← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 4,053 sections
Yoreh De'ah.375.4.1 ומ " ש ומיהו כתב הרמב " ן וכו' וכ " כ הרמב " ם וכולי נראה שטעמם דכיון שאינן יודעים מתי יקבר א " כ אינם יודעים כשיסתם הגולל שיהיו מונין ממנו ולפיכך מונין מיד משיחזרו פניהם דלדידהו מיחזי החזרת פניהם כנסתם הגולל אבל בקרוב לעיר דיודעים סתימת הגולל אין להם למנות אלא מסתימת הגולל ולבעל הלכות כל שאינן רואין סתימת הגולל אע " פ שיהיו יודעים ע " י שיאמרו להם מ " מ כבר נתייאשו ממנו משהחזירו פניהם ומאותה שעה מונין :
Yoreh De'ah.375.5.1 ומ " ש ומסקנת א " א ז " ל כדברי הרמב " ם היינו מדכתב דעת ב " ה תחילה ואח " כ הביא דעת הרמב " ן והרמב " ם אלמא דכך הוא מסקנתו כדכתב לבסוף ולפי שהרמב " ן והרמב " ם הושוו לדעת אחת לכך נקט רבינו חד מינייהו ואמר דמסקנת הרא " ש כדברי הרמב " ם שהביאו לבסוף והקשה ב " י דלשון הרא " ש שכתב תחלה בשם בעל הלכות והיכא דמית במעלי י " ט וכו' וכתב עליו ודלא כהרמב " ן וכו' משמע דלא ס " ל כוותיה וכו' עכ " ל ואינה קושיא דהא ודאי מדהביא דברי הרמב " ן והרמב " ם באחרונה אלמא דכך מסקנתו כדפרישית ומ " ש על דברי ב " ה ודלא כהרמב " ן זהו משום דאיכא למיטעי ולמימר דב " ה נמי ס " ל כהרמב " ן אלא דבי " ט הוה מיקל לכך קאמר הרא " ש שזה אינו דמה שכתב ב " ה הוא דלא כהרמב " ן דלאו דוקא בי " ט אלא אפילו בחול ס " ל דמונה מיד כשיחזרו פניהם אפילו נקבר בעירו ואין הלכה כך אלא כהרמב " ן שכ " כ הרמב " ם והילכך אפילו בי " ט אין מונה בשנקבר סמוך לעיר אלא משיסתם הגולל וכהרמב " ן והרמב " ם דאין חילוק בין י " ט לחול :
Yoreh De'ah.375.6.1 והא דאמרינן וכו' כך הוא בירושלמי לפי מה שהביא הרא " ש בפרק אלו מגלחין .
Yoreh De'ah.375.7.1 ומ " ש שם דאם יש בהם גדול המשפחה אזלינן לחומרא נראה דהיינו חומרא דאם היה גדול המשפחה נשאר בכאן צריכין אותן שהולכין עם המת למנות גם כן משיצא המת וזהו חומרא להם שבעודם בדרך צריכין לטרוח ולנהוג אבלות ואם גדול הבית הלך עם המת צריכין אותן שנשארו כאן להמתין שלא להתחיל אבילות עד שיסתם הגולל וזהו גם כן חומרא להם וזה הפירוש נראה פשוט ולא ידעתי מה ראו התוספות להקשות ולפרש בדוחק כי אין כאן קשיא וא " צ פי' עמוק ועבב " י :
Yoreh De'ah.375.8.1 והיכא שמפנין את המת וכו' ה " א בירוש' הביאו הרמב " ן והרא " ש והמרדכי :
Yoreh De'ah.375.9.1 ומ " ש אבל לא מלגנוב פי' אף על פי שלא נתייאשו מלגנוב אותו ממקום שהניחוהו שם המלכות כדי להביאו לידי קבורה אפ " ה מונין לו דמשעה שנתייאשו מלשאול עוד אצל המלכות שיתנוהו לקבורה אותו שעה הוה להו כנסתם הגולל ומונין ז' ול' אף על פי שעדיין משתדלין ומהדרין לגונבו ולקוברו והטעם דמילתא דלא שכיחא היא שיוכלו לגונבו כי הסכנה גדולה לפי שע " י כך צריכין לברוח ובאין לידי סכנת נפשות וחילול שבת וע " ז וע " ל בסימן שמ " ה סעיף א' :
Yoreh De'ah.375.10.1 מי שנפל לים וכו' כתב בית יוסף בשם העיטור היינו שנפל ומת או שנפל למים שיש להם סוף אבל למים שאין להם סוף כיון דאין היתר לאשתו ובחזקת חי הוא מסתברא דלא נהיגה אבילותא עד כאן לשונו וראיתי בהגהות על אדם אחד שכתב גט לאשתו אם ימות שיהא גט ומת מעשה בא לפני רבינו יצחק ב " ר משה ואמר שאין אשתו מתאבלת עליו שלא יוציא לעז על הגט עכ " ל וכתב הרוקח נפל לים מונין לו משנתייאשו לבקשו לקוברו ישב ז' ול' אם לאחר מכן נמצא יקרע דהוי שעת חמום ולא ינהוג אבילות יותר מאחר שכבר נתאבל כן משמע בירושלמי עכ " ל וכך פסק רבינו אליקים בר יוסף הביאו המרדכי במעשה ביהודי אחד שהרגו הקרוני שלו ושהסכים לזה ראב " ן והביא ראיה מהירושלמי אבל בהגהת מיימוני פ " א דאבל כתב מחלוקת על מה שפסק יקרע ולא ינהג אבילות דמה נפשך אם היה נקבר במקום בנו וידע בנו מקבורתו חייב להתאבל כל אותו היום ואם לא ידע אלא אחר קבורתו נודע לבנו שנקבר בעיר אחרת אף לקרוע א " צ שכבר קרע בשעת הייאוש ע " ש באורך וכ " פ רבינו בסמוך ס " ט ועיין במ " ש לשם ב " י :
Yoreh De'ah.375.11.1 שאלה לרבינו האי וכו' כאן כתב מחלוקת הגאונים עם ר " י ובסימן שמ " א ס " ה כתב דברי ר " י להלכה פסוקה והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.375.12.1 ואם נמצא אחר שנתייאשו וכו' כ " כ הרא " ש ע " ש מהר " ם ודלא כרבינו אליקים וכ " כ בהגהות מיימוני פ " א דאבל הבאתיו בסמוך סעיף ז' ומ " ש רבינו דאם אינן שמה דא " צ להתאבל לאו דוקא להתאבל דקריעה נמי לא צריך כדמוכח מדברי מהר " ם שהביא הרב רבינו אשר והגהות מיימוני אלא רבותא נקט דאפילו אבילות לא צריך אף על פי דלא תליא בשעת חימום וכ " ש קריעה דא " צ דהשתא לא הוי שעת חימום . ואף ע " ג דר' אליקים איפכא ס " ל אבילות לא צריך וקריעה צריך דחשיב ליה שעת חמום מ " מ להר " מ דלא חשיב ליה שעת חמום הסברא הפוכה
Yoreh De'ah.375.13.1 אחד מהאבלים וכו' ברייתא בפרק אלו מגלחין סוף ( מועד קטן דף כ " א ) פליגי בה תנאי ופסק תלמודא הלכה כר " ש דאפי' בא ביום הז' ממקום קרוב מונה עמהן דלא כת " ק דמחלק בין בא תוך ג' לאחר ג' וא " ר יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית דנגרר אחר הגדול ומונה עם אבילי הבית ופירש " י אבל אם היה הגדול בדרך ובא ממקום קרוב מונה לעצמו דלא חשיב אבילות דקטן לאצטרופי גדול בהדיה עד כאן לשונו והוא הדין ודאי אם הקטן בא אל הקטנים והגדול היה במקום אחר דגם כן זה הקטן מונה לעצמו דאינו מונה עמהן אא " כ מצא אצלם בבית גדול הבית וכמ " ש רבינו ומ " ש דאם בא ביום הז' אינו מונה עמהן אלא כשמצאן שעדיין נוהגים באבילות וכו' שם בדף כ " ב והוא שבא ומצא מנחמין אצלו ומשמע דאפי' מצאן ביום הז' סמוך לערב ואף ע " ג דמקצת היום ככולו מ " מ כיון דיכולין לנהוג אבילות כל היום הז' ומצאן שעדיין נוהגים באבילות הו " ל כאילו בא תוך ז' ומונה עמהן וכ " כ רמב " ן בספר ת " ה דף נ " ג ע " א ומביאו ב " י סוף סימן זה וכתב בהגהת סמ " ק האידנא דליכא מנחמין אם בא קודם שיצאו ללכת לב " ה מונה עמהם עכ " ל . ופי' מקום קרוב כתבו הגאונים מהלך יום א' י' פרסאות דכיון שהיה יכול לבא בתחילת האבילות חשבינן ליה כמאן דאתא ומונה עמהן :
Yoreh De'ah.375.14.1 ומ " ש הלך הגדול לבה " ק וכו' שם איבעיא דאיפשיטא וע " פ פי' רש " י ור " י בתוס' והרא " ש לשם ואף ע " ג דקי " ל הלכה כר " ש דאין חילוק בין תוך ג' ימים לאחר ג' ימים ה " מ כשנמצא גדול הבית בבית אבל כשלא מצאו בבית ולא חזר אלא לאחר ג' ימים מודה רש " י שזה שבא מונה לעצמו ואף ע " פ שלא הלך אלא לצורך המת אבל אם לא הלך לצורך המת אפי' חזר בו ביום מ " מ כיון שלא מצאו לגדול הבית בבית מונה לעצמו מיד ושוב לא יקצר אבלתו לאחר שחזר גדול הבית לבית :
Yoreh De'ah.375.15.1 כתב הרמב " ן י " א הלכו מקצתן וכולי פי' הם מפרשים הך בעיא דהלך גדול לבה " ק מהו היינו שהלך אחר המטה כשהוליכו המת ממקום למקום לקוברו שם ונשארו מקצתן בבית דאותן שנשארו מונין משיחזרו פניהם ואותם שהלכו לבה " ק מונין משיסתמו הגולל וקמיבעיא להו אם חזרו ובאו תוך ז' מהו אם יש לחלק בין גדול הבית שהלך לבה " ק וחזר ובין קטן הבית שהלך וחזר אז אין חלוק ופשטינן דאין חלוק אלא הכי דינא חזר תוך ג' מונה עמהן חזר לאחר ג' מונה לעצמו דהיינו משנסתם הגולל ובין גדול או קטן ובין בה " ק קרוב או רחוק חד דינא אית ליה זו היא דעת י " א אבל הרמב " ן עצמו אף ע " פ שמפרש להך בעיא כמו שפירשו י " א אפ " ה ס " ל דמאי דפשטינן לחלק בין חזר תוך ג' לחזר אחר ג' אליבא דרבנן פשטינן הכי אבל לר " ש דהלכה כמותו אין חלוק בין תוך ג' לאחר ג' אלא אפי' לא חזר מבה " ק אלא ביום הז' הוא מונה עמהן משהחזירו פניהם והוא שמצאן ביום הז' מתאבלין ומנחמין אצלו ולפ " ז צריך לפרש אליבא דר " ש דהא דפריך בגמרא מונה עמהן והתניא מונה לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא הא דלא אתא בגו תלתא דלר " ש נמי לא קשיא הא דמצא מנחמין אצלו הא דלא מצא מנחמין אצלו . מיהו הא דכתב הרמב " ן דה " ה הבא ממקום אחר לשם ומצא שהלך גדול הבית לבה " ק כיון שחזר גדול הבית אצלם אפי' ביום הז' ומונה עמהן אף זה נגרר עמו ונמצאו כולן מונין מנין אחד והוא שבא זה ממקום קרוב עד כאן לשונו קשה טובא דמנא ליה הא הא לא פשטינן בגמרא דמונה עמהן אלא ע " ז שהלך אחר המטה לבה " ק וחזר דמונה עמהן אבל זה שבא ממקום אחר ומצא שהלך גדול הבית לבה " ק איכא למימר דמונה לעצמו אפי' חזר גדול הבית תוך ז' ונראה דס " ל להרמב " ן כיון דהך בעיא בסתמא קמיבעיא ליה הלך גדול הבית לבה " ק מהו משמע דבהא נמי קמיבעיא ליה היכא דבא קטן ממקום אחר ומצא שהלך גדול הבית לבה " ק וחזר תוך ז' מהו שיהא נגרר אחריו זה שבא ממקום אחר ופשטינן דמונה עמהן ותרתי קא פשטינן ליה חדא שזה שחזר תוך ז' מונה עמהן ולא משיסתום הגולל אידך שזה שבא ממקום אחר גם הוא מונה עמהן ואינו מונה לעצמו והשתא ניחא נמי הא דקא מיבעיא ליה הלך גדול הבית לבה " ק דלמה ליה למימר גדול הבית לימא סתמא הלך לבה " ק מהו דהא עיקר בעייתו היא באותו שהלך אחר המטה דמונה משנסתם הגולל אם חזר תוך ז' מי מונה עמהן או מונה לעצמו אם כן בחנם נקט גדול הבית אלא ודאי הא נמי קמיבעיא ליה אם הלך גדול הבית לבה " ק ובא זה ממקום אחר מהו למנות עמהן כשחזר גדול הבית תוך ז' ופשטינן דבהא נמי מונה עמהן :
Yoreh De'ah.375.16.1 ומ " ש וא " א הרא " ש כתב כסברא הראשונה וכו' כתב מהרש " ל ונראה לי דאף הרמב " ן מודה היכא שלא נשארו מקצתן בבית דמונה לעצמו עכ " ל . כתב מהר " ר מנחם מ " ץ על אחד שמת ושגרוהו לעיר אחרת לקברו ואח " כ ישב אחיו באבילות חצי יום לפני יה " כ וביה " כ צוה השר להחזירו לעיר ולא לקברו ולאחר זמן נתן השר רשות לקברו אם אחיו צריך לחזור ולישב באבילות ז' דהוי כסתימת הגולל . תשובה כך דעתי נוטה מאחר שיצא המת מן העיר ונכסה מעיני המתאבלים א " כ חצי יום שלפני יה " כ שנקרא רגל בטלה ממנו גזירת ז' עם יה " כ עכ " ל וכיוצא בזה פסק המרדכי סוף מ " ק על מה ששלחו המת לבה " ק וקודם שהגיע לבה " ק נתפס ולא הניחוהו לקבור שאותן שנשארו בבית והתחילו לנהוג אבילות משחזרו פניהם משער העיר יגמרו ז' ימי אבילות וא " צ לחזור ולמנות אבילות כשיצא מתפיסת השר ויקברוהו ומביאו ב " י ופסק כן בהגהות ש " ע . כתב בש " ע מי שהתפלל ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמת לו מת יש מי שאומר שמונה מיום המחרת ואותו יום אינו עולה עכ " ל ופסק כך ע " פ המרדכי סוף מ " ק שכתב כן בשם מהר " מ ומשמע ודאי דוקא כיון שכבר התפלל ערבית ועשהו לילה שוב אינו יכול לחזור ולעשותו יום אף על פי שעדיין יום הוא דהוי כמו תרי קולי דסתרן אהדדי דביום אחד יעשהו לילה לענין תפילת ערבית ויחזור ויעשהו יום לענין אבילות אבל אם לא התפלל ערבית אע " פ שהצבור התפללו ערבית יכול לעשותו יום לעצמו כיון דעדיין יום הוא ואינו נגרר אחר הצבור בדבר זה דאף לדידן שרגילין בכל יום להתפלל ערבית בצבור מפלג המנחה ואילך מ " מ לפעמים אף הצבור מתפללין מנחה אחר פלג המנחה כגון בתעניות וע " פ ר " ת והנמשכים אחריו אהא דעבד כרבי יהודה עביד וכו' דהיינו דיכול לעשותו היום לילה כרבי יהודה ולמחר יום כרבנן וכמ " ש בא " ח סימן רל " ג ועוד נראה דאפי' הוא בין השמשות סמוך לצאת הכוכבים אפ " ה יכול לעשותו יום וכדאמרינן בס " פ במה מדליקין אמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבע " י וכו' ומסיק התם בין השמשות ספיקא היא וספיקא דרבנן לקולא אם כן שבעה ימי אבילות נמי כיון דרבנן הוא אזלינן בספיקו לקולא וכיון דלא נראו כוכבים דעדיין ספק לילה הוא עולה לו מה שנהג אבילות באותה שעה ליום אחד כיון שעדיין לא התפלל ערבית ויום המחרת הוי יום שני למנין אבילות ועוד הארכתי בתשובה בס " ד :
Yoreh De'ah.376.1.1 תנא אין עומדין עליו בשורה וכולי באבל רבתי וטעמא דמילתא דשורה ותנחומי אבלים כבוד חיים נינהו וכל שלא נסתם הגולל דאכתי לא נהוג אבילות שורה ותנחומי אבלים מניין וכדלעיל בס " ס שע " ד גבי תינוק שמת ולפי זה ודאי היכא שמוליכין המת ממקום למקום שאותן שנשארו בבית חל עליהם לנהוג אבילות משיחזרו פניהם אע " פ שלא נסתם הגולל כדלעיל בסי' שע " ה ס " ג חל עליהם נמי חובת שורה ותנחומין דלדידהו החזרת פניהם הוי כנסתם הגולל :
Yoreh De'ah.376.2.1 קברו סמוך לק " ש וכו' בפ " ק מי שמתו [ דף כ' ] וכבר נתבאר בא " ח סי' ע " ב :
Yoreh De'ah.376.3.1 אין שורה פחות מעשרה בפ " ב דסנהדרין [ דף י " ט ] אלא דקשה למה לא כתב רבינו דאין אבלים מן המנין כדאיתא התם להדיא וכ " כ רבינו ע " ש גאון דבשורה אין אבלים מן המנין ע " ל בסימן שע " ט ס " ד :
Yoreh De'ah.376.4.1 ואין פוחתין מז' מעמדות וכו' פ' המוכר פירות ( בבא בתרא ד' ק' ):
Yoreh De'ah.376.5.1 ואין עושין מעמד פחות מעשרה פרק הקורא עומד ( מגילה דף כ " ג ):
Yoreh De'ah.376.6.1 ואין האבלים רשאים לפתוח וכולי סוף מועד קטן :
Yoreh De'ah.376.7.1 וכיון שנענע האבל בראשו וכו' הנענוע הוא כלומר שהוא מנוחם מעצמו ורוצה שילכו כך פירש " י פרק אלו מגלחין ( מועד קטן דף כ " ז ):
Yoreh De'ah.376.8.1 לכל אומרים שב וכו' עיין בגמ' ס " פ אלו מגלחין דפירש " י לכל אומרים כשעומדין לפני נשיא עכ " ל ומדברי רבינו נראה דאכל מי שעומד לפני חבירו קאי :
Yoreh De'ah.376.9.1 אמר רב יהדה מת שאין לו מנחמין וכו' כתב הרוקח הורה ה " ר שמואל לכנופי כל שבעה ואפילו אין כאן שום קרוב ולא נהגו כן אלא דוקא במקום שיש קרוב והוא במקום רחוק שהיה ראוי לישב עליו אבילות עכ " ל והאגודה פסק מהא דמכניף וכו' שמצוה להתפלל בבית האבל עכ " ל וז " ל הרוקח מצוה גדולה לעשות מנין בבית האבל במקום שמת המת לאותן שלא התפללו כבר עכ " ל :
Yoreh De'ah.376.10.1 כל אלו הדברים תלויין במנהג וכו' כתב ב " י לאו אמאי דסמיך ליה קאי אלא אעשיית שורה ומעמד ומושב קאי עכ " ל :
Yoreh De'ah.376.11.1 ושליח צבור אומר נשאלו רבנן טעמא וכו' כלומר שאלתינו ובקשתינו מרבנן שידרשו בדברי נחמה וטעמא פירושו דבור ולפי שאין המנחמין רשאין לפתוח עד שיפתח האבל תחלה לכך אומר ש " צ נשאלו רבנן טעמא להבינו לאבל שיפתח פיו תחלה כדי שיהיו רשאין רבנן לדרוש דברי נחמה אז אומר האבל ברוך דיין האמת ואז מיד גדולי החכמים מנחמין כל אחד ואחד וכו' :
Yoreh De'ah.376.12.1 נשאל לגאון וכו' והשיב אין צריכין לרחוץ וכולי והא דאיתא בירושלמי מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה מרחיצין ומביאו רבינו בסי' שפ " א היא רחיצה אחרת שהיו נוהגים להרחיץ את האבלים ע " ש בדברי רבינו . וכתב בספר א " ז והאידנא אין נוהגין לעמוד ברחבה אפילו על אדם גדול ומי שהיה רוצה לעשות עתה מעמדו מוחין בידו עכ " ל . וכתב בהגה " ה לוקחין עפר ועשב ומשליכים לאחר גיוום ואומרים ויציצו מעיר כעשב הארץ ורוחצין ידיהם ופניהם ואומרים בלע המות וגומר עכ " ה ובספר צפנת פענח כתב לקנח בעפר על שם אבילות דכתיב באיוב ויזרקו עפר על ראשיהם עכ " ל כתב מהרש " ל ואני קבלתי מא " מ זקני לומר ז' פעמים ויהי נועם מהתחלתו עד כי מלאכיו יצוה לך ובפעם הז' מסיים ויש לו סוד וה " י ועיין במ " ש הרב בהגהות ש " ע המנהג לדבר זה ולשאר דברים הנוגעין בזה ודין התפילות והקדישים מבואר באורך לשם :
Yoreh De'ah.377.1.1 העבדים וכו' ברייתא פרק היה קורא ( ברכות ד' י " ז ):
Yoreh De'ah.378.1.1 אבל אסור לאכול משלו וכו' סוף מועד קטן ומה שהתיר סעודה שנייה אפילו ביום ראשון כ " כ הרא " ש לשם :
Yoreh De'ah.378.2.1 ובלבד שלא יתנו תחלה טעמו דכשמתנה תחלה א " כ חייב להאכילו מכח התנאי והו " ל אוכל משלו ולא משל אחרים ואסור אבל אם מעצמו מאכילו שפיר הוה משל אחרים ואף על פי שנוהגים היו כך להאכילו לזה והוא יחזור ויאכילנו ומיחזי קצת כאילו אוכל משלו אפ " ה שרי :
Yoreh De'ah.378.3.1 אשה שאירעה אבל וכו' באבל רבתי וז " ל המרדכי וטעמא משום הרגל עבירה ומסיק רבי יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים מברים אותה עמהם לפי שאין נראה שעושים בשבילה אלא בשביל בניה וליכא קרובי דעתא לגבי דידה מיהו הלכה כת " ק דיחיד ורבים הלכה כרבים עכ " ל ואיכא לתמוה למה פסק רבינו כר' יהודה דיחידאה הוא ותו דת " ק מיקל ורבי יהודה מחמיר והלכה כדברי המיקל באבל ונראה דרבינו מפרש דבהא פליגי דלת " ק אם אין לה בנים קטנים אסור להברותה אבל אם יש לה בנים קטנים ליכא איסורא מיהו מצוה נמי ליכא אלא רשות איכא ולר' יהודה יש לה בנים קטנים מצוה נמי איכא והלכה כת " ק דליכא מצוה וז " ש רבינו דאם יש לה בנים ואפי' קטנים יכולין אנשים להברותה דרשות הוא דאיכא ויכולים להברותה וכת " ק וב " י כתב דרבינו משמע ליה דלאו לאפלוגי אדת " ק אתא אלא לפרושי ולישנא דר' יהודה לא משמע הכי כלל :
Yoreh De'ah.378.4.1 ואשה בשואה וכו' כתב באגודה נשים נכריות ושכיר ויתום ומלמד הסמוכים על שלחן בעה " ב קרוי לחם אחרים עכ " ל והיינו דוקא כשאינן אוכלין בשכרן אלא דרך גמילות חסד וכמ " ש רבינו :
Yoreh De'ah.378.5.1 רצה האבל שלא לקבל הבראה וכו' כלומר ודאי משלו אי אפשר שיאכל סעודה הראשונה אלא דעתו שלא לאכול אותו היום עד הלילה שאז יאכל משלו ולא לקבל הבראה כלל הרשות בידו דאינו חייב שיאכל משל אחרים על כל פנים אלא יכול ליפטר ממנה כשלא יאכל עד הלילה וכדמשמע בירושלמי וכו' ודלא כמה שנראה לכאורה שלמחרתו ג " כ צריך לקבל הבראה דמצוה נוהגת הוא באבל ובהגהת אשיר " י כתב ואין מניחין את האבל להתענות ביום ראשון אלא מאכילין ומשקין אותו ואפילו בתענית שלפני ר " ה ויה " כ לא הניח רשב " ט להתענות ביום הקבורה עכ " ל . ובהג " ה ע " ש ראבי " ה שאם מת לפני ר " ה ויה " כ לא יתענה ואם מת בחצי היום וכבר קיבל עליו התענית ממתין לעת ערב עד אחר התפלה ולא משלים לגמרי ובסמ " ק ואור זרוע כתב שאסור להתענות וז " ל הרוקח יש אומרים לאסור להתענות ור' נתנאל היה יושב בתענית וסמך לו על מה שאמר הכתוב אל תאכלו על הדם עכ " ל והכי נקטינן כדברי רבינו והרמב " ן ורבינו נתנאל והוא דעת רוב פוסקים :
Yoreh De'ah.378.6.1 אין מברין על הקטן וכו' בפר " א דמילה [ דף קל " ו ]:
Yoreh De'ah.378.7.1 ההולך לבית האבל וכו' בסוף מ " ק :
Yoreh De'ah.378.8.1 Yoreh De'ah.378.9.1 תניא מרביצין וכו' ואין מביאין שם לא בשמים וכו' פי' מפני שהן לתענוג ושמחה ואסור אבל מביאין אותם בבית שהמת שם להעביר הסרחון ולכן אין מברכין עליה דדמי לבשמים דבית הכסא :
Yoreh De'ah.378.10.1 כתב הרי " ץ גיאת וכו' עד מקום שנהגו להברות בבשר ויין ומיני מטעמים וכו' נראה דהיינו דאמרינן בפר " א דמילה [ דף קל " ו ] בריה דרב דימי בר יוסף איתיליד ליה ינוקא ובגו ל' יומין שכיב יתיב וקא מתאביל עילויה א " ל אבוה צודנאייתא קבעית למיכל ופירש " י מטעמים שמאכילין את האבל עכ " ל ס " ל לרש " י דנהגו להברות האבל במיני מטעמים אבל התוס' כתבו צודנתא גרסי' בערוך לשון צידה ומזונות עכ " ל כלומר אין פי' מטעמים דאין מברין אלא בביצים ועדשים :
Yoreh De'ah.378.11.1 ומ " ש והמצהיבין עליו וכו' פי' גם אחרים שאינן בני משפחתו אלא רעיו שצר להם בצרתו עד שנצהבו פניהם מתוך צער . כשבירכו ברכת המזון בבית האבל לא ישתו אחר האבל מכוסו כי אם מכוס אחר : וכתב בסמ " ג הגדול בוצע ולא האבל דכתיב פרשה ציון בידיה כי אין לה מנחם : בפ' הקורא עומד איתא להדיא כשמברכין ברכת האבלים אין האבלים מן המנין וכתב הרוקח וז " ל כשמברכין ברכת המזון בשעת הבראה אין אבלים מן המנין עכ " כ וע " ל בסימן שע " ט בס " ד . כתב הסמ " ג בדף רמ " ו ע " א ע " ש הירושלמי פריס מנחם גדול דבהון בשבת פריס כאורחיה ומביאו בש " ע ופירושו דבחול בוצע הגדול מן המנחמים אבל לא האבל שנאמר פרשה ציון בידיה מפני שאין מנחם לה אלמא דכשיש לה מנחם אינו בוצע האבל אבל בשבת בוצע האבל עצמו כי אורחיה שנאמר ברכת ה' היא תעשיר זו ברכת שבת ולא תוסיף עצב עמה שאין בה אבילות כמה דתימא נעצב המלך על בנו :
Yoreh De'ah.379.1.1 מזכירין בברכת הטוב והמטיב מעין המאורע וכו' משמע דס " ל לרבינו דאין עוקרין ברכה רביעית אלא דמוסיף בה מעין המאורע :
Yoreh De'ah.379.2.1 ומ " ש וזה נוסחו בא " י אמ " ה האל הטוב והמטיב אל אמת שופט צדק וכו' לאו למימרא דלא יאמר אלא נוסחא זו בלבד דהא פשיטא דצריך שיאמר ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטבות כתקון חכמים אלא דבא לפרש הוספת מעין המאורע מה היא אבל ודאי דצריך שיאמר תחלה כתיקון חכמים וזה נוסחו בא " י אמ " ה האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו יוצרנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל אל בכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו אל אמת וכו' עד הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים ולשלום הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמול לנו לעד לחן ולחסד לרחמים וכו' :
Yoreh De'ah.379.3.1 כתב א " א הרא " ש בעל הלכות וכו' עד ומיהו נראה שלא למחקו וכו' כ " כ התוס' פ' ג' שאכלו וז " ל ומיהו בכך אין למחקו ונראה דטעמא דאף ע " פ דאיכא מיתה בלא חטא מ " מ כיון דרובם אינן בלא חטא שפיר קאמרינן ולוקח נפשות במשפט אי נמי אע " פ דאיכא מיתה בלא חטא אפ " ה אינו אלא במשפט בשביל עטיו של נחש או דרך אחר במשפטיו ית' שנעלמו מעיני כל חי :
Yoreh De'ah.379.4.1 וכתב רב עמרם וכו' הביא דברי ר " ע מפני כמה דברים חדא דמפורש בו דצריך לומר בברכת הזימון נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו . ב' דבתר הטוב והמטיב אל אמת וכו' עד לחיים יאמר ג' גמולות הוא יגמלנו וכו' כדפרי' בסמוך . ג' דצריך להוסיף בברכת בנין ירושלים ולומר מנחם אבלים ובונה ירושלים :
Yoreh De'ah.379.5.1 ומ " ש וגאון אחד אמר וכו' הביא דברי הגאון דמפורש בדבריו דאפי' ביחיד אומר ברכת אבלים בברכת המזון ואם הם ג' או עשרה האבל הוא ממנין ג' להצטרף לברכת הזימון וכן הוא ממנין העשרה להצטרף להזכיר השם בברכת הזימון ושאמרו חכמים אין אבלים מן המנין אברכת רחבה ושורה אמרו ועוד הביא דבריו לחלוק אמ " ש ר " ע לברך מנחם אבלים דטעות הוא מיהו המנהג הוא כר " ע וכהרמב " ן דמברכין מנחם אבלים בבנין ירושלים וכן בזימון אומר נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו :
Yoreh De'ah.380.1.1 אלו דברים וכו' ברייתא פרק אלו מגלחין ( מועד קטן דף כ " א ) מלאכה דתניא וכו' ברייתא שם וטעמא דג' ימים הראשונים דחמירי משום דנפשו של מת היא מרחפת על הגוף כל ג' ימים הראשונים כדאיתא בירוש' הביאו הרא " ש אי נמי משום דג' לבכי ואם יעסוק במלאכה נמצא מתעצל בבכי כ " כ הר " י בשם הראב " ד ומביאו ב " י :
Yoreh De'ah.380.2.1 ומ " ש מכאן ואילך אם הא עני וכו' שם ת " ר אבל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו והאשה טווה בפלך בתוך ביתה ולכאורה משמע דמכאן ואילך עושה בצנעא אפי' אינו עני קאמר דאי דוקא עני הו " ל לפרש מכאן ואילך עושה עני בצינעא וכ " כ התוס' ע " ש רבינו שמואל והגהת מיימוני ע " ש ה " ר שמעיה אבל כל הפוסקים חולקים והביאו ראיה מתלמודא דידן ומהירושלמי וממסכת שמחות דאבל אסור הוא בעצמו כל ז' ימים אפילו בצינעא אם כן בעל כרחך דברייתא זו לא התירה בצינעא מכאן ואילך אלא לעני המתפרנס מן הצדקה וסיפא דקתני מכאן ואילך אעני המתפרנס מן הצדקה דרישא קאי ונראה דהא דשרי מכאן ואילך לעני המתפרנס מן הצדקה בכל גווני שרי לא מיבעיא אם לא יהיה לו פרנסה אלא מן הצדקה אם לא יעשה מלאכה וע " י מלאכתו זאת לא יהא צריך לצדקה דפשיטא דמותר במלאכה אלא אפילו במתפרנס מן הצדקה ואינו מספיק לו נמי מותר לעשות מלאכה וכן ברישא אסור לעשות מלאכה אפילו לא היה עד עתה מתפרנס מן הצדקה אלא עכשיו אם לא יעשה מלאכה יהא צריך לצדקה נמי אסור ואצ " ל במי שכבר מתפרנס מצדקה אלא שאינו מספיק לו דפשיטא דאסור במלאכה ועוד נראה דהא דאסור לעני אפילו אין לו מה יאכל לא מיבעיא ע " י עצמו אלא אפילו ע " י אחרים נמי אסור וכן מבואר בדברי רבינו בסמוך סעיף ו' :
Yoreh De'ah.380.3.1 ומ " ש ואשה טווה בפלך בתוך ביתה פי' אין מתירין לה וכו' כן כתב הרמב " ן בספר ת " ה [ דף נ " ג ע " ג ] ונראה דקשיא ליה כיון דבאשה ענייה קאמר מ " ש דנקט טווה בפלך טפי משאר מלאכות דלמה לא נתיר לענייה כל מלאכה כמו לעני ומיישב כיון דסתם כל אשה יכולה להתפרנס במה שתהא טווה בפלך לא התירו לה שאר מלאכה אפילו בצנעא אלא טוייה בפלך בביתה שהוא בצנעא ושל ארעי משא " כ באיש דאין לו להתפרנס כלל אלא מאומנתו מותר לו לכתחילה אע " פ שהוא של קבע מיהו באשה נמי אם אינה מספקת בזה עושה אומנות שלה בצנעא אע " פ שהוא של קבע כמו באיש אלא דלכתחילה אין מתירין לה של קבע כיון דאפשר לה בשל עראי ובש " ע כתב בקוצר ואשה טווה בפלך בתוך ביתה והיה לו לפרש דאם אינה מספקת בזה עושה אומנות שלה בצנעא בתוך ביתה וכמו שפי' הרמב " ן ורבינו :
Yoreh De'ah.380.4.1 ואפילו דבר המותר בחול המועד פסק כאוקימתא דרב שישא בריה דרב אידי ר " פ מי שהפך דתניא כוותיה ונראה דהטעם דאסרו דבר האבד ע " י עצמו באבל טפי ממועד הוא משום דע " י מלאכתו יהא טרוד ומתבטל מאבלותו וישכח רישו מה שאין כן במועד . כתב בתשב " ץ וכ " כ כל בו בשם מהר " ם דמותר לאבל לכתוב כתבים בימי אבלו ע " י שינוי כמו במועד ולדברי המתירין לכתוב כתבים במועד בלא שינוי גם האבל מותר לכתבם בלא שינוי עכ " ל ובאגודה פרק היה קורא כתב דמותר לאבל להקיז דם ע " כ כתב המרדכי וז " ל אם יכול האבל ליתן תבואה לטחון לו או קמח לאפות לו פת זהו דבר פשוט שהוא מותר לאפות אפילו תנור מלא פת דהא אפילו בי " ט שרי כדאמר פ " ק דביצה וכו' ולטחון נראה דאסור וכו' וע " ש :
Yoreh De'ah.380.5.1 ופרקמטיא וכו' כלומר הא ודאי דבכלל מלאכה דאסרו חכמים ג " כ כל פרקמטיא דאסירא וכמ " ש הרמב " ם בפ " ה וז " ל וכשם שהוא אסור בעשיית מלאכה כך הוא אסור לישא וליתן בסחורה ולילך ממדינה למדינה בסחורה עכ " ל ועוד שהרי אפילו הכנסת פירות הויא מלאכה כמ " ש רבי' בסמוך כ " ש משא ומתן והולכת סחורה ממדינה למדינה והשתא קאמר רבינו שלפי זה פרקמטיא בדבר אבוד נמי דינה כמלאכה ושריא על ידי אחרים אבל בנ " י משמע דאע " פ שנאסרה מלאכה לא נאסר משא ומתן ומביאו ב " י בס " ס זה ולא קי " ל הכי : ובענין הלואת עכו " ם ברבית וכו' פי' כיון דמלאכה אסורה באבל אפילו ע " י אחרים אם אינו דבר האבוד א " כ ה " ה בהלואת רבית נמי אסור ור " ת התירו אפילו בח " ה כלומר התירו אפילו על ידי עצמו בח " ה דמחשיבו דבר האבד א " כ לדידיה מותר באבל על ידי אחרים וכן מ " ש ואי מסיק זוזי וכו' שרי לשדורי עלייהו פי' כיון דדבר האבוד הוא שרי לשדורי עלייהו לתובעם על ידי אחרים :
Yoreh De'ah.380.6.1 ומכאן הורו הגאונים וכו' אינו תובע כל ז' פירוש אינו תובע כלל אפילו ע " י אחרים :
Yoreh De'ah.380.7.1 ואם הוא דבר האבוד וכו' עושה מורשה ודן עמו דכיון דדבר האבוד שרי ע " י מורשה אבל ע " י עצמו אסור :
Yoreh De'ah.380.8.1 וכל דברים שהתירו וכו' כבר נתבאר בתחילת סימן זה ע " ש :
Yoreh De'ah.380.9.1 אבל ששדהו ביד אחרים וכו' ברייתא ר " פ מי שהפך האריסין והחכירין והקבלנים הרי אלו יעשו אחרים בשבילן כך הוא הגירסא בספרים שלנו והיא גירסת רש " י ומיירי שהאריס הוא האבל אבל הרא " ש כתב דבשום ספר לא נמצא כך אלא ה " ג הרי אלו יעשו משמע שהן בעצמן עושין ומיירי שבעל השדה הוא האבל וז " ל רש " י האריסין מקבלי שדות לשנים לשליש ולרביע והחכירין שקבלו לשומרה ולעובדה לסכום כך וכך כורין אני נותן לך ממנה והקבלנים שקבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך וכך בין יהיה הרבה או מעט הרי אלו יעשו אחרים בשבילם עד כאן לשונו ורצונו לומר דהקבלנים הוי נמי כמו חוכר אלא דחוכר הוא בסכום כך וכך כור תבואה וקבלן הוא בסכום כך וכך מעות וה " ה דהו " מ לפרש איפכא דקבלן הוי נמי לשנים ולשליש ולרביע כמו אריס אלא דאריס הוא בתבואה וקבלן הוא במעות וחדא מינייהו פירש וליכא נפקותא בדין ותדע שהרי הרא " ש כתב ע " ש פירש " י דקבלן הוי כמו אריס שכתב וז " ל פירש " י הרי אלו יעשו ע " י שליח שהמלאכה של אחרים היא ומשום פסידא דבעלים שרינן להו דאריסים וקבלנים כשאינן עושין מלאכה בקרקע איכא פסידא דבעלים וחוכר נמי כיון דלא יהיב אלא מגופה דקרקע אי מוביר ולא עביד איכא פסידא דבעלים ואיכא נמי פסידא לדידיה הלכך עושין עכ " ל . וכתב עוד הרא " ש ומה שפי' רש " י וחוכר נמי כיון דלא יהיב אלא מגופה דקרקע אי מוביר ולא עביד איכא פסידא דבעלים הא ליתא דתנן המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו ומפרש בגמרא דהאי משנה איתא בקבלנות דאי בחכרנות לא איצטריך למיתני דפשיטא דכיון דיש לו דבר קצוב לשנה חייב ליתן בין יעבוד בין לא יעבוד אלא אפילו בקבלנות שקבל כדין אריסי העיר למחצה ולשליש ולרביע אפ " ה אם הובירה ישלם כמו שהיתה ראויה לעשות עכ " ל ולפעד " נ דאין קושייתו קושיא דס " ל לרש " י דמשנתינו בהמקבל מיירי שהובירה במזיד מדעתו אבל במה שהובירה השדה על ידי אונס שנעשה אבל ואסור במלאכה דמיא לחוכר שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה דתנן התם אי מכת מדינה היא מנכה לו מן חכירו וה " נ באבל פסידא דבעלים נמי היא דזו ודאי דמיא למכת מדינה כיון שהאבילות הוא גלגל החוזר בעולם וכתב ב " י ומיהו אף על פי שחלק הרא " ש על רש " י בדין פסידא דבעלים מ " מ לענין שיעשו על ידי אחרים לא פליג עליה דכיון דהוי דבר האבד נעשית על ידי אחרים ופשוט הוא וזהו שכתב רבינו ואם האבל הוא אריס וכו' אבל מ " ש תחילה הרי אלו עובדין כדרכן בימי האבל של בעל השדה הוא על פי גירסת הרא " ש הרי אלו יעשו דמשמע שהן בעצמן עושין ופירושא דברייתא דבעל השדה הוא אבל ומותרין האריסין והחכירין והקבלנין שאינן אבלים לעשות מלאכתן בשדה של אבל ואפי' נשלם זמן חכירותם וכו' וכתב הרא " ש ע " ש הראב " ד דהטעם הוא משום דארעא לאריסותא קיימא ומנהג האריסות ידוע הוא במקומה וכיון שזה היה אריס מקודם לכן מסתמא לא מסלק ליה והו " ל כמו שהיתה מושכרת אצלו מעיקרא משא " כ בחמור וגמל וספינה שהוא דרך בני אדם להחליפו מזה לזה וכל המרבה בשכרו הוא קודם הלכך אם כלה הזמן אסור לכתחילה לעשות מלאכה בימי אבלו של בעל החמור והספינה וז " ש רבינו ואם יש לאבל חמור או ספינה ביד אחר וכו' עד שכלה הזמן :
Yoreh De'ah.380.10.1 וכתב הרמב " ן אם היה החמור וכו' פי' ולא כלה הזמן דאי בכלה הזמן אפילו בחכירות אסור כדכתב בסמוך אלא בדלא כלה הזמן איירי ואפ " ה יש שאוסרים שלא התירו לעשות מלאכה אלא באריסות קרקע בימי אבלו של בעל הקרקע מטעמא דאמרן בסמוך בשם הראב " ד :
Yoreh De'ah.380.11.1 ואם האבל בעצמו הוא מוחכר או מושכר אצל אחר לא יעשה מלאכה וכו' כך פסק הרא " ש דלא כפירש " י דמתיר וא " כ ממילא יפסיד שכרו כיון שאינו עושה מלאכה ואצ " ל אם היה האבל עצמו מושכר דרך אריסות למחצה ולשליש ולרביע דפשיטא דאסור :
Yoreh De'ah.380.12.1 ומ " ש ואם יש שכיר יום וכו' פי' שכיר יום אחד שעובד בשדה חבירו ונעשה בעל השדה אבל אפי' עובד בעיר אחרת ואין יודעין שם שהוא אבל וליכא משום מראית העין לא יעשה הואיל ובידו לחזור דפועל חוזר ואפי' בחצי היום וליכא פסידא כולי האי לא לבעלים ולא לפועל ביום אחד ומשמע מזה דאם היה הפועל מוחכר או מושכר לחדש ועובד בעיר אחרת יכול לעשות מלאכה כי היכי דלא יפסיד :
Yoreh De'ah.380.13.1 היתה מלאכת אחרים וכו' פירוש ל " מ בקיבולת דכדידיה דמי אלא אפי' שלא בקיבולת ואפי' בדבר תלוש דאפשר לעשות בצנעא נמי אסור ואצ " ל במחובר :
Yoreh De'ah.380.14.1 היתה מלאכתו ביד אחרים וכו' שם כברייתא היתה מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו בבית אחר יעשו ופירש " י בביתו של אבל לא יעשה אותו אחר משום חשד שיאמרו הוא עצמו מסייע במלאכה אי נמי שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל עכ " ל וכתב רבינו בקבלנות בדבר תלוש לומר דכל שאסור בביתו משום מראית העין אסור אף בקבלנות אע " ג דכדידיה דאחר דמי וכן אף בדבר תלוש דאפשר לעשות בצנעא נמי אסור כיון שהיא בביתו ונראה דהא דשרי נמי בבית אחר לגמרי שרי אפי' שלא בקבלנות כיון דליכא משום מראית העין בבית אחר דהא בעיר אחרת שרי אפי' בקרקע א " כ בבית אחר שרי בתלוש לכל הפחות :
Yoreh De'ah.380.15.1 היה לו בנין בית וכו' בפרק מי שהפך ריש ( מועד קטן דף י " ב ) מימרא דשמואל וכדפריש רב משרשיא ופירש רש " י דמיירי בקבולת שקבלו עליהם מלאכת האבל : כתב ה " ר ירוחם אבל שאינו רוצה נימנע מלעשות מלאכה מנדין אותו כדאמרינן בעושה מלאכה בע " פ מחצות ומעלה כ " כ הגאונים בתשובה ומביאו ב " י סוף סי' זה :
Yoreh De'ah.381.1.1 רחיצה כיצד וכו' בפ " ק דתענית ( דף י " ג ) והילכתא אבל אסור ברחיצה כל גופו בין בחמין בין בצונן כל ז' אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר אבל לסוך אפי' כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר ובפרק אלו מגלחין ( מועד קטן דף ט " ו ) קאמר אבל אסור ברחיצה מדכתיב וישלח יואב תקועה וגומר ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו :
Yoreh De'ah.381.2.1 ומ " ש לפיכך יולדת אבלה שצריכה לרחוץ וכו' כלומר כל יולדת מן הסתם כיון שצריכה לרחוץ מותר לרחוץ מיהו בספר א " ז כתב וז " ל יולדת שריא ברחיצה חוץ מיום ראשון עכ " ל נרא' דס " ל דלא עדיפא יולדת מאסטניסות דר " ג דלא רחץ אלא בלילה ולא ביום והכי משמע מלשון התוספות בפרק היה קורא וז " ל וכן התיר רבינו שמואל ליולדת אבלה לרחוץ תוך שבעה עכ " ל משמע דוקא תוך ז' אבל לא ביום ראשון ודו " ק :
Yoreh De'ah.381.3.1 גרסינן בפרק היה קורא ר " ג היה רוחץ וכו' פירוש יום ראשון דהוא יום המיתה בלחוד הוא דאורייתא אבל לילו דהוא ליל יום שני למיתה דרבנן הוא ורב האי כתב דלא קי " ל כר " ג אלא ליל יום שני למיתה נמי דאורייתא הוא ואסור לרחוץ אפי' הוא אסטניס אבל רב אלפס פסק כר " ג והכי נקטינן דבלילה שרי אבל יום מיתה או יום קבורה אסור ואף על גב דאבלות אפי' יום ראשון אינו אלא מדרבנן אלא דאנינות יום ראשון הוי דאורייתא לענין אכילת קדשים ומעשר שני מ " מ כיון דר " ג לא רחץ ביום כיון דאיכא איסור דאורייתא ביום הראשון במה שאסרה תורה לקדשים ומע " ש א " כ אסור לרחוץ מדרבנן ביום הראשון אפילו לאסטניס וה " ה ליולדת מיהו אם היולדת צריכה היא לרחוץ על פי הנשים בקיאות אין להחמיר אפי' ביום ראשון כדפרישית דאבלות אפילו ביום ראשון אינו אלא דרבנן ועיין במ " ש הרא " ש באריכות פ' אלו מגלחין :
Yoreh De'ah.381.4.1 נדה שנזדמנה זמן טבילתה וכולי פלוגתא דתנאי פרק המפלת ( נדה דף ל' ) ופ " ק דיומא ( ד' ח' ) וכתבו התוס' דרבינו חננאל פסק כת " ק דטבילה בזמנה מצוה ור " ת פסק כרבי יוסי בר' יהודה דטבילה בזמנה אינה מצוה :
Yoreh De'ah.381.5.1 ומ " ש וי " א דאפי' אם אין טבילה בזמנה מצוה טובלת טעמם דלא אסרו רחיצה אלא כשמכוין לתענוג אבל רחיצה דטבילה דאינה אלא לטהר עצמה לבעלה מטומאת נדתה דמי למלוכלך בטיט וצואה אי נמי להעביר הזוהמא דשרי והכי משמע מדברי רבינו דתופס סברא זו עיקר מדכתב באחרונה וכך פסק בנימין זאב סימן קמ " ח דשרי לטבול בימי אבלה מיהו אנן תפסינן לחומרא דאינה טובלת בימי אבלה וכל שכן שאינה רוחצת ללבוש לבנים תוך ז' אבל מיד לאחר ז' רוחצת ללבוש לבנים רק שתשנה הרחיצה קצת וחלוק לבן ודאי תלבוש וסדין לבן תציע כדי שלא תבא לידי ספק וכ " כ הא " ז והאחרונים הביאוהו לפסק הלכה אבל בלאו הכי נוהגים איסור שלא לרחוץ כל ל' יום וכתב בא " ז כמדומה לי דחיישינן דילמא אתי למסרק שערות ראשו דאסור כל שלשים עכ " ל . ולפי זה נראה דלדידן דשרי לסרוק אחר ז' כמ " ש במרדכי ויתבאר בסי' ש " כ משמע דמותר לרחוץ . ומיהו כבר פשט המנהג בכל אשכנז לאיסור וכתב מהרש " ל דצ " ל דאסרו רחיצה משום דאסור בתספורת כל ל' ואם יכנס למרחץ איכא למיחש לתספורת כי כך דרך הנכנס למרחץ לגלח ולתקן שערות ראשו עכ " ל . ומיהו אם הוא מוהל או בעל ברית תוך שלשים מותר לו לרחוץ וכ " כ בהגהות ע " ש מהר " ם שהיה בעל ברית תוך ל' יום של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה ונתן טעם לדבריו דהוי כרגל לגבי דידיה וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה עכ " ל :
Yoreh De'ah.382.1.1 אבל אסור בנעילת הסנדל ר " פ אלו מגלחין ( מועד קטן ד' ט " ו ):
Yoreh De'ah.382.2.1 הא דאמרינן על כל המתים רצה חולץ כו' כתב הר " מ וכו' כבר הקשתי ע " ז ויישבתיו ג " כ בטוב טעם בס " ד ע " ל בסימן ש " מ סעיף ט " ז י " ז כתב בכל בו בשם ר " י דאחר שנקבר המת יחלוץ מנעליו אכן מפני הנכרים אין לחלוץ בבית הקברות עד שיהיו בביתם ע " כ והיינו לומר דמפני רשעת הנכרים כשהולכין ביניהם בעיר יחף לא יחלוץ עד שיגיע לרחוב היהודים אבל מדינא ודאי חייב בכל אבלות לאחר שיסתום הגולל ובכלל זה דין איסור נעילת הסנדל ויחזור לביתו יחף והכי נקטינן ותימה על מ " ש הרב בהגהת ש " ע ולא ראיתי נוהגים כן ועיין במ " ש בסימן שע " ו בשם הא " ז : כתב במרדכי דמ " ק רבינו שמחה התיר לאבל לילך לשר העיר ששלח אחריו אבל ציוה לו לילך יחף ע " כ מיהו אם יש שום הקפדה כנגד השר או הנכרים אז לוקח עפר במנעליו והולך וכך נוהגין וע " ל סימן שצ " ג :
Yoreh De'ah.383.1.1 אבל אסור בתשמיש המטה ותניא באבל רבתי וכו' כל זה איתא בתלמודא דידן ( ריש דף כ " ד ) ואיכא לתמוה דלשם אסיקנא דרבי יוחנן לא קאמר דחייב מיתה אלא אסור קאמר ורבינו הביא בשם ר' יוחנן דחייב מיתה וצ " ע :
Yoreh De'ah.383.2.1 וכתב הראב " ד אבל בשאר דבר קורבה מותר וכו' כתב הר " ר ירוחם בשם הרמב " ן לאחר שהביא דברי הראב " ד דמותרת לאכול עמו בקערה אחת ואפי' בחיבוק ונישוק וכיוצא בהן ע " כ וראוי להחמיר שאין לו להתיר שום קורבה זולת מזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו מדלא התיר יותר בגמרא בהדיא עכ " ל ומביאו ב " י וכתב ע " ז מהרש " ל וז " ל ומ " מ תימה מאחר שאוסר קירוב בשר לגמרי היאך היא רוחצת פניו ידיו ורגליו ואין לפרש שיוצקת לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו קאמר וכמו שהוא הפירוש בהא דאמר דנדה אינה רוחצת פניו וכו' דביציקה קאמר דאל " כ פשיטא דאסורה ליגע בו באצבע קטנה דשאני התם דקאמר אינה רוחצת שפיר איכא לפרש דאתא לאשמועינן איסורא דאף אינה יוצקת אבל כאן שאמר רוחצת פניו וכו' אין להוציא הלשון מפשוטו דודאי אף רחיצה ממש נמי קאמר שרוחצת פניו וכו' ואפשר לחלק דשאני רחיצת פניו וכו' דנהי שהוא דבר של חבה מ " מ עוסקת במלאכתה משא " כ בחיבוק ונישוק שהוא הרגל לדבר תשמיש דאסור וכך נראה להחמיר בזו עכ " ל :
Yoreh De'ah.383.3.1 ומ " ש בין באבילות דידיה בין באבילות דידה פי' ל " מ באבילות דידה דמוזגת לו דאפילו אם יתגבר יצרו עליו כיון דאבילות דידה הוא אינה שומעת לו אלא אפי' אבילות דידיה דאם יתגבר יצרו עליו נשמעת לו אפ " ה לא חיישינן שמא יתגבר יצרו דאבילות חמיר ליה ולא שאני לן והכי אסיקנא ריש כתובות ( דף ד' ):
Yoreh De'ah.383.4.1 ומ " ש אפי' בשבת ורגל פי' דיכולין להתייחד וא " צ שישן הוא בין האנשים והיא בין הנשים ולא אמרינן דדמי האי אבילות דשבת ורגל לאבילות דחתן דאמרי' כיון דאקילו ביה רבנן דנוהג ז' ימי המשתה תחילה דקילא ליה וצריך שישן הוא בין האנשים וכו' וה " נ כיון דלא נהגא אבלות בשבת ורגל אלא דדברים שבצינעא נוהג קילא ליה וצריך הרחקה ושמירה יתירא אלא אמרינן שאני אבלות דחתן דאית ביה נמי אפושי שמח' לשושבינין ולכל בני חופה לפיכך כיון דקילא ליה חיישינן משא " כ ברגל ושבת וז " ש רבינו ודוקא באבלות דעלמא וכו' כלומר התם הוא דלא אמרינן קילא ליה אפילו בשבת ורגל כיון דליכא נמי אפושי שמחה אבל אם מת אביו של חתן וכו' דאיכא נמי אפושי שמחה אמרי' קילא ליה הך אבילותא ואסורין לייחד וכו' :
Yoreh De'ah.383.5.1 ומ " ש אבל אם כנס לחופה וכו' פי' הכא ליכא קולא כי נהיג ז' ימי המשתה תחילה דבדין הוא עושה כן שהרי הן קדמו לא אתי לזלזולי אע " ג דאיכא אפושי שמחה דתרתי הוא דבעינן דקילא ליה ואיכא נמי אפושי שמחה כדפרישית :
Yoreh De'ah.383.6.1 ה " ג והראב " ד כתב דמי שארעו אבל ברגל וכו' וכך הוא בב " י ודלא כמ " ש ברוב ספרי רבינו וכתב הראב " ד אלא צ " ל והראב " ד כתב ורצה לומר דהראב " ד חולק הוא אמ " ש דאפילו בשבת ורגל מותרים לייחד וא " צ שמירה והרחקה וס " ל דאע " פ דבשבת מותר לייחד אפ " ה ברגל דאיכא חיובא דשמחה אסור לייחד כי היכי דאסור גבי חתן והרמב " ן התיר דלא דמי שמחה דרגל לשמחה דחתן דאיכא אפושי שמחה ועוד דקילא ליה כדלעיל ולזה הסכים הרא " ש ולכן כתב תחילה אפי' בשבת ורגל ע " פ דברי הרמב " ן והסכמת הרא " ש וכדפרי' כתב ב " י והראב " ד כתב דמי שאירעו אבל כרגל שאסור להתייחד עם אשתו לא דק רבינו במ " ש כן בשם הראב " ד וכו' ולפעד " נ דט " ס הוא וכצ " ל בדברי רבינו דמי שאירעו אבל ברגל י " א שאסור להתייחד וכו' וגם הב " י העתיק לשונו שכתב איכא מ " ד וכו' :
Yoreh De'ah.384.1.1 אבל אסור לקרות בתורה וכו' ברייתא פ' אלו מגלחין ( מועד קטן דף כ " א ) ומ " ש
Yoreh De'ah.384.2.1 וי " א שאין איסור זה וכו' כלומר כיון דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכ " ע אסור ואסור נמי בד " ת מדקאמר רחמנא ליחזקאל דום וכשם שבתפילין אינו אסור אלא יום ראשון ה " נ ד " ת ועוד דכ " ש הוא דהא נמנו וגמרו דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה וכתב רבינו ולא נהירא דד " ת שאני דכתיב בהו משמחי לב משום הכי אסור כל ז' ימי אבלות כי היכי דאסור בשמחה כל ז' ימים . ועוד דכיון דמחייב למקרי ק " ש שחרית וערבית יוצא בה ידי חובתו דמקיים בהו והגית בו יומם ולילה כדאיתא וכ " כ הרמב " ן בסת " ה ( דף נ " ח ע " ד ):
Yoreh De'ah.384.3.1 וכתב הרי " ץ גיאת וכו' כלומר אע " ג דכשאין כהן אחר אלא הוא נמי רבים צריכים לו לקרות בתורה ראשון כתקנת חכמים לא דמי לרבים צריכין לו להתלמד דהתם כיון דליכא אחר שיעמוד במקומו להתלמד איכא ביטול מצוה אבל בכהן ליכא ביטול מצוה הואיל וסגי לישראל שיקרא במקומו וכ " ש במקום ת " ח דקורא במקומו אפי' אינו אבל כדאשכחן דרב קרא בכהני והרמב " ן השיב עליו דא " צ לטעמים אלו שהרי אין האבל יוצא מפתח ביתו אפי' לבית הכנסת וא " כ היאך יהא עומד וקורא דאין לומר דכדי לקיים מצות קריאה בתורה ראשון יצא מביתו לבהכ " נ דהא אין כאן מצוה אלא תקנה מפני דרכי שלום דלא ליתי לאינצויי ופשיטא דאינו יוצא מביתו לב " ה כדי לקרוא בתורה ראשון אבל נראה פשוט לפע " ד דצריך לטעמים שכ' רי " ץ גיאת בשבת שהאבל יוצא לב " ה ואין שם כהן אלא הוא ועוד אפילו בחול כשהאבל מתפלל בביתו בעשרה ואיכא נמי ס " ת ואין שם כהן אלא הוא קאמר הרב דאין כהן אבל קורא בתורה וכן פסק המרדכי ופסק כך בש " ע ותימה דבסי' ת' בדין שבת כתב הרב בהגהות ש " ע דבאין שם כהן אחר אלא הוא מותר לקרותו וכאן לא כתב כלום וראיתי בהגהות כתוב וז " ל וכתב הר " ם היכא דליכא כהן בב " ה אלא האבל או האונן יש לקרותו לס " ת אמנם יותר טוב היה שיצא מב " ה מקודם והר " י א " ז כתב להתיר וחייבים לקרותו עכ " ה . שוב ראיתי במהרי " ל הל' קריאת ס " ת שכתב וז " ל אבל קורין לתורה בחול אבל לא בשבת משמע דס " ל דבשבת הוה מילתא דפרהסיא משא " כ בחול כשמתפלל בעשרה בביתו דלא חשיב פרהסיא ולא נראה לי אלא כל בי עשרה צבור הוא וחשיב פרהסיא ואין לקרותו לכתחילה אלא יצא מקודם כמ " ש הר " ם מותר לאבל להורות הלכה למעשה אפי' ליחידים אבל אין לו להחזיר שנים מקרא ואחד תרגום אגודה וע " ל בסימן ת' :
Yoreh De'ah.384.4.1 כתב א " א הרא " ש בתשובה כשמתפללין בבית האבל וכו' כתב ברוקח אין אומרים בבית האבל והוא רחום ואין נופלין על פניהם אלא עד אחר גמר התפלה ואין קורין בבית האבל הלל בר " ח כי הנשמות אוננות לשם לכך אי אפשר לומר לא המתים יהללויה משום לועג לרש עכ " ל . ובשם הר " ם ראיתי כתוב וז " ל תוך י " ב חדש על אביו ועל אמו יכול להיות ש " צ כי מה שמחה יש בתפלה ואפי' לאחר ז' נראה דמותר משעה שנכנס לב " ה אלא שלא נהגו ובשבת ובי " ט כמו כן נהגו שלא להתפלל כל י " ח חדש אבל בחול ליכא לא איסור ולא מנהג עכ " ל וכתב מהרש " ל וז " ל ואדרבה נראה לי דמצוה קעביד דמלך מלכי המלכים חפץ בכלים שבורים דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה עכ " ל וכך נוהגים בכל המקומות שהאבילים מתפללין בצבור כל י " ב חדש מלבד שבת וי " ט ור " ח אם לא ש " ץ קבוע שנשכר לצבור שמתפלל אף בשבת וי " ט ור " ח ומנגן כמנהג ש " ץ שאינו אבל ואין למחות על ידם ובספר ? בנימן זאב סימן קס " א מביא נמי תשובת ר " י מקורבייל שכתב ע " ש זקן אחד שציוה לבניו שלאחר מותו אחר ז' ימי אבילות יתפללו עד ל' יום חול ושבת וכן צויתי את בני הראשונים כשנפטרה אמם וכן שמעתי שאמר בעל הרוקח עכ " ל מיהו אפשר דבי " ט בפרט ברגלים דמנגן בשמחה ומשמח גם אחרים אין אבל רשאי להיות ש " ץ דבזה כ " ע מודים אבל בימים נוראים אם הוא הגון יותר ולא נמצא טוב כמוהו הוא קודם אפי' הוא אבל על אביו ואמו ואפי' תוך ל' כיון שהוא אחר שבעה כנ " ל וכן נמצא כתוב בהגהות ודלא כיש מקפידין : מצאתי הר " ח היה אבל בזמן בה " ב והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה גולל ס " ת ואמר לנו שכן עשה מהר " ם שלא בעת הסליחות שהוליכו ס " ת אצלו וגללו וישב ע " ג האיצטבא עד אחר שעמד החזן ע " כ אבל שיש לו בנים קטנים אין לו לבטלם מלימודם כי אין אבלות לקטן כ " כ הגהות מיימוני והמרדכי ומשמע דבשאר אבלות כגון נעילת סנדל ועטיפת הראש וכיוצא מצוה לחנכם כמו שמחנכים אותם בי " כ וט " ב והכי משמע בדברי ר " י גיאת שהביא רבינו סי' ש " מ בדין קריעה לקטן דמחנכים אותם אלא דאין לבטלם מד " ת כיון דמדינא אין אבלות לקטן מיהו לא נהגו לנהוג אבלות כלל לקטן כדלקמן ס " ס שצ " ו :
Yoreh De'ah.385.1.1 אבל אסור בשאלת שלום וכו' פרק אלו מגלחין ( מועד קטן דף כ " א ) כל הסוגיא ומבואר לשם בעובדא דר " ע דשואלין בכבוד רבים אפי' תוך ג' ימים גם מוכח להדיא דאמירת לך לשלום או שלום לכם זהו שאילת שלום דאסור לשאול :
Yoreh De'ah.385.2.1 וכתב הרמב " ן אבל לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין עד שיעברו שני רגלים וכו' כצ " ל שהרי הרמב " ן פוסק כרבי יהודה דראשון ושני אסור שלישי מותר וע " ל בסימן שצ " ב ומ " ש בספרי רבינו כאן בדברי הרמב " ן שלש רגלים הוא ט " ס וכן נמצא במדוייקים ב' רגלים :
Yoreh De'ah.386.1.1 אבל חייב בעטיפת הרא " ש וכו' ר " פ אלו מגלחין וז " ל התוס' בדף כ " א בד " ה אלו דברים ומה שאין נוהגין עתה לעשות עטיפת הראש וכפיית המטה סמכינן אהא דאיתא בירושלמי אכסנאי אינו חייב בכפיית המטה דלא לימרון חרש הוא פי' מכשף וכמו כן אנו בין הנכרים ויש בינינו עבדים ושפחות ועוד יש ליתן טעם בכפיית המטה לפי שמטות שלנו כך יכולים לשכב בנחת מצד זה כמו מצד זה ואין ניכרת הכפייה דיש להן ד' קונדסים מלמעלה כעין רגלים ועוד יש ליתן טעם בעטיפת הראש שלא היה ענין עטיפת ישמעאלים מביאה כי אם לידי שחוק עכ " ל וכ " כ הגהת מיי' בשם ס " מ ומביאו ב " י וכתב הרוקח אבל חייב בטלית ובכל המצות ומנהג שאין מתעטפין בשבת עכ " ל וכתב מהרש " ל ואיני יודע טעם למנהג זה דהא אדרבה אבל חייב בעטיפה ומדברי ה " ר מתתיה משמע דעטיפה בטלית הוי עטיפה עכ " ל ולפעד " נ דרב מתתיה לא מיירי אלא בעטיפה של אבילות שהיא כעטיפה של ישמעאלים ע " ג דיקנא דבאותה עטיפה קאמר דמתעטף בטלית או בסודר ושפיר דמי אבל הך עטיפה שלנו שנוהגים להתעטף בטלית של מצוה כל השנה שלא כעטיפת ישמעאלים והיא אינה אלא לכבוד ולתפארת בעטרה שעליה כמנהג בני אשכנז בהא קאמר דאיכא ב' מנהגי' יש שאין נוהגין בעטיפה זו אלא לובשין לבוש של ד' כנפות עם ציצית בין בחול בין בשבת בלא עטיפת טלית וזה הוא בדרך אבילות ויש שמתעטפים בשבת בטלית זו כמנהגם בכל השנה משום דהויא מילתא דפרהסיא אם לא יתעטף בטלית של מצוה בשבת ולא קשה ולא מידי ועכשיו הכל נוהגים להתעטף בטלית של מצוה כל ז' ימי אבילות כדרכן גם שאינן אבלים : כתב עוד הרוקח אבל חייב בעטיפה כמו עתה שמושכין הכובע לפני העינים כל ז' ובשבת בצינעא ולא בפרהסיא עכ " ל ולפ " ז למה שנהגו לעשות שורה לאבילים קודם ברכו והכובע משוך לפני העינים מיד כשמתחיל הש " ץ ברכו חייב להגביה הכובע כדרך כל אדם דלא ליהוי מילתא דפרהסיא והא דכתב מהרי " ו בסימן ה' וז " ל מה שנהגו האבילים בשבת תוך שבעה בעטיפת הראש שפיר קעבדי ואין זה נרא' כפרהסיא כיון דכן נהגו האבילים כל ל' דדוקא בימיהם שלא נהגו בעטיפת הראש אלא תוך ז' א " כ כשיתעטף כך בשבת הוי פרהסיא דנוהג מצות ז' בשבת עכ " ל אותה עטיפה היא לבוש שקורין קאפ " א לפי מה ששמעתי שנוהגים להתעטף בה כל שלשים אבל לשום הכובע לפני העינים שנוהגים במלכותינו כל שבעה בלחוד דזה נקרא עטיפה לדידן הוי פרהסיא בשבת אם לא יגביה הכובע כדרך כל אדם :
Yoreh De'ah.387.1.1 אבל חייב בכפיית המטה וכו' בפרק אלו מגלחין ( מועד קטן דף ט " ו ):
Yoreh De'ah.387.2.1 ואין טעם הכפייה וכו' אלא טעמא כדתני בר קפרא וכו' שם :
Yoreh De'ah.387.3.1 ומ " ש שהרמב " ם כתב שלא יצא עד שישן ע " ג מטה כפוייה בסוף פ " ד דאבל כתב כך והשיג עליו הראב " ד ואמר לא ראיתי שורש לזה עכ " ל ונראה ברור שהרמב " ם כ " כ ע " פ הירושלמי דה " א התם ר " פ מי שמתו מניין לכפיית המטה רבי קרוספא בשם רבי יוחנן וישבו אתו לארץ על הארץ אין כתיב כאן אלא וישבו אתו לארץ דבר שהוא סמוך לארץ מכאן שהיו ישנין על גבי מטות כפויות בר קפרא אמר איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה אף אתה כפה מטתך רבי יונה ורבי יוסי תרוויהו בשם רשב " ל חד אמר מפני מה הוא ישן במטה כפויה שיהא נוער בלילה ינזכר שהוא אבל וחרנא אמר מתוך שהוא ישן על מטה כפוייה הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל וכיון דבירושלמי מפורש שיהא שוכב על מטה כפויה אע " פ דבתלמודא דידן אינו מפורש ילמד סתום מן המפורש והכי נקטינן אלא דעכשיו לא נהגו כלל בכפיית המטה כמ " ש רבינו בסמוך והוא מדברי התוס' שהבאתי בסימן הקודם וכל המפרשים נמשכין אחריהן והכי נהוג ואין לשנות :
Yoreh De'ah.388.1.1 אבל אסור להניח תפילין ר " פ אלו מגלחין ( מועד קטן דף ט " ו ) ומ " ש ודוקא ביום ראשון וכו' שם ( בד' כ " א ) ת " ר אבל ג' ימים הראשונים אסור להניח תפילין משלישי ואילך ושלישי בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות ביום שלישי אינו חולץ דברי ר " א וכתב נ " י פנים חדשות פירוש שבאו לו לנחמו מחדש שלא היה אצלו משעת האבילות עד עכשיו רבי יהושע אומר אבל ב' ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ואילך ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות ביום שני חולץ אמר עולא הלכה כר " א בחליצה וכרבי יהושע בהנחה איבעיא להו בשני לעולא חולץ או אינו חולץ ואסיק רבא דכיון שהניח בשני שוב אינו חולץ לפנים חדשות וז " ל רב אלפס ומסקנא אינו אסור אלא יום א' בלבד דעיקר מררא חד יומא הוא דכתיב ואחריתה כיום מר אבל ביום שני מותר וכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ ואפי' באו פנים חדשות ותימה היאך פסק דאינו אסור אלא ביום ראשון הלא כיון דהלכה כרבי יהושע בהנחה דאמר אבל ב' ימים הראשוני' אסור להניח תפילין אלמא דמקצת יום שני אסור אלא דמקצתו ככולו ואח " כ מותר והרא " ש תירץ וכתב וז " ל מ " ש רב אלפס דאינו אסור אלא יום ראשון בלבד לפי שיום ראשון כולו אסור אבל שני אינו אסור אלא מקצתו ואיכא לתמוה אדברי רבינו דלאחר שהביא דעת י " א דאסור בשני עד שיעמדו המנחמין כתב אבל רב אלפס כתב שאינו אסור אלא ביום הראשון וכ " כ הרא " ש שמותר מיד ביום השני אחר הנץ החמה דכיון דמפרש דרב אלפס דאמר דאינו אסור אלא ביום הראשון אינו אלא לענין זה דביום הראשון אסור כולו לאפוקי ביום השני דאינו אסור כולו אלא מקצתו א " כ אפשר לפרש דעת רב אלפס דמקצתו דאסור ביום שני הוה עד שיעמדו המנחמין וכדעת הי " א שהרי דברי רב אלפס סתומין שלא פירש האי מקצתו דאסור כמה הוא אם הוא כדעת י " א עד שיעמדו המנחמין או כהרא " ש עד אחר הנץ החמה והכי משמע מדברי הרא " ש דלאחר שפי' דרב אלפס רצה לומר דיום ראשון כולו אסור אבל שני אינו אסור אלא מקצתו כתב וז " ל ומיהו בזה צריך לדקדק אם נאמר מקצת היום ככולו מיד בהנץ החמה או נאמר אחר שעמדו מנחמין מאצלו דהיינו אחר שהתפללו עם האבל ויראה דמיד בהנץ החמה אמרינן מקצת היום ככולו וכו' אלמא משמע דבדברי רב אלפס גופיה נמי הוה מספקא ליה להרא " ש בהאי מקצתו ככולו אם הוא מיד בהנץ החמה וכולי ונראה דאף על גב דמדברי הרא " ש ודאי משמע כדפרישית דאף בדברי רב אלפס מספקא ליה מכל מקום רבינו הכריע דליכא ספיקא בדעת רב אלפס דאי איתא דסבירא ליה לרב אלפס דאסור בשני עד שיעמדו המנחמין מאצלו דהיינו לאחר שהתפלל כבר אם כן למה כתב רב אלפס דאינו אסור אלא ביום הראשון הלא כל עיקר מצות הנחת תפילין לפי מנהג העולם בזמן הזה אינו אלא בשחרית בשעת התפלה וכיון דאסור עד שיעמדו המנחמין א " כ אסור גם בשני כל שעת הנחת תפילין אלא בע " כ דלא אסר רב אלפס אלא מקצת יום שני עד הנץ החמה ואח " כ מותר להניח תפילין כל שעת תפלת שחרית א " כ ניחא הא דכתב דאינו אסור אלא יום ראשון בלבד וזהו שדקדק רבינו וכתב אלא אחר שיתפלל ויעמדו המנחמין דלא היה צריך אלא לומר אחר שיעמדו המנחמים אלא עיקר הפשט הוא תלוי במה שמקצת יום שני דאסור היינו אחר שיתפלל וכו' דהשתא בע " כ דרב אלפס שכתב דאינו אסור אלא יום ראשון בלבד אין דעתו לאסור ביום שני אלא עד הנץ החמה ואחר כך מותר כל שעת התפלה כדפרישית כל זה נראה לפרש לפי דעת הרא " ש ורבינו וכ " כ ה " ר ירוחם בנכ " ח ח " ב וכך הוא דעת הגהת סמ " ק דלא כסמ " ק שכתב שאסור בתפילין עד מעת לעת שחזר מקבורת המת ומכאן ואילך אם לא באו פנים חדשות אינו חולץ באו חולץ וזהו נגד התלמוד וכל הפוסקים אלא בשני מותר מיד אחר הנץ החמה ושוב אינו חולץ אפילו באו פנים חדשות אבל לפעד " נ דאין דעת רב אלפס כלל לאסור ביום שני אפילו מקצתו אלא אפילו קודם הנץ החמה נמי מותר להניח תפילין ביום שני דהכי משמע מדדריש הא דכתיב ואחריתה כיום מר דלא אסר אלא ביום ראשון בלבד אבל משני ואילך ושני בכלל מותר לגמרי להניח תפילין . ומ " ש רבי יהושע אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין היינו בדאיכא פנים חדשות שבאו ביום השני אסור להניח תפילין בפניהם אם לא הניח כבר אבל הניח תפילין מקמי שבאו פנים חדשות אסיקנא כיון שהניח שוב אינו חולצן אפילו באו פנים חדשות אבל אי ליכא פנים חדשות מניח ביום השני מיד דאין בו איסור כלל אפילו מקצתו ואפילו קודם הנץ החמה מותר להניח וכך הוא דעת הרב רבינו משה בר מיימוני ס " פ רביעי שאין איסור הנחת תפילין אלא ביום ראשון וכך הוא מפורש בירושלמי ר " פ מי שמתו אלא שמהפך פלוגתא דר " א ורבי יהושע דתני ביום הראשון אינו נותן תפילין ביום השני הוא נותן תפילין ואם באו פנים חדשות חולצן כל שבעה דברי ר " א ר' יהושע אומר בראשונה ובשני אינו נותן תפילין ביום השלישי הוא נותן תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולצן ר' זעירא רב ירמיה בשם רב הלכה כר " א בנתינה וכרבי יהושע בחליצה ואיבעיא להו בשני מהו לחלוץ ואסיקנא דאינו חולץ אלמא להדיא דהלכה דאינו אסור אלא יום ראשון אבל בשני אין בו איסור כלל אפי' מקצתו אלא מותר להניח מיד בהתחלת היום ואם כן בע " כ צ " ל דהא דקאמר דאינו חולץ ביום שני היינו לומר דאפי' באו פנים חדשות אינו חולץ כיון שהניח כבר אבל לכתחילה לא יניח בפני פנים חדשות כיון שלא הניח היום עדיין וכדמשמע מדברי רב אלפס למעיין בלשונו וכדפרישית והכי משמע בסוכה פרק הישן ( סוכה דף כ " ה ) דאין אסור להניח תפילין אלא ביום ראשון אבל בשני אין בו איסור כלל אפילו מקצתו וכך הוא דעת הסמ " ג בהלכות אבילות שוב ראיתי בספר ת " ה [ דף ס " א ע " א וע " ב ] האריך בזה וכתב דכל הגאונים בחיבוריהם ובתשובות שלהם כתבו כרב אלפס דביום השני אינו אסור אפי' מקצתו דאחריתה כיום מר עיקר מררא חד יומא דאינו תופס לילו עמו וכך הוא מסקנתו ע " ש והכי נקטינן לפע " ד והרוצה להחמיר כהרא " ש ורבינו שלא להניח בשני עד הנץ החמה יחמיר לעצמו ולא יורה לאחרים ודלא כש " ע דמשמע דאסור קודם הנץ החמה בשני אם שמע שמועה קרובה דינה כיום קבורה דאסור להניח תפילין כך מבואר ברמב " ן בסת " ה ומביאו ב " י לקמן סי' ת " ב :
Yoreh De'ah.389.1.1 אבל אסור לכבס כסותו פרק אלו מגלחין [ מועד קטן דף ט " ו וסוף דף י " ז ] אבל אסור בתכבוסת ופי' אבל היינו כל ז' אלמא דאחר ז' מותר וס " ל לרבינו דלאחר ז' מותר אף בנתר וחול ותוך ז' אסור אפי' במים בלא נתר וחול והכי משמע פשט הסוגיא לשם ע " ש : ומ " ש וריב " א אסר כל ל' כ " כ התוס' בשמו פרק אלו מגלחין ( מועד קטן דף כ " ג ) בד " ה שלשים יום לגיהוץ והביא ראייתו ממסכת שמחות ודחי דאיכא לפרש הך כיבוס דאוסר בברייתא ל' יום היינו גיהוץ וכדי לאפוקי נפשין מפלוגתא דרבוותא נהגו העולם דאחר לובשה תחילה וכן נוהגין עכשיו :
Yoreh De'ah.389.2.1 ומ " ש רבינו ואיני יודע וכו' ויש ליישב דס " ל לריב " א דתכבוסת דאסור כל ל' אינו אלא בנתר וחול דאילו במים מודה ריב " א דשרי כל ל' וכדמשמע מדקאמר אבל אסור בתכבוסת דאלמא דוקא אבל כל ז' אבל לאחר ז' מותר והיינו במים וברייתות דאוסרין תכבוסת כל שלשים אינו אלא בנתר וחול וכ " כ התוספות לשם לדעת ריב " א והשתא ס " ל לריב " א דטפי יש להתיר גיהוץ בישנים בלא נתר וחול מבכיבוס בנתר וחול ולפי זה הא דנוהגין שאדם אחר לובשו תחילה היינו דוקא במכובס בנתר וחול ואפילו במגוהצין ג " כ באבן חלקה מותר כיון שלבשו אחר תחילה אבל במכובס במים א " צ להלבישו לאחר תחילה דאין בזה מחלוקת ופשיטא דשרי לאחר שבעה מיד :
Yoreh De'ah.389.3.1 וכשם שאסור לכבס וכו' כן כתב הרמב " ן בספר ת " ה [ ד' ס " א ע " ג וע " ד ] דלבישה הזכירו דאסור ואפי' המכובסים מקודם לכן : ומ " ש וכן בכל אלו וכו' עד בלא נתר וחול פרק אלו מגלחין ( סוף מועד קטן דף י " ז ): ומ " ש ובלבד שיעשנו בצינעא בתוך ביתו תוספתא כתבוה הרמב " ן והמרדכי :
Yoreh De'ah.389.4.1 ומ " ש וכן המטפחת וכו' ע " ל בא " ח סי' תקנ " א נתבאר שפשט היתר לפרוש מטפחת המכובס לכבוד שבת :
Yoreh De'ah.389.5.1 כתב הרמב " ן קרוב בעיני הדבר וכולי כלומר אף על פי שאין דין זה מפורש בתלמוד קרוב בעיני הוא דכיון דאיפסיקא הילכתא כראב " ש דלא אסרו גיהוץ כל שלשים אלא בחדשים לבנים אבל חדשים צבועים אי נמי ישנים לבנים מכובסים יוצאים מתחת המכבש מותרים כל שלשים כמ " ש בסמוך ס " ד מכלל דתוך ז' אסורים הם דאם לא כן הו " ל לראב " ש לאשמועינן רבותא דאפי' תוך ז' מותרים אלא בע " כ דוקא תוך שלשים לא אסרום אבל תוך ז' אסורים הם בין חדשים צבועים בין לבנים ישנים :
Yoreh De'ah.389.6.1 תניא וכו' [ דף כ " ג ] וכתב הראב " ד וכו' טעמו דס " ל דמ " ש ת " ק כל ל' יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתחת המכבש אחדשים נמי קאמר יוצאים מתחת המכבש דאם אינן יוצאין מתחת המכבש מותר ללבשן תוך ל' אפי' חדשים ולפי זה רבי וראב " ש נמי דוקא ביוצאים מתחת המכבש קאמרי דאסורים חדשים הא לאו הכי מותר וא " כ למאי דקי " ל כראב " ש דחדשים לבנים אסירי אין זה אלא דוקא ביוצאים מתחת המכבש ומטעם זה התיר וכו' אבל הרמב " ן מפרש דהא דקאמר ת " ק יוצאין מתחת המכבש לא קאי אלא אישנים אבל חדשים אסורין אפי' אינן יוצאין מתחת המכבש וא " כ לרבי ולראב " ש דלא אסרו גיהוץ אלא בחדשים אפי' אינן יוצאין מתחת המכבש אסורים והשתא לראב " ש דהלכה כמותו דאין אסור אלא חדשים לבנים אפילו אין יוצאין מתחת המכבש נמי אסורין :
Yoreh De'ah.389.7.1 וחדשים לבנים מגוהצין אסורים ללבוש אפי' הן של פשתן פי' הא דאסור גיהוץ כל ל' בחדשים לבנים אפי' הן של פשתן נמי אסורין בחדשים לבנים ואע " ג דגבי ט' באב וכו' אבל תוך ז' אסור אפי' בישנים לבנים מגוהצין אפי' הן של פשתן אלא כאן קאמר דתוך ל' דאין אסור אלא בחדשים לבנים אסורין אף בשל פשתן דכיון דתוך ל' לגהץ ולהניח מותר בין ע " י עצמו בין ע " י אחר כדלעיל סעיף ג' ואין איסור גיהוץ אלא בלבישה הלכך אין חילוק בין צמר לפשתים דאף בשל פשתן אסור ללובשן תוך ל' והרמב " ם כתב וכו' וכתב עליו הרמב " ן ואין זה נכון . ומ " ש סמ " ג וז " ל כתב רבינו משה כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ וגם בפרק אלו מגלחין אמרו משום רבי יוחנן כלי פשתן משום שמתקלקלין מותר לכבסן במועד וה " ה באבל עכ " ל . האי וגם ה " פ כי היכי דלענין גיהוץ דאסור כל ל' כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ להרמב " ם ה " נ גם לענין כיבוס דאסור תוך ז' אינו אסור בשל פשתן וק " ל : כתב ב " י בסוף סימן זה כתב הכל בו בשם מהר " ם אבל על אביו ואמו אם יש לו בגד שבת מותר ללבשו אחר ד' שבועות וכו' ע " ש וכ " כ תשב " ץ סימן תכ " ו . ובהג " ה מצאתי ולא ילבוש בגדים לבנים בשבת וכשמת ברגל רוחץ ברגל לכבוד י " ט האחרון ומחליף בגדים לבנים מאחר שלא חל עליו אבילות עכ " ה : כתב בהגהת מיימונית חל יום שלשים בע " ש מותר לרחוץ ואסור לגלח ע " כ וכתב הרא " ש אבלים נוהגים ללבוש מלבושים שחורים ובכל מקום יש לעשות כפי המנהג ע " כ . והאבל שולח מנות בפורים דהא חייב בכל המצות מכאן משמע דבשאר ימות השנה אסור לו לשלוח מנות שאלתי את מורי רבינו יהודה על אבל תוך ל' יום אם יכול להזמין לאחרים או להזמן עם אחרים ואמר לי כי פשיטא דאסור זה בכל מקום ע " כ תשובה שאלו להר " ר אליעזר מגרמיזא והתיר לאבל להיות בעל ברית ואסור ליכנס לסעודה וכן הורה רבינו דוד ב " ר קלונימוס וכן הלכה למעשה משמחות מהר " ם ונראה דהיינו דוקא תוך ז' אבל תוך שלשים כשהוא בעל ברית מותר לכנוס לסעודה דאפילו בשמחת נישואין מותר תוך שלשים אם הוא אבל על שאר קרובים ואם לא ילך הוא יתבטל המעשה כ " ש מוהל או בעל ברית די " ט שלו הוא ועיין בתשובת מהרי " ל סימן קי " ו דמתיר אפילו תוך ל' יום של אביו במוהל או בעל ברית אע " פ דאסור במשיא יתום ויתומה ע " ל בסימן שצ " א :
Yoreh De'ah.389.8.1 ומ " ש וכתב הרמב " ן בגמרא דידן לא משוי חילוק וכו' עד ויגערו בו חביריו וכו' האידנא אין דין זה נוהג בינינו לפי שאין לנו גיהוץ עכ " ה :
Yoreh De'ah.390.1.1 אבל אסור לגלח ר " פ ואלו מגלחין ( סוף מועד קטן דף י " ד ) אבל אסור בתספורת מדקא א " ל רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ " ע אסור .
Yoreh De'ah.390.2.1 ומ " ש אחד שער ראשו וכו' כ " כ הרמב " ן דה " א באבל רבתי לתספורת כיצד אסור בנטילת שער אחד ראשו ואחד כל שער שבו ואחד זקנו ובכלל כל שער שבו הוי נמי שער בית הסתרים וראיה לדבר ומפיבושת בן שאול יצא לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו :
Yoreh De'ah.390.3.1 ומ " ש לכן כתב הראב " ד וכו' פי' הא דאיתא בפרק אלו מגלחין ( מועד קטן דף י " ח ) זוג בא מחמתן לפני רבי וכו' דאסיקנא בסתמא דמותר לגלח השער של השפה ואיכא לפרש דבין במועד ובין באבילות קאמר דמותר אבל מדתני בהך דאבל רבתי דכל שער שבו אפילו של בית הסתרים אסור באבל לכן כתב הראב " ד דהך סוגיא דמתיר לגלח השפה אינו אלא במועד אבל באבלות אסור כל שלשים אפי' מעכב האכילה ורי " ץ גיאות מפרש דהך סוגיא דמתיר לגלח השפה איירי בין במועד בין באבלות תוך ל' דשרי לגלח מה שמעכב האכילה והך דאבל רבתי דאוסר כל שער שבו לא מיירי אלא באבל תוך ז' דאסור אפילו מאי דמעכב האכילה והרמב " ן ס " ל דאפילו תוך ז' שרי לגלח מאי דמעכב האכילה והך דאבל רבתי דאוסר כל שער שבו היינו כל שער חוץ ממאי שמעכב את האכילה דפשיטא דשרי ולא היה צריך לפרש דאינו בדין שיתלכלך באכילה בשפה ומן הצדדין כל שמעכבין :
Yoreh De'ah.390.4.1 ישב לגלח וכו' באבל רבתי וכתב המרדכי דאם המתגלח נעשה אבל גומר דגדול כבוד הבריות וכו' וכשהמגלח נעשה אבל נמי גומר היינו בדליכא ספר אחר במתא והתירו לו משום כבוד המתגלח :
Yoreh De'ah.390.5.1 כל אלו שאמרו מותר לגלח וכו' בפרק אלו מגלחין ( סוף מועד קטן דף י " ז ):
Yoreh De'ah.390.6.1 ומ " ש מיקל בתער אבל לא במספרים פי' מיקל משער ראשו ומספר ממנו קצת בשינוי בתער ובסכין דבתער וסכין אי אפשר לגלחו כהוגן אבל לא במספרים שהוא זוג של מספרים שמגלחין בו כהוגן כך פי' הרמב " ן ומביאו ב " י :
Yoreh De'ah.390.7.1 על כל המתים וכו' שם [ דף כ " ב ]. ומ " ש ואפי' פגע בו הרגל וכו' ה " א בירושלמי הביאוהו התוס' לשם בד " ה עד שיגערו וכ " כ הרא " ש ושאר פוסקים דלא כהסמ " ק דפסק אם עברו ל' קודם הרגל מפסיק וא " צ להמתין עד שיגערו בו חביריו ומביאו רבינו לקמן סימן שצ " ט וטעמו דס " ל שיעור גערה שלשים יום אחר שלשים וכיון דבירושלמי אמרו כל דבר שהוא תלוי בשבעה ושלשים הרגל מפסיקו ברם הכא עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו ויאמרו לו צא מעמנו א " כ לפי זה כיון דשיעור גערה ל' יום אחר שלשים ופגע בו הרגל אחר שלשים השתא הו " ל בכלל דבר שהוא משום ל' והרגל מפסיקו וא " צ להמתין עד שיגערו בו ועוד האריך בהגהת סמ " ק ע " ש סימן צ " ז אבל לא נהגו כמותו להקל אלא כדפסק רבינו והוא דעת כל הפוסקים וכ " פ בש " ע בא " ח סימן תקמ " ח סעיף ט' וכ " כ בהגהת ש " ע כאן :
Yoreh De'ah.390.8.1 תניא באבל רבתי אשה מותרת בנטילת שער וכו' והטעם כדי שלא תתנוול על בעלה אם לא תספר שערת ראשה מה שהיא רגילה לספר והרמב " ן בשם חכמי צרפת השיג ואמר הרי אין דרכה כל ימות השנה בתספורת אלא מגדלות הן שער כלילית ולמה יתירו לה באבל אבל להעביר סרק על פניה שלמטה וכו' שכן דרכה כל ימות השנה שלא תתנוול על בעלה הוא דשרי אבל לא נטילת שער ראשה ולמאי שכתבתי אין כאן השגה דרב אלפס לא אמר בשערות ראשה שכל אשה מגדלות אותן ואינן מגלחות אלא אדרבה אם אין להן שערות ארוכות מתקנין להן פיאה נכרית אלא באשה שיש לה רבוי שערות כגון צידעא ובת צידעא כדאיתא בפרק המוציא יין ( שבת דף פ' ) שהיו טופלין בסיד להסיר השער ומקצתן מגלחין אותן וכל זה כדי שלא תתנוול על בעלה מחמת רבוי שערות במקום דלא שכיחי שערות לשאר נשים ובהא דוקא כתב הרי " ף דאשה מותרת בנטילת שער וכ " פ הרמב " ן בפ " ז והכי נקטינן וכן פסק ב " י אלא דבש " ע השמיטו אח " כ ראיתי להרב מהר " ר מענדל שכתב בהקדמתו לסמ " ק שהדפיס בקראקא דחסר כאן בש " ע סעיף ה' וכצ " ל אשה מותרת בנטילת שער אחר ז' . הגה " ה ויש אוסרין וכך עיקר ע " כ לשונו . ואני אומר העיקר כדפרישית דבמקום שדרכה של אשה לגלח שערותיה אלו כגון רבוי שערות דצידעא ובת צידעא מותרת ליטלה אחר שבעה וכ " פ הסמ " ג והסמ " ק :
Yoreh De'ah.390.9.1 תניא כשם שאסור לגלח בימי אבלו וכו' בפרק אלו מגלחין סוף ( מועד קטן דף י " ז ):
Yoreh De'ah.390.10.1 ומ " ש ומיהו דוקא בשינוי וכו' שם ריש [ דף י " ח ] אמר רב ובגנוסטרא אסור ופירש רש " י במספריים ולאו דוקא גנוסטרי אלא כל שהוא כלי כגון תער וסכין נמי אסור דאין היתר אלא בשיניו כדעביד ר' יוחנן או צפורן בצפורן ודלא כמ " ש התוס' בשם הערוך דאינו אסור אלא בגנוסטרי שהוא כלי המתוקן ליטול צפרני' אבל בסכין או בתער ומספרים מותר דליתא : כתב המרדכי לסרק ראשו תוך ז' יש מתירין ויש רוצין לאסור כל ל' כיון דאסור בתספורת כל ל' ומדברי ר " י שפי' שמותר לחוף אפילו תוך ז' משמע דלא אסרו אלא דרך תגלחת ותספורת שהוא ליפות עצמו אבל לסרוק מותר וראיה מחש " מ דאסור בתספורת וכל העם חופפים וסורקים ולא היה אדם שמערער על זה עכ " ל הר " ם וסמ " ק כתב וסורק ראשו במסרק לאחר ז' עכ " ל ובש " ע פסק לסרוק האשה במסרק מותר תוך ז' עכ " ל משמע דדוקא באשה שצריכה שלא יהיו מסוכסכים שערותיה כשהיא טובלת לא החמירו בה משא " כ באיש דנכון להחמיר אבל מצאתי שט " ס הוא וצריך להגיה לסרוק ראשו וכו' מיהו בהגהת סמ " ק כתב והא " ז אוסר לאיש לסרוק ראשו במסרק כל ל' יום אך לאשה מתיר לאחר שבעה עכ " ל :
Yoreh De'ah.391.1.1 אבל אסור בשמחה כל ל' יום אפי' תינוק וכו' נראה דה " ק כל ל' יום שוין דאסור בשמחה אלא דאיכא חילוק בין שמחה לשמחה דלוקח תינוק בחיקו אסור כל ז' ותו לא כיון דאינה אלא חששא שמא מתוך כך יבא לידי שחוק והוא מימרא דרב פפא בסוף פ' אלו מגלחין אבל ליכנס לבית המשתה דאיכא ודאי שמחה אסור כל ל' על כל המתים אבל על אביו ואמו י " ב חודש וכו' ומ " ש ואף אם השנה מעוברת וכו' כ " כ הרא " ש ושאר פוסקים ודייקי לה מדקתני י " ב חודש ולא קתני שנה ונראה כיון דמותר ליכנס לבית המשתה דאיסורו מפורש בברייתא כל שכן לישב במקומו וללבוש בגדי שבת שאינו אלא מנהג וכן מותר להסתפר דלגמרי הפסיק אבילות לאחר י " ב חדש וכך אני מורה ובא דלא כיש שעושין פשרה בסברת הכרס :
Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .