← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Single column Two columns
Orach Chayim.391.2.1 ומ " ש ואין מספיק במה שישכור משר העיר כ " כ המרדכי בשם רבינו מאיר וכתב דטעמו דאע " פ שכל הבתים הם של שר העיר הואיל שאין אנשיה מקבלין פרס מן השר לאכול משלו אלא משלהם חשבינן להו חלוקים וצריך לשכור מכל א' וא' וכדאמרינן בפ' הדר ( עירובין דף ע " ב ) האחין השותפין הדרים בחצר של אביהם בזמן שאוכלין משל אביהם א " צ לערב אבל אוכלין משל עצמן אע " פ שדרים בבית אביהם חשבינן להו חלוקים וצריכים לערב אף כאן אע " פ שקנו רשות מן השר הואיל שאינן מקבלים פרס מן השר חשבינן להו חלוקים וכ " כ בכל בו להדיא משמע דמדבר בעיר שהיא של השר בעצמו שאנשי העיר בנו בתים על קרקעו ונותנין לו מס הקצוב בכל שנה א " נ קנה העיר משר אחר ואע " פ שבתי העיר כולם הם שלו ואנשיה דרים בשלו אפ " ה אין מספיק במה שישכור משר העיר אבל הב " י כתב וז " ל דאין מדבר בשר שהבתים שלו והשכירם לבני העיר ויכול לסלקם א " נ אין רשות לסלקם ויש רשות להניח שם כליו דכל כה " ג שוכרין מהמשכיר כדלעיל בסימן שפ " ב וכן אפי' אם אין הבתים שלו אם יש רשות להשר להניח כליו בבתי אנשי העיר שוכרין ממנו אלא נפרש דברי ר " מ בשר שאין לו רשות להניח כליו ואנשי מלחמתו בבתי בני העיר וכתב דהכי מוכח מתשובת הרשב " א ומתשובת הריב " ש ותימא הלא מהראייה שהביא מהר " מ מאחין השותפין הדרים בחצר של אביהם משמע דאע " פ דהשר יש לו רשות להניח כליו בבתי אנשי העיר דומיא דחצר של ראובן שבניו דרים בחצירו דודאי שהאב יש לו רשות להניח כליו בכל בתי בניו ואעפ " כ צריך לשכור מכל אחד ואחד דחשבינן להו חלוקים מן השר מאחר שאינן מאוכלי שלחנו של השר וכן נראה ממ " ש הסמ " ג בשם ה " ג ואי מתא דכותים היא צריכין למיזבן רשותא מכל כותי דאית ביה כי היכי דתיקו מתא כולא ברשותא דישראל והדר ערבי עכ " ל מדלא כתב היתר לשכרו משר העיר ולסמוך על תפיסת יד שלו בבתי העיר על ידי הנחת כליו אלמא דלא מהני לשכרו מהשר ונראה דס " ל דאע " פ דנהגו דהשר מניח כליו בבתי העיר אין זה אלא מפני היראה או מפני אהבה או לפי שאינו דבר קבוע אלא לפעמים פעם ושתים בשנה לפיכך אין מקפידין . א " נ ס " ל דתפיסת יד לא מהני למיהוי כשכירו ולקיטו אלא גבי משכיר שהביא שלו התם הוא דתפיסת יד לא יצא הבית מרשותו אבל בשר העיר שאין הבתים שלו אלא יש עליהן חוק קבוע ליתן לו מס כך וכך בכל שנה לא מהני תפיסת יד של השר בהנחת כליו בבתי העיר להשכיר רשותם לישראל וגם מתשובת הרשב " א בסימן תרכ " ו מביאו ב " י נראה כן שכתב וז " ל ע " ד הפרש שהוא אדון העיר וכו' עד אבל בעלמא כלומר שהדיורין יכולין להוציא השוכרין מן הבתים אין אותו שכירות מועיל כלום וגרסינן בירושלמי וכו' כך צריך להגיה אין אותו שכירות כו' כי המדפיס השמיט תיבת אין וכוונת לשון זה הוא לומר דאע " פ דהפרש משכיר רשות הבתים לישראל להשתמש בהם הנה מאחר שהדיורין שבבתים שנותנין מס ידוע יכולין להוציא הישראלים השוכרין מן הבתים שלא ישתמשו בבתיהם נמצא שאין השכירות שהשכיר הפרש מועיל כלום אלא שלשון אבל בעלמא וכו' הוא מגומגם ונראה דאיכא איזה השמטה בלשונו מ " מ הדבר מובן שכוונתו כדפי' וע " ז מביא ראיה מהירושלמי דאסיקנא היכא שבעל הפונדק השכיר הפונדק כבר לדיורין ואח " כ השכירו לישראלים אין באותו שכירות כלום לפי שהכותים שכבר קדמו ושכרו מבעל הפונדק יכולים להוציאם מן הפונדק ואינו דומה לפרסיים שנכנסים בבתי ישראל ודרים שם עמהן דאין מוציאין אותן מבתיהם אבל פונדקי שאונסים אותן ומוציאין אותן מפונדק אין בשכירות בעל הפונדק שהשכירו לישראלים כלום מדלא כתב להתיר מצד שהפרש יש לו תפיסת יד בבתי העיר שהרשות בידו להניח כליו בבתי העיר אלמא שאין צד היתר זה ברור כפי הדין והא דאיתא בפרק כיצד משתתפין ( דף פ' ) כל שיש לך להקל בעירובין הקל אין זה אלא היכא שצד ההיתר הוא דבר ברור וגם הריב " ש בסימן תכ " ז שכתב לסמוך על תשובת הרשב " א דהיכא דיש לו תפיסת יד לא גרע משכירו ולקיטו כו' מסיק שטוב להשמר שלא להכניס ולהוציא מבתי כותים רק מבתי היהודים זה לזה דרך המבוי וטעמו כי דרך הרבים הוא לעולם לאדון העיר בין שהוא המלך בעצמו בין שהוא השר שהעיר שלו דבר ברור וידוע הוא שיכול הוא לשנות הדרכים כפי רצונו ולתת דרך מצד אחר וכיון שיכול לשנות הדרכים ומבואות העיר יכול ג " כ להקנות הרשות שבמבואות משא " כ הרשות בבתי כותים שאינו ברור ולא ידוע שכך הוא מדינא דמלכותא להניח כליו בבתי העיר או מפני היראה או מפני אהבה או לפי שאין אנשי העיר מקפידין בכך כיון שזה נהנה וזה אינו חסר אין לסמוך על שכירות משר העיר להכניס ולהוציא מבתי הכותים וקצת נראה דגם הרשב " א מחלק בין מבואות העיר לבתי העכו " ם שהרי כתב דקניית הרשות מגזבר המלך מועיל כמ " ש ב " י בסימן שפ " ב וזה סותר למ " ש בתשובה זו ע " ד הפרש שאין קניית הרשות ממנו מועיל ובע " כ דבגזבר מיירי בקניית רשות מבואות העיר דמועיל ובפרש קאמר דאינו מועיל לקנות רשות מבתי העכו " ם שבעיר להכניס ולהוציא מהם כדמוכח להדיא באותה תשובה גם מ " ש רבינו דאין מספיק במה שישכור משר העיר וכמ " ש מהר " ם וכן מ " ש הסמ " ג בשם בה " ג היינו כשישכור הרשות להוציא ולהכניס לבתי הכותים אינו מועיל אבל לשכור הרשות דמבואות העיר להוציא ולהכניס לבתי ישראל מזה לזה דרך המבוי בזה לבד מהני השכירות מאדון העיר או משכירו או משכירו דשכירו והכי נקטינן ועיין במה שכתב בהג " ה ש " ע כאן ולעיל סימן שפ " ב :
Orach Chayim.392.1.1 עיר של יחיד וכו' משנה פרק כיצד מעברין ( עירובין דף נ " ט ) עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה ( פירש " י כבתחלתה ) של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה אא " כ עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורין ד " ר יהודה רש " א ג' חצירות של ב' בתים ופירש " י של רבים ונעשית של יחיד רבותא אשמועינן דאע " ג דנעשית של יחיד אין מערבין את כולה הואיל ותחלתה של רבים דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובה כולה ואסור לערב עיר של רבים בלא שיור וכו' ורבינו כתב תחלה דין עיר של יחיד והיא של יחיד ודין עיר של רבים והיא של רבים ואח " כ כתב דין של רבים ונעשית של יחיד דעדיין יש לה דין של רבים וכו' ודין של יחיד ונעשית של רבים דעדיין יש לה דין של יחיד : ומ " ש ואם ירצו לחלק למבואות וכו' שם ברייתא עיר של יחיד מערבין אותה כולה או מבוי מבוי לבדה ופרכינן מבוי מבוי אסרי אהדדי ופירש " י ואפילו אי איכא לחי או קורה למבוי לא מהני ומשני הב " ע דעבוד דקה ופירש רש " י פתח נמוך בראש כל מבוי דגלו אדעתייהו לאסתלוקי כל חד מחבריה והתוספות כתבו דעבוד דקה מחיצה גבוה ד " ט כגון איצטבא בפני המבוי ובקונטרס פי' פתח נמוך בראש מבוי כו' ומיהו בסוף שמעתין פ " ה דקה מחיצה עכ " ל ורצונם לומר דלשם ( בדף ס " א ) בעיר היושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה ד' אמות וכו' פירש " י מחיצה ד' אמות גבוה ע " פ העיר כולה עכ " ל :
Orach Chayim.392.2.1 ומ " ש רבינו מחיצה גבוה י' טפחים כן הוא באשיר " י ואיכא לתמוה למה נחלק הרא " ש אמ " ש התוספות דבד' טפחים סגי ואפשר שכך היה כתוב בתוס' שלפני הרא " ש וכ " כ ה " ר ירוחם בחי " ז ( דף צ " ד ריש ע " ב ) וז " ל והתוספות פירשו דקה מחיצה גבוה י' טפחים ומביאו ב " י ולכן כתב ב " י דט " ס הוא בתוספות שלנו וצריך להגביה י' טפחים אבל לפעד " נ דאינו ט " ס שהרי בהך דעיר היושבת על שפת הנחל דבעינן דקה ד' אמות מקשה תלמודא מ " ש מכל דקה דעלמא דד' טפחים ופריק התם לא בעית תשמישתיה הכא בעית תשמישתיה אלמא כל דקה דעלמא ד " ט וכמו שהוא בתוספות וכ " כ בשלטי הגבורים בשם רבינו ישעיה אחרון ז " ל דאם עשה דקה שהוא מחיצה קטנה גבוה ד " ט באורך כל הפתח הרי אלו יכולין לערב כל מבוי ומבוי לעצמו ואין מבוי אוסר על חבירו ואע " פ שהוא יוצא ובא דרך עליו הואיל ועשה דקה לפני פתחו הרי הוא כסתום וכאילו סילק את דרכו מעליו עכ " ל וכן נ " ל עיקר דלא בעינן מחיצה גמורה גבוה י' אלא לגלו' שכל מבוי ומבוי מסתלק מחבירו וסגי בד' טפחי' ככל דקה דעלמא ודו " ק :
Orach Chayim.392.3.1 ומ " ש ועיר של רבים וכו' עד והשאר יערבו ביחד אם ירצו וזה לשון הרי " ף שמע מינה דכל היכא דאיכא שני פתחים לא מערבינן ליה עד דעבדי ליה שיור וטעמא דשיור כדי שיכירו שהעירוב הוא שהתיר את הטילטול ולפיכך אסור השיור כדו להזכור העירוב עכ " ל משמע דס " ל להרי " ף שהשיור אסור אף בשלו לערובי באנפי נפשיה וכך הבין בעל המאור והשיג עליו דהא אסיקנא בגמרא בעיר חדשה שביהודה דקטנה הוי שיור לגדולה וגדולה הוי שיור לקטנה וכו' ומיהו יש להליץ בעד הרי " ף דגם הוא סובר שהשיור מערב בפני עצמו והעיר בפני עצמו אלא הכי קאמר שאין היתר לשיור לאחר שעירב גם הוא בפני עצמו להוליך עירובו לאנשי העיר וכדין שתי חצירות ופתח ביניהן דמוליך עירובו לחצר חבירו כדי שיהא מותר לטלטל בחצר חבירו וה " ט דמה שהשיור אסור לטלטל בתוך העיר הוא היכר שאין מטלטלין אלא ע " י עירוב אבל מדברי הרא " ש נראה שהיה נוסחאתו כדברי הרי " ף ולפיכך עשו השיור כדי להוכיח על העירוב כלומר השיור אסור לערב עם העיר אבל לעצמן יכולין לערב בני השיור וכו' וכך הם דברי רבינו שכתב והשאר יערבו ביחד אם ירצו וכו' וכן בסמוך כתב ואם משייר ממנו הרבה השיור יערב בפני עצמה ושאר העיר בפני עצמה וכל אחד מותר בשלו ובלבד שלא יוציאו מזה לזה וכו' כלומר לאפוקי ממה שהבין בעל המאור מדברי הרי " ף דהשיור אסור לערב לעצמו אלא יכול לערב לעצמו וכ " א מותר בשלו ובלבד שלא יוציאו מזה לזה דלא תימא דוקא בני העיר אסורין לערב ולטלטל בשיור אבל בני השיור רשאין לערב לעצמן ולחזור ולהוליך עירובן אצל בני העיר ולטלטל עמהן כדין שתי חצירות ופתח ביניהן וכו' אלא אף בני השיור אסורין משום היכר וכ " כ גם הר " י חי " ז :
Orach Chayim.392.4.1 ומ " ש ואפילו אינו פתוח לעיר וכו' פירוש דאע " פ דמלשון המשנה אין מערבין את כולה משמע דלא הוי שיור אלא א " כ בדוכתא דאי בעי לערובי בהדדי מצו מערבי וכיון דאין הבתים פתוחים לעיר אלא פתוחים אחורי העיר לצד הנהר ולא מצו ערבי בהדדי לא הוי נמי שיור לעיר וקאמר דליתא אלא אפ " ה נעשה שיור לעיר :
Orach Chayim.392.5.1 ומ " ש ואם היתה של רבים וכו' עד שתתמעט שלא ישאר בה אלא חמשים דיורין שם איבעיא להו כעין חדשה מהו פי' עיר קטנה של נ' דיורין ואינה סמוכה לגדולה מהו רב הונא ורב יהודה חד אמר בעיא שיור וחד אמר לא בעיא שיור ופסק הרא " ש לקולא וכתב רבינו דין זה בחלוקה דהיתה של רבים נעשית של יחיד להורות רבותא דאע " פ דהיתה של רבים בתחלתה אפילו הכי עכשיו שנתמעטה עד חמשים דיורים מערבין את כולה ואינה צריכה שיור ואין צריך לומר אם מתחלתה לא היתה אלא חמשים ועוד נראה דלפי' רש " י דלא ה " ל של רבים דצריכה שיור אלא בשיש בה ששים ריבוא בע " כ דהא דמיבעיא לן בעין חדשה מהו ודפליגי עלה רב הונא ורב יהודה היינו דוקא בהיתה של רבים שיש בה ששים ריבוא ונתמעטה עד חמשים דיורין דאם לא היתה מתחלתה אלא חמשים דיורין ודאי אי אפשר שיהא בה ששים רבוא ואינה צריכה שיור לדברי הכל ומאי קמיבעיא להו ומאי פלוגתייהו דרב הונא ורב יהודה והבית יוסף בסוף סימן זה הביא דברי ה " ר ירוחם שכתב דין זה ופירשו כמו שכתבתי לדעת רבינו ותימה הוא אם לא היה כתוב דין זה בספר רבינו שהיה לפני בית יוסף שהרי בכל ספרי רבינו כתוב וצריכה שיור עד שתתמעט וכו' :
Orach Chayim.393.1.1 אין מערבין ע " ח ושיתופי מבואות בי " ט וכו' בפרק שני די " ט ( סוף ( דף י " ו ) פליגי בה רבי ורבנן ואיכא מ " ד רבי מתיר לערב ע " ח בי " ט ורבנן אוסרין ואיכא מ " ד רבי אוסר ורבנן מתירין ואפסיקא הלכתא בגמרא דאסור בי " ט לערב אפילו ע " ח דליתיה בי " ט אבל ע " ת ליכא למ " ד דמתיר דכיון דאף בי " ט אסור לצאת חוץ לתחום פשיטא דאסור לעשות לצורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום :
Orach Chayim.393.2.1 ומ " ש ואם שכח יערב בי " ט ע " י תנאי וכו' שם ( דף י " ז ) פליגי בה רב ורבא בע " ת ופסקו הפוסקים כרבא דאמר דע " ת לא מ " ט מיקנא שביתה בשבת לא וכתבו עוד דאלמא ע " ח דביטול רשותא הוא שרי :
Orach Chayim.393.3.1 ומ " ש ולמחר יאמר על אותו הפת נראה דרבותא אשמועינן דלא תימא כיון דמערב היום וחוזר ומערב למחר צריך לכל עירוב פת מיוחד כדי שיהא ניכר ונראה שהיה מערב על ידי תנאי היום ומחר קמ " ל דיכול לערב על אותו פת וב " י לא פירש כן :
Orach Chayim.394.1.1 ספק עירוב במשנה בפ' בכל מערבין ( עירובין ד' ל " ה ) פליגי בה תנאי ולר " מ ור' יהודה ה " ז חמר גמל ואסור לו לילך אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירובו והלכה כר' יוסי ור " ש דספק עירוב כשר דהלכה כר' יוסי לגבי ר " מ ור " י :
Orach Chayim.394.2.1 ומ " ש הלכך אם נפל עליו גל וכו' פי' דכשיכול ליטלו בלא מרא וחצינא דליכא איסורא דאורייתא אלא טילטול אבנים שבגל דשבות דרבנן הוא וקי " ל כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ב " ה אבל בדצריך מרא וחצינא דאית ביה איסורא דאורייתא דחופר ובשדה אית ביה משום חורש לא הוי עירוב :
Orach Chayim.394.3.1 ואם נתנו במגדל וכו' עד סוף הסי' משנה וגמרא לשם ( דף ל " ד ול " ה ) וע " פ מ " ש התוס' והרא " ש וע " ל בסי' שי " ד ואע " ג דסוגיא זו משמע דבע " ת קאמר והתם הוא כיון דאין מערבין ע " ת אלא לדבר מצוה לא גזרו עליו ב " ה אבל ע " ח ושיתופי מבואות שמערבין לדבר הרשות מנ " ל שהקילו בו יש לומר דכל היכא דאיכא לחלק בין זו לזו קמפרש לה תלמודא שמעינן דהיכא דתנן לה סתמא ולא מפרש מידי אין לחלק ביניהם :
Orach Chayim.395.1.1 מצוה לחזר וכו' כלומר אע " ג דבע " ח וש " מ מערבין אפילו לדבר הרשות מכל מקום מצוה לחזר אחריהם כדי שלא יגיעו לידי איסור טילטול בחצר ובמבוי משא " כ בע " ת דאין מצוה לחזר אחריו דאדרבה אפשר דעל ידי ע " ת יגיע לידי איסור הליכת חוץ לתחום אלא דכדי לקיים מצוה מותר לערב ואע " ג דברי' סימן שפ " ז פסק רבינו כחכמים דפליגי אר " מ וסומכים אעירוב במקום שיתוף וכו' וכאן כתב דצריך לחזר אחר שניהם אין זה סתירה לדבריו דכבר נתבאר לשם דדוקא בחצירות שפתוחות זו לזו ועירבו החצירות ביחד סומכין על עירוב במקום שיתוף הא לאו הכי אין סומכין וע " ש :
Orach Chayim.395.2.1 ומתי מברך בשעה שמקבץ אותו וכו' נראה דר " ל דמיד כשבא אל אחד מבני החצר ונוטל ממנו פת אזי באותה שעה מתחיל העירוב ואז מברך דכל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן וכדלקמן בבדיקת חמץ ריש סי' תל " ב וכן אם א' מזכה משלו לכולם מברך בשעה שמזכה להם פי' דבשעה דמזכה ע " י אחר דנותן לידו הפת וא " ל תהא זוכה בעירוב זה לכל בני החצר דאז בשעה שמזכה ונותן ליד אחר מברך :
Orach Chayim.395.3.1 ומה שאמר ואחד מזכה לכולם ואומר בדין עירובא יהא שרא לנא וכו' פי' אפי' כשאחד מקבץ אותו מבני החצר ומברך אין צריך שכל אחד מבני החצר יאמר בשעה שנותן הפת בדין יהא שרא ליה לטלטולי אלא אחד מזכה באמירתו לכולם ואומר בדין עירובא יהא שרא לנא לטלטולי וכו' והב " י הדביק מאמר וא' מזכה לכולם לדלעיל מיני' ובחנם נדחק :
Orach Chayim.396.1.1 תניא וכו' בפ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף מ " ח ) וע " ל בסימן שמ " ט . ופסק רב אלפס שאין לו אלא ד' אמות והוא באמצען וכו' שם במשנה מי שישן בדרך וכו' ( דף מ " ה ) פליגי בה תנאי וכתב הרא " ש דנראה דרב אלפס ס " ל כת " ק דריש פ' מי שהוציאוהו עכו " ם או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות וס " ל רבינו דמשמע פשטא והוא באמצען ודלא כחכמים במשנת מי שישן וכו' שיש לו שמנה על שמנה . והרז " ה פסק כחכמים . אבל ב " י כתב ודעת רבינו דלא קי " ל כר " א דאמר והוא באמצען שהרי כתב בסימן ת " ה מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד' אמות ואילו לר " א כיון שיש לו ב' אמות לכל רוח אפילו יצא ב' אמות עדיין הוא בתוך תחומו וכו' עכ " ל ותימא דזה אינו לא כהרי " ף שיש לו ד' אמות והוא באמצען וגם לא כהרז " ה שיש לו ח' על ח' כדכתב רבינו הכא וכמאן ס " ל דאין לפרש דס " ל כר' יהודה כמו שפי' ה " ה לדעת הרמב " ם ומביאו ב " י דא " כ ה " ל לרבינו לגלות דעתו כאן כשכתב דעת הרי " ף ודעת הרז " ה וה " ל לפרש שהוא תופס סברא שלישית כר' יהודה ועוד דהלא הרי " ף והרא " ש פסקו בהך משנה מי שיצא חוץ לתחום כת " ק דאפילו אמה אחת לא יכנס ולא כר' אליעזר דאמר שתים יכנס ג' לא יכנס דר " א לטעמיה דאמר והוא באמצען וכאן כתב רבינו דהרי " ף פסק דיש לו ד' אמות והוא באמצען כר " א וא " כ לדעת רבינו יהיו דברי הרי " ף סותרין זה את זה אבל האמת יורה דרכו דאע " ג דר " א ס " ל שתים יכנס אפילו יצא לדעת במזיד שלא לשם מצוה אנן לא קי " ל כר " א אלא היכא דהיה אנוס כגון ר' נחמיה לשם ( ריש דף מ " ד ) אבל ביצא במזיד אפילו אמה אחת לא יכנס ואע " פ שד' אמות שלו מובלעות בתוך התחום ראשון וכמ " ש התוס' לשם דף ( מ " ד ) בד " ה או דילמא ודוקא היכא דיצא חוץ לתחום במזיד כמו שפירש " י בהך משנה פסק הרי " ף דהלכה כת " ק דאפילו אמה אחת לא יכנס והא דפסק הרי " ף דיש לו ד' אמות והוא באמצען כמ " ש רבינו כאן היינו דוקא היכא דיצא לאונסו וכ " כ בעל המאור דהלכה כת " ק דאפילו אמה אחת לא יכנס כמו שפסק הרי " ף והא דאמר בעובדא דרבי נחמיה דשתים לא יכנס כר " א התם מתוך אונסו יצא דמשכתי' שמעתתא אבל בלא אונסא לא סמכו אדר " י כדא " ל רב חנן בר רבא לאביי ומדר' אליעזר קא מותבת ליה למר אלמא לא סמכינן עליה עכ " ל את זה נראה לפע " ד לדעת רבינו דלא כפי' ב " י וזה היה ג " כ דעת הרמב " ם דלא כמה שפי' המגיד וכדמוכח מדברי התוס' שהבאתי :
Orach Chayim.397.1.1 אדם יש לו אלפים אמה וכו' בפ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף נא ) הני אלפים אמה היכן כתיב דתניא שבו איש תחתיו אלו ד' אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה מנ " ל א " ר חסדא למדנו מקום ממקום וכו' וקודם לזה ( בדף מ " ח ) קאמר והני ד' אמות היכן כתיבן כדתניא שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו גופו ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו וכו' שמעינן דהך בריי' דדריש שבו איש תחתיו אלו ד' אמות בהדי הך דרשא דאל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה אתא לאורויי דיש לו אלפי' אמה לכל רוח חוץ מד' אמותיו וכו' דאי לגופיה שיש לו ד' אמות לא היה צריך למיתנייה בהדי הך דרשא דאלפים אמה דכבר תני לה בקמיית' תחתיו כתחתיו והכי מוכחת הסוגיא לשם ( דף נ' ) ובפ' בכל מערבין ( עירובין דף לה :):
Orach Chayim.397.2.1 וכשם שאין לו אלא אלפים כך כל כליו ובהמותיו וכו' משנה וגמרא סוף מסכת י " ט ( דף ל " ז ) ופירש " י דכשאין בעיר אלא רועה אחד כל בני העיר מעמידין בהמתן ברשותו ובקניית שביתתו אבל בדאיכא בעיר ב' רועים דלא ידעינן להי מינייהו הויא דעת הבעלים הלכך הרי הן כרגלי הבעלים אם אינן אצל הרועה מבע " י וכך הם דברי רבינו ודין זה שייך בין בשבת בין בי " ט וכן כלים המיוחדים וכו' וכן שנים ששאלו חלוק וכו' וכן השואל כלי מחבירו בע " ש וכו' כל זה שייך בשבת ובי " ט אבל שאר הדינים עד סוף הסימן לא שייכי אלא בי " ט ולא כתבן כאן אלא אגב גררא דהני דשייכי בשבת ובי " ט כדפרי' כתב ג " כ הדינין השייכין בי " ט בלחוד :
Orach Chayim.397.3.1 שור של פטם וכו' שם מימרא דשמואל ( דף לח ) שור של פטם ה " ה כרגלי כל אדם שור של רועה ה " ה כרגלי אותה העיר ופירש " י ואפילו עירב רועה זה ד' אלפים אמה לרוח אחת אינו מעכב על אחד מבני אותה העיר שלקחו ממנו מלהוליכו לרוח שכנגדה אלפים דמאתמול אוקמיה ברשות בני העיר לפי שרגילין ליקח ממנו וכו' עכ " ל נראה דקשיא ליה דאי איתא דאיירי דלא עירב רועה זה ד' אלפים לרוח אחת אלא הוא כאנשי העיר אמאי תלי ליה לשורו זה שאמר ה " ה כרגלי אותה העיר הל " ל ה " ה כרגלי בעליו אלא ע " כ אתא לאשמועינן דאפילו עירב הרועה שיהא לו ד' אלפים לרוח אחת אפ " ה אינו כרגלי בעליו אלא ה " ה כרגלי אותה העיר אבל בשור של פטם אשמועינן רבותא טפי אפילו לא עירב הפטם כלל אלא הרי הוא כאנשי העיר אפ " ה לא ה " ל לשור זה כרגלי אותה העיר אלא כרגלי כל אדם אפילו של בן עיר אחרת שבא לכאן ע " י עירוב מוליכו למקומו וכך הם דברי רבינו :
Orach Chayim.397.4.1 בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא ונראה מדברי רבינו דבבור של יחיד אשמועינן דדוקא בבור אבל נהרות המושכין ומעיינות הנובעין ואינן מושכין להלאה אפילו הן של יחיד אינן כרגליו אלא כרגלי הממלא כמו שכתב בסמוך ובשל אנשי אותה העיר אשמועינן דאפילו עירב אחד מהם לרוח אחת אינו יכול להוליכן עמו ובשל עולי בבל שהן של הפקר באם הדרך אשמועינן דהרי הן כרגלי הממלא הראשון פירוש דאם הראשון מילאו לעצמו ובא אחר ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגלי הממלא הראשון ולא כרגלי השואל שהוא השני לממלא דכיון שהן הפקר קנאם הראשון בהגבהה לעצמו וכן פי' רש " י אבל אצל מילא מים מבור של הפקר לצורך חבירו כתב רבינו הן כרגלי הממלא ולא כתב כרגלי הממלא הראשון וטעמו דהכא שהממלא לא נתכוון לקנותן בהגבהה לעצמו אלא למלאן לחבירו וקיימא לן כפר " ת דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו מטעם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה הלכך כיון דלא זכי אלא מטעם מגו דזכי לנפשיה ה " ל כרגלי הממלא ולפי זה דוקא בעודן ברשותו ה " ל כרגליו אבל אם באו ליד מי שנתמלאו לו הרי הם כרגליו דכיון דלא נתכוין לזכות בהן הוי הפקר עד שבאו ליד השני ועיין במ " ש הרא " ש בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בדין זה : אע " פ שאין בתים במערב רואין כאילו מלא כל החלל בתים וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו אין חללה חלק של עיר עולה לו מן המדה ואיתא תו בגמ' בדף הנזכר א " ר הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין ב' ראשיה פחות מד' אלפים אמה מודדין לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת ופירש " י בין ב' ראשיה . היינו אורך מקום היתר : פחות מד' אלפים אמה שתחום ראש הזה נבלע בתוך תחום ראש האחר נעשה עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין כאילו היא מליאה בתים ואם יותר אין מצטרפין אותם להיות אחד ומודדין לה מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלק העיר החלק שאין בו בתים מן המדה הוא ואמרינן תו כמה יהא בין יתר לקשת רב הונא אמר אלפים אמה רבא בריה דרבה בר רב הונא אמר אפילו יתר מאלפים אמה אמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא דאי בעי הדר אתיא
Orach Chayim.398.1.1 וה " מ שאין בין יתר לקשת אלא אלפים שיכול להגיע שם אז מודדים לה מן היתר אפילו יש בין שני ראשיה ארבע אלפים וכו' כ " כ התוס' והרא " ש דכיון דאי בעי מצי אתי דרך היתר מראש האחד לראש האחר כיון דהיתר מובלע תוך הקשת רואין כאילו היא מלאה בתים וכן אם יש בין שני ראשים פחות מד' אלפים מודדי' לה מן היתר אפילו איכא יותר מן אלפים אמה בין יתר לקשת משום דאי בעי הדר אתי ליה דרך בתים כדרבא בריה דרבה בר רב הונא דהכי הלכתא ודלא כמאן דפליג עליה :
Orach Chayim.398.2.1 ומ " ש אבל אם יש בין יתר לקשת יותר וכו' שם מימרא דרב הונא ואם לאו מודדין לה מן הקשת ופירשו התו' לאו מן הקשת ממש אלא ממקום שמתקצר בפנים ואין שם ד' אלפי' דלא גרע מאילו ניטל אותו של מעלה וכ " כ הרא " ש ר " פ כיצד מעברין :
Orach Chayim.398.3.1 וכן הדין אם א' מאלו שמתעברין עמה וכו' כ " כ התוס' בד " ה עיר העשוייה כקשת דנראה לר " י דאין לחלק בין ב' פגומי' לעיר העשויה כקשת וכן פר " ח דלא כמ " ש התו' מתחלה וכ " כ הרא " ש דצריך לדקדק אם יש להקל טפי בב' פגומין מבעיר העשויה כקשת וז " ש רבינו וכן הדין כלומר שדיניהם שוה אין להקל בזו יותר מבזו :
Orach Chayim.398.4.1 ולאחר שהוסיפו עליה וכו' שם ( דף נ " ז ) תנן נותנין קרפף לעיר דר " מ וחכמים אומרים לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות בלבד וכתב הרא " ש והמרדכי בשם מהר " מ דהלכה כר " מ דאף לעיר אחת נותנין קרפף כשבא למדוד התחומין :
Orach Chayim.398.5.1 היה בתוך ע' אמה וד " ט בית אפילו נהרס וכו' או ע " א שיש בה בית דיר' לכומרים או ארוות סוסים או אוצרות שבשדות שיש בהם בית דירה והבורגנין שבתוכה או בית שבים וכו' כצ " ל וכל זה משנה וברייתא וגמ' שם ( דף נ " ה ) ודע דבגמרא קמיבעיא לן שתי מחיצות ויש עליהן תקרה מאי ולא איפשיטא ופסקה הרמב " ם בפכ " ח מה " ש לקולא משום דהלכה כדברי המיקל בעירוב וכן פסק בש " ע אבל הרי " ף והרא " ש לא הזכירוה נראה שדעתם להחמיר ונסמכו על מה שכתבו מאי גדודיות א " ר יהודה ג' מחיצות שאין עליהן תקרה דמשמע דכל שאין לה ג' מחיצות אין מתעברין עמה וס " ל דבעיא דלא איפשיטא לא הוי בכלל הלכה כדברי המיקל בעירוב והכי מסתבר :
Orach Chayim.398.6.1 שתי עיירות זו אצל וכו' שם ( דף נז ) פלוגי בה רב הונא וחייא בר רב ופסקו התוס' והפוסקים כרב הונא דנותנין קרפף לזו וקרפף לזו :
Orach Chayim.398.7.1 ומ " ש אבל עיר ובית וכו' כך הסכים ר " י והרא " ש דבית לא חשיב כעיר ליתן לו קרפף אלא אפילו הוא גדול הרבה לא עדיף מבית דירה שיש בו ד' על ד' והוא בחוך ע' אמה ושירים שהוא נוסף על העיר ומודדין ממנו ואילך ע' אמה וכגירסת רשב " ם ופי' דלא כגי' ר " ת ופירושו ומביאו ב " י :
Orach Chayim.398.8.1 שתי עיירות וכו' שם במשנה ( דף נז ) וכן ג' כפרים וכו' ודברי רבינו כחומר ב' הפירושים שכתבו התוס' עיין בב " י ואף ע " ג דהלכה כדברי המיקל בעירוב מ " מ כל כה " ג דאיכא לפרש הכי והכי לא הו " ל בכלל הלכה כדברי המיקל בעירוב וכמו שפרישית בסמוך דבעיא דלא איפשיטא נמי לא הוי בכלל הלכה כדברי המיקל בעירוב ועיין במ " ש לקמן ריש סי' ת " ה :
Orach Chayim.398.9.1 ומ " ש אם היא מוקפת חומה גבוה וכו' כך פירש " י וכך פירש בעל המאור והרא " ש וה " ר ירוחם אבל הרי " ף כתב כפי' הרמב " ם וכתב ה' המגיד שכך היא דעת הגאונים וכ " כ בש " ע :
Orach Chayim.399.1.1 אין מודדין וכו' כתב הרמב " ם וז " ל ואין מודדין אלא בחבל של פשתן כדי שלא ימשך יותר מדאי :
Orach Chayim.399.2.1 וישים החבל כנגד לבו פירש " י קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין עכ " ל :
Orach Chayim.399.3.1 וימתחנו בכל כחו כך פירש " י במשנה סוף ( דף נח ) והכי איתא בתוספתא והטעם לפי שהחבל הוא מכביד באמצע ואינו נמתח כראוי אם לא ימתחנו בכל כחו :
Orach Chayim.399.4.1 ולא ימדוד אלא כנגד העיר משנה שם אין מודדין אלא מן המומחה כך היא גי' ר " ח כמו שפירשו התוספות וכ " כ הרא " ש בשם ר " ת שהוא לשון ומחה על כתף ים כנרת פי' מכוון ושוה אל כתף ים כנרת אף כאן מכוון ושוה כנגד העיר ואתא לאשמועינן דאף עפ " י שהוא קשה למדוד שם לפי שיש שם הרים וגאיות ובצד העיר נוח למדוד לפי שהוא ישר וכו' אפ " ה צריך הוא למדוד כנגד העיר ולהבליע או לקדר בהרים וזהו חומרא כי ע " י הבלעה וקידור התחומין מתקצרין וז " ל הרי " ף פי' מומחה לשון ומחה כלומ' מקום שוה ומישור והבין ב " י שהרי " ף פי' כפר " ח וכמו שפי' ר " ת דברי ר " ח וכן נראה מדברי הרא " ש וכ " כ ה " ר ירוחם בחי " ח ותימה דלשון מקום שוה ומישור שכתב הרי " ף לא משמע שרצונו לומר שיהא מכוון כנגד העיר אלא נראה דאיפכא מפי' ר " ח קאמר שאם יש מקום שוה ומישור כנגד העיר דהיינו קרקע חלקה אף על פי שיש ג " כ באותו צד מקום הרים וגאיות אין מודדין לחומרא במקום הרים וגאיות אלא מודדין במקומם שוה ומישור ומקולי עירוב שנו כאן אבל אם אין באותו צד רק מקום הרים וגאיות נדון בהם הדין המפורש במשנה וכמו שפי' הגאון הביאו ה " ר יונתן כך הוא דעת הרי " ף אלא דהגאון פי' לשון מומחה הגעה והשגה והרי " ף פי' לשון ישר ושוה נ " ל :
Orach Chayim.399.5.1 וכשיגיע להר וכו' שם במשנה הגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו הגיע להר מבליע וכו' אם אינו יכול להבליעו בזו א " ר דוסתאי בר ינאי משום ר " מ שמעתי שמקדרין בהרים ובגמרא תניא הגיע לכותל אין אומרים יקוב הכותל אלא אומדו והולך לו ופריך והאנן תנן לגדר או לכותל מבליעו או מקדר ופריק התם ניחא תשמישתיה פירוש דנוח להלוך קצת כגון מתלקט י' מתוך ארבע התם קתני לחומרא מבליעו אם יכול ואם לאו מקדר הכא דקתני אומדו דלא ניחא תשמישתיה דלא חזי להילוך אזלינן לקולא ובתר הכי אמרינן אמר שמואל ל " ש דבגיא מבליע או מקדר אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו פי' דהיינו שהגיא מעוקם ומשופע דנוח להילוך עד שירחיק השפוע המשקולת של הבנאים לקרקעית שפת הגיא ארבע אמות מכנגד שפתו העליונה אזלינן לחומרא דאם אינו יכול להבליע מקדר אבל חוט המשקולת יורד כנגדו פי' דשפתו זקופה מאוד דאין שפת תחתיתו מתרחקת מכנגד שפת גובהו ד' אמות אזלינן לקולא ומדלג כל שיפוע הגיא ונכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה בקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך וכתב הרא " ש דבכותל נמי אם הוא זקוף כל כך דחוט המשקולת יורד כנגדו א " צ למדוד השפוע בירידה ועלייה אלא אם יש בראש הכותל מישור ימדוד אותו מישור בלבד והא דתני אין אומרים יקוב את הכותל אלא אומדו והולך לו היינו בשאין הכותל זקוף כ " כ שאין חוט המשקולת יורד כנגדו ויכול להבליעו ע " י טורח לזקוף כלונסות מכאן ומכאן למתוח חבל מזה לזה ולהבליעו דהיינו כעין נקיבה בכותל הקילו חכמים לשער הבלעה שלו כמה היה יכול להיות מכלונסא לכלונסא ע " י אומד שאומד בלבו ובדבר זה הקילו בכותל יותר מבגיא דבגיא לא התירו אומד כיון דיכול להבליעו בחבל משפתו אל שפתו אבל אם לא היה יכול להבליעו בחבל של חמשים וצריך לקדר כגון שאין חוט המשקולת יורד כנגדו לא התירו בכותל באומד דאין לו טורח יותר לקדר בכותל מבגיא וכתב עוד הרא " ש דכשחוט המשקולת יורד כנגדו דמודדו מדידה יפה ומדלג כל השפוע היינו דוקא כשאינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה לא הטריחו עליו לקדר כיון דהשפוע הוא פחות מד' אמות וגם יש טורח בקידור כיון שאינו משופע אבל כשיכול להבליעו בחבל של חמשים אמה משפתו אל שפתו לא הקילו חכמים למודדו מדידה יפה ולדלג כל השיפוע אעפ " י שחוט המשקולת יורד כנגדו אלא דבגיא מבליעו בקל ובכותל דאיכא טורח בהבלעה בכלונסות אומדו והולך לו וזה שלא כדברי התוס' ( בדף נח ) בד " ה אין אומרים שכתבו וז " ל אבל גבי גיא לעולם מבליע אע " ג דלא ניחא תשמישתיה כל זמן שאין החוט יורד כנגדו כדאמר שמואל משום דאין טורח להבליעו כולי האי עכ " ל והא ליתא דלא אמר שמואל דמודדו מדידה יפה בגיא כשחוט המשקולת יורד כנגדו אלא היכא דאינו יכול להבליע אלא לקדר אבל ביכול להבליע מבליע אפילו חוט המשקולת יורד כנגדו וכמ " ש הרא " ש כן הוא העיקר ותו אמרינן בגמרא אמר רבא ל " ש הא דמגיע להר מבליע או מקדר אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש אבל במתלקט עשרה מתוך ארבע אומדו והולך לו וכתב הרא " ש והיינו הא דאמרינן לעיל גבי כותל דלא ניחא תשמישתי' דאומדו והולך לו דאין להטריח עליו להבליעו בכלונסות אלמא דבמתלקט עשרה מתוך חמש מטריחין עליו להבליעו בכלונסות ובחבל של נ' אמה ואם אינו יכול להבליעו מקדר ותו אמרינן בגמרא וכמה עומקו של גיא שהקילו בו להבליעו או לקדר וכו' וללישנא בתרא דרב יוסף כתבו התוס' דלא קאי רב יוסף אהבלעה ואקידור אלא קאי אדשמואל דאמר כשחוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה וקמ " ל רב יוסף דאפילו יותר מאלפים מודדו מדידה יפה כשחוט המשקולת יורד כנגדו אם אינו יכול להבליעו דלא הטריחו עליו לקדר אלא מודד קרקעיתו מדידה יפה בקרקע חלקה כדאמר שמואל לעיל אבל כשאין החוט המשקולת יורד כנגדו דהיינו דשפועו מגיע עד ד' אמות מבליעו אם יכול ואם אינו יכול להבליעו מקדר בין שאינו עמוק אלא מאה אמה בין שהוא עמוק אלפים ואעפ " י דשפוע דבר מועט נוח להשתמש בו יותר משיפוע של דבר גדול כל שיעורי חכמים כך הם למאה צריך ד' אמות ולאלפים לא צריך אלא ד' אמות כ " כ התוס' בשם רבינו שמואל וכ " כ הרא " ש וכתב עוד הרא " ש בלישנא קמא בשהוא עמוק יותר מאלפים ואין חוט המשקולת יורד כנגדו מודד ירידה ועלייה מדידה יפה ולא הויא פי' הך מדידה יפה כהך מדידה יפה כשחוט המשקולת יורד כנגדו דמדלג כל השיפוע ואינו מודד בגיא אלא קרקע חלקה למטה וכן בהר מודד המישור שבראשו ואם אין שם קרקע חלקה בגיא ולא מישור בהר אינו מודד כלל אבל הכא מודד כל השפוע דכקרקע חלקה דמי :
Orach Chayim.399.6.1 ועתה אבאר דברי רבינו דמ " ש ואם הוא כל כך זקוף וכו' כ " כ הרא " ש דהיינו מ " ש רב יהודא דאם חוט המשקולת יורד כנגדו בגיא דמודדו מדידה יפה בקרקע חלקה בגיא ומדלג כל השפוע וכן הדין בהר ובכותל דאם יש מישור בראשו מודד וכו' :
Orach Chayim.399.7.1 ומ " ש ואם חוט מתרחק מכנגדו ד' אמות ומתלקט עשרה מתוך ה' וכו' היינו מימרא דרבא וכדמשמע מתוך דברי הרא " ש דבמתלקט עשרה מתוך חמש מטריחין עליו בכלונסות ואם אינו יכול להבליעו מקדר ומפרש בגמרא דקידור הוא שמודדו בחבל של ד' אמות וכן יעשה אחד עומד ברגלי ההר למטה וכו' :
Orach Chayim.399.8.1 ומ " ש ואם הוא משופע יותר וכו' הוא מאי דתניא אין אומרים יקוב את הכותל אלא אומדו והולך לו ואוקימנא בדלא ניחא תשמישתיה ופירש " י דהיינו במתלקט י' מתוך ד' וע " פ מה שפירש הרא " ש בהך דאין אומרים יקוב וכו' דהיינו לומר דאין להטריחו בכלונסות וכו' :
Orach Chayim.399.9.1 ומ " ש הגיע לגיא אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו וכו' הוא ממ " ש וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה אמר אבימי ד' פי' ד " א דאם יכול להבליעו מבליעו ואם אינו יכול להבליעו מקדר ודוקא עד אלפים ולא יותר אבל ביותר מאלפים מודד הירידה והעלייה וכמ " ש הרא " ש ללישנא קמא דרב יוסף וסובר רבינו דאף ללישנא בתרא דלא איירי רב יוסף בהכי הכי נקטינן :
Orach Chayim.399.10.1 ואם אין החוט מתרחק מכנגדו וכו' היינו לישנא בתר' דרב יוסף דפסקו הפוסקים כמותו דאפילו ביותר מאלפים ואוקימנ' בשחוט המשקולת יורד כנגדו ואם יכול להבליעו מבליעו כמו שפי' הרא " ש ודלא כמ " ש התו' ואם אינו יכול להבליעו מדלג כל השפוע . ודע דהרי " ף כתב וז " ל הגיע לכותל אין אומרים יקוב את הכותל אלא אומדו והולך לו ואי ניחא תשמישתיה מודד מדודה יפה וכ " כ הרמב " ם בפכ " ח מה' שבת ונראה שהיתה גירסתו בגמרא דפריך אהא דתני הגיע לכותל אין אומרים יקוב הכותל אלא אומדו והולך לו והתניא מודדין מדידה יפה ופריק התם ניחא תשמישתיה הכא לא ניחא תשמישתיה וכתב ה' המגיד לשם שזאת היא גירסת הגאונים והרמב " ם ולפי זה ג' דינים בכותל . א' אם לא ניחא תשמישתיה משער את רחבו לפי אומד הדעת והולך לו . ב' אי ניחא תשמישתיה מודד כל הכותל מדידה יפה . ג' אם חוט המשקולת יורד כנגדו דהוא זקוף כל כך מודד כל השיפוע ומודד המישור בראשו בלבד מדידה יפה . עוד איתא באלפסי בספרים מדוייקים וכמה עומקו של גיא וכו' עד ואם חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה אמר אבימי ארבעה וכן תני רמי בר יחזקאל ד' וגירסא זו הביא ה " ה לשם וכתב וכן מצאתיה בהלכות ובספר העתים ופירושה היא שהשאלה היתה ללישנא בתרא אליבא דר " י דאמר דכשחוט המשקולת יורד כנגדו אפילו יותר מאלפים סוף סוף שיעורא עד כמה והשיב אבימי עד ארבעה ר " ל עד ארבעה אלפים ולא עד בכלל דאם יש בעמקו ד' אלפים אינו מבליעו בחבל של נ' אמה אפילו חוט המשקולת יורד כנגדו וכך פסק הרמב " ם ז " ל שם אבל מה שכתוב בספרי אלפסי בדפוסים ואם חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה אמר אביי וכן תני רמי בר יחזקאל ארבע אמות ע " כ הוא ט " ס ואי אפשר להעמידה . גם ה " ר יונתן היתה גירסתו ופי' חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה אמר אביי ארבעה אלא דכתב דפירושו ארבעה טפחים וז " ל כמה טפחים אנו רוצים שיהיו זקופין בכותל זקוף שנאמר שתהא קשה ירידתו לתוכו ונבליענו בחבל נ' ולא נצטרך למודדו אמר אביי ד " ט ויותר כ " ש אבל אם לא היו ד' אלא ג' כיון שהוא עמוק יותר מאלפים אין רשאי להבליעו אלא מקדר אבל לא מדידה יפה כיון שהוא מדרון ואין קרקעיתו שוה וחלק אלא בעלייתו וירידתו מדרון עכ " ל ונראה דה " פ דקאי תלמודא אלישנא בתרא דרב יוסף וקאמר דבחוט המשקולת יורד כנגדו אין רשאי להבליעו אפילו ביותר מאלפים אלא אם כן דזקוף הגיא בשפתו ממש ד' טפחים ואחר כך מתחיל השפוע כזה* וכו' והא דכתב ה " ר יונתן קודם זה דבחוט המשקולת . יורד כנגדו עד ד' אמות דנכנס לתוכו ומודד מדידה יפה היינו היכא שאין שם מדרון כלל כזה* ואפילו היה שם מדרון קצת אם אין שפת תחתיתו מתרחקת מכנגד שפת גבהו ד' אמות הו " ל כאילו לא היה מדרון כלל ומודד קרקעיתו בלחוד מיהו איכא לתמוה טובא על פירושו חדא דחוט המשקולת יורד כנגדו בכאן לא יהא פירושו כמו שהוא בדברי שמואל ועוד דלפי גירסתו ארבעה פי' ד " ט לא איירי תלמודא בד' אמות מנ " ל לשיעורא ד' אמות ועוד דהוא ז " ל קורא הקדור קולא ומדידה יפה בקרקעית הגיא בלחוד הוא קורא חומרא ואנן איפכא תנינן דמדידה יפה בקרקעית הגיא דמדלג כל השיפוע ואינו מודדו הוא ודאי קולא וצ " ע אבל העיקר דדעת הרי " ף כדעת הרמב " ם וד' ר " ל ד' אלפים :
Orach Chayim.399.11.1 הגיע להר וכו' שם במשנה מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום מ " ט א " ר הונא גזירה שמא יאמרו מדת תחומין באה לכאן ופירש " י בלשון שני כדברי רבינו אבל הפירוש הראשון דחאוה התוס' :
Orach Chayim.399.12.1 לא ימדוד אלא אדם מומחה ובקי במדידה כך היה גורס רש " י במשנה אין מודדין אלא מומחה ובקי במדידה ובתחלת הסימן כתב רבינו הדין ע " פ גירסת ר " ת אין מודדין אלא מן המומחה וכאן כתב ע " פ גירסת שאר גדולי עולם רש " י והרמב " ם והשותים מימיהם וסובר רבינו דתרוייהו הילכתא נינהו :
Orach Chayim.399.13.1 מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית וכו' משנה שם ע " פ פי' הרא " ש דלא כפי' רש " י דלא תלינן בטעות אלא אמרינן דפגע בהר או בגיא שהיה צריך לקדר או למודדו מדידה יפה ולדלג השיפוע ולכך מיעט במקום זה וריבה במקום אחר ומותח התחום מזה לזה באלכסון וכן פי' התוס' : מדדו שנים במקום אחד וכו' ג " ז משנה שם בסיפא וכמו שפירש התו' והרא " ש דלא תלינן בטעות אלא אמרי' דהראשון כשמדד היתה העי' קטנה ולא היה כי אם בתים מועטי' בקרן מערבית דרומית ואח " כ ניתוספו על העיר דיורים ונעשית גדולה ומדד מקרן מזרחית צפונית אלפים אמה נמצא שנתרבית מדתו כמדת העיר שנתוספה ואלכסונה :
Orach Chayim.399.14.1 ועושין אותה כטבלא מרובעת וכו' משנה בפרק כיצד מעברין ועושין אותה כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות ובפ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף מ " ט ) במשנה תנן דפליגי בהא ת " ק ור " ח בן אנטיגנוס והלכה כת " ק וכסתם משנה דבפ' כיצד מעברין :
Orach Chayim.399.15.1 ומ " ש ור " ת פי' כ " כ התו' בשמו פ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף נ " א ) בד " ה כזה יהו וכ " כ הרא " ש בשמו והקשו עליו ע " ש גם בספרי רבינו כתב ולא נהירא אבל בספרים ישנים ליתיה להאי ולא נהירא . הב " י הביא דברי רש " י ודברי ה " ר יהונתן והקשה עליו וז " ל ולא הבנתי דבריו דאטו מפני שהעיר קטנה שאין לה אלף אמה יגרע שיעור התחומין מי גרע ממי ששבת בבקעה שזכה לו מקומו ואלפים אמה לכל רוח מרובעות וכו' עכ " ל ותימה דהלא מבואר מדברי ה " ר יהונתן באותו דיבור דמפרש כאן כמ " ש הוא גופיה בס " פ כיצד מעברין אמתניתין דאנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה דאם שבת במקום שהוא מסויים וכו' דמביא ב " י סיוע משם לדבריו דכתב שם יש לו חוצה להם אלפים אמה לכל רוח כרוחב אותו מקום אם מעט ואם הרבה וזהו ממש כמ " ש ה " ר יהונתן בר " פ כיצד מעברין ומה שהקשה ב " י ממי ששבת בבקעה הוא תימה דהא פשיטא שגם בשבת בבקעה שזכה לו ד' אמות אין נותנין לו אלא אלפים אמה לכל רוח באורך על רוחב ד' אמות בלבד ואח " כ נותנין לו אלפים על אלפים בכל קרן וקרן וכן היא דעת רש " י שכתב דטבלא מרובעת בעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים וכו' ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לארכה או פחותה מאלפים לא הוו מרובעים וכו' שהרי רחבן למדת העיר היא אם קטנה אם גדולה ואורכן אלפים וכו' עכ " ל וב " י כתב וז " ל ורש " י שכתב שהרי רחבן למדת העיר היא אם קטנה אם גדולה ואורכן אלפים לאו בקטנה מאלפים מיירי דההיא ודאי רוחב התחומין יותר ממדת העיר היא וכו' א " כ מבואר מלשונו זה שהבין דאפי' בעיר קטנה שאינה אלא אלף על אלף או פחות נותנין לכל רוח אלפים על אלפים דלפ " ז לעולם אין תחום העיר אפילו היא קטנה או אפילו אין לו אלא ד' אמות אינו פחות מששה אלפים על ששה אלפים ולא ידעתי מנין לו זה דכל הסוגיות אין משמען אלא שנותנין לו אלפים לכל רוח באורך אבל ברוחב אין נותנין אלא כשיעור מקומו ששבת בו בין שאינו אלא ד' אמות ובין שהוא כמה אלפים וכך משמע להדיא ברמב " ם פ' כ " ז מה " ש . עוד כתב על פירש " י שכתב עושין התחומין מרובעות ולא עגולין כדי שיהא להם אלפים כבאמצע וכו' דאין לפרשו כפשוטו וכו' ולא ידעתי למה דלע " ד כפשוטו הוא דדעת רש " י הוא לומר דכשהעיר יש לה פיאות ואתה עושה תחומיה עגולין מסביב אז מחוץ לעיר אין לו אלפים לצדדין כבאמצע פי' כנגד האמצעי של עיר :
Orach Chayim.399.16.1 ואפילו עבד ושפחה וכו' משנה שם סוף ( דף נ " ח ) והטעם דאעפ " י שהחמירו חכמים שלא לצאת חוץ לאלפים אמה כי מן התורה אין אסור אלא חוץ לי " ב מיל אפ " ה לא החמירו בכל הדברים אלא להקל לפעמים כגון בעבד ובשפחה אבל קטן אינו נאמן והא דכתב רבי' יהונתן ואפילו עבדים וקטנים נאמנים טעות סופר הוא וצ " ל עבדים ושפחות נאמנים והא דאיתא בפ " ב ואלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנן זהו כ " י של אבא ועד כאן היינו מהלכין בשבת ומוקי לה והוא דיש גדול עמו אלמא דגדול בפני עצמו לא מהימן כתבו התוס' והרא " ש דלא קאי אתחום שבת ע " ש ( בדף נ " ט ) בד " ה אפילו עבד :
Orach Chayim.400.1.1 מי שישב בדרך וכו' משנה בפ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף מ " ה ) פליגי בה ר " מ ור " י ופסק הלכה כר' יהודא לגבי ר " מ וע " פ פירש " י שלא נתכוין לקנות שביתה במקום שישב בדרך אלא ישב לנוח קצת שהיה עיף והיתה דעתו שאח " כ ילך לעיר זו וחשכה לו שם וכשעומד ראה שהוא סמוך לעיר ובתחומה ה " ה כאנשי העיר וכו' דכיון שאילו היה יודע שהעיר תוך תחומו לא היה קונה שביתה אלא עם בני העיר ה " ה כמי שקנה שביתה עמהם :
Orach Chayim.401.1.1 מי שישן בדרך וחשכה לו וכו' משנה פ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף מ " ה ) פליגי בה ריב " נ וחכמים ובגמרא אריב " ל הלכה כריב " נ והלכה כדברי המיקל בעירוב ותרתי למה לי צריכי דאי אשמועינן הלכה כריב " נ ה " א בין לקולא ובין לחומרא פי' לקולא כגון אדם ישן דאי לא קנה שביתה לא נפיק מד' אמות לחומרא כגון כלי הפקר א " א קונין שביתה אסור להוליכן למקום שעירב זה המוצאן אלא אלפים הוא דאית להו לכל רוח קמ " ל כדברי המיקל בעירוב באדם הוא דהלכתא כוותיה דכיון דניעור קנה ישן נמי קנה אבל בכלים לית הילכתא כוותיה ולימא הלכה כדברי המיקל בעירוב הלכה כריב " נ ל " ל סד " א ה " מ יחיד במקום יחיד ורבים במקום רבים אבל יחיד במקום רבים אימא לא פי' כגון ריב " נ דפליגי רבנן עליה אימא לית הילכתא כוותיה :
Orach Chayim.401.2.1 ומ " ש אבל חפצי עכו " ם וכו' ג " ז שם סוף ( דף מ " ז ) פלוגתא דשמואל ור' יוחנן ואפסיקא שם הלכה כר' יוחנן :
Orach Chayim.402.1.1 חריץ מלא מים וכו' פ' מי שהוציאוהו ריש ( עירובין דף מ " ח ) אסיקנא דאפילו מחיצה תלויה של קנים סגי קל הוא שהקילו חכמים במים ודוקא במכונסים דמתערבין אלו עם אלו צריכין מחיצה אבל מושכין אין קונין שביתה דהרי הן כרגלי כל אדם אפילו אם היו של יחיד ואפי' נתערבו אלו עם אלו מותרין וכדלעיל סי' שצ " ו וס " ד ואיכא להקשות אמאי נקט חריץ שבין ב' תחומין אפילו אי ליכא עיר שנייה לא מצי להכניס מים לעיר כיון שנתערבו בהם מים שמחוץ לתחום העיר בתוך אלו המים שהם בתחום העיר וי " ל דאי ליכא עיר שנייה המים שמחוץ לתחום אעפ " י שמכונסים הם כיון שאין להם בעלים חפצי הפקר נינהו והרי הן כרגלי הזוכה בהן תחלה ואף כשנתערבו במים שבתוך התחום מותרים הם ואפילו היו המים שמחוץ לתחום של עכו " ם יחיד אין דעת העכו " ם על אותן המים שנתערבו והוי כחפצי הפקר ועיין במ " ש התוס' בד " ה חרם בסוף ( דף מ " ג ):
Orach Chayim.403.1.1 שבת בבקעה והקיפוה עכו " ם מחיצה וכו' ריש פרק מי שהוציאוהו ( עירובין דף מ " ב ) פליגי בה שמואל ורב הונא לשמואל מטלטל בכולה ע " י זריקה ולרב הונא אינו מטלטל אלא בד' אמות ותניא כוותיה דשמואל ואע " ג דלקמן בסי' ת " ה פסק כר " ג דמי שהוציאוהו עכו " ם ונתנוהו בדיר ובסהר מהלך את כולה אף על פי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום התם כיון דהחמירו עליו דאין לו אלא ד' אמות הקילו עליו בזה אבל הכא דיש לו אלפים לא הקילו יותר כך פירש רש " י והביאוהו התוס' והרא " ש :
Orach Chayim.403.2.1 ומ " ש והקיפוה לדירה כן פירש " י דאם לא הקיפוה לדירה ביותר מבית סאתים לא שרי לטלטולי אפילו ע " י זריקה והאי מטלטל בכולה ע " י זריקה פירש " י חוץ לאלפים ע " י זריקה ותוך אלפים מטלטל כי אורחיה דהא מחיצות נינהו וכ " כ הגהת אשיר " י בשם א " ז אבל התוס' כתבו דנראה לר " י דאף תוך אלפים אסור לטלטל כי אורחיה אלא בתוך ד' אמות דלענין טלטול כי אורחיה נפרצה למקום האסור לה וכ " כ הגהת אשיר " י בשם מהרי " ח ודברי רבינו סתומים כדברי הרא " ש ונראה דהיו מסופקים בהוראה זו ומספיקא אזלינן לחומרא וכן פסק בהגהת ש " ע :
Orach Chayim.404.1.1 יש תחומין למעלה מעשרה וכו' בעיא דלא איפשיטא ריש פרק מי שהוציאוהו ( עירובין דף מ " ג ) וכתב הרא " ש דלחומרא נקטינן וטעמו דאין זה בכלל הלכה כדברי המיקל בעירוב כיון דאיכא ספיקא לכולהו רבנן דדוקא בדאיכא מאן דמיקל ואיכא מאן דמחמיר אית לן למימר כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו באיסור תחומין דקיל אבל היכא דליכא מאן דאמר דשרי אין בידינו להקל וכ " כ לעיל בסימן שצ " ח מיהו ב " י הביא דעת רוב הגדולים שמקילים במקום שאין שם אלא ספק בתחומין דרבנן ועיין המסקנא בש " ע :
Orach Chayim.404.2.1 ומ " ש כגון מי שהלך בכח שם בקפיצת הדרך כך פירש " י אהא דאמר א " נ דאזיל בקפיצה :
Orach Chayim.404.3.1 ומ " ש או עמוד וכו' ה " א התם עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה ונכנס ראשו אחד לתוך התחום לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא פי' פשיטא דאיסור תחומין נוהג בו ולא יעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה דלא ניחא תשמישתיה ולכן כתב רבינו אפי' אינו רחב ד' דחשוב כאויר ולאו הילוך מעליא הוא אפ " ה אסור ומכ " ש ברחב ד' :
Orach Chayim.405.1.1 מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס וכו' משנה סוף פרק מי שהוציאוהו והיינו במי שיצא לדעת במזיד חוץ לתחום וכבר הארכתי בזה בתחלת סימן שצ " ו דלא כפי' ב " י וע " ש :
Orach Chayim.405.2.1 מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת וכו' שם סוף ( דף מ " ג ) עובדא דנחמיה משכתי' שמעתתא ועיין במ " ש לעיל בסי' שס " ב סעיף ה' בדין זה :
Orach Chayim.405.3.1 ואפילו הוציאוהו עכו " ם וכו' אתחלת סימן קאי שאמר מי שיצא חוץ לתחום וכו' ואין לו אלא ד " א וקאמר דלא מיבעיא ביצא לדעת אלא אפילו הוציאוהו עכו " ם וכו' נמי אין לו אלא ד' אמות אלא דבזה הקילו עליו דאם חזרו עכו " ם והכניסוהו בדיר וסהר או שיצא באונס ע " י רוח רעה ונכנס בדיר וסהר אעפ " י שלא שבת באויר מחיצות חשוב כולו כד' אמות וכן אפילו מי שהפליגה ספינתו בים אעפ " י דמחיצותיה להבריח מים עשויות מהלך את כולה דכיון שהיא מוקפת חשובה כולה כד' אמות ומיהו לא הקילו אלא בזה שיצא לאונסו והחזירוהו עכו " ם אבל יצא לדעת והחזירוהו עכו " ם לדיר וסהר אין לו אלא ד' אמות ואינו מהלך את כולה וכ " ש חזר לדעת אפי' הוציאוהו עכו " ם ומיהו כל העיר כולה כד " א אפי' יצא לדעת וחזר לדעת כי' אם יצא לדעת מעירו וחזר לדעת לעירו אע " פ שאין לו אלא ד " א מ " מ כיון ששבת בה בין השמשות כל העיר חשובה לו כד " א דדוקא בדיר וסהר שלא שבת בה בין השמשות אין מהלך את כולה ואין לו אלא ד " א אבל בעירו כל העיר חשובה לו כד " א אבל הא ודאי דחוץ לעירו אסור אפי' אמה אחת דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת או חזר לדעת אלא דעירו דשבת בה בה " ש חשובה לו כד " א בלחוד ולכן מי שהוציאוהו עכו " ם וחזרו והחזירוהו אמר רבינו כאילו לא יצא וכל העיר לו כד' אמות ואלפים לכל רוח דבא לפרש דלא דמי ליצא לדעת וחזר לדעת לעירו דאף על פי דכל העיר כולה כד " א מ " מ הפסיד אלפים לכל רוח והאי דינא כתבו המרדכי והרא " ש ע " ש מהר " ם אלא שכתוב שם בטעות וכצ " ל ה " ל לשנויי דאיצטריך ליה לשמואל לאשמועינן דיצא לדעת וחזר לדעת לעירו דאין לו אלא ד " א בעירו וכן כתב בהגהת מיימוני פכ " ז מה " ש וכ " כ במרדכי ישן : כתב ב " י התוספות בפרק אם אינן מכירין נסתפקו בהא דשרינן להלך כל העיר אם הוא דוקא במוקפת או אפילו אינה מוקפת אבל הרא " ש כתב בפ' מי שהוציאוהו גבי הני דכרי וכו' ותימה דקשיא ליה מהרא " ש אדברי התוס' ולא קשיא ליה מהתו' גופייהו שכתבו בפ' מי שהוציאוהו בשם ר " י כדברי הרא " ש הללו ע " ש בד " ה דכולה מברכתא ( דף מז ):
Orach Chayim.405.4.1 פירות שהוציאם וכו' שם ר " פ א " ר פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומם מ " ט אנוסים הם ואסיקנא תנאי היא ורב פפא כת " ק וכתב הרא " ש דהכי הילכתא דבחדא לטיבותא או בחזרו למקומן אפי' הוחזרו במזיד או שהם שלא במקומן והוציאן בשוגג שרי ואינן אסורים אא " כ שהוציאן במזיד והם שלא במקומן ולשון רבינו מגומגם דפתח בדין אכילה שכתב הוציאם בשוגג מותרין וסיים בדין טלטול דבמזיד אסור לטלטלן ועוד מאי איריא מזיד אפי' הוציאם בשוגג נמי אסור לטלטל חוץ לד' אמותיהן ולבי אומר לי דהסופר השמיט תיבה אחת וכן צ " ל הוציאן בשוגג מותרין במזיד אסורין ואסור לטלטלן חוץ לד' אמותיהן וכו' והסופר הסיר תיבת ואסור חשב שהוא כפול ול " ז האי ואסור לטלטלן קאי אתרוייהו אשוגג ואמזיד וה " ק הוציאם בשוגג מותרים באכילה במזיד אסורין באכילה אבל אסור לטלטלן חוץ לד' אמותיהן בין בשוגג ובין במזיד :
Orach Chayim.406.1.1 מי שאין לו אלא ד " א והוצרך לנקביו וכו' ר " פ מי שהוציאוהו בעו מיניה מרבה הוצרך לנקביו מהו א " ל גדול כבוד הבריות שדוחה ל " ת שבתורה :
Orach Chayim.406.2.1 ומ " ש ועצה טובה לו וכו' שם אמרי נהרדעא אי פיקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על :
Orach Chayim.406.3.1 ומ " ש אבל אם מצא מקום צנוע קודם וכו' שם כתב כך הרא " ש : כ' בהגהת אשיר " י לשם וכן מי שבא בספינה חוץ לתחום בשבת בו בי " ט ונצרך לנקביו יוצא וממשמש בנקביו ואי פיקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר וה " ל כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים מא " ז עכ " ל פי' שהיה ב " ה בתחומו של עירו ובא בספינה לאונסו ויצא חוץ לתחום בשבת או בי " ט והוצרך לנקביו יוצא מן הספינה וממשמש את נקביו ואם פיקח הוא נכנס לתחום שלו נכנס לצד העיר וכיון שנכנס לתחום שלו נכנס לעיר והרי הוא כאילו לא יצא וה " ל כל העיר כד " א וחוצה לה אלפים דכיון שיצא באונס מחוץ ונכנס ברשות לתחום לא הפסיד דבר ודין זה פשוט ופירושו פשוט ולא ידעתי למה נתקשו דברי' אלו לפני הרב ב " י :
Orach Chayim.407.1.1 מי שיצא ברשות וכו' היוצא להציל חבירו מיד אויביו וכו' ואיכא תרתי אוקימתא חדא היכא דיד האויבים תקיפה שהאויבים נצחו חוזר למקומו אפילו טובא יותר מד' אלפים ואם יד ישראל תקיפה שנצחו לאויבים ואינן יראים מהן אין נותנין להם אלא אלפים לכל רוח ממקומו אידך אוקימתא דחוזרין עם כלי זיינן ולא אמרינן כיון דנעשה מעשה ישליכו כלי זיין מעליהן ולא יחללו שבת בחזרתן ובין דיד ישראל תקיפה ובין יד האויבים תקיפה לעולם חוזרין עם כלי זיינן משום מעשה שהיה כדאית' בגמ' פ' מי שהוציאוהו :
Orach Chayim.408.1.1 מפני שתחומין מדרבנן וכו' פי' הא דכתיב אל יצא איש ממקומו היינו מקום ביתו דמשם יש לו אלפים אמה לכל רוח אבל שיהא מערב בפת בתוך התחום ויהא קובע שביתתו שם וחוז' ולן בביתו ונחשוב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו הפת הוא קולא גדולה שהתירו חכמים למי שצריך לילך וכו' פי' שצריך לילך לדבר מצוה כמו שיתבאר בסי' תט " ו אבל לא לדבר הרשות דכיון דעיקר מקומו הוא ביתו שלן בו ודר בו אינו הגון שנאמר דביתו הוא במקום שהניח בו הפת בשדה וא " כ לפי זה איכא למיטעי ולמימר אע " ג דהתירו לו לצורך מצוה מ " מ עיקר מקומו שהוא ביתו לא הפסיד ויש לו אלפים אמה מעירו לכל רוח לזה אמר אע " ג שהקילו להתיר לו לקנות שביתה בשדה בהנחת פת מ " מ לא התירו לו לילך מעירו ג " כ אלפים אמה לכל רוח אלא מפסיד כנגדו וכו' ולפ " ז מתיישב הא דהשיג רבינו על דברי הרמב " ם שאפי' בעיר עצמה אין לו אלא ד " א ואמר ולא נהירא וכו' והוא דכיון דהקילו עליו דאע " פ שלן בביתו והוא עיקר מקומו אפ " ה קנה שביתתו במקום שהניח הפת א " כ בע " כ דנשכר יותר במה שלן בביתו ולדברי הרמב " ם דאף בעירו דינו כדין מודד ופגע בעיר אחרת שאינו יכול לילך מעירובו אלא אלפים לצד ביתו ואם כלתה מדתו ועדיין לא הגיע לביתו אינו יכול לילך לביתו ללון בו מעתה אין כאן קולא שהקילו עליו לקנות שביתה בשדה וללון בביתו כיון שלא יוכל לחזור וללון בביתו והב " י דחה דברי רבינו ע " ש ולפעד " נ עיקר כמ " ש רבינו :
Orach Chayim.409.1.1 צריך שיהא העירוב וכו' משנה ר " פ בכל מערבין מערבין לכהן בבית הפרס ר' יהודא אומר אפילו בבית הקברות ופסקו הפוסקים דאין הלכה כר " י והקשה ב " י דבגמרא אסיקנא דכ " ע אין מערבין אלא לדבר מצוה ודכ " ע מצות לאו ליהנות ניתנו והכא בהא קמיפלגי מ " ס כיון דקנה ליה לא ניחא ליה דמינטר [ פי' ועד קניית עירוב א " נ ניחא ליה לאו הנאה הוא דמשום מצוה היא ] ומ " ס ניחא ליה דמינטר דאי איצטריך ליה אכיל ליה והשתא כיון דלרבנן אסור בבה " ק משום דנהנה באיסור הנאה מה לי כהן ומה לי ישראל וכן כתב הרמב " ם בפ " ו דה " ע דאפילו לישראל אינו עירוב וא " כ למה כתב רבינו דלכהן דוקא אינו עירוב ותירץ דלא איצטריך לאוקומי פלוגתייהו בהכי אלא כי היכי דלא נצטרך לומר דמ " ד מצות לאו ליהנות ניתנו או מ " ד אין מערבין אלא לדבר מצוה כתנאי אמרו למילתייהו אבל לפום קושטא דמילתא לא מפקינן מתני' מפשטא אלא אמרינן דוקא לכהן אינו עירוב ולא לישראל ופליגי במצות לאו ליהנות ניתנו או באין מערבין אלא לדבר מצוה עכ " ל ותימא גדולה דאפי' אם תמצא לומר דפליגי בהכי מ " מ פליגי בקניית בית באיסור הנאה במקום מצוה א " נ לא פליגי אלא בדבר הרשות מ " מ כיון דלרבנן אינו עירוב משום איסור הנאה ודאי דאפי' לישראל נמי אינו עירוב וא " כ קשה למה כתב רבינו דוקא לכהן הא לרבנן דהלכה כוותייהו אף לישראל אסור אלא הדבר ברור דלא כב " י אלא דרבינו ז " ל נמשך אחר פסקי הרא " ש שכתב על שם מהר " ם דהא דאמר דלית הילכתא כר' יהודה ואע " פ דאמר שמואל בפרק כל גגות בכל מקום שאמר ר " י בעירובין הלכה כמותו ועוד אמרו בפ' מי שהוציאוהו הלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' יחיד במקום רבים מ " מ הכא דפליגי באוהל זרוק ורבנן ס " ל כרבי ור' יהודא ס " ל כר " י ב " ר יהודה וקי " ל כרבי מחבירו הילכך הלכה כרבנן דאין מערבין לכהן בבה " ק ולא סמכינן אמאי דמצי אזיל בשידה תיבה ומגדל דכיון דאוהל זרוק לא שמיה אוהל כרבי וכל שאינו אוהל לא חייץ בפני הטומאה ולא חזי למיכליה לכהן אינו עירוב אלמא דבהך פלוגתא דפליגי רבנן ור' יהודא גבי כהן לא קי " ל כר' יהודא משום דקי " ל כרבי מחבירו אבל באידך פלוגתא דפליגי בקניית בית באיסורי הנאה דמ " ס ניחא ליה דמינטר וכו' הדרינן לכללן דהלכה כר' יהודה בעירובין והלכה כדברי המיקל בעירוב ואפילו יחיד כנגד רבים ולפיכך ישראל קני עירוב בבית הקברות כדברי רבינו :
Orach Chayim.409.2.1 ודוקא שאיסור דאורייתא וכו' עד וכיון שיכול ליטלו בין השמשות שרי משנה שם ( דף לב ) נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מי' טפחים עירובו עירוב ומוקמינן לה בגמרא מעיקרא דהאי אילן קאי בר " ה ונתכוין לשבות למטה בר " ה ולפיכך בנתנו למעלה מי " ט דה " ל העירוב ברה " י והוא בר " ה ואיסור דאורייתא מונעו מליטלו אינו עירוב אבל למטה מי " ט דאינו רה " י אע " פ דאסור להשתמש באילן הוי עירוב דקי " ל הלכה כרבי דלא גזרו משום שבות בה " ש במקום קניית עירוב שהוא במקום מצוה דאין מערבין אלא לדבר מצוה ופירש " י וה " ה דה " מ למימר דלא גזרו בלמטה מי " ט דקא מייתי מכרמלית לר " ה אלא כיון דהא שבות והא שבות חדא מינייהו נקט מיהו במסקנא קאמרינן דאפילו קאי אילן בר " ה ונתכוין לשבות למטה בר " ה ונתן עירובו באילן למעלה מי' דאיסור דאורייתא מונעו מליטלו נמי הוי עירוב ומתני' באילן הנוטה חוץ לד " א וכו' כמו שיתבאר בסמוך לפי זה מ " ש רבינו כאן ודוקא שאיסור דאורייתא מונעו מליטלו היינו כגון שנתכוין לשבות ועירובו רחוק הרבה ממקום שביתתו :
Orach Chayim.409.3.1 ואם נתכוין לשבות בד' אמות שאצל האילן ונתן עירובו עליו הוי עירוב בין אם נתנו למטה או למעלה אפילו אם האילן עומד בר " ה חוץ לעיבורה של עיר שם בסוף הדף אמר רבא ל " ש אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר אבל באילן העומד בתוך עיבורה של עיר אפי' למעלה מי' הוי עירוב דמתא כמאן דמליא דמיא ופירש " י כגון שהיתה עיר בתוך אלפים אמה של עירוב והיה רוצה לילך עוד אלפים והניח עירובו באותה העיר באילן העומד בתוך עיבורה של עיר אפי' למעלה מי' והוא נתכוון לשבות למטה בר " ה עירובו עירוב דמתא מתוך שהיא מוקפת יישוב מחיצות ואינה מגולה חזינן לה כמאן דמליא עפרא והוי כמאן דנתכוין לשבות למעלה מי' ומקשינן אי הכי אפי' חוץ לעיבורה נמי כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד " א ה " ל רה " י ורה " י עולה עד לרקיע ופירש " י הא כל ד " א שסביביו ה " ל כמוקפות מחיצות ועולה עד לרקיע ואפילו נתנו למעלה מי' הוא ועירובו ברה " י הן ונהי דלאו רה " י ממש נינהו לגבי איסורא דאורייתא למישקליה מאילן להתם דהא ליכא מחיצות מיהו לענין מיהוי הוא ועירובו במקום אחד הוי חד רשותא דומיא דנותן עירובו בעיבורה של עיר דחזאי ליה לרבא כמאן דמליא ופריק הכא באילן הנוטה וכו' פירוש ודאי כדקאמרת דאפי' למעלה מי' משוינן להו חד רשותא לגבי קניית עירוב להקל ומתני' דלמעלה מי' אינו עירוב באילן הנוטה וכו' שמעינן דבאילן שאינו נוטה אפילו עומד בר " ה וחוץ לעיבורה ונתנו למעלה מי' ינתכוין לשבות למטה אע " פ שאיסור דאורייתא מונעו מליטלו קנה עירוב דחשבינן ליה הוא ועירובו במקום אחד וכמ " ש רבינו : ומ " ש ואם נתכוין לשבות ברחוק ממנו עד ד " א והאילן וכו' טעות סופר הוא וכצ " ל ואם נוף האילן נוטה חוץ לד " א וכל הנטייה למטה מי' וראשו חוזר וזוקף למעלה מי' והאילן עומד בר " ה חוץ לעיבורה של עיר אם נתכוין לשבות למטה אצל עיקרו ונתן העירוב למעלה מי' על זקיפת הנוף והוא רחב ד' ורבים מכתפים על נטיית הנוף וכו' וכך הוא בספרים המדוייקים והוא מפורש בגמ' דמוקמינן מתני' דלמעלה מי' אינו עירוב ולמטה מעשרה עירובו עירוב באילן שנופו נוטה חוץ לד " א והוא נתכוין לשבות בעיקרו ומאי למעלה ומאי למטה דהדר זקיף ופי' התוס' שיש גובה עשרה ורחב ד' באותה זקיפה וחשיב רה " י אע " ג דגדיים בוקעין תחתיו א " נ שסתום תחת הזקיפה דלא מצי בקעי עכ " ל והשתא ניחא מתני' דהכי תנן אם נתן העירוב בזקיפה למעלה מי' אינו עירוב דליכא למימר כיון דד' אמותיו עולה עד לרקיע חשבינן ליה כאילו עלה לאילן למעלה מי' דיכול ליטלו ממקום שמונח חוץ לד' אמותיו בזקיפת הנוף למעלה מי' עד מקום שעלה באילן למעלה מי' דמרה " י לרה " י קא מטלטל דודאי היכא דנטיית הנוף הוי כרמלית הוי עירוב אבל מתני' מיירי דנטיית הנוף ה " ל ר " ה דכי מייתי ליה מלמעלה מי' דרך אוירה של נטייה עובר באויר ר " ה וקי " ל במושיט מרה " י לרה " י דרך אויר ר " ה אפילו למעלה מי' חייב חטאת כדתנן ריש פ' הזורק אבל נתנו בזקיפת הנוף למטה מי' דה " ל כרמלית אע " ג דמייתי ליה דרך אוירה של נטייה שהיא ר " ה מ " מ ה " ל עקירה מכרמלית והנחה ברה " י וליכא אלא שבות ועירובו עירוב :
Orach Chayim.409.4.1 ומ " ש אבל אם נתכוין לשבות למעלה פי' השתא אע " פ שאין יכול ליטלו ולהביאו אליו דרך נטיית הנוף שהוא ר " ה מ " מ כיון דשביתתו באילן למעלה מי' הוא והעירוב ג " כ באילן בזקיפת הנוף למעלה מי' חשבינן ליה הוא ועירובו במקום א' באותו אילן אלא היכא דנתכוין לשבות בעיקרו של אילן דלא ה " ל הוא ועירובו במקום אחד אלא מטעם דרה " י עולה עד לרקיע וחשבינו ליה כאילו עלה באילן למעלה מי' התם בעינן דיכול להביאו אצלו וכיון שאינו יכול להביאו אצלו דרך נטיית הנוף שהוא ר " ה אינו עירוב :
Orach Chayim.409.5.1 ומ " ש או שאין ר " ה על הנוף מבואר הוא דה " ק דאפילו נתכוין לשבות אצל עיקרו מ " מ כיון דה " ל מושיט מרה " י לרה " י דרך אויר כרמלית ליכא אלא שבות :
Orach Chayim.409.6.1 ומ " ש או שהאילן עומד בתוך עיבורה של עיר אחרת מבואר הוא בפירש " י שהבאתי והיינו לומר שכל העיר ועיבורה נעשה כד' אמות ואע " פ שאין שם מחיצה וה " א בפרק כיצד מעברין סוף ( עירובין דף נה ) גבי יושבי צריפין דבשובת בעיר שהיא קבוע כל העיר חשובה כד " א ואע " פ שאין שם מחיצה ומודדין לה אלפים לבד מהעיר ועיבורה ומש " ה פרכינן א " ה חוץ לעיבורה נמי ומ " ש רש " י דמתא מתוך שהיא מוקפת יישוב מחיצות וכו' לא היתה דעתו לומר שהעיר מוקפת מחיצה דא " כ הל " ל מתוך שהיא מוקפת מחיצה אלא ר " ל דהעיר היא קבוע ומוקפת יישוב מחיצות קבועין לאפוקי יושבי צריפין דדירתן של הוצין וערבה ואינו קבוע יישוב מחיצות גמורין והא דאמר בפ' מי שהוציאוהו דאין העיר חשובה כד " א אא " כ מוקפת מחיצה אינו אלא ליוצא חוץ לתחום כמ " ש התוס' לשם בד " ה דכולה מברכתא ( דף מז ) וכ " כ הרא " ש לשם והתבאר לעיל בסימן ת " ה אך קשה למה לא כתב רבינו עוד חלוקה אחת או נתן העירוב למטה מי' על זקיפת הנוף דהוי עירוב דחלוקה זו מפורשת במשנה למטה מעשרה עירובו עירוב דמוקמינן לה דנתנו בזקיפת הנוף למטה מי' וכדפרישית לעיל ולבי אומר לי דטעות סופר הוא דהסופר השמיט חלוקה זו ולא כתבה . והא דפירש " י בתוך לעיבורה של עיר אחרת וכ " כ רבינו היינו משום דאי בתוך עיבורה של עירו ל " ל עירוב בלא שום עירוב נותנין לו עיבורה של עיר ואח " כ מודדין לו אלפים לכל רוח כדלעיל בסי' שצ " ח :
Orach Chayim.409.7.1 ודוקא נתנו באילן וכו' אבל אם הוא תלוש וכו' עד הוי עירוב אע " פ שאינו רחב ארבעה נראה דרבינו בא להורות דלא קי " ל כרבי יהודא דמצריך שהעירוב יהא מונח על גבי מקום ד' כדתניא ( דף ל " ג ) וכפסק הרא " ש להדיא והב " י הביאו בסמוך ושגגה יצאה מתחת קולמוס ב " י שכתב לפרש דברי רבינו דהכא דלא קאי אלא ארישא וכו' :
Orach Chayim.409.8.1 ומ " ש בנתגלגל מבע " י לתוך ד " א הוי עירוב שהרי הנותן עירובו יש לו שם וכו' הקשה ב " י הא תנן מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס וכמ " ש רבינו בסימן ת " ה י " ל התם דנתכוין לשבות בעיר היא חשובה לו כד " א ואין לו ד " א אחרים אבל הכא דעיקר דירתו מן העיר יש לו ד " א במקום שמניח עירובו כי שם ביתו עכ " ל ול " נ דליכא הכא קושיא דדוקא ביצא לדעת במזיד קאמר דאפילו אמה אחת לא יכנס אבל יצא שלא לדעת יש לו ד " א כדפי' לעיל בסימן שצ " ו ובסימן ת " ה ונתגלגל ג " כ שלא לדעת הוא :
Orach Chayim.409.9.1 כיצד עשיית עירוב וכו' עד זהו עיקר מצותו בפרק מי שהוציאוהו ( עירובין דף מט ) פליגי במשנה לר " מ עיקר עירוב בפת ולר " י עיקר עירוב ברגל והלכה כרבי יהודה :
Orach Chayim.409.10.1 ומ " ש ואפילו לא אמר וכו' כ " כ שם הרא " ש :
Orach Chayim.409.11.1 ומ " ש ל " ש מי שיצא מביתו וכו' בפרק בכל מערבין סוף ( עירובין דף לח ) מי סבר' דאזיל ואמר מידי דאזיל ושתיק ויתיב :
Orach Chayim.409.12.1 ומ " ש ואם אינו רוצה לטרוח וכו' עד כפי מזונו לחולה ולזקן ולרעבתן הוי שיעור ב' סעודות בינונית שהם ח' ביצים פירוש תרווייהו לקולא לחולה ולזקן לא בעינן ב' סעודות בינונית דסגי בכדי מזונן אבל בשאר כל אדם אפילו לרעבתן סגי בב' סעודות בינוניות ולא בעינן כדי מזונו וה " א בפרק בכל מערבין סוף ( עירובין דף ל' ) וא " כ הא דתנן ר " פ כיצד משתתפין וכמה הוא שעורו מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי ר " מ ר " י אומר מזונו לשבת ולא לחול צריך לומר דר " מ ור " י לא קיימי אלא אזקן ואחולה אבל שאר כל אדם אפי' רעבתן הוי שיעור ב' סעודות בינונית וכ " כ הרא " ש להדיא ( דף קכז ריש ע " ג ) והכי משמע לשון רבינו שאמר כל אחד כפי מזונו לחולה ולזקן אלמא דוקא לחולה ולזקן הוי שיעורו כדי מזונו שהיא פחות מב' סעודות בינונית אבל לשאר כל אדם אפי' רעבתן שיעורו ב' סעודות בינונית אבל בש " ע כתב וז " ל ויניח שם מזון ב' סעודות כל א' וא' כפי מזונו ואם הוא חולה או רעבתן שיעורו ב' סעודות בינונית וכו' ונראה דכתב כך ע " פ ספר רבינו שהיה כתוב שם וז " ל ויניח שם פת מזון ב' סעודות כפי סעודות חול כל א' וא' כפי מזונו ולחולה ולרעבתן הוי שיעורו ב' סעודות בינונית אבל נוסחא זו נדפסה בטעות גם השמיט בה תיבת ולזקן וכצ " ל וכפי מזונו לחולה ולזקן וכו' דתיבת לחולה צריך לכתבה בלא וי " ו בראשה :
Orach Chayim.409.13.1 ומ " ש שהם ח' ביצים תמה ב " י דהלא לריב " ב סגי בו' ביצים ולר " ש ה' ביצים ושליש ביצה דאע " פ דשיעור סעודה הוא ד' ביצים לר " ש היינו לענין שהייה בבית המנוגע אבל לגבי עירוב נתכוונו להקל ואין שיעור סעודה אחת אלא ב' ביצים ומחצה ושתות ביצה ונמצא שתי סעודות הן ה' ביצים ושליש ביצה וכתב דטעות הוא בדברי רבינו דהחליפו ה' בח' והאריך בזה . ולפע " ד נראה דאין להטעות הספרים ורבינו נמשך אחר דברי התוס' בשם ר " י בפרק חלון ( עירובין דף פ ) דאהא דקאמר התם ואגב אורחיה קמ " ל דב' סעודות הויין י " ח גרוגרות הקשה ר " ת דהא לר " ש שיעור ב' סעודות ה' ביצים ושליש ביצה וכשתחלק י " ח גרוגרות לה' ביצים ושליש ביצה דזה וזה הוי שיעור ב' סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות וג' שמינית של גרוגרות . וגרוגרות גדולה מכזית כדמוכח בריש המצניע וביומא אמרו דאין בית הבליעה מחזקת יותר מכביצת תרנגולת ובכריתות אמרו דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ואין לומר דלר " ש ודאי אין ב' סעודות יותר אלא קרוב לעשרה גרוגרות והא דקאמר הכא ב' סעודות הויין י " ח גרוגרות אתא כתנאי דפליגי אדר " ש בפרק כיצד משתתפין דהיינו ר " מ ור " י דמרבין בשיעור ב' סעודות הא ליתא דהא כר " ש קי " ל בכל דוכתא דשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין וכו' וא " כ ליכא למימר דסוגיא דהכא אתיא דלא כהילכתא והא ליכא למימר דלכולהו תנאי הוי כביצה לטמא טומאת אוכלין והא דקתני בברייתא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין לא קאי אלא לר " ש אבל לשאר תנאי לא הוי כביצה לטמא טומאת אוכלין שיעורא דחצי חצי חציה דככר של עירוב דהא לקמן מוכח דהא דתני וחצי חצי חציה וכו' אכולהו תנאי קאי מדמשני דהא דלא תני לה תנא דידן משום דלא שוו שיעורייהו להדדי וכו' ואי לא קאי אלא אר " ש הא ודאי דלר " ש שוו שיעורייהו דפסול גוויה ב' ביצים וטומאת אוכלין כביצה ותירץ ר " י דככר דר " מ ודר " י ודאי גדול טפי מככר דר " ש לגבי עירוב והא דתני במתניתין וחצי חציה לפסול את הגוויה אינו לכולהו תנאי אלא מדברי ר " ש הוא ועלה תני ברייתא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין והא דקאמר תלמודא משום דלא שוו שעורייהו להדדי הייינו לומר דאליבא דר " ש פליגי ר " י ור' יוסי ורבי ולדידהו לא שוו שיעורייהו להדדי אליבא דר " ש והשתא ל " ק מידי דבב' סעודות של עירוב לא קי " ל כר " ש דאמר חמשה ביצים ושליש ביצה הוא שיעור עירוב אלא כר " מ או כר " י דתרתי ריפתא איכרייתא בעינן והיינו כדמסקינן הכא דשני סעודות הן י " ח גרוגרות שהוא כשמונה ביצים ואע " פ דלדברי ר " ת י " ח גרוגרות הוי יותר משמנה ביצים מ " מ כיון דלענין בית המנוגע הוי שיעור סעודה בד' ביצים לא מחמרינן גבי עירוב טפי וסגי בשמונה ביצים לשני סעודות ולפי זה שיעור עירוב תחומין שוה לשיעור עירובי חצירות וכדכתב גם הרמב " ם בפ " א דהלכות עירובין אלא דאיהו מפרש די " ח גרוגרות דהוי שיעור ב' סעודות הן כששה בצים וכר' יוחנן בן ברוקה בין בע " ת בין בשיתופי מבואות אבל לר " ת ור " י הוי שיעור שתי סעודות שמונה ביצים כר " מ וכר " י ועירוב תחומין שוה לשיתופי מבואות וכן מוכח מדברי הרי " ף והרא " ש דבפ' חלון כתבו דב' סעודות הן י " ח גרוגרות ובפ' כיצד משתתפין הביאו הני תנאי דפליגי בשיעורא דמזון ב' סעודות אלמא דע " ת ושיתופי מבואות שוו שיעורייהו ונהגו כדברי רבינו דשיעור עירוב הוי שמונה ביצים וכ " כ בש " ע בסימן שס " ח די " א שמונה ביצים ודלא כמ " ש כאן בש " ע ו' ביצים :
Orach Chayim.409.14.1 ומ " ש או כותי או שאינו מודה בעירוב נראה דמ " ש או כותי ר " ל או עו " ג אבל כותי ממש הוי בכלל שאינו מודה בעירוב כדאיתא התם בגמרא או ביד מי שאינו מודה בעירוב מאן אמר רב חסדא כותאי וכן צדוקי הוי נמי בכלל שאינו מודה בעירוב כדמשמע ר " פ הדר :
Orach Chayim.410.1.1 מי שיש לו בית מכאן וכו' משנה ס " פ מי שהוציאוהו ( עירובין דף נב ) ואמר רבינו שכיון שהחזיק בדרך לילך שם ויש לו בית שם וכו' דס " ל דדוקא קתני ברייתא מי שיש לו ב' בתים וכדאוקימנא למתני' אמר רב הונא הב " ע כגון שיש לו ב' בתים דהתם ודאי גמר בלבו לקנות שביתה שם כיון שהחזיק בדרך לילך שם אף על פי שלא אמר שביתתי במקום פלוני וכרב יוסף ואליבא דר' יוסי ברבי יהודה אבל אם אין לו בית שם לא קנה שם עירוב וכן נראה דעת כל הפוסקים אבל הרמב " ם סובר כיון דבמשנה שנינו בסתם משמע ודאי דברייתא ואוקימתא דגמרא לאו דוקא דיש לו ב' בתים אלא אורחא דמילתא נקט :
Orach Chayim.410.2.1 ומ " ש ולרש " י צריך שיאמר שביתתי במקום פלוני היינו משום דהיה גורם דמסקנת התלמוד כרבה ואליבא דר' יהודא דתרתי בעינן דהחזיק בדרך וגם דאמר שביתתי במקום פלוני התם הוא דאמרינן כיון שיש לו בית שם ודאי גמר בלבו לקנות שביתה בסוף אלפים הא לאו הכי לא קנה עירוב ומשמע מדברי רבים דכרש " י נקטינן לחומרא מדכתב דבריו במסקנא והכי משמע מדברי הרא " ש שהביא הסברא הראשונה והקשה עליה ואח " כ כתב דרש " י גריס הב " ע דאמר שביתתי במקום פלוני וכרבה ואליבא דר' יהודא :
Orach Chayim.411.1.1 מי שהיה במזרח ביתו וכו' משנה ס " פ כיצד מעברין מי שהיה במזרח ואמר לבנו ערב לי במערב במערב ואמר לבנו ערב לי במזרח אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכן מותר לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולבית יתר מכן אסור לביתו ומותר לעירובו ופירש " י מי שהיה במזרח בשדה וקידש עליו היום ואמר לבנו לערב מבע " י למערב וכו' ובגמ' פריך הימנו ולעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מכן היכי משכחת לה א " ר יוחנן מי סברת למזרח ביתו למערב ביתו לא למזרח למזרח בנו למערב למערב בנו רבה בר שילא אמר אפי' למזרח למזרח ביתו למערב למערב ביתו כגון דקאי ביתו באלכסונא וכיון דאיכא לאוקמי מתני' כפשוטה כדקא סלקא דעתיה למזרח ביתו למערב ביתו כתב רבינו מי שהיה במזרח ביתו :
Orach Chayim.411.2.1 והא דכתב רבינו נתן העירוב בענין שהוא לו בתוך אלפים אע " ג שגם ביתו הוא לו לתוך אלפים וכו' ובמשנה שנינו לעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מכאן אסור לביתו ומותר לעירובו נמשך אחר דברי הרא " ש שכתב דסיפא לאו דוקא דה " ה אם היה בתוך תחום ביתו אסור לדין ביתו וכו' והכרח הוא לפרש כן דאל " כ קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא וצריך ליישב דסיפא לאו דוקא אלא אגב דנקט ברישא ולעירובו יותר מכאן תני נמי בסיפא ולביתו יותר מכאן אבל אין דרך התנא דתני רישא איידי דסיפא ועוד דמסברא דאע " פ שגם ביתו הוא לו בתוך אלפים ניחא ליה בעירובו ולא בביתו שהרי עשה שליח לערב עליו :
Orach Chayim.413.1.1 המערב לרבים וכו' ר " פ כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר ה " ז לכל בני עירי וכו' וכמה הוא שיעורן מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד :
Orach Chayim.413.2.1 ומ " ש וכל מי שירצה יסמוך עליו וכו' משנה וגמרא שם וטעמא משום דקי " ל בדרבנן יש ברירה :
Orach Chayim.413.3.1 וכן נמי מי שהניח עירוב לכל שבתות השנה וכו' בפרק בכל מערבין ( עירובין דף ל " ז ) פליגי בה תנאי והלכה כמאן דשרי דבדרבנן יש ברירה :
Orach Chayim.413.4.1 וכן מי ששמע שיש לחכם וכו' שם והא דמהפך רבינו הבבות ולא סדר' כמו שהם סדורים בתלמוד נראה דלא זו אף זו נקט לא מיבעיא בעירב לכל שבתות השנה דמתנה ואמר אי זה מהם שארצה אלך וכו' דתולה בדעת עצמו אלא אפילו מתנה לאותו צד שיבא החכם וכו' דתולה בדעת אחרים ולא מיבעיא בהני תרתי דמתנה דליקני עירוב לנפשיה דאמרינן יש ברירה דבשעת קניית עירוב הוה דעתיה למיקני ליה ההוא עירוב אלא אפילו למיקני עירוב לאחריני נמי אמרינן יש ברירה בדרבנן :
Orach Chayim.414.1.1 אין מערבין ע " ת לאחר אלא מדעתו משנה ס " פ חלון ( עירובין דף פ " א ) שאין מערבין לאדם אלא מדעתו א " ר יהודה בד " א בע " ת אבל בע " ח מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו וא " ר יהודא אמר שמואל הלכה כר' יהודה ופירש " י ע " ת חוב הוא לו שמפסיד לצד האחר שכנגדו ושמא אינו נוח לו עכ " ל :
Orach Chayim.415.1.1 אין מערבין אלא לדבר מצוה והוא משנה ומימרא דרב יוסף ריש פ' כיצד משתתפין .
Orach Chayim.415.2.1 ומ " ש או להקביל פני רבו וכו' משנה בפרק בכל מערבין ( עירובין דף ל ):
Orach Chayim.415.3.1 ומ " ש ומיהו לאחר שעירב לדבר מצוה יכול לילך אף לדבר הרשות כן כתב הסמ " ק דמשמע ליה מלישנא דרב יוסף דה " ק אעפ " י דיכול לילך לדבר הרשות מ " מ לכתחלה אין מערבין לדבר הרשות אלא לדבר מצוה דאל " כ הכי הל " ל אין הולכין בעירוב לדבר הרשות ובהגהת אשיר " י ר " פ כיצד משתתפין כתב דלרבא מערבין לכתחלה לדבר הרשות וכתב כן משום דהכי משמע בסוגיא דפ' בכל מערבין ( עירובין דף ל " א ) אליבא דרבא וכמו שפירש ב " י ואין כן דעת כל הפוסקים . כתב הרמב " ם ואם עירב לדבר הרשות הוי עירוב נראה דהכי משמע מלישנא דרב יוסף מדלא אמר מערבין לדבר מצוה ואין מערבין לדבר הרשות דאי אמר הכי הוה משמע אפילו דיעבד אינו עירוב אם עירב מתחלה לדבר הרשות אבל השתא משמע מלישנא אין מערבין לכתחלה אלא לדבר מצוה אבל דיעבד קנה עירוב אפילו עירב לדבר הרשות :
Orach Chayim.415.4.1 ואין מערבין אותו ב " ה וכו' נתבאר לעיל בסי' רס " א ס " ג ע " ש :
Orach Chayim.416.1.1 שבת ויו " ט שתי קדושות הן וכו' משנה פרק בכל מערבין ריש ( עירובין דף ל " ח ) פלוגתא דר " א וחכמים ואמר רב הלכה כר " א דאמר שתי קדושות הן :
Orach Chayim.416.2.1 ומ " ש ובלבד שיניח העירובין לסוף אלף וכו' שם בסוף הדף דאי הוה מנח ליה בסוף אלפים אמה לכאן ובסוף אלפים אמה לכאן תו לית ליה לצד שכנגדו ביום ראשון כלום ואי הוה בעי למיזל ומיכליה מבע " י לא מצי אזיל ואנן בעינן סעודה הראויה לו מבעוד יום וליכא וצ " ל ודאי דאפי' בדיעבד אינו עירוב ביום שני :
Orach Chayim.416.3.1 ואם עירב בראשון ברגליו וכו' מימרא דר " י שם בסוף הדף ואיכא למידק לאיזה צורך כתב רבינו כ " ש שלא יוכל לערב בפת שלא עירב בו כבר וכו' שהרי בגמרא לא הזכירו כ " ש זה גם ברמב " ם סוף ה' עירובין כתב בסתם ולא כתב כ " ש ונראה דאיכא נפקותא טובא בהאי כ " ש דכתב רבינו והוא דבעירב ברגליו אע " ג דקאמרינן בגמ' שלא יאמר כלום שלא יהא כמכין מיום טוב לשבת מ " מ אם אמר שביתתי במקומי עירובו עירוב בדיעבד כיון דאף בלא אמירה קנה עירוב אלא דעבר על אזהרת חכמים אבל במערב בפת בתחלה שצריך לקרות עליו שם עירוב ואם לא קרא עליו שם אינו עירוב א " כ הו " ל הכנה ממש אם קרא עליו שם ואפילו בדיעבד אינו עירוב ולכן כתב רבינו במערב ברגליו ולא יאמר כלום שאסור לעשות שום הכנה וכו' פירוש דאעפ " י דאינה הכנה ממש כיון דקנה עירוב בלא אמירה אפ " ה מדרבנן אסור לעשות לכתחלה שום הכנה כלומר אפילו שום דבור שנראה בו הכנה אבל במערב בפת בתחלה כתב רבינו מפני שהיה צריך לקרות עליו שם עירוב ונמצא מכין מי " ט לשבת דכיון דצריך לקרות עליו שם ואם לא קרא שם אינו עירוב אם כן כשקרא שם מכין ממש מי " ט לשבת והכנה אסורה מדאורייתא הלכך אינו עירוב אפילו דיעבד והכי משמע להדיא ממ " ש ה' המגיד ע " ש הרשב " א ומביאו ב " י שאם עירב בפת חדשה אינו עירוב אלמא דבמערב ברגליו ואמר שביתתי במקומי הוי עירוב דאל " כ הו " ל לאשמועינן רבותא דאפילו התם אינו עירוב כל שכן במערב בפת חדשה . וכן במערב בשני באותו פת עצמו שעירב בו בראשון כיון שאין צריך שיאמר כלום אם עבר ואמר עירובו עירוב . ואם עירב לב' הימים לרוח אחת וכו' כלומר דהשתא א " צ לילך ולחזור ולערב ביום שני דבמה שהיה מערב בעי " ט בפת ואמר בזה העירוב יהא מותר לי לילך אלפים אמה לכל רוח למחר בי " ט וגם בשבת שלאחריו הוי עירוב לשני הימים אפ " ה צריך שישלח לשם שליח כדי שיהא נודע לו שהעירוב היה קיים ב " ה של יום השני אבל ב " י כתב וז " ל ומ " ש ואם עירב לב' הימים וכו' כלומר אפילו אם עירב לשני הימים וכו' והוא דוחק :
Orach Chayim.416.4.1 ומ " ש וכן הדין בכל שני י " ט כלומר אעפ " י דזה וזה נקרא י " ט אפ " ה הוי ב' קדושות כיון דאיכא אחד שהוא ודאי חול ודינו כי " ט ושבת וכ " כ הרא " ש :
Orach Chayim.416.5.1 ומ " ש חוץ משני י " ט של ר " ה וכו' משנה וברייתא שם ( דף ל " ט ) פליגי בה תנאי ופסקו הפוסקים כרבי יוסי דב' י " ט של ר " ה קדושה אחת הן ואין מערבין עליהן שני עירובין ומשמע מלשון רבינו דדוקא לחומרא הוי קדושה אחת שאין מערבין עליהם ב' עירובין אבל לא להקל שאם נאכל העירוב בראשון אין יוצא עליו בשני וכך היא דעת הראב " ד אבל מדברי הרמב " ם נראה דאף להקל הוי קדושה אחת וכתב ה' המגיד שכך היא דעת הרשב " א ולענין הלכה נקטינן בע " ת לחומרא בפלוגתא דרבוותא :
Orach Chayim.417.1.1 גרסינן בפ' אין נערכין ( ערכין דף י' ) ואיתא נמי בפרק אין דורשין ( חגיגה דף י " ח ) כצ " ל ובמקצת ספרי רבינו כתוב ואיתא נמי בפ " ק דמועד קטן וכתב ב " י דלפי שהרי " ף והרא " ש כתבוהו בפ " ק דמ " ק סמך רבינו עליהם ולא חשש לכתוב מקומו בגמרא עכ " ל ואין הגון לומר על רבינו כדברים האלה גם אין צריך לבקש טעמים לטעות שנפל בספרים היאך הגיע הטעות אבל אין ספק כאן דט " ס הוא וכדאיתא במדוייקים להדיא ואיתא נמי בפ' אין דורשין וכו' והא דאיתא במגילה וכו' ( דף כ " ב ) עד אלמא שאסור בעשיית מלאכה וכו' וכמ " ש לשם התוספות וס " ל דאם היה מותר בעשיית מלאכה בודאי כל אחד אינו בטל ממלאכה וכדאמרינן בפ " ק דמגילה ( דף ה ) גבי פורים הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו ומתרץ ההיא לנשים קאמר וכו' ומביא ראיה לתירוץ זה דאמת הוא דה " א בירושלמי וטעמא דמילתא איתא בפירקי דר " א לפי שלא רצו הנשים ליתן נזמיהם וכו' וכמו שפירש רש " י לשם ולפי זה נראה דודאי ליכא איסורא לנשים אם יעשו מלאכה כדקס " ד בקושיא ע " פ דברי התוס' דליתא אלא הקב " ה נתן להם שכרם שיהיו משמרות ר " ח שלא יוכל בעלה לכופה לעשות מלאכה והיינו דאמר בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא פי' דלא יוכל בעלה לכופה ומש " ה קאמר נמי תלמודא דמפני שאין בו ביטול מלאכה לנשים אם ישהו בבה " כ תקנו להוסיף אחד נראה שתיקנו כך כדי להורות לאנשים ולהזהיר שלא יכופו לנשים למלאכה בריש ירחא אבל ודאי דלא עבדי איסורא אם עושה מלאכה והשתא ניחא דחזינן דמקצת נשים עושין מלאכה ולא מחינן בידייהו אלא דליכא איסורא כדפרישית וברצו תליא מילתא ובתוס' בפ' ב " מ ( דף כ " ד ) כתבו נמי בד " ה או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה דהא דקאמר בפ " ג דמגילה דר " ח אין בו ביטול מלאכה לעם היינו מנהג בעלמא שאין רגילין לעשות מלאכה דלא כמ " ש התוספות בפ " ק דמגילה . ומ " ש ב " י וז " ל כגון ר " ח שאין הנשים עושות מלאכה בהם וכן פירש " י והביא ראיה שאסורות בו במלאכה מדכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה וכו' לפום ריהטא כתב כך דהלא בפירש " י לא הזכיר שאסורות בו במלאכה אלא דכתב דנתן הקב " ה שכרן שיהיו משמרות ר " ח יותר מן האנשים וכדכתב רבינו גם במרדכי לא כתב איסורא אלא בדברי ר " י שכתב וז " ל ועוד אומר ר " י דמלאכה כבידה כגון לחרוש ולזרוע אסור אף לאנשים מדכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה וכו' אלמא ר " ח לאו יום המעשה הוא עכ " ל ומ " מ נראה אף ע " ג דקרי ליה איסורא אין האיסור חל אלא על הבעל הבית שאסור לו לכוף את אשתו למלאכה וכן אסור לו לכוף לאנשים המשועבדים לעשות מלאכתו לכוף אותם למלאכה כבידה כי ע " כ ראשי חדשים לא נקראו בשם יום המעשה דלא מסתברא דבשביל נשים לחודייהו לא נקראו יום המעשה אלא לפי שגם לאנשים לאו יום המעשה הוא וליכא למימר דלגמרי לאו יום המעשה הוא בין לנשים ובין לאנשים דמדאמר בפר " א שיהו משמרות יותר מן האנשים אלמא דלנשים לאו יום המעשה הוא כלל אבל לאנשים לאו יום המעשה הוא מלאכה כבידה והיינו לענין שאינו יכול לכוף לאשתו ולמשרתיו ולעבדים העברים לעשות מלאכה בהא איכא לאיסורא אם יכוף אותם אבל אם רוצה הוא עצמו לעשות מלאכה בין איש ובין אשה לא עברי על שום איסורא אפילו איסורא דרבנן ליכא והכי נהיגי עלמא והכי נקטינן שלא לכופה למלאכה אבל אם רצו עושין אפילו מלאכה כבידה ודו " ק : ושמעתי מאחי וכו' נראה דלפי דאיכא לשאול למה ניתן לנשים שכר זה ולא שכר אחר על כן אמר דשמע מאחיו הר " י טעם לדבר וכו' פי' דכיון שר " ח שגם הם נקראים מועדים ניתנו בזכות י " ב שבטים כשם שניתנו ג' רגלים בזכות האבות וכשחטאו בעגל נתבטל זכותם והגון היה לבטל ג " כ מועדים דר " ח אלא לפי שלא היו הנשים באותו חטא וקנו להם זכות גדול ניטלו מהם כלומר נתבטלו מועדי ר " ח מי " ב שבטים לגמרי דכיון דבטל זכותם בטלו גם ר " ח דתלוי בזכותם אלא שחזר וניתנו מחדש לנשותיהן בשביל זכות הנשים ועיין בב " י שכתב שני פירושים אחרים וע " ש :
Orach Chayim.418.1.1 ואסור בתענית דתנן ( רפ " ב דתענית ) אין גוזרין וכו' דמדאמר דאין גוזרין אלמא אסור בתענית ואם התחילו וכו' שם בסוף הפרק איפליגו אמוראי דרב אחא אמר כשהתענו שלש דהיינו בה " ב שוב אין מפסיקין ורב אסי אמר אפילו לא התענו אלא פעם אחת ב' או ה' אין מפסיקין ופסקו הרי " ף והרא " ש כרב אסי ואית דגרסי רבי יוסי ופירש " י דהוא נמי אמורא : ומתענה ומשלים שם בסוף הפרק דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים וכתבו התוספות דאר " ח קאי וכתב רבינו ירוחם בני " א אסור להתענות בר " ח כך פשוט במגילת תענית ונראה דכיון דבטלה מגילת תענית דאינו אסור עכ " ל וכתב ב " י ואין כן דעת הרמב " ם והתוס' ורבינו וכן נראה מדאמרינן בפ " ב דתענית ר " ח דאורייתא הוא וכן נראה מהירושלמי שכתב רבינו בסוף סימן זה עכ " ל ויש ליישב דמתניתין וגם הירושלמי נמי לא אמרו אלא דאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בר " ח אבל איסורא ליכא והא דקאמר ר " ח דאורייתא הוא הך פירוקא לא קאמר בגמרא לפום ברייתא דמגילת תענית דמייתי התם דס " ל דאסור להתענות בר " ח משום דנקרא ג " כ י " ט לפי זה קאמר ר " ח דאורייתא הוא וכו' ולאו דאורייתא ממש קאמר דפשיטא דאינו אלא מדרבנן אלא כיון דאסמכתא דר " ח מיפרשא קאמר דאינו צריך חיזוק כמו שכתב ב " י גופיה בס " ס זה לפרש דברי הרמב " ם אבל למאי דבטלה מגילת תענית ליכא איסור בר " ח כנ " ל דעת הר " י מיהו ודאי דבריו דחויים כיון דכל הפוסקים חלוקים עליו : ויחיד שקיבל עליו תענית וכו' ברייתא במגילת תענית מייתי לה תלמודא בפ " ק דתענית ( דף י " ב ):
Orach Chayim.418.2.1 ומ " ש נדרו בטל וצריך התרת חכם וכו' וכתב הרמב " ן וכו' כל זה כתב הרא " ש בנדרים פ' רבי אליעזר ובי " ד סי' רט " ו כתב שמסקנת הרא " ש כהרמב " ן והרב ב " י הקשה כאן על מה שכתב רבינו לשם גם על מ " ש שם בשם סמ " ג וכבר ביארתי לשם בסייעתא דשמיא דדברי רבינו נכונים ע " ש עוד הקשה ב " י כאן על מ " ש רבינו בסי' תק " ע ולשם יתבאר בס " ד :
Orach Chayim.418.3.1 גרסינן בירושלמי בכל מתענין וכו' בספ " ב דתענית לאחר מחלוקת שנחלקו האמוראים אי בטלה מגילת תענית ואסיק דבטלה מגילת תענית קאמר ר' יעקב בר אחא מפקד לספריא אין אחת אתתא מישאל לכון תימרון לה בכל מתענין חוץ משבתות וי " ט ור " ח וחש " מ וחנוכה ורבינו דלא מייתי חנוכה ופורים נראה דט " ס הוא דהא קאמר התם דאפילו למ " ד בטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו והקשה ב " י לאיזה צורך הביא רבינו הך ירושלמי במקום הזה בתחילת הסימן ה " ל להביאו ונראה דהביאו לחזק דעת הרמב " ן דבקבלת תענית בראשי חדשים אפילו היתירא אינו צריך דמדאמר בכל מתענין וכו' דר " ל בכל הכתוב במגילת התענית שלא להתענות בהן עכשיו מתענין חוץ משבתות וי " ט וכו' והיינו בע " כ דבקבלת תענית קאמר דאי בדאמר בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר הא ודאי דאפילו בשבתות וי " ט חל הנדר וצריך פתח להתירו כדתנן בנדרים ר " פ ר " א אלא ודאי דמיירי דאפקיה בלשון קבלת תענית ואשמעינן דאפילו היתירא אין צריך לא בר " ח ולא בחש " מ דומיא דשבתות וי " ט והכי משמע דמדקאמר מפקד לספריא אין אתת איתתא מישאל לכון וכו' דנקט איתתא לפי שרגילות תמיד להתענות בלא לשון נדר גמור :
Orach Chayim.419.1.1 ומצוה להרבות בסעודת ר " ח דגרסינן בירושלמי במגילה וכו' אבל סעודת פורים וסעודת ר " ח מאחרין ולא מקדימין אלמא דמצוה הוא וכו' כצ " ל פירוש דכשחל ר " ח בשבת הסעודה שחייב לעשות בשבת בשביל ר " ח דאינו יכול לקיימה בשבת מאחרין אותה לעשותה באחד בשבת ולא להקדימה בע " ש כדין סעודת פורים כשחל בשבת :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .