← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 4,053 sections
Single column Two columns
Yoreh De'ah.131.4.1 ומ " ש ואם הבית פתוח לאשפה וכו' שם בגמרא וטעמא משום דדרך אשפה לעמוד בני אדם עליה :
Yoreh De'ah.131.5.1 ומ " ש ובספר התרומות התירו בחת " ח פי' כשאין הבית פתוח לר " ה והישראל דר בעיר אי נמי אפי' פתוח לר " ה ובעיר שכולה נכרים דאסור לר " ת במפתח או חותם ס " ל לספר התרומה דבדאיכא חב " ח שרי אפי' אין פתוח לר " ה ואפי' בעיר שכולה נכרים אבל הרא " ש אסרו בפסקיו דס " ל דאף לרבי' תם אין לחלק כאן בין חותם א' לחב " ח דהיכא דלא חיישינן לזיופא דחותם אפילו חותם א' סגי והיכא דחיישינן לזיופא אסור אפילו בב' חותמות ואע " ג דבריש סימן ק " ל כתב רבי' דנוהגין להצריך לכל ב' חותמות ואין להקל כר " ת אפ " ה רבינו הביא כאן דעת סה " ת דהתיר לר " ת בחת " ח משום דס " ל דלכתחלה דוקא נוהגין שלא להקל כר " ת אבל דיעבד כדאי הוא ר " ת לסמוך עליו בשעת הדחק דהשתא לפ " ז יש לסמוך ג " כ אדברי סה " ת דמתיר אליבא דר " ת באין פתוח לר " ה ואפי' בעיר שכולה נכרים כשהוא חתום בחב " ח . ותו דכך היא ההצעה בדברי רבינו בסה " ת התירו בחת " ח והרא " ש אסר בפסקיו אבל בתשובת שאלה הסכים דבזמן הזה יש להתיר כאן בחת " ח וכסה " ת מיהו בחותם א' אף בזמן הזה אין להתיר אפי' דיעבד והכי נקטינן ודלא כמ " ש בהגהת ש " ע בסתם ויש מי שאומר שבחת " ח מותר בכל ענין ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה אבל לא בשתייה עכ " ל דאע " פ דדבריו נכונים לפי דין התלמוד שהנכרים עעכו " ם אבל בזמן הזה דכל מגע נכרי אפי' בכוונה וכל סתם יינם אינו אסור בהנאה אלא בשתייה כמו שנתבאר בסימן קכ " ג סעיף ד' א " כ כאן דאיכא ספק מגע נכרי יש לסמוך אסה " ת בזמן הזה להתיר אפילו בשתיה בחותם תוך חותם באין פתוח לר " ה ואפילו בעיר שכולה נכרים נ " ל . ומה שקשה לדברי הרא " ש בתשובה אליבא דר " ת דלפי טעמו שהתירו בזמן הזה משום דלא חיישינן לזיופא א " כ היה לו להתירו לר " ת אף בחותם א' דהא איהו גופיה ס " ל דאין לנו לחלק בין חותם א' לב' חותמות בענין זה דחששא דזיוף יתבאר בסוף סימן זה בס " ד ע " ש :
Yoreh De'ah.131.6.1 ומ " ש ואם רוכלי ישראל וכו' עוד אפילו בעיר שכולה נכרים הכל מבואר בגמרא לשם :
Yoreh De'ah.131.7.1 כתב ר " ת אע " פ שבעיר שכולה נכרים וכו' וחותמין אותו חותם בתוך חותם וכו' מותר שלא אמרו וכו' יש להקשות דמשמע מלשון זה דלא התיר ר " ת אלא בחת " ח והא ליתא שהרי ר " ת כתב להדיא שאין לנו חילוק בין חותם א' לחת " ח לענין טרח ומזייף דאי אסור בחותם א' ה " ה חב " ח והכי משמע להדיא באשיר " י ס " פ ר " י כשכתב דברי ר " ת דבתחלה היה נמנע מלשתות אע " פ שהיה חב " ח ושוב נהג בו היתר דדוקא במטהר יינו של נכרי הגדל בכרמים שלו שלא טרח בו הנכרי כ " כ וכו' אבל המוליכין יין למרחקים בטורח גדול וביציאה מרובה וגם קונהו חש לטרחו ולהוצאתו ולא מזייף עכ " ל משמע מדכתב בסתם חש לטרחו ולהוצאתו ולא מזייף ולא הזכיר תנאי זה דוקא כשהוא חת " ח אלמא דתלינן דלא מזייף כלל ואפילו ליכא אלא חותם א' ודאי דחש לטרחו ולא מזייף כלל וי " ל דרבינו סובר דהרא " ש כתב בקיצור אבל ודאי דלא נהג ר " ת בו היתר אלא כשהיה חת " ח וכמו שהוא מפורש בתוס' לשם שכתבו וז " ל אבל הכא כיון שטורח כ " כ שלוקח אותו מישראל וגם מחתימו חת " ח ונושא להשתכר בו אין לירא שיטרח ויזייף פן יפסיד טרחו ועל סמך היתר זה שתה יין שהובא מאלציריי " א בזה הענין עכ " ל אלמא דוקא בזה הענין וטעמו משום דכך היו רגילין הסוחרים לטרוח לשומרו על הצד היותר מועיל להחתימו חת " ח ובחביות מלא חשוקים ושולים כפולים מצד זה ומצד זה א " כ אם היה נשמר בענין זה כמו שהיו רגילים לא היה ר " ת מתיר כיון ששינו ממנהגם איכא פתחון פה לחשדא דזיוף אבל מדינא ודאי אין חלוק לר " ת בין חותם א' לב' חותמות דכיון דמסתמא ודאי חש לטרחו ולהוצאתו לא יזייף ועוד דאף לשון הרא " ש שכתב בקיצור ושוב נהג בו היתר וכו' משמעו גם כן שלא נהג היתר אלא בענין שהזכיר קודם זה שהיה ר " ת נמנע מתחלה לשתות היין שקונים נכרים מישראל וחותמין חותם בתוך חותם וכו' ועלה קאמר ושוב נהג בו היתר וכו' דנהג בו היתר משמע בו בענין שכתב מקודם חת " ח דוקא ולפ " ז נראה נמי הא דכתב רבינו בסמוך ע " ש הרא " ש בתשובה דכשהישראל דר בחצר אחרת ואין הבית פתוח לר " ה דכיון שנוהגים הנכרים וכו' עד נראה להתירו בחת " ח שהוא ירא לזייף וכו' דקשה טובא דכיון דלהרא " ש אליבא דר " ת אין לנו לחלק בין חותם א' לחת " ח ולא שרינן ליה הכא אלא מטעם שנוהגין הנכרים בארץ הזאת שלא לשתות מיין של ישראל וכו' א " כ ה " ל להרא " ש להתיר לפי זה אף בחותם א' אלא צ " ל אע " ג דודאי הוא דלהרא " ש מדינא יש להתיר בזמן הזה אפילו בחותם א' דכיון דאין חוששין לזייף אין חלוק בין חותם א' לחותם תוך חותם לרבינו תם אפילו הכי כיון שלא נהגו בהיתר זה דחותם תוך חותם כאן אלא על פי סה " ת ואיהו לא התירו אלא בחת " ח לכך לא הסכים הרא " ש להתירו אלא דוקא בחת " ח :
Yoreh De'ah.132.1.1 אף על פי שמגע נכרי ביין שלנו אסור בהנאה מותר ליקח דמיו מאותו נכרי שאסרו וכו' בפר " י ( דף נ " ט ) א " ר אשי האי נכרי דנסכיה לחמרא דישראל אע " ג דזבוניה לנכרי אחרינא אסור שרי ליה למישקל דמי מההוא נכרי מ " ט מקלא קלייה כך היא גי' הרי " ף והרא " ש ובספרים שבידינו הגירסא האי נכרי דנסכיה לחמרא דישראל בכוונה וכו' ואף להרי " ף והרא " ש צריך לפרש דמיירי דהיה יודע הנכרי שהיין של ישראל ונסכיה בכוונה לעכו " ם שהרי מייתי עלה א " ר אשי מנא אמינא לה עכו " ם שניסך יינו של ישראל שלא בפני עכו " ם אסור ור " י בן בבא ור " י בן בתירא מתירין משום ב' דברים א' שאין מנסכין יין אלא בפני עכו " ם ואחד שא " ל לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי ופרש " י לא כל הימנך וכו' ואע " ג דלא ס " ל כותייהו להתירו למכור לנכרי אחר מההוא נכרי מיהא שרי לאיפרועי נזקו מטעם דלא כל הימנך עכ " ל . ועוד פרש " י מההוא נכרי שרי דלאו מכר הוא ואינו נהנה מדמי י " נ אלא א " ל שפכת ייני ואבדתו ממני ודמי יין כשר קא שקיל אלמא משמע דמיירי ביודע שהיין של ישראל ונסכיה בכוונה מיהו לא מיירי בעושה להכעיס לישראל דההוא שרי אפילו בשתייה כמ " ש ב " י כאן בשם התוספות והגהת אשיר " י ונתבאר בסי' קכ " ה סוף סעיף ה' אלא שנתכוין במגעו לנסך לעבוד עכו " ם שלו ואסרו בהנאה מיהו ודאי נראה דאפי' היה סבור הנכרי שהיין שלו ונסכיה נמי אסרו בהנאה ושרי למישקל דמי מיניה דהא מ " מ קלייה ניהליה וכ " כ הרשב " א מביאו ב " י אלא שהוא ז " ל פי' הא דקאמר ונסכיה בכונה בכונת מגע דאי נגע בו שלא בכונת מגע אפילו לאחרים יכול למכרו שהרי אינו אסור וקשה לי דכיון דקאמר האי נכרי דנסכיה לחמרא דישראל ודאי בכונת מגע קאמר דשלא בכונת מגע לא שייך לומר דנסכיה וא " כ לא היה צריך לפרש בכונה אלא ודאי פי' בכונה היינו דהיינו דהיה יודע שהיה של ישראל ונסכיה בכונה ולא נקט בכוכה אלא כדי לאשמועינן רבותא דאפ " ה אסור לזבוניה לנכרי אחר דלא כאותו הזוג דמתירין אלא מיהו דמההוא נכרי שרי למישקל מיניה אבל לעולם ודאי דאפי' שלא היה יודע שהוא של ישראל שרי למישקל מיניה דהא מ " מ קלייה וכדכתב הרשב " א להדיא והכי משמע מדברי רבינו שכתב בסתם וה " נ ודלא כמשמע מדברי הרמב " ם ס " פ י " ג דדוקא כשהנכרי נתכון להזיקו לישראל ומביאו ב " י דליתא :
Yoreh De'ah.132.2.1 ומ " ש או אותו הנכרי ימכרנו וכו' כ " כ התוס' פר " י סוף ( דף נ " ז ) בד " ה לאפוקי מדרב והרא " ש ג " כ הביא דבריהם סוף דף צ' ע " ש :
Yoreh De'ah.132.3.1 ומ " ש אבל הוא אסור למוכרו וליהנות ממנו שום הנאה כלומר דהישראל אסור למוכרו לנכרי אחר שלא נסכו או ליהנות ממנו שום הנאה ליתנו במתנה לנכרי אחר או לעשות ממנו זילוף לבית המרחץ וכיוצא בזה :
Yoreh De'ah.132.4.1 ומ " ש במה דברים אמורים שהנכרי נותן לו המעות כו' כלומר הא דאסור למוכרו לנכרי אחר דוקא שהנכרי נותן לו המעות וכו' כ " כ התוס' ר " פ השוכר ( דף ס " ב ) בד " ה יאות ע " ש רבינו אלחנן ור " י ז " ל ע " ש וכ " כ הרא " ש לשם :
Yoreh De'ah.132.5.1 ומ " ש ודוקא לאחר מותרין כולי כלומר אפילו לקח הנכרי היין תחלה ואח " כ נתן דמיו לא שרי אלא לישראל אחר אבל לדידיה אסורין משום דקא מטיא ליה הנאה מעכו " ם והוא מדברי הרא " ש ר " פ השוכר ומסיק הרא " ש דאמרינן לעיל גבי מכרן וקידש בדמיהן מקודשת עכ " ל והב " י כתב כך מדעתו גם הביא דברי הר " ר ירוחם שכתב כן . ואיכא לתמוה למה לא הביאו ב " י בשם הרא " ש שמשם למד ה " ר ירוחם להורות כך וע " ל סוף סי' קמ " ד לשם הביא ב " י דברי התוס' בשם הרבינו אלחנן . ומשמע דמההוא דנכרי דנסכיה מותר ליקח דמיו אפילו לא יהיב דמיו אלא א " כ יהיב ליה ישראל חמרא ברישא כמי שרי ליקח מידו הדמים וכן כתב הר " ן ומביאו ב " י :
Yoreh De'ah.132.6.1 לפיכך ישראל שמוכר יינו לנכרי וכו' משנה בפרק השוכר ( דף ע " א ) המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין ובגמרא איתא דרב אמר למוכרי יין לנכרים שיהיו נזהרין שלא יהא נעשה י " נ כשהוא ברשות ישראל דהיינו שיקחו מהם המעות מיד קודם מדידה ואח " כ ימדדו להם דהשתא כשיהא נעשה י " נ בשעת מדידה או אח " כ ברשות נכרי הוא שהרי הישראל כבר קבל דמי היין ושוב אין היין של ישראל מקבלת דמיו ואילך ואם לא יקחו מהם המעות תחלה יאמר לנכרי מיד קודם מדידה שדמי היין יהיו הלואה גבייהו ואח " כ ימדוד להם דכשנעשה י " נ אח " כ ברשות נכרי הוא וכתבו התוספות וא " ת ולמה לא למדם להדיח כלי הנכרים או למדוד בכלי ישראל וי " ל דבכך יש לטעות כמה פעמים אבל בלקיחת מעות קודם לא יבא לטעות כיון שהיה מנהגם כן עכ " ל וז " ש רבינו כיצד יעשה כלומר כיצד ינהוג היתר שלא יבא לידי טעות כמו שאפרש בסמוך ופסק רבינו כמ " ד משיכה בנכרי קונה ומעות אינן קונות וכשמודדו לנכרי דהיינו משיכה בכלי בלא נגיעה ביין עצמו קנייה נכרי מיד והו " ל זוזי הלוואה גביה מקמי דהוי י " נ דהא לא הוי י " נ עד דנגע ביה נכרי בידו ביין לאחר שמשכו אבל אי לא פסק דמיו לא קנייה נכרי במשיכה דלא סמכה דעתיה כיון שיכול להעלות דמיו הרבה וכי נגע ביה נכרי הוי י " נ דישראל ודמיו אסורין ומה שאמר רבינו כיצד יעשה ישראל כו' כלומר כיצד יהא נוהג תמיד שלא יהיו דמיו אסורין אפילו יהא מודד בכליו של נכרי ויהא בפיו עכבת יין ואמר יקח ממנו המעות וכו' דהשתא הוי היתר בכל ענין בין שפסק עמו המדה בכך וכך בין לא פסק דכיון שנתן לו המעות במתנה אף אם לא יתן היין כלל א " כ אע " פ שימדוד לו בכליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין ונאסר אין המעות דמי י " נ ואע " פ שהמעות שנתן הנכרי לישראל הוא הרבה מדמי היין שמדד לכליו ומחזיר לו הישראל אח " כ המותר על דמי היין מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ישראל לנכרי שהרי אינו חייב להחזיר לו דבר אף אם לא יתן לו יין כלל . ובזה מתיישב מה שהקשה ב " י דבתוס' שם בד " ה שקולי זוזי כתבו וז " ל הקשה ר " ת הלא אין מעות קונות בכותי ואין לומר שהנכרים היו נותנים להם המעות במתנה דאטו בשופטני עסקינן ואומר ר " י שבשעת נתינת הדמים היו א " ל הנכרים אנו מקנים לכם המעות מעכשיו והיין יהיה שלנו מעכשיו והנכרים היו מאמינים אותם בטוב ולא היו יראים פן יגזלום ואף ע " פ שלא בא לידם עדיין עכ " ל וקשה דמאי נקט רבינו גוונא דלא שכיחא שיתנו המעות במתנה אף אם לא יתנו לו היין כמנהג שופטני ושבק גוונא דר " י דשכיחא וכתב ב " י לפרש דאף אם לא יתן לו היין אם ישפך קאמר והוא דוחק דאין הלשון משמע הכי ועוד דלפ " ז קשה דלא ה " ל לרבי' לומר שיתנם לו במתנה שהרי מכירה היא אלא שהנכרי מקנה לו המעות מעכשיו והיין יהיה שלו מעכשיו אף אם ישפך ואם לא ישפך חייב ליתן לו היין שקנה במעותיו ואין כאן מתנה אבל למאי דפרישית ניחא דר " י נקט גוונא דשכיחא בדפסק עמו תחלה המדה בכך וכך אבל רבינו נקט תקנתא אפילו היכא דלא פסק אלא שמאמין הנכרי לישראל שלא יעלה לו בדמיו הרבה ונותן לו מעותין קודם שימדוד לו השתא ודאי ליכא תקנתא אלא שיתנה עמו שיתנם לו במתנה אף אם לא יתן לו היין דהשתא אף אם יפסוק לו אחר המדידה המדה בכך וכך ויחזיר לנכרי מקצת מעות אין הדמים אסורים דמתנה הוא דיהיב ליה ישראל לנכרי כדפרישית אבל אם לא יתן לו במתנה הו " ל דמי י " נ ביד ישראל שהרי לא קנה הנכרי היין אלא לאחר שיפסוק לו המדה בכך וכך לאחר שכבר עושה י " נ ביד הנכרי ודו " ק :
Yoreh De'ah.132.7.1 ומ " ש ואם לא עשה כן ומודד לכליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין אסור וכו' שם אוקימתא דגמרא ופי' רש " י עכבת יין אוגנים יש בכליו של נכרי שמתעכב היין על פיו כטיפה או כשני טיפין מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דנכרי ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו עכ " ל ויש להקשות לר " ת דכתב רבינו בשמו ריש סי' קל " ד דסתם יינם בטל בס' כי איכא נמי עכבת יין בפיו או בשוליו אמאי לא יהא בטל בס' וצ " ל לר " ת דאיירי כשאין במשפך כדי לבטל העכבות בס' וכ " כ הרא " ש בפ' השוכר ( ריש דף צ " ה ) ע " ש :
Yoreh De'ah.132.8.1 ומ " ש ואם פסק דמי היין וכו' עד שאין בפיו עכבת יין כלל וכו' פירוש שאין בו שום טיפת יין לא בפיו ולא בשוליו דהיינו שהדיחו הכלי של הנכרי יפה קודם שמדדו לתוכו וכמ " ש הרא " ש השתא לא נאסר היין אלא לאחר שכבר משכו לרשותו נאסר כשנגע בידו ביין אבל בשעה שמשך הכלי עם היין והישראל רואהו שלא נגע ביין בשעת משיכה לא נאסר א " כ אין הדמים דמי י " נ שכבר היו הדמים הלואה גבי הנכרי משעת משיכה כשקנה היין מקמי דהוי י " נ וכן פירש ב " י דלפיכך אמר כלל לכלול גם שוליו ומהרש " ל הקשה דלפי זה לא הו " ל למימר בפיו אלא הכי הו " ל למימר שאין בו עכבת יין כלל אלא ודאי אפיו אמר שאין בו עכבת יין כלל אפי' טפה אחת או טופח ע " מ להטפיח עכ " ל . ולי נראה עיקר כמו שפי' ב " י ואין ה " נ דלא גרסינן בפיו והכי איתא באשיר " י שכתב ובמודד לתוך כליו של ישראל או לתוך כליו של נכרי שהדיחו דלית ביה עכבת יין עכ " ל ועוד ראיה דרבינו כאן בהך בבא כתב כסתם דאם פסק ואח " כ מדד בין בכליו של ישראל בין בכליו של נכרי מותר משמע בין עומד בחצרו של נכרי או תופס אותו בידו ובין שהכלי עומד בחצרו של מוכר ואח " כ משכו נכרי לרשותו לעולם מותר א " כ בע " כ צריך לפרש דאין שם עכבת יין כלל לא בפיו ולא בשוליו אבל אם לא היה עכבת יין בפיו אבל בשוליו היה עכבת יין לא היה מותר אא " כ עומד כלי של נכרי בחצירו או תופס אותו בידו כמ " ש בבבא שאחריה אלא צריך לפרש דפיו לאו דוקא אלא נסמך על מ " ש לשון כלל או ט " ס הוא וצ " ל שאין בו עכבת יין כלל וכמ " ש האשר " י :
Yoreh De'ah.132.9.1 ומ " ש יש בו עכבת יין בשוליו וכו' שם אסיקנא י " נ לא הוי עד דמטא לארעיתיה דמנא דאלמא דבדמטא לארעיתיה דמנא הוי יי " נ ואי דלית ביה עכבת יין כלל אף בשוליו אפילו מטא לארעיתיה דמנא לא הוי יי " נ דאע " ג דלא הודח הא קי " ל כליו של נכרי שלא הודח אינו אסור אלא בשתיה כדלעיל סי' קכ " ו ס " ד אלא בע " כ איירי שיש בו עכבת יין בשוליו . והקשה ב " י דהא בגמרא לא קאמר דבמדד לכליו של נכרי העומד בחצרו או תופס אותו בידו דמותר אלא למ " ד נצוק אינו חבור אבל למ " ד נצוק חבור אסור דכיון שיש עכבת יין בשוליו נאסר כל היין בהנאה מטעם נצוק חבור ומאחר דהרא " ש תופס עיקר נצוק חבור וכך הוא דעת רוב פוסקים לא הו " ל לרבינו לסתום דבריו כנגדם עכ " ל וצריך לבאר דבריו דס " ל לב " י הא פשיטא מדכתב רבינו דבמודד בכליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין דבדיעבד שרי כשמוכרו לנכרי חוץ מדמי י " נ שבו א " כ כאן שאין בו עכבת יין כלל משמע דמותר לגמרי אפילו לכתחלה ולכן הקשה הלא כיון דקי " ל נצוק חבור אסור ודאי לכתחלה ובדיעבד נמי צריך למוכרו לנכרי חוץ מדמי יי " נ שבו ולפעד " נ דיש ליישב דרבינו כתב כאן ע " פ מסקנתו בסי' קכ " ו כהר " ם מרוטנבור " ק דבהפסד מרובה לא אמרינן נצוק חבור בדיעבד ושרי לגמרי דא " צ למכרו לנכרי חוץ מדמי יי " נ שבו אלא מותר אף בשתיה הלכך מתיר כאן אף בשתיה בדיעבד כשהכלי עומד בחצרו של נכרי או תופס אותו בידו דמסתמא ודאי איכא הפסד מרובה כשיהא נאסר כל היין שמדד לנכרי אף בהנאה ומ " ש ב " י ביישוב שלו דבסתם יינם לא אמרינן נצוק חבור אלא לאסרו בשתיה אבל אינו אסור בהנאה ואמר שזו היא דעת הרשב " א ורבינו שרא ליה מאריה דכבר התבאר דליתא להאי פירושא לדעת רבינו והרשב " א כמו שהארכתי בזה בסימן קכ " ו בס " ד ע " ש היטב אלא העיקר כדפרי' :
Yoreh De'ah.132.10.1 ומ " ש ואם הכלי בחצרו של מוכר וכו' פירוש דקי " ל כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח אא " כ דא " ל מוכר זיל חני וכמו שנתבאר בח " מ סימן ר' בס " ד ולכך כתב ב " י :
Yoreh De'ah.132.11.1 היה הנכרי מודד וכו' כ " כ הרשב " א בת " ה הארוך והקצר בית ה' סוף שער ב' דר " ח והראב " ד פירשו משנתינו דפסק עד שלא מדד דמיו מותרין בשמדד הנכרי לעצמו וכשמשך או הגביה הנכרי תחלה כדי לקנות היין שבתוכו קודם שימדוד דקנאו וי " נ לא הוי עד שימדוד ויערה דחכמים גזרו בכחו של נכרי ואסרו מאי דנפיק לבראי אבל לא הגביהו תחלה לקנותו בהגבהה אע " פ שהגביהו בשעה שהוא מודד לא קנה היין לפי שאותה הגבהה לא היתה לדעת קנייה אלא לידע כמה מדות יש בו ונעשה יי " נ ברשות ישראל ואסור וסובר רבינו דאע " פ שרש " י פירש משנתינו בשמדד ישראל מודה הוא דלענין דינא מה שפי' ר " ח והראב " ד דבמדד נכרי נמי דמיו מותרין כשהגביהו תחלה לדעת קנייה הלכתא היא אלא שכתב דאע " פ שלא הגביהו תחלה לדעת קנייה נמי שרי בדיעבד להרא " ש דכחו בכוונה מאי דנפק לברא שרי בהנאה כדכתב בסימן קכ " ה :
Yoreh De'ah.132.12.1 מדד עד שלא פסק וכו' משנה שם מדד עד שלא פסק דמיו אסורין ומ " ש רבינו אע " ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יין נראה דקשיא ליה לרבינו דלפי משמעות אוקימתא דתלמודא דרישא דפסק עד שלא מדד דמיו מותרין מיירי במדדו לכליו של ישראל ואפי' לכליו של נכרי שאין בו עכבת יין כלל ומשכו הנכרי ואם יש בו עכבת יין בשוליו ולא בפיו והכלי עומד בחצרו של נכרי או תופס אותו בידו ג " כ דמיו מותרין אם כן סיפא דמדד עד שלא פסק דמיו אסורין מיירי ודאי בגוונא דרישא והא ודאי דכשמדד לכליו של ישראל או לכליו של נכרי ואין בו עכבת יין כלל אע " ג דמשכו הנכרי לא נאסר היין אפי' מדד ולא פסק ואמאי דמיו אסורין בע " כ צריך לפרש דסיפא מוקמינן לה במדדו לכליו של נכרי ויש בו עכבת יין בשוליו והכלי עומד בחצרו של נכרי או תפסו בידו דאם פסק ואח " כ מדד תנא רישא דמיו מותרין ותנא סיפא דבהא מדד ואח " כ פסק דמיו אסורין דלא קנייה נכרי ליין לא מכי מטא לאוירא ולא מכי מטא לארעיתיה דכיון דלא פסק לא סמכא דעתיה והשתא כיון שנעשה יי " נ מכי מטא לארעיתיה דאיכא עכבת יין בשוליו ברשות ישראל נעשה יי " נ דמי יי " נ קא שקיל ואסור ולפ " ז קשיא ליה לרבינו הלא אין כאן אלא תערובת של סתם יין וקי " ל דמוכרו לנכרי חוץ מדמי יי " נ שבו ואמאי קתני מדד עד שלא פסק דמיו אסורין בדיעבד וקאמר רבינו דה " ט דאסור לגמרי בהנאה משום דקרוב הדבר דלאחר שמדדו הישראל ומשכו הנכרי לרשותו נגע הנכרי ביין עצמו והיינו דפירש " י במשנה דכשהישראל מדדו ומשכו הנכרי לרשותו ונכרי לא קנייה במשיכה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכא דעתיה הלכך כי נגע ביה הו " ל יי " נ דישראל עכ " ל ומפרש רבינו דהיינו לומר דחיישינן שמא נגע והרב ב " י במ " כ הבין דמ " ש רבינו מדד עד שלא פסק קאי אמ " ש קודם זה היה הנכרי מודד וכו' והאריך בדבריו ושרי ליה מאריה דהא הך בבא שכתב רבינו כאן היא סיפא דמתני' ולפרש " י אף במדד ישראל נמי דמיו אסורין וכדפרי' . ומהרש " ל כתב בהגהותיו וז " ל מ " ש אע " ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יין וכו' יש להקשות מאי קשיא ליה דילמא אה " נ הא דדמיו אסורין היינו לכתחילה אסורין ובדיעבד נמי שרי למכרו לנכרים חוץ מדמי יי " נ שבו כדכתב גבי פסק עד שלא מדד ומדד לכליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין דאסור לכתחילה ובדיעבד מכרו לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו ולא קשה מידי כי משמעות לשון המשנה מדד ולא פסק דמיו אסורין סתמא קתני אסורין ומשמע אסור הכל אף בדיעבד ואין לו היתר למכרו לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו והא דכתב לעיל היכא דפסק ומדד לתוך כליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין דאסור וכתב עלה ומיהו בדיעבד מותר וכו' אין זה פירוש לשון המשנה דתני אסור אלא אוקימתא דתלמודא היא דמוקי להא דרב שהזהיר למוכרי יין של ישראל לנכרים שיקבלו המעות מיד נכרי קודם המדידה דאלמא דאי לאו הכי אסור מוקמינן לה דמיירי שמודד לתוך כליו של הנכרי שיש בפיו עכבת של יין ופריך עלה תלמודא והא קי " ל כרשב " ג דאמר ימכר לנכרים חוץ מדמי יי " נ שבו ומשני מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב הלכה כרשב " ג חבית בחבית אבל לא יין ביין השתא למאי דאנן קי " ל כרשב " ג אף ביין ביין דלא כרב צריכין אנו לפרש טעמא דמתניתין במדד עד שלא פסק דמיו אסורין דמשמע אסור לגמרי ולא יועיל למכרו לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו דהיינו טעמא דחיישינן שמא נגע בו אחר שמשכו עכ " ל :
Yoreh De'ah.132.13.1 פועלים ישראלים וכו' משנה פרק השוכר ( דף ע " א ) אומנין ישראל ששלח להם נכרי חבית של יי " נ מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה אם משנכנסה לרשותן אסור וכתב הרא " ש פי' שקבלה בשכרו אבל בהכנסתו לרשותו לא נאסר שאין חצרו של אדם קונה לו בע " כ עכ " ל ולכן כתב רבינו אם קודם שזכו בו א " ל תן לנו דמיו מותרין ואם לאחר שזכו בו וכו' כלומר בהכנסתן לרשותן לא נאסר אלא אם כן שזכו בו וקבלו בשכרו וב " י כתב כך בשם ה " ר ירוחם ואיכא לתמוה הלא מדברי הרא " ש הוא ולמה לא הביא דברי הרב והביא דברי התלמיד :
Yoreh De'ah.132.14.1 מי ששכר פועלים נכרים וכו' ברייתא ריש פרק השוכר ( דף ס " ג ) דבאומר ואני פורע דמי איסורא קא פרע והוי איהו לוקח האיסור ומאכילן ואוקמה רב פפא כגון שהקדים בעה " ב דינר לחנוני קודם ששלח אצלו פועליו דמיד נקנה היין נסך לבעה " ב ומדבעה " ב קאכלי ואיסורא דידיה הוא ומ " ש אבל לא הקדים וכו' לכאורה משמע מדקאמר בהך אוקימתא אע " ג דמשתעבד ליה כיון דלא מייחד שיעבודיה לא מיתסר אלמא דאי מייחד שיעבודיה אע " פ שלא הקדים לו דינר אסור דהוי כאילו נתנו לו וזהו דעת יש אומרים והכי משמע ליה להרשב " א מדברי הרמב " ם ותימה דא " כ למה ליה לרב פפא למימר כגון שהקדים לו דינר הוה ליה לאשמועינן רבותא ולמימר כגון דמייחד ליה שיעבודיה אלא ודאי דליכא איסורא אלא בשהקדים לו דינר והא דקאמר מעיקרא כיון דלא מייחד שיעבודיה לא מיתסר להקדמת דינר קורא מייחד שיעבודיה וכאילו אמר כיון דלא הקדים לו דינר לא מיתסר דבהקדמת דינר הוא דמייחד לשיעבודיה גם דברי הרמב " ם מבוארים כך לפע " ד שהרי כתב הנותן דינר לחנווני נכרי ואמר לפועלו הנכרי לך ושתה וכו' שזה כמי שקנה לו יין נסך והשקהו אבל אם א " ל אכלו ושתו בדינר זה או שאמר להם אכלו ושתו עלי מן החנווני ואני פורע אע " פ שנשתעבד הואיל ולא נתייחד שיעבודו הרי זה מותר וכו' דמשמעות לשונו כפי פשטו אינו אלא לומר דכיון דלא נתן הדינר לחנווני כמו שכתב בתחלת דבריו א " כ לא נתייחד שיעבודו ועוד הקשה הרשב " א על היש אוסרין דייחוד זה ודאי אינו מעלה ואינו מוריד דנכרי אינו קונה דינר כיון דלא משכו דינר לרשותו ולפעד " נ דקושיא זו יש לדחות ולומר דאע " ג דמדינא לא קנה הדינר אפ " ה מדרבנן עשאוהו כאילו קנאו דכיון שיחדו לשיעבודיה והדינר בעין ביד בעה " ב מתחזי כאילו בעה " ב לוקח האיסור ומאכילן אבל מה שכתבתי אין לדחות והכי נקטינן דלא כיש אוסרין וכ " פ בש " ע :
Yoreh De'ah.132.15.1 כתב הרשב " א הא דאסור וכו' ואינו נראה וכו' עי' בב " י הביא מ " ש הרשב " א בת " ה הארוך וטעמו ונימוקו עמו ואולי ראה רבינו דבריו הארוכי' לא היה כותב ואינו נראה והכי נקטינן לקולא בזה כהרשב " א ולא כרבינו וכן פסק בש " ע . כתב ב " י בשם ארחות חיים כשמזמין נכרי אצלו רשאי לומר לעבדו ולשפחתו לכו וקנו יין לאלה הנכרים שכיון שהוא אומר לקנות בעבורם נמצא שהיין אינו שלו עכ " ל וכ " כ בהגהה ש " ע והכי פירושו שנותן לעבדו ולשפחתו דינר שיקנו לאלה הנכרים דמזכה לנכרים הדינר על ידי עבדו והוא נעשה שליח לקנות היין בעבור הנכרים ומשמע אבל אם א " ל בסתם קנה יין כך וכך אין העבד קונה את היין אלא לבעה " ב ואסור . ונראה דמ " ש לעבדו ולשפחתו דוקא נקט עבדו ושפחתו אבל אסור לומר כך לישראל אחר דרוצה בקיומו של י " נ עד שיעשה שליחותו לנכרי וה " א להדיא בסימן קל " ג ס " ה בדין מוזג לנכרי בחנם ע " ש :
Yoreh De'ah.132.16.1 יש מקומות וכו' מימרא דרב פרק השוכר ( דף ע " א ) ופירש " י ור " י בתוס' שם :
Yoreh De'ah.132.17.1 ומ " ש אבל אם א " ל היה במקומי וכו' שם ומשמע דבא " ל היה במקומי לא פליגי דבין לרש " י ובין לר " י אפי' היה יכול הישראל לפייסו בדבר אחר מ " מ כיון שא " ל היה במקומי ליתן למלך אסור והקשה הרשב " א עול תחתי אמאי מיתסר הלא בפועליו מותר לומר לחנווני עול תחתי ואינו אסור אלא במקדי' לו דינר ותירץ הראב " ד דהתם בשעת הפרעון כבר שתו הפועלים יין אבל הכא היין עדיין באוצר . והרמב " ן תירץ דה " נ במקדים לו דינר כי התם . עי " ל דגבי פועלים אין חייב ליתן יין דוקא שכן דרך בעה " ב לפרעם במעות אבל במנת המלך שחייב לו יין ממש אלא שפעמים שלוקח מעות הלכך כשא " ל עול תחתי לאוצר והוא פורע יין הו " ל כאילו קנהו ובמצותו נתנו לאוצר עכ " ל ומדברי התוס' נראה קצת כתירוץ האחרון שהרי כתבו דבאומר מלטני מן האוצר אפי' לא מצי לסלוקי בזוזי אלא בי " נ ואפילו הקדים לו דינר שרי כיון שאינו מצוה לו לפרוע יי " נ ולא דמי לפועלים משום דהוא מקדים ליה דינר בשביל שיתן מיי " נ לפועלים אבל הכא קא " ל שיסלקנו במעות אם יוכל הלכך לא חשיב כפורע חובו מיי " נ אבל כי א " ל עול תחתי הוי כמו שא " ל פרע למלך תחתי כמו שאני חייב לו יין ונמצא פורע חובו מיי " נ ואפילו לא הקדים דינר אסור מטעם דפי' עכ " ל וקשיא לי טובא דאם כן גבי פועלים שא " ל צאו ואכלו ואני פורע דהו " ל כמו עול תחתי לאוצר כיון שא " ל לחנווני שיתן להם מזונות מה שהוא חייב לפועליו אפי' לא הקדים לו דינר כמי ליתסר וצ " ל דאע " פ שהוא חייב לפועליו מזונות לאכול ויין לשתות מ " מ מאחר שלא אמר לחנווני בפירוש ליתן להם יין ואם היה רוצה נותן להם מעות והן לוקחין לעצמם שכן דרך בעה " ב עם פועליו למלטני מן האוצר דמיא ולא מיתסר אלא כשהקדים לו דינר דהשתא כיון שדעת בעה " ב שיתן להם מיי " נ אע " פ שלא אמר כך בפירוש חל השיעבוד על הדינר כיון שהקדים הדינר ליד החנווני ויחד לו שיעבודו והוי כמי שקנה ממנו יין ואומר ליתנו לפועליו משא " כ באומר מלטני מן האוצר דאפילו הקדים לו דינר דבנכרי שאינו חנווני מוכר יין איירי כמ " ש ה " ר ירוחם ני " ז ח " א ואינו כפורע חובו ביי " נ דהא סתמא קאמר מלטני הרי נראה שהתוס' תופסים תירוץ האחרון וצ " ע דרבינו בא " ח סי' ת " נ כתב שאסור לומר לנכרי בפסח צא ואכול ואני פורע ומ " ש מיי " נ דאינו אסור אלא בהקדים לו דינר ואפשר דרבינו מדמה מה שחייב לנכרים עבדיו ומשרתיו ליתן להם מזונות ממש למנת המלך שחייב ליתן לו יין ממש דכי היכי דבמנת המלך אם א " ל עול תחתי לאוצר אפי' לא הקדים לו דינר אסור ה " נ גבי עבדיו ומשרתיו באומר צאו ואכלו ואני פורע דעול תחתי הוא ולא דמי לפועליו שאם רצה ליתן להם מעות והן לוקחין לעצמן שכן דרך בעה " ב עם פועליו אבל עבדיו ושפחותיו חייב להם מזונות ממש ובתשובה הארכתי ועיין בא " ח סימן ת " נ :
Yoreh De'ah.132.18.1 והא דדמי יי " נ אסור דוקא בישראל וכו' בר " פ השוכר בעיא דאיפשטא דמי עכו " ם ביד נכרי מותר וכתב הרא " ש דהא דאמרינן לעיל דמי עכו " ם ביד נכרי אסור כתב ר " ת היינו שמכרה לקנות בדמיה צרכי ע " ז ונשארו המעות באיסורם ע " כ ומביאו ב " י ונראה דאין רצונו לומר דהדבר ידוע שמכר לקנות בדמיו צרכי עכו " ם אלא אפילו אינו ידוע אלא דיש לחוש שמכרו לקנות בדמיו צרכי עכו " ם נמי אסור דלא שרי אלא כדתניא ישראל שהיה נושה מנה ביד נכרי וכו' דידוע שמכר עכו " ם כדי לפרוע חובו כדקתני והיה מוכר עכו " ם ויי " נ ומביא לו חובו דמשמעות הלשון דמיד לאחר שמכר מביא לו חובו הרי ידוע דלא מכר אלא כדי לפרוע חובו דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדהביא מיד לאחר המכירה ופרע לישראל חובו ואצ " ל היכא דא " ל המתן וכו' דידוע טפי שלא מכר אלא לפרוע חובו ואינו אסור אלא משום דרוצה בקיומו אבל אם יש לו ערב לפי' ר " י א " נ אין בידו לנוגשו לפי' הראב " ד שרי בא " ל המתן דהדבר יותר ידוע בא " ל המתן דלא מכר אלא כדי לפרוע לו חובו כדפי' ומשום הכי הביא רבינו פר " י ופי' הראב " ד לאורויי דלא שרי אלא בידוע דומיא דא " ל המתן וכיוצא בו כגון שבא להתגייר וכ " כ רבינו להדיא בסימן קמ " ד ע " ש ועיין עוד בסוף סימן קמ " ט .
Yoreh De'ah.133.1.1 כשם שאסור למכור סתם יינן וליהנות בו כך אסור להשתכר בו וכו' איכא למידק דהך דשכרו משנה היא ( דף ס " ב ) ר " פ השוכר את הפועל לעשות עמו בי " נ שכרו אסור ובגמרא איבעיא להו שכרו לסתם יינן ופשטינן דכי " נ דמי ואסור והך דמכירה והנאה הוא משנה פרק אין מעמידין אלו דברים ש " נ אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ ש " נ וכו' וכיון דאידי ואידי מתניתין היא אמאי תלי ליה רבינו דין שכרו במכירתו והנאתו ואמר כשם שאסור למכור וכו' וז " ל הרשב " א בת " ה הארוך ( דף קל " ח ) כדרך שאסרו סתם יינם בהנאה כך אסרו שכרו דתנן השוכר וכו' ואפשר שזאת היא גם כן דעת רבינו דלפי דאיסור הנאה דסתם יינם היא משנה פרק א " מ ואיסור הנאה דשכרו בסתם יינן בעיא דאיפשיטא לכך אמר כשם שאסור למכור סתם יינן וליהנות בו דמתני' היא כך אסור להשתכר בסתם יינן אע " ג דלאו מתניתין היא אבל העיקר נ " ל דס " ל לרבינו אע " פ שאינו מפור' גבי שכרו החילוק בין הקדים שכרו קודם שעשה מלאכה בסתם יינם ובין הקדים המלאכה לשכרו אפ " ה כשם שבמכירתו איתא בגמרא דאיכא לחלק בהכי כמבואר בריש סי' קל " ב ה " נ בשכרו איכא חילוק זה וכשם דבמכירה כשהנכרי נתן לישראל המעות מקודם שיתן לו הישראל היין אסור ליהנות בדמיהן בין הוא עצמו בין ישראל אחר משום קנסא ולא שרי אלא בלקח הנכרי היין מישראל תחלה ואח " כ נתן המעות אז שרי לישראל אחר דוקא ולא לעצמו ה " נ בשכרו אסור לו לעצמו בכל ענין ולא שרי אלא לישראל אחר ודוקא בנתן הנכרי שכרו תחלה ואח " כ עשה מלאכה אז שרי לישראל אחר והב " י הביא ע " ש א " ח דשכרו שרי לאחר וטוב ליתנו לעניים ולהרמב " ם אסור בין לו ובין לאחרים עכ " ל אבל דעת רבינו נראה כדפרי' דלו אסור בכל ענין ולאחרים אינו אסור אלא בהקדים המלאכה לקבלת שכר אבל הקדים שכרו ואח " כ עשה מלאכה שכרו מותר לאחר דלא קנסינן כולי האי אף לאחרים וכל זה דוקא בזמן שהיו הנכרים מנסכין לעכו " ם אבל בזמן הזה שכר סתם יינם מותר אפי' לעצמו כמו שנתבאר בסימן קכ " ג וכן כתב בהגהת ש " ע :
Yoreh De'ah.133.2.1 כיצד נטל מעות וכו' שם בגמרא ריש פרק השוכר איתא בעובדא דההוא גברא דיהבי ליה חיטי באגריה דא " ל רב חסדא זיל קלינהו וקברינהו בבי קברי וס " ל לרבינו דכיון דהטעם כדי שלא יבא שום אדם ליהנות ממנו ה " ה דשרי בהולכה לים המלח או לנהר היכא דאיכא ים או נהר ורב חסדא לא אמר לההוא גברא דליקלינהו ולקברינהו בבי קברי אלא בדוכתא דליכא ים ולא נהר אבל היכא דאיכא ים ונהר ודאי מהני כי היכי דמהני בעכו " ם עצמה כדלקמן בסימן קמ " ב וכן הא דקאמר רבינו נטל מעות שוחק וזורה לרוח או מטיל לים הוא נלמד מעכו " ם עצמה דמהני בכך כ " ש בשכר של י " נ וסתם יינם וכ " כ הרשב " א בת " ה . ומ " ש אפי' לקח לו בשכרו קרקע כך כתב הרשב " א ודה " א בירושלמי :
Yoreh De'ah.133.3.1 השכיר לו חמורו וכו' שם במשנה ר " פ השוכר :
Yoreh De'ah.133.4.1 ומ " ש נשכר לו להעביר לו חביות ממקום למקום וכו' שם משנה ואוקימתא דרבא בגמ' ומ " ש שכר אותו חבית אסור והשאר מותר נראה דמותר לקבל השכר אפילו לכתחילה אבל שכרו להעביר לו ק' חבית בק' פרוטות וכו' כל שכרו אסור אפי' אם קבלו מידו נמי אסור : ומ " ש הראב " ד מיהו יש לו תקנה וכו' לאו אהיכא שכבר קבלו מידו דיעבד דוקא קאמר דיש לו תקנה אלא אפי' לא קבלו עדיין נמי קאמר דיש לו תקנה דיוליך אותו הנאת חבית לים המלח והשאר מותר לקבל אפי' לכתחלה דכך לי אם יוליך הנאה לנהר קודם קבלה כמו לאחר קבלה והכי מוכח מהך דממשכנין אותו מנכסיו דשמעינן מינה דאף קודם שיעשה לו הנכרי טובת הנאה כנגד קבלת שכרו מהני הא דממשכנין אותו מנכסיו דהו " ל כאילו הוליך ההנאה לנהר ולהרמב " ן דאין לו תקנה ג " כ אין חילוק בין יוליך לנהר קודם קבלת השכר בין לאחר קבלת השכר לעולם כל השכר אסור והכי משמע להדיא בת " ה הארוך ( דף קל " ח ):
Yoreh De'ah.133.5.1 וכתב הרשב " א דוקא שיש ביניהם שוה פרוטה משכר י " נ וכו' כלומר דשכרו אסור להראב " ד כדאית ליה דאיכא תקנה ע " י הולכה לים המלח ולהרמב " ן כדאית ליה דליכא תקנה על ידי הולכת הנאה לים המלח דוקא שיש ביניהם שו " פ משכר י " נ וכו' וטעמו ונימוקו בת " ה הארוך מביאו ב " י :
Yoreh De'ah.133.6.1 וכתב עוד אפי' היה עושה עמו בחנם ממשכנין אותו מנכסיו כנגד שכרו ירושלמי הביאו הרשב " א בת " ה הארוך ( ד' קל " ח ) וטעמו דכיון דאין ספק שהנכרי יעשה לו טובת הנאה כנגד שכרו על כן ממשכנין אותו מתחלה מנכסיו כנגד שכרו כדי שלא יגיע לו שום הנאה מהנכרי כשיעשה לו טובת הנאה שהרי יצא לו הנאתו בהפסדו שמפסיד מנכסיו עכשיו . ומ " ש ורוצה הוא בקיומו ואסור שם ר " פ השוכר סוף ( דף ס " ג ודף ס " ד ) דרוצה בקיומו די " נ ודעכו " ם אסור וכתב הר " ן בשם רש " י דהיינו משום דכיון דישראל מצווה לבטל עכו " ם אסור לו להיות רוצה בקיומה עכ " ל ומביאו ב " י : שכרו לשבור לו חביות של י " נ וכו' שם סוף דף ס " ג בעיא דאפשיטא כל למעוטי תפלה ש " ד :
Yoreh De'ah.134.1.1 יין נסך גמור וכו' משנה ר " פ השוכר ריש ( דף ע " ג ) י " נ אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים במים בכל שהוא יין במים ומים ביין בנ " ט . וכתבו התוס' פר " ת דוקא י " נ ממש וכו' וז " ל הרא " ש ר " ת היה אומר דוקא בי " נ וכו' וכן נמצא בתשובת הגאונים בכתב יד רבינו יוסף טוב עלם ומלשון י " נ אין לדקדק וכו' משמע מדכתב ר " ת היה אומר אלמא דאח " כ חזר בו וכ " כ המרדכי והגהת אשיר " י שם שר " ת לא סמך על מה שפסק דסתם יינם או מגע נכרי בששים לא לו ולא לאחרים אם לא בהפסד מרובה דהתורה חסה על ממונן של ישראל ומשמע נמי מדכתב ומלשון י " נ אין לדקדק וכו' דהבין הרא " ש דר " ת והגאונים דקדקו לפרש כך מדתנן י " נ אסור ואוסר בכל שהוא ולא תנן סתם יין ש " נ אסור ואוסר בכל שהוא והשיגו עליו דמלשון י " נ אין לדקדק וכו' ולכן כתב רבינו ואין דעת שאר מפרשים כן אלא אוסר בכל שהוא כיי " נ גמור דרומז על מ " ש הרמב " ם והרא " ש והרשב " א דסתם יינם אוסר במשהו ולכן לא דקדק רבינו לומר ר " ת היה אומר כיון דדעתו בטלה כנגד שאר מפרשים מיהו התוס' כתבו בשם ר " י דוקא בזמנם שהנכרים בקיאין בטיב עכו " ם החמירו בסתם יינם לאוסרו כי " נ ממש אבל בזמן הזה לא עכ " ל וכ " כ בהגהת אשיר " י דראבי " ה בשם רשב " ם פסק דלדידן בטל בס' עכ " ל ונראה דאע " פ דרבינו כתב כאן בסתם שאין דעת שאר מפרשים כן היינו דוקא בדוכתא דידעי בטיב עכו " ם או למאן דלית ליה הך סברא לחלק בין בזמן הזה לזמן חכמי התלמוד אבל גם הוא מודה למנהג שנהגו בזמן הזה להקל מטעמא שאין הנכרים בקיאין בזמן הזה בטיב עכו " ם כמ " ש בריש סימן קכ " ג ע " ש ולא היה צריך רבינו לפרש זה בכל מקום דנסמך על מ " ש בתחלת ה' יין נסך ועוד כתב ב " י ומהרש " ל דאף לדעת שאר מפרשים אינו כי " נ גמור אלא לענין זה שיהא אוסר במשהו כי " נ גמור אבל ודאי רשאי למכרו לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו וכדכתב בסמוך דבסתם יינם אפילו נתערב גוף היין ביין יש לו תקנה להתירו בהנאה ע " י הולכת הנאה לים המלח וכו' ופשוט הוא . ולענין הלכה נקטינן דבטל בס' וא " צ הולכה לים המלח או למוכרו לנכרי חוץ מדמי י " נ שבו אלא מותר אפי' בשתייה וכמ " ש המרדכי וז " ל מצאתי בתשובה בזמן הזה דאין בקיאין בטיב עכו " ם אין לנו לאסור סתם יינם במשהו יותר מחלב ודם עכ " ל ואע " פ דבהגהת מיימונית אוסר נ " ל דחומרא יתירה היא שהרי ר " ת התיר אפי' בימיהם בס' א " כ בזמן הזה דסתם יינם שרי בהנאה לכ " ע פשיטא היא דבטל בס' ומותר אף בשתייה :
Yoreh De'ah.134.2.1 ומ " ש וה " מ במערה מגיגית וכו' טעמו דפסק כרב דימי א " ר יוחנן שם ( דף ע " ג ) דבמערה י " נ מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל וכתב הרא " ש דמדנקט חבית אלמא דוקא חבית אבל מגיגית דנפיש עמודיה טפי לא אמרינן קמא קמא בטיל וכתב עוד דמותר אפילו בשתייה דלא כפירש " י דאינו מותר אלא בהנאה דלא אשכחן בטול לחצאין וכתבו התוס' וכ " כ הרא " ש ע " ש ר " ת דלא אמרינן קמא קמא בטיל לעולם אלא בטל עד שיפול מן היין כ " כ שלא יהא בהיתר ס' לבטל יין האסור אבל אם נפל היתירא לגו איסורא חמיר טפי דאמרינן ההיתר שנפל קמא קמא בטל ונאסר ואפי' נתרבה ההיתר ויש בו ששים לבטל האיסור אסור בי " נ משא " כ בשאר איסורין וכן במערה מגיגית אוסר אפי' איכא ס' בהיתר והיינו משום חומרא די " נ משאר איסורין וכך הם דברי רבינו ומיהו אין זה אלא מין במינו כגון יין ביין ומים במים אבל יין במים ומים ביין בנ " ט לעולם כמו שיתבאר בסמוך ומ " ש בשם פרש " י טעמו דפסק כרבי יצחק ורבין דמחמרי טפי מדרב דימי והרא " ש לשם השיג על פירושו ע " ש ומביאו ב " י וכל זה לדינא דגמרא אבל בזמן הזה נהגו היתר בדאיכא ששים אפילו לשתותו ונתבאר בסמוך ס " א :
Yoreh De'ah.134.3.1 וי " נ שנתערב במים אוסר בנ " ט משנה שם הבאתיה ריש סימן זה ומ " ש י " מ דהיינו בששים כמו בשאר איסורין . פי' דכי היכי דפי' בנ " ט שאמרו חכמים בשאר איסורין ר " ל בששים הכי נמי הכא כך פירושו בס' ודעת הראב " ד הוא מדקאמר תלמודא התם משמיה דרבי יוחנן ב' כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה ומזגן ועירבן רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו ופירש " י כשמזגן במים לפי כח היין ויש במים שבשניהם כדי לבטל את התרומה ברוב עכ " ל ופי' לפירושו למאי דקי " ל כל חמרא דלא דרא על חד תלתא מיא לא הוי חמרא א " כ במים שבשניהם שמזגן לפי כח היין דדרא מן הסתם על חד תלתא מיא אם אתה רואה לסלק את החולין כמי שאינו השאר שהיא התרומה מים שבשניהם שהם ששה חלקים מן היין של תרומה רבים עליו ומבטלין אותו וטעמא דמילתא כי חלק אחד מן היין שקול כשלש חלקים מן המים שמזגו בהם כי הם לפי כח היין וא " כ בששה חלקים במים מן היין בטל היין של תרומה ברוב מים שהרי כח של המים עכשיו הוא שקול כשני כוחות מן היין השתא נמשך לפי זה דפי' בנ " ט ששנינו גבי י " נ במים ג " כ כך פירושו שאם אין במים ו' חלקים מן היין נותן בו טעם ואינו בטל אא " כ דאיכא במים ששה חלקים מן היין ומשמע מדברי רבינו מדכתב דברי הראב " ד ור " י במסקנתו אלמא דכך הלכה וכן הוא דעת הרשב " א בת " ה ובתשובה ומביאו רבינו לקמן בסימן קל " ז וכ " כ ב " י כאן ופסק כך בש " ע :
Yoreh De'ah.134.4.1 ומ " ש ואם נפל היין לתוך המים וכו' כלומר הא דאמרי' כשנתערב י " נ במים בנ " ט למר כדאית ליה ולהראב " ד ור " י כדאית לה וצריך לפרש דאם נפל היין לתוך המים דקי " ל קמא קמא בטיל אפ " ה כשמתרבה עד שיהא בו כדי ליתן טעם אוסר דלא כהראב " ד דמתיר לעולם אפילו כשמתרבה עד שיהא בו כדי ליתן טעם וכך היא דעת התוס' והרא " ש והרשב " א והרמב " ן ומביאו ב " י וכתב דהכי נקטינן :
Yoreh De'ah.134.5.1 ומ " ש ואם נפלו המים לתוך היין וכו' פי' הכא נמי מותר כשנתרבו המים עד שאין היין נותן בהם טעם לי " מ כדאית ליה ולהראב " ד ור " י כדאית להו וכדתנן יין במים ומים ביין בנ " ט ונראה דס " ל לרבי' כיון דרב דימי דקאמר במערה יין נסך מחבית לבור קמא קמא בטל אינו אלא כשיש ששים בהיתר כדין שאר איסורין וחומרא דיין ביין דאוסר במשהו אינו אלא במערה היתירא לגו איסורא וכדכתבו כל המפרשים מלבד הראב " ד כדפרישית א " כ לפי זה בעל כרחך הא דתנן יין במים ומים ביין בנ " ט בין בנפל איסורא לגו היתירא בין בנפל היתירא לגו איסורא הוי בנ " ט לי " מ בששים ולהראב " ד ור " י בששים חלקים מן היין דלא כדמוקי לה תלמודא מעיקרא אליבא דרב דימי דרישא וסיפא תרווייהו בדנפל היתירא לגו איסורא התם הוא דהוי בנ " ט אבל בדנפל איסורא לגו היתירא קמא קמא בטל לעולם דלמסקנא ליתא להך אוקימתא אלא דיחויא בעלמא הוא דדחי ליה תלמודא למאן דמותיב לרב דימי וב " י כתב וז " ל ואם נפלו המים לתוך היין וכו' זה פשוט בגמרא דע " כ לא קאמר רב דימי ראשון ראשון בטל אלא באיסורא לגו היתירא אבל לא בהיתירא לגו איסורא עכ " ל ותימה גדולה דהא רבינו פסק כאן ביין שנתערב במים דאין חילוק בין איסורא לגו היתירא ובין היתירא לגו איסורא הדין שוה בשניהם דאם חזר ונתרבה אזלינן בתריה בין לאיסור בין להיתר ודלא כדקס " ד דתלמודא מעיקרא דרב דימי דאוסר טפי בהיתירא לגו איסורא דאפי' נתרבה עד שיהא בהיתר ששים לבטל האיסור אסור אף ביין במים ומים ביין קאמר הכי דלמסקנא לא קאמר רב דימי הכי אלא בנתערב יין ביין כדכתב רבינו לעיל אבל כאן דמיירי בנתערב יין עם מים לעולם הוי בנ " ט ולפע " ד דאיזה תלמיד טועה כתבו או איכא ט " ס . לשון הש " ע סעיף ג' מים שנתערבו ביין או יין במים בנ " ט מפני שהם מין בשא " מ בד " א שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר ראשון ראשון בטל והוא שיורק מצלצול קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט . ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר עכ " ל . ובהגה " ה כתב עליו שדבריו סותרין זה את זה דכתב דאם נפל המשקה איסור להיתר ראשון ראשון בטל ואחר כך כתב דאם נתרבה האיסור חוזר ואוסר והוא מחלוקת בין הפוסקים ונענין דינא סברא האחרונה היא עיקר עכ " ל ולפעד " נ דאין דבריו סותרין שמ " ש תחלה לשון הרמב " ם עד מעט מעט הוא תלמוד ערוך דאסיקנא אליביה דרב דימי דמה ששנינו יין במים ומים ביין בנ " ט כולה מתני' היתירא לגו איסורא ורישא דנפל חמרא דהיתירא למיא דאיסורא סיפא דנפל מיא דהיתירא לחמרא דאיסורא אבל כי נפל איסורא לגו היתירא אינו אוסר בנ " ט אלא ראשון ראשון בטל אלא מיהו ס " ל להרמב " ם דדוקא במריק מצלצל קטן דשייך ביה קמא קמא בטיל אבל מן החבית אסור בנ " ט אפילו נפל איסורא לגו היתירא וכדרב יצחק בר יוסף דקאמר הכי והשתא מ " ש בש " ע אחר זה שאם נתרבה המשקה האיסור עד שיהא בו כדי ליתן טעם אוסר מיירי במערה מן החבית של איסור לגו היתירא דבזה מודה הרמב " ם דלא אמרינן קמא קמא בטל אפילו באיסורא לגו היתירא נ " נ דבר פשוט למעיין בדברי הרמב " ם : כתב הר " ן פ' השוכר הטעם דמחלקין בין נפל איסורא לגו היתירא ובין נפל היתירא לגו איסורא משום שאותו דבר שעומד במקומו הוא חשוב יותר מן הבא עליו עכ " ל : כתב ב " י שהרשב " א בתשובה השיב על כלי של יין אסור שנתנו בו יין כשר מה שאמרתם אם מועיל מים שמשימים ביין בשעת דריכת הענבים בגת ודאי זה אסור לכתחילה וכו' עכ " ל ואני תמה על מה שאסר ליתן מים בשעת דריכת הענבים משום דאין מבטלין איסור לכתחילה כיון שנתן המים קודם שנאסר לא הוי מבטל איסור וצ " ע ובתשובה אחרת לו ז " ל מצאתי דמים שנתנו בשעת הגתות מהני לבטל יין איסור שנפל משום דסלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ולעיל בסי' זה כתבתי שר " ת הנהיג ליתן קיתון מים בחבית בשעת הגתות עכ " ל ב " י ואיכא לתמוה על תמיהתו דהלא הרשב " א לא כתב דבריו אלא על כלי של יין איסור שנתנו בו יין כשר דאיכא איסור לפנינו התם הוא דאסור לכתחילה ליתן בו מים דאין מבטלין איסור לכתחילה אבל ליתן קיתון מים בשעת גיתות מקודם שנאסר גם הרשב " א מודה בזה לר " ת דשרי ומ " ש בתשובה אחרת דמים שנתנו בשעת הגיתות וכו' לאו למידק מיניה דוקא כשנתנו דיעבד אלא דהשיב על מה ששאלוהו היכא שנתנו שם מים אבל אה " נ דלכתחילה נמי שרי קודם שנאסר ולא קשה כלל וכן ראיתי שכתב מהר " ם איסרל " ש ז " ל והוא דבר פשוט :
Yoreh De'ah.134.6.1 יין של היתר ואיסור שנתערבו ואח " כ נפל לתוכו מים וכו' ה " א בפ' השוכר ( דף ע " ג ) כלישנא בתרא דמיקל אבל הרמב " ם פסק בפי " ו כלישנא קמא דמחמיר ולא שרי אלא בשנתערב תחלה מים עם יין של היתר ואח " כ נפל לתוכו האיסור אבל דעת רבינו כהרא " ש שכתב והלכתא כלישנא בתרא דבשל סופרים הוא וכ " כ הרשב " א והר " ן שכך עיקר ובש " ע ס " ד גבי יין נסך גמור שנתערב ביין כשר פסק כרמב " ם דלא אמרינן רואין וכו' אלא כשנתערב קיתון של מים תחלה ואח " כ נפל לתוכו יין נסך . ובסתם יינם פסק כהרא " ש דאמרינן רואין וכו' אפילו נפל קיתון של מים לבסוף נראה שדקדק בלשון הרמב " ם ולשון רבינו שהרמב " ם כתב בדין זה לשון יין נסך הלכך פסק לחומרא כלישנא קמא ורבינו כתב יין של היתר ואיסור שנתערבו ולא הזכיר י " נ משמע שמדבר בסתם יינם הלכך פסק כלישנא בתרא לקולא כמ " ש הרא " ש דבשל סופרים הוא משא " כ י " נ גמור דאסור מדאורייתא ונכון הוא גם בהגהת ש " ע לא השיב כנגדו כלום . ומ " ש אם יש במים כדי לבטל היין וכו' היינו לי " מ כדאית ליה ולהראב " ד ור " י כדאית ליה ונקטינן כהראב " ד ור " י כדלעיל וכבר נתבאר דבבטול יין במים אין חלוק בין נפל איסורא לגו היתירא ובין נפל היתירא לגו איסורא אם כן הכא נמי דאמרינן רואין וכו' אין לחלק בכך לדעת רבינו מיהו להרמב " ם למאי שפסק כרב יצחק בר יוסף וכלישנא קמא לחומרא ודאי יש לחלק בין נפל איסורא לגו היתירא לנפל היתירא לגו איסורא כדלעיל בסמוך :
Yoreh De'ah.134.7.1 ומ " ש ולאו דוקא ממשו של איסור אוסר וכו' משנה פ' א " מ ויש לחלק בין קנקנים דמכניסן לקיום דנאסר מיד אפי' לא הכניס בו יין אלא לפי שעה ובין קנקנים דאין מכניסן לקיום דלא נאסר אלא בעמד בו יין של היתר כ " ד שעות כדכתב הרא " ש לשם ומביאו רבי' בסימן קנ " ז . גם יש לחלק בין קנקנים שהשתמשו בהם י " נ דנאסרו במשהו ואין לו תקנה ובין קנקנים שהשתמשו בהם סתם יינן דהכל מותר בהנאה וא " צ למוכרו לנכרים חוץ מדמי האיסור שבו דאין כאן דמי האיסור כדכתב רבינו בסמוך וז " ל ולפ " ז היכא וכו' דמיירי בקנקנים ש " כ דלא השתמשו בו אלא סתם יינם דאפי' במכניסו לקיום שרי הכל בהנאה דאילו השתמשו בו י " נ במכניסו לקיום אסור הכל בהנאה אבל באין מכניסו לקיום אלא לפי שעה אפי' השתמשו בו י " נ מותר בהנאה ע " ל סוף סימן קכ " ו ובמ " ש לשם . ובתשו' הרשב " א כתב דאם נפל בו ג " כ מים אם יש במים כדי לבטל קליפת הקנקן של הנכרי דהיינו שיש במים ששה חלקים מן קליפות הקנקן של נכרי אמרינן רואין את מינו כמי שאינו וכו' הביאו ב " י ודוקא בדיעבד אבל אסור ליתן שם מים לכתחלה כדי לבטל קליפת הקנקן כיון שהאיסור לפנינו ובסמוך הזכרתי תשובה זו שהשיג עליה ב " י ולא קשיא ולא מידי ע " ש :
Yoreh De'ah.134.8.1 י " ג גמור שנתערב אין לו תקנה וכו' משנה פרק השוכר ( דף ע " ד ) י " נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב " ג אומר ימכר כולו לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו ובגמרא פסק רב הלכה כרשב " ג ואמר רב נחמן הלכה למעשה י " נ יין ביין אסור חבית בחביות מותר סתם יינן אפילו יין ביין מותר . ופרש " י י " נ ממש חבית בחביות מותר בהנאה חוץ מדמי אותה חבית אבל יין ביין כולו אסור בהנאה : סתם יינן אעי' יין ביין מותר בהנאה חוץ מדמי אותו יין וכן הלכה עכ " ל וזהו שרבינו אמר י " נ גמיר כו' לפי שלשון י " נ משמע נמי סתם יינם כדהוכיח הרא " ש בסוף דף צ " ד שכתב ומלשון י " נ אין לדקדק שהרי בר " פ קתני השוכר את הפועל לעשות עמו בי " נ ומסיק בגמרא דאפילו בסתם יינן וכו' א " כ כאן דמחלק בין י " נ לסתם יינם לכך אמר י " נ גמיר וכו' וכן בתחלת סימן זה דמחלק בין י " נ לסתם יינם דק בלשון ואמר י " נ גמור כו' אפילו בכל שהוא אסור בהנאה אבל סתם יינם כתב רבינו תם שבטל בששים וכו' . ומ " ש רבינו מוליך דמי חבית אחת לים המלח והשאר מותר בהנאה או מוכרו ביחד לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו וכו' נראה דרצונו לומר דאי לא הוה מצי לזבוניה בחדא זימנא בהדי הדדי מתחלה אז יוליך דמי חבית אחת לים המלח ואחר כך השאר מותר בהנאה לזבוני אפילו כל חבית וחבית לבדה אבל אם יכול למכור הכל ביחד לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו שפיר דמי וכן פירש רש " י סוף פרק כל הצלמים ( עבודה זרה דף מ " ט ) וכ " כ לשם הרא " ש בעובדא דההוא גברא דאתעריב ליה חביתא די " נ בחמריה וכו' ע " ש ואחריהם נמשך רבינו ודלא כדעת שאר פוסקים שהביא ב " י כאן ע " ש גם לא כמ " ש רבינו בסמוך ע " ש הרשב " א לחלק בין הולכת דמי י " נ לים המלח דלא מהני אפי' חבית בחביות ולמוכרו לנכרים ביחד חוץ מדמי י " נ שבו מהני :
Yoreh De'ah.134.9.1 ומ " ש והרא " ש לא כתב כן אלא תרוייהו מהני גם בי " נ גמור פי' גבי חבית בחביות מהני נמי הולכת הנאה לים המלח כי היכי דמהני ע " י מכירה חוץ מדמי י " נ שבו אבל גוף י " נ שנתערב ביין אין לי תקנה כמ " ש לעיל בסמוך וכן מ " ש רבינו בסמוך ויעצרם וימכרם לנכרים היינו דוקא בשנפלה סתם יינם על הענבים אבל בי " נ גמור לא מהני תקנה כיון דאיסורו במשהו ולכן דק רבינו בלשון ואמר ויין של איסור בין חדש בין ישן וכו' שלא אמר י " נ אלא אמר יין של איסור דבסתם יינם קאמר יעצרם וימכרם וכו' אבל אי הוה י " נ גמור לא מהני מכירה לנכרים די " נ גמור איסורו במשהו כדפרישית :
Yoreh De'ah.135.1.1 כל כלי עץ וכו' הוא לשון הרשב " א בת " ה מכח סוגיא דפרק א " מ ( דף ל " ג ) ולאפוקי מפירש " י דכלי עור ועץ אע " פ שאין מכניסן לקיום אם הם ישינים פי' שנשתמש בהם נכרי לא מהני בהם שכשוך אלא צריכין ערוי וכבר הקשה התוס' על פירושו סוף ( דף ל " ב ) בד " ה כך הוא גירסת הספרים ע " ש :
Yoreh De'ah.135.2.1 ומ " ש מיהו פי' ר " י וכו' ז " ל התוס' בדבור הנזכר ור " י היה מפרש ליישב המנהג דדוקא בימיהם שהיו רגילין להטיל בהן יין בשעת זפיתה יש לאסור דנהי דיין בשעת זפיתה אינו אלא כזורק מים לטיט יש לחוש שמא אח " כ הטיל שם יין ולא ידיע אבל עתה שאינן רגילין להטיל בהן יין בשעת זפיתה אם היה נותן בהם יין אחר זפיתה היה ניכר ומיהו שלנו שנגע בהם נכרי במשקה טופח צריכין עירוי עכ " ל והרא " ש כתב כל דברי התוס' ושכפי' ר " ת וגירסתו עיקר וכמ " ש רבינו ומה שהוסיף רבינו בלשונו וכתב ואפילו לפי זה וכו' נראה דה " ק דלא תימא דדוקא בימיהם שהיו רגילין להטיל יין בשעת זפיתה התם הוא דהזפת מבליע היין דמצא מין את מינו וניעור ונבלע ולכן כשנגע נכרי בשלנו בעוד היין טופח ע " מ להטפיח צריך עירוי אבל האידנא דאין נותנין יין בשעת זפיתה מבליע יין שטופח עליו ולא בעי עירוי לכך קאמר ואפי' לפי זה אם נוגע בשלנו וכו' דכל שהם זפותים בולע היין שטופח עליו אף האידנא שאין נותנין יין בשעת זפיתה :
Yoreh De'ah.135.3.1 ומ " ש אבל אם פי הכלי צר וכו' ה " א בתשובת הרא " ש כלל י " ט סימן י " ד וז " ל וקירויה חדשה מזופפת הלקוחה מן הנכרי צריכה עירוי שמא שם הנכרי בתוכה יין כי אין אדם יכול לראות בתוכה אם היא צהובה וחדשה עכ " ל :
Yoreh De'ah.135.4.1 ומ " ש ור " ת התיר גם בשלנו וכו' פי' אפילו בזפותים התיר בכלי עץ ומתכות או זכוכית או אבן דדוקא גבי נודות של עור שהוא רך מבליע היין ע " י זפיתה ומסיק דלכתחלה אין להתיר בלא עירוי אבל בשל חרס כתב בסמוך דאין נוהגין להצריכם עירוי בנוגע נכרי בזפותים שלנו כשמשקה טופח עליהם ומשמע דאפי' לכתחלה א " צ עירוי דבהא יש להקל טפי בכלי חרס מבשאר כלים אע " ג דבסמוך מבואר דיש להחמיר בכלי חרס מבשאר כלים הכא יש להקל טפי בכ " ח ויתבאר טעמו בסמוך בס " ד :
Yoreh De'ah.135.5.1 ומ " ש בד " א בשל עץ ואבן וכו' נראה דלאו דוקא עץ ואבן דה " ה מתכות או זכוכית וכמ " ש רבינו בתחלת סימן זה דכל הני ארבעה דיניהם שוה ועוד שהרי לא הוציא אלא של עור לפי שהן רכין אלמא דוקא של עור צריך עירוי ואפילו דיעבד אסור בלא עירוי אבל שאר כלים כיון שהן קשין שרי דיעבד בלא עירוי והא דנקט רבינו עץ ואבן היינו משום שר " ת כתב דשל עץ שהם קשים אין הזפת מבליע בהן כל כך והביא ראיה מגת של אבן שזפתה נכרי וכו' כדכתבו התוספות והרא " ש ומביאו ב " י לכך כתב גם רבינו בד " א בשל עץ ואבן אבל ודאי ה " ה מתכות וזכוכית דקשים הן כעץ ואבן חד דינא איכא לכולהו כדפרישית :
Yoreh De'ah.135.6.1 וכלי חרס וכו' בפ' א " מ ( סוף דף ל " ג ) כסי רב אסי אסר ורב אשי שרי ואסיקנא והלכתא פעם ראשון ושני אסור שלישית מותר ודברי רבי' שכתב שאם נשתמש בהם הנכרי כ " ז שלא שבעו וכו' עד אבל נשתמש בה פעם ראשונה ושנייה צריך עירוי ה " פ בין שנשתמש בה נכרי פעם ראשונה בלבד או בשנייה בלבד כגון שהישראל השתמש בה בפעם ראשונה ואח " כ בא נכרי והשתמש בה בשנייה נמי צריך עירוי דבשעה שנשתמש בה הנכרי בפעם ב' עדיין לא היה שבע לבלוע אבל כשהשתמש בה הישראל בפעם הראשונה וגם בשנייה התם אם בא נכרי והשתמש בה בשלישית א " צ עירוי דכבר שבע לבלוע ברשות ישראל ושוב אינו בולע יין של איסור כשישתמש בה הנכרי בפעם השלישית וסגי בשכשוך ועל זה קאי מ " ש רבינו :
Yoreh De'ah.135.7.1 וכתב הרשב " א דוקא בכוסות אבל בכד של חרס אפילו בא הנכרי והשתמש בו בשנייה א " צ עירוי שכבר שבע בפעם הראשון ביד ישראל . ומ " ש הרשב " א אבל כד של חרס שאינו מכניסו לקיום וכו' נראה דה " ק אע " ג דכד דמי לכוס דבשניהם אין מכניסין בהן יין לקיום אפ " ה שאני כד דשבע בפעם הראשון שהרי בכד נשתהה בו היין קצת ולא דמי לכוס שאין משתהה בהן אלא ממלאו לשעה ושותהו וב " י כתב וז " ל ומ " ש אבל בכד של חרס שאינו מכניסו לקיום היינו משום דאם היה כלי מכניסו לקיום אפילו לא נתן בו נכרי יין אלא לפי שעה היה צריך עירוי כמבואר בדברי רבינו בסימן זה עכ " ל ולפעד " נ דאינו כן דבכ " ח ודאי אפילו במכניסי לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א " צ עירוי כשנשתמש בו נכרי אח " כ אלא סגי בשכשוך ודברי רבינו בסמוך שכתב שצריך עירוי מיירי בכלי עץ ואבן דאינן שבעין לבלוע לעולם וכן בכ " ח כל זמן שאינו שבע מלבלוע ביד ישראל אם היה מכניסו לקיום אע " פ שלא השתמש בהן נכרי אלא לפי שעה נמי צריך עירוי דאילו בשאין מכניסו לקיום א " צ עירוי בכ " ח אפי' לא שבע לבלוע אא " כ דנשתמש בו הנכרי ונשתהה בו יין של איסור קצת אבל בנשתמש בו לפי שעה סגי בשכשוך אבל במכניסו לקיום כשלא שבע לבלוע ביד ישראל צריך עירוי אפילו לא השתמש בו נכרי אלא לפי שעה ודו " ק :
Yoreh De'ah.135.8.1 ומ " ש וכתב עוד ואם זפתו נכרי ופו' פי' הכד של חרס שזפתו נכרי אפילו הן חדשים וגם אין מכניסן לקיום שאין בולעין הרבה בתחלת תשמישן אפ " ה כיון שדרך לתת יין בשעת זפיתה לא מהני שכשוך אלא צריכין עירוי :
Yoreh De'ah.135.9.1 ומ " ש רבינו ובשלנו הזפותים וכו' פי' בכ " ח שלנו הזפותים ג " כ צריך עירוי ואין נוהגין כן אלא משכשכין אותו בלבד והקשה ב " י דהא כתב רבינו לעיל בזפותים שלנו שנגע בהן נכרי בעוד משקה טופח עליהם אין להתיר אלא בדיעבד שכ " כ סה " ת וכך היא מסקנת הרא " ש ותירץ צ " ל דהא דקאמר ואין נוהגין כן לאו למימרא דנוהגין להתיר לתת לתוכן יין לכתחלה ע " י שכשוך אלא ה " ק אין נוהגין כן לאוסרו בדיעבד אבל לכתחלה ודאי צריך עירוי כדכתב לעיל בשם סה " ת והרא " ש עכ " ל ושרי ליה מאריה דלשון אין נוהגין כן לא משמע כלל אלא על מה שנוהגים כך לכתחלה ומה שהקשה אינה קושיא דלא כתב רבינו לעיל דלכתחלה צריך עירוי אלא בשאר כלים דלעולם בולעין ואינן שובעין מלבלוע אבל כאן דמדבר בכלי חרס דשבע מלבלוע הלכך בשלנו אף הזפותים שנגע בהן נכרי אין נוהגין להצריכם עירוי כיון שכבר שבעו מלבלוע ביד ישראל וסגי בשכשוך דבדבר זה יש להקל טפי בכ " ח מבשאר כלים ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.135.10.1 כלי נתר וכו' מימרא דר' יוסנא א " ר אמי בפ' א " מ ( דף ל " ג ) ופירש " י אין להם טהרה מי " נ הנבלע בהן משום דבליעי טובא מחפורת של צריף קרקע שחופרין משם צריף ובלעז אלו " ם ובלשון אשכנז בייס " א עכ " ל :
Yoreh De'ah.135.11.1 ומ " ש וכתב הראב " ד דאפילו אם ישנו שנים עשר חדש טעמו דהכי משמע הלשון דאין להן טהרה עולמית ודעת הרמב " ן דלא גרע בליעת כלי נתר מחרצנים וזגין ודורדיא דארמאי דמהני להו יישון י " ב חדש כדאיתא בפ' א " מ ( דף ל " ד ) ואם כן לשון עולמית לא קאי אלא אטהרה דעירוי והגעלה שאין להן עולמית וכתב הרא " ש דכן מסתבר :
Yoreh De'ah.135.12.1 ומ " ש לפיכך כלי חרס המצופין באבר וכו' שם מימרא דרב זביד ואע " ג דמרימר פליג ומתיר אף הירוקים פסקו הפוסקים כרב זביד ובש " ע פסק לחומרא כהראב " ד דכך כתבו הרשב " א והר " ן דנראין דברי הראב " ד ואפילו באין מכניסו לקיום ואפילו היה תחלת תשמישן ביד ישראל לעולם אין שבעין ובולעין הרבה בכל עת :
Yoreh De'ah.135.13.1 כל הכלים וכו' עד אפילו לפי שעה פירוש כאן יש להחמיר טפי בשל עץ ושל אבן מבשל חרס דבשל חרס שלנו אפי' מכניסן א " צ עירוי כשנשתמש בהן נכרי וסגי בשכשוך אפילו נשתהה בו יין של איסור כיון שכבר שבעו לבלוע ביד ישראל שוב אין בולעין כלל מיין של איסור שנשתמש בהן הנכרי כדפרישית בסמוך אבל בשל עץ ושל אבן אף בשלנו ונשתמש בהן נכרי אפי' לפי שעה אם מכניסו לקיום הן צריכין עירוי ובית יוסף כתב דנקט עץ ואבן לאפוקי כלי זכוכית לד " ה וכלי מתכות להרשב " א שאע " פ שמכניסן לקיום סגי בשכשוך וכו' וזה ודאי אמת אלא שלא כתב ליישב למה לא נקט נמי של חרס ולמאי דפרישית ניחא : ומ " ש ומיהו בעירוי סגי להו אפי' הם זפותים כלומר וא " צ להסיר הזפת כדמסיק סעיף כ " א :
Yoreh De'ah.135.14.1 ונודות י " א שחשובים מכניסן לקיום וכו' הכי משמע בפ' א " מ ( דף ל " ג ) דקאמרינן בר עדי טייעא אנס הנהו זיקי מרב יצחק בר יוסף רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה אתא שאיל בי מדרשא א " ל רבי ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה למעשה ממלאן מים ג' ימים ומערן ואמר רבא צריך לערן מע " ל וזיקי היינו נודות ושל עור הן ומסיק אחד שלנו ואחד שלהם צריכין עירוי ומשמע דבסתם נודות שאין זפותים קאמר ומדלא פי' תלמודא דדוקא בזפותים צריכין עירוי דלא ליתי למטעי ורבי' השיג עליהם ממנהג העולם שאין דרך להכניס יין לקיום בנודות שאין זפותין והלכך באינן זפותים א " צ עירוי וכן יראה מתשובות הרא " ש וכו' ולפי שאפשר לדחות דלא השיב הרא " ש תשובה זו אלא על מה ששאלוהו בנודות קטנות שמוליכין בהן היין מן הגת לחבית אבל סתם שאר נודות מכניסן לקיום ע " כ כתב רבינו וכן יראה מתשובת א " א הרא " ש וכו' דמדכתב בתשובה זו נודות של נכרים של עור שלא נזפתו מעולם אין מכניסן לקיום וכו' נראה מלשונו שהשיב על כל סתם נודות של נכרים וכו' וא " כ בע " כ הך עובדא דעדי טייעא מיירי בזפותים והב " י הקשה דמדכתב הרא " ש בפ' א " מ אברייתא דנודות הנכרים גרורים מותרים דסתם נודות אין מכניסן לקיום ועובדא דעדי טייעא דהצריכו עירוי היינו מפני שהיו זפותים למה חזר רבינו להביא ראיה מהתשובה כיון שכך כתב בפסקיו עכ " ל ותימה הלא דברי הרא " ש הללו אינן אלא לפרש " י וכיון שהקשה על פירושו ומסקנתו כר " ת כמבואר מדבריו א " כ לא כתב הרא " ש פי' זה בפסקיו לדעתו כלל ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.135.15.1 ומ " ש הרא " ש שהרי מעשים בכל יום שאנו מתירין כ " ח בהדחה וכו' נראה דמ " ש הרא " ש כך הוא ע " פ פירושו דסתם כ " ח די להם בשכשוך ולא אמרו דצריך עירוי בכ " ח כשהשתמש בו נכרי פעם ראשונה או שנייה אלא באותם כ " ח הידועים שהן ממין אדמה וכו' כדלעיל בסעיף ו' אבל לגאונים וכמו שנראה מדברי כל שאר פוסקים שלא כתבו חילוק זה שכתב הרא " ש אלמא דכל כ " ח דינן שוה שאם היתה תחלת תשמישו ביד נכרי צריך עירוי א " כ מה שהעי' הרא " ש דמעשים בכל יום שאנו מתירין כ " ח בהדחה אינו אלא בכ " ח שלנו ששבעו לבלוע ביד ישראל ונשתמש בהן הנכרי ביין של איסור או נגע בהן הנכרי כשהיין טופח עליו ע " מ להטפיח התם הוא דשרי בהדחה כיון דלא בלע של איסור דכבר שבעו מלבלוע ביד ישראל ובהא ודאי מעשים בכל יום להתירו בהדחה אבל כ " ח של ככרים דשבעו לבלוע ביד נכרי לית להו טהרה אלא ע " י עירוי :
Yoreh De'ah.135.16.1 בקבוק שמוליכין עוברי דרכים וכו' כתב בספר בדק הבית לב " י דעוברי דרכים דנקט רבינו אינם הסוחרים שאינן הולכין בדרכים כי אם פעמיים ושלש בשנה ושאר השנה יושבין בבתיהם והחמת ריקן בלי יין אלא הם הטייעים שהולכים בדרכים תמיד עכ " ל ולכך דקדק בש " ע וכתב אבל חמת של טייעא כיון שהיין נתון בו תמיד וכו' וה " א בפ' א " מ ( דף ל " ד ) הני אבטא דטייעא בתר תריסר ירחי שתא שרו וכך כתב הרא " ש בפסקיו ולא פי' כלום ורש " י פי' אבטא חמת מעור עב דטייעי הולכי דרכים נושאים אותו מלא יין למרחוק והוי כמכניסו לקיום ומש " ה בעי שהייה שני' עשר חדש עכ " ל ופי' הרשב " א דלאו דוקא יישון י " ב חדש אלא ה " ה עירוי נמי ש " ד ולא נקט י " ב ירחי שתא אלא לאשמועינן דאחר זמן זה מותרים בלא שום הכשר ומביאו ב " י וכך הם דברי רבינו אבל התוס' כתבו וז " ל אכטא דטייעי כך גורס בערוך בכ " ף ופי' שמביאין קמח ועשבים ובשמים ושורין אותו בחלב ומזלפין יין עליו ור " ח גרס אבטא לשון אבטיח פי' דלעת חלולה ומשימין בה יין ואינו נראה כי לא מצינו שום כלי שלא יהא ניתר בעירוי ועוד כי אבטיח ודלעת אינו אחד עכ " ל . נראה מדבריהם שהם מפרשים דבתר י " ב ירחי שתא דקאמר היינו לומר דאין להם תקנה קודם לכן בהכשר דעירוי ולפיכך דחו פי' ר " ח והקשה ב " י מהא דאמר התם הני גולפי בתר י " ב ירחי שתא שרו וגולפי ע " כ כלים נינהו ולפי דבריהם קשה אמאי אין להם תקנה קודם ע " י עירוי דלא מצינו כלי שלא יהא ניתר בעירוי עכ " ל ולפעד " נ פשוט דלא היו גורסים התוס' הך מימרא דרב חביבא בריה דרבא הני גולפי בתר י " ב ירחי שתא שרו והכי מוכח להדיא מדברי הרי " ף והרא " ש שהביאו כל הני מימרא דאמוראי דבתר י " ב ירחי שתא שרו ולא הביאו הך מימרא אלמא דלא גרסינן לה ותו דבפרק בתרא דע " ז ( סוף דף ע " ד ) קאמר רבא כי הוה משדר גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבירצייהו קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפי' לפי שעה גזרו בה רבנן וכל אותה סוגיא מוכחת דכל כלי שמכניסו לקיום א " צ אלא עירוי ועוד שרש " י פי' לשם גולפי כדים רקים עכ " ל והיינו כמו קנקנים של נכרים שאמרו לשם דצריכין עירוי הלכך ליתא להך גירסא לפי דעת התוס' :
Yoreh De'ah.135.17.1 כתב הרמב " ן דלא מחמרינן וכו' כלומר הא דאמרן לעיל דשל עץ ושל אבן במכניסו לקיום אפילו אינן מזופפין צריכין עירוי וכו' לא דברי הכל היא דהרמב " ן חולק ואמר דלא מחמרינן בשביל מכניסו לקיום אלא בכ " ח פי' כ " ח ששבעו לבלוע ביד נכרי אסור להשתמש בהם במכניסו לקיום אלא ע " י עירוי אבל בלי אבן עץ ומתכות ש " נ סגי להו בשכשוך וטעמו דבפ' בתרא דע " ז ( סוף דף ע " ד ) ת " ר הגת והמחץ והמשפך של נכרים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרין ומודה רבי בקנקנים של נכרים שהן אסורין ומה הפרש בין זה לזה זה מכניסו לקיום וזה אין מכניסו לקיום ושל עץ ושל אבן ינגב וכו' דמדקתני סיפא של עץ ושל אבן מכלל דרישא בשל חרס עסקינן כך פרש " י וכך מוכחא כולה סוגיא לשם דבמכניסו לקיום בשל חרס קאמר תלמודא דצריך עירוי ואין לנו להוסיף איסור בשאר כלים כיון דאיכא טעמא לאיסורא בכ " ח דבלע טפי משאר כלים :
Yoreh De'ah.135.18.1 ומ " ש והרשב " א הוסיף כל כלי עץ ועור וכו' נראה שטעמו דבכורות של עור אשכחן לעובדא דבר עדי טייעא דמצריך עירוי ומשמע דבסתם נודות שאינן מזופפין הוה עובדא וא " כ בע " כ דבמכניסן לקיום קאמר דאי בשאין מכניסן לקיום פשיטא דסגי בשכשוך וכיון דבשל עור צריך עירוי ה " ה בשל עץ נמי כיון דבלעי נמי כשל עור צריך עירוי במכניסן לקיום אבל לא בשל זכוכית ומתכת דכיון דקשים הן וחלקים הן לא בלעי מן הצונן כשל עץ ועור ונראה ודאי דלהרשב " א של אבן כשאינן מזופפין לא מקילינן באבן טפי מבעץ ועוד מדקאמר אבל לא כלי זכוכית ומתכות אלמא דלא הוציא אלא זכוכית ומתכות אבל לא אבן דעץ ואבן שוה בדין והא דכתב רבינו דהרשב " א הוסיף של עץ ועור נראה דלפי שכתב אח " כ דהרא " ש הביא ראיה מכלי עץ ועור דאין לחלק לכך כתב תחלה דהרשב " א לא ס " ל דאין לחלק ולא הוסיף אלא של עץ ועור בלחוד אבל ודאי דשל אבן דינו כשל עץ :
Yoreh De'ah.135.19.1 ומ " ש וא " א הרא " ש כתב שאין לחלק במכניסו לקיום והביא ראיה מכלי עץ ועור שאסורין במכניסן לקיום קשיא לי דלאיזה צורך כתב רבינו שהביא ראיה מכלי עץ ועור שאין זה דרכו של רבינו בחבורו להודיע ולכתוב מאיזה ראיה פסק המחבר כך וכך אם לא שהודיע במה נחלקו המחברים שזה מביא ראיה מכך וכך וזה סותר הראיה וכאן אינו כן ונראה . דלפי דהרא " ש כתב בסוף ע " ז וז " ל הרמב " ן ז " ל כתב דדוקא בכ " ח אומר דבר שמכניסו לקיום צריך עירוי אבל כלי עץ וכלי אבן וכלי מתכות אפי' מכניסו לקיום סגי להו בשכשוך ור " ת ור " י ז " ל לא ס " ל הכי כי הצריכו הגעלה או עירוי לחביות של עץ אפילו גרורים וכן מסתבר דכיון שהיין משתהה בתוכו זמן מרובה נבלע בתוכו וכן אמרינן גבי נודות של עור ואין לחלק במכניסו לקיום עכ " ל וא " כ אין מפורש בדבריו היאך הוא דעתו לפסוק בכלי זכוכית ומתכות דאפשר לפרש דר " ל דר " ת ור " י לא ס " ל כהרמב " ן דכ " ח דוקא צריך עירוי במכניסן לקיום כי הצריכו הגעלה או עירוי לחבית של עץ וכן אמרינן בנודות של עור אלמא דלאו דוקא כ " ח אלא ה " ה של עץ ועור ולפי זה משמע דלא הוסיף הרא " ש אלא של עץ ושל עור בלבד אבל לא של זכוכית ומתכות וכדעת הרשב " א אבל מדכתב הרא " ש אחר זה ואין לחלק במכניסו לקיום ודאי דלא כתב האי לישנא יתירא ואין לחלק אלא לטפויי ולהוסיף עוד דבר אחר על של עץ ושל עור וא " כ בע " כ צ " ל שמ " ש הרא " ש ר " ת ור " י לא ס " ל הכי ר " ל שחולקים על מ " ש הרמב " ן דכלי אבן ועץ ומתכות לא צריך עירוי אלא כל הכלים צריכין עירוי וא " כ נמשך דצריך לפרש דס " ל להרא " ש דאע " פ דר " ת ור " י לא דיברו אלא מכלי עץ ועור אפ " ה יש להביא ראיה מכלי עץ ועור דכי היכי דאשכחן בהני תרתי דצריך עירוי דהשתא צ " ל בע " כ דלאו דוקא נקט תלמודא כ " ח א " כ ה " ה נמי שאר כלים דלאו עץ ועור נינהו נמי צריך עירוי השתא נמשך דבא הרא " ש להוסיף עוד כלי זכוכית ומתכת דלהכי כתב ואין לחלק במכניסו לקיום להוסיף כל שאר כלים דלאו של עץ ועור דצריך עירוי : ומ " ש ואפשר שאף לדבריו מודה בכלי זכוכית וכו' כלומר שאף לדבריו שהוסיף בלשון ואין לחלק אפשר שלא הוסיף אלא כלי מתכות אבל בכלי זכוכית מודה הרא " ש להרשב " א דסגי בשכשוך ודעת רבינו דכיון דהרמב " ן נקט בדבריו עץ ואבן ומתכות דסגי בשכשוך ובא הרא " ש והביא ראיה דכיון דבעץ ועור צריך עירוי אם כן בע " כ דאין לחלק במכניסן לקיום ואף מה שאינו של עץ ועור נמי צריך עירוי דלא כהרמב " ן דלאו דוקא נקט תלמודא כ " ח א " כ ודאי משמע דה " ק דאף של מתכות נמי צריך עירוי דלא כהרמב " ן שכתב דבשל מתכות סגי בשכשוך אבל בזכוכית שלא הזכירן הרמב " ן בדבריו לא אמר הרא " ש עליהם ואין לחלק ואפשר דמודה בכלי זכוכית דסגי בשכשוך ודו " ק :
Yoreh De'ah.135.20.1 בכל מקום שמזכיר שכשוך כתב ר " ת שצריך להדיחו ג' פעמים כ " כ התוס' בשמו פרק א " מ סוף ( דף ל " ג ) בד " ה כסי :
Yoreh De'ah.135.21.1 ומ " ש ובספר התרומות חילק וכו' פי' בסה " ת חילק ומפרש דכך ס " ל לר " ת כמפורש בדבריו בסימן קס " ו וב " י הקשה דבסה " ת לשם מפורש שכתב דהא דס " ל לר " ת שאם תחלת תשמישו ביד נכרי צריך הדחה ג' פעמים היינו דוקא בכ " ח אבל כלי עץ לא צריך רק הדחה פעם אחת ומדברי רבינו משמע שבכל הכלים מיירי סה " ת שצריך ג' פעמים . ונלע " ד דדעת רבינו הוא מדכתב בסה " ת בסוף הפסק וצ " ע אלמא דמספקא ליה בהך חילוק שמחלק בין כ " ח לכלי עץ וטעם הספק הוא לפי שחילוק זה נלמד מדקאמר תלמודא בפ' א " מ כסי פעם אחת וב' אסור ג' מותר שפי' ר " ת דעל הדחת הכוס כשהשתמש בו נכרי קאמר דאם הדיחו לכוס ג' פעמים שרי ומדהאי כסי פי' רש " י כוסות של חרס אלמא דוקא בשל חרס דבלעי טובא צריך הדחה ג' פעמים אבל של עץ סגי בפעם אחת והשתא איכא ספק מנ " ל דהאי כסי דוקא בשל חרס קאמר דילמא אף בשל עץ ואבן ומתכות נמי קאמר דכולן נקראין כוסות בלישנא דתלמודא ועל זה אמר סה " ת וצ " ע בתלמודא אם של שאר מינים ג " כ נקראים כסי בסתם בלישנא דתלמודא וכן . נראה מדברי התוס' בד " ה כסי שלאחר שכתבו פרש " י ומה שהקשה ר " ת על פירושו ושר " ת פי' דמיירי לענין הדחת ג' פעמים אחר שהשתמש בו הנכרי כתבו וז " ל ודוקא בכוסות של חרס אבל של עץ או מתכות וזכוכית א " צ להדיח רק פעם אחת מיהו בהרבה מקומות בתלמוד מצינו כוסות סתם שהם של מתכות וזכוכית ונכון להדיח ג' פעמים בכל הכלים עכ " ל התוס' השתא לזה אמר סה " ת צ " ע בתלמודא אם מצינו כוסות סתם שהם של מתכות שהרי בסוף פ' הכונס קאמר רב יימר לרב אשי טעין כסא דכספא בבירה מאי ובפרק הגוזל בתרא ( בבא קמא דף קי " ז ) ההוא גברא דהוה מפקיד ליה כסא דכספא סלקי גנבא עילויה ואי איתא דשל מתכות נמי אקרי סתם כסא לא הוה צ " ל כסא דכספא אלא ה " ל למימר כסא בסתמא וממילא היה מובן דלא קמיבעיא ליה לרב יימר אלא אכסא דכספא וכדפשט ליה רב אשי חזינא אי איניש דאמיד הוא דאית ליה כסא דכספא וכו' וכן הא דסלקי גנבא עילויה פשיטא דלא עלו אלא בשביל שהיא של כסף אלמא דאין לשון סתם כסא שייך אלא אשל חרס ומכוס של ברכה וכוס של קידוש והבדלה ולא יפחתו לו מד' כוסות אין הוכחה ג " כ דאיכא למימר דנקט של חרס לפי שמשתמשים בו רובא דעלמא בינונים ועניים ואע " פ דמכתוב וכוס פרעה בידי איכא ראיה איכא למימר דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ומטעם זה כתב בסה " ת דצ " ע וס " ל לרבינו דמספק ודאי צריך להדיח ג' פעמים בכל הכלים אף לדעת סה " ת אליבא דר " ת ולא משום דנכון ליזהר כמ " ש התוס' דלדידהו לא מספקא להו דפשוט היה להם דמצינו בתלמוד כוסות סתם שהם של מתכות אלא דנכון ליזהר ממדת חסידות אבל לסה " ת מספיקא דדינא צריך להדיח ג' פעמים לר " ת בכל הכלים כנ " ל ליישב דעת רבי' :
Yoreh De'ah.135.22.1 וכל מקום שמזכיר עירוי כה משפטו ה " א בפ' א " מ ( דף ל " ג ) דהורה רב אמי הלכה למעשה ממלאן מים ג' ימים ומערן ואמר רבא צריך לערן מעת לעת :
Yoreh De'ah.135.23.1 ומ " ש ואם שפך המים וכו' עד וצריך ג' פעמים חוץ מאלו כ " כ הרא " ש בתשובה שאותו היום לא עלה לו ומביאו ב " י ודלא כמ " ש הרשב " א בתשובה שגם אותו היום עלה לו אלא שמשלים ביום שלאחריו אותן שעות שחסרו . וב " י נדחק להשוותם ושגם הרא " ש תופס דעת הרשב " א וכתב והכי נקטינן ולא נהירא אלא דעת הרא " ש ורבינו הוא דאותו היום לא עלה לו כלל דשמא שעה כ " ד גורם פליטת האיסור והכי נקטינן לחומרא נ " ל והכי משמע בש " ע שחזר בו שהרי כתב בסתם ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ " ד שעות לא עלו לו אותם המים עכ " ל פשט הלשון משמע דלא עלו לו כלל מדלא פירש ודו " ק :
Yoreh De'ah.135.24.1 ומ " ש וצריך ג' פעמים חוץ מאלו ואע " פ שאינם רצופים אין בכך כלום דאפילו לכתחלה יכול לעשות ג' ימים מפוזרין איכא לתמוה חדא היאך תולה דין שאינם רצופין בדין שפך המים קודם שעמדו בו כ " ד שעות בלאו דין שפך ה " ל להודיע דלא בעינן רצופין ועוד דמ " ש דאפי' לכתחלה יכול לעשות ג' ימים מפוזרין משמע דמביא ראיה ממקום אחר לדין זה שאינם רצופין ואין כאן אלא דין אחד ונראה דלפי דלכאורה משמע דמצוה מן המובחר לעשות ג' ימים רצופין וא " כ זה שנתכוין מתחלה לעשות ג' ימים רצופין אלא שאירע לו ששפך המים ביום הג' קודם שעמדו כ " ד שעות סד " א דצריך לחזור לעשותן ג' ימים אחרים רצופים כמו שנתכוין מתחלה לעשות מצוה מן המובחר וקאמר רבינו דליתא להך סברא שהרי אפילו לכתחלה יכול לעשות ג' ימים מפוזרין זה מזה ואין בזה משום מצוה מן המובחר לעשותן רצופים א " כ השתא נמי דנתכוין מתחלה לעשותן רצופים ואירע ששפך לו ביום הג' תוך כ " ד שעות א " צ לעשות ג' ימים רצופים כמו שנתכוין מתחלה אלא עושה יום אחד בלבד דהוי ג' ימים בהדי ב' ימים הראשונים :
Yoreh De'ah.135.25.1 ואם בא לעשות עירוי וכו' הר " ן הביא דברי הראב " ד סוף ע " ז ודחה דבריו והמסקנא דאין צריך להסיר הזפת וכן פסק רבינו לעיל סי " א בסתם דבעירוי סגי להו אפי' הם זפותים וכן פסק בש " ע :
Yoreh De'ah.135.26.1 וכתב הרשב " א יש מגדולי המורים וכו' טעמם דעירוי ג' ימים שהוא בצונן גם כן לא מפליט יותר מכדי קליפה : ומ " ש ויש מרבותי שאוסרין וכו' כתב בת " ה הארוך דהמתירין הם בה " ג והאוסרין הוא הרמב " ן וטעמו כיון דלא אשכחן בתלמודא היתר קליפה מנ " ל דאין עירוי מפליט יותר מכדי קליפה אין לנו לסמוך על סברא בלי רמז ראיה ומיהו בש " ע פסק לקולא כמו שהכריע הרשב " א וכן פסקו התוס' סוף דף ע " ד בד " ה דרש רבא נעוה ארתחו ע " ש כי הביאו ראיה לזה ועוד דגם הרא " ש ס " ל הכי מדכתב בתשובה דקליפת הזפת לא מהני עד שיקלוף גם העץ אלמא בקליפת העץ הוכשר :
Yoreh De'ah.135.27.1 ומ " ש וכתב עוד בדבר שאין מכניסו לקיום שצריך עירוי כגון שהוא מזופף במקום שרגילין ליתן יין בשעת זפיתה אם קלף הזפת ושכשכו שפיר דמי כך הוא הנוסחא בכל ספרי רבינו ונראה מלשון זה דדוקא בחדשים דאין צריך הכשר אלא מספק שמא השתמש בהם הנכרי יין ואינו ניכר כיון שנתן יין בשעת זפיתה לכך יש להקל בקולף הזפת ומשכשכו אבל בישנים שנתיישנו ביד נכרי בתשמיש יין לא סגי בהכי אלא צריך עירוי ועוד משמע מלשון זה דאף בחדשים דליכא אלא ספק אין להתיר בקלף הזפת ומשכשכו אלא בדיעבד אם נשתמש בהם אבל לכתחלה צריך עירוי אבל מדברי התוס' בפ' א " מ סוף ( דף ל " ב ) בד " ה כך הוא גירסת הספרים וכן בדברי הרא " ש לשם משמע להקל אפילו בישנים אפילו היה בהן ופת דכיון שקלפוה דיין בשכשוך ומותרין להשתמש בה לכתחלה ולכן לא הביא רבינו בדין זה אלא דברי הרשב " א שהם להחמיר בישנים ונתיישב מה שהקשה ב " י למה ייחד רבינו דברים אלו להרשב " א מאחר שהתוס' והרא " ש כתבו כן . מיהו ודאי דנוסחא מוטעת נזדמנה לו לרבינו בספר תורת הבית דבספרים דידן מפורש בתורת הבית דאין חילוק בין חדשים לישנים ואפילו לכתחלה קולף את הזפת ומשכשכו והוכשר בכך להשתמש בו ואפילו בישנים וכך הביא בית יוסף לשונו בתחלת סימן זה : וכתב הרשב " א בת " ה הארוך דכלים שאין מכניסן לקיום ואין משתמשין בהן תדיר ככובי משכשכן במים וכן הדין לכוסות אע " פ ששותין בהם תדיר מכל מקום אין היין שוהה בהם תדיר אלא ממלאן לפי שעה ושותה ומערה והלכך בשכשוך בעלמא סגי להו ואפי' היה תחלת תשמישו ביד נכרי עכ " ל . ומביאו בית יוסף אצל דין בקבוק ובספר בדק הבית לבית יוסף שהקשה ע " ז שהרי נתבאר בסימן זה לדעת הרבה מהמפרשים דכסי שתחלת תשמישן ביד נכרי דינם כמכניסן לקיום וגם בשמו כתבתי כן וצריך לומר דהתם בשל חרס והכא בשל עץ או עור ולפעד " נ דאידי ואידי בשל חרס אלא דכסי דפליגי בה בתלמודא פרק א " מ איירי בכוסות של חרס שמשהין בתוכן יין אלא שאין מכניסן לקיום כמו קנקנים של נכרים דמכניסן לקיום ואפילו הכי אם תחלת תשמישן ביד נכרי דינן כמכניסן לקיום אבל הרשב " א בת " ה מיירי בכוסות של חרס ששותין בהן יין בתוך הסעודה דאין שוהה בהן יין כלל אין דינן של אלו כמכניסן לקיום כלל וסגי בשכשוך אפי' תחלת תשמישן ביד נכרי :
Yoreh De'ah.135.28.1 כל דבר שצריך עירוי אם הכניס בו ציר וכו' ברייתא פ' א " מ ( דף ל " ג ) ומשמע מלשון רבינו דלכתחלה צריך להכשירו במילוי מים ועירוי אלא דבדיעבד אם הכניס בו ציר נמי הוכשר ושרי להשתמש בו אף לכתחלה ולא מטרחינן ליה לחזור ולעשות הכשר במלוי מים ועירוי ועיין שם בתוס' בסוף ד " ה כך הוא גירסת הספרים :
Yoreh De'ah.135.29.1 כתב הרשב " א הניח כלי תחת הצינור וכו' טעמו דהך הכשר דתחת הצינור איתא בברייתא לגבי כלי הגת ומשמע דה " ה לכלים שמכניסן לקיום ואיכא לתמוה למה לא כתבו הכשר דתחת הצנור גבי כלי הגת שהוא מקומו בתלמודא וכתבו שלא במקומו לגבי כלים שמכניסן לקיום . וע " ל בסוף סימן קל " ח סט " ז :
Yoreh De'ah.135.30.1 כלי חרס שהחזירן לכבשן וכו' עד מרותחין כל זה בפ' א " מ ( דף ל " ג ) ובתוס' בד " ה קינסא ובאשיר " י לשם : ומ " ש לפיכך חביות של עץ וכו' פי' כיון דאפי' בשל חרס לא מהני הדלקת אש מבפנים אא " כ היד סולדת בהן מבחוץ משום דזה הוא חשוב כמו הגעלה כל שכן חביות של עץ דחייס עלייהו שלא ישרפו דלא מהני הדלקת אש מבפנים דהא ודאי דלא יהא כח האש כ " כ שהי " ס מבחוץ דא " כ יהיה שורף דפני החביות אלא צריכין עירוי או הגעלה ואף ע " פ דליכא בהגעלה זו אפי' עירוי מכלי ראשון מ " מ ודאי חשובה היא כמו מילוי מים ועירוי ור " ת התיר לגלגל וכו' ס " ל דהגעלה זו חשובה כמו מילוי מים ועירוי : ומ " ש בשם הרא " ש דדוקא באינו מזופף וכו' ס " ל דמלוי מים ועירוי מפליט יותר מהגעלה זו הגרועה שהרי לעיל כתב רבינו בסי " א דאף במכניסו לקיום סגי להו בעירוי אפי' הן זפותים וכאן לא מהני בזפותים : ומ " ש ור " י היה מצריך להגעיל כל נסר וכו' פי' אף באינן זפותין היה מצריך להגעיל כל נסר לבד וכו' למצוה מן המובחר כמ " ש בתוס' לשם :
Yoreh De'ah.135.31.1 כלי עץ וכלי עור וכו' פי' כלי עץ וכלי עור דבשאר איסורים מהני הגעלה הלכך אף באיסור י " נ מהני הגעלה אבל כלי חרס לא אשכחן הגעלה לכ " ח ואף ע " ג דהגעלה לא גרע ממלוי מים ועירוי אפ " ה כדי שלא יבואו לטעות להגעיל כלי חרס אף בשאר איסורין השוו חכמים מדותיהם שלא להגעיל כ " א אף באיסור י " נ ולפ " ז ניחא הא דכתב הרמב " ן דבכ " ח שאינן מכניסן לקיום שרי בהגעלה דודאי מיירי באותן שתחלת תשמישן ביד ישראל ודי להם בשכשוך בעלמא ופשיטא דהגעלת רותחין כל שכן דמהני אלא לפי שהשוו חכמים מדותיהם שלא להכשיר שום כ " ח הבלוע בו איסור בהגעלה כדי שלא יבואו לידי טעות כדפרי' וסד " א דאף באינן מכניסן לקיום נמי לא מהני הגעלה לכך כתב דליתא דלא גרע הגעלת רותחין ממים צוננין והב " י נדחק ביישוב זה ע " ש :
Yoreh De'ah.135.32.1 ומ " ש והרשב " א כתב וכו' כתב ב " י דבת " ה מבואר דלאו אכ " ח בלחוד קאי אלא אכל כלים הניתרים בהגעלה קאמר דלא משתרו אלא בכ " ר וכו' וא " כ קשה דלא ה " ל לרבינו להביא דבריו פה אלא לעיל אחר דברי ר " י שהיה מצריך להגעיל כל נסר ונסר וכו' עד שהעבירן מרותחין משום דסובר דעירוי דכלי ראשון ככלי שני עכ " ל ולע " ד נראה ליישב דכתבה רבינו פה משום דכתב בסוף דבריו אבל אם אין מכניסן לקיום סגי להו בעירוי שמערה מכ " ר עליהם לאורויי דאף בכ " ח דבלעי טובא סגי להו בעירוי באין מכניסן לקיום :
Yoreh De'ah.135.33.1 כל הכניס שישנן י " ב חדש שרו וכו' מימרא דאמוראי בסוף ע " ז ( דף ע " ה ):
Yoreh De'ah.135.34.1 ומ " ש וכתב א " א הרא " ש ז " ל בתשובה שאם נתן בהם מים תוך י " ב חדש א " צ להמתין י " ב חדש למים אחרונים וכו' נראה דלפי דלגבי כלי של איסור שהוחמו בו מים תוך מע " ל צריך לשהות מע " ל לבישול המים כדכתב רבינו בסימן ק " ג ובסימן קכ " א א " כ הוה אמינא דבכלי יין נמי כך הדין אם נתן בהם מים תוך י " ב חדש כיון דאיסור הוא צריך להמתין י " ב חדש למים אחרונים וקאמר הרא " ש דלא דמי איסור יין לשאר איסורין דגבי חמים מים תוך מע " ל בכלי של שאר איסורין הוי טעמא לפי שמשערין בכל הקדרה וכשחממו בה המים תוך מע " ל לא היו במים ס' לבטלה וחזרו המים כולן איסור אבל ביין של איסור דנבלע בצונן והיין שנפלט מן הכלי בתוך המים מועט הוא כדי קליפה בלבד ונתבטל במים וחזר כולו היתר וחזר ונבלע בכלי בעודו היתר עדיף טפי מאילו ישנן י " ב חדש ולא נתן בהם מים תוך י " ב חדש ולפ " ז אין חילוק בין נתן בהם מים תוך י " ב חדש לנתן בהם יין תוך י " ב בכל ענין א " צ להמתין אלא י " ב חדש לזמן הראשון וב " י לא פי' כך וכתב נחלק בין נתן בהם יין לנתן בהם מים ומה שכתבתי הוא העיקר :
Yoreh De'ah.135.35.1 כתב הרשב " א יש מי שהורה שצריך להתיר הקשרים סוף ע " ז ( דף ע " ה ) ואי אית בהו קטרי שרי להו ולהראב " ד קאי נמי איישון אבל לפירש " י והרמב " ן לא קאי אלא אניגוב ועיין בב " י :
Yoreh De'ah.136.1.1 השולח כלי ביד נכרי וכו' בפרק בתרא דע " ז ( סוף דף ע " ד ) רבא כי הוה משדר גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבירצייהו קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפי' לפי שעה גזרו ביה רבנן ופירש " י סחוף להו כו' משום חב " ח גזרו ביה רבנן כיין עצמו כי היכי דלא ליתי לשהוי ביד נכרי עכ " ל נראה דמ " ש גזרו ביה רבנן כיין עצמו וכו' לאורויי דלא נפרש גזרו ביה רבנן לכתחלה אבל דיעבד אם לא החתימו אין הכלי נאסר לכך פי' דגזרו ביה כיין עצמו כהניחו ביד נכרי בלא חתימה לפי שעה דנאסר ה " נ נאסר מיד ואע " ג דאפי' נתן בו יין לפי שעה אינו בולע בצונן אפ " ה גזרו לאסרו כי היכי דלא ליתי לשהויי ביד נכרי שאז נאסר מדינא וזהו שאמר גזרו ביה רבנן כלומר גזרו לפי שעה אטו היכי דאתי לשהויי והשתא בע " כ צ " ל דנאסר דיעבד בהניחו לפי שעה דאל " כ מאי אהנו רבנן בהך גזירה הא כיון דלא נאסר דיעבד לא יחוש לגזירתם ויניחנו לפי שעה ואתי נמי לשהויי ביד נכרי זאת היא דעת רש " י וכ " כ רבינו שאם הניחו ביד נכרי אפי' שעה אחת צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אילו היה ישן בבית הנכרי וכו' וכן נראה ממ " ש התוספות וסה " ת והמרדכי שכתבו דבחביות גדולים שלנו אין לחוש שמא בזמן מועט נתן בהם יין ועירן אלא דבקטנים יש לחוש שנתן בהן ועירן וצריכין הכשר אפי' דיעבד וכ " כ ה " ר ירוחם להדיא והכי משמע בסמ " ג וסמ " ק ומכאן למדנו דבהניח ביד נכרי כלי סעודה שתשמישו בחמין לפי שעה דנאסרו מיד וצריכין הכשר כאילו היה ישן ביד נכרי ובא לקנותו ממנו אך קשה ממ " ש המרדכי פא " מ גבי מישחא שליקא דארמאי דקאמר רב ספרא דשרי דלא חיישינן לגעולי נכרים דנ " ט לפגם הוא פי' משום דסתם כלים ש " נ אינן ב " י ואף ע " ג דספק דאורייתא הוא שרי משום דאיכא ספק ספיקא ספק אם נשתמשו בו היום ואת " ל נשתמשו שמא בדבר שהוא פוגם נשתמשו ולפ " ז כשמוליכין הסכינים להשחיזן בבית האומן ומחזירן לבו ביום ליכא האי טעמא דספק ספיקא משום דבו ביום החזירן א " כ אם השתמשו בה היינו בו ביום בודאי וליכא למימר ספק משום דלא נשתמש כלל דודאי רגיל להשתמש בו כיון דאין ישראל עומד ע " ג והלכך צריך להגעילו וכן היה אר " ת דצריך שילך הישראל להשחזה והיה מחמיר בהן יותר מבכלי הנכרים עצמן ודוקא כשהניחם חצי היום בבית הנכרי או יותר אבל לפי שעה לא וכו' עכ " ל משמע דלפי שעה אין לחוש דמירתת ואמר השתא אתי ישראל וחזי לי אבל בחצי יום או יותר לא מירתת דמימר אמר כיון דלא אתא ישראל עד השתא שכחו אי נמי לא יבא עד למחר וזה סותר להך דפי' רש " י ורבינו דלפי שעה נמי נאסר וצריך הכשר . ובא " ו הארוך כתב לחלק דדוקא כששלחו מחוץ לעיר כי הך דרבא דמשדר גולפי להרפניא דלא מירתת אסור אבל מבית לבית דמירתת מותר לשלחו אפי' לכתחלה שלפי שעה אין לחוש וכו' אבל מלשון רבינו ומשמעות כל הפוסקים משמע דאין לחלק בכך ותלמודא דנקט רבא כי הוה משדר גולפי להרפניא מעשה שהיה כך היה ולאו דוקא מעיר לעיר אלא ה " ה מבית לבית ולכאורה נראה ליישב דמ " ש המרדכי בפרק א " מ דבסכינים ליכא אלא חד ספק שמא השתמש בו בדבר שהוא פוגמו דמחזקינן בהו דודאי השתמשו בו ונאסרו היינו לענין זה דאם נשתמש בו הישראל בו ביום נאסר המאכל אף בדיעבד אם כ " ח הוא צריך שבירה דאין כאן אלא ספק אחד בדאורייתא ולחומרא וכן אם ישהנו בלא תשמיש מע " ל צריך להגעילו דכל נ " ט לפגם אסור לכתחלה ואם כ " ח צריך שבירה וע " ז אמר וכן אר " ת וכו' כלומר שאין לומר בסכינים ספק אם נשתמש בו הנכרי ואם ישהו הישראל אצלו מע " ל דהוה נט " ל א " צ להגעילו כיון דאפי' נשתמש בו הו " ל עכשיו פגומה דאינו אסור אלא מדרבנן וכיון דאיכא ספק אם נשתמש בו ה " ל ספק בדרבנן ולקולא אלא מחזקינן ליה בודאי נשתמש בו וצריך להגעילו והיה מחמיר בהן יותר מבכלי נכרי עצמם כלומר החמיר בהם יותר לענין זה דאם השתמש בו ביום נאסר המאכל ואם כ " ח צריך שבירה משא " כ בכלי נכריה דאם בישלו בו אין המאכל נאסר דיעבד משום דאיכא ס " ס ספק לא נשתמש בו אלא בדבר שהוא פוגמו ואת " ל נשתמש בו בדבר שהוא משביחו מ " מ שמא עכשיו הוא נט " ל דלאחר מע " ל הוא לתשמישו אבל הכא דמחזקינן בו דאי נשתמש בו היום ליכא אלא חד ספיקא שמא השתמש בו בדבר שהוא פוגמו וה " ל חד ספיקא בדאורייתא ולחומרא כדפי' ודוקא כשהניחה חצי היום בבית הנכרי או יותר אבל לפי שעה לא כלומר לפי שעה לא מחזקינן ליה בודאי נשתמש אלא ספק שמא לא נשתמש ואת " ל נשתמש שמא בדבר שהוא פוגמו ואיכא ס " ס ודינו כסתם כלים של נכרים דלכתחילה לא ישתמש בו ביום אבל בדיעבד אין המאכל נאסר ואם ישהנו הישראל אצלו מע " ל בלי תשמיש אז מותר להשתמש בו אף לכתחלה דה " ל ספק באיסור דרבנן ולקולא דהא עכשיו נט " ל הוא ואינו אסור אלא מדרבנן ואיכא ספק בדרבנן דשמא לא נשתמש בו כלל והשתא מ " ש רש " י בהך דרבא שדר גולפי ורבינו כאן דאף לפי שעה צריך הכשר ואף ע " ג דאיכא ספק אם נשתמש בו היינו כשרוצה להשתמש בו ביום דאף ע " ג דה " ל ס " ס לא עדיף מסתם כלי של נכרי דאית ביה נמי ס " ס ואסור להשתמש בו לכתחלה מיהו אף רש " י ורבינו מודו דאין המאכל נאסר בדיעבד וכן אם נשתהה ביד ישראל מע " ל מותר אף לכתחלה להשתמש בו בלא הכשר כיון דאיכא חד ספק בדרבנן כדפי' מיהו פשט דברי רש " י ורבינו לא משמע אלא דלעולם צריך הכשר ואפי' ישהנו הישראל בלא תשמיש מע " ל נמי אסור להשתמש בו בלא הכשר . על כן נראה עיקר דר " ת לא ס " ל הא דרש " י ורבינו אלא מפרש הך דרבא דהוה משדר גולפי כהר " ן לשם בשם הרא " ה ורבו הרמב " ן דלאו אמרו להחתים לפי שעה אלא לכתחלה אבל דיעבד א " צ הכשר וסגי ליה בהדחה ומביאו ב " י אלמא דס " ל דבהניחו לפי שעה אין אנו מחזיקים אותו בודאי השתמש בו אלא ספק אם נשתמש בו ולכן סגי ליה בהדחה מיהו אף לפ " ז אם הניח ביד נכרי כלי סעודה שתשמישן בחמין אף ע " ג דאין המאכל אסור דיעבד אם השתמשו בו מ " מ לכתחלה אסור להשתמש בו דהא אף בגולפי צריך הדחה וכאן דאין שייך הדחה אסור מספיקא לכתחלה לגמרי אפי' לא הניחה אצל הנכרי אלא לפי שעה ונראה לפ " ז דר " ת ס " ל כהרא " ה והרמב " ן דלפי שעה ה " ל ספק אם כן אם ישהנו הישראל אצלו מע " ל מותר להשתמש בו אף לכתחלה שכך כתב הרא " ה הביאו ב " י בסוף סימן קכ " ב ופשיטא דלא כתב כך אלא היכא דלא שהו בבית נכרי אלא לפי שעה דאיכא ספק שמא לא נשתמש בו הנכרי כלל אבל בנשתהו ביד נכרי יום או יותר מחזקינן להו בודאי השתמש בו הנכרי וה " ל כדין סתם כלי נכרים דלכתחלה אסור להשתמש בו ובדיעבד אין המאכל נאסר והכי משמע להדיא בדברי הר " ן שהביא דברי הרא " ה בשם רבו הרמב " ן שכתב ולא עמדה בידו אלא לפי שעה כיון דלא ידעינן בודאי דרמא ביה חמרא וכו' אלמא דבעמדה ביד נכרי יום או יותר מחזקינן ליה בודאי נשתמש . כלל העולה דנקטינן כר " ת והרמב " ן והרא " ה דבכלי יין שהניחם ביד נכרי לפי שעה סגי בהדחה אבל לכתחלה לא יניחם אצלו בלא חתימה ואם הניח בידו כלי סעודה דבר שתשמישו בחמין יום ויומים דינן כשאר כלי נכרים דצריך הגעלה ואם כ " ח צריך שבירה ובדיעבד לא נאסר המאכל ודלא כמ " ש המרדכי בפרק א " מ ע " ש הר " ש בונבר " ק על אחד ששכח יורה בבית הנכרי עד למחרתו דהעמד היורה על חזקתו ונאמר לא נשתמש בה איסור ואת " ל השתמש בה ה " ל פגומה שאינה ב " י דסתם כ " נ אינן ב " י וה " ל ספק איסורא דרבנן ולקולא דיחיד הוא כנגד כל הגדולים דהא רש " י ורבינו מצריכין הכשר אף לכלי היין ולר " ת והרמב " ן והרא " ה דלא מצריכים אלא הדחה מ " מ ביורה שתשמישה בחמין מודו דצריך הכשר ודלא כמה שהבין ב " י דר " ת והר " ש בונבר " ק שוין בדבר זה כמ " ש בסוף סימן קכ " ב דליתא אלא היכא דהניחו יום או יומים ואפי' חצי יום מחזקינן ליה בודאי השתמש בו נכרי וצריך הכשר לכתחלה ובדיעבד אין המאכל נאסר אם לא דשהה חצי יום ביד נכרי ולקחו ממנו והשתמש בו ביום אז נאסר המאכל אף בדיעבד . ואם לא שהה ביד נכרי אלא לפי שעה כגון מקצת היום אפי' השתמש בו הישראל בו ביום לא נאסר המאכל אבל לכתחלה אסור להשתמש בו תוך מע " ל בלא הגעלה מיהו אף לכתחלה יכול להשהותו בלא תשמיש מע " ל ואחר כך מותר להשתמש בו אף לכתחלה כיון דאיכא ספק בהניחו לפי שעה שמא לא נשתמש בו כלל דבהא מודו ר " ת והרמב " ן והרא " ה כדפרישית . וראיתי שכתב בת " ח כלל נ " ט לפרש דברי הרא " ה שכתב דמשהה אותם מע " ל ומותר דלא מיירי אלא בשלא החזירם בו ביום דאז הוי כשאר כלי נכרים ואיכא בהן ס " ס על כן התירם ע " י שהייה מע " ל אבל אם מחזירם בו ביום שאז נאסרו בודאי אפי' בדיעבד יש לאסרם וכן לא מהני להו שהייה הואיל ונאסרו פעם אחת עכ " ל ותימה דאיפכא מסתברא דהרא " ה ודאי לא אמר אלא כשהחזירם בו ביום ולא הניחו ביד נכרי אלא לפי שעה דאיכא ספק שמא לא נשתמש בו נכרי כלל אבל בלא החזירם בו ביום אלא לאחר מע " ל או יותר הא ודאי דמחזקינן להו בודאי השתמש ושוב לא תועיל לו השהייה להשתמש בו לכתחלה אלא דינן כמו שאר כלי נכרים דאין לומר דאף בהניחו ביד נכרי יום או יומים אינו ודאי השתמש אלא ספק נשתמש וה " ל ספק בדרבנן ולקולא הא ליתא דא " כ אין צורך כלל שישהנו הישראל אצלו מע " ל דהא כבר נשתהו מע " ל ביד נכרי וכיון דהוי נמי ספק אם השתמש בו ה " ל ספק בדרבנן ולקולא עוד כתב הרב לשם וז " ל מיהו נראה לענין דינא דבדיעבד שרי דהא אינו ברור דנשתמש בהו הנכרי ואף ע " ג דרגילות הוא להשתמש בהו אינו יוצא מידי ספק ועדיפי מכלי נכרים עכ " ל וזו היא סברת הר " ש בונבר " ק וכבר כתבנו דסברא זו דחויה היא דכל הגאונים חולקים עליה ומחזקינן להו בודאי נשתמש כל שנשתהה ביד נכרי חצי יום וכ " ש יום שלם או יותר . עוד כתב הרב ותדע דהא לדברי הרא " ה מהני בהו שהייה מע " ל ואינו מהני לגבי כלי נכרים ש " מ דעדיפי מכלי נכרים ולכן אין להחמיר בו אלא לכתחלה עכ " ל שרי ליה מאריה על שכתב בספר ובדיו דברים כאלו הלא הדבר פשוט דהרא " ה לא אמר דמהני בהו שהייה אלא בשלא הניחו ביד נכרי אלא לפי שעה דהוי ספק נשתמש ולא דמי לכלי נכרים דודאי נשתמש בו אבל בהניחו ביד נכרי חצי יום וכ " ש יום שלם או יותר דמחזקינן בהו דודאי נשתמש בהו נכרי חמורים הם מכלי נכרים כמ " ש ר " ת . עוד כתב הרב והא דקאמר שר " ת החמיר בהו יותר מכלי נכרים היינו שיש לחוש להם לכתחלה יותר מכלי נכרים דחמירי טפי אבל בדיעבד לא מחזקינן ריעותא לשבור הקדרות או לאסור המאכל שנשתמש בהן עכ " ל תמהתי על דברים כאילו דמאי שייך לומר שלכתחלה יש להחמיר טפי הלא כמו שכלי נכרים אסור להשתמש בהו לכתחלה כך באלו אוסר ומאי יותר דקאמר אלא בעל כרחך דלענין דיעבד קאמר דאם הניחו ביד נכרי כחצי יום ולקח הימנו והשתמש בו נכרי אסור אפי' דיעבד דמחזקינן בהו בודאי השתמש וליכא אלא חד ספיקא בדאורייתא דשמא השתמש בדבר שפוגמו ולחומרא משא " כ בכלי נכרים דאיכא ס " ס דמותר בדיעבד וכדפרישית לעיל הוא העיקר : כתב עוד במרדכי פ' א " מ דאותן משרתים נכרים שבבית ישראל שמוליכין הסכינים בבית ישראל אנה ואנה אותם יש להתיר אפי' הונחו בידם כחצי היום מכח ס " ס כסתם כלי נכרים ומ " מ נכון להחמיר וכן יש ליזהר שלא להניח קדרות וקערות בבית הנכרי אפי' מקצת היום וכשישראל נותן לנכרי תבשיל בקדרה או בקערה להוליכה בביתו של נכרי יזהירנו הישראל שלא ידיח הקערה אך יש להניח בה קצת משיורי התבשיל וכן שיביאנו בו ביום עכ " ל נראה דר " ל דאותם סכינים שמוליכין המשרתים אנה ואנה וכו' אין מחזיקין אותם בודאי השתמש בהם באיסור דכיון שהם בבית ישראל איכא למימר דמירתת אפי' הניחוה בידם חצי היום ויותר ואיכא ספק שמא לא נשתמשו בהם באיסור דהשתא דאיכא ס " ס אף בנשתמש בהם הישראל אח " כ בו ביום אין המאכל נאסר אבל לכתחלה ודאי אסור להשתמש בו ביום ובכלל זה אם הישראל רוצה להשהות אצלו בלא שום תשמיש מע " ל מותר להשתמש בהם אח " כ אפי' לכתחלה כדפרישית ועל זה אמר ומ " מ נכון להחמיר שלא להתיר לכתחלה אף אם נשתהו מע " ל ביד ישראל כדי שיהיו נזהרים לשומרם שלא יוליכום המשרתים נכרים אנה ואנה . ומ " ש וכן יש להזהר שלא להניח קדרות וקערות בבית הנכרי אפי' מקצת היום ר " ל אף להניחם שם לפי שעה על סמך שישהנו הישראל אח " כ מע " ל יש להזהר שלא לעשות כן וכמ " ש על הסכינים שמוליכים המשרתים דנכון להחמיר בזה דאם לא תפרש כך לא הוה צריך לאשמועינן דאין לשהות ביד נכרי כלי לכתחלה לפי שעה דהא פשיטא היא דאסור זיל קרי ביה רב הוא וכל זה הלכה והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.136.2.1 ומ " ש ורש " י כתב שצריך חב " ח כתב הר " ן שהרמב " ן הקשה הא כל היכא דליכא למיחש לניסוך בחותם אחד סגי דכיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף ויישבו הר " ן דדוקא לחלופי לא חיישינן דמזייף דלית ליה אלא שבחא פורתא אבל כדי להשתמש בו תשמיש מרובה דשבחו מרובה חיישינן לזיופא וצריך חב " ח ומביאו ב " י ובש " ע לא הכריע הלכך צריך לכתחלה חב " ח ובדיעבד כדי הוא הרמב " ן לסמוך עליו בדיעבד :
Yoreh De'ah.137.1.1 כל הכלים וכו' משנה פרק א " מ ( דף כ " ט ) נודות הנכרים וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורין ואיסורם איסור הנאה דר " מ וחכמים אומרים אין איסורין איסור הנאה והלכה כחכמים ויש להקשות דלמ " ש התוספות שם בד " ה יין מנ " ל דמתניתין מיירי בסתם יינם ולר " ת דסתם יינם בטל בס' הא ודאי דאיכא ס' ביין שבנודות וקנקנים כנגד הקליפה של איסור ומותר אף בשתייה ואם כן קשה למה אסרוהו חכמים בשתייה שלא התירו אלא בהנאה ונראה ודאי דמתני' מיירי בנודות גדולים וקנקנים גדולים דמכניסין בהן יין לקיום כמו שפירש " י להדיא וס " ל לר " ת דבולע יותר מכדי קליפה ואין ביין ס' כנגד פליטת האיסור ואף ע " ג דהתוס' פ' בתרא ( דף כו " ד ) בד " ה דרש רבא כתבו דחביות של נכרים סגי במסיר הקליפה של צד היין דזה חשיב כמו עירוי וחביות ודאי מכניסן לקיום הוא ר " ת לא ס " ל הכי והכי מוכח להדיא במ " ש הרא " ש שם וז " ל שאלוני כמה ישהה היין בנוד וכו' עד ואוסר היין אף לפר " ת דסתם יינן בטל בס' ובסמוך הבאתי לשונו זה והרא " ש בתשובה דמתיר היין כיון דיש ששים כנגד הקליפה מיירי בקנקנים שאין מכניסין בהם יין לקיום א " נ הרא " ש בתשובה השיב על מעשה שהיה בזמנו וס " ל כר " י בתוספות דבזמן הזה דאין הנכרים בקיאין בטיב ע " ז לא החמירו בסתם יינם לאסרו במשהו אלא בטל בס' וזה עיקר ועיין במ " ש ריש סימן קל " ד בס " ד והב " י הקשה ג " כ קושיא זו ותירץ דחכמים דאוסרים בשתייה צ " ל לר " ת דמיירי בנותן בקנקנים יין מועט שאין בו ששים כנגד הקליפה ואין לשון משנתינו ויין של ישראל כנוס בהן משמע הכי :
Yoreh De'ah.137.2.1 ומ " ש אפי' הוא יבש וכו' כ " כ הרא " ש בתשובה דבכלי שאין מכניסו לקיום עד שלא ידיח ונשתמש בהם מותר אם יבשים הם אלמא דבמכניסו לקיום אסור אפילו הוא יבש . ומ " ש דבאין מכניסו לקיום כתב הרא " ש דאינו נאסר בפחות מכ " ד שעות בפ' א " מ אמתניתין דנודות הנכרים וקנקניהם וכו' כתב שאלוני כמה ישהה היין בנוד ובקנקן ויאסור וכו' והאריך ומסקנתו דצונן בצונן פליט ובלע בשהיית מע " ל כמו בבשול ונפלט כל היין שבדופני הכלי ואוסר היין אף לר " ת דסתם יינן בטל בס' ושכן כתב אבי העזרי אבל בפחות ממע " ל לא נאסר דיעבד אבל לכתחלה ודאי לא :
Yoreh De'ah.137.3.1 ומ " ש אבל בדבר שמכניסו לקיום יראה מלשון רש " י וכו' ג " ז מדברי הרא " ש לשם שכתב שאין לשון רש " י מוכיח כן אלא שיראה כן מלשונו ע " ש :
Yoreh De'ah.137.4.1 וכתב הרשב " א שאם נתן בו קיתון של מים וכו' פי' אם נתן דיעבד שרי אבל לכתחלה אסור ליתן דאין מבטלין איסור לכתחלה ועיין במ " ש בסימן קל " ד ס " ג בדין זה :
Yoreh De'ah.137.5.1 ומ " ש ויראה לי שאפי' כן אסור להוציא היין דרך נקבי הברזא וכו' פירוש הכא לא מהניא החרצנים והזג שהרי היין יוצא משם צלול וכו' אבל אם יש בו במים מעורבים פשיטא דשרי להוציא דרך הברזא שאין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו אלא להוציא היין ולא כדי לבטל האיסור שבנקב הברזא והוא דבר פשוט ודלא כמ " ש ב " י דאפשר דלכתחלה אסור דליתא :
Yoreh De'ah.137.6.1 אע " פ שאסור ליתן יין וכו' הכי אסיקנא בפ' א " מ ( דף ל " ג ) דשרי ליתן בהו שכר ופירש " י משום דשיכרא מבטל להו לטעמא דחמרא אבל הרשב " א פי' דפליטתה מועטת ואי אפשר לבא לידי נ " ט והביא רבינו דבריו לעיל סוף סימן קכ " ב והשיג עליו וכבר קבעתי ההלכה שם בס " ד דליתא להא דהרשב " א ע " ש ס " ד אע " פ שיהודי נתן שכר או דבש בזכוכית ש " נ שהיה בו יין נסך אין לאוסרו דהא שרינן קנקנים שלהן למירמא בהו שיכרא עכ " ל אגודה : כתב הרשב " א בתשובה מותר למלוח בשר בכלי שמכניסין בו יין לקיום עד שלא הוכשר הכלי חדא שאין המלח מפליט כלי ועוד שא " א לבא לנתינת טעם ומבטלין איסור משהו וכ " כ הראב " ד והראיה מקנקנים של נכרים ישראל נותן לתוכן מים לשתייה ועוד דאיידי דטריד לפלוט דמא לא בלע עכ " ל ומביאו ב " י ופסק כך בש " ע וז " ל וכן מותר למלוח בהם עכ " ל ולעד " נ דלא קי " ל הכי חדא דהמרדכי פכ " ה ובהג " ה ש " ד סימן פ " ג בשם הא " ז כתב בדין עושים גבינות בדפוסי הנכרי דלכתחלה צריך להגעילו ובא " ו הארוך כתב עוד דנוהגים לאסרו אפילו דיעבד וכמ " ש המרדכי לשם ע " ש ראבי " ה מיהו ודאי לכתחלה פשיטא דאסור וכמ " ש לעיל בסימן ק " ה ואם היה נמלח בכלי ומונח שם מע " ל במלחו פשיטא דאסור אף דיעבד דה " ל כבוש שהוא כמבושל . ומ " ש טעם שני שא " א לבא לנתינת טעם וכו' גם זה אינו כמ " ש בסמוך דלא קי " ל כהך סברא דהרשב " א כדלעיל בסוף סי' קכ " ב : ומ " ש טעם ג' דאיידי דטריד לפלוט דם לא בלע ליתא דדוקא לגבי דם אמרינן דאיידי דטריד לפלוט דם לא בלע דם אבל שמנונית של איסור או ד " א של איסור דלא הוי דם ודאי בלע הלכך לא קי " ל כהך תשובה אלא לכתחלה אסור למלוח בו בשר אבל דיעבד שרי אם לא נכבש בתוכו יום שלם נ " ל פשוט :
Yoreh De'ah.138.1.1 גת של אבן שזפתה נכרי וכו' משנה ס " פ בתרא דע " ז ( דף ע " ד ) גת של אבן שזפתה נכרי מנגבה והיא טהורה ופי' רש " י שזפתה נכרי ואורחא למירמי בה חמרא פורתא לעבורי קוטרא דזיפתא עכ " ל פי' דלאחר שהיתה הגת מזופפת רמי בגת חמרא אבל אין לפרש דרמי חמרא בזפת ואח " כ זיפתה באותו זפת דאותו יין אינו אוסר דהו " ל כזורק מים לטיט וכדכתב ר " י בפרק א " מ ( דף ל " ג ) ומביאו ב " י תחלת סימן קל " א וכדפרי' לשם :
Yoreh De'ah.138.2.1 ומ " ש או שזפתה ישראל וכו' פי' בעודה חדשה זפתה ישראל ואח " כ נתן יין בגת לעבורי קוטרא דזיפתא ונגע בה נכרי וכו' דחשבינן להא כאילו זפתה נכרי ונתן בה יין בשעת זפיתה דבין כך ובין כך תחלת תשמישה ע " י נכרי הוא וצריכה ניגוב . ואיכא למידק דמשמע דוקא בשתחלת תשמישה ע " י נכרי הוא דצריכה ניגוב הא בשלנו שנגע בו נכרי בעוד משקה טופח לא בעי ניגוב אלא סגי בהדחה כיון דתחלת תשמישה ע " י ישראל וזה סותר למ " ש אחר כך בשם ר " ת והרא " ש דבזפותה אין חלוק בין תחלת תשמישה ע " י נכרי ובין שהוא ע " י ישראל ל " ש של אבן או של עץ וי " ל דמ " ש רבינו כאן או שזפתה וכו' אין דעתו למידק דיוקא דדוקא בתחלת תשמישה ע " י נכרי אבל בשלנו לא דודאי אף בשלנו בזפופין ונגע בו נכרי נמי בעי ניגוב כר " ת אלא דתחלה כתב רבינו מה שהוא עולה מן הסוגיא לד " ה דפשוט הוא בסוגיא דבשל אבן אפילו תשמישה ע " י נכרי סגי בניגוב וא " צ קליפה וניגוב ובשל עץ דבעיא זפת טובא בלע חמרא טפי בעינן קליפה וניגוב וכו' ואח " כ כתב מה שחידש ר " ת ופי' דאין חלוק וכו' ודכוותא צריך לפרש דמ " ש רבינו כאן בשל אבן :
Yoreh De'ah.138.3.1 וכן אם דרך הנכרי בשאינה זפותה צריכה ניגוב דקשה מאי איריא דרך הלא לר " ת בתחלת תשמישה ע " י נכרי אפילו באינה זפותה צריכה ניגוב אע " פ שלא דרך בה דצ " ל ג " כ דכאן כיון שכך עולה מן הסוגיא דברייתא דתני בה של עץ ושל אבן ינגב אוקימנא בדדרך בה ומיירי באינן זפותין מדתני בתר הכי ואם היו מזופפות אסורין מכלל דעד השתא בשאינן זפותין מיירי על כן כתב רבינו תחלה מה שהוא פשוט ועולה מן הסוגיא לד " ה ואח " כ כתב מה שחידש בזה ר " ת . ומיהו קשיא טובא מהא דאיתא פר " י ( דף ס' ) בעובדא דההוא נכרי דאישתכח דהוה קאי במעצרתא א " ר אשי אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב ופירש " י ניגוב אפר מים ואפר ופסק הרי " ף והרא " ש ורבינו לעיל סימן קכ " ט סי " ט ומשמע מדכתבו בסתם דאפי' אינה זפותה ובשלנו נמי דתחלת תשמישה ע " י ישראל קאמר דבעי ניגוב מדלא פירש וחולק אימתי סגי בהדחה ואימתי לא סגי בהדחה ובעי ניגוב אלמא דאף בשלנו דתחלת תשמישה ע " י ישראל ובאינה זפותה נמי בעי ניגוב וזה סותר מ " ש רבינו כאן ע " ש ר " ת דשלנו באינה זפותה סגי בהדחה . גם דברי הרא " ש קשיין אהדדי דכאן מסקנתו כר " ת ובפרק רבי ישמעאל פסק נמי להך דרב אשי וצ " ל דהרא " ש ורבינו מפרשים אליבא דר " ת דהך דרב אשי דלעיל או מיירי בזפותה ואפילו בשלנו דתחלת תשמישה ע " י ישראל שנגע בה נכרי א " כ מיירי אפי' באינה זפותה ובשלנו אלא שתחלת תשמישה היה ע " י נכרי דהיינו שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה נכרי בעוד משקה טופח עליה דצריכה ניגוב :
Yoreh De'ah.138.4.1 ומ " ש אבל אם דרך בזפותה וכו' פסק כאיכא דאמרי דאמר רבא דוקא זפתה אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב אלא בקילוף וכך פסקו כל הפוסקים כהך לישנא דרבא והסכימו הרא " ש והרשב " א והר " ן דכל היכא דמכשרי' בקילוף צריך ניגוב אחר הקילוף ומביאו ב " י : ומ " ש או עירוי בלא קליפה כ " כ הפוסקים ונראה דברישא דסגי בניגוב לא היה צריך לפרש או עירוי דהא פשיטא הוא דכיון דסגי בניגוב בלא קליפה למה לו לטרוח לעשות עירוי שלא לצורך אלא דהיכא דצריך קליפה וניגוב צריך לפרש דאם הוא חם על הפסד הזפת שלא לקלפו יטריח עצמו לעשות עירוי דשוב לא יהא צריך לקלוף הזפת :
Yoreh De'ah.138.5.1 ומ " ש ושל עץ וכו' משנה שם ושל עץ ר' אומר ינגב וחכמים אומרים יקלוף את הזפת דפי' גם יקלוף דהיינו קולף ואח " כ ינגב כדפרי' ובגמרא מוקי למתני' דלא דרך בה ומחמרי חכמים בשל עץ טפי כיון דבעי זפת טובא מבשל אבן בלעה חמרא טפי ובעינן קליפה וניגוב : ומ " ש או שזפתה ודרך בה אח " כ כו' ברייתא שם ואוקמוה בדדרך בה ואם היא זפותה אפי' בשל אבן בעי קילוף כל שכן בשל עץ והיינו קילוף וניגוב כדפרי' או עירוי בלא קליפה וברישא דברייתא קתני דאם אינן מזופפין סגי בנגוב אפי' בשל עץ כ " ש בשל אבן : ומ " ש ואם יש נעורת של פשתן וכו' כ " כ בסה " ת ונראה דהכא דאיירי בשל עץ דשייך ליתן נעורת בין נסר לנסר ואע " ג דאינה זפותה לא מהני ניגוב לנעורת כי היכי דלא מהני ניגוב לקטרי להכי כתב דצריכה עירוי דהא פשיטא דמהני לה עירוי כי היכי דמהני לקטרי כדלעיל סוף סימן קל " ה :
Yoreh De'ah.138.6.1 ומ " ש ושל חרס זפתה נכרי וכו' תימה גדולה שפסק הפך פשט הסוגיא דמוקי מתני' בדלא דרך בה ותנן דבשל חרס אע " פ שקלף את הזפת ה " ז אסורה פי' דאפילו קליפה ונגוב לא מהני אע " פ שלא דרך בה וכך הקשה ב " י וכתב דט " ס הוא בדברי רבינו וצריך להגיה אינה ניתרת בקליפה וניגוב אלא בעירוי בלא קליפה עכ " ל והגה " ה זו נראה דוחק גדול לומר דשינו הלשון בטעות מאיסור להיתר ויותר נכון לומר דהשמיט הסופר בבא שלימה והוא דרבינו הסכים לדעת הרשב " א דפי' דהא דתנן בשל חרס אע " פ שקלף את הזפת וניגוב ה " ז אסורה אינו אלא בשתחלת תשמישה ע " י נכרי אבל בשתחלת תשמישו ע " י ישראל מקלף ומנגב וכשרה ומביאו ב " י ורבינו כתב כן בסמוך בשם הראב " ד דלפי זה כך צריך להגיה ושל חרס זפתה הנכרי אע " פ שלא דרך בה וקלף וניגב אסורה אבל בשלנו שנגע בה נכרי צריכה קליפה וניגוב או עירוי בלא קליפה וכו' ועוד נראה ליישב ושאין כאן ט " ס והוא דרבינו מפרש הסוגיא כולה המשנה וברייתא דלא מיירי אלא בלכתחלה תדע מדמקשה להו אהדדי ולא משני כאן בלכתחלה כאן בדיעבד אלמא דכולה בלכתחלה קא מתנינן לה והתם הוא דפליגי ר' ורבנן בשל חרס דלרבי אפילו לכתחלה מקלף ומנגב וכשרה ולרבנן אסורה דלכתחלה צריך עירוי אבל דיעבד מודו רבנן לרבי דאם השתמש בו יין לאחר שקלף וניגב דכשר היין דלא מסתברא דלר' אפי' לכתחלה שרי ולרבנן אפילו דיעבד אסור אלא ודאי דלרבנן כשר בדיעבד והשתא מ " ש רבינו ושל חרס זפתה הנכרי אפי' לא דרך בה צריכה קליפה וניגוב או עירוי בלא קליפה לצדדין קאמר קליפה וניגוב דיעבד או עירוי בלא קליפה לכתחלה כך נראה ליישב בלשון רבינו אם איננו ט " ס :
Yoreh De'ah.138.7.1 ומ " ש וגפסית הוא לשון גפרית :
Yoreh De'ah.138.8.1 כתב הרשב " א שכלי הגת מהני להו הגעלה ע " י עירוי וכו' בת " ה כתב טעמו לפי שפליטתן קלה כיון שנבלעו בצונן וכו' מ " ש רבינו והכי מסתבר שא " א להכניס גת בכלי ראשון איכא לתמוה וכי בשביל שאי אפשר נעשה הכשר שלא כדין ותו דמה בכך דא " א בהגעלה בכ " ר מ " מ אפשר להכשיר הגת במלוי ועירוי ונ " ל דכך הם דברי רבינו מדקאמר בגמרא דרש רבא נעוה ארתחו ופרש " י הגת הרתיחו ברותחין אלמא דע " י עירוי רותחין קאמר דאי בכ " ר א " א להכניס הגת שהיא גדולה וכבידה ביורה מרותחת כדי להגעילה אלמא דע " י עירוי רותחין מפליט היין הבלוע בגת וכ " כ התוס' להדיא ( ד' ע " ד ) בד " ה דרש רבא וכן נראה ממ " ש בב " י :
Yoreh De'ah.138.9.1 גיגית גדולה שדורכין בה דינה כמו גת תימה מהי תיתי שלא יהא דינה כמו גת דמה לי גת מה לי גיגית גדולה וי " ל דרבינו דיבר לפי זמנו שהיו עושין גלגל וקורה לגת וסד " א דע " י גלגל וקור' בלע טפי הלכך בעי ניגוב אבל גיגית גדולה שאין בה גלגל וקורה אלא דורכים בה ברגל בלבד לא בעי ניגוב קמ " ל דדינה כמו גת וטעמו כי בימי חכמי המשנה לא היו רגילין לעשות בגת גלגל וקורה אלא דורכים ברגל ואפ " ה בעי ניגוב א " כ עכשיו בגיגית גדולה נמי דדורכין ברגל בעינן ניגוב ולא סגי לה בהדחה והכי מוכח להדיא ממ " ש הרא " ש בסוף ע " ז : ומ " ש וכן המחץ וכו' עד לפי מה שהוא כלומר שאם הם של עץ ואבן דינם כגת של עץ ואבן ואם של חרס דינם כגת של חרס והוא ברייתא לשם ומחץ פרש " י כלי שדולין בו מן הבור לחביות וכ " כ ב " י :
Yoreh De'ah.138.10.1 ומ " ש וכן כלי המדה וכו' כ " כ סה " ת ולמד כך מגת וכלי הגת דמוכח בגמרא דחשיבי כלים שאין מכניסן לקיום שהרי בגת וכליו פליגי רבי ורבנן במשנה ובברייתא וקאמר בברייתא ומודה ר' בקנקנים של חרס שהן אסורין ואמרי' ומה הפרש בין זה לזה זה מכניסו לקיום וזה אין מכניסו לקיום אלמא גת וכליו לא מקרי מכניסו לקיום ואפ " ה הוא וכליו כגון המחץ והמשפך צריכין ניגוב אע " פ דשאר כלים שאין מכניסן לקיום סגי להו בהדחה והטעם לפי שמשהין אותן ביין כל ימות הגתות תשמישן ביין מרובה ושמושן תמיד וכדכתב הרשב " א בת " ה הארוך סוף בית חמישי א " כ גם כלי המדה כיון שמודדין בהן תמיד צריכין הכשר גדול כמו הגת לפי מה שהוא :
Yoreh De'ah.138.11.1 רש " י כתב וכו' כלומר כל מה שכתבתי דין הכשר הגת וכליו איזה גת בעי ניגוב או קלוף ונגוב או עירוי והגעלה ע " פ המשנה וסוגיית הגמרא דפרק בתרא ( דף ע " ד ) רש " י חולק על הוראה זו וכתב דאין הלכה כהך סוגיא אלא כסוגיא דבתר הכי ( דף ע " ה ) דמייתי ברייתא דתני בה דבגת מדיחה במים וכתב רש " י עוד דמתני' דמצריך ניגוב דחינן לה מקמי הך ור " ל דברייתא דהגת והמחץ והמשפך דחינן לה מקמי הך דקתני מדיחן דהיא עיקר וכך הביאו התוס' פרק בתרא דנדה ע " ש רש " י בפירוש דההיא דהגת והמחץ והמשפך דחינן לה מקמי ברייתא דהדפין ע " ש ( דף ס " ה ) וכ " כ ב " י וכ " כ התוס' בפרק רבי ישמעאל ( עבודה זרה דף ס' ) בד " ה בעיא הדחה וז " ל כתב רשב " ם ומיהו אנן לא עבדינן ניגוב אף בגיתות של נכרים אלא הדחה בעלמא וסמכי' אראיות שבפ' אחרון דלא בעיא נגוב עכ " ל ור " ל דסמכינן על הראיות שפי' רש " י לשם ( דף ע " ה ) וכ " כ הגהת אשיר " י פר " י ע " ש רשב " ם ע " ש :
Yoreh De'ah.138.12.1 ומ " ש רבינו ור " ת כתב דבשל ישראל ונגע בה נכרי סגי בהדחה וכו' כך הבין רבינו מדברי הרא " ש ספ " ק דע " ז שכתב וז " ל ור " ת גרס מדיחן וכו' ועי " ל וכו' דסובר רבינו דהאי ועי " ל הוי נמי מדברי ר " ת אבל המעיין בתוס' דפ' בתרא דנדה יראה מבואר דמדברי ר " י נינהו וכ " כ סתם תוס' ( דף ע " ד ) בד " ה הגת והמחץ וסתם תוס' הם דברי ר " י ולענין הלכה נראה דלכתחילה ודאי צריך הכשר ניגוב או קילוף וניגוב ועירוי לפי מה שהוא כדעת רוב פוסקים כמו שהוא בב " י וכפי' ר " ת וכ " פ בש " ע מיהו בדיעבד אם לא עשה אלא הדחה בגת של נכרי ודרך בה יין כדי הם רש " י ורשב " ם והגהת אשיר " י לסמוך עליהם בשעת הדחק נ " ל ומ " ש וה " מ שיש חילוק וכו' וטעמו כתבו התוס' דבאינה זפותה ותחלת תשמישה ע " י נכרי בלע טובא לפי שהרבה פעמים דרך בה הנכרי אבל בזפותה הזפת מבליע בה בשעה מועטת ולפיכך אפי' היתה תחלת תשמישה ע " י ישראל צריכה ניגוב :
Yoreh De'ah.138.13.1 ומ " ש וכ " כ הראב " ד וכו' קצת קשה דמאי וכן ונראה דה " ק גם הראב " ד כתב כר " ת לחלק בין תחלת תשמישו ע " י נכרי לשלנו והוסיף עוד דאף של חרס וכו' סגי ליה בניגוב דס " ל להראב " ד דהא דתנן גת של אבן שזפתה נכרי מנגבה והיא טהורה וכו' כולה מתני' מיירי דוקא בשתחלת תשמישה ע " י נכרי דהכי משמע לישנא שזפתה נכרי והשתמש בה מנגבה ישראל והיא טהורה ועלה קאי ותני ושל עץ ר " א ינגב וחכ " א יקלוף את הזפת ושל חרס אע " פ שקולף את הזפת ה " ז אסורה פי' אלא בעי עירוי והיינו דוקא כשתחלת תשמישה ע " י נכרי כדתני ברישא אבל אם תשמישה ביד ישראל אף גת של חרס וכליה סגי להו בניגוב ולא בעי עירוי ומכ " ש בשל עץ דבתחלת תשמישה ע " י נכרי בעי קליפה וניגוב א " כ בתחלת תשמישה ע " י ישראל א " צ לקלוף אלא סגי לה בניגוב אבל של אבן דאפילו בתחילת תשמישו ע " י נכרי קתני רישא דסגי ליה בניגוב ואין צריך לקלוף אם כן בתחלת תשמישו ע " י ישראל לא צריך אפי' ניגוב אלא סגי ליה בשכשוך ואיכא לתמוה על מ " ש ב " י שמדברי הרשב " א משמע דדוקא בשל חרס הוא דסגי ליה בניגוב כשהיה תחלת תשמישו ע " י ישראל אבל בשל עץ ואבן אין חילוק בין תחלת תשמישו ע " י נכרי או של ישראל ושכך הוא דעת הראב " ד ודלא כמ " ש רבינו ע " ש הראב " ד ושרי ליה מאריה דמ " ש דמשמע הכי מדלא הזכיר חילוק זה אלא בכלי חרס בלבד אבל לא בשל עץ ואבן ועוד דע " כ לא חילק בכ " ח אלא משום דאשכחן דמפלגי להו בכסי וכו' הלא הדבר פשוט דמה שהזכיר חילוק זה בכ " ח אינו אלא לאורויי רבותא דאפי' בכ " ח דחמיר דבולע הרבה סגי ליה בניגוב בתחלת תשמישו ע " י ישראל וא " כ מיניה נשמע דכ " ש בשל עץ דסגי ליה בניגוב ולא בעיא קליפה וניגוב ובשל אבן נמי דאפי' בשתחלת תשמישו ע " י נכרי סגי ליה בניגוב אם כן בשתתלת תשמישו ע " י ישראל סגי ליה בשכשוך אבל מה שמחמירין בתחלת תשמישו ע " י נכרי שצריך עירוי בכ " ח וקליפה וניגוב בשל עץ וניגוב בשל אבן לא אצטריך לאשמועינן דמשנה שלימה שנינו כדפרי' אלא דהודיענו חידוש דבשל ישראל מקילינן ואפי' בשל חרס כ " ש בשל עץ ואבן וע " ז הביא ראיה מכסי שהם של חרס דמקילינן טפי בשל ישראל וה " נ גבי גת יש להקל טפי בשל ישראל ואין ספק דכמ " ש רבינו ע " ש הראב " ד כך הוא דעת הרשב " א בשם הראב " ד וכך הסכים הרשב " א והכי נקטינן וכ " פ בש " ע אלא דמ " ש באינה זפותה אם תחלת תשמישו ע " י ישראל סגי בהדחה אם היה של עץ ואבן דהשוה עץ לאבן בהא מילתא הא ליתא דלא סגי בהדחה אלא בשל אבן אבל בשל עץ בעי ניגוב וכדפרי' ודו " ק :
Yoreh De'ah.138.14.1 הקורה שעוצרים בה הענבים והדפין שמשימין על העביט סגי להו בהדחה נראה דהעביט הוא כלי שיש לה בית קבול שמשימין בה הענבים ואח " כ משימין עליה דפין ואח " כ משימין הקורה על הדפין ועוצרין בה הענבים ועל כולם אמר סגי להו בהדחה דלא דמי לגת שצריכה ניגוב דבולע טפי משא " כ עביט ולפי שבימיהם לא היו רגילין לעשות בגת גלגל וקורה כמ " ש הרא " ש וכדפרי' בסעיף י " א לכך לא כתב רבינו כאן גת אלא עביט ומפרש רבינו דהא דתניא בפ' בתרא ( ע " ה ) הדפין והעדשין והלולבין מדיחן דפי' עדשין היינו עביט שהוא נעשה מטיט או מדבר אחר כעין גת ומשימין בו הענבים ולא הזכיר רבינו לולבין דפי' רש " י טאטיתא שמכבד בה הענבים המתפזרים לאוספן לפי שבזמנו לא היו רגילין באלו הלולבין וכל זה כתב רבינו למאי שכתב הרא " ש לשם ועי " ל דאפילו נפרש שהוא גת עצמה וכו' דהבין רבינו דמדברי ר " ת הוא כדפרישית בסי " ד וגם מפרש דאין כוונתו גת ממש אלא עביט כעין גת וכדפרי' אבל ב " י כתב וז " ל וכבר נתבאר שר " ת פי' דעדשים היינו עיגול של טיט כמין ריחיים עגול וכבד שמכביד על הדפין שעל הענבים ולפיכך כתב הקורה שעוצרים בה הענבים וכ " כ בת " ה הקצר וצ " ל שקורה זו נוגעת בענבים שאל " כ למה צריך שום הכשר וכו' עכ " ל ותימה היאך יעלה על הדעת לפרש דקורה הוא עיגול של טיט וכו' דלמה קורא אותה בשם קורה דמה עניינו לקורה ובת " ה הקצר הוא כתוב בלשון הזה הקורה שעוצרים בה הענבים בגת וכן כלים שמשימין ע " ג העביט של הענבים אע " פ שיש להם בית קבול מדיחן ודי שאין היין משתהה בהן כדרך שהוא משתהה בגת והמחץ והמשפך עכ " ל הנה שעל הכלים שמשימין ע " ג העביט אמר אע " פ שיש להם בית קבול לא על הקורה אלא הדבר ברור כדפרישית דדברי רבינו הם ע " פ ועי " ל שכתב הרא " ש ולא כמ " ש הרשב " א בת " ה הקצר והארוך ע " פ פר " ת דעדשים היינו כלי כמין ריחיים עגול וכו' . ודו " ק ותימה דבגמרא קאמרינן דהרוצה להכשירן מיד מניחן י " ב שעות תחת הצנור או במעיין שמימיו רודפין וכתב רבינו הכשר זה לכלי המכניסו לקיום לעיל בסימן קל " ה סכ " ה ע " ש הרשב " א וכאן שהוא מקומו בכלי הגת לא כתבו . וי " ל בדוחק דכיון דכתב דמהני הכשר לכלי המכניסו לקיום תו לא צריך לכתבו כאן דבמכ " ש שמעינן לה דמהני הכשר זה לכלי הגת וכ " כ ב " י . ומ " ש מחבלים של צורי של דקל פי' מביא נצרים והוצין וקורעין אותן ועושין אותן כמין חוטין ועושין מהן חבלים :
Yoreh De'ah.138.15.1 והניגוב כתב הרמ " ה וכו' בפ' בתרא ( סוף דף ע " ד ) במה מנגבן רב אמר במיא רבב " ח אמר באפר ואסיקנא דלא פליגי דודאי בעינן מים ואפר אלא דרב קאמר ביבשתא נותן תחילה מים ואח " כ אפר ורבב " ח קאמר ברטיבתא שיש בה לחלוחית מים נותן תחילה אפר ואח " כ מים ותו פליגי רב ושמואל רב אמר תרתי תלת שמואל אמר תלת ארבע וללישנא אחרינא רב אמר תלת ארבע ושמואל אמר ארבע חמש והאריך רש " י בפירושו כמו שהוא בב " י ונראה דמ " ש הרמ " ה שאם הכלי יבש מקנחו במים ואח " כ מדיחו יפה יפה וכו' הכי פירושו דמ " ש מקנחו במים רצונו לומר משפשפו היטב במים כדי להסיר מעליו היין שנתייבש על הכלי ואח " כ צריך להדיחו יפה יפה פי' שתי הדחות צריך בהני מים שניים קודם שיתן האפר הדחה אחת להסיר אותו הלכלוכית של יי " נ שהיה יבש ונתקנח במים הראשונים והדחה שנייה להסיר המים שנשאר מהדחה הראשונה שיש בהם קצת לחלוחית י " נ .
Yoreh De'ah.138.16.1 ואם הן לחין מקנחו באפר כלומר משפשפו היטב באפר ואח " כ מדיחו במים ומ " ש ואח " כ אפר ומים פעם שנייה האי ואח " כ קאי אתרווייהו בין שהיה יבש ומקנחו במים ואח " כ מדיחו יפה יפה ובין שהן לחין דמקנחו באפר ואח " כ מדיחו במים בין כך ובין כך צריך שאח " כ מקנחו באפר ומים פעם שנייה והשתא לפי זה דעת הרמ " ה דבלח אפר ומים ואפר ומים וביבש מים ואפר ומים אלא שהחמיר ביבש במים הראשונים שאחר שמקנחו במים צריך עוד שתי הדחות כדפרי' והרא " ש ס " ל ביבש כהרמ " ה אלא שכתב בסתם מים ואפר ומים ולא כתב במים הראשונים דבעינן עוד ב' הדחות אבל בלח חולק דסגי באפר ומים כנ " ל אבל ב " י פי' דברי הרמ " ה דביבש צריך מים ואפר ומים ואפר ומים כדעת הרמב " ם והר " ן וכ " פ בש " ע והמעיין שם בב " י יראה שנדחק בפירושו לדברי הרמ " ה ולענין הלכה נראה דלכתחילה יש להחמיר כהרמב " ם והר " ן וכמ " ש בש " ע אבל בדיעבד יש לסמוך על דברי הרא " ש להקל :
Yoreh De'ah.139.1.1 אליל אסורה בהנאה היא ותשמישיה וכו' מבואר פר " י ( דף נ " א ): ומ " ש אלא דשל נכרי אסורה מיד וכו' משנה פר " י שם וקאמר בגמרא מתני' מני ר " ע היא דלא כר' ישמעאל דקאמר איפכא של ישראל אסורה מיד ושל נכרי עד שתיעבד והלכה כר " ע וקאמר התם דר " ע יליף של נכרי מדכתיב פסילי אלהיהם משפסלו נעשה אלוה ודישראל יליף מדכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר ופי' רש " י עבודות שבסתר הוא עובדה שלא ישמעו ב " ד ויסקלוהו עכ " ל . ומבואר בסוגיא דר " ע בעכו " ם עצמה פליג אבל בכלים משמשי עכו " ם של נכרי לא פליג ומודה הוא לר' ישמעאל דיליף מאשר עבדו שם הגוים דכלים של אליל של עכו " ם אין אסורין עד שישתמשו בהן לעכו " ם וא " כ לר " ע כ " ש בשל ישראל דלא עדיפי משמשיה מעכו " ם עצמה דאינה אסורה עד שתיעבד ומשמע דאין חילוק בין משמשיה לנויה וב " י כתב דכ " ש לנויה . ומ " ש ותקרובתה משהביאו לפניה וכו' דכל שלא הביאו לפניה לא מיקריא תקרובת עכו " ם והכי מוכח מדתנן פא " מ בשר הנכנס לבית עכו " ם מותר ופי' רש " י ( דף ל " ב ) שהנכרי רוצה להכניסו מותר בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו קודם שיקריבו אותו עכ " ל וכתבו רבינו בסמוך :
Yoreh De'ah.139.2.1 ומ " ש אליל ותשמישיה ונויה של עכו " ם יש להם ביטול משנה שם ולר' עקיבא יליף ליה שם ( דף נ " ב ) כדשמואל דרמי כתיב לא תחמוד וגומר וכתיב ולקחת לך הא כיצד פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה שבטלו ולקחת לך . ושל ישראל אין לה ביטול משנה שם . ולר " ע יליף ליה מדכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה דאסור בהנאה אף אשרה טעונה גניזה פי' ביעור בלא הנאה כמו עגל ששחקוהו וזרוהו ומיהו מעגל ליכא למילף כו' ע " ש בתוספות ( דף נ " ב ) בד " ה מה מזבח . ומ " ש ותקרובתה אין לה ביטול שם ( דף נ' ) מימרא דרב גידל א " ר מדכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אין לו ביטול לעולם אף תקרובת עכו " ם אין לה ביטול לעולם :
Yoreh De'ah.139.3.1 וה " ד נוי וכו' שם בתוס' וברא " ש נסתפקו בנרות דאי הוי תקרובתה א " צ ביטול דכיון דלא הוי כעין פנים אין לו דין תקרובת ואי הוי נוי צריך ביטול ורבינו כתב להחמיר דהוי נוי וצריך ביטול ואיכא להקשות הלא אם הנרות תקרובת נמי לא מהני ביטול שהרי הכהן היה מדליק הנרות בפנים בכל יום . וי " ל דלענין ביטול בעינן דוקא דבר מאכל כדכתיב קרא ויאכלו זבחי מתים דמיניה ילפינן דתקרובת עכו " ם אין לה ביטול ודוקא בתקרובת כעין זביחה כדכתיב זבחי מתים . ומ " ש ותקרובת כל שכיוצא בו קרב על המזבח וכו' מבואר שם . ועיין כל זה בדברי הרא " ש ר " פ ר " י ודקדק רבינו שכתב נאסר מיד וכו' כלומר אבל אינו חייב דאפילו זובח בהמה בעלת מום לעכו " ם אינו חייב דכתיב זובח לאלהים יחרם וגומר לא אסרה תורה אלא כעין פנים כדאיתא ר " פ ר " י . ומש " ה לא היה לו לרבינו לבאר אצל שיבר המקל לפניה ואין עובדין אותה במקל דאינו חייב דפשיטא הוא אלא היה צריך לבאר דלא נאסר אבל במסקנת דבריו איידי דאמר ואם עבדה בקשקוש מקל וכו' חייב ולא נאסר וכן בכל דבר וכו' חייב ולא נאסר לכך כשאמר אח " כ אבל אם לא עבדה במקל בדרך עבודתה וכו' אמר ג " כ אינו חייב ולא נאסר וק " ל :
Yoreh De'ah.139.4.1 ומ " ש כיצד אליל שעובדים אותה במקל וכו' שם אמר רב יהודה אמר רב אליל שעובדין אותה במקל שבר מקל לפניה חייב זרק מקל לפניה פטור ותו אמר ר " נ אמר רבה בר אבוה אמר רב אליל שעובדין אותה במקל שבר מקל לפניה חייב ונאסרה זרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרה ופירש " י וכגון שעבודתה בזריקת מקל מאיכה יעבדו וע " ש בסוף ( דף נ' ובדף נ " א ) ופירש " י זריקה המשתברת כגון זריקת דם שבפנים שאינה מחוברת אלא משתבר ונופל טיפים טיפים עכ " ל :
Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .