← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 4,053 sections
Single column Two columns
Yoreh De'ah.124.2.1 גר תושב שקבל עליו ז' מצות וכו' נראה דאפי' בקבל עליו בלבד שאינו עעכו " ם מגעו שרי בהנאה ולא הוזכר ז' מצות בפ' השוכר ( דף ס " ד ) אלא להחיותו והרשב " א דכתב כאן ז' מצות לא אתא אלא לאורויי דאף ע " פ שקבל עליו ז' מצות מגעו אוסר בשתייה מיהו להרא " ש דמתיר אפי' בשתייה דוקא בשקבל עליו ז' מצות אבל אם לא קבל עליו אלא שלא לעבוד עכו " ם דינו כישמעאל ומגעו אסור בשתייה ואפשר דמ " ה נקט רבינו שקבל עליו ז' מצות לאורויי דבזה דוקא הוא דמתיר הרא " ש מגעו בשתייה . אבל להרשב " א דאינו מתיר אלא בהנאה אפילו לא קבל עליו ז' מצות אלא שאינו עעכו " ם מגעו מותר בהנאה כדפרי' ומתוך מ " ש רבינו דבמגעו פליגי הרשב " א והרא " ש שמעינן דביינו של גר תושב עצמו מודה הרא " ש דאסור בשתייה והיינו דתניא יינו כשמנו פי' דאסור כשמנו וקודם שהתירו את השמן נשנית ברייתא זו ומיהו הא דאינו אסור יינו אלא בשתייה כשמנו ומותר בהנאה היינו דוקא בידוע שלא נגע בו הנכרי אבל באינו ידוע אסור אפי' בהנאה אף להרא " ש כיון דאינו חושב על מגע נכרי וכ " כ התוס' לשם ( דף ס " ד ) לחד שינויא והך שינויא עיקר ויתבאר בס " ד בסימן קכ " ח . ולפ " ז מ " ש רבינו ע " ש הרשב " א דגר תושב יינו מותר בהנאה דוקא בידוע שלא נגע בו הנכרי וכן הא דכתב בש " ע כאן ס " ו כל נכרי שאינו עעכו " ם יינו אסור בשתייה ומותר בהנאה היינו דוקא בידוע שלא נגע בו הנכרי וכן אלו הישמעאלים דפשיטא דנכרי גמור הוא ויין אסור בשתייה משום גזירת בנותיהן אלא כיון דאין עובדין עכו " ם אף בזמן הזה ואין מנסכין כלל יינן מותר בהנאה מכל מקום לא שרי בהנאה אלא דוקא בידוע שלא נגע בו הנכרי וכן הדין ביינו של צדוקי ובייתוסין שאינן מאמינים בדברי חכמים יינן אסור אפילו בהנאה לפי שאינן מקפידין על מגע נכרי כדאיתא בתשובת מהר " ם אבל היכא דידוע שלא נגע בו נכרי מותר אפילו בשתייה לכ " ע דעדיף מגר תושב ומותר לשתות עמהן יין של ישראל וכן מצאתי בין ההגהות דמהרש " ל אבל גר תושב וגר שמל ולא טבל אסור לשתות עמהם לכתחלה אבל בדיעבד אם נגעו ביין של ישראל מותר אפי' בשתייה והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.124.3.1 ומ " ש ור " ת פסק דאפי' עבד וכו' וכן פסק אדוני אבי הרא " ש ז " ל נראה דדוקא עבד אבל גר דמתגייר מדעתו ואפי' מל ולא טבל אינו עושה י " נ ומותר אפי' בשתייה כדכתיב לעיל ע " ש הרא " ש :
Yoreh De'ah.124.4.1 כתב הרשב " א כבר ביארנו וכו' כבר כתבתי בסמוך דהיתר הנאה לא תלוי במאי דקבל עליו ז' מצות דאפילו בלא קבל עליו כלל אלא שידענוהו שאינו עובד עכו " ם יינו מותר בהנאה אם ידוע שלא נגע בו הנכרי דלא אסרוהו חכמים בהנאה אלא משום חשש ניסוך לעכו " ם וכיון שאינו עובד עכו " ם אין בו חשש ניסוך והלכך שרי בהנאה ומכאן הורו קצת גאונים להתיר בהנאה יינן של ישמעאלים כשידוע שלא נגע בו נכרי והרמב " ם מיקל עוד דבמגען שלא בכוונה מותר אפילו בשתייה כי היכי דהקילו במגע נכרי גופיה דאף על גב דבכוונה אסור בהנאה שלא בכוונה מותר בהנאה אם כן בישמעאל דמגעו בכוונה אסור בשתייה שלא בכוונה מותר אפילו בשתייה והכי נקטינן ועיין במ " ש בסוף סימן זה סוף סעיף ך' :
Yoreh De'ah.124.5.1 כיצד מגעו בכוונה כו' פי' שכיון ליגע לאפוקי נפל לבור ועלה שלא נתכוין ליגע וגם נתכוין ליגע ביין לאפוקי הושיט ידו לתוך החבית של יין וכסבור שהוא של שמן וגם אינו עוסק בדבר אחר לאפוקי שהושיט ידו למדדו או להוציא חפץ שנפל לתוך היין דהשתא בדאיכא הני תלתא אסור בהנאה אפילו נגע ע " י דבר אחר שבידו חיישינן שמא נתכוין לנסך דכיון שנתכוין ליגע ביין שלא לצורך הלכך אפי' ע " י ד " א חיישינן לנסוך אבל במגע נכרי שלא בכוונה איכא לחלק דאם נגע בידו דמחוי כמכוין לנסך אסור בשתייה ואם נגע על ידי ד " א דלא מיחזי כמכוין לנסך שרי אפילו בשתייה לדעת רוב הפוסקים כמו שיתבאר בסמוך :
Yoreh De'ah.124.6.1 ומ " ש אסור בהנאה אפילו בשכשוך בעלמא וכו' תימה דכאן הסכים לדעת הרמב " ם שכתב ר " פ י " ב מהמ " א דנגיעה דאוסרת בהנאה אינה אלא שנגע ביין ושכשך דאלמא דבנגיעה בלא שכשוך אינו נאסר וכדמוכח מעובדא דאתרוגא דכתב רבינו בסמוך ואם נפל לו שום דבר ביין וכו' דלמד משם הרמב " ם דבנגיעה אינו אוסר אלא כשג " כ משכשך כדמוכח לשם מדבריו דאינו מחלק בין אינו מתכוין אלא ליגע ביין בלבד ובין כשמתכוין גם לדבר אחר בכל ענין לא הוי נגיעה לאסור בהנאה אלא א " כ בדשכשך ע " ש ולקמן כתב רבינו ואם נפל לו שום דבר ביין וכו' לא נאסר בהכנסת ידיו אפי' אם יודע שהוא יין שאינו מכוין אלא ליטול את שלו אבל בהוצאת ידו נאסר בהנאה כיצד יעשה יאחז בידו שלא יכול לנענע וכו' משמע דדותא בכה " ג שלא נתכוין ליגע ביין כי אם ליטול את שלו לא נאסר בהוצאת ידו אלא בנענוע דהיינו שכשוך אבל היכא דנתכוין ליגע ביין אסור אף בלא שכשוך . וכך נראה דעת התוס' והרא " ש והר " ן לשם גבי עובדא דאתרוגא וכך פירש ב " י ונראה דס " ל לרבינו דמההיא דאתרוגא מוכח להדיא דבנוגע בכוונה ביין אע " ג שאינו מתכוין למלאכתו אינו אסור בהנאה בנגיעה בלא שכשוך דאי אפילו בנגיעה בלא שכשוך חיישינן לשמא נתכוין לנסך השתא כיון דאיכא בנגיעה בלא שכשוך משום ניסוך א " כ בנגע בידו בלא כוונה נמי מיחזי כמכוין לנסך אע " ג דלא שכשך ולא היתה כלל תקנה בעובדא דאתרוגא במאי דנקטיה לידיה כי היכי דלא לישכשך דמ " מ מיחזי כמכוין לנסך בנגיעה בעלמא בשעת הוצאת ידו אלא ודאי דבלא שכשוך לית ביה משום ניסוך כלל ואפילו במכוין ליגע ביין ואינו מתעסק במלאכתו כלל אפ " ה אינו אסור בהנאה אלא א " כ נגע ושכשך הלכך בנגיעה בלא כוונה נמי לא מיחזי כמאן דמתכוין לנסך אלא א " כ במשכשך וס " ל לרבינו דזהו ג " כ דעת התוס' והרא " ש וכל זה דלא כמ " ש מהרו " ך כאן וכן בסמוך סעיף י " א ודין נגיעה ושכשוך ברגל עיין בסימן זה סעיף ט " ז י " ז :
Yoreh De'ah.124.7.1 ומ " ש רבינו בשכשוך בעלמא וכו' נראה דבא להורות דבנענוע כל דהו הוה ליה שכשוך . וכן נראה מדברי הפוסקים שכתבו שכשך סתם ומה שכתב בית יוסף דמדכתב הרמב " ם בפי " ב נטל כלי של יין ויצק היין אף ע " פ שלא שכשך נאסר ואי איתא דנענוע כל שהוא הוי שכשוך כיון שיצק הרי שכשך וכו' לא מחוור דודאי אף ע " פ שהרמב " ם ס " ל דשכשוך ע " י הכלי אוסר כמבואר בסמוך אצל אחז כלי פתוח מ " מ סתם שכשוך כשנוגע ביין עצמו הוא והיינו דכתב הרמב " ם אעפ " י שלא שכשך כלומר שלא נגע בידו ביין דאעפ " י שמנענע היין בשעה שיוצק מ " מ אינו נוגע ביין גופיה בידו מאחד מאבריו אלא כחו הוא אפ " ה נאסר אבל בשכשך בידו ודאי ס " ל להרמב " ם דאפילו בנענוע כל שהוא הוי שכשוך ודלא כפירוש ב " י והכי מוכח להדיא מדברי הרשב " א בת " ה בית ה' שער ב' והביאו ב " י אצל מ " ש רבינו כתב הרמב " ם אחז כלי פתוח וכו' ואע " ג שהב " י הרגיש בזה דמכאן סתירה לפירושו ולא חזר בו אין לשמוע אליו להקל :
Yoreh De'ah.124.8.1 ואפילו בפיו וכו' עד כל היין אסור בהנאה פי' אע " ג דנגיעת פיו היה לצורך כדי לנסות אם הוא טוב ולא זו אף זו נקט ל " מ כשהעלהו כדי לשתות אלא אפילו עוסק במלאכת האגרדמות שממונה על המדות ומנסה את היין להעמיד המדה על דמים הראוים אפ " ה חיישי' שמא לאחר שטעמו בפיו התכוין לנסך והכי משמע פר " י בעובדא דאגרדמים ( דף נ " ח ) ולא דמי למדידה דטרוד במדידה אף לאחר שכבר מדד כדלקמן וכתב הר " ן דהכא אין לו היתר למכור כל היין לנכרי חוץ מדמי י " נ שבו מפני שכל היין התחתון בסיס לעליון הלכך הו " ל כנוגע בכולו עכ " ל :
Yoreh De'ah.124.9.1 ומ " ש מ " מ כלי שיש לי חוטמים וכו' זהו קנישקנין בסוף ע " ז דמתיר לכתחלה לישראל ונכרי לשתות יחד ולא חיישינן דילמא פסיק קדים ברישא נכרי וע " ש בתוס' מבואר דלאדם חשוב מיבעי ליה למיחש דילמא קדים נכרי פסיק ברישא מיהו לפר " ח עם ישראל מותר לו לשתות ולא מיתסר בזמן הזה משום שמחה כדאיתא בפ' במה אשה ע " כ וא " ת ליתסר קנישקין בנכרי מטעם נצוק חבור ותירץ הראב " ד דנצוק אינו חבור אלא מאי דאתי בההוא פיתחא וכו' ע " ל ריש סימן קכ " ו :
Yoreh De'ah.124.10.1 ומ " ש לפיכך וכו' אדלעיל קאי דכאן נמי דאיכא הני תלתא דנתכוין ליגע ונתכוין ליגע ביין ואינו עוסק בדבר אחר דהנגיעה והשכשוך לא היה לצורך שום דבר כי אם להראות שהוא יין הלכך חיישינן שמא נתכוין לנסך ואפי' נתערב באחר אינו מותר השאר בשתייה אלא בהנאה :
Yoreh De'ah.124.11.1 וכן חבית שנטלה מתנו הברזא וכו' פי' דאף ע " פ דהכא הכנסת האצבע היה לצורך היין שלא ילך לאיבוד אפ " ה חיישינן שמא דלאחר שכבר הכניס אצבעו וניצול היין ישכשך שוב לנסך לעכו " ם והלכך היין כולו אסור בהנאה :
Yoreh De'ah.124.12.1 ומ " ש וכן אם הוציא וכו' פי' הכא נמי אע " ג שהוציא הברזא לצורך כדי שיקלח היין מהחבית אפ " ה חיישינן שמא אגב הוצאת הברזא נתכוון לשכשכו כדי לנסך לע " ז ואע " ג דאינו משכשך בידו אלא ע " י נענוע הברזא בתוך היין רבינו אזיל לטעמיה דס " ל דכל שהוא נוגע בכוונה ונתכוון ליגע ביין אין לחלק בין נוגע בידו בין ע " י דבר אחר חיישינן לניסוך . ולפ " ז ודאי דוקא בשידע שהברזא עובר כל השולים דהו " ל מגע נכרי בכוונה אבל אם לא ידע הו " ל מגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א ומותר אפי' בשתייה וכ " כ במרדכי פרק ר' ישמעאל ומביאו ב " י :
Yoreh De'ah.124.13.1 ומ " ש אבל אם אינה עוברת וכו' עד ומה שנשאר מותר אפילו בשתייה ומה שיצא אסור בשתייה נראה שרבינו כתב כאן בסתם ע " פ מסקנת הרא " ש דכחו במאי דנפק לברא אינו אסור אלא בשתייה ומה שנשאר מותר אפילו בשתייה אבל להרשב " א דבמאי דנפק לברא אסור אפי' בהנאה ומה שנשאר מותר בהנאה ואסור בשתייה כמו שיתבאר בריש סימן קכ " ה בס " ד ה " נ באינה עוברת כל עובי השולים כך הדין דהנשאר אסור בשתייה והיוצא אסור בהנאה . וב " י כתב דהרשב " א ע " ש הרמב " ן כתב דכל היין אסור בשתייה משמע דהיוצא נמי אינו אסור אלא בשתייה ומותר בהנאה . ובש " ע פסק כהרא " ש ורבינו לקולא :
Yoreh De'ah.124.14.1 כתב הרמב " ם אחז בכלי פתוח של יין ושכשכו אע " פ שלא הגביהו ולא נגע ביין נאסר בר " פ י " ב מהמ " א כתב כך ונראה שלמדו מהא דפר " י ישראל אדנא ונכרי אכובא חמרא שרי ואי מצדד צדודי אסור דפירוש כובא הוא כלי חרס שפיו רחב וקאמר דאם הוא מקרקש ומשכשך את היין שבכובא דהיינו מצדד צדודי אפי' חסירא נאסר היין ומשמע מדברי הרמב " ם דנאסר אפי' בהנאה משום דדרך נסוך בכך וכיון שהוא פתוח דהא דקאמר רב אשי זיקא בין מליא בין חסירא שרי מ " ט אין דרך ניסוך בכך היינו דוקא בנוד סתום כמ " ש הרמב " ם להדיא לשם וז " ל כלי סתום מותר לטלטלו הנכרי ממקום למקום ואע " פ שהיין מתנדנד שאין זה דרך הניסוך עכ " ל וגם רש " י פי' בלשון שני הך דמצדד צדודי כמו שפירש הרמב " ם אלא שכתב וז " ל וכיון דמקרקש בכוונה הו " ל כחו בכוונה ואסור בשתייה עכ " ל וטעמו דלא ס " ל דדרך ניסוך בכך אע " פ שהכלי פתוח ומקרקש ליה ולא נאסר אלא משום כחו בכוונה דאינו אסור אלא בשתייה וכ " כ הרשב " א בת " ה בית ה' שער ב' דהרמב " ן פירש בההיא דמצדד צדודי דאסיר דמשום דמשכשך הוא בכוונה נאסר ולא דמי לנכרי דדרי כובא חסירה דשרי דלא ניחא ליה בקרקושיה דילמא מישתפיך עליה ומש " ה לא חיישינן ושרי וגם מהרמב " ם ז " ל כן נראה שפירש דאפילו לא נגע כל שהוא מנדנדו אסור ואינו מחוור כלל שלא מצינו שכשוך אוסר ביין אלא בנוגע בין בעצמו בין בגופו בין ע " י ד " א אבל במגביה כלי או מוליכו ומקרקשו לא שאין דרך המנסכין כן כלל וכ " כ הראב " ד ז " ל ועיקר עכ " ל הנה מבואר מדבריו דלהרמב " ם אפי' לא נגע כל שהוא מנדנדו אסור והיינו בפתוח דדרך המנסכין לנסך בכלי פתוח ולשכשך ביין שבתוכו כדפרישית ולפ " ז הא דקאמר התם לרב אשי דהלכה כמותו בנכרי דדרי זיקא בין מליא בין חסירא שרי מ " ט אין דרך ניסוך בכך אבל בכובא לא פליג ארב פפא דמליא אסור דילמא נגע חסירא שרי דלא נגע אין לפרש להרמב " ם דזיקא דשריא מיירי בסתום דאם כן אדמפליג בין זיקא דסתום לכובא דפתוח הו " ל לאפלוגי בזיקא גופיה בין פתוח לסתום אלא ודאי דבזיקא פתוח נמי קאמר אלא כיון דפיו של נוד הוא קצר ועקום וכשאוחז פי הנוד בידו חשוב כאילו היה סתום הילכך בין מליא בין חסירא שריא דלא חיישינן במליא דילמא נגע כיון דקאזיל ישראל אחוריה אבל בכובא שפיה רחבה מליא אסור דאיכא למיחש לנגיעה כשהוא נותן ידו על שפתה חסירא שריא דליכא למיחש לנגיעה . ולקרקוש ושכשוך נמי לא חיישינן אע " ג דפתוח כיון דלא ניחא ליה בקרקושיה דילמא משתפיך עליה כדפרישית וכך מבואר מלשונו שם שכתב העביר נוד של יין ממקום למקום ואוחז פי הנוד בידו בין שהיה הנוד מלא או חסר מותר ואעפ " י שהיד מתנדנד ( והיינו כדפרי' דכיון דאוחז פי הנוד בידו חשוב כסתום הלכך אפילו משכשך בכוונה אין זה דרך הנסוך ) העביר כלי חרש פתוח מלא יין אסור שמא נגע בו ואם היה חסר מותר אא " כ שכשכו עכ " ל פי' דכיון דפי כ " ח פתוח ורחב ואי אפשר לו לאחוז פיה בידו הלכך אם הוא מלא אסור דילמא נגע בו כשהוא נותן ידו על שפתו ולא חזי ליה ישראל אבל חסר מותר ולא חיישי' לקרקוש ושכשוך דמסתמא לא נתכוון בקרקושו ולא ניחא ליה דילמא משתפיך עליה אא " כ דחזי אנן דשכשכו בכוונה אז ודאי נאסר זאת היא דעת הרמב " ם בפסקיו ובפי' השמועה :
Yoreh De'ah.124.15.1 ומ " ש רבינו ולא נראו דבריו לא " א הרא " ש ז " ל נראה דבע " פ אמר לו כך כי לא נמצא כך בפסקיו והיינו מטעמא דס " ל דבקרקוש הכלי אין זה דרך ניסוך אע " פ שהכלי פתוח וכדברי הרשב " א ועי " ל דמדהביא הרא " ש בפסקיו הך מימרא דרב פפא ורב אשי גבי זיקא וכובא וכתב אח " כ מ " ש התוס' וז " ל ומכאן יש ללמוד דנוד של עור שיש בו יין שקרקש בו הנכרי ואפילו הגיע דופנותיו זה לזה אין בו חשש דאין דרך ניסוך בכך ומכאן התיר ר " ת ברזא שהיתה רפויה וכו' עד כל זה התיר שהיה מדמה כל אלו המעשים לנוד של עור דאין דרך ניסוך בכך עכ " ל והך ברזא שהיתה רפויה בחבית ומגופה שהיתה רפויה על פי החבית ודאי שהוא חשוב פתוח גמור וכשבא הנכרי והדקה לפנים משכשך בברזא בפנים ואפ " ה התירה ר " ת דמדמה לנוד של עור מכלל דבנוד של עור מיירי נמי בפיו פתוח ואפ " ה אין בשכשוך זה משום ניסוך דאין דרך ניסוך בכך אא " כ מכניס ידו ומשכשך בגופו או ע " י ד " א כדכתב הרשב " א ומ " ה כתב רבינו בסימן קכ " ה וז " ל אפילו אם הוא חסר והוא משכשך דרך הלוכו שאין דרך ניסוך בכך ואפילו אם הוא פתוח והכי נקטינן לקולא :
Yoreh De'ah.124.16.1 ומגיעו שלא בכוונה וכו' נקט הכא תרווייהו אסור בשתייה ומותר בהנאה לרבותא לומר דאפילו בקטן ב " י אסור מגעו בשתייה ואפי' גדול כשלא כיון ליגע מותר בהנאה ואח " כ אמר דאפי' הוא אנוס בנגיעתו ביין כגון שנפל לבור אסור בשתייה . ואח " כ אמר בד " א שהוא מותר בהנאה שהוא באונסו וכו' אבל לאחר שעבר האונס וכו' השתא הו " ל מגע נכרי בכוונה ואסור בהנאה ואח " כ כתב דבקטן שאינו יודע בטיב עכו " ם ומשמשיה דאע " פ שהוא גדול קצת ועושה מעשיו בכוונה אפ " ה דינו שוה לגדול שנפל לבור ועלה מת דמותר מגעו בהנאה :
Yoreh De'ah.124.17.1 ומ " ש תחלה כמו קטן וכו' ואחר כך חזר וכתב לפיכך קטן שאינו יודע וכו' הוא לפי שבתחלה כתב כלל דכל מגע שלא בכוונה בין קטן או גדול אסור בשתייה ומותר בהנאה ואח " כ מפרש כל הפרטים הנמשכים הנתלים בכלל זה ומבאר החילוקים הנופלים בכל פרט ופרט עד ומנעו לצאת הכל אסור בהנאה וב " י האריך בזה ע " ש :
Yoreh De'ah.124.18.1 וכן אם מדד היין וכו' בפר " י תנן מדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה היה מטפח ע " פ החבית מרותחת זה היה מעשה ואמרו ימכר ור " ש מתיר ובברייתא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר " נ אומר ביד אסור בהנאה ברגל מותר ואסיקנא דאין הלכה כר " ש דמתיר אפילו בשתיה אלא ימכר ואסור בשתייה ופסק הרא " ש כת " ק דר " נ דמדדו ביד נמי ימכר . ולא קשה מדתנא מדדו בקנה ימכר משמע הא ביד אסור בהנאה די " ל ה " ה ביד שרי בהנאה והא דתנא בקנה משום דר " ש דשרי בשתיה לא שרי אלא בקנה וכ " כ התוס' לשם ( בדף נ " ז ) בד " ה דאי משכחנא וכך הם דברי רבינו : כתב בהגהת אשיר " י מא " ז חבית שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות אותן רתיחות הוה חבור ליין ואם נגע נכרי ברתיחה של יין חמרא אסור והא דנקט מטפח ולא נקט נגע בנחת להודיע שאין דרך נסוך בכך ושרי בהנאה וה " ה דבנגיעה נמי אסור בשתייה עכ " ל ומביאו בהגהת ש " ע סי " א .
Yoreh De'ah.124.19.1 וכן חבית שנסדקה וכו' נראה דהוה קשיא ליה להראב " ד דמ " ש הכא בנסדקה לארכה דמנע שלא יצא היין דמותר בהנאה ומ " ש מחבית דאשתקיל ברזא ואנח נכרי ידיה עילויה דמנע ג " כ שלא יצא היין ואסור בהנאה ותירץ התם היה ישראל שיוכל להציל וקדם הנכרי והציל ודאי כיון לנסך והיינו דקאמר בהך עובדא אידרי נכרי פי' קפץ להציל כלומר קפץ והקדים להציל מקמי ישראל אבל בהך עובדא דאפקעא לארכה מיירי דלא היה שם ישראל שיוכל להציל ול " ג התם אידרי נכרי אלא אתא נכרי חבקה וכך הוא באשיר " י בעובדא דאישתקיל ברזא אידרי נכרי ובעובדא דאיפקעא לאורכה אתא נכרי וגירסת האלפסי הכא והכא אתא נכרי וגי' ספרינו הכא והכא אידרי נכרי אבל גי' הראב " ד כגי' הרא " ש ואף לפי גירסת שאר ספרים יש לקיים פי' הראב " ד כי היכי דלא ליהוי סתרן הנהו עובדי אהדדי אבל הרא " ש לא חילק וס " ל דהך לאו פירכא היא דאין לנו לדמות הטירדות זה לזה וכו' וטפי איכא טירדא בחבקה בשנסדקה לארכה מכשאנח ידיה עילויה בדאשתקיל ברזא מיהו לפי' רש " י בההיא דאיפקעא לארכה דכתב דטעמא דמותר בהנאה דמשום דהא לא שכשך ולא דמי לנוגע בקנה דהתם משכשך בקנה השתא לפ " ז אפי' להראב " ד דאוסר בשיש שם ישראל שיוכל להציל מ " מ הכא דאין כאן שכשוך כלל שרי בהנאה דבנגיבה בלא שכשוך אפי' היתה כוונתו ליגע ביין אינו אסור בהנאה ומ " ש ב " י על לשון רש " י כלומר והו " ל מגעו ע " י ד " א שלא בכוונת ניסוך שהרי להציל היין נתכוון עכ " ל הוא שלא בדקדוק דלפי' רש " י בלא טעמא דהצלת יין שרי כיון דלא שכשך ודו " ק :
Yoreh De'ah.124.20.1 וכן אם דרך היין ברגליו מותר בהנאה כיון שטרוד בדריכה בפרק ר " י ( דף צ " ו ) בעובדא דנהרדעי דדשו ישראל ונכרי לההוא חמרא קאמר דשמואל לא הוה מספקא ליה אם אסור בהנאה דשמא לא התיר ר' נתן מדדו ברגל בהנאה אלא מטעם דליכא למיגזר מדידה דרגל אטו שכשוך דיד אבל שכשוך דרגל ודאי איכא למיגזר אטו שכשוך דיד ודריסה דרגל חשוב כשכשוך דרגל הא ליתא דכיון דשכשוך דרגל גופיה לא א " ר נתן דאסור השתא יש לומר דשכשוך דרגל שרי כמו מדידה דרגל כדכתבו התוס' לשם אלא הו " ל ספק לשמואל דילמא דריסה דרגל שרי אפי' בשתייה כר " ש והשתא כיון דאסיקנא דאין הלכה כר " ש אם כן דריסה דרגל לא שרי אלא בהנאה :
Yoreh De'ah.124.21.1 ומ " ש בד " א כששמר ישראל ידיו שלא נגע ביין ה " א התם ( דף נ " ו ) בעובדא דינוקא דשרי לדרוך עם הנכרי בגת בדציירנא לידיה וב " י תמה על רבינו דמדלא הזכיר הרא " ש דבעינן דצייריה לידיה משמע דאפי' לא צייריה לידיה והנכרי מהפך בענבים לעצרם שרי בהנאה דבעבידתיה טריד דמדמי ליה הרא " ש למדידה דבין ביד בין ברגל שרי בהנאה ע " כ ולא נהירא דהא בתחלת הפרק הביא הרא " ש הא דכתבו התוס' ע " ש ר " ת דלפי משנה אחרונה אסרו כל דריכה עם הנכרי אפילו בגת פקוקה ומליאה כי יש לחוש קודם המשכה אטו לאחר המשכה אע " ג דלא גזרינן לקמן צייר לידיה אטו לא צייר לידיה התם מינכר מילתא כיון דצייר לידיה אבל הכא כיון דבהמשכה כל דהו נעשה י " נ אי אפשר ליזהר עכ " ל הרי מבואר דמסקנת הרא " ש כר " ת דאין היתר לדריכת נכרי אלא דוקא בדצייריה לידיה גם בסוף הפרק במסקנא דפסקי דינים הביא הך דר " ת דא " א ליזהר ממגען של נכרי אחר המשכה א " כ פשיטא דאין היתר לדריכת נכרי אא " כ בדציירנא לידיה אלא דלדידי איפכא קשיא אמאי כתב רבינו בד " א כששמר ישראל ידיו שלא נגע ביין דמשמע דביושב ומשמר סגי והא ליתא לר " ת דכתב אי אפשר ליזהר ממגעו של נכרי אחר המשכה אלמא דאין לזה היתר ביושב ומשמר אלא דוקא בדצייריה לידיה ורבינו גופיה הביא דברי ר " ת בסימן קכ " ג א " כ הו " ל לכרש הכא דבדצייריה לידיה דוקא וי " ל דר " ת לא אמר אלא דלכתחלה אסור ביושב ומשמר דכיון דא " א ליזהר יש להחמיר ואין היתר לכתחלה אלא כדפסק ינוקא דצייריה לידיה אבל דיעבד ודאי ביושב ומשמר סגי והשתא ניחא דבעובדא דנהרדעא לא אדכר בדצייריה לידיה דבדיעבד ביושב ומשמר סגי והתם דיעבד הוה ולפ " ז ניחא הא דכתב הרא " ש ס " פ ר " י וז " ל וכן נמי נכרי שדרך יין ברגליו כיון שטרוד בדריכה שרי בהנאה עכ " ל ולא הזכיר דצייריה לידיה דכיון דמדבר בדיעבד שכבר דרך לא בעינן צייריה לידיה וזה לא היה צריך לפרש דצריך שמירה דפשיטא היא והא דכתב הרא " ש דברי ר " ת דא " א ליזהר ממגען אינו אלא חומרא לכתחלה כמבואר מדבריו וכך הם דברי רבינו ומן התימא על הב " י דעלה על דעתו לפרש הך עובדא דנהרדעא דשרי שמואל בהנאה בדלא צייריה לידיה הפך דעת הרשב " א והר " ן שכתבו בפירוש דההוא דשמואל בדצייריה לידיה מיפרשא והב " י ז " ל השיב על הר " ן בסברתו וליתא אלא הרשב " א והר " ן והרא " ש כולם ס " ל כדכתבו התוספות ע " ש ר " ת דדוקא בדצייריה לידיה וכדפרישית אלא מיהו לכתחלה הוא דלא שרינן אלא בדצייריה לידיה אבל דיעבד אפילו לא צייריה לידיה אלא בששמר את ידיו נמי שרי בהנאה כדמוכח מדברי הרא " ש ורבינו והדברים ברורים אין בהם ספק כי כך הוא דעת אלו הגאונים מיהו אין כך דעת הרמב " ם בפי " א שכתב אין דורכים עם הנכרי בגת שמא יגע בידו וינסך ואפי' היה כפות עכ " ל אלמא דס " ל דההוא ינוקא שהורה להיתר לכתחלה בדצייריה לידיה לית הלכתא כוותיה וה " א בסמ " ג דלאחר שהביא דברי ר " ת דאסור לדרוך עם הנכרי בגת דגזרינן קודם המשכה אטו אחר המשכה ואע " ג דלא גזרינן בדצייריה לידיה אטו לא צייריה כתב על זה ומתוך דברי רבינו משה משמע שאותו תינוק בן שש שהורה דהתיר כשידו צרורה טעה כי בכל ענין שונה אין דורכין עכ " ל מיהו בדיעבד ודאי מודה הרמב " ם דבישראל יושב ומשמר סגי שהרי כתב לשם וז " ל נכרי שדרך היין ולא נגע בו והרי ישראל עומד ע " ג וישראל הוא שכנסו בחבית ה " ז אסור בשתייה עכ " ל אלמא דבישראל עומד ע " ג סגי דלא ליתסר בהנאה אלא בשתייה בלבד הוא דאסור והיינו כמ " ש רבינו כאן וגם במ " ש הרמב " ם דלא שרי לכתחילה אפי' היה כפות נראה מדברי רבי' שהסכים לדבריו שהרי בסוף סימן קכ " ג הביא דברי ר " ת בסתם שהחמיר שלא לדרוך עם הנכרי לכתחילה והשמיט מ " ש ר " ת דבציירי' לידיה שרי דלא גזרינן צייריה אטו לא צייריה אלמא דס " ל עיקר כדברי הרמב " ם דלכתחלה אסור אפי' היה כפות והכי נקטינן כדברי הרמב " ם ורבינו דלכתחלה אסור אפי' כפות וכן פסק בש " ע סימן קכ " ג סעיף כ " א ובדיעבד שרי בישראל עומד ע " ג ושומר את ידיו :
Yoreh De'ah.124.22.1 ומ " ש והרשב " א כתב שאפילו נגע ברגליו וכו' פירוש דס " ל כההיא ינוקא דהורה דאפילו ידעינן דמנסך ברגל לא שמיה ניסוך דבזיון הוא להם לנסך ברגל משא " כ בפיו הוי דרך ניסוך כדלעיל והרא " ש ס " ל דאין תלוק בין פיו לרגל אלא לענין זה דבפיו כשהוא מוצץ לנסות אם הוא טוב דאע " פ דבמלאכתו הוא עוסק אפ " ה חיישינן לניסוך דלאחר נסותו דשוב אינו טרוד מנסכו בפיו אבל ברגל דטריד כל שעה בדריכה לא חיישינן לניסוך אבל בנגע ברגלו בכוונת מגע חיישינן לניסוך ואסור בהנאה . וכשהוא טרוד בדריכה דאסור בשתייה היינו דוקא בנגע ברגל ביין אבל אם לא נגע בו אפילו ברגל אלא דרכו ע " ג עצים מה שבגת מותר אפילו בשתייה ואינו אסור בשתייה אלא במאי דנפק לברא וכדלעיל בסימן קכ " ג ולקמן בסימן קכ " ה :
Yoreh De'ah.124.23.1 וכן אם הכניס ידו וכו' ברייתא בפרק ר " י ( עבודה זרה דף נ " ח ) חורם נכרי וכו' ול " ק לדעת הראב " ד מ " ש היכא שאינו יודע שהוא יין מנפל לו שום דבר ביין דבהוצאת ידו חיישינן לניסוך דיש לומר דבאינו יודע שהוא יין ומיד שנודע לו הוציא ידו משם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא נתכוון לנסך וכן גבי מדידה אפילו מדדו בידו דאף בשעת הוצאת היד הוא מחשב לידע שיעור המדידה שיהא שמור בזכרונו כמה הוא חשבון המדידה שמדד וחשיב טירדא אף בשעת הוצאה הלכך לא חיישינן לניסוך אבל בנפל לו שום דבר והוציאו השתא בשעת הוצאה ודאי אינו מחשב על שום דבר וליכא טירדא חיישינן שמא נתכוון לנסך בשעת הוצאה :
Yoreh De'ah.124.24.1 היה יין יוצא דרך הנקב וכו' בפרק ר " י סוף ( עבודה זרה דף נ " ט ) ההיא חביתא דאישתקל ברזא וכו' ופסקו כרב פפא דמחלק בין למעלה ובין למטה לר " ח כדאית ליה ולרב אלפס כדאית ליה אבל רש " י ור " ת פסקו דלית הלכתא כרב פפא אלא כרב יימר וכרבנן דר' יהודה דאין לחלק ולרש " י כולו אסור בשתייה ומותר בהנאה ולר " ת כולו אסור בהנאה . ונראה דיש להגיה בדברי רבינו בזה הלשון מה שמן הנקב ולמעלה אסור אפילו בהנאה ומה שממנו ולמטה מותר אפי' בשתייה לר " ח כלומר כל זה לר " ח אבל רש " י אוסר כולו לשתייה וכו' ובזה התיישב מה שהיה קשה לב " י על לשון רבינו :
Yoreh De'ah.124.25.1 ואם לא נגע אלא בקילוח היוצא בזה כתב א " א הרא " ש ז " ל בתשובה וכו' בכלל י " ט סי' ב' כתב כך ור " ל דבהניח ידו ע " פ הנקב כיון שמנעו מלצאת מכחו הכל אסור בשתייה אלא דלרב אלפס דאוסר בהנאה מה שלמעלה מן הנקב דמשמע מדברי הרא " ש בפסקיו דכך הוא העיקר וכמ " ש רבינו הכא נמי בנאד זה מה שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה וקרוב לשמוע כמו שפי' ב " י דס " ל להרא " ש דאין כאן איסור הנאה דנכרים בזמן הזה לאו בקיאי בניסוך ומגען אינו אסור אלא בשתייה כדכתב בפסקיו בפרק ר' ישמעאל וכמ " ש רבי' ריש סימן קכ " ג ולפ " ז מ " ש אבל אם לא נגע אלא בקילוח היוצא היין מותר בע " כ דאפילו בשתייה מותר היין שבתוך הנאד וכך הביא רבינו שכתב ויראה מדבריו שמתירו אפילו בשתייה : והב " י תמה הלא מסקנת הרא " ש בפרק בתרא דע " ז דנצוק חבור וכדכתב רבינו בסי' קכ " ו והאריך בכמה תירוצים אבל לכאורה נראה דהך תשובת הרא " ש לא מיירי שהקילוח היוצא יוצא דרך הנקב שעושין בנאד להכניס היין ולהוציאו ממנו דהיינו פי הנאד דלשם ודאי אסור מטעם דנצוק חבור אלא מיירי דהנאד נתקלקל בצדו ונעשה שם נקב והיין מקלח משם דכיון שאין זה פתחו ס " ל להרא " ש דלא אמרינן ביה נצוק חבור דלא אמרו נצוק חבור אלא בקילוח היוצא מפי החבית או מן הנקב שבצדה דמכניסים בו הברזא שזה פתחו וכ " כ ב " י בסוף סימן זה וז " ל ושמא י " ל דכיון שאין זה נקב גמור אלא סדק לא מחמרינן ביה כולי האי עכ " ל וכ " נ מדברי התוס' בפ' ר " י ( עבודה זרה בדף ס' ) סוף ד " ה אמר רב פפא שכתבו דבנקב הברזא אם נגע נכרי בקילוח היוצא למ " ד נצוק אינו חבור מותר דמגע קילוח אינו כלום לגבי מה שבפנים וכו' משמע להדיא דדוקא בנקב הברזא לא התיר אלא למ " ד נצוק אינו חבור אבל בנקב שנעשה בכלי ע " י קלקול הכלי אין שם דין נצוק חבור דאל " כ לא הו " ל לתוספת לדקדק כאן ולומר נקב הברזא אלא היה להם לומר נקב סתם אכן לפי יישוב זה היה לולרבי' לבאר חלוק זה בין נקב הברזא לנקב שע " י קלקול הכלי ואדרבה משמע מדברי רבינו מדכתב נקב סתם וכן לעיל בסמוך כתב היה היין יוצא דרך הנקב ולא הזכיר ברזא אלמא דבא להורות דאין חלוק בין נקב הברזא לנקב שע " י קלקול הכלי ותו דבמרדכי בפר " י גבי חביתא דפקע לאורכה כתב ע " ש ר " י בנקב וסדק שנעשה בשולים שהיין זב משם שמותר לישראל ליתן לשם נעורת בסדק והנכרי יבא אח " כ לתוחבו יפה משום דנצוק ההולך לאיבוד הוא אלמא דאפי' בנקב וסדק כשנתקלקל הכלי אית ביה נצוק אלא דהכא שרי לה ר " י מטעם נצוק ההולך לאיבוד ולכן נראה לפרש דטעמו של הרא " ש בתשובה זו הוי נמי משום דנצוק ההולך לאיבוד הוא אלא דצריך ליישב מה שקשה ע " ז חדא דלא עשה ר " י טעם זה אלא סניף לעיקר הטעם שהוא שהישראל שם הנעורת על הסדק ואח " כ בא הנכרי ותחב בסכין דהו " ל מגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א דמותר בשתייה לר " ת ור " י כמו שהוא מבואר בתוס' . ( ד' ס' ) בד " ה מעשה לבינה ועוד דלא התיר ר " י אלא בזב או שותת אבל בקילוח לא התיר ותו דהלא רבינו כתב דברי הראב " ד לפסק הלכה דבישראל המערה לטיט ובא נכרי ונגע בקילוח הכל אסור דאחשביה נכרי וקא מנסך ליה וה " ה כשהיין הולך מעצמו לאיבוד כדכתב הרשב " א בת " ה הארוך ומביאו ב " י בסי' קכ " ז ע " ש וא " כ היאך כתב רבינו כאן דברי הרא " ש בתשובה להתיר מגע נכרי בקילוח מטעם שהולך לאיבוד ולקמן בסימן קכ " ו הביא דעת הראב " ד דאוסרו . ונראה שיש ליישב זה ולומר דהיינו דכתב רבינו כאן ויראה מדבריו שמתירו אפי' בשתייה והיינו משום דס " ל דאפי' בקילוח כיון שהולך לאיבוד לא אמרינן בזה נצוק חבור לאסור מה שבפנים אבל הראב " ד אוסר והיינו משום דס " ל דאע " ג דהולך לאיבוד הנכרי אחשביה וקא מנסך ליה כמו שכתב רבינו בשמו בסימן קכ " ו ולפיכך בסימן קכ " ו כתב רבינו בסוף דברי הראב " ד דאוסר בנגע נכרי בקילוח ההולך לאיבוד ודעת א " א הרא " ש כרש " י והוא מפני שכ " כ בתשובה זו שהביא כאן ובזה התיישב מה שהיה קשה לב " י דלא מצא זה להראב " ד דאוסרו דהלא מבואר הוא כך מדבריו שהביא רבי' בסי' קכ " ו ומביאן הרשב " א בת " ה הארוך ועמ " ש בסי' קכ " ו ס " ג בס " ד . כתב המרדכי פר " י דנכרים בזה " ז דלא בקיאי בטיב עכו " ם ולאו בני ניסוך נינהו כל מגען נקרא מגע שלא בכוונה ולכן אם נגע נכרי ע " י ד " א אע " פ שהוא יודע שהוא יין וכיון ליגע מותר אפילו בשתייה עכ " ל ונראה דה " ה אפילו נגע בידו אם לא כיון ליגע אלא למדידה או להציל את היין כשאין שם ישראל דבנכרי שידע בטיב עכו " ם לא היה אסור בהנאה אלא בשתייה השתא דנכרים אינן יודעין בטיב עכו " ם שרי אפי' בשתייה כמ " ש הרמב " ם ומביאו רבינו בתחלת סי' זה גבי ישמעאלים וכ " כ מהרמ " א בספר דרכי משה ופסק כך בהגהת ש " ע וה " ה בכל שאר דוכתי דאם היה נכרי עושהו נסך אינו אלא לאסרו בשתייה עכשיו מותר אפילו בשתייה וכ " כ בש " ע כאן סעיף ז' וז " ל יש מי שאומר וכו' עד וכן כל כיוצא בזה . ומה שכתב מהר " ל חביב בתשובה סי' מ " א דדוקא במגעו על ידי ד " א שרי בשתייה אבל לא בנגע בידו וז " ל דבנגע בידו אין להתיר בשתייה כיון דאם היינו מחזיקין אותו דיודע בטיב עכו " ם היה היין אסור אפי' בהנאה והשתא נחתינן חד דרגא ונתיר אותן בהנאה לא בשתייה עכ " ל לא כתב כך אלא לשיטת הרמב " ם דלא התיר במדדו בהנאה אלא במדדו בקנה ( אבל במדדו בקנה אבל במדדו בהנאה אלא במדדו בקנה ) אבל במדדו ביד אסור אפי' בהנאה וכן בחביתא דאישתקל ברזא דאידרי נכרי ואנח ידיה עילויה דלר " ת כולו אסור בהנאה ולרב אלפס ור " ח דמה שלמעלה אסור בהנאה א " כ בנכרי בזמן הזה מותר בהנאה ואסור בשתייה . אבל לרוב הפוסקים דמדדו ביד נמי מותר בהנאה אפי' ביודע בטיב עכו " ם וכן באנח ידיה על הנקב או אפי' תחב בו אצבעו או ברזא ארוכה היכא דלא היה שם ישראל להציל דהכל מותר בהנאה אפי' ביודע בטיב עכו " ם דבעבידתיה הוא דטריד להציל את היין כדכתב הראב " ד והרשב " א השתא נכרי בזמן הזה במודד ביד או אנח ידיה עילויה ולא היה שם ישראל שרי אפי' בשתייה וע " ז יש לסמוך הלכה למעשה ומי שרוצה להחמיר יחמיר לעצמו ולא יפסיד ממון ישראל שלא כדין ותו דהרי כתב בת " ה סי' ר " ד דבי " נ דאקילו ביה רבוותא בזמן הזה בכמה דוכתי לא דייקינן כולי האי להחמיר ומביאו ב " י בסימן קכ " ו . ותו דעל כמה קולות שהקילו גבי יין הביא הסמ " ג הא דגרסינן בירושלמי פ' אחד דיני ממונות אמר רב יהודה אין מדקדקים ביין נסך ואמר שעל כיוצא בענינים אלו אמר כן . גם לשם כתב דפוסקין רבותינו שבצרפת הקדמונים שיין של כותים בזמן הזה אסור בשתייה ומותר בהנאה וכו' והאריך ע " ש וא " כ במגעו כשלא נתכוין אלא להצלה או למדידה שרי אפי' בשתייה בזמן הזה ועוד כתב הרא " ש בתשובה כלל י " ח סי' א' דאנן מקילין ביין נסך ובסברא מועטת תולין להקל בכמה מקומות בתלמוד וכן בתשובות הגדולים מכל מקום רגלים וסעד לדבריהם מצאו :
Yoreh De'ah.124.26.1 נכרי שנגע בנוד וכו' מדכתב רבינו סתם משמע אפילו הנוד פתוח וכדכתב להדיא בסוף סימן קכ " ה וכבר התבאר למעלה בס " ד אצל מ " ש רבינו ע " ש הרמב " ם אחז בכלי פתוח וכו' ע " ש ולהרמב " ם מיירי הכא בנוד סתום :
Yoreh De'ah.124.27.1 וכן חבית שנסדקה לרחבה וכו' פירוש דאף על פי דהנכרי הכביד עליה ודוחק היין שבחבית שלא יצא כיון דאינו מזומן ליפול וגם אינו נוגע ביין המטפטף מעשה לבינה בעלמא קא עביד כלבינה הנתונה ע " פ החבית ומכבידה דשרי וה " א בגמרא פ' ר " י ( עבודה זרה דף ס' :)
Yoreh De'ah.124.28.1 ומ " ש וכן התיר ר " ת ברזא וכו' פירוש דהכא נמי אינו נוגע ביין ולא היה המגופה והברזא נופל מן החבית ומעשה לבינה בעלמא קא עביד ושרי :
Yoreh De'ah.124.29.1 ומ " ש וכן התיר בחבית וכו' פי' הכא נמי מעשה לבינה קא עביד שאין היין מזומן לצאת כולו אלא דקרוב הוא שהנכרי יהא נוגע ביין דאף ע " פ שהוא מתקן בסכין מ " מ ע " י שצריך לדחוק הנעורת בנקב בידו השנייה איכא חששא טובא שיהא נוגע ביין בשעה שיתחוב הנעורת בנקב וע " כ יקח ישראל נעורת בידו וכו' כי אז קרוב לודאי שאף ע " י הסכין לא יגע ביין היוצא אלא בנעורת ומיהו אם היין שותת הרבה אז צריך ליזהר כי אז נוגע הנכרי ביין פי' צריך ליזהר שלא יהא הנכרי תופס בידו השנייה הנעורת כלל כי אז כשהנכרי יהא תופס הנעורת אין ספק שהנכרי הוא נוגע ביין כי למעלה כשאינו שותת אלא מטפטף א " צ ליזהר כ " כ אלא דבהתחלה יקח ישראל נעורת בידו ויתפשנה כנגד הנקב קצת כדי שימנע קצת מהיין לצאת ואח " כ יסלק ידו דהשתא אע " פ דשוב יתפס הנכרי הנעורת בידו השנייה אין לחוש שיגע ביין כי כבר הפסיק מלטפטף מיד שתפס הישראל הנעורת בהתחלה אבל בשותת צריך ליזהר שלא יהא הנכרי תופס בנעורת לא בתחלה ולא בסוף דהשתא אם אינו נוגע הנכרי בידו היין אלא בסכין מותר כלומר אע " פ שודאי נוגע בסכין ביין כשהוא שותת לא אמרי' ניצוק חבור ונאסר היין שבחבית כיון דלא היתה הנגיעה אלא ע " י ד " א ולא היתה כוונתו ליגע ביין אלא דבעבידתיה טריד ומגע נכרי ע " י ד " א שלא בכוונה מותר אפי' בשתייה והב " י האריך ומ " ש הוא הנכון לפע " ד :
Yoreh De'ah.124.30.1 ומ " ש ויש מחלקים וכו' פי' דבאמצע כשהוא תוחב הנעורת כנגד חלל החבית ונגע ביין חשיב כחילו נגע ביין שבחבית ע " י נצוק ויש לדמותו למודדו בקנה דאע " ג דבעבידתיה טריד וה " ל מגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א דאסור בשתייה אבל סביב השולים שראשי השוליים מפסיקין שתחובין בחריצין שבדופני החבית סביב השתא אפי' נוגע ביין אינו נוגע ביין שבתוך החבית אלא ביין היוצא ונופל לארץ ואין לומר כאן נצוק חבור כיון דאיכא הפסקה בראשי השוליים ביין יין שבחבית ליין היוצא :
Yoreh De'ah.124.31.1 ומ " ש וא " א הרא " ש לא חילק פירוש הרא " ש מחמיר דאפילו סביב השולים אסור לנכרי לתחוב הנעורת ביד אלא ישראל יתפוס הנעורת והנכרי יהדקנה בסכין אבל ליש מחלקין שרי אפי' כשהנכרי תופס הנעורת סביב השולים וע " י סכין פשיטא דמותר אפי' באמצע אף להרא " ש וכ " ש ליש מחלקין ופסק ב " י כיש מחלקים לקולא :
Yoreh De'ah.125.1.1 כח של נכרי בפרק בתרא דע " ז ( דף ע " ב ) אסיק רב ששת כח נכרי מדרבנן הוא דאסור ההיא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן ההוא דלגואי לא גזרו ביה רבנן וכתב הרשב " א דנפק לבראי אסור אפילו בהנאה ואם כן ההוא דלגואי נחת חד דרגא דשרי בהנאה אבל אסור בשתייה וכ " כ להדיא בת " ה אבל להרא " ש מאי דנפק לבראי אינו אסור אלא בשתייה ודלגואי שרי אפי' בשתייה ולקמן בסי' קכ " ו כתב רבינו דהראב " ד אוסר בהנאה אף דלגואי ע " ש וכבר האריך בזה ב " י כאן והקשה ב " י להרא " ש דמתיר דלגואי בשתייה שהרי בפר " י הביא הרא " ש מעשה בא לפני רש " י בנכרי שהריק יין מן הקנקן לכוס שאז נאסר היין שבכוס משום דמאי דנפק לבראי גזרו ביה רבנן והיין שבקנקן נאסר נמי מטעם נצוק ואח " כ משך ישראל מן החבית לקנקן והתיר היין שבחבית משום דהוי נצוק בר נצוק ע " כ הרי מפורש דלגואי נמי נאסר ולפע " ד נראה דהרא " ש מפרש דרש " י גופיה ודאי ס " ל דהנשאר בקנקן שרי אפי' בשתייה כדמוכח מפירושו בפרק השוכר אלא דלפי דהשואל היה תופס בפשיטות דדלגואי נמי אסור מטעם נצוק ולא שאל אלא על היין שבחבית השיב לו רש " י דגם לפי דעתו היין שבחבית מותר משום דה " ל נצוק בר נצוק וכיון דהשיב לו על עיקר שאלתו שהיתה על היין שבחבית לא חשש שוב רש " י ז " ל להשיב לו על מה שהיה תופס דהנשאר בקנקן אסור אעפ " י דלרש " י הנשאר בקנקן נמי שרי מ " מ כיון דלא שאל לו על דבר זה והיה תופס בו לחומרא אין מן הראוי להורות לו להקל כיון דלא שאלו עליו אולי היה דבר זה אצל השואל מדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור שאי אתה רשאי להתירו בפניהם מיהו להלכה כל היין בין היוצא בין הנשאר אסור בשתייה ומותר בהנאה וכן פסק ב " י מיהו פשוט כל נצוק מותר אם יש שם הפסד מרובה ע " ל ריש סימן קכ " ו :
Yoreh De'ah.125.2.1 ואם הוא שלא בכוונה וכו' הכי מוכח בעובדא דר' יוסי בן ארזא ור " י בן נהוראי ( דף נ " ח ) דנכרי אשקיוה לחמרא וקסבר דשיכרא הוא דשרי אפי' בשתייה אלא דקשיא לי מדפריך התם והא קא חזי דחמרא הוא ומשני בליליא ופריך והא קא מרח ליה ופריק בחדתא ופריך תו והא קא נגע בנטלא ופריק ל " צ דמוריק אורוקי והוה ליה כחו שלא בכוונה וכל כחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן וא " כ ה " ל לפוסקים לפרש החילוק בין לילה ליום ובין חדש לישן וכ " כ בהגהת מיימוני' פי " ב מהמ " א דמעשה בא לפני ר " ת בנכרי שהו " ל למזוג שכר בלילה ומזג יין שאצלו ואסרו ר " ת מטעמא דקא מורח ומביאו ב " י וי " ל דכיון דהני מילי דסברא נינהו לא היו צריכין לפרשן דפשיטא דביין ישן דקא מורח אפי' בלילה אי נמי ביממא אפי' חדש יודע הנכרי שהוא יין הו " ל כחו של נכרי בכוונה ומאי דנפק לבראי אסור בשתייה להרא " ש אי נמי האידנא אפי' יין ישן כיון שאין יינות שלנו חזקים לא מורח וכן ראיתי בהגהה ע " ש התשב " ץ דמחלק דדוקא אם היין אינו חזק כ " כ ובעל ריח שכשהוא שופך ממנו אפשר להיות שאינו מריח בו ריח יין אז מותר אף מה שהוא שופך בשתייה ודוקא בלילה . ומיהו אפשר להיות דביין צלול אפילו ביממא לא מינכר והא דמוקי בגמרא בלילה היינו משום דרוב יינות שלהם אדומות הן ואפי' הלבנים היו קצת אדומים אבל יינות שלנו אפי' ביממא אינו מינכר ולהכי נראה דאומרים לישראל שישפוך מן הקנקן ואם לא יריח ריח יין שרי והיכא שאין היין לפנינו שאי אפשר לנסות בו כגון שנתנוהו לתבשיל ודאי נראה שיש לסמוך ע " ז שיינות שלנו אינן חזקים ואף במערה מכלי גדול דנפיש עמודיה יותר משל קטן וכ " כ בסה " ת ולא הזכיר בדבריו חדתא אלמא דאפילו ביין ישן הוא מתיר וכן משמע באלפסי עכ " ל :
Yoreh De'ah.125.3.1 וכח כחו ככחו דמי בפר " י ( דף ס' ) הוה עובדא בכח כחו ואסר רב יעקב מנהר פקוד וכתבו התוס' והרא " ש ופסק ר " ח דהכי הלכתא דמעשה רב ומיהו כתבו התוס' ע " ש רשב " ם דאם גלגל הנכרי לבדו ויש כאן הפסד מרובה יש לסמוך על איכא דאמרי דמתיר בכח כחו וכו' וכדאי הוא רשב " ם לסמוך עליו בשעת הדחק :
Yoreh De'ah.125.4.1 ומ " ש ורש " י מסתפק וכו' כ " כ הרא " ש והקשה ב " י דכיון דהרא " ש כתב בפסקיו דכח כחו אסור שרש " י מסתפק בג' כחות למה פסק הרא " ש בתשובה דהתירו רבותיו והוא בג' כחות ול " ק מידי דכיון דרש " י מסתפק דדילמא ג' כחות לכ " ע שרי ה " ל ספק במידי דרבנן הלכך אין לאסרו דיעבד והכי נקטינן וכן פסק ב " י : כתב הרמב " ם רפי " ב מהמ " א וז " ל נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אעפ " י שלא שכשך נאסר שהרי בא היין מכחו הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר עכ " ל והש " ע הביא לשון זה בסימן קכ " ד סעיף י " ח גם כאן הביאו ס " א בשינוי לשון ומשמע דבאינו מגביהו אלא מטהו על צידו ושופך היין היוצא נמי מותר דתרתי בעינן שיגביה ושיבא היין מכחו וראייתו מדאמרינן בפרק הנזקין גבי מנסך מדאגבהיה קנייה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך אלמא עיקר ניסוך הוי בהגבהה ואף עפ " י דלעיל בסימן קכ " ד קאמר דבהוציא את הברזא אסור אע " ג דלא הגביה ולא שכשך התם לא חשבינן ליה כחו אלא חשבינן הוצאת הברזא כאילו נגע ביין עצמו ע " י ד " א ושכשך הלכך אסור ועיין בב " י בסימן קכ " ד ובהגהת ש " ע פסק כאן גבי כחו דבלא הגביה הכלי שרי בשתייה :
Yoreh De'ah.125.5.1 כח הנכרי וישראל מעורב וכו' מימרא דרבא פרק השוכר ( דף ע " ב ) ודעת הראב " ד לאסור אף דיעבד דהכי משמע בירושלמי ומפרש דלתלמודא דידן נמי אסור בדיעבד והרשב " א ס " ל איפכא דכיון דפשטא דתלמודא דידן משמע דדיעבד שרי איכא לפרושי דבירושלמי נמי לא קאמר אלא דלכתחלה אסור . וכתב עוד הרשב " א וכו' בד " א וכו' פי' בד " א דלדברי הכל שרי דוקא שלא היה א' מהם יכול לגלגלו בלבדו לא הנכרי ולא הישראל דאין המלאכה נעשית אלא ע " י שניהם ביחד אבל כשהנכרי יכול לגלגלו בלבדו אף על פי שהישראל מסייעו מ " מ מאחר שהישראל אינו יכול לגלגלו בלבדו ואינו אלא מסייע יש מי שהורה בזה להחמיר כלומר דאף למאן דמתיר בדיעבד היכא שעירו שניהם ביחד לא התיר אלא היכא שגם הישראל היה יכול לערות בלבדו הלכך אינו אסור אלא לכתחלה שמא יסמוך על הנכרי בלבדו אבל דיעבד שרי כיון שגם הישראל עושה עיקר מלאכה כמו הנכרי אבל היכא שעיקר המלאכה ע " י הנכרי יש להחמיר אפי' דיעבד דמסייע אין בו ממש כדאסיקנא בפרק המצניע ( שבת דף צ " ג ) וקאמר הרשב " א ויראה כי שמותר וכו' פי' כיון שאינו מפורסם לעיני הרואים שהנכרי יכול לגלגל לבדו וישראל אינו יכול לגלגל לבדו דכבר אפשר לומר איפכא שאין הכל יודעים כחו של כל אחד מהם א " כ למה נעשה אנחנו הנכרי עיקר וכו' והולכין להקל וסברא ראשונה כתובה בתוספות פ' ר " י גבי מעצרתא זיירא ( דף ס' ) מ " מ מסיק ע " ש רשב " ם בהפסד מרובה יש לסמוך על איכא דאמרי שמתיר בכח כחו אפי' עשה הנכרי המלאכה בלא ישראל כלל והכי נקטינן כדפרי' בסוף סעיף א' :
Yoreh De'ah.125.6.1 זרק אבן או חפץ וכו' ( סוף דף ס' ) פרק ר " י קאמר רב שרי דזריקה דנכרי אינו עושה יין נסך ופריך עליה מדתניא נטל את החבית וזרקה לבור בחמתו מותר בשתייה בחמתו אין שלא בחמתו לא ומשני התם דקאזיל מיניה ומיניה ופירש " י דהאי דקאזיל מיניה ומיניה לא הוי אלא זריקה אלא כיון דסמוך לבור זרקה הלכך שלא בחמתו חיישינן דילמא נגע ובחמתו לא חיישינן ומשמע לפ " ז דאי נגע ביה עד נפילתו לבור אף בחמתו אסור בשתייה אבל התוס' ( בדף ס " א ) בד " ה התם דקאזיל ( ובדף נ " ז ) בד " ה ה " ג כתבו דהא דקמשני דאזיל מיניה ומיניה פי' שהיה נוגע בחבית עד שנפל לבור ובחמתו שריא משום דהוה מגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א וא " כ רבינו דפסק בסימן קכ " ד דמגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א שרי בשתייה ס " ל כפי' התוס' דבחמתו אפי' נגע ביה עד נפילתו לבור שרי בשתייה וכן נראה מדברי הרא " ש שכתב דשלא בחמתו חיישינן שמא יגע ביין ונסכו אי נמי שלא בחמתו הוי מגע נכרי בכוונה ע " י ד " א ואסור בהנאה וכו' אבל בחמתו לא חיישינן שמא נגע ביין ואעפ " י שנוגע ביין על ידי החבית הוי מגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א ומותר בשתייה נראה מדבריו דשלא בחמתו אסור בהנאה מב' טעמים חדא דילמא נגע אידך דהוי מגע נכרי בכוונה ע " י ד " א . והב " י הבין דדוקא להך טעמא דהוי מגע נכרי בכוונה הוא דאסור בהנאה אבל לאידך טעמא דחיישינן לדילמא נגע אינו אסור אלא בשתייה ולפיכך כתב ב " י וז " ל ורבינו כתב כלשון אחרון וכו' עכ " ל ולא דק דאין כאן שתי לשונות בדברי הרא " ש אלא לשון אחד וב' טעמים ואף לטעמא דדילמא נגע נמי אסור בהנאה כדכתב הרא " ש בפ' השוכר לדעת רש " י והסכים לדעתו ודלא כהראב " ד וכמ " ש גם רבינו להדיא בסוף סימן קכ " ח ואין חילוק כלל בין הטעמים להיכא דזרקו שלא בחמתו דאסור בהנאה לשני הטעמים אלא דבזרקו בחמתו איכא חילוק דלרש " י דוקא משום דהוי זריקה ולא נגיעה הוא דמותר בשתייה אבל אי נגע ביה עד נפילתו לבור אסור בשתייה ולר " ת בזרקה בחמתו אפי' נגע ביה עד נפילתו לבור נמי מותר בשתייה משום דה " ל מגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א דמותר אפי' בשתייה ואיכא לתמוה טובא בדברי הרב בש " ע דבסימן קכ " ד העתיק לשון הרמב " ם בפי " ב בזרק בחמתו לבור מותר בהנאה ואסור בשתייה וכאן כתב כלשון רבינו בזרק אבן או חפץ וכו' עד ואם עשה כן בחמתו מותר אפילו בשתייה . ואפשר ליישב ולומר דס " ל להרב אליביה דהרמב " ם דמאי דקאמר התם דאזיל מיניה ומיניה הכי קאמר חבית שאני דכיון שהיא כבידה אין לה דין זריקה אלא נוגע ביין חשבינן ליה ושלא בחמתו ה " ל מגע נכרי בכוונה ע " י ד " א ואסור בהנאה אבל בחמתו אסור בשתייה ומותר בהנאה וכי היכי דבמדדו בקנה שנתכוין ליגע ביין אלא דאיכא צד קולא דמכוין למדידה ה " נ מתכוין ליגע בחבית זו ביין שבבור אלא דאיכא צד קולא דמתכוין למלאות חמתו וזה וזה אסור בשתייה אבל זרק חפץ או אבן לבור בחמתו אף עפ " י שדוחהו סמוך לבור עד שנופל לתוך היין אין זה נגיעה אלא זריקה כיון שאיננו כבד ומודה בה הרמב " ם דשרי אפי' בשתייה והשתא ניחא דנקט במשנה ובברייתא חבית אלמא חבית דוקא וכדאוקימנא דקאזיל מיניה ומיניה דכיון דכבידה היא ה " ל נגיעה בדקאזיל מיניה ומיניה אבל דבר קל כמו אבן וחפץ לא הויא לה אלא זריקה אעפ " י דקאזיל מיניה ומיניה ושלא בחמתו אסור אפילו בהנאה משום דחיישינן לדילמא נגע כיון שזרקו סמוך לבור ובחמתו שרי אפילו בשתייה כדין כל זריקה כנ " ל ליישב דעת הרב אליביה דהרמב " ם ומעתה א " צ לדחוק ולפרש דס " ל להרמב " ם דלית הלכתא כרב אשי כמ " ש הרב ז " ל בספר כסף משנה וכמו שפי' גם הרמב " ן אליבא דהרי " ף אלא ס " ל דהלכה כרב אשי אלא דרב אשי מדבר בזרק דבר קל כאבן או חפץ דברחוק מן הבור אפי' שלא בחמתו שרי בשתייה ובסמוך לבור דקאזיל מיניה ומיניה שלא בחמתו אסור אפי' בהנאה ובחמתו מותר אפי' בשתייה אבל חבית כיון שהיא כבידה ה " ל נגיעה ואפי' בחמתו אסור בשתייה ואע " ג דהר " ן ז " ל כתב ע " ש התוס' בהיפך דבחבית שהיא כבידה קיל טפי דלא הויא נגיעה אלא כחו ומביאו ב " י וכן הוא במרדכי הארוך ליישב הקושיא שהקשו התוס' לפירש " י בנכרי שנגע בחמרא ברישא דלוליבא דהא תנן נטל את החבית וזרקה לבור של יין בחמתו והכשירוה בשתייה ומוקמינן לה דקאזיל מיניה ומיניה שהיה אוחז בחבית כשנפל לבור וי " ל שהחבית הוי מעשה גדול ואין יכול להזיז בו יין שבבור ומקרי כחו אבל לוליבא שהוא דבר דק כשמזיז בו ליין מקרי מגעו עכ " ל מכל מקום להרמב " ם אינו כן אלא אדרבה חבית חמיר טפי דכיון שהיא כבידה לא הויא זריקה אלא נגיעה בדקאזיל מיניה ומיניה אבל דבר קל חשיב זריקה אפילו בדקאזיל מיניה ומיניה כתבו בתוס' פר " י ( דף נ " ח ) וכ " כ במרדכי ובהגהת אשיר " י לשם ע " ש הא " ז דנכרי שנגע ביינו של ישראל כדי להכעיס הישראל ולהפסידו שרי אפילו בשתייה דכה " ג לא גזור רבנן וכ " כ ראבי " ה וז " ל היכא דזרק הנכרי החפץ לבור להכעיס או בחמתו אפילו קאזיל מיניה ומיניה מותר בשתייה וכן נמצא בתשובת הגאונים וקרוב הדבר בעיני דאפילו אם נגע הנכרי בידו להכעיס דמותר בשתייה וכ " כ ר " ב פ " ב דחולין וכו' וכ " כ רב נחשון גאון שכן עשה זקן אחד מעשה שראה נכרי שנגע בבורו של ישראל מלא יין להכעיס ושתה ממנו בפניו שלא יהא רגיל לעשות כן לישראל ע " כ ונראה דמדמי ליה לזרק בחמתו דשרי דאין דעתיה לנסך אלא ליגע ביין להפסיד לישראל ואפילו נגע בידו דמי למדדו בידו לרוב האחרונים דמתירין בשתייה דלא כרב נתן ובזמן הזה דאין בקיאין בניסוך פשיטא דשרי אפילו בשתייה ועי " ל תחלת סי' קל " ב במ " ש ב " י בזה ובהגהת ש " ע פסק לדין זה סוף סי' קכ " ד ועיין בתרומות הדשן סי' ר " ג :
Yoreh De'ah.125.7.1 ומ " ש לפיכך נכרי שהביא ענבים . בסלים וכו' הכי פשיט רב כהנא פר " י דף נ " ט והכי פי' אע " פ דבסמוך לגת זרקן וחשיב כנוגע ביין ע " י ד " א אפ " ה כיון שלא נתכוין ליגע ביין אלא לזרוק הענבים לגת הו " ל מגע נכרי שלא בכוונה ע " י ד " א דמותר אפילו בשתייה כמו זרק אבן בחמתו והוא דוחקו עד שנופל לתוך היין דאע " פ דנוגע ביין ע " י החפץ כיון שזרקן בחמתו ה " ל שלא בכוונה ע " י ד " א ומותר בשתייה וה " נ דכוותא אלא מיהו לכתחלה הוא דאסור כיון שהוא סמוך לגת שמא יגע ביין וה " ה דכל שאר מגע נכרי שלא בכוונה וע " י ד " א דאסור לכתחלה :
Yoreh De'ah.125.8.1 כתב הרשב " א יש מי שהורה וכו' ואם ישראל מסייעו בנתינתו לזה מותר אפי' לכתחלה וכו' ואע " ג דבסמוך כתב רבינו ע " ש הרשב " א דלכתחלה אסור שמא יסמוך על הנכרי לבדו התם איכא שפיכת יין גמור ואם יסמוך על הנכרי לבדו אסור מדינא אבל הכא אפילו יסמוך על הנכרי לבדו מדינא שרי כמ " ש עבר והביא הנכרי לבדו וכו' מותר הלכך בישראל מסייעו מותר אפילו לכתחלה :
Yoreh De'ah.125.9.1 ומ " ש מפני שעדיין לא נדרכו הענבים וכו' חדא ועוד קאמר חדא שמה שהעכבים נסחטים מעצמן והמשקה מתאסף לשולי הדרדורים אין שם יין עליו כיון שעדיין לא נדרכו הענבים ולא נמשך יינו על שולי הגת ע " י דריכה אין זה יין אלא מוהל ומשקה ועוד טעם שני שאין הנכרי מכוין לשפיכת היין וה " ל כחו שלא בכוונה דשרי אפי' בשתייה אף היוצא מכחו :
Yoreh De'ah.125.10.1 נכרי הזורק מים וכו' בד " א שאינו מכוין למזגו כגון זורק מים לחבית גדול פי' דבחבית גדול אפילו יודע שהוא יין מסתמא ודאי איננו מכוין למזוג היין שהוא בחבית גדול כיון דהיין מתקלקל אם יעמוד כך מקצת ימים בחבית ובעל כרחה דשלא במתכוין זרקן לחבית אבל לכוס אם יודע שהוא יין מסתמא ודאי נתכוין למזיגה והלכך דוקא בדלא ידע שהוא יין דהשתא לא היה מכוין למזיגה אבל אם מכוין למזיגה כלומר דמסתמא ודאי דמכוין למזיגה כגון לכוס וידע שהוא יין אסור בשתייה ואצ " ל היכא דידוע דהתכוין למזיגה דכיון דקא מכוין שיהא נמזג כראוי איכא למיחש שמא יגע בו לבודקו אם נמזג כראוי ואעפ " י דלא נתכוין למזיגה אם היה דין נצוק חבור אף במים ליין ה " ל כאילו נגע נכרי ביין בידו ממש ואסור אף עפ " י שלא נתכוין ואיכא למידק דבסוף סימן קכ " ח כתב רבינו דלרש " י והרא " ש כל היכא דחיישינן לדילמא נגע אסור אפילו בהנאה והכא מתירו בהנאה וי " ל הכא כיון דאנו רואין שהנכרי זורק המים לתוך הכוס ואינו נוגע בו חששא רחוקה היא לומר דילמא נגע ולא ראהו הישראל נוגע ולא היה לנו לחוש לזה אלא משום לך לך אמרינן נזירא וכו' כדקאמר ר' יוחנן פר " י ( דף נ " ח ) הלכך מסתייה דאסור בשתייה ותדע שהרי הרמב " ם בפי " ג ס " ל דכיון דאינו אלא הרחקה משום לך לך אמרינן נזירא וכו' הלכך אם עבר ומזג מותר אפילו בשתייה א " כ לדידן דאסור אפי' דיעבד אינו אסור אלא בשתייה ומ " ה היכא דאינו ידוע כגון דאינו חבית ולא כוס אלא קנקן וכיוצא בזה כתב הרא " ש בתשובה דאזלינן לקולא אי נמי באינו ידוע איכא ס " ס דשמא לא נתכוין למזיגה ואפי' נתכוין דילמא לא נגע :
Yoreh De'ah.125.11.1 נכרי שמערה מכלי וכו' בפר " י ( ד' ס' ) נכרי אדנא וישראל אכובא וכו' ומ " ש דהיוצא אסור בשתייה כבר התבאר בתחילת סימן זה דהיינו להרא " ש וסתם רבינו דבריו בכאן לדעת הרא " ש ולא היה צריך לחזור ולכתבו אלא כדי לחלק בין ישראל המערה ליד נכרי לנכרי המערה ליד ישראל דבנכרי שמערה ליד ישראל היוצא אסור בשתייה לעולם אפילו היה הישראל מצדד אצדודי ולא אמרינן דכח ישראל וכח נכרי מעורב בעירוי זה ושרי אלא אמרינן בזו ישראל מעשה עץ בעלמא משמש אבל בישראל מערה ליד נכרי איכא לחלק בין מצדד ללא מצדד ועי' במ " ש הר " ן וז " ל אלא שהוקשה לי וכו' הביאו ב " י :
Yoreh De'ah.125.12.1 ומ " ש ואם הנכרי מקרב הכלי וכו' שם בפר " י קאמר ואי מצדד אצדודי אסור ובלשון ראשון פירש " י דבכובא מליאה עסקינן וחיישינן לדילמא נגע ומ " ש בספרי הדפוס בפירש " י משום דמקרקש ליה לחמרא ובכובא מליאה עסקינן דילמא נגע הוא ט " ס דהלא בסמוך בנכרי דדרי כובא מליאה אסור מטעמא דלמא נגע בלאו טעמא דקרקוש אלא האי טעמא דקרקוש לא שייך בלשון ראשון אלא בלשון אחרון וכצ " ל ל " א אפילו חסרה נמי משום דמקרקש ליה לחמרא וכיון דמקרקש בכוונה הו " ל כחו בכוונה ואסור בשתייה וכ " כ התוס' בשם ריב " ם כלשון שני ושאינו אסור אלא בשתייה ותימה שהרא " ש כתב ע " ש ריב " ם דפי' כלשון שני ואוסר אפי' בהנאה וכמ " ש רבינו על שמו ואפשר דמ " ש התוס' ואסור בשתייה הוא לשון שני דפירש " י וריב " ם לא נראה לו כאותו לשון אלא במאי דאוסר אפילו חסרה משום דמקרקש בכוונה וכו' אבל במאי דפירש " י דאוסר בשתייה לא נראה לו אלא אוסר אפילו בהנאה דנגיעתו בקרקוש זה ה " ל כנוגע בקנה דמה לי נוגע בקנה מה לי נוגע בכובא והלכך אסור אפילו בהנאה ויש להקשות ללשון ראשון דחיישינן לדילמא נגע א " כ ליתסר אף בהנאה לר " י כמ " ש רבינו בסוף סימן קכ " ח דלרש " י כל היכא דאנו תולין לומר דילמא נגע אסור אפילו בהנאה וי " ל דהכא כיון דבעבידתיה טריד אפילו חיישינן לדילמא נגע אינה אלא מגע שלא בכוונה וכדכתב הרשב " א בסמוך גבי כובא : וראיתי בדברי מהרו " ך שמ " ש כאן ולעיל בסי' קכ " ד שהבין דהרא " ש פליג אהרמב " ם וס " ל דשכשוך בלא נגיעה אינו אוסר ולא דק דבזה לא נחלק הרא " ש דכל היכא דהוי דרך ניסוך פשיטא דאוסר שכשוך לד " ה :
Yoreh De'ah.125.13.1 נכרי הנושא יינו של ישראל בנוד וכו' בפר " י ( דף ס' ) אליבא דרב אשי זיקא בין מליא בין חסרה שרי מ " ט אין דרך ניסוך בכך ולדעת רבינו מיירי אפילו פי הנוד פתוח ולא חיישינן במליא לדילמא נגע דכיון דפיו קצר אין הנושאו עשוי ליגע בו בקלות דלא ליחזייה הישראל שהולך עמו ומירתת ולא נגע וכ " כ בסה " ת ובמליא ליכא נמי שכשוך והלכך כד " ה שרי אלא אפילו בחסרה דלרב פפא אסירא דחייש לדילמא מקרקש לשם ניסוך לית הלכתא כוותיה אלא כרב אשי דאין דרך ניסוך בכך ואפי' הוא פתוח ושרי אפילו בשתיה מיהו להרמב " ם דבפתוח אית ביה משום ניסוך כשהוא חסר ומקרקש צריך לפרש דרב אשי דמתיר הזיקא כשהוא חסר מיירי כשאוחז פי הנוד בידו דחשוב כסתום וא " ת להרמב " ם בכובא חסירה אמאי שרי הלא איכא קרקוש וכיון דכובא פיה רחבה ואי אפשר לאחוז פיה בידו דליהוי חשוב כסתום ומש " ה מליא אסירא דבקל יכול ליגע בו ולא יראה וא " כ בכובא פתוח ליתסר להרמב " ם מטעם דהקרקוש בכלי פתוח כשהוא חסר ליזית ביה משום יין נסך וי " ל כדפירש " י וי " ל אף על גב דכי דרי ליה אי אפשר בלא קרקוש מעט כיון דלא ניחא ליה בקרקושיה דילמא משתפיך ה " ל כחו שלא בכוונה ומותר אבל זיקא הוי קרקוש ודומה למשכשך והוי נסך עכ " ל ואע " ג דכל זה פירש " י לרב פפא ואנן לא קי " ל כוותיה כזיקא דאפילו חסרה שרי כיון שאוחז פיה בידו וחשוב כסתום מ " מ במאי דמכשיר רב פפא כובא חסרה מטעם דלא ניחא ליה בקרקושיה דילמא משתפיך ליכא מאן דפליג עליה וכבר הארכתי בזה בסימן קכ " ד בס " ד ע " ש אצל כתב הרמב " ם אחז כלי פתוח :
Yoreh De'ah.125.14.1 וכתב הרשב " א נכרי הנושא וכו' פי' אע " פ דהוא מרבה בשפיכה דרך הנקב בנדנודו וא " כ נשפך לחוץ מכח הנכרי אפ " ה כיון שלא ידע הנכרי הו " ל כחו שלא בכוונה ומותר אפי' בשתייה אף מה שיצא לחוץ ואע " ג דבכחו בכוונה ס " ל להרשב " א דהיוצא אסור אפילו בהנאה אפ " ה בשלא בכוונה מותר אפילו בשתייה וכ " כ בת " ה הארוך הביאו ב " י :
Yoreh De'ah.125.15.1 קכו הניצוק פסק רש " י דהוי חיבור וכו' . וה " נ להחמיר כשאין שם הפסד מרובה והא דשרי לשתות עם הנכרי לכתחלה בקנישקנין דהיינו כלי שיש לו חוטמים תירץ הראב " ד דאין ניצוק חיבור אלא במאי דאתי בההוא פיתחא או בההיא ברזא אבל בהאי קנישקנין מאי דאתי בברזא דישראל לא אתי בברזא דנכרי ומ " ה לא הוי חיבור עכ " ל ומדברי הרשב " א בתשובה שהביא ב " י בסי' קכ " ד גבי קנישקנין נראה דה " ט דשריא התם אפי' לכתחלה דאין דרך ניסוך דרך מציצה ברוחו וזה נראה עיקר וכ " כ הרא " ש בפ' השוכר ( ד' צ " ד סוף ע " ג ) ומה שהקשה מבת גישתא ל " ק ולא מידי : שוב ראיתי בתוס' פג " ה בדף צ " ז בסוף ד " ה אמר רבא שפירשו דקנישקנין דאסור בדקדים ופסוק נכרי אע " ג דלא מיתסר אלא טיפה הנוגעת בפיו אבל לא כולו כיון דניצוק אינו חיבור והטיפה בטל בששים בדיעבד האי אסור היינו דאסור כן לכתחלה דאין מבטלין איסור לכתחלה אי נמי למ " ד מין במינו בכל שהו קאמר דאסור אפילו בהנאה לדין התלמוד :
Yoreh De'ah.125.16.1 ומ " ש הלכך אם עירה וקיטף וכו' פי' שקודם שירד הקילוח לתוך כלי נכרי הפסיק ראש הניצוק מכלי העליון ולאחר שהפסיק ירד הקילוח למטה בכלי הנכרי מותר מה שבכלי העליון ואע " ג דלכאורה דבר פשוט הוא כתבו לאורויי דאינו מותר אלא מה שבתוך כלי העליון אבל דביני ביני דמחובר ע " י ניצוק אסור לקלטו מן האויר לשתותו ותו אשמועינן דאין היתר אא " כ שהפסיק קודם שיגיע ראש התחתון של קילוח לכלי הנכרי אבל אי נגע ראש התחתון בכלי הנכרי מקמי דליפסק ראש העליון תו לא מהני קיטוף דכבר איתסר לה כל מה שבכלי העליון וכך פירש " י בפרק השוכר ( דף ע " ב ):
Yoreh De'ah.125.17.1 נכרי המערה מן החבית פסק רש " י וכו' עד ודעת א " א הרא " ש כרש " י אע " ג דכבר כ' רבינו דין זה בתחלת סימן קכ " ה התם אינו מדבר אלא בנכרי המערה מכלי אל כלי דאיכא צד קולא דהיוצא אינו נאסר מטעם מגע נכרי אלא מטעם כחו ומתירו הרא " ש להיין הנשאר בכלי דאין הניצוק אוסרו שלא החמירו בכח הנכרי לאסור המחובר לו ע " י ניצוק וכאן הביא דברי הראב " ד גם במ " ש דהמער' ובא נכרי ונגע בקילוח דהכל אסור אף מה שהוא בשל היתר ושדעת א " א הרא " ש כרש " י גם בזה דמה שהוא בשל היתר מותר אפי' בשתייה אפי' נגע נכרי בקילוח אף על גב דאיכא צד חומרא במגע זו דאם היה מעורב ממש לא ה " ל היתר דכל מה שבחבית חשיב מגע נכרי מ " מ השתא דאינו אלא ניצוק הנשאר מותר בשתיה ואע " פ שלא כתב הרא " ש מזה כלום בפסקיו הנה בתשובה כתב כך וכדכתב רבינו למעלה בסימן קכ " ד ולשם הביא ג " כ דעת הראב " ד בזה דאוסר הכל אם נגע נכרי בקילוח וכמ " ש לשם בס " ד ואע " ג דרש " י לא כתב כלום היכא דישראל מערה לטיט ובא נכרי ונגע בקילוח מכר מקום רבינו הוא דקאמר דדעת א " א הרא " ש להתיר במה שנשאר בחבית בכל ענין אפילו נגע נכרי בקילוח אם הוא הולך לאיבוד וכמו שפסק רש " י גבי נכרי המערה כך הוא דעת הרא " ש גם בנכרי הנוגע בקילוח ודלא כהראב " ד דאוסר אף מה שנשאר בחבית בין בנכרי המערה בין בנוגע בקילוח ההולך לאיבוד כנלע " ד ודו " ק ודלא כמ " ש ב " י כאן ובסימן קכ " ד סעיף כ' :
Yoreh De'ah.125.18.1 ומ " ש אבל ישראל המערה וכו' איכא למידק דבלשון הרשב " א איתא ישראל או נכרי המערה ולמה כתב רבינו ישראל ולא כתב ג " כ נכרי וי " ל דנקט ישראל לרבותא דאף על פי דלא היה נכרי אלא בנגיעת הקילוח בלבד אמרינן דאחשביה ומנסך ליה ואין צריך לומר אם נכרי מערה וגם נכרי אחר נוגע בקילוח דפשיטא דאחשביה והכל אסור ולענין הלכה נקטינן לחומרא כהראב " ד בין בנכרי המערה מן החבית לכלי אחר ובין בנוגע נכרי בקילוח ההולך לאיבוד הכל אסור היכא דליכא הפסד מרובה אבל בהפסד מרובה כל ניצוק מותר כמ " ש רבינו בשם הר " ם מרוטנבור " ק :
Yoreh De'ah.125.19.1 וי " א דניצוק אפילו לסתם יינן אוסר הכל בהנאה זו היא דעת הראב " ד וטעמו דכיון דעשאו סתם יינם כי " נ ודאי לאסרו בהנאה אף דין הניצוק לסתם יינם כדין הניצוק לי " נ ודאי והרשב " א בת " ה בית ה' סוף שער חמישי השיג עליו וכתב ולא יראה לי כן דאעפ " י דסתם יינם אסור בהנאה אפ " ה הניצוק לסתם יינם אין מה שמערה ממנו אסור בהנאה דלא עדיף חיבור ניצוק מתערובות יין ביין דסתם יינם דקי " ל כרשב " ג דאמר ימכר לנכרי חוץ מדמי י " נ שבו השתא נמי אע " ג דניצוק חיבור וכאילו נתחבר הכל ביחד אינו אסור כולו בהנאה אלא ימכר ואח " כ כתב הרשב " א ניצוק זה שאמרו שמעתי משמן של גאונים שלא אמרו אלא כשעירה לי " נ האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה אינו חיבור ונראים הדברים שלא אמרו אלא הניצוק לי " נ הוי חיבור ולא נקרא י " נ סתם אלא האסור בהנאה ולפיכך מודד לתוך כליו של נכרי אעפ " י שלא הדיח את שמדד לתוכו אסור בשתייה ואת שעירה ממנו מותר אפילו בשתייה עכ " ל ודבריו מבוארים דס " ל דלא אמרינן ניצוק חיבור דה " ל כמעורב ביחד אלא כשעירה ליי " נ האסור בהנאה דהיינו בין יי " נ ודאי ובין סתם יינם דבי " נ ודאי אין לו תקנה ובסתם יינם נמי אף ע " ג דאסור בהנאה מ " מ כיון דקי " ל בתערובות סתם יינם ימכר ה " נ בניצוק דידיה ימכר אבל כשעירה ליין המותר בהנאה אינו חיבור שיהא כאילו הוא מעורב יחד וימכר אלא הדבר שמערה ממנו הוא מותר אפילו בשתייה דלא אשכחן ניצוק חיבור אלא ביין האסור בהנאה דה " ק רב הונא בפ' השוכר ( דף ע " ב ) ניצוק וקטפרס ומשקה טופח חיבור לענין יין נסך אלמא דדוקא ביין האסור בהנאה בין י " נ ודאי בין סתם יינם דהכל נקרא י " נ כיון דאסור בהנאה והתם הוא דניצוק הוי חיבור כאילו הוא מעורב ביחד אבל כשעירה ליין שהוא מותר בהנאה אין הניצוק חיבור ואינו כאילו הוא מעורב ולפיכך היין שבכלי שמערה ממנו מותר אפילו בשתייה וכיון דליכא יין דמותר בהנאה אלא במערה לכליו של נכרי שאין בו עכבת יין שאין היין המתערב לתוכו נאסר בהנאה אלא בשתייה וכדתנן נודות הנכרים וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בתוכן חכמים אומרים מותר בהנחה הלכך היין הנשאר בכלי שמערה ממנו מותר אפילו בשתייה ושרי ליה מאריה לב " י שהבין מדברי הרשב " א בשם הגאונים שלא אמרו ניצוק חיבור אלא לודאי יינם ולא לסתם יינם והקשה על פי הבנה זו דה " ל להרשב " א לכתוב וכן שמעתי ומדקאמר ניצוק זה משמע דענין מחודש קאמרי וצ " ע עכ " ל ולא דק כי הדבר ברור כדפרי' ובדברי רבינו איכא לתמוה טובא דמדכתב תחלה סברת י " א וכתב עליה והרשב " א כתב בשם הגאונים דניצוק לא חשיב חיבור אלא במערה לתוך י " נ גמור וכו' משמע לכאורה דס " ל נמי דהגאונים חולקין על סברת י " א והא ליתא דהגאונים לא באו למעט סתם יינם דפשיטא דאין חילוק בין י " נ ודאי ובין סתם יינם דתרווייהו קרינן להו י " נ דקאמר רב הונא דניצוק חיבור ליין נסך אלא באו לומר דלא חשיב ניצוק חיבור אלא כשעירה ליי " נ האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה אינו חיבור ומשום הכי מסיים בנותן לתוך כלי שלא הודח דמה שמערה לתוכו מותר בהנאה ומה שנשאר בכלי שמערה ממנו מותר אפי' בשתייה דלא אמרי' ניצוק חיבור אלא דוקא במערה ליין שאסור בהנאה אלא דלסברת י " א אף בסתם יינם היין הנשאר אסור בהנאה ולהרשב " א בסתם יינם היין הנשאר מותר בהנאה וימכר כדפרישית וכדי ליישב דברי רבי' נראה דכך היא ההצעה בדבריו תחלה הביא סברת י " א דבסתם יינם אמרינן ניצוק חיבור ואסור נמי הכל בהנאה ואחר כך הביא מ " ש הרשב " א בשם הגאונים דניצוק חיבור לא אמרינן אלא במערה לתוך י " נ גמור כלומר דוקא כשיש בתוך הכלי למטה יין גמור בין יין נסך ודאי בין סתם יינם רק שיהא בו כדי עכבת יין דזהו נקרא יין גמור ואפי' הוא סתם יינן אבל המערה לתוך כלי שלא הודח דאין כאן יין גמור לא אמרי' בו ניצוק חיבור אח " כ השיג על שניהם על סברת י " א השיג ואמר דבסתם יינן אין ניצוק חיבור לאסור הכל בהנאה אלא הנשאר ימכר ועל סברת הרשב " א השיג ואמר דבמערה לכלי שלא הודח הנשאר אסור בשתייה והשתא לפי זה התיישב לשון רבינו שכתב ע " ש הרשב " א שנתקשה בו הב " י וכתב עליו וז " ל זה שכתב רבינו בשם הרשב " א תמוה דפתח בי " נ גמור וסיים בנותן לתוך כלי שלא הודח דמכיון דפתח במערה לתוך י " נ גמור ה " ל למיכתב בתריה דינא דסתם יינם דודאי לפי מה שהבין ב " י דיין נסך גמור בא למעט סתם יינם איכא להקשות אבל למאי דפרישית דיין נסך גמור דקאמר אפילו סתם יינם במשמע רק שיהא יין גמור לאפוקי היכא דמערה לתוך כלי שלא הודח לא קשיא כלל ותימה גדולה לפי דעת ב " י ולדידיה מי ניחא דפתח במערה לתוך י " נ האסור בהנאה דהיינו י " נ ודאי לפי הבנת ב " י ומסיים במערה לתוך כלי שלא הודח וכבר הרגיש בזה הב " י עצמו והניחו בצ " ע אבל למאי דפרישית ניחא דרבינו הבין דברי הרשב " א על נכון אלא שהביא תחלה סברת י " א ואח " כ סברת הרשב " א ואחר כך אמר דנ " ל שלא כדברי זה ולא כדברי זה אלא לפי מה שהוא הדבר שיוצק בו וכו' והשתא מ " ש רבינו ונ " ל כיון דטעמו דניצוק שאנו רואים אותו כאילו הוא מעורב ביחד לפי מה שהוא הדבר שיוצק בו כך הוא הדבר שמערה ממנו וכו' איננו חולק על הרשב " א בשני דינים הראשונים שכתב רבינו דלמאי דפרישית גם הרשב " א ס " ל דבמערה לי " נ ודאי אין לו תקנה ובמערה לסתם יינם ימכר אלא דבדין הג' שכתב רבינו ואם לתוך כלי שלא הודח אסור בשתייה ומותר בהנאה חלוקים הם הרשב " א ורבינו דהרשב " א ס " ל דמה שמערה ממנו מותר אפי' בשתייה ונתן טעם לשבח ורבינו חולק עליו מסברתו וכבר השיג ב " י על רבינו ודבריו נכונים בזה ומ " ש רבינו ואם לסתם יינם יוליך הנאה לים המלח או ימכרנו כולו לנכרים חוץ מדמי י " נ שבו הכי פירושו דכי היכי שאם היה מעורב ממש ביחד צריך להוליך הנאה לים המלח או ימכרו כולו לנכרים וכו' השתא נמי דאמרינן ניצוק חיבור ימכר לנכרים דאסור בשתייה אבל אין דעתו לומר דבניצוק יוליך הנאה לים המלח או ימכר כולו חוץ מדמי י " נ שבו שהרי אינו מעורב ממש אלא רואין כאילו הוא מעורב ואין בהנאה שלו כלום והב " י תמה על רבינו בדבריו אלה והדבר פשוט שלא היה דעת רבינו לדבר שאין לו שחר :
Yoreh De'ah.125.20.1 כתב הרשב " א חבית של יין שיש בו קיתון של מים וכו' עד סוף הסימן הכל בת " ה בית ה' סוף שער ה' ואיכא למידק דהא ס " ל להרשב " א לשם בת " ה היכא דנגע נכרי בקילוח דאע " פ שהולך לאיבוד אוסר מה שנשאר בכלי שמערה ממנו דחשבינן ליה ניצוק חיבור וכאילו הוא מעורב ביחד א " כ לפי זה מה שנגע בקילוח ה " ל כאילו נגע ביין שבחבית ולא מהני ליה תו קיתון של מים שבתוך החבית ונ " ל דס " ל דאע " ג דהניצוק חיבור וחשוב כאילו הוא מעורב ביחד אין זה אלא דלאחר שנגע בקילוח חשבינן ליה כמעורב ביחד אבל לא חשבינן ליה כמעורב קודם שנגע בקילוח דלימא דחשיב כאילו נגע בכל היין שבחבית וק " ל . כתב בהגהה כוס ששתה ממנו נכרי ועירה הישראל בכח לחוץ ומשך לתוכו מן החבית ואינו יודע אם היה בו טופח כדי להטפיח יראה שישנה שנית ויראה אם יהיה כדי טופח להטפיח אע " ג דאין שונין בטהרות להקל מ " מ בניצוק שראותי ברבותינו דשרו בלאו הכי נראה דשונין וכן ראיתי מעשה לפני רבותי בכה " ג לשון מהר " מ בתשב " ץ עכ " ה :
Yoreh De'ah.127.1.1 האומר לחבירו נתנסך יינך אם הוא בידו וכו' או אפילו אינו עתה בידו כגון שהחזירו אם אומר לבעליו שנתנסך בפעם הראשון וכו' פי' שהחזירו לבעליו כשלא היה בביתו אי נמי ע " י שליח החזירו לו ולא הוא עצמו מיד ליד ואחר כך כי אשכחיה א " ל בפעם הראשון שמצאו נאמן דמאי ה " ל למעבד אבל אם החזירו לבעליו עצמו מיד ליד ולא א " ל ולא מידי היינו אשכחיה ולא א " ל כיון שהיה לו לומר בשעה שהחזירו כשהיה בידו נתנסך יינך ולא אמר שוב אינו נאמן וכ " כ במרדכי פ' האשה רבה והרשב " א בחידושיו . ומקור דין זה בפ' הנזקין ת " ר היה עושה עמו בטהרות וא " ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן אבל א " ל טהרו' שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אינו נאמן ומוקי לה רבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי דרישא לא מיבעיא אם הוא עתה בידו דנאמן אלא אפילו אינו עתה בידו אלא דאשכחיה וא " ל מיד נמי נאמן וסיפא דאשכחיה ולא אמר ליה ולא מידי ולבתר הכי אשכחיה וא " ל פי' כיון שלא א " ל מיד בפעם הראשון מוכחא מילתא דמחמת איבה קאמר ומדקתני היה עושה עמו בטהרות משמע דוקא היכא שהיה בידו מתחלה נאמן כשא " ל בפעם הראשון שמצאו אבל אחר שאינו בידו אינו נאמן וכך הכריחו התוספות מכח ראיה אחרת עיין בקידושין פ' האומר ( דף ס " ה ) עוד כתבו התוספות שהקשה ר " ת דבקידושין פרק האומר קאמר דלד " ה עד אחד דא " ל אכלת חלב והלה שותק דנאמן אע " ג דאינו בידו ותירץ דהתם כיון דשתיק שתיקה כהודאה דמיא אבל הכא מיירי במכחישו הלכך אחר שלא היה בידו אינו נאמן וכתב עוד ה " ה באומר איני יודע דכיון דלאו הודאה היא אינו נאמן ונתבארו דברי רבינו .
Yoreh De'ah.127.2.1 ומ " ש ומלמדיין אותו וכו' כ " כ בסמ " ק סוף סי' רכ " ג וז " ל והיכא שהשומר אומר לבעה " ב נתנסך יינך נאמן ואם אחר אומרו הרשות ביד בעל היין לומר איני מאמינך ואפילו מהימן ליה כבי תרי כדפי' ר " ת בשם רבינו קלונימוס איש רומי וגם היה אומר רבינו יחיאל בשם רבינו יהודה שמלמדין את בעל היין לומר שאינו מאמינו עכ " ל . אלא דמשמע מדבריו דלא אמרו כך אלא כשאחר אומרו דכיון דבעה " ב לא האמינו על יין זה מעולם יש לנו ללמדו לומר לו איני מאמינך אבל בשומר כיון דעשאו נאמן מתחלה אע " ג דעכשיו אינו בידו ולא א " ל בפעם הראשון מ " מ אין לנו ללמדו שיאמר איני מאמינך מאחר שהיה מאמינו עד עתה אבל מדברי רבינו משמע דבכל ענין יש לנו ללמדו וה " ט דכיון דלא א " ל בפעם הראשון רגלי' לדבר דמחמת איבה קאמר הכי ולכך יש לנו ללמדו שיאמר איני מאמינך ומיהו כתב בהגהות מרדכי פ' המפקיד ואומר הרב רבינו יעקב מקינו " ן דאם הוא מאמין בלבו שהוא אומר אמת דאין מועיל מה שהוא מכחישו וע " ז נאמר ויראת עכ " ל ובקידושין פ' האומר במרדכי כתב וז " ל ור " ת פסק דכל היכא דאמר אינו נאמן א " צ להחמיר אפילו נאמן כבי תרי ומיהו אומר הר " ם שבעל נפש יש להחמיר היכא דנאמן ואנו יודעין שלא לקנטרו ולהפסידו אמר כן ועוד כתב דרבינו משולם ברבי קלונימוס כתב דאם יודע שהעד נאמן יש לחוש וכ " כ ראבי " ה דדבר זה תלוי ביראת שמים שלא יבדה מלבו דבר לומר על סעד דבר שאינו כדי לטהר טהרותיו או שלא לנסך יינו עכ " ל והכי נקטינן אבל בא " ו הארוך כלל י " ג כתב דאף ע " ג דכתב במרדכי פ' האומר דהבעה " ב יש לו להחמיר להאמינו היכא דנאמן אצלו ואינו מכוין לקנטרו להפסידו מ " מ בי " נ אין לדקדק ונוהגין כדברי ר " ת ללמדו להכחישו עכ " ל וכ " כ בהגהת ש " ע ולא נהירא אלא נקטינן לחומרא אף ביין נסך כדפרישית :
Yoreh De'ah.127.3.1 ומ " ש והא דשתיקה כהודאה וכו' עד סוף הסימן הכל מדברי התוספות בקידושין פ' האומר דף ס " ה בד " ה נטמאו ובאשיר " י פ' הנזקין ונראה מלשון רבינו מדכתב אבל אחר שאינו בידו או שלא אמר השומר לבעליו בפעם הראשון וכו' ולא כתב או שלא אמר לבעליו בפעם הראשון אלא כתב או שלא אמר השומר לבעליו אלמא משמע דבאחר שאינו שומר שלא היה בידו אין חילוק בין פעם הראשון לפעם שני לעולם אם שותק כהודאה דמיא וכ " כ ב " י ע " ש הרשב " א בחידושיו ולא אמרינן כיון דלא א " ל בפעם הראשון ודאי מחמת איבה קאמר הכי ואפילו בעה " ב שותק לאו כהודאה היא אלא דלא חש לדבריו כיון שלא א " ל בפעם הראשון אלא תלינן דלא נזכר לדבר בפעם הראשון דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד ולאו אדעתיה א " נ שלא רצה להעיד לו ולאחר כך נמלך ואמר לו והלכך אם שתק שתיקה כהודאה היא אפילו בפעם שני או שלישי או יותר והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.128.1.1 כל מי שדרכו לנסך כו' פשוט בפרק בתרא דע " ז ( ד' ס " ד ד' ס " ט ) שאסור לייחד יין עם הנכרי . ומ " ש ואם יחדו אסור בהנאה וכו' יתבאר בסוף הסימן :
Yoreh De'ah.128.2.1 ומ " ש ואם אינו עובד כו " ם כגר תושב וכו' שם ( דף ס " ד ) פליגי תנאי בברייתא איזהו גר תושב ופסק כחכמים כל שקבל עליו ז' מצות בני נח וע " י במ " ש ריש סימו קכ " ד סעיף ב' :
Yoreh De'ah.128.3.1 ומ " ש רבינו ושלו ודאי אסור כיון שאינו חושש על מגע נכרי וכו' כתב ב " י אזיל לטעמיה דהרא " ש שמתיר מגעו בשתייה כמ " ש בסי' קכ " ד אבל להרשב " א שאוסרו בשתייה בלאו הכי נמי אסור משום מגע עצמו עכ " ל נראה שהבין דס " ל לרבינו דיינו דגר תושב מדינא שרי אפילו בשתייה והא דתניא הפ' השוכר יינו כשמנו דאלמא דאסור בשתייה אין איסורו אלא מפני שאין חושש על מגעו של נכרי ולכך כתב דדברים אלו אינן אלא להרא " ש ושרי ליה מאריה דלא כתב הרא " ש אלא דמגעו של גר תושב ביין שלנו מותר בשתייה אבל יינו של גר תושב עצמו אסור בשתייה מדינא משום חתנות דגזרו על יינן משום בנותיהן וכאן דכתב רבינו שלו אסור כיון שאינו חושש על מגע נכרי היינו לומר דאסור אפילו בהנאה וכ " כ התוס' בפ' השוכר לחד שינויא והוא העיקר ע " ש ( בדף ס " ד ) בד " ה אין מפקידין וע " ל ריש סימן קכ " ד :
Yoreh De'ah.128.4.1 ושאר הנכרים העובדים כו " ם מנסכין ואין מפקידין אצלם ולא מייחדין פי' רש " י ( בדף ס " ד ) ייחוד אקרי בבית או בחנות ישראל עד שילך הישראל וישוב דאינו אלא זמן מועט ומפקיד היינו שמוסרו בביתו של נכרי לזמן מרובה דאיכא למיחש לשמא יחליפנו וכ " כ שאר מפרשים וכך הם דברי רבינו :.
Yoreh De'ah.128.5.1 ומ " ש ולא מיבעיא וכו' עד כגון נכרי שנמצא עומד בצד יינו של ישראל וכו' משנה בפ' ר' ישמעאל ( עבודה זרה דף ס' ) נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו מלוה עליו אסור ופי' הרשב " א דאסור אפילו בחביות סתומות ואפילו בחותם דהא לא מירתת ומביאו ב " י וכן בפסק בש " ע ובגמרא אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין ופי' רש " י כגון שעשאו אפותיקי אבל לא היתה לו מלוה על אותו יין אף ע " פ שיש לו מלוה על בעליו מותר בשתייה דמירתת ולא נגע עכ " ל ומשמע דאפילו הנכרי עומד בצד חבית יין פתוח דומיא דעומד בצד הבור של יין דליכא לא מפתח ולא חותם וכן פי' רש " י להדיא במשנה ברישא דהמטהר יינו של נכרי ריש ( דף ס " א ) ומיהו ודאי דוקא בבית הפתוח לרשות הרבים דמירתת נכרי דילמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא הלכך אפילו אין מפתח וחותם בידו שרי אבל אם אין פתוח לרשות הרבים לא שרי אלא במפתח וחותם ובהכי מתיישב הא דפי' רש " י בסוף ( דף ס' ) אהך משנה בסיפא דהמטהר יינו של נכרי דאם אין לו מלוה על היין דמותר אם יש מפתח וחותם והיינו דוקא בדאין פתוח לר " ה דס " ל לרש " י דהא דקתני בהך מתני' בסיפא דאם אין לו מלוה על אותו יין דמותר בתרתי קא מיירי ולצדדין היכא דפתוח לר " ה כדקתני רישא אפי' אין שם מפתח וחותם ובאין פתוח לר " ה לא שרי אלא במפתח או חותם והשתא לא סתרי פי' רש " י אהדדי אבל מדברי התוס' סוף ( דף ס " ד ) בד " ה דיקא נמי משמע דס " ל דפירש " י סותרין זה את זה ובמהדורא קמא פי' כר " ת דבעי' מפתח או חותם אף בפתוח לר " ה ובמהדורא בתרא חזר בו דא " צ כלום וכ " כ ב " י ע " ש הרשב " א והרא " ש והר " ן דמותר אפי' בחביות פתוחות ואפילו נמצא הנכרי סמוך לו ממש משום דמירתת וכן פסק בש " ע ומיהו ודאי דוקא בפתוח לר " ה וישראל עברי בר " ה הא לאו הכי לא מירתת והכי נקטינן ודו " ק :
Yoreh De'ah.128.6.1 ומ " ש וכן בית שיש לישראל ולנכרי וכו' כך הוא גירסת האלפסי והאשיר " י והרשב " א והראב " ד בפרק השוכר ( דף ע' ) ההיא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ונכרי על נכרי אחדא לדשא באפיה והוה בזעא וכו' ומפרש דאחדא לדשא היינו שסגר הדלת מבפנים דאם לא סגר במנעול חשיב כפתוח ודוקא כשיש שם גם יינו של נכרי התם הוא דכל החביות שאין יכול לראות אסורות כיון דפשיטא הוא דאינו נתפס כגנב על הכניסה אבל אם אין בבית אלא יינו של ישראל לבד אם נתפס כגנב על הכניסה מותר וזהו שכתב רבינו בסמוך ואם אין בבית אלא יינו של ישראל וכו' ומ " ש בספרי רבינו דאם נתפס כגנב על הנגיעה מותר אף ע " פ שאינו נתפס כגנב על הכניסה ואם אינו נתפס כגנב על הנגיעה אסור אף ע " פ שנתפס כגנב על הכניסה הוא תמוה מאוד וכן תמה על זה ב " י והדבר פשוט דט " ס הוא וצריך להגיה בזה הלשון פי' רש " י אם נתפס כגנב על הכניסה מותר אע " פ שאינו נתפס כגנב על הנגיעה ואם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור אע " פ שנתפס כגנב על הנגיעה וכך הגיה מהר " ש לוריא וכן פירש " י להדיא בפ' השוכר ( דף ע' ) גבי הא דאמר רבא אי אית ליה לאישתמוטי ע " ש ומביאו ב " י ומה שפי' רש " י סוף פרק ר' ישמעאל בעובדא דההוא כרכא דאם נתפס כגנב על הנגיעה חמרא שרי התם מיירי דהיין היה עומד בשוק כמ " ש רבינו בסמוך וכן הדין בנמצא עומד בשוק וכו' ולשון וכן הכי פירושו דכי היכי דבבית לא בעינן אלא דבנתפס כגנב על הכניסה בלחוד היין מותר ה " נ בשוק לא בעינן אלא דבנתפס כגנב על הנגיעה בלחוד היין מותר וכן נראה ממה שפסק בש " ע והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.128.7.1 כתב הראב " ד כל היכא וכו' כ " כ הרא " ש בשמו בפ' השוכר ( דף צ " ד ע " א ) וכתב אח " כ ומסתברא כפירש " י דכיון דחיישינן דילמא נגע הוי כההוא דתני המפקיד אצל הנכרי לשמרו ואסור בהנאה עכ " ל מיהו עכשיו אפי' ודאי מגע נכרי אינו אסור אלא בשתייה ואם נגע בידו בלא כוונת מגע מותר אפילו . בשתייה כדלעיל בסוף סי' קכ " ד ס " ב :
Yoreh De'ah.129.1.1 כל מקום שהיין בחזקת משתמר וכו' בפרק השוכר ( דף ס " ט ) תנן רישא נכרי שהיה מעביר וכו' ובתר הכי המניח יינו בקרון או בספינה וכו' וסיפא המניח נכרי בחנות וכי' ובגמרא קאמר דלא מיבעיא קאמר ל " מ נכרי שהיה מעביר וכו' דמותר דסבר נכרי דילמא אתי ישראל וחזי לי אלא אפילו קרון וספינה דמצי מפליג ליה לספינתיה וקרון ועביד מאי דבעי אפ " ה מותר ול " מ קרון וספינה דסבר נכרי דילמא אתי ישראל באורחא אחריתי וקאי אגודא וחזי לי אלא אפי' המניח נכרי בחנותו דמצי אחיד לה לבבא ועביד כל מאי דבעי אפ " ה מותר דלא חיישינן להכי שיסגור החנות ושירחיק הקרון והספינה . ואיכא לתמוה אמאי כתב רבינו תחלה הניח נכרי בחנותו ואח " כ הניח יינו בקרון ובספינה ואח " כ נכרי שהיה מעביר וכו' בדרך זו ואין צ " ל זו הפך מה ששנינו בדרך לא זו אף זו ואפשר דכיון דבסגר חנותו והרחיק הקרון או הספינה אסור הלכך נקט רבינו תחלה נכרי בחנית דל " מ בזו דכיון דסגר חנותו לא מירתת והיין אסור אפילו איכא נמי דרך עקלתון אלא אפילו בקרון וספינה דאעפ " י דהרחיק אכתי מירתת דילמא אזיל באורחא אחריתי והוה אמינא דשרי קמ " ל דאסור מיהו ודאי אפילו סגר חנותו והרחיק בקרון וספינה אינו אסור אלא כשהחביות פתוחות ואם הם סתומות אינו אסור אא " כ שהה כדי שיוכל להסיר מגופת החבית וכו' דלא גרע היכא דסגר חנותו והרחיק בקרון וספינה מאילו הודיעו שהוא מפליג דבסמוך ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.129.2.1 ומ " ש בד " א שיש שם דרך עקלתון וכו' שם אוקימתא דגמ' דקמפרש להא דתנן אם היה היין בחזקת המשתמר דמותר אפילו בלא חותם אע " פ שהיה לנכרי שייכות ביין כגון נכרי שהעביר ליין ממקום למקום או הניח נכרי בחנותו או בקרון וספינה חזקה זו היינו שיש דרך עקלתון וכו' דכיון דהנכרי ירא בכל פעם עתה יבא הו " ל בחזקת המשתמר דחזקה שלא נגע ביין ואין חוששין שמא סגר החנו' או הרחיק הקרון והספינה אבל אי ליכא דרך עקלתון אלא חדא אורחא דאי אפשר דאתי ישראל דלא חזא ליה נכרי מרחוק דאתא חביות פתוחות אסורות מיד שהעלים עיניו וסתומות כדי שיפתח המגופה וכו' כן נראה דברי רבינו ודלא כהר " ן שכתב דבמניח נכרי בחנותו אפילו ליכא אלא חדא אורחא כל שעה מסתפי מיניה דילמא השתא אתי וחזי ישראל שהוא מתקרב לחביות ע " כ ומביאו ב " י ותימה דאע " פ דכשאין החנות פתוח יוכל לבא עליו פתאום מ " מ הנכרי יפתח פתח החנות וכשלא יראהו לישראל מרחוק שבא לו לחנות שוב לא מירתת ונגע דליכא למימר בפתח פתוח דמירתת מעוברים ושבים דא " כ במעביר ממקום למקום ובקרון ובספינה נמי נימא דמירתת מעוברים ושבים ואמאי אסור בדליכא אלא חדא אורחא אלא בע " כ דכולה מתני' מיתוקמא במקום דאין רבים עוברים לשם והלכך אפילו במניח ככרי בחנותו אי ליכא אלא חדא אורחא לא מירתת דמניח פתח החנות פתוחה ורואה מרחוק אם יבא ישראל לחנותו אם לא ולא מירתת ואסור והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.129.3.1 ומ " ש וכן כשהלך לבית המרחץ וכו' שם במשנה המניח יין בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא ונכנס למדינה ורחץ מותר דפי' קפנדריא שהלך דרך עקלתון בענין שלא ידע הנכרי שהלך לבית המרחץ ועל כן ירא בכל פעם עתה יבא וכו' וכ " כ הרא " ש שם וכ " כ הרשב " א בת " ה הארוך בשם הראב " ד ומביאו ב " י :
Yoreh De'ah.129.4.1 ומ " ש או שאומר לנכרי שהניח בחנות שמור לי וכו' הכל שם ואיכא לתמוה למה כתב רבינו דין סתומות כשהודיעו שהוא מפליג בשם הרשב " א הלא מפורש הוא לשם במשנה דה " ק רשב " ג ואפסיקא בגמרא הלכה כרשב " ג ומביאו ב " י ונראה דמ " ש רבינו אבל אם א " ל להפליג פחות מזה השיעור וכו' הוא ג " כ מדברי הרשב " א ואע " ג שאין לשון זה כתוב בת " ה הקצר שבידינו היום מ " מ ביד רבינו היה כתוב לשון זה בת " ה הקצר והשתא ניחא דלפי דכתב הר " ן דיש מי שפירש דכל שהודיעו שהוא מפליג כדי פתיחה ושהה כדי שיפתח ויגוף ותיגוב אסור דכיון שהנכרי בטוח שלא ימצאנו בשעה שהוא פותח פותחה ולא מירתת שאפי' ימצאנו ישראל בשעה שהוא סותם אותה מצי לאשתמוטי ולמימר חד מנכרי' אחריני דהוו הכא פתחה ואנא סתימנא לה עכ " ל ומביאו ב " י לכך הביא רבינו דברי הרשב " א דמפרש דוקא בהודיעו שהוא מפליג שיעור כדי שיכול להסיר המגופה ולהחזירה וכו' אבל אם א " ל להפליג פחות מזה השיעור וכו' מותר ודלא כהר " ן בשם י " מ שפירש וכו' : ומ " ש אם יש בהפלגתו שיעור כדי שיוכל להסיר מגופת החבית ולהחזירה פירוש אם הוא פקק של עץ בעלמא וכיוצא בו אין צריך שיעור אלא כדי להסירה ולהחזירה בלבד דסתימה זו חשיב כאילו היא פתוח דבקל יכול להוציא הפקק ולהחזירו אלא מיהו אינו נאסר מיד בהעלמת עיניו כמו היו פתוחות לגמרי בלי סתימה כלל :
Yoreh De'ah.129.5.1 ומ " ש ואם היא של סיד וכו' כלומר אפי' של סיד דאעפ " י שאינו ניכר מלמעלה אם ינקוב חור במגופה לפי שהנכרי ממרח בסיד למעלה ומשווה הכל מ " מ מלמטה ניכר ואצ " ל בשל טיט דניכר בין מלמעלה בין מלמטה כדאיתא בגמרא ( דף ס " ט ) וכו' כ " כ בת " ה הקצר שבידינו ואם של טיט היא או של סיד וכו' ומ " ש וגם לא חיישי' לזיוף החותם כלומר לא חיישינן שמא זייף והסיר כל המגופה וחזר ועשה מגופה חדשה שהרי לא שהה כשיעור הזה וסתימת החבית במגופה קרי לה חותם כך פי' ב " י ותימה דאין לשון זה מתוקן לומר דלא חיישינן שיזייף כל החותם דהיינו שיפתח כל המגופה שהרי הודיעו שהוא מפליג פחות משיעור הזה דכיון דבפחות משיעור הזה אי אפשר כלל שיזייף כל החותם לא היה לו לומר לישנא דלא חיישינן לזיוף החותם אלא היה לו לומר וגם לא אפשר שיהא מזייף כל החותם ותו קשה טובא דלשון זה הוא מלשון הרשב " א שהיה כתוב בת " ה הקצר שביד רבינו ובסימן ק " ל יתבאר בסייעתא דשמיא דלהרשב " א צריך ב' חותמות זולת סתימת המגופה דאין המגופה הוי חותם להרשב " א וכאן אמר על סתימת המגופה וגם לא חיישינן לזיוף החותם אלמא דקרי לה לסתימת המגופה חותם ותו קשה דלפי פי' ב " י לאיזה צורך כתב אח " כ אבל לפי מה שפסק ר " ת דסגי בחותם אחד וסתימת החבית הוי כחותם וכו' הלא אף להרשב " א קאמר תחלה דסתימת החבית הוי כחותם ולכן נראה לפע " ד דלפי דהרשב " א כתב לשם בית ה' ריש שער ד' דאם סתמו וחתמו בחותם בתוך חותם מפקידין אצל הנכרי יין אעפ " י שחיבת ניסוך עליהם אין טורחין לזייף ב' חותמות והשתא קאמר הרשב " א דאם היה מגופה של סיד ולא שהה אלא כדי שיעור שינקב חור במגופה אי נמי היתה מגופת פקק של עץ בעלמא והיה חתום בחת " ח ושהה כדי שיעור שיזייף הב' חותמות לא אסרינן ליה דלא חיישינן לא לנקיבת חור במגופה אף שהוא של סיד וגם לא חיישינן לזיוף החותם דהיינו זיוף חב " ח על פקק של עץ אא " כ הודיעו שהוא מפליג כדי שיעור שיוכל להסיר סתימת הסיד כולו ויחזיר ויסתמנו ותנגב כשאין עליו ב' חותמות וה " א סוף ( דף ס " ט ) דקי " ל כוותיה דרשב " ג דלא חיישינן לשיתומא פי' לנקיבת חור במגופה והלכתא כוותיה דר " א דלא חייש לזיופא דחותם וא " כ להרשב " א דמצריך ב' חותמות לא חיישינן לזיופא דב' חותמות והדר קאמר רבינו דכך הוא להרשב " א אבל לפי מה שפסק ר " ת דסגי בחותם אחד וסתימת החבית הוי נמי כחותם א' אפילו הודיעו שהוא מפליג מותר דכיון שהוא סתום בטיט או בסיד סתימת מגופה חשוב כחותם ולא חיישינן לזיופא דחותם ולפ " ז נראה דהכי פירושא בהא דקאמר תלמודא דקי " ל כרשב " ג דלא חייש לשיתומא פירוש לנקיבת חור במגופה והילכתא כוותיה דר " א דלא חייש לזיופא דחותם אחד וא " כ ממילא לית הילכתא כרשב " ג במאי דאוסר בהפלגת כדי שיעור שיוכל להסיר סתימת הסיד כולו ויחזור ויסתמנה דכיון שסתימה זו חשיב כחותם לא חיישינן לזיופא דחותם . ודו " ק :
Yoreh De'ah.129.6.1 ומ " ש אבל לפי מה שפסק ר " ת וכו' אע " ג דרבינו כתב לעיל בסי' קי " ח ס " ג דמסקנת הרא " ש כי " מ לחלק בין שולח למפקיד דלא כר " ת אין זה אלא שאין להקל כר " ת להתיר בשולח בחותם א' אלא צריך ב' חותמות אבל גם הרא " ש מסכים לר " ח דבמפקיד אף ביין סגי בחותם אחד והכי משמע מדבריו פרק א " מ ( דף פ " ו .) שכתב במסקנתו דחותם אחד בלבד שרי להפקיד ביד נכרי לר' אליעזר דהלכה כמותו וישראל קדושים הם ונהגו בשני חותמות עכ " ל ולכן כתב גם רבינו וכן יראה מדברי הר " ש ומ " מ עתה נוהגים להצריך ב' חותמות ואין להקל מיהו דוקא לכתחלה קאמר דאין להקל אבל דיעבד נוהגים להקל ולהתיר אם לא היה שם אלא חותם אחד וכדפרישית בסי' קי " ח ועוד יתבאר בסי' ק " ל קל " א וכתב ב " י דלר " ת מתניתין דתנא בהודיעו שהוא מפליג דאסור אם שהה בכדי שיוכל להסיר המגופה ולתקן חדשה אלמא דחיישינן לזיוף בחותם אחד אתיא כרבנן דר " א בפרק א " מ דאסרי בחותם אחד אבל לר " א אף בהודיעו שהוא מפליג כמה מותר וה " א להדיא בגמרא סוף ( דף ס " ט ) האידנא דלא מותבינן חביות סתומות ביד נכרים משום שייכא פי' נקב קטן במגופת חבית שעושין כדי שיצא ריח היין ויש לחוש שיקדח לשם במקצתה ויטעום מן היין .
Yoreh De'ah.129.7.1 כתב הרשב " א הא דשרי וכו' אבל אם אחד או שנים עמו וכולי לכאורה נראה דה " ק ל " מ אחד אלא אפילו שנים ולא אמרינן דשנים חשיבי רבים ומירתת מינייהו כההיא דבין הגיתות דבסמוך ולפי זה אם היו שלשה עמו דחשיבי רבים שרי ומכ " ש יותר משלשה . אבל לפעד " נ דלאו דוקא שנים עמו קאמר הרשב " א אלא אפילו עשרה או יותר נמי אסור ולא דמי לההוא דבין הגיתות דהתם ודאי הני נכרים שהניח אצל הנכרים מרתתי מנכרים אחרים עוברי דרכים לפי שאינן מהן אבל הני נכרים שהניח אצל היין עצה אחת להם ולא מירתתי מהדדי אפילו הם רבים עשרה או יותר וכ " כ בש " ע אבל אם הם שנים או יותר אסור וכו' והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.129.8.1 כתב הראב " ד דלא שרינן בחביות פתוחות וכו' נראה דה " פ הך מתניתין דנכרי שהיה מעביר וכו' ודאי איירי בחביות פתוחות דומיא דברייתא דהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות וכו' דמייתי עלה בגמרא וכדכתב הרא " ש באריכות אלא מיהו יש לחלק בהני תלתא בבי דמתני' דבקרון וספינה וכן במניח נכרי בחנות לא חיישינן דילמא נגע ביין אפי' הן פתוחות לגמרי כיון שאין לו רשות ליגע בחבית עצמו אבל במעביר חבית ממקום למקום לא וכו' וא " כ צריך לפרש דהך בבא דנכרי המעביר חביות דשרי בלא הודיעו שהוא קפליג לא שרינן לה אלא בסתומה דאם היה פתוחה לגמרי אפי' היא חסרה אסור אפי' אם העלים עיניו בלבד כ " ש כשהפליג אע " ג שלא הודיעו שהפליג . ור " י פי' דמעביר חבית ממקום למקום נמי מיירי אפי' פתוח לגמרי ולא קשיא הלא בקל יכול ליגע בה והיה לנו לחוש דילמא נגע די " ל דכיון שיודע הנכרי שיפסיד הישראל יינו אם יגע בו מירתת נכרי וכל היכא דסבר נכרי דילמא חזי ליה ישראל לא נגע ואין לו פנאי לנסך דכל שעתא ושעתא אמר השתא אתי ישראל וחזי לי וכדכתב הרא " ש לשם להדיא הך טעמא והרמב " ן הכריע וכו' נראה דהרמב " ן ס " ל דאין לחלק בהני בבי דמתני' דפשיטא דכולה בפתוחות קמיירי אלא דגבי מעביר חביות וכו' מיירי בסתומות בפקק של עץ דהו " ל כאילו היה פתוח כיון שיכול לפתוח ולהחזירו בלא זיוף כלל אלא דמ " מ ירא הוא לסלק הפקק כשלא הודיעו שהוא מפליג אבל בספינה וחנות מודה הרמב " ן דמיירי בפתוח לגמרי דבהא כולהו שוין הראב " ד ור " י ורמב " ן דכיון דאין לו רשות ליגע בחבית עצמו לא חיישינן דמנסך אפילו אין שם סתימת פקק של עץ כל עיקר :
Yoreh De'ah.129.9.1 ומ " ש הראב " ד אבל במעביר וכו' נראה דה " ק דבמעביר אם היא מליאה פשיטא דאסורה דהא אפי' ישראל אזיל בתריה דנכרי דדרי כובא מליא אסור כדלעיל בסימן קכ " ה סעיף י' כל שכן הכא דהניח את הנכרי לבדו דאסורה כשהיא מליאה אלא דאפילו היא חסרה נמי הא ודאי דבהעלים עיניו בלבד אסורה כ " ש הכא דהניח את הנכרי לבדו אצל היין דעד כאן לא שרינן בכובא אסרה אלא בדישראל אזיל בתריה אבל הכא הניח את הנכרי לבדו ודאי דאסור אפי' היא חסרה . אך קשה לר " י דמתיר אפי' פתוח לגמרי מטעם דנכרי מירתת ואמר כל שעתא ושעתא חזי לי ומאי שנא מכובא דמליא דאסירא אפילו אזיל ישראל אבתריה וב " י תירץ ואמר דלא התיר ר " י אלא בחבית חסירה ע " כ אבל לא משמע הכי מדברי הרא " ש וראיותיו שהביא אלא ודאי דר " י מתיר אפילו מליא ולא התיר אלא במעביר ממקום למקום היין דהוי בחזקת המשתמר דהיינו בדאיכא דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום ולא יראהו הנכרי מקמי שיבא עליו דהשתא מירתת נכרי ואמר כל שעתא ושעתא חזי לי כדלעיל אבל בנושא כובא מליא אסור טפי אפי' אזיל ישראל בתריה דהא ודאי דלא מציא מינטר ליה כשהולך אחריו וכדכתב הרמב " ן ע " ש הראב " ד הביאו רבינו לעיל סוף סימן קכ " ה ואע " ג דרבינו כתב לשם דלהרא " ש אפילו הולך בצדו נמי אסור במליא ופתוח איכא למימר דהרא " ש אזיל לטעמיה דכאן נמי אוסר בפתוח לגמרי וכהכרעת הרמב " ן וכדכתב רבינו דמסקנת הרא " ש כהרמב " ן אבל ר " י דמתיר הכא פתוח לגמרי ס " ל לעיל גבי כובא כהראב " ד כדפרישי' ודו " ק :
Yoreh De'ah.129.10.1 ומ " ש וכתב הרשב " א אפי' הודיעו שהוא מפליג וכו' פי' הרשב " א הסכים לדברי הרמב " ן דבמעביר לא שרי אלא בסתומה בפקק של עץ ובלא הודיעו שהוא מפליג מירתת לפותחה וליטול הפקק וליגע ביין וס " ל דבדאיכא עוברי דרכים מירתת מפני עוברי דרכים אפילו הודיעו שהוא מפליג ומיהו דוקא בסתומה בפקק של עץ אבל אינה פקוקה לא מירתת דמשתמיט לומר להחזיק בחביות נתכונתי : ומ " ש וכ " כ רכב " ם בשם רש " י וכו' אע " ג דהרשב " ם לא כתב דוקא כשהיא פקוקה אלא אפי' פתוחה לגמרי נמי שרי ואע " ג דבקל יכול ליגע לא חיישינן דילמא נגע משום חיבת ניסוך דחביב עליו כיון שהנכרים בזמן הזה אינם בני ניסוך כדכתבו התוספות להדיא בדף ע' בסוף דיבור הארוך המתחיל מ " ט ולהרשב " א לא שרי בפתוחה לגמרי אפי' בנכרים בזמן הזה אפ " ה כתב רבינו וכ " כ רשב " ם בשם רש " י דבזה הם שוין דבדאיכא עוברי דרכים רבים אפילו הם נכרים אמרינן דמרתת מינייהו אלא דבזה הם חלוקים דלהרשב " א דוקא בפקוקה דאף בנכרים בזמן הזה חיישינן דילמא נגע ביין לנסכו וכמ " ש ב " י בשם הרשב " א ריש סי' קכ " ח בדין ייחוד יין אצל נכרי בזמן הזה ולרשב " ם בשם רש " י אפילו פתוח לגמרי שרי בזמן הזה דלא חיישינן דילמא נגע ביין לשם חיבת ניסוך אם אין דעתו להרויח להחליף טוב ברע או יין במים . עוד כתבו התוספות לאחר שכתבו פרשב " ם וז " ל מיהו נראה דהיינו דוקא בחביות או בדרדורים שאין להם רק פתח קטן מלמעלה אבל גיגית וקנקן וכוס שיש בו יין ופתחו רחבה קל הוא ליגע בהם דרך מתעסק לא עכ " ל והיינו דוקא לפירוש רשב " ם דמתיר אפילו פתוח לגמרי בזמן הזה אם אינו נוגע ביין כדי להרויח איכא לחלק בין פתח קטן לפתח רחב אבל להרשב " א דלא שרי אפילו בזמן הזה אלא בפקוקה וסתומה בפקק של עץ וכיוצא בו אין לחלק בין פתח קטן לרחב דכיון דפקוקה אין לחוש שמא נגע בו דרך מתעסק ופשוט הוא ואיכא לתמוה בש " ע דכתב כאן סעיף ששי כדברי הרשב " א דלא שרי אלא בפקוקה והיינו אפילו בזמן הזה כדפרישי' לדעת הרשב " א ובהגהת ש " ע לא כתב כנגד זה שום מחלוקת ובסימן קכ " ח ס " ד הביא בהגהת ש " ע לחלק בין פתח קטן לפתח רחב אלמא דס " ל כרשב " ם להתיר בזמן הזה אפילו בפתוח לגמרי ולפעד " נ עיקר כדרשב " א דפתוח לגמרי אסור אפילו בפתח קטן ואפי' בזמן הזה כמו גבי ייחוד יין אצל נכרי וכמו שפסק הרב גופיה בהגהת ש " ע ריש סי' קכ " ח ע " ש :
Yoreh De'ah.129.11.1 המוסר מפתח חנותו לנכרי וכו' בפ' השוכר ( דף ע' ) ההיא מסוביתא ( פי' מוכרת יין בחנות כמו סבאך מהול במי' ) דמסרה אקלידא לנכרית וקאמר תלמודא דחמרא שרי ופרש " י דתלינן לא סמכא דעתה ליכנס דנתפס כנגב כיון דלא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד ופירש רבינו דמיירי אפילו הודיעו שהוא מפליג והכי משמע מפרש " י דמטעמא דלא סמכא דעתה ליכנס וכו' ודאי אפילו הודיעו שהוא מפליג שרי ועוד כתב ב " י דאי איתא דדוקא בלא הודיעו שהוא מפליג למה לי טעמא שלא מסר לה אלא שמירת מפתח תיפוק ליה דאפילו הניחה בתוך החנות מותר כיון שלא הודיעה שהוא מפליג . ולא נהירא דהא בהניחו בחנות לא שרי בלא הודיעו שהוא מפליג אלא בדאיכא דרך עקלתון כדפרישית לעיל דלא כפירוש הר " ן וכאן מתיר אפי' בדליכא דרך עקלתון ולהכי יהיב טעמא משום דלא מסר לה אלא שמירת המפתח ולא סמכא דעתה ליכנס וכו' והלכך אפילו בהודיעו שהוא מפליג נמי שרי :
Yoreh De'ah.129.12.1 ומ " ש והרמב " ן חלק ע " ז וכו' טעמו כיון דתנן במניח נכרי בחנותו אסור כשהודיעו שהוא מפליג אף ע " ג דנתפס עליו כגנב כשיהא נודע שפתח החבית ה " ה נמי במסר לו המפתח אפילו נתפס עליו כגנב נמי אסור ולא התירו מטעם שלא מסר לו אלא שמירת המפתח אלא בלא הודיעו שהפליג דכל שעתא ושעתא מירתת השתא יבא פתאום וחזי לי כשאפתח החביות ואפילו מצא שנכנס שם דכיון דמסר לו המפתח סמך דעתו שנתן לו המפתח כדי לפתוח החנות וליכנס בו לראות אם אין שם קלקול בחביות אבל לא סמך דעתו לפתוח החבית כיון דנתפס עליו כגנב וכל שעתא ושעתא מירתת השתא אתי וחזי לי כיון שלא הודיעו שהוא מפליג כנ " ל טעמו של הרמב " ן :
Yoreh De'ah.129.13.1 ישראל ונכרי שהיו בספינה וכו' עובדא בפרק השוכר ( דף ע' ) ואמר רבא חמרא שרי : היו יושבין לשתות וכו' ג " ז עובדא שם ואמר רבא חמרא שרי . ומ " ש וכגון שיש דרך עקלתון וכו' כ " כ הרשב " א על שני מעשים אלו ואע " ג דצ " ל דדרך עקלתון נמי הוי יותר מאלפים אמה דאל " כ מאי קאמר תלמודא דאמרי נכרי' יהודאי לא מינטרי שבתא אפי' מינטרי שבתא נמי לא נגע ביין כיון דאיכא נמי דרך קרוב דלא מחלל שבתא אפ " ה כי איכא דרך עקלתון שלא יראנו הנכרי כשחוזר עד שיכנס אצלו פתאום מרתת הנכרי שמא עם יציאתו נזכר וחוזר ורואהו נוגע ביינו אבל בדליכא דרך עקלתון ודאי נוגע ביינו של ישראל דהא מיירי בלגין וחביות פתוחות או סתומות בפקק של עץ ואין שם חותם דיוכל ליגע ביין ולא מירתת דהא חזי ליה נכרי מרחוק דאזיל ולא חזר ובין יש בו יותר מאלפים אמה ובין אין בו אלפים אמה לעולם אסור מה " ט אם אין שם דרך עקלתון אבל בדאיכא דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום לעולם שרי אפילו יש בו יותר מאלפים אמה דכל שעתא ושעתא מרתת נכרי ואמר עכשיו יבא פתאום ורואהו נוגע ביינו :
Yoreh De'ah.129.14.1 ומ " ש בד " א שכל אחד שותה מיינו וכו' שם ( דף ס " ט ) תנן היה אוכל עמו על השלחן והניח לגינין על השלחן ולגין על הדולבקי פירוש על הספסל חוץ לשלחן והניחו ויצא מה שעל השלחן אסור שעל הדולבקי מותר וכו' וקשיא מהך מתניתין אעובדא דלעיל דישראל ונכרי שתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בי כנישתא קם ואזל אמר רבא חמרא שרי אלמא דאף שעל השלחן נמי שרי וכתב הרשב " א שהראב " ד תירץ דהתם מיירי דישראל שותה מיינו ונכרי מיינו דאין לו רשות לנכרי ליגע ביינו של ישראל מירתת נכרי והלכך שרי אף שעל השלחן ומתני' מיירי בשותין יחד מיינו של ישראל הלכך כל היין שעל השלחן אסור ואעפ " י שכתב עוד די " מ דעובדא דרבא נמי מיירי כששניהם שותים מיינו של ישראל אלא דמיירי שסילק הישראל היין מעל השלחן והניחו חוץ לשלחן לא הביאו רבינו משום דפשיטא היא דכיון דכתב דהיכא דכ " א שותה מיינו מותר אף מה שהניח על השלחן כ " ש דמותר מה שסילק מן השלחן והניחו חוץ לשלחן גם הרשב " א בת " ה הקצר כתב והכל קרוב לענין אחד :
Yoreh De'ah.129.15.1 ומ " ש ואת שחוץ לשלחן את שתוך פישוט ידיו וכו' ירושלמי הביאו ב " י ע " ש הרשב " א לפי מה שהגיהו הרשב " א :
Yoreh De'ah.129.16.1 ומ " ש ואם א " ל הוי מוזג ושותה וכו' משנה שם :
Yoreh De'ah.129.17.1 כתב הרשב " א לא התירו מחמת טענה זו וכו' בת " ה הארוך הקשה אהני תרי עובדי דאמר רבא חמרא שרי דמימר אמר נכרי השתא מידכר ליה לחמריה ואתי דא " כ אמאי תנן בהני תלתא בבי דמתני' אם הודיעו שהוא מפליג אסור למה אסור נימא נמי דמימר אמר השתא מדכר ליה לחמריה ואתי ותירץ דלא אמרינן מדכר ליה לחמרא ואתי אלא במפליג בדברים שאפשר לעשותן כאן וכו' ומ " ש רבינו ונראה כיון דטעמא משום שאומר עתה יזכור יינו וכו' דברים של טעם הם אלא דקשיא מה ישיב רבינו לקושיית הרשב " א ממתני' דאוסר בהודיעו שהוא מפליג ולא תלינן דמימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה וכו' ונלפע " ד דרבינו מפרש למתני' דוקא בהודיעו סתם שהוא מפליג התם הוא דלא תלינן לקולא דמימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה אלא אדרבא מימר אמר כיון דהניח את יינו והפליג מסתמא יש לו עסק גדול שהפליג בשבילו ואינו חושש בהפסד יינו אבל בהודיעו לנכרי שהפליג כדי ליכנס לבית המרחץ וכיוצא בזה דאיירי ביה הרשב " א על זה השיג רבינו ואמר דמסתמא יאמר הנכרי השתא מידכר ליה לחמריה שאינו סכל להפסיד יינו בשביל בית המרחץ וכיוצא בו אך קשה ממ " ש רבינו למעלה סעיף ג' אבל אם ראה שהלך לבית המרחץ יודע שלא ימהר לבא ואינו ירא אלמא דאף בראה שהלך לב " ה לא יאמר הנכרי השתא מידכר ליה לחמריה וי " ל דהתם קאמר רבינו שהנכרי ראהו שהלך לבית המרחץ אבל הישראל לא ידע שראה אותו הנכרי הולך לבית המרחץ התם ודאי יאמר הנכרי שהישראל סומך עצמו לומר שודאי הנכרי ירא בכל פעם ומימר אמר עתה יבא כיון שאינו יודע שהלכתי לבית המרחץ וכיון שהאמת הוא שהנכרי ראה אותו הולך לבית המרחץ שוב אין הנכרי ירא . והילכך כיון שאח " כ נודע שהנכרי ראהו הולך לבית המרחץ והישראל לא היה יודע שהנכרי ראהו הולך לבית המרחץ היין אסור והכי נקטינן כדעת רבינו לחלק בין הודיעו בסתם שהוא מפליג דאסור היין ובין כשהודיעו דמפליג לבית המרחץ וכיוצא בו דשרי ואם הנכרי ראהו דהלך לבית המרחץ והישראל לא ידע דנכרי ראהו הולך לבית המרחץ היין אסור כדפרישית :
Yoreh De'ah.129.18.1 בית שיש לישראל ונכרי וכו' עובדא בפרק השוכר שמעו קל תיגרא נפקו וכו' ואמר רבא חמרא שרי וס " ל לרבינו דלאו דוקא כדשמעו קל תיגרא דנפקו בבהלה ולכך כתב בסתם ויצאו לחוץ אבל הרמב " ם בפי " ב כתב ויצאו בבהלה לראות חתן או הספד וכו' ומפרש ב " י דדוקא שיצאו בבהלה דאפשר דמתוך בהלה חזר הנכרי ולא ראה בכניסת ישראל וכמדומה לו שישראל קדמו אבל שלא בבהלה מסתמא ידע נכרי דעדיין הישראל מבחוץ והיין אסור וכך פסק בש " ע והכי משמע ממ " ש הרשב " א בת " ה הקצר ושמעו קול תגר וכיוצא בזה וכו' דמדלא כתב בסתם ויצאו לחוץ כדכתב רבינו אלמא משמע דוקא בדשמעו קול תגר וכיוצא בזה דיציאת שניהם היתה בבהלה הא לאו הכי חמרא אסור והכי נקטינן :
Yoreh De'ah.129.19.1 נכרי ששמע שאגת קול אריה וכו' שם עובדא דההוא אריה דהוה נהים במעצרת' שמע נכרי טשא בי דני אמר רבא חמרא שרו וכו' ודברי רבינו בזה כדברי הרשב " א דאפילו סגר הדלת אחריו לפי שהוא מתיירא שמא קדמו ישראלים ונכנסו ונחבאו ביו החביות ויראהו ונ " ל שיש ללמוד כך מעובדא דישראל ונכרי ששמעו קול תיגרא וכו' דכל שהוא נעשה בבהלה חושש שמא כבר קדמו ישראל כנ " ל . ועיין בת " ה הארוך ( דף קמ " ז ע " א ):
Yoreh De'ah.129.20.1 גנבים שנכנסו למרתף וכו' שם הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא אמר רבא חמרא שרו מ " ט רוב גנבי ישראל נינהו ופי' הרא " ש והרשב " א דבפומבדיתא היו רוב גנבי העיר ישראל וכ " כ הרמב " ם סוף פי " ב וכתבו התוס' דלאו דוקא טובא כיון דתלינן בישראל ואית דל " ג טובא עכ " ל והרא " ש והרמב " ם והרשב " א לא גרסי טובא וכ " כ רבינו בסתם ופתחו חבית יין דאפילו לא פתחו אלא חבית אחת תלינן בישראל היכא דרוב גנבי אותה העיר ישראל ואצ " ל היכא דפתחו טובא יותר מכדי צורך שתייתם דאפילו היו נכרים אימא אדעתא דממונא פתחו ובגניבותייהו טרידי :
Yoreh De'ah.129.21.1 ומ " ש ובמקום שיש ליהודים שכונה לבדם וכו' כ " כ הרשב " א בת " ה הארוך והקצר וכתב עוד ודוקא שאין דרך הנכרים מפסיקות אותה הרי אותה שכונה כעיר בפני עצמה ואין הולכין בה אחר רוב העיר כולה אלא אחר רוב השכונה ואע " פ שקצת נכרים דרים בה ואע " פ שאין דלתות השכונה ננעלות והביא ראיה לדבר ותימה למה לא כתב רבינו הא דכתב הרשב " א דבעינן שאין דרך הנכרי' מפסיקות אותה ונראה דרבינו סבור דמדכתב הרא " ש על האי עובדא דפומבדיתא וכן במקומות שיש ליהודים מגרש בפני עצמו נעול בלילה תלינן בגנבי ישראל עכ " ל ולא כתב דבעינן שאין דרך הנכרי מפסיקות אותה אלמא דלא ס " ל הא דכתב הרשב " א דוקא שאין דרך הנכרים מפסיקות אותה וסתם רבינו דבריו כהרא " ש ואע " ג דהוה ליה לרבינו לפרש דהשכונה נעולה בלילה אפשר דלפי דכל סתם שכונת ישראל בלבדה נעולה היא בלילה א " צ לפרש ועוד דפשיטא היא דאם אינה נעולה בלילה אין השכונה נקרה בשם שכונה בלבדה ובש " ע כתב כדברי הרשב " א לחומרא דבעינן שאין דרך הנכרים מפסיקות אותה ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך אהרא " ש ורבינו להתיר אף כשדרך הנכרים מפסיקות אותה אם נעולות הן בלילה נראה לי :
Yoreh De'ah.129.22.1 ובמקום שרגילין להצניע ממון וכו' שם הוה עובדא בנהרדעא ואמר שמואל חמרא שרי ואסיקנא שאני התם כיון דאיכא דפתחו לשם ממונא הו " ל ס " ס ופרש " י ספק ישראל ספק נכרי ואת " ל נכרי דילמא משום ממונא פתחו וכיון דחזו דחמרא הוא פי' ( רש " י ) דבגניבותייהו טרידי ולא מנסכי עכ " ל ומפרש רבינו דהיינו ברוב גנבי העיר נכרים דאי רוב גנבי העיר ישראל תיפוק ליה דתלינן בישראל ולא איצטריך לטעמא דספק ספיקא כתב המרדכי פר " י גנבים שלקחו יין מן החבית אם ידוע אחד מישראל חשוד בגניבה תולין בו והיין מותר והקשה ב " י דא " כ למה הוצרך רבא לומר רוב גנבי ישראל נינהו עכ " ל ולא קשיא מידי דהיכא דידוע דאיכא גנבים נכרים וישראלים תלינן ברוב גנבים אבל היכא דידוע גנב אחד מישראל ומנכרים אינו ידוע תלינן בישראל הידוע וכן כתב הרב בהגהת ש " ע והכי נקטינן ודלא כב " י דדחאה מהלכה :
Yoreh De'ah.129.23.1 חיל שבא לעיר וכו' משנה פרק השוכר סוף ( דף ע' ) וכתבו התוספות פתוחות אסורות משמע אפילו טובא ולא אמרינן אדעתא דממונא פתחו כדאמרינן גבי פולמוסא דשאני פולמוס דבאים לגבות מס המלך והארנונא ולכך אמרי' דאדעתא דממונא פתחו אבל בולשת אינם באים כ " א לאכול ולשתות עכ " ל וכ " כ בהגהת אשיר " י וכתב הר " ן דסתומות בפקק של עץ כפתוחות דמי ומ " ש דבשעת מלחמה אלו ואלו מותרות משום דאין פנאי לנסך מיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו . וכ " פ בש " ע ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.129.24.1 נכרי שנמצא עומד אצל הגת וכו' בפרק ר " י ( עבודה זרה דף ס' ) ההוא נכרי דהוה קאי במעצרתא א " ר אשי אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי ופי' רש " י ניגוב אפר ומים ואפר כדמפרש לקמן בהשוכר עכ " ל והתוס' כתבו בחנם הזכיר הדחה דכל ניגוב צריך שיתן מים תחלה אלא לפי שהיה רוצה לומר ואי לא בהדחה סגי נקט הדחה עכ " ל ולפעד " נ דלאו בחנם הזכיר הדחה דהא מוכח לקמן בסוף המסכתא ( דף ע " ה ) דלכ " ע ברטיבתא צריך שיתן אפר תחלה וכיון דנגע נכרי ביין שהיה בו טופח להטפיח שהוא אסור בהנאה צריך שידיח אותו יין האסור תחלה ואח " כ יעשה נגוב כדין שיתן אפר ומים ואפר וכמו שפי' רש " י והכי נקטינן ודו " ק עוד כתבו התוס' תימה היכא דליכא טופח להטפיח אי חשיב יין לגבי ניסוך הדחה ונגוב בעי ואי לאו יין הוא הדחה נמי לא ליבעי ופירשב " ם דפשיטא דיין הוא ושייך בו ניסוך אבל מ " מ אינו חבור הוא לאותו הבלוע בתוך הגת וכו' ומביאו ב " י אבל מדברי הרמב " ם סוף פי " ב נראה איפכא דפשיטא דלאו יין הוא ולא שייך ביה ניסוך והדחה זו לא היה צריך אלא הרחקה יתירא היא זו ע " ש ומה שקשה אדברי רבינו שהביאו לפסק הלכה הך דרב אשי דבטופח להטפיח בעינן הדחה ונגוב ובסימן קל " ח פסק דסגי בהדחה יתבאר לשם בס " ד ע " ש ס " ג :
Yoreh De'ah.129.25.1 חצר שחלקוה בראשי יתידות וכו' עד מגעת שם ה " א בפרק השוכר ( סוף דף ע' ) דלכ " ע אין עושה יי " נ ומשמע דרבינו רבותא נקט דאפילו חצר אחד שחלקוה בראשי יתידות דכחצר אחד דמי וכי עייל נכרי ידיה לא מתפס כגנב ואפ " ה לא חיישינן לניסוך כ " ש שתי חצרות דכי עייל נכרי ידיה לחצר של ישראל נתפס עליו כגנב דפשיטא דלא חיישינן לניסוך וכן באם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של נכרי אשמועינן רבותא דאע " ג דאית ליה לאישתמוטי דכיון דגבוה הוא מגג שלו אמצרא דגג קא מצרנא ופירש " י אני הייתי מכוון למדת בנין שאני רוצה למדוד לכך הושטתי את ידי ל " א מתשובת הגאונים מתמוגג אני וגרסינן אימצודי קא ממצדנא ומכ " ש היכא שאין גג ישראל גבוה ממנו וליכא לאשתמוטי כשמושיט ידו לשם לומר מתמוגג אני וכן ליכא למימר למדת בנין נתכוונתי ופשיטא דלא חיישינן לניסוך והכי משמע בסוגיא ע " ש : ובש " ע כתב וז " ל חצר שחלקוה בראשי יתדות וכו' וכן אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של נכרי וחלוקים ביתידות מניח שם יינו אע " פ שידו מגעת שם עכ " ל והוא מדברי הרמב " ם בפי " ג ואיכא למידק לאיזה צורך כתבו גבי גג וחלוקים ביתדות הלא בגמרא לא אמרו אלא בסתם גג של חבר למעלה מגגו של ע " ה גם הרשב " א ורבינו כתבו בסתם ונראה דכתב כן משום דאי איתא דאיכא מחיצה גמורה בין גג לגג לא היה אפשר שיפשוט ידו לשם ולכך כתב וחלוקים ביתידות דהשתא אפשר שיפשוט ידו בין יתד ליתד ואפ " ה לא חיישינן ומה " ט נמי קתני בברייתא חצר שחלקוה בראשי יתידות דהשתא אפשר שיפשוט ידו לשם ואפ " ה לא חיישינן ואה " נ דאם היה החצר חלוק במחיצה ממש וכן מחיצה בין גג לגג היה אפשר להכניס ידו לשם דלא חיישינן אלא דאורחא דמילתא נקט חלוקים ביתידות דאפשר להכניס ידו לשם בקלות :
Yoreh De'ah.129.26.1 חבית של יין שצפה ופו' בפ' לא יחפור ( בבא בתרא דף כ " ג ) א " ר חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומ " ש אם יש בנהר מכשולות וכו' פלוגתא דרב ושמואל שם ( דף קכ " ד ) וקי " ל כרב באיסורי שאם היה בנהר מכשולות דאין לתלות דמעלמא אתא וחריפא דנהרא נקט ואתאי אלא תלינן לה בעיר שנמצאת כנגדה :
Yoreh De'ah.129.27.1 ומ " ש נמצא כנגד עיר שרובה נכרים וכו' עד ואם בא ישראל ונתן בה סימן אף היין מותר למוצאו מימרא דרב אסי בפרק אלו מציאות ( בבא מציעא דף כ " ד ) מצא חבית של יין בעיר שרובה נכרים מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה בא ישראל ונתן סימנים מותרת בשתייה למוצאה כך כתב הרשב " א הגירסא בת " ה הארוך וכ " כ ב " י וכתב הרשב " א לשם י " מ דבבא ישראל ונתן סימניה דמותרת בשתייה דוקא שיש בה חב " ח ותימה א " כ מאי למימרא פשיטא ועוד דלא אמרינן הכי אלא במפקיד אצל נכרי או מייחד אצלו או ששלח על ידו דאי נגעי מירתי וכי פתחו ונגעו טורחים וסותמים כדי שלא יתפסו כגנבים אבל במציאה אם מצאה נכרי ופתח ונגע למה טרח וחזר וסתם אלא ודאי כל שהוא סתומה מותרת דסתמא לא מצאה ולא פתחה עכ " ל ונ " ל דהני גדולים דמפרשים דוקא שיש בה חב " ח הוי קשיא להו מהך עובדא דפרק האשה שלום בההוא גברא דאפקיד שומשמי דא " ל דידך שקלתינהו והני אחרינא נינהו דאותבינן עלה ומי חיישינן שמא פינן והתניא מצא כלי וכתב עליו קו " ף קרבן וכו' ומסיק תלמודא הילכתא חיישינן שמא פינן וכתבו התוספות דהא דמדמה ממונא לאיסורא ה " ט משום דרגילות הוא לפנותה וא " כ קשה אהך דרב אסי דמאי מועיל סימן דחבית ליין שבתוכה דילמא החבית באה ליד נכרי ופינה היין שבתוכה ונתן בה יינו ואח " כ נאבדה החבית מן הנכרי ובאיסורא אפילו בחששא רחוקה חיישינן במא פינהו כדמוכח מדברי התוס' ומ " ה פירשו הני גדולים דרב אסי לא התיר אלא דוקא שיש בה חב " ח והיינו דקאמר נתן בה סימניה פירוש סימניה שהצריכו חכמים דהיינו חב " ח ונתן בה סימניה ואמר שכך הם צורות החותמות אבל סימן בחבית לא מהני ליין דחיישינן שמא פינה הנכרי היין שבתוכה ונתן בה יינו והשתא ל " ק מאי למימרא פשיטא דהא טובא אשמועינן דוקא נתן בה סימניה דפירוש חב " ח הא לאו הכי לא גם מה שהקשה עוד דלא אמרינן הכי אלא במפקיד וכו' דהא למאי דפריך הכא נמי בעינן חב " ח מיהו משמעות הפוסקים הוא דסימנין שנותן בחבית שפיר מהני להתיר היין שבתוכה וגרסינן בא ישראל ונתן בה סימן כמו שהוא בספרים שבידינו ולא חיישינן שמא מצאה נכרי ופינה היין הכשר ונתן בתוכה יינו וחזר ואבדה כל הני חששות רחוקות לא חיישינן ומותר אפי' ליכא חותם כלל אלא פקוק בפקק של עץ אבל פתוח לגמרי היין אסור דחיישינן למגע נכרי וכ " כ בהגהת ש " ע והוא מדברי הר " ן בפרק אלו מציאות חבית של יין שנמצא בכרמו של ישראל וכו' עד סוף הסימן תלמוד ערוך בפרק לא יחפור וע " פ דברי הרשב " א בת " ה :
Yoreh De'ah.130.1.1 מה שאין מייחדין וכו' כבר נתבאר כל זה לעיל ריש סימן קי " ח ומ " ש ופירש ר " ת אפילו בחותם אחד וכו' עד שיוצא משם הרוח ה " א בפרק השוכר סוף ( דף ס " ט ) וכי מאחר דקי " ל כוותיה דרשב " ג דלא חייש לשיתומא והלכתא כוותיה דר " א דלא חייש לזיופא האידנא מ " ט לא מותבינן חמרא ביד נכרים משום שייכא ( וי " ג משום שיבא ) פי' רש " י ותוספות נקב קטן שעושין שיצא משם ריח היין ויש לחוש שיקדח שם במקצת ויטעום היין עכ " ל :
Yoreh De'ah.130.2.1 ומ " ש ואפילו לפי זה וכו' כלומר לא מיבעיא לרבינו תם דבנכרי לא בעינן חב " ח פשיטא דאפילו לא הודיעו לחברו סגי בחותם א' אלא אפילו לי " מ דבלא הודיעו בעינן חב " ח מ " מ בהודיעו לחברו סגי בחותם א' ומה ששינה הלשון בסימן קי " ח דכתב ולפי זה אם הודיע לחברו וכו' לשם כוונתו לדיוק' לומר לפ " ז דוקא לאפוקי למ " ש הרשב " א דאפי' במפקיד ואפי' בנכרי נמי בעינן חב " ח אם כן ה " ה בהודיעו לחבירו וכו' נמי ודאי בעינן חב " ח אבל כאן לא הביא רבינו דעת הרשב " א כי אם דעת ר " ת וי " מ ומה שלא הביא דברי הרשב " א כאן דלא איירי אלא ביין דאין חלוק בין נכרי לישראל חשוד היינו משום דביין לא בעינן בישראל חשוד חב " ח אף להרשב " א דאין ישראל חשוד נחשד על הניסוך אלא שמא יחליף רע בטוב ולזה סגי בחותם א' דהא פשיטא דלא איירי הכא בישראל חשוד על הניסוך דא " כ לא נקרא בשם ישראל חשוד אלא ישראל מומר אלא ודאי בישראל חשוד על הגזל ועל החליפין קאמר וכמ " ש בסימן קי " ח ס " ב ע " ש זו היא דעת רבינו אכן מ " ש הרשב " א בת " ה הארוך בית ה' ריש שער ד' וז " ל ונמצא עכשיו לפי זה דלעולם יין צריך ב' חותמות בין שהפקידו אצל נכרי בין שהפקידו אצל ישראל החשוד לנסך יין וכו' ומביאו ב " י הוא תמוה מאוד דמשמע להדיא דבישראל חשוד על הניסוך קאמר ועי ריש סי' קי " ח ובמ " ש לשם . ולענין הלכה נקטינן דלכתחלה צריך חב " ח בכל ענין אבל בדיעבד מתירין אף בחותם א' או במפתח בכל ענין וכמו שהורה ר " ת :
Yoreh De'ah.130.3.1 ומ " ש ויש נוהגין לעשות שולים שניים וכו' פי' דבזה חשוב חב " ח בפני כל הברזות והנקבים שבשולים ובמגופה אבל אין חוששין שמא יוציא יין בין הנסרים דהאומנים מחברים היטב הנסרים זה בזה אבל ה " ר יצחק ב " ר יהודה השיב לרש " י דחוששין ג " כ לבין הנסרים וכו' עד מבין התפירות ואף על פי שרבים מן הפוסקים האחרונים כתבו להתיר אפילו בשל עץ וכמ " ש הרב בהגהת ש " ע ושכן נוהגין וכו' ע " ש מכל מקום עכשיו נוהגין שלא להתיר לשלוח יין כלל בחבית של עץ מעיר לעיר אם לא ע " י נאמן ישראל שומר ביום ובלילה כי שכיח שהנכרים נוקבין החביות במקדח קטן או בסכין בין הנסרים ומוציאין יין בגנבה ואין לשנות ולהקל כלל לשלוח יין מעיר לעיר בחביות של עץ בשום פנים בלא ישראל נאמן שומר ביום ובלילה . מיהו אם מכסים כל דופני החביות בחשוקים וגם השולים בנסרים יש להתיר וכמ " ש התוספות פ' אין מעמידין ( עבודה זרה דף ל " א ) בד " ה השולים דבתיקון זה אין לחוש כלל לשום זיוף וכן במכניס כל החבית בשק וכו' אין לחוש כלל :
Yoreh De'ah.130.4.1 ה " ד חב " ח טח פי החבית וחתמו וכו' בפ' אין מעמידין ( עבודה זרה דף ל " א ) ה " ד חב " ח אגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימא הוי חב " ח ואי לא לא הוי חב " ח דיקולא ומיהדק הוי חב " ח לא מיהדק לא הוי חב " ח ולשון רבינו הוא לשון הרשב " א בת " ה הקצר וקודם לכן כתב שם אין מפקידין אותם אצל הנכרי עד שיסתום כל הנקבים שבה ויחתום עניהם בב' חותמות אלמא דס " ל להרשב " א דשני חותמות הם מלבד הסתימה וז " ש כאן הרשב " א טח פי החבית בטיט וכיוצא בו ואח " כ חתמו בחותם זהו חותם א' וכשחזר וכופה כלי ע " ג ומהדקו הוי חותם שני דלא כפרש " י שפירש דסתימת המגופה שדבוקה בחבית ונתייבשה וסל כפו עליה היינו שתי חותמות וכן פר " ת דסתימת החבית חשוב חותם א' כמ " ש רבינו למעלה בשמו בסימן קכ " ט ס " ו וכ " כ הרמב " ם בפי " ג אבל הרשב " א ס " ל דאין הסתימה בטיט חשוב חותם וכן פי' ב " י לדעתו ואיכא לתמוה היאך סתם רבינו דבריו כאן הפך פי' רש " י ור " ת ורמב " ם ותפס דעת הרשב " א שהוא יחיד כנגד רבים ותו קשה דבדברי הרא " ש פ' א " מ ( דף פ " ו ע " א ) כשהקשה על מה שפסק רב אלפס כר " א דסגי ביין בחותם א' והביא דברי ר' יוחנן דמצריך חב " ח כתב וצ " ל שהם מפרשים דר " א בעי מפתח וחותם תרוייהו והמפקיד יינו אצל נכרי איירי בחבית סתומה דהיינו חותם א' וכו' אלמא דמחשיב סתימת פי החבית בטיט כחותם א' לפיכך נראה דרבינו אינו תופס דעת הרשב " א ולשון טח פי החבית וחתמו וכו' שכתב רבינו רצונו לומר שטח פי החבית בטיט ונתייבש עד שחתמו כלומר שהוא סתום היטב וחשיב חתימה מעליא וחזר וכפה כלי ע " ג ומהדקו בענין שיש טורח להסירו הוי חב " ח כפרש " י ור " ת והרא " ש והרמב " ם ודלא כהרשב " א . ותו דבתשובת הרשב " א שהביא ב " י בסוף סי' זה בישראל ונכרי שיש להם יין בשותפות וכו' כתוב בפירוש דחבית סתומה כחותם א' דמי ומשמע דחזר בו ממה דכתב בחבורו וס " ל כר " ת ושאר הגדולים דסתימת מגופת החבית או קשר חשוב כמו חותם והכי נקטינן : כתב ב " י ומשמע מדברי רש " י ורבינו דבדיקולא ומיהדק א " צ לטוח ע " פ הדיקולא אבל הרמב " ם כתב בפרק י " ג כלשון הזה סתם החבית בכלי שאינו מהידק כדרך שסותמים כל אדם וטח בטיט ה " ז חותם א' היה כלי מהודק וטח עליו מלמעלה הרי זה חב " ח עכ " ל . ול " נ דלפרש " י ורבינו תלמודא מעיקרא קאמר אגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימא הוי חב " ח פירוש שריקא היינו טח בטיט תחלה ודיבק סביבות פי המזרק לדופני החבית הוי חותם א' וכי חתם עליה עוד חותם הוי חותם בתוך חותם אבל שריקא ולא חתימא לא הוי חב " ח והדר קאמר אפילו שריקא ולא חתימא אלא דעל השריקא כפה דיקולא ומיהדק היינו נמי ב' חותמות חדא מגופת החבית והסל ג " כ כפוי עליה הוי נמי חב " ח ולהרמב " ם הוי פירושו איפכא וה " ק אפי' שריקא ולא חתימא אלא דמעיקרא סתם פי החבית בדיקולא ומיהדק והדר עבוד שריקא דטח עליו מלמעלה הוי חב " ח אבל סתם פי החביות בדיקולא ולא מיהדק כדרך שחותמין כל אדם והדר עביד שריקא דטח עליו מלמעלה לא הוי חב " ח עוד הקשה ב " י למה לא כתב רבינו ההיא דאגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימא הוי חב " ח עכ " ל ולמאי דפרישית דתלמודא לא זו אף זו נקט ל " מ אגנא דפומא דחביתא ושריקא וחתימא אלא אפי' שריקא ולא חתומא אלא דעל שריקא כפה דיקולא ומיהדק לפרש " י א " נ ברישא סתם פי החבית בדיקולא והדר עביד שריקא להרמב " ם נמי הוי חב " ח ואם כן כשכתב רבינו דשריקא ודיקולא ומיהדק הוי חב " ח כ " ש שריקא וחתימא גם הרמב " ם והרשב " א השמיטו הך דאגנא דשריקא וחתימה ולא כתבו אלך הך דשריקא ודיקולא ומיהדק דהוי חב " ח ומשמע ואצ " ל שריקא וחתימא דפשיטא דהוי חב " ח במכ " ש נ " ל ודו " ק :
Yoreh De'ah.130.5.1 קשר פי הנבל של יין ונתנו בשק ( ס " א קשר וחתם פי הנבל של יין ונתנו בשק ) שם נוד בדסקיא צייר וחתם פיה למטה הוי חב " ח פיה למעלה לא הוי חב " ח ואי כייף ופומיה לגיו וצייר הוי חב " ח ומשמע דהא דקאמר צייר וחתם לאו חותם ממש קאמר אלא ה " ק צייר הנוד פירוש שקשרו וחתם הדסקיא דהיינו שקשרו או שחתמו גם מ " ש רבי' קשר וחתם וכו' טעמו קשר הנוד וחתם השק היינו או בקשירה או בחותם ולספרים שכתוב בהן קשר פי הנבל וכו' ניחא טפי ואיך שיהיה אין כוונת רבינו במ " ש וחתם לחתימה ממש אלא למה שקשר גם הדסקיא או השק הוא נקרא בשם חותם וכדפרישית בסמוך אצל טח פי החבית וחתמו וכן פרש " י וז " ל נוד של עור מלא יין וקשור ומונח בתוך דסקיא של עור פיו של נוד למטה הוי חב " ח דטורח הוא להפוך ולהתיר קשר הדסקיא וקשר הנוד ולחזור ולקשרם וכולי האי לא טרח עכ " ל אלמא דס " ל לרש " י דהא דקאמר תלמודא וחתם לאו חתימה ממש קאמר אלא דלקשר הדסקיא קורא לו שם חתימה והוא ג " כ דעת רבינו והרמב " ם ודלא כהרשב " א דמשמע מדבריו שמלבד הקשר הנהוג צריך ב' חותמות וכל זה דלא כהסכמת ב " י דרבינו ג " כ תופס דעת הרשב " א דליתא אלא כדפרי' והכי נקטינן כרש " י ורמב " ם ורבי' והוא דעת ר " ת והרא " ש כדפרישי' בסמוך אצל טח פי החבית וחתמו : וכתב ב " י דמ " ש רבינו היה פי הנבל כפוף לתוכו אע " פ שפיו למעלה בשק הוי חב " ח לאו למימרא דבעינן שיהא נתון בשק וכך מבואר בדברי הרמב " ם וכו' עכ " ל וכ " כ בת " ה הקצר וכן פרש " י להדיא ואי כייף פומיה של נוד לגיו וכו' אפילו אין דסקיא הוי חב " ח עכ " ל ומ " מ קשה לאיזה צורך כתב רבינו אע " פ שפיו למעלה בשק ונראה ליישב דלפי שכתב תחלה דאין תקנה אלא להכניס כל החבית בשק שאין בו שום תפירה מבחוץ ויחתום פי השק וכ " ש בנודות שבקל יכולין להוציא יין מבין התפירות וכ " כ א " א הרא " ש ז " ל וכו' השתא לפ " ז ודאי בע " כ האי דקאמר ואי כייף פומיה לגיו וכו' היינו נמי דוקא כשנתנו בדסקיא שהזכיר ברישא דאל " כ אע " פ שחתם את פי הנוד בכמה חותמות יש לחוש שיוציא יין מבין התפירות והכי נקטינן ודוקא בשק שאין בו תפירות ואע " פ שבש " ע סעיף ד' כתב כלשון הרמב " ם בסתם דהפך פי הנוד לתוכו הוי חב " ח ולא כתב שצריך שיהא נתון בשק סמך על מ " ש בסעיף א' דאין תקנה לנוד אא " כ ישים אותו בשק שאין בו תפירה ופשוט הוא :
Yoreh De'ah.130.6.1 שני קשרים משונים וכו' עד כדי שיחזור אחריו כל זה מדברי הרשב " א בת " ה וכך היא הסכמת המפרשים דלא כאחרים הביאו ב " י ומ " ש מפתח וחותם הוי כב' חותמות מכל מקום היכא דסגי בחותם אחד לא הוי מפתח כחותם כדלעיל בסי' קי " ח ואין זה אלא להרשב " א אבל במרדכי כתב לשם שפר " י ע " ש ר " ת במטהר יינו של ישראל וכתב לו התקבלתי אי נמי יינו של ישראל ברשות נכרי כששכר מנכרי בית או קנהו דמפתח הוי כחותם וכ " כ רבי' בסי' קל " א בשם ר " ת והכי נהגינן להתיר בדיעבד במפתח או חותם כר " ת וכ " פ בהגהת ש " ע בסי' ק " ל וקל " א :
Yoreh De'ah.130.7.1 שכר או קנה בית בחצרו וכו' פלוגתא דתנאי בברייתא ס " פ רבי ישמעאל ( עבודה זרה דף ס " א ) ופסק כת " ק דלא כחכמים דמחמירין דבחצר אחרת לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר וכו' דליתא דהא קי " ל כר " א דלא חיישינן לזיופא דחותם ומ " ש רבינו דאם ישראל דר שם מותר אפילו בלא מפתח וחותם רצונו לומר אפילו ליכא לא מפתח ולא חותם ומ " ש אפילו גם הנכרי דר שם טעמו דכיון דהישראל דר שם חשוב כאילו יושב ומשמר דאפילו יוצא ונכנס אצל הנכרי שרי ואפילו במטהר יינו של נכרי ונתנו בחצרו של נכרי אם ישראל דר שם שרי אפי' בלא מפתח וחותם ואפי' גם הנכרי דר שם מטעמא דאמרן כמו שיתבאר בריש סי' שאחר זה כ " ש ביינו של ישראל ובביתו של ישראל :
Yoreh De'ah.130.8.1 ומ " ש דאם אין הישראל דר באותו חצר אם יש לו מפתח וחותם מותר ר " ל להרשב " א מפתח וגם חותם ולר " ת מפתח או חותם קאמר ומ " ש ריש סימן קל " א אצל יינו של נכרי כשהבית פתוח לר " ה ודינו שוה ליינו של ישראל כשאינו פתוח לר " ה :
Yoreh De'ah.130.9.1 ומ " ש ואפילו בעיר שכולה נכרים וכו' כ " כ התוספות לשם ( בדף ס " א ) בד " ה המטהר יינו דביינו של ישראל כיון שאין הבית פתוח לר " ה אפילו דר ישראל באותו עיר אלא שדר בחצר אחרת הוי כעיר שכולה נכרים ואם יש מפתח וחותם מותר ואם לאו אסור :
Yoreh De'ah.130.10.1 כתב הרשב " א בד " א וכו' פי' הא דאמרינן כשאין ישראל דר באותו חצר ואין לו מפתח וחותם דאסור היינו דוקא כשהנכרי דר באותו חצר דהשתא יש לו שייכות גם בבית זה שהשכיר או מכרו לפי שאדם עשוי ליראות בבית שהוא משכיר או שהוא מוכר ואינו נתפס כגנב בכניסתו אבל אם גם הנכרי אינו דר שם אינו עשוי לבא שם בבית מאחר שאין לו שייכות באותו חצר כיון שאין דר שם ומותר אפילו אין שם מפתח וחותם ביד ישראל אלא חותם אחד נמי מותר וכן מ " ש ויש מי שאומר שאפילו נמצא עומד בצד היין מותר נמי ה " פ מותר בחותם אחד אבל לגדולי המורים כיון שמכר או השכיר אפילו אינו דר שם יש לו קצת שייכות ולכן אם נמצא עומד בצד היין אסור בחותם אחד אא " כ דאיכא ב' חותמות או מפתח וחותם וראוי לחוש לדבריו וכן פסק בש " ע עוד פסק לשם דבחצרו של ישראל שלא לקחו ולא שכרו מנכרי אפילו נמצא עומד בצד היין מותר ואע " פ שאין שם לא מפתח ולא חותם ואפילו הנכרי דר בחצר והישראל אינו דר דמירתת כיון שנתפס עליו כגנב ודוקא ביום אבל בלילה אסור וכל זה לדעת הראב " ד הביאו ב " י ועיין במ " ש הרב בהגהת ש " ע על זה :
Yoreh De'ah.131.1.1 המטהר יינו של נכרי משנה ס " פ ר' ישמעאל ( עבודה זרה דף ס " א ): ומ " ש בין שמכרו הנכרי לישראל וכו' היינו סיפא דמתני' אבל אם בא ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו :
Yoreh De'ah.131.2.1 ומ " ש או שלא מכרו לו וכו' היינו רישא דמתני' המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו שפירשה ר " ת בשלא כתב לו התקבלתי דבעיר שכולה נכרים אפילו יש מפתח וחותם ביד ישראל אסור עד שיושיב שומר וכתבו תוספות דכיון שלא כתב לו התקבלתי א " כ יינו של נכרי הוא וכן תניא בגמרא המטהר יינו של נכרי ברשותו וישראל דר בחצר אחרת אסור לכ " ע אע " פ שיש מפתח וחותם ביד ישראל ומ " ש שאם הישראל דר בחצר מותר אפי' בלא מפתח וחותם ברייתא שם וכדא " ל ר' יוחנן לתנא תני אע " פ שאין מפתח וחותם בידו מותר וכתבו תוספות דמשום שישראל דר באותו חצר חשוב כמו שומר דיוצא ונכנס וכן פרש " י ולכן כתב רבינו אפילו אם גם הנכרי דר שם שהרי היתר זה הוא מטעם שהוא יושב ומשמר דהיינו כשהיין הוא ברשות הנכרי במקום שהוא דר שם ומותר ואפילו אין מפתח וחותם בידו כיון שישראל ג " כ דר שם ומשמרו על ידי שיוצא ונכנס :
Yoreh De'ah.131.3.1 ומ " ש ואם אין הישראל דר שם וכו' היינו רישא דמתני' דמפרשה ר " ת במפתח וחותם בידו ובעיר שיש בה נכרים וישראלים מותר כשהבית פתוח לר " ה וכן תניא בגמרא המטהר יינו של נכרי ברשותו וישראל דר בחצר אחר אסור אע " פ שמפתח וחותם בידו והיינו כשאין הבית פתוח לר " ה דאע " פ שהישראל דר בעיר כיון שדר בחצר אחרת אסור אבל בפתוח לר " ה קתני מתני' דמותר וכל זה הוא שיטת התוספות וכתב כן גם הרא " ש וכן כתב רבינו סוף סי' זה :
Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .