← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 4,053 sections
Single column Two columns
Yoreh De'ah.161.5.1 שטר שיש בו רבית כו' איכא למידק למה שינה דכאן כתב ע " פ התוספתא שהביאו התוספות והגהות מרדכי אחרונות דבבא מציעא וקאמר בד " א כשאין הרבית בשטר כו' ובח " ה סי' נ " ב כתב ודוקא שהרבית מפורש בשטר כו' וכפירוש רש " י וכך הקשה ב " י ואפשר דבח " מ רבותא קאתי לאשמועינן דאף על פי שהרבית מפורש בשטר אפ " ה דין שטר יש לו וגובה הקרן אפי' ממשעבדי ואצ " ל כשאין הרבית מפורש בשטר אלא העדים מעידין שפסק ליתן לו רבית דפשיטא דדין שטר יש לו וגבי ממשעבדי והכא נמי רבותא קמ " ל דאע " פ שאין הרבית כתוב בשטר ואפשר שיבא לגבות הרבית כמו שפסק עמו בפני עדים ואפ " ה לא קנסינן ליה וגובה הקרן ואצ " ל היכא דהרבית מפורש בשטר דפשיטא דלא קנסינן ליה דהא הדבר ידוע כיון שניכר הרבית מתוך השטר דלא יבא לגבות הרבית מתוך שטר זה ואין ראוי לקונסו . ובח " מ עיקרו לאורויי דין שטרות דשטר גמור הוא לגבות בו ממשועבדים וכאן עיקרו לאורויי איסור רבית : כתב מהרי " ק בשורש י " ז דאפילו היכא דכלל הקרן עם הרבית לא מפסיל אלא השטר דבהאי שטרא אינו גובה אפילו הקרן מיהו לא גרע ממלוה ע " פ ואם הודה הלוה או שיש עדים על הקרן גובה הקרן כדין שאר מלוה ע " פ . ופשוט הוא ומ " ש רבינו דהיכא דכלל אינו גובה לא קרן ולא רבית היינו נמי לומר דבשטר אינו גובה דהשטר פסול ובח " מ מבואר כך להדיא בדבריו וכאן קיצר : כתב בנימוקי יוסף פרק איזהו נשך בשם תוספתא המוצא שטר רבית יקרענו בא לב " ד יקרעוהו וכך הוא להדיא בתוספתא דב " מ סוף פ " ה ובהגהות אשיר " י הוסיף וכתב טעם לזה לפי שבעל השטר עובר בקיומו כצ " ל והכי פי' המלוה עובר בלאו בקיומו ולכך על ב " ד מוטל לקרעו שלא יהא עובר בלאו וב " י היה לפניו ספרי הדפוס דכתוב שם וז " ל אובד בקיומו וכתב מ " ש וניכרים דברי אמת שטעות נפל בדפוס וצריך להגיה עובר במקום אובד :
Yoreh De'ah.162.1.1 אסור ללוות סאה בסאה וכן כל דבר פי' דכיון דהטעם שמא יתיקרו החטין בנתיים אם כן בכל דבר יש לחוש שמא יתיקר חוץ מן המטבע משום דלא שייך ביה יוקרא וזולא ולקמן בסימן זה כתב דבככר לא חיישינן לפי שלא החמירו בדבר מועט :
Yoreh De'ah.162.2.1 ומ " ש בין קצב לו זמן כו' אף על גב דמלשון משנתינו משמע דדוקא כשא " ל הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן הוא דאסור דקבע לו זמן ויש לחוש לשמא יתיקרו בינתיים אבל בלא קצב לו זמן דיכול לתובעו מיד אין לחוש משום רבית מ " מ מפלוגתא דרב הונא ורב יצחק בגמרא משמע להדיא דלא שרי אלא ביש לו ובע " כ דואני אתן לגורן אורחא דמילתא קאמר שאז חטין מצויין לו לפרוע וה " ה בסתמא בלא קביעות זמן נמי אסור וכ " כ האשיר " י . ובתוס' מתרץ דנקט לגורן לרבותא דאף על פי שבגורן אין רגיל להתייקר אפ " ה חיישינן שמא יתייקרו :
Yoreh De'ah.162.3.1 ואם יש ללוה אפי' סאה אחת וכו' משנה פ' א " נ לא יאמר אדם הלויני כור חטין וכו' אלא א " ל עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח וכתב בנ " י בריש הזהב דמהתם משמע שאפי' לא אמר שיבא בני כו' כיון שיש ברשותו ואדעתא דהכי עביד שרי . וב " י הקשה וז " ל ולא ידענא מאי קאמר דהא פשיטא ונ " ל דלאו למימרא דאי לא עביד אדעתא דלישלם ליה ממה שיש לו עכשיו אסור כו' ודבריו תמוהין שהרי הרמב " ם רפ " י מה' מלוה כתב בדין לווין על שער שבשוק שהשער ידוע לשניהם וכתב הרב ז " ל עצמו בסמוך דטעמו דאם אינו ידוע להם מתכוונין להלוות או ללוות על מנת לקבל או לפרוע חטים בזמן היוקר וכיון שנתכוין אחד מהם לשם רבית אסור כו' . וא " כ שפיר כתב נמק " י כיון שיש ברשותו ואדעתא דהכי עביד שרי דאל " כ נתכוין אחד מהם לשם רבית ואסור והכי נקטינן ודלא כב " י וכנראה מלשונו בש " ע דליתא ועיין במ " ש עוד בזה בסוף סימן זה אתשובת הרא " ש שהביא רבינו . ואם אין לו ללוה כתב סמ " ק וכלבו שיתן לו המלוה כ " ש במתנה או יקנהו לו ואח " כ יוכל ללוות עליו אפי' כמה ומשמע דאם הלוהו אסור וכ " כ תלמידי הרשב " א . וכ " כ הרשב " א בתשובה וז " ל שאלת ציבור וכו' וכדי לעשות בהיתר סאה א' חטים וכו' תשובה מותר הוא זה וכו' הביאם ב " י אלמא דוקא דבר זה הוא מותר כיון שנתן במתנה אבל הלוה לו אסור והטעם דכיון דמלוה להוצאה ניתנה א " כ בתחלת הלואה להוציאה לוה אותה וחשבינן ליה כאילו הוציאה כבר ולא קרינן בה יש לו סאה והכי נקטינן דאם הלוה מלוה ללוה מעט מאותו מין אסור למלוה להלוות עליו כלל ודלא כמו שפסק בש " ע להקל ונסמך על דעתו שכתב בב " י כנגד הרשב " א ותלמידיו דליתא :
Yoreh De'ah.162.4.1 כגון שאין עתה בידו המפתח כו' הכא משמע דדוקא עד שיבא בני כו' וקשה מדתניא המוליך פירות ממקום למקום כו' ומביאו רבינו בסוף סימן קע " ג דאלמא דביש לו מותר אפי' הם רחוקים במקום אחר דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע " ג דלא משיך כו' וכמו שפי' רש " י לשם להדיא וע " ש . ותירץ בהגהות מרדכי דהתם שאני דדרכו של מלוה לילך שם אבל אם אין דרכו לילך שם לא עדיף מהיכא דאית ליה אשראי במתא דאסור :
Yoreh De'ah.162.5.1 מי שיש לו אריס כו' משנה וברייתא פ' א " נ ( סוף דף ע " ד ) וכדמפרש בגמרא דבמקום שהאריס נותן הזרע אפילו כבר ירד האריס לשדה וחרשה מותר לו לבעה " ב ללוות לאריס אח " כ סאה בסאה כדי לזורעה בשדה אבל במקום שהבע " ה נותן הזרע אינו מותר לו ללוות לאריס אלא קודם שירד לשדה לעובדה בשום עבודה ורבינו כתב מי שיש לו אריס מותר לו ללוות סאה בסאה וכו' כתב תחלה דרך כלל בסתם וקא הדר ומפרש כיצד וקאמר דבמקום שדרך שהאריס נותן תבואת הזרע וכו' יכול ללות לו אפילו לאחר שירד לתוך השדה והטעם דכיון דמצי מסלק ליה בעל הבית אף לאחר שכבר ירד לשדה וחרשה א " כ מתחלה נעשה אריס על מנת שיטול בעה " ב הזרע תחלה מחלק המגיע לאריס והאריס יטול השאר בשכר טרחו ואע " פ שיטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע על מנת כן נעשה אריס שיטול פחות ואין כאן הלואה אבל במקום שדרך בעל הבית ליתן תבואת הזרע והאריס נתרצה ליתנה לפי שהיא קרקע יפה ושינה ממנהג העיר להטיל על האריס אז אינו יכול ללוות לו סאה בסאה לזורעה אא " כ הלווהו קודם שירד לשדה לעובדה בשום עבודה דהשתא כיון דמצי מסלק ליה כי נחית לבציר מהכי נחית ואין זו הלואה אבל ירד האריס לשדה לעובדה ומתחלתו לא פסק עמו שיהא הזרע של האריס ואח " כ נתרצה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימא לבציר מהכי נחית והלואה הוא גביה ואסור . ומ " ש בספרי רבינו אא " כ הלוהו מיד כשירד לתוך השדה כתב ב " י פירושו בשעה שירד אבל אחר שירד אפילו תיכף ומיד אינו יכול לסלקו ואסור עכ " ל ופשוט הוא ובס " א מספרי רבינו איתא להדיא אא " כ הלוהו מיד קודם שירד לתוך השדה :
Yoreh De'ah.162.6.1 כתב א " א הרא " ש בתשובה כו' ומ " ש אם יברר המלוה שיצא השער בעיר כו' פי' והמלוה טוען שהיה ידוע לו שיצא השער דהא ודאי יציאת השער אינו מועיל אם נתכוין ליטול ביוקר כשלא נודע לו השער דא " כ נתכוין לשם רבית וכמו שהתבאר בסמוך מדברי הרמב " ם ונמק " י ודלא כמו שפי' ב " י :
Yoreh De'ah.162.7.1 ומ " ש שיתן לו כשויין במקום ההלואה טעמו מבואר בתשובתו דמאחר דההלואה ניתנה ליפרע במקום ההלואה כדתנן בפ' ג " פ המלוה את חבירו ביישוב לא יפרע לו במדבר הכי נמי לא ניתנה ליתבע אלא בשיווי מקום ההלואה : כתב בהגהות מרדכי פ' א " נ אע " ג דגבי זביני שרי לאוזולי גביה היכא דאית ליה הטעם הוא לפי שכן דרך התגרים לאוזולי אבל ללוות סאה בסאתים אפילו אית ליה אסור דרבית דאורייתא הוא . וז " ל הסמ " ק אבל מ " מ ללוות בתנאי שלא יוכל לפרוע עד זמן היוקר אסור כמו סאה בסאתים עכ " ל . כתב המרדכי והגהות אשיר " י ר " פ א " נ אי אוזיף ק' בק " ך מעיקרא קיימי מאה בדנקא ולבסוף קיימי ק " ך בדנקא מספקא לן אי בתר מעיקרא אזלינן אי בתר בסוף ולא איפשיטא ואסור עכ " ל פי' ק' פרוטות נחשת היו שוים מעה כסף שהוא דנקא לפי שהוא שתות מדינר כסף דו' מעה כסף הם דינר אחד מד' דינר בסלע ולבסוף נזדזלו הפרוטות וקיימי ק " ך בדנקא מסתפקא מילתא ואסור וב " י בסי' ק " ס כ' ע " ש הר " ן ותלמידי הרשב " א דהוי רבית מדאורייתא וכ " פ בש " ע לשם וה " ה כשאוזיף סאתים חטים בשלש והוזלו שלש ועמדו בדמי שתים הוו רבית דאורייתא אבל אוזפוה ק' בק' אע " ג דאייקור בתר הכי מדאורייתא שרי דהלוואת סאה בסאה אינה אלא רבית דרבנן :
Yoreh De'ah.163.1.1 מי שיש לו מעות כו' בפרק א " נ ( דף סג ) ונראה מדכתב רבינו אם יש לו חטין כנגד הדמים שחייב לו מותר אלמא משמע דאם אין לו כנגד כל מה שפסק אסור ולא דמי ליש לו סאה דלוה עליה כמה סאין דבלוה ודאי רואין כאילו לוה סאה כנגד סאה שיש לו וכן לעולם לוה סאה אחר סאה דכל סאה וסאה שלוה ממנו ראשונה הו " ל כאילו נאכלת ונחלטת ואותה הסאה שאצלו באה תחתיה וכדפירש " י לשם בדף ע " ה אבל במוכר אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו וכ " כ רבינו להדיא בסימן קע " ג בדין שולחני ע " ש הרא " ש וע " ש במ " ש בס " ד ועיין עוד בריש סימן קע " ה וכן כתוב בנמק " י ע " ש הרשב " א ומשמע מלשון רבינו דאם אין לו חטין אסור אע " פ שיש לו מעות לקנות בהן חטין וכן הוא ברמב " ם פ " י מה " מ ודלא כמה שנמצא בפסקי הרא " ש וכתב ב " י ז " ל ואולי הגה " ה היא ואינו מלשון הרא " ש :
Yoreh De'ah.163.2.1 אמר לחבירו הלויני מנה וכו' שם ( דף ס " ב ) ונראה מל' רבינו שכתב ונתן לו חטין במאה אלמא משמע דבעינן שימשוך החטין לרשותו או יקנה לו המוכר החדר שהחטין בתוכו בדרך קנייה גמורה הא לאו הכי משמע דנראה כרבית בכל ענין אפי' אמר ליה תחלה הלויני חיטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות הוה ליה נשך כסף באוכל כיון שלא קנה החטין ומשכן לרשותו . ולא דמי לדתני רב אושעיא בתחילת סי' זה דבדבוריה דאמר ליה חטין יש לי כו' זכי בהו מהשתא ולא הוה ליה רבית ואע " ג דלא משיך דכי מוקרו ברשותיה מוקרו דהתם טעמא הוי כדפירש " י הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע דכיון שנושה בחבירו מנה ותבעו בהן ואמר ליה חטין יש לי כו' חשוב כאילו נתן לו עתה מעות לקנות בהם חטים ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע אבל כאן שלא נתן דמים ואינו חייב לו כלום אין זה אלא נושא ונותן בדברים ולא קאי עלייהו במי שפרע לא זכי בהו מהשתא :
Yoreh De'ah.163.3.1 ואפילו כשפורע לו מעות דוקא כשאמר ליה תחלה הלויני מנה אבל אם אמר ליה הלויני חטין מותר כתב ה' המגיד ע " ש הרמב " ן והרשב " א וכן כתב בנמ " י על שמם דדוקא כשלא התנו מתחילה ליתן לו בפחות אבל אם התנו הרי זה כמין רבית גמורה ואפי' אם אמר ליה תחלה הלויני חטין וגם פרע לו אח " כ בפירות אסור עכ " ל משמע דאינו אלא כמין רבית גמור ודלא כמ " ש בהגהת ש " ע דהוה רבית גמור :
Yoreh De'ah.163.4.1 ואפילו לפ " ז אם רוצה לפרוע לו חטין מותר כלומר אע " פ דאבק רבית הוא ואסור להוציאו מלוה למלוה לא אמרינן דאסור ליתן לו לכתחילה חטים שוה מאה אלא יכול לפרוע לו חטים לכתחלה ולא קעביד איסורא אלא דאין אנו נזקקין לכופו לפרוע לו חטין כדי להוציא מידו כל המאה אלא יכול ליתן לו תשעים :
Yoreh De'ah.164.1.1 המלוה לחבירו על שדהו אסור כו' הכי אסיקנא ( דף סח ) דלית הלכתא כחכירי נרשאי . ואע " פ שרש " י פי' שרבית גמורה היא אפי' שהתה תחלה ביד המלוה כו' מ " מ כיון דהרמב " ם כתב דהערמת ריבית היא לא נחת רבינו לפלוגתא דרבוותא וכתב בסתם אסור וכן הרי " ף והרא " ש כתבו בסתמא אסור :
Yoreh De'ah.164.2.1 ומ " ש אפי' אם כתוב בשטר כו' פי' ל " מ אם לא שהתה ביד המלוה דלא קנייה מלוה להך שדה דליקנייה תו לבעלים בתורת חכירות ונמצא נוטל ריבית שהרי אין טורח בה ואף אם תלקה לא יפסיד מחכירותו כלום אלא אפי' שהתה בידו ואכלה תלת שנין דקנייה מלוה להך שדה וכגון דאכלה בגוונא דלית בה משום ריבית כל עיקר ע " פ דרכי ההיתר דלקמן בסימן קע " ב וסד " א השתא מה לי עביד בה איהו ומה לי חכריה אפ " ה אסור שאין כאן ספק כעושה ואוכל שפעמים שמוציא ואינו נוטל :
Yoreh De'ah.164.3.1 הלוהו על שדהו וכו' עד בענין שאין המקח קיים כו' פי' דהשתא המעות שקבל בתורת הלואה הן בידו והפירות שאכל אית בהו משום רבית ומה שמחלק בין תוך ג' לאחר הג' הוא דעת הרא " ש והיינו טעמא דתוך ג' שנים אין הלוה טועה שהרי בידו וברשותו היה להחזיר המעות למלוה אבל לאחר ג' שנים דטעה לפי שהיה סבור שנחלטה לו מחילה בטעות היא וצריך להחזיר לו הפירות שאכל וע " ל בסימן קע " ב : כתב האגודה פ' א " נ צ " ע איך מותר להלוות על כסאות בב " ה ולישב עליהן ודילמא לצורך מצוה שרי כדפרישית בפרק הזהב ועיין במה שכתבתי סוף סימן ק " ס ועיין עוד לקמן בתחלת סימן קע " ב :
Yoreh De'ah.165.1.1 המלוה לחבירו סכום מטבע ונפסל פירוש ההלואה היתה בדרך שחייב ליתן לו מטבע היוצא כגון שהלוה לו מעות או מכר לו פרקמטיא והתנה עמו על מנת שישלם לו מטבע דכיון דהתנה עמו לשלם לו מטבע צריך לשלם לו מטבע היוצא בשעת פרעון וכיון שנפסל ואינו יוצא במדינה לא מקרי מטבע ואפי' התנה עמו כך והמטבע הראשון יוצא במקום אחר כמתחלה והמלוה יש לו דרך לשם נותן לו המטבע שנפסל דהלכה כשמואל לגבי רב בפרק הגוזל עצים וכן אם הלוהו מעות סתם מעות שהלוהו פורע לו והכא מיירי בהתנה ואין לו דרך לשם והשתא צריך ליתן לו ממטבע החדש לכ " ע אז יש לחלק בין הוזלו הפירות בשביל התוספת כו' כלומר שלא הוזלו מחמת השער כגון שירדו גשמים או שבאו חטין בספינה אלא מחמת התוספת ואפי' הוסיפו עליו כל שהוא לא יפרע לו כו' וכאן קיצר רבינו ונסמך על מה שכתב בח " מ סוף סימן ע " ד :
Yoreh De'ah.165.2.1 וכן הדין אם נושאין כו' פי' ששוקלין המטבע של כסף שנושאין ונותנין בהן ולפי המשקל של כסף שבמטבע מקבלו בכך וכך ואח " כ הוסיפו על הכסף שבהן או פחתו עליו כך הוא הדין : כתב במרדכי בשם ראב " ן דהא דאמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה מיירי כששוין החדשים והישנים במשקלים ואף ע " ג דזיילי פירי בחדשים הואיל ומחמת חריפותא הוי אין בכך כלום וכגון שהוציא הלוה המטבע שהלוה לו אבל אם היא בעין לא גרע מגזלן שאומר הרי שלך לפניך כו' ומשמע מדבריו שפוסק כרב וכך נראה מתשובת מהרי " ל בסימן ק " ו שהבין כך ומכל מקום אף למאי דקי " ל כשמואל כך הוא הדין היכא דלית ליה אורחא למישן צריך ליתן לו מטבע החדשה ואף ע " ג דהוזלו הפירות בחדשים מאחר ששוין במשקלם וכך נראה מדברי האלפסי והרמב " ם שכתבו דהיכא דהוזלו הפירות מחמת התוספת אפי' הוסיפו עליו כל שהוא לא יפרע לו אלא לפי חשבון הישן משמע דאם לא הוסיפו עליו כל עיקר נותן לו מטבע החדשה היוצא באותה שעה אפי' לשמואל כיון דלית ליה אורחא למישן :
Yoreh De'ah.166.1.1 המלוה לחבירו לא ידור בחצירו חנם כו' משנה וגמרא פרק א " נ ( דף ס " ד ) וכבר כתב רבינו בסי' ק " ס דאפילו ברשות של לוה אסור לדור בו ואף על פי שהיה דרכו לעשות לו דברים אלו אף אם לא הלוהו דמשום דמילי דפרהסיא נינהו ואוושא מילתא אסור טפי ודקדק רבינו לכתוב אם בא לדור בו אחר שהלוהו וכו' לומר שזה אסור לדברי הכל לאפוקי בממשכן בית וחצר מתיר ר " ת לשוכרו ממנו בפחות אלא דרש " י אוסר ויתבאר לקמן בסי' קע " ב בס " ד :
Yoreh De'ah.166.2.1 וכתב הרמב " ן דוקא כו' עד והלוהו ודר בו הוי אבק רבית כל זה הוא דעת הרמב " ן שהביא הרא " ש ואף על פי שאין זה לשונו מכל מקום כך הוא מוכרח מדבריו שכתב דבלא קיימא לאגרא אפילו בהלויני ודור בחצרי אין כאן איסור רבית קצוצה הלכך לא מפקינן ולא מנכינן אגר ביתא והאריך בטעמו של דבר אלמא דכל דבריו אינן אלא שאין כאן רבית קצוצה מיהו אבק רבית ודאי יש בו והכי משמע נמי ממ " ש אחר זה וז " ל וכ " ש הלוהו ודר בחצירו דאף אבק רבית אין כאן ואף לצאת ידי שמים אינו חייב ליתן לו דהא לא שקיל מיניה מידעם ולא חסריה ממונא עכ " ל משמע להדיא דבהלויני ודור בחצרי הוי אבק רבית וחייב ליתן לו כדי לצאת ידי שמים ואע " ג דלא שקיל מיניה מידעם ולא חסריה ממונא דכיון דאמר הלויני ודור בחצירי נראה כאילו א " ל שידור בחצירו בשכר ההלואה ודלא כמה שפירש ב " י דמאי דכתב הרא " ש דהא לא שקיל מיניה מידעם כו' קאי גם להלויני דליתא אלא כדפרי' מיהו שפיר קא מפרש ב " י הא דהשמיט רבינו הא דכתב הרמב " ם ולא מנכינן היינו משום דהסכמת הרא " ש הוא כרבינו אפרים דמנכינן ליה כמבואר בסוף סי' זה והכי נקטינן דמנכינן ליה : לשון הש " ע המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפי' הוא בטל ולא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ואם דר בו כבר כיון דחצר לא קיימא לאגרא א " צ לתת לו אפי' לצאת י " ש ואפילו הוא גברא דעביד למיגר ולהרמב " ם אפי' אם גברא דלא עביד למיגר הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת י " ש ( הגה " ה ובחצר דקיימא לאגרא הוי אבק רבית ) עכ " ל . ונראה דודאי דהגה " ה זו לא קאי לסברת הרמב " ם דסמיך ליה אלא קאי לסברא הראשונה שהיא דעת הרמב " ן והרא " ש ורבי' דבהלוהו ודר בחצרו ובחצר דלא קיימא לאגרא אין שם אפילו אבק רבית ואין צריך לתת לו אפילו לצאת ידי שמים וקאמר דמכל מקום בחצר דקיימא לאגרא מודים דהוי אבק רבית וכמפורש בדברי רבי' להדיא אבל להרמב " ם אפילו לא קיימא לאגרא וגברא לא עביד למיגר והלוהו ודר בו הוי אבק רבית . ולעד " נ להציב הגה " ה זו קודם מה שאמר ולהרמב " ם וכו' :
Yoreh De'ah.166.3.1 והלויני ודור כו' עד בשביל המתנת המעות לפעד " נ להגיה דכשעת מתן מעות דמיא וכך הוא לשון הראב " ד בהשגות פ " ו מה' מלוה ע " ש ולשון זה מתוקן ומקובל על הדעת :
Yoreh De'ah.167.1.1 מלוה אדם לחבירו כו' כ " כ . הרא " ש והמרדכי פרק א " נ בשם רבינו מאיר וכ " כ בתשובת מיימוני לספר משפטים סימן נ " ב והוא נלמד מטרשא דרב חמא דהלכתא כוותיה כדלקמן בסימן קע " ג מיהו צריך ליזהר שכשהמלוה אינו מאמין ללוה על ההפסד בקרן או בריוח אזי יכתוב בשטר עיסקא שאין הלוה נאמן בהפסד הקרן כי אם על פי עדים כשרים מפורסמים בכשרותם ועל הריוח אינו נאמן שלא היה שם ריוח אלא בשבועה חמורה כפי רצון המלוה כך וכך דלא כאותן שהיו נוהגים לכתוב בשטר שגם על הריוח אינו נאמן אלא בעדים שזו רבית גמורה היא וכן כתב בעל הלבושים ופשוט הוא . וכתב מהר " ם איסרלש וה " ה איפכא שמלוה לו תחלה לצורך הלוה כו' ודבר פשוט הוא ולא הזכיר מהר " ם שמלוה לו תחלה לצורך המלוה אלא משום דטרשא דרב חמא דנלמד ממנו הוראה זו בכה " ג הוה שמוכר פרקמטיא במקום הזול כשער שנמכר במקום היוקר וממתין להן והן מעלין אותם למקום היוקר והמוכר מקבל עליו אחריות דרך בהליכה והלקוחות משתכרין בפרקמטיא שלוקחין שם במעותיו ומביאין לכאן ואחריות החזרה עליהם כו' עיין פרק א " נ ( דף ס " ה ) סוף ע " א במה שפי' רש " י ז " ל :
Yoreh De'ah.167.2.1 ומ " ש ובלבד שיתן לו שכר עד שיהיו שנים מנים פירוש שצריך ליתן לו שכר עמלו מה שראוי ליתן למי שטורח כל אותו הזמן בכדי שירויח ממנה עד שיהיו שני מנים וכך משמע להדיא באשיר " י ובמרדכי ותשובת מיימונ " י מיהו בית יוסף פירש דצריך ליתן לו שכרו בכל יום ויום כפועל בטל כמו שכתב בסימן קע " ז : ואם התנה עמו מעיקרא בכל דהו סגי כדאיתא להדיא במרדכי ובתשובת מיימונ " י :
Yoreh De'ah.168.1.1 ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים כו' ברייתא פ' א " נ ( דף ע " א ) וכתב הרא " ש בתשובה דה " ה אם היה הישראל חייב לעובד כוכבים בלא רבית יש לו דין זה דכשישראל השני מעלה לו רבית אסור :
Yoreh De'ah.168.2.1 ומ " ש ואפי' אמר תנם לי ואני אעלה לו כו' כ " כ תוס' שם דה " ה כנותן למלוה מדין ערב כו' והיינו לומר דהו " ל רבית קצוצה וכ " כ הרא " ש להדיא בתשובה כלל ק " ח דין י " ג וע " ש :
Yoreh De'ah.168.3.1 ומ " ש ואפילו העמידו אצל העובד כוכבים כו' הכי מוכח בגמ' דמוקי סיפא דאם העמידו אצל העובד כוכבים מותר דא " ל הניחם ע " ג קרקע והפטר אי נמי שנטל ונתן ביד ומדלא אשכח היתירא אפי' בדלא נשא ונתן ביד ולא א " ל נמי הניחם ע " ג קרקע וכגון דהעמידו אצל העובד כוכבים וא " ל העובד כוכבים תנם לישראל זה והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אלמא דהא נמי אסור ומיהו אין איסור זה דאורייתא שהרי אין הלוה פורע הרבית לעובד כוכבים לפטור את הראשון שהרי כבר פטרו העובד כוכבים אלא דנראה כנותן רבית לעובד כוכבים בשביל ישראל ואינו אסור אלא מדרבנן וכ " כ התוספות והרא " ש להדיא :
Yoreh De'ah.168.4.1 ומ " ש אבל אם קיבל העובד כוכבים כו' היינו אוקימתא בתרייתא כגון שנטל ונתן ביד וע " פ התוס' והרא " ש דאפי' נותן הרבית ליד ישראל וכו' ומדקאמר מה " ד עובד כוכבים אדעתא דישראל עביד כו' שמעינן דבדלא א " ל והפטר דאי בדא " ל והפטר היכי תיסק אדעתין למימר דאדעתא דישראל עביד וכן פירש בית יוסף ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.168.5.1 ומ " ש וכן אם העמידו אצל העובד כוכבים כו' היינו אוקימתא קמייתא דא " ל הניחם על גבי קרקע והפטר ורבינו לא הזכיר והפטר וכן הרמב " ם לא הזכירו ונראה דטעמם מדפריך בגמרא אהך אוקימתא א " ה מאי למימרא ומוקי לה באוקימתא אחריתי כגון שנשא ונתן ביד ולא קא מוקים לה בדא " ל הניחם ע " ג קרקע סתמא דאפי' בדא " ל סתמא נמי פשיטא לן דשרי דכיון דא " ל הניחם ע " ג קרקע מסתמא פטרו ולא קאמר תלמודא והפטר אלא למידק מינה דבדלא א " ל הניחם ע " ג קרקע אפילו העמידו אצל העובד כוכבים וא " ל העובד כוכבים תנם לישראל זה והפטר כו' נמי אסור וכדלעיל ותו ק " ו הוא דכשנשא ונתן ביד דאיכא למימר עובד כוכבים גופיה כי עביד אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב ואפ " ה שרי אע " ג דלא פטרו בפירוש כל שכן בדא " ל הניחם ע " ג קרקע דליכא למימר השתא דעובד כוכבים גופיה כי עביד אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב דפשיטא הוא דשרי ואע " ג דלא פטרו בפירוש ולפ " ז מתיישב לשון רבי' דכתב תחלה אוקימתא בתרייתא ואח " כ כתב וכן אם העמידו כו' והוא דמאוקימתא בתרייתא שמעינן לאוקימתא קמייתא דשרי אע " ג דלא א " ל והפטר וכדפרי' וזה עיקר : לשון ב " י ואם אמר העובד כוכבים לישראל קבל מעותי מישראל ראשון והוי אפוטרופוס שלי אך לא תוכל לתובעו כ " א אני כתוב בהגהות מרדכי דשרי אפי' נותן הרבית לישראל עכ " ל ואין הבנה לדברים אלו וט " ס הוא וכצ " ל ואם אמר העובד כוכבים לישראל ראשון קבל מעותי מישראל שני והוי אפוטרופוס כו' וכך הגהתי ממרדכי ישן הוגה ע " פ הגדולים והן הן דברי התוס' והרא " ש שכתב רבינו בפירוש העמידו אצל העובד כוכבים ובין לאוקימתא קמא ובין לאוקימתא בתרא כיון דנסתלק הישראל ראשון מן העובד כוכבים ולקחה ישראל השני דמותר אפי' אמר העובד כוכבים לישראל ראשון אח " כ קבל מעותי מישראל שני נמי שרי אפי' נותן הרבית לישראל דאין הישראל ראשון רק כמו אפוטרופוס שלו שהרי התנה עמו שלא תוכל לתובעו כ " א אני וע " ש שהאריך : שוב ראיתי בהגהות ש " ע סעיף ג' שכתב ע " פ דברי הגהות מרדכי הללו וז " ל ואם הישראל השני לא עשה הלואה עם הישראל הראשון רק עם העובד כוכבים והעובד כוכבים אמר ליה לקבלם מישראל הראשון והישראל ראשון אינו רק כשלוחו של עובד כוכבים מותר אפילו נותן הריבית לישראל ושרי ליה מריה דהא אפי' כשהישראל קבלם למעות הללו מתחלה מיד עובד כוכבים להיות לו לאפוטרופוס ולסנטר אסור להלוותם לישראל ברבית כל שכן הכא דמתחלה קבלם ישראל ראשון מיד עובד כוכבים בהלואה דפשיטא דאסור להלוותם ברבית לישראל וכמו שיתבאר והיתר זה שכתב מצד שהישראל השני עשה ההלואה עם העובד כוכבים כו' אינו היתר כל עיקר שהרי בסעיף א' כתוב להדיא אפילו העמידו אצל העובד כוכבים כו' ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אסור אלמא אף ע " פ דהעובד כוכבים עשה ההלואה עם הישראל אסור ונוסחא מוטעה נזדמנה להם בהגהות מרדכי וכאשר כתבתי הוא העיקר :
Yoreh De'ah.168.6.1 ועובד כוכבים שלוה כו' גם זה ברייתא שם .
Yoreh De'ah.168.7.1 ואפילו אמר אני אעלה לו כדרך כו' גם זה שם בתוס' ובאשיר " י ומבואר מדבריהם דבהעמידו אצל ישראל אסור אפילו כשהעובד כוכבים מקבל הרבית ורבינו קיצר בזה ומ " ש ע " ש רש " י כו' הוא מדכתב וז " ל מה " ד עובד כוכבים גופיה אדעתא דישראל קעביד שהרי הוא הביאו אצלו והוי עובד כוכבים שלוחו ונחמיר מדרבנן למיסר כדמחמרינן בסיפא עכ " ל אלמא דס " ל לרש " י דהא דקאמר בגמ' מעיקרא בשלמא סיפא לחומרא למסקנא נמי הוי טעמא דסיפא משום חומרא אף ע " פ שלא הניחם העובד כוכבים ע " ג קרקע וגם לא נטל ונתן הישראל ביד אפ " ה אסור אבל ר " ת מפרש דהאי בשלמא לא קאי למסקנא אלא טעמא דסיפא נמי כגון שנטל ונתן ביד שקבל הישראל המעות מן העובד כוכבים ונתנם לחבירו וקמ " ל דלא אמרינן אדעתא דעובד כוכבים גמר ומקני ליה אבל היכא דלא נשא ונתן ביד ולא הניחם ע " ג קרקע אע " פ שהעמידו אצל ישראל ואמר ישראל הראשון לעובד כוכבים ליתנם לשני והפטר כיון שאין שליחות לעובד כוכבים לא נעשה שליח הישראל ושרי :
Yoreh De'ah.168.8.1 ומ " ש וכן הוא מסקנת א " א הרא " ש ז " ל יש לתמוה שהרי בפסקיו הביא תחלה פירוש רבינו תם ואחר כן כתב ור " ח ורש " י פירשו דלעולם סיפא לחומרא וא " כ משמע דמסקנתו כר " ח ורש " י שעל זה בונה רבינו יסודו שמסקנא אביו כאשר כותב בסוף והכי משמע מתשובתו כלל ק " ח שכתב דמי יעלה על דעתו להכריע לקולא כר " ת וכך הקשה ב " י ומהר " ש לוריא ז " ל . ולפע " ד נראה ליישב על פי ההגהות מרדכי האחרונות שכתבו וז " ל ר " ת היה מתיר להלוות ברבית לעובד כוכבים דאין שליחות לעובד כוכבים לא לקולא ולא לחומרא ור " ת הביא ראיה מתוספתא דתניא עובד כוכבים שאמר לישראל צא והלוה מעותי לישראל ברבית מותר אלמא יש שליחות לעובד כוכבים לקולא כו' וצריך לבאר דה " פ מדשרי לישראל להלוות מעות עובד כוכבים לישראל ברבית בעל כרחך צריך לפרש דמיירי כשהמעות הם באחריות העובד כוכבים וכדמפרש בסמ " ג ובסמ " ק בהגה " ה להדיא וע " ש והשתא מביא ר " ת ראיה מאחר שמקילינן אפי' בכה " ג ואמרינן יש שליחות לעובד כוכבים דישראל שלוחו של עובד כוכבים הוא ושרי כ " ש דמקילינן להלוות לישראל ע " י שלוחי עובד כוכבים ואמרינן אין שליחות לעובד כוכבים דהא מדינא אין שליחות לעובד כוכבים כל עיקר ומפרש רבינו דרש " י ור " ח ס " ל דלא קי " ל כהאי תוספתא דפליגא אגמרא דידן וכ " כ בעל התרומות בח " א שי " א כן . וכ " כ ב " י גופיה בסמוך וז " ל ואע " ג דבירושלמי משמע כר " ת כבר כתבו תלמידי רשב " א דאיפשר דבירושלמי לא ס " ל דיש שליחות לעובד כוכבים אפי' לחומרא ובתלמודא דידן ס " ל דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא כו' ולא משמע בירושלמי כרבינו תם אלא ממה ששנו שם כמו ששנו בתוספתא וראיית ר " ת הוא מהתוספתא והירושלמי ומפרש דלא פליגי אתלמודא דידן דלרב פפא סיפא נמי מיירי בנשא ונתן ביד ולר " ח ורש " י פליגי אתלמודא דידן כדפרי' והשתא ס " ל לרבינו כיון דהרא " ש אביו הביא תוספתא זו במסקנתו שמעינן דמסקנתו כר " ת דאין שליחות לעובד כוכבים לא לקולא ולא לחומרא ואע " פ דהרא " ש כתב בבבא זו מותר אבל אסור מפני מראית העין ס " ל לרבינו דדוקא בדבר פרהסיא שקובע עצמו להלוות לכל מי שבא ללוות אסור מפני מראית העין אבל באקראי בעלמא שרי דאין לאסור בזו מפני מראית העין וכ " כ במרדכי דלא קשה על ר " ת ורבינו שמשון מהא דתניא בתוספתא עובד כוכבים שמינהו ישראל סנטר או אפוטרופוס אסור ללוות ממנו ברבית דשאני סנטר ואפוטרופוס דדבר מפורסם הוא ועיין לקמן סוף סימן זה ולשם יתבאר בס " ד . ואע " פ שהרא " ש בתשובה כלל ק " ח דין י " א כתב כי ר " ת לא הביא ראיה לדבריו כו' הנה כיון שעינינו רואות הגהות מרדכי שכתב שר " ת הביא ראיה מתוספתא יש לנו לומר דהרא " ש בזקנותו כשחבר פסקיו ראה תשובת ר " ת שהביא ראיה מתוספתא וכתבה במסקנא . ולענין הלכה הנה גם הרמב " ם בפ " ה ממלוה הסכים לפירש " י ור " ח דאם העמידו אצל הישראל אף ע " פ שנתן העובד כוכבים המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן אסור והוסיף הרמב " ם וכתב ה " ז רבית קצוצה וכן הוא דעת הש " ע דאסור אבל הרב בהג " ה כתב וז " ל ויש מקילין אפי' אם העמידו אצלו אבל העיקר כסברא הראשונה אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם עכ " ל וכתב כך משום דהרא " ש בתשובה כלל ק " ס סימן י " א והגהות מיימוני פ " ה דה' מלוה כתבו דבצרפת נוהגים כר " ת משום דאין שליחות לעובד כוכבים ויתבאר עוד בסמוך :
Yoreh De'ah.168.9.1 ומ " ש ומיהו אפי' לר " ת כו' נראה דקאי אמ " ש דאם העמידו אצל ישראל ואמר ישראל הראשון לעובד כוכבים ליתנם לשני דשרי לקבלם מן העובד כוכבים וליתן הרבית לישראל לר " ת וקאמר השתא מיהו אם הישראל אומר בפירוש שבשליחות הראשון מקבלם מהעובד כוכבים אסור דישראל שני שלוחו של ישראל ראשון הוא ומשמע להדיא דאם לא שוייה ישראל הראשון שליח אין מקום לומר דשלוחו הוא שלא מדעתו ושרי והכי נקטינן ודלא כמה שפי' ב " י :
Yoreh De'ah.168.10.1 ישראל שאומר לעובד כוכבים לוה לי מעות מישראל בשמך כו' עד ואסור לפירש " י כל זה בפסקיו פרק א " נ ובתשובות כלל ק " ח דין י " א כתב בתשובות מיימוני לספר משפטים סי' ל " ג ע " ש מהר " ם וז " ל ריב " א הביא ראיה לאיסור מדגרסינן בתוספתא ישראל שאומר לעובד כוכבים צא והלוה מעותי ברבית אסור דאמירה לעובד כוכבים לעשות לצורך ישראל אסור ואע " ג דאין שליחות לעובד כוכבים אסור מדרבנן למלוה ואיפשר דה " ה ללוה איסורא איכא דמ " ש אמנם התוס' פסקו להיתר פרק א " נ בשם ר " ת ובכל צרפת נהגו להיתר כדברי התוס' שהם מתירין ונראה דההיא דתוספתא מיירי בלא משכון אלא באשראי כו' עכ " ל ונראה ודאי דלר " ת עצמו אפילו באשראי מתיר וכמו שמוכח מכל דברי הפוסקים שהביאו דעת ר " ת להתיר בסתם וכדמוכח נמי מפי' ר " ת בסיפא דברייתא דתני בה ואם העמידו אצל ישראל דמיירי בחוב של אשראי אלא דמהר " ם ז " ל כתב הכרעתו שדעתו הוא דהתוספתא דאוסר מיירי בלא משכון אלא באשראי והתם הוא דאסור דמיחזי כמאן דשקיל מיניה רביתא אבל המלוה על המשכון דאין להן עסק זה על זה על אודות הרבית קרובני בענין דמותר כדברי התוס' כלומר שגם התוספתא מודה דאין איסור במלוה על המשכון אבל בלא משכון אע " ג דהתוס' בשם ר " ת מתירין אין לשמוע להם כיון דהתוספתא אוסר . וב " י הבין שתשובות מיימוני ס " ל דלתוספות בשם ר " ת אסור בשל אשראי ושגגה הוא ותימה גדולה על מה שהסכים מהר " ם לדברי ריב " א שהתוס' אוסר מה שהתיר ר " ת דהלא מהר " ם ראה וידע מ " ש בסמ " ג ובסמ " ק דמפורש לשם דהתוספתא דאוסר לישראל לומר לעובד כוכבים צא והלוה מעותי כו' אינו אלא כשהאחריות הוא על ישראל וגם הדבר מפורסם שהעובד כוכבים מלוה מעות של ישראל ברבית לכל ישראל שבא ללוות ממנו דנעשית בו הערמה לתלות מעותיו בעובד כוכבים הא לאו הכי אין ראיה לאיסור ושפיר איכא למימר דמה שהתיר ר " ת אינו סותר לתוספתא ואדרבה ראיות ר " ת הוא מהתוספתא כמ " ש בהגהות מרדכי והתבאר בסמוך בס " ד :
Yoreh De'ah.168.11.1 ומ " ש ור " י התירו אף לדברי רש " י ואפילו עשאו הלוה שליח בפירוש ויש עדים בדבר כו' טעמו דלא דמי לחומרא דסיפא כשהעמידו אצל ישראל דאוסר אע " פ שהעובד כוכבים נתנה לישראל שני דהתם יודעים שניהם בדבר ומתכוין ישראל ליטול רבית הבא מכיסו של ישראל אבל הכא ליכא איסורא אלא ללוה אבל לא לגבי מלוה דלא ידע הלכך שרי ליה למלוה ליקח הרבית : ומ " ש ב " י כאן דלר " ת באשראי אסור הוא על פי פירושו בסמוך בתשובת מיימוני וליתא כדאמרן : וכתב ב " י מיהו היכא דליכא עדים דשוייה שליח וגם הלוה מודה שלא א " ל שיהיה שלוחו אפשר שאפי' ידע המלוה מותר דהא איכא למימר דדעתו הוא שילוום העובד כוכבים מישראל ויחזור וילוום לו עכ " ל . וצריך עיון במ " ש רבינו והוא מלשון הרא " ש ישראל שאומר לעובד כוכבים לוה לי מעות מישראל בשמך כו' והמלוה לא ידע כו' לדברי ר " ת שאין שליחות לעובד כוכבים כו' משמע דלר " ת נמי לא שרי למלוה ליקח הרבית אלא כשלא ידע מתחלה שבשביל ישראל לקח אותם וס " ל דכיון דלא ידע המלוה אף הלוה אינו עושה איסור לר " ת אבל לרש " י הלוה שיודע עושה איסור אע " פ שהמלוה לא ידע משום דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא והכי משמע מתוך מ " ש רבינו בסמוך בסתם וכתב א " א הרא " ש ז " ל שגם בזה שישראל שולח משכונו ביד עובד כוכבים ללוות עליו צריך שלא ידע המלוה כו' דכיון שרבינו כתב תחלה שמסקנת הרא " ש כר " ת א " כ משמע שמה שכתב הרא " ש שצריך שלא ידע המלוה כו' הוה אפי' לרבינו תם וכך הוא מפורש בתשובתו כלל ק " ח דין י " א שמשם העתיק רבינו דברי הרא " ש הללו וז " ל ואף לפי דברי ר " ת דוקא היכא דלא לוה העובד כוכבים מתחלה לצורך ישראל אלא לצרכו כו' שרי אבל היכא שלוה העובד כוכבים מתחלה לצורך ישראל בידיעת המלוה אסור אלמא דלר " ת נמי אסור כשידע המלוה וקשה דהלא בתוס' פא " נ כתוב בפי' ע " ש ר " ת בתשובה אחת התיר אפי' ע " י עבדו ושפחתו כו' ומבואר לשם דהתיר אפי' בידיעת המלוה וכ " כ במרדכי ובהגהת אשיר " י דף קמ " ד ע " ג ע " ש ר " ת ורבינו שמשון . ואפשר לחלק דבמלוה על המשכון מתיר ר " ת אפי' בידיעת המלוה ובאשראי ובלא משכון אינו מתיר אלא בדלא ידע המלוה . שוב ראיתי בתשובותיו כלל ק " ח דין י " א שכתב לפרש דהא דכתבו התוס' היכא דלא ידע המלוה מתחלה מותר ליקח הריבית לר " ת דישראל המלוה אין לו עשק כלום עם ישראל הלוה אבל לפירש " י ור " ח אסור הא דנקט והמלוה אינו יודע אינו אלא לפירש " י ור " ח לאורויי דאף ע " פ שאינו יודע אסור אבל לפר " ת אפי' ידע שבשביל ישראל הוא לוה מותר כיון דלא אסר אלא בנטל ונתן ביד והשתא תשובותיו קסתרי אהדדי ומדברי רבינו נראה דס " ל דתשובה זו דאף לר " ת לא שרי אלא כשלא ידע המלוה היא עיקר מיהו למאי שכתבתי לחלק בין מלוה על המשכון למלוה באשראי בלא משכון אפשר ליישב גם התשובות בכך אלא דמדברי רבינו לא משמע כך שהרי מסקנתו כר " ת ואפ " ה כתב וז " ל וכתב א " א הרא " ש שגם בזה שישראל שולח משכונו ביד עובד כוכבים ללוות עליו צריך שלא ידע המלוה כו' וצ " ל דאע " פ דלר " ת גופיה צ " ל דמחלק בין מלוה על המשכון למלוה באשראי אפ " ה הרא " ש לא נראה לו לחלק אלא אפי' במלוה על המשכון אין היתר אלא בדלא ידע המלוה : כתב המרדכי בשם ריב " א שאסור לומר לעובד כוכבים לוה לי מעות מישראל ברבית ואם א " ל צא ולוה לי מן העובד כוכבים והלך העובד כוכבים ולוה מישראל מספקא לן מהו ול " נ דשרי כיון דשני שליחותיה עכ " ל וכתב ב " י והאי שרי לא קאי אמלוה דאי ידע דשל ישראל הוא ליתסר ליה לקבולי ריבית ואי לא ידע מאי איריא שני אפי' לא שני נמי אלא אלוה קאי כלומר לא תימא לשלם חייב ומיהו איסורא עבד דכיון דשני בשליחותיה תו לא הוי שליח דידיה עכ " ל ולא נהירא אלא אין חילוק בין לוה למלוה דהואיל ושני בשליחותיה אלא הוה שלוחו של ישראל וגם למלוה מותר להלוות לו אע " ג דידע דלצורך ישראל לוה ממנו וכל זה לא איירי אלא ישראל ששלח לעובד כוכבים דאסור לרש " י כיון דקי " ל דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא ולא שייך למימר אין שליח לדבר עבירה הואיל דעובד כוכבים שהוא שלוחו אינו עובר עבירה דלא נאסר רבית לבני נח אבל אם ישראל שולח לישראל חבירו ללוות בריבית מישראל גם רש " י מודה דמותר לישראל לקבל הריבית מן השליח כמ " ש להדיא במרדכי בשם רש " י דהאיל ואין שליח לדבר עבירה לא מקרי רבית הבאה מיד לוה למלוה ומביאו ב " י בסימן ק " ס ואע " ג דהב " י לשם השיג על היתר זה ואמר דמדין ישראל הלוה ברבית ע " י עובד כוכבים ועובד כוכבים הלוה ע " י ישראל דאסור שמעינן דה " ה ע " י ישראל נמי אסור ליתא לדבריו דודאי דוקא ע " י עובד כוכבים אסור כיון דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא אבל ע " י ישראל אין שליח לדבר עבירה כדפרישית עוד הביא ב " י ראיה מדכתב רבינו בסימן ק " ס יכול אדם לומר לחבירו הילך זוז והלוה עשר דינרין לפלוני ולא יחזור ויקחנו מהלוה עכ " ל וזו אינה ראיה כלל דהתם פשיטא דאסור כיון שהלוה בעצמו מקבל ההלואה מן המלוה אלא שהשליח נותן הרבית הלכך אסור לחזור וליקחנו מהלוה אבל הכא אין הלוה מקבל ההלואה מיד המלוה כלום אלא השליח מקבלה היתר גמור הוא אלא שאין לפרסם הדבר ולא לעשות מעשה לכתחלה היכא דאפשר בענין אחר וכ " כ הרב בהגהת ש " ע סימן ק " ס סעיף ט " ז והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.168.12.1 ישראל שנתן משכונו לעובד כוכבים וכו' כלומר גם למ " ש קודם זה דיש אוסרין כשהישראל אומר לעובד כוכבים לוה לי מעות וכו' היינו דוקא באשראי אבל כשנתן משכונו לעובד כוכבים וכו' אין שם איסור לדברי הכל וכ " כ הרא " ש בשם ר " י פא " נ ובהגהות מרדכי כתב דאם רוצה המלוה א " צ להחזיר המשכון לישראל הבא לפדותו דהואיל ואקנייה לעובד כוכבים הוה כמשכון של עובד כוכבים עכ " ל :
Yoreh De'ah.168.13.1 ומ " ש וכתב בספר המצות כו' בסמ " ק בסי' רנ " ט וז " ל אבל כשפקיד או שוטר או מושל לקח משכון מישראל אז ודאי אינו מקנהו לו ואסור ליקח ממנו רבית ועיין במהרי " ק שורש י " ו האריך בזה ונראה דרבינו דקדק וכתב שמשכון לישראל בחובו וכו' לאורויי דהתם דוקא איכא משום רבית אבל כשאינו בחובו אלא בשביל קנס או שאר עלילה לית ביה משום אגר נטר אלא חשבינן לקרן ורבית כוליה קנס שקנס אותו בסך כך וכך ומותר לישראל שני ליקח הרבית ממנו וצ " ע דבמרדכי ע " ש ריב " א כתב דאפי' לא משכנו העובד כוכבים בע " כ אלא ישראל מעצמו נתן לו משכונו וא " ל צא ולוה לי על משכוני ממי שתרצה נמי אסור לישראל שני לקבל הרבית מישראל חבירו ולקמן אצל משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים יתבאר בס " ד וע " ש :
Yoreh De'ah.168.14.1 וכתב א " א הרא " ש שגם בזה כו' כלל ק " ח דין י " א ועיין במ " ש על זה בסמוך סעיף ח' .
Yoreh De'ah.168.15.1 ומ " ש אם הוא מלבוש ישראל מכוער הדבר ליקח רבית שם דין ד' וח' .
Yoreh De'ah.168.16.1 ועיין במ " ש בסמוך אצל והרמב " ן חלק כו' . וכתב בתשובת הרא " ש ישראל שנתן משכונו לעובד כוכבים ללוות עליו ולוה מישראל יכול המלוה לומר לו לאו בעל דברים דידי את וכו' עכ " ל וכתב ב " י דמדכתב במרדכי בישראל שמשאיל משכונו לעובד כוכבים דאין לשואל שייכות בו ואפ " ה צריך המלוה להחזיר משכונו לישראל המשאיל כ " ש בשולח משכונו ע " י עובד כוכבים דמעולם לא יצא משכון זה מרשותו שאינו יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את כו' ושלא כדעת הרא " ש והאריך בזה ולפע " ד נראה דליתא אלא דוקא בשואל ומשום שהעובד כוכבים גזלן ואיכא משום תקנת השוק לכך חייב המלוה להחזיר המשכון לבעליו באותם דמים שהלוה עליו ואם לא היה העובד כוכבים אנס שהיה יכול הישראל לעכבו עבור הרבית אזי חשבינן ליה כמו קרן . וה " ה אם אינו אנס כלל והישראל יכול לכופו שיפדנו נמי כך הדין אבל בהישראל ששולח משכונו ע " י עובד כוכבים ללוות עליו סברא הוא שהקנהו לעובד כוכבים להיות ברשותו ולא שייכא כאן תקנת השוק ומצי למימר לאו בעל דברים דידי את וכן מבואר בתשובת ר " י שבהגהות מרדכי וז " ל השיב ר " י בר שמואל היכא דנתן ישראל משכונו לעובד כוכבים וא " ל לוה לי מעות עליו מישראל נ " ל שזה העושה כן להיתר נתכוין ומלוה לעובד כוכבים את המשכון שיהיה שלו למשכנו וחוזר ולוה המעות מן העובד כוכבים ואין יכול בעל המשכון לתבוע למלוה כלום ממשכונו דמסתמא כיון שעושה כן ללוות עליו מישראל ברבית סברא הוא שהקנהו לעובד כוכבים להיות ברשותו ולא יוכל לתובעו למלוה כלום אבל ודאי היכא שלא עשה כן אלא העובד כוכבים שלא מדעת נטל המשכון התם שייכא תקנת השוק וחייב המלוה להחזיר המשכון לבעליו באותם דמים שהלוה עליו עכ " ל וכל זה מיירי כגון ששואל לעובד כוכבים משכון לפי שעה ולהשיבו לו אבל לא במשאיל לו המשכון ללוות עליו לעצמו דהתם שרי טפי כמו שיתבאר בסמוך סעיף י " ב : ומ " ש והרמב " ן חלק כו' ומיהו גם הוא מודה כו' כלומר שהרמב " ן חלק על ר " י ולא ס " ל להקל ולמימר מסתמא אקנייה ניהליה משכון לעובד כוכבים אא " כ הקנהו לו בפירוש ומיהו מודה היכא שהשאיל הישראל משכון לעובד כוכבים ללוות עליו לעצמו שמותר וכו' דהתם פשיטא לן דאקנויי אקני משכון לעובד כוכבים ושרי ומשמע דאפי' כשלא ידע המלוה דהמשכון הוא של ישראל נמי אוסר הרמב " ן בשולח משכונו ע " י עובד כוכבים ללוות עליו דכיון דאין העובד כוכבים קונה משכון אם כן על משכונו של ישראל נתרבה רבית זה ומיניה דידיה קא שקיל ריביתא אבל היכא דהשאיל הישראל משכון לעובד כוכבים ללות עליו לעצמו נראה ודאי דמתיר הרמב " ן אפי' ידע המלוה דהמשכון הוא של ישראל דכיון דאקנויי אקני ניהליה לית ביה איסור כל עיקר . ואף על פי דהרא " ש כתב דלדברי ר " י נמי דאמרינן מסתמא אקנייה ניהליה משכון לעובד כוכבים אפ " ה צריך שלא ידע המלוה שהמשכון הוא של ישראל כו' נראה דהתם בשולח משכונו ע " י עובד כוכבים ללוות עליו אם ידע המלוה שהמשכון הוא של ישראל דמי לחומרא דסיפא דשניהם יודעין בדבר ונתכוין ישראל ליטול רבית הבאה מכיסו של ישראל הלכך אפילו אקנויי אקני ניהליה המשכון בפירוש לעובד כוכבים מי אסור אבל בהשאיל משכונו לעובד כוכבים לא דמי כלל לחומרא דסיפא והלכך כיון דאקנויי אקני ניהליה המשכון אין כאן איסור אפי' ידע המלוה ומודה בה הרמב " ן : כתב בהגהות סמ " ק היכא דישראל שולח משכונו ע " י עובד כוכבים ללוות עליו כו' יש מפרשים אפילו בסתם אמרינן דדעתו לכך להקנות לעובד כוכבים כו' וכן נהגו היתר אפי' בסתם עכ " ל :
Yoreh De'ah.168.17.1 עובד כוכבים שאומר לישראל כו' ונעשה שלוחו כו' נראה דלפי טעם זה שאמר נעשה שלוחו של המלוה כו' א " כ אף לשליח אין איסור והא דכתב ר " ג שמותר למלוה ליקח הרבית מיד ישראל לאו דוקא מלוה מותר דה " ה שליח נמי מותר וחדא מינייהו נקט ובמרדכי והגהות אשיר " י ותשובות הרא " ש כלל ק " ח סימן ה' כולם כתבו ע " ש אבי העזרי דהוא ראבי " ה דכן הדין אם א " ל העובד כוכבים לראובן תשים משכון במקומי ולקח הישראל משכונו ואמר לשמעון זה המשכון של עובד כוכבים או שא " ל אני מזכהו לך תחתיו דעובד כוכבים נתרצה שמעון מותר לו לקבל הרבית מישראל הממשכן וכו' דכיון דהטעם הוא שהישראל הממשכן הוא שלוחו של המלוה להוליך מעותיו לעובד כוכבים ולחזור וליקח מן העובד כוכבים קרן ורבית אין כאן איסור לא למלוה ולא לשליח ואפי' בלא משכון כל עיקר נמי מותר כמו שכתב ב " י בשם הר " ן ונימוקי יוסף לדעת ר " ג והדברים מבוארים בדברי בעל התרומות שכתב בשם הרמב " ן שמצא בתשובת ר " ג . והוא שלא יתחייב ישראל השליח באחריותו של קרן ורבית כו' ועיין בב " י לשם כתב ע " ש בעל התרומות בשם הר " ר אשר מלוני " ל שחולק ע " ז וס " ל דדוקא היכא שקנאו העובד כוכבים למשכון מיד ישראל במשיכה אבל אין הישראל יכול לזכות לעובד כוכבים המשכון דאין שליחות וזכייה לעובד כוכבים כו' מיהו בדברי ר " ג וראב " ן וראבי " ה אין ספק דאינהו מתירין לגמרי ודלא כב " י שנראה מדבריו כמסתפק אם יש היתר לשליח לראבי " ה . ומה שקשה היאך יאמר הישראל אני מזכהו לך תחתיו דעובד כוכבים הלא אין זכייה לעובד כוכבים הנה אפשר ליישב דה " ק שיהא זוכה בו בדרך שיזכה בו העובד כוכבים כגון באודיתא כדאמר בפ' מי שמת בעובדא דאיסור גיורא דאפי' בעובד כוכבים גמור קני ליה באודיתא וכדכתב הרמב " ם בפ " ט מה' זכייה ובסמוך יתבאר עוד בס " ד ועיין בב " י דתחלה כתב דבמזכה משכונו לעובד כוכבים זכה בו המלוה מכח העובד כוכבים אף השליח לא עשה איסור ואח " כ כתב בהיפך דהישראל שיודע שהמשכון שלו אסור אפי' במזכה למלוה במקום העובד כוכבים לא זכה הלה מכח העובד כוכבים דהא עובד כוכבים לית ליה זכייה וא " כ דבריו סותרין והעיקר כדפרי' דזכה בו במקום עובד כוכבים ע " י אודיתא ודו " ק : כתב במרדכי ע " ש ראבי " ה שאם כופר השליח שאומר לא אמרתי לך שהמשכון הוא של עובד כוכבים וגם לא זכיתי לעובד כוכבים משכוני ישבע שהוא כדבריו ויפטר ומשמע דהשליח נשבע ופטור מלתת הרבית ואיפשר דמיירי שעדים מעידים שמשכון זה של ישראל הוא וא " ל העובד כוכבים שישימנו במקומו הלכך אין המלוה יכול ליטול הרבית עד שיעידו העדים שהיה מזכהו לו בדרך שיזכה בו תחתיו דעובד כוכבים משום דהמשכון בחזקתו של שליח הוא כיון שיש עדים מעידים שהוא שלו . וב " י פי' דה " ק המלוה ישבע ויפטור מלהחזיר המשכון כל זמן שלא יפרע לו הרבית וכן הוא בהגהות אשיר " י פ' איזהו נשך וע " ש :
Yoreh De'ah.168.18.1 ואפילו אם פדאו השליח כו' פי' לא מיבעיא היכא שפדאו העובד כוכבים ע " י השליח שמוליך הקרן והרבית מהעובד כוכבים למלוה דפשיטא דשרי דאינו אלא שלוחו של ישראל כו' . אלא אפי' פדאו השליח שנותן קרן ורבית מכיסו נמי שרי דהוה ליה כאילו המלוה מכרו עתה למשכון זה לזה הישראל שפדאהו אבל מתחלה כשהביא השליח המשכון ולוה עליו מישראל אין להתיר מטעם קנייה כשיאמר השליח קנה לך המשכון ואם יבא אליך העובד כוכבים תנהו לפדות כו' כמ " ש הרא " ש כלל ק " ח סי' ה' דמאחר דהשליח אין לו שום זכות ושום שיעבוד על משכון זה של עובד כוכבים שאינו אלא שלוחו של עובד כוכבים ואין שליחות לעובד כוכבים א " כ אין לו כח להקנות המשכון של עובד כוכבים ואין היתר אלא על ידי שנעשה שלוחו של ישראל המלוה כו' ובסמוך אצל משכונו של עובד כוכבים שביד ישראל כו' יתבאר עוד בס " ד : כתב בהגהות אשיר " י פא " נ דאם פדה הישראל המשכון משל עצמו הוי רמאות עכ " ל וכ " כ הרא " ש בתשובה כלל ק " ח סי' ה' דשלא כהוגן עשה ומנהג רמאות לפי שמתחלה ע " מ כן הלוה שיהא המשכון בידו עד שיפדנו העובד כוכבים עכ " ל :
Yoreh De'ah.168.19.1 ומ " ש וכתב שאפי' העובד כוכבים אלם כו' כ " כ במרדכי ובהגהות אשיר " י בשם ראבי " ה והוא אבי העזרי שכתב רבי' דין זה בשמו שחבר ספר אביאסף כנודע למעיין בס' המרדכי והוכיח כן גם מהרר " י ? מונץ בתשובה סי' עשירי ותימה שבמרדכי ובהגה " ת אשיר " י כתבו ג " כ ע " ש ראבי " ה שכתב בספרו ספר אביאסף וז " ל אבל אם קצב עם ישראל המלוה ביוקר והעובד כוכבים אלם ואינו פורע נראה שלא יפרע ישראל הלוה למלוה מכיסו כלום שהרי על דעת העובד כוכבים הלוהו וא " כ דברי ראבי " ה סתרי אהדדי ודוחק לומר שדין זה האחרון העתיקו ראבי " ה בספרו ע " ש ריב " א אע " ג דליה לא ס " ל הכי וכמו שנראה מדברי הרב בהגהות ש " ע שעשה מזה שני סברות ולפע " ד נראה דלא קשה מידי דמ " ש רבינו בשמו ואפילו העובד כוכבים אלם וכו' היינו לומר שיכול המלוה ליטול הרבית ממנו אם נותן לו מדעתו ואין בזה איסור וטעמו מאחר שדנין אותו כאילו נעשה שלוחו ובודאי דלתקוני נעשה שלוחו ולא הו " ל להלוות לעובד כוכבים אלם שלא מדעתו אלא ודאי קבל על עצמו שיתן הרבית מכיסו אם לא יתן העובד כוכבים וכאילו נעשה ערב בעד הרבית וגוף ההלוואה הוא על המשכון של עובד כוכבים שזה מותר לכתחלה גבי שליח וכן נראה מדקדוק לשון המחברים שהעתיקו לשון ראבי " ה בדין זה שכתבו יכול המלוה ליטול הרבית ממנו אלמא דבא להורות שאין בזה איסור אם נותן לו מדעתו ואעפ " כ אם הודיעו שהעובד כוכבים אלם דידע ומחיל בודאי אסור ליטול הרבית דמאחר שלא נתחייב לו כלל הרבית דידע ומחיל א " כ הו " ל כאילו נותן לו רבית בעד מה שהלוה לישראל עצמו אבל דין האחרון מיירי כשהמלוה תובעו בדין שישלם לו הרבית בזה כתב נראה שלא יפרע כו' דמאחר שלא נעשה לו ערב בפירוש בעד הרבית אינו אלא שלוחו להלוות לעובד כוכבים והפסד דמלוה הוא . ועוד נראה בעיני דאף זה אינו אלא כשהעובד כוכבים פדה כבר משכונו מהמלוה ולא נתן לו הרבית כמו שקצב עם השליח התם הוא דאין להוציא מיד השליח מאחר שלא נעשה ערב בפירוש בעד הרבית וכן מבואר ממ " ש שם במרדכי זה לשונו ולאחר זמן פדה העובד כוכבים משכונו כמו שקצב מישראל המלוה כו' דצריך לפרש לשון זה דה " ק שהעובד כוכבים פודה המשכון מיד ישראל המלוה עצמו ועליו קאי מ " ש אבל אם קצב עם ישראל המלוה ביוקר והעובד כוכבים אלם ואינו פורע כו' אבל כשאין העובד כוכבים פודה אלא מהשליח והשליח פודה מן המלוה ואומר שהעובד כוכבים אלם ולא נתן הרבית כמו שקצב בהא אין המלוה מחוייב להחזיר המשכון אא " כ נתן לו מה שקצב עמו כי יוכל לומר אין לי עסק עם העובד כוכבים אלא עמך וכמ " ש רבינו בסמוך ואף אם יאמר השליח למלוה אל תמכרהו כי העובד כוכבים אלם אין המלוה צריך לחוש לדבריו כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום כו' והא מדברי הרא " ש . אך קשה דהא כיון דכתבו כל רבותינו דהיתר לקיחת הרבית אינו אלא מטעם שהישראל נעשה שלוחו להוליך מעותיו לעובד כוכבים להביא לו המשכון מיד עובד כוכבים וכ " ש לדעת הרא " ש שצריך שיאמר לו כן בפירוש אתה תהיה שלוחי כו' וא " כ אין למלוה שום עסק כי אם עם העובד כוכבים והראשון אינו אלא שלוחו והיאך לא יחוש לדבריו הלא מצי א " ל אריא ארבעת אמצראי . או היאך מוציאין מן השליח כל הרבית כשהעובד כוכבים אלם והלא אינו אלא שליח ונראה לי דמ " ש רבינו ואף אם יאמר השליח למלוה כו' אינו מדבר אלא כשהישראל אומר לחבירו משכון זה של עובד כוכבים הוא והמעות הם לצורך עובד כוכבים והמלוה האמין לו והלוה לו בסתם ולא אמר לו אתה תהיה שלוחי כו' דהשתא אע " ג דאנו דנין הישראל ראשון דדעתו סתמא להיתירא ונעשה שלוחו של המלוה ולכך אפי' יחזור ויפדה ממנו המשכון בלא עובד כוכבים במעותיו מותר ליקח ממנו הרבית דכשפודהו כאילו קונה ממנו המשכון של עובד כוכבים בכך וכך . מ " מ אם הוא בענין שיגיע הפסד לישראל המלוה שלא יוכל למוכרו יכול לומר אין לי עסק עם העובד כוכבים כלום שהרי לא עשיתיך שליח אלא אתה הוא שנעשית שלוחי מעצמך ומה שהוא לטובתי ולהנאתי אני רוצה בשליחותך אבל כל שהוא לתקלתי ולהפסדי אין אני רוצה בשליחותך ומאחר שאין העובד כוכבים יוכל לתבוע המשכון ממני אלא ממך שאתה נעשית שלוחו של עובד כוכבים נמצא שאתה הוא הלוה שלי ואין לי עסק אלא עמך וה " ה לענין כשהעובד כוכבים אלם ואינו רוצה ליתן הרבית יוכל לומר אין לי עסק עם העובד כוכבים ואע " פ כן אם יאמר השליח א " כ לפי דבריך שאני הוא הלוה אפדה המשכון בלא רבית יכול לומר לו המלוה מאחר שאתה נעשית שלוחי מעצמך לעובד כוכבים ואני מאמין לדבריך שהוא של עובד כוכבים לא אחזיר לך המשכון עד שתשלים לי כל הרבית שקצבת עמי בשביל העובד כוכבים וכל זה בממשכן משכון של עובד כוכבים בסתם כדפרישית אבל אם אמר הישראל המלוה בפירוש אתה תהיה שלוחי כו' פשיטא דיוכל לומר השליח למלוה אל תמכרהו כי העובד כוכבים אלם וה " ה דצריך ליתן המשכון בלא רבית שהרי עיקר העסק עם העובד כוכבים וישראל הראשון אינו אלא שלוחו ואע " ג שהישראל לא טוב עשה שהלוה מעותיו של חבירו לעובד כוכבים אלם בלי ידיעתו מ " מ מאחר שאין לו הפסד אלא ברבית או מפסיד בהמתנה אין זה אלא כמבטל כיסו של חבירו שאין לו עליו אלא תרעומת אבל ודאי אם יגיע לו הפסד בקרן צריך השליח לשלם לו כל הפסד הקרן אי משום דאמר ליה אריא ארבעת לי אמצראי אי משום דינא דגרמי שהרי הוא עצמו עושה ההיזק לממון חבירו ע " י שהלוה מעותיו לעובד כוכבים אלם וגם ההיזק בא מיד בשעת ההלואה .
Yoreh De'ah.168.20.1 ומ " ש הרא " ש בתשובה אין המלוה צריך לחוש לדבריו כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום אינו אלא בסתם שלא עשאו המלוה שליח בפירוש והוא הדין נמי כשאומר השליח לישראל משכון זה של עובד כוכבים קנה לך המשכון ואם יבא אליך עובד כוכבים תנהו לפדות ואין לי עסק עמך ולא לך לי דהשתא הוי דינו כמשכונו של עובד כוכבים ביד ישראל שהלוה עליו כבר ואחר כך הביאו לישראל שני שכתב ר " ת ושאר רבותינו דקנה ליה ישראל שני מטעם מכירה ופשיטא שאין לו לחוש לדברי ישראל ראשון שהרי אין כאן הלואה עד שיאמר ישראל הראשון אני נעשיתי שלוחך ואפסיד על ידך אלא מכר גמור הוא . ואין להקשות א " כ למה לא תיקן הרא " ש בענין זה שיאמר השליח קנה לך המשכון כו' ולא היה צריך שיאמר המלוה אתה תהיה שלוחי כו' שיש בו חששא שיטעון השליח נאבד או נאנס די " ל דדבר זה היה קשה להתיר דיש לגמגם שיאמר קנה לך המשכון כו' והוא עצמו אין לו בו שום זכות וא " כ היאך מקנה לאחרים וכל זה מתבאר בתשובות הרא " ש סי' ה' למעיין בו . והשתא לפי מה שכתבנו אין כאן מחלוקת בין ראבי " ה והרא " ש ושאר גאונים זולתי שהרא " ש הוסיף על הגאונים הראשונים שהם התירו בסתם לכתחלה ונעשה שלוחו של ישראל מן הסתם והרא " ש ז " ל החמיר לכתחלה שיאמר המלוה בפירוש אתה תהיה שלוחי כו' אבל אם לא אמר כן בפי' מודה גם הרא " ש שנעשה שלוחו מן הסתם ויכול לקבל הרבית כמבואר בסי' ו' . ומ " ש בסי' ל " א דאם לא עשה כן אסור ליקח הרבית וכן בסימן ל " ב כתב דהוי רבית קצוצה שיעור דבריו שאם לא יאמר כן בפירוש אתה תהיה שלוחי כו' הוא נראה כאילו הוא שלוחו של עובד כוכבים וכל האחריות מהמשכון והמעות על השליח ואז מאחר שכל האחריות עליו בודאי אסור ליקח הרבית והוי נמי רבית קצוצה ולכך כדי לצאת מידי ספק באיסור דאורייתא צריך שיאמר בפירוש אתה תהיה שלוחי כו' אבל ודאי אם לא עשה כן בכך לא הוי רבית קצוצה מן הסתם שהרי אין כאן אלא ספק שמא נעשה שלוחו של עובד כוכבים וסתמא דעתו להיתירא ואמרינן דנעשה שלוחו של ישראל שני ויכול ליטול הרבית אם נותן מדעתו או כשהמשכון עדיין בידו כפי מה שכתבתי לעיל . ומ " ש ב " י אדברי ראבי " ה אבל הרא " ש חולק ע " ז כמ " ש רבינו בסמוך דאפי' כשאחריות המשכון או מעות הקרן השליח אסור כל שכן ליטול רבית מהלוה אם העובד כוכבים אלם עכ " ל לא נהירא גם מ " ש ב " י קודם זה אדברי המרדכי בשם ראבי " ה דאם הניח ישראל משכונו בעד העובד כוכבים ואומר לו זה המשכון של עובד כוכבים הוא או שא " ל אני מזכהו לך תחתיו דעובד כוכבים מותר לו לקבל הרבית מישראל הממשכן כו' שכל זה אסור לדעת הרא " ש נ " ל דאינו כן אלא גם הרא " ש מודה בזה דאף על גב דס " ל דלכתחלה צריך שיאמר אתה תהיה שלוחי כו' מ " מ בדיעבד מודה דנעשה שלוחו של ישראל ולכך אפי' בהניח לו משכונו ואומר זה משכון של עובד כוכבים או שא " ל אני מזכהו לך תחתיו דעובד כוכבים נמי שרי ולאו דוקא זכייה שהרי אין זכייה לעובד כוכבים אלא כלומר בדרך שיזכה בו העובד כוכבים כגון באודיתא כדאיתא פ' מי שמת בעובדא דאיסור גיורא ולאו דוקא בכה " ג שהודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה דקנה ליה באודיתא אלא אפי' בעובד כוכבים וכ " כ הרמב " ם בפ " ט מה' זכייה אפי' הודה ש " מ לעובד כוכבים נותנים לו ופשיטא דלאו דוקא ש " מ ולא נקט הרמב " ם בלשונו ש " מ אלא משום דעובדא דאיסור גיורא בש " מ הוה ולעולם ה " ה בבריא וכ " כ בתשובות מיימוני שבספר משפטים סימן ל " א בהגה " ה ועוד נראה לומר דמאי דנקט הרמב " ם ש " מ היינו משום דסתמא דמילתא איירי כעין עובדא דאיסור גיורא דקים לן דלזכותו נתכוין ולא כדי שלא להשביע את בניו וכבר הארכתי בזה בחושן משפט סי' ר " ן בס " ד ולפ " ז אין איסור כלל לא לשליח ולא למלוה ודלא כב " י ואע " ג שלא אמר לו אתה תהיה שלוחי כו' מ " מ מן הסתם נעשה שלוחו אפילו לדעת הרא " ש כמו שכתבתי בסמוך . ומה שנמצא בתשובות הרא " ש אחר שכתב סברת ראב " ן וסברת ראבי " ה ואדוני אבי אינו מתיר אלא שהמלוה יקבל עליו אחריות המשכון והמעות כו' היינו לומר דלכתחלה אינו מתיר להלוות בסתם אבל אדיעבד לא נחלק הרא " ש כל עיקר נ " ל . ועי " ל דמ " ש ראבי " ה ואפי' אם העובד כוכבים אלם וכו' אין פירושו שהמלוה כופהו לישראל השליח שישלם לו הרבית אלא רצה לומר שאין המלוה צריך להחזיר לו המשכון אלא יקח הרבית מן המשכון או ימכרנו לישראל השליח בעד מה שמגיע לו קרן ורבי' כי המשכון הוא של המלוה ובאחריותו כמ " ש הרא " ש ואין לו להמלוה על ישראל השליח שום כפייה אלא שאין צריך להחזיר לו המשכון כשהעובד כוכבים אלם ואע " פ כן כשהזכיר לו שם העובד כוכבים והכירו שהוא אלם לא יטול הרבית ממנו אף מהמשכון דידע ומחיל וצריך להחזיר המשכון בלא רבית ולפי זה אין הרא " ש חולק אמ " ש ראבי " ה ודלא כב " י : כתב המרדכי דאם קצב עם המלוה ישראל ביוקר והעובד כוכבים אלם ואינו פורע נראה שלא יפרע הישראל מכיסו וכו' וצריך לומר דמיירי שהזכיר לו שם העובד כוכבים והכירו דאי לאו הכי אין המלוה חייב לתת לו המשכון אלא אם כן שיקנהו ממנו כמו שכתבתי בסמוך וכתב עוד המרדכי דאם חשדו שקיבל יותר מן העובד כוכבים ישבע היסת ויפטר וב " י השיג דכיון דאין טוענו ברי אין עליו אלא חרם סתם וכן הוא בתשובות הרשב " א סימן תרנ " ג ונ " ה :
Yoreh De'ah.168.21.1 ומ " ש אבל חושש אני לדבריך כו' כתב מהרש " ל פירוש שלא תוציא לעז עלי שנטלתי רבית מעמך א " נ הכי קאמר אף על פי שאיני מאמינך במה שאתה אומר שלך הוא ולא של עובד כוכבים אבל בזה אני חושש ומאמינך שמעצמך באת לפדות המשכון ולא ששלחך העובד כוכבים ועל כן לא אחזיר לך המשכון עד שיבא העובד כוכבים ואם לא יבא העובד כוכבים בעצמו לפדותו אעכבנו לעצמי עכ " ל ובתשובות הרא " ש כלל ק " ח סי' ל " א משמע דה " פ חושש אני לדבריך שאתה אומר שלך הוא ונמצא אתה נותן רבית לישראל ועובר אני על לפני עור וגו' ועל כן לא אחזור לך המשכון אפי' תשלם לי קרן ורבית עד שיבא העובד כוכבים בעצמו ויפדהו :
Yoreh De'ah.168.22.1 ומ " ש ואף אם יאמר השליח למלוה אל תמכרהו כו' ג " ז מדברי הרא " ש בתשובה והטעם דכיון דשליח הוא מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואנן סהדי דהמלוה על משכונות של עובד כוכבים אין דעתו להחזיק המשכון בידו כי אם עד זמן המוגבל בדיניהם ואח " כ הרשות בידו למכרו וע " ד כך שלחו הלכך אין המלוה צריך לחוש לדברי השליח שאומר אל תמכרהו כו' ועיין במ " ש בסמוך :
Yoreh De'ah.168.23.1 ומדברי הרמ " ה כו' דברי הרמ " ה הביאם הרא " ש בתשובה כלל ק " ח סימן ה' וטעמו מבואר מדבריו דבמעות ודאי אם האחריות על השליח הרי הוא כאילו לוה מישראל וחוזר ומלוה לעובד כוכבים דכיון דמעות לא הדרה בעינייהו חשיב עלייהו כלוה ולא כשומר אבל במשכון אע " פ שהאחריות על השליח עדיין הוא נקרא שומר עליו דכיון דמשכון הדר בעיניה אין שם הלואה נופלת עליו . ומ " ש ומלוה שעושה שליח לישראל חבירו לקבל משכונו מיד העובד כוכבים כלומר שהישראל העמיד כבר עם העובד כוכבים ללוות לו על משכון ואמר המלוה לשליח תקבל המשכון ממנו ותלוה לו והלך השליח וקבל ממנו המשכון והלוה לו עליו :
Yoreh De'ah.168.24.1 ומ " ש וא " א הרא " ש ז " ל לא חילק כו' פי' דס " ל דבעינן שיהא אחריות המשכון והמעות שניהם על המלוה דאע " פ דאחריות המעות על המלוה אם אחריות המשכון על השליח יש להחמיר בזו כאילו היה גם אחריות המעות על השליח דכל שיש מקצת אחריות על השליח חשבינן ליה כאילו לוה מישראל ברבית וחוזר ומלוה לעובד כוכבים ומכ " ש דאסור כשאחריות המעות על השליח אע " פ דאחריות המשכון על המלוה דאז ודאי חשבינן ליה לשליח כאילו הלוה מישראל וחוזר ומלוה לעובד כוכבים ומ " ש ואפילו לסברתו כו' כלומר דהשתא אפשר כיון שהמלוה בעצמו נתן המעות לעובד כוכבים א " כ אין השליח נעשה לוה כל עיקר ושרי אפילו קבל אחריות המשכון בהולכה ובהובאה דקי " ל מתנה שומר חנם להיות כשואל וממילא איפכא נמי כשהעובד כוכבים בעצמו נתן המשכון למלוה וחוזר ולוקחו ממנו בשעת פדייה והשליח הוא שמקבל המעות מיד המלוה ומוליכו לעובד כוכבים על אחריות השליח וכן בשעת פדייה אפשר שאין בזה איסור . וכתב ב " י ולפי דעת הרא " ש אם הביא הסרסור משכון למלוה אינו יכול להלוות עליו אפילו קיבל אחריות המעות עליו עד שיחזיר הסרסור המשכון לעובד כוכבים ויחזור ויקבלנו ממנו באחריות המלוה וכו' עכ " ל והשיג עליו מהר " מ איסרלש דאין צריך לקבל עליו אחריות המשכון שקודם ההלואה שאז הסרסור עדיין לא נעשה שלוחו ואין המלוה צריך לקבל רק האחריות שמהלואה ואילך ומ " ש רבינו ע " ש הרא " ש שהמלוה יאמר לשליח אתה תהיה שלוחי להביא המשכון מיד העובד כוכבים מיירי לאחר ההלואה כגון שהמלוה מסר המעות ליד השליח להלוות לעובד כוכבים ליטול ממנו המשכון דהשתא נעשה שלוחו של מלוה מיד וצריך שהמלוה יקבל האחריות של המעות והמשכון עליו אבל בכה " ג שכתב ב " י שהסרסור הביא המשכון תחלה מן העובד כוכבים בלא שליחות המלוה פשיטא דא " צ לחזור ולהביאו לעובד כוכבים כדי שיקבל המלוה אחריות עליו עכ " ל וכ " כ בהגהות ש " ע והוא דבר פשוט ועוד דלמאי שכתבנו בסמוך אף הרא " ש לא כתב אלא להחמיר לכתחלה אבל בדיעבד מודה אף הרא " ש דשרי בסתמא לפ " ז אין הסרסור חייב להחזיר המשכון לעובד כוכבים כלל וסגי כשיהיה אחריות המעות על המלוה אע " פ שאחריות המשכון על השליח אף לאחר ההלואה וכך נוהגים היתר בזה מימים קדמונים מפי כל הגדולים דלא כב " י : ראובן שהשכין משכונו ביד שמעון ותבעו שמעון וא " ל ראובן לך ומשכנו אצל עובד כוכבים ברבית דין זה נתבאר בס " ד בח " מ סוף סי' ע " ג ועיין במ " ש ב " י סוף סימן זה :
Yoreh De'ah.168.25.1 ישראל שאומר לחבירו כו' עד ואינו לא לוה ולא ערב כלומר דאם היה אחריות העובד כוכבים על השליח ועל המשכון אסור משום דהשליח נעשה לוה או ערב ועובד כוכבים בתר ערבא אזיל בדיניהם . וכן פי' ב " י :
Yoreh De'ah.168.26.1 משכונו של עובד כוכבים שביד ישראל כו' כלומר דכאן אין לו דין סרסור שמביא משכונות של עובד כוכבים למשכנם ברבית אצל ישראל דאמרינן דהסרסור נעשה שלוחו של המלוה להוליך המעות על אחריותו של מלוה כדלעיל אבל כאן דכבר הוא של ישראל שהלוה מעות שלו על משכונו של עובד כוכבים זכה בו ואין היתר להלוות עליו אלא ע " י מכירה שמוכר לו כל כח וזכות ושיעבוד שיש לו על משכון זה כו' וה " ה איפכא דבסרסור לא שייך היתר זה דמכירה דכיון שהסרסור אין לו שום זכות ושום שיעבוד על המשכון אין שום מכירה נופלת עליו וכך נראה מסקנת הרא " ש בכלל ק " ח סי' ה' וז " ל וה " נ נוכל לומר אם אמר הסרסור לישראל משכון זה של עובד כוכבים קנה לך המשכון ואם יבא אליך עובד כוכבים תנהו לו לפדות ואין לי עסק עמך ולא לך לי אפשר שמותר דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה ומיהו דבר קשה להתיר אלא כאשר אמרתי שיהא אחריות של המשכון מיד עובד כוכבים ואחריות המעות עד שיגיעו ליד העובד כוכבים על המלוה כו' ואני תמה היאך יעלה על הדעת שיקנה המלוה המשכון מיד הסרסור דכיון דאין שליחות לעובד כוכבים אפי' היה העובד כוכבים נותן רשות לסרסור לעשות במשכון מה שירצה רק שישתדל עליו מעות להלוות עליו מ " מ כיון דהסרסור לא קנה המשכון ואין עליו שום שיעבוד לא אפשר להקנותו לאחרים והלכך אין היתר בסרסור אלא ע " י שנעשה שלוחו של מלוה :
Yoreh De'ah.168.27.1 ומ " ש ואם לאחר זמן רצה שני זה לחזור כו' כלומר כשהראשון שואל שיחזור לו המשכון וליתן לו הרבית שעלה עליו והשני נתרצה להחזיר לו המשכון וליטול ממנו קרן ורבית מותר מפני שהוא כאילו חוזר ומכרו לו אבל כשלא נתרצה השני להחזיר לו הרשות בידו דלגמרי הוי שלו כאילו מכרו לו בהדיא והכי איתא במרדכי ומביאו ב " י . ולכך תלה הדבר בשני וכתב ואם לאחר זמן רצה שני כו' דבדידיה תליא מילתא אבל בתרומת הדשן סי' ש " ג הביא בשם א " ז ואשיר " י ובמרדכי שכתבו ואם לאחר זמן רוצה הישראל ראשון לחזור ולפדות המשכון אליו וכו' :
Yoreh De'ah.168.28.1 ומ " ש ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור כו' כלומר שהשני יאמר לראשון אתה תפטור כו' וכ " כ הסמ " ק ונראה דלאו דוקא שיאמר השני אתה תפטור כו' אלא אפי' כשאומר המוכר אני מוחל לך מה שהעובד כוכבים חייב לי כו' וכמו שכתוב בתשובת מיימוני לספר משפטים בשם ר " י ע " ש בסי' ל " א . ובסימן ס " ח כתב תשובת מהר " ם דאין תקנה אלא שילך הישראל לב " ח העובד כוכבים וערביו ויאמר להם החוב שאתם חייבים לי תדרו לחבירי זה ותפטרו ממני כו' ואפשר שזו היא דעת רבינו והסמ " ק שכתבו שהשני יאמר לראשון אתה תפטור כו' כלומר צריך אתה לילך אל העובד כוכבים ותפטור אותם מעמך כדי שישלמו לי כל החוב שחייבים לך כלומר ולא סגי במה שיאמר הראשון לשני אני מוחל לך כו' אלא אתה תפטור העובד כוכבים כו' שצריך לילך לעובד כוכבים כו' :
Yoreh De'ah.168.29.1 וא " א התיר בתשובה במשכון שבידו מהעובד כוכבים כו' ואע " פ שבפסקיו פ' א " נ הביא דברי ר " ת בסתם ס " ל לרבינו שמסקנתו הוא כאשר כתב בפסקיו פ' כל שעה שלא הזכיר לשם שצריך שיאמר הריני מוכר לך כל כח . כו' וכאשר מוכח מתשובתו שכך תופס עיקר ואין לומר כאן דכיון דפסקיו סותרין התשובה פסקיו עיקר כמו שכתב בח " מ בסי' ע " ב דהכא שאני דכיון דפסקיו בפ' כל שעה הם מסייעין לתשובה איכא למימר דבפ' א " נ לא כתב דצריך שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח כו' אלא לדעת ר " ת אבל מסקנתו אינו כן ודלא כמה שפירש ב " י כאן :
Yoreh De'ah.168.30.1 ומ " ש ואם אח " כ יאמר הראשון לשני אינו אמת כו' פי' מכחישו שלא א " ל שהמשכון של עובד כוכבים אלא סתם לוה ממנו ברבית קצוצה ועכשיו אינו רוצה להיות רשע וליתן רבית לישראל וכן הוא בכלל ק " ח סי' כ " ג ודין זה שייך נמי לגבי סרסור אם הי' מכחישו שלא א " ל שהמשכון הוא של עובד כוכבים כו' דצריך לישבע המלוה אלא לפי שהרא " ש השיב לשואלו על פי המעשים שנעשו נמשך רבי' אחריו בדינים אלו : ומ " ש ולא יחזיר לו המשכון לעולם כו' איכא למידק הא אפי' לא אמר אינו אמת כו' אלא רצה הראשון לפדות המשכון אינו יכול דלגמרי הוי שלו כאילו מכרו לו כדפרי' בסמוך וי " ל דהיינו דוקא כשלא בא העובד כוכבים לפדות אלא שהראשון נותן קרן ורבית מכיסו אבל כשאומר שהעובד כוכבים בא לפדות המשכון אז יכול לפדות הוא עצמו אפילו שלא ע " י העובד כוכבים ואין השני יכול לומר לא אתן לפדותו עד שיבא העובד כוכבים כי על דעת כן מכר לו שיעבודו שעל המשכון שמחוייב ליתן לפדותו כשיבא ולא יוכל לומר לו לא אאמין שבא העובד כוכבי' אלא ע " כ שלא בטובתו מחוייב להאמינו אבל כאן כיון שאומר מתחלה אינו אמת אלא שלי הוא כו' לא יחזיר לו המשכון לעולם אא " כ יבא העובד כוכבים :
Yoreh De'ah.168.31.1 ומ " ש אבל ישראל הבא לחבירו וא " ל הלויני כו' כך הוא בתשובת הרא " ש כלל ק " ח סוף סי' כ " ז ואינו נמצא בדפוסים הישנים כי אם בחדשים שנדפסו שנת שס " ז וז " ל אבל בלשון הזה הלויני מעות ברבית על אלו משכנות שהם של עובד כוכבים ודאי רבית קצוצה הוא שהרי קצץ עמו רבית בין יתן העובד כוכבים רבית בין אם לא יתן העובד כוכבים מה לי אם היה המשכון של עובד כוכבים מאחר שהישראל קצץ לו רבית עכ " ל אבל הב " י לא היתה לפניו תשובה זו ולכן לא כתב בש " ע אלא תחבולת רשעים היא זו כמ " ש בתשובת הרא " ש כלל ק " ח סי' כ " ח אבל לפי האמת רבית קצוצה הוא כמ " ש רבינו ויוצאה בדיינין והמנהג להקל אפי' א " ל הלויני וכו' ויש להם על מי שיסמכו ר " ת ור " י שהביא המרדכי דבריהם בפ' א " נ וז " ל מיהו מדברי ר " ת עצמו נלמד דישראל שהלוה לעובד כוכבים ברבית על המשכון ולקח המשכון ואמר לישראל אחר זה המשכון עומד לי מן העובד כוכבים ברבית תלוה לי עליו כך וכך שישראל אחר מותר ליקח הרבית מישראל ראשון דמסתמא להיתירא נתכוין ואפי' שלא פירש בהדיא כך היה דעתו שיהיה מסולק ממנו לגמרי שאם ירצה לא יחזיר לו המשכון כלל אלא שהוא סומך עליו שמעצמו יחזיר לו ויניח לו לפדותו ויקבל ממנו קרן ורבית וכו' והאריך ופסק כך הלכה למעשה באומר לחבירו תלוה לי עליו וכו' דשרי דמסתמא הוי מסולק ממנו לגמרי מיהו כל בעל נפש יזהר שלא יאמר תלוה לי עליו כיון שלדעת הרא " ש הוי רבית קצוצה וכך פסק בש " ע :
Yoreh De'ah.168.32.1 ומ " ש או שאמר לחבירו הלויני מעות ברבית ואני אשלח לך משכון כו' ג " ז שם סימן כ " ח כתב דתחבולת רשעים היא זו כו' ומשמע לרבינו כי היכי דכתב הרא " ש באומר הלויני ברבית על משכנות אלו של עובד כוכבים דהוי רבית קצוצה הכי נמי הכא הוי רבית קצוצה מטעם דהישראל קצץ עמו רבית בין יתן העובד כוכבים רבית בין לא יתן וכבר כתבתי דנהגו להקל :
Yoreh De'ah.168.33.1 ומשכונו של ישראל ביד עובד כוכבים כתב בעל העיטור כו' וכתב א " א הרא " ש ואין נראין דבריו כו' כל זה בפסקי הרא " ש פ' כל שעה :
Yoreh De'ah.168.34.1 ומ " ש ואפי' אם הלוה העובד כוכבים לישראל ברבית כו' אין להקשות הלא לעיל כתב רבינו ע " ש הרא " ש דגם בזה שישראל שולח משכונו ביד העובד כוכבים ללוות עליו צריך שלא ידע המלוה כו' דהתם ודאי כיון שלוה העובד כוכבים לצורך ישראל אפי' בסתם שלא אמר העובד כוכבים לצורך ישראל מ " מ כיון שידע המלוה דלצורך ישראל לוה אסור אבל הכא שידוע שמשכונו של ישראל כבר הוא ביד עובד כוכבים והעובד כוכבים לוה על המשכון לצורך עצמו אפי' ידע המלוה דהמשכון דישראל הוא והישראל חייב לשלם הרבית לעובד כוכבים אין כאן איסור אפי' לקבל הרבית מיד ישראל שחייב לעובד כוכבים דאיסור רבית בלוה ומלוה תלוי ולא במשכון : כתב במרדכי ע " ש פסקי ריב " א אם ישראל היה חייב לעובד כוכבים מעות ודוחקו לפרוע ונתן לו ישראל משכונו וא " ל צא ולוה לי על משכוני ממי שתרצה והלך העובד כוכבים ולוה מישראל אחר ולאחר זמן א " ל העובד כוכבים צא ופדה ערבונך מישראל חבירך אסור לו למלוה לקבל הרבית מישראל חבירו שהרי לצורך ישראל הלוהו שעל כרחו היה לו לפרוע לעובד כוכבים ודמי לשולח עובד כוכבים ללוות מעות מחבירו ברבית דאמרינן לעיל דאסור . מיהו למאי שכתב רבינו למעלה לכל הדיעות אף בשולח עובד כוכבים ללוות מעות מחבירו על המשכון ברבית והמלוה לא ידע דשרי והכי נקטינן כ " ש הכא דשרי היכא דלא ידע המלוה מיהו היכא דידע המלוה אסור דמאחר דא " ל צא ולוה לי על משכוני ממי שתרצה הו " ל כשולח משכונו ע " י עובד כוכבים ללוות מעות מחבירו ברבית דאסור היכא דמלוה ידע דהכא נמי כיון שאמר צא ולוה לי כו' הרי לצורך ישראל הלוהו כו' אבל היכא שדוחקו העובד כוכבים לפרוע ונתן לו משכון בסתם כדי שיהא בטוח העובד כוכבים במעותיו אי נמי משכנו העובד כוכבים בעל כרחו בחובו ואח " כ השכינו העובד כוכבים אצל ישראל ברבית הרי לוה העובד כוכבים לצורך עצמו ומותר לקבל הרבית אפי' מישראל חבירו ובכה " ג כתב רבינו למעלה אדברי ספר המצות בעובד כוכבים שממשכן לישראל בחובו כו' דמדברי הרא " ש דבכאן יראה שגם זה מותר לקבל הרבית מישראל וכך העתיק בכאן ב " י בשם הרשב " א בתשובה דאפי' היכא דנטל עובד כוכבים כליו של ישראל שלא מדעת ישראל ומשכנו אצל ישראל ברבית ישראל זה חייב מעות לעובד כוכבים מותר לקבל קרן ורבית מיד ישראל ואפי' ידע המלוה שזה המשכון הוא של ישראל אין כאן איסור כיון שלוה עובד כוכבים לצורך עצמו כדפרי' בסמוך מיהו מיד העובד כוכבים עצמו שרי לכל הדיעות דאף ספר המצות לא אסר אלא לקבל הרבית מישראל :
Yoreh De'ah.168.35.1 מעותיו של ישראל מופקדים ביד עובד כוכבים כו' תוספתא כתבה הרא " ש והכי פי' אם היה באחריות העובד כוכבים כגון שלא הפקידם אצלו כדי להלוותם אלא זה העובד כוכבים הנפקד שלח בהן יד מעצמו ואם לא יפרע הלוה יפסיד העובד כוכבים הנפקד כיון דהאחריות על העובד כוכבים הנפקד מותר לישראל ליקח הרבית כו' ואם היו באחריות ישראל כגון שהפקידם אצלו כדי להלוותם ואם לא יפרע הלוה יפסיד הישראל המפקיד אסור לו ליקח הרבית כך פי' המרדכי ר " פ א " נ וכיוצא בזה כתב ב " י בשם בעל התרומות : מעותיו של עובד כוכבים מופקדות ביד ישראל כו' ג " ז שם בתוספתא . ואיצטריך הך בבא לאורויי דאע " פ שהישראל נוטל רבית מישראל אפ " ה מותר כשהוא באחריות העובד כוכבים :
Yoreh De'ah.168.36.1 ישראל שאומר לעובד כוכבים הילך שכרך כו' ג " ז שם בתוספתא ואיצטריך הך בבא לאורויי דאע " פ דאין שליחות לעובד כוכבים מ " מ כיון דעל ידי דנוטל שכר הדבר מפורסם קצת שהמעות הן של ישראל ובאחריותו של ישראל לוה אותן העובד כוכבים אסור ועובד כוכבים שאומר לישראל כו' איצטריך הך בבא לאשמועינן דאע " פ דמדינא מותר שהרי נתפרסם קצת שהמעות הן של עובד כוכבים ובאחריותו של עובד כוכבים לוה אותן הישראל אפ " ה אסור משום מראית העין דהדבר איננו מפורסם הרבה שהמעות הן של עובד כוכבים ורואין בפרסום שישראל לוקח רבית מישראל איכא חשדא טפי :
Yoreh De'ah.168.37.1 ומ " ש רבינו ויראה שגם בפקדון כו' אינו נראה כן מדברי שאר פוסקים שהביאו תוספתא זו שכולם כתבו בפקדון סתם מותר והטעם דאין לאסור מפני מראית העין אלא כשהוא נותן לו שכרו ומושיב אותו בקבע בחנות להלוות לכל מי שבא ללוות אבל בפקדון שהוא לפי שעה ליכא למיחש למראית העין :
Yoreh De'ah.168.38.1 וי " א שאינו מותר וכו' עד וכ " כ הרמב " ם כ " כ בספר התרומות :
Yoreh De'ah.168.39.1 עובד כוכבים שעשה לישראל אפוטרופא על נכסיו כו' ירושלמי ותוספתא כתבוה הסמ " ג והסמ " ק והא דלא אסרינן הכא משום מראית העין הוא לפי שנעשה אפוטרופא על כל נכסיו ונתפרסם הדבר הרבה שמעותיו של עובד כוכבים הן שנושא ונותן בהן אם כן ליכא חשדא כל עיקר מה שאין כן כשלא נעשה סנטר או אפוטרופא אלא ללוות מעותיו ברבית כדתני בהדיא הילך שכרך והלוה מעות ברבית התם ודאי איכא חשדא דאין הכל יודעים שנעשה אפוטרופא או סנטר של עובד כוכבים מאחר שאינו נושא ונותן בשאר נכסיו של עובד כוכבים :
Yoreh De'ah.168.40.1 ראובן שאומר לשמעון כו' וכן מבואר במרדכי פרק השולח באריכות ומשמע דוקא דראובן בא להוציא מיד שמעון וה " ה כשיש משכון ביד שמעון אבל כשראובן מוחזק אין שמעון יכול להוציא הריוח אפי' בשבועה וזה דבר פשוט וצ " ע בשטר שביד שמעון אם דינו כמשכון וב " י כתב דבשטר או משכון נאמן שמעון בלא שבועה וצריך לפרש לפי זה דמה שנתבאר בח " מ סי' פ " ב דבשטר נשבע המלוה שבועת היסת והוא דעת הרמב " ם בשם רבותיו התם מיירי בטוען להד " ם אבל בטוען שהלוהו בהיתר אפי' בשטר א " צ לישבע וכ " כ ב " י כאן בשם הרשב " א דמחלק בין טוען להד " ם לטוען שהלוהו בהיתר וכ " כ עוד ב " י בח " מ סי' ע " ה ע " ש תלמידי הרשב " א . ומדברי מהר " ם איסרלש בהגהתו נראה שחולק וס " ל דבשטר לעולם צריך לישבע אפילו בטוען שהלוהו בהיתר וצ " ל דס " ל דההיא דח " מ שכתב בסתם דהמלוה ישבע לשמעון אפי' בטוען דהלוהו בהיתר נמי צריך לישבע מדלא חילק ואין השטר כמו המשכון דקי " ל כב " ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכ " נ עיקר ועיין במ " ש בח " מ בדין זה בה' שמיטה . ומדברי מהרי " ו בתשובה סי' ל " ז משמע דהבין מדברי המרדכי בפ' השולח דנאמן המלוה בלא שבועה אפי' להוציא ולומר דע " י עובד כוכבים הלויתי בהיתר ובעל כרחינו צריך לפרש דבריו בשיש שטר ביד המלוה דבמלוה על פה אין מקום בעולם להורות דנאמן להוציא אפי' בשבועה כל שכן שלא בשבועה : כתב בתשובת הרשב " א דאין נאמני הקהל רשאים מעיקר הדין להיות לווים מן העובד כוכבים ומלוים לקהל דהנאמנים עוברים משום לא תשוך והקהל משום לא תשיך אלא ששמעתי משמו של הרמב " ן ששמע בשם א' מחכמי נרבונא שהנאמנים כאפוטרופסים על הקהל ולווין ופורעין בשבילם ואומר אני בזה ערביך ערבא צריך ומי יגיד לנו שהאפוטרופסים מותרים להלוות ברבית וליפרע מנכסי יתומים כו' עכ " ל ולפענ " ד פשוט דלא מאפוטרופסים על נכסי יתומים מביא ראיה אלא מישראל שעשה לעובד כוכבים אפוטרופא על נכסיו וכו' דאיתא בתוספתא שכתב רבינו בסמוך סעיף ל " א דה " נ כיון שנתפרסם הדבר שנאמני הקהל אינן לווין ברבית לצורך עצמן אלא לווין ופורעין בשביל הקהל הו " ל כאפוטרופא של עובד כוכבים דהכל יודעין שאין מלוה מעותיו לישראל אלא נושא ונותן בנכסיו של עובד כוכבים ומותר לו ללוות ברבית ולהלוות ברבית אף כאן גבי הלוואת הקהל יודעין שאינו לא לוה ולא מלוה לצורך עצמו אלא לצורך הקהל ואין הקהל נותן רבית לישראל אלא ע " י שליח והשליח אינו עושה שום איסור אפי' לוה ברבית מישראל חבירו כל שכן בלוה מן העובד כוכבים וכן נוהגים לקהל מיהו דוקא שהנאמנים אינם בכלל הלוין ועיין במ " ש למעלה בסוף סי' ק " ס :
Yoreh De'ah.170.1.1 ישראל שלוה מעות מעכו " ם ברבית כו' בפ' א " נ ( ע " א ) ת " ר אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ומסיק בגמרא דמיירי בערב לעכו " ם וכשקיבל עליו לדון בדיני ישראל הא לאו הכי כיון דדיניה דעכו " ם דאזיל בתר ערב איהו ניהו דקא שקיל מיניה ריביתא ופי' רש " י דמיירי בישראל שלוה מעכו " ם וכ " פ הרמב " ם בפ " ה מה' מלוה וכן נראה מדברי הראב " ד שכתב דה " ה נמי עכו " ם שלוה מישראל כו' וכן נראה מדברי שאר הפוסקים אבל ב " י כתב ע " ש בעל העיטור דלא אמרו דבעינן שקיבל עליו בדיני ישראל אלא בעכו " ם שלוה מישראל וכו' אבל בישראל שהלוה מעכו " ם ישראל נעשה לו ערב אפי' לא קיבל עליו לדון בדיני ישראל וכו' ואנן נקטינן לחומרא כדעת רוב גאונים דאין חילוק ובכל ענין אסור . והא דאסור להיות ערב פי' רש " י דבסתם ערב נמי מאחר שהעכו " ם יכול לתבוע הערב תחלה אסור וכתב הרב המגיד לשם שכך הוא דעת שאר המפרשים וכך מבואר ממ " ש רבינו ואם כתב לו לדון בדיננו שלא לתבוע לערב תחלה שרי אלמא דבסתם ערב נמי אסור דלא כמ " ש ב " י דדברי רבינו סתומים אבל הרשב " א סובר שאין אסור אלא בערב שלוף דוץ וכ " כ נ " י ע " ש הר " ן ושכן נהגו במקומותם . וכן נראה מדברי הראב " ד שכתב דה " ה נמי עכו " ם שלוה כו' אא " כ התנה עם העכו " ם שלא ידחנו כו' וכ " כ המרדכי פ' א " נ וז " ל דעכו " ם אזיל בתר ערבא פירוש אינו תובע אלא מן הערב כו' וכן משמע מדברי ראבי " ה שהביא המרדכי לשם ובהגהות אשיר " י מיהו הר " ן מחלק דבעכו " ם שלוה מישראל מחמרינן טפי ואסור לישראל להיות ערב אפי' אינו ערב שלוף דוץ והכי נראה עיקר וז " ל ב " י וראיתי חכמי הדור פוסקים בדין זה להחמיר כדברי רש " י ולא ידענא אמאי וכו' וסוף דבריו והנכון בעיני דלכתחלה מורין כדעת רש " י ובדיעבד היכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמע " ה עכ " ל ובש " ע כתב וז " ל י " א שאינו אסור אלא בערב שלוף דוץ עכ " ל . והיינו נמי לומר דכיון דאינו מוסכם אלא י " א כך וי " א דאסור אפי' אינו ערב שלוף דוץ הלכך לכתחלה אסור להיות ערב סתם ובדיעבד אם נעשה ערב בסתם אין כופין אותו לפרוע כהרשב " א דשמא קעביד איסורא וכרש " י וכן אם כבר פרע לחבירו אין חוזרין ומוציאין מידו והרב בהגהת ש " ע כתב ואם כבר פרע לו הרבית אין מוציאין מידו דלא גרע מאבק רבית עכ " ל כלומר דאף לרש " י דאיכא ודאי איסורא נמי אין מוציאין דלא גרע מאבק רבית דאין מוציאין מיד המלוה :
Yoreh De'ah.170.2.1 וכתב הר " י קרקוז " א ונראה למורי היכא כו' איכא למידק לעיל בסימן קס " ט בדין ישראל שאומר לחבירו לוה לי מעות מהעכו " ם ולא נתן לו משכון דאסור אמאי לא כתב לשם נמי דדיעבד ישלם לו כל ההפסד ואפשר דהר " י קרקוז " א לא כתב דבריו אלא אדין המפורש בגמרא לגבי ערב ואה " נ דלעיל נמי ס " ל דדיעבד ישלם לו כל ההפסד ומה שהקשה עליו רבינו דהיאך נאמר לו תן רבית אפשר ליישב ולומר דהכא לאו רבית הוא ואפי' רבית דרבנן ליכא דהא כתיב אל תקח מאתו אבל אתה נעשה לו ערב אלא דלכתחלה מיחזי כרבית כיון דהעכו " ם תובע הערב תחלה ומאחר דעליה דלוה רמיא לסלוקיה מדינא דא " ל אריא ארבעת לי אמצראי שהעמדתני ערב נגד העכו " ם ואף על פי דהערב מרצוני הטוב התרצה להרביץ עליו הארי מ " מ לא נתרצה לסלק הארי משלו וכמ " ש מהר " ם במרדכי פרק הגוזל בתרא הלכך כל מאי דיהיב ערב לעכו " ם לסלוקי נפשיה מיניה הפסדא דאתי מחמתיה קרינן ליה ומחייב לוה לשלומי ליה ואין בזה משום רבית מדינא ואפי' בערב שלוף ודוץ והכי מסתברא לפע " ד ודלא כמ " ש הרב בהגהת ש " ע דפסק כדברי רבינו אלא כהר " י קרקוז " א עיקר . כתבו התוס' סוף דף ע " א בד " ה כגון שנשא וז " ל ומותר לישראל להיות ערב בשביל עכו " ם דישראל המלוה לאו בתר ערבא אזיל אלא בתר לוה אזיל ואי לא יפרע העכו " ם יפרע הערב הקרן והרבית דהשתא הוא דמוזיף לעכו " ם עכ " ל . ובמרדכי כתוב דלראב " ן אינו חייב לפרוע הרבית משום דלא הו " ל ערב בשעת מתן מעות אא " כ הקנה מידו לשלם הרבית אז חייב לפרוע לו גם הרבית . וראבי " ה חולק דאפי' קנו מידו על הרבית פטור דאף ע " פ דהמלוה תובע את העכו " ם תחלה מ " מ כיון דהעכו " ם מצי לדחותו בדיניהם אצל הערב הו " ל כאילו מלוה לישראל הערב וזהו כדעת הראב " ד והכי נקטינן . ובהגה " ה אשיר " י הביא דעת ראבי " ה ומסיק ואסור ליקח הרבית עד שיתננו העכו " ם משמע דברבית נמי אי יהיב ליה עכו " ם שרי למישקל וכ " כ בתרומת הדשן סימן ש " א . ומ " מ משמע דבקרן בלבד ליכא איסורא לד " ה וחייב לשלם כשנעשה ערב בשביל הקרן וכ " ש כשלא נעשה ערב בעד הקרן כי אם בשביל הרבית ובדקנו מידו דפשיטא דחייב לשלם הרבית שהרי עיקר ההלוואה לעכו " ם הוא והישראל לא נעשה ערב כי אם בעד הרבית שיגיע על העכו " ם הלוה . וכן פסק בהגהת ש " ע . ומה שפסק בספר התרומות ח " ג דף ס " ה ע " ג ע " ש הרמב " ן שכתב אתשובת רבינו גרשום בדין עכו " ם שאמר לישראל לוה לי מעות מישראל חבירך ברבית דמותר אפי' יהיב ליה סתם דמסתמא ישראל שליח הוא בגיניה אבל אם אמר לו כל זמן שמעותי ביד העכו " ם אתה נותן לי דינר בחדש אסור דכיון שאם העכו " ם אינו פורע הוא חייב ליתן לו רבית נמצא אחריות הקרן עליו עד שיפרענו וה " ז כלוה המעות מישראל וא " ל כל זמן שאני נותן לך דינר רבית בחדש לא יהא לך רשות לכופני לפרוע לך הקרן והב " י מביאו בסימן קס " ט התם מיירי שהישראל לקח המעות מישראל בשביל העכו " ם ולפיכך אסור אם נעשה הישראל השליח ערב בעד הרבית דהרי זה כלוה המעות מישראל כו' וכמבואר מדבריו בפי' דמיירי בעכו " ם ששלח את ישראל להלוות לו מעות מישראל חברו אבל היכא שהעכו " ם בעצמו לוה מישראל ואחריות הקרן על העכו " ם בעצמו וישראל לא נעשה ערב אלא בשביל הרבית לא עלה על הדעת לאסרו ובעל הלבושים הבין דדברי הרמב " ן הללו מיירי היכא דהעכו " ם בעצמו לקח המעות מישראל ואפ " ה אסור לישראל להיות ערב בעד הרבית כמ " ש בהגהת ש " ע ושרי ליה מאריה ולא דק כל עיקר : עוד כתב בהגהת ש " ע אבל אם נותן לו משכון של עכו " ם בעד הקרן יכול לערוב לו בעד הרבית דעיקר הלואה על המשכון אע " ג דהוא נטלן מיד ישראל המלוה וכאילו הלוה ליד העכו " ם דמי עכ " ל ונראה לי דדבריו אלו אינם אלא בסרסור דהביא משכון מעכו " ם להלוות לעכו " ם דבכה " ג נעשה הסרסור שלוחו של שמעון להוליך המעות לעכו " ם כו' כדלעיל בסימן קס " ט ואפ " ה דוקא כשערב לו בעד הרבית אבל כשערב לו בעד הקרן אם כן הסרסור הוא הלוה ורבית שנוטל ישראל מיד עכו " ם בשליחותו של הסרסור הוא נוטל ואסור ולהכי לא שרי אפי' בסרסור אלא כשנעשה ערב בעד הרבית אבל משכונו של עכו " ם שהלוה עליו ישראל כבר ואח " כ הביאו לישראל חבירו שילוה עליו דאין כאן צד שליחות אלא מכירה כדכתב ר " ת הכא ודאי אפי' לא ערב לו אלא בעד הרבית אסור משום דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד ובתשובה הארכתי בזה בס " ד :
Yoreh De'ah.171.1.1 ישראל שלוה מעות מעכו " ם ונתגייר כו' ברייתא פ' א " נ ( דף ע " ב ):
Yoreh De'ah.171.2.1 ומ " ש ופי' א " א הרא " ש דאפי' רבית שעלה קודם שנתגייר אסור ליקח נראה מדהוצרך הרא " ש לבאר שלא נפרש בסיפא דדוקא שמה שעלה אחר שנתגייר הוא דאסור אלמא דברישא בזקפו עד שלא נתגייר מותר ליקח אף הרבית שעלה אחר שנתגייר דאל " כ אין חילוק בין זקפן קודם שנתגייר לזקפן אחר שנתגייר וליכא למימר דדוקא לפי הס " ד דבזקפן לאחר שנתגייר אינו אסור אלא במה שעלה אחר שנתגייר התם ודאי צ " ל דבזקפן קודם שנתגייר מותר לגמרי אבל למאי דמסיק דבזקפן לאחר שנתגייר אסור לגמרי א " כ בזקפן קודם שנתגייר נמי לא שרי אלא במה שעלה קודם שנתגייר הא ליתא דאם כן אמאי נקט הרא " ש לפרש טפי סיפא דברייתא מרישא דברייתא אלא ודאי מסתברא ליה להרא " ש דהרבית שעלה כבר קודם שנתגייר פשיטא דמותר לו ליקח וא " כ רישא דברייתא לא אצטריך אלא להתיר אף במה שעלה אחר שנתגייר מטעמא דכיון שזקפן עליו קודם שנתגייר חשוב כולו כגבוי אף במה שעלה אחר שנתגייר אבל בסיפא דסד " א דאינו אסור אלא במה שעלה לאחר שנתגייר הוצרך הרא " ש לבאר דבסיפא נמי אסור ליקח אף במה שעלה קודם שנתגייר וכך הבין בתרומת הדשן וכך הוא העיקר ודלא כמו שהבין מהרי " ק בשורש קל " ו וזה פשוט דהיכא דלא זקפן כל עיקר דאין צ " ל דאסור אף במה שעלה קודם שנתגייר דהשתא הוא דקשקיל ריביתא :
Yoreh De'ah.171.3.1 ועכו " ם שלוה כו' שם ( דף ע " ב ) ברייתא פלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי ופסק רב הונא הלכה כר' יוסי דבין כך ובין כך גובה את הקרן ואת הרבית :
Yoreh De'ah.171.4.1 ומ " ש וה " ה נמי לא זקפן כו' נראה דס " ל דלפי הטעם דקאמר רבא כדי שלא יאמרו כו' משמע דאין חילוק כלל דאפי' לא זקפן כלל נמי מותר ור' יוסי דקאמר בין כך ובין כך דמשמע דמיירי בזקיפה איידי דתנא קמא דמחלק בין זקפן קודם שנתגייר לזקפן אחר שנתגייר נקט ר' יוסי בין כך ובין כך ולעולם אפי' לא זקפן כל עיקר נמי שרי :
Yoreh De'ah.171.5.1 ומ " ש וכתב הרמ " ה כ " כ גם הרמב " ם בפ " ה מה' מלוה וכך פסק ב " י ודלא כהרא " ש והכי נקטינן וכן פסק בש " ע :
Yoreh De'ah.172.1.1 משכונא וכו' בפרק איזהו נשך ( בבא מציעא דף ס " ז ) אסיק רב אשי משכנתא באתרא דמסלקי לא מיבעיא דאי אכיל טפי משיעור זוזיה לא מפקינן מינה אלא אפי' לא אכיל אלא שיעור זוזיה לא מסלקינן בלא זוזי דמה שאכל אבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין ופירוש רש " י אתרא דמסלקי שנהגו להלוות סתם ומלוה אוכל פירות ולא פסק עמו בנכייתא ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות אם אכל שיעור זוזיה ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר איני רוצה שיאכל פירות ברבית ישומו פירות שאכל ויטלם בחובו לא מסלקינן ליה בלא זוזי עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו דכיון דכי אכלינהו לאו בתורת פרעון אכלינהו הו " ל אבק רבית משעת אכילה ואינה יוצאה בדייני' וכי סלקינן ליה משדה זו בלא זוזי אפוקי מיניה אבק רבית שאכל הוא והאי דנקט אתרא דמסלקי דאילו אתר' דלא מסלקי שנהגו לאכול המשכונא שנים הקצובות למנהגן ואילו הוה ליה זוזי לא מצי מסלק ליה הכל מודים דכל אותן השנים כמכר הוא אצלו ובלא נכייתא נמי לא הוי אפי' אבק רבית ושרי לכתחלה . ותו איתא התם ( ד' ס " ח ) אמר רב אשי א " ל סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למנ " מ דאי אכיל ליה שתא מצי מסלק ליה ואי לא לא מצי מסלק ליה כל שנתו ואפי' באתרא דמסלקי וא " כ הא דפירש רש " י ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות וכו' צ " ל דהיינו דווקא לאחר שכלתה שנתו וז " ש רבי' ויש מקומות שנהגו לפדותה אימתי שירצה אחר שנה ראשונה :
Yoreh De'ah.172.2.1 ומ " ש וגם המלוה יכול לכוף ללוה שיפדנו אימתי שירצה פירוש אימתי שירצה אחר שנה ראשונה כמ " ש ברישא ונראה דהא דכתב רבינו דמיירי דגם המלוה יכול לכוף וכו' היינו משום דאמרינן התם הא משכנתא באתרא דמסלקי אין ב " ח גובה ממנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה ואי איתא דאין המלוה יכול לכוף ללוה שיפדנו א " כ ליכא הכא לא יגוש ולא היתה שביעית משמטתו וכ " כ הרא " ש בדף קמ " ג ע " ג וכך מבואר מדברי רבינו בסוף סי' זה :
Yoreh De'ah.172.3.1 ומ " ש הלכך לרש " י באתרא דלא מסלקי שרי אפי' בלא נכייתא מבואר בפירש " י שהבאתי : ומ " ש ובאתרא דמסלקי בלא נכייתא הוה אבק רבית היינו דקאמר בגמרא דאי אכיל טפי משיעור זוזיה דלדברי הכל לא מפקינן מיניה ובריש פירקין קאמר נמי רבינא דבלא נכייתא אין מוציאין ומאי דקשה אדרבינא דעביד עובדא ואפיק פירי תירצו התוס' ( בדף ס " ז ) בד " ה פירי מאי וכ " כ באשיר " י ע " ש ועיין עוד לקמן בסוף סי' קע " ד ובמ " ש לשם בס " ד : ומ " ש דבאתרא דמסלקי שרי בנכייתא אינו מפורש בפירש " י אלא מתוך דברי התוס' והרא " ש שפירשו הא דאמר בגמרא דרבינא אכל בנכייתא דמיירי באתרא דמסלקי דאי באתרא דלא מסלקי אפי' בלא נכייתא שרי וקשה הא אמרי' התם דבאתרא דמסלקי לא ניכול צורבא מדרבנן אפי' בנכייתא ותירצו דחומרא בעלמא הוא לצורבא מרבנן ורבינא לית ליה הך חומרא א " נ פי' ר " ת דרבינא לא היה רוצה ליטול את השם לעשות עצמו כצורבא מדרבנן ולפי זה ודאי כל ת " ח לא עדיף מרבינא שאינו רשאי ליטול את השם ולשינויא קמא נמי הילכתא כרבינא דלא ס " ל הך חומרא דצורבא מדרבנן לא ניכול ולכן כתב רבינו אליבא דרש " י דבאתרא דמסלקי שרי בנכייתא ומשמע מדכתב סתם דאפי' לצורבא מרבנן שרי :
Yoreh De'ah.172.4.1 ומ " ש וה " ד נכייתא שמנכה לו וכו' כך פירש רש " י דף ס " ז :
Yoreh De'ah.172.5.1 ומ " ש ולר " ח ורב אלפס וכו' שם קאמר רבה בר רב הונא דבין בזבינא באסמכתא דהדרא ארעא דלא הוה זבינא מעיקרא ולוקח אכיל פירות ובין במשכנתא סתם דאכל המלוה פירות כיון דלא קצץ עמו כלום הו " ל אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין ורבינא פליג ועבד עובדא והוציא הפירות שאכל דחשיב ליה רבית קצוצה דהו " ל כהלויני ע " מ שתאכל שדה זו בחנם דהיינו רבית קצוצה וכתב רב אלפס וקי " ל כרבינא בזביני וכ " ש משכנתא דהלואה היא ודוקא בלא נכייתא אבל בנכייתא ליתא לדרבינא בהא דאכיל בנכייתא אלא כרב כהנא ורב פפי ורב אשי דאליבא דידהו אבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינים וליכא היתירא אלא במשכנתא דסורא דכתבי הכי במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף עכ " ל :
Yoreh De'ah.172.6.1 ומ " ש ובאתרא דלא מסלקי בין בנכייתא ובין בלא נכייתא הוי אבק רבית מפורש בדברי הרא " ש דהכריח כך מדאמר רבינא ריש פ' א " נ ( דף ס " ב ) משכנתא בלא נכייתא בדיננו אין מוציאין ממלוה ללוה והא קאמר רבינא דבלא נכייתא רבית קצוצה הוא ופי' הראב " ד דבריש פרק א " נ איירי באתרא דלא מסלקי הלכך בלא נכייתא הוי אבק רבית וכ " ה דעת רב אלפס עכ " ל . אבל מ " ש לרב אלפס דאפילו בנכייתא דבאתרא דלא מסלקי נמי אבק רבית הוא לא ידעתי מנ " ל שרב אלפס ס " ל הכי ונראה דלפי דרב אלפס כתב וז " ל הני שמעתתא דמשכנתא כולהו במשכנתא בנכייתא נינהו ואף ע " ג דס " ל דמשכנתא בנכייתא אסירא ה " מ לכתחלה אבל אי עבר ועביד הכי דינא כי הני שמעתתא דאבק רבית ואינה יוצאה בדיינים עכ " ל ורצונו לומר דבכל דוכתי דקאמר בגמרא דאכלי פירות בנכייתא בסתם היינו דווקא דיעבד והשתא ודאי קשה דלמה לו לרב אלפס לפרש בדוחק לאוקומי כל הני שמעתתא בדיעבד ולמה לא פירשם דמיירי באתרא דלא מסלקי דשרי לכתחלה בנכייתא אלמא בע " כ דלרב אלפס אף באתרא דלא מסלקי ובנכייתא אבק רבית הוא ולא שרי לכתחלה אלא במשכנתא דסורא והיינו דקאמר תלמודא ואלא במאי ניכול צורבא מדרבנן דאלמא דאפי' באתרא דלא מסלקי ובנכייתא לא מצי אכיל דאבק רבית הוא לרב אלפס עיין באשיר " י ( דף קמ " ו ריש ע " ג ) ובזה התיישב ג " כ שרב אלפס כתב דין זה פעמיים תחלה כתב דליתא לדרבינא בהא דאכיל בנכייתא וליכא היתירא אלא במשכנתא דסורא ולשם מדבר רב אלפס באתרא דמסלקי ואח " כ בסוף דבריו חזר וכתב דליכא היתירא אלא במשכנתא דסורא לאורויי דאף באתרא דלא מסלקי ליכא היתירא בנכייתא אלא במשכנתא דסורא :
Yoreh De'ah.172.7.1 ומ " ש כעין משכנתא דסורא וכו' אע " פ שיכול לסלקו וכו' כ " כ הרא " ש וז " ל ואע " ג דמצי לסלוקיה בתוך זמן דאי לא מצי לסלוקיה אפי' בלא נכייתא שרי כפירש " י מ " מ כיון שכתב סכום השני' בשטר מיחזי כשטר ושרי עכ " ל והוא מדברי התוס' לשם ( בד' ס " ז ) בד " ה במישלם ונ " ל דלא פי' הרא " ש כך אלא לרש " י אבל לרב אלפס צ " ל דמיירי דלא מצי לסלוקיה דאי הוה מצי לסלוקיה והו " ל אבק רבית והכי מוכח להדיא ממ " ש הרא " ש דאי לא מצי לסלוקיה אפי' בלא נכייתא שרי כפירש " י עכ " ל וכיון דלרב אלפס לא שרי בלא נכייתא אלא אבק רבית הוא אם כן ליכא לאוכוחי מידי והכי משמע נמי ממ " ש הרא " ש כללא דמילתא וכו' דכתב לרש " י ותוס' וכן משכנתא דסורא אע " ג דמצי לסלק ליה וכו' ואח " כ כשכתב לרב אלפס וכו' כתב בסתם ולא אלא במשכנתא דסורא במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ע " ש :
Yoreh De'ah.172.8.1 ומ " ש ואפילו באתרא דמסלקי וכו' כבר כתבתי דהכי אסיק רב אשי ולרש " י איירי רב אשי במשכן סתם דהיינו בלא נכייתא אבל לרב אלפס הוה ליה כרבית קצוצה ומוציאין מידו וא " כ צריך לפרש דרב אשי איירי בנכייתא ולכך הו " ל אבק רבית :
Yoreh De'ah.172.9.1 ומ " ש וכן כתב הרמב " ם אע " ג דבפ " ו וז' ממלוה מבואר דס " ל דהא דקאמר תלמודא לא מסלקי ליה בלא זוזי היינו לומר שנותן לו מקצת ומנכין לו בעד הפירות שאכל כפי מה שיראו הדיינים ורש " י פי' להדיא דצריך שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו מ " מ כתב רבינו וכן כתב הרמב " ם לומר דרש " י והרמב " ם שוין הן דבלא נכייתא ה " ל אבק ובנכייתא שרי דלא כרב אלפס דבלא נכייתא ה " ל רבית קצוצה ובנכייתא הו " ל אבק רבית וכן כתב ב " י :
Yoreh De'ah.172.10.1 וכל מה דכתיבנא היינו בממשכן שדה וכו' עד כתב רש " י שאסורין וכו' כ " כ רש " י ( דף ס " ד ) אמשנה דהמלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות דבבית וחצר בנכייתא הוה ליה שוכרו בפחות ואסור דלא דמי לשדה וכרם דפירותיהן ספק דשמא לא יעשו פירות ויפסיד פירי דשנה זו וגם מעותיו דהיינו דמי הנכייתא דשנה זו יפסיד ובתוס' לשם בשם ר " ת כתב דבית וחצר נמי איכא ספק שמא יפול או ישרף או שלא יצטרך לו ויפסיד פירי ודמי הנכייתא דשנה זו ולפיכך מותר כמו בשדה וכרם ולא קשה מדתנן ולא ישכור ממנו בפחות דהתם כיון דלא הלוה על החצר הו " ל רבית בשוכר ממנו בפחות אבל במשכנתא כיון דהלוה עליו מותר בנכייתא :
Yoreh De'ah.172.11.1 ומ " ש וא " א הרא " ש הסכים לדעת רש " י הוא תימה גדולה שהרי לאחר שהביא פי' רש " י ושר " ת פליג עליו כתב דר " י הקשה על דברי ר " ת ולאו מטעמיה אלא משום דמשכנתא הוי כעין מכר וכו' ע " ש סוף דף קמ " א והוא מדברי התוס' באריכות א " כ מסקנת הרא " ש כר " ת וכ " כ הר " ר ירוחם דהרא " ש הסכים לר " ת לכן נראה דט " ס הוא בדברי רבינו וצריך להגיה וא " א הסכים לדעת ר " ת והכי משמע להדיא מדכתב אחר זה ואפי' לדעת ר " ת וכו' . ומה שאמר רבינו שהסכים לדעת ר " ת דמשמע דבפי' הסכים לדברי ר " ת הוא לפי שבתשובה בסמוך כתב להדיא וגם אם יפול וכו' שזהו כר " ת . וב " י כתב דאע " פ דהרא " ש כתב בתשובה האי טעמא דר " ת שאם יפול הבית וכו' אפ " ה י " ל דס " ל כרש " י דאע " פ שאין טענה דשאם יפול הבית וכו' כדאי להתיר ממש לדעת רש " י מ " מ מודה דמהני מיהא לסלק מעליו שם רבית קצוצה עכ " ל ותימה דהא ( בדף ס " ד ) בתוס' בד " ה ולא ישכור מבואר שם דלרש " י הוי בית רבית דאורייתא לרבנן דקאמר רבית גמורה היא פי' רבית גמורה מדאורייתא לרש " י ויש ליישב דדוקא בלא נכייתא הוי רבית גמורה ותשובת הרא " ש מיירי בנכייתא מ " מ העיקר כדפרישית שט " ס הוא בדברי רבינו ודו " ק :
Yoreh De'ah.172.12.1 ומ " ש רבינו ואפי' לדעת ר " ת וכו' השיג עליו ב " י דאכתי איכא למימר שמא לא יצטרך לבית ולא ימצא לו שוכרים וכו' עכ " ל ולא נהירא דודאי מה " ט לחודיה שמא לא יצטרך לבית לא חשבינן ליה ספק כיון דלא שכיחא כלל אלא אגב חששא דנופל או נשרף דשכיחא כתבו נמי או שלא יצטרך לו וכיון דבכותב לו אחריות אין להתיר מטעם שמא נופל או נשרף שוב אין לו היתר מטעם שמא לא יצטרך לבית כיון דלא שכיחא כלל והכי משמע לשון הרא " ש שכתב וז " ל דבית נמי נופל או נשרף אי נמי זמנין שא " צ לאותו בית דנקט הכא אי נמי זמנין וכו' משום דלא דמי לנופל או נשרף דשכיח וק " ל :
Yoreh De'ah.172.13.1 ומ " ש רבינו ואפי' לדעת ר " ת וכו' שאם יפול הבית או ישרף מיד יפרע וכו' נראה דהאי מיד יפרע וכו' ה " פ דכיון דכתב לו אחריות על מה שיגיע לו הפסד פירות דירה ודמי הנכייתא משנה זו אם יפול הבית או ישרף שיגבה חובו משאר נכסיו א " כ מיד יפרע משאר נכסיו ונמצא שאין כאן הפסד כלל אף בפירות ודמי נכייתא דשנה זו ואסור משום רבית :
Yoreh De'ah.172.14.1 ומ " ש ועל מה שנוהגין האידנא וכו' כתב הרא " ש בתשובה וכו' ולא ברירא לי וכו' איכא לתמוה דמאי קשיא ליה לרבינו על דברי הרא " ש ודילמא הרא " ש לא קאמר אלא היכא דלא כתב לו אחריות על נכסיו ונראה דקשיא ליה לרבינו דאי איתא דהרא " ש מיירי בדלא כתב לו אחריות על נכסיו א " כ למה לו להרא " ש לומר אני אוסרו הלא כיון דתופס כר " ת גבי בית דהוי קרוב לשכר או להפסד שמא יפול הבית או ישרף א " כ היתר גמור הוא בבית בנכייתא כמו שדה או כרם אלא בע " כ דהרא " ש מיירי בדכתב לו אחריות על נכסיו ולהכי אמר אני אוסרו כיון שבטוח הוא מהפסד אבל רבית קצוצה לא הוי כיון שלא פסק לו רבית על ההלואה אלא דאח " כ כתב וגם אם יפול וכו' כלומר ועוד אע " ג דכתב לו אחריות על נכסיו מ " מ אי אפשר בלא הפסד דמי הנכייתא ופירות שהיה אוכל כשהבית קיים שהרי אם יפול או ישרף יפסיד שמעון מעותיו שהיה אוכל תמיד פירות הבית כשהיה קיים דעכשיו שנפל או נשרף יתעכב הדבר זמן הרבה שאי אפשר לגבות מיד משאר נכסיו ועל זה כתב רבינו ולא ברירא לי האי טעמא וכו' דלמה יתעכב הדבר כלל דכיון שכותב לו אחריות על נכסיו א " כ דינא הכי הוא שיגבה מיד אחר נפילה או שריפה ולא יפסיד מעותיו כלל והב " י האריך ונסתפק בפירוש יפסיד מעותיו אם יפסיד הקרן קאמר או יפסיד הפירות קאמר ושארי ליה מאריה דלמה יפסיד הקרן אם נפל הבית או נשרף באונס דהמלוה על המשכון לכל היותר לא הוי אלא שומר שכר ואינו חייב אלא בגניבה ואבידה כמבואר בח " מ סימן ע " ב אלא הדבר פשוט דבהפסד דמי הנכייתא ופירות הבית שהיה דר בו בנכייתא קאמר וכדפרי' והב " י גופיה הקשה כיוצא בזה בסוף דבריו וא " כ למה נסתפק ותו דכל המשא ומתן בדין זה אינו אלא אם הוי קרוב לשכר ולהפסד לגבי פירות שדה ובית אם לאו ואין לנו עסק בקרן דאפילו בטוח הוא בקרן מ " מ אין כאן רבית אם קרוב לשכר ולהפסד לגבי פירות מיהו כל זה בסתם משכנתא בנכייתא אבל במשכנתא דסורא דאין כח ביד המלוה לכוף ללוה שיפרע את חובו ולהחזיר לו קרקעו אין אחריות המלוה עליו ואם שטפה נהר את השדה או נפל הבית ונשרף הפסיד המלוה מעותיו שאין זה הלואה אלא לוקח פירות וכ " כ הרב המגיד ספ " ו מה' מלוה ע " ש הרמב " ן וע " ש ועיין לעיל בסי' קס " ד ובסוף סי' קע " ד ועיין בב " י שכתב בסמוך יש נוהגין וכו' : ומ " ש ועל מה שנוהגין האידנא וכו' נראה דהמנהג היה כך שלא ישכור הוא בעצמו ממנו דמיחזי יותר כרבית אבל לפי האמת אין חילוק וכן מ " ש הרא " ש דרבית קצוצה לא הוי וכו' ה " ה כשהלוה עצמו השכיר הבית מן המלוה נמי לא הוי רבית קצוצה :
Yoreh De'ah.172.15.1 ומ " ש ומדברי הרמ " ה יראה שהוא רבית קצוצה וכו' נראה דרבינו ה " ק דמדברי הרא " ש מבואר דבכל ענין לא הוי רבית קצוצה אפילו אתני הלוה בפירוש בהדי המלוה בשעת משכנתא שלא ישכיר הבית לאדם אחר אלא לו והוא יתן לו שכירות כך וכך דאין בזה איסור אא " כ דפסק לו רבית על ההלואה דהיינו שא " ל הלויני ק' דינרים על הבית שאדור בה כל ימי משך המשכנתא ואתן לך עשרים דינרים ממאה לכל שנה ושנה אבל להרמ " ה אפי' לא פסק לו רבית על ההלואה אלא משכן לו בית סתם במשכנתא והמלוה יאכל פירות דירה בנכייתא והתנה עם המלוה בשעת המשכנתא שלא ישכיר הבית לשום אדם אלא לו והוא ישלם לו שכירות כך וכך כאילו היה שוכר אדם אחר גם זה רבית קצוצה היא ל " ש אתני לוה בהדי המלוה ל " ש אתני בהדי אחר דשוכרה מן המלוה והוא ישלם לאחר מה שהאחר נותן למלוה ואין חילוק בין שוכר לחוכר דהכל אחד אלא דשוכר קוצב לו מעות וחוכר קוצב לו פירות של שדה כדאיתא פ' המקבל וב " י האריך ומ " ש הוא ברור ופשוט :
Yoreh De'ah.172.16.1 ומ " ש רבינו וכ " ש מה שנוהגין עתה וכו' ה " פ כיון דלהרמ " ה היכא דאתני בהדיה מעיקרא כי משכן גביה אדעתא דליהדר וחכר ליה מיניה וכו' הוה ליה רבית קצוצה אפילו לא נתן לו משכון בעד שכר הדירה כל שכן אם התנה עמו כך וגם נותן לו משכון כנגד הקרן והשוכר גם כן נותן לו משכון כנגד פירות הדירה דפשיטא דהוה ליה רבית קצוצה כיון דאין כאן ספק שמא יפסיד פירות מעותיו שהרי יש לו משכון כנגד הפירות ואף על גב דאפי' לא הוה ליה משכון כנגד הקרן אלא כנגד הפירות הוה ליה נמי כל שכן דהוי רבית קצוצה לא נקט רבינו משכון כנגד הקרן אלא לפי שכך היו נוהגין בזמנו :
Yoreh De'ah.172.17.1 כל משכונא וכו' נראה שמה שחזר רבינו וכתב דין שנה ראשונה שכתב לעיל הוא כדי להורות שאף להרא " ש מ " מ בשנה ראשונה הו " ל אתרא דלא מסלקי דהו " ל כמכר בשנה הראשונה וכך מבואר בדברי הרא " ש דף קמ " ג ע " ד וע " ש טעמו של הרא " ש במחלוקתו על דברי הראב " ד :
Yoreh De'ah.172.18.1 ואפילו באתרא דלא מסלקי וכו' גמרא ערוכה סוף ( דף ס " ז ) וע " פ פירוש התוס' שם והרא " ש בדף קמ " ג סוף ע " ג והכי פירושו לא מיבעיא אם אמר הלוה דממשכן השדה על תנאי שיסתלק המלוה כל שעה שירצה הלוה דפשיטא דיכול לסלקו בכל שעה אלא אפי' אמר מלוה ולא אמר לוה וסד " א כיון דהלוה איבעי ליה לאתנויי ולא אתני א " כ מה שאמר המלוה פטומי מילי בעלמא נינהו קמ " ל דתנאי גמור הוא כיון שאמר כן בתחילת הלואה וכו' :
Yoreh De'ah.172.19.1 ומ " ש וכן אם אמר איני רוצה להסתלק וכו' צ " ל דלאו דוקא דמלוה אומר כן אלא אפי' לוה אמר כך שאינך צריך להסתלק תנאי גמור הוא דכיון דבתחלת הלואה אמר כך אדעתא דהכי קיהיב מלוה זוזי דלא ליסלק ליה אלא דנמשך אחר לשון התלמוד דקאמר פשיטא באתר' דמסלקי ואמר לא מסתליקנא הא קאמר לא מסתליקנא אלא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא מאי וכו' . דאיידי דקמיבעיא ליה באתרא דלא מסלקי ומלוה קאמר מסתליקנא והיינו דלאחר ששעבד שדהו בסתם א " ל לוה על מנת שתסתלק והודה מלוה ואמר מסתליקנא מאי קאמר נמי דפשיטא ליה באתרא דמסלקי וקאמר מלוה לא מסתליקנא :
Yoreh De'ah.172.20.1 ומ " ש אבל אם בתחלת הלואה לא התנו כלום וכו' היינו בעיין וע " פ פי' הרא " ש והתוס' :
Yoreh De'ah.172.21.1 ומ " ש אבל אם הוא באתרא דמסלקי ואמר המלוה לא מסתליקנא היינו דקאמר בגמרא פשיטא באתרא דמסלקי וכו' וע " פ פי' הרא " ש והתוספות ודוקא בדקאמר מלוה הכי קודם מתן מעות אבל לאחר מתן מעות לא מהני בלא קניין ודלא כהרב המגיד בשם הרמב " ן והרשב " א דאף לאחר מתן מעות וגמר מעשה נמי מהני בלא קנין גם לא כפירש " י והרמב " ם דאף בתחילת הלואה נמי בעי קנין וע " ל בתחילת סימן קע " ד ועיין בב " י מ " ש בזה בשם תלמידי רשב " א :
Yoreh De'ah.172.22.1 משכנתא באתרא דמסלקי וכו' עד ואין שביעית משמטתה הכל תלמוד ערוך ( בדף ס " ז ) זולתי מ " ש שגם המלוה יכול לכוף ללוה וכו' שהוא מדברי הרא " ש כמ " ש בתחלת סימן זה אלא דמ " ש רבינו והן עדיין תחת האילן יכול לסלקו ונוטלן אבל אם נתנו המלוה בכליו שוב אין הלוה נוטלן הן דברים שצריכין ביאור והוא דלא תלי מידי במה שנתונין הפירות בכליו דהלא אפילו כשהן תחת האילן על המחצלאות של מלוה לא זכו לו כליו למאי דקי " ל דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח כמ " ש בח " מ סימן ר' והא דזכה המלוה כשנותנן בכליו לא מטעם שמונחין בכליו אלא דכיון שנתנן המלוה בעצמו בכליו זכה בהן בהגבהה דהגבהה קונה בכל מקום ולהכי קאמר תלמודא ואי אגבהינהו בסיסני קנינהו דבהגבהה הוא דקנינהו וכיון שאבק רבית הוא באתרא דמסלקי לרש " י בלא נכייתא ולרב אלפס בנכייתא אין מוציאין מידו :
Yoreh De'ah.172.23.1 ומ " ש ואם אמר הלוה לא תאכל יותר הפירות וכו' אע " ג דבגמרא איתא דין זה בסתם רש " י פירש דבאתרא דמסלקי קאי עכ " ל והיינו משום דבאתרא דלא מסלקי אפי' בלא נכייתא אפי' אי מייתי זוזי לא מסתלק וכ " ש באומר איזיל ואטרח מיהו נראה באתרא דמסלקי נמי דוקא בלא נכייתא מצי א " ל לא תאכל יותר וכו' אבל בנכייתא כיון דשריא לכתחילה לא מסתלק עד דמייתי זוזי ופרעיה אבל באומר איזיל ואטרח ואייתי זוזי אכיל ויש חולקים בזה ועי' בב " י וסברא ראשונה נראה עיקר וכ " נ דעת רבינו שכתב דין זה בהדי הא דבאתרא דמסלקי אם בא הלוה לסלקו לאחר שליקט הפירות וכו' דמיירי דאכיל בלא נכייתא לרש " י דאי בנכייתא כיון דשרי הו " ל כמכר ואוזולי הוא דאוזיל גביה ואפילו פירי דמחברי שיימינן ליה וכדכתב נ " י הביאו ב " י הכא כמי בהך דאם אמר הלוה לא תאכל וכו' איירי נמי באתרא דמסלקי בלא נכייתא :
Yoreh De'ah.172.24.1 משכנתא אם בא הלוה וכו' שם תחלת ( דף ס " ח ) אמר רב אשי א " ל סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למנ " מ לדינא דבר מיצרא ופי' רש " י דשכונה גביה דאין שכן קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעלי מצרים שכן וטוב לקנותה כזה עכ " ל . והרא " ש מסיים בה ואם קנה אחד מן המצרנים בעל המשכונא מסלקו והוא מדברי הרא " ש וכ " כ רבינו דין זה בח " מ ע " ש הרא " ש : ומ " ש ואם בתחלת המשכונא וכו' ג " ז מדברי הרא " ש ועיין בח " מ סימן קע " ה ספ " ח פ " ט :
Yoreh De'ah.172.25.1 משכן לו שדה בפחות משויה וכו' . שם ברייתא סוף ( דף ס " ה ) משכן לו בית משכן לו שדה וא " ל לכשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשוויין מותר מאן תנא בדמים הללו אסור א " ר הונא בריה דרב יהושע דלא כרב יהודה דאי ר " י האמר צד א' ברבית מותר ופירש " י בדמים הללו פסק לו דמים מועטים להוסיף לו על מעות הללו להצמיתה לו אם בא למוכרם . צד אחד דילמא לא אתא לידי רבית דלא ירצה למוכרה לעולם עכ " ל . וכתבו התוס' מה שפירש בקונטרס פסק לו דמים מועטים להוסיף על מעות הללו וכו' משום דלאו אורחא דמילתא שימחול לו לגמרי בדמי הלואה דלמה יעשה כן דטוב לו שתהא בתורת משכון שיפדה מתי שירצה ובחנם פי' כן דבלאו תוספת דמים פוסק עמו להצמיתה בידו אם בא למוכרה דכשידחיק אותו מלוה ממעותיו ע " כ יהא זקוק לפדותה או למוכרה וכך הם דברי רבינו שכתב שימכרנה לו באלו הדמים או שיוסיף לו בו מעט ומ " מ הוא שוה יותר וכו' ודלא כמשמע מדברי ה " ה בפ " ז מה' מלוה דבלא הוספת דמים מעט אפי' אינו שוה יותר אסור . וכתבו עוד התוס' וכן כתב הרא " ש וא " ת ואמאי אסרי הכא והא תנן הלוהו על שדהו וא " ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים ה " ה שלי ה " ה שלו ומסתמא איירי בפחות מדמיה והכי משמע בגמרא וכו' וי " ל דשאני התם דא " ל קני מעכשיו דלא הויא הלואה ותו דהתם יכול למכור שדהו לאחר לפרוע למלוה ולעכב המותר לעצמו וכשהוא מניח לו כל השדה אינו עושה משום רבית אלא מתנת חנם הוא נותן לו אבל הכא אין יכול למוכרה אלא לו הלכך הוי רבית עכ " ל וע " ל בסי' קס " ד כתב ב " י בשם בעה " ת שאם עבר ועשה כן נקרא אבק רבית עכ " ל וצ " ע בתוס' ( ד' ס " ג ) בד " ה רבית ע " מ להחזיר דמשמע דצד אחד ברבית הוי רבית דאורייתא והא דמשכן לו בית הוי צד אחד ברבית וא " כ הוי רבית קצוצה עכ " ל ב " י ולפעד " נ דלא קשיא ולא מידי דאע " ג דלרבא דמפרש דלא פליגי ר " י ורבנן אלא ברבית ע " מ להחזיר אבל בצד א' ברבית ד " ה אסור צריך לפרש כמ " ש התוס' דלרבנן אסור מדאורייתא ולר' יהודה אסור דרבנן לית הלכתא בהא כרבא אלא כאביי דפליג עליה אע " ג דהלכה כרבא לגבי אביי בר מעי " ל קג " ם הכא כיון דרב הונא בריה דרב יהושע דהוא בתרא ס " ל כאביי דלרב יהודה צד אחד ברבית שרי לכתחילה כדמוכח בסוגיא דמשכן לו בית משכן לו שדה א " כ לרבנן נמי צד אחד ברבית אינו אלא אסור מדרבנן ותו דהתוס' גופייהו בשם ר " ת פירשו ( בדף ס " ד ) בד " ה ולא ישכור דצד אחד לא הוי לרבנן אלא אבק רבית וע " כ צ " ל דמ " ש התוס' רבית ע " מ להחזיר אינו אלא לפי' רש " י והשתא בעה " ת דכתב דהוי אבק רבית ס " ל כפי' ר " ת וכן פסק בהגהת אשיר " י מא " ז בההיא דמשכן לו בית וכו' דאם הוא שוה יותר אבק רבית הוא והכי נקטינן וע " ל סימן קס " ד אלא דצ " ע ( דבדף ס " ד ) בד " ה ולא ישכור פי' ר " ת דבהך דערכין דקאמר רבית גמורה והתורה התירה הוי כמשכנתא בלא נכייתא והא דקתני דהוי רבית גמורה ה " פ רבית גמורה היא מדרבנן ואתיא כרבנן דרבי יהודה והא דקתני כעין רבית ואינו רבית ה " פ אינו רבית אפי' מדרבנן ואתיא כר' יהודה וקשה א " כ הלא כתבו התוספות ( סוף דף ס " ה ) בד " ה לכשיהיו לי מעות דלר' יהודה נמי משכנתא בלא נכייתא אסור לפחות מדרבנן ובערכין דבתי ערי חומה הוי כמשכנתא בלא נכייתא ושרי לר " י אפילו מדרבנן וצריך לומר דאע " ג דבבתי ערי חומה הוי כמשכנתא בלא נכייתא אפ " ה משכנתא גופא בלא נכייתא אסור טפי : כתב ב " י ע " ש נ " י דאם רוצה למכרה לאחרים בדמים יתירים מדמים אלו שפסק לו רשאי אפילו הקנה לזה בקנין וכו' עכ " ל דין זה הוא תלמוד ערוך בסוף ע " ז וכתבו רבינו בח " מ סי' ר " ו ולשם נתבאר בס " ד ע " ש :
Yoreh De'ah.172.26.1 עכו " ם שמשכן קרקע וכו' שם ( ד' ע " ג ) עובדא דרב מרי בר רחל ורבא דהורה כך רבא דאין זה רבית שהישראל הראשון דר בחנם בבית ישראל השני שקנה מעכו " ם דהא השני לא מיחייב מידי לשלם לראשון אלא העכו " ם הוא שחייב לראשון ולא עדיף השני מהעכו " ם דאתא מיניה הכי משמע להדיא מפירש " י ותוספות לשם ונראה דדין זה דומה לישראל שמלוה לעכו " ם ברבית והעכו " ם עושה שליח את ישראל לשלם לישראל ראשון קרן ורבית דשרי כדלעיל בריש סי' קס " ט וכך מבואר במרדכי שמפרש כך דברי רש " י אבל הרב המגיד פ " ז מה' מלוה לא הבין כך מדברי רש " י וכתב עוד שהרמב " ן והרשב " א חולקים על פירש " י והביאו ב " י והעיקר שאין כאן מחלוקת וכך מבואר ממ " ש ב " י בסמוך בד " ה מ " כ עכו " ם שמשכן משכונו . לראובן וכו' :
Yoreh De'ah.173.1.1 כשם שיש רבית בהלואה וכו' משנה פרק א " נ ( דף ס " ה ) מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו אתה חצירו וא " ל אם מעכשיו אתה נותן לי ה " ה לך בי' סלעים לשנה ואם של חדש בחדש סלע לחדש מותר . מכר לו את שדהו וא " ל אם מעכשיו אתה נותן לי ה " ה שלך באלף זוז אם לגורן בי " ב מנה אסור ובגמרא מ " ש רישא ומ " ש סיפא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והאי כיון דלא מטי זימניה למיגבא לאו אגר נטר ליה הוא משויה הוא דהכי שוויא והאי דקא " ל אם מעכשיו אתה נותן לי ה " ה לך בי' סלעים לשנה אוזולי הוא דמוזיל גביה סיפא כיון דזביני נינהו ובעי למשקל דמי מעכשיו הלכך אגר נטר ליה הוא ואסור :
Yoreh De'ah.173.2.1 ומ " ש אפי' אם המוכר עשיר וכו' שם אמר רב פפא טרשא דידי שרי פירש " י עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן וממתין לו עד ניסן שיכראי לא פסיד אינו מתקלקל והייתי יכול להצניעו עד ניסן זוזי לא צריכנא שאני עשיר ואיני דחוק למכור כשער של עכשיו א " ל רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו דאילו הוו להו זוזי הוו שקלי כי השתא השתא דלית להו זוזי שקלי כיוקרא דלקמיה וקאמר בגמרא ( בדף ס " ח ) אמר רבא לית הלכתא כטרשי פפונאי דהיינו טרשא דרב פפא מטעמא דאמרן מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו :
Yoreh De'ah.173.3.1 בד " א בדבר ששומתו ידוע וכו' ג " ז ( בדף ס " ה ) א " ר נחמן טרשא שרי פירש " י למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש לו אם מעכשיו ה " ה לך בפחות דבהדיא פריש ליה דשכר המתנה הוא נוטל עכ " ל והתוספות ( בדף ס " ג ) בד " ה דא " ל יהיבנא כתבו דהא דאמר ר " נ התם בחלות שעוה כשנמכרין ד' בזוזא והקדים לו המעות לתת לזמן פלוני ה' בזוזא ולית ליה למוכר חלות דאסור ומ " ש מטרשא דר " נ גופיה דשרי למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש אם מעכשיו בפחות כלומר כי היכי דשרי למכור ביוקר בשביל המתנת המעות בסתם הכא נמי מותר למכור בזול בשביל הקדמת המעות י " ל כיון דאזלי הכא ד' בזוזא הוי כאילו פי' מעכשיו בפחות ואם לזמן פלוני ביותר ולפ " ז לא שרי ר " נ לקמן טרשא אלא בדבר שאין שומתו ידועה כגון פרה או טלית אבל פירות אם יצא השער אסור לעשות מהן טרשא עכ " ל וכ " כ בהגהת מרדכי דא " נ בשם הר " י א " ז כלשון התוספות וכ " כ לשם הרא " ש וז " ל היינו דווקא בפרה וטלית שאין השער שלהן ידוע אבל היכא שהשער ידוע הוי כמו קץ ואסור עכ " ל ונראה דט " ס הוא באשיר " י וצ " ל היינו דוקא בפרה וטלית שאין שומא שלהן ידוע וכו' דהלא אין שייך לומר דיצא השער אלא בפירות וכיוצא בהן שהכל שוה אבל פרה וטלית דאין פרה וטלית זו שוה לחבירו אין שייך לומר יצא השער ולפ " ז פתח הרא " ש בשומתן ידוע ומסיים בשער ידוע וכמ " ש התוס' וא " ז לאורויי דכל ששומתן ידוע כגון פלפל ושעוה אי נמי פירות לאחר שיצא השער דינן שוה . והב " י כתב דרבינו זו ואצ " ל זו קתני וכו' ולא נהירא אלא שקולין הן ולא עדיף חדא מאידך :
Yoreh De'ah.173.4.1 ומ " ש רבינו ונראה שאפי' אינו מפרש בהדיא וכו' כיוצא בזה כתב בעה " ת בשם הרמב " ן ומביאו ב " י ע " ש : כתב ב " י ע " ש בעה " ת שחכמי לוני " ל הורו דבקרקע יכול הוא למכרו ולומר לו אם תפרעני מעכשיו וכו' וכי תנן מכר לו בית או שדה וא " ל אם מעכשיו וכו' אסור דהתם דווקא כשהחזיק בו הלוקח עכשיו כדי ליתן לו עכשיו אלף דינר ואח " כ א " ל אם לגורן בי " ב מנה כו' וכתב בעה " ת ודבריהם צ " ע עכ " ל ונ " ל דהוציאו דין זה מהא דתניא התם ( סוף דף ע " ד ) היכא דבעה " ב נותן זרע אי לא ירד אריס דמצי בעה " ב לסלק לאריס כי קא נחית לבציר מהכי קא נחית אי ירד דלא מצי מסלק ליה אסור וכדלעיל בסי' קס " ב ודכוותא כשהחזיר הלוקח כדי ליתן לו מיד אלף דינר א " כ המכירה נתקיימה באלף דינר כי שקיל י " ב מנה לגורן שכר מעותיו עומד ונוטל ואסור אבל לא החזיק הלוקח ויכול המוכר לחזור ולומר לא אתנהו לך במנה אלא בק " ק אין בו משום רבית ומיהו תמיהה לי טובא דאי מתני' דמכר לו בית כו' איירי בדהחזיק תחילה ליתן לו עכשיו אלף דינר ואח " כ א " ל אם לגורן בי " ב מנה א " כ רישא דמרבין על השכר מיירי נמי בכה " ג בדהחזיק תחילה לתת לו עשרה סלעים לשנה ואח " כ א " ל שאם ימתין לפרעו חדש בחדש יתן לו בשכירותו סלע בחדש ואמאי שרי הלא רבית גמור הוא כמ " ש תלמידי הרשב " א ומביאו סוף סי' קמ " ו וכתב עלה דפשוט הוא וזה ודאי צ " ע :
Yoreh De'ah.173.5.1 בד " א במתנה בתחילת המכר וכו' אבל אם מכרן בי " ב וכו' פי' והוא לאחר גמר המכר וא " ל תן לי בפחות מיד מותר ואין בו רבית והיא תוספתא הביאה הרי " ף וכל שאר הפוסקים ואיכא למידק דאמאי קס " ד דאיכא חששא דרבית הכא באומר תן לי בפחות ומיד וי " ל דקס " ד דהו " ל כאילו הלוה הלוקח למוכר המעות שנתן לו עכשיו עד הזמן שקבע לו מתחילה עבור שנותן לו בפחות וכיוצא בזה כתב המרדכי פ' א " נ בהא דמותר למלוה למחול ללוה קצת מן החוב בשביל הקדמת הפרעון ואין בו משום רבית מטעם זה דפרישית ועי " ל דהכא בתוספתא הכי פירושא דרשאי שיאמר לו תן לי בפחות מיד דכיון שכבר נגמר המקח בי " ב השתא רשאי שיאמר המוכר תן לי בפחות ומיד ואע " פ שהלוקח לא יתרצה ליתן לו בפחות מיד אלא כמו שפסק תחילה ליתן לו י " ב לאחר זמן לא מיחזי כרבית כיון דמתחילה פסק עמו בסתם בי " ב ונגמרה המכר אבל קודם גמר המקח אינו רשאי לומר תן לי בפחות מיד דאם לא יתרצה לוקח אלא ליתן לו י " ב לאחר זמן כמו שפסק עמו מיחזי כרבית ודברי ב " י בכאן הם מגומגמים ונראה שיש בהם ט " ס ע " ש . ומ " ש דהוה כמוכר חובו בפחות וכו' . דין זה דמוכר חובו בפחות איתיה בירושלמי הביאוהו הרי " ף והרא " ש תני יש דברים שהן כמו רבית ומותרין כיצד לוקח אדם שטרותיו של חבירו ומלוותו של חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית כלומר דלא חשבינן ליה מה שנותן לוקח מעותיו לבעל השטר כאילו הלוהו עד זמן פרעון החוב עבור שנותן לו פחות מן החוב :
Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .