← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 4,053 sections
Yoreh De'ah.282.6.1 כל תשמישי הספר וכו' מימרא דמר זוטרא בפרק בני העיר ( סוף מגילה דף כ " ו ) והכי פי' דבר זה אינו בזיון הלכך עושין מהן תכריכין למת וזו היא נמי גניזתן אבל אם יגנז אותם בדין גניזה עדיף טפי אלא שרשאין לעשות מהן תכריכין אם ירצו ודלא כב " י דפי' לשון עושין מהן תכריכין שעכ " פ צריך לעשות כן דליתא :
Yoreh De'ah.282.7.1 תיק שהוכן לס " ת וכו' עד נגנזין הוא לשון הרמב " ם בפ " י מהלכות ספר תורה ובפרק בני העיר תניא תשמישי קדושה נגנזין ואילו הן תשמישי קדושה דלוסקמא של ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ס " ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן ולא הזכירו הרמב " ם ורבינו כאן אלא תיק של ספר תורה לפי שנשמע מיניה דהוא הדין דלוסקמא של ספרים תפילין ומזוזות ונרתיק של תפילין ורצועותיהן דמאי שנא הא מהא דכולן ענין אחד הם תשמיש לקדושה אלא דדלוסקמא היא כמו אמתחת ושק ותיק ונרתיק נמי חדא הוא אלא שלשון תיק נופל על דבר ארוך ולשון נרתק נופל על דבר קצר כדפירש רש " י לשם ומכאן אתה למד דמה שכתב ונרתק של תפילין ורצועותיהן הכי פירושו דהנרתק של תפילין וכן הנרתק של רצועותיהן הן תשמישי קדושה כי הרצועות הן בעצמן קדושות דהדל " ת והיו " ד הן אותיות גמורות והל " מ הן ודלא כמו שהבינו התוספות מכאן דהרצועות עצמן הן תשמישי קדושה דלא הוי הל " מ אלא השי " ן ע " ש . אבל בא " ח סימן קנ " ד כתב רבינו כדברי התוספות דהרצועות הן תשמיש קדושה ושם נתבאר :
Yoreh De'ah.282.8.1 ומ " ש וכן המטפחת וכו' עד אלא כשהוא בתיק פי' דאף ע " פ שכך הוא הרגילות שאין מניחין בו ס " ת כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק ואם כן איכא למימר דלאו תשמיש קדושה נינהו אלא תשמיש דתשמיש ויכול לזרקן אפ " ה כיון דלפעמים מניחין בו ס " ת כשהוא לבדו בלא תיק תשמישי קדושה נינהו וה " א התם אמר רבא מריש הו " א האי כורסייא [ פירש " י בימה של עץ ] תשמיש דתשמיש הוא ושרי פירש " י שפורס מפה עליו ואח " כ נותן ספר תורה עליו כיון דחזינא דמותבי עילויה ס " ת בלא מפה אמינא תשמיש קדושה הוא ואמר רבא מריש הו " א האי פריסא ( פירש " י יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים ) תשמיש דתשמיש הוא ( תשמיש של ארון ) כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי ספרא עילויה ( פי' פעמים שכופלין אותו תחת ס " ת ) אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור ונראה דמ " ש הרמב " ם ורבינו וכן המטפחת הוא שאנו קורין מפה שכורכין אותו סביב הס " ת דהוי תשמיש קדושה ומ " ש והארון והמגדל וכו' הארון הוא שאנו קורין אותו ארון קודש והוא הנקרא היכל שמניחין בו הספר תורה בתיק . והמגדל הוא הכורסייא שהוא כמו כסא שאנו קורין אותו שלחן שמניחין עליו הספר תורה כשקוראין בו ועל הארון והמגדל אמרו אף על פי שאין מניחין בו ס " ת כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק אפ " ה לפעמים מניחין עליו ס " ת כשהוא לבדו והאי אף על פי אינו חוזר גם על המטפחת דהדבר ידוע דהמפות אין תשמישן כי אם לכרוך אותן סביב הספר תורה ופשיטא שהן תשמיש קדושה ולפ " ז לא הזכירו כאן הרמב " ם ורבינו פריסא דקאמר רבא ואפשר גם כן לומר דבכלל מ " ש וכן המשפחת הוי נמי הך פריסא דקאמר רבא והאי אף על פי שאין מניחין ספר תורה בו כשהוא לבדו חוזר גם על המטפחת וק " ל ודע דהתוס' הקשו על מה שפירש " י פריסא יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים דאם כן למאי דמסיק דתשמיש קדושה הוא אם כן לפ " ז בע " כ הארון הוי תשמיש לפריסא והא ודאי ליתא כדקאמר התם רבא גופיה דתיבותא הוי תשמיש קדושה ואסור למיעבד מינה כורסייא אף ע " ג דכורסייא נמי הוה תשמיש קדושה מ " מ איכא הורדה מקדושתה לפי דקדושת תיבה היא שמצניעים שם הס " ת אבל כורסייא אינו אלא שמניחין עליו ס " ת לשעה וארון ותיבותא חד דינא אית להו דתרוייהו עבידי לס " ת אלמא מדהוי תיבותא תשמיש קדושה אם כן הפריסא מבפנים הוי תשמיש לארון ולא איפכא הארון תשמיש לפריסא כדפירש רש " י ולכן פי' התוס' דהך פריסא הוא סביב הארון מבחוץ וקדושתה שוה לארון עצמו אבל הפריסא מבפנים לארון הוי תשמיש לארון זאת היא דעת התוס' במלות קצרות וע " ש . וכדי ליישב פירש " י נראה דלמאי דמסיק נמי דפריסא תשמיש קדושה הוא קדושת הארון עצמו וקדושת הפריסא מבפנים שוין הן דתרוייהו הויין תשמיש קדושה כשם שאנו מפרשים לפי דעת התוס' בפריסא על הארון מבחוץ כך הוא לפירש " י בפריסא שמבפנים ומ " ש והונח בו וכן והונח עליו טעמו מדקי " ל בפרק נגמר הדין צר ביה ולא אזמניה או אזמניה ולא צר ביה שרי למיצר ביה זוזא וכן כתב ב " י . תיבה שנשברה וכו' מימרא דרבא שם ובספרים שלנו חסר הך בבא כורסייא רבא נמי מעבדיה כורסייא זוטא שרי דרגא לכורסייא אסירא וצריך להגיה וכמ " ש בהלכות הרי " ף והרא " ש :
Yoreh De'ah.282.9.1 ומ " ש אבל הבימות וכו' שם בסוף הפרק ( דף ל " ב ) אמר רב מתנא אמר שמואל הלוחות והבימות אין בהם קדושה והרא " ש כתב שם אין בהן משום קדושת ארון אבל יש בהן משום קדושת ב " ה עכ " ל וכ " כ הראב " ד בהשגות ושכן איתא בירושלמי וכ " כ הר " ן ומביאו ב " י וכ " כ רבינו בא " ח בסוף סימן קנ " ד ולכן כתב כאן בסתם ונסמך על מה שפירש לשם ומה שלא כתב רבינו דין הלוחות לא כאן ולא בא " ח הוא לפי שנסתפק בפירושו שהרי רש " י כתב לא ידעתי מה הן ויש מפרשים הן העשויין לספרים שלנו שאינן עשויין בגליון עכ " ל והא ודאי ליתא דלא גריעי הני לוחות מדלוסקמא של ספרים והרמב " ם כתב הן הלוחות שכותבים בהם לתינוק להתלמד והראב " ד כתב שאין דעתו נוחה מזה הפי' ופי' הוא שהלוחות שעומדים עליהם המפטיר והמתרגם בשעת שימוש והתוס' בשם הערוך פירש שהן גליונות ספר תורה והקשו עליו והמרדכי ע " ש ראבי " ה פי' כעין פירוש הרמב " ם ומביאו ב " י ולפי שלא נתברר אצל רבינו פי' אלו הלוחות על נכון השמיטו :
Yoreh De'ah.282.10.1 וכל מה שעושה לספר תורה וכו' ירושלמי כתבוהו הרא " ש והמרדכי וע " ז סומכים האידנא שנהנים מהפריסא על השלחן לפי שלב ב " ד מתנה עליהן כיון שאי אפשר ליזהר שלא ליהנות מהן ועיין בא " ח סימן קנ " ד :
Yoreh De'ah.282.11.1 כתב הרמב " ם תפוחי זהב וכו' בפרק י' מהלכות ספר תורה ולפי שהרמב " ם כתב בסתם משמע דאף ביחיד שמכר ספר תורה שלו קאמר דאסור להוציאן לחולין והכי משמע מלשון ספרי הרמב " ם שבידינו שכתוב בהן ואסור להוציאן לחולין אא " כ מכר אותם לקנות בדמיהם ספר תורה או חומש אלמא דאף ביחיד שמכר ס " ת שלו קאמר ולכך השיג עליו ואמר ומיהו בפרק בני העיר וכו' דמדברי הרא " ש דמתיר ביחיד נשמע דלא כהרמב " ם דאוסר אפי' ביחיד ובש " ע לא הכריע ומשמע דנקטינן לחומרא וע " ל סימן ר " ע באיזה ענין שרי למכור מיהו נהגו העם להקל ואין להחמיר להם כיון שתולין עצמן בהוראת הרא " ש ז " ל וכתב הרב בהגהת ש " ע שאם כמצא בה טעיות לכ " ע שרי עד כאן לשונו נראה דטעמו כיון דהס " ת פסול א " כ אין לו דין ס " ת אלא כחומשין דשרי למוכרן מיהו הקונה אותה צריך להגיה מבראשית עד לעיני כל ישראל קודם שיקראו בו בצבור :
Yoreh De'ah.282.12.1 מותר להניח ספר תורה ע " ג ספר תורה וכו' ברייתא פ' בני העיר ( מגילה דף כ " ז ):
Yoreh De'ah.282.13.1 ומ " ש אבל לא חומשים ע " ג ספר תורה ט " ס הוא שהרי אח " כ כתב ולא חומשין ע " ג ס " ת ותרתי למה לי :
Yoreh De'ah.283.1.1 מותר לדבק וכו' ברייתא ספ " ק דב " ב [ דף י " ג ] וכתבו התוספות לשם דהא דאסור להניח נביאים וכתובים על גבי חומשים היינו בב' כריכות אבל בכרך א' אינו גנאי ומ " ש ובין כל נביא ונביא ג' כך כתב הרמב " ם בפ " ז מהלכות ס " ת אבל רש " י כתב ה " ג וכן בין כל נביא ונביא ובנביא של י " ב ג' שיטין : ומ " ש ואין קדושתה וכו' כ " כ הרמב " ם בסוף הפרק וכתב דהטעם דדין היתר כדין החסר כלומר דכי היכי דספר תורה החסר פסול ה " נ ביתר וכאן ה " ה יתר נביא שלם ויותר :
Yoreh De'ah.283.2.1 ומותר לכתוב כל התורה חומש חומש כו' ה " א בהניזקין ( דף ס' ) דקא מיבעיא להו מהו לקרות בחומשים בב " ה בצבור ופירש " י שיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו [ בגלילה ] ( ס " א במגילה ) כס " ת שלנו עד כאן לשונו פי' לפירושו דאילו בחומשין שלנו שאינן בגלילה פשיטא דאסור אלא בעשויין בגלילה קמיבעיא ליה ואסיקנא דאין קורין בהן בצבור מפני כבוד צבור אלמא דחומש שלם ניתן ליכתב ומ " ש ואין בהם קדושת ס " ת איכא למידק דא " כ אמאי אמרינן שאין קורין בו מפני כבוד הצבור תיפוק ליה מפני שאין בו קדושת ס " ת ואין לברך עליה וי " ל דאפילו לכתחלה כשיש ס " ת אחר היו קורין בחומשין כיון שהן בגלילה ותפורין בגידין ועשוי כתקנן ולא מיחסר במילתיה ועדיף טפי מספר תורה חסר כדאמר בגמרא פרק הניזקין הלכך יכול לברך עליו גם כן אף בצבור אי לאו משום כבוד צבור וע " ל בסימן רע " ט ובמ " ש לשם בס " ד :
Yoreh De'ah.283.3.1 ושיעור הגליון וכו' ברייתא פרק הקומץ ( מנחות דף ל' ) ואיכא לתמוה כיון דרבי' מפרש דמאי דקתני גבי ספר תורה בהך ברייתא שיעורא דאצבעות אינם אלא בגודל כדלעיל בסימן רע " ג א " כ אמאי קתני הכא גבי חומש בין דף לדף כמלא רוחב גודל ולא נקט ג " כ רוחב אצבע וב " י כתב דאפשר דרבינו מפרש דגבי חומש דקתני בין דף לדף כמלא רוחב גודל האצבעות השנויות בו אינם בגודל אבל אצבעות דס " ת דלא תנא גבייהו גודל שיעורייהו בגודל כסתם שיעור אצבעות בגמרא דהוו בגודל עד כאן לשונו ואיכא לתמוה דא " כ הו " ל לפרש דאצבעות דהכא גבי חומש אינם בגודל ועוד מנ " ל הא דסתם שיעור אצבעות בגמ' דהוו בגודל ותו דבפרק על אלו מומין סוף ( בכורות ד' ל " ט ) קאמר בגמרא תנא אצבע שאמרו אחד מד' בטפח של כל אדם למאי הילכתא אמר רבה לענין תכלת וכו' אלמא דסתם אצבעות אינם בגודל דאל " כ מאי קושיא למאי הילכתא אמרו הא איצטריך לאמרו לאורויי דכל סתם אצבעות שבתלמוד הוו באגודל ולפעד " נ פשוט דרבינו מפרש דהא דתני ברייתא גבי חומש ובין דף לדף כמלא רוחב גודל אינו אלא לגלויי דכל שיעור אצבעות דהך ברייתא בין בס " ת בין בחומש כולן בגודל הן ותנא סיפא לגלויי ארישא ואי הוי קתני בין דף לדף כמלא רוחב אצבע לא הוה ידעינן אי רוחב שאר אצבעות קתני בהך ברייתא אי רוחב גודל השתא דנקט בסיפא שיעור רוחב גודל גלי לן דכל שיעורא אצבעות דקתני בהך ברייתא בגודל קאמר דילמד סתום מן המפורש ובין בספר תורה ובין בחומש כולן בגודל הן :
Yoreh De'ah.283.4.1 רב אלפס התיר וכו' בהניזקין ( דף ס' ) קמיבעיא ליה אביי מרבה מהו לכתוב מגלה לתינוק להתלמד בה וא " ל אין כותבין וזו היא דעת הרמב " ם והרא " ש דאוסרין והרא " ש תמה על הרי " ף דהתיר ונדחק ליישב דבריו והב " י הקשה על היישובים ולבסוף כתב דס " ל לרי " ף דלא קי " ל כרבה בהא משום דאיהו אזיל לטעמיה דאמר התם האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת משום דלא ניתן ליכתב וכיון דאסיקנא ולא היא דהא ר' יוחנן ור " ל מעייני בספרי דאגדתא בשבתא והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך ה " נ כיון דלא אפשר עת לעשות לה' וגו' ממילא דנקטינן דכותבין מגילה לתינוק להתלמד בה מההוא טעמא גופא דעת לעשות לה' וזה כפתור ופרח ע " כ לשונו וכן פי' הר " ן דעת הרי " ף בר " פ כל כתבי בקצרה ומביאו ב " י וכ " כ המרדכי והאגודה בס " פ הניזקין וז " ל וה " ה דמותר לכתוב פרשת הקרברות וכ " ש ק " ש שבתפלות שלנו משום עת לעשות לה' שהרי אין כל העולם יודעין בע " פ ואין לכל העולם חומשים להביאם לב " ה ואתא לבטול תפלה וק " ש שהוא מן התורה ולכך מותר לכתבן הכא אע " פ שלא ניתן ליכתב ועוד יש להביא ראיה ברורה מהא דאיתא ר " פ שני דתמורה [ דף י " ד ] דקאמר רב דימי אם הייתי מוצא אדם הייתי כתוב איגרת לרב יוסף לבבל לא תסמי מנחת נסכים ממתני' וכו' ופריך עלה ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחה והא " ר יוחנן כותבי הלכות כשורפי תורה וכו' עד אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות ופריק אמרי דילמא מילתא חדתא שאני דהא ר " י ור " ל מעייני בספרי דאגדתא וכו' ופירש " י לחדש דבר כגון זה שחדשה היא שלא ישתכח אלמא דכל היכא דאיכא חששא שמא ישתכח הדבר כגון הכא דאתא לבטולי ק " ש ותפלה אית ביה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך וכו' וכך המנהג פשוט בכל המדינות ותמהתי על מ " ש ב " י בש " ע בסתם כדברי הרמב " ם ולא חשש למנהג כל ישראל כהרי " ף והמרדכי גם הרב בהגהותיו בש " ע לא הזכיר דבר וזה ודאי כשגגה שיצאה מלפני השליט :
Yoreh De'ah.284.1.1 אסור לכתוב בלא שרטוט וכולי פ " ק דגיטין [ דף ו' ] ומ " ש בשם הרמב " ם דמתיר בג' ואוסר בד' כ " כ בסוף פ " ז מהלכות ס " ת ובהגהות מיימוני לשם כתב דט " ס הוא שהרי בסוף פ " ד דהלכות יבום כתב דאסור בג' ומותר בשנים וכ " כ בתשובת הרשב " ץ שעל דבריו בהל' ייבום יש לסמוך להחמיר ומביאו ב " י וכן פסק בש " ע ודלא כמ " ש בספר כ " מ בשם הנגיד רבינו יהושע שכדבריו בהלכות ספר תורה נקטינן דדוכתא עדיפא דליתא :
Yoreh De'ah.284.2.1 כתב הרמב " ם כל כתבי הקודש וכו' ור " ת פי' דוקא וכו' עיין בתוספ' דפ " ק דגיטין [ דף ו' ] בד " ה אמר ר' יצחק לשם מבואר הטעם לפי' ר " ת ונראה דלפי דהרמב " ם אמר כל כתבי הקודש וכו' ואפילו כתובים על הנייר משמע ליה לרבינו דבכל ענין אוסר אפי' בכותב אגרת שלומים לחבירו דרגילים לכתבו על הנייר ולכך אמר ור " ת פי' דוקא כשכותבין הפסוק לשם דרשא וכו' ברייתא וב " י הקשה על מ " ש ור " ת פי' וכו' ולפי מ " ש ל " ק ולא מידי . ודין שרטוט ע " ל סי' רע " א : ומ " ש אבל הכותב אגרת שלומים וכו' מותר לכתוב כמה תיבות בלא שרטוט תימא תיפוק ליה דאסור משום דאסור לכתוב אפילו אגרת שלומים פסוקים פסוקים דהו " ל כמו מגילה להתלמד בה דלא שרי אלא חומש שלם ובאגרת שלומים דהכא ליכא משום עת לעשות לה' וגו' כיון דליכא מילתא חדתא כי הך דתמורה שהרי אינו כותב התיבות אלא לדבר צחות וי " ל דאף לדבר צחות אין היתר אלא בסירוגין כדמוקמינן גבי טבלא של זהב בפ " ג דיומא ופירש " י תחלת [ דף ל " ח ] דבתחלה כותב ג' תיבות אחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא עוד כותב ג' תיבות ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא וכן הרבה א " נ כמ " ש הר " ר ירוחם בנתיב שני סוף חלק שני ע " ש תשובת הרמב " ם דכותב ג' תיבות בשיטה ראשונה וג' תיבות רחוקות מהן בשיטה שנייה שאינה נקראת עם הראשונה עכ " ל והיינו דכתב בחבורו פ " ז מהלכות ספר תורה כתב מגילה שלשה שלשה תיבות בשיטה אחת מותר ופי' בכסף משנה דזה הוא פי' דסירוגין דהיינו שכותב ג' תיבות ומדלג וכותב שיטה שנייה ג' תיבות עכ " ל ומביאו ב " י אך קשה לפי פי' זה דהרמב " ם א " כ מאי פריך בהך דתמורה דילמא היה כותב לו איגרת בסירוגין בהרבה שיטות דשרי אפילו בפסוקים כ " ש בכותב הלכות אבל לפירוש רש " י לא קשיא כלל דכיון דלא שרי אלא לכתוב תחלת הפסוק ואח " כ כותב ראשי . תיבות א " כ בהך דתמורה דמילתא חדתא הוה בעי למיכתב ליה לא היה אפשר לכותבו בראשי תיבות דא " כ לא יבין רב יוסף מאי בעי למימר דלא דמי לפסוק דבקיאי אינשי בהו ויבין בטוב בתחלת הפסוק מה שרוצה בסוף בראשי תיבות וי " ל להרמב " ם דהומ " ל הך שינוי' אלא דעדיפא מינה משני דאפי' סירוגין לא צריך אלא כותב כדרכו והוה שרי מטעם עת לעשות לה' :
Yoreh De'ah.285.1.1 מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע וכו' משנה בפרק הקומץ ( מנחות דף כ " ח ) שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו אפילו כתב אחד מעכב ופי' רש " י אפילו אות אחת מעכב דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ושלימה :
Yoreh De'ah.285.2.1 וגדולה מזה וכו' פי' לא לבד שכר זה דאריכות ימים אלא אף זה שהבית נשמר על ידה וכתב ב " י ואע " ג דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית משום דאריכות ימים הוא נס נסתר ושמירת הבית הוא נס נגלה שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזוקין והדר בבית שיש בו מזוזה נצול קרי לשמירת בית גדול א " נ משום דשמירת הבית הוא היפך מנהג מלך של ב " ו שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ קרי ליה גדול עד כאן לשונו ותירוץ האחרון הוא נכון אבל לפעד " נ דה " ק וגדול מזה דלא לבד שהקב " ה נותן לאדם שכרו על קיום מצוה זו דהיינו אריכות ימים הוא ובניו אלא אף זה דהמצוה עצמה היא שומרת ביתו שע " י נשמר מבית מכל היזק משא " כ בשאר כל המצות דאע " ג דנאמן הוא יתברך שישלם לאדם שכר לעתיד על קיום מצותו מכל מקום אין מגיע לו שום הנאה וריוח מגוף קיום המצוה בעצמה משא " כ במצוה זו דאיכא הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה שהבית נשמר על ידה וזה נוסף לו על השכר שיתן לו הקב " ה על קיום המצוה כמו שנותן שכר על כל שאר קיום מצותיו לפום צערא אגרא :
Yoreh De'ah.286.1.1 ואלו הן וכו' בפ " ק דיומא [ דף י " א ] תניא בשעריך אחד שערי בתים וכו' ופירש " י א' שערי מדינות יש מדינה מוקפת הרים ויערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר עכ " ל נראה דס " ל דאין לפרש שערי מדינות שערי עיירות כמו עילם המדינה דפירושו עיר דהא תני בהדיא ואחד שערי עיירות אלא שערי מדינות ממש קאמר כגון ארץ הגר וצריך שתדע דאין דין זה דשערי מדינות ועיירות נוהג אלא היכא שאין שם דירה כ " א לישראלים ולא לעכו " ם דאי איכא נמי דירה לעכו " ם אפי' רובם ישראל פטורים מלעשות מזוזה משום סכנה כדקאמר אביי התם דה " ט דלא עשו מזוזה לשערי העיר דמחוזא אף על פי שהיו רובן ישראל משום דאיכא סכנה שלא יאמר המושל כשפים עשיתם בשערי עירי וכדתניא מזוזות יחיד נבדקת פעמים בשבוע ושל רבים ( פי' שערי חצרות מדינות ועיירות ) פעמיים ביובל ואמר ר' יהודה מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי ומצאו קסדור א' ונטל ממנו אלף זוז פי' ר " י בא לפרש דשל רבים דקתני ת " ק דבודקים דוקא כשכולם ישראלים דרים בו אבל אי איכא דירה נמי לעכו " ם אין בודקין משום דאיכא סכנה דיעליל המושל לומר כשפים אתם עושים בשערי העיר כמעשה שהיה בארטבון וכו' וכיון שאין בודקין א " כ אין עושין להן מזוזה כלל ומה " ט לא היו עושין מזוזה בשערי העיר דמחוזא וא " כ הך ברייתא דמחייב בשערי מדינות ועיירות בדכולן ישראל דרים בו ולפי שהוא דבר פשוט כתבוה הפוסקים בסתם ולא פירשו ומזה הטעם נמי אין עושין מזוזה בשערי רחובותינו כגון בקראקא ובפראג שקבעו שערים ברחובות היהודים ונסגרים בלילה ולא קבעו בהן מזוזה מעולם וה " ט משום סכנה דעלילות המושל מזומנות תמיד על שונאי ישראל וכיוצא בוה כתב מהר " א שטיין בביאוריו לסמ " ג וכ " כ האגודה על שערי קהילות קלוני " א ושערי קהלות וירמייז " א עיין עליו פ " ק דיומא ומביאו ב " י בסוף סימן זה ועוד מטעם אחר אין עושין שם מזוזה כיון דהנכרים יטלוה בודאי ויבזוה וא " כ יהיו גורמין בזיון לכתבי הקודש ומכאן למדנו בישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר או מי דבש שקורין שענ " ק והנכרים מלאים הבית בכל יום ורגילין ליקח מזוזה ונוהגין בהם מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותן פתחים אא " כ שהפתח הוא במקום שמור מן הנכרים שלא יטלו המזוזה ממנו :
Yoreh De'ah.286.2.1 ומ " ש ובית האשה ובית השותפים ה " א התם באידך ברייתא ובגמרא פריך פשיטא ומשני מה " ד ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם קמ " ל ותימא הכי נמי אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי אלא ביתך למה לן לכדרבא דאמר רבא דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעיה דימיניה עקר ברישא :
Yoreh De'ah.286.3.1 ומ " ש ובית התבן ובית העצים ובית הבקר סתמא חייבים וכו' שם הכי תני רב כהנא דדוקא כשרוחצות פטורין משום דמקום גנאי הוא שעומדות שם ערומות ואין כבוד שמים להיות שם מזוזה אבל סתמא חייבים דהוי מקום דירה ודלא כדרב יהודה דפליג ואמר דסתמא נמי פטורים דלאו דירה הוא ואף על פי שהנשים מתקשטות שם לא חשיב ליה דירה בכך אלא שפיר הוי מקום דירה אפי' אין מתקשטות שם כל זמן שאין רוחצות שם וכי פסקו הרי " ף והרא " ש ודלא כמ " ש הרמב " ם דדוקא כשהנשים מתקשטות בהן הוי מקום דירה דפסק כרב יהודה דסתמא פטורין ואע " ג דבהך ברייתא דרב כהנא תני נמי בית האוצרות לא נקט לה רבינו משום דכבר כתב ברישא ואוצרות יין ושמן דחייבים בסתמא והא דפטורין כשנשים רוחצות בהן ממילא ידעינן לה דלא עדיף בית האוצרות מבית התבן ובית העצים דפטורין מטעמא דגנאי הוא וכו' דמ " ש הא מהא . וא " ת לפ " ז א " כ ל " ל לרבינו למינקט בית הבקר הא כבר כתב ברישא רפת בקר וי " ל דרפת בקר אינו בית הבקר דבית הבקר הוא עשוי לבקר אבל אין מעמידין בו בהמות בקביעות ונשים רוחצות בו אבל רפת בקר משמע שעומדות בו בקר בקביעות והוא מלוכלך בזבל הבקר ואין הנשים רוחצות בו ומש " ה ברישא כתב רבינו רפת בקר דחייבין ואין שם צד לפוטרו וכאן בסיפא כתב בית הבקר דאיכא צד לפוטרו ממזוזה דהיינו דבסתמא חייבים . אבל כשרוחצות בו נשים פטורים ממזוזה והיינו משום דרגילות הוא שנשים רוחצות בו מה שאין כן ברפת בקר ומכאן תשובה להרמב " ם שכתב דדוקא כשהנשים מתקשטות בו חייבים דהא רפת בקר כיון שמלוכלך בזבל אין הנשים מתקשטות בהן ואפ " ה הוה מקום דירה וחייבין וצריך לדחוק ולומר דס " ל לרמב " ם דאף ע " פ דאין רוחצות בו אפ " ה מתקשטות בו לפי שעה אבל התוס' לשם פי' להדיא דברפת בקר לא רוחצות ולא מתקשטות ע " ש וא " ת כיון דרפת בקר מלוכלך בזבל אמאי חייבין במזוזה : ומ " ש מבית הכסא ובית המרחץ ובורסקי ובית הטבילה דפטירין כיון שאינן עשויין לכבוד רפת בקר ולולין נמי אינן עשויין לכבוד וי " ל דשאני רפת בקר ולולין אף ע " פ שהן מקום טינופת ואין עשויין לכבוד מ " מ לא נפיש זוהמייהו משא " כ בית הכסא והנך דדמי ליה דנפיש זוהמייהו וה " א להדיא בגמרא ב " ה וכו' פטורין משום דנפיש זוהמייהו :
Yoreh De'ah.286.4.1 ב " ה של כפרים וכו' ברייתא שם פליגי בה ר " מ וחכמים והלכה כחכמים דפטרי כשאין בהם בית דירה לחזן ופי' רבינו דלא פליגי אלא בשל כרכים אבל בשל כפרים מסתמא דרים בה אורחים דאין ידם משגת לייחד בית לאורחים וכ " כ הרי " ף והרא " ש והרמב " ם בהל' מזוזה :
Yoreh De'ah.286.5.1 ומ " ש אבל בית הכסא וכו' בגמרא מפרש טעמא אף ע " ג דעשוי לדירה בעינן שיהיו עשויין לדירת כבוד והני כיון דנפיש זוהמייהו אינן של דירת כבוד כדפרישית בסמוך :
Yoreh De'ah.286.6.1 ומ " ש אבל כל מקום שהוא לדירה חייב אף על פי שהוא במקום הטינופת נראה דבזה בא ליישב דלא תקשה מרפת בקר ולולין שהוא במקום הטינופת וחייב דשאני התם דכיון דלא נפיש זוהמייהו הו " ל עשוי לדירת כבוד דלפעמים משתמש אדם בהם צרכיו וב " י כתב שרבינו בא להורות מ " ש בסמ " ג דבעיר שיש בה חזירים דבפתח הבית איכא טינופת דחזירים חייב במזוזה בדאיכא גובה עשרה טפחים מן הארץ עד מקום התחלת מזוזה ויש לכסותה וכן בחדרים היכא דאיכא טינופת דתינוקת מצויים שם יש לכסות הנקב בשעוה וכתב סמ " ג דבמקום טהרה טוב להיות נראית . כתב הכל בו וז " ל כתב הרי " ף ז " ל בית משכב נשים פטורה מפני שמכבסות ורוחצות בהם ומקשטין עצמן שם וכו' וכ " כ הר " מ חדר או עלייה שאיש ואשתו ישנים וכו' עד פטורין מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות שם כל שכן שהאיש ואשתו ישנים שם ע " כ ומביאו ב " י ונראה דמה שכתב דאיתא פ " ק דיומא פטורין מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות שם הוא ט " ס דאדרבה מפני שמתקשטות הויא בית דירה וחייב במזוזה אלא צריך להגיה שהנשים רוחצות שם דה " א בגמרא להדיא גם בדברי הר " פ צריך לפרש דלא הזכיר מתקשטות כדי לומר דמש " ה פטורין מן המזוזה דאדרבה מה " ט חייבין במזוזה אלא ה " ק אף על פי שמתקשטות והויא דירה אפ " ה פטורין כיון שג " כ רוחצות וקאמר נמי שהן מכבסות שם כלומר שעושין שם כל צרכיהן כיבוס וקישוט ומרחץ ועיקר הטעם משום מרחץ דעומדות לשם ערומות אי נמי כיבוס נמי הוי טעם לפוטרו דאיכא טינופת דבגדי קטנים דכובסת אותן ונפיש זוהמייהו אבל קישוט ודאי לא נקט אלא לרבותא וב " י השיג על דברי הר " מ ואמר דעד כאן לא פטרו משום דנשים רוחצות אלא בבית התבן ובית הבקר אבל בית דירה ממש אף על פי שהנשים רוחצות שם חייב עכ " ל ולפעד " נ דלא אמרו בגמרא דבית התבן ובית הבקר ובית הענים והאוצרות דאם הנשים רוחצות בו פטורים אלא משום דהרגילות הוא דהנשים רוחצות שם אבל בבית דירה ממש אין שם רחיצה אבל היכא דרגילים הנשים לרחוץ בבית החורף או בחדרים כנשי דידן פשיטא דפטורים מן המזוזה דאי אפשר לרחיצה אא " כ היא ערומה ואיכא בזיון דכתבי הקדש ומשום הכי נתפשט המנהג שאין עושין מזוזה כ " א בפתח הבית סמוך לר " ה והיינו משום דרוחצין בבית החורף בחורף ובחדרים בקיץ עומדים שם ערומים ומהר " ם שהיו בביתו כ " ד מזוזות היה נזהר שלא ירחצו בביתו כלל אבל היכא דאיכא רחיצה פטור מן המזוזה וה " ה היכא דמכבסים בגדי קטנים דנפיש זוהמא דתינוקות נמי פטורה מן המזוזה ומקרוב נהגו הלומדים לתקן מזוזה לכל הפתחים שבבית ומיהו צריכין ליזהר שלא יעשו מזוזה במקום שרגילין שם לירחץ או לכבס טינופת דבגדי קטנים וכן בבית החורף שאיש ואשתו ישנים בו בחורף וכן בחדרים שישנים שם בקיץ ג " כ פטורין מן המזוזה ואיכא נמי איסורא דבזיון כתבי הקדש כשעושה שם מזוזה דמצוה הבאה בעבירה היא ואף ע " ג דהב " י השיג ע " ז ואמר ועוד דאפי' בהנך לא פטרי אלא מפני שהנשים רוחצות שם ערומות וא " כ בחדר שאיש ואשתו ישנים בה אף על פי שמשמשים אין עומדים ערומים חייב במזוזה וכן עמא דבר עכ " ל מ " מ נראה לע " ד כדי ליישב דברי הר " מ דס " ל דתשמיש המטה הוא בזיון טפי מעומדים שם ערומים דהלא מחיצה עשרה לא התירו בה תשמיש המטה אלא כשאין לו בית אחר שיוציא לשם כתבי הקדש ואילו בעומד ערום פשיטא דמהני מחיצה עשרה ומ " ש וכן עמא דבר ודאי כך הוא במלכותו אבל בני אשכנז אין נוהגין לעשות מזוזה כי אם בפתח הבית סמוך לר " ה וכ " כ במהרי " ל בתשובה סימן צ " ד שהשיב להר " ר אברהם ומיהו בדברי הר " א שם בשאלתו כתוב דכשציר הדלת סובב בבית החורף ונמצא כשהדלת נעול המזוזה מבחוץ חייב במזוזה אף על פי שרוחצות בבית החורף או ישנים שם וכן פסק הרב בהגהת שלחן ערוך והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.286.7.1 אכסדרה וכו' מימרא דרב חסדא ואוקימתא דגמרא פרק הקומץ ( סוף מנחות דף ל " ג ) וטעמא דהפצימין לחיזוק התקרה הוא דעבידין להעמידו ולא משום מזוזות הפתח נעשו :
Yoreh De'ah.286.8.1 מרפסת וכו' פי' דתרתי מתנייתא קשיין אהדדי דבפרק קמא דיומא תניא דבית שער אכסדרה ומרפסת פטורין ובפרק הקומץ תניא דחייבין ותירץ הרי " ף בה' מזוזה דברייתא דתני בה חייבין מיירי בפתוח לבתים ופירש רבינו דבמקום שפתוח לבתים לא איצטריך לאשמועינן דפשיטא דחייבין אלא איצטריך דאף במקום שנכנסים לו מר " ה נמי חייבין והר " ן פרק קמא דסוכה ( סוף דף של " ג ) הביא דברי הרי " ף ופי' דהפתוח לחצר כפתוח לבתים וחייב והביא ראיה מבי הרזיקי דחייב בשתי מזוזות דהיינו בית שער הפתוח לחצר ובתים פתוחים לבית שער כדכתב רבינו בסמוך דאלמא דבית שער הפתוח לחצר חייב וא " כ הא דתניא דבית שער ומרפסת ואכסדרה פטורים מיירי בפתוחים לגינה דוקא כל זה פי' הר " ן לפי דעת הרי " ף והכי נקטינן ודלא כהמרדכי שכתב וז " ל ורי " ף תירץ דהכא בפתוחין לבית וההיא בפתוחין לחצר דא " כ קשה מהך דבית הרזיקי דשמעינן מינה דבית שער הפתוח לחצר חייב במזוזה ור " י תירץ דביומא קאמר דפטורין מדאורייתא ובהקומץ קאמר דחייבין מדרבנן ולזה התירוץ הסכים הר " ן ז " ל בפ " ק דסוכה וכ " נ מסקנת הרא " ש ורבי' ודלא כב " י שהביא בש " ע שני הדיעות ולא הכריע וקשיא לי דבברייתא תניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבין ורבי' לא כתב אכסדרה והכניס במקומו גינה דאף על פי דמוקי תלמודא הך דרב חסדא דאכסדרה פטורה בפרוצה ברוח רביעית לגמרי והא דתני חייבין ביש לה מחיצה גם ברוח רביעית וזה כבר כתבו רבינו בסמוך אפ " ה היה לו לרבינו לכתוב כאן דין אכסדרה בהדי בית שער ומרפסת ולחלק בין כשהוא פתוחה לבתים או לחצר ובין פתוח לגינה דאכסדרה הפתוחה לגינה אפי' יש לה מחיצה גם ברוח רביעית היא פטורה וכשפתוחה לבתים או לחצר חייבת דהא פשיטא דרב חסדא דקאמר אכסדרה פטורה משום דהפצימין לחזוקי תקרה הוא דעבידין אף בפתוח לבתים היא פטורה כיון דהפצימין לא נעשו משום מזוזות הפתח אבל כאן מיירי באכסדרה שיש לה מחיצה ברוח רביעית והפצימין נעשו לשם מזוזות הפתח דומיא דבית שער ומרפסת ואפ " ה אינן חייבין אלא בפתוח לבתים או לחצר אבל בפתוח לגינה פטורים וא " כ קשיא טובא למה השמיט רבינו כאן דין אכסדרה וצ " ל דס " ל לרבינו דאכסדרה כשיש לה ד' מחיצות לעולם חייבת במזוזה אפי' בפתוח לגינה דלא דמי לבית שער ומרפסת דאין מצניעין בתוכו כלים ואינו חשוב בית דירה אלא ע " י שפתוחים לבתים אבל אכסדרה אף על פי שברוח רביעית המחיצה נמוכה מצניעין שם כלים והויא בית דירה אפי' פתוחה לגינה וכך צריך לפרש לפירש " י בין אכסדרה שנותנין לה ד' אמות בחצר עיין בח " מ סימן קע " ב סעיף ו' ובמ " ש לשם בס " ד . מיהו באלפסי ובאשיר " י וברמב " ם לא משמע הכי אלא גם באכסדרה אף ע " פ שיש לה ד' מחיצות אם אינה פתוחה אלא לגינה פטורה ממזוזה . אך קשה על דברי רבינו דאע " פ דודאי דגם בגינה איכא לחלק דאם פתוחה לבתים חייבת במזוזה ואם לאו פטורה מפני שאינו עשוי לדירה וכמ " ש גם הרמב " ם להדיא מ " מ מנ " ל לרבינו דלר " י חייבת גם גינה מדרבנן ודילמא דוקא במרפסת ואכסדרה ובית שער דקרוב הוא לבית דירה ואיכא לאחלופי בבית דירה גזרו בהו רבנן שחייבין במזוזה אבל גינה לא אתי לאחלופי בבית דירה אימא לך דפטורה ממזוזה אפי' מדרבנן ומדברי רבי' משמע דר " י מחייב בכולהו מדרבנן דאע " ג דכתב ור " י פי' דבית שער חייב מדרבנן לאו דוקא בית שער דה " ה מרפסת וגינה אלא דנקט חדא דלאו כי רוכלא ליחשב וליזל ומנ " ל לרבינו הא דכתב דר " י ס " ל הכי אף בגינה הלא לא קאי פי' ר " י אלא אבית שער ואכסדרה ומרפסת דתני בברייתא וצ " ע :
Yoreh De'ah.286.9.1 בית שער שפתוח לבית וכו' מימרא דרב יהודה בפרק הקומץ ( סוף מנחות דף ל " ג ) בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות ומפרש רבינו דהיינו חוץ ממזוזה שלישית בפתח שנכנסים לבית שער מר " ה דאל " כ אלא אינו חייב אלא במקום שפתוח לבית ובמקום שפתוח לר " ה אבל במקום שפתוח לחצר פטורה קשה א " כ מאי אתא לאשמועינן הא פשיטא דכל בית שער חייב במזוזה אבל המרדכי דהקשה קושיא זו הא פשיטא דכל בית שער חייב במזוזה תירץ בשם ר " י דאשמועינן אף ע " פ שא' מן הפתחים אינו רגיל כ " כ אפ " ה אין הרגיל מבטל את שאינו רגיל וכו' וב " י מביאו :
Yoreh De'ah.286.10.1 בית שער העומד בין הגינה לבית וכו' ברייתא בפרק הקומץ סוף ( מנחות דף ל " ג ) ת " ר בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית ר' יוסי אומר נידון כקיטונית וחכמים אומרים נידון כבית שער רב ושמואל דאמרי תרוייהו מגינה לבית דכ " ע לא פליגי דחייב מ " ט ביאה דבית היא כ " פ מבית לגינה מ " ס קיטונית עיקר ומ " ס גינה עיקר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מבית לגינה דכ " ע לא פליגי דפטור מ " ט פיתחא דגינה הוא כ " פ מגיגה לבית מ " ס ביאה דבית היא ומ " ס כולה אדעתא דגינה הוא דעבידא אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף ורב אשי עביד כרב ושמואל לחומרא והילכתא כרב ושמואל לחומרא ופי' רש " י הילכתא כרב ושמואל צריך מזוזה לתרוייהו ס " ל כר' יוסי וכך הוא מסקנת הרא " ש ולכן אף ע " ג דאיכא פלוגתא בין הפירושים דאיכא מאן דמפרש דאותו פתח שבין גינה לבית שער הוא הנקרא מגינה לבית והפתח השני שבין קיטונית לבית שער הוא הנקרא מבית לגינה ואיכא מאן דמפרש איפכא דהפתח שבין גינה לבית שער הוא הנקרא מבית לגינה והפתח השני שבין קיטונית לבית שער הוא הנקרא מגינה לבית ואיכא מאן דמפרש שאותו הפתח שבין גינה לבית שער אם היכר הציר הוא בבית שער הוא הנקרא מגינה לבית ואם היכר הציר הוא בגינה הוא נקרא מבית לגינה אבל פתח השני שבין קטונית לבית שער לא איירי ביה תנאי ולא רב ושמואל ורבה ורב יוסף דפשיטא דחייב במזוזה והרא " ש ורבינו לא הזכירו דבר מפירושים אלו וה " ט דלמאי דפירש " י דקי " ל הילכתא כר' יוסי ואליבא דרב ושמואל אין חילוק דהלא בשני פתחים אלו חייבים במזוזה בין דאיכא היכר ציר בבית ובין דאיכא היכר ציר בגינה ולכך סתמו וכתבו דחייב בב' מזוזות :
Yoreh De'ah.286.11.1 בית המדרש פטור מהמזוזה וכו' שם קאמר ההיא פיתחא דעייל ביה ר' למדרשא לא הו " ל מזוזה ומותבינן והא ההיא פיתחא דהוה עייל בה רב הונא לבי מדרשא והויא לה מזוזה ההיא רגיל הוה ואמר רב יהודה א " ר במזוזה הלך אחר הרגיל ופירש " י ההיא פיתחא דעייל בה ר' לבי מדרשא פתח קטן היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויוצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו אם יעבור לפניהם : רגיל הוה . רוב הנכנסים לבית המדרש היו באין באותו פתח : הלך אחר הרגיל . אם יש שני פתחים לחדר אחד באותו פתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה עד כאן לשונו ונראה דלפירש " י נמי ודאי לישנא דההיא פיתחא דעייל בה רבי ודעייל בה רב הונא משמע דהיינו פתח הבית שהיה יוצא ממנו ליכנס לבית המדרש אבל מלבד זה היה פתח בבית המדרש העשוי לכל לכניסה ויציאה דחייב במזוזה דבית המדרש שפיר הוי מקים דירה כל היום דלא דמי לבית הכנסת דלא משתהי בה אלא שיעור תפלה בלבד ואת " כ יוצא ממנה ואין בה דירה לשום אדם הילכך פטור אבל בית המדרש הוי דירה וחייב אלא דפתחא דרבי דהוא לבדו היה נכנס בפתח קטן שאצל מקומו בבה " מ הילכך לא הוה ביה מזוזה אלא בפתח העשוי לכל לכניסה ויציאה כדרב יהודה דבמזוזה הלך אחר הרגיל אבל פיתחא דרב הונא דהיה יוצא ונכנס בו מביתו לבית המדרש לא היה מיוחד לרב הונא לבדו כי כל בני הבית היו רגילין בההיא פתח ליכנס בו לבה " מ ולצאת ממנו לבית השתא כיון שגם פתח זה רגיל כמו הפתח שעשוי לכל לכניסה ויציאה שניהם חייבין במזוזה דלא א " ר יהודה אלא באחד רגיל ואחד שאינו רגיל דהלך אחר הרגיל אבל בשניהם רגיל אף על פי שאחד נכנסים ויוצאים בו יותר הרבה אפ " ה כיון שגם זה רגיל שניהם חייבין וכמו שיתבאר בסמוך אצל יש בבית הרבה חדרים וכן הוא דעת המרדכי ולפ " ז גם לפי תלמוד שלנו בית המדרש חייב במזוזה כדאיתא בירושלמי אבל הרא " ש פי' דפתח בה " מ העשוי לכל לכניסה ויציאה פשיטא דפטור ממזוזה כדמוכח בברכות פ " ג שאכלו ( ריש דף מ " ז ) בעובדא דאביי ורבין והכא בפיתחא דר' ופיתחא דרב הונא מיירי בפתח שיוצא ונכנס בו מביתו לבית המדרש ומחלק בין היכא דרגיל בו דחייב ובדאינו רגיל דפטור וכך הם דברי רבי' ותחלה אמר בית המדרש פטור מהמזוזה ומיירי בדליכא אלא פתח אחד העשוי לכל לכניסה ויציאה אח " כ אמר ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו חייב במזוזה וכדי שלא נבין שע " י אותו הפתח שחייב בה במזוזה צריך לעשות מזוזה גם בפתח העשוי לכל לכניסה ויציאה על כן חזר ואמר אבל עיקר הפתח העשוי לכל לכניסה ויציאה פטור והיכא שהפתח העשוי לצאת בו לביתו ואינו רגיל בה דפטור ממזוזה כי הך פיתחא דרבי לא כתבו רבינו בפירוש משום דמדיוקא שמעינן לה דכיון דאמר דברגיל חייב במזוזה מכלל דבאינו רגיל פטור . ולענין הלכה פסק ב " י שיש לעשות מזוזה בבית המדרש אבל לא יברך אקביעותא ע " כ ולפעד " נ דנכון הוא שכשיקבע מזוזה בפתח הבית ויברך עליה שיהא דעתו גם על קביעות המזוזה שבבית המדרש ויקבע אותם זה אחר זה תחלה בפרוח הבית ואח " כ בפתח בית המדרש וברכה זו חוזרת על שניהם :
Yoreh De'ah.286.12.1 סוכת החג בחג פ " ק דיומא [ דף י' ] פליגי בברייתא ר' יהודה וחכמים והלכה כחכמים דסוכה דירת עראי בעינן דמש " ה סוכה למעלה מכ' אמה פסולה לפי שאינה ראויה ליעשות אלא במחיצות קבע וכיון דסוכה דירת עראי היא פטורה ממזוזה דגבי מזוזה בעינן בית חשוב בקבע :
Yoreh De'ah.286.13.1 ומ " ש דהבית שבספינה נמי פטור כ " כ הרמב " ם בפ " ו וכתב דהטעם הוא כמו גבי סוכה לפי שאינה עשויה לדירת קבע ומצאתי כתוב דתוספתא היא :
Yoreh De'ah.286.14.1 ומ " ש החניות שבשווקים פטורין נראה דטעמו דלאו דירה היא שאינה עשויה אלא לצאת ולבא ולמכור שם סחורתו והרמב " ם כתב דהטעם מפני שאינן קבועין לדירה עכ " ל :
Yoreh De'ah.286.15.1 שתי סוכות של יוצרים וכו' מימרא דרבי לוי משום ר " מ פ " ק דסוכה ( דף ח' ):
Yoreh De'ah.286.16.1 בית שאינו מקורה בפרק הקומץ ( מנחות דף ל " ג ) פתחי שימאי פטורין מן המזוזה ופליגי בה אמוראי חד אמר דלית להו תקרה וח " א דלית להו שקפי ואיכא נמי תרי לישני בפי' רש " י חד לישנא מפרש תקרה אסקופה עליונה שקפי מזוזות וחד לישנא מפרש תקרה שאין הבית מקורה שקכי אסקופה עליונה ולהאי לישנא כתב הרא " ש דלא קשה משערי חצירות דחייבים במזוזה אף ע " פ שאיננו מקורה דשאני חצר דרכו בכך אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה :
Yoreh De'ah.286.17.1 ומ " ש או שאין בו ד' על ד' פטור ברייתא בפ " ק דסוכה ( דף ג' ) וטעמא דבמזוזה כתיב ביתך ואין נקרא בית בפחות מד' על ד' והרמב " ם ס " ל דכל שיש בו לרבע ד' על ד' אפי' עגולה וכו' חשוב כאילו היה מרובע :
Yoreh De'ah.286.18.1 בית שאינו מקורה פטור ואם מקצתו מקורה וכו' כלומר הא דבית שאינו מקורה דקאמרן דפטור יש לחלק דאם מקצתו מקורה וכו' :
Yoreh De'ah.286.19.1 ומ " ש בשם הרמב " ם שצריך להעמיד לו דלתות תחלה טעמו דה " א בגמרא דקאמר ליה רב נחמן לריש גלותא תלי דשי ברישא דמשמע דאפילו היה דעתו לעשית לו דלת לאחר קביעות מזוזה פסולה אלא צריך לתלות הדלת בתחלה והתוס' והרא " ש והמרדכי ס " ל דאכילו לא עשה דלת לפתח כלל חייבת במזוזה ופי' תלי ליה דשא ברישא משום היכר ציר כדכתב רבינו בסימן רפ " ט ע " ש ורי פי' תלי דשא ברישא שיעמוד המזוזות בבנין ואח " כ יקבע בה המזוזה של כתב ואם קבעה תחלה ואח " כ העמיד המזוזה של כתב בבנין פסולה דהוה ליה עשוי המזוזה קודם שתבא לידי מצוה ונראה דבזה גם הרי " ף והרמב " ם והרא " ש ורבינו מודים לפירש " י דפסולה היא והתלמוד לא היה צריך לאומרו דפשיטא הוא דפסולה בכך כדמוכח מהך דרב אחא בריה דרבא בדין העמיד לה מלבן של קנים דחותך שפופרת ומניחה ל " ש אלא שהעמיד ולבסוף חתך והניח אבל חתך והניח ולבסוף העמיד פסולה תעשה ולא מן העשוי ומביאו הרי " ף והרא " ש ולמה ליה לתלמודא לאשמועי' הא דינא תרתי זימני גם הרמב " ם בספ " ה כתבה להך דרב אחא וכן רבינו כתבו בסוף סימן רפ " ט ע " ש :
Yoreh De'ah.286.20.1 יש בבית הרבה חדרים וכו' בפרק הקומץ ( ריש מנחות דף לד ) מימרא דרב פפא וע " פ לשון אחר שפי' רש " י מתשובת הגאונים וכדפרי' לעיל בדין בית המדרש דחייב במזוזה לפירש " י היכא שיש בו פתחים הרבה וכך הוא פי' כאן בדין בית שיש בו פתחים הרבה דאם רגיל בשתיהם אע " פ שבאחד הכל נכנסים ויוצאים ובשני אין כ " כ נכנסין ויוצאין כולן חייבין במזוזה אבל אם פתח השני איננו אלא לאחד בלבדו פטור ממזוזה ואין להקשות לפירש " י דלמה ליה לתלמודא לאשמועינן דין זה תרתי זימני גבי ב " ה וגבי בית די " ל דגבי בית המדרש לא שמעינן אלא היכא דפתח אחד רגיל ופתח שני אינו מיוחד אלא לו לבדו דפטור בזו וגבי בית אשמועינן דאם יש לו פתחים ורגיל בכולם אלא דבחד הכל נכנסין ויוצאין חייב בד' מזוזות וילמדו זה מזה הפטור והחיוב :
Yoreh De'ah.286.21.1 תנא פתח שאחורי הדלת וכו' בפ' הקומץ ( מנחות דף ל " ד ):
Yoreh De'ah.286.22.1 זמ " ש בשם פירש " י כך כתב הרא " ש ולפ " ז משמע לכאורה דהא דתנא פתח שאחורי הדלת היינו פתח המערבי שאין בה דלת היא אחורי הדלת הקבוע בפתח הצפוני ומיירי דציר הדלת הוא בזוית אצל הפצים ונקרא פתח המערבי פתח שאחורי הדלת הצפוני כשאותו הדלת הוא פתוח דאם אותו הדלת הוא סתומה אין הפתח המערבי אחורי הדלת אבל איכא לתמוה אמאי א " צ מזוזה אחרת כשאין בפצים טפח הלא אפי' את " ל דהו " ל כמונחת בחלל עצמו מ " מ היא קבועה בשמאל הביאה ומעכב כמ " ש רבינו בסימן רפ " ט גם הרמב " ם ספ " ו כתב ואם קבעה משמאל פסולה דאע " פ דהכא המזוזה קבוע בימין לביאה דפתח הצפוני אין זה מועיל לפתח המערבי דמ " מ היא קבועה בשמאל לביאה בפתח המערבי וצ " ל דהפתח המערבי היא עשויה לחדר קטן מבחוץ כזה* דהשתא מזוזה הקבועה בפצים החלל הפתח הצפוני שהוא פתח הבית ובימין לביאת הבית היא ג " כ בימין לביאת החדר ואם לא הי' דלת מפסיק בין פתח לפתח אפילו היה בעובי הפצים טפח לא היה צריך מזוזה אחרת אבל השתא דאיכא דלת בפתח הבית לצפון ופתח המערבי הוא אחורי הדלת הצפוני השתא אע " פ שהדלת פתוח צריך מזוזה אחרת בדאיכא טפח בעובי הפצים דהו " ל הפסקה ואצ " ל כשהדלת סתום דכ " ש דאיכא הפסקה ובזה יש ליישב לשון פירש " י דספרים דידן ומביאו ב " י ולא פירש דבר וכתב שהוא מבואר יותר ולפע " ד הוא נבוך מאוד וז " ל פתח שאחורי הדלת כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע לשני פתחים מחותכים בו אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב אחורי הדלת אם יש בעובי פצים המבדיל טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללו ואם לאו א " צ מזוזה אחרת שהרי הוא כמונח באותו פתח עצמו עכ " ל דקשה חדא דכתב וקבע מזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי וזה א " א דהא צריך לקבוע המזוזה לימין ביאתו והפצים הם לשמאל הביאה כשבא לבית בפתח הדרומי וא " כ קשה היאך קבע המזוזה לכתחלה בפתח הדרומי בפצים שהוא בשמאל לביאה שהוא פסול לד " ה ועוד שאמר וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב כו' דא " כ אמאי קורא פתח המערבי פתח שאחורי הדלת כשהדלת סתום אדרבה כשהוא פתוח הויא לה אחורי הדלת כדפרישית אבל למ " ש דמיירי בדאיכא חדר קטן מבחוץ השתא נוסחי דידן בפירש " י נמי ניחא דמיירי דהפתח הדרומי הוא עשוי לחדר קטן שמבחוץ כזה* דהשתא המזוזה הקבוע בפצים היא נימין ביאת הבית ולימין ביאת החדר ואמר דכשקבע המזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי והדלת הדרומי סתום כמנהג החדרים שתמיד המה סתומים אם לא כשנכנסין לצורך וחוזרים ויוצאים וסותמים הדלת אבל פתח הבית שהוא למערב העשוי לכל לכניסה ויציאה הוא תמיד פתוח לרוחה השתא כשהדלת של חדר סתום הוי הפתת הפתוח למערב תמיד אחורי הדלת כלומר וא " כ נמצא שגם המזוזה שבכתב היא אחורי הדלת של החדר שהרי היא קבועה בחלל הפצים של החדר ואינה נראית לאותן שנכנסים ויוצאים בפתח הבית שהרי היא אחורי דלת החדר ולכן אם יש בעובי הפצים המבדיל טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת וכו' ולא קשה אמאי לא קאמר רש " י איפכא היכא דקבע בפצים בחלל פתח המערבי כו' דהא פשיטא היא דלפי פירש " י דנוסחי דידן מיירי דדלת של פתח הבית שבמערב אינה קבוע בפצים בזוית אלא קבוע היא לשמאל הביאה דשם הוא היכר הציר השתא לפ " ז כיון דפתח המערבי שהוא פתח הבית תמיד הוא פתות לרוחה א " כ נראית המזוזה שבכתב שקבוע בחלל פתח הבית לנכנסים ויוצאים בחדר ואע " פ דכשדלת התדר סתום הוי המזוזה אתורי הדלת אין לחוש כיון שאין נכנסים ויוצאים לחדר בשעה שהחדר הוא סתוס וא " צ מזוזה אלא בימין לביאה והרי בבואו לחדר ונכנס ויוצא הוא רואה מזוזה בפצים בחלל הפתח המערבי ואפי' היה הפצים טפח לא היה צריך מזוזה אתרת אבל כשקובע המזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי ניחא דאיכא לחלק בין בדאיכא טפח בפצים ובין היכא דליכא טפח כדפרישית אבל לנוסח פירש " י שהביא הרא " ש ורבינו דצריך לפרש דפתח המערבי הוא עשוי לחדר קטן שבמערבי מבחוץ ופתח הצפוני הוא פתח הבית והדלת של אותו פתח היכר הציר הוא בזוית אצל הפצים צ " ל דמיירי בדליכא דלת כלל בפתח החדר וא " כ אם היתה המזוזה קבוע בפצים בחלל הפתח המערבי אפילו הוה בפצים טפח לא היה צריך מזוזה אחרת לפתח הבית שהיא פתוחה לרוחה והנכנסים והיוצאין בה רואין המזוזה שהיא בפצים בחלל פתח החדר שאין בה דלת אבל כשהמזוזה קבוע בפצים בחלל פתח הבית לצפון השתא אע " פ שדלת הבית תמיד פתוח הוי פתח החדר המערבי אחורי הדלת וכשנכנסין ויוצאין בחדר אין רואין למזוזה שבחלל פתח הבית הצפוני ולכן כשיש בפצים טפח צריך מזוזה אחרת לפתח המערבי של החדר כנ " ל ליישב הלשונות ועל כל פנים אי אפשר ליישב דין זה ע " פ פירש " י אא " כ דמיירי בדאיכא חדר קטן מבחוץ וכ " כ במרדכי ומביאו ב " י . ודו " ק :
Yoreh De'ah.287.1.1 אין הפתח חייב במזוזה וכו' עד ואבן יוצא פטור פרק הקומץ ( סוף מנחות דף ל " ג ) אמר רבא הני פתחי שימאי פטורין מן המזוזה ופי' התוס' והרא " ש כמ " ש רבינו . פתח שאין בו אלא מזוזה אחת וכולי שם ריש ( דף ל " ד ) מסקנא דתלמודא :
Yoreh De'ah.287.2.1 ואם יש לו ב' מזוזות וכו' עד סוף הסי' בפ " ק דעירובין ( י " א ) כיפה ר " מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת אמר אביי הכל מודים אם גבוה עשרה ואין ברגליה ג' א " נ יש ברגליה שלשה ואין גבוה י' ולא כלום כי פליגי ביש ברגליה ג' וגובהה י' ואינה רחבה ד' ויש בה לחוק ולהשלימה לד' ר " מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים פשט הלשון משמעו דאם יש ברגליה עשרה בלא עיגול שוין דהיא חייבת אע " פ שאינה רחבה ד' ולא פליגי אלא בדאיכא ברגליה ג' ואח " כ מתחיל העיגול וגובה עשרה וליכא ד' ויש בה לחוק וכו' והכי משמע מדברי הרמב " ם שכתב בפ " ו בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף אם יש בגובה המזוזות י' טפחים או יתר חייב במזוזה ואם אין בהן י' טפחים פטור מפני שאין להן משקוף עכ " ל הרי שלא הזכיר התנאי שצריך שיהא בגובה י' רוחב ד' טפחים אלמא דבדאיכא גבוה י' בלא עיגול חייב במזוזה אע " פ שאינה רחבה ד' וכ " כ הבעל המגיד להדיא בספי " ו דה' שבת שכתב הרמב " ם וז " ל פתח שצורתו כיפה אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים הרי זה צורת הפתח עכ " ל וכתב ה " ה ע " ז וז " ל וסובר רבינו דלא בעינן רחב ד' לענין צ " ה ולענין מזוזה וע " כ לא הזכירו שם רחב ד' אלא משום ר " מ דאית ליה חוקקין להשלים ואינו סובר כן במה שאינו רחב ד' שאין לו שיעור אבל בשיש ברגליה עשרה ודאי אינה צריכה רחב ד' כנ " ל והרשב " א ז " ל לא כתב כן עכ " ל ה " ה אבל מפי' רש " י לשם מבואר דדוקא בדאיכא ברגליה עשרה ברחב ד' התם הוא דשוין דחייבת ומשמע דאפי' אין גובה בלא עיגול אלא מתחיל להתעגל מן הארץ אפ " ה חייבת כיון דאיכא גובה י' ברחב ד' וכ " כ המרדכי ושוין שאם יש ברגליה עשרה שחייבת ונ " ל דוקא ברוחב ד' עכ " ל וכן נראה דעת רבינו . ומ " ש ואם יש לו שני מזוזות וכו' לאו למימרא דאינה חייבת אם מתחיל להתעגל מן הארץ דהא ודאי אפי' מתחיל להתעגל מן הארץ כיון שהפתח רחב ד' כל גובה עשרה חייבת במזוזה אלא נקט שני מזוזות משום דמיירי דאין הפתח רחב במקום ב' מזוזות אלא ד' ולא יותר דהשתא בע " כ במקום שמתחיל להתעגל אינה רחב ד' ואם כן העיגול מפסיק בין תקרה העליונה לשתי המזוזות ואפי' הכי חייבת דקנה שלמעלה בצורת הפתח אין צריך ליגע כרב נחמן ודלא כרב דפליג בהא לשם והשתא צריך שיהא בגובה המזוזות עשרה טפחים דאל " כ פטורה מן המזוזה ודלא כמה שהבין ב " י מדברי רבינו :
Yoreh De'ah.288.1.1 כיצד מצותה וכו' משנה בפ' הקומץ ( מנחות דף כ " ח ) שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ובגמרא מוכח דהיינו שמע והיה אם שמוע מדקאמר בסוף ( דף ל " א ) דכורכה מאחד כלפי שמע ואמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה ובמכילתא שנינו כתבן שלא כסדרן יגנזו :
Yoreh De'ah.288.2.1 ומ " ש ואם כתבם בב' עורות פסולה ואפילו אם ידבקם כ " כ הרמב " ם ריש פ " ה ומפרש להא דא " ר יהודה אמר שמואל כתבה על ב' דפין פסולה היינו ב' דפין על שני חתיכות וכן פירשו התוס' ריש ( דף ל " ג ) וכ " כ הרא " ש ודלא כפירוש רש " י וכך הוא דעת רבינו :
Yoreh De'ah.288.3.1 ומ " ש אלא שהיא נכתבת שלא מן הכתב לאו דוקא מזוזה דה " ה תפילין כדכתב רבינו בא " ח סימן ל " ב דטעמא דתרוייהו משום דמיגרס גריסן אלא כיון דרבינו כתב כאן בה' ס " ת דאסור לכתוב שלא מן הכתב כתב דבמזוזה אינו כן וה " א בפ " ב דמגילה ( סוף דף י " ח ) ברייתא אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ " ט מיגרס גריסן ומיהו בא " ח כתב רבינו וצריך שיכתוב מפי הכתב ושיקרא כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה ומיהו מפני שהסופרים רגילין וכו' יכולין לכותבם בע " פ שלא מן הכתב עכ " ל נראה דדקדק בלשון הברייתא דתני נכתבות שלא מן הכתב ולא קתני כותבין שלא מן הכתב אלמא דמצוה מן המובחר הוא לכותבן מתוך הכתב ולכן כל בעל נפש צריך שיכתוב מפי הכתב ושיקרא וכו' אלא לפי שהסופרים רגילין באלו ד' פרשיות ונהגו לכותבם בע " פ הניחו להן חכמים מנהגם ויכולין לכותבם בע " פ ולכן דייק ותני נכתבות שלא מן הכתב פי' יכולין לכותבן ואין מוחין בהן וכאן גבי מזוזה קיצר וכתב אלא שהיא נכתבת שלא מן הכתב כלשון הברייתא ונסמך על מ " ש בא " ח בדין תפילין פי' לשון נכתבות דממילא משמע דכן הדין במזוזה :
Yoreh De'ah.288.4.1 ומ " ש שהרמב " ם כתב שא " צ עיבוד לשמה בפ " א מה' תפילין כתב כך וטעמו לפי שלא נשמע שאמרו במזוזה שצריך עיבוד לשמה כמו שנשמע שאמרו בס " ת ובתפילין והיכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר וא " ת למה לא הצריכו גם במזוזה עיבוד לשמה י " ל לפי שאינה עצמה של מצוה ואינה חובת הגוף אלא חיובה תלוי בבית ואם אין בית אין מזוזה משא " כ ס " ת ותפילין שהיא בעצמה המצוה וחובת הגוף ותדירה והרב ב " י בספר כ " מ הקשה עליו דאי מפני שלא נשמע וכו' הא תנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות וכו' ומ " ש שעצמה של מזוזה אינה המצוה הוא תמוה דמנ " ל לומר כך כיון שלא מצינו בדרז " ל חילוק ביניהם עכ " ל . ודבריו נכונים והכי נקטינן דאפילו בדיעבד פסולה והב " י פסק דאם אין לו מעובד לשמה דיכתבנה על עור שאינו מעובד וכ " כ בש " ע ותימה היאך יקבענה ויברך על מזוזה פסולה והיה צריך לפרש שיקבענה בלא ברכה ולפע " ד נראה יותר שלא יקבענה כלל דמתוך כך ישתדל אחר מזוזה כשירה שנכתבה על עור מעובד לשמה וכענין שאמרו בירושלמי פ' בני העיר דהטעם דאין קורין בחומשין בצבור מגו דנפשין עגומין אנן זבין לן תורה דפירש ראבי " ה ומייתי לה המרדכי בהניזקין דה " ק כל עוד שנפשינו עגומה שנאסר עלינו לקרות בחומש נצטרך לקנות ס " ת וכו' עכ " ל ומביאו ב " י בא " ח סימן קמ " ג ודכוותה יש לאסור שלא לקבוע מזוזה פסולה אפי' לא יברך דאם יקבענה שוב לא ישתדל אחר מזוזה כשירה אבל כשנאסור עליו הפסולה נפשו עגומה שיהא דר בבית בלא מזוזה וישתדל לקנות מזוזה כשירה כנ " ל :
Yoreh De'ah.288.5.1 ומ " ש וחמורה מספר תורה וכו' הכי אסיקנא בפרק המוציא יין ועיין במ " ש ב " י . ולענין הלכה כתבה על הקלף או על הגויל כשירה לא אמרו דוכסוסטוס אלא למצוה וכן פסק בש " ע :
Yoreh De'ah.288.6.1 ועוד חמורה מס " ת שלד " ה צריכה שירטוט וכו' הכי אסיקנא פ " ב דמגילה סוף ( דף י " ח ) ופרק הקומץ ( מנחות דף ל " ב ) ועוד שאין תולין בה הכי מוכח מהך דמכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו דמהך טעמא נמי אין תולין בתפילין דא " כ הוי שלא כסדרן : ומניח ריוח למעלה וכו' בהקומץ ריש ( דף ל " ב )
Yoreh De'ah.288.7.1 ומ " ש ובתחלתה כדי לגול אותה וכו' כ " כ התוס' והרא " ש :
Yoreh De'ah.288.8.1 וכותב כל שיטותיה ביושר וכו' שם ( בדף ל " א ):
Yoreh De'ah.288.9.1 ומ " ש בשם הרמב " ם ולא יעשנה כעגול רפ " ה כתב כן וכתב בכסף משנה נראה שכך היה גורס רבינו עכ " ל ואפשר דטעמא דהרמב " ם דכשכתבה מתחלה כקובה כבר נפסלה ואף ע " פ שכתב אח " כ עוד כזנב ונעשה כתובה כעגול ואינה לא כקובה ולא כזנב אפ " ה בפסלה שאין זה פסול שחוזר להכשרו : ובהפסק שבין פ' שמע לוהיה וכו' שם סוף ( דף ל " ד ):
Yoreh De'ah.288.10.1 ומ " ש ע " כ טוב שלא להניח ג' אותיות וכו' כך כתב הרא " ש ומה שקשה ע " ז תירץ הסמ " ג ומביאו ב " י וכורכה מסופה לראשה בהקומץ שם :
Yoreh De'ah.289.1.1 בא לקובעה יתננה בשפופרת של קנה וכו' כ " כ הרמב " ם פ " ה ונראה דלמדוה מהא דאיתא ס " פ השואל ריש ( דף ק " ב ) אפשר הוא בגובתא דקניא והקשו התוס' דלפר " ת דמניח אותה מיושב כמו ספר תורה בארון גובתא דקניא למה לי וי " ל שלא תבלה מלחלוחית הכותל עכ " ל :
Yoreh De'ah.289.2.1 ומ " ש ולא יברך בשעת כתיבה וכו' הכי אסיקנא בפרק התכלת ( מנחות דף מ " ב ) כל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה אע " ג דכשרה בנכרי בישראל צריך לברך וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין אף על גב דפסול בנכרי בישראל א " צ לברך והתוס' לשם כתבו דבירושלמי פ' הרואה איתא דמברך על עשיית ציצית ותפילין ופליג אתלמודא דידן וקי " ל כתלמודא דידן עוד איתא בירושלמי דפרק הרואה דמברך על מצות מזוזה ע " ש ( בדף י " ג עמוד א' ) אבל רבינו נמשך אחר מ " ש הרי " ף והרמב " ם דמברך לקבוע מזוזה :
Yoreh De'ah.289.3.1 ואיזהו מקומה וכו' בהקומץ ריש ( דף ל " ד ) תניא ביתך דרך ביאתך מימין דכי עקר איניש כרעא דימינא עקר ברישא וכתב במרדכי אף על גב דהוא אטר ברגליו ורגלו דשמאלא עקר ברישא צריך לקבוע בימין ולא דמי לתפילין דשאני הכא כיון דמזוזה הוי לשימור כל בני הבית משא " כ תפילין דהויין ליה לחודיה עכ " ל וא " כ לפ " ז אם כל בני ביתו אטרים ברגליהם או רובם אטרים א " נ הוא לבדו דר בבית צריך לקבוע בשמאל ביאה וזה לא שמענו ועוד הלא החיוב הוא על בעל הבית ולמה נלך אחר בני הבית שהן טפלים לו ולא נלך אחר בעל הרית שהוא העיקר ולכן נראה לפע " ד דבתפילין דאיתמר איתמר ובמזוזה דלא איתמר לא איתמר וטעמא דמילתא דאמרינן דקרא דביתך בביאת ימין דרובא דעלמא קאמר ולא במיעוטא דאטרים ברגליהם דלא שכיחא כלל . ומ " ש בחלל הפתח וכו' שם סוף ( דף ל " ב ודף ל " ג ) ופירש " י כגון חומת אבנים שעובי החלל ד' או ה' טפחים יניחנה בחלל בטפח הסמוך לר " ה דכד אתי לביתיה קדים ופגע במצוה מיד אבל לא יניחנה מבחוץ לחלל דהא כתב בשעריך דהיינו מקום סגירת השער :
Yoreh De'ah.289.4.1 ומ " ש משני שלישי גובה הפתח ולמעלה כו' שם ( דף ל " ג ) א " ר זירא אמר רב מתנה אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון ורב הונא אמר מגביה מן הקרקע טפח ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כולו כשר למזוזה וקאמר בגמרא דרב הונא הוא דאמר כרבי יהודה דתני הכי בברייתא ושמואל דאמר כרבי יוסי דפליג אר " י וקאמר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה וכיון דקי " ל רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי א " כ הלכה כשמואל דסבירא ליה כר' יוסי ושמואל דקאמר מצוה להניחה בתחלת שליש העליון ה " ק שלא להרחיקה מקורה שלמעלה יותר משליש דהיינו שלא להניחה למטה משליש העליון אבל מזה השיעור ולמעלה הכל מקומה עד המשקוף וכדאמר רבי יוסי אף כתיבה בגובה הפתח דמשמע כל גובה הפתח הוי מקומה עד המשקוף מדלא קבע מקום לגובה הפתת זו היא דעת הרא " ש אבל דעת הרמב " ם מדקאמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון אלמא דלכתחלה לא יקבענה למעלה מזה דליכא לפרש דלא קאמר מצוה להניחה בתחלת שליש העליון אלא שלא יניחנה לכתחלה למטה מזה דאם כן קשה אמאי קאמר מצוה דמשמע דלמטה מזה אינו מצוה לכתחלה אבל בדיעבד כשירה והלא למטה מזה פסולה נמי הוי אלא בע " כ דלא קאמר מצוה אלא לאורויי דלמעלה מזה אינו מצוה לכתחלה אבל דיעבד כשירה אם קבעה למעלה מזה והא דכתב הרב רבינו משה בר מיימוני דירחיקנה מן המשקוף טפח טעמו דע " כ לא פליג שמואל אדרב הונא אלא במאי דקאמר כל הפתח כשר למזוזה וכר' יהודה דלא כשר למטה משליש העליון אלא בגובה כרבי יוסי אבל במאי דקאמר רב הונא דמרחיק מן הקורה טפח לא אשכחן דפליג עליה שמואל ומסתברא כדברי הרמב " ם דלכתחלה צריך להניחה בתחלת שליש העליון ובדיעבד כשירה ולמעלה מזה אם הרחיק מן המשקוף טפח ואם לא הרחיק טפח פסולה וכן אם הניחה למטה משליש העליון נמי פסולה והכי נקטינן וכן פסק בש " ע . כתבו התוס' ע " ש הירושלמי דכשהפתח גובה הרבה מניחה כנגד כתפיו וחולק על תלמוד שלנו עכ " ל משמע דסבירא ליה לתוספות דאין הלכה כהירושלמי מדחולק על תלמוד שלנו וכך הוא משמעות הפוסקים שלא הביאו הך ירושלמי בפסקים אבל המרדכי כתב דרבי יצחק מסופק אם הירושלמי חולק אתלמודא דידן דמדלא מפליג בתלמודא דידן בין גבוה לנמוך אלמא דאפי' בגבוה הרבה מצוה להניחה בתחלת שליש העליון או שמא תלמודא דידן לא איירי אלא בסתם פתחים שאינן גבוהין הרבה אבל בגבוה הרבה לא איירי ומסתברא דלמעלה מכתפיו לא יניחנה אם הפתח גבוה הרבה דלא יניחנה לעולם במקום שאינה נראית לו וכו' עכ " ל ומביאו ב " י כלומר ומסתמא ודאי לא פליג תלמודא דידן אירושלמי וכן פסק הראב " ד בהשגות ספ " ו והכי נקטינן נ " ל :
Yoreh De'ah.289.5.1 ומ " ש ואם הניחה אחורי הדלת אין זה מצותה ברייתא שם ( סוף דף ל " ב ) הניחה אחורי הדלת סכנה ואין בה מצוה :
Yoreh De'ah.289.6.1 ומ " ש רבינו ונראה שאם שינה באלו המקומות אינו מעכב וכו' משמע מדכתב רבינו הך ונראה בתר דכתב ואם הניחה אחורי הדלת אלמא דסבירא ליה דאף בהניחה אחורי הדלת אינו מעכב וכן פירש ב " י ע " ש ותימה דהלא רש " י מפרש סכנה מן המזיקין שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהלכתה עכ " ל אלמא דמעכב מדאין הבית משתמר בה וי " ל דרבינו דחה פירוש רש " י מדהקשו עליו התוס' לשם ומפרשים בשם ר " ת סכנה דאחורי הדלת משום דמכה בה ראשו אלמא משמע דהבית משתמר בה שפיר דאינו מעכב וכן כתב הרא " ש לשם כפר " ת ודחה פירוש רש " י וכך כתב המרדכי :
Yoreh De'ah.289.7.1 ואם אין ניכר איזה ימין לביאה וכו' מימרא דרב יהודה אמר שמואל בפרק הקומץ ריש ( מנחות ד' ל " ג ):
Yoreh De'ah.289.8.1 וכיצד קובעה יסמר אותה במסמרים במזוזות הפתח וכו' כן כתב גם הרמב " ם ספ " ה ונראה שלמדו להורות כך מהך דבס " פ השואל דקאמר תלמודא גבי שוכר בית מחבירו דמקום מזוזה כיון שאין בו מעשה אומן השוכר עושהו שהרי אפשר הוא בגובתא דקניא ופירש " י שאפי' מקום מזוזה הוא אבן אין צריך מעשה אומן לנקוב בו סדק להניתה בתוכה דאפשר הוא בגובתא דקניא ותולה אותה עכ " ל ועל פירוש זה הקשו התוס' בפרק הקומץ ( סוף מנחות דף ל " ב ) מדאמר שמואל תלאה במקל פסולה ותירצו לא תלי ממש קאמר עכ " ל ובמרדכי ה' קטנות ע " ש רבינו שמשון מבואר התירוץ וז " ל י " ל יכניסנו בחלל הקנה ויקבענה בכותל וא " צ אומן עכ " ל נראה דר " ל דיכניסנו בחלל הקנה אורך הקנה כאורך מזוזה שבכתב כמנהג כל ישראל ואחר כן יקבענה בעץ או באבן שהדלת שוקף עליו דאף הוא קרוי מזוזה דהיינו יסמר אותה בעץ או באבן במסמרים וזהו שאמר ויקבענה בכותל כלומר במזוזת העץ או האבן שהיא בכותל אבל התוס' בפרק השואל כתבו וז " ל בגובתא דקניא מכאן נראה כמו שפירש " י במנחות שמניחין המזוזה מעומד לכן צריך גובתא דקניא שלא תפול אבל לפי' ר " ת שמניחין אותה מיושב כמו ס " ת מונח בארון ולא מעימד ובמנחות נמי עשאה כמין נגר פסולה היינו מעומד וכו' ואם כן גובתא דקניא למה לי וי " ל שלא תבלה מלחלוחית הכותל עכ " ל וצריך לבאר דהתוספות היו תופסים בפשיטית דלא תלי ממש קאמר מדקאמר שמואל בפ' הקומץ תלאה במקל פסולה אלא הכי קאמר דמעמיד גובתא דקניא ארוכה כגובה הפתח בתוך הפתח מן הקורה עד הקרקע ונותן המזוזה שבכתב בתוך אותו הקנה א " כ מכאן נראה שמניחין המזוזה מעומד לכך צריך גובתא דקניא שלא תפול כלומר אבל אם היה קובע דף קטן אורכו לרוחב מזוזת הפתח והיה מעמיד המזוזה שבכתב על הדף בלא גובתא דקניא היה אפשר שתפול אבל בגובתא דקניא כדפרישית הרי הוא קבועה בקניא מעומד וליכא למיחש לנפילה אבל לפר " ת שמניח אותה מיושב כו' קשה אם כן גובתא דקניא למה לי יניח המזוזה שבכתב כמו שהיא בלא גובתא דקניא על הדף הקטן כדאמרן ויניחנה מיושב כמו ס " ת מונח בארון ושוב ודאי לא יפול ותירצו שלא תבלה מלחלוחית הכותל כנ " ל לפרש דבור זה הסתום בעיני הלומדים והשתא לפ " ז מבואר דאין צריך לקובעו במסמרים בין לפירש " י בין לפר " ת אלא צריך לומר דלמצוה מן המובחר כי היכי דלא ליתי לידי זלזול ע " י נפילה בחשש רחוק יסמר במסמרים דהשתא ליכא חששא דנפילה כל עיקר אפי' בחשש רחוק ודו " ק . שוב מצאתי בירושלמי פ' בתרא דמגילה רבי בא בשם ר' יהודה ואפי' לא סמרו והא תני והוא שסמרו א " ר יוסי והוא שייחדו לכן עכ " ל נראה דכך פירושו דוקא כשהוא מייחד מזוזה זו לפתח זה צריך שיסמרו אבל אם אינה מייחדה אלא לפי שעה א " צ שיסמרו וז " ל לשם של בית מליון היו עושין כן בפולמסיות פי' כשהיו הולכין עם החיילות היו קובעין מזוזה לפי שעה ולא סמרו :
Yoreh De'ah.289.9.1 ומ " ש ובלבד שלא יעמיק וכו' שם ( דף ל " ג ) דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא העמיק לה טפח פסולה ונראה דהטעם משום דכתיב בשעריך פירוש מקום סגירת השער וכל שהיא עמוקה טפח לאו בשעריך מקרי ופסולה ובספר כ " מ כתב וז " ל העמיק לה טפח פסולה כלומר והוה ליה תעשה ולא מן העשוי עכ " ל ונ " ל דט " ס הוא :
Yoreh De'ah.289.10.1 תלאה במקל במקומה ולא קבעה פסולה שם מימרא דשמואל וברייתא סוף ( דף ל " ב ) וקאמר בגמרא מ " ט בשעריך בעינן פי' בשעריך משמע שתקבענה בשעריך והרי לא קבעה שתהא נחה אלא תלויה ומתנדדת באויר הפתח וכ " כ הרמב " ם תלאה במקל פסולה שאין זו קביעה עכ " ל :
Yoreh De'ah.289.11.1 עשאה כמין נגר פסולה מימרא דרב יהודה אמר רב ( שם בדף ל " ג ).
Yoreh De'ah.289.12.1 Yoreh De'ah.289.13.1 ומ " ש ויכוין שיהא שמע וכו' ירושלמי פ' הקורא את המגילה עומד רבי זעירא בשם שמואל צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח וכתבו התוס' והרא " ש והמרדכי דלפירוש רש " י ניחא דאתא למימר שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח ולא לצד פנים אבל לפירוש ר " ת קשה וי " ל לפר " ת דה " ק שצריך שהצד שכתוב בו שמע יהיה נגד הפתח ולא צד סופה דהיינו על הארץ . וכתב המרדכי מ " מ קשה מאי איריא שמע כל שיטה ראשונה נמי ושמא נקט שמע לסימנא ור " ל כל הצד ודוחק ועוד דלא הוי דרך קריאתה כדרך שהיה מונח בארון ועוד דאמר בה " ג שהיו עושין שדי כנגד אויר פרשה והיה חלון בקנה כדי שיהא חלון כנגד חלון ואז יכולין לראות שדי מבחוץ אם יקוב חור בדלתו וזה אינו לפירוש ר " ת . ועוד דהא כתיב על מזוזת ביתך ובשעריך ומשמע שתהא כולה על המזוזה והשער ואם יתחוב אותה ע " י נקב במזוזה כדפי' ר " ת הרי שסוף המזוזה אינו על מזוזת השער ומקצתה סמוך ומקצתה מופלג ואין נכון כן ואם יחוק במזוזה וישים אותה לרוחב הסף אם כן אין נקראת לאותו שעומד בחלל הפתח כדמשמע ובשעריך ובתוס' שאנ " ץ האריך יותר וע " ש עכ " ל ותימה גדולה דלמאי שכתב רבינו על פי דברי התוס' והרא " ש דלפירוש רבינו תם הופך שיטה אחרונה שבה על הארץ לצד רשות הרבים ושיטה ראשונה שבה שמע לצד פנים לצד הדלת אלמא דלרבינו תם עומד ברשות הרבים ועושה נקב בעובי מזוזות הפתח סמוך לאויר הפתח ומכניס המזוזה שבכתב בתחלה שיטה ראשונה ותוחבה בתוך הנקב כולה עד שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ לצד רשות הרבים אם כן לפ " ז ניחא דהוי שפיר דרך קריאתה לעומד בחלל הפתח ושפיר נמי יכול לנקוב בעובי המזוזה חלון כנגד חלון ולראות שדי מבחוץ גם כל הכתב מונח סמוך לשער ולא הוי מקצתו מופלג וצריך לומר דתוספות שאנ " ץ לא היו מפרשים הירושלמי כמו שפירשו התוס' שלנו והרא " ש משום דא " כ לא היה לו לומר בירושלמי דשמע שלה רואה את הפתח דהלא שיטה ראשונה שבה שמע היה לצד פנים דהיינו לצד הבית לצד הדלת ואינו רואה את חלל הפתח כלל ומאי רואה את הפתח דקאמר ולכן היה מפרש לפי' רבינו תם דעומד בחלל הפתח ונוקב בעובי מזוזת הפתח לצד הכותל ומכניס מזוזת הכתב בנקב בתחלה בשיטה אחרונה שבה על הארץ ותוחבה כולה בנקב עד שיהא שיטה ראשונה שבה שמע לצד חלל הפתח דהשתא ניחא הא דקאמר בירושלמי שיהא שמע שלה רואה את הפתח כלומר שלא יכנס תחלה שיטה ראשונה שבה שמע בנקב ויהא על הארץ רואה את הפתח ולפ " ז קשה ודאי דלא הוי דרך קריאתה כשעומד בחלל הפתח שהרי הכתב הוא מהופך לעומד בחלל הפתח ועוד דלפ " ז לא שייך לינקב חור במזוזת הפתח נגד שדי ועוד דהא סוף המזוז' הוא מופלג כפי אורך מזוזה שבכתב . ומ " ש ואם יחוק במזוזה וכו' הכי קאמר דאפי' אם תמצא לומר שיעמוד בחלל הפתח ויחוק בעובי מזוזת הבית לצד הכותל בסמוך לרשות הרבים ממש דהשתא שפיר יכול לנקוב ברשות הרבים חלון כנגד חלון וגם הוי דרך קריאתה לאותו שעומד ברשות הרבים אפי' הכי קשה דאינה נקראת לאותו שעומד בחלל הפתח ומשמעות בשעריך הוא שתהא נקראת לאותו שעומד בשעריך דהיינו בחלל הפתח זאת היא דעת מרדכי ע " פ תוס' שאנ " ץ אכן נראה באין ספק דר " ת היה מפרש כמו שהבינו התוס' והרא " ש ורבינו ולשון הירושלמי דקאמר שיהא שמע שלה רואה את הפתח אינו אלא לאפוקי שיהא שמע שלה לצד רשות הרבים ולכן אמר שיהא שמע שלה רואה את הפתח כלומר לצד הבית ולא לצד ר " ה . ולענין הלכה נהגו עכשיו במדינות אלו להניחו בשפוע וכן מניחין ס " ת בהיכל בשפוע באלכסון ואין לשונות :
Yoreh De'ah.289.14.1 קבעה במזוזה וכו' שם ברייתא וכדפרישית רבאחא בריה דרבא דבקבעה ואח " כ חברה לפתח פסולה משום תעשה ולא מן העשוי אבל חברה לפתת תחלה אע " פ שלא מצא מזוזת עץ ועשה צ " ה של קנים ואח " כ חתך חתיכה מאחד מהקנים שהן חלולים ונתן מזוזת הכתב במקום שחתך כשרה וכן פי' התוס' בס " פ השואל לפי פי' רש " י בהא דקאמר אפשר הוא בגובתא דקניא כדפרישית לעיל בסמוך :
Yoreh De'ah.290.1.1 ספר תורה או תפילין שבלו וכו' ברייתא בפ' הקומץ ( מנחות דף ל " ב ) וא " ת היאך תני לפי שאין מורידין הא מורידין עושין והא לד " ה אם כתבן בשני עורות ואפי' אם ידבקם בדבק או יתפרם בגידין פסולה כדלעיל בר " ס רפ " ח ואם כן מס " ת א " א לעשות מזוזה מב' פרשיות אלו אם לא ע " י דבק או תפירה שהרי אינן סמוכין בתורה דשמע כתוב בואתחנן והיה אם שמוע כתוב בעקב וי " ל כגון דפ' שמע בסוף עמוד והוסיף פ' והיה אם שמוע בגליון שלמטה א " נ פ' והיה אם שמוע בתחלת עמוד והוסיף שמע בגליון שלמעלה וכ " כ התוס' לשם בד " ה דילמא להשלים פי' דהא ודאי למאי דמורידין אפי' הפרשה עצמה שכתובה בס " ת שרי לעשות ממנה מזוזה כ " ש לכתוב על הגליון אבל השתא דאשמועינן דאין מורידין אפילו לכתוב על הגליון נמי הויא הורדה ואסור :
Yoreh De'ah.291.1.1 מזוזת יחיד וכו' ברייתא פ " ק דיומא ( דף י " א ) ופי' רש " י נבדקה שמא נרקבה או נגנבה : ושל רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטרח יהא כל אחד אומר יעשו חבירי ונראה דאפי' בית שיש בו הרבה בעלי בתים ועושין ביחד מזוזה אחת בפתח הסמוך לר " ה נקראת של יחיד דאין נקרא של רבים אלא דשערי חצירות ומדינות ועיירות והכי משמע מפירש " י : השוכר בית מחבירו וכו' במציעא ס " פ השואל הבאתיו בסימן רפ " ט :
Yoreh De'ah.291.2.1 ולא יטלנה וכו' שם בברייתא מביא מעשה ע " ז באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו וב' בניו וכתבו התוספות לשם הא דאסור במזוזה טפי מציצית דמטילין מבגד לבגד שאני מזוזה לפי שע " י שיטלנה ויצא המזיקין באין לבית וכאילו מזיק אותן שידורו בבית ולפי זה חייב הבא לדור בביתו אחריו לשלם לראשון דמי המזוזה שהניח בביתו וכ " כ הר " ר מנוח ומביאו ב " י :
Yoreh De'ah.292.1.1 כתיב כי יקרא וכו' הכל משנה וגמרא פרק שלוח הקן . ומ " ש דדוקא עוף טהור מפרש התם דעוף משמע בין טמא בין טהור אבל צפור לא אשכחן בטמא אלא בטהור :
Yoreh De'ah.292.2.1 ומ " ש אפי' אם האם טרפה שם ( דף ק " מ ) תניא אם טרפה חייב בשלוח אפרוחים טרפות פטור משלוח מנה " מ א " ר כהנא תקח לך ולא לכלביך ולקיש אם טרפה לאפרוחים מה אפרוחים טרפות פטור משלוח אף אם טרפה נמי פטור משלוח א " כ צפור למעוטי עוף טמא למה לי וכאן כתב רבינו דין אם טרפה דחייב בשלוח ובסמוך כתב דאפרוחים טרפות פטור משלוח וכ " כ הרמב " ם בפי " ג מהלכות שחיטה דבאם טרפה חייב בשלוח ובאפרוחים טרפות פטור משלוח אלא דיש לי לדקדק על מ " ש היו אפרוחין טרפות הרי אלו כביצים מוזרות ופטור מלשלח דמשמע דאפרוחין טרפות ילפינן להו מביצים מוזרות והא ליתא דאדרבה ביצים מוזרות ילפינן להו בהיקישא מאפרוחין כדתנן בהדיא : ומ " ש על האפרוחים או על הביצים שלה יתבאר בסמוך :
Yoreh De'ah.292.3.1 ומ " ש דאפי' אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח משנה שם מדכתיב קן קן מכל מקום פי' מדכתב קרא סתם כי יקרא קן אפי' אין בו אלא ביצה אחת או אפרוח אחד נמי קן קרינן ליה וחייב לשלח ואפרוחים או ביצים אורחיה דקרא הוא למינקט רבים ברוב קנים ובגמרא פריך ואימא איפכא אין בו אלא ביצה אחת או אפרוח אחד אינו חייב לשלח דבעינן אפרוחים או ביצים וליכא היו שם ביצים מוזרות או אפרוחים מפריחים חייב לשלח שנאמר קן קן מכל מקום ומשני אם כן נסתם קרא והאם רובצת עליהם מאי והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לאקושי אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים :
Yoreh De'ah.292.4.1 ומ " ש . ולא האפרוחים מפריחים פירוש גדולים שם במשנה יליף לה מהיקישא מה הביצים צריכין לאמן אף האפרוחים צריכין לאמן יצאו מפריחין
Yoreh De'ah.292.5.1 ומ " ש ואינו מזומן שם כי יקרא פרט למזומן :
Yoreh De'ah.292.6.1 ומ " ש כגון יוני שובך ועלייה וכו' ברייתא שם יוני שובך ויוני עלייה וכו' ופירש " י יוני שובך יוני מדבריות שקננו בשובך עכ " ל . וה " ה בעלייה נמי ה " פ יוני מדבריות שקננו בעלייה . ומ " ש וצפורים שקננו בטפיחים ובבירות פירש " י טפיחים שנותנים בהן קדרות קטנות בחומה ובבירות דירות ומגדל עיר עכ " ל והכא נמי הוי פי' צפורים מדבריות שקננו בעיר בטפיחים ובבירות דהוי נמי אינו מזומן כיון שהם מדבריות ולפ " ז צריך לגרוס בספרים שלנו בברייתא מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחים וכו' וכך הוא גירסת הרי " ף והרא " ש והרמב " ם :
Yoreh De'ah.292.7.1 ומ " ש ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס הכא הוי הפירוש איפכא דרצה לומר אווזין ותרנגולין בייתותי' שהיו שלו ומרדו ופרחו לפרדס וקננו שם דהשתא אין קנו בידך דאף על פי שהפרדס או השדה שלו כיון שאינו משתמר לא קניא ליה חצירו ולאו מזומן הוא ומיתורא דקרא נפקא ליה מדכתיב לפניך לחייב את שהיו שלו ומרדו ובריש הפרק כתב רש " י שקננו בפרדס שמרדו ויצאו מן הבית ואין חוזרות : לבית ונעשו מדבריות ופרדס לאו מזומן הוא שיכולים הם לברוח אבל אם קננו בבית פטור קננו בתוך הבית שלא מרדו עכ " ל מבואר מתוך פירושו דאפי' אווזין ותרנגולין שמרדו אף על פי שחזרו לבית וקננו בעלייה או בטפיחים חייב בשלוח דכיון דמרדו נעשו מדבריות ודינן כיוני שובך ועלייה דאף על פי שקננו בבית חייב בשילוח והא דתנן דאם קננו בבית פטור היינו דוקא כשלא מרדו :
Yoreh De'ah.292.8.1 ומ " ש בכ " מ שימצאנו בין בר " ה בין ברה " י וכו' ה " א התם לפניך ברה " י בדרך בר " ה באילנות מניין ת " ל בכל עץ בבורות שיחין ומערות מניין ת " ל על הארץ אלא דאיכא לתמוה כיון דבתר הכי קאמרינן וכי מאחר דסופינו לרבות בכל דבר לפניך בדרך למה לי ומסיק בגמ' אלא לפניך לאתויי שהיו לפניך ומרדו בדרך כדרב יהודה א " ר מצא קן בים חייב בשילוח שנאמר כה אמר ה' נותן בים דרך וגו' א " כ לא הו " ל לרבינו לפרש בין בר " ה בין ברה " י בין באילן בין בארץ או בבורות שיחין ומערות דהא מרבינן כל דבר אלא הוה ליה לכתוב בסתם כמו שכתב הרמב " ם . ויש ליישב דלפי שאחר כך כתב רבינו אבל קן המזומן לו וכו' פטור מלשלח ואתא לאשמועינן דאפי' שקננו בר " ה או ברה " י ברשות שאינו שלו נמי פטור לכך כתב ברישא בין בר " ה וכו' חייב לשלח אע " ג דלא איצטריך ליה ברישא כדי לאורויי רבותא בסיפא בקן המזומן דפטור מלשלח אפי' בר " ה או ברה " י שאינו שלו או אילן ושדה ובורות שיחין ו מערות שאינן שלו :
Yoreh De'ah.292.9.1 ומ " ש בין בארץ או בבורות וכו' הא דלא כתב בין בבורות וכו' משום דבורות שיחין ומערות מעיקרא נפקא לן מדכתיב על הארץ א " כ ס " ל דהוו בכלל על הארץ ולא נקט רבינו מילות בין אלא היכא דכל אחד ואחד נפקא ליה מקרא אחרינא :
Yoreh De'ah.292.10.1 ומ " ש אפי' ברשותו כבר נתבאר דיוני שובך ויוני עלייה מיירי במדבריות שקננו בשובך ובעלייה שלו וכן צפורים שקננו בטפיחים ובבירות שלו וחייב בשליח ובשילהי פירחין פריך הא כיון דחצרו קונה לו הביצים מזומן הוא ומשני כדאמר רב יהודה א " ר אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן שנאמר שלח תשלח את האם והדר הבנים תקח לך וכיון דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא ליה ומיהו דוקא דמשעה שהטילה הביצים לא הוגבהה מהם אמם כלל אבל אם הוגבהה מהם פעם א' קניא ליה חצרו ופטור משלוח וה " א להדיא בעובדא דלוי בר סיסין ומביאו ב " י ע " ש הר " ן :
Yoreh De'ah.292.11.1 ומ " ש ואפי' מצאו בים או על ראשו של אדם וכו' שם בגמרא וז " ל הרמב " ם המוצא קן ע " פ המים או ע " ג ב " ח חייב לשלח לא נאמר אפרוחים או ביצים ולא נאמר בכל עץ או על הארץ אלא שדיבר הכתוב בהווה עכ " ל ס " ל דלאו דוקא אדם דה " ה לשאר מים ולאו דוקא דה " ה שאר ב " ח ומביא ראייה דכי היכי דלא נאמר אפרוחים או ביצים אלא שדיבר הכתוב בהווה לפי שהרבה אפרוחים או ביצים נמצאו ברוב הקנים אבל לדינא אפי' אפרוח אחד או ביצה אחת וכדפי' רש " י וכתבתיו בסמוך הכי נמי לא נאמר בכל עץ או על הארץ אלא לפי שדיבר הכתוב בהווה והרב בספר כסף משנה כתב דמ " ש לא אפרוחים או ביצים איני יודע לו טעם עכ " ל . ולפי מ " ש נתבאר טעמו בס " ד :
Yoreh De'ah.292.12.1 ומ " ש אפי' הוא לצורך מצוה משנה שם סוף הפרק לא יטול אדם אם על הבנים אפי' לטהר את המצורע ובגמרא [ דף קמ " א ] קאמר רבא שלח לעולם משמע אפי' ק' פעמים וריבוי תשלח ללמד אפי' צריך לדבר מצוה לטהר את המצורע לא יטול אלא תשלח ופריך הא אי לאו תשלח הו " א לדבר מצוה לא ישלח ואמאי הא שלוח עשה ולא תעשה הוא תשלח ולא תקח ואין עשה של ולקח למטהר דוחה את שניהם ומסיק דמיירי כגון שנטלה ע " מ לשלח דלאו ליכא כיון דלקחה בהיתר ועשה הוא דאיכא וסד " א ליתא עשה דמצורע ולידחייה לעשה דשלוח משום דהאי עשה דמצורע עדיף טפי כיון דכל כמה דלא מיטהר אסור בתשמיש המטה א " כ ע " כ הוא בא לעשות שלום בין איש לאשתו קמ " ל דלא דחי וכך הם דברי רבינו שכתב בסתם אסור ליקח וכו' דאפי' לקחה מתחלה בהיתר ואין כאן אלא עשה אפ " ה דחה עשה דשילוח לעשה דטהרת מצורע ואף על גב דעשה דמצורע הוא בא לעשות שלום בין איש לאשתו אבל דברי הרמב " ם ספי " ג תמוהים ע " ש :
Yoreh De'ah.292.13.1 ומ " ש אלא צריך לשלחה עד שתצא מתחת ידו שם [ דף קמ " א ] עד כמה משלתה א " ר יהודה כדי שתצא מתחת ידו ופי' רש " י עד כמה משלחה אם נטלה שתצא מתחת ידו ואם יכול לחזור ולתופשה מותר עכ " ל מבואר מפי' דס " ל דקאי אהא דתנן שלחה וחזרה אפי' ארבע וה' פעמים חייב דהיינו דוקא בדלא יצאה מתחת ידו אבל אם יצאה מתחת ידו פעם אחת ואח " כ חזרה א " צ לחזור ולשלחה אבל יכול לחזור ולתפשה כיון שחזרה מעצמה ומשמע דדוקא בחזרה מרצונה אבל אם לא חזרה אסור לתופשה לאחר ששלחה אלא איש אחר יכול לחזור ולתופשה כדמשמע מעובדא דרבא דשלחה פלוני ואהדר לה רבא פרסתקי פי' מצודות ותפסה אבל הרמב " ם פי' מתחלת שילוח שכתב וז " ל שלח את האם וחזר וצד אותו מותר לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהם שלא ילקחו שנא' והאם רובצת על האפרוחים אבל אם הוציאה מתחת ידו וחזר וצד אותה מותר עכ " ל אלמא דמפרש להך מימרא דאפי' מתחלת שילוח יכול לתופסה אחר שיצאה מתחת ידו ורבי' מפרש דתרתי משמע חדא משמע דאסור ליקח האם מעל הבנים אלא צריך לשלחה עד שתצא מתחת ידו ואם לא יצאה מתחת ידו וחזרה אסור ליקח האם אלא צריך לשלחה אפי' ק' פעמים עד שתצא מתחת ידו ואחר כך יכול ליקח האם אידך משמע שאם שלחה ולא יצאה מתחת ידו אסור ליקח הבנים אלא דוקא תחלה ישלחנה כדי שיצא מתחת ידו ואח " כ יקח הבנים ודו " ק :
Yoreh De'ah.292.14.1 ומ " ש ואם רוצה לחתוך וכו' שם עובדא דרב יהודה :
Yoreh De'ah.292.15.1 ואם רוצה ליקח האם וכו' עד ישלחנה עדיין ופטור הכל משנה שם :
Yoreh De'ah.292.16.1 ומ " ש אבל קן המזומן לו כגון הרדסיאות וכו' שם ונקראו כן ע " ש הורדוס שהתחיל להתעסק בגדולן ליגדל עם בני אדם בבתים דמזומן נינהו :
Yoreh De'ah.292.17.1 ומ " ש ואווזין ותרנגולין שקננו בבית היינו בשלא מרדו מעולם דאילו מרדו דינן כיוני מדבריות שקננו בשובך ועלייה דחייבין בשילוח כדפרישית לעיל :
Yoreh De'ah.292.18.1 ומ " ש ועוף טמא שרובץ וכו' שם מדכתיב צפור למעוטי עוף טמא . ועוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא אמעוט מדכתיב תקח לך ולא לכלביך וביצי מוזרות אמעוט מהיקישא דאפרוחין ואפרוחים מפריחים אמעוט מהיקישא דביצים כדפרישית לעיל או שהן טריפה אמעוט מתקח לך ולא לכלביך כדלעיל :
Yoreh De'ah.292.19.1 ומ " ש או שהזכר רובץ וכו' שם במשנה קורא זכר רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין ופירש " י קורא עוף טהור הוא ודרכו לרבוץ על ביצי אחרים ובגמ' אר " א מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה ד " ה חייב ואר " א מחלוקת בקורא זכר אבל בזכר דעלמא ד " ה פטור תנ " ה זכר דעלמא פטור קורא זכר ר " א מחייב וחכמים פוטרים ותו איתא התם בעי רבי זירא יונה על ביצי תסיל אי נמי תסיל על ביצי יונה מהו ופירש " י תסיל עוף טהור הוא ודומה ליונה אמר אביי ת " ש עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור משילוח הא טהור וטהור חייב דילמא בקורא והרי " ף הביא לישנא בתרא דרבי אליעזר ודתנ " ה והשמיט לישנא קמא גם השמיט בעיא דר' זירא ונראה מדעתו דמפרש דלישנא בתרא חולק אלישנא קמא וס " ל דלא נקט קורא זכר בפלוגתא דר " א וחכמים אלא להודיעך דבקורא זכר הוא דמחייב ר " א אבל בזכר דעלמא פטור אבל לרבנן דפטרי בקורא כר ה " ה בקורא נקבה נמי פטרי וכיון דתניא כוותיה דלישנא בתרא הכי הילכתא ולפיכך השמיט בעיא דרבי זירא דכיון דקי ל כחכמים דאפי' בקורא נקבה פטור משילוח כ " ש ביונה ותסיל ור' זירא לא קמיבעיא ליה אלא אליבא דר " א וללישנא בתרא כיון דמחייב אפי' בקורא זכר שמא כ " ש דמחייב ביונה ותסיל בנקבה או דילמא דוקא בקורא הוא דמחייב אפי' בזכר אבל ביונה ותסיל פטור אפי' בנקבה אי נמי רבי זירא קמיבעיא ליה ללישנא קמא ואליבא דחכמים דמודו בקורא נקבה מי מודו נמי ביונה ותסיל או לא וכיון דתניא כוותיה דלישנא בתרא דלחכמים אפי' בקורא נקבה פטור כל שכן ביונה ותסיל ולכך השמיט הרי " ף הך בעיא דרבי זירא אבל הרא " ש השיג עליו ומפרש דלישני לא פליגי ותרתי לישני הילכתא נינהו דבזכר דעלמא ד " ה פטור ובקורא נקבה ד " ה חייב כי פליגי בקורא זכר והלכה כחכמים דפטרי והשמיט הרא " ש בעיא דרבי זירא משום דס " ל דכיון דתני קורא זכר להודיעך דלחכמים נמי מיהא בקורא נקבה חייב בשילוח מכלל דביונה ותסיל פטור לחכמים אפי' בנקבה דאי ביונה ותסיל נמי חייב הו " ל לאשמועינן רבותא אלא ודאי דלא מחייבי חכמים אלא בקורא נקבה ובעיא דרבי זירא אינה אלא לר' אליעזר דמחייב בקורא זכר שמא מודה ביונה ותסיל בנקבה או דילמא אף לר " א פטור אפי' בנקבה ביונה ותסיל דלא מחייב רבי אליעזר אלא בקורא ואפי' הוא זכר וכיון דהלכה כחכמים נקטינן דביונה ותסיל פטור אפי' בנקבה אלא דקשיא לי טובא לפירוש הרא " ש דלישני לא פליגי מאי קאמר תלמודא אלישנא בתרא תנ " ה דלא שייך תנ " ה אלא היכא דפליגי לישני וקאמר תלמודא דתנ " ה כהאי לישנא ולא כאידך לישנא ותו קשה מאי נפקותא איכא במאי דתנ " ה כלישנא בתרא הלא הלכה כחכמים דפטור אפי' בקורא וכר כ " ש בזכר דעלמא אבל לפי' הרי " ף ניחא דקאמר תנ " ה לאורויי דהלכה כלישנא בתרא ולחכמים אפי' בקורא נקבה נמי פטור והכי משמע להדיא לספרים דגורסים ואיכא דאמרי דמשמע דפליגי לישני ואפי' לספרים דלא גרסינן וא " ד מוכח דפליגי מדקאמר תלמודא תנ " ה כדפרישית ולהרמב " ם דעת שלישי דאיהו מפרש דלישני פליגי וקי " ל כלישנא בתרא דתניא כוותיה דנקט קורא זכר להודיעך כחו דר " א דאף על גב דזכר דעלמא פטור בקורא זכר מחייב אבל קורא נקבה אליבא דחכמים לא ידעינן אי מודו חכמים דחייב בשילוח או ס " ל דבנקבה נמי פטור דהא לא נקט קורא זכר אלא להודיעך כחו דר " א אבל בקורא נטבה לא איירי ולא גלי לן תנא מידי היכי ס " ל לחכמים בקורא נקבה והילכך קמיבעיא ליה לרבי זירא בקורא נקבה אליבא דחכמים דלא כהרי " ף דפשיטא ליה ללישנא בתרא אליבא דחכמים דאפי' בקורא נקבה פטור ודאי ורבי זירא דמיבעיא ליה ביונה ותסיל אף אליבא דר " א דמחייב בקורא זכר קמיבעיא ליה מי מחייב נמי ביונה ותסיל דנקבה או לא ובעי למיפשט מדתנן עוף טמא רובץ וכו' הא טהור וטהור חייב ודאי דילמא מתניתין אליבא דר " א קתני לה ומיירי בקורא ואפי' זכר וא " כ בעיא לא איפשיטא . וכי היכי דמיבעיא ליה לרבי זירא ביונה ותסיל ואף אליבא דר " א ה " נ מיבעיא ליה בקורא נקבה ואליבא דחכמים ולא איפשיטא דהא איכא למדחי דמתניתין דתני עוף טמא הרובץ וכו' דדייקינן מינה הא טהור וטהור חייב איירי בקורא ואפילו זכר ואליבא דר " א אבל לחכמים אפילו קורא נקבה פטור או שמא חכמים מודו דבנקבה חייב בשילוח ואפילו ביונה ותסיל וכ " ש בקורא נקבה וכיון דלא איפשיטא הרי זה משלחה מספיקא ואם לא שלח אינו לוקה בין בקורא נקבה בין בשאר עופות טהורים ורבינו לא הביא דעת הרי " ף אלא דעת הרא " ש מפני שכך נראה מפירש " י והביא ג " כ דעת הרמב " ם וכתב דהכי מסתברא והב " י האריך בכמה דברים שיש להשיב עליהן ולפע " ד מה שכתבתי הוא הנכון . אמנם מה שהשיב ב " י על הר " ן בהבנתו דברי הרי " ף הדין עמו ואין ספק דשגגה הוא שיצאה מתחת קולמוס הר " ן בזה :
Yoreh De'ah.292.20.1 ואם מטלית וכו' פי' מיבעיא לה מי הוי מטלית חציצה דלא קרינא ביה והאם רובצת עליהם ופטור משילות או לא את " ל הוי חציצה אכתי מיבעיא לן נוצה תלושה מי הוי חציצה או שמא מין במינו לא הוי חציצה :
Yoreh De'ah.292.21.1 ומ " ש כנפי נוצה מעוף אחר לאו דוקא דה " ה בנוצה תלושה דאם הרובצת נמי קמיבעיא ליה אלא נקט עוף אחר לאורויי דבתלושה קמיבעיא ליה אבל באינה תלושה פשיטא דליכא חציצה בכנפי נוצה של אם הרובצת את " ל כנפי נוצה נמי הוי חציצה ביצים מוזרות מהו מי נימא ביצים בביצים לא הוי חציצה או דילמא כיון דבביצים מוזרות פטור משלוח הוי חציצה . את " ל ביצים מוזרות חוצצין שני סדרי ביצים בני קיימא זה ע " ג זה ונתכוין ליטול התחתונים מי הוו אמצעיים חציצה ופטור מלשלח או לא את " ל ב' סדרי ביצים נמי חוצצין כיון דלא נתכוין ליטול האמצעיים אכתי מיבעיא לן בזכר ע " ג ביצים ונקבה ע " ג זכר מהו דילמא כיון דנתכוין ליטול כל הביצים חייב בשלוח דרביצת זכר דרגילות הוא להסתלק מעצמו מעל הביצים לא הוי חציצה והב " י הביא לשון הרמב " ם דכתב מטלית וכנפים בבבא חדא והשאר כתב בבבא אחרינא וכתב דאינו יודע למה חלקן לשתי בבות גם שינה הלשון בזו מבזו ואפשר ליישב דהרמב " ם דקדק בלשון רבי ירמיה דקאמר מטלית מהו שתחוץ כנפים מהו שיחוצו ואח " כ קאמר בסתם ביצים מוזרות מהו ב' סדרי ביצים מהו וכו' ולא קאמר בהני מהו שיחוצו אלמא משמע דבמטלית וכנפים פשיטא ליה דיכול ליקח האם מעליהם לכתחלה שהרי בשעה שלוקח האם אין שם אלא מטלית וכנפים ולא עבר על לא תקח אלא קמיבעיא ליה אם לאחר שלקח האם וחזר ולקח הבנים שתחת המטלית והכנפיים אם נאמר דפטור שוב ג " כ מעשה דשלח תשלח ואע " פ שלקח גם הבנים ושניהם הם לפניו האם והבנים אפ " ה פטור משלוח משום דהוי לה חציצה מעיקרא בשעה שלקח האם או דילמא השתא שלקח גם הבנים חל עליו עשה דשלח תשלח כיון דשניהם לפניו בלא חציצה אבל בביצים מוזרות וכל אינך מיבעיא ליה בכוליה מי נימא דעבר גם על לא תקח ועל שלח תשלח או לא ולכך שינה הלשון דבתחלה כתב ה " ז משלח ואם לא שלח אינו לוקה ואח " כ כתב ה " ז לא יקח ואם לקח ישלח ואם לא שלח אינו לוקה כנ " ל ליישב דברי הרמב " ם ולפע " ד הוא דבר ברור :
Yoreh De'ah.292.22.1 כתב הרמב " ם שחט קצת סימניה וכו' שם בגמרא בעי רב הושעיא הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימניה מהו מי אמרינן כיון דאילו שביק להו מיטרפי בעינן לך ולא לכלביך א " ד כיון דבידו למגמר שחיטה תקח לה קרינן ביה וחייב בשילוח תיקו והדבר פשוט דבשחט מיעוט סימנין של אפרוחים קמיבעיא ליה מי אמרינן בהו תקח לך ולא לכלביך וכפירש " י אבל לנוסחת רבינו בדברי הרמב " ם שכתב שחט קצת סימניה משמע דבשחט מיעוט סימנים של אם קאמר ותימא היאך לא הקשה עליו רבינו למה לא כתב הדין המפורש בגמרא בשחט מיעוט סימנין של אפרוחים לכן נראה לע " ד דאין חילוק בין דכתוב ברמב " ם סימניה כנוסחת רבינו ובין כתוב סימנין כנוסחא דידן ברמב " ם יש לפרש דבריו אאם ואאפרוחים וס " ל להרמב " ם דאע " ג דקמיבעיא ליה לרב הושעיה בשחט מיעוט סימנין של אפרוחים ה " ה דקמיבעיא ליה נמי בשחט מיעוט סימנין של האם אלא דנקט חדא וה " ה לאידך ולגבי אם איפכא קמיבעיא ליה מי אמרינן כיון דלא שביק לה מיטרפה חייב בשלוח דהלא באם טריפה חייב בשלוח א " ד כיון דבידו למיגמר שחיטה חשיב כאילו כבר נשחטה לגמרי ואינה חיה ופטור משלוח ולפיכך כתב הרמב " ם בסתם שחט מקצת סימנים בתוך הקן וכו' דמשמע בין בשחט מקצת סימנין של אפרוחים בין בשחט מקצת סימנין של האם לעולם חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה דבתרוייהו קמיבעיא ליה ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא וכך הבין רבינו מדברי הרמב " ם והביא דבריו בסתם ולא הקשה עליו דמסתבר טעמיה והכי נקטינן ודלא כמה שהבינו הר " ן וב " י מדברי הרמב " ם עיין בב " י :
Yoreh De'ah.292.23.1 היתה מעופפת על הקן וכו' משנה שם ומפרש בגמרא מדלא כתיב יושבת משמע אפי' מעופפת ומיהו כיון דכתיב רובצת בעינן שיהיו כנפיה נוגעין בקן ותו פריך בגמרא מדתניא היתה מעופפת אפי' כנפיה נוגעין בקן פטור מלשלח ומשני א " ר ירמיה כי קתני מתני' בנוגע מן הצד ופי' רש " י מן הצד שנוגעת בצדיהן ולא על גביהן עכ " ל משמע דאף במעופפת על גביהן אינו חייב לשלח אא " כ בשכנפיה נוגעות בקן על גביהן ממש אבל אם אין כנפיה נוגעות אלא בצדיהן פטור מלשלח וכך הם דברי רבינו : אבל הרמב " ם כתב וזה לשונו היתה מעופפת אם כנפיה נוגעות בקן חייב לשלח ואם לאו פטור מלשלח ואחר כך כתב היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואינה נוגעת בהן פטור מלשלח וכן אם היתה בצד הקן וכנפיה נוגעות בקן מצדו פטור מלשלח עכ " ל ונראה שכתב כך משום דבגמרא איתא דרב קאמר היתה יושבת בין שני רובדי אילן רואים כל שאם תשמט נופלת עליהם חייב לשלח ואם לאופטור אלמא דביושבת על גביהן דוקא התם הוא אע " ג דלא נגעה כלל חייב אבל במעופפת על גביהן אינו חייב לשלח אלא אם כן דכנפיה נוגעות בקן וקאמר תו בגמרא דלרב הא דתניא היתה יושבת ביניהן פטור מלשלח על גביהן חייב לשלח על גביהן דומיא דביניהן מה ביניהן דלא נגעה עלייהו התם הוא דפטור אף על גביהם דקתני חייב בדלא נגעה עלייהו מלעיל והיינו רובדי אילן דחייב ואע " ג דדחינן לה בגמרא דאיכא למימר איפכא מה ביניהן דנגעה בהו אף על גביהן דנגעה בהו אבל רובדי אילן פטור מכל מקום כיון דהילכתא כרב דרובדי אילן חייב לית לן נמי כהך דיחויא אלא ס " ל מה ביניהן דלא נגעה בהו אף על גביהן דקתני חייב דלא נגעה בהו והשתא לפ " ז ביושבת ביניהן אינו פטור אלא בדלא נגעה בהן וכדברי הרמב " ם ותו קא רמינן בגמרא מדתניא בהך ברייתא היתה מעופפת אפי' כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח והאנן תנן בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח ומשני א " ר ירמיה כי קתני מתניתא בנוגע מן הצד ומפרש הרמב " ם דהכי קאמר משנתינו לא קתני אלא במעופפת ע " ג הקן ולהכי בכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח ומדתנן בסתם משמע דאין לחלק דכל שנוגעת בין ע " ג הקן ממש בין שלא ע " ג הקן ממש לעולם חייב לשלח ומתניתא דתני כנפיה נוגעת בקן פטור לא מיירי במעופפת ע " ג הקן אלא ארישא קאי בהיתה יושבת ביניהן פטור ומיירי באינה נוגעת כדפרישית וקאמר השתא דבאינה יושבת ביניהן אלא היתה מעופפת ביניהן אפי' כנפיה נוגעות בקן מן הצד פטור דדוקא ביושבת ביניהן ונגעה בהן מן הצד חייב אבל במעופפת ביניהן פטור ואפי' נוגעת בהן והיינו דקא " ר ירמיה כי קתני מתניתא בנוגע מן הצד כלומר כשמעופפת ביניהם ונוגע מן הצד קתני ברייתא דפטור אבל משנתינו מיירי במעופפת על גביהן והתם הוא דחייב לעולם בין נוגעת ע " ג הקן ממש ובין לאו ע " ג הקן ממש ולכן כתב הרמב " ם בתחלה בסתם בהיתה מעופפת אם כנפיה נוגעת בקן חייב לשלח ואם לאו פטור מלשלח ולא חילק בין נגיעה לנגיעה אבל לבסוף כשכתב היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים דאם אינה כוגעת בהן פטור מלשלח כתב ע " ז וכן אם היתה בצד הקן וכולי כלומר וכן כשאינה יושבת אלא היתה בצד הקן דהיינו במעופפת ביניהן וכנפיה נוגעת בקן מצדו כיון דאינה יושבת ביניהן פטור מלשלח זו היא דעת הרמב " ם דלא קאמר בגמרא דבנוגע מן הצד פטור אלא במעופפת ביניהן אבל במעופפת על גביהן וכנפיה נוגעות בקן אין לחלק שם בין נוגע על גביהן לנוגע מן הצד משום דבמעופפת ע " ג כל נגיעות כנפיה בקן הו " ל כוהג בקן ממש ולא קרינן לה נגיעה מן הצד אלא במעופפת ביניהם ונראה דגם רבינו הבין כך מדבריו ולכן לא השיג עליו והאמת הוא דקרוב לפרש כך יותר מפירש " י ובזה נסתלקה השגת הר " ן על הרמב " ם כמו שהביא ב " י לפי שלא עלה על דעת הר " ן שהרמב " ם מפרש פירוש אחר בסוגיא זו אבל למאי דפרישית ניחא ולא קשיא מידי :
Yoreh De'ah.292.24.1 היתה יושבת בין הביצים או בין האפרוחים אפילו נוגעת בהן פטור כן כתב הרא " ש בלשון הברייתא ת " ר היתה יושבת ביניהן אפילו נוגעת בקן פטור מלשלח ואף ע " ג דבברייתא תני בסתם היתה יושבת ביניהן פטור מלשלח על גביהן חייב לשלח ס " ל להרא " ש כיון דפי' רש " י דבמעופפת ע " ג אינו חייב לשלח בכנפיה נוגעת מצידיהן ולא על גביהן א " כ אף ביושבת ביניהן פטור מלשלח אפילו נוגעת בקן כיון דנגיעה זו אינה אלא מן הצד ואף על גב דבגמר' קאמרינן דלרב דביושבת בין שני רובדי אילן דחייב לשלח אפילו אינה נוגעת כלל ע " ג דומיא דביניהן מה ביניהן דלא נגעה עלייהו אף על גב דלא נגעה עלייהו להרא " ש הוי פירושו דכנפיה אינם מתפשטות לנגוע ע " ג קן ממש הילכך פטור מלשלח אפילו נוגעת מצידיהן והיינו דקאמר לישנא דנוגעת עלייהו דמשמע דמיירי בדלא נגעה על גב קן ממש אבל ודאי כל נגיעה מן הצד לאו נגיעה היא ופטור לפי' רש " י בין מעופפת ע " ג הקן בין יושבת ביניהן כיון שאין כנפיה נוגעות אלא מן הצד פטור מלשלח ולא הביא רבי' בזה דעת הרמב " ם שכתב דחייב לשלח ביושבת ביניהן ונוגע מן הצד משום דס " ל דממילא הכי משמע דכיון דלפירש " י והרא " ש במעופפת ע " ג הקן ונוגעת מן הצד פטור מלשלח וה " ה ביושבת ביניהן ונוגעת מן הצד נמי פטור לשלח א " כ להרמב " ם דבמעופפת ע " ג הקן חייב לשלח אפילו נוגעת מן הצד ה " ה נמי ביושבת ביניהן ונוגעת בהן מן הצד נמי חייב לשלח לפיכך לא היה צריך לרבינו לבאר זה בפי' :
Yoreh De'ah.292.25.1 היתה יושבת על שני ענפי אילן וכו' מימרא דרב שם היתה יושבת בין שני רובדי אילן רואים כל שאם תשמט נופלת עליהן חייב לשלח ואם לאו פטור ופירש " י היתה יושבת בין שני רובדי אילן והביצים תחתיה אבל הענפים סומכין ומגביהות אותה באויר כל שאילו ידחו זה מזה תשמט האם ותפול עליהן חייב ואם נופלת לצדדין פטור עכ " ל :
Yoreh De'ah.293.1.1 כתיב ולחם וקלי וגו' שאסור לאכול מתבואת ה' המינין עד שיקרב העומר וכו' משנה בריש חלה ובמנחות פרק רבי ישמעאל ( מנחות דף ס " ט ) החטה והשעורה והכוסמים והשיבולת שועל והשיפון חייבין בחלה ואסורין בחדש מלפני הפסח וכו' ובגמרא הני אין אורז ודוחן לא מנא הני מילי אר " ל אתיא לחם לחם ממצה דאמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכלו עליו מצות לחם עוני דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן י " ח בפסח יצאו אלו שאין באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון : ומ " ש ואיסור זה נוהג בין בזמן הבית בין בארץ בין בח " ל בספ " ק דקידושין במתני' כל מצוה שהיא תלוייה בארץ ( פי' שהיא חובת קרקע ) אינה נוהגת אלא בארץ וכל מצוה שאינה תלוייה בארץ ( פירוש שהיא חובת הגוף ) נוהגת בארץ ובחוץ לארץ חוץ מן הערלה והכלאים ( פי' דאף על פי שהיא חובת קרקע אסורין בח " ל ) ר " א אומר אף החדש פירוש נוהג בח " ל מן התורה אף על פי שהיא חובת קרקע ופסקו הפוסקים הלכה כר " א דאוסר חדש בח " ל ודלא כהרב רבי ברוך שמיקל במקומות הרחוקים מא " י וכמ " ש הרא " ש בתשובה כלל ב' ומ " ש בין בשל ישראל בין בשל נכרי זה אינו מפורש בתלמוד גם הרי " ף והרא " ש בקידושין ובסוף פסחים וכן הרמב " ם בפרק עשירי מהלכות מ " א כתב בסתם דהחדש אסור בחוץ לארץ ומדכתב הרב בפ " י דהלכות מעשר שני דערלה נוהג אף בשל נכרים וגבי חדש לא כתב דנוהג אף בשל נכרי אלמא דבחדש אין איסורו אלא בשל ישראל אבל לא בשל נכרי אלא שהתוספות בקידושין סוף [ דף ל " ז ] בד " ה כל מצות כתבו דבירושלמי משמע דחדש נוהג אף בשל נכרים דפריך עלה ממתני' דקתני אף החדש אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה בשל נכרים משמע דחדש דקתני במתני' נוהג בשל נכרים עכ " ל התוס' וכיוצא בזה כתב במרדכי בשם ראבי " ה ומהר " ם וכ " כ הרא " ש בתשובה וכ " כ הסמ " ק ואחריהם נמשכו האחרונים בתשובותיהם וכולם נתלו בדברי ר " י שבתוס' . אמנם המנהג פשוט במלכותינו לנהוג היתר ואף גדולי התורה שהיו לפנינו מהר " ר שכנא ז " ל ומהר " ר שלמה לוריא ז " ל ותלמידיהם לא היו אוסרין ושותין השכר שנעשה מתבואה שלא התירו העומר זולת מקצת חסידים מקרוב נזהרו באיסור זה ואני בימי חורפי בלמדי מסכת קידושין לפני שלשים שנה שמתי אל לבי לעיין בהוראה זו וראיתי שאינה הלכה פסוקה ושאלתי את המאור הגדול כמוהר " ר ליווא בר בצלאל ז " ל והצעתי לפניו מה שהעלתי במצודתי גם לפני שאר גדולי התורה ולא היה מי שסתר את דברי וזה אשר כתבתי על דברי התוס' ותימה מאי ראיה מביא ר " י מהירושלמי דהא ודאי הוא דהא דפריך לשם אמאי לא תני חלה לאו אדברי ר " א דאמר אף החדש פריך אלא את " ק דקאמר חוץ מן הערלה והכלאים פריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בשל נכרים כמו ערלה וכלאים דנוהג אף בשל נכרים והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לר " א אלא בשל ישראל והא דלא תני ר " א חלה כדתני חדש היינו משום דבחלה לא פליג את " ק דת " ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דס " ל לת " ק דאינו נוהג בח " ל אפילו בשל ישראל קאמר ר " א דאף החדש אסור בשל ישראל וכדי ליישב דעת התוספות צ " ל דס " ל דמדקאמר ר " א אף החדש משמע הלשון דדין החדש לר " א כדין הערלה וכלאים לת " ק דנוהג בשל נכרים ומאי דכתבו התוספות דפריך עלה דמתניתין דקתצי אף החדש היינו לומר דעלה רישא דמתני' דתנא בה חוץ מן הערלה והכלאים דקאמר ר " א עלה אף החדש פריך אמאי לא תני חלה ברישא ומ " מ אין זו ראיה דאין פי' אף בכל מקום שדין זה כזה שוה לגמרי ותדע שהרי הכלאים בח " ל אליבא דכ " ע מד " ס הוא וערלה נמי א " ר יהודה אמר שמואל מאי הלכה הלכות מדינה ההוא נמי אינו אלא מד " ס וא " כ קשה מאי אף החדש דהא החדש לר " א מדאורייתא הוא אלא האי אף אינו אלא לומר שיש איסור בחדש כמו בערלה וכלאים ולאפוקי מת " ק שמתירו . ותו שהרי במסקנא מגיה דקאמר תני חדש ור " א לא קאמר לישנא דאף כלל והכי משמע מתשובת הרא " ש דלא ס " ל הך ראייה דתוס' מהירושלמי שהרי כתב וז " ל מהי תיתי לן למימר דחדש לא לינהוג בשל נכרים והלא ערלה דאינה נוהגת אלא בארץ ואפי' הכי נוהגת בנטיעת נכרי כדתנן הנוטע וכו' וכל שכן חדש שנוהג מן התורה בחוץ לארץ שנוהג אף בשל נכרים וכן כלאים נוהג בשל נכרים ור " י פסק כן בפ " ק דקידושין והביא ראיה מהירושלמי עכ " ל משמע דלדידיה לא ברירא ליה ראיית ר " י מהירושלמי שהרי תחלה הביא ראייתו מסברת עצמו ואח " כ כתב שר " י פסק כן והביא ראייה מן הירושלמי דאל " כ אלא תופס כדברי ר " י היה לו לומר תחלה שכן פסק ר " י ושהביא ראיה מהירושלמי ואח " כ היה לו להוסיף ראייתו מסברת עצמו ולחזק הדין בהוספת ראיה אלא כדפרישית ולא הייתי סומך על דקדוק חלוש כזה אלא לפי שבפסקיו פ " ק דקידושין הביא הירושלמי והוכיח ממנו דערלה וכלאים נוהג בשל נכרים ולגבי חדש כתב בסתם לאיסורולא כתב שאסור בשל נכרים מכח הך ירושלמי אלמא דלא ס " ל ראיה זו מהירושלמי לאסור בשל נכרים לגבי חדש ומש " ה הביא ראייה אחרת בתשובתו דמהיכא תיתי וכו' וראייה זו מהירושלמי תלאה בדברי ר " י ולפע " ד משמע להדיא דבפסקיו חזר בו מתשובה זו ולכך בפסקיו שהם אחרונים לא כתב לאסור החדש בשל נכרים כ " א בערלה וכלאים ולפחות נראה דספוקי מספקא ליה ולכך כתב בסתם ולא הזכיר לא איסור ולא היתר בשל נכרים וכמ " ש הרי " ף והרמב " ם בסתם ועוד דעל ראיית הרא " ש בתשובה איכא לתמוה הרבה דמ " ש והלא ערלה וכו' וכ " ש חדש ק " ו פריכא הוא דמה לערלה שכן איסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו ולכך החמירו בו לאסור אף בשל נכרים אבל חדש דאין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו לא ותדע שמסברא יש לגזור טפי בערלה מבחדש שהרי לת " ק החדש מותר לגמרי בח " ל אפילו בשל ישראל ואפ " ה בערלה וכלאים אסור בח " ל מד " ס אפי' בשל נכרים אלא ודאי כדפרישית דשאני ערלה וכלאים וכו' ובכלאים יש עוד סברא לגזור טפי לפי שאיסורו איסור עולם וכדמוכחא בסוגיא אבל החדש שאין איסורו איסור הנאה וכו' לא גזרו בו כל עיקר לת " ק וא " כ לר " א נמי לא גזרו בו בשל נכרים ותו איכא לתמוה במ " ש הרא " ש והלא ערלה דאינה נוהגת אלא בארץ וכו' ובהלכות ערלה בפסקי הרא " ש פסק כעולא א " ר יוחנן דערלה הל " מ הוא ואם כן ליכא למילף מינה השתא חדש במכ " ש דאין למדין ק " ו מהלכה ובע " כ צ " ל שחזר בו הרא " ש מתשובה זו כשכתב פסקיו גם בדברי הר " ן יראה דס " ל הכי שהביא הירושלמי והוכיח ממנו לאסור בשל נכרים בערלה וכלאים בלבד אלמא משמע דבחדש אין ראייה לאסור בשל נכרים ואם כן ממילא הוא מותר בשל נכרים ועוד יש להביא ראייה ברורה דהחדש מותר בשל נכרים דבפרק קמא דראש השנה [ דף י " ג ] איתא בעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ממאי דאקריבו דילמא לא אקריבו . לא ס " ד דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלי מהיכן הקריבו א " ל כל שלא הביא שליש ביד נכרי והשתא אי אמרת דאיסור חדש נוהג אף בשל נכרים לא צריך לומר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול וכו' בלאו הך דיוקא נמי מצי למימר לא ס " ד דכתיב ויאכלו מעבור הארץ וגו' שאם לא הקריבו היכי הוו אכלי ממחרת הפסח והלא אסור משום חדש אלא בע " כ דחדש אינו נוהג בשל נכרים וכיון דהשתא קס " ד דלא הקריבו כיון דעייל ביד נכרי לכך צריך להך דיוקא דממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאי איתא דעייל ביד נכרי ולא הקריבו עומר מעיקרא אמאי לא אכול הלא בשל נכרי אינו אסור משום חדש אלא ודאי דהקריבו עומר משל ישראל ולהכי לא אכול מעיקרא משל ישראל מהיכן הקריבו ומשני שלא הביא שליש ביד נכרי הרי מוכח להדיא דמדאורייתא אין איסור חדש אלא בשל ישראל וכן יראה ממש בליקוטי מהרי " ל וז " ל ואע " ג דיש פוסקים דא " צ ליזהר בזה הואיל בלא " ה איסור חדש בח " ל מדרבנן מ " מ אנשי מעשה מחמירין על עצמן וכיוצא בזה כתב בת " ה בשם הא " ז ופשיטא דליכא למימר דאיסור חדש אינו אלא דרבנן דהא קי " ל כר " א דחדש אסור מן התורה בכל מקום אלא ודאי דר " ל דבשל נכרים אינו אסור אלא מדרבנן דסתם חוץ לארץ בשל נכרים הוא והיינו טעמא דכיון דמוכת בפ " ק דראש השנה דאין אסור מדאורייתא אלא בשל ישראל ובירושלמי משמע להו דאסור בשל נכרים אלמא דבשל נכרים אינו אסור אלא מדרבנן אבל לפע " ד כיון דמדארייתא אין איסור בשל נכרים מהיכי תיתי לן לאסרו מדרבנן ולחדש גזירה ואיסור שלא נאמרה בתלמוד דמהירושלמי ליכא ראייה כלל כדפרישית וגם הראיה שכתב הרא " ש ללמוד בק " ו מערלה ג " כ כבר נדחית ומתוך מ " ש אתה רואה שנתחדש עוד דחייה לראיית הרא " ש ללמוד ק " ו מערלה והוא דשאני ערלה דנוהג בארץ אף בשל נכרים שהרי לא מעטיה רחמנא הלכך ראוי לגזור בו בח " ל אף בשל נכרים דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אבל חדש אינו אסור בשל נכרים אפי' בארץ מדכתיב קצירכם דילפינן מיניה שאין העומר בא אלא מקציר ישראל א " כ ממילא משמע כיון דתלי רחמנא איסור חדש בהבאת העומר כדכתיב ולחם וקלי וגו' מעתה כשם שאין העומר בא אלא מקציר ישראל כך אין איסורו נמי אלא בקציר ישראל וכדאמרן הלכך אפילו בח " ל לא ראו לגזור בו בשל נכרים גם ראיתי תשובה למהר " מ מעיל צדק בין ההגהות דמהרש " ל וז " ל רבינו אביגדור כ " ץ כתב בספרו דחדש בח " ל אינו נוהג בשל נכרים וז " ל השיב ריב " א הא דחדש נוהג בח " ל ה " מ בשל ישראל אבל בשל נכרים אינו נוהג בח " ל ויכול לשתות שכר אפי' בחורף וגם בהלכות גדולות משמע דחדש אינו נוהג בח " ל בשל נכרים ושמא משמע להו דהלכה כת " ק דר " א בפ " ק דקידושין עכ " ל התשובה ואפשר שעל תשובה זו סמכו הגדולים שלפנינו אבל לפעד " נ ברור דאע " ג דהלכה כר " א אין לאסור בשל נכרים מעיקר ההלכה ואפשר נמי דר " י גופיה לא כתב כך להלכה למעשה אלא שכך נראה מהירושלמי שלא לחלק והגדולים שבאו אחריו הוסיפו וכתבו לאיסור בסתם אבל לאחר העיון יראה דמותר מדינא כדפרישית ולכן אין לשום גדול להורות הוראה לאיסור היפך המנהג שנהגו ע " פ גדולי ישראל להיתר ומי שרוצה להחמיר לעצמו מדת חסידות הוא ולא יורה לאחרים דלא ליתי לאינצויי ודוקא במי שהורגל בשאר פרישות ומפורסם לחסיד רשאי לנהוג לאיסור גם בזו כמ " ש ראבי " ה בריש ברכות לגבי ק " ש של ערבית :
Yoreh De'ah.293.2.1 ומ " ש אלא שבזמן שהעומר וכו' שם במנתות פר " י ומפרש התם דבדאיכא עומר עומר מתיר דכתיב עד הביאכם את קרבן אלהיכם אבל בדליכא עומר כל יום הנף אסור דכתיב עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל :
Yoreh De'ah.293.3.1 כתב הרא " ש בתשובה וכו' כבר כתבתי בסמוך דכשכתב הרא " ש תשובה זו היה תופס כר " י דחדש נוהג בשל נכרים ולכך החמיר באותן שנים דימי העינוי נמשך עד פרוס הפסח כלומר עד שהגיע הפסח ועדיין לא זרעו התבואה וגם עת הגריד היה פירוש שהקרקע היתה עדיין קשה מקרירות זמן החורף ולא יכלו לחרוש וכו' אבל בפסקיו חזר ולא אסר בשל נכרים אלא בערלה וכלאים אבל בחדש כתב בסתם אסור ומשמע ודאי דאינו אסור אלא בשל ישראל וכדמוכח ג " כ מדברי הרמב " ם שלא כתב דאסור בשל נכרים אלא גבי ערלה וכלאי הכרם אבל בחדש כתב בסתם אסור דמשמע דאינו אסור אלא בשל ישראל ואיכא לתמוה טובא אדברי רבינו שלא שם ללבו לדבריו דבפסקיו ואולי שלפי שראה שכך היה נוהג לאיסור כמו שכתב בתשובה לכך עלה בדעתו שתשובה זו עיקר דלא כפסקיו אבל אין זה כלום דאף על פי דהחמיר לעצמו אפ " ה לאחרים אין להורות אלא כפי העולה מן הסוגיא והנח להם לישראל אם אינן נביאים הם בני נביאים ועוד נראה דאפילו הוא פרוש ומחמיר לעצמו אין לנהוג איסור אלא ביושב בביתו אבל אם מיסב בסעודה עם ת " ח שנוהגין היתר אסור לו לנהוג איסור בפניהם ואצ " ל במקום גדולים ממנו והארכתי בתשובה בס " ד :
Yoreh De'ah.294.1.1 כי תבואו אל הארץ וגו' כל הנוטע וכו' עד כולם חייבין בערלה ופטורים מרבעי איכא לתמוה דבס " פ דערלה תנן ענקוקלות ( פי' ענבים שלקו קודם שהביאו שליש בישולן ) והחרצנים והזגים וכו' אסורין בערלה ובאשרה ובנזיר ומותרין ברבעי והנובלית כולם אסורות ( פי' בין בערלה בין ברבעי ) כך פירשו כל המפרשים דליכא לפרש נובלות מותרים ברבעי דא " כ הוה ליה למיכללינהו לנובלות בהדי ענקוקלות וכו' בחד בבא דכולהו אסורים בערלה ומותרין ברבעי אלא בע " כ מדקתני ברישא ענקוקלות וכו' אסורין בערלה ומותרין ברבעי ובתר הכי תני הנובלות כולם אסורות אלמא דכולן אסורות בין בערלה בין ברבעי בין בנזיר בין באשרה קאמר ורבי' כתב בהיפך דנובלות נמי אסורין בערלה ומותרין ברבעי ונראה דעת רבינו מדאמרינן בפרק כ " מ [ סוף דף מ' ] אהא דתנן על הנובלות מברך שהכל דקס " ד דפליגי אמוראי חד אמר בושלי כמרא ופי' הר " ר שמשון תמרים שלא יתבשלו באילן לעולם ותולשין אותן ומניחין אותן בעפר זה על זה להתבשל וחד אמר תמרי דזיקא פי' שהרוח משירן ופריך למ " ד תמרי דזיקא בורא פרי העץ בעי לברוכי שהרי לא כשתנו לקלקל ומסיק אלא בהך נובלות סתמא דתנן מברך עליו שהכל כ " ע ל " פ דבושלי כמרא הוא כי פליגי בנובלות תמרה דתנן בריש דמאי הקלין שבדמאי שהקילו חכמים דהלוקחן מע " ה א " צ לעשרן דכיון דאין חשובין אין ע " ה חס עליהם וקא חשיב נובלות תמרה התם פליגי בה ח " א בושלי כמרא וח " א תמרי דזיקא והשתא ס " ל לרבינו כיון דבתמרי דזיקא כ " ע ל " פ דמברך עלייהו ב " פ העץ א " כ הא דתנן הכא והנובלות כולן אסורות אף משום רבעי בע " כ דהאי נובלות סתמא לא מיירי אלא בתמרי דזיקא דכיון דחשיב פירי דמברך עליה ב " פ העץ חשיב נמי פירי לענין רבעי אבל בושלי כמרא כ " ע לא פליגי דפטורים מרבעי דלא חשיב פירי מדלא מברך עליו ב " פ העץ אלא שהכל ולפעד " נ דדבר ברור הוא שהרי הגאונים גבי צלף תלאו זה בזה מדלגבי ערלה לאו פירא הוא לגבי ברכה נמי לאו פירא הוא ולא מברכין עליה בורא פרי העץ כדכתב הרי " ף בר " פ כיצד מברכין ולכך כתב רבינו התמרים שאינן מתבשלין כלומר דרכן שאינן מתבשלים לעולם דהיינו בושלי כמרא פטורין מרבעי ולא היה צריך לפרש דתמרי דזיקא חייבין ברבעי משום דדבר פשוט הוא דפרי גמור הוא ועוד דנשמע ממילא מדיוקא מדלא קא פטרינן מרבעי אלא תמרים שאינן מתבשלים אלמא דתמרי דזיקא דעדיפא מינייהו חייבין ברבעי דאל " כ הו " ל לאשמועינן רבותא דאפילו תמרי דזיקא פטורין מרבעי כ " ש בושלי כמרא ונראה דהרמב " ם דכתב בספ " ט דהל' מעשר שני בסתם כלשון המשנה והנובלות כולן אסורות לא קאמר אלא בתמרי דזיקא דאילו בושלי כמרא אינן פרי ואינן חייבין ברבעי ולא פליגי רבינו והרמב " ם בזה כלל אבל ב " י עלה על דעתו דהרמב " ם מחייב ברבעי תמרים שאינן מתבשלין ורבינו פליג עליה וכן כתב בש " ע שתי סברות בזה ולפעד " נ דלא דק דליכא פלוגתא בהא דפשיטא דאינו חייב ברבעי אלא תמרי דזיקא אבל תמרים שאינן מתבשלין פטורין מרבעי ואמוראי לא פליגי אלא בנובלות תמרה דדמאי ואיכא למאן דאמר דתמרי דזיקא כיון דאינן חשובות רובו הפקר הלכך פטורין מן הדמאי וכן פירש הרמב " ם במשנה ריש דמאי וכן פסק ריש פרק י " ג מהלכות מעשר וז " ל ונובלות תמרה והן שעדיין לא הטילו שאור פירוש דרכן של תמרים שיתפחו כלחם חמץ בעת הבישול ואלו הרוח השירן בעוד שלא הטילו שאור לא חשיב אף על פי שנקרא פרי כיון דרובו הפקר :
Yoreh De'ah.294.2.1 ומ " ש והנץ שלהם כלומר של רמונים וכך הוא לשון המשנה קליפי רמון והנץ שלו ופי' הר " ש שהוא הפרח שע " ג הפטמא .
Yoreh De'ah.294.3.1 ומ " ש והתמד הנעשה מהן פי' שנתן מים ע " ג החרצנים והזגים ויש בהם טעם יין ומ " ש והפגים משנה שם והוא פרי שנתלש קודם בישולו ואם לא תלשו היה מתבשל :
Yoreh De'ah.294.4.1 ומ " ש והתמרים שאינן מתבשלין פירוש מנהג אלו התמרים שאינן מתבשלין באילן לעולם והיינו דקרי להו תלמודא בושלי כומרא וכבר נתבאר בס " ד :
Yoreh De'ah.294.5.1 ומ " ש והענבים שלקו בבישולם והוא ענקוקלות . ובירושלמי איכא פלוגתא י " א ענבים שלקו קודם שליש בישולם וי " א אף בלקו אחר שליש בישולם נמי פטורין מרבעי וכן פסק רבינו ולכך כתב בסתם והענבים שלקו ואין נגמרין בבישולן וכך הוא דעת הרמב " ם שכתב בספ " ט מהלכות מעשר שני בסתם והענבים ששדפם הקדים והפסידן :
Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .