← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Orach Chayim.560.7.1 ואסרו כל מיני שיר בין בכלי בין בפה ופרש " י כגון לשורר בבית המשתה ור " ל אפילו למי שאינו רגיל והתוספות מפרשים דאפי' בלא משתה נמי אסור למי שרגיל ולפי זה אין פי' התו' חולק אפרש " י ונראה ג " כ מדעת התו' דלמי שרגיל אסור אפי' בפה ואפי' בלא משתה עיין בפ " ק דגיטין ( דף ז' ):
Orach Chayim.560.8.1 ומ " ש ומלשון הרמב " ם משמע וכו' פי' המחמיר מצד דבכלי אסור אפי' למי שאינו רגיל אפילו בלא משתה ומיקל מצד דבפה דוקא על היין אבל שלא על היין שרי אפי' למי שרגיל וצ " ל שהוא מפרש מאי דתנן משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין היינו אפי' שיר בפה ומאי דקאמר בפ " ק דגיטין אי מההיא הו " א ה " מ זימרא דמנא אבל דפומא שרי קמ " ל דצריך לומר בהאי קרא אפשר דטעי לומר שפירושו בזמרא דמנא אבל לפי האמת ודאי שגם המקרא שאמר בשיר לא ישתו יין היינו אפי' שיר בפה ולכך קאמר להו האי מקרא אל תשמח ישראל איל גיל כעמי' דליכא למיטעי בהא דזימרא בפה קאמר דאסור נמי בבי' המשתאות :
Orach Chayim.560.9.1 ומ " ש אבל הוא ביאר בתשובת שאלה דאפי' בפה אסור אף בלא מנא משמע דאפילו לשאינו רגיל ובעל כרחך שדעתו לפרש ההיא דמר עוקבא דפ " ק דגיטין דאסר אפילו בפה היא היינו אפילו בלא משתה ומאי דפריך התם ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין היינו דס " ל דהמקרא דקאמר בשיר לא ישתו יין לאו דוקא קאמר בבית המשתה דעיקר קפידא אינה אלא בשביל השיר ואורחא דמילתא הוא לשורר במשתה היין אבל אה " נ דאפי' בלא משתה אסור ומתניתין דסוף סוטה דבטל השיר מבית המשתאות נמי לאו דוקא אלא אפילו בלא משתה נמי אסור כנ " ל לדעת הרמב " ם :
Orach Chayim.560.10.1 ומ " ש שירת אהבים כו' זהו מדברי רבינו שמפרש כל האיסורים שהזכיר למעלה לפירש " י ותו' והרמב " ם כל אלה דוקא בשירי אהבים וכו' וכ " כ כל הפוסקי' בשם גאון ולענין הלכה יראה עיקר כדברי הרמב " ם בתשובת שאלה דכל שאינה של שירות ותשבחות אסור אפילו בלא משתה ואפילו בפה וכדגרסינן בסוף סוטה אמר רב אודנא דשמע זימרא תעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא אמר רב הונא זימרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור פי' הנגינות שמנגנין בני אדם בשעה שמושכין משאוי או בשעה שמנהגין השוורין לחרישה מותר שאינו אלא לתקן מלאכתן אבל הנגינות שמנגנין האורגים וה " ה שאר האומנין באומנתן אסורין שאינן אלא לשמח לבבן ואסור וכדכתיב אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וכו' וכ " ש דאסור לשמוע כלי זמר ולפיכך יש להזהיר על המקילים לשתות בכלי זמר ואפילו בשבתות וי " ט דלא התירו אלא בחופה משום שמחת חתן וכלה וכן נשים המזמרים בפה בעת מלאכתן יש למחות בהם ואם אינן שומעין מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמר בריש המביא דאפי' באיסור דאורייתא אין למחות בדבר שאנו יודעין בודאי שלא יקבלו ועיין בתו' בהגהות אשיר " י סוף פרק חזקת הבתים :
Orach Chayim.561.1.1 הרואה ערי ישראל בחורבנן אומר וכו' בפ' אלו מגלחין ת " ר ואלו קרעין שאין מתאחין כו' ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלי' וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלי' ובגמ' ערי יהודה מנלן דכתיב ויבואו אנשים משכם משילה ומשומרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' מקרא זה כתוב בירמיה במעשה גדליה אחר החורבן שכבר היו ערי יהודה חריבות וכשנסעו ממקומם לא ידעו בחורבנם וכששמעו בדרך גלחו זקנם וקרעו בגדיהם והתגודדו ומ " ש הכתוב ויבואו האנשים משכם וגו' אינו לומר שקרעו על שכם ושילה ושומרון שהן ערי ישראל אלא לומר כי שם ביתם ונעקרו לילך ליהודה להביא מנחה בית ה' ובדרך שמעו כי נחרב וקרעו בגדיהם וזה פשוט ולא הוצרכתי לכתבו אלא מפני שראיתי בב " י דק " ל כיון דכתיב ויבואו אנשים משכם וגו' והני עיירות ערי ישראל הם הול " ל דעל כל ערי ישראל קורעין ולא דק . ואיכא למידק ודילמא לא קרעו בגדיהם מפני חורבן יהודה אלא מפני חורבן הבית ששמעו בדרך שזהו פשוטו של מקרא וכן פי' רש " י והרד " ק לשם דקרעו בגדיהן על חורבן בית המקדש וכן משמע המקרא שסיפר ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' דבא לומר מפני ששמעו חורבן הבית שמקריבין שם מנחה ולבונה שהיה בידם קרעו בגדיהם ונ " ל דמאחר שלא הגיעו אז אלא למצפה שהיא אחת מערי יהודה לא היה להם לקרוע על המקדש עד שיגיעו שם ויראו חורבנם סמוך להם כמן הצופים לירושלים אלא בע " כ דקריעתם היה בשביל החורבן מצפה שראו אז סמוך להם שהיא אחת מערי יהודה ומינה נלמד במכ " ש שצריך לקרוע על המקדש ועל ירושלי' כשרואה חורבנם ומשמע דעל ערי ישראל אין צריך לקרוע דלא אמרו אלא בערי יהודה וכמעשה שהיה אבל ערי ישראל דלא חשיבי כערי יהודה לא גם כל הפוסקי' כתבו דין זה בערי דוקא וכן כתב רבינו בסי' ש " מ וא " כ ערי ישראל דנקט הכא לאו דוקא וכ " כ ב " י ושכן המנהג שלא לקרוע אלא על ערי יהודה דוקא ע " כ : ופשוט הוא דהאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר היינו אפי' יש שם יישוב כל שיד האומות שולטת עליו בחורבנן מיקרי דהא מצפה שקרעו עליה היה שם יישוב עם רב מיהודי' וכשדים אנשי מלחמה דעדיין לא ידעו הם שנהרג גדליה ואת כל היהודים אשר היו אתו במצפה ואעפ " כ קרעו בגדיהם מפני שהיתה נכבשת תחת יד מלך בבל :
Orach Chayim.561.2.1 ומ " ש אומר על הראשונה שרואה ערי קדשך היו מדבר וקורע מימרא דר " א בפ' ואלו מגלחין אלא דהגירסא לשם אומר ערי יהודה היו מדבר וקורע אבל כל הפוסקים כתבו הגירסא כלשון רבינו ערי קדשך :
Orach Chayim.561.3.1 ומ " ש ואין צריך לקרוע באחרות כן דקדק שם הרא " ש וכ " כ הרב המגיד בסוף הלכות תענית בשם הרמב " ן :
Orach Chayim.561.4.1 ומ " ש וכשרואה ירושלים אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע וכשרואה ב " ה אומר בית קדשינו ותפארתנו כו' במימרא הנזכרת אלא שברמב " ם בסוף הלכות תענית כתוב ראה ירושלים בחורבנה אומר בית מקדשינו ותפארתינו כו' וקורע וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר כו' :
Orach Chayim.561.5.1 ומהיכן חייב לקרוע משיגיע לצופים ברייתא שם אחד השומע ואח' הרואה כיון שהגיע לצופים קורע וכן בפרק אלו הן הלוקין כיון שהגיע לצופים קרעו בגדיהם ובפרק אלו עוברין כתב רש " י צופים שם כפר שיכול לראות בית המקדש משם . וכן פסק הרמב " ם בסוף הלכות תענית אכן הרי " ף והרא " ש השמיטו זה גם רבינו עצמו לא כתבו ביורה דעה והכי משמע בברייתא דאף השומע ואינו רואה כיון שהגיע לצופים קורע אבל ברואה אפי' ברחוק הרבה יש לו לקרוע ומטעם זה השמיטוהו הרי " ף והרא " ש ווראה דאף הרמב " ם מודה בזה דיצא ידי קריעה אפי' קרע קודם שהגיע לצופים אלא דאשמעינן דבהגיע לצופים חייב לקרוע תכף מה שאין כן בקודם לצופים דאף על גב דיוצא ידי קריעה מכל מקום יכול הוא להמתין מלקרוע עד שיגיע לצופים וזה דעת רבינו דכאן כתב דמן הצופים חייב לקרוע וביו " ד כתב בסתם משום דאף קודם לצופים יצא ידי קריעה נ " ל ודלא כדברי הב " י שאמר דקודם שיגיע לצופים לא חשיבא ראייה וכל זה ע " פ פי' רש " י אבל ר " י חולק וסבר דצופים אינו כפר אלא כל מקום סביב לירושלים שיכול לראותה משם עיין בתוספות פרק אלו עוברין מתניתין דההולך לשחוט את פסחו א " ק דא " כ מאי אחד השומע וכו' :
Orach Chayim.561.6.1 ואם ראה המקדש תחלה וכו' שם בגמרא ופירש " י וכגון שנכנס לירושלים בשידה ותיבה ומגדל דלא ראה ירושלים עד שראה ב " ה תחלה וכ " כ נימוקי יוסף והרמב " ם כתב דכשבא בדרך המדבר פגע במקדש תחלה ולדידי מאחר דהשתא בחורבנן קיימין אפשר דבתי ירושלים כ " כ חרבין עד שלא יראה משהגיע לצופים כ " א כותל המערבי ובזה הוא פוגע במקדש תחלה . וכתב הרמב " ן בתורת האדם והב " י הביאו ומוסיף על ירושלים כל שהוא ואם פגע בירושלים תחלה קורע טפח לכל אחד ומשמע דאפי' באותו קרע עצמו בשקורע ומוסיף בו טפח יצא אבל בנימוקי יוסף כתב וז " ל ומוסיף על ירושלים כשיראה ירושלים יוסיף בעבור ירושלים עד טבורו אבל אם ראה ירושלים תחלה קורע על ירושלים שיעור טפח ואינו מוסיף על המקדש בעבור כבוד המקדש דשמא לא יהא ניכר קרע המקדש לפיכך ירחיק ג' אצבעות משפת בית הצואר וקורע שיעור קריעה עכ " ל : מצאתי בלקוטים כשאדם בא לירושלים ורואה את הקובה של ב " ה שהיא עזרה אז חייב להשתחוות כנגדה ולקרוע את בגדיו ולבכות ולהתאונן ולהתאבל ולדאג על חורבן בית המקדש ולבכות במרה ולקונן ולומר זה המזמור מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתיך טמאו את היכל קדשך כו' עד סוף וכשקורע מברך ואומר ברוך דיין אמת כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו . וכשרואה ציון וירושלים הוא חייב כמו כן להוסיף על הקרע הראשון טפח ולבכות במר נפש ולהתאנח ולומר בית מקדשינו ותפארתינו אשר הללוך אבותינו וערי קדשינו היתה לחרבה ולשרפת אש כלה ה' חמתו שפך חרון אפו ויצת איש בציון ותאכל יסודותיה . וכשרואה שערי רחמים שהם בכותל מערבי הוא הכותל אשר בנה דוד המלך ע " ה צריך לומר פסוק זה טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכיה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' ע " כ וצריך לבאר דמה . שכתב דכשרואה הקובה של בית המקדש דחייב לקרוע ולהשתחות וכו' ורצונו לומר דתחלה יאמר בית מקדשינו וכו' כדאיתא בגמ' דקודם הקריעה חייב לומר כן כדי שיהא ניכר על מה הוא קורע :
Orach Chayim.561.7.1 ומ " ש ולבכות ולהתאונן וכו' אין לה גמרא אבל השכל יחייב כן דהו " ל כמי שמתו מוטל לפניו דקורע ובוכה ומתאונן וכן משמע בפשטיה דקרא מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים דהיו שורטי שריטות בבשר ובוכים ומתאוננים : ומ " ש ולומר מזמור לאסף וכו' כל זה לעורר לבו להתאונן ולדאג על חורבן ולהתפלל על בנינה בכונה עצומה : ומ " ש שיברך דיין האמת נראה דאין לברך בשם ומלכות דברכה זו לא נתקנה אלא על שמועות הרעות שהם מתחדשים ובאים אבל זו אבילות ישנה היא ולא שייכ' כלל במה שרואה חורבנ' : ומ " ש כשרואה ירושלים חייב להוסיף על הקרע הראשון טפח הוא דלא כפי' הרמב " ן דכתב דבכל שהוא סגי אלא סובר דדין זה דומה למי שקורע ואח " כ מת לו מת אחר תוך ז' דמוסיף וקורע עוד טפח ונראה שזהו דעת נימוקי יוסף שכתב דמוסיף בה עד טיבורו והיינו טעמא מאחר שהקרע הראשון עד כנגד לבו וצריך להוסיף קרע טפח ממילא יגיע עד טבורו : ומ " ש ולבכות במר נפש ולומר בית מקדשינו ותפארתנו וכו' כבר כתבתי דכן משמע מדברי הרמב " ם דגם ברואה ירושלים אומר בית מקדשנו ותפארתנו וכו' והיינו מפני ציון וירושלים אבל כפי גרסתינו בגמרא לא משמע הכי אלא ברוא' ירושלים אומר ציון מדבר וכו' : ומ " ש וכשרואה שערי רחמים כו' אין לה גמר' ולא ידעתי מניין לו זה :
Orach Chayim.562.1.1 אמר רב חסדא כל תענית וכו' בפרק קמא דתענית אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית אפי' אכל ושתה כל הלילה למח' הוא מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו למחר אינו מתפלל תפלת תענית ואסיק אביי קסבר רב הונא מתענין לשעות ומתפללין תפלת תענית ושאני הכא דאיכא שעות דליליא דלא קביל עליה מעיקרא אמר רב חסדא הא דאמר מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום עד הערב א " ל אביי הא תענית מעליותא הא לא צריכא דאימלוך אמלוכי רב חסדא לטעמיה דאמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית כך היא גירסת הרא " ש ופי' דלא קביל עליה מעיקרא כלומר מבע " י לא קביל להתענות ביום ב' אלא לאחר שהחשיך דאף במתענה לשעות צריך קבלה בעוד יום וכיון דאסיק אביי דבעי קבלה מבע " י אף במתענה לשעות ועלה קאמר רב חסדא הא דאמר מתענין לשעות כו' לאורויי דבעינן נמי דשקעה עליו חמה אף במתענה לשעות לכך כתב רבינו א " ר חסדא כל תענית שלא קבלו מאתמול ושלא שקעה עליו חמה אינו תענית להתפלל ענינו כו' ואע " ג דלא א " ר חסדא דין זה דקבלו מאתמול להדיא אלא מכללא כדפי' ושמואל הוא דקאמר ליה בהדיא כל תענית שלא קבל עליו מבע " י לאו שמיה תענית מ " מ מאחר דדברי שמואל אפשר לפרש דוקא במחויב תענית יום שלם אבל לא במתענין לשעות ודברי רב חסדא הם אף במתכוין לשעות לכך כתבו רבינו ע " ש רב חסדא וזהו שכתב הילכך הא דקי " ל מתענין לשעות ומתפלל ענינו כו' דמדברי רב חסדא אנו למדין האי דינא וכדפי' :
Orach Chayim.562.2.1 ומ " ש ואפי' קבלו עליו במנחה כו' כלומר לא מיבעיא במי שאוכל ושותה בלילה והשכים בבוקר ונמלך להתענות שאין זו תענית להתפלל ענינו מאחר שאין כאן קבלה מבע " י ולא הועיל לו הקבלה משנכנס הלילה אלא אפי' יש כאן קבלה מבע " י בתפלת המנחה של ערב יום הראשון אפ " ה אין קבלה זו עולה לו לתענית יום ב' מאחר שלא קבל תענית יום ב' בתפלת המנחה של יום ראשון ולא אמרינן תענית אריכתא הוא והא איכא קבלה . ודין זה מימרא דרב הונא דלעיל לן בתעניתו למחר אינו מתפלל תפל' תענית ועל פי פי' הרא " ש דטעמא דהאי דינא הוי לפי שלא קבלו מבע " י אכן המרדכי כתב לן בתעניתו פי' הלילה שאחר התענית ומסיק קסבר מתענין לשעות כשקבל ושאני הכא שלא נתכוין לשם תענית מעיקרא אלא להאריך תעניתו של יום שעבר . וזו היא דעת הרמב " ן שהביא הרא " ש דאם קיבל עליו התענית קודם שעות התענית הוי קבלה ולפיכך מי שלא היה בדעתו להתענות ובלילה נמלך וקבל עליו התענית הוי תענית וההיא דלן בתעניתו היינו שלא נתכוין לשם תענית אלא להאריך תעניתו של יום שעבר והיינו דקאמר אביי שאני הכא דלא קבליה עילויה פי' דלא הוי קבלה כלל ונדחו דברי הרא " ש שהשיג על הרמב " ן וכתב ואי אפשר לומר כן מדקאמר אביי שאני הכא דלא קבליה עילויה וכו' דודאי אפשר ונכון וכך כתב הר " ן אהא דאמר שמואל כל תענית שלא קבלו מבע " י לאו שמיה תענית דקבלת תענית קודם שעות התענית הוי קבלה וכ " כ המרדכי בשם ראבי " ה בענין מתענין לשעות ואף על גב דאח " כ כתב המרדכי דראבי " ה ומהר " ם חולקין אר " י וז " ל דאם לא קבל עליו מבע " י אין מתפלל ענינו ואין לו דין תענית היינו דוקא כשלא קבל כלל עליו התענית אלא נתענה כך לילה ויום שאם היה רוצה לאכול בתוך תעניתו זה היה רשאי ואפ " ה ס " ל לר " י דלא גרע מתענית חלום וע " ז חלקו ראבי " ה ומהר " מ אבל בקבלת התענית קודם שעות התענית מודה ראבי " ה דהוי תענית וכ " כ הר " ז הלוי אהך דרב הונא דלעיל וכ " כ הרמב " ם להדיא מתענה אדם שעות כו' אלא דקשה לי ממאי דכתב הרמב " ם קודם זה במי שהתענה ובלילה נמלך ביום שני אעפ " י שלן בתעניתו אינו תענית מפני שלא קבלו עליו מבע " י משמע אעפ " י דקבלה עליו בלילה אינו תענית וזה סותר למה שכתב אחר זה דהוי קבלה ונראה לי דדעת הרמב " ם לומר דהא דמתענין לשעות היינו בשקבל עליו בפירוש קודם שעות התענית וההיא דלן בתעניתו שלא קיבל עליו בפירוש אלא בנמלך בדעתו לבד והיינו דקאמר אביי קסבר רב הונא מתענין לשעות ומתפללין תפלת תענית ושאני הכא דלא קבליה עלויה כלומר שאינו אלא נמלך בדעתו ולא קבל בפירוש ואשמעינן דאעפ " י שקבל עליו בפירוש בתפלת המנחה של ערב יום הראשון לא הועיל לו לתענית יום ב' וזהו שכתב הרמב " ם קבל עליו מבע " י להתענות למחר בלבד והתענה ובלילה נמלך להתענות ביום שני אעפ " י שלן בתעניתו אינו תענית מפני שלא קבל עליו מבע " י כלומר אף על פי שקבל עליו כבר בערב יום הראשון לא הועיל לו מאחר שלא קבל עליו מבע " י ראשון אלא נמלך בדעתו בלבד אבל ודאי אם קבל עליו בפירוש לא גרע מקבל עליו תענית שעות דמהני בקבלה קודם שעות התענית להתפלל ענינו כמו שכתב אחר זה נ " ל ומכל מקום נראה אפי' לאלו הגאונים צריך לפרש דבמחוייב תענית יום שלם ובא ביום א' להתענות אם לא קבלה מבע " י אינו יוצא ידי נדרו והיינו דאמר שמואל כל תענית שלא קבלה עליו מבע " י לא שמיה תענית להיות יוצא ידי נדרו דאילו באינו מחוייב תענית יום שלם אפי' קבלה לאחר שהחשיך הוי קבלה לענין ענינו לדעת אלו הגאונים וכ " כ הרא " ש להדיא לפי דעת הרמב " ן הנמשך לשיטת אלו הגאונים וצריך לי עיון לדעת הרא " ש דאעפ " י דס " ל דאף במתענין לשעות צריך קבלה מבע " י להתפלל ענינו מ " מ במחוייב תענית יום שלם אפשר דיוצא ידי נדרו אפי' לא קבלה מבע " י וההיא דשמואל דכל תענית שלא קבלה עליו מבע " י לא שמיה תענית להתפלל ענינו היא בדוקא וכן משמע מדברי הרא " ש שסובר כן שהרי כתב או דילמא לעולם קא סבר מתענין לשעות ואם קבל עליו תענית יום אחד יוצא ידי חובתו וגם אסור לאכול אלא דלא מקרי תענית לענין ענינו אמר אביי לעולם קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית ושאני הכא דלא קבליה עילויה משמע דה " ק לעולם קסבר מתענין לשעות ואם קבל עליו תענית יום אחד יוצא י " ח וגם אסור לאכול והמתענה לשעות וקבליה עילויה מתפלל נמי תפלת תענית ושאני הכא דלא קבליה עילויה מעיקרא הלכך אינו מתפלל תפלת תענית בלן בתעניתו אלמא דלענין יוצא י " ח תענית אפי' בלא קבליה עילויה מעיקרא יוצא י " ח והדעת נותנת כן דכיון דמיקרי תענית לענין זה שאסור לו לאכול דלא גרע ממי שקבל עליו תענית לשעות ואכל אח " כ דכתב הרא " ש ורבינו בסמוך דהוי תענית לענין שצריך להשלים נדרו ממילא יוצא נמי ידי חובת נדרו שהיה מחוייב להתענות יום אחד וצ " ע . ויש לדקדק במאי דקאמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית וכו' ועלה קאמר לן בתעניתו למחר אינו מתפלל תפלת תענית וכיון דיחיד כוללה בשומע תפלה מה בכך שמתפלל תפלת תענית דהא כל יחיד יכול להוסיף בשומע תפלה מכל צרכיו ורש " י כתב למחר אינו מתפלל תפלת תענית אינו יכול להתפלל ענינו וכו' משמע דמפרש דאינו יכול אף על פי שרוצה להתפלל בלא חיוב דאם לא כן הו " ל לפרש אין צריך להתפלל ונראה דרש " י פי' כן למאי דקס " ד דאין מתענין לשעות ואין שם תענית עליו ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית הרשות בידו . הלכך אינו יכול דהיאך יאמר ענינו ביום צום תעניתו והוא לאו תענית כל עיקר אבל למאי דמסקינן דמתענין לשעות ושם תענית עליו ואפי' הכי בלן בתעניתו כיון דלא קבליה עילויה מעיקרא כדרך שאר מתענין לשעות אינו חשוב להתפלל עליו ענינו בדרך חיוב אבל ודאי אם ירצה להתפלל הרשות בידו שהרי שם תענית עליו לענין שאסור לו לאכול וכן מבואר בפירש " י במה שפי' אצל או דילמא מתענין לשעות וכו' ואצל לעולם קסבר בעלמא דמתענין לשעות ע " ש . ולפ " ז אפילו קבל עליו תענית עד חצי היום יכול להתפלל ענינו אם ירצה אף אם יאכל אחר חצי היום אף לדעת הרא " ש דמאחר דשם תענית עליו לענין שאסור לו לאכול בשעות שקבל עליו להתענות שצריך להשלים נדרו לא מיחזי כשיקרא אם יאמר ענינו ולכך נראה להלכה אע " פ דס " ל להרא " ש דאם לא קבלו עליו מבע " י לא הוי תענית אף במתענין לשעות מכל מקום יש לו להתפלל ענינו מאחר שרוב הגאונים דהיינו הרמב " ם והרמב " ן והרז " ה וראבי " ה והר " ן חולקין וס " ל דקבלת תענית קודם שעות התענית הוי קבלה ופשט הסוגיא משמע כדבריהם ועוד שאף להרא " ש דס " ל דאינו מתפלל תפלת תענית היינו שאינה חובה אבל רשות מיהו איכא כדפי' הלכך כדי לצאת י " ח כולם עדיף טפי להתפלל ענינו ולפי זה מי שנמלך בלילה להתענות למחר וקבל עליו התענית מתפלל ענינו . ומיהו דוקא בקבל עליו בפירוש התענית אחר שהחשיך אבל אם לא קבל עליו כלל אלא נתענה כך לילה ויום כיון דלא הוי תענית לענין שצריך להשלים נדרו ויכול לאכול אין עליו שם תענית ואינו יכול להתפלל ענינו ואעפ " י דמדברי המרדכי והאגודה בשם ר " י משמע דאפי' יכול לאכול מכל מקום אם התענה מתפלל ענינו דלא גרע מתענית חלום הלא ראבי " ה ומהר " ם חלקו עליו בזה כמבואר לשם וגם מדברי שאר המחברים יראה שחולקין על זה ועוד נראה מבואר דאינו דומה לתענית חלום דהתם הוי שפיר קבלה דמשמיא רמיא עליה האי תעניתא שאין לו לאכול הלכך יאמר ג " כ ענינו משא " כ היכא שיכול לאכול ולא הוי תענית דפשיטא דלא יאמר ענינו אכן אם גמר בלבו להתענות ולא הוציא בפיו יראה כיון דלר " ת הוי כמו אם קבל בפירוש ממילא אפי' גמר בלבו לאחר שהחשיך נמי הוי קבלה לפי מה שנתבאר דלאחר שהחשיך נמי קבלתו קבלה ואין צריך לומר אם גמר בלבו מבעוד יום ואף על פי שלא היה אז שעת תפלת מנחה הוי קבלה לר " ת שהרי ראיית ר " ת היא מצדקה דגמר בלבו הוי כמוציא בשפתיו וכן כל ענייני נדר וכיון שאם קיבל בפירוש מבעוד יום קודם שעת המנחה הוי קבלה כמ " ש בהגהת מיימוני' פ " ח והמרדכי בשם ראבי " ה וכ " כ באגודה דשמואל מודה לרב אם קבלו במנחה קודם תפלת המנחה ש " ד וכ " ש קודם לכן וכן נהגו בתענית בה " ב לברך בשבת ושוב אין צריכין לקבל א " כ ה " ה גמר בלבו ולכך יש לתמוה על דברי הרא " ש בפ' קמא דתענית שכתב על דברי ר " ת שאמר דגמר בלבו מועיל וכו' דלישנא דתלמודא לא משמע הכי מדקאמר כל תענית שלא קבלו עליו מבע " י לא שמיה תענית משמע שאין שם תענית כלל עליו להתפלל ענינו ולצאת ידי נדרו ולא הבינותי דבריו הלא לר " מ כשגמר בלבו הוי כאילו הוציא בפיו וקבלו עליו בפי' מבעוד יום . עוד כתב הרא " ש ונראה לי דראיית ר " ת לא היתה אלא למי שהרהר קבלת תענית בלבו בתפלת המנחה ולא הוציאו בפיו מדהביא ראייה מנדיב לב ומצדקה דמחשבת הלב הוי כאילו הוציאו בפיו אבל לא עדיף הרהור שמהרהר כל היום יותר מהוצאת פיו ואם הרהר בשעת התפלה לענין זה ראייתו טובה ונכוחה וקרינן בה שפיר קבלה עליו עד כאן לשונו ותימא דמשמע דס " ל דאם קיבל עליו התענית בפירוש קודם שעת המנחה דלא הוי קבלה ואין צריך להתענות שהרי דימהו להרהור בעלמא ואיני יודע למה לא והיה עליו דין נדר כיון שהוציאו בפיו ואפשר דדוקא לענין שלא להתפלל ענינו קאמר דאין עליו דין תענית כיון שלא היתה הקבלה בשעת מנחה אבל פשיטא דצריך להתענות לקיים נדרו ומ " מ חולק הוא אראבי " ה שכתב דכ " ש קודם לכן הוי קבלה זה אפשר לומר לדעת הרא " ש אלא שמ " מ ממה שכתב תחלה וז " ל משמע שאין שם תענית עליו כלל להתפלל ענינו ולצאת ידי נדרו ואח " כ כתב ונראה לי דראיות רבינו תם לא היתה וכו' משמע שדעתו שאם היתה הקבלה קודם מנחה אינו תענית כלל לא להתפלל ענינו ולא לענין שצריך להשלים נדרו אלא יכול לאכול וזה ודאי תימא . ועוד תימא שהסכים לראיית רבינו תם להיכא שהרהר בשעת התפלה ובריש שבועות כתב הוא עצמו אהא דקאמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו וה " ה לנדר אלמא דסבירא ליה דגמר בלבו לא הוי כלום אף בנדר דלא כר " ת שמחלק בהא בין שבועה לנדר . וגם על רבינו קשה זה דבסימן שאחר זה הביא דברי ר " ת לפסק הלכה ובי " ד סי' ר " י פסק בסתם דאין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו והוא כדברי הרא " ש בריש שבועות וכ " כ בח " מ סימן רי " ב שכך פסק הרא " ש בתשובה והיא דעת הרמב " ם פ " ב מנדרים דדין הנדר שוה לדין שבועה בדבר זה ואינו דומה למי שגמר בלבו להביא עולה ואם כן דבריהם סותרים זה את זה ולענין הלכה למעשה יראה ודאי אם הוציא בפיו להתענות למחר אף שהיה אז קודם תפלת המנחה יש לו דין נדר וצריך להתענות וממילא כיון שאסור לו לאכול מתפלל גם כן ענינו לדברי הכל דלא כדעת הרא " ש ולדעת הראבי " ה הוי קבלת תענית ממש ואם גמר בלבו לבד יש להחמיר כר " ת לענין זה דצריך להתענות מדין נדר דכן כתבו הסמ " ג והגה " ת מיימונית בשם רבינו תם . וכ " כ המרדכי והאגודה משם ה " ר פרץ ומשמע דהכי סבירא ליה ואין חילוק בין גמר בלבו קודם שעת מנחה או בשעת המנחה או בלילה הכל שוה דצריך להתענות מדין נדר לר " ת דסבירא ליה לחלק בין נדר לשבועה בדין זה אבל לענין תפלת ענינו נראה דבכל ענין לא יתפלל ענינו אפילו גמר בלבו בשעת תפלת המנחה שהרי לדעת הרמב " ם והרא " ש בתשובה ובריש שבועות מבואר דאין לו דין נדר מאחר שלא הוציא בשפתיו כלום ולדידהו אם היה רוצה יכול לאכול ואם כן אינו יכול להתפלל ענינו דמחזי כשיקרא וכמו שביארתי דזאת היא דעת רוב הגאונים ויש להחמיר כותייהו ותו דמדינא נראה דהכי הוא דהא מסקינן בפ " ג דשבועות דתרומה וקדשים הוי ב' כתובים ואין מלמדין ואפילו למאן דאמר מלמדין חולין מקדשים לא גמרינן ומדלא קאמר שבועה מנדר לא ילפינן אלמא דודאי הוה ילפינן לה מהדדי אי לאו משום דחולין מקדשים לא ילפינן והילכך נדר דתענית דהוי נמי חולין כמו שבועה שלא לאכול פת חטין לא ילפינן לה מתרומה וקדשים שאף על פי שהן נדרים ומועיל בהם גמר בלבו אפילו הכי בנדר דחולין כמו תענית לא מהני גמר בלבו כנ " ל מדינא ודלא כר " ת ומכל מקום לא מלאני לבי להקל נגד דעתו אלא להחמיר הכא והכא כדפרי' ועיין במ " ש לקמן סוף סימן תקס " ג ודע דכל משא ומתן בדין ענינו אינו אלא שיאמר ענינו ביום צום תעניתנו אבל אם ישמיט מלות אלו פשיטא דיכול לומר כל הנוסח דאינו אלא תחנונים לבד ואפילו לא צם כל עיקר יכול לומר כן ופשוט הוא נ " ל .
Orach Chayim.562.3.1 ומ " ש והרמב " ם ז " ל כתב שאם אכל ושתה ואח " כ התחיל להתענות נקרא תענית לשעות בפ " א מהלכות תעניות ומבואר בדבריו דהיינו דוקא בשקבל עליו התענית קודם שעות התענית ונמשך הרמב " ם בדין זה אחר תלמוד הירושלמי ודעת הרא " ש היא דהירושלמי מיירי לענין שצריך להשלים נדרו אבל לא לענין תפלת ענינו שהרי בתלמודינו מבואר דאמר רב חסדא הא דאמר מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום עד הערב וכו' וראבי " ה הלך בשיטת הרמב " ם והשוה יחד הירושלמי והבבלי וכמבואר במרדכי גם הר " ן האריך בזה ונדחק ביישוב דברי הרי " ף במה שלא הזכיר דין תענית שעות ולא עלה בידו טעם ולי יראה מלשון הרי " ף שכתב לן בתעניתו כלומר אם לא קיבל עליו תענית אלא יום אחד בלבד והתענה אותו יום ובלילה נמלך ולן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית שהרי לא קבלו עליו מבע " י עכ " ל משמע דהיכא דקיבל עליו מבע " י להתענות בלילה למחר מתפלל ענינו על תעניתו של לילה ויכול לאכול אח " כ וא " כ מבואר דס " ל דמתענין לשעות מאחר שקבל התענית קודם שעות התענית וכ " כ באגודה לדעת הרי " ף עיין עליו וס " ל להרי " ף דרב חסדא דאמר הא דאמרת דמתענין לשעות והוא שלא טעם כלום כל אותו היום כו' חולק הוא ארב הונא והילכתא כרב הונא חדא דבירושלמי קאמר דר' יוחנן ור' יונה ורב הכי ס " ל ועוד דרב הונא רביה דרב חסדא הוא ומטעם זה פסק הרי " ף ז " ל הלכתא כרב הונא לגבי רב חסדא בדין צואה על בשרו פרק מי שמתו וגירסת הרי " ף ז " ל היא ואמר רב חסדא ולא גרסינן רב חסדא לטעמיה דלאו חד טעמא לתרווייהו איכא ולכך סבירא ליה להרי " ף דבמחוייב תענית יום שלם קי " ל כרב חסדא דבעי שקעה עליו חמה דליכא דפליג בהא ובעי נמי קבלה מבעוד יום כדשמואל אבל בתענית שעות לא בעינן אלא קבלה קודם שעות התענית וכדרב הונא וכדמסיק עלה אביי לעולם קסבר מתענין לשעות והכא שאני דלא קבליה עילויה וזו היא גם כן שיטת הרמב " ם שנמשך אחר שיטת הרי " ף ושיטה זו ברורה למדתיה מרמזי הרב המגיד אלא שלא עלה בידו הדרך שפירשנו בס " ד והאריך לבאר דעת הרמב " ם וסוף דבריו שהרמב " ם חזר בו מפסק וכן ודאי עיקר דלא נקרא תענית גמור להתפלל ענינו בחיוב אלא אם כן לא טעם כלום כל אותו היום וכדמשמע פשט תלמודינו וכבר כתב ? שם דמכל מקום הרשות בידו להתפלל ענינו אפי' אכל מאחר שקבל התענית קודם שעות התענית :
Orach Chayim.562.4.1 ואם קבל במנחה להתענות שני ימים וכו' דין זה הוא מימרא דרב הונא דלעיל על פי גירס' ר " ח ורי " ף והרמב " ם :
Orach Chayim.562.5.1 ומ " ש מספקא ליה להרא " ש אי הוה קבלה לכולם או לא היינו דוקא לענין חיוב ענינו אבל פשיטא שצריך להתענות על כל פנים לקיים נדרו וכבר כתבתי להלכה דצריך להתפלל ענינו שהרי לדעת ראבי " ה הוי קבלה גמורה וכן נוהגין בתענית בה " ב ותו דאף דלהרא " ש מאחר שצריך להתענות יכול להתפלל ענינו אע " פ שאינו מחוייב ופשיט' דעדיף טפי לצאת ידי כל הגאונים וכיון דלראבי " ה מחוייב הוא להתפלל יש לו להתפלל וק " ל :
Orach Chayim.562.6.1 כתב אבי העזרי מי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה א " צ להתענות עד צאת הכוכבים כו' לאו דוקא עד צאת הכוכבים דה " ה שקיעת החמה נמי אין צריך דלפי הטעם דצערא בעלמא קביל עלויה אפי' בעוד יום גדול יכול לאכול דאין לו דין תענית כלל לקובעו עליו חובה וכל שעה שהוא רוצה לאכול אוכל וכן יראה ממה שאמר רק עד שיצא מב " ה ולפעמים אנו יוצאין מב " ה בעוד יום גדול וכך היו נוהגין גם הקדמונים ביציאה מב " ה אלא לפי שסובר ראבי " ה בתענית דעלמא דכעינן עד צאת הכוכבים לכך כתב בי' ימי תשובה א " צ להתענות כמו בשאר תענית וק " ל ואיכא למידק דמשמע דראבי " ה ס " ל דבי' ימי תשובה א " צ להתענות כמו בשאר תענית ואפ " ה מתפלל ענינו דאם היה סובר דאין מתפלל ענינו א " כ מאי אתא לאשמעינן דאין צריך להתענות עד צאת הכוכבים הא ודאי כיון דלא קיבל עליו התענית דאין צריך להתענות אלא ודאי דאתא לאשמועינן אע " ג דהוי תענית לענין ענינו אפ " ה אין צריך עד צאת הכוכבים וכ " כ ראבי " ה להדיא בשם ראב " ן דהיה אוכל מיד אחרי צאתו מב " ה ואפ " ה התפלל ענינו עיין במרדכי והגהת אשיר " י ותימא דהא בההיא דאנשי משמר דמשני לצעורי נפשיה בעלמא הוא דמינה מייתי ראיה כתב רש " י וז " ל לצעורי נפשיה עם הצבור אבל אינו תענית לא להתפלל ענינו ולא לקבעו עליו חובה כלל אלא כל שעה שהוא רוצה לאכול אוכל עכ " ל וליכא למימר דפליג אפירש " י ומפרש דהכי קא משני תלמוד' דכל היכא דלצעורי נפשיה קא מכוין מתענה קרי ליה להתפלל ענינו ואינו משלים התענית דא " כ לא תירץ המתרץ כלום ועוד קשה ארב דאמר כל תענית שלא שקעה עליו החמה לאו שמיה תענית להתפלל ענינו וכי גרע האי שקבל עליו התענית ולא השלים עד צאת הכוכבים ממי שלא קבל עליו רק צערא בעלמא דמתפלל ענינו אף כשאוכל בעוד היום גדול ונראה לי דודאי הכי הוא כפרש " י : ומ " ש ראבי " ה בשם ראב " ן בי' ימי תשובה דאפי הכי מתפלל ענינו ה " ט מפני שהראב " ן תפס עיקר כר " י בעל התוס' דאפי' לא קבל עליו כלל התענית מתפלל ענינו וזה שדימהו לתענית חלום לדעתו שביד האדם הוא שלא להתענות תענית חלום ואפ " ה מאחר שהתענה מתפלל ענינו וה " נ דכותא וע " ז נתכוין ראבי " ה במ " ש ואפ " ה התפלל ענינו כדפי' לעיל ורצונו לומר למ " ש לעיל מיניה דעת ר " י שמתפלל ענינו אפי' היכא שהיה יכול לאכול כמו תענית חלום ואף עפ " י שראבי " ה חולק אר " י בזה כמבואר לשם אפילו הכי הביא דברי ראב " ן ללמוד ממנו שתענית י' ימי תשובה אפי' קיבל עליו בסתם להתענות י' ימי תשובה אינם מן הסתם תענית גמור כמו שמקבל עליו בשעת מנחה בפירוש להתענות דצריך הוא להתענות עד צאת הכוכבי' ולהתפלל ענינו דאינו כן אלא מן הסתם אינם רק לצערא בעלמא ואינו מתענה עד צאת הכוכבים ואם היה רוצה היה יכול לאכול כל שעה שהוא רוצה ונמצא שא " צ ג " כ להתפלל ענינו ולפי דעת ראבי " ה החולק על ר " י וכן יראה מהלשון שהעתיק רבינו דברי ראבי " ה והשמיט סוף דבריו שכתב להתפלל ענינו וז " ל המרדכי כל תענית שלא שקעה עליו חמה וכו' נראה דהיינו עשרה בטבת או שבעה עשר בתמוז וה " ה מי שקבל עליו התענית בפירוש דסתם תענית יום שלם הוא אבל עשרת ימי תשובה אין רגילות לקבלם בתפלה וכן תענית חלום דצער בעלמא קביל עליה אין צריך להשלים התענית עד הלילה מדתנן אנשי משמר וכו' והנה מ " ש דצער בעלמא קביל עליה הוא נתינת טעם למ " ש דעשרת ימי תשובה אין רגילות לקבלם בתפלה ואמר שהוא מפני שאין מתכונים לשם תענית גמור רק לצערא בעלמא אבל עיקר הטעם דאין צריך להשלים עד הלילה הוא מפני שלא קבלום בתפלה שאם היו מקבלין אותם בתפלה הו " ל תענית גמור לכל דיניו להשלים ולתפלת ענינו . ולא הבינותי מה שכתב הרב מהרא " י ז " ל בת " ה וז " ל דהמתענין רק ב' וג' ימים נראה דצריכין לקבלם בתפלה בלילה מקודם כו' דמאחר דלאו שם תענית עליו אלא צערא בעלמא מי ימחה ביד מי שרוצה לקבל עליו צער ב' וג' ימים שלא לשם תענית אכן הוא ז " ל הבין דאף בתענית עשרת ימי תשובה שאינו משלים עד צאת הכוכבים מתפלל ענינו מן הדין ולכך דוקא מי שרגיל להתענות כולם דמקובלין ועומדין מכח מנהגם יכול להתפלל ענינו ואעפ " י שאינו משלים דכך קבלום עליהם מתחלה שלא להשלים אבל מי שאינו מתענה רק ב' וג' ימים דלא היה להם קבלת תענית אין להם דין תענית לענין ענינו אם לא מקבלן בתפלה וממילא אם קבלן סתם צריך להשלים עד צה " כ וצ " ל דמפרש מאי דמשני תלמודא התם לצעורי נפשיה בעלמא הוא הכי פירושו דכיון דלצעורי הוא ולא היה כונתם לשם תענית אם כן מתחלה קבלו על עצמם שלא להשלים אבל לעולם צריך להתפלל ענינו ורב חסדא דקאמר כל תענית שלא שקעה וכו' היינו היכא שקבל עליו סתם תענית ודלא כפירוש רש " י וזה ודאי דוחק גדול דא " כ אין חילוק בין לצעורי ושלא לצעורי אלא בין סתם למפרש שלא להשלים והו " ל לשנויי התם דקתני שלא להשלים ואפשר לומר בהא דכל מי שמתענה בתחלה שלא להשלים אין כוונתו לשם תענית גמור אלא לצעורי דלא נקרא תענית אלא אם כן שקעה עליו חמה אבל תפלת ענינו הוא להתפלל אפילו כיון לצעורי כן נראה לפי דעת מהרא " י שהבין דברי ראבי " ה ושהוא חולק על פירוש רש " י : עוד כתוב בתרומת הדשן לשם דתעניות שבין המצרים אין צריך לקבלם בתפלה ומשלים עד הלילה וליכא למימר בהו צערא בעלמא קבילו עליה כמו אנשי משמר ועשרת ימי תשובה דאותן התעניות שהן לצעורא בעלמא על העתיד כדי לקבל התפלה ויקרע גזר דינם ובאנשי משמרות כדי שיתקבלו הקרבנות ברצון אבל הני ג' שבועות הם על העבר על החורבן ודמו לתענית י " ז בתמוז ואינך ובמחילה מכבוד תורתו ועצמותיו הקדושים כי פי' לצעורא בעלמא אינו כמ " ש דדוקא על העתיד דאם כן מאי משני תלמודא אעובדא דר " א בר צדוק שהיה מתענה בי' באב ולא השלימו התם כמי לצעורי נפשיה בעלמא הוא והא התם התענו על העבר על החורבן אלא פירושו פשוט שרוצה לומר בלצעורי בעלמ' שלא נתכוונו בתענית לקבל עליהן תורת תענית אלא להצטער במניעת אכילה כפי מה שאפשר להם שלא יזיק להם התענית ואם היו רוצים היו אוכלין באמצע היום ולכך אין לו דין תענית לא להשלים ולא להתפלל ענינו שאינו רק כמי שסובל יסורין באש ובמים שיהא כפרה על עונותיו שנהנה מהן וכך הוא מתכוין בצער שסובל בתעניתו ולכך נראה פשוט דאף בתענית שבין המצרים אין להם דין תענית כל עיקר אם לא קיבל עליו התענית כדין כל שאר תענית ודמי למפוח מלא זיקא ואף בי' ימי תשובה דלצעורי בעלמא היא לא הוי תענית כל עיקר שאם היה רוצה היה אוכל וא " כ אין לו להתפלל ענינו ואפילו התענה עד חשכה וכמו שהארכתי בזה למעלה שכך היא דעת רוב הגאונים וכ " כ ברוקח להדיא דאין אומר ענינו בתענית שבין ר " ה לי " כ חוץ מצום גדליה וכן עיקר ואין חילוק בין מתענה כל י' ימי תשובה לב' וג' ולכן אני נוהג בי' ימי תשובה לקבל עלי התענית להשלימו עד צאת הכוכבים ולהתפלל ענינו כדין כל שאר תענית מיהו אם קבל עליו בפירוש שלא להשלים הוי תענית ומתפלל ענינו כיון שהתנה שלא להשלים כדמוכח בס " פ בכל מערבין דאפי' אינו משלים הוי תענית גמור וההיא דכל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית היינו דוקא בשקבל עליו תענית בסתם : ומ " ש רוב מפרשים דאף במתענין לשעות צריך שיתענה עד צאת הכוכבי' וכמ " ש רבינו היינו דוקא אם לא פי' להדיא בשעת קבלה שלא להשלים דהו " ל כקיבל עליו תענית סתם ודלא כסברת הרוקח דס " ל דלעולם בעינן צאת הכוכבים ואינו מועיל תנאי כדלעיל בסי' רמ " ט ע " ש ולפי זה החתנים דמתענין דנהגינן בתענית ממש שהרי מתענין אפילו במקצת הימים שאין אומרים בהם תחנה אין להם לשתות מכוס של ברכת אירוסין ונשואין קודם צאת הכוכבים אם לא שהתנו מתחלה שלא להשלים ומהרא " י פסק בסתם בת " ה סי' קנ " ז דיכול לשתות אפשר דס " ל דכיון דנהוג כך הו " ל כמי שהתנה שלא להשלים והמחמיר להתנות בפירוש תע " ב . ואין להקשות א " כ אמאי לא משני תלמודא דאנשי משמר ור " א בר צדוק התנו מתחלה שלא להשלים דפשיטא דתירוץ זה הוא דוחק דהא סתמא קאמרינן והתענו ולכך משני עדיפא מינה לצעורי בעלמא הוא וק " ל : ומ " ש רבינו שפירוש שקיעת החמה הוא צאת הכוכבים כ " כ הרא " ש פ " ק דתענית ע " פ ר " ת וכ " כ המרדכי לשם בשם ראבי " ה וכן התוס' פ' אין מעמידין וכ " כ הסמ " ק בהג " ה המתחלת הרבה בני אדם נוהגין לאכול בתענית מיד וכו' אכן בתשב " ץ כתוב ע " ש מהר " מ שא " צ עד צאת הכוכבים כמו שאמר רבי אלחנן שכתב הסמ " ק בשמו דבעינן צאת הכוכבים דהיינו גמר השקיעה אלא עם שקיעת החמה יכול לאכול ומשמע לי דכונתו לומר דאין צריך להתענות אלא עד תחלת השקיעה דהיא שעה א' ורביע שעה פחות חלק כ' מן השעה קודם צאת הכוכבים דהמסקנא בפ' מי שהיה טמא כר' יהודה דברייתא דתני משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין ר " ל מתחלת שקיעה וכן נוהגין מקצת העולם אבל אינו נכון כלל אלא דוקא עד צאת הכוכבים מיהו בחתן יש להקל שלא לשנות המנהג וליתן לו לשתות אם הוא בתחלת שקיעת החמה אעפ " י שעדיין לא הוי לילה אבל קודם התחלת שקיעת החמה אין לו לשתות :
Orach Chayim.563.1.1 אימתי מקבלו רב אמר במנחה כו' בפ " ק דתענית ומבואר לשם בפרש " י דלרב בין בתפלה ובין שלא בתפלה שפיר דמי ולשמואל אי מקבלו בתפלה אין אי לא לא ומשמע דלכ " ע קודם שעת מנחה לא הוי קבלה דבעינן סמוך לתחלת יום תעניתו אבל הר " ן כתב דלרב אפי' קבלו ב' ימים קודם התענית סגי ואפשר שגם רש " י סובר כן וצ " ע בדבריו ולשמואל כ' גם הר " ן דדוקא בתפלת המנחה כדלעיל וכן מבואר בדברי הרא " ש אהא דשמואל דכל תענית שלא קבל עליו מבעוד יום כו' דדוקא בשעת תפלה אבל כל היום אפילו הוציא בפיו לא הוי קבלה וכן מבואר בדברי ה " ר ירוחם אבל ראבי " ה סובר דשמואל מודה לרב דהוי קבלה קודם תפלת מנחה וכ " ש קודם לכן אבל רב לית ליה דשמואל כ " כ המרדכי והגה " ת מיימונית והגה " ת אשיר " י והאגודה . נראה ודאי דרבינו נמשך לשיטת רש " י והרא " ש אביו ולכך האריך לבאר מחלוקת המפרשים בדברי שמואל דבעי דוקא קבלה בתפלת המנחה באיזה ענין הוי קבלה ואח " כ כתב מחלוקת הפוסקים אי הלכה כשמואל או כרב וכתב וכיון דאיכא פלוגתא דרבואתא טוב שלא להפסיק בתפלה וטעמו דחבלה זו שאומר הריני בתענית יחיד למחר אינו אלא ספור דברים ואינו מענין התפלה והוי כשח שיחה בטילה דהוי הפסק בתפלה ולכך טוב יותר לקבלו בשעת מנחה כרב ואין לדקדק שמא הלכה כשמואל ואם כן לא הוי קבלתו קבלה דהא ודאי אף לשמואל בדיעבד אי לא קיבל עליו בתפלה ועבר זמן התפלה הוי הקבלה בשעת מנחה קבלה ואעפ " י דלא הוי בשעת תפלת מנחה דהא סוף סוף סמוך ליום תחלת תעניתו הוא אלא דלכתחלה ס " ל לשמואל דבעינן דוקא בתפלת המנחה ורב פליג דאפי' לכתחלה יכול לקבל שלא בשעת תפלה ושפיר דמי והב " י האריך והעיקר כמו שכתבתי :
Orach Chayim.563.2.1 ומ " ש ולא נהירא דהא אמר גבי הזכרת ענינו ערבית שחרית ומנחה ולא קאמר במנחה שלפני התענית גם הרא " ש השיג עליו בזה ויש ליישב דהתם לא קאמר אלא מה שתקנו לומר בתפלה ושאם לא אמר אין מחזירין אותו אבל ענינו דקבלת התענית הוא בהכרח שאם לא אמר לא הוי תענית כל עיקר להתפלל ענינו וא " כ אינו דומה להם ולכך לא שנאן יחד והכי מסתברא לומר ענינו בשעת קבלת התענית דהשתא הוי הקבלה בלשון תפלה אבל אם אמר הריני כו' זהו ספור דברים בעלמא והוי הפסק בתפלה ולענין הלכה נקטינן שלא לומר ענינו אף ערבית ושחרית כ " א במנחה במוצאי תענית והטעם שמא ימצא שקרן כמו שיתבאר בסי' תקס " ה בס " ד וא " כ פשיטא שאין לומר ענינו במנחה בכניסת התענית מה " ט גם יש להחמיר שלא להפסיק בשומע תפלה לומר הריני וכו' אלא מקבלה באלהי נצור וכ " כ סמ " ק שזהו פי' דברי שמואל שאומר מקבלה בתפלת המנחה ושכך היה מקבל ר " י התענית באלהי נצור וכ " כ ה' המגיד לפי מקצת נוסחאות שברמב " ם ומצאתי כתוב למהר " ש לורי " א שהיה מקבלה ג " כ בש " ת בלב לחומרא קצת כשמואל אבל לא בפה משום חשש הפסק לחומרא כרב ושוב מקבלה באלהי נצור בפה אכן למאי דכתבינן למעלה דהעיקר לענין נדר דקבלה בלב לא מהני א " כ אין צורך לקבלה בלב מ " מ נכון לנהוג כן מאחר דלר " ת הוי קבלה גמורה גם המרדכי כתב כן פ " ק דב " ב בשם רש " י בתשובה ותשובה לגאון וכבר הארכנו בדין זה למעלה בסי' תקס " ב ס " ב בס " ד ע " ש . מי שמתענה ג' ימים רצופין ולילותיהון עמהן צריך להתפלל בכל יום ענינו כן נראה לי עיקר ואע " ג דהקבלה של יום ג' היתה קודם ב' ימים לית לן בה ואעפ " י שלא היתה בשעת מנחה כמו שקבעתי ההלכה למעלה בסי' תקס " ב ומדברי הרוקח משמע שא " צ שהרי כתב בההיא דלן בתעניתו דמיירי במי שקבל עליו לישב בתענית שני ימים ולן בתעניתו באותו הלילה שבין שני הימים שא " צ להתפלל ענינו יום ב' אם התפלל יום ראשון ומשמע שטעם דין זה לפי שב' הימים חשובים כיום אחד וא " צ להתפלל עננו אלא באחד מהם בלבד וכן פי' הב " י לדעתו בסימן תקס " ב וכן מצאתי באגודה פ' ב " מ ואינני מבין תוכן דעתם הלא לפי דין התלמוד מתפלל ענינו ערבית שחרית ומנחה כדקאמר בפרק ב " מ ומשמע ודאי דבכל תפלותיו צריך לומר ענינו אפי' מתפלל כל היום כולו כמ " ש ר' יוחנן ולואי וכו' וא " כ למה יגרע במתענה ב' ימים רצופין שלא יאמר ענינו בכל תפלותיו ועוד לפי פרש " י בההיא דלן בתעניתו והיא גירסת רוב המפרשים מבואר להדיא דדוקא מפני שלא קבל עליו התענית ביום ב' כל עיקר אלא נמלך להתענות בלא קבלה הילכך אינו מתפלל ענינו ולא הועיל לו הקבלה של יום ראשון ליום ב' להיות לו דין יום ארוך להתפלל ענינו ביום ב' וכך הוא ע " פ גירסת הרי " ף ופירושו אלמא להדיא דאם קבל עליו מתחלה התענית לשני ימים ולן בתעניתו מתפלל ענינו גם ביום ב' בכל תפלותיו ונראה דאפילו לדידן דאין מתפללין ענינו כי אם במוצאי התענית משום שמא ימצא שקרן מ " מ מתפלל ענינו בכל יום דאפי' לא יוכל לגמור נדרו מ " מ כל יום תענית בפני עצמו הוא שהרי שקעה עליו החמה וקבלו מבע " י וכן נמצא בהגהות : כתב המרדכי בשם מהר " ם ריש פ' מחום שנהגו על תענית י' ימי תשובה אם בשעה שהתחיל לנהוג כן היה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה כדין דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ואפילו לא נהג כן אלא פעם אחת ע " כ ולאו דוקא בשעה שהתחיל אלא אפי' את " כ לשנה אחרת נמי אלא מפני שכ' ואפילו לא נהג כן אלא פעם אחת הוצרך לומר בשעה שהתחיל משמע דאם לא נהג כן אפי' פעם אחת אלא היה דעתו מתחלה להתענות י' ימי תשובה ואח " כ נתחרט אין צריך התרה דמה שהיה כך דעתו לא מיקרי קבלה גמורה ואפי' לר " ת אין צריך התרה נ " ל :
Orach Chayim.564.1.1 הילכתא אוכל ושותה עד עמוד השחר וכתב הראב " ד כו' פ " ק דתענית ת " ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר " א בר שמעון אימר עד קרות הגבר וקי " ל כר' מחבירו עוד שם אמר רבא ל " ש אלא שלא גמר סעודתו אבל גמר סעודתו אינו אוכל איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם כשלא סילק איכא דאמרי אמר רבא ל " ש אלא כשלא ישן אבל ישן אינו אוכל . איתיביה אביי ישן ועמד ה " ז אוכל התם במתנמנם ה " ד מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מידכר ליה מדכיר וכתב הרי " ף הא מילתא לא איפסקא ביה הלכתא בהדיא אלא מדחזינן לגמרין דקא טרחה לפרושי מתנמנם שמעינן דהילכתא כי האי לישנא בתרא ועוד דאיסורא דרבנן הוא ולקולא עבדינן הלכך בין סילק בין לא סילק אם לא ישן אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר הדין הוא סברא דילן ואיכא מרבואתא מאן דכתב הכין קי " ל דלגבי תענית באכיל בליליא ומפסיק אם גמר וסילק לא יאכל אבל אם לא סילק ודעתו עוד לאכול אעפ " י שישן עומד ואוכל והאי מימרא דיליה אתי כלישנא קמא ומשמע דלהרי " ף לעולם מותר לאכול אלא א " כ גמר וישן שינת קבע וכך הבינו הר " ן והרא " ש ז " ל מדקרי ללישנא בתרא קולא ועוד כתב הרא " ש דמאחר שפסק הרי " ף דסילק מותר לאכול כ " ש ישן לאונסו בתוך סעודתו דמותר לאכול והקשה הר " ן א " כ כי פרכינן מדתניא ישן ועמד ה " ז אוכל לוקמא בשלא גמר ותירץ דא " כ הוה קשיא דהא פשיטא לן דישן בתוך סעודתו לא הוי הפסק דבתר דעתיה אזלינן שהרי בירושלמי אמרו אפילו גמר וישן אם התנה הרי זה אוכל דבתר דעתיה אזלינן ולי יראה דקושיא מעיקרא ליתא דהסוגיא מוכחת דלא ניחא ליה לאוקומי ישן בשלא גמר דפשטא משמע כשגמר ועמד וישן על מטתו כדרך העולם תדע דבלישנא קמא פריך נמי מההיא דישן ועמד ה " ז אוכל ולא הוה ניחא ליה לאוקומי בדלא גמר אלא ודאי משום דפשטא דישן לא משמע הכי ורבא הוא שנדחק והשיב התם כשלא סילק אבל בלישנא בתרא דפריך ישן אישן לא הוה ניחא ליה לשנויי דברייתא בדלא גמר דהא פשטא לא משמע הכי ולכך מוקי לה במתנמנם ונראה דמכאן מוכיח הרי " ף ז " ל דלישנא בתרא לקולא היא דישן פשטא משמע גמר וישן ודו " ק וז " ל הרמב " ם אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא ישן אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל ודעתו כדעת הרי " ף ומיירי בסתם ישן שכבר אכל וסילק ובירך התם הוא דאינו חוזר ואוכל אבל אם ישן תוך סעודתו מודה הרמב " ם דחוזר ואוכל כיון דאפי' גמר ובירך חוזר ואוכל כ " ש ישן תוך סעודתו גם ה' המגיד פי' כן שדעת הרמב " ם כדעת הרי " ף אלא שכתב כל שלא ישן אפי' סלק אוכל עד שיעלה עמוד השחר והכל תלוי בשינה משמע מלשונו שדעתו דישן בתוך סעודתו אינו חוזר ואוכל וכך הבין הב " י ואני אומר דמה שאמר הכל תלוי בשינה הוא לאפוקי מלישנא קמא דבגמרא דאפי' אינו ישן אינו חוזר ואוכל לכך כתב דהלכתא דהכל תלוי בשינה לענין זה דאפי' גמר חוזר ואוכל אם לא ישן והב " י כתב שדעתו לפרש דעת הרי " ף דס " ל דישן בתוך סעודתו נמי אינו חוזר ואוכל ללישנא בתרא ומ " ש דלישנא בתרא לקולא היינו משום דבלישנא קמא בין גמר ולא ישן ובין ישן ולא גמר אינו חוזר ואוכל אבל ללישנא בתרא אם גמר ולא ישן חוזר ואוכל ולפיכך קרי ליה ללישנא בתרא קולא ואני שמעתי ולא אבין הלא מבואר בלישנא קמא כי פרכינן מישן ועמד הרי זה אוכל ותרצינן התם בשלא סילק דבישן ולא גמר חוזר ואוכל ללישנא קמא וכן מבואר במ " ש הרי " ף ואיכא מרבואת' כו' . אכן הב " י ז " ל כתב דבריו אלה לפי גירסתינו בלישנא קמא איתיביה אכל ועמד ה " ז אוכל וכו' וחשב שכך יש ליישב דברי הרי " ף והרמב " ם ז " ל ס " ל דכי היכא דבגמר ולא ישן אינו חוזר ואוכל ה " ה בישן ולא גמר ושזאת היא דעת ה' המגיד ומ " מ תימה על שלא השגיח בדברי ה' המגיד בהעתקתו בלישנא קמא איתיביה אביי ישן ועמד וכו' והיא גירסת הרי " ף והרא " ש עיין עליהם אלא כדפרי' עיקר ודעת הראב " ד נמי לפסוק כלישנא בתרא אלא שמפרש מדקאמר רבא בסתם אבל ישן אינו חוזר ואוכל משמע אפילו ישן בתוך סעודתו נמי אינו חוזר ואוכל וסבירא ליה במכל שכן אם גמר ולא ישן דאינו חוזר ואוכל וזהו שכתב רבי' וכתב הראב " ד דוקא שלא גמר וכו' אבל גמר סעודתו או אפי' לא גמר וישן וכו' דלא גמר וישן בתוך סעודתו לא הוה הפסק כל כך כמו גמר ולא ישן שהרי דעתו על האכילה ואין שינה מפסיקתו כדלעיל . ולענין הילכתא נקטי' כסברת הרי " ף שהסכימו עמו רוב הגאונים דדוקא גמר וישן הוא דאינו אוכל והמחמיר כסברת הראב " ד קדוש יאמר לו :
Orach Chayim.564.2.1 ואם התנה לאכול עוד כו' ירושלמי כתבוהו רוב הפוסקים דלא כה' המגיד שכתב דיש להחמי' דיחיד הוא בדבר זה :
Orach Chayim.564.3.1 י " א שא " צ תנאי לשתיי' כו' כ " כ בסמ " ק ובהג " ה דוקא במים וראוי להחמיר להתנות אף בשתייה דרבים חולקים על סברא זו :
Orach Chayim.565.1.1 יחיד אומר ענינו בש " ת מימרא דרב יצחק ורב ששת פ " ק דתענית ופסקוהו הפוסקים :
Orach Chayim.565.2.1 ומ " ש ל " ש וכו' כלומר לא תימא דבתענית צבור כיון דצבור קבעי לה אע " ג דקא מצלי ביחידי צבור נינהו וקובעים ברכה בפני עצמו בין גואל לרופא קמל " ן דאין חילוק דלעולם יחיד אומר בש " ת כ " כ הרא " ש בשם ראבי " ה ומשמע לי דלדעת רבינו שסובר דש " ץ שאינו מתענה יכול להתפלל ענינו בשביל הצבור כדלקמן בסי' תקס " ו וא " כ יחיד המתפלל עם הצבור בתענית צבור צ " ל ענינו אפי' מתענה דכיון דצבור הוא דקבעי לה להאי תעניתא על הכל מוטל להתפלל תפלת תענית רק שלא יאמר ביום תעניתי אלא ביום תענית צבור זה ואינו כלל תפלת שוא נ " ל פשוט :
Orach Chayim.565.3.1 ומ " ש ואומר אותו ערבית שחרית מנחה כו' כן פסקו הרי " ף והרא " ש פ " ק דתעני' ודלא כהרז " ה :
Orach Chayim.565.4.1 ומ " ש וי " א כיון שסיים כו' כ " כ בסמ " ק ה' תפלה בהג " ה וז " ל והר " פ קבל מרבותיו מר' יחיאל מפרי " ש שיכול לחתום בברכה מאחר שנסתיימו כבר סדר הברכות וכן כשמתענים בשבת אומר ענינו באלהי נצור ומסיים בא " י ש " ת ועוקר רגליו עכ " ל וכ " כ בהג " ה מיימונית פ " י דה' תפלה ע " ש ומ " ש ולא נהירא פי' אלא כוללה באלהי נצור ואיכא למידק ומ " ש מתענית חלום בשבת שכתב למעלה בסי' ר " ך ב' פירושים בדברי בה " ג ולחד פירוש' אין לחוש אם קובע ברכה לעצמו כיון שסיים הברכות ולאידך פירושא יאמר ענינו בלא חתימה ולא הכריע וכאן כתב דלא נהירא ונראה דדעת רבינו דבחול שמתפלל י " ח ודאי אפי' סיים י " ח אינו קובע ברכה לעצמו דאל " כ היה מתפלל י " ט ברכות ואין יחיד חשוב כל כך כדאיתא בגמרא אבל בשבת שאינו מתפלל אלא שבע יכול להיות שאומר ענינו בחתימ' ברכה ואין זה חשיבות לו כיון שאין כאן אלא ח' ברכות נ " ל :
Orach Chayim.565.5.1 יש מהגאונים שכתבו שאין לומר אלא במנחה כו' כ " כ רש " י בשם הגאונים פ' ב " מ וכ " כ בסמ " ק ה' ט " ב בשם בה " ג ואיכא למידק לדעת רבינו בסי' תקס " ו מנ " מ באחזו בולמוס הלא אפי' לא התענה הש " צ כלל יכול לומר ענינו בת " צ א " כ כל יחיד ויחיד נמי יאמר ענינו כיון שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל ואפשר כיון שנוסח ענינו הוא ביום תעניתנו הוי שקרן אם יאחזנו בולמוס ולכך נהגו שלא לאמרן כל עיקר ואה " נ דאם רצה לומר ביום תענית צבור זה היה יכול לומר ענינו כל יחיד ויחיד בת " צ לדעת רבינו אלא כדי שלא יטעו אין אומרים אותו כל עיקר אלא במנחה ומ " ש ובספרד נוהגין לומר אותו ערבית ושחרית ומנחה וכן היה נוהג א " א הרא " ש בפ " ק דתענית כתב וז " ל ועל מה שחששו הגאונים שמא יאחזנו בולמוס תימא א " כ היאך אדם לוה תעניתו ופורע ועוד דא " ל רב אסי לר' יהושע לוזיף מר לימא ליה כבר התפללתי תפלת תענית כו' כונת קושייתו כיון דהגאונים הם דתיקנו שלא לומר אלא במנחה אבל קודם תקנה ודאי היו אומרים אותו ערבי' שחרית ומנחה א " כ תלמודא דקאמר בסתם לוה אדם תעניתו וכן ר' יהושע כל הני ודאי איירי כשהתפללו כבר תפלת תענית כדין התלמוד ואם כן קשיא היאך ילוה הלא נמצא שקרן בתפלתו אלא ודאי כיון שבשעה שהתפלל היה בדעתו להתענות לא מקרי שקרן בתפילתו אם יאכל אח " כ גם הסמ " ק דחה דברי בה " ג שהכניסם לסברא זו שמא ימצא שקרן וכתב אך בתלמוד משמע שאין קפידא אם ימצא שקרן בתפלתו דאמר ירדו גשמים קודם חצות אוכלין והולכין אעפ " י שכבר התפללו ענינו ע " כ והב " י השיג על ראיית הרא " ש ז " ל שהם דברי ר " י כמבואר בתו' ובמרדכי פ' ב " מ ואמר דהא דקאמר תלמודא דילוה איירי בלא התפלל תפלת תעני' וכה " ג כתבו התו' בפ " ק דתענית ואין זה כלום דפשטא דמתניתין ודאי איירי בהתפלל ת " ת כדין התלמוד כדפרישית אלא דמ " מ נראה לי ליישב כדעת הגאונים דלא נמצא שקרן ממש קאמרי אלא נראה כנמצא שקרן ואע " ג דמדינא לא הוי שקרן ועוד דההיא דלוה אדם תעניתו אינו שכיח ובשעה שאמר ענינו לא עלה על דעתו שלא יגמור התענית הלכך אפי' לוה אח " כ לא הוי בכלל נמצא שקרן משא " כ בדורות האחרונים שירדו חולשא לעולם ושכיח חולי ובולמוס ואם יאמר לכתחלה ענינו הו " ל כאילו ידע מתחלה בשעת אמירת ענינו שלא יגמור התענית ואפ " ה אמרו הרי הוא ודאי נמצא שקרן למפרע ולכך תקנו שלא לאומרו לכתחלה בערבית ושחרית ולפי טעם זה אין חילוק דאף בד' צומות אין לומר ענינו ערבית ושחרית מאחר דשכיח הוא בדורות הללו חולשא כדפי' ואין אנו נוהגין דלא כמ " ש בכל בו ונמשך אחריו הב " י ומ " מ כתב הר " ן בפ " ק דתענית שאף עתה אם בטוח שיתענה כגון דורות הראשונים מזכיר לעולם וכן יראה עיקר ודוק :
Orach Chayim.565.6.1 ומ " ש אבל ש " ץ אומר אותו בכל פעם כו' פי' בכל פעם שהוא מתפלל בקול רם בשליחות הצבור אבל כשמתפלל ערבית ושחרית בלחש אינו אומר ענינו כל עיקר אבל במנחה אומר ענינו בלחש בש " ת וחוזר ואומר ענינו בין גואל לרופא בשליחות הצבור כ " כ במרדכי ובשאר מחברים :
Orach Chayim.565.7.1 ומ " ש וטוב לומר במנחה בתחנונים כו' בפרק היה קורא רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי הוה אמר הכי רבון העולמים וכו' . כתב רב נתן כו' הרשב " א בתשובה בסימן רי " א כתב דכל שאומרה דרך תפלה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד דדבר שבקדושה הן ובתשובת מהרי " ו כתב וז " ל בא " ז שלהי מסכת תענית כתב אין ליחיד לומר סליחו' ולא ויעבור עכ " ל ויראה לי דבסליחות בלא ויעבור אין שום איסור דאינו אלא תחנונים בעלמא ודברי הא " ז נ " ל דה " ק אין ליחיד לומר סליחות כנהוג עם ויעבור שזה ודאי אסור ולא משום סליחות אלא משום ויעבור שהרי אומר ויעבור דרך תפלה ובקשת רחמים אלא אפי' ויעבור לחוד בלא סליחות נמי אסור ולא תימא דהוי כדרך קריאה בעלמא כמו קדושה ואופנים מאחר שעיקר כונתו לבקש רחמים ונראה בעיני שחולק אדברי הרשב " א שמתיר בכה " ג שאינו אוסר אלא כשאמרן דרך תפלה דהיינו עם סליחות ודעת ה " ר נתן כדעת הא " ז לאסור אפי' ויעבור לחוד וכן נוהגין אבל בסליחות לחוד בלא ויעבור אין איסור נ " ל פשוט ודלא כמהרא " י בת " ה סימן י " ח ע " ש : בתשובת הרשב " א סימן כ " ה יחיד המתענה אומר ענינו בלשון רבי' ע " ש ונוהגין לומר ענינו ביום צום תעניתי וכמו שכתב באגודה בפרק ב " מ :
Orach Chayim.566.1.1 בתענית צבור וכו' עד וכתב אבי העזרי כו' כ " כ הרא " ש והמרדכי משמו פ " ק דתענית וטעמם במ " ש אפי' באנשי נינוה היינו לומר כיון דקהל או קהילות מקרי יחידים לענין שאלת מטר אע " פ שאין שם הוספת ברכה כ " ש דכיחידים דמו לענין ענינו שאין היחיד קובע ברכה לעצמו כדאיתא פ " ק דתענית וכן לענין ויחל דתניא בתוספתא דאין קורין בתורה בתענית יחיד והויא ברכה שאינה צריכה הוו נמי כיחידים אבל תענית בה " ב מודו דלא הוי תענית יחיד אלא תענית צבור לכל דיניו :
Orach Chayim.566.2.1 ומ " ש והראב " ד כתב על אלו שהן תענית יחיד וכו' פי' על אלו תעניות בה " ב שאחר הפסח ואחר החג וטעמא מפני דאיכא דעביד להו ואיכא דלא עביד ולאו חובה נינהו ולאו על מילתא ידוע עבדי להו ואע " ג דמכרזו עלייהו בבי כנישתא כיחידים דמו משמע לי מדבריו דלדעתו בתענית שמתענין על גזירה או על כל צרה שלא תבא עליהם איפכא מסתברא ליה ועדיפא נינהו מאלו שאחר החג ואחר הפסח ואומר ש " ץ ענינו בין גואל לרופא כיון דהכל קבלו עליהם לחובה ועל מלתא ידועה והרא " ש שכ' ובאשכנז עשאו' קבע והכל מתענין בהם וכו' כונתו לומר דאפי' להראב " ד ושפיר עבדי בני אשכנז שנוהגין בם כדין ת " צ מאחר שקבלו עליהן לחובה שהכל מתענין ועל מלתא ידועה דאולי חטאו מתוך משתה ושמחה :
Orach Chayim.566.3.1 ומ " ש ונ " ל כו' הוא כדי להשיג על ר' יואל ודעימיה שסוברים דקהל או קהילות הוי כיחידים כדאשכחן אפילו באנשי נינוה אף עפ " י שאין שם הוספת ברכה כי אם שאלת מטר וע " ז כתב הרא " ש דאדרבה איפכא מסתברא דדוק' לענין שאלת מטר דהוא שינוי מטבע חשיבי כיחידים אבל לענין הוספת ברכה חשיבי רבי' ויכולין לקבוע ברכות ולקרות ויחל וממילא לדעתו אף בתענית ב' ה' ב' שאחר הפסח ואחר החג אפי' איכא קהל דלא מתענין אלא עשרה נמי יכולין לקבוע ברכות ולקרות ויחל כיון שקבלו עליהן התענית על מילתא ידוע אולי חטאו וכן נהגו בדעת הרא " ש ומשמע לי דמה שכתב הרא " ש סתם אבל קהל שמקבלים עליהן תענית ודאי רבים אקרו היינו דוקא שהתענית הוא על גזירה או על צרה שלא תבא עליהן כגונא שכתב בתחלת דבריו דעליו קאי אבל ללא שום צורך אלא לשוב בתשובה אין לו דין תענות צבור כל עיקר וכמו שהעתיק הב " י בשם הגהו " ת מרדכי גם מלשון רב שר שלום שבסוף הסימן יש לדקדק כן והב " י כתב שיש מקומות נוהגין אפילו בכה " ג דין תענית צבור לענין ענינו וקריאת ויחל ואנו נהגינן הכי שהרי בער " ה שנהגו הכל להתענות ואפ " ה אין ש " ץ אומר ענינו ולא ויחל אכן תימא על מנהגינו שמן הראוי היה שהש " ץ יאמר ענינו לפחות בש " ת בשחרית ובמנחה כמ " ש הראב " ד לפי סברתו בתענית שאחר הפסח ואחר החג דלאו על מילתא ידועה היא והוי תענית יחיד וש " ץ אומר ענינו בש " ת וה " נ דכוותא וצ " ע : ומ " ש ומיהו נראה שצריך שיהו עשרה וכו' כ " כ הרשב " א בתשובה ודלא כמו שנמצא בשם ספר אגודה דאפי' אין מתענים רק ג' יכולין להתפלל ענינו ולקרות ויחל דלא קי " ל הכי : במהרי " ל כשגוזרים תענית על כל צרה שלא תבא בה " ב קורין שחרית פ' השבוע ולערב ויחל אבל אם גזרו תענית בימי אגד " ו קורין ויחל ג " כ בשחר וכן בתענית בה " ב דאחר החג ואחר הפסח קורין בקר וערב ויחל ע " ש בה' תענית וכן נוהגין ולעולם אין מפטירין אלא במנחה :
Orach Chayim.566.4.1 ונוהגין להרבות בסליחות בברכת סלח לנו ופר " י וכו' ולא מצאתי בשום מחבר שכתב כן בשם ר " י והתוס' והמרדכי פ " ק דע " ג וכן במרדכי פרק אין עומדין כתבו בפירוש דלא כר " י וסבירא ליה דריב " ל בא למעט בסוף כל ברכה וברכה ואפי' התחיל מעין הברכה דאינו יכול להאריך אלא לקצר דוקא ומה שאנו מאריכין בסליחות היינו משום דצרכי רבים נינהו אבל יחיד אינו רשאי להאריך כלל אפי' מעין הברכות נ " ל דאפי' בצבור אין לומר רק סליחות וידויים ופסקי דרחמי עם ויעבור אבל אחר ויעבור כגון עשה למען אמתך וענינו ה' ענינו וכו' שכל זה אינו מעין הברכה שניתקנה על סליחות העונות ואין זה אלא כמו אבינו מלכנו שאין לומר רק אחר התפלה אפי' בצבור :
Orach Chayim.566.5.1 כתב ר " נ ש " ץ שאינו מתענה כו' ואינו יודע למה כו' ונראה טעם סברת רבינו דמאחר דאיכא עשרה שמתענין דין תענית צבור יש לו לענין ענינו וקריאת ויחל והם מביאין החיוב על הצבור לתפלת ענינו אלא מפני שמשקר בדבריו צריך לומר ביום תענית זה ומ " ש דש " ץ המתענה טוב הוא מאחר היינו לפי שהש " ץ הוא שליח בשביל המתענין כמו משה ואהרן וחור ולפי סברת רבינו נראה דה " ה דיכול לקרות בתורה אפילו אינו מתענה דקריאת הצבור חובה מוטל על הכל ע " י העשרה שמתענין ואפי' ר " נ מודה בזה דע " כ לא קאמר אלא לענין תפלת ענינו מאחר שהוא שלית בשביל המתענין אכן המנהג הוא שכל מי שלא התענה אינו עולה בתורה כשקורין ויחל ומהרי " ק כתב דהמנהג הוא שהכהן שאינו מתענה והוא בב " ה יצא משם ויקראו במקומו ישראל המתענה ודבר פשוט הוא שאם טעו וקראו לס " ת אותו שאינו מתענה יעלה ויברך שאין כאן איסור כל עיקר לד " ה אלא שנהגו לכתחלה שלא לעלות אבל אם כבר קראוהו עולה :
Orach Chayim.567.1.1 השרוי בתענית יכול לטעום עד כדי רביעית ובלבד שיפלוט בעיא דאיפשיטא דאכילה ושתייה קיבל עליה והא ליכא דהא פולט ואע " ג דאיכא הנאה הנאה לא קביל עליה ולפיכך טועם ואין בכך כלום מיהו טפי מרביעית ואפי' פולט הך הנאה חשיבא כמו אכילה ושתייה ואסור לענין תענית אבל לענין ברכה אין חלוק בין רביעית ליותר מרביעית דאם הוא בולע אפי' כל שהוא צריך לברך ואם הוא פולט א " צ לברך אפי' על הרבה כך הוא לדעת ר " ח והרא " ש בפרק היה קורא ( ברכות ד' יד ) ועי " ל בסימן ר " י ובמ " ש לשם :
Orach Chayim.567.2.1 ומ " ש וביה " כ וט " ב אסור כך כתב הרא " ש לשם ומשמע דוקא הני דאסירי בה' עינויין אסירי נמי בהנאת טעימה אבל בי " ז בתמוז ושאר ת " צ מותר לטעום אבל התוס' לשם כתבו דלישנא דקאמר אכילה ושתייה קיבל עליה משמע דאיירי בתענית יחיד שקיבל עליו אבל בתעניות הכתובים לא עכ " ל משמע דבכל ת " צ אסור לטעום והכי נקטינן ועיין בתה " ד סימן קנ " ח :
Orach Chayim.568.1.1 נדר להתענות וכו'ירוש' פ' קונם יין הביאו הרי " ף בפ " ק דשבת ופ " ק דתענית נדר להתענות ושכח ואכל כבר איבד תעניתו ר' אבא בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם ומתענה יום אחד כדי לקיים נדרו הואיל ושכח ואכל ביום זה איבד תעניתו הא אם אמר יום זה מתענה ומשלים ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא כלומר אפי' אמר יום סתם אם לא אכל אלא טעם בלבד מתענה ומשלים אותו היום . ונראה דהאי טעם היינו בטעם עד רביעית וחזר ופלטו כדלעיל בסימן הקודם הא לאו הכי הו " ל אכילה . ומ " ש באלפסי ואכל כבר וכך תפס הר " ן לשון זה הוא מגומגם אבל הרא " ש גורס ואכל כזית ולהר " ן בשם הרא " ה צ " ל דהיה גורס ואכל ככותבת ורבי' נמשך אחר גירסת הרא " ש והכי נקטינן והא דתניא ושכח ואכל נראה דלאו דוקא שכח דאפי' היה מזיד נמי אלא אורחא דמילתא נקט דלאו ברשיעי עסקינן דעובר על נדרו במזיד ותדע שהרי בסמוך כתב רבי' דאפי' לכתחלה יכול ללות ולפרוע כשאינו יום ידוע להתענות אם כן פשיטא דשכח לאו דוקא ולכן לא כתב רבי' שכח אלא כתב נדר להתענות ואכל כזית :
Orach Chayim.568.2.1 ומ " ש אבל אם יש לו יום ידוע וכו' כ " כ הרא " ש לשם דיום זה היינו כשיום זה הוא קבוע לו להתענות בו תמיד כגון שמת בו אביו וכו' וה " ה במתענה תענית חלום כמ " ש הסמ " ק או שהיה תע " צ או שנדר על יום זה להתענות בו דהני כולהו יומי קביעי נינהו להתענות בהם ולא נקרא יום סתם אלא כשנדר להתענות יום אחד או סכום ימים ולא פירש ימים ידועים ואח " כ בורר להתענות יום ידוע לקיים נדרו וקבלו במנחה לשם אמרינן כיון דאותו יום אינו מעיקר נדרו אם טעה ואכל בו כז'ית איבד תעניתו של אותו יום וכו' וכך הוא דעת הרמב " ם בפ " א מה' תענית ועיין במ " ש לשם ה " ה ובת " ה סימן קנ " ז כ' בשם המדקדקים דאף בנדר להתענות יום זה דחייב להשלים תענית מ'מ מחמירין להתענות יום אחד אבל אם היה י " ז בתמוז ושאר צומות הכתובים א " צ להתענות יום אחד אם לא שכונתו להתענות לכפרה על עונו ושגגתו עכ " ל ומביאו ב " י והדבר פשוט דמ " ש רבי' בנדר יום זה להתענות ואכל כזית ישלים תעניתו דלאו דוקא באכל כזית בלחוד אלא אפי' אכל סעודה גמורה לא יאכל יותר כל אותו היום דמי שאכל שום וריחו נודף אינו אוכל עוד שום ויהא ריחו נודף יותר שהרי ביום זה קי " ל דאסור באכילה מפני נדרו אלא כיון דשיעור אכילה הוי בכזית נקט כזית :
Orach Chayim.568.3.1 נדר להתענות ומצטער וכו' בפ " ק דתענית אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי וכי נדר קביל עליה דלא סגי דלא משלם לצעורי נפשיה קביל עליה אי מצי מצער נפשיה אי לא מצי לא מצער נפשיה ונראה ממ " ש הרא " ש והמרדכי ע " ש ר " ח דרב נמי מודה דאי מצי מצער נפשיה ואינו יכול ללות ולפרוע בחנם אלא היכא דלא מצי לצעוריה נפשיה קאמר דלוה ופורע ופליג עליה שמואל וקאמר שאין זה נדר גמור אלא כקבלה לדבר מצוה ואין במשמע קבלתו אלא אי מצי למצער נפשיה אבל היכא דלא מצי אינו זקוק לפרוע ואיכא תו התם א " ד כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי פשיטא לא יהא אלא נדר מי לא מצי בעי לשלומי ומיזל למחר וליומא אוחרא וכתב הרי " ף לישנא בתרא וכתב הרא " ש שמה שלא הביא הרי " ף לישנא קמא משום דאף ללישנא קמא הילכתא כרב באיסורי עכ " ל אלמא דס " ל להרא " ש דהך דרב לוה ופורע הילכתא היא והיינו היכא דלא מצי לצעורי נפשיה אבל אי מצי מצער נפשיה אינו רשאי ללות בחנם כמ " ש ר " ח וז " ש רבינו נדר להתענות ומצטער יכול ללות ולפרוע וכך היא דעת הרמב " ם פ " ד דנדרים וכ " כ בהגהת אשר " י פ " ק דתענית דמשום מצוה או כבוד אדם גדול או מפני דרכי שלום לשמחת מריעות שרי ללות ולפרוע הא לאו הכי לא ועיין במ " ש התוס' לשם ( בדף י " ב ) ד " ה אי מצי :
Orach Chayim.568.4.1 ומ " ש ואין צרוך התרת חכם כן הכריע הרא " ש דלא כדעת רבותיו שהיו מזקיקים להתיר :
Orach Chayim.568.5.1 ומ " ש וה " מ בתענית סתם וכו' כ " כ הרא " ש דהכי משמע מהירושלמי שמחלק בין יום סתם דאיבד תעניתו ליום זה דמתענה ומשלים דמשמע דה " ט דיום סתם שיכול ללות ולפרוע לפיכך איבד תעניתו שהרי יכול להתענות יום אחר תחתיו אבל יום זה אינו לוה ופורע לפיכך משלים אע " פ שאכל כזית ואע " פ דלאחר כך כתב דסוגיא דתלמודא לא משמע הכי אלא אפי' ביום זה נמי לוה ופורע אם ירצה אלא שמכ " מ לא איבד תעניתו כיון שקיבל עליו יום זה ומתענה ומשלים אם אינו רוצה ללותו על יום אחר מה שא " כ ביום סתם שמחוייב להתענות יום אחר ואיבד תעניתו של אותו יום והוא דעת הרשב " א בתשובה ודעת הא " ז בהג " א לשם וכ " כ בהגה " מ פ " א שכן הורה ר " י וכ " כ הר " ן בשם הראב " ד מ " מ מאחר שחזר הרא " ש וכתב וז " ל ונ " ל דאפי' למה שהביא ראיה מהירושלמי דיש חלוק בין יום זה ליום סתם דה " פ וכו' משמע דלא ברירא ליה להרא " ש דינא היכא הוי ולכך תפס רבינו לחומרא דביום זה אינו לוה ופורע :
Orach Chayim.568.6.1 ומ " ש וכן תענית חלום וכו' כבר כתבתי דלאו דוקא תענית חלום אלא ה " ה תע " צ או נדר להתענות ביום זה אלא כיון דאתא לאורויו לן דין תענית חלום בשבת נקט תענית חלום ותו דתענית חלום מפורש לשם בעובדא דר' יהושע בן לוי דאין לוין אותו :
Orach Chayim.568.7.1 ומ " ש וא " צ שיהיה התענית האחר מיד ביום א' וכו' כ " כ המרדכי פ " ק דשבת אבל בהגה " א פ " ק דתענית כתב שהמנהג להתענות בא' בשבת מיד ואין לשנות המנהג וע " ל בסי' ר " ך ובסי' רפ " ח :
Orach Chayim.569.1.1 יחיד שמתענה וכו' בפ " ק דתענית ת " ר הרי שהיה מתענה על החולה ונתרפא או על הצרה ועברה ה " ז מתענה ומשלים וכתב הרא " ש הקשה על הראב " ד מ " ש מתענית גשמים שמפסיקים ביום אם ירדו להם גשמים קודם חצות ותירץ דצרת גשמים שאני שעוברת לגמרי אבל שאר צרות שאינם כן מתענה ומשלים והוא ז " ל השיג על תירוצו וכתב שעיקר החלוק בין יחיד לצבור ושכן מבואר ברמב " ם וכ " כ הר " ן וה " ה דצבור לא ישלימו קודם חצות משום טירחא דציבורא א " נ משום דב " ד כי גזרו תעניתא לבן מתנה עליהן בכך אבל יחיד דבריו שבלב אינן דברים וכך כתב רבינו ודלא כמ " ש המרדכי ע " ש ראבי " ה דהך דחולה ונתרפא כגון שנשרפה לאחר חצות דליתא אלא אפי' קודם חצות נמי מתענה ומשלים ביחיד ומ " ש או מת וכו' כן פירש רש " י וכ " כ הרא " ש ומשמע מדבריו דבמת אין חלוק בין יחיד לציבור דאפי' ציבור צריכין להשלים כל תענית שקבלו עליהם ואין לחלוק בין יחיד לצבור אלא בנתרפא ועברה הצרה ועיין במ " ש מהרא " י בת " ה בסי' ר " פ :
Orach Chayim.570.1.1 מי שנדר להתענות וכו' כל מ " ש בסימן זה נתבאר לעיל סימן תי " ח : ומ " ש ואם נשבע בהן להתענו' וכו' פי' הנשבע בהן לבדן להתענו' דאי כשנשבע להתענו' כך וכך ימים ואירעו בהם שבתו' וי " ט הא כבר נתבאר בי " ד סימן רט " ו דחלה השבועה אף על השבתו' וי " ט מטעם איסור כולל בשב ואל תעשה וכ " כ לעיל בסי' תפ " ה וצריך נמי לומר דדוקא בנשבע בשבתות וי " ט שהם דאורייתא אבל חנוכה ופורים ור " ח כיון שהם מדרבנן חלה עליהן שבועה כמ " ש הרא " ש הביאו רבינו בי " ד סימן רל " ט וכאן קיצר רבינו וסתם דבריו לפי שנסמך על מה שמבואר בי " ד כי שם מקום עיקר דינים אלו :
Orach Chayim.571.1.1 היושב בתענית וכו' פשוט פ " ק דתעני' וכ' בעל ראשית חכמה דאף ת " ח אם נודע לו חטאתו אשר חטא שראוי להתענו' עליהם מחוייב הוא להתענו' על כל פנים והאריך ע " ז והסמ " ג כ' דכשהצבור מתענין יש לו לת " ח להתענו' ולצערעצמו עמהם ומביאו ב " י :
Orach Chayim.572.1.1 אין גוזרין וכו' משנה בפ " ב דתעני' ודברי רבינו בשלא להפקיע השערים ולפי שהרואה שקונין ביום ה' וכו' הם פירש " י וטעם זה שייך בכל התעניו' שגוזרין על כל צרה שלא תבא אבל הר " ן פירש בשם ר " י דבתעני' של גשמים בלבד אמרו לפי שאז מתייקר השער כשרואין מתענין על הגשמים ולא רצו חכמים שתהא הפקעת השער בתחלה בה' מפני כבוד השבת ע " כ ולפ " ז משמע דבעיר שרובה עו " ג גוזרין בתחלה בה' בין לפירש " י ובין לפי' הר " י אבל ה " ה כתב שנהגו שבשום מקום אפי' בעיר שרובה עו " ג אין גוזרין תעני' לכתחל' אלא בשני ושכן עיקר ומביאו ב " י וכתב בפסקי תוס' דתע " צ שגזרו תעני' ואירעו בהן ר " ח או פורים ולא העלו על דעתם מפסיקין אותו היום ואין מתענין דעכשיו צבור הוו כיחיד לענין תעני' וצריכין לפרוע אותו יום שמפסיקין עכ " ל וכ' ב " י משמע מדבריהם דאפי' התחילו מפסיקין ר " ח חנוכה ופורים משום דחשיבי כיחיד כדאמרינן אין תע " צ בבבל ומ " מ אין נראה שיהא כן דעת הפוסקים שהרי כתבו סתם דהתחילו אין מפסיקין ולא חילקו בדבר וההיא דאין תע " צ בבבל איכא לאוקמי במילי אחרינא כמו שנתבאר בסימן תקס " ח עכ " ל ולפעד " נ דאין ראיה ממ " ש הפוסקים בסתם דהתחילו אין מפסיקין לדחות פסק מפורש דמחלק בכך ובהגה " מ פ " א מה' שופר ג " כ מפורש לגבי ט " ו בשבט דוחין התעני' לשבת הבא ומביאו ב " י ומשמע נמי אפי' אם התחילו מפסיקין דלא כב " י דמפרש לה דלא התחילו דא " כ מאי דוחין קאמר דאם ר " ל דאין גוזרין בתחלה הא משנה שלמה היא בפ " ב דתעני' כדלעיל בסימן תי " ח ומאי אתא לאשמעינן ותו דבסי' תקס " ז כ' הב " י גופיה דאפי' תע " צ דצריך קבלה דין תעני' יחיד יש לו לענין דרשאי לטעום עד רביעי' ואין זה אלא מטעם דהך דאין תע " צ בבבל מפרשינן לה לחומרא דאיירי בכל מילי נמי חיישינן לחומרא שלא להתענו' בר " ח ובט " ו דוחין לשבת הבא וכמדומה . דכך נהגו מעולם והכי נקטינן :
Orach Chayim.573.1.1 וכתב הראב " ד כ " כ הרא " ש בשמו ולא דחה דבריו אבל הר " ן דחה דבריו וכתב ב " י שהמנהג כר " ן ותמה על רבינו וה " ר ירוחם שהביאו דברי הראב " ד בסתם וכ' בהגהת ש " ע מי שיש לו נשואין בחנוכה אין לו להתענו' אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו אפי' בר " ח ניסן מפני שהוא א' מן הימים שמתענין בהם כדלקמן בסימן תק " פ עכ " ל ומ " ש אפילו בר " ח ניסן ר " ל אע " פ שנקרא י " ט וקבוע כמו חנוכה ואינו דומה לשאר יומי דניסן דאינן כי אם מנהג שנהגו כן ולא קבוע ע " פ תקנת רז " ל אפ " ה יש לו להתענו' בר " ח מפני שהוא אחד מן הימים שמתענין בהם ולפ " ז אף בכ " ח בכסליו שהוא ג " כ אחד מן הימים שמתענין בהם ולא עדיף מר " ח ניסן ג " כ מתענה בו ביום חופתו והא דלא הזכירו הרב הוא לפי שאין רגילין לעשות נשואין בסוף החדש :
Orach Chayim.574.1.1 ההולך וכו' ברייתא פ " ק דתעני' ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ה " ז מתענה ומשלים ופי' רש " י הרי זה מתענה ומשלים כל התעניות שקבלו עליהם בני עירו דנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם עכ " ל נראה דר " ל אף ע " פ שלא קבל עליו התעני' אלא בני עירו קבלו עליהם ודוקא כשדעתו לחזור וכ " כ הרא " ש לשם וטעמו משום דבפרק מקום שנהגו מוכח דיש לילך אחר מנהג המקום שדעתו להשתקע לשם בין לקולא בין לחומרא כמו שהאריך הרא " ש לשם : ומ " ש התוס' בפ " ק דתעני' דאפילו כשאין דעתו לחזור מתענה ומשלים היינו דוקא כשהוא עצמו קיבל עליו התעני' דצריך לקיים נדרו עכ " פ :
Orach Chayim.574.2.1 ומ " ש בשם ריב " א דההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין דמתענה עמהם אפילו דעתו לחזור כ " כ גם המרדכי בשמו ונראה דדעתו דאע " פ דקי " ל דהולכין אחר מנהג המקום שדעתו להשתקע שם בין לקולא ובין לחומרא היינו דוקא בצינעא אבל בפרהסיא צריך לנהוג כמנהג המקום שהלך לשם מפני המחלוקת בין לקולא ובין לחומרא כמ " ש הרא " ש בפרק מקום שנהגו והילכך כאן יתענה עמהם אפי' דעתו לחזור ואפילו בצינעא לא יאכל דמתוך שיאכל פניו צהובות והוי כמו פרהסיא כמ " ש המרדכי משם ראבי " ה :
Orach Chayim.574.3.1 ומ " ש ומיהו כיון שלא קבל עליו התענית וכו' נראה דאפי' אין דעתו לחזור נמי שרי חוץ לתחום כיון שלא קבל עליו התעניו' גם הר " ן בפרק מקום שנהגו כתב דהא דאמרינן בפרק כ " ה חוץ לתחום אכלתינהו בדין הוא דבתוך התחום נמי הוי שרי בצינעא אם היה דעתו לחזור אלא דבעי לשנויי אפילו אין דעתו לחזור נמי שרי כיון דחוץ לתחום אכלתינהו :
Orach Chayim.574.4.1 ומ " ש וי " א דאפי' בעיר מותר לאכול וכו' כלומר לסברא קמייתא אין היתר אלא בחוץ לתחום אבל בעיר אסור אפי' בצינעא אפי' דעתו לחזור משום דחשיב כמו פרהסיא דפניו צהובו' כדפי' אבל לי " א כל שהוא בצינעא שרי כשדעתו לחזור ולא חיישינן לפניו צהובות אבל כשאין דעתו לחזור אף בצינעא אסור כדמוכח בהדיא בפרק מקום שנהגו ופ " ק דחולין דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם כשאין דעתו לחזור :
Orach Chayim.574.5.1 ומ " ש ויראה מדבריו שהולך שם ביום התעני' וכו' פי' מדכתב ריב " א ומיהו כיון שלא קיבל עליו התעני' וכו' אלמא דפשוט לו שלא קיבל עליו התעני' ואי איירי בהלך שם לפני התענית כבר אפשר שקיבל עליו התעני' מאחר שמחוייב להתענות עמהם :
Orach Chayim.574.6.1 ומ " ש אבל סוגיא דשמעתתא מוכח דמיירי בהולך שם קודם לכן הקשה ב " י לא ידענא היכא מוכחא סוגיא דשמעתתא הכי ועוד קשה דאי בשקבל עליו התעני' מאי קמ " ל פשיטא דמתענה ומשלים וכו' עד כאן לשונו ולפע " ד נראה דמשמע ליה מדתני בסיפא שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהם דמשמע דוקא שכח ואכל ושתה דיעבד אבל לכתחלה לא אלמא דאיירי בהלך לשם קודם לכן וקבל עליו התעני' כדי להתענו' עמהם דהוי תעני' גמור ואסור לאכול לכתחילה ואפי' יצא חוץ לתחום ואין צ " ל דאסור לאכול בעיר שלא בפניהם דאילו הלך לשם ביום התעני' ולא קיבל עליו התעני' אם כן אף לכתחלה יכול לאכול מחוץ לתחום או בצינעא שלא בפניהם ואמאי תני שכח ואכל וכו' הלא אף בלכתחלה הוה ליה לאורויי לן שלא יתראה בפניהם כנ " ל . ומה שהקשה עוד ב " י דאי כשקבל עליו התעני' מאי קמ " ל וכו' נראה דלא קשה כלל דהיא גופיה אתא לאשמעינן דצריך להתענו' עמהם וצריך לקבל עליו התעני' ואע " פ שדעתו לחזור לא אמרינן דא " צ לקבל עליו התעני' ולא להתענו' אלא חייב להתענו' עמהם ולקבל עליו התענית :
Orach Chayim.574.7.1 ואסור לשמש בו מטתו וכו' . מימרא דר " ל פ " ק דתעני' ויליף לה מדכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב . וא " ת והלא יוסף חשוך בנים היה דמותר לשמש בשני הרעב תירצו התוס' לשם דיוסף מדת חסידות עבוד אך קשה מנ " ל לרבותי' ז " ל דמותר לשמש בשני רעבון ויוסף חסידות עביד דילמא אסור אפי' חשוך בנים ויוסף דינא קעבד וי " ל דא " כ קשיא יוכבד שנולדה בין החומה דבע " כ צ " ל דהיה לוי משמש בשני רעבון וכי ס " ד דלוי קעביד איסורא אלא בע " כ כיון דלא הו " ל בת ולא קיים פריה ורביה הו " ל חשוך בנים ומדינא מותר לשמש אלא דיוסף לא שמש משום חסידות והא דיליף ר " ל מקרא דיוסף דאסור לשמש כשקיים פריה ורביה הכי יליף לה דאי איתא דליכא איסורא אפי' בדקיים פריה ורביה אין מקום למדת חסידות בחשוך בנים כיון דהכא ליכא דררא דאיסור בע " כ דאיכא איסורא בדקיים פריה ורביה ולפיכך היה מקום לחסידות אפי' בחשוך בנים :
Orach Chayim.575.1.1 סדר תעניות וכו' משנה פ " ק דתעני' וכ' הר " ן אע " ג דלפי מקצת נוסחאו' משמע דאין היחידים מתחילין להתענו' בא " י עד ר " ח כסליו הרו " ף והרמב " ם סמכו על סתם מתני' ומיהו כל זה אין לו ענין אלא בארץ ישראל אבל בגולה כיון שמאחרון את השאלה עד ס' בתקופה אם לא ירדו הגשמים עד ס' בתקופה ממתינין אח " כ כדי שיעבור ג' רביעות באומד הדעת וכו' ומש " ה כתב רבי' ג " כ דסדר הזה בא " י הוא ועיין בסוף סימן זה :
Orach Chayim.575.2.1 ומ " ש וכל תלמיד וכו' ברייתא שם לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה והתלמידים אין עושין עצמם יחידים דברי ר " מ ר " י אומר עושה וזכור לטוב שאינו שבת לו אלא צער היא לו כך היא גי' הרי " ף והרא " ש ופירוש' דרבי יוסי לא פליג אלא אתלמידים דרשאין לעשות עצמן יחידים דלא כר " מ מפני שכל התלמידים ראויין לכך אבל אשאר העם לא פליג דמודה ר " י לר " מ דאינו רשאי לעשו' עצמו יחיד דאית ביה משום יוהרא ור " מ ור " י הלכה כר " י וכך הם דברי רבי' ודלא כהר " ן שהיה גורס בדברי הרי " ף בדר " מ והתלמידים עושין עצמן יחידים ואחריו נמשך ב " י וכתב מ " ש ולא נהירא :
Orach Chayim.575.3.1 הגיע ר " ח כסלו וכו' משנה שם ומ " ש ונכנסין לב " ה וכו' כלומר אין מתפללין ברחוב העיר ולעשות כסדר הכתוב בשבע תעניות האחרונות אלא נכנסין לב " ה ומתפללין ומתחננין כבשאר תעניו' וכך פשוט בפ " ק ובפ " ב ומ " ש כיצד וכו' פי' מאי עושין בשאר תעניו' משעה שנאספין לב " ה מן הבקר ובכולי יומא דתעני' וקאמר אחר תפלה של שחרית מעיינינן וכו' והוא מימרא דאביי פ " ק :
Orach Chayim.575.4.1 ומ " ש ומכאן ואילך כו' עד בתוכחות וכו' האי בתוכחו' לא קאי אלא אמפטירין ולא פי' במה קורין לפי שסמך על מ " ש בסי' תקס " ו המסקנא בשם רב שר שלום דקורין בשחרית ובמנחה ויחל בכל תעני' צבור וכל תעני' שגוזרין על הגשמים ואע " ג דבתעניו' אחרונו' כתב בסימן תקע " ט דבשחרית קורין ומפטירין בתוכחו' ובמנחה קורין ויחל ומפטירין בשובה מכל מקום בראשונו' אינו כן אלא קורין בין בשחרית בין במנחה ויחל ואינו מפטיר בשחרית כלל אלא במנחה מפטיר בתוכחו' מענין הצרו' כן נראה לדעת רבי' ובסמוך יתבאר טעמו בדברי הרא " ש והרמב " ם ספ " א מה' תענית כ' וז " ל בכל יום תעני' שגוזרין על הצבור מפני הצרות הב " ד והזקנים יושבין בב " ה ובודקין על מעשה אנשי העיר מאחר תפלת שחרי' וכו' ומחצי היום ולערב רביע היום קורין בברכו' וקללו' שבתורה שנא' מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ומפטיר בנביא בתוכחו' מענין הצרה ורביע יום האחרון מתפללין מנחה ומתחננים וזועקים ומתודים כפי כוחם עכ " ל . וכ' הרב המגיד מ " ש רבינו קוראים בברכות וקללות וכו' משנה בפרק בני העיר בתעניו' ברכות וקללות ואנו מנהגינו לקרות בבקר ובערב בפ' ויחל ומפטירין בדרשו ואין אנו נוהגין לא כסדר שאמרו חכמים ולא לקרו' אחר חצי היום ולא לקרו' מה שנהגו הם ומדברי קצת גאונים נראה שאף הם היו נוהגין כמנהגינו ואיני יודע טעם לשינוי מנהג חכמים ז " ל שתקנו ושנהגו הם עכ " ל אבל הרא " ש בס " פ בני העיר כתב טעם למנהג הזה וז " ל נמי בתעני' אנו קורין נמי ויחל ובמשנה תנן שקורין ברכו' וקללות אלא שאנו עושין ע " פ מ " ס דגרסינן התם בט " ב ובז' אחרונות של עצירת גשמים קורין ברכו' וקללות אבל בתענית אחרו' קורין ויחל ומפטירין דרשו וי " א שאין להפטיר והעם נהגו להפטיר מיהו איכא למימר דמתני' נמי איירי בט " ב ובז' אחרונו' ולא פליגי וכיוצא בזה כתבו התוס' פרק כל שעה ( פסחים ד' מ ) בד " ה אבל עושהו ומ " ש הרא " ש שהעם נהגו להפטיר היינו במנחה וכדאמר אביי מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא דמשמע דבשחרית ליכא אפטרתא אלא קריאה בספרא לחוד וכבר כתבנו מנהגינו עכשיו לחלק בקריאה בספר בין כשגוזרין תעני'בב' וה' ובין באגד " ו ובין בה " ב אחר חג הסוכו' ופסח עי " ל בסי' תקס " ו ס " ב :
Orach Chayim.575.5.1 ומתפללין בבתי כנסיות וכו' כלומר גם באמצעיות אין מתפללין ברחובה של עיר ואין מוסיפין שש ברכות בתפלה כמו באחרונו' וכך היא דעת הרמב " ן וכן הר " ן בשם הרמב " ן ושכך נראה דעת הרי " ף כמ " ש בפ " ב דתענית עברו אלו ולא נענו וכו' עד פותח כדרכו נראה שלא התירו לפתוח חניות אלא כשמוכרין מיני מאכל ומשקין דמפני הצורך לחיי נפש התירו להם אבל שאר הדברים אסור וכן פי' ב " י :
Orach Chayim.575.6.1 ומ " ש שמוסיפין ו' ברכות בתפלת שחרית ומנחה כ " כ הרמב " ם בפ " ג וכ' הרב המגיד שכ " כ הרמב " ן אבל הר " ן בפ " ק דתענית תפס בפשיטות שאינן בתפלת שחרית והביא לשם ג " כ דעת ר " ח ודעת הרז " ה על זה : ועוברות ומניקות וכו' בספ " ק דתענית מייתי תלמודא תלתא ברייתות דקשיין אהדדי ואוקמא רב אסי בגוונא דמיתרצן כולהו תלתא כמ " ש רבינו וכגירסת רש " י והרי " ף והרא " ש :
Orach Chayim.575.7.1 ומ " ש והרמב " ם כתב שמתענין באלו הז' ולא בראשונים טעמו כמ " ש ה " ה שהיה גורס גירסא אחרת ע " ש בפ " ג .
Orach Chayim.575.8.1 אבל כותל של בית חתנות נטוי ליפול וכו' ירושלמי אם הי' כותלו גוהה סותר ובונהו ומפרש לה רבינו בשל בית חתנות דאי לאו הכי אפי' אינו גוהה נמי מותר והרמב " ם כתב בנין של שמחה וכו' בפ " ב וכתב ה " ה על זה לשון משנה ברייתא והירושלמי דמכאן למד הרמב " ם דלאו דוקא חתנות ממש ולאו דוקא אבורנקי ממש אלא כיוצא בהן דהיינו ציור וכיוד ונטיעות העשויות להריח ולהתענג עכ " ל ונלפע " ד שלמד כך מהירושלמי דכיון שאינו מתיר אלא בכותל גוהה אלמא דמ " ש איזהו בנין של שמחה זהו הבונה בית חתנות לבנו לאו דוקא אלא ה " ה לכל בנין שא " צ אלא לנוי ולהרוחה כמו ציור וכיוד וכ " כ הר " ן בפ " ק דתענית הביאו ב " י לעיל בסימן תקנ " א ובזה נתיישב מה שהיה קשה לב " י כאן אדברי הרב המגיד ע " ש :
Orach Chayim.575.9.1 ותלמידי חכמים לבדן מתענין בה " ב וכו' משנה שם והטעם דאף על פי שאין הגשמים מועלין עכשיו כמו קודם לכן מ " מ קצת הנאה אית בהו ומפני אותה הנאה מתענין היחידים ומשום דלאו הנאה כולי האי אין גוזרין על הצבור :
Orach Chayim.575.10.1 ומ " ש וכשמתענין מותרין לאכול בלילה וכו' כ " כ הרמב " ם וטעמו שמדמ' תעני' יחידים הללו לתענית יחידים שמתענין משהגיע י " ז חשוון ולא ירדו גשמים :
Orach Chayim.575.11.1 ומ " ש יצא תקופה של ניסן וכו' ה " א בירושלמי ופירושו לסוף ל' של תקופת ניסן יצא ניסן של חמה והגיע השמש לתחילת מזל שור ואז הגשמי' סימן קללה הואיל ולא ירדו בתחלת השנה :
Orach Chayim.575.12.1 וכל זה הסדר כשלא ירדו כלל וכו' משנה רפ " ג סדר תעניות האלו האמור ברביע' אבל צמחים ששינו מתריעין עליהם מיד ופרש " י ששינו שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצאה חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר עכ " ל ובערוך פי' שינוי כמשו וכך הם דברי רבינו :
Orach Chayim.575.13.1 ומ " ש ומתריעין מיד שמתענין בה " ב וכו' וכך פרש " י וז " ל מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן ע " כ וכן הכריח הר " ן בריש פ " ג דהאי מתריעין דתנן סתמא בכולה מתני' מתריעין ומתענין קאמר דצמחי' ששינו מתריעין עליהם לפי שאינו דבר שסובל מתון שאם לא יתקנו במהרה יפסדו לגמרי ולפיכך גוזרין תענית בתחל' בחומר ז' תעניות אחרונות דהיינו התרעה בשופר וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם מ' יום הרי הצמחים נפסדים במהרה ודלא כדמשמע מדברי הרמב " ם בפ " ב דמתריעין דתנן בצמחים ששינו וכו' התרעה בפה הוא ולא בשופר ולדידיה אין נוהגין בהם חומר תעניות אחרונות והרשב " א בתשובה שהביא ב " י בסוף סי' זה כתב שמה ששנינו מתריעין מיד לא אמרו אלא כששינו מחמת מכה אחרת כשדפון וכיוצא בו וכן פי' הראב " ד וכן נראה גם מדברי הרמב " ם אבל כשירדו גשמים ושינו זרעים לאחר מכאן מחמת עצירת הגשמים על זה לא תקנו להתריע ע " ש :
Orach Chayim.575.14.1 ומ " ש רבינו שמתענין בה " ב היינו לומר שאין מתענין רצופים יום אחר יום וכ " כ הרמב " ם בפ " א וז " ל תעניו' אלו שגוזרין על הצבור מפני הצרות אינן יום אחר יום שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בדבר הזה וכו' והכי משמע בגמרא אהא דתניא ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד קאמר בגמרא ואיזהו מיד שלהן בה " ב למעוטי רצופין משמע דכללא הוא דכל היכא דקתני מתריעין מיד דבה " ב קאמר וכ " כ ב " י :
Orach Chayim.575.15.1 וכן אם פסקו וכו' שם במשנה ופירש " י בין גשם לגשם בין רביעה ראשונה לשניה :
Orach Chayim.575.16.1 ומ " ש או עד שיעבור זמנם כ " כ הרמב " ם בספ " ב אצל פסקו הגשמים בין גש' לגשם אבל בצמחים שכמשו אין מתענין אלא עד שיבשו לגמרי אעפ " י שלא עבר עדיין זמן הגשמים דכיון דיבשו לגמרי שוב אין להם תקנה ולפיכך אין מתענין אלא עד שירדו גשמים או עד שיבשו הצמחים וכ " כ הרמב " ם להדיא ורבינו קיצר בזה ונסמך על המבין :
Orach Chayim.575.17.1 וכולם אין מתריעין עליהן אלא במקום הצריך להם שם ברייתא ועל כולן אין מתריעין עליהם אלא באפרכיא שלהן ופירש " י באותו מלכות שכלו בו מי בורות שיחין ומערות עכ " ל דהיינו במקום הצריך להם ומ " מ כיון דקי " ל כת " ק דמתניתין דבשאר צרות סביבותי' מתענו' ולא מתריעות כדי להשתתף בצרתן כאן נמי אף על גב דסביבותיהם אין מתריעין מ " מ מתענין עליהן דלא קיל טפי אין להם מים לשתייה ממפולת ושאר צרות נ " ל :
Orach Chayim.576.1.1 כשם שמתענין וכו' משנה פ " ג על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה אויבים וכו' ואיכא למידק על לשון רבינו שאמר כשם דהא לא דמיין להדדי דבגשמים אם לא נענו בי " ג תענית אין גוזרין עוד תענית ובשאר צרות מתענין והולכין עד שיענו כדלעיל בסימן תקע " ה ס " ג וי " ל דלא אתא אלא לאורויי לן דאף בשאר צרות גוזרין תענית במנין זה ובחומרות אלו של תענית גשמים וכמ " ש הרב המגיד בשם הרמב " ן וכ " כ הר " ן שבשאר צרות יש בהן חומרות אלו להוציא מדברי הרמב " ם שבשאר צרות אפילו בא " י אין להם חומרות אלו ולכך אמר גם רבינו כשם וכו' לאפוקי מדברי הרמב " ם אלא מיהו דבמ " ש הרמב " ם בפ " ב דבאויבים שצרין על עיירות ישראל נמי מתענין נמשך רבינו אחריו שלא כהר " ן בפרק סדר תעניות אלו שכתב דעל עיר שהקיפוה אויבים אין גוזרין תענית על הצבור כלל לפי שסכנתם בכל יום ויום היא והצלתם צריכה שתהא נחפזת מאד ולפי שאי אפשר לגזור תענית על הצבור בכל יום שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי ולפי עניינם אין מקום לתענית של בה " ב לא ראו לגזור תענית כלל וכך היא שיטת הרמב " ן : כתב הרמב " ם אפילו לא באו וכו' איכא להקשות מאין יצא לו להרב ז " ל דסביבותיהם מתענין ולא מתריעין דהא דקי " ל כת " ק במשנה בעיר שלא ירדו עליהם גשמים או עיר שיש בה דבר או מפולת דסביבותיה מתענות ולא מתריעות התם אינה מכה מהלכת ואינן מתענות אלא להשתתף בצרתן כמ " ש הר " ן לשם אבל עיר שהקיפוה אויבים דמכה מהלכת היא מתענות ומתריעות בכל מקום וכדתנן התם ועל אלו מתריעין בכל מקום וכו' ועל החרב מפני שהיא מכה מהלכת וצריך לומר דהרמב " ם מחלק בין על החרב ובין עיר שהקיפוה אויבים דחרב היינו חיילות ההולכים למלחמה ממקום למקום אע " פ שלא באו על ישראל אלא המלחמה היא עו " ג עם עו " ג אפ " ה מכה מהלכת היא ומתענין ומתריעין עליהן בכל מקום באותו מלכות כי כולם בסכנה עומדין אבל עיר שהקיפוה אויבים שבאו לגזור עליהן מס בלחוד זו אינה מכה מהלכת שלא באו אלא על אותה העיר בלבד ולפיכך סביבותיהם מתענין כדי להשתתף בצרתם אבל לא מתריעין וכדין עיר שיש בה דבר או מפולת :
Orach Chayim.576.2.1 ומ " ש אלא תוקעין להתקבץ לעזרה נראה שלמד כך מדתנן בעיר שהקיפוה אויבים דאין מתריעין בשבת לר' יוסי אבל לעזרה מתריעין שמעינן מינה דלת " ק נמי דמתריעין אלא דסביבותיה אין מתריעין מ " מ לעזרה ודאי אף בסביבותיה נמי מתריעין ואפי' לא באו אלא לעבור דרך ארצם וכו' שם משנה וברייתא וזו מכה מהלכת היא וכל סביבותיה נמי מתענין ומתריעין כדפי' אלא שרבינו קיצר בזה :
Orach Chayim.576.3.1 ואם היה דבר בא " י וכו' פ " ק דתענית ומשמע דבח " ל אם אין שיירות הולכות ובאות ממדינה למדינה א " צ להתענות כיון שהן רחוקים משום דאין זו מכה מהלכת אבל מכל מקום כל סביבותיה מתענות ולא מתריעות כדתנן בפ " ג אליבא דת " ק דהלכה כאותו דמתענות כדי להשתתף בצרתן :
Orach Chayim.576.4.1 ומ " ש וכן המפולת וכו' משנה ובריית' שם והיינו נמי לומר שהרחוקים לא מתענות ולא מתריעות וסביבותיהם מתענות כדי להשתתף בצרתן :
Orach Chayim.576.5.1 וכן על החולים ברייתא בפ " ג גם בכאן נראה פשוט דאם מתים ממנה דהם עצמן מתענין ומתריעין וסביבותיהם מתענות ולא מתריעות .
Orach Chayim.576.6.1 וכתב הרמב " ם וכן חכוך לח וכו' ה " א בס " פ מרובה ושלא כפי' רש " י לשם דיבש קשה מלח :
Orach Chayim.576.7.1 ומ " ש דוקא דפשט ברוב צבור היינו משום דבברייתא תניא ומשאר פורעניות הבא על הצבור משמע דכל הצבור בעינן ורובו ככולו ואע " ג דגבי אסכרה אפילו פשט ברוב הצבור אם אינן מתים ממנה אין גוזרין תענית מ " מ בחכוך שהיא כשחין פורח שהיה במצרים קשה כמות וגוזרין עליו תענית :
Orach Chayim.576.8.1 ונראה דנחשים ועקרבים מתענין עליהן טעמו משום דאלו סתמן כשנושכין ממיתין אבל צרעין ויתושין אפי' נושכין אינן ממיתין אלא מזיקין לפיכך אינן מתענין אלא זועקין בלא מרועה אך קשה דבריית' תני בהדי' צירעא ויתושין ושלוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין וצ " ל דס " ל דמדתני ושלוח נחשים ועקרבים ולא קתני כולהו בהדי צירעא ויתושין ונחשים ועקרבים משמע דנחשים ועקרבים כיון דשלוחין להמית היא אין דינן כצרעין ויתושין דבצרעין ויתושין לא מתענין ולא מתריעין אלא זועקים בלא תרועה אבל נחשים ועקרבים אין מתריעין אבל מ " מ מתענין עליהם משום דאיכא סכנת מיתה ומאי דתני לא היו מתריעין אלא צועקין לצדדין קתני דבצירעין ויתושין לא היו מתענין ולא היו מתריעין אלא צועקין ובשלוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אבל היו צועקים עם התענית דעל כל פנים היו מתענין וז " ש רבינו ונראה דנחשים ועקרבים מתענין עליהן כלומר אע " פ שלא היו מתריעין מכל מקום היו מתענין עם הצעקה כנ " ל לדעת רבינו דתנא מלתא דפסיקא נקט לא היו מתריעין אפילו על נחשים ועקרבים אבל היו צועקין אפילו על צרעין ויתושין ואילו מתענין לא תני לה משום דלא פסיקא ליה דעל נחשים ועקרבים מתענין אבל בצרעין ויתושין אין מתענין :
Orach Chayim.576.9.1 ועל הירקון וכו' משנה שם וכפי פי' הרמב " ם דתרוייהו מכת תבואה הן ודלא כפי' רש " י דירקון הוא חולי :
Orach Chayim.576.10.1 ומ " ש ואפי' הרחוקים וכו' שם במשנה על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכה מהלכת ולמעלה גבי חיה רעה כתב רבינו ג " כ מתענין ומתריעין בכל מקום אפי' הרחוקים וגבי חרב כתב בסתם שיהיו מתענין ומתריעין דמשמע דאפי' הרחוקים כדפי' לעיל אך קשה למה לא כתב ג " כ דעל הארבה ועל החסיל מתריעין בכל מקום דאין לתרץ דהו " ל בכלל על הירקון ועל השדפון שהן ג " כ מכת התבואה דכיון שאין שיעורן שוה דירקון ושדפון דוקא כמלא פי התנור וארבה וחסיל אפי' לא נראה אלא כנף אחד בכל א " י מתריעין עליהן מיד בכל מקום א " כ הו " ל להזכיר גם דין ארבה וחסיל בפני עצמו ואיכא להקשות היאך קאמר דבמקומות הרחוקי' מתריעין על שום מכה דא " כ היו צריכין להתענות לעולם שהרי אין זמן בעולם שלא יהא בו חרב באחד מן המקומות וכיון שאף הרחוקים צריכין להתענו' מפני שהיא מכה מהלכת א " כ יתענו לעולם וי " ל דאף במכה מהלכת אין צריך לחוש לה אלא הרחוקים שבאותו הפרכיא דהיינו באותו מלכות וכתב הר " ן דכך היא שנוייה בתוספתא ולפי זה מה שפירש הר " ן במשנה דעל אלו מתריעין בכל מקום אם נראו באספמיא מתריעין בבבל וכו' לדוגמא בעלמא נקט אספמיא ובבל דהא אין מתריעין בכל מקום אלא א " כ באותה הפרכיא והב " י האריך לבאר דברי הרמב " ם שלא כתב שיהיו מתריעין על שום מכה בכל מקום ולא עלה בידו דבר ברור ולפעד " נ דגם הרמב " ן ס " ל דבכל מקום מתריעין על החרב ועל החיה רעה וכל הנך דקא חשיב במתני' ומש " ה סתם דבריו גבי חרב וחיה רעה וכתב דמתענין דבסתם משמע דמתענין בכל מקום . וגבי ארבה וחסיל ג " כ כתב אפילו לא נראה מהן אלא כנף אחד בכל א " י מתענין ומתריעין וכן גבי שדפון וירקון כתב משיתחיל בתבואה וכו' דמשמע נמי דבכל מקום מתענין ומתריעין כיון שהתחיל בתבואה במקום אחד אבל בעיר שהקיפוה אויבים כתב בהדיא סביבותיה מחענין ולא מתריעין דמשמע סביבותיה ולא הרחוקים ובעיר שיש בה דבר כתב דבח " ל דוקא כשהשיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת שתיהן מתענות אף עפ " י שהן רחוקות זו מזו הא לאו הכי אין מתענות כיון שאינה מכה מהלכת וגבי מפולת כתב דכשרבתה מפולת בעיר מתענין ומתריעין עליה משמע דוקא אנשי העיר ולא הרחוקים וכן בכל שאר החלקים שכתב לשם מבואר דדוקא אנשי העיר מתענין ומתריעין קאמר והא דכתב הרב תחלה דרך כלל כל עיר שיש בה צרה מכל אלו אותה העיר מתענה ומתרעת עד שתעבור הצרה וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות וכו' היינו דוקא במכה שאינה מהלכת דאין לחוש אלא לאותה העיר וכדדייק הלשון שאמר כל עיר וכו' אבל חרב העובר ממקום למקום וחיה רעה משולחת וארבה וחסיל ושדפון וירקון כל אלה אין הצרה תלויה באותה עיר לבד אלא כל העיירות שבאותה מלכות הם ג " כ בסכנה לפיכך מתענין ומתריעין בכל מקום כמו שביאר בתוך דבריו וכדפרי' כנ " ל לדעת הרמב " ם :
Orach Chayim.576.11.1 וכן על סחורות וכו' ברייתא ס " פ הספינה מתריעין על פרקמטיא ואפי' בשבת ורבינו כתב תחלה מתענין ומתריעין כיצד וכו' עד מתענין ומתריעין ואח " כ כתב ואפי' בשבת כלומר אף בשבת רשאין לגזור על מעוט משא ומתן מה שאפשר ורשאי לעשות בשבת דהיינו התרעה בפה משא " כ בשאר צרות דאפילו בפה אסור בשבת ואין מתענין כדי נקטה דהא אפילו על פרקמטיא אין מתענין וכ " ש בשאר צרות אבל אין לפרש דעת רבינו דנמשך אחר דעת הרמב " ם בפ " א דמתענין אף בשבת על עיר שהקיפוה אויבים ומש " ה כתב דאף על פרקמטיא מתענין אף בשבת דאם כן למה כתב אח " כ מחלוקת רש " י והרמב " ם אם זועקין בשבת על עיר שהקיפוה אויבים וכו' הלא כבר סתם דבריו דאף על פרקמטיא מתענין בשבת אם כן כ " ש דזעקה שרי ואין צריך לומר דשרי בעיר שהקיפוה אויבים ועוד מנ " ל לרבינו ללמוד להקל בפרקמטיא מעיר שהקיפוה אויבים תדע שהרי הרמב " ם גופיה כתב בפ " ב גבי פרקמטיא דמתריעין עליה וזועקין עליה בשבת ולא כתב דמתענין כמ " ש בפ " א אעיר שהקיפוה אויבים אלמא דבפרקמטיא יש להחמיר טפי אלא ודאי דרבינו לא התיר בפרקמטיא אלא התרעה בפה גם בדין עיר שהקיפוה אויבים לא כתב להתיר בשבת בשם הרמב " ם בסמוך אלא לזעוק בלבד נראה שכך היתה נוסחאתו ברמב " ם וכך היא הנוסחא האמיתי' כי מה שכתוב בספרי הרמב " ם שבידינו היתר תענית בשבת הוא דבר מתמיה כמ " ש הרב המגיד וכ " כ ב " י :
Orach Chayim.576.12.1 ומ " ש חוץ מעיר שהקיפוה אויבים וכו' משנה פ " ג על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה אויבים או נהר ועל ספינה המטורפת בים ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה ומפרש רבינו דכיון דכתב הרמב " ם אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזור וכו' שהם דברי ר' יוסי אלמא דפוסק כר " י והתרעה שהיא לתקוע לצעוק הוא דאסור אבל תקיעה לעזור שרי ולזעוק בפה בתפלה שרי אפילו לר " י ועל זה כתב דרש " י חולק שהוא ז " ל פירש דר' יוסי דקאמר לעזרה היינו לומר שצועקין על בני אדם שיבואו לעזור ודלא כת " ק דמתריעין בפה בתפלה להתחנן ולזעוק וכיון דהלכה כר' יוסי אף תפלה לזעוק אסור אלא דקשה דהתם קאמר תלמודא מתריעין במאי אילימא בשופרות שופרות בשבת מי שרי אלא לאו בענינו אלמא דהתרעה בשופר לכולי עלמא אסור ובהתרעה בפה הוא דפליגי ולר' יוסי בפה נמי אסור ואם כן היאך פסק הרמב " ם דשרי בפה לר' יוסי וכך הקשה ב " י נ " ל ליישב דהרמב " ם מפרש דת " ק ודאי לא שרי התרעה בשופר אלא בפה ור' יוסי נמי לא פליג להחמיר ולאסור התרעה בפה אלא להקל בהתרעה בשופר קא אתי ר' יוסי ולומר דלעזור שרי אף לתקוע ולא כדמשמע מת " ק דאוסר התרעה בשופר לגמרי אבל בהתרעה בפה לכ " ע שרי וכתב רבינו דהכי מסתברא דשרי לכולי עלמא בהתרעה בפה דכיון דאפילו בפרקמטיא הכל מודים דשרי התרעה בפה אפילו בשבת כ " ש בעיר שהקיפוה אויבים וכו' אבל הרב המגיד היה סבור דהרמב " ם פסק כת " ק ותימא דא " כ אמאי כתב הלשון שאמר ר' יוסי לעזרה ולא לצעקה כיון דלית הילכתא כוותיה ותו קשה דילמא ר' יוסי לא פליג אלא לענין זה דאף התרעה בפה לא שרי אלא לעזרה ולא לצעקה ולית הלכתא כוותיה ושרי לצעוק בפה כת " ק אבל הכל מודים דתקיעה אסורה אפילו אינו תוקע אלא לעזור דלא שרינן משום פיקוח נפש לתקוע בשופר כיון דאפשר בפה אלא כדעת רבינו בפי' דברי הרמב " ם הוא העיקר עוד יש להאריך במה שקשה על דברי רבינו שדבריו בכאן הם סותרין לכאורה למ " ש בסי' רפ " ח ועיין במ " ש לשם בס " ד :
Orach Chayim.577.1.1 מתפללין וכו' משנה ספ " ג דתענית ובגמרא מייתי לה מקרא דכתיב עד בלי די ואמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די דכיון דכך היא מדתו של הקב " ה שכשהוא נענה לעמו ישראל משפיע להם מטובתו עד שיבלו שפתותיהם מלומר די אין מתפללין עליה ומיהו מרצין לפניו בנוסח תפלה שהביא ב " י יר " מ י " א ואלהי אבותינו שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין בטובך הגדול רחם עליהם שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל והם עמך ונחלתך אשר הוצאת מארץ מצרים ואינם יכולים לקבל לא רוב רעה ולא רוב טובה השפעת עליהם רוב טובה אינן יכולין לקבל כעסת עליהן אינן יכולין לקבל יהי רצון שיהא ריוח בעולם וזכור רחמיך דאין זה תפלה שתפסוק רוב הטובה אלא שיפר את כעסו ויזכור רחמיו עלינו ושיהא ריוח בעולם וכן נוהגין בקראקא לומר ריצוי זה בש " ת הצבור והש " צ על רוב גשמים :
Orach Chayim.578.1.1 כתב הרמב " ם כשם שצבור מתענין וכו' נראה דאע " פ דדבר פשוט הוא וכמו שבקש אהרן ממשה רבינו שיתפלל בעד מרים ואברהם התפלל בעד אבימלך וגם הקדים תפלה לצרה בין בית אל ובין העי אעפ " כ כתבו הרמב " ם כדי להורות דאע " פ דיש לו ליחיד להתפלל על כל צרה שלא תבא כמו הצבור מ " מ צריך להפסיק בר " ח אע " פ שקבל עליו סך כך וכך ימים להתענות והתחיל בהן דבזה יש חלוק בין צבור ליחיד ובסי' תקע " ב כתבתי דעכשיו נוהגין להפסיק בר " ח אף בצבור שגזרו תענית בסתם והתחילו להתענות ע " ש ובסימן תי " ח ועוד נראה דהרמב " ם סבור שהיחיד חייב להתענות על צרתו כשם שהצבור חייבין להתענות על צרתן והכי משמע לשונו שאמר מ " ע מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה וכו' ומד " ס להתענות על כל צרה שלא תבא על הצבור עד שירוחמו מן השמים . כשם שהצבור מתענין על צרתן כך היחיד מתענה על צרתו אלמא להדי' שהוא סבור שהיחיד חייב להתענות על צרתו כשם שהציבור חייבים להתענות על צרתן וכן פי' ה' המגיד עיין עליו :
Orach Chayim.579.1.1 כל יום ויום מז' תענית וכו' עד אם לא תרחם עלינו הכל הוא בפ " ב דתענית משנה וברייתא ובגמרא מפרש טעם לכל דבר ודבר :
Orach Chayim.579.2.1 ומ " ש או שאר תעני' שמתריעין בהן פי' באותן שמתריעין עליהם מיד כגון שכמשו ופסקו מים בין גשם לגשם מ' יום או כשאין להם מים לשתיי' וכיוצא בהן משאר צרות כמ " ש בסי' תקע " ה ותקע " ו דכיון שמתריעין בהן מיד נוהג בהן סדר הזה וכל חומרות של ז' אחרונות משא " כ בתעניות הראשונות ואמצעיות של גשמים דאין מתריעין בהן ואין נוהגין כסדר הזה וכך היא דעת הרמב " ם בפ " ד דלא מצלינן כ " ד ברכות אלא באחרונות ולא באמצעיות וכתב הר " ן שכן סובר הרמב " ן ושכן נראה דעת הרי " ף וזאת היא דעת רבינו :
Orach Chayim.579.3.1 ה " ג מעמידין ביניהם זקן שהוא חכם לא היה שם זקן שהוא חכם מעמידין חכם אין שם לא זה ולא זה מעמידין החכם שביניהם ואומר לפניהם וכו' :
Orach Chayim.579.4.1 ולא יצא עליו שם רע בילדותו לא גרסי' ליה בספרים מדוייקים ועיין בב " י :
Orach Chayim.579.5.1 ובסדור הגאונים מסדר זה אחר קריאת הספר פי' זה שיוצאין לבית הקברות מסדרו אחר קריאת הספר וכו' :
Orach Chayim.579.6.1 ומ " ש וזה סדורו וכו' פי' זהו סידור התפלה מתחלתה ע " פ הגאונים יתחיל אשר יצר כלומר ויסדר כל הברכות והקרבנות כמו שנתבאר בתחלת ספר זה :
Orach Chayim.579.7.1 ומ " ש ראה בענינו וכו' ענינו ה' ענינו וכו' עד בא " י גואל ישראל שם במשנה מפורש שבברכת ראה נא בעניינו מוסיף בה דברים ומסיים בה מי שענה את אברהם אבינו וכו' וסיים הברכה בא " י גואל ישראל והר " ן כ' בשם הרמב " ן שמאריכין בברכת גואל ישראל בנוסח זה של תפלת תענית ואומר בה ענינו ביום צום תעניתנו וכך היא דעת רבינו ושלא כנראה מדברי הרמב " ם שלא הזכיר ענינו משום דס " ל דשש ברכות שמוסיפין עומדות במקומם :
Orach Chayim.579.8.1 ומ " ש ותוקעין תר " ת ה " א בברייתא לשם אחר ברכת גואל ישראל והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם תקעו בני אהרן תקעו :
Orach Chayim.579.9.1 ומ " ש ויעבור היום יבואונו וכו' כל אלו ויעבור והיום וכו' שסידר רבינו כאן אין להם סמך בגמרא :
Orach Chayim.579.10.1 אתה זוכר מעשה עולם וכו' שם במשנה ובברייתא קתני דמוסיף שש ברכות בין ברכת ראה בעניינו ובין ברכת רפאינו ובברכה הראשונה משש אלו אומר פסוקי זכרונות ומסיים מי שענה את אבותינו על ים סוף וכו' וסיום הברכה בא " י זוכר הנשכחות והטעם לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתייאשו מן הגאול' וזכרם המקום וגאלם :
Orach Chayim.579.11.1 ומ " ש ותוקעין תרועה תקיעה תרועה שם בברייתא שנינו אחר ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו באחת אומר הריעו וכך הוא סדורו של רבי' וכך הוא ברמב " ם פ " ד ומ " ש ב " י דלעולם היו תוקעין תר " ת אלא שבאו לחלוק כבוד לתרועה כמו לתקיעה איני יודע מי הזקיקו לפרש כן הלא מפורש בדברי רבינו שכתב על פי הגמרא וכמ " ש הרמב " ם :
Orach Chayim.579.12.1 אתה נגלית וכו' שם בשנייה אומר פסוקי שופרות ומסיים בה מי שענה את יהושע בגלגל וסיום הברכה בא " י שומע תרועה והטעם לפי שיהושע נענה בשופרות ביריחו וזהו בעוד שהיו ישראל בגלגל :
Orach Chayim.579.13.1 שיר המעלות אל ה' בצרתה שם בשלישית אל ה' בצרתה ומסיים בה מי שענה לשמואל וכו' וחותם בא " י שומע צעקה והטעם דשמואל במצפה הוי מעין אל ה' בצרתה דכתיב ויצעק שמואל אל ה' :
Orach Chayim.579.14.1 שיר למעלות אשא עיני אל ההרים שם ברביעית אומרים אשא עיני וכו' והטעם דאליהו נענה בהר הכרמל מעין אשא עיני אל ההרים וחותם בשומע תפלה דכתיב באליהו ענני ה' ענני דהיינו תפלה :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .