עם בשר וקרעו ש " ו וטחו בכותל ולכן נראה עיקר דלפי דרבינו ראה דיעות חלוקות אליביה דרש " י לפיכך לא כתב אלא מה שהוא מבואר בפירושו דבקדרה לבדו שרי לכתחלה היכא דקרעו ש " ו וטחו בכותל אבל בדין בישול עם בשר לא כתב כלל לרש " י מה דינו בלכתחלה ודיעבד כיון שאינו מבואר בפרש " י גופיה :
Yoreh De'ah.90.2.1 לא קרעו וכו' ואם יש ששים כנגדו מותר והכחל עצמו משלים לס' בפג " ה ( סוף דף צ " ז ) א " ר נחמן כחל בס' וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור דאי נפל לקדרה אחרת אוסר ופירש רש " י היכא דנתבשל הכחל עם בשר הואיל ומין היתר הוא משערים ליה בס' בהדי דידיה וכחל עצמו אסור שהרי הבשר נתן בו טעם ( פי' נתן טעם בחלב ) והוא לא נתן טעם בבשר לפי שמועט היה עכ " ל משם למד רבינו דלדעת רש " י היכא דלא קרעו ובשלו לבדו דבעינן ס' וכחל מן המנין והכחל עצמו מותר כיון שלא קבלה החלב טעם מבשר וכ " כ התוספות בפרק כ " ה ( דף ק " ט ) בד " ה אינו עובר וז " ל ומיהו גם לפירוש הקונטרס היכא דאיכא ס' במים שנתבשל בהן הכחל לא היה נאסר הכחל היכא שבשלו לחודיה לפי שהחלב הנפלט נתבטל במים אבל היכא דבשלו עם בשר אסור משום טעם בשר הנבלע בחלב שבכחל עכ " ל וכ " כ הרא " ש אלא שמ " ש ומיהו גם לפרש " י אם יש במים שמתבשל בהם הכחל ששים בלא בשר הכחל מותר וכו' הוא טעות סופר באין ספק דמאיזה טעם נצריך ס' בלא הכחל בנתבשל בלא בשר יותר מבנתבשל עם בשר דאין לומר דס " ל להרא " ש דבנתבשל בלא בשר א " צ ס' כנגד כל הכחל אלא כנגד החלב לפי אומד הדעת והלכך צריך ס' במים כנגד החלב בלא בשר הכחל לפי שטעם החלב ובשר הכחל נפלט לתוך המים ואם אין במים ס' לבטל טעם החלב נאסרו המים מיד בפליטת החלב ובשר הכחל ונ " נ וחוזר ואוסר בשר הכחל אבל בנתבשל עם בשר דאז ודאי יש במים ובשר ס' כנגד החלב הנפלט ולא נאסרו המים אלא דלפי דחיישינן דשמא הבשר שבקדרה נותן טעם בחלב שבכחל וחלב שבכחל נותן טעם בבשר החמירו דלא לשער ס' באומד הדעת אלא כנגד הכחל כוליה הלכך לא החמירו יותר להצריך ס' בלא בשר הכחל אלא כחל מן המנין הא לא איפשר דאם כן קשה דהוי רבינו חולק על דברי הרא " ש בסתם שהרי רבינו סובר דאף בנתבשל בלא בשר בכוליה משערינן אלא כצ " ל בלשון הרא " ש אם יש במים שמתבשל בהם הכחל בלא בשר ס' הכחל מותר וכו' והמלות נהפכו בדפוס בטעות וכדמוכח להדיא מדברי התוס' נ " ל :
Yoreh De'ah.90.3.1 ואם בשלו פעם אחרת בקדרה דינו כמו בפעם הראשונה נראה דתרתי אתא לאשמועינן חדא דלא תימא כיון דבכוליה משערינן א " כ בטלתיה כוליה דכבר נפק מיניה כל החלב ושוב אינו אוסר דליתא אלא חוזרת ואוסרת כדפירש רש " י דנאסר מיד עד שלא נצטמק משנתנה בו טעם ומאז שויוה רבנן כחתיכת איסור שהיא לעולם אסורה ואידך אשמועינן דלא תימא אם כן נעשה נבלה ממש ובעינן ס' בלא בשר הכחל הא נמי ליתא אלא דינה כמו בפעם הראשונה ולא בעינן אלא ס' בין הכל והיינו דקאמר בגמרא כיון דא " ר יצחק בריה דרב משרשיא וכחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכה דנבלה משמע כנבלה אבל לא נבלה ממש ולהכי כתב הרשב " א דבנפל לקדרה בפחות מנ " ט הכחל נעשה נבלה ממש ואם חזר ונפלה לקדרה צריך ס' והוא וכדכתב רבינו בסמוך בשמו :
Yoreh De'ah.90.4.1 ומ " ש ולצלי צריך קריעה ש " ו וכו' כ " כ הרא " ם לדעת רש " י וכ " כ בסה " ת ומרדכי וסמ " ק וש " ד לדעת רש " י וכך הוא בפרש " י במקצת ספרים שבידינו בסוף הלכות כבד אבל התוספות והסמ " ג כתבו לדעת רש " י סגי בלצלי בקריעה מועטת ונראה דהיתה נוסחאתם בפ' רש " י שתי או ערב וכמו שהוא ג " כ בספרים שבידינו בפרש " י בהלכות כחל וכך היו גורסים בפירושו בסוף הלכות כבד כדכתבו התוס' להדיא אכן על רבינו איכא לתמוה לכאורה דתחלה כתב לדעת רש " י שתי וערב ואח " כ כתב על מ " ש רשב " א דלצלי צריך קריעה קצת שזהו כדעת רש " י ואין הדעת מקבלת לפרש דמ " ש תחלה שתי וערב שתי או ערב קאמר דכיון דאנן סלקינן ונחתינן בהך מילתא אי בעינן שתי וערב או סגי בחדא השתא דעיקר הידיעה תלוי בדקדוק הלשון אם כן היאך יכתוב הלשון שלא בדקדוק דמשתמע הכי והכי ובגמרא נמי אמרינן להדיא הא קמ " ל דלא בעינן קריעת שתי וערב פי' אלא סגי בקריעה שתי או ערב ולפעד " נ אמת דתחלה כתב רבינו שלדעת רש " י לצלי צריך ש " ו ע " פ דברי הרא " ש שכתב כך לדעת רש " י ואח " כ כשהביא דברי הרשב " א שכתב ויש מחמירין כתב לפרש דבריו שמ " ש ויש מחמירין זהו כדעת רש " י כלומר דעת רשב " א הוא לפרש כך בדעת רש " י דלא כמ " ש תחלה לדעת רש " י ומה שכתב וכן כתב בספר המצות רצה לומר שגם בספר המצות כתב שכך הוא לדעת רש " י וכן הוא מפורש בסמ " ג שפי' לדעת רש " י דלצלי א " צ אלא קריעה קצת והרב ב " י לא שת לבו לזאת דפרישית וכתב מה שכתב ושרי ליה מאריה כי מה שכתבתי בזה לפע " ד הוא ברור ופשוט ולפעד " נ עוד כדי ליישב גם השינוי שנמצא בפרש " י בזה והוא דבגמרא קאמרינן א " ל ר " א לשמעיה קרע לי כחל קודם שתצלנו ואנא איכול ופריך מאי קמ " ל מתניתין היא ומשני הא קמ " ל דלא בעינן קריעת ש " ו וטחו בכותל ופרש " י הא קמ " ל קריעה בעלמא קאמר ליה או שתי או ערב לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה וכו' ולא בעי ש " ו אלא לקדרה וכו' עכ " ל דהשתא משמע לשונו דקאמר ולא בעי ש " ו אלא לקדרה ודאי בקריעה שתי וערב בהדי טיחה בכותל דקאמר בגמרא הוא וקאמר רש " י דלא בעינן להו אלא לקדרה אם כן תחלת לשונו שאמר או שתי או ערב נמי בהדי טיחה בכותל קאמר כלומר או שתי בהדי טיחה או ערב בהדי טיחה דלא בעי שתי וערב בהדי טיחה אלא לקדרה ואידך נוסחא נמי דאיתא בפירושיו דלצלי צריך ש " ו היינו בלא טיחה כלל דקריעה ש " ו בלא טיחה כלל לא עדיף מקריעה שתי או ערב בהדי טיחה דבין כך ובין קריעה קצת קרינן ליה ותלמודא נמי ה " ק הא קמ " ל דלא בעינן כולהו תלתא קריעה ש " ו וטיחה בכותל אלא סגי לצלי בתרי מגו תלתא כדפרישית והשתא ניחא דלענין דינא שתי הנוסחאות עולין בקנה אחד לדעת רש " י ופסק כר " א ולא כרב יהודה ונתיישב מעתה מה שהיה קשה לב " י שכתב ויש לתמוה למה פסק רש " י דלצלי צריך ש " ו וכו' . עוד הביא ב " י מ " ש הרשב " א בחדושיו וז " ל ורש " י ז " ל פי' כולה שמעתתא לצלי ובשלו דקתני בברייתא היינו צלי כדכתיב ויבשלו את הפסח ולכתחלה בעינן שתי וערב כרב יהודה דמתניתין דקתני הכחל קרעו לצלי קאמר ורב דאמר אינו עובר עליו ומותר לצלי קאמר דבדיעבד לצלי אף בלא קריעה שרי כלישנא קמא דרב ור " נ זויקו לה כחלא כלומר דשרי אף לכתחלה בלא קריעה ולקדרה בפני עצמו בעינן ש " ו וטחו בכותל אפילו דיעבד אסור אבל עם בשר אסור לכתחלה אפילו קרעו ש " ו וטחו בכותל עכ " ל והקשה ע " ז וז " ל ואינו מבין דבריו דמשמע מדבריו שרש " י סובר דרב יהודה לצלי מיירי ואם כן קשה אמאי פסק דסגי ליה בש " ו ולא אצרכיה נמי טיחה בכותל כדמצריך רב יהודה וצ " ע עכ " ל ולפעד " נ דהרשב " א הביא פרש " י לכולה שמעתתא וס " ל דרב יהודה אמתניתין קאי דמיירי בלצלי דמדקאמר רב דמתני' אינו עובר ומותר אלמא דאיירי לצלי דאי לקדרה אסור אפי' דיעבד וקא " ר יהודה דלצלי נמי קורעו ש " ו וטיחה בכותל אלא דהרשב " א נקט בלשון קצרה ש " ו ורצונו לומר בהדי טיחה בכוחל וכדפי' לעיל בסמוך ועיקר כוונת הרשב " א לאורויי דלפירש " י לרב יהודה לא סגי בקריעה קצת אלא דוקא ש " ו בעינן ולעולם בעינן נמי טיחה בכותל בהדיה לכתחלה אבל בדיעבד אפי' בלא קריעה כלל שרי כלישנא קמא דרב ותניא כוותיה אלא מיהו כיון דר' אלעזר פליג עליה דרב יהודה וקמ " ל דאפילו לכתחלה לא בעינן כולהו תלתא אלא סגי בקריעה קצת הכי נקטינן זאת היא דעת הרשב " א בחידושיו לפרש " י ואיכא למידק לפ " ז דלפרש " י כולא שמעתתא מיירי לצלי מנ " ל לרש " י הא דפירש בסוף הל' כבד דלקדרה צריך ש " ו וטחו בכותל כיון דלא איירי ביה תלמודא וי " ל דגריס הא קמ " ל דלא בעינן ש " ו וטיחה בכותל א " נ לקדרה וה " פ הא קמ " ל דר " א פליג אדרב יהודה וס " ל דלא בעינן לכתחילה ש " ו וטיחה בכותל כלל אי נמי מודה ליה דבקדרה בעינן לכולהו תלתא ואי לא עבד הכי אסור אפילו בדיעבד אפילו בלא בשר אלא דלצלי פליג עליה דרב יהודה ובמקצת ספרים לא גרסי אלא הא קמ " ל דלא בעינן קריעה ש " ו ותו לא וכך גורס הרשב " א ומשמעות גירסא זו דה " ק דלא בעינן שתי וערב אלא או שתי או ערב וכמו שהוא במקצת פירושים של רש " י ובמקצת ספרים גרסינן הא קמ " ל דלא בעינן ש " ו וטיחה בכותל וכך הוא בספרים שבידינו ומשמע מלשון זה דהכי קאמר דלא בעינן נמי טיחה בכותל אלא סגי בשתי וערב וכבר כתבתי דאפשר ליישב דלא סתרי אהדדי הני תרתי לישני דרש " י :
Yoreh De'ah.90.5.1 ומ " ש ולדעת ר " ת אם קרעו ש " ו וכו' איכא למידק לר " ת היאך משוה צלי שהחלב שיוצא נופל לארץ לבישול בלא בשר שהחלב יוצא וחוזר ונבלע בכחל וי " ל דס " ל דלא שייך לומר בצלי כבולעו כך פולטו כי אם בדם ובצלי נמי כשיוצא החלב חוזר ונבלע בכחל ואינו נפלט ממנו ואע " ג דבבשלו בלא בשר גרע טפי דאינו נופל כלל לארץ ואפ " ה מתירו לכתחלה בקריעה קצת ובדיעבד אפילו לא קרעו כלל ואפי' היכא דליכא ס' היינו טעמא דבלא בשר אע " ג דנפלט החלב וחוזר ונבלע מכל מקום כיון שלא נשתנה טעמו של כחל ממה שהיה בתחלה שרי אבל בהדי בשר אסור שקולט הבשר טעם החלב ונשתנה טעמו והיינו דגרסינן במקצת ספרים בפג " ה וכחל עצמו אסור היכא דלא קרעיה ש " ו ובשליה בהדי בשר דצריך ס' לבטל טעם החלב אבל בלא בשר אפילו אין בו ס' מותר ועיין בתוס' פג " ה ( דף צ " ז ) בד " ה וכחל עצמו וכ " כ במרדכי אליבא דר " ת וראב " ן וכ " כ תוספות והרא " ש בשמו וגם בעל המאור כתב שראה כתיבת יד של ר " ת שכתב דלצלי ובלא בשר צריך לכתחלה קריעה קצת אכן בסה " ת כתב ע " ש ר " ת דלצלי ובלא בשר שרי לכתחלה אפי' בלא קריעה כלל וכתבו גם המרדכי ונראה דטעם מחלוקתם דלסה " ת ר " ת פוסק כרב נחמן דאמר זויקו לה כחלא לילתא דמשמע בלא קריעה כלל אלא מלאה כנודות שרי ולהרז " ה ר " ת פוסק כר " א דאמר לשמעי' קרע לי ואנא איכול ועיין בסמ " ק מפרש היטב באריכות פירושו של ר " ת ומבואר להדיא לשם דלר " א צריך קריעה קצת לכתחלה בצלי ובלא בשר ולר " נ א " צ קריעה כלל בתרוייהו ודעת רבינו אליבא דר " ת כדעת התוס' והרא " ש משמו וכעדותו של הרז " ה ואכתי איכא לתמוה דכיון דבעם בשר לר " ת דינו כמו בלא בשר לרש " י דלכתחלה בעינן ש " ו וטיחה בכותל א " כ קשה מ " ש דבדיעבד לרש " י בקריעה קצת בלא בשר אוסר עד ס' ולר " ת בדיעבד עם בשר שרי בקריעה קצת בלא ס' ואפשר דלרש " י אף בקריעה ש " ו וטחו בכותל איכא ספק אם יש בו עדיין קצת חלב ולכן אסור לבשלו עם בשר לכתחלה ובלא בשר שרי כיון דאינו ודאי דאיכא חלב ואפי' אם יש קצת חלב לא ישתנה טעם הכחל אבל היכא דלא קרעו אלא קריעה קצת הוי ודאי דאיכא חלב קצת והילכך אף בלא בשר אסור דיעבד ובצלי שרי אפילו בלא קריעה כלל דחלב היוצא נסחט והולך לאיבוד ואפ " ה לכתחלה צריך לקורעו להוציא החלב לפי שהשפוד מתהפך וחוזר ונבלע אבל לר " ת ס " ל דכשקרעו ש " ו וטחו בכותל הוי ודאי שלא נשאר בו חלב כלל ולפיכך שרי אפי' עם בשר ובקריעה קצת הוי ספק אם נשאר בו קצת חלב ולכך בלא בשר שרי לכתחלה ועם בשר שרי בדיעבד ובלא קריעה כלל שרי בדיעבד בלא בשר אע " ג דאית ביה ודאי חלב כיון שלא נשתנה טעם הכחל ממה שהיה מפני בליעה זו :
Yoreh De'ah.90.6.1 ומ " ש ולרב אלפס קרעו שתי וערב וכו' איכא למידק דלכאורה משמע דאין חילוק בין ר " ת לרב אלפס אלא דלר " ת לצלי אסור לכתחלה אא " כ דקרעו קצת ולרב אלפס לצלי מותר אף בלא שום קריעה וא " כ לאיזה צורך כתב רבי' בדברי רב אלפס דין בישול עם בשר ובלא בשר כיון דאין חולק בזה על ר " ת ונראה דס " ל לרבי' מדכתב רב אלפס דבקריעה ש " ו וטחו בכותל מותר לבשלו עם בשר ובלא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר ועם בשר אסור אלמא דאין חילוק בין עם בשר ובין בלא בשר אלא לגבי דיעבד היכא דלא קרעו כלל דבלא בשר מותר ועם בשר אסור אבל אין חילוק ביניהם בלכתחלה דבלא בשר נמי לא שרי לכתחלה אלא בשקרעו שתי וערב וטחו בכותל דאל " כ אלא ס " ל לרב אלפס דבלא בשר שרי לכתחלה בקריעה קצת ה " ל לרב אלפס לפרש החילוק בין בלא בשר ובין עם בשר בלכתחלה כמו שפירש החילוק שבין זה לזה בדלא קרעו כלל לגבי דיעבד וכ " כ הרשב " א בחידושיו להדיא דלרי " ף צריך ש " ו וטיחה בכותל אפילו בלא בשר והשתא ניחא דחולק הוא הרי " ף אדברי ר " ת אף בלכתחלה בבשלו בלא בשר :
Yoreh De'ah.90.7.1 כתב הרשב " א הא דאמרינן כחל עולה למנין ס' דוקא לבטל טעם החלב כגון שבשלו בקדרה לבדו וכו' לשון זה לא כתבו הרשב " א אלא לשון רבינו הוא אבל הרשב " א כתב וז " ל בד " א דהכחל עצמו מן המנין אלא בשנתבשל עם הבשר אבל אם נתבשל ביורה של חלב וכו' ונראה דדברי רבינו כך פי' דהרשב " א כתב דלא אמר דהכחל עולה למנין ס' אלא דוקא לבטל טעם החלב שבו כגון שאין בקדרה שום חלב אלא מה שהוא בתוך הכחל לבדו וז " ש כגון שבשלו בקדרה לבדו כלומר בלי שום חלב אחר כי אם החלב שבכחל לבדו נתבשל עם דברים אחרים ועם בשר וצריך לבטל טעם חלב שבו אבל בבשלו ביורה של חלב דצריך לבטל טעם בשר הכחל צריך ס' והוא :
Yoreh De'ah.90.8.1 ומ " ש וכתב עוד ויראה לי וכו' הכחל עצמו חזר ונעשה נבלה ואם נפל אח " כ בקדרה צריך ס' והוא איכא למידק הלא כיון דהכחל נעשה נבלה וה " ל חתיכה ראויה להתכבד אפי' באלף לא בטל דבשר בחלב הו " ל איסור מחמת עצמו כדלקמן בסי' ק " א ואפילו לא ה " ל חה " ל מ " מ הו " ל בריה כמו ג " ה ועוף טמא שאם יחלק אין שמו עליו כחל אלא חתיכת כחל וי " ל דמיירי הכא שלא נתבשל כחל שלם אלא חתיכת כחל בלבד אי נמי והוא העיקר דמיירי בכחל שלם אלא דהכחל עצמו ניכר בין החתיכות וא " צ לבטל אלא הטעם דנפיק מיניה ולא אמרינן דבריה וחה " ל אינו בטל אפי' באלף אלא בריה וחה " ל בעצמה אבל טעם בריה וחה " ל בטל בס' : כתב הרמב " ם שאין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל ע " כ . וכן פסק בש " ע ופי' ב " י דראייתו מההוא דפ' ג " ה בההיא כזיתא דתרבא וכו' דמשמע מיניה דבין איסור בין היתר הכל משערינן כמו שבא לפנינו לא כמות שהיה בשעה שנפל וכתבו הרמב " ם בכחל וה " ה בשאר איסורים עכ " ל ותימה דא " כ למה כתב הרמב " ם בפט " ו דמשערין בשאר איסורים במאי דבלעה הקדרה אחר שנפל האיסור לפי אומד הדעת ואפשר לומר דהתם מיירי בשלא נתמעט האיסור כלל ממה שהיה בשעה שנפל נ " ל :
Yoreh De'ah.90.9.1 כתב עוד ב " י דהרמב " ם ס " ל דאפילו אם נפלה תחלה בפחות מנ " ט אם חזר ונפל אח " כ בקדרה משערין בס' כבראשונה דלא כהרשב " א דמצריך בשנייה ס' והוא . והר " ן כתב בפג " ה שטעם סברא זו משום דכיון שאינו נאסר אלא מפני מראית העין אין להחמיר בקדרה שנייה יותר מבראשונה עכ " ל וזה כשגגה שיצא מלפני השליט דהר " ן לא כ " כ אלא בנפל בראשונה בס' עם הכחל אבל בנפל בפחות מנ " ט מזה לא דיבר הר " ן דלשם אינו נאסר מפני מראית העין אלא מדינא וכך תפס עליו מהר " מ בת " ח כלל כ " ט ול' ולענין הלכה נקטינן כהרשב " א דאם נפל בראשונה בפחות מנ " ט נעשה הכחל נבלה וצריך בשנייה ס' והוא דלא כש " ע שפסק להקל בזה כהרמב " ם וכן פסק בהגהת ש " ע :
Yoreh De'ah.90.10.1 עבר ונתן הכחל למעלה מותר בדיעבד פי' עבר ונתן וצלאו כבר אבל לא צלאו אלא נתן בלחוד לא מקרי דיעבד וצריך להסירו ואם לא הסירו אסור לצלותו וכך מפורש בת " ה בית ג' שער ד' . הלכות כחל בקצרה כתב הש " ד שכתבו הגאונים דמנהג כל ישראל דלא לבשל כחל כלל רק צולין והכי נהוג שלא לבשלו כלל אפילו ביבש דהיינו לאחר ל' מקרי יבש אפילו בלא בשר עמו כגון בטיגון או בפשטי " דא במחבת אפילו ע " י קריעה ש " ו וטיחה בכותל דלא כש " ע דמתירו לכתחילה מיהו בדיעבד שרי אם קרעוה ש " ו וטחו בכותל ובשלה בלא בשר . ואם עבר ובשלה בקדרה בלא בשר אחר עמה ולא קרעוה ש " ו וטחו בכותל אלא קרעוה שתי או ערב אפי' עבדי נמי טיחה בכותל א " נ קרעוה שתי וערב ולא טחו בכותל כלל אסור אם לא שהיה ס' במים שבקדרה כנגד כל הכחל והכחל עצמו משלים לס' ואז גם הכחל מותר דלא כאו " ה דאוסר הכחל אף בדאיכא ס' וכן פסק מהרש " ל דבלא בשר עמו אף הכחל מותר בדאיכא ס' וכן עיקר . ואם בשלו עם שאר בשר ואין ס' כנגדו הכל אסור אף דיעבד אפילו קרעו ש " ו וטחו בכותל ודלא כהגהת ש " ע דמיקל בזה גבי הפסד מרובה אבל אם יש ס' בבשר ובמים כנגד כל הכחל הבשר והמים מותרים והכחל אסור והכחל עצמו משלים לס' . ולצלי נוהגים לכתחלה לקורעו ש " ו ולטוחו בכותל ולצלותו בשפוד בלבדו בלא בשר עמו מיהו בדיעבד שרי אפי' לא קרעו כלל וכתב מהרא " י בהגהת ש " ד מה שנוהגים לחתכו כמה פעמים ש " ו ע " פ כולה עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל ונראה דלאחר צלייתו אסור לבשלו לכתחלה דלא דמי לכבד דאין איסורו אלא משום דם ובצלייה יצא מידי דמו דכי היכי דבשאר בשר יוצא מידי דמו במליחה ומותר לבשלו אח " כ ה " נ בכבד בצלייה אבל אין החלב יוצא לגמרי בצלייה ולכן אין לבשלו לכתחלה אחר הצלייה וכ " פ מהרש " ל וכתב מיהו אם בשלו אחר הצלייה שרי בדיעבד וכתב עוד דמ " ש המרדכי ע " ש ראבי " ה דאסור לצלות בשר בשפוד שצלו בו כחל מיירי בדלא קרעוה ש " ו וטחו בכותל אבל קרעוהו ש " ו וטחו בכותל ליכא איסורא בשפוד כלל ומיהו נהגו ללבנו ואין להקל וכתב עוד דאין לחתוך בכחל בעודו על האש כשלא נצלה כל צרכו כשלא קרעוהו ש " ו וטחו בכותל אבל לאחר שנצלה כל צרכו שרי אפי' לא קרעוהו וכו' מיהו המחמיר יחמיר לעצמו כיון שלא קרעוהו אבל אם קרעוהו היטב וגם נצלה לגמרי ומחמיר שלא לחתכו בסכין קורא אני עליו חסיד שוטה עכ " ל :
Yoreh De'ah.91.1.1 בשר וגבינה וכו' בפכ " ה תנן צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה ובגמרא וכי נגע זה בזה מאי הוי צונן בצונן הוא אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי :
Yoreh De'ah.91.2.1 ומ " ש ב " ה ש " מ וכו' נראה דב " ה קא מדקדק מדקא מזהר שלא יהו נוגעים זה בזה כשצורר אותם במטפחת אחת ול " ל לאזדהורי הלא כשיהיו נוגעין אית להו תקנתא בהדחה אלמא דכל מידי דבעי הדחה אסור לכתחילה להגיע זה בזה דילמא אכיל בלא הדחה ומיהו מדקמתמה תלמודא וקאמר וכי נגע זה בזה מאי הוי צונן בצונן הוא אלמא דקס " ד דאפילו הדחה לא בעי הילכך אף ע " ג דאביי קמהדר וקאמר דהדחה מי לא בעי הבו דלא לוסיף עלה דמסתמא ודאי לא בעי הדחה אלא היכא דהבשר לח או הגבינה לחה אבל שניהם יבשים לא בעי הדחה וכדקס " ד דתלמודא מעיקרא : כתב בש " ד סימן י " ז מעשים בכל יום שנותנים מלח לקערה חולבת יבשה ומולחים בו בשר או איפכא וכ " כ באורחות חיים דכלים של נכרים שהודחו יפה מותר ליתן בהן תבלין או בצל או שאר דברים חריפים שאינו מוציא דבר קשה יבש ביבש עכ " ל וקשה ממ " ש בעל העיטור כאן דבמידי דלאו אורחיה בהדחה אסור ליתן לכתחלה בכלי איסור והרי תבלין אין דרכו להדיח ומתירו ליתן בכלי איסור ונראה כמו שפי' מהרש " ל דדוקא בשר שהוא רך ולח קצת אסור אבל תבלין וכו' הוי יבש ביבש וה " ה בשר יבש או צלי שאין בו לחות מבחוץ שרי ולפ " ז לאו שפיר עבדי עוברי דרכים שמניחים דגים מבושלים צוננים בקערות של נכרי א " נ אוגרק " ז מלוחים עם הציר שלהם וכרוב כבוש וכיוצא בו שהוא לח אפי' אינו מלוח אסור כל שכן מלוח עכ " ל אבל בת " ח כלל י " ז כתב דשעת הדחק כגון שנתאכסן בבית הנכרי כדיעבד דמי ושרי . עוד כתב שם בת " ח דאין היתר להשתמש בכלי איסור יבש ביבש אלא א " כ שהשתמשו בו איסור צונן אבל אם השתמשו בו איסור בחמין אסור להשתמש בו היתר צונן אפי' ביבש וכדכתב רבינו בסימן קכ " א וכן אם רחצו הכלי תחלה היטב שרי כדכתב רבינו בסימן קכ " ב ומיהו נראה דלכתחלה יש להחמיר בכל ענין ובדיעבד שרי בכל ענין ונתאכסן בבית הנכרי כדיעבד דמי עכ " ל :
Yoreh De'ah.91.3.1 ומ " ש בד " א ששניהם צוננין אבל בשר וחלב רותחין וכו' עד הכל אסור משמע דכל החתיכה כולה אסורה בנ " ט ולא סגי בנטילה וה " ט דהתערובת הוא דרך בישול דהחלב נבלע בכל החתיכה דמפעפע בכולה משא " כ בבשר וגבינה א " נ חתיכת בשר שחוטה וחתיכת בשר נבלה דאף ע " ג דשניהם חמין אינו אלא דרך צלי ואינו אוסר אלא כדי נטילה שאין האיסור מפעפע בלא רוטב כשאינו שמן ויתבאר בס " ד בסימן ק " ה : כתב בת " ח כלל כ " ב איסור יבש שנפל לתוך היתר לח ושניהם צוננין וגם אינן מלוחין מותר אבל אם ההיתר יבש ונפל לאיסור לח ההיתר צריך הדחה ובאו " ה שער ל' סימן עשירי משמע דהיתר היבש צריך קליפה קצת מאחר דהיה האיסור לח אצלו ודוקא בהיתר שנפל לאיסור אבל בבשר בחלב סגי ליה בהדחה עד כאן לשונו ותימה מפני מה מיקל באיסור בשר בחלב טפי משאר איסורין וי " ל דכיון דלא אסרה תורה אלא ע " י בישול ואי תרו ליה כולה יומא לא נאסר אלא דרבנן הלכך כאן בנפל שם לפי שעה לא החמירו לקולפו אלא להדיחו בלבד משא " כ בשאר איסורים דאסרה תורה בכל ענין יש להצריכו קליפה והכי נמי מחמרינן טפי בכבוש כמבושל בשאר איסורין דאפילו ספק כבוש אסור משא " כ בבשר בחלב דספק כבוש מותר כיון דמן התורה אינו אסור אלא בבישול ממש כמ " ש בהגהת ש " ע ריש סימן ק " ה : כתב במרדכי ובאגודה פכ " ה מהר " ם התיר קדרה של חלב וקדרה של בשר שנוגעין זה בזה חמין דאינו נפלט בלוע אלא ע " י רוטב וכן חתיכה הבלוע מאיסור ונוגע בחתיכה אחרת בלא רוטב לא תאסור אותו עכ " ל וכ " כ בהגהת מיימוני פ " ט בשם רבינו שמשון גבי ב' קדרות אבל מהרא " י בהגהת ש " ד סי' נ " א גבי דג טמא האריך בזה ומסקנתו ומ " מ המחמיר בכל זה תע " ב וקשה דמהרא " י גופיה כתב אח " כ בסימן פ " ה על מ " ש סמ " ק בסי' רי " ד בתחב הכף ב' פעמים דצריך ב' פעמים ס' וז " ל בדברי ראב " ן לא משמע הכי דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע ובתוס' פכ " ה בשמעתא דאפשר לסוחטו איתא דאין להצריכו ב' פעמים ס' אלא משום דאמרינן דהיתר הבלוע נאסר כבר ושוב פולט עוד ואוסר ולא ראיתי מורי הוראה מדקדקים אם הכף נתחב ב' פעמים אם לא וכו' והמחמיר תע " ב והמיקל לא הפסיד עכ " ל נראה שלא אמר להחמיר אלא בדין כף שנתחב ב' פעמים אבל בדין איסור בלוע אוסר היתר בלוע משמע שתופס כראב " ן דאינו אוסר ואין להחמיר כלל ונראה דלא אמר מהרא " י בסימן נ " א להחמיר אלא בב' חתיכות אבל בסי' פ " ה דמיירי בב' קדרות לא קאמר מהרא " י דיש להחמיר אלא דוקא בכף שנתחב ב' פעמים דאיכא להחמיר טפי כמו שיתבאר בסימן צ " ד בס " ד :
Yoreh De'ah.91.4.1 ודוקא בבשר חי יש חילוק וכו' יראה מלשון רבינו דדוקא בנפל למלוח קצת התם הוא דאפילו חי אי אית ביה פילי א " נ מתובל בתבלין אסור כולו אבל בנפל בדבר שלא נמלח כלל אינו אוסר כלל ואפילו קליפה לא צריך דצונן בצונן אינו אוסר והכי נוהגים שהרי כששורין הבשר קודם מליחה יש עליו דם בעין הרבה שמתערב עם המים ולא דייקינן במידי דאית ביה פילי בבשר שיאסור מדם ומים שמעורבין ביחד ולפעמים שוהה זמן מרובה ופשיטא דאין לחלק בין דם לשאר איסורין אלא ודאי דבלא נמלח כלל אינו אוסר צונן בצונן ולא אשכחן לספר התרומה דאוסר כולו אפי' חי היכא דאית ביה פילי אלא בנפל בנמלח קצת וכך הוא דעת מהר " י בהגהת ש " ד סימן כ " ב והכי נקטינן : כתב בהגהת אשיר " י מא " ז ר' יהודה בר יצחק כתב בשם רש " י שיש להחמיר שלא להניח ב' תבשילין של בשר וחלב סמוך זה לזה בתיבה אחת שמא יתערבו ולא ידעו אם לא שיכסנו בטוב ומיהו בדיעבד דילמא לא מחזקינן איסור ושרי עכ " ל . וכתב עוד בשר או גבינה שיש קצת זמן מרובה שנמלחו ועדיין הם לחים ויש בהם לחלוחית מלח או ציר שעליהם יש לחשבן כרותח לענין דברים שיפלו בהם או שיפלו עליהם אבל אם הם יבשים וניכר לעינים שאין בהם לחלוחית כלל אין לחוש ואם חזרו ומתלחלחות ע " י מים יש לחוש . וגבינות שנמלחו חשבן ר " י אין נאכלין מחמת מליחה אבל לאחר שנרחצו תו לא חשבינן להו אין נאכלין מחמת מלחן עכ " ל בפכ " ה : כתב מהרא " י בת " ה סימן קפ " א קדרה של חלב רותחת שיצא החלב ונזחל ע " ג הכירה עד שהגיע אצל הבשר אם היה היד סולדת בחלב במקום שנגע בבשר חשיב כעירוי מכלי ראשון ונאסר הבשר . משמע דמיירי בדאין כאן עילאי ותתאי אלא שהרתיחה נגעה בבשר ודינו כב' חתיכות א' של איסור ואחד של היתר שנגעו זה בזה וכך הבין מהרש " ל ז " ל בא " ו שלו סימן נ " ה אבל הב " י הבין כאן שר " ל שרתיחת החלב נפלה על הבשר המונח בקרקעית הכירה ולכן פירש דמיירי דהבשר צונן והו " ל חם לתוך צונן דאינו אוסר אלא בקליפה דאי הוה בשר רותח הו " ל צונן לתוך חם דאוסר כולו ולא איצטריך להך טעמא דרתיחת החלב חשיב כמו עירוי ומהר " ם איסרלש בת " ח סוף כלל נ " ו הבין דהא דקאמר עד שהגיע אצל בשר בקדרה של בשר מיירי שהרתיחה נפלה על כלי בשר וכל זה לא נהירא לפע " ד אלא נראה דמיירי שהחלב היה זב תחת הבשר או תחת קדרה של בשר ולכן פסק בסתם דהיכא דהיד סולדת בחלב במקום שנגע תחת הבשר נאסר הבשר דה " ל צונן לתוך חם ואצ " ל היכא דגם הבשר הוא רותח והמעשה דר " י מפרי " ז בא " ו הארוך כלל ל " א דהצריכו ס' כנגד הרוטב שתחת הקדרה מיירי נמי היכא דהיתה יד סולדת ברוטב ועיין בהגהת ש " ע בסימן צ " ב סעיף ז' :
Yoreh De'ah.92.1.1 כזית בשר וכו' מימרא דרב פכ " ה וסוגיית הגמרא שם ומ " ש שאם אין בחלב ס' אעפ " י שקדם וסילקו גם החלב אסור מבואר שם בתוס' ע " ש ר " ת בד " ה שנפל ( דף ק " ח ) וכ " כ הרא " ש דר " ת פי' דדוקא מה שבלע עכשיו לא פליט אבל מה שהיה בלוע מקודם פליט וכך הוא דעת הרמב " ם דאף בקדם וסילק הצריך להטעימו לנכרי לראות אם יש בו טעם בשר והיינו מטעמא דאמרן דאע " ג דהחלב שבלע עכשיו לא פלט אבל טעם בשר שבלוע בו כבר פליט שפיר וכך הוא דעת הרשב " א גם הרב ב " י כתב כך במסקנת דבריו ודבר פשוט הוא אלא שבתחלת דבריו היה כמו מסתפק ואין כאן ספק והחוש ג " כ מעיד ע " ז בירק ששמוה ברותחין ולא נחה מרתיחתה שהמים נעשו ירוקין מהירק וכן אם שמו ברותחין בשר שמן נראה שמנונית על הרוטב ומביאו ב " י :
Yoreh De'ah.92.2.1 ומ " ש גם החלב אסור לרש " י וכו' כתבו התוס' בפכ " ה ( דף ק " ח ) בד " ה אמאי מותר דזה הדין לרש " י אינו אלא בבשר וחלב שכ " א היתר וכשנתבשל יחד עשאן הכתוב נבלה דהשתא חלב הנבלע הוי כחלב היוצא מן הטרפה אבל רוטב הנפלט מן הנבלה אין לו דין מים אסורין שלא להתבטל במים אחרים מטעם מין במינו אלא גם הרוטב הנפלט יש לו דין בשר נבלה שמתבטל שפיר במים שבקדרה :
Yoreh De'ah.92.3.1 ומ " ש אבל לר " ת וכו' משמע דלר " ת סגי בפעם אחת ס' ולא אמרינן דצריך ב' פעמים ס' אחד שהבשר נותן טעם בחלב ב' שהבשר חוזר ופולט החלב שנבלע בו בשעת רתיחה ונאסר ואוסר שאר החלב אלא כל החלב מצטרף יחד לבטל כזית בשר :
Yoreh De'ah.92.4.1 טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדרה וכו' כתב ב " י דמ " ש רבינו בשם רש " י אינו מבואר כל כך וכו' והאריך בזה והבין מדברי סמ " ג דלרש " י אפי' כולה תוך הרוטב רק שפנים העליונים מגולים אין הכל מצטרף וליתא אלא כמ " ש רבינו לרש " י אפילו מקצתה ברוטב וכו' דמשמע דמקצתה חוץ לרוטב וכמו שהבינו התוס' בפג " ה מפרש " י והוכיחו דמפרש " י בפכ " ה ( דף ק " ח ) דכי ניער הקדרה מוליך הוא הטיפה בכל הקדרה ומסייע כל מה שבתוכה לבטל הטיפה וכן כי כיסה הקדרה עולות הרתיחות משוליים לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה עכ " ל אלמא דבמקצתה חוץ לרוטב אין הכל מצטרף ולהכי בעינן שהרתיחה תעלה משולי' לפיה דאילו לפר " י לא בעינן אלא שתעלה הרתיחה עד החתיכה שחוץ לרוטב וכן בניער לא צריך אלא לנער שהחתיכה שהיא כולה חוץ לרוטב שתהא מקצתה תוך הרוטב ומצאתי עוד יותר מבואר במה שפי' בסוף ( דף ק " ח ) וז " ל אילימא לא ניער וכו' אמאי נאסרות האחרות מבלע בלע ההיא חתיכה מיפלט לא פלט באחרות את טעם החלב שהחלב בגגה של חתיכה הוה עכ " ל ואי הוה ס " ל כפר " י דהחתיכה כולה חוץ לרוטב לא היה צריך לפרש דהחלב בגגה של חתיכה הוא אלא ודאי דמפרש לה במקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ולפיכך צריך לפרש דהפעפוע אינו מתפשט אלא עומד בגגה של חתיכה דאם היה מתפשט בכל החתיכה א " כ בהגיעו לרוטב הרוטב מבליעו בכל הקדרה אלא שצריך עיון לפרש " י הא דתנן טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בנ " ט באותה חתיכה אסור וכו' דמשמע דכשיש באותה חתיכה ס' לבטל הטיפה שריא ואי איתא דהחלב אינו מפעפע בכל החתיכה אלא בגגה של חתיכה הוה אפי' יש באותה חתיכה ס' עדיין הוא נותן טעם במה שחוץ לרוטב ודוחק לומר דלפרש " י האי אם יש בה בנ " ט באותה חתיכה רצונו לומר באותה מקצת שחוץ לרוטב אכן במרדכי ע " ש ראבי " ה משמע להדיא שכך צריך לפרש לפירש " י כדפרישית שהרי כתב וז " ל ופרש " י מקצת החתיכה מגולה ובלעה מן החלב מה שעל גב החתיכה ואין הרוטב מפליט ומבליע בשאר החתיכות אא " כ ניער וכיסה וע " כ מיירי שאין מגיע פעפועי חלב לרוטב שאם מגיע לרוטב הרוטב מבליע בכל אלא ב' שלישי חתיכה מגולה ופעפועי חלב מגיע עד שלישיתה ומשמע דלא אסר את השאר כיון שפעפוע גוף האיסור אינו מגיע אליהן אפילו משהו ולא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה עד מקום שנבלע עכ " ל ראבי " ה ונ " ל דהיינו כרא " ם שפי' בפג " ה דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה בחצי חתיכה עכ " ל מרדכי פכ " ה מדפי' דאין מקצתה שחוץ לרוטב נ " נ ואוסרת את השאר אלמא דמפרש לרש " י הא דתנן אם יש בנ " ט באותה חתיכה דר " ל באותה מקצת חתיכה שחוץ לרוטב יש בה בנ " ט אסור אבל אינו אוסר את השאר ודו " ק :
Yoreh De'ah.92.5.1 ומ " ש ודוקא כשלא ניער את הקדרה וכו' משנה וברייתא פכ " ה ולרש " י הוה פירושו שצריך לנער שתהא כולה לתוך הרוטב ולר " י א " צ אלא שתהא מקצתה תוך הרוטב וכדפי' בסמוך ולא ידעתי מה היה קשה למהר " י חביב ז " ל :
Yoreh De'ah.92.6.1 כתב הרמב " ם אבל אם ניער מתחלה ועד סוף או שכיסה משעת נפילה ועד סוף ה " ז בנ " ט ונראה שא " צ וכו' הב " י פי' דלהרמב " ם דוקא בכה " ג שרי רבנן אבל בניער וכסה בתחלה ולא בסוף לא עכ " ל וזה ודאי תימה גדולה למה צריך גם בסוף ומהר " י חביב פירש דלהרמב " ם נמי א " צ אלא בתחלה אלא איידי דברישא קאמר דבלא ניער בתחלה אלא לבסוף דאסור קאמר נמי בסיפא אבל ניער מתחלה ועד סוף דשרי אבל לעולם בניער בתחלה ולא בסוף נמי שרי ולפע " ד הדבר פשוט בסוגיא דלרבנן אפשר לסוחטו מותר הלכך אפילו לא ניער בתחלה אלא לבסוף נמי הכל מצטרף לבטל הטיפה ולר' יהודה דאפשר לסוחטו אסור ואפילו ניער מתחלה ועד סוף חתיכה עצמה נ " נ ואוסרת כל החתיכות כולן דחיישינן שמא בתחלה לא ניער יפה יפה ובלעה ונאסרה ואח " כ כשניער בסוף פלטה ואוסרת כל החתיכות וקאמר ר' נראין דברי ר' יהודה בשלא ניער בתחלה אלא לבסוף דאסור דאפשר לסוחטו אסור ונראין דברי חכמים בשניער בתחלה ובסוף דשרי דלא חיישינן שמא לא ניער יפה יפה בתחלה והלכתא כרבי משמועה זו אתה למד דבניער בתחילה ולא בסוף פשיטא דשאר חתיכות כולן מותרין מה נפשך אי ניער יפה יפה אף אותה חתיכה מותרת ואי לא ניער יפה יפה החתיכה לבדה אסורה אבל כל שאר החתיכות מותרות אלא דבניער מתחלה ועד סוף דאיכא למימר דילמא בתחלה לא ניער יפה יפה ובסוף ניער יפה יפה וכולן אסורות וקאמר ר' דלא חיישינן אלא כולן שריין והשתא הא דכתב הרמב " ם דבלא ניער בתחלה אלא לבסוף אסור ובניער מתחלה ועד סוף שרי היינו כרבי דקאמר הכי נראין וכו' וכדמפרש בגמרא להא דרבי ואתא לאורויי רבותא דאף על פי דניער בתחלה ובסוף לא חיישינן דילמא מתחלה לא ניער יפה יפה ואח " כ ניער יפה יפה ונאסר הכל ואצ " ל דבניער בתחלה ולא בסוף דפשיטא דשריין כל החתיכות ממ " נ כדפרישית ודברי הרמב " ם הם בדקדוק ע " פ סוגיית הגמרא והוא דבר פשוט :
Yoreh De'ah.92.7.1 ומ " ש רבינו על דברי הרמב " ם ואיני מבין את דבריו וכו' נראה שרבינו הכריח דהרמב " ם מיירי שאין החתיכות ברוטב ואתא לאשמועינן דאף על פי שאינו מנער מיד מועיל הניעור דאל " כ אלא נוער מיד קאמר קשה מאי אתא לאשמועינן במאי דקאמר וכן אם נפל חלב לתוך המרק וכו' הא כבר כתב דין טיפה שנפלה על החתיכה דבלא ניער בתחלה אלא לבסוף אסורה ובניער מתחלה ועד סוף שרי ולמה יגרע בנפל לתוך המרק או לתוך החתיכות ולא נודע וכו' וע " כ כתב ואיני מבין וכו' אבל לפע " ד נראה דהרמב " ם תופס פר " י דבידעינן דנפלה על חתיכה זו כולה חוץ לרוטב התם הוא דבעינן ניעור אבל במקצתה ברוטב לא בעינן ניעור כל עיקר והשתא אשמועינן הרמב " ם דכשיש ב' או ג' חתיכות מונחין מקצתן חוץ לרוטב ונפלה הטיפה על אחד מהחתיכות ולא נודע על איזו חתיכה נפל לא סגי בשניער קצת חתיכות שיהיו מונחין תוך הרוטב לגמרי אלא צריך שינער את הקדרה כולה שיתערב הכל עד שיהא הרוטב צף על כל החתיכות וטעמו דבידעינן על איזה חתיכה נפלה הטיפה סגי בניעור שתהא רק מקצתה תוך הרוטב דכיון דהטיפה מפעפע מלמעלה למטה בחתיכה עד הרוטב הרוטב מוליכו בכל הקדרה אבל היכא דלא נודע על איזה חתיכה נפל השתא אף לאחר שניער את הקדרה אם תהיה חתיכה אחת מקצתה חוץ לרוטב חיישינן דילמא לא נפלה הטיפה על אותה חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב ואם כן לא יצטרף מה שהוא חוץ לרוטב לבטל הטיפה שאין הטיפה מפעפע ועולה לחתיכה במה שהיא חוץ לרוטב והלכך צריך לנער בתחלה לערב את הכל שיהא הרוטב צף למעלה מכל החתיכות וכן כשנפלה הטיפה לתוך הרוטב ומקצת החתיכות הן מקצתן תוך הרוטב ומקצתו חוץ לרוטב אין מה שחוץ לרוטב מצטרף לבטל הטיפה שנפלה תוך הרוטב כי אינו מפעפע למעלה חוץ לרוטב ולפיכך צריך לנער כל הקדרה שיתערב הכל דהיינו שהרוטב יהא צף למעלה ולפי שבראשונה כשנודע שנפלה הטיפה על החתיכה א " צ ניעור כל כך אלא שינער בתחלה שהחתיכה תהיה רק מקצתה תוך הרוטב וכאן בעינן ניעור יותר לכך כתב הרב כאן נוער את הקדרה כולה עד שיתערב הכל וכו' כלומר כאן צריך ניעור טפי שיהא נוער את הקדרה וכולה עד שיתערב הכל אבל לעולם צריך לנער מיד גם להרמב " ם ואין השגת רבינו על הרמב " ם כלל השגה ושארי ליה מאריה להרב בהגהת ש " ע שכתב כאן על דברי הרמב " ם ויש חולקים וכו' ור " ל רבינו הוא דחולק עליו בהשגתו דאין כאן לא השגה ולא מחלוקת שהרי לא אמר רבינו אלא ואיני מבין והרי דבריו מובנין בס " ד . ואיכא למידק דבלא ניער לא בתחלה ולא בסוף דקאמר תלמודא מבלע בלע ההיא חתיכה מפלט לא פלט באחרות את טעם החלב והיא לבדה אסורה ואחרות מותרות דקשיא טובא והא קי " ל בפ' כ " צ דחם לתוך חם אוסר כולו ואפי' דרך צלי בלא רוטב נמי אוסר כדי נטילה וכדכתב רבינו לקמן בסי' ק " ה ולשם כתב ג " כ בס " ח דחתיכה שנאסרה מפני שבלועה בחלב ה " ל איסורא מחמת עצמה ואוסרת בנגיעתה חמין זה סותר למאי דקאמר תלמודא גבי חתיכת בשר שנאסרה מטיפת חלב שנפלה עליה מבלע בלע מפלט לא פלט וכ " כ בסה " ת סימן נ " א דאפילו גבי בשר בחלב אמרינן הך סברא דאין איסור הבלוע הולכת מחתיכה לחתיכה שאצלה אפילו שתיהן חמות ורותחות כשהן ביבש בלא רוטב ומייתי לה במרדכי פכ " ה ואין לתמוה הלא טעם בשר של היתר נעשה איסור גמור כמו נבלה וא " כ אפילו לא ילך מחתיכה לחתיכה רק טעם גוף הבשר הוא איסר חבירתה דכבר תירץ מהרא " י דקים להו לרבנן שאין שום טעם חלב הולך מחתיכה זו בלא רוטב רק טעם בשר בלחוד בלא שום חלב עיין בהג " ה ש " ד סימן נ " א ומ " מ דברי רבינו בסימן ק " ה דקאמר דאפילו חתיכה שנאסרה מפני שבלעה חלב ג " כ אוסרת בנגיעתה קשה ליישב והראב " ד בהשגות פ " ט מהמ " א האריך בזה ותמה דכיון דהחתיכה היא נבלה מה צורך לניעור א " כ דעתו כדעת רבינו דבשר בחלב אוסר בנגיעתה חמין ולפע " ד נראה דודאי דינו של רבינו והראב " ד אמת דאף בלא ניעור ולא כיסה אוסרת חבירתה המונח עליו מיהו אינו אוסר אלא כדי נטילה בשאינו שמן והא דקאמר בגמרא מיבלע בלע מיפלט לא פלט אינו אלא לענין זה שלא יהיו החתיכות האחרות אסורות לגמרי אבל נטילה ודאי בעינן אפילו באינו שומן ולקמן בסימן ק " ה ס " ח כתבתי יישוב אחר :
Yoreh De'ah.92.8.1 והיכא שנאסרה החתיכה וכו' עד אעפ " י שאיפשר לסחוט וכו' לעיל בתחלה סי' זה כשכתב רבינו דלרש " י גם החלב אסור דמין במינו במשהו ה " ל לרבי' לומר אעפ " י שאפשר ליסחט הבשר הבלוע בחלב וישאר חלב טהור ואפ " ה אסור אלא כיון דדין אפשר לסוחטו איתמר בפני עצמו כתבו רבינו ג " כ בפני עצמו :
Yoreh De'ah.92.9.1 ופסק ה " ר אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו וכו' נראה מדברי רבינו דחתיכה עצמה נ " נ ואפשר לסוחטו אסור הכל ענין אחד וכיון דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה עצמה נ " נ א " כ אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ותימה גדולה הלא התוס' בפג " ה ( דף ק' ) בד " ה כשקדם כתבו להדיא לדעת הר " א דלא אסר אלא חתיכה ראשונה וכו' וכ " כ הסמ " ג דאותה חתיכה לעולם אסורה דהלכה רווחת שאפשר לסוחטו אסור וכ " כ בסה " ת סי' נ " ב והמרדכי בפכ " ה וכ " כ הרא " ש ספג " ה ד' ק " ע ע " ד לדעת הר " א וז " ל אבל איסור הנבלע בהיתר ואוסרו בנתינת טעם לא נאסרה חתיכת היתר אלא מטעם האיסור הנבלע בתוכה ואי אפשר ליפרד ממנה ( הלכך לא בעינן ס' אלא לבטל האיסור הנבלע בתוכה וכו' וכתב עוד בסוף הפרק וז " ל ואף על גב דהיינו דוקא שלענין שלא תאסור אותה חתיכה אחרות אבל היא עצמה כיון דנאסרה אסורה לעולם למ " ד אפשר לסוחטו אסור וכו' הנה מבואר להדיא מדבריו דלר' אפרים נמי אף בשאר איסורין אותה חתיכה אסורה לעולם ונראה דרבינו נמשך אחר דברי הרא " ש שכתב בפרק כ " ה אפלוגתא דרב ושמואל בדין אפשר לסוחטו וז " ל והלכתא כרב לגבי שמואל באיסורי וכרבי יוחנן לגבי ר " ל הלכך קי " ל אפשר לסוחטו אסור ולדברי ה " ר אפרים צ " ל לא נחלקו אלא בבשר בחלב שתערובתן אוסרתן ונעשה שם אחד של איסור אבל שאר איסורין לא עכ " ל אלמא להדיא דרצונו לומר דלא נחלקו בדין אפשר לסוחטו אלא בבשר וחלב אבל בשאר איסורין לא נחלקו דרב נמי ס " ל אפשר לסוחטו מותר וכ " כ בסי' ק " ז והשיג על דברי הרשב " א ע " ש גם הב " י נמשך כאן אחר דעת רבי' שהרי כתב וז " ל ופסק הרא " ש כמ " ד אפשר לסוחטו אסור וכן פסק הרשב " א בת " ה וכן פסק הרמב " ם בפ " ט ואעפ " י שכתב הראב " ד שלא אמרו חתיכה עצמה נ " נ אלא לרבי יהודה וכו' עכ " ל מדמקשה ב " י מחתיכה נ " נ לאפשר לסוחטו אלמא דס " ל דהכל ענין אחד וכך פסק כאן בש " ע דבשאר איסורין עצמה החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת כדברי רבינו ויש לתמוה דבסי' ק " ו פסק כש " ע כדעת הרשב " א דהחתיכה עצמה אסורה אף בשאר איסורין נראה שחזר בו ממ " ש כאן וכך הוא העיקר דהחתיכה עצמה אסורה אפילו בשאר איסורין לד " ה :
Yoreh De'ah.92.10.1 ומ " ש רבינו אבל בשאר איסורין כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה נראה דוקא חלב שנבלע בחתיכת בשר אבל חלב בגבינה אי נמי רוטב נבלה בגבינה ה " ל בשר בחלב שהרי גם בחלב ונבלה לוקין אבישול שלהן עם חלב כדפסק הרמב " ם בפ " ט מהמ " א :
Yoreh De'ah.92.11.1 ומ " ש רבינו מדברי ר " ת אבל נאסר במשהו אפילו נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר " י הקשה ב " י ואמר ולא ידענא מאי אפילו דקאמר וכו' ונראה דה " ק לא מיבעיא איסור משהו בשאינו מינו כגון שנאסר בתערובת חמץ בפסח ועבר עליו הפסח דאין איסורו אלא מדרבנן אלא אפילו במין במינו שאסור במשהו מדאורייתא לרבי יהודה אפ " ה לא נעשית כולה נבלה :
Yoreh De'ah.92.12.1 טיפת חלב שנפלה על הקדרה וכו' נראה דלסברא קמייתא כל הקדרה נאסרת ולפיכך נאסר התבשיל שבה והטעם דדוקא בחתיכת בשר דיש לה טעם מעצמה אינו נאסר אא " כ בדאית בה טעם של איסור אבל בקדרה דאין לה טעם מגופה אפילו לא נכנס בה אלא איסור משהו נעשית הקדרה כולה נבלה וצריך ס' מכל הקדרה ומן הטעם אשר בה כ " כ הש " ד בסי' נ " ה אח " כ כ' רבי' דהר " מ חולק ומתיר ביש בתבשיל ס' פעמים ס' והסמ " ק חולק ומפליג בין נפל כנגד התבשיל לנפל כנגד מקום הריקן . ואפשר נמי דרבינו לא הזכיר כאן אלא ב' סברות דתחלה כתב דאין להתיר בדאיכא ס' כנגד הטיפה בלבד כיון שהטיפה אוסרת סביבותיה ונאסר התבשיל ואח " כ פירש דהר " מ כתב דביש ס' פעמים ס' מותר . אבל להסמ " ק בפעם א' ס' סגי ומחלק בין נפל כנגד התבשיל לנפל כנגד הריקן . ודע דבסמ " ק כתב בזה הלשון דאם נפלה כנגד הרוטב ויש ברוטב ס' מן הטיפה מותר ממה נפשך אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטלה וכו' וה " פ אי מפעפע בכל הכלי כלומר דמפעפע בכל התבשיל הרי נתבטלה ואם אינו מפעפע כלל הרי לא יאסר דלא מסתבר לומר דמפעפע בדופן הקדרה אלא מסתברא דמפעפע לפנים וכ " כ בא " ו הארוך שער ל " א סימן א' להדיא דכך הוא פי' דברי הסמ " ק והיינו דכתב רבינו בשמו שמפעפע לפנים אבל בב " י לא פירש כך ע " ש :
Yoreh De'ah.92.13.1 ומ " ש ואם נפלה במקום הריקן וכו' פי' חיישינן דילמא במקום הפעפוע אין בו ששים כנגד הטיפה ודילמא נמי אין הפעפוע מגיע עד סמוך לרוטב דאם היה מגיע עד סמוך לרוטב הרוטב היה מוליכו בכל התבשיל ונתבטל כדפירש ר " י גבי חתיכה שמונח מקצתה בתוך הרוטב :
Yoreh De'ah.92.14.1 ומ " ש ודוקא כשנופל באותו צד שאינו כנגד האש וכו' פי' הא דאינו מועיל ששים לבטלה אלא הקדרה נאסרה ואם יערה התבשיל וכו' ה " ז אסורה דוקא כשנופל שלא כנגד האש . ולענין הלכה כתב מהרא " י בסימן נ " ה ובסימן פ " ה דקבל מרבותיו דבטיפה מועט וכנגד האש שרי אפי' הקדרה לפי שהאש שורפו קודם שיכנס בקדרה ואם כן לפי טעם זה שרי אפילו אין ס' ואפילו נפלה שלא כנגד הרוטב אבל אם נפל הרבה אפילו הנגד האש לא שרי אא " כ נפל כנגד הרוטב וע " י ששים והקדרה ואסור ויערה התבשיל מיד שלא כנגד הטיפה אלא בצד האחר או יניחנה עד שיצטנן ואם נפלה טיפה מועט שלא כנגד האש אם נפלה כנגד הרוטב א " צ אלא ששים כנגד הטיפה דהוי כאילו נפלה בתבשיל ואין נוהגין להצריך ס' פעמים ס' אבל נפל על הדופן כנגד הריקן ושלא כנגד האש נהגו העולם לאסור התבשיל ומיהו בדאיכא ס' פעמים ששים ודאי התבשיל מותר והקדרה אסורה ויערה בצד אחר או יניחנה עד שיצטנן . ובע " ש יש להתיר הכל ע " י ששים פעמים אחת אפילו נשפך הרבה מיהו הקדרה אסורה ויערה מיד : כתבו התוספות בפכ " ה ( דף ק " ה ) בד " ה שנפל דבמים שהן צלולים לא שייך לומר בליעה דלא בלעי אלא שמתערב בהן האיסור וכו' וסברא זו כתב המרדכי שם לגבי חתיכה נ " נ דבחתיכה שבלוע מאיסור אמרינן חתיכה עצמה נ " נ אבל לא בדבר לח כגון רוטב ברוטב ומביאו ב " י כאן וכתב עוד שכ " כ הרשב " א והר " ן ס " פ כ " ה ע " ש הראב " ד וע " ש האגור והכי נקטינן וע " ל בסימן צ " ט סעיף ד' אצל דין חקירת חכם אם הוסיפו מים :
Yoreh De'ah.92.15.1 כתב הרא " ש מחבת של חלב וכו' פי' כשיש בתוכה חלב הזיעה חשוב כאילו נפל החלב על הקדרה של בשר ואוסר עד ששים ובכולו חלב משערינן דבעינן ששים בתבשיל של בשר כנגד כל החלב שהוא למטה בכלי אבל אם לא היה שם חלב ממש אלא זיעת הכלי חולבת אינו אוסר כלל דאין כאן לא ממשו ולא טעמו אלא ריח בעלמא וכתב מהרא " י דאין הזיעה אוסרת אא " כ שהיד סולדת מן הזיעה במקום קדרה העליונה ובאו " ה כתב עוד דאין הזיעה אוסרת אא " כ המחבת התחתונה מגולה אבל אם התחתונה מכוסה אין הזיעה אוסרת אפילו אם העליונה עומדת על התחתונה ממש ע " כ ונראה שטעמו לפי דכשהוא מכוסה אפי' היד סולדת בזיעה אין שם לא ממשו ולא טעמו אלא ריח בעלמא ואינו אוסר וכל זה כתב בהגהת ש " ע כאן ובת " ח סוף כלל נ " ז ועיין עוד שם מכמה דינים דשייכים לכאן : כתב מהרא " י בת " ה סימן קע " ו ובהגהת ש " ד סימן נ " ה דיש לחלק בין רותח חם מחמת האור כגון נר שקורין קרייז " ל שהפתילה מונחת בו וחלב או שומן מהותך דולקת בו דמה שנוטף מפי אותו חשוב חם ע " י האור עצמו ולא מהני גרירה אלא נבלע בכולו וצריך הגעלה אבל פתילה שחלב או שומן כרוך סביבה ונקרש כמו שרגילין לעשות נרות משעוה עינינו רואות שהטיפה הנוטפת מאותו נר אינו שורף כ " כ כטיפה הנוטפת מקדרה רותחת ולא צריך אלא גרירה :
Yoreh De'ah.93.1.1 קדרה שבישל וכו' כאן סתם רבינו דכל מע " ל קרוי בת יומא וכ " כ בסתם בסימן ק " ג אבל בסימן קכ " א כתב דר " ת סובר דכשעבר עליו לינת לילה אחת שוב אינו בן יומו ולשם יתבאר בס " ד . והקשה ב " י דכיון דתניא קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ " ט ומפרש בפג " ה ( צ " ו ) דהיינו דליטעמיה קפילא ארמאה לא הו " ל לכתוב בסתם אסור דמשמע דלא משכחת לה צד היתר והא ליתא דהא אית ליה היתר אי טעמיה קפילא וליכא טעמא ואף ע " ג דליכא ששים כיון דלא נתערב גוף האיסור אלא טעמו כי הכי שרי לדברי הכל כדלקמן בסימן צ " ח ונראה דכיון דלא נהגינן בטעימת קפילא ובס' ג " כ אין לשער דאין מה שבתוך הכלי ששים כנגד כל הכלי כדכתב רבינו בסימן צ " ד ע " ש ספר התרומות וכ " כ בסימן קכ " א לפיכך כתב רבינו בסתם אסור והא דכתב ב " ה אם בישל חלב בקדרה של בשר והיא ב " י ויש בה ששים אפשר דמיירי בקדרה חדשה שבשלו בה דבר ידוע כגון כזית בשר וא " צ לשער ששים אלא כנגד הכזית וכדכתב רבינו בסימן צ " ד גבי בצלים וירקות שבלועים מבשר וכו' וכן בסוף סימן צ " ח וסימן ק " ג אבל בקדרה ישנה דצריך לשער כנגד כל הקדרה אי אפשר שיהא ששים מה שבשלו בה כנגד כולה אי נמי אפי' בקדרה ישנה אלא דידוע מה שבישלו בה בתוך מע " ל משערין כנגדו :
Yoreh De'ah.93.2.1 כתב ב " ה וכו' ואני תמיה היאך מותר לבשל בה חלב וכו' ויש לתמוה אמאי לא קשיא ליה נמי היאך מותר לבשל בה בשר אחר שבישל בה חלב דהלא לסברא הראשונה מתיר לבשל בה חלב ואוסר לבשל בה בשר אלמא דיותר יש איסור בבשר מבחלב ותו איכא למידק דהלא בסברא השנייה אוסר לבשל בה חלב מדקי " ל כ " ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם ואף על פי כן לא חש ב " ה להך טעמא אם כן מה בא רבינו להוסיף תימה ולומר וכי עדיף מהגעלה וכו' ומה שפי' מהר " י חביב שדעת ב " ה דכשנפל חלב קודם שתנוח הרתיחה חשיב כהגעלה דכבר הלך לו כל טעם החלב דאיידי דקדרה טרוד לפלוט לא בלע חלב ולכן לא קשיא ליה לרבינו היאך מותר לבשל בה בשר אלא היאך מותר לבשל בה חלב כיון דטעם בשר שקבלה תחלה לא יצא כולו עד כאן תורף דבריו ותימא דהלא בתחילת סימן צ " ב מבואר דאפילו קודם שתנוח הרתיחה מה שבולע עכשיו אינו פולט אבל מה שבלע קודם לכן הוא פולט ואם כן החלב אפילו את " ל דמה שבלע טעם בשר אינו פולט קודם שתנוח הרתיחה אבל טעם חלב עצמו ודחי פולט ונבלע בקדרה בשעת רתיחתו ואנה מצא סברא זו דהקדרה דטהורה לפלוט טעם בשר ברתיחת החלב לא תהא בולע חלב דאפילו בחתיכה כתבו תוספות דלא אמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלע אלא גבי דם ולא בשאר איסורין ועוד דהך סברא דקודם שתנוח הרתיחה מבלע בלע מפלט לא פלט לא שייך אלא בחתיכה אבל לא בדבר לח כגון חלב דליכא בליעה אלא תערובת כדפרישית בסוף סימן צ " ב ולפע " ד נראה דב " ה לא קבל התשובה מדקי " ל כ " ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם דאין זה אלא בקדרה שבלע איסור דמכלי מדין ומנותר הוא דגמרי' ליה דבלע איסור אבל בבשר בחלב כיון דבלע היתר השתא דבשלי בה חלב נחלש ונקלש טעם הבשר וכשיבשלו בה עוד חלב לא ישתנה טעם החלב מטעם הבשר שנחלש כבר ונקלש וה " ה איפכא כשנחלש ונקלש טעם החלב לא ישתנה טעם הבשר מפניו דבדבר זה יש להקל יותר בבשר בחלב מבשאר איסורין שהרי בדין נ " ט בר נ " ט וכן בחממו בו מים תוך מע " ל מקילינן בבשר בחלב מהך טעמא דנחלש ונקלש ובשאר איסורין לא מקילינן והלכך שרי לבשל בה חלב ומה שאמר שיכול לבשל בה בשר אם ירצה היינו דוקא לאחר מע " ל שבישל בה עתה חלב דכיון דנ " ט לפגם הוא ומדינא שרי לבשל בה בשר אלא דלכתחלה אסור מדרבנן גזירה שאינה בת יומא אטו בת יומא הכא דיעבד הוא דאי לא שריא ליה לבשל בה לא בשר ולא חלב אין לה תקנה אלא שבירה ולפיכך יכול לבשל בה בשר או חלב מה שירצה דאין כאן איסור מדינא אלא גזירה ובכהאי גוונא דאיכא הפסד ממון ישראל לא גזרו רבנן וה " א בהגהת אשיר " י סוף ע " ז דבקדרה כיון דטעונה שבירה הו " ל כדיעבד ואעפ " כ תמה עליו רבינו דלא עדיף בישול חלב מהגעלה במים רותחין כו' כלומר דאע " ג דהתשובה מכ " ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם איכא למדחי דהתם בלע איסור אבל כאן בלע היתר דנחלש ונקלש מ " מ קשה מהגעלה במים רותחין דנחלש ונקלש טעם בשר ע " י הגעלה וקי " ל דאין שום הגעלה מועלת לשום כ " ח אפילו אינו ב " י לבשל בה חלב לכתחלה ולא חשש רבינו להך סברא דפרישית לדעת ב " ה דחשיב דיעבד מטעם הפסד ממון דלהפסד מועט לא חששו כדלקמן בסימן קמ " ב וכדאיתא בפרק הערל ( יבמות דף פ " א ) וכן בסוף פ " ק דפסחים א " ל אביי להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ואפילו לרבנן דר " מ בפרק המפקיד ( בבא מציעא דף ל " ח ) דלהפסד מועט נמי חששו מ " מ הכא כדי לקיים גזירת חכמים דגזרו שלא לבשל חלב בקדרה שבשלו בה בשר או איפכא גזירה שאינה ב " י אטו ב " י כ " ע מודים דיש לחזק גזירת חכמים ולא לחוש להפסד מועט ודעת רבינו הוא דכיון דהקדרה היתה מיוחד לבשר תימה הוא להתיר לבשל בה עכשיו חלב אבל לבשל בה בשר לאחר מע " ל שבישלו בה חלב אין זה כ " כ תימה דכיון דהקדרה היתה מתחלה של בשר הדר עביד לה של בשר דמה שבשלו בה פעם אחת חלב בלא מתכוון אין לחוש כיון ששהה מע " ל אחר בישול החלב :
Yoreh De'ah.93.3.1 כתב הרשב " א שאם בישל ירקות וכו' איכא למידק אמאי תמה רבינו על דברי ב " ה שלא התיר אלא דיעבד ולא תמה על דברי הרשב " א דמתיר אפילו לכתחלה ונראה דכיון דהרשב " א כתב עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן הראוי ללבן אלמא דלא מיירי בכ " ח אלא בכלי עץ ומתכות דמהני בהו הגעלה ולכן מתיר אף לכתחלה לבשל בו חלב דכיון דנחלש ונקלש טעם בשר ע " י בישול ירקות חשיב כמו הגעלה ולפיכך לא הוה קשיא עליו וכי עדיף מהגעלה ודבר פשוט הוא שזו דעת רבינו ובב " י נראה ג " כ שכך הוא מסקנתו ע " ש ומ " ש הרשב " א אבל בלע דבר איסור לעולם הוא באיסורו וכו' עי " ל בסימן קכ " א שמביא דעת הרשב " א דמחלק דבאיסור דבריהם שאין לו עיקר מן התורה אף בכ " ח מועיל הגעלה בקדרה דלאו ב " י ע " ש : וז " ל הגה " ת ש " ד סי' ל " ה כסוי מקדרה של בשר ושמו אותו על קדרה חולבת אסור הכל ואין שייך נט " ל שהרתיחה עולה ונוגע בכסוי תדיר ונעשה בן יומו הועתק מקוב " ץ עכ " ל ומכאן למדו מורי הוראה להחמיר לאסור בכסוי אע " פ שאינו בן יומו כאילו היה בן יומו ומיהו דוקא שהרתיחה עלה עד הכסוי עד שהכיסוי היה מזיע הא לאו הכי אינו אוסר אפילו היה בן יומו אמנם דבר קשה הוא להשחית ממונן של ישראל בכדי על פי קצת סברא בלי ראיה לומר דלפי שהרתיחה עולה תדיר ומזיע נדבק הזיעה בחוזק וחשיב כאילו היה שמנונית בעין ונ " ט לשבח אעפ " י שאינו בן יומו ולכאורה יש לשמוע למי שמפרש דהך הגה " ה מדברת בכסוי שעושין מבצק לכסות הקדרה דאותה זיעה שנבלע בבצק אפילו אינו ב " י חשוב נ " ט לשבח דדוקא הבלוע בכלי עץ ומתכות חשוב לפגם אחר מע " ל אבל לא בבצק ועל כן אין להחמיר בכסוי יותר משאר כלים שאינן ב " י כשהם נקיים ואין בהם שום ממשות איסור דשרינן להו והכי נמי גבי כסוי וכך הוא דעת מהרש " ל והרב בהג " ה ש " ע ובת " ח שלא להחמיר בכך וגם אנכי נמשכתי אחריהם עד עתה דנראה לע " ד שהוראה זו יש לה יסוד ע " פ פר " ת שכתב לתרץ דהא דתניא אם טח התנור באליה כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור דקשה למה לי עד שיוסק בקינוח סגי דתו לא הוי אלא כנ " ט בר נ " ט ותירץ ר " ת דשומן שעל החרס אינו יכול להתקנח יפה ומכאן למדו לכיסוי של חרס דאף לרוב רבותינו שחולקים אתירוץ ר " ת ותופסים עיקר דהחרס נמי מתקנח יפה וכמפורש בדברי הרא " ש והר " ן ויתבאר בסוף סי' צ " ה בסייעתא דשמיא מ " מ בכסוי של חרס שהרתיחה עולה ונוגע בכסוי תדיר עד שהזיע נדבק ואינו יכול להתקנח חשוב כל כסוי כאילו הוה בן יומו ואוסר עד ס' וכיון שאין בשום קדרה ס' כנגד הכסוי אסור כל התבשיל ומיהו הכל לפי הכיסוי ישן או חדש ומי שאינן בקי אל יזוז ממנהג בעלי הוראה הקדמונים שהחמירו מיהו נראה דאף בקדרה של חרס כיון שכתב הרא " ש צריך שיאמר ברי לי שלא היה שם שומן דבוק בה אלמא דרגילות הוא שאין השומן יכול להתקנח ממנו צריכים ג " כ מורי הוראה לדקדק הרבה אף בקדרות של חרס שאינן ב " י אם לא דבוק מן המאכל כי רוב פעמים נדבק בחוזק ע " י האור שנשרף המאכל ונדבק בחרס אי נמי דהויא קדרה ישנה שנדבק בה טובא וא " א להתקנח יפה :
Yoreh De'ah.94.1.1 התוחב כף וכו' איכא למידק דבתחלת סימן צ " ב כתב רבינו היכא דלא קדם וסלקו גם החלב אסור לרש " י דמין במינו במשהו ואם כן גבי כף הוה ליה לאשמועינן נמי היכא דתחב ב' פעמים דלרש " י אפילו איכא ב' פעמים ששים אסור הכל דכיון דמין במינו במשהו אם כן בתחיבה הראשונה נאסר הכף משום בשר בחלב וכל הנפלט ממנה בין טעם חלב בין טעם בשר ה " ל חלב נבלה ובשר נבלה וכשחוזר ותוחב אותו בין לקדרה של בשר בין לקדרה של חלב ה " ל מין במינו חלב נבלה בחלב של היתר א " נ בשר נבלה בבשר של היתר ומין במינו במשהו אא " כ דאיכא בקדרה מינו ושאינו מינו דקי " ל כל מין במינו וד " א סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו וה " א במרדכי פכ " ה ע " ש תשובת רש " י וכן בהגהותיו לשם . ויש ליישב דרבינו תופס עיקר כמ " ש במרדכי פג " ה ע " ש ראב " ן דכתב בדין נפלה טיפת חלב רותחת על דופן קדרה של בשר השפותה אצל האש דלא אמרינן דטיפת החלב כשנבלע בדופן הקדרה נותנת טעם לרוטב הנבלע בה וכי הדר נפיק לה הרוטב לתוך הקדרה הוי מין במינו לאסור במשהו דלא אמר ר' יהודה אלא בחתיכה שנפל עליה טפת החלב דטעם בשר בחלב הוא בעין אבל חלב הנבלע בדופן אינו אוסר את הרוטב שנבלע בה לאסור את מינו שבקדרה כשנפלט לתוכו דהא אינו בעין לפ " ז בכף נמי אין החלב הבלוע בכף אוסר טעם הבשר הבלוע בכף וכן אין הבשר הבלוע אוסר את חלב הבלוע לענין שיהא הנפלט ממנו לקדרה של בשר או חלב מין במינו ובמשהו אלא אמרינן טעם החלב הנבלע בכף וחלב שבקדרה מצטרפין לבטל את טעם הבשר הנבלע בכף וה " ה כשחזר ונתחב לקדרה של בשר מצטרף טעם הבשר שבכף עם הבשר שבקדרה לבטל טעם החלב שבכף והביא ראב " ן ראיות ברורות על זה ע " ש וצ " ל דתשובת רש " י דלעיל אינו אלא ליישב הוראת רבו ר " י הלוי דהיה אוסר מטעם מין במינו ובמשהו אבל אפשר דאיהו לא ס " ל אלא כהראב " ן ואפילו את " ל דרש " י גופיה נמי אוסר מכל מקום כיון דרבינו ס " ל כראב " ן דאפילו לרבי יהודה דמין במינו במשהו אפ " ה גבי איסור בלוע בהיתר בלוע לא אמרי' דהוי במשהו אלא בס' לפיכך סתם דבריו כאן גבי כף וכן בטיפת חלב הנופלת על דופן הקדרה לעיל בסימן צ " ב דבטל בס' ולא הזכיר סברא אחרת דמחמיר בזה :
Yoreh De'ah.94.2.1 ואם תחב הכף ב' פעמים ולא נודע בנתיים וכו' כ " פ בסמ " ק ולמד כך מפ " ה דתרומות דתנן סאה של תרומה שנפלה לק' של חולין ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת ה " ז אסורה ור " ש מתיר ומפרש בירושלמי ר " ש אומר ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרי הרמתה מקדשתה פי' לר " ש היכא דנודע לו בנתיים כיון שסופו להרים כמורם דמי ומותר הכל אבל קודם ידיעה לא התיר ומדר " ש נשמע לרבנן בשאר איסורים דלא בעו הרמה שהידיעה גורמת ההיתר כ " כ הרא " ש פ' ג " ה מיהו צריך להתיישב דשמא שאני גבי תרומה דנפלו ב' סאין זה אחר זה אבל הכא דאין כאן אלא כף אחת דאפילו את " ל דבתחיבה הראשונה נפלט ממנו נ " ט חלקים ונשאר בתוכו חלק אחד מן האיסור ונכנס בתוכה נ " ט חלקים מן ההיתר שבקדרה ונעשה הכל נבלה וכשחזר ותחבו צריך עוד ס' לבטל מה שנעשה נבלה מ " מ אין זה אלא לר " ת דאף בשאר איסורין אמרו חתיכה נ " נ אבל לה " ר אפרים לא אמרי' חתיכה נ " נ אלא בבשר וחלב ואף בבשר בחלב הלא לראב " ן לא אמרי' חנ " נ גבי איסור בלוע והיתר בלוע כדפירש' בסמוך ועי' בת " ה סי' קפ " ג פסק להקל דא " צ לשאול אם תחבו בו ב' פעמים ואפילו ידעי' דתחבו בו ב' פעמים א " צ אלא פעם אחת ס' דסמכינן אהא דראב " ן אלא דקשיא ליה דשמא אין ראיה מראב " ן דהתם ודאי מה שבקדרה ושבדופני הקדרה חשוב הכל אחד דנגעי ומחברי אהדדי אבל כאן יש לחוש שלאחר שהוציא הכף מן הקדרה בעודו חם פלטי ובלעי מהדדי מה שבתוכו ולהא לא מצטרף מה שבקדרה לבטל ותירץ י " ל דלאחר שהוציאו הכף מן הרותחים כל הבלוע בתוכו חשוב כמו בכלי שני ולא בלע עכ " ל . ותימה כיון דרוצה להביא ראיה מדברי ראב " ן לסתור הפסק דה " ר פרץ א " כ צריך שתהא הראיה מוכרחת וכיון דהשיב הוא עצמו ואמר דליכא ראיה דשאני התם דחשיב הכל אחד דנגעי ומחברי אהדדי וכו' היאך בא אח " כ לדחות הדחייה במאי די " ל דלאחר שהוציאו הכף מן הרותחים כל הבלוע בתוכו חשיב כמו בכלי שני ולא פלט ולא בלע דאע " פ די " ל כך מ " מ דילמא לא מסתבר לומר דמיד שהוציאו מן הרותחים יהא חשוב כמו בכלי שני אלא דינו כקדרה רותחת שהעבירו מן האש דדין כ " ר יש לו ולא כ " ש וכך הוא האמת וכ " כ בא " ו הארוך כלל כ " ז סימן א' וב' ע " ש כי האריך והשתא הדרא קושיא לדוכתא מנ " ל לסתור פסק מפורש מהרב רבינו פרץ כיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה בפירוש גם מה שמחלק מהרא " י דלא קאמר הר " פ אלא בכף בשר שתחבו בחלב אי נמי איפכא אבל בשאר איסורין מודה ה " ר פרץ דלא בעינן ב' פעמים ס' לפע " ד לא נראה כך אלא איפכא מסתברא והוא דנראה דמה שהקדמונים דחאוה להך דה " ר פרץ מהלכה הוא לפי שנמשכו אחר דברי הרשב " א שהביא רבינו בסימן הקודם דלאחר בישול ירקות נחלש ונקלש כח בלע הבשר וכו' ולאו דוקא בישול ירקות אלא ה " ה אם בשלו חלב וכמ " ש ב " י דהיכא דאיכא ס' ליכא לפלוגי בין חלב לירקות ומה שרבינו תמה על ב " ה ולא על הרשב " א היינו משום דלא תמה אלא על מה שהתיר בכ " ח דלא מהני הגעלה אבל בכלי עץ ומתכות דמועיל הגעלה מהני נמי טעמא דנחלש ונקלש ואע " ג דפשיטא הוא דאין אנו נוהגים כמותו להתיר לכתחלה מכל מקום ודאי כדאי הוא הרשב " א לסמוך עליו בדיעבד והשתא לפ " ז בכף של עץ ומתכות של בשר שתחבוה בחלב ואית ביה ס' שכבר נתמעט בה כח בלע בשר ונקלש עד שאין ראוי לחול עליו שם איסור בשר בחלב פשיטא אם חזר ותחבוה בחלב שאין שם איסור בשר וחלב ואין צריך ב' פעמים ס' דאפילו לא הוה שם ס' כלל כנגד הכף היה נראה להתיר דיעבד כיון דאין שם כלל איסור מבליעת טעם בשר כיון שנחלש ונקלש ואפי' לכתחלה אין איסור לחזור ולתוחבו בחלב אפילו אין שם ס' כנגד הכף לדעת הרשב " א אלא דאפי' את " ל דלכתחלה יש להחמיר שלא לחזור ולתוחבו בחלב בפחות מס' מ " מ בדיעבד אין לאסור בחזר ותחבו בפחות מס' ק " ו בנו של ק " ו היכא דחזר ותחבו בס' דא " צ ב' פעמים ששים דטעם בשר כבר נחלש ונקלש והשתא לפ " ז דוקא באיסור בשר בחלב יש ראיה מדברי הרשב " א שהביא רבינו ולא חלק עליו שאין להחמיר להצריך בתחיבת הכף ב' פעמים ששים אבל בכף של איסור דלעולם הוא באיסורו אף לדעת הרשב " א יש לקיים פסק ה " ר פרץ דצריך ב' פעמים ששים ועל מורי הוראה לשאול בכף של איסור אם תחבו ב' פעמים כנלפע " ד ודלא כמה שפסק בש " ע בסתם דצריך שני פעמים ששים אף בבשר וחלב גם לא כהגהות ש " ע דא " צ אף בשל איסור :
Yoreh De'ah.94.3.1 ומ " ש ואפי' בדיעבד וכו' פי' שעדיין הוא תוך מעת לעת לתשמיש הראשון אבל אם הוא לאחר מעת לעת לתשמיש הראשון אעפ " י שהוא תוך מעת לעת לתשמיש השני אינו אוסר אא " כ כשחזרו ותחבוה במה שהשתמשו בה בראשונה אבל אם תחבוה במה שהשתמשו בה בשנייה אינו אוסר כיון שטעם הראשון הוא פגום עכשיו בשעת תחיבה שנייה ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.94.4.1 ומ " ש אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן איכא למידק מאי או צונן הלא פירות נמי לא שרי אלא בצונן וי " ל דה " ק פירות שהוא דבר יבש או אפילו שאר צונן אף על פי שהוא דבר לח אך קשה דבסי' צ " א כתב רבינו דעת ב " ה דאסר להניח היתר צונן לח בקערה של איסור וכאן מתירו אבל מהא דכתב בסי' צ " ב גבי טיפת חלב שנפלה על דופן הקדרה שאצל האש דיניח הקדרה עד שיצטנן ואח " כ יערה התבשיל דרך פיו ל " ק דהתם דיעבד הוא דאי אפשר בע " א אלא ע " י הפסד ממון שישבר הקדרה ויערה התבשיל דרך שוליה הלכך שרי דרך פיו אבל לכתחלה ודאי אסור אבל כאן דמתירו לכתחלה קשה ואפשר דהכא נמי כדיעבד דמי דאם אין לו היתר אלא להשתמש בו צונן יבש דלא שכיח א " כ צריך הוא לשוברה ולפיכך התירו לו אף צונן לח ודוחק ובש " ד סי' פ " ה כתב נמי מותר להשתמש בהן צונן או פירות או כל דבר שא " צ אכילה ואפילו חמין כגון מים לרחוץ ראשו שקורין בל " א לו " יגא מאחר שאין ההנאה מגוף האיסור אלמא דבר אכילה אפי' דבר לח שרי כל שאינו חמין והביא ראיה ברורה מהא דאיתא בפ' שני דע " ז ( דף ל " ג ע " ב ) ובכלי חרס של ישראל כי רמא ביה נכרי חמרא שרא למירמא ביה שיכרא ופירש " י דשיכרא מבטל ליה לטעמא דחמרא וכתבו תוס' אומר ר " י דה " ה מים וכל שאר משקין לבד מיין אלא דהקשה ע " ז בש " ד מחרס הדרייני וחזר ומיישבו והוא מדברי הסמ " ג בדף נ " ב ע " ב וז " ל והכלי שאסרנו מותר לתת לתוכן צונן ופירות אעפ " י שחרס הדרייני שהוא שברי חרסים הבלועים מי " נ איתא בפרק א " מ שאסור לסמוך בו כרעי המטה זהו לפי שרוצה בקיומו מפני היין הבלוע בו שמפליטים אותו במים על ידי שרייה עכ " ל ונראה דר " ל דאע " ג דאינו רוצה בחרסין להפליטן אפ " ה אסור כיון דס " ס חזו להפליט וזהו עולה כפי התירוץ הראשון של תוספות לשם בד " ה והא הכא בדף ל " ב וז " ל וא " ל דס " ל כרבנן דמתירין דע " כ לא שרי אלא בקנקנים משום דלא חזו ליין הכנוס בהם אבל חרס הדרייני דחזי לשרותו במים אפי' רבנן אסרי ע " כ ואע " ג דהתוס' כתבו כך בקושיא אפ " ה גם לפי המסקנא דמשני התם ליתיה לאיסורא בעיניה וכו' כך צריך לפרש דבחרס הדרייני כיון דחזי לשרותו חשיב כמו איסוריה בעיניה אבל בשאר דברים רוצה בקיומו ע " י ד " א כגון קדרה הבלועה מבשר וחלב דרוצה בקיומו של בשר בחלב ולא בשבילו אלא בשביל הקדרה ולהשתמש בו דבר צונן או דבר שאין צריך אכילה כיון דאיסור הבלוע בו לא חזי למידי שרי להשתמש בו דלא דמי לרוצה בקיומו ע " י ד " א דלגבי חרס הדרייני דחזו להפליטן וקיימו להפליטן חשיב איסורא בעיניה ותימה דפסק זה הוא שלא כמ " ש התוס' לשם בסוף דבור הנזכר ע " ש ר " ת דקדרות הבלועות מבשר וחלב ע " י שנתבשל בהם שמותר להשים בתוכן דבר יבש כגון תבואה אבל דבר לח לא וכ " כ לשם במרדכי ולפי דעתו הך דשרא למירמא בה שיכרא שאני דכיון דמבטל ליה לטעמא דחמרא חשבינן ליה כאילו אינו כלל וה " ל כהגעלה והלכך נראה להחמיר בדבר מאכל לח ומיהו שרי לחום בו חמין לרחוץ הראש וכך פסק מהר " ש לוריא בא " ו בש " ד סי' פ " ה ודלא כמהר " ם בת " ח שלו :
Yoreh De'ah.94.5.1 ומ " ש ואם אין הכף ב " י וכו' נראה דלא מיבעיא אם אין ששים כנגד הכף דלא נתבטל טעם הראשון שבכף דפשיטא דאסור להשתמש בכף במין האחרון אע " ג שאינו ב " י גזירה אטו בת יומא כדאיתא בגמר' אלא אפי' איכא ס' בקדרה כנגד הכף נמי אסור אפי' במין האחרון דלא חשיב תחיבה זו כמו הגעלה כדכתב בסמ " ק העתיקו ב " י :
Yoreh De'ah.94.6.1 כתב בספר התרומות וכו' בבשר וחלב אינו כן וכו' נראה מדלא התיר בבשר בחלב אלא לאחר מעת לעת אלמא דלא ס " ל כהרשב " א שהביאו בסי' צ " ג דאם בשלו בה ירקות וכו' וכך כתב ב " י לשם מיהו אפשר דוקא לכתחלה אבל בדיעבד שרי כמ " ש הרשב " א :
Yoreh De'ah.94.7.1 ומ " ש אע " ג דבשאר איסורין וכו' נראה דהאי פסק אינו אלא לר " ת ור " י דבכל איסורין אמרינן חנ " נ אבל לרבינו אפרים א " צ ס' כנגד כל הבצלים אלא כנגד איסור הבלוע אם לא שהבצלים בלועים מבשר וחלב דנ " נ קודם שבשלם בקדרה כגון שבתחלה בשלם בחלב וחתכן בסכין של בשר דאז נ " נ קודם שחזר ובשלם בקדרה ואף ע " פ דבסימן צ " ב כתב רבינו דהרא " ש הסכים לדעת הר " א מ " מ כתב כאן מ " ש בס' התרומות ע " פ דעת ר " ת ור " י לפי שנהגו לפסוק כר " ת ור " י :
Yoreh De'ah.94.8.1 וכתב הר " פ יש רוצים להתיר בשר רותח וכו' עד סוף הסימן ואיכא לתמוה טובא על מה שפסק דכשהסכין ב " י ואית ביה ששים דשרי ולא הצריכו קליפה וכשהסכין אינו ב " י אע " ג דאיכא ששים כנגד השמנונית הדבוק בדופני הסכין הצריכו קליפה הלא כיון דהבשר רותח מכ " ר נתפשט הטעם של הסכין בכל הבשר בין שהסכין ב " י ובין שאינו ב " י ולא צריך כלל קליפה אלא בששים סגי ואי לית ביה ששים כל הבשר אסור ולא מהני ביה קליפה ובסמ " ק שבידינו לא כתוב כך אלא כתוב בסתם דבסכין בן יומו כל החתיכה אסורה אם אין ששים מן הסכין ולא כתב כלום באם אין הסכין בן יומו מה דינו אלא דעל מ " ש בפנים גבי שוחט בסכין של נכרים דכשהוא בן יומו קולף כרב ובאינו ב " י מותר כתב בהגה " ה ומיהו בספר ר " ב פי' דאפי' שאינו ב " י בעי קליפה גבי שוחט משום שמנונית הדבוק בדופני הסכין עכ " ל אבל לנוסחאות רבינו בדברי הר " פ דדין קליפה קאי אבשר רותח כשחתכוהו בסכין שאינו ב " י צ " ע ואפשר ליישבו בהא דאיתא בפ' כיצד צולין ( פסחים דף ע " ו ) דפריך אדשמואל דאמר תתאה גבר מדתנן סכו בשמן של תרומה וכו' אם צלי הוא יקלוף את החיצון וכיון דתתאה חם הוא אמאי סגי ליה בקליפה ניתסר לגמרי ומתרץ שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי אלמא משמע להדיא דאף על פי דכשהוא חם והיתה סיכה מרובה כולו אסור דהיינו עד מאה כדין תרומה מכל מקום השתא דאינו אלא משהו בעי קליפה וה " נ בבשר רותח שחתכוהו בסכין חולבת שאינו ב " י דשמנונית הדבוק על הסכין אינו אלא משהו וסגי בקליפה כנ " ל ליישב דברי רבינו פרץ שהביא רבינו : וכתב בת " ח סוף כלל ס " א דהך דהר " פ דוקא במחתך בשר רותח שהוא בכ " ר דאז הכל אסור הבשר והסכין אם אין שם ששים אבל אם הבשר מונח בכלי שני א " צ רק קליפה והסכין אינו נאסר אלא צריך נעיצה בקרקע להסיר השמנונית שעליו דכ " ש אינו מבשל כלל מיהו הבשר צריך קליפה במקום שחתך בסכין אפי' אינו ב " י משום שמנונית הסכין וכן פסק בהגהת ש " ע אבל מהרש " ל בא " ו שלו סימן נ " א בדין דג טמא כתב דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב וכל דבר הצלול שנתערב מיד כאחת ונתקרר במהרה אבל לא בחתיכת דג ובשר וכל דבר שהוא גוש דכל זמן שהיד סולדת בו עומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר ומש " ה נראה דדוחן ואורז גם כן אחר שנתערו מן הקדרה לתוך הקערה כל זמן שהי " ס בהן חמין הן ככ " ר ונ " מ לענין בשר בחלב וכו' עכ " ל ועוד האריך לפי דעתו זה ודאי חתיכת בשר שהוא גוש והניחוהו על הטעלי " ר בעוד שהיד סולדת בתוכו עדיין כ " ר הוא ואם חתכו בסכין חולבת הכל אסור הבשר כולו נאסר וגם הסכין צריך הגעלה ודלא כהרב בש " ע בהגה " ה כדפי' אבל לפעד " נ לא כדברי זה ולא כדברי זה ויתבאר לקמן בסימן ק " ה סוף סעיף ה' לשם נתבאר בס " ד העיקר ע " ש וכתב עוד מהרש " ל בסוף דין צנון וז " ל אם חתך בשר רותח בסכין חולבת אע " ג דלא קי " ל כה " ר פרץ חם מקצתו חם כולו לענין שיוליך בליעתו בכולו מ " מ ראוי להחמיר ולשער כנגד כל הסכין היכא שחתך בה בסתם משום דכשחותך בסכין סתם אינו מדקדק עד כמה חתך ואפילו אמר עד כאן חתכתי בו לא סמכינן עליה דכל מילתא דלא רמיא עליה לאו אדעתיה אבל תחב כף בקדרה באקראי אם ברור לו עד כמה תחב לא משערינן יותר ואם אינו ברור לו משערינן בסתם דרך לתחוב בקדרה דהיינו ראש הכף אבל בסכין אפילו אמר כשיעור כך וכך אין להקל כי דרך הוא בסכין להוליך ולהביא בכולו ולא רמיא עליה לאדכורי כל כך ועוד דאיכא גדולים דאפילו חתך בה מעט צריך ס' מכולה מיהו כנגד הקתא לא משערינן :
Yoreh De'ah.95.1.1 דגים רותחין וכו' לכאורה משמע דוקא שאחד מהם חם אבל שניהם חמין לא אפילו דיעבד דכשאין שם רוטב הו " ל כנצלו וכ " כ ב " י שכך מצא כתוב ע " ש . ולפעד " נ דרבינו לא נקט אחד חם לדיוקא אלא לרבותא דל " מ בשניהם חמין דמתפשט טעם הבשר שבקערה בכל הדגים וכיון דהוי נ " ט בנ " ט כבר נחלש ונקלש טעם הבשר השני בהתפשטותו בכל הדגים אלא אפילו אחד לבדו חם והשני צונן דלא נתפשט טעם הבשר בכל הדגים אלא עד קליפה בדגים וסד " א דאותו טעם לא נחלש ונקלש אלא ממשות יש באותו טעם בשר השני כיון דלא נתפשט בכולי דגים קמ " ל דאפ " ה מותר לאכלם בחלב דאין כאן ממשות אלא נ " ט בר נ " ט ובהכי מתיישבין גם דברי הרבינו ירוחם שפסק דבאחד חם צריך לקלוף מן הדגים מה שנגע בקערה דהשיב עליו ב " י תשובות רבות ואמר דלשון התוס' והרא " ש אטעייה ולפעד " נ איפכא דלפי דהתוספות והרא " ש כתבו במסקנתם דאפי' נתבשלו בקדרה של בשר שרי חשש הרב לחומרא ואמר דשמא לא התיר שמואל אלא דוקא בשניהם חמין דומיא דנתבשלו דכיון דנתפשט טעם השני בכל הדגים הו " ל נ " ט בנ " ט אבל באחד חם דאינו מתפשט אלא עד קליפה הו " ל ממשו של בשר ולפיכך הצריכו קליפה ורב ושמואל לא פליגי בגמרא אלא בשניהם חמין אבל באחד חם ד " ה צריך קליפה כנ " ל ליישב דברי הרבי' ירוחם מיהו דעת הפוסקים אינו כך אלא כמ " ש רבינו דאין חילוק בין שניהם חמין ובין אחד חם הכל שרי :
Yoreh De'ah.95.2.1 ומ " ש ובעל התרומות מתיר כשנתבשלו וכו' ולזה הסכים א " א הרא " ש וכתב וכו' ואע " ג דבפכ " ה תנן צורר אדם בשר וגבינה וכו' אלמא דאפילו צונן בצונן דלא בלעי מהדדי וסגי בהדחה בעלמא אפ " ה אסור לכתחלה ליגע בו וכאן מתיר אפי' שניהם חמין לא דמי דהתם בגוף בשר וגבינה חיישינן שמא ישאר דבוק קצת גבינה בבשר בעין או בשר בגבינה וחיישינן דילמא משתלי ולא ידיח אבל הכא אינו אלא פליטת טעם דנחלש והילכך שרי אפילו לכתחלה ובספר התרומה ע " ש ר " י כתב דמיני קטנית שנתבשלו בקדרה חולבת ב " י מותר לערותו לכתחלה בקערה של בשר דאיכא ג' נ " ט ע " ש סימן ס " א וכך נהגו היתר זה לכתחלה בנתבשלו אבל לא נהגו כך להקל לכתחלה לאכול עם הבשר עצמו ופורץ גדר וכו' והיינו משום דחוששין לכתחלה למאן דמפרש עלו אין אבל נתבשלו לא :
Yoreh De'ah.95.3.1 ואיני מבין וכו' פי' קשיא ליה לרבינו מה נפשך אם דעת הרמב " ם באיסור זה משום דהוי דגים עם בשר עצמו למה כתב שצלויין וכו' אפי' מבושלין עמו נמי אסור ואם איסור זה משום צלי למה הזכיר בשר עצמו אפי' כלי של בשר נמי אסור ותימה למה לא פי' רבינו דברי הרמב " ם דמיירי בצלויין בתנור אחד כל אחד בכלי בפני עצמו ואסור מטעמא דריחא מילתא היא וכדאיתא פ' כיצד צולין ההיא ביניתא דאיטויא בהדא בישרא אסרה רבא מפרזקיא למיכלא בכותחא וכדפי' בהגהת מיימונית ומביאו ב " י ואפשר דמדכתב הרמב " ם וז " ל פת שאפאה עם הצלי ודגים שצלאן עם הבשר אסור לאכלן בחלב קשיא ליה לרבי' דהא הרמב " ם פסק כלוי דאפילו צלה נבלה שמנה עם שחוטה בתנור אחד מותר בדיעבד וכאן פסק דאסור ואף ע " ג דהרי " ף בפג " ה ג " כ פסק כך וקאמר דהא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסורה וההיא ביניתא וכו' לאו כרב אסרה בלחוד אלא אפי' כלוי דלא שרי לוי אלא גבי נבלה דא " א לאוכלה אבל בפת ודג שצלה עם בשר בתנור אחד דאפשר לאוכלה בלא כותח אסור ועוד דהו " ל כדבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטל וכל דבר שהוא אחד מאלף כריחא בעלמא הוא ואפ " ה לא בטיל כיון שיש לו מתירין והאי פת ודג נמי הכי הוא מ " מ רבינו נמשך אחר דעת הרא " ש בפרק בתרא דע " ז דמסיק ע " ש ר " ת דהך דתני רב כהנא כוותיה דרב אתיא וכדמוכח נמי מדברי הרשב " א שהביא רבינו בסימן צ " ו ולהכי הוה קשיא ליה דברי הרמב " ם אהדדי ולפיכך היה מפרש דברי הרמב " ם דמיירי בפת ודג שצלו עם בשר בכלי אחד ומשום דבלע ממשו של בשר לפיכך אסרן לאכול אלא דהוה קשיא ליה למה נקט צלי אפילו בישלו עם בשר נמי כנ " ל דעת רבינו אבל דעת הרמב " ם נכון כדפרי' וכמ " ש הגהות מיימוני :
Yoreh De'ah.95.4.1 קערות של בשר וכו' עד והכל אסור כתב בהגהת ש " ד סימן נ " ז ע " ש מהרא " י דהכל אסור דכתב הרא " ש לאו דוקא דאם אותה שאינה ב " י מקונחת לא תאסור חבירתה כלל דלעולם טעם הנפלט ממנו פגום הוא אלא לצדדים קאמר דהכל אסור ר " ל היכא דאותה שאינה ב " י אינה מקונחת ופשוט הוא : כתב סמ " ק בסימן קצ " ח וז " ל וגם נראה דנ " ט בנ " ט גופיה דשרי היינו דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור לגרום מדקאמר דגים שעלו בקערה וכו' משמע דוקא עלו דיעבד אבל לכתחלה אסור להעלות בקערה של בשר כדי לאכלם בכותח וכ " כ עוד בסימן רי " ג ולפ " ז התיישב מה שהקשו התוס' בפרק כל שעה ( פסחים דף ל' ) ופכ " ה ( דף קי " ב ) ופרק השוכר את הפועלים ( בבא מציעא דף צ " א ) אהא דתניא אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור דלמה לי עד שיסיק בקינוח סגי דתו לא הוי אלא כנ " ט בנ " ט ושרי כדגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח ונדחק ר " ת לתרץ דשומן שעל החרס אינו יכול ליקנח יפה ותימא א " כ היאך כתב הרא " ש בסתם דאין להתיר עד שיאמר ברי לי שלא היה שומן דבוק בה הוה ליה לפרש דבכלי חרס לא מהני אפי' אומר ברי לי לפי שאינו יכול ליקנח יפה וכך הוא דעת הר " ן בפ' כל שעה ופ' כל הבשר דהחרס נמי מתקנח יפה אבל למה שכתב הסמ " ק ניחא דפשיטא דאע " ג דבקנוח נמי לא הוי טעם בשר ראשון בפת אלא נ " ט בר נ " ט אפ " ה לכתחלה ודאי אסור לאפות הפת בתנור שאינו הוסק אלא נתקנח בלבד כדי להתיר הפת משום נ " ט בנ " ט והא דתני כל הפת כולה אסורה לא דבאפה פת כבר קאמר דאסורה אפילו דיעבד אלא תנא תקנתא אתא לאשמועינן דשרי לאפות בה לכתחלה כשיוסק התנור נ " ל ומה שכתב ב " י דבספר התרומה חולק על הסמ " ק שכתב דקטנית שבשל בקדרה חולבת מותר לכתחלה לערותן בקערה של בשר ואפי' הקדרה ב " י כמו דגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח לא דק דהלא לא כתב סה " ת שיכול לבשל לכתחלה קטנית בקדרה חולבת כדי לערותן בקערה של בשר אלא אם בשלן כבר קאמר דהיינו דיעבד דיכול אח " כ לערותן בקערה של בשר ואין כאן מחלוקת ועוד דדוקא כדי לאכול עם החלב והבשר בעצמו הוא דאסור לכתחלה אבל כדי לערותן וליתנן בכלי של חלב ובשר מותר אף לכתחלה וכן פסק או " ה ומביאו בהגה " ת ש " ע והכי נקטינן כדפסק סמ " ק וכדמוכח מברייתא דאין טשין וכו' וכדפרי' : ומ " ש רבינו לעיל ורש " י מתיר אפי' שנתבשלו בקדרה של בשר אא " כ נתבשלו עם הבשר בעצמו עכ " ל אין לדקדק מלשון זה דמותר לאכול הדגים כשנתבשל עם בשר בקדרה אחת דהא ודאי אסורין הדגים והבשר כשנתבשלו יחד דחמירא סכנתא מאיסורא והכי נהוג ומהרי " ל אסר קדרה של בשר שנפל בה שלפוחית של דג ולא בא רש " י אלא לפרש הא דאמר דדגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח דבשנתבשלו נמי שרי בחלב אא " כ בנתבשלו עם בשר עצמו דאז אסורים משום בשר בחלב אבל מודה גם רש " י דבלאו הכי אסורין הדגים בלבדן משום סכנתא אלא דעם חלב איכא נמי איסור בשר בחלב וכ " כ מהרש " ל בא " ו שלו סימן ל " ה ובספרו בפג " ה סימן ט " ו והאריך ע " ש :
Yoreh De'ah.95.5.1 אין מניחין וכו' בפכ " ה גרסי ר " ח והרמב " ם דגבי כדא דכמכא אסור משום דמשאיב שאיב ליה מילחא לכותחא וקשה לי דלעיל בסוף סימן צ' כתב רבינו ע " ש הרא " ש שמותר למלוח כחל עם בשר שהמלח אינו מפליט החלב שבו וכי גרע הכחל מכלי שיש בו כותח דהמלח שואב החלב דרך דופני הכלי וכ " ש שיהא שואב דרך בשר הכחל וצ " ע : כתב מהרש " ל בא " ו שלו אע " ג דרוב פוסקים מתירין בנתבשלו מ " מ העולם נוהגין איסור כשנתבשלו וחלילה להקל בפניהם ובפרט מאחר שהתוס' אשר מימיהם אנו שותים פסקו לאיסור בנתבשלו ומאחר שהעולם תפסו לאיסור בשנתבשלו בכלי ב " י ה " ה כשנתבשלו בכלי שאינו ב " י נמי אסור לכתחלה דכל נט " ל אסור לכתחלה עכ " ל אבל או " ה כתב דאם היה הכלי שנתבשלו בו או נצלו בו אינו ב " י מותר לכתחלה לאכלן בחלב הואיל והוא נט " ל גם נ " ט בנ " ט עכ " ל וכן פסק בת " ח ובהגהת ש " ע והכי מסתברא מיהו תבלין שנדוכו במדוכה של בשר אפי' המדוכה אינה ב " י אסור לאכלם בחלב דכיון דהוי דבר חריף מוציא עיקר הטעם והוי נמי לשבח ואינו מועיל לומר כאן דהוי נ " ט בר נ " ט וגם נ " ט לפגם בדברים החריפים וכ " כ ב " י בסימן צ " ו והכי משמע בתשובת הרשב " א סימן תמ " ט שכתב דמשום מעט תבלין שבו לא מקרי דבר חריף ע " ש : כתב באו " ה אם עירה מים מכ " ר של בשר ב " י רותחין לתוך כלי ואח " כ הניחו בו קערות של חלב אינן נאסרין אפי' היד סולדת בהן דכ " ש אינו אוסר ואפי' אם הניח הכלים תחלה ואח " כ עירה רותחין עליהן אם המים אינן לא של בשר ולא של חלב ועירן על כלים של בשר ושל חלב ביחד הכל שרי אפי' שומן דבוק בהם דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם יבלעו זה מזה אבל אם עירה מכלי של בשר המלוכלך על כלי חלב או איפכא נאסר ודוקא אותו כלי שבא קילוח העירוי עליו הוא לבדו נאסר ולא שאר כלים שאצלו שלא הגיע עליהם העירוי כלל ואם לא היה הכלי שמערן ממנו מלוכלך מותר דהוי נ " ט בר נ " ט : וכתב עוד שם דאם הכלים של בשר ושל חלב שניהם ב " י אפי' אינן מלוכלכין כלל והודחו ביחד ביורה שעל האש אוסרין זה את זה ואפי' הדיח קערות עם קערות וכפות עם כפות וטעלי " ר עם טעלי " ר ולא אמרינן דמה שתשמישו בכלי שני אינו אוסר וכתב עליו בת " ח דדוקא מן הסתם דחיישינן שמא השתמש בכף או בטעלי " ר בכ " ר כדחיישינן גבי הגעלה שצריך להגעיל הכל בכ " ר אבל אם ברי לו שלא השתמש בכף וטעלי " ר בכ " ר כלל תוך מעת לעת אינו אוסר בדיעבד והכי נהוג עכ " ל ולפעד " נ דמן הגעלה אין ראייה כלל דלכתחלה ודאי חיישינן שמא השתמש בו ופעמים בכ " ר ותו דאי אפשר שלא השתמש בכ " ר כל משך שנה תמימה ולכך צריך להגעילו לכתחלה בכ " ר אבל הכא דיעבד אין לאסרו מן הסתם ולומר שהשתמשו בו בכ " ר תוך מע " ל דלא שכיח כלל אבל באו " ה כתב טעם אחר בקערות לפי שמערין עליה כמה פעמים ונשאר בה הבליעה כל פעם והולך ובולע מידי יום ויום בעונה דדוקא בעירוי של פעם אחד אמרינן שאינו בולע אלא לכדי קליפה אבל בכה " ג ודאי בולע בכולו וכן הטעלי " ר דרך ליתן עליה בשר רותח וע " י שהמאכל עירוי והעירוי מבליע כדי קליפה א " כ ע " י עיראות הרבה בלע האיסור בכולו כ " ש הכפות שרגילין לתוחבן בכ " ר עכ " ל . וזה הטעם חשוב כעיקר : כתב או " ה היכא שאין הכלים מלוכלכים והאחד ב " י והשני אינו ב " י והודחו יחד ברותחין שניהם מותרין דשאינו ב " י אינו אוסר דנט " ל הוא ושהוא ב " י אינו אוסר דנ " ט בנ " ט דהיתירא היא וכיון שהשני נט " ל דמן התורה מותר . מיהו המים שהודחו בהם אסורין הואיל ובלועים מאיסור פגום חשוב כמו לכתחלה וכן אם המאכל קטניות או ירקות או דגים והקדרה ב " י ותחבו בו כף שאינו ב " י או איפכא ואין בו ששים אף ע " ג דהמאכל אינו נאסר מ " מ אין לאוכלו לא עם בשר ולא עם חלב דהואיל ויכול לאוכלו בלא זה חשוב כלכתחלה אבל לשומו בכלי של אחד מהן אין להקפיד כל זה כתב בת " ח כלל נ " ח אבל נלע " ד דאם הקדרה ב " י פשיטא דמחזיקים המאכל כמו הקדרה אם בשר בשר אם חלב חלב אלא אפילו הקדרה אינה ב " י נמי דין המאכל כמו הקדרה אם בשר בשר ואם חלב חלב ואף ע " פ שתחב בו כף ב " י לית לן בה דאקראי בעלמא הוא ודבר מועט ואינו אלא נ " ט בר נ " ט וכך הוא דעת מהרש " ל אמנם כתב דראה מורי הוראה דלא שרי לתת שומן בתוך המאכל לכתחלה אם הקדרה חולבת ואינו ב " י או איפכא מפני שהוא דבר תמוה לתת שומן ובשר במאכל שנתבשל בקדרה חולבת או לתת חמאה וחלב במאכל שנתבשל בקדרה של בשר ואף לערות אותו חמין לתוך קערה של בשר או של חלב אסור אלא בקדרה חדשה או לאכול מן הקדרה שנתבשל בה ובכף חדשה או ללפת בלחם עכ " ל והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.96.1.1 צנון או שלקות וכו' אע " ג דנ " ט בר נ " ט דהיתירא הוא פירש " י פכ " ה שאני סכין דפעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך הצנון הוי נ " ט הבא מן הממש ולפ " ז אי הוי ידוע שלא היה עליו שמנונית כלל לא צריך אפילו קליפה אבל רש " י כתב ועוד משום חורפיה בלע טפי מדגים הרותחים ואגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון עכ " ל כלומר מפליט עיקר טעם הבשר ואינו נ " ט בר נ " ט א " כ אפילו היה הסכין מקונח היטב נמי צריך קליפה אם הוא ב " י או עד דטעים ליה וכו' ומ " ש לדעת הרשב " א דכולו אסור טעמו שהצנון חריף ובולע מן השמנונית שנקרש על הסכין כדכתב בת " ה הקצר העתיקו ב " י אלא דתימה הוא דבסוף סימן צ " ד בחתך בשר רותח בסכין שאינו ב " י לא צריך אלא קליפה משום דבלע שמנונית שנקרש על הסכין ובצנון החמיר יותר לאסור כולו אע " ג דלא בלע נמי אלא שמנונית שעל הסכין ודוחק לומר דלא ס " ל להרשב " א הא דסוף סימן צ " ד דא " כ לא ה " ל לרבינו לכתבו בסתם בסימן צ " ד ונראה דבסכין שחתך כבר בשר רותח דנאסר הלכך לא החמירו להצריכו יותר מקליפה אבל בצנון שהוא כולו היתר ואפשר לאכלו עם בשר לא הקילו לאכלו כלל עם חלב ועוד נראה דבסימן צ " ד שהסכין אינו ב " י ואין איסורו אלא משהו סגי ליה בקליפה כדאיתא בפ' כ " צ וכדפרישית לשם אבל הכא מיירי שהסכין ב " י בכולהו סכין משערינן ולפיכך כולו אסור . ומ " ש הרשב " א ובולע מן השמנונית שנקרש על הסכין לאו דוקא שעל הסכין אלא גם השמנונית שנבלע בסכין חשיב כשמנונית שעל הסכין כיון שהוא ב " י ובולעו אגב שמנונית שעל הסכין . ולענין הלכה פסק ב " י כהראב " ד דצריך נטילה דהיינו כעובי אצבע ולא סגי ליה בקליפה מיהו אנן נהגינן כהרשב " א שלא לאכלו כלל בחלב לכתחלה אבל בדיעבד סגי ליה בנטילה ואין לחלק בין שהוא ב " י לאינו ב " י ובין מקונח לאינו מקונח בכל ענין אוסר וכסה " ת דבסמוך והכי נהוג :
Yoreh De'ah.96.2.1 וכתב בספר התרומות דאפילו אין הסכין ב " י וכו' טעמו דמדמי ליה לקורט של חלתית דאמר בפרק אין מעמידין חורפיה מחליא ליה ומשויא ליה טעם לשבח וכן הדין בשומין וכו' דאין לחלק בדברים החריפים בין זה לזה :
Yoreh De'ah.96.3.1 ומ " ש היינו כדי כל הסכין הן דברי רבינו שכתב לפרש דברי סה " ת ומיירי היכא דלא ידעינן כמה בלע אבל בסכין חדש שחתך בו כזית בשר א " צ ס' אלא כנגד הכזית וצ " ל נמי דהצנון הוא גדול יותר מן הסכין דאם הסכין גדול והצנון קטן ממנו א " צ ס' אלא כנגד הצנון והא דמצריך ס' כנגד כל הסכין ולא סגי כנגד חלק הסכין שחתך בו היינו משום דמסתמא הוליך והביא בכולו ולא ידיע חלק הסכין שחתך בו ומ " מ קשה דבס' כנגד הקליפה הוי סגי וי " ל דמיירי דחתך הצנון דק דק וכ " כ ב " י ע " ש הסמ " ג אבל אם לא חתך דק דק צריך ס' כנגד הנטילה כהראב " ד וכדפרישית בסמוך :
Yoreh De'ah.96.4.1 ומ " ש אבל אם חתך בסכין של נכרי צריך ס' כנגד כל הצנון ג " ז מדברי בעל התרומות ומיירי נמי בחתך דק דק דאל " כ לא היה צריך לשער אלא כנגד מה שבלע דהיינו כדי נטילה א " נ ס " ל לסה " ת כסברת הרשב " א דהבליעה מתפשט בכולו וצ " ל נמי דסה " ת אזיל לטעמיה דס " ל כר " ת ור " י דהצנון נ " נ דבשאר איסורין נמי אמרינן חתיכה עצמה נ " נ אבל לרבינו אפרים א " צ ס' אלא כנגד הבלוע אף בסכין של נכרים ואין זה דוחק שכתב רבינו דין זה בסתם דלא כהכרעת הרא " ש בסי' צ " ב דהלא לא כתב רבינו כך מסברתו אלא העתיק דברי סה " ת וכך העתיק דברי סה " ת בסימן צ " ב נבי בצלים בלועים באיסור וכן בסימן ק " ז גבי דגים העתיק דברי סה " מ והכל לדעת ר " ת ור " י דבכל איסורין קי " ל חתיכה עצמה נ " נ וכך נהגו אבל אין לפרש דס " ל לרבינו גבי סכין של נכרים כיון דמסתמא הוא בלוע מבשר וחלב אף לר " א הוי הצנון חתיכה נ " נ דמן הסתם ודאי אין לנו לומר דבלוע הוא מבשר וחלב תוך מעת לעת והצנון שחתכו בו נ " נ כיון דאיכא הכא ספיקי טובא אלא ודאי כל סכין של נכרים לא הוי אלא בליעת איסור ולהר " ר אפרים לא אמרינן ביה חנ " נ :
Yoreh De'ah.96.5.1 ומ " ש והרמ " מ התיר וכו' טעמו דלא אשכחן בתלמודא דחורפיה מחליא ליה ומשוי ליה טעם לשבח אלא גבי קורט חלתית ולא בשאר דברים : אסיקנא בפ' כ " ה אלא אמר רבא האי אפשר למטעמיה והאי לא אפשר למטעמיה ופירש " י האי צנון אפשר לו לישראל לטועמו קודם שיתננו בכותח וכו' והאי דם הקערה לא אפשר למטעמיה לפי שאיסור הוא הלכך אין לו תקנת היתר עכ " ל וכתב מהרש " ל מכאן יש ללמוד פעמים שקונין בשר מן הטבחים ואין ידוע אם מלוח הוא אם לאו אסור לטעום בו בלשונו עכ " ל וכבר פסק כך הריב " ש בתשובה סימן רפ " ח דאסור לטעום דבר איסור אף אם אינו אוכלו דלא גרע מריחא מילתא עכ " ל והא דקאמר תלמודא בפרק האשה רבה ( יבמות דף פ " ט ) התם שוגג קרוב למזיד הוא דאי בעי ליה למטעמיה כבר פירשו התוספות לשם דה " פ דה " ל להפריש כל שהו מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא עכ " ל התוס' וע " ש : כתב ב " י ע " ש שבולי הלקט לימוני " ש של נכרים שחותכין אותם בסכין שלהם ואגב חורפייהו בלעי ראשון ושני אסור אלא דבטלי ברוב ע " כ וצ " ל דס " ל כסברת הרמ " מ דלא אמרינן חורפייהו מחליא להו אלא בקורט של חלתית וכיון דסתם כלים ש " ג אינן ב " י אין שם איסור אלא מפני השמנונית הנקרש בדופני הסכין ונתקנח בראשון ושני ואח " כ אין בו שמנונית כלל הלכך כל האחרים מותרין וראשון ושני בטלי ברוב וא " כ לדידן דנהגינן כסה " ת דבחתך צנון אפילו בסכין שאינו ב " י דינו כב " י דדמי לקורט של חלתית וה " ה כרישין בצלים וכל דבר חריף א " כ הני לימוני " ש כולם אסורים דכל חדא וחדא נאסרת ונעשה נבלה למאי דקי " ל כר " ת ור " י דבשאר איסורים נמי אמרינן חנ " נ וכ " כ רבינו בא " ח בה' פסח סימן תמ " ז דלדעת סה " ת זיתים שכבשן ונחתכו קודם פסח בסכין של חמץ שאינו ב " י דחזרו הזיתים כולן חמץ ודכוותה בנחתכו בסכין של נכרים דכולן אסורים לדעת סה " ת וה " ה בלימוני " ש ודלא כהגהת ש " ע שכתב להתיר בלימוני " ש כשיבולי הלקט דליתא לדידן ולפ " ז גם הכרוב שקורין קומפש " ט שהם כבושין שלמים או חתוכים לשנים ושלש ואח " כ כשהוא כבוש חותכין אותם הנכרים דק דק אסורים דאז חמוצים וחריפים הם לאחר שנכבשו וחזר הכל איסור גמור אבל הכרוב הפרום בידי נכרים מקמי שנעשה כבוש אין בו איסור דהכרוב אינו דבר חריף כלל ודינו כמו קישואין ולפת ומה שנהגו במקצת מקומות שלא לאכול הפרום כמ " ש מהרי " ו בתשובה סימן מ " ט נראה דלפי שאותו כרוב הפרום בידי נכרים לאחר שנכבש הוא איסור גמור דבאותה שעה הוא חריף לכך אין אוכלין אף הפרום בידי נכרים מקמי שנכבש דגזור הא אטו הא אבל הכרוב השלם אוכלין אותו והכי נהוג בקראקא : וכתב מהרש " ל בא " ו שלו בסי' מ " ח וז " ל הגה " ה שאלתי למהר " ש על מה שחתכתי אגסים בסכין שלי והיה בפרי תולע וחלקתי התולע בסכין באמצעיתו וא " ל שאין חשש איסור בדבר והיתר גמור הוא עכ " ה . ומ " ש נ " ל שאם אירע מעשה כה " ג בצנון שחריף ובלע שפיר אגב דוחקא דסכינא א " כ לפי מ " ש הרא " ש גבי צנון שחתכו בסכין ש " ג סגי בקליפה ג " כ בכאן אסור הצנון בקליפה סביב חתך התולע ובודאי בסכין אין בו שום חשש איסור עכ " ל מהרש " ל אבל בת " ח סוף כלל נ " א כתב דלאותן דמקילין בזבוב לפי שהוא מדברים המאוסים לפ " ז אין להחמיר כולי האי אם חתך פרי והיה בו תולע וחתך התולע עם הפרי ואמרינן דלא נאסר הפרי מן הסכין דצונן הוא ולא נאסר הסכין ואע " ג דצונן בעי הדחה מ " מ כה " ג לא אסרינן הפרי כיון דאין טעם בתולע לאסור ומ " מ יקלוף הפרי מעט במקום שחתך דילמא נשאר שם ממשות מן התולע עצמו והשאר הכל שרי אפי' בצנון שהוא חריף דאין לחוש לטעם התולע שנבלע בצנון ודלא כמ " ש מהר " ש בא " ו שלו להצריך לקלוף הצנון ובשאר פירות התיר לגמרי ואינו נכון דאם בצנון אסור משום שהוא חריף מ " מ בשאר דבר היה צריך הדחה או קליפה קצת ובמהרי " ל בדיני א " ו שלו כתב שהסכין שחתך בו התולע צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה ולא ראיתי נוהגים כן אלא מקנחו היטיב ודיו עכ " ל ולא ידעתי למה לנו להקל שלא לנעצו לסכין בקרקע קשה דודאי נראה דלא גרע מבית השחיטה דהוי רותח ואע " ג דאין היד סולדת בו אפ " ה מפליט מעצמו ונדבק בקושי בסכין וה " נ התולע בהדי דוחקא דסכינא וחורפיה דצנון שנאסר מן התולע נדבק בסכין ולכן נ " ל להורות שהסכין צריך נעיצה כמהרי " ל והצנון או הפרי צריך קליפה :
Yoreh De'ah.97.1.1 אין לשין ואי עבדינהו כעין תורא שרי פירש " י שלא לש אלא דבר מועט וכו' ולפירושו כעין תורא דקאמר כלומר עוגה קטנה כעינו של שור מפני שנאכלת מיד ולא יבא לידי שכחה שיאכלנה עם בשר וכ " כ סמ " ג ומה שנוהגים לאפות לחם משנה בכל ע " ש בתנור אחד עם בשר לכתחלה חשבינן להני לחמין לדבר מועט שנאכל מהר בשבת והוי כעינא דתורא כ " כ בהגהת ש " ד סי' ל " ה וטעם דבריו כיון שלא נשאר מהם לאחר השבת אין לחוש שמא יבא לאכלן בחלב בשבת דאין לך עני בישראל שלא יאכל בשר בשבת ומיהו לדידן דרגילות הוא שנשאר מהני לחמין אחר השבת אין להן היתר לפירש " י וצ " ל דסומכין על פי' רב אלפס דהני לחמין עשויין בשינוי דמתוך כך יזכור שלא לאכלן עם חלב אף לאחר השבת דלפי' רב אלפס כיון שעושין שינוי יכול לאפות אפי' הרבה ואין להחמיר כפירש " י אע " פ שגם התוס' הסכימו לפירושו כיון דבשל סופרים הוא הלך אחר המיקל וכ " כ בא " ו הארוך סוף כלל ארבעים ע " ש ומ " מ המחמיר לעשות ג' לחמין קטנים שלא יהא נשאר מהם לאחר השבת שיבא לאכלן בחלב תע " ב :
Yoreh De'ah.97.2.1 אין טחין וכו' אא " כ הסיק את התנור וכו' אבל על הקינוח אין לסמוך מפני שא " א לחרס להתקנח יפה כך פי' התו' ע " ש ר " ת וכבר התבאר בסוף סי' הקודם דאפי' יכול להתקנח יפה אסור לכתחלה לקנחו ולאפות בו ולסמוך אנ " ט בר נ " ט דאין להתיר לכתחלה וכדכתב סמ " ק :
Yoreh De'ah.97.3.1 כתב הרשב " א וכו' פי' דיש מהגאונים אסרו לאכול אותו הפת עם החלב כו' אבל עם בשר ודאי שרי דלא דמי לטח את התנור באליה דאיכא גוף הבשר וטעמו בפת אבל הכא דליכא אלא ריחא לא אמרו דריחו כטעמו אלא שלא לאכלו עם חלב והכי איתא להדיא בת " ה שער ד' של בית ג' וכתב לשם דדוקא בתנור צר וכ " כ עוד בשער ראשון של בית ד' דבמקום רחב הריח מתפזר ושרי ע " ש והיינו כדכתב רבינו ע " ש ר " ת דוקא בתנור קטן כמו שלהם וכו' ומה שפירש בספר המצות דלא שרי בגדולים אלא במחזיק י " ב עשרונים מבואר בסמ " ק ס " ס רי " ג דהיינו דוקא י " ב עשרונים של מצות ומ " מ כתב בש " ד דאע " פ דנהגו העולם לאפות הפשטיד " א או הפלאדי " ן עם הפת ואח " כ אוכלין הפת לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב דסומכין על מ " ש ר " ת להקל בתנורים גדולים שלנו מ " מ לא נהגו היתר לכתחלה לאפות הפשטיד " א עם הפלאדי " ן כיון דמפטמין זה את זה ואע " ג דלרש " י הכל שרי מ " מ לא ראו להקל בדבר זה כנגד פסק ר " ת דריחא מילתא היא כרב . וכתב עוד בשם י " א שחולקים אפי' רש " י ור " ת והוא דעת הא " ז ומביאו בהגה' אשיר " י דאף לוי לא קאמר דריחא לאו מילתא היא אלא דיעבד אבל לכתחלה לא ולפיכך אין לאפות הפשטיד " א או הפלאדי " ן עם הפת לכתחלה ורבא לא שרי בבת תיהא לכתחלה אלא משום דלא מיפטמא ולא עביד לריחא אבל מיני בשר וחלב דמיפטמא מודה דלכתחלה מיהא אסור ותו דאפילו את " ל דלוי מתיר לכתחלה אין זה אלא בתנורים שלהם שפיהם למעלה אבל בתנורים שלנו דמחזיק ריח ומפטם גריעי טפי ודלא כר " ת שסובר דבתנורים שלנו יש להקל טפי משום דגדולים הם אלא אדרבה יש להחמיר טפי כיון דפיהם מן הצד ואין ראיה ממנהג העולם ולומר כיון דנהגו לאפות פשטיד " א עם פת לכתחלה מנהג אבותינו תורה הוא דלא נהגו היתר אלא א " כ שהפשטיד " א מכוסה למעלה בבצק בלי שמנונית כלל דהשתא כסוי הבצק מעכב לריח דהוי כחבית סתומה ופת חמה אבל בלא כסוי אסור וכן פסק ריב " ם כ " ץ רבו של ר " ג מ " ה ושרי ליה מריה לב " י שכתב על הגהת מיימוני שהעתיק סברא זו דליתא להגה " ה זו שלא נודע מי בעל דברים מקמי כל הנך רבוותא שלא חילקו בכך ואדרבה כתבו להקל בתנורים דידן עכ " ל דהלא סברא זו יצאה מפי אשלי רברבי אלא מיהו אף לסברא זו מותר להשים הפשטיד " א בפי התנור דהריח יוצא משם ואינו מפטם הפת ומ " מ מסקנת הש " ד הוא דס " ל כר " ת להתיר בתנורים גדולים לאפות הפת עם הפשטיד " א תוך התנור ולאכלו בחלב דתנורים שלנו עדיפי דלא מפטמי ואפילו בלא כסוי בצק שרי מיהו מהרא " י כתב לשם בהגה " ה דתנורים גדולים דמחזיק י " ב עשרונים מצות אין מצוי לנו הלכך אסור לכתחלה אפי' בשלנו מיהו בדיעבד אין לנו לאסור כיון שההבל יכול להתפשט אפילו אינו מחזיק י " ב עשרונים והכי נהוג . וכל זה דוקא בשאופין הפשטיד " א או הפלאדי " ן במחבת דאין לחוש לשמא יזוב אלא לריחא בלחוד ולפיכך יש להקל בתנור גדול בדיעבד כדפרישית אבל בלא מחבת דעל הרוב יוצא השמנונית או החמאה לחוץ ונבלע בתנור ה " ל כאילו טש כל התנור באליה או בחמאה דאף לוי מודה דאסור אפילו בתנור גדול המחזיק י " ב עשרונים ואפילו דיעבד ואפי' רחוקים זה מזה דאין אנו מצריכין שיזוב תחת הלחם אלא כשנבלע בדופני התנור אסור הלחם לאכלו אפילו במלח ודלא כמ " ש בהגהת ש " ע דלא נאסר הפת אלא כשזב תחתיו ממש והבין כך מהגהת אשיר " י הביאו ב " י ולא דק והכי נקטינן דבתנור קטן ממש אפילו במחבת אסור אפי' דיעבד כר " ת ובלא מחבת נמי אסור אפי' בתנור גדול היכא דאיכא למיחש לשמא יזוב ואפילו בדיעבד אבל במחבת ובתנורים גדולים שלנו אע " ג דלא מחזקי י " ב עשרונים מצה לכתחלה אסור ובדיעבד שרי אע " פ שאינו מחזיק י " ב עשרונים כתב הרשב " א דאם בא לבשל איסור אצל היתר כל א' בקדרה לעצמו דאין ריח המתבשל כל כך אוסר ומביאו רבינו בסימן ק " ח ובת " ה הארוך הביא ראיה לזה מדאיתא פרק כ " צ דפריך אדרב מדת " ר אין צולין ב' פסחים כאחד מפני התערובת אפי' גדי וטלה שאין מתחלפין זה בזה דאי איתא מפני תערובת טעמים דמפטמי אהדדי ונמצא נאכל פסח שלא למנויו מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה אלא ע " כ מפני תערובת גופין קאמר אבל לתערובת טעמים לא חיישינן וקשיא לרב דקאמר ריחא מילתא היא ומשני הב " ע כגון שצלאו בב' קדרות ופריך בב' קדרות ס " ד אלא אימא כעין ב' קדרות וה " ק אין צולין ב' פסחים כא' מפני תערובת מאי תערובת תערובת טעמים ואפי' כעין ב' קדרות דליכא תערובת טעמים ( כגון שפוד מכאן ושפוד מכאן ותל גדול של גחלים באמצע ) אסור משום תערובת גופין ואפי' גדי וטלה וכיון שכל סתם קדרה שהוזכר בתלמוד היינו בישול ולא צלי אם לא שמזכיר צלי קדר וקאמר תלמודא דבב' קדרות ליכא משום תערובת טעמים וקאמר נמי דהכא בפסח שהוא צלי ולא בישול מיירי בכעין ב' קדרות והיה יכול לומר בלשון אחר ולא היה צריך להזכיר ב' קדרות אלמא שמעינן דדוקא בבישול בשני קדרות לית ביה תערובת טעמים דאין ריח המתבשל אוסר אבל בצלי קדר אפילו בשתי קדרות בתנור אחד אית ביה משום ריחא לרב דס " ל ריחא מילתא היא והא דפריך תלמודא בשני קדרות ס " ד ופי' רש " י וכי צולין פסח בקדרה היה יכול לפרש נמי דקשיא ליה למאי דקס " ד דבצלאו בב' קדרות בתנור א' מוקמינן ליה א " כ אכתי אית ביה משום תערובת טעמים אלא דעדיפא מיניה קשה וכי צולין פסח בקדרה כנ " ל דעת הרשב " א ונתיישבה הקושי' שהקשה ב " י בכאן דהבין דלפי ראייתו משמע דאפי' בצלאן בב' קדרות נמי לית ביה משום ריחא אפי' לרב דליתא אלא דוקא בבישול בב' קדרות לית בהו משום ריחא אבל בצלי קדר אפי' נצלה כ " א בקדרה בלבדו אסור לרב כשצלאן בתנור אחד והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.98.1.1 דיני התערובות וביטולן אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה בס' בפג " ה ( דף צ " ח ) ומבואר לשם דלמדוה מזרוע בשלה דקים להו לרבנן דזרוע בהדי בשר ועצמות הוי אחד מס' בבשר ועצמות הואיל והזרוע שהיא קדשים אינו אוסר לאיל שנאכל לבעליו אלמא דבטל הטעם בס' ואסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא מין במינו כיון שאינו נ " ט בטל ברוב דכתיב אחרי רבים להטות ובמין בשא " מ נמי בטל ברוב אם אינו נ " ט אלא דבנ " ט לר " ת דטעם כעיקר אסור מדאורייתא והכי נהוג אבל באינו נ " ט מותר מדאורייתא אפילו פחות מס' לד " ה אלא כיון דאיכא איסורא דיהיב טעמא בשאינו מינו עד ס' כגון בצל וקפלוט השוו חכמים מדותיהם דבעינן ס' ואפילו במין במינו דלא פלוג רבנן ואסמכוה אזרוע בשלה אבל מיליף לא הוה דדילמא בבציר מס' נמי בטל אלא שמצותו בכך לבשל הזרוע והאיל כאחד ומהר " א שטיי " ן הקשה דלפ " ז אפילו אסמכתא לא הוי והאריך ע " ש ( בדף רפ " ו ) והרשב " א בחידושיו הקשה אמאי לא בעי טפי מס' דהא באיל נזיר הוה נמי מים וי " ל דס' עם מים קאמר א " נ התורה התירתו אפילו בשלו בלא מים כגון שעשאו צלי קדר דליכא מיא :
Yoreh De'ah.98.2.1 אמר רבא אמור רבנן בטעמא וכו' שם ( דף צ " ז ) פירוש דבכמה מקומות שנינו בנ " ט ואמור רבנן בקפילא כדקאמר ר' יוחנן בעובדא דכנישתא דמעון ליטעמיה קפילא ארמאה ולפי דקשה דר " י אדר " י לפיכך פירש " י דהיכא דבדקיניה ולא יהיב טעמא בעי נמי ס' והרמב " ן מתרץ דשיעור ס' אינו אלא היכא דגוף האיסור נתערב וכו' ולר " י אין חילוק כלל ושיעור דס' אינו אלא בדליכא קפילא וזה טעם מחלוקתם שכתב רבינו בסמוך :
Yoreh De'ah.98.3.1 ומ " ש כגון תרומה שנתערבה בחולין וה " ה בנודר קונם בשר ויין שאני טועם וכו' דאסור בתבשיל שיש בו טעם יין ובשר כדכתב רבינו סוף סימן רי " ו דיטעמנו אחר ואם אין בו טעם יין ובשר מותר אפילו אין בו ס' לדעת רוב הגאונים שלא כפי' רש " י ולא ק' הלא הוא דשיל " מ ולא בטל דדוקא במינו לא בטל ע " ל סימן ק " ב : כתב האגור שלא ראה שום מדינה נוהגין לילך אחר טעימת קפילא ארמאי מיהו נראה דוקא ארמאי דיש סוברין דבעינן נמי מל " ת ורובן יודעין מנהג היהודים ולא הוי מל " ת וגם אינו מצוי בכל שעה שמצטרך אבל בשא " מ דהיתירא יש לסמוך אישראל ואפילו אינו אומן וכמ " ש הרשב " א ולא חלקו עליו אלא דנכרי שאינו אומן דעכו " ם משקר אבל ישראל דלא משקר סמכינן עליה לד " ה וכן פסק הר " ן בפירוש . ואפילו בנתערב גוף הבשר והיין יש להתיר דלא אמר הרמב " ן אלא דאין לסמוך על העכו " ם בנתערב גוף האיסור כיון שעל הרוב האיסור נרגש בפחות מס' אבל בישראל סמכינן עליה דלא משקר :
Yoreh De'ah.98.4.1 ומ " ש דאיסורא כגון חלב שנתערב בבשר לשון רש " י דאיסורא כגון בשר בחלב וכ " כ הרי " ף והרא " ש ואיכא לפרש דס " ל דתרבא בבישרא הוי מין במינו והא דכתב הרא " ש ורבינו מין במינו דליכא למיקם אטעמיה כגון חלב בשומן מילתא דפסיקא נקטו וה " ה תרבא בבישרא וברי " ף כתב מין במינו כגון שמנונית דג " ה משמע נמי דחלב הגיד בבשר הירך הוי מין במינו מיהו אפשר כיון דתלמודא קרי ליה שומן הגיד ולא קרי ליה חלב א " כ שומן נקרש ומין בשר הוא ולא מין חלב ולפיכך ה " ל מין במינו וכן הוא דעת הא " ז והר " ן פג " ה כתב דתרבא בבישרא מין במינו הוא ובפ' בתרא דע " ז הביא הר " ן ראייה מדאמר ספג " ה אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש כלומר משום חלב ומשום בשר מן החי ומשום בשר מן הטרפה אלמא חלב בשר אקרי עכ " ל וקשה לי דבסוגיא מבואר דמשום אמ " ה חייב ולא משום בשר מן החי דבשר מן החי וטרפה בלאו א' קיימי והא דאמר התם דמשום אמ " ה אינו חייב אלא בשיש בו משהו בשר ועם גידין ועצמות יש בו כזית י " ל הא ודאי דאף ע " ג דלא נקרא בשם בשר אפ " ה טעם החלב חשוב כאילו היה בשר וחייב משום אמ " ה ולעולם חלב ובשר ב' מינים הן וכ " כ בא " ז ובמרדכי פ' בתרא דע " ז וה " א בש " ד סימן ל " ט ובאגור והא נמי דכתב רבינו בסמוך מין בשא " מ כגון חלב לתוך גריסין כו' ה " ה חלב לתוך בשר דדוקא שומן וחלב מין אחד הוא אלא דנקט מילתא דפסיקא ולפ " ז הא דנקט רבינו כאן דאיסורא כגון חלב שנתערב בבשר רצונו לומר תרבא בבישרא והא דמשמע מלשון רש " י בפ' כל שעה תחלת דף ל' דפסק תחלה דמין במינו במשהו וכתב שמעינן מינה חלב שנפל לקדרה אוסר במשהו ומשמע דהיינו כשנפל תרבא בקדרה של בשר אפשר לדחות דלא קאמר אלא בדנפל תרבא בקדרה שיש בה שומן וה " א במקצת ספרי רש " י בהדיא דכתב כגון חלב שנפל לקדרה במינו אוסר במשהו ובסוף הגהות מרדכי דחולין נסתפק בדין זהבמעשה שניקרובכרס ונראה דנקטינן לחומרא : כתב בהגהת ש " ד בשם א " ז שומן של צלעות וחזה ואליה ושומן הירך בשר שומן הוא ומקרי בשר ולא חלב אבל שומן של חלב ושל בין הדקין חלב מקרי ולפ " ז הא דכתב הרא " ש ורבינו דחלב בשומן הוי מין במינו אי לא פליגי צ " ל דמיירי בשומן הלב ודקין ומיהו הרמב " ם פט " ו מהמ " א פליג אא " ז דהא כתב דחלב האליה מין חלב הכליות הוא והאי חלב האליה היינו שומן האליה ע " ש : עוד כתב בהגהת ש " ד כמה חילוקים בדין זה גם הא " ו הארוך כלל כ " ג האריך טובא בחילוקי דינים אלו ונראה שכל דבריו בזה הם מהאור זרוע וע " ש ועיין עוד במרדכי פרק בתרא דע " ז כי המורה צריך לדקדק בחילוקים אלו טובא ואע " ג דלמאי דקי " ל דמין במינו נמי בטל בששים אין נפקותא בחילוקים אלו מ " מ איכא נפקותא בשנתערב איסור בהיתר ביבש ונודע תערובתו קודם בישול דמין במינו חד בתרי בטל ושלא במינו בששים א " נ נ " מ היכא שנשפך כדכתב רבינו בסמוך :
Yoreh De'ah.98.5.1 בין אם נתערב איסור בהיתר מין במינו וכו' עד ורש " י פי' דמין במינו לא בטיל כלל אפילו באלף ומין בשאינו מינו אינו אלא דרבנן . בפכ " ה ( דף ק " ט ) פסק רש " י כר' יהודה דמין במינו במשהו וכן פסק בפרק בתרא דע " ז ( דף ס " ט ) וכן פסק בפרק כל שעה ואף ע " פ דבפרק בתרא דע " ז ( דף ס " ו ) כתוב בפי' רש " י ז " ל וכל מין במינו במשהו לקמן פסקינן דלאו הלכתא הכי אלא אפי' מין במינו בנ " ט חוץ מטבל וי " נ עכ " ל נראה דלשון זה כתבו קודם חזרה וכמ " ש בהגהת אשיר " י לשם דגם רש " י פסק כמו רבותיו קודם שחזר בו . ותו דבספרי רש " י המדוייקים כתוב לשם בזה הלשון וכל מין במינו במשהו והכי הילכתא דכל מין במינו דינו במשהו עכ " ל ונוסחא זו בפירש " י עיקר שכ " כ כל המחברים בשמו . והתוס' בפג " ה ( דף צ " ז ) סתרו דבריו והעלו דלית הלכתא הכי אלא מין במינו נמי בטל בס' :
Yoreh De'ah.98.6.1 ומ " ש רבינו ומיהו פי' ר " ת וכו' ושלא במינו אסור מן התורה עד ס' אף ע " ג דמן התורה בנ " ט הוא ואפי' פחות מס' שרי אם אינו נ " ט מ " מ כיון דבליכא קפילא בספק איסור דאורייתא הוא עד ס' דשמא נ " ט הוא לפיכך כתב דאסור מן התורה עד ס' ואפ " ה אם נשפך והיה ידוע שרובו היתר אסור ולא חשבינן ליה ס " ס ספק אם היה שם ס' ואת " ל לא היה שם ס' שמא לא היה הטעם נרגש כמו ספק זינתה תחתיו וכו' דכיון דהצריכו חכמים ס' כל פחות מס' בודאי איסור דאורייתא הוה וליכא ס " ס וכיוצא בזה בסימן ק " י :
Yoreh De'ah.98.7.1 ומ " ש ושלא במינו אסור מן התורה עד ששים אלא שאין לוקין עליו וכו' בפרק גיד הנשה ( חולין דף צ " ח ) קאמר דילפינן מזרוע בשלה דכל איסורין שבתורה בטלין בששים ופריך עלה מדתניא זהו היתר הבא מכלל איסור זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתורה ופריק רבא לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור קמל " ן הכא דשרי ופי' רש " י נ " ט קים לן דאסור בקדשים כעיקר וממשו של איסור ולהא מילתא קתני זהו למעוטי שאר קדשים אבל חולין שפיר גמרינן מיניה דבטל בס' דמדאורייתא ברובא בטיל אלא מדרבנן בעי ס' וה " נ קאמר ר' יוחנן טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו . והתוס' הקשו על פירושו והעלו דבחולין נמי אסור טעם גמור כמו בקדשים דטעם כעיקר דאורייתא והא דאר " י טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו היינו במינו דבדאורייתא ברובא בטיל וטעמו וממשו דלוקין כגון שהאיסור בעין ומכירו א " נ איירי שלא במינו והיכא דאיכא כזית בכדי א " פ קרי ליה טעמו וממשו והיכא דליכא כזית בכדי א " פ קרי ליה טעמו ולא ממשו עכ " ל ועוד האריכו ע " ש והרא " ש כתב פי' הראשון ע " ש ר " ת ופי' השני ע " ש רבינו חיים . ורבינו כתב פי' השני ע " ש ר " ת נמשך אחר סתם תוס' שהם דברי ר " ת והר " ן ז " ל כתב דבמין בשא " מ ונתערב גופו ויהיב טעמא אפי' באלף אסור מדאורייתא ואי איכא כזית בכדי א " פ לוקה ואי ליכא כזית בכדי א " פ אסור מדאורייתא מיהו אין לוקין עליו ואי לא יהיב טעמא שיעורו בס' והיכא שנתערב בדבר טעמו ולא ממשו היינו טעם כעיקר שלפי שיטת ר " ת הוא מדאורייתא ולפי שיטת רש " י מדרבנן עכ " ל . והרב ב " י תמה על דבריו דמשמע דס " ל דההיא דר " י כל שטעמו וממשו וכו' אינה ענין למחלוקתן של רש " י ור " ת כלל והא ליתא שהרי רש " י כתב וה " נ שמעינן ליה לרבי יוחנן כל שטעמו וכו' וגם התוספות כתבו ליישב דברי ר' יוחנן עם מה שהם סוברים דטעם כעיקר דאורייתא ואיכא לתמוה טובא על תמיהתו שהלא דברי הר " ן מבוארים דלפירש " י הא דר " י דטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין בשאין שם אלא פליטתו ואסור מדרבנן קאמר והיינו דקאמר רבא לא נצרכה אלא לטעם כעיקר כלומר בשאין שם אלא פליטתו דבחולין אינו אסור אלא מדרבנן : ומ " ש הר " ן בסוף דבריו בפסק ואי ליכא כזית בכדי א " פ אסור מדאורייתא ואין לוקין עליו אין זה מדברי ר " י שאמר טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו כלומר אסור מדאורייתא אלא שאין לוקין עליו כמו שהבין ב " י מדברי הר " ן אלא דברי הר " ן הם שהוציא דין זה מדיוקא דרישא דקאמר רבי יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו שזהו כזית בכדי א " פ שפירושו כשיש שם גופו של איסור ונימוח ונבלל בהיתר וטעמו נרגש דאסור מדאורייתא וגם לוקין עליו כשיש שם כזית בכדי א " פ ומדיוקא נשמע דבאין שם כזית בכדי א " פ אסור ואין לוקין אבל סיפא דר' יוחנן טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין לא איירי אלא בשלא נתערב שם גופו של איסור כלל כי אם טעמו בלבד דלרש " י אע " ג דכשנבא לשער לפי האיסור שנפל לשם יהא בו כזית בכדי א " פ אפ " ה אין בו מלקות רק איסור דרבנן ולר " ת אסור מדאורייתא וכ " כ עוד הר " ן להדיא בפרק בתרא דע " ז וגם בפג " ה דבריו מובנים כדפי' בלי שום גמגום . אלא דאי קשיא להר " ן הא קשיא דרש " י כתב להדיא בפרק בתרא דע " ז ( דף ס " ז ) ז " ל טעמו ולא ממשו כגון חלב שנפל לקדרה או חלב שנפל נימוח שאין ממשו בעין עכ " ל אלמא דאפילו בנימוח גוף האיסור נמי אינו אסור אלא מדרבנן לרש " י וטעמו וממשו דאסור ולוקין היינו שממשות האיסור הוא בעין שלא נימוח אלא שאינו ניכר אכן המעיין בדברי הר " ן לשם יראה שדחה פי' זה מדאיתא בפרק התערובת אמר רבא אמור רבנן ברובא אמור רבנן בטעמא פי' מין במינו ברובא מין בשא " מ בטעמא ומדקאמר מין במינו ברובא מדאורייתא קאמר וכו' אלמא מין בשא " מ מדאורייתא בטעמא הוא ולא בטיל ברובא ואע " פ שאין גוף האיסור בעין אלא שטעמו נבלל אפ " ה אסור מדאורייתא ודוקא שיש שם ממשו של איסור אבל אם אין שם אלא פליטתו אינו אסור אלא מדרבנן וכו' והיינו דאמר ר' יוחנן טעמו ולא ממשו וכו' כלומר שאין שם אלא פליטתו וכו' עכ " ל וא " כ צ " ל דמה שפירש " י בפרק בתרא דע " ז אינו לפסק דין אלא לפרש דברי רבי יוחנן והעיקר כמו שפי' בפג " ה דלשם חזר בו רש " י א " נ הר " ן לא היה גורס לשון זה בפירש " י שבידו אכן המרדכי לשם כתב לדעת רש " י דאין איסור מן התורה אלא באיסור שהוא בעין אבל בנימוח גוף האיסור אינו אסור אלא מדרבנן וכ " כ בהגהת מיימונית פט " ו מהמ " א : עוד כתב ב " י שדברי הרמב " ם אתי שפיר כסברת רש " י והא דאר " י טעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדי א " פ איירי בנימוח גוף האיסור וטעמו ולא ממשו דאסור ואין לוקין עליו איירי נמי שנימוח גוף האיסור אלא שאין בו כזית בכדי א " פ עכ " ד ולפעד " נ שזה א " א דא " כ לא היה לו לרש " י שום ראיה מדאמר רבי יוחנן טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו דאסור מדרבנן קאמר דמבואר במרדכי פרק בתרא דע " ז דראיית רש " י היא מדלא קאמר ר יוחנן טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו וזהו בשאין בו כזית בכדי א " פ כדאמר ברישא אלמא דבסיפא אפילו יש בו כזית בכדי א " פ נמי אין לוקין וא " כ בע " כ דאינו אסור מדאורייתא דאל " כ למה אינו לוקה ולפי דברי ב " י ליכא ראיה דדילמא אסור מדאורייתא ואין לוקין לפי שאין בו כזית בכדי א " פ . אלא נראה דהרמב " ם ס " ל כפירש " י בחדא וכפר " ת בחדא כרש " י ס " ל דהא דקאמר לא נצרכה אלא לטעם כעיקר וכו' דבחולין אין הטעם אוסר אלא מדרבנן וכפר " ת נמי סבירא ליה דהא דקאר " י טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו היינו בשאין בו כזית בכדי א " פ דהשתא אף על גב שנימוח שם גוף האיסור אינו אסור אלא מדרבנן וזהו טעם כעיקר וכו' דבחולין אינו אלא מדרבנן וכדפירש " י בפג " ה :
Yoreh De'ah.98.8.1 וכתב הרשב " א שאם נתערב וכו' ותולין לומר שמינו היה רוב ונתבטל וכו' פי' כשידוע שמינו היה רוב אלא שאינו ידוע אם היה שם ס' תולין לומר לקולא כיון שמינו היה רוב ודאי נתבטל בס' :
Yoreh De'ah.98.9.1 ומ " ש הלכך כחל וכו' ה " ק כיון דבאינו נשפך אין תולין להקל אע " פ שאינו אלא איסור דרבנן הילכך בכחל נמי בעי ס' מזה הטעם דלא הקילו אלא בנשפך דאינו בא אלא באקראי בעלמא כדפי' הר " ן א " נ באינו נשפך יש להחמיר משום דמה שאינו בקי לשער אין זה ספק דדעת שוטים לאו כלום כדכתב בש " ד סימן פ " ה והקשה מהרש " ל וז " ל ואינו נכון בעיני דבשלמא במין במינו אין בו איסור מצד שהוא נ " ט אלא מגזירת הכתוב דאינו בטל מש " ה כי איכא בהדיה נמי מין בשא " מ אמרינן סלק את מינו כדי שיבוטל הטעם בשא " מ וממילא מותר הכל אבל הכא שאוסר את שאינו מינו בנ " ט מדאורייתא א " כ היכא שנשפך אפי' איכא נמי מינו בהדיה סוף סוף עדיין בספק עומד וספיקא דאורייתא לחומרא עכ " ל ולי נראה דהכי קאמרינן כי היכי דהתם אילו לא היינו רואין את מינו כמי שאינו היה אסור ועכשיו שאנו רואין כאילו אינו טעם האיסור נתבטל בשא " מ והו " ל כאילו בא מינו לתוכו לאחר שנתבטל ונעשה כבר היתר דשוב אינו חוזר וניעור לחזור ולאסור ה " נ הכא רואין את שאינו מינו כאילו אינו ומינו שהוא רוב מתיר את האיסור וכאילו בא שאינו מינו לתוכו לאחר שכבר נעשה היתר ושוב אינו חוזר וניעור להיות אסור והכי נקטינן כדעת הרשב " א דמסתברא טעמיה :
Yoreh De'ah.98.10.1 ולא מיבעיא וכו' עד ל " ש הן של חרס או עץ או מתכות כלומר אין להקל בשל עץ ומתכות כיון דחוזר להכשירו דא " צ לשער בכולו אלא באומד יפה כמה יצא ממנו ולשער בו כסברת הראב " ד אלא לא שנא ועיין בב " י אח " כ כתב דרבינו פרץ החמיר בכף של מתכת יותר משל חרס היפך סברת הראב " ד :
Yoreh De'ah.98.11.1 ומ " ש אלא אפילו מכירו והוא שלם וזרקו וכו' נראה דבמכירו והוא שלם פשיטא דצריך לזורקו אפילו אי איכא ס' אלא דאפילו בחלב שנפל לקדרה ונימוח ואיכא ס' נמי צריך להסיר השומן הנך למעלה וכ " כ בהגהות מרדכי דחולין ע " ש : הרוקח דאם נפל חלב לתבשיל דיתן שם מים צוננין והשומן צף למעלה והשאר מותר עכ " ל ומיירי בדאיכא ס' דכל מאי דאפשר להסיר את האיסור צריך להסירו אע " ג דאיכא ס' אבל בדליכא ס' אין לסמוך על הסרה זו דאע " ג דעכשיו מסיר החלב כבר נאסר התבשיל מתחלת נפילה שנתן בו טעם ונאסר ואפשר לסוחטו אסור וכך פסק מהרמ " א בת " ח כלל פ " ה וכ " כ בא " ו הארוך כלל כ " ג סוף סימן ט' וז " ל והשיב ראב " ן חלב שנפל לקדרה ונמס אם יש ששים מצוה ליתן בו מים קרים לקרוש החלב ולהסירו עכ " ל אכן בהגהות שבסוף הספר כלל כ " ד סימן י' כתב בהיפך וז " ל ומ " מ טיפת חלב שנפל לתוך רוטב של בשר כתב במרדכי פג " ה שישפוך עליו מים צוננים ויסיר כל השומן הצף עליה למעלה והנשאר מותר אפי' ליכא ס' עכ " ל ושמא היינו מטעם שאין החלב מתערב ברוטב אלא צפה למעלה וכל איסור שאפשר להפרידו לגמרי לא אמרינן לגביה חתיכה עצמה נ " נ ואפשר לסוחטו אסור ואין שייך בזה משום ביטול איסור שהרי אינו מבטלו לאוכלו אלא מוציאו לחוץ לגמרי דהא אין החלב מתערב וא " צ ס' ולהכי צריך להסירו אפי' איכא ס' מאחר שיכול להכיר האיסור ולהסירו וכן משמע ג " כ בדברי המרדכי שאין מחלק בתקנה זו בין איכא ס' לליכא ס' עכ " ל ואף ע " פ שדברים אלו נכונים בטעמם ולא קשה מאפשר לסוחטו אסור דאין זה אלא בחתיכה שקבלה טעם של איסור אבל לא בדבר לח כגון רוטב שאין שם אלא התערובות איסור עם היתר וכשמפריש ומבדיל איסור מן ההיתר נשאר ההיתר בלבדו וכמו שהתבאר בסימן צ " ב מכל מקום מאחר שכתב בפנים בשם ראב " ן דבדליכא ששים אין לו תקנה להסיר אין להקל לכתחלה אבל בדיעבד אין לחוש כנ " ל ועיין במ " ש בסימן צ " ט וע " ל סוף סימן ק " ד בדין איסור פגום דאף ע " פ דשרי צריך להסירו כל מאי דאפשר :
Yoreh De'ah.98.12.1 ומ " ש אבל כף ישנה וכו' אין לפרש דר " ל כף ישנה של חלב שתחבו בשל בשר א " נ איפכא דכבר כתב כך בסמוך לפיכך המבשל בקדרת איסור שהוא ב " י או תוחב כף וכו' ולמה לו לחזור ולכתבו אלא ודאי דה " פ כף ישנה של בשר שניער בה ביומו כזית חלב ואח " כ ביומו תחבו בשל חלב או בשל בשר הכף נ " נ ומשערין בכולה וכך הוא דעת ב " י במ " ש ורבינו סתם דבריו כסברא הראשונה . אך קשה ממ " ש רבינו סוף סימן ק " ז גבי הוצאת הזבוב בכף מן הקדרה דנאסר הכף דאם חזר ותחב הכף בקדרה לא משערין כנגד כל הכף אלא כנגד הזבוב ויש לומר דרבינו נמשך אחר מסקנת הרא " ש שכתב בסי' צ " ב דהעיקר כר " א דלא אמרינן חנ " נ אלא בבשר בחלב ולפיכך גבי איסור זבוב השיג רבינו על המחמירים וס " ל דאין משערין רק כנגד האיסור שבו דאפי' אינו כלי אינו נ " נ בשאר איסורין כ " ש בכלי אבל בכף הבלוע בבשר בחלב ביומו אמרינן הכלי נ " נ וצריך לשער בכולה כדכתב הכא וס " ל דאין לחלק בין חתיכת בשר לכלי דבבשר בחלב בתרוייהו אמרינן חנ " נ אבל לא בשאר איסורים והכי משמע מדברי רבינו שכתב בסימן צ " ד דצריך ב' פעמים ס' גבי תחיבת כף בבשר בחלב אלמא דבבלוע בכלי נמי אמרינן נ " נ בבשר וחלב וא " כ צ " ל דלא היקל בסימן ק " ז אלא באיסור זבוב אכן מהרא " י ז " ל בהגהת ש " ד סימן כ " ה ובת " ה סוף סימן קפ " ג הביא ראיה מדברי רבינו בסימן ק " ז גבי הוצאת זבוב לכלי הבלוע בבשר בחלב דא " צ לשער גבי כלי אלא כנגד האיסור הבלוע ולא כנגד כל הכף דלא אמרינן בכלי נ " נ ואחריו נמשך מהרמ " א ז " ל בת " ח כלל פ " ה דין א' וצריך לפרש לפי דעתם שמ " ש רבינו כאן אבל כף ישנה דבכף ישנה של חלב ותחבו בשל בשר קאמר דמשום דלא ידעינן כמה בלע צריך לשער כנגד כל הכף ולא משום דהכלי נ " נ ולא היה צריך לכותבו כאן שכבר כתבו בסמוך אלא איידי שכתב דין כף חדשה כתב ג " כ דין כף ישנה אצלו אלא מיהו קשה לפי זה אמאי כתב רבינו כף חדשה אפי' כף ישנה של בשר כשניער בה כזית חלב ותחבו בשל בשר נמי א " צ לשער אלא כנגד חלב חלב שבלע וי " ל דרבינו לא נקט כאן רק מילתא דפסיקא דבכף חדשה כ " ע מודו דלא משערין רק כנגד האיסור ובכף ישנה שניער בו כמה פעמים חלב כ " ע מודים דמשערין כנגד כולו אבל כף ישן שלא ניער בו אלא כזית חלב מזה לא דיבר רבינו כאן עד סי' ק " ז לשם גילה דעתו דאין צריך לשער אלא כנגד האיסור ולא כנגד כל הכף וכדעת הר " ן שהסכים עם הרמב " ן בזה וכ " כ מהרמ " א בס' דרכי משה . ומיהו העיקר נלפע " ד כדפרישית דמ " ש רבינו אבל כף ישנה וכו' דבכף ישנה של בשר שניערו ביומו כזית של חלב וחזר ותחבו בשל בשר מיירי וכדפי' ב " י ולא קשה לפ " ז למה כתב רבינו דמשערין בכולה לפי שאין יודעים כמה בלע הו " ל לומר דמשערין בכולה כיון דבלוע מבשר בחלב ונ " נ קודם שחזר ותחבו בבשר דהא פשיטא הוא דאם היינו יודעים כמה בלע כגון שניער בה תחלה כזית בשר ואח " כ ביומו ניער בה כזית חלב וחזר ותחבו בשל בשר לא היה צריך לשער אלא ס' כנגד ב' זיתים של בשר וחלב שבלע תחלה ולא צריך ס' כנגד כל הכף דהוא גוף החרס והעץ והמתכות דאינו מצטרף אל האיסור אלא כיון דאין יודעין כמה בלע לפיכך משערין כנגד כל הכף או כנגד כל הקדרה והוא דבר פשוט אבל מהרמ " א בת " ח כלל פ " ה הביא דעת המרדכי דבידעינן האיסור שנפל על כלי עץ ומתכות לא משערין אלא לפי האיסור שנפל עליו הואיל ואפשר להפריד האיסור משם ע " י הגעלה וליבון וכתב עליו משמע דבכ " ח משערין בכולו מיהו אפשר דלא מיירי אלא בכלי חדש אבל לא בישן שכבר בלע וכה " ג כתב בש " ע סימן צ " ח וז " ל ויש שאינן מחלקין בין כף חדש לישן רק בין כ " ח לשאר כלים וכו' וכ " כ בת " ח כלל נ' בדין הוצאת הזבוב הכי נהוג כדעת הטור דלא אמרינן גבי כלי נ " נ וא " צ לשער רק נגד האיסור שבו מאחר דידעינן כמה בלע וכ " כ הטור סי' צ " ח עכ " ל ור " ל דבכף חדשה כתב כאן דא " צ לשער אלא כנגד מה שבלע ולא כנגד כל הכף וכל זה מן המתמיה דהיאך יעלה על הדעת שיצטרף גוף העץ והחרס והמתכות אל האיסור אם ידוע כמה בלע ולענין הלכה היכא דלא ידעינן כמה בלע כגון בכף ישנה של בשר שניער ביומו כזית חלב וביומו חזר ותחבו בשל בשר וה " ה בקדרה בכה " ג א " נ בכף ישנה של בשר שהוציא זבוב וחזר ותחבו בקדרה צריך ס' כנגד כל הכף וכנגד כל הקדרה דאין לחלק בין בשר בחלב לשאר איסורין למאי דקי " ל כר " ת ור " י אלא דבהפסד מרובה או לכבוד שבת או לעני יש להקל בכלי עץ ומתכות וכדכתב המרדכי ע " ש הר " א ממי " ץ אבל בקדרה ובכף חדשה אין להחמיר כלל אפי' בכ " ח ואפילו בבשר בחלב ושלא בהפסד מרובה ומהרמ " א מ " כ לא דק בדבר זה :
Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .