← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Orach Chayim.504.5.1 מותר להוליך תבלין ומדוך אצל הקדרה וכו' ברייתא פ " ק די " ט ( דף יד ) ב " ש אומרים אין מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצל מדוך ותבלין וב " ה מתירין וכך כתב במקצת ספרי רבי' אבל במקצתם כתוב אצל הקדרה או הקדרה אצלם ואפשר דאתא לאשמועינן דלא חיישינן לאימלוכי בקדרה דאמר נשבוק האי קדרה דבעיא תבלין ומייתינא אחרינא דלא בעיא תבלין כדאיתא בגמרא ד' י " א ונמצא דטרח שלא לצורך :
Orach Chayim.504.6.1 אין כותשין הריפות וכו' ברייתא פ " ק דביצה ( דף יד ) ודברי רבינו כפירש " י אבל הרמב " ם כתב דרך אחר והראב " ד פי' ג " כ בדרך אחר ומביאו ב " י :
Orach Chayim.504.7.1 ומ " ש וכיון שאין שיעור מפורש וכו' קשיא לי כיון שרש " י פירש דקטנה אינה אלא לתבלין כל שמיוחד לדוך בו תבלין הו " ל קטנה וא " כ מפורש השיעור :
Orach Chayim.504.8.1 אסור למדוד תבלין וכו' בס " פ א " צ דרש רב חסדא הנחתום מודד תבלין וכו' ומפרש רבינו דוקא נחתום אבל שאר כל אדם אסור אבל ה " ה כתב בשם מקצת גאונים דלאו דוקא נחתום וכן פסק בש " ע מותר אדם למדוד תבלין כו' :
Orach Chayim.505.1.1 קדרה שיש בה אוכלין וכו' מימרא דרב חסדא בפרק חבית ופסק הרי " ף לשם כותיה והאריך על זה וכתב דדוקא בחולב לתוך הקדרה דכמברר אוכל הוא אבל ביונק מן הבהמה כסוחט משקה הוא ואסור אם לא במקום צער גניחת הלב כדאיתא בפרק חרש והר " ן כתב דבחולב לתוך הקדרה שיש אוכל נמי אסור אם הבהמה אינה עומדת לאכילה דהו " ל כבורר אוכל מתוך הפסולת אבל ממ " ש רבינו בסתם להיתר משמע דאפי' אינה עומדת לאכילה שרי כדעת הרמב " ן מיהו בש " ע החמיר כהר " ן :
Orach Chayim.505.2.1 ומ " ש ור " ח אוסר אף בשיש בו אוכל טעמו דמדמה חולב ליונק שאינו מותר אלא במקום צער ולית הילכתא כרב חסדא אבל הרי " ף הביא דבריו והשיב עליהן ואיכא לתמוה דרבינו הביא כאן דברי ר " ח במסקנתו ולעיל ריש סי' ש " כ משמע מדבריו דלא ס " ל כר " ח אלא כהרי " ף :
Orach Chayim.506.1.1 אין מודדין קמח וכו' ס " פ אין צדין פליגי בה רב מתיר למדוד כדי שתטול חלה בעין יפה ושמואל אוסר וכתב הרא " ש יש פוסקין כרב דהלכה כרב באיסורי ויש פוסקין כשמואל כיון דאפשר מאתמול וכן פסק הרי " ף והרמב " ם וב " ה וכן זהירות הנשים שלא למדוד במדה שמודדין בחול אלא או פוחתות או מוסיפות ואף למתירין דוקא בימיהם שהיו נותנין אחד מכ " ד בחלה וטעם זה לא שייך האידנא ומיהו בפסח שאין לשין יותר מעשרון וגם אין לפחות משיעור חלה אפשר שדומה לנטילת החלה בעין יפה למתירין עכ " ל משמע דלאוסרין אף בפסח אסור וכך הם דברי רבינו שכתב מתחלה לדברי הכל אין מודדין קמח בי " ט כדי ללוש וכו' כלומר האידנא דאין המדידה משום נטילת חלה בעין יפה אלא כדי ללוש בלחוד אסור למדוד לד " ה ונראה דאף בכלי המיוחד למדה שרי אם יפחות או יוסיף וז " ש הרא " ש שלא למדוד במדה שמודדין בה בחול לא על הכלי שמודדין בו קאמר אלא על כמות המדה קאמר ולכן שינה רבינו לשון הרא " ש וכתב אין מודדין וכו' אלא יפחות או יוסיף מעט על המדה אח " כ כתב ויש מתירין בפסח וכו' פי' אותם שפוסקין כרב שמותר כדי ליטול חלה בעין יפה בפסח נמי מותר דצריך לדקדק וכו' :
Orach Chayim.506.2.1 ורב אלפס אוסר וכו' פי' אף בפסח אוסר ואע " פ שלא כ " כ בפירוש מ " מ מאחר שפוסקין כשמואל שאסור אע " פ שמודד לצורך מצוה כדי למדוד בעין יפה ה " ה דבפסח דלצורך מצוה היא נמי אסור למדוד לדידהו לדברי הרא " ש וכ " כ במרדכי בשם אבי עזרי דכיון דקי " ל הלכה למעשה כשמואל דאוסר צריך למדוד בע " פ לצורך ליל פסח ובתוספות החמירו יותר דאף לפוסקים כרב אפ " ה יש ליזהר אף בפסח שלא למדוד בצמצום אלא יפחות וכו' וה " ט דדילמא דוקא כדי למדוד בעין יפה התירו אבל היכא דלא שייך האי טעמא רב נמי מודה דאסור למדוד והר " ן כתב בהיפך דאפי' להרי " ף דפוסק כשמואל דאסור מודה דלצורך פסח שרי דלא גרע מתבלין לנחתום וכיון דאיכא פלוגתא דרבואתא נקטינן לחומרא :
Orach Chayim.506.3.1 ואין מרקדין הקמח וכו' שם ת " ר אין שונין קמח בי " ט משום רבי פפייס ור " י בן בתירא אמרו שונין ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם ששונין דביתהו דרב יוסף הות נהלא קימתא אגבא דמהולתא א " ל חזי דאנא ריפתא מעליא בעינא דביתהו דרב אשי הות נהלא קימחא אגבא דפתורא א " ר אשי הא דידן ברתיה דרמי בר חמא מרא דעובדא הוי ואי לא דחזאי בבי נשא לא הוה עבדא וכתב הרא " ש וכל הני עובדא אשונין דברייתא קאי אבל תחלת הרקדה אפילו ע " י שינוי אסור ומה שהביא הרי " ף הני תרי עובדי אף ע " ג דלכאורה משמע דפליגי אהדדי אומר אני דלא פליגי דשינוי דאגב מהולתא לא בעיא לפי שאינו נרקד יפה והיינו דקאמר רב יוסף חזי דאנא ריפתא מעליא בעינא ואגב דמהולתא אין הפת יפה אבל שינוי דאפתורא בעינן ודלא כהרמב " ם שדימה שניהם יחד שכתב אם שינה מותר כגון שרקד מאחורי הנפה או שנרקד ע " ג השלחן עכ " ל הרא " ש ומשמע דהרא " ש פוסק כמ " ד שונין כדדרש רבא בר רב הונא אלא דבעי שינוי אגבא דפתורא ושונין דקאמר ר' פפייס ור " י ב " ב היינו ע " י שינוי דוקא . וכך הם דברי רבי' אלא דאיכא לתמוה דמתיר בנפל בו צרור בלא שינוי והא ודאי משמע דהאי ושוין בנפל בו צרור איירי נמי ע " י שינוי דומיא דפלוגתייהו בלא נפל בו צרור דבכל דוכתא דקאמר לא נחלקו בהא מיירי דומיא דנחלקו וכדמוכח בסוגיא דדיכת תבלין בפ " ק דביצה והכי משמע מדאיתא התם תני תנא קמיה דרבינא אין שונין קמח בי " ט אבל נפל בו צרור או קיסם בורר בידו פי' אין שונין אפי' נפל בו צרור אלא בורר בידו הצרור וא " ל רבינא כ " ש דאסור דהו " ל כבורר וכיון דאין היתר בנפל בו צרור לא בשונין ולא ביד א " כ בע " כ צ " ל הא דקתני ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם ששונין אין זה אלא ע " י שינוי דוקא וצ " ל דס " ל לרבינו דהכי קא " ל רבינא לדידך דאסור להיות שונין כ " ש דאסור לברור ביד אבל לדידי מותר כדקתני ושוין וכו' אבל נטילה ביד ודאי אסור וכששונין לא בעי שינוי בין בנפל בו צרור ובין לא נפל בו צרור והאי לא נחלקו הוי דומיא דנחלקו דלא בעי' שינוי והלכה כרבי פפייס ור " י ב " ב דשונין אלא דמ " מ מדחזינן לרב אשי דאמר הא דידן ברתיה דרמי בר חמא מרא דעובדא וכו' אנן נמי מחמרי' דבעי שינוי זוטא דע " ג השלחן אם אינו מרקדו משום דנפל בו צרור אלא כדי שיהא פת נאה כעובדא דר " א והבו דלא לוסיף עליה להחמיר דבעי שינוי אף בנפל בו צרור דהא מדינא לא בעי' שינוי כלל ועוד דבשונין כדי ליפותו מרקד בכברה אחרת ואין הכל יוצא ודמיא לתחלת הרקדה פשיטא דבעי שינוי אבל במרקד לפי שנפל בו צרור מרקד בכברה הראשונה והכל יוצא הילכך לא בעי שינוי והכי משמע מפירש " י למעיין בו זאת היא דעת רבינו וכן פסק הרמב " ם בפ " ג דבנפל בו צרור לא בעי שינוי ומדברי הסמ " ג יראה שתופס שיטה אחרת והוא דפלוגתייהו בשונין ואין שונין היינו במרקד פעם שנייה פן נפל בו צרור ולת " ק אין שונין מספק ושוין בנפל בו צרור בודאי דשונין ורב אשי החמיר בספק דבעי שינוי אע " פ דמדינא לא בעי שינוי אבל בודאי נפל בו צרור לא בעי שינוי ועובדא דרב יוסף דלא הוצרך שינוי איירי בודאי נפל בו צרור ורבינא דאמר לתנא דתני קמיה בורר ביד כ " ש דאסור היינו לומר דלדידך כ " ש דאסור כדפי' לדעת רבינו גם דברי הרמב " ם אפשר לפרשן כדעת הסמ " ג ע " ש ומשמע לפי זה דאם מרקדו שנית בכברה אחרת כדי שיהא הפת נאה דהיינו שמוציא הקמח וקולטת את הסולת אסור אפי' ע " י שינוי שזה הוי כתחלת הרקדה דאסורה דהו " ל תקון גמור ומלאכה דאורייתא לא התירו קודם לישה אף ע " י שינוי דכך לי תחלת הרקדה שמוציא את הסובין וכך לי הרקדה שנייה שמוציא את הקמח וכל שונין דקאמר בתלמודא היינו שמרקד פעם שנייה באותה כברה עצמה שהכל יוצא . וז " ל הראב " ד בהשגותיו הלכה כר " י ב " ב ורבי פפייאס שאמרו שונין ואם נפל בו צרור או קיסם אסור ואם שינה מותר עכ " ל וכונתו דבנפל בו צרור אין שונין כדמוכח מדברי רבינא ואם שינה מותר דע " י שינוי ודאי שרי כדמוכח מדתניא ושוין וכו' אבל בלא נפל בו צרור אף שינוי לא צריך ופלוגתייהו בלא נפל בו צרור דלת " ק אין שונין אפי' ע " י שינוי ולר " י ב " ב ורבי פפייס שונין אף בלא שינוי ושוין בנפל בו צרור דשונין וע " י שינוי ופסק כר " י ב " ב וכר' פפייס דבלא נפל בו צרור לא בעי שינוי וס " ל דרב יוסף לא הצריך שינוי כל עיקר וחולק ארב אשי דמצריך שינוי א " נ רב אשי חומרא בעלמא קא עביד ולא מדינא אבל בנפל בו צרור אינו מותר בלא שינוי לדברי הכל וכך מפורש בכלבו שזו היא דעת הראב " ד ולא כמו שהבינם הרב המגיד ולענין הלכה יש להחמיר אף בנפל בו צרור בודאי דצריך שינוי כהראב " ד וכן פסק בשלטי הגבורים בשם ר' ישעיה אחרון ז " ל וכן בספק אם נפל בו צרור בעי שינוי כדעת רוב הגאונים וכל זה במרקד פעם שנייה באותה כברה אבל בכברה אחרת כדי שיהא הפת נאה אפי' על ידי שינוי אסור ודלא כמשמעות פי' רש " י והרא " ש ורבינו שאף זה מותר ע " י שינוי ואסור לברור הצרור ביד דמחזי כבורר כדאמר רבינא ודלא כמ " ש ה " ה המגיד בשם הרשב " א והרמב " ם להקל בזה וכל זה במרקד פעם שנייה אבל תחלת הרקדה אסור אף ע " י שינוי והתוס' כתבו דמותר אף תחלת הרקדה ועל ידי שינוי עוד כתבו דע " ג השלחן הוי שינוי לפי שדרך לרקד בעריבה דלא כפי' רש " י דדוקא באחורי השלחן וכן נראה ממ " ש הרא " ש ורבי' מדלא כתב אחורי השלחן כפי' רש " י אלמא דס " ל כמ " ש התוס' ובש " ע לא פסק כן ולפעד " נ עיקר כדאמרן :
Orach Chayim.506.4.1 הלש עיסה בי " ט יכול להפריש ממנה חלה הכי איתא במקצת נוסחאות בפרק משילין ובפ " ק דביצה נמי מוכח דלכ " ע בגלגל עיסה בי " ט דמפריש ממנה חלתה בי " ט כיון שהחיוב בא עכשיו :
Orach Chayim.506.5.1 ומ " ש ולהוליכה לכהן וכן מתנות כהונה כלומר ל " מ בחלה דנילושה ביום טוב ומפרישה בי " ט דמוליכה לכהן בי " ט אלא אפילו מתנות כשנשחטה מעי " ט מפרישן היום ומוליכן לכהן ביו " ט דאין בו משום מתקן דכמפורשות ועומדות הן וניכרות הם קודם הפרשה כלאחר הפרשה וכי מפריש להו השתא לאו מידי עבד משא " כ בחלה דדוקא בהורמו מאמש יכול להוליכן ביו " ט וא " כ מ " ש רבינו אפילו הורמו מאמש לא כתב אלא משום חלה דאין יכול להוליכה בי " ט אא " כ הורמה מאמש אבל בלש עיסה מערב י " ט אסור להפריש חלתה בי " ט בא " י לד " ה ואם הפריש אסור להוליכה לכהן וכן כתב הרב מהר " י אבוהב בשם הרשב " א ז " ל והוא דבר ברור לפע " ד דלא כב " י שהשיב על דבריו :
Orach Chayim.506.6.1 ומ " ש ועיסה שנילושה מעי " ט וכולי . פלוגתא דאבוה דשמואל ורבה בפ " ק דביצה ופסק הרי " ף כאבוה דשמואל דאסר ור " ח פסק כרבה דמתיר וכתב הרא " ש דטעמא דרבה כיון דחלת ח " ל אוכל והולך ואח " כ מפריש לא מיחזי כמתקנו ואפ " ה אסר אבוה דשמואל כיון דאם קרא עליה שם אסור לזרים אלמא שם תרומה עליה ואיתא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות בי " ט אבל בא " י הוה כמתקן כיון דאסור לאכול בלא הפרשה :
Orach Chayim.506.7.1 ומ " ש בשם רבינו חיים כ " כ הרא " ש לשם ורצונו לומר דאם משייר כדי שיעור חלה לבד שהוא כזית דשרי בחול לדעת רש " י אבל בי " ט אסור דהוה ליה בכלל אין מגביהין וכו' דכיון דלא השאיר אלא שיעור חלה נקרא עליו שם חלה והו " ל כאילו תיקן העיסה בי " ט אבל לדעת התוס' והרא " ש דחולקים אפירש " י אלא צריך לשייר יותר מכדי שיעור חלה מדכתיב ראשית שיהיו שיריה נכרים וכמו שסתם רבינו דבריו בכאן שכתב רק שישאר ממנה מעט יותר מן החלה לפ " ז ודאי דאף בי " ט אין כאן משום אין מגביהין וכו' מאחר שזה הנשאר לא נקרא עליו שם חלה עד שיפריש מזה הנשאר וז " ש רבינו וכיון דאיכא פלוגתא וכו' עד אלא אוכל ומשייר כלומר דמשייר בענין שכתבתי בסמוך שישייר ממנה מעט יותר כמ " ש התוס' והרא " ש וכמ " ש בי " ד ריש סי' שכ " ג וע " ל בסימן תנ " ז : כתבו התוס' והגהות אשיר " י בשם הירושלמי דאף רבה לא התיר אלא בעיסה שלא נגמרה לישתה לגמרי מעי " ט דאי נגמרה לגמרי מודה דאין מפרישין בי " ט וכ " כ במרדכי הארוך אבל ה' המגיד בשם הרשב " א כתב בהיפך דאף אבוה דשמואל לא פליג אלא בשנגמרה הלישה לגמרי מעי " ט אבל אם גמר הלישה בי " ט מפריש ממנה בי " ט בזמן הזה וכו' ונראה דאזלינן לחומרא :
Orach Chayim.506.8.1 וכשפירש החלה בי " ט וכו' בס " פ א " צ תנן ועל החלה שנטמאת וא " ל לא יזיזנה ממקומה משום דאינה ראויה לכהן באכילה ואפי' בהסקה אינה ראויה דאין מבערין קדשים בי " ט וכתבו התוס' דלכלבו נמי לא דמצותה בשרפה דוקא גזירה תרומה אטו קדשים עוד כתב הסמ " ג דא " א לאפותה שאין אופין ומבשלין בי " ט אלא לאכול וזו לשרפה עומדת כ' המרדכי בפ " ק דביצה שאם גלגל עיסה מעי " ט ולא הפריש ממנה חלה דאין להפריש ממנה חלה בי " ט וה " ה דאין לאפותה בי " ט כיון שאין יכול לאוכלה וכתב ב " י דאיכא לתמוה אמאי אינו יכול לאוכלה הרי תרומת ח " ל אוכל והולך ואח " כ מפריש עכ " ל ולא קשה כלל דה " ק כיון שאין יכול לאוכלה עכשיו קודם אפייה א " כ אסור לאפותה לפי שיש בעיסה חלק ממנה דטרח באפייתה שלא לצורך דהיינו מה שהוא כדי חלתה מידי דהוה עיסה חציה של עו " ג וחציה של ישראל דאסור לאפותה משום דאפשר למיפלגא בלישה וה " נ אפשר למיפלגא אלא איסורא דאין מגביהין וכו' רביע עלה דאסור להפרישה בי " ט הלכך אסור לאפות כל העיסה בשביל חלק החלה שבה והכי נקטינן :
Orach Chayim.506.9.1 מותר לעשות פת עבה בי " ט וכו' בספ " ב דביצה פליגי בה ב " ש וב " ה והלכה כב " ה דמותר לאפות פת עבה ומפרש בגמרא מאי פת עבה פת מרובה ופירש " י פת מרובה יותר מכדי צרכו דקא טרח טירחא שלא לצורך וב " ה מתירין משום דרשב " א אמר שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא והתוספ' הקשו על פירושו וכתבו דב " ש אוסרים דחיישינן כיון שעושה ככרות גדולות אתי למיעבד יותר מלצורך י " ט וב " ה לא חיישי להכי ועיין במ " ש בזה לעיל סוף סי' ת " ס ע " פ פירש " י ותוס' בפ' כל שעה :
Orach Chayim.506.10.1 היה לו עיסה וכו' הך דעיסה מימרא דרב חסדא בפ " ב דביצה ( דף כא ) והך דקמח נמי שם הני בי בגא ומה שקשה מדרשב " א דאמר ממלאה אשה תנור מלא פת וכו' כתב במרדכי הארוך דרבינו יואל הלוי תירץ דרב חסדא איירי בדאית ליה מעיסת ישראל שיוכל למלאות כל התנור ועי " ל שאני התם דאילו היה כריסו מחזיק הכל הכל ראוי לו אבל לאפות להדיא לצורך עו " ג או לבשל אסור והר " ן כתב ב' הסברות וע " ל בסימן תק " ג ולקמן בסימן תקי " ב :
Orach Chayim.507.1.1 אופין בפורני ולא חיישינן לטירחא וכו' ברייתא ס " פ המביא ודעת רש " י לפרש דאשמועי' היכא דיש לו אוכלין הרבה ורוצה לאפות הכל בתנור הגדול שקורין פורני שפיו מן הצד כמו תנורים שלנו דאיכא טירחא מרובה בהסקה ובכבוד הגחלים במכבדות מקמי שישים הפת בתנור משא " כ אם יאפה הכל בתנורים קטנים שפיו למעלה שאין בהן טורח אפ " ה לא חיישינן לטירחא מיהו יותר מכדי צרכו ודאי אסור דלא קאמר רשב " א ממלאה אשה התנור מלא פת וכו' אלא בתנורים קטנים אבל לא בתנור גדול כמו שיתבאר בסוף סי' זה :
Orach Chayim.507.2.1 ומ " ש דחיישינן שמא תפחת וימנע משמחת י " ט כך פי' הרמב " ם בפ " ג שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת י " ט וכ " כ הסמ " ג והמרדכי אבל רש " י פי' שמא תפחת ונמצא שטורח שלא לצורך וכן פי' הרשב " ם וכתב הרב המגיד שדברי הרמב " ם עיקר ונראה דנפקא מינה לענין דינא דלרש " י אין לחוש אלא לשמא תפחת ע " י הסקה וכשלא תפחת ע " י הסקה שוב אין לחוש שתפחת אח " כ ותפסיד הלחם דלפי זה אם הסיקוהו בעי " ט ומשימין בתוכו הלחם בי " ט מותר אבל להרמב " ם איכא לחוש שמא תפחת לאחר ששמו בו הלחם בי " ט :
Orach Chayim.507.3.1 ומחממין חמין באנטיכי הב " י הביא ג' פירושים א' בשם הר " ן ב' בשם הה " מ ג' בשם הכל בו ולפעד " נ קרוב לפרש דמדתניא ומסיקין ואופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי משמע דבאנטיכי נמי אשמועינן דלא חיישינן לטירחא והוא דבפרק כירה מפרש אנטיכי בי דודי פי' יורה גדולה שיש לה ב' שוליים וגחלים בין שניהם ומים על העליונה ואמרי לה בי כירי פי' חלל יש בכירה אצל חללה שהגחלים בו ומים נתונים בחללה השני דבין בזו ובין בזו איכא טירחא מרובה בחמום המים דצריך להשים גחלים פעם ושלש ולהוציא הכבויים ולהכניס תחתיהם הלוחשות עד שיחמו המים ולא זו אף זו נקט דלא מיבעיא דלא חיישינן לטירחא דפורני אלא אפילו לטירחא דאנטוכי שהוא טורח רב נמי לא חיישינן :
Orach Chayim.507.4.1 אע " פ שהעצים שנשרו מן הדקל וכו' כלומר אף על פי שכתבתי בסימן תק " א דעצים שנשרו מן הדקל וכו' אסורים וכדאיתא בפרק קמא ( דף ז' ) דקאמר רבי יוחנן דאף על פי דגבי ביצה בשבת ויום טוב הסמוכין סבירא להו דנולדה בזה מותרת בזה דלית ליה הכנה דרבה אפילו הכי עצים שנשרו בשבת אסורין ביום טוב הסמוך לו מאי טעמא וכו' אלמא דלרב דאית ליה הכנה דרבה גבי ביצה אף בעצים אסור משום הכנה וכן כתב הרי " ף והרא " ש ומשמע נמי דבנשרו ביום טוב אסורין משום מוקצה ואפילו לרבי שמעון דבמוקצה שבמחובר דמיא לגרוגרות וצימוקים כמו שכתב רש " י בפרק אין צדין גבי דורן והתוספות הביא פירושו רפ " ק ( דף ג' ) בד " ה גזירה אי נמי אסור משום גזירה דשמא יעלה ויתלוש דמודה ר " ש בפירות הנושרין והרמב " ם בפ " ב כתב דאסורין העצים משום נולד נראה דס " ל דשמא יעלה ויתלוש לא שייך אלא בפירות שאדם מתאוה להן ובעודם בכפו יבלעם וכדכתבו התוספות לשם והרי " ף והרא " ש כתבו וז " ל משום דהו " ל נולד ואסרו להו רבנן שמא יעלה ויתלוש ונראה דה " ק אפילו היכא דליכא משום נולד דחמיר טפי כגון שהיה דעתו עליהם או התנה עליהן ב " ה לא מהני בהו תנאה לפי דאסירי מדרבנן משום גזירה דשמא יעלה ויתלוש וכ " כ להדיא הרמב " ן בספר המלחמות :
Orach Chayim.507.5.1 ומ " ש אם נשרו בתוך התנור וכו' שם מימרא דרב מתנה וס " ל לרבינו דאף בנשרו בשבת מותרין בי " ט ע " י ביטול ברוב דאע " ג דאסורין משום הכנה והכנה דאוריית' היא כאן אינה הכנה דאורייתא ממש אלא כעין הכנה דאף ביצה שנולדה בשבת אינה אסורה בי " ט הסמוך לו משום הכנה דאורייתא שהרי נגמרה בע " ש שהוא יום חול ולא תמצא הכנה דאורייתא אלא בביצה שנולדה בי " ט שאחר השבת או בשבת שאחר י " ט שנגמרה מאתמול ביום קדש אבל היכא דלא נגמרה ביום קדש אע " פ שנתגדלה לא מיתסרא תדע דהא עגל שנולד בי " ט שאחר השבת דשחטינן ליה ואמאי הלא נתגדלה בשבת אלא ודאי דלא חשבה לן הכנה אלא כי גמרה מפני שאז מתחדש בריה חדשה לגמרי וכ " כ הר " ן בפ " ק ואם כן בע " כ ביצה שנולדה בשבת שאסורה בי " ט הסמוך לה אין בו איסור הכנה דאורייתא כיון שנגמרה ביום חול אלא דהכי קאמרינן כיון דאם היתה נולדה בי " ט עצמו היא אסורה והשתא שנולדה בשבת שלפניו אם היתה מותרת בי " ט שלאחריו בשביל אותה לידה דשבת הוי כאילו שבת מכין לי " ט א " נ דאף בשעת לידה איכא הכנת לידה וכל זה אינו אלא הכנה ומדבריהם הוא וכ " כ התוספות ( ד' ד' ) בד " ה אלא בהכנה וכ " כ הר " ן והרמב " ן לשם ונמצא לפ " ז דאף העצים שכבר נגמרו ביום חול אלא שנתגדלו קצת בשבת לית בהו משום הכנה דאוריית' אלא כעין הכנה דלא עדיף מביצה וניתרין ע " י ביטול מרוב ומה " ט כתב רבינו בסי' תקי " ד בדין לפידים שמועיל להן ביטול ברוב לפי שאין בהן הכנה דאורייתא אלא כעין הכנה וכ " כ מהרא " י בת " ה סי' פ " א דלפידים לית בהו אלא כעין הכנה אבל ה " ר יחיאל סובר דגבי עצים דאמרינן דאסורין בשבת משום הכנה אף ע " ג דאין כאן הכנה גמורה מ " מ יש בהן דין הכנה כאילו היו אסורין מדאורייתא דאין מבטלין איסור דאורייתא וה " ה גבי לפידים נמי ס " ל לר' יחיאל דאסור לבטלן אלא דעל עצים שנשרו לתנור שאלוהו ולא היה צריך להשיב גבי על לפידים שלא שאלוהו א " נ אפשר דגבי לפידים ס " ל לה " ר יחיאל כדעת מקצת גאונים דלא שייך איסור הכנה גבייהו כלל :
Orach Chayim.507.6.1 ומ " ש כיון דקלי לאיסוריה מותר לבטל וכו' שם אוקימתא דגמרא אלא דקשה דלכאורה משמע שלא הוצרך התלמוד לחלק בין מקלי קלי לאיסוריה ללא מקלי קלי אלא לרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפי' באיסור דרבנן לא בטיל והני עצים נמי כדבר שיל " מ הן שיש להן היתר אחר י " ט והוו אסירי אי לאו משום דמיקלי קלי אבל איסור דרבנן שאין לו מתירין אפילו איתיה לאיסורא בעיניה מבטלין לכתחלה כשאין לו שורש מן התורה דוגמתו מפורש לו וליכא למגזר כמו מוקצה שגזרו משום הוצאה שאינו דומה לו אבל סתם יינם אף על פי שהוא מדרבנן כיון דכתיב ישתו יין נסיכם והוא שנתנסך בפירוש לע " ג אין מבטלין לכתחלה אפי' סתם יינם וכ " כ במרדכי הארוך ע " ש ראבי " ה וא " כ קשה אמאי כתב רבינו בסתם דאין לבטל איסור דרבנן אלא היכא דמקלי קלי ומשמע אפילו אין לו מתירין היפך משמעות הסוגיא וי " ל דרבינו נמשך אחר דברי הרא " ש דלאחר שכתב לשון האלפסי אמר והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסור' דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמקלי קלי לאיסורא אבל בעלמא אין מבטלין לכתחלה אפי' באיסורא דרבנן ואפי' אין לו מתירין כלל עכ " ל אלמא דמפרש דמעיקרא דמשני ה " מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין אמסקנא סמיך דדוקא במקלי קלי מבטלין בדרבנן והא דלא הוה משני מעיקרא ה " מ היכא דאיתיה לאיסור בעיניה הכא מקלי קלי לאיסוריה היינו כי היכי דלא תימא דאף איסורא דאורייתא מבטלין כי ליתיה לאיסורא בעינה והא ליתא דבאיסורא דאורייתא אין מבטלין אפילו כי ליתיה לאיסורא בעיניה ולהכי קאמר תלמודא ה " מ בדאורייתא לאורויי דבדאורייתא אין היתר לבטל כלל לכתחלה וכן פסק במרדכי בשם רשב " ט והיא דעת מהר " ם לקמן בסימן תרע " ו גבי נר חנוכה ע " ש ועיין עוד בי " ד סוף סי' צ " ט ובמ " ש לשם בס " ד . ודע דממ " ש רשב " ם בהגהתו להרי " ף ומביאו המרדכי יראה דדוקא במידי דאכילה אין מבטלין כגון תרומה שנפלה לפחות מק' שעל דבר זה נשנה אין מבטלין איסור לכתחלה וכן איסור שנפל לקדרה בפחות מס' אין מוסיפין עליו וכן בעצים דאיסור אסור להוסיף ולבטל מפני שהגוף נהנה בחמום דהוי כמו אוכל נפש אם לא מטעם דמקלי קלי אבל בסכך פסול דסוכה מבטלין לכתחלה ברוב סכך של היתר כדתנן המקרה סוכתו בשפודין וכו' . וכתב הר " ן מסתברא דביטול ברוב בעצים דוקא שאינו מכיר האסור לאחר שנתערבו הא מכירן אין מועיל להן שאין ביטול מועיל לדבר שהוא ניכר לעין ע " כ וכן פסק הרב בהג " ה ש " ע ולפע " ד יראה דלמסקנא דמקלי קלי אפילו ניכר מתחלה כיון דלבסוף לא יהא ניכר דמקלי קלי מועיל להן ביטול ואין ראיה משאר איסורין שנשארין בעין וכדפי' בסמוך דמהך טעמא דמקלי קלי נמי שרי לבטל לכתחלה אעפ " י שיש לו מתירין כנ " ל להלכה אבל למעשה צ " ע :
Orach Chayim.507.7.1 אסור ליקח עץ מבין העצים וכו' בפרק המביא דרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהם אוד ופירש " י משום מוקצה דלא ניתנו עצים אלא להסקה והתו' כתבו דאפי' לר " ש אסור דהו " ל מתקן מנא לכבד בו את התנור וכ " כ הרא " ש בשם ר " ת ובה " ג וכך הם דברי רבינו ובין לרש " י ובין לתו' ליכא איסור' אלא בלוקח עץ מבין העצים שלא הכינו לכך אבל אם הכינו לכך מעי " ט ליכא משום מוקצה ולא משום מתקן מנא והתוספות בפרק נוטל כתבו עוד וז " ל ולפי זה נ " ל אע " ג דלא מיתקנא ליה אפ " ה אסור גזרינן שמא יבא לידי תקון כלי ע " כ :
Orach Chayim.507.8.1 תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט וכו' משנה פ' המביא סוף ( דף ל " ב ) ורש " י פי' אין גורפין הטיח דמתקן מנא הוא ואתיא כרבנן דבפרק א " צ ( ביצה דף כ " ח ) דאמרי מכשירי אוכל נפש אסור ע " כ ובגמרא תני רב חייא בר רב יוסף קמיה דרב נחמן ואם אי אפשר לאפות אא " כ גורפו מותר ופי' רש " י מותר כרבי יודא ע " כ מבואר מדבריו דמפרש דהך ברייתא פליגא אמתניתין דאוסר לגרוף בסתם אפילו לא אפשר לאפות בלא גריפה כרבנן וברייתא אתיא כרבי יהודה דמתיר במכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותו מעי " ט ולפי זה איירי מתניתין דנפל הטיח בי " ט . א " נ מעי " ט ולא היה יודע מבע " י וכן פי' רש " י להדיא בפרק אין צדין בהא דדרש רב חסדא גריפת תנור וכיריים בי " ט באנו למחלוקת ר " י ורבנן בדלא היה יודע מבע " י שנפל הטיח לתוכו וכיון דקי " ל הלכה כר " י במכשירין שא " א לעשותן מעי " ט דמותרין לעשותן בי " ט כדלעיל ריש סימן תצ " ה א " כ קי " ל נמי כהך דתני רב חייא בר יוסף דאיתא כר' יהודה דלא כתנא דמתניתין מיהו ודאי מודה ר " י דכשאפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה דאסור לגורפו משום דמתקן מנא הוא לרש " י אבל הרא " ש כתב דאסור לגורפו משום דאסור בטלטול דמוקצה דעפר ואבנים מודה בה ר " ש דאסור אבל אין בגריפה זו משום מתקן מנא והכי משמע בגמרא דקא מפרש לרישא דאין שוברין את החרס משום דקא מתקן מנא ולא קמפרש הך טעמא לסיפא דאין גורפין את התנור אלמא דאין בו משום מתקן מנא ולא צריך נמי לפרש דאסור משום טלטול דפשוט הוא דאסור לטלטל את העפר שלא לצורך ולפ " ז לא פליגא ברייתא דר' חייא בר' יוסף אמתניתין דמתניתין מיירי באפשר לאפות ולצלות בו שלא יחרך כלל הפת והצלי בלא גריפה וכך הם דברי רבינו ומשום הכי לא כתב כפי' רש " י משכיבין את האפר והעפר דעפר ודאי אסור אלא כתב אבל מותר להשכיב האש והאפר דמותר לטלטלן :
Orach Chayim.507.9.1 ומ " ש אבל אם צריך לגורפו וכו' היינו ברייתא דרב חייא בר יוסף וכמו שפיר' הרא " ש דכיון דאין בו אלא משום איסור טלטול שרינן לה לצורך אוכל נפש שלא יחרך הפת והצלי אלא דקשיא לפי זה מה ענין זה לתנור שנפל בו טיח אפילו לא נפל בו טיח הו " ל למיתני דמותר להשכיב האש והאפר שלא יגע בפת ולרש " י ניחא דאתא לאשמועינן דמותר להשכיב הטיח שנפל בו ואין בזה משום מתקן מנא ואפשר דתנא דמתניתין מילי מילי קתני והך דמשכיבין האש והאפר קאי אכל תנור בי " ט דמותר להשכיב האש והאפר אלא דלישנא דמתניתין דתני בה אין גורפין תנור וכיריים אבל מכבשין לישנא דאבל משמע דקאי אנפל בו טיח דאין גורפין אותו אבל מכבשין וי " ל דאשמועינן הכא בתנור שנפל בו טיח דמותר להשכיב האש והאפר ולא חיישי' דלמא אתא נמי לגרוף את הטיח או להשכיב גם העפר דאסור בטלטול :
Orach Chayim.507.10.1 ומ " ש ודוקא בתנורים שלהם וכו' כ " כ הרא " ש אלא דהב " י הקשה על לשון רבינו שאמר אם אפשר לאפות זולתה וכו' דהא בתנורים שלנו אי אפשר לאפות כלל בלא גריפה כמ " ש הרא " ש וה " ה בפ " ג משם הרשב " א ותירץ דרבינו מדבר בשגרף כבר ריבוי האש והאפר דשוב אין לו לטבל המכבדת במים פעם שנית אם אינו צריך להפיג חום התנור אלא ליפות הפת והצלי וז " ש אם אפשר לאפות זולתה וכו' ולפי עניות דעתי נראה דאף באינו מטבל פעם שנית במים אלא חוזר ומכבד שנית הגחלים קטנים והאפר ליפות גם כן אסור כיון דיכיל לאפות זולתה ועוד יש לומר דאף במכבד פעם אחת בלבד קאמר דאם התנור גדול והגחלים מונחים במקום אחד בתנור ושאר התנור פנוי דיכול לאפות הפת בלא כיבוד אלא דאתא לכבד הגחלים כדי שלא יהיו סמוכין לפת שמא יהא נחרך בקצתו דאסור . ואכתי קשיא לי טובא לדעת הרא " ש דמחשב כיבוי זה לצורך אוכל נפש א " כ פשיטא דמותר אף שלא לצורך במתוך אם אית ביה צורך קצת כדין הוצאה והבערה ושאר מלאכות כדלעיל ריש סימן תצ " ה א " כ אם בא לגרוף כדי שיהא הפת נאה למה יהא אסור דאף למ " ש התוספות בשם ר " ח ור " ת דבעינן שיהא לצורך שמחת י " ט הא ודאי דבפת נאה אית ביה יותר שמחת י " ט מבטיול לגבי הוצאה ואפשר ליישב ע " פ דברי התוספות בפ " ב ריש ( דף כ " ג ) בד " ה על גבי חרס דיש לחלק בין הבערה לכבוי וז " ל ואפילו למאן דשרי הבערה שלא לצורך כלל בירושלמי היינו לפי שישנו פעמים לצורך אוכל נפש אבל כבוי דלעולם אינו לצורך תקון אוכל נפש ודאי אסור לכ " ע בי " ט וכו' ואף על פי דכתב הרא " ש דכבוי לצורך אוכל נפש מותר אפילו לרבנן מכל מקום אינו דומה להבערה דא " א לתקן האוכל בלא הבערה ולפיכך אמרינן ביה מתוך אבל הכיבוי אינו מתקן האוכל נפש דפשיטא דאם לא היה צריך לכבוי היה ג " כ מתקן האוכל ע " י האש ולפיכך אע " פ דאם יש בכבוי צורך אוכל נפש מותר לכבות מ " מ לא אמרינן גביה מתוך ועי " ל דהכבוי לצורך הפת כדי שיהא נאה ולא יחרך דומה למכשירי אוכל נפש דגזירת הכתוב הוא דאסור מדכתיב הוא ולא מכשירין ולא שרינן ליה במתוך ואע " פ דהכבוי דהכא א " א לעשותו מעי " ט מ " מ לא דמי לשאר מכשירין שהן מכשירי אוכל נפש ממש משא " כ בכיבוי וכיוצא בזה כתב הרא " ש בפ " ב ליישב למה לא התירו הכבוי לצורך תשמיש המטה במתוך ותירץ בחד שינוייא דכבוי זה חשיב כמכשירי אוכל נפש ואע " ג דפשיטא דלא שייך לומר התם דאפשר מאתמול אלא דנותנין עליו דין מכשירין שאפשר לעשותן מאתמול ואסור וה " נ דכוותה גבי כבוי ולענין הלכה כתב ב " י דנהגו לגרוף לאחר הסקה ואף עפ " י שהוא מכבה כיון דא " א בלאו הכי כמ " ש הרשב " א מיהו ודאי אין לגרוף בעצמו אם אפשר ע " י אחרים :
Orach Chayim.507.11.1 תנור וכירים חדשים הרי הן ככל הכלים וכו' ברייתא פרק המביא ( דף ל " ד ) ופירש " י חדשים וכ " ש ישנים . הרי הן ככל הכלים וניטלין בשבת בחצר דחזו למיתב בגוייהו מידי . אבל אין טחין וכו' להחליקן ולצחצחן וכולהו משום דמתקן מנא . אבל היסק הראשון מותר וכו' וכ " כ הרא " ש דלא דמי לליבון רעפים שנגמרים בהיסק לחוד ואסור כדלקמן בסימן תק " ח דתנור אינו נגמר בהסקה עד שיפיג בצונן ועיין בריש סימן תק " ט בדין תנור חדש ולא פנו ממנו האבנים מעי " ט :
Orach Chayim.507.12.1 ומ " ש ואם צריך להפיגו כדי לאפות בו וכו' הקשו בתו' ומ " ש מהא דתניא אין מלבנין את הרעפים כדי לצלות בהן וכאן מותר אם עושה לצלות בהן . וי " ל דתנור כיון דנעשה ע " י משקין אינו ודאי חוסמן והר " ן פי' בע " א והביאו ב " י ומיהו האי כדי לאפות בו היינו לומר שהוא חושש שמא ישרף הפת אבל אם אינו חושש אלא לשמא יחרך ולא יהא פת נאה אסור לכבות כדלעיל . ואכתי קשה היאך התירו תנור חדש להפיגו בצונן כדי לאפות בו והא אמרינן דאין אופין בפורני חדשה שמא תיפחת תירצו התו' דבפורני שהוא גדול יש לחוש יותר שמא תיפחת ע " כ ונראה דרצונם לומר דמתוך שהוא גדול גם היסקו רב וגדול ויש לחוש שע " י היסק הגדול תפחת :
Orach Chayim.507.13.1 אסור לגבל טיט וכו' בפרק המביא סוף ( דף ל " ב ) קאמר רב אשי אנן ארקתא דפרת סמכינן וה " מ דצייריה מאתמול ופירש " י עשה בו סי' ונתקו לצד אחר עכ " ל נראה דבסימן לחוד אסור משום דקא עביד גומא ולהכי בעינן נמי דנתקו לצד אחר ורבינו קיצר וכתב כלשון הגמרא : כתב הר " ן דגיבול אסור משום דנראה כמגבל לצורך בנין ומש " ה קיטמא שרי דלא מיחזי כמגבל לבנין דלאו לבנין קיימא וכו' ולעד " נ דגיבול אסור משום דאפשר מעי " ט אבל טיחה דאי אפשר אלא בי " ט שרי אף על פי דממרח כיון דלצורך אוכל נפש הוא וקיטמא דשרי יתבאר בסמוך :
Orach Chayim.507.14.1 ואפר מותר לגבלו וכו' שם אמר רבינא וקיטמא שרי והרי " ף והרמב " ם בפ " ג ובספ " ח מהלכות שבת כתבו כפרש " י דאפר מותר לגבלו ולטוח בו בי " ט דלאו בר גיבול הוא אבל התוס' בפ " ק דשבת ( דף י " ח ) ובפרק המביא הוכיחו דמידי דלאו בר גיבול הוא חייב משום גיבול מיד שנתן עליו מים לרבי דהלכה כמותו לגבי ר' יוסי בר יהודה מש " ה כי כתן עליו מים מאתמול דנתגבל מעי " ט שרי לטוח בו בי " ט וכמ " ש רבינו משם ר " י ומיהו נראה דאסור לחזור וליתן מים עליו בי " ט דודאי נתייבש קצתו וה " ל מגבל בי " ט :
Orach Chayim.507.15.1 ומ " ש ור " ת פי' וכו' היינו אפילו כי נתן עליו מים מאתמול אית ביה משום גיבול בי " ט והך וקיטמא שרי מיירי בלא נתינת מים ומניחו ע " פ התנור ואשמועינן דדוקא קיטמא דלית ביה מירוח הוא דשרי אבל עפר אסור להניח עליו שמא ימרח וכ " כ הרא " ש בשם ר " ת והקשה עליו דכולה שמעתתא משמע דלא חיישינן למירוח והתוס' פ " ק דשבת כתבו דקמ " ל דלא גזרינן בקיטמא בלא מים דילמא אתי לגבלו במים וק' לי דא " כ עפר נמי ואמאי נקט קיטמא אבל הסמ " ג פי' בשם ר " ת דרבינא קאי אהא דתנן דאסור לגרוף בי " ט הטיח דנפל בתוך התנור מעי " ט משום מתקן מנא אבל הדשן בלחוד שבתוכו מעי " ט שרי לגרפו בי " ט דאין בו משום מתקן מנא אלא משום איסור טלטול ועיין בתוספות בפרק קמא ( דף ח' ) בד " ה א " ר יודא ובפרק אין צדין ( ביצה דף כ " ח ) בד " ה גריפת התנור ובפרק המביא ( דף ל " א ) בד " ה א " ר זירא ובאשיר " י כתוב בשם ר " ת וקיטמא שרי פי' להשכיב האפר שבתוכו מערב יום טוב משמע אבל לגרוף האפר אסור דאיכא לחוש לאשויי גומות כמ " ש התוספות בפרק אין צדין משם ר " י ז " ל גם בסמ " ג ראיתי יש מגיהין דשרי הדשן להשכיב ובהגהת מיימונית ספ " ח דה' שבת כתבו בשם התוספות דקיטמא שרי היינו לקטום אפר ע " ג גחלים לוחשות כדי שלא יחרך הפת ולא הוי כמכבה ביום טוב עוד כתבו התו' וקיטמא שרי ליקח אפר ולסתום הסדקים של תנור שלא יוציא האור כמות שהוא יבש בלא נתינת מים עליו ואעפ " י שהיה אפשר לעשותו מאתמול :
Orach Chayim.508.1.1 אין מלבנים הרעפים וכו' משנה בפרק המביא ודברי רבינו בסתם משמע דאין חלוק בין רעפים חדשים לישנים וכרמב " ם אבל הרשב " א וה " ר ירוחם כתבו דאינו אסור אלא בחדשים ועיין בב " י הביא מ " ש ה' המגיד ליישב הסוגיא לדעת הרמב " ם :
Orach Chayim.508.2.1 ולא שוברין את החרס וכו' הטעם דכולהו משום דמתקן מנא דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תיקון כלי :
Orach Chayim.508.3.1 ומ " ש ולא חיישי' שמא תקרע פרש " י דאפי' נקרעת לא איכפת לן דאין זה קורע ע " מ לתפור :
Orach Chayim.509.1.1 מכשירי אוכל נפש וכו' פלוגתא דת " ק ור " י בפרק א " צ בברייתא סוף ( דף כ " ח ) וא " ר חסדא הלכה כר " י דמכשירין שא " א לעשותן מעי " ט מותרין :
Orach Chayim.509.2.1 ומ " ש כגון גריפת התנור וכו' נתבאר בסימן הקודם . אבל בתוספות פירשו גריפת התנור דהכא בתנור חדש ועדיין יש בו עפר ואבנים שלא פנו וכשיסירם הוי כמו גמר מלאכה ושרי לר' יהודה :
Orach Chayim.509.3.1 סכין שנפגמה בי " ט וכו' שם במשנה אין משחיזין את הסכין אבל משיאין ע " ג חברתה ובגמ' א " ר הונא ל " ש אלא במשחזת של אבן אבל במשחזת של עץ מותר ופי' רש " י של אבן מתקן ליה שפיר ומיחזי כמתקן בחול ואיכא כמה לישני בגמרא והמיקל שבכולם דלחדדה אסור בשל אבן אבל בשל עץ מותר אפילו לחדדה וה " ה להשיאה ע " ג חברתה נמי מותר אפי' לחדדה . ולהעביר שמנונית מותר אפילו בשל אבן ואמר רב חסדא הא דאסור בשל אבן דלא כר' יהודה דלר' יהודה אף בשל אבן יכול לחדדה להאי לישנא דמיקל . ואמרינן תו בגמרא דהלכה כרבי יהודה ואין מורין כן כדי שלא יזלזלו להקל אף בסכין שנפגמה מעי " ט וכתב הרא " ש כיון דבשל סופרים הוא אזלינן כהך לישנא דלקולא ונדחק הרא " ש להסכים דברי הרי " ף לדעתו וכך הם דברי רבינו בסברא הראשונה שכתב :
Orach Chayim.509.4.1 ומ " ש והרמב " ם כתב אפי' ע " ג עץ וכו' טעמו דפסק כי האי לישנא דמחמיר בשל עץ לתנא דמתניתין וכתב הר " ן שכך הוא דעת הרי " ף וב " י האריך ליישב דברי הרב המגיד על זה והנכון אצלי מ " ש הרמב " ן בספר המלחמות שהרי " ף תפס לו דרך הגמרא והסוגיות מכריחות לומר שאף ע " פ שנפסקה הלכה כר' יהודה לא סמכו עליו לגמרי ודברים שהם עיקר מכשירי גוף האוכל כגון גריפת התנור הלכה ומורין כן היכא דלא אפשר שלא יחרוך כדאשכחן בר' חייא לדביתהו ורבא לשמעיה שאם אתה מחמיר עליו אתה מונעו לגמרי משמחת יום טוב ודברים שאינם עיקר מכשירי אוכל נפש אלא שהם צריכין כגון כיבוי שלא יתעשן הבית וכיבוי דליקת הבית או כיבוי הנר מפני תשמיש המטה אסורין לגמרי בין להורות ובין לעשות בהן מעשה בייחוד . ודברים שהם מכשירי אוכל נפש אלא שא " צ כגון סכין שעמדה שאפשר בשאלה שהרי מצויין לכל מותר ע " י שינוי דכיון דאפשר בשינוי לא שרינן ליה בענין אחר אלא שאין מורין משום דשכיחי ולא אתי לאמנועי משמחת יום טוב זהו דעת הרב אלפס וכן דעת ר " ת עד כאן והר " ן בפ " ב הביא דבריו וכתב ה " ה שזו היא דעת הרשב " א והיא דעת התוס' בתירוץ אחרון בפ " ב די " ט ( דף כ " ב ) בד " ה ההיא וכ " כ הרא " ש לשם כלשון התוספות והסמ " ג הביא תירוץ זה בלחוד וכן עיקר והיא ג " כ דעת הרמב " ם מש " ה אע " פ שר " י מתיר גבי השחזת הסכין אפילו בשל אבן מ " מ אנן לא שרינן ליה אלא ע " י שינוי בשל עץ או ריחייא ודיקולא וכיוצא בזה שכל אלה הן שינוי ואף באלו הלכה ואין מורין כן כדי שלא יבא לחדדה במשחזת וכדמשמע פשטא דעובדא דרבא ורב יוסף ואין חילוק ג " כ בין סכין שנפגמה לסכין שעמדה ומש " ה כתב הרי " ף גבי סכין שעמדה ודוקא אגב ריחייא או דיקולא אבל לא במשחזת ורצונו לומר הלכה ואין מורין כן כעובדא דרבא ורב יוסף שאין לחלק בין נפגמה לעמדה וזו היא ג " כ דעת הרמב " ם שמדמה שניהם יחד ומיהו דוקא שנפגמה או שעמדה ביום טוב דלא הו " ל לאסוקי אדעתיה מאתמול והא דלא פירשו הרי " ף והרמב " ם דבר זה אפשר שנסמכו על מה שכתבו הלכה כר " י במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב אם כן פשיטא דסכין נמי שנפגמה או עמדה מערב יום טוב דהיה אפשר לתקנו מערב יום טוב אסור ביום טוב וכך פסק הסמ " ג והסמ " ק כלשון הרמב " ם וכתבו ג " כ דוקא בנפגמה ביום טוב והכי נקטינן דסכין שנפגמה ביום טוב או אינו יכול לחתוך בה אלא מדוחק דלא הו " ל לאסוקי אדעתיה מאתמול דצריך לתקנו הלכה היא דמחדדו על גבי עץ או על גבי אבן וחרס וכיוצא בהם או על גבי חבירתה ואין מורין כן לרבים כדי שלא יבואו לחדד במשחזת או לזלזל להקל גם בנפגמה מערב יום טוב אבל להעביר השמנונית משמע דמורים אף לרבים בשל עץ אבל על גבי משחזת ובנפגמה מערב יום טוב או עמדה שאינה יכולה לחתוך כלל אפילו על גבי משחזת של עץ אסור ואף להעביר השמנונית אסור . ואיכא להקשות להרא " ש הא דאמר רב חסדא אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם ואחד גריפת התנור וכירים ביום טוב באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן והלכה כרבי יהודה הא פשיטא היא דכיון דאף במשחזת של אבן דהוי עשיית כלי שרי ר' יהודה כל שכן הני תלת דדינם ככל מכשירי אוכל נפש אבל להרמב " ם ניחא דאיצטריך דאף על גב דר " י מודה בעשיית כלי דאסור מכל מקום בכל הני שרי דליכא עשיית כלי אלא תיקון בעלמא וכדכתב הר " ן אלא דלהרא " ש קשה וי " ל דלא קי " ל כר " י בכל מכשירין אלא בדבר שהוא צורך אוכל נפש הא לאו הכי כגון כבוי דליקה ולכבות הבקעה בשביל שלא יתעשן וכו' החמירו בו וכן פי' התוספות והרא " ש בפ " ב וכ " כ הסמ " ג והבאתי דבריהם בסמוך ולפיכך איצטריך לאשמועינן בהני תלת דהלכה כר' יהודה ושריין :
Orach Chayim.509.5.1 נפגמה מעי " ט אסורה וכו' מימרא דרבא שם סכין שעמדה מותר לחדדה בי " ט וה " מ דפסקה אגב דוחקא וס " ל לרבינו דוקא עמדה דלא הו " ל לאסוקי אדעתיה מאתמול דסבר לא צריכנא אבל נפגמה מאתמול לא הוי שרי דמוכח קלקול שלה והו " ל למיעבד מאתמול וכן פרש " י ודלא כהרמב " ם שמדמה שניהם יחד כדפרישית לעיל ומה שחוזר וכתב רבינו דין נפגמה מעי " ט הוא לפי דמתחלה לא כתבה אלא להורות טעם הדין בנפגמה ביום טוב דהלכה ואין מורין כן לחדדה במשחזת של אבן דה " ט משום דאתי לאחלופי ולחדדה גם אם נפגם מעי " ט וכאן כתב גוף הדין דאיכא לחלק בין נפגמה לאינה חותכה יפה :
Orach Chayim.509.6.1 ופי' רב אלפס וכו' נראה מדברי רבינו דלהרי " ף במשחזת אסור מדינא דלא כמ " ש הרא " ש דלר' יהודה אף במשחזת של אבן שרי מדינא להרי " ף אלא דאין מורין כן שזה הפירוש אינו במשמע דלשון הרי " ף אלא ס " ל מדינא אסור במשחזת אף לר' יהודה דכיון שעמדה ומאתמול התחילה להתקלקל ר' יהודה נמי מודה דאין להתיר אלא ע " י שינוי דריחיא או דיקולא ואם עמדה לגמרי שאינה חותכת כלל דינו כנפגמה מעי " ט דהו " ל מתקן מנא ממש בי " ט ואסור אבל כשחותך אגב דוחקא אין בו משום תיקון ממש ושרי ע " י שינוי דריחייא ודיקולא אבל לא במשחזת של אבן דכולי האי לא מקילינן כיון שהתחיל להתקלקל מאתמול אבל בהתחיל להתקלקל בי " ט אפי' נפגמה או אינה חותכת כלל מותר לחדדה אף במשחזת של אבן לר " י ככל מכשירי אוכל נפש שא " א לעשותן מעי " ט אלא דאנן מחמירין וקי " ל הלכה ואין מורין כן זאת היא דעת רבינו לפרש בדברי הרי " ף דלא כהרא " ש אביו וכן פסק בהגהת אשר " י ע " ש הא " ז ואעפ " כ הסכים רבינו לדעת העיטור דסכין שעמדה ופסקה אגב דוחקא אף במשחזת שרי לר' יהודה דלא הו " ל לאסוקי אדעתיה מאתמול דתתקלקל כ " כ והכי משמע פשטא דמימרא דרבא ומשמע נמי מדהתיר רבינו בסתם דאף מורין כן דלא דמי לנפגמה בי " ט דאתי לאחלופי בנפגמה מעי " ט אבל סכין שעמדה דשרינן לה אפי' התחילה להתקלקל מאתמול ליכא למיחש לאחלופי מיהו ודאי אפשר לומר דאתי לאחלופי בסכין שעמדה לגמרי מערב י " ט אי נמי בסכין שנפגמה מערב יום טוב וכן נראה עיקר וכן מבואר בדברי הרא " ש דאף בסכין שעמדה הלכה ואין מורין כן והכי נקטינן דלא כדמשמע מדברי רבינו ובשפוד שנרצם משמע נמי הלכה ואין מורין כן משום דאתי לאחלופי בנרצם מעי " ט וכ " כ ה " ר ירוחם אבל בגריפת התנור משמע דלכ " ע הלכה ומורין כן דהא ר' חייא לדביתהו ורבא לשמעיה אורויי מורי לגרוף ואזהורי מזהירי מחרוכת וצ " ל דגריפת התנור שרינן טפי דעיקר מכשירי גוף האוכל הוא וכו' כמ " ש בסמוך ע " ש הרמב " ן ואיכא להקשות אמאי לא כתב הרמב " ם דין שפוד שנרצם בי " ט דמותר לתקנו כר' יהודה דהלכה כמותו . ומ " ש הרב המגיד דהרמב " ם פוסק לגמרי כרבנן ושזהו דעת הרי " ף הוא פי' תמוה ובודאי דלהראשונים שומעין הרמב " ן והרשב " א והתוס' שהבאתי לעיל דכולם כתבו דהלכה כר' יהודה במכשירין אלא שבפרטן איכא לחלק לפי מה שהוא הענין ואין ספק שגם הרמב " ם פוסק כר " י אלא דבשפוד שנרצם ס " ל דאף עפ " י דאמר רב חסדא סכין שנפגמה ושפוד שנרצם וגריפת התנור באנו למחלוקת ר " י ורבנן מ " מ לא אמר בפירוש שכולן שוין בדין להתיר כר' יהודה והלכך אנן מחלקין ביניהם דגריפת התנור בי " ט הלכה ומורין כן כדמוכחי עובדי דר' חייא לדביתהו ורבא לשמעיה וסכין שנפגמה בי " ט הלכה ואין מורין כן ודוקא ע " י שינוי כדמוכח הסוגיא דרבה ורב יוסף דקיימי קמייהו רב נחמיה ואביי ושפוד שנרצם בי " ט אסור לגמרי כדתניא בפ' מי שהביא ואין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו דמשמע דלגמרי אסור לתקנו ורב יהודה אמר שמואל נמי דשפוד שנרצף אסור לתקנו בי " ט ואע " ג דפשיט ליה בידיה וכל שכן דאסור לעשות פחמין לעשות כלי ברזל ואע " ג דלר " י גופיה שרי כיון שנרצם בי " ט אנן לא ס " ל לזלזל בהכי כנ " ל לדעת הרמב " ם והכי נקטינן להחמיר כמותו לאסור כל תקון שפוד בין בשפוד של מתכת בין בשפוד של ברזל אפי' תיקון כל דהוא . ודלא כבעל המאור שחולק להקל בשפוד של מתכת עיין עליו . עוד נלע " ד דאף בדבר שהלכה ואין מורין כן יכול לעשות כן בפני רבים היכי דמצי לאישתמוטי כי הכא גבי סכין שנפגמה או שעמדה דיכול לחדדה בשל עץ דמצי לאשתמוטי ולמימר דלהעביר שמנוניתא הוא דקא עביד כדחזינן בהני עובדי דרב נחמיה ואביי כנ " ל :
Orach Chayim.510.1.1 מוללין מלילות וכו' מימרא דרבא בפ " ק דביצה ומשמע מפירוש רש " י לשם דביום טוב דוקא ע " י שינוי שרי למלול אבל בשבת אסור אפי' ע " י שינוי וכן פי' התוספות לשם וכך היא דעת בעל המאור אבל דעת הרי " ף דביום טוב מותר למלול בלא שינוי וכבר ביאר הרמב " ן בספר המלחמות לשם שכן הוא העיקר וכן היא דעת הרמב " ם בפ " ג מהלכות יום טוב כמו שכתב הרב המגיד גם מדברי הר " ן לשם נראה שהוא סבור כן וכן היא דעת הרא " ש בפרק מפנין ואחריהם נמשך רבינו דלמעלה בסי' שי " ט לענין שבת כתב דמולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו וכאן כתב בסתם מוללין מלילות משמע אף בלא שינוי והכי נקטינן :
Orach Chayim.510.2.1 הבורר קטניות כו' ומ " מ לוזים כו' הרא " ש שם עיין במ " ש למעלה בסימן של " ט בס " ד :
Orach Chayim.510.3.1 אין מסננין וכו' ברייתא פר " א דמילה הביאו הרי " ף והרא " ש ספ " ב דביצה ואיתא התם א " ל אביי לרב יוסף מ " ש מבשרא אגומרי א " ל התם ליכא כבוי הכא איכא כבוי כך היא גירסת הרי " ף והרא " ש ופירש הרמב " ן דקס " ד הא דאין ממתקין אותו בגחלת של עץ משום דאין כבוי זה לצורך אוכל נפש והיינו דאמר ומ " ש מבישרא אגומרי שיש בו כבוי ואינו לצורך אוכל נפש ממש שהרי אפשר לצלות בלא כיבוי והמובחר שבצלי אינו על הגחלים ממש אלא סמוך להם שלא ע " ג גחלת או בתנור גרוף ואעפ " כ אין חוששין לכיבוי זה ומפרקינן התם ליכא כבוי כיון שסופו מבעירה ומשום הבערה נמי ליכא דמיירי שמניחו ע " ג האש הדלוק לקדרה ואינו עושה לו מדורה בפני עצמו ומש " ה שרי הכא איכא כבוי ואסור אבל רש " י ז " ל גורס התם לא אפשר הכא אפשר ופי' התם לא אפשר לצלות מעי " ט דביומא שכיחא טפי וכיון שאינו אפשר לעשות אלא בו ביום אין מדקדקין בדבר לומר אפשר לצלות בענין אחר אלא באיזה ענין שמזדמן או הוא רוצה בו התירו משום שמחת י " ט הכא גבי חרדל אפשר למתק מעי " ט שדרכו למתק ממנו הרבה כטחינת חטים הלכך אסור למתק בי " ט בגחלת של עץ שמכבה וגם זה מדברי הרמב " ן אבל בעל המאור פירש התם לא אפשר לאכול צלי אלא כך כי הוא המובחר הכא אפשר בלעדיו לפי שאין במיתוק החרדל צורך כ " א לאנשים מפונקים דלפי פירושו אפילו אם לא היה אפשר מעי " ט למתק החרדל כגון שהיה טרוד נמי אסור למתקן בי " ט בגחלת של עץ דכיון שאין בו צורך כ " א לאנשים מפונקים ומעונגים יותר מדאי אינו דבר שוה לכל נפש ולא שרי' מלאכה בכל כי האי מילתא ונכון להחמיר ועוד דלפי גי' הרי " ף והרא " ש נמי אין היתר למתק בגחלת של עץ וק " ל :
Orach Chayim.510.4.1 אי עושין גבינה בי " ט בפר " א דמילה בעא מיניה אביי מרבה מהו לגבן א " ל אסור ומ " ש מלישה התם לא אפשר דפת חמה מעלי' הכא אפשר מאתמול והא אמרי נהרדעי גבינה בת יומא מעלי ה " ק אפי' בת יומא וכ " ש מאתמול כך פירש " י והרב בעל המאור ספ " ב דביצה פי' ג " כ כאן התם לא אפשר באכילת פת אלא חמה כי הוא המובחר הכא אפשר כלומר הגבינה אפשר בלעדיה כי החלב טוב ממנה אפי' מן הגבינה המובחרת שהיא בת יומא והא אמרי נהרדעי גבינה בת יומא מעלי' קס " ד שהיא מעולה יותר מן החלב א " ל ה " ק אפי' גבינה בת יומא מעלי כלומר אפי' גבינה כל זמן שיש בה טעם החלב מעלי' משאר הגבינה שאינה בת יומא ויצאה הליחות ממנה וכ " ש שהחלב יותר טוב מכולן גם פה ראוי להחמיר שלא לעשות גבינה בי " ט אפי' כשלא היה אפשר לעשות מעי " ט כגון שהיה טרוד אפ " ה לא יעשה מאחר שהחלב טוב ממנה ולא כדמשמע מדברי רבינו ירוחם שכתב בשם התוס' דחולב ומחבץ ומגבן לצורך י " ט מותר היכא דלא היה אפשר מעי " ט מאחר דמן התורה מותר באוכל נפש אפילו היכא דאפשר מעי " ט א " כ בדלא אפשר מעי " ט שרי אפי' מדרבנן והיה מפרש בההיא דאפילו בגבינה בת יומא מעלי' כפרש " י דהיינו לומר וכ " ש היבשה דמעלי' ושניהם יותר טובים מן החלב ולכך היכא דלא היה אפשר לחלוב ולחבץ ולגבן מעי " ט מותר בי " ט כיון דמעלי' כשהוא ב " י יותר מן החלב דאין להקל כיון דיש לפרש דאפילו גבינה מעלי' וכ " ש החלב שטוב ממנה דלפי זה אין היתר בעולם לעשות גבינה בי " ט כדפי' וכן נראה מדברי רבינו שכתב בסתם לאיסור :
Orach Chayim.511.1.1 מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ולחמם מים לרחוץ רגליו משנה בפ " ב דביצה בש " א לא יחם אדם חמין לרגליו אא " כ היו ראויים לו לשתייה וב " ה מתירין ועושה מדורה ומתחמם כנגדה ובגמ' אסיקנא דב " ש פלוגי נמי אמדורה ואסרוה . וכבר כתבתי בסי' תק " א דאיכא למימר אע " ג דלב " ש מדורה אינו כאוכל נפש ומש " ה אסרוה דלא ס " ל מתוך מ " מ ב " ה ס " ל דמדורה דהנאת כל גופו היא דמיא לאוכל נפש ושרינן ליה בלא מתוך אבל רחיצת רגליו ב " ה נמי מודו דלאו אוכל נפש היא ולא שרינן ליה אלא במתוך ודלא כהר " ן שפירש דמדורה נמי שרינן לב " ה מטעם מתוך ודבריו אלו סותרין למ " ש בפ' המביא דמדורה כיון שהגוף נהנה מגופו של דבר כאוכל נפש עצמו הוא :
Orach Chayim.511.2.1 אדם מותר לטבול בי " ט מטומאתו משנה בפ " ב דביצה פלוגתא דב " ש וב " ה והלכה כב " ה דאדם בשבת וכלים מלפני השבת :
Orach Chayim.511.3.1 ומ " ש אבל אסור להטביל כלים חדשים הכריחו הרא " ש מדקא יהיב רבא טעמא לטבילת כלים מפני שנראה כמתקן אבל אדם נראה כמיקר א " כ בטבילת כלים חדשים נמי איכא משום מתקן ואסור והלכתא כרבא וע " ל בסי' שכ " ג :
Orach Chayim.511.4.1 ומ " ש אבל אם עושה כדי ליתן ריח טוב בפירות כו' בעיא שם מהו לעשן ואסיקנא רבא אמר ע " ג גחלת נמי מותר ואע " ג דמכבה ומבעיר ומוליד ריח בגחלים מידו דהוה אבישרי אגומרי דאיכא כל הני ואפי' הכי שרי ה " נ שרי ולפי גירסת הרי " ף דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי כמ " ש בסימן שקודם זה צריך לפרש דה " נ גבי עישון פירות ליכא כיבוי דסופו מבעיר ומשום הבערה נמי ליכא דהניחו ע " ג האש הדלוק לקדרה ומשום אולודי ריחא נמי ליכא כיון שאינו מכוין להריח אלא להכשיר וכ " כ הר " ן והעתיקו מדברי הרמב " ן ז " ל גם מה שהקשה ב " י ומ " ש דגבי מוגמר שרי אפי' בגחלת של עץ ולמתק החרדל לא שרי וכו' נלע " ד דהיינו הך דאקשינן בגמ' ומ " ש מבישרא אגומרי דעישון פירות דימהו בעל התלמוד לבישרא אגומרי ושינוייא דפרקינן בגמרא אקושיית ומ " ש מבישרא אגומרי מצינן לשנויי נמי אקושיא דמ " ש מעישון פירות וכמו שתירץ הוא ז " ל דשאני חרדל דהא אפשר למתקו כו' :
Orach Chayim.512.1.1 אין מבשלין כו' כתב הרמב " ם וכו' פי' מותר לומר לו בא ואכול עמנו ואין לחוש שמא ירבה בשבילו וכתב ה' המגיד שדקדק כן מדאמר ריב " ל אין מזמנין משמע שלא אסרו אלא במזמנין אותו ולא בבא מאליו :
Orach Chayim.512.2.1 ומ " ש ואינו נראה וכו' הכי משמע מדאמר התם מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו א " י בי " ט א " ל אי ניחא לך במאי דטריח לן מוטב ואי לאו טירחא יתירא אדעתא דידך לא טריחנא ולדעת הרמב " ם צ " ל דמרימר ומר זוטרא דאמרי ליה הכי מדת חסידות הוה אבל מדינ' אינו צריך כיון שלא הזמינו כדמשמע מדברי ריב " ל דאמר אין מזמנין : אנשי וכו' שם בגמ' בעיא דאיפשיטא דאם אין מקפידין שרי ובתר הכי קאמר וכו' ופליגא דריב " ל דאמר אין מזמנין וכו' פי' דכיון דאמר אין מזמנין ואע " ג שהרשות ביד ישראל ליקח מן התבשיל שיבשל בשביל הא " י דהא שלו הוא ואפ " ה אסור כ " ש הכא דאסור אפילו אין מקפידין .
Orach Chayim.512.3.1 ומ " ש ובה " ג התיר כו' וכ " כ הרמב " ם וכו' טעמם דלא הוי גרסי בגמרא ופליגא דריב " ל ומפרשי' דלא פליגי דדוקא גבי זימון א " י דאפשר למיפלגי' מקודם בישול מה שהוא רוצה לאכול ממנו הלכך אינו מועיל מה שיוכל הישראל לאכול ממנו מקצתו מאחר שעיקר בישול הקדרה בשביל הא " י לבדו אבל הכא שלא היה אפשר ליקח מן הקמח לאפות לעצמו שהיו מקפידין אלא שלאחר שאפו את הכל אז לא קפדי הלכך כל ריפתא וריפתא חזיא לישראל ושרי אבל רבינו נמשך לגרסתינו דגרסינן ופליגא דר' יהושע בן לוי וכן הוא גירסת הרי " ף והרא " ש ועל כן כתב ואינו כן לפי גירסת הגמ' שלנו ועיין בדברי ה' המגיד בפ " א :
Orach Chayim.512.4.1 וכשם וכו' פלוגתא דר' יוסי הגלילי ור " ע ופסקו המחברים כר' יוסי הגלילי דאמר לכם וכו' ודלא כראבי " ה והרז " ה דפסקו כר " ע דמתיר לכלבים :
Orach Chayim.512.5.1 ומ " ש אבל לטלטל מזונות וליתן כו' כן הוכיח הרא " ש דאף לר' יוסי הגלילי אין איסור אלא לאפות ולבשל בי " ט לצורך בהמה מפני שהיא מלאכה ממש אבל טלטול שאינו אסור אלא מדרבנן שרי וכן פסק בהג " ה מיימוני פ " א ומש " ה פסק דאסור להביא דרך ר " ה בי " ט כל מאכל בהמה דהוצאה מכלל אבות מלאכות היא אבל לשלוח לא " י ע " י א " י בי " ט כתב בא " ז דשרי פי' אפי' דרך ר " ה דע " י א " י אינו כ " א שבות וה " ה דלבהמה ע " י א " י שרי אלא דלרבותא נקט אפי' לא " י ע " י א " י וק " ל . תנן במסכת חלה עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה נאפית בי " ט ובפ " ב דביצה הביאו משנה זו להקשות ממנה ארב חסדא דאמר עיסה חציה של א " י וחציה של ישראל אסור לאפות בי " ט דאפשר למיפלגיה בלישה ומשני שאני עיסת כלבים הואיל ואפשר לפייסן בנבלה כו' והתוס' ושאר פוסקים כתבו משנה זו לפסק הלכה דאתיא כר' יוסי הגלילי דדרשינן לכם ולא לכלבים ולפיכך אם אין הרועים אוכלין ממנו אסור לאפות בי " ט ותימה אמאי לא כתבו רבינו בחבורו . וב " י הקשה אפי' אית ליה נבילה לפייסן מ " מ מאחר שאינו צריך לכל העיסה א " כ עושה מלאכה שלא לצורך י " ט ואסור ותירץ דמיירי שאופה הכל בתנור אחד ואתיא כרשב " א דאמר ממלאה אשה תנור פת כו' והכי איתא בירוש' ולי יראה דלמ " ש במרדכי הארוך אין אנו צריכין לזה די " ל דאפי' בשני תנורים שרי וטעמא דמילתא מאחר שאילו היה כריסו מחזיק הכל הכל ראוי לו על כן מותר לאפות ולבשל יותר ממה שצריך ודוקא לאפות להדיא לצורך כלבים אסור בשני תנורים או בקדרה לבדה אבל בכה " ג שיכול לפייסן בנבילה ואפשר שיאכלנו כולו אם היה כריסו מחזיק הכל אין בו איסור כל עיקר מידי דהוה אריבוי תבשילין שאנו מבשלין בי " ט אעפ " י שברור לו שלא יאכלנו כולו ומה שאמר רשב " א ממלאה אשה תנור פת מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא דמשמע דוקא בתנור אחד הא לאו הכי אסור איכא למימר דהיינו דוקא שמבשל לצורך א " י להדיא כגון עיסה חציה של ישראל וכו' דהתם דוקא בתנור אחד שרי משום שהפת נאפה יפה אבל במבשל או אופה הרבה לצרכו אפי' בב' קדרות או ב' תנורים שרי הואיל אילו היה כריסו וכו' כדפרי' ועיין במ " ש למעלה בסימן תק " ג ובסוף סי' תק " ו :
Orach Chayim.513.1.1 ביצה שנולדה כו' ברייתא פ " ק דביצה אחת ביצה שנולדה בשב' ואחת ביצה שנולדה בי " ט אין מטלטלין אותה כו' :
Orach Chayim.513.2.1 ומ " ש רבינו אסור ליגע בה דמשמע דאפי' נגיעה בלי טלטול אסור הכי איתא בירו' הביאו הרא " ש לשם גבי כפיית כלי על הביצה ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בביצה אלמא דאפי' נגיעה בעלמא אסור . ואע " ג דשאר מוקצה אינו אסור אלא לטלטל גבי ביצה שהוא דבר המתגלגל אי אפשר שלא יזיזנה ממקומה כשנוגע בה הלכך אף הנגיעה אסור וכ " כ ה " ה בפכ " ה מה' שבת שזהו טעמו של דבר ודלא כמהרא " י שכ' שטעם זה דוחק הוא והוא ז " ל כתב טעם אחר עיין עליו בת " ה סי' פ " ז וע " ל בסי' ש " י :
Orach Chayim.513.3.1 ומ " ש וכ " ש שלא לאוכלה ריש ביצה תנן ביצה שנולדה בי " ט ב " ש אומרים תאכל וב " ה אומרים לא תאכל ומפני שלא שנינו בהדיא בנולדה בשבת שאסורה הוכרח ללמדו במכ " ש מטלטול דאין אכילה בלא טלטול וכדכתבו התוספות לשם :
Orach Chayim.513.4.1 ומ " ש ואפי' ספק וכו' ברייתא שם וספקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות ומשמע מלשון רבינו דנתערבה אספיקא קאי ואפ " ה אסורה אע " ג דאיכא ס " ס וכ " כ להדיא בי " ד סי' ק " ב ולשם כתבתי הלכה למעשה ע " ש :
Orach Chayim.513.5.1 ומ " ש ואבי העזרי אסר אפי' התבשיל כו' כלומר לא מיבעיא כשממשו בעין אלא שאינו ניכר שנתערב בשאר ביצים שלמה בשלמות או טרופ' בטרופו' אלא אפילו נימוח כולו ולא נשאר כי אם טעמו כגון שנתנו בתבשיל אפ " ה אסור וכתב במרדכי ריש ביצה שני טעמים לסברתו חדא דלחזותא ולטעמא עבידא ותו דדשיל " מ אפילו באלף לא בטיל :
Orach Chayim.513.6.1 ומ " ש ולפי מה שפי' ר " ת כו' בתוס' בפ' משילין כ " כ ע " ש בד " ה וליבטל ( דף ל " ח ) וב " י כתב ליישב דאיכא למימר דלר " ת נמי אסור משום דלחזותא וטעמא עביד וכו' ואני אומר מה בכך מ " מ חולק ר " ת אראבי " ה דמשמע מדבריו בטעם השני שכתב דאפי' לא עביד לחזותא וטעמו ואפי' אינו ממשו ונתערב ג " כ באינו מינו אפ " ה אסור משום דשיל " מ ולר " ת טעמו בטל בס' בשאינו מינו :
Orach Chayim.513.7.1 ומותר לכפות עליה כלי וכו' לעיל בסי' ש " י התבאר כל זה ע " ש וביום טוב שני וכו' פרק קמא דביצה ואסיקנא אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא ובין לחומרא פירוש בשני יום טוב של גליות דב' קדושות הן נולדה בראשון מותרת בשני דממ " נ חד מינייהו חול וסעודת חול לא חשיבא ולא שייכא ביה הזמנה אבל בב' יום טוב של ראש השנה דקדושה אחת הן וכן שבת וי " ט הסמוכין נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דכתיב והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין לי " ט ואין י " ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי " ט ואם חל ר " ה בה " ו ונולדה ביצה ביום ה' כתב בכלבו שיש מתירין הביצה בשבת ויש אוסרין וכן פסק הרוקח לאיסור ע " ש בסי' ש' . כתב הר' ירוחם ואם חל יום טוב בא' בשבת ובשני בשבת ביצה הנולדה בשבת אסורה אף בשני בשבת וכן פסק במהרי " ל והב " י תמה על דברים אלו ובתשובה הארכתי לתת טעם לזה ומכ " מ לענין מעשה אין להחמיר :
Orach Chayim.513.8.1 ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וכו' דאף בלא זכר רובן יולדות ביום כ " כ התוס' פ " ק דביצה כדי לתרץ למה תלינן לקולא בלא בדק הא ביצה דשיל " מ הוא וניזל בספיקו לחומרא לומר דילדה בלילה שהרי בדליכא זכר בהדה יולדות בלילה כמו ביום ואמר כיון דרובן יולדות ביום אזלינן בתר הרוב כיון שלא בדק מאתמול והשכים קודם עמוד השחר אבל בבדק מעי " ט סמוך לחשיכה אפילו השכים קודם עמוד השחר לא תלינן לקולא אחר הרוב ולומר דיצתה רובה וחזרה הואי דיצתה רובה וחזרה לא שכיח ותלינן דילדה בלילה דשכיח טפי מיצתה רובה אבל בדאיכא זכר בהדה דקים לן דאינה יולדת בלילה כל עיקר תלינן דיצתה רובה וחזרה הואי שהרי בדק יפה סמוך לחשיכה ולא מצא ולמחר השכים קודם עמוד השחר ומצא א " כ אי אפשר בענין אחר אלא שיצתה רובה וחזרה וזה דבר פשוט דבלא השכים קודם עמוד השחר אפי' לא בדק סמוך לחשיכה וליכא זכר בהדה אזלינן לחומרא דכיון דרובן יולדות ביום הוי ספק נולדה בעי " ט ספק נולדה ביום וכיון דדשיל " מ הוא אזלינן בספיקו לחומרא כתב במרדכי דא " י המל " ת דביצים אלו נולדו קודם י " ט סמכינן עליה כיון דאינו משביח מקחו וכתב מהרא " י דדוקא בי " ט דעלמא שאינו לאחר השבת ואפילו בי " ט שני של ר " ה משום דלדידן דבקיאין בקביעא דירחא אין איסור ההכנה אלא מדרבנן וה " ה בי " ט אחר השבת אם הוא י " ט שני אבל בי " ט שאחר השבת והוא יום טוב ראשון דאיכא הכנה דאורייתא אינו נאמן . מ " מ נראה דאם הוא קודם עלות השחר דליכא למיחש אלא לשמא נולדה בשבת דאין איסור ההכנה אלא מדרבנן נאמן הא " י במל " ת אם אומר שנולדה קודם שבת ופשוט הוא :
Orach Chayim.513.9.1 השוחט תרנגולת ואפי' בי " ט שלאחר השבת כ " כ הרא " ש לשם וכן כל שאר המפרשי' ונחלק על ה " ר אפרים שאוסר בי " ט שלאחר השבת מספק דילמא מאתמול גמרי לה ואין שבת מכין לי " ט דלא מיקריא הכנה אלא ע " י לידה עיין בספר המלחמות להרמב " ן ריש ביצה :
Orach Chayim.513.10.1 אפרוח שנולד בי " ט כו' שם רב אמ' אסור מוקצה הוא ושמואל אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה והרי " ף הביא דברי שניהם ולא פסק כלום ואמרו עליו שהוא נוטה להחמיר כרב דהלכתא כוותיה באיסורי ובעל המאור פסק לקולא משום דבגמרא משמע דרב כהנא ורב אשי סברי כוותיה דשמואל וכן היא דעת הרשב " א :
Orach Chayim.513.11.1 ואם נולד בשבת כת' אחי הר " י שאסור בי " ט שלאחריו משום הכנה וכו' פי' שיש בזה איסור הכנה כמו גבי ביצה שנולדה בשבת שאסורה בי " ט שלאחריו משום הכנה כדאיתא בגמרא ה " נ באפרוח ולאו הכנה דאורייתא קאמר דלא תמצא הכנה דאורייתא אלא בביצה שנולדה בי " ט שאחר השבת ומטעם דמאתמול גמרה לה אבל בנולדה בשבת דהגמר היה בע " ש ביום חול אינה אסורה בי " ט שלאחריו משום הכנה ד " ת אלא מדבריהם כעין הכנה כמו שהארכתי בזה למעלה גבי עגל בסי' תצ " ח וגבי עצים שנשרו מן הדקל בסימן תק " ז ונמצא שגם באפרוח איכא משום הכנה מדבריהם כשנולד בשבת שהרי ע " י הלידה של שבת הוכן לאכלו בי " ט אבל בנולד בי " ט אפילו בי " ט שלאחר השבת אינו אסור משום הכנה כל עיקר שהרי האפרוח לא נגמר בשבת שלפניו אלא שנתגדל ולא שייך הכנה אלא כי גמרה מאתמול שאז מתחדש בריה חדשה לגמרי ולפיכך אמרו בגמ' לרב דאפרוח שנולד בי " ט אסור משום מוקצה דליכא איסור הכנה באפרוח אלא בנולד בשבת שלפני י " ט דאסור בי " ט שלאחריו משום הכנה מדבריהם כדפי' ומ " ש הר " י דודאי שייך ביה הכנה כו' כתב כן כדי שלא תקשה על זה ומ " ש מעגל שנולד בשבת לעיל בסי' תצ " ח שהתיר הרא " ש בי " ט שלאחריו ונחלק ארבינו אפרים שאוסר משום הכנה לכך כתב ה " ר יחיאל דבאפרוח ודאי שייך הכנה כלומר אף להרא " ש שכתב דבעגל לא שייך הכנה שאני התם דהולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו כמו אחר הלידה כדכתב הרא " ש בפ " ק דביצה אבל אפרוח דבעודו בקליפתו לא היה ראוי לכלום ודאי אף להרא " ש שייך ביה הכנה כמו בביצה שנולדה בשבת שאסורה בי " ט שלאחריו משום הכנה משום דע " י הלידה הוכנה לגדל אפרוח וגם טובה יותר לאכול ה " נ בלידת האפרוח איכא הכנה יותר ויותר ומה שדקדק הר " י וכתב דאם נולדה בשבת שאסורה בי " ט שלאחריו משום הכנה ולא כתב נמי דאם נולדה בי " ט דאסור בשבת שלאחריו משום הכנה היינו משום דבשבת בלאו הכי לא חזי לשוחטו משום איסור שבת ואה " נ דגם התם איכא איסור הכנה וכ " כ הר " ן להדיא ופשוט הוא והב " י הבין שדעת הר " י שאיסור הכנה באפרוח דומה ממש לאיסור הכנה דביצה ועיקר האיסור הוא באפרוח שנולד בי " ט שאחר השבת או בשבת שאחר י " ט ובי " ט דעלמא או שבת דעלמא נמי אסור משום הכנה גזירה אטו י " ט אחר שבת או שבת אחר י " ט ומש " ה טען עליו ונסתפק בדבריו ולא נהירא אלא העיקר כאשר כתבתי :
Orach Chayim.514.1.1 אסור לכבות הדליקה בי " ט וכו' בפ " ב דביצה בעא מיניה אביי מרב' מהו לכבות את הדליקה בי " ט היכא דאיכא סכנת נפשות לא קא מבעיא לי דאפילו בשבת שרי כי קא מבעיא לי משום איבוד ממון א " ל אסור איתיביה אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה מותר ההיא ר " י דאמר לכם לכל צרכיכם כי קאמינא לרבנן ופסקו הרי " ף והרא " ש דהכי הילכתא ואסור לכבות את הבקעת בין לחוס עליה ובין שלא יתעשן הבית או הקדרה הכל אסור ורבינו לא הזכיר דין עישון הבית מפני שנסמך על מ " ש דאסור לכבות הדליקה ומכ " ש עישון בעלמא דאסור וכך פי' רש " י וז " ל איתיביה וכו' ואין לך עישון בית גדול מן הדליקה וצורך י " ט הוא לכבותה שלא יצטרך לישב בשרב ובגשמים עכ " ל וזהו שדקדק רבינו וכתב דאפילו רואה את ביתו שנשרף כלומר ומכ " ש דאסור לכבות בשביל שלא יתעשן הבית עוד אפשר שדקדק לומר אפי' רואה את ביתו שנשרף כלומר ויש בו משום איבוד ממון לחוד אבל אם היה שם סכנת נפשות לא קא מבעיא לן דפשיטא דמותר כדאיתא בגמרא ונ " ל דלדעת רבינו שכתב בסמוך גבי עישון קדרה דאם אי אפשר לו להצילו מעישון בלא כיבוי דהותר לכבות כיון שהוא צורך לאוכל נפש ה " נ בדליקת הבית יכול לכבות אם יפסיד סעודתו וכלי תשמיש ולצורך סעודה או אם אין לו בית אחר שיוכל לדור בו בי " ט והה " נ כדי שלא יתעשן הבית שהוא יושב בו דאין לך צורך לאוכל נפש גדול מזה לפי סברא זו ובסמוך אכתוב מזה עוד :
Orach Chayim.514.2.1 אסור לכבות הבקעת וכו' ודוקא כשאפשר לו להצילה כו' כ " כ הרא " ש וכתב טעמו של דבר דכיון דאם לא יכבה תתעשן הקדרה מותר לכבות לצורך אוכל נפש כמו שמותר לבשל ולאפות ותימה שהרי אף ר " י מודה דאסור אם אפשר לו להצילה מעישון בלא כיבוי דאף בגריפת התנור דאין בה אלא איסור טלטול בעלמא לפי דעת הרא " ש קאמר בברייתא אליבא דר' יהודה דלא שרי אלא א " כ שאי אפשר לו לאפות בלא גריפה וא " כ כ " ש כיבוי דאסור היכא דאפשר בלא כיבוי ובגמרא קאמר דלר' יהודה שרי ולרבנן אסור לכן יראה לי עיקר דאף כשאי אפשר לו להצילה מעישון אסור לרבנן דאינו דומה למבשל ואופה שהוא מתקן גוף האוכל ממש אבל הכיבוי אפילו לצורך מ " מ אין בכיבוי תיקון לאוכל אלא הצלה מהפסד האוכל כמו כיבוי דליקת הבית משום איבוד ממון דדמיין למכשירי אוכל נפש ואסור וכ " כ כל המחברים בסתם לאסור הכבוי כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית ומשמע אפי' יש בזה הפסד אוכל גם התוס' כתבו בפ' ב' דביצה דליכא כבוי לצורך תיקון אוכל נפש כאשר הארכתי למעלה בסי' תק " ז ובזה נמי מיושב מה שלא התירו הכבוי לעשון הבית או הקדרה או הדליקה במתוך שהרי ודאי יש בזה שמחת י " ט שלא ישרף או יתקלקל הבית וכן הקדרה אלא ודאי דכל כבוי אינו לצורך תיקון אוכל נפש . ולפיכך אין היתר אלא הכבוי לצורך אוכל נפש ממש אי נמי במכשירין לא אמרינן דמותר במתוך ועיין במה שכתב בסי' תק " ז סעיף ח' כן נ " ל מיהו בהגהת ש " ע פסק להקל דהיכא דאי אפשר להציל או לבשל הקדרה בע " א רק שיכבה מותר לכבות וכן בבית אם אין לו מקום אחר לאכול שם ויפסיד סעודתו מותר לכבות וכבר הורה זקן :
Orach Chayim.514.3.1 אסור לכבות את הנר וכו' אפילו אם צריך לכבותו כדי לשמש מטתו פי' לא מבעיא לכבותו מפני שחס עליו שלא ישרוף כולו אלא אפי' כדי לשמש מטתו אסור א " נ הכי קאמר לא מיבעיא אם אפשר לו לשמש מטתו בלא כבוי כגון לילך לבית אחר או לכפות עליו הכלי או לעשות מחיצה דפשיטא דאסור לכבותו אלא אפילו אם צריך לכבותו כדי לשמש מטתו כגון שאין לו בית אחר ולא כלי לכפות עליו ולא וילון לעשות ממנו מחיצה אפ " ה אסור והכי איתא בגמרא להדיא ואין להקשות ומאי שנא מעישון קדרה והבית דשרינן לה לכבות אם אי אפשר להציל הקדרה והבית שהוא יושב בו בלא כבוי לדעת רבינו כדפי' דיש לומר דהתם דמי לאוכל נפש ממש אבל הכבוי לצורך תשמיש הנאת הגוף לחוד הוא ולא דמי לאוכל נפש . כתב בהגהת מיימוני' התוספות הוכיחו מכאן דלא יועיל שיאפיל בטליתו דלא משכח תלמודא שמותר בכה " ג ש " מ דבלילה אסור לשמש אצל הנר ע " י האפלת טלית אלא יעשה לו מחיצה או יכפה עליו כלי או יוצא וכן מצאתי ביסוד של הר " א אב " ד ע " כ וה " ה בשבת מותר לכפות כלי על הנר כדי לשמש מטתו ואין לחלק בין שבת לי " ט בשום חילוק והא ראייה דכופין קערה על הנר כדי שלא תאחז ואין לומר דהתם משום סכנה דהא לשם בס " פ האורג פרש " י ואשמועינן דכלי ניטל לצורך הצלת הקורה שאינו ניטל ע " כ משמע דליכא שום חשש איסור מאחר דאנן קי " ל דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל אף שלא לצורך דבר גדול וק " ל בשם מהרא " ש והרב מהר " ש לורי " א כתב וז " ל והא דעושין מחיצה בפני הנר אינו צריך לעשות אלא הפסק בעלמא כמו לפני ס " ת אבל לא שלא יבהיק אורו למעלה מן המחיצה או מן הצדדים רק להפסיק בין הנר הדולק ומ " מ צריך להאפיל בטליתו מאחר שהחדר מלא אור דלא גרע משימש מטתו ביום ומה שיש רוצים לדקדק מלשון התוס' שכתבו מכאן נראה שלא יועיל במה שיאפיל וכו' ואי הוה צריך האפלת טלית לא היו צריכין לשום ראיה ל " ק מידי דהתוס' הוכרחו להביא ראייה דלא תימא אין הכי נמי שיעשה מחיצה שלא יבהיק אורו דומיא דכופין עליו כלי וכה " ג אין צריך להאפיל לכך כתבו שלא יועיל האפלת טלית בלא מחיצה עכ " ל :
Orach Chayim.514.4.1 נר של שעוה כו' יראה מדברי רבינו דאסור לחתוך מן הנר של שעוה בשעה שהוא דולק וכדכתב בהג " ה אשיר " י משם הא " ז ודלא כדעת התוס' בפ " ב דביצה דמתירין לחתכה באור משום דהו " ל גרם כבוי מאחר דבשעה שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל דליתא דלא שרינן גרם כבוי אלא היכא שאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה חוצה לה דבר הגורם כבוי כשתגיע שמה הדליקה ולפיכך יכול ליתן סביביו דבר המונע מלישרף בענין שיכבה כשיגיע שם דגרם כיבוי כה " ג מותר אבל כשלוקח הפתילה או השמן בעצמו או ממעט מאחד מהם וה " ה בחותך בקנדיל " א בעודו דולק חשיב מכבה ואסור וכך היא מסקנת הרא " ש ומה שדקדק ב " י מדכתב רבינו שרוצה להדליק דדוקא כשלא הדליקה עדיין אבל אם היתה דלוקה כבר אינו יכול לעשות שום תיקון תימה דא " כ מאי איריא דיכול ליתן סביביו דבר המונע מלשרוף אפי' לחתוך ממנה באור יכול כיון שלא הודלקה עדיין אלא ודאי דליתן סביביו דבר המונע מותר אפילו כבר הודלקה כיון שאינו עושה מעשה בגוף הקנדיל " א ומה שכתב שרוצה להדליק לאו דוקא קאמר דאפי' הוא דולק שרי מאחר דגרם כבוי הוא זה שעושה דבר חוצה לה אלא דאורחא דמילתא הוא ליתן סביביו כו' קודם שידליקנו ועי " ל דאתי לאשמועינן דאפילו קודם שדולק דוקא ליתן סביביו כו' אין אבל אסור לחתוך למטה בסכין דהוי כעובדא דחול פסק מהר " ש לוריא דאסור לחתוך מן הנר אפילו באור או ליקח חתיכת חלב מעל הנר בשעה שהוא דלוק כדברי הא " ז שהרי ר' יואל הלוי אסר גרם כבוי לכתחילה בי " ט אם לא בהפסד מרובה ומ " מ נראה דדוקא בגרם כבוי ע " י מעשיו כגון החותך מן הנר והדומה לו אבל לתת סכין או שאר כלי הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה שרי וכן התיר הר' קלונימוס במרדכי פ' כל כתבי בשם ה " ר י " ט וה " ה דשרי להטמין הנר בחול כדי שלא ישרוף אלא כשיעור שירצה עכ " ל :
Orach Chayim.514.5.1 נר שכבה מותר לחתוך ראש הפתילה כו' בפ " ק דביצה אמר רב יהודה קינב' שרי והסכים הרא " ש לפירוש הערוך דאחר שכבה הנר חותכין ראש הפתילה שנשרף כו' כמ " ש רבינו ומ " ש ודוקא שרוצה לחזור ולהדליקו בו בלילה כלומר צריך שיהא כוונתו להדליקו באותו לילה עכ " פ אבל אם כוונתו בתקונו זה אינו כי אם להדליקו בליל שני הוי מתקן מי " ט לחבירו או מי " ט לחול דאסור ומאי דנקט להדליקו בו בלילה אורחא דמילתא נקט שאין דרך להדליק ביום דשרגא בטיהרא מאי אהני :
Orach Chayim.514.6.1 ומ " ש אבל בליל ב' של ר " ה וכו' כלומ' הא דלא אסרינן ליה אם כוונתו להדליק בליל ב' של י " ט אלא א " כ חתך ראשי הפתילה כדי שתהא נוח לידלק היינו דוקא בשני י " ט של גליות אבל בליל שני של ר " ה וכן בליל י " ט של אחר השבת אסור להדליק שירי פתילה שכבו בראשון אפי' לא חתך ראש הפתילה והיינו טעמא לפי שבמה שכבה בראשון מעצמה הוכנו להדליק בו פעם שנית שבמקום שנכבית הפתילה נעשית וניתקנה בהיותה פחם ונדלקת יותר בקל ואע " ג שלא היה בדעתו להכינם לא גרע מביצה שהוכנה בידי שמים והו " ל מכין משבת לי " ט ואסור אם לא שהודלק ונכבה מע " ש דהשתא כבר הוכנו מחול לי " ט ושרי ונתיישב מה שהיה קשה להב " י מלשון אבל ועיין לעיל בסי' תק " א גבי דין לפידים :
Orach Chayim.514.7.1 נר של בטלה וכו' בירושלמי משמע שאסורה מספק הביאוהו התוס' והרא " ש ספ " ב דביצה וכתב ה " ר ירוחם ונראה דמדליקו לכבוד דאילו לבטלה ממש פשיטא שאסור דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך כלל אלא דלא בעינן לצורך אוכל נפש אבל מיהא בעינן דליהוי לצורך שמחת י " ט ונראה שזהו דעת רבינו שכתב פי' שא " צ לו דלכבוד נמי מקרי אינו צריך לו :
Orach Chayim.514.8.1 ומ " ש אבל של ב " ה וכו' כ " כ הרא " ש בפ " ב דביצה וטעמא משום דלצורך מצוה ושמחת י " ט מדליקין אותו ושרי ע " י מתוך ודלא כהרשב " א שכתב דנרות ב " ה אינן אלא לכבוד ואפשר דאסור דליתא אלא יש בהן נמי שמחת יום טוב גם הוא ז " ל כתב דנהגו בו היתר וכן כתב ה " ר ירוחם בשם התוספות דלשם מצוה הם ולשמחת י " ט אמרינן בזה מתוך כדאמרינן בהוצאת קטן וס " ת ולולב :
Orach Chayim.514.9.1 וכתב אדוני אבי הרא " ש ז " ל בתשובה וכו' כלל ה' סימן ח' והבית יוסף הביא תשובת הרשב " א שאסור לתקן הפתילות והעששיות בי " ט אחר המנחה ופי' דהיינו דוקא אם לא נודע בבירור שידליקו בו ביום שהרי אין דרך להדליק אחר המנחה אבל אם בא להדליק מתקן הפתילות והעששיות ומדליקן כדברי הרא " ש דבכל שעה יש מצוה :
Orach Chayim.514.10.1 אין חותכין הפתילה לשנים כו' משנה שם אין חותכין את הפתילה לשנים רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות ובגמ' מ " ש בסכין דלא דקא מתקן מנא באור נמי קא מתקן מנא תני ר' חייא חותכה באור בפי שתי נרות ופרש " י נותן ב' ראשיה כו' וכמ " ש רבינו ומ " ש בשם הרא " ש היינו משום דס " ל דאין הלכה כר' יהודה דמשמע דרבנן פליגי ואסרו לגמרי ולי נראה דאפשר לומר דאף הרי " ף סובר דהלכה כת " ק ומה שהביא הרי " ף הגמר' שמפרש דברי רבי יהודה לא מפני דס " ל דהלכה כר' יהודה אלא דמדרבי יהודה נשמע לת " ק דלא תימא דעד כאן לא קאמר ת " ק דאין חותכין אלא בחותכה לשתי נרות אבל בפי שתי נרות מודה דשרי אבל השתא דקא מפרש בגמרא דר' יהוד' לא שרי אלא בפי שתי נרות מכלל דלת " ק אפילו בפי שתי נרות אסור אכן הרמב " ם בפ " ד פסק כר' יהודה ויפה פי' הב " י דמדתני בר קפרא סתמא כר' יהודה אלמא דהלכתא כוותיה :
Orach Chayim.514.11.1 ולא גודלין אותה כו' שם תני בר קפרא ששה דברים נאמרו בפתילה ג' להחמיר וג' להקל וכו' וכאן קא חשיב ד' שתים להחמיר אין גודלין ואין מהבהבין שתים להקל ממעכה ביד ושורה בשמן ולמעלה כתבה עוד שנים א' להחמיר אין חותכין את הפתילה לשנים וא' להקל אבל חותכה באור בפי ב' נרות וכתב אלו השנים בפני עצמן מפני המחלוקת שנחלקו בו הרי " ף והרא " ש אם הלכה היא להקל באור בפי שתי נרות :
Orach Chayim.514.12.1 ומ " ש ומותר להסיר פחם וכו' שם אמר ר' נתן בר אבא אמר רב מוחטין את הפתילה בי " ט והרמב " ם מפרש דוקא בידו אבל לא בכלי דחשיב ליה תיקון כלי והרא " ש נחלק על זה דאין כאן תיקון כלי וגם מדאמר מוחטין סתם משמע דבכל ענין מותר גם ה' המגיד כתב בשם מקצת גדולים דאפי' בכלי מותר וכשאמרו מוחטין ר " ל שאפי' במחט מותר להסיר חשכה . ונראה בעיני שאותו הכלי העשוי כעין צבת לחתוך ראש הפתילה שנעשה פחם ורחב בשני ראשיו ובשעה שהוא מעביר הפחם נמעך בין שני ראשים אלו ונכבה זה אסור אפילו לדעת המתירין דכבוי זה אין צורך בו דדוקא בכלי כעין מחט שמפילו לארץ והוא כבה מעצמה מותר הא לאו הכי ודאי אסור לכבות בידים וה " ה שאסור להעביר בשני אצבעותיו דדבר ידוע שנכבה בין אצבעות אלא דוקא נופץ את ראשה בידו לדעת הרמב " ם או לדעת המתירין במחט וכיוצא בו בענין שאינו מכבה ממש בשעת הסרה אלא לאחר שנפל לארץ היא כבה מאליו וא " ת א " כ פשיטא דמותר ומאי אתא רב נתן לאשמועינן י " ל דאשמועי' דלא תימא דאסור דחיישי' שמא יבא לידי כבוי או שמא כיון שהוא כבה אחר שנפל לארץ הו " ל גרם כבוי קמ " ל דלא חיישינן להא ולענין הלכה נקטינן כדברי הרמב " ם דדוקא נופץ את ראשה בידו הא לאו הכי אסור ומה שפי' הב " י בדברי הרמב " ם נראה בעיני דרחוק הוא מדבריו מאד אלא נראה ברור דהרמב " ם תרתי אתי לאשמועינן חדא דאפילו חתיכה לבד בסכין ובמחט שאינו מכבה בשעת חתיכה אפ " ה אסור ואצ " ל כשמסירו בכלי העשוי כמין צבת כדפרישית ואחר כך כתב אבל נופץ את ראשה בידו דדוקא נופץ אין אבל להסירה בין ראשי אצבעותיו אסור אעפ " י שאינה מסירה בכלי והכי נקטינן נ " ל :
Orach Chayim.515.1.1 עו " ג שהביא דורון כו' בפ' אין צדין אמר רב פפא הילכתא עו " ג שהביא דורון לישראל בי " ט אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותר חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר פרש " י אם יש מאותו המין במחובר אסורין משום מוקצה ואפילו לר " ש יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי דמדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של עו " ג ולערב אסורין בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת י " ט והא דקאמר ולערב אסורין בכדי שיעשו הא לאחר מכן מותרים אפילו לערב ראשון נמי אע " ג דליל י " ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרין ממ " נ אם הלילה הוא חול הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שלקטו בחול כך דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה מההיא בר טביא דעירובין ומביצה שנולדה בזה המותרת בזה אלמא האחד חול הוא וממ " נ מותר ולא זכיתי לשאול את פי רבינו יעקב בדבר זה כי היו נוהגין בו היתר במקומינו והיה לי דבר פשוט ולאחר פטירתו של רבי שמעתי את רבינו יצחק הלוי שהוא אוסר עד מוצאי י " ט שני וכל אנשי עירו כמותו וגם ה " ג אוסרין כן ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר וכל טעמו אינו אלא מדנקט בכדי שיעשו בלילה הראויה לעשייה קאמר ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול ותדע מדלא קאמר לערב של שני אסורים בכדי שיעשו לערב הראשון קאמר ובתשובת ר " ג מ " ה מצאתי כמותי גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי " ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומה ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל התלמוד והורה כן ונחלק עליהן . חוץ לתחום אסורין לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א " כ לישראל אחר נמי אסור דעו " ג שהדליק את הנר בשבת תנן אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו בינו לחבירו . וי " ל דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודיין אם אסרוה על זה עד כאן לשונו . ובפרק בכל מערבין האריך רש " י זכרונו לברכה בטעמו של דבר והביא ראיות לדבריו והתוספות בפרק אין צדין ובפרק בכל מערבין כתבו משם רבינו תם ור " י שהקשו על פירוש רש " י דפירש דלכך בעינן כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב אם כן המבשל בשבת אמאי יאכל הא נהנה ממלאכת שבת אלא ודאי אין זה הטעם אלא הטעם שמא יאמר לעו " ג לך ולקט ומזה הטעם אסורין עד מוצאי יום טוב האחרון בכדי שיעשו דאי אמרת דמותרין בליל י " ט שני במוצאי י " ט הראשון חיישינן שמא יאמר לעו " ג בי " ט ראשון לך והבא כדי לאכול מהן בשני וא " כ ע " כ לילה הראויה לעשייה קאמר ומה שהביא רש " י מביצה כו' יש לדחות אותה דהתם נולדה מאליה מן השמים וגם ראיה שהביא מההוא בר טביא דעירובין י " ל דמיירי שהיו המצודות פרוסות מעי " ט ומאליהן נצודו וכללא הכי הוא דדבר הבא מאליו או דבר מוקצה הבא בידים שהביא העו " ג בשביל עצמו או בשביל עו " ג אחר ונתן לישראל בי " ט ראשון מותר בשני אבל אם הביאו בשביל ישראל מן המחובר אסור עד מוצאי י " ט שני בכדי שיעשו ואם לאו שאין במינו במחובר חוץ לתחום אסורין תוך התחום מותרין עכ " ל ונראה לי שעיקר כוונת התו' להוכיח דהא דבעינן בכדי שיעשו אינו אלא כדי שלא יאמר לעו " ג לך ולקט כו' אבל עיקר טעמו של איסור שאסרו בכל שני הימים אפשר לומר שאסרו לגמרי אפילו היכא דליכא למיחש שמא יאמר לעו " ג לך ולקט כו' כגון בישראל אחר שלא הובא בשבילו אעפ " י כן אסור משום שלא חילקו חכמים בדבר שנעשית בו מלאכה גמורה בשביל ישראל בין אותו ישראל לישראל אחר ואפשר דהיינו טעמא דמאחר שאיסור זה קל הוא בעיני הבריות עשו הרחקה ביותר באיסור דאורייתא ואסרו אף לישראל אחר כיון שהובא בשביל ישראל תדע דהא רבינו יהודה מפרי " ז אסר לפי פירוש ר " ת במחובר אפילו לא הביאה בשביל ישראל כלל רק בשבילו או בשביל עו " ג אחר וכמ " ש בסימן זה בס " ד וא " כ לשאר גאונים אסור לכל הפחות לכל אדם מאחר שהובא בשביל ישראל . וכ " כ התו' והרא " ש להדיא בפ' כל כתבי וז " ל נכרי שהדליק את הנר משתמש ישראל לאורו ואם בשביל ישראל אסור מדקאמר אסור בסתם משמע דאסור לכל ישראל ואפילו לישראל אחר והא דאמר בפרק בכל מערבין ההוא ליפתא דאתא למחוזא דחזיא רבא דמיכמשא שרי רבא למיזבן מיניה אמר האי ודאי מאתמול עקרוה מאי אמרת חוץ לתחום אתא הבא לישראל זה מותר לישראל אחר ואמרינן נמי בפרק אין צדין הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר היינו דוקא באיסור חוץ לתחום דרבנן אבל דאורייתא כי הכא לא עכ " ל וכן נמי משמע מדברי רש " י שהבאתי והתוס' העתיקו ג " כ דבריו בפ' אין צדין דאלמא מדבריהם אלו דאין מחלקין בין ישראל זה לישראל אחר אלא באיסור תחומין שהוא דרבנן אבל בדאורייתא כלל וכלל לא וכן משמע עוד מדברי התו' בפ' אין צדין ובפ' בכל מערבין שכתבו דבדבר שאין במינו במחובר הבא מחוץ לתחום לא בעינן בכדי שיעשו דלא החמירו אלא בדבר שנעשה בו מלאכה דה " נ הקלו שמותר לישראל אחר אפי' בו ביום והשתא קשה הלא אף בדבר שנעשה בו מלאכה הקלו שמותר לישראל אחר ביום שני אעפ " י שאסור לאותו ישראל הבא בשבילו אף ביום שני מאי אמרת סוף סוף לא הקילו שמותר לישראל אחר ביום ראשון כמו שהקילו גבי תחומין זה אינו הוכחה כלל דמה שאסור לישראל אחר ביום ראשון אינו משום שהוא דבר שנעשה בו מלאכה אלא משום שהוא מוקצה שהיה במחובר ולא עדיף משאר מוקצה ותדע שהרי היכא דלא שייך מוקצה כגון נר שהדליק עו " ג או כבש שעשה עו " ג אעפ " י שנעשה בו מלאכה גמורה מותר להשתמש בו מיד כל היכא שלא נעשה בשביל ישראל ובמחובר אסור להשתמש בו ביום שנתלש אעפ " י שלא נתלש בשביל ישראל כלל אלא בשביל עו " ג והיינו משום שהוא מוקצה וכמו שהאריכו בזה התוס' בפ' בכל מערבין בד " ה הא ודאי מאתמול נעקרה וכו' ע " ש וא " כ מאי זו ראיה שהביאו התוס' דלא בעינן בכדי שיעשו בדבר הבא מחוץ לתחום אלא ע " כ לומר דתו' ס " ל דבמחובר אסור אף לישראל אחר אף בי " ט שני כמו לאותו ישראל הבא בשבילו ואעפ " י דלא שייך למגזר בישראל אחר שמא יאמר לע " ג לך ולקט לי וכו' אפ " ה אסור שלא חילקו בדבר שנעשה בו איסור דאורייתא כדפי' ומזה הוכיחו התוס' דהשתא כיון דמחמרינן כולי האי במחובר החמירו נמי בו דבעינן בכדי שיעשו במוצאי י " ט שני וליכא למילף מיניה לדבר הבא מחוץ לתחום דהתם כיון שהקילו בו שמותר לישראל אחר אפילו לבו ביום ה " נ לאותו ישראל מותר מיד וא " צ להמתין בכדי שיעשו כללו של דבר מפשטן של דבריהם משמע להדיא דבמחובר לא חילקו כלל בין אותו ישראל לישראל אחר וכן משמע להדיא מדברי הר " ן בפ' כל כתבי ובפ' שואל . וכן כתב הרמב " ן בס' המלחמות בפ' אין צדין וע " ש גם בר " ן גם הר " ף בסמ " ק כתב בביאור דבמחובר אסור לישראל אחר כמו לאותו ישראל הבא בשבילו וכ " כ המרדכי להדיא כדבריו בפ' בכל מערבין וכ " כ בספר הכל בו . ומה שכתבו התו' ומזה הטעם אסורין עד מוצאי י " ט האחרון כו' אין זה עיקר הטעם למה שאסרו גם בי " ט שני אלא מזה בא להוכיח דמה שאסרו לערב בכדי שיעשו היינו לערב מוצאי י " ט אחרון דלא כפירש " י דהא כיון שאיסור בכדי שיעשו היינו משום שלא יאמר לך ולקט וכו' אם אתה אומר שלא אסרו רק בעי " ט הראשון תמה על עצמך הא אכתי איכא למיחש שמא יאמר לעו " ג לך ולקט לי כו' ומאי אהני להו מה שאסרו בכדי שיעשו אלא בע " כ דאסרו בלאו הכי עד מוצאי י " ט האחרון והשתא אהני מה שאסרו נמי בכדי שיעשו משום כדי שלא יאמר לעו " ג לך ולקט לי וכו' ודו " ק . מיהו בדברי הרא " ש צריך לי עיון שאחר שכתב בפ' אין צדין פרש " י ומה שהקשה עליו ר " ת ופי' בע " א כתב ולפרש " י אסור לכל ישראל בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת י " ט אבל לפי' ר " ת דפי' משום שמא יאמר לעו " ג להביא בי " ט שיאכל לערב מיד מסתבר שמותר לישראל אחר מיד ולא חיישינן שיאמר לעו " ג להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו והא דלא קאמר ומותר לישראל אחר מיד כדקאמר גבי בא מחוץ לתחום כיון דבו ביום אסור לכל בשביל שעה מועטת דבכדי שיעשו לא חש להאריך עכ " ל מדכתב דלדעת ר " ת מותר לישראל אחר מיד אלמא דר " ל שתכף ומיד שיצא מכלל איסור מוקצה שהיה עליו מתחלה מותר לו מיד והיינו מיד בליל י " ט שני וא " צ להמתין כלל בכדי שיעשו משמע שס " ל להרא " ש דלדעת ר " ת עיקר טעם האיסור שאסרו במחובר עד בכדי שיעשו למוצאי י " ט שני ולא התירו בליל שני בכדי שיעשו מכח ממה נפשך כמו שהוא לדעת רש " י היינו משום דגזרינן שמא יאמר לעו " ג לך ולקט לי וכו' וכיון דבישראל שלא הובא בשבילו לא שייך הך גזירה א " כ ליתא גביה איסור כלל אלא משום מוקצה ולכן מותר בליל י " ט שני מיד וא " צ בכדי שיעשו . וקשה לי דא " כ מאי תירץ הרא " ש במה שאמר בשביל שעה מועטת דבכדי שיעשו לא חש להאריך והלא מבואר לפי דבריו כמו שפירשנו דישראל אחר מותר בליל י " ט שני מיד ולאותו ישראל שהובא בשבילו אסור עד מוצאי י " ט שני ועד בכדי שיעשו וא " כ חילוק יום שלם ויותר יש ביניהם ויש לדחוק דסוף סוף כיון דאם הובא בי " ט שני מן המחובר אסור אף לישראל אחר אלא בו ביום ואין חילוק ביניהם כ " א בשעה מועטת לכן לא חש להאריך ואפשר לומר עוד דהרא " ש ג " כ מפרש לדעת ר " ת דבמחובר אסור אף לישראל אחר עד מוצאי י " ט שני דהא לא חילקו חכמים בגמרא בין ישראל זה לישראל אחר לגבי איסור חוץ לתחום שהוא מדרבנן אלא שאף על פי כן להרא " ש כיון שאיסור בכדי שיעשו אינו אלא מפני שמא יאמר לעו " ג לך ולקט לי כו' מסתבר לומר שלא אסרו זה בישראל אחר כיון דליכא למיחש גביה שיאמר לעו " ג לך ולקט לי כו' אבל בי " ט גופיה אסור אף לישראל אחר ואף בי " ט שני ואתי שפיר השתא מ " ש דבשעה מועטת דבכדי שיעשו לא חש להאריך אלא דקשה לפי זה מ " ש רבינו לדעת ר " ת במחובר וז " ל ודוקא לאותו שהובא בשבילו אבל לאחרים מותרים מיד בלילה משמע דמותרין מיד בלילה במוצאי י " ט ראשון דליכא לפרש דלענין בכדי שיעשו קאמר דמותרים ביד בלילה וא " צ להמתין בכדי שיעשו אבל לעולם אסורין אף לאחרים עד ליל מוצאי י " ט שני דא " כ לא יתיישב מ " ש בסמוך לזה ואפילו לאותו שהובא בשבילו כו' וכן דבר הניצוד מאליו או פירות שנשרו מאליהן אסורין בו ביום ובלילה מותרין מיד משמע דהא דכתב בתחלת דבריו אבל לאחרים מותרין מיד בלילה ר " ל נמי דאסורין בו ביום לבד ובלילה של י " ט שני מותרין מיד כמו דבר הניצוד מאליו ופירות הנושרין ואפשר לומר דמ " ש וכן דבר הניצוד כו' היינו לומר דלענין זה הם שוין שבלילה הם מותרין מיד ושאין צריך להמתין בכדי שיעשו אבל לענין שיהא מותר בליל י " ט שני חילוק יש ביניהם דאם הובאו בשביל ישראל אסורין לאחרים בכל ב' ימים אלא שאין צריך בכדי שיעשו בליל מוצאי י " ט שני וכן אפילו אם הובאו בשבילו אם העו " ג תלשן לצרכו ושוב הביאן לו מותרין מיד בלילה וא " צ להמתין בכדי שיעשו דליכא למיגזר שמא יאמר לעו " ג לך ולקט לי וכו' אבל מכל מקום אסור בשני הימים מאחר שהובא בשביל ישראל משא " כ בדבר הניצוד מאליו או פירות שנשרו דאסורין רק בו ביום ומלשונו של רבינו משמע הכי מדכתב גבי דבר הניצוד מאליו או פירות כו' אסורין בו ביום ובלילה מותרין מיד ובתחלת דבריו לא כתב אסורין בו ביום ואע " פ שקשה דהו " ל לרבינו לפרושי ולא ליסתום מ " מ נגד הדוחק הגדול הבא בדברי הרא " ש אם נפרש שדעתו לומר דלאחרים מותר מיד בליל י " ט יש לנו לסבול דוחק קטן כזה בדברי רבינו ומיהו בתשובת מהרא " י סימן ע " ח משמע להדיא שתפס בפשיטות שדעת הרא " ש הוא דלר " ת במחובר מותר לאחרים מיד בליל י " ט שני ודלא כדעת הר " ף שבסמ " ק וכן משמע להדיא בדרשות מהרי " ל בהלכות יום טוב שכתב ולא נהגינן כמו הרא " ש דכתב דגם הניצוד ונתלש בשביל ישראל זה מותר לאחר בי " ט שני ע " כ ואני אומר אם כך קבלו הם ז " ל הפירוש בדברי הרא " ש נקבל ואם לדין יש תשובה כדפרי' :
Orach Chayim.515.2.1 פסק נראה כיון דנהגינן לכתתלה להחמיר כדעת ר " ת ור " י ולא כדעת רש " י נכון ג " כ להחמיר לכתחלה לאסור לישראל אחר אף בי " ט שני כמ " ש הסמ " ק והמרדכי להדיא וכדמשמע פשט דברי התו' והרא " ש וכמו שהסכי' הר " ן והרמב " ם דלענין מלאכה גמורה אין לחלק כלל בין ישראל זה לישראל אחר . וכבר ראיתי מ " ש מהרש " ל בתשובותיו סי' ל " ט ופסק דבסתמא דמילתא שרי לישראל אחר ביום שני ודלא כמ " ש מהרא " י דאין להתיר אלא היכא דקבעי להו הך דורון לאורחים . ועיקר סברתו דהא בישראל אחר לא שייך למיגזר שמא יאמר לעו " ג לך ולקט וכו' והא ליתא דפשוט הוא דאסרו מטעם שמא יאמר לעו " ג לך ולקט לי וכו' אינו אלא לתת טעם על מה שאסרו בכדי שיעשו אבל מה שאסרו בי " ט עצמו אינו דוקא מפני זה אלא אף היכא דלא שייך למיחש שמא יאמר לעו " ג לך ולקט לי וכו' כמו בישראל אחר נמי אסרו בכל שני הימים דבדבר הנעשה בו איסור דאורייתא לא רצו לחלק בין ישראל זה לישראל אחר כלל וכמ " ש רוב המפרשים וכדלעיל וראיה לזה מדמחלקינן בגמרא דוקא בחוץ לתחום בין אותו ישראל לישראל אחר משמע דבמחובר אין לחלק וכמו שהזכירו התוס' ומה שדחה מהרש " ל ז " ל ואמר דאין זו ראיה כלל דהתם גבי תחומין שרי לישראל אחר אפי' ביום טוב ראשון ובמחובר אסור לכ " ע ביום ראשון משום מוקצה ומה שמותר ביום שני אין בו חדוש דלמה יהא אסור שהרי אין בו שום צד למיסר כמו שפרש " י עב " י גם זה אינו כלום דהא ודאי חדוש גדול הו " ל לאשמעינן כיון דהרב ר " י מפרי " ז ס " ל לפי האמת דאסור אף אם לא הובא בשבילו לכל הב' ימים והלכך נראה שאין להקל נגד פסק מהרא " י וגם מהרש " ל הודה שאחד מן החכמים חלק עליו לאסור וככי דברי מהרא " י גם מדברי הרב בהגה " ת ש " ע משמע שפוסק כמהרא " י והכי נקטינן ועוד נראה המחמיר לעצמו כדברי הסמ " ק המפורשין לאיסור אף באורחין תע " ב כי כן נראה לי פשוט בכל המפרשים שהביאו דברי התוס' שאין מחלקין כלל באיסור דאורייתא בין אותו ישראל לישראל אחר אבל לאחרים אין להחמיר כ " כ אלא כמו שפסק מהרא " י להקל באורחים . והב " י הקשה על מ " ש מהרא " י להקל באורחים הלא תלמוד ערוך הוא בפ' בכל מערבין שאסור לכל בני הבית כשהובא הדורון בשביל הבעל הבית והאריך ביישוב זה ולפעד " נ פשוט שאין דעת מהרא " י להתיר בשביל האורחין המסובין על השלחן מי שהובא הדורון בשבילו דפשיטא דאין לזה היתר דעל כל המסובין על שלחנו איכא למיגזר שמא יאמר לעו " ג לך והבא ויותר יש מקום לגזירה זו כשיש לו אורחים וכ " כ גם הרשב " א בתשובה דבכל אוכלי שלחנו יש לגזור שמא יאמר לעו " ג והביאה האגור . ולא אמר מהרא " י להקל לישראל אחר היכא דקבעי להו לאורחין אלא היכא דהישראל אחר הזמין אורחין לביתו וקבעי ליה הך דורון שהובא לזה מיהו מהרי " ל הלכות י " ט נסתפק במי שזימן אורחים אם יש להן דין בני ביתו אם לאו ע " ש ע " כ הפסק דרך כלל שדברי ר " ת עיקר לאסור הדורון שיש במינו במחובר או שמחוסר צידה בכל הב' ימים אף בב' ימים של גליות בין לאותו ישראל ובין לישראל אחר : ומעתה נבא לבאר דברי רבינו שמ " ש עו " ג שהביא דורון וכו' . ואפילו לטלטלו ה " א בגמ' פרק אין צדין וליטעמיך פירות בני יומן מי שרו בטלטול וה " ט דכיון דלא חזו לאכילה לשום אדם או משום דמחובר וצידה דמי לגרוגרות וצמוקים כדפי' רש " י דמדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה או משום דמודה ר " ש בכל מוקצה מחמת איסור שאין דעתו עליו כגון כוס וקערה ועששיות כדפי' הר " ז הלוי הילכך אסור נמי בטלטול משא " כ בדבר הבא מחוץ לתחום דאע " ג דאסור באכילה מותר בטלטול כיון דמותר לישראל אחר אף באכילה וכמו שיתבאר בסוף סימן זה :
Orach Chayim.515.3.1 ומ " ש ולערב וכו' ומיהו וכו' בפ' בכל מערבין כ' רש " י בסוף הפסק וז " ל ותדע דעיקר מלתא דרב פפא לעי " ט ראשון איתמר וכו' עד ומסקנא קבעינן הלכתא אף בי " ט שני בכדי שיעשו דלא אתי לזלזולי ביה עכ " ל ועל פירוש זה כתב רבינו ומיהו גם אם הובא ביום שני וכו' כלומר מדינא לא בעינן בכדי שיעשו אלא כי היכי דלא ליתי לזלזולי :
Orach Chayim.515.4.1 ומ " ש אבל בשני י " ט של ר " ה הכי משמע מפי' רש " י דלא שרינן ביום טוב אלא בשל גליות וכ " כ התוספות פרק בכל מערבין וז " ל ובשבת וי " ט אף לפי' רש " י אסור מזה לזה אף בדבר הבא מחוץ לתחום וכו' אלא מיהו אין זה דעת הרא " ש ורבינו אלא אף לר " ת שרי ביום שני בבא חוץ לתחום וכל שכן לרש " י כמו שיתבאר בסוף סימן זה :
Orach Chayim.515.5.1 ומ " ש ופי' כדי שיעשו כדי התלישה והצידה לבד וכו' כ " כ התוספות בפרק בכל מערבין דלפי טעמו של רש " י כדי שלא יהנה ממלאכת י " ט אין צריך להמתין כדי שילך ויתלוש ויביא אלא כדי שיעור תלישה לבד שהוא ברגע קטן כדי שלא יהנה ממלאכת י " ט וכו' וכך הוא מבואר ממה שכתב הרא " ש פ' אין צדין :
Orach Chayim.515.6.1 ומ " ש וקודם בכדי שיעשו אסורין לכל וכו' פירוש אע " פ שלא לקטן בשבילו מן המחובר אלא בשביל עו " ג אפ " ה בעינן בכדי מפני שלפי טעמו שלא יהנה ממלאכת י " ט אין חלוק ואסור כל היכא שנעשה בו מלאכה בי' " ט והכי משמע מדברי הרא " ש דדוקא לר " ת לא בעינן בכדי שיעשו אם נעשית המלאכה אבל לא לפי' רש " י וזה שלא כדעת התוס' בס " פ בכל מערבין והסמ " ק שכתבו דאף לרש " י לא בעינן בכדי שיעשו אם נעשו בשביל עו " ג מיהו נראה דאף להרא " ש ורבינו בפירות שנשרו או בדבר הנצוד מאליו לא בעינן בכדי שיעשו אף לפי' רש " י דהא לא שייך הכא טעמא שלא יהנה ממלאכת יו " ט כיון שנעשית מאליו :
Orach Chayim.515.7.1 ומ " ש ואפי' אם ספק וכו' הכי משמע ליה מלישנא דרב פפא דאמר אם יש במינו במחובר וכו' דאלמא אפי' ספק שנלקטו היום מ " מ מאחר שיש במינו במחובר אסור וכתבה רבינו פה בשיטת רש " י לאורויי דבספק אסורים נמי בכדי שיעשו דאע " פ דרש " י פי' בפרק שואל בהא דאמר שמואל חיישינן שמא חוץ לחומה לנו דחששא זו לקולא וא " צ להמתין לערב בכדי שיעשו מ " מ בחששא דמחובר דרכן של בני אדם ללקטן ביומו ואין דרכן ללקטן מבערב הולכין אחר הרוב ואין תולין להקל והכי משמע מדאמר רב פפא אם יש במינו במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו אלמא דכל שיש במינו במחובר אפי' לא נודע בבירור שנלקט היום אסור בכדי שיעשו וכ " כ הר " ן בפ' שואל בשם ה " ר יונה לפי פי' רש " י וזה דעת רבינו גם כן לרש " י ז " ל שכתב דין ספק כאן בפירש " י אך קשה דלעיל בסימן שכ " ה כתב רבינו בסתם כדברי הסמ " ג דבספק נלקטו היום מותרין מיד כיון שהוא ספק ונראה דדוקא בשבת ראה רבינו דברי הסמ " ג שהם מפורשים להתיר בספק אבל בי " ט דקיל ואתי לזלזולי ביה מחמרינן טפי וכדמשמע מפשטא דרב פפא דהחמיר ביום טוב בספיקו ומדלא קאמר הכי בשבת אלמא דוקא בי " ט מחמרינן אבל לא בשבת :
Orach Chayim.515.8.1 ומ " ש ולר " ת וכו' כבר נתבאר דעתו ולפי טעמו נראה לכאורה דפירש בכדי שיעשו הוא בכדי שילך ויתלוש ויביא כדי שלא ירויח במה שיאמר לעו " ג לך ולקט והביא אלא שהרא " ש כתב שאין להחמיר כ " כ לדעת ר " ת וסגי במקום קרוב הנמצא ממנו סמוך לעיר וכמ " ש רבינו :
Orach Chayim.515.9.1 ומ " ש ודוקא וכו' כבר בארתי לשון זה בסעיף א' בס " ד ע " ש :
Orach Chayim.515.10.1 ומ " ש ואפי' אותו שהובא בשבילו וכו' תימא דמשמע דאסור בכל ב' הימים אלא דא " צ להמתין בכדי שיעשו והתוס' בפ' אין צדין וכן באשיר " י משמע דאם תלשן העו " ג לצרכו ושוב נתנן לישראל בי " ט ראשון דינו כנצוד מאליו ופירות הנושרין דאינן אסורין אלא בו ביום כיון שלא נעשית המלאכה בשביל ישראל ונראה דרבינו תופס עיקר כה " ר יהודה מפרי " ז שהביאו התוס' לשם לפי שיטת ר " ת וז " ל רבינו יהודה היה אוסר במחובר ובנצוד אפי' לא הביאם מן המחובר בשביל ישראל רק בשבילו או בשביל עו " ג אחר דבדבר אכילה להוט יותר וגזרינן שמא ישראל בעצמו יעשה המלאכה דה " נ גזרינן בפירות הנושרין דאסורין בו ביום גזירה שמא יעלה ויתלוש אלא דהכא כיון שנעשה בו מלאכה אסור בכל שני הימים אף ע " פ שנעשה בשביל עו " ג גם המרדכי בפרק בכל מערבין כתב האי טעמא ע " ש ולפי זה מ " ש רבינו ואפי' אותו שהובאו בשבילו אם העו " ג תלשן לצרכו וכו' לאו דוקא לצרכו דה " ה נמי בתלשן לצורך עו " ג אחר אסור בכל שני הימים אלא דלא בעינן בכדי שיעשו וס " ל לרבינו דכך היא דעת רבינו יהודה ואע " פ דמחמיר בנעשה בשביל עו " ג דאסור בכל שני הימים מ " מ בלילה מותר מיד וא " צ להמתין בכדי שיעשו לפי טעמו של ר " ת ולפי זה צריך להבין דמ " ש הפוסקים במחובר וצידה כשהובא בשבילו דאסור ר " ל שהובאו מן המחובר ולקטן לצורך ישראל . ומ " ש כשלא הובאו בשבילו אלא בשביל עו " ג דשרי ר " ל שלא הובאו מן המחובר בשביל ישראל אלא לקטן בשביל עו " ג אע " פ שלאח " כ הובאו דורון לישראל ורבינו ז " ל ביאר זה בלשונו הקצר והניח וכתב ואפי' אותו שהובאו בשבילו אם הא " י תלשן לצרכו וכו' ודעתו לפי שיטת ר " ת כדעת ר " י מפרי " ז וכדפרי' והכי נקטינן כדעת רבינו והב " י כתב דלדעת רבינו יהודה אסור אף בכדי שיעשו וליתא . כתב האגור ונהגו להתיר באשכנ " ז כשהובאו מאליהן אבל מורי אבי ז " ל החמיר לעצמו עכ " ל ונראה דה " ק דלרש " י דלא גזרינן שמא יאמר לעו " ג לך ולקט ואין האיסור אלא שלא יהנה ממלאכת י " ט ומש " ה אינו אסור אלא בו ביום כל זה דוקא כשהובאו הדורונות מאליהן בביתו של ישראל ולא שלח הישראל שלוחו לעו " ג להביא לו אבל אם שאל הישראל מן העו " ג להביא לו אף רש " י מודה דאסור בשני הימים דאי שרית ליה ביום שני יאמר לעו " ג לך ולקט וכו' ומורי אבי החמיר לעצמו אף בהובאו מאליהן כר " ת וב " י הבין מ " ש כשהובאו מאליהן דהיינו לומר פירות הנושרין מאליהן ושרי ליה מאריה :
Orach Chayim.515.11.1 ואם חל י " ט ביום ה' וו' וכו' פי' אליבא דשיטת ר " ת נחלקו וכ " כ הרא " ש וטעם מחלוקתם מפורש בתוס' וכמ " ש הרא " ש ומביאו ב " י :
Orach Chayim.515.12.1 ודבר שאין במינו במחובר וכו' עד ומותר לטלטלו כ " כ הרא " ש בפ' א " צ ונראה שלמד כך מפלוגתא דת " ק ור " ג בספק מוכן דע " כ לא פליגי אלא בספק מוכן אבל בודאי מוכן ד " ה דמותר לקבלו דאף ע " פ דאסור באכילה בהובא מחוץ לתחום בשבילו משום קנסא שמא יאמר לעו " ג להביא מ " מ אינו מוקצה דבשל עו " ג א " צ הכן ומש " ה מותר לישראל אחר אף באכילה דאין עליו דין מוקצה וע " ל בסימן ת " א נתבאר שחפצי העו " ג שהביאן חוץ לתחומן לתוך העיר דמותר לטלטלן בכל העיר דכל העיר כד' אמות והא דאסור באכילה לאותו ישראל שהובא בשבילו כתבו התוס' בפרק בכל מערבין דביום ראשון הוא דאסור אבל ביום השני מותר והסמ " ק והמרדכי אוסרין אף ביום שני ורבינו לא כתב דין זה כאן לפי שנסמך על מ " ש בסוף סימן זה דאפי' בר " ה אינו אסור אלא ביום א' כ " ש בב' י " ט של גליות :
Orach Chayim.515.13.1 ומ " ש ואם הוא ספק וכו' טעם מחלוקת זה בפירש דברי שמואל בפרק שואל חיישינן שמא חוץ לחומה לנו וע " ל בסימן שכ " ה ושם נתבאר :
Orach Chayim.515.14.1 וכתב הרשב " א וכו' וטעמו דכיון דהפירות מצויין בעיר למה נחוש לפירות שמחוץ לעיר אדרבה כאן נמצאו כאן היו ועוד דספק דרבנן הוא ולקולא אזלינן ועי' במרדכי ר " פ א " צ :
Orach Chayim.516.1.1 מותר לשלוח ביום טוב דורון וכו' פלוגת' דב " ש וב " ה בפ " ק דביצה והלכה כב " ה דאפי' בהמה וחיה וכו' מותר לשלוח :
Orach Chayim.516.2.1 ומ " ש ורי " ף מתיר אפי' בתבואה טעמו משום דפסק כר " ש דמתיר אף בתבואה ותמהו עליו למה פסק כיחידאה ונראה ליישב דס " ל לרי " ף כיון דאפי' תפילין מותר לשלוח משום דכל דבר שניאותין בו בחול משלחין אותו בי " ט אם כן כ " ש תבואה חדא דניאותין בה בחול לטחנה ולאפות פת ועוד דאף בי " ט יש בני אדם שמבשלים דגן ועושין ממנו מאכל בעודם חטים זאת היא דעת הרי " ף אבל הרמב " ם והרא " ש פוסקין כת " ק ומתפילין אין ראיה כיון דאפילו מניחן בי " ט ליכא איסור הלכך משלחין אותו וכן פי' התוס' לשם :
Orach Chayim.517.1.1 מותר לומר לחנוני ישראל וכו' משנה סוף פ' א " צ הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי בצים ואגוזים במנין שכן דרך ב " ה להיות מונה ורבינו השמיט מה ששנינו במנין וכו' לפי שבברייתא נחלקו בה כמו שיתבאר בסמוך ונקטינן דאסור להזכיר לו סכום מנין אלא א " ל בסתם תן לי בצים או אגוזים כמו תן לי גדי או טלה וכו' ואינך השנויים בברייתא בסתם :
Orach Chayim.517.2.1 ומ " ש ולחנוני תן לי ה' בצים וי' רמונים נראה דלא זו אף זו קתני דלא מיבעיא כשא " ל בסתם תן לי בצים דלא הזכיר לו מנין כלל דשרי אלא אפילו הזכיר לו מנין ה' בצים כיון דלא הזכיר לו סכום מנין לומר כך וכך יש לך בידי וכו' שרי :
Orach Chayim.517.3.1 ומ " ש ובלבד שלא יזכיר לו שם מידה שם בברייתא ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה רשב " א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח ופירש " י סכום מדה קב או קביים . סכום מקח דמים והתוספות כתבו דהא פשיטא דאסור ועוד אמאי קאמר סכום מדה הו " ל למימר שלא יזכיר לו מדה ולכך נ " ל כר " ח דגריס סכום מנין לומר לו כך וכך יש לך בידי וכו' רשב " א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח תן לי ה' אגוזים בששה פשיטים וכבר נתת לי כך וא " כ אני חייב לך מכל י " ב פשיטים אבל סכום מנין שרי וכן איתא בתוספתא ובה " ג ומכאן יש ליזהר שלא להזכיר אפילו סכום מנין לפי שדומה למקח וממכר עכ " ל ונראה מדברי התוס' דלרשב " א נמי כשמזכיר סכום דמים בסתם אסור אפילו לא הזכיר סכום מקח לומר לו וכבר נתת כך וכך וכו' אלא דכיון דת " ק ס " ל דאפי' סכום מנין אסור קאמר רשב " א דאינו אסור אלא סכום מקח אבל סכום מנין שרי וכן נראה מדברי הרא " ש שכתב וז " ל ורשב " א מתיר אע " פ שמזכיר סכום מנין מאחר שאינו מזכיר סכום מקח שלא יאמר לו טול כך וכך להשלים דינר ולכן כתב רבינו בסתם ולא סכום דמים לומר אטול כך וכך ואשלם לך דינר עכ " ל ולא כתב וכבר נתתי לי כך וכך וא " כ אני חייב לך מכל י " ב פשיטין משום דאפי' מזכיר לו דמים בסתם נמי אסור דהא נמי מקרי סכום דמים דאסור וכ " נ ממה שהקשו התוס' אפירש " י אמאי תנא סכום מדה אבל אסכום מקח לא הקשו כלום מיהו באלפסי גורס בדברי ת " ק סכום מקח ובדברי רשב " א סכום מנין וכתב עוד סכום מקח כגון שיש עליו כסף לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר הרי יש לך בידי שתי כספים ומשמע דוקא בכה " ג הוא דאסור אבל סכום דמים בסתם לומר תן לי כך וכך ואשלם לך דינר מותר דאין לפרש כאן דלא נקט סכום מקח אלא לאפוקי סכום מנין כמו שפי' לדעת התוס' דהא ודאי כיון דגרס בדברי ת " ק סכום מקח משמע דקאמר דאפילו סכום מקח אסור וכ " ש סכום מנין דאי הוה ס " ל לת " ק דסכום מנין שרי הו " ל לחלק ולומר דסכום מקח אסור וסכום מנין שרי אלא ודאי הכי קאמר אף סכום מקח אסור וכ " ש סכום מנין דאסור וקאמר רשב " א דסכום מנין לחוד אסור אבל סכום מקח שרי וכבר תמה ע " ז הר " ן דהא פשיטא היא אם א " ל תן לי בכסף דאע " פ שלא עשה עמו חשבון דאסור דהיינו מקח וממכר ותירץ דמיירי באינו פוסק עמו בפירוש על מה שהוא לוקח עכשיו לומר לו תן לי בכסף אלא א " ל תן לי בכדי שיהיה לך בידי שני כספים וסד " א דשרי קמ " ל ע " ש ובאלפסי ישן כתובה הגה " ה ואני שמואל קבלתי סכום מקח אם ישאל לו מאה אגוזים אם מאה נמכרים בפשוט אל ישאל ממנו מאה אלא או פחות או יותר ישאל ממנו עכ " ל וע " ל בסימן שכ " ג היאך נקטינן :
Orach Chayim.517.4.1 וה " מ חנוני ישראל וכו' כ " כ התוס' והרא " ש דלא כבה " ג שאוסר בחנוני עו " ג אף בדבר שאינו במחובר אם יש לחוש שבא מחוץ לתחום וכן בקמח אוסר אם יש לחוש שנטחן היום וכך היא דעת רוב פוסקים דמדינא ליכא איסורא וב " י האריך בזה וע " ל בסימן שכ " ה מה שכתבתי ביישוב דעת בה " ג וגם במ " ש לשם בדין קמח או פת שנאפה בשבת או ביום טוב ועיין לעיל בדין מדידה בסימן שכ " ג וסימן שכ " ד : מחוץ לתחום דהא ודאי שרי כדאיתא בפ' בכל מערבין ( עירובין מ .) גבי ליפתא דאתא למחוזא ופ' מי שהוציאוהו ( עירובין מז :) גבי הנהו דיכרי דאתו למברכתא וכן קמח שנטחן בי " ט מאי אוסור איכא כיון דרובא עו " ג אדעתא דרובא טחני ליה כדאמרינן בנר הדלוק במסיבה ומשום מוקצה ליכא למיסר דחטים חזו לכוס בין השמשות או לעשות מהם קליות ודייסא עכ " ל וגם הר " ן כתב בשם בה " ג דכולה ברייתא בישראל אבל בעו " ג לא משום דקתני בה הולך אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד ואילו בעו " ג אסור דחיישינן שמא יצוד וכן ככר או גלוסקא לא דחיישינן שמא היום נטחנו החטים ואפשר דאפי' בעו " ג נמי שרי בר מפירות שיש במינם במחובר אבל בתור וגוזל ליכא למיחש שמא היום ניצודו שרובן ניצודין מאתמול וביצים נמי רובן מאמש הן ולפיכך מותרין דאזלינן בתר רובא כדכתבינן בפ " ק וכ " כ בתוס' אלא שאני הכא אי אזלינן בתר רובא בדשיל " מ כיון דקי " ל דאפי' באלף לא בטיל ואפשר דהתם שאני דאיתחזק איסורא ומיהו בפת ליכא למיחש למידי שאפילו נטחן היום משום מוקצה ליכא שכבר היו החטים ראויין לכוס ומשום מלאכה ליכא דלצורך עו " ג נעשית עכ " ל וזה שכתב דביצים אפשר למיזבן מעו " ג בי " ט כתב בפ " ק דהיינו דוקא כדאתא מאן דמזבן לגביה אבל למיזל לבתי דידהו דהו " ל מקום קביעותן אסור דלמא איכא דמזבין ביצים בני יומן וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכבר כתבתי זה בסימן תקי " ג וכתבתי שם שמדברי הפוסקים נראה דביום אסור למיזבן ביצים מעו " ג אפי' אתי מאן דמזבן לגביה וה " ה כתב בפ " ד כדברי הרא " ש והר " ן דחנוני ופטם ורועה שאמרו בין עו " ג בין ישראלים הכל מותר חוץ מדברים שיש במינן במחובר או שיש לחוש שמא נצוד היום שאסור ליטלו מן העו " ג אא " כ נסתלק הספק כגון שמכיר בו שלא נעקר ולא נצוד היום . והמרדכי כתב בס " פ א " צ משמע מדברי הגאון דכשאין לחוש למחובר ולמוקצה שרי למישקל אפי' כנגד עו " ג הרגיל אצלו ולכאורה משמע כן מההיא דגרסינן בעירובין גבי ההוא ליפתא דאתא למחוזא וכו' ופ' מי שהוציאוהו גבי הנהו דיכרי דאתו למברכתא דכי מעיינת התם משמע שעו " ג הביאום ויש לדחות דחנוני ישראל אמר קודם י " ט להביאם להם ופסקו את דמיהם ואיחרו העו " ג שלא הביאום לחנוני ישראל עד י " ט ובני העיר היה להם לקנות לנגד הישראל ולא לנגד העו " ג יש תשובה לאסור ויש להתיר ראב " ן כתב לאיסור וטעמא משום שמא ירבה בשבילו להביא כיון שרגיל אצלו עכ " ל והתוס' כתבו שם הולך אצל חנוני הרגיל אצלו בין הוא עו " ג בין ישראל דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר או נולד והרוקח כתב שאביו ורבני שפירא הורו לאיסור בחנוני עו " ג ורבני צרפת מתירין ואע " פ שנ " ל להתיר אני מחמיר כהוראת רבותינו כדאיתא בירושלמי שילהי בכל מערבין אע " פ שכתבו לכם סדר מועדות אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש עכ " ל ולענין מעשה נראה דבמקום שלא נהגו איסור מותר ליקח אפי' מחנוני עו " ג כל דבר אכילה אע " פ שהוא מוקצה דבדבר שהוא של עו " ג לא שייך מוקצה ואפילו ידוע שהובא מחוץ לתחום נמי שרי כיון שלא הובא בשביל ישראל זה ומיהו אם הוא דבר שיש לחוש שמא נלקט או נצוד או נולד היום אסור . ולענין ליקח פת חמה מן העו " ג בי " ט התוס' בפ " ב דע " ז ( סו :) גבי ריחא לאו מלתא היא כתבו מכאן יש להתיר פת חמה שנאפה ביום טוב דאין לאסור משום שהעצים שנאפה בו נתלשו היום ומוקצים הם דמה בכך הא פר " י דלא אמרינן יש שבח עצים בפת רק לענין איסורי הנאה ואי משום שמא טחנו החטים היום וגם נילושו אין בכך כלום כיון דמעיקרא בעודן החטים היו ראויים לכוס מיהו בה " ג חשיב להו נולד בשטחנו בי " ט מיהו רבינו יחיאל היה נוהג היתר בדבר אמנם בשני ימים של ר " ה שמע מורי שיש אוסרים לפי שלפעמים נמשך הקציר עד ר " ה ויכולין לקצור בי " ט של ר " ה ולאפות בי " ט שני ונכון להחמיר בשני י " ט של ר " ה עכ " ל ובהג " מ פ " א כתוב אסרו ר " י ור " ת ליקח פת מן העו " ג בי " ט אא " כ הוה ידעינן שהקמח הוא מנופה מעי " ט וטעמא דכל מידי דאכילה גזרינן אי שרית ליה פת של עו " ג שנאפה בי " ט אתי ישראל גופיה לנפות קמחו ובמקום שיש לירא שהעצים שאפה בו ליקטן היום מן המחובר צריך ליזהר גם בזה שידע שנלקטו מעי " ט והרמ " ה הנהיג לחתום הקמח מעי " ט או לסוגרו בחדר והמפתח יהיה ביד ישראל היכא שרוצה לקנות קמח או פת שנאפה היום בי " ט מן העו " ג וגם הג " א כתב בפ' אין צדין שר " י ורבי' תם אסרו ונהיגו שלא ליקח פת מן העו " ג נחתומין בי " ט אם לא שיודע שהקמח היה נטחן מעי " ט והעצים נלקטו מעי " ט והר " י ב " ר ברוך והר " ש התירו לקנות פת שאפה עו " ג בשבת בשעת הדחק . וכתב האגור אם י " ט חל אחר השבת פת שנאפה בשבת אסור בי " ט משום הכנה ומהר " י מולן הודה לדברי נאום יעקב ויי " ל עכ " ל ואין הוראה זו נכונה שהרי נתבאר בסימן שכ " ה דאף בשבת עצמה התירו הרא " ש וגדולים אחרים ורבינו ירוחם בהל' שבת
Orach Chayim.518.1.1 כל הוצאה וכו' משנה בפ " ק דביצה בש " א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס " ת לר " ה וב " ה מתירין ומפרש בגמרא דפליגי במתוך וכו' מתקיף לה רבה דילמא בעירוב והוצאה פליגי דמר סבר יש עירוב והוצאה לי " ט ומר סבר אין עירוב והוצאה לי " ט מתקיף לה רב יוסף אלא מעתה ליפלגו באבנים אלא מדלא מפלגו באבנים ש " מ בהוצאה שלא לצורך פליגי אי אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותר' נמי שלא לצורך כך היא גירסת רש " י ז " ל ופי' אלא מעתה דס " ל לב " ה אין איסור והוצאה לי " ט ליפלגו באבנים אלא מדלא אפלוג באבנים ש " מ דכ " ע יש איסור והוצאה לי " ט אלא שמן התורה הותרה לצורך וב " ה אית להו כיון דהותרה לצורך הותרה מן התורה לגמרי אלא רבנן גזור במידי דהוה טירחא דלא צריך כגון אבנים אבל בקטן וס " ת דצריכין להו בי " ט לא גזור וב " ש לית להו מגו ומידי דצורך אכילה שהתור' התירתו הותר ושאינו לצורך אכילה באיסורו עומד מן התורה עכ " ל ודבריו סתומים שאפשר לפרש דלא אסרו טירחא דלא צריך אלא כגון אבנים שאין מוציא אותם אלא לצורך מחר אבל דבר שאין מוציא אותם לצורך מחר אעפ " י שאין בהן צורך ליומו כלל שרי כגון הוצאת המפתח שסוגר בו הכלים שירא להניח בבית ואין בהן צורך ליומו כלל או הוצאת אותן הכלים עצמן נמי שרי וכן נראה מדברי הר " ן שמפרש כך דעת רש " י ז " ל ושכך מטין דברי הרי " ף ז " ל מיהו נוכל לומר שאף לרש " י ז " ל אינו מותר אלא דומיא דקטן ולולב וס " ת דצריכין להו בי " ט וכדמשמע מסוף לשונו שכתב אבל בקטן וכו' דצריכינן להו בי " ט לא גזור וכן נראה מדברי התוס' שמפרשים כך דעת רש " י ז " ל ע " ש וכך כתבו בשם ר " ח ז " ל ועוד הוסיפו בשם ר " ת ז " ל להתיר הוצאת הקטן בשביל טיול ואין חילוק בין פירש " י לפי' ר " ח ור " ת אלא דלפרש " י וגרסתו אפילו הוצאת אבנים אין בהם מלקות ד " ת אלא איסור דרבנן וכך היא דעת הרמב " ם בפ " א וכמ " ש ה' המגיד וכתב שכן נראה מדברי הרי " ף וכ " כ במרדכי הארוך דמדכתב הרי " ף אבל אבנים וכיוצא בהם אפילו ב " ה אסרי משמע דאין בהם אלא איסור דרבנן וכדברי רש " י ולפר " ח ור " ת וגרסתם איכא בהוצא' אבני' מלקו' מדאוריית' ולזה הסכימו הרא " ש והאחרוני' וכך הם דברי רבינו שמ " ש כל הוצאה שיש בו קצת צורך פי' שיש בו קצת צורך ליומו אפילו אינו לצרכו אלא לצורך מצוה לצאת בה ידי חובת היום כגון קטן וכו' ומשמע דלצורך שאר מצוה אסור כיון שאינו מצוה לצאת בה ידי חובת היום :
Orach Chayim.518.2.1 ומ " ש וכשם שהוא מותר להוציא כך מותר להחזירו טעמו דהתירו סופן משום תחלתן אבל לא משום שלבו דואג עליו שלא יגנבו הס " ת והלולב וכ " ש בקטן דצריך להחזירו לאמו דדואג עליו דא " כ ק' כיון דכשלבו דואג משום פסידא חשיב צורך היום קצת מפתח שסוגר בו הכלים אמאי אסור אפילו ירא להניחם שמא יגנבו כמו שיתבאר אלא ודאי דלא התירו אלא משום תחלתן וכ " כ הרא " ש בהדיא גבי החזרת הספרים :
Orach Chayim.518.3.1 וכן מ " ש מפתח שסוגר בו האוכלים וכו' ירושלמי הביאו הרא " ש ושאר מפרשים והיינו דוקא כשירא להניחו בבית הא לאו הכי אין בהוצאתו שום צורך :
Orach Chayim.518.4.1 ומ " ש בשם רבינו שמואל נראה שטעמו מדתניא בתוספתא דביצה יוצא אדם במפתח שבאצבעו לר " ה ואינו חושש ופי' הרא " ש לשם דהיינו במפתח של אוכלין וסובר רבינו שמואל דמדתני באצבעו משמע דוקא באצבעו אבל ברצועה כדרך חול לא ורבינו שכתב עליו ואין נראה לחלק וכו' הוא תמוה שהרי ראיית ר " ש ברורה בירושל' ואפשר מאחר שהרא " ש הביא בסוף דבריו תשובת הגאונים שכתוב בה בסוף התשובה אבל הוצאה שלא לצורך אכילה ושלא לצורך תכשיט כגון אותן שיוצאין עם המפתחו' קשורות באזוריהן שלא כדין הם עושים ואסור לעשות כן עכ " ל משמע דלצורך אכילה אפי' קשורות באיזוריהן שרי והתו' דנקט באצבעו ל " ד ולענין הלכ' נראה כדברי הר " ש שכך כ' הסמ " ק ורבי' ירוחם וכך משמע פשטא דתוספתא כדפי' ותשובת הגאונים אפשר ליישב דלא נקט קשורות באיזוריהן לדייק מיניה דלצורך אכיל' שרי אפי' קשורין באיזוריהן דהאי ודאי ליתא אלא נקט קשורין באיזוריהן לאורויי לן איסורא דקא עבדי הני אינשי חדא שמוציאין שלא לצורך אכילה ועוד שמוציאין כדרך חול קשורין באיזוריהן וזהו שכפלו דבריהם וכתבו שלא כדין הן עושין ואסור לעשות כן כלומר דמה שמוציאין שלא לצורך אכילה שלא כדין הן עושין כן ומה שקשורין באיזוריהן אסור לעשות כן אפילו היו לצורך אכילה או לצורך תכשיט כנ " ל שאסור לקשור ברצועה באיזוריהן כדרך חול וכמו שפסק ה " ר שמואל :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .