← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 3,976 sections
Single column Two columns
Orach Chayim.338.10.1 מי שיש לו פירות וכו' פי' לשלשלן למטה מפני המטר אסור בשבת אבל לכסותן מותר ואף לבנים שרי לכסותן מפני המטר בשבת לר " י אבל לרש " י בין פירות בין לבנים אסור אף לכסותן כלומר דלא מיבעיא דלשלשלן למטה אסור אלא אף לכסותן אסור בשבת דלא התירו כיסוי אלא בי " ט וכן הוא להדיא באשיר " י ריש פרק משילין :
Orach Chayim.338.11.1 ומ " ש אבל לכ " ע יכול ליתן כלי תחת הדלף ואפילו בשבת משנה ר " פ משילין ונותנין הכלי תחת הדלף בשבת ופירש " י תחת הדלף לקבלו בתוכו מפני טינוף הבית ואמר רבינו לכ " ע לומר דאף לרש " י דאסור לכסות הפירות בשבת מפני הדלף אע " פ שנפסדו הפירות מ " מ מפני טינוף הבית התירו טפי :
Orach Chayim.338.12.1 ומ " ש ואם נתמלא שופכו ברייתא שם ונראה דאתא לאשמעינן דאפילו אם היה הדלף מאוס אם נתמלא שאם לא יהא שופכו איכא טינוף הבית בדלף שיורד והולך יותר שופכו ואינו נמנע אבל אם לא נתמלא וכגון דפסק הדלף אסור לו לטלטלו ולשפכו בדמאיס ולא חזי למידי אף לבהמה . וא " ת א " כ היאך התירו ליתן כלי תחת הדלף הלא מבטל כלי מהיכנו כיון דאסור לטלטלו כבר הקשו כן בפרק כירה ומשני בדלף הראוי כלומר לא התירו לכתחלה ליתן כלי מאוס תחת הדלף שלא יהא ראוי לשתיית הבהמה שלא לבטל כלי מהיכנו אלא דוקא בכלי נקי מכל מיאוס כדי שיהא הדלף ראוי לשתיית הבהמה ומ " מ הך ברייתא דפרק משילין אתא לאשמעינן דאם נתן כלי מאוס ולא היה ראוי לשתייה אם נתמלא שופכו וכו' כדפרישית :
Orach Chayim.338.13.1 ומ " ש וכתב הרמב " ם וכו' סוף פרק כ " ה כתב כן ומ " ש רבינו ולא נהירא וכו' פשט השמועה משמע כדברי רבינו דפרכינן אדרבי יצחק מדתנן נותנין כלי תחת הדלף בשבת אע " ג דהדלף לא חזי למידי אף לבהמה אלמא דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל . ומשני בדלף הראוי לשתיית בהמה אלמא דלמאי דקי " ל דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל אפילו בדלף שאינו ראוי נמי שרי ליתן ותימה הלא מוקמינן לה בפרק כירה בדלף הראוי דאל " כ מבטל כלי מהיכנו הוא והיאך נעלם דבר זה מעיני רבינו ופסק כאן דמותר ליתן כלי תחת הדלף אף בדלף שלא יהא ראוי לשתיית בהמה כגון בכלי מאוס כדפרי' ונראה דרבינו מפרש דמדפריך בפ' משילין אדר' יצחק ממתני' ומשמע ליה דאפילו בדלף דלא חזי אף לבהמה קאמר דנותנין אלמא דהכי קי " ל דאע " פ דקא מבטל כלי מהיכנו התירו לו מפני טינוף הבית כי היכי דהתירו לו לשופכו ולטלטלו מפני טינוף הבית אם נתמלא ובפרק כירה ה " מ לשנויי הכי אלא דמשני ליה דאף לדידך דקשיא לך היאך התירו לבטל כלי מהיכנו מפני טינוף הבית איכא לשנויי בדלף הראוי דלא התירו ליתן כלי תחת הדלף אלא כלי נקי שיהא הדלף ראוי לבהמה אבל לקושטא דמילתא אם אין לו כלי נקי מותר ליתן אף כלי מאוס ולבטל כלי מהיכנו מפני טינוף הבית כדמשמע בסוגיא בפרק משילין וכיוצא בזה כתבו התוספות בפרק כירה אהא דמשני אליבא דרבי יצחק דהא דנותנין כלי תחת הדלף בשבת בצריך למקומו דה " מ לשנויי בדלף הראוי כדמשני לעיל וכו' זו היא דעת רבינו אבל דעת הרמב " ם דההיא אוקימתא דפרק כירה דוקא היא דלא התירו לבטל כלי מהיכנו לכתחלה אף מפני טינוף הבית ולפיכך אין נותנין תחת הדלף אלא כלי נקי שיהא הדלף ראוי לרחיצה אלא שהברייתא אתי לאשמעינן ואם נתן כלי מאוס ונתמלא הכלי שופכו ומטלטלו עם המים המאוסין סבו ולפי שלשיטת הרמב " ם אין לפרש דהתירו לו לשופכן מכלי שנתמלא ואיכא טינוף הבית דא " כ לכתחלה אמאי לא שרינן ליה מפני טינוף הבית לכך פי' הרמב " ם דודאי מפני טינוף הבית לא שרינן ליה איסורא לא בתחלה ולא בסוף והא דשרינן ליה בסוף לשופכו אינו אלא מפני שהכלי עם המים המאוסין שבו הן גרף של רעי שמותר לטלטלו אבל אין עושין גרף של רעי לכחתלה ולהכי לא שרי לכתחלה אלא בדלף הראוי ומה שקשה לפ " ז הא דתניא נתמלא שופכו דמאי איריא נתמלא אפילו פסק הגשם ולא נתמלא נמי שופכו כיון שהוא גרף של רעי י " ל דאתא לאשמועינן דשופכו ושונה ואינו נמנע דאע " ג דלכתחלה לא היה רשאי ליתן כלי מאוס לבטל כלי מהיכנו עכשיו שעבר ונתן כלי מאוס ונתמלא ושופכו מותר לו לשנותו וליתן אותו הכלי תחת הדלף ואינו נמנע להחשיבו כאילו נותן לכתחלה כלי לבטלו מהיכנו אלא כיון דנתן נתן ושופכו ושונה ולמאי דפרישית לדברי הרמב " ם מתיישבת השגת הראב " ד עליו דל " ק [ ולא מידי וב " י כתב מ " ש ולא נהירא גם הרב מהר " ר ליב מלובלין כתב ליישב דברו הרמב " ם ודחה דברי רבינו בדברים דחויים :
Orach Chayim.339.1.1 ואפילו בבריכה וכו' מימרא דרב אדא בפרק כירה דכיון שיש לו שפה דמיא לכלי ובכלי לא אסרו לשוט דליכא למיגזר בכלי שמא יעשה חבית של שייטין ובמרדכי הארוך ריש פרק משילין מייתי עליה הא דאיתא בירושלמי א " ר אבהו שמי שרוצה לשתות מים והיו עליו קסמין אסור לו להושיטן ולפצל הקסמים לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפין לשתייה ואיסורו משום ולא שטין על פני המים מאבי " ה ונראה דהיינו דוקא בשותה מים מן הנהר אבל מן הכלי שרי דאפילו הוא בעצמו מותר לשוט כשיש שפה לבריכה ובש " ע כתב בסתם לאיסור ול " נ כדפרישית דדוקא בנהר :
Orach Chayim.339.2.1 ולא מטפחין וכו' משנה לשם : ומ " ש מטפחין כף אל כף ומספקין כף על ירך כן פירש " י לשם ובסי' הקודם כתב רבינו איפכא שכן פירש " י בסוף עירובין ג " כ איפכא כמ " ש לעיל . ונ " ל ביישוב זה דבין מספקין ובין מטפחין כל אחד תרווייהו משמע אלא דרך בני אדם להכות כף אל כף בתחלה ואח " כ להכות כף על ירך או על לבו ולפיכך בעירובין דתני בבריית' ובלבד שלא יספוק ולא יטפח כיון דנקט ברישא ולא יספוק פי' רש " י יספוק כף אל כף יטפח ידו על לבו אבל בפרק משילין תנן איפכא ולא מטפחין ולא מספקין פירש " י ג " כ איפכא אין מטפחין בידים ואין מספקין על ירך ומה " ט נמי בהלכות ר " ח בסימן ת " כ ובהלכות חש " מ סי' תקמ " ז וביורה דעה סי' ת " א שלא הוזכר בהם סיפוק כי אם מטפחות בלחוד כתב רבינו פירושו כף אל כף לפי שהכאת כף אל כף עושה האדם בתחלה כדפרישית ולעולם ה " ה כף על ירך . כתב מהרא " י בת " ה סימן ס " ב ובכתביו סימן קנ " ד דמותר להקיש באגודל ובאמה שבאצבעותיו לשחק בו לתינוק ותמה עליו ב " י שהרי הרמב " ם פסק להדי' דאסור עיין עליו בפכ " ג ולכן פסק בש " ע דאסור והכי נקטינן :
Orach Chayim.339.3.1 ולא דנין ולא מקדשין הב " י האריך בזה והביא בשם ר " ת דכבר כעשה מעשה לעשות קידושין וחופה בשבת למי שאין לו אשה ובנים אבל אח " כ חזר בו בתשובה שאין לקדש כלל בשבת וה " ה אם קידש קודם שבת דאסור לעשות חופה דה " ל קונה קנין בשבת ועכשיו כשנמשכה החופה עד הלילה סומכין על הוראת ר " ת קודם חזרה ועושין הקידושין והחופה בלילה ממש דגדול כבוד הבריות שדוחה לאו דלא תסור שבתורה כדאיתא בפרק מי שמתו . ועוד משום הפסד ממון שיפסיד מה שהכין וכן דוחין אבלות במי שמת לו אביו וכו' כדאיתא ריש כתובות :
Orach Chayim.339.4.1 אסור ליכנס בספינה וכו' עד סוף הסי' בפ' תולין וכתב ה' המגיד ועכשיו אין צורבא מרבנן מצוי בזמן הזה דלישרי ליה הערמה . כתב ב " י בשם הירושלמי והפוסקים דהכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא בי " ט משום דע " י ביאה זו קונה אותה למציאתה ולמעשה ידיה ואסור לקנות קנין בשבת ועיין במהרי " ל בהלכות שבת דאיכא סכנת מיתה אם יבא עליה ביאה ראשונה ועל זה מביא מעשה רב :
Orach Chayim.340.1.1 הנוטל שערו וכו' משנה בסוף פרק המצניע פליגי בה ר " א וחכמים בנוטל ביד לעצמו אבל ביד לחבירו ד " ה פטור אבל אסור ובכלי אפילו לחבירו חייב ופסק כחכמים דאף לעצמו ביד פטור אבל אסור . אבל הר " ן כתב שר " ח הסכים לדברי הפוסקים כר " א משום דאיסור דאוריית' הוא ולחומרא עבדינן עכ " ל והב " י הקשה דלא שייך לומר לחומרא עבדינן כיון דחכמים במי אסרו ועוד מאי קאמר משום דאיסורא דאורייתא הוא הלא זה הוא המחלוקת אי מיתסר מדאורייתא או מדרבנן עכ " ל ויש ליישב דלענין היכא דאיכא פלוגתא בפירושים חמר דלר " א דחייב מדאורייתא אזלינן לחומרא כגון בציפורן וציצין שנפרשו דפליגי בפירושו כדלעיל בסימן שכ " ח אזלינן לחומרא ומה שקשה עוד דקאמר דאיסורא דאורייתא היא ה " ק כיון דאף לחכמים דאוסרים משום שבות היינו משום אב דגוזז א " כ אית ביה דררא דמלאכה דאיסורא דאורייתא הוא מה שא " כ שאר שבותים כגון אם תשיב משבת רגליך ממצוא חפצך ודבר דבר וכיוצא בזה דלית בהו אלא משום עובדין דחול :
Orach Chayim.340.2.1 המוחק טשטוש דיו שעל הקלף ויש במקומו לכתוב שתי אותיות חייב כן צריך להגיה . וכ " כ הרא " ש דה " א בתוספתא ופירש דחייב על מחשבת הכתיבה וכתב עוד דאיתא נמי בתוספתא נפלה שעוה שעל הפנקסו ומחקו אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות חייב . וכן כתב הרמב " ם בפי " א ומשמע דאם אין שם אלא לכתוב אות אחת אע " ג דאינו חייב איסורא מיהא איכא ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו ואפי' לא נטף אלא על אות אחת ואם נטף על שתים חייב חטאת :
Orach Chayim.340.3.1 מותר לרשום בציפורן וכו' תמהתי על הוראה זו הלא מפורש בפ' הבונה בבריות' ( דף ק " ג ) א " ר יוסי וכי משום כותב הוא חייב והלא אינו מיחייב אלא משום רושם שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזה הוא בן זוגו לפיכך שרט שריטה אחת על שני נסרים או שתי שריטות על נסר אחד חייב ואע " ג דהכא מיירי בשתי שריטות ובשריטה שהיא מתקיימת מ " מ איסורא מיהא איכא בשריטה אחת ואפילו אינו מתקיים כדתכן ס " פ הבונה כתב במשקין וכו' ובכל דבר שאינו מתקיים פטור וכל פטורי שבת פטור אבל אסור בר מתלת כדאיתא בסוף האורג ועוד ראיתי שכתב מהרש " ל בהגהותיו דבסמ " ק אוסר לרשום בציפורן על הספר ושמעתי מחכם אחד שהיה מכריע ביניהם ואומר שזה בקלף הקשה וזה בנייר הרך וסברא נכונה היא עכ " ל ולכע " ד דאף בקלף הקשה דאינו מתקיים פטור אבל אסור הוא ואע " ג דאיכא הכא תרתי חדא שאינו מתקיים ועוד דאינו אלא רשימה אחת איסורא דרבנן מיהא איכא נ " ל :
Orach Chayim.341.1.1 נשאלין להתיר נדרים וכו' משנה בס " פ מי שהחשיך וכאן קיצר רבינו אבל בי " ד סימן רל " ד סל " א פירש דבעל שמיפר בשבת לא יאמר לה מופר ליכי כמו שאומר בחול אלא מיפר ומבעל הנדר בלבו וא " ל טלי ואכלי טלי ושתי וכיוצא בזה . כתב ב " י ע " ש הרשב " א שנהגו להתיר חרמי הקהל בשבת אע " פ שאינן לצורך שבת משום דאין כנופיא אלא בשבת ודמיא להפרת הבעל בדבר שאינו לצורך השבת שאם לא יפר לה היום לא יוכל עוד להפירם . ונראה דה " ה להחרים בדברים שאינן לצורך שבת דאסור כמ " ש הרב המגיד בפכ " ג בשם ספר העתים ומביאו ב " י בסימן הקודם דדומה להפרת נדרים אם צורך שעה הוא להכריז בשבת דאיכא כנופיא אם נהגו כך אין לבטל מנהגם וע " ל מ " ש בדין זה סימן ש " ז :
Orach Chayim.342.1.1 כל שבות דרבנן וכו' פסק כרבי בפרק בכל מערבין ( עירובין דף ל " ד ) וכן פסק הרמב " ם בפכ " ד מהל' שבת דלצורך מצוה או אפילו לדבר הרשות והוה טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות ב " ה ה " ז מותר אלא דעל דברי רבינו שאמר או שהיה טרוד והוצרך לעשר פירות ב " ה הקשה ב " י דאי בדמאי אפילו אינו טרוד שרי ואי בודאי אפילו טרוד ונחפז אסור כדתנן ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מעשרין את הודאי ופי' דמיירי במעשר דמאי שלא לצורך השבת דלא שרו אלא בטרוד ועוד פי' דאפילו ודאי שרי לעשר אפילו שלא לצורך השבת אם הוא טרוד ונחפז למאי דקי " ל דלא גזרו על שבות ב " ה בשעת הדחק והא דתנן אין מעשרין את הודאי אתיא כמ " ד גזרו על שבות ב " ה וכמו שפירש " י לשם עכ " ל ואין דבריו נראין דהא דתנן אין מעשרין את הודאי אפילו לצורך השבת קאמר דומיא דאין מטבילין את הכלים וכו' וטומנין את החמין דהם לצורך שבת ואעפ " כ אינה נקראת בשם מצוה גמורה כיון שאפשר לכבד השבת בשאר דברים ואינו דומה לשופר ולולב ומשום הכי לא התירו לעשר הודאי אפי' לצורך השבת כיון דהוי מענייני אכילה ושתייה דאפשר לאדם מבלעדם אלא א " כ שהיה טרוד ונחפז אליו ואם לא היה מגיע לידו היה מצטער בשבת ומיהו לא שרי אלא מענייני אכילה ושתייה וכיוצא בזה כגון נר לכבוד שבת שהוא צורך מצוה קצת אבל אם הוא עסק גמור לחול ודאי דאסור אע " פ שהוא בהול אליו כן נראה דעת רבינו וכ " כ מהרש " ל בתשובותיו סי' מ " ו ע " ש וע " ל בסי' רס " א :
Orach Chayim.343.1.1 כתב הרמב " ם קטן העובר שבות דרבנן וכו' ואיני יודע וכו' גם ה' המגיד הקשה על הרמב " ם מפרק חרש כמו שהקשה רבינו גם הקשה עליו מדברי עצמו שכתב פי " ב מהלכות שבת בקטן שבא לכבות מדעת עצמו אין ב " ד מצווין להפרישו גם ממ " ש בסוף הלכות מאכלות אסורות דאף באיסור דאורייתא אין הב " ד מצווין להפרישו וכן פסק פ " ג דה' אבל בכהן קטן שאם בא לטמאות בעצמו אין ב " ד מצווין להפרישו וב " י כתב לתרץ בשם גדולי עולם דלא נקט הרמב " ם שבות משום רישא לאורויי דבאיסור דאורייתא מצווין להפרישו אלא משום סיפא נקטיה דכתב וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו היינו דוקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאוריית' ממחין ב " ד ביד אביו שלא יניחנו לעשות איסור ולפעד " נ פי' זה הוא דוחק אבל הקרוב הוא דבכל מקום שכתב הרמב " ם דאין ב " ד מצווין להפרישו מיירי בסתם קטן שלא הגיע לחינוך אבל כאן בפכ " ד דשבת גילה הרמב " ם במ " ש בסיפ' וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו דמדבר בקטן שהגיע לחינוך ומש " ה דוקא בדבר שהוא משום שבות אין ב " ד מצווין להפרישו וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו אע " פ שהגיע לחינוך אבל באיסור דאורייתא חייבין ב " ד להפרישו אם אין לו אב ואם עושה כן בפני אביו ומניחו לעשות ממחין בידו כיון שחייב האב לחנכו ועובר על ד " ת וכך נרא' קצת מבואר ממ " ש בסוף המ " א דאע " פ דאין ב " ד מצווין על הקטן להפרישו מאיסור דאורייתא בשעשה מעצמו מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה שנא' חנוך לנער ע " פ דרכו וגו' והא ודאי אפי' בקטן בן ד' וה' מצוה לגעור בו להפרישו מטעם הכתוב חנוך לנער וז " ש מצוה לחנכו בקדושה דאי איתא דמיירי בהגיע לחינוך חייב לחנכו מיבעי ליה למימר כדתנן בס " פ לולב הגזול וכל קטן שיודע לנענע חייב בלולב ות " ר היודע להתעטף חייב בציצית והיודע לשמור תפילין אביו חייב ליקח לו תפילין וכו' וגבי כהן קטן נמי כתב הרמב " ם אבל אביו צריך לחנכו בקדושה ולא אמר חייב לחנכו אלא בע " כ בקטן שלא הגיע לחינוך קאמר ותדע דבפ " ג מה' ציצית ובפ " ו דסוכה ובפ " ז דלולב כתב הרמב " ם בלשון חיוב קטן חייב בציצית כדי לחנכו במצות חייב בסוכה מד " ס כדי לחנכו במצות חייב בלולב מד " ס כדי לחנכו במצות וא " כ כ " ש דחייב להפרישו מן העבירה באיסור דאורייתא בהגיע לחינוך ולמה לא אמר חייב לחנכו אלא בע " כ בהגיע לחינוך לא איירי ביה הרמב " ם דהא פשיטא היא דאפילו ב " ד מצווין להפרישו כשאין שם אביו או אין לו אב כ " ש אביו דחייב בכך אלא בקטן שלא הגיע לחינוך קאמר דאע " פ דאין ב " ד מצווין להפרישו מצוה על האב לגעור בו כדי לחנכו בקדושה . אבל בפכ " ד מהלכות שבת מדבר בהגיע לחינוך שאביו חייב לחנכו וב " ד מצווין להפרישו אם הוא עובר על איסור דאורייתא אבל בדבר שהוא משום שבות אין ב " ד מצווין להפרישו וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו וכ " כ התוס' בפרק כ " כ דהא דאסיקנא דאין הב " ד מצווין להפרישו דוקא בקטן שלא הגיע לחינוך דבהגיע לחינוך כיון שחייב לחנכו כ " ש דצריך להפרישו שלא יעשה עבירה עכ " ל ומביאו ב " י והיינו כדפרישית דבהגיע לחינוך לא שני להו בין ב " ד לאביו והא דמחלק הרמב " ם בין ב " ד לאביו היינו דוקא בלא הגיע לחינוך ודלא כמ " ש ב " י דהרמב " ם מחלק בהגיע לחינוך בין ב " ד לאביו דליתא . גם לא כמהרא " י בכתביו בסי' ס " ב דפי' בהך דאין ב " ד מצווין להפרישו דבקטן שהגיע לחינוך מיירי כדמוכח ממה שהקשו בתוס' שנ " ץ בפרק בתרא דיומא מחנוך קטנים דהתם אהך דאין ב " ד מצווין להפרישו דליתא אלא כתוס' שלנו בפרק כל כתבי עיקר דהא דאין ב " ד מצווין להפרישו דוקא בדלא הגיע לחינוך ואין ה " נ דלא קשיא כלל מחינוך קטנים דהתם דמיירי בהגיע לחינוך והכא איירי בלא הגיע לחינוך וא " ת לדעת רבינו דאין ב " ד מצווין להפרישו באיסור דאורייתא אמאי כתב בסי' של " ד בקטן שבא לכבות צריך למחות בידו ולא פי' דדוקא בעושה לדעת אביו כדמפרש בגמ' וכבר האריך בזה ב " י לעיל וגם כאן ולפעד " נ דעת רבינו דכיון דאין אנו בקיאין להבין בקטן אם עושה לדעת אביו אם לאו לפיכך מספק צריך למחות בכל קטן שלא הגיע לחינוך וזה היה דעת הרי " ף והרא " ש שהשמיטו הך אוקימתא בעושה ע " ד אביו וכבר כתבתי זה לעיל . ואכתי קשה לרבינו דמחלק בקטן בין איסור טומאת כהנים לשאר איסורים דבשאר איסורים א " צ להפרישו ובאיסור טומאה צריך להפרישו כדכתב בי " ד סימן שע " ג וכ " כ בנ " י בה' טומאה וכ " כ הרשב " א בתשובה סי' קכ " ח ע " ש ה " ר יונתן וכ " כ הרא " ם בסדר אמור ע " ש רבינו הלל בפי' ת " כ דמה נפשך אי ס " ל הלכה כר' פדת דאין ב " ד מצווין להפרישו א " כ הך דרשא דאמור ואמרת אינה אלא אזהרה דלא לטמינהו בידים כדמוקים לה בפרק חרש במסקנא ואי ס " ל להחמיר כר' יוחנן דספוקי מספקא ליה א " כ בשאר איסורין נמי מצווין להפרישו וכיוצא בזה הקשה ב " י והאריך ביישובה ואינו מתקבל לפע " ד ומה שנראה קרוב הוא דרבינו ודעימיה ס " ל כרבי פדת דאין ב " ד מצווין להפרישו מיהו דוקא בכל שאר איסורין אבל בטומאה מצווין להפרישו והך אוקימתא דמוקים לאמור ואמרת דלא לטמינהו בידים בני הישיבה אוקמוה בהכי מקמי דתלמודא מצריך להו צריכי להנהו תלתא קראי דשרצים ודם וכהנים אבל לבתר דמצרכי להו וקאמר ואי אשמעינן טומאת כהנים שאני משום דריבה להן מצות יתירות תו לא איצטריך לאוקימתא דאמור ואמרת אתא דלא לטמינהו בידים אלא כיון דריבה להו מצות יתירות החמירה תורה להפריש הקטנים מטומאה וכדמשמע פשטא דקרא אמור אל הכהנים הגדולים שיאמרו לבני אהרן הקטנים לנפש לא יטמא בעמיו ולא דמי לשרצים דכתיב בהו לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום וכן כל נפש מכם לא תאכל דם קרי ביה לא תאכילו דם התם הוא כדקאמרינן דלא ליספו בידים דהכי משמע דיוקא דקרא לא תאכילו בידים אבל אין מצווין להפרישו ואע " ג דדם חמור דאיכא כרת ושרצים חמירי דאיסורן במשהו מ " מ קרא לא קא מזהיר אלא שלא להאכילן בידים וה " ה בכל שאר איסורין משא " כ בטומאה דקרא קא אזהר לגדולים להפריש קטנים מן הטומאה כדפי' והיונו מטעם שריבה בהן מצות יתירות והכי משמע ממ " ש הרי " ף והרא " ש בהלכות טומאה הך דרשא דאמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים ולא הביאו עליה הך אוקימתא דלא לטמינהו בידים אלמא דס " ל דאזהר עלייהו לאפרושינהו מטומאה ומשם למד רבינו להורות כן והכי בקטינן דכהנים מוזהרין להפריש הקטנים אפילו בקטנים דלא הגיעו לחינוך ובאים ליטמא בעצמם מחוייבים הגדולי' להפרישן : כתב בהגהות ש " ע וקטן שהכה אביו או עבר שאר עבירה בקטנות אע " פ שאינו צריך תשובה כשהגדיל מ " מ טוב לו שיקבל איזה דבר לתשובה ולכפרה אע " פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין עכ " ל והוא מפסקי מהרא " י סי' ס " ב מיהו נראה דה " מ בעבירות שבין אדם למקום אבל בעבירות שבין אדם לחבירו ודאי ב " ד מצווין עליו להפרישו כדי שלא יארע תקלה על ידו וכ " כ הרב המגיד פ " א מגנבה אמאי דכתב הרמב " ם לשם ראוי לב " ד להכות את הקטנים כפי כח הקטן על הגנבה כדי שלא יהיו רגילין בה וכן אם הזיקו שאר נזקין וכן מכין את העבדים וכו' וכ " כ בח " מ סימן שמ " ט אבל מן הדין אין הקטן חייב בתשלומין כשיגדיל כמ " ש הרמב " ם להדיא בפ " ד דחובל ומזיק וכ " כ כל הפוסקים אך קשה מהא דאיתא פ' הגוזל עצים ( בבא קמא ד' צח ) אכפייה רפרם לרב אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי ופירש " י רב אשי שרף שטר חוב של חבירו בילדותו ואגבי מיניה גוביינא מעליא כל מה שכתוב בשטר ומשמע ודאי דהאי בילדותו בקטנותו שלא היה בר דעת דאם ר " ל בילדותו לאחר שהגדיל לא היה צריך לפרש בילדותו דמה לי בילדותו מה לי בזקנותו מ " מ היה גדול ואם שרפו באונס או בשוגג ואדם מועד לעולם אין כאן גנאי אפילו בזקנותו ואם שרפו במזיד גם בילדותו לא ה " ל לעשותו כיון שהגדיל והיה בר דעת אלא בע " כ בקטנותו היה המעשה וכך היה מפרש הא " ז והביא ראיה מכאן שהקטן חייב לשלם כשהגדיל גם הביא ראיה מהא דאמר בפ' ד' וה' ( דף לט ) שור של יתומים שהזיק משלם מן העלייה ר " י בר חנינא אמר מעליית אפוטרופא וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי וכ " ש היכא דאזקי נפשייהו ע " כ מא " ז כדאית' בהגהת אשיר " י פרק החובל והוא תימה גדולה וצריך לומר דס " ל דאע " ג דמדין תורה ודאי פטור מ " מ תקנת חכמים היא לשלם כשיגדיל מפני תיקון העולם והכי כתבו התוס' להדיא בפ' ד' וה' דההיא דשור של קטן שהזיק דמשלם אע " ג דאיהו גופיה כי מזיק פטור דפגיעתו רעה ממונו לא כ " ש עבדו רבנן תקנה במועד מפני תיקון העולם ע " ש בד " ה אין מעמידין מ " מ אין דעת הפוסקים כן לחייבו בב " ד לשלם כשיגדיל כשהזיק בעצמו דמילתא דלא שכיחא היא ולא עשו תקנה אלא בשור שנגח דשכיחא טובא ואית ביה משום תיקון העולם אבל הך עובדא דרפרם נלפע " ד דהאמת הוא בודאי דרב אשי בקטנותו היה שרפו לשטר של חבירו ומן הדין היה פטור אלא כיון דראוי לב " ד להכות לקטנים וכו' ורב אשי לא היה רוצה לסבול המכות היה משלם כל ההיזק שעשה והשתא ניחא הא דאכפייה דאי איתא דאכפייה כשהגדיל וכי הגון הוא לומר על רב אשי דלאחר שהגדיל היה מסרב על ציווי ב " ד עד דאכפייה רפרם אלא ודאי דבעודו קטן קאמר דאכפייה והוא דמן הדין היה פטור מלשלם ממון אלא ראוי היה להלקותו וע " י כך היה כפוי לשלם מה שהזיק ומכאן יצא לו לרש " י ז " ל לפרש בילדותו פי' בקטנותו דמדקאמר אכפייה דאלמא דבלא כפייה לא היה גובה מנכסיו אלמא דמדין היה פטור וגם התיישב הא דכתב הרמב " ם ראוי לב " ד להכות את הקטנים וכו' דכתב הרב המגיד על זה לא מצאתי מבואר אבל למה שכתבנו מוכח הכי מהך דאכפייה רפרם כלל העולה דהקטן שגנב או שהזיק פטור מלשלם כשהגדיל ולא היתה על זה תקנת חכמים לשלם דלא כהא " ז גם בעבירות שבין אדם למקום אין עליו עונש לאחר שהגדיל אלא שאני קורא עליו גם בלא דעת נפש לא טוב דאע " פ דקטן שעבר עבירה בלא דעת היא לא טוב לנפש כי המשיך עליה טומאה מצד הרע על כן טוב לו כשיגדיל לשוב בתשובה מעצמו על כל מה שעבר הן בדברים שבינו ובין המקום הן בדברים שבינו ובין חבירו :
Orach Chayim.344.1.1 ההולך במדבר וכו' בפ' כלל גדול ( שבת דף סט ) פלוגתא דר " ה וחייא בר רב הוא ואיתותב חייא בר רב דאמר משמר יום א' ומונה ששה אלא מונה ששה ומשמר יום אחד פי' ומתחיל מיום שנתן אל לבו שכחתו שגם הוא בכלל מנין הששה לאפוקי מחייא בר רב דמשמר יום א' ומונה ששה דמשמר יום המחרת אבל ביום ששם אל לבו אינו משמר דשמא עשה מלאכה :
Orach Chayim.344.2.1 היה יודע וכו' מימרא דרבה שם ופריך פשיטא ומשני מה " ד כיון דבשבתא לא נפיק במעלי שבתא נמי לא נפיק דאין דרך לצאת מפני כבוד השבת ולשתרי ליה תרי יומי ח' וט' קמ " ל זימנין דמשכח שיירתא ומיקרי ונפיק :
Orach Chayim.345.1.1 ארבע רשויות לשבת וכו' ברייתא פ " ק דשבת ( דף ו ) ומ " ש רה " י הוא המקום וכו' וז " ל רש " י ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' עכ " ל ומביאו ב " י משמע דלא ה " ל רה " י אלא כשחללו ד' בלא מחיצות וכן נראה מדברי הרמב " ם פי " ד שכתב וכן מקום שהוא מוקף ד' מחיצות וביניהן ד' על ד' וכו' אבל מדברי התוס' לשם ( דף ח ) בד " ה רחבה ששה מבואר דס " ל דהמחיצות מצטרפין לשעור ד' על ד' וכ " כ הרא " ש להדיא וז " ל והדפנות מצטרפות עם חלל הכוורת לרוחב ד' כי היכי דמצטרפות השולים לגבוה עשרה וכן נראה ממ " ש רבינו ויש בו ד' על ד' שנזהר ולא כתב כלשון הרמב " ם וביניהן ד' על ד' אלא דקשה לפי זה למה כתב רבינו בסוף סימן זה דאם אין ביניהם ד' הוי מקום פטור דמשמע מלשון זה דאין המחיצות מצטרפין לשיעור ארבעה :
Orach Chayim.345.2.1 ומ " ש רבינו רה " י הוא המוקף מחיצות ולא פי' כמה מחיצות כתב ב " י דסובר כהרמב " ם שהרי בדין כרמלית כתב דבג' מחיצות בלא לחי או קורה ברוח רביעית הוי כרמלית ולכן סתם וכתב כאן מקום המוקף מחיצות וסמך על מה שיבאר לקמן אבל לפעד " נ דלא אמר רבינו דבג' מחיצות הוי כרמלית אלא שיש עליה דין כרמלית מדרבנן לענין שאסור לטלטל בה אלא בארבע אבל מדאורייתא רה " י גמורה היא בג' מחיצות בין לטלטל בה בין לחייב הזורק לתוכה וכדכתב לקמן בריש סימן שס " ג ולכך לא ביאר כאן כמה מחיצות צריך לפי שנסמך על מה שכתב בסימן שס " ג דלטלטל צרוך תקון ברביעית מדרבנן . ועוד נראה דלשון רבינו שכתב כאן רה " י הוא המקום המוקף מחיצות משמע ודאי דצריך ד' מחיצות דבג' מחיצות איננו מוקף מחיצות ואינה רה " י גמורה לטלטל בתוכו מדרבנן אא " כ יש לו תיקון ברביעית כדמוכח ממ " ש בדין קרן זוית בכאן וכן לקמן בסי' שס " ג . גם הסמ " ק בדין המוציא מרשות לרשות כתב דמבואות שאינן מפולשין הוי כרמלית ובהלכות עירובין כתב דג' מחיצות רה " י דאורייתא היא אלמא דמ " ש דהוי כרמלית אינו אלא לומר שנתנו לו דין כרמלית מדרבנן :
Orach Chayim.345.3.1 ומ " ש ואפי' אם יש בו כמה מילין אם מוקף לדירה וכו' פי' לענין לטלטל בכולו לא שרי מדרבנן אלא בהוקף לדירה אבל מן התורה רה " י גמורה היא לחייב הזורק לתוכו מר " ה ואפי' לא הוקף לדירה כדלקמן בסי' שמ " ו :
Orach Chayim.345.4.1 וכן חריץ וכו' כלו' ל " מ כל הני דאמרן דהמקום מוקף מחיצות גמורים וניכרות הן אלא אפי' חריץ דאין שם מחיצה ממש אלא כותל החריץ חשבינן ליה מחיצה ול " מ חריץ אלא אפילו תל דאין כאן מחיצה כלל אמרינן גוד אסיק מחיצה ול " מ תל שהוא קבוע אלא אפילו כלי שהוא מיטלטל כגון תיבה או כוורת או מגדל הוי רה " י דבכלי נמי אמרינן גוד אסיק : ומ " ש ודלתותיה ננעלות בלילה איכא להקשות מדאיתא בפ " ב דעירובין ( ד' ק " א ) דאמר ר' יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבים עליה משום ר " ה אבל עכשיו דננעלות ה " ל כרמלית כבר פי' מהרא " י בתרמות הדשן סי' ע " ג דר " ל דין כרמלית דאסור לטלטל בה מדרבנן אבל ודאי רה " י גמורה היא וכ " כ ה' המגיד בתחלת ה' עירובין ובר ששת בסי' ת " ה ובב " י האריך בזה ע " ש : ומ " ש ודיר וסהר וחצר במשנה ראשונה דפ' עושין פסין פי' רש " י דיר של בהמות שעושין בשדות היום כאן והיום כאן כדי לזבלם בגללי הבהמות . סהר לבהמות של עיר . מוקצה רחבה שאחורי הבתים וחצר שלפני הבתים דכל הני היקפן לדירה הוא עכ " ל ורבינו השמיט מוקצה וכתב חצר שהכל נקרא חצר בסתם בין מה שאחורי הבתים ובין מה שלפני הבתים :
Orach Chayim.345.5.1 ור " ה הוא רחובות וכו' כתב הרמב " ם דמדברות ויערות ודרכים המפולשים להם הוו ר " ה וה' המגיד תמה עליו דהא מוקמינן לה בפ " ק דשבת ( ד' ו' ) דוקא בזמן שישראל שרויים במדבר אבל בזמן הזה אינו מקום הילוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי לא הוו ר " ה וא " כ לא ה " ל להרמב " ם להזכיר מדברות ויערים סתם והרשב " א כתב בכלל כרמלית מדברות ויערות עכ " ל ונראה לי ליישב קושיית ה' המגיד כשנשים לב בהא דתניא דהמדבר הוו ר " ה ומיירי בזמן שהיו ישראל במדבר דמאי דהוה הוה ולאיזה צורך תני ליה אלא בע " כ צריך לומר דהא קמ " ל דאי איכא רבים מצויין עכשיו במדבר תדיר ג " כ הוא בכלל ר " ה וכמ " ש לשם ה' המגיד גופיה והשתא יש ליישב דברי הרמב " ם דמ " ש דמדברות ויערות ודרכים המפולשים להם הוו ר " ה רצונו לומר דהיכא דנמצאים באיזה זמן דרכים המפולשים למדברות או ליערות השתא ודאי שכיחי רבים במדבר זו ויער זה וכל המדבר וכל היער נעשה ר " ה דהדבר ידוע דבשיירא ההולכים מסתלקים רבים מן המסילה והולכים במדבר וביער עצמו ולא דמי לדרכים המפולשים לבקעה ושדה דאין מסתלקין מן המסילה לילך בבקעה ובשדה בין ביה " ח בין ביה " ג דשדה ובקעה נפסדת בדריסת הרגלים בשיש בהן זרעים או עשאה ניר אבל במדברות וביערות אין הפסד משום דכלל גדול אמרו כל פחות מג' כלבוד דמי וכדאסיק רב אשי דאפילו צואה נמי אם אינה גבוה ג' טפחים דינה כר " ה :
Orach Chayim.345.6.1 ואם הוא גבוה ג' וכו' אם הוא רחב ד' על ד' הוי כרמלית גז " ש כי אתא רב דימי א " ר יוחנן אין כרמלית פחותה מד' ופירש " י ואי לא מקום פטור הוא :
Orach Chayim.345.7.1 ומט' עד י' ורבים מכתפין עליו גז " ש ( ח .) אמר עולא עמוד ט' בר " ה ורבים מכתפים עליו וזרק ונח על גביו חייב מ " ט כל פחות מג' מדרס דרסי ליה רבים מג' ועד ט' לא מדרס דרסי ליה רבים ולא כתופי מכתפי עלה ט' ודאי מכתפי עילוי' ופירש " י דכיון דצריך לרבים ר " ה הוא בין רחב בין קצר וכן דעת הרמב " ם בפי " ד וכתב ה " ה שהראב " ד כתב בפירושו דוקא ברחב ודוקא מכתפין עליו אבל כשאין מכתפין . עליו . ואע " ג דראוי לכתף עליו לא וכתב הרשב " א שראוי לחוש לדברי רבינו עכ " ל : ומ " ש רבינו ומט' ועד י' כך הם דברי הרא " ש שם ונראה שהוא מפרש דכי אמר עולא עמוד ט' לאו לאפוקי יותר מט' אלא לאפוקי פחות מט' וטעמ' דמסתבר הוא דהא אפילו גבוה י' נמי חזי לכתופי עליה ועוד דהא לא יהיב עולא טעמא אלא לאפוקי פחות מט' ולא לאפוקי יותר מט' אבל הרמב " ם כתב בפי " ד מקום שיש בגבהו תשעה טפחים מצומצמות לא פחות ולא יותר בר " ה הרי הוא ר " ה כתוב בהגה " א דלדעת רשב " ם אם ריבוע העמוד עומד לריבוע של עולם א " צ רק ד' על ד' אבל אם עומד לאלכסון העולם אין חשוב ר " ה עד שיהא חמשה טפחים ושלשה חומשים על חמשה טפחים ושלשה חומשים וכן נראה לר " י עכ " ל . וטעם סברא זו נתבאר בדברי רבינו סי' שמ " ט ושם יתבאר שיש חולקים . ואם אין העמוד מרובע יתבאר לקמן שאם אין ברוחבו ד' אע " פ שארכו אלף אמה הוי מקום פטור ואם הוא עגול או משולש כתב ה " ה בפי " ד שצרוך שיהא אפשר לרבע בו ד' על ד' ואם לאו אף על פי שיש בו בתשבורת יותר מכאן אינו רה " י כלומר אע " פ שגבוה י' וסיים וכתב וכ " מ שהזכיר רבינו עמוד רחב ד' אם הוא עגול ר " ל שיש באלכסונו ה' וג' חומשין כדי לרבע בו ד' על ד' ואם הוא מרובע כבר יש באלכסונו כן עכ " ל :
Orach Chayim.345.8.1 דין גג הסמוך לר " ה ואינו גבוה י' יתבאר בסי' שס " א : ומי' ולמעלה אם הוא רחב ד' הוי רה " י וכו' שמי' ולמעלה אינו ר " ה משנה היא בפרק הזורק ( שבת דף ק :) הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר למטה מי' טפחים כזורק בארץ ובפ " ק דשבת ( ז .) מייתי להאי משנה ופירש " י הזורק ד " א בר " ה ונדבק בכותל כגון דבילה שמינה כדמוקי לה לקמן כזורק באויר ופטור דלאו בר " ה נח ורה " י לא הוי אלא דבר המסויים ורחב ד' שאם הוא רחב ד' הוי רה " י כבר נתבאר בתחלת הסי' שגדר רה " י הוא מקום גבוה י' ורחב ד' ופחות מכן הוא מקום פטור בפ " ק דשבת ( ז :) כי אתא רב דימי א " ר יוחנן אין כרמלית פחותה מד' ופירש " י ואי לא מקום פטור הוא :
Orach Chayim.345.9.1 ומ " ש אפילו יש בו מקום כדי לחוק להשלימו לד' וכו' גז " ש ובפרק הזורק ( שבת ק .) א " ר חייא זרק למעלה מי' טפחים והלכה ונחה בחור כל שהו באנו למחלוקת ר " מ ורבנן דר " מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין וידוע דהלכה כרבנן דרבים נינהו וכ " פ הרמב " ם בפי " ד :
Orach Chayim.345.10.1 וגומא בר " ה שאינה עמוקה ג' הוי ר " ה ומג' עד י' אם רחבה ד' וכו' בפ " ק דשבת ( דף ח .) אהא דאמר עולא עמוד בר " ה וכו' א " ל אביי לרב יוסף גומא מאי א " ל וכן בגומא רבא אמר בגומא לא מ " ט תשמיש ע " י הדחק לאו שמי' תשמיש . וכתב הרא " ש הלכך האי גומא פחות מג' הויא ר " ה מג' ועד י' אי רחבה ד' הויא כרמלית ואי לא הויא מקום פטור עכ " ל ואם היא עמוקה י' כבר נתבאר שהיא רה " י והוא שתהיה רחבה ד' :
Orach Chayim.345.11.1 ר " ה אינה תופסת אלא עד י' וכו' משנה בפ' הזורק ( שבת דף ק .) הזורק ד " א בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר כלומר ופטור משום דאין ר " ה למעלה מי' והכי פירש " י בפ " ק דשבת ( ז .) וכרמלית נמי לא הוי כמ " ש בסמוך דכרמלית אינה תופסת אלא עד י' :
Orach Chayim.345.12.1 חורי ר " ה אינם כר " ה וכו' פלוגתא דאביי ורבא בפ " ק דשבת ( ז .) והלכה כרבא דלאו כר " ה דמו ופירש " י חורי ר " ה חורים שבכתלים כלפי ר " ה וכתב הר " ן וכשהן למעלה מג' איירי כלומר שאם הן תוך ג' הוו ר " ה וז " ל הרשב " א מה נקרא חורי רה " י חור שבכתלים של רה " י ועוברים כלפי פנים היו בהם חורים פתוחים כלפי חוץ ואין עוברים כלפי פנים בין פתוחים לר " ה או לכרמלית אין אלו חורי רה " י אלא נדונין לפי גבהן ורחבן עכ " ל ודברים אלו כתובים במגיד משנה פי " ד בטעות סופר :
Orach Chayim.345.13.1 ומ " ש אלא נדונים כפי מדותיהם וכו' כן פירש " י שם וכ " כ הרי " ף והרא " ש שם והרמב " ם בפי " ד :
Orach Chayim.345.14.1 וכרמלית הוא מקום שאין הילוך לרבים כגון ים ובקעה וכו' וכך פשוט בברייתא פ " ק דשבת ( ו .) ופירש " י בקעה . שדות הרבה קופנייא בלע " ז : אצטוונית . שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים כלומר פוז " ש בלע " ז והם רחבים ד' ואינם גבוהים י' :
Orach Chayim.345.15.1 ומ " ש וכן עמודים העומדים בר " ה וכו' בפ " ק דשבת ( ז .) כי אתא רב דימי אר " י בין העמודים נדון ככרמלית מ " ט כיון דלא מסתגיא להו בהדיא ככרמלית דמיא א " ר זירא א " ר יהודה אצטבא שלפני העמודים נדון ככרמלית מ " ד בין העמודים כ " ש אצטבא ומ " ד אנטבא אבל בין העמודים זימנין דדרסי רבים כר " ה דמי ופירש " י בין העמודים שהיו עומדין ברחבה ותולין בהם התגרים פרגמטיא וגם אצטבאות היו שם לישב שם התגרים וכתבו התוספות בין העמודים כר " ה דמי אע " פ שאין בין עמוד לעמוד ט " ז אמות הוי ר " ה כיון שבני ר " ה בוקעים בו וחוץ לבין העמודים רחב י " ו אמה ופסק הרמב " ם בפי " ד כרב יהודה וכתב ה " ה אבל הרשב " א פסק כר' יוחנן וכן פסק הרא " ש ז " ל ואצטבא זה ברחבה ד' וגבוהה מג' ועד י' שאם אינה רחבה ד' מקום פטור היא ואם אינה גבוהה ג' ר " ה היא ואם גבוהה י' כיון דרחבה ד' רה " י היא :
Orach Chayim.345.16.1 ומ " ש וקרן זוית הסמוכה לר " ה וכו' מימרא דר " י בפ " ק דשבת ויהיב טעמא משום דלא ניחא תשמישתיה ופירש " י קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לר " ה לא ניחא תשמישתיה שאין יכולין ליכנס לה להדיא דרך הילוכן א " נ בית שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת סמוכה לר " ה והשני משוכה מר " ה ולפנים וזוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדיא בתוך כניסה של זויות האחרת ובפ' כל גגות ( עירובין צד :) נמי אוקימנא דר " א ורבנן בצידי ר " ה פליגי והלכה כחכמים דאמרי דלאו כר " ה דמו :
Orach Chayim.345.17.1 ומ " ש כגון מבואות שיש להם ג' מחיצות וכו' זהו דעת הרמב " ם בפי " ד דכיון שאין להם אלא ג' מחיצות היינו קרן זוית הסמוכה לר " ה שהוא כרמלית וכבר כתב ה " ה בפי " ו שיש חולקים ואומרים שכל שיש לה ג' מחיצות הוי רה " י גמור לחייב הזורק מר " ה לתוכו וכבר ביאר ז " ל שם טעם מחלוקתם :
Orach Chayim.345.18.1 ומ " ש ואין להם לחי ולא קורה כלומר שאם היה להם לחי הוי רה " י גמור אפילו לחייב הזורק מר " ה לתוכו דלחי משום מחיצה ואילו היה להם קורה נהי דלא הוי רה " י לחייב הזורק לתוכו לדעת הרמב " ם מאחר דקורה לא הויא אלא משום היכר מ " מ הוי רה " י לטלטל בתוכו דכשאין למבוי לא לחי ולא קורה אם יש בו דיורים אסור לטלטל בו עד שיערבו דגזרו ביה רבנן ושויוה ככרמלית .
Orach Chayim.345.19.1 ומ " ש ור " ה שיש עליו תקרה כבר נתבאר בסמוך שהוא מימרא בפרק הזורק :
Orach Chayim.345.20.1 ומ " ש או דבר המוקף מחיצות וכו' פשוט בדין בית שאין תוכו י' שכתב בסמוך :
Orach Chayim.345.21.1 ומ " ש או תל וכו' וכן חריץ וכו' כ " כ הרמב " ם בפי " ד וטעמא לפי שגדר הכרמלית הוא מקום רחב ד' ואינו גבוה י' כמבואר בסימן זה :
Orach Chayim.345.22.1 בית שאין תוכו י' וכו' מימרא דרב בפ " ק דשבת ( ז :) פי' שאין בגובה חללו י' ועל התקרה הוא גבוה י' גגו כיון דגבוה י' ורחב ד' הוי רה " י תוכו כיון דמוקף מחיצות שאינו גבוה י' הוי כרמלית :
Orach Chayim.345.23.1 ואם חקק בו ד' על ד' וכו' ג " ז שם מימרא דאביי פי' שחקק בו עד שהשלים גבוה י' במקום החקק וטעמא משום דאידך דלא נחקק ה " ל כחורי רה " י דהוו כרה " י וכתב הרא " ש אם חקק בו ד' על ד' מותר לטלטל בכולו ואפילו אם יש בין שפת החקק ולכותל שלשה טפחים ולא דמי להא דאמר בסוכה ( ד .) בסוכה שאינה גבוהה י' וחקק בה להשלימה לי' דגבי סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך אבל גבי שבת רק שהרשות משתמר ע " י המחיצות אפילו רחוקים ממנו הרבה קרוי רה " י הלכך ע " י מחיצות החיצונות שגבוהות י' נקרא רה " י אבל לא ע " י הפנימיות שאין שפת החקק מצטרף עמהן כיון שרחוקים ממנו ג' טפחים :
Orach Chayim.345.24.1 גג הבולט על מחיצות הבית וכו' בפרק כל גגות תנן גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור ופירש " י הגדול מותר להכניס לו כלי הבית של מטה אבל קטן אסור להוציא לו כלי הבית דבני גדול אסרי עליה ואמרינן בגמ' דמה חצר דמינכרא מחיצתא אף גג דמינכרא מחיצתא ופירש " י מה חצר דמינכרא מחיצתא שהרי יש לה מחיצות אף גג נהי נמי דשרי ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק מיהו מחיצות ניכרות בעינן שלא יהא גג בולט חוצה לה דאי לא מינכרא לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור דאין לו שום מחיצה וכל שאין לו מחיצות אינו רה " י כל גגין שלהם חלקים היו ולא משופעים וכתב הרא " ש ( דף קכז ) הילכך גגים שלנו שבולטים ראשיהם לר " ה ולא מינכרא מחיצתא הויין ככרמלית ואסור לטלטל על גבן ד " א ואין לומר כיון דלא שלטי ביה רבים שהרי גבוה הוא אין נעשה כרמלית אלא מקום פטור הוי דלא אשכחן בשום דוכתא דבמקום שהוא רחב ד' שיהא נקרא מקום פטור והא דאמרינן בפ " ק דשבת אין כרמלית למעלה מי' ה " מ מכח קרקע אין האויר שלמעלה מי' כרמלית וכתב עוד שנראה דאם יש חלון ד' על ד' פתוח
Orach Chayim.345.25.1 חורי כרמלית לאו ככרמלית דמו בפרק כיצד משתתפין ( עירובין דף פ " ז ) פריך מהא דתניא אמת המים העוברות בין החלונות וכו' ותיהוי כחורי כרמלית אביי בר אבין ור' חנינא דאמרי תרוייהו אין חורין לכרמלית רבינא אמר אפילו תימא יש חורין לכרמלית ה " מ בסמוכה וכו' וכ' הרא " ש דהכי הלכתא דאין חורין לכרמלית אע " ג דרבינא בתראה הוא וקאמר אפי' תימא יש חורין וכו' רבינא נמי לא פליג אהא בהדיא אלא דקאמר דאפי' יש חורין לכרמלית אית לן שינויא אחרינא עכ " ל ולפע " ד לא היה צריך לזה דהא רש " י פירש להדיא דהא דפריך ותיהוי כי חורי כרמלית אינו אלא לאביי דחורי ר " ה כר " ה דמו אבל לרבא דחורי ר " ה לאו כר " ה דמו ל " ק מידי דהא אקילו בה רבנן דליהוי בה מקולי ר " ה ומקולי רה " י וכיון דאנן קי " ל כרבא לגבי אביי א " כ דין חורי כרמלית כדין חורי ר " ה וכן פסק הרב רבינו אשר בפ " ק דשבת ( דף קע ע " א ) דהלכתא כרבא דחורי ר " ה לאו כר " ה דמו ואף רבינא מודה דלרבא חורי כרמלית לאו ככרמלית נינהו ואליבא דאביי הוא דקאמר אפי' תימא יש חורין לכרמלית כי היכי דיש חורין לר " ה ופשוט הוא :
Orach Chayim.345.26.1 אויר כרמלית אינה תופסת אלא עד י' וכו' בפ " ק ( דף ז ) ובפ' הזורק ( שבת ד' ק ) פסקו הפוסקים הלכה כרב חסדא ורבא דמשפת מיא משחינן עשרה וכל העומק המלאה מים הרי הוא כקרקע עבה ודלא כרב הונא דאמר מארעא משחינן וז " ש רבינו הלכך הנוטל מע " פ המים כו' :
Orach Chayim.345.27.1 בור העומד בכרמלית וכו' כ " כ הרמב " ם בפי " ד ואע " ג דרש " י ( בדף ז ) כתב דהוי מקום פטור כי היכי דבר " ה הוי האי בור מקום פטור כיון שאין בו ד' ה " נ בעומד בכרמלית דלא חמיר כרמלית מר " ה מ " מ להרמב " ם אמרינן גבי כרמלית מצא מין את מינו וניעור וכ " כ הר " ן ע " ש אחרים :
Orach Chayim.345.28.1 מקום פטור הוא דבר שאין בו ד' על ד' וכו' פירוש כשעומד בר " ה אבל בעומד בכרמלית דין כרמלית עליו ומדברי הרב המגיד נראה שמפרש בדברי הרמב " ם דדוקא בבור וחריץ שאין בו ד' כשהוא בכרמלית ה " ה ככרמלית אבל בעומד שאינו רחב ד' והוא בכרמלית הוי מקום פטור . וצ " ע דכיון דטעמא הוי משום דמצא מין את מינו וניעור מה לי בור מה לי עמוד והכי משמע ממ " ש הר " ן דאחרים חולקים על פירוש רש " י דאף בדבר מסויים כשעומד בכרמלית ואינו רחב ד' אינו מקום פטור אלא כרמלית . הב " י הביא דברי הרמב " ם שכתב בדין עמוד בר " ה גבוה עשרה ורחב ד' ונעץ בו יתד וכו' דדין זה איתא בפ' חלון ( עירובין דף עח ) וכתב על זה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו נראה דקשיא ליה דאע " פ דאינו תופס גירסת הרמב " ם ופירושו מ " מ ה " ל לכתבו על פי גירסת רש " י ופירושו ולמה השמיט דין זה ולא כתבו כלל ומ " מ אין קושיא זו על רבינו לבדו דגם הרי " ף והרא " ש ושאר פוסקים לא כתבוהו ולפע " ד נראה דהטעם הוא שתופסים גירסת רש " י ופירושו והלכה כרב אשי דאפילו יתד אחד דגבוה שלשה איני ממעט לרחבו מ " ט דתלי ביה מידי ואצ " ל בפחות משלשה דכגגה דעמוד הוא חשיב ולא ממעט ואפילו מלאו כולו ביתדות לא נתמעט רחבו בכך והשתא ודאי כיון דבכל גוונא הוי רה " י לא היו צריכין הפוסקים להזכיר דין נעץ בו יתד אלא כתבו בסתם עמוד גבוה עשרה ורוחב ד' הוי רה " י ומסתמא משמע בין נעץ בראשו יתד ובין לא נעץ כלל ובין נעץ וגבוה שלשה ובין אין בו ג' ובין נעץ יתד אחד ובין מלאו כולו יתידות גם בהגהת אשיר " י משם א " ז פסק כרב אשי דבכל ענין הוי רה " י :
Orach Chayim.346.1.1 מן התורה אין חיוב וכו' בפ " ק דשבת ( דף ו ) ובריש פרק הזורק :
Orach Chayim.346.2.1 ומ " ש אבל דבר שהוא מקום פטור וכו' ובלבד שלא יוציא מרה " י למקום פטור ויעבירנו דרך מקום פטור לר " ה או איפכא כך היא הגירסא הנכונה בספרי רבינו והוא ברייתא סוף ( דף ה ) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר דמהלך כעומד דמי ואנן קי " ל כת " ק דמהלך לאו כעומד דמי וכיון דעביד עקירה ברה " י והנחה בר " ה אע " פ שהעבירו ברגליו דרך מקום פטור חייב ותנ " ה המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב אחד המוציא וא' המכניס אחד המושיט ואחד הזורק :
Orach Chayim.346.3.1 ומ " ש וכן העומד ברה " י ומוציא וכו' משנה ריש פ " ק דשבת פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובע " ה פטור ואסיקנא בגמ' דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא ולפיכך אפילו עומד ברה " י ומוציא בידו לר " ה דרך אויר מקום פטור או איפכא דמכניס מר " ה לרה " י בידו או מושיט וזורק חייב :
Orach Chayim.346.4.1 ומ " ש וכן לא יעמוד אדם עליו וכו' ברייתא שם ( דף ז ) אדם עומד על האסקופה נוטל מבע " ה וכו' . והשתא קא חשיב רבינו בהני שלשה בבות שלשה ענייני הוצאה והכנסה מרה " י לר " ה דרך פטור א' במעביר חפץ ברגליו דרך מקום פטור ב' בעומד במקומו ומעביר בידו על פני מקום פטור דבהני תרתי חייב חטאת וג' בעומד על גבי מקום פטור ונוטל מבע " ה ונותן לעני או נוטל מעני ונותן לבע " ה ובזה הוי פטור אבל אסור . ובמקצת ספרי רבינו גורסים בבבא ראשונה ובלבד שלא יוציא מרה " י למקום פטור דרך ר " ה ותימה כיון דעביד עקירה ברה " י והנחה במקום פטור למה יהא חייב במה שעובר ברגליו דרך ר " ה הלא קיימא לן כת " ק דמהלך לאו כעומד דמי וב " י פירש דאסור משום דגזרינן שמא יעמוד לפוש והא ודאי ליתא חדא דלא נזכרה גזירה זו בתלמודא ולא בפסקי הגאונים ועוד מדכתב רבינו אחר בבא זו וכן העומד ברה " י ומוציא וכו' חייב אלמא דבבבא ראשונה נמי חייב ואי איתא דבבא ראשונה פטור אבל אסור קאמר ה " ל לחבר בבא הראשונה עם האחרונה שהיא לא יעמוד אדם עליו וכו' דפטור אבל אסור הוא אלא נוסחא זו מוטעת היא ולפי הדין מותר לכתחלה להוציא מרה " י ולעבור ברגליו דרך ר " ה ולהניחה במקום פטור : וגרסינן בגמ' א " ר יוחנן מודה בן עזאי בזורק דחייב ותניא נמי הכי ומביאו הרי " ף בפסקיו והבינו ה " ר יונה והרא " ש והר " ן דמדהביא להא דר " י אלמא דס " ל הלכתא כבן עזאי דמהלך כעומד דמי ופטור ואינו חייב אלא בזורק והקשו עליו מן הסוגיא דפ " ק דשבת ומפרק אלו נערות ועוד קשיא לי מדברי הרי " ף עצמו דבפרק המצניע תנן המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בון שהוציאן אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת ומוקי לה באסקופת כרמלית וטעמא דנח בכרמלית הא לא נח בכרמלית מיחייב מתני' דלא כבן עזאי דתניא המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר ורב אלפס הביא לשם המשנה כצורתה דאלמא דס " ל דהלכה כרבנן ולא כבן עזאי וא " כ היאך פסק כאן כבן עזאי ולכן נ " ל דמה שהביא הרי " ף בפ " ק דשבת הא דאמר ר " י מודה בן עזאי בזורק לא לפסוק כבן עזאי בא כמו שעלה ע " ד הגדולים אלא כדי לפרש דפלוגתייהו במהלך הוא דכיון דברייתא תני בסתמא לת " ק חייב ולבן עזאי פטור סד " א דפליגי בזורק ובקלוטה כמי שהונחה דמיא פליגי אבל במהלך לכ " ע פטור דמהלך כעומד דמי אבל מדרבי יוחנן שמעינן דבמהלך פליגי אבל בזורק אף בן עזאי מודה דחייב וכדתניא נמי הכי וא " כ במהלך כמי חייב כחכמים דהלכתא כוותייהו ולכן הכרח הוא שיביא הרי " ף דברי ר' יוחנן שוב ראיתי דכבר פירש כך הב " י :
Orach Chayim.346.5.1 ואפי' אם מקום הפטור בין רשויות דרבנן וכו' כך היא הסכמת הרא " ש בפרק כיצד משתתפין ( דף קכז ) ודקדק רבינו לומר להכניס לבית כלומר דאילו להכניס מחצר לחצר כלים ששבתו בחצר ולא להכניסם לבית מותר להדיא אפי' בלא מקום פטור שכל החצרות רשות א' הן ואע " פ שלא עירבו יחד מותר לטלטל מזה לזה כמ " ש בסי' שע " ב . כתב המרדכי פ " ק דשבת דאע " ג דים ובקעה תרי גווני כרמלית נינהו מותר לטלטל מזו לזו תוך ד' אמות וה " א פרק מי שהוציאוהו וכו' והוא ט " ס דליתיה התם אלא תלמוד ערוך הוא בפרק הדר ( עירובין בדף ס " ז ) דפריך התם למאי דס " ד דסלע שבים אינו גבוה עשרה ואין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מים לתוכו דאמאי לא יטלטל והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל וע " ש . וה " א להדיא בפרק המוצא תפילין ( עירובין דף קא ) בזמן שהמנעול למטה מעשרה דהוי כרמלית מביא מפתח מע " ש ומניח באסקופת כרמלית למח' פותח ונועל ומחזירו לאסקופה וה " נ איתא פ " ק דשבת ( דף ח ) דקאמר הוא ועירובו בכרמלית וכו' :
Orach Chayim.347.1.1 מן התורה אינו חייב וכו' משנה וגמ' דפ " ק דשבת דהעומד בפנים פטור ומותר וכתב הרא " ש דר " ל דמותר משום איסור שבת אבל ודאי דעושה איסור במה שמכשילו אלא דמאיסור זה לא איירי המשנה והגמ' וכ " כ הגהות מרדכי והר " ן ז " ל . ודין עכו " ם בזה נתבאר למעלה ריש סימן שכ " ה שג " כ אסור מפני הרואה ויפה כיון בש " ע לכתוב פסק דין זה בסתם כטור אבל אסור ואפילו היה עכו " ם שקיבל החפץ מישראל והשמיט דין מותר הכתוב במשנה גם הרב רבינו משה בר מיימוני בפי " ג לא הזכיר לשון מותר אלא שלא עשה כלום וחבירו חייב שהרי עקר והניח :
Orach Chayim.348.1.1 היה עומד ברשות היחיד והוציא ידו מליאה פירו' לחוץ בשוגג וכו' פירוש לחוץ לר " ה למטה מעשרה שאז יכול לבא לידי חיוב חטאת אם ישליכם מידו לר " ה כדמסיק ולהחזירם לאותו חצר שרי דלא גזרו שמא פעם אחרת ישליכם לר " ה כיון דלא נתקיימה מחשבתו שנתכוין לפנות הפירות מחצר זו אבל להחזירם לחצר אחרת אסור דאי שרית ליה כיון דנתקיימה מחשבתו חיישינן דילמא זימנא אחריתי שדי להו לר " ה ודוקא הוציא בשוגג אבל במזיד קנסוהו דאסור להחזירה אפי' לאותה חצר אלא תהא כך ידו פשוטה עם הפירות עד שתחשך במ " ש : וה " מ שהוציאה מבע " י וכו' וכל זה מסקנא דגמ' בפ " ק דשבת סוף דף ג' :
Orach Chayim.349.1.1 כל אדם יש לו ד " א וכו' בפ' מי שהוציאוהו ( עירובין דף מח ) תניא שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו גופו ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו דברי ר " מ ר' יהודה אומר גופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ויניח תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו ד " א מצומצמות ופירש " י לר " י מצומצמות ולר " מ גדולות דפישוט ידים ורגלים יותר מאמה היא והרי " ף והרא " ש מפרשים איפכא לר " י מרווחות ולר " מ מצומצמות וכיון דר " מ ור " י הלכה כר " י א " כ מודדין לו מרווחות ואחריהם נמשך גם רבינו וכתב מרווחות אבל לפירש " י הלכה כר " י ומצומצמות דוקא ואע " ג דקי " ל הלכה כדברי המיקל בעירוב בפלוגתא דתנאים היינו היכא דלא ידעינן הלכתא כמאן אבל הכא אפסיקא ר " מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה והרמב " ם בפי " ב כתב בסתם דנותנים לו ד " א ולא כתב לא מצומצמות ולא מרווחות נראה שהיה מסופק בפירוש זה וב " י מפרש דהרמב " ם סובר דבעינן מצומצמות ותימה דא " כ היה לו לפרש אלא כדפי' דהיה מסופק :
Orach Chayim.349.2.1 ומ " ש ומודדים לו באמה שלו ה " א התם דאל " כ עוג מלך הבשן היכא יתיב :
Orach Chayim.349.3.1 ומ " ש ואם אבריו גדולים וכו' ה " א התם וכתב ב " י דממ " ש רבינו מרווחות גבי מודדין לו באמה שלו משמע דסביר' ליה דוקא במודדין באמה שלו בעינן מרווחות אבל בננס באבריו דמודדין לו באמה בינונית מצומצמות בעינן כדאמרינן בריש עירובין דכי אמרינן באמה בת ששה טפחים הוי עוצבות ולא שוחקות ותימה דאם כן הוה ליה לרבינו לפרש חידוש דין זה שלא קדמוהו שום מחבר אבל הדבר פשוט דרבינו מילי מילי קתני תחלה כתב דין כל אדם כפי מה שהוא האדם גדול בענקים או קטן מאוד מודדין לו באמה שלו אידך כתב דלקולא אזלינן דמודדין לו באמה מרווחות שלא מצומצמות אחר כך כתב דין ננס באבריו אבל ודאי דאף לננס באבריו מודדין לו מרווחות דר' מאיר ור " י דפליגי בהא בסתמא תניא והלכה כמאן דאמר מרווחות בין ננס בין אינו ננס והא דאיתא בפ " ק דעירובין דאמה בת ששה טפחים מודדין בעוצבות ולא שוחקות היינו בעלמא היכא דתני אמה בסתמא כגון גבי סוכה ומבוי אבל הכא הא קאמרינן בהדיא דמודדין מרווחות אבל בש " ע כאן ובריש סימן שצ " ו כתב בסתם נמשך אחר דברי הרמב " ם אבל בהגה " ה לשם כתב כדברי רבינו דנותנים לו מרווחות ומשמע דאף בננס באבריו נותנין לו מרווחות כדפי' ואפילו אם ת " ל דהדבר שקול אם ר' יהודה דהלכה כמותו ס " ל מצומצמות כפירש " י או מרווחות כפירו' הרי " ף והרא " ש ורבינו אנן נקטינן בעירובין כדברי המיקל בעירוב :
Orach Chayim.349.4.1 ואלו ד " א מוסיפין עליהן אלכסונן וכו' שם ( דף נא ) קאמר תלמודא דילפינן מערי הלוים לרבנן דיהבינן לה פיאות לתחום שבת מדכתיב זה יהיה לכם מגרשי הערים כזה יהיו כל שובתי שבת א " ר אחא בר יעקב המעביר ד " א בר " ה אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן :
Orach Chayim.349.5.1 ומ " ש ומיהו פי' רשב " ם וכו' ור " ת פירש וכו' שם בתוס' וכתב שם דבעמוד ד' בר " ה נמי פליגי רשב " ם ור " ת כי היכי דפליגי במעביר ולא ידעתי למה לא כתבו רבינו :
Orach Chayim.349.6.1 ומ " ש והרמב " ם חילק וכו' ואיני יודע וכו' ונראה ליישב דהרמב " ם דקדק מדלא אמר רב אחא בסתם הני ד' אמות הן ואלכסונן צריך וממילא הוה ידעינן דבפחות מכן אפילו משהו מותר מדלא קאמר הכי אלא אמר המעביר ד' אמות ברה " ר אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן אלמא דאתא לאשמעינן דלא תימא דאין כאן אלא שתי מדות תוך ד' אמות מותר ד " א חייב חטאת דליתא אלא שלש מדות הן תוך ד " א מותר ד " א אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן אבל פחות מכן פטור אבל אסור ולכן כתב הרמב " ם נמצא כאן שלש מדות וכו' והרמ " ך השיג ואמר לא ידעתי מאין הוציא אלו השלש מדות וכו' כמ " ש הכסף משנה בשמו ולמאי דפי' ניחא ולפע " ד שכדברי הרמב " ם הוא העיקר והכי נקטינן גם בש " ע הביא דעתו :
Orach Chayim.349.7.1 ומ " ש לפיכך מותר לאדם וכו' פלוגתא דתנאי במשנה ריש פרק המוצא תפילין וכתב הרא " ש דאפסיקא הלכתא דשרי ליתן לחבירו וחבירו לחבירו ולא חיישינן לאוושא מילתא ודלא כהרמב " ן וע " ל בסוף סי' ש " א :
Orach Chayim.349.8.1 ומ " ש ובלבד שלא יוציאנו מתחום שלו פי' לא יוציא את החפץ שיש לו בעלים מתחום שלו ממקום שקנה שביתה דהיינו במקום שבעליו קנו שביתה שם וא " כ מאה מילין לאו דוקא קאמר או בחפץ של הפקר שאין לו תחום לפי שאינו קונה שביתה כלל דהשתא אפי' מאה מילין דוקא והוא הדין יותר :
Orach Chayim.350.1.1 עומד אדם ברה " י משנה בפ' המוצא תפילין סוף ( עירובין דף צח ) ובגמ' מקשה עלה דהך משנה מסיפא דלא יעמוד אדם ברה " י וישתה בר " ה גזירה שמא יכניס הכלי אצלו ופרקינן בחפצים שצריכין לו פירוש משקין הללו צריכין לו במקום שהוא עומד ברה " י גזרינן שמא יכניס אצלו אבל רישא דמטלטל שם חפצים שאינן צריכין לו במקום שהוא עומד ברה " י כגון מפתח וכו' לא גזרינן :
Orach Chayim.350.2.1 ומ " ש ובלבד שלא יעבירם ד " א איכא למידק למה איצטריך ליה למימר האי ובלבד וכו' הא כבר ידעינן דאסור להעביר ד " א בר " ה וי " ל דאתא לאשמעינן אפילו מעבירם ארבע אמות דרך מקום פטור למעלה מעשרה אי נמי מעבירם לפניו במקום שהוא עומד נמי חייב והכי משמע בגמרא :
Orach Chayim.350.3.1 לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין או ירוק ברשות הרבים משנה שם ומ " ש אפילו הוציא אמתו לחוץ בעיא שם ואסיקנא בתיקו ולחומרא :
Orach Chayim.350.4.1 ומ " ש אפילו הוציא פיו לחוץ כך היא דעת התוס' בפרק עושין פסין ( עירובין דף ך ) והרא " ש בפ' המוצא תפילין ( דף קל ע " ב ) וב " י הביאו בקוצר וע " ש מבואר באורך :
Orach Chayim.350.5.1 ומ " ש ורוקו שנתלש וכו' משנה שם ר' יהודה אומר אף משנתלש רוקו מפיו לא יהלך בו ד " א עד שירוק ומשמע בגמ' דבתלישה לחודיה אע " ג דלא הפיך ברוק להוציאו לחוץ למשדייה קאי וא " צ לומר כיחו דלמשדייה קאי משנתלש ואיכא לתמוה אמאי כ' רבינו ר " ה כלשן המשנה הלא כתב הרא " ש בפ' במה אשה דהך דלא יעמוד אדם ברה " י וישתין או ירוק בר " ה לאו דוקא ר " ה דכ " ע מודו דה " ה בכרמלית ונראה דכיון דרבינו כתב דאין רצונו להאריך בענין הוצאה והעברת ד " א דאיסורא איכא בכולהו לכך לא דקדק לפרש כאן דגם בכרמלית כן הדין דהא פשיטא דאיסורא איכא בכרמלית כמו בר " ה ומזה הטע' לא כ' רבי' הא דרב' בפ " ק דשבת סוף ( דף ח ) דהמעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' בר " ה אע " פ שהעבירו דרך עליו חייב ולפירש " י והרמב " ם בפי " ב היינו לומר שהעבירו למעלה מראשו למעלה מי' דהוי מקום פטור ולפי' ר " ח שבתוספות והשגת הראב " ד היינו שהעבירו לפניו מימינו לשמאלו וכו' אלא לפי שבכל ענין איכא איסורא לכ " ע . כתב ב " י דממ " ש רבינו ורוקו שנתלש מפיו וכו' משמע דמפרש דת " ק לא פליג אהא דקאמר ר' יהודה אף משנתלש וכו' אבל הרמב " ם בפי " ג לא כתב הך דר' יהודה נראה דס " ל שאין דברי ר' יהודה הלכה וכ " כ ה " ה וכ " כ בפי' המשניות דת " ק פליג ואין הלכה כר' יהודה ע " כ ונ " ל דמ " ש דלרבינו ת " ק לא פליג אהא דל " ר יהודה הא ניחא דדוקא היכא דאר " י אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים כדאיתא ס " פ חלון וא " כ הכא דליכא לא אימתי ולא במה ודאי לאפלוגי אתא אלא דרבינו פוסק כר " י ועל פי דברי התוס' ( בדף צ " ט ) בד " ה הוא סבר דת " ק הוי ר " מ דהוא סתם בר פלוגתיה דר' יהודה והלכה כר' יהודה לגבי ר " מ ודעת הרמב " ם היא דמדתנא להא דר " מ בסתם הלכה כסתם משנה :
Orach Chayim.351.1.1 לא יעמוד אדם בר " ה ויתחבר ידו למזחילה וכו' דברי רבינו בזה היא ע " פ גירסת רש " י במשנה פרק המוצא תפילין ( עירובין דף צט ) קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה ומן הצינור מ " מ שותה פירוש קולט מן המזחילה אין אבל מצרף לא ומן הצינור מ " מ שותה כלומר בין קולט בין מצרף . וז " ש רבינו לא יעמוד אדם בר " ה ויחבר ידיו למזחילה שזהו שאמרו בגמ' מצרף לא פי' שלא יצרף ידיו ויחבר סמוך למזחילה לקבל ממנה המים שכיון שהמזחילה הוא בתוך ג' טפחים סמוך לגג ה " ל לבוד לגג וכשמקבל ממנה המים חשיב כאילו קבלם מן הגג עצמו ואסור ולא מיבעיא אם ראש המזחילה שמשם מקבל המים בידיו הוא למעלה מי' דפשיט' דאסור דהמזחילה עצמה רה " י היא ומוציא המים מרה " י לר " ה אלא אפי' ראש המזחילה למטה מי' הוא דכרמלית היא אפ " ה כיון דהיא מונחת לאורך הגג בתוך ג' טפחים סמוך לגג חשיב כגג עצמו וכשם שהגג רה " י הוא כך המזחילה רה " י היא ואסר לחבר ידיו וכו' :
Orach Chayim.351.2.1 ומ " ש אבל מותר לקלוט מן האויר היינו רישא דתנן קולט אדם מן המזחילה דפי' קולט מן האויר והכא ג " כ אפי' המזחילה שהוא קולט ממנה היא עצמה למעלה מעשרה ורחבה ד' וא " כ רה " י היא אפ " ה משתרי דאוירא מקום פטור הוא כך פירש " י להדיא אלא שמ " ש רבינו אפילו אם ידו תוך ג' למזחילה אינו מפורש בפירוש רש " י אלא שרבינו מפרש כך מדמחלק בין קולט למצרף ולא מחלק בקולט גופיה בין ידו תוך שלשה למזחילה ובין ידו רחוק שלשה מן המזחילה בעל כרחך כל קולט מן האויר משתרי אפי' ידו תוך ג' למזחילה מטעמא דפרישית אבל ה " ר יונתן כתב ע " ד פירש " י דלא אמרו קולט מן המזחילה אלא דוקא רחוק מן המזחילה ג' טפחים אבל תוך ג " ט ה " ל כאילו חיבר וצירף ידיו לפי המזחילה :
Orach Chayim.351.3.1 ומ " ש היתה המזחילה בולטת שלשה מן הגג וכו' היינו סיפא ומן הצינור מ " מ שותה פירוש בין קולט בין מצרף דכיון שסתם צינור בולט ראשו שלשה מן הגג וכן מזחילה אם היתה בולטת שלשה מן הגג מותר לצרף ידיו בהן דכיון דבולט שלשה מן הגג אינו חשוב כאילו קיבל מן הגג עצמו וגם כיון דאין בהן ד' על ד' וגם הן למטה מעשרה א " כ המזחילה והצינור הן עצמן אינן לא רה " י ולא כרמלית ליכא למגזר בהו אטו רחב ד' על ד' דאפילו היו רחבים ד' על ד' אכתי אינן אלא כרמלית כיון שהן למטה מי' ותרתי לא גזרינן אטו ד' על ד' ואטו למעלה מעשרה אבל אי אית בהו ד' על ד' אלא דהן למטה מעשרה או אפילו אין בהן ד' על ד' והן למעלה מעשרה אסור דחדא גזירה גזרינן כך הוא הדין לפי גירסת רש " י והיא גירסת הרא " ש אבל גירסת הרי " ף והרמב " ם היא קולט אדם מן המזחילה למעלה מי' טפחים ומן הצינור ומ " מ ושותה ובגמ' קולט אין מצרף לא וכו' וה " פ קולט מן המזחילה בין למעלה מעשרה טפחים בין למטה מי' טפחים ולא נקט ולמעלה מעשרה טפחים אלא משום דהא דדייקינן מיניה קולט אין צירוף לא היינו דוקא למעלה מי' : ומ " ש ומן הצינור ומ " מ כלומר לאו דוקא קולט מן המזחילה קאמינא דהוא הדין מן הצנור ומכל שאר מקום כגון מן הכותל נמי קולט ושותה אבל צירוף אסור בכולן דלא כפירש " י דבצינור מותר לצרף ועוד יש חילוקים בין גירסת רש " י לגירסת הרמב " ם עיין בב " י ובש " ע כתב כדברי רבינו :
Orach Chayim.352.1.1 הקורא בספר על האסקופה וכו' פסק כסתם משנה ודחי לאוקימתא דאביי דמוקי למתני' כברייתא דמחלק בין תוך ד " א לחוץ לד " א ומתני' כבן עזאי דמהלך כעומד דמי דכיון דלית הילכתא כבן עזאי לא דחינן סתם משנתינו ולא סמכינן על הברייתא אלא אפילו חוץ לד " א נמי גוללו ולא גזרינן אגודו בידו אטו היכא דנפל כוליה מידיה דאיכא חיוב חטאת בדגוללו אצלו דמכניס מר " ה לאסקופה שהיא רה " י ובחוץ לד " א איכא נמי מעביר ד " א בר " ה כי נפיל כוליה מידו אפ " ה כיון דאסקופה נדרסת הוא איכא בזיון כתבי הקודש אי מנח לה התם ואע " פ דהסיפא בהוה קורא על ראש הגג ונתגלגל הספר מידו ונח בארץ עצמו דקאמר ר " ש גוללו אצלו שאין לך דבר משום שבות שעומד בפני כתבי הקדש קי " ל דאין הלכה כר " ש לגבי ר' יהודה אלא אסור לגוללו אצלו וכמ " ש רבינו בסמוך לא דמי אסקופה לקורא בגג דהתם ליכא בזיון כולי האי מש " ה היכא דנח בכותל משופע א " נ דנפיל כוליה בארץ גזור רבנן אבל באסקופה הנדרסת לא גזור כלל באגדו בידו וכ " כ הרא " ש ע " ש הרז " ה וכתב ב " י שזהו דעת הרי " ף :
Orach Chayim.352.2.1 ומ " ש והרמב " ם כתב דוקא תוך ד " א וכו' טעמו דפסק כאוקימתא דאביי וס " ל דמה שהקשה לאביי א " ה תוך ד " א נמי נגזור דילמא מעייל מר " ה לרה " י לאו קושיא הוא דאה " נ דגזרינן בכה " ג אלא דמתני' דאיירי באסקופ' שהיא כרמלית מיירי ולפנים מהאסקופה ג " כ כרמלית ותלמוד' דקמשני שינויא דחיקי באסקופה ארוכה וא " א לעולם בשאינה ארוכה וכו' והא מני בן עזאי היא וכו' הני שינויא ודאי דלאו הלכתא נינהו וכמ " ש הרא " ש ע " ש הרז " ה ולא אתא אלא לדחויי למקשה דאף לדידך איכא לשנויי הכי והכי אבל לפי האמת ל " ק ולא מידי דאיירי בדלפנים מן האסקופה נמי כרמלית היא כדפי' וכך מורין דברי הרמב " ם שלא הזכיר בסוף פט " ו אסקופה כלל אלא כתב הקורא בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לר " ה וכו' משמע דמיירי בקורא בספר ברשות שהוא כולו כרמלית וליכא לחוש לשם לחיוב חטאת אלא היכא דנתגלגל חוץ לד " א שאם ישמט כולו מידו יעבירנו ד " א בר " ה כנ " ל ליישב לדעת הרמב " ם מיהו ב " י פסק כדברי רבינו וכ " כ בש " ע ונראה דאף לרבינו אם קורא בכרמלית ונפל כוליה מידו לר " ה או קורא ברה " י ונפל כוליה מידו לכרמלית אסור לגוללו אצלו אפילו באסקופה הנדרסת דמ " מ איסור שבות איכא וקי " ל כר' יהודה דאיסור שבות עומד בפני כתבי הקודש ולא שרי לגלול אצלו באסקופה הנדרסת אלא היכא דאוגדו בידו וכיוצא בזה כתב ב " י אליבא דאביי :
Orach Chayim.352.3.1 היה קורא בו על הגג וכו' נראה דהיכא דלא הגיע לי' טפחים התחתונים אפי' נח על כותל משופע גוללו אצלו כיון דלמעלה מי' מקום פטור הוא וכן אפילו הגיע לי' טפחים התחתונים ונח ע " ג כותל משופע אינו אסור אלא א " כ דהכותל משופע הויא ר " ה כגון שרבים מכתפים עליו דהשתא כיון שאם לא היה אגדו בידו אתא לחיוב חטאת אם היה גוללו אצלו גזרו בו אף כשאגדו בידו אבל אם אין רבים מכתפים עליו דהוי כרמלית מותר לגללו אצלו וכ " כ התוס' בשם ר " י בפ " ק דשבת ( דף ה ) בד " ה בכותל משופע ולא ס " ל לר " י דט' מצומצמות דוקא הוי כרמלית אלא כל מט' ולמעלה אם אין מכתפין עליו הוי נמי כרמלית כדכתב הרא " ש וגם רבינו כתב כך בסימן שמ " ה ודלא כפירש " י והרמב " ם : כתב הרב המגיד ומתוך הסוגיא משמע דוקא כתבי הקודש אבל שאר דברים מכי נחו ליה אסור אפילו תוך ד " א וכך כתב הרשב " א ז " ל עכ " ל ומביאו ב " י וצל " ע כיון דלאביי מיירי באסקופה כרמלית ותוך ד " א לא אתא לידי חטאת ואפ " ה בשאר דברים אסור למה אמרו שלא לאסור אלא בנחו הלא כיון דאינן כתבי הקודש אף בלא נחו אין להקל וכן אין להקל בזה לאוקימתא דרבה וצ " ע ומיהו לקמן בסימן שנ " ד משמע להדיא דאף בשאר דבר אין לאסור אלא בנחו ועיין במ " ש לשם בס " ד : ומ " ש בשם הגה " ת אשיר " י דאין לחלק בין ספר לדבר אחר הם דברי התוספו' בפ " ק דשבת אבל ב " י כתב דאין להקל ראש במה שהחמירו הרשב " א וה' המגיד :
Orach Chayim.352.4.1 שנג שני בתים בשני צידי ר " ה וכו' והא דמותר לזרוק בשוין היינו דוקא למעלה מי' דליכא איסורא משום הפסק ר " ה דלמעלה מי' בר " ה אויר מקום פטור היא אבל למטה מי' אפילו בשוין אסור לזרוק דאע " ג דקיימא לן דקלוטה לאו כמי שהונחה דמי מ " מ איסורא מדרבנן איכא וה " א בפ' הזורק ( שבת דף צז ) ע " ש וכ " כ הרמב " ם וכ " כ רבינו לעיל בסימן שמ " ח :
Orach Chayim.352.5.1 ומ " ש ואם האחד גבוה מחבירו אסור לזרוק מזה לזה שם בגמ' מפרש זימנין דנפל ואתא לאתויי ופירש " י דמתוך שצריך לאמן ידו מגבוה לנמוך או מנמוך לגבוה טריד בה ודילמא לא זריק על הגג ונופל לר " ה ואתי לאתויי ולהכי נקט ואתי לאיתויי דאילו משום נפילת ר " ה ליכא חיוב חטאת דמתעסק הוא אצל הוצאה דלא נתכוין לזרוק לר " ה עכ " ל פי' לפירושו דאם לא היה מתעסק בהוצאה איכא חיוב חטאת אע " ג דזרק למעלה מי' בר " ה דמקום פטור הוא מ " מ כיון דעביד עקירה ברה " י והנחה בר " ה אע " פ שהעבירו דרך מקום פטור חייב חטאת מדרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו חייב והא ודאי דאין לחלק בזה בין העברה להוצאה דבפ' המוצא ( ריש עירובין דף צט ) מייתי מהך דרבא דאמרה בהעברה לדין הוצאה ולהכי פירש " י דמטעם מתעסק הוא אצל הוצאה פטור ולפיכך נקט דלמא נפל ואתא לאתויי . וכתב הרמב " ם בפט " ו דאף באינן שוין אינו אסור לזרוק אלא בגד וכיוצא בו שמא יפול ויביאנו אבל כלי חרס וכיוצא בהן זורק עכ " ל ולמד כן מדין זיז דבסמוך וכן פסק בש " ע וכתב ה " ה ע " ש הרשב " א דאף דכרמלית עוברת ביניהם מותר בכל גוונא עכ " ל טעמו דלא גזרינן גזירה לגזירה וכן פסק בש " ע :
Orach Chayim.352.6.1 זיז הבולט כו' משנה בפ' המוצא תפילין ( עירובין דף צח ) זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת ומפרש בברייתא דהיינו דוקא שלא יהא הזיז יוצא לר " ה בתוך עשרה תחתונים שבר " ה דאם הוא בתוך עשרה תחתונים ה " ל כמוציא מרה " י לר " ה ועוד מפרש בגמ' דלא חיישינן דילמא נפל לר " ה מן הזיז ואתא לאתויי מר " ה לרה " י דלא התירו להשתמש אלא בכלים הנשברים כגון של חרס ושל זכוכית שאם יפלו משתברים דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו ופירש " י דאף בכלים הנשברים לא שרי אלא בזיז רחב ארבעה דלא שכיחי למיפל כולי האי אבל בדלית ביה ארבעה דרובא נפלי מיחזי כמאן דשדי להדיא לר " ה . עוד תניא דאם יש זיז אחר למטה ממנו משתמש בו ובעליון אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד ומפרש בגמ' דמיירי בדאית ביה ד' בתחתון אבל בעליון לית ביה ד' ותלונו משלימו לד' כנגד חלונו משתמש דחורי חלון הוא דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור ולפירש " י ליכא היתרא להשתמש בזיז בכלים שאינן נשברים והקשו התוס' והרא " ש דא " כ איזה שיעור נותן לזיז להשתמש עליו כלים שאינן נשברים וגג שאין לו מעקה העומד אצל ר " ה יהא אסור להשתמש בכלים שאינן נשברים דילמ' נפלי ואתי לאייתינהו הלכך נראה לר " י לפרש דברחב ד' שרי לאשתמושי ביה אפילו כלים שאינן נשברים ובאינו רחב ד' לא שרי אלא כלים שאינן נשברים ובשני זיזים דמשתמש בלמטה היינו ברחב ד' דמשתמש אף בכלים שאינן נשברים אבל בעליון דאין בו ד' אין משתמש דמיירי בדלית ביה ד' ואסור להשתמש בכלים שאינן נשברים אבל כנגד חלונו משתמש בהן שהחלון משלימו לד' וכך הם דברי רבינו אלא שצריך עיון למה לא כתב דין שני זיזין זה למטה מזה ונראה ליישב דרבינו ראה שהתו' הקשו דל " ל למיתני תחתון בדאית ביה ד' דמשתמש בו דמעליון שמעינן ליה דשרינן כנגד חלונו משום דחלון משלימתו לד' . וי " ל דאיצטריך לאשמועינן בתחתון אע " ג דלא ניחא תשמישתיה דהא איכא עליון דמפסיק עכ " ל השתא כיון דהוצרכו לתרץ למה איצטריך ליה למיתני תחתון לכך קיצר רבינו ולא כתב דין תחתון דמדכתב בסתמא דביש בו ד' משתמש בכל מיני כלים ובכל מקום משמע דאפילו בתחתון כן הדין וב " י פי' מה שפירש ע " ש . והרמב " ם היה גורס גירסא אחרת ובש " ע פסק כמותו וגם הוא תופס פירש " י דאין משתמש בזיז אפילו יש בו ד' אלא בכלים הנשברים ומה שהקשו התוס' מגג שאין לו מעקה תירץ הריטב " א ויישבו בטוב טעם ומביאו ב " י וכך פסק הרב בהגהת ש " ע אכן במ " ש רש " י דבאין בזיז ד' אסור להשתמש עליו אף בכלים הנשברים נחלק עליו גם הרמב " ם דשרי והכי נקטינן . כתב ה " ר יונה דכמו כן אם יוצא זיז לחצר חבירו שלא עירב עמו אסור להשתמש עליו כלים שאינן נשברים דלמא נפלי ואתי לאתויי מרשות חבירו לר " ה ויחזירנו אח " כ לביתו עכ " ל אבל התוספות כתבו בפשיטות להיתר ע " ש ( דף צד ) בד " ה ניחוש וכ " כ ה' המגיד בפט " ו ע " ש הרשב " א גבי כרמלית ופסק כך בש " ע :
Orach Chayim.354.1.1 בור בר " ה וחוליא סביבו משנה בפ' המוצא תפילין ואוקימתא דגמ' סוף צ " ט והטעם דה " ל מטלטל מרה " י לר " ה דרך מקום פטור דכיון שאין בין מחיצות הרה " י ובין מחיצות החוליא ד' טפחים ה " ל מקום פטור כדין מחיצות הגבוהות מג' ולמעלה ואין ביניהם ד' על ד' כדכתב רבינו סוף סימן שמ " ה וזהו משמעות לשון הרמב " ם שכתב בד " א כשהיה סמוך לכותל בתוך ד' טפחים שאין אדם יכול לעבור שם וכו' אבל הריטב " א הקשה מתל בר " ה וכו' וכמו שהביא ב " י ולא דמי תל להכא אלא כי אוכלא לדנא אבל דמי למחיצות שאין ביניהם ד' על ד' כדפרישית . ומיהו משמע ודאי כיון שאין בין כותל דרה " י לבור ד " ט ואין אדם יכול לעבור שם ה " ל מקום פטור אפילו ליכא חוליא כלל אלא שהבור עמוק עשרה ה " ל מטלטל מר " ה לרה " י דרך מקום פטור והכי מפורש בהא דפריך אילימא בסמוכה ל " ל חוליא י' ופירש " י בור גופא רה " י די' עמוקה והרי אין ר " ה מפסקת בינתיים ולא נקט תנא לחוליא אלא לאשמועינן דבור וחולייתו מצטרפין לי' כדאיתא בגמ' :
Orach Chayim.354.2.1 ומ " ש ואם הוא רחוק ד' וכו' ג " ז אוקימתא דגמ' שם ופי' דכיון דאיכא ד " ט ה " ל ר " ה ואין ממלאין מרה " י לרה " י דרך ר " ה אא " כ תהא החוליא גבוה י' שנמצא הדלי כשיצא מן החוליא יצא למקום פטור וא " כ מביאו מרה " י לרה " י דרך מקום פטור ושרי וא " ת כיון דמתני' תנן בסתמא חלון שע " ג ממלאין הימנו בשבת משמע דאפי' בחלון שהוא בתוך י' קאמר וא " כ מביא הדלי מאויר ר " ה לרה " י ולא שרינן ליה אלא בכתבי הקודש וכדלעיל בסוף סימן שנ " ב ומיהו מלשון חלון שעל גביו משמע שהחלון הוא למעלה מהבור וא " כ כשהחוליא גבוה י' בע " כ שהחלון למעלה מי' הוא ומביאו ממקום פטור לתוך החלון וכן משמע לשון הרמב " ם . אבל לשון רבינו שלא כתב אלא שממלא ממנו לרה " י משמע אפילו תוך י' מותר וצריך לומר דרבינו ס " ל כיון דאגדו בידו אפי' מביא הדלי מאויר ר " ה לרה " י שרי אע " פ דלאו כתבי הקודש הוא כיון שלא נח בר " ה וכדכתב הרשב " א ע " ל סי' שנ " ב . והריטב " א הקשה הלא כיון דאגדו בידו הוא אפילו ממלא מרה " י לרה " י דרך ר " ה אפי' שבות ליכא כדאיתא גבי היה קורא בספר וכו' ונדחק ביישובו לקושיא זו כמו שהביא ב " י ולפע " ד אין כאן התחלה לקושיא דהתם דיעבד הוא דנתגלגל הספר מידו הלכך שרי לגוללו אצלו כיון דאגדו בידו ולא נח בר " ה אבל הכא לכתחלה קאמרינן דממלא ממנו הלכך אע " ג דאגדו בידו ה " ל כמטלטל מרה " י לרה " י דרך ר " ה להדיא ואסור :
Orach Chayim.354.3.1 אשפה בר " ה וכו' משנה ואוקימתא דגמרא לשם דבאשפה דרבים לא חיישינן שמא תינטל אשפה ותעמוד על פחות מי' ואתי למישרי ביה נמי כמעיקרא אבל בדיחיד חיישינן שמא תנטל האשפה כו' דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו :
Orach Chayim.355.1.1 זוזטרא שהיא למעלה מן המים וכו' משנה פ' כיצד משתתפין ( עירובין ד' פז ) פי' דף יוצא מן הכותל על המים והוא נקוב באמצעיתו וחלון פתוח לה וכו' :
Orach Chayim.355.2.1 ומ " ש וכן ההולך בספינה אינה יכול למלאות וכו' כלומר לא מיבעיא גזוזטרא שבבית אלא אפי' בספינה נמי מחמרי' דבעינן מחיצה אע " פ שאין אדם יכול לעשות בספינה כל מה שיעשה בביתו : ומ " ש וכיון שעשו מחיצה מותרין גם לשפוך ממנה כלומר אע " פ שהנהר מוליך שופכין חוץ למחיצות הגזוזטרא ושני לשונות אית' בגמ' ופסק כאיכא דאמרי דמיקל :
Orach Chayim.355.3.1 ומ " ש וה " מ שהוא בתוך י " ט למים וכו' כ " כ הרמב " ם סוף פט " ו וכתב ב " י והא דמוציא זיז כל שהוא משמע שנוקבו באמצעיתו וממלא דרך הנקב דומיא דמקום ד' שהוא בתוך י' עכ " ל ומדברי ה' המגיד בשם רבינו האי גאון למד לפרש כן אבל תימה גדולה דבפ' כיצד משתתפין ריש ( עירובין דף פ " ה ) גבי בור שבין שתי חצרות וכו' דאמר רב יהודה אמר שמואל זה מוציא זיז כ " ש וממלא וזה מוציא זיז כל שהוא וממלא ורב יהודה דידיה אמר אפי' קניא מבואר להדיא דאין נוקבין בזיז דלא פליגי אלא אי סגי להיכרא בקניא או בעיא זיז רחב קצת להיכירא ורש " י כתב דלא מבעי זיז אלא להיכרא בעלמא שלא ישתמשו ברשות אחרת של שנים בלא עירוב מש " ה מיתקני הכא פורתא ודכוותא איתמר בפ' הזורק ספינה רב הונא אמר מוציא הימנה זיז כל שהוא וכו' אלמא דזיז כל שהוא דגבי ספינה נמי בלא נקב באמצעיתה להיכרא כל דהו דומיא דהך דב' חצרות ובש " ע כתב ג " כ דעושה נקב בזיז ולא משמע כן בכל הפוסקים זולתי בדברי ה " ה וצללע :
Orach Chayim.355.4.1 ומימיו יכול לשפוך כו' הזורק סוף ( דף ק ) קאמרינן שופכין דידיה היכא שדי להו וכי תימא דשדי להו באותו מקום מאיתי ליה : דשדי להו אדפנא דספינה והא איכא כחו כחו בכרמלית גזרו וזהו שכתב רבינו יכול לשפוך על דופני הספינה כלומר אי מאיס ליה למשדינהו באותו מקום אז יכול לשפוך על דופני הספינה :
Orach Chayim.355.5.1 ובין בית הכסא וכו' כלומר ואפילו בב " ה שהיה ראוי להתיר מפני כבוד הבריות בלא מחיצה נמי אינו מותר אלא ע " י מחיצה עשוייה ושתהא תלוייה להתיר ולא לצניעותא דקי " ל כרבנן דמחיצה לשם מים בעינן ולעיל גבי גזוזטרא לא היה צריך לפרש שתהא עשויה להיתר דהא אין ספק שאין עושין מחיצה בגזוזטרא אלא להתיר דאל " כ לא היה צריך לעשות מחיצה אבל בב " ה שהכל עושין מחיצה לצניעות להזהיר שתהא עשויה להתיר וכן הוא באשיר " י פ' כיצד משתתפין ( דף קכח ע " ב ): כתב ב " י ונ " ל דמים שאין עמוקים י' טפחים אין להם דין מים להתיר לשפוך בהם במחיצה תלויה וכדתנן בהזורק בים בד " א פטור ואם היה רחק מים ור " ה מהלכת בו הנותן לתוכו ד " א חייב וכמה רקק מים פחות מעשר' טפחים עכ " ל וכך פסק בש " ע ותימה דהתוס' בפרק הזורק ( שבת דף ק ) בד " ה עושה מקום ארבעה וכן בתוס' פרק כיצד משתתפין ( עירובין דף פז ) בד " ה אא " כ עושה מבואר שכתבו להדיא דמחיצה תלויה אף במים שאינן עמוקים עשרה ע " ש . והך מתניתין דהזורק אין לה ענין לכאן דהתם מיירי ברקק מים ור " ה מהלכת בו דעבידי אינשי למיסגי בה בין בימות החמה בין בימות הגשמים כדאיתא התם אבל נחלים ונהרות שהם כרמלית מחיצה תלויה מתרת בהם דליהוי רשות היחיד ולכן נלפע " ד ברור ופשוט דליתא להוראה זו שפסק הרב בזה :
Orach Chayim.355.6.1 היו שני גזוזטראות בולטות וכו' משנה בפרקי כיצד משתתפין ( דף כז ) וסוגיא דגמ' בדף פ " ה דאם היו רחוקות זו מזו במשך ד " ט ברוחב לא היתה התחתונה אוסרת עליה דתשמיש מופלג במשך ד' זהו תשמיש באויר ולאו תשמיש הוא דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר אבל אם אינן רחוקות ד' אפי' יש ביניהם גובה יותר מי' אוסרת עליה דאדם אוסר על חבירו אף כשמשתמש עליו בזריקה אע " פ שהוא בגובה י' שהוא תשמיש קשה כיון שאינו משתמש עליו דרך אויר ומ " ש וכ " ש עשו שניהם לתחתונ' אמר וכ " ש משום דתשמיש העליונה היא בנחת דרך שלשול כמו התחתונה ואוסרת יותר :
Orach Chayim.355.7.1 ומ " ש אבל כל אחת מהן שעשתה לבדה בשלה וכו' פי' דכיון דאין לה חלק במחיצה חבירתה אינה אוסרת עליה וכן אפי' עשו בשניה' בשותפות משל שניהם וכו' דכיון דכל אחת גינתה בדעתה דסילקה נפשה מחבירתה שוב אינה אוסרת עליה והכי הוא מסקנת הגמ' ( דף פח ):
Orach Chayim.356.1.1 אמת המים העוברת בחצר וכו' משנה בפ' כיצד משתתפין ( עירובין דף פז ) ופירש " י דאם אינן עמוקים י' או אינן רחבים ד' אינן נעשית רשות לעצמן ואינן צריכין תיקון דאם בר " ה הן הויין ר " ה כדתנן בהזורק וכי הוו נמי בחצר הויין רה " י אבל בעמוקים י' ברוחב ד' נעשים רשות כרמלית לעצמן אפילו בחצר וצריך תיקון שתהא מחיצה נעשית בשביל המים בתוך אוגניה אבל מחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה אינה מועלת לה :
Orach Chayim.356.2.1 ומ " ש ויהיה טפח ממנה משוקע במים כתב ב " י דכ " כ הרי " ף והרמב " ם משום דפוסקין כרב יהודה בבור שבין ב' חצרות אבל לרש " י דפוסק כרב הונא לא בעינן שישקע ראשי הקנים במים וכמו שיתבאר לקמן בסי' שע " ו ע " כ . ומוהו אפשר לדייק ממ " ש רש " י כאן במשנה וז' " ל ואע " ג דמחיצה תלויה מתרת במים ה " מ היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל המים כגון גזוזטרא דמתני' וכגון מחיצה שבתוך הבור עכ " ל משמע דלרש " י שפוסק כרב הונא דלמעלה למעלה ממש אעפ " כ לא הוי היכר אלא בתוך הבור וכדאמר רב הונא וזה וזה בבור הא לאו הכי לא הוי היכר א " כ באמת המים העוברת בחצר הדבר פשוט דלא הוי היכר אא " כ כשהמחיצה תוך המים ממש אפי' לרב הונא שאם לא תהיה אלא סמוך למים אינה נראית שנעשית בשביל המים אלא נראית כמחיצת החצר מיהו נראה דהיכא דאיכא אוגנים עמוקים לאמת המים א " צ שתהא משוקע במים לרש " י דכשנעשית המחיצה בתוך האוגנים איכא נמי היכר טובא שנעשית בשביל המים משא " כ להרמב " ם שמצריך לעולם שיקוע במים :
Orach Chayim.356.3.1 ומ " ש ואם התחיל לעשות המחיצה אצל השפה וכו' שם קאמרי' רבינא אמר כגון דעבד לה נפקי אפומה עסקינן ופירש " י דעביד לה מוצאות וביציאה והתחיל לעשות המחיצה סמוך לאגפיה בתוך אוגנים מכאן ומכאן ולא חיברה באמצע שיהו המים נכנסין ויוצאין דרך שם ואמרי רבנן דפחות משלשה אמרינן לבוד אבל שלשה לא אמרינן לבוד ואסור דפירצה היא עכ " ל והרז " ה בספרו ביאר זה יותר וכן הראב " ד בהשגות פט " ו גם הרא " ש פסק כההוא שינויא דרבינא וזו היא דעת רבינו והכי קאמר באם התחיל לעשות המחיצה אצל השפה לרוחב האמה בשפת הכניסה ובשפת היציאה ולא חיברה באמצע אלא הניח כמו חלון כחות מג' בין פס לפס כדי שיהיו המים עוברים דרך שם בכניסה ויציאה הוי נמי תיקון דנעשית האמה רה " י דאמרינן לבוד וכאילו לא הניח שום חלון דמי ומותר למלאות ממנה בשבת ולא הייתי צריך להאריך בדבר פשוט אלא לפי שכתוב בב " י דמ " ש ואם התחיל לעשות מחיצה אצל השפה כלומר שהמחיצה שהזכיר בתחילה היא מונחת לרוחב האמה והשתא קאמר שאם לא עשה המחיצה לרוחב האמה אלא לארכה מצד אחד וכו' וכד ניים כתב להך פירושא :
Orach Chayim.356.4.1 חצר שנפרצה ולשון ים וכו' ברייתא בפ " ק דעירובין ( דף יב ) ודברי רבינו בזה הנכנס לחצר אין ממלאין הימנו בשבת אא " כ יש לו מחיצה גבוה י' טפחים בד " א שפרצתו יתר מי' אבל י' א " צ כלום ובגמרא ממלא הוא דלא מלינן הא טלטולי מטלטלינן והא נפרצה במילואה למקום האסור לה הב " ע דאית בה גידודי ופירש " י שנכנס לחצר דרך פירצת הכותל ובשלא נפרץ במילואו עסקינן מדמפליג בין עשר ליותר מעשר אא " כ עשו מחיצה לגדור פירצת החצר עד י' אבל י' א " צ כלום שהרי יש שיור מכאן ומכאן ממלא הוא דלא מלינן משום דמטלטל מכרמלית לרה " י : הא טלטולי מטלטלין בהאי חצר במילואה לאו דוקא אלא כל יתר מי' קרי ליה מילואה דאית ליה גידודי מה שנשאר מן הפרצה בגובה י' אבל הים כסהו וכתבו התוס' והרא " ש ( קטו ) על דברי רש " י הלכך בחצר המחיצה ניכרת דפעמים המים שוקעין והמחיצ' נראית ולכך מותר להשתמש בחצר אבל מן החצר לבית אסור הואיל ואין המחיצה ניכרת בבית והא דקאמר ממלא הוא דלא מלינן היינו למלאות מים ולהביאן לבית ורשב " ם פי' דאית ליה גידודי שלשון הים הפיל הקרקע ונשארו גידודים גבוהים עשר בשפת המים ואותם הגידודים מתירים לטלטל בחצר אבל למלאות מן הים לחצר אסור דמקום המים נפרץ במילואו לים עכ " ל ורבינו כתב כפירש " י והרמב " ם בפט " ו כתב אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא או פס רחב ד' טפחים ברוח אחת מותר לטלטל בכל החצר ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד אבל אם לא נשאר פס כלל אסור לטלטל בכל החצר שהרי נפרצה חצר לים שהיא כרמלית עכ " ל דבריו נוטין לדברי רשב " ם וכתבו עוד התוס' שהשר מקוצי מפרש ממלא הוא דלא מלינן ה " ה טלטול ונקיט מילי משום דקתני בברייתא אין ממלאין אבל טלטולי מטלטלינן אם הלכו להם המים ואמאי וכו' דאית ליה גידודי ולהכי שרי כשאין המים אבל כשיש המים ומחיצה אינה ניכרת ועריבי מים אסור וריצב " א פירש כרש " י דאית ליה גידודי אבל הים כסהו ולהכי לא ממלאינן דילמא אזיל דלי לאידך גיסא חוץ לחצר וטעמא דעריבי מיא אין אסור אלא משום דילמא אזיל דלי לאידך גיסא ולא משום דאין המחיצות ניכרות ובעשר דהוי כפתח לא חיישינן דאיכא היכירא אבל טלטולי מטלטלין אע " ג דאין מחיצות ניכרות וריב " א מפרש דמיירי בחצר שנפרצה בע " ש והמים באו בשבת וקאמר הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי ולהכי מטלטלין דשבת הואיל והותרה הותרה אע " ג דהשתא אינם מחיצות ניכרות אבל למלאות מן המים שבאו בשבת לא שייך הואיל והותרה הותרה וה " ר יונתן כתב שי " מ דאית ליה גידודי שיוצאין אבנים מן פינת הכותל מכאן ומכאן והם חשובים מחיצה לענין טלטול לפיכך אפילו ביותר מעשר מטלטלין לתוכה שהרי אותה יתר מי' אינו שוה בכל הפרצה שהרי אבן יוצא ואבן נכנס ומעכבין לאדם ליכנס לאותו מקום שהוא רחב יותר מעשרה אבל אותם גידודין אינם מהני כלום שיוכל לשאוב מים מן לשון הים דמ " מ הפרצה בהרבה מקומות הוא יתר מי' והגידודין אין מעכבים כניסת המים כלום לפיכך אין ממלאין ממנה עד שתהא הפרצה רחוקה רק י' אמות ודע דהרמב " ם בפט " ו משוה דין אמת המים ללשון ים אבל הריטב " א כתב וז " ל הקשו התוס' דמשמע הכא דכל היכא דליכא פרצה אלא בי' שאין החצר נאסר דמלינן מלשון הים לחצר בלא שום מחיצה ומ " ש מאמת המים העוברת בחצר שצריך לעשות לה מחיצה גבוה י' כדי למלאות ממנה וכותלי חצר אינם מתירים אותה אפילו הם שלימות ותירצו דהתם באמה שהיא עמוקה עשרה ורחב ד' שחלקה רשות לעצמה ואינה בטילה לגבי החצר אבל הכא אע " פ שיש בגידודין הסמוכים לחצר גבוה י' אבל בשאר השפתות שיש ללשון הים זה מכאן ומכאן אינם גבוהים י' וכן תירץ הראב " ד וי " מ דשאני התם שאין האמה מתעכב בחצר אלא שעוברת מצד לצד כיון שכן והיא גבוה י' חלקה רשות לעצמה ואינה בטילה לגבי החצר עד שיעשה מחיצות הניכרות לשמה אבל הכא שהמים מתעכבים ועומדים בחצר נתבטלו לחצר כאילו היו מים שנשפכו שם אבל כשהפרצה יותר מי' מתערבים הם עם הים שמחוץ לי' ואינם מתבטלים וזה נכון מאד עכ " ל וזה לשון הראב " ד בהשגות פט " ו אני רואה זה המחבר כולל ומערב ענין בענין סובר שהם ענין אחד והמה רחוקים ונפרדים שלקח עתה לשון ים ואמת המים וערבן וטרפן זה בזה ויש הפרש גדול ביניהם שהאמה אם אין לה בגובהה י' וברחבה ד' אע " פ שיש בפרצה יותר מי' מותר למלאות ממנה משא " כ בלשון ים והטעם מפני שהאמת נכנסת ויוצאת וחולקת רשות לעצמה ואפי' כותל שעל גבה אינה מתירה למלאות לפי שהיא בעצמה נפרצת במילואה למקום האסור לה וכותל שע " ג אינו נחשב לה והלשון נכנס לחצר ואינו יוצא הרי הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו וכיון שאין פרצתו יותר מי' הכל מותר והאמה לא דקדקו בה על טלטול החצר עצמו בין פרצתה י' ליתר מי' הכל מותר מפני שיש כותל על גבה שמתיר החצר והיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוק עשרה ואין החצר נאסר מפני האמה והלשון דקדקו בו על טלטול החצר עצמו שאם יש בפרצתו יותר מי' היאך הוא מותר והלא פרצתו אוסרתו והלשון עצמו אוסרת לפרצה במילואה ולפיכך העמידוה ביש לה גידודים והם קצת מחיצות על שפת הלשון שמשלימו לעומק י' ונמצאת החצר מוקפת מד' רוחותיה ואינו אסור למלאת מן הלשון עכ " ד :
Orach Chayim.357.1.1 חצר שפחותה מד' אמות וכו' משנה פרק כיצד משתתפין חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אא " כ עשו לה עוקא מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה בין מבפנים בין מבחוץ אלא שמבחוץ צריך לקמור ומבפנים א " צ לקמור ופירש " י עוקא גומא מן הנקב ולמטה שמחזיק סאתים החלל שלה בין מבפנים בין שעשה לעוקא בתוך החצר בין שעשאה בר " ה אלא שמבחוץ צריך לקמור לכסות פיה בנסרים שיפלו המים מידיו לתוך מקום פטור וכתב הריטב " א פירוש לפירושו כי כשהוא בר " ה אם הוא מגולה פעמים שיעלה בקרקעית העוקא טיט ורפש וכיוצא בו ויתמעט גובהו מי' ונמצא שהיא כרמלית ואולי יפחת עד פחות מג' שהוא ר " ה וכי זריק התם הרי הוא שופך מרה " י לכרמלית או לר " ה אבל כשהוא מכוסה כולו מבחוץ ויעשה פיו ברה " י לעולם דינו כרה " י דחורי רה " י הוא וכי שפיך מרה " י לרה " י הוא שפיך וזה הטעם בעצמו פי' הראב " ד ז " ל אבל הרמב " ם בפט " ו כתב וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ כדי שלא תראה העוקא הזאת בר " ה משמע דלא מיתסר אלא משום חשדא וה " ר יונתן כתב אותה עוקא לאו ר " ה גמורה אלא ככרמלית שהוא עמוק מג' טפחים ורוחבו ד' וכיון דאיכא למיחש נמי לאיסור דרבנן מצרכינן ליה הגשמים ליכא למיגזר ומפרש שם הטעם :
Orach Chayim.357.2.1 ומ " ש ואפילו הוא אריך וקטין פסק כר' זיר' דטעמ' דד' על ד' הוא משום דתיימי מיא ובאריך נמי תיימי מיא ודלא כרבא דטעמא משום דרוצה לזלפן להרביץ העפר ואריך וקטין אינו ראוי לזילוף . ומ " ש או בימות הגשמים בחצר כל שהוא וכו' מפורש שם בברייתא אליבא דאביי וכמו שפי' הרא " ש :
Orach Chayim.357.3.1 ביב וכו' ויש בו ד' על ד' או שיעור ד' על ד' כך צריך להיות וכן הוא בספרים המדוייקים ופירוש אפילו אינו מרובע אלא אריך וקטין דטעמא דהיתירא משום דתיימי מיא כפירש " י ולא כפרשב " ם דטעמא משום חשדא וכיון דקמור ד " א במשך בר " ה אע " ג דאין שם ד' על ד' ולא שיעור ד' על ד' ליכא חשדא ושרי אבל לפי' רש " י אסור כיון דלא תיימי מיא בפחו' משיעו' ד' על ד' :
Orach Chayim.357.4.1 ומ " ש ובלבד שיהא של אבני' כן כתבו התוס' וז " ל ולפי' ר " ש סילון שקמור ד' אמות בר " ה שופכין לו מים בשבת אבל לפ " ה דהטעם משום דמיבלעי אסור דבשל עץ לא מיבלעי ומיהו אומר ר " י דאפילו עשוי כעין רצפה של אבנים מיבלעי ושרי עכ " ל ומפרש רבינו דהאי ומיהו אומר ר " י הכי פירושו אע " ג דודאי בשל עץ לא מיבלעי מיהו אומר ר " י דלא מיבעיא בשאינו של עץ דמיבלעי אלא אפי' של אבנים נמי מיבלעי דאל " כ מאי אפילו א " נ אשל חרס קאמר דלא מיבעיא של חרס דמיבלעי אלא אפי' של אבנים אבל של עץ ודאי לא מיבלעי ולכן כתב רבינו דשל עץ לא מיבלעי ושל אבנים מיבלעי אבל העיקר נלפע " ד דהאי ומיהו אומר ר " י לחלוק אתא על מ " ש דבשל עץ לפי' הקונטרס לא מיבלעי ואסור אלא ס " ל לר " י דלא מיבעי' בשל עץ דמיבלעי אלא אפילו של אבן נמי מיבלעי דר " י חולק אפירש " י בפ " ק דגיטין ולעיל סוף סי' של " ז מביא ב " י מחלוקת זו אבל רבינו תופס פירש " י כמ " ש בי " ד סוף סי' רצ " ד לכך כתב בשל עץ . לא מיבלעי ובשל אבן מיבלעי :
Orach Chayim.358.1.1 כל מלאכות שבת והלכותיו וכו' מפורש במסכת שבת ומסכת עירובין . ומ " ש שאינן עשויין אלא לשמור שבתוכן אינו חוזר אלא אבורגנין וה " ק ל " מ גנות ופרדסין דפשיטא דלא הוקף לדירה אלא הוקף כדי שיהא גן נעול וחתום שלא יבואו זרים לבוז מה שיתנו לתוכו אלא אפי' בורגנין שבשדות שהשומר יושב בתוכו ביום ואוכל שם את פתו ג " כ אינו הוקף לדירה שהרי בלילה הוא לן בביתו ואין תשמישו עשוי אלא לאויר לישב בתוכו ולשמור את השדות ומה " ט ילפינן סאתים מחצר המשכן ולא ילפינן מהר הבית ועזרת נשים שהיה קל " ה אמות ועזרת ישראל קפ " ז אלא לפי שהעזרה חשיבא מוקפין לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה משא " כ חצר המשכן וכמ " ש התוס' בד " ה שהוא בתירוץ הב' פ " ב דף כ " ג וע " ל ריש סימן שס " ב :
Orach Chayim.358.2.1 ומ " ש אבל עד סאתים וסאתים בכלל מותר לטלטל בתוכו ואפי' אין בו שומירה וכו' שם פליגי תנאי במשנה ר " י בן בבא אומר בית סאתים מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה וכו' ור " ע אומר אפי' אין בה אחת מכל אלו מטלטלין והלכה כר " ע ופי' התוס' דלר " י ב " ב פחות מסאתים נמי צריך שומירה ולפיכך כתב רבינו דעד סאתים וסאתים בכלל מותר ואפילו אין בו שומירה לאפוקי דר " י ב " ב אבל ביתר מסאתים אפילו משהו גם לר " י ב " ב לא שרי לטלטל אלא דוקא בפתח ולבסוף הוקף אבל שומירה לא מהני ודלא כמ " ש בהגהת אשיר " י וכ " כ ב " י :
Orach Chayim.358.3.1 ומ " ש ובלבד שלא יהא ארכו יותר משנים ברחבו וכו' כתב הרא " ש דוקא כשהוא יותר אמה אחת וכ " כ ב " י ע " ש ה " ר ירוחם וכן פסק בש " ע :
Orach Chayim.358.4.1 ומה נקרא מוקף לדירה וכו' ורצה לומר כשלא הוקף לדירה ופרוץ ביותר מעשר דהשתא נתבטלו כל המחיצות ואח " כ יפתח לו פתח ויחזור ויגדור הפירצה לשם דירה אם ורצה גודר כולה ואם ירצה אינו גודר כולה אלא מניח פירצה עד עשר שהוא נחשב לפתח אבל מדברי הרמב " ם נראה דכשפרץ ביתר מעשר וחזר וגדר לשם דירה עד עשר מותר לטלטל בכולה אפי' לא פתח בה פתח מביתו קודם שחזר וגדר לשם דירה ותמה עליו ה' המגיד ומביאו ב " י ולכן כתב בש " ע כלשון רבינו דלא כהרמב " ם :
Orach Chayim.358.5.1 בנה מחיצה באורך י' וכו' נראה דדוקא כשפתח תחלה פתח מביתו לשם דיר' ואח " כ בנה מחיצה חדשה לבטל הראשונה ויהא מוקף לדירה ע " י השנייה ותלמודא קא נקט בסתמא משום . דקודם זה מפורש שם דצריך לפתוח פתח לדירה ואחר כך לפרוץ המחיצה ולחזור ולגדור כדפי' ורבינו נמשך גם כן אחר התלמוד לכתוב כאן בסתם . ואפשר דמכאן למד הרמב " ם דבמכוין לגדור לשם דירה ה " ל מוקף לדירה אפי' לא פתח מביתו פתח לדירה ותלמודא דקאמר קודם זה שפתח פתח מביתו וכו' לאו דוקא הוא :
Orach Chayim.358.6.1 טח טיט על מחיצות הראשונות וכו' שם ( דף כ " ה ) פליגי בה רבה ורבא ותימ' דהכא פסק רבי' כרבא דאף אם אינה ראויה לעמוד בפ " ע לא הוי מיעוט ולגבי בנה עמוד דבג' הוי מיעוט ובבנה מחיצה והרחיקה ג' דהועיל פסק רבינו כרבה ולא כרבא וכן הרא " ש הסכים למ " ש הרמב " ם דהלכה כרבה דאין הלכה כתלמיד במקום הרב כו' ואי ס " ל לרבינו כהר " מ והראב " ד דהלכה כרבא אם כן גבי עמוד ומחיצה נמי ה " ל למיפסק כרבא ואפשר דרבינו פסק הלכה כרב שימי דמתני לקולא ובשלשה כ " ע ל " פ דבעמוד הוי מיעוט ובמחיצה הועיל ובפחות מג' פליגי ופסק כרבא בכל דבריו . אך קשה דכל הפוסקים פסקו כלישנא קמא דלא כרב שימי וכ " פ הרא " ש :
Orach Chayim.358.7.1 ומ " ש אבל תל יותר מסאתים ועשה מחיצות על שפתו וכו' לרבותא נקט על שפתו ואצ " ל אם הרחיק המחיצות שלשה משפתו דאפי' לאותן הדרים למטה מן התל נמי הועיל כ " ש למעלה מן התל וכך מפורש בתוס' ומביאו ב " י :
Orach Chayim.358.8.1 קרפף יותר מסאתים וכו' שם סוף דף כ " ג וריש דף כ " ד ומ " ש נזרע רובו הזרעים מבטלין דירתן אפילו אין בהם אלא סאתים דמשמע דוקא בדיש בהם סאתים אבל אין בהם סאתים אין מבטלין דירתן הוא טעות סופר דהא בגמ' הכי איתא נזרע רובו ה " ה כגינה ואסור ובלישנא בתרא דהלכתא הוא מתני לקולא וקאמרינן הא מיעוטו שרי לא אמרן אלא בית סאתים אבל יותר מבית סאתים אסור והשתא מדלא מפליג נמי בנזרע רובו בין סאתים דאסור ובין פחות מסאתים דשרי אלמא דבנזרע רובו אסור אפי' פחות מסאתים משום דבטל מיעוטא לגבי רובא והוי כאילו נזרע כולו וכך היא הנוסחא בספרי רבינו המדוייקים הזרעים מבטלין דירתן אפילו אין בהן סאתים ובש " ע כתוב אפילו אין בהם אלא סאתים וכו' כלשון הנוסחא הראשונה ואפשר דלאו דוקא סאתים דה " ה פחות מסאתים דכבר כתב דדין פחות כדין סאתים וכמו שאפרש בסמוך בסוף הלכה זו וכך מפורש אצל דין קרפף שנכנסו בו מים :
Orach Chayim.358.9.1 ומ " ש נזרע מיעוטו וכו' עד שמבטלין הדירה פי' לגמרי מבטלין אף במה שלא נזרע לפי שנפרץ במילואו למקום האסור לו דאילו לא נפרץ אלא הוי מחיצה ביניהם היה הנזרע שיש בו יותר מסאתים נעשה בו דין כרמלית כיון דלא הוקף לדירה ואסור לטלטל מחצר לקרפף שהיא כרמלית אבל בחצר גופיה מותר לטלטל והכא דנפרצו זה לזה הרי כל אחד נפרץ למקום האסור לו ואסור לטלטל אף בחצר :
Tur Orach Chaim, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .