← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Orach Chayim.451.10.1 ומ " ש דהליבון מועיל אפילו לא שופפם יפה כ " כ הרא " ש לשם אבל בי " ד סי' קכ " א כתב רבינו ע " פ הרשב " א דצריך לשופן תחלה והשיג עליו דלא צריך כי האש יבעיר הכל וכדכתב כאן בסתם ונראה דאף הרשב " א מודה דאם אינו יכול לשופן יפה דמועיל הליבון אלא דכיון דכתיב ואך את הזהב ללמד דצריך להעביר חלודה ומשמע דכל הפרשה קאי אף במאי דצריך ליבון לכך כתב דצריך לשופן יפה לכתחלה אבל ודאי דהאש יבעיר הכל כדברי רבינו כתב המרדכי סוף ע " ז ע " ש ריב " א דהסכינין הצריכין ליבון לפי' ר " ת אם השחיזן בריחים של אבן די להם אח " כ בהגעלה לפי שליבון מועיל כדי להעביר הקליפה והאבן מעביר את הקליפה בטוב ע " כ ואעפ " י שדין זה כתבו אסכינים של עכו " ם יש ללמוד ממנו לדבר הצריך ליבון כמו שפודין ואסכלאות מיהו הסמ " ק מחמיר בזה לכתחלה גבי מדוכה ע " ש ( פסק נראה דהסכינים המחופים בעץ בקתא וקבעו בהן מסמרות אין מועיל להם הגעלה כי יש בקתות גומות הרבה ואי אפשר לנקות כל הגומות וכך קבלתי מרבותי שדרשו כך ברבים וכך נוהגין ואין לשנות ועיין במהרי " ל ע " כ הפסק ):
Orach Chayim.451.11.1 כלים שמשתמש בהן ע " י האור כו' עד הכשרן בכלי שני כ " כ הרי " ף והרא " ש והרמב " ם משום דהכי משמע בסוגיא דכבולעו כך פולטו ומיהו בהגהת הרב ר' שמואל מצלישטא " ק כתב וז " ל לא נראה זה בעיני שכלי שנאסר ברותחין בכ " ש אין האדוק בו יכול לצאת ממנו כי אם בכ " ר המפליטו אבל כ " ש אין בו כח להגעיל ולהפליט לחוץ האיסור הכנוס ומדובק בו עכ " ל ונראה שע " פ דעתו נוהגין שלא להגעיל אף כ " ש אלא ברותחין דכ " ר וכן סכינין דמשתמשין בהן בכ " ש אם אין בהן גומות מגעילן דוקא בכ " ר והר " ן בפ' כ " ש כתב על זה יישוב אחר אבל מ " ש בהג " ה זו הוא הנכון :
Orach Chayim.451.12.1 ומ " ש לכן כתב אבי העזרי כו' פי' אף עפ " י דקערות תשמישן ע " י עירוי וכך הוא הכשרו אפ " ה כיון שהכלי שנשתמשו בו ע " י האור לא סגי בעירוי לכן צריך להכשיר כל הקערות בכ " ר וכו' ונראה דכ " ש הכפות שרגילות תמיד לתחבן בקדירה שעל האש דצריך להכשירן בכ " ר וכך נוהגין ואיכא למידק דכאן כתב רבינו דכלי שנשתמשו בו ע " י האור לא סגי בעירוי משמע אבל בלא עירוי סגי אפילו בכלי שאינו עומד אצל האש דהעבירו מן האש ובי " ד סימן קכ " א פסק רבינו כי " א דבעינן הגעלה דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו וי " ל דמ " ש רבינו כאן לא סגי בעירוי מילתא דפסיקא נקט דעירוי לא מהני כלל לכלי שנשתמשו בו ע " י האור אעפ " י שלא נשתמשו בו אלא בכלי שהעבירו מן האש אבל להכשירו בכ " ר בעוד שהאש מהלך תחתיו או אפילו אם העבירו מן האש לאו מילתא דפסיקא היא אלא כפי תשמישו כך הכשרו ומיהו נראה דבר פשוט דכלי שנשתמשו בו בכ " ר שהעבירו מן האש לא סגי ליה בעירוי וכ " כ מהרש " ל וע " ל ריש סימן תנ " ב ובמ " ש לשם :
Orach Chayim.451.13.1 כתב בעל המנהיג כפות העשויות מקרן וכו' נראה לפ " ז דהסכינים שקתא שלהן מקרן אפי' מקצת הקתא מקרן אין ניתרין בהגעלה וכ " כ במהרי " ל וז " ל מהרי " ו בא " ח איכא מ " ד דאסור להגעיל כלי עצם דחייס עלה ולא מגעיל שפיר ונ " ל דה " ה סכין שקתא שלו עצם וכ " ש כשקתא שלו אוי " ף גישובן אפי' של עץ כיון שהוא דבוק בדבק חייס עליו עכ " ל ואפשר שלא כתב דכך יש לפסוק אלא לומר דלמאן דאסר להגעיל כלי עצם ה " ה דיש להחמיר בסכין שקתא שלהם עצם והמחמיר לעצמו תע " ב אבל מעיקר ההלכה מותרים כלי עצם בהגעלה כרוב רבותינו :
Orach Chayim.451.14.1 ומ " ש ורב אלפס השוה כולם וכן עיקר נראה דלא קאי אלא אכלי עץ ואבן ומתכת וכלי גללים דסליק מיניה אבל לא קאי אכלי קרן דמזה לא כתב הרי " ף כלום בפ' כ " ש ולא אשכחן מאן דפליג אבעל המנהיג ואע " ג דהכלבו כתב דהר " ש כתב דכבולעו כך פולטו וכמו שחס עליהן כל השנה ואין מכניסן בתוך כ " ר שלא יתקלקלו עכ " ל נראה דקולא גדולה הוא דהא איכא לחוש דע " י שמשתמש בהן כל השנה השתמש בהן גם ברותחין גמורין ולאו אדעתיה ובשעת הגעלה חייס עלייהו ואינו מגעילן ברותחין גמורין הלכך כדברי בעל המנהיג עיקר והכי נהוג :
Orach Chayim.451.15.1 ומ " ש ולמאי דבעינן למיכתב וכו' בסי' תנ " ב כ " כ ונתבאר לשם דכדברי ראבי " ה עיקר :
Orach Chayim.451.16.1 ומ " ש קודם ו' שעות פי' קודם התחלת שעה ששית ובמקצת ספרי רבינו כתב קודם חמש שעות : סלים וכו' כתב בהגהת מיימונית דהטעם משום דלפעמים נופל בהן חמץ בין הנצרים ובולע הסל טעם חמץ ע " י מליחה דהוה כרותח ואעפ " י דהבשר מותר לאוכלו בפסח היינו משום דטעם חמץ הנבלע בבשר ע " י מליחה קודם הפסח נתבטל בס' ואינו חוזר וניעור אבל טעם חמץ הנבלע בכלי אינו בטל בס' וצריך הגעלה והכי נקטינן ודלא כסה " ת דהשוה דין הסל לדין הבשר דליתא ומיהו במהרי " ל כתב דסלים המנוקבים שמולחין בהן בשר אין להתיר ע " י הגעלה וחומרא זו דשמא איכא חמץ בין הנקבים ואינו ניכר והכי נהוג ודין בשר עצמו יש נזהרים שלא לאכלו ויש נוהגין לשרותו כמו בשר יבש כדלעיל בסי' תמ " ז ומיהו צריך שלא חזרו ומלחוהו בכלי חמץ שהשתמשו בו חמץ בחמין תוך מע " ל דאל " כ כבר נעשה הבשר כולו חמץ ע " י הכלי בן יומו דכבוש הרי הוא כמבושל ואין בבשר ששים כנגד הכלי שמלחוהו בתוכו :
Orach Chayim.451.17.1 וכל הכלים צריך להגעיל ידותיהם כמותם נראה דאפילו ידוע שלא נשתמש בכולו נמי צריך להגעיל משום דלענין איסורו אמרינן חם מקצתו חם כולו אבל לא לענין הכשרו והכי משמע ממאי דמסיק בפרק כ " ש גבי סכינין והלכתא אידי ואידי ברותחין ולפי זה דוקא בכלי מתכת ובין לענין הגעלה ובין לענין ליבון וכ " כ הרשב " א מביאו בי " ד סי' קכ " א אלא דאיכא לתמוה דרבינו לשם השיג על הרשב " א ואמר דהיכא דידוע דלא נשתמש אלא במקצתו נכשר נמי במקצתו דכבכ " פ וכאן כתב בסתם דצריך להגעיל ידותיהם כמותם ותו דבמרדכי בפ' כ " ש כתב עץ פרור מגעילו ברותחין אפילו הבית יד וכן המחבת ומביאו ב " י ורבינו ג " כ כתב וכל הכלים ומשמע אפילו בכלי עץ ואבן ובעץ לא אשכחן דנימא חם מקצתו חם כולו ודלא כא " ו הארוך דכתב דאפי' בכלי עץ נאסר מקצתו נאסר כולו דליתא אלא נראה דטעם דעץ פרור וכן המחבת הוי משום דאי אפשר דלא בלעי גם הידות טעם החמץ בכל השנה ע " י כ " ר כשמדיחין אותן לנקותן מהזוהמא לאחר תשמישן ולכן כתב גם רבינו כאן גבי חמץ דכל הכלים צריך להגעיל הידות כמותם ואפילו של עץ אבל ביו " ד מדבר בנשתמש בו איסור לפי שעה דהיכא דידוע שלא נשתמשו בידות א " צ להגעיל הידות ואפילו בשל מתכת דכבכ " פ וכ " כ הר " ן בהני סכינים ומיושב דלא קשה מר " פ כ " צ דאמרינן התם חם מקצתו חם כולו ע " ש עוד כתבתי ביו " ד יישוב אחר ע " ש תשובת מהר " ם מיהו להלכה נקטינן לחומרא כהרשב " א דבכלי מתכת חם מקצתו חם כולו וצריך להכשיר גם הידות אף על פי שידוע שלא השתמשו בידות :
Orach Chayim.451.18.1 מחבת או יורה שיש בו טלאי וכו' פי' שקדמה בליעת החמץ לטלאי ולפי דמשמע דאין לה תקנה על כן אמר ואבי העזרי כתב וכו' כלומר דאיכא תקנה ומשמע אבל אם קדם הטלאי לבליעת האיסור לכ " ע שרי בהגעלה דכבכ " פ מיהו ב " י ע " ש הרשב " א אמר דאפילו קדם הטלאי לבליעת האיסור איכא למיחש אם נראה שם קצת סדק שמא תחת הטלאי נכנס מגוף האיסור ולזה אינו מועיל הגעלה וצריך להניח לשם גחלים כדי שישרף גוף האיסור אם ישנו או ירחיב הסדק כל כך שיוכל להוציא משם מה שבתוכן ונראה דמכל מקום בקדמה בליעת איסור לטלאי אין להתיר בהנחת גחלים אבל בליבון המחבת כולה שרי אפילו קידם האיסור לטלאי כי האש שורף כל דבר ומה שנשאר בו עתה לא יפלוט לעולם וכ " כ א " ו הארוך שער נ " ח סימן י " ט ואין חילוק בין בליעת חמץ לבליעת איסור כמו שכתב בהגהת מיימונית בהלכות הגעלה ע " ש מהר " ם :
Orach Chayim.451.19.1 כיסוי של ברזל וכו' נראה דמיירי דהכיסוי לא הודח מזיעתו וכיון שהחמץ בעין לא נפגם ואוסר אבל אם הודח ה " ל נותן טעם לפגם ושרי כמסקנת רבינו לעיל סי' תמ " ז ועיין במ " ש ביו " ד סוף סימן צ " ג : כיסוי של ברזל שמשימין אותו על חררה שנאפת על גבי כירה וכו' נראה דס " ל לי " א דכיון דכיסוי הוא למעלה על פי הכירה והחררה למטה ואפילו היה עולה הזיעה עד הכיסוי אין היד סולדת שם ולא בלע כלל וז " ש ואין החררה נוגעת בו רצה לומר דאין זיעת החררה נוגעת בו ורבינו סובר כיון דאפייה הוא צריך אף ליבון כי ברוב פעמים זיעת החררה נוגעת בו עד שהיד סולדת בו ועוד כי עינינו הרואות שהכיסוי מזיע מהבל החררה שתחתיו כי נמצאים עליו טיפות כנ " ל פירושו ואינו מדבר בנגיעת החררה גופה לכיסוי שזה פשוט שאינה נוגעת בכיסוי שהוא בגובה ועיין במ " מ ה " ר ירוחם :
Orach Chayim.451.20.1 מדוכה של עץ ואבן וכו' כתב מהרא " י בת " ה סימן ק " ל ע " ש אחד מהגדולים שקרא תגר על היתר מילוי גומרי במדוכה משום דהרבה פעמים נשברה המדוכה בדרך זה ואיכא למימר דחייס עלה דפקע ולא מכשיר לה כהלכתה והשיג עליו מדברי רבינו שכתב להתיר במילוי גומרי במתכת ולא חיישינן דילמא חייס עליה והאריך בדוחקים כדי לומר דבמתכת לא אמרינן דחייס עלה ולא היה צריך לזה דתלמוד ערוך הוא בפרק כ " ש דבתנור של מתכת ליכא למיחש דילמא חייס כדלעיל בסימן זה סעיף ב' וכ " ש במדוכה אלא נראה דסברת הגדול היא דמדוכות נחושת שלנו דנעשים כדי לדוך בהם בשמים בצונן ואין משתמשין בהן ע " י האור ולכך אין נעשים מהמובחר ועל ידי קורנס אלא מהפסולת שבנחושת וע " י התכה והני מדוכות עבידי דפקעי ע " י האש כאשר עינינו רואות ואיכא למיחש דחייס עלייהו אבל תנור וקדרה של מתכת דנעשו להשתמש בהן ע " י האור עושין אותן מן המובחר שבנחשת וברזל וע " י קורנס דלא פקעי כל עיקר ולא חייס וכן נ " ל עיקר דבמדוכות שלנו אין היתר במילוי גומרי דילמא חייס וכדברי הגדול אלא שאין אנו רגילין בכל השנה להשתמש כלל בחמץ במדוכה וליכא הכא דררא דחמץ לא היה צריך אלא הגעלה והכי משמע מתשובת ר " י ובמרדכי הארוך שכתב בסוף התשובה ופעם אחת אסר ר " ת המדוכה בהגעלה ושאלתי לו מאיזה טעם והשיב לי שהוא תופס היתר בהגעלה בין במדוכות עכו " ם בין בפסח אלא הואיל ונפק מפומא דרש " י היה נוהג להחמיר הואיל ואין בו רק זמן מועט ז' ימים דפסח וחמץ חמור אפילו אין רגילין לתת בתוכו קמח כדפירש " י בבית חרוסת שרגילין לתת בו קמח אפ " ה היה ר " ת אוסר את המדוכה בפסח אפילו בהגעלה כשיטת רש " י מפני שרגילין לתת בו פת עכ " ל וכ " כ רבינו ולפעמים דכין בהם פירורי לחם וכו' אלמא דאם לא היו רגילין לתת בו פת היה די בהגעלה ומיהו הגעלה צריך דשמא נתערב חמץ משהו בשעת דיכה ובולע טעם חמץ ע " י חריפות הבשמים ואינו בטל בס' בכלי וכמ " ש לעיל סעיף עשירי בדין סלים ומנהגינו להתיר מדוכה בהגעלה ולא ע " י ליבון דילמא חייס כדפרישית מיהו משום חומרא דחמץ יש לדוך כל מה שצריך לי " ט קודם הפסח דהוי נ " ט בר נ " ט דהיתירא ואפילו הגעלה לא היה צריך כמ " ש ה " ר אפרים לפי סברתו גבי חביות של שכר ואם לא עשה כן יכול לדוך בפסח עצמו כשהגעילו קודם הפסח כנ " ל והעולם נוהגין כמ " ש הרב בהגהת ש " ע ולפעד " נ כמ " ש :
Orach Chayim.451.21.1 הדף שעורכין עליו כו' בפרק כ " ש הני אגני דמחוזא דרגילי למילש בהו כולי' שתא ומשהי בהו חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי וכיון דרבינו תופס כהרא " ש דמהני הגעלה לבית שאור ה " נ דף ועריבה ניתרין בהגעלה מיהו נהגינן לחומרא בעריבות שלשין בהן כדלעיל סוף סימן תמ " ב וכן נראה לשם מדברי רבינו לפי המנהג כמ " ש לשם ואם לאחר הגעלה ישים מפה או סדין להפסיק ביניהם שרי להשתמש בהן כמ " ש בסמ " ק בסימן רכ " ב :
Orach Chayim.451.22.1 השולחנות והתיבות וכו' דאילו שאר תיבות כיון שאין מכניסין שם חמץ א " צ הכשר ואפילו לבדוק שם א " צ כדתנן ריש פסחים והב " י כתב דבהגהת מיימונית דכתב בסתם דצריך לשפוך מים רותחין לתוך התיבות משמע דאע " פ שאין מצניעין בהם אוכלין וכו' עכ " ל ולא נהירא אלא ילמד סתום דהגהת מיימונית מן המפורש בדברי רבינו דדוקא במקום שמצניעין שם אוכלין צריך הכשר הא לאו הכי א " צ הכשר והכי נקטינן וכ " כ בש " ע :
Orach Chayim.451.23.1 רגילין באשכנז כו' ומיהו וכו' הקשה הב " י הלא במרדכי פרק כ " ש איתא דלא יליף רבינו יואל עירוי מהגעלה אדרבה הגעלה יליף מעירוי ועירוי פשיטא ליה דמהני כמפורש בירושלמי ונראה דדעת רבינו הוא דמוכח בדברי רבינו יואל דהירושלמי דמתיר עירוי בין בשל עץ בין בשל חרס קאמר דמהני דהא בסתמא קאמר הני גרבי דכותחא ממלאן ג' ימים מע " ל ומערן ואפילו במכניסו לקיום ושוב למד מדאיתא בפרק בתרא דע " ז דמהני הגעלה לכלי עץ וה " ה דמהני הגעלה לחרס כי היכי דמהני עירוי לחרס כמו לעץ ה " ה להגעלה הן שוין ואפילו במכניסו לקיום כיון שתשמישו בצונן והקשה עליו רבינו דכיון דבפרק בתרא דע " ז מוכח דעירוי בחרס לא עדיף כהגעלה א " כ איכא למימר דהני גרבי דכותחא דבירושלמי דמהני להו עירוי אינו אלא בשל עץ אבל בשל חרס לא מהני עירוי במכניסו לקיום דאפילו את " ל דהגעלה מהני לחרס כמו עץ מ " מ עירוי לא עדיף כהגעלה וזה שכתב רבינו דבפרק בתרא דע " ז איתא דעירוי בחרס לא עדיף כהגעלה היינו מדאמר רבא התם נעוה ארתחו וכפי פי' הרא " ש לשם דבשל עץ ואבן אפי' בזפותה ודרך בה סגי בעירוי בלא קליפה כמו בהגעלה אבל בשל חרס בעינן קליפה בעירוי משא " כ בהגעלה דלא בעינן קליפה וכמ " ש רבינו בי " ד סימן קל " ח אך קשה הלא בי " ד סימן קל " ה כתב רבינו ע " ש הרמב " ן דבאינו מכניסו לקיום מהני הגעלה לחרס אבל במכניסו לקיום אינו ניתר בהגעלה אלא בעירוי וכ " כ הר " ן פ' א " מ ע " ש הרמב " ן אלמא לכאורה דעירוי עדיף מהגעלה ולא קשה מידי דודאי הגעלה עדיף מעירוי אלא דלשם השוו חכמים מדותיהם שלא להגעיל שום כ " ח אף באיסור י " נ שלא יבואו לידי טעות להגעיל כ " ח אף בשאר איסורים כמ " ש לשם בסעיף כ " ז ועוד דהרשב " א נחלק עליו ורבינו כתב לשם דנראין דבריו בשם הגדולים ומהני הגעלה לכ " ת אף במכניסו לקיום ע " ש בסעיף כ " ח זו היא דעת רבינו בהשגתו ומיהו אין זו השגה דכבר פי' שאר המפרשים בדרך אחר ודין עירוי והגעלה אחת היא בכלים שמשתמשין בהן בצונן בין בכלי עץ ואבן ובין בכ " ח וזו היא ג " כ דעת רבינו יואל :
Orach Chayim.451.24.1 ומ " ש ומדברי רבינו האי יראה וכו' פי' דמדכתב אעריבה דחרס דאף על פי דתשמישו בצונן דכ " ח אין לו תקנה אלא בליבון אלמא דלא מהני ליה הגעלה ותופס שיטת הרמב " ן כדפי' שלא התירו הגעלה בכ " ח אף באיסור י " נ כדי שלא יבאו לידי טעות מיהו ודאי לא בא רבינו האי לומר דוקא ליבון אלא לאפוקי הגעלה דלא מהני אבל עירוי ודאי מהני אפי' בכ " ח דתלמוד ערוך הוא ומיהו נראה ליישב דברי ר' יואל דס " ל דרבינו האי לא אמר אלא בעריבה שלשין בה כל השנה דכבית שאור שחימוצו קשה דמי וכהני אגני דמחוזא ובהני כ " ח קאמר רב האי דאין להן תקנה אלא בליבון אבל בכ " ח של שכר מודה רב האי דמהני הגעלה ובזה נתיישב גם מה שהקשה ב " י אדברי רבינו האי ע " ש :
Orach Chayim.451.25.1 ומ " ש רבינו ל " ש אם מזופף או אינו מזופף פי' דאף במזופף מהני הגעלה אבל בהגהת מיימונית ומביאו ב " י כתב דעירוי מהני למזופף אבל הגעלה לא מהני אלא לשאינו מזופף ונראה דטעמו דאף ע " ג דהגעלה עדיף מעירוי אפ " ה במזופף דמתקלקל ע " י רותחין חיישינן דילמא חייס ולא ירתיח מי הגעלה שפיר וצריך עירוי וכ " כ התוס' פרק אין מעמידין ע " ש רבינו אלחנן אבל באינן מזופפין צריך הגעלה לכתחלה דעדיף מעירוי והא דקאמר רבא נעוה ארתחו אינו אלא באינן מזופפין ובין בשל עץ ואבן ובין בשל חרס קאמר והכי משמע ממ " ש הרוקח בסימן רנ " ח ובמרדכי הארוך כתב ע " ש רבינו אפרים שהתיר בפסח חביות של שכר בלי הגעלה ועירוי כלל והאריך בזה וכן הוא באור זרוע ובהגהת אשיר " י פ' א " מ ומביאו ב " י ומיהו אנן אין לנו אלא דברי הר " י וסיעתו שנחלקו עליו והחמירו להצריכו עירוי או הגעלה ובחביות שלנו שהן של עץ עשוי מנסרים לדברי הכל ניתרים בהגעלה ולשפוך על כל נסר ונסר מכ " ר כמ " ש ר " י אהגעלה מאיסור י " נ ומביאו בי " ד בסימן קל " ה וצריך גם כן לפתחו מתחלה ליטול שוליו מצד אחד כדי לנקרו ולהסיר כל זוהמא שנדבק בין נסר לנסר ואח " כ להגעילו וכ " כ הרוקח בסי' רס " ב וכ " כ במהרי " ל מיהו עכשיו נהגו להחמיר שלא להשתמש בהן כלל דמצוי בהן גומות גם בין הנסרים אי אפשר לנקר שלא ישאיר שם משהו זוהמא והוא חמץ גמור ומתערב בפסח ואינו בטל קודם הפסח בששים דנשאר בעין וכ " ש בפסח וכמ " ש הר " ש מאוסטרייך שלא להכשיר שום כלי עץ כמו קערות והדומה להן דמצוי בהן גומות בקערות כל שכן דאין להכשיר חביות הללו וכך הורה מהרש " ל ורבותי מהר " ש מלובלין ומהר " ר הירש שור זצ " ל מיהו בחביות שלא נשתמשו בהן אלא מי דבש יש להתיר בהגעלה או בעירוי דאע " פ שנתבשל ביורה שבישלו בו שכר תוך מע " ל אין שם ממשו של חמץ אלא טעמו והוי נ " ט בר נ " ט להיתירא קודם פסח :
Orach Chayim.451.26.1 כל הכלים אפילו של חרס וכו' בפ' כ " ש אמר שמואל כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור הואיל וחימוצו קשה אמר רבא ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי כך היא גירסת בעל המאור והרא " ש וכתב ה " ה בפ " ה שזו היא גי' הגאונים והרבה מן האחרונים ופי' גירסא זו דאף בחמין משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור דאסור בחמין במצה אבל בצונן מותר אפילו בבית שאור דצונן בצונן לא פלט מידי וכתב הרא " ש אבל ללוש בו מצה אסור אע " פ דצונן הוא ממהר להחמיץ ופי' הר " א מזרחי דהטעם הוא דריח החמוץ הנשאר בו מחמיץ את העיסה וכתב עוד הרא " ש דין זה משם הר " י ב " ר י " ט ומשמע מסדור דברי הרא " ש דלהר " י ב " ר י " ט אסור ללוש בו אפילו ע " י הגעלה וכ " כ בסמ " ג להדיא לדעת הר " י ב " ר י " ט אבל רבינו הבין דלהרא " ש עצמו אינו כן אלא הכל שרי ע " י הגעלה וכדכתב בתחלת דבריו היתר בסתם ע " י הגעלה משם הרבה גאונים ושכן עמא דבר ולא הביא אח " כ דברי הר " י ב " ר י " ט ודברי הרי " ף אלא לגלויי דאיכא גירסאות אחרות דמחמירין והמחמיר תע " ב אבל מעיקר הלכה שרי כמ " ש הגירסא מתחלה לדעתו ע " ש מבואר כך להדיא . ומ " ש רבינו לבאר דאפילו של חרס היינו להוציא מגירסת הרי " ף ור " ח והרמב " ם בפ " ה דלדידהו בכ " ח אפי' לא נשתמשו בו חמץ אלא בצונן אסור במצה בחמין ואם הוא בית שאור אפילו בצונן אסור לכך כתב דאינו כן אלא דין כ " ח בהא כדין כל הכלים :
Orach Chayim.451.27.1 ומ " ש וכל זה בלא הגעלה וכו' ע " ל בסי' זה בדין מדוכה :
Orach Chayim.451.28.1 ומ " ש אבל אם הם של חרס כו' כבר התבאר בתחלת סי' זה דכל מידי דתשמישו בחמין אפילו כ " ש בעי הגעלה ואם הוא כ " ח לא מהני ליה הגעלה וא " כ בית שאור נמי דדיינינן ליה כאילו השתמשו בו בחמין אם הוא כ " ח לא מהני ליה הגעלה ולכן אפילו לא נשתמשו בו חמץ אלא בצונן אין להשתמש בו מצה אלא בצונן דדינן לאחר הגעלה כמו קודם הגעלה והב " י כתב ונראה דכדי לחוש לגירסת הרי " ף כתב רבינו דכ " ח לא שרי אלא בצונן הבין שדברי רבינו הם בכ " ח שאינן בית שאור וטעות נזדקר לפניו או תלמיד טועה הגיה כך והכניסוהו בפנים . ואיכא לתמוה דהרי " ף והרא " ש כתבו שהעולם נוהגין שלא להשתמש בכ " ח עתיקי אלא בחדתי אלמא דאפילו אינן בית שאור ואפילו לא השתמשו בו אלא בצונן אין משתמשין בו במצה אפילו בצונן ולמה לא כתבו רבינו :
Orach Chayim.451.29.1 מאני דקוניא וכו' ותימה על מ " ש רבינו המחופין באבר דאע " פ דכך פי' רש " י מ " מ הרא " ש בפרק כ " ש בשם ר " ת פי' היתוך זכוכית משמע אבל בשל אבר שרי וכן כתב המרדכי בפרק כ " ש אר " ת דהיינו דוקא היתוך של זכוכית והוא מן החול ככ " ח אבל היתוך עופרת מותר בהגעלה ככלי מתכות וכ " כ בסמ " ג דף ל' וכן הוא בתוס' פ' בתרא דכתובות ( דף קו ) ונראה ליישב כיון דהרא " ש בפרק א " מ הביא פירש " י ופר " ת ולא הכריע וכתב וה " מ יין נסך אבל לענין חמץ בפסח כולהו אסור משמע דאיכא ספק אי כפי' רש " י אי כר " ת ומש " ה כתב רבינו בי " ד סימן קל " ה בסתם כלי חרס המצופים אבר או בהתוכי זכוכית וכו' וס " ל דמ " ש הרא " ש בפרק כל שעה פי' של ר " ת לא היה דעתו להתיר חפוי אבר דא " כ ה " ל לפרש אבל התוך עופרת שרי אלא דעתו היא להורות היתר בכלי זכוכית שלם לר " ת דדוקא כשהוא מחופה על החרס הוא דאסור וכמ " ש התוס' להדיא בפרק בתרא דכתובות אבל בודאי דבחפוי אבר נמי אסור להרא " ש וכפירש " י וכמ " ש בפרק א " מ שני הפירושים גם הרמב " ם כתב לאסור חפוי אבר ע " ש בספ " ה דהלכות חמץ ופי " א דהלכות מ " א :
Orach Chayim.451.30.1 וכל כלי השתייה וכו' ברייתא סע " ז דברים שנשתמשו בהן על ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקתוניות ומפרש רבינו כוסות של חרס כדאיתא בפ' א " מ כסי רב אסר וכסי פירש " י ותוס' שהן של חרס וצלוחיות הן של זכוכית וקיתוניות הן של עץ וס " ל לרבינו דזכוכית בולעין בחמין ואין להם היתר בהגעלה דהואיל ותחלת ברייתו מן החול הוה ליה ככלי חרס דבהא גם ר " ת מודה וכן כתב הרב ר' יחיאל מפרי " ש הביאו ב " י שאוסר בפסח כלי זכוכית דידן משום דשורין בו פתיתי לחם חם עם יין והכי נוהגים לאסרם בפסח . ואיכא למידק דלעיל בסימן זה לא הזכיר רבינו אלא כוסות וקיתוניות וכאן הזכיר ג " כ צלוחיות דהיינו של זכוכית ואפשר דרבינו אתא לאורויי כאן אצל דין מאני דקוניא דכל אלו דוקא דתשמישן בצונן שרי אבל בתשמישן בחמין אפילו זכוכית שלם אסור בלא הגעלה ולאפוקי מפר " ת בההיא דמאני דקוניא דמשמע דר " ת מתיר בזכוכית שלם אפילו השתמשו בו בחמין ולרבינו אסור :
Orach Chayim.452.1.1 סדר הגעלה לוקח יורה גדולה וכו' עד ויעלו על שפתו בסוף ע " ז איתא דאהדר לה גדנפא דלישא וכו' וכתב הרי " ף והרא " ש בפרק כ " ש וה " מ בשאר ימות השנה אבל בפסח דאסר למיעבד לה לישא עביד לה גדנפא דטינא ומרתח לה וז " ל רש " י בסוף ע " ז מה בולעו ע " י ניצוצות לא בלעו אלא ע " י ניצוצות שניתזו הרתיחות שם ולא הוכנסו לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור כך בשעת פליטה וכו' ומביאו ב " י וה' המגיד כתב וז " ל פי' שאחורי הכלי שאין נגעלין אלא ע " י המים שמתוך רתיחתן נשפכין באחורי הכלי די להם בכך שאף הם לא בלעו מן האיסור אלא על ידי ניצוצות האש שהיה מרתיח ולא היה בליעה זו חזקה ודי להם בפליטה זו עכ " ל מדבריהם למדנו שכל כלי שתשמישו היה להכניסו בכ " ר אינו די במילוי מים ולמעבד ליה גדנפא שהרי נעשה חמץ גם באחוריו כמו מתוכו וכבכ " פ וכך צריך להכשירו ביורה אחרת וכן פסק במהרי " ל ולפי זה בקערות שלנו דכופין לפעמים על המחבת כדלעיל בסי' תנ " א ס " ח לראבי " ה א " נ לפעמים שואבין בקערה מן הקדרה כמ " ש בכל בו צריך להכשירו להכניסו ביורה אחרת אבל לערות עליהן רותחין מכ " ר ואפילו ישים עליהן ג " כ אבנים מלובנים דכל זה אינו אלא כמו עירוי אבל לא הוי כ " ר ועיין בתרומות הדשן סי' קל " א והא דכתב בהגהת מיימוני דקערה גדולה ילבנו אבנים וישפוך מים רותחין וכו' וכ " כ ה " ר ירוחם במכתשת גדולה אלמא דזה הוי ככ " ר וכך הבין ב " י נראה דאינהו מיירי בקערה גדולה דידוע דלא השתמשו בו אלא ע " י עירוי וכן במכתשת גדולה דומיא דדפים וריחים של פלפלין וחביות של שכר דקא חשיב בהדי קערה גדולה א " נ ס " ל דאפילו את " ל דכפו הקערה על המחבת שאצל האש אנו הולכין בו אחר רוב תשמישו שהוא ע " י עירוי כרוב גאונים אבל לראבי " ה שנהגנו כמותו להחמיר דאפילו לא השתמשו בו אלא לפעמים בכ " ר כך צריך להכשירו ודאי דלא מהני הך הכשר דליבון אבנים ושפיכת הרותחין דאינו אלא כמו עירוי דהאבן אינו מועיל אלא לקיים שפיכת הרותחין שיעמדו ברתיחתם לאחר שנשפכו כשעה ראשונה בשעה שעירו אותם ונשפכים על הקערה ולא הוי כ " ר אלא כשהחמין הם באותו כלי שהרתיחו בו על האש וה " ה כפות וטעלי " ר שלפעמים מכניסין אותם בכ " ר שאצל האש וכך צריך להכשירן אבל קנקנים של בדיל וכלי כסף דידוע שלא השתמשו בהן בכ " ר כלל ואין לחוש אלא לתשמיש בחמין ע " י עירוי וכן שלחנות ותיבות שמצניעין לשם אוכלין מועיל הכשר זה דלבון אבנים ושפיכת רותחין עליהן מכ " ר :
Orach Chayim.452.2.1 ואם ירצה יקח אבן וכו' כן כתב הרא " ש בשם רבינו יואל וראבי " ה בנו ושאר פוסקים ותימה מנ " ל הא גם רבינו ירוחם כתב די " א דלא סגי באבן אלא לעשות גדנפא בטיט ונראה דס " ל לרבינו יואל ודעימיה כיון דפירש " י דבעינן גדנפא דאי לאו הכי דילמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא אבל איסור נתבשל בה פעמים הרבה ואי לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת עכ " ל לפי זה ע " י אבן דעולין המים על כל שפתו עדיף טפי מניצוצות בהא זימנא וגדנפא דלישא דקאמר לאו דוקא דה " ה ע " י אבן מיהו הר " ן כתב וז " ל דבלא גדנפא לא סגי דלא דמי ניצוצות דחד שעתא לניצוצות דכולא שתא וכ " כ ה' המגיד ע " ש פירש " י לפי זה גדנפא דוקא כדי שתתמיד הרתיחה על השפה אבל אבן אינו אלא כמו ניצוצות דחדא שעתא ולא מהני לניצוצות דכולא שתא ועוד דלמאי דפירש ה " ה דמה בולעו בניצוצות לא הוי טעמא לגדנפא אלא הוי טעמא למה שתועיל הגעלה לאחורי הכלי והבאתי לשונו בסמוך לפי פירושו ודאי אע " פ דע " י אבן נשפכין המים באחורי הכלי אפ " ה בעינן גדנפא וכך הוא הנכון אלא שהעולם נהגו באבן כר " י ע " פ פירש " י שבידינו :
Orach Chayim.452.3.1 אבל מזמן איסורו ואילך וכו' נראה דאין החלוקות שוות דכשאין הכלי ב " י יכול להגעיל אפילו בפסח עצמו להרא " ש דנ " ט לפגם מותר בפסח אבל אם הכלי ב " י אלא דאיכא ס' במים לא שרי אלא בע " פ אחר זמן איסורו עד הלילה דאז איסורו בנ " ט אבל בפסח עצמו אסור להגעילו דכיון דנ " ט לשבח הוא איסורו במשהו מיהו לפי מנהגינו לאסור נ " ט לפגם ואפילו משהו אין חילוק דבע " פ בכל ענין שרי בין שאינו ב " י בין שהוא ב " י ויש ס' במים ובפסח עצמו הכל אסור :
Orach Chayim.452.4.1 ויזהר שלא ינוחו המים מן הרתיחה שאם ינוחו אסור להגעיל בהם כלים ונוטלן ושוטפן בצונן כך היא הנוסחא בכל ספרי רבינו ומשמע דמיד שנח היורה מרתיחתו אסור להגעיל בתוכו אע " פ שחזר והרתיח המים אלא צריך ליטלן ושוטפן בצונן ואח " כ חוזר וממלא וכו' כמשפט הראשון כדי לחזור ולהגעיל בו וכן מבואר ברוקח בסימן ר " ב ושכן הורה רבינו האי מיהו באשיר " י כתוב תשובת גאונים זו בלשון זה מדיח יורה גדולה וכו' ומפליטה מחמץ תחילה ואח " כ מרתיח בה מים רותחין בלי שיעור ומגעיל בה יורות קטנות וסכינים ועץ פרור וכלים הצריכים הגעלה בכ " ר ויזהר וכו' וכך העתיק רבינו ירוחם דלפי לשון זה שפיר אפשר לפרש דדוקא בעודם נחים מהרתיחה אבל אם חזרו לרתיחתם מותר לחזור ולהגעיל בהם ומאי דקאמר ונוטלן ושוטפן בצונן חוזר אמ " ש תחילה דמגעיל בה יורות קטנות וכו' וקאמר דנוטלן ושוטפן בצונן ודלוג יש בתשובת הגאונים שבספרי רבינו וצריך להגיהו ובלי ספק שכן הוא שלא נאסר היורה במה שנח מרתיחתו אלא חוזרין ומרתיחין המים ומגעילין בתוכן וכן מפורש בת " ה סימן קל " א וכ " כ מהרש " ל בתשובותיו סי' כ " ו וכך המנהג :
Orach Chayim.452.5.1 ומ " ש ואח " כ מרתיח בה מים בלי שיעור פי' דבראשונה כשמגעיל היורה הגדולה צריך שיעור למלאות היורה עד שפתה כדי להכשיר את כל היורה אבל לאחר שהוכשר היורה ובא להגעיל כלים בתוכה א " צ למלא מים רותחין עד שפתה אלא מרתיחין בה מים בלי שיעור כפי רצונו עד חצי היורה או עד שני שלישים כי א " צ למלאותו מים אלא כשבאו להכשיר את היורה עצמו :
Orach Chayim.452.6.1 ומ " ש וסובב שפתה בטיט וכו' איכא לתמוה דלשיטת גאונים האלו משמע דהא דקאמר בגמרא יורה גדולה מאי דה " ק יורה גדולה כיצד יש להגעיל אותה מקמי שיגעיל בה הכלים ומפרש לה על ידי גדנפא וכדמפורש באשיר " י א " כ למה הזכירו הגאונים גדנפא בהגעלה שנייה טפי מבהגעלה ראשונה וראיתי למהרש " ל שפירש דלאו דוקא שבתחילה אין צריך אלא רבותא קאמר דאף בהגעלה שנייה צריך ואע " פ שלא היה ממלא היורה בשעת הגעלת הכלים שהרי הרתיח בה מי הגעלה בלי שיעור אפי' הכי מחמירין ועושין שפה כי הניצוצות היו נתזין על שפתה אף על פי שלא היה היורה מלא מים ע " כ פירושו אף על פי שאין זה לשונו עוד נראה לפרש דרבותא קאמר בדרך אחר והוא דבראשונה פשיטא דבעינן גדנפא ולא סמכינן אניצוצות דלא דמי ניצוצות דחדא שעתא לניצוצות דכולה שתא אבל בהגעלה שנייה אידי ואידי ניצוצות דחדא שעתא נינהו ואפ " ה בעי גדנפא דשמא לא נזדמנו ניצוצות בשנייה אמקום ניצוצות דראשונה א " נ שלא לחלק בין הגעלה להגעלה עוד נראה לי עיקר דלגאונים אין צריך גדנפא בראשונה והא דקאמר בגמרא יורה גדולה מאי איורה דעלמא קאי כשבאו להכשירה להשתמש בה אבל ביורה שמגעילין בה לא איירי תלמודא אלא דמ " מ מסתברא דצריך להגעילו בתחלה דאם לא כן הכלים שנגעלים בתוכו נאסרין מבליעת המים שנאסרו מפליטת היורה המחומצת אבל גדנפא אין צריך דלא נאסרו הכלים מפליטת השפה שהוא דבר מועט ונתבטל במים שביורה ולא הצריכו גדנפא אלא להשתמש בו בפסח דאיסורו במשהו וכך נראה מדברי הרא " ש דלאחר שכתב סברתו דצריך להגעילו תחלה כתב וכך נמצא בתשובת הגאונים וכו' משמע שלא הביא תשובת הגאונים אלא לקיים סברתו דצריך להגעילו תחלה כדי שלא יהיו נאסרים הכלים מפליטת היורה להוציא מדעת החולקים עליו אבל מגדנפא לא דיבר מאומה והסברא נותנת דאין צריך גדנפא בראשונה כדפרישית ואיכא להקשות דכיון שהגעילו היורה תחלה למה צריך לחזור ולהגעילו אפילו היו הכלים ב " י ולא היה במים ששים כנגד הכלים מ " מ הוה ליה נ " ט בר נ " ט להיתרא כל היכא דמגעיל קודם איסורו והב " י פירש דבמגעיל אחר שעה ה' קאמר דצריך לחזור ולהגעיל היורה ע " כ וצ " ל לפי זה הא דאין הכלים נאסרין במגעילן אחר שעה ה' היינו דתלינן דאגב דטרידי לפלוט לא בלעי אלא דלכתחלה אין להגעיל אחר שעה ה' שמא ישהה אותם בתוכם עד שתגמור פליטתן מיהו היורה כיון שהוכשר ולא טריד לפלוט ודאי נאסר ומיהו לפעד " נ דסתמא קאמר אף במגעיל קודם שעה ה' אלא דאפ " ה צריך לחזור ולהגעיל היורה משום דלגבי טעם הבלוע בכלי ממקום אחר דאפשר להוציאו ע " י הגעלה הוי לכתחלה וגזרו שלא להשתמש בו עד שיגעילם אע " פ שמן התורה אין טעמו נאסר וכי היכי דבנותן טעם לפגם דגזרו ביה אטו שאינו פגום אף כאן אף על פי שהיורה לא קיבל טעם חמץ אלא מן המים שקיבלו טעם מהכלים הנגעלים צריך לחזור ולהגעילה ולא קשה דא " כ הכלים הנגעלים בתוכו דאי אפשר שלא יחזרו ויבלעו מן הפליטה שלהן היאך נכשרין דשאני התם כיון שלא קיבלו טעם ממקום אחר אלא מפליטת עצמם ולא אפשר שלא יחזרו להבלע בכלי ואין לו שום תקנה לעשות בו ה " ל כמו דיעבד ומות' וכיוצא בזה כתב מהר " א מזרחי בבאוריו לסמ " ג ועוד הארכתי בתשובה בס " ד ולפי טעם זה נראה דאף במגעיל קודם שעה ה' ואף ביורה שאינו ב " י צריך להגעיל תחלה היורה שמגעילין ודלא כהרא " ש וכן נוהגין ואל תטו' וגו' ואף במאי דמיקל הרא " ש דקודם זמן איסורו יכול להגעיל אפילו כלים ב " י אפילו אין במים ס' משום דהוה נ " ט בר נ " ט להיתרא נראה דיש להחמיר בדבר דישהה מע " ל כדעת ראבי " ה דכיון דכתב הסמ " ק בהך דדגים שעלו בקערה דאסור לכתחלה לבשלם בכלי של בשר כדי לאכלם בחלב ודכוותה גבי חמץ אע " פ שכבר קיבלו הכלים טעם חמץ מ " מ אח " כ אסור לכתחלה להגעילם ב " י כשאין במים ס' על סמך דה " ל נ " ט בר נ " ט כיון דאפשר דישהה עד שיפגום טעמו ואינו דומה לדגים שכבר עלו בקערה של בשר דמותר לאכלן בכותח לכתחלה דהתם אי אפשר בשום תיקון אח " כ מיהו אי איכא ס' במים כנגד הכלים לכאורה יראה דמותר להגעיל אפילו ב " י דנראה דאף ראבי " ה מודה בהא אבל יש לחוש לסברת הרשב " א דמחמיר וכתב דאין להגעיל הרבה כלים ב " י אפילו בזה אחר זה דכיון שאין ס' במים כנגד כל הכלים האיסור חוזר וניעור ואפילו קודם שעה ה' אסור לכתחלה כדפרי' דכיון דאין להתיר אלא מטעם נ " ט בר נ " ט אין לסמוך על זה כיון דאפשר בתיקון לשהות עד שלא יהא ב " י : פסק אין להגעיל לכתחלה כלים הרבה אפילו בזה אתר זה אם הם ב " י אפילו קודם שעה ה' אם אין במים ס' כנגד כל הכלים שהן ב " י והיורה שמגעילין בה הכלים אפילו אינו ב " י צריך להגעילה לכתחלה קודם שמגעילין בה וגם לאחר שהגעילו בה הכלים צריך לחזור ולהגעיל היורה להכשירו להשתמש בה ואין לה היתר כלל בלי הגעלה תחלה וסוף ובתחלה אין צריך לעשות גדנפא ובסוף צריך לעשות גדנפא וכבר נהגו באבן מלובן או בלפיד אש ע " כ הפסק :
Orach Chayim.453.1.1 אלו דברים וכו' משנה פ' כל שעה ור' יוחנן בן נורי פליג ואמר דאורז נמי מין דגן הוא ואמר בפרק ע " פ דלית דחש להא דריב " נ וכיון דלית הילכתא כוותיה באורז ודוחן כ " ש שאר מינים דמודה בהו ריב " נ וכ " כ הרמב " ם ריש פ " ה ופ " ו דשאר מינים נמי לא וכמ " ש רבינו : ומ " ש ויש אוסרין לאכול אורז וכו' כ " כ הסמ " ק אבל לא מטעם שכ' רבינו לפי שמיני חטין מתערבין בהן אלא כיון שראוי לעשות ממנו עיסה אתי לאחלופי בשאר מיני עיסות דגן לאותן שאינן בני תורה והארוך בזה וכ " כ במרדכי פ' כ " ש וכך נהגו ואף החרדל דליכא מאן דפליג אהא דתנן אינן נותנין קמח לתוך החרוסת או לתוך החרדל דאלמא דהחרדל בעינו שרי נמו נהגנו לאוסרו דה " ל נמי קטנית מיהו בנתערבה בתבשיל בפסח שרי וכן פסק בת " ה סימן קי " ז :
Orach Chayim.453.2.1 כתב הר " פ וכו' כ " כ בסימן רי " ט ומ " ש ואין להקל כלומר אע " פ שיש לדחות דלא ילעוס אדם תנן דדוקא רוק של אדם מחמיץ אבל לא שאר רוקין דאין להקל אלא חיישינן דילמא ה " ה שאר רוקין ורבינו השיג עליו ואמר דאף לפי סברתו דוקא רוק מרובה אבל רחוק הוא לומר שתחמיץ חטה קשה במעט רוק וכו' ואין השגתו השגה דהלא כתב דאין להקל ולחלק בין רוק אדם לשאר רוקין וה " ה דאין להקל גם בזה ומ " ש ועוד דמתבטל הוא בטחינה נראה דהסמ " ק נמשך לשיטתו שכתב לשם גבי תבואה שצמח שקורין גירמ " י שאינן בטלים דקמח בקמח אינו מתערב יפה כמו לח בלח וה " ל תערובת יבש ביבש ונותן טעם בפסח עצמו גם נ " ל דהסמ " ק ס " ל דטחינה ה " ל מבטל איסור לכתחלה אע " פ שאינו טוחן כדי לבטלן וכדעת מהר " ם שכתובה בתשובת הרשב " א סי' תתל " א והיא ג " כ דעת הר " ן בפ' כ " ש בההיא ארבא דטבעה בחישתא וכ " כ ג " כ בתשובתו סימן נ " ז נ " ט ולענין הלכה נקטינן כהרשב " א בתשובה סי' תפ " ח דאין בנשיכת העכברים משום חימוץ ואפילו היה בו משום חימוץ אין בו אלא מעט בתוך הרבה ואי אפשר לבא בו לידי איסור דאורייתא דה " ל לכל היותר ספק בדרבנן ע " כ ומשמע דס " ל ג " כ דזה לא מיקרי מבטל איסור לכתחלה ובמרדכי הארוך כתב בשם ראבי " ה בדין חטין שנפל עליו דלף דאין כאן משים מבטלין איסור לכתחלה דאכתי לא חל הפסח ומהר " י בת " ה סי' תי " ד כתב דקמח בקמח מתערב יפה כמו לח בלח וכמ " ש הסמ " ג במצות לא תאכל חלב והברירה מוכחת ג " כ שלא נתכוין לבטל גם מדברי הר " ם שבתשובת הרשב " א נראה מבואר דקמח בקמח מתערב יפה כמו לח בלח ולכן המנהג שבוררים החטים בעיונא בעלמא שאין שם יותר מס' הוא מועיל בין לגבי חטין הנשוכין בין לחטין שצמחו וכמ " ש מהרא " י . הארכתי בזה לפי שכתב בעל הלבוש בדגן שצמח שצריך לאפות קודם פסק ונמשך אחר הסמ " ק שהביא בית יוסף כאן בלי חולק ונעלם ממנו שהסמ " ג חולק על זה ושכך הלכה גם לא שם לבו מה שכתב הוא עצמו בסי' תמ " ז דקמח בקמח הוי כמו לח בלח וכמו שכתב לשם ב " י ופסקיו שפסק לשם ופסק בכאן הם סותרים זה את זה . וכל זה לפי הלכה אבל למעשה כל בעל נפש יחמיר על עצמו ובפרט בדגן שצמח שהוא חמץ גמור ואוסר בפסח בשעת אפייה כמ " ש הסמ " ק ואע " פ שהסמ " ג הביא ראייה ממנחות שנקמצו ונתערבו בטלות ברוב לדברי חכמים שאומרים מין במינו בטל ברוב אלמא דקמח בקמח מתערב יפה יש לדחות דשאני התם דמתוך שמנן מתרככין ונותנים טעם זה בזה א " נ כשיאפו אותן יתנו טעם זה בזה ודיינינן להו השתא דליבטלו כמו לבסוף כשיהיו נאפין וממילא בחמץ צריך נמי לדונן קודם פסח כמו בסוף בפסח עצמו כשיהיו נאפין ואז איסורו במשהו וכן נראה דעת התוס' בפ' הערל ( יבמות דף פ " ב ) דקמח בקמח לא הוי מתערב ומשם למד הסמ " ק להורות כן דלא כסמ " ג וע' במ " ש בסי' תס " ז בדין זה וקמח שבשק שבאו העכברים ונשכו את השק ואכלו הקמח כך דינו אם הוא קודם פסח צריך לנהל הקמח ואם ישאר על הנפה כמו פירורי עיסה יבישה זורקו והקמח מותר להשהותו עד לאחר הפסח ואם נמצא כך בפסח הכל אסור בהנאה דמה שנעשה קצת עיסה ברוק שבפי העכבר ונתייבש מיפרך ונתערב ואין מועיל לו ניהול . ואם השק מונח במקומו שלא נענע ולא נתערב הקמח אז יאחז בידו מקום הנשוך ויקשר שם השק תחת הנשיכה עם קצת קמח וינער כל הקמח שבשק וינהלו אותו ומותר להשהותו ואפ " ה אסור לאכלו בפסח וכל זה דוקא כשנראה שאכלה העכבר קצת מן הקמח אבל אם נשכה רק השק ואיכא ספק שמא לא אכלה כלום אפילו אם נמצא בפסח מותר להשהותו ואסור לאכלו אפילו אם נמצא כך קודם פסח דדילמא איכא חמץ ונתייבש ומיפרך וא " צ ניהול כיון דליכא דררא דחמץ ובתשובה בארתי כל זה :
Orach Chayim.453.3.1 כתב רב אלפס וכו' בפ' כל שעה וכ " כ הרמב " ם והסמ " ג והרוקח והכלבו וס " ל דהיינו דוקא במצה דמצוה מדקאמר בגמ' ( ד' מ ) הפיכו לשם מצוה וכ " כ הרי " ף וכתב עוד בע " פ היכא דלית ליה כולה סעודתא ממצה דמינטרא אלא כזית בלחוד דמנטר הוא דאית ליה אכיל ברישא וכו' הורה ז " ל שהשמור אינו מעכב כי אם במצה שיוצאין בה וכן פי' ה' המגיד לדעת האלפסי ומ " ש והרא " ש כתב שאין צריך אלא משעת טחינה וכו' קשיא לי הלא משמע דס " ל להרא " ש דלהלכה שימור דלישה הוי שימור ואם לקח קמח מן עכו " ם ולש אותו יוצא ידי חובתו אלא שנהגו משעת טחינה ואפשר דכיון דכתב הרא " ש על מנהג דאשכנז וצרפת וכ " כ בשאלתות וכו' דמדכתב מן כד נפל מיא עלויה היינו בשעת טחינה שמקרבין אותו אל המים משמע ליה לרבינו דכך היא הלכה להרא " ש ושימור דלישה לא הוי שימור וכ " כ הר " ן מביאו ב " י אבל מדברי ה " ר ירוחם נראה שלא היתה נוסחאתו בפסקי הרא " ש וכ " כ השאלתות על מנהג אשכנז וצרפת אלא על דברי האלפס כתב ובשאלתות כתב וכו' כמו שהוא בספרי הרא " ש שבידינו והיה מפרש דברי השאלתות דבעינן שימור משעת קצירה כהאלפסי גם מפרש לדעת הרא " ש דלא בעינן אלא שימור מלישה ואילך אלא שנהגו משעת טחינה ועוד נ " ל דרבינו היה גורס כגרסתינו בספרי הרא " ש והיה מפרש דהשאלתות מיירי בהולכה לטחון כדפי' ומדכתב הרא " ש לאחר מנהג אשכנז וצרפת דברי האלפסי ואח " כ במסקנא הביא השאלתות דכתב כמנהג אשכנז וצרפת אלמא דכך היא מסקנת הלכה דמשעת טחינה הוי שימור ודלא כמ " ש תחלה דשימור דלישה הוי שימור כדעת התוספות ולפע " ד יראה דהשאלתות דכתבו בסתם משמע דמדבר בין בקצירה ובין בטחינה והיינו דאי איכא לישראל חטין בשדהו צריך שימור משעה שנפלו מים מקצירה ואילך וכדא " ל רבא להנהו דמהפכו כיפי וכשאין לו שדה וקונה חטים מן השוק סגי בשימור משעת טחינה וכמ " ש הסמ " ק והיינו בזמן הזה שאין לנו שדות וכמ " ש באגודה בפרק כ " ש וזהו מנהג אשכנז וצרפת וכך הוא משמעות המקרא ושמרתם את המצות כל שימור שיכול לעשות יעשה אם לא אפשר משעת קצירה דקונה מן השוק ישמור משעת טחינה ואם לא מצא לקנות חטים מן השוק שומרן משעת לישה ולפי זה לא פליגי הגאונים כלל . כתב מהרא " י בת " ה סימן קי " ו דשקים שנותנין בהן קמח כל השנה אסור ליתן בהם קמת אם לא שמתיר כל התפירות והטלאים ואח " כ יכבס ותימה דלפי מ " ש הוא עצמו בסוף וז " ל ותו דבנ " ד הדבר ידוע דכשהקמח נוגע במים מיד נתרכך ונילוש ונדבק בבגד וקשה להעביר כולו וחמץ במשהו כשיתערב בפסח עכ " ל השתא לפי זה אפילו אין שם תפירה וטלאי נמי קשה להעביר כל הנילוש בשק בנקבי האריגה על כן אין ליתן בהם קמח של פסח והכי נהוג ודלא כמ " ש כאן בש " ע ובסימן תנ " א להיתר :
Orach Chayim.454.1.1 עושין מצה מסולת נקיה וכו' ומ " ש רבינו וכן דעת רב אלפס בפרק כ " ש כתב וז " ל פת הדראה פת סובין ע " כ ורש " י כתב פת הדראה שניטל כל הדרה דהיינו פת קיבר עכ " ל והרא " ש פי' דברי הרי " ף כלומר שלא הוציא ממנו הסובין דאילו פת סובין לא נקרא לחם ופטור מחלה עכ " ל והיינו כהרמב " ם וכ " כ ה' המגיד שכך פירש הרא " ש לדברי הרי " ף אבל הר " ן פי' לדברי הרי " ף כמשמען וכפי' רש " י וכן נראה לפע " ד ומיהו אין דעתם שאין שם אלא סובין דהא ודאי לא הוה לחם אלא דעתם שעירב בהן סובין הרבה עד שהיא ראויה לאכילת אדם ואית בה ה' רבעים קמח והא דתנן נטל סובן ומורסנן מתוכה וחזר לתוכה פטור מן החלה היינו לומר שאין הסובין מצטרפים לשיעור ה' רבעים אבל כשיש מן הקמח עצמו ה' רבעים אפי' עירב בהן סובין הרבה חייב בחלה כשראויה לאכילת אדם :
Orach Chayim.454.2.1 עיסת כלבים בזמן וכו' פי' בזמן שאין הרועים אוכלים ממנה היינו שעשאה משעה הראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה ועיין בי " ד סימן ש " ל :
Orach Chayim.454.3.1 עיסה שבלילתה רכה וכו' כ " כ הרא " ש בפ' כ " ש בפי' הברייתא וע " ש מבואר שמ " ש רבינו בבלילתה עבה וחלוטה ואפוייה הוי לחם כו' דלאו למימרא דמקמי אפייה לא הוי לחם דודאי מקמי אפייה נמי הוי לחם אלא נקט אפייה לאשמועינן דאפילו בתר אפייה אינו יוצא ידי חובתו בפסח וצריך עיון בי " ד סי' שנ " ט :
Orach Chayim.454.4.1 מצה גזולה אין יוצאין בה פי' אפילו דיעבד כמו שנראה מסוף דברי ירושלמי כך היא מסקנת הרא " ש בפ' כ " ש וה' המגיד בפ " ה ואם גזל חטים או קמח ועשאו פת כתב ה " ה לשם דיוצא בה י " ח שקנאן בשינוי ודמים לבד הוא דחייב לו עכ " ל ור " ל דיצא בדיעבד אבל בתחלה אסור דהא למ " ד בירושלמי במצה גזולה דיוצא בה דדמים הוא דחייב ליה אפ " ה קאמר דלכתחלה אסור משום בוצע ברך ניאץ ה' וה " נ דכוותה וכה " ג כתב הר " ן בפרק לולב הגזול בדין לולב דאע " פ דקנאו בשינוי לא יברך עליו ומדברי רבינו ירוחם ח " ג יראה דאין לברך עליו בתחלה אבל בסוף חייב לברך ולפי זה יראה דהטוחנין ביחד יאמר כל אחד כל מי שיגיע לידו קמח שלי הרי הוא שלו במתנה גמורה וכ " כ הרוקח לגבי מצה לאותן שאופין יחד :
Orach Chayim.454.5.1 בצקות של עו " ג וכו' מימרא דרב הונא בפ' כ " ש והא דכתב הרא " ש דהיכא דאין לו אלא כזית מצה שמורה דיאכל אותו כזית בראשונה לתיאבון כדלקמן בסי' תפ " ב צריך לפרש הך מימרא דרב הונא כשלא היתה מזומנת לפניו כזית שמורה בראשונה דאז יוצא בה כשאכלה באחרונה אבל לכתחלה יאכלנה בראשונה וע " ש :
Orach Chayim.455.1.1 אין לשין אלא במים שלנו מימרא דרב יהודה בס " פ כ " ש ודרשה רב מתנא בפפוניא למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגבי' א " ל אנא דבייתי קאמינא ופי' רש " י שבימי ניסן עדיין ימות הגשמים והמעיינות חמין מפני שהחמה מהלכת בשיפולו של רקיע לפיכך כל העולם צונן והמעיינות חמין הלכך מלינן בלילה ומצטננין וכתב הסמ " ג דאומר הרא " ם דלכתחלה לשין במים שלא לנו היכא דלא אפשר כדמשמע מההיא דפפוניא שלא מצינו שהתענו מלאכול ופי' רש " י הטעם דמים שלנו לפי שהחמה מהלכת וכו' ולפי טעמו השואבן בבקר ומשהן עד הערב מותר ומההיא דפפוניא אין ראייה מעתה אך נ " ל הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הרקיע הלכך אין להם תקנה אא " כ שלא יהיו בלילה במחובר ולפי זה הטעם השואבן בתחלת הלילה מותרין מיד ולפ " ז הטעם אסור לאחר שאיבתן לאחר התחלת הלילה עכ " ל הרא " ם והר " י בר נתן פסק שאסור לאפות קודם עמוד השחר ואם אפו ראוי לאסור האפוי דאימור סוף הלילה גורם הצינון אמנם אין שייך איסור זה אלא לפי' רש " י ולא לפי' הרא " ם עכ " ל הסמ " ג משמע מלשונו דלהרא " ם אם נשאבו לאתר התחלת הלילה אין להם תקנה אבל אם נשאבו ביום ודאי יש להם תקנה בלינת הלילה שלאחריו ומעתה איכא ראיה מההיא דפפוניא דכיון דלא מצינו שהתענו מלאכול ולא היה אפשר להם ללוש מהמים שבבית שנשאבו בסתם דאיכא למיחש שמא נשאבו אחר התחלת הלילה שאין להם תקנה ומילתא דלא רמיא עליה דאינש עביד ולאו אדעתיה א " נ נתערבו כל המים תוך אותן שנשאבו אחר התחלת הלילה שאין להם תקנה בעל כרחך דמותרין היכא דלא אפשר אבל לפירש " י מצינו למימר שלשו מהמים שבבית שעברו עליהן י " ב שעות שבתוך הבתים נמצאים תמיד מים מיום ויומים והקשה הב " י דאף להרא " ם אין ראייה דאיכא למימר שלשו מהמים ששאבו בו ביום בתחלת הלילה שהן מותרין מיד ע " כ ולפע " ד דה " ק שלא מצינו שהמתינו מלאכול בשביל שלא היה להן מים שלנו ולפ " ז מצינו למימר שפיר שהדרשה היתה קודם פסח ולמחר מסתמא הוא ע " פ שבאו אצלו ליקח מים וללוש ולאפות מיד לצורך מצות מצה בערב ט " ו ואם לא היו רשאין לאפות במים שלא לבו אפילו כי לא אפשר א " כ היו צריכין להמתין עד שישאבו המים בליל ט " ו וללוש ולאפות בלילה ולא מצינו בתלמוד שהוצרכו לכל זה והאי התענו לאו תענית גמור קאמר אלא עיכיב אכילה לשעה כמו תענית שעות ובזה מתיישב מה שהקשה הר " א מזרחי על פי' הרא " ם וז " ל ודילמא דרשת רב מתנא בשבת שלפני הפסח היה והתיר להם ללוש בע " פ כדי לקיים מ " ע דאכילת מצה אבל בשאר ימי הפסח דאין שם קיום מ " ע אע " ג דלא אפשר אין ללוש בהן לכתחלה עכ " ל דהא ראייה זו דהרא " ם לא תלוי מידי במאי דהיתה הדרשה בפסח או בע " פ ואדרבה הסברא נותנת דהדרשה היתה קודם פסח להזהירם שלא ילושו במים שלא לנו אף במצה של מצוה ואפ " ה היכא דלא אפשר שרי לכתחלה אפילו במצה שאינה של מצוה דאל " כ אף במצה של מצוה ה " ל להמתין עד הערב ומדלא מצינו שהמתינו והתענו מלאכיל עד הערב אלמא דלשו מיד במים שלא לנו דהיכא דלא אפשר שרי אפילו לכתחלה וא " צ להתעכב מלאכול דאין בו חשש חמוץ אלא דלמצוה מן המובחר בעינן מים שלנו וא " כ אפילו במצה שאינה של מצוה נמי שרי היכא דלא אפשר כיון דאין שם חשש חמוץ ומדברי הר " א מזרחי נמי מוכח דלהרא " ם אותן שנשאבו קודם התחלת הלילה מותרין לאחר לינת לילה שאחריו כדפרישית שהרי כתב אהך דכתב הסמ " ג שאסור לאפות קודם עמוד השחר פירוש עם המים שנשאבו בתחלת הלילה ובא לפרש לאפוקי במים שנשאבו ביום קודם התחלת הלילה דלא איירי בהו הסמ " ג דאותן מים אף להרא " ם צריכין לינה ממש ושייך איסור זה דקודם עמוד השחר אף לדידיה אלא במים שנשאבו בתחלת הלילה קאמר דלא שייך איסור זה לפי' הרא " ם ממה נפשך דאם נשאבו בתחלת הלילה ממש הרי הן מותרין מיד ואם נשאבו קצת אחר התחלת הלילה הרי הן אסורים לכתחלה היכא דאפשר וז " ש דאין להם תקנה אא " כ שלא יהיו בלילה במחובר דאותן שנשאבו ביום יש להם תקנה לאחר לינה ואותן שנשאבו בתחלת הלילה מותרין מיד אבל כל שנשאבו כשהיו בהתחלת הלילה במחובר אין להם תקנה והא דכתב הר " א מזרחי אצל שהחמה מהלכת בלילה תחת הרקיע וז " ל וצ " ל שהוא סובר שאם שאבן קודם תחלת הלילה בעוד השמש על הארץ אין ללוש בהן וכו' אינו ר " ל דאין ללוש כלל אלא אין ללוש בהם מיד קאמר ובא לבאר דלא נטעה לפרש להרא " ם כיון דמתיר ללוש מיד בנשאבו בתחלת הלילה לפי שאז לא נכנסה החמה תחת הקרקע א " כ כ " ש דמותרין מיד בנשאבו ביום שהחמה בגובה ע " כ אמר דאסורין ללוש בהן מיד מפני שצריכין להיות ביום מחוברים בקרקע וכו' עד וכן נראה מלשון השואבן בתחלת הלילה וכו' דמשמע דוקא השואבן בתחלת הלילה הוא דמותרין מיד אבל קודם תחלת הלילה או אחריו אינן מותרין ומיהו איכא חילוק בינייהו דבלאחריו אין להם תקנה ובקודם יש להן תקנה לאחר לינה וכך היא דעת הרא " ש בתשובה שהביא ב " י ושרי ליה מאריה לב " י שהבין מדברי הר " א מזרחי דמפרש להרא " ם דאף באותן שנשאבו ביום אין להם תקנה והשיג עליו דא " כ אין טעם כלל למ " ש אין לשין אלא במים שלנו ואין ספק דלא טעי בהא הר " א מזרחי אלא כדפרישית . עוד כתב ב " י לפרש דהא דקאמר ולפירוש רש " י אין ראייה היינו משום דאיכא למימר דמיירי ששאבו בבקר ולשו בערב ומש " ה איצטריך תלמודא למיכתביה לאשמועינן דלא בעינן לינה גמורה וכו' איכא לתמוה דא " כ להרא " ם נמי אינו ראייה דאיכא למימר מדאיצטריך לאשמועינן דהשואבן בערב בתחלת הלילה דמותרין מיד דזה חידוש גדול דא " צ להמתין וכמ " ש ב " י גופיה וז " ל אך מטעם קושיא אחרת וכו' א " נ איכא למימר דאשמעינן דמשום מצה של מצוה התירו שלא לנו ואכתי בשאינה של מצוה מנ " ל אבל למאי דפי' דהתענו לאו תענית ממש קאמר לא קשיא כלום עוד כתב ב " י וז " ש ויש לדקדק במ " ש הסמ " ג אמנם אין שייך איסור זה אלא לפירש " י דהא לרש " י כיון שעברו י " ב שעות מותר ללוש בהן ואפי' לא עבר עליהן כלל מן הלילה והאריך ביישוב זה וכלל דבריו שהר " י ב " ר נתן תופס סברא שלישית דלא כרש " י ודלא כהרא " ם ולא משמע כלל הכי אלא ודאי דהריב " ן תופס פירש " י ומפרש לדעתו דהא דאין לשין אלא במים שלנו דכל שלנו אפילו לילה קצרה שאינה אלא ט' או י' שעות מותרין מיד אלא שהמחברים פירשו לדברי רש " י דבשהו י " ב שעות ביום כסתם לילה בחודש ניסן ותשרי נמי מותרין אבל כשלנו הלילה אין מדקדקין כלום אם הוא י " ב שעות או פחות ולכן הזהיר דאם לא שהו י " ב שעות כי אם לינת לילה קצרה שלא ללוש קודם עמוד השחר דאימור סוף הלילה גורם צינון אבל בשהו י " ב שעות פשיטא דמותרין אף קודם עמוד השחר ואף קודם חצי הלילה וע " ז כתב הסמ " ג דאין איסור זה אלא לפירש " י דלדידיה בשיעור תליא מילתא אפי' בנשאבו בתחלת הלילה אבל להרא " ם לא שייך איסור זה ממה נפשך כדפרי' בסמוך עוד כתב ב " י להשיג על הר " א מזרחי במ " ש דילמא לא התירו מים שלא לנו אלא לקיים מ " ע דאכילת מצה וכו' דאיפכא מסתברא דבשל מצוה מחמירין טפי וכדין בציקות של עכו " ם וכ " כ ב " ה ורי " ץ גיאת אף בדין מים שלא לנו דמחמירין ביה טפי במצה של מצוה ולא קשיא ולא מידי דבציקות של עכו " ם לפר " ח דלשה העכו " ם במים שלנו אין בו חשש חימוץ כלל ואף לפירש " י כיון שאין רואין בו שום חימוץ תלינן דלשן העכו " ם במים שלנו ושרי אלא כיון דלא מינטרא בעינן כזית מצה באחרונה וע " ד זה ס " ל לב " ה ורי " ץ גיאת במים שלא לנו דהא דבעינן מים שלנו אינו אלא למצה של מצוה לשמור אותה שלא יהא בהם שום חימוץ וכמ " ש הסמ " ג צריך לשמור משעת קצירה שלא יבואו עליו מים שלא יהא בהן שום חימוץ וכו' עכ " ל אלמא דאף בדבר שאין שם חמץ מ " מ למצה של מצוה צריך לכתחלה שימור מכל צד ולפיכך אין לשין אלא במים שלנו למצה של מצוה כדי לשמור אותה מכל צד חששא דחימוץ לכתחלה אבל מצה ( שאינה ) של מצוה מותר ללוש במים שלא לנו אפי' לכתחלה והיינו כדין בצקות של עכו " ם זהו לדידהו אבל לסברת הרא " ש בדין מים שלא לנו דלא דמי לבצקות של עכו " ם ובין למצה של מצוה ובין לשאינה של מצוה בעינן מים שלנו אלמא דבלא לנו איכא חשש חימוץ מדבריהם השתא להרא " ם דס " ל דהיכא דלא אפשר במים שלנו דשרי לכתחלה בלא לנו כיון דלא חזינן ביה לא סידוק ולא שיאור איכא למימר הני מילי במקום מ " ע דאכילת מצה דלא העמידו דבריהם לבטל מ " ע אבל בשאינה של מצוה לא שרי לכתחלה כיון דאיכא חשש חימוץ וא " כ קושיית הר " א מזרחי על דברי הרא " ם היא חזקה לפי סברתו ע " פ דעת הרא " ש מיהו למאי שכתבתי בסמוך לעיל בפי' דברי הרא " ם לא קשיא כלל :
Orach Chayim.455.2.1 ומעתה נבא לבאר דברי רבינו דמ " ש לרש " י לאו דוקא שלנו וכו' כ " כ המחברים דלפי טעמו שהחמה מהלכת ביומי דניסן בשיפולי הרקיע והמעיינות רותחין בין ביום ובין בלילה ואין תקנה אלא להפרידם ממקום חיבורן להשהותן בכלי עד שיתקררו מרתיחתן וכל שלנו אפילו לילה קצרה מותרין דאין להכחיש שהאויר קר בלילה יותר מביום ובסוף הלילה עיקר הצינון דאז רוח צפונית מנשבת כדכתב הסמ " ק וכדמשמע לישנא דאין לשין אלא במים שלנו דמשמע דכל שלנו מותרין ואין מדקדקין בי " ב שעות אלא דבנשאבו מבע " י מדקדקין שיעבור עליהן י " ב שעות כדפרושית :
Orach Chayim.455.3.1 ומ " ש ולפי' הרא " ם צריך שלא יהא במחובר משנכנס הלילה וכו' פי' דאם הם במחובר משנכנס הלילה שוב אין להם תקנה אפילו עברו עליהן כמה ימים וכמה לילות שכבר נתחממו מחום השמש כשנכנסה תחת הקרקע שאז מתחמם התהום מקום הוויתן אבל אם נשאבו מבע " י ודאי יש להם היתר כשלנו הלילה שלאחריו כדפי' ומ " ש שבלילה מעיינות רותחין כ " כ בתשובת הרא " ש בלשון הרא " ם שהביא לשם ומשמע דלהרא " ם נמי אין לחוש בנהרות מדינא וכן נראה ממ " ש הרב רבינו אשר בפסקיו וז " ל אבל הרא " ם מפרש הטעם וכו' וניהוג כשר של ראשונים שהיו ממלאין אותו מן הנהרות בתחילת ליל י " ד שהמעיינות והבורות רותחין אבל לא נהרות וכו' עד ומיהו אין לפרוץ גדר של ראשונים עכ " ל ומשמע דמ " ש עכ " ל חוזר אהרא " ם וכך מפורש בר " י וא " כ אין איסור בנהרות להרא " ם בדינא אלא כדי שלא לפרוץ גדר ומנהג ראשונים אבל במרדכי ס " פ כ " ש משמע דהאי וניהוג כשר וכו' הוא מלשון ראבי " ה ולפי זה מ " ש באשיר " י עכ " ל חוזר אדברי ראבי " ה שהביא הרא " ש לשם בתחלת דבריו וכן נראה ממה שכתב הסמ " ג שלא הזכיר מעיינות בפי' הרא " ם ומשמע דלהר " ם אין חילוק ותדע דאל " כ אף להרא " ם אין ראייה מההיא דפפוניא דאיכא למימר שהיו שאובין מן הנהרות אלא בע " כ דלהרא " ם אין חילוק בדין ולעולם אסור מיהו יש לדחות שלא היו נהרות בפפוניא דהא דרש להם אין לשין אלא במים שלנו ואי ה " ל נהרות אפילו בלא לנו נמי שרי מן הנהרות וכן נראה ממ " ש האגודה שהביא פירש " י ופי' הרא " ם וכתב וכדי לאפוקי מפלוגתא כתב ראבי " ה טוב לשאוב מן הנהרות עכ " ל אלמא דמן הנהרות לדברי הכל שרי :
Orach Chayim.455.4.1 ומ " ש וכתב הרא " ש וכן עמא דבר וכו' כ " כ בתשובה לאחר שהביא פירש " י ופי' הרא " ם ור " ל דכן עמא דבר להחמיר כהרא " ם שלא לשואבן אחר ב " ה דאז אין להם תקנה כיון שהיו במחובר בתחלת הלילה וכבר נתבאר דבנשאבו מבע " י מותרין בין לפירש " י ובין לפי' הרא " ם אכן בסמ " ק כתב ויש מחמירין לאסור בנשאבו מבע " י אף כי לנו אח " כ כל הלילה והיא דעת הריצב " א שהביא מהרי " ל דצריך שיצטננו המים כ " ד שעות טרם שלשין בהן דהיינו שנצטננו י " ב שעות דיום בהיותם מחוברין בבאר למטה והשמש יצא על הארץ למעלה ורחוקה מהן ולעת שקיעת החמה בערב כשנתחממו הבארות אז צריך לשאוב המים מקודם ויחזרו ויצטננו י " ב שעות הלילה למעלה כל זמן שהשמש למטה וא " כ כל כ " ד שעות נתרחקו המים מן השמש עד כאן דלפ " ז אם נשאבו מבע " י לא נצטננו למטה בבאר י " ב שעות ואין כאן צינון כ " ד שעות ואע " ג דמלשון התלמוד משמע דאין לחוש לנשאבו מבע " י אם לנו הלילה מ " מ כיון שכ' בעל ה " ג מצוה למימלי ביני שימשי וכוכבי אלמא דקבלה בידו שלא לשואבן אע " פ שלנו ולפי זה הא דאמר אין לשין אלא במים שלנו ה " ל כאילו אמר אין לשין אלא במים שלנו שנשאבו בתחלת לילה ולנו שאותן נקראו מים שלנו בסתם דאילו בנשאבו מבע " י כיון שעמדו בבית גם מקצת היום לאו לנו מקריין כנ " ל ליישב לבה " ג והריצב " א שנוהגים כל ישראל אחר דבריהם מיהו בדיעבד אם נשאבו מבע " י מותר ללוש בהם לכתחלה דהא לרש " י אין איסור כלל כשעברו עליהן י " ב שעות ומלשון הרי " ף והרמב " ם נמי מבואר דדוקא בו ביום שנשאבו אסורין אבל כשלנו הלילה שלאחריו מותרין וכך היא דעת הסמ " ק ואפשר דאף בה " ג לא אמר אלא למצוה ולא לאסור המים שנשאבו מבע " י שהרי אמר מצוה למימלי וכו' ולכן מותרין אפילו לכתחלה אם כבר נשאבו מבע " י ולנו ודלא כדמשמע בסמ " ק דיש מחמירין לאסור אף כשכבר נשאבו מבע " י ועוד נראה לפע " ד דאף בנשאבו אחר התחלת הלילה מותרין כשלנו כל הלילה ואפילו לא עברו עליהן י " ב שעות משנשאבו דלא נמצא בפוסקים לאסור מים אלו אלא בפי' הרא " ם שאמר שאין להם תקנה והסמ " ק שראה דבריו פסק דמותרין וז " ל ומורי הרב ר " י אומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ועוד דה " ל למיתני שלנו כל הלילה אלא אין לינה רק מחצי הלילה עד עמוד השחר וכו' עכ " ל ואע " ג דהרא " ש ורבינו הוי בתראי טפי הביאו פי' הרא " ם וכתבו וכן עמא דבר אינו אלא לומר דלכתחלה יש לנהוג בחומרא זו שלא לשאוב אחר התחלת הלילה אבל לא לאסור אם נשאבו ועוד דהדעת נותנת דאף הרא " ם שכתב וז " ל ולפ " ז הטעם אסור לאחר שאיבתם לאחר התחלת הלילה כמ " ש הסמ " ג לא היתה דעתו אלא דאסור לאחר לכתחלה אבל לא לאסרן דיעבד ומ " ש תחלה אין להם תקנה וכו' אינו אלא להוכיח דמים שלא לנו מותרין לכתחלה היכא דלא אפשר דאל " כ קשה הלא המים הללו שלא לנו היו בלילה במחובר ואין להם תקנה ללוש בהן לכתחלה וא " כ היכי עבוד כפפוניא כמ " ש לעיל ע " ש ואע " פ דבמים שלא לנו קבעינן הלכתא בסמוך דאין ללוש בהן לכתחלה אפילו לא אפשר וכמקצת גאונים שאוסרין מ " מ במים שנשאבו אחר התחלת הלילה מותרין כיון שלא נזכר איסור זה אלא בדברי הרא " ם והוא עצמו פסק דמותר היכא דלא אפשר ואפילו לא עברו עליו י " ב שעות מותרין דשיעור י " ב שעות אינו אלא לפירש " י ורש " י פסק דמים שלא לנו דמותר ללוש בהן היכא דלא אפשר כמו שיתבאר בסמוך :
Orach Chayim.455.5.1 ומ " ש ואם העת הוא חם וכו' מדברי הרא " ש הוא וכ " כ האגודה דעינינו רואות דהמרתפות העמוקות חמין בחורף דהחמה מהלכת תחת הקרקע :
Orach Chayim.455.6.1 כתב רש " י בתשובה וכו' כ " כ הרא " ש בפסקיו ולא היתה דעת רש " י לומר שתקנת חכמים היתה על כל העיירות מפני שחשו לרוב העיירות ורובן ככולן דא " כ מאי קאמר ויראה מדבריו שבמי נהרות אין לחוש הלא כוללת היא לכל העיירות אף לאותן שיושבין על הנהרות אלא ה " פ שחשו להרבה עיירות שאין להם נהרות ולהן אמרו שאין לשין אלא במים שלנו כדי שיצטננו עד יום המחרת וכן מבואר במרדכי ומ " ש וכן יראה מלשון ה " ג וכו' כבר כתבתי שכן יראה מדברי הרא " ם שהביא הסמ " ג וכ " כ באשיר " י שניהוג הקדמונים לשאוב מן הנהרות בתחלת ליל י " ד דוקא ואין לפרוץ גדר של ראשונים גם משמע מדבריו לשם דאע " פ דשואבן בתחלת ליל י " ד צריך לשאוב מן הנהרות אם יש נהר בעירו ולא מן המעיינות ובורות שהן רותתין וכ " נ :
Orach Chayim.455.7.1 ואשה לא תלוש בחמין וכו' שם דרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים הגרופים וכו' איבעיא להו עברה ולשה מאי מר זוטרא אמר מותר ורב אשי אמר אסור וכתב הרי " ף לא במים הגרופים פי' מים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו וקי " ל כרב אשי עכ " ל אבל רש " י גורס ולא במים הגרופים מן המולייר ופי' שהוא דוד גדול וכו' וכתב עוד רש " י עברה ולשה במים חמין עכ " ל נראה דס " ל דעברה ולשה במים שלא לנו לא קא מיבעיא ליה ול " פ אמוראי בהא אלא דבלשה במים חמים הוא דפליגי וקי " ל כרב אשי דאסור והרא " ש הסכים לפירש " י ומש " ה סתם רבינו דבריו וכתב ולא במים הגרופין מן המולייר והוא דוד גדול וכו' כפירש " י ואח " כ כתב ואם עברה ולשה בהן לרב אלפס אסור אפי' במים שלא לנו שלפי פי' רב אלפס במים הגרופים שנשאבו בו ביום קא מיבעיא ליה נמי במים שלא לנו ואסיקנא כרב אשי דאסר :
Orach Chayim.455.8.1 ומ " ש וכ " כ בה " ג ורי " ץ גיאות נראה דרי " ץ גיאות אינו סובר כרב אלפס ובה " ג ממש דאילו לדידהו אסור באכילה משום חימוץ כדמשמע מפשט דבריהם אבל להרי " ץ גיאות אינו אסור אלא למצה משומרת אבל לאכילה שרי אפילו לשה בחמין כמפורש באשיר " י ובדברי רבינו בסמוך :
Orach Chayim.455.9.1 ומ " ש ולרש " י דוקא בחמין ובחמי חמה וכו' אע " ג דרש " י לא כתב אלא עברה ולשה בחמין גם לא כתב דלכתחלה שרי למילש בשלא לנו אי ליכא אחרינא מ " מ כיון דהרא " ש פי' דחמין דנקט רש " י לאו דוקא אלא אכל הני דדרש רבא קאי דכולן משום חמימות עכ " ל משמע דאף בשלנו אלא שלשה בחמי חמה ומשמע לכאורה דלרש " י נמי ה " ה בלשה בחמה נמי אסירי ומה שלא כתבו רבינו הוא לפי שאינו מדבר כאן אלא בדין מים אבל בסי' תנ " ט כתב דאין לשין במקום השמש אלא דמ " מ קשה דה " ל לפרש לשם דאם עבר ולש בחמה דאסורין אף לרש " י ולפיכך נראה עיקר דרבינו מפרש דהרא " ש שאמר דאכולהו קאי דכולן משום חמימות ר " ל דרש " י דנקט במים חמין אכל מיני מים דדרש רבא קאי אחמי האור ואחמי חמה ומים הגרופים מן המולייאר דכולן משום חמימות אבל בלש בחמה לא פי' רש " י כלים ומשמע דס " ל דלא נאסר בדיעבד והיא דעת הרמב " ם וה' המגיד בפ " ה ע " ש ולענין הלכה יראה להחמיר כי " מ שהביא ה' המגיד ואע " פ שהשיג עליהן יש ליישב השגתו גם פשט דברי הרא " ש משמען דאף בלש בחמה אסור והא דכתב רבי' לרש " י דבמים שלא לנו לכתחלה נמי שרי וכו' למדו ג " כ ממ " ש הרא " ש לרש " י דמדלא קאמר אין לשין במים שלא לנו דהוה משמע שלא תלוש בהן כלל אלמא דה " ק דלכתחלה אם יש לה מים שלנו לא תלוש במים שלא לנו אבל אם אין לה מים שלנו ולשה במים שלא לנו מותר עכ " ל הרא " ש משמע דמ " ש ולשה במים שלא לנו הוי כמו או לשה במים שלא לנו וכוונתו לדייק מהלשון שאם אין לה מים שלנו דמותר לכתחלה ללוש בשלא לנו אלא דמינה נשמע במכל שכן אם עברה ולשה במים שלא לנו דמותר והשתא לפ " ז שמעינן דלרש " י נמי לכתחלה שרי למילש בהו אי ליכא אחריני מיהו לפעד " נ דלשון אין לשין אלא במים שלנו משמעו איפכא דאין היתר כלל ללוש לכתחלה אלא במים שלנו ואי הוה אמר אין לשין במים שלא לנו הוה משמע הכי והכי ותדע דהא רבא דרש אשה לא תלוש בחמין ואפ " ה קאמר מר זוטרא דאם עברה ולשה מותר אבל דעת רש " י שפירש עברה ולשה בחמין נראה דמדקבעה תלמודא הך בעיא אדרשה דרבא ולא קבעה לה נמי אמימרא דרב יהודה בעברה ולשה בלא לנו אלמא דבלא לנו פשיטא ליה דשרי לפ " ז אין ראייה דלרש " י לכתחלה שרי למילש בלא לנו אי ליכא אחריני דאימא לך דלכתחלה אין היתר כלל דהכי משמע לישנא דאין לשין אלא במים שלנו וכדפרי' :
Orach Chayim.455.10.1 והא דאסרינן בעברה ולשה פי' אבי העזרי דוקא עברה במזיד וכו' כתב הרא " ש דטעמו מדנקט תלמודא לישנא דעברה ולשה דומיא דעבר ואפה בפ " ב די " ט ועבר ושהה דפרק כירה דדוקא מזיד אבל שוגג לא ומשמע דראבי " ה קאי בין לרש " י דמפרש לעברה ולשה דקאי אחמין ובין לרב אלפס דקאי נמי אלא לנו דוקא במזיד הוא דאסור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל שוגג לא וע " ז אמר ורש " י אסר אפילו שוגג דלפי שיטת רש " י דלא קאי אלא אחמין ס " ל דאסור בלש בחמין אפילו לש בשוגג ודקדק הרא " ש מפירש " י שכך הוא סובר מדכתב בעברה ולשה בחמין דקרובה למזידה היא ואסור אלמא דלא מיירי במזידה ממש ומ " ש רש " י דבעינן למיקנסה דעברה אדרבנן אפילו היתה שוגג קאמר דבעינן למיקנסה אטו מזיד כיון דקרובה למזידה היא כי היכי דקנסינן במבשל בשבת בשוגג אטו מזיד לר' יהודה ובההיא דעבר ושיהה נמי פר " י דבשוגג ואליבא דרבי יהודה קא מיבעיא ליה ואזלינן בה לחומרא דילמא אתי לאיערומי וכן בההוא דעבר ואפה קי " ל במסקנא דאפי' בשוגג אסור כמ " ש בה' י " ט סימן תקכ " ז וכולהו משום דבמידי דאורייתא אזלינן לחומרא . והר " ן הבין דמדכתב רש " י דקנסוה רבנן אלמא דבמזיד דוקא קאמר אבל בשוגג שרי ולא נהירא אלא העיקר כדכתב הרא " ש . עוד כתב הר " ן להשיג על פירש " י ואמר דבצקות של עכו " ם מיירי דלשה העכו " ם בפנינו במים שלנו אבל עיסה שנילושה במים שלא לנו לא אסרום משום קנס וכו' והבין מפירש " י דאף במים שלא לנו קאמר דאסורים במזיד משום קנס ואפשר שלא היה גורס בפירש " י שלפניו בחמין גם דקרובה למזיד לא היה גורס אבל לפי גירסת רש " י בכל ספרים שלנו אין לאסור אלא בלש בחמין ואפילו בשוגג אסור אבל במים שלא לנו שרי אפי' במזיד דאין עליהן דין חמין להחמיץ העיסה אלא דלכתחלה חשו להם חכמים :
Orach Chayim.455.11.1 ופי' עוד שאסור אפילו באכילה וכו' כך פירש " י ס " פ כ " ש וז " ל משום דבחדא איסורא דרבנן תני אם עבר מותר באכילה בעינן למימר נמי בכולהו . והלכך אם עברה ולשה בחמין קרובה למזידה היתה ואסור ולא דמי לבצקות של עכו " ם דאדם ממלא כריסו מהן דהכא בעינן למיקנסה דעברה אדרבנן עכ " ל והכי דייק לישנא דאסור דלא קאמר אינו יוצא בה וכדכתב ה " ה בפ " ה ומ " ש בשם ב " ה והרי " ץ גיאת דוקא למצה משומרת וכו' כ " כ הרא " ש משמם וטעמם דכיון דבצקות של עכו " ם איכא למימר נמי דלשן בחמין ואעפ " כ מותרין באכילה כיון שלא ניכר בהן חימוץ לא סידוק ולא שיאור ה " נ בלשן בחמין ולא ס " ל דבעינן למיקנסיה כיון שאינו מפורש בתלמודא :
Orach Chayim.455.12.1 ומ " ש א " א הרא " ש ז " ל הסכים לפרש " י היינו דבלשה בחמין אסור אפילו באכילה אפי' שוגג אבל במים שלא לנו ס " ל להרא " ש דבדיעבד שרי אפילו במזיד ואפי' לכתחלה היכא דליכא אחריני כדכתב רבינו בסמוך בשמו . ולענין הלכה קי " ל כרוב פוסקים בה " ג והרי " ף והרמב " ם והר " ם והסמ " ג וסמ " ק דבעברה ולשה במי' שלא לנו אסור באכילה וכ " כ בהגהת מיימוני שכן פר " ח ומהר " ם דלא כרש " י והרא " ש ותו דלהר " ן אף לרש " י אסור כרוב פוסקים כדפי' בסמוך ואפילו עברה בשוגג דאע " ג דהרא " ם וראבי " ה וסמ " ג וסמ " ק פסקו דשרי בדיעבד ואפי' לכתחלה שרי היכא דלא אפשר אפ " ה יש להחמיר כדכתב בהגהת מיימונית שהר " ש מבונברק תלמיד הרא " ם נחלק על רבו וכתב כיון שהטעם משום חימוץ כדכתב בה " ג דמחממי לעיסה אין חילוק בין דיעבד לכתחלה וכן נראה ממ " ש המרדכי לאחר שהביא דברי הרא " ם דמתיר כתב והמיימוני אסר אפי' בדיעבד וכן דקדק ה " ר שמואל מה " ג עכ " ל אלמא דמסקנתו להחמיר כבה " ג שכל דבריהם קבלה ומפרש שכך היא דעת המיימוני מדכתב בסתם משמע אפילו בדיעבד וכן יראה מדברי הרי " ף שכתב ג " כ בסתם לאיסור והיא סברת הרא " ש דכל היכא דאיכא למיחש משום חימוץ אין לחלק בין כזית מצה לשאר אכילה ומפורש בדבריו דה " ה שאין לחלק בין שוגג למזיד וכ " כ ה " ר ירוחם דהרא " ש כתב דלדברי הרי " ף היכא דיש לחוש לחימוץ אין הפרש בין שוגג למזיד ובין מצה משומרת לשאר מצות והשתא לפי זה כיון דקי " ל כרוב פוסקים דאיכא חשש חימוץ במים שלא לנו אין חילוק בין שוגג למזיד ודינו כלשה בחמין להרא " ש דאסור אפי' שוגג וכ " כ הסמ " ג לפי דעת ריב " ן דאם אפו ראוי לאסור האפוי ואע " פ שתופס פירש " י כמ " ש לעיל החמיר אף בדיעבד והכי נקטינן ומיהו דוקא באכילה אבל בהנאה שריא מיד קודם שתבא לידי חימוץ כמ " ש בהגהת מיימונית ואפי' היכא דלא אפשר נמי אין להתיר אפילו דיעבד כיון דאיכא למיחש לחימוץ וכך מפורש במרדכי ס " פ כ " ש וז " ל וכן מצאתי תשובה שאם נשפכו כל המים עבור המת אין בידי להתיר מים שלא לנו ע " י הדחק עכ " ל ודלא כמה שפסק בש " ע להקל בשעת הדחק דאין להקל ראש כנגד כל הני רבואתא באיסור חמץ שהחמירו בו טובא מיהו במים שנשאבו מבע " י ולנו או נשאבו לאחר התחלת הלילה ולנו מותרין אפילו לכתחלה כמ " ש לעיל :
Orach Chayim.455.13.1 והרבה נוהגין שלא ליתן מלח וכו' כ " כ הרא " ש בפ' כ " ש וכתב עוד דיש מביאין ראיה מותיקא במילחא ומישחא דשרי ולאו ראייה היא דמלח ממהר החימוץ כשנילושה במים אבל אם נילושה במי פירות המלח לבדו אינו גורם חימוץ עכ " ל ואיכא לתמוה אדמביאין ראייה מותיקא במילחא ומישחא להיתירא נביא ראייה מותיקא במיא ומילחא לאיסורא וי " ל דאיכא למידחי הך ראייה לאיסורא דאין המלח גורם האיסור אלא המים משום דאדמבשל ליה מחמועי אחמעא ואפילו לא היה בו מלח כלל אסור אבל בעיסה אפויה לית לן בה אבל מותיקא דמישחא ומילחא איכא ראייה להיתירא דאי איתא דהמלח מחמם אף בעיסה כ " ש דמחמם בבישול ודחה הרא " ש הראייה אבל הר " ן כתב דאיכא שפיר ראייה להיתרא מהך דותיקא במיא ומילחא אסורה ש " מ דדוקא בותיקא הוא דאסרינן דאדמבשל ליה מחמע אבל לחם לא עכ " ל ור " ל דאי לחם נמי אסור ה " ל לאשמועינן רבותא דאפילו בעיסה אפויה אוסר כ " ש בבישול דותיקא דאדמבשל ליה מחמע והן הנה דברי הרשב " א בתשובה סי' רכ " ד והב " י כתב דהרא " ש דחה ראייה זו ולא דק דלא דחה הרא " ש אלא הראייה שהביאו מותיקא דמילחא ומישחא אבל ראייה זו מותיקא דמילחא ומיא כמ " ש הרשב " א והר " ן לא הזכירה הרא " ש . ולפעד " נ לדחות גם ראיה זו דהרשב " א והר " ן די " ל דאה " נ דמלח בעיסה נמי אוסר והא דתני ותיקא טפי מלחם היינו משום דאתא לאשמועינן דאיכא לחלק בין ותיקא לותיקא דבמילחא ומיא אסורה ובמילחא ומישחא שרי אבל בלחם ליכא היתירא :
Orach Chayim.455.14.1 ומ " ש ואין טעם ברור לאוסרו נראה שכתב כן לפי שיש אוסרין מטעם שהמלח מוסיף הבל כדאיתא פרק לא יחפור ופ' במה טומנין ועוד דמליח כרותח ומוסיף חום בעיסה כגאוני לותי " ר שכתב המרדכי ס " פ כ " ש וכ " כ הרא " ש דיש אוסרין מטעם זה ורבינו ס " ל דאינה ראייה משם דדוקא כשלא נשתנה צורת המלח הוא דמוסיף הבל וחום אבל אם נשתנה צורתו בעיסה שוב אין בו כח וכה " ג כתב הר " ן בפ' כ " ש ומה שקשה ליתסר משום דהמלח הוי מי פירות אכתוב לקמן בסי' תס " ד ולענין הלכה נקטי' לאסור אפי' בדיעבד כמ " ש המרדכי דכל האוכל מצה מלוחה כאילו אוכל חמץ והביא כמה ראיות ע " ש גאוני לותי " ר וכן כתבו מקצת פוסקים :
Orach Chayim.455.15.1 ומ " ש וי " א דבלילה הראשונה וכו' כ " כ המרדכי לשם וכ " כ הגהת מיימונית בשם רשב " ט ואיכא למידק כיון דכתב רבינו בתחלת מסקנתו דאין ליתן מלח משום אל תטוש וגו' היאך חזר וכתב די " א דבלילה הראשונה אין ליתן מלח והשיג עליו דמשמע שסובר להקל ליתן אף בלילה הראשונה ונראה דדעת רבינו במ " ש בתחלה הוא שלא ליתן מלח בעיסה משום אל תטוש וגו' ואפי' בשאר לילות מטעם חשש חמוץ דלפי זה לאחר אפייה ודאי שרי לקטף פני המצות במי מלח ולהחזירם לתנור כמו שעושין בחש " מ במי מלח וביצים כך יכול לעשות במי מלח לבדן אף בלילה הראשונה דאין בזה חשש חימוץ אבל לי " א דאסור מפני שהוא מצה עשירה אף במי מלח לבדן אסור אף לאחר אפייה בלילה הראשונה והשיג על זה דמלח אינו מעשירה מיהו עכשיו נהגו כל ישראל שלא לקטף אחר אפייה בלילה הראשונה אף במי מלח לבדן ואף לטבלן במלח שהתיר בירושלמי בפירוש כדלקמן בסימן תע " ה נמנעין העולם וגם בזה אית ביה משום אל תטוש וגו' מיהו בדיעבד אין לחוש אפי' קטף פניה לאחר אפייה במי מלח וביצים ובשמים כמו שעושין בחש " מ דלא גרע האי קיטוף מתבלה משנאפת דיוצא בה ידי חובת מצה כמבואר בס " ד :
Orach Chayim.455.16.1 גרסינן במנחות וכו' בפרק הקומץ רבה ( מנחות דף כג ) וכתבה הרא " ש בפרק כ " ש ופירושה כשירה לצאת בה ידי חובתו וכדאיתא בתוספתא יוצאין במצה המתובלת הביאה הרא " ש לשם וכן הסמ " ג לאוין סוף מצוה ע " ט : ובספר הרוקח כתב עלה הך דמנחות מכל מקום אין ליתן בה פלפלין וכו' ונראה דאין דעת הרוקח לחלק בין פלפלין לשאר תבלין חדא דהא קאמר ובכל מיני תבלין אלא אתא לפרש דברייתא דייקא דקתני בה תבלה דמשמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור ליתן בה תבלין ונקט פלפלין דשכיח ליתן בעיסה ובתבשיל וה " ה שאר תבלין ועוד שהרי ה " ר ירוחם כתב להדיא ע " ש הרוקח מ " מ אין ליתן תבלין וכו' מיהו במרדכי כתב ע " ש ר " י דמותר לתת תבלין במצות בפסח כדתני' תבלה וכו' וכן התיר המיימוני אפי' לכתחל' עכ " ל ואפשר נמי לומר דרך אחר דלא פליגי דהרוקח לא אסר אלא פלפלין ואפילו דיעבד וכדקאמר לפי שהוא חד ומחמם העיסה וכיון דאית ביה חשש חימוץ אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד והכי משמע מדאיתא פ " ק דחגיגה טבא חדא פלפלא חריפתא וכו' ופי' בערוך שהפלפל קטן מכל מיני תבלין וחריף מכולם אבל בשאר תבלין מודה גם הרוקח דאפי' לכתחלה מותר כר " י והרמב " ם דמתירין בתבלין ומשמע דוקא בתבלין התירו ולא בפלפלין אבל ב " י פסק בסתם דאין ליתן בה תבלין לפי שהוא חד ומחמם העיסה נראה שסובר כמ " ש תחלה דאין חילוק בין תבלין לפלפלין אלא בין לכתחלה לדיעבד וכ " כ הכל בו בשם הראב " ד בסתם תבלין אסור והכי נהוג ואסור לפרוץ גדר ואפי' בדיעבד אינו יוצא י " ח מצה לדעת הראב " ד שפי' ההיא דמנחות דוקא כשתבלה משנאפית ומביאו ב " י וכן פסק ברוקח סי' רע " ג וכן פסק בעל צדה לדרך . פסק נראה דלמ " ש במרדכי דמלח אסור אפי' דיעבד כיון דאשכחן דגבי הטמנה מוסיף הבל וכו' ה " ה סיד נמי מדקאמר גבי הטמנה ולא במלח ולא בסיד ואפי' בדיעבד אסור בסיד כמו במלח כדלעיל בסמוך וכ " פ בהגהת ש " ע דבמלח ופלפלין וסיד אסור אפי' בדיעבד ע " כ הפסק . כתב במרדכי פ' כ " ש מעשה אירע בפסח שחל להיות בא' בשבת וגם נפלה התקופה בלילה שלפניו ואעפ " כ לא חשו ולשו במים השאובים בלילה וכתב ר " י החסיד דאין להקפיד דכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע עכ " ל והבין ב " י די " ל דהתקופה היתה נופלת בליל א' והיו צריכין לשאוב מים לצורך ליל ב' דפסח ומפני שלא רצו לשאוב בשעת התקופה המתינו עד שתעבור שעת התקופה ושאבו מים אח " כ ולא חשו ולשו במים השאובים בלילה דאע " פ דיש לשאוב מים לכתחלה בבה " ש דוקא הם לא חשו לזה ואין איסור במה ששאבו מיום טוב לחבירו כיון דהמים ראויין גם ליו " ט ראשון במקצת וכרב אדא בפ " ק דביצה דמערים ומלח גרמא וכו' וכתב הר " י החסיד דאין להקפיד וכו' כלומר ר " י החסיד חולק דלא יפה עשו דה " ל לשאוב ב " ה כפי הדין ואין להקפיד על שהיה אז שעת התקופה ועל הבנתו זו פלפל הרב ב " י ואמר דאע " פ שהאפייה היתה בליל פסח אפ " ה קשה למה לא שאבו מע " ש דעיקר קפידא דתקופה אינה אלא כששואבים המים בשעת התקופה ותירץ דהא לא חשיבי מים שלנו כיש מחמירים שבסמ " ק אח " כ דקדק דכיון דכשלא היתה התקופה נופלת בע " כ שהיו שואבין בשבת ב " ה וא " כ השתא נמי ה " ל לשאוב בע " ש ב " ה שלא בשעת התקופה ועוד מאי נ " מ בשאיבה בשעת התקופה עיקר קפידא בלישה בשעת התקופה א " נ בשותה בשעת התקופה ותירץ על כל אלו הקושיות דס " ל דכל מים שהיו בתלוש בשעת התקופה אע " פ שנשאבו קודם התקופה כל ששותה מהם או לש מהם ואוכל אפי' אחר כמה ימים הם מזיקים ולפיכך היו צריכין להמתין מלשאוב עד אחר עבור שעת התקופה זאת היא דעת הרב ב " י ונעלם היה מן הרב ז " ל שלשון המרדכי שבדפוס יש בו טעות וכצ " ל וגם נפלה התקופה בליל ו' שלפניו וכו' ורצונו לומר דאעפ " כ לא חשו ולשו במים השאובים בליל י " ג בה " ש אף ע " פ שהיו המים בתלוש בשעת התקופה . וכתב ר " י החסיד וכו' וה " א ברוקח סי' רע " ה והמעשה היה ששאבו מים בליל י " ג ב " ה כדינו והא ודאי דמנהג בני אשכנז שלא להשתמש גם במים שהיו בתלוש בשעת התקופה ואעפ " כ לא חשו לתקופה שנפלה בליל ו' לאחר שעה או יותר משעה שנשאבו ולשה באותן המים ביום י " ג ור " י החסיד הוא שפסק כן והביא ראייה דאין להקפיד ושפיר עבדו דלא חשו לתקופה וא " צ לדחוק שהיו שואבין אחר התחלת הלילה שלא כדין וששאבו מי " ט לחבירו כמ " ש ב " י הארכתי בכל זה לבאר דברי ב " י לפי שנסתבכו הלומדים בדבריו ולא ידעו מהו . כתב הרוקח כשחל י " ד בשבת שואבים ליל י " ג מן הנהר או מן הבאר ואין שואב מן הבור בחצירו בשבת ללוש כי צריך הרבה ונראה כממלא לגינתו ולחורבתו כדמשמע בשלהי עירובין עכ " ל וכבר התבאר זה לעיל סי' תמ " ד :
Orach Chayim.456.1.1 שיעור העיסה וכו' ה " א פרק אלו עוברין ( פסחים דף מח ) וכתב הרמב " ם בפ " ה מה' חמץ דמשערין בגוף הביצה הבינונית לא כמשקלה ומפני זה כתב רבינו וכן ישער אותה וכו' כלומר דמשערין בגוף הביצה ודלא כמ " ש ה " ר ירוחם שנוקבין הביצה וממלאה מים מ " ג פעמים דא " כ חסר מגוף הביצה כשיעור הקליפה הקשה ונמצא שחסר מן המדה כשיעור הקליפה של מ " ג ביצים ודע שמ " ג ביצים היא המדה למלאותו מקמח ולמ " ש רבינו בי " ד סי' שכ " ד צריך לגודשה וכאן כתב בסתם נמשך אחר דברי הרא " ש שכתב ג " כ בסתם בפרק אלו עוברין ומיהו ודאי משמע דבפסח נמי צריך לגודשה דמאי שנא מכל השנה וכך נהגו הנשים אבל במרדכי בפרק אלו עוברין כתב בשם ריב " א שאין גודשין מדה של פסח דמאחר שהיא עשירית האיפה נלמדת משל כ " ג שהיתה מדתו כמו כן עשירית האיפה והיה גודשה בתוכה כדאמר פרק שתי מדות משא " כ בכל המדות שבמקדש שהיו נגדשות עכ " ל והכי איתא בברייתא לשם אליבא דר " מ ששתי עשרונות היו במקדש אחת גדושה ואחת מחוקה גדוש שבו היה מודד לכל המנחות מחוק שבו היה מודד לחביתי כ " ג פי' אחת גדושה שלא היה בו עשרון אלא אם כן גודשו ועם הגודש היה עשרון שלם ואחת מחוקה שהיתה המדה גדולה שכשהיה מחוק היה בו עשרון שלם ואליביה תנן ( בדף צ' ) כל המדות שבמקדש היו נגדשות חוץ משל כ " ג שהיא נגדשת לתוכה ופירשו בגמ' ומאי כל המדות כל המדידות כלומר כל מדידות של עשרון למנחות היה עשרון עם הגודש חוץ משל כ " ג שהיתה גדולה שכשהיתה נמחקת היה בה עשרון שלם ולמד ריב " א דבמדה דפסח שהוא ג " כ עשרון אחד אין גודש המדה נוסף על מ " ג ביצים אלא גודשה בתוכה פי' שכשתהיה מחוקה יהיה בו עשרון שלם ולא ידעתי דרכו של ב " י בהשגתו על דברי ריב " א כנראה שהבין דגודשה בתוכה ר " ל שכשהית' נמחקת היה בה עשרון מלבד הגודש שעל העשרון וזה פי' טעות אלא דהא קשיא לי מה מביא ראיה משל כ " ג לפסח התם טעמא הוי שלא ישפוך הסולת לארץ כשחוצהו מחציתה בבקר ומחציתה בערב כדפירש " י והתוס' לשם ותו קשה מנ " ל ללמוד מכ " ג שלא היה אלא עשרון לפסח שאינו גם כן אלא עשרון אחד ואימא דנלמוד פסח מכל המדידות שבמקדש ואפי' לא היה אלא עשרון אחד היה נגדש דכל עשרון דמנחו' היו נגדשות וי " ל דריב " א מפרש טעם אחר למאי דשל כ " ג היו נמחקות דלא כפירש " י והתוס' והוא דכיון דחלקוה לחצאין אם היתה גדושה אי אפשר שלא יהא נשאר קצת מהגודש ולא יגיע מחצית עשרון ממש לבקר ולערב משא " כ במחוקה ולמד מכאן למדידה דפסח דבעינן שלא יהא יותר מעשרון משום חשש חימוץ ולפיכך לא יעשוה גדושה נוסף על עשרון ולפי זה אפשר ליתן טעם למנהג שנהגו נשי אשכנז שגודשין המדה לחלה כי הקדמונים עשו המדה מחזקת עשרון עם הגודש ככל המדידות שבמקדש וכיון שכך נהגו בכל השנה גדשו המדה בכל המדידות אע " פ שהיתה המדה מחזקת עשרון בלא גודשה אבל לפי האמת א " צ כלל לגדוש המדה יותר על מ " ג ביצים מקמח לדעת כל הגאונים לבד הרא " ש שנסתפק בזה מתחלה ובפסקיו נראה שחזר בו בסוף דבריו כמ " ש ב " י וכן ודאי עיקר ויש לברך אעיסה שהיא נילושה מקמח מ " ג ביצים וחומש ביצה בלי גודשה ועיין במ " ש בי " ד בסי' שכ " ד ס " ו ובפסח צריך ליזהר שלא ללוש יותר משום חשש חמוץ :
Orach Chayim.456.2.1 וכתב הר " י בר יהודה שזו המדה היא דוקא לראשונים וכו' פי' כיון דלכל עיסה ועיסה איכא למיחש שמא תחמיץ קודם שתיאפה כי התנור הקטן אין בו כ " כ חום ומפני חששא זו היו צריכין לחממו לתנור לכל עיסה ועיסה לכן הזהירו רז " ל שלא תלוש יותר משיעור חלה כדי שיהא נאפה הכל בחד היסק ואם היה לש יותר לא היה אפשר שכולם יהיו נאפות בחד היסק ויהיו נשארים מקצת המצות מונחות עד שיחזרו ויחממו לתנור ובשהייה זו נתחמצו מקצתן אבל לדידן דאופין ג' וד' עיסות בחד היסק של תנור גדול דחומו רב עדיף טפי שילוש הרבה ביחד כדי שיהיו עסוקים בעיסה תמיד ובגמר עשיית כל המצות ישימם יחד בתנור משא " כ אם לא ילוש אלא עיסות קטנות כשיעור חלה ועיסה ראשונה ושנייה יהיו נעשו מצותיהם מיד ויהיו מונחות בלי עסק עד יבואו עוד עיסות ויעשו מהם מצות כדי שישימו כל המצות ביחד בתנור ואיכא חשש חימוץ בראשונה ושנייה שהיו מונחות בלי עסק :
Orach Chayim.456.3.1 ומ " ש ולא הודו לו חביריו כ " כ במרדכי לשם דס " ה ושאר גאונים החמירו בדבר וכתבו דיותר טוב ללוש פחות וכו' וי " ל דהסמ " ק כתב טוב ללוש פחות והסל או כלי אחר מצרפן לחלה ע " ש בסי' רכ " א אבל הסמ " ג הביא דברי הרמב " ם דאם עשה עיסה יותר על שיעור חלה הפת מותרת וכן נוהגין באשכנז לכתחלה עכ " ל וכ " כ בהג " ה מיימונית בשם כמה גדולים וברוקח כתב הכל לפי הענין וכפי שיהיה לו בני אדם שיעזרוהו ילוש אם מעט ואם הרבה ולפע " ד עוזרים רבים אינם מצילים אלא בשעת עשיית המצות לאחר לישה אבל האשה שלשה יחידי אין ידיה מספקות להתעסק בעיסה בכולן שלא יצא חוץ לידה קצת איכא חשש חמוץ וזה טעם דברי הרב רבינו יונה שכתב דלדעת הגאונים אין ללוש לכתחלה יותר מזה השיעור וזה נמי טעמו של מהר " ם שהיה נזהר שלא ללוש יותר משיעור חלה דעיקר קפידא בשעת לישה דאע " פ דיש לו עוזרים רבים בתיקון ועשיית המצה לאחר לישה סוף סוף איכא חשש חימוץ בשעת הלישה כדפרי' והמחמיר לנהוג כמהר " ם תע " ב וכך היא מסקנת הרא " ש ורבינו ועיין במ " ש בס " ד בסי' תנ " ט :
Orach Chayim.457.1.1 מפני שצריך לדקדק וכו' כ " כ סה " ת סי' פ " א וסימן פ " ב ונראה דאין רצונו לומר דאם אין בהן שיעור ה " ל ספק ברכה לבטלה דהא כיון שכתב ומוטב שימעט בה וכמו שנהגו למיפא קפיזא קפיזא משום חשש חימוץ כדאיתא בפ' אלו עוברין ( פסחים דף מ " ח ) וא " צ ליטול חלה יוצא מידי ספק ועוד דה " ל לתקן ליטול חלה בלא ברכה אלא י " ל שמא יבואו אח " כ לידי צירוף דנתחייב בחלה ויאכלם בטבלן בלא הפרשת חלה וכ " כ הרא " ש בפ " ק דביצה :
Orach Chayim.457.2.1 ומ " ש טוב לקרב העיסות יחד וכו' היינו לומר שיהיו נושכות זו עם זו וה " ה צירוף סל נמי סגי למאי דקי " ל כר " א דאף הסל מצרפן כמו נשיכה וכן פי' הר " ש רפ " ד דחלה . ואם מכסה הפת במפה חשיב כמו כלי לצרפם כמ " ש בסמ " ק סי' רכ " א וכן נוהגין :
Orach Chayim.457.3.1 ומ " ש ואם לא הפריש מן העיסה וכו' לכאורה משמע מלשון רבינו דצירוף סל מהני אפילו אינן נוגעין גם בי " ד סימן שכ " ה כתב בסתם דהסל מצרפן . אבל בסמ " ג בהלכות חמץ כתב דוקא שיגעו יחד וכ " כ התוס' בשם ר " י פ' אלו עוברין ( פסחים דף מ " ו ) בד " ה הואיל ומדברי הרא " ש בה' חלה נראה שהסכים לזה שכתב וז " ל ר " א לא בעי נשיכה אלא נגיעה בכלי וכו' וצריך לומר דרבינו קיצר בזה :
Orach Chayim.457.4.1 ומ " ש ואם ידוע וכו' שהיה בעיסה שיעור חלה וכו' כ " כ הרא " ש בפרק אלו עוברין דאם היה בה שיעור חלה מתחלה אין צריך צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף וז " ל רבינו אלא יקריב כל הככרות יחד וכו' כלומר הקפה בעלמא אפילו אינן נוגעין אלא שיהיו סמוכות זו לזו בפנינו :
Orach Chayim.457.5.1 ומ " ש ואפילו אם שכח ואכל וכו' מימרא דשמואל בפ " ק דביצה חלת ח " ל אוכל והולך ואח " כ מפריש וכתבו התוספות והרא " ש לשם דהכי קי " ל וקשיא לי דאמאי כתב רבינו אם שכח ואכל הלא שמואל אמר אוכל והולך לכתחלה וי " ל דרבינו ראה דהרא " ש כתב בה' חלה ובפ' אלו עוברין דאם היה בו שיעור חלה בעינן הקפה ובפ " ק דביצה כתב איפכא ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדשרינן דאוכל והולך ואח " כ מפריש וכו' ומיישב רבינו דלכתחלה לא יאכל עד שיפריש מן המוקף אלא דבדיעבד אם שכח ואכל קצת מקילינן בחלת חוצה לארץ דיפריש על המותר ושפיר מפריש אף למה שכבר נאכל אע " פ דלא הוי מן המוקף ואוכל והולך המותר אלא דלפי זה קשה לכאורה דאמאי קאמר יפריש על המותר הלא מפריש גם על מה שנאכל כבר אבל נראה דבא להורות דאם אוכל ואינו משייר אלא כדי חלה בלבד ומפרישה על כל מה שאכל כבר אינה חלה דבעינן ראשית ששיריה ניכרין פי' שיהא ניכר שזו חלה וזו שיריים והחלה מתיר השיריים כדאיתא בפ' כל שעה ( פסחים דף ל " ג ) ולכך צריך לשייר יותר מכדי שיעור חלה כדי שיהא מפריש גם על המותר שאז שיריה ניכרים וכ " כ הרא " ש בפ " ק דביצה דלא כפירש " י דבמשייר כדי חלה בלחוד נמי שרי ע " ש ( בדף מ " ה ע " ג ) ולכן כתב רבינו יפריש על המותר דצריך לשייר יותר מכדי חלה כדפרי' אבל לפעד " נ דאין דעת הרא " ש לחלק בין לכתחילה לדיעבד ולדחוק בלשין אוכל והולך ואח " כ מפריש אלא החילוק הוא בין לש עיסה אחת ללש הרבה עיסות דבעיסה אחת דאית בה שיעור חלה לא בעינן הקפה והתם קאמר שמואל אוכל והולך לכתחילה אבל בשתי עיסות ובכל אחת שיעור תלה בזה כתב הרא " ש דבעינן מן המוקף כיון שלא נילושו הככרות יחד וחילוק זה מבואר במרדכי בפרק אלו עוברין וכ " כ בסה " ת בסימן פ " ב והכי משמע מלשון הרא " ש ולפ " ז בלש הרבה עיסות ובכל אחת כשיעור ולא הפריש חלה כלל מערב יום טוב צריך לשייר מכל מצה ומצה או יחזור ויאפה עיסה אחת ביום טוב ויפריש ממנה על כולן וכמ " ש התוספות בפרק קמא דביצה וכ " כ המרדכי פרק אלו עוברין ע " ש הר " ש ולא ידעתי טעם למ " ש ב " י על דברי הר " ש ומשמע דהיינו כשלא נצטרפו בסל עכ " ל דצירוף סל לא נאמר אלא בשלא היה בו שיעור חלה :
Orach Chayim.457.6.1 הלש עיסה ביום טוב של פסח וכו' משנה בפרק אלו עוברין פליגי בה תנאי ופסקו הפוסקים דהלכה כר " א דלא תקרא לה שם עד שתיאפה וכתבו התוספות והרא " ש לשם ומיהו מודה ר " א דאם שכח וקרא לה שם דיטילנה לצונן כבן בתירא ושכן פסק ר " ת וכ " כ הסמ " ג משמו בהלכות י " ט גם מ " ש רבינו לחלק בין כשיש שם כהן לאין שם כהן גם כן מבואר לשם בדברי התוספות והרא " ש ושאר פוסקים זולתי רש " י בשם רבו רבינו יקיר הלכה למעשה דלא קרינן עלה שם אלא עושין חררה קטנה אצל גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותנן לכלי והוא מצרפן ונוטל הקטנה וקורא לה שם ומברך ומצניעה ושורפה משתחשך או למחר ע " כ דמשמע מדבריו שכתב דעושין חררה קטנה אצל גדולה דבעינן שתהא נוגעת בעודה עיסה בנשיכה שנושכות זו עם זו ואופה כך שתיהן בנשיכה וגם צריך אחר כך צירוף סל זו היא שיטת הר " א ממי " ץ שכתב המרדכי משמו בפרק אלו עוברין דצירוף סל לא סגי בלא נגיעה אלא כשאין בעיסה שיעור חלה אבל אם היה בו שיעור חלה לא סגי בצירוף סל אלא בנגיעה כדי ליטול מן המוקף וזה היפך סברת התוספות והרא " ש דבאין בה שיעור חלה בעינן לצרפן טפי מדאית בה שיעור חלה דלא בעינן אלא שיהיו סמוכות לפנינו כמ " ש לעיל בסמוך ומפרש בספר יראים בסימן קפ " ג שסובר הרא " ש דדוקא בעודן עיסה מהני נגיעה אבל לאחר שנאפו אפי' נגיעה לא מהני ואוכל טבל מדרבנן ע " כ משמע דבעינן נשיכה בעודן עיסה ואח " כ אופה את שתיהן יחד כדפי' לרש " י ומהרש " ל כתב בתשובה דלא נהגינן כתוס' וכהרא " ש אלא כמ " ש רש " י דבעינן צירוף סל ונגיעה גם נהגינן דלא יקרא לה שם אפילו איכא כהן קטן ואפשר דמשום חששא דילמא קטעו בין קטן בן ט' לקטן פחות מבן ט' עשו הקדמונים תקנה שאין להאכיל לקטן כלל מיהו ראיתי מקצת גדולים שהאכילו חלה לכהן קטן אבל מקצת גדולים מחמירין וכמ " ש מהרי " ל בהלכות חלה ע " ש :
Orach Chayim.457.7.1 אבל במקום שיש כהן קטן שלא ראה קרי מימיו או אפילו גדול שראה קרי יכול לקרות לה שם מפני שראויה לו ע " י שיבטלה ברוב וכו' כך היא הנוסחא במקצת ספרי רבינו אבל במקצתם כתוב או אפילו גדול שראה קרי וטבל לקירוייו יכול לקרות לה שם מפני שראויה לו או על ידי שיבטלנה ברוב וכן הגיה מהרש " ל בספר הטור שלו וקשה לי ולפי זה הלשון שאמר מפני שראויה לו דהלא כשטבל הוא טהור גמור כמו כהן קטן ואפילו הערב שמש לא צריך לפי דעת הרא " ש בפרק כל הבשר ובי " ד סימן שכ " ב ג " כ לא הזכיר דבעי הערב שמש ולכן נראה דהנוסחא הראשונה היא עיקר ורבינו אינו מדבר כאן בגדול שטבל דהא פשיטא היא דדינו ככהן קטן אלא אשמועינן אפילו בדליכא אלא גדול שלא טבל לקריו נמי קורא לה שם מפני שראויה לו בימי טומאתו ע " י ביטול ברוב וכן נמצא בקיצור פסקי הרא " ש דמקצתן אומרין שרבינו חיברם ונראה דהכי משמע להדיא ממ " ש הרא " ש בפרק אלו עוברין וז " ל ואף אם יש כהן גדול שיכול לטבול נראה שמותר לאפותה דחזיא ליה וכו' ועוד דאפילו בלא טבילה חזיא לבעל קרי ע " י ביטול וכו' ולא היה צריך לכתוב דין כהן גדול שטבל דהא פשיטא היא כדפי' אלא אתא לאשמועינן דאפילו לא טבל נמי חזיא מתרי טעמי חדא מפני שיכול לטבול ועוד דחזיא ליה ע " י ביטול ברוב וזהו שדקדק ואמר ואף אם יש כהן גדול שיכול לטבול וכו' ולא אמר כ " ג שטבל אלמא דמיירי שעודו בטומאתו אלא דיכול לטבול וכו' כדפרישית :
Orach Chayim.457.8.1 וחלה שנייה וכו' לא קאי אהיכא דקורא לה שם כשיש שם כהן קטן או גדול כו' דהתם לא צריך חלה שנייה כדי שלא ישתכח תורת חלה דכיון דנותנה לכהן לאוכלה לא תשתכח אלא קאי אהיכא דאינו קורא לה שם או שמטילה לצונן דכיון דאינו נותנה לכהן ונותנה לאור התם בעינן ב' חלות אחת לאור ואחת הנאכלת לכהן לפי דעת הרא " ש ורבינו בי " ד סימן שכ " ב וצ " ע בהך חלה שנייה אם מותר לאפותה אפי' ליכא כהן כלל דשמא אף לפי דעת הגדולים בחלת האור דלא סמכינן אהואיל ואסור לאפותה התם טעמא משום דחלת האור היא טובלת כשלא הפרישה או בתחלה או בסוף אבל חלה שנייה דאינה טובלת אפילו לא הפרישה כמ " ש בסה " ת סימן פ' שמא י " ל דסמכינן אהואיל וכן משמע מלשון רבינו שכתב תחלה הנש עיסה בי " ט של פסח במקום שאין כהן וכו' ועליו קאי ואמר חלה שנייה וכו' אלמא דאפילו בדליכא כהן יפרישנה ויאפנה והגאונים שחולקין ס " ל דאף בחלת האור סמכינן אהואיל וז " ש רבינו ויש מהגאונים שכתבו שאף חלת האור וכו' משמע דתחלה אמר דוקא בחלה הנאכלת סמכינן אהואיל אבל הגאונים כתבו דאף בחלת האור סמכינן אהואיל . מיהו אפשר לדחות דמ " ש וחלה שנייה וכו' מיירי נמי דוקא בדאיכא כהן אלא דאינו רוצה לקרות לה שם ולאפותה ומש " ה בחלה שנייה מותר לאפותה כיון דאיכא כהן אבל בדליכא כהן אסור אפילו בחלה שנייה וראשון נראה עיקר . וקשה דכאן כתב רבינו דיכול לקרות לה שם על סמך שיבטלנו ברוב וזהו היפך מ " ש בי " ד סימן שכ " ב שכ " ג דהיכא דליכא כהן קטן או גדול שטבל לא סמכיכן אביטול ברוב להפריש חלה אחת אלא צריך ב' חלות ואחת נאכלת בטומאה ואפי' בלא ביטול ובע " כ צריך לפרש כך דאל " כ למה הצריכו ב' חלות לא נפריש אלא אחת לכהן ושיבטלנה ברוב אלא ודאי דלכתחלה לא סמכינן אהא . ונראה ליישב ולומר דדוקא ביום טוב של פסח דלא אפשר דיינינן ליה כדיעבד ומדברי הרא " ש למד רבינו כך דכתב בפרק אלו עוברין ביום טוב של פסח דסמכינן אביטול ברוב וכן כתבו התוספות לשם אבל בפרק כל הבשר לא הזכיר לסמוך אביטול ברוב לכתחלה אלמא דסבירא להו דפסח שאני אבל הרב רבינו ירוחם לא הזכיר ביטול ברוב כלל לא בהלכות פסח ולא בהל' חלה והסמ " ג בשם ר " ת ור " י כתב בהלכות יום טוב לסמוך אביטול ברוב לכתחלה אף בשאר י " ט נראה דס " ל דבשאר י " ט נמי כדיעבד דיינינן ליה משום דלא אפשר בטוב להשהותה כשהיא עיסה דנדבקת בדברים אחרים ואיכא משום בזיון קדשים או לחוש לתקלה שיבואו ליהנות ממנה כמ " ש בסה " ת בסימן פ " ד אבל בשאר ימות השנה לא התירו אבל הכרעת הרא " ש ורבינו לחלק בין פסח לשאר י " ט נראה עיקר וכבר נתבאר לענין מעשה דאף בכהן קטן יש מחמירין אבל בגדול וטבל והעריב שמשו אין להחמיר ועל ביטול ברוב אין לסמוך ועיין בי " ד סימן שכ " ג ובצירוף סל בעינן נמי נגיעה בכל ענין דאם לא היה בכל א' שיעור בעינן נגיעה כדעת התוס' והרא " ש ודעימיה ואם היה בכל אחת כשיעור נמי בעינן נגיעה כדעת רש " י והרא " ם ודעימיה . מיהו בדליכא נגיעה בעודה עיסה אלא לאחר אפייה משמע מדברי הפוסקים דמהני ודלא כדפי' ללשון רש " י ודלא כהרא " ם שכתב כך להדיא וכך פסק בש " ע והכי נהוג . וכתב מהרש " ל בתשובה סי' נ " ח דהיכא דמצרפן בסל לאחר אפייה לא מהני שיטול מעט מאחת אלא צריך להפריש עוגה שלמה וע " ש אבל בי " ד סימן שכ " ד מפורש דמהני כשיטול מעט מאחת ע " ש בדין מי שנתערב לו פת . וכתב בסה " ת בסימן פ " ב דבפסח אם אינו לש רק עיסה אחת טוב יותר ללוש במדת השיעור בריוח כדי ליטול חלה בברור בלי ספק וגם יוכל לברך עליה ואין חשש חמץ משום פורתא דהוי טפי וכו' וכ " כ בית יוסף בשם א " ח בסימן הקודם ולדעת הר " ן נראה דדוקא בערב פסח או בחש " מ יש ליזהר בכך אבל ביום טוב יכול ללוש לכתחלה פחות משיעור חלה כדי לפטור עצמו מן החלה והכי מוכח מירו' והא דקאמר אביי בפ' אלו עוברין ( פסחים דף מ " ח ) דחומרא דאתא לידי קולא הוא דקא מפקא לה מחלה אינו אלא בע " פ או בחש " מ דיכול לשורפה אבל בי " ט דלא אפשר לשורפה מוטב הוא שלא ילוש אלא פחות משיעור חלה וע " ש :
Orach Chayim.458.1.1 אין מתחילין וכו' אין זה מפורש בתלמוד אלא שכך נהגו וכ " כ ברוקח מנהג לאפות בע " פ ממנחה גדולה ואילך :
Orach Chayim.458.2.1 ומ " ש ואיתא בתשובה וכו' עד דאיתקש לפסח פי' דבס " פ ערבי פסחים איתא אמר רבא אכל מצה אחר חצות לראב " ע לא יצא י " ח ומשיק דטעמא דכיון דאהדריה קרא לעמוד במקום הפסח כפסח דמי וס " ל דלעשייה נמי איתקש דמה עשייתו מז' ומחצה אף עשיית המצה כן ואם הקדים אסורה פי' אסור לצאת בה י " ח מצה ולפי זה לאחר שש דקאמר לאו דוקא אלא לאחר שש ומחצה קאמר כמו בפסח :
Orach Chayim.458.3.1 ומ " ש אבל ר " א הגדול ור " ש הכהן התירו וכו' טעמם דה " א בתוספתא דבסמוך וס " ל דלא איתקש לפסח אלא למאי דאהדריה קרא לאכילה כדאיתא התם אבל לא לעשייה וכ " כ במרדכי בשם רבינו יחיאל מפרי " ש :
Orach Chayim.458.4.1 ומ " ש ואבי העזרי הביא תוספתא וכו' איכא להקשות דילמא התוספתא מיירי במצה ישנה שנעשית בשנה שעברה לאחר ו' ומחצה לשם מצה וי " ל דא " כ היה צריך לפרש ובלבד שיעשנה לשם פסח לאחר ו' ומחצה או שלא לומר כלל ובלבד וכו' דהא פשיטא היא לפי זה ועיין במרדכי ספ " ק דפסחים במ " ש בדין זה :
Orach Chayim.458.5.1 ומ " ש דבירושלמי פליג אתוספתא ואוסר וכו' איכא לתמוה דבירושלמי איתא מצה ישינה פלוגתא דב " ש וב " ה אמר רבי דברי הכל היא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה אלמא דאם עשאה לשם פסח דברי הוא דדקדק בה אף רבי מודה דיוצא בה אליבא דב " ה אף על פי שעשאה קודם פסח זמן הרבה וכ " כ במרדכי והגהת מיימונית בשם הירושלמי דמתיר . ואפשר דראבי " ה מפרש דהתם קאמר דמדאורייתא יוצא בה כיון שדקדק בה אבל מדרבנן אינו יוצא בה כמו בסוכה ישנה דסבירא ליה לב " ה דכשר מדאורייתא ואפ " ה צריך לחדש בה דבר כדאיתא בירושלמי הביאוהו התוס' בפ " ק דסוכה ( בדף ח' ) ומשמע דאפילו עשאה לשם חג בעינן חידוש תוך שלשים מדרבנן מאחר שעשאה כבר קודם שלשים לחג וכיון דבעינן חידוש ובמצה לא אפשר לחדש בה אינו יוצא בה מדרבנן לפי הירושלמי ונראה דכך הוא הנכון דאין יוצאין במצה האפוייה קודם שלשים אפילו עשאה לשם פסח ותוספתא נמי דתני יוצאין בה מדאורייתא קאמר דיוצאין ומה שהאריך ב " י במה שהביא רבינו דברי הגדולים בדין זה אי מיירי דוקא במצה של מצוה או אפילו בשאינה של מצוה ונכנס בכמה דוחקים נלע " ד דהגדולים איירי בכל המצות הנעשים בשימור שכל אחת מהם כשרה לצאת בה י " ח וכמו דאנו נוהגין ומש " ה כתבו דאיתקוש לפסח דכ " א וא' איתקש לפסח כיון שנעשית בשימור ואתי נמי שפיר מ " ש דחביבה מצוה בשעתה וכן מ " ש דיוצאין במצה ישינה שכיון דכולם נעשו בשימור כל אחד ואחד כשירה לצאת בה ידי חובת מצה וראבי " ה שאמר דראוי לסמוך על התוספתא ומכל מקום יעשו שלש מצות וכו' ה " ק דראוי לסמוך על התוספתא ולעשות כל המצות לשם שימור אף קודם שש שעות וכשרה לצאת בה אלא דמ " מ יעשו שלש מצות מיוחדים בליל פסח אם אפשר כדי לצאת בהם באותה לילה ולא באחרות משום חביבה מצוה בשעתה ומיהו אם אי אפשר לעשותה בשעתה דיוצאין אף באותן שנעשו קודם שש בשימור כדעת ר " א הגדול ור " ש הכהן וע " ז אמר וכן כתב רב מתתיה כלומר דרב מתתיה וראבי " ה ור " ש הכהן ור " א הגדול כולן תופסים שיטה אחת דמותר לאפות קודם שש ולצאת בה ידי חובת מצה מדינא אלא דלכתחלה חביבה מצוה בשעתה וכיוצא בזה כתב הר " י כהן ולאפוקי משאר רבותינו דלעיל שאוסרין המצות מלצאת בהן ידי חובת מצה אף בדיעבד ואח " כ כתב דרב האי תופס סברא שלישית דמנהג אבותינו לאפות לכתחלה מערב שבת ולא בליל פסח ואע " פ שגדר גדרו קדמונינו שהיו לפני אבותינו שלא לאפות מצה בערב שבת והיינו שמא יבא לאכלו ממנו בשבת ונמצא מזלזל במצות וכמו שכתב רבינו מתתיה א " נ כמ " ש רב יהודאי גאון דנראה כמכין לשבת ויבאו להכין מכל מקום אנו אין לנו אלא מנהג אבותינו : כתב המרדכי בשם רב יהודאי גאון פסח שחל להיות באחד בשבת לא תאפו מצה ביום הששי מפני מראית העין דאעפ " י שמותר לאפות מע " ש מ " מ נראה כמכין משבת לי " ט והדרו המצוה ואפו אותה במ " ש בזמנה ואכלו אותה בזמנה עכ " ל נראה דמתחלה אמר מפני מראית העין והדר פי' דמראית עין דקאמר היינו משום דנראה כמכין וכו' ור " ל דכיון דהאפייה בע " ש היא ממנחה ולמעלה כמו בכל ע " פ וקי " ל בפ' מקום שנהגו דאסור לעשות מלאכה בע " ש מן המנחה ולמעלה אא " כ לצורך שבת השתא כיון שאפיית המצות אינן לצורך שבת אלא לצורך י " ט נראה כמכין משבת לי " ט ויאמרו דמותר להכין משבת לי " ט דאל " כ אמאי אופין ממנחה ולמעלה בע " ש שלא לצורך שבת אם לא דאף בשבת עצמו מותר להכין לצורך י " ט וז " ש נראה כמכין דמכין ממש ודאי לא הוי וב " י כתב לפרש בדרך אחר ולא נהירא ע " ש :
Orach Chayim.459.1.1 אין לשין במקום השמש בס " פ כל שעה דרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה וכו' ובסימן תנ " ה כתבתי דלהרמב " ם בדיעבד אפילו מזיד הפת מותר אבל להרא " ש והרשב " א וה " ר ירוחם אפילו דיעבד שוגג אסור ורבינו לא כתב כך בפי' אפשר שהיה מסופק בדברי הרא " ש כי אפשר ליישבם שדעתו כהרמב " ם ומלשון בה " ג שהביא הרא " ם בס' יראים סי' ק " ו והסמ " ג סי' ע " ט משמע דאסור אף בלש בחמה וכו' וכיון דרוב פוסקים אוסרין הכי נקטינן ואסור אף דיעבד ושוגג וה " ה ביום המעונן דדינו כלש בחמה כדאיתא ריש פ' א " ל הממונה ( סוף דף כ " ח ) ואין שיעור לדבר ונראה דכ " ש דאסור אף בדיעבד בלש קרוב לפי תנורים שלנו שפיהן מן הצד והעיסה מתחממת מיד אצל פי התנור יותר מלש בחמין דאף הרמב " ם אוסר בלש בחמין אבל בהוליך מים מגולות תחת הרקיע שהזהיר הסמ " ג שלא להוליך וכן הקמח והמצות כשמוליכין אותם לתנור שכתב במהרי " ל שלא להוליכן מגולין בדיעבד אין לאסור כלל כיון שאינו מוזכר בתלמוד לאסור דיעבד אא " כ בלש בחמה ובס' א " ח כתב דאף המים אם נשתהו עד כדי שיוחמו בחום השמש אסורים והביאו ב " י בסימן תנ " ה וטעמו דהיינו במי חמה שהוזכר בתלמוד והתם ודאי דאף בדיעבד אסור כדלעיל בסימן תנ " ה :
Orach Chayim.459.2.1 ומ " ש וביום המעונן וכו' נראה דלאו דוקא תחת כל אויר הרקיע אלא אפי' בתוך הבית במקום שהיתה החמה זורחת אם לא היה מעונן אסור וכ " כ הרוקח בסי' רע " ג :
Orach Chayim.459.3.1 ומ " ש ואל תתקרב האשה ללוש אצל פי התנור מפני חום התנור משמע דשלא אצל פי התנור אלא באחוריו או בצדיו אפי' קרוב לתנור לית לן בה וכ " כ הרוקח ולא אצל פי התנור ואע " פ שהרא " ש בס " פ כ " ש כתב סתם שאין ללוש קרוב לתנור מפני חום האש נמי קרוב לפי התנור קאמר והיכא דמשימין עצים בוערות וגחלים לוחשות לפני פי התנור אסור ללוש בכל אותו החדר דהכל הוא אצל האש כיון שאין האש בתוך התנור וכל החדר הוא חם וגרע טפי מלש בחמה וכ " כ באגודה בפ' אלו עוברין וז " ל בשם הגאונים שיעור מיל דוקא בבית שאין התנור בו אבל בבית שהתנור בו הוא חם ביותר ואפילו בפחות ממהלך מיל הוא מחמיץ עכ " ל :
Orach Chayim.459.4.1 ולא תגביה ידה מן הפת וכו' בס " פ כ " ש דרש רבא ולא תגביה מן התנור עד שתגמור את כל הפת עכ " ל והרי " ף והרמב " ם והרא " ש פירשו כלומר שלא תתעסק בדבר אחר ותניח את העיסה ורש " י כתב כלומר שתהא עוסקת בבצק כל שעה עכ " ל והבין הר " ן מלשונו שאפילו בענין התנור אסרו עליה וכתב עליו ולא נהירא שא " כ ה " ל לומר לא תגביה ידה מן העיסה ופי' דבענין התנור לא אסרו עליה מפני שהוא צרכו של פת ובלבד שלא תשהה יותר מכשיעור ולכך קאמר שלא תגביה ידה מן התנור לעסוק בדברים אחרים ע " כ ולפעד " נ דגם רש " י כך דעתו ומ " ש כלומר שתהא עוסקת בבצק כל שעה היינו לומר צרכיו של בצק ובכלל זה לעסוק בענין התנור בינתיים ואתא לאפוקי דברים אחרים שאינן מצרכי הבצק והיא דעת הפוסקים גם רבינו שכתב ולא תגביה ידה מן הפת כולל ג " כ עסקי התנור שהוא בכלל צרכי הפת . והרשב " א בתשובה סי' קכ " ד כתב וז " ל כלומר שלא תגביה ידה מן הבצק ותתעסק בדברים אחרים ? וכו' התחיל בלשון רש " י וסיים בלשון הרי " ף והרמב " ם משמע שכל הפוסקים וגם רש " י דעת אחת להם ואין כאן מחלוקת . ונראה עוד דהך דרבא בשיטת חכמים היא דפליגי אדר " ג במשנה ס " פ אלו עוברין ואמרו ג' נשים עוסקות בבצק אחת לשה וא' עורכת וא' אופה ותניא בברייתא אליבייהו לשה היא מקטפת וחברתה לשה תחתיה מקטפת היא אופה וחבירתה מקטפת תחתיה והג' לשה וחבירתה אופה תחתיה וחוזרות חלילה כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ וקי " ל כחכמים וכ " כ הרשב " א דהיינו הך דרבא דדרש ולא תגביה ידה מן התנור וכו' ופי' עוד דבתנור קטן עסקינן דכל אחת מסקת לעצמה ואופת וא " כ אף לרבנן כל אחת צריכה לשהות לאחר עריכה וקיטוף כדי היסק אחד אלמא דאפילו לכתחלה התירו לה לעסוק בצרכי התנור וה " ט דכיון דאינה עוסקת בדברים אחרים כ " א בצרכי הפת תתן דעתה שלא תשהה יותר מכשיעור ומיהו לענין מעשה נראה דצריך ליזהר לכתחלה שלא להפסיק בהיסק התנור בין עריכה לאפייה אלא יסיק התנור מתחלה ולאחר עריכה יאפה מיד ולא יפסיק וכ " כ בשלטי הגבורים ע " ש ר' ישעיה אחרון ונראה דטעמו דמפרש לרבנן דהראשינה שאופה חוזרת ומסקת התנור בעוד שהשנייה עורכת והשלישית לשה ואחר כך כשהראשונה חוזרת ולשה ושנייה אופה ושלישית עורכת השנייה מסקת התנור בעוד שהשלישית עורכת וזהו חוזרות חלילה דתני בברייתא ודו " ק . מיהו להרמב " ם אי אפשר לפרש כך דא " כ ה " ל לבאר דלכתחלה לא שריא טפי מהאי שיעורא דג' נשים אלא ודאי אפילו טובא שרי אף לכתחלה וסידורא דג' נשים אינו אלא לר " ג דלדידיה בדוקא נקט ופליגי רבנן עליה ואמרי דבג' נשים ליכא למישרי אלא בכה " ג שכל אחת עסוקה בבצק תדיר ואינה מניחתו כלל ואה " נ דכל שעה שעסוקה בו אינו בא לידי חימוץ ולכן כתב הרמב " ם בסתם דאפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ ומשמע אף לכתחלה גם הר " ן כתב כן בסוף דבריו וכ " כ הרשב " א בתשובה בסימן קכ " ד וחלק על אחד מן החכמים שאסר דלרבנן אסור הבצק ביותר מסידרא דג' נשים וסובר דהאי סידרא דג' נשים הוי כשיעור מיל ע " ש וכתב עוד הר " ן דאף להרמב " ם דוקא בעיסה שאין בה יותר משיעור חלה אבל ביותר מכן לא ומסתברא דנאסרת בשיעור מיל דאעפ " י שעוסקת בה ה " ל כאילו אינה עוסקת לפי שאין הידים מספיקות להתעסק בה מתוך גדלה ואינה יכולה להצילה מידי חימוץ מיהו הרא " ש כתב בפרק אלו עוברין ( דף קל " ג ע " ג ) ע " ש ה " ר יונה דחכמי צרפת אוסרין בלש יותר משיעור חלה והוא ז " ל חלק וז " ל ונ " ל להתיר דטעמא וכו' עד דכיון שאין שוהין בה יותר משיעור מיל מותר וכו' והביא ראיה מדתנן בפרק שתי הלחם לחם הפנים נילוש אחת אחת וכתיב שני עשרונים יהיה החלה האחת ונהי שהחמירו חכמים שלא ללוש אלא עשרון אחד מ " מ היאך עלה על דעתם לאסור בדיעבד עכ " ל ואפשר לומר דהרא " ש לא חלק אלא על מה שהיו אוסרין מיד אפילו לא שהה שיעור מיל על זה לבד אמר דתימה הוא אבל מה שאוסר הר " ן אם שהה מתחלת לישה עד תחלת אפייה שיעור מיל בזה אין ראייה להתיר דשמא לחם הפנים נאפה תוך שיעור מיל והכי נקטינן להחמיר באיסור דאורייתא כתב בשלטי הגבורים בשם ר " י אחרון ז " ל דבירושלמי מפרש שיעור השהייה כדי הילוך ד' מילין ולא נאמר השיעור הזה אלא משהתחילה ללוש הבצק ועד שתדביקה בתנור ונראה בעיני שאעפ " י שלא לשה האשה יותר מן השיעור ולא הגביהה ידה מן העיסה כל עיקר אלא שהיתה עושה רקיקין דקין ביותר והיתה מתעצלת בהן כדי הילוך ד' מילין הרי בצק זה אסור אעפ " י שאין סימן חימוץ ניכר בו עכ " ל וזה שלא כדעת הרמב " ם ורשב " א ורבינו ושאר גדולים דכל שמתעסקין בו אפילו כל היום אינו מחמיץ ועכ " פ מיירי בלש בשיעור עיסה ולא יותר ולפיכך אין ראוי להורות איסור לאחרים בדיעבד אלא להזהיר לכתחלה לחוש לדברי הגדול באחרונים והמחמיר לעצמו אף בדיעבד תע " ב ולמ " ש בסימן תנ " ו דאם העיסה גדולה ויחיד או יחידה לשה אותו אינו יכול להצילו מן החימוץ בשעת לישה וא " כ להר " ן אם מתחלת הלישה עד גמר הלישה הוי שיעור מיל הבצק אסור שכבר בא לידי חימוץ קודם שיצילוהו העוזרים משעת עריכה והכי נקטינן עוד נראה דאע " פ דלא הוה כשיעור מיל מתחלת לישה עד סוף לישה אם יניחוהו בלא עסק קצת בשעת עריכתו יצטרף ויאסר עוד כתב הרא " ש בתשובה כלל י " ד וכ " כ ה " ר ירוחם אם נתעסקו בעיסה ונתחמם תחת הידים אם יניחוהו בלי עסק מיד יחמיץ והכי מוכח מדתניא וכל זמן שעסוקין בבצק אינו בא לידי חימוץ אלמא דאם אינן עסוקין בו בא לידי חימוץ וסתמא קאמר אפילו בפחות משיעור מיל והיינו לאחר שנתחמם תחת הידים וכמו שכתוב בהגהת מיימונית בפ " ה בשם הרא " ם דאם יש אש או יתרון חמימות ממהר להחמיץ וצריך לתת לב לפי הענין וכיוצא בזה כתב המרדכי בפרק אלו עוברין בשם הרוקח גם הר " ן כתב במסקנתו כשאינה עסוקה בו תדיר אי נמי בעסוקה אלא שהוא יותר משיעור לישה אפשר דאסור בפחות משיעור מיל דקולא הוא שהקילו בבצק החרש ואין למדין ממנו לבצק אחר ובעו " ה רבים מעמי הארץ פושעים וצריך להזהירם ברבים בב " ה גם לכופם ולשמוע דברי חכמים ולגזור איסור על פתם בפסח אם לא ישמעו ויחדלו מכל מה שאסור הוא ע " פ ההלכה : גרסינן ר " פ כל שעה ( פסחים דף ל " ז ) אם אמרו בפת עמילה וכו' פי' רש " י פת עמילה אינה ממהרת להחמיץ שעמילתו מעכבתה וכתב מהרא " י בת " ה סימן קכ " ג דעסק גדול בעיטת ידים בבצק והרידוד מבטל השהיות אבל עסק מועט כמו נקור אינו חשוב עסק לבטל י השהיות אבל מהרי " ל כתב דהשהיות מצטרפות בכל ענין שלא חילק :
Orach Chayim.459.5.1 ואם הניחוהו בלא עסק וכו' משנה בפ' אלו עוברין בצק החרש אם יש בו כיוצא בו שהחמיץ אסור ודברי רבינו בפי' בצק החרש כפי' רש " י לשם ומשמע דאם יש כיוצא בו שהחמיץ אפילו בפחות ממיל ואפילו התעסקו בו תמיד ואין רואין בחרש סימני חימוץ ה " ז אסור שלא כל הזמנים שוין : והרמב " ם פי' בצק החרש שיכו עליו ביד ולא ישמע לו קול ודומה כחרש לא ישיב משמע דאם ישמע לו קול בודאי החמיצה אפילו בפחות משיעור מיל ואסורה וכ " כ בפירוש בפ " ה דחמץ והראב " ד בהשגות כתב להקל בזה וה " ה כתב שהר " י גיאות כתב כהרמב " ם ודבריהם נראין ע " כ והכי נקטינן :
Orach Chayim.459.6.1 וצריכה ב' כלים וכו' ס " פ כ " ש דרש רבא וצריכה שני כלים א' שמקטפת בו ואחד שמצננת בו את ידיה ופירש " י שמצננת בו את ידיה דאותם שמקטפת בהן מתחממו' מחום ידיה והעיסה עכ " ל נראה דס " ל דלעולם צריכה כלי מים שתצנן בו ידיה בין כשהיא מקטפת בין כשאינה מקטפת דבמקטפת חיישינן שמתחממות המים מחום ידיה ובאינה מקטפת נמי יש לחוש שיתחמם העיסה מחום ידיה שמתחממין במשמוש העיסה ולכן צריכה כלי מים לעולם שתצנן בם ידיה והסמ " ג כתב בשם בה " ג וז " ל אחד שמקטפת בו היכא דקאפיא נהמא ואחד שמצננת בו הידים וכו' ונראה ודאי מדלא כתב נמי ואחד שמצננת בו הידים היכא דקאפיא נהמא אלמא דלעולם צריכה לצנן לידיה אע " ג דלא קאפיא נהמא ולא אתא אלא לאורויי דמלאכת הקטיפה הוא מיוחד להאופה וכשהיא אופה צריך שיהא לה מים מיוחדים שתקטף בהן ונראה שזו היא דעת הרמב " ם במ " ש ואם היתה לשה ואופה צריכה ב' כלים וכו' לומר דגם באשה אחת הלשה ואופה צריכה ב' כלים אחד לקטף בהן ואחד לצנן בו ידיה ושלא תקטף באותן שתצנן דבשתי נשים אחת לשה ואחת אופה פשיטא דאותה שאופה יש לה כלי מיוחד לקטף בם דמלאכת הקטיפה מיוחד להאופה ואותה שלשה נמי פשיטא דצריך לה כלי מים שתצנן בם ידיה שמתחממין מכח הלישה ובזה מתיישבת מה שהקשה רבינו על דברי הרמב " ם לפי שהבין דמלאכת הקטיפה מיוחד לאותה הלשה אבל למאי דפרישית ניחא וכדמשמע מבה " ג וס " ל נמי להרמב " ם דאותה שלשה צריכה לעולם לצנן ידיה מפני שמתחממין ממשמוש העיסה ודלא כמו שכתב הרב המגיד דלהרמב " ם צריכה שתצנן ידיה לפי שמתחממין מחמת חום התנור וכן נראה ממ " ש הרי " ף והרא " ש בסתם צריכה לצנן ידיה דלעולם צריך לצנן ידיה אף על פי שאינה עוסקת באפייה ובצרכי התנור ולכן כתב רבינו ג " כ בסתם ואחד שמצננת בו ידיה כדי שלא תתחמם העיסה משמע אעפ " י שאינה מקטפת ולא אופה כלל ואין בפוסקים מי שיחלוק על זה זולתי הר " ן שכתב וז " ל אפשר שלא חייבו חכמים שתצנן את ידיה אלא לומר שאם היא מקטפת במים שלא תקטף באותם מים שמצננת בהן את ידיה מפני שהם מתחממין ומחמיצין את העיסה אבל כל שאינה מקטפת במים לא הצריכוה לדקדק אם ידיה חמין או צוננין שאין חשש חימוץ בכך וכן נהגו עכ " ל ומביאו ב " י ולענין מעשה נקטינן לחומרא כדעת כל הפוסקים וגם הר " ן לא כתב פירוש זה אלא לתת טעם למנהג שנהגו כך בדורו וגם כתב בלשון אפשר וגם מדברי הרמב " ם שאמר ואם עברה ולשה תחת השמש או שלא צננה ידיה או וכו' משמע דלעולם צריכה לצנן דאל " כ הכי הל " ל או עברה ולשה ואפאה ולא צננה ידיה או וכו' ועוד נראה דלא אמר הר " ן אלא דמן הסתם לא צריכה לדקדק אם ידיה חמין או צוננים אבל כל שהיא מרגשת בעצמה שידיה חמין צריכה לצנן דאל " כ היאך אמר שלא תקטף באותן שתצנן אם אינה צריכה לצנן כלל אלא ודאי דבמרגשת שידיה חמין חייבת לצנן ידיה והזהיר שלא תקטף באותן המים שתצנן ידיה ולפע " ד דצריכה לצנן לעולם ומורין לה בי מדרשא דכך הוא דעת כל הפוסקים כדפרישית :
Orach Chayim.459.7.1 ואלו המים וכו' משנה וברייתא ס " פ כ " ש וכתב ב " י דבר פשוט הוא דלא נאמרו דברים הללו אלא בלש בזמן איסור חמץ דאילו קודם לכן שופכן אפילו במקום אשבורן ואינו חושש עכ " ל אבל למ " ש בסימן תל " ג דבחצר של אדם אחד אין להשליך שם חמץ אפילו קודם זמן איסור אף כאן אסור לשפוך המים במקום אשבורן בחצר של אדם אחד וע " ש : כתב הרוקח בסימן רע " ט אם אין יכול לאפות המצה מוטב שישבור וילוש פעם שנייה או תטילנה במים צוננין וכ " כ באגודה בפרק אלו עוברין :
Orach Chayim.460.1.1 אין עושין המצות וכו' ומ " ש והכי איתא בשאלתות לשה עכו " ם לעיסה וכו' נראה דמיירי בחטין שנטחנו ע " י ישראל דאילו נטחנו ע " י עכו " ם חש " ו אפילו לשה ואפאה בר דעת אינו יוצא בה ידי חובתו כדכתב הרא " ש בשם השאלתות הביאו רבינו לעיל בסימן תנ " ג :
Orach Chayim.460.2.1 ומ " ש וכ " כ רב כהן צדק וכו' איכא להקשות מאי וכ " כ הלא לא כתב אלא דבעינן מצה שאפאה ישראל ומשמע אפילו לשה עכו " ם ובאשיר " י איתא ורב כהן צדק כתב וכו' ומשמע דאתי לפלוגי אמ " ש השאלתות ויראה דרבינו מפרש דליכא מ " ד בלשה עכו " ם דיוצא בה י " ח דהא בצקות של עכו " ם דלשן עכו " ם קאמרי' ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ומשמע מדקאמר סתמא אפילו אפאה ישראל אלא ודאי רב כהן צדק נמי לא אמר דיוצא ידי חובתו אלא במצה שלשה ישראל והא דקאמר שאפאה ישראל בכלל האפייה הוי נמי הלישה דאין אפייה בלא לישה תחלה כך היא דעת רבינו וסבירא ליה דלהשאלתות נמי בעינן דלשה ואפה ישראל דלמה יגרע שימור דאפייה משימור דלישה ולכן אמר ורב האי גאון כתב וכו' דחולק עליהן וס " ל דמצה שאפה עכו " ם מותרת ור " ל אפילו לשה ואפאה עכו " ם נמי מותרת וההיא דבצקו' של עכו " ם לדעתו איירי בלשה עכו " ם בביתו שלא בפני ישראל וב " י הבין בדברי רבינו האי שמחלק בין אפייה ללישה ובלשה עכו " ם מודה רב האי דאסור ולא נהירא ומ " ש שכ " כ הגהת מיימונית בפ " ו בשם ראבי " ה לא מצאתי רמז מזה בספרים שבידינו . והרב מהרש " ל העתיק הגה " ה במהרא " ק וז " ל ואותו שאין לו מסייעין והוא זקן או חולה והגיע ע " פ והוא יודע שאין בו כח ללוש בצק מצה בטוב וחש שמא יחמיץ בידו מוטב שיתן שכר לעכו " ם כדי שיעשה חפצו לעיניו ומעשה באדם שהיה תפוס בע " פ ולא נמצא שם יהודי ורצה העכו " ם לתקן לו ולא רצה לאכול בלילה הראשונה מצה שתקנה עכו " ם ובשאר ימים עשה לפניו אבל כשלא עשה לפניו אע " פ שנשבע לו שתיקנו לו בכל ענין כמו שתיקנו לעיניו ולא אכל רק פירות ולא ידע בהגדת הגדה והיה לו חומש ואמר כל הפרשיות של יציאת מצרים עכ " ה ולענין הלכה העלה הרשב " א בתשובה סימן כ " ו שאפילו אחרים עומדין ע " ג ומלמדין ומזהירין אותו לכוין למה שהם עושין אינו יוצא בה י " ח וכ " כ ה' המגיד בפ " ה משמו וזה דלא כרב האיי דאם אפאה עכו " ם בפני ישראל ע " י שימור כתיקונה דמותר גם במהרי " ל כ " כ בדרשותיו דלא כהר " ח דמתיר מיהו נראה בשעת הדחק כגון שהוא זקן או חולה או תפוס בידי עכו " ם יש לסמוך על רב האיי גאון ודעימיה ויצא ידי חובתו במצה שלשה ואפאה העכו " ם בפני ישראל ודלא כההוא תפוס ואפשר דלאו למימרא שלא היה אוכל כלל בלילה הראשונה אלא שלא היה עושה מעשה לכתחלה והיה טורח בהוצאה מרובה לשלוח למקום רחוק שהיו לשם יהודים לאכול בלילה הראשונה מצה משומרת בישראלים . אבל בשאר ימי הפסח היה נסמך על מה שלשו ואפו עכו " ם בפניו דלאו בשופטני עסקינן דלא אכל כלל מצה בלילה הראשונה ועבר על מצות עשה דאורייתא כדי שלא יעבור איסור דרבנן :
Orach Chayim.460.3.1 ויהא אדם רגיל וכו' כ " כ הרוקח בסימן רע " ג והמרדכי פ " ק דפסחים וההגהת מיימונית פ " ג והביאו ראייה מדאמרינן בתלמיד היושב לפני רבו ונזכר שיש לו עיסה וכו' שכתבו רבינו ס " ס תמ " ד ובש " ע כתב הלש אחר זמן איסור חמץ יאמר בשעת לישה כל פירורים שיפלו וכו' ותימא הלא אף בלש קודם זמן איסור איכא למיחש דילמא ישארו הפירורין ברשותו עד אחר זמן איסורו וכן יראה ממ " ש המרדכי אדין זה הא דכתב בא " ז דמי שלא ביטל קודם שיתחיל שעה ששית שוב אינו יכול לבטל וכו' אלמא דבלש קודם זמן איסורו מיירי והכי משמע מלשון רבינו והגהת מיימוני שכתבו דין זה בסתם ועיין במ " ש בסי' תל " ג דדוקא בלש ברשותו כך הדין ע " ש וכמ " ש בס " ס תנ " ט ואיכא למידק אלשון רבינו שאמר על כל פירורין וכו' הא אסיקנא בפ " ק דפירורין ממילא בטלי ולא צריך לבטל משום פירורין ואפשר דפירורין דקאמר רבינו לאו דוקא אלא ר " ל בצק כזית או יותר וכן הוא ברוקח ובמרדכי והגהת מיימונית כתב בסתם שמא יפול בצק וכו' ולא הזכירו פירורין ועוד כתב במהרי " ל דהכא שאני דחיישינן שמא אחר אפיי' דמכבדין הבית יתכנסו פירורי הבצק וראויין לדבק יחד עד שיהא בהן כזית ולפיכך צריך לבטל בשעת לישה בפירוש אף הפירורין אבל בפירורי לחם קאמר תלמודא ממילא בטלי כיון דלא מידבק ביחד וכן עמא דבר לבטל פירורי עיסה בשעת לישה וכתב במהרי " ל דלאחר האפייה צריך לכבד את הבית שאע " פ שביטל אף הפירורין מ " מ החמן ברשותו ומה שנמצא מן הבצק שנפל ישרפנו :
Orach Chayim.460.4.1 אין עושין סריקין וכו' בברייתא בפרק כ " ש ( דף ל " ז ) פליגי בה ר " ג וחכמים ופסק רב אלפס כר " ג דשרי בשל נחתומין וכאיכא דאמרי ולא כלישנא דאמר איפכא דבשל כל אדם שרי ר " ג ובשל נחתומין אסר והרא " ש פסק כחכמים דאסרי לעולם והר " ן פי' גם דברי הרי " ף דעל הכל גזרו לאסור והסמ " ג והסמ " ק כתבו ג " כ בסתם לאיסור ואפי' בדפוס וז " ל הגהת סמ " ק מיהו אומר ריב " א דקי " ל הלכה כר' יוסי דאמר עושין סריקין כעין רקיקין פי' עושין סריקין מצויירין ובלבד שיהא רקיקין ר " ל דקין וקלושין דאז אין ממהרין להחמיץ בשהיית ציורין וע " ז סומכין העולם לצייר המצות מפני שעושין אותן עכשיו כעין רקיקין ע " כ מיהו נראה כיון שהפוסקים השמיטו הך דר' יוסי אלמא דפליג אר " ג ואחכמי' ולית הילכתא כוותי' וריב " א גופיה לא כתב כך אלא ליישב מנהג העולם אבל עכשיו נהגו לאסור הציורין לעולם הכי נקטינן ומ " מ בדיעבד אף חכמים מודים דלא אסרינן לה ואף יוצא בה י " ח מצה כדאיתא להדיא בברייתא :
Orach Chayim.460.5.1 מותר לאפות פת עבה וכו' בפרק כ " ש סוף ( דף ל " ו ) ת " ר אין אופין פת עבה ביום טוב בפסח דברי בית שמאי ובית הלל מתירין וכמה פת עבה אמר רב הונא טפח שכן מצינו בלחם הפנים מתקיף לה רב יוסף אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינן זריזין וכו' ואסיקנא מאי פת עבה פת מרובה והפוסקים לא הביאו אלא המסקנא אבל מדין פת עבה טפח לא אמרו בו לא היתר ולא איסור ונראה דס " ל דמדאתקיף רב יוסף לא שמענו אלא דאין להביא ראייה מלחם הפנים להתיר בעבה טפח אבל הדין אפשר דלא נדחה ושרי אפילו עבה ואיכא למימר נמי איפכא דאפי' פחות מטפח נמי לפעמים אסור דהכל לפי המתעסקין ולפי העמילה והבעיטה בעיסה ולפי העצים והתנור כדאיתא התם אבל ה " ר ירוחם כתב וז " ל אסור לעשות פת שיהיה בעוביו טפח פשוט בפסחים והדק יותר משובח עכ " ל נראה דס " ל דרב יוסף ה " ק לרב הונא לדידך קשה אמאי בית הלל מתירין הלא מלחם הפנים ליכא ראייה אלמא דמסברא יש לאסור בעבה טפח דאל " כ ליכא הכא אתקפתא דאע " ג דליכא ראייה מלחם הפנים מ " מ ס " ל לב " ה דמותר מסברא ומשמע נמי דפחות מטפח שרי דאל " כ הוה ליה לרב יוסף לאסוקי במילתיה אם אמרו בזריזין וכו' עד יאמרו בתנור של חרס ואפילו פחות מטפח נמי אסור אלמא דבפחות מטפח פשיטא דשרי אפילו ליכא כל הני וכן פסק בש " ע מיהו נכון להזהר לעשותן דקין וכר' יוסי בברייתא שהביא הגהת סמ " ק וכמ " ש ה " ר ירוחם והדק יותר משובח . ומ " ש רבינו פי' פיתין גדולים ולא חיישינן לטורח אפשר דדעתו דאע " פ דא " צ לככרות גדולות כ " כ לצורך י " ט וטורח נמי בשביל חול לא חיישינן לטירחא שלא לצורך י " ט כדאמרינן מערמת אשה ואופה תנור מלא ככרות אע " פ שא " צ אלא לככר אחד וכן פירשו התוס' ורש " י כתב פת מרובה הרבה חררין ביחד ולאו משום חימוץ נקט לה ובחררים דקים קאמר משום דקא טרח טירחא דלא צריך הוא עכ " ל נראה דהא דקאמר ומשום דקא טרח וכו' דקאי אמ " ש תחלה הרבה חררין ביחד דה " ל טירחא דלא צריך כל החררים לי " ט נראה כאופה לצורך חול והיינו כמ " ש התוס' אבל בסמ " ג נראה דמפרש בלשון רש " י דאע " פ שאינו אופה אלא מה שצריך לי " ט מכל מקום ברקיקין דקין יש לו טורח יותר ואפ " ה שרי שוב נראה לפע " ד מלשון רש " י דמפרש שני פירושים חדא הרבה חררין ביחד אפילו מה שאינו צריך לי " ט וכפי' התוספות ומ " ש ובחררים דקים הוא פי' אחר כלומר א " נ בחררין דקין קאמר ואינו אופה יותר מצורך י " ט אלא דקא טרח ברקיקין דקים וכמו שפירש הסמ " ג ותהיה הוי " ו המדבקת במ " ש ובחררים דקים במקום או המחלקת ודו " ק וכאן נראה מלשון רבינו כדברי הסמ " ק אבל לקמן בסימן תק " ו כתב כדברי התו' . ועוד נראה דכאן דעת רבינו דב " ש וב " ה לא פליגי בבמסקנא אלא בפיתין גדולים אפי' אינן רקיקין דקין וגם אינו אופה אלא כדי צרכו לי " ט ושרי לב " ה אע " פ דאיכא טורח בפיתין גדולים והיינו דאפליגו במתניתין סוף פ " ב די " ט בפיתין גריצין פי' פיתין גדולים דאיכא טורח ואפ " ה שרי והא דקאמר בגמרא מכדי משום דקא טרח טירחא דלא צריך הוא מאי איריא פסח וכו' נראה דאפילו אינו אופה אלא מה שצריך לי " ט מ " מ טירחא דפיתין גדולים טירחא דלא צריך הוא כיון שיכול לאפות בפיתין קטנים שאין לשם טורח והכי נמי תנן בפרק המביא אופין בפורני וכו' דאיירי בשאינו אופה יותר מכדי צרכו ואעפ " כ סד " א דאסור משום טירחא ע " ל בסי' תכ " ז ובמ " ש לשם :
Orach Chayim.461.1.1 ענין היסק התנור כתב רב נטרונאי תנור ופורני וכו' פי' תנור שפיו למעלה אפילו של חרס כיון שהיסקו מבפנים מותר וכן פורני שהוא תנור העשוי מלבנים ועפר כמו תנורים שלנו ופיו מן הצד דהיסקו מבפנים ואפו בהן כל השנה מותר לאפות בו בפסח בלי שום הכשר שהרי כשיסיקוהו מבפנים לאפות בו מצות כבר נשרף כל טעם החמץ שקיבל כבר וטפקא של חרס שהסיקה מלמטה וכו' פי' אותה בוכיא שקורין טפקא שלעולם היסקה מלמטה דהיינו היסקו מבחוץ הנאמר בתלמוד ואסור לאפות בה בפסח ולא מהני לה הכשר מילוי גומרי דדינו כקדרה דלא מהני ליה היסק פנימי דילמא חייס עליה והא דאיתא בפ' כ " ש ( דף ל' ) דבוכיא דהסיקו מבחוץ אי מליא ליה גומרי שפיר דמי אינו אלא בבוכיא שדרכו ג " כ להסיקו מבפנים לפעמים דהשתא דינו כתנור דמהני ליה היסק פנימי דהיינו מילוי גומרי דלא חייס עליה אפילו הוא של חרס אבל טפקא של חרס שלעולם היסקו מבחוץ לא מהני לה היסק פנימי דילמא חייס וזאת היא דעת הרשב " א ורבינו כדפי' לעיל בסי' תנ " א וזו היא דעת רב נטרונאי ודלא כה " ר ירוחם דלא התיר בוכיא כלל אלא כשהיא של אבן והביאו ב " י ומ " ש אבל צריך להסיק תחלה הכי מחלק תלמודא בפ' כ " ש לגבי חלה ( דף ל " ז ) בין הרתיח ולבסוף הדביק וכו' וה " ה לענין חמץ :
Orach Chayim.461.2.1 ומ " ש בין תנור ובין בוכיא וכו' פי' בין תנור שהיסקו מבפנים בין בוכיא שהיסקו מבחוץ כטפקא שהזכיר בתחלת דבריו ושינה שמה לקרותה בוכיא מפני שבדין זה בבוכיא חדשה כולל כל בוכיא בין שאין היסקה לעולם מבפנים כטפקא ובין אותה שדרכה לפעמים להסיקה מבפנים בכל ענין צריך להסיקו תחלה ואח " כ מדביק הפת ואף בתנור גמור כן הדין ולא הזכירו לפי שהפת נאפה על רצפת התנור ופשיטא דצריך להסיק הרצפה תחלה ואח " כ ליתן הפת על הרצפה דאי אפשר בע " א משא " כ בבוכיא דאפשר להדביק הפת תחלה מבפנים בכותלי התנור ולהסיקו אח " כ מיד מבפנים או מבחוץ קאמר דצריך להסיק תחלה אבל בבוכיא ישנה דלעיל הזכיר בפי' טפקא משום דשאר בוכיא דהיסקו לפעמים מבפנים דינו כתנור ופורני כדפרישית והרשב " א קורא אותה בוכיא תנור כי " א שקורין פדיל " א וכדלעיל בסי' תנ " א : ומ " ש ועל גבה אין גחלים ולא שלהבת וכו' נראה דכתב כן לפי שבפרק כל שעה ( סוף ( פסחים דף ל " ז ) איתא גבי מעשה אילפס הדביק מבפנים ואבוקה כנגדו דחייב בחלה משום דרוב עניים עושין כן ופירש " י ואבוקה כנגדו מלמעלה וחום האש לוהט באלפס וממהר אפייתו רוב עניים שאין להן עצים ובכך הוא ממהר לאפות עכ " ל :
Orach Chayim.461.3.1 וה " ר יונה כתב וכו' נראה דס " ל לרבינו דה " ר יונה חולק על הא דכתב רב נטרונאי דטפקא אסורה לפי שאין על גבה לא גחלים ולא שלהבת אלמא דבתנור כיון דאיכא ע " ג גחלים או שלהבת מהני אבל ה' " ר יונה כתב דאין די לו בשלהבת אלא בעינן דילכו הגחלים ע " פ כולו :
Orach Chayim.461.4.1 ומ " ש ויש נוהגין להטיל בו קרקע חדשה וכו' פירוש דהשתא לא יצטרכו היסק ע " פ כולו ואמר שמנהג יפה הוא לפי שאי אפשר לדקדק שילכו הגחלי' על פני כולו ממש ומשמע דכשהסיקוהו ונזהרו שילכו הגחלים ע " פ כולו רשאי שוב לאפות בו מצות מיהו העולם נוהגין לחזור ולהסיקו לצורך המצות :
Orach Chayim.461.5.1 מצה שנאפית עד שאם פורסים אותה וכו' ברייתא פ' כ " ש ( דף ל " ז ) ומ " ש ובפחות מכן אין יוצאין בה אע " פ דממילא משמע הכי מ " מ אשמועינן דדוקא קאמר דאין יוצאין בה אבל מותר לאכלה דלא תימא דבפחות מכן אסורה נמי לאכלה . ומיהו ודאי אין מותר לאכלה אא " כ נאפה קצת דהיינו שליש אפייה או חצי אפייה כמאכל ב " ד הא לאו הכי אסורה דתורת עיסה עליה ונתחמצה בהוצאתה מן התנור ולכן כתב במהרי " ל שהקפיד מהר " ש על מי שהוציא המצות קודם שנאפו והחזירם לגמור אפייתם אולי יתחמצו טרם החזיר והיינו דחיישינן שמא הוציאם קודם שנאפו כמאכל ב " ד ואין חילוק בין יאכלנה מיד לאחר שהוציאוה או לאחר זמן דהא ודאי משנאפה לא תחמיץ כמו שפירש " י בפ' כ " ש ( דף ל " ו ) בד " ה וחכ " א מיהו במרדכי פ' אלו עוברין כתב בשם מהר " ש מפלייז " א וז " ל ויש לאפות המצות בטוב ואם לאו ישרפם מיד והשיעור כל שפורסין אותה ואין חוטין נמשכין ממנה וכתב עוד בשם ריב " א דקרימת פנים דאמר לענין שבת ולא חררה ע " ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה היינו האי שיעורא דאין חוטין נמשכין וכו' וראוי להחמיר כמותו ולכן יראה במצה כפולה בפסח אע " ג דלא הוי כפולה ממש אם לא קרמו פניה דלמטה ה " ל חמץ ואסור :
Orach Chayim.461.6.1 ומ " ש והאפויה באלפס בלא מים וכו' בפרק כ " ש ( דף ל " ז ) תניא יוצאין במצה העשוי' באלפס ומפרש רבינו בלא מים דאילו במים היינו חלוט דתני התם דאין יוצאין בה דלחם עוני כתי' פרט לחלוט וכן פי' הרא " ש הא דאמר ר' יוחנן מעשה אלפס חייבים בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח היינו באלפס בלא משקין כדמוכח בירושלמי וכו' ועיין שם :
Orach Chayim.461.7.1 ובמצה השרויה במים אחר האפייה וכו' פלוגתא דר " מ ור " י בברייתא ס " פ כ " ש והלכה כר' יוסי דאוסר במבושל אע " פ שלא נימוח ומדברי הרי " ף והרא " ש והרמב " ם משמע דבשרוי לא שרו אלא בלא נימוח אבל רבינו כתב בסתם דיוצאין בשרוי ונראה שנסתפק בדבריהם אם ר " ל דוקא בלא נימוח כלל דהיינו שיהא עליו תוריתא דנהמא הוא דשרינן בשרוי או שמא דכל שלא נימוח לגמרי שרינן בשרוי אפילו ליכא תוריתא דנהמא וכן נראה מבואר מפירש " י לשם וכך יש לפרש לשון הרי " ף והרא " ש שכתבו עד דלא מיתמחי דהיינו עד שלא נימוח לגמרי וכך אפשר לפרש לשון הרמב " ם ומפני הספק סתם רבינו דבריו ומ " ש רבינו השרוי במים כ " כ הרי " ף והרא " ש אבל הרמב " ם כתב סתם השרוי משמע אפי' שרוי בתבשיל כפי' רש " י וכ " פ הרוקח דאפילו שרוי ביין או בתבשיל וכתב עוד דבשרוי בחמין לא יצא וכיוצא בזה כתב במהרי " ל דאסור לשרותה במרק שקורין בריי " א וטעמם דכל שרוי בחמין אפילו בכלי שני שאינו מבשל ליכא טעם מצה כדאמר בפ' כ " מ ע " כ לא קאמר ר " י התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא ע " ש בסוף ( דף ל " ח ) ועיין במרדכי בפ' כירה ולא קשה מהא דאיתא בפ' ע " פ סוף ( דף קט " ו ) בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא דבעינן טעם מרור וליכא אלמא דטעם מצה לא בעינן היינו לומר דכיון דראוי לטעם מצה אם היה לועסו אינו מעכב דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו משא " כ מרור דמשום הכי קפיד רחמנא למרר פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהם אבל מצה לא בעינן אלא שיהא נקרא לחם וראוי לטעם מצה ובשרוי בחמין אינו נקרא לחם ואין בו טעם מצה וכן הא דתניא בפ' כ " ש ( ד' ל " ה ) המחהו וגמעו אם מנה היא אין יוצא בה י " ח היינו משום דאין בה טעם מצה ואנן בעינן ראוי לטעם מצה ודו " ק :
Orach Chayim.461.8.1 כתב בה " ג אי אפייה ע " ג קרקע וכו' אע " ג דבסמוך כתב דין זה דאפייה ע " ג קרקע בסתם ע " פ הגמרא ר " פ כ " מ וכדכתב הרי " ף והרא " ש חזר והביא מ " ש ב " ה לאשמועינן דע " ג טפקא דינו שוה לע " ג קרקע ובא להורות דדוקא דיעבד אבל לכתחילה לא אפי' ע " ג טפקא . והיכא דבעי לטגן העיסה במחבת בשמן בשאר ימות הפסח מותר וכו' כצ " ל וכך הוא באשיר " י ומ " ש לפי שאין לה פנאי להחמיץ נראה דאתא ליישב דלא קשיא מ " ש מעיסה שנילושה במי פירות עם מים דהלכה כר " ג דישרף מיד כמבואר בסימן שאחר זה וקאמר דהתם הוי מי פירות עם מים מקמי ששמוה בתנור דמחמיץ קודם אפייה אבל הכא לא נצטרפו מי פירות עם המים יחד אלא לאחר ששמו העיסה במחבת שכבר נתלבנה בשלהבת יפה אין לה פנאי להחמיץ . אכל הרמב " ם בפ " ה אסרו אף כשהרתיח המחבת תחלה וכמו שפירש ה' המגיד ומביאו ב " י והכי נהוג :
Orach Chayim.461.9.1 ומ " ש אבל לחלוט העיסה ברותחין קודם אפייה אסור וכו' זהו מדברי רבינו ומביא ראיה ממ " ש רב שרירא ורב האי דאע " ג דמדינא שרי בשאר ימי הפסח דהא דתניא בפ' כ " ש סוף ( דף ל " ו ) לחם עוני פרט לחלוט אינו אלא שאינו יוצא בה י " ח אפ " ה אסורה מחששא דחמץ כל ימי הפסח מתקנת הגאונים ואע " ג דהגאונים לא אסרו טיגון העיסה בשמן מ " מ חליטת העיסה ברותחין אסרוה ולפי דסד " א דלרב שרירא ולרב האי אף טיגון בשמן אסור במכ " ש דהא ה " ל מי פירות עם מים ולבעל הלכות דמתיר טיגון אף חליטה ברותחין שרי ע " כ כתב רבינו דבריהם סמוכין להורות דלא פליגי אלא מר מודה למר ומר מודה למר וטעמו דאי איתא דפליגי לא היה הרא " ש מביא דבריהם בסתם בפ' כ " ש כל אחד במקום מיוחד אלא ה " ל לכתוב דבריהם סמוכין בלשון דפליגי אלמא דאע " ג דטיגון בשמן שרי מטעם דפי' מ " מ חליטה ברותחין אסור משום דטבע המים אע " פ שהם רותחין מעכבין אפיית העיסה וממהר להחמיץ וליכא הכא פלוגתא :
Orach Chayim.461.10.1 ומ " ש דהכי שדר רב שרירא וכו' וחליטה היא מים רותחין על קמח וכו' פירוש דבריו אע " פ דחלוט אינו בא לידי חימוץ כדתניא לחם עוני פרט לחלוט דממעט לחלוט דאינו יוצא בה י " ח משום דלאו עוני היא והיינו בבלילתו רכה אבל אינו חמץ ומותרת באכילה ובפ' החולץ איתא עוד דמצה חלוטה יוצאין בה י " ח בפסח והיינו דוקא בבלילתו עבה א " נ בבלילתה רכה אלא דהדר אפייה בתנור כמ " ש התוס' בסוף כ " ש ( דף ל " ו ) ולא תימא דהיינו מעשה אלפס בלא משקין דהא בפ' כ " ש ( דף ל " ז ) מפרש החלטה מוגלשין ( פי' רותחין ) ע " ג קמח וא " כ חליטה דעיסה נמי ברותחין קאמר דשם חליטה חד הוא אפ " ה לא שמענו וכו' וכ " כ רב האי מצה חלוטה ברותחין מצה היא וכו' והיינו חליטה דפ' כ " ש ודהחולץ דאיירי בחליטה דעיסה ברותחין ושרי בפסח אבל רבנן קמאי אמרי לא ידענו וכו' ולפ " ז ניחא דמייתי ראייה מחליטה דעיסה לחליטה דעיסה דלא כמו שהבין ב " י גם מה שהקשה אמאי לא הביא רבי' דברי הרי " ף והרא " ש והרמב " ם שכתבו בפירוש דליכא מאן דידע למיחלט הילכך אסור ל " ק כלל למאי דפי' והוא דבדברי הפוסקים אפשר לפרש דחליטה בלא רותחין נמי אסור אבל בדברי רב שרירא ורב האי מפורש דאין איסור אלא לחלוט ברותחין וז " ש רבינו אבל לחלוט העיסה ברותחין וכו' לומר דוקא ברותחין אבל שלא ברותחין שרי וב " י כתב יישוב אחר :
Orach Chayim.461.11.1 מצה שנאפית עם חמץ בתנור וכו' כ " כ המרדכי בפ' כל שעה בשם ר " ת ולא היה דעת רבינו דיש אוסרין חולקין אר " ת דמתיר אפי' בנגעו זה בזה אלא משום דר " ת לא נשאל אלא בנאפו יחד ולא נגעו אבל בנגעו יחד לא נשאל עליו ולא הורה בו כלום על כן אמר רבינו ויש אוסרין אם נגעו וכו' כי הם נשאלו עליו והורו לאיסור ואפשר דגם ר " ת היה מורה לאיסור אם היה נשאל עליו אבל במרדכי פג " ה מפורש דאף ר " ת נשאל עליו ופסק לאסור אם נגעו זה בזה ע " ש :
Orach Chayim.461.12.1 ומ " ש ולדעת א " א הרא " ש ז " ל וכו' אין פירושו אפילו במצה וכ " ש הכא דא " כ מאי יראה דה " נ שרי דקאמר הל " ל כ " ש הכא דשרי אלא ה " פ דלא מיבעיא בעיסה צוננת ובחטה שאינה בקועה אלא אפי' במצה רותחת ובחטה בקועה נמי התיר הרא " ש דס " ל דאין החמץ מתפשט ע " י אפייה אלא כדי נטילה לפי זה יראה דהכא נמי שרי דאע " פ דאיכא לחלק בין חמץ גמור לחטה בקועה דהוי ספק חמץ מ " מ לפי הטעם משמע ודאי דחמץ גמור אינו מתפשט ע " י אפייה ולענין הלכה כיון דבשאר איסורין לא נהגינן כהרא " ש אלא אף בצלייה ואפייה ומליחה אוסר עד ששים לפי זה בפסח אוסר במשהו וחמץ שנגע בתנור במצה אוסר כל המצה וכן פסק מהרש " ל וכתב עוד בתשובה דמצה כפולה שנשכה בכפילתה למצה שאצלה כל המצה אסורה אבל בנשכה שלא במקום כפילתה כיון דבשאר איסורין אין חתיכה אוסרת חבירתה ביבש אפי' בנוגעת חמין ורותח ממש בלתי רוטב כ " ש גבי אפוי דנשיכה אינו אלא בנגיעה אלא דכשיפרידם זו מזו צריך להזהר שיניח מעט מן ההיתר עם האיסור כדי קליפה וכתב עוד בא " ו שלו אם הוציא המצה ברחת של חמץ אוסר במשהו בפסח : מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה עד שאין האש שולט שם כתבו מהרי " ו ומהרא " י ומהרי " ל דבפסח כל המצה אסורה ושאר מצות מותרים כר " ת דבריח הפת לא מצינו איסור וכ " כ בכתבים דמהרא " י סימן קמ " ה ומה שכתוב בתרומת הדשן דאסרי' לכל המצות ט " ס הוא וצריך להגיה במקומו לכל המצה . וקודם הפסח אף בע " פ לאחר זמן איסורו אין לאסור כ " א מקום הדבוק אם יש ששים במצה נגד מקום הדבוק דשוברין הדבוק ושורפין אותו אם הוא לאחר זמן איסורו דאסור בהנאה להרמב " ם והרא " ש כיון דלוקין עליו כדלעיל בסי' תמ " ג והשאר מותר אבל קודם זמן איסורו א " צ שריפה וכתב במהרי " ל שאם נתכפלה ואינו דבוק שהאור שולט שם מותר לצאת בה ידי חובתו ופשוט הוא . עוד כתב דמצה נפוחה באמצעיתה אסורה אבל עלה עליה קרום לבד שרי עכ " ל ופי' נפוחה באמצעיתה היינו לומר שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה ונראה דדוקא כשלא טחו עליה בביצים ושומן אלא מתחלה כשהניחוהו בתנור נעשית נפוחה אבל בחש " מ כשהוציאו המצה מן התנור לאחר שנאפית וטחו עליה בשומן וביצים והחזירוהו לתנור ואח " כ נעשית נפוחה באמצעיתה לית לן בה כיון שכבר נאפית ועוד יש לפרש נפוחה באמצעיתה שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה באמצעיתה כמו שהוא בלחם חמץ ויש לאסור זה וזה לפי דאיכא לחוש לחמץ בשניהם כתב מהרי " ו דהמצות בתנור לא יהיו נוגעין זו בזו ואם שוכבות זו על זו הוי חמץ דהוי כמצה כפולה וב " י הביא בסי' ת " ס בשם א " ח ג " כ שלא יגעו זו בזו לפי שהם לחים עדיין ואין האור שולט בם בין צידי הפת ואחמועי מחמע וכתב מהרש " ל דאפ " ה בדיעבד אין בו איסור כלל עיין בתשובתו . וכתב עוד בא " ח שלא לנקוב ב' חלות בכלי אחד לפי שהעיסה שוהה בו ומחמצת לפיכך בעל נפש צריך לשנותו מעוגה לעוגה ע " כ ונראה דה " ה הסדין שעושין המצות עליו על הרוב נדבק העיסה בסדין כשהיא קצת רכה וכן נדבק ע " י נקיבה שבמצות וצריך להסיר הסדין ולשום סדין אחר עליו ויש שעושין המצות על השלחן בלא סדין כשהוא חלק בלא נקבים ובלא סדקים וכשנדבק בו קצת מסירו היטב בסכין או במים בין עיסה לעיסה ועיין במ " ש בסי' זה ס " ג בדין מצה כפולה :
Orach Chayim.462.1.1 מי פירות אין מחמיצין וכו' בפרק כ " ש ( דף ל " ה ) ארבב " ח א " ר יוחנן עיסה הנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חמוצה כרת ואסיקנא דה " ט דר' יוחנן משום דה " ל מי פירות ומי פירות אין מחמיצין ופירש " י ביין ושמן דלא נתן בה מים ובתר הכי ( דף ל " ו ) תניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש ר " ג אומר תשרף מיד וחכ " א תאכל אמר ר " ע שבתי הייתי אצל ר " א ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ואע " פ שאין לשין בו מקטפין אתאן לת " ק וחכ " א את שלשון בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו ופירש " י מכני שקרובה וממהרת להחמיץ ואין אדם יכול לשומרה לפיכך אם לש תשרף חיד ולר' יוחנן דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין ל " ק הך דאיהו אין חייבין על חמוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקשה הוי ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ ואי אפשר לשומרן וחכ " א תאכל דאפשר לשומרן עכ " ל ונראה דלרש " י אפי' הלכה כר " ע דמותר ללוש לכתחלה במי פירות היינו כשלא הניחה בלא עסק אבל הניחה בלא עסק הוי חמץ נוקשה ובכה " ג קאמר ר " י דאין חייבים על חמוצה כרת אבל נוקשה מיהא הוי דהיינו כשהניחה בלא עסק וכ " כ בהגהת מיימונית ריש פ " ה דלרש " י נוקשה הוי וקאי בלאו אם לא שמרו ומיהרו להחמיץ והשתא איכא להקשות אדברי רבינו שכתב לרש " י במי פירות לבדן אסור ללוש דמנ " ל הא לרש " י דדוחק לפרש דאסור ללוש ולהניחו בלא עסק דא " כ הל " ל מותר ללוש ואסור להניחו בלא עסק ואפשר דכיון דכתבו התוס' ושאר מחברים דרש " י נסתפק במי ביצים אלמא דס " ל כת " ק דמי פירות אסורין אפילו לא הניחה בלא עסק דאי ס " ל כר " ע דמותרין כשלא הניחה בלא עסק במאי נסתפק נמי במי ביצים יותר מבשאר מי פירות דשרי לכתחלה כשלא הניחה בלא עסק וכן משמע מלשון התוס' ( בדף ל " ה ) שכתבו שנסתפק רש " י אי חשיב מי פירות או לא לפי שאנו רואים שהעיסה נעשה עבה בהן יותר מבמים אלא דספיקו הוי אי דומה למים אם לאו ואסורה כשאר מי פירות אפי' לא הניחה בלא עסק אבל לא נסתפק אם מי ביצים גרוע יותר משאר מי פירות וע' בהגהת מיימונית לשם משמע כדפי' מיהו בהגהת סמ " ק סי' רי " ט מבואר דאפילו למאן דמתיר במי פירות לא אמר היתר בביצים דכיון דנופח במי ביצים יש להחמיר בהם יותר מבמי פירות ולפ " ז אפשר דאף רש " י התיר במי פירות לבד אם נהג בה מנהג שאר עיסה הנילושה במים ואפ " ה נסתפק במי ביצים דגריעי יותר ואם רבינו אינו חולק בזה צריך לפרש בדוחק שמ " ש אסור היינו ללוש ולהניחו בלא עסק והא דלא כתב רבינו דין קיטוף לרש " י היינו משום דלא מצינו ללמוד מדבריו לא איסור ולא היתר דאפשר דפסק כת " ק דמתיר לקטף ואפשר דפסק כחכמים דאסרי אף הקיטוף :
Orach Chayim.462.2.1 ומ " ש ולרב אלפס וכו' זהו לפי שהרי " ף כתב דהך מתניתא בשמן ומים היא שנויה דהא קיטוף שמן ע " י מים היא ות " ק מאי דאסר בלישה שרי בקיטוף ופסק כר " ע דמתיר אף הלישה וכ " ש קיטוף והיינו דוקא מליל ראשון ואילך כריב " ל דליכא מאן דפליג עליה וז " ש רבינו ולרב אלפס אפילו במי פירות מותר ללוש מליל ראשון ואילך כלומר אפילו הלישה וכ " ש הקיטוף דשרי ונראה דהיתר לישה אינו אלא כשנוהג בה מנהג שאר עיסה אבל אם הניחה בלא עסק מודה הרי " ף דמי פירות עם מים מחמיצין דדוקא מי פירות בלא מים אמרינן אפילו הניחן כל היום כולו אין מחמיצין כר " י אבל עם מים מחמיצין אלא א " כ לא הניחה בלא עסק וכן פי' הרא " ש לדברי הרי " ף ר " פ אלו עוברין וכן פסק הרמב " ם בפ " ה והמרדכי בפ' כ " ש בפי' עיין שם . והרא " ש כתב וז " ל ועוד נ " ל דליתא להאי דיוקא שדקדק רב אלפס דדומיא דשרו רבנן בקיטוף דהיינו ע " י מים אסרי בלישה דאפשר דבלישה אסרי אפילו אין בו מים דמי פירות מחמיצין אפילו בלא מים כדקאמר אביי וקיטוף שרי אפילו ע " י מים דחיטוף דבר מועט הוא ואין מחמיץ ור " ע דשרי לא שרי אלא מי פירות לחודייהו בלא מים עכ " ל ונראה שע " פ זה כתב רבינו יש אוסרין ללוש במי פירות עם המים וכו' וזהו לרי " ף דפוסק כר " ע דמותר אף ללוש וכ " ש הקיטוף דשרי וע " פ פירושו של הרא " ש דר " ע איירי ללוש במי פירות לחודייהו א " כ אין היתר ללוש אלא במי פירות לבדן אבל במי פירות עם מים אסור ואין היתר אלא בקיטוף ונראה דלפ " ז נמי דללוש במי פירות לחודייהו אינו מותר אא " כ לא הניחה בלא עסק כמנהג שאר עיסה ומש " ה כתב רבינו ור " י פי' דמי פירות בלא מים אין מחמיצין כלל וכו' כלומר כלל לא אפילו הניחה בלא עסק דלא כי " א וכן נראה עוד ממ " ש ור " י פירש וכו' דאל " כ מאי איכא בין סברת י " א לסברת ר " י ואי אפשר לפרש דאיכא בינייהו קיטוף דלר " י אף הקיטוף אסור כחכמים כיון דאיכא מי פירות עם מים דהא בסמ " ג כתב וז " ל אמנם בתוס' דפסחים פי' ר " ש בשם ר " י ור " ת היתר גמור בחימוץ מי פירות ולא הוזכר בשום חיבור זכר מקיטוף לדעת ר " י גם רבינו לא כתבו גם בתוס' שלנו לא הזכיר דין קיטוף לר " י ור " ת אלא כדפי' ומש " ה כתב רבינו מסקנת הרא " ש אדברי ר " י במ " ש דמי פירות בלא מים אין מחמיצין כלל ואח " כ כתב ומי פירות עם מים הוי חמץ נוקשה וכו' דמשמע בכל ענין אף הקיטוף כי זאת היא מסקנת הרא " ש לבד בפסקיו דבמי פירות לחודייהו שרי אפי' הניחם בלא עסק ובמי פירות עם מים קי " ל כרבוואתא שהביא הרי " ף דפסקי כחכמים דאסרי בין בלישה בין בקיטוף וז " ש רבינו בסוף סברת ר " י ומי ביצים וכו' כלומר דרש " י היה מסתפק לפי סברתו דמי פירות הוי חמץ נוקשה אפילו לא הניחה בלא עסק שמא מי ביצים הוי מי פירות ג " כ ואסור או לא הוי מי פירות ושרי כדפ " ל אבל ר " ת היה מתיר מפני שמפרש דמי פירות אין מחמיצין כלל אפילו הניחה בלא עסק וכפר " י והיה תופס עיקר דמי ביצים הוי מי פירות ולזה הסכים הרא " ש ואח " כ כתב ומי פירות עם המים הוי חמץ נוקשה פי' אפילו לא הניחה בלא עסק דממהר להחמיץ יותר משאר עיסה הלכך אין ללוש בהן וה " ה דקיטוף נמי אסור כחכמים דקיטוף נמי הוי מי פירות עם מים כמו שפסק הרא " ש מסברתו ע " ש ואחר כך כתב ואם לש בהם פסק בעל הלכות גדולות וכו' כלומר דדוקא בלש בהם פליגי ומסקנת הרא " ש כחכמים דתיאפה מיד אבל בקיטוף דברי הכל דתיאפה ובכל הספרים כתוב תיאכל מיד וכתב רש " י דלא גרסינן מיד דמשנאפה לא תחמיץ והא פשיטא היא אבל באלפסי לא גרס תיאכל מיד אלא תיאפה מיד וכ " כ ה " ר ירוחם ורבינו תיאפה מיד ומ " ש בפסקי הרא " ש תשרף הוא ט " ס דצריך להיות תיאפה מיד כמ " ש האלפסי או צריך להיות תאכל כמו שפרש " י ובפסק דין ליכא פלוגתא דרש " י מודה דתיאפה מיד והאלפסי ודעמיה מודים דמשנאפה לא תחמיץ ואין צריך שיאכלנה מיד . כתב הכל בו דחלב לא חשיב מי פירות ומחמיץ ותמה על זה ב " י דמתוך סוגיא משמע דאינו מחמיץ ולפעד " נ ליישב דה " ק דלא חשיב מי פירות ומחמיץ אם הניחה בלא עסק ומפרש דהא דאמר ר' יוחנן עיסה הנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת משום דה " ל מי פירות ומי פירות אינו מחמיץ כלל ואפילו הניחה בלא עסק שאין טבע כל המשקים שוין וריב " ל דאמר לושי לי בחלבא מיירי שלא יניחוה בלא עסק מיהו הרמב " ם חולק ע " ז וכתב לחלק בין שאר משקין ליין ושמן ודבש וחלב השוה דין חלב ליין ושמן ודבש ובעל המאור כתב בהיפך דחלב שרי טפי מיין ושמן ודבש הביאו הר " ן והשיג עליו והעלה מתוך הירושלמי שכל המשקין הויין בכלל מי פירות וכדעת רבינו :
Orach Chayim.462.3.1 מצאתי כתוב וכו' עד אלמא דמי מלח הוי בכלל מי פירות איכא לתמוה דבסימן תנ " ה כתב רבינו דאין טעם ברור לאסור מליתן מלח במצה בפסח ואי הוה מי פירות ה " ל מי פירות עם מים ואסור וי " ל דלגבי חטה המלוחלחת דוקא קאמר דהוי מי פירות כלומר שאינו בכלל מים לאסרו אבל לא קאמר דהוי מי פירות ממש ושלא ליתן מלח במצה אלא קרוב לומר דהוי תולדה בפני עצמו אין לו דין מים ולא דין מי פירות וז " ש אין טעם ברור לאוסרו וכך היא דעת הר " ן וכ " כ המרדכי בשם רשב " ם ס " פ כל שעה שהתירו לתת מלח במצה בפסח . ולענין הלכה נראה להחמיר בחטה מלוחלחת דכיון דלא נשתנה צורת המלח מוסיף הבל וחום בחטה דלא עדיף מכותל דאמרינן פרק לא יחפור דהמלח מוסיף בה הבל ושוב נותנת החטה טעם במלח ואוסרו וכן נהגו לאוסרו בנמצא בפסח דבנמצא בו קודם הפסח זורקים החטה והמלח מותר כיון דאין בו בנ " ט ומ " מ ודאי אם אינה מלוחלחת דהיינו שלא נתרככה כלל ולא נעשית לחה אלא יבישה כמעיקרא אפילו יש בו בנ " ט שרי שהרי לא פלטה מידי וע " ל בס " ס תס " ז ועיין עוד לעיל בסי' תנ " ה :
Orach Chayim.463.1.1 מותר לחרוך שני שבלי' וכו' ס " פ כ " ש וכרבא ולא כאביי ומ " ש הלכך ותיקא וכו' ג " ש לשם והסמיך רבינו דין ותיקא עם דין שני שבלים וכתב לכך ותיקא וכו' מפני ששני הדינים הם בבישול קמח וחיטים במי פירות ולא בלישה עיסה במי פירות :
Orach Chayim.463.2.1 אין מוללין הקדרות וכו' ברייתא שם ופי' שכתב רבינו הוא פירש " י אבל הרמב " ם בפ " ה כתב אין מוללין הקדירות החדשים והיינו שדרכם היה בקדירה חדשה לבשל בה קמח ומים וחומץ וכו' וכן פי' הר " ן :
Orach Chayim.463.3.1 ומ " ש ואפילו בקימחא דאבישונא וכו' כן פי' התוס' לשם סוף דף מ' בד " ה רבא מחו ודלא כפי' רש " י דשרי ועיין בהגהת מיימונית פ " ה בתשובת מהר " ם :
Orach Chayim.463.4.1 ומ " ש דבמצה אפויה וטחונה מותר כן פי' הרי " ף והרא " ש לשם ומ " ש וכן בקמח עדשים וכו' הוא פירוש התוס' לשם ועל השגת רבינו כתב ב " י שאינה השגה ודבריו נכונים והכי נקטינן :
Orach Chayim.464.1.1 חרדל וכו' משנה בפ' כ " ש ( דף מ' ) ומ " ש וצריך לשורפו הוא לפי שתופס עיקר דהלכה כרבי יהודא דבעי שריפה אבל למאן דפסק כרבנן לא בעינן שריפה דסגי במפרר וזורה לרוח כדלעיל בסימן תמ " ה :
Orach Chayim.465.1.1 אין שורין המורסן משנה בפ' כ " ש סוף ( דף ל " ט ) כ' בעל העיטור וכו' עד שא " כ נשהה העיסה שיעור מיל כלומר וכיון דלכתחלה אסור לשהותה אפילו רגע א " כ ה " ה הכא נמי אסור לכתחלה ומיהו אפשר ליישב דהרב הבבלי סובר דבלישת העיסה לתרנגולים כדיעבד דיינינן ליה דאין בידו להאכילן מיד אלא על ידי הלעטה או המראה ואם התרנגולים קטנים אי נמי אינן למודין לאכול בהלעטה א " כ אי אפשר אלא שיעמוד עליהן שלא ישהה שיעור מיל :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .