← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Orach Chayim.651.11.1 ולא יברך שהחיינו בשעת עשייתו כ " כ התוס' בפרק לולב וערבה דהכי נהגו האידנא דלא כדתניא התם דמברך בשעת עשייה ונתן טעם לדבר ע " ש ובמרדכי הארוך מצאתי בשם הר " י בר יקר וז " ל זמן הלולב לא ניתקן לאמרו אלא בשעת עשייה דהוי בחול ומה שהנהיגו לאומרו בי " ט לפי שיש בני אדם שאין להם לולב וסומכין אלולב של קהל תיקנו שיהא כל אחד מברך שתים בנטילתו ויהא הכל שוין באותה ברכה ע " כ :
Orach Chayim.651.12.1 ולקיחה ע " י ד " א וכו' בפ' לולב הגזול אמר רבה לא לינקוט איניש הושענא בסודרא דבעינן לקיחה תמה וליכא רבא אמר לקיחה ע " י ד " א שמה לקיחה ופסקו הפוסקים כרבא ופירש " י לא לינקוט וכו' כשנוטלו לצאת בו לא יכרוך סודר שבין כתפיו על ידו ויאחוז הלולב ובסוף פירקא קאמר רבא אם הוציא הלולב בכלי לא יצא ופריך והא רבא הוא דאמר לקיחה ע " י דבר אחר שמה לקיחה ומשני ה " מ דרך כבוד אבל דרך ביזיון לא ופירש " י דרך כבוד . כגון כורך ידיו בסודר כדאמר לעיל ודרך ביזיון כגון בקערה והתוס' כתבו אהא דאמר רבה דבעינן לקיחה תמה וליכא הכא לא שייך למימר דלא ליהוי חציצה כדאמר לעיל דלעיל איירי כשהאגד בלולב והכא כשכרך ידו ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה . ובסוף פרק מקום שנהגו ביששכר איש כפר ברקאי דהוה כריך ידיה בשיראי דמשמע דאיסורא משום חציצה התם דרך ביזיון הוה דלכבוד עצמו היה עושה שלא יתלכלכו ידיו בדם האיברים א " נ דל טעמא דחציצה נענש משום ביזיון קדשים ומיהו לא יתכן פירוש זה דמדאייתו עלה ההיא דאזוב שספקו בחוט אלמא דמיירי דהאגד הוא בלולב דומיא ההיא דאזוב ואפ " ה ליכא חציצה וי " ל דמיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד ללולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מידו ואחזו בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר ודמי לאזוב שספקו בחוט ולא חשיב ליה רבה לקיחה תמה ורבא סבר שמה לקיחה ולולב שהוציאו בכלי לא בשאוחזו בדופני הכלי אלא מניח ידו תתת שוליו או שאוחז בבית יד של כלי עכ " ל התוס' משמע מדבריהם שכונתם לפרש דאפילו בכורך הסודר בלולב אפ " ה לית ביה משום חציצה אפי' לרבה דע " כ לא קאמר רבה דאית ביה משום חציצה אלא באגד שסביב הלולב שאוגדו כדי שלא יתפרדו המינין דאין האגד מסייעו בלקיחת לולב אבל אם עשה מן הסודר בית יד ללולב דאוחז הלולב על ידי הסודר כעין צבת שהסודר מסייעו להחזיקו כה " ג לא הוי חציצה אלא דלרבה לא שמה לקיחה ולרבא שמה לקיחה ולולב שהוציאו בכלי דלא יצא לא כשאוחזו בדופני הכלי דההוא ודאי הוה כבית יד אלא במניח ידו תחת שוליו . ומ " ש בסוף דבריהם או שאוחז בבית יד של כלי הוא חוזר על ההיתר כלומר שכשאוחזו בשפת הכלי או בבית יד של כלי ודאי שמה לקיחה לרבא אלא במניח ידו תחת שוליו התם הוא דקאמר רבא דלא שמה לקיחה אבל בכורך ידיו בסודר ונוטלו פשיטא דשמה לקיחה לפחות אליבא דרבא ולית ביה נמי משום חציצה ואפילו לרבה ואע " ג דאין הסודר מסייע כל עיקר משום דלא שייך חציצה אלא כשהאגד בלולב אבל בדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה וההיא דיששכר שאני דכיון דהיה דרך ביזיון אית ביה משום חציצה א " נ דל חציצה נענש משום ביזיון קדשים כך היא דעת התוס' למעיין בדבריהם וכדי לתקן לשון התוס' היה נראה לומר דטעות נפל בספרי הדפוס והלשון מהופך וכצ " ל ולולב שהוציאו בכלי לא בשאוחזו בדופני הכלי או שאוחזו בבית יד של כלי אלא מניח ידו תחת שוליו וק " ל . ונמצא פסקן של דברים למאי דקי " ל כרבא דלקיחה ע " י ד " א שמה לקיחה לא מיבעיא בכורך ידיו בסודר אלא אפילו עשה בית יד ללולב והלולב כולו חוץ לידו נמי שמה לקיחה ואם נתנו בכלי נמי שמה לקיחה בכל ענין אלא אם כן מניח ידו תחת שוליו ורבינו שכתב הילכך וכו' אפילו כל הלולב חוץ מידו נמי הכי קאמר ל " מ בעשה בו בית יד ונותן בו הלולב כגון דכרך בידיו בסודר ונטלו דש " ד אע " פ שלא חברו ללולב אלא אפילו כל הלולב חוץ מידו שכרך הסודר בלולב ונוטל הסודר בידו וכל הלולב חוץ מידו נמי שמה לקיחה וזהו כדעת התוס' שכתבתי אבל מ " ש אח " כ ובלבד שיהא דרך כבוד אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנתנו בכלי ונטלו לא יצא הוא שלא כדעת התוספות דמחלקין בין כשאוחזו בדופני הכלי או אוחזו בבית יד למניח ידו תחת שוליו אלא דס " ל דבנתנו בכלי בכל ענין לא יצא וכדברי הרי " ף והרא " ש שכתבו בסתם דבהוציאו בכלי הו " ל דרך ביזיון ומשמע אפילו באוחזו בדופני הכלי או בבית יד של כלי ולא דמי לסודר דסודר ודאי הו " ל דרך כבוד בכל ענין בין בכורך הסודר בידו בין בכורך הסודר בלולב ועשה ממנו בבית יד משא " כ בהוציאו בכלי דהו " ל דרך ביזיון בכל ענין וכן נראה עיקר ואע " פ שהתוס' בפ' הוציאו לו ובפרק מקום שנהגו כתבו דאפילו לרבא בכרך ידיה בסודר ונוטל הלולב לא שמה לקיחה וכן נראה מדבריהם בפ " ב דזבחים וכ " כ המרדכי פרק לולב הגזול בשם ר " י מ " מ ס " ל לרבינו דהעיקר הוא כמ " ש התוס' בפרק לולב הגזול במקום הלכות לולב והוא מסכים לפירושו של רש " י דבכרך ידיו בסודר פשיטא דשמה לקיחה לפחות אליביה דרבא וכן נראה מפסקי הרא " ש שכתב פלוגתא דרבה ורבא בסתם ופסק הלכה כרבא דשמה לקיחה משמע דבכל ענין שמה לקיחה בין בכורך הסודר בלולב והלולב כולו חוץ לידו בין בכורך ידיו בסודר וע " ז סמך רבינו שפסק להקל בסתם ולא כתב שום מחלוקת בזה גם מדברי ה " ר ירוחם נראה כן אלא שדבריו מעורבין מט " ס ע " ש וכל מ " ש הב " י בזה בפי' דברי רבינו והתוס' לא נהירא לפענ " ד : כתוב בתשובת מהרי " ו בשם ספר אגודה דמסירין הציצית והתפילין מן היד ונשים טבעותיהם משום חציצה אבל נ " ל דמש " ה אין צריכין להסירן דדוק' היכא דכרך כוליה ידיה עכ " ל ולא משמע הכי בסוגיא דהא באגד דלולב לא שרי רבא אלא משום דהאגד ללולב לנאותו הוא וכל לנאותו אינו חוצץ אלמא דכל שאינו לנאותו וגם אינו ממינו כההיא דציצית ותפילין וטבעות אף על גב דמקצת בלא חציצה כההיא דאגד דלולב יש בו משום חציצה דלא בעינן דלהוי כולו בחציצה והא דמשמע בפ " ק דבכורות גבי קדושת רחם דלא הוי חציצה במקצתה לידה שאני דאורחייהו בהכי כדכתבו התוס' בפרק לולב הגזול ע " ש ומטעם זה צריך ליטול גם החוט שרגיל להיות סביב ההדס :
Orach Chayim.651.13.1 וינענע בשעה שמברך כן הכריחו התוספות והרא " ש והר " ן ממתניתין דסוף פרק לולב הגזול ומברייתא דפת " ה וכתב הרא " ש דראבי " ה הביא ראיה על זה מהירושלמי עיין שם :
Orach Chayim.651.14.1 ומ " ש וכן ינענע בשעת קריאת ההלל בהודו משנה בפ' לולב הגזול והיכן הוא מנענע בהודו לה' בתחלה ובסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי ב " ה וב " ש אומר אף באנא ה' הצליחה נא וידוע דהלכה כב " ה וטעמו של דבר כתבו התוס' והרא " ש דאיתא במדרש אז ירננו עצי היער וגז' ואמרו הושיענו לפי שבר " ה באין לדין וכו' ע " ש :
Orach Chayim.651.15.1 ומ " ש שמנענע בהודו בכל פעם שמחזירין אותו הקהל כ " כ התוס' והרא " ש וכן נהגו דלא כהר " ן שחולק על זה וז " ל התוס' הצבור מנענעין על כל הודו והודו שעונין . אבל ש " ץ לא ינענע . וי " מ דאף ש " ץ מנענע אגב צבורא שעונין בכל פעם ופעם הודו ומנענעים מנענע נמי ש " ץ ביאמר נא וביאמרו נא ע " כ ובהגה " ה אשיר " י מא " ז כתב וש " ץ מנענע ביאמר נא ולא ביאמרו נא א " נ אגב צבורא שעונין על כל פעם ופעם ומנענעין מנענע כמו כן ש " ץ ע " כ והמנהג כסברא הראשונה מא " ז וטעמו של דבר מדתנן בהודו בתחלה וסוף פירשו בו כמה פירושים רש " י פירש הודו שבתחלת ההלל והודו שבסוף ההלל וי " מ בסוף פי' כי לעולם חסדו שהוא סוף הפסוק ואע " פ שהתוספות והרא " ש דחו אותו פירוש בסמ " ק כתב שיש לעשות כדברי שניהם ועוד יש לפרש דבסוף היינו יאמר נא שכתב אחר הודו לכך יש לש " ץ לנענע ביאמר נא אבל ביאמרו נא אין צריך שכבר יצא ידי כל הפירושים כתב סמ " ק אין מנענעים בשם לא בהודו ולא באנא ע " כ :
Orach Chayim.651.16.1 והניענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו להלא' כלומר שהולכה שמוליך ידו מכנגדו להלאה היא עצמה הנענוע וא " צ לטרוף הלולב ולכסכס העלין כל עיקר וכמ " ש אח " כ בשם בעל העיטור שכן עיקר כך סתם דבריו מתחלה ואח " כ כתב שמספר נענוע זה הוא ג' פעמים דהיינו ג' פעמים בהולכה וג' פעמים בהובאה ואח " כ מטה ידו לצד צפון ועושה כן ג " פ וכן לצד דרום וכן לצד מערב ומעלה ידו למעלה כו' ס " ה ל " ו פעמים וזו היא דעת הרא " ש ודלא כהרמב " ם בפ " ז שכתב שאינו עושה רק הולכה אחת ומנענע שם בראש הלולב ג " פ באותה הולכה שמוליך מכנגדו ואח " כ עושה הובא' אחת ומנענע ג " כ בראש הלולב ג " פ באותה הובאה שמביא אליו וכן בירידה ועלייה ולדעתו צריך לומר שהנענוע הוא שיטרוף הלולב ויכסכס העלין בכל נענוע וכ " כ הר " ן לדעתו גם צריך לומר לדעתו שאין צריך להטות ראש הלולב לכל צד כמבואר מדבריו שלא הזכיר הטייה כל עיקר והמנהג באשכנז להטות ראש הלולב לכל צד וגם נהגו להקיף דרך ימין מזרח דרום מערב צפון וכ " כ במהרי " ל ודלא כמ " ש רבינו גם נהגו כהרא " ש וכרבינו שמוליכין ג " פ ומביאין ג " פ אלא שנהגו ג " ב לטרוף הלולב ולכסכס העלין בכל הולכה והובאה וא " צ אלא דכדי לצאת ידי סברת הרמב " ם די שיכסכס ויטרוף בהולכה ראשונה והובאה ראשונה והב " י הבין כדברי הרא " ש שצריך לנענע ג' זוגות קטנות של הולכה ושל הובאה על כל הולכה והובאה גדולה ולא דק שהרי מבואר בלשון הרא " ש דדוקא לולי בעיית דרבי זעירא היינו מפרשים דצריך לנענע ג' תנועות קטנות על כל הולכה והובאה אבל מכח בעיית דרבי זירא אנו למדין שא " צ כלל תנועות קטנות אלא ג " פ הולכה והובאה לכל רוח וא " צ כסכוס וטרוף בלולב ועלין כל עיקר כי ההולכה וההובאה עצמה היא הנענוע כמ " ש בעל העיטור וגם מ " ש הב " י ששטה האחרונה שכתב הר " ן בשם האחרים והרמב " ן היא שיטת הרא " ש הוא שלא בדקדוק שהרי שיטת האחרים והרמב " ן היא דעל כל דבר שמנענעים בהלל מוליך ומביא ומעלה ומוריד ואח " כ מנענע ג' זוגות קטנות של הולכה והובאה ודיו ואילו להרא " ש בכל א' מההולכה וההובאה והעלאה והורדה צריך לנענע ג' פעמים בהולכה ובהובאה גדולה וכבר הארכתי בתשובה בדבר הנענוע כל הצורך וכאן מספיק במ " ש :
Orach Chayim.651.17.1 ומ " ש וב " ה כתב ונענוע דרבנן וכו' טעמו דבירושלמי גרסינן תני צריך לנענע ג " פ על כל דבר ודבר ואיבעיא לן הכין חד והכין חד א " ד הכין והכין חד ולא איפשיטא ואזלינן ביה לקולא וסגי בי " ח כוחות : וכתב עוד מנהג אבותינו כו' הכי משמע מפשטא דתלמודא שלא הזכיר רק מוליך ומביא מעלה ומוריד וכתב הר " ן שכן נהגו :
Orach Chayim.651.18.1 ומ " ש בשם הרא " ש שהעולם לא נהגו כן וכו' עד ו' קצוות בפ' לולב הגזול כתב כן וכ " כ הסמ " ק וה " ר ירוחם ומהר " ל חביב בתשובה סי' ע " ט כתב עוד שאין ראוי לשנות מן המנהג שנהגו ע " פ סברת הרא " ש ורבינו להוליך ולהביא לכל ו' קצוות וכן כתבו כל האתרוגים שהמנהג כהרא " ש :
Orach Chayim.651.19.1 כתב בעל העיטור הולכה והובאה הוא הנענוע כו' טעמו מבואר בדבריו כדרך שאמרו בחנופה גם בדברי הרא " ש משמע הכי שכתב בסוף דבריו נמצא שצריך ג' הולכות וג' הובאות לכל צד וצד שהם ל " ו בין הכל והב " י השיא דברי הרא " ש לדעת אחר ולא דק :
Orach Chayim.651.20.1 ואלו הד' מינין מעכבין זה את זה כו' משנה וגמרא פרק הקומץ רב' ודברי רבינו בפירושם כדברי הרי " ף ולא כפר " ת דמחמיר דאינו בזה אחר זה אפילו כולם לפניו והכל תפסו עליו בזה :
Orach Chayim.651.21.1 ומ " ש ויטול הלולב תחלה כ " כ הרא " ש דהכי מסתברא ופסק הב " י דיברך על הלולב ומשמע מכאן דא " צ לחבר האתרוג ללולב בשעת ברכה ואין צ " ל בשעת הנענוע דא " צ דהא אפילו בנטלן בזה אחר זה יצא כשהם כולם לפניו אלא שהרב מהר " מ ראקאנט " י כתב שצריך לסמכם יחד ע " פ הקבלה ופשיטא דלמצוה מן המובחר כתב כן אבל מדינא א " צ לסמכן יחד :
Orach Chayim.651.22.1 חסר לו אחד מן המינין לא יקח לו מין אחר במקומו פירוש אע " פ שלא יברך אלא לזכרון בעלמא כדי שלא תשתכח תורת אותו מין נמי לא דזימנין דנפיק חורבה מיניה ואתי למסרך והכי איתא בברייתא ובגמ' בפ' לולב הגזול . וכתב הר " ן לשם דדוקא מין אחר הוא דלא יביא משום דילמא אתי למיסרך אבל אם לא מצא כשר מביא פסול מאותו מין שחסר והכי מוכח בברייתא דאמרו לו לרבי יהודה על הלולב היבש שהיו נוטלין דאין שעת הדחק ראיה דאלמא דבשעת הדחק מביא הפסולין שבמינן ולשטתו אזיל שהסכים לדעת הראב " ד שאין לברך על הפסולין אלא יאחזם בידו שלא תשתכח תורת ארבע מינין וע " ל סוף סימן תרמ " ט ובתשובת מהרי " ל כתב דאם חסר אחד מן המינים דיטול שאר המינין בידו ולא יברך והעתיקה הב " י ועוד כתב סברות בזה ע " ש ולענין הלכה נקטינן דאין לברך על השאר אבל נוטלם בלא ברכה לזכר בעלמא בין ביום הראשון בין בשאר הימים :
Orach Chayim.651.23.1 ומ " ש ולא יפחות מהן ולא יוסיף עליהן הכי איתא בברייתא בפ' לולב הגזול ד' מינין שבלולב אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן כך היא גירסת הרי " ף והרא " ש והב " י השיג על רבינו וז " ל וק " ל בלשון רבינו שכתב לא יפחות מהן דהא כבר כתב שד' המינין אלו מעכבין זה את זה והא תו למה לי לכתוב ולא יפחות מהן וגם הברייתא לא אתי לאשמעינן דלא יפחות מהן דהא ממתניתין שמעינן לה אלא לאשמעינן דאין מוסיפין עליהם אתא והיינו דקתני כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן ולא קתני לא יפחות מהן ולא יוסיפו עליהן ולכן נ " ל דלשון רבינו בזה אינו מדוקדק עכ " ל ואני אומר בדקדוק הוא ע " פ גי' הרי " ף והרא " ש ומאי דקשיא ליה הא כבר כתב שד' מינים אלו מעכבים זה את זה והא תו למה לי ל " ק דמעכבין לחוד ואין פוחתין לחוד דמעכבין זה את זה מיירי שחסר לו אחד מהן לגמרי שאין שם אלא ב' או ג' מינין ואין פוחתין מיירי כשיש שם כל הד' המינין אלא שנפחת מן השעור שניתן להן בין שנחסר ממניינם כגון לולב אחד וכו' בין שהם חסרי השיעור כגון אתרוג פחות מכביצה וכו' :
Orach Chayim.651.24.1 ומ " ש ולא יוסיף עליהן מין אחר וכו' אפילו אם לא יאגדנו עמהם פי' דהוה סד " א כיון שנותן אותו חוץ לאגד ליכא משום בל תוסיף דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אפ " ה מאחר שנוטל אותו מין אחר כדרך גדילתו אפילו חוץ לאגד חשיב כמוסיף כך פי' התוס' פ' לולב הגזול ע " ש . וז " ש רבינו אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב כלומר שיאחזנו דרך גדילתו כמצותו של לולב איכא משום בל תוסיף אבל אם לא יאחזנו בדרך גדילתו כמצותו של לולב ליכא משום בל תוסיף ובזה נתיישב מה שהקשה הב " י ז " ל וז " ל ומ " ש דכשמוסיף מין אחר אם יאחזנו בידו עמהן שלא לשם מצות לולב אינו עובר עליו קשה דהא אסיקנא בפ' ראוהו ב " ד דלעבור בזמנו לא בעי כונה עכ " ל ואף לפי משמען של דברים כמו שהבינם הב " י יש לתרץ ולומר דס " ל לרבינו כהרא " ש דפסק כמ " ד צריכות כונה כדלעיל בסימן תקפ " ט ומסיקנא דהתם היא אליבא דרבא דאמר מצות א " צ כונה אבל למ " ד צריכות כונה לעבור נמי בעי כונה אפילו בזמנו . אפילו אם תמצא לומר דלעבור בזמנו לא בעי כונה אף למ " ד צריכות כונה אפ " ה ל " ק מידי דמאחר דהתוס' בפ' לולב הגזול כתבו דהא דאמר בסנהדרין למ " ד א " צ אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי דהיינו לענין דאין כל המוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף א " כ לפי דעת הרא " ש ורבינו דפסקו דמצות צריכות כונה צריך לומר שיאחזנו בידו לשם מצות לולב דאם לא כן ידי מצוה נמי לא יצא ומאחר שרבינו כתב דאיכא משום בל תוסיף ומשמע אבל ידי מצוה יצא לכך הוצרך לומר דהיינו שאוחזם בידו לשם מצות לולב וראשון ושני שכתבתי מתיישב יותר :
Orach Chayim.651.25.1 ומ " ש אבל מאותן ד' מינין יכול להוסיף עליהן בפרק לולב הגזול כתבו התו' ( דף לד ) בד " ה ערבי נחל שתים אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ " ד צריך אגד כדפי' בפרק ראוהו ב " ד עכ " ל ונ " ל ראיה ברורה להתיר תוספת הדסים מדאסיקנא התם דהא דאמר רבי ישמעאל ג' הדסים אפי' שנים קטומים ואחד אינו קטום דחזר בו ר " י ופירש " י דחזר בו רבי ישמעאל מתחלת דבריו שהיה מצריך ג' שאינם קטומים ואמר אפילו שנים קטומים והוא הדין אי לא מייתי להו לגמרי דהא קטומים כמאן דליתנהו דמי עכ " ל אלמא דאין לחוש משום בל תוסיף אי מייתי תרתי קטומים אע " ג דלכתחלה לא בעי אלא חד שאינן קטום כמו לולב אחד ואתרוג א' ומשמע להדיא דלכתחלה קאמר ר " י דמייתי להו גם ה " ה כתב שלא מצינו בתלמוד היתר תוספת אלא בהדס וא " א לקיים דבריו אלא על הדרך שכתבתי וכתב ה " ה שדעת הגאונים שתוספת הערבה דומה לתוספת הדס דלא כהרמב " ם שפוסל תו' אף בערב' וא " צ בב' לולבים ובב' אתרוגים והרא " ש כתב שאף הרמב " ם עצמו חזר מדבריו והכשיר הכל ר " ל אף הערבה וכ " כ ה " ר ירוחם שחזרת הרמב " ם הית' בערב' דוקא והטעם דערבי נחל כתיב ומשמע שנים ואפילו ק' וכן ענף עץ עבות ג' ואפילו טובא אבל לולב ואתרוג כיון דחד חד משמע אסור לאוסופי ולא חזר הרמב " ם מזה כל עיקר וכן נראה מדברי התוס' שלא הזכירו בדבריהם רק הדס וערבה אלא שהרא " ש הוסיף מדעתו וכתב שאף בלולב ואתרוג אין בהן משום בל תוסיף ולפיכך סתם רבינו וכתב דמאותן ד' המינין יכול להוסיף עליהן וכך היא דעת הראב " ד בהשגות ולענין הלכה נקטינן כרוב גאונים דלא מכשרי אלא בהדס וערבה אבל לא בלולב ואתרוג והכי נהוג . ובתשובת הרשב " א בסימן ע " ה ובסימן תקל " ה החמיר אף בהדס אם אינו לנאותו דדוקא כשהוא לנאותו אינו משום בל תוסיף ובערבה אין בו משום נוי בתוס' שלו וע " ש וכ " כ הר " ש בן הר " ש בר צמח בתשובה העתיקה ב " י לקמן בסימן תרס " ד ולפיכך אלו שמוסיפין ערב' כדי לצאת י " ח ערבה כשרה על כל פנים אי נמי לנאותו לא יפה הם עושין דבערבה אין שום נוי בתוספת שלו ועיין במ " ש לקמן בסימן תרס " ד :
Orach Chayim.651.26.1 ומ " ש ובהדס שוטה כחלקו כו' מחלוקת זו כתובה באשיר " י וע " ש בפירוש דברי ר " נ שכתב אם יכול לעשותו כולו עבות מצוה מן המובחר היינו לומר דאע " פ דסגי בג' עבות מ " מ מצוה מן המובחר לנאותו משום זה אלי ואנוהו ובתוס' הדסים דאיכא אגודה גדולה נויי מצוה היא כמ " ש הרמב " ם להדיא . אבל אם אינו מוצא אלא ג' הדס עבות ממלא אותו האגד הגדול בהדס שוטה ושפיר דמי דמינא דהדס הוא :
Orach Chayim.651.27.1 ומ " ש וכ " כ הרא " ש אינו מדוקדק שלא כ " כ בפירוש אלא הביא מחלקותם ומ " מ משמע דס " ל כר " נ מדהביא דבריו במסקנא . כתב ר " ע וכו' במרדכי כתב גם כן דנוטלין ס " ח ערבות כמנין לולב וג' קשרים שהוא ס " ה ע " א כמנין סנהדרין וג' קשרים הם כנגד ג' אבות אבל בהג " ה אשיר " י כתב שהג' קשרים הם כנגד אתרוג ולולב והדס :
Orach Chayim.652.1.1 מצות לולב ביום ולא בלילה בר " פ לולב וערבה אמרינן דבין לרבנן ובין לר " א אין נטילת לולב בלילה אלא דמר מפיק ליה מביום ולא בלילה ומר מפיק לה מושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ימים ולא לילות . ומ " ש וכל היום כולו כשר לנטילת לולב משנה ספ " ב דמגילה :
Orach Chayim.652.2.1 ומ " ש שאם לא נטלו שחרית כו' משנה ס " פ לולב הגזול לא נטל שחרית יטול בין הערביים שכל היום כשר ללולב משמע דוקא אם לא נטל שחרית אבל לכתחלה יטול שחרית משום הקדמת זריזין :
Orach Chayim.652.3.1 ומ " ש שמצותו מעלות השחר כלומר שגם מעלות השחר היא מצותו ולפיכך נקט התנא בלישני' שחרית לאורויי לן דאף משעלה עמוד השחר היא מצותו אבל ודאי עיקר מצותו לכתחלה אינה אלא בהנץ החמה וכן פסק הב " י :
Orach Chayim.652.4.1 ומ " ש ועיקר מצותו בשעת ההלל הכי משמע מדתנן התם והיכן מנענעין בהודו כו' :
Orach Chayim.652.5.1 והמדקדק במעשיו יעשה כאנשי ירושלים כו' בפרק לולב הגזול א " ל מר בר אמימר לרב אשי אבא צלויי קא מצלי ביה מיתיבי לא יאחז אדם תפילין בידו וס " ת בחיקו ויתפלל התם לאו מצוה נינהו וטריד בהו הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו תניא רבי אלעזר בר צדוק אומר כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא קריאת שמע מתפלל ולולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע הלך לבקר חולים וכו' ומשמע מדקאמר אבא צלויי קא מצלי ביה משמע דכולי עלמא לא עבדי הכי ולפיכך כתב רבינו דהמדקדק במעשיו יעשה כאנשי ירושלים וכן עיקר דלמי שאינו מדקדק בשאר מעשיו מחזי כיוהרא וכמ " ש ראבי " ה גבי תפלת ערבית :
Orach Chayim.653.1.1 אתרוג של מצוה מותר להריח בו כו' הדס של מצוה אסור להריח בו כו' מימרא דרבא בפ' לולב הגזול ומחלוקת ה " ר שמחה ואבי העזרי בברכת הריח דאתרוג כתובה במרדכי שם ומשמע מלשונו שס " ל כה " ר שמחה אבל בסמ " ק כתב כאב " י העזרי וכתב וע " כ טוב למנוע שלא להריח בו כו' והכי נהוג וע " ל בסי' רי " ו ס " ג ובמ " ש לשם בס " ד :
Orach Chayim.654.1.1 מקבלת אשה כו' ס " פ לולב הגזול פריך פשיטא מה " ד הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא דלגבה איכא איסור טלטול קמ " ל ופירש " י קמ " ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל עכ " ל ופירושו זה לפי שיטתו דס " ל כהרמב " ם דאין הנשים מברכין על מ " ע שהזמן גרמא אבל לר " ת דמתיר לברך מפרש כפשוטו קמ " ל כיון דראוי לה לעצמה ליטול ולברך אין בו משום איסור טלטול ועיין בהג " ה אשיר " י לשם :
Orach Chayim.655.1.1 עו " ג שהביא לולב וכו' דברי רשב " א הללו כתובים גם במרדכי פרק הדר והוסיף שם וז " ל וכאן דאין שיוך למיגזר שמא יאמר לעו " ג להביא כדי לצאת בו דלא שכיחא שיעשה אדם מצוה בעבירה הילכך אפילו למ " ד מצות ליהנות ניתנו שרי' עכ " ל וכ " כ בהג " ה אשיר " י פרק בתרא דר " ה אבל בר " פ לולב וערבה כתוב בקיצור . ודע דמאי דמשמע מדברי הרב דאסור לומר לכתחלה לעו " ג להביא האתרוג מחוץ לתחום חולקים על זה במרדכי פרק הדר וז " ל הר " י הלוי התיר לומר לעו " ג להביא אתרוג אפילו מרחוק בי " ט היכא דאיכא אונס שלא היה להם אתרוג משום דתחומין דרבנן אפילו די " ב מיל ע " כ וזה לשיטתו כמ " ש המרדכי משמו ספ " ק דעירובין אבל למאי דקי " ל דתחומין די " ב מיל ד " ת כמ " ש למעלה בסימן שצ " ז אסור לכתחלה לומר לעו " ג להביא אתרוג מרחוק י " ב מיל אבל מתוך שנים עשר מיל שרי לדידיה ובהגהת מנהגים השיג על זה ממה שכתב בספר מצות גדול לאוין נ " ז דגילוח מצורע אין עושין על ידי עו " ג אף על גב דליכא אלא איסור דרבנן ולא דק דהתם ודאי אע " ג דאין בו מלקות כיון דאינו מסייע מכל מקום איסורא דאורייתא מיהא איכא אבל באיסורא דרבנן איכא למימר דשרי ע " י עו " ג כדי לקיים מצות עשה דאורייתא . אי נמי גלוח מצורע דאיסורא קא עביד בגופו חמיר טפי ואפילו לא הוה אלא איסורא דרבנן נמי הוה אסור אלא דלפי האמת איסורא דאורייתא נמי הוי כדפי' ומ " מ ודאי אף הר " י הלוי לא התיר אלא דוקא בי " ט מותר להביא מחוץ לתחום אבל בשבת דאיכא איסור הוצאה והבערה פשיטא דאסור והעולם טועים בזה ששולחין האתרוג ע " י עו " ג אף בשבת הסמוך לי " ט מלפניו או מלאחריו ועיין מדין זה למעלה בסי' רע " ו ובסימן ש " ז וסי' תקפ " ו גבי שופר ועיין עוד במרדכי ר " פ לולב הגזול בתשובת הר " א כ " ץ בדין ישראל שהביא לולב מחוץ לתחום בי " ט אם אסור ליטלו משום מצוה הבאה בעבירה :
Orach Chayim.656.1.1 קנה אתרוג שראוי לצאת כו' בפ " ק דב " ק א " ר זירא ולהידור מצוה עד שליש במצוה במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב " ה והרי " ף הביאו בפרק לולב הגזול גם הרא " ש הביאו לשם וכתב עד שליש במצוה פי' אם קנה לולב ונזדמן לו אחר יפה יותר יוסיף עד שליש בדמי הראשון להחליפנו ביפה עכ " ל ובב " ק כתב בע " א וז " ל עד שליש במצוה אם מצא אתרוג שהוא ראוי לצאת בו שהוא כאגוז יוסיף שליש לקנות יפה ממנו לא שהוא מחוייב לקנות אתרוג יפה ממנו אלא שיימינן בתוס' שליש על האתרוג שחפץ לקנות עכ " ל וכדי ליישב דבריו דלא ליסתרו אהדדי נראה בעיני לבאר שלא היתה כוונתו בב " ק לומר דדוקא בחפץ לקנות ועדיין לא קנה ונזדמן לו אתרוג בדינר הוא דקונה יפה ממנו בדמים שליש יותר ממה שהיה קונה זה אבל משקנה כבר אינו מחויב לקנות יפה ממנו וכדמשמע מפרש " י בב " ק דלדעת הרא " ש ודאי אין חילוק וכמ " ש בפ' לולב הגזול אם קנה לולב וכו' דאפילו קנה כבר מחוייב להוסיף שליש להחליפנו ביפה אלא כך היתה כוונתו בב " ק כשחפץ לקנות אתרוג והסכים בדעתו לקנותו בסלע או בדינר בין קנה ובין לא קנה עדיין ואח " כ מצא אתרוג יפה ממנו בדמים שהסכים בדעתו מתחילה מוסיף שליש על אותן הדמים אבל אם כבר הוסיף שליש על מה שהיה חפץ מתחלה שוב א " צ להחליפנו באחר אפילו מצא נאה ממנו וז " ש הרא " ש לא שהוא מחוייב לקנות אתרוג יפה ממני וכו' כלומר לא שהוא מחוייב עכ " פ לקנות אתרוג יפה מזה שבידו שקנה או שרצה לקנותו ויוסיף שליש מדמיו אלא שיימינן בתוספת שליש על אתרוג שהיה חפץ לקנותו בכך וכך בין שקנה כבר באותן הדמים בין לא קנה עדיין יוסיף שליש על אותן הדמים ויקנה יפה ממנו כנ " ל לפרש דברי הרא " ש בזה ומאי דנקט הרא " ש כאגוז דבר ברור הוא דלדוגמא בעלמא נקטיה אליבא דר " מ דהא אנן קי " ל כר' יהודה דבעינן כביצה ומיניה נשמע שאם קנה אתרוג בכביצה מוסיף שליש לקנות יפה ממנו וה " ה אם היה גדול מכביצה נמי יש לו להוסיף שליש על מה שהיה חפץ לקנות מתחלה לדעת הרא " ש והא דנקט הרא " ש שיעורא דאתרוג אינו אלא לאורויי לן שלא נתנו רז " ל שיעור שליש אלא בשקנה אתרוג שראוי לצאת בו או נזדמן לפניו לקנותו או יוסיף שליש על מה שהיה חפץ לקנות אבל אם לא היה האתרוג כשיעור לר " מ בכאגוז ולר " י בכביצה פשיטא דצריך להוסיף יותר משליש כדי לקנות אתרוג הראוי לצאת בו אבל שיעור שליש על אתרוג שראוי לצאת בו אין חילוק בין כביצה לגדול הרבה יותר מכביצה לעולם צריך להוסיף שליש על מה שהיה חפץ לקנות וכך הם דברי רבינו שכתב קנה אתרוג שראוי לצאת בו וכו' כלומר לאפוקי אם אינו ראוי לצאת בו אפילו קנה אותו כבר יוסיף יותר כדי שיברך על אתרוג כשר אלא כשראוי לצאת בו אז נתנו חז " ל שיעור שליש להוסיף בדמי הראשון כדי להחליפו ביותר נאה ולא חילק בין אם הראשון הוא כביצה בין יותר גדול מכביצה לעולם צריך להוסיף שליש וה " ה אפילו לא קנה עדיין צריך להוסיף אלא רבותא נקט אפי' קנאו כבר צריך להחליפנו ולהוסיף שליש ומכל שכן כשלא קנה עדיין יוסיף שליש על מה שהיה חפץ לקנות כן נראה לי לפרש דברי הרא " ש ודברי רבינו להסכימו עם דברי הרא " ש ודלא כמו שפי' הב " י דלדעת הרא " ש ורבינו אם הוא יותר גדול מכביצה א " צ להוסיף כל עיקר וכמ " ש הסמ " ג בשם ה " ר יעקב דודאי דעת הרא " ש בפרק לולב הגזול ודברי רבינו שבכאן אין מורין כן ונסחא מוטעת נזדמנה להרב ז " ל בדברי הרא " ש בב " ק שוב מצאתי שר' ירוחם הבין דברי הרא " ש בב " ק כפשטן דשיעור שליש אינו אלא בחפץ לקנות ולא קנה עדיין אבל אם כבר קנה א " צ להוסיף כל עיקר ובפרק לולב הגזול כתב פירוש אחר דאפילו אם כבר קנה מחוייב להוסיף שליש והוא חולק אאותו פירוש שכתב בב " ק שהוא פירושו של רש " י והתוס' ואם כך היה דעת רבי' ג " כ צ " ל דס " ל לרבי' דהעיקר הוא מ " ש בפרק לולב הגזול שהוא מקום הלכות אתרוג ולולב והוא אחרון ולכך כתב באותו פי' ולפי זה לעולם צריך להוסיף שליש על מה שקנה כבר אפילו הוא יותר על מה שהסכים בדעתו מתחלה לקנות אתרוג כשר בכך וכך משמע פשט לשון רבינו שסתם ולא חילק וכך יש לתפוס לחומרא נ " ל . ודע דבגמרא איבעיא לן אי לא בעינן אלא שליש מלגאו או בעינן שליש מלבר ולא איפשיטא . והרי " ף והרא " ש בפ' לולב הגזול מסתם לה סתומי נראה מדבריהם דס " ל למינקט לחומרא וכך פי' הר " ן לשם דעת הרי " ף וכך נראה דעת רבינו שכתב בסתם אבל מדברי הרא " ש דפ " ק דב " ק נראה דלא בעינן אלא שליש מלגאו וכך פסק ה " ר ירוחם בני " ג אבל דעת רבי' דדברי הרא " ש סתרי אהדדי גם בהא פסק לחומרא דבעינן שליש מלבר כמו שנראה מדבריו בפרק לולב הגזול מקום הלכות לולב שהוא העיקר והאחרון כמ " ש בסמוך ודע דאההיא דעד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב " ה פירש " י משלו שאינו נפרע לו בחייו כדאמר היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אבל מה שיוסיף יותר על שליש יפרע לו הקב " ה בחייו וכה " ג כתבו התו' וז " ל משל הקב " ה אוכל פירות בעה " ז והקרן קיימת לו לעולם הבא עכ " ל אבל הנ " י בפ " ק דב " ק כתב וז " ל עד שליש משלו כלומר צריך להוסיף שליש מיגיעו ודוחק את חייו כדי להדר את המצוה מכאן ואילך משליש ולמעלה אם זימן לו הקב " ה ממון שלא מיגיעו יוסיף ואם לאו חייו קודמין ודיו בתוספת שליש וכתב הרמ " ה ז " ל מסתברא דה " ה אם העשיר מיגיעו והרי הוא יכול להוסיף יתר על שליש ואין חייו נדחקין בכך כזימן לו הקב " ה שלא מיגיעו דמי כענין שנאמר כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל עכ " ל והר " ן בפרק לולב הגוזל כתב מכאן ואילך משל הקב " ה כלומר לוו עלי ואני פורע וכו' עכ " ל : גרסינן בברייתא בס " פ לולב הגזול ר " ג לקח אתרוג באלף זוז ובגמרא למה לי למימר שלקחו באלף זוז להודיעך כמה מצות חביבות עליהן ולא קשיא מדר' זירא הידור מצוה עד שליש ולא יותר דהא אמרינן מכאן ואילך משל הקב " ה ולכל הפירושים שפיר עביד ואפי' לא היה עשיר ומק " ו שהיה ר " ג עשיר ונשיא וברירא מילתא דלאו גוזמא קאמר אלא אלף זוז ממש מדקאמר להודיעך כמה מצות חביבות עליהן נ " ל אבל הרא " ש בב " ק כ' מדקאמר בגמ' במצוה עד שליש מאי שליש אילימא שליש ביתו אלא מעתה אי איתרמי ליה תלתא מצוה ליתיב לכולא ביתא שמעינן שאין אדם מחוייב לבזבז הון רב בשביל מצוה אחת ואפילו היא מצוה עובר' כגון אתרוג ולולב ותלמוד' חשיב גוזמא על ר " ג שהיה נשיא מישראל מה שנתן אלף זוז באתרוג אחד וגם תיקנו חכמים המבזבז אל יבזבז יותר מחומש עכ " ל נראה מדבריו דס " ל דלא לקחו באלף זוז אלא לפי שלקחו ביותר אמר דרך גוזמא שלקחו באלף זוז וכ " כ ה " ר ירוחם וז " ל ואפילו היא מצוה עוברת אל יבזבז יותר מחומש והא דר " ג גוזמא הוה עכ " ל ותימה בעיני מי הגיד להם דאלף זוז היה טפי מחומשו דר " ג דילמא עשיר גדול היה ועוד דפירש זוז בכל מקום הוא של מדינה ולא של צורי ואינו אלא שמינית מצורי . לכן נראה עיקר דגוזמא דכתב הרא " ש לאו גוזמא כפשטא קאמר אלא מלשון רבותא הוא שבא הרא " ש להכריח מר " ג נמי שאין אדם מחוייב מדינא לבזבז הון רוב אפי' בשביל מצוה עוברת דאל " כ מאי רבותא דר " ג שאמרו עליו בגמרא להודיעך כמה חביבות מצות עליהן הלא במצוה עוברת כמו סוכה ולולב ואתרוג וכה " ג דינא הכי הוא אלא ודאי מדחשיב ליה תלמודא גוזמא על ר " ג כלומר רבותא ודבר גדול אלמא דמדינא לא היה חייב לקנותו אפי' לגבי מצוה עוברת משום דאלף זוז לגבי דר " ג היה יותר מחומשו ואפ " ה היתה המצוה חביבה עליו ול " ק היאך עבר ר " ג על מ " ש אל יבזבז יותר מחומש דאיכא למימר כיון דטעמא לא הוי אלא שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור בנשיא ליכא למיחש להכי דבלאו הכי כל צרכיו של נשיא מוטל על הצבור ואף להעשירו מדרשת והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו ודוקא במי שאינו נשיא אמרו אל יבזבז וכו' דמדינא אסור לו לבזבז הון רב ביותר מחומש אפילו במצוה עוברת וכך היא גם דעת רבינו ירוחם למעיין בו גם התו' שמהם למדו הרא " ש וה " ר ירוחם דין זה כתבו להדיא וז " ל ובסוכה חשיב ליה רבות' דר " ג שקנה אתרוג באלף זוז ע " כ כל זה לשיטת התו' והנמשכים אחריהם אבל מדברי הר " ן יראה דר " ג שאני דעשיר גדול היה שהרי כתב וז " ל משמע דאפילו למצוה עוברת כאתרוג ולולב אינו מחוייב לתת אפילו שליש ממוניה וכו' ומיהו כל חד וחד מחויב ליתן כפום ממוניה כדי לקיים מ " ע כר " ג שלקח אתרוג באלף זוז עכ " ל : וכתב עוד בשם הראב " ד דה " ט דאינו מחוייב לתת אפילו שליש ממונו למצוה עוברת כדי שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור וכו' מיהו מסתברא דלא אמרינן הכי אלא במצות עשה משום דשב ואל תעשה שאני אבל במצות ל " ת את כל הון ביתו יתן קודם שלא יעבור עליה וכ " כ הב " י בשם הרשב " א ואיכא למידק דמדקאמר ביומא ופ' בן סורר ומורה אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך לפי שיש אדם שחביב עליו ממונו מגופו לכך נאמר בכל מאודך והתם בע " ג קאמר דיהרג ואל יעבור ומשמע דבשאר ל " ת אין לו להפסיד כל ממונו וי " ל דאדרבה משם ראיה דאל " כ מאי קשיא למה נאמר בכל מאודך הא איצטריכא ליה ללמד דדוקא משום ע " ג יפסיד כל ממונו ולא יעבור אבל שאר מצות ל " ת יעבור ולא יפסיד אלא ודאי דאין חילוק ולכך קא קשיא למה נאמר בכל מאודך ועיין במ " ש הריב " ש בסי' שפ " ו ועיין עוד בי " ד בסי' קנ " ז :
Orach Chayim.657.1.1 קטן היודע לנענע וכו' משנה וברייתא ס " פ לולב הגזול קטן היודע לנענע חייב בלולב ומהרש " ל השיג על לשון רבי' שכתב חייב לקנות לו לולב הלא בהדיא שנינו חייב בלולב ולא נאמר שם צריך לקנות לו לולב כמו שאמרו גבי תפילין לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכן למקצת גאונים גבי ציצית גורסין אביו קונה לו ציצית אבל בלולב תנן חייב בלולב והטעם פשוט שא " צ לקנות לו לולב בפני עצמו כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לברך עליו מה שאין כן בתפילין ודו " ק עכ " ל ואפשר לומר דלמאי שכתב בסי' תרנ " ב דהמדקדק במעשיו יעשה כאנשי ירושלים כו' א " כ צריך לקנות לו לולב דהא שייך הכא נמי הך טעמא דשייך גבי תפילין ומשנה וברייתא דנקטו חייב בלולב איירי דוקא בסתם בני אדם וק " ל :
Orach Chayim.658.1.1 מן התורה וכו' אבל בשבת אינו ניטל בכל מקום כו' היינו דוקא אחר שחרב בית המקדש דאילו בזמן שבית המקדש היה קיים אם חל יום א' בשבת היה ניטל בשבת בין במקדש ובין כל היכא דבקיאי בקביע' דירח' כדאיתא ריש פ' לולב וערב' במשנה וגמרא וז " ש ל " ש אם חל יום ראשון בשבת או א' משאר הימים כלומר דאילו בזמן שב " ה קיים יש חילוק בין כשחל יום ראשון בשבת או בא' משאר הימים
Orach Chayim.658.2.1 ומ " ש והילכך יום ראשון שהוא מן התורה כו' פי' כיון דחוץ למקדש הוי מן התורה וטעמא הוא משום דדרשינן ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון אפי' בגבולים משמע כדאיתא ר " פ לולב וערבה א " כ אין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביום ראשון בשום מקום אא " כ יתננו לו במתנה גמורה שהרי כתיב לכם משמע משלכם וקאי אביו' הראשון למימרא דחיוב נטילת לולב ביום הראשון בכל מקום דוקא משלכם ודין זה מפורש במשנה וברייתא ס " פ לולב הגזול :
Orach Chayim.658.3.1 ומ " ש אבל אם נתנו לו במתנה ע " מ להחזירו לו אח " כ הוה מתנה שם מפורש בגמ' דמעשה דר " ג בברייתא איירי במתנה ע " מ להחזיר וכי הא דאמר רבא הא לך אתרוג זה במתנה ע " מ שתחזירהו לו נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא :
Orach Chayim.658.4.1 ומ " ש ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה ע " מ להחזיר אבל אם אמר לו יהא שלך עד שתצא בו ואח " כ תחזירהו לי לא יצא כ " כ הרא " ש וביאור דבריו דאם נותן לו במתנה גמורה ע " מ להחזיר יצא לו האתרוג מרשות נותן לרשות מקבל לגמרי והו " ל של מקבל אלא שהתנה עמו שיחזירהו לו אח " כ וזה אינו אלא תנאי גרידא כאילו התנה עמו שום תנאי אחר שהרי אמר ע " מ ואין הנותן חוזר וזוכה באתרוג אא " כ חוזר המקבל ונותן לו האתרוג במתנה כמו שהתנה עמו אבל אם א " ל יהא שלך עד שתצא בו וגם לא אמר ע " מ אלא אמר ואח " כ תחזירהו לי הרי לא יצא מרשות נותן לגמרי ואין המקבל צריך לחזור וליתן לנותן במתנה אחר שיצא דממילא הוא שלו כבתחלה אחר שיצא בו המקבל שהרי לא הקנה לו אלא כדי לצאת בו והוי כמו שאול ובלשון הרא " ש מבואר יותר ע " ש :
Orach Chayim.658.5.1 ומ " ש וצריך שיחזירנו לו אח " כ כדי לקיים תנאו כו' כן היא מסקנת הרא " ש שם דלא כה " ר ישעיה דפטר ליה בנאנס מידו ע " ש הטעם . ומ " ש וי " א דא " צ להחזיר לו אא " כ כפל תנאו וכו' כן נראה מדברי התו' לשם וכ " כ הסמ " ג כדבריהם . אבל הרא " ש השמיט דברי התו' בזה וס " ל דהעיקר דאזלינן בתר אומדן דעתא וכמ " ש לשם בשם העיטור א " כ כ " ש אם התנה ולא כפל דאיכא נמי גילוי דעתא ועיין בתשובת הרשב " א בסי' קפ " ו גם הוא פסק דלא בעי תנאי כפול וכן פסק המרדכי בשם רשב " ם ור " ש בן חפני הכהן ושכן עמא דבר כ " כ ראבי " ה והכי נקטינן :
Orach Chayim.658.6.1 ומ " ש ומטעם זה דבעינן משלכם כו' מימרא דר' זירא בפ' לולב וערב' ומשמע מדברי הרא " ש דדוקא לאקנויי לגמרי ע " מ שיחזירהו לו לא ליקני לינוק' אבל אם אמר ליה יהא שלך עד שתצא בו ואחר כך תחזירנו לי דאינו אלא כמו שאול אצל התינוק שפיר דמי ועיין בתשובת הרשב " א סימן ס " ב וסי' פ " ז :
Orach Chayim.659.1.1 ואחר שגמר ההלל אומר קדיש שלם לפי שהוא סיום התפלה וכן בכל יום שיש קרבן מוסף אומר קדיש שלם אחר שגמרו ההלל לאפוקי חנוכה . ומ " ש ומוציאין ב' ספרים נתבאר בסי' תפ " ח :
Orach Chayim.660.1.1 ואחר כך אומר הושענא ויש שאין אומרים קדיש קודם הושענות טעם הושענות אלו שאנו אומרים אחר תפילת המוספין הם דוגמא מה ששנינו בכל יום מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא ובגמרא שקלינן וטרינן אי הואי האי היקף בלולב או בערבה ואנו סוברין כמ " ד בלולב ולפיכך נוהגין להקיף בלולב כל שבעה ואומרים הושענא זכר למקדש שמאחר שאותה ההקפ' שבמקדש הית' אחר הקרבת קרבן מוסף והתפללו תפילת מוספין כדמשמע מדתנן בשעת פטירתן מה היו אומרים יופי לך מזבח כו' דאלמא שתכף אחר ההקפה נפטרו והלכו להם אף אנו עושין כן ואומרים הושענא אחר תפילת המוספין ונפטרין לשלום אלא די " א דלאחר שסיימו כל התפלה ואמרו קדיש מתחילין לומר ההושענות וי " א דראוי לכלול תפלה זו דהושענות דרך תחנונים סמוך לתפלת המוספים ואח " כ לומר קדיש על הכל וכן אנו נוהגין :
Orach Chayim.660.2.1 ומ " ש ונוהגין להקיף התיבה פעם אחת בכל יום ומעלים ס " ת על התיבה כבר התבאר למעלה בסי' ק " נ דבלשון התלמוד התיבה היא שמונח בה ס " ת וש " ץ יורד לפניה להתפלל ובתענית היו מוציאין התיבה לרחובה של עיר ואין תיבה זו ההיכל שבו הס " ת שמוציאין אותה בכל שבת וב' וה' ולא הבימה שאנו קורין אלמימבר " א שאין שם ס " ת אלא שמשכיבין שם הס " ת לקרות בה בצבור . והנה היה מנהגם להקיף התיבה פעם אחת בכל יום ולהעלות הס " ת על התיבה כשמקיפים אותה ונראה דטעם מנהגם מפני שסוברים דתיבה זו שהש " ץ יורד לפניה להתפלל שם תפלות צבור שהם במקום קרבנות היא מכפרת עלינו דוגמת המזבח שמקריבין עליו קרבן ומה שמעלים הס " ת על התיבה נראה ג " כ מפני ששנינו ר " א אומר שהיו אומרים ליה אנחנו מודים כו' והס " ת היא כולה שמותיו של הקב " ה על כן מקיפין אותה לומר אנו ליה ועינינו ליה ובמלכות זה אין לנו שום תיבה אלא הש " ץ עומד לפני ההיכל שבו ס " ת ומתפלל ונהגו להקיף האלמימבר " א ומוציאין ס " ת מן ההיכל ומעלים על האלמימבר " א כשמקיפין אותה אולי שאנו תופסין עיקר כי שמיעת התורה היא מכפרת עלינו כמו המזבח ויותר נראה לומר שמ " ש רבינו ונוהגים להקיף התיבה ומעלים הס " ת על התיבה האלמימבר " א הוא שקורא תיבה וכן מבואר בתשוב' רשב " א סי' צ " ו שהבימה שהוזכרה בפ' החליל היא כעין תיבה שלנו אלמא דאלמימבר " א קורין תיבה בלשון המחברים :
Orach Chayim.660.3.1 ומ " ש אני והו שני שמות כו' כ " ז בפירש " י ותו' בפרק לולב וערבה ורמב " ם כתב עוד בפי' המשנה שהוא רומז למ " ש ראו עתה כי אני אני וגו' שזה הפסוק בא בשמירת ישראל ושועתם וכאילו אמר אתה שאמרת ראו עתה כי אני אני הוא הושיעה נא כמו שהבטחתנו :
Orach Chayim.660.4.1 ומ " ש בירושלמי איתא זכר ליריחו נראה בעיני שבא לתת טעם על הקפת המזבח שבמקדש ז' פעמים שהוא זכר ליריחו אבל הקפתינו ודאי אינה אלא זכר למקדש וק " ל :
Orach Chayim.660.5.1 ורב סעדיה כתב שמקיפין מיד אחר קריאת ההפטרה כו' אפשר דס " ל לרב סעדיה דכשם שנטילת לולב סמוך לתפלת שחר כך ההקפה בלולב היתה באותה שעה הכל קודם תפלת המוספין ולפי זה צריך לפרש הא דתנן בשעת פטירתן היינו בשעה שנפטרו מהקפתן אבל לא שנפטרו והלכו לבתיהן ורבינו כתב שהמנהג טוב הוא בעיניו אלא שאין נוהגין כן ואני אומר כיון שכל עיקר אינן עושין כי אם זכר למקדש יפה מנהג שלנו שמאחרין ההקפה סמוך לשעה שנפטרין לבתיהן כדמשמע פשטא דמתניתין :
Orach Chayim.660.6.1 וסדר ההקפה כתב רב האי כו' אע " ג דכל פינות שאתה פונה אינם אלא דרך ימין מ " מ ס " ל לרב האי דבמקדש היו מקיפין בסדר הזה לשום כוונה ואנן צריכין לעשות זכר למקדש ממש אבל אנו נוהגין בכל יום לימינו :
Orach Chayim.660.7.1 ומ " ש ובשבת אין מקיפין טעמו משום דהקפה שלנו אינה כי אם זכר למקדש שהיו מקיפין את המזבח בלולב או בערבה כדאיתא בגמרא ובשבת שאין שם לא לולב ולא ערבה ג " כ אין שם הקפה ולא אמרינן מה בכך שאין שם לא לולב ס " ס נעביד הקפה גרידא זכר למקדש זה אינו דהא בסוגיא קא מסיק דאף ע " פ דערבה במקדש כל ז' מן התורה אפ " ה לא עבדינן ערבה כל ז' זכר למקדש מאחר דערבה אין לה עיקר מן התורה בגבולין אפי' יום א' א " כ לפי זה הקפה נמי מאחר דאין לה עיקר מן התור' בלא לולב וערבה לא עבדינן לה זכר למקדש : וכ' בהגה' אשיר " י דמה " ט נמי היכא דליכא לא אתרוג ולא לולב לא מקיפין סביב הבימה פעם אחת בכל יום ומשמע לי דמ " מ בשביעי יש להקיף ז' פעמים בערבה אע " ג דליכא לולב דכיון דאיכא למ " ד דהקפת המזבח בערבה היתה יש לנו לעשות זכר למקדש לדידיה אע " ג דבשאר ששה ימים אי אפשר להקיף זכר למקדש כיון דלא עבדינן ערבה כל ז' זכר למקדש מ " מ בשביעי דאיכא למיעבד עבדינן כדאמר בפרק התכלת אלא מאן דלית ליה תרי מצוה חדא מצוה נמי לא ליעבד בתמיה וכך אפשר לדקדק מלשון הג " ה הנזכרת שלא כתב בסתם דאין מקיפין בלא לולב ואתרוג אלא כת' דאין מקיפין סביב הבימה פעם אחת בכל יום דמשמע אבל בשביעי בשמקיפין ז' פעמים יש להקיף אפי' בלא לולב ואתרוג מאחר שיש שם ערבה נ " ל וז " ל מהר " ש לוריא כתוב במנהגים מי שאין לו לולב לא יקיף אם ירצה פי' אם ירצה שלא להקיף ונ " ל דבהושענא רבה ראוי להקיף בערבה אף מי שאין לו לולב מאחר שעושין זכר למקדש ושם היו מקיפין בערבה אלא שאין המנהג להקיף בלא לולב לכן מי שאינו מוחזק ביראת השם ראוי לו שלא להקיף כי היכא דלא ליחזי כיוהרא נ " ל עכ " ל ועיין במה שאכתוב בסימן תרע " ד בס " ד : כתוב בכלבו אבל בחג הסוכות אינו מקיף ומנהגינו אבל כל י " ב חדש על אביו ואמו לא יקיף ונראה בעיני לתת טעם למנהג דפ' לולב וערבה קאמר ר " ל דכהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם למזבח כדי לצאת בערבה ופליג עליה ר' יוחנן וקאמר מנ " ל הא דילמא אין הל " מ אלא בתמימין הראויין לעבודה והתוס' כתבו וז " ל כהנים בעלי מומין ה " ה דהו " מ למימר ופרועי ראש דתרווייהו אסירי אי לאו משום ערבה וכו' וידוע דהלכה כר' יוחנן לגבי ר " ל ולר " י לא היתה הקפת המזבח בב " מ ובפרועי ראש וכיון דאבל פרוע ראש הוא כל י " ב חדש ע " כ לא נהגו להקיף וכדין הקפת המזבח ואע " ג דלא קפדינן בב " מ ובזרים דאף הם מקיפין זכר למקדש אפשר לומר התם כיון שאינו נודע בפרסו' שהוא ב " מ וזר לית לן בה מאחר שאינו כ " א זכר למקדש משא " כ אבל שנתפרסם אבלותו לכל רואיו דפרוע ראש הוא קפדינן טפי ותו דמדכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם ז' ימים ובאבל ליכא שמחה הילכך אינו מצטרף בהקפה כנ " ל טעם המנהג והב " י כתב שתימה הוא למה יפסידו ההקפה וכן נהגו להקיף אפילו ההקפה עצמו ע " כ ומה שנראה לפע " ד ליישב מנהג שלנו כתבתי וכתב רב שרירא גאון כו' ומנהג שלנו לומר הושענות אף בשבת :
Orach Chayim.660.8.1 ומ " ש ואומר קדיש היינו אף למי שסובר דאומר קדיש קודם הושענות מכל מקום צריך לחזור ולומר קדיש אחר ההושענות שהרי אומר פסוקים דרך בקשה :
Orach Chayim.661.1.1 למנחה מתפללין כמו ליוצר כו' ובקידוש של ליל שני אומר קידוש כו' סברות אלו כתבם הרא " ש בפ' לולב וערבה וסובר רבינו שהרא " ש הסכים לסברא הראשונה מפני שכתב בסוף דבריו וז " ל וא " כ בליל ב' אי סוכה לא בעיא זמן לכ " ע ראוי לסמוך הזמן לקדוש מיד עכ " ל כוונתו דאי סוכה לא בעיא זמן אפי' היה אתמול חול ולא היה שעת עשיית סוכה דלא כסברת בני אייברא א " כ ראוי לסמוך הזמן לקדוש מיד ומאחר שכבר גילה הרא " ש דעתו גבי זמן דלולב ביום שני דלא כסברת בני אייברא שהרי כתב בסוף דבריו לשם וז " ל ומיהו יש לומר דשאני הכא דנטלו לשם מצוה לברך עליו ועדיף טפי משנטלו בחול אחר עשייה וכן נוהגין באשכנז שאין מברכין זמן על הלולב בשני עכ " ל אם כן גם כאן הסכמתו כך היא : ולענין המנהג נראה בעיני אע " ג דלא קי " ל כסברת בני אייברא שהרי אין אנו נוהגין לברך זמן אלולב ביום ב' אפ " ה כאן ראוי לנהוג כראבי " ה שסובר דאף בליל שני אומר זמן בקדוש באחרונה וה " ט דמאחר דאמרינן בגמרא דמברכין אסוכה ברישא משום דחיובא דיומא עדיף א " כ אין חילוק בין ראשון לשני והכי משמע פשטא דסוגיא דאע " ג דלא אמרי' זמן בשביל הסוכה אלא בשביל המועד כגון בעשוייה ועומדת כמו שפירש " י אפ " ה סוכה קודמת משום דחיובא דיומא עדיף והכי אסיק בסמ " ק דהכי משמע מפשטא דסוגיא דאין חילוק גם בהג " ה מיימונית כתב שכן היא דעת הרמב " ם ושכן עיקר שלא מצינו חלוק בין שני הימים ראשונים עכ " ל וכן היא דעת אחרונים עיין עליהם :
Orach Chayim.662.1.1 וביום שני מתפללין כמו בראשון נוטלים לולב ומברכין ענט " ל וכן כל ז' בפ' לולב וערבה פליגי אמוראי בהך מילתא ופשט שם רש " י דמברכין כל ז' אע " ג דמדרבנן היא זכר למקדש מברכין עליה כי היכא דמברכין בנר חנוכה ובמגילה דרבנן וכן פסקו הפוסקים :
Orach Chayim.663.1.1 בחול המועד וכו' ולמעלה כתבתי כו' סימן ת " ץ :
Orach Chayim.663.2.1 ומ " ש וגומרין ההלל משנה ר " פ לולב וערבה ההלל ושמחה שמנה ופירש " י ההלל לגמור כל שמנה כן תקנו נביאי' הראשוני' ובערכין מפרש מ " ש מפסח מפני שימי החג חלוקים בקרבנות עכ " ל ומ " ש ורבו הדעות וכו' בסוף סופה אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי וכתבוהו הרי " ף והרא " ש בפ' בני העיר ופירשו בשם גאון כמ " ש רבינו אכן רש " י בשם רבותיו בסוף סוכה כתב פי' אחר גם התוספות פי' עוד פי' אחר ומנהגינו כרש " י וכתב רש " י לשם ולא מצינו למימר בי " ט שני פ' ביום השני דאם כן עבדינן ליה חול ומ " ש ואומר בכל יום בקרבנות המוספים ספיקא דיומא וכו' הך היא תקנתא גופא דאמימר לענין תפלה אלא דאנן עבדינן נמי הכי לענין קוראי התורה כמו שפירש " י לשם . ושבת שבח " מ כו' נתבאר בסי' ת " ץ :
Orach Chayim.664.1.1 ביום חמישי וכו' גם האחרונים בחבוריהם כתבו שביום זה הוא גמר חתימה כמה מים צריכין לקרקפתי דגברי ויש להם סימן בצל הלבנה ונראה בעיני דמאחר שהלבנה מניע יסוד המים על כן ניתן בכחה ענין זה :
Orach Chayim.664.2.1 ומ " ש ויש נוהגין להתיר בו אגודו כו' פי' כפת חסר וי " ו כתיב משום דו' ימים קשור ודומה לכף אחת וביום השביעי מתירין אותו וכן כתב המרדכי בשם רבינו אבי העזרי והטעם משום דהנענוע הוא לעצור הטללים רעים ורוחות רעות וכשסותר אגודו מנענע בו יותר וכיון שעכשיו הוא גמר החתימה למים מתירין אגודו כדי לנענע בו היטב :
Orach Chayim.664.3.1 ומ " ש ומקיפין ז' פעמים וכו' נתבאר בסימן תר " ס שבמקדש היו מקיפין המזבח ביום ז' ז' פעמים ולפיכך עכשיו ג " כ נוטלין הערבה ביום ז' ומקיפין ז' פעמים זכר למקדש ואעפ " י דדבר תורה היו נוטלין במקדש הערבה כל ז' הל " מ מ " מ אין אנו עושין זכר למקדש אלא יום אחד . ובגמרא מפרש מאי שנא מלולב דניטל כל ז' זכר למקדש וקאמר דשאני לולב דחשיב טפי דהא יום ראשון הוא מן התורה אף בגבולין משא " כ ערבה והר " ן פירש לולב אי אפשר לעשותו יום אחד בלבד זכר למקדש שכבר הוא ניטל בגבולין יום אחד מדינו מן התורה ולא יהא כאן זכר כמקדש כלל וכיון דלא סגי ביום א' עבדינן ז' אבל ערבה שאינה ניטלת מן התורה בגבולין כלל ביום א' בלחוד איכא זכר למקדש ומה שאנו נוטלין הערבה ביום ז' זכר למקדש יותר מיום אחר היינו מפני שאותו היום היה מיוחד במקדש יותר משאר הימים דאם חל יום ז' בשבת היה דוחה שבת כדי לפרסמה שהיא מן התורה משא " כ בשאר הימים וכדמפרש טעמא בגמרא וא " כ ג " כ עכשיו שאנו עושין זכר למקדש כל כונתינו לפרסמה שבמקדש היתה ניטלת מן התורה ולפיכך נוטלין אותה בשביעי מאחר שגם במקדש היתה ניטלת בשביעי אפילו כשחל בשבת כדי לפרסמה שהיא מן התורה ודו " ק וכיוצא בזה כתב גם הב " י :
Orach Chayim.664.4.1 ומ " ש זכר למקדש שהיו מקיפין בו ביום בערבה נראה מכאן שסובר הלכה כמ " ד דהקיפו בערבה ולא בלולב והכי מוכח פשטא דסוגיא דמ " ד ערבה בזקיפה ולא בנטילה איתותב אלא ערבה בנטילה ובזקיפה ופירוש בנטילה שהיו נוטלין אותו ומנענעין ומקיפין בה את המזבח ואח " כ זוקפין אותה כדמוכח הסוגיא ולפי זה צריך ליישב מנהגינו שאנו מקיפין בכל יום פעם אחת בלולב דמאחר שאין אנו עושין בערבה זכר למקדש אלא יום ז' בלבד לא היה לנו להקיף ג " כ אלא בז' בערבה אבל לולב אין לו ענין להקפה או נעשה זכר למקדש להקיף כל ז' אפילו אין שם לולב וכן בשבת . ונ " ל דס " ל דלמ " ד הקפה בערבה לא אתי למעוטי לולב אלא הקפה בשניהם היתה בלולב ובערבה לאפוקי למ " ד בלולב ולא בערבה דערבה אינה אלא בזקיפה דליתא אלא הקפה בשניהם היתה לדידיה וכך פי' התוס' אליבא דר " י בן ברוקא דאמר חריות של דקל וכו' דתרוייהו הוי ערבה וחריות של דקל והשתא בשאר ימים עבדינן הקפה בלולב לחודיה וביום הז' עבדינן הקפה בתרתי בלולב ובערבה להאי מ " ד וכ " כ במנהגים ומקיפין עם הלולב והושענות וכו' והכי נהוג ודלא כמ " ש הר " ן דסברינן כמ " ד בלולב ולא בערבה ולדידיה צריך לדחוק ולומר דאע " ג דקי " ל דערבה בנטילה היינו נענוע לחודיה אבל לא הקפה כל עיקר דאין להקיף בערבה אף בז' אלא בלולב ולא נהגינן הכי אלא מקיפין בשניהם ביום ז' ומ " מ אם אין כאן לא לולב ולא אתרוג מקיפין בערבה לחוד ביום הז' וכמ " ש למעלה בסי' תר " ס בס " ד :
Orach Chayim.664.5.1 ופליגי בה וכו' בפרק לולב וערבה הבי' הרא " ש דברי הר " ש בן חפני ושהעם נהגו כרב אלפס וגם ר " ת פסק הלכה כריב " ל לגבי ר' יוחנן ובתשובת הגאונים פסק כריב " ל בכל מקום ומ " ש בשם בעל העיטור לחלק בין יחיד לצבור נראה דטעמו משום דקשיא ליה מ " ש דמברכין אב' י " ט של גליות שאינן אלא מנהג כדאיתא פ " ק דביצה דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם ומחלק דצבור ודאי מברכין אף על המנהג ומש " ה נמי קאמר י " ח ימים יחיד גומר בהן את הלל ובגולה כ " א יום דמשמע דבצבור גומרין אותו אפילו בר " ת וממילא נמי מברכין עליה אף על פי שאינו אלא מנהג כדמוכח מרב דאיקלע לבבל חזי דקרו הלל בר " ח וכו' ויחידים היו דקרו הלילא ועיין בתוס' ובדברי הר " ן בפ' לולב וערבה תפסו להם שיטה אחרת :
Orach Chayim.664.6.1 כתב גאון שיעור החבוט ב' פעמים בתפלת מוסף של יום ז' לפי כו' כוונתו לתת טעם למה בתפילת מוסף ולא בתפילת תמיד וקאמר לפי שבתפלת התמיד אנו נוטלין הלולב ולא מוכחא מצות נטילת הערבה שהרואה הוא אומר שהכל הוא ערבה שבלולב ולכך אנו נוטלין הערבה בתפלת מוסף בפני עצמה דמוכחא מצות הערבה ואיכא פרסומא ולאו דוקא בתפילת מוסף ממש דודאי בשעת התפלה אסור לחבוט לכל הפירושים דהחבוט מבטל כוונתו דאינו דומה למה ששנינו קורא ק " ש ומתפלל ולולבו בידו דהתם מחזיקו בידו בלא נענוע אבל החבוט שהוא הנענוע בלי ספק כשהוא נותן דעתו לנענע מתבטל מכוונתו וכ " ש אם החבוט הוא על הקרקע אלא על אמירת ההושענות בסוף תפילת מוסף קודם קדיש קאמר כי היכי דנטילת לולב בסוף תפילת תמיד בשעת קריאת ההלל קודם קדיש ויש ללמוד מכאן דבשעת אמירת ההושענות יטול הערבה בפני עצמה בלא לולב ואע " ג דהקפה בלולב ובערבה מ " מ אח " כ יניח הלולב ויתפוס הערבה לבדה ומ " ש שהחבוט ב' פעמים היינו מפני שאמרו בגמרא חביט חביט ולא בירך דמשמע שנוטלה וחובטה פעמים ומ " ש ורש " י פי' חבוט לשון נענוע כך פי' בסוגיא דפ' לולב וערבה והיא מלשון חבוט רמי דבפ " ק דסוכה שפירש נענוע :
Orach Chayim.664.7.1 ומ " ש בשם הרמב " ם נראה שטעמו מפני ששנינו ר " י בן ברוקא אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותם בקרקע בצידי המזבח כו' וסובר הרב דחבוטי דערבה נמי בקרקע היא דבהא לא פליגי :
Orach Chayim.664.8.1 וערבה זו צריכה שיעור כו' בפרק לולב וערבה ופרש " י והר " ן שלשה בדין שיש בכל אחד שלשה עלין נחין ע " כ :
Orach Chayim.664.9.1 ומ " ש והלכה כרב ששת : הרא " ש כתב הטעם משום דקי " ל דהלכה כרב ששת באיסורי והר " ן כתב משום דמנהג נביאים הוא ואזלינן ביה לקולא כתב במרדכי בשם ר' אפרים מרעגנשפור " ק הא דנהיגין שהחזן נוטל עוד ערבה אחרת עם הערבה שבלולב דאותה ערבה לא חשיבא כערבה אחרת דהא ס " ל לולב א " צ אגד ואם הוסיף על הד' מינין שבלולב ואגדו עמהן לא עבר על בל תוסיף דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומאחר דהכי הוא האגד כמאן דליתיה דמי והוי כמו ערבה שבלולב עכ " ל פי' דלרבי יהודא דלולב צריך אגד ודאי אם נוטל עוד ערבה אחרת חוץ לאגד איכא משום בל תוסיף ואע " ג דאם היה תוך האגד ליכא משום בל תוסיף כיון דהכל הוא מין א' היינו משום דיכול להוסיף הרבה ערבות אבל חוץ לאגד ערבה אחרת היא ואינו כמו ערבה שבלולב מאחר דלולב צריך אגד אבל לרבנן דא " צ אגד ואפי' הוסיף מין אחר על ד' מינין שבלולב ואגדו עמהם לא עבר על בל תוסיף כדאיתא בפרק הנחנקין א " כ גם ערבה אחרת שנוטל חוץ לאגד לא חשיבא כערבה אחרת דהאגד כמאן דליתיה דמי והוי כמו ערבה שבלולב כך היא פי' דבריו וחולק אדברי התו' בפרק לולב הגזול בד " ה הואיל ואמר רבי יהודא בדף ל " א ע " ב ע " ש אבל הר " ש בן הר " ש בר צמח בתשובה כתב דנראה בעיניו שאם נוטל אחרת עם הערבה שבלולב דעובר משום בל תוסיף ואע " ג דלרבנן ודאי אפילו נוטל מין אחר ליכא משום בל תוסיף על ידי האגד דהאגד כמאן דליתא דמי אפילו הכי בערבה איכא משום בל תוסיף שהרי אסור להוסיף על ב' ערבות לדעת הרמב " ם ושכן היא דעת הגאונים והרשב " א בתשובותיו וכן כל האחרונים ז " ל אע " פ שקצת מהראשונים חולקין וא " כ לדידהו אפילו לרבנן דהאגד כמאן דליתא דמי והוי כמו ערבה שבלולב מ " מ מוסיף על ב' ערבות ועוב' משום בל תוסיף והב " י כתב על זה בש " ע ז " ל ואעפ " י שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בל תוסיף טעות הוא בעיני מ " מ אין הפסד לחוש לדבריו וכו' כתב כן מפני שכבר קבע ההלכה בסימן תרנ " א דיכול להוסיף על ב' ערבות ולא ידעתי למה לו ליחס שום טעות ע " ז שפסק באיסור דאורייתא כהרשב " א שהעיד כך משם הגאונים דאיכא בל תוסיף אף בערבה ואעפ " י שהרמב " ם חזר בו בסוף ימיו מ " מ הגאונים והרשב " א לא חזרו מדבריהם ופסקו דאיכא בל תוסיף בלולב ואתרוג וערבה כמבואר בתשובה סימן ע " ה וסימן תקל " ה הילכך נראה עיקר להחמיר ואעפ " י שהמרדכי בשם ר " א כתב גם כן טעם למנהג היינו מפני שסובר ג " כ דיכול להוסיף על ב' ערבות כל שהוא ממינו אבל לאותן גאונים שסוברים שאסור להוסיף על ב' ערבות ודאי אסור גם מצאתי כתוב וז " ל מהר " ש לקח ז' בדי להושענ' נגד ז' הושענות ואינו נוטלה ידו אלא כשאמר ההושענות עכ " ל ותו דעיקר מצות ערבה אינה בשחרית אלא במוסף כדלעיל א " כ אין תועלת בנטילת' בשעת נטילת לולב כי אם היזק שמכניס ראשו בפלוגתא דרבוותא באיסור דאורייתא וכן ראיתי רבותי נוהגין וכן ראוי לנהוג :
Orach Chayim.665.1.1 אתרוג בשביעי אסור כו' בפרק לולב וערבה פליגי בה ר " י ורשב " ל ומשמע בסוגיא דקי " ל כר " י דאמר אתרוג כשר כל יום ז' ואפילו לאחר שיצא בה דלכל יום ז' אתקצאי דקאמר ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק ז' אסור ט' ספק ח' מותר מרימר אמר אפילו ח' ספק ז' מותר והילכתא כאביי פירוש אנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן מי אסרינן ליה כיומא קמא משום ספק ז' או לא אלמא דפשיטא לן דביום ז' אסור וכן פירש " י :
Orach Chayim.665.2.1 ומ " ש ואפי' נפסל כו' מימרא דר' זירא שם והב " י העתיק ירושלמי אתרוג שנפסל ביום א' מותר לאוכלו עד כאן לשונו נראה בעיני דהכי פירושו שנפסל ביום ראשון קודם שיצא בו דאין לו דין מוקצה מאחר שלא עשה מעשה בגוף האתרוג אלא הזמנה בעלמא דלאו מילתא היא דדוקא כשבירך עליו אז הוקצה לכל ז' ימים ושוב אין לו היתר אפי' נפסל אחר כך וה " ה נמי דאפילו לא נפסל מותר לאכלו אם יש לו אתרוג אחר לצאת מטעם דהזמנה לאו מילתא היא אלא דאורחא דמילתא נקט כנ " ל לפרש שלא יחלוק הירושלמי אתלמודא דידן ועדיין צ " ע לענין מעשה ומה שהקשה אמאי מותר בשמיני ולא אמרינן כיון דאתקצאי לב " ה דשמיני ספק שביעי אתקצאי לכולי יומא כבר האריכו התוס' על זה בפ " ק דסוכה בדף י' והרא " ש בפ' לולב וערבה ע " ש ומ " ש בשם הר " פ ושהרא " ש כתב כתב עליו דלא נהירא דלא שייך בזה הכנה נראה בעיני ליישב דהר " פ לאו הכנה ממש קאמר אלא כעין הכנה מאחר דבשבת היה אסור אם היה מותר ביום א' הוי כעין נולד כיון שעכשיו בא ראויות שלו וכן צריך לפרש בהכנה שאמרו בביצה בפ " ק די " ט בשבת וי " ט הסמוכים דלאו הכנה ממש קאמר כמו שפי' התו' והר " ן להדיא לשם גם בתוס' בפ' המביא כדי יין מבואר שמזה הטעם נהגו העולם איסור באתרוג וכך היא העיקר כדברי הר " פ ז " ל נ " ל : הפריש ז' אתרוגים כו' שם פלוגתא דרב ורב אסי והילכתא כמ " ד דביומו אסור לגמרי דקיימי בשיטת ר " י דאמר לכולי יומא אתקצאי :
Orach Chayim.666.1.1 אע " ג וכו' משנה פ' לולב וערבה סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד י " ט האחרון של חג ובגמרא אין לו מקום להוריד כליו וצריך לאכול בסוכה בי " ט האחרון מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמנה ימים רב חייא בר רב אומר פוחת בה ארבעה וריב " ל אומר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא להו פירש " י הא לן לבני בבל שהשמיני שלהם ספק ז' ולא קים להו בקיבועא דירחא מדליק בה את הנר דאמרינן שרגא בסוכה קטנה לבר ממטללתא ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה מחר והא להו לבני א " י דקים להו בקיבועא דירחא ולא יתבי בסוכה בשמיני פוחת ע " כ מבואר מפירושו דס " ל דאף לדידן צריך שיעשה היכר בשמיני שלא יהא נראה כבל תוסיף ומש " ה מדליק בה את הנר בליל שמיני ספק שביעי . והרא " ש הקשה על דבריו וז " ל ותימה לי שלא ראיתי מי שעשה כן ועוד דא " כ דאפילו יש לו מקום להוריד שם כליו צריך להדליק בו את הנר שלא יהא נראה כבל תוסיף מה שאוכל בה בלילה ונראה בעיני דל " ק מידי דפשיטא דכשיש לו מקום להוריד שם כליו איכא היכירא טובא במה שהוריד מן הסוכה כל כליו הנאים והמצעות הנאות שהיו בסוכה לישן עליהן ולא נשאר שם כי אם כלי אכילה ולפיכך א " צ להדליק בה את הנר אלא בשאין לו מקום להוריד שם כליו דנשארו כל הכלים והמצעות בסוכה כבראשונה ומותר לאכול ולישן שם דליכא משום בל תוסיף בלא כונה כיון שאינו בזמנו כדאיתא בפרק ראוהו ב " ד ואע " ג דאיסורא מיהא איכא כמ " ש במרדכי ס " פ לולב וערבה היינו דוקא לכתחלה אבל כאן שאין לו מקום ודאי דיעבד הוא ושרי כמ " ש המרדכי לשם להדיא וא " כ ליכא היכירא כל עיקר לפיכך הצריכו להדליק בה את הנר להיכירא ובזה נתיישב ג " כ מה שתמה הרא " ש במה שלא ראה מי שעשה כן דזהו משום דרובא דרובא יש להם מקום להוריד שם המצעות ושפיר איכא היכירא במה שסילק המצעות שלא לישן בסוכה עוד אכן הרא " ש ז " ל לא נראה לו פירש " י ופי' בע " א דלדידן ודאי מאחר שצריכין לישב בסוכה בח' משום ספק אין לעשות בה היכירא של פסול לא לפחות בה ד' ולא להדליק בה את הנר ואפילו יש לו מקום להוריד שם כליו אינו מוריד שהרי צריך הוא לחזור ולהעלות כליו לסוכה לאכול שם בשמיני י ותנא דמתניתין בא " י קאי שא " צ לישב בה בח' כל עיקר לפיכך אם יש לו מקום מוריד שם כליו ביום ז' מן המנחה ולמעלה שמראה כמכין עצמו לקראת י " ט האחרון ואם אין לו מקום וצריך לאכול בה בשמיני פוחת בה ד' ביום ז' שהוא חש " מ להיכירא שיושבין בה בשמיני שלא לשם מצות סוכה אבל לדידן דביום ז' אין לעשות בו שום היכירא של פסול וכ " ש לפחות בה דבר שהרי צריך לישב בה בח' משום ספק ז' הלכך אם רוצה לישב בה בתשיעי ספק שמיני ואי אפשר לפחות בה בשמיני מן המנחה ולמעלה שהרי הוא י " ט צריך להדליק בה את הנר בליל תשיעי להיכירא שלא יהא נראה כמוסיף וכך נראה מדברי הרי " ף שמפרש כן וכך הם דברי רבינו . ולענין הלכה כבר נתפשט המנהג ברוב העולם שמורידין כל המצעות והכלים הנאים ביום ז' מן המנחה ולמעלה ובלילה אוכלין בסוכה ואין עושין שום היכירא של פסול בהנחת הנר או כלי המאכל דדי היכירא במה שהורידו המצעות וע " פ פירש " י וכמו שביארתי דעתו ואם לא היה לו מקום להוריד שם המצעות כל עיקר יעשה היכירא בליל ז' בהנחת הנר או כלי מאכל לחוש לפירש " י אבל מה שנהגו מקצת שלא לאכול בסוכה ביום המחרת ומקצתם אוכלין מקצת סעודה בסוכה ומקצתן בבית וניתלין במדרש ר' תנחומא שכתב שם שנפטרין מן הסוכה בי " ט האחרון של חג כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם נראה בעיני שהן עוברין על התלמוד דאיפסקא הילכתא בהדיא יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ומתנחומא אין ראיה דאפשר דעל מה שנפטרין מן המנחה ולמעלה קאמר דעושין כן כדי שיתפללו בלב שלם על הגשמים אבל סעודה ודאי אסור ואפילו מן המנחה ולמעלה וכמו שפסק במרדכי להדיא דכשחל בשבת צריך לסעוד סעודה שלישית בסוכה אלא לאחר שכבר סעדו נפטרו מן הסוכה ואין יושבין בה כל היום וכמו שמשמע נמי מן התלמוד על זה קאמר בתנחומא שעושין כן כדי שיתפללו בלב שלם על הגשמים ועוד נהגו מקצתם שלא לישב בסוכה בליל ח' כל עיקר וביום ח' יושבין ואפשר שדעתם לעשות היכירא במה שאין אוכלין שם בלילה שלא יהא נראה כמוסיף מה שאוכל בסוכה ביום ח' מאחר שכבר הפסיק מלאכול בסוכה ורבינו כתב לקמן בסי' תרס " ח שזה אינו מנהג . וכל בעל נפש יחמיר לישב בסוכה כל שמיני בלילה וביום כדין התלמוד :
Orach Chayim.667.1.1 סוכה ונויה וכו' בפרק לולב וערבה אמר ר' יוחנן סוכה אפילו בשמיני אסורה ומפרש אביי דה " ט דכיון דחזיא לבין השמשות דאי מתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל בגווה אתקצאי לב " ה ומגו דאתקצאי לב " ה אתקצאי לכולא יומא וכתבו התו' וא " ת ל " ל טעמא דאי אתרמי סעודתא תיפוק ליה דאסורה משום יתירת אהל וי " ל דאיצטריך למיסר בשמיני אפי' נפלה בחש " מ כו' א " נ לענין נוי סוכה דאין בהם משום סתירת אהל עכ " ל וכך הם דברי רבינו סוכה ונוייה וכו' כלומר סוכה דומיא דנויה שאין בהן משום סתירה אהל אסורין גם בשמיני :
Orach Chayim.667.2.1 ומ " ש ולדידן גם בתשיעי וכו' פי' דכיון דאתרוג דמיקל ביה ר' יוחנן דמותר בח' לדידהו מ " מ לדידן אסור בשמיני ממילא סוכה דמחמיר בה ר " י דאף בשמיני אסור לדידהו ממילא לדידן אסור נמי בתשיעי ועוד לפי הטעם דאי אתרמי ליה סעודתא וכו' ודאי אף בתשיעי אסור דשייך ביה נמי האי טעמא לדידן דמיתב יתבינן כל שמיני . וכתב הרא " ש ז " ל וכד מקלע שבת כו' עד סוף הסי' בפ' לולב וערבה כ " כ וכבר כתבתי בסי' תרס " ו ושהעיקר כדברי הר " פ דשייך דין הכנה בכל מה שהיה אסור בשבת ושרינן ליה בי " ט שאחר השבת אע " ג דלא הוי הכנה ממש הילכך גם נויי סוכה אין להתיר בשבת דמאחר שהיו אסורין בע " ש שהוא תשיעי וי " ט אם היה נאכל בשבת הו " ל כמכין מי " ט לשבת והתו' ג " כ כתבו שכבר נהגו העולם איסור בזה :
Orach Chayim.668.1.1 ליל שמיני כו' בפ' לולב וערבה תניא דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא לענין ברכה והסכימו התוס' והרא " ש דהיינו לומר את יום השמיני חג העצרת הזה בתפלה וברכת המזון ודלא כמ " ש בתוספות דהיינו ברכה שמברכין את המלך וכן פירש " י אהא דקאמר רב שמיני שביעי לסוכה ושמיני לברכה :
Orach Chayim.668.2.1 ומ " ש ואוכלין בסוכה כו' מסקנא דגמרא שם והילכתא יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן :
Orach Chayim.668.3.1 ומ " ש שהטעם שאין מברכין על ישיבת' שא " כ היינו עושין אותו חול פי' וכבר עשינו אותו קדש שאומר את יום שמיני חג העצרת הזה וא " כ סתרי אהדדי שאם יום סוכה הוא לאו שמיני עצרת הוא ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא הילכך אזלינן לחומרא ויושבין בה מספק ולא מברכינן ונוהגין בה מנהג י " ט דהוא יום שמיני עצרת ועבדינן לחומרא וכ " כ הרי " ף והרא " ש ומ " ש ולא שייך בישיבתו וכו' כ " כ הרא " ש לשם :
Orach Chayim.668.4.1 ומ " ש ומקדשין ואומרין זמן שם בברייתא רגל בפני עצמו לעניין זמן ומ " ש וכן למחר יושבין בה עד אחר הסעודה נראה שכונתו לומר דלאחר הסעודה כבר הוא מן המנחה ולמעלה ומוריד כליו להכין עצמו לי " ט האחרון שהוא שמיני ספק תשיעי וכבר כתבתי בסימן תרס " ז דלאו שפיר עבדי הני דאכלי הסעודה בבית אפילו מקצת הסעודה :
Orach Chayim.668.5.1 ומ " ש ויש נוהגין וכו' גם על זה כתבתי שם שאפשר שנהגו כן כדי לעשות הפסקה בין ז' לח' דכיון שאכל בליל ח' בביתו שוב אף אם יאכל ביום ח' בסוכה אינו נראה כמוסיף מידי דהוה אאוכל בסוכה באמצע השנה ועוד אפשר לומר דכיון דמצוה הוא להוסיף מחול על הקודש אם כן אם יאכל בליל ח' בסוכה צריך הוא לברך לישב בסוכה מאחר שעדיין יום ז' הוא בשעת קידוש ומאחר שאומר את יום שמיני העצרת הזה אין לו לברך על הסוכה ולעשותו חול דאם כן סתרי אהדדי ועל כן נהגו שלא לישב בה בליל שמיני וכתב רבינו שאינו מנהג דמה נפשך אם יום הוא בשעת הסעודה אסור לו לאכול חוץ לסוכה מדין התורה ואם לילה הוא יאכל בסוכה ולא יברך והב " י פי' בע " א מכל מקום ראוי שלא לעשות קידוש בליל ח' בסוכה אלא א " כ הוא ודאי לילה וכן נמצא בליקוטים בשם מה " ר טעבלין :
Orach Chayim.670.1.1 מאי חנוכה וכו' פי' בפרק ב " מ קא מפרש תלמודא הלכות חנוכה ובתר הכי קאמר מאי חנוכה כלומר על איזה נס קבעוה וכן פירש " י ולפ " ז התשובה היא דתניא וכו' ושמעתי דיש מפרשים דמאי חנוכה דתניא וכו' כל זה הוא לשון השאלה והתשובה הוא שכשנכנסו עו " ג כו' וטועין דהא במגלת תענית כתובה ברייתא זו בלשון זה בכ " ה בכסליו יומי חנוכה אינון וכו' וכן בסמ " ג ומגיד משנה הובאה בלשון זה והא דנקט תלמודא לשון שאלה טפי בחנוכה וקאמר מאי חנוכה זהו לפי שכל המועדים וכן ימי פורים וד' צומות מפורש בכתוב משא " כ חנוכה :
Orach Chayim.670.2.1 ה " ג שהיה מונח בחותמו של כ " ג וכו' ופי' שהיה מונח בהצנעו בקרקע וניכר שלא הסיטו הכלי וגם היה חתום בחותם של כהן גדול וניכר שלא פתחוהו ונגעו בשמן וכן פירש " י והתוס' ע " ש ובהגהות החדשות למרדכי כ' י " א שהיה מונח בתוך שידה קבועה בכותל שלא היה יכולים האויבים להסיטה והיה פתחה סגור וחתום בחותמו של כהן גדול ובסגירת הפתח בחותם הכירו שלא נגעו בפך וי " א שזה היה קודם שגזרו עליהם עכ " ל וע " ש בתוס' ועיין עוד בביאורי הרא " ם שעל הסמ " ג ואפשר עוד לומר שהיה פיו צר שאינו יכול לכנוס בו אצבעו וכיון שאי אפשר ליטמא במגע בעודו בכלי אינו מטמא נמי בהיסט דלהכי אפקיה רחמנא להיסט בלשון נגיעה לומר לך שכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט וצריך שיהיה חתום דאם לא כן איכא חששא שמא הוציאו קצתו ונטמא והחזירוהו בתוכו א " נ נטמא באהל המת כשלא היה צמיד פתיל עליו ועיין במ " ש הרא " ם בזה גם מ " ש ב " י שח' ימים הוצרכו להמתין מפני טומאה שבעה ימים וכו' כל אלו הפירושים כתב הרא " ם לשם . והא דכתב ב " י וכן בכל לילה ולילה חוזר גם לפירוש השני שכתב מקודם . ובהגהות החדשות למרדכי כתב טעמים אחרים לקביעות שמנה ימים : קבעום ועשאום כתב הרא " ם לפי גירסא זו קבעום קאי אהדלקה דלעיל ועשאום קאי אהלל והודאה אבל לספרים שלא כתבו בהן אלא וקבעום לבד קשיא ממה שלא הוזכר גם הדלקה שהוא העיקר ע " ש :
Orach Chayim.670.3.1 ומ " ש ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד וכו' איכא להקשות היאך היו הכהנים מדליקין הנרות בטומאתן תירץ הרא " ם שהדליקוה על ידי פשוטי כלי עץ שאינן מטמאין ומה שהקשה הלא גם המנורה היתה טמאה תירץ שהחשמונאים עשו מנורה של עץ כדמוכח בפרק כל הצלמים בפירוש רש " י אך קשה הלא נטמאה המנורה בגמר עשייתה וי " ל דלא נטמאו כל ישראל ומי שהיה טהור עשאה ולא קשה אם כן יעשו הטהורים גם כן שמן דאפשר שלא היו בקיאין בעשיית שמן כשר למנורה וכן צריך לומר להר " ן שכתב שהיה להם שמן טהור והוצרכו ח' ימים בין הליכה וחזרה דקשיא ג " כ דהו " ל לעשות שמן מיד אלא צ " ל שלא היו בקיאין בעשייתו והשתא אין צריך לפרש שהדליקום ע " י פשוטי כלי עץ אלא הכהן שלא נטמא הדליקם דהדלקת נרות אין צריך כ " ג ותדע דהא קשיא היאך נתנו השמן לתוך הבזיכין הלא נטמא מיד כשאחז בפך אלא ודאי דכהן טהור אחז בו ונתנו לבזיכין . ומה שק' הלא הדלקת נרות דוחה את הטומאה תירץ הרא " ם דשאני עשיית השמן שהוא ממכשירי ההדלקה ואינה דוחה דומיא דמכשירי מילה בשבת ע " ש :
Orach Chayim.670.4.1 ונוהגות הנשים וכו' וגם אם יש מקומות שנוהגין איסור וכו' פי' גם אם יש מקומות שנוהגין הנשים איסור כל היום אין להקל אבל באנשים אין מנהג כלל לאיסור והכי משמע בספר צידה לדרך :
Orach Chayim.670.5.1 ומ " ש משום דדברים המותרים וכו' השיג ב " י ואמר ואינו מוכרח דאיכא למימר דכיון דאין בו צד סרך איסור לית לן בה עכ " ל ולפע " ד נראה דדמיא להא דפוסק מהר " ם בתענית שלפני ראש השנה ויום הכפורים ושלא לאכול בשר מי " ז בתמוז דצריך התרה ואע " ג דליכא התם ג " כ סרך איסור מדין התלמוד וה " ט דכיון דקיבל עליו תעניות אלו לשם תשובה ושוייה עילויה חתיכה דאיסורא אסור להקל בהו וה " נ גבי חנוכה כיון שנעשה הנס ע " י אשה וקבלו עליהם איסור מלאכה כדין י " ט שויוה עלייהו חתיכה דאיסורא ואין להקל להן וכ " כ בספר צידה לדרך . וז " ל מהרי " ל קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעה שנרות דולקים בחנוכה . וי " ל גם ביום הראשון וביום האחרון מנהג רבותינו נ " נ לאסור מלאכה עכ " ל ונראה קצת ראיה מדקראו להו חנוכה לומר חנו בכ " ה דאי אין איסור כלל במלאכה מאי חנייה שייך כאן דדוחק הוא לומר דר " ל חנייה ממלחמה ועוד דרז " ל במדרש שחנוכת הנשיאים היתה בחנוכה והקב " ה שילם להם שכרם בימי מתתיהו וכו' הנה כשם שהנשיאים כל אחד עשה ביומו יום טוב גם בחנוכה יש להם לעשות י " ט בענין בטול מלאכה ומטעם זה נהגו להרבות בסעודות ובפרט הנשים שהנס נעשה ע " י אשה והוא הדין לענין מלאכה שאסור לנשים וכדין ר " ח ועיין בהגהות החדשות לספר מרדכי והיה אומר מהר " ם וכו' ואיכא למידק היא גופה קשה למה לא קבעום למשתה ולשמחה כמו בפורים ונראה דבפורים עיקר הגזירה היתה לפי שנהנו מסעודתו ועל כן נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתייה של איסור ושמחה ומשתה של איסור וכשעשו תשובה עינו נפשותם וכמ " ש אסתר לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו' ולפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור עיקר הנס אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה וע " כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה כדתניא בברייתא שגזר עליהן לבטל התמיד ועוד א " ל מצוה אחת יש בידן אם אתם מבטלין אותן מידם כבר הם אבודין ואיזה זה הדלקת מנורה שכתב בה להעלות נר תמיד כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין כו' עמדו וטמאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם ה' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית ה' ע " כ נעשה הנס גם כן בנרות תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב ולענין הלכה יראה לע " ד דלא כמהר " מ דמנהג זה שמרבים בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים ומהרש " ל כתב גם כן דברמב " ם משמע דימי שמחה הן וכן כתב המרדכי הארוך עכ " ל ועיין ברמב " ם פרק שלישי הלכה ג' וז " ל מהר " ש מאוסטרייך דבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה וכן מוכח קצת ברמב " ם ויש מביאין ראיה מפ " ב דשבת במרדכי והוכיחו קצת מרבינו יואל שפסק בברכת המזון אם לא אמר על הנסים מחזירין אותו ש " מ דשאני משאר הימים ולא סגי בלא פת עכ " ל :
Orach Chayim.671.1.1 ויען כי אירע הנס בנרות וכו' בפרק ב " מ וקאמר דצריך להדליק הנרות בערב בכל לילה מימי חנוכה על פתחי הבתים כדי לגלות ולהראות הנס וז " ל הרי " ף והילכך מברכין אניסא כל יומא מתמניא יומי דחנוכה הואיל ובכל יום ויום היה הנס מתחדש באותו פך של שמן עכ " ל :
Orach Chayim.671.2.1 והזהיר בהן יהיו לו בנים תלמידי חכמים בפרק ב " מ ופירש " י דכתיב כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור תורה והא דלא קאמר איהו גופיה הוה צורבא מרבנן כדקאמר התם אמאן דדחיל מרבנן יש לפרש דקאמר אי לאו בר הכי הוא מ " מ זוכה לבנים ת " ח ואף על גב דלגבי מאן דדחיל רבנן קאמר ואי לאו בר הכי הוא לישתמען מוליה כצורבא מרבנן התם הוי טעמא כי היכי דלידחלו מיניה כמה דאיהו הוה דחיל מרבנן אבל הכא לא שייך למימר הכי :
Orach Chayim.671.3.1 וכמה נרות הם וכו' שם תניא מצות נר חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכ " א וא' והמהדרין מן המהדרין בש " א יום א' מדליק ח' מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך ומדברי הרמב " ם יראה דמהדרין מן המהדרין עבדי נמי הדור ראשון דהיינו נר לכ " א וא' אבל התוספות כתבו דב " ש וב " ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו וכך הם דברי רבינו שכתב ואפי' רבים בני בית לא יעשו יותר כלומר לא יעשו אפילו להידור מצוה וכמ " ש התו' והטעם דאם ידליק כל אחד וא' לא יהא מינכר הדור מצוה מה שמוסיף והולך דשמא הרבה בני אדם בבית מיהו מנהג שלנו כדעת הרמב " ם ומנהג ספרד כדעת התוספות וכ " כ הרמב " ם שמנהג ערי ספרד אינן כמו שפסק הוא ז " ל ומשמע מדבריו שאין לשנות מנהגם דאם לא כן לא הוה ליה לכתבו בסתם . ורא " ם כתב על מנהג ערי ספרד שקשה עליו דלפי דעת הרמב " ם אינו לא כפי מצותה ולא כפי המהדרין ולא כפי המהדרין מן המהדרין עכ " ל ול " ק מידי דברור הוא דאותו מנהג הוא על פי דעת התוס' :
Orach Chayim.671.4.1 נר שיש לו ב' פיות וכו' שם מימרא דרב הונא ( דף כ " ג ) וקשה הא פשיטא היא ולא איצטריך לאשמעינן ונראה דהך נר אינה כצורות פמוטות שלנו שקורין אותו לאמפ " א שכל נר יש לו חלל כמו מרזב בפני עצמו אלא כפרש " י וז " ל נר שיש לו ב' פיות שהנרות שלהן של חרס הן ומכוסין ועושין לו נקב בצידי כיסוי להכניס לו הפתילה והוא הפה ולמעלה בכיסוי יש נקב קטן וגם חלל יש למעלה מן הכיסוי וממלאו שמן והוא נכנס דרך הנקב מעט מעט אם יש בו נקבים שנים משני צדדים עולה לב' בני אדם למהדרין העושין נר לכל אחד ואחד עכ " ל ולפי זה ניחא דאתא לאשמעינן דלא תימא כיון שב' הפתילות אינן מובדלין כלל כי אם בהנחתן בפה א " כ דינו כאילו לא היה אלא נר אחד קמ " ל דלא . ומ " ש רבינו כגון מליל ראשון ואילך לאו דוקא דהוא הדין בליל ראשון עצמה לשני בני אדם שבשני בתים לדעת רבינו בסמוך וכדעת ר " י בתוספות שמדליקין בפתח החצר הסמוך לרשות הרבים דאז הם מונחין לשמאל שניהם אבל לרש " י שפירש שמדליקין על פתח בתיהם דוקא אי אפשר לפרש דעולה לשני בני אדם שבשני בתים דאם כן היה לזה מימין ולזה משמאל לפיכך פירש רש " י עולה לשני בני אדם למהדרין והא דלא פי' רבינו למהדרין כפי' רש " י טעמו דסבירא ליה כדעת ר " י בתוספות דאפילו רבים בני הבית לא יעשו יותר כמ " ש בסמוך ורש " י פי' בגמרא לפי זמן התלמוד שהיו מקצתן מהדרין ופשיטא דלרש " י נמי דמי שנוהג כמהדרין מן המהדרין דלא יעשה יותר וכדעת ר " י אבל בדין הדלקה בפתח ודאי חולק רש " י אר " י דלרש " י מדליקין אפתח הבית בדוקא שהרי כתב וז " ל אלא בחצרו שבתיהם היו פתוחים לחצר אלמא דר " ל שהיו מדליקין על פתח בתיהם וכך פי' הרא " ם מיהו ה " ר ירוחם כתב וז " ל מניחם על פתח ביתו מבחוץ פירש רש " י מבחוץ בפתח החיצון הסמוך לרשות הרבים אבל הנרות מבפנים . וי " מ מבחוץ ממש ברשות הרבים עכ " ל משמע דגם לפירש " י היו מדליקין בפתח החצר וצ " ע :
Orach Chayim.671.5.1 ואם מילא קערה שמן וכו' שם מימרא דרבא ומ " ש ונ " ל דאפילו הרחיקם וכו' בהגהות החדשות לרי " ף כתב ליישב זה דלפי השיעור מבית המקדש שהיו משערים לכל נר חצי לוג שמן שהוא ג' ביצים ללילי טבת הארוכים י " ב שעות נמצא לד' שעות ביצה אחת הוי לחצי שעה שמינית הביצה ולפיהן צריך לעשות פתילות דקות כדי שלא תמהר הפתילה לכלות השמן קודם שיעור חצי שעה וע " ד זה יהיה גבול אצבע שזכר ב " ה עולה יפה דדבריו הם בנותן שעור המצומצם דאז ודאי צריך שיהיו הפתילות עשויות בשיעור שוה עכ " ל ומכל מקום קשה מי יימר דשיעור אצבע הוא השיעור השוה ותו דבהרי " ף פי' על הא דקאמר א " נ לשיעורא כלומר שצריך ליתן שמן בנר כדי שתהא דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק יראה דאין שיעור לשמן עצמו כלל כיון דאין שיעור לפתילה דאם הפתילה גסה צריך שמן יותר מבדקה אלא דבמנורה שבב " ה נתנו שיעור לשמן משום דהיה ג " כ שיעור לפתילה שלא היו יכולות להיות אלא כשיעור פיות הנרות אלא דקשה על זה ממ " ש הסמ " ג בעשה קצ " ג שי " מ מ " ש ביומא בן בכרי היה ממונה על הפקיעות פי' שהיה מפקיע פתילות לפי הלילות כי בלילות קצרות עושין אותם גסות כדי שיכלה כל השמן וכו' ע " ש אלמא דגם במנורה היו הפתילות משתנות ופשיטא דפיות הנרות היו עשויין בשיעור שהיו מקבלין הפתילות שם וגסות ביותר בלילות קצרות ואיך שיהיה דבר זה מכל מקום נראה לע " ד ליישב דעת ב " ה דמפרש הא דקאמר בגמרא לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד אינו עולה היינו לפי שהאש מתחברת באמצעיתה ואינו דומה לנר וכמו שפירש רש " י דלפי זה אם הרחיקם זה מזה גם באמצע ברוחב אצבע כסתם נר שיש לה פיות שאינו פחות מכאצבע אינו נעשה כמדורה ולא צריך כפיית כלי אלא בדלא הרחיקם זה מזה גם באמצע ברוחב אצבע דנעשה כמדורה באמצע ומיהו בתרומת הדשן משמע שהיה גורס בדברי ב " ה דצריך להרחיק ב' אצבעות ע " ש :
Orach Chayim.671.6.1 ומניחה על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ ברייתא שם ודברי רבינו בזה כמו שכתבו התוספות לשם וקצת קשה דהסמ " ג בשם רבינו יצחק כתב כפירש " י וכן כתב בהגהת מיימונית פ " ד וזה סותר למ " ש סתם תוספות שהם של ר " י ואפשר דר " י שכתב הסמ " ג הוא ר " י הבחור לא ר " י הזקן בעל סתם תוספות . ומ " ש בביאור הרא " ם על דברי הסמ " ג בשם ר " י וז " ל לפי' התוס' לא לפירש " י עכ " ל ט " ס הוא וצריך להגיה לא לפי' התוספות אלא לפרש " י :
Orach Chayim.671.7.1 ואם הוא דר בעלייה וכו' שם בברייתא הקשה הרא " ם לפי' התו' שהסכים רבינו עמהם למה ליה למתני דאם דר בעלייה מניחה בחלון השתא בפתח ביתו שהוא סמוך לעוברי דרכים מניחו ברשות הרבים בחלון שהוא גבוה מבעיא וכו' ואין כאן קושיא כלל דפשוט הוא דאיצטריך דלא תימא כיון דאין יכול להדליק בפתח הפתוח לרשות הרבים כמצוותה חייב להדליק בפתח העלייה משום חשדא דנכנסין ויוצאין בעלייה דעיקר מצותה היא להעמידה בטפח הסמוך לפתח משום הנכנסים וכו' קא משמע לן דלא אלא צריך להעמידה בחלון כדי שלא יחשדוהו העוברין ברשות הרבים לומר שלא הדליק :
Orach Chayim.671.8.1 ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות וכו' שם ופירושו שגזרו שמד שלא לקיים המצות ולא כפירוש רש " י שהיה להם לפרסיים יום איד וכו' דפשיטא דכיון דגזירת פרסיים לא היתה על ישראל בלחוד אלא גם על שאר אומות לא הוי גזירת שמד כמו שכתוב בנ " י פרק בן סורר ומורה ואם כן היה קשה למה הצריכו רז " ל להניחו על שלחנו ונכנסו בספק סכנה והלא אף מן השלחן היו נוטלין ומקפידין כדאיתא בפרק קמא דגיטין וכמ " ש התו' בפרק ב " מ אבל כשנפרש דבגזירת שמד קאמר ניחא דאפילו ערקאת' דמסאנא אסור לשנות בשעת שמד ולכן לא היו עוקרין מצות ההדלק' לגמרי אבל מה שהיו משנין להניחם על השלחן אין המצוה נעקרת בזה דאין זה שינוי בגוף המצוה רק שינוי המקום בלבד בכה " ג שרי אפי' בשעת השמד כדמוכח בריש כתובות בתקנת נישואין ליום הרביעי דאפילו בשעת השמד משנין התקנה מיום זה ליום אחר כיון שאין עושין שינוי בגוף התקנה וה " נ לענין מצות הדלקה דנר חנוכה גם הר " ן פי' כמ " ש רבינו ולא כפירש " י וכן עיקר :
Orach Chayim.671.9.1 מצוה להניחה למטה מעשרה וכו' בפרק ב " מ ריש ( דף כב ) נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי ופירש " י פסולה . דלא שלטא ביה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומא ניסא עכ " ל ומשמע דאף בסוכה הוי טעמא דפסולה משום דלא שלטא ביה עינא וכדרבה ריש סוכה ונראה לע " ד שעל פי' זה כתב ר' יואל הלוי דוקא כשמניחה מבחוץ וכו' דלרבה אמרינן התם להדיא דבדפנות מגיעות לסכך כשירה ואפי' למעלה מכ' וה " ה בנר חנוכה ואע " ג דאנן לא קיי " ל כרבה אלא כרבא דבעינן דירת עראי ואפי' בדפנות מגיעות לסכך פסולה מ " מ מדרבה בסוכה שמעינן לרבא בנ " ח דלכ " ע הוי טעמא בנ " ח משום דלא שלטא ביה עינא הילכך בבית דשלטא ביה עינא אפילו למעלה מכ' כשרה וכדאמר גבי סוכה אליבא דרבה ומה שהשיג רבינו עליו ואמר דאין הנדון דומה לראייה וכו' קשיא לי לפי טעמו במבוי שהקורה מונחת ע " ג כותלי המבוי אמאי פסולה היא למעלה מכ' אמה נימא נמי כיון שהמחיצו' מגיעות לקורה על ידם ישלוט עינו בקורה דהא התם לא בעינן אלא שישלוט עינו בקורה כמו בסוכה ויש ליישב . והר " ן ז " ל בריש פ " ק דסוכה כתב וז " ל ולא דמי לנר חנוכה וקורות מבוי דלא חשיבי היכר למעלה מכ' אמה אע " פ שהקורה מונחת ע " ג כתלים התם בקורת טפח דלא שליט ביה עינא כי היכי דשליט בסוכה דרויחא טפי עכ " ל וכ " כ התוס' לשם דלפי טעם זה נוחין דברי רבי' ונדחו דברי הר " י הלוי : ומ " ש הב " י ע " ש ר " י אבוהב דסברת ר " י הלוי דכשיש כאן אויר האויר הוא מזיק לעינים ואין האדם יכול להביט למעלה כל מה שירצה ולזה הביא ראיה מסוכה שאם הדפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' כשרה דשליט ביה עינא ובזה נראה שאין מקום לקושיית הטור עכ " ל נראה לפע " ד שלא נעלמה סברתו זאת מדעת רבי' ואעפ " כ השיג עליו דמנ " ל לר " י הלוי דסברא זו הלכה היא כיון שאין לו בזה ראייה ברורה מהך דסוכה דאפשר לדחות ולומר דשאני התם דבעינן שישלוט עינו בגג וכו' דאיכא למימר דהאויר לא מעלה ולא מוריד אלא עיקר הטעם דע " י המחיצות ישלוט עינו בגג וכו' וזהו שדקדק בלשונו ואמר שאין הנדון דומה לראיה וכו' גם מדברי התוס' והר " ן מבואר דנדחו דברי הר " י הלוי ודברי רבינו עיקר והכי נקטינן :
Orach Chayim.671.10.1 והר " מ מרוטנבורק היה מדקדק להניחה למעלה מג' טפחים וכו' ותימה הא ניחא דאשמעינן דלא הניחה למטה מג' טפחים דלא איתמר ואתא לאשמעינן דאע " ג דהניחה בכותל בטפח הסמוך לפתח כיון דפחות מג' כארעא סמיכתא דמי כאילו הניח בקרקע ואין ניכר שב " ה הניחו שם כמו שפי' רש " י היכא שהרחיקו מן הפתח שאינו ניכר שב " ה הניחו לשם וה " נ דכוותה אבל הא דדקדק שהניח למטה מי' ולא למעלה מי' דאיתמר בהדיא כמ " ש לעיל מצוה להניחה למטה מי' לא איצטריך לאשמעינן משם מהר " מ מרוטנבורק דדקדק בכך דהא דינא הכי הוא ונראה ליישב ע " פ מ " ש המרדכי דעכשיו שהרגילו להניח בפנים אין קפידא להניחה למעלה מי' דליכא פרסום ומביאו ב " י השתא הך דינא שכתב רבי' מתחלה מצוה להניחה למטה מי' אינו אלא לזמן התלמוד דמניחו סמוך לרה " ר לפרסומי ניסא אבל לאחר שהביא דברי הר " י הלוי דלדידן דבמניחה בבית אפי' למעלה מכ' אמה כשרה והשיג עליו דאף לדידן פסולה למעלה מכ' אמה א " כ סד " א דמ " מ א " צ לדקדק לדידן ושרי להניחה אף לכתחלה למעלה מי' כיון דליכא פרסומי ניסא לדידן שמדליקין בפנים וכדכתב המרדכי ולכך הביא רבי' שהר " מ מרוטנבור " ק דקדק אף לדידן שמדליקין בפנים שלא להדליק למעלה מי' אלא למטה מי' :
Orach Chayim.671.11.1 וכתב אבי העזרי שאם אין מזוזה וכו' כתב בהג " מ דהטעם הוא משום דכל מידי דמצוה ימין עדיף ואפי' תפילין קשירה בימין והנחה שאני דגלי לן קרא אבל כל שאר דוכתא ימין עדיף וכ " כ בתשובת מהרי " ל סימן מ' ועוד אפשר דכיון דצריך להדליק בפתח לפרסומי ניסא במקום שנכנסין ויוצאין וכל פינות שאדם פונה אינו אלא לימין הילכך צריך להדליק בימין ששם הכל פונין ונזכר לנס מיד כשרואה הנרות דולקות :
Orach Chayim.671.12.1 ובסמ " ק כתב וכו' כתב הב " י משם הר " י אבוה " ב יש מפרשים מהחציו של פתח כשנחלקנה לשנים נשים אותה בחצי של הכניסה שהוא לצד פנים ויהיה לצד שמאל אבל לשון ס " ה היא יניחנה מחציו של כניסת הבית לצד שמאל נראה שפירושו כשיכנס לבית יחלוק מפתן הבית לשנים ומחצי של כניסה הוא לצד שמאל יחשב מחלק השמאל ובזה יהיה לצד שמאל עכ " ל ונסתבכו הלומדים בפירוש לשון זה ולא ידעו מהו ולעד " נ די " מ דלשון כניסה חוזר אל הדלת דהיינו צד פנימי של דלת ולשם יניח הנרות אבל הצד האחר לצד חוץ הוא ולא יניח הנרות לשם ומ " ש מחציו של פתח כשנחלקנה לשנים הוא שנחלק כל שטח הדלת וצד הפנימי שהוא חציו של כניסה הוא חלק אחד וצד החיצון הוא חלק השני ומ " ש לצד שמאל הוא ענין אחר דתרתי אשמעינן חדא שיניחו הנרות בדלת עצמה מחציו של כניסה דהיינו בפנים ואידך אשמעינן שישים הנרות לצד שמאל אבל ל' ספר המצות וכו' כלומר הלשון משמע דלשון כניסה חוזר אל האדם שנכנס בבית יחלק המפתן וכו' ולא אשמעינן אלא חדא מקום הנחתה בדלת עצמה מחציו של כניסת האדם דהיינו לצד שמאלו בבואו לפתוח הדלת אבל בענין הנחת הנרות בדלת בצד חוץ או בצד פנים מזה לא אמר הסמ " ק כלום דזה תלוי במנהג ולדידן דמדליקין בפנים מדליק בדלת בפנים מחציו של כניסה בבואו לפתוח הדלת וליכנס וכן עיקר והכי נקטינן :
Orach Chayim.671.13.1 חצר שיש לה ב' פתחים וכו' הקשה הב " י דמ " ש מהא דקאמרינן אסור לעבור אחורי בהכ " נ בשעה שהצבור מתפללין דאי איכא פתחא אחריתא לא אתי למחשדיה דאימור בפתחא אחרינא יעול וה " נ נימא באידך פיתחא אדליק ותירץ מה שתירץ ולפעד " כ דליכא הכא קושיא דתפלה דלא עבר זמנה ודאי ליכא חשדא דאימור דבאידך פתחא יעול . אבל נר חנוכה דזמנה מסוף שקיעה עד חצי שעה דעבר זמנה תיכף ומיד איכא חשדא טפי וכן בענין פאה שהביאו בגמרא עלה התם נמי עבר זמנה מיד בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל אתא לידי חשדא טפי ועי " ל דבאחורי בהכ " נ ודאי אפשר דבאידך פיתחא יעול ולא יהא נודע לשום אדם שנכנס הילכך ליכא חשדא אבל בנ " ח אי איתא דבאידך פיתחא הדליק היה מפורסם ונודע לעוברים ושבים ומדלא נשמע ולא נראה שהדליק איכא חשדא :
Orach Chayim.671.14.1 וכתב בעל התרומות לדידן וכו' עד והם יודעים ששני הפתחים של איש אחד איכא להקשות הלא לדידהו נמי ידעי שב' הפתחים של איש אחד ויחשדוהו כשם שלא הדליק בזה הפתח כך לא הדליק באחר ואין לפרש לדידהו איכא חשדא לפי שאינו חושש להדליק בב' פתחים כדי לינצל מן חשדא דהני דלא ידעי דב' הפתחים של איש אחד בודאי יאמרו כשם שלא הדליק וכו' אבל לדידן שאין היכירא אלא לבני הבית הני כולהו ידעי שב' הפתחים של איש אחד וליכא חשדא כלל דאם כן לדידהו כשב' הפתחים מרוח אחד נמי איכא חשדא מהני דלא ידעי אלא בע " כ דלא חיישינן לחשדא דעלמא כלל אלא לחשדא דבני מתא וכדאיתא להדיא בגמרא וצ " ל דה " ק לדידהו אע " פ שיודעים שב' הפתחים של איש א' מ " מ כיון דלא ידעי דהדליק בפתח אחד איכא חשדא לומר כשם שלא הדליק וכו' אבל לדידן דהיכירא לבני הבית דידעי בהדליק בפתח אחד ליכא חשדא מפתח השנייה שלא הודלק שם שהרי הם יודעים שב' הפתחים של איש אחד ופשוט הוא מיהו בהג " מ כתוב דברי סה " ת ע " ש רבי' שמחה ולא כתב שם והם יודעים אבל בסמ " ק ובמרדכי כתב ג " כ והם יודעים וכו' :
Orach Chayim.671.15.1 ונראה שאין להקל וכו' נראה דדברי רבי' הם לפי זמנו שהיו מדליקין בפתח הבית הסמוכה לחצר אלא שהיו מדליקין בפנים ולא שלפעמים פתוח איכא חשדא שהעוברים וכו' וכ " כ סוף סימן תרע " ב אבל למנהגינו שמדליקין בבתי החורף אין היכירא כלל לא לבני ר " ה ולא לבני החצר וליכא חשדא וז " ל ה " ר ירוחם ועתה נוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לר " ה ויש שנוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיח גנבים ועוד שאין רגילין לקבוע מזוזה לפתח הפתוח לר " ה שיטלו אותה ויש מזוזה לפתח הפתוח לחצר ויהיה מזוזה לימין ונ " ח משמאל עכ " ל אלמא דלא היו נוהגין כלל להדליק בבית החורף כמנהגינו אלא או בפתח הסמוך לרה " ר או בפתח הסמוך לחצרו בפנים וכמ " ש הר " י הלוי לעיל :
Orach Chayim.672.1.1 מצותה מסוף שקיעת החמה וכו' משנה בפרק ב " מ מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ופי' רבינו דמסוף שקיעה קאמר וכ " כ במרדכי הארוך פי' סוף שקיעה היינו צאת הכוכבים דשרגא בטיהרא מאי אהני וכן הא דקאמר כל תענית שלא שקעה עליו החמה לא שמיה תענית היינו צאת הכוכבים ומתחלת שקיעה עד צ " ה ד' מילין כך פר " י וכ " כ בהגהת מרדכי שלנו ונראה דפירוש זה הוא לשיטת ר " ת דשקיעת החמה היא קודמת למשתשקע כמ " ש לעיל סי' רס " א אבל להרא " ם דמשתשקע משמע לשון הקדמה קודם שתשקע ה " נ לגבי נר חנוכה וכ " כ בספר יראים סוף ה' שבת וז " ל והא דתניא בנר חנוכה מצותה משתשקע החמה בעוד יום קצת קאמר וכו' ומיהו לעיל בסי' רס " א התבאר דרוב הגדולים תופסים דברי ר " ת וכ " כ מהרא " י בת " ה סימן ק " ב וכ " כ בספר צידה לדרך והכי משמע מל' הרא " ש שכתב הלכך אעפ " י שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נ " ח בתחלת הלילה וכו' מדנקט תחלת הלילה דהיינו צאת כוכבים כדאיתא ריש ברכות אלמא דאין להדליק קודם צ " ה מיהו דוקא לכתחלה אבל אם הדליק מפלג המנחה האחרון ואילך יצא בדיעבד וכ " כ בא " ח הביאו ב " י וכן הש " ץ מדליק בבהכ " נ בעוד היום גדול דכיון דא " א כדיעבד דמי וכן בע " ש לכל אדם וכדאי הוא הר " א ממי " ץ לסמוך עליו בשעת הדחק :
Orach Chayim.672.2.1 ומ " ש ודלא כהרמב " ם שכתב וכו' שם בגמרא וכבתה אין זקוק לה ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורא ומפרש הרמב " ם דלישני לא פליגי ומש " ה פסק נמי כלישנא דאי לא אדליק מדליק דאלמא דלאחר שכלה רגל מן השוק שוב אינו מדליק כלל דאין לפרש דלאח " כ נמי יכול להדליק אלא דלא עשה המצוה כתקונה דא " כ לא הול " ל דאי לא אדליק מדליק אלא הול " ל לאדלוקי וכ " כ ה " ה מיהו בשאר מפרשים נראה שמפרשים ג " כ כך ללשון ראשון ואע " פ כן כתבו שיכול להדליק כל הלילה לפי שתופשים דהני לישני פליגי ובשל סופרים הלך אחר המיקל וכ " כ ראבי " ה שמצא בשם ר " ת דבהני תרווייהו אזלינן לקולא בשיעורא ובדלא אדליק וזה דעת רוב פוסקים שיכול להדליק כל הלילה וכמ " ש רבינו והכי נהוג : ולענין הלכה בשיעור השמן כתב בהגהת מיי' ובסמ " ג בשם ר " י דנהגו העם כלשון ראשון דלא בעינן שום שיעור והיינו כראבי " ה בשם ר " ת אבל לדעת הפוסקים דבעינן שיעור לשמן וכלשון שני ונראה דאף ר " י לא להלכה אמר אלא ליתן טעם למנהג העולם כמבואר בסמ " ג אבל מדינא צריך שיעור והכי נקטינן מיהו ה " ר ירוחם כתב דיש מהגאונים שכתבו דאפי' אחר שיעור זה אסור להשתמש לאורה עכ " ל ומהרש " ל בתשובה כתב הטעם דאסור מפני הרואה שלא ידע לחלק אבל יכול לכבותם עכ " ל ומיהו המנהג להחמיר שלא לכבותן ואסור להתיר להן וכמ " ש רבי' לעיל בסי' תר " ע ועוד נלע " ד דכיון דאיכא תרי לישני ורוב פוסקים מפרשי' דפליגי ור " י ור " ת כתבו דנהגו כלשון ראשון וללשון ראשון אסור לכבותן או להשתמש לאורן לאחר שדלקו השיעור שהרי ללשון ראשון לא הוזכר שום שיעור והכל שוה א " כ מדינא נמי אסור ואע " ג דקי " ל כלשון שני דצריך ליתן שמן בנר שידליק חצי שעה היינו דוקא להחמיר אנו תופסין כמותו אבל לא להקל ולכן יראה דאף לעצמו אין להקל לכבותן ואצ " ל שלא יורה כך לאחרים ודלא כמ " ש מהרש " ל דיכול לכבותן וכ " כ בספר צידה לדרך ויש מדקדקים שלא לכבותה ולא להשתמש לאורה הואיל ושם השמן למצוה עכ " ל ובמסכת סופרים איתא להדיא ואין מגביהין ממקומו עד שיכבה ואע " פ דבהגהת מיימונית מפרש דהיינו דוקא כשהשים בו שמן כשיעור מצומצם לא אתברר לן מנ " ל לפרש כך להקל . ולקמן בס " ס תרע " ז יתבאר דאפי' לאחר שכבה מעצמו אסור : פסק נראה דאפי' ללמוד אסור משעה שהגיע זמן הדלקת הנרות שמא יטרד בלימודו וישכח מלהדליק וכדין בדיקת חמץ לעיל בסימן תל " א ע " ש ואפי' התחיל ללמוד פוסק ומדליק נרות וכמו שקבעתי ההלכה לשם ואפשר דאף לה " ר יונה דמיקל בחמץ מודה בנר חנוכה דצריך להפסיק דהא לחד לישנא אם יעבור הזמן דרגל מן השוק שוב אין מדליק א " כ הו " ל מצוה עוברת ופשיטא דצריך להפסיק ע " כ הפסק : כתוב במרדכי וכן הא דבעי הכא שיעורא דמשתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ה " מ לדידהו שהיה צריך היכר גדול אבל אנן אין אנו חוששין כלל ע " כ וזה כמ " ש הסמ " ג דמה שנהגו להקל בשיעור השמן דס " ל דאין אנו צריכין לשיעור כגון שמדליקין בפנים ואין שם פרסום הנס אלא לבני הבית או שמא נהגו העם כלשון הראשון שתופסי' אותו עיקר דלא בעי' שום שיעור וז " ל דרשות מהר " ש מאוסטריי " ך בספר המצות כתב שבזמן הזה אין שיעור לנרות חנוכה וכו' ומה " ט אמר שמי שירצה יקח נרות קטנים אעפ " י שאין דולקים כ " א זמן מועט ואפי' הכי נכון ליקח מעט שיעור לנר עכ " ל מיהו למאי שכתבנו דתופסין להלכה דצריך שיעור לשמן כלשון שני אין להקל בשעור השמן אף לדידן חדא דהסמ " ג מסופק בזה ועוד דבהגה' סמ " ק כתב וז " ל ולשעורא פי' הש " ר ר " ש גם עכשיו והיה מצריך לעשות פתילות ארוכות עכ " ל וכן מ " כ ע " ש ראב " ן דיש לעשות קצת גדולות דסמכינן נמי אתירוצא דאי נמי לשיעורא : כתב בהגהות החדשות לרי " ף דאם הדליקה בפני הרוח וכבתה צריך עוד לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד בפני הרוח ה " ה כמי שלא נתן בה שמן כשיעור עכ " ל ונראה דמהאי טעמא כתב הא " ז שאין לתחוב הנרות סמוכות זו לזו עד שמתחממות ונופלות או נוטפות דכיון דנופלות או נוטפות הוי כמי שלא נתן בה שמן כשיעור : ונראה שאף לדידן וכו' היינו דוקא לזמן רבינו שהיו מדליקין בפתח הסמוך לחצר אלא שהיו מדליקין בפנים אבל עכשיו שמדליקין בבית החורף אין צריך לדקדק כלל בשיעור אלא שידליק בעוד בני הבית נעורים וכמ " ש בסוף סימן הקודם וכן כתב מהרש " ל ופשוט הוא . צריך ליתן שיעור שמן כולו בנר קודם ההדלקה כדלקמן סי' תרע " ה :
Orach Chayim.673.1.1 כל השמנים וכו' פלוגתא דאמוראי בפרק ב " מ ופסקו הפוסקים כרב דשרי מטעמא דכתב רבינו דלא חיישינן וכו' והרשב " א בתשובה בסי' קע " א כתב דבשבת אינו מותר אלא א " כ אינו נותן בנר שמן רק כשיעור מצותו אבל יותר מזה כיון שמותר להשתמש לאורה יש לחוש שמא יטה וב " י מביאו וכן פסק בהגהת ש " ע מיהו למ " ש בסי' שקודם לזה דאסור להשתמש לאורה אפי' לאחר שדלק השיעור בכל ענין שרי אפי' בשבת מיהו הנר שמדליק בו הנרות הנקרא שמש דמותר להשתמש לאורו אסור לעשותו משמני' ופתילות שפסולי' בשבת :
Orach Chayim.673.2.1 ומ " ש ל " ש תשמיש של קדושה וכו' וב " ה כתב דוקא תשמיש של חול וכו' פי' לסברא הראשונה כיון דאמרי' אסור להשתמש לאורה משמע כל תשמישין אסור אבל ב " ה פוסק כשמואל דמדאמר אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה משמע דוקא ריצוי מעות דרשות הוא דאסור אבל דמצוה שרי וחולק אמ " ד התם אסור להשתמש לאורה דמשמע דאסרו כל תשמישן ופסק כמאן דמיקל וא " ת א " כ לדידהו למה התירו להדליק בשבת בשמנים ופתילות הפסולים לנר של שבת הלא כיון דמותר להשתמש לדבר מצוה איכא שמא יטה וי " ל דדבר מצוה דשכיח אינו אלא ללמוד תורה ובלאו הכי אסור ללמוד יחידי שמא יטה ואם אינו יחידי ליכא למיחש שמא יטה ומשום שאר תשמיש מצוה לאור הנר דלא שכיח לא גזרו :
Orach Chayim.673.3.1 ומ " ש ולא נהירא לא " א הרא " ש ז " ל אע " ג דלא כ " כ בפירוש מ " מ מדפסק כמ " ד דאסור להשתמש לאורו בסתם דאפילו בשל מצוה אסור ופסק נמי כמ " ד דאסר להרצות מעות דאפילו תשמיש עראי אסור כמ " ש להדיא אלמא דס " ל דכל תשמיש אסור גם הרי " ף פסק כדברי שניהם ובירר הרמב " ן דדעתו לאסור כל תשמיש אפילו של מצוה וכך הסכימו הרמב " ם והסמ " ג והמרדכי ומיהו בדברי הרא " ש משמע דתשמיש קל כגון הרצאת מעות דוקא אסור כיון שמקרב ידו אל הנר אבל שאר תשמיש עראי שרי ורבינו וה " ר ירוחם לא הזכירו מזה כלום ותמה עליהן ב " י ומהרש " ל פסק להקל כהרא " ש ומיהו הסמ " ג והמרדכי והר " ן כתבו בסתם לאיסור משמע דכל מידי אסור וכ " כ סמ " ק והכי נהוג ואין להקל . כתב בלקוטין השיב מהר " ש אם כבה נר חנוכה שלא דלק שיעורו אע " ג דא " ז כתב דמי שחוזר ומדליקו שפיר עביד מ " מ אין להדליקו מנר אחר עכ " ל כלומר אלא מן השמש או שאר נר של חול ושמעינן מדבריו דמצוה לחזור ולהדליקו אעפ " י שאינו חייב מן הדין וכ " כ מהרש " ל ונראה דמכ " ש בע " ש אם כבה בעוד היום גדול שצריך לחזור ולהדליקו אם כבה בשוגג ואע " פ דמהרא " י והרשב " א כתבו דא " צ לחזור ולהדליק מיהו לדעת הא " ז מצוה מן המובחר לחזור ולהדליקן וכיוצא בזה כתב מהרש " ל מיהו דבר פשוט דאסור לחזור ולברך . כתב בדרשות מהר " ש מאוסטרייך גם א " ל לקנות מן השמש שעוה שנטף מן הנרות בב " ה לתקן מהן נרות לחנוכה עכ " ל וטעמו כיון דאיתעביד ביה חדא מצוה ליעבד ביה מצוה אחריתי כדאמר גבי עירוב ומיהו בהגהת תשב " ץ אוסר לעשות בו דבר מצוה ואפי' ללמוד בהן ע " כ ונראה דה " ה לנרות חנוכה דאסור וכ " כ המרדכי ריש פרק ר' ישמעאל שכך קיבל הראבי " ה מאביו ר " י הלוי בין דנרות חנוכה או דב " ה או של שבת וכן עיקר :
Orach Chayim.673.4.1 ומפני שאסור להשתמש לאורה וכו' כתב בספר צידה לדרך ורגילין להוסיף נר א' ולא כסדר שאר הנרות כדי שלא ישתמש לאור של מצוה אם יבא להשתמש שם עכ " ל משמע דאסור להשתמש כי אם לאור אותו נר בלבד וזה שכתב מהרא " י דאם נתערב נר חנוכה אפילו באלף לא בטיל ואף על פי דהאלף כולן חול מכל מקום משתמש הוא גם לאור הנר שאסור להשתמש לאורו והא דאמרו בגמרא מניחה על שלחנו וכו' אין פירושו שמותר להשתמש לאור נר דחנוכה כיון דיש לשם נר של חול להשתמש בו דהא פשיטא דאסור אלא ה " ק תלמודא כיון דבשעת הסכנה היא וצריך להניחו על שלחנו כי היכי דלתחזי דהאי נר לאו דמצוה היא וכיון שכן דמניח' על שלחנו על כרחו משתמש לאורו באיסור ולא מהני ליה נר אחר ואפ " ה צריך לנר אחר לעשות היכר בדבר וז " ש רש " י דצריך נר אחר לעשות היכר לדבר ובר " ן מפורש להדיא כדפרי' אבל בלא סכנה אסור להשתמש לאורה אעפ " י שידוע שגם השמש בתוכם והכי משמע בהגה " ת לרי " ף שכתב יש מחכמי צרפת מצריכין שיניח הנר האחד למטה מנר חנוכה לא למעלה ולא כנגדה עכ " ל ודעתם דהנר שמונח מלמטה ממנו יתפשט האור למעלה וממנו עיקר התשמיש וכיון שאסור להשתמש אלא לאותו הנר בלבד על כן יניחו אותו דוקא למטה ובהגהת ש " ע כתב דאם ידוע שהשמש תוך הנרות מותר להשתמש אצלן כולן ושרי ליה מארי' דפשט התלמוד והפוסקי' לא משמע הכי כלל אלא כדפרי' ולענין הנחת השמש למטה יש חולקין וס " ל כיון דעיקר מצות חנוכה להעמיד' למטה מי' במקום שאין שם תשמישו של אדם וניכר שלצורך מצוה הדליקוהו א " כ צריך להעמיד הנר הנוסף למעלה מהם במקום תשמישו של אדם כדי שישתמש לאורו וכ " כ במהרי " ל שהי' מעמידן ונתן סימן שרפי' עומדים ממעל לו ונרא' שטעמו היה כמ " ש וכן נוהגין ולפעד " נ דמטעם זה נתפשט המנהג לעשות השמש גדול מנרות חנוכה דכשיבא לסדר הנרות בשוה זה א " ז אז כשישתמש לאורן יפגע תחלה בנר הנוסף הזקוף בגובה למעלה מנרות חנוכה מיהו מי שמעמיד השמש למעלה מן הנרות כמ " ש מהרי " ל א " צ לעשותו גדול יותר :
Orach Chayim.674.1.1 מדליקין מנר לנר וכו' טעם מחלוקת זה מפורש בב " י ומ " ש חשיב נר של שבת וכו' כלומר בעה " ת תרתי קולי מיקל חדא דמותר להדליק מנר לנר ע " י של חול או ע " י קינסא אידך דגם מותר להדליק של חנוכה או שאר נר של מצוה ע " י של חול מנר של שבת או של ב " ה אבל א " א הרא " ש ז " ל אוסר מנר לנר ע " י של חול וכ " ש דאוס' ע " י חול מנר של שבת או ב " ה לנר חנוכה ולענין הלכה כתב הר " ן דלפי סוגייא המחוורת אפי' ע " י קינסא שרי וכבעה " ת אבל התוס' כתבו וז " ל ש " מ הדלקה עושה מצוה וא " כ מותר להדליק מנר לנר ומ " מ כיון שנוהגין העם להחמיר אין לשנות המנהג עכ " ל ובמרדכי הארוך הוסיף וז " ל מיהו התוספות פירשו נהגו להחמיר שלא להדליק מנר לנר ואין לשנות המנהג וכתב בגליון הטעם משום דאין חיוב מצוה כ " א בנר א' והאחרים אינן אלא משום הידור למהדרין או למהדרין מן המהדרין לכך נהגו העם להחמיר וה " ר ישראל כתב הא דמדליקין מנר לנר זהו דוק' קודם שנעשית המצוה אבל כבתה כיון דקי " ל אין זקוק לה אין להדליקה מנר של מצוה אחר להכחיש המצוה חנם עכ " ל וכיוצא בזה כתבתי בסי' הקודם בשם מהר " ש . ואם דלק השיעור דמותר להשתמש לאורה ללשון שני משמע דמותר נמי להדליק ממנו נר אחר מיהו לעיל בסי' תרע " ב כתבנו דאין להשתמש לאורן כל זמן שהם דולקין לפ " ז נמי אסור להדליק ממנו נר אחר ונר של שמש הוא נר של חול ואין להדליקו מנר חנוכה וכ " כ בהגהת מיימונית אבל בב " ה אין להקפיד שכולם נרות של מצוה וכ " כ מהרש " ל ופשוט הוא :
Orach Chayim.674.2.1 ומ " ש וכל שכן שאין להדליק בו נר אחר של חול לצרכו נראה דוקא לשאר צרכיו אבל לצורך תלמוד תורה חשיב מצוה וכן להבדלה וז " ל מהרש " ל וגדולה מזו מצאתי וז " ל מדליקין נר במ " ש מנר ב " ה כדי לילך לבית דהוה נמי מצוה כדאמר במדרש על מה זכה שאול למלוכה על שהאיר אביו במבואות האפילות נרות הרבה כך מצאתי ואח " כ עיינתי במגילת סתרים דר " נ גאון שכתב וז " ל א " ר לקיש שאול לא זכה למלוכה אלא ע " י זקנו שהיה מדליק נרות לרבים ולכך נקרא שמו נר כתוב א' אומר ונר הוליד את קיש וכתוב אחר אומר קיש בן אכיש והוא אביאל וכו' אלא ע " י זקנו שהיה מדליק נרות לרבי' נקרא נר ועוד האריך וכתב דבמבואות האפלי' היה מדליק ואפי' מבית לבית הספר היה מדליק בהן נרות להאיר לרבים עכ " ל מהרש " ל וכיוצא בזה כתב באגודה בפ' ב " מ . ואיכא לתמוה על מה שנוהגין להדליק נר של הדיוט מנר של ב " ה דבעודן דולקין למצותן אסור ואין היתר אלא כשצריך לכבותן כמ " ש נ " י ה' ציצי' מיהו להדליק נר לחולה או במ " ש לילך באפילה ודאי שרי ורוב העולם אינן יודעין לחלק ומקילין וראוי למחות בידן ולהזהירן שזה אסור וזה מותר . ובהגהת ש " ע לעיל ס " ס קצ " ד כתב טעם למנהג העולם ולא נהירא אלא מנהג זה טעות הוא וכתב מהרש " ל ונר של הבדלה לאחר שהבדיל עליה כבר עבר מצותה ויכול להדליק ממנה עכ " ל :
Orach Chayim.675.1.1 הלכתא הדלקה עושה מצוה וכו' עד שהרואה אומר וכו' איכא להקשות דבגמ' ה " א איבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ת " ש דאמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום אא " ב הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן מש " ה לא עשה כלום אא " א הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה כלום ופריק התם נמי הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה אלמא דלמאי דמסקינן הדלקה עושה מצוה א " צ לטעמא דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה אלא טעמא הוי משום דהדלקה במקומה בעינן וא " כ למה כתב רבי' טעמא דהרואה וכו' דלא איתמר אלא למ " ד הנחה עושה מצוה וברמב " ם דקדק בזה שכתב הדליקו בפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו עומד עכ " ל הנה גבי הדליקו בפנים וכו' לא כתב טעמא דהרואה אלא לפי שצריך שידליקנו במקומו גם ברי " ף ובהרא " ש ובסמ " ג איכא להקשות שכולם כתבו כדברי רבינו ונראה ליישב שהם מפרשים דלמאי דמשני וקאמר התם נמי הרואה הוא אומר לצרכו הוא דאדלקה משמע דלא ס " ל הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן לגבי הדליקה מבפנים אלא קושטא הכי הוא דאסור משום דהרואה וכו' וכאידך מימרא דרבא דאמר היה תפוס נר חנוכה וכו' דאין להעמידה אלא מטעם דהרואה וכו' למאי דקי " ל הדלקה עושה מצוה א " כ טעם זה ברור ומוכח טפי ובאידך דרבא דהדליקה בפנים נמי משום דהרואה וכו' ולא משום הדלקה במקומה בעינן כדקס " ד מעיקרא אלא קי " ל דלא בעינן הדלקה במקומה ונפקא מינה לענין נר של שבת ושל יו " ט דלית בהו משום פרסומי ניסא כדי לחוש להרואה וכו' דמותר הוא להדליקה תחלה ולהניחה אח " כ במקומה לאחר שכבר הודלקה דלא בעינן הדלקה במקומה אבל להרמב " ם גם בשל שבת ושל יום טוב הדלקה במקומה בעינן וכן פסקו להדיא המרדכי והאגודה בפרק ב " מ . וכבר היה אפשר לומר דלהרי " ף ודעימיה נמי הדלקה במקומה בעינן ולא כתבו הך טעמא דהרואה וכו' אלא לאורויי דאף לדידן שמדליקין בפנים וההדלקה במקומה הוא אפ " ה לא עשה כלום משום דהרואה וכו' אלא שקשה על זה דהיה להם להביא גם הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן כיון ששניהם הלכה הילכך נראה עיקר כדפירש' דלהרי " ף ודעימיה אידחי הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן . ולענין הלכה נראה עיקר כדעת הרמב " ם דהכי משמע פשט הסוגיא והמרדכי והאגודה נמי הכי ס " ל כדפי' ודלא כש " ע שכתב כל' רבינו ולא כתב הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן ודו " ק :
Orach Chayim.675.2.1 ולא ידליקנה חש " ו פי' שלא יעשם שלוחים להדליק עליו אבל אשה מדלקת אף להוציא את האיש וכ " כ הסמ " ג להדיא בהלכות מגילה ואע " ג דבמגילה אינה מוציאה את האיש ואע " פ שגם לשם היו הנשים באותו נס שאני מקרא מגילה דהוי כקריאת התורה שאינה מוציאה את האיש וכן המנהג שהאיש סומך על אשתו שמדלקת עליו בביתו ואע " פ שהיא עצמה מדלקת ולא ע " י שכינו וז " ש רבינו שאף היא חייבת בה כלומר מאחר שגם היא חייבת כמו האיש לכן יכולה להוציא את האיש וכ " כ באגודה שאם אשה יודעת לברך תדליק היא ותפטור כל בני ביתה עכ " ל ובמקצת ספרי רבינו כתוב שאף היא היתה בנס וחייבת בה :
Orach Chayim.676.1.1 המדליק בליל ראשון מברך להדליק וכו' עד דמברך בליל שני או אימתי שיזכור אע " ג דכל מידי דמזמן לזמן קאתי דאם עבר ולא בירך בהגיע הזמן שוב אינו מברך דעבר יומו בטל קרבנו היינו דוקא בדבר שאין זמנו נמשך אלא זמנו בעתה כגון בדיקת חמץ למ " ד דצריך לברך שהחיינו דאם עבר ובדק ולא בריך שוב אינו מברך אבל הדלקת נרות חנוכה דזמנו נמשך ח' לילות אם לא בירך בליל ראשון מברך אח " כ כל זמן שלא עברו ח' לילות ודלא כמהר " ש בדרשות שא " צ לברך שהחיינו גם מהר " ם מ " ץ כתב בתשובתו דצריך לברך שהחיינו בליל שנייה אם לא בירך בראשונה אבל בירך שהחיינו כשראה נ " ח אע " פ שלא הדליק באותה הלילה שוב אינו מברך זמן עכ " ל ופשוט הוא מידי דהוה ארואה פרי חדש ובירך שהחיינו בראייה דשוב א " צ לברך בשעת אכילה אלא שנהגו להמתין עד שעת אכילה כדלעיל בסי' רכ " ה וקי " ל נמי זמן אומרו אפי' בשוק וא " צ לחזור ולאמרו על הכוס אבל אם לא בירך בליל ראשונה כלל צריך לברך בליל שנייה ואע " פ שאשתו הדליקה עליו בליל ראשונה מ " מ מידי ברכת שהחיינו לא נפטר ובסמוך יתבאר עוד . ואיכא למידק מ " ש דאניסא מברך כל יומא ושהחיינו אינו מברך אלא חד יומא וראיתי בהג " ה שכתב דהנס היה בכל לילה מספיק השמן אבל שהחיינו אין לברך בכל לילה אע " פ שבכל לילה מתחדש הנס לפי שכבר ברכנו אותה לילה הראשונה על השמן ההוא ואין בשמן מתחדש דבר אלא נעשה בו נס שהספיק עכ " ל ועוד י " ל דברכת שהחיינו היא באה על שמחת לבו של אדם שהגיע לזמן הדלקת נ " ח ושם הדלקת נרות א' הוא ותו דכל ח' יומא דחנוכה כחד יומא חשיבי אבל ניסא כל יומא אע " פ שהזמן א' :
Orach Chayim.676.2.1 ודוקא שאינו עתיד להדליק וכו' פי' שאינו עתיד להדליק באותו לילה שאם דעתו להדליק בביתו באותו לילה אין צריך לברך על הראייה אלא מסדר כל שלשתן בשעה שידליק מידי דהוה אסוכה דמסדר להו לכולהו אכסא וכ " כ בהגה " מ בשם רבינו שמחה וראבי " ה אבל באינו עתיד להדליק בביתו באותו לילה צריך לברך אראייה אע " פ שדעתו לברך בביתו בליל שנייה דכל יומא ויומא מצוה בפני עצמה היא וז " ל רש " י בשם ר " י בר יהודא שאמר בשם ר' יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה וכו' משמע שלא בא למעט שלא יברך ברכה זו אלא למי שהדליק כבר ובירך בביתו אבל מי שלא הדליק בביתו אע " פ שדעתו להדליק באותו לילה בביתו צריך לברך אראייה דאין להחמיץ המצוה ודלא כמ " ש רבינו והג " מ בשם ר " ש וראבי " ה מיהו במרדכי הביא לשון רש " י בענין אחר מסכים עם רבינו ועם ר " ש וראבי " ה וז " ל שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין ושאין דעתו להדליק בעצמו כגון אכסנאי שלא שמע הברכה דלקמן מסיק קא מדלקי עלאי בגו ביתאי ומ " מ צריך לראות כדאמר הרואה יומא קמא מברך ב' מכאן ואילך א' וכן אומר שנהגו בני אדם שהיו הולכין בגייר " ש ליריד ולא היה גר יהודי באותו העיר ומדליקין בבית עו " ג עכ " ל ואולי חסר בספרי רש " י שבידינו אלא שבהג " מ העתיק לשון רש " י כמו שהוא בספרי רש " י שבידינו :
Orach Chayim.676.3.1 ומ " ש ואין מדליקין עליו וכו' כתב הסמ " ג דר " ל דאינו נשוי שתדליק אשתו עליו בביתו דאילו היה נשוי אעפ " י שהולך בדרך א " צ לברך על הראייה כיון דאשתו מדלקת עליו ותימה דמה שמדליקין עליו בביתו אינו בא אלא לפטור אותו מחיוב המוטל על ממונו להדליק נרות לפרסם הנס ברבים אבל ההודאה על הנס וברכת שהחיינו הוא בחיוב על גופו ומזה לא נפטר כשמדליקין עליו אם לא שעמד שם בשעת ברכה וענה אמן וכך מבואר ממ " ש המרדכי בשם רש " י דבסמוך שלא בא למעט אלא למי שכבר הדליק בביתו או עתיד להדליק בעצמו בביתו באותו לילה אבל מלבד זה חייב לברך על הראייה שמדליקין עליו בביתו והכי משמע מלשון הרא " ש והסמ " ק והאגודה שכתבו בסתם דהמהלך בספינה ורואה נרות שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק מברך על הראייה אלמא דכיון שהוא עצמו אינו מדליק אעפ " י שאשתו מדלקת עליו בביתו צריך לברך על הראייה והא דנקטו ספינה משום דבלא ספינה יכול להדליק באושפיזו מקום שלן שם והכי משמע ממ " ש הרי " ף והרמב " ם בסתם לברך על הראייה שוב ראיתי שהר " ר ירוחם כתב וז " ל יש מהגדולים שכתבו שאם הדליקו עליו בביתו אין צריך לברך כשרואה נר חברו ויש מהן שכתבו שאפילו הדליקו עליו בביתו שצריך לברך כשרואה ומ " מ אם הדליק הוא בעצמו בביתו א " צ לברך כשרואה נר חברו ולפ " ז הסברא האחרונה אכסנאי שנשתתף בפרוטה צריך לצאת ולראות כדי שיברך עכ " ל ונראה היינו דוקא כשלא שמע הברכה מבעה " ב כשהדליק דאי שמע הברכה וענה אמן הו " ל כאילו בירך הוא עצמו דשומע כעונה וסברא זו האחרונה היא עיקר והכי נקטינן דלא כמ " ש בש " ע כלשון רבינו :
Orach Chayim.676.4.1 המדליק אחר שהדליק וכו' הלשון משמע שאומר כן קודם שיברך שעשה נסים וכ " כ מהרי " ש והכי משמע במ " ס ובהגהת מיימוני פ " ג הלכה ד' מיהו בתשובת מהרי " ל סי' קמ " ה כתב דאנו אין לנו אלא תלמודא דידן דכל הברכות צריך עובר לעשייתן כמו שעושין בקריאת מגילה ונטילת לולב ואיכא למימר דמ " ס סובר כמ " ד בירושלמי דמברך בשעת עשייתן ותו דאין בו מנהג פשוט לאמרו והיאך נפסיק בטפל לבין העיקר עכ " ל : כתב מהרי " ק בשורש קפ " ג דלדעת הר " ם כשמדליקין בשמאל יתחיל בנר היותר ימיני ובליל ב' יוסיף נר אחד סמוך לו ויברך על הנוסף וכו' וא " כ לפ " ז כשאין מזוזה בפתח ומדליקין בימין מתחיל בליל ראשון בנר היותר ימיני ובליל ב' יוסיף נר אחד סמוך לו ויברך על הנוסף וקשה שהרי צריך הוא להדליק בטפח הסמוך לפתח ונר הראשון שמברכין עליו הוא עיקר מצות ההדלקה ולמהרי " ק אם מדליק בשמאל לא ידליק בטפח הסמוך לפתח כ " א בליל אחרון וכשמדליק בימין לא ידליק בטפת הסמוך לפתח כ " א בליל ראשון לכן נראה עיקר כמהרא " י בת " ה דלעולם הוא מתחיל בטפח הסמוך לפתח וכשמדליק בשמאל מתחיל בכל לילה בנר שהוא היותר בטפח הסמוך לפתח ופונה דרך ימין וכשמדליק בימין מתחיל בכל לילה בנר היותר ימיני ומדליק כדרך שאנו בני ברית כותבין ואעפ " י שאינו פונה דרך ימין אין לחוש כיון שצריך להדליק בטפח הסמוך לפתח מיהו כבר יש מהנדסי' לומר אדרבה כשמדליק כדרך שאנו בני ברית כותבין זהו נקרא פונה דרך ימין וכו' כדכתב בתשובת מהרי " ל סי " מ ומהרא " י בסימן ק " ו עד בני אוסטרייך ע " ש . מצאתי בהגה " ה אדם שהדליק נר חנוכה יכול להדליק לאשה ולברך וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה אבל בענין אחר נראה למהר " ח שאין לברך עכ " ל ונ " ל דוקא דבר המוטל על גוף האדם ולא על דבר הנתחייב ברכה וראיה מחלה ותרומה שהשליח מברך בלא המשלח ע " כ מצאתי כתב הרא " ם בביאוריו כשאחר מברך יברך על הדלקת נר חנוכה ושכן מצא בגליון תוס' ונ " ל דהיינו כשהשליח כבר הדליק לעצמו אבל בשנשתתף עם זה בפריטי יברך להדליק וב " י בתחלת סימן זה הביא בשם שבולי לקט דיש לברך על מצות הדלקת נר חנוכה דה " א בירושלמי ונראה דהיינו כשאחר מברך כדפי' :
Orach Chayim.677.1.1 אכסנאי חייב להדליק וכו' כתב באגודה שמעתי מי ששיתף עם חבירו לנר חנוכה צריך להוסיף מה שיתן לו חבירו ע " כ וטעמו דאם לא ניכר שהוסיף בשביל חבירו איכא חשדא לומר שלא נשתתף ולפ " ז אפי' לא הוסיף כל מה שנתן לו אלא מקצת נמי סגי דניכר דנשתתף במה שהוסיף על מה שהיה רגיל ואם יש לו פתח וכו' כך פסק הרי " ף בפ' ב " מ ופי' הרמב " ם דאף כשמדליקין עליו בביתו אינו יוצא דכיון שיש לו פתח פתוח לעצמו איכא חשדא וכך הם דברי רבינו :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .