← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Orach Chayim.677.2.1 וכתב הרא " ש בתשובה בן האוכל אצל אביו וכו' נראה דהרא " ש כתב כך לזמנו שהיו מדליקין על כל פתח מפתחי הבתים שבחצר וכדמשמע מפירש " י וכדלעיל בסימן תרע " א ולכן צריך להדליק בפתח הבית שבחצר המיוחד לשינה דאיכא חשדא דעוברים ושבים לפני פתח הבית כשאינן מבני חצר ומ " ש רבינו אח " כ בשם רב שר שלום הוא לאותן הזמן שהיו מדליקין בפתח החצר וכולם יוצאים בנר אחד כשמשתתפים יחד ולשם א " צ להדליק בבית המיוחד לשינה דאף בפתחי הבתים שבחצר לא היו מדליקין כי היו יוצאים בנר א' שהשתתפו בו ומדליקין בפתח החצר מיהו למ " ש רב שר שלום דלהידור מצוה מדליק לעצמו וכו' א " כ לפי זה צריך הוא ג " כ להדליק על פתח בית שהוא ישן שם דאיכא חשדא וכדכתב הרא " ש :
Orach Chayim.677.3.1 ומ " ש הרא " ש ואפילו לדידן וכו' היינו כדפי' בסי' תרע " א ותרע " ב שהיו מדליקין בפתח הבית הסמוך לחצר אלא שהיו מדליקין בפנים ואיכא חשדא מעוברים ושבים בחצר כשאין מבני החצר והפתח פתוח ולא הדליק אבל לדידן שמדליקין בבית החורף בפנים ליכא חשדא אלא מבני הבית והם יודעים שמדליק במקום שאוכל מיהו דוקא כשאוכל בקביעות במקום א' אבל מי שסועד בסעודה אצל חבירו בהא ודאי איכא חשדא מבני ביתו כשלא הדליק בביתו במקום שרגיל להדליק ולכך צריך לילך תחלה לביתו ולהדליק ולחזור לסעודתו ומיהו אם אשתו מדלקת עליו א " צ לילך לביתו כמ " ש בסוף סימן תרע " ה . ואעפ " י דצריך לכתחלה לעמוד אצל מי שמדליק עליו מ " מ אינו מעכב ומדינא יוצא אפי' אינו עומד אצלו דעיקר החיוב על ממונו להדליק נרות לפרסומי ניסא והא ודאי דצריך לברך על הראייה במקום שסועד אצל חבירו כיון שלא עמד בביתו בשעה שהיו מדליקין עליו כדלעיל בסימן תרע " ו ומ " מ מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו דכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו כדאיתא ר " פ האיש מקדש דהא רבא מלח שיבוטא :
Orach Chayim.677.4.1 כתב רב שר שלום וכו' ויוצאין כולן בנר א' פי' דמשתתפי' ומדליקין בפתחי החצר בנר אחד בשביל כל בני החצר והוא ע " פ שיטת התוספות בד " ה מצוה להניח ומ " ש אלא להידור מצוה וכו' פי' כ " א שיש לו בית בפני עצמו מדליק על פתח ביתו ג " כ נר אחד אבל לא ידליקו כל בני בית אחד אפי' הם רבים ואפי' להידור מצוה כדלעיל בסי' תרע " ה :
Orach Chayim.677.5.1 הנותר מן השמן וכו' מה שקשה דדברים אלו סותרים למ " ש בסימן תרע " ב דמותר להשתמש לאורה לאחר שדלק חצי שעה ויכול נמי לכבותה תירץ ב " י דהכא מיירי כשלא דלק השיעור דאסור בהנאה הכל כיון דאין ששים כנגד השמן שהוקצה למצותו אבל אם דלק כבר השיעור מה שנשאר הוא חולין גמורה וכ " כ בהגהת מיימוני ובמרדכי בשם מהר " ם גם הר " ן ומהר " י אבוה " ב שמחלקין דכשנתן השמן סתם אז הקצה כל השמן כולו למצות נר חנוכה ואסור אבל אם לא הקצהו אלא לשיעור זמן ההדלקה לא הוקצה למצותו אלא כדי שיעור הצריך בלבד הוא טעם נכון והני תרתי שינויי הלכתא נינהו ולכן אפילו דלק השיעור ואח " כ כבה כל השמן הוא אסור כיון שנתן השמן בסתם למצות ההדלקה ולא פירש וכך יראה להדיא בהגה " ת מיימונית סוף הלכות חנוכה המתחלת בשאלתות ע " ש :
Orach Chayim.678.1.1 מי שאין ידו משגת וכו' מפרש בגמרא דנר שבת קודם לנר חנוכה משום שלום ביתו ונר חנוכה קודם כיון של קידוש משום פרסומי ניסא וכתב ב " י דאע " ג דקידוש היום דאורייתא ונר חנוכה דרבנן כיון דאפשר לקדושי בפת אקדומי שמן לנר חנוכה עדיף עכ " ל ולשון זה כתבו הר " ן ומשמע דסבירא ליה דקידוש דאורייתא היא על היין או על הפת ולא נהירא דקידוש דאורייתא אינו אלא בפה בלא פת ובלא יין דזכור את יום השבת לקדשו זכרון דברים קאמר וכ " כ המרדכי פ' מי שמתו ובסמ " ג עשין סי' כ " ט ולפי זה אפילו אין לו לא יין ולא פת לקדש עליו נר חנוכה קדים דכיון דשניהם מד " ס מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס וכ " כ הרמב " ם והא דכתב רבינו בסי' רצ " ו דנר חנוכה קודם ליין דהבדלה משום דאפשר לאבדולי בתפלה ולא קאמר משום דפרסומי ניסא עדיף כדקאמר הכא גבי קידוש דאעפ " י דהבדלה דאורייתא כדאיתא במכילתא זכרהו מלפניו ושמרהו מלאחריו וכמ " ש הרמב " ם אין זה אלא להבדיל בפה כמו שצריך לקדש בפה מדאורייתא אבל להבדיל על היין אינו אלא מד " ס לד " ה דלא עדיף מקידוש ויש ליישב דמ " ש רבינו דאפשר לאבדולי בתפלה ר " ל דאפשר לאבדולי בהזכרה בפה בלא יין כגון בתפלה ולאו דוקא תפלה קאמר אלא משום דקבעוה בתפלה ועל הכוס נקט תפלה כלומר בלא כוס וע " ד זה אפשר לומר דמ " ש הר " ן וב " י דלא מידחיא קידוש דאורייתא דאפשר לקדושי אריפתא לאו דוקא אריפתא קאמר אלא ר " ל דאפשר לקדושי בהזכרה בפה בלא יין וה " ה בלא ריפתא נמי ולא נקטו ריפתא אלא לפי שאם אין שם יין תקנוה אריפתא :
Orach Chayim.679.1.1 כתב בה " ג נר של שבת ושל חנוכה ידליק של חנוכה ברישא וכו' כ " כ לעיל בסימן רס " ג ונראה דדעת התו' אינו אלא לומר דאם הדליק של שבת תחלה יכול להדליק אח " כ של חנוכה לאפוקי מה " ג דאוסר אבל לכתחלה ודאי דגם התוס' מודים דיש להדליק של חנוכה תחלה א " נ סבירא ליה להתוספות כיון דאין קבלת שבת תלוי בהדלקה עדיף טפי להקדים של שבת דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ועוד דנר של שבת מצוה לאקדומי ונר של חנוכה מצוה לאחורי דמצותה מסוף שקיעה ומיהו העולם נהגו כבה " ג :
Orach Chayim.680.1.1 בליל שבת צריך ליתן שום דבר לחוץ בין הנרות וכו' הך דנר שאחורי הדלת דאסור לפתוח כנגדו נתבאר לעיל סי' ר " ע דתלתא פירושי נינהו ולפרש " י ופירוש ר " ח אין אסור אלא לפתוח אבל לנעול ליכא איסורא ולפר " י אסור גם לנעול ורבינו שכתב כאן דנר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול כנגדו לא כתב כן אלא לפר " י ומיהו נראה דדוקא לדידהו שהיו מדליקין בפתחי הבתים הסמוכים לחצר אלא שהיו מדליקין בפנים איכא לחוש דבפתיחתו יכבה אבל לדידן שמדליקין בבית החורף ובית לפני בית החורף אין לחוש לכיבוי דאפי' יכבה בפתיחתו אין זה פסיק רישא אלא דבר שאין מתכוון אם לא שפתח בית החורף מכוון נגד פתח הבית הסמוך לחצר או לר " ה דצריך ליזהר שלא יפתח פתח בית החורף אא " כ נעול פתח הבית הסמוך לחצר או איפכא דאם שניה' פתוחים איכא פסיק רישיה וכן אם הנרות קבועים בכותל שאחורי דלת אסור נמי לדידן דבפתיחתו תהא הדלת נוקשת על הנרות ותכבנו כמו שפי' ר " ח וכדלעיל בסימן רע " ז ואצ " ל אם הנרות קבועים בדלת עצמן דאסור לפתוח ולנעול לפר " י דאף לדידן אסור אלא דאם הנרות הם כנגד פתיחת הדלת וקרוב לדלת כמו שהוא לפירש " י לשם איכא לחלק דלדידן לא הוי פסיק רישיה כדפי' ועיין במ " ש בסימן רע " ז : ומ " ש ונתן הוא טעם לדבר וכו' פי' הר " מ נתן טעם לפסק של ה " ר שמואל רבו עיין בהגה " ת מיימונית פ " ה דהלכות שבת :
Orach Chayim.680.2.1 ומ " ש ולפי מה שפי' ר " י וכו' ומיהו בסמ " ג בדין המכבה פסק כר " י ואעפ " כ כ' דאין אסור אלא בפותח ונועל כדרכו אבל בנחת בנחת ונזהר בשעה שפותח ובשעה שהוא נועל מותר וכ " כ הרמב " ם עכ " ל וכ " כ במרדכי פרק כל כתבי וזה היה טעמו של ה " ר שמואל שעשה מעשה להתיר דס " ל דכיון דפותחו בנחת ונזהר לאו פסיק רישיה הוא אלא דבר שאין מתכוון ושרי אבל רבינו שהשיג על ה " ר שמואל ממה שפי' ר " י לא ס " ל לחלק בין פותח כדרכו לפותחו בנחת שהרי לעיל פסק בסתם דאסור אף כשהנר קבוע בכותל שאחורי הדלת ולא התירו בפותחו בנחת כל שכן כשקבוע בדלת עצמו ותו דהא קי " ל דבמדורה אסור לפתוח הדלת כנגדה אפי' ברוח מצויה גזירה אטו שא " מ וה " ה דיש לגזור לפתוח בנחת אטו פותח כדרכו ולענין הלכה יראה דהעיקר כהרמב " ם דראייתו ברורה מדנקט תלמודא פותח ונועל כדרכו ועלה קאמר לייט עלה רב וכו' משמע דוקא עלה דההיא דפותח כדרכו לייט עלה אבל בפותחו בנחת לא והאחרונים מרדכי וסמ " ג וסמ " ק ואגודה הביאו דבריו לפסק הלכה מיהו נראה דוקא כשקובע הנרות בכותל אחורי הדלת מותר לפתוח בנחת אבל בדלת עצמה יש להחמיר ובירושלמי מקללין למאן דעביד כן יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ואע " ג דאיכא לפרש דהך קללה אינה אלא למי שפותח כדרכו ותדע דהא הרמב " ם דאוסר אף לנעול בע " כ מפרש הנרות קבועים בדלת עצמו כפר " י ואפ " ה התיר בפותח ונועל בנחת וכמ " ש לעיל בסימן רע " ז ולא חייש להך קללה משום דאינה אלא בפותח כדרכו נראה דאעפ " י דדינא הכי מ " מ יש להחמיר וכ " כ בהגהת מיימוני דמכח ההיא דירושלמי צריך ליזהר שלא להניח נר חנוכה על הדלת מה " ט ע " ש :
Orach Chayim.681.1.1 ירושלמי במ " ש אין מבדילין בנר של חנוכה וכו' נראה דדוקא כשיברך תחלה על הדלקת נר חנוכה אין להבדיל עליהן אח " כ אבל יכול לברך תחלה על הנר להבדלה ולכבותה ולחזור ולהדליקה למצות נר חנוכה ועדיף טפי למיעבד הכי דכיון דעביד ביה מצוה חדא ליעבד ביה מצוה אחריתי אלא דכיון דקי " ל דלאחורי אפוקי יומא עדיף טפי נוהגים להדליק נר חנוכה תחלה ושוב אי אפשר להבדיל עליו אפילו לאחר שדלק כשיעור כדקבעינן הילכתא לעיל דאסור להשתמש לאורה אף לאחר שדלק כשיעור :
Orach Chayim.682.1.1 כל ח' ימי חנוכה וכו' ואם לא אמרו אין מחזירין אותו כ " כ כל הפוסקים זולתי במרדכי פ' ב " מ כ' וז " ל ימים שאין בהם קרבן מוסף מכאן פסק בסמ " ג דאם שכח ולא אמר ע " ה בחנוכה ובפורים אין מחזירין אותו וכו' עד הדא דתימא בר " ח אבל לא בשבת וי " ט וחנוכה ופורים שאי אפשר בלא אכילה חוזר ומזכיר ונראה לראבי " ה אע " ג דמסיק הכא דהזכרת חנוכה רשות היא בברכת המזון מיהו כיון דנהוג כולי עלמא להזכיר וגם בירך ע " מ להזכיר שויה עליו כחובה וחוזר וראיה מדפסק בה " ג דאפי' למ " ד תפלת ערבית רשות וכו' עכ " ל ומלבד שכתב הפך משמעות התלמוד וכל הפוסקים שאין מחזירין והוא ז " ל פוסק דחוזר ומזכיר עוד דבריו הם סותרים דבתחלה אמר דאין מחזירין ובסוף אמר דמחזירין וכבר ראיתי מהרבה גדולים שהוגה בספריהם והעבירו קולמוס על ובחנוכה ופורים שכתב בסוף דבריו ומהרש " ל גם הוא הגיה וחילק דדוקא בסעודת פורים חייב להחזיר ואין כל זה מתיישב לעניות דעתי אלא נראה דדוקא בתפלה קאמר תחלה דאין מחזירין ובתוספתא ובירושלמי דמייתי ראיה מינייהו נמי בתפלה קאמרי אבל ב " ה שא " א בלא פת כיון שנקרא י " ט כדאיתא במגלת תענית דחנוכה ופורים לא בטלו עיקרן ובי " ט א " א בלא פת כמו שהוכיח הרא " ש בפ " ג שאכלו הילכך צריך לחזור ולפי שקשה על זה הא דמסיק תלמודא אב " ה דחנוכה א " ר הונא אינו מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה דאלמא רשות הוא לזה כתב ראבי " ה דאע " ג דרשות הוא כו' עד שויה עליו כחובה וחוזר כו' אך קשה לפי זה דתחלת דבריו דאין מחזירין בתפלה קאמר אמאי כתב המרדכי מכאן פסק בסמ " ג וכו' חדא דבסמ " ג לא הביא ראיה מתוספתא זו לענין תפלה אלא לענין ב " ה כמפורש לשם בהלכות תפלה וב " ה וגם הרי " ף והרא " ש לא הביאו ראייה מתוספתא זו אלא לענין ב " ה ותו קשה דדין תפלה תני בהדיא בתוספתא זו דאין מחזירין בחנוכה ופורים וא " כ מאי חדושיה דסמ " ג הא תניא לה בהדיא ולא הו " ל למימר מכאן פסק בסמ " ג מיהו כבר נודע דהרבה לשונות מגומגמים נמצא בספר זה באשר מועתק מלפנים בכמה פנים זה מאריך וזה מקצר וכיון שהענין מובן אין לדקדק אחר הלשון כל כך ופי' דבריו כדאמרן וז " ש הדא דתימא וכו' הוא מלשון המרדכי עצמו כי לא מצא לשון זה לא בתוספתא ולא בירושלמי ובא לחלק בין ר " ח ובין שבת וי " ט וחנוכה ופורים שאלו כולם נקראים י " ט וחוזר וראבי " ה נתן טעם ע " ז דאע " ג וכו' ולפי זה הא דכתב ב " י ז " ל וכתב בהגה " ת מרדכי נראה שאם לא הזכיר של חנוכה במוספין מחזירין אותו ונראה מדבריו שם דיש חולקין בדבר וכל דבריו על שיטת ראבי " ה דבסמוך דאילו לדידן מאי איריא מוספין אפי' ערבית ושחרית ומנחה נמי אין מחזירין עכ " ל אינו נכון דאינו ענין לשיטת ראבי " ה דודאי מודה ראבי " ה בתפלה דאין מחזירין אותו כדתני בתוספתא ולא שייך לומר הכא שויה עליה חובה דודאי כל אדם בעמדו להתפלל דעתו כתקנות רז " ל להזכיר לכתחלה ואם ישכח א " צ לחזור אלא דוקא בב " ה דאסיקנא בתלמודא דרשות היא ואפי' לכתחלה א " צ להזכיר קאמר ראבי " ה כיון דבדידיה תליא ובירך מתחלה ע " ד להזכיר שויה עליו חובה אבל ר " ש בן ר " ב בהגהת מרדכי דשבת בענין תפלה קאמר שאפי' בתפלה חוזר משום חנוכה בשבת במוספים דכיון דמשום שבת צריך לחזור ה " ה דחוזר משום חנוכה דיום הוא שנתחייב בד' תפלות ולא מפלגינן בינייהו במידי ולפי טעם זה ה " ה ערבית שחרית ומנחה בשבת שבחנוכה נמי חוזר והא דנקט מוספין לרבותא נקט הכי דאעפ " י שאם אין שבת אין מוסף כלל בחנוכה אפ " ה חייב לחזור ומכ " ש ערבית ושחרית ומנחה ולדעתו אפי' הזכיר של שבת אלא שלא הזכיר של חנוכה נמי צריך לחזור כמו בשבת ור " ח לגבי ברכת המזון שצריך לחזור משום ר " ח אפילו הזכיר של שבת דיום הוא שנתחייב בד' תפלות וכל התפלות שוות בדין זה חנוכה כמו שבת זו היא דעת ר " ש בן ר " ב בהגהת מרדכי ולא כמה שעלה על דעת ב " י ואין ספק דתקפה עליו משנתו בעיון זה . ולענין הלכה נראין דברי ראבי " ה נכונים מטעם שכתב דשויה עליה חובה ותו דלמנהגינו דלא קי " ל כמהר " ם בסעודת חנוכה דרשות הן אלא קי " ל די " ט הוא וסעודת מצוה היא ולא סגי בלא פת א " כ דינו לענין חזרה בב " ה כמו בשבת וי " ט אבל בתפלה א " צ לחזור וכר " ת ורוב גאונים דלא כר " ש ב " ר ברוך :
Orach Chayim.682.2.1 ור " ת היה חוזר וכו' ונראה דלשון חוזר ואינו חוזר בסתם משמע לר " ת דמיירי כשסיים התפלה ועקר רגליו אבל בעומד בתפלה ולא עקר רגליו אין זה נקרא חזרה אם נזכר שלא אמרו וחזר ואמרו ולפ " ז אם סיים מודים ולא אמר ע " ה חוזר לעבודה כדאמר בפ' א " ע טעה באחרונות חוזר לעבודה וכן כתב במרדכי ס " פ ת " ה שכך אמר ר " ת וכן מבואר בתו' לשם דר " ת חזר דוקא קודם שעקר רגליו אבל ממ " ש הרא " ש לשם יראה דלר " ת אפי' עקר רגליו חוזר דמפרש אין מחזירין אינו חייב לחזור ואם יצא חוזר וכמ " ש רבינו לעיל סוף סי' רצ " ד דלפי פי' זה אפי' עקר רגליו נמי יכול לחזור והוא סותר למ " ש רבי' כאן :
Orach Chayim.682.3.1 ומ " ש ואינו נראה לר " י וכו' פי' דר " י סובר דברכה לבטלה היא אם חוזר בדבר שאין מחזירין אותו ואצ " ל אם פתחו בברכה שלאחריה ולא ק' למה לא יחזור אותה ברכה בתור' נדבה דהא פשיטא כיון דעיקר התפלה הוא חובה אין לו להפסיק בברכת נדבה בין ברכות של חובה דהוי הפסק באמצע התפלה ומיהו דוקא בלא עקר רגליו אבל עקר רגליו יכול לחזור ולהתפלל בתורת נדבה ועיין בכל זה לעיל סי' רצ " ד ולענין הלכה נקטינן כר " י והרא " ש שבאו אחר ר " ת והחמירו שלא לחזור ועוד דספק ברכות להקל כמ " ש התוס' דעמא דבר כר " ת הילכך מיד שסיים אותה ברכה אינו חוזר ואם עקר רגליו יכול לחזור ולהתפלל בנדבה חוץ בתפלת מוסף שאינה באה בנדבה כדלעיל בסי' ק " ז מיהו בדברים המחזירים אותם אפי' אם סיים אותה ברכה אומרה במקום שנזכר כ " ז שלא פתח בברכה שלאחריה ולא הוי הפסק כיון שחייבוהו חכמים לחזור :
Orach Chayim.683.1.1 כל ח' ימי חנוכה גומרים ההלל טעמו דבכל יום ויום היה הנס מתחדש ועוד נאמרו בו טעמים עיין בבית יוסף :
Orach Chayim.684.1.1 וקורין בפ' נשא בנשיאים בפ' בני העיר כתב רש " י בחנוכה בנשיאים דהוי נמי חנוכת המזבח ורבינו כתב הא דמפרש בפסיקתא כדי ליתן טעם להתחלת ויהי ביום כלת משה שזהו לפי שביום כ " ה לכסלו נשלם מלאכת המשכן ע " כ מתחילין בו : ומ " ש וכן הסדר וכו' אבל מנהגינו עכשיו בסדר אחר כמפורש בדברי האחרונים נהרא נהרא ופשטיה והרשב " א בתשובה סימן תע " א כתב על זה ע " ש :
Orach Chayim.685.1.1 סדר הפרשיות וכו' בפ " ק דמגלה אסיקנא דהלכה כרשב " ג דבשנה מעוברת קורין הפרשיות באדר השני ולא בראשון וכתבו רבינו בסוף סימן תרפ " ח ובמקצת ספרי רבינו לשם נמצא טעות סופרים ע " ש . כתבו בתו' בפרק שני דמגילה כל התורה בכל לשון נאמרה פי' בקונטרס שניתנה לקרות בכל לשון שרוצה להקרות בס " ת וקשה שהרי קריאת התורה אינו מן התורה רק מדרבנן לבד מפ' זכור דהוי דאוריית' . ונראה דה " פ כל קריאה שבתורה כגון מצות חליצה ופ' עגלה ערופה ווידוי מעשר ובכורים וכל אלו השנויין פ' אלו נאמרין עכ " ל וכיוצא בזה כתבו התוס' בפ' היה קורא והוסיפו לשם פ' פרה אדומה דהוא נמי דאורייתא וצ " ע מנא להו הא בשלמא פ' זכור ודאי משמע פ " ב דמגלה דהוי דאורייתא מדאמר התם דהא דכתיב כתוב זאת זכרון בספר האי זכירה קריאה היא דכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה הרי לך דזכירה בפה לקריאה בס " ת קאמר וכ " כ הסמ " ק שזהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פ' זכור אבל פ' פרה שוה לפ' שקלים ופ' החדש ומה שתופסין התוס' בפשיטות דקריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן ועזרא הוא דתקון איכא לתמוה נמי דבפ' מרובה אמרו מרע " ה תיקן במדבר שיהו קורין בתורה אלא שבא עזרא ותקן תלתא ובירוש' נמי איתא משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות וי " ט ור " ח ובחש " מ שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ומביאו הרי " ף בפ' הקורא עומד השתא לפי זה ודאי כל קריאה בשבתות מן התורה כפירש " י אלא שלא היה סדר מיוחד לכל קריאה מלבד פ' זכור ובא עזרא ותיקן הסדר לכל הקריאות ואפי' לפי זה נראה דצריך ליזהר טפי בפ' זכור שהיא מצוה מיוחדת ומפורשת בתורה משא " כ שאר קריאות שאינה אלא בעל פה מפי משה רבינו ע " ה ועיין בתרומות הדשן סי' ק " ח . שנינו במס' סופרים בא' באדר משמיעין על השקלים ולמה בא' באדר שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן עתיד לשקול על ישראל לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו ק' שקלי ישראל קודמין לשקלי המן וצריכין ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה וצריכין להספיק מים ומזון לאחיהם עניים משום מתנות לאביונים ויש שמספיקין לחם ויין ויש שמספיקים לחם ודגים מ " מ לא יפחות מב' מתנות ואפי' חטים ופולין ע " כ : כתב מהרש " ל דממ " ש מהרא " י בת " ה סי' ק " ח דצריך טפי שישמע קריאת פ' זכור בצבור ממקרא מגלה יראה להדיא שאין הקטן עולה למפטיר בפ' זכור ואע " פ שהש " ץ קורא בתורה מה בכך בעינן בר חיובא לעלות והוא ג " כ קורא בתורה אלא שהש " ץ קורא בקול רם שלא לבייש וכו' ואף בפ' פרה ראוי להזהר מאחר שבאותן תוספות יראה שאף פ' פרה דאורייתא הוא וכמדומה שכך מצאתי בחידושי מרדכי עכ " ל ואינו נכון דבקטן היודע למי מברכין ודאי שרי אע " פ שהקטן קורא בקול רם דהא קטן עולה למנין ז' וקריאת ס " ת בכל שבת היא דאורייתא מוידבר משה את מועדי ה' כדאמרינן בירושלמי שהבאתי לעיל ואפי' בקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידעתי למה לא יצאו השומעין בקריאת הש " ץ פ' זכור מן הס " ת דמאי נפקא מינה בעולה לס " ת אם הוא גדול או קטן עיקר החיוב הוא שישמעו לקריאת התורה מהקורא מתוך ספר התורה :
Orach Chayim.686.1.1 גרסינן במגילת תענית את יום י " ד וכו' בספ " ב דתענית ואיתא התם אמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה כלומר דלא צריכנא למיכתב במגלת תענית לאסור לבני י " ד בי " ד ולבני ט " ו בט " ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים וגו' אלא לאסור של בני ט " ו בי " ד ושל בני י " ד בט " ו וא " כ הא דאמר בפ " ק דר " ה דאע " ג דבטלה מגלת תעני' בחנוכ' בפורים לא בטלה היינו לומר דבפורים לא בטל ואסור של זה בזה דאילו הן עצמן לאו ממגילת תענית נינהו . וא " כ לפניהם ולאחריהם נמי אסור וכו' לאו בניחותא קאמר אלא כלו' לא תימא כיון דלא בטלה א " כ ממילא לפניהם ולאחריהם נמי אסור כדתנן במסכת תענית דהא ליתא אלא אפ " ה נוהגין להתענות בי " ג משום דלא עדיף וכו' דהשתא כל לפניהם ולאחריהם מותר וכ " כ ה " ר ירוחם בפירו' והם מדברי הרא " ש ספ " ק דמגילה :
Orach Chayim.686.2.1 ומ " ש ועוד יש סמך וכו' כלומר דלמ " ש תחלה ולא עדיף וכו' מתיישב שאין איסור במה שנוהגין להתענות בי " ג ולפ " ז ודאי מפני הטורח או מצטער בעלמא יכול הוא שלא להתענות וכמ " ש בשבולי הלקט הביאו ב " י אבל יש עוד סמך וכו' דאלמא דתקנת חכמים היא אף קודם שבטלה מגלת תענית להתענות בי " ג ולא מנהג בעלמא שנהגו אחר שבטלה מגילת תענית ובסגנון זה הם דברי הרא " ש לשם ומיהו סמך זה אינו אלא לפר " ת בפי' זמן קהילה לכל היא וכן הסכים הרא " ש לפי' ר " ת דלא כפרש " י ומכל מקום אף לדידהו יש להקל למעוברות ומניקות ויולדות אחר ז' וכואבי עינים ויפרעו יום אחר כדקי " ל דבמקום חולה אפי' אין בו סכנה לא גזרו רבנן וכ " כ באגודה לפי פי' ר " ת ומשמע מדברי האגודה דלמאן דמפיק ליה תענית זה מדכתיב דברי הצומות וזעקתם אפי' מעוברות והדומין להם מחוייבין להתענות דד " ק כד " ת ולפ " ז תענית זה חמיר טפי מד' צומות דבזמן הזה דאין שמד ואין שלום דתלו ברצו ומקילין בם למעוברות כדלעיל בסימן תקנ " ד אבל כאן כתיב וכאשר קבלו על נפשם דברי צומות וזעקתם משמע דצום זה קבוע מד " ק וכ " נ דעת הרמב " ם בפ " ה מה " ת וכ " כ הר " ן בפ " ב דתענית משם הראב " ד דמפיק לה מדברי הצומות ונראה דזהו דעת ספר א " ח בשם הראב " ד לקרות המגילה מבע " י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא להתענות יותר מדאי דאלמא דאפילו האנושים והמעוברות חייבים להתענות ויש להקל בשבילם דאם לא היו חייבין להתענות שלא כדין עושים דמתענין ולא היה לנו להקל בקריאה מבע " י כדי בשבילם מיהו דעת שאר הפוסקים יראה דאין בתענית זה לכל היותר אלא תקנת חכמים ולאו דברי קבלה והכי נהוג להקל למעוברות ולמניקות וכיוצא בהם : והא דכתב רבינו דלפניהם ולאחריהם מותר להתענות לאו למידק מיניה דבהספד מיהא אסור וכה " ר אפרים שהביאו הרז " ה ספ " ק דמגילה וכן נמצא במקצת ספרי הרי " ף לשם הא ליתא דאילו ה " ר אפרים סובר דאפי' לפניהם ולאחריהם לא בטלה בחנוכה ובפורי' אבל רבינו דסבר דבטלה אין חלוק דאף לספוד נמי שרי ולא נקט להתענות אלא לפי שעיקר דעתו להחזיק המנהג שמתענין בי " ג ואה " נ דלספוד נמי שרי לפי שטתו ואפשר עוד כיון דאיכא ימים דמותר לספוד בהן ואסור להתענות כדתנן בפ " ב דתענית א " כ כשכתב רבינו דמותר להתענות לפניהם שמעי' במכ " ש דמותר לספוד בהן וכ " כ הרמב " ם פי " א דהלכות אבל דמותר לספוד בהן . ואיכא להקשות לדעת רבינו דאפילו לכתחלה יכולין לגזור תענית בלפניהם ולאחריהם כיון דבטלום וזה סותר מ " ש הרא " ש ע " ש הראב " ד בסתם דאין גוזרין תענית לכתחלה אע " פ שבטלום ואפשר דדוקא בעיקרן קאמר שאין גוזרין אבל בלפניהם מודה דיכולין לגזור ומה שצריך הראב " ד לישב מה שמתענין בי " ג אע " ג דהוה לפניהם היינו משום דס " ל דחנוכה ופורים לא בטלו כל עיקר ואפי' בלפניהם כמבואר מלשונו ע " ש אבל לרבינו והיא מסקנת הרא " ש ספ " ק דמגלה דעיקרן דחנוכה ופורים דוקא הוא דלא בטלו אבל לפניהם בטלו א " כ ממילא נמי יכולין לגזור תענית בהן . ולענין הלכה בפורים בלפניהם הכל מודים דמתענין ואצ " ל דמספידין אבל בלאחריו פליגי דלה " ר אפרים יום ט " ו בעצמו הוא יום שלאחר הפורים לבני עיירות ובו אסור אבל בי " ו שרי ולשאר גאונים יום י " ו הוא יום שלאחריו וכן נראה עיקר שהרי יום ט " ו גופיה י " ט הוא ממגלת תענית וכדאמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה וא " כ יום י " ו הוא יום שלאחריו לבני עיירו' אבל לבני כרכים אין איסור בי " ו דכיון דיום ט " ו לאו ממגלת תענית הוא אלא מד " ק שהוא כד " ת א " צ חזוק וכ " כ הרז " ה בטעם תענית יום י " ג לבני עיירות והעלה שיום י " ג אסור בתענית לבני כרכים ולא נהגו כמותו שהרי כל הגאונים כתבו שנהגו הכל להתענות בי " ג משמע מלשון הכל בין עיירות בין כרכים עוד כתב הרז " ה לפסק הלכה דבלאחריהם מותרין בין בהספד בין בתענית כר' יוחנן והוא דעת הר " ן בפ " ב דתענית ושלא כדברי ה " ר אפרים אבל בלפניהם פסקו הרז " ה והר " ן שאסור וראייתם ברורה מסוגיית התלמוד וכ " נ להורות לאסור בלפניו דחנוכה דאף הרא " ש ורבינו שכתבו דלא עדיף וכו' והכי מסתברא אינו אלא לתת טעם למנהג שמתענין בי " ג שלא נמצא בתלמוד וכיון דבמסקנא הסכימו לפי' ר " ת בזמן קהילה לכל היא דתקנת חכמים היא להתענות בי " ג אף קודם שבטלה מגלת תענית א " כ אין צורך להך סברא דלא עדיף וכו' והדברים כפשטן בתלמיד דלא בטלו כל עיקר אפי' בלפניהם אלא שהרז " ה סובר דבלפניו דחנוכה אעפ " י שאסור להתענות מותר בהספד ע " ש והכי נקטינן לאסור תענית בלפניו דחנוכה ומותר בהספד אבל בלאחריו הכל שרי ודלא כמ " ש בש " ע בחנוכה ופורים מותרים להתענו' לפניהם ולאחריהם ודו " ק :
Orach Chayim.686.3.1 וכשחל פורים ביום א' וכו' משמע דוקא הכא אין להתענות בערב שבת מפני שמרבים בסליחות הא לאו הכי שרי וכ " כ לעיל סי' רמ " ט ס " ג אבל לפי מ " ש ה' המגיד פ " ב מהלכות תענית משמע דטעמו הכא כיון דתענית זה נדחה מזמנו אין קובעין לו מע " ש מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה גם שלא יצום בהכנסת שבת דמקצת ע " ש כשבת והא דקי " ל בסוף בכל מערבין הלכה מתענה ומשלים היינו כשבא זמנו הקבוע לו בע " ש ולפי זה מי שרגיל להתענות בערב ר " ח אם חל ר " ח ביום א' אין להתענות ביום ו' אלא ביום ה' דכיון דנדחה מיום השבת שהוא זמנו אין קובעין לו מערב שבת וכ " כ מהרי " ו והכי נמי כתב המרדכי בתענית מי שנשבע להתענות בע " ש ה " ז כשבועת שוא דמקצת שבת כשבת וכ " כ ברוקח סי' ל " ו והא דאמרינן בעירובין הני בר בי רב דיתבי בתעניתא במעלי דשבתא איכא למימר דאה " נ דלאו שפיר עבדי אלא כיון שנהגו כך קמבעיא להו מהו לאשלומי וע " ל בסי' רמ " ט במ " ש לשם בס " ד :
Orach Chayim.687.1.1 אמר ריב " ל וכו' בפ' קמא דמגלה ואיכא למידק דכיון דכאן כתב דמצוה לקרותה בלילה ובסוף סי' תרפ " ח כתב דין חזרת קריאתה ביום לאיזה צורך הביא הך דריב " ל וי " ל לפי שבזמנו היו מזלזלין בקריאתה ביום ובלילה וכמ " ש בסמוך ע " כ הביא לשון התלמוד דהחיוב שוה ביום ובלילה ולכן צריך ליזהר שלא לבטל קריאתה בשום פעם ולומר כבר קראתיה בלילה או יאמר למחר אקרא אותה ביום :
Orach Chayim.687.2.1 ומ " ש שהרי אפי' כהנים וכו' שם משפחה ומשפחה למה לי אריב " ח להביא משפחת כהונה ולויה שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגלה . ומ " ש ואפי' ת " ת וכו' שם מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת " ת ובאין לשמוע מקרא מגלה ק " ו מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן ת " ת לא כ " ש ומסיק הא דעבודה חמור' מת " ת היינו ת " ת של יחיד כלומר שאינו ת " ת של כל ישראל ותימה על לשון רבינו שכתב אפי' כהנים וכו' אפי' ת " ת וכו' דהול " ל כו' אפי' ת " ת ואח " כ אפילו כהנים דהוי לא זו אף זו כיון דעבודה חמורה וי " ל דכיון דת " ת לא אתיא אלא בק " ו מעבודה לפיכך כתב תחלה ואפי' כהנים דילפינן לה מקרא משפחה ומשפחה ואח " כ ואפילו מת " ת דילפינן לה בק " ו מעבודה ולזה נתכוין רבינו לפרש בעצמו דבריו שמ " ש ואפי' מת " ת דלא נתכוין לומר ואפי' מת " ת ומכ " ש עבודה דהא עבודה חמורה אלא ה " ק ואפי' מת " ת וכ " ש שאר מצות ואכתי קשה למה האריך בלשונו וכתב וצריך כל אדם ליזהר וכו' הלכך צריך כל אדם ליזהר בה ולמה לא כתב הדינים בסתם כמ " ש הרמב " ם והסמ " ג ושאר הפוסקים ונראה דלפי שבדורותיו לא היו נזהרין לקרות המגלה בב " ה עם הצבור ביום ובלילה או מפני טרדת הכנת סעודת פורים שהיא מצוה ועוסק במצוה פטור מן המצוה או מפני אשתו וילדיו ובניו שקשה עליהם לבא לב " ה בפרט בלילה ולכן היו קורין המגילה בבתיהם בעשרה וכך היו נוהגין בזמנו של האור זרוע כדמוכח בהגהת אשיר " י בפרק קמא דמגלה ועל כן כתב רבינו וצריך ליזהר שלא לבטל קריאתה ר " ל קריאתה עם הצבור בבית הכנסת ולא יחוש למצות הכנת סעודת פורים או שאר מצות שהרי אפי' כהנים וכו' פי' אע " פ שהיו יכולין לעבוד עבודתם תחלה ואח " כ לקרות המגלה בעשרה ואפ " ה צריכין לבטל מעבודתן כדי לשמוע מ " מ בצבור ברוב עם משום דהוי טפי פרסומי ניסא וכמ " ש התוס' פ " ק דמגלה א " כ כל שכן שאר יחידים ואמר עוד ואפילו ת " ת וכו' כלומר ועוד יש להביא ראיה מת " ת ששקולה כנגד כל שאר מצות מבטלין משום מ " מ מכ " ש שאר מצות והלכך צריך כל אדם אפי' עסק במצוה רבה ליזהר בה ביום ובלילה לקרותה ברוב עם עם הצבור ולבוא עם אשתו וילדיו לב " ה וכ " כ הר " ן דההיא דמבטלין עבודה ושל בית רבי איירי אפי' היו יכולין לקרות בעשרה היו מבטלין העבודה ות " ת כדי לקרות עם הצבור משום ברוב עם וגומר ולקמן בסימן תר " צ הבאתי דבריו :
Orach Chayim.687.3.1 ואין לך דבר וכו' עד שהמוצא מת מצוה קוברו ואח " כ קורא כך הוא לשון הרמב " ם בפ " א מה' מגילה ומשמע מלשון זה דמיירי בדאיכא שהות לקרות לאחר הקבורה הא ליכא שהות קורא תחלה וכ " כ הרא " ם בביאוריו לסמ " ג ולפ " ז הא דכהנים מבטלין עבודתם לשמוע מקרא מגלה היינו נמי בדאיכא שהות להשלים העבודה דאי לאו הכי אין מבטלין העבודה דאורייתא משום מגילה דרבנן וכ " כ הר " ן וב " י ואין להקשות מת מצוה נמי דאורייתא היא מולאחותו לא ליבטול אפי' בדליכא שהות לקריאת מגילה דיש לומר הא פשיטא היא דיכול לקיים קבורת מת מצוה אחר קריאת מגילה עכ " פ דאף עפ " י שיהא שעה מועטת מעוכבת המצוה מ " מ לא תהא נידחית לגמרי וכיון דקריאת מגילה תהא נדחה לגמרי אם יהא עוסק בקבורה תחלה כיון דליכא שהות קורא תחלה שהרי עכשיו אתה יכול לקיים שניהם אבל בדאיכא שהות מת מצוה קודם משום כבוד הבריות שלא יהא מונת בבזיון אפי' זמן מועט אבל בעבודה ושאר מצות הדין בהפך דבאיכא שהות מגילה קודם כדדרשינן משפחה ומשפחה אבל בדליכא שהות עבודה קודמת כיון שהיא דאורייתא ומגילה דרבנן נדחה מפניה כיון דאי אפשר לקיים שניהם כל זה כתבנו לדעת הר " ן והרא " ם וכן פסק בש " ע אבל יש לפרש הא דכתב רבינו קוברו ואח " כ קורא דלאו דוקא בדאיכא שהות אלא אפילו בדליכא שהות לקריאת מגילה אחר הקבורה נמי קבורת מ " מ קודם דהכי משמע מסתמא דתלמודא דבכל גוונא דחי קבורת מ " מ למקרא מגילה שלא יהא מונח כלל בבזיון ואפי' זמן מועט ורבינו שאומר קוברו ואח " כ קורא רבותא קמ " ל דלא תימא כיון דאיכא שהות לקיים שניהם נקדים מקרא מגילה דמצותה להקדים משום פרסומא ניסא קמ " ל דלא אלא מת מצוה קודם וקוברו ואח " כ קורא וכן ראיתי כתוב בשם מהרש " ל ולענין הלכה צ " ע :
Orach Chayim.687.4.1 ומ " ש רבינו שהמוצא מת מצוה וכו' נקט לשון מוצא לאורויי דאיירי במ " מ שמצא בדרך שאין לו קוברין ומפני כבוד הבריות שלא יהא מוטל בבזיון בלי קבורה לפיכך קבורת מ " מ קדים אבל אם יש לו קוברין כגון בעיר אין המגילה נדחית והכי משמע להדיא מסוגיא דתלמודא וכ " כ בשלטי הגבורים :
Orach Chayim.688.1.1 מגילה נקראת בי " א וכו' משנה רפ " ק דמגיל' ופירש " י דהיינו מפני בני הכפרים שמתכנסים לעיירות למשפט ביום ב' וה' וצריכין שיקראו להם א' מבני העיר וכו' והתוס' בפ " ק דיבמות הקשו דא " כ הו " ל ב " ד א' בעיר א' פלג מורין כב " ש ופלג מורין כב " ה ואיכא משום לא תתגודדו ופי' בשם רבינו חיים כהן דלא כפירש " י אלא בעירם היו מתכנסים בב' וה' והיו קורין ולא בעיירות והרא " ש לשם פי' כפירש " י דהיו מתכנסין בעיירות אלא שבני הכפרים היו קורין לעצמן ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא היו מתקבצין יחד אלא בעיירות וא " כ הו " ל כשני בתי דינין בעיר אחת ועוד תירץ שאפי' היה קורא להן בן עיר בעיירות ליכא משום לא תתגודדו וכו' וכדכתב גם הר " ן בפ " ק דמגלה עיין עליהן ועיין עוד בסמ " ג הלכות מגלה ורבינו לא הזכיר מזה כלום כיון דהאידנא אינה נקראת אלא בי " ד וליכא קושיא כלל : כתב ב " י איכא למידק למה חלקו מצוה זו לימים חלוקים וקבעו יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים משא " כ בשאר מצות ותירץ הר " ן שמפני וכו' וק " ל על דבריו מדאמרי' וכו' ואילו לדברי הר " ן אם לא היו בני שושן קורין בט " ו גם המוקפין לא היו קורין בט " ו וכו' וסוף דבריו דלא כפי' הר " ן דקבעו ט " ו למוקפין להדמות לשושן ואי לאו טעמא דשאני שושן הואיל ונעשה בה נס היו אנשי שושן קורין בי " ד ומוקפין בט " ו ותימה דלפי זה הדרא קשיא לדוכתא למה חילקו מצוה זו לימים חלוקים משא " כ בשאר מצות דכדי לעשות זכר לא " י בנס אינו מספיק לשיעשוה בימים חלוקים שהרי בשאר מצות לא חשו לזה כלל לכך ודאי העיקר כדכתב הר " ן שמפני שההנחה מאויביהם היו בימים חלוקים והוצרכו לחלק בין פרזים שאינן מוקפים ובין כרכים המוקפין בחרו יותר לתלות הדבר בימות יהושע כדי לחלוק כבוד לא " י וסמכום על היקש דפרזי פרזי והמקשה שהקשה ואמר אלא שושן דעבדא כמאן עבדא הכי קאמר דמאחר דשושן דעבדא בט " ו ליכא למימר דמכח הך ג " ש אתיא לה א " כ ה " ה שאר המוקפין ליכא למילף מהך ג " ש כיון דעיקרא דשאר מוקפין בט " ו אינן אלא כדי לדמותן לשושן ומשני רבא שאני שושן וכו' כלומר לעולם הך ג " ש ילפותא גמורה הוי לשאר מוקפין ואעפ " י דלא שייכא הך ג " ש לגבי שושן לית לן בה דכיון דבשושן ע " כ בט " ו הוא כיון דנעשה בה הנס הוה ליה עדיף טפי מג " ש ושפיר נוכל ללמוד שאר מוקפין בהך ג " ש אע " ג דלא שייכא בשושן גופיה כנ " ל :
Orach Chayim.688.2.1 ומ " ש וכן הכפרים הסמוכים להם וכו' בפ " ק אריב " ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה א " ר ירמיה כמחמתן לטבריא מיל וכ " כ הרי " ף גם הרמב " ם כתב כלשון הזה ומשמע דלעולם שיעורו עד מיל אבל יותר על מיל אין קורין בט " ו אלא בי " ד בין נראה ובין אינו נראה וכ " כ הר " ן בפירוש וכבר תמה הרב המגיד על זה ואמר דאם כן נראה עמו למה הוזכר אלא האי עד כמה הכי קאמר עד כמה חשיב ליה סמוך וכן פי' רש " י ז " ל אבל בנראה עמו אפילו ביותר ממיל נדון ככרך אבל לפע " ד יראה דיש ליישב הקושיא שהקשה הרב המגיד אדברי הרי " ף והרמב " ם והוא דודאי האי עד כמה אכולה מילתא קא מהדר דבין נראה ובין אינו נראה אינו קורא בחמשה עשר אלא כשהוא עד מיל אבל יותר ממיל אינו קורא בחמשה עשר ולא קשיא כלל למה הוזכר נראה עמו דאיכא למימר להכי תני ליה כי היכי דלא תימא דוקא בסמוך ואינו נראה שיעורו עד מיל אבל בנראה עמו אפי' ביותר ממיל להכי תני וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו לאורויי לן דבנראה עמו דינו שוה לסמוך לו ודוקא עד מיל אין טפי לא וה " ק כרך וכל הסמוך לו ואינו נראה וכן כל הנראה עמו דינם שוה דנידון ככרך ועד מיל קשה דבסוגיא קאמר תנא סמוך אע " פ שאינו נראה נראה אע " פ שאינו סמוך הרי מבואר דבנראה לא בעינן סמוך ודוחק לפרש דהרי " ף והרמב " ם סוברים דהברייתא פליגא אדריב " ל ופסקו כריב " ל דהא פשטא דברייתא משמע אינה אלא לפרש ועוד שהרי הרא " ש הביא ברייתא זו בפסקיו וכן רבי' כתב בלשונה ואפי' הכי משמע מדבריו דאפילו בנראה עד מיל אין טפי לא ואפשר לומר דברייתא דתנא נראה אעפ " י שאינו סמוך כדי נקטה ולאו דוקא דעיקרה אינה אלא לפרש דלא בעינן סמוך ונראה אלא אפי' סמוך ואינו נראה אבל סמוך מיהא בעינן אפי' נראה וברייתא לא דייקא בסיפא ואגב דנקט ברישא סמוך אף על פי שאינו נראה נקט בסיפא נראה אף על פי שאינו סמוך וכהאי גוונא איכא טובא בתלמודא ולפי דהברייתא לא דייקא בסיפא לכך דקדקו הרי " ף והרמב " ם והשמיטוה מלשונם . ועוד נראה לי לפי לשון רבינו דסבירא ליה לפרש דעד כמה אנראה ואינו סמוך קאי ואמר עד מיל טפי לא אבל בסמוך ואינו נראה צריך שיהא סמוך תוך מיל ומשום הכי אמר רבינו ובלבד שלא יהו רחוקים יותר ממיל דמשמע דאנראה עמה אפי' הם רחוקים קאי ואמר ובלבד שלא יהו רחוקים יותר ממיל דאילו הוה קאי אסמוכים הו " ל למימר ובלבד שיהו סמוכים עד מיל אלא ודאי דאנראה קאי ואמר שלא יהו רחוקים יותר ממיל אבל מיל גופיה שפיר דמי אבל בסמוך ואינו נראה צריך שיהו סמוכין תוך מיל אבל מיל גופיה אין קורין בחמשה עשר ובספר צידה לדרך כתב בהדיא בזה הלשון וכן כפרים הסמוכים לה אפי' אינן נראין או שנראין עמה אפי' הם רחוקים והוא שלא יהו יותר רחוקים ממיל עכ " ל ועוד נראה לומר דסמוך לא מיקרי אלא סמוך לעיר ממש וכן מבואר במשנה פרק המביא איזהו קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר " י ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפי' בתוך תחום השבת ופי' רש " י סמוך לעיר ממש והר " ן בשם הרשב " א כתב לשם דתוך עיבורה הוי סמוך ולפ " ז נמי עד כמה אנראה ואינו סמוך קאי וכן עיקר וכן בפרק אין צדין דמסיק הא בגנה הסמוכה הא בגנה שאינה סמוכה פירשו בו דבתוך עיבורה הוי סמוך ונראה דטעמו מאחר דקי " ל דשיעור מיל הוה לבד עיבורה של עיר א " כ כל היכא דקאמר סמוך תוך עיבורה קאמר כך נראה לי וכבר האריך בזה הב " י : ואפילו הכרך אינה מוקפת חומה עתה וכו' שם ברייתא אשר לא חומה אעפ " י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן פירוש מדכתיב לא באל " ף :
Orach Chayim.688.3.1 וכיון שהיתה מוקף אפילו אין בו עשרה בטלנים וכו' שם אריב " ל כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר והכריחו שם התוספות והרא " ש דלא איירי ריב " ל בכרך המוקף מימות יהושע אלא בעיירות גדולות קאמר שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר ונקראת ביום הכניסה ולא קשיא למה לא כתב רבינו אותו הדין דאיכא למימר כיון דהאידנא כל כפר בעולם קורין בארבעה עשר כמ " ש בתחלת סימן זה א " כ לא נפקא לן מידי בהאי דינא אבל הרמב " ם ז " ל כתבו כי כותב כל דין ודין אעפ " י שאינו נוהג עכשיו :
Orach Chayim.688.4.1 ואין קרוי מוקף אלא א " כ הוקף חומה תחלה שם מימרא דריב " ל מ " ט דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה ופי' הר " ן דמושב נקוד פתח והוא סמוך ומשמעו בית מושב של עיר החומה ומשמע שהחומה היתה תחלה עכ " ל ואפשר לומר דמושב קרא יתירא לגמרי הוא דהו " ל למיכתב בית עיר חומה שפירושו בית בתוך עיר המוקפת חומה וכתב בית מושב משמעו דנתיישבה העיר בתוך החומה והיינו שהוקף החומה תחלה ולבסוף ישב נ " ל ואעפ " י דמקרא זה לענין בתי ערי חומה כתיב ילפינן מקרא מגלה מבתי ערי חומה כ " כ התוספות והרא " ש ודלא כפירוש רש " י :
Orach Chayim.688.5.1 כרך שהוא ספק וכו' בפ " ק דמגילה חזקיה קרי בטבריה בי " ד ובט " ו מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון וכו' והרי " ף והרא " ש השמיטו דין זה אבל הרמב " ם כתבו בפ " א ואחריו נמשך רבינו ועיין בדברי הב " י נתבאר שורש שני הסברות ולענין ברכה כתב אחי ה " ר יחיאל מסתברא שיקראו בלא ברכה בב' הימים וכו' כתב מהר " ש לוריא וז " ל ותימה ולמה אין מברכין עליה בב' הימים כשאר ספיקא דיומא בי " ט לענין ברכה ודוחק לומר ולחלק בין י " ט דאורייתא למקרא מגלה דרבנן בשלמא בלא ספק הוקף איכא להקשות אמאי לא נקראת המגילה בארבע עשר ובחמשה עשר משום ספיקא דיומא כשופר ולולב דכבר תירץ המרדכי משום דכתיב ולא יעבור מאחר שאנן בקיאין בקביעא דירחא אבל בספק ממש לא שייך לומר ולא יעבור דשמא היום עיקר זמנה ולמה לנו למיחש לספק ברכה לבטלה יותר מספיקא דיומא לענין י " ט ויש לחלק דהתם קדושת היום גורם לחייבו אף בברכה מכח ספיקא שאם לא תנהוג בו קדושת היום אף לענין ברכה א " כ אתה עושה חול ועוד קדושת המועדות תלוי בב " ד והם כך קבלו עליהם וק " ל עכ " ל :
Orach Chayim.688.6.1 בין עיר שהלך לכרך כו' בפ " ב דמגילה משנה וגמרא ועל פי פירושו של הרא " ש שלא כפירש " י וכבר האריך בו הב " י ומבואר בדברי הרא " ש דבן כרך אינו נחשב כבני העיר אא " כ שהיה דעתו לעמוד שם ליל י " ד ומקצת יום י " ד שהוא זמן קריאתן של בני העיר אבל אם לא היה דעתו לעמוד שם מקצת יום י " ד אף על פי שהיה דעתו לעמוד שם בליל י " ד קורא כבני מקומו ורבינו לא הזכיר זה בביאור בדין בן כרך אלא בדין בן עיר ואפשר מאחר שכתב תחלה דרך כלל אם כשהלך היה דעתו לשוב לביתו בליל י " ד קודם שיאור היום כו' אכולה מתניתין שוב לא חש לבאר בפרט והדבר פשוט דמ " ש אם כשהלך היה דעתו לשוב לביתו בליל י " ד קודם שיאור היום היינו לומר שדעתו לעקור רגליו מן העיר קודם שיאיר היום אף עפ " י שלא ישוב לביתו כל יום י " ד דעיקר הדין תלוי במה שאינו עומד בעיר עד שיאור היום :
Orach Chayim.688.7.1 פורים שחל להיות בשבת וכו' כתב הב " י בשם הירושל' שהסעודה עושין באחד בשבת שהוא יום י " ו וכן פסק בש " ע אבל ה " ר לוי חביב בתשובתו האריך בראיות שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעשה בירושלים וגם המשלוח מנות זמנם הכי כי המנות הם מהסעודה וכתב שם עוד שהקריאה בתורה ויבא עמלק הוא בשבת ומפטירין פקדתי ואע " ג שמפטירין בה בשבת הקודם בפרשת זכור אין חשש בזה כלל וע " ש בסימן ל " ב :
Orach Chayim.688.8.1 שדרו ממתיבתא כו' טעם סברות אלו נתבאר בספר בית יוסף ע " ש :
Orach Chayim.688.9.1 וקורין אותו בלילה וכו' מימרא דריב " ל בפ " ק ומפיק לה מדכתיב במזמור למנצח על אילת השחר שדרשוהו רז " ל על אסתר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי וקריאת המגילה זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה :
Orach Chayim.688.10.1 קראוה באדר ראשון כו' משנה פ " ק ויש נוסחאות מוטעות בספרי רבינו שכתוב בה דהפרשיות שעשו באדר הראשון אין צריך לחזור לעשותן בשני וכן היתה הנוסחאות לפני הב " י ומפני זה כתב שפסק זה הוא מהסוגיא שאמרה הא לענין סדר הפרשיות זה וזה שוין כלומר שאין צריך לחזור ולעשותן בשני ואין פסק זה אמת דהא אסיקנא בגמרא א " ר יוחנן הלכה כר' שמעון ב " ג שאמר משום ר' יוסי ומבואר בסוגיא דרשב " ג ס " ל דצריך לחזור ולעשותן בשני וכ " כ הר " ן והסמ " ג אלא כך היה הנוסחא האמיתית בספרי רבינו וכן הפרשיות שעשו באדר הא' צריך לחזור ולעשותן בשני שזה עולה כפי המסקנא . שוב ראיתי בסוף ספר בדק הבית להב " י שכתב באורך והגיה הטעות שכתב בספרו ב " י ע " ש וז " ל הרא " ש קראו את המגלה באדר הא' ונתעברה השנה קורין אותה באדר הב' אין בין אדר הא' לאדר הב' אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים נראה לומר דסיפא ארישא קיימא היכא דקראו המגילה בי " ד ונתעברה השנה אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מ " מ ומתנות לאביונים דאעפ " י דעשאוה בראשון צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאוה בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן בשני דאילו נתעברה השנה קודם אדר הראשון אז הוי אדר כמו שבט ואהא קאמר תלמודא הא לענין פרשיות זה וזה שוין כלומר שאם קראו באדר הראשון כל הד' פרשיות ושוב ראו שיש צורך לעבר השנה א " צ לחזור ולעשותן בשני אבל לא מיסתבר כלל שבכל השנים המעוברות יקראו הפרשיות בב' אדרים ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה פירוש אם קראו המגלה בי " ד ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ובתענית אבל בשאר שנה מעוברת נ " ל שמותר בהספד ובתענית כנ " ל לפרש השטה ומוקמינא מתניתין כרשב " ג וה " ק אין בין י " ד של אדר הראשוי לי " ד של אדר השני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים הא להספד ותענית שניהם שוין וכן הלכה עכ " ל הרא " ש והנה הרואה דברים אלו ישפוט בתחלה הדעת שהרא " ש פוסק שהפרשיות אין צריך לחזור ולעשותן בשני כמו שכתב בפירוש אולי מכאן בא הטעות בספרי רבינו לגרוס שם שאין צריך לחזור ולעשותן בשני והא ודאי ליתא כדפרישית ואף דברי הרא " ש ישרים וברורים למוצאי דעת שזה שכתב הרא " ש ואהא קאמר תלמודא הא לענין פרשיות זה וזה שוין כלומר שא " צ לחזור ולעשותן בשני לא כתב כן ע " פ המסקנא אלא כל כונתו לאוכוחי מינה לפרש השטה כולה להיכא שקראוה באדר הראשון דאהא קאמר תלמודא בתחלת הסוגיא הא לענין פרשיות זה וזה שוין שאילו היינו מפרשין הסוגיא בכל השנים המעוברות ואם כן בעל כרחך היינו צריכין לפרש מאי דקאמר הא לענין פרשיות זה וזה שוין שיקראו הפרשיות בב' אדרים וזה ודאי אין סברא כלל וממילא נמי מאי דקתני בברייתא ושוין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה פירושו נמי בכה " ג היכא דקראו בי " ד ובו ביום וכו' אבל בשאר שנים מעוברות נראה שמותר בהספד ובתענית באדר הא' כי היכי שאין קורין בו הפרשיות וכן כל שאר דברים אינו נוהג בו דהו " ל אז אדר הראשון כמו שבט כל זה כתב לפרש השיטה ואח " כ כתב המסקנא דמוקמי מתניתין כרשב " ג וה " ק אין בין י " ד וכו' אבל בסדר הפרשיות דלא שייכי לי " ד לא איירי מתניתין כלל ואה " נ דאי עשאום באדר ראשון צריך לחזור ולעשותן בשני כרשב " ג אלא דלא איירי בהכי וכך הלכה כדפסק ר' יוחנן זו היא דעת הרא " ש וכל מה שכתב תחלה לפרש השיטה אינו אלא לומר דסיפא ארישא קיימא וממילא לפי המסקנא נמי בשאר שנים מעוברות אינו אסור בהספד ובתענית באדר הא' ואצ " ל לענין הפרשיות וכל זה ברור למוצאי דעת :
Orach Chayim.689.1.1 הכל חייבין וכו' תוספתא הכל חייבין בקריאת מגילה כהנים לוים וישראלים ועבדים משוחררים חללים נתינים ממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו ב " ח אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ואינן מוציאין את הרבים י " ח א " ר יהודה קטן הייתי וקריתיה לפני ר' טרפון בלוד וקלסני כו' ובריש ערכין פריך הכל חייבין במ " מ כהנים לוים וישראלים פשיטא לא צריכא לבטל מעבודתם וכו' ומאי דצריך למינקט עבדים משוחררים וכל הני נראה בעיני דמדכתיב משפחה ומשפחה ולמדינן מיניה להביא משפחות כהונה ולויה סד " א דוקא אותן משפחות שכשרין ומיוחסין המשיאין לכהונה אותן מוציאין הרבים ידי חובתן אבל עבדים משוחררים וחללים דפסולין לכהונה ונתינים ודכוותייהו דפסולין אף לקהל סד " א דלא קמ " ל דכולן מוציאין את הרבים י " ח :
Orach Chayim.689.2.1 ונשים נמי חייבין בקריאתם בריש ערכין הכל חייבין במקרא מגלה והכל כשרין לקרות את המגלה לאתויי מאי לאתויי נשים ופי' רש " י כשרות לקרותה ולהוציא זכרים י " ח והתוס' כתבו שם דבה " ג לא פסק כן ומביא ראייה מן התוספתא ולדידיה צריך לפרש מאי דאמרו בערכין דנשים כשרות להוציא אחרים י " ח היינו נשים כמותן אבל אנשים לא וכ " כ הרא " ש בפ " ק דמגילה ולדעת רש " י צריך לומר דסיפא דתוספתא משבשתא היא ואיכא למידק למה כתב רבינו עבדים בסתם ובתוספתא תני עבדים משוחררים וכן ברמב " ם ובסמ " ג נקטו עבדים משוחררים ואפשר שכיון שרבינו כתב אח " כ מחלוקת הגאונים בנשים אם מוציאות לאנשים לפיכך סתם דבריו בעבדים דהשתא לפירש " י נשים מוציאות לאנשים וה " ה עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות ולבה " ג דנשים אינן מוציאות לאנשים וה " ה עבדים נמי לא אא " כ עבדים משוחררים ודעת הסמ' " ג נשים אין מוציאות לאנשים כמבואר בדבריו לפיכך כ' עבדים משוחררים אבל ברמב " ם צריך עיון דכיון דמשמע מדבריו דנשים מוציאין לאנשים וכמו שפירש ה' המגיד א " כ מ " ש עבדים שאינן משוחררים דלא ואפשר דכיון דבקריאת התורה בעינן עשרה משוחררים משום ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה כדאיתא פ' ב' דמגילה ה " ה נמי בקריאת המגילה דמיא בהא לקריאת התורה ואף על פי שהקילו במגילה יותר מבתורה לענין אשה שמוציאה לאיש במגיל' מה שאין כן בתורה שאני התם דכיון דאפי' בקריאת התורה היתה אשה עולה למנין אלא שאמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור כדתניא התם הלכך במגלה לא חשו לכך מאחר שאף הם היו באותו הנס אבל עבדים שאינן משוחררים שאינן כלל מישראל אינן כשרין לקרות כנ " ל ליישב דעת הרמב " ם והעומדים בשטתו . והא פשיטא דלדברי הכל עבדים עצמן אף על פי שאינן משוחרים חייבין לקרותה :
Orach Chayim.689.3.1 וב " ה כתב מסתברא וכו' נראה מבואר דב " ה סובר כרש " י דנשים מוציאות לאנשים אלא שהחמיר בצירוף ונראה דס " ל לב " ה כהראב " ד שהביא רבינו לעיל בסי' קפ " ו דנשים מוציאות לאנשים בברכת המזון ואפי' הכי קי " ל דמזמנות לעצמן ואינן מצטרפים עם האנשים בזימון דהיינו בשני אנשים ואשה אחת ומשכחת לה דאשה מוציאה לאנשים בב " ה היכא דאיכא ג' אנשים ואשה אחת דהאנשים מצטרפים לזימון והאשה יכולה להוציא לאנשים בברכת המזון דעיקר קפידא בצירוף משום פריצותא וה " נ בקריאת המגלה אף על פי דאשה מוציאה לאנשים אפי' הכי אינן מצטרפין לעשרה לכתחלה משום פריצותא אלא בעינן עשרה אנשים בלא נשים והר " ן ז " ל השיג על דברי ב " ה ואמר דשאני התם שאינה מוציאה לאנשים בברכתם וכו' ונראה שהוא סובר עיקר כאינך גאונים דאשה אינה מוציאה לאנשים בברכת המזון ואין זה השגה כיון דיש דעות שמוציאין לאנשים כדפרי' :
Orach Chayim.689.4.1 אנדרוגינוס מוציא מינו ולא את שאינו מינו בתוספתא הנזכר והיינו דסבירא ליה דבריה בפני עצמו הוא עיין במ " ש לעיל בסי' תקפ " ט בהלכות שופר :
Orach Chayim.689.5.1 וטומטום וכו' איכא למידק לפירש " י דנשים מוציאות לאנשים א " כ טומטום אמאי לא והסמ " ג הוכיח מכאן דנשים אינן מוציאות לאנשים ונראה לי דלפירש " י האי תוספתא דלאו כהלכתא ואה " נ דטומטום מוציא אפי' לזכרים דבעל כרחך צריך לומר לפירוש רש " י דסיפא דתוספתא דתני דנשים פטורות דלאו כהלכתא כמו שכתבתי למעלה ורבי' לפי שתופס לחומרא בפלוגתא דרבואתא לכך כתב התוספתא דטומטום אינו מוציא אפי' מינו ומהאי טעמא נמי מי שחציו עבד וחציו בן חורין אפי' מינו אינו מוציא דכיון דיש בו צד עבדות שהוא כדין נשים אינו מוציא לצד חירות של אחרים ומכל מקום לעצמו הוא מוציא מאחר שצד עבדות שבו מחוייב בקריאת מגלה ואינו דומה לשופר שצד עבדות שבו פטור לגמרי הילכך אפילו לעצמו אינו מוציא ודו " ק :
Orach Chayim.689.6.1 חש " ו אפילו הגיע לחינוך וכו' בסוף פרק שני דמגלה תנן הכל כשרים לקרות המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן ור " י מכשיר בקטן ואיכא תרי אוקימתי בגמרא לאוקימתא קמייתא מתניתין ר' יוסי היא דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו לא יצא והלכך חרש הקורא את המגלה כיון שלא השמיע לאזנו לאו בר חיובא הוא ואינו מוציא אחרים ידי חובתן כדין שוטה וקטן ואוקימתא בתרייתא למסקנא דגמרא דקאמר השתא דאתית להכי אפילו תימא ר' יהודא וכו' מתני' כולה ר " י היא דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא וחסורי מחסרא והכי קתני הכל כשרים לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה מוציא אחרים ידי חובתן שר' יהודה מכשיר בקטן ולפי זה חרש שוטה וקטן לאו חד דינא אית להו דחרש לכתחלה לא אבל דיעבד שפיר דמי דסבירא ליה לא השמיע לאזנו יצא אבל שוטה וקטן אפילו דיעבד לא יצא והתוספות פי' דלאוקימתא קמייתא הא דסבירא ליה לת " ק דקטן אפי' דיעבד לא היינו אפי' הגיע לחינוך דמדר " י דמכשיר בקטן אפילו לכתחלה דמיירי בהגיע לחינוך נשמע לת " ק דאפילו בהגיע לחינוך לא ע " ש והנה מ " ש רבינו וב " ה פסק כותיה נראה טעמו דסבירא ליה דאוקימתא דברייתא עיקר דהיא מסקנא דתלמודא וכולה ר' יהודה היא וליכא מאן דפליג עליה במתניתין אבל הרא " ש שהביא המשנה כצורתה נראה ממנו דסבירא ליה כאוקימתא קמייתא שפסק כתנא קמא דהוא סתם ואף על פי שאחריו מחלוקת ורבי יהודא אין זה סתם ואחר כך מחלוקת אלא האי סתם חשיב כרבים לגבי יחיד כמו שפירשו התוספות בריש ביצה ובפרק החולץ ( יבמות דף מ " ד ) בד " ה ודילמא אלא שקשה לפי זה חרש אפילו דיעבד לא וכרבי יוסי וזה הפך המסקנא דפרק היה קורא הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ואפשר לומר דאע " ג דמתניתין ר' יוסי היא ואנן לא קי " ל כר' יוסי בהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו מ " מ במגילה בחרש הקורא קיי " ל כר' יוסי ובכה " ג אית לן למימר נראין דברי ר " י בקורא את שמע וסתם לן כוותיה ונראין דברי ר' יוסי בחרש הקורא במגלה וסתם לן כותיה והיינו טעמא דהקורא שמע אע " ג דלא השמיע לאזנו מ " מ בר חיובא הוא כיון שהיה אפשר לו להשמיע לאזנו אם היה רוצה אבל חרש הקורא המגלה כיון דלאו בר שמיעה הוא כל עיקר לאו בר חיובא הוא ואינו מוציא אחרים ידי חובתו ולפ " ז מי שאינו חרש וסותם את אזניו אע " ג דאינו שומע מוציא אחרים י " ח כיון דבר חיובא הוא וז " ל הרמב " ם א' הקורא וא' השומע מן הקורא יצא י " ח והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא עכ " ל הנה דתלי ליה האי דינא במאי שאינו בר חיובא וכדפי' וכה " ג קי " ל לענין הגדת עדות מפי כתבם דשאני אלם שאינו ראוי להגיד כדכתבו התוס' בשם ר " ת בפ' ד' אחין כל זה יראה לדעת הרא " ש כפי מה שהביא רבינו שדעתו לפסוק כת " ק וכדעת בה " ג והרמב " ם אכן דעת הרי " ף ז " ל אינו כן שאע " פ שגם הוא הביא המשנה כצורתה מ " מ בפרק היה קורא הביא מחלוקת ר " י ור' יהודא בק " ש בלא השמיע לאזנו ואח " כ הביא דברי רב יוסף מחלוקת בק " ש אבל בשאר מצות ד " ה יצא דתניא לא יברך אדם ברהמ " ז בלבו ואם בירך יצא דהשתא מאחר דקיי " ל כרב יוסף בע " כ אית לן למימר דמתני' דהכל כשרים לקרות את המגלה חוץ מחש " ו פירושא דהא כדאיתא והא כדאיתא חרש לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי שוטה וקטן דיעבד נמי לא והכי מוכחת הסוגיא התם דלרב יוסף בק " ש בלחוד הוא דפליג ר' יוסי ואמר דלא יצא אפילו בדיעבד אבל כל שאר המצות לפחות בדיעבד יצא וכך פי' בעל המאור לדעת הרי " ף ז " ל והרמב " ם ז " ל לא חלק עליו ע " ש פרק היה קורא ובזה מתיישב מה שהביא הרי " ף דברי רב יוסף דלכאורה כיון דהלכתא כר' יהודה דאפי' בק " ש יצא א " כ לא היה צריך להביא דברי רב יוסף כמו שהקשה ה " ר יונה לשם אבל למאי שכתבתי אתי שפיר דמדהביא דרב יוסף שמעינן פירושא דמתניתין דהכל כשרין לקרות את המגילה שהביא הרב ז " ל בהלכותיו בצורתה פ " ב דמגילה ולפי דעת הרי " ף מתניתין לאו כולה כרבי יהודה היא דמאי דדחיק תלמודא לאוקמי מתניתין כולה כר' יהודה וחסורי מחסרא הוא היינו משום דקיי " ל כר' יהודא בק " ש ולא השמיע לאזנו יצא הילכך דחקינן לאוקומא סתמא דמתניתין אליבא דהילכתא כדכתבו התוס' בפרק היה קורא ובפ " ב דמגילה וכיון דלרב יוסף בשאר מצות ד " ה דיצא א " כ סתמא דמתני' בחרש הקורא המגלה דלכתחלה לא אבל דיעבד יצא ד " ה היא ולא פליגי אלא בקטן ובהגיע לחינוך ורבי יהודה מכשיר בקטן ולית הילכתא כוותיה וכך פסק בעל המאור בפרק היה קורא והב " י נמי הביא ספר אורחות חיים שכתב בשם הרמב " ם דוקא שוטה וקטן הוא דאינו מוציא אחרים י " ח וכן יראה עיקר ואפשר דאף דעת הרא " ש כך היא והילכך נקטינן דחרש מוציא אחרים י " ח דיעבד וקטן אפי' הגיע לחנוך אינו מוציא אפי' דיעבד נ " ל :
Orach Chayim.690.1.1 הקורא את המגילה עומד או יושב יצא ר " פ הקורא עומד . ומ " ט משמע בדיעבד וכו' פי' דביושב דיעבד אין לכתחילה לא ומאי דקתני נמי הקורא דמשמע דיעבד משום יושב נקט הכי וה " ק הקורא את המגילה יוצא בדיעבד כשיושב כמו בעומד אבל עומד ודאי אפי' לכתחילה דאי אפשר בלי עומד או יושב ומ " מ קשה ל " ל לתנא למיתני עומד ויושב כיון דדין עומד אינו כדין יושב ונראה דתני הכי למידק מיניה דבמגילה דוקא הוה דינא הכי משא " כ בתורה דעומד דוקא וכדתניא משא " כ בתורה מנה " מ א " ר אבהו דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי אבל יושב אפי' דיעבד לא וצריך לחזור ולקרות מעומד נ " ל . ומ " ש ובירושלמי קאמר דאפי' לכתחילה כ " כ הרב המגיד וכ " פ הר " ן וכן ודאי עיקר :
Orach Chayim.690.2.1 ומ " ש והרמב " ם כתב אבל לא יקרא לכתחילה יושב בצבור כו' פירוש דגם הוא סובר דאפי' לכתחילה קורא יושב אלא שסובר דבצבור לכתחלה הוא דאינו קורא יושב מפני כבוד הצבור וטעמו דלכל מילי דחיישינן לכבוד צבור בקריאת התורה ה " ה במגילה דהא טעם שניהם אחד ולפ " ז יראה דאע " פ דלדעת הרמב " ם נשים מוציאות לאנשים במקרא מגילה ואפ " ה בצבור לכתחילה לא תקרא אשה מפני כבוד הציבור כמו בקריאת התורה :
Orach Chayim.690.3.1 ומ " ש ואפי' שנים משנה שם . ומ " ש ואפי' י' ברייתא שם ומסיים בברייתא מ " ש כיון דחביבא יהבי דעתייהו ושמעי וצריך לפרש דודאי אפשר לתרי קלי דמשתמעי בכ " מ אלא שאין השומעין מכוונין לקול שני הקוראים מפני עירוב ב' הקולות אבל מגילה מגו דחביבה להו יהבי דעתייהו למשמע דהא אפשר הוא אבל אי אפשר לפרש דא " א לתרי קלי דמשתמעי דא " כ במגילה נמי אמאי יצאו וכן פי' הרא " ם ובדרך זה הם דברי הגהת אשיר " י בפרק ראוהו ב " ד לענין שופר ועי' במ " ש למעלה בסי' תקפ " ט :
Orach Chayim.690.4.1 ומ " ש וצריך לקרותה כולה בפ " ה דמגילה תנן מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה י " ח ר " מ אומר כולה ר " י אומר מאיש יהודי ובגמרא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ " ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה :
Orach Chayim.690.5.1 ומ " ש ומתוך הכתב וכו' משנה שם קראה על פה לא יצא :
Orach Chayim.690.6.1 ומ " ש ודוקא לכתחלה וכו' ת " ר השמיט בה הסופר אותיות או פסוקי' וקראן הקורא כמתרגם יצא . מיתיבי היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ל " ק הא בכולה הא במקצתה והדבר פשוט דמקצתה דכשרה היינו פחות מרובא דכל שהוא רובא לאו מקצתה מקרי וכן מבואר ברמב " ם ובאשר " י וז " ל האשיר " י במאי דמסיק ואפי' למ " ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה פירוש לכתחילה צריכה שתהא כתובה כולה אבל בדיעבד הא אמרינן לעיל אם השמיט בה הסופר פסוקים עד רובה ולא רובה בכלל וקראוה על פה יצא עכ " ל וכך הם דברי רבי' ואיכא למידק מדאמר התם בגמרא אהא דתנן היה כותבה אם כיון לבו יצא ה " ד אי דקא מסדר פסוקא פסוקא וכתב ליה כי כיון לבו מאי הוה ע " פ הוי אלא דכתב פסוקא וקרי ליה ומי יצא והא " ר הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ " ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה אלא דמנחה מגילה קמיה וקרי לה מינה פסוקא פסוקא וכתב ליה אלמא דמאי דקאמרינן דצריכה שתהא כתובה כולה לעכב אמרינן הכי דאם איתא דלכתחילה בלחוד קאמר מאי קושיא ונראה ליישב דודאי דלכתחלה בעינן שתהא כתובה כולה אבל בדיעבד יצא בשכתובה רובה כדכתב הרא " ש והתם הכי דייקינן אלא דכתב פסוקא פסוקא וקרי ליה ומי יצא הא ודאי כל מאי דקרי לה עד חציה קורא על פה הוה כיון דאכתי לא כתב לה רובה ומאי דקרי לה בתר הכי כדכתב רובה נמי אינו יוצא בה י " ח דהלכה כדברי האומר כולה וכל מאי דקרי לה מקמי הכי לאו כלום הוא דאנן בעינן שתהא כתובה כולה ולפחות בדיעבד בעינן רובא והכא אפי' רובא לא הוי כדפי' והר " ן ז " ל בשם הרשב " א פסק מכח האי שקלא וטריא דאפי' חסרה מיעוטא מתחלתה אינו יוצא בה אפי' דיעבד ודלא כהרא " ש ומביאו ב " י ולפע " ד נראה כדעת הרא " ש ורבינו :
Orach Chayim.690.7.1 הילכך אם דילג וכו' נראה דאשמעינן דלא תימא דוקא בדילג פסוק אחד ואח " כ קוראו באמצע שלא במקומו הוא דהוה בכלל הקורא למפרע אבל בכהאי גונא שקורא הדילוג לבסוף לית לן בה קמ " ל דאפ " ה לא יצא :
Orach Chayim.690.8.1 קראה מתנמנם יצא משנה שם ובגמרא ה " ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מידכר וכתבו התוספות ספ " ק דתענית נים ולא נים שייך לומר בתחילת שינה תיר ולא תיר שייך לומר בסוף שינה שבא להקיץ משנתו והקשו ע " ז מפרק ערבי פסחים ופירשו דהכל בתחילת שינה אלא דסד " א דתיר הוי טפי מנים וכן להיפך סד " א דנים הוי טפי מתיר הילכך איצטריך למימר תרווייהו וכן היא דעת הר " ן בפ " ב דמגילה דהכל בתחילת שינה ע " ש ומשמע לפ " ז דלא יצא בקראה מתנמנם אלא בדקרא' בתחילת שינה אבל בסוף שינה לא יצא והך דירושלמי דהוה יתיב קמיה דר' זעירא וקא מתנמנם וא " ל חזור בך דלא כיונת היינו לומר שהיה קורא מתנמנם בסוף שינה אבל אם היה קורא בתחילת שינה יצא אבל המרדכי ושבולי הלקט כתבו דהך דירושלמי איירי דשמעה מתנמנם התם הוא דלא יצא כיון שלא הוציאו מפיו אבל קראה מתנמנם דהוציא מפיו יצא ומביאו ב " י ומיהו דוקא בתחילת שינה כדפי' והכי נקטינן :
Orach Chayim.690.9.1 ומ " ש וכן אם הי' מגיהה ודורשה פי' או שדרש' שקורא פסוק ודורשו והוא משנה שם דרשה ומגיה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא וסובר רבינו דהאי אם כיון לבו לצדדין קתני בדורשה דודאי קורא אותו בקריאת' קאמר דצריך שיכוין לבו לצאת בקריאתו דמצות צריכות כוונה כדלעיל בסי' תקפ " ט ובמגיהה קאמר דצריך ג " כ שיכוין לקרותה כראוי ולא כמי שקורא להגיה שמדקדק לקרות ע " פ המסורת בחסרות ויתרות ככתיבתן שזה לא קראה כולה ודוקא בטעות דיהודים לית לן בה אבל שאר קורא בטעות לא יצא וכ " נ בירושלמי דאיתא התם ומגיה תני אין מדקדקין בטעיותיה רב יצחק כו' נראה מבואר דמדתנן במגיה אם כיון לבו יצא למדנו ממנו דאין מדקדקין בטעיותיה שהרי כל מגיה אינו קורא התיבות בקריאתו אלא ע " פ המסורת ואפ " ה יצא ואחר זה הביאו ההוא עובדא דיהודיים לאורויי לן דדוקא בטעיות שהענין והלשון אחד ולפ " ז יש לתמוה קצת בדברי רבינו שהביא הירושלמי וכתב עליו וי " מ דוקא בטעות כי האי כו' והלא כל עצמו של פסק דינו שכתב תחילה והוא שיכוין לקרותה כראוי ולא כמי שקורא להגיה אינו אלא מטעם שמפרש הירושלמי בדוקא בטעיות כי האי כו' שאילו היה מפרשו בכל טעיות א " כ אף בקורא להגיה נמי יצא וא " כ מאי י " מ דקאמר דמשמע דאיהו אינו תופס אותו פי' ועיין בתשובת הרשב " א שכתבתי סוף סי' תרצ " א :
Orach Chayim.690.10.1 וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת בספ " ק דמגילה אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מ " ט כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו ופי' רש " י עשרת בני המן ועשרת הזכרת שמותן ותיבה הסמוכה אחריהן וכך העתיקו הרי " ף והרא " ש ושאר מחברים ואיכא לתמוה בדברי רבינו שלא כתב רק דצ " ל עשרת בני המן בנשימה אחת דיראה מדבריו שלא היה גורס בגמרא עשרת בני המן ועשרת ועוד דמדהביא גם הירושלמי ופשיטא דאין חילוק בין נשימה לנפיחה בע " כ צ " ל שהביאו בשביל שמוסיף ועשרת עמהם וא " כ בתלמודנו לא היה גורס ועשרת :
Orach Chayim.690.11.1 לרבי נתן הקורא מגילת אסתר בקהל צריך לסדרה כאחד מפני שהיא אגרת ר " ל שלכתחלה לא יקראנה סירוגין שישהה בקריאתה מעט אלא יסדרנה כאחד כאגרת אבל בנשימה אחת א " צ וכו' כלומר שהמנהג שנוהגין לומר כל סופי פסוקים וראשי פסוקים בנשימה אחת דלהוי כאגרת זה אין צריך אפי' לכתחילה ותדע מדקאמרינן ועשרה מכלל דשאר ראשי פסוקים א " צ אלא עשרת בני המן ועשרת בלבד הילכך כו' ומ " ש ושיעורו בין פסוק לפסוק כו' נראה טעמו שכן דרך קוראי אגרת לקרותה כולה כאחד ולהפסיק במקום שצריך כדי נשימה לבד ובהגה " מ פ " ב דהל' מגילה כתב בשם מהר " מ כדברי ר " נ והעלה שא " צ לומר חמש מאות איש ואת פרשנדתא בנשימה אחת דבגמרא קאמר דוקא בעשרת בני המן משום דכולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו וחמש מאות איש לא שייכי בהאי טעמא וכו' והב " י העתיק על שם א " ח שצ " ל איש שלפניהם בנשימה אחת ואפשר לחלק דדוקא חמש מאות איש לא צריך אבל כל מה שהוא בכלל השירה דהיינו איש לבד צ " ל ובמהרי " ל כתב בשם הרוקח דטעמא דחמש מאות איש צריך בנשימה א' היינו משום שי' בני המן היו שרי חמשים על אותן חמש מאות איש עכ " ל וכן נוהגין לאמרם בנשימה אחת :
Orach Chayim.690.12.1 כתב רב האי מנהג דחזי לן מאן דקרי לה למגילה פושט וקורא כאגרת וכו' לשון זה משמע דפושטו קודם הקריאה וכן המנהג אבל בכל שאר המחברים שהעתיקו דברי רב האי כתוב קורא ופושט כאגרת משמע דקודם הקריא' אינו פושט אלא בשעת קריאה כל מה שקרא מניח פשוטה עד אחר גמר הקריא' וכבר האריך בזה בתשובת מהרי " ל בסימן נ " ו ומסקנא לפושטו קודם הקריא' ומ " מ כתבו על שמו דווקא הקורא בציבור להוציא אבל היחידים שיש להם מגילות אינן צריכין לפשוט עיין בדרשותיו וכ " כ מדברי הרמב " ם שכתב קורא ופושט כאגרת להראות הנס ואין זה אלא בקורא בציבור להוציא :
Orach Chayim.690.13.1 מגילה בזמנה וכו' פ " ק דמגילה ריש דף ה' אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בי' רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בי' הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי ופירש " י בזמנה בי " ד מתוך שהוא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפי' ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פרסום נס שלא בזמנה כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא בי' דבעינן פרסומי ניסא ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה מצוה לחזר אחר י' משום פרסומי ניסא אבל אי לא אשכח י' לא אמר רב אסי דלא ליקרי שאין איסור קריאתה ביחיד אלא מצוה לקרות' בי' וחש ליה רב להא דרב אסי וחזר על י' וקיבצן עכ " ל רש " י וכן הסכים בעל המאור והביא ראי' ממה שלא מנו מקרא מגילה עם אותן שהם בי' דקתני להו בפ' הקורא המגילה עומד אין פורסין על שמע וכו' וכיון דבמסכת מגילה קיימינן אם איתא דלעכובא בעי י' הו " ל למנותה עמהם ואמאי לא אותבינן מינה לרב אסי אלא ודאי דלכ " ע אם קראה ביחיד יצא וכן משמע הלשון דקאמר קורין אותה בי' ולא אמר אין קורים אותה אלא בי' ש " מ דמצוה לכתחילה להדורי אבי י' אבל אם קראה ביחיד יצא א " כ היכא דלא אשכח בי י' קרי לה ביחיד אפי' לכתחילה אבל הרי " ף כתב וז " ל ואע " פ דחש לה רב להא דרב אסי קיי " ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמר לקמן ריש פ' שני א " ר יוחנן הקורא את המגילה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בציבור אבל ביחיד יצא ושמעינן מינ' דקורין אותה ביחיד כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד עכ " ל נראה מדבריו דס " ל דלרב אסי אפילו בדיעבד לא יצא דאי בדיעבד יצא א " כ מאי מייתי ראיה מר' יוחנן הא לא קאמר אלא הקורא וכו' דמשמע דיעבד וכן פי' הרמב " ן לדעת הרי " ף בספר מלחמותיו וז " ל וסעד לדברי רבי' שאלמלא לא היה רב אסי מחמיר אלא למצוה לאהדורי אבי י' על מה חשש רב להא דרב אסי כיון דלא ס " ל כוותיה אלא ודאי לדברי רב אסי דיעבד נמי לא יצא ומש " ה חש ליה לרב להחמיר ואלמלא כן הוי אמרי בגמרא מצותה בי' א " כ הוו מפרשי בהדי' לא מצא י' קורין אותה ביחיד ומאי דקשה דהו " ל למנותה בהדי דאין פורסין על שמע וב " י תירץ דכל אותם דחשיב התם חובת צבור הם ואין עושין אותם אא " כ בעשרה או רובם מחוייבין בדבר כגון שלא שמעו קדיש וברכו אבל במגלה לא בעינן י' אלא משום פרסומי ניסא הילכך אפי' בשביל יחיד קורין אות' בי' אע " פ שיצאו הם כיון שהיחיד לא יצא ונראה לפע " ד מלשון רב שאמר מגילה בזמנה ביחיד ושלא בזמנה בי' דלכתחלה קאמר דבזמנה אפי' ביחיד דומיא דשלא בזמנה דכי היכי דהתם בי' לכתחלה ה " נ בזמנה ביחיד לכתחלה וא " כ להרי " ף דהלכה כרב אפי' לכתחלה כך הוא ההלכה וכך מבואר בדברי הר " ן דאפי' לכתחיל' קאמר רב דבזמנה ביחיד ומה שהביא הרי " ף ראייה מר' יוחנן אע " פ דר' יוחנן לא מיירי אלא דיעבד אינו מביא ראיה ממנו אלא לדחות דברי רב אסי דאפי' בדיעבד לא יצא דליתא וא " כ ממילא משמע דנדחו דבריו מהלכה לגמרי והלכה כרב אפילו בלכתחלה וכ " נ מדברי הרא " ש שכתב ל' הרי " ף וכתב שכן פסק ר " ת ורבינו העיד שר " ת כתב שאפי' לכתחיל' א " צ לחזור אחר י' וא " כ ממילא אף דעת הרי " ף כך היא גם דעת הסמ " ג שכתב שר " ח ור " ת פסקו כרב מכח ההיא ראיה דרבי יוחנן קאי כוותיה כדכתב הרי " ף כונתו לומר דאפי' לכתחיל' ודלא כמה שעלה על דעת מהר " ם בביאוריו דדוקא בדיעבד מפני שסובר דמכח הראי' דר' יוחנן קאי כותי' דלא מיירי אלא בדיעבד משמע דרב נמי מיירי בדיעבד וכבר כתבתי שאין זה כלום דפשיטא דרב מיירי בלכתחיל' ולפ " ז מ " ש רבי' מגילה בזמנה קורין אפי' ביחיד לרי " ף ור " ת כ' וכו' דנראה מהלשון שהם שני סברות הוא שלא בדקדוק שהרי ר " ת גופיה שפסק כרב לא פסק הכי אלא מכח ההיא ראי' דרבי יוחנן שהביא הרי " ף כמבואר בסמ " ג ובמרדכי ואפשר דכיון שמצא רבינו לר " ת שכתב כן בפירוש שא " צ לחזר אחר עשרה עשה מדבריו בבא מיוחדת דאע " פ שגם מדברי הרי " ף מוכח כן כדפי' לא כתב כן בפי' אלא שא " כ הו " ל לכתוב וכתב ר " ת מאחר שדברי ר " ת הם כמו פי' לדברי הרי " ף ויותר נכון בעיני שהספר מוטע' וכך צריך להיות קורין אותה ביחיד לרי " ף ור " ת ואפי' לחזר אחר י' א " צ וכו' דהשתא הוה ממש כמ " ש הרא " ש ושאר מחברים דהרי " ף ור " ת ור " ת תופסים שטה אחת והכי משמע ודאי דאין כאן אלא ג' דעות דעת רי " ף ור " ת דלכתחיל' קורין אותה ביחיד ודעת בה " ג דאפי' דיעבד לא יצא אלא בי' ודעת רב עמרם דלכתחיל' צריך לחזר אחר עשרה ואם אי אפשר קורין אותה ביחיד ויצא בה בדיעבד :
Orach Chayim.690.14.1 ומ " ש ובה " ג פסק ודוקא בי' טעמו שהוא פוסק כרב אסי וכ " כ בסמ " ג וז " ל ובה " ג פוסק כרב אסי וכ " כ הרמב " ן בספר מלחמותיו ומפרש דברי רב אסי אפילו בדיעבד לא יצא אלא בי' כמו שפירש הרי " ף ולפיכך פסק דוקא בי' אפי' בדיעבד :
Orach Chayim.690.15.1 ומ " ש ור " ע כתב צריך לחזר כו' איכא לתמוה טובא דבמרדכי משמע שר " ע סובר דאפילו בדיעבד בעינן י' כדעת ר " ג מ " ה ובאגודה מפורש כך וז " ל רבינו שמואל ור " ח ור " ת פסקו כרב ור " ע גאון ור " נ פסקו כרב דיחיד לא מברך עכ " ל ונראה ליישב דלפי שרבינו ראה בדברי הרא " ש שכתב דברי הרי " ף ושכן פסק ר " ת ואח " כ כתב ובסדר רב עמרם פסק כרב אסי מדחש לי' רב לרב אסי וכן מסתבר והא דר' יוחנן אינה ראי' דאף לרב אסי קראה ביחיד יצא כדפי' רש " י וכו' הבין רבינו שכל זה הם דברי ר " ע וליתא דר " ע לא כתב רק דהלכ' כרב אסי והרא " ש הסכים עמו בזה וכתב שכן מסתבר מדחש לה רב לדרב אסי וכמו שפסק ר " ע אבל בפי' דברי רב אסי אינו מסכים לדברי רב עמרם דאילו רב עמרם מפרשם דאפילו בדיעבד בעי י' ויחיד אינו מברך עליה כמ " ש באגודה בפירוש וכמו שפי' הרי " ף דברי רב אסי אבל הרא " ש סובר פירוש דברי רב אסי כפי' רש " י ובעל המאור ומכחה דחה ראי' הרי " ף וז " ש והא דרבי יוחנן אינה ראיי' וכו' הוא מלשון הרא " ש עצמו לא מלשון רב עמרם וכתב הר " ן וא " ת והא דרשי' מדכתיב משפחה ומשפח' להביא משפחות כהונה שמבטלין מעבודתן וכו' ומכאן סמכו של בית רבי וכו' ולרב אמאי והא איהו דאמר דבזמנה קורין אותה ביחיד לכתחיל' י " ל דאפי' רב מודה דמצוה מן המובחר לקרות עם הציבור משום פרסומי ניסא ולפיכך בשעה שהציבור קורין מבטלין עבודה ות " ת ובאין לשמוע עם הציבור ואף ע " פ שיש בבית המדרש אפי' ק' כשל בית רבי מיהו משום דברוב עם הדרת מלך ס " ל לרב שלא הטריחוהו חכמים לכנוס י' כדי לקרותה עכ " ל ועל דרך זה הם דברי המרדכי שכתב שר " ת ור " ח פסקו כרב דנקראת שפי' שלא בציבור ומיהו מצוה בי' ורצה לומר דודאי לא הטריחוהו חכמים לכנוס י' כדי לקרות' אלא נקראת שפיר אף לכתחיל' ביחיד אלא מיהו מצוה מן המובחר לקרות' בי' אם אפשר וה " ה שאפי' יש שם י' מצוה מן המובחר לקרותה ברוב עם . ולענין הלכה כבר התבאר דהרי " ף ור " ח ורבינו שמואל ור " ת ורבינו שמחה במרדכי פסקו כרב דאפילו לכתחיל' א " צ לחזר אחר י' ורב עמרם ובה " ג ור " ג מ " ה פסקו כרב אסי ופירשו דאפי' בדיעבד לא יצא ביחיד ויחיד הקורא את המגילה לא יברך ובעל המאור והרא " ש ז " ל פסקו דלכתחיל' צריך לחזר אחר י' אבל בדיעבד יצא ביחיד ופירשו דהיינו דרב אסי ויחיד הקורא מברך עליה ומיהו האגודה כתב ונוהגין לברך בזמנה אפי' קורא לנשים ובדרשות מהרי " ל כתב מי שקורא לחולה או ליולדת מברך לפניה ולאחריה אע " פ שיצא כבר י " ח בבהכ " נ כדקיי " ל במסכת ר " ה כל הברכות אע " פ שיצא מוציא וכו' ואפי' במקום שאין שם י' יכול אחד לפטור כולן אפי' ליודעין לקרות בעצמן ומכ " ש אם אחד יודע והשאר אינן יודעין כדקיי " ל סופר מברך ובור יוצא עכ " ל ומצאתי בהגהות על שם האגודה דמי שכבר יצא וקורא מגילה לנשים ולבני ביתו יברך על משמע מגילה ע " כ וזה ע " פ שיטת ראבי " ה עיין במרדכי פ " ק דמגילה :
Orach Chayim.691.1.1 היתה כתובה בסם כו' משנה וגמ' ריש פ " ב דמגילה והתוס' בשם ר " ת כתבו דקלפי' שלנו אע " ג דלא עפיצי מ " מ הסיד שאנו נותנין בקלפי' שלנו מהני כעפצים וכ " כ הרא " ש ומ " ש וצריכה שרטוט מימרא דרב אסי בפ " ק דמגילה דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה ופי' רש " י כאמתה של תורה כספר תורה עצמו דבעי שרטוט הל " מ וכתב המרדכי שם אומר ר " ת אף על גב דהס " ת לא בעי שרטוט בין שורה לשורה אבל מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה דהיינו מזוזה שיש בה מלכות שמים ומ " ש ור " ת ז " ל כתב כיון דנקרא ספר וכו' כ " כ המרדכי משמו וכ " כ בהגהת מיימוני משמו בתשובה המתחלת בקוצר אשיבך וכו' ונראה ברור שדברי ר " ת הם עד הכל כס " ת בזה נסתלקה תלונת הב " י שחשב שרבינו עצמו פסק הפך דעת התוס' והרא " ש ורבינו שמשון שפוסקין שצריכין עמוד בסופה וכדי היקף בראש' ולפעד " נ דרבינו לא פסק כלום אלא העתיק דברי ר " ת ודברי התוס' הם דברי ר " י ז " ל ואחריהם נמשך הרא " ש בפי' במסכת ידים גם בפסקיו בספ " ק דבבא בתרא אבל ר " ת סובר כגירס' ספרים דעמוד בראשה וכדי היקף בסופה וכפי' רש " י ומ " ש הכל כס " ת אף על גב דס " ת לאמצעיתו נגלל ויש לו שני עמודין היינו דוקא ס " ת שרגילין לקרות בו הסדר בשבוע אבל שאר ספרי תורות שאין רגילין לקרות בו די בעמוד א' בראשו כדקאמר התם ספר עזרא לתחלתו נגלל ופי' רש " י ספר שכתב משה ובו קורין בעזרה פ' הקהל וכ " ג ביום הכיפורים ואין לו אלא עמוד אחד בראשו ונגלל מתחילתו לסופו וה " ט דכיון שאין קורין בו ברגילות נגלל מתחילתו ודומיא דהכי במגילה שאין קורין בו אלא בפורים וסברא זו כתוב להדיא בספר התרומה לחלק בין ס " ת שרגילין לקרות בו לס " ת שאינן רגילין לקרות בו שא " צ אלא עמוד אחד . ואע " פ שבהגהת מיימוני המתחלת בקוצר אשיבך יראה דאף רבי' תם סובר דעמוד בסופ' עבדינן יראה בעיני דטעות סופר הוא לשם וצריך להגיה בראשה כדי לגלול עמוד ובסופה כדי לגלול את המגילה ותדע שהרי בדרשות מהרי " ל כתב דמגילה נגללת מראשה לסופה ובעמוד אחד כדאיתא במיימוני ורצונו לומר בהגהת מיימוני הנזכר כי הרמב " ם ז " ל לא כתב מזה כלום וא " כ בהכרח דצריך להגיה לשם כדכתבתי וזה מסכים לדברי רבינו בשם ר " ת ומ " מ צריך עיון למה לא הזכיר רבינו כלל דעת אביו הרא " ש בדין זה ואפשר דכיון שלא כתב לענין מגילה בדין זה כלום איכא למימר דאף על פי דבכל שאר ספרים נגללין מסופן לראשן היינו טעמא שכשירצה לקרות בו א " צ לגללו אבל מגילה דפושט וקורא א " כ שפיר יכול לגללה מראשה לסופה שהרי בלאו הכי צריך לפושט' קודם קריאה וסובר דהכי עדיף טפי לגללה מראשה לסופה שהסוף היא כמו שומר לתחלתו זה אפשר לומר במגילה כיון שלא גילה הרא " ש ז " ל דעתו בה בפירוש אבל קשה שאף בהל' ס " ת לא כתב רבינו מדין זה כלל גם הרמב " ם לא כתב מזה כלום וצ " ע . ולענין הלכה יראה להכריע כדעת ר " י ור " ש והרא " ש גם בספר התרומה סימן ר " ב ובסמ " ג סימן כ " ה פסקו כן . וכן כתב באגודה דעמוד בסופה וכדי היקף בראשה וכתב הבית יוסף שכן נהגו ובמלכותו קאמר שנהגו כן אבל במלכותינו נהגו שלא לעשות לה עמוד כלל ואולי מפני מחלוקת הפוסקים בדין זה נהגו כן דשב ואל תעשה עדיף ובדרשות מהרי " ל כתב טעם אחר על מנהגינו ולא מתיישב לע " ד : לשון הרמב " ם אין כותבין את המגלה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה וכו' ותימה שזה הפך משנתינו בקומוס ובקנקנתום לא יצא ונראה דעת הרמב " ם ז " ל דמשנתינו מדבר בקנקנתום לחודא אבל בשנותנין קנקנתו' במי עפצא שרי ולא גרע מס " ת וראייתו בזה מדתניא בפ' היה נוטל רבי יהודה אומר אומר היה ר " מ לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו חוץ מפרשת סוטה ומטעם זה פסק בפ " א מה' תפילין דאם כתב במי עפצא וקנקנתום כשרה ר " ל במי עפצא וקנקנתום מעורבין יחד ומש " ה פסק במגלה נמי דכשר בכה " ג דנלמדנו מדין ק " ו מס " ת כמ " ש ה' המגיד בה' מגלה ועיין בפי' המשניות להרמב " ם בפרק היה מביא שם נתבאר דכך היא דעתו והיא דעת הרא " ש לענין ספר תורה דגומא עם מי עפצא כשר ועיין בי " ד סוף סי' רס " א . גם דברי הר " ן ז " ל שכתב בסוף דבריו דקנקנתום שרי בספר תורה היינו דוקא עם מי עפצא מעורב יחד אבל הקנקנתום לחודיה ודאי אסור כמו מגלה וכך מדוקדק בדבריו למעיין בה היטב ע " ש פ " ב דמגלה :
Orach Chayim.691.2.1 ומ " ש והרמב " ם ז " ל כו' כלומר חולק על ר " ת בזה שסובר שא " צ עבוד לשמה והוסיף על ר " ת בזה היכא שכתבה מין או עו " ג פסולה ובעל ה " ג חולק ג " כ על ר " ת שסובר שאין צריך תגין :
Orach Chayim.691.3.1 עשרת בני המן וכו' מימרא בספ " ק שירה זו אריח על גבי אריח לבינה ע " ג לבינה ודברי רבי' הם על על פי פי' רש " י דאריח היינו הכתב ולבינה החלק ומשמע לפירושו דלא בעינן דליהוי ואת ואת זו ע " ג זו דהוא הדין אם כתב כזה נמי שפיר דמי כיון דמניח חלק בין כתב לכתב אבל ר " ת פירש אריח היינו ואת ואת דבעינן דלהוי כולן זו על זו וכן השמות זה ע " ג זה עיין בר " ן ובמרדכי ומ " ש וקאמר בירו' שהיא פסולה וכו' כ " כ המרדכי וז " ל בירושלמי בעי כדין לעכב או למצוה ומסיק לעכב אבל באגודה כתב דבעי' זו דירושלמי קאי על עשרת דבעינן למהוי בנשימה אחת אי למצוה או לעכב ובמהרי " ל כתב מעשה במעגנצ " א שהפסיק ביניהם הקורא ולא אמרם בנשימה אחת והצריכו חכמי העיר לחזור לראש המגילה ובחנם החזירוהו לראש דדי לו לחזור לחמש מאות איש עכ " ל נראה דחזרה זו כל עיקר היא ע " פ האגודה שסובר דמסקנת הירושלמי לעכב היא קאי על עשרת דבעי למהוי בנשימה אחת אלמא דבעשר' בני המן עצמן לא קא מבעיא ליה דפשיטא דבעי נשימה אחת אף לעיכובא וכל זה שלא כדברי התו' שכתבו דנשימ' אחת דקאמר לכתחלה אבל דיעבד יצא ובהג " ה מיימונית כתב דמספקא ליה לראבי " ה אי למצוה אי לעכב ע " כ :
Orach Chayim.691.4.1 ירושלמי אחר ר " י בר בון צריך שיהא איש בריש דפ' ואת ואת בסוף שניץ ונחיץ כהדין קנתירא כבר פי' הב " י מה שפי' ולי יראה דהירושל' בא לבאר שהשירה הזאת צריך לכתב' לענין שיהא את ואת ואת זו למעלה מזו ושמות הרשעי' ג " כ זה למעל' מזה וזהו שניץ כעין שנצים לכיס רצועה אחת מצד זה ואחת מצד זה כך כל ואת ואת ואת מצד אחד כעין רצועה אחת וכל שמות הרשעים מצד אחר כעין רצועה שנייה ואתא לאורויי דלא נימא דעיקר קפידא להניח חלק לבד בין כתב לכתב איך שיהיה וכמו שפי' לדעת רש " י דליתא ונחיץ פי' מלשון ההולך בשו' לא יטה לא לימין ולא לשמאל וקנטירא פי' הוא חוט של בנאין שמסמן בו את הקורה לחתך אותו מצדדיו כדי שיהא שוה מכל צד ור " ל שתהא איש בריש דפא ואת בסוף שיטה כזה ולאפוקי דנכתוב את בריש דפא כזה פרשנדתא בסוף שיטה דבכה " ג נמי הוי שניץ ואשמעי' הירושלמי דלאו שפי' דמי למהוי הכי דא " כ לא היה שוה מכל צד דהא עשרת מכלל השירה היא וכשיכתוב את בריש דפא א " כ בסוף הדף לא יהא שוה וכן בסוף השירה לא יהא שוה אבל אם איש בריש דפא שפיר הוא שוה מכל צדדיו בראש ובסוף וכן מכל צד וצד כקורה השוה מכל צד ולפ " ז צריך לדקדק בעשרת שבסוף שלא יהא בולטת חוץ לשיטה טפי מואת ואת שלמעלה ממנו וכן נוהגין ועוד נראה לפרש דשניץ מורה ג " כ כשם שהרצועה שמצד שמאל מושך עליו הכיס שביד ימין וכן הרצוע' שמצד ימין מושך אליו הכיס שמצד שמאל וכן כשיהי' איש בריש דפא ואת בסוף דפא השתא מושך אליו פרשנדת' שבשיטה שנייה בצד ימין וכן ואת בסוף שיטה שנייה מושך אליו דלפון שבשיטה שלישית לאפוקי אם יהא את בריש דפא ופרשנתא בסוף שיטה דאז אין נמשך שום שיטה לשטה שבצדה את פרשנדת' ואת דלפון ואת אספתא ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידת' וכו' איש ואת פרשנדתא ואת דלפון וכו' ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת וכו' כי אין קשר לשיטה אחת עם חברתה :
Orach Chayim.691.5.1 ואם אין מגילה כשרה יש מתירין לקרותה בחומש וכו' כתב ב " י נראה דמברכין עליה דאל " כ מאי מתירין דקאמר ומיהו נראה דמיירי בחומשין שעשויין בגלילה כס " ת ותפורה בגידין אלא שנמצא בו דבר הפוסלו ואעפ " כ קורין בו ומברך אם אין שם מגלה כשר' וכדעת הרמב " ם שהתיר לברך על ס " ת פסולה אם אי אפשר בס " ת כשרה כדלעיל בסי' קמ " ג אבל בחומשין שלנו שהם בקונטרסים כתובים בשני עבריהם וכ " ש ספרי הדפוס שלנו שאינן נכתבין וקרא קאמר ונכתב בספר דבר פשוט הוא שאין יוצאין בה והו " ל כקורא ע " פ ואפי' בשעת הדחק דלא אפשר באחר אינו מברך וכן השיב הרשב " א בתשובה סי' ש " ע על מגלה הכתובה בין הכתובים שלנו שהן כתובין בקונטרסים ותפורין בפשתן ומנוקדין יוצא בה או לא והשיב דבר ברור הוא שלא יצא דכל שאינו כתובה בגולל כס " ת פסולה דהא נקראת ספר וצריכה נמי שתהא תפורה מקצתו בגידין כס " ת וכו' אבל מחמת הניקוד איני רואה שתפסל בכך עכ " ל וכן נראה עוד מדאייתי ראיי' מלולב ולשם לולב הוא אלא שנעשה יבש דפוסלו אף כאן בעינן דליהוי האי חומש ספר אלא שיש שם דבר שפוסלו התם הוא דקאמרינן שיצא בו בשעת הדחק ומברך עליו כתב הרשב " א בתשובה סי' תס " ז ודאי הקורא את המגילה להוציא הצבור אפילו לא השמיט בה אלא תיבה אחת חוזר וכדמשמע בירושלמי בטעות דיהודיים התם הוא דהלשון והענין אחד אינו חוזר הא לאו הכי חוזר אבל בשומעין א " צ לכוין בכל תיבה ותיבה והביא ראיות לדבר :
Orach Chayim.692.1.1 הקורא מגלה מברך וכו' ר " פ הקורא עומד ומ " ש וכתב ר " ת וכו' כ " כ התו' והרא " ש והמרדכי משמו דמדיליף לה ריב " ל דחייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום מדקאמר קרא אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי משמע דהעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב בתחלה וקרא משמע נמי הכי ולילה ולא דומיה לי כלומר אעפ " י שקורא ביום חייב נמי לקרות בלילה ועיקר פרסומי ניסא הוי ביממא וגם עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמרי' לקמן דאם אכלה בלילה לא יצא וכתיב נזכרים ונעשי' ואיתקש זכירה לעשייה כדאיתא בפרק הקורא למפרע וה " נ איתקש מה עשייה ביממא אף זכירה כן והכי נהוג :
Orach Chayim.692.2.1 ולאחריה במקום שנוהגין וכו' עד כתב רב עמרם לא אמרינן האל וכו' כ " כ המרדכי בשם בה " ג דהכי נהוג במתיבתא והר " א טירנא כתב עוד דאף בחתימה אין אומרין האל הנפרע אלא בא " י הנפרע כיון שגם עתה הזכיר השם וכתב עוד שיאמר הדן את דינינו הנוקם את נקמתינו וכו' והמשלם וכו' והנפרע וכו' סמוך לחתימה מעין חתימה ולא כספרים שכתוב בהן איפכא אבל ברמב " ם בסמ " ג כתב ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל הרב וכו' והנוקם וכו' והנפרע וכו' המשלם וכו' בא " י האל הנפרע וכו' ונראה ליישב דס " ל דצ " ל בפתיחת הברכה בא " י אמ " ה וכן בחתימה צ " ל בא " י כדין כל הברכות ארוכות אלא שמוסיפין כאן שם האל לפי שבמזמור על אילת השחר שאמרה אסתר הזכירה שם האל בתפלתה אלי אלי למה עזבתני והוא לאשר נס זה על ידה היה בשם אל חסד אל כל היום שגם שכבר נגזר ונכתב ונחתם בב " ד של מעלה להרוג ולאבד וגו' נהפוך היה שישלטו היהודים בשונאיהם ואין זה אלא במדת חסד אל ולכן גם בחתימה אומרים האל הנפרע וכו' לפי שלא היתה תשועתם שלימה אלא בשתי' אחת שנפרע לנו מאויבינו ושניה שהושיענו מידם וכל אחת משתים אלה לא היתה אלא במדת חסד אל כי לא היה הדור זכאי . גם אין לשבש הנוסחא בסמוך לחתימה כי גם המשלם גמול וכו' הוא מעין החתימה ומיהו כבר נהגו שלא לומר האל בפתיחה וכדברי ר " ע אבל בחתימה אומרין האל :
Orach Chayim.692.3.1 וב " ה כתב וכו' איכא למידק אף לדעתו שאין השיח' הפסק מ " מ יש לגעור בו כדי שיכוין למצוה דאפילו במצוה שאין מברכין לאחריה כגון תקיעת שופר ובדיקת חמץ וכיוצא בהן יש ליזהר שלא להשיח באמצע המצוה כ " ש מגלה שנקראת אגרת שצריך לקרות כולה כאחד בלי הפסק ואין היתר אלא כדי נשימה בלחוד כמ " ש בהגה' מיימוני ויראה דדעת ב " ה דאין ברכה זו לאחר מגלה כברכת ישתבח לאחר פסוקי דזמרה וכיהללוך אחר הלל וכברכות ק " ש שהשח בהם עבירה הוא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה ולזה אמר אין לגעור וכו' כלומר אין לגעור בו שהוא עבריין והיינו גערה דידהו דנדוי הא מיהו ודאי יש לגעור בו שצד זה כדי שיכוין לבו למצוה וכדכ' הרשב " א בתשובה בסי' רמ " ד וכן לעיל בסי' תל " ב גבי בדיק' חמץ בדברי הרא " ש :
Orach Chayim.692.4.1 ומ " ש ואינו נראה וכו' טעמו דכיון שמברך הוה עליה חובה כמו ברכת ישתבח אחר פסוקי דזמרה מיהו ב " י כתב דאעפ " י שהוא מברך לא שייכא אמגלה אלא משבח ומודה על הנס לבד הוא וכדכ' הר " ן אבל רבינו לא ס " ל הכי אלא שייכא אמגלה והכי משמע מלישנא דקאמר מברך לאחריה דעל המגלה הוא מברך לאחריה :
Orach Chayim.693.1.1 כתב ר " ע וכו' עד ואם לא אמרו מחזירין אותו כבר כתבנו מדין זה באריכות סי' תרפ " ב והמסקנא דבתפלתה אין מחזירין אותו אפילו בשבת אבל בב " ה מחזירין אותו בין בחנוכה ובין בפורים ע " ש כתב בספר א " ח אסור לקרות בתורה ולהזכיר ע " ה כי אם בי " ד עכ " ל וכתב עליו ב " י ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת ע " ה ע " כ ולפע " ד הדבר פשוט דאסור הוא ואם אמר ע " ה בט " ו צריך לחזור ולהתפלל דמשנה ממטבע הברכה שטבעו חכמים הוא ולא דמי למתפלל במ " ש שתים דמבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה ואפ " ה אם הבדיל בשניהם לא מחזירין ליה כמ " ש הרי " ף ר " פ ת " ה דהתם ודאי כיון דמ " ש היא ותקנ' חכמים להבדיל בתפלה במ " ש ושפיר עביד דאבדיל אלא דלכתחלה א " צ לאבדולי בתשלומין אבל הכא בט " ו לאו פורים הוא ולא אתקון לומר ע " ה בתפלה אלא לפורים :
Orach Chayim.694.1.1 חייב כל אדם וכו' כלומר כל אדם אפי' עני המקבל צדקה חייב לתת ממה שנתנו לו לשאר אביונים בפורים דאין דין מתנות אביונים בפורים כדין שאר צדקה דהכשר מצות פורים כן הוא לתת מתנות לאביונים וכדין ד' כוסות בפסח ואפי' משלוח מנות חייבים בו העניים אעפ " י שלא יספיק להם בסעודתם לאכול לעצמם ולשלוח גם לאחרים וכדמשמע מרב חנניא בר אבין ואביי בר אבין לפי פי' רבינו לקמן בסי' תרצ " ה א " כ ה " ה למתנות אביונים בפורים אבל שאר צדקה דכל השנה אין עני המקבל הצדקה חייב בה אלא פעם אחת בשנה יתן דבר מועט לצדקה כדי לקיים מצות צדקה וכמ " ש בי " ד סי' רמ " ח רמ " ט :
Orach Chayim.694.2.1 מעות שגבו וכו' ברייתא בפרק האומנים ופ' המקבל מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר וכתבו התוס' וא " ת דאמר בערכין מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו ליד גבאי ואפי' אמר מנורה זו לבית הכנסת מותר לשנות למצוה אחרת וי " ל דדוקא בפורים אמרינן הכי דאין לשנות ומגבת העיר לאותו העיר נמי דפורים דוקא עכ " ל וכ " כ בהגהת מרדכי פ' האומנין ע " ש ר " ת וכך הם דברי רבינו וכ " כ הרמב " ם בפ " ב דמגילה אבל ממה שכתב הגהת אשיר " י פ " ק דמגילה יראה שסובר דאין חלוק בענין זה בין פורים לצדקה אחרת דלעולם יכול לשנותם לכל מה שירצה אלא דברייתא ה " ק דכיון דעכ " פ צריך ליתן לעניים מעות לצורך סעודת פורים אם חשב בלבו לחלק ביום פורים ממעות אלו אותן מעות עצמן חייב לחלק ואין רשאי לשנות וה " ה בכל צדקה המרדכי בשם ר " י תירץ בפ " ק דב " ב דאין חילוק בין פורים לצדקה אחרת אלא בזה דבני העיר יכולין לשנות והגבאי אינו רשאי לשנות ע " ש :
Orach Chayim.694.3.1 ואין העני רשאי וכו' שם בברייתא ר' אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אא " כ התנה במעמד אנשי העיר דברי ר' יעקב שאמר משום ר " מ ורשב " ג מיקל וכתב הרי " ף והרא " ש בפ' האומנים דליתא לדר " מ דסבר מעביר על דעתו של בעה " ב גזלן הוא אלא כרשב " ג קי " ל דמיקל והמרדכי בפ' המקבל ופ " ק דמגלה כתב ואין העני רשאי וכו' דר " מ שאמר משום ר " ע ורשב " ג מיקל והלכה כר " ע מחבירו וכ " כ בהגהת מיימונית . ומקור דבריהם מהסמ " ג סוף ה' מגלה שכתב כן אלא שכתב עוד וז " ל יש ספרים שגורסין זו דברי ר' יעקב שאמר משום ר " מ ולפי זה יכול להיות שהלכה כרשב " ג שמיקל בשל סופרים עכ " ל נראה דמסתפק בהלכה זו לפי הגרסאות ודעת המרדכי והגה " ת מיימונית לסמוך על מ " ש הסמ " ק שאין העני רשאי וכו' וע " ז נסמך גם רבינו אף נגד דעת אביו הרא " ש ז " ל ומיהו העניים נהגו לשנות ואין מוחין בידם :
Orach Chayim.694.4.1 ומ " ש ואין מדקדקין וכו' כ " כ הרמב " ם והסמ " ג והסמ " ק וכדאי' בירושל' ורבינו הוסיף לפרש אחד ישראל ואחד עו " ג וכ " כ בנ " י בהאומנים אבל בהג " מ בשם רש " י קורא תגר על הנותנים לעו " ג קורא עליהם כסף הרביתי להם וגו' ע " ש ולפי דעת רש " י אין מדקדקים דקאמר היינו לדקדק אחד העני הפושט יד אם הוא הגון וראוי וכשר או שמא הוא רמאי :
Orach Chayim.695.1.1 מצוה להרבות בסעודת פורים וכו' בפ " ק רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן א " ל דילמא טרידי בסעודת פורים שמעי' דשרי להרבות בסעודת פורים ושלא לבא לבית המדרש מחמת טירדא דסעודת' דכיון דעסיק במצוה להרבות בסעודת פורים פטור ממצות ת " ת בבית המדרש :
Orach Chayim.695.2.1 וצריך שישתכר וכו' מימרא דרבא שם וקשה הא אפילו שתה טובא לא טעי בה ופי' התו' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים ורבא קיצר בלשונו כן פי' הר " ן אבל בספר צידה לדרך פי' שישתכר עד שלפעמים יטעה לומר להפך ברוך מרדכי ארור המן וז " ל האגודה י " מ לחשבון כי חשבון זה כזה עכ " ל ולפע " ד כפשוטו דצריך שישתכר הרבה עד דלא ידע כלל מה חלוק יש בין ארור המן לברוך מרדכי שזה הגיע קרוב לשכרותו של לוט ואין לתמוה איך הרשוהו להשתכר כל כך שהרי רבה ור' זירא היו משתכרים עד שקם רבה ושחטיה לר' זירא והנכון מ " ש הרב הגדול רבי' אפרים דמהך עובדא דשחטי' רבה לר' זירא אידחייא לי' מימרא דרבא ולאו שפיר למיעבד הכי וכ " כ בעל המאור והר " ן משמו ונראה דמהך טעמא סידר בעל התלמוד להך עובדא דרבה ור' זירא בתר מימרא דרבא למימרא דהכי הוי הילכתא ולדחויי לדרבא ומיהו דוקא לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הוא דדחינן לה אבל מיהו צריך לשתות הרבה מלמודו שייטב לבו במשתה ויהא שתוי או אפילו שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך רק שיהא דעתו עליו בהגהת מיימוני כתב בשם ראבי " ה כל זה למצוה אבל לא לעכב ובתשובת מהרי " ל סי נ " ו ביאר טעמו ע " ש :
Orach Chayim.695.3.1 ואם אכלה בלילה לא יצא מימרא דרבא שם מ " ט ימי משתה ושמחה כתיב כת' המרדכי פי' ראבי " ה שצריך לנהוג כלילי שבת ויומו דומיא דקריאה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ואין היקש למחצה ואיני מבין זה דהא רב כהנא קאמר לרב אשי אמאי טרידי רבנן בסעודת פורים וכי לא הוה אפשר למיכל באורתא א " ל ולא ס " ל למר להא דרבא דאמר סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י " ח מ " ט ימי משתה כתיב משמע דסעודה אחת די עכ " ל ולפעד " נ ליישב דברי ראבי " ה דסובר דודאי הסעודה החשובה ברבוי מינים אינו אלא ביום כדמוכח מההיא עובדא אלא דרב כהנא קס " ד דבלילה נמי יצא אם אכל הסעודה החשובה בלילה וא " כ לפי זה לא היה צריך להרבות כ " כ בסעודה חשובה ג " כ ביום עד דליהוי טרידי בה לבטל ב " ה בשבילה דכבר יצא י " ח במה שאכל סעודה חשובה בלילה ורב אשי מהדר ליה מדרבא דלא יצא י " ח בסעודה חשובה שאכל בלילה אלא דוקא באכלה ביום והשתא לפ " ז הוכיח ראבי " ה דבע " כ צריך לסעוד גם בלילה לערוך שלחנו ולסעוד ודינו כליל שבת ויומו אלא דכבוד יום עדיף דאי איתא דא " צ לסעוד בלילה כלל היאך טעה כל כך רב כהנא וקס " ד דיצא בסעודה חשובה כשאכלה בלילה הלא אינו חייב כלל לסעוד בלילה אלא ודאי דעכ " פ חייב לסעוד בלילה דומיא דקריאה וכו' וקס " ד דר " כ דיצא נמי בה י " ח אם אכל בלילה סעודה חשובה וכו' ומהדר ליה רב אשי דליתא אלא לא יצא י " ח עד דסעיד סעודה חשובה ביום והכי נהוג לסעוד בלילה אף בחל י " ד ביום א' וכבר סעד סעודה שלישית במנחה בשבת בסעודה חשובה אפ " ה חוזרין וסועדין אחר יציאת ב " ה בלילה דעורכין שלחן וסועדין ומרבין קצת בסעודה זו לשם פורים ולמחר ביום י " ד סועדין סעודה חשובה בריבוי מעדנים :
Orach Chayim.695.4.1 ואם התחיל בסעודתו ביום וכו' כ " כ הרא " ש כלל כ " ב וכתב שאף בשבת בסעודה שלישית אם היה אוכל ויצא שבת אינו מזכיר של שבת אבל בהגהת מיימונית פ " ב מה' מגילה בשם הר " ם דצריך לברך ע " ה כדאשכחן רב צלי של שבת במ " ש וב " י כתב שכ " כ בא " ח בשם מהר " י מקורבי " ל וכ " כ במהרי " ל סימן נ " ו ע " ש ואיכא לתמוה בש " ע דבסוף סימן קפ " ח פסק כמהר " ם ובסי' רע " א פסק כהרא " ש וכאן גבי ע " ה הביא ב' הסברות ולא הכריע ולענין הלכה אין אנו נוהגים כהרא " ש אלא כמהר " ם וכן פסק מהרש " ל וכ " כ בהגהת ש " ע :
Orach Chayim.695.5.1 וצריך לשלוח מנות איש לרעהו וכו' בפ " ק דמגלה תני רב יוסף וכתב הר " ן ז " ל ב' מנות לאדם אחד היינו מיני מאכל ומשתה לעשירים . ולאביונים די לכל אחד במתנה אחת שהיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול עכ " ל ולעד " נ בטעם מנות ומתנות אלו שהוא כדי שתהא השמחה כוללת שמחת עבודת יוצר הכל והם המתנות לאביונים וג " כ כוללת שמחת האדם עם אוהביו וריעיו והם המנות ובהיות שהתשועה בפורים היתה כוללת שתי תשועות האחת שנפרע לנו מכל צרינו ונקם נקמתינו שנית שהושיע לנו עד שלא נפקד מאתנו איש והם באמת שתי מתנות טובות ומרומזים יפה בב' מתנות שנתן אחשורוש האחד בית המן שבזה נפרע לנו מצרינו והשני נתינ' הטבעת שלא יפגע בנו שום אויב וצר וכן כתוב ביום ההוא נתן המלך את בית המן וגו' וכתיב ויסר המלך את טבעתו ויתנה למרדכי וגו' וע " כ לזכר אלו ב' מתנות תקנו לנו חכמינו ז " ל בין בשמחת עבודת היוצר ובין בשמחת האדם עם אוהביו וריעיו ליתן מידו ומהונו שתי מתנות לזכר ב' תשועות אלו ע " י מתנות שנתן אחשורוש לא יליזו מנגד פנינו והנה לאשר לא יחדל אביון מקרב הארץ ורבה העזובה מצוה לחלק ולתת לכל אביון מתנה אחת כי כך כתבו הקדמונים והשכל ג " כ יחייב אותו כי מי שיש לו ק' זהו' ליתן לעניים שגדול שכרו כשיחלקם לק' עניים מאשר יתן כל ק' זהו' לעני אחד או לשנים וג' כי זה שנתן לק' החיה ק' נפשות אבל בשמחת האדם עם אוהביו ורעיו אולי לא ימצא לאדם אוהבים רבים כמ " ש רז " ל או חברא כחברי דאיוב וכן אמרו קנה לך חבר ע " כ המצוה לשלוח ב' מנות לרעהו הטוב להיות שמח ושש עמו על שתי תשועות אלו כנזכר ישמע חכם ויוסף לקח :
Orach Chayim.695.6.1 ואם החליף סעודתו בשל חבירו יצא בפ " ק דמגלה אביי בר אבין ורב חנניא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' רבינו דבפורים שעמדו בו עכשיו בשנה זו היו מחליפין סעודתם זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים משלות מנות ועשו כן לפי שלא היתה ידם משגת כדי שיוכל לשלוח מנות לרעהו ולהשאיר גם לעצמו כראוי וע " כ היו צריכין להחליף סעודתן וכן פי' הרמב " ם והר " ן ז " ל אבל רש " י ז " ל כתב וז " ל מחלפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ושנייה סועד חבירו עמו עכ " ל ומשמע שר " ל שלא היו שולחין זה לזה ופשיטא שאין שנה שנייה מועיל להוציא את חבירו ידי חובת משלוח מנות משנה שעברה אלא כך הוא הפי' דכיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות א " כ אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות וה " ה בשנה שנייה וכן בכל שנה ושנה אם יחזור ויסעוד אצלו כמו בשנה שעברה נמי יוצאין שניהם ידי חובתן אלא האמת אומר שהיו מחליפים בשנה שנייה ועיקרו לא אתא אלא לאשמעינן האי דינא דבסועד אצל רעהו פטורין שניהם מחיוב משלוח מנות ולפי זה אין צריך לפרש כלל שהיו עניים אלא אפילו בעשירים כן הדין אלא שהמה היו אוהבים זה את זה ביתר עוז והסכימו שטוב ויפה להם לשבת אחים יחד בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת ה' אשר נתן להם כנ " ל דעת רש " י ומקובל לע " ד משאר פירושים שנאמרו בו :
Orach Chayim.696.1.1 פורים מותר בעשיית מלאכה וכו' עד אינו רואה סימן ברכה לעולם כ " כ הרמב " ם וכן פסק הסמ " ק והביא ראיה כדאיתא התם שרב קלל אדם אחד שראהו שזרע פשתן בפורים ולא צמח הפשתן ההוא מפני שבאותו מקום נהגו שלא לעשות מלאכה עכ " ל אלא דקשיא לי דמראיה זו משמע דמשמתי' ליה דהא רב לטייה לההוא גברא וכ " כ בהג " ה מיימוני בשם השאלתות ע " ש ונראה ודאי דהא דקאמר דלטייה פירושו שקלל אותו בזה שלא יצמח מה שזרע אבל לאדם עצמו לא קלל והיינו הך דאינו רואה סימן ברכה לעולם דר " ל דבמלאכה זו אינו רואה סי' ברכה ולא הוה חמור קללה זו כשמתא שהוא שם מיתה וקללה של אדם עצמו ותדע דהא למאי דמשני רבא מלאכה לא קבילו עלייהו ורב דלטייה לההוא גברא דברים המותרים ונהגו בו איסור הוה וא " כ אין כאן איסור מד " ס כלל כ " א מנהג והשתא כ " ש הוא מע " ש ועי " ט דאיסור מלאכה בדידהו מד " ס הוא ואפ " ה דייק תלמודא בפ' מקום שנהגו סימן ברכה הוא דאינו רואה אבל שמותי לא הי' משמתינן ליה כ " ש פורים דאין בו איסור מד " ס דפשיטא דאין לשם עונש שמתא כ " א דאינו רואה סימן ברכה לכל היותר והיינו דלטייה אך קשה למאי שהיה גורס הרא " ם באותה הסוגיא דפריך תלמודא ולשמתיה מר שמותי כיון דלא צמח כיתניה היינו שמתיה וצריך לומר דהרמב " ם והסמ " ג ורבינו לא היו גורסין כך אלא גורסין כגירסא שלנו ועוד נלפע " ד אף לפי גירסא זו דתלמודא לא פריך הכי אלא למאי דמשני מעיקרא דפורים אסור עשיית מלאכה מדכתיב יום טוב מלמד שאסור בעשיית דברי קבל כד " ת ודינו כמו בע " פ דהי' משמתינן ליה . אבל לשינויא דרבא דלא לטייה אלא משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור א " כ לא קשיא כלל דלשמתיה דלא הי' חייב שמתא ומאי דלטייה אינו אלא עונש דאינו רואה סימן ברכה כדפי' ובזה נתיישב מה שהיה קשה להרא " ם לפי גרסתו עיין בביאוריו כנ " ל מהרי " ל כתב דכתיבה אסורה בפורים ועיין בב " י כתב היתר לקצת כתיבה :
Orach Chayim.696.2.1 ומ " ש ואסור בהספד וכו' ע " ל בסי' תרפ " ו ובי " ד סי' ת " א ומה שנוהגים בפורים ללבוש פרצופים וגבר לובש שמלת אשה וכו' כתב הר " י מינץ טעם לדבר ובהגהת ש " ע מביאו כאן ואינו נכון לע " ד וכבר הארכתי בזה בי " ד סוף סימן קפ " ב ע " ש :
Orach Chayim.697.1.1 יום י " ד וכו' כבר הבאתי בסוף סימן תרפ " ח מ " ש הרא " ש שהוכיח מהסוגיא דסיפא ארישא קאי וממילא לפי המסקנא נמי בשאר שנים המעוברות אינו אסור בהספד ותענית באדר הראשון ולפע " ד יראה דודאי כך הוא כדכתב הרא " ש קודם המסקנא אבל למסקנא נראה בהיפך והוא דכיון דמסקינן אליבא דרשב " ג דמתני' אתיא כותיה וה " ק אין בין י " ד של אדר הראשון וכו' השתא אי איתא דסיפא ארישא קיימא קשי' אתנא דמתניתין גופיה אמאי קתני אין בין י " ד של אדר הא' וכו' ובסדר הפרשיות לא מיירי דאמאי שייר טפי סדר הפרשיות ממקרא מגלה ומתנות לאביונים דהא הני תלתא מילי שוין דינייהו שצריך לחזור ולעשותן בשני והו " ל למיתני נמי סדר הפרשיות ולפרושי אין בין חדש אדר הראשון וכו' אבל אי סיפא לאו ארישא קאי ובכל השנים המעוברות קאמר דאין בין י " ד של אדר הראשון וכו' ניחא וכן נראה מבואר מלשון הרי " ף והסמ " ג דלמאי דמסיק אין בין י " ד וכו' אף בכל השנים המעוברות אסור בהספד ובתענית בי " ד אדר הראשון כל זה כתבתי ליישב המנהג שנוהגין איסור בהספד ובתענית באדר הראשון דלא כהרא " ש . שוב ראיתי שכתב ה " ר ירוחם כי לפי דברי הרי " ף נראה דאסור ע " ש וכן הוא העיקר נראה לי :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .