← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 4,053 sections
Single column Two columns
Yoreh De'ah.190.58.1 השאילתו לאשה הטמאה משום כתם וכו' שם בעיא דאיפשיטא דאין תולין וה " ט דאין לנו לומר כאן תולין הקלקלה במקולקל דשמא אין הכתם בא מגופה אלא מעלמא ואין זו מקולקלת יותר מחבירתה וא " כ איכא למימר מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך והיינו דקאמר וכ " ש אם השאילתו לטהורה וכו' דפשיטא דכיון דשניהם טהורות איכא למימר מאי חזית וכו' ושתיהן חוששות וטמאות מספק וכבר נתבאר דכל זה בחלוק שהיה בדוק לה דאם לא היה בדוק אפי' לא השאילתו ומצאה בו כתם טהורה :
Yoreh De'ah.190.59.1 ופעמים שהיא תולה בעצמה וכו' פי' כגון אם היה לה חלוק בדוק ולבשתו בימי נדתה וכו' . וכ " כ הרא " ש בפרק האשה והרשב " א בת " ה ואע " ג דאפי' לקחה חלוק מן השוק תולה דהכתם היה בחלוק מקודם שאני התם דתולה באשה אחרת שהיה זה החלוק שלה מתחלה ותו דלא היה החלוק בחזקת בדוק מעולם אבל הכא דהיה בדוק ותולה בעצמה הוה אמינא דאינו תולה דנכתם בימי נדותה יותר מבימי טהרתה וטמאה קמ " ל דלא :
Yoreh De'ah.190.60.1 והרשב " א כתב בזה אם נתכבס וכו' כן כתב בת " ה הקצר וראייתו בדינים אלו מפרק דם הנדה ומביאו ב " י .
Yoreh De'ah.190.61.1 ומ " ש נתכבס ע " י שפחה אפילו אינה לפנינו וכו' . כלומר אע " פ דבישראלית באינה לפנינו אזלינן לחומרא אבל בשפחה ונכרית אין חילוק בין דאיתא לפנינו בין דאינה לפנינו אזלינן לקולא ואפי' איתא לפנינו ואומרת שבדקתו ולא היה בו כתם לא סמכינן על דבריה לא לאיסור ולא להיתר ודנין אותה כאילו אינה לפנינו ותולין להקל לומר שמתחלה היה כתם זה וטהורה :
Yoreh De'ah.190.62.1 ומ " ש ויש מי שהורה להחמיר בת " ה הארוך כתב שכך הוא דעת הראב " ד וטעמו דאע " פ דהכתמים דרבנן ואזלינן בהו לקולא טפי מבשאר איסורא דרבנן כדאיתא בפרק הרואה כתם מ " מ הכא אין זה כשאר כל ספיקא דרבנן כיון דהספק כאן הוא בא ממיעוט ידיעה שאינו יודע להכיר אם הוא מקדיר או מגליד וכיון דאיכא אינשי טובא דיודעין ומכירין אין הולכין בספק זה לקולא אלא לחומרא ונראה דהכי נקטינן וכדפסק רבינו בס " ס צ " ח דבקדרה שהוא לפנינו אלא שאינו בקי לשערו אפילו מדרבנן אין תולין להקל וכו' עכ " ל . וכ " כ שם כל האחרונים דדעת שוטים לאו כלום הוא והכא נמי דכוותה אין זה ספק ואזלינן לחומרא וכן פסק בש " ע :
Yoreh De'ah.190.63.1 שתי נשים שלבשו חלוק א' בדוק וכו' ברייתא פרק הרואה כתם ונמצאו בזה נוסחאות מתחלפות וליכא נפקותא לענין דינא :
Yoreh De'ah.190.64.1 ג' נשים שלבשו חלוק אחד זו אחר זו וכו' משנה פ' האשה ואע " ג דכבר כשמע דין זה מדברי רבינו שכתב למעלה בדקה חלוקה ולבשתו ופשטתו ומצאה טהור והשאילתו לחבירתה וכו' דאלמא דאי לא בדקתו אחר שפשטתו והשאילתו לחבירתה דשתיהן טמאות כדפרישית לשם וכ " כ אחר כך וכ " ש אם השאילתו לטהורה וחזרה ולבשתו ששתיהן צריכות לחוש לו אפי' הכי חזר וכתב דין שלשה נשים שלבשו חלוק אחד וכו' דלא תימא דוקא בשתי נשים דמי תולה במי הלכך שתיהן צריכות לחוש לכתם זה ושתיהן טמאות אבל שלש נשים שלבשו חלוק אחד הוה אמינא דהשלישית תולה בשתים שלפניה דמסתמא מאחת מהן בא כתם זה על חלוק זה ודין חלוק זה לגבי שלישית כאילו לבשה חלוק שאינו בדוק דטהורה אף כאן כיון שלאחר הבדיקה הראשונה לבשוה שתי נשים זו אחר זו בלא בדיקה בנתים מעתה יש לו לחלוק זה דין חלוק שאינו בדוק והשלישית טהורה ושתים הראשונות טמאות קמ " ל דלא אלא כולן טמאות וכדין ג' נשים שיושבות על ספסל א' כך דין חלוק זה שלבשוה ג' נשים :
Yoreh De'ah.190.65.1 שלשה נשים שישנות במטה א' ומשולבות . משנה ואוקימתא דגמרא פ' האשה וכתב הרא " ש ע " ש הראב " ד לשם דווקא ישנות אבל ערות ושוכבות על המטה או יושבות עליה לא וכתבו רבינו לקמן בסוף הסימן : וכתב הראב " ד ומיירי שנמצא במטה שלא על הסדין כ " כ הרא " ש בשמו בקוצר ורבינו ביאר לשונו הסתום ועיין בב " י :
Yoreh De'ah.190.66.1 ומ " ש ודאי כן הוא בסדין העליון אבל התחתון אינו מתהפך נראה דלא כתב כן אלא לפי זמנו שהיה סדין התחתון פרוס על המטה בדרך שלא היה מתהפך אבל עכשיו עינינו רואות שאף התחתון מתהפך ולפיכך כולן טמאות וכ " כ מהרש " ל על דברי הרא " ש וז " ל ולא נהירא כלל כי עינינו רואות שהתחתון ג " כ מתהפך עכ " ל . וכל זה מיירי שלא בדקה אחת מהן וכו' משנה שם ונראה דהני תרי בבי איצטריכו תרווייהו איצטריך לאשמועי' דאם בדקה אחת ומצאה טמאה דשתים האחרות שלא בדקו תולין כתם זה באחת והן טהורות ואצטריך נמי לאשמועינן דאם שתים נמצאו טמאות דהאחת תולה בהן וטהורה ואינה צריכה לבדוק דלא תימא דוקא באחת שבדקה ומצאה טמאה שפיר אמרינן דתולין הכתם בה אבל כששתים בדקו ומצאו שטמאות הן השתא איכא למימר כיון דבעל כרחך כתם זה לא בא אלא מאחת מהשתים ואיכא אחת משתים נשים אלו שלא בא הכתם ממנה אע " פ שהיא טמאה א " כ איכא למימר דגם מהשנייה לא בא הכתם ממנה אלא מהשלישית ותצטרך לבדוק קמ " ל דהאחת תולה בשתים וטהורה היא ואינה צריכה בדיקה :
Yoreh De'ah.190.67.1 וכתב הרמב " ן הא דתלינן וכו' . כ " כ הרשב " א בת " ה וטעמם דהכי אמר רב יהודה אמר רב וכבר פדא דכי בדקה כשיעור ווסת של מציאות הכתם דהיינו כדפירש " י בפ " ק שיעור ווסת מיד לאחר בעילה וכו' ה " נ פי' מיד לאחר מציאת הכתם בדקה עצמה ומצאה טמאה מחזקינן האי כתם בדידה ואינך טהורות וס " ל להרמב " ן דה " ה נמי הא דמטהרינן לאותה שמצאה טהורה דוקא שבדקה מיד תכף למציאת הכתם וכו' . ומ " ש בשם הרא " ש שם כתב דר' אושעיא פליג אבר פדא וס " ל דאין חילוק בין שיעור ווסת לאחר שיעור ווסת ולאחר שיעור ווסת נמי תולות בה ופסק כרבי אושעיא דבכתמים הלך אחר המיקל ותלינן אפי' אחר שיעור ווסת כתם הנמצא בטמאה עכ " ל :
Yoreh De'ah.190.68.1 ומ " ש רבי' וא " א הרא " ש כתב בבדקה ומצאה טמאה וכו' נראה דרבינו ה " ק דהרא " ש נחלק אהרמב " ן בתרתי חדא דהרמב " ן פסק כרב יהודה אמר רב וכבר פדא לחומרא והרא " ש פסק כר' אושעיא לקולא אידך פליג עליה דהרמב " ן פסק דשיעור ווסת שנתנו חכמים בבדקה ומצאה טמאה השנוי במשנתינו ברישא הוא נותן גם בבדקה ומצאה טהורה ששנינו בסיפא אבל הרא " ש לא פסק כרבי אושעיא אלא בבדקה ומצאה טמאה דברישא דתלינן לקולא אפילו בדקה לאחר שיעור ווסת ומיהו בע " כ לא תלינן לקולא אף לרבי אושעיא לאחר שיעור ווסת אלא תוך שיעור בדיקה לחורין וסדקין דהא בשיעור ווסת לא משכחת בדיקה אלא קינוח פניה שלמטה גרידא וכדכתבו התוס' פרק האשה ומביאו ב " י . וכדאיתא להדיא בפ " ק דנדה ( ראש דף י " ב ) והשתא ודאי איכא למימר דס " ל להרא " ש דבבדקה ומצאה טהורה דבסיפא תלינן לקולא אפילו לאחר שיעור בדיקה דלעולם איכא סברא להקל טפי בבדקה ומצאה טהורה מאילו בדקה ומצאה טמאה כדכתב הרז " ה ומביאו ב " י כנ " ל ודלא כמה שפירש ב " י דמ " ש רבינו והרא " ש כתב בבדקה ומצאה טמא וכו' אינו אלא לסיים מקום שכתב בו הרא " ש כן נתכוון לא להוציא בדקה ומצאה טהור וכו' ולא נהירא אלא כדפרי' והכי משמע להדיא מדברי הרא " ש שכתב ול " נ בכתמים הלך אחר המיקל ותלינן אפי' אחר שיעור ווסת כתם הנמצא בטמאה עכ " ל . דלא היה צריך אלא לומר ותלינן אפילו אחר שיעור ווסת דהא פשיטא דבכתם הנמצא ובדקה אחת את עצמה ומצאה טמאה קאמר דקמיירי ביה בתחלת דבריו אלא בע " כ דהך לישנא יתירה לדיוקא נקט ליה הרא " ש דדוקא במצאה טמאה אבל כשבדקה א' מהן ומצאה טהורה לא ניתן לה שיעור זה אלא שיעור אחר וכדפרישי' ודו " ק :
Yoreh De'ah.190.69.1 בד " א בשכולן שוות כו' עד אין תולות זו בזו משנה שם . כתב הב " י ע " ש הרשב " א דמחלק בין חלוק ובין מטה וספסל דבחלוק שלבשו שלשתן זו אחר זו ולא בדקוהו בינתיים וכשפשטתו השלישית מצאה בו כתם דאמרינן בהו גם כן דאי בדקה אחת מהג' את עצמה ומצאה טמאה דב' האחרות שלא בדקו טהורות דאין זה אלא באחרונה אבל שתים הראשונות שבדקה אחת מהן את עצמה לאחר שפשטתו השלישית ומצאה את עצמה טמאה אינן מצילות את האחרות ותמה ב " י על רבינו למה לא כתב לחלק בין מטה וספסל ובין חלוק כמו שחילק הרשב " א . ונראה לי שרבינו נמשך אחר מ " ש הרא " ש בפ' האשה לפסוק כרבי אושעיא שכתב וז " ל ועוד דאפי' לבר פדא לא דמו כולי האי אהדדי וכו' עד אבל הכא אע " פ שבדקה עצמה בשיעור וסת של מציאה אין ראוי שנתלה דם המציאה בה דשמא יצא דם כבר מאחת מהן ויש יותר משיעור וסת מיציאת אותו דם לבדיקה של זו ואפ " ה תלינן בה דמקילין בכתמים א " כ ה " ה אחר שיעור וסת עכ " ל הרא " ש אלמא דתופס הרא " ש בפשיטות דאין חילוק בין האחרונה לב' הראשונות בכולם תלינן לקולא בבדקה עצמה תוך שיעור וסת של מציאת הכתם ומצאה טמאה דהאחרות שלא בדקו עצמן טהורות ולא חיישינן שמא כבר יצא דם מאחת מהן וכו' ואין חילוק בין מטה וספסל וחלוק והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.190.70.1 היו שלשתן ערות וכו' . כ " כ הרא " ש בפרק האשה ע " ש הראב " ד וכ " כ הרשב " א בשמו בארוך ובקצר וכ " כ הרב המגיד פ " ט בשם המפרשים :
Yoreh De'ah.190.71.1 היה להן עסק לצד פנים וכו' ברייתא פרק האשה ( דף ס ). כתב בסה " ת בסי' צ " ב דאשה שיש לה מכה באותו מקום אע " פ שאינה יודעת אם מכתה מוציאה דם אם לאו כל כתמים שתמצא בבגדיה טהורים ותולין במכה שברחם דבכתמים הלכו חכמים להקל וסתם מכה לפעמים היא מוציאה דם ואם סופרת שבעה נקיים משלשה ימים הראשונים ואילך נראה דהכתמים טהורים ותולה במכה ואינה סותרת אבל צריכה שתדע בודאי שפסק דם המקור ולכך צריך שיהיו שלשה ימים הראשונים של ספירה נקיים לגמרי עכ " ל וכ " כ המרדכי והגהת מיי' פ " ט משמו וכך פסקו כל האחרונים מיהו בתה " ד סימן רמ " ט הכריע דדוקא בכתם גדול כגריס ועוד לא תלינן בג' ימים הראשונים במכה או בחבורה או בדם צפור אבל בפחות מכגריס ועוד אפי' בג' ימים הראשונים נמי תולה במאכולת דאין לך סדין שאין עליו כמה וכמה טיפי דמים של מאכולת ואי אמרת דלא תלינן במאכולת בשלשה ימים הראשונים אין לך אשה שיכולה לספור ז' נקיים עכ " ל ומזה הטעם נראה דאשה שהיא מוכת שחין דתלינן הכתמים שלה אפי' הם כגריס ועוד בשחין אף בשלשה ימים הראשונים דאל " כ לא תוכל לספור ז' נקיים לעולם כיון שהדם יוצא תמיד מהשחין שבגופה ונכתם בסדינין ובחלוקה . וכן מצאתי ע " ש משובת מוהר " ם וז " ל ועל אשה מוכת שחין דבר פשוט הוא שכתמיה טהורים אפי' בשעת וסתה לא בדקה ושוב בדקה ומצאה כתמים על סדינה או חלוקה טהורה וכ " ש בימי ליבונה תלינן להקל עכ " ל : ונראה דמ " ש וכ " ש בימי ליבונה ר " ל אפי' בשלשה ימים ראשונים דאי לאחר ג' ימים ראשונים פשיטא דתלינן בדם שחין שבגופה דאפי' בדם צפור תלינן ומאי אתא לאשמועינן אלא ודאי דאפי' בג' ימים ראשונים קאמר דכ " ש הוא דתלינן בדם שחין ולא דמי לחבורה שבגופה דמוציא דם ואפ " ה לא תלינן בה ג' ימים הראשונים דפשיטא דשאני חבורה אחת שהיא מכוסה באספלנית שע " ג ובמטלית דאינה מוציא דם אלא לפעמים דומיא דמכה שבאותו מקום דכתב סה " ת דלפעמים מוציא דם אבל מוכת שחין דכל שעה יוצא דם מהן דמיא למאכולת דתלינן בהו אף בג' ימים הראשונים אחר שכתבתי זה ראיתי בספר בדק הבית שחיבר הרב ב " י שהעתיק מספר אורחות חיים תשובת מהר " ם שהבאתי וכתב עלה והגיה עליו ר " פ וה " מ לאחר ג' מליבונה אבל תוך ג' לא תלינן עכ " ל . ולי נראה כדפרי' דבמלאה לה שיחני וכיבי יש להקל אפי' תוך ג' ימים ומ " מ הכל לפי עניין השחין ודו " ק :
Yoreh De'ah.191.1.1 האשה שמטלת מים בספל וכו' ר " פ האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר " מ אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ור " ש מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה ובגמרא לפי פירש " י מבואר דר " מ דמטהר ביושבת אינו אלא ביושבת ומזנקת פי' מקלחת דכיון דנפתח רחמה לא חיישינן דמי רגלים הדור למקור וטהורה אבל עומדת אי אפשר לה לזנק אלא שותתת ומי רגלים הדור למקור וטמאה וביושבת נמי ומקלחת לתוך הספל אם נמצא דם על שפת הספל טמאה לר " מ דחיישינן דילמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור על שפת הספל ולא מחמת מי רגלים ולא קמטהר ר " מ אלא ביושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאי איתא דבתר דתמו מיא אתא דם מן המקור על שפת הספל איבעי לאשתכוחי ולפי זה לרבי יוסי דמטהר אפי' בעומדת אף על פי דאי אפשר לה לזנק בע " כ דס " ל דלא חיישינן לדם שיוצא עם מי רגלים שהוא מן המקור אלא דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא אם כן כל שכן ביושבת אפי' שותתת בתר דתמו מיא שהיו בקילוח ואשתכח דם על שפת הספל טהורה דכללא הוא דאין דם מקור יוצא עם מי רגלים וכיון דאיפסיקא הלכתא בגמרא כר' יוסי אם כן טהורה בכל ענין וזאת היא דעת הרמב " ם דהתירה בכל ענין לפי שהיה מפרש כפי' רש " י . אבל התוס' והרא " ש הקשו על פי' רש " י ופירשו דאף בעומדת יכולה לזנק ואפ " ה מטמא ר " מ דחיישינן כיון דלא נפתח רחמה מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אבל ביושבת וקלחת כיון דנפתח רחמה לא חיישינן דמי רגלים הדור למקור ואייתי דם אבל בשותתת אפילו יושבת טמאה דבעינן תרתי לטיבותא יושבת ומקלחת ולרבי יוסי אפי' עומדת ומקלחת דליכא אלא חדא לטיבותא דמקלחת נמי טהורה וה " ה ביושבת ושותתת דכיון דאיכא חדא לטיבותא דיושבת ונפתח רחמה טהורה ואע " פ דשותתת לא חיישינן דמי רגלים הדור למקור אבל בתרתי לריעותא כגון דעומדת ושותתת דלא איירי ביה ר " מ לא אשכחן דמטהר רבי יוסי והילכך לא מטהר הרא " ש אלא ביושבת אפי' שותתת א " נ בעומדת ומזנקת אבל בעומדת ושותתת טמאה ומעתה נתבארו דברי הרמב " ם והרא " ש שהביא רבינו אלא דאיכא למידק למה כתב רבי' על שם הרא " ש דבעומדת ומי רגלים שותתין על שפת הספל טמאה הלא אפילו שותתין לתוך הספל נמי טמאה כיון דאיכא תרתי לריעותא ונראה דרבינו נמשך אחר דברי התוס' בהא דקאמר תלמודא דילמא בתר דתמו מיא אתא דם דרש " י פי' דלאחר שכלו מי רגלים אתא דם מן המקור כי אורחה ולא מחמת מי רגלים וכתבו התוס' דליתא להך פירוש אלא ה " פ אפילו במקלחת חיישינן דילמא לאחר הקילוח ומי רגלים שותתין הדור למקור ואייתי דם ע " ש בד " ה דילמא בתר וכו' . והשתא רבינו דנקט על שפת הספל לרבותא נקט הכי כלומר לא מיבעיא אם גם מתחלת הטלת מי רגליה שהם מרובים היתה עומדת ושותתת לתוך הספל דפשיטא דטמאה דחיישינן שמא מתוך עצירת מי רגליה הדור למקור אלא אפי' אם בתחלה היתה מקלחת לתוך הספל ולאחר הקילוח היו מי רגליה שותתין על שפת הספל דאע " פ דאין שם אלא מעט מימי רגלים בסוף ההטלה אפי' הכי חיישינן דהדור למקור וטמאה ואפי' לא אישתכח דם על שפת הספל אלא תוך הספל והכי משמע להדיא בדברי הרא " ש שכתב דלר " מ דוקא קאמר תלמודא ביושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל דחיישינן דבתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאין בגבורה הויא לה כמו שותתת וחזרו מי רגלים למקור והביאו דם אבל לרבי יוסי טהורה יושבת בכל ענין ע " כ אלמא דבעומדת ושותתת דאף לרבי יוסי טמאה ודאי אף במקלחת בתחלה לתוך הספל ובתר דתמו מיא ואין יוצאין בגבורה התחילו שותתין על שפת הספל חיישינן נמי דהדור למקור דכל מה שמטמא ר " מ ביושבת ושותתת מטמא ר' יוסי בעומדת ושותתת ודו " ק : כתב עוד המרדכי והגהות מיי' פ " ה דהא " ב ע " ש מהר " ם דלפי' ר " י אף ר' יוסי אינו מטהר ביושבת ומזנקת תוך הספל ונמצא דם על שפת הספל דמודה בהא לר " מ דטמאה ולא פליג אר " מ אלא בעומדת ומזנקת דר' מאיר מטמא ור' יוסי מטהר אבל במה שמטהר ר " מ ביושבת ומזנקת תוך הספל ונמצא דם תוך הספל ומטמא ביושבת ומזנקת תוך הספל ונמצא דם על שפת הספל לא פליג עליה רבי יוסי : כתב עוד במרדכי בשם ר " ח דרבי יוסי לא מטהר לכתחלה אלא בסיפא דאיש ואשה הטילו מים בספל דאיכא ספק ספיקא ספק מן האיש ספק מן האשה ואת " ל מן האשה ספק מן המקור ספק שלא מן המקור אבל רישא דליכא אלא חד ספיקא בעומדת ומקלחת אפי' נמצא הדם בתוך הספל לא מטהר רבי יוסי אלא דיעבד אם נגע בטהרות אבל לכתחילה לא ואם כן לבעלה נמי אסורה לכתחילה ונכון להחמיר כפי' ר " ח עכ " ל המרדכי ויראה מדבריו שמהר " ם הסכים להחמיר כפי' ר " ח וא " כ אין לנו להתיר בעומדת כל עיקר אלא א " כ ביושבת ומקלחת ונמצא הדם תוך הספל וכתב הרב בהגהות ש " ע דהכי נהוג ועיין עוד שם בהגהותיו והב " י האריך לבאר דעת ר " ח ממשמעות הסוגיא דפרק כל היד ודלא כהר " ן בתשובה דדחה דברי ר " ח ע " ש . וכבר מבואר כל זה בסימן ק " צ אצל מ " ש רבי' בדקה בעד שאינו בדוק לה ולמחר מצאה עליו דם כתב הרשב " א טהורה וכו' ע " ש בב " י :
Yoreh De'ah.191.2.1 איש ואשה וכו' . פי' משום דהוי ס " ס וכתב ב " י ולהרמב " ם דמכשיר באשה שמטלת מים בספל בכל ענין אע " פ דליכא אלא חד ספיקא וכ " ש בס " ס לא איצטריך הך בבא דאיש ואשה וכו' ולכך השמיטה הרמב " ם אבל רבינו כתבה משום דאיצטריך ליה להרא " ש דאע " פ דבחד ספיקא כגון בעומדת ושותתת טמאה היא אפי' הכי באיש ואשה דאיכא ס " ס טהורה וקשיא לי דבגמרא מותבינן ורבי יוסי בחד ספיקא מטהר ברישא בס " ס מיבעיא פי' דלא היה צריך למיתני בסיפא באיש ואשה שעשו צרכיהן דר' יוסי מטהר דהא פשיטא היא ופרקינן מה " ד הני מילי דיעבד אבל לכתחילה לא קמ " ל ומאי קושיא הלא להרא " ש לא קא מטהר רבי יוסי ברישא אלא ביושבת ושותתת או בעומדת ומזנקת אבל בעומדת ושותתת דאיכא תרתי לריעותא מודה רבי יוסי דטמאה ואם כן צריך למיתני בסיפא באיש ואשה שעשו צרכיהן דר " י מטהר אפי' בעומדת ושותתת משום דאיכא ס " ס ולרש " י ניחא דאפי' בחד ספיקא מטהר ר " י אפי' בעומדת ושותתת כ " ש בס " ס אבל להרא " ש והתוס' קשה וצ " ע . דין אשה שיש לה כאב ורואה דם בשעה שמטלת מים והוא חולי שקורין הארי " ן ווינ " ד כתוב הוא בתשובת מהרי " ל סימן קע " ג ובה' נדה דר " י מדורא והרב בהגהת ש " ע כתב דהכי נהוג להתירא ע " י בדיקה במוך ודוקא באשה שיש לה ווסת ושלא בשעת ווסתה ועיין עוד בתשובת מהרי " ו סי' כ " ה : כתב במרדכי על האשה דכשהיא עושה צרכיה רואה דם על המים כמין קרטין קרטין כמין חול ואינן אדומים אלא דיהה אם אינה רואה דם אחר שעשתה צרכיה אינה חוששת לקרטין אלו ואם בכל פעם כשעושה צרכיה ואח " כ בודקת עצמה רואה דם בעד שמקנחת בו האי דם כיון שאינו יוצא ממש עם מימי רגליה אינו אלא מן המקור וע " ש ועיין עוד בזה בתשובת הר " ן הביאו ב " י ונראה ודאי דאם אינה רואה דם אחר שעשתה צרכיה אע " פ שאלו הקרטי " ן הנמצאים הם דם גמור דכשממחין אותן בין האצבעות נמחין ונעשו דם אין חוששין להן דלא חמירי מדם ממש שיוצא עם מי רגליה דתלינן במכה שבכליות כ " ש הני קרטין וע " ל בסימן קפ " ח בדין יצא ממנה כמין קליפות או שערות וכו' :
Yoreh De'ah.192.1.1 תבעוה לינשא וכו' . מימרא דרבא בפ' תינוקת ופי' רש " י צריכה לישב ז' נקיים שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם עכ " ל וכתוב בתשובת מיימוני סימן א' בשם ראבי " ה דשמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם ולאו אדעתה ולפי זה אם אומרת ברי לי וגם בדקתי עצמי ביום התביעה ולא ראיתי לא היתה צריכה ז' נקיים אלא תבעל לאלתר עכ " ל . אבל דעת רבינו דאפי' יהבא אדעתה ובדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה נמי צריכה ז' נקיים דחיישינן שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל ואבדו וכ " כ הרשב " א והכי נקטינן דלא כראבי " ה :
Yoreh De'ah.192.2.1 ומ " ש ומונה ז' ממחרת יום התביעה דבר פשוט הוא דכיון דצריכה ז' נקיים כזבה גדולה א " כ יום שפוסקת בו אינו מן המניין כדלעיל בסימן קפ " ג :
Yoreh De'ah.192.3.1 כתב הרא " ש יש מגדולים וכו' טעמם כיון דזו לא ראתה כלל אלא דאנו חוששין שמא ראתה מחמת חימוד ונאבד א " כ הך ראייה מועטת היא ובודאי שהפסיקה בטהרה ודי לך בחומרא זו שאתה חושש שמא ראתה ופסק הדם מיד ולא שתאסור אותה כרואה ודאית שמעיינה פתוח ולכן א " צ בדיקה כלל דבודאי נקייה היא מכל דם כיון דלא ראתה כלל ודעת הרא " ש דאע " פ דאינה צריכה הפסק בטהרה דבודאי שהפסיקה בטהרה אפ " ה בכל יום חיישינן שמא תראה מחמת חימוד דיותר שהיא קרובה לזמן החופה יותר לבה הומה ומשתאה ולכן צריכה בדיקה כל ימי הספירה :
Yoreh De'ah.192.4.1 ומ " ש וכ " כ הרמב " ן כ " כ הרשב " א בשמו בת " ה הארוך והר " ן בפ " ב דשבועות והב " י הבין מדבריהם דלהרמב " ן אפי' לכתחילה א " צ לבדוק אלא בדיקה אחת תוך ז' דלא כהרא " ש דלכתחילה צריכה לבדוק בכל יום מהז' וא " כ לא אתי שפיר מ " ש רבי' בסתם וכ " כ הרמב " ן אבל נראה נכון דמה שכתב הרשב " א והר " ן דלהרמב " ן צריכה בדיקה תוך ז' בתחילתן או בסופן היינו לומר דאפי' דיעבד אינה יוצאת י " ח אלא אם כן דבדקה פעם אחת בתחילתן או בסופן אבל לכתחילה ודאי דצריך לבדוק בכל יום מהז' וכדעת הרא " ש וגם הרא " ש מודה דסגי בדיעבד בפעם אחת והשתא אתי שפיר הא דכתב רבי' וכ " כ הרמב " ן וע " ל בסי' קצ " ו דין בדיקה בז' ימי נקיים וכתב מהרש " ל והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקין כל ז' נקיים עכ " ל מיהו בדיעבד ודאי אפי' לא בדקה אלא פ " א תוך ז' סגי :
Yoreh De'ah.192.5.1 וכתב הרשב " א לא שתבעוה לינשא לאחר י " ב חדש וכו' כלומר לא תפרש דהני ז' נקיים מיום שתבעוה לינשא לאחר י " ב חדש הן ותאמר דעכשיו מיד חיישינן שמא תראה מחמת חימוד אע " פ שלא תכנס לחופה עד אחר י " ב חדש דהחימוד הוא מיד בשעת תביעה ואם ישבה עכשיו ז' נקיים וטבלה והיא בחזקת שלא ראתה כלל שוב אינה צריכה לישב ז' נקיים בשעה שתכנס לחופה אחר י " ב חדש וקאמר הרשב " א דפירוש זה טעות דהא פשיטא היא דמה שתבעוה עכשיו לינשא לאחר י " ב חדש דזמנה רחוק אינה חומדת בכך אלא בע " כ דישיבת ז' נקיים צריכים להיות סמוך לנישואין דאיכא חימוד אח " כ כתב ויראה לי שמונין לה משעה שמכינין צרכי חופה דהיינו מכי רמו שערי באסינתא פי' שזורקין שעורין בגיגית לעשות שכר לשבעת ימי המשתה ואמר וכיוצא בזה כלומר אם אין מנהג בעיר לעשות בעצמן שכר אז תמנה לה משעה שעושין שאר צרכי סעודה וחופה : כתב במרדכי בשם מהר " ם שדקדק מפי' רשב " ם היכא שדחו הנשואין אע " פ שבתוך ז' נקיים היא צריכה לחזור ולישב ז' נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד ודעתן לעשות הנישואין וכו' . פי' היכא שדחו הנישואין בסתם ולא הסכימו באותה שעה על איזה זמן יהיו הנשואין אלא אמרו כשיתועדו יחד לאחר שיתפשרו וישלימו אז יקבעו זמן לנישואין בזו קאמר מהר " ם דחיישינן דילמא לא אסקא אדעתה שתהא נזהרת יפה בבדיקתה דמאחר שאינה יודעת קביעות הנישואין אינה חוששת להנך ז' נקיים הראשונים אבל אם הדחייה מזמן קביעות הראשון והקביעות לזמן השני הכל היה באותו מעמד ועסוקים באותו עניין אין ספק דא " צ לחזור ולספור ז' נקיים מחדש דליכא הכא חששא שלא תהא נזהרת יפה בבדיקה דהלא יודעת היא דליום פלוני נקבעו הנישואין ותביעה חדשה פשיטא דליכא הכא אפי' אם דחו הנישואין בסתם דדוקא כשנדחו הנישואין לגמרי מתוך קטטה בנתינת הנדוניא והסכימו שיהיו פטורים זה מזה ולא ישאו זה את זה וחזרו והתפשרו התם הוא דאיכא תביעה חדשה וצריכה ז' נקיים מחדש אבל כשאינו נדחה אלא מזמן הראשון והסכימו שיקבעו זמן שני כשיתפשרו וישלימו ואחר כך ביום או יומים השלימו וקבעו זמן שני לנישואין התם ליכא משום תביעה חדשה ואי בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה טהורה היא אלא דאיכא למיחש שמא לא אסקא אדעתה מקודם שתהא נזהרת יפה וכיון שהדחייה וקביעות זמן השני הכל היה ביחד לא חיישינן למידי והארכתי בתשובה לבאר זה בס " ד ואל תשגיח במ " ש מהר " ם יפה בלבוש שלו להחמיר בזה מסברתו בלי ראיה מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר וכנסה לחופה מיד באותו יום הדבר פשוט דהו " ל תביעה חדשה ממש ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש דאיכא כאן חימוד חדש מאיש אחר :
Yoreh De'ah.192.6.1 עבר וכנסה וכו' לאפוקי מדברי הרמב " ם וכו' פרק החולץ פריך תלמודא ארב ואר " נ היאך כנסו נשים מקמי שישבו ז' נקיים ומשני לרבנן יחודי בעלמא הוא דמיחדי להו וס " ל להרמב " ם מדלא קמשני בסתמא יחודי בעלמא הוא דמיחדי להו אלא קאמר לרבנן יחודי בעלמא הוא דמיחדי להו אלמא דהכי פירושו לרבנן הוא דשרינן ליחודי בעלמא אע " פ שעדיין לא ישבה ז' נקיים כי הוא יודע שאסור לו לבא עליה אע " פ שטהורה היא ר " ל דת " ח יודע דחיישינן שמא מחמת תאות חמוד ראתה טפת דם כחרדל ונאבד ממנה ולא החמירו על ת " ח שלא להתייחד עמה אלא בנדה ודאית אבל בע " ה אסרו ייחוד אפי' בזו שטהירה היא ורבינו וכל הגדולים מפרשים שמייחדים להו לנשים וכנסום לחופה ויש כאן פת בסלו אבל לא היה דעתם לבא עליהם אלא כדי להשקיט היצר היו מייחדים להם שהרי יש להם נשים שיכולים לבא אליהם אם היו רוצים ואיכא פת בסלו וא " ת הרי לא היו יכולים לבא עליהם כיון שלא ישבה ז' נקיים וי " ל דזו אינה מיחמדא שהרי לא כנסה אלא ע " ד שלא יבא אליה וכל אחד ישן במטה בפני עצמה והשתא כיון דלא מיחמדא היה יכול לבוא אליה מדינא כיון דטהורה וליכא למיחש לטיפת דם כיון דלא מיחמדא ואיכא פת בסלו וכך הוא דעת התוס' פרק החולץ בד " ה יחודי למעיין בם ע " ש . והב " י האריך בדבור זה ובתוך דבריו כתב דלהרמב " ם פ " י דאישות דאסור לישא אשה כשהיא נדה צריך לומר דההיא דהיא ישנה בין הנשים וכו' כשנשאה טהורה ואח " כ פירסה נדה מיירי וכו' עכ " ל ואני כתבתי בס " ד באבן העזר סימן ס " א דאי אפשר לפרש כך להרמב " ם ע " ש : כתב בהגהות מיימוני פי " א דביאה פרשב " ם דבעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה וכ " כ ברוקח משם אביו וכל רבותינו וכ " כ מורי רבינו ואם טבלה אחר ז' נקיים ולא נבעלה צריכה לבדוק פעמיים בכל יום ויום עד שתיבעל דלעולם משתבעוה לינשא איכא לספוקי דילמא חזיא מחמת חימוד עד שתיבעל הלכך בעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה עכ " ל . ואיכא לתמוה דבמרדכי כתב וז " ל ופי' רשב " ם דאם טבלה קודם נשואיה ז' ימים או יותר אותה טבילה לא מהניא כלל וכו' וא " כ היאך כתב בהג " מ דמהניא כשתבדוק כל יום פעמיים ותו דבמרדכי גופיה כתב בסוף דברי רשב " ם וז " ל והאידנא שנשים שלנו טובלות ביום ד' דהיינו ג' ימים קודם בעילת מצוה משום דמתחילה היה המנהג בתולה נישאת ליום ד' וצריך ז' ימים קודם יום ד' עכ " ל וקשה דמה מועיל מה שטבלה ביום ד' הלא אינה סמוכה לבעילת מצוה ולא מהניא לפירשב " ם ופשיטא דאין חילוק בין הרחקת ג' ימים לז' ימים כמ " ש הר " ם יפה לחלק בזה בלי טעם ושום סברא ונ " ל דלא בא רשב " ם בפירושו אלא להורות דאין דין אשה זו כנשים דעלמא שטובלות לאחר ז' נקיים ואף שאין בעלה בעיר ולא תיבעל אלא לאחר כמה ימים וא " צ בדיקה אבל זו אם טבלה קודם נשואיה ז' ימים או יותר אותה טבילה לא מהניא לה כלל כלומר לא מהניא לה אם לא תהא בודקת עצמה בכל יום ויום עד שתיבעל אבל אם בדקה עצמה ודאי דמהניא והשתא ניחא מנהגינו דטובלין שלשה ימים מקודם וסומכין על הבדיקה שתבדוק בכל יום לאחר הטבילה אלא דלפי זה קשה לאיזה צורך הקדימו לספור ז' נקיים ולמה לא יהיו סופרין וטובלין ז' ימים סמוך לבעילת מצוה וקאמר המרדכי דהמנהג נתפשט מזמן שהיו נוהגים שהבתולה נישאת ליום הרביעי ולכן סומכין על הבדיקה שלאחר הטבילה כמו לפני הטבילה שלא לשנות המנהג הקדום על פי תקנת חכמי המשנה וכדמוכח ממ " ש הגהות מיימוני ע " ש רשב " ם שהבאתי דלא בעינן שתטבול בליל טבילת מצוה אלא לכתחילה אבל אם עברה והקדימה הטבילה סומכת על הבדיקה שתבדוק בכל יום לאחר הטבילה דבזה הו " ל שפיר ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה מיהו קצת קשה מ " ש דהבדיקה היא משום דילמא מיחמדא וכו' דא " כ אפי' בדיקה לא מהניא וי " ל דלא אמר כאן דילמא מיחמדא אלא כדי לומר דאין אשה זו כשאר נשים דא " צ בדיקה לאחר טבילה אף ע " פ שלא תיבעל עד אחר כמה ימים דזו צריך בדיקה משום דמיחמדא טפי משאר נשים שכבר נבעלה מבעלה זה דזו לא נבעלה ולכך מיחמדא טפי אבל מ " מ בדיקה ודאי מהניא לה דלא דמי לתבעוה ונתפייסה דלבה הומה ומיחמדא טובא ואפילו בדיקה לא מהניא לה וכ " כ התוס' פ " ק דיומא ( דף י " ח ע " ב ) בד " ה והאמר רבא מיהו כבר נתבאר דבדיעבד סגי אפילו לא בדקה אלא פעם אחת תוך ז' ואיכא למידק דלמאי שמבואר בסימן קצ " ו דצריך בדיקה לחורין ולסדקי עד מקום שאבר התשמיש מגיע ואם לא עשתה כן לא הוי אלא קינוח בעלמא ולא יצאה ידי בדיקה א " כ בתולה שתבעוה לינשא היאך יכולין לבדקה בעוד פתחיהן נעול דהלא כל הנשים מטמאות בבית החיצון ואמרינן פ' יוצא דופן בית החיצון הוי עד בין השיניים ובין השיניים עצמן כלפנים והיינו מקום שהשמש דש וכ " ש דקשה אבתולה שראתה כבר היאך מותרת בבדיקה לבעלה וי " ל דכיון דשמואל אמר יכילנא למיבעל כמה בתולות בלא דם א " כ כ " ש דהאשה בעצמה יכולה לבדוק אתי עצמה אע " פ שהיא בתולה ואין הבתולים מעכבים בכך וכן ראיתי כתוב בדרשות מהר " ש מאוסטריי " ך ובדרשות מהרי " ל ועי " ל לפי מה שיתבאר בסימן קצ " ו דהרבה מחברים לא הצריכו לבדוק עד מקום שהשמש דש אלא שתבדוק בחורין ובסדקין כפי כחה ולכ " ע בדיעבד סגי אע " פ שאינה מכניסו עד מקום שהשמש דש א " כ לפי זה הבתולות ג " כ בודקין את עצמן היטב כפי כח האפשר ויוצאין ידי חובתן דכדיעבד דמי מאחר שאי אפשר בעניין אחר .
Yoreh De'ah.192.7.1 חתן שפירסה כלתו נדה וכו' ברייתא ריש כתובות ונראה מדנקט הוא ישן בין האנשים וכו' ולא תני סתמא אסור לי להתייחד עמה אלמא דלא אסרו חכמים אלא בלילה אף ע " ג דיחוד דשאר עריות אסור ביום כמו בלילה הכא שאני כיון שיש היתר לאיסורו לא אסרו חכמים אלא בלילה דלא שכיחי אינשי דחזו להו כשמתייחדים יחד משא " כ ביום והכי ס " ל להראב " ד אבל הרא " ש חלק עליו ומביאו רבינו בה' אבילות סימן שמ " ב והכי נהוג לאיסור ביום כמו בלילה ואין חילוק בין ת " ח לע " ה אפילו להרמב " ם דמחלק גבי תבעוה ונתפייסה ולא ישבה ז' נקיים הכא גבי נדה ודאית מודה אף הרמב " ם כדפרי' לעיל :
Yoreh De'ah.192.8.1 כתב הרמב " ם נדה כיון שאינה ראויה לביאה אין חופתה חופה עד שתטהר ולא נהירא לא " א הרא " ש ז " ל בעיא דלא איפשיטא היא בפ' אע " פ ( כתובות ד' נ " ו ) וס " ל להרמב " ם כיון דלא איפשיטא לא הוי חופה כלל ולא קנאה להיות אשתו אלא היא כארוסה לכל דבר אבל הרא " ש ס " ל דנקראת חופה לכל דבר ולא איבעיא לן אלא לענין תוספת כתובה שאינה גובה וכאן כתב רבינו בקוצר אבל באבן העזר סימן ס " א כתב הדין מפורש ואיכא לתמוה לאיזה צורך הזכיר רבינו דין זה כאן כיון שאין מקומו כאן ואפשר דרבינו היה דעתו לתת טעם למ " ש הרמב " ם דאין חופת נדה חופה כלל והוא דכיון דקי " ל דחופה הוא ייחוד שתתייחד עמו אפילו לא בא עליה כמ " ש בא " ה סימן ס " א א " כ לאחר שכתב רבינו דחתן אסור להתייחד עם כלתו שפירסה נדה אלא צריכין ב' שומרין מעתה נתיישב דס " ל להרמב " ם דאין חופת נדה חופה כלל שהרי אסור לו להתייחד עמה וא " כ אין כאן חופה דחופה הוא ייחוד ועם נדה אסור להתייחד . אבל הרא " ש ס " ל דנקראת חופה לכל דבר דכיון דמה שאסור להתייחד עם הנדה אינו אלא דרבנן דמדאורייתא שרי ייחוד בנדה א " כ הוי חופת נדה חופה ד " ת וקנאה לכל דבר ד " ת חוץ מלענין תוספת :
Yoreh De'ah.193.1.1 הכונס בתולה וכו' ר " פ תינוקת שנינו אליבא דב " ה קטנה שלא הגיע זמנה לראות בין ראתה בין לא ראתה נותנין לה לשמש עד שתחיה המכה ואפי' רואה אמרינן דם בתולים הוא הגיע זמנה לראות ולא ראתה נותנין לה ד' לילות הגיע זמנה לראות וראתה נותנים לה כל הלילה כולה ובגמרא אמר רב בוגרת נותנים לה לילה הראשון וה " מ שלא ראתה אבל ראתה אין לה אלא בעילת מצוה ותו לא וזהו לדינא דמתני' אח " כ איתא התם רב ושמואל אמרי תרווייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש ומסיק אינהו דעבוד כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש והכי אמר עולא משמיה דר " י ור " ל ופי' רש " י הלכך בועל בעילת מצוה בין הגיע זמנה בין לא הגיע זמנה עכ " ל ומשמע דאע " ג דרב קאמר בוגרת נותנים לה כל הלילה הראשון אליבא דמתני' קאמר הכי דהכי הוה דינא אבל למעשה סבר כרבותינו שהסכימו להחמיר בדורות האחרונים וכ " כ הרא " ש וכתב עוד דטעם חומרא זו משום דאין הכל בקיאין בחילוק שיש בין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ובין הגיע זמנה ובין בוגרת ובין ראתה ובין לא ראתה ועוד משום דחתן יצרו תוקפו הלכך הסכימו רבותינו להשוות כולן וליתן להם דין חומרא שבחומרות דהיינו בוגרת שראתה דנותנים לה בעילת מצוה עכ " ל . וכך הם דברי רבינו שכתב הכונס בתולה בועל בעילת מצוה ופורש מיד אפי' היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה אלא דמ " ש ואפי' בוגרת שכלו בתוליה הוא תימה גדולה דמאי ואפי' בוגרת דקאמר אדרבה אצ " ל בוגרת הו " ל למימר דכיון דאפילו בקטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה צריך לפרוש מיד א " כ אין צריך לומר גדולה שהגיע זמנה לראות וכדכתב הרשב " א להדיא בשער שני . ותו קשה טובא דמאי קאמר ואפילו בוגרת שכלו בתוליה מאי מועיל שכלו בתוליה לענין שלא ניחוש לדם שרואה מחמת תשמיש דשמא דם נדה הוא אדרבה היא הנותנת משום דכלו בתוליה אין אנו תוליו דם זה בדם בתולים וכך הקשה ב " י ונדחק ביישובו ולבי אומר לי דט " ס איכא כאן והשורה נהפכה וצריך להגיהו בלשון זה ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה ואפילו בוגרת שכלו בתוליה וה " א להדיא בת " ה הקצר ומשם העתיק רבי' לשון זה והסופר טעה וכתב המוקדם מאוחר והמאוחר מוקדם :
Yoreh De'ah.193.2.1 ומ " ש ומיהו אותה בעילה גומר כדרכו באבר חי כך הסכים הרא " ש דלא כהראב " ד דהחמיר שינעוץ צפרנו בקרקע ויפרוש באבר מת כדין המשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי וכו' כדלעיל סוף סימן קפ " ה וכך הוא דעת רוב פוסקים להקל זה . ומ " ש ואפי' בדקה וכו' עד סוף הסימן כ " כ הרא " ש לשם כ' בהג " ה מיימוני פי " א דאיכא מ " ד שאם לא מצא דם א " צ לפרוש ומסתברא לקולא אבל בשם רש " י נמצא לחומרא וכ " כ ברוקח וכ " כ הרמב " ן וכו' עכ " ל . ומביאו בה' נדה מדורא והרב בהגהות ש " ע כתב וז " ל ויש מקילין אם לא ראתה דם ונהגו להקל אם לא גמר ביאה רק הערה בה ולא ראתה דם אבל אם בא עליה ביאה ממש צריך לפרוש ממנה אע " פ שלא ראתה דם עכ " ל :
Yoreh De'ah.194.1.1 יולדת טמאה כנדה וכו' מבואר בר " פ המפלת דכל לידה אפילו בלא דם נמי טמאה דכתיב כימי נדת דותה תטמא וע " ל בסימן קפ " ח : ומ " ש וכמה הן ימי טומאתה וכו' מפורש בכתוב סדר תזריע ומדכתיב כימי נדת דותה תטמא שמעינן דדינה כנדה דאינה טובלת ביום שביעי אלא בליל ח' :
Yoreh De'ah.194.2.1 ומ " ש אפי' שופעת וכו' בפרק המפלת איתמר רב אמר מעיין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו והלכך אם שופעת מתוך ז' לאחר ז' טובלת וטהורה אפילו לא פסקה בטהרה ואם שופעת מתוך ל " ג לאחר ל " ג אסורה וכן בנקבה אבל ללוי ב' מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא ולדידיה הוי דינא איפכא שופעת מתוך ז' לאחר ז' טמאה שופעת מתוך ל " ג לאחר ל " ג טהורה וכן בנקבה ואיפסיקא הלכתא בגמרא כרב :
Yoreh De'ah.194.3.1 וצריכה לפרוש מבעלה ליל מ " א אפילו אם אינה רואה מימרא דרב סוף פ' ע " פ ומביאו הרא " ש ס " פ המפלת ופירש דהטעם הוא כיון דבועלין על דם טוהר אפילו תראה דם חיישינן שמא גם עתה תראה ולאו אדעתה לכן יודיענה בעלה שהוא פורש ממנה לילה זו בשביל שכלו ימי טוהר שלה ע " כ והשתא לפ " ז לדידן דמצריכין ז' נקיים אפי' לדם טוהר אם האשה טבלה לאחר ז' נקיים א " צ לפרוש מבעלה ליל מ " א וליל פ " א ורבינו שכתב בסתם וצריכה לפרוש מבעלה ליל מ " א כו' הוא לפי שכתב בסמוך דבאשכנז ובצרפת נוהגים היתר בדם טוהר אם כן לפ " ז אסורה ליל מ " א וכו' אבל למ " ש הראב " ד ע " ש בה " ג ומביאו ב " י שהטעם הוא משום דכיון דנפקא מימי טהרה לימי טומאה הו " ל כשעת וסתה לפ " ז אין חילוק דאף לדידן צריכה לפרוש מבעלה ליל מ " א וליל פ " א דאע " פ דטבלה וטהורה היא מ " מ לילה זו הו " ל שעת וסתה ואסורה לשמש . ולפ " ז התיישב המנהג של רוב ישראל במלכותינו ובשאר מלכיות שאין הנשים טובלות עד לאחר מ " א לזכר ואחר פ " א לנקבה והרב רמב " ם כתב על זה בפי " א דביאה דטעות הוא באותן תשובות למקצת גאונים והפליג לדבר על מנהג זה ומהרי " ק בשרש קמ " ד גם הוא האריך על זה ומביאו ב " י ולפע " ד כבוד כולם במקומם מונח אבל בדבר זה לא כן דברו אלא באין ספק מנהג וותיקים הוא וניתקן ע " פ דעת בה " ג כי יראים פן ישכחו העונה דליל מ " א לזכר וליל פ " א לנקבה דאסורה לבעלה כנדה מדינא כשעת ווסתה ולכך תקנו שלא תטבול עד עבור מ " א לזכר ופ " א לנקבה כדי שלא יבוא עליה בליל מ " א ובליל פ " א שהוא איסור גמור וכ " כ באגודה פ' ע " פ סימן צ " ו וז " ל היושבת על דם טוהר אסורה לשמש עד כמה עונה נ " ל דמשום הכי רגילי נשים יולדות להמתין לטבול כי יראות פן ישכחו העונה דמ' לזכר ופ' לנקבה עכ " ל . וכיוצא בזה כתוב בדרשות מהרי " ף והאחרונים כתבו שכן פסק בא " ז על כן נראה ודאי דאיסור גדול עושין מקצת בני אדם דמשנין מנהג אבותיהם בדבר זה ומקילין לטבול תוך מ " א לזכר ותוך פ " א לנקבה ואין ספק דאין פורשין עצמן עונה דליל מ " א וליל פ " א ועוברין על אל תטוש תורת אמך ופורץ גדר ישכנו נחש ואף המורה להם היתר זה צריך כפרה הלא אף מהרי " ק והריב " ש שהחזיקו בדעת הרמב " ם כתבו על אותן מקומות שנהגו איסור זה שראוי להניחם על מנהגם ועוד נראה לפע " ד עיקר טעם מנהג זה ע " פ דברי ר " ת דפסק כאביי דימי לידה אינן עולין לספירת ז' נקיים כמו שיתבאר בסמוך וכתב בהגה " ת מיימוני פ " ז דביאה בשם ס " ה דבצרפת נהגו להחמיר הואיל ונפק מפומיה דר " ת ולר " ת היה נראה להצריך לכל יולדת ב' טבילות ואח " כ תהא מותרת לבעלה א' אחר ז' לזכר וי " ד לנקבה ואח " כ תספור ז' נקיים ותטבול טבילה שנייה וכו' ומביאו ב " י השתא לפי זה ניחא דקשה להו טובא ליולדות לטבול ב' טבילות אלא דלפי זה צריכה להתחיל לספור ז' נקיים אחר מ' לזכר ואחר פ' לנקיבה דספירת נקיים תוך מ' ותוך פ' אינן עולין לה לספירת שבעה נקיים וכך ראוי לנהוג שלא תתחיל לספור ז' נקיים אלא אחר מ' לזכר ואחר פ' לנקבה לצאת ידי חובחה לכולהו רבוותא :
Yoreh De'ah.194.4.1 והיולדת בימי זיבתה וכו' . בפרק בנות כותים ( נדה דף ל " ז ) אביי אמר לידה אינה סותרת ואינה עולה ורבא אמר אינה סותרת ועולה פי' אם היתה זבה גדולה מקמי לידה בי " א יום שבין נדה לנדה ופסקה מלראות והתחילה לספור ז' נקיים וילדה אין הלידה סותרת אם לא ראתה דם בלידתה וימי לידתה לאביי אפי' אינה רואה בהן אין משלימין לספירתה אלא משלמת אחריהן אם טהרה ולרבא אינה סותרת ועולה וכתב הרא " ש דכל הגדולים פוסקים כרבא ונחלקו אר " ת דפסק כאביי ואמר דהיינו למ " ד דיע " ל קג " ם כלומר ימי לידה דאינן עולין דהלכה בהו כאביי דליתא אלא הלכה כרבא וכך הם דברי רבינו שכתב והיולדת בימי זיבתה פי' שראתה ג' ימים בי " א יום שבין נדה לנדה והתחילה לספור ז' נקיים ובתוך ספירתה ילדה אם רואה דם בלידתה סותרת וחוזרת לספור ז' נקיים דלא אמר רבא לידה אינה סותרת וימי לידה עולים אלא היכא דאינה רואה דם בלידתה וימי לידה אינה רואה בהם אבל זו שראתה בלידתה סותרת וצריכה לחזור ולספור ז' נקיים . וב " י כתב וז " ל וקאמר דיולדת בימי זיבתה כלומר בי " א יום שבין נדה לנדה אם רואה דם בלידתה כלומר אם רואה ג' ימים רצופים דאז היא זבה גדולה וצריכה ז' נקיים צריך שיהיו נקיים מדם לגמרי וכו' עכ " ל משמע דמפרש דיולדת בימי זיבתה דקאמר רבינו היינו שלאחר הלידה ראתה ג' ימים רצופים ונעשית זבה גדולה ופשט הלשון לא משמע הכי כלל אלא מיירי דמקמי לידה ראתה ג' ימים רצופים בי " א יום שבין נדה לנדה והתחילה לספור ז' נקיים ובתוך ספירתה ילדה וכדפרישית וכן פירש " י :
Yoreh De'ah.194.5.1 ומ " ש וימי טוהר שרואה בהן אין עולין וכו' כלומר לא תימא כיון דהדם טהור הוא הו " ל כאילו לא ראתה דם כלל אלא צריך שיהיו נקיים מדם לגמרי וקאמר רבינו שזהו להדין חכמי התלמוד דביולדת דימי זיבתה וראתה ג' ימים רצופים צריכה ז' נקיים אבל יולדת בימי נדתה אינה צריכה ז' נקיים אבל האידנא דהחמירו בחומרא דרבי זירא דאפי' לא ראתה אלא טיפת דם כחרדל צריכה לישב ז' נקיים ואנן הא קי " ל דא " א לפתיחת הקבר בלא דם אם כן כל לידה אפילו אינה רואה דם בלידתה חשובות יולדות בזוב משום חומרא דרבי זירא כיון דאי אפשר בלא טיפת דם וצריכה ז' נקיים . ויש להקשות היאך תולה הא דקי " ל א " א לפתיחת הקבר בלא דם דמשו " ה האידנא כל היולדות חשובות יולדות בזוב הלא אפי' מקמי הכי כשהיו מחלקין בין רואה בימי נדה לרואה בימי זיבה נמי איכא למימר כיון דקי " ל דא " א לפתיחת הקבר בלא דם א " כ חשוב הוא כאילו ראתה דם ונעשה זבה על ידי כך בצירוף עוד שני ראיות וי " ל דמקמי הכי ודאי מדינא אפי' היתה יולדת בי " א יום שבין נדה לנדה והיתה רואה ב' ימים רצופים וילדה ביום ג' לא היינו מצרפין הך טיפת דם שראתה מחמת פתיחת הקבר לשתהיה נקרא זבה גדולה דהלא קי " ל דם יהיה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד . אבל האידנא דהחמירו וקבלו עליהם חומרא דרבי זירא אף טיפה זו דמחמת לידה קבלו עליהם שתהא נקראת יולדת בזוב מחמת טיפה זו ודו " ק :
Yoreh De'ah.194.6.1 ומ " ש ואם אינה רואה וכו' היינו כרבא דאמר ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת ז' נקיים . ומ " ש ואפי' ילדה נקבה וכו' כ " כ הרא " ש לשם ולמד כך מסוגיא דגמרא אע " פ דדם לידה סותר אפ " ה מה שראתה בשבוע השני אחר ספירת ז' נקיים אינו סותר אע " פ שהדם טמא וטובלת לאחר י " ד לטהר עצמה מטומאת לידה ועלתה לה טבילתה אף לזיבתה אפי' לא פסקה מלראות מתוך י " ד לאחר י " ד דמעיין אחד הוא והתורה טמאתו והתורה טהרתו ומותרת לבעלה במקום שנהגו לבעול על דם טוהר עכ " ל פי' דהא דעלתה לה טבילתה אפילו לא פסקה אינו אלא במקום שנהגו לבעול על דם טוהר אבל במקום שנהגו שלא לבעול על דם טוהר משום דהרי הוא בכלל חומרא דרבי זירא אם לא פסקה לראות מתוך י " ד לאחר י " ד אינה מותרת לבעלה אחר טבילתה שהרי צריכה לחזור ולספור ז' נקיים מחומרא דר' זירא בשביל ראייה זו שראתה בליל ט " ו אבל אם פסקה מלראות ביום י " ד וטבלה ליל ט " ו מועיל טבילתה אף לזיבתה כיון שספרה ז' נקיים בשבוע ראשון ואף ע " פ שראתה בשבוע שני אחר ספירתה אינה סותרת ואין חילוק בדבר זה בין נהגו לבעול על דם טוהר ללא נהגו אלא אפי' לא נהגו לבעול אינה סותרת הספירה כיון שפסקה מלראות ביום י " ד וא " ת מה מועיל טבילתה הלא צריכה ז' נקיים האידנא משום חומרא דרבי זירא בשביל מה שראתה דם בשבוע שני י " ל דלא קבלו בנות ישראל חומרא דרבי זירא אלא בראייה דגורמת לה נדות או זיבות אבל ראייה זו דימי לידה דאינה גורמת לה לא נדות ולא זיבות לא קבלו עליהן חומרא זו לישב עליה ז' נקיים וחילוק זה מפורש בדברי הרא " ש לשם הארכתי בדבר פשוט לפע " ד לפי שראיתי להרב ב " י ז " ל שכתב שהאידנא דאין בועלים על דם טוהר צריכה לישב ז' נקיים בשביל שראתה בשבוע שני ודוקא לנוהגים לבעול על דם טוהר כיון שספרה ז' נקיים בשבוע ראשון לא החמירו להצריכה עוד ז' נקיים בשביל שראתה בשבוע שני ושרי ליה מאריה דמה ענין מנהג לבעול על דם טוהר או שלא לבעול לעניין ז' נקיים על מה שראתה בשבוע שני אין לזה טעם ושום סברא בעולם אלא הדבר ברור דאין חלוק ולעולם א " צ ז' נקיים על מה שראתה בשבוע שני כיון דאין ראייה זו גורמת לה לא נדות ולא זיבות אלא דהיכא דלא פסקה מלראות מתוך י " ד לאחר י " ד התם הוא דיש לחלק דאי נוהגים לבעול על דם טוהר מהניא לה טבילתה אף לזיבתה אבל אם אין נוהגים לבעול על דם טוהר צריכה ז' נקיים משום הך ראייה דראתה בליל ט " ו וכדפרי' והא דכתב הרא " ש בסוף דבריו במקום שנהגו לבעול על דם טוהר לא קאי אלא אמ " ש אפי' לא פסקה דסמיך ליה לא כמ " ש ב " י דאכל מאי דכתב לעיל מיניה קאי :
Yoreh De'ah.194.7.1 ומ " ש והרמב " ן כתב שסותרת וכו' פי' אף ע " פ דבשבוע הראשון לא ראתה כיון דבשבוע שני ראתה סותרת הספירה וצריכה ז' נקיים משתפסוק אבל אם ספרה ז' נקיים משתפסוק אפי' בימי לידה עולה לה וכ " כ הרמב " ן בפירוש הביאו ב " י . וכתב ב " י ומיהו לדידן דלא בעלינן על דם טוהר אין נפקותא במחלוקת זה דהא פשיטא שסותרת וצריכה לספור ז' נקיים עכ " ל . וגם זה הולך על פי מה שכתב תחלה בהבנת דברי הרא " ש ורבינו לחלק בדין זה בין בועלין על דם טוהר לאין בועלין ולא דק :
Yoreh De'ah.194.8.1 כתב הרמב " ן אף על פי שמן התורה מותר לבעול על דם טוהר וכו' . עוד נ " ל דלמ " ש הרא " ש ס " פ המפלת דהא דצריך לפרוש ליל מ " א לזכר וליל פ " א לנקבה הוא שמא מתוך שהורגלה לשמש כל ימי טוהר ישמש עמה גם כשתראה דם מש " ה נמי נהגו שלא לבעול על דם טוהר כדי שלא יבואו לידי טעות באותה עונה . עוד כתב ב " י ע " ש הרשב " א דחיישינן שיוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור קודם בין השמשו' וגמר לידה לאחר ב " ה ואינן בקיאות בכך ויבואו לטעות להוסיף יום בימי טהרתה ע " כ . ומ " ש רבינו ובאשכנז ובצרפת נוהגים בו היתר כתב עליה ב " י והאידנא פשט איסור זה בכל ישראל ואפי' באשכנזים וצרפתים וכ " כ מהרש " ל ובהגהת ש " ע דכבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טוהר ואין לפרוץ גדר :
Yoreh De'ah.194.9.1 אין האשה טמאה לידה וכו' משנה פ' המפלת ( נדה דף ל' ) פליגי בה רבי ישמעאל וחכמים ומבואר בגמ' דהלכה כחכמים דל " ש זכר ול " ש נקבה שוין למ' יום ולכן בדין תמה רבינו על הרמב " ן שפסק כרבי ישמעאל אבל הב " י כתב שהרמב " ן בהלכות נדה שחיבר פסק ג " כ כחכמים וספר מוטעה נזדמן לו לרבינו שכתב בהיפך ע " ש הרמב " ן מיהו במקצת ספרי רבינו כתוב הרמב " ם במקום הרמב " ן :
Yoreh De'ah.194.10.1 ומ " ש לפיכך אם יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה טהורה מטומאת לידה פי' ואפי' היא נקבה ודאי אינה טמאה י " ד ואפי' טומאת ז' ליכא כיון דאין כאן לידה אלא דכיון דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם צריכה שתשב ז' נקיים דלא עדיפא מהפילה חתיכה דחוששת משום נדה :
Yoreh De'ah.194.11.1 המפלת כמין דגים וכו' משנה ר " פ המפלת ואסיקנא בגמרא דלמאי דקי " ל כרבי יהודה דא " א לפתיחת הקבר בלא דם טמאה משום נדה אפילו לא ראתה עמהם דם וכל שספרה ז' נקיים טובלת ושריא לבעלה אבל אינה טמאה לידה לחוש לנקבה ושלא תהא שריא אפילו ספרה ז' נקיים עד אחר י " ד יום הא ליתא והטעם משום דדגים וחגבים ושרצים לכ " ע לאו ולד נינהו :
Yoreh De'ah.194.12.1 ומ " ש ואפילו כמין בהמה חיה ועוף וכו' שם במשנה פליגי בה ר " מ ורבנן ובגמרא פליגי בה אמוראי אליבא דרבנן דר' ירמיה א " ר יוחנן בעינן כל פניו צורת אדם מצח והגבינים והעינים והלסתות וגבות הזקן עד שיהיו כולם כאחד ורבא אמר חסא לרבנן אפי' מקצת פניו צורת אדם המצח ועין א' ולסת א' וכו' ופירש " י הגבינים גבות העינים וגבות הזקן שקורין מנטו " ן עכ " ל ונראה דלרבא אמר חסא המצח דקאמר היינו חצי המצח שע " ג עין אחד וכו' הדומה לאדם ורבינו קיצר ולא הזכיר גבן אחד לפי שהוא בכלל עין אחד ואפשר נמי לומר שלא היה כתוב בגרסתו הגבינין כל עיקר לא בדברי רבי ירמיה ולא בדברי רבא ופסק רבינו והרשב " א כרבא אמר חסא דלא כהרמב " ם בפ " י דפסק כרבי ירמיה א " ר יוחנן ומ " ש אפי' כל שאר הגוף דומה לבהמה שם אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב הכל מודים גופו תייש ופניו אדם אדם גופו אדם ופניו תייש ולא כלום ומ " ש לפי מה שהוא אם זכר זכר וכו' כלומר טומאת לידה היא לפי מה שהוא הנפל אם זכר טמאה ז' ואם נקבה טמאה י " ד ואם ספק נמי טמאה י " ד דשמא נקבה היא אלא דלא נתנו לה ימי טוהר אלא עד מ' יום דשמא זכר הוא אבל כשהוא ודאי נקבה נותנין לה ימי טוהר כדינו עד פ' יום ורבינו לא הזכיר דין ימי טוהר גבי ספק לפי שאין נוהגין לבעול על דם טוהר אפי' ודאי נקבה או ודאי זכר :
Yoreh De'ah.194.13.1 ומ " ש והאידנא וכו' כ " כ הרשב " א בת " ה ומ " ש וטמאות לידה מספק וכו' פי' משום ודאי נקבה או ספק נקבה איצטריך לומר דטמאות לידה מספק ואינה טובלת אפי' ספרה ז' נקיים אלא לאחר י " ד יום אבל אם ודאי זכר דטמאה ז' אפילו לא היה שם לידה היתה טמאה ז' משום נדה דא " א לפתיחת הקבר בלא דם וליכא למימר דמשום ימי טוהר איצטריך לומר אם זכר זכר דכיון דאין בקיאין בצורת הולד ושמא איננו ולד אין נותנין לו ימי טוהר כלל אפילו במקום שנוהגים לבעול על דם טוהר :
Yoreh De'ah.194.14.1 וכן המפלת חתיכה בין לבנה בין שאר מראות ר " פ המפלת ( נדה דף כ " א ) תניא המפלת חתיכה רבי בנימין אמר קורעה אם יש בה עצם אמו טמאה לידה א " ר חסדא ובחתיכה לבנה ופירש " י טמאה לידה ויש לה ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר . לבנה דהוא מין בשר עכ " ל ומשמע דאם אין בה עצם אפילו לבנה א " נ אינה לבנה אפי' יש בה עצם אינן חוששין לולד ואינה טמאה אלא נדה אלא דלפי שאין אנו בקיאין במראות אף בשאר מראות טמאה לידה כאילו היתה לבנה וטמאה י " ד יום מספק דשמא נקבה היא . ולכן כתב רבינו בין לבנה בין שאר מראות כלומר ל " מ לבנה אלא אפילו שאר מראות וכ " כ הרשב " א בת " ה שער ששי : גרסינן בפ' המפלת ( סוף נדה דף כ " ג ) ת " ר המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ( פי' גוף אטום גוף חסר שנברא ונראה באותו חסרון ) ופליגי בה רבי זכאי אמר עד הארכובה ( ס " ל טרפה אינה חיה ) ר' ינאי אומר עד לנקביו ( דהיינו ניטל ירך וחלל שלה דהויא נבלה אבל טרפה חיה ) רבי יוחנן אמר משום רבי יוסי בן יהושע עד טבורו . ס " ל טרפה חיה וניטל ירך וחלל שלה לא הויא נבלה ולפיכך לעולם אמו טמאה לידה אא " כ נמצא חסר עד טבורו ופסק הרמב " ם בפ " י לחומרא כרבי יוחנן שאמר משום רבי יוסי בן יהושע דהוה תנא ותמה עליו ב " י דכיון דקי " ל דטרפה אינה חיה וגם קי " ל דניטל ירך וחללה נבלה א " כ הו " ל לפסוק עד הארכובה כרבי זכאי דמיד דנעשה טרפה אינו חשוב ולד לישב עליו ימי טומאה וכן פסק הראב " ד בספר בעלי הנפש ולי נראה דאין זו קושיא דאע " ג דקי " ל בבהמה טרפה אינה חיה וניטל ירך וחלל שלה נבלה אדם דאית ליה מזל טרפה חיה וניטל ירך וחלל שלה אינה נבלה וכן פי' ר " ת ר " פ א " ט ( דף מ " ב ) בד " ה ואמר רב יהודה והא דקאמר התם ( דף מ " ג ) דאהדרו ליה חבריה לרבי יוסי בר יהודה מקרא ישפוך לארץ מרירתי ולא אהדר להו אדם יש לו מזל י " ל הו " מ לשנויי הכי אלא האמת קאמר להו אין מזכירין מעשה ניסים דכתיב רק את נפשו שמור כדאיתא התם . וצ " ע למה לא כתב רבינו דין מפלת גוף אטום :
Yoreh De'ah.194.15.1 ומ " ש או יד או רגל ברייתא שם ( דף כ " ד ) המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה אמו טמאה לידה ואין חוששין שמא מגוף אטום באת פי' בעינן שתהא חתוכה בחתוך אצבעות דאם אין בו חתוך אצבעות חוששין שמא מגוף אטום באת וכתב הרשב " א בת " ה הארוך שהראב " ד הקשה מהך דהמפלת חתיכה לבנה ויש בה עצם דמטמאים לה אע " פ שאינה מחותכת ותירץ דלענין טומאה בכל גווני טמאה אלא דלענין שתביא קרבן ונאכל בעינן חתוכה ואע " פ שהשיג עליו ואמר דאם אין בהן חתוך אצבעות אינה טמאה לידה הנה בקצר כתב ומגדולי המורים הורו שהיא טמאה לידה הנה שחשש לדברי הראב " ד להחמיר באיסור דאורייתא וזו היא דעת רבינו שכתב בסתם או יד או רגל דמשמע בין יש בהן חתוך אצבעות בין אין בהן חתוך אצבעות לעולם טמאה לידה :
Yoreh De'ah.194.16.1 ומ " ש או סנדל משנה שם המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה ובגמרא ( דף כ " ה ) ת " ר סנדל דומה לדג של ים מתחלתו ולד הוא אלא שנרצף ( פירש " י דג יש בים ושמו סנדל אלא שנרצף נתמעך ) רשב " ג אומר סנדל דומה ללשון של שור הגדול ואסיקנא דסנדל א " צ צורת פנים אפילו מאחוריו ורבי נחוניא בן הקנה דהעיד דצריך צורת פנים מאחוריו יחידאה הוא ותו אסיקנא דאין סנדל שאין עמו ולד ולא אתא לאשמועינן אלא דאם אתיליד זכר בהדיא מספקינן לסנדל בנקבה וטמאה י " ד :
Yoreh De'ah.194.17.1 ומ " ש או ולד שושטו אטום אע " ג דמימרא דרבא ( סוף דף כ " ג ) ושטו אטום פירוש סתום אמו טהורה מטומאת לידה ובשני גבין וב' שדראות נמי אסיקנא ( דף כ " ד ) דהלכה כרב דבאשה אינו ולד ואין אמו טמאה לידה מ " מ הראב " ד בס' בעלי הנפש והרשב " א בארוך ובקצר כתבו כיון דאין אנו בקיאין בצורות הללו בכולן טמאה י " ד יום דשמא נקבה היא וזו היא דעת רבינו שכתב בכולן יש לה ימי טומאה של נקבה ומה שאמר וצריכה ז' נקיים בשביל הזיבה הכי פי' אע " פ שאינה מותרת לבעלה עד ליל ט " ו בין ראתה בין לא ראתה משום איסור נדה ככל יולדת דטמאה משום דכתיב כימי נדת דותה תטמא אפ " ה לא שריא לבעלה אם ראתה אפילו לאחר י " ד אא " כ ישבה לה ז' נקיים בשביל הזיבה כלומר בשביל שהיא יולדת בזוב דכל נשים שלנו חשבינן להו יולדת בזוב כמ " ש בתחלת הסימן דהאידנא כל היולדות חשובות יולדות בזוב אבל ודאי אם ישבה לה ז' נקיים בתוך י " ד יום טובלת בליל ט " ו ושריא לבעלה כדלעיל דקי " ל ימי לידה עולין לספירת ז' נקיים דהלכה כרבא :
Yoreh De'ah.194.18.1 ובדיני השפיר אין אנו בקיאין הלכך המפלת שפיר או שליא בכל ענין נותנין לה ימי טומאה וכו' . משנה שם ( סוף דף כ " ד ) המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים ( פי' גוונים ) אינה חוששת לולד ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה ( ובסוף ד' כ " א ) פירש " י שפיר עור הולד קודם שנבראו בתוכו גידים ועצמות ובשר עכ " ל וז " ל הרא " ש ס " פ המפלת ואין להאריך בדברים הללו שאין אנו בקיאין בדורות הללו בגווני שפיר ובשיעור שליא הלכך חוששין בהן מספק כדאמר שמואל לחוש חוששת וכו' עכ " ל ונראה דרצונו לומר כיון דבשפיר דוקא מלא גוונים אין חוששין אבל בדליכא אלא חד גוונא חוששין דילמא אתמוחי אתמח כדמוקי לה רב אדא בר אהבה דהוה בתראה טפי מאביי ורבא דמוקי לה באוקימתא אחריתי כדאיתא התם ( דף כ " ד ע " ב ) ואנן לא בקיאין בגווני שפיר דדילמא חד גוונא הוא לפיכך חוששין לולד אך קשה מאי דקאמר דאין אנו בקיאין בשיעור שליא הלא קי " ל כדתני רבי אושעיא ה' שיעורן טפח וחדא מינייהו שליא ואפשר דכיון דתניא שליא תחלתה דומה לחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות ואין שליא פחותה מטפח לפיכך קאמר דלא בקיאינן לשעורי האי טפח אי בחללה לחוד דחלולה כחצוצרות קאמר שאינו פחות מטפח או גם עם דפנותיה קאמר דבין הכל הוה טפח או טפח בשליא גופה בלאו תחלתה וסופה קאמר ע " ש ( בדף כ " ו ע " א ) וזהו שכתב רבינו ובדיני השפיר אין אנו בקיאין וכו' כלומר בשני דיני השפיר שמונח בתוך השליא בין בדין מפלת שפיר לחוד בלא שליא ובין בדין מפלת שליא לחוד בלא שפיר אין אנו בקיאין בגווני השפיר ובשיעור השליא הלכך המפלת שפיר או שליא בכל ענין נותנים לה ימי טומאה וכו' כלומר צריכות ז' נקיים מלבד ימי טומאת לידה אם רואה בהן דם :
Yoreh De'ah.194.19.1 ומ " ש ובימי טהרה אין נפקותא וכו' פי' אף ע " ג דבפרק המפלת אסיקנא לשמואל דבשפיר מרוקם דטמאה לידה מ " מ ימי טהרה לא יהבינן לה עד שישעיר ( פי' עד שיהא לו שערות בראשו ): מיהו האידנא אין נפקותא בשערות כיון שאפילו בולד גמור אין נוהגין לבעול על דם טוהר השתא אפי' אותן שנוהגים לבעול על דם טוהר בולד גמור בשפיר מרוקם מודים דאין נותנים לו ימי טוהר דאין אנו בקיאין בשערות אימתי הוה עד שישעיר :
Yoreh De'ah.194.20.1 ילדה ואח " כ הפילה שליא אין חוששין וכו' עד כ " ג יום מימרא דרבה בב " ח א " ר יוחנן בפ' המפלת ( תחלת דף כ " ז ) ואיתא התם דא " ל רב יוסף עד עשרים וארבע אמרת לן ופירש ב " י דהיינו כ " ד עם יום יציאת השליא והכי משמע ברמב " ם דכ " ג יום בלא יום יציאת שליא קאמר דהשליא יוצאה אחר כ " ג יום ונכון הוא :
Yoreh De'ah.194.21.1 בד " א בשילדה ולד של קיימא וכו ". שם אמרו מעיקרא בפירוש אמר רב הכי הפילה נפל ואח " כ הפילה שליא כל ג' ימים תולין את השליא בולד מכאן ואילך חוששין לולד אחר . ילדה ואח " כ הפילה שליא אפי' מכאן ועד עשרה אין חוששין לולד אחר ובתר הכי קאמר רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל וכל תלמידי דרב משמיה דרב אין תולין את השליא אלא בדבר של קיימא ופי' רש " י אלא בדבר של קיימא שכיוצא בו מתקיים אם היום היו חדשיו כלו למעוטי שאם הפילה דבר שאין ראוי לבריית נשמה כגון בירך א " באמצע או גוף אטום או מפלת מין בהמה וחיה ועוף ואח " כ הפילה שליא אפי' בתוך ג' חוששת לולד אחר עכ " ל נראה שבא בפירושו ליישב דלא תקשה דרב אדרב דהתם קאמר בפירוש דהפילה נפל ואח " כ הפילה שליא כל ג' ימים תולין את השליא בולד והכא קאמר דאין תולין אלא בדבר של קיימא דמשמע דבהפילה נפל תחלה אין תולין כלל וקמיישב דהכא נמי בהפילה נפל מיירי אלא דהפילה דבר שראוי לבריית נשמה ושיהא בר קיימא כגון שהפילה ולד ממש ובתר הכי דתניא המפלת כמין חיה בהמה ועוף אם אין השליא קשורה עמהן חוששין לולד אחר הוא ראיה לפי' רש " י דדוקא בהפילה דבר שאין ראוי לבריית נשמה כגון בהמה חיה ועוף הוא דאין תולה בהן אלא א " כ קשורה עמהן אבל בדבר הראוי לבריית נשמה אפי' אין קשורה עמהן תולה בו כל ג' ימים והיכא דילדה תחלה ולד בר קיימא אסיקנא דתולה בו השליא עד כ " ג ימים זאת היא שיטת רש " י וכן פי' התוס' דדוקא נקט בהמה חיה ועוף דאי בתחלת ולד ואח " כ שליא עד ג' ימים תולין ואין חוששין לולד אחר ע " ש אבל הרא " ש כתב וז " ל ואם ילדה ולד של קיימא ואח " כ יצתה השליא אין חוששין לולד אחר אלא תולין את השליא בולד עד כ " ג ימים ואם יצתה השליא תחלה אין תולין אותה בולד ואם הפילה נפל ושליא קשורה בו אין חוששין לולד אחר אינה קשורה בו הריני מטיל עליה חומר ב' ולדות שמא נימוח שפיר של שליא זו ונימוחה שלייתו של שפיר זה עכ " ל מדכתב להך ברייתא דמחלק בין קשורה עמהן לאינה קשורה עמהן ולא כתב הברייתא כצורתה המפלת מין בהמה חיה ועוף אלא כתב סתם ואם הפילה נפל ושליא קשורה בו אין חוששין וכו' אלמא דלא ס " ל כפירש " י והתוס' דהך ברייתא דוקא נקט חיה ועוף אלא לאו דוקא נקט דה " ה הפילה ולד גמור כיון דלאו בר קיימא אין תולין בנפל אא " כ קשור בו וא " כ אידחייא לה להך דרב דקאמר מעיקרא דבהפילה נפל תולין בו כל ג' ימים אלא כפשטא דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל דקאמר בתר הכי משמיה דרב אין תולין את השליא אלא בדבר של קיימא פי' דוקא בילדה ולד של קיימא ואחר כן הפילה שליא תולין בולד וכדאסיק בתר הכי דעד כ " ג ימים תולין בו אבל הפילה נפל אפי' ולד גמור אין תולין בו אא " כ קשורה בו והדר ביה רב ממאי דקאמר מעיקרא דהפילה נפל ואח " כ הפילה שליא כל ג' ימים תולה בולד אלא אין תולין בו כלל . וברייתא דתני בהמה חיה ועוף לא אתא אלא לאורויי רבותא דאפי' בהפילה כמין בהמה חיה ועוף אם קשורה בו אין חוששין לולד אחר וכמו שיתבאר בסמוך זאת היא דעת הרא " ש וכך הוא דעת הרשב " א בת " ה שכתב דדוקא כשילדה ולד חי תולין השליא בו אבל הפילה נפל אין תולין את השליא בנפל ובארוך כתב שכך הוא דעת השאלתות והראב " ד והרמב " ן וכ " כ הרמב " ם להדיא בפ " י וכמו שהביא ב " י ע " ש וזאת היא דעת רבינו שכתב ילדה ואח " כ הפילה שליא וכו' תולין אותה בולד שילדה כבר עד כ " ג יום בד " א כשילדה ולד של קיימא אבל אם הפילה נפל תחלה אין תולין בה וכו' אלא דקשיא טובא מ " ש אח " כ המפלת דמות בהמה חיה ועוף וכו' ואם אינה קשורה בו חוששת לו וכו' דמשמע דוקא בהמה חיה ועוף אבל הפילה ולד גמור אפי' אינה קשורה בו תולה בולד שהפילה תחלה וזה סותר מ " ש תחילה דאפי' הפילה ולד גמור אינה תולה בו אלא א " כ ילדה ולד חי בר קיימא וי " ל דמ " ש רבינו גבי בהמה חיה ועוף ואם אינה קשורה בו חוששת לו כו' לאו למידק מיניה אתא דאם הפילה ולד גמור אפי' אינה קשורה בו אינה חוששת דודאי לעולם חוששת לולד אחר כיון שלא ילדה ולד חי . והא דנקט בהמה חיה ועוף עיקרו לא אתא אלא לאשמועינן דהיכא דקשורה בו אין חוששין לולד אחר אפי' הפילה כמין בהמה חיה ועוף דלא תימא לעולם חוששין לולד אחר אפי' קשורה בו דאין דרך אשה להיות לה שליא אלא לולד גמור ולא למין בהמה חיה ועוף ובודאי דשליא זו של ולד אחר היה ונמוח להכי קאמר דליתא אלא כיון דקשורה בו אין חוששין לולד אחר ואם היה הנדמה זכר א " צ למנות אלא ז' ימי טומאה של זכר ואיידי דנקט בקשורה בו אין חוששין לולד אחר נקט נמי דאם אינה קשורה בו חוששין אבל לא נקט אינה קשורה למידק מיניה היכא דהפילה ולד גמור דאין חוששין כדפרישית ודו " ק :
Yoreh De'ah.194.22.1 יצאה מקצת השליא וכו' רפ " ק דב " ק מימרא דעולא א " ר אלעזר וטעמא דמילתא משום דאין מקצת שליא בלא ולד וחוששין שמא רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת ומכי נפק רוב הו " ל כילוד ולפיכך חוששת מיום ראשון שמא טמאה היא ואפי' הואי לידה יבשתה מיהו אין מונין לה אלא מיום השני דשמא לא נפק רוב עד יום השני :
Yoreh De'ah.194.23.1 המפלת דמות בהמה חיה ועוף וכו' ואם היה הולד הנדמה זכר וכו' פי' אפי' היה הנדמה זכר צריכה למנות י " ד יום לטומאה בשביל השליא דלאו היה הנדמה נקבה בלאו השליא טמאה י " ד משום ולד הנדמה אף ע " ג שהוא בהמה חיה ועוף למאי דקי " ל האידנא דאין בקיאין בצורת הולד דבכולן חוששין וכו' כדלעיל בסימן זה . והקשה ב " י הלא אף ע " ג דהנדמה נקבה נמי איכא נפקותא אם השליא יצתה יום או יומים אחר שיצא הנדמה ע " כ ולא קשיא מידי דמדמחלק בין קשורה בו לאינה קשורה בו מכלל דמיירי שהפילה השליא בשעה שהפילה הנפל הנדמה זה אחר זה :
Yoreh De'ah.194.24.1 היולדת טומטום ואנדרוגינוס כו' משנה שם ( דף כ " ח ) ופי' בגמרא טומטום לחודיה ואנדרוגינוס לחודיה דכל חד מספקא לן אם הוא זכר או אם היא נקבה ונותנין לה ימי טומאה של נקבה אבל ימי טוהר במקום שבועלין על דם טוהר אין נותנים לה אלא לזכר :
Yoreh De'ah.194.25.1 מי שלא היתה בחזקת מעוברת וכו' משנה שם ואוקימתא דגמרא ( דף כ " ט ) דבשאינה בחזקת מעוברת ודילמא לאו ולד הפילה ואין לה ימי טוהר כלל אלא לחומרא חוששת דילמא ולד הפילה ונקבה היתה אבל היתה בחזקת מעוברת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן יהבינן לה ימי טוהר לזכר וכך הם דברי רבינו שכתב דבלא היתה בחזקת מעוברת חוששת לחומרא שמא נקבה היתה וטמאה י " ד אבל ימי טוהר לא יהבינן לה כלל אבל היתה בחזקת מעוברת יהבינן לה ימי טוהר לזכר במקום שבועלין על דם טוהר :
Yoreh De'ah.194.26.1 ומאימתי מונין וכו' בפרק המפלת ( נדה דף כ " ח ) תנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה " ה כילוד יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו פדחתו ובגמרא פליגי בה ופסקו הפוסקים כר' יוחנן דאפי' יצא מחותך אם יצא כדרכו דרך ראשו משיצא ראשו הרי הוא כרובו ואם יצא מסורס דרך מרגלותיו משיצא רובו אלא דהרשב " א מפרש דהאי ראשו דאר " י במחותך היינו רוב ראשו דהיינו פדחתו דאין בין שלם למחותך בשיצא כדרכו ובין חי ובין נפל הכל דין א' להם אבל הרמב " ם חילק דבמחותך כתב דאם יצא ראשו כולו כאחד ה " ז כרובו ואם לא נתחתך ויצא כדרכו משתצא רוב פדחתו ה " ז כילוד אף על פי שנתחתך אח " כ ע " כ נראה דסובר דראש דא " ר יוחנן היינו כל הראש דוקא ורבינו כתב דביצא כדרכו בין חי ובין מת כיון שהוא שלם משיצא רוב פדחתו חשוב כילוד אבל במחותך כתב משיצא רוב ראשו ואיכא לתמוה אדברי הרמב " ם ורבינו דכתב רוב פדחתו דמנ " ל הא דפשטא דמתניתין משמע דפדחתו כולו הוי רוב ראשו ותו דאצל בכור רפ " ב דנחלות כתב הרמב " ם דאם יצא פדחתו בחיי אביו אף על פי שלא יצא כל ראשו אלא לאחר מיתת האב ה " ז נוטל פי שנים עכ " ל הרי שסובר דבעינן פדחתו כולו ולא סגי ברוב פדחתו אבל ארבינו לא קשיא הא דאיהו כתב בח " מ גבי בכור סימן רע " ז ג " כ דאם יצא רוב פדחתו ה " ה כילוד מיהו להרמב " ם איכא למימר דמדתניא בפ' המפלת ( נדה דף כ " ט ) ואיזהו רוב ראשו משיצאו צדעיו אבא תנן משום ר' יהושע אומר משיצא פדחתו וי " א משיראו קרני ראשו ופי' רש " י גובה ראשו שאצל העורף עכ " ל . ס " ל להרמב " ם דלי " א ברוב פדחתו ה " ה כילוד ולא בעינן רוב ראשו אלא קרני ראשו בלבד דהיינו רוב פדחתו ופסק כמותו לחומרא לענין טומאת לידה אבל לגבי בכור לא אשכחן פלוגתא ולהכי בעינן פדחתו כולה דהיינו רוב ראשו ודברי רבינו איכא ליישב גם כן דאיהו נמי פסק לחומרא ברוב פדחתו כסברת י " א אלא דס " ל לפי זה דבבכור נמי ה " ה כילוד ברוב פדחתו . אבל במחותך פסק דהא דאמר רבי יוחנן ראשו היינו דוקא רוב ראשו דהיינו פדחתו כולו ודו " ק . ועיין במ " ש בח " מ סימן רע " ז כנ " ל . אבל הב " י מפרש לדעת רבינו דרוב פדחתו היינו רוב ראשו ע " ש ולא נהירא . ובש " ע פסק משתצא פדחתו נ " ל דס " ל דהא דכתב הרמב " ם רוב פדחתו ט " ס הוא :
Yoreh De'ah.194.27.1 ואפי' לא יצא לגמרי לחוץ וכו' הכי משמע מעובדא דפ' יוצא דופן שיתבאר בסמוך :
Yoreh De'ah.194.28.1 יצא מהופך וכו' עד אבל משיצא אבר אחד טמאה לידה זה נלמד ממימרא דרב הונא ( דף כ " ח ) שיתבאר בסמוך דאסיקנא התם לחוש חוששת מדרבנן ימי טוהר לא יהבינן לה עד דנפיק רוביה :
Yoreh De'ah.194.29.1 היתה מקשה לילד וכו' עובדא דאתא לקמיה דרבא בפ' יוצא דופן ( נדה דף מ " ב ) אבל לא הוזכר לשם דהיתה מקשה לילד ורבינו שכתב היתה מקשה לילד אפשר שבא ליישב למה לא תהא נאמנת האשה לומר שיצא ראשו לחוץ או לא יצא לחוץ ותירץ דמיירי שהיתה מקשה לילד וטרודה בצערה ולא ידעה וכך ראיתי בתשובת מהרי " ו סימן כ " ה שכתב ע " ש ראבי " ה וז " ל על תינוק שצעק במעי אמו ולא היתה מקשה ומשמשה והרגישה שראש הולד מונח בחדר ולא הוציאו חוץ לפרוזדור ולאח " כ ביום ג' נולד הולד פסק דמונין מיום הלידה ולא מיום הצויחה אע " ג דאמר בפ' יוצא דופן היכא דצעק מונין מאותו יום דודאי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור אפי' רוב פעמים הוי בכך היינו דהאם אינה סותרת אבל היכא דהאם סותרת נאמנת כי הכא דאם איתא דהוציא הרגישה והתם לא הרגישה משום דטרודה בצערה אבל הכא דאינה מקשה אינה טרודה ואם איתא דהוציא הרגישה עכ " ל ואין ספק דרבינו מספר ראבי " ה זה למד לפרש דמיירי במקשה לילד נ " ל ועיין בזה בהלכות מילה סוף סי' רס " ה :
Yoreh De'ah.194.30.1 הוציא ידו או רגלו וכו' מימרא דרב הונא שם בהוציא את ידו . וכתב רבינו דה " ה רגלו כיש מרבוותא שהביא הרשב " א דהורו בין ביד בין ברגל וכ " כ בקצר ואע " ג דרבינו כבר כתב בסמוך דמשיצא אבר אחד טמאה לידה התם מיירי במחותך וקאמר דבנחתך ממנו אבר אחד ויצא לחוץ אמו טמאה לידה אבל כאן מדבר בשלם והוציא ידו והחזירה וקמ " ל דאפ " ה טמאה לידה והכא דנחתך ממנו אבר ויצא לחוץ דלעיל נלמד במכ " ש מהוציא ידו והחזירה דהכא דקאמר רב הונא דטמאה לידה והב " י כתב ודברי רבינו כפולים ולמאי דפרישית אינן כפולים אלא לא זו אף זו קאמר :
Yoreh De'ah.194.31.1 היולדת תאומים וכו' כ " כ הרשב " א בת " ה והאריך בחלוקי דיניו ורבינו נקט בקצרה :
Yoreh De'ah.195.1.1 חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומאתה עד שתספור ותטבול פי' אפי' לאחר שהפסיקה בטהרה וסופרת ז' נקיים דהיינו בימי ליבונה דינה כאילו היא עדיין רואה דם עד שתספור כל ז' נקיים ותטבול אחריהם אז היא טהורה ולאפוקי מפי' רש " י בפרק אע " פ ( כתובות ד' ס " א ) אהא דקאמר התם א " ר הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו וקאמרינן תו ומזיגת הכוס שמואל מחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא ופי' רש " י מחלפא ליה בימי ליבונה משמע דס " ל לרש " י שיש להקל בימי ליבונה מבימי נדותה וכדמשמע מפשטא דעובדא בתלמיד אחד שמת בחצי ימיו פ " ק דשבת ( ד' י " ג ) דא " ל אליהו לאשתו בימי נדותך מה הוא אצליך א " ל ח " ו אפי' באצבע קטנה לא נגע בימי ליבונך מהו אצלך וכולי אלמא משמע דיש לחלק בין נדות לליבון והתוס' פ " ק דשבת והר " ן בפ' אע " פ כחב שרבינו חננאל פי' כפירש " י וכל הגדולים חלקו עליהם ופי' דעכשיו אין חילוק אלא דלפי שהיו רגילין בימי חכמי התלמוד לטבול אחר ז' לראייה כשפוסקת ולחזור ולטבול אחר שספרה ז' נקיים לכך שאל אליהו לאשתו דילמא היה מיקל בימי ליבונה דכיון שטבלה לאחר ז' לראייה שוב אינה אסורה אלא מדרבנן אבל בזמן הזה שאינן טובלין אלא לאחר ספירת ז' נקיים אין חילוק בין ימי נדות לימי ליבון כדאמר בפרק במה אשה ( שבת דף ס " ד ) והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבא במים והך דמחלפא בידא דשמאלא נמי אף בימי נדותה הוה מחלפא דאין חילוק בין ימי נדה לימי ליבון . וכך מצאתי בהגה " ה וז " ל רבים שוגים ומקילים בימי ליבונה ושותים בכלי אחד שטות ואיסור גמור עושין וגם שאלתי את פי הר " ם אם יש למצוא שום היתר והשיב שאין שום נדנוד היתר ולהסתפק בזה דהר " ח והכי נקטינן ודלא כמקצתן שנוהגין לאכול יחד מקערה אחת בימי לבון ואפשר שנסמכים על הגה " ה במרדכי פ " ק דשבת בדפוס גדול ( דף ק " ע סוף ע " ב ) שכתב לשם ע " ש ספר צפנת פענח שאחר ימי לבון ליכא הרגל עבירה וטוב הוא שיאכל עמה שתתרצה לטבול אם היא יכולה לטבול עכ " ל נראה דרצונו לומר דביום השביעי של ז' נקיים יאכל עמה כדי שתתרצה שתטבול לערב . ומה שאמר דליכא הרגל עבירה רצונו לומר דאין לנו לחוש שמא יבא לשמש עמה ביום השביעי כיון שהיא טובלת לערב ליל ח' מיהו אף לפי זה טועין הן שמקילין לאכול יחד כל ימי ליבונה ואע " פ שמקצתן נזהרים שכשהוא מושיט ידו לתוך הקערה היא מושכת ידה מן הקערה וכן כשהיא מושטת ידה לתוך הקערה הוא מושך ידו מן הקערה מ " מ כיון שלא נמצא היתר זה כתוב בספר אין לנו להקל מדעתינו ולכן יש לדרוש ברבים דאיסורא קא עבדי הני דאוכלין יחד מקערה אחת בימי ליבונה . וכן כתב בהגה " ת אשיר " י פ " ק דשבת . והרב בהגהת ש " ע כתב סימן י " ד וז " ל ויש אומרים דאין להחמיר בימי ליבונה בענין איסור אכילה עמה בקערה וכן נוהגין להקל בזה ויש להחמיר עכ " ל ואיני יודע מי שמיקל בזמן הזה בימי ליבונה ואם נתכוון למה שכתב ההגה " ה סביב המרדכי בדפוס גדול שהבאתי הלא מפורש לשם דלא התיר אלא ביום השביעי כדי שתתרצה לטבול וגם זה סברא קלושה היא ואין שומעין ליחיד להתיר איסור המפורסם בכל החיבורים שמעולם . ומצאתי בהגה " ה ואנשים האוכלים עם נשותיהם בימי ליבונה שלא ירגישו בני הבית שיבוש הוא לעבור על דברי חכמים ונתקבצו כל הקהלות ונתנו חרם על זו דהר " ח עכ " ה :
Yoreh De'ah.195.2.1 ומ " ש ולא מתשמיש לבד וכו' פירוש לא מיבעיא שאסור לשמש עמה אפי' טבלה לאחר ז' לראייה כיון שלא טבלה אחר ספירת ז' נקיים אלא בשום דבר לא יקרב אליה לא מיבעיא חבוק ונשוק אלא אפי' דברים בטלים המרגילים לערוה נמי אסור וכ " כ הרשב " א בת " ה דה " א באבות דרבי נתן :
Yoreh De'ah.195.3.1 ומ " ש ולא יגע בה באצבע קטנה פי' לא תימא דאינו אסור אלא חבוק ונשוק ודברים המרגילים לערוה אבל נגיעה בעלמא דאינו מרגיל לערוה לית לן בה קמ " ל דאף נגיעה בעלמא אסור אפי' באצבע קטנה :
Yoreh De'ah.195.4.1 ומ " ש ולא יושיט מידו לידה שום דבר וכו' כ " כ התוספות ע " ש רש " י והביא ראייה מדאמר לה אליהו לאשתו של אותו תלמיד שמא הבאת לו את השמן שמא הבאת לו את הפך אלמא דאסור לה להושיט שום דבר מידה לידו וה " ה מידו לידה אסור . ונראה דכיון דלפ " ז הוה קשיא ליה לרש " י הך דפרק אע " פ דקאמרינן שמואל מחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא דמשמע דהושיטה לו מידה דשמאלא לידו ושרי כיון דהושיטה על ידי שינוי בידא דשמאלא על כן פירש רש " י בימי ליבונה . וגם רש " י ז " ל ס " ל דבימי חכמי התלמוד היו טובלין שני פעמים טבילה אחת לאחר ז' לראייה וטבילה שנייה לאחר ספירת ז' נקיים ולפיכך שרי בימי ליבונה להושיט ע " י שינוי דיד שמאל אבל בזמן הזה שאינה טובלת אלא פעם אחת לאחר ספירת שבעה נקיים אסור להושיט אפי' ע " י שינוי ואפי' ע " י זריקה אסור וז " ל מהר " ם בתשובה סימן קצ " ד ועל אותם הזורקים המפתח או מעות ביד נשותיהם בימי נדותיהם ראוי לגעור בהם דהא אמרינן בפרק אע " פ אביי מנחא ליה אפומא דכובא רבא אבי סדיא רב פפא מנחא ליה אשרשיפא והוא נוטל אח " כ אבל בזריקה לא אשכחנא דשרי ואפי' לשמואל דמחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא ה " מ בימי ליבונה דבימיהם שטובלות לסוף ז' לנדות כדפי' ר " ת אבל בזמן הזה תהיה בנדתה עד שתבא במים מאיר בר ברוך עכ " ל . הנה מבואר כדפרי' לרש " י דהך דמחלפא ליה בידא דשמאלא היינו שהיתה מושיטה מידה לידו ודלא כפי' הרא " ש בפרק אע " פ וכך מבואר מדברי התוספות בפרק אע " פ למדקדק בם והיינו בימי ליבונה שבימיהם אבל בזמה " ז ל " מ דהושטה אפי' ע " י שינוי אסור מידו לידה ומידה לידו ואפי' בדבר ארוך כמ " ש ה " ר ירוחם ומביאו ב " י אלא אפי' זריקה נמי אסור וכ " ש להרא " ש דמפרש הך דמחלפא בידא דשמאלא שהיתה מוזגת המים ביין ביד שמאל ומנחת הכוס על השולחן אבל הושיט חפץ לידו מזהר זהירי כ " ע אין כאן ראיה להתיר להושיט הילכך אפי' על ידי זריקה אסור כיון דלא אשכחנא היתירא בשום הושטה בעולם והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.195.5.1 ולא יאכל עמה על השלחן פירוש אפי' כל אחד אוכל מקערה שלו ואצ " ל בקערה אחת דאף כשאוכלין על שלחן אחד ביחד כ " א מקערה שלו איכא חיבה כיון שאין זולתן מבני בית אוכלין עמהן וז " ש ודוקא בימים הראשונים וכו' דקשיא לכאורה מאי נפקותא איכא לדידן במה שהיה בימים הראשונים אבל למאי דפרישית ניחא דאתא לאורויי דאף לדידן דומיא דימים הראשונים דהיינו דאחרים אין אוכלין על אותו שלחן אלא על שלחן אחר אסור ווכ " כ הרא " ש בפ " ק דשבת וכ " כ הר " ן לשם ע " ש הראב " ד בספר בעל הנפש ושהביא ראיה ברורה מהסוגיא ע " ש ומשמע לי דלדידהו אע " פ דהיה רגיל לאכול עמה בקערה אחת כשהיא טהורה ועכשיו אוכל כ " א מקערה שלו נמי אסור כשאוכלין על שלחן אחד ובני בית אוכלין על שלחן אחר דבעינן דליהוי היכירא להרחקה בשעה שאוכלין הן לבדן על השלחן כגון שכ " א אוכל על מפה בפני עצמה אבל על מפה אחת אסור אע " פ שכ " א אוכל מקערה שלו דזה רגילות הוא שכ " א יש לו קערה מיוחדת ואין ניכר הרחקה כל כך אע " פ שרגילין לאכול מקערה אחת כשהיא טהורה ואע " פ שבהגהת אשיר " י פ " ק דשבת מיקל בזה ע " ש ר " י וכ " כ בהגה " ת אלפסי פ " ק דשבת במרדכי ד " ג ( דף ק " ע ) והרב בהגהת ש " ע נמי כתב דכן נוהגין נ " ל דדברי המחמירין עיקר וב " י כתב ג " כ והכי נהוג עלמא לאיסור על שלחן אחד אלא ע " י היכר מפה וקנקן וכו' ועוד נ " ל עיקר דאף ר " י בהגה " ת אשיר " י והרב בהג " ה ש " ע שכתב שכן נוהגין להקל אפי' בלא שום היכר מפה וקנקן אינו אלא כשגם בני הבית אוכלין עמהם על שלחן אחד ביחד התם הוא דשרי כשהיא אוכלת מקערה שלה אע " פ שאוכלין על מפה אחד בלא שום היכר אבל כשבני בית אוכלין על שלחן אחר והאיש והאשה אוכלין בלבדן על שלחן אחד כל אחד מקערה שלו אסור אפי' היה רגיל לאכול עמה בקערה אחת כשהיא טהורה ואף ר " י מודה בזה דאסור אם לא בהיכר מפה וקנקן : עוד מצאתי בהג " ה וז " ל ראיתי כשמנתחין בשר לחתיכות קטנות אוכלין בקערה אחת הוא נוטל חתיכה אחת והיא נוטלת אחת עד גמר אכילה ושבוש גדול הוא דפשיטא דחשוב אכילה יחד דהר " ח :
Yoreh De'ah.195.6.1 ומותרים לשתות זה אחר זה בכוס אחד כ " כ בסמ " ק וז " ל ואין קפידא לשתות בכוס א' אחרי שהם שותים בזה אחר זה ונהגו העולם להפסיק באדם אחר עכ " ל מספר מדוייק ונראה דהא פשיטא דאין שנים שותים מכוס אחד ביחד אלא בזה אחר זה אלא לפי דיש אוסרים כדמוכח מהך עובדא דתנא דבי אליהו דאמרה אכל עמי ושתה עמי וכו' ועל כל דבריה השיב לה ברוך המקום שהרגו משמע שעל כל אלה נענש דאל " כ למה הזכיר אותו בגמרא וכדכתב בהגה " ה מיי' פי " א דביאה ומביאו ב " י ולפי זה ודאי דלא נקרא שתה עמי ואסור אלא כשזה שותה קצת ממה שבכוס וזו שותה הנשאר בכוס אבל כשזה שותהו כולו ואח " כ חוזרים וממלאים אותו ושותהו האשה או איפכא אע " פ שמכוס אחד שניהם שותים פשיטא דשרי וכדי לחלוק על סברא זו דמחמירין כתב דמותרין לשתות זה אחר זה בכוס אחד פי' אע " פ דהשני שותה מה שנשאר בכוס אין קפידא ושרי וס " ל דלא היה נענש אותו תלמיד על מה ששתה עמה אלא על הדברים אחרים נענש ולא הוזכר בגמרא אלא שכך היה המעשה שספרה האשה וכ " כ התוס' פ " ק דשבת וז " ל ומהכא דקאמר אכל עמי ושתה עמי יכול להיות שלא הקפיד אלא על השכיבה עכ " ל . פי' לא הקפיד לומר ברוך המקום שהרגו : ומיהו נראה דהעיקר כמ " ש בהג " ה מיי' להחמיר אם לא שהפסיק אדם אחר ביניהם כמ " ש הסמ " ק דנוהגים להפסיק אדם אחר ביניהם דבזה שרי לד " ה דאינו נקרא שתה עמה כיון דהפסיק אדם אחר ביניהם וכן כשהורק המשקה ששתה מכלי אחר נמי שרי כדכתב בהג " ה מיי' :
Yoreh De'ah.195.7.1 ולא ישב במטה וכו' כך היתה נוסחאת ב " י ותימה מנ " ל לרבינו דלא ישב דהרא " ש בפרק התינוקת לא כתב ע " ש הראב " ד אלא שלא ישן וכ " כ רבינו לעיל ס " ס קצ " ג ונ " ל דט " ס הוא וצ " ל ולא ישן ובס " א כתוב ולא ישכב והיא הגירסא הנכונה וכ " כ בת " ה דדוקא לישכב שם ולישן כשפושט בגדיו הוא דאסור אבל ישיבה בעלמא כשהוא לבוש בגדיו אין בו איסור שלא בפניה כנ " ל ודלא כמ " ש בש " ע לא ישב במטה וכו' : מצאתי בהגהת סמ " ק ישן מהר " ר פרץ שכתב אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר מש " ז של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה מש " ז של בעלה ויהא הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר מש " ז של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמש " ז של איש אחר קפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות עכ " ל :
Yoreh De'ah.195.8.1 ומ " ש ואצ " ל שלא ישן עמה במטה ואפי' כ " א ואחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה בעיא דאיפשיטא פ " ק דשבת ( דף י " ג ) מדכתיב ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשת נדה לא קרב מקיש אשת נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשתו נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור והתוס' הקשו כיון דייחוד איסורא דאורייתא הוא כדדרשינן מכי יסיתך אמאי שרינן לייחד עם נדה ולא אסרינן ליה מהיקשא דאשת רעהו וכדאמרי' בפרק א' ד " מ [ דף ל " ז ] סוגה בשושנים התורה העידה עלינו שאפי' בסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות והוא בבגדו והיא בבגדה דלא הוי אפי' באשת איש אלא מדרבנן היכא דליכא ייחוד כגון דהפתח פתוח לר " ה אסרינן בנדה מהיקשא דאשת איש איפוך אנא וי " ל דמסתבר טפי לאסור הוא בבגדו והיא בבגדה לפי שמתקרבים ונהנין ומתחממין זה מזה ואפי' היכא דליכא ייחוד אסור עכ " ל וע " ש פ " ק דשבת ופרק אחד ד " מ . ולפ " ז מ " ש רבינו אפי' כ " א ואחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה היינו לומר שאין נוגעין בקירוב בשר זה בזה אבל ודאי נוגעין זה בזה בבגדיהם ומתקרבין יחד ומתחממין זה בזה ולפיכך אסור אבל אם המטה רחבה ואינן מתקרבין זה לזה ודאי מותר מדינא וכמ " ש הר " ר ירוחם ומביאו ב " י מיהו לפי מ " ש המרדכי ע " ש הר " ם דאפי' בב' מטות צריך הפסקה בינתיים כ " ש דיש להחמיר במטה אחת רחבה אפי' יש לכ " א מצע מיוחד וכ " כ ב " י וכ " פ בש " ע והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.195.9.1 כתב א " א הרא " ש בתשובה שאם הוא חולה וכו' נראה דה " ק דכל מה שנדה אסורה לעשות לבעלה כגון להושיט לו חפץ מידו לידה או לשמשו לכל תשמישי גופו התרת מנעל והנעלת מנעל ושאר תשמישים שהוא צריך מותרת לשמשו כשהוא חולה רק שתזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו פי' שתהיה זהירה שלא תשפוך על ידיו אפי' הוא רוחץ והיא מוצקת וכן אפי' אינה מוצקת על ידיו אלא נותנת מים חמין בספל והוא רוחץ בספל תזהר שלא לעשות בפניו אם אפשר דומיא דהצעת מטה בפניו דאסור אע " פ שאינה נוגעת בו ותימה למה לא כתב הרא " ש תזהר ביותר במזיגת הכוס בפניו וי " ל דמזיגת הכוס יש לו היתר בקצת שינוי כגון להניח לפניו ביד שמאל או על הכר וכיוצא בו אבל הצעת המטה ורחיצת פניו אין להם היתר בשעושה בפניו ולכך כתב שתזהר מהם ביותר שתוכל להזהר ועי " ל דס " ל להרא " ש כמ " ש בהגהות מיי' בשם רא " ם דלא בעינן שינוי אלא כששניהם יחד מזיגה והושטה אבל מזיגה או הושטה כ " א בלבד שרי אפי' בלא שינוי ועוד כתב שם דוקא מזיגה במים אבל מזיגה מן הכלי כמו שאנו עושים אין נראה בזה קירוב דעת וכו' . ועוד כתב הרשב " א דדוקא מזיגת היין אסור אבל שאר המשקים חוץ מן היין שרי וכמפורש כל זה בב " י ולכך לא כתב הרא " ש שתזהר ביותר רק מהצעת מטה בפניו והרחצת פניו ידיו ורגליו דאילו מזיגת הכוס אשכחן ליה היתירא טובא כדפרישית : כתב בסדר אליהו רבה דא " ל לאשתו של אותו תלמיד שמא הבאת לו את הפך שמא הבאת לו את השמן ונגע ביך א " ל ח " ו שלא היה מקפיד כ " א במאכל ומשתה ע " כ ומביאו בסה " ת סימן פ " ט וז " ל בקצר אסור ליגע באשתו כל ימי נדתה אפי' באצבע קטנה ויש נזהרין אפי' להושיט לה שום דבר ולכל הפחות דבר מאכל ומשתה וטוב ונכון ליזהר שלא יושיט מידו לידה עכ " ל . ולפי זה נראה נכון דהרא " ש בתשובה ה " ק אע " ג דבבריא במאכל ומשתה נכון ליזהר כמו בהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה מ " מ בחולה מותרת לשמשו בכל הושטת הדברים שהוא צריך ובכל תשמישין ואפי' במאכל ומשתה רק שתזהר ביותר מהרחצת פניו וכו' דכיון שהזכירו אותם בגמרא להדיא לאיסור יש להזהר בהם ביותר : ולא יסתכל אפי' בעקבה וכו' סוף פ " ב דנדרים כל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנים א " ר יוסף ובאשתו נדה ארשב " ל עקבה דקתני במקום הטינופת שהוא מכוון כנגד העקב ונראה דקשיא ליה לרשב " ל אמאי נקט עקבה טפי משאר מקומות המכוסים בה . ותו דאמאי נענש כ " כ דהויין לו בנים שאינן מהוגנים ולכך קאמר דעקבה דקתני אינו עקבה ממש אלא מקום הטנופת היא ולכן הויין לו בנים שאינן מהוגנים אבל לענין איסורא אפי' עקבה ממש אסור להסתכל בו וכ " ש שאר מקומות המכוסים בה דההסתכלות בהם מביא לידי הרגל עבירה טפי מעקבה וזהו שכתב רבינו ולא יסתכל אפי' בעקבה וכו' ודו " ק :
Yoreh De'ah.195.10.1 כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה וכו' . בפרק אע " פ ( כתובות דף ס " א ) מצאתי כתוב בדרשות מהר " ש אוסטריי " ך וז " ל דשלא כדין עושין הבעלי בתים שמניחין נשותיהן לישא הקערות וכיוצא בהן על השלחן מידי דהוה אמזיגת הכוס עכ " ל מיהו למ " ש בשם רא " ם דמזיגה בלא הושטה או הושטה בלא מזיגה מותר אפי' בלא שינוי ה " נ בקערה דליכא אלא הושטה שרי : וכן למ " ש הרשב " א דמזיגת יין במים דוקא אסור אבל שאר משקים מותר אי נמי מזיגה מן הכלי כמו שאנו עושים שרי הוא הדין בקערה אין קפידא . ועוד נראה אפילו את " ל דנתינת הקערה על השלחן הויא לה כמזיגת הכוס מ " מ אף במזיגת הכוס אין איסור אלא בכוס המיוחד לבעלה וה " כ נכון להזהר בקערה המיוחדת לבעלה בלבד דאיכא חיבה טפי . אבל להביא הקערה על השלחן שכל בני בית אוכלים ממנו אין קפידא כלל אע " פ שגם בעלה אוכל עם בני ביתו מאותה קערה דליכא הכא חיבה והכי נקטינן דלהביא הקערה על השלחן שכל בני בית אוכלין ממנו שרי אבל להביא הקערה המיוחדת לבעלה אסורה להביא וכדמוכח מדתנא דבי אליהו וממ " ש סה " ת דלעיל דאף בהושטה בלבד כשאין בו שינוי אסור במאכל ובמשתה . כתב ב " י נראה דמזיגת הכוס שלא בפניו שרי וכו' מיהו נראה דאע " פ דהמזיגה שלא בפניו אם מניחו על השלחן בפניו אסור והכי משמע מל' רבינו שאמר שאסורה למזוג לו הכוס ולהניחו לפניו על השלחן שהיה לו לומר שאסורה למזוג לו הכוס בפניו ולהניחו לפניו על השלחן מדלא אמר הכי אלא סתם למזוג לו הכוס אלמא דאפי' מזגה שלא בפניו אם הניחה לפניו על השלחן אסור ואף להגהת מיימוני דדוקא בדאיכא תרווייהו מזיגה והושטה הוא דאסור מודה הוא דבהניחה על השלחן לפניו אע " ג דמזיגה שלא בפניו אסור כיון דאיכא מזיגה והושטה בפניו ואין צ " ל כשהוא יודע שהיא מזגה את הכוס אע " פ שמזגה שלא בפניו מ " מ כיון שהניחה על השלחן בפניו חשוב כאילו מזגה בפניו והניחה גם על השלחן בפניו ואסור :
Yoreh De'ah.196.1.1 שבעת ימים וכו' הכי איתא בר " פ בנות כותים ( נדה ד' ל " ג ) ופ' תינוקת ( נדה דף ס " ט ) ונתבאר לעיל בסימן קפ " ג . ומ " ש וכך משפטה אם תראה ב' ימים או ג' וכו' : וכתב הרשב " א וכו' . פי' אם תראה ב' ימים או ג' לדברי הכל אם בדקה שחרית ומצאה טהור ה " ז בחזקת טהורה אע " פ שלא בדקה ב " ה אבל בראתה יום א' בלבד איכא פלוגתא דיש מחמירים היכא דבדקה שחרית ומצאה טהור ושוב לא בדקה באותו יום דחיישינן שמא ראתה לאחר בדיקת שחרית דכיון שהיום התחילה לראות הוחזק מעיינה פתוח כל אותו יום ובחזקת טמאה היא וצריך לחזור ולהפסיק בטהרה ביום שלאחריו ומחלוקת זה תלוי בסוגיא דמשנה וגמ' פרק התינוקת ( דף ס " ח ) מיהו אף ביום ראשון אם בדקה בין השמשות ומצאה טהור ה " ה טהורה ומונה ז' מיום המחרת ואין בזה מחלוקת בין הפוסקים וב " י האריך בזה והדבר פשוט :
Yoreh De'ah.196.2.1 ומ " ש ומל' א " א הרא " ש יראה שצריכה שתפסוק בטהרה וכו' . לכאורה משמע דרצה לומר דאפילו בדיעבד לא מהניא בדיקה של שחרית להרא " ש והא ודאי ליתא דא " כ הוא פוסק כיחידאה כרבי יהודה בפרק התינוקת וכ " כ ב " י אלא כך פירושו דלפי דהרשב " א לא כתב דצריכה בדיקה ב " ה שהרי בתחלת שער החמישי בקצר כתב וז " ל האשה שראתה ב' או ג' ימים והרגישה שפסקו דמים שלה אם לא בדקה עצמה וכו' ה " ז בחזקת טמאה בדקה עצמה שחרית וכו' עד הואיל ומעיינה פתוח לעולם יהא אדם מלמד בתוך ביתו שתהא האשה בודקת עצמה יום הפסק טהרה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות שזו בדיקה מוציאה מידי כל ספק עכ " ל . מדלא כתב הרשב " א שצריכה לבדוק ב " ה משמע דס " ל דאף לכתחלה לא אצרכוה לבדוק ב " ה וז " ש לעולם יהא אדם מלמד וכו' אינו אלא עצה טובה אבל חכמים לא הטילו עליה חיוב זה שצריכה לבדוק ב " ה אלא לכתחלה יכולה לבדוק שחרית לכך קאמר רבינו ומלשון א " א הרא " ש יראה שצריכה שתפסוק בטהרה ב " ה וכו' פי' שחכמים הצריכוה לכתחילה לבדוק ב " ה והיא נקראת עוברת על דברי חכמים אם לא בדקה ב " ה אבל ודאי מודה הרא " ש דבדיקת שחרית הויא בדיקה דיעבד :
Yoreh De'ah.196.3.1 ומ " ש ובדיקה זו תהיה ב " ה וכו' הדבר פשוט דלאו דוקא ב " ה קאמר שהוא ספק יום ספק לילה אלא סמוך לב " ה קאמר דעדיין יום גמור הוא . וז " ש רבינו ובדיקה זו תהיה בין השמשות ביום שתפסוק בו אלמא דצריך שתפסוק ביום ממש ואם כן סמוך לב " ה קאמר דלכתחילה תבדוק היותר סמוך ללילה שאפשר כדי לצאת מידי ספק ראייה . וכן פי' ב " י ועיין שם והכי נקטינן דאפי' ראתה ב' או ג' ימים צריכה שתבדוק ביום היותר סמוך ללילה שאפשר ודלא כמשמעות הש " ע שהשמיט מלת צריכה שתפסוק בטהרה בין השמשות שכתב רבינו ע " ש הרא " ש אלא צריכה ומחוייבת היא בכך ודוקא בעוד יום היותר סמוך ללילה שאפשר ולכן נלפע " ד דבקיץ כשמתפללים הקהל ערבית בעוד היום גדול דיותר נכון היה שתבדוק עצמה לאחר תפלת ערבית בעוד שהוא יום סמוך ללילה שהוא כמו שעה או יותר או פחות לאחר תפלת ערבית אלא הואיל ונפק מפומיה דמהרא " י דאין להפסיק בטהרה אלא קודם תפלת ערבית כמ " ש בת " ה סימן רמ " ח צריך ליזהר לכתחלה להפסיק קודם תפלת ערבית מיהו לכתחלה צריכה עוד לבדוק עצמה גם אחר תפלת ערבית בעוד שהוא יום היותר סמוך ללילה שאפשר שזאת היא עיקר ההפסקה בטהרה אבל דיעבד אם לא חזרה ובדקה אחר תפלת ערבית א " נ דיעבד אם לא בדקה קודם תפלת ערבית מורין לה שתהא בודקת עצמה לאחר תפלת ערבית לכתחילה תתחיל למנות מיום המחרת שזו היא עיקר ההפסקה בטהרה ביום שהוא היותר סמוך ללילה שאפשר כנ " ל ולפ " ז מ " ש בהגהות ש " ע דאם נתקלקלה תוך ימי ספירתה סמוך לערב שראתה דם או מצאה כתם אחר ברכו דמפסיקין בטהרה אף לאחר ברכו דחשבינן ליה דיעבד דמשמע דוקא תוך ימי ספירתה אבל בתחלת ספירתה אם ראתה דם אחר ברכו אע " פ שעוד היום גדול אינה מפסקת בטהרה היום אלא ביום המחרת ליתא אלא אף בתחלת ספירתה מפסקת בטהרה אפי' אם ראתה דם סמוך לערב כיון שעדיין יום גמור הוא ואדרבה זו היא עיקר ההפסקה בטהרה כדפרישית ואם לא ראתה שום דבר לא דם ולא כתם אלא שלא הפסיקה קודם ברכו אף בעל ההגהות ש " ע מודה דמפסקת בטהרה לאחר ברכו אפילו עשו הקהל שבת כדכתב באגור ע " ש מהר " י מולין ומפורש כך בהגה " ה להדיא :
Yoreh De'ah.196.4.1 ובכל שבעה ימי הספירה צריכה להיות בודקת וכו' . הכי משמע מדלא פליגי תנאי במתני' פרק התינקות ( סוף דף ס " ח ) אלא היכא דלא בדקה אלא יום ראשון ויום שביעי והלכה כר " א דה " ה בחזקת טהורה אבל לכתחלה הכל מודים לר " ע דצריכה לבדוק לכתחלה פעם אחת ביום וכ " כ התוספות פ " ק דנדה ( דף ז' בד " מ רבי אליעזר ) וכ " פ הרא " ש פרק התינוקות וכ " פ שאר פוסקים :
Yoreh De'ah.196.5.1 ומ " ש ובספר המצות כתב פעמיים וכו' טעמו דהכי תנן בפ " ק ( דף י " א ) ואע " ג דאסיקנא התם דלא אמרו אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה וכדלעיל בסימן קפ " ו היינו דוקא לאחר שטבלה שהרי היא בחזקת טהורה לבעלה אבל בספירת ז' נקיים דהיא בחזקת טמאה צריכה בדיקה פעמיים שחרית וערבית שחרית להוציאה מידי ספק שמא ראתה בלילה שלפניו וערבית להוציאה מידי ספק שמא ראתה ביום דבספירת ז' נקיים לבעלה צריכה בדיקה כמו לטהרות לאחר שטבלה :
Yoreh De'ah.196.6.1 ומ " ש ומיהו אפילו לא בדקה וכו' עד בתוך הז' כך הוא מסקנת הרא " ש בפרק תינוקת דהכי מוכחת הסוגיא לשם ( דף ס " ט ) והוא דעת הראב " ד דהלכה כרב לגבי רבי חנינא וכ " פ הרשב " א בת " ה אבל הסמ " ג כתב כיון דלא נתברר הלכה כדברי מי ראוי להחמיר כרבי חנינא דצריכה לבדוק יום א' ויום ז' אבל אם לא בדקה אלא יום א' או יום ז' בלבד לא עלתה לה בדיקה דתחלתן בלא סופן וסופן בלא תחלתן לא מהני אלא בעינן תחלתן וסופן והכי נקטינן וכ " פ ב " י וכן נראה מסקנת הש " ע דאין להקל :
Yoreh De'ah.196.7.1 כל בדיקות אלו וכו' . בפרק כל היד ( נדה דף י " ז ) אוקימנא לא קשיא הא בכיתנא הא במאני דכיתנא ואיבעית אימא הא והא במאני דכיתנא הא בחדתי הא בשחקי ופירש " י שחקים לבנים יותר מחדשים עכ " ל ורבינו כתב תחלה ולא בבגד פשתן חדש אפילו שהוא נקי ולבן מפני שהוא קשה נראה שבא לומר דלא מיבעיא בפשתן כמות שהוא שאיננו בגד כיון שאינו לבן אין דם ניכר יפה אלא בעד לבן אלא אפי' בבגד אע " פ שהוא נקי ולבן ביותר אפ " ה לא תבדוק בו מפני שהוא קשה ומסרט בבשר ואח " כ כתב אלא בצמר נקי ורך או בצמר גפן או בבגד פשתן ישן שהוא נקי ורך דכל הני כיון שהן רכין אין מסרטין בבשר אבל לבן א " צ לפרש דפשיטא דלבן בעינן דאל " כ פשתן סרוק ורך אמאי לא תבדוק בו ואיכא לתמוה מפני מה לא כתב רבינו כפירש " י דשחקים לבנים יותר מחדשים וכתב טעם אחר מפני שהוא קשה ונראה דטעמו דלפי' רפ " י קשה וכי מפני שהחדשים אינן כ " כ לבנים כישנים יהיו נפסלין מלבדוק בהן הא ודאי דבשחקים נמי איכא לבן בחד טפי מבאידך וכולן כשרים לבדיקה וענ " ל עיקר דהוה קשיא ליה הא דאיתא בפ " ק דשבועות גבי שאת כצמר לבן שנייה לה כקרום ביצה דמפרש כמו גלימא דכתנא ושחקיה משמע דהחדש לבן מן הישן ולכן פי' רבינו דודאי החדש לבן יותר ומזהיר לבנוניתו טפי מבישן אלא דהחדש מסרט בבשר מפני שהוא קשה ולכן כתב רבינו אצל בגד פשתן חדש אפילו שהוא נקי ולבן ולא הזכיר שם לבן אצל בגד פשתן ישן אלא כתב שהוא נקי ורך וכוונתו לומר דבחדש אע " פ שהוא נקי ולבן יותר מבישן אפ " ה לא תבדוק בו מפני שהוא קשה אלא תבדוק בבגד פשתן ישן שהוא נקי ורך אע " פ שאיננו לבן כמו חדש מיהו ודאי לבן בעינן כדפרישית ואע " פ שהתוס' פרק כל היד תירצו קושיא זו בתרתי שינויי ע " ש רבינו נראה לו עיקר כדפירש הוא שוב ראיתי בת " ה הקצר סוף שער ה' כתב כדברי רבינו וממנו למד רבינו להורות כך אלא דאיכא לתמוה דבת " ה הארוך לא הזכיר דין זה כלל :
Yoreh De'ah.196.8.1 ומ " ש ותכניסהו לחורין ולסדקין עד מקום שאבר התשמיש מגיע ואם לא עשתה כן לא הוי אלא קינוח בעלמא ולא יצאה ידי בדיקה כיוצא בזה כתב הרא " ש בפרק תינוקת וז " ל ובדיקה שאמרנו היינו שתכניס בגד או צמר גפן לחורין ולסדקין עד מקום שהשמש דש ולא שתכניסהו מעט לקנח את עצמה דההוא קינוח מקרי ולא בדיקה כדמשמע שילהי פ " ק ( תחלת דף י " ב ) בעא מיניה רבי אבא מרב הונא וכו' הוי וסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה אלמא בלא הכנסה לחורין ולסדקין קינוח מקרי ולא בדיקה ובדיקה הוזכרה אצל זב וזבה עכ " ל נראה מסוף לשונו דדוקא בקינוח גרידא בלא חורין וסדקין לא מקרי בדיקה דבדיקה אינה אלא בחורין וסדקין ובזה יצא י " ח אע " פ שאינה מכנסת עד מקום שהשמש דש ומה שהזכיר בתחלת דבריו עד מקום שהשמש דש הוא למצוה מן המובחר שתטריח עצמה להכניס המוך עד מקום שהשמש דש אם אפשר אבל ודאי דבדיקה לחורין ולסדקין הויא בדיקה אפילו אינו עד מקום שהשמש דש גם רש " י ז " ל פ " ק דנדה גבי הך דבעא מיניה רבי אבא מרב הונא כתב וז " ל בדיקה לחורין ולסדקין עכ " ל ולא כתב עד מקום שהשמש דש . ותו בפ " ק ( דף ה' ) אמרו גבי בדיקה לטהרות כשהיא בודקת עצמה לשמש את ביתה משום טהרות דמתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין משם למדינן לבדיקת זבה בין בהפסק טהרה בין בבדיקת ז' נקיים דבעינן חורין וסדקין אבל עד מקום שהשמש דש לא שמענו וכך הוא משמעות שאר הפוסקים וא " כ צ " ל דגם הרא " ש לא כתב עד מקום שהשמש דש לעיכובא אלא למצוה מן המובחר וטעמא דמלתא דהצריך הרא " ש למצוה לבדוק עד מקום שהשמש דש נראה שהוא מדאמר ר " פ יוצא דופן דכל הנשים מיטמאות בבית החיצון ובגמרא ( דף מ " א ) אמרו הי ניהו בית החיצון ואסיקנא עד בין השיניים ובין השיניים כלפנים במתניתא תנא מקום שהשמש דש השתא אם נמצא דם במקום שהשמש דש הו " ל בית החיצון וטמאה ולפיכך הצריכוהו למצוה מן המובחר לבדוק עד שם שמא תמצא דם לשם והיא טמאה אבל אינו מעכב אלא יוצאה ידי בדיקה כשמכנסת לחורין ולסדקין כדפרישית דלא חייבוה חכמים יותר מזה גם דברי רבינו מיפרשן הכי דתחלה כתב ותכניסהו לחורין ולסדקין עד מקום שאבר התשמיש מגיע דכך הוא למצוה מן המובחר :
Yoreh De'ah.196.9.1 ומ " ש ואם לא עשתה כן וכו' פי' ואם לא תכניסהו לחורין ולסדקין לא הוי אלא קינוח בעלמא ולא יצאה ידי בדיקה ותדע דהכי הוא שהרי בפ " ק דנדה מפורש דדוקא בשיעור וסת משל לשמש ועד וכו' הוא דהוי לקינוח ולא לבדיקה אבל לחורין ולסדקין אין זה קינוח וא " כ בע " כ מ " ש רבינו ואם לא עשתה כן אינו ר " ל אם לא הכניסתו עד מקום שהשמש דש לא הוי אלא קינוח בעלמא אפילו הכניסתו לחורין ולסדקין דזה אינו אמת דפשיטא דבדיקה היא אם הכניסתו לחורין ולסדקין אלא בע " כ דה " ק אם לא הכניסתו לחורין ולסדקין אינו אלא קינוח בעלמא ולא יצאה ידי בדיקה : ומ " ש תחילה ותכניסהו לחורין ולסדקין עד מקום שהאבר התשמיש אינו אלא למצוה כל מאי דאפשר כדי שלא לזלזל בבדיקה ומשום הכי לא אמר וצריכה שתכניסהו וכו' אלא ותכניסהו אלמא דאין זה אלא לכתחילה אם אפשר אבל לא לעיכובא דכל שהכניסתו לחורין ולסדקין יצאה ידי בדיקה אפילו לא הכניסתו עד מקום שאבר התשמיש מגיע ועל דרך זה הם דברי הרבי' ירוחם שכתב והבדיקה תהיה וכו' לחורין ולסדקין עד מקום שהשמש דש שם דאל " כ אין זו בדיקה אלא קינוח ולפיכך צריכה שתבדוק בפנים עכ " ל דפי' מ " ש דאל " כ היינו דאם לא תהא בודקת לפנים לחורין ולסדקין אין זו בדיקה אלא קינוח ולפיכך צריכה שתבדוק בפנים לחורין ולסדקין ומ " ש עד מקום שהשמש דש אינו אלא למצוה וכדפרישית לדברי רבינו שהם כדברי הרא " ש וכך הם פירוש דברי הר " י ששניהם נמשכין בדין זה אחרי רבם הרא " ש . גם מ " ש בהג " ה מיי' ספ " ו דביאה כך פירושם שהרי כתב וז " ל ומכניסה באותו מקום בעומק כל בין השיניים דהיינו מקום דישה ומקנחת עצמה בפנים יפה בחורין ובסדקין כן פר " י מהא דפ " ק דנדה דמתוך שמהומה לביתה אין מכניסתו לחורין ולסדקין מכלל דבעיא להכניסו לחורין ולסדקים עכ " ל אלמא דלא בעיא אלא להכניסו לחורין ולסדקים כדמוכח בפ " ק דנדה וא " כ הא דכתב תחלה ומכניסה באותו מקום בעומק כל בין השיניים דהיינו מקום דישה אינו אלא למצוה ולא לעיכוב והב " י כתב וז " ל ומ " מ מדברי הר " ר ירוחם נראה שעכ " פ צריך לבדוק עד מקום שהשמש דש ואם לא עשתה כן לא עלתה לה טבילה עכ " ל . ותמהתי למה לו לפרש כך בדברי הר " ר ירוחם יותר מבדברי הרא " ש ורבינו והגהות מיימוני אבל הדבר ברור לפע " ד ופשיט כביעתא בכותחא דכולם לא נתכוונו אלא לומר דלמצוה מן המובחר תטריח עצמה לבדוק עד מקום שהשמש דש כל מאי דאפשר אבל לא לעיכובא דפשיטא דיצאה ידי בדיקה בשתכניס יפה לחורין ולסדקין אע " פ שלא תכניסנו עד מקום שהשמש דש וכדפרישית ועדיין צריכין אנחנו למודעי דמאי שכתבו מהרא " י בכתביו סימן צ " ח וגם הב " י האריך בזה שאי אפשר לאשה להכניס העד כ " כ בעומק עד המקום שהשמש דש א " כ קשה לאיזה צורך כתבו דלמצוה צריך שיכניס המוך עד מקום שהשמש דש כיון שא " א להכניסו עד שם ואין לפרש דאף ע " פ דבדיקה זו קשה הוא מכל מקום הוא תחת יד האפשר שהרי רפ " ה דביאה כתב הרמב " ם דבשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור הוא צואר הרחם ואינו מגיע עד ראשו שמבפנים אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעות וכתב עוד שם דכל הנשים מיתטמאות בבית החיצון והואיל ויצא מבין השינים ה " ז טמאה ועד היכן הוא בין השיניים עד מקום שיגיע אליו האבר בשעת גמר ביאה ובין השיניים עצמו כלפנים . ואי איתא דצריך בדיקה עד מקום שהשמש דש א " כ צריך בדיקה בפרוזדור עצמו באותו צואר עד סמוך לבין השיניים שהוא בראשו הפנימי של הצואר וכיון שראש אותו הצואר נסתם מאד היאך תוכל לבדוק שם במוך באצבעה וגם היאך תוכל לכוין אותו הפתח שבראש צואר הרחם שנכנס שם האבר הלא היא תלוי ועומד ומתנדנד כמו שאומרות הנשים הפקחות שבהן ונראה ליישב ולומר דודאי כשבאה האשה להכניס אצבעה עם העד כ " כ בעומק הוא דבר נמנע מחמת גודל דוחק הסתימה לפנים אבל אם דוחקת מוך הרבה זה על זזה עד שנכנס בעומק עד מקום שהשמש דש אינו נמנע שכל מוך שדוחקת זה אחר זוה בעומק האחד דוחק את חבירו השני דוחק להראשון שלפניו והשלישי דוחק להשני וכן כולם זה אחר זה עד שנכנס למקום בין השיניים שהוא מקום שהשמש דש ותדע שהרי הדמים יוצאים דרך שם בשפיכה לפעמים וכן האבר נכנס לשם בגמר ביאה וא " כ ג " כ אפשר שיכנס לשם המוך ע " י שדוחקים אותו בעומד כדפרישי' ועוד דכמו שאין כל האצבעות שוות כך אין כל הרחמים שוות יש שרחמה צר ויש שרחמה רחב ואפשר הוא שיגיע המוך לשם ואם עם כל זה לא יגיע המוך עד מקום שהשמש דש הנה כיון שבדקה היטב בחורין ובסדקין תו לא חיישינן דילמא איכא דם בפרוזדור עצמו והרי היא מטמאה בבית החיצון דלא חיישינן להכי . ועוד דאפי' היה הדם בפרוזדור בבית החיצון אין ספיקו טמא אלא כשיצא לחוץ אבל כשנשאר בפרוזדור אינו טמא כדכתבו התוספות בפ' יוצא דופן ( נדה דף מ " ב ) וז " ל שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור אבל בפרוזדור עצמו טהורה דלא חשיב כבחוץ וא " ת והא אמרינן לעיל בפ " ק דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא וי " ל התם ספיקו טמא כשיצא לחוץ ועוד יש לחלק בין דם לידה לדם נדה עכ " ל . הרי דלשינוייא קמא אפילו היה דם בפרוזדור אינו טמא כשנשאר שם ולא יצא לחוץ הלכך מספיקא לא מטרחינן למבדק גם בפרוזדור עצמו ולא כתבו הרא " ש ורבינו והר " ר ירוחם והג " ה מיימוני דתכניסהו עד מקום שהשמש דש אלא למצוה ולא לעיכובא כלל ועוד הארכתי בתשובה בס " ד :
Yoreh De'ah.196.10.1 הסומא וכו' משנה וגמרא ר " פ כל היד ( סוף נדה דף י " ג ) ומ " ש לא הוקבע להן חוששת מל' יום לל' יום וכו' כבר נתבאר בסימן קפ " ט שזהו משפט הנשים שאין להם וסת קבוע דחוששות ליום שלשים :
Yoreh De'ah.196.11.1 האשה שמרבה לבדוק וכו' ר " פ כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת וכתב רבינו דלא מיבעיא בימי ספירתה אלא אפילו בימים שלא ראתה בהן דהיינו לאחר טבילה בין וסת לוסת שבאותן ימים לא ראתה מעולם בהם אפ " ה אם בודקת בהן הרי זו משובחת וכו' וזהו שאמר אחר זה ישבה ולא בדקה וכו' דכיון שהיא בחזקת טהורה אפי' ישבה ולא בדקה וכו' . הרי זו לעולם בחזקת טהורה והוא משנה ס " פ בנות כותים . וזה שאמר חוץ מאחר וסת הקבוע כלומר חוץ מהגיעה שעת וסתה ולא בדקה ה " ז טמאה עד שתבדוק ותמצא טהורה כמו שנתבאר לעיל סימן קפ " ט וכן כשאין לה וסת אסורה לאחר ל' יום לראייתה עד שתבדוק ותמצא טהורה דיום ל' נמי שאין לה וסת חשוב כוסת קבוע כדלעיל בסימן קפ " ד :
Yoreh De'ah.196.12.1 כל ספירת הז' צריך שיהא רצופין וכו' . בפרק בנות כותים ( נדה דף ל " ג ) ואחר תטהר אחר אחר לכולם שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם והכי איתא בפרק תינוקת ( נדה דף ס " ז ) ומ " ש שאם ראתה בז' סמוך לשקיעת החמה או ב " ה שהוא ספק יום סותרת כל המניין וכו' נראה דמיירי בטבלה ביום השביעי דד " ת יכולה לטבול ביום ז' מיד אחר הנץ החמה והשתא קאמר דאי לא ראתה ב " ה אם כן מסתמא בא עליה מיד לאחר כלות ב " ה והועיל לה מניינה שנטהרה מטומאתה כיון שבא עליה בהיתר ביאה אחת ואם ראתה אח " כ אז היא תחילת זבה מחומרא דרבי זירא אבל אם ראתה בין השמשות דהשתא עדיין לא בא עליה שהרי אסור לבא עליה פן תראה ב " ה שהוא ספק יום ותסתור מניינה כדלקמן בסימן קצ " ז השתא ודאי אם ראתה ב " ה סותרת כל המניין דזה נקרא סותרת מניינה כיון שלא הועיל לה כלום מניינה שהרי חזרה וראתה מקמי שבא עליה וב " י פירש לדין התלמוד איצטריך דאילו היה ודאי לילה וחזרה לימי נדה לא היתה צריכה לשמור אלא ששה ימים רק שתפסוק בטהרה ביום הז' קודם ב " ה אבל כיון שהוא ספק יום מספקינן דלמא אכתי בימי זיבה קיימי וסתרה וצריכה לספור שבעה נקיים אבל לדידן בתר חומרא דר' זירא לא נפקא לן מידי דבין הוא יום ובין הוא לילה צריכה לישב שבעה נקיים . ולפע " ד נראה דוחק לפרש דברי רבי' שכתב בסתם שלא יהא בהם נפקותא לדידן אלא לדין התלמוד ולמאי דפרישית ניחא דאיכא נפקותא לדידן :
Yoreh De'ah.196.13.1 הפולטת ש " ז וכו' . כ " כ התוס' בפרק בנות כותים ( נדה דף ל " ג ) אהא דבעי רמי בר חמא פולטת ש " ז מהו שתסתור בזיבה ושכן פסק ר " ת וכ " כ הרא " ש לשם . ועכשיו נהגו שלא תתחיל למנות אלא ביום ששי לשמושה כשאח " כ בו ביום ראתה דם או כתם כגון ששמשה ביום א' אינה מתחלת למנות אלא מיום ו' והטעם שאם תתיר לה למנות מיום ה' איכא למיחש דזימנין תשמש ב " ה במוצאי שבת והיא תסבור דעדיין יום הוא ונמצא יכולה להתחיל לספור מיום ד' שהוא ה' לשמושה ואינו כן אלא לילה היה כששמשה ונמצא דעדיין פלטה בתחילת ליל ד' דששה עונות שלמים בעינן ולכך מחמירין עד יום ו' לשמושה ותו ליכא למיחש למידי כמ " ש בת " ה סי' רמ " ה עוד כתב דרוב נשים באוסטריי " ך נוהגין שלא להתחיל ז' נקיים רק כשכלו כבר ז' ימים מתחלת ראייתה אפי' לא ראתה אלא יום א' או מצאה כתם ביום אחר ולא שמעתי טעם בדבר וכו' ע " ש וכבר כתבתי טעם לדבר זה בסוף סימן קפ " ג ואין לפרוץ גדר ולשנות במקום שנוהגים כך להחמיר עוד כתב בת " ה דיש לגזור אם לא שמשה אטו שמשה וכן נוהגין ואין לשנות מיהו נראה דדוקא כשבעלה עמה בעיר איכא לגזור לא שמשה אטו שמשה אבל אין בעלה בעיר יש להקל דמיד שתפסוק בטהרה סמוך לב " ה תמנה למחרת דכיון דמורין לה שהיתר זה אינו אלא לפי שאין בעלה בעיר לא תבא להקל גם כשבעלה בעיר ואע " פ דבת " ה משמע מלשון השאלה שהיה שואל להחמיר אף כשאין בעלה בעיר מ " מ מלשון התשובה שלא הזכיר להדיא להחמיר אף כשאין בעלה בעיר משמע קצת דדוקא כשבעלה עמה בעיר גזרינן לא שמשה אטו שמשה אבל אין בעלה בעיר לא גזרינן . והכי משמע מלשון הרב בהגה " ת ש " ע שלא כתב אלא שאין חילוק בין שמשה ללא שמשה ולא כתב להחמיר אף כשאין בעלה בעיר והכי נקטינן שלא להחמיר כ " כ בחומרות יתירות אלא יש להקל בשאין בעלה בעיר :
Yoreh De'ah.196.14.1 ומ " ש אמנם אם תרצה לספור וכו' . כ " כ הרא " ש בפ' בנות כותים והסמ " ק כתב על הרחיצה וליתא דאין אנו בקיאין בזה עכ " ל ונראה דאפי' ארחיצה שרחצה היטב במים חמין באותו מקום קאמר דאין לסמוך כ " ש דאין לסמוך אקינוח וה " ה דאין לסמוך על שניהם יחד כיון דאין אנו בקיאין . ועוד נראה מדבריו דאף בבתולה כשבועל בעילת מצוה דהחמירו בה שתמתין גם כן ששה עונות שלימות ותתחיל לספור ז' נקיים אין לסמוך על מה שרחצה היטב במים חמין . וכ " ש ברואה דם או כתם ע " ש והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.196.15.1 והרמב " ן כתב דה " ה אם הלכה ברגליה וכו' טעמו דבפרק יוצא דופן ( סוף רף מ " א ) גריס בגמרא מכלל דכי קאמר רבא דאזלא איהו בכרעא וטבלה אי דאזלא בכרעא בהדי דאזלא שדיתיה משמע דודאי הוא דבהלכה ברגליה פלטה כל הזרע אבל הרא " ש היה מפרש דה " ק אי דאזלא בכרעא ניחוש דילמא בהדי דאזלא שדיתיה ופלטיה וכך הוא הגירסא בספרים שלנו דילמא בהדי דקא אזלא שדיתיה : גרסינן בפרק בנות כותים דפולטת ש " ז תוך ז' נקיים אינה חשובה אלא כזב המונה ז' נקיים וראה קרי דאינו סותר אלא יום א' הכא נמי אינה סותרת אלא יום אחד ואח " כ חוזרת ומשלים יום אחד ותטבול והא דדרשינן ואחר תטהר אחר אחר לכולן שיהיו ז' נקיים רצופין שלא טהא טומאה מפסקת ביניהם אינו אלא לומר שלא תהא זיבה מפסקת ביניהם ולכן פסק בסמ " ק שאם טעתה במנין יום אחד וטבלה ושמשה צריכה להמתין ששה עונות שלימות וזהו ד' ימים ואח " כ תמנה יום אחד נקי ותטבול אך סתירה דלאחר שבעה כגון שלא טבלה כראוי ושמשה ה " ז טובלת בכל עת ומביאו ב " י והאריך ודבר פשוט הוא וכן ספק בש " ע :
Yoreh De'ah.197.1.1 אין האשה עולה מטומאתה וכו' פי' אע " ג דלא כתיב קרא גבי נדה וזבה שטהרתן תלוייה בטבילה למדנום מכלי מדין שנא' שם אך במי נדה יתחטא ודרשינן בסוף ע " ז מים שהנדה טובלת בהם כך פי' ר " ת ס " פ החולץ ע " ש בתוס' ובמ " ש הרא " ש סוף נדה ועיין עוד בתוספות פרק בתרא דיומא דף ע " ח :
Yoreh De'ah.197.2.1 ור " ח פסק טבילה בזמנה מצוה כ " כ התוס' בשמו פרק המפלת ( נדה דף ל' ) והקשו עליו ממעשים בכל יום שאין לך אשה טובלת בזמנה ע " ש ולפעד " נ דאין זו קושיא לפר " ח כיון דהאידנא לבתר חומרא דרבי זירא זהו זמנה לאחר שתראה טיפת דם כחרדל ותפסוק בטהרה כניהוג המקום ותספור ז' נקיים אם כן השתא הוא דרמיא עליה שתטבול מיד ואם אינה טובלת מיד לאחר ספירתה עוברת היא על המצוה וז " ש רבי' הלכך מצוה שתטבול מיד כו' כלומר לר " ח לא יפה עושין הנשים שאינן טובלין בזמנן אלא מצוה רמיא עלייהו שתטבול מיד אחר שיכלו ימי ספירתה ואפי' אין בעלה בעיר דזאת היא זמנה לאחר שכלו ימי ספירתה כיון שלא היה אפשר לה לטבול מקודם :
Yoreh De'ah.197.3.1 ומ " ש ור " ת פסק דטבילה בזמנה לאו מצוה כ " כ התוס' בשמו פ " ק דוומא ( ד' ח' ) וכ " כ המרדכי בפרק מי שמתו ובמסכת יומא וסוף הלכות נדה שכך השי' ר " ת דקי " ל דטבילה בזמנה אינה מצוה ומה שהביא רבי' ראיה לר " ח מהירושלמי נלפע " ד דאין משם קושיא כלל לר " ת דאע " ג דליכא מצוה לטבול בזמנה מ " מ אסור לאשה לעמוד בימי טומאתה מטעם זה דשמא הבעל סומך עליה דודאי תטבול כל היכא דאפשר לה לטבול שמא יבא הבעל פתאום לביתו ויהא מחשב ימי וסת ויבא עליה : כתב המרדכי סוף נדה דמתוך כך שפסק ר " ת דטבילה בזמנה אינה מצוה אוסר ג " כ לטבול בשבת . ותימא דלעיל מיניה כתב המרדכי בה' נדה דרבי' משולם התיר לחוף בע " ש ולטבול בח' ביום השבת ור " ת אוסר דתרתי קולי לא אשכחן לטבול ביום ולהרחיק החפיפה מהטבילה וכ " כ התוס' בפ' תינוקת ( נדה דף ס " ז ) בד " ה משום סרך בתה ומביאו ב " י בסוף סימן קצ " ט ע " ש אלמא דלר " ת אין שום איסור לטבול בשבת שהרי לא אסרו אלא משום דטבלה ביום ושמרחקת החפיפה מטבילה אבל משום שבת לא אסרו והכי משמע מלישנא דסמ " ק שכתב היכא דאיכא אונסא דגנבי או פריצים טובלת ביום ח' מיהו אומר ר " ת דאין לחוף בע " ש ולטבול ביום שבת משום דהוי תרי קולי עכ " ל . אלמא להדיא דלר " ת גופיה שרי לטבול ביום ח' אפי' הוא שבת היכא דליכא אלא קולא חדא שהרי לא הביא הסמ " ק דברי רבי' משולם אלא דברי ר " ת אלמא דר " ת גופיה ס " ל הכי וי " ל דלא אסר ר " ת לטבול בשבת אלא כשאין בעלה בעיר אבל כשיש בעלה בעיר מותרת לטבול בשבת אף ע " ג דטבילה בזמנה אינה מצוה מ " מ איכא מצות פריה ורביה ומצות קיום עונה וכ " כ בתרומת הדשן סימן רנ " ה . ומסיק שם דהאידנא אזיל ליה טעמא דאמר פ " ב דביצה ( דף י " ח ) דאדם טמא מותר לטבול בשבת משום דנראה כמיקר ואפי' ביה " ג דהא נזהרים האידנא להקיר אפי' ביה " ח ואוכחא מילתא דלטבול קא מכוין ונראה כמתקן ומה " ט נהגו שלא לטבול בשבת כלל אא " כ בעלה בעיר ולא היה אפשר קודם דבכה " ג הוי טבילת מצוה משום עונה עכ " ל ונראה מלשונו דדוקא כשבעלה בעיר והיה אפשר קודם אסורה לטבול בשבת אבל כשאין בעלה בעיר ובא בע " ש אע " ג דהיה אפשר קודם מ " מ כיון שלא פשעה במה שלא טבלה מקודם שהרי כל הנשים אינן טובלין כשאין בעלה בעיר שרי לטבול בשבת . אכן מהרי " ו בדינים והלכות שבסוף הספר פסק לאיסור וז " ל אם נשים מותרות לטבול בליל שבת בליל ט' או י' לספירתה היכא דבא בעלה מן הדרך נראה דאסור לה לטבול כדכתב במרדכי שילהי ה' נדה דמשמע דאי לאו דהוי טבילה בזמנה מצוה לא היו יכולות לטבול בשבת אפי' לאחר ז' של ספירתה והכא נמי הוי שלא בזמנה עכ " ל . נראה דס " ל דלר " ת דטבילה בזמנה אינה מצוה אסור לטבול בשבת לגמרי אפי' לאחר ז' של ספירה אפי' בעלה בעיר ונשי דידן דנהיגי לטבול בשבת ס " ל כמ " ד טבילה בזמנה מצוה וטבילה זו שלא היה אפשר מקודם נקראת טבילה בזמנה ולכן טובלות אפי' בשבת כשבעלה בעיר ולפ " ז לא יפה עושין הנשים שאין טובלין בחול בזמנן כשאין בעלה בעיר ונמשך לפ " ז דכשבא בעלה מן הדרך בע " ש אסור לה לטבול בשבת כיון שהיה אפשר מקודם הוי שלא בזמנה וכך הוא משמעות הפשט במרדכי סוף הלכות נדה וצריך ליישב לפ " ז הא דכתב ר " ת להר " ר משולם דתרתי קולי לא אשכחן לטבול ביום ולהרחיק חפיפה מטבילה ולא הזכיר בדבריו האיסור לטבול בשבת ונראה דאין זה אלא לפי דהחכמים שבדורו חלקו עליו וס " ל דטבילה בזמנה מצוה שרי לטבול בשבת ולכך לא השיב להר " ר משולם אלא לפי סברתו דמתיר לטבול בשבת משום דטבילה בזמנה מצוה אפ " ה תרתי קולי לא אשכחן וליכא מאן דמתיר בהא וכך כתב האגור בשם כמה גדולים דכשאירע טבילתה בליל ה' ונאנסה שלא טבלה דאסורה לטבול בליל שבת אא " כ דהוי בזמנה ממש וצ " ל דס " ל כדפרישית לדעת מהרי " ו והכי נקטינן והב " י חלק על זה וכתב דאפי' נדחה יום טבילתה לעולם יכולה לטבול בשבת וכן עמא דבר וכו' עכ " ל . כתב כך לפי מנהג מקומו אבל אנו בני אשכנז נמשכין אחרי גדולי האחרונים שהיו לפנינו וכתבו לאיסורא ודלא כמ " ש הרב בהג " ה ש " ע דאין להחמיר בחומרא זו אם לא במקום שכבר נהגו להחמיר דליתא אלא חומרא זו מדינא הוא עפ " י הפשט שבמרדכי וכדפרישית . מיהו מ " ש עוד האגור דג " כ אין לטבול במ " ש דלפירש " י לא התירו לחוף בלילה אלא היכא דלא אפשר נראין דברי ב " י שכתב דכיון שהוא רוצה לטבול אז כלא אפשר דמי ולכן אין להחמיר בזה כלל אם לא במקום שכבר נהגו בחומרא זו שלא לטבול במ " ש כשאינו בזמנה ממש לשון הרב בהג " ה ש " ע ובמקום שנהגו להחמיר שלא לטבול בשבת היכא דאפשר מקודם גם במ " ש לא תטבול דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן אין מרחיקין הטבילה מן החפיפה עכ " ל ותימא הלא במ " ש יכולה היא לחוף ולטבול דכיון שהוא ימות החול תסיק את המרחץ ותרחוץ בחמין ותחוף ראשה וגופה ותטבול הכל במ " ש ובאגור לא כתב טעם זה אלא משום דלפירש " י לא תחוף בלילה אלא היכא דלא אפשר כלומר דחיישינן דמתוך שהיא מהומה לביתה לא תהא חופפת כראוי ואפשר ליישב דה " ק דאפילו אם אתה בא לתקן חששא זו שלא תהא חופפת במ " ש מתוך שמהומה לביתה אלא תהא רוחצת וחופפת בע " ש ולמ " ש לא תעשה דבר כי אם שתהא טובלת אכתי איכא הרחקת טבילה מן החפיפה ואם כן ממה נפשך לא תטבול במ " ש :
Yoreh De'ah.197.4.1 נדה דאורייתא אינה טובלת עד ליל שמנה וכו' . ברייתא הובאה בפסחים ( סוף דף צ' ) ובפ " ק דיומא ( דף ו' ) כתב ב " י ומ " ש רבינו נדה דאורייתא וכו' נראה דהכי קאמר נדה אף מדאורייתא אינה יכולה לטבול עד ליל ח' משא " כ בזבה עכ " ל . ובחנם דחק שהרי הרי " ף בשבועות כתב וז " ל כללא דנקטינן מהני מתנייתא דנדה דאורייתא היכא דאתחלה וחזיא דמא וכו' . גם הרא " ש בפרק תינוקת כתב בלשון זה ורצונו לומר דאם היא רואה דם בימי נדתה אזי היא נקראת בשם נדה דאורייתא אבל ברואה בתוך י " א יום שבין נדה לנדה אע " ג דבלשון בני אדם היא נקראת בשם נדה אינה נדה דאורייתא . וזו היא כוונת רבינו שכתב נדה דאורייתא פי' הרואה בתוך ימי נדתה אינה טובלת עד ליל ח' ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.197.5.1 ומ " ש אבל זבה וכו' בפ' תינוקת ( ס " ז ) דהכי קאמרי ליה אביי ורבא לרב פפא וכבר נתבאר בסימן קפ " ג בס " ד . ומ " ש הילכך האידנא אף ע " ג דנשי דידן ספק זבות וכו' איכא למידק מאי אע " ג דקאמר אדרבה משום דספק זבות נינהו וספק נדות מש " ה אינן ראויות לטבול ביום ז' דשמא נדה היא וצריכה לטבול בלילה וי " ל דה " ק אע " ג דספק זבות נינהו וא " כ מה נפשך ליטבלה ביממא אם נדה היא הרי יום טבילתה יותר מז' לראייתה דבנדה יום שפסקה בטהרה עולה לה למנין וכבר עברו ז' ימי נדה ואם זבה היא הרי זבה טובלת ביום ואפ " ה אסורות לטבול ביום וכו' ועי' בפי' רש " י פ' תינוקת ( נדה ד' ס " ז ) בד " ה ליטבלה ביממא :
Yoreh De'ah.197.6.1 ומ " ש ולא עוד וכו' . שם ואף רב הדר ביה לגבי רבי יוחנן ואמר נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה שנוהג' אחריה לטבול ביום ואפי' בזמנה ואתיא לידי כרת ולא ידעה דאמה בשמיני הוא דטבלה ביום עכ " ל . וכתבו התוס' דליכא לפרושי דדוקא בנדה דאיכא כרת אבל זבה דליכא אלא גזירה דרבנן שמא יבא עליה לאחר טבילתה וכו' לא אסרו לה משום סרך בתה כדמוכחת הסוגיא ע " ש הלכך אף בזמן היא אסורה לטבול בין בח' בין בט' ביום משום סרך בתה . וכ " כ הרא " ש סוף כדה ונראה שמה שכתבו בין בח' בין בט' דלכאורה לא איצטריך לרבותא נקטו הכי דל " מ בח' דלא דפשיטא דבתה סבורה דהוא יום שביעי וטועה ביום א' אלא אפילו בט' דרחוק הוא דטועה בשני ימים אפ " ה חששו חכמים ואסרוה לטבול ביום אפילו ביום ט' וה " ה ביום י' ויותר דלא פלוג רבנן וז " ש רבי' עד יום ח' או יום ט' וכו' נמשך אחר דברי התוס' והר " ר ירוחם כתב להדיא ואפי' בח' ובט' או ביותר אסרו חכמים :
Yoreh De'ah.197.7.1 ור " ת היה אומר וכו' . כ " כ הרא " ש סוף נדה אלא דהרא " ש כתב תחילה דרשב " ם היה מחמיר שלא תטבול עד שתחשך ואח " כ כתב דברי ר " ת באריכות נראה מדבריו דמסקנתו דהלכה כר " ת דלא כרשב " ם דמחמיר אבל רבי' כתב דברי ר " ת תחלה . ואח " כ דברי רשב " ם באריכות נראה דדעתו ומסקנתו להורות כרשב " ם וכמ " ש סמ " ג בשם מורו דנכון להחמיר כרשב " ם ומביאו ב " י . וכתב ב " י ונראה דתטבול סמוך לחשכה דקאמר ר " ת לאו דוקא דקודם לכן נמי יכולה לטבול אם אינה באה לביתה עד שחשכה אלא אורחא דמילתא נקט וכן נראה ממ " ש המרדכי והסמ " ג דלר " ת לא קפדינן אלא שכשתשוב תהיה חשכה אבל אם טובלת מבע " י לית לן בה . ולרשב " ם לא תצא מביתה ללכת לבית הטבילה עד שתחשך ודלא כהרא " ש דכתב לרשב " ם דלא קפיד אלא שלא תטבול עד שתחשך אבל בזמן יציאה מביתה לא קפיד עד כאן . ולא נהירא אלא ר " ת דוקא סמוך לחשכה קאמר ומשום דלפעמים בית הטבילה הוא רחוק דרך מיל או יותר ואם היתה טובלת בעוד יום גדול השתא ודאי אף אם לא תשוב לביתה עד שחשכה יודעת הבת שטבלה בעוד היום גדול אלא ששהתה בדרך חזרתה לפי מהלך הרב ממקום הטבילה ותעשה כן גם היא ביום השביעי גם כשבית הטבילה יהיה קרוב לביתה ותשמש ביום אבל כשטובלת סמוך לחשכה גם הבת תשער שלא טבלה אלא סמוך לחשכה השתא אפי' כשיהיה לבת בית הטבילה קרוב לביתה ותהא טובלת סמוך לחשכה מכל מקום לא תבא לביתה אלא משחשכה וכ " כ התוס' בפרק תינוקת ( נדה דף ס " ז ) בד " ה משום סרך בתה דלר " ת אין קפידא רק כשתשוב לביתה שיהיה לילה וא " צ שתצא בלילה מביתה דשוב לא יבא לידי ספק דליכא למיחש אם תטבול היא ביום סמוך לחשכה תטבול בתה בעוד היום גדול דמרגשת הבת בפך שתטבול סמוך לחשכה כאמה עכ " ל . אלמא להדיא דלר " ת אסור לטבול קודם סמוך לחשכה משום דמרגשת הבת שטבלה בעוד היום גדול ותעשה כן גם היא ביום השביעי אפי' בית הטבילה קרוב ותשמש ביום אבל כשאינה טובלת אלא סמוך לחשכה השתא אם תטבול הבת סמוך לחשכה כאמה לית לן בה אפי' בית הטבילה קרוב דמ " מ לא תבא לביתה אלא משחשכה ודברי הסמ " ג והמרדכי ג " כ כך מפורשים דלרשב " ם קפדינן דתטבול משחשכה אבל סמוך לחשכה אסור דחיישינן שמא תחשוב הבת מה לי סמוך לחשכה מה לי בעוד היום גדול ותטבול הבת בעוד היום גדול ביום השביעי ותשמש ביום ומשום הכי הצריך עוד שלא תלך מביתה אלא בשעה שמרגישין שכשתגיע למקום טבילתה כבר חשך היום ונמשך שמרגשת הבת שלא טבלה אלא משחשכה אבל ר " ת לא היה מקפיד על ההליכה מביתה כמ " ש התוס' להדיא אלא היה מקפיד שלא תטבול אלא סמוך לחשכה בענין שלא תשוב לביתה עד שתחשך דהשתא גם הבת מרגשת מביאתה לביתה שלא טבלה אלא סמוך לחשכה ומה שקיצר הרא " ש ורבינו בדברי רשב " ם הוא מבואר בדברי הסמ " ג והמרדכי ומה שקיצר המרדכי והסמ " ג בדברי ר " ת הוא מפורש בדברי הרא " ש ורבינו ואע " פ שגם לרשב " ם א " צ שתצא מביתה לאחר חשכה אלא שתצא מביתה בענין שלא תגיע למקום טבילה אלא משחשכה מ " מ כשבית הטבילה במקום קרוב וסמוך לביתה צריכה שתצא מביתה בלילה שלא תחשוב הבת אם תצא ביום שגם טבילתה ביום ולכך לא רצה רשב " ם לחלק וכתב שלעולם תצא מביתה משחשכה אבל העיקר נ " ל דמ " ש המרדכי והסמ " ג רשב " ם היה מצריך ללכת לטבול אחר חשכה הכי קאמר היה מצריך ללכת מביתה בעניין שתשער שכשתגיע לבית הטבילה תהא חשכה ותטבול אחר חשכה וזהו דקאמר ללכת לטבול אחר חשכה כלומר ההליכה היא בענין דצריך לטבול אחר חשיכה אלא דמדברי התוס' שכתבו דר " ת אמר שאין קפידא רק כשתשוב לביתה שיהיה לילה וא " צ שתצא בלילה מביתה עכ " ל משמע שבא להוציא מהרשב " ם דמצריך שתצא מביתה בלילה וא " כ צריך לפרש כמ " ש תחלה דרשב " ם לא הצריכה לכך אלא כדי שלא לחלק בין מקום קרוב לרחוק ונראה דכל זה מיירי כשהאשה רוחצת וחופפת בביתה והולכת למקום טבילה התם הוא דאיכא משום סרך בתה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל כשיש מרחץ ובית הטבילה במקום אחד והאשה הולכת מבע " י למרחץ שעה או שתים קודם חשכה ובאה לביתה אחר חשכה אע " פ שהמרחץ ומקום הטבילה קרוב וסמוך לביתה אין כאן משום סרך בתה דהבת יודעת שהיא שוהה ברחיצה וחפיפה במרחץ ואינה טובלת אלא משחשכה ואף לרמב " ם אין קפידא כלל ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.197.8.1 והיכא דאיכא אונס וכו' בפ' תינוקת ( נדה דף ס " ז ) אמרי' דהכי אתקינו אמוראי .
Yoreh De'ah.197.9.1 ומ " ש או פחד גנבים וכיוצא בו פי' כגון פחד אריות וזאבים שמצויין בלילה אי נמי פחד בנינים של מערות בדרך בית הטבילה ואם תפול שם תסתכן : כתוב באגור פסק מהרא " ש אותן הנשים הטובלות ביום צריכה להסתירן טבילתן מבעליהן שלא ישמשו עמהם ביום ויבואו לידי ספק דאורייתא הגה " ה בשערים עכ " ל וז " ל הגה " ה ומיהו אם טבלה בדיעבד טהורה אך לא תשמש עד הלילה כך מצאתי לראבי " ה ולמהר " ם לא נראה להתיר אפילו בדיעבד וכך העיד בשם הר " י שהצריך לאשה לטבול פעם שנייה וכ " כ בהגה " ת מיי' פי " א דביאה עכ " ל ובע " כ דהגה " ה זו לא מיירי אלא בנשים שטובלות בז' ביום דאי בטובלות בח' ביום הא ודאי דליכא מאן דפליג דלא עלתה לה טבילה דכיון דאפי' לכתחילה שרי משום צינה כ " ש דבדיעבד עלתה לה טבילה אף בלא שום אונס וכדכתב הרשב " א וה " ר ירוחם ומביאו ב " י וא " כ היאך כתב בשם מהר " ם והר " י דהצריך לטבול פעם שנייה אלא בע " כ דמיירי בנשים שטובלות ביום בז' קאמר ולאו ברשיעי עסקינן אלא מיירי כגון דח' וט' ויותר איכא אונס דאפי' ביום אינן יכולות לטבול כגון שהוא יום איד עכו " ם או כיוצא בזה מפני פריצים ובז' יכולות לטבול ביום אבל לא בלילה מפני שסוגרים שערי העיר ובזו קאמר בשם ראבי " ה דעלתה לה טבילה אך לא תשמש עד הלילה וקאמר באגור בשם מהר " ש דצריכה להסתיר טבילתה מבעלה שלא ישמשו עמהם ביום ויבואו לידי ספק דאורייתא שמא תראה ביום ז' אחר התשמיש ותהא סותרת למפרע כל הז' וה " ה באיסור כרת ובזה נתיישב מה שהיה קשה לב " י . וכך מפורש בהגה " מ פי " א דביאה דהך פלוגתא דראבי " ה ומהר " ם בטבלה ביום ז' הוא ע " ש . מיהו נכון דאף בטובלת ביום השמיני תסתיר טבילתה משום לא פלוג דשמא פעם אחר תהיה טובלת ביום ז' ותשמש עמה ביום ויבואו לידי ספק דאורייתא וכן נראה מסקנת ב " י אלא שכתב דחומרא יתירא היא וכ " כ בהגהות ש " ע דאף בטובלת ביום ח' לא תשמש עד הלילה ותסתיר טבילתה מבעלה עד הלילה :
Yoreh De'ah.197.10.1 עברה וטבלה ביום ז' וכו' עד סוף הסימן . וא " ת לדידן דספק זבות וספק נדות הן א " כ אין טבילתה ביום ד " ת דשמא נדה היא ואין לנו להקל וי " ל דאע " ג דספק נדה היא מ " מ טבילתה ביום דבר תורה היא דמאחר שספרה ז' נקיים חוץ מיום שפסקה בו השתא אפי' את " ל דנדה היתה סוף סוף האי ז' הוא יום ח' לנדתה כדפרישית אצל מ " ש הילכך האידנא אע " ג דנשי דידן וכו' וכ " פ בש " ע . מיהו במהרי " ל כתב דאפי' בדיעבד דטבלה ביום ז' לא עלתה לה טבילה אלא מחמרינן עלה דצריכה לטבול שנית בלילה וכדכתב בהג " מ ובהגהת ש " ד ע " ש מהר " ם וכדפרי' והכי נקטינן דלא כש " ע שפסק להקל בזה :
Yoreh De'ah.198.1.1 צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת וכו' . בת " כ פ' אמור פרק ד' יליף לה מדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר יכול יהא מרחיץ אבר אבר . ( כי כן דרך הרחיצה ) ת " ל ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאת בשרו במים כולו כאחד ופי' סמ " ג בעשה רמ " ח דמדלא כתיב וטמא עד הערב כמו בשאר מקומות ללמד מה ביאת שמשו וכו' . ומשם נלמוד לכל הרחיצות שבתורה שיהיו כאחד וכ " כ התוס' פרק אין דורשין וז " ל אין טבילה מועלת אלא במכוסה כולה כאחד עכ " ל וכ " כ הפוסקים :
Yoreh De'ah.198.2.1 ומ " ש לפיכך צריך וכו' . כלומר השתא ניחא הא דקי " ל דאם יש עליה דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה ואמאי לא תהא מעברת אותו דבר החוצץ מעל האבר שהוא בו וטובלת אותו אבר אבל השתא דצריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת פי' ברגע אחת כמו ביאת השמש ניחא . ואפי' כל שהוא וכו' בעירובין פ " ק ( דף ד' ) ובפ' תינוקת ( נדה דף ס " ז ) א " ר יצחק דבר תורה ( כלומר הל " מ ) דוקא רובו ומקפיד עליו חוצץ אלא דגזרו חכמים על מיעוטו המקפיד אטו רובו המקפיד וכן רובו שאינו מקפיד אטו רובו המקפיד אבל מיעוטו ואינו מקפיד לא גזרו דהו " ל גזירה לגזירה :
Yoreh De'ah.198.3.1 ומ " ש רבי' אם דרך בני אדם וכו' נראה דרבותא קאמר דאפי' היא אינה מקפדת אלא רוב בני אדם מקפידים בטלה דעתה אצל כל בני אדם ואצ " ל אם היא מקפדת ורוב ב " א אינן מקפידות דחוצץ דבדידה תליא טפי . ומ " ש לפעמים טעמו כיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם אע " פ דרוב פעמים אינה מקפדת וכ " כ הרא " ש להדיא בפרק תינוקת ומביאו ב " י ותדע שהרי רובו ומקפיד עליו דחוצץ ד " ת אין חילוק בין שדרך ב " א להקפיד והיא אינה מקפדת ובין שהיא מקפדת ורוב בני אדם מקפידין בכל ענין חוצץ ד " ת דהא סתמא קאמר ד " ת רובו ומקפיד עליו חוצץ א " כ אף מה שגזרו חכמים מיעוטו ומקפיד עליו בכל ענין גזרו אטו רובו ומקפיד ואין כאן ספק כמ " ש ב " י דמספקא ליה ותו דבדברי הרמב " ם ורבינו משמע להדיא דחוצץ כמ " ש ב " י ובדברי הרשב " א נמי ליכא ספק דמ " ש שדרך האשה להקפיד בכך לרבותא נקט הכי דאפי' היא אינה מקפדת אלא רוב נשים מקפידות חוצץ כ " ש כשהיא מקפדת אע " פ שרוב נשים אינן מקפידין . והכי משמע להדיא לקמן בסימן זה אצל מ " ש צואה שתחת הציפורן ע " ש . גם בדברי הרמב " ם אין ספק דהכי ס " ל דכי היכי דרובו ומקפיד בכל ענין חוצץ ד " ת בין שהוא לבדו מקפיד בין שרוב בני אדם מקפידין אע " פ שהוא אינו מקפיד הכא נמי מיעוטו ומקפיד דגזרו חכמים בכל ענין גזרו משום רובו ומקפיד כדפרישית כנ " ל :
Yoreh De'ah.198.4.1 ומ " ש ואם הוא חופה רוב הגוף וכו' נראה שרבי' דקדק לבאר דלא כפי' רש " י שפי' רובו ומקפיד בשערו ומשמע אבל בבשרו אפי' מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ דליתא אלא בגופו נמי אינו חוצץ באינו מקפיד אלא בחופה רוב הגוף . וכ " כ התוס' בעירובין בשם ר " ת והסמ " ג בעשה רמ " ח ע " ש רבינו חננאל :
Yoreh De'ah.198.5.1 ואלו הדברים שחוצצין חוטי צמר ופשתן ורצועין שכורכין בהן השער בראש וכו' כלומר או חוטי צמר או פשתן או רצועות וכו' והוא משנה ומסקנא דגמ' ריש במה אשה וכפי פי' התוס' לשם בדבור ראשון וכ " כ הרא " ש לשם דמיירי בחוטין שכורכין בהן השער וכל השערות נכרכין בחוטין שמסביב דבאלו איכא לחלק בין חוטי צמר או פשתן דחוצצין ובין חוטי שער דאין חוצצין וכן בין מעשה גדיל למעשה אריג אבל בחוטין שקולעת בהן שערה לעולם חוצצין אפילו בחוטי שער ומעשה אריג ודלא כפי' רש " י שפי' דמיירי בחוטין שקולעת בהן שערה וכתב ב " י ומ " מ קיצר רבי' במה שלא כתב דבכרוכין על השער מועיל רפיון אבל אם הם בתוך הקליעה אינו מועיל רפיון עכ " ל . ואפשר דכיון דבסימן קצ " ט כתב דאין טבילתה טבילה אא " כ חופפת שער ראשה במסרק השתא ממילא שמעינן דאם היו שערות ראשה קלועין דצריכה להתירם מקליעתם ולחפף במסרק והיכא דכבר חפפה שערותיה במסרק אלא שכרוכין מסביב בחוטין דמועיל כשתרפה אותם נמי שמעינן לה מהך דהשירין והנזמים וכו " דאם הם רפויים אינן חוצצין :
Yoreh De'ah.198.6.1 ומ " ש או אם הם בשאר מקום שבגוף וכו' הכי משמע להדיא ריש במה אשה דלא אתא רב הונא למעוטי אלא חוטין הקשורין סביב צוארה שאינן חוצצין לפי שאין אשה חונקת את עצמה להדק חוטין בצוארה וקושרתן בריוח שיהיו רפין אלמא דבשאר מקום שבגוף דלא שייך בהו טעמא דאין אשה חונקת ומהדקה לחוטין חוצצין :
Yoreh De'ah.198.7.1 ומ " ש וקטלא וכו' ה " א התם דדוקא חוטין שבצואר אין אשה מהדקן אבל קטלא מהדקת דאשה חונקת את עצמה דניחא לה כדי שתראה כבעלת בשר ומתוך שהרצועה חלקה ורחבה אינה מזיקתה :
Yoreh De'ah.198.8.1 והא דחוטי צמר ופשתן חוצצין וכו' שם בלישנא קמא דרב הונא בריה דרב יהושע קאמרינן כל שהוא אריג לא גזרו ומותרת האשה לצאת בהן בשבת לר " ה דאפי' מתרמי לה טבילה של מצוה אינה צריכה להתיר אותם חוטין דכיון שהוא אריג אינה יכולה למתחן ולדחקן על השער בחזקה והמים נכנסין בהן ולא חייץ ושריא לטבול בעוד שהחוטין כרוכין על שערותיה וא " כ ליכא למיחש דילמא שריא להו מקמי טבילה ואתא לאייתינהו ד' אמות בר " ה ובלישנא בתרא קאמר כיון דלא קפדי עלייהו ליטלן מראשן כשהן רוחצות בחמין אלמא דעיילי בהו מיא שפיר אפילו להנאת רחיצה וכל שכן דלענין טבילה לא צריכות להתירן ומותר לצאת בהן בשבת וקאמר דאיכא בינייהו דטניפן בטיט להך לישנא דאמר כל שהוא אריג לא גזרו הני נמי אריג ולהך לישנא דאמר משום קפידא כיון דטניפן מקפד קפדי עלייהו פי' ללישנא קמא דכל שהוא אריג כיון דלא חייץ לא גזרו א " כ היכא דטניפן נמי כיון דלא חייץ דהא עיילי בהו מיא לא גזרו שלא לצאת ואע " ג דקפדי עלייהו ליטלן מראשן בשעת טבילה מפני שהמים ממחין את הטיט וילכלכו את בשרן אפ " ה מותר לצאת בהן לר " ה כיון שאינה צריכה להסירן משום חציצה אבל ללישנא בתרא כיון דקפדי להסירן שלא ילכלכו את בשרן בעלייתן מן הטבילה חיישינן דילמא אתא לאייתינהו בר " ה ואסור לצאת בהן בשבת אע " ג דליכא משום חציצה כך פירש " י אבל רבותיו של רש " י פירשו דללישנא בתרא כיון דקפדי להסירן שלא ילכלכו את בשרן השתא ודאי אם לא יטלום מראשן איכא נמי חציצה מדקי " ל הל " מ רובו ומקפיד עליו חוצץ וגזרו חכמים על מיעוטו ומקפיד משום רובו ומקפיד השתא לפ " ז אע " פ שהוא אריג ועיילי בהו מיא מ " מ כיון דקפדי להסירן משום דמטנפי אית בהו משום חציצה ואסור לצאת בהן בשבת דילמא אתיא לאתויינהו בר " ה ולפ " ז צ " ל דללישנא קמא דמותר לצאת בהן לר " ה אע " פ דאית בהו משום חציצה כיון דמיטנפי ומקפיד עלייהו אפ " ה כיון דלא שכיחא דמיטנפי לא גזרו בהן שלא לצאת בר " ה שהרי כל שהוא אריג עיילי בהו מיא וליכא חציצה ואע " פ דהיכא דמטנפא איכא חציצה משום דקפדי מ " מ כיון דלא שכיחא לא גזרו משום האי מיעוטא דלא שכיחא שלא לצאת בחוטין שהן אריג בשבת כנ " ל לפי פי' רבותיו של רש " י ונתיישבה הקושיא שהקשה רש " י על פי' זה בטוב טעם וז " ל הרא " ש פירש " י דטניפן החוטין שהן מלוכלכין בטיט ומקפידות להסירן בשעת טבילה לפי שהמים ממחין הטיט ובעלותן מן הטבילה ירד הטיט על בשרה ומתלכלך וי " מ דטניפן כגון שהחוטין מוזהבים ויפין ומיטנפין מחמת המים ולכך מקפידות להסירן בשעת טבילה שלא יתלכלכו עכ " ל ומשמע לרבינו שדבר פשוט הוא דכיון דמקפידות להסירן כדי שלא יתלכלך בשר בטיט א " נ שלא יתלכלכו חוטין המוזהבין איכא משום חציצה לדברי הכל כיון דמקפידות ואע " פ דלא מיהדק וכמו שפי' רבותיו של רש " י ולא פליגי לישני אלא לגבי שבת דללישנא קמא כל שהוא אריג לא גזרו ומותר לצאת בהן בשבת וללישנא בתרא אסור לצאת בהן אבל הכל מודים דכיון דמקפידות להסירן אם לא הסירן אית בהו משום חציצה אם טובלות בהן וז " ש רבינו כאן ובלבד שלא יהו מוזהבים ולא יהו מטונפים דכל שהן מוזהבים או מטונפים אע " ג דעיילי בהו מיא אית בהו משום חציצה כיון דמקפידות להסירן ולא הסירן . וכ " כ רבי' בא " ח בסימן ש " ג . ובלבד שלא יהו מטונפים שאז צריך להסירם מפני הטיט שחוצץ עכ " ל ואין כוונתו לומר שהטיט שבחוטין כשיתמחה וירד על בשרן הוי חציצה דהא פשיטא דחציצה לא הוי כיון דעיילי בהו מיא כדפי' רש " י להדיא אלא הכי קאמר דבמטונפים שאז צריך להסירם מפני הטיט השתא כיון שמקפיד להסיר החוט חוצץ החוט אם אינו מסירו כדקי " ל דרובו ומקפיד חוצץ הל " מ . וגזרו חכמים במיעוטו ומקפיד משום רובו ומקפיד . ואע " פ שלפי זה אינו מתוקן מ " ש הרא " ש פי' רש " י דטניפן החוטין וכו' דהלא פי' זה אינו אלא לרבותיו ורש " י גופיה חולק עליהם איכא למימר דס " ל לרבי' דהרא " ש כתב פי' רש " י בסתם אלא דמבחוץ תופס דהאמת הוא כרבותיו דרש " י דכל שצריך להסירן מפני הטינוף אם כן חציצה היא אם לא הסירן כיון דמקפידות עליהן להסירן ואע " פ דלא מיהדק והרב ב " י האריך וכתב שני יישובים לקושיית רש " י על רבותיו ולא נהירא וכאשר יראה המעיין אבל מ " ש ביישוב הקושיא הוא הנכון ודו " ק :
Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .