← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Single column Two columns
Orach Chayim.358.10.1 ומ " ש אבל בחצר ורחבה שאחורי הבתים מספקא ליה לרבינו וכו' במקצת נוסחאות כתוב מספקא ליה לר " י כו' ובאשיר " י כתב ספק זה בסתם . ומ " ש שאם רובן זרועים שיבטלו כל הדירה היינו לומר אפי' אין בכל הרחבה סאתים אסור להכניס ממנה ולהוציא לבית דהמיעוט בטל אצל הרוב הזרוע כדפי' וה " ה בחצר דאם רובו זרוע מבטל ממנו הדירה כמו בקרפף . ואפילו את " ל וכו' כלומר אע " פ שרובו זרוע אין מבטל דירת החצר שהוא דירה גמורה מ " מ הזרוע הוא מפסיד דירה שלו אלא שיש בזה לחלק דאם הזרוע יותר מסאתים אפי' היה מיעוטו אוסר אפי' כל החצר כיון דנפרץ במילואו למקום האסור לו דהיינו הזרוע דנעשה כרמלית כדלעיל וכ " ש ברחבה שאינה דירה גמורה כמו החצר ואין מטלטלין לא ברחבה ולא בחצר אלא בד " א וכן אפי' אין בזרוע אלא סאתים או פחות אפ " ה הזרוע שם קרפף עליו שלא הוקף לדירה ואסור לטלטל ממנו לבית . ומיהו דוקא כשהזרוע הוא הרוב דאם אינו אלא המיעוט אין עליו שם קרפף ומותר וכן היא הנוסחא במקצת ספרי רבינו שכתוב בהן וכן אפילו אין בו אלא סאתים או פחות והוא הרוב הזרוע שם קרפף עליו ומ " ש אח " כ ואם הוא יותר מסאתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות פי' אפילו הזרוע הוא מיעוטו נמי אסור כדלעיל או שמא לא אמרו בגמרא דהזרעים מבטלין את הדירה אלא בקרפף שהוקף לדירה ואינו דירה גמורה אבל דירת רחבה וחצר שהיא דירה גמורה אין הזרעים מבטלין הדירה וחשיב כאילו לא היה שם זרעים כלל . ובספר דמהר " ר שלמה לוריא הוגה בזה הלשון וכן אפילו אין בו אלא סאתים או פחות אפילו המיעוט זרוע הזרוע שם קרפף עליו וה " פ מעיקרא קאמר דאיכא ספק דאם הרוב זרוע וכו' כדפירשתי ואחר כך אמר וכן אפילו אין בו אלא סאתים או פחות והוא המיעוט מ " מ הזרוע שם קרפף עליו ואע " ג דבקרפף לעיל דאם נזרע מיעוטו והוא סאתים או פחות מותר היינו דהקרפף גופיה מותר לטלטל בתוכו דלא נתבטלה דירתו אבל ממנו לבית ודאי אסור וא " כ שמא בחצר ורחבה נמי אסור או שמא זרעים אינן מבטלין אלא דירת קרפף וכו' וזאת הנוסחא היא הנכונה כדמשמע ממ " ש רבינו בסמוך הלכך מי שיש לו גינה בחצרו וכו' דכתב בסוף ואם היא מיעוט החצר אם יש בה יותר מסאתים כו' והיינו כדפרי' לפ' נוסחא זו :
Orach Chayim.358.11.1 ומ " ש וטוב להחמיר הלכך וכו' כלומר כיון דאיכא לאיסתפוקי טוב להחמיר באיסור שבת דחמירא ולפיכך בנזרע רוב החצר אפי' אין בכל החצר אף בהדי מה שאינו נזרע אלא ב " ס המיעוט שלא נזרע בטל הוא אצל הרוב וכאילו כולו נזרע וה " ל קרפף סאתים שלא הוקף לדירה דאע " פ שמטלטל בכולו מ " מ אסור לטלטל ממנו ומן החצר לבית וה " ה בפחות מסאתים כמ " ש תחלה דדין פחות מסאתים כדין סאתים ואם החצר כולו בהדי מה שאינו נזרע הוא יותר מסאתים כיון שרובו נזרע ה " ל כאילו כולו נזרע וה " ל קרפף יותר מסאתים שלא הוקף לדירה דנעשה כרמלית ולא יטלטל בה ובחצר אלא בד " א כדין כרמלית ואם הגינה היא מיעוט החצר אם יש בגינה יותר מסאתים דהוי כרמלית אוסר כל החצר כיון דנפרץ במילואו למקום האסור לה לכרמלית כדלעיל ואם יש בגינה סאתים או פחות ה " ל קרפף סאתים שלא הוקף לדירה ומותר לטלטל בכולו אבל אסור לטלטל ממנו לבית כדין כל קרפף שאינו מותר לטלטל אלא ממנו לחצר אבל לא לבית . מיהו ודאי דשרי לטלטל מן החצר לבית כדין כל חצרות דכיון דאין הגינה אוסר על החצר אם כן החצר בהיתירו עומד לטלטל ממנו לבית אע " פ שמן הגינה אוסר לטלטל לבית כדין שאר קרפף שהוא סאתים או פחות מ " מ מן החצר מותר לבית ואין נוהג בכאן דין נפרץ למקום האסור לו מיהו במרדכי כתב דקרפיפין שלנו הן מוקפין לדירה והיכא דאיכא בהיקפו יותר מב " ס ונזרע מיעוטו ואיכא בזרוע ב " ס וה " ל מקום הזרוע קרפף ומותר לטלטל בכולן ממקום שנזרע למקום שלא נזרע דחצר וקרפף רשות אחד הן מ " מ אף ממקום שלא נזרע אסור לטלטל ממנו לבית משום דלגבי בית הוי אותו מקום שלא נזרע נפרץ במילואו למקום האסור לו דאותו מקום שנזרע הוי אסור לו לגבי כלי הבית דאסור לטלטל מן הבית לקרפף ומביאו ב " י בסוף סי' זה . ובספרים ישנים נמצא נוסחא אחרת בספרי רבינו שכתוב בה וי " ל הלכך מי שיש לו גינה בחצרו אם הוא רוב החצר אפי' אין בה אלא בית סאתים לא יטלטל ממנה ומן החצר לבית ולא יטלטל בה ובחצר אלא בד " א ואם הוא מיעוטו וכו' דלפי נוסחא זו צריך לומר דמ " ש אפילו אין בה אלא סאתים היינו דהזרוע הוא סאתים וכיון דרובו נזרע א " כ המיעוט בטל וה " ל קרפף יותר מסאתים דנעשית כרמלי' ואסור לטלטל בה ובחצר כ " א בד " א :
Orach Chayim.358.12.1 קרפף בית ג' סאין וקירה ממנו בית סאה וכו' בפ " ב דעירובין פליגי בה רבה אמר אויר קירויו מייתרופי' אויר הקירוי אוסרו כאילו לא קירוהו ועושהו יותר מסאתים וזהו מייתרו לשון יותר ור' זירא אומר אין אויר קירויו מייתרו ומותר אמר ר' זירא ומודינן בקרפף שנפרץ במילואו לחצר שאסור מ " ט שאויר חצר מייתרו ואסיקנא שאויר מקום מחיצות מייתרו ופירושו כמ " ש בסמוך קרפף ב " ס מצומצם וחצר וכו' וכתב ב " י אבל הרא " ש כתב וז " ל וכ' ר " ח וקי " ל כר' זירא ובא " ז פסק כרבה דמיקל בעירובין וצ " ל שהוא גורם אויר קירויו מתירו כלומר שהוא ניתר ע " י הקירוי וכן גורס הרמב " ם בפי " ו מה " ש ומיהו בהא דאמר ר' זירא ומודינן בקרפף שנפרץ וכן' שאסור מ " ט שאויר חצר מייתרו ע " כ לומר דגרסי מייתרו כגירסת רש " י דא " א למיגרס אויר חצר מתירו בשום פנים ויש לדקדק היכי אמר ר' זירא ומודינן בקרפף שנפרץ וכו' שאסור למאן מודה אם לרבה הא רבה מישרא שרי כו' עד אלא אתא לאשמועי' דרבה מודה בקרפף שנפרץ במילואו לחצר דאסור והיינו דלא קאמר ומודינא אלא ומודינן כלומר בין לדידי בין לרבה אסור דבהא לא פליגינן עכ " ל ואיכא לתמוה על פירושו דא " כ ה " ל לר' זירא לומר ומודה לי רבה כאורחא דתלמודא בכל דוכתא ותו דמ " ש דהגירסא היא במחלוקתן רבה אמר אויר החצר מתירו כלומר שהוא ניתר ע " י הקירוי ור' זירא אמר אין אויר החצר מתירו ובהא דאמר ר' זירא ומודינן תהא הגירסא מ " ט דאויר החצר מייתרו כלומר עושהו יותר מב " ס פי' זה אין הדעת סובלתו אלא נראה דלדברי כל הגדולים רבה אוסר ור' זירא מתיר ור' זירא קאמר דמודה הוא בקרפף שנפרץ וכו' דאסור ולהרמב " ם נמי כך הוא אלא דהכי היא גירסתו רבה אמר אין אויר קירויו מתירו ור' זירא אמר אויר קירויו מתירו לימא וכו' א " ר זירא ומודינא בקרפף שנפרץ במילואו לחצר שאסור מ " ט הואיל ואין אויר החצר מתירו ומנא תימרא דתני רב כהנא קרפף שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור ומפרש הרמב " ם דבקרפף יותר מסאתים קאמר והחצר מותר כשהיתה ואינה חשובה כנפרצה במילואה למקום האסור לה ואין אויר החצר מתירו לקרפף למיחשביה כחצר גדול כי היכי דאויר הקירוי מתירו דשאני התם דהקרפף שאין בו קירוי אינו אלא סאתים אבל הכא הקרפף הוא יותר מסאתים הרי הוא אסור גם עתה כמו שהיה ואין אויר החצר מתירו אבל אם לא היה הקרפף אלא ב " ס היה אויר החצר מתירו כי היכי דאויר הקירוי מתירו דחצר חשיב דירה גמורה כי היכי דחשיב הקירוי לקרפף ובזה מתיישב מה שהשיגו הרמב " ם והרשב " א והרמ " ך על דברי הרמב " ם ע " ש במ " ש הרב המגיד וכסף משנה . ומ " ש עוד ב " י לשון הרא " ש נוסחא מוטעת נזדמנה להרב בספר הרא " ש דבנוסחא דידן כתב הרא " ש וז " ל וכתב ר " ח וקי " ל כר' זירא דמיקל בעירובין וכו' ובהגהת אשיר " י כתב ובא " ז פסק כרבה והסופר טעה והכניס ההגה " ה בפנים ולפי זה גם הרא " ש פסק כר' זירא לקולא וכמ " ש גם רבינו וכן היא דעת כל הפוסקים זולתי א " ז דמחמיר כרבה ואין הלכה כמותו . ומ " ש רבינו אפילו אם הקירוי משופע וכו' לא מיבעיא אם אינו משופע דאפי' לרבה מותר דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא אפי' משופע דהיינו דעביד כי ארזילא וכפירש " י דלרבה אסור ולר' זירא שרי והלכה כר' זירא כדפרישית :
Orach Chayim.358.13.1 קרפף ב " ס מצומצם וכו' הכי אסיקנא התם אליבא דר' זירא אויר מקום מייתרו פי' עושה אותו יתר מב " ס ומיהו פשט ההלכה משמע דוקא בנפרץ במילואו דכיון דנתבטלה ממנו תורת פתח מצטרף אויר מקום המחיצה עם הקרפף ומייתרו ולפי זה אם אינו נאסר משום דנפרץ במילואו כגון דנראה מבחוץ דחשוב פתח גמור השתא אין אויר מקום הפתח מייתרו דכל הפרוץ מיחשב כפתח ודמי לחצר שנפרץ במילואו לקרפף דלא מייתרו לקרפף הואיל דאיכא גיפופי כמו שפירש " י והתו' לשם וה " ט דאויר מחיצות חשיב כמו פתח וה " נ בנראה מבחוץ חשיב פתח והא דקאמר הכא דאויר מקום המחיצות מייתרו מיירי שנפרץ במילואו וכותלי הקרפף נכנסין בחצר דאינו נראה מבחוץ וכ " כ ה " ה להדיא בפי " ו מה " ש ע " ש הרשב " א דדוקא בכותליו נכנסים בתוך חלל החצר או שהיה כותלי החצר שבצד זה ושבצד זה יתירים על רוחב הקרפף ד " א ואם לאו אין זה נפרץ במילואו שכל שנראה מבחוץ אע " פ ששוה מבפנים נדון משום לחי עכ " ל ומביאו ב " י מיהו זה שכתב הרשב " א דביתירים על ד " א אינו נידון משום לחי הוא חולק על מ " ש התוס' פ " ק דעירובין ( דף ה' בד " ה אינו דין וכן בדף ט' בד " ה כותל שבצדו ) דדוקא במבוי הוא דאמרינן דבד " א אינו נדון משום לחי אבל בחצר לא שייך זה דכיון דפס ד " ט מהני משום מחיצה כ " ש דמהני היכא דסתמו טפי וע " ש וכדברי התוס' נקטינן :
Orach Chayim.358.14.1 ומ " ש והחצר מותר כדפרישית שאין שיעור לאוירו וכתבו התוס' וכגון שלא נפרץ יותר מי' דביתר מי' חצר נמי אסור וקשה למהר " י דע " כ בקרפף ב " ם איירי מדקאמר הואיל ואויר מחיצות מייתרו וא " כ ה " ל ארכה יותר הרבה ע " פ שנים ברחבה וזה לא מצינו לשום תנא דמתיר ( כלומר וא " כ בלאו טעמא דאויר מחיצות מייתרו נמי קרפף אסור ) וי " ל דבמקום שנפרצה לא הוי יותר מעשר אבל מכאן ואילך מתרחבת והולכת וכו' וצריך לומר דלא פירשו התוס' כך אלא בדקא ס " ד דאתיא כרבנן דחצר וקרפף לאו רשות אחת הן אבל לר " ש דרשות אחת הן וכדמסיק דקרפף אסור משום דבנפרץ במילואו אויר מחיצות מייתרו וחצר מותר משום דאית ליה גיפופי אפילו נפרץ חצר ביתר מעשר נמי מותר דכיון דרשות אחת הן לר " ש ואי הוה איפכא דחצר נפרץ במילואו וקרפף אית ליה גיפופי שניהם מותרים קרפף מותר דכיון דאינו נפרץ במילואו ה " ל פתח ואין אויר המחיצה מייתרו וחצר נמי מותר דלא נפרץ למקום האסור לו ואפילו נפרץ ביתר מי' נמי מותר ואם שניהם נפרצו במילואם כיון דקרפף אסור דאויר מחיצה מייתרו חצר נמי אסור דנפרץ במילואו למקום האסור לו וא " כ מ " ש רבינו שנפרצו במילואם זה לזה אינו אלא היכא דהחצר אית ליה גיפופי מבחוץ א " נ אפי' ליכא גיפופי ונפרצו שניהם במילואם אלא שלא נפרץ אלא עד י' ובהגהת אשיר " י כתב וז " ל ולחצר איכא גיפופי ואין הפרצה יותר מי' עכ " ל נראה דר " ל או שאין הפרצה יותר מי' ולרבנן דבחדא סגי . ומ " ש דלחצר איכא גיפופי קשה דא " כ קרפף נמי שרי בנראה מבחוץ וי " ל דמיירי דכותלי הקרפף נכנסין בחצר כדפרישית בסמוך :
Orach Chayim.359.1.1 רחבה שאחורי הבתים ולא הוקפה לדירה וכו' בפ " ב דעירובין ( דף כד ) מימרא דרב כהנא ופירש " י רחבה שאחורי הבתים ואין פתח הבית פתוח לה הויא מוקפת שלא לדירה ואי יותר מב " ס היא אין מטלטלין בה אלא בד " א עכ " ל ואיכא לתמוה דהרא " ש לשם נשא ונתן אם רחבה עדיף מקרפף ואין הזריעה מבטל דירת הרחבה כמו שמבטל דירת הקרפף והניחו בצ " ע וכ " כ רבינו בסי' שנ " ח ולמה נסתפקו והלא כאן מפירש דרחבה דינו כקרפף וי " ל דאע " ג דבדלא הוקף לדירה דין רחבה כדין קרפף מ " מ בהוקף לדירה חשיבא דירה טפי משאר קרפף שהוקף לדירה והיינו לפי דתשמיש רחבה שאחורי הבתים כשהוקף לדירה הוא תדיר וכדירה גמורה היא ואיכא למימר דאין הזריעה מבטל דירתה ומה שפירש " י רחבה שאחורי הבתים ואין פתח הבית פתוח לה אע " ג דאפילו פתוח לה פתח ולא הוקף לדירה נמי אין מטלטלין בה אלא בד' אמות כדמסיק תלמודא אבל הוקף ולבסוף פתח לא וכ " כ הרמב " ם ורבינו אפ " ה בדרב כהנא צריך לפרש דברחבה שאין פתח הבית פתוח לה כלל קאמר מדמסיק עלה ר " נ וקאמר אם פתח לו פתח מותר לטלטל בכולו פתח מתירו ולא אמרן וכו' אלמא דרב כהנא מיירי ברחבה שאין בה פתח מן הבית כלל :
Orach Chayim.360.1.1 יחיד ששבת בבקעה משנה וגמ' בפ " ק דף י " ו והב " י נסתפק במ " ש בגמ' שנים נותנין להם ב " ס הם רצונו לומר לכל אחד בית סאתים דהיינו ד' סאין או לשניהם בית סאתים אחת ותו לא והניחו בצ " ע ואיכא לתמוה דמההיא דפרק כל גגות שהביא ב " י מבואר בסוגיא ובפירש " י דאין נותנין לשנים אלא סאתים אחת שהרי כשהאמצעי מגופף דדיורי האמצעי בחיצונים וזיל הכא תרי הוא דאיכא ואם אחת מהן יותר מסאתים הוא אסור וכו' אלמא דאע " פ דאית ביה הרי אין להם אלא בית סאתים אחת וכך מבואר מלשון הרמב " ם דליחיד אם היתה יתר על סאתים אינו מטלטל בה אלא בד " א וכן אם היו שנים והכי משמע להדיא מלשון רבינו שאמר וכן הדין אם הם שנים וכ " כ להדיא בשלטי הגבורים ספ " ק וכ " כ ה " ר יונתן בפירוש במשנת מקיפין ג' חבלים :
Orach Chayim.360.2.1 ואם הם ג' וכו' עד שלא ישאר בית סאתים פנוי שא " צ לו לתשמיש שם בריש ( דף י " ז ) וכתב המרדכי גם פסק ר " י דליחיד בית סאתים ולשיירא בית שש שאפילו יש ב " ס פנוי מכלים אבל אם אין ב " ס נותנין לשיירא כל צרכן עכ " ל ומביאו ב " י וכתב עליו וכן משמע שם בגמ' מדאמר רב גידל ג' בה' אסורים וכו' ואסיקנא דה " ק לא הוצרכו אלא לה' והקיפו ז' אפילו בחמש אסורים ואם איתא ה " ל לאשמועי' דאם לא הוצרכו אלא לד' והקיפו שש אפי' בד' אסורין אלא ודאי כדאמרן עכ " ל וכן פסק בש " ע ואיכא לתמוה שפסק להקל דלא כפירש " י שכתב במסקנא וז " ל לא פנו מכלים כלומר שיש בין המחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו ואע " ג דאינהו שלש אם אין צריכין אלא לב " ס והקיפו ד' סאין נמי בטלי מחיצות וכך הוא משמעות כל הפוסקים שכתבו בסתם שלא יהא ב " ס פנוי מכלים ולא כתבו חילוק בין שש לשבע והראייה שהביא ב " י מדרב גידל איכא לדחותה דאיידי דנקט ג' בשבע מותרין נקט נמי ג' בה' אסורין וה " ה ג' בד' נמי אסורין אם ישאר ב " ס פנוי מכלים ולכן נלפע " ד דאין להקל ודלא כש " ע :
Orach Chayim.360.3.1 ומ " ש היו ג' וכו' עד והחיצונים אינן מותרין אלא עד סאתים הכי איכא לדקדק מפירש " י שכתב דהותר אמצעי זה כל שהוא היקף גדול וכו' אלמא משמע דיוקא דבאמצעי זה מותר אפילו הוא גדול הרבה אם אין ב " ס פנוי אבל בחיצונים אינן מותרים אלא עד סאתים אבל הריטב " א וה' המגיד בפ " א כתבו ע " ש הרשב " א דאף בחיצונים נותנין להם כל צרכן דכיון דנעשו שיירא באמצע ה " ל אידך כחצר לאמצעי ומביאו ב " י ובש " ע כתב שתי הסברות ולפעד " נ מלישנא דתלמודא כדעת הרשב " א מדקאמר השנים החיצונים מגופפים ואמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו כשיירא ונותנין להן כל צרכן משמע דאף לחיצונים נותנין להם כל צרכן דאל " כ ה " ל לומר ונותנין לאמצעי כל צרכן ומיהו אין להקל נגד פירש " י :
Orach Chayim.361.1.1 גג הסמוך לר " ה וכו' בפרק כיצד משתת ין ( דף פ " ד ) מימרא דרב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לר " ה צריך סולם קבוע להתירו סולם קבוע אין סולם עראי לא פירש " י כיון דמסלק ליה כמאן דליתיה הוא והרי " ף והרא " ש השמיטוהו והרמב " ם בפי " ד הביאו וז " ל גג הסמוך לר " ה בתוך י " ט הואיל ורבים מכתפים עליו אסור לטלטל בגג עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו וכן פי' ר " ת דבגג שהוא בתוך י' טפחים לר " ה קאמר וכ " כ רבינו אלא שקיצר שהוה ליה לפרש הואיל ורבים מכתפים עליו תוך י " ט צריך סולם קבוע לגלות דעתיה דסלקיה לגג מכח ר " ה ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה אלא דממילא מובן שכך צריך לפרש . וכתב ה' המגיד בשם הרשב " א דמיירי דגג זה גבוה מצד החצר י' טפחים וסולם קבוע פי' שקבעו שם בין לחול בין לשבת :
Orach Chayim.361.2.1 חצר שנפרצה במלואה וכו' משנה ואוקימתא דגמרא בפרק כל גגות ( עירובין דף צ " ד ) וע " פ דברי התוס' שמ " ש וקירויו באלכסון היינו שנפרץ הקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית :
Orach Chayim.361.3.1 ומ " ש וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד " ט כך הוא בנוסחאו' המדוייקות בספרי רבינו וס " ל לרבינו דתרתי בעינן וכמ " ש התוס' בפ' כיצד משתתפין ( עירובין דף פ " ו ) בד " ה קורה ארבעה מתרת בחורבה וכ " כ הרא " ש שם ( דף קכ " ח ע " א ) ודלא כפירש " י דבפיה חלק אמרינן פי תקרה בקורה טפח וכ " כ רבינו בסימן שע " ו אך קשה דגבי סוכה בסימן תר " ל כתב רבינו אם יש בפי האכסדרה טפח דפסק כרש " י דבטפח סגי ואפשר דרבינו הכריע דבשבת דבעי' מחיצה גמורה בעינן ד' טפחים לפי תקרה אבל בסוכה דלא בעינן אלא טפח בשלישית הקילו חכמים דסגי בפי תקרה אע " פ שהתקרה אינו אלא טפח ולקמן בסימן תר " ל התבאר יותר ע " ש ולפי זה מ " ש רבינו אבל אם הוא משופע ואין בו ד " ט האי ואין פירושו או אין בו ד " ט וכן פי' ב " י :
Orach Chayim.361.4.1 ומ " ש ואפילו נפרצו ב' מחיצות וכו' דברי רבינו בזה כהרא " ש וכר " ת דלא כפירש " י וג " כ לא כפי' הרי " ף מביאו ב " י :
Orach Chayim.362.1.1 כל מחיצה וכו' בס " פ עושין פסין ( דף כ " ז ) מחיצת האדרכלין לא שמה מחיצה משום דלצניעותא עבידא פי' בנאים עושין מחיצה להצניע עצמם מפני החמה כשבונין בחמה וכן מחיצה העשויה לנחת פי' להשתמר מה שיניחו לשם או כדי לשמור השדות הם בורגנים שאינן שומרים לשם אלא ביום ולנין בלילה בביתם ועיין לעיל ריש סימן שנ " ח :
Orach Chayim.362.2.1 מחיצה העומדת מאליה כו' פ " ק דעירובין פליגי ביה אביי ורבא בלחי העומד מאליו והלכה כאביי דהוי לחי אבל מחיצה העומדת מאליה דברי הכל הוה מחיצה וכ " כ הרי " ף בלשון זה ודקדק ב " י לאיזה צורך כ' כך הרי " ף דמודה רבא במחיצה כיון דלא קי " ל כרבא ותירץ דאתא לאשמעינן דכיון שלא חלקו בה כלל משמע דאפילו לא סמכו עליה מאתמול הוי מחיצה משא " כ בלחי דאף לאביי לא הוי לחי אא " כ בדסמיכי עליה מאתמול . דאל " כ לאביי מאי איכא בין לחי למחיצה גמורה ע " כ ותימה בהא דקאמר דאל " כ לאביי מאי איכא בין לחי למחיצה גמורה דמי מכריח אותנו דאיכא בינייהו דילמא אין הכי נמי דליכא מידי בינייהו ותו דכל כי האי מילתא ה " ל לפרושי אלא נראה דלפי דמסתברא דדוקא גבי לחי דלית ביה אלא תיקון מדרבנן הקילו בו להתירו אף בעומד מאליו אבל היכא דבעינן מחיצה מן התורה צריך שיעשוה מתחלה להיות מחיצה גמורה לכך בא הרי " ף ואמר דאיפכא הוא דאדרבה במחיצה העומדת מאליה ד " ה הויא מחיצה ובסימן שס " ג כתב ב " י דרך זה ליישב דברי הרי " ף גבי מבוי שצדו אחד קצר ע " ש :
Orach Chayim.362.3.1 ומ " ש וה " מ שנעשית בשבת בשוגג וכו' מימרא דר " נ בס " פ עושין פסין ( עירובין דף כ " ה :)
Orach Chayim.362.4.1 ומ " ש וה " מ שלא היה שם מחיצה תחלה כו' סביבותיהן ברשות היחיד והבדילו גם ביניהן וכו' כך צריך להגיה ברה " י ולהעביר קולמוס על בר " ה והוא ע " פ דברי הרא " ש ס " פ הזורק וגם לשם נדפס בטעות לר " ה וצריך להגיה וה " פ דברייתא מחצלאות הפרוסות ברה " י כעין בתים וכו' שהרי כל דברי הרא " ש הם ע " פ פי' ר " ת דמחלק בין עושה מחיצה בר " ה שעל ידה נעשית רה " י דאסור לטלטל בה אם חזרה ונעשית בשבת במזיד ובין כשהמחיצה אינה באה אלא לסלק הדיורין דכבר היתה רה " י ועושה מחיצה לסלק הדיורין ונגללה וחזרה ונפרסה וסילקה דיורין דחזרו להיתרן הראשון ואפילו במזיד וכן מפורש בתוס' פרק הזורק ( שבת דף ק' ) בד " ה כי איתמר דר " ת מפרש דמחצלאות הפרוסות ברה " י איירי שיש מחצלאות מפסיקות בין ב' חצירות נתגלגלו נאסרו שהרי הן כחצר אחת וכו' ור " ת גורס בברייתא וכן מחצלאות הפרוסות מערבין וכו' ולא גרס הפרוסות לר " ה כמ " ש בספרים שבידינו ובאלפסי דאותה גירסא אתי שפיר לפירש " י אבל לפר " ת בתוס' ובהרא " ש אי אפשר לגרוס בר " ה אלא גריס בסתם וכן מחצלאות הפרוסות מערבין וכן ומפרש לה הפרוסות ברשות היחיד אי נמי גורס להדיא הפרוסות לרה " י וכן צריך להגיה בדברו רבינו לרשות היחיד במקום לרשות הרבים וה " פ דברי רבינו וה " מ שלא היה שם מחיצה תחלה וכו' פי' כגון שהיתה ר " ה ועשו מחיצות בר " ה במחצלאות שעל ידה נעשית רה " י ואע " פ שעשו כן מע " ש ונגללו בשבת אם חזרו ונפרסו במזיד ה " ל מחיצה לזרוק אבל לא לטלטל כיון דעיקר מחיצה זו נעשה בר " ה מתחלה כדי שעל ידן יהא נעשית רה " י ועכשיו חזר ונעשה רה " י בשבת אסור לטלטל אבל היתה שם מחיצה שע " י נעשה רה " י כבר כגון חצר ובאו לשם שנים או ג' שהקיפו במחצלאות סביבותיהן ברה " י והבדילו גם ביניהן במחצלאות כו' אע " פ שנגללו כל המחצלאות מ " מ עדיין הוא רה " י דמחיצות החצר הן קיימים והך מחיצה שנגללה אינה גורמת אלא לבטל הדיורין והעירוב שביניהן לפיכך כשחזרו ונפרסו המחצלאות חזרו להיתרן הראשון ואפילו במזיד ואע " פ שהר " ן כתב ע " ש ר " ת דאינו מחלק אלא בין שנעשה המחיצה מתחלה בשבת במזיד דאסור לטלטל בה ובין שנעשה מע " ש אלא שנגללה בשבת וחזרה ונפרסה במזיד דמותר לטלטל בה ואין חילוק בין נפרסו המחצלאות בר " ה ובין נפרסו ברה " י מ " מ מדברי התוספות והרא " ש ורבינו מבואר כדפרישית דהחילוק הוא בין נפרסו בר " ה ובין נפרסו ברה " י וכן מפורש ברבינו ירוחם חלק ד' שכתב תחלה פירש " י ואח " כ כתב פר " ת דמחלק דכשעשו המחיצה בר " ה אסור לטלטל בה כשעשאה במזיד בין שנסתרה בשבת וחזר ובנאה ובין שבנאה מתחלה אבל ב' חצירות שהפסיקו במחצלת ונסתרה וחזרו ושטחוה אפילו במזיד מותר לטלטל בה . ואח " כ כתב פירוש שלישי כמו שכתב הר " ן על שם ר " ת . ותמהני אדברי ב " י שהבין מדברי הרא " ש ומדברי הר " י דמחלק ר " ת בין מחיצות הפנימיות שנסתרו ובין מחיצות החיצוניות ובדבריהם מפורש דר " ת אינו מחלק אלא בין מחיצה שעל ידן נעשית רה " י בר " ה ובין מחיצה שנעשית בתוך רה " י גופיה לסלק הדיורין גם הבין שדברי רבינו הם ע " פ דברי הר " ן בשם ר " ת וליתא אלא כדפרי' גם בש " ע העתיק לשון רבינו סביבותיהן בר " ה והוא טעות סופרים ומדפיסים ותו לא מידי :
Orach Chayim.362.5.1 ספינה מותר וכו' מימרא דרב פרק כל גגות ( עירובין דף צ' ):
Orach Chayim.362.6.1 ומ " ש כפאה לדור תחתיה הוי רה " י עליה פי' אף עליה הוה רה " י כתחתיה ואפילו יותר מבית סאתים דאמרינן גוד אסיק מחיצתא . כפאה לזופתה לא הוי רשות היחיד עליה פי' ודינה כקרפף שלא הוקפה לדירה וכן תחתיה כיון דאינה עומדת לדירה כל זמן כפייתה לא למעלה ולא למטה כמו שפירש רש " י וכן היא דעת הרא " ש ורבינו והא דנקטו לא הוי רה " י עליה לאו דוקא עליה דה " ה תחתיה אלא איידי דנקט ברישא היכא דכפאה לדור תחתיה דהוי רה " י עליה נקט בסיפא נמי לא הוי רה " י עליה ודלא כמ " ש ב " י לדברי הרא " ש ורבינו ע " ש :
Orach Chayim.362.7.1 בכל עושין מחיצה וכו' עד ג' טפחים כל זה משנה וגמרא פ " ק ( דף ט " ו וי " ו ) ואע " פ דהפרוץ מרובה על העומד כיון שכל עומד הוא פחות מג' טפחים מעומד שני וכן שני פחות מג " ט מן השלישי וכן כולם כעומד הוא חשיב לפי שכל פחות מג " ט כלבוד דמי : ואפילו בב " ח ובלבד שיהו כפותין וטעמא כדי שלא ינודו דבעינן מחיצה שיכולה לעמוד ועומדת כדלעיל גבי ענפי אילן :
Orach Chayim.362.8.1 ואפי' באנשים וכו' עד והוא שלא ידעו וכו' בפ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף מ " ג ומ " ד ) וכתב ה " ר יהונתן דטעמא דבדלא ידעו הוי מחיצה שנעשית בשוגג אבל בידעו נעשית במזיד ואסור לטלטל כדלעיל ומה שהקשה הרא " ש דאם מהלכים חשובים מחיצה מאי קא מיבעיא ליה לרב חסדא בעובדא דנחמיה בדלא מלו ליה גברא עד תוך התחום הלא יכולין לעשות מחיצה עד תוך התחום כשהם מהלכין וכמו שכתב ב " י נראה לפע " ד ליישב דהאי דינא דמהלכין חשובין מחיצה לא שמעינן ליה אלא מעובדא דהני זיקי של רבא דהוו שדיין בריסתקא דמחוזא דבהדי דאתא רבא מפירקיה אעלנהו השמש ניהלייהו בתוך מחיצות ההולכין ובאים והתם דיעבד הוה שהשמש עשה מעצמו ולא הורה לו רבא לעשות כך לכתחלה לסמוך על מחיצות אנשים ההולכים אלא דוקא כשאינן הולכין אלא עומדין יכולין לעשות מחיצה לכתחלה והיינו דקמיבעיא לן לרב חסדא בעובדא דנחמיה בדלא מלו גברי היאך יעשה לכתחלה וה " מ להדיא מלשון רבי' שאמר בכל עושין מחיצה וכו' פי' לכתחלה עושין מחיצה בכל דבר ואפי' בב " ח וכו' ואפילו באנשים שעומדים וכו' ואפילו כשהם מהלכין חשובים מחיצה וביניהם רה " י דאי איתא דבמהלכים נמי עושין לכתחלה הוי ליה למימר בסתם ואפי' כשהם מהלכים אלא בע " כ דס " ל לרבינו דאין עושין לכתחלה מחיצה אלא באנשים זה אצל זה בפחות מג' אלא דאפילו כשהן מהלכין חשובים מחיצה אם נעשה בדיעבד והכי נקטינן להלכה מיהו בשבולי הלקט בשם סה " ת החמיר שלא יעשו מחיצה מבני אדם וטעמו ודאי הוא לפי שיש לחוש שמא ירגיש אחד מהם שהועמד לשם לשם מחיצה ותהיה המחיצה בטילה וכ " כ הרב בהגהת ש " ע . ואכתי איכא לתמוה במ " ש באנשים שעומדים זה אצל זה בפחות מג' הלא סתם אדם רחבו אמה אחת כדמוכח בכוכין בפרק המוכר פירות ובדוכתי טובא וא " כ בעומדין ברחוק אמה זה מזה הוי נמי מחיצה דפרוץ כעומד מותר דהכי תניא בפ " ק ריש ד' י " ו גבי מחיצ' שהקיפוה בגמלין ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלא גמל ואוקימנא ביוצא ונכנס דהיינו אויר מרווח ואז הוי פרוץ מרובה אבל פרוץ כעומד שרי וי " ל דבהמה דבעי כפותים שרי בפרוץ כעומד אבל אדם דלא ידע שהועמד לשם כך מסתמא נייד איכא לחוש טפי דילמא אתא לפרוץ מרובה הלכך בעינן פחות מג' דתו ליכא לחוש כלל :
Orach Chayim.362.9.1 פרוץ כעומד מותר הכי אסיקנא בפ " ק דעירובין ( דף י " ו ) והיינו דהפירצה היא משלשה טפחים ולמעלה דאם הוא פחות מג " ט ה " ל לבוד וחשוב כעומד ואפילו פרוץ מרובה מן העומד שרי כדפרישית בסמוך :
Orach Chayim.362.10.1 ומהו צ " ה קנה מכאן וקנה מכאן וכו' עד סוף הסימן בפ " ק דעירובין ( דף י " א ) א " ר חסדא צ " ה שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום וא " ר חסדא צ " ה שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת ואפילו דלת של קשין אר " ל משום רבי ינאי צ " ה שאמרו צריכה היכר ציר מאי היכר ציר א " ר אויא אבקתא אשכתינהו רב אחא בריה דרבא לתלמידי דרב אשי א " ל אמר מר מידי בצ " ה א " ל לא אמר ולא כלום . תנא צ " ה שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן צריכין ליגע או אין צריכין ליגע ר " נ אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע . אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל א " ל תני מר מידי בצ " ה א " ל אין תנינא כיפה ר " מ מחייב במזוזה כו' אלמא אין צריכין ליגע . כך היא הגירסא במקצת ספרים משמע דשאלת רב אחא לתלמידי דרב אשי אמר מר מידי בצ " ה היינו מי אמר דבעי היכר ציר כדאמר ר " ל דעלה דמימרא דר " ל דסמיך ליה היתה השאלה וא " ל לא אמר כלום פירוש דלא בעינן היכר ציר כי היכי דבסמוך דאשכחיה רב ששת וכו' היתה השאלה מי תני מר מידי בצ " ה אם צריך ליגע כו' . ובתר הכי גרסינן תנא צ " ה שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן כו' דלפ " ז הלכה כרב אשי דלא בעינן היכר ציר וגי' זו היא גיר' האלפסי שהשמיט להך דר " ל וכן הרמב " ם לא הזכיר היכר ציר אבל ברוב ספרים גרסינן א " ל תנא צ " ה שאמרו קנה מכאן כו' משמע דהשאלה היתה בסתם מי אמר מר מידי בצ " ה שום חידוש ואינו חוזר על היכר ציר אלא בסתם שאלו אם אמר שום חידוש וא " ל לא אמר שום חידוש א " ל אני אומר לכם דבר חידוש תנא צ " ה שאמרו קנה מכאן וכו' דא " צ קורה טפח על גביהן אלא קנה משהו בעלמא אבל שתהא בריאה לעמוד בה דלת של קשין והיכר ציר ודאי בעינן דליכא דפליג עלה וגי' זו היא גירסת רבי' מאיר רבו של הרא " ש ולכן תמה על האלפסי למה השמיט דר " ל ורצה ליישב דבריו ע " פ גירסתו ואחר כך השיג על יישובו וגם הרא " ש הסכים לדברי מהר " ם רבו ואחריהם נמשך גם רבינו דפסק וצריך שיעשה לו היכר ציר אבל למה שכתבנו דהאלפסי והרמב " ם לא היו גורסים א " ל תנא וכו' הפסק נכון וקיים דלא בעינן היכר ציר וכך הוא המנהג מכל גדולי העולם כמה שכתב בהגהת מיימוני והגהת אשיר " י והכי נקטינן :
Orach Chayim.363.1.1 מן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות הוא רה " י גמור וכו' והא דקשה ממ " ש בסימן שמ " ה דבג' מחיצות הוא כרמלית פי' ב " י דלא קאמר כאן דהוא רה " י גמור לחייב הזורק לתוכו מר " ה אלא דמותר לטלטל בתוכו מן התורה שכך דינו של כרמלית מן התורה וכמ " ש הרמב " ם בפי " ד ופי " ז ולא נהירא דברמב " ם ודאי ניחא דביאר דבריו שהוא כרמלית ומותר לטלטל בכולו ד " ת והזורק לתוכו פטור אבל רבינו שכתב כאן דהוא רה " י גמור אין הדעת סובלת לפרשו על הטלטול בלבד אלא בין לטלטל ובין לחייב הזורק לתוכו מר " ה קאמר דבג' מחיצות הוי רה " י גמור מן התורה ולעיל לא קאמר שהיא כרמלית אלא שיש עליה דין כרמלית מדרבנן דנותנין עליה חומרי רה " י וחומרי ר " ה והכי אשכחן בירושלים דשויוה כרמלית ופשוט הוא וכבר נתבאר לעיל בסימן שמ " ה :
Orach Chayim.363.2.1 ואם הוא חצר כו' פי' בחצר מרובעת שנפרץ בצד רביעית צריך תיקון אחר ממה שמתקנין מבוי שארכה יתר על רחבה ופרוץ בצד רביעית דבחצר צריך פס ד' בצד אחד או בב' פסין משהו מכאן ומשהו מכאן אבל במבוי שארכו יתר על רחבו ופרוץ בצד רביעית התירו בלחי כל שהוא מצד אחד וה " א בפ " ק דעירובין ( דף י " ב ) ואע " ג דבפרש " י מבואר דכולה סוגיא מיירי דנשתייר מן הכותל הנפרץ בחצר פס ד' מצד אחד או ב' פסין של ב' משהויין מב' צדדין אפ " ה נקט רבינו שמתקנו בידים לאשמעינן רבותא דלא מיבעיא בנשתייר מן הכותל דניתקן בכך דחשיב טפי מאחר שנשתייר מן הכותל שהיה מתירו לטלטל מתחלה אלא אפי' לא נשתייר כלום מהכותל הראשון מהני תיקון זה שעשאו עכשיו בידים ואע " פ שאיננו חשוב כל כך כאילו נשתייר מן הכותל הראשון אכן ממ " ש התוס' ( דף י ) בשינויא בתרא בד " ה וב' טפחים משמע דהסברא איפכא שהרי כתבו וז " ל א " נ בפס גמור סגי בב' משהויין אבל כותל עצמו לא חשיב פס אם לא ברוחב טפח דאין היכר כ " כ בכותל כמו בפס גמור עכ " ל ויש לדחות דלא דמי לנפרץ ונשתייר מן הכותל ודו " ק . כתב הר " ר יהונתן דהני ב' משהויין מכאן ומכאן בחצר היינו דנשאר טפח מכאן וטפח מכאן בגובהו של כותל או עד עשרה טפחים והכי מסתברא דמשהו דקאמר לאו דוקא אלא שיעור טפח מיהא בעינן דליהוי חשיב מחיצה והכי משמע מפשטא דלישנא דגמ' ( דף י' ) דקאמר בי' וב' טפחים סגי אלמא דמשמע לתלמודא דמשהו לאו דוקא דטפח מיהא בעינן וכדאמרינן בפ' חלון ( עירובין דף פ' ) מאי משהו נמי דקאמר טפח ובפ' המפלת ( נדה דף כ " ו ) גבי תנורי בנות אבל בקטן תחלתו כל שהוא אמרינן נמי וכמה כל שהוא טפח אלא דכתבו התוס' ע " ש ר " ת דפעמים כל שהוא בציר מטפח ופעמים טפי מטפח מ " מ הכא דקאמר תלמודא להדיא בעשר וב' טפחים סגי אלמא דהאי משהו מכאן ומשהו מכאן ר " ל טפח מכאן וטפח מכאן . ואע " ג דבתוס' ( דף י' ) הקשו ע " ז דא " כ ה " ל לפרושי הכא כי התם אין זה קושיא כל כך דהא התם נמי לא אתא לפרושי אלא לתרץ למאן דהוה קשיא ליה מברייתא דתני ומגביה מן הקרקע משהו ארב יהודה דאמר צריך להגביה מן הקרקע טפח והכי נקטינן דטפח בעינן ודלא כמ " ש ב " י דלאו דוקא טפח דבמשהו סגי . שוב ראיתי בש " ע דכתב דבעושה תיקון בידים סגי בשתי משהויין אבל בנשתייר בכותל צריך טפח מכאן וטפח מכאן נמשך אחר מ " ש התוס' בשינויא בתרא ומ " מ נלפע " ד דאין להקל אלא אף בעושה בידים יש לעשות טפח לכתחלה מכאן ומכאן :
Orach Chayim.363.3.1 ואם הוא מבוי וכו' משנה פ " ק ( דף י " ד ) לחיין שאמרו גובהן י' טפחים ורחבן ועביין כל שהוא ואיכא לתמוה דבגמרא קאמרי' וכמה כל שהוא תני ר' חייא אפילו כחוט הסרבל וכתבו הרי " ף והרא " ש ואמאי לא כתבו רבינו וי " ל דלפי שאין אנו בקיאין בשיעורא דחוט הסרבל כמה הוא לכך לא כתבו וזה היה דעת הרמב " ם בפי " ז שכתב ג " כ בסתם דלחי עביו ורחבו כל שהוא ולא כתב שיהא כחוט הסרבל דכיון דלא ידעינן שיעורא דחוט הסרבל אזלינן לקולא במידי דרבנן וסגי בלחי כל שהוא ממש והכי נהוג עלמא דלא כמ " ש המרדכי בשם מהר " ם דבעינן כעובי אצבע וכ " כ מהרא " י בת " ה סי' ע " ד אלא שמתוך לשון מהרא " י שהביא ב " י מבואר שלא היה כתוב בו כלשון תשובת מהרא " י שבידינו שנדפס שנת ש " ו ולכן השיב על מקצת דבריו אבל בלשון תשובת מהרא " י שבידינו ליכא קושיא וע " ש :
Orach Chayim.363.4.1 ומ " ש ואפי' מעצי אשירה שטעון שריפה פי' וכשר אע " פ דכתותי מכתת שיעוריה לפי שלחי סגי בכל שהוא ואע " ג שיש לו שיעור בגבהו שצריך י' י " ל כיון דאף אם ישרפנו אפשר לגבלו ולחזור ולתקן ממנו לחי ע " י סיד מחוי לא מפסיל משום דמכתת שיעוריה עיין בב " י :
Orach Chayim.363.5.1 לא שנא אם נראית בליטת הלחי וכו' הכי אסיקנא הלכתא בפ " ח ( ד' י " ד ) ורש " י בדף ט' כתב נראה מבפנים ושוה מבחוץ כזה אבל בנראה מבחוץ ושוה מבפנים ציור ב' ציורים ציור האחד כזה וציור השני כזהוהב " י הבין מפירש " י שציור הראשון שפירש " י בנראה מבחוץ ושוה מבפנים הוא כזה וציור הב' הוא כזה ושרי ליה מארי' שהרי התוס' כתבו דהציור השני ניחא טפי משום דאראשון קשה היכי משני לקמן בנכנסין כותלי קטנה לגדולה אכתי נראה מבחוץ הוא וכו' וקושיא זו קשיא ג " כ אציור השני שצייר בית יוסף ותו דמ " ש התוס' תחלה דלכך שינה רש " י משום דלעיל איירי בלחי שמעמידין אצל הכותל ודרך להעמידו לצד פנים כו' מבואר הוא שלא כתבו כן אלא אהך צורה שנייה שצייר ב " י שהיא לפי האמת הצורה הראשונה שצייר רש " י אבל הצורה הראשונה שצייר ב " י אין העמדתה לצד פנים אלא אדרבה נמשכה לצד חוץ ועודף על עובי הכותל אלא השתי צורות של נראה מבחוץ שצייר רש " י הוא כדאמרן וכך הבינו התוספות כדפי' וכן הוא באשיר " י ובהגהת מיימוני פי " ז וכן הוא במרדכי פ " ק וז " ל רש " י פי' אותו בתרי גווני גבי כותל שצדו א' כנוס מחבירו פי' בין שנראה מבחוץ כגון שהכותל שקוע מלפניו כזה ולעיל פי' שמשך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימי הוא דבוק בעובי הכותל של המבוי כזה ובתוס' כתבו דרש " י הוצרך לשנות לפרש כן עכ " ל והר " י בחלק י " ז בדף צ " ד ריש ע " ג כתב בביאור וז " ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים יש לו ב' צורות כי יש מי שפירש שאינו נראה . אלא מצד ר " ה כנגד פתח המבוי אבל מצד המבוי מבחוץ הוא חלק כולו ואינו נראה כלל וגם אינו נראה מבפנים כלו' מבפנים המבוי כזהויש מי שפירש שנראה מבחוץ מצד המבוי כזה וזהו לחי המושך מדופן המבוי או עם דופן המבוי נוכל לפרש שנמשך דופן המבוי בחודו שכלפי חוץ כצורה הראשונ' או נוכל לפרש שנמשך דופן המבוי בחודו הפנימי כצורה השנייה שעשיתי וכו' והצורה הראשונה עיקר ולזה הסכימו רוב הפוסקים עכ " ל ודבריו בלחי המושך הם מדברי הרא " ש והרי מבואר דלא כפי' ב " י בצורה הראשונה דאין לשון המשנה עם הדופן נופלת כלל בציור זה . ושוב מצאתי למהר " ל חביב בתשובות סי' י " ד שצייר אלו הב' צורות כאשר ציירתי ואח " כ כתב והיה נ " ל אופן ג' ופי' אותו בכותל כנוס והוא כזה וראיתי אדם גדול הלא הוא הריטב " א ז " ל שפי' כן ולדעתי שלא רצה בו רש " י מטע' דנראה מבחוץ צריך שיהיה לעוברים לפני המבוי בדרך ר " ה אמנם זה אינו נראה לחי לא לבני מבוי ולא לאותם העוברים בר " ה שלפני המבוי עכ " ל הנה גם הוא ז " ל כתב דלרש " י אינו נקרא נראה מבחוץ אלא א' מב' הצורות שציירתי ודלא כב " י . עוד קשה על מה שהביא ב " י לשון רש " י גבי כותל שצדו א' כנוס מחבירו בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים וכו' שנכנס הבנין ומיעטו מעביו דהשתא בולט ויוצא ממנו כעין עמוד שקורין פילאי " ר בין שכניסתו נראית מבפנים ושוה מבחוץ ששוקע הכותל מאחריו ונראית הפגימה בפנים בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים כגון ששוקע הכותל מלפניו שאין הכניסה נראית לעומדים מאחריה אלא לבני ר " ה עכ " ל רש " י וכתב ב " י וצ " ל דצד הכותל שהוא לתוך המבוי קרוי אחורי הכותל וצד הכותל שהוא חוץ למבוי קרוי פני הכותל עכ " ל נמשך למה שסובר שהציור שנראה מבחוץ שהסכימו עליו התוס' והרא " ש הוא כזה דהשתא מ " ש רש " י ששוקע הכותל מלפניו היינו צד הכותל מבחוץ למבוי שהוא פני הכותל ואין הדעת סובלתו שלשון חוץ יהא פירושו הפנים והפנים יהא פירושו האחור אלא הדבר פשוט שהמבוי הסתום ופתוח מצד הד' לר " ה ראשו הפתוח הוא הנקרא בשם פנים כי הוא פני המבוי וסוף המבוי בצד הסתום הוא האחור של מבוי רחוק מר " ה ולפי זה ניחא לשון רש " י שאמר בין ששוקע הכותל מאחריו ונראית הפגימה בפנים כזהשנראה פגימה לעומדים בתוך המבוי מצד האחור ובין ששוקע הכותל מלפניו כזהשאין הכניסה נראית לעומדים מאחריה אלא לבני ר " ה נראית והיינו בראה מבחוץ ושוה מבכנים ובמקצת ספרי רש " י הגיהו שאין הכניס' נראי' לעומדים בפנים אלא לבני ר " ה ואיך שיהי' הלשון הדברים מובנים שלשון שוקע הכותל מאחריו ושוקע הכותל מלפניו זה וזה מיירי ששוקע הכותל באותו צד שהוא תוך המבוי ולא איירי כלל בשוקע הכותל באותו צד שהוא חוץ למבוי וניכרין דברי אמת ומהרש " ל כתב כי י " א שציור כזה : נראה מבפנים ומבחוץ הוא כי העומדים בחוץ רואים שכותל זה אינו שוה בעובי עם הכותל שכנגדו ואינו נקרא נראה מבפנים ושוהבחוץ אלא כזהשהעומדים בחוץ רואים שהכותלים שוים בעובי ואינו נראה לחי אלא לעומדים בפנים וליתא להאי פירושא דבגמרא ובפירוש רש " י לאנזכר לחלק בכך והדבר פשוט שאינו נראה שהוא לחי אלא בדאיכא פגימה או בליטה אבל בשיעור העובי לא נראה שהוא לחי דרגילות הוא שכותל אחד אינה עבה כמו כותל שכנגדה וכן משמע בסמוך גבי לחי הבולט והכי נקטינן דשני ציורים שצייר רש " י בנראה מבחוץ וכמו שפירשנו הם מתירים המבוי שהרי התוס' לא דחו הציור הראשון אלא שכתבו שהציור השני ניחא טפי ואח " כ כתבו ליישב הציור הראשון בשני דרכים וגם הרי " ף והרמב " ם כתבו בסתם בנראה מבחוץ ושוה מבפנים שהוא לחי והרב המגיד כתב כפי' הראשון של רש " י וכ " כ ה " ר יהונתן והמרדכי הביא שני הפירושים ולא דחה הראשון אע " ג שהרא " ש והגהת מיימוני דחו הראשון כרוב הגדולים נקטינן דלא דחאוהו והכי משמע מדברי רבינו שכתב בסתם בנראה מבחוץ שהוא לחי אבל אותן שני הציורים בנראה מבחוץ ושוה בפנים האחד הוא הציור שצייר ב " י לפי פירש " י שדחאוהו התוס' והוא שרוחב הלחי הוא עודף על עובי הכותל כזהוהוא פי' הריטב " א דה " ל נראה מבחוץ לאותן העוברין אחורי המבוי . והב' הוא שמבחוץ בר " ה נראה שהכותל האחד הוא עובי הרבה מכותל שכנגדה ובפנים אינו נראה הני תרתי אינן מתירין המבוי כלל שיאין כאן נראה לחי לא מבפנים לבני המבוי ולא מבחוץ לאותם העוברין בר " ה שלפני המבוי :
Orach Chayim.363.6.1 הרחיקו מן הכותל ג' וכו' מימרא דרבא בפרק קמא ( דף י " ד ) אפילו לרשב " ג דס " ל לבוד בפחות מד' ה " מ למעלה אבל למטה כיון דהוי ליה מחיצה שהגדיים בוקעין בה לא הוי מחיצה :
Orach Chayim.363.7.1 ואפי' לא עשאו לשם לחי וכו' פלוגתא דאביי ורבא בפ " ק ( דף ט " ו ) ופסקו הפוסקים כאביי שזו היא למ " ד דיע " ל קג " ם ודלא כר " ת שפסק כרבא גבי לחי ואומר דלמ " ד דיע " ל קג " ם היא לידה דפליגי בה אביי ורבא בפ' בנות כותים ( נדה דף ל " ז ) בימי לידה שאינה רואה בהם וכ " כ הסמ " ג בהלכות נדה בשם כל הגאונים דהלמ " ד היא לחי העומד מאיליו ואעפ " כ נהגו בצרפת להחמיר כרבינו יעקב לומר שאין עולין הואיל והדבר יצא מפיו עכ " ל מיהו נראה דדוקא בזיבה שהוא איסור כרת החמירו משא " כ גבי לחי שאינו אלא דרבנן אין להחמיר :
Orach Chayim.363.8.1 ומ " ש כגון שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת וכו' כך פירש " י לשם ומשמע דאם לא היה שם לחי אח' אע " פ שלא סמכו על זה בפירוש מאתמול הוי לחי וכ " כ הגהת אשיר " י משם הא " ז וכ " כ ה " ה על שם הרשב " א בפי " ו מה' שבת וכך כתב ב " י :
Orach Chayim.363.9.1 ומיהו אפי' סמכו עליו מע " ש לא מהני אא " כ יהא בולט בתוך המבוי בפחות מד' אמות וכו' מימרא דרב הונא בפ " ק ( דף ה' ) ואיכא לתמוה דה " ל לרבינו לכתוב דין לחי הבולט מדופנו של מבוי כמו שהוא בגמרא לאיזה צורך כתב ומיהו אפי' סמכו עליו מע " ש וכו' ונראה דס " ל לרבינו דאי עבדיה ללחי בידים אפי' הוא יותר מד' אמות נדון משום לחי דמשום דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו והך דרב הונא לא מיירי בדעבדיה לשם לחי אלא בהוציא בניינו בפאת ביתו לשום חיזוק והתם הוא דלא מהני בסמכו עליו משום לחי אלא אם כן שיהא בולט בתוך המבוי בפחות מד' אמות וכמו שפירש " י ולכן כתב רבינו ומיהו אפילו סמכו עליו וכו' דאתא לפרש דהא דמפלגינן בין ד' אמות לפחות מד' אמות אינו אלא בלחי שלא הועמד לשם לחי אלא דנעשה לחיזוק הבית דהתם הוא שאם הוא ד' אמות אינו נידון משום לחי אפילו סמכו עליו מע " ש לא מהני וזהו שכתב רש " י ז " ל הכא נמי נפיק מתורת לחי ולא סמכינן עליה וכו' פי' דהסמיכה שסמכו עליה מע " ש לא מהני כיון דלא עבדיה מתחלה לשם לחי וכיון דלאו להכי איקבע אנן במחשבה לא מצינן לאפוקיה מתורת כותל ולשווייה לחי וכו' פי' דבעינן מעשה בידים לאפוקי' מתורת כותל ומ " ש אנן במחשבה לא מצינן לאפוקיה מתורת כותל לאו דוקא מחשבה אלא ה " ה בדיבור לא מצינן לאפוקיה אם לא במעשה דאז כשעושה מעשה לתקנו לשם לחי אע " ג דליכא היכרא שהוא לחי כיון דבולט ד' אמות אפ " ה כשהעמידו לשם לחי יש לו קול ואיכא היכרא כמו שכתבו התוס' לפי פירש " י אלמא דכשלא העמידו לשם לחי דאין לו קול אינו נידון משום לחי כשהוא בולט ד' אמות אפילו סמכו עליו מע " ש בדיבור לא סמכינן עליה כל זה נראה דבר פשוט דדברי רבינו הם ע " פ פירש " י ותוס' ודלא כמה שהבין ב " י מפירש " י ותוס' דדוקא בדלא סמכו עליו מע " ש קאמר דבבולט ד' אמות אינו נידון משום לחי אבל בדסמכו עליו מע " ש נדון משום לחי אפשר דלפי . שכתב רש " י אנן במחשבה לא מצינן לאפוקיה וכו' משמע לב " י דוקא במחשבה אבל בדיבור דסמכו עליו מצי לאפוקיה וליתא אלא כל דלא עבדיה בידים לקבעו לשם לחי לא מצי לאפוקיה מתורת כותל אפילו בדיבור כמו שפי' רש " י בתחלת פירושו בדבור זה וכן בתוס' שכתבו שאין לו קול כשלא העמידו לשם לחי מבואר דדוקא בדעשה לחי והעמידו בידים לשם לחי וכך מוכח מדברי הרא " ש שכתב גבי לחי הבולט פי' בולט מדופן של מבוי כמין עמודים שעושין לכתלים וכו' כלשון פירש " י דלא היה לו להרא " ש לפרש כך אם לא היה סובר דאי עבדיה לשם לחי אפי' בולט ד' אמות נידון משום לחי :
Orach Chayim.363.10.1 ויעשנו מעט עב וכו' שם דמטפי ביה או דמבציר ביה ודברי רבינו כפי' השני של רש " י וכ " כ הרי " ף פי' השני לחוד . ונראה דלענין דינא ודאי ה " ה בגבוה ממנו או נמוך ממנו וכפי' הראשון דרש " י אלא דאורחא דמילתא הוא שאין עושין לחי גבוה מן המבוי ולא נמוך ממנו ועוד דאינו ניכר בזה כל כך לבני מבוי שהוא לחי כיון שאינו גבוה או נמוך ממנו אלא דבר מועט משא " כ בדאיכא פגימה או בליטה כל גבוה עשרה טפחים :
Orach Chayim.363.11.1 ומ " ש ודוקא במבוי שרחבו מח' אמות ולמעלה וכו' שם מימרא דרב אשי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת דשוו תרווייהו כהדדי ה " ל ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל . ואע " ג דלמאי דקיימא לן פרוץ כעומד מותר לא צריך לטעמא דה " ל ספק דדבריהם וכו' קאמר ליה רב אשי לאפלוגי אדרב הונא בריה דרב יהושע דס " ל דפרוץ כעומד אסור אפ " ה הכא שרי דה " ל ספק דבריהם וכו' וכ " כ התוספות ורבינו למאי דקי " ל פרוץ כעומד מותר כתב אפילו אם הלחי בולט ד' אמות לתוכו כשר לאורויי דלאו משום ספק כשר אלא אפילו ידוע דבולט ד' אמות דבידי אדם אפשר לצמצם אפילו הכי כשר . גרסינן בפ " ק דעירובין ( דף י' ) אמר רב הונא לחי המושך עם דפנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי ומשתמש עד חודו הפנימי ד' אמות נידון משום מבוי ואסור להשתמש בכולו וכתבו התוס' ( בדף ה' ) בד " ה פחות מד' אמות דהך דלחי המושך הואיל והוי לאורך המבוי ואינו סותמו ד' נידון משום מבוי ואפילו הוקבע לשם לחי וכך מוכח להדיא מפירש " י בהך דלחי המושך וכן במה שפירש " י ( דף ט' ) בהא דקאמר ולרשב " ג ליהוי כנראה מבחוץ ע " ש וכן פסק בהגהת אשיר " י משם הא " ז ואיכא לתמוה אדברי הרא " ש ורבינו שלא כתבו חילוק זה בין לחי הבולט ללחי המושך כמו שפירש " י והתו' ונראה לי דנמשכו אחר דברי הרי " ף שלא כתב בפסקיו אלא הך דלחי הבולט ולא כתב הך דלחי המושך אלמא דס " ל דחד דינא אית להו דבלחי המושך נמי לא מפלגינן בין פחות לד' אלא היכא שלא נעשה מתחלה לשם לחי אלא שבנין הכותל הוא נמשך . אבל אם העמיד לשם לחי אפילו אם הוא ד' אמות נדון משום לחי ומתיר את המבוי כולו וכיון דחד דינא אית להו לא הוצרכו לכתוב אלא האחד ולא קשה רב הונא גופיה למה ליה למימר תרווייהו י " ל דאיצטריך לחי המושך לאשמועינן דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי וכדקאמר רב יוסף עלה ש " מ תלת וכו' . מיהו לענין הלכה נראה עיקר כפירש " י והתוס' דאיכא לחלק בין לחי הבולט ובין לחי המושך וכן פסק בש " ע ודע שמדברי ה " ר יהונתן מבואר דבהך דלחי המושך היה גורס ארבע אמות נדון משום מבוי ומותר להשתמש בכולו ומיירי במבוי שצדו אחד ארוך וצד השני הוא קצר ובצד הקצר נמשך הלחי עד כנגד הצד הארוך כזה וקאמר רב הונא דאם הוא פחות מד' אמות אינו משתמש אלא עד חודו הפנימי משום דס " ל בין לחיים אסור ואם הוא ד' אמות מותר להשתמש בכולו במבוי גדול מותר דנראה מבפנים וגם לאותו משך ד' אמות שהוא מבוי קטן דיש שם ב' חצירות ובכל חצר פתוחים בתים לתוכו גם כן א " צ לחי שהרי נראה מבחוץ בכל משך הד' אמות ולא דמי ללחי הבולט וע " ש ואפשר לפע " ד ליישב דברי הרמב " ם ע " פ גירסא זו לפי שה' המגיד כתב עליהם שצ " ע ואין רצוני להאריך בפי' הסוגיא לפי זה ודרך קצרה אומר דהרמב " ם מפרש במ " ש בלחי הבולט ד' אמות דכיון שנדון משום מבוי וחשוב בפני עצמו צריך לחי אחר להתירו היינו להתירו לאותו הלחי הבולט כדי להשתמש בינו ובין הדופן שכנגדו דבין לחיים אסור דאם הוא פחות מד' אמות נדון משום לחי ולא מהני לחי אחר להתיר תשמיש בינו ובין הדופן שכנגדה וכדין כל שאר לחי ולפי זה למבוי עצמה פשיטא דמהני הך בליטה דא " צ לחי אחר אפילו הוא ד' אמות והוא ג " כ פחות מחצי רוחב המבוי לעולם ניתר בבליטה זו אלא דכדי להשתמש בין אותו לחי לדופן שכנגדו כשיש בבליטה זו ד' אמות אמר דצריך לחי אחר אבל בלחי המושך מותר להשתמש בכולו ואין צריך לחי אחר דמבוי גדול ניתר בנראה מבפנים ומבוי קטן ניתר בנראה מבחוץ ודוקא בדאיכא ד' אמות אבל כשלחי המושך הוא פחות מד' אין כאן אלא מבוי גדול ולא שרי להשתמש אלא עד חודו הפנימי של לחי :
Orach Chayim.363.12.1 וכן הכשירו בקורה וכו' אתחלת הסי' קאי שכתב דמבוי שפרוץ בצד רביעית התירו בלחי ונמשכו דיני לחי עד הכא אח " כ אמר וכן הכשירו של מבוי זה בקורה וכו' ולפי דקי " ל כאביי בלחי העומד מאליו דכשר דלחי משום מחיצה אבל קורה משום היכר ולכן קורה העומדת מאליה שלא נתנוה מתחלה אלא לחזק הכותלי' אינ' קורה וכמ " ש הרא " ש על כן אמר רבינו תחלה דין לחי ואח " כ וכן קורה כלומר לא מיבעיא דהכשרו בלחי דהוי מחיצה אלא אפילו בקורה דלית בה אלא משום היכר בלבד נמי הוכשרה והכי משמע מדתנן וב " ה אומרים לחי או קורה דהקדים לחי לקורה משום דלחי עדיף :
Orach Chayim.363.13.1 אבל נעץ שתי יתידות וכו' שם סוף ( דף ח ) פסקו הפוסקים כרבא דאמר הכי ואיכא לתמוה מ " ש דלחי כשר אפילו כשהעמידו מבחוץ בר " ה כל שהוא בסמוך לכותל בפחות מג' דהכי משמע דכל שהוא פחות מג' אפילו הועמד בחוץ כשר וקורה פסול אפילו בסמוך לו ואפשר אע " ג דלגבי תיקון מבוי סתום הוי לחי וקורה מדרבנן מ " מ עיקר לחי וקורה דמהני משום מחיצה הלכה למשה מסיני הוא כדקאמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הל " מ וכמ " ש התוס' בסוף דף ה' בד " ה שפירצתו בארבעה אלא מיהו אליבא דרבא דאמר אחד זה ואחד זה משום היכר ליכא ליישב בהכי ואף לדידן דלחי משום מחיצה היאך שרינן לחי בהפליגו מן הכותל בפחות מג' הלא אין זו מחיצה ממש להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן ע " י לבוד וכמו שפירש רש " י בסוף ( דף ח ) ממש ועוד קשה כיון דקי " ל דקורה משום היכר והיכרא לבני ר " ה דמה " ט בין לחיים ותחת הקורה מותר א " כ מה לי קורה ע " ג מבוי או סמוך למבוי . ונלפע " ד דאף לרבא דאחד זה ואחד זה משום היכר מ " מ בע " כ צריך לומר שהוא נדון משום מחיצה דמה " ט אם רחב מעשר ימעט מפני שהוא פרצה דבעיבן דלתחזי הך כניסת המבוי כפיתחא ולכן תקנו לחי וקורה להיכרא ולא דבר אחר כיון דהיכר זה נדון משום מחיצה וכן משמע ממ " ש הרא " ש ואם נעץ ב' יתדות בב' כותלי המבוי והניח קורה עליהם אפי' למאן דאית ליה דאסור להשתמש תחת הקורה דחודו הפנימי יורד וסותם אסור דקורה ע " ג מבוי בעינן וליכא עכ " ל דקשיא דלאיזה צורך כתב אפי' למאן וכו' דאית ליה משום מחיצה בע " כ דאף לדידן דתקנו קורה משום היכר אפ " ה נידון משום מחיצה מש " ה אמר דאפי' למאן דאית ליה וכו' דחודו הפנימי יורד וסותם ואיכא מחיצה סמוך למבוי אפ " ה אסור משום דהכי גמירי הל " מ דקורה על גב מבוי בעינן וכן למ " ד דלחי וקורה משום מחיצה מ " מ היכר קצת בעינן כדכתבו התוס' ( בדף ה ) בד " ה ד " א נדון ופלוגתייהו אינה אלא דמר אמר עיקר התקנה דלחי וקורה במבוי סתום משום מחיצה ומר אמר עיקר משום היכר השתא ניחא כיון דאף לרבא צריך לומר דנידון משום מחיצה אין כאן קושיא מפני מה נשתנה דין לחי מדין קורה דכך היא הל " מ כדפי' מיהו צריך להתיישב בלחי העומד מחוץ למבוי בר " ה ובפחות מג' לכותל אם אמרינן בזו לבוד דשמא דוקא בהועמד בתוך המבוי :
Orach Chayim.363.14.1 וצריך שתהא עשויה לשם קורה וכו' כ " כ הרא " ש וכמ " ש בסמוך סעיף י' וכ " כ ה' המגי' בפי " ז ע " ש הרשב " א :
Orach Chayim.363.15.1 ושיעור הקורה וכו' פי' ה " ר יונתן כלומר לקבל אריחים הרבה כשיעור רוחב הפתח של מבוי מדובקים שם בטיט כפי מה שצריך להם :
Orach Chayim.363.16.1 ומ " ש הלכך עשאה מעצי אשרה פסולה פי' כיון דהקורה צריך שיעור טפח הלכך עצי אשרה דלשרפה קיימא כתותי מכתא שיעוריה :
Orach Chayim.363.17.1 ומעמידיה א " צ שיהיו חזקים וכו' פלוגתא דאמוראי ריש ( דף יד ) רבה בר רב הונא אמר א " צ ורב חסדא אמר צריך ורוב הפוסקים פסקו לקולא במידי דרבנן והרמב " ם פסק לחומרא משום דהכי מסתברא דכיון דהקורה מונחת ע " ג יתידות ואין יתידות יכולין לקבל הקורה והאריח כמאן דליכא לקורה דמי . היתה של קש וכו' ומיירי שעשו אותה חזקה לקבל אריח ואפ " ה פסולה :
Orach Chayim.363.18.1 היתה עקומה ועקמומיתה נוטה חוץ למבו . כזה או למעלה מעשרים כזה או למטה מעשרה כזה ואע " פ כן אם אין בין זה לזה ג " ט אלו תינטל העקמומית כשירה והוא משנה וגמ' שם ואצ " ל היכא דגם העקמומית תוך המבוי ותוך עשרה טפחים :
Orach Chayim.363.19.1 ומ " ש רבינו שהוא טפח ומחצה כך היא הנוסחא במקצת ספרי רבינו וכך היא הגירסא בגמ' וכן ב' קורות מתאימות כו' אם מקבלות אריח לרחבו טפח ומחצה וכו' ונראה דה " פ אם אינן נוגעות זו בזו מיהו אין ריוח ביניהם אלא טפח אחד דיכולות לקבל אריח לרחבו שהוא טפח ומחצה ויסמוך באצבע מכאן ובאצבע מכאן מצטרפים וא " צ להביא קורה אחרת וכ " כ ה " ר יהונתן אבל מפירש " י שכתב המתאימות שהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים משמע שנוגעות זו בזו ממש ואז מצטרפין לשיעור טפח לת " ק אבל אם אין נוגעות אין מצטרפין דלא אמרינן הכא לבוד דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא וכ " כ המרדכי והגהת מיימוני ע " ש מהר " ם ושכן משמע מפירש " י דהכא ובפ' הישן פירש " י כך להדיא ולפי פי' זה גרסי' בגמ' אם מקבלות אריח לרחבו טפח ולא גרסי' טפח ומחצה דהא לפי פי' זה אתא לאשמועי' דצריך שיהא בין שתיהן כשהן נוגעות זו בזו רוחב טפח וה " ג בפ' הישן ובכל הספרים ובפירקין נמי גרסי' הכי במקצת ספרים וכך היא הגרס' באלפסי ובאשיר " י וכך היא הנוסחא ברוב ספרי רבינו שהוא טפח אלא דלא ס " ל כמהר " ם שצריך שיהיו נוגעים זו בזו אלא כדברי התוס' דבסמוך והב " י היה ג " כ גורס בדברי רבינו שהוא טפח והבין דר " ל שהן קרבות זו לזו פחות מטפח והקשה ואמר ותימה למה נשתנה דין לבוד זה משאר לבוד דהוי בפחות מג' ולמאי דפרישית ל " ק ולא מידי דא " צ שיהיו קרובות פחות מטפח מטעם לבוד אלא שיסמוך האריח לרחבו על אלו ב' הקורות אצבע מכאן ואצבע מכאן וא " צ ג " כ פחות מטפח אלא אפילו יש ביניהם טפח שלם נמי א " צ להביא קורה אחרת כיון דיכולת לקבל אריח שיסמוך באצבע מכאן ואצבע מכאן ונמשך רבינו בדין זה אחר דברי התוס' שכתבו ריש ( דף יד ) בד " ה ובלבד שלא דלרבנן פסולין ב' קורות המתאימות אפילו בלבודים פחות מג' משום דבעינן קורה ראויה לקבל אריח עכ " ל דמפרשין דלרבנן צריך שיהיו מתאימות שיכולין לקבל האריח לרחבו דהיינו ביש ביניהם טפח וא " צ שיהיו נוגעין זו בזו ולרשב " ג מתכשר ביש ביניהם פחות מג' אבל ה' המגיד פי " ז כתב ג " כ גירסא זו שהוא טפח וכתב עוד דלרבנן אפילו יש בין זו לזו פחות מג' אם יש בין שתיהן רוחב טפח סגי ושכך היא דעת הרמב " ם ובש " ע הביא דעת הרמב " ם כמו שפי' הרב המגיד והביא ג " כ דעת רבינו שיהיו קרובות בתוך טפח אבל מלשון הרמב " ם נראה לפע " ד שתופס פירש " י וכמ " ש מהר " ם דבעינן שיהיו נוגעות זו לזו שהרי כתב וז " ל וכן ב' קורות המתאימות לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח א " צ להביא קורה אחרת עכ " ל משמע מדכתב בסתם שדין ב' קורות המתאימות כדין כל שאר קורה ושיהיו נוגעין זו בזו כאילו היה קורה אחת . ותו מדכתב הרמב " ם אח " כ היתה אחת למטה ואחת למעלה וכו' ולא יהיה ביניהן ג " ט שכשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכוונה עד שיעשו זו בצד זו עכ " ל דמשמע דנתכוין לומר שלא יהא ביניהם גובה ג " ט שכשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו יהיו שניהם מכוונים עד שיעשו זו בצד זו ממש דהיינו שיהיו נוגעין זו בזו ואע " פ שה " ה פי' שעל המשך אמר שלא יהא ביניהם ג' לטעמיה אזיל דפי' דברי הרמב " ם דב' קורות מתאימות מתכשר ביש ביניהם פחות מג' אבל לפי משמעות פשט לישנא דהרמב " ם לא משמע אלא כדפירש מהר " ם שצריך שיהיו נוגעים זו בזו ולכך באחד למטה וא' למעלה צריך שלא יהיו רחוקים זו מזו אלא בפחות מג' בענין שכשאנו רואין שזו ירדה וזו עלתה יהיו מכוונים ונוגעין זו בזו והכי נקטינן במתאימות שיהיו נוגעין זו בזו .
Orach Chayim.363.20.1 היתה אחת גבוהה ואחת נמוכה וכו' ברייתא אליבא דר " י בר יהודה וקאמר אביי דס " ל כאבוה דאית ליה רואין כדתנן ר' יהודה אומר רחבה אעפ " י שאינה בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא רחבה ולכאורה משמע דלרבנן דקי " ל כוותייהו דצריך רחבה ובריאה ושל קש וקנים פסולה משום דלית להו רואין בעקומה ועגולה נמי לית להו רואין דאי איתא דבעקומה ועגולה מודו רבנן והך בבא דעקומה ועגולה סתמא היא אמאי איצטריך למימר דס " ל כאבוה הא שפיר איכא למימר דס " ל כרבנן דלא אמרינן רואין ברחבה ואינה בריאה או של קש וקנים אבל היכא דרחבה ובריאה אמרינן רואין ולהכי בשתי קורות א' למטה וא' למעלה נמי אמרינן רואין כיון שיש ברחבן טפח ובריאין לקבל אריח והכי מוכח להדיא מפירש " י דבהא פריך עקומה רואין וכו' פשיטא כתב רש " י פשיטא דהכא נמי אמרינן רואין דמ " ש הא מדרישא ורישא ר " י תני לה אלא דלפי זה קשיא טובא הא דמשני תלמודא אהך פירכא קמ " ל כדר' זירא דאמר ר' זירא היא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי וכו' רואין וכו' דהאיך יאמר ר' זירא הך מילתא דרואין אליבא דר' יהודה דקאמר רואין ולית הלכתא כוותיה ותו דלמה כתבו הפוסקים הך מילתא דר' זירא דאמר רואין כיון דלאו הילכתא היא וי " ל דאע " ג דהמקשה קס " ד דהך בבא דעקומה ועגולה ר " י הוא ולהכי פריך פשיטא כדפירש " י מ " מ למאי דמשני קמ " ל כדר' זירא וכו' גלי ליה דלא כדקא ס " ד דהך בבא דעקומה ועגולה ר " י הוא דהא מדר' זירא שמעינן דבהאי רואין רבנן נמי מודו דאמרינן רואין אלא סתמא היא ואף רבנן מודו דהיכא דרחבה ובריאה אמרינן רואין ולא פליגי אלא ברחבה ואינה בריאה ובשל קש וקנים דהתם הוא דלא אמרינן רואין ולפ " ז נמי אידחייא ליה לדאביי דאמר ר " י בר יהודה ס " ל כאבוה אלא ס " ל כרבנן ובהך רואין מודו רבנן ולכך פסק הרמב " ם כהך בבא דעקומה ועגולה דאמרינן רואין ופסק נמי להך דר " י בר יהודה דאמרי' רואין וכדאוקימנא לה בפ' הישן בדאין בין זה לזה ג' והיינו כר' זירא ודלא כאביי וכדפרישית ועוד נראה דקס " ד דאביי דלר " י בר יהודה היכא דשתיהן בתוך כ' אפילו העליונה סמוכה לשפת כ' והתחתונה לשפת עשרה נמי כשר דלפי זה צ " ל דס " ל כאבוה דאי כרבנן וכר' זירא הא לא אמרינן רואין אלא כשאין ביניהם ג' בגובה והכי קס " ד מעיקרא בפ' הישן אבל למאי דמסקינן לשם דר " י בר יהודה לא קאמר אלא כשאין בין זו לזו אלא פחות מג' לפי זה ודאי דלא איצטריך לן למימר דסבר ליה כאבוה אלא כרבנן וכדפי' זאת היא דעת הרמב " ם לפע " ד ודלא כמ " ש ב " י גם לא כפי' ה " ה אבל דעת מהר " ם מרוטנב' ר " ק והרא " ש היא דודאי בעקומה ועגולה נמי מודו רבנן דאמרינן רואין והך בבא דעקומה ועגולה סתמא היא ולהכי פריך פשיטא דבעקומה מילתא דפשיטא היא לכ " ע דאמרינן רואין ודלא כפירש " י דפשיטא היא מ " ש מרישא אלא פשיטא היא לכ " ע אף לרבנן והשתא ניחא דאהיתה של קש ושל קנים פריך מאי קמ " ל ר " י דאמרינן רואין היינו הך דרחבה אע " פ שאינה בריאה דאמר בה ר' יהודה דכשרה ולמה לי תו היתה של קש אבל אעקומה פריך פשיטא דלכ " ע אמרינן רואין ומשני קמ " ל כדר' זירא והשתא ניחא דהך דר' זירא הילכתא היא ובעגולה פריך הא תו למה לי דודאי דינא דעגולה כדינא דעקומה אבל לית הילכתא כר' יוסי בר יהודה מדקאמר אביי דס " ל כאבוה ולית הילכתא כאבוה ולפי זה צ " ל דאחת למטה ואחת למעלה וכו' לא עדיף מרחבה ואינה בריאה דלא אמרינן בהו רואין ולענין הלכה נקטינן לחומרא גם בש " ע כתב ויש פוסלין :
Orach Chayim.363.21.1 פירש עליה מחצלת וכו' מימרא דרב ששת בפ " ק דעירובין ריש ( דף יד ) ופירש " י פירש עליה מחצלת להיות מחיצה ליפות כח היתרו :
Orach Chayim.363.22.1 ומ " ש אבל אם קורה רחבה ונמשכת עד למטה עשרה כשרה כצ " ל ור " ל דמשפת הקורה מלמעלה עד שפתה למטה לארץ נמשכה הקורה עשרה טפחים שיעור מחיצה אלא דגבוה מן הקרקע ג " ט כשרה דאע " ג דמדין מחיצה לא מיתכשרא כיון דגבוה ג " ט ה " ל מחיצה תלויה ואינה מתרת ביבשה כיון דהגדיים בוקעין בו מ " מ מדין קורה מיתכשרא דבשביל גודלה לא נפקא מתורת קורה כ " כ הרא " ש ונחלק על הרשב " א הפוסל משום דכיון דיש בה שיעור מחיצה נפקא מתורת קורה והביא ראיה ממחצלת ודחה הרא " ש דבריו ואמר דאין ראיה ממחצלת שאין הקורה בראית וסבורין דבמחצלת המבוי ניתר אבל כשהקורה נראית בשביל גודלה לא בפקא מתורת קורה מכל זה מבואר דמיירי כשגובה הקורה משפתה התחתון סמוך לקרקע עד שפתה העליון הוא עשרה טפחים שיעור מחיצה ואין חילוק בין כולה למעלה מי' ובין מקצתה תוך י' וא " כ מ " ש בספרי רבינו למטה מעשרה וכ " כ בפסקי הרא " ש צריך למחוק המ " ם וצריך להגיה למטה עשרה כדפרי' אבל בש " ע כתב וז " ל אבל אם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מעשרה כשרה עכ " ל הבין דהקפידא היא במה שמקצתה היא למטה מעשרה ולא כולה למעלה מעשרה ושרי ליה מאריה :
Orach Chayim.363.23.1 נעץ שתי יתידות עקומות וכו' ברייתא פ " ק ( ריש דף ט' ) וכדאוקמה רב אשי מהו דתימא או לבוד אמרינן או חבוט אמרינן לבוד וחבוט לא אמרינן קא משמע לן דאמרינן חבוט ורמי קורה על גבי מבוי ואמרינן לבוד משתי רוחות וכן פסק הרא " ש שם ( דף קי " ד ע " ג ) וציורו כזה מיהו הרי " ף השמיט הך אוקימתא דרב אשי גם הרמב " ם לא כתבה ובהגהת מיימוני כתב הרמב " ם פסקו ולא ידעתי למה דילג רבינו המחבר זה הפסק עכ " ל ואפשר שדילגו מתרי טעמי חדא משום דסתמא דתלמודא אוקמה בגוונא אחריתא ודחינן לאוקימתא דרב אשי מיקמי אוקימתא דסתמא דתלמודא ותו דלסתמא דתלמודא מיתוקמא ברייתא כפשטא משוכה או תלויה משוכה מרוח אחת או תלויה משתי רוחות ולרב אשי צריך להוציא הלשון מפשוטו ולפרש משוכה והיא תלויה :
Orach Chayim.363.24.1 והא דמבוי ניתר בלחי וקורה דוק' כשאין בגבהו יותר מכ' אמות מצומצמות כו' משנ' וברייתא רפ " ק דעירובין פליגי בה ת " ק ור " י בגובהה וברוחבה והלכה כרבנן דצריך למעט בין בגובה יותר מכ' אמה ובין ברחב יותר מעשר אמה :
Orach Chayim.363.25.1 ומ " ש ולא יהא נמוך פחות מי " ט מרווחין שם ( בד' ג ) הא קמ " ל דלמטה כלמעלה מה למעלה חללה כ' אף למטה חללה עשרה ובדף ה' היה פחות מעשרה וחקק בו להשלימו לי' וכו' :
Orach Chayim.363.26.1 ומ " ש ושיהא ארכו ד " א וכו' שם פליגי בה רב יוסף ואביי ופסק הרי " ף כאביי ואע " ג דר " י רביה דאביי ואמר דמשך מבוי בד " ט כיון דסוגיין כאביי דאמר בד " א הלכתא כוותיה וכן פסקו הרמב " ם והסמ " ג והסמ " ק והרא " ש כ' עוד שכך פסקו הרמב " ן ומהר " ם אלא דראבי " ה פסק כרב יוסף ונקטינן כרוב פוסקים . ומ " ש דבגובהה ורחבה משערים במצומצמות ובנמוך ובאורך במרווחות היינו משום דלשם ( בדף ג' ) פליגי בה אביי משמיה דרב נחמן אמר אמת מבוי ואמת סוכה באמת בת חמשה אמת כלאים באמת בת ששה פי' הכא חומרא והכא חומרא ורבא משמיה דרב נחמן אמר אחד זה ואחד זה באמת בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עצבות כלומר דלעולם נקטינן לחומרא והרי " ף השמיטו אבל הרמב " ם בפי " ז והרז " ה פסקו כרבא משמיה דר " נ וכן פסק הרא " ש משום דמילתא דאביי מוקי כרשב " ג ומילתא דרבא כדברי הכל עכ " ל . והא דלא פסק כרבא מטעם דאביי ורבא הלכה כרבא חוץ מביע " ל קג " ם דאין כלל זה אלא בדפליגי בטעמא דנפשייהו אבל הכא לא פליגי אלא במשמיה דרב נחמן :
Orach Chayim.363.27.1 ומ " ש אבל אם הוא גבוה יותר מכ' אמה וכו' אין לו תקנה בלחי או קורה אלא בצ " ה וכיוצא בלשון הזה כתב גם הרמב " ם ותמה ה' המגיד הלא בלחי אין גובה יותר על כ' אמה פוסלו וצריך לומר דלא הזכיר לחי אלא מפני פיסול גבוה פחות מי' ורחב יותר מעשר ומביאו ב " י וכתב ב " י דרבינו ג " כ אגב שיטפא דאחרינא נקט בגבוה מכ' לחי ואין זה יישוב אבל לפעד " נ דאע " פ דאין ספק בלחי הניכר סמוך לקרקע ואין גובהו אלא עשרה מכשיר המבוי אפילו אם המבוי גבוה הרבה יותר מכ' מ " מ אם העמיד הלחי אצל עובי הכותל מבחוץ ושוה מבפנים ומבחוץ אלא דגבוה יותר מן הכותל למעלה מכ' ולשם הוא נראה לחי דאינו מתיר המבוי והתם הוא דקאמר הרמב " ם ורבינו דאין לו תקנה בגבוה מכ' לא בלחי ולא בקורה דאם היה בתוך כ' היה מתיר גם משום לחי כדפירש " י בההיא דמטפי ביה או דמבציר ביה בפירוש הראשון אבל בלמעלה מכ' אינו מתיר ואע " ג דלחי משום מחיצה אפ " ה צריך שיהא נראה כי היכי דקורה אינו מתיר למעלה מכ' אף למ " ד קורה משום מחיצה כיון דלא שלטא ביה עינא ול " ז אין אנו צריכין לדברי התוס' במאי דקאמר תלמודא אשכחן צ " ה דמהניא ברחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה איפכא מאי וכתבו התוס' ( ריש דף י " א ) איפכא מאי כלומר מי מהניא צ " ה בגובהה וקשה לר " ת דהא צ " ה הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן דל לקנה דעל גביהן ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי משהו וי " ל דמיבעיא ליה היכא דלא מהני לחי כמו במפולש או ביתר מעשר דבעי צ " ה או לר' יוסי דבעי לחי רוחב ג' ובהכי מיתוקמא נמי ברייתא דמייתי עכ " ל . אבל למאי דפי' אין צורך לדחוק בכך אלא דקא מיבעיא להו בצ " ה היכא דהעמיד הקנה מכאן ומכאן אצל הכותל דמכאן ומכאן ואינו נראה לא מבפנים ולא מבחוץ דאפי' היה הקנה גבוה יותר מן הכותל אם אינו נראה לחי אלא למעלה מכ' אינו מתיר משום לחי ומ " מ מיבעיא לן מי מהניא צורת הפתח בגובה מכ' ובהכי מיתוקמא נמי ברייתא דמייתי דתני בה מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט ואם יש לו צ " ה אינו צריך למעט דהיינו דהקשה מכאן . ומכאן אינן נראין לא מבפני' ולא מבחוץ אפי' נראין לחי בולט למעלה מגובה הכותל למעלה מכ' אינו מתיר משום לחי אלא בצ " ה אלא דאיכא למידק דבדברי ה " ר יהונתן לא משמע דצ " ה מהני כשהעמיד הקנה מכאן ומכאן מבחוץ ושוה מבפנים ומבחוץ שהרי כתב גבי ואפי' דלת של קשין וז " ל כלומר כיון דאיכא צורת הפתח שיש לו עמוד מכאן ועמוד מכאן סותמין במבוי קצת והקורה דקה מן הדקה מונחת עליהן כו' משמע דס " ל דבצ " ה נמי בעינן שיהא הקנה מכאן ומכאן סותמין במבוי קצת ולא ידענו מניין לו הוראה זו ואפשר משום דכך הוא הרגילות אבל אינו מעכב כלל ודו " ק והא דכתב רבינו דצ " ה מהני לנמוך פחות מי' ולאורך פחות מד " א נראה דטעמו משום דצ " ה מחיצה גמורה היא וא " כ איכא ד' מחיצות למבוי זה . ומיהו עד כ' סגי וכו' הכי אמר רבא ריש פ " ק ( דף ג' ) ודלא כרבה בר רב עולא . דפוסל עד שיהא עובי הקורה בתוך עשרים וכן פסקו הפוסקים כרבא :
Orach Chayim.363.28.1 היתה למעלה מכ' ועשה למעלה בפתחו כמין קינים בולטין וכו' כצ " ל וברוב ספרי רבינו כתוב כמין קנים ונראה דט " ס הוא ובגמרא ( דף ג ) ה " א מאי אמלתרא ר' חמא בריה דרבה בר אבוה אמר קיני כי אתא רב דימי אמר פסקי דארזי . מ " ד פסקי דארזא כ " ש קיני . מ " ד קיני אבל פסקי דארזא לא . וכתב הרא " ש לשון הגמרא משמע שדעתו לחומרא דוקא קיני אבל פסקי דארזא לא וכך פסק רבינו וז " ש כמין קינים וכו' הכל מסתכלין בו וכו' והוא לשון רש " י שכתב קיני כמין קיני עופות היו בולטין למעלה מן הפתח וכ " ש קיני דאיידי דחשיבי ומילתא דתמיהא הוא מסתכלי בהו אינשי וחזו לקורה וכן פסק הרמב " ם כמ " ד קיני . אבל ב " י לפי שהיתה נוסחאתו בספרי רבינו כמין קנים אמר שרבינו פסק כמ " ד פסקי דארזא וכמו שכתב הרשב " א ותימה דא " כ למה אמר כמין קנים הלא רש " י פי' פיסקי דארזא כלונסות של ארז ארוכין תחובין בכותל ואיידי דנפיש משכא דידהו חזו להו אינשי ואיכא היכרא אם כן הם קנים ממש ומאי כמין קנים דקאמר ה " ל למימר קנים בולטין וכו' ועוד דקאמר שכיון שיש בו שינוי הכל מסתכלין בו הלא צריך לפרש דמ " ד קיני אבל פסקי דארזא לא דה " ט דמשום דבקיני איכא שינוי דחשיבי ומילתא דתמיהה הכל מסתכלין בו משא " כ בפיסקי דארזא אלא צריך להגיה כמין קינים וכן בסמוך אבל הקינים אינן מועילין לרוחב וכו' :
Orach Chayim.363.29.1 ומ " ש אבל הקינים אינן מועילין לרוחב וכו' נראה דרצונו לומר דבין שהקינים הם למעלה מן הקורה או בקורה עצמה ובין שהם מצד הפתח בכל ענין לא מהני לרוחב דאמלתרא לא מחשיב ליה פתח ליתר מעשר רוחב שהוא חשוב פירצה אלא דבגובה יותר מעשרים דלא שלטא ביה עינא קחשיב אמלתרא דליסתכלו בקורה והכי מוכחא בסוגיא דבריש עירובין פרך לרב דאמר לרבנן מפתחו של היכל למדינן דגובה פתח כ' אמה אלא מעתה לא תיהני ליה אמלתרא דליחשב פתח ודכוותה בהא דבעיבן למיפשט ריש ( דף י " א ) מברייתא דתני בה ואם יש לו אמלתרא א " צ למעט מאי לאו דקאי נמי אסיפא פי' דברוחב נמי מהני אמלתרא לשווייה פיתחא ביותר מעשר כי היכי דמשוי ליה פיתחא בגובה ודחינן לה דלא מהני אמלתרא אלא בגובה ולאו משום דמשוי לה פיתחא דבלא אמלתרא נמי הוי פתח ביותר מכ' וראייה מפיתחא דמלכין אלא דמהני אמלתרא בגוה דליהוי שלטא ביה עינא אבל ברוחב לא מהני ביה אמלתרא לשווייה ליה פיתחא ביתר מעשר דאיכא פירצה ולפי זה אין חילוק בין אמלתרא בגובה לאמלתרא בצדדי הפתח בכל ענין לא מהני ברוחב יתר מעשר לשווייה פיתחא :
Orach Chayim.363.30.1 היתה גבוה מעשרים וכו' שם ( דף ד ) פליגי בה רב יוסף ואביי וכתב הרי " ף דממעטו בקורה רחב טפח ודיו ולכאורה משמע שפוסק כרב יוסף דבמיעטו ברוחב טפח סגי אלא דקשה לאיזה צורך דקדק הרא " ש ממקום אחר דהרי " ף פוסק הלכה כרב יוסף הלא מפורש בדבריו דסגי בטפח ונראה דלפי דהרא " ש הבין מדברי הרי " ף שממעטו בקורה אחרת שנותן למטה מעשרים וא " כ איכא למימר דפסק כאביי דכשממעט בעפר למטה בארץ תחת הקורה בעינן ארבעה אלא דכשנותן קורה אחרת דסגי בטפח לכך דקדק הרא " ש ממקום אחר דהרי " ף פוסק כרב יוסף סגי במיעוט טפח אף בממעטו בעפר למטה בארץ ולפי זה הקשה אדברי הרי " ף דלמה כתב דממעטו בקורה אחרת דהא אביי נמי מודה בהא דסגי בטפח ודעת רוב פוסקים דהלכה כרב יוסף והכי נקטינן דלא כמה שכתב הרא " ש על שם מהר " ם דהלכה כאביי בכל דוכתי לגבי רב יוסף . ומה שהקשה הרא " ש על דברי הרי " ף כך הקשה הרז " ה והרשב " א אבל ה' המגיד הליץ בעד הרי " ף ואמר שלא עלה ע " ד הרי " ף להורות כך כמו שהבינו מדבריו אלא דעת הרי " ף לומר שמביא קורה אחרת רחבה טפח ונותן אותה למטה בארץ תחת הקורה וכדפירש רש " י וכן פי' ה " ר יונתן וכך הוא בפי' שסביב האלפסי אלא דה " ר יונתן כתב ליישב למה נקט הרי " ף קורה ואמר שהחמיר לתת דוקא קורה כדי שלא יפחות ע " י דריסת רגלים ואע " פ שהב " י קשה ליה למה לו להרי " ף להחמיר במאי דמשמע בגמרא דשרי אלא הרי " ף נקט חדא וה " ה עפר דשרי לעניות דעתי מקובלין יותר דברי ה " ר יונתן והכי נקטינן :
Orach Chayim.363.31.1 ומ " ש אבל אם אינו גבוה י' וחוקק בו וכו' שם ( בדף ה' ) פליגי בה רב יוסף ואביי ופסקו הפוסקים כאביי דבעינן ד' אמות אלא דראבי " ה פסק כרב יוסף דסגי בד " ט וטעמא דרב יוסף דלמעט מגובהו סגי בטפח ולאביי בעינן ד " ט והכא בחוקק בו להשלים בעינן לרב יוסף ד " ט ולאביי בעינן ד " א כך פירש " י ומביאו ב " י . ומשמע דבד " א במשך המבוי סגי ע " פ רחבו כשהמבוי רחב לכל הפחות ד " ט דאין נקרא פתח פחות מד " ט ומיהו צריך שאין המבוי רחב ד " א דא " כ הוי ארכו כרחבו אלא צריך דאיכא ברחבו משהו פחות מד " א וכיוצא בזה כתבו התוס' שם בד " ה ואי בארבעה וכ " כ בדף ג' בד " ה כמאן דאמר ואיכא לתמוה במ " ש הרי " ף חוקק בו ד " א על ד " א ובאלפסי ישן ל " ג על ד " א אבל ברמב " ם ובמרדכי כתבו ד " א על ד " א וצ " ע מיהו הרא " ש וה " ר ירוחם בריש חי " ז כתבו ד " א לאורך המבוי ע " פ רוחב כל המבוי וכ " כ רבינו ואפשר לומר דהרמב " ם והמרדכי נמי רצונם לומר ד " א לצפון וד " א כנגדו לדרום דהיינו לומר ע " פ רוחב כל המבוי :
Orach Chayim.363.32.1 ואינו ניתר בלחי וקור' וכו' כ " כ התוס' לשם וכן פירש " י בפ' הדר שתי בתים לכל חצר דלא כפירש " י בפ " ק בית אחד לכל חצר :
Orach Chayim.363.33.1 ומ " ש ואפי' כל החצרות פתוחות זו לזו וכו' . משנה פ' הדר ( עירובין דף עג ) ואע " ג דרב לא תני פתוחות זו לזו פסקו המרדכי בשם מהר " ם והרא " ש דלא קי " ל בהא כרב דהא הלשון משמע רב לא תני אבל אכן תנינן פתוחות וכך פסק רבינו אבל מדברי הרי " ף שם משמע דהלכתא כרב וכ " כ בשלטי הגבורים פ' הדר בשם רבינו ישעיה אחרון דחצרות פתוחות זו לזו הואיל וראויין לערב דרך פתח שביניהם כחצר אחד הן נחשבין במבוי וכן בבתי החצר שאם היו פתוחין זה לזה הואיל וראויין לערב דרך פתח שביניהם כבית אחר נחשבין בחצר ומ " מ במידי דרבנן נקטינן לקולא כדברי רבינו :
Orach Chayim.363.34.1 וצריך שיהא ארכו יתר על רחבו וכו' כל זה בפ " ק ( סוף דף יב ) וכ' ה' המגיד בפי " ז בשם הרשב " א איזהו ארכו של מבוי זה כניסתו פי' הרוח רביעית שהוא פרוץ בלא מחיצה לר " ה ולשם נכנסין מר " ה למבוי ויוצאין משם בני המבוי לר " ה זהו אורך המבוי ואיכא למידק בדברי רבינו דברישא אמר דצריך שיהא ארכו יותר מרחבו משמע אבל ארכו כרחבו דינו כחצר ובסיפא אמר ואם רחבו יותר על ארכו דינו כחצר משמע אבל ארכו כרחבו דינו כמבוי . וי " ל דבסיפא רבותא אשמועינן דלא תימא דאין נידונית משום חצר אלא בארכו כרחבו משום דסתם חצר מרובעת או עגולה היא אבל אם רחבו יותר על ארכו דינו כמבוי משום דהרוחב נעשה ארכו והאורך נעשה רחבו קמ " ל דאף ברחבו יותר על ארכו דינה כמרובעת :
Orach Chayim.363.35.1 ומ " ש וחצר שאורכו יותר על רחבו דינו כמבוי וניתר בלחי וקורה שם בגמרא סבר שמואל למימר הואיל וחצר הוא לא נפקא מדינה עד דאיכא פי שנים כרחבו א " ל רב הכי אמר חביבי ( פי' ר' חייא דודו ) אפילו משהו . והקשו התוס' לשם אמאי ניתר החצר בארכו יתר על רחבו בלחי וקורה הא אין בתים וחצרות פתוחין לתוכה ( כלומר שאין שם אלא בתים אבל אין שם שתי חצרות אלא חצר אחד ). ונראה דמשום דמבוי קרוב לר " ה יותר מחצר בעי בתים וחצרות עכ " ל ומביאו ב " י פירוש מבוי כיון דקרוב לר " ה הצריכו בו תרתי חצירות ובתים אבל חצר רחוקה היא מר " ה שהרי מבוי מפסיק בנתיים סגי בחדא דהיינו בתים אע " פ שאין שם חצירות וכ " כ בהגהת סמ " ק בסי' רפ " ב וכתב עוד והשתא מבואות שלנו שסמוכות לר " ה צריכין הם שני לחיים ואע " ג דארכן יתר על רחבן כיון דליכא חצירות פתוחות לתוכו ואע " ג דאין לנו ר " ה מיחלף עכ " ל :
Orach Chayim.363.36.1 מבוי סתום שאחד מצדדיו ים וכו' ה " א פ " ק ( דף ח ) וגרסינן במסקנא מרימר פסק לסורא באוזלי ( הפסיק ועשה מחיצה בצד הים במכמורות ורשתות ) אמר חיישינן שמא יעלה הים שרטון אבל הרמב " ם כתב שאין חוששין שמא יעלה הים שרטון לפי שהיה גורס מרימר אמר לא חיישינן שמא יעלה הים שרטון וכיון דדין זה תלוי בנוסחאות נקטינן לחומרא :
Orach Chayim.363.37.1 מבוי שצדו אחד ארוך וכו' שם פליגי בה רב כהנא בר תחליפא ורבא ופסק מהר " ם והרא " ש כרבא דאפילו לא היה צד הארוך אלא פחות מד' אמות אינו מניח הקורה אלא כנגד הקצר אבל לא באלכסון דקורה משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר וכ " פ הרמב " ם בפי " ז ואמרינן התם דהיכא דאיכא באלכסון יותר מעשר אפילו לרב כהנא מניח כנגד הקצר דנמצא פתחו רוחב יותר מעשר שהרי כל תחת הקורה הוי פתחו ורבינו כתב בסתם מניח כנגד הקצר ולא כתב להדיא דאפי' שאין באלכסונו יותר מעשר דסתמא ודאי משמע דבכל ענין מניח כנגד הקצר ומש " ה כתב הרא " ש דמדברי הרי " ף שכתב דבאלכסונו יותר מעשר דברי הכל מניח כנגד הקצר משמע שפוסק כרב כהנא דלרבא דלעולם אינו מניח אלא כנגד הקצר לא היה צריך לפרש דביתר מעשר ד " ה מניח כנגד הקצר מיהו ב " י דחה דבריו ואמר שדעת הרי " ף לבאר שלא נטעה לפרש דלא אמר רבא אלא ביתר מעשר אבל באין בו יתר מעשר מודה רבא דמניח כנגד הארוך להכי כתב דאיפכא הוא דביותר מעשר מודה רב כהנא ולא פליגי אלא באין בו יותר מעשר ואפ " ה אמר רבא דאינו מניח אלא כנגד הקצר ודרך זה כתבתי ליישב מ " ש הרי " ף דבמחיצה העומדת מאליה ד " ה הוי מחיצה ע " ל בסי' שס " ב ס " ב :
Orach Chayim.363.38.1 ומ " ש אבל אם ירצה יעשה שם צורת הפתח באלכסון כ " כ הרא " ש לשם משם הראב " ד דבצ " ה דהוי משום מחיצה לד " ה אפילו באלכסון הוי מחיצה ולמאי שנתבאר בסוף סי' שס " ב אפילו באלכסונו יותר מעשר נמי מהני צ " ה אף להרמב " ם היכא דאיכא עומד מרובה על הפרוץ ולפי זה דוקא צ " ה מהני אבל שני לחיים לא מהני אע " ג דלחיים משום מחיצה מ " מ ביתר מעשר לא מהני אלא צ " ה אבל באין בו יותר מעשר מהני לחוים וכך מפורש בדברי מהר " ם שהביא הרא " ש פ' כיצד מעברין בדין לחי שהעמיד באמצע מבוי דבלחיים יכולין לחלקו באין בו יתר מעשר וכמ " ש גם רבינו בדין הסמוך או אם עשו שני פסין והיא רחב עשר פרוש שני פסין משהו מכאן ומשהו מכאן ומ " ש הראב " ד כאן דצ " ה מהני היינו לומר דאפילו ברחב יתר מעשר מהני צ " ה משא " כ שני לחיים ודלא כמסקנת ב " י דלחיים לא מהני כלל ושגגה היא דבעשר ודאי מהני ואפי' באלכסון :
Orach Chayim.363.39.1 ומ " ש ותוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון וכו' כ " כ הרא " ש בשם מהר " ם וכ " כ המרדכי לשם :
Orach Chayim.363.40.1 ומ " ש ואם העמיד לחי וכו' כ " כ הרא " ש בפ' כיצד מעברין ( דף קכב ע " א ). הביאו ב " י באורך :
Orach Chayim.363.41.1 מבוי שרחב כ' אמה וכו' הקשה ב " י דהלא התוס' לשם בד " ה עושה פס לא כתב כך אלא לשמואל דבמבוי עקום תורתו כסתום אלא דביותר מעשר בעקמומיתו צריך צ " ה א " כ הכא גבי פס שמעמידו באמצע נמי כך הדין דביותר מעשר בעקמומיתו צריך צ " ה אבל בעשר תורתו כסתום אבל לרב דקי " ל כמותו אפילו בעשר בעקמומיתו צריך צ " ה וא " כ קשה דלא ה " ל למיכתב יתר מעשר ונ " ל ליישב דלא כתב הרא " ש ורבינו יתר מעשר למידק מיניה דבעשר א " צ צ " ה דפשיטא דאפי' בעשר נמי צריך צ " ה כמ " ש הרא " ש וכ " כ רבינו בסי' שס " ד אלא דלפי דהריצב " א פי' דהכא גבי פס שהעמידו באמצע אפילו ביתר מעשר לא מיקרי מפולש ולא צריך צ " ה כמ " ש התוס' בא " ד ומביאו ב " י וכ " כ הרשב " א אבל הרא " ש תופס עיקר כפי' קמא דתוס' לכך כתב דהכא נמי גבי פס שהעמיד באמצע דינו כמבוי עקום וצריך צ " ה בעקמומיתו אבל ודאי למאי דקי " ל כרב ה " ה בעשר צריך צ " ה בעקמומיתו דלדידיה אין חילוק בין יתר מעשר לעשר ובספרים מדוייקים מספרי רבינו כתוב ונ " ל דה " ה נמי בפחות מעשר והיינו כדאמרן דרבינו בא לפרש דברי הרא " ש דלא נקט יתר מעשר למידק מיניה דבעשר אין לו דין מבוי עקום אלא ה " ה נמי בפחות מי' אלא נקט יתר מעשר לאפוקי מפי' הריצב " א :
Orach Chayim.363.42.1 מבוי ששוה מתוכו ומדרון לר " ה בתל המתלקט י' מתוך ד' וכו' כצ " ל בתל בבי " ת ופי' שהמדרון שהוא לר " ה או למבוי דא " צ שום תיקון היינו דוקא בתל המתלקט וכו' דהיינו שהגובה שמשם נעשה הקרקע מדרון נקרא בשם תל והוא מתלקט בגובה י' מתוך שיפוע ד " א . וכן מ " ש או ששוה והמדרון בתוכו היינו נמי בתל המתלקט י' מתוך ד " א וקאמר דא " צ שום תיקון והב " י היה גורס ותל בוא " ו ופי' דהוא " ו במקום או כלומר או תל המתלקט וכו' ותימה הלא ב " י גופיה הביא שהרשב " א פי' האי מדרון לר " ה או איפכא דוקא במתלקט י' מתוך ד' וא " כ למה לא יפרש כך בדברי רבינו וגם לספרים שכתוב בהם ותל בוא " ו ג " כ כך פירושו ומדרון לר " ה והוא תל המתלקט וכו' או שוה לר " ה והמדרון בתוכו והוא ג " כ תל המתלקט וכו' א " צ שום תיקון שהתל עולה במקום לחי ובש " ע חזר בו וכתב כדפי' ובמ " ש רבינו שהתל במקום לחי תפס עליו ב " י שהיה לו לומר שהתל במקום מחיצה כפירש " י ואפשר ליישב דכיון דקי " ל דלחי משום מחיצה א " כ לשון אחד הוא :
Orach Chayim.364.1.1 מבוי המפולש בשני ראשין לר " ה כו' בפ " ק דעירובין ( דף ו ) ת " ר כיצד מערבין דרך ר " ה עושה צ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן חנניא אומר בש " א עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל ובה " א עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן ואסיקנא דר " ה עצמה נעילת דלתות בעי' והך פלוגתא דת " ק ודחנניא במבואות המפולשין לר " ה היא איתמר רב אמר הלכה כת " ק ושמואל אמר הלכה כחנניא ופסקו הרי " ף והרא " ש והרמב " ם הלכה כרב ולכן כתב רבינו מבוי המפולש בב' ראשים לר " ה צריך צ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן :
Orach Chayim.364.2.1 ומ " ש ובהכי מיהא סגי ל " ש וכו' ולכאורה קשה דלאיזה צורך האריך בזה הלא כתב להדיא מבוי המפולש מב' ראשיו לר " ה אבל נראה דעת רבינו נכון באריכות זה והוא דלפי דאיכא לפרש דע " כ לא פליגי ת " ק אדחנניא אלא במבואות המפולשין מצד אחד לר " ה ומצד השני לכרמלית אבל בשני ראשיו לר " ה מודה ת " ק לחנניא דאמר משמיה דב " ה דבעי' דלת מכאן ולחי וקורה מכאן כמ " ש ה " ה בפי " ז משם הרשב " א וה " ט דמדלא אמר ת " ק לא נחלקו ב " ש וב " ה בדבר זה אלמא דמודה דנחלקו אלא דמפרש דלא נחלקו אלא במפולש בשני ראשיו לר " ה אבל במפולש מצד אחד לר " ה ומצד אחד לכרמלית לא נחלקו דלכ " ע סגי בצ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן ולחנניא אף בצד אחד כרמלית נמי נחלקו והלכה כת " ק וכרב זו היא דעת הרשב " א וסייעתו לפי הנלע " ד ולזה בא רבינו לבאר דבריו שלא נבא לפרש דמ " ש מבוי המפולש בשני ראשיו לר " ה צריך צ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן דאינו אלא דוקא במפולש מצד אחד לר " ה ומצד אחד לכרמלית דאשכחן דכרמלית נכללת בלשון ר " ה כדתנן בפרק בתרא דעירובין לא יעמוד אדם ברה " י וישתה בר " ה וקמיבעיא ליה כרמלית מאי אביי אמר היא היא וכן בפ " ק דשבת זימנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית ואמאי קרי לה ר " ה לפי שאינה רה " י וכמ " ש הריב " ש בתשו' סוף סי' ת " ה אבל במפולש משני ראשיו לר " ה ממש בעינן דלת מכאן ולחי וקורה מכאן לזה בא רבינו לבאר דבריו דאין זה דעתו אלא דבהכי מיהא סגי ל " ש אם הוא מפולש בשני ראשיו לר " ה או צד אחד לר " ה וצדו השנית לכרמלית דלת " ק ודאי לא נחלקו ב " ש וב " ה בדבר זה ואי נמי נחלקו לא אמרו ב " ה אלא צ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן דלא כחנניא :
Orach Chayim.364.3.1 ומ " ש אבל אם צד אחד פתוח לר " ה וצדו השנית לחצר שאינה מעורבת וכו' כ " כ בהגהת סמ " ק וז " ל אע " ג דמפולש למקום האסור לו מ " מ לא בעי צ " ה כלל אלא סגי בלחי מאותו צד של רה " י והוי כסתום מאותו צד ע " י הלחי ומצד אחר דלר " ה סגי או בלחי או בקורה וכן משמע מדמוקי פלוגתייהו בנראה מבחוץ ושוה מבפנים דנידון משום לחי דוקא ולא משום צ " ה דהא אינו יכול להיות נידון כי אם לפי מה שנראה מבחוץ והוא אינו נראה אלא בלחי עכ " ל כפי מה שהגהתי מספר ישן מדוייק ועיין דבר בפ' קמא בסוגיא דמבוי שכלה לרחבה ( בדף ו' וז' ) לשם התבאר דין זה ואיכא לתמוה בדברי רבינו שכתב א " צ צ " ה אלא לחי או קורה בשני ראשין דמשמע דבקורה מכאן וקורה מכאן נמי שרי והא ליתא דהא כיון שמפולש מב' ראשין צריך שיעשה תיקון מצד אחד דליהוי כסתום ומש " ה במפולש משני ראשין לר " ה או מצד אחד לר " ה ומצד שני לכרמלית בעי' צ " ה מצד אחד דצ " ה הוי כמחיצה וכאילו הוא סתום ומצד השני לחי או קורה כדין מבוי סתום דסגי בהיכר קורה וא " כ במפולש בצדו השנית לחצר שאינה מעורבת אף ע " ג דלא בעינן צ " ה מ " מ לחי דהוי משום מחיצה מיהא בעינן כי היכי דליהוי כאילו היה סתום ע " י לחי שהוא חשוב כמחיצה ומצד ר " ה סגי בלחי או בקורה אבל ע " י קורה דאינו אלא משום היכר לא הוי כסתום וכדמשמע להדיא ממ " ש הגהת סמ " ק דמדקדק בלשונו דבצד החצר צריך דליהוי כמו סתום ובצד ר " ה סגי בלחי או קורה ובודאי דגם דעת רבינו כך היא אלא דלשונו אינו מכוון ובש " ע נמשך אחר לשון רבינו .
Orach Chayim.364.4.1 ומ " ש ור " ה עצמה וכו' הכי אסיקנא התם דירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום ר " ה אלמא דלתות בעינן ושיהיו ננעלות בכל לילה וכמ " ש הרא " ש והכי אמרינן התם נמי באבולי דמחוזא :
Orach Chayim.364.5.1 ומ " ש בשם הרמב " ם דא " צ לנעול בלילה וכו' טעמו משום דבתר הכי קאמרינן איבעיא להו לחנניא אליבא דב " ה דבמבואות המפולשים לר " ה צריך דלת מכאן ולחי וקורה מכאן צריך לנעול או א " צ לנעול ואסיקנא דצריך לפנות העפר כדי שיהא ראוי לנעול אע " פ שאין ננעלות וממילא בר " ה גופא דבעינן דלת מכאן ודלת מכאן ושיהיו ננעלות ל " ד ננעלות אלא ראויין לנעול דהא לא שאני לן בין ר " ה גופא למבואות המפולשין לר " ה אליבא דב " ה אלא דבמבואות סגי בדלת אחד ובר " ה בעי ב' דלתות אבל לענין ננעלות אין לחלק ביניהם וכיון דבמבואות סגי בראויין לנעול ה " נ בר " ה וכיון דהכי הוא לחנניא אליבא דב " ה ה " נ לדידן בר " ה גופיה סגי בראוין לינעל דבהא לא פליג ת " ק אדחנניא וה' המגיד כתב שהרמב " ם סובר שזו הסוגיא שאמרו לחנניא אליבא דב " ה וכו' היה משום דנ " מ לדידן בהכשר ר " ה וכו' פי' דלדידן דקי " ל כדאמר רב דהלכה כת " ק לא נפקא לן מידי מהך סוגיא דנאמר לחנניא אליבא דב " ה אבל לפע " ד נראה עיקר כדפרישית . ועוד הביא ה' המגיד ראי' לדעת הרמב " ם משערי נהרדעא שהיו סתומים עפר וא " ל ר " נ פנו העפר כדי שיהו ראויין לנעול ושערי ר " ה גמורה היו עכ " ל וזו ראיה ברורה :
Orach Chayim.364.6.1 ור " י כתב וכו' כ " כ הרא " ש בפ " ק ( דף קיד ע " א ) ומה שאמר ור " י כתב וכו' הוא לחלוק על מ " ש לעיל דר " ה דבעינן לתקן בדלתות היינו דוקא ברחב י " ו אמה וכו' שכן פירש " י דאלמא משמע שאם אינו רחב י " ו אין לה דין ר " ה ור " י חולק ואמר דאפילו אינו רחב אלא י " ג אמה ושליש נמי דינו כרשות הרבים וצריך דלתות כיון דבקעי בה רבים כזה וכ " כ התוס' ( בדף ו' ) בד " ה וכי תימא וכך מבואר מדברי הרא " ש דר " י לחלוק על פירש " י הוא והך שיעור י " ג אמה ושליש נלמד מפסי ביראות כדאיתא התם בדף עשירי :
Orach Chayim.364.7.1 מבוי עקום כמין דלי " ת כזה ופליגי בה רב ושמואל ופסקו הפוסקים כרב דאמר תורתו כמפולש ודברי רבינו בפי' תורתו כמפולש כפירוש רש " י שהסכימו בו התוס' והרא " ש ודלא כפר " י והרשב " א הביאו ב " י :
Orach Chayim.364.8.1 ואם עשוי כעין חי " ת וכו' שם ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא רמו עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל וכו' ופירש " י כמין חי " ת דכאן שתי פילושין יש וא " כ לרב דהלכה כמותו צריך ב' צ " ה בב' עקמומיותיו ולחי או קורה מכאן ומכאן . והא דחשו נמי לחומרא דשמואל היינו משום דנהרדעא אתריה דשמואל הוא אבל מדחשו לרב באתריה דשמואל אלמא דהלכה כמותו וכ " כ התו' בד " ה והא ההוא ( דף ח' ) גם בכאן נחלק ר " י ונקטינן כפירש " י וכמ " ש רבינו וכן פסק בש " ע :
Orach Chayim.364.9.1 והעשוי כנדל וכו' שם פליגי בה אביי ורבא והלכה כרבא דעושה צ " ה לכולהו מבואות הקטנים מהך גיסא בעקמומיתו לצד מבוי הגדול כדרב דבמבוי עקום עושה צ " ה בעקמומיתו ואידך גיסא לר " ה משתרי בלחי או קורה וזהו שאמר רבינו אפילו אין פתחי הקטנים מכוונין זה כנגד זה כו' כלומר לא מיבעיא כשהן מכוונין דפשיטא דבהך גיסא שהוא פתוח למבוי הגדול חשיב כאילו הוא פתוח לר " ה והוי להו כל מבואות הקטנים מפולשין משני ראשין לר " ה דצריך צ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן אלא אפילו אינן מכוונין זה כנגד זה דהשתא כל מבוי קטן בפתיחתו למבוי גדול אינו חשוב מפולש לר " ה אלא ה " ל כמבוי עקום אפ " ה צריך צ " ה בפתיחתו למבוי גדול דקי " ל כרב דתורתו כמפולש וצריך צ " ה בעקמומיתו וז " ל התוס' מבוי העשוי כנדל פי' ר " ת שמבואות קטנים פתוחים למבוי גדול משני צדדיו ואינן זה כנגד זה דא " כ היו מפולשין ובענין זה הם כרגלי הנדל שיש לו שני שורות של רגלים מימין ומשמאל והם זה שלא כנגד זה עכ " ל רצונם לומר שאם היו זה כנגד זה אף לשמואל צריך לכל מבוי קטן צ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן שהרי כל אחת חשובה מפולש לר " ה משני צדדין וא " כ קשה ואביי מאי קסבר דאמר עושה צ " ה לגדול והנך כולהו מישתרי בלחי וקורה בלא צורת הפתח אלא בע " כ דזה שלא כנגד זה היו כנדל וא " כ בפתיחתם למבוי גדול אינו אלא כמבוי עקום ולשמואל תורתו פכתום ואין צריך שום תיקון בעקמומיתו אלא לחי וקורה בצד פתיחתו לר " ה ואביי כשמואל ס " ל ואקשי ליה רבא מדחשו לה בנהרדעא לדרב אע " ג דאתריה דשמואל הוה אלמא דכרב קי " ל דמבוי עקום תורתו כמפולש . אבל הב " י הבין מדברי התוס' שאם היו מכוונים זה כנגד זה לא היו צריכין שום תיקון במקום פתיחתן למבוי דהוו להו שני מבואות הקטנים כמבוי אחד ארוך עכ " ל ונ " ל דלא דק :
Orach Chayim.364.10.1 ומ " ש ובמבוי הגדול אם הוא מפולש וכו' פשוט הוא אלא דקשיא לי בהך מבוי העשוי כנדל דפליגי בה אביי ורבא במאי איירי דאי איירי דמבוי גדול מפולש היתה ואמר אביי עושה צ " ה לגדול והנך מישתרי בלחי וקורה אם כן מאי אקשי ליה רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום למה לי צ " ה לגדול הא פשיטא דצריך צ " ה כיון דמפולש הוא ואי איירי דמבוי גדול היה סתום וכדמשמע מפירש " י שכתב וז " ל ה " ג למה לי צורת הפתח אמאי אצרכת צ " ה לגדול הא איהו נמי אין פילושיו מכוונין עכ " ל א " כ קשה ואביי מאי קסבר דעשה צ " ה לגדול דכיון שהיה סתום פשוט הוא דסגי בלחי וקורה לדברי הכל ועוד דלעיל בסמוך פירש " י עושה צ " ה לגדול באחד משני ראשיו אלמא דמפולש היתה ואם כן דברי רש " י סותרין זה את זה וצריך לומר דרש " י מפרש דהמבוי גדול היה ג " כ עקום שלא היו פילושיו מכוונים וכן פי' מהרש " ל שהיה עקום קצת וכתב שמצא כך בא " ז הגדול שהעתיק דברי רש " י וכתב ושתי ראשין פתוחין לר " ה והמבוי היה עקום עכ " ל אלא שמה שכתב שהיה עקום קצת לא ידעתי למה לא פירש עקום ממש הלא גם שהיה עקום קצת אקשי ליה רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום למה לי צ " ה אלמא דעקום קצת נמי דינו כאילו היה עקום לגמרי כמו דלי " ת לשמואל וה " ה לרב דלאו דוקא כמין דלי " ת אלא נקט דלי " ת לאורויי דאיכא לחלק בין ד' לחי " ת . מיהו מלשון האלפסי והרא " ש ושאר פוסקים משמע דלא גרסי הך קושיא למה לי צ " ה כגירסת רש " י אלא ה " ג א " ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום והא ההוא מבוי עקום וכו' דלפי זה א " צ לדחוק לפרש דמבוי גדול עקום הוה ולא קשיא ולא מידי .
Orach Chayim.365.1.1 מבוי שנפרץ מצדו כו' בפ " ק ( דף ה' ) איתמר מבוי שנכרץ מצדו כלפי ראשו אם יש שם פס דלי " ת מתיר פירצה עד עשר ואם לאו פחות מג' מתיר ג' אינו מתיר ופרכינן לאביי דשיעור משך מבוי בארבע אמות דהא הכא ס " ל דמשך מבוי בד " ט ומשני התם סוף מבוי הכא תחלת מבוי ופירש רש " י אם יש שם פס ד' אם נשתייר מן הכותל או עשה פס ד' במרום הפירצה סמוך לקורה מתיר הפירצה עד עשר וכו' והתוס' נחלקו על זה ואמרו דאם לא נשתייר מן הכותל ד' אלא עשה פס ד' ה " ל תחלת מבוי שצריך לעשות לו הכשר אלא מיירי שלא נפסלה שנשתייר שם פס ארבעה וזהו שדקדק רבינו ואמר וה " מ שנשאר ממנו ד " ט כלפי ראשו אבל לא נשאר וכו' דאם לא נשאר לא מהני אם עושה פס ארבעה דה " ל תחלת מבוי וכ " כ הרמב " ם בפי " ז אם נשאר עומד בראשו . פס רוחב ארבעה וכו' . ומ " ש לחלק בין בקעי בה רבים וכו' הוא מדאיתא תו התם ריש ( ד' ו' ) אמר רב חנן בר אבא משמיה דרב מבוי שנפרץ מצדו בעשר מראשו בארבעה מ " ש בצדו עשר דאמרינן פיתחא הוא מראשו נמי נימא פיתחא הוא אמר רב הונא בריה דר " י כגון שנפרץ בקרן זוית דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי . ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בארבעה אמר ר " נ בר יצחק כוותיה דרב הונא מסתברא דאיתמר מבוי עקום וכו' אלמא פירצת מבוי בצדו בארבעה ורב חנן בר אבא שאני התם דבקעי בה רבים מכלל דרב הונא סבר אע " ג דלא בקעי בה רבים מ " ש מדר' אמי ורבי אסי התם דאיכא גידודי הכא ליכא גידודי פירוש לרב הונא כיון דליכא גידודי דמעכבין הליכת הרבים ונוחה לעבור בה אע " ג דלא בקעי בה רבים פירצתו בד' אבל ( רב חנן אי בקעי בה רבים פירצתו בד' ואי לא בקעי בה רבים פירצתו בעשר אע " ג דליכא גידודי ופירש " י דלא בקעי בה רבים כגון שפרוצה למקום מטונף או למקום מקולקל בפחתים וטיט ואין דרך רבים מצוייה לעבור באותה פירצה עכ " ל וכתב הרא " ש דמהר " ם פסק כרב הונא וראבי " ה פסק כרב חנן וכן פסק הרז " ה ורי " ף הביא דברי ר' אמי ורבי אסי ולא הביא פלוגתא דר' חנן ורב הונא דפליגי במילתיה דר' אמי ורבי אסי מכלל דס " ל דפירצת מבוי בעשר אפילו כי ליכא גידודי וכיון דבשל סופרים הוא עבדינן לקולא ופירצת המבוי בעשר היכא דלא בקעי בה רבים עכ " ל הרא " ש וא " כ גם הרי " ף והרא " ש פסקו כרב תנן דבדלא בקעי בה רבים פירצתו מצדו בעשר ואע " ג דליכא גידודי ואי בקעי בה רבים פירצתו בארבעה ומשמע ודאי דאפילו איכא גידודי דנשאר מן הכותל ג' או ד' טפחים גובה על פני כל הפירצה שאינה נוחה לעבור בה אפ " ה כיון דבקעי בה רבים אינו מתיר אלא בארבעה וזהו שכ' רבינו מבוי שנפרץ מצדו אי בקעי בה רבים וכו' דכתב בסתם חדא משום דסתם פירצה אית בה גידודי ועוד דכיון דחומרא היא שאין מתיר אלא בד' כתב בסתם דאי איתא דבדאית בה גידודי מתיר בעשר ה " ל לפרש אבל בסיפא דקאמר קולא דבדלא בקעי בה רבים מתיר בעשר צריך לפרש דמותר אפילו ליכא גידודי דלא תימא דאינו מתיר אלא בדאית בה גידודי כסתם פירצה וזה היה ג " כ דעת הרא " ש דכתב בדבקעי בה רבים בד' בסתם ובדלא בקעי בה רבים פי' אע " ג דליכא גידודי . וכתב ה' המגיד דהרי " ף והרמב " ם דהשמיטו הך סוגיא דרב חנן וכו' ודנפרץ בקרן זוית משום דס " ל דחולקת היא על הא דר " א ור' אסי וכו' ומביאו ב " י ותמה ב " י על רבינו דכיון דסובר דהך סוגיא הילכתא היא למה כתב בסתם נפרץ מראשו פירצתו בד' ולא חילק בין נפרץ בקרן זוית ללא נפרץ בקרן זוית ולפעד " נ דרבינו ס " ל דלמאי דמסקינן דרב חנן דאמר מצדו בעשר בדלא בקעי בה רבים תו לא איצטריך להך שינויא דאוקמא רב הונא בריה דר " י כגון שנפרץ בקרן זוית דשינויא דחיקא היא דא " כ קשה אדמפליג בין מצדו למראשו במראשו גופיה ה " ל לאפלוגי בין נפרץ בקרן זוית לאינו נפרץ בקרן זוית אבל למסקנא ליכא הכא קושיא כלל דהא דבנפרץ מצדו מתיר בעשר היינו בדלא בקעי בה רבים דנפרץ למקום מקולקל בטיט ובפחתים כמו שפירש " י אבל בנפרץ מראשו דאין לשם קלקול דכיון שבני המבוי נכנסין ויוצאין בה לר " ה תדיר אין ספק שהמקום נוחה לעבור שם ובקעי בה רבים דסתמא כך הוא בראשו אבל מצדו מסתמא לא בקעי בה רבים להכי מפליג בין מצדו למראשו דמצדו דלא בקעי בה רבים בעשר ומראשו דבקעי בה רבים בארבעה ומה שתמה עוד ב " י ואמר דע " כ מראשו בארבעה מיירי בנפרץ בקרן זוית דאל " כ פליגא אדרבא דאמר מבוי שהוא רחב ט " ו מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות וכו' וכמ " ש לשם התוס' נלע " ד דשתי תשובות בדבר חדא דהתם בדרב יהודה ניתר בעומד מרובה והכא מיירי בשנפרץ ולא נשאר עומד מרובה הלכך פירצתו בארבעה ועוד דבדרב יהודה מתחלה הוא מתקן המבוי שיהיה כך הכשרו ואינו נקרא פירצה אבל הכא שהיה כותל בנוי בראשו ואחר כך נפרץ חמיר טפי ואינו מתיר אלא בארבעה אפילו לא נפרץ בקרן זוית כל זה נראה לפרש לדעת רבינו שלא כתב החילוק בין נפרץ בקרן זוית לנפרץ שלא בקרן זוית ודלא כמ " ש התוס' וא " ת אמאי מפרש רבינו מצדו בעשר דעשר גופיה חשי פתח ומבראשו בארבעה מפרש דארבעה גופיה לא חשיב פתח וי " ל דכך כתבו התוספות לשם ( בדף ו' ) אין פירוש עשר כארבעה דעשר כשל מטה וארבעה כשל מעלה עד כאן לשונם ונראה דכתבו כן מדתנן במסכת כלאים ומייתי ליה בפ " ק דעירובין ריש ( דף י " ו ) נמצאת אתה אומר ג' מדות במחיצות וכו' דמפורש לשם די' כלמטה וארבעה כלמעלה ומה " ט נמי קאמר תלמודא ( דף ו' ) אילימא ביותר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום אלא לאו בעשר וכו' משום דעשר כשל מטה :
Orach Chayim.365.2.1 מבוי שנפרץ במלואו לחצר וכו' מימרא דרב ירמיה בר אבא אמר רב בפ " ק ( דף ז' וח' ) והכי פירושו מבוי שמפולש מצד אחד לר " ה ומצד השני כנגדו שהיה סתום נפרץ במלואו לחצר ונפרץ החצר מצד השני לר " ה ומיחזי כמבוי ארוך המפולש בב' ראשין לר " ה כזה ואמר דאיכא לחלק דאם לא עירבו בני החצר עם בני המבוי אפילו אם נפרץ החצר נגד פירצת המבוי ומיחזי כמבוי ארוך ואפילו בקעי בה רבים מר " ה זו לר " ה זו דרך חצר ומבוי אפ " ה חצר מותרת לטלטל בתוכה משום דלדידה לא הוי נפרץ במלואו למקום האסור לה כיון דנשתיירו בה גיפופין מכאן ומכאן ופירצת החצר כיון שאינה יותר מעשר חשיב פתח ולא אסרי עלה בני מבוי שאין מבוי אוסר על חצירות הפתוחין לה דאין דריסת רגל של אחרים אוסרים על בני החצר אם לא עירב עמהם אלא א " כ שיש לה חלק ותפיסת יד בחצר ור " ה נמי לא אסר עלה דחצר הפתוח לו דפתח הוא אבל המבוי אסור לפי שדריסת הרגל של בני החצר במבוי שיש להם חלק ותפיסת יד בתוכה אוסרים על בני המבוי כשלא עירבו עמה והמבוי אסור אפילו אינו כנגד פירצת החצר דאם הוא כנגד פירצת החצר ה " ל כמבוי ארוך המפולש משני ראשין לר " ה דצריך תיקון צ " ה מכאן ולחי וקורה מכאן ואם לא ניתקן בכך מבע " י א " נ כגון שנפרץ בשבת המבוי אסור כמו שאמר בסמוך אלא אפילו אינו כנגד פירצת החצר דלא נאסר המבוי מהך טעמא אפ " ה אוסר המבוי דכיון שלא עירבו וכו' :
Orach Chayim.365.3.1 ומ " ש וכגון שנכנסו כותלי המבוי בחצר וכו' כ " כ הרא " ש ומפרש הוא לשם בגמרא סוף ( דף ט' ) ומיהו מבואר שם דוקא בדאיכא ריוח בין כניסת כותלי המבוי לכותלי החצר שלשה טפחים דליכא למימר לבוד והרא " ש קיצר בזה ואחריו נמשך רבינו גם לקמן בסימן שע " ד קיצר בזה :
Orach Chayim.365.4.1 ומ " ש ואם עירבו בני החצר עם בני המבוי כו' הכל מבואר שם והיינו טעמא דליכא למימר דהמבוי נאסר משום דריסת הרגל דבני החצר שהרי עירבו יחד גם אין לאסור משום דמיחזי כמבוי מפולש משני ראשיו לר " ה דכיון שהפירצה זה שלא כנגד זה וגם הפירצה שבמבוי אינה מצד החצר לא מיחזי כמבוי המפולש לר " ה וג " כ אין לחוש שמא יבנו עוד בתים בחצר ברוחב העודף על המבוי ומשוי כותל ארכה לכותל אורך המבוי ומיחזי כמבוי מפולש לר " ה דבשל רבים לא חיישינן לזימנין דמימלכו רבים ובנו לה בתים אבל אם לא עירבו דאז כאסר המבוי משום דריסת הרגל דבני החצר או אפילו עירבו ופירצת המבוי לחצר מצדו דמיחזי כמבוי מפולש לר " ה לפי שנמשך אורך כותל המבוי לארכה של כותל החצר ואע " פ שנפרצו זה שלא כנגד זה ה " ל כמבוי עקום ושני ראשיה מפולשין לר " ה או אפילו פירצת המבוי באמצע כותל החצר אלא שנפרצו זה כנגד זה והעומד במבוי רואה לשני ראשי ר " ה ומיחזי כמבוי המפולש משני ראשין לר " ה או אפילו אינה כנגדה והחצר הוא של יחיד ואיכא למיחש זימנין דמימלך עלה ובני לה בתים והוה ליה כמבוי שכלה לצידי החצר ואסור :
Orach Chayim.365.5.1 ומ " ש ואם נפרץ לרחבה וכו' עד וצריך תיקון כ " כ הרא " ש דף קי " ב סוף ע " א והם דברי התוס' בשם ר " י דף ז' בד " ה דאי דרב :
Orach Chayim.365.6.1 מ " ש הוי כאילו נפרץ לכרמלית וצריך תיקון כבר התבאר בריש סימן שס " ד דבמפולש צד אחד לר " ה וצד השני לכרמלית דינו שוה למפולש משני ראשיו לר " ה דצריך תיקון צ " ה מצד אחד ולחי או קורה מצד השני ואם מפולש צד אחד לר " ה וצד השני לחצר שלא עירבו צריך לחי מצד החצר ולחי או קורה מצד המפולש לר " ה כמ " ש הסמ " ק וע " ש :
Orach Chayim.365.7.1 מותר להשתמש תחת הקורה וכנגד הלחי פלוגתא דאמוראי פ " ק ( דף ח' וט' ) ופסקו רוב פוסקים כמאן דשרי בתרווייהו .
Orach Chayim.365.8.1 ומ " ש וה " מ בפתוח לר " ה וכו' שם ופרכינן יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כלומר היאך נחמיר בכרמלית טפי מבר " ה ומשני אין מצא מין את מינו וניעור דכיון שזו כרמלית מצטרף עם הבקעה דפתוח לו וחוזר וניעור לאחר שנתבטל אבל בפתוח לר " ה שלא זה מינו ולא זה מינו בטל לכאן ולכאן והראב " ד התיר תחת הקורה אף בפתוח לכרמלית וא " א ז " ל לא כתב כן כצ " ל דעת הראב " ד דהא דקאמר וה " מ דפתוח לר " ה וכו' . לא קאמר לה אלא אבין לחיים והרא " ש האריך בזה ומביאו ב " י ומשמע ממאי דכתב בסוף דבריו ומיהו יש ספרים וכו' וכן מסתבר וכו' ולפי זה אין ראיה שיהא חילוק בין קורה ללחי בפתוח לכרמלית משמע ודאי כיון דליכא ראיה לחלק א " כ תרת הקורה נמי אסור בפתוח לכרמלית וכ " פ בש " ע :
Orach Chayim.365.9.1 ומ " ש ואע " ג דמותר להשתמש תחת הקורה וכו' בס " פ תולין אמר רבא לא ליתיב איניש אפומא דליחייא דילמא מיגנדר ליה חפץ ואתי לאתויי ואיכא למידק דהוה ליה לרבינו לכתוב הדין כמו שהא בגמרא לא ישב אדם בראש כמבוי וכו' לאיזה צורך תלאו במאי דמותר להשתמש תחת הקורה ואמר ואף על גב וכו' ונראה דס " ל לרבינו דפתוח לכרמלית דאסור להשתמש תחת הקורה ובין הלחיים ודאי דמותר לישב בראש המבוי דלא חיישינן דילמא מיגנדר ליה חפץ דמסתמא אין בידו חפץ כיון דאסור להשתמש שם ולא אמרו אסור לישב וכו' אלא בפתוח לר " ה דמותר להשתמש שם ונמצאים חפצים בידו התם הוא דאסור לישב שם בראש המבוי אלא יושב או עומד בפנים ומשתמש לשם והיינו דקאמר רבינו ואע " ג כו' דלכאורה קשה דה " ל לומר וכיון דמותר להשתמש וכו' לא ואע " ג דמותר וכו' אלא ה " ק ואע " ג דמותר להשתמש תחת הקורה לאו בכל ענין מותר להשתמש שם אף ביושב בראש המבוי דליתא דאע " ג דמותר אינו מותר אלא כשהוא בפנים אבל בראש המבוי אסור לו לישב ולהשתמש שם בחפציו דילמא מינגדר וכו' :
Orach Chayim.365.10.1 מבוי שניטל קורתו וכו' פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי במשנה ס " פ כל גגות ופסקו הפוסקים כרבי יוסי דאסר אף לאותו שבת ועיין בתרומת הדשן סימן ע " ג :
Orach Chayim.366.1.1 חצר שהרבה בתים פתוחין לתוכו וכו' הם דברי הרמב " ם בריש ה' עירובין ואמר דשלמה ובית דינו תקנו דבר זה כדאיתא ריש פ " ב דעירובין ( דף כ " א ) וכתב הסמ " ג ריש ה' עירובין ע " ש רבינו האי גאון כי לכך לא נתקנו עד שלמה המלך ע " ה מפני שהיו כל הימים במלחמה עד שלמה שבימיו נתן הקב " ה שלום בארץ וכו' ועוד האריך בענין זה ועיין שם ועיין עוד בפירוש רש " י פ " ק דשבת ( דף ו ) בד " ה לא עירבו אסורים ומביאו ב " י : כתב ב " י בשם שבולי לקט חצר שהרבים נכנסים לה בזו ויוצאין לה בזו רה " י לשבת ומתר לטלטל בכולה עכ " ל ותלמוד ערוך הוא בפ " ק דעירובין ( דף ח' ) דפרכינן עלה דרב דאמר מבוי שנפרצה במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת ומבוי אסור ולאו משנתנו היא זו חצר קטנה שנפרצה לגדולה כו' ופריק אי מהתם ה " א ה " מ היכא דלא קא דרסי בה רבים אבל היכא דקא דרסי בה רבים אימא אפילו חצר נמי ופריך והא נמי תנינא חצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו רה " י לשבת ור " ה לטומאה ואסיקנא אי מהתם ה " א לזרוק אבל לטלטל אימא לא קמ " ל ודין זה כבר כתבו רבינו בסימן הקודם מבוי שנפרץ בשבת לחצר וכו' ואפילו בקעי בה רבים וכו' :
Orach Chayim.366.2.1 ומ " שועל כן הולכי מדברות פטורין מע " ח כו' משנה סוף פ " ק דעירובין ד' דברים פטורין במחנה וחד מינייהו מלערב ומפרש בגמ' אמרי דבי ר' ינאי ל " ש אלא ע " ח אבל ע " ת חייבין ואע " ג דבברייתא תניא מחנה היוצאת למלחמת הרשות כתב רבינו הולכי מדברות פטורין מע " ח וכו' דמשמע כל שיירא פטורה אפילו אינה יוצאת למלחמה ע " פ מקצת גירסאות בירושלמי דשיירא פטורה וכ " כ הרמב " ם ריש פ " א וכמ " ש ה " ה שם והולכי מדברות היינו שיירא ב " י :
Orach Chayim.366.3.1 אבל התירו וכו' עד ומפני זה הבית שמניחין בו העירוב א " צ ליתן פת וכו' מימרא דשמואל בפ' מי שהוציאוהו ותימה דהא שמואל גופיה קאמר התם דעירוב משום קנין ורבה אמר עירוב משום דירה משמע דשמואל לית ליה משום דירה וכאן מתיר בבית שמניחין בו עירוב שא " צ ליתן פת משום דכולהו הכא דיירי אלמא דשמואל אית ליה טעמא דדירה . ונראה דודאי שמואל אית ליה נמי טעמא דדירה אלא דפליג ואית לי' נמי טעמא דקנין ולהכי יכול לקנות נמי בק " ס או בשאר כלי וצריך שיהא בו ש " פ כדין קנין שאינו קונה בפחות משוה פרוטה ואין יכול לעשות ע " י קטן דלאו בר אקנויי הוא אלא דס " ל לשמואל דוקא כשמפרש ועושה דרך קנין לא בעי חזו לאכילה וקונה אפילו בכלי אבל בסתם בעי נמי חשיבות אוכל מזון שתי סעודות וכמ " ש התוספות בד " ה איכא בינייהו ורבה פליג ואמר משום דירה לחודיה ולא משום קנין כלל על כן אין מערבין בכלי אבל א " צ שוה פרוטה ומערבין נמי ע " י קטן דפת משוי להו חדא דירה וקטן לאו מידי עביד וכתבו התוס' לשם דהלכה כרבה והביאו ראיה מפ' הדר וכך פסקו הפוסקים וכמ " ש רבינו ואינו משום קנין וכו' :
Orach Chayim.366.4.1 ומ " ש ואין מניחין אותו בחצר וכו' הכי אסיקנא בפרק כיצד משתתפין ( סוף עירובין דף פ " ה ע " ב ) בבית שבחצר ( לאפוקי בית שבחצר אחרת ) שיתופי מבואות בחצר שבמבוי ( לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו ):
Orach Chayim.366.5.1 ומ " ש שצריך שהבית יש בו ד' אמות על ד' אמות ה " א בפ " ק דסוכה ( דף ג' ):
Orach Chayim.366.6.1 ומ " ש שראוי לדירה הוא לאפוקי בית שער אכסדרה ומרפסת דלאו דירה הוא כדתנן בפרק כיצד משתתפין ( עירובין דף פ " ה ):
Orach Chayim.366.7.1 ומ " ש ואפילו הוא של קטן הוא ע " פ דברי התוספות בהא דקאמר איכא בינייהו קטן דפירש " י דלשמואל דמשום קנין הוא אין יכול לערב ע " י קטן הקשו התוס' מהא דאיתא בפרק בכל מערבין א " ר הונא קטן גובה העירוב אלא ודאי לשמואל נמי יכול לעשות עירוב ע " י קטן אלא דלשמואל אין יכול להניח העירוב בבית של קטן דלא מצי הקטן להקנות ביתו לבני החצר וכתבו התוס' דכך פירשו ר " ח ור " ת וכיון דהלכה כרבה דעירוב משום דירה הוא יכול להניחו ג " כ בשל קטן :
Orach Chayim.366.8.1 ומ " ש וצריך ליתנו בכלי א' וכו' וצריך שלא יקפיד וכו' שם מימרי דשמואל נינהו ותרווייהו צריכי ע " ש :
Orach Chayim.366.9.1 ואין מערבין אלא בפת שלימה וכו' משנה וגמ' פרק חלון ( עירובין דף פ' ופ " א ) וטעמא משום איבה שזה יאמר אני נותן שלימה ואתה נותן פרוסה :
Orach Chayim.366.10.1 ואם אחד מבני החצר רוצה ליתן פת וכו' משנה פ' תלון ( דף ע " ט ) כיצד משתתפין במבוי וכו' ותני לה בשתופי מבואות וה " ה בעירובי חצירות :
Orach Chayim.366.11.1 ומ " ש ולא יזכה להם ע " י בנו ובתו הסמוכין על שלחנו ואפילו הם גדולים וכו' עד אפילו אין לה בית בחצר הם דברי התוס' בשם ר " ת ור " י וכ " כ הרא " ש דהלכה כר' יוחנן דאמר הכי גבי מציאה בפ " ק דמציעא וה " ה לענין עירוב :
Orach Chayim.366.12.1 ומ " ש ולא ע " י אשתו שנותן לה מזונות אפילו אם יש לה בית בחצר לבדה כלומר ואע " פ דאיכא למימר ביש לה בית מגו דזכיא לנפשה זכיא נמי לאחרינא אפ " ה כיון דבעלה נותן לה מזונות לא יצא העירוב מתחת ידו במה שמזכה על ידה דידה כידו וכתב רבינו בסתם דבעלה נותן לה מזונות ע " פ מסקנת הרא " ש בפרק הדר ( דף קכ " ה ע " א ) דבפלוגתא דר " י בן בבא ור " י בן בתירא בנשים שמקבלות פרס מבעליהן ועבדים שמקבלים פרס מרביהן וכל אחת יש לה דירה לבדה עמו בחצר אם האשה והעבד אוסרין אם לאו דר " י בן בבא מתיר בעבדים ואוסר בנשים ור " י בן בתירא מתיר בנשים ואוסר בעבדים ופסק הרא " ש בשם מהר " ם הלכה כדברי שניהם להקל דלפי זה הלכה כר " י בן בתירא דמתיר בנשים ול " ש לן בין יש לה בית בחצר ול " ש אין לה בית אלא כולה מילתא תליא במקבלת פרס או אינה מקבלת פרס ומסקנא דנדרים כר " י בן בבא היא דמתיר בעבדים ואוסר בנשים ולאו הילכתא היא אלא דקשיא לי מה שכתב הרא " ש אחר כך בעירוב תבשילין דאינו יכול לזכות ע " י אשתו משום דכשהוא מערב כולם מותרים בלא זוכוי וכיון דאינה צריכה לזכות אין מזכין על ידה מידי דהוה אעירובי חצירות היינו כשאין לה בית באותו חצר עכ " ל דמביא ראיה מנדרים דלאו הלכתא היא וי " ל דמביא ראייה בדרך זה דכי היכי דלסברת התוספות בע " ח מסקנא דנדרים אתיא כר " י בן בבא דאוסר בנשים ומשום הכי אינו מזכה ע " י אשתו אא " כ כשיש לה בית באותו חצר דאמרינן מגו דזכיא לנפשה וכו' וכשאין לה בית דלא זכיא לנפשה אינו מזכה על ידה משם ראיה לעירוב תבשילין דאמרינן נמי כיון דאינה צריכה לזכות א " כ לא זכיא לנפשה הלכך אין מזכה נמי על ידה אבל בעירובי חצירות דקי " ל כר " י בן בתירא דמתיר בנשים אם אין בעלה נותן לה מזונות אין ידה כידו לא למציאה ולא למעשה ידיה כיון דלא זיין לה ומזכה ע " י אשתו אע " ג דאין לה בית ולא זכיא לנפשה :
Orach Chayim.366.13.1 והרמב " ם פסק כשמואל וכו' כתב רבינו כן לפי שכתב הרמב " ם בפ " א מה " ע בסתם דמזכה ע " י בנו ובתו הגדולים ואינו מזכה ע " י בנו ובתו הקטנים וכתב עליו ב " י דלא דק דהא בסוף פי " ז פסק להדיא כר' יוחנן אלא כיון דלא אפליגו ר " י ושמואל אמתניתין דעירובין משמע דלכ " ע גבי עירוב גדול גדול ממש וקטן קטן ממש ולא ה " ל לב " י לומר לא דק דודאי אף רבינו לזה נתכוין כשאמר הרמב " ם ז " ל פסק כשמואל וכו' כלומר דבעירוב פסק כשמואל לגבי מציאה משום דס " ל דר' יוחנן מודה לשמואל בעירובין דגדול גדול ממש וקטן קטן ממש וכמ " ש מקצת פוסקים בשם בה " ג ורבינו שמשון הזקן וכן יש בירושלמי דלגבי עירוב מודה ר " י לשמואל דקטן קטן ממש וגדול גדול ממש :
Orach Chayim.366.14.1 ומ " ש וטוב להחמור וכו' כ " כ סמ " ק :
Orach Chayim.366.15.1 ומ " ש וכשזכין בו צריכין להגביהו מן הארץ טפח שם סוף ( דף ע " ט ) אמר רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך להגביה מן הקרקע טפח ופי' רש " י כשהוא מזכה אותה להן דכל כמה דמנחה ברשותיה לא הוי זכייה והכי תני לה בתוספתא אם משלהן א " צ לזכות ואם משלו שליח מגביה ואומר זכיתי לכם עכ " ל והאי ואומר אמירה במחשבה קאמר שיהא מתכוין בשעה שמגביה כדי לזכות לכולם וכ " כ ב " י דא " צ שיאמר בפה ומשמע עוד מפירש " י ומלשון התוספתא דדוקא במזכה משלו צריך הגבהה כדי שיהיו בני המבוי קונים אותו אבל אם היה משלהן א " צ להגביה וכ " כ ה' המגיד בשם האחרונים מביאו ב " י ועוד משמע לי מדתני בתוספתא ואם משלו השליח מגביה אלמא דכל בני המבוי צריכין להגביהו כדי שכל אחד יהא זוכה בעירוב ומי שלא הגביה לא זכה בו ומשום הכי צריכין לעשות שליח שיהא גובה בשביל כולם וכל זה מדוקדק בלשון רבינו שאמר וכשזכין בו צריכים להגביהו אמר וכשזכין בו לאורויי דדוקא כשזכין מיד אחר שהוא מזכה להן משלו וגם אמר צריכין להגביהו בלשון רבים שכולן צריכין והא דלא כתב דהשליח מגביה בשביל כולן הוא דבר פשוט דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו אלא דהיכא דלא עשו שליח כ " א צריך להגביה ורב יהודה דאמר צריך להגביה בלשון יחיד מיירי בעשו שליח :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .