← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Orach Chayim.639.9.1 ומ " ש ושתיית יין נמי עראי הוא כ " כ הרא " ש וכ " כ במרדכי וכן נראה ממ " ש הר " ן וז " ל ודאמרינן אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ה " ק דאם שותה פעם אחד עם אכילת עראי אינה נחשבת קבע והכי משמע מדלא בעינן בגמרא וכמה שתיית עראי וכן פירש " י כדטעים בר בי רב שטועם מלא פיו ושותה עכ " ל אלמא להדיא דכל שתייה היא עראי וז " ל הג " ה באשירי ושתיית יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות אלא יין בלבד וכגון שלא אכל לחם ולפתן אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתייה בלא אכילה או שמא פעמים אוכלים אגוזים ושאר פירות וקובעין עצמן לשתייה ואסור עכ " ל ותימה בעיני וכי אין דרך לקבוע על היין לשתות והלא בפ' כיצד מברכין אמרו ל " ש אלא בשבתות וי " ט שאדם קובע סעודתו על היין ואמר עוד שם ר' יוחנן דיין נמי כשהסיבו אחד מברך לכולם דהוי קביעות בהכי ולדידן ישיבתינו הוי כהיסיבה דידהו ואפשר לומר דהג " ה אשיר " י מדבר באדם יחידי היושב בסוכתו לשתות דסברא דלא חשיב קבע אבל בני חבורה שקבעו יחד לשתות ודאי הוי קבע גמור ובפרט לאותן מדינות שנוהגין לשתות יחד בקבע בלי שום אכילה דהו " ל קבע גמור ובעי סוכה ולברך לישב בסוכה כנ " ל להלכה אבל למעשה ראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך סעודה לאפוקי נפשיה מפלוגתא וכן בקבע דבשר וגבינה וכיוצא בהן : וכתב הב " י ומ " ש ומים כיון דאין דרך לקבוע כו' וכתב מה שכתב נוסחא מוטעת נזדמנה לו להרב ז " ל דהגירסא הנכונה היא ומיהו כיון וכו' והוא גם כן מדברי הרא " ש שכוונתו כמו שפירש דתחלה כתב דאפילו אם תמצא לומר דפירי וגבינה בעי סוכה כמו שנראה מדברי הר " מ והר " ף היינו דוקא מי שקובע עליהם כו' ואחר כך כתב דעתו ואמר ומיהו כיון וכו' דלא חשיב קבע ואינו צריך סוכה ודלא כהר " ף :
Orach Chayim.639.10.1 מברכין על הסוכה בכל פעם ופעם כו' בפ' לולב וערבה אפליגו שמואל ור' יוחנן דשמואל קאמר סוכה יום א' כלומר שאינו מברך עליה אלא יום ראשון דכולהו שבעה כחד יומא דמי ור' יוחנן קאמר סוכה שבעה כלומר צריך לברך עליה בכל יום ויום ואסיקנא כרבי יוחנן : ומ " ש דמברך בכל פעם ופעם כ " כ הגאונים לפרש דברי ר " י ומ " ש אפילו הנכנס בסוכת חבירו לבקרו כי' כ " כ הרא " ש בשם רב האי גאון וגם זה בכלל דברי ר' יוחנן ומ " ש ור " ת פי' כיון שעיקר כו' כ " כ הרא " ש בשמו ואפשר דמש " ה תניא בברייתא נכנס לישב בה מברך לאפוקי נכנס לטיול או לשינה וע " ל בסי' תרמ " ג וכבר פשט המנהג כר " ת :
Orach Chayim.639.11.1 אין קצבה וכו' פלוגתא דר " א וחכמים במשנה בפ' הישן והלכה כחכמים דאמרי אין לדבר קצבה חוץ מלילי י " ט הראשון בלבד :
Orach Chayim.639.12.1 ומ " ש ואף אם ירדו גשמים וכו' כ " כ התו' והרא " ש בפ " ג שאכלו בשם רבינו יהודה בעל התו' גם הר " ן כתב כן בפ' הישן בשם אחרים אבל הרשב " א בתשובה נחלק בדבר וכ " כ בתרומת הדשן בשם הסמ " ג וא " ז וע " ש ומ " ש ומיהו משאכל בה כזית דגן יצא וכו' כלומר כשירדו גשמים ואכל בה כזית דגן יצא ואח " כ יגמור סעודתו חוץ לסוכה ואע " ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוי כביצה וא " כ היה ראוי שלא יצא י " ח סוכה עד שיאכל יותר מכביצה שאני ליל ראשון שהוא חובה טפי דאפילו לא בעי אלא למיכל כזית אסור לאכלו חוצה לה דגמרינן ט " ו ט " ו מחג המצות מה להלן לילה הראשונה חובה אף כאן לילה הראשונה חובה פי' חובה לאכול בסוכה ולא חוץ לסוכה וכיון דגמרי' מחג המצות לגמרי גמרי' מיניה מה התם בכזית דגן אף הכא בכזית דגן והכי איתא בירושלמי הביאו הרא " ש בפ' הישן ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה פי' אף כזית לבד מדגן חובה לאכול בסוכה ולא חוץ לסוכה והילכך יוצא נמי י " ח סוכה כשאכל כזית דגן בסוכה ויכול אח " כ לגמור סעודתו חוץ לסוכה בירדו גשמים מאחר דכבר יצא י " ח ובזה נסתלקו קושיית הב " י על דברי רבינו ולענין הלכה נקטינן כדברי רבינו :
Orach Chayim.639.13.1 היה אוכל וירדו גשמים כו' משנה בפ' הישן מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה סובר רבי' דלאו דוקא מקפה אלא ה " ה נמי שאר כל תבשיל אם ירדו כ " כ עד שמתקלקל התבשיל שבפניו יכול לצאת אבל אם אינו מתקלקל התבשיל שבפניו אעפ " י שאם היה לו מקפה או שאר תבשילין היו מתקלקלין מ " מ מאחר שעתה לא נתקלקל לו התבשיל אינו רשאי לצאת ובסה " מ כתב משירדו טפות וכו' וס " ל דאפי' אין לו תבשיל שיתקלקל יכול לצאת ואין משמע כן וכו' אלא כדפי' דדוקא כשמתקלקל התבשיל שבפניו ומה שהקשה רבינו על ספר המצות דהול " ל כדי שתסרח נראה בעיני לתרץ דמשתסרח משמע שירדו הרבה עד שאם היה שם מקפה היה מקולקל לגמרי אבל כדי שתסרח הוה משמע שירדו מעט גשמים בכדי שהיה מתחיל להסריח ולא היה נתקלקל לגמרי וכמו שמחלק ר " ת בין משתשקע החמה לשקיעת החמה ע " ל בסי' רס " א ולקמן בסי' תרע " ב ולדעת הרא " מ ממי " ץ דמשמעות הוא בהפך ע " ש . ולענין הלכה הנה בהג " ה אשיר " י משם הא " ז כתב אע " פ שלא הובא המקפה כו' וכן פסק מהרי " ל בפשיטות וכ " כ הרמב " ם והכי נקטינן וכתב עוד בהג " ה אשירי בשם הירושלמי כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושים ע " כ ר " ל שהמאכל מתקלקל מפני השרב והיתושין ונראה בעיני דהוא הדין מפני הקור דאם המאכל מתקלקל שנקרש בקור מפנה ויוצא ואעפ " י שאין האכם עצמו מצטער בקור מ " מ מאחר שהמאכל מתקלקל פטור ועיין במ " ש בזה בסי' תר " מ סוף סעיף ג' :
Orach Chayim.639.14.1 ומ " ש בישן א " צ לחזור היינו לומר שבני ביתו אין צריכין להקיצו ואפשר עוד דמה שאומר א " צ לחזור כלומר שאינו מחוייב למסור שינתיה לבני ביתו שיקיצו אותו :
Orach Chayim.640.1.1 נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכו' וקטן שאינו צריך לאמו וכו' משנה בפ' הישן קטן שא " צ לאמו חייב בסוכה ובגמרא ה " ד קטן שא " צ לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו ריש לקיש אומר כל שניעור ואינו קורא אימא אימא ופי' התו' דקטן שא " צ לאמו דמתניתין היינו קטן שהגיע לחנוך דאמר התם בגמרא דחייב מדרבנן וחנוך דאמר בכל דוכתא אין כולם שויו וכו' כ " כ הר " ן לשם וכך הם דברי רבינו שכתב וקטן שא " צ לאמו וכו' חייב מדרבנן כדי לחנכו :
Orach Chayim.640.2.1 ומ " ש דהיינו בן ז' ובן ז' היינו בן ה' שלמות שנכנס לשש ובדאיתיה לאבוה במת' והתינוק נכנס ויוצא עמו ולא קרינן ליה צריך לאמו או בן שש שלימות שנכנס לשבע ובדליתיה לאבוה במתא ואידי ואידי כשאינו חריף וכמו שפסק גבי עירוב בסי' תי " ד וה " ט דס " ל דרב אסי לא פליג אדר' ינאי וריש לקיש והוא דעת התוס' בר " פ כיצד משתתפין ודלא כהרמב " ם שמפרש דרב אסי פליג והלכה כרב אסי דבן שש שנכנס לשבע דוקא לא קרי ליה צריך לאמו אבל בן ה' שנכנס לשש קרי ליה צריך לאמו אפי' בדאיתיה לאבוה במתא אם לא כשהוא חריף ולמעלה נתבאר בס " ד :
Orach Chayim.640.3.1 ודוקא שבא לו הצער במקרה וכו' כ " כ הרא " ש לשם וכ " כ במרדכי בשם הר " א ממי " ץ וז " ל אבל אם עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה כגון שירא מהגנבים או מלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי אלא אפי' אין סכנה באכילה ושתייה אלא בשינה לא יצא י " ח כלל אפי' באכילה דהא כעין דירה בעינן והאי לא הוי כעין דירה כיון שאין יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתייה ושינה בלא צער ומתחלה לא הויא סוכה כיון דלצעורי קיימיה עכ " ל וכתב עוד שם הא דמצטער פטור פירוש שיש צער מן הסוכה ובצאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתם בצער וכו' ומהרי " ק בשורש קע " ח שדא ביה נרגא וז " ל ויש לתמוה ע " ז דהא גרסינן בפ' הישן א " ר אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בסוכה פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה הא נמי מצטער הוא קמ " ל כו' עד איבעי ליה ליתובי דעתיה ולפי דברי הר " א ממי " ץ מאי איריא משום דאיבעי ליה ליתובי דעתיה תיפוק ליה דבצאתו מן הסוכה לא יחשך כאבו ולא ינצל מן הצער דדוחק גדול הוא לומר שישיבת הסוכה תרבה עליו צער אבלו ואדרבא הסברא היא בהפך עכ " ל ואישתמיטתיה להרב מה שכ' הרא " ש ז " ל בפסקיו וז " ל האי נמי מצטער הוא בישיבת סוכה יותר מבישיבת הבית דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו קמ " ל וכו' ועוד נ " ל דאף למאי שכתב הוא ז " ל דהסבר' הוא בהפך ל " ק ולא מידי דאיכא למימר דאה " נ דמאי דקאמר תלמודא קמל " ן ה " מ צער דממילא כו' ה " ק ה " מ צער דממילא דכיון דממילא בא לו הצער בסוכה דרך מקרה בצאתו ינצל אבל הכא כיון דאיהו הוא דקא מצטער נפשיה בצאתו לא ינצל מן הצער מאי אמרת בצאתו יתובי קא מייתיב דעתיה בסוכה נמי איבעי ליה ליתובי דעתיה והכי נקטינן כהר " א ממי " ץ וכהרא " ש דאין המצטער פטור מן הסוכה אא " כ לשינצל בצאתו מן הסוכה וכן נראה מלשון התוס' בד " ה הולכי דרכים ביום ע " ש בדף כ " ו כתב עוד במרדכי בשם הרא " ם שעור לצער כדתנן משתסרח המקפה ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן אל לבו אם הוא מצטער שבצער זה הוה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו :
Orach Chayim.640.4.1 ומ " ש ונראה שאין כל אדם יכול לומר מצטער אני כו' איכא למידק על סברתו זו דהא בגמ' קאמר אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשיב זיקא וקא מייתי ציבי א " ל רב יוסף פנו לי מנאי מהכא א " ל אביי והאנן תנן משתסרח המקפה א " ל לדידי כיון דאנינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי והביאו הרי " ף והרא " ש להלכה אלמא דכל אדם יכול לומר מצטער אני אעפ " י שאין דרך בני אדם להצטער בו ואפשר לומר דגבי ציבי כל אדם דאנינא דעתיה היה יוצא מן הסוכה דמייתי ציבי שדרך אניני הדעת להצטער בכך הלכך הו " ל מצטער ופטור ודברי רבינו הם לדבר ששוין בו כל אדם שאז ודאי אין האחד יכול לומר מצטער אני ליפטר ובארץ רוסיא רגילות הוא להיות קור וצינה בחג הסוכות ונראה בעיני דכל אדם מצונן פטור מן הסוכה דזה נקרא מצטער שדרך בני אדם מצוננין להצטער בכך ואצ " ל העניים שאין להם מלבושים להגן עליהן מפני הצנה שפטורין כשינצלו מן הצינה בצאתם מן הסוכה וכן נראה מלשון רש " י בפ' הישן ( סוכה בדף כ " ה ) שכתב צערא דממילא שהסוכה מצערתו כגון חמה או צנה או סרוחה וכו' ועיין במ " ש בסימן תרל " ט סוף ס " ז כשיש קור עד שהמאכל נקרש :
Orach Chayim.640.5.1 והולכי דרכים ביום כו' בריית' בפ' הישן וכתבו התוס' וחייבים בלילה כשאדם לן בלילה ביישוב :
Orach Chayim.640.6.1 וחתן כתב הרמב " ם שהוא פטור וכו' כך מפורש שם במימרא דר " א בר זבדא אמר רב וטעמא משום דבעי למיחדי בחופה והעוסק במצוה פטור מן המצוה :
Orach Chayim.640.7.1 ומ " ש בשם הרא " ש שאף חתן חייב בסוכה טעמו משום דפסק כרבי זירא שחולק על ר' אבא בר זבדא אמר רב משום דהכי הוו עבדי עובדא בירושלמי והב " י דקדק על רבינו דלא ה " ל להביא מ " ש הרא " ש דשושבינין לא מקרי עוסקין במצוה דהא כיון דפסק הרא " ש דחתן גופיה חייב בסוכה אף ע " ג דודאי עוסק במצוה הוא כי הוו שושבינין נמי עוסקין במצוה הוו מיחייבו ול " ק מידי דכונ' רבי' להורות לנו החילוק שבין שושבינין לחתן דשושבינין לא הוי עוסקים במצות וחייבין בסוכה ובכל שאר המצות חוץ מן התפל' ותפילין וחתן יש לו דין אחר שפטור מן הכל חוץ מן הסוכה ולאפוקי מסברת הרמב " ם שחתן ושושבינין שוין בדין משום דכולן הוו עוסקין במצות ופטורין מכל המצות שבעולם אם היו מתבטלין ממצות שמחת חתן וכלה כשמקיימין שאר המצות הלכך כתב מהרא " י בת " ה בסי' ז' בשם כל הגדולים שהיו נוהגין שלא כהרא " ש כ' בהג " מ כ' ר' שמחה סבורני כל שפטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר והדיוט הוא וכו' ובהג " ה באשיר " י פ' הישן כתב המקיז דם חייב לאכול בסוכה דלא הוי חולה אלא אדרבה הוא שמח ומרבה בסעודה באכילה ובשתייה ותו דלא הו " ל להקיז דם במועד אלא קודם או אח " כ :
Orach Chayim.640.8.1 שאם היה קובע סוכתו וכו' שם קאמר דאביי פוטר אף בשומר כרי משום תשבו כעין תדורו וזה אינו יכול להביא כל כליו לשם מפני הטורח ורבא אע " ג דאית ליה דרשא דתשבו כעין תדורו כדתניא התם בהדיא מ " מ לענין זה לא ס " ל לרבא למידרש תשבו כעין תדורו כאביי למפטריה אלא כיון שיכול לישב בסוכה עכ " פ אע " ג דאין כל כליו עמו חייב בסוכה והכי משמע מדברי התוס' והלכה כרבא :
Orach Chayim.642.1.1 סדר היום וכו' זמן שמחתינו באהבה מקרא קדש איכא למידק דבה' פסח לא כתב שיאמר מקרא קדש ובסי' תרפ " ב כתב להדיא שאין נוהגין לאמרו באשכנז והכי מסתבר וכו' כאן כת' שיאמר מקרא קדש ואולי מאח' שאומרין זמן שמחתינו ואין שמחה אלא באסיפת עם לקדש אותו אומר מקרא קדש בסוכות יותר מבשאר י " ט ומנהגינו לומר מקרא קדש בכל י " ט :
Orach Chayim.643.1.1 סדר הקידוש יין קדוש וסוכ' ואח " כ זמן כו' פלוגתא דאמוראי ס " פ החליל דרב אמר סוכה ואח " כ זמן דחיובא דיומא עדיף ורבב " ח אמר זמן ואח " כ סוכה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואסיקנא והילכתא סוכה ואח " כ זמן :
Orach Chayim.643.2.1 ומ " ש לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה איכא למידק למה לא כתב הטעם שאמרו בגמרא משום חיובא דיומא עדיף ונראה דנמשך אחר הרא " ש לשם שמחלק בין ליל ראשון לליל שני דבליל שני יאמרו זמן ואח " כ סוכה משום דכיון דסוכה לא בעי זמן בליל ב' למה יפסיק בין קדוש לזמן דהא איכא אמוראי דס " ל דאפי' בליל א' דסוכה בעי לסמוך זמן לקדוש וקאי נמי אסוכה דבתרי' וא " כ בליל ב' אי סוכה לא בעי זמן לכ " ע ראוי לסמוך הזמן לקידוש מיד וכמ " ש לקמן בסי' תרס " א ומשום הכי כתב כאן דהטעם שאומרי' סוכה ואח " כ זמן בליל א' היינו לפי שהזמן חוזר גם על מצות סוכה משא " כ בליל שני ולמדנו הרב דממילא אף בליל ראשון אם היתה הסוכה עשויה ועומדת עכשיו יברך זמן ואח " כ סוכה ומ " ש בגמרא סוכה ואחר כך זמן אינו אלא כשלא בירך זמן בשעת עשיי' ודלא כמו שפירש רש " י לשם ומ " ש בגמ' דהטעם הוא משום דחיובא דיומא עדיף אינו אלא לומר דאי לאו האי טעמא הו " ל להקדים הזמן סמוך לקידוש והוה קאי אסוכה דבתריה אבל עיקר הטעם משום שלא בירך בשעת עשיי' ועי' במ " ש לקמן בסי' תרס " א :
Orach Chayim.643.3.1 ומ " ש והרמב " ם כתב שצריך לקדש מעומד כו' בפ " ו וטעמו דמשמע ליה פירושא דלישב ישיבה ממש וכדי לברך עובר לעשייתן היה צריך לקדש מעומד כדי לברך ברכת סוכה שאחר הקידוש ג " כ מעומד :
Orach Chayim.643.4.1 ומ " ש וכתב א " א הרא " ש א " כ לדבריו וכו' בפ' לולב וערבה כתב כן ואיכא למידק ומאי קושיא הא תנא והנכנס לישב בה אומר אקב " ו לישב בסוכה דמדלא תני נכנס בה אומר וכו' אלמא דוקא כשנכנס וישב בה הוא שעושה מצוה אבל בכניסתו לחוד אינו עושה המצוה ואפשר לומר דהרא " ש דקדק מדלא קתני ישב בה וכו' אלא קתני נכנס לישב בה משמע דבכניסתו כדי לישב בה הוא עושה המצוה בכניסתו וא " כ הו " ל לקדש קודם שיכנס לישב בה ומ " מ אפשר ליישב לדעת הרמב " ם ולומר דאף על גב דבכניסתו לישב בה הוא עושה המצוה מ " מ מאחר שעיקר המצוה היא הישיבה אין לברך אלא סמוך לישיבה כדתנן גבי תפילין משעת הנחה ועד שעת קשירה דהוי עובר לעשייתן כל זמן שלא קשרן דמדנתנו שעור להתחלת הברכה שהיא משעת הנחה שמעינן דאין לברך קודם הנחה כיון דאין המצוה מזומנת בידו ואינו סמוך לעשייתה וכ " כ התו' והרא " ש בפרק לולב הגזול גבי ברכת לולב ויתבאר לקמן בסי' תרנ " א בס " ד ועי " ל דמשום הכי קתני נכנס לישב בה משום דצריך לברך עובר לעשייתן דאי הוה תני ישב בה מברך הוה משמע שיברך אחר שישב ולכך תני נכנס לישב בה לאורויי לן דכשנכנס לישב בה מברך קודם שישב ולעולם הישיבה היא המצוה ולא הכניסה כל עיקר ולפיכך אינו מברך קודם שיכנס כי אם קודם הישיבה סמוך לישיבה ודו " ק . אכן המעיין בדברי הרא " ש ירא' שהשיג על הרמב " ם והוכיח דהכניס' היא המצוה ולא הישיב' דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על הסוכה וא " כ הא דתני' נכנס לישב בה וכו' לאו דוקא לישב אלא אורחא דמילתא נקט ועיקר המצוה היא הכניס' לבד אעפ " י שאינו יושב ואפ " ה הכל מודים דאינו מברך אלא אחר שנכנס בה אלא ודאי מאחר דמצות סוכה נמשכת משעה שנכנס בה עד שעה שיוצא ממנה וכל שעת אכילה וטיול הוא ג " כ המצוה אם מברך אחר שנכנס וישב בה שפיר מקרי עובר לעשייתן ממה שמקיים אח " כ ומה שקשה כיון שהכניסה היא המצוה בלא ישיבה למה יברך לישב בסוכה יש לומר דלישב פירושו להתעכ' בסוכה כך היא דעת הרא " ש בהשגתו וגם זה אפשר ליישב ולומר דס " ל להרמב " ם דאה " נ דבאוכל מעומד אינו מברך לישב בסוכ' דהא עומד הוא ואינו יושב ומ " מ אינו רשאי לאכול מעומד בלא ברכה דאסור לאכול בקבע בלא ברכה אלא צריך לישב ולברך ולאכול ואם אינו יושב דאינו יכול לברך אינו רשאי לאכול בלא ברכה ונראה בעיני דברי הרמב " ם עיקר דלדעת הרא " ש קשה אעפ " י שמצות סוכה נמשכת כל זמן האכילה מ " מ עיקר המצוה לברך עליה קודם התחלה סמוך להתחלת מצוה אם אפשר ולדידיה שבכניס' עצמה הוא עוש' המצות אעפ " י שאינו יושב ה " ל לברך לכתחל' קודם שיכנס בא אלא ודאי דהישיב' היא עיקר המצוה כפשטא דקרא בסכות תשבו וצריך לברך סמוך לישיבה אחר שנכנס בה ולפיכך צריך הוא לעמוד קודם שיברך לישב בסוכ' ומה שהביא הרא " ש ראיי' לדבריו מרב צמח גאון אפשר לדחות ולומר דאף הגאון ס " ל דעיקר המצוה היא הישיבה אבל הכניסה בלא ישיבה אינה מצוה כל עיקר אלא שבא להירו' דעל מה שנכנם וישב בה קודם התחלת הסעודה א " צ לברך דאין לברך אלא על הישיבה שבסעודה וע " ז אמר אע " ג שמשנכנס לה צריך לברך כלומר תכף שנכנס לישב בה וישב בה צריך לברך כדתניא הנכנס לישב בה אומר אקב " ו לישב בסוכה דמשמע דצריך לסמוך הברכה לישיבה מ " מ כיון שאותה ישיבה היא עראי שאין לה קבע אלא בישיבה בסעוד' ויש קדוש היום וסעוד' לפניו סודרן על הכוס וכבר אפשר דאף הגאון סובר כהרמב " ם דבשעת קדוש צריך שיעמוד כדי שיברך קודם עשיית המצוה שהיא הישיב' בסעודה :
Orach Chayim.643.5.1 והר " ם מרוטנבור " ק כו' פי' הר " מ היה סובר כמו הגאון דאין לברך אלא על הישיבה שבסעודה שיש לה קבע אלא דמ " מ ראוי שתקדם ברכה זו לברכת המוציא מיד אחר הישיבה והיה מפרש מאי דתניא נכנס לישב בה מברך פי' שנכנס לישב בה בקבע צריך לברך מיד דצריך להסמיך הברכה לישיבה כל מאי דאפשר :
Orach Chayim.643.6.1 וא " א הרא " ש כתב העולם לא נהגו כן כי רגילים כל העם וכו' פי' הרא " ש מודה לדברי הר " מ שכך ראוי לפי הדין אלא שלעולם לא נהגו כן וכתב שטעם לפי שנהגו כר " ת לעיל בסימן תרל " ט שאין מברכין אלא בשעת אכילה ולא לטיול ושינה ומשום הכי נהגו לברך תחלה ברכת המוציא ואח " כ על הסוכה כדי שתהיה הוכחה שהוא מברך לישב בסוכה בעבור הסעודה שאם היה מברך תחלה על הסוכה היו טועין לומר שעל כל כניסה וכניסה צריך לברך על הסוכה והמנהג לברך ברכת הסוכה סמוך לברכת המוציא קודם טעימה ולא הוי הפסק דומיא דטול כרוך וכו' אבל העיקר כדברי הר " מ מרוטנבור " ק אלא דמאי דמשמע מדבריו שמברך לישב בסוכ' אחר הישיבה כסברת הרא " ש לא נ " ל אלא דברי הרמב " ם עיקר בזה שישב אחר שיברך כמ " ש בסמוך ומשמע לפי המנהג דאף אם לא יצא מן הסוכה כלל כל היום אפ " ה כשחוזר וסועד חוזר ומברך לישב בסוכה והכי משמע להדיא במהרי " ל ובדברי שאר אחרונים וה " ט דכל אדם דעתו מן הסתם שלא תהא ברכת לישב בסוכה פוטרו אלא עד שעה שיהא חוזר וסועד כי אז יחזור ויברך ודו " ק :
Orach Chayim.644.1.1 שחרית משכימין לבהכ " נ וכו' אע " ג דבי " ט מאחרין כדאמר במגילה משום שצריך לטרוח בסעודת י " ט מ " מ מאחר דבעי " ט ראשון של חג טרודים במצות סוכה ולולב אין רגילים להכין הרבה לסעודה כמ " ש התוס' בפרק אותו ואת בנו ונתבאר בי " ד סי' ט " ז וא " כ אין שם טורח כל כך בסעודת י " ט לפיכך טוב יותר להשכים כדי לקרות קריאת שמע בעונתה א " נ משום זריזין מקדימין למצות לולב והכי תנן ס " פ לולב הגזול למחרת משכימין ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו ובסוף פרק אלו דברים נמי קאמרינן שאני לולב דזמנו בהול אך קשה דלקמן בסי' תרס " ח כתב דבשמיני עצרת בבקר משכימין לבהכ " נ אע " פ שצריך לטרוח בסעודת י " ט ואין שם מצות לולב . ואפשר לומר דמשום שמאריכין בזמנינו בקרובץ על הגשם ומזכירין נשמות לפיכך כתב להשכים ועי' במ " ש למעלה בסימן תקפ " ד :
Orach Chayim.645.1.1 ולקחתם לכם וכו' דרך הלולב וכו' ונתפרדו עליו כשר משנה שם נפרדו עליו כשר ר' יהודה אומר יאגדנו מלמעלה וידוע דהלכה כת " ק והילכך אפי' לא אגדו כשר ומ " מ נראה דע " כ לא פליגי אלא אם כשר בלא אגדו וטעמא דת " ק דאע " ג דדרשינן כפות דבעינן כפות לא דבעינן כפות ממש כר " י אלא כיון דראוי לכפיתה שהרי לא נתקשו כעץ אין כפיתה מעכבת בו וכמו שפי' הר " ן אבל לכתחלה ד " ה מצוה לאגדו משום דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו והכי משמע בהג " ה אשירי שכתב בנפרדו דיאגדנו למעלה ופשיטא דלא היתה כונתו לפסוק כר " י אלא דלכתחלה קאמר שיאגדנו לד " ה והכי קס " ד בגמרא מעיקרא דר " י דפוסל היינו משום דבעינן הדר ובנפרדו ליכא הדר וממילא צריך לפרש דלת " ק דמכשיר היינו משום דס " ל דאע " ג דכשיאגדנו איכא הדר טפי מ " מ מאחר דבנפרדו בלא שיאגדנו נמי איכא הדר אין לפסלו אבל ודאי לכתחלה איכא הדר טפי כשיאגדנו והילכך למסקנא נמי דטעמא דר " י משום דבעינן כפות ממש מ " מ לת " ק ודאי מצוה לאגדו לכתחלה משום דבעינן מצוה מהודרת וה " ה כתב בשם קצת גאונים שמצוה מן המובחר ליטול לולב שאין עליו פרודות ונראה דטעמו דאע " ג דבפרודות איכא תקנה שיאגדנו דאית ביה ואנוהו כדפרישית מ " מ ודאי איכא הידור טפי כשאין עליו פרודות כל עיקר והוא מצוה מן המובחר :
Orach Chayim.645.2.1 ומ " ש אבל אם שהה באילן עד שנפתח הרבה ונתקשה ונעשה כעץ פסול שם ברייתא חרות פסול דומה לחרות כשר ובגמרא א " ל רבינא לרב אשי ממאי דהאי כפות תמרים דלולבא הוא אימא חרותא ומהדר ליה בעינן כפות וליכא ופירש " י חרותא . ענף הדקל משנתקשה ב' שנים ושלש יוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר אילנות . בעינן כפות שאם היה פרוד יכפתנו וזה אין אתה יכול לכופתו שיהיו ענפיו הפרודין כאן וכאן נכפתין ומתמעכין אצל אביהם שהם מחוברין בו לפי שקשין הן . ועל חרות פסול וכו' כתב חרות קשה שנעשו חריות שכן דרך הלולב עליו נושרין בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ . דומה לחרות התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ עכ " ל וכוונתו כאן ג " כ לפרש בחרות דכשעליו נושרין כל השדראות מתקשין ונעשין עץ בין אותה שדרה שבאמצע בין אותן שמצדדין כענפי שאר אילנות ואין אתה יכול לכופתו והיינו מ " ש רבינו אבל אם שהה באילן עד שנפתח הרבה וכו' כלומר שהשדראות נתקשו גם מן הצדדין עד שנפתח הרבה ונעשו כענפי אילן אחר שכבר נשרו כל העלין ומ " ש הב " י לבאר פירש " י במ " ש שעליו נושרין לא נהירא :
Orach Chayim.645.3.1 ואם נפרצו עליו פסול משנה שם . ומ " ש בשם רש " י ז " ל במשנה נפרצו עליו משדרה ואינן מחוברין אלא על ידי אגודה וכ " כ הסמ " ג בלשונו ממש וכתבו התוספות והרא " ש ורבינו ירוחם דמשמע מפי' רש " י שרוצה לומר שנתלשו לגמרי מן השדרה אבל הרי " ף פי' שנשרו מן השדרה והן תלויין בה ולא נשרו לגמרי וזהו כעין שבירה וכן כתב הרמב " ם ע " ש והר " ן ז " ל כתב שרש " י ורב אלפסי שוין בפירושן זה ונראה דמפרש דמה שכתב רש " י ואין מחוברין אלא ע " י אגודה היינו שהם מדולדלין ותלוין למטה ואין עולין להתחבר עם השדרה כשאר לולבין אלא ע " י אגודה והיינו כרב אלפסי אבל אי אפשר לומר להר " ן בהפך שדעת רב אלפס היא שנתלשו לגמרי מן השדרה כמו שהבינו התוס' והרא " ש מדברי רש " י שהרי בדברי רב אלפס מפורש דמיירי כשהן עדיין תלויין בשדרה ומ " ש שהתוס' מפרשים אותם על כפלות העלין וכ ' כ " כ במשנה ר " פ לולב הגזול זולתי מ " ש רבינו דבעינן רוב אורך כל עלה ועלה ברוב עלין שבלולב שזה אינו כתוב בתוס' אלא סתם כתבו נפרצו עליו ברוב עלין איירי כדתניא בתוספתא וכ " כ באשיר " י בסתם ברוב עלין ומשמע דר " ל דבין לפירש " י בין לפי' תוס' לא בעינן אלא רוב העלין ולא רוב כל עלה ועלה ואפשר ליישב שדעת רבי' שכתב בפירוש דברי התוס' דבעי' ג " כ רוב אורך כל עלה ועלה הוא לפי שהרא " ש כתב גבי נחלקה התיומת שהרי " ף פירשו על כפילת העלין שהוא התיומת ונחלקה התיומת של כל אחת ואחת וברוב עליו מיירי והאי נחלקו הוא ברוב כל עלה ועלה ואח " כ כתב דלפי מה שפי' התוספות נפרצו עליו כי חופיא אין לפרש כפי' רב אלפסי דהיינו נחלקה התיומת דאלמא דלפירוש התוס' בנפרצו מיירי נמי שנחלק בגבו רוב אורך של כל עלה ועלה ברוב עלין שבלולב . גם הר " ן ז " ל כשכתב פירושו של הראב " ד שהוא כמו פירוש התוס' כתב דמשמע דאינו פסול עד שנפרצו רובן ורוב כל עלה ועלה . ויש לדקדק אדברי רבי' למה לא כתב בפי' רש " י דלא פסול בנתלשו מן השדרה בעיקרו אלא ברוב עלין כמ " ש התוס' והרא " ש להדיא וי " ל מאחר שרש " י כתב בסתם ולא הזכיר רוב עלין ס " ל לרבינו דאפשר דס " ל לרש " י דאף במעוט עלין פסול מאחר שנתלשו לגמרי בעיקרן ואינו דומה לערבה דכשר במיעוטן וכ " כ בא " ח בשם בעל ההשלמה דאפי' נפרצו מקצת עליו פסול הביאו הב " י ודלא כמו שכתבו התוס' והרא " ש ולכך כתב הוא ג " כ בסתם כלשונו של רש " י ז " ל ולענין הלכה נראה דאינו פסול אפי' נתלשו לגמרי אלא ברוב עלין כמו בערבה וכ " כ הר " ן להדיא דכשר במיעוטן כשהשדרה של לולב מכוסה בעלין הא לאו הכי פסול אפי' במעוטן :
Orach Chayim.645.4.1 דרך הלולב כו' שם אמר רבא האי לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול ופי' רש " י שכל עליו מצד אחד והרב רבינו אשר כתב עוד די " מ דהיינו שלא היו עליו כפולין וכ " כ הרמב " ם ורב שר שלום כתב דהיינו שעלה אחד לבד עולה מעיקרו ועד ראשו ורבי' כתב כל הג' פירושים שהביא הרא " ש לפסק הלכה משום דלישנא דסליק בחד הוצא הכי במשמע :
Orach Chayim.645.5.1 לולב שיבש כו' משנה שם לולב הגזול והיבש פסול כתב הרא " ש בשם הראב " ד דאיתא בירושלמי בעי קומי ר' אבין יבשו הוצין מהו ועל כל ההוצין הוא שואל לפי ששנינו לולב היבש פסול והיינו שיבש שדרו של לולב אבל יבשו עליו לא שמענו ואליהם שאל ומשמע בירושלמי דפשר דאמרו לשם דאע " פ שיבשו עליו איכא הדר טפי ביבש מבנקטמו לגמרי וכתב הראב " ד ומסתברא ובלבד שיהא התיומת העליונה לחה וכן אמרו בהדס והרא " ש ז " ל נחלק ע " ז וכתב דכיון שאם נפרצו רוב עלין דעבידי כי חופיא פסול כ " ש יבשו רוב עליו ע " פ ואין זה כ " ש דאפשר דאיכא הדר טפי ביבש מבנפרצו כמ " ש בירושלמי דאיכא הדר טפי ביבש מבנקטמו אלא דנ " ל דאין להקל משום דבירושלמי לא אמרו כן דרך פסק אלא דרך דחייה דליכא למיפשט לאיסור מנקטמו וכיון דלא איפשיטא נקטינן לחומרא :
Orach Chayim.645.6.1 ומ " ש שיבש שדרתו או רוב עליו היינו לומר שיבש גם שדרתו או רוב עליו לחודיה בלא שדרתו דאין לפרש דיבש השדרה בלא העלין קאמר דאין הדבר מצוי שיהיה השדרה יבש והעלין לחין וכ " כ הר " ן ר " פ לולב הגזול ומביאו ב " י אבל ודאי אם היה בנמצא שנתייבשה השדרה לחוד היה פסול אף להראב " ד דלא הכשיר אלא ביבשו העלין לחודא :
Orach Chayim.645.7.1 ומ " ש ושעור היבשות כו' הרא " ש כתב שני פירושים אלו וכתב פי' של הראב " ד באחרונה נראה מדבריו שהוא העיקר ומש " ה כתב רבינו שהוא העיקר וכ " כ הר " ן וה " ה :
Orach Chayim.645.8.1 נקטם ראשו פסול משנה . ומ " ש בשם הראב " ד כ " כ הרא " ש לשם בשמו שהוא ז " ל הכריח לפרש כן גבי לולב כמו גבי הדס והשיג עליו הרא " ש דאין לולב דומה להדס בענין זה ע " ש :
Orach Chayim.645.9.1 ומ " ש בשם בעל העיטור לא שנקטמו קצת מעלין העליונים כו' צריך לבאר דפי' העלין העליונים היינו כל העלין שראשיהן עולין למעלה ממקום שכלה גוף השדרה וסובר ב " ה שאין לפסול בנקטם משהו כחוטמו של אתרוג כיש מחמירין שהביא הר " ן אלא דוקא שנקטם כל הראש והיינו שנקטמו ג' עלין העליונים פירוש ג' עלין האמצעיים שהן היותר עליונים ודוקא עד השדרה ואע " פ שלא נגע בשדרה ונראה דמודה ב " ה דאם הלולב כלה בשני עלים דפסול אם נקטמו אותם שני העלים שהרי נקטם כל הראש אלא רבותא אשמעינן שאף על פי שהם ג' לא מיפסל אלא בשנקטמו כל הג' עד השדרה וזו היא הסברא הראשונה שכתבו התו' והרא " ש וז " ל לכאורה נראה לפרש דמיירי בשני עלים האמצעים היוצאים מראש השדר' וכו' והיינו כשהלולב כלה בשנים כמו שהן רוב לולבין שלנו וה " ה ודאי דצריך שיהיו נקטמין כל הג' כשהלולב כלה בג' לפי סברא זו שפוסלת בנקטם קצת אעפ " י שאינו נקטם עד השדרה דס " ל דהכי משמע נקטם ראשו קצת ולא שנטל לגמרי אלא שב " ה ז " ל חולק וסובר שנקטם ראשו היינו שנקטם עד השדרה לגמרי כל הראש ומ " ש בשם הרא " ש ז " ל הרא " ש שם נקטם ראשו לכאורה נראה לפרש בשני עלין האמצעיים היוצאים מראש השדרה וקשה דבגמ' קאמר ריב " ל כו' וצ " ל דנקטם ראשו מיירי בנקטם ראשי רוב העלין וראשו של כל עלה ועלה קאמר ורצונו לומר ראש רוב העלין העליונים וכמ " ש בתו' להדיא ודבריו אלה הם ממש כדברי התו' ולשונם ואולי חסר בדפוס תיבת העליונים ופי' דבריו דכל העלין העליון למעלה ממקום שכלה השדרה כולה הם בכלל דין זה שאם נקטמו רובן פסול והיינו אפילו נקטמו קצת ואע " ג שכתב הרא " ש על זה והלשון דחוק ס " ל לרבינו מאחר שכתב תחלה הסברא הראשונה לכאורה נראה וכו' והקשה עליה ואחר כך כתב וצריך לומר כו' עיקר דעתו כמ " ש בסוף ואע " ג שכתב ע " ז והלשון דחוק מ " מ כך עיקר ואעפ " י שכתב עוד אח " כ ב' תירוצים ליישב סברא הראשונה מ " מ מסדור לשונו שהקשה תחלה אסברא זו וכתב אח " כ וצריך לומר וכו' משמע שאותו פי' הוא תופס עיקר שצריך לומר כך גם הר " ן הזכיר סברא זו וז " ל י " א שאינו נפסל בקטימת העלין האמצעיין שלו בלבד אלא שנקטמו רוב עלין שלו היינו רוב של כל העלין העליונים שעולין למעלה ממקום שכלה השדרה וכדברי הרא " ש במ " ש וצריך לומר וכו' וכל מה שפי' הב " י בזה לא נהירא ע " ש . כתוב במרדכי בשם הרא " ם הא דתנן נקטם ראשו פסול לכתחלה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך עליה והב " י הבין דאלולב קאי ולפיכך השיג עליו ואמר ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן ולא דק דהרמב " ם לא קאי אלולב אלא אהדס והכריחו לפרש כן למאי דאסיקנא הלכה כר " ט דאפי' שלשתן קטומים כשר דאלמא דמאי דתנן דנקטם ראשו של הדס פסול היינו לכתחלה דוקא וכן הוא להדיא בס' יראים ועיין במ " ש בסימן תרמ " ו :
Orach Chayim.645.10.1 נסדק ראשו כשר כו' שם אהא דתנן נקטם ראשו פסול אמר רב הונא ל " ש אלא נקטם אבל נסדק כשר ונסדק כשר והתניא סדוק פסול אמר רב פפא דעביד כהימניק ופי' רש " י הא דקתני סדוק פסול דעביד כהימניק שגדל כך הלולב מתחלת ברייתו וכו' והקשה עליו רבינו דלשון נסדק אינו משמע כך כו' והשיב עליו הב " י דרש " י לאו אנסדק קאי אלא אסדוק ולישנא דסדוק מתחלת ברייתא משמע ואני אומר שדברי רבינו ישרים וברורים לפי דעתו שדקדק בדברי רש " י דמדפי' שתחלת ברייתו היתה כך דאלמא שאם לא היתה תחלת ברייתו כך אינו פסול אף על פי שנסדק עד שנפתח כהימניק מאחר שיכול לאגדו דכה " ג נסדק מיקרי וכשר וכיש מקילין שהזכיר הר " ן וא " כ ודאי קשה לפי זה מאי קא קשיא לן ארב הונא דמכשיר בנסדק מדפסיל בברייתא בסדוק הרי אינו פוסל בברייתא אלא בסדוק מעיקרא מתחלת ברייתו ולא איצטרכי' כלל לפירוקא דעביד כהימניק דשפיר איכא לחלק בין נסדק לסדוק אלא ודאי דס " ל לתלמודא דנסדק נמי פירושו מתחלת ברייתו ומ " ה איצטריכא לפירוקא דאינו פסול אף מתחלת ברייתו אא " כ דעביד כהימניק ועל זה דקדק רבינו דלשון נסדק אינו משמע דאיירי בסדוק מתחלת ברייתו דא " כ הול " ל לולב שגדל סדוק וכו' אלא מיירי שנסדק באמצעיתו אחר ברייתו וס " ל לתלמודא דה " ה נמי אם היה כך מתחלת ברייתו דכשר דאין חלוק וקשיא לן מברייתא דפוסל בסדוק ופריקו דהא דפסול היינו כהימנק כלומר שנפתח הסדוק וממילא אף בנסדק אחר ברייתו נמי פסול אם נפתח כהימנק דאין חלוק בין נסדק לסדוק אלא בין עביד כהימנק ללא עביד כהימנק ודו " ק . ומיהו נ " ל ליישב דברי רש " י ממה שפי' אעביד כהימניק שתחלת ברייתו היתה כך וכו' לא היתה דעתו לומר שאם לא היתה כך תחלת ברייתו דכשר אעפ " י שנפתח כהימנק כמו שהבין רבינו מפירושו דפשיטא דאין חלוק בין נסדק לסדוק כל עיקר אלא בין כהימנק ללא כהימנק אלא לפי שרש " י בא לפרש דהא דקתני סדוק פסול לאו שנסדקו ראשי העלין או שדרה בלא שנפתחו אלא דוקא דעביד כי המניק הוא דפסול לכך נקט בלשונו דפירושו דסדוק היינו שגדל כך הלולב מתחלת ברייתו דלישנא דסדוק מתחלת ברייתו משמע אבל ודאי דלענין דינא לאו דוקא מתחלת ברייתו דה " ה בדעביד כהמניק אחר תחלת . ברייתו נמי פסול :
Orach Chayim.645.11.1 נחלקה התיומת פסול שם בעיא דרב פפא ופשטינן לה מדריב " ל ופסקו הפוסקים כאיכא דאמרי דנחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול :
Orach Chayim.645.12.1 ומ " ש ופירש " י שני עלין העליונים וכו' כתבו התוס' בפרק הגוזל קמא ( בבא קמא ד' צ " ו ) דמתוך פי' רש " י משמע דווקא שנחלקה השדרה כ " כ שנראים העלין העליונים חלוקים ומפוזרים זה מזה לגמרי אבל בחלוק מועט שנחלקה השדרה לא מיפסל אבל ר " י כתב די " מ דאפילו בחלוק מועט שנחלקה השדרה מיפסל ע " ש ואיכא לתמוה אפרש " י כיון דאסיקנא בסמוך דסדוק דברייתא דפסול היינו שנסדק באמציעיתו עד שנפתח והיינו נחלקה התיומת לפי פי' רש " י ואם כן מאי קמבעיא ליה תו לרב פפא בנחלקה התיומת הא דקתני בברייתא דפסול ויש לומר דההיא דעביד כהימנק מיירי שנסדק גוף השדרה עם העלין שלמטה מן השדרא אבל שני עלין האמצעיים לא נחלקו אבל נחלקה התיומת היינו שנחלקו שני עלין האמצעיים זה מזה וכן כתב רבינו ירוחם להדיא . והבית יוסף כתב כך בשם ה " ר ירוחם אנסדק דכשר וטעות נזדקר לפניו דודאי לפי פירוש רש " י בחלוק מועט שנחלק השדרה לא מפסיל אפילו נחלקו שני עלין העליונים כדפרישית ואין חולק על זה משום מחבר עיין שם :
Orach Chayim.645.13.1 ומ " ש והגאונים מפרשים עליו העליונים כו' פי' דמיירי בלולבים שהם כלים באמצע בב' עלים שכל עלה מהם כפול כדרך שאר עלין שבלולב ואותן ב' עלין העליונים דרכן להיות מחוברין ודבוקים ממש בלי פירוד כאילו הם גוף אחד ואם נפרד אותו הדיבוק ברובן עד שנראין כשנים זהו נחלקה התיומת ופסול אעפ " י שלא נחלקו בגבן כל עיקר וכתבו התוס' בפרק הגוזל קמא והרא " ש בפ' לולב הגזול שלפי פי' זה לא נמצא לולב כשר בשלנו כי אינן נמצאים בארצינו שיהיה להם תיומת בענין זה וי " ל שאינו פסול אלא אם כן שהיה מתחלה בענין זה ונחלק לשתים שנשתנה מברייתו :
Orach Chayim.645.14.1 ומ " ש ורי " ף פי' על עלי הלולב שהם כפולים וכו' כלומר כשנחלקו ונפרצו העלין כ " א לשנים מצד פניהם אבל התיומת שלה קיימת ועדיין מחוברין בגבן כשר ופי' זה כתבו גם הסמ " ג בשם ר' חננאל וה' המגיד כתב שכך הכריע הרמב " ן מן הירושלמי . ולענין הלכה נקטינן כהרי " ף וכר' חננאל והרמב " ם והראב " ד והרמב " ן אלא שראוי לאסור בנחלקו בעלין העליונים ודיבוקן וחיבורן כפי' הגאונים ובלולבים שלנו נמי שמתחלת ברייתו אינן מחוברין מ " מ אם הלולב כלה בעלה א' בלבד ונחלק אותה עלה בתיומתו ברובו או אם כלה בשני עלין ונחלקו שניהן בתיומתן ברובן או אפילו עלה א' נחלקה בתיומתו ברובו נמי פסול דהא אמר ריב " ל נחלקה התיומת נעשה כמי שניטל' התיומת ופסול וכי היכי דבניטלה התיומת כתבו התו' והרא " ש לחד תירוצא דפסול אפילו בניטלה אחד מן התיומת ה " נ בנחלק פסול כמו בניטלה דהכי משמע מדתלי נחלקה בניטלה וקאמר דנעש' כניטל' משמע דדיניהם שוה נ " ל . גם ה " ה כתב שיש מי שפי' דעלה העליון שבכולה שנחלקה תיומתו פסול והיינו דוקא ברוב עלה ולא במיעוטו וכ " כ הר " ן לפי סברת המחמירין וע " ש וכתב עוד שיש מחמירין אפילו נחלק התיומת במיעוט ואין זה נכון אלא שראוי לחוש ולהחמיר ועוד האריך עיין עליו ועיין בהג " ה בסמ " ק ובתרומת הדשן :
Orach Chayim.645.15.1 יש לו כמין קוצים כו' שם ברייתא קווץ פסול ופי' רש " י שיוצאין בשדרה שלו כמין קוצים והערוך פי' שהוא ענין כווץ וצמית' . ורבינו כתב שני הפירושי' . ובעקום אמרינן בגמרא דלפניו פסול ולאחריו כשר ובצדדין איכא תרי לישני ופסקו הפוסקים כלישנא דמחמיר ופסול :
Orach Chayim.645.16.1 ומ " ש ובכפוף דוקא כששדרתו כפופה כו' כ " כ הרא " ש בתשוב' אבל הר " ן החמיר ואמר דאף כשעליו כפופין בראשו דפסול ונכון להזהר כדבריו נ " ל :
Orach Chayim.646.1.1 דרשו חכמים שענפיו מכסין את עציו כו' ר " פ לולב הגזול ת " ר וענף עץ עבות עץ שהוא עבות שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס ופירש " י ענף עץ עבות . עץ שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין ע " י שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אביהן עכ " ל וכתב הר " ן דדייקי עבות . וה " ד עבות דקיימא תלתא תלתא בחד קינא מימרא דרב יהודא שם ופירש " י ג' עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד והתוס' והרא " ש כתבו דחומרא גדולה היא זו דאינו מצוי שיוצאין מתוך עוקץ א' ופי' הרא " ש בעוגל א' כמ " ש רבי' וכ " כ הר " ן ג' עלין במקום אחד זה בצד זה עכ " ל :
Orach Chayim.646.2.1 היו בו תלתא תלתא בקינא בשיעור אורך ההדס ונשרו רוב העלין פסול כך היא הנוסחא ברוב ספרים . ובמקצת ספרי' כתוב ואם נשרו רוב העלין של שיעור העבות פסול וכבר האריך ב " י בפי' הנוסחאות ולי נראה דמ " ש הרא " ש ונפרצו דמתניתין דפסול היינו שנשר רוב עבות של שיעור הדס ונשתייר המעוט עכ " ל שלא היתה דעתו לומר שבכל העבות של שיעור ההדס נשר ממנו הרוב מכל קן וקן ונשתייר המעוט דהיינו שלא נשאר בכל קן וקן רק עלה אחד וכן לא היתה דעתו לומר שרוב הקינין של שיעור ההדס נשרו ואפי' לא נפלו מכל קן וקן רק עלה אחד פסול כמו שהבין הב " י אלא דעתו לומר שאם ההדס גדול יותר מן השיעור דאינו פסול במה שנשרו העבות באותו יתרון אלא כיון שנשאר כל השיעור עבות כשר אלא דאם נשרו העבות כשיעור שנתנו רז " ל אז פסול אם נשר רוב העבות דהיינו שנשרו שני עלין ולא נשאר רק עלה אחד ולא ביאר הרא " ש אם ר " ל דדוקא שנשר מכל קן וקן או אפי' מקן אחד או לפחות ברוב הקינין מפני שדבר זה תלוי במחלוקת הגדולים בדין העבות דלגאונים שמצריכין עבות בכל שיעור אורך ההדס ממילא כשנשרו רוב עלין של קן אחד נמי פסול ולב " ה שמכשיר אפי' בקן אחד של עבות ממילא נמי אינו פסול בנשרו אא " כ לא נשתייר רוב העלין בשום קן ולהכרעת הרא " ש כדברי הראב " ד אינו פסול אא " כ שלא נשתייר ברוב השיעור של הדס עבות שלמות או רובן שאפי' בקן אחד שהוא מן הרוב אם נשרו ממנו שני עלין פסול מאחר שלא נשאר רוב שיעור ההדס עבות ופשוט הוא דלדעת הרא " ש אפי' אם נשרו העלין מכל קן וקן אם לא נשר רק עלה אחד מכל קן וקן כשר מאחר שנשארו שני עלין שהן הרוב של עבות וכדעת הרא " ה ורבינו נמשך אחר דעת הרא " ש ואין חלוק לענין הדין בין הנוסחאות כמו שחשב הב " י אלא הפירוש בשניהם אחד ורצה לומר שאם נשרו רוב העלין מן הקן דהיינו שלא נשאר רק עלה א' בקן באותו קן שהוא מן שיעור ההדס ולא מן היתרון פסול והיינו דתנן נפרצו עליו פסול ואח " כ כתב רבי' מחלוקת המחברים בדין העבות וכתב כתבו הגאונים כו' דמיניה נמי שמעינן דפליגי בנשרו העלין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדפירש' וכך היא דעת ה " ר ירוחם דלא פסלינן בנפרצו אלא בשלא נשאר רק עלה א' ונשרו השנים מן הקן ע " ש ואע " ג דמשמע בגמרא דבאסא מצראה דהיינו שהיו שבע עלין בקן ונשרו ממנו אינו כשר אא " כ שנשארו ג' עלין בקן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה איכא למימר דהתם שאני דמאחר שנשר רוב העלין לפיכך בעינן דאשתייר ג' שהוא שיעור עבות שלם אבל כשלא היו מתחלה רק ג' עלין כשר אם נשתיירו ב' עלין כיון שלא נשרו רובן :
Orach Chayim.646.3.1 כתבו הגאונים שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות ואם לאו פסול הכי מוכח ממאי דאמר רבא שרי ליה מאריה לר' טרפון השתא עבות ג' לא משכחינן בת חמשה מיבעיא ודעת ב " ה כיון דביבש מכשרינן כשלא נשאר עלין לחין כי אם ג' בראש הבד שמעינן דאפי' אין בו רק פעם אחת ג' בחד קינא כשר ולא בעינן בראש הבד אלא ביבש משום הדר בעינן ואם אין הלח בראשו לא הוי הדר אבל הכא עבות הוא דבעינן ואע " ג שאינו בראשו קיים מצות עבות כמ " ש הרא " ש בשם הראב " ד והא דאמר רבא שרי ליה מאריה לר' טרפון היינו משום דלמצוה ודאי מטרחינן דליהוי כולה שיעורא דהדס עבות :
Orach Chayim.646.4.1 ומ " ש וכ " כ הרמב " ם ז " ל בפ " ח נשרו רוב עליו אם נשתיירו ג' עלין בקן אחד כשרה ע " כ ודקדק רבי' מלשון זה דאפי' לא נשאר רק ג' עלין בקן אחד לחוד כשר כסברת ב " ה אבל ה " ה לא פירש כן שכתב וז " ל וז " ש רבי' אם נשתיירו ג' עלין בקן א' ר " ל בכל קן וקן ע " כ וכה " ג כתב רפ " ז דבעינן כל השיעור עבות בדוקא ולא סגי ברובו אבל רבי' נמשך אחר דעת הרא " ש בתשובה שהביא הב " י שכתב דלדעת הרמב " ם אפי' לא נשאר כי אם קן אחד לבד כשר כמו ביבש :
Orach Chayim.646.5.1 ומ " ש וא " א הרא " ש הכריע כדברי הראב " ד כו' שם בפסקיו האריך בטעמו של דבר ובתשובה ביאר עוד דלא דמי ליבש דביבש איתנהו אע " פ שאינו הדר כ " כ אבל נשרו בצר להו שיעוריה אם לא נשאר הרוב ולענין הלכה נקטינן כהכרעת הרא " ש דלעיכובא ברובא . וכבר כתבתי דאם נשארו ב' עלין ולא נשר רק אחד עבות קרינן ביה לדעת הרא " ש ורבי' למדקדק בדבריהם וכך מבואר בדברי ה " ר ירוחם וכך היא דעת הרא " ה ודלא כמסקנת הר " ן שכתב דאין ראוי להקל בכך : והדסים שלנו שהם שנים על גבי שנים פשיטא שאפי' לא נקטם רק עלה א' מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס פסול מאחר שלא היה שם מתחלה כי אם שנים בקן ולא נשאר רוב הקן :
Orach Chayim.646.6.1 יבשו עליו פסול וכו' נראה דלא היה צריך לפרש דכמוש כשר דפשיטא דמדיבש פסול כמוש כשר וכמו שסתם וכתב בלולב דיבש פסול אלא משום דבסוף הסימן כתב מחלוקת הראב " ד והרא " ש בכמוש אם מציל מידי יבש אם לאו לכך הקדים להורות דיבש פסול אבל אם כמשו כשר ואם יבשו רוב עליו וכו' ברייתא אוקימתא דרב חסדא שם בביאור : וכתב ב " י והרמב " ם השמיט ברייתא זו ומאי דאיתמר עלה וצריך טעם למה עכ " ל . ונראה לפי ע " ד דלמאי שמפרש הרא " ש דלהרמב " ם כשר ההדס בנשרו עליו אפי' לא נשאר רק ג' עלין בקן א' לבד ולא בעינן בראש הבד אם כן כל שכן ביבש דאיתנהו העלין דכשר בג' עלין לחין בקן אחד ולא בעינן בראש הבד ומאי דאמרי' בגמרא דבעינן בראש הבד היינו דוקא לתנא דמתני' דפוסל הדס בנקטם ראשו הה " נ דפוסל ביבש בראשו ולפיכך בעינן ג' עלין לחין בראש הבד וכל שכן היכא דנשרו כל העלין דבעינן שיהיו נשארים ג' עלין בקן אחד בראש הבד לתנא דמתני' אבל למאי דקי " ל בנקטם ראשו דכשר א " כ אף ביבש שנו לא בעינן ג' עלין לחין בראש הבד וכיון שכתב הרמב " ם בנשרו דכשר אפי' לא נשאר רק ג' עלין בקן אחד לחוד שוב לא היה צריך לכתוב דין זה גבי יבש בפירוש דנלמד במכ " ש מנשרו כדפרישית כן נראה לי ליישב דברי הרמב " ם :
Orach Chayim.646.7.1 נקטם ראשו כשר כו' משנה שם נקטם ראשו פסול ובגמרא תני עולא בר חיננא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר וכתב הרי " ף ואיפסקא הלכתא כרבי טרפון דאמר אפי' שלשתן קטומין כשר הילכך ל " ש עלתה בו תמרה ול " ש לא עלתה בו תמרה כשר עכ " ל וכן פסקו הרמב " ם והרא " ש והסכים הרמב " ן עמהם וכתב שכך אמרו כל הגאונים ולא ערער אדם מהראשונים בדבר וקבלתם תכריע וביטל דעת הראב " ד ופירושו שפסק כמתני' לפסול הדס שנקטם ראשו . והר " א ממי " ץ בספר יראים כתב לקיים שניהם דודאי הלכה כרבי טרפון דקטומים כשרים והא דתנן פסול לכתחלה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך ע " ז ואשכחן דקתני פסול במקום כשר במשנה במנחות ובפרק כיצד צולין מייתי לה וכו' וכ " כ במרדכי ר " פ לולב הגזול בשמו ולפ " ז כל אותה סוגיא שנאמרה אנקטם ראשו דפסול הילכתא היא בלכתחלה והר " ן הסכים לדעת הראב " ד ובעל המאור דנקטם ראשו פסול אף בדיעבד כסתמא דמתני' וז " ל הרב המגיד ויש קצת אחרונים מחמירין כדברי הראב " ד וכן ראוי להורות עכ " ל ולענין הלכה נקטינן להחמיר במקום שאפשר באחר אבל היכא דלא אפשר כדאי הם הרי " ף והרמב " ם והרא " ש וכל הראשונים לסמוך עליהן בשעת הדחק ולברך עליו ועוד דשיטת הר " א ממי " ץ והמרדכי שהביא דבריו ברורה דמתני' בלכתחלה מיפרשא בדוקא :
Orach Chayim.646.8.1 ומ " ש והלכך אם יבש בראשו כשר דלא גרע מנקטם יש להשיב דנקטם עדיף טפי כיון דענפיו חופין את עצו אין קטימתו נראים כל כך וכ " כ הרא " ש בשם ה " ר ישעיה שמזה הטעם מכשרינן בהדס קטום טפי מלולב וערב' אבל יבש ראשו דניטל הדרו פסול דכי היכי שראשו של הדס כשהוא לח מציל על הכל כך כשהוא יבש פוסל את הכל וכן פסק הר " ן ז " ל ומה שכתב הב " י דהר " ן לטעמיה אזיל דפוסל בנקטם ראשו לפיכך פוסל נמי ביבש ראשו אבל המכשירין בנקטם ראשו לא גרע יבש מנקטם ואף עפ " י שכשהוא לח מציל על הכל מ " מ כשהוא יבש אינו פוסל את הכל ע " כ הנה מ " ש דלטעמיה אזיל כו' הוא תמוה שהרי הר " ן כת' בפי' דאינו פסול בנקטם אלא בנקטם ראש עצו דהכי מוכח בגמרא וביבש פסול ביבשות העלין לבדן וה " ט דכשנקטמו ראשי העלין לא ניטל הדרו אא " כ נקטם ראש עצו אבל ביבשו ראשי העלין ניטל ההדר שלו לגמרי וא " כ אפשר לומר דאף הגאוני' שמכשירין בנקטם ראשו פוסלין ביבש ראשו מהאי טעמא גופיה דביבש ראשו אין שם הדר כלל ואע " ג דלהרא " ש דמכשיר בנקטם ראשו אפילו נקטם ראש עצו מכשיר כדמוכח בדבריו ר " פ לולב הגזול שמפרש נקטם ראשו דהדס וערבה דהיינו ראש הבד ולא ראש העלה וא " כ למאי דמכשיר הרא " ש נקטם ראשו דהדס ממילא מכשיר אף בנקטם ראש עצו אפ " ה פוסל ביבש ראשי העלין לחוד וה " ט דבנקטם אין קטימתו נראית כו' כמ " ש למעלה הלכך אין להקל להתיר ביבש ראשו ואפילו בדיעבד שאין שם אחר אין לברך עליו נ " ל . וזה לשון רבינו ישעיה אחרון ז " ל יבשו עליו או שנשרו ונשתיירו בו ג' עלין לחין כשר ובלבד שיהיו בראשו של בד ואעפ " י שנקטם ראשו כשר מפני שעליו חופין את קטימתו עכ " ל :
Orach Chayim.646.9.1 היו ענביו מרובין מעליו כו' משנה וגמרא שם בביאור ואע " ג דבגמרא אמר אהא דאם עבר ומיעטן בי " ט דכשר ה " מ דאשחור מאתמול דדחוי מעיקרו הוא ואיפשטא לן דלא הוי דיחוי אבל אי אשחור בי " ט נראה ונדחה הוא ולא איפשטא לן אי אמרינן אין דיחוי מ " מ מאחר דהא דיש דיחוי אצל מצות מדרבנן הוא דאי מדאורייתא אין דיחוי אלא בקדשים אזלינן בספיקו לקולא ומש " ה כתבו הרי " ף והרמב " ם והרא " ש בסתם דאם עבר וליקטן בי " ט כשר ולא חילקו בין אשחור מעי " ט לאשחור בי " ט ולפי זה בהך בעיא דר' ירמיה נמי בנקטם ראשו בעי " ט ועלתה בו תמרה בי " ט דאסיקנא בתיקו אזלינן בה נמי לקולא כיון דבעייא במידי דרבנן הוא אבל בנקטם ראשו בי " ט ועלתה בו תמרה בי " ט דנראה ונדחה וחזר ונראה הוא אזלינן בה לחומרא דמשמע דע " כ לא קא מיבעיא ליה לר' ירמיה אלא בדיחוי מעיקרו אבל בנראה ונדחה וחזר ונראה פשיטא ליה דיחוי דיחוי ואע " ג דלגבי עבר וליקטן איבעיא לן אף בנראה ונדחה איכא למימר שאני התם דבידו לתקן אבל הכא דאין בידו שתעלה בו תמרה פשיטא ליה בנראה ונדחה דהוי דיחוי ולא קא מיבעיא ליה אלא בדיחוי מעיקרו וכל זה שלא כדברי הר " ן דמסיק להחמיר בעלתה בו תמרה בי " ט אפי' גבי דיחוי מעיקרו ובעבר וליקטן מחמיר בנראה ונדחה ולפי דברינו אין להחמיר אלא אם כן בעלתה בו תמרה בי " ט היכא דנראה ונדחה וחזר ונראה אבל זולת זה אזלינן לקולא לדעת הרי " ף והרמב " ם והרא " ש והנמשכים אחריהם ודבריהם עיקר נ " ל :
Orach Chayim.647.1.1 וערבי נחל דרשו חכמים שעלה שלה משוך כנחל ברייתא בפרק לולב הגזול וטעם דרשתם זו מפני שאי אפשר לומר דדוקא גדלה על הנחל שהרי מערבי לשון רבים מרבינן אף של בעל ושל הרים כמו שיתב' בסמוך א " כ בע " כ הא דכתיב נחל לדרשא נכתב שעלה שלה משוך כנחל ופרש " י משוך ולא עגול פרט לצפצפה וכ " כ הרא " ש ותניא תו ערבי נחל פרט לצפצפה איזהו ערבה ואיזהו צפצפה . ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל . והתניא דומה למגל כשר דומה למסר פסול אמר אביי כי תניא ההיא בחילפא גילא ופי' רש " י במגל ומסר כמ " ש רבינו דמסר היא מגירה וכו' :
Orach Chayim.647.2.1 ומ " ש רבינו דבדומה למגל אינו כשר אא " כ קנה שלה אדום ועלה שלה משוך נראה שלמד כן מדברי התוספות שכתבו קנה שלה אדום וכו' כיון דפירש סימני ערבה הוי סגי אלא להכשיר אף שאין בו ג' סימנים אלו כגון חילפא גילא לפיכך קתני סימני צפצפה למימר דוקא הני עכ " ל וכיון דצפצפה פיה נמי דומה למגל כמו חילפא גילא שמעינן דכשרותא דחילפא גילא מפני שקנה שלה אדום ועלה שלה משוך דאין לומר דבקנה שלה אדום או בשעלה שלה משוך לחוד כשרה כשפיה דומה למגל דאם כן קשיא בברייתא איפכא מקושיית התוס' דלמה ליה לפרש סימני ערבה כיון דפירש סימני צפצפה הוי סגי אלא למיפסל אף שאין בו ג' סימני צפצפה לפיכך קתני סימני ערבה למימר דוקא הני וכיון דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא צ " ל דדיוקא דרישא אתי למיפסל בפיה דומה למגל כשאין שם אלא סימן א' של כשרות קנה שלה אדום או עלה שלה משוך ודיוקא דסיפא להכשיר בפיה דומה למגל כשיש שם שני סימנים כשרים עלה שלה משוך וקנה שלה אדום אבל פיה דומה למסר פסול אפילו קנה שלה אדום ועלה שלה משוך וז " ש רבינו ודוקא שפגימותיה הולכות נכחן וכו' כלומר הא דלא מכשרינן בקנה שלה אדום ועלה שלה משוך אלא בשפיה נמי חלק ואינה פגום דמשמע כשהיא פגום פסולה אפילו כשקנה שלה אדום ועלה שלה משוך היינו דוקא בדומה למסר שפגימותיה הולכות נכחן וכו' : ומ " ש וזה סימנה כו' כלומר זהו סי' ערבה הכתובה בתורה שכשרה לצאת בה קנה שלה אדום וכו' וצפצפה פסולה וזה סימנה קנה שלה לבן וכו' ומפני שמן המקרא משמע שאם עלה שלה משוך אפילו בקנה לבן ופיה דומה למסר נמי כשרה לכך כתב רבינו וזה סימנה וכו' להורות דהא דדרשו חכמים שעלה שלה משוך לאו בעלה שלה משוך לחוד תליא מילתא דמפי השמועה למדנו דבעינן נמי קנה שלה אדום ופיה אינה דומה למסר ודו " ק :
Orach Chayim.647.3.1 ואם יבשו או נשרו רוב עליה משנה שם יבשה פסולה נפרצו עליה פסולה ופי' הרא " ש דנפרצו היינו נשרו רוב עליה ואחריו נמשך רבינו ודלא כמ " ש ה " ה :
Orach Chayim.647.4.1 ומ " ש או שנקטם ראשה פסולה משנה שם . והרמב " ם כתב דערבה שנקטם ראשה כשרה וטעמו שסובר שנדחית משנה זו כמו שנדחית משנת נקטם ראשו פסולה דלגבי הדס אבל להרי " ף והרא " ש ושאר מחברים ס " ל דאין ללמוד ערבה מהדס בענין זה דהדס אין קטימת הראש ניכרת בו שעליו חופין את ראשו לפיכך כשר בנקטם ראשו משא " כ ערבה והכי נקטינן .
Orach Chayim.647.5.1 ומ " ש אבל כמוש' או נשרו מיעוט עליה כשרה משנה שם . וכתב הר " ן דמשום נשירת העלין שכיח בערבה טפי תני לה בערבה וה " ה בלולב וכמו ששנינו בה שהכמושה כשרה וה " ה לשאר המינין כדתניא דכולן כמושין כשרין ותני אותה במשנה בערבה מפני שמצוי בה יותר וכו' וכתב עוד דלגבי ערבה איצטריכא ליה למיתני כמושה כשרה דסד " א כיון דכתיב ערבי נחל כמושה לא קמ " ל עכ " ל :
Orach Chayim.647.6.1 ומ " ש בשם בע " ה מסתברא אפי' לא נשתייר אלא עלה אחד וכו' טעמו משום דמדמינן ערבה דלולב לערבה דמקדש וכיון דקי " ל בערבה דמקדש כרב ששת דאמר אפילו עלה אחד בבד אחד כדלקמן בסי' תרס " ד ה " נ בערבה דלולב מכשרינן בנשרו אפילו לא נשתייר אלא עלה אחד בבד אחד ומשמע דלא בעינן שיהא אותה העלה בראשו של בד כמו בערבה דמקדש דסתמא קאמר רב ששת עלה אחד בבד אחד אפילו אינו בראשו אבל ה " ר ישעיה אחרון כתב דכשרה בעלה א' והוא שיהיה אותה עלה בראשו של בד . ונראה שטעמו משום דס " ל דערבה שוה להדס וכי היכי דביבשו עליו כשר ובלבד שיהיו בו ג' עלין לחין בראשו של בד והוא הדין בנשרו עליו אינו כשר אלא אם כן נשתיירו בו ג' עלין לחין בראשו של בד לדעתו כמו שכתב למעלה גבי הדס ה " ה נמי גבי ערבה ולפי זה הא דתנן נפרצה עליה פסולה היינו שנפרצו כל עליה ולא נשתייר אפי' א' בבד אחד ומאי דקתני בסיפא נשרו מקצת עליה כשרה היינו נמי בכה " ג שנשרו מקצתם ונשארו מקצת ואפי' לא נשאר אלא עלה אחד בבד אחד נמי נשרו מקצת עליה קרינן ביה מיהו ודאי לחומרא בעינן כל אורך השעור או רוב עליו כמו בהדס :
Orach Chayim.647.7.1 ומ " ש ומלשון א " א הרא " ש יראה דבעינן רוב כך מבואר בפסקיו דכתב דנפרצו עליה היינו רוב עליה וע " ש ובריש סעיף ג' הבאתי לשונו :
Orach Chayim.647.8.1 והגדלה על ההרים כו' שם ת " ר ערבי נחל הגדילה על הנחל ד " א שעלה שלה משוך כנחל תניא אידך אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מנין ת " ל ערבי נחל מ " מ אבא שאול אומר ערבי שתים אחד ללולב ואחד למקדש ורבנן למקדש מנ " ל הילכתא גמירי להו ופירש " י הגדילה על הנחל נחלי מים מצוה בזו ומיהו של בעל כשירה כדלקמן כדכתיב ערבי לשון רבים ושל הרים ערבה של הרים ולא צפצפה עכ " ל ולזה נתכוין רבינו שכתב והגדלה על ההרים פי' שלא על המים כשרה שבא להורות בפירושו דהגדלה על ההרים מיירי בערבה שגדלה על ההרים ולא על המים אבל לא מיירי בצפצפה הגדלה בין ההרים דאותה אפילו דיעבד פסולה . עוד פירש " י ערבי נחל מכל מקום לשון רבים אבא שאול אומר ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא ללמדך שצריך ב' מצות של ערבה אחד לאגדה בלולב כו' ומשמע הכא דשתי דרשות לא דרשינן מערבי וא " כ למאי דקי " ל כרבנן דמצרכו שני ערבות דדרשינן ערבי שתים אם כן לא איתרבו דשל בעל ושל הרים וכן כתבו התוס' דצריך ליזהר שלא להביא ערבה אלא שגדלה על נחל מים ולא של הרים ולא של בעל עכ " ל ומשמע לי מדבריהם דאפילו דיעבד פסולה וכך הבין הר " ן ז " ל וה " ר ירוחם ז " ל עיין בדבריהם . וכתב הרא " ש על דברי התוספות והכי משמע מדברי הרי " ף שלא הביא הברייתא דשל בעל ושל הרים וקשיא לי שלא ראיתי העולם נזהרים מזה וגם רש " י פי' ערבי נחל הגדלים על הנחל דמצוה להביא הגדלים על הנחל אבל בדיעבד כשרים של בעל ושל הרים דמרבינן להו מערבי נחל מכל מקום ולא ראיתי לרבותי שהיו מצווין להביא ערבה הגדלה על הנחל ונראה לי לפרש דערבי נחל הגדלים על הנחל כלומר ממין הגדל על הנחל דהיינו ערבה שרובה גדלה על הנחל למעוטי צפצפה הגדלה בין ההרים ד " א ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל למעוטי צפצפה שעלה שלה עגול והאי תנא לא מצריך קרא לריבוי של בעל ושל הרים דבכלל ערבי נחל הן והכי סברי רבנן דלקמן דמצרכו ב' ערבות וכן משמע מתוך דברי הרמב " ם כו' עכ " ל ונראה שמ " ש הרא " ש וגם רש " י פי' וכו' כוונתו שגם לפרש " י צריך לומר דסובר לפסול בשל בעל ושל הרים כמו התו' ואע " ג דרש " י לא בא אלא לפרש הברייתא ולא לפסוק שום הוראה ועוד שהרי כתב דמצוה בזו וכו' מ " מ מאחר דגם רש " י הולך בשיטה זו לפרש דשל בעל ושל הרים אינן בכלל ערבי נחל לשום תנא ומש " ה פי' דהאי תנא נמי דקתני ערבי נחל הגדילה על הנחל ה " ק מצוה בזו כו' ממילא למאי דקי " ל כרבנן דמצרכו שתי ערבות דדרשי ערבי שתים א " כ לא אתרבי דשל בעל ושל הרים כל עיקר ופסולין אף דיעבד ותימה לפי זה על מ " ש רבינו ורוב המפרשים פירשו דלכתחלה צריך לחזר אחר הגדלה על המים כו' שהרי ממ " ש התוספות והרי " ף ורש " י משמע שמפרשים דלמסקנא אפילו דיעבד פסולה ומה שפרש " י מצוה בזו וכו' היינו דוקא למאן דס " ל דשל בעל ושל הרים אתרבו מערבי נחל כמבואר בדבריו אבל למסקנא דלא אתרבו אין לנו להכשיר דשל בעל ושל הרים אלא דוקא הגדילה על הנחל כדפרישית וצ " ל דס " ל לרבינו דאע " פ דלמסקנא לא אתרבו דשל בעל ושל הרים מערבי מ " מ בע " כ צריכין אנו לומר דבדיעבד יצא אף בשל בעל ושל הרים שהרי מפי השמועה למדנו דערבה כשרה וצפצפה פסולה ואיזוהי ערבה ואיזוהי צפצפה כו' כדתניא בברייתא וד " ה היא דליכא מאן דפליג עלה ומשמע דצפצפה הגדלה בין ההרים דוקא פסולה אבל ערבה אפילו גדלה בין ההרים כשרה . ואביי נמי קאמר על אוקמתיה דידיה ש " מ האי חילפא גילא כשר להושענות וקאמרינן עלה פשיטא ומהדרינן מהו דתימא הואיל ואית ליה שם ללוי לא נתכשר קמ " ל ואימא הכי נמי ומהדרינן ערבי נחל אמר רחמנא מ " מ וחילפא גילא אע " ג שגדלה על הנחל מ " מ גדלה נמי על ההרים ואפ " ה מכשרינן לה בסתם אפי' גדלה על ההרים כ " ש ערבה דשל בעל ושל הרים דפיהן חלק לגמרי ועדיפא מחילפא גילא דכשר וא " כ צ " ל לדעת התוספות והרי " ף דאף למסקנא דלא איתרבו דשל בעל ושל הרים מערבי אינו אלא בלכתחלה אבל בדיעבד ודאי יצא אף בשל בעל ושל הרים מפי השמועה מפי מרע " ה ולפירש " י דלעיל צריך לומר דאף למאי דקס " ד דאתרבו דשל בעל ושל הרים נמי הוי דינא הכי דמצוה בזו וכו' וז " ש הרא " ש וגם רש " י פי' כו' כלומר דרש " י הוסיף לומר דאף למאי דקס " ד נמי הוי דינא הכי דמצוה בזו וכו' וכ " ש דלמסקנא הוי דינא הכי לפיכך כתב רבינו ורוב המפרשים פירשו דלכתחלה צריך לחזר אחר הגדילה על המים וכו' כן נלע " ד ודו " ק :
Orach Chayim.647.9.1 ומ " ש הרא " ש וכן יראה מתוך דברי הרמב " ם כו' נראה דדקדק מדבריו שכתב ורוב מין זה גדל על הנחל כו' דהיינו כהאי תנא דברייתא דתני ערבי נחל הגדילה על הנחל דאי לאידך תנא דמפיק דשל בעל ושל הרים מערבי לשון רבים הא לא דרש ליה לנחל הגדלה על הנחל דאי דריש ליה נמי הגדלה על הנחל א " כ בע " כ צריך לומר דס " ל דמצוה בזו כו' וכפרש " י והרי בדברי הרמב " ם מבואר דס " ל שאין מצוה בזו יותר מבזו אלא ודאי דס " ל להרמב " ם דערבי לשון רבים דדרשינן ליה לשתי ערבות כרבנן וכמ " ש באותו פרק להדיא וערבי נחל ודרשינן ליה הגדלה על הנחל ופירושו שרוב מין זה גדל על הנחל ואפי' היה גדל במדבר וכמ " ש הרא " ש ומה שתפס עליו הר " א מזרחי אינה תפיסה כל עיקר וכ " כ הב " י עיין עליו :
Orach Chayim.648.1.1 פרי עץ הדר דרשו חכמים הדר באילן משנה לשנה והיינו אתרוג בפ' לולב הגזול ופי' רש " י שהאתרוג דר וגדל באילנו ב' וג' שנים וכשבאילן חונטין של עכשיו עדיין גדולים דאשתקד קיימין בו ואיכא לתמוה למה הביא דרשא זו דדברי יחיד הם דס " ל כרבי יהודא דלא בעינן הדר אף באתרוג ומכשיר האתרוג הישן בברייתא וכדאמר התם בריש פירקין ואלא לרבי יהודא הא כתיב הדר ההוא הדר באילנו משנה לשנה אבל למאי דקי " ל כחכמים דפליגי עליה דרבי יהודא ופוסלין אתרוג הישן לדידהו לא דרשינן הדר להדר באילן כו' דלגופיה איצטריך דבעי הדר ממש אלא ממאי דכתיב פרי עץ הדר דרשינן עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג וכת " ק דברייתא וזהו טעמן של הרי " ף והרא " ש שלא כתבו אלא דברי הת " ק והשמיטו ההיא דהדר באילן משנה לשנה משום דלאו דהלכתא היא ונראה ליישב שרבינו דקדק במאי דקאמרי' אלא לר " י הא כתיב הדר ההוא הדר וכו' ודרשא זו אמר ר' אבהו דהוא אמורא וקשה דטפי הול " ל ההוא אל תקרי הדר אלא הדיר כדדריש ר' או אל תקרי הדר אלא הידור כדדריש בן עזאי כדאיתא בברייתא אלא ודאי תלמודא נקט מילתא דאמורא דאתיא ככ " ע דודאי לא קאמר למילתיה אליבא דתנאי וס " ל לר' אבהו דאף לחכמים דפליגי עליה דר' יהודה דבעינן הדר ממש דרשי הדר באילן משנה לשנה דאי להדר ממש לחוד אתיא הו " ל למיכתב פרי עץ נאה למה כתב הדר אלא למידרש מיניה נמי הדר באילן וכו' ולהכי לחוד לא אתיא דא " כ הו " ל למיכתב אתרוג בפירוש למה כתב הדר אלא תרתי שמעת מינה ור " י פליג ודריש לה להדר באילן כו' לחוד ולכך נקטא תלמודא מילתא דר' אבהו משום דאתיא ככ " ע ונתיישב דעתו ז " ל נ " ל :
Orach Chayim.648.2.1 ואם הוא יבש פסול וכו' איכא לתמוה שהרי אי אפשר להכניס ולהוציא המחט עם החוט ולראות בחוט אא " כ יעבור המחט מצדו לצדו וכבר פסק הרא " ש בסתם דבנקב מפולש מצדו לצדו פסול אפילו אין בו חסרון וכן היא מסקנת רבינו בסמוך וא " כ היאך הביאו דבריו לפסק הלכה שאינם אלא לפי דעתו דמכשיר בנקב שאין בו חסרון אפילו בנקב מפולש כמו שיתבאר בסמוך וצריך לדחוק ולומר דס " ל להרא " ש ורבינו דהעברת המחט עם החוט לפי דעתן צריך שתהיה דוקא בענין שלא יהא הנקב מפולש וגם שלא יהא נוקב עד הזרע . וכה " ג כתב גם ה " ר ירוחם ע " ש ודע דבגמ' ( בדף ל " א ) מביא הברייתא אתרוג הישן פסול ור " י מכשיר והלכתא כת " ק ונראה דמדלא פי' בגמ' איזהו אתרוג הישן סתמא דמילתא דבאתרוג שנשאר משנה שעברה קרי ליה אתרוג ישן וקים להו דאין בו לחלוחית ולהכי תני אתרוג הישן ולא תני הכי בשאר מינים לאורויי לן דבאתרוג דבעינן לחלוחית כשהוא ישן משנה שעברה כלה לחלוחית שבו וכן פסק בהגהת ש " ע ומ " מ ראיתי שטומנין האתרוג בדבש דבהכי מתקיים לחלוחית שבו ונראה דאין לסמוך על זה להכשירו בלא בדיקת מחט ובו חוט וק " ל אבל כשלא טמנו אותו בדבש אין מועיל שום בדיקה דקים להו לרז " ל דשוב אין בו לחלוחית כדפי' :
Orach Chayim.648.3.1 ניקב וחסר כל שהוא פסול כו' משנה שם ובגמרא תני עולא בר חיננא ניקב נקב מפולש במשהו ושאינו מפולש בכאיסר ופירש " י דעולא בר חיננא אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתניתין ואתא האי תנא לומר דאם מפולש הוא מצדו לצדו פסול בנקב כ " ש אפילו של מחט וכו' כמ " ש רבינו והיא דעת הרא " ש בפ' לולב הגזול וכן היא דעת הרמב " ם אבל הר " א ממיץ פי' דעולא בר חיננא אניקב וחסר כ " ש קאי אבל בניקב ולא חסר כשר אפי' בנקב מפולש כמ " ש הסמ " ג והמרדכי בשמו וכ " כ רבינו בשם ר " ח וה " ר ישעיה וכ " כ הר " ן ז " ל וכתב ה " ה שזה דעת המפרשים האחרונים ושזו היא דעת הראב " ד ע " כ ומש " ה כתב הראב " ד שיכול לבדוק ע " י העברת המחט ובו חוט מאחר דנקב שאין בו חסרון כשר אפילו בנקב מפולש אבל הרא " ש דפוסל בכך צ " ל דהעברת המחט ובו חוט יכולין להיות בענין שאין הנקב מפולש ולענין הלכה נקטינן להחמיר כרש " י והרמב " ם והרא " ש דהכי מוכח בירוש' כדכתב הרא " ש וכ " כ בהגהת מיימונית בשם רבינו שמחה ובתרומת הדשן כתב על הנקבים הנעשים באילן ע " י הקוצים דנהגו להכשיר אעפ " י שיש בהן חסרון שזהו דרך גדילתן וע " ש :
Orach Chayim.648.4.1 ומ " ש ואם ניקב עד הזרע כו' כ " כ התוס' והרא " ש והר " ן ז " ל כתב נקב מפולש במשהו פסול יש מחמירין ואומרין שהקליפה דבר בפני עצמו הוא וכל שנקבה כולה מצד א' נקב מפולש מיקרי עכ " ל וברור הוא שדעתו דהקליפ' החיצונ' לחודה והוא שיש בה חריפות כשאוכלין אותו אם נקבה כולה מצד אחד נקב מפולש מקרי ולא אפשר לפרש דכל עובי האתרוג עד חדרי הזרע קרי קליפה כמ " ש הב " י דלא משתמע הכי מלשון כלל . ומ " מ נראה דדוקא למאן דמפרש דבנקב מפולש לא פסול אלא בחסר כדעתו של הר " ן ז " ל לפיכך הם נוטים להחמיר ולפסול בחסר כשהקליפה לחודה נקבה כולה אבל למאי דנקטינן לפסול בחסר כל שהוא אפילו אינו מפולש וכשהוא מפולש פסול אפילו אינו חסר כל עיקר א " כ אין להחמיר ולפסול באינו חסר אלא במפולש מצדו לצדו כפירש " י או עד חדרי הזרע כתוס' והרא " ש אבל בחסר אפילו אינו חסר רק מן הקליפה כל שהוא ולא ניקב כולו מצד אחד נמי פסול :
Orach Chayim.648.5.1 אתרוג שנימוח וכו' שם איבעיא לן סרוח מבפנים מהו ופירש " י סרוח מבפנים וקליפתו קיימת והכי משמע דמדמי ליה התם לריאה שנשפכה כקיתון וקיימי סימפונהא והקרום קיים דה " נ קיימי סימפונהא דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכה והקליפה קיימת ואע " ג דבנקלף ונסדק מדמינן לה לטרפות כדתנן נקלף ונסדק פסול מ " מ איבעיא לן בסרוח בפנים דדילמא דוקא מאי דמטרפינן בבהמת פסול באתרוג אבל מאי דמכשרינן בבהמה דילמא לא מכשרינן באתרוג דבבהמ' דלא שליט ביה אוירא הדרא בריא אבל באתרוג דשליט ביה אוירא סרוח מסרחא א " ד לא שנא :
Orach Chayim.648.6.1 ומ " ש ודעת הרי " ף להקל כ " כ הרא " ש דמדהשמיט הרי " ף בעיא זו משמע שהוא סובר דאזלינן בה לקולא דהנך פסולי אין עיקרן אלא דברי סופרים וכתב שזו היא נמי דעת הרמב " ם שהשמיט בעיא זו :
Orach Chayim.648.7.1 ומ " ש ויש מחמירין והכי מסתברא דכיון דספיקא דאורייתא הוא אע " ג דהנך פסולי אין עיקרן אלא מד " ס כמ " ש הרא " ש מ " מ מאחר דספיקן במידי דאורייתא הוא אזלינן בהו לחומרא ואפשר לומר דאף הרי " ף והרמב " ם ס " ל להחמיר מה " ט ומש " ה השמיטו בעיא זו וכתבו הברייתא בסתמא אתרוג תפוח סרוח פסול דמשמע בין בסרוח מבחוץ ובין בסרוח מבפנים וקליפתו קיימת בכל ענין פסול וכך פי' הר " ן ז " ל דברי הרי " ף ע " ש . ויש לדקדק לדעת המכשירין היאך אנו יודעין שחדרי הזרע מבפנים כולן קיימין דבדיקה שלו קשה לפי שאי אפשר לחתכו כמ " ש הראב " ד גבי יבש ואפשר לומר דכל שנימוח הבשר שבתוך הקליפה ונעשה כמים נראה מראהו מבחוץ מעבר לעבר ויראה אם חדרי הזרע קיימים אם לאו ולענין הלכה נקטינן לפסול דלמאי שכתבתי דעת כל הגאונים היא לפסול :
Orach Chayim.648.8.1 ואם נסדק וכו' שם במשנה נסדק פסול ובגמרא בעי רבא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו מאי קא מבעיא ליה אי נסדק תנינא ופי' התוס' דבגרגרת שנסדק' כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה טרפה ובכה " ג שנסדק על פני כולה תנן באתרוג פסול וכן נראה מדברי רש " י וכ " כ הרא " ש דה " נ באתרוג אם נסדק לכל ארכו פסול ומש " ה כתב רבינו דאם נשאר בו שיור למעלה ולמטה אפילו כ " ש כשר דלא מיפסל אלא בנסדק לכל ארכו ולא נשאר כלום ונרא' שאף הר " ן שכתב נסדק יש שפירשו בו לארכו ברובו משני צדדין כו' ויש מחמירין לפסול כל שהוא סדוק מצד אחד עד חללו או אפילו אינו מגיע לחללו כל שנסדקה רוב הקליפה החיצונה העבה ע " כ דליש מחמירין אינו פסול אלא בנסדק כולו ולא נשאר כלום דלא כסברא הראשונה דבעינן לאורכו ברובו משני צדדין שזה הוא יותר מנסדק כולו מצד אחד אבל ממה שכתב בהגהת ש " ע נראה שהיה מפרש דליש מחמירין פסול בנסדק רובו מצד אחד ולא נהירא דהא פשיטא הוא דכשר כמו גבי טרפה ואיכא למידק אמאי לא קאמר מבעיא ליה לרבא בנסדק ונשאר כל שהוא למעלה ולמטה דדילמא התם הוא דלא שלט ביה אוירא הדרא בריא אבל הכא דשליט ביה אוירא סרוחי מסרחא א " ד לא שנא כי היכי דמיבעיא לן בסרוח מבפנים וי " ל דמשמע ליה לתלמודא דמדתנן נקלף ונסדק בסתם משמע דנקלף ונסדק לגמרי והתם הוא דפסול אבל בנשאר כל שהוא כשר וא " כ מאי קא מיבעיא ליה תו לרבא ומכאן עוד תשובה על פירש " י שפירש דנקלף דפסול היינו במקצתו דא " כ קשיא אמאי לא קאמר דמבעיא לן בנסדק במקצתה ונשאר כל שהוא למעלה ולמטה וכבר דחו פירושו כל המפרשים ולי נראה לבאר דברי רש " י שגם הוא ז " ל לא היתה דעתו לפרש דנקלף כולו ולא נשתייר כלום דכשר דהא פשיטא היא דפסול כמו גלודה כמבואר בסוגיא אלא כוונת רש " י ז " ל לפרש מאי דקאמר הא בכולו היינו לומר דהנקלף הוא הכל במקום אחד כולו ביחד כשר הא במקצתו פי' דנקלף בשנים וג' מקומות מקצת כאן ומקצת כאן פסול דמנומר הוא וכמ " ש הראב " ד להדיא כך היתה דעת רש " י ז " ל ודקדק לפרש כך מלשון הא בכולו הא במקצתו מדלא קאמר הא דנקלף כולו הא דנקלף מקצתו אלמא דמשני ליה אפילו תימא דמתניתין סתמא קתני נקלף פסול בין נקלף כולו ובין לא נקלף כולו מ " מ איכא למימר דלא פסול בלא נקלף כולו אלא כשהנקלף הוא במקצתו כלומר מקצת כאן ומקצת כאן דהוה ליה כמנומר אבל בכולו כלומר שהנקלף הוא במקום אחד דלא הוי כמנומר כשר מאחר דלא נקלף כולו ולא הוי כגלודה :
Orach Chayim.648.9.1 נקלף ממנו וכו' שם במשנה נקלף פסול ובגמרא אמר רבא האי אתרוג דאגליד כאהינא סומקא כשר והא אנן תנן נקלף פסול ל " ק הא בכולו הא במקצתו ופירש " י הא בכולו כשר במקצתו פסול דמנומר הוא והתוס' בשם ר " ת והרא " ש בשם ר " ח והראב " ד פ' איפכא דבכולו פסול דלטרפה מדמינן ליה והגלודה טרפה ואם נשתייר בה כשעור סלע כשרה דהדרא בריא וכו' וס " ל לרבי' דמלשונם משמע דבאתרוג נמי בעינן שישתייר כסלע וכך הבין הרא " ש שהרי כתב וז " ל ומיירי שנשתנה למרא' פסול אבל אם נשתנה למראה כשר אפילו לא נשתייר בו אלא כסלע כשר עכ " ל אבל ברי " ף ורמב " ם כתוב דבאתרוג אפילו לא נשתייר כל שהוא כשר דלאו ממש כטרפה מדמינן ליה וכי היכי דבנסדק מכשרינן בשיור כל שהוא למעלה ולמטה והרא " ש ס " ל דנסדק שאני דאף בטרפה הוי כשר בשיור כ " ש אלא כיון דגרגרת עשוי חוליות בעינן שיעור חוליא כולה דאי לא הו " ל כאילו לא נשתייר כלום אבל בנקלף דהשיעור הוא כסלע אף באתרוג כן הדין דבעינן שיור סלע ולענין הלכה נקטינן כר " ח שהסכימו עמו כל הגאונים ומ " ש על שם ר " ח דבכולו פסול אפילו לא נשתנו מראיו מבואר כן בדבריו שפוסל בכולו משום דמדמינן ליה לטרפה ולאפוקי מפרש " י שאינו פוסל אלא משום דנשתנו מראיו בנקלף מקצתו והו " ל מנומר . ובסמוך כתבתי ליישב פירש " י דגם הוא סובר דבנקלף כולו לגמרי פסול אלא דבאינו נקלף כולו נמי פסול כשנקלף מקצת כאן ומקצת כאן דזה ודאי הוי כמנומר וכדעת הראב " ד והכי נקטינן לפסול גם בזה :
Orach Chayim.648.10.1 ומ " ש דנקלף ממנו קליפה דקה כו' כלומר שאם נקלף ממנו הקליפ' העבה שיש בו חריפות כשאוכלין אותה פסול לדברי הכל בין בכולו בין במקצתו דהו " ל חסר כל שהוא וכ " כ הרא " ש והר " ן וכן מבואר ברמב " ם אבל הרא " ש כתב בתשובה סי' נ " ח דאפילו נקלף ממנו הקליפה עבה כשר דאינו פסול משום חסר אלא בשחסר מבשר האתרוג שהוא הלבן שבו ולא קי " ל הכי :
Orach Chayim.648.11.1 ומ " ש ומיהו פי' הראב " ד שמקום הקלף הוא ממראה גוון האתרוג כו' איכא לתמוה דפשט הלשון באשיר " י לא משמע הכי אלא אף להראב " ד כשהנקלף במקום אחד כשר בנשתייר בו כסלע אעפ " י שמקום הקלף אינו ממראה גוון האתרוג ודוקא כשהוא בב' וג' מקומות התם דוקא פוסל הראב " ד כשהנקלף אינו ממראה גוון האתרוג משום דהו " ל כמנומר ואפילו אינו נקלף אלא במיעוטו אבל כשהנקלף במקום אחד כשר אפילו אינו ממראה גוון האתרוג . ומ " ש הרא " ש ומיירי שנשתנה למראה פסול כו' היינו לפרש דמ " ש הראב " ד בסוף דבריו הא דבכולו פסול לאו דוקא בכולו אלא ברובו וזה כתבו הראב " ד בסתם אף לפי דעת עצמו לא לפי דעת הי " א לחודיה ולפיכך בא הרא " ש לבאר דמיירי דוקא שנשתנה למראה פסול אבל אם נשתנה למראה כשר אפילו לא נשתייר בו אלא כסלע כשר אף לדעת הראב " ד דמאחר שהנקלף הוא במקום אחד אינו כמנומר וכשר אעפ " י שמקום הקלף אינו ממרא' גוון האתרוג וכמ " ש בתחלת דבריו וצריך ליישב דס " ל לרבי' מאחר דבע " כ צ " ל שבחוטמו פוסל הראב " ד בכל שהוא שאינו ממרא' גוון האתרוג אעפ " י שלא נשתנה למראה פסול ומדמי ליה לחזזית שאם אתה מפרש מ " ש הראב " ד דבחוטמו אפילו במשהו פסול דומיא דחזזית היינו דוקא בנשתנה למרא' הפסול א " כ למה לא פירש הרא " ש ההיא דבחוטמו במשהו שכתב הראב " ד דאיירי בנשתנה למראה הפסול כמו שפירש הא דבכולו פסול לאו דוקא בכולו אלא ברובו אלא ודאי דההיא דבחוטמו במשהו דפסול אפילו לא נשתנה למראה הפסול נמי פסול דדמיא לחזזית לפי דעת הראב " ד וא " כ ה " ה נמי ברובו אפילו במקום אחד נמי פסול לדעת הראב " ד כיון דדמיא לחזזית : ומ " ש הרא " ש ומיירי וכו' היינו לפרושי סברת הי " א כמו שפי' הב " י ומפני שהיה עולה על הדעת דלסברת י " א אע " ג דבמקצת דפסול משום מנומר וכן בחוטמו דבמשהו אינו פסול אלא בנשתנה למראה פסול מ " מ ברובו מודים דפסול אפילו לא נשתנו למראה פסול לכך כתב הרא " ש לבאר סברתו דמיירי שנשתנה למראה פסול כו' מ " מ העיקר נראה בעיני לפרש דברי הראב " ד והרא " ש כאשר כתבתי תחלה ולא כדעת רבינו ואף הראב " ד ס " ל דבחוטמו אינו פסול במשהו אלא בנשתנה למראה פסול וכן ברובו אינו פסול אלא בנשתנה למראה פסול ואין חילוק בין סברת הראב " ד לסברת י " א אלא בנקלף בב' וג' מקומות דלהראב " ד פסול כשמקום הקלף אינו ממראה האתרוג דהו " ל מנומר ולסברת הי " א לא אמרו מנומר פסול אלא כשהוא משתנ' חברבורות כמו חזזית ולבן : ומ " ש הרא " ש לבאר ההיא דבכולו לאו דוקא בכולו אלא ברובו דמיירי שנשתנה למראה פסול וכו' ולא כ " כ לבאר ההיא דבחוטמו וכו' היינו משום דבענין זה היו דברי הראב " ד סותרים זה את זה דבתחלה כתב כשהנקלף במקום אחד כשר במקצתו אפילו לא נשתייר בו אלא כסלע ובסוף כתב דברובו פסול לכך בא הרא " ש לבאר דסוף דבריו מיירי בנשתנה למראה פסול אבל בנשתנ' למרא' כשר אפילו לא נשתייר בו אלא כסלע כמ " ש בתחלה ואין דבריו סותרין וההיא דבחוטמו במשהו לא היה צריך לשום ביאור דפשיטא דאינו פסול אלא בנשתנה למראה פסול דהתם הוא דדמיא לחזזית אבל בנשתנה למראה כשר למה יפסל הא לא דמיא לחזזית שהרי לא כתב הראב " ד למיפסל בנשתנה למראה כשר אלא בנשתנה בב' וג' מקומות ומשום מנומ' הא לאו הכי אין מקום לפוסלו וכן עיקר דלא כדעת רבינו ודוק היטב :
Orach Chayim.648.12.1 ניטלה פיטמתו והוא הפרח שבראשו וכו' שם במשנה ניטלה פיטמתו פסול ניטל עוקצה כשר ובגמרא ניטלה פיטמתו תני ר " י בן אלעזר ניטלה בוכנתו וכתב רש " י פי' של ה " ר יעקב בר יקר ופי' של ר " י הלוי והסכים לפירוש הר' יעקב דפיטמא הוא ראש האתרוג והיינו בוכנתו ודוגמתו הפיטמא של רמון ומפני שרבינו מפרש דפיטמא של רמון היינו הפרח לכך כתב בניטלה פיטמתו דאתרוג והוא הפרח שבראשו וכה " ג כתב גם הרי " ף וז " ל פירוש פיטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו כדתנן פיטמא של רמון והוא שושנתו . ושושנתו ופרח חדא היא . אבל הר " ן ז " ל השיג עליו וכתב שלא מצינו לשון פיטמא על הפרח כי מה ששנינו פטמא של רמון אונו שושנתו של רמון אלא הדד שבראשו שהפרח נץ שמו דהא תנן פיטמא של רמון והנץ שלו אלמא תרי מילי נינהו כו' וכן נראה ברמב " ם שכתב ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול משמע שאינו פוסל בנטילת השושנה לבד אלא בנטילת הדד והוא העץ שהשושנה בו וכן פי' ה " ה ואפשר לומר שהרי " ף נמי סובר כמו הרמב " ם שאינו פסול בנטילת השושנה בלבד אלא בניטל הדד שהרי כתב בפירוש ניטלה פטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו ובודאי שאין השושנה נקראת לא דד ולא חוטם ומ " ש כדתנן פיטמא של רמון והיא שושנתו היינו להכריע דהפטמא היא מה שבראש האתרוג ולא מה שבזנבו ומייתי ראייה מדתנן פיטמא של רמון והוא שושנתו כלומר מקום שהשושנה בו דהיינו מה שבראש ולא מה שבסוף ודכוותא פיטמא דאתרוג הוי נמי מה שבראשו . ודקדקו הרי " ף והרמב " ם לבאר שהוא הראש ששושנתו בו מפני שאמרו בירושלמי ניטלה פיטמתה תמן אמרין שושנתו כלומר מקום שהשושנה בו וכיוצא בזה כתב גם הב " י ואפשר ג " כ לדחוק בדברי רבינו ולבאר דבריו שמ " ש והוא הפרח שבראשו היינו לומר העץ שהפרח בראשו לא הפרח ממש ותדע שהרי רש " י כתב בשם ה " ר יעקב בר יקר ניטלה בוכנתו במתניתיה הוה תני ניטלה פיטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא אלמא דלעץ שהפרח בתוכו קרינן ליה פיטמא לפירוש זה שהרי העץ הוא חד ועשוי כמין בוכנא לא הפרח ועוד שהדבר ידוע שעל הרוב נופל הפרח ממנו קודם שיגמר ונעשה בו פיטמא וכמו שכתב ה " ר ירוחם ע " ש אלא מקום הפרח קאמר הילכך אם ניטל הפרח עצמו לבד שהוא שושנתו כשר . ולא נתקררה דעתי בכל זה אלא נראה עיקר דהעץ עצמו קרי ליה שושנה ופרח מפני שצורתה כצורת שושנה ופרח והוא ג " כ נקרא דד מפני שראש אותו עץ הקטן הוא כמו חודו של דד שמכניס התינוק בתוך פיו ואינו הפרח שהוא הנץ שנופל ממנו כי בזה אין ספק דכשר לד " ה כי כן דרכו ליפול וא " כ אין חילוק בין פי' הר " י בר יקר לפי' הרמב " ם לגבי הפיטמא זולתי דלהר " י בר יקר פסול בניטל ראש הפיטמא שהוא כמו חודו של דד שהוא חד ועשוי כעין בוכנא והוא הנקרא פרח ושושנה ולהרמב " ם משמע דאינו פסול אלא בניטל כל הדד מעיקרו ונשאר מקומו גומא שהרי כתב ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו דמשמע שהניטל הוא מגוף האתרוג וכך הבין הרא " ם דברי הרמב " ם עיין עליו בבאוריו לסמ " ג וכ " כ הר " ן דאחרים מפרשים דנטל בוכנתו הוא הדד שהפיטמא בראשו ואינו נפסל אלא כשניטל כל הדד שהוא כבוכנא באסיתא גם התוס' והרא " ש הזכירו אותו פי' שכתבו וז " ל וקצת הי' נראה מדהזכיר כאן גבי אתרוג פיטמתו ועוקצו וחוטמו וכן נמי התם גבי דדי אשה משמע ששלשתן במקום א' לצד ראשו של אתרוג שיוצא מתוך חודו של אתרוג כמין עוקץ בולט וקשה כעץ וניטלה פיטמתו היינו בוכנתו שנטל אותו העוקץ ממקום חבורו ונשאר כעין גומא בראש האתרוג וכ " כ באורחת חיים הלכה למעשה ודברי הרי " ף אפשר לפרש כסבר' הר " י בר יקר דמפסיל אף בניטל השושנה לחוד ואינו ניטל מגוף האתרוג כלום וכך הבין הרא " ם בבאוריו לסמ " ג ומ " ש דפיטמתו דד של אתרוג היינו מפני שראש אותו העץ הקטן הוא כמו חודו של דד שמכניס התינוק בתוך פיו ומ " ש והוא חוטמו לאו חוטמו ממש קאמר אלא מקום חוטמו דאם חוטמו הוא שושנתו מאי האי דקאמר רבא ועל חוטמו אפילו במשהו פסול הא לא שייך לומר בשושנתו שעלתה בו חזזית אפילו משהו אלא ודאי כוונת הרי " ף לומר דהפיטמא הוא מה שבראש האתרוג במקום חוטמו ולא מה שבזנבו ואפשר גם כן לפרשן כסברת הרמב " ם דלא מיפסל אלא בניטל כל הדד שהוא כבוכנא באסיתא והיינו דקאמר והוא חוטמו שניטל גם מן החוטם והוא שושנתו כלומר העץ שהשושנה בו ניטל כולו וכך נראה מדברי הסמ " ג שכתב דלהרי " ף והרמב " ם חוטמו הוא בכלל בוכנתו אלמא דגם להרי " ף אינו פסול אלא בניטל כל הדד כמו להרמב " ם אלא דמשמע דס " ל לסמ " ג דאף הר " י בר יקר מפרש כדבריהם וזה ודאי תימא שכבר כתב רש " י ז " ל לשונו של הר " י בר יקר דמשמע מיניה להדיא שפוסל בניטל קצת הפיטמא אע " פ שנשאר' הגומא מליאה וצ " ל שהסמ " ג היה מפרש דהרמב " ם והרי " ף נמי פוסלין אף בניטל מקצת הפיטמא דהיינו הראש העליון אע " פ שנשארה הגומא מליאה וכמו שפירש הר " י בר יקר ואע " ג דבניטל הזנב אינו פסול להרמב " ם והר " י אא " כ שנתלש מעיקרו לגמרי ונשאר מקומו גומא אבל בניטל עוקצו שחוץ לגומא כשר מ " מ בניטל פיטמתא פסול אף בניטלה מקצתה ונשארה הגומא מליאה וכן נראה מדברי הרא " ש שכך הוא מפרש לפי דעתן של הרי " ף והרמב " ם ור " ח וכן פי' הב " י לפי פר " ח והכי נקטינן לחומרא . לשון הש " ע ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול עכ " ל והן דברי הרמב " ם ככתבם ולשונם וז " ל הגהת ש " ע ויש מחמירין שאם ניטלה השושנה דהיינו מה שאנו קורין פיטמא וטוב להחמיר במקום שאפשר ומיהו לענין דינא אין לפסול אא " כ ניטל הדד דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו והרא " ש נקרא שושנת' וכל זה דוקא בניטלה אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר וכן הם רוב אתרוגים שמביאין במדינות אלו עכ " ל מבואר מדבריו שהיה מפרש דברי הרמב " ם דוקא בניטל כל הדד ונשאר גומא מקומו ועל זה כתב דיש מחמירין בניטלה השושנה לבד דהיינו חוד הדד כמו שפירש ה " ר יעקב בר יקר וכתב שטוב להחמיר במקום שאפשר ומיהו לענין דינא אין לפסול אלא אם כן ניטל הדד וכו' דהיינו שנתלש מעיקרו וניטל מן החוטם ונשאר מקומו גומא וכתב כן על פי דברי ארחות חיים שכתב שאם ניטלה השושנה לבד או העוקץ לבד או שניהן ושתי הבוכנות קיימות כשר וכן ראוי להורות ולעשות מעשה ולא יותר עד כאן ומכל מקום כבר כתבתי דלדעת הסמ " ג גם הרי " ף והרמב " ם מחמירין כה " ר יעקב בר יקר הילכך אין להקל כלל מכל מקום כל זה בידוע שניטלה אבל אם הוא ספק אם ניטל ממנו השושנתא או לא היה לו מעולם אין להחמיר בספיקו : ומ " ש דלפירוש ה " ר יעקב בר יקר ניטל עוקצו כשר בכל ענין . היינו לומר שאפילו נתלש מעיקרו ונשאר מקומו גומא אפילו הכי כשר ומכל מקום דוקא בשלא נחסר מגוף האתרוג כל עיקר שאם נחסר אפילו כל שהוא פסול כדלעיל וכן מבואר באשיר " י ובהגהותיו : ומ " ש ולפירוש רבינו יצחק הלוי ניטלה פיטמתו כשר בכל ענין וכו' . לשונו זה הוא שלא בדקדוק דמשמע דרבינו יצחק הלוי מכשיר בניטלה פיטמתו והא ודאי ליתא דמשנה שלמה שנינו ניטלה פיטמתו פסול אלא כוונתו לומר דאותה פיטמא שהזכרתי שהוא הפרח שבראשו כשר אם ניטלה לפירוש רבינו יצחק הלוי מפני שהוא מפרש ניטלה פיטמתו פסול איירי בנתלש הזנב מעיקרו וניכר מקומו שהוא חסר והיינו ניטלה בוכנתו דאף על פי שאינו חסר מגוף האתרוג כל עיקר אפילו הכי יש לו דין חסר כיון שנשאר מקומו גומא ובמרדכי ( סי' תשנב ) כתב דהיינו טעמא דפסול משום דחיישינן שמא חסר ופסול וכן כתב בהגהות מיימוני : ומ " ש דרבינו חננאל והרי " ף והרמב " ם פוסלין בשניהם . היינו מפני שהם מפרשים ניטלה פיטמתו כפירוש ה " ר יעקב בר יקר וניטלה בוכנתו מפרשים כפירוש ה " ר יצחק הלוי ופיטמתו ובוכנתו שני עניינים הם זה בראשו וזה בעוקצו וכבר הארכתי בסמוך בביאור דבריהם וכתבתי המסקנא :
Orach Chayim.648.13.1 עלתה בו חזזית כו' משנה שם עלתה חזזית על רובו פסול על מיעוטו כשר ופירש " י חזזית כמין אבעבועות וכתב הרא " ש והוא שיש בהן ממש כו' ובגמרא לא שנו דעל מיעוטו כשר אלא במקום אחד אבל בב' וג' מקומות מיחזי כמנומר ופסול :
Orach Chayim.648.14.1 ומ " ש בשם הרי " ג הכי משמע פשטא דמלתא דב' וג' מקומות דומיא דמקום אחד מה מקום א' במיעוטו אף בב' וג' מקומות במיעוטו ומלשון הרי " ג שכתב במיעוטו של צד אחד נראה דס " ל דברובו דפסול היינו אעפ " י שאינו רובו של אתרוג אלא רובו של צד אחד והכי משמע בירו' אבל התוש' בריש לולב הגזול והרא " ש גבי חזזית כתבו די " ל הירושלמי כתלמודא דידן דהיינו במקום אחד אבל לעולם הוא רובו של אתרוג :
Orach Chayim.648.15.1 ומ " ש בשם הראב " ד כו' כ " כ הרא " ש בשמו וכתב דס " ל דבהכי דמינן ב' וג' מקומות למקום אחד שהחברבורות בג' מקומות הן מעוט האתרוג כמו במקום אח' אבל פיזור הנימור הוא ברוב האתרוג :
Orach Chayim.648.16.1 מ " ש ואם הוא מחצה על מחצה וכו' טעמו מבואר דס " ל דהלכה כרבי יוסי דאמר בפ " ב דבכורות דאפשר לצמצם לכל הפחות בידי אדם וכן כתבו התוס' בפ " ק דסוכה בדף ט " ו דבפ " ק דעירובין פסקינן כמ " ד פרוץ כעומד מותר הילכך אף באתרוג כשר במחצה על מחצה . וטעמו של הראב " ד דפוסק דא " א לצמצם אע " פ שהוא בידי אדם דלית הלכתא כרבי יוסי כל עיקר ועיין שם בתוספות וכיון דאי אפשר לצמצם אם כן אע " פ שהוא משוער בלבד שנשאר הרוב שלם מכל מקום פסול דבעינן רוב הנראה לעינים שיעור לא רוב שאינו בשיעור רק משוער בלבד :
Orach Chayim.648.17.1 ומ " ש ומחוטמו ואילך כו' מימרא דרבא שם גבי חזזית ועל חוטמו ואפילו במשהו נמי פסול וכתב הרא " ש דהיינו ממקום שמתחיל לשפע כו' דלא כדמשמע מפירש " י דדוקא עובי גובהו נקרא חוטמו ומ " ש דכל שינוי מראות ויבש פוסלין בחוטמו בכל שהוא כ " כ הרא " ש לשם וה " ט כיון דחזזית פסולה משום דבעינן הדר ופוסל בחוטמו בכל שהוא א " כ הכי נמי שאר כל הפסולין משום הדר דמאי שנא :
Orach Chayim.648.18.1 ומ " ש או סרח והוא יותר מתפוח שיש בו קצת ריח רע כלומר לא תימא כיון דתפח פסול וסתם תפח נסרח א " כ היינו סרח לכך קאמר דסרח הוא יותר מתפוח במה שיש בו קצת ריח רע משא " כ בתפוח ומילי מילי קתני תפח ואע " ג דלא סרח וסרח אע " ג דלא תפח והכי קאמר בגמרא ולא כמ " ש הב " י דזו ואצ " ל זו קתני :
Orach Chayim.648.19.1 ומ " ש ואם הוא שחור וכו' שם בברייתא כושי לבן והרא " ש כתב דדינן כמו חזזית דבמקום אחד ברובו וכו' : והא דשחור פסול דוקא בארצות הרחוקים מארץ כוש שהוא שינוי להם אבל הסמוכים לארץ כוש ורגילים באתרוגים שחורים אתרוג שחור שהובא לשם מכוש כשר אבל הגדל לשם פסול כיון דאין דרכו בכך כך היא הנוסחא האמיתית בספרי רבינו והכי משני רבא לברייתות דקשיין אהדדי הא לן והא להו וע " פ פירוש רש " י והרא " ש אבל הרי " ף והרמב " ם פי' הסוגיא בע " א ע " ש :
Orach Chayim.648.20.1 התיום וכו' פלוגתא דת " ק וי " א שם והסמ " ק פסק כי " א לחומרא ובתשובת הרשב " א סימן תי " א הסכים להתיר כת " ק וכסברת הרמב " ם ורבינו :
Orach Chayim.648.21.1 הירוק וכו' שם במשנה פלוגתא דר " מ ור " י והלכה כרבי יהודא דפוסל וכתבו התו' דאין לפרש ירוק שדומה לחלמון ביצה שהוא כעין שעוה שהרי אתרוג עיקרו דומה לשעוה אלא ירוק כעין עשבים קאמר דפסול ואותן האתרוגים הבאים לפנינו ירוקים כשרים אפי' לר " י כשחוזרי' למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר פריים עכ " ל והביא הרא " ש דבריהם לפסק הלכה ונראה דדוקא כשחזר כולו למראה אתרוג אבל אם לא חזר כולו דינו כחזזית ליפסל ברובו במקום אחד וכו' והרבה טועים בזה שמברכין על אתרוג ירוק כשנשתנה מקצתו למראה אתרוג וטעמם דהא חזינן שנגמר פריוולי נראה דירוק פסול ג " כ מפני שאינו הדר כדקס " ד בגמרא מעיקרא דירוק אינו הדר אלא משום דר' יהודה לא בעי הדר מהדרינן אטעמא אחרינא משו' דלא גמר פריו אבל למאי דקיימא לן דבעינן הדר ירוק פסול משום דאינו הדר אפילו גמר פרי והלכך דינו כחזזית ושינוי מראות ויבש דפסול משום דבעינן הדר :
Orach Chayim.648.22.1 שיעור אתרוג וכו' שם במשנה פלוגתא דר " מ ור " י בקטן ופלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בגדול ופסקו הפוסקים דהלכה כר " י בקטן דבפחות מכביצה פסול ומעיקרא קא ס " ד דפסול משום דאינו הדר ומסקנא דלר " י לא בעינן הדר ופסול משום דלא גמר פירא והלכה כר " י בגדול דמכשיר אפילו גדול הרבה שצריך לאחזו בשתי ידיו ולא חיישינן שמא יתנו לו הלולב בשמאל והאתרוג בימין ואתי לאפוכינהו ולאחוז האתרוג והלולב באחד מידיו עד שיחליף וכיון שהוא גדול יותר מדאי שמא יפול מידיו ויפסל שיארע בו נקב לא חיישינן לה ואע " ג דקאמר בברייתא דא " ל ר " י לר' יוסי אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ואפסולי ומייתי ראיה מר " ע שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו אינה ראיה דאף הם אמרו לו אין זה הדר מ " מ ר' יוסי ס " ל דר' עקיבא קאמר דאף זה הדר דמפני גדלו לא נתמעט הדרו אדרבה כל שכן דאיכא הדר טפי נ " ל :
Orach Chayim.648.23.1 ומ " ש דאם הוא כביצה אפילו אם הוא בוסר וכו' כלומר ל " מ דכשאין סופו ליגדל יותר דכשר בכביצה משום דהיינו גמר פריים אלא אפילו אם הוא בוסר דסופו ליגדל נמי כשר בכביצה ואתרוג הבוסר פלוגתא היא בברייתא ופסק כחכמים דמכשרי וס " ל דהיינו דוקא בכביצה ועיין בתוס' בדף ל " א בד " כ שיעור אתרוג קטן :
Orach Chayim.649.1.1 כל ד' המינין פסולין בגזול וכו' בפרק לולב הגזול שנינו דגזול ויבש פסול בכל ד' המינין ובגמרא פליגי ר' יוחנן ושמואל בי " ט שני דאין נטילתן אלא מדרבנן אי פסלינן נמי בגזול ופסקו הרי " ף והרא " ש כר " י דפוסל אף בי " ט שני ומשמע בסוגיא דבין לפני יאוש ובין לאחר יאוש פסול משום דהו " ל מצוה הבאה בעבירה אלא שהתוס' כתבו דבלאחר יאוש אינו פסול אא " כ בגזלו אגוד דלית ביה לא שינוי השם ולא שינוי מעשה אבל בגזלו כשאינו אגוד ואח " כ אגדו דאיכא יאוש בהדי שינוי השם ושינוי מעשה וקני ליה מקמי דחל חיוב המצוה תו לא הוה מצוה הבאה בעבירה ע " ש בדף ל' בד " ה הא קנייה בייאוש ובד " ה ולקנייה בשינוי השם . ואיכא לתמוה על רבינו שסתם וכתב דפסול בלאחר יאוש ולא חילק ונראה לומר דס " ל דדוקא למ " ד לולב צריך אגד חשיב שינוי מעשה כשאגדו אבל למאי דקי " ל דלולב א " צ אגד לא חשיב שינוי מעשה ואע " ג דאיכא שינוי השם דמעיקרא הו " ל לולב והשתא הושענא כיון שחוזר לברייתו לא שמיה שינוי ועייו בסוגיא ובדברי התוספות ומ " מ היכא דקננהו לאחר היאוש בשינוי מעשה ממש תו לא הו " ל מצוה הבאה בעבירה שהרי קננהו מקמי דחל חיוב המצוה וכ " כ הר " ן ודוקא לגזלן ולגנב עצמו אבל לאחרים לית בהו משום מצוה הבאה בעבירה וכ " כ באורחות חיים :
Orach Chayim.649.2.1 ובשל עיר הנדחת ואשרה של ישראל פסול שם במשנה של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ובגמ' מוקמינן לה דוקא באשרה של ישראל שאין לה ביטול וכתותי מיכתת שעוריה דומיא דעיר הנדחת אבל של עו " ג לכתחילה לא יטול כיון שלא ביטלו ואם נטל יצא דכיון שמועיל לו ביטול לאו כתותי מיכתת שיעוריה הוא ואע " ג דכל זמן שלא ביטלו איסורי הנאה נינהו מצות לאו ליהנות ניתנו וכתב רבינו דוקא מיום ראשון ואילך דאילו ביום ראשון ממה נפשך אינו יוצא בו דאם נתכוין לזכות בו כשהוא משל הפקר הו " ל ע " ג של ישראל ואי לא נתכוין לזכות בו הו " ל כמו שאול ופסול בי " ט ראשון ועיין במ " ש גבי שופר בסימן תקפ " ו :
Orach Chayim.649.3.1 וכל הפסולים וכו' טעמו דכל הפסולין משום דבעינן הדר כמו יבש ונקטם ראשו וכיוצא בהם דאית ביה משום הידור מצוה בעינן הידור כל הז' וכן היכא דאית ביה משום כתותי מכתת שיעוריה וכן היכא דפסולין מפני שאינן מינן או שאינן כדי שיעורן סברא הוא דאין חלוק וכן היכא דפסולים משום דבעינן לקיחה שמה והוא מעיקר הלקיחה דהיינו שיקח הד' מינין ביחד ולקיחה לכ " א ואחד כמו שיתבאר לקמן תקינו נמי רבנן דפסולין כל שבעה אבל שאול דשפיר מתקיים עיקר לקיחה וכן חסר אע " ג דפסולים משום דבעינן לקיחה תמה מ " מ שפיר מתקיים ביה עיקר לקיחה לא תקנו רבנן למיפסליה בשאר הימים דכל עיקר נטילתן אינו אלא מדרבנן וכ " כ התוספות והרא " ש ר " פ לולב הגזול :
Orach Chayim.649.4.1 ומ " ש הלכך ניקב או שנקבוהו עכברים מותר מיום ראשון ואילך הכי איתא בפ' לולב הגזול בלישנא בתרא דרב דקאמר זה הדר וכן פסקו הרי " ף והרא " ש ומ " ש ואם נשאר בו כשיעור פשוט הוא דבעינן דנשאר בו כשיעור אלא דאתא לאשמועינן דסגי בהכי אלא שהר " ן מחמיר דאפילו נשאר בו כשיעור לא מכשרינן אלא בשרובו קיים דשמו עליו הא לאו הכי לא דאתרוג אמר רחמנא ולא חצי אתרוג וז " ל התו' בפרק לולב וערבה ( סוכה דף מ " ו ע " ב ) דר' חנינא כיון דלא אכיל ליה כוליה ומשייר ביה כשיעור דמצי נפיק ביה שרי וכו' ואפשר לומר דאף התוספו' ס " ל דדוקא בשרובו קיים ולא הוצרכו לפרש ועוד דבכלל לשון זה שכתבו ומשייר ביה כשיעור דמצי נפיק ביה הוא ג " כ דמשייר ביה הרוב דתרתי בעינן שיהא רובו קיים ושיהא אותו הרוב כביצה והכי מסתברא :
Orach Chayim.649.5.1 ומ " ש ובה " ג פסל אם נקבוהו העכברים כו' פסק כלישנא קמא דרב דמחמיר בנקבוה עכברים משום דמאיסי ואין זה הדר והכי נקטינן לחומרא וכן פסק מהרי " ל :
Orach Chayim.649.6.1 ומ " ש אבל כל שאר הפסולין פסולין כל ז' הימים לעיל קאי וכו' כמו שפי' בית יוסף גם אפשר לומר דתחלה קאמר כל הפסולין כו' דהוה משמע דוקא אותן שהזכיר בדבריו קודם זה לכך בא כאן והוסיף לומר דאף שאר כל הפסולין שיתבארו עוד בדבריו פסולין ג " כ כל הז' וטעמן של הרי " ג ודעימיה דמכשירין אף בגזול בשאר הימים הוא מפני שפוסקין כשמואל דאמר הכי וס " ל דלא חיישינן למצוה הבאה בעבירה במצוה שאינה אלא מדרבנן אבל ביום א' דאף בגבולין חייבין ליטול לולב ד " ת פסול הגזול אף לאחר יאוש דהו " ל משלכם אפ " ה פסול משום מצוה הבאה בעבירה אם לא קנאו קודם שחל חיוב המצוה וכתב הב " י דאף לדעת הרי " ג ודעימיה כל הפסולין משום דמכתת שעורייהו או מפני שאינן מינן פסולין כל הז' וכסברת הרמב " ם וה' המגיד :
Orach Chayim.649.7.1 וכל הפסולים מחמת מום אם הוא שעת הדחק וכו' היתר שעת הדחק מפורש בברייתא פרק לולב הגזול והתוס' מפרשי' אותה כפשטא דמתיר לברך עליו . וכן הסכים הרא " ש וכ " כ המרדכי בשם רא " ם אבל הראב " ד מפרש דהיתר שעת הדחק הוא דוקא בלא ברכה והאריך הר " ן בטעם דבריו ע " ש ובאשר " י . כתב רבינו ירוח' דהדס שוטה פסול לכל הימים ומשמע אף בשעת הדחק נמי אין נוטלין אותו אפילו בלא ברכה משום דזימנין דנפיק מיניה חורבא דאתו למיסרך כדאיתא בגמרא בפריש ורמון במקום אתרוג וה " ה לכל הפסולים מפני שאינן מינן כצפצפה וכיוצא בו :
Orach Chayim.649.8.1 ומ " ש והרמב " ם הכשיר לולב יבש כו' טעמו משום דהיתר שעת הדחק איתא בברייתא גבי לולב וס " ל דדוקא לולב דמתקיים ביה הדר קצת מפני צורתו אף על פי שהוא יבש אבל שאר מינים לא מתקיים בהו הדר כל עיקר ורבינו השיג עליו דמ " ש וכ " כ ה " ה בשם הגאונים :
Orach Chayim.650.1.1 שיעור הדס וערבה שני טפחים וחצי שהן י' גודלים פלוגתא דחכמים ור' טרפון בברייתא בפ' לולב הגזול ופסק שמואל הלכה כר " ט דאמר הכי והתם מותבינן דשמואל אדשמואל דאמר שעור הדס וערבה שלשה ומשני לא דק ולחומרא לא דק והרי " ף והרמב " ם פסקו כההיא דשמואל דשעור הדס וערבה שלשה שהם מפרשים הא דקאמר ולחומרא לא דק ה " פ שמואל הלכה למעשה אתי לאשמועינן שיהו תופסי' בשיעור לחומרא שלא לדקדק בשיעור מצומצם כר " ט אע " ג דהילכתא כוותיה והכריחם לפרש כן משום דקשיא להו דאמאי לא דק שמואל ונקט שיעורא לחומרא טפי מר " ט אלא ודאי שמואל הלכה למעשה אתי לאשמועינן וכדפי' :
Orach Chayim.650.2.1 ומ " ש ושדרו של לולב כו' שם הכל מודים דבעינן שיהיה הלולב יוצא מן ההדס טפח אלא דפליגי בשדרה דשמואל סבר דסגי בטפח יוצא אף בעלין ור' יוחנן סבר דוקא שדרה והלכה כר " י דר " י ושמואל הלכה כר " י ותו דברייתא בפרק המפלת מסייע לר " י דקא חשיב ה' שיעורן טפח וקא חשיב שדרו של לולב : ומ " ש דהיוצא הוא טפח חסר שתות ה " ט דבגמר' אמרי' דר " ט ס " ל דשיעור הדס ג' טפחים קטנים שכל טפח חסר שתות טפח בינוני דהיינו ב' טפחים ומחצה בינונים שהן י' גודלים וממילא טפח היוצא ללולב נמי הוי בטפח קטן כמו אלו שהוא ג' גודלים ושליש גודל ס " ה י' גודלים ושליש וכן פירש " י על צא מהן ג' להדס והשאר ללולב וכן פירשו התוספות וכ " כ הר " ן ובשם ה " ר יונה . וכתב עוד שהרמב " ן חולק וס " ל דטפח היוצא טפח שלם בעינן שהוא ד' גודלים וכן פסק במרדכי ונראה דטעמן משום דקי " ל כברייתא דהמפלת דה' שיעורן טפח ומשמע דטפח דלולב שוה לאחרים עי' בתו' בפרק לולב הגזול ובפר' המפלת ולענין הלכה נקטינן לחומרא דבעינן ג' טפחים שלמים להדס שהן י " ב גודלין ובלולב ד " ט שלמים שהן ט " ז גודלים :
Orach Chayim.650.3.1 ומ " ש ואם ירצה יוסיף עליהם כל מה שירצה וכו' הכי איתא בפ' התכלת ( מנחות בדף מ " ב ) וכן פסקו הרי " ף והרא " ש בפרק לולב הגזול . ואיכא למידק דלמעלה גבי טפח דשופר הכריח רבינו דכדי שיאחזנו לאו אתוקע קאי דאם כן הו " ל למתנייה בהדיא הכל לפי מה שהוא אדם כו' וכאן פסק טפח דלולב הוא טפח קטן ולא קשיא ליה דאם כן הו " ל למיתני בהדיא וי " ל דדוקא גבי טפח דשופר דאיכא למיטעי ולפרש לקולא דכדי שיאחזנו אדם סתמא קאמר והיינו טפח בינוני ומשום הכי חשיב ליה עם שאר טפחים בפרק המפלת הלכך ודאי קשה הו " ל למתנייה בהדיא הכל לפי מה שהוא אדם דאגרופו של בן אבטיח גדול טפי וכשהוא תוקע אינן יוצאין בשופר שאין בו כי אם טפת בינוני אבל גבי טפח דלולב שאין צריך רק טפח קטן חשיב ליה התם עם שאר טפחים כיון דאיכא שם טפח עליה ולא חש לבאר שלא לטעות דבעי טפח בינוני חדא דאפי' אם נטעה לא יבא לידי תקלה דמה בכך שנתפוס לחומר' . ועוד דחילוק מועט יש ביניהן ב' שלישי גודל ואין דרך להקפיד כל כך ועוד דסתמא דמילתא טפח דלולב היוצא הוא שוה לטפח דהדס וערבה שאינן כי אם טפחים קטנים א " כ לא אתי למיטעי משא " כ בשופר דאיכא כל הני דאתי למיטעי להקל וגם חילוק גדול יש ביניהם כמו בן אבטיח וליכא ראיה והוכחה שלא לטעות בכך אדרבה איכא הוכחה על הטעות מדחשיב ליה עם שאר טפחים הילכך הו " ל למתנייה בהדי' ומדלא תנייה בהדיא שמע מינה דכדי שיאחזנו אדם סתמא קאמר ודו " ק :
Orach Chayim.651.1.1 מצות ד' מינין שיטול כל אחד ואחד מישראל לולב אחד כו' ר " פ לולב וערבה ולקחת' שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד ופירשו התו' בר " פ לולב הגזול דתשמע ליה מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד דהוה משמע דאחד נוטל בשביל כולם וכתיב ולקחתם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד ומ " ש לולב א' וב' ערבות וכו' משנה בפ' לולב הגזול ר' ישמעאל אומר ג' הדסי' וב' ערבות לולב אחד ואתרוג אחד אפי' ב' קטומים וא' שאינו קטום ר " ט אומר אפילו שלשתן קטומים ר " ע אומר כשם שלולב א' ואתרוג אחד כך ערבה אחד והדס אחד ומוכח בגמרא דר " ע חד ולא קטים קאמר ואמרינן נמי דחזר בו ר' ישמעאל וסובר דסגי בחד ולא קטים כר " ע ותו אמרי' א " ר יהודא א " ר שמואל הלכה כר " ט ומשמע דלגמרי פסק כר " ט בין לחומרא דבעינן שלשה ובין לקולא דמכשיר בשלשתן קטומין אבל הרמב " ן פוסק כר " ע וס " ל דלא איפסיק' הילכתא כר " ט אלא במאי דמכשיר בג' קטומים אבל ודאי הילכתא נמי כר " ע דמכשיר בחד ולא קטים כדמוכח בגמרא דקאמר ולידרוש להו כר " ע דמיקל טפי וכ " כ במרדכי בשם ראבי " ה וראב " ן אבל דעת שאר כל המחברים כדברי רבינו דבעינן שלשה בדוקא ועיין במ " ש הר " ן וה " ה ע " ז ומ " ש בדין קטימת ראשי הדס וערבה נתבאר למעלה : ויעשה וכו' עד מצוה לאגדו משום נוי הכי אסיקנא אליבא דרבנן דהלכה כותייהו לגבי ר " י בפ " ק דסוכה ופ' לולב הגזול :
Orach Chayim.651.2.1 ומ " ש וכיון שאין חובה לאגדו אפי' אגדו במין אחר שפיר דמי כלומר ולית ביה משום בל תוסיף כיון דאין חוב' לאגדו האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי הכי איתא בפ' לולב הגזול משנה וגמ' .
Orach Chayim.651.3.1 ומ " ש ומשום חציצה נמי ליכא וכו' שם פלוגת' דרבה ורבא ופסקו הפוסקים כרבא דכל לנאותו אינו חוצץ ומשמע דאף באגדו בשאינו מינו נמי אינו חוצץ כיון שהוא לנאותו ודלא כמו שכתבו התוס' דהך פלוגתא איירי בשאגדו במינו :
Orach Chayim.651.4.1 ומ " ש וכן מין במינו אינו חוצץ הילכך אם נשרו וכו' כלומר אעפ " י שאינו לנאותו נמי אין חוצץ כשהוא מין במינו כגון שנשרו עלי לולב כו' וגם זה פלוגת' דרבה ורבא שם ופסקו הפוסקים כרבא דאמר הכי :
Orach Chayim.651.5.1 ומ " ש שרש " י פי' אע " ג דאין צריך אגד מ " מ לכתחלה חובה לאגדו כו' שם כתב רש " י שמעי' מהכא דבעי' בלולב קשר גמור וכו' ומשמע לרבינו שבא רש " י ז " ל לפסוק הוראה שטובה לאגדו דאי למצוה לחוד תלמוד ערוך הוא דאין לומר דאתי לאשמעי' דכשאגדו צריך שיקשור ב' ראשי האגד הא נמי פשיטא דמדקאמר בי " ט אוגדו באגודה של ירק אלמא דבחול בעינן ב' קשרים :
Orach Chayim.651.6.1 ומ " ש ואם לא אגדו מאתמול וכו' שם ברייתא ואוקימתא דגמרא וגרסינן אוגדו כאגודה בכ " ף וכן מבואר בפירש " י וזה לשון הרב אלפס אלא כאגודה של ירק ששוזר שני קצוות של הוצא וכו' דאלמא דמיירי באוגדו בהוצא של לולב ותוחבו מלתחת כמו שתוחבין כשאוגדין את הירק ומ " ש הר " ן אלא באגודה של ירק משום דחזי לאכילה ולאו מוקצה הוא לא לפרש דברי הרי " ף כתב כן אלא לפי גירסתו בגמרא באגודה בבי " ת כתב כן שלא כגירס' הרי " ף ופירושו וק " ל . כתוב במרדכי ע " ש הרא " ם דבחול צריך שיקשרנו שני קשרים זה על זה וראבי " ה כתב אנן נהגינן בקשר של לולב וגם בקשר של ציצית לקשור פעם אחת ושוב מתעגל וכורכין סביב ומתוך כך מהודק יפה כאילו קשרו בב' ראשי האגד שני פעמים עכ " ל :
Orach Chayim.651.7.1 ויטול האגודה בידו הימנית וכו' שם מימרא דרבא :
Orach Chayim.651.8.1 ומ " ש ואף אם הוא אטר יד כו' כ " פ בע " ה כמו שהעתיק הב " י ותימה על רבינו שפסק הפך דעת הרא " ש בפ' לולב הגזול שאיטר יד יטול הלולב בשמאל דימין דידיה הוא וכ " כ הר " י בשם התו' ומהר " ם וכ " כ במרדכי הארוך בשם ר " י הלוי והוא בתשובת הרשב " א סימן אלף ק " כ וכתב מהר " ש לוריא נ " ל דטעות נפל בספרי רבינו וצריך להגיה כמ " ש הרא " ש דאזלינן בתר ימין דידיה וכן משמע במהרי " ל שפסק כדברי הרא " ש וכתב שכן הוא באגודה ובאורח חיים . ולענין הלכה נקטינן ככל הני רבואתא ולא כהעיטור שהוא יחיד בדבר זה וכן נהגו כמ " ש במהרי " ל ובמנהגי מהר " א טירנ " א :
Orach Chayim.651.9.1 וכשיטול הלולב בידו וכו' כל זה כתבו התוס' בפ' לולב הגזול גבי כל המצות כולם מברך עליהן עובר לעשייתן וכ " כ הרא " ש והר " ן בסוף הפרק אלא דק " ל דלדעת התוס' גופייהו ודאי ניחא הא דכתבו ושמא משיתחיל ליטול הלולב קודם שיטול האתרוג מברך היינו עובר לעשייתן שמעכבין זה את זה אי נמי לאחר שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן וכו' דאינהו ס " ל כר " ת דכיון דארבעתן מצוה אחת הן אינו יוצא כשמגביה כל אחד ואחד לבדו אפי' כולן לפניו כמ " ש התוס' בדף ל " ז בד " ה שתהא לקיחה תמה אבל הרא " ש שחלק על ר " ת ופסק דכשהם לפניו מברך זה אחר זה א " כ מאי עובר לעשייתן איכא כשנוטל הלולב בידו קודם שיטול האתרוג או מהפך האתרוג שהרי הרא " ש גופיה כתב דטעמא דהוי עובר לעשייתן בנוטל הלולב בידו קודם שיטול האתרוג היינו מפני שמעכבין זה את זה והרי בפירוש אמרו אבל יש לו אין מעכבין ופירש הרא " ש דהיינו כשיש לו והם לפניו אין מעכבין ונוטלן בזה אחר זה וא " כ לא הוי עובר לעשייתן . ואפשר לומר דשני דרכים אלו שכתב הרא " ש לא כתבם ע " פ סברת עצמו אלא ע " פ סברת ר " ת אבל לפי סברתו כתב דרך אחר דהיינו שיכוין שלא לצאת עד אחר הברכה ועוד העיקר לפי דעתו כמ " ש במסקנת דבריו דלא נגמר מצות הלולב עד אחר הנענוע אבל אלשון רבינו קשיא דמשמע מדבריו דבכל אחד מהדרכים שפיר דמי והוא עצמו פסק דכשהם כולם לפניו נוטל זה אחר זה ואין מעכבין וצ " ל דס " ל לרבינו דלענין ברכה שפיר הוי עובר לעשייתן כל זמן שלא נטל הד' מינים בידו דרך גדילתן לפחות זה אחר זה והא דאין מעכבין היינו כשנוטלן כולן בזה אחר זה יצא למפרע אבל מתחלה ודאי עדיין לא יצא י " ח עד שיטול כולן והלכך שפיר הוי עובר לעשייתן וכן נהגו עכשיו הכל לאחוז בדרך זה ליטול הלולב בימין ולהפך האתרוג לבדו ומ " מ נראה כדי לצאת מידי ספק יהפוך שניהם וכ " כ בתשב " ץ בשם מהר " ם וכך מצאתי ברוקח סוף סי' ר " ך וכך ראוי לנהוג נ " ל ומ " ש בשם הרמב " ם שיברך קודם שיטלנו בידו ולא נראה לר " י כ " כ התוס' לשם דלא מסתבר לברך עליו והוא מונח בכלי כדאמרינן בתפילין דמברך עליהן משעת הנחה ועד שעת קשירה דאלמא דקודם הנחה דאין המצוה מזומנת בידו לא יברך ואינה ראיה דודאי טפי עדיף לברך סמוך לעשיית המצוה אם אפשר ולפיכך מברך עליהן משעת הנחה אבל אינו מעכב אם מברך עליה קודם שיהא מזומנת בידו לברך ולפיכך כאן בלולב דלא אפשר דשני דרכים הראשונים לא נתחוורו לו מטעם שכתבתי בסמוך דכיון דאין מעכבים בזה אחר זה לא הוי עובר לעשייתן גם הדרך הג' שיכוין שלא לצאת ס " ל להרב דלאו מילתא היא דכיון דמצות א " צ כונה אפילו צווח שאינו רוצה לצאת ידי מצוה יצא כדעת הרשב " א והרא " ה שהביא ב " י לעיל סוף סימן תקפ " ט ולברך מקמי נענוע נמי כיון דאין נענוע מעכב אינו שייך כלל לעיקר מצות נטילה שכבר יצא ידי חובתו בנטילה בלי נענוע כל עיקר ולפיכך ס " ל להרמב " ם דאין שום דרך לברך עליהן עובר לעשייתן אלא א " כ שיברך קודם שיטלנו בידו :
Orach Chayim.651.10.1 ומ " ש וי " א כיון שלא נענעו כו' וטוב לעשות כו' נראה מדברי רבינו שלא נתחוור לו סברת הי " א אע " פ שכתבה הרא " ש במסקנתו בסתם . ונ " ל דמשום דהתוס' הקשו על סברא זו וז " ל ומיהו לא דמי כולי האי דנענוע אינו אלא מכשירי מצוה בעלמא ולא מעכב כדאמר מדאגבהיה נפיק ביה ומשני כשהפכו ולא משני בשלא נענע עכ " ל ועל הג' דברים לא הקשו כלום אלמא דטוב לעשות בא' מן הדרכים האלו כדברי רבינו ובסמוך כתבתי היאך ראוי לנהוג :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .