← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Orach Chayim.473.27.1 ומ " ש ויגביה הקערה כו' כ " כ הרא " ש בתשובה דמגביה משום שיאמר הא לחמא עניא וכו' עד מה נשתנה :
Orach Chayim.473.28.1 ומ " ש ואז יצוה להסירם וכו' בפרק ע " פ למה עוקרין את השולחן אמרי דבי ר' ינאי כדי שיכירו התינוקות וישאלו פי' ישאלו למה עוקרין את השולחן ועדיין לא אכלנו וישיבו להם כי צריך לספר ביציאת מצרים קודם אכילה ועכשיו עקירת הקערה במקום עקירת השלחן וכ " כ התוס' וכל החבורים :
Orach Chayim.473.29.1 ומוזגין מיד כוס שני כו' שם במשנה מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל ואם אין דעת בבן אביו מלמדו ופירש " י ורשב " ם כאן במזיגת כוס שני הבן שואל את אביו אם הוא חכם מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה עכ " ל וכתב מהרש " ל דלא ישטפה :
Orach Chayim.473.30.1 ומ " ש ומחזיר הקערה וכו' כ " כ גם הסמ " ק שמחזירין הקערה כשיאמר עבדים היינו משום דלחם עוני כתיב שעונין עליו דברים כדאיתא בגמרא ואין מכאן ראייה דעליו אין פירושו עליו ממש אלא ה " פ על ענין הלחם עונין דברים הרבה שעיקר ההגדה הוא בענין מצות מצה שרומז לחירות ולכך מתחילין הא לחמא עניא ועליו נמשך בענין ההגדה וברמב " ם מבואר שאין מחזירין אלא כשאומר מצה זו ומדברי רבינו עצמו יראה שלא נסמך על ראייה זו לגמרי שהרי כתב וגם שתהא לפניו כשיאמר מצה זו כו' כלומר מאחר שעכ " פ צריך שתהיה לפניו כשיאמר מצה זו וכו' ושמא ישכח מלהביאו לפניו באמצע קריאת ההגדה לכך טוב שיחזיר הקערה לפניו קודם שיתחיל ההגדה וכך הוא המנהג :
Orach Chayim.473.31.1 וצריך שיאמר שבכל הלילות וכו' אין אנו חייבין לטבל משום דהוה משמע דבלילה הזה חייבין לטבל ב' פעמים וליתא דבטיבול הראשון ליכא חיוב אלא היכירא לתינוקות לחוד והכי איתא להדיא בגמרא ומשום דאיכא נוסחא שכתוב בהן שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל וכו' כתב רבינו דטעות הוא וכ " כ רשב " ם דשבוש הוא . ומהר " ל מפראג חילק דכשהטיבול הא' בשאר ירקות שפיר הויין שני הטיבולים חיוב גמור ובגמרא איירי כשהטיבול הראשון במרור ולא נהירא :
Orach Chayim.473.32.1 ומ " ש וקורא כל ההגדה עד ונאמר לפניו הללויה הכי איתא בגמרא ונאמר לפניו הללויה אבל התוס' כתבו ה " ג ונאמר לפניו שירה חדשה וכ " כ במרדכי וכ " כ מהר " ש לוריא דהכי נהוג :
Orach Chayim.473.33.1 ומ " ש להראות למסובין כו' כ " כ רשב " ם וכתב מהרי " ו ויגביה מצה הפרוסה משום לחם עוני :
Orach Chayim.473.34.1 ומ " ש אבל כשאומר פסח וכו' שם ובמהרי " ו כתב אבל מ " מ יראה בו . הש " ר ז " ל :
Orach Chayim.473.35.1 בענין ברכת הלל כו' המנהג שלא לברך כל עיקר וכן המסקנא בסמ " ג בשם מורו רבינו יהודא ושכן עמא דבר :
Orach Chayim.473.36.1 וצריך לומר ונאכל שם מן הזבחים כו' כ " כ המרדכי וכתב מהרי " ו דכשבא פסח במ " ש אז יאמר מן הפסחים ומן הזבחים דאין חגיגה קריבה בשבת ובליל שני יאמר מן הזבחים ומן הפסחים דחגיגה נאכל קודם הפסח ע " כ וממילא דכשחל פסח ביום ז' וא' יאמר בהפך וק " ל :
Orach Chayim.473.37.1 ונודה לך שיר חדש כ " כ התוס' והמרדכי :
Orach Chayim.474.1.1 והשותה כוס שני וכתב רי " ף שצריך לברך בפה " ג בפ' ע " פ כ " כ וטעמו דכי היכי דאמרי' בכוס של ברכת המזון דכיון דלא אפשר למישתי וברוכי בהדי הדדי הוי הפסקה וצריך לחזור ולברך בפה " ג ה " נ כיון דלא אפשר ליה למקרי ומשתי בהדי הדדי צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה ובתר דגמר הלילא בפה " ג ופי' הר " ן דלא אמרינן הכי אלא בשיחה הקבוע עליו חובה כקריאת ההגדה אבל דבר הרשות שאם רצה מפסיק לא והאריך ע " ש :
Orach Chayim.474.2.1 ומ " ש והקשו לדבריו כו' ואני בעניותי יישבתי קושיא זו דס " ל לרי " ף דיין שלפני המזון אינו פוטר שבתוך המזון אא " כ כבר נטל ידיו לסעודה וכמ " ש התוס' והמרדכי בפ' כ " מ וכמ " ש למעלה בסי' קע " ד ולפיכך בשתיי' כוס שני דלפני נטילה צריך לברך אחריו קודם שיטול ידיו . ונכון הוא דכששותה כוס ב' יכוין שלא להוציא היין שבתוך הסעודה ואז צריך לברך לאחריו לד " ה ומפיק נפשיה מפלוגתא אלא דאז אי אפשר לו לשתות יין בתוך הסעודה דכיון שהיה מחויי' לברך לפניו בפה " ג היה נראה כמוסיף על הכוסות . אלא דקשיא לי דדברי התוס' דבפ' כ " מ כתובים בסמ " ג בשם ר " י והרב ר' יוסף גם במרדכי והגה' מיימוני' דספ " ד דה' ברכות כתבוהו בשם ר' יוסף ובסדר של פסח כתב הסמ " ג גופיה וז " ל כתב ר' יצחק בר שמואל בתשובה אחת שהוא ורבינו יעקב לא היו מברכין על הגפן בליל פסח עד אחר כוס רביעי ולמאי שכתב דר " י ס " ל דאין היין שלפני המזון פוטר שבתוך המזון כשעדיין לא נטל ידיו לסעודה היה לו לברך על הגפן אחר כוס שני כמ " ש לדעת הרי " ף ודוחק לומר דר " י אחר הוא אלא נראה דס " ל לר " י דבליל פסח הוי קביעות גמור אפילו קודם שנטל ידיו משא " כ בשאר ימות השנה אבל מ " מ דעת הרי " ף שלא לחלק וכל שלא נטל ידיו אף בליל פסח אינו פוטר שבתוך המזון ולפיכך צריך לברך אחר כוס שני על הגפן נ " ל . וטעמו של אבי עזרי כתב ב " י דכיון דמפסיק בין כוס לכוס שלא מענייני אכילה ושתייה צריך לברך אחריו משא " כ בין שני לשלישי שאינו מפסיק אלא בסעודה וברכת כוס שני פוטר יין שבתוך הסעודה הלכך אין לברך לאחר כוס שני על הגפן עכ " ל ובהג " ה מיימוני כתב שכן היא דעת מהר " ם . וטעמו של ר " ח הוא דהסעודה מתחלת מכוס של קידוש ומסיימת בכוס של ב " ה הילכך אין לברך על הגפן בנתיים כלל אבל אחר ב " ה שכבר נגמרה הסעודה מברך על הגפן ואצ " ל דמברך אחר כוס רביעי וס " ל לר " ת דדוקא כשיש לו כוס לברך עליו ב " ה דכיון דהכוס לפניו ודעתו לשתות עוד לא הוי הסעודה שום הפסק והיסח הדעת ולפיכך כשמברך על הגפן אחר כוס של ב " ה פוטר אותן ואת שתי הכוסות שלפני הסעודה אבל כשאין לו אלא ב' כוסות אלו שלפני הסעודה א " כ כבר הסיח דעתו מלשתות עוד וצריך לברך על הגפן אחר כוס שני ופוטר אותו ואת הראשון אבל אין לומר דא " צ לברך לאחריהם משום דברכת המזון פוטרתן דס " ל לר " ח דיין שלפני המזון הו " ל כדברים הבאים אחר הסעודה קודם ברכת המזון דטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתן ודו " ק : ומ " ש הב " י דטעמו של ר " ח הוא כאותן שרצו ליישב סברתו של הרי " ף לומר דדוקא באין לו יין לשתות בתוך המזון התם הוא דקאמר דצריך לברך אחר כוס שני לא נהירא דהא ודאי דר " ח סובר אפילו אין לו יין בתוך המזון אפ " ה א " צ לברך אחר כוס שני כשיש לו כוס לברך עליו ב " ה כמו שנתבאר : ומ " מ מדברי הרא " ש יראה שאפילו אין לו כוס לברך עליו ברכת המזון אפ " ה א " צ לברך אחר כוס שני דב " ה פוטרתו :
Orach Chayim.474.3.1 ומ " ש בשם ר' שרירא גאון כו' הא דצריך לברך לפני כל אחד ואחד נתבאר כבר בסמוך בדברי הרי " ף והא דאין לברך אלא אחר אחרון טעמו משום דכוס א' וכוס ב' ב " ה פוטרתן ונמצא כשמברך אחר רביעי פוטר אותו ואת הג' וכ " כ הרשב " א בתשובה בסימן ע " ב . וממילא לפי זה אם אין לו רק ב' כוסות הראשונות א " צ לברך כל עיקר על הגפן דב " ה פוטרתן ודלא כר " ת . והמנהג כרב שרירא . ויש לדקדק למה השמיט רבינו מלכתוב בסימן זה גבי כוס שני דאם לא שתה בהסיבה דצריך לחזור ולשתות כמ " ש גבי כוס א' וג' וד' ואפשר ליישב קצת דממ " ש בסימן תע " ג בכוס א' דצריך לשתות פעם אחרת בהיסיבה ממילא שמעינן דה " ה בכוס שני דמאי שנא ולפיכך לא היה צריך לחזור ולכתוב דין זה בפי' גבי כום שני אבל בכוס ג' דקי " ל דבין ג' לד' לא ישתה סד " א דאין לו לחזור ולשתות בהיסיבה וכן אחר כוס ד' שכבר הסיח דעתו מלשתות עוד וצריך לחזור ולברך ב " פ הגפן והוי כמוסיף על הכוסות סד " א דאין לו לחזור ולשתות בהיסיבה לפיכך היה צריך לפרש לגבייהו דאפ " ה יש לו לחזור ולשתות בהיסיבה וק " ל :
Orach Chayim.475.1.1 ויטול ידיו בפרק ע " פ אסיקנא דאף ע " ג דנטל בטבול ראשון נוטל ידיו בטבול שני משום דכיון דבעי למימר אגדתא והלילא דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע . ומשמע שאם נזהר שלא להסיח דעתו ושלא ליגע במקום הטנופת אין צריך נטילה אחרת וכן פסק המרדכי בסד' הראשון של פסח . ומ " ש ב " י וז " ל ונ " ל דאין לכוין בכך שלא לבטל תקנת חכמים שתקנו ליטול פעמיים בליל פסח לא ידעתי לו טעם דכיון דעיקר התקנה משום דילמא נגע א " כ ממילא היכא דברירא ליה דלא נגע לא צריך לנטילה אחרת ואפי' למאי שקבעתי למעלה בסי' תע " ג דאין לברך על ב' הנטילות הראשונות שייך דין זה דדוקא היכא דאיכא למיחש לדילמא נגע דצריך לברך ענ " י קודם סעודה כשנוטל פעם ג' אז ודאי אין לו לברך כל ב' הנטילות הראשונות אבל אם נזהר שלא להסיח ושלא ליגע יכול ליטול ידיו קודם קידוש ויכוין שתעלה לו לסעודה ויברך מיד ענ " י ואז תעלה ג " כ לטבול הראשון שהכל נחשב מענין הסעודה ושוב א " צ נטילה אחרת כן נראה מעיקר הדין . אכן למאי שקבענו למעלה בסימן קס " ו שלא להפסיק בין נטילה להמוציא בשום הפסקה כדמשמע בירושלמי א " כ בליל פסח נמי אין להפסיק כל עיקר לפי הירושלמי אע " ג דבתלמודא דידן משמע דליכא למיחש להפסקה בין נטילה להמוציא מ " מ בהא קי " ל כהירושלמי :
Orach Chayim.475.2.1 ומ " ש השלימה למעלה וכו' כלומר דמשום דאין מעבירין על המצות הניח השלימ' למעלה שהיא הראשונה כדי שיברך עליה המוציא שהיא המצוה הראשונה כמו שיתבאר סי' תע " ג :
Orach Chayim.475.3.1 ומ " ש ומברך על השלימה המוציא וכו' כ " כ הרא " ש דמברך על השלימה המוציא דלא גרע י " ט של פסח משאר שבתות וימים טובים שמברכים המוציא על השלימה והא דאמרינן בברכות דהכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע מ " ט לחם עוני כתיב היינו אותו לחם שיוצא בו ידי אכילת מצה אבל המוציא פשיטא דעל שלימים בעינן כשאר י " ט כו' :
Orach Chayim.475.4.1 ומ " ש דלא יאכל עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה ויאכל משניהם יחד כ " כ הרא " ש ואוכלן ביחד וכו' והטעם דאם יאכל של המוציא תחלה שהיא של שלימה הרי באותה אכילה יצא י " ח מצה ואנן בעינן לחם עוני לשל מצה דהיא פרוסה ולא שלימה . ומהר " ל מפראג הקשה ע " ז דהא אמרינן בפ' האיש מקדש דכל מידי דליתא בזה אחר זה בבת אחת נמי ליתא . ואפשר לומר דעיקר הקפידא אינה אלא לענין בציעה שיבצע ויברך על הפרוסה ע " א מצה אבל לענין אכילה לא נפקא לן מינה מידי תדע שהרי אם אינו יכול לאכול משניהם יחד אוכל של המוציא תחילה כו' אלא ודאי דלכתחלה קאמר דיותר נכון לאכול משניהם יחד דיוצא באותה אכילה של פרוסה י " ח מצה אבל היכא דלא אפשר לן לית לן בה דלא קפדינן אלא שיניח פרוסה בתוך השלימה ולבצוע ולברך על הפרוסה ע " א מצה וק " ל :
Orach Chayim.475.5.1 ומ " ש שיאכל כזית מכל אחד היינו לפי שאין אכילה פחותה מכזית מיהו תימה בשלמא מן הפרוסה שמברך עליה ע " א מצה שפיר דבעי כזית אבל מן השלימה שמברך עליה המוציא מ " ש משאר פת שמברך עליו המוציא אע " פ שאינו אוכל כזית כמו שפסק רבינו למעלה בסי' ר " י ותו דאפילו להר' יונה בפרק כ " מ שסובר דבפחות מכשיעור מברך לפניו שהכל מ " מ כאן הרי הוא אוכל מן הפרוסה בכזית וברכת המוציא בעל כרחך קאי על כל מה שיאכל מן הפת בסעודה זו וא " כ לא צריך שיאכל כזית ממש מן השלימה ואפשר לומר דס " ל לרבינו דודאי אם אין לו אלא פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל כשיש לו כזית פשיטא דלכתחלה צריך כזית וסובר ג " כ כיון דמברך אשלימה המוציא צריך שיאכל ממנה כזית לכתחלה :
Orach Chayim.475.6.1 ומה שאמר שיאכל של המוציא תחלה היינו משום דכיון דזו היא המצוה הראשונה אין לעבור עליה דאין מעבירין על המצות :
Orach Chayim.475.7.1 ומ " ש ומפני שיש מי שאומר שמברך על הפרוסה המוציא ועל השלימה ע " א מצה סברא זו כתובה בהגהת מיימוני' בשם ר " ח ושאר גאונים ושכ " כ ראב " ן והתוס' דמפרשים דהא דקאמר הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך השלימה ובוצע כו' דקאי על ברכת המוציא שמברך בפסח המוציא על הפרוסה ולפי שאין לעשות מצות חבילות חבילות אין לברך ב' ברכות על הפרוסה וצריך לברך ע " א מצה על השלימה ולכך כתב שהרוצה לצאת ידי שניהם יאחז שתיהן בידו כו' דלמר קאי המוציא על השלימה וע " א מצה על הפרוסה ולמר קאי המוציא על הפרוסה וע " א מצה על השלימה שהרי אוחז שתיהן בידו ולא קשה דלמר דקאי המוציא על הפרוסה מעביר על המצוה הוא שהרי השלימה היא הראשונה די " ל דכיון דהכשר מצוה כך היא שמניח הפרוסה בתוך השלימה ובוצע והיינו לומר תחת השלימה א " כ אין כאן משום מעביר ולפי זה צריך הוא לאכול שניהם יחד ולא בזה אחר זה שלא להכניס עצמו בספק מעביר על המצות וק " ל . ובמקצת ספרי רבינו כתוב ומפני שיש מי שאומר שמברך על הפרוסה המוציא וגם על אכילת מצה כו' וכן משמע באשיר " י שכתב תחלה דברי הרי " ף שמברך המוציא וע " א מצה על הפרוסה ואח " כ כתב דעתו שיברך המוציא על השלמה וע " א מצה על הפרוסה ואח " כ כתב והרוצה לצאת י " ח שניהם יברך המוציא וע " א מצה ויבצע מן השלימה ומן הפרוסה כאחד וכ " כ הרב רבינו ירוחם . אלא דקשיא לפי זה בשלמא שצריך לאחוז שתיהם בידו כשמברך המוציא שפיר אלא כשמברך ע " א מצה הא ודאי דלא צריך לאחוז בידו כי אם הפרוסה לבד ואח " כ יבצע משניהם ויאכל ביחד אלא ודאי דמשום דיש גאונים שסוברים שצריך לברך המוציא על הפרוסה וע " א מצה על השלימה לכך צריך לאחוז שתיהן בידו בשעה שמברך המוציא וע " א מצה . והמנהג ליקח המצות בידו ולהגביהם בשעה שמברך המוציא דבעינן לחם משנה ואז גם הפרוסה שבין ב' השלמות תעלה עמהם לצאת גם ידי אותן הגאונים שאומרים שמברך המוציא על הפרוסה ואח " כ ישבר הראשונה ולא יפרידנה לגמרי ויניח השלישית ויתפוס רק הראשונה והשניה ויברך ע " א מצה ויפרוס משתיהן מכ " א כזית ויאכל שניהן ביחד בהיסיבה וכ " כ מהר " ש לורי " א :
Orach Chayim.475.8.1 ומ " ש ואם לא היסב לא יצא כו' כן הכריחו הרא " ש והמרדכי מדתנן השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא משמע מיסב אין לא מיסב לא אכן כבר קבענו למעלה בסימן תע " ב כראבי " ה דבארצינו אין צריך לחזור ולאכול בהיסיבה אלא למצוה מן המובחר :
Orach Chayim.475.9.1 כתב רב עמרם ויברך המוציא ויטבל בחרוסת ויאכל וכ " כ הרמב " ם ז " ל ואע " ג דהרמב " ם כתב שאין צריך אלא ב' מצות שלמות ופרוסה ומברך המוציא וע " א מצה שניהם על הפרוסה ומטבל בחרוסת ופליג אר " ע שמצריך לעשות ג' מצות כדלקמן סוף סי' זה מ " מ בזה שוין דצריך לטבל בחרוסת :
Orach Chayim.475.10.1 ומ " ש ר " ע ויברך המוציא ויטבל בחרוסת לאו למימרא דהפרוסה שמברך עליה ע " א מצה לא בעינן לטבל בחרוסת דודאי צריך אלא סידורא דרישא דעניינא נקט דמברך המוציא ומטבל בחרוסת וממילא נמי דמברך על הפרוסה ע " א מצה ומטבל בתרוסת וק " ל :
Orach Chayim.475.11.1 ומ " ש ואיני יודע טבול זה למה כו' תשובותיו אלה גדולות וכמעט מכריחות להודות בהן וכדי ליישב דעת הגאונים הראשונים באתי לומר שיש קצת סמך לדבריהם מדתנן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אעפ " י שאין חרוסת מציה ר " א בר צדוק אומר מצוה וקשיא במאי קמיפלגי דכיון דהכל מודים דצריך להביא חרוסת מנ " מ אם הוא מצוה אם לאו דהא ודאי דאף לר " א ב " צ אין מברכין על החרוסת אעפ " י שהוא מצוה כמ " ש רבינו בסמוך אלא ודאי דלת " ק דאינו מצוה ואינו מביאה אלא משום קפא לא בעינן ליה אלא למרור וירקות אבל לראב " צ דמצוה היא זכר לטיט א " כ אף למצה בעינן לה ומאחר שהרמב " ם בפ " ז פסק כראב " צ דמצוה היא לכך פסק ג " כ דמטבל המצה בחרוסת ומה שהקשה בעל המנהיג שמצה היא זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט כו' אפשר לומר דכוונתינו להורות בטבול זה שהוציאנו מעבדות שהוא מטיט שהחרוסת זכר לו לחירות שהמצה זכר לו . וכשמטבילין בו את המרור כונתינו בענין אחר להורות דהמרירות שמררו אותנו היינו בעבודת הטיט . ומה שהקשה עוד דהמצה דאורייתא וחרוסת דרבנן וכו' י " ל דאינו מטבל כל כך שיבטל טעם מצה כמו שהזהיר ה " ר יונה אף לענין מרור שצריך לנער החרוסת מעליו שלא יבטל טעמו כ " ש לענין מצה וכ " כ ה " ר ירוחם על מ " ש הרמב " ם שעם המצה לבדה יטבל בחרוסת ובלבד שלא ישהא אותו בו שלא יפסיד טעם המצה . ומן הדין עלינו להחמיר כדעת הגאונים הראשונים אלא שלא נהגו כן :
Orach Chayim.475.12.1 ומ " ש וישקענו כולו בחרוסת כו' מימר' דרב פפא פרק ע " פ ואע " ג דבגמרא דחינן לה ודילמא אימא לך לא צריך לשקועי כו' אפ " ה לא שבקינן מאי דפשיטא ליה לרב פפא מקמיה דיחויא בעלמא דדחיניה לה בגמרא וכן פסק ברוקח :
Orach Chayim.475.13.1 ומ " ש ויברך על אכילת מרור כתב הר' המגיד שהטעם מפני שכל ברכה שמוציא עצמו ואחרים עמו השומעים אותו מברך בעל וכן נהגו ודלא כיש מברכין לאכול מרור ולאכול מצה :
Orach Chayim.475.14.1 ופי' רשב " ם כו' . ע " ל בסימן תע " ג :
Orach Chayim.475.15.1 ואין מברכין על החרוס' מיהו הרמב " ם בפי' המשנה כתב דלראב " צ צריך לברך על החרוסת דמצוה מד " ס היא ולא קי " ל הכי והוא עצמו חזר בו בחבורו שהרי בפ " ז פסק כראב " צ ואף עפ " כ לא כתב דצריך לברך על החרוסת :
Orach Chayim.475.16.1 ומ " ש ואח " כ נוטל מצה שלישית כו' שם אסיקנא דהדר אכיל מצה וחסא בהדדי בלא ברכה זכר למקדש כהלל ופי' רבינו דהיינו הזכר לפי שבזמן שהב " ה היה קיים היה כורך פסח ומצה ומרור ביחד ואוכל ועכשיו שאין ב " ה קיים ואין פסח נמצא שלא קיים המצוה ואינה עושה כ " א זכר בעלמא : ומ " ש רבינו שנוטל מצה שלישית לכריכ' כן כתבו התו' וכל הנמשכים אחריהם והטעם כדי לקיים מצו' בשלשתן : וכתב אבי עזרי שאין לטובלו בחרוסת כו' כונת דבריו דבע " פ קאמרי' אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטבול ראשון נוטל ידיו בטבול שני אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא בעלמא איתמר דאס " ד הכא איתמר ל " ל נטילת ידים תרי זימני הא משא ליה ידא חדא זימנא א " ל רב פפא אדרבה הכא איתמר דאס " ד בעלמא איתמר ל " ל תרי טיבולי כו' ודרשא זו דרב חסדא בזמן הזה הוה דרגילי למיעבד כהלל ואעפ " כ לא מצינו שהזכיר בדבריו כ " א שני טבולים אבל שלשה לא מצינו ומ " מ אין דבריו מכריחין כל עיקר ונראין דעת האומרים שטובלין בחרוסת וכ " כ בהג' מיימוני' בשם מהר " ם ור " ת דמאחר שאנו עושין זכר למקדש כהלל והלל היה מטבל בחרוסת שהרי זה היה אכיל' מרור שלו א " כ יש לנו לעשות כאשר עשה הוא וכן כתב מהר " ל מפראג וכן נהג מהר " ש לוריא ז " ל גם ב " י כתב שכן נהגו ודלא כמ " ש במנהגי דמהר " א טירנא ז " ל :
Orach Chayim.475.17.1 כתב אחי הר " ר יחיאל כו' ובעל המנהיג כתב דבעיא היסיבה וכן עיקר דכיון שבזמן שב " ה קיים היה צריך היסיבה משום פסח שהוא זכר לחירות כמ " ש על מצות ומרורים יאכלהו אלמא דאכילת הפסח הוא העיקר ממילא בזמן הזה נמי בעינן למיעבד זכר לאכילת הפסח ועוד כתב ב " י לחזק סברא זו דלא אמרינן אלא דמרור א " צ היסיבה אבל אי בעי למעבד היסיבה עביד וליכא איסורא :
Orach Chayim.475.18.1 ומ " ש וכתב עוד הרוצה לקיים מצוה מן המובחר לא יסיח וכו' כלומר דעיכובא ודאי ליכא דאינה רק למקדש ואף להלל גופיה א " צ לאכול מצה ומרור ביחד בזמן הזה דליכא פסח דשפיר יוצא י " ח במה שמברך אמצה לחודיה ואכיל ומברך אמרור לחודיה ואכיל אלא דמ " מ כיון דאמרי' דמשום דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר בזמן שב " ה היה קיים עבדינן לחומרא כתרוייהו אף בזמן הזה כאילו היה ב " ה קיים ובעי ליה למיהדר ולמכרך מצה ומרור ואכיל וא " כ ממילא בעינן למיעבד נמי לענין ברכה כאילו היה ב " ה קיים שלא יסיח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דאע " ג דאין לו לחזור ולברך כדאמר להדיא ואכיל בלא ברכה מ " מ כי היכי דליעבד זכר למקדש ממש נכון להזהר בכך ומקיים מצוה מן המובחר :
Orach Chayim.475.19.1 אכלן בלא מתכוין יצא כו' ברייתא בפ' ע " פ ובמרור קא מיירי כדמוכח הסוגיא לשם ויש לתמוה הרבה היאך פסק הלכה כברייתא זו בסתם דמשמע דכ " ע אית להו הכי והא אמרינן התם דר' יוסי פליג עליה ואמר דצריך שיתכוין ופסק הרא " ש כמותו בפ " ק דר " ה וכמ " ש רבינו עצמו בסמוך בשמו שמצות צריכות כונה וכן הקשה ב " י וכתב עוד דאעפ " י שכתב הרא " ש בפ' ע " פ האי ברייתא דאכלן בלא מתכוין יצא משום אכלן דמאי ואכלן לחצאין דמיתנו בה כתבה וסמך על מ " ש בסמוך דברי ר' יוסי דדייק מיניה בגמרא דבעי כונה וגם על מ " ש בספ " ק דר " ה דמצות צריכות כונה וכו' ולי נראה ליישב תמיהא זו דרבינו ז " ל לא ניחא ליה לומר שהרא " ש הביא ברייתא זו משום אכלן דמאי ואכלן לחצאין דמיתנו בה דא " כ הו " ל להשמיט בבא זו דאכלן בלא מתכוין יצא ומדלא השמיטה אלמא דהילכתא הכי ואע " ג שהביא בסמוך דברי רבי יוסי דדייקינן מינה בגמרא דבעינן כונה מ " מ מאחר שמפשטן של דברי ר' יוסי לא מוכח בפירוש דס " ל דבעינן כונה ואיכא למימר דר " י נמי ס " ל דלא בעינן כונה ומאי דקאמר אעפ " י שטיבל בחזרת מצוה להביא לפניו חזרת ה " ט כי היכי דלהוי היכירא לתינוקות ומצוה לאו דוקא א " כ אין מכאן סתירה למ " ש תחלה דאכלן בלא מתכוין יצא . ותדע דהכי הוא דהא בסוגיא דס " פ לולב הגזול מוכח להדיא דבין לרבא בין לאביי מצות א " צ כונה אליבא דר' יוסי דקאמר במשנתינו י " ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כו' וא " כ לאותה סוגיא ודאי צריך לומר דהא דתניא בפ' ע " פ אליבא דר' יוסי מצוה כו' לאו דוקא מצוה גמורה : ומ " ש הרא " ש בספ " ק דר " ה דהלכה דמצות צריכות כונה והוכיח כן מסוגיא דפרק ע " פ מדתניא אליבא דרבי יוסי מצוה וכו' ור' יוסי נימוקו עמו כמו שהאריך לשם ס " ל לרבי' דכל דברי הרא " ש סובבין על מה שרוצה לפסוק הלכה גבי כפאו ואכל מצה ותוקע לשיר דלא יצא ולפיכך הביא הסוגיא דפ' ע " פ ומה שפסק בה " ג והירושלמי שמצות צריכות כוונה ומסיק בסוף דבריו ואע " ג דשנינהו רב אשי שינויא דחיקא נינהו ופשטא דמתניתין וברייתא לא משמע הכי הלכך אזלינן לחומרא בעינן דעת שומע ומשמיע כו' משמע להדיא מלשונו שכתב הילכך אזלינן לחומרא דדוקא במידי דאורייתא כגון תקיעת שופר ואכילת מצה דהיא דאורייתא אף בזמן הזה אזלינן לחומרא ופסקינן דלא יצא בלא מתכוין כמקצת גאונים . אבל באכילת מרור שהוא מצוה דרבנן בזמן הזה אזלינן לקולא דאכלן בלא מתכוין יצא כשאר הגאונים החולקים וכדמוכח הסוגיא דפ' לולב הגזול דיצא אפילו לר' יוסי ומש " ה כתב בפרק ע " פ הברייתא בסתם דמיירי במרור דאכלן בלא מתכוין יצא והביא ג " כ דברי ר' יוסי שאומר אעפ " י שטובל בחזרת מצוה כו' דאינו סותר לברייתא שהביא בתחלה כדפי' כך מפרש רבינו ז " ל בדברי הרא " ש ולפיכך כתב תחלה אכל בלא מתכוין יצא ומיירי במרור דכיון דרבנן הוא אזלינן לקולא דא " צ לחזור ולאכול כשאכלו מתחלה בלא מתכוין ואח " כ הביא דעת הרמב " ם בהוה נכפה ואכל מצה וכו' ומסיק עלה שהרא " ש כתב דמצות צריכות כונה כלומר לענין מצה דהוא דאורייתא כתב כן . כנ " ל ליישב דעת רבינו :
Orach Chayim.475.20.1 אכלן חצאין וכו' בפ' ע " פ בברייתא הנזכרת דמיירי במרור וס " ל דה " ה לענין מצה :
Orach Chayim.475.21.1 ומ " ש ובלבד שלא ישהה בין אכילה פי' מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה שנייה . כתב רב אלפס שאין צריך אלא ב' מצות כו' כן דקדקו מלשון המשנה בפ' ע " פ הביאו לפניו מצה וחזרת וכו' דמשמע דא " צ רק מצה אחת שלימה ובמרדכי כתב דראיה זו יש לדחות דמתני' איירי בימיהם שהיו עושין הסדר אחר סעודה לכך לא היו צריכין אלא מצה א' שלימה ע " ש בסדר האחרון של פסח והאריך והמנהג כדברי התוס' והרא " ש :
Orach Chayim.476.1.1 ודאי מבושל מנהג כשר הוא כלומר לא תימא כיון שאני אוסר אפילו בשר עוף ע " פ הירושלמי א " כ אף מבושל אסור שהרי בירושלמי אוסר כל דבר שטעון שחיטה ולא הזכיר צלי בדבריו הא ליתא דודאי מבושל מנהג כשר הוא במקום שנהגו שלא לאכול צלי דהירושלמי נמי מודה דאין לאסור דכל דבר שטעון שחיטה אלא בצלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא ואשכנז מקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא הלכך מבושל שרי לדידן אבל במקום שנוהגין להחמיר לאסור בשר בסתם פשיטא דאסור כל דבר שטעון שחיטה אף במבושל לפי' הירושלמי כנ " ל לפרש דברי ראבי " ה ולא כמה שפי' הב " י ודו " ק :
Orach Chayim.477.1.1 ולאחר גמר כל הסעודה אוכלין ממצה השמורה כו' בגמרא בפ' ע " פ איכא תרי לישני בלישנא קמא אליבא דגמרא אמר שמואל אין מפטירין אחר המצה אפיקומן ובלישנא בתרא אליבא דמר זוטרא אמר שמואל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אבל לאחר המצה מפטירין וכתב הרי " ף דעבדינן כלישנא קמא אליבא דגמ' והכין נהוג עלמא דבתר דאכלין כל מגדני ומיני דפירי אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא ולא טעמיה בתר הכין כלום בר מכסא דב " ה וכסא דהלילא . וכ " כ הרא " ש והרמב " ם בפ " ו ובפ " ח ומה שהצריכו מצה שמורה מפורש שם בברייתא הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונ' דבע " כ פירושו מצה שמורה למצוה דאל " כ קשה וכי סופגנין ואינך לאו מצה נינהו אלא מצה שמורה למצוה קאמר וסופגנין ואינך כיון דלאחזו למצה למצוה דמצה עשירה היא לאו שמורה למצה נינהו וכן הא דבצקות של עו " ג כו' כך פירושו :
Orach Chayim.477.2.1 ומ " ש זכר לפסח הנאכל על השובע כ " כ הרא " ש והמרדכי בסדר הראשון וכ " כ הר " ן אההיא דסופגנין וז " ל ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה דמצת מצוה נאכלת באחרונה כשם שהפסח היה נאכל על השבע . וכ " כ בסמ " ג ובהגהת סמ " ק אבל ברמב " ם פ " ח משמע קצת דהטעם הוא מאחר שאכילת מצה היא המצוה צריך שישאר טעם מצה בפיו ולא משום שהוא זכר לפסח אלא דקשיא דא " כ מרור נמי אע " ג דמרור מדרבנן מ " מ אכילתו היא המצוה אלא ודאי דדוקא מצה כיון שהוא זכר לחירות כמו פסח לפיכך אוכלין מצה באחרונה זכר לפסח הנאכל על השבע . גם התוס' שכתבו ( בדף ק " ך ) בד " ה בראשונה דאכילת מצה לבסוף להיות טעם מצה בפיו כונתם משום שהוא זכר לפסח דכשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אחר המצה פן יפסוק טעם מצה מפיו וכ " כ הסמ " ג בפירוש ומש " ה הזכירו התוס' בלשונם לאכלו על השבע ולהיות טעם מצה בפיו להורות שאכילת מצה היא זכר לפסח ונפקא מינה מן הטעם דכיון דזכר לפסח הוא יש לו כל דין פסח שלא לאכלו בב' חבורות ואם נרדמו כמו ב' חבורות הוא כמו שיתבאר בסי' שאחר זה . ואפשר שגם הרמב " ם דעתו לומר דאכילת מצה באחרונה המצוה משום זכר לפסח . ומה שאמרו בגמרא נימא מסייע ליה לשמואל דאין מפטירין אחר המצה אפיקומן מדתניא הסופגנין כו' באחרונה אין בראשונה לא אף על גב דבראשונה ודאי לא משום דבעינן שיהא נאכל על השבע זכר לפסח ואכתי מנ " ל דאין מפטירין אחר המצה אפיקומן יש לומר דהא בהא תליא דכיון דבראשונה לא דבעינן זכר לפסח הנאכל על השובע ממילא נמי בעינן למיעבד לגמרי זכר לפסח דאין מפטירין אחריו ועוד דלאו דוקא בראשונה ממש אלא כל שאינו באחרונה ממש ראשונה קרי ליה דאלמא דאע " פ דנאכל על השבע נמי לא דבעינן באחרונה ממש משום דאין מפטירין :
Orach Chayim.477.3.1 ומ " ש ולא יברך עליו אפשר לומר דאתי לאשמועי' דאע " ג דאכילה זו זכר לפסח ועל הפסח היו מברכין על אכילת פסח מכל מקום על המצה אין מברכין ברכה זו וכן מבואר ברמב " ם דדוקא על הפסח מברכין ולא על המצה שהוא זכר לפסח וכו' א " נ אתי לאשמועינן דאע " ג דמצה אחרונה היא עיקר שהיא נאכלת על השבע שלא לבטל טעם אותה אכילה ואח " כ היה ראוי לברך עליה על אכילת מצה אפ " ה אין מברכין עליה דמאחר שכבר מילא כריסו ממנה אין לברך על האחרונה דדוקא בימיהם שהיו אוכלין מצה עשירה בסעודתם ולבסוף אכלו מצה כדי לצאת י " ח ואז הויא האחרונה עיקר היו מברכין עליה ע " א מצה אבל אנן דלא אכלינן מצה עשירה אין לברך על האחרונה וכ " פ במרדכי להדיא בסדר האחרון ע " ש :
Orach Chayim.477.4.1 ומ " ש ויהא זהיר לאכלו קודם חצות בפ' ע " פ אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לראב " ע לא יצא י " ח פירוש דרבי אליעזר ב " ע דריש מקרא דאכילת הפסח עד חצות ומחצות ואילך הו " ל נותר וכיון דאיתקש מצה לפסח בהאי קרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו א " כ אכילת מצה נמי עד חצות וכן פסק בסמ " ג ובמרדכי בסדר האחרון . אבל הרי " ף השמיט מימרא זו דרבא בפסקיו נראה דס " ל דלית הלכתא כראב " ע אלא כר " ע דאמר אכילת פסח מצותה כל הלילה וה " ה מצה דאיתקש לפסח זמנה נמי כל הלילה וכן פסק הרמב " ם ברפ " ו והרב המגיד נתן טעם לדבריו וגם הרא " ש כתב אותו הטעם ומסיק בדבריו ומיהו נכון להחמיר כראב " ע דאפשר דר " ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסורא דאורייתא וכן היה נוהג ר " ת למהר לאכול אפיקומן קודם חצות עכ " ל גם במרדכי בסדר האחרון כתב דר " ע נמי אית ליה עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדאיתא בברכות וכ " כ הר " ן בספ " ב דמגילה שצריך ליזהר שלא לאכול מצות מצוה בליל פסח אחר חצות . ובאלפסי ישן ראיתי ג " כ שהוגה בהלכות הך מימרא דרבא והכי נקטינן ואף על גב דהאי מימרא לאו באפיקומן איירי אלא במצה שיוצא בה י " ח כתבה רבינו אצל אפיקומן לאורויי לן דאף באפיקומן שאינו אלא זכר לפסח יהא זהיר לאוכלו קודם חצות וכמו שכתב הרא " ש על שם ר " ת :
Orach Chayim.477.5.1 ומ " ש וי " א שצריך לכרכו במרור וכו' כן נראה ממ " ש הרא " ש דלפי פירושו של רשב " ם שכתב דאכילת אפיקומן אינו זכר לפסח אלא אוכלין אותה לשם חובת מצה זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה א " כ צריך לעשות כמו בזמן המקדש שהיו אוכלין הכל ביחד הלל וסיעתו ואף לרבנן מצוה לאכלן ביחד כו' כלומר בזה אחר זה בסמוך ומש " ה כתב רבינו די " א שצריך לכרכו במרור ולטבלו בחרוסת היינו זכר למקדש כהלל ולאכול אחריו כזית מצה לבדה היינו זכר למקדש כרבנן דאע " ג דכבר אכלן ביחד מ " מ מאחר דאתי מרור דרבנן ומבטל למצות חובה דאורייתא צריך לחזור ולאכול מצה לבדה אבל מרור לבדו אין צריך דכיון דאינו אלא מדרבנן וכבר אכלו עם המצה שוב לא מחמרינן עליה טפי כך הבין רבינו מדברי הרא " ש לפי פרשב " ם ומנהגינו ליקח חלק הגדול לאפיקומן כאשר נתבאר למעלה בסימן תע " ג ואוכלין ממנו כשעור ב' זתים א' זכר לפסח כאשר כתב הרא " ש וא' זכר למצה הנאכלת עם הפסח כאשר פרשב " ם ואין כורכין אותו במרור וחרוסת ודלא כמה שהבין הרא " ש מפירושו וה " ט דמצה דוקא שהיא דאורייתא אוכלין באחרונה לשם חובה זכר לאכילת מצה הנאכלת עם הפסח אבל מרור וחרוסת שהוא דרבנן אין חיוב לאכלה באחרונה כל עיקר אף לדעת פרשב " ם וכבר כתב כן המרדכי בסדר הראשון של פסח דמן הדין היה לנו לעשות הכריכה לבסוף של הסעודה כדרך שהיו אוכלין הפסח על מצות ומרורים לאחר הסעודה אלאהואיל והתחיל במצות מצה ומרור בתחלת הסעודה הולך וגומר כל מצותו וכן היה נראה לר " מ וכו' עד אמנם זכר לפסח אוכלין האפיקומן בסוף כל אכילה ורמז בעלמא הוא למסובין וכו' ע " ש . ומשום דלהרא " ש אין אכילה זו אלא זכר לפסח ולא לשם חובת אכילת מצה ולפרשב " ם היא משום חובת מצה הנאכלת עם הפסח על כן צריך ב' זתים ולא סגי כזית אח' לאפוקי נפשיה מפלוגתא ודוק : כתב הרוקח שלא יהא לו אכילת אפיקומן לטורח כדאמרינן בנזיר אכל מצה לשם אכילה גסה עליו נאמר ופושעים יכשלו בם עכ " ל ואע " ג דבפרק רביעי דנזיר לא אמרוה לענין מצה אלא לענין פסח מ " מ מאחר דבריש פרק ע " פ אמרינן דאסור לאכול מצה אכילה גסה וכמו שנתבאר למעלה בראש סי' תע " ה ואף באכילת אפיקומן שהוא באחרונה אמרינן בס " פ ע " פ דאין לאכלו לשם אכילה גסה דאמרי' התם ל " מ בראשונה דקא אכיל לתיאבון אבל באחרונה דילמא אתי למיכלה אכילה גסה וה " ט דלהרא " ש דזכר לפסח הוא כי היכי דפסח אסור לשם אכילה גסה ה " נ מצות אפיקומן שהוא זכר לפסח ולפרשב " ם נמי שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה הא פשיטא דאכילת מצה דמצוה אסור למיכלה אכילה גסה כדין פסח ולפיכך לא דקדק הרב וכתב כדאמרינן בנזיר אכל מצה כו' דדין פסח ומצה אחד הוא לענין אכילה גסה ולפיכך צריך ליזהר שלא לאכול ולשתות יותר מדאי שלא יאכל אפיקומן על אכילה גסה . ובמרדכי בסדר האחרון כתב שאין אנו זהירין כמותן בזה ולפעד " נ עיקר דצריך ליזהר בזה :
Orach Chayim.477.6.1 ומפני שהיה צריך לברך בפה " ג על הכוס אחר שיברך בה " מ שנית כו' וא " ת מ " ש הא מאם נזכר קודם שבירך בפ " ה דיטול ידיו וכו' ולא היה צריך לברך בפ " ה על הכוס אחר שבירך ב " ה ואפשר לומר דמעיקרא הכי תיקון שכוס ג' יהא שותהו לאחר גמר האכילה דהכי תנן מזגו לו כוס ג' מברך על מזונו ולפיכך אם נזכר קודם שבירך בפ " ה יכול ליטול וכו' דעדיין לא נגמרה האכילה אבל לאחר שיברך ב " ה שנית דהוי לאחר גמר האכילה צריך לברך בפ " ה וכ " כ במרדכי בסוף סדר האחרון ע " ש :
Orach Chayim.477.7.1 ומ " ש וב " ה כתב שאין צריך לחזור כלל כו' ומשמע שאפי' הב לן ונברך או נטל ידיו לחוד ס " ל לב " ה שאין לחזור נראה דטעמו דס " ל לב " ה כיון דיש גאונים מפרשים דבהב לן ונבריך או נטל ידיו אסור לאכול עד שיברך ב " ה תחלה על מה שאכל ואיכא למימר נמי דמעיקרא הכי תקון בסתם שיברך בפ " ה אכוס ג' לאחר ברכת המזון אע " פ שלא גמר האכילה דמברך על מזונו סתמא קתני וא " כ אם יחזור ויאכל היה צריך לחזור ולברך בפ " ה על הכוס אחר שיברך ב " ה שנית ונמצא מרבה בכוסות ומש " ה אין לחזור כלל שלא להכניס עצמו בספק איסור גם במרדכי סוף סדר האחרון כתב דראבי " ה גופיה כתב דאחרים אומרים שאין תקנה לשכחותו . וזהו דעת רבינו קלונימוס שהביא המרדכי בסוף סדר הראשון וכתב מהר " ש לוריא שכן עיקר :
Orach Chayim.477.8.1 ומ " ש שיוצא בכזית שאכל בראשונה אע " פ שאכל דבר אחר אחריו . טעמו מפני שלא אמרו אלא אין מפטירין אחר הפסח כו' אבל לא אמרו שאם הפטירו שעושין פסח שני ולא עדיף אפיקומן מפסח כ " כ הר " ר אבודרהם :
Orach Chayim.478.1.1 ואחר אפיקומן וכו' פי' משהתחילו לאכול הפסח וכו' אע " ג דבלאו פסח נמי קי " ל כלישנא קמא דשמואל דאין מפטירין אחר המצה אפיקומן כמ " ש בריש סימן תע " ד אפ " ה היה צריך להביא מה ששנינו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי להורות לנו דאפיקומן שהוא לנו במקום הפסח יש לו כל דין פסח וכי היכי דבפסח אין עוקרין ממקום למקום ה " נ באפיקומן וכן אם ישנו מקצתן או כולן דינו כמו בפסח שלא תאמר דדוקא לענין זה שאין לאכול שום דבר אחר אכילת אפיקומן שלא לבטל טעם מצה מפיו התם הוא דאמרי' דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אבל לשלא יעקרו ממקום למקום משהתחילו לאכול או ישנו דאיסורו משום שנאכל בשתי חבורות אינו ענין אלא לפסח ולא למצה קמ " ל דאין חלוק דכל מה שנוהג בפסח נוהג באפיקומן וכן פסק במרדכי בסדר האחרון בשם ראב " ן ולא כדעת התוס' דבמצה אין איסור בב' מקומות והראב " ד ג " כ כתב בהשגותיו דדין ישנו אינו אלא לפסח ולא למצה דליתא . ודע דבמקצת ספרי רבינו כתוב פי' משסיימו לאכול הפסח לא יעקרו ממקומן כו' והכי איתא בגמרא אליבא דרב שמפרש כן אין מפטירין כו' שאם נפטרו וסיימו לאכול הפסח במקום א' לא ילכו בחבורה אחרת לאכול לא פת ולא שום דבר גזירה דילמא אתי למיכל את הפסח בב' מקומות ולפי זה נקט רבינו פי' משסיימו כו' לרבותא דאפילו סיימו לא כ " ש בלא סיימו אלא שהתחילו לבד שאוכל את הפסח בב' מקומות ממש דלא ולפיכך אפיקומן שהוא לנו במקום הפסח נמי משהתחילו לאכול לא יעקרו ממקום למקום ולפי רוב ספרים שכתוב בהן פי' משהתחילו וכו' נקט רבינו בדבריו מילתא דפסיקא דבהתחילו ודאי אסור משום שאוכל בב' מקומות וממילא ה " ה באפיקומן שהוא לנו במקום פסח ושני גרסאות עולים כהוגן . ומ " מ משמע דאם לא התחילו לאכול אפיקומן אין חשש בעקירת מקום וג " כ אין חשש בשום שינה :
Orach Chayim.478.2.1 ואם לאחר שהתחילו לאכול ישנו וכו' משנה שם ישנו מקצתן יאכלו כולם לא יאכלו ר' יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו והלכה כר' יוסי דרבה קאי כוותיה והרי " ף הביאה בפסקיו ולמדו מדבריו שמשנתינו אף לענין מצה נשנית דאל " כ לא הוי ליה להביאה מאחר שאין פסח קרב בזמן הזה וכן הרמב " ם כתבה בסוף פ " ח לענין מצה וכ " כ הרא " ש ורשב " ם וטעם מחלוקת הר " י והרמב " ם עם הרא " ש תלוי בפירוש דברי ר' יוסי שבמשנתינו אי קאי ארישא אי אסיפא ומביאו ב " י :
Orach Chayim.479.1.1 ואח " כ מוזגין לו כוס ג' כו' כתב מהר " ש לוריא ז " ל שצריך ג " כ שטיפה והדחה וזהו דעת כל האחרונים ואף מי שלא נזהר בו כל השנה אם רואה שהכוס נקי אכן בזה הלילה יזהר ביותר כדי להדר המצוה וימלא הכוס לב " ה ויברך הבעל הבית בעצמו וכ " כ האגוד והאחרונים נתנו טעם משום טוב עין הוא יבורך :
Orach Chayim.479.2.1 ומ " ש ואם שתהו בלא הסיבה וכו' כן נראה מדברי הרא " ש במסקנתו דבכל הד' כוסות צריך לחזור ולשתות בהיסיבה אבל המרדכי מיבעיא ליה בכל הד' כוסות . ונראה בעיני דאין לחזור ולשתות בהיסיבה כל עיקר כיון דהמרדכי מיבעיא ליה ועוד דאנן קי " ל כראבי " ה דבארצנו לא בעי הסיבה ע " ל בסי' תע " ב :
Orach Chayim.479.3.1 ומ " ש ולא ישתה יין בינו ובין כוס ד' משנה בפרק ע " פ בין ג' לד' לא ישתה ודקדק רבינו שכתב ולא ישתה יין דמשמע אבל שאר כל מידי מותר לשתות משום דאיתא בירושלמי דטעמא הוי כדי שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל וזה אינו אלא ביין ולא במים והמרדכי בסדר האחרון כתב דפי' בקונטרס הטעם שלא ישתה בין ג' לד' משום דמחזי כמוסיף על ד' כוסות וצריך לומר דבין ראשון לשני דרגילין לשתות כי היכי דנגרריה לליביה וכן בין שני לשלישי שיושב בסעודה לא מחזי כמוסיף ואף לפי פי' זה אינו אסור אלא ביין אבל לא במים וק " ל . ובתוס' כתבו שי " מ דהטעם שלא יבטל טעם מצה ולא איירי אלא ביין ולא במים :
Orach Chayim.479.4.1 ומ " ש ומצוה לחזר אחר הזימון כו' ונראה דדוקא לחזר אחר זימון מתחלה קודם הסעודה התם איכא מצוה וכך נהגו גם עכשיו אנשי מעשה אבל מה שנהגו העולם לילך באמצע סעודתו לבית אחר לצרף לזימון ואחר כך לחזור לסעודתו אינו נכון ממה נפשך אם יאכל שם עביד איסורא דמצה אינה נאכלת בב' חבורות דאיתקש לפסח כדלעיל בסי' תע " ח ואם לא יאכל אלא ישתה בלבד הלא כבר כתב מהר " ם דבשתייה אין לצרף לזימון שלשה אע " ג דהמרדכי בפרק ג' שאכלו כתב בשם מהר " ם דמצטרף ואפי' ברוך שאכלנו יכול לומר דשתייה בכלל אכילה אין זה כשאירע שהיה הג' שותה עם השנים ולא רצה לאכול התם פסק מהר " ם שיש לסמוך על התוספות אבל לכתחלה היה נזהר מהר " ם שלא היה נותן לאדם הבא אליו לשתות אם לא שהיה יכול להזקיקו ליטול ידיו ולאכול עמהם כזית דגן לאפוקי נפשיה מפלוגתא וכן כתב להדיא בהגהת מיימוני פרק ה' דה' ברכות הלכה ז' ע " ש . ואם כן זה שאינו יכול לאכול עמהם משום ב' חבורות היאך יצטרף עמהם לכתחלה לזימון על ידי שתייה ומ " מ אותן שאינן רוצין לשנות מנהגם וסומכים על קבלתם כדעת התוס' דאפי' לכתחלה יכול להצטרף ע " י שתייה יהא בדעתם תחלה קודם שעוקרין עצמם לילך שרוצים לשתות לשם כדי שיוכל לשתות לשם בלא ברכה שלא יהא כמוסיף על הכוסות ולאחר שברכו ב " ה לשם ג " כ לא ישתה מהאי טעמא וכן היא דעת ? מהרי " ל בדרשותיו ע " ש . ומהר " ל מפרא " ג התמרמר על המנהג מטעם אחר שאמר מאחר שנצטרף לזימון אעפ " י שלא שתה כוס של ב " ה ס " ס כבר הפסיק סעודתו בב " ה ואסור לו לחזור ולאכול בביתו אלא ע " י נטילה וברכת המוציא וא " כ הסעודה הראשונה יש לה ב' כוסות לפני המזון וסעודה השנייה יש לה ב' כוסות לאחר המזון ודבר זה לא תקנו חכמים ועוד האריך וסוף דבריו דהמנהג אינו הגון כלל וצריך לבטל אותו ע " כ :
Orach Chayim.480.1.1 ומ " ש שאומר הלל הגדול על כוס ד' כן הוא לפי גירסת רשב " ם שגורס בברייתא כוס ד' גומר עליו ההלל ואומר הלל הגדול אבל יש גורסין בברייתא כוס ה' ויתבאר בסי' תפ " א :
Orach Chayim.480.2.1 ומ " ש ובהלל הגדול קי " ל כרב יהודה מהודו וכו' כ " כ הרי " ף דהכי נהגי עלמא . וכתבו התוס' דרננו צדיקים וגומר אינו מן המזמור ואין לאמרו וכן הוא במהרי " ו :
Orach Chayim.480.3.1 ומ " ש שגם בנשמת חותם מלך מהולל בתשבחות היינו משום דלא שייך לחתום בהבוחר בשירי זמרה אלא כשאומרים אותו אחר פסוקי דזמרה בשבתות וימים טובי' אבל כיון שעיקר החתימה על ההלל צריך לחתום במלך מהולל בתשבחות ועיין בתוספות . כתב מהרש " ל דמ " ש בטופסי המחזורים ברכת בפ " ה אכוס ד' אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורותך אינו מן הראוי אלא בסוף חתימת ישתבח מיד יברך בפה " ג והכי משמע בשאלה ששאלו לרב האי גאון על דברי ר' סעדיא בסי' שאחר זה ואח " כ יתחיל אז רוב ניסים כו' ואומץ גבורותך ושאר פיוטים וכן עיקר :
Orach Chayim.481.1.1 כוס ה' לא הוזכר לגי' רשב " ם ואין לעשותו כלומר דכיון דלא הוזכר לא במשנה ולא בברייתא דיש לעשות ה' כוסות דלא יפחתו לו מד' כוסות יין תנן ה' לא תנן מש " ה גורס רשב " ם בברייתא רביעי אומר עליו הלל הגדול דס " ל דמאן דגריס חמישי טועה הוא דחמישי מאן דכר שמיה דאין לפרש דה " ק דאם בא לעשות כוס ה' הרשות בידו דא " כ הכי הול " ל הרוצה לעשות כוס ה' אומרים עליו הלל הגדול מדלא קתני הכי משמע דכוס ה' פשיטא ליה דהו " ל חובה והא ודאי ליתא שהרי לא הוזכר בשום מקום לשם חובה הלכך גרסי' רביעי אומרים עליו הלל הגדול וממילא אין לעשות כוס ה' אפי' לשם רשות ולכך פי' שאומר עליו הלל הגדול על כוס ד' דוקא :
Orach Chayim.481.2.1 וכן ראה מדברי רב האי כו' דמתשובתו שהשיב ואנו לא נהגינן בכוס ה' כל עיקר שמעינן דאין לעשותו אפי' לשם רשות וכפי' רשב " ם וביאור דברי השאלה הוא לפי שרב סעדיה סובר דכוס ה' רשות ומי שרוצה לשתות כוס ה' יאמר עליו הלל הגדול כלומר שיאמר קודם כוס ה' הלל הגדול ולא יאמר יהללוך על כוס ד' אלא גומר הלל הקטן לבד בלא ברכת יהללוך ושותה כוס ד' וז " ש ויניח יהללוך ויאמר לאחריו כלומר יניח מלומר יהללוך על כוס ד' ויאמרנו על כוס ה' אחר הלל הגדול ואמרו דהכי אשכחן לרב סעדיה וכך היינו נוהגין עד עכשיו אבל עכשיו באו תלמידים ונחלקו על דבריו ואמרו שעל כל כוס וכוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו כו' כלומר דס " ל דאין לחלק בין הכוסות כל עיקר וכמו שצריך לברך על כל כוס וכוס לפניו בפה " ג ה " נ צריך לברך לאחריו על הגפן וכו' אכל כוס וכוס דכל כוס וכוס מצוה בפני עצמו הוא ולא ס " ל כאותן גאונים שחילקו בין הד' כוסות לענין ברכה אחרונה אלא ס " ל דלכל מילי הן שוין וכמ " ש בשיבולי לקט בשם רש " י ורבינו ישעיה שצריך לברך על הגפן על כל כוס וכוס והביאו האגור בסי' תת " ו ומש " ה נמי ס " ל דחותמין ביהללוך קודם כוס ד' כדי שיהיו כל הכוסות בסגנון חדא שיהיו כולן סמוכין לברכה דהיינו כוס א' אחר קידוש . כוס ב' אחר גאל ישראל . כוס ג' אחר בהמ " ז . כוס ד' אחר חתימת ההלל והשיר וא " כ ממילא כשמוסיף כוס ה' צריך שיהא כוס ד' סמוך לחתימת ההלל דהיינו ברכת יהללוך . כוס ה' סמוך לחתימת הלל הגדול דהיינו ברכת ישתבח אבל אם תניח יהללוך עד לבסוף א " כ כוס ד' לא יהא סמוך לברכה כשאר הכוסות . והנה הם תפסו בפשיטות דכוס ה' רשות ולא היתה השאלה אלא אם העיקר הוא כמו שמצאו על שם רב סעדיה וכמו שהיו נוהגין עד עכשיו או אם העיקר כתלמידים והשיב דברי ר " ס כן הוא כדברי וכו' כלומר ודאי כמו שמצאתם על שם ר " ס כן היו דבריו באמת ומנהג שלכם שתפסתם בפשיטות לעשות כוס ה' יפה הוא אלא שאנו לא נהגינן בכוס ה' כל עיקר אף לשם רשות ובעיקר שאלתכם אם העיקר כר " ס או כתלמידים שבאים לחלוק עליו השיב ואמר והני ת " ח דמברכים ב' אחר הלל ואחר הלל הגדול דרב סעדיה ודילכון שנהגתם כמותם עד עכשיו דיינו שלא לברך אלא פעם אחת ביהללוך אחר כוס ה' עדיפא מדילהון . ודע דבנוסחאות המדוייקות בספרי רבינו כתוב בהו בשאלה וחותמין מלך מהולל בתשבחות ושותה כוס ד' ומוזגין כוס ה' ואומרין עליו הלל הגדול כו' אבל הב " י נזדמנה לו נוסחא מוטעת בספרי רבינו גם האריך לפרש דברי התלמידים בפנים שונים ולא ראיתי להאריך בסתירת פירושו ז " ל אלא כאשר כתבתי הוא הנכון וכן מצאתי להרב מהרש " ל ז " ל . עוד אפשר לפרש מ " ש התלמידים על כוס וכוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו דה " ק צריך לסיים בברכה לאחר השבח שאומרים על הכוס כמו כוס של קידוש שמסיים בברכת מקדש ישראל והזמנים וכוס שני שמסיים בברכת גאל ישראל וכוס ג' מסיים בבהמ " ז וכוס ד' מסיים בברכת הלל שכל כוס וכוס מחולק לעצמו שמברך לפניו בפה " ג אכל כוס וכוס :
Orach Chayim.481.3.1 ומ " ש והעולם נהגו בו לעשותו רשות כו' כלומר אע " ג דלהרשב " ם ורב האי אין לעשותו כלל אף לשם רשות מכל מקום כבר נהגו העולם לעשותו רשות שלא כדבריהם ויש להם על מי שיסמכו שכ " כ ר " י ט " ע וכן כתב רב שר שלום כוס חמישי רשות אם רוצה לשתות ישתה ואומר עליו הלל הגדול וחוזר ואומר עליו יהללוך כך היא הנוסחא בספרי רבינו המדוייקים ועל זה כתב וכן סידר רב כהן צדק ורבינו משה וכן כתב רב עמרם שחוזר ואומר עליו יהללוך יראה מדעתם כו' כלומר דממ " ש רב שר שלום וחוזר ואומר וכו' וכן סידר רב כהן צדק ור " מ וכ " כ ר " ע שחוזר כו' יראה מדעתם שס " ל דמי שירצה לעשותו חותם ביהללוך כו' ופשוט הוא והב " י נוסחא מוטעת נזדמנה לו בדברי רב שר שלום וכתב מ " ש . ומה שהזכירו כל הגאונים בדבריהם יהללוך היינו משום דכתב הרי " ף דמנהגם כר " י דברכת השיר היינו יהללוך ולא נשמת וא " כ צריך ליישב שמה שהצריכו לומר נשמת אחר הלל הגדול בכוס ה' ולחתום ביהללוך היינו משום דלא שייך לחתום ביהללוך אחר הלל הגדול גרידא לפיכך צריך לומר נשמת תחלה וק " ל :
Orach Chayim.481.4.1 כתב א " א ז " ל יראה וכו' כתב ב " י והעולם נהגו כדברי הרי " ף ולדידיה שאר משקים נמי אסור ובמהרי " ו כתב ודוקא מים כמו שהם ולא מים שנתמדו כגון עפי " ל טרנ " ק דההוא מבטל טעם מצה וגרע מיין ע " כ ואפשר דמי לקרי " ץ נמי אסור אבל במי זנגבי " ל שקורין אינגב " ר וושיר לא ראיתי לאסור וכמדומ' שכך קבלתי להתי' אינגב " ר וושי " ר :
Orach Chayim.482.1.1 ותמה עליו הרא " ש וכו' ואפשר ליישב דכי קאמר הרי " ף דלית ליה אלא כזית לאו כזית בלחוד דוקא קאמר אלא כשיעור חובתיה קאמר וכן פי' הר " ן דברי הרי " ף בחד פירושא אבל אם אין לו אלא כזית בלחוד גם הרי " ף מודה שלא יעשה כריכה כל עיקר שלא לבטל טעם מצה שבפיו וכמ " ש ה " ר יונה וכן פסק הרמב " ם בפ " ח וכן פסק הרז " ה :
Orach Chayim.482.2.1 ומ " ש וב " ה כתב שיאכל מיד דלא מינטר ויברך עליה המוציא וע " א מצה כו' . יש לתמוה דהיאך מברך על אכילת מצה בלא מינטר הא מצת מצוה אינה אלא במינטר כדמוכח בפ' כל שעה ונראה דס " ל לב " ה דד " ת ודאי בכל מצה שהוא לחם עוני יוצא בה י " ח אפילו דלא מינטר ודרשת ושמרתם את המצות אסמכתא בעלמא הוא ולפיכך צריך לברך ע " א מצה מיד כשיאכל דלא מינטר שאם יאכל תחלה בלא ברכה היאך יברך עליה לבסוף לאחר שכריסו מלא ממנה הילכך יברך עליה בתחלה ויפטור גם כזית שיאכל לבסוף דמינטרא שהיא עיקר המצוה ובאה באחרונה שישאר טעם מצה בפיו זכר הפסח וכה " ג קאמרינן גבי מרור :
Orach Chayim.482.3.1 ומ " ש וא " א הרא " ש כתב שיאכל מיד כזית דמינטר וכו' מה שקשה מדתניא הסופגנין והדובשנין אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה כתב הרא " ש שם דהברייתא איירי בזמן הבית הלכך צריך שיאכל כזית שימור באחרונה לקיים על מצות ומרורים יאכלוהו אבל בזמן הזה שאין לנו חובת מצה אלא מבערב תאכלו מצות אין לאחר ברכת המצה ומוטב שיאכלו בתחלה לתיאבון עכ " ל אך קשה היאך מיישב הרא " ש ז " ל הא דקאמר רב הונא בפרק כל שעה בצקות של עו " ג אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה דרב הונא ודאי בזמן הזה קאמר והרא " ש גופיה הביא דבריו בסתם לפסק הלכה בפ' כ " ש . והר " א מפרא " ג כתב דצריך לפרש לדעת הרא " ש ההיא דבצקות וכו' מיירי ביש לו ב' זתים ומברך המוציא וע " א מצה על כזית א' בראשונה וכזית הב' אוכל לבסוף אלא דקשיא א " כ הו " ל לרב הונא למימר נמי ובלבד שיאכל כזית מצה בראשונה לפי דעת הרא " ש עכ " ל ועוד קשה לי דא " כ מן הראוי היה שיבאר הרא " ש יישוב זה בפסקיו שאינו כ " כ פשוט ותו דגם ההיא דסופגנין היה יכול ליישב בכה " ג ולמאי איצטריך לפרש דאיירי בזמן הבית אלא נראה לי ליישב דהרא " ש סובר דההיא דבצקות של עו " ג בע " כ דלא אתי רב הונא לאשמועינן איזה מהן יאכל בראשונה ואיזהו מהן יאכל באחרונה דא " כ מאי איריא דנקט בצקות של עו " ג הלא דין זה כולל לכל מצה שאינה של מצוה אלא ודאי עיקר כונתו לאורויי לן דבצקות של עו " ג אין לחוש בהן משום חמץ ואדם ממלא כריסו מהן ומפני שהיה אפשר לומר דמתיר לגמרי אף לצאת בה י " ח דשמור דאפייה לחוד הוי שמור לפיכך קאמר ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה דלענין שיצא י " ח אינו יוצא אא " כ יאכל כזית מצה שמורה ובאחרונה דקאמר לאו דוקא דודאי אם היה לו מצה שמורה עיקר המצוה שיאכלנה בראשונה לתיאבון אלא היכא שלא היה לו בראשונה והביאו לו באחרונה יוצא בה נמי י " ח אבל ברייתא דסופגנין דלא איצטריכא לן להתיר מצה עשירה דהא פשיטא דמצה עשירה אין בה משום איסור חמץ ושיאכל כזית מצה שמורה לצאת י " ח נמי לא איצטריך דהא פשיטא דלצאת בה י " ח לחם עוני בעינן אלא עיקרא לאשמועינן דתחלה יאכל הדובשנין ובאחרונה יאכל המצה שמורה ולא בהפך ולפיכך הוצרך הרא " ש ליישב הברייתא לפי סברתו דאיירי בזמן הבית כו' ודו " ק :
Orach Chayim.483.1.1 כתב הרי " ף מאן דלית ליה חמרא כו' וטעמו דשרי ברישא המוציא משום דדמי לבפה " ג דקדים לקידוש וכדין כל שאר שבתות וימים טובים כשמקדשין על הפת שמברך המוציא תחלה :
Orach Chayim.483.2.1 ומ " ש ובצע לריפתיה היינו הפרוסה לפי סברת הרי " ף שמברך על הפרוסה המוציא וע " א מצה כדלעיל בסי' תע " ה ומשום הכי הצריך לבצוע לאלתר קודם קידוש דכיון דאיפסיקא הילכתא בפרק כיצד מברכין כר' חייא אליבא דרבא שאחר שיסיים ברכת המוציא בוצע מיד א " כ כאן אף על גב דמנח ידיה עלויה עד דגמר קידושא כשם שאוחז בכוס שמקדש עליו וה " נ כיון שמקדש על הלחם מצוה לאוחזה בידו מ " מ הבציעה צריכה שתהיה תיכף סיום הברכה משא " כ בכל שבתות וי " ט כשמקדש על הפת דבעינן שיקדש אתרתי שלימתא הלכך אינו בוצע עד אחר שיסיים כל הקדוש על השלמות כדלעיל בסי' רע " ב בשם רבינו האי גאון . ובתר דגמיר קדושה מברך לאכול מצה גם על אותה בציעה משום דקדוש תדיר טפי והדר אכיל שאר ירקי פי' ע " י טבול כשם שהוא מטבל בשאר ירקות אחר הקדוש מיד כשעושה הסדר על היין כמו ששנינו מזגו לו כוס ראשון בש " א מברך על היום כו' הביאו לפניו מטבל בחזר' וכו' וס " ל להרי " ף דאין חילוק בין כשהטבול קודם ברכת המוציא או לאחר ברכת המוציא לעולם איכא היכירא לתינוקות במה שחוזרין ומטבילין למרור שאז שואל התינוק למה מטבילין הלילה הזה ב' פעמים וכאשר כתבתי בסי' תע " ג בשם מהר " ל מפרא " ג . ומה שלא הצריך הרי " ף לטבל קודם קידו' היינו משום דאסור לטעום כלום לכתחלה משתחשך עד שיקדש כדאיתא להדיא בפ' ע " פ ע " ל בסי' רע " א :
Orach Chayim.483.3.1 וליסליק לפתורא כו' טעמו משום דאין לאכול מצה ומרור עד שיאמר תחלה ההגדה . ומה שאכל מצה תחלה בשעת קידוש אותה אכילה אינה אלא במקום טעימת יין דקידוש ומפני שאין ראוי לברך ע " א מצה אחר שכבר מילא כריסו ממנה לפיכך היה מוכרח לברך אז גם כן ע " א מצה אבל מרור והכריכה שיכול לאכול אח " כ צריך לומר ההגדה תחלה כמו כשעושין הסדר על היין וס " ל להרי " ף דברכת גאלנו לא ניתקנה דוקא על כוס של יין הלכך אומר כל ההגדה עד גאל ישראל כנ " ל טעמו של הרי " ף בסדר שלו :
Orach Chayim.483.4.1 ומ " ש והר " י גיאת כתב וכו' נראה דטעמו דטפי עדיף לברך ע " א מצה אחר ההגדה כמו כשעושין הסדר על היין ועוד דס " ל דאף לרבנן שאוכל מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו מ " מ צריך לאכלן יחד זה אחר זה בסמוך כמ " ש הרא " ש בפ' ע " פ ומה שקשה דלאחר שמילא כריסו ממנה יברך ע " א מצה נראה בעיני דס " ל לר " י גיאת שאינו אוכל אחר גמר הקידוש אלא פחות מכזית דברכת המוציא אינה טעונה כזית וא " כ לא שייך לומר בכה " ג לאחר שמילא כריסו כו' כמו שכתבתי בסימן תע " ג אצל מ " ש רבינו דא " צ כזית בטבול ראשון אבל הרי " ף סובר דלכתחלה ודאי צריך לאכול כזית מברכת המוציא וכמ " ש הרא " ש בע " פ ורבינו בסי' תע " ה ושם נתבאר טעמם וא " כ שייך לומר לאחר שמילא כריסו כו' לפיכך צריך לברך ע " א מצה מיד אחר הקידוש כדפי' וס " ל לר " י גיאות דטבול ראשון נמי בחרוסת כהרמב " ם ור " ע לעיל בסימן תע " ג . כנ " ל טעמו של הר " י גיאות בסדר שלו : ומה שכתב ב " י דהרי " ף והר " י גיאות פליגי אי בעי שני טבולים לא הבנתי דבריו שהרי מפורש דלתרוייהו בעינן ב' טבולים ואני מוסיף לומר דאף לב " ה בעינן שני טבולים אף עפ " י שלא הזכירן בדבריו שהרי לא הזכיר ג " כ טבול דמרור משום דפשיטא דבעינן ב' טיבולים כדי שישאלו דלמה יגרע סדר דעל הפת משאר כל הסדרים . וג " כ אפשר לומר שב " ה הזכיר בדבריו הב' טבולין אלא דרבינו לא העתיק מדבריו כי אם במה שחולקים בענין הסדר אבל בענין הטבולים אין ביניהם מחלוקת וטעמו של ב " ה היא דעיקר מצוה הראשונה בלילה זה היא ברכת ע " א מצה אלא שמברך תחלה המוציא משום דתדיר קודם וכמ " ש בסי' תע " ג שזו היא סברת אותן שמניחין הפרוסה על השלמה ע " ש ולפיכך סובר ב " ה שמיד בקדוש אחר שבירך המוציא יביא ע " א מצה שברכת ע " א מצה היא המצוה הראשונה וסובר דאין להפסיק בין אכילת מצה למרור אלא יאכלם ביחד סמוכין זה אחר זה אף לרבנן כסברת הרא " ש ור " י גיאות . ועל סדר של רבינו קשה היאך יטעום לכתחלה משתחשך קודם קידוש שבזה עושה איסור בידים ולכן נראה עיקר דמוטב לשנות קצת הסדר שאין בזה איסור ממה שיטעום קודם קידוש ומרב נטרונאי אין ראיה דאפשר דאיהו ס " ל דא " צ לטבול טבול הראשון קודם המוציא דוקא אלא יכול לעשות הב' טיבולים לאחר המוציא אבל רבינו שתופס עיקר דדוקא בעינן קודם המוציא א " כ ודאי עושה איסור שטועם קודם קידוש הלכך לראשונים אנו שומעין שלא לטבול קודם המוציא . ולענין מעשה פסק ב " י בש " ע כדברי הרי " ף אלא דבזה צ " ע דבא " ח בשם הרא " ה כתב מי שעושה סדרו על הפת אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהן ברכות של כוס ודלא כהרי " ף וכן נראה מדקדוק לשון רבינו בסדר שלו שכתב עד למעיינו מים ולא כתב עד גאל ישראל כלשון הרי " ף וכיון דספק ברכות להקל דברכות אינן מעכבות הלכך יעשה הסדר כהרי " ף אלא שלא יברך גאלנו ויהללוך עוד צריך להיות נזהר לפי מנהגינו שמברכין המוציא על השלמה שלא יבצע אלא עד אחר גמר הקידוש ודלא כהרי " ף דאזיל לטעמיה שמברך המוציא על הפרוס' לכך מוטב שיבצע מיד אחר שיברך המוציא שהרי פרוס ועומד הוא אבל לדידן דבעיא שלמות משום לחם משנה כמו בשאר שבתות וי " ט לא יבצע מן השלמה אלא עד אחר גמר הקידוש ואח " כ מברך ע " א מצה ובוצע מן הפרוסה ואוכל מכל א' וא' כזית ביחד וכו' : כתב מהרש " ל מצאתי בשם הגאון מה " ר משה יניק שאם אין לו יין שלא יקדש על הפת לשנות הסדר אלא יעשנו על מי דבש כי נפלו כמה דעות חלוקות בענין סדר על הפת וק " ל ע " כ וכ " פ בהגהת ש " ע :
Orach Chayim.484.1.1 כתב רי " ף מאן דבעי וכו' עד ומקדש וש " ד :
Orach Chayim.484.2.1 ומ " ש אם ירצה יגמור הכל בביתו כו' כן פי' גם הר " ן דלרבותא נקט הרי " ף שיכול לברך לכ " א ואחד בביתו קודם כוס ד' ואצ " ל אחר כוס ד' שיכול לברך לכל א א' :
Orach Chayim.484.3.1 ומ " ש ולא נהירא לא " א הרא " ש ז " ל כו' כתב ב " י דמדכתב בפסקיו כלשון הרי " ף דהדר ומברך ליה בין המוציא ובין ע " א מצה בין בפה " א בין ע " א מרור ובין בפה " ג כולהו חד טעמא אינון דמצוה נינהו וכן הלכה וכו' אלמא דס " ל דכיון דתקנת חכמים היא משום היכירא דתינוקות הוי כברכת המוציא שהיא חובה עכ " ל מיהו אין מזה ראייה דהא איכא לפרש דבריהם דמברך בפה " א לגבי מרור כמו שמברך המוציא לגבי ע " א מצה ובפה " ג לגבי קידוש דהני כולהו ודאי חד טעמא אינון דמצוה נינהו והמצוה תלויה בברכת ההנאה ולפיכך יכול לברך וקרוב לומר שגם ב " ה שכתב מסתברא כו' לא בא לחלוק אהרי " ף אלא לפרש דבריו שמ " ש דמברך בפה " א לא שמברך בפה " א אשאר ירקי אלא אמרור דוקא וכדרב חסדא אלא צ " ל דרבינו שמע כך מאביו בע " פ או בתשובה כתב כן . ותימה היאך אפשר לומר דבשביל תקנת חכמים הו " ל כברכת מצוה שהרי בע " פ אמרינן דליכא למימר דהא דתניא ר " י אומר אע " פ שטבל בחזרת מצוה להביא לפניו חזרת כו' דמשום דתיהוי היכירא לתינוקות הוא דא " כ מאי מצוה אלמא דלא חשבי' ליה למצוה משום תקנת חכמים . ואפשר דהרא " ש ה " ק דהמצוה של ספור יציאת מצרים תלויה בתקנת חכמים זו דכיון דעבדינן היכירא לתינוקות כדי שישאלו ויבואו לקיים מצות ספור יציאת מצרים וכמ " ש והיה כי ישאלך והגדת לבנך ה " ל כברכת המוציא לגבי ע " א מצה שהמצוה תלויה בברכת ההנאה אבל ברכה עצמה ודאי לאו מצוה היא ולכך קא מתמה בגמרא וקאמר א " כ מאי מצוה :
Orach Chayim.484.4.1 ומ " ש בשם רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך וכו' משמע שבאותן בתים אינן יודעים אבל בני ביתו כולם יודעין וא " כ נראה דהכי פירושו דכיון שמברך להם ב " ה שהוא ברכת הנהנין א " כ בע " כ צריך הוא לילך לבית אחר לקדש ולברך מיד אחר אכילתו קודם שיברך ב " ה בביתו דלאחר שבירך ב " ה בביתו אי אפשר לו לברך עוד ב " ה לאחרים כיון שכבר יצא אלא ודאי דתחלה מברך ב " ה בבית אחר ושותה לשם כוס של ב " ה להוציא גם את עצמו וא " כ כשחוזר לביתו ובני ביתו יודעים מסתמא לברך ב " ה מ " מ אי אפשר לו שישתה שוב כוס של ב " ה בביתו ונמצא שלא ישתה בביתו רק שלש כוסות ולא הוציא לבני ביתו י " ח ד' כוסות וב " י פי' מה שפי' ולא נהירא :
Orach Chayim.484.5.1 ומ " ש וכ " כ רכ " צ כו' פי' שגם הוא סובר שאין תקנה שהרי כתב שאם קידש בשני בתים הוי מוציא ש " ש לבטלה ממה נפשך שאם יברך ב " ה תחלה בביתו הוי מוציא ש " ש לבטלה בבית אחר דכיון שהוא כבר יצא י " ח ב " ה ולא בא רק להוציא אותם בברכתו כשאר ברכת הנהנין הו " ל ברכה לבטלה ואם מברך תחלה ב " ה בבית אחר ואח " כ חוזר לביתו ומברך ב " ה ושותה כוס של ב " ה הויא נמי מוציא ש " ש לבטלה מה " ט גופיה וליכא למימר שיחזור ויאכל דתו לא הויא מוציא ש " ש לבטלה כיון שהוא בא ג " כ להוציא עצמו י " ח בהמ " ז דא " כ נמצא שאוכל ב' סעודות בליל פסח שאז ודאי אעפ " י שמניח מלאכול כזית מצת אפיקומן עד סוף הסעודה מ " מ אסור דמיחזי כאוכל ב' פסחים ודו " ק :
Orach Chayim.484.6.1 ומ " ש וכ' הרא " ש דאפי' אם אינן יודעין ב " ה וכו' באיזה תשובה כתב כן כי לא נמצא כן בפסקיו וצריך לומר לפי זה דמ " ש הרא " ש בפסקיו כלשון הרי " ף דמברכים אינהו ב " ה לאו דוקא דודאי יש תקנה להקרותם כו' אלא דאורחא דמילתא נקט דמסתמא כיון דהכל חייבים בה כדתנן בפרק מי שמתו ודאי יודעים ב " ה :
Orach Chayim.484.7.1 ומ " ש ואפשר דאף ב " ה יכול לברך כו' זהו מדברי רבינו שחולק על הרי " ף והרא " ש והר " י גיאת דלדידהו אינו יכול לברך להם ב " ה דאינו דומה לברכת הלחם של מצה והוא ז " ל סבירא ליה דאפשר דאף ב " ה יכול לברך להם דכיון דתקנת חכמים הוא הוי כברכת מצוה כמו שסובר הרא " ש בטבול של ירקות . אבל הרא " ש גופיה ודאי לא ס " ל הכי שהרי לא מצא שום תקנה כי אם להקרותם מלה במלה כו' וצריך לומר דס " ל להרא " ש גופיה לחלק דוקא טבול של ירקות דהמצוה של ספור יציאת מצרים תלויה בה לקיים והיה כי ישאלך בנך והגדת לבנך הלכך דומה לברכת הלחם של המוציא שמצות אכילת מצה תלוייה בה אבל ב " ה דאין המצוה של הכוס תלוי בה כל עיקר אלא תקנת חכמים גרידא היא דקאמר בגמרא ד' כסי תקנו רבנן כל חד וחד נעביד ביה מצוה א " כ אינו דומה לברכת הלחם של המוציא ואינו יכול לברך להם ב " ה לדעת הרא " ש אבל עדיין קשה הלא הרא " ש פסק בפ " ג שאכלו שיכול ב " ה להוציא את האחר אף על פי שלא אכל כלל וה " ט דמאחר שכבר אכל והוא חייב לברך יש כאן ערבות ולא בעינן כזית דגן אלא כשהם ג' כדי שיוכל לומר שאכלנו וכמ " ש הסמ " ק בשם ר " י בהלכות ב " ה הביאו רבינו בסוף סימן קפ " ו ודוחק לומר דהכי נמי איירי בשהם ג' דהא סתמא נקט ועוד היאך שייך לזמן ע " י שיקרא לפניהם מלה במלה דזמון כה " ג אינו דומה להלל אלא ודאי איירי בדליכא ג' ונראה בעיני דדוקא מי שכבר אכל מעצמו יש כאן ערבות כמ " ש ר " י אבל כאן שהולך לבית אחר לקדש להם ומברך להם המוציא וע " א מצה ומאכילם לכתחלה פשיטא שאין ראוי לברך להם שאין כאן ערבות הא למה הדבר דומה למי שמצוה לחבירו שיאכל והוא יברך בעדו ב " ה דזה ודאי אסור . ובשם מהרש " ל ראיתי כתוב שהרא " ש לא הסכים לדעת ר " י פ' ג' שאכלו אלא לענין זה שאף בב " ה שייך ערבות מאחר שכבר אכל ונפקא מינה שיכול להוציא בכזית דגן אפילו מי שאכל כדי שביעה כדלעיל בסימן קנ " ז וה " ט דכיון דמן התורה לא בעינן אכילה כלל מטעם ערבות הלכך סגי בכזית דגן ומוציא אף מי שאוכל כדי שביעה אבל לא ס " ל כר " י בהא דיכול להוציא את האחר אפילו לא אכל כלל אלא לעולם בעינן כזית דגן אפילו אין שם רק שנים כדאיתא בירוש' ומסמך ליה אקרא ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא מברך והרא " ש הבי' לשם גם הירושלמי וכתב בסוף שהוא מדרבנן ואסמכוה אקרא וס " ל להרא " ש מאחר דלא אשכחן להדיא בתלמודא דפליג אירושלמי יש לנו לומר דלא פליגי ועבדינן כהירושלמי לחומרא וע " ל בסי' קפ " ו דגם רבינו הכי ס " ל דלא כר " י ולשם הארכתי בזה בס " ד :
Orach Chayim.485.1.1 אמר שבועה שלא אוכל מצה סתם אסור לאכול מצה בליל פסח . ירושלמי כתבוהו הרי " ף והרא " ש בפ' ע " פ והר " ן לשם כתב דטעמא דרישא משום דשבועה חלה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה בכולל : ומה שמשמע בפ' שבועות שתים בתרא שאין שבועה חלה לבטל את המצוה אפי' בכולל היינו דוקא בקום עשה וכ " כ התוס' לשם בשם ר " י ( בדף כ " ד ) בד " ה אלא הן ועיין עוד בהר " ן פ " ג דשבועות בדף שי " א ע " א ודף שי " ד ע " א ולשם נתבארו דברי בעל המאור והשגת הרמב " ן עליו בענין זה . ועיי' במ " ש בי " ד בסי' רל " ה דהנשבע על המצוה דרבנן אף על פי שהשבועה חיילא ויכול לעבור עליה בשב ואל תעשה מ " מ כופין אותו שישאל על שבועתו ולפיכך בנשבע שלא לאכול מרור בליל פסח דהשבועה חלה כיון דאכילת מרור בזמן הזה דרבנן היא כופין אותו שישאל על שבועתו אבל בנשבע סתם שלא לאכול מרור ומצה כיון דהשבועה היא בכולל לאו נשבע לבטל את המצוה הוא אין עליו דין כפייה אבל ודאי ראוי שישאל על שבועתו :
Orach Chayim.486.1.1 סדר בדרך קצרה כו' כל זה מבואר למעלה ומ " ש וישתה רביעית או רובו פי' לכתחלה ישתה רביעית ובדיעבד יצא ברובו ומ " ש בסי' תע " ב דא " צ שישתה כולו אלא רובו הכי פירושו א " צ שישתה כולו דיצא ברובו אבל לכתחלה בעי כולו ( והא ) דכתב רבינו למעלה בסי' רע " א בכוס דקדוש בשאר שבתות דשותה מלא לוגמיו לכתחלה התם שאני דלא בעינן שישתה שיעור כוס אלא טעימה בעלמא הלכך אף לכתחלה סגי במלא לוגמיו כנ " ל וראיתי כתוב בשם מהרש " ל לפרש דברי רבינו דה " ק דבכוס שיש בו יותר מרביעית שותה רביעית כדעת התוספות ואם הוא של רביעית שותה רובו ולענין פסק הלכה נראה בעיני דבכוס שהוא יותר מרביעית צריך לכתחלה לשתות רביעית שלם מאחר דאיכא מותר ומה שפסק בתלמודא להדיא והוא דשתי רובא קאי אמאי דקתני השקה מהם לבניו יצא דעלה קאמר והוא דשתי רובא דהתם הוא דיצא דיעבד אבל לענין לכתחלה לא שמענו דסגי ברובא ואדרבה יש לדקדק ממאי דקאמר בקידוש דאם שתה מלא לוגמיו יצא דמשמע דלכתחלה לא סגי במלא לוגמיו דהיינו אפילו שתה רובו של כוס דהא סתמא קתני ומ " מ ודאי דוקא בכלי שהוא יותר מרביעית כדפי' . וראיתי מי שפי' דה " ק שאם הוא כוס גדול שלא יכול לשתות רובו צריך לשתות רביעית אבל בכוס קטן אע " פ שהוא יותר מרביעית סגי ברוב רביעית ולא נהירא דמדכתב הרא " ש בפ' ע " פ בדף קל " ז ע " ב דלאו מלא לוגמיו ממש בעינן והוא פחות מרביעית אבל מלא לוגמיו ממש הוי יותר מרביעית ודלא כר " ע ורב צמח גאון שכתבו אם קידש ולא טעם רביעית לא יצא דאמר מר המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא וכו' והשתא קשה שמא גם הגאונים ס " ל כהרא " ש ומה שכתבו דבפחות מרביעית לא יצא איירי בכלי גדול דלא שתה רביעית וגם לא שתה רובא דכסא אלא ודאי אין חילוק ביניהן אם לא כדפי' . ואין להקשות לדידי נמי לוקמיה הא דמלא לוגמיו יצא דאיירי בכוס שאין בו אלא רביעית ואינהו איירי בכוס שיש בו יותר מרביעית דא " כ לא הוי ליה למתני יצא כיון דבכה " ג אפי' לכתחלה סגי כדפי' והרמב " ן הפריז על המדה דלעולם צריך לשתות רוב הכלי אפי' הוא גדול והיינו דס " ל דהא דקאמר תלמודא והוא דשתה רובא דכסא קאי אכלי וא " כ לפי זה אף בדיעבד לא יצא אם לא שתה רוב הכלי דהא אדיעבד קאי כדפרישית לעיל וא " כ קשה למאי קתני דאם לא שתה מלא לוגמיו דהיינו רוב רביעית לא יצא הא פשיטא דהא בעינן רובא דכלי אלא שצ " ל דס " ל דמלא לוגמיו ממש קאמר דהוה טפי מרביעית ובעינן רוב הכלי ובעינן נמי מלא לוגמיו דהוי יותר מרוב הכלי היכא שהוא כוס של רביעית או מעט יותר וכל זה דוחק הוא עכ " ל מהרש " ל ואני אומר ברור הוא דהרמב " ן ס " ל דההיא דמלא לוגמיו לענין קדוש הוא דהתם ודאי אף בכלי גדול לא בעינן אלא טעימה בעלמא וטעימת מלא לוגמיו הוי טעימא מעלייא אבל גבי ד' כוסות בעי' שתיית כוס הילכך בעינן לעולם רוב הכוס אפי' בכלי גדול לדעתו ודו " ק . ולענין הלכה לאפוקי נפשיה מפלוגתא לא יקח כלי גדול וכמ " ש בסימן תע " ב שם העיקר ע " ש :
Orach Chayim.486.2.1 ומ " ש ויביאו לפניו קערה שיש בה ג' מצות וכו' כן כתבו כל האחרונים ולא ידעתי למה דבמשנתינו משמע שאין מביאין המצה אלא אחר טיבול הראשון שכך שנינו מזגו לו כוס ראשון בש " א מברך על היום כו' הביאו לפניו מטבל בחזרת וכו' הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וב' תבשילין והוכיחו מקצת המחברים דמדקתני בסיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעדיין לא הביאו אלמא דטיבול ראשון אינו בחרוסת וממילא מוכח דאין להביא מצה והחזרת והחרוסת ושני תבשילין עד אחר טיבול ראשון והכי מסתבר דכיון דהיכירא לתינוקות הוי מה שטובלין אם מביאין קודם סעודה אז הקערה עם המצות מחזי כטובל בתוך הסעודה שהרי המצה לפניו ונראה ליישב דלאו לפניו ממש קאמר אלא ר " ל שיהא מוכן הכל לפניו שלא יצטרך להפסיק והקערה שיש בה ג' מצות ומרור וב' תבשילין יניח מן הצד ושאר ירקות יניח לפניו ממש וטובל בחומץ וכו' ואח " כ ישים הקערה לפניו ובוצע המצה האמצעית וכו' אלא שלא נהגו כן אלא מביאין הקערה עם הכל ממש מיד :
Orach Chayim.486.3.1 ומ " ש ויברך יושב בלא היסיבה כתב ב " י הוא ממה שנתבאר בסי' קפ " ג ע " ש :
Orach Chayim.486.4.1 ומ " ש וגומר ההלל ואומר יהללוך וכו' עד וחותם מלך מהולל בתשבחו' כבר כתבתי בסימן ת " פ דהטעם הוא כיון שהחתימה חוזרת גם על הלל חותמין במלך מהולל בתשבחות לד " ה ואין שום חולק בזה . ומ " ש בסימן תפ " א גבי עכשיו באו התלמידים כו' דבכוס חמישי חותם בנשמת כל חי הבוחר בשירי זמרה שאני התם כיון דהחתימה אינה על ההלל שכבר חתם עליו ביהללוך בכוס ד' ועכשיו הוא שחותם אחר הלל הגדול ונשמת לפיכך ס " ל להני תלמידים דחותם בהבוחר בשירי זמרה כמו בכל שבתות וי " ט כשאומרים אותו אחר פסוקי דזמרה וכ " כ בסמ " ג וכל בו והג " ה מיימוני שאחר כוס ה' חותם במלך אל חי העולמים אבל כשאינו שותה כוס ה' שאומר הכל על כוס ד' דברי הכל שחותם במלך מהולל בתשבחות כנ " ל ברור ואין שום מחלוקת בחתימת כוס ד' כמו שעלה על דעת ב " י והר " ם ערמאה ז " ל :
Orach Chayim.486.5.1 ומ " ש ואם ירצה לשתות כוס ה' וכו' עד ואומר הלל הגדול ונשמת וחותם פי' חותם ביהללוך במלך מהולל בתשבחות כמו שנתבאר דעתו למעלה בסימן ת " פ :
Orach Chayim.487.1.1 סדר היום וכו' השמיט רבינו את י " ט מקרא קודש הזה וזה כמנהג אשכנז שכתב בסי' ת " צ ובסי' תתקפ " ב ובסימן ת " צ יתבאר מנהגינו בס " ד :
Orach Chayim.487.2.1 ומ " ש ואם חל בשבת מזכיר גם של שבת כו' פלוגתא דתנאי בברייתא בפ " ב דביצה ואיפסקא הילכתא כרבי דאף בשבת אינו מתפלל כי אם שבע ומתחיל בשבת ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואח " כ ואת יום חג המצות וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים . והתו' והמרדכי בספ " ק דברכות כתבו דאף בי " ט שאינו בשבת אם טעה ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא י " ט ומביאו ב " י . ובהזכרת שבת ביעלה ויבא נשא ונתן מהרי " ל בתשובתו סי' ג' ונראה מסוף דבריו שאין להזכיר של שבת וכן נראה עיקר בעיני דהכי מוכחא מפשטא דתלמודא פ " ב דביצה וכן משמע מפרש " י לשם כאשר כתב מהרי " ל ז " ל . ומה שהביאו ראייה ממה שהצריך המרדכי בפ' ב " מ לתת טעם אחר לשאין צריך להזכיר של שבת ביעלה ויבא בעבודה בר " ח וחש " מ דאלמלא ר " ח אין שבת בעבודה אינה ראייה כלל דהתם ודאי כיון דעומד בברכת עבודה והיא ברכה בפני עצמה ומזכיר בה של ר " ח סד " א דצריך לחזור ולהזכיר ג " כ של שבת לפיכך הוצרך לטעם אחר דאלמלא ר " ח וכו' אבל בקדושת היום שהכל ברכה אחת היא מה צורך להזכיר עוד ש " ש ביעלה ויבא הרי כבר הזכיר ש " ש באותה ברכה באתה בחרתנו ובזה נדחה גם הראייה שהביאו מן האשר " י בפ' ב " מ . ותו דמ " ש מהזכרת יעלה ויבא שבברכת המזון שאין מזכירין בו של שבת מאחר שכבר הזכיר רצה והחליצנו באותה ברכה וא " כ ה " נ דכוותה הלכך אין להזכיר כל עיקר של שבת ביעלה ויבא לא בשום תפלה ולא בברכת המזון וכן קבלתי מאדוני אבי הרא " ש ז " ל ודלא כמ " ש בית יוסף והרב בהגהת ש " ע :
Orach Chayim.488.1.1 שחרית נכנסין לב " ה כו' כלו' דאין משכימין דבי " ט מאחרין לבא וממהרין לצאת כדתניא בפ " ב דמגלה ועבמ " ש לקמן בסי' תקפ " ד ובסי' תרמ " ד ובסי' תרס " ח :
Orach Chayim.489.1.1 ואפילו אינו לילה ממש כו' כ " כ הרא " ש בשם רי " ו וכ " כ בסמ " ג בעשה ר' בשם הרשב " א אבל הר " ן כתב דאינו נכון וכ " כ התו' במנחות וכ " כ הרשב " א בתשובה דהמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות אבל מנהג העולם עכשיו לברך בספק חשכה אבל קודם ספק חשכה פשיטא דאין לברך ואפילו בע " ש עיין בתשובת מהרש " ל בסי' י " ג ודלא כמה שנמצא במנהגים בשם הראב " ן :
Orach Chayim.489.2.1 ומ " ש ומצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו בפר " י ת " ר וספרתם לכם כ " א וא' מונה לעצמו פי' דאי הוה כתיב וספרת לשון יחיד הוה משמע דסגי בספור של אחד בשביל כולם השתא דכתיב וספרתם דרשינן מיניה דבעינן ספירה לכ " א וא' וכך פי' התו' ר " פ לולב הגזול וכ " כ הרא " ש לשם :
Orach Chayim.489.3.1 ומ " ש ולברך תחלה כ " כ כל המחברים וה " ט דמדאזהר רחמנא שתהא ספירה לכ " א וא' ממילא צריך לברך על הספירה וכתבו התו' דמאי דכתיב גבי יובל וספרת לך אבית דין קמזהר להו רחמנא ושמא ב " ד סופרים ומברכין כמו שאנו מברכין על ספירת העומר וגבי זבה דכתיב וספרה לא שייך בה ברכה דאי חזיא אפילו בשביעי סתרה עכ " ל אבל הר " ן כתב דהכי גמרי רבנן דהאי וספרתה מונין ממש משא " כ בשאר ספירות הכתובים בתורהע " כ :
Orach Chayim.489.4.1 ומ " ש בשם אבי העזרי שי " א שא " צ למנות הימים רק עד שיגיע לשבוע כו' כ " כ המרדכי בשם רבינו אפרים בסוף פ' שני דמגלה :
Orach Chayim.489.5.1 ומ " ש וי " א שאין להזכיר השבועות אלא בסוף השבוע וכו' כ " כ בעל המאור בסוף פסחים שהוא המנהג היפה אבל לא נהגו כמותם אלא כאשר כתב רבינו והרא " ש בתשובה :
Orach Chayim.489.6.1 ומ " ש וכתב עוד אבי העזרי היכא דפתח ואמר בא " י כו' כ " כ המרדכי פ " ב דמגילה וכתב שם שלמד כן מדאיבעיא לן בספ " ק דברכות היכא דנקט כסא דשיכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח אדעתא דחמרא וסיים בדשיכר' מאי בתר פתיחה אזלי' ולא יצא או דילמא בתר חתימה אזלינן ויצא ולא אפשיטא וכיון דלא איפשטא וספירת העומר דאורייתא חוזר ומברך וסופר וכדאמרינן בפ' מי שמתו ספק קרא ק " ש אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב חוזר וקורא קסבר ק " ש דרבנן אמת ויציב דאוריית' וחוזר ואומר אמת ויציב ואין ברכה לבטלה וה " נ ספירת העומר דאורייתא וחוזר ומברך וסופר עד כאן לשונו וכתב ב " י ולפי מ " ש בשם הר " ן שרוב המפרשים מסכימים דספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן בעלמא הויא ספיקא במידי דרבנן ולקולא ואינו חוזר ומברך עכ " ל ועל פי הדברים האלה פסק הרב בש " ע דבין בסיים בה' והם ה' או סיים בה' והם ד' אינו חוזר ומברך ותימה היאך אפשר לומר בסיים ה' והם ד' שהוציא שקר מפיו דאינו חוזר ומברך דמאי שנא מפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור בתפילת ערבית דלא יצא כדלעיל בסי' נ " ט ובההיא דנקט כסא דשיכרא כו' כתב בעל המאור בהדיא לשם דהיכא דנקט דשיכרא וקסבר דחמרא הוא ופתח אדעתא דשיכרא וסיים בדחמרא דבכה " ג לא איבעיא לן דפשיטא דלא יצא וכן משמע מפרש " י לשם ואף לפי פי' הרי " ף והרא " ש דהכי איבעיא לן היכא שאומר בפה " ג שהנ " ב יש להוכיח דדוקא בדסיים שהנ " ב הוא דאיבעיא לן אבל היכא שלא אמר רק בפה " ג פשיטא לן דלא יצא ואע " ג דמדברי הרמב " ם בפ " ח דה' ברכות נראה שסובר דבכה " ג נמי יצא ואינו חוזר כבר כתב ה " ר יונה בספ " ק דברכות לפרש דברי הרמב " ם שדעתו כדעת הרי " ף והרא " ש אע " פ שאין לשון הרמב " ם משמע כפירושו מכל מקום נדחק להעמיד דבריו מפני שלא יעלה על הדעת לומר דיצא כשהוציא שקר מפיו . ובעל מגדל עוז יישב דבריו בע " א על פי תשובתו של הרמב " ם לחכמי לוניל דלא נאמרו דבריו אלא בשכר היוצא מן הגפן אבל בשכר שעורים אין מקום לומר שיהא יוצא כשסיים בפה " ג וכמו שהשיגו הראב " ד וכבר האריך גם הב " י על זה בביאורו להרמב " ם ע " ש ולענין הלכה נראה ברור דכשהוא עומד בד' ובריך אדעתא דלימא ד' וטעה וסיים בה' דלא יצא וצריך לחזור ולברך כאשר כתבתי דכן היא דעת כל הגאונים וכן הדין בדנקט כסא דשיכרא דשעורים וכו' אבל כשהוא סבור שהוא ד' ובריך אדעתא דד' ונזכר וסיים בה' והם ה' אינו חוזר ומברך לדעת רוב המפרשי' דספירת העומר דרבנן ואזלינן בה לקולא וכמו שפסקו הרי " ף והרא " ש והרמב " ם בהך בעיא דנקט כסא דשיכרא כו' דלא אפשיטא ואזלינן בה לקולא דלא מהדרינן ליה דספיקא דרבנן לקולא ואע " ג דלמאי שכתבו התו' והמרדכי בסוף פ " ק דברכות שר " י פוסק בההיא דנקט כסא דשכרא וכו' לחומרא וצריך לברך פעם אחרת וצריך לפרש דהיינו טעמיה דלא דמי לספק קרא ק " ש כו' דהוי ספק שלא יתברר לעולם משא " כ בספק שמסתפק בו בעל התלמוד דאע " ג דמדרבנן הוא אזלינן לחומרא וא " כ בספירת העומר נמי מה " ט צריך לחזור ולברך אף ע " ג דמדרבנן הוא דנראה דהעיקר כדברי הרי " ף והרמב " ם והרא " ש :
Orach Chayim.489.7.1 כתב בה " ג שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום כ " כ התוס' בפר " י והרא " ש והר " ן בסוף פסחים משמו וכן ראיתי כתוב בהלכו' גדולות שבידינו היום בהלכות עצרת בדף ל' וטעמו משום דפוסק כסתם מתני' בפר " י דאם נקצר העומר ביום כשר ממילא ג " כ הספירה כשירה ביום ותימה שהמרדכי כתב בשם בה " ג שלא יברך ביום :
Orach Chayim.489.8.1 ומ " ש ואינו נראה לר " י טעמו שהוא פוסק כראב " ש שאם לא קצר בלילה אינו קוצר ביום לפיכך אם לא סיפר בלילה אינו סופר ביום וכך פסק ר " ת והאריך הסמ " ג בעשה קצ " ט ור' לבאר טעמו וכתב בסוף דבריו והעם נהגו לספור בלא ברכה וכדעת הרא " ש בסוף פסחים וכן היא דעת הר " ן והמרדכי בפ " ב דמגלה בשם ראבי " ה והכי נהוג :
Orach Chayim.489.9.1 וכתב עוד בה " ג שאם שכח וכו' טעמו משום דבעינן תמימות וליכא . וטעמו של רב סעדיא גאון משום דס " ל דכל ספירות הימים מצוה אחת היא התחלתה בי " ו בניסן וגמרה בה' בסיון הלכך כשהתחיל לספור בלילה הראשון שהתחיל במצוה אעפ " י ששכח בא' מן הימים לית לן בה ומברך בימים של אחריו שאינו רק שגומר המצוה שהתחיל בה אבל אם שכח בלילה הראשון שוב לא יתחיל לברך עוד כי אין זה מצות הספירה להתחיל בי " ז בניסן או ביום אחר ומאחר שעבר זמן ההתחלה בטלה ממנו המצוה לגמרי . וטעמו של רבינו האי משום דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא וכ " כ הרא " ש בשם ר " י ולענין הלכה היאך לנהוג עיין בתרומת הדשן בסימן ל " ז ומביאו ב " י :
Orach Chayim.489.10.1 אסור לאכול חדש בזמן הזה עד תחלת ליל י " ח בניסן מימרא דרבינא בפ' ר " י כתבוהו הרי " ף והרא " ש בסוף פסחים ומה שנהגו בדורותינו להקל באיסור חדש לגמרי כתבתי שהטעם הוא שסמכו על מקצת מן האחרונים שהתירו החדש בשל עו " ג והחזקתי דבריהם בתשובה שחברתי על זה בס " ד ובי " ד סימן רצ " ג יתבאר עוד בס " ד וע " ש . כתבו התו' בספ " ב דמגלה ואחר שבירך על הספירה יאמר יהי רצון שיבנה וכו' משא " כ בתקיעת שופר ולולב וה " ט לפי שאינו עתה אלא הזכרה לבנין ב " ה אבל לשופר ולולב יש עשייה :
Orach Chayim.490.1.1 שאלה לרב האי וכו' איכא למידק דהכא משמע דס " ל לרב האי דדוקא בחש " מ אין לומר מקרא קודש בעבודה ביעו " י אבל בי " ט באתה בחרתנו אומרו ולקמן בסי' תקפ " ב כתב בהדיא בשם רב האי שאין אומרים בבבל בי " ט אלא ותתן לנו את יום חג פלוני הזה ואפשר לומר דאע " ג דהשאלה היתה איעלה ויבא בעבודה בחש " מ מ " מ מה שהשיב רב האי אין ראוי לומר כן ואין אומרים בבבל אלא ביום חג פלוני הזה כונתו לומר דאין אומרים בבבל כל עיקר מקרא קודש אף באתה בחרתנו בי " ט וכמ " ש בסימן תקפ " ב בהדיא :
Orach Chayim.490.2.1 ומ " ש שאין מזכירין מקרא קודש בעבודה לאו דוקא בעבודה דודאי אף בי " ט בשחרית באתה בחרתנו נמי אין מזכירין מקרא קודש אלא לפי שהשאלה היתה אחש " מ שאין אומרים בשחרית אתה בחרתנו ולא יעלה ויבא בעבודה השיב ג " כ שאין מזכירין מקרא קודש בעבודה אבל במוסף אומר וכו' :
Orach Chayim.490.3.1 ומ " ש ואיני יודע מה חלוק יש וכו' נ " ל דטעמו של רבינו האי דפירושו של מקרא קודש הוא שיהו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדושת קרבן מוסף שמקריבים בו ביום כי מצוה היא על כל ישראל להקבץ אל בית אלהים ביום מועד לקדשו בקרבנות הנוספים בשביל המועד לפיכך אין אומרים אותו אלא במוסף :
Orach Chayim.490.4.1 ומ " ש דבאשכנז אין אומרים מקרא קודש כלל וכו' פי' שאין אומרים מ " ק כל עיקר אף באתה בחרתנו ואף בי " ט וכמ " ש להדיא בסי' תקפ " ב כן היה המנהג בזמנו אבל אנו עכשיו בני אשכנזי' מנהגינו לומר מקרא קודש באתה בחרתנו בין בי " ט ובין בחש " מ אבל ביעלה ויבא בעבודה אין אומרים מקרא קודש : ומ " ש הרב בהגהת ש " ע אנו אין נוהגין לומר מקרא קודש כלל לא בי " ט ולא בחש " מ ע " כ לא דק כי הוא ז " ל העתיק לשון רבי' שכ " כ לפי מנהג אשכנז שהיה בזמנו אבל עכשיו נהגו בני אשכנז לאומרו באתה בחרתנו וכ " כ מהר " ש לוריא וז " ל ומנהגינו לומר מקרא קודש עכ " ל :
Orach Chayim.490.5.1 שבת שחל להיות בחש " מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת ואומר הזכרה ברצה ובמוסף וכו' בפ " ב דביצה ת " ר שבת שחל להיות בר " ח או בחש " מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ר " א אומר בהודאה ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע רשב " ג ור " י בנו של ר " י בן ברוקא אומר כל מקום שזקוק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיי' בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע אמר רב הונא אין הלכה כאותו הזוג ופירש " י מסיים בשל שבת מקדש השבת ותו לא וכתב עוד אין הלכה כאותו הזוג אלא כת " ק דאמר ערבית ושחרית ומנחה מתפלל ז' ואומר מעין המאורע בעבודה ומיהו לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין וכו' אלא בהא הילכתא כרבי דאמר אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים או ר " ח בר " ח עכ " ל וכ " כ התו' לשם . וא " כ יש לדקדק על לשון רבינו שכתב מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת שהם דברי ת " ק במוספין ולית הילכתא כוותיה כך הקשה בית יוסף והאריך בכמה פי' ע " ש . ונלע " ד דס " ל לרבי' דודאי אף רבי סובר כת " ק דמסיים בשל שבת אלא שמוסיף עליו לומר דמסיי' ג " כ בשל ישראל והזמנים והיינו דקאמר אף חותם בה כו' דמלשון אף משמע שמוסיף על חתימת ת " ק ישראל והזמנים ולאפוקי מתני תנא קמיה דרבינא במילתי' דרבי מקדש ישראל והשבת והזמנים דלדידיה לא נקט רבי במילתיה לישנא דאף שהרי אינו מוסיף עליו אלא משנה החתימה לגמרי ולפיכך כתב רבינו לישנא דת " ק ואח " כ הוסיף לומר וחותם בשניהם וכ " כ ה " ר ירוחם ומסיים בשל שבת בתחלה בחתימה ואומר בא " י מקדש השבת וישראל והזמנים ואינו אומר מקדש ישראל והשבת והזמנים והיינו כדפרישית :
Orach Chayim.490.6.1 ומפטיר ביזחקאל מן היתה עלי עד סוף הענין ואין אומר בה של פסח לא באמצע ולא בחתימה כך היא הנוסחא בספרי רבינו המדוייקים והטעם משום דאם אין שבת אין הפטרה בחש " מ וכדאמר רב גידל בפ' ב " מ ר " ח שחל להיות בשבת המפטיר בנביא א " צ להזכיר של ר " ח שאלמלא שבת אין נביא בר " ח והכי נקטינן כרב גידל דאין מזכירין של ר " ח כלל בהפטרה לא באמצע ולא בחתימתה כמו שפסק ר " י וכמו שנתבאר למעלה בסי' רפ " ד וסי' תכ " ה וה " נ דכוותה בח " ה אלא שיש לתמוה על מנהגינו שבשבת חש " מ של סוכות חותמין בהפטרה מקדש השבת וישראל והזמנים ומ " ש מחש " מ של פסח ואפשר לומר דדוקא של פסח דאין גומרין בו ההלל כמו בר " ח נהגינן כרב גידל אבל בשל סוכות דגומרין בו ההלל ואינו דומה לר " ח נקטי' כריב " ל דפליג אדרב גידל ואומר יום הוא שנתחייב בד' תפלות וכמו שפסקו הרי " ף והרמב " ם ואע " ג דאינהו ס " ל דצריך להזכיר אף של ר " ח בהפטרה דלא כרב גידל מ " מ אנן מחלקינן בינייהו דבר " ח ובח " ה של פסח דדומה לר " ח אינו מזכיר דנקטינן כרב גידל ובח " ה של סוכות דאינו דומה לר " ח ואינו ענין לדרב גידל מזכיר כנ " ל לומר ביישוב המנהג :
Orach Chayim.491.1.1 במוצאי י " ט כו' מתפללין ערבית כמו במ " ש כלו' שמתפלל י " ח שלימות ואומר אתה חוננתנו דהכי אמר ר " נ אמר שמואל בפ' ת " ה כל השנה כולה אדם מתפלל הביננו חוץ ממ " ש ומוצאי י " ט מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת אף על גב דסלקא בקושיא לא אדחייא ליה כיון דלא סלקא בתיובתא כך פסק רב האי וכן פסק הרי " ף והרמב " ם והרא " ש וכן פסק רבינו למעלה בסימן ק " י לאפוקי מדעת הרשב " א והר " י גיאת ור " י אחרון דאף במ " ש ומוצאי י " ט מתפלל הביננו ועיין בתוספות בסוף יומא משמע שהם גורסים במימרא דשמואל מ " ש לחוד ומפרשים דאף שמואל מודה דבמוצאי י " ט מתפלל י " ח שלמות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ע " ש :
Orach Chayim.491.2.1 ומ " ש ומבדילין על הכוס כו' כ " כ הרי " ף בפ' ע " פ והילכת' אומר הבדלה במ " ש ומי " ט ומי " ה ומי " ט לחש " מ ובמ " ש לי " ט אבל לא במי " ט לשבת עכ " ל הרי " ף :
Orach Chayim.491.3.1 ומ " ש אלא שאין מברכין על הנר פשוט הוא דכיון די " ט מותר בהבערה לא שייך לברך עליו :
Orach Chayim.491.4.1 ומ " ש ולא על הבשמים כ " כ הרמב " ם בפכ " ט מהל' שבת וכן משמע מדאמרינן יקנה " ז ולא הזכירו בשמי' אבל במרדכי בפ' המביא כתב דנהגו במגנצ " א ובקלוני " א וכן פסקו ר " ג ור' משולם לברך על ההדס במ " ש שחל להיות בי " ט ולכך אמרו יקנה " ז ולא הזכירו הדס דאין נר בלא בשמים וכתב עוד במרדכי דרב עמרם ורש " י אומרים דאין מברכין על ההדס ופר " י הטעם דתענוג י " ט ושמחתו משיב נפש שאבדה עכ " ל וכך נהגו שלא לברך על הבשמים ועיין בתו' פ' המביא ( בד' לג ) בד " ה כי הוינא שם האריך על זה :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .