← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 1,691 sections
Single column Two columns
Even HaEzer.105.5.1 כתב הרמב " ם המוחלת כתובתה וכולי או דברי תימה וכו' סוף פרק שבעה עשר מה' אישות וכתב בכסף משנה מ " ש או דברי תימה יש ללמוד כן מדאמרי' בס " פ החובל אמתני' דקרע את כסותי שבר את כדי יש לאו שהוא כהן ויש הן שהוא כלאו עכ " ל וע " ל סימן ק " ד בתשובת הרא " ש דהיכא דכבר הכריזו ב " ד על הנכסים ומכרו להגבות כתובתה ואח " כ באו היורשים והוציאו שטר מחילה כיון דמחילה טמירתא היתה אינה מחילה :
Even HaEzer.105.6.1 המוכר ש " ח וכו' יכול למחול לעצמו וכו' בפרק הכותב ( סוף כתובות דף פ " ה ) וכתבו התוס' וא " ת ומה מרויח היורש הלא חייב לשלם דמי שטרא מעליא מדיני דגרמי י " ל דנפקא מינה דהיורש קטן כמו הפעוטות דמתנתן מתנה ולא חייב מדינא דגרמי ולר " י נראה דמרויח שא " צ לשלם מדינא דגרמי אלא הדמים שנתן על הכתובה לא כל דמי הכתובה עכ " ל ועיין במ " ש בח " מ סימן ס " ו סכ " ד בדין יורש שמוחל לעצמו :
Even HaEzer.105.7.1 בן שמכר כתובת אמו כו' עובדא דההוא גברא סוף פרק מי שהיה נשוי ( סוף דף צ " ח ) וכתבו התוס' בשם ר " ת דהא דאמרינן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום דה " ל דבר שלא בא לעולם ה " מ כי אמר סתם מה שאירש מאבא מכור לך אבל אם אמר שדה זו שאירש קנה וכו' כ " כ הרא " ש לשם ( בדף קמ " ב ריש ע " ב ) והכא נמי מברר מקחו שאומר לו כתובה זו של אמי אני מוכר לך כו' וכ " כ בח " מ ריש סימן רי " א בשם ר " ת :
Even HaEzer.106.1.1 המחלק נכסיו לבניו וכו' משנה פ " ג דפיאה ומייתי לה בפרק יש נוחלין ( בבא בתרא דף קל " ב ) הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה ופריך משום דכתב לה קרקע כל שהוא איבדה כתובתה א " ר במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת ר " י בר חנינא אומר באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ומקולי כתובה שנו כאן ופירשב " ם אכולהו תלתא קאי האי מקולי כתובה שנו כאן ואחרון אחרון מיקל דאפי' באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך מקילינן ואיבדה כתובתה ומכ " ש במחלק לפניה והיא שותקת ואצ " ל במזכה להן על ידה ומפרש בברייתא דלת " ק לא איבדה כתובתה אלא בכתב לה וגם קיבלה עליה בפירוש דמחלה השיעבוד אבל ר " י מיקל דבחדא או בכתב לה ושותקת או בקבלה בפירוש בלא כתיבה נמי איבדה כתובתה ובתר הכי אסיק ר " נ כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה וכתב כל זה רב אלפס והוסיף על דברי ר " נ ואמר דוקא שהיא שותקת כשמואל וכ " ש הנך וכתב הרא " ש על דברי רב אלפס ( סוף דף נ " ח ) וז " ל משמע הא דר " נ קילי טפי מדכולהו ואף ע " פ שלא חילק בפניה ולא א " ל טלי קרקע זו בכתובתיך אלא ידעה שכתב נכסיו לבניו וכתב לה קרקע זו וכשנודע לה שתקה ואנן אומדין דעתה דכיון שחלק לה כבוד ועשאה שותף בין הבנים מחלה שיעבוד כתובתה מאלו הנכסים ור " ח פי' דוקא כשנתן לה חלק אחד מן הבנים וכו' עד הילכך נראין דברי רב אלפס וכו' ורבי' נמשך אחר דברי הרא " ש :
Even HaEzer.106.2.1 ומ " ש בין אם הוא בריא או ש " מ שם בעי רבא בבריא היאך בש " מ הוא דידעה דלית ליה וקמחלה אבל בבריא סברה הדר קני א " ד השתא מיהת לית ליה תיקו ובספרי הרי " ף שבידינו כתוב דאוקמינן כתובה אחזקתה ועל בעל להביא ראיה שמחלה וכבר תמה ב " י היאך לא הביא הרא " ש דבריו ואדרבה פסק דלא מפקינן מיתמי וכן פסק הרמב " ם והר " ן כתב רשב " ם ( דף קל " ג ) כיון דמספקא לן ה " מ דהיינו האשה עליה להביא ראייה דבכל דין תיקו מאן דתפיס תפיס וכך הם דברי רבי' וכ " כ נ " י דהאשה היא המוציאה מיד היורשים ועליה להביא ראיה דכל היכא דלית לה לשטרא שעת הכושר איקרי בעל השטר מוציא וה " נ היא המוציאה והכי נקטינן ואפשר דהג " ה הוא באלפסי ואיכא לתמוה על דברי רבינו שלא הזכיר בסברת רב אלפס והרא " ש שכותב לבניו נכסיו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא משמע דמפרש דלמאי דאסיק ר " נ כר' יוסי דאם קבלה עליה אע " פ שלא כתב לה איבדה כתובתה דכיון דחשיבא ליה ועשאה שותף בין הבנים מחלה כתובתה אפי' במחלק על פיו והיא שותקת ואפי' לא חילק בפניה רק ששתקה כשנודע לה ואפי' לא כתב לה כלל והא ליתא דבאשיר " י ופירשב " ם משמע דאף לר " נ בעינן דלא קבלה בפירוש אלא אפי' שותקת מ " מ כתיבה מיהא בעינן ואליבא דר' יוסי דחדא מיהא בעינן או קבלה בפירוש בלא כתיבה או כתיבה בלא קבלה אלא שותקת ואיפשר דרבי' סמך על מ " ש בסוף אבל אם כתב לה מטלטלי וכו' ומיהו אפי' לא כתב לה אלא דקל וכו' ואפי' כתב לה קרקע וכו' אלמא דבדכתב לה מיירי ותו דהרא " ש לשם ( בדף ר " ח ע " ג ) כתב בהך הכותב כל נכסיו לא עשאה אלא אפוטרופא דלא קשה מהא דקי " ל כריב " ק דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין דר " ח תירץ דהתם כריב " ק באומר והכא בהכותב דבכתיבה מכוין לאפוקי קלא לאחשובה כדי שיכבדוהו עכ " ל וא " כ הכא נמי גבי אשה שעשאה שותף בין הבנים כדי לאחשובה דוקא כתיבה הוי חשיבות ואפי' ש " מ דבעלמא דברי ש " מ ככתובין וכמסורין דמי מכל מקום הכא לא אמרינן דמחלה כתובתה אלא א " כ עשה לה חשיבות זה שכתב לה לאפוקי קלא שעשאה שותף בין הבנים ואין צריך לומר בבריא דאמירה בלא קנין לאו כלום הוא אפי' במחלק כל נכסיו ואם לא דכתב ותו איכא לתמוה במ " ש רבי' בסברת ר " ח דוקא כשחלק לה חלק א' כאחד מן הבנים אז מחלה בשתיקה לחוד וכו' דהא משמע דלר " ח הכי קאמר ליה ר " נ לרבא שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים ליטול חלק כאחד מן הבנים אז א " צ כתיבה וקבלה אלא בחדא סגי כר' יוסי אבל כתב לה קרקע כל שהוא בעינן כתיבה וקבלה כת " ק דר' יוסי והכי משמע במ " ש הרא " ש בשם ר " ח ומביאו ב " י וא " כ קשה אמאי כתב רבינו דסברת ר " ח אז מחלה בשתיקה לחוד ה " ל לומר אז מחלה בכתיבה לחוד או בקבלה לחוד אבל בשתיקה לחוד משמע אפי' בלא כתיבה ובלא קבלה כלל והא ליתא וצריך לומר דמ " ש אז מחלה בשתיקה בלחוד ה " ל כאילו אמר בכתיבה ובשתיקה לחוד והא דלא כתב נמי או בקבלה לחוד וכמ " ש הרא " ש בשם ר " ח נראה דס " ל לרבינו כמ " ש התוס' לשם בד " ה מכלל דקבלה עדיפא מכתיבה והשתא אשמועי' רבותא דבחלק לה חלק כא' מן הבנים אפי' בכתיבה ובשתיקה לחוד אמרינן דמחלה ואצ " ל דמחלה בקבלה עליה בפירוש אף ע " ג דלא כתב לה אבל אם לא נתן לה כאחד מן הבנים לא מחלה אלא אם כן כתב לה וקבלה עליה : כתב ב " י ופירשב " ם וס " ל כשמואל רביה וכו' וכן דעת רב אלפס וכו' נראה דאינן תופסים דעת אחת דלהרשב " ם דוקא במחלק לפניה והיא שותקת ועוד כתב דר " י בר חנינא קילא טפי מדשמואל והרי " ף כתב אדר " נ ודוקא דהיא שותקת כשמואל וכ " ש הנך אלמא דלא בעינן דמחלק לפניה וגם דשמואל קילא מכל הנך אף מדר " י בר חנינא מיהו בהא איכא למימר דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא דחמיר טפי מדר " י בר חנינא אבל בדר " נ דמיירי באינו מחלק לפניה אלא נודע לה ושותקת כשמואל הא ודאי קילא טפי אפי' מדר' יוסי בר חנינא ודו " ק :
Even HaEzer.106.3.1 ודוקא שחלק לה קרקע וכו' שם בגמרא מפרש דמתניתין דוקא כתב לאשתו קרקע כל שהוא תנן ולא מטלטלין ובריש ( דף קל " ג ) קאמר דאפילו חלק כל נכסיו ולא שייר אלא דיקלא חד לפירותיו הוי שיור ומגו דנחתא לדיקלא נחתא נמי לכולהו נכסיה וכתב הרמב " ם בפ " ו דזכייה דהאידנא דגובה כתובה ממטלטלי ה " ל שיור ומגו דנחתא למטלטלי נחתא נמי לכולהו נכסיה מיהו אם חלק לבניו קרקע וחלק לה מטלטלין לא איבדה אפילו האידנא דכיון דלא השוה אותה עם הבנים דלהם חלק קרקע ולה חלק מטלטלים לא אחשבה בין הבנים ולא מחלה שיעבודה והכי כתב הר " ן להדיא דהאידנא מטלטלין נמי שיור ובכתב לה מטלטלין לא איבדה כתובתה וכמ " ש ב " י בשמם והב " י לא ירד לחלק בין שיור מטלטלים לכתב לה מטלטלים וכתב על מ " ש הר " ן דבדכתב לה מטלטלין לא איבדה כתובתה לפי דין התלמוד כתב כן עכ " ל אלמא דס " ל דהאידנא בכתב להן קרקע ולה כתב מטלטלין איבדה כתובתה וכ " כ בשלטי הגיבורים ריש ( דף רכ " ב ) ולפע " ד דליתא אלא האידנא נמי לא איבדה כתובתה בהכי והכי משמע מדקדוק לשון הרמב " ם דדוקא לענין שיור קאמר דהאידנא מטלטלין הוי שיור ומגו דנחתא למטלטלין וכו' אבל לא לעניין חלוק נכסים לאשתו ועם בניו ודו " ק : ומ " ש או פירות מחוברין והן צריכין עדיין לקרקע דין זה כו' וכל חילוקיו כתבתי בס " ד בח " מ סי' צ " ה וקט " ו וקצ " ג ע " ש באורך :
Even HaEzer.107.1.1 הכותב כל נכסיו לאשתו וכו' בפרק יש נוחלין ריש ( בבא בתרא דף קל " ב ) אר " נ הלכה כחכמים דבכתב כל נכסיו לאשתו דניחא לה הכבוד דתיפוק עליה קלא דכתבינהו ניהלה להנהו נכסי אפי' חד יומא דאמרי אינשי ניהוי חד יומא במנא יקירא ולמחר ליתבר כך הוא באלפסי כלומר אע " פ שמחלה שיעבוד כתובתה מכל נכסיו בשביל כבוד זה ואם יבא ב " ח מוקדם יהא גובה ממתנה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן אפ " ה אמרינן דמחלה : ודוקא שכתב לה כל נכסיו וכו' כל זה שם בגמרא ומ " ש ל " ש בריא לא שנא ש " מ שם בעי רבא בבריא שכתב כל נכסיו לאשתו מהו מי אמרינן מתנה גמורה הוא דבש " מ הוא דחושש לכבודה ולא עשאה אלא אפוטרופא דניחא ליה דלשתמעון מילה אבל בבריא הא קאי איהו ויכבדוהו מאימתו א " ד נמי ניחא ליה דלשתמעון מילה מהשתא ואסיקנא דבארוסה וגרושה דאינו חושש לכבודה ולא מיבעיא בבריא דמתנה גמורה הוא ואם יצא עליה ש " ח נמצאת קרחת מכאן ומכאן אלא אפי' ש " מ נמי אבל בנשואה דלא הוי מתנה אלא כונתו לעשותה אפוטרופא אמרינן דלא מיבעיא בש " מ דגובה כתובתה אלא אפי' בבריא נמי :
Even HaEzer.107.2.1 שאלה לא " א הרא " ש וכו' ועוד שהרי לא צוה לתת כלום בעד נפשו א " כ נתן לאשתו כל נכסיו ואינה אלא אפוטרופא :
Even HaEzer.107.3.1 ומ " ש ואפי' שייר וכו' כלומר ואע " פ ששייר כח לעצמו שיוכל לעשות מה שירצה בעד נפשו מ " מ מאחר שאח " כ לא אמר מהו ששייר הוה כאילו לא אמר שרוצה לשייר וא " כ חזרה המתנה בכל נכסיו בלא שיור ומ " ש ואף אם היה מתנה אין כאן שיור וכולי פירוש דמדאמר אם כמחלק מת קנה כולם עמד חוזר בכולם אלמא דחשיב מתנת שכיב מרע בלי שיור ומשום הכי חוזר :
Even HaEzer.108.1.1 שכיב מרע שאמר תטול אשתי וכו' פ' י " נ ( ד' קכ " ח ) האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובבנים הבאים לאחר מכאן ופירש רשב " ם וקיבלה שנתרצית א " נ לבד מכתובתה ובש " מ מיירי דדבריו ככתובים וכמסורים דמי אי נמי בבריא וע " י קנין וכך הוא גירסת האלפסי האומר וכתב נ " י דבין בבריא וע " י קנין ובין בש " מ ובאמירה בעלמא קא מיירי אבל הרא " ש גורס ש " מ האומר וכו' וכ " כ הרמב " ם בפי " א דזכייה ש " מ שאמר וכולי נראה דלפי גירסא זו דוקא ש " מ אבל לבריא אפי' בקנין אין לה כלום דלשון תטול קנין דברים בעלמא הוא אא " כ בדאמר לה לשון הקנאה וכ " כ הרב המגיד שם ע " ש הר " י מיגא " ש ומסיק ומסתברא דהאי מתנת ש " מ היא מדאמר תטול עכ " ל וזו היא דעת רבינו וכ " כ הרב המגיד עוד בפ " ב דמכירה ועיין בח " מ בסי' רמ " ה ובסימן רנ " ג :
Even HaEzer.108.2.1 ומ " ש אינה חולקת אלא בנכסים של עכשיו וכו' כתב הרמב " ם וז " ל אבל נכסים שבאו לו אחר זמן הצוואה אין לה חלק בהן שאין אדם מקנה דבר שלא בא ברשותו :
Even HaEzer.108.3.1 ורואין כמה בנים היו לו בשעת המיתה נוטלת כאחד מהם וכו' משמע דאם נתמעטו אחר מיתת האב אינו זוכה בחלק המת כלום דהא מיד כשמת האב זכה כל אחד מהבנים בחלקו בעזבון דבשביל שנשתהו מלעשות חלוקה עד שמת אחד לא הפסיד היורש בזה כלל וכן כתב הר' המגיד פרק י " א מה' זכייה שזה פשוט :
Even HaEzer.109.1.1 שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז וכו' ברייתא ס " פ יש נוחלין ( בבא בתרא דף קל " ח ) והכי גרסינן בכל הספרים שכיב מרע דאילו בבריא שאמר תנו ר' זוז לפלוני קנו מיניה לאו כלום הוא דקנין דברים הוא לדברי הכל :
Even HaEzer.109.2.1 ומ " ש וכתב רשב " ם דה " ה נמי אם אמר תנו מאתים זוז לאשתי סתם וכו' שם פי' כך ולאו דוקא באשתו אלא ה " ה באמר כך לבנו בכורו ולבעל חובו גם הרא " ש דכתב דהוי מתנה לבד מכתובתה ה " ה בבכור בב " ח כמבואר לשם בדבריהם אלא דכאן לא כתב רבינו אלא דין כתובה אבל בח " מ סימן רנ " ג האריך רבי' בכל מה ששייך לדין זה ועיין במה שכתבתי לשם מסעיף י " ב עד סי " ז בס " ד וא " ת לרשב " ם דאפי' בסתם ידה על העליונה אמאי תניא בכתובתה ידה על העליונה אפי' סתם נמי כבר תירץ רשב " ם גופיה לשם דאתא לאשמעינן דאף ע " ג דפריש בבכורתו אפ " ה יטול כל בכורתו אם הוא יותר מר' זוז דידה על העליונה עכ " ל גם להרא " ש קשה הא דתניא כראוי לה תטול לבד כתובתה דמאי איריא כראוי לה הא אפי' בסתם נמי הויא מתנה לבד מכתובתה וצריך לתרץ דס " ל להרא " ש דבדאמר סתם תנו ר' זוז לאשתי פשיטא לן דלמתנה גמורה נתכוין אלא רבותא אשמעינן דאף באומר כראוי לה לא אמרינן דהוי כאילו אמר כראוי לה בכתובתה אלא כראוי לה לבד מכתובתה דלישנא יתירא לטפויי אתא וכ " כ בנימוקי יוסף פי " נ :
Even HaEzer.110.1.1 האשה שבאה וכו' משנה וגמ' פ' ג " פ ( ד' קסד ) וקאמר דאם לא יכירו אלא שם האשה דמצוה לכתוב שובר זימנין דתיזול וכתבה שובר לאשהששמה כשמה ויהבה לגברא דלאו דילה ואע " פ דגם במכירים שם האיש והאשה איכא למיחש לשני יוסף בן שמעון ששם נשותיהן ג " כ שוות כיון דלא שכיחא לא חיישי' ועיין במ " ש בח " מ בסי' ל " ט ובסימן מ " ט :
Even HaEzer.110.2.1 ת " ח שחתם על השובר וכו' שם ( סוף דף קס " ז ) ובפירוש רשב " ם דתחלה אמר לא זו האשה שציותה לכותבו וחזר ואמר טעיתי וזו היא באמת וקיים השובר שאין בו טעות אבל הנימוקי יוסף פי' איפכא בההוא עובדא דהיינו דאמר שטעה וחתם בשובר לאשה אחרת ונאמן לומר שטעה דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק והשובר בטל דנכתב בטעות :
Even HaEzer.110.3.1 המוצא שובר וכו' ברייתא ס " פ קמא דמציעא ( סוף דף י " ט ) וקאמר בגמר' דאע " ג דאיתרע בנפילה לא חיישינן דילמא כתבה שובר זה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא וזבנתא לכתובה מניסן ועד תשרי ומפיק ליה לשובר וטריף מלקוחות שלא כדין דכיון דקיי " ל המוכר ש " ח לחבירו וחזר ומחלו מחול א " כ שפיר טריף כדין והתוס' הקשו בפרק הכותב סוף ( כתובות דף פה ) בהא דקאמר התם מודה שמואל במכנסת ש " ח לבעלה וחזרה ומחלתו שאינו מחול מפני שידו כידה א " כ אכתי קשה אמאי מחזיר השובר ליחוש דלמא אתא בעל הראשון למיטרף מבעלה השני שלא כדין וצ " ל דמיירי התם בדלית לה בעל עכ " ל :
Even HaEzer.111.1.1 תנאי כתובה כו' משנה וגמרא ס " פ נערה שנתפתתה ( כתובות דף נ " ב ) ומ " ש יורשים כתובת אמן וכו' פירוש יורשים סתם כתובת אמן דהיינו מנה ומאתים שכתב הבעל לאמו ואף ע " ג דעיקר תקנה זו לא היתה אלא לנדוניא שהכניסה כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו הא מותבינן התם דאב לירות דבעל כגון מנה ומאתים ותוספת דבעל לא לירתון ומהדרינן נמי א " כ מימנע ולא כתב :
Even HaEzer.111.2.1 כיצד וכו' ברייתא בפרק מי שהיה נשוי ( כתובות דף צ " א ) וכתב מהרש " ל וה " ה היכא דהכתובות שוות אלא דלאחת יש לה בנים זכרים יותר מלחבירתה עכ " ל ופשוט הוא . ומ " ש ואינה נגבית אלא מבני חרי ולא ממשעבדי כשאר ירושות בר " פ אעפ " י איתמר כב " ד פומבדיתאי אמרי לא טרפי ממשעבדי ירתון תנן בני מתא מחסיא אמרי טרפי ממשעבדי יתבון תנן והלכתא לא טרפי ממשעבדי ירתון תנן והאריך רבינו בלשונו ולא ממשעבדי לומר לא מיבעיא מנה ומאתים ותוספת אלא אפילו נדוניא שהכניסה קרקע בתורת נצ " ב אדעתא דהכי דאם תמות בחייו יטלו בניה קרקע זו מתחלה . א " כ משועבד קרקע זו לבניה בראשונה ויהיו גובין מלקוחות שקנו מאביהם אח " כ לכך אמר ולא ממשעבדי כלומר כלל לא תגבה ממשעבדי אפילו נצ " ב והוסיף עוד ואמר כשאר ירושה כלומר בזה לא תקנו חכמים כלוה אלא הניחו אותו אדין תורה כשאר ירושה אבל בהא מילתא דדוקא ממקרקעי וכו' אינו כירושה אלא ככתובה שויוה רבנן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשטרא :
Even HaEzer.111.3.1 ואפילו יש ב " ח וכו' פי' דכיון דאיכא מותר דינר על ב' הכתובות אעפ " י שצריכים לפרוע חוב של אביהם שפיר מתקיימת נחלה דאורייתא שהרי הם יורשים הדינר ופורעין חוב אביהם והיא נחלה שלהם שעשו בה מצות פריעת חוב אביהם וכמו שפירש " י בדף צ' ומביאו ב " י אבל כשאין שם מותר אעפ " י שיש עליהן חוב שחייב אביהם לא אמרינן דבפריעת חוב זה מתקיים נחלה דאורייתא אלא הב " ח הוא נפרע מירושת בנין דכרין דב " ח קודם ליורשין :
Even HaEzer.111.4.1 ומ " ש וכן אם היו מועטין וכו' שם קמיבעיא ליה אע " ג דתנן היו נכסים בראוי אינן כבמוחזק כגון שמת אבי אביהן מ " מ מועטין ונתרבו כגון דיקלא ואלים או נתייקרו הנכסים חשוב מוחזק ואית בהו כב " ד ומסיק דלית בהו כב " ד והשתא רבינו לא זו אף זו נקט לא מיבעיא מת אבי אביהן אלא אפילו מועטין ונתרבו וזהו שכתב רבינו וכן אם היו מועטין וכו' דלשון וכן משמעו לא זו אף זו : והא דבעינן שיהא שם מותר וכו' עד לגבות מחיים שם ( בדף צ " א ) הלכתא אחת בחייו וא' במותו יש להן כתובת ב " ד וכתובה נעשה מותר לחבירתה ( ובדף צ' ) מפרש דלא חיישינן דילמא על יורשי שנייה שמתה אחרי מותו דבאין על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן אתו לאנצויי ולומר לבני הראשונה שבאין ליטול כתובת אמן מצד התקנה ומכח ירושת אביהן דהא ירתון תנן ויאמרו להן לא תטלו בירושת אבינו יותר הא לא אמרינן : ומ " ש ובעל העיטור כ' שגם בני השנייה וכו' נראה דס " ל דכי היכי דכשמתו שניהם בחייו אלו גובין כתובת אמן ואלו גובין כתובת אמן ולא חיישינן באח' מהן שמא תפסה משל בעלה אפי' היתה אפוטרופסת בחיי בעלה ולא נשבעה והיינו משום דלא פלוג רבנן בתקנתא כי היכי דלא ליתי לאנצויי ה " נ לא פלוג רבנן ועוד דבני השניי' מוחזקים בנכסי אביהן כמו בני הראשונה וכשם שבני הראשונה באים להחזיק בנכסים מכח התקנה כך בני השנייה באין להחזיק מכח התקנה אלא דבני הראשונה באים להוציא מידם בטענת שמא דילמא אבוהון אתפסה צררי לשנייה והמע " ה כנ " ל דעת בעל העיטור אבל רבינו כתב ולא נהירא דעתו כמ " ש הרמב " ם בפי " ט דאישות דבני הראשונה נוטלין כב " ד ובני השנייה שלא נשבעה חולקין השאר בשוה ומביאו ב " י :
Even HaEzer.111.5.1 ויש מהגאונים שכתבו וכו' כך כתב המרדכי ריש פרק מי שהיה נשוי על שם העיטור וכן פר " ח והגאונים וכתב עוד דיש חולקים וכך כתב הרא " ש לשם דחולקים והסכים לסברא הראשונה . הב " י העתיק תשובת הרשב " ץ שהשיב הריב " ש כתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש " מ ולכתובת השנייה וכו' וטעות סופר הוא דהא תנן ר " פ מי שהיה נשוי נשא את הראשונה ומתה נשא השנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה דכתובת השנייה שהיא ב " ח קודמת לכתובת ב " ד של בני הראשונה אלא צריך להגיה כב " ד קודמין למתנת ש " מ וכתובה שנייה קודמת לכב " ד :
Even HaEzer.111.6.1 המוכרת כתובתה וכו' גם בסימן ק " ה סעיף ד' כתב כן ועיין במה שכתבתי לשם בס " ד ור " י והרמ " ה כתבו ודאי כתובת ב " ד נהגו האידנא וכו' כצ " ל :
Even HaEzer.112.1.1 תנאי כתובה וכולי אפילו לא נכתב פי' דכתב לה כתובה וכתב לה נמי שאר תנאי כתובה אלא דהאי תנאי דהבנות יהיו ניזונין לא נכתב או אפי' אין לה כתובה פי' אפילו במקום שכותבין כתובה ולא כתב לה או כתב לה ואבדה דאם גירשה מצי לטעון פרעתי וכיון דאין לה כתובה ה " א דתנאי כתובה נמי לית לה א " נ במקום שאין כותבין דהא אף על גב דכתובה יש לה כיון דכך נהגו מיהו בתנאי ב " ד ליכא מנהג ולא מיחייב ליתן מזונות לבנות עד דכתב לה תנאי כתובה קמ " ל :
Even HaEzer.112.2.1 ואעפ " י שניזונית וכולי ריש פרק נערה שנתפתתה ( כתובות דף מג ) פליגי בה רב ששת ורב ופסק תלמודא הלכה כרב דמעשה ידיה ומציאתה לעצמה ומפרשים התוספות דרב ששת מודה דמדאורייתא לעצמה כדילפינן מקרא אלא דמדרבנן קאמר דהוי ליורשים והלכה כרב דאף מדרבנן הוי לעצמה וקאמר בגמרא דלא דמי לאלמנה דניזונית מן היורשים כדתנן ריש אלמנה ניזונית ( וכדלעיל ריש סימן צ " ב ) דאלמנה לא ניחא ליה בהרווחה אבל בתו ניחא ליה בהרווחה דתרויח מעשה ידיה לבד מפרנסתה שהוא עישור נכסים :
Even HaEzer.112.3.1 בגרה הבת או נתארסה אפי' בקטנותה שוב אין לה מזונות . בפרק נערה ( כתובות דף נג ) קאמר כ " ע מודה דבגרה אין לה מזונות וה " ה נשאת אלא דבנתארסה פליגי תנאי ואמוראי והלכה כמ " ד דאין לה אף ע " ג דהארוס אינו חייב במזונות הארוסה אלא א " כ הגיע זמן ולא נשאה מ " מ אמרינן מסתמא לא ניחא ליה לארוס דתיתזל ארוסתו ותשאל על הפתחים :
Even HaEzer.112.4.1 ומ " ש רבינו או נתארסה אפילו בקטנותה זה אינו מפורש בגמרא אבל הרמב " ם כתב כן בפי " ט ונראה ודאי דמיירי בסתם יתומה קטנה דתקנו רבנן לה אירוסין ונישואין על ידי אמה ואחיה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר . ומיהו קשיא ליה להרמ " ה כיון דנתארסה מדעת היורשים היאך קס " ד דתפסיד מזוני אם לא יתן לה הארוס כגון דלא איכפת ליה דתשאל על הפתחים ולפיכך כתב דמיירי שלא נתארסה מדעת היורשין ואין להקשות הלא לא תקנו לה אירוסין ונישואין אלא מדעת אמה ואחיה וכדלעיל סי' ל " ז ולקמן בסימן קנ " ה די " ל דהא ודאי דהרמ " ה ה " ק שלא נתארסה מדעת היורשין אלא מדעת אמה בלבד אבל שלא מדעתן כלל אלא מדעת עצמה בלחוד אינו כלום ואפי' מיאון אינה צריכה אבל מדברי הרמב " ם משמע אפי' נתארסה מדעת שניהם נמי אין לה מזונות שכתב וז " ל המארס בת הניזונית מן האחין חייב במזונותיה משעת האירוסין וכו' מבואר מדבריו דמפרש הא דקאמר תלמודא דכיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזל הכי קאמר ומש " ה חייב הארוס במזונותיה ולא מצי אמר לא איכפת לי אם תשאל על הפתחים דהשתא ל " ק דלאו כל כמינייהו דיורשים דתפסיד מזוני כמו שהקשה הרמ " ה כיון דהארוס חייב במזונותיה לא תפסיד מזוני ולפעד " נ דהכי עיקר וכן דעת הש " ע אבל בהגה' ש " ע כתב דיעות אחרות הביאן ב " י ע " ש :
Even HaEzer.112.5.1 קטנה שהשיאוה האחין ומיאנה יש לה מזונות אירסה אביה וכו' שם בעיא דאיפשיטא מברייתא וכת " ק דלכולהו יש לה מזונות וכפירש " י ותוספות דאע " ג דבמיאנה אפילו נשאת יש לה מזונות מ " מ בנתאלמנה ונתגרשה אין לה מזונות אלא בנתארסה אבל לא בנישאת וכמ " ש רבינו אבל מדברי הרב רבינו משה בר מיימוני משמע להו להרב המגיד ולב " י דאפילו בנשאת נמי יש לה מזונות כנתאלמנה או נתגרשה וכ " כ התוס' בשם ר " ת אבל מסקנת התוס' דפירש " י נראה עיקר ומ " ש ופי' א " א הרא " ש וכו' נראה דטעמו דלשון תנאי ב " ד עד דתילקחן לגוברין והכי משמע דבבנותיו פנויות בשעת מיתתו קאמר שיהיו ניזונות מנכסיו עד שיתארסו אבל באותן שיתארסו בשעת מיתתו דיש להן מזונות מן הארוס דלא ניחא ליה דתיתזל עליהן לא היה תנאי כתובה והלכך אפילו נתאלמנו ונתגרשו מן האירוסין לאחר שמת ועדיין לא בגרו אין להן מזונות מן האחין דכבר הפסידו מזוני ונראה דאף להרמב " ם אפילו בנשאת ונתאלמנה או נתגרשה יש לה מזונות היינו דוקא בנתארסה ונשאת הכל לאחר מותו כיון דהיתה ברשות האב בשעת מיתת האב קידושיה ונישואיה אינן אלא מדרבנן הלכך אם נתאלמנה ונתגרשה חוזרת וניזונית מבית אביה כיון שלא בגרה ולא יצאה מרשות אביה מדאורייתא אבל אם נתארסה בחייו אף על פי דלא נשאת כיון שלא נתגרשה או נתאלמנה אלא לאחר מיתת אביה אין לה מזונות כיון דמדאורייתא הויין קידושין גמורים ושוב לא היתה ברשותו בחייו דבהא אף הרמב " ם מודה ואף עפ " י דבנתארסה בחייו האב היה זן אותה כל ימי חייו דאין הארוס חייב לזון ארוסתו להרמב " ם אלא במארס ליתומה כדפרישית בסמוך מ " מ עיקר הדין תלוי במה שקידושין גמורין הן דיצאה מרשות אביה מדאורייתא או הן קידושין דרבנן נ " ל : כתב הרמב " ם בפי " ט דאישות בת הממאנת יש לה מזונות פי' אם מיאנה וילדה בת אעפ " י דממאנת אין לה כתובה מ " מ הבת שילדה יש לה מזונות והשיגו עליו הראב " ד והר " ן דממאנת אי אפשר לה שתלד ותימא הלא בסוף פרק נושאין פריך לה תלמודא ומשני לה משכחת לה בקידושי טעות וכו' והשתא הרמב " ם נמי מדבר בממאנת מחמת קידושי טעות דאין לה כתובה ולא מזונות והבת ניזונית מתנאי כתובה עוד הקשו עליו הר " ן וה' המגיד מניין לו דין זה ומביאו ב " י ויש ליישב דס " ל דע " כ לא מיבעיא ליה בס " פ נערה אלא בבת שנייה כיון דלית לה כתובה דקנסוה דעבדה איסורא לית לה נמי מזוני לבת ומדלא קמיבעיא אף בבת ממאנת דלא עבדה איסורא אלמא דפשיטא ליה דאית לה מזוני כיון דלא עבדה איסורא :
Even HaEzer.112.6.1 בת יבמה וכו' שם ( סוף דף נ " ג ) קמיבעיא לן ומפרש רבינו דבדאיכא נכסים לאחי המת דכתובת יבמה על נכסי בעלה הראשון קמיבעיא לן במזוני דכיון דלענין מזונות הוה ליה כאילו אין נכסים לבעלה ראשון שהרי אין לבת יבמה להיות זוכה במזונות מתנאי כתובה דבעלה הראשון כיון שלא כתב אלא בנן נוקבין דיהוי ליכי מינאי א " כ יש לה מזוני משני או דילמא כיון דכתובה לית לה משני גם תנאי כתובה נמי לית ליה משני אבל מראשון פשיטא דלית לה מזוני ואסיקנא בתיקו ומספיקא לית לה מזוני כלל אף משני אבל אם אין נכסים לאחי המת פשיטא דכי היכי דיש לה כתובה משני הכא נמי יש לה כל תנאי כתובה נמי משני וכך פירש הרא " ש ודלא כשני הפירושים דתוספות וכן מיבעיא בנושא שנייה וכו' ובאנס נערה וכו' מפרש בב " י בבת ארוסתו וכו' כך כתב הרא " ש וז " ל פי' ואיבעיא לן כיון שנולדה קודם שנכתבה הכתובה והאי פירושא מיסתבר טפי דאילו לא נשאה כיון דהיא עצמה לית לה אף בתה לית לה :
Even HaEzer.112.7.1 ומ " ש אבל בחייו חייב לזונם מתקנת אושא עד ו' שנים שם ( דף מט ) באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים ואף ע " ג דקאמרינן התם דלית הילכתא כוותיה דלא כייפינן ליה אלא מימר אמרינן ליה יארוד ילדה ואבני מתא שדיא הא כתבו התוס' לשם אבל קטני קטנים לכ " ע חייב כדאמרי' בס " פ אעפ " י דהיינו עד ו' שנים :
Even HaEzer.112.8.1 כתב הרמב " ם פוסקין וכו' דין כסות הבנות וטעמו מבואר במרדכי פרק מציאת האשה בשם ר " ב וזה לשונו וכל פרנסה דמיירי הכא זה מה שיש לו לתת לבתו לנדוניא כשנותנין אותה לבעל והא לא הוי תנאי כתובה כמו מזונות עד בגרות או עד נישואין כדתנן בפרק נערה לא כתב וכו' ומתזנן מנכסי ולאו דוקא מזונות אלא אפי' מלבושיה דתנן הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן וכו' ומוקמינן לה בפרנסת עצמה הא באכילה ושתייה והא בלבושה וכסותה ובההיא פרנסה לא איכפת לן לא בדעת האב ולא בעישור נכסים אלא שמין את הנכסים מה שהניח בעוני או בעושר עכ " ל :
Even HaEzer.112.9.1 ומ " ש ולבת פוסקין לה דבר המספיק לה בלבד נראה דהיינו דוקא כשאין האחים מאכילין הבת על שלחנם אבל במאכילין אותה על שלחנם אפילו בבת אשתו חייב לזונה כשאר בני ביתו כדלקמן בסוף סימן קי " ד להרא " ש ע " ש :
Even HaEzer.112.10.1 מדינא דגמרא וכו' עד אפ " ה אינה ניזונית ממשעבדי כיון דבתנאי בית דין קא אכלי וגם ניחא ליה בהרווחה דידה חיישינן לצררי משמע דהיכא דליכא תרי טעמי לא חיישינן לצררי וגבי ממשעבדי וכ " כ התוספות ר " פ הנושא ( סוף כתובות דף קב ) בד " ה אימור ור " ל דהיכא דלא אכלה בתנאי ב " ד אף על גב דניחא ליה בהרווחה דידה כגון שפסק עמה שיתפרנסו בנותיו אף לאחר שיתבגרו כמ " ש בסמוך אי נמי היכא דליכא למימר דניחא ליה בהרווחה דידה אע " ג דאית לה בתנאי בית דין כגון כתובת אלמנתו לא חיישינן לצררי וגביא ממשעבדי ומיהו צריכין לישבע כדתנן בהכותב דלא יפרע מנכסים משועבדים אלא בשבועה משא " כ במזונות הבת דאיכא תרי טעמי דליחוש לצררי טפי מבעלמא חשבינן לה כאילו ידעינן בודאי דאתפסה צררי ואינה ניזונית ממשועבדים דאין להאמינה אפי' בשבועה אלא לגבות מבני חרי :
Even HaEzer.112.11.1 וכתב הרמ " ה הא דלא מהני לה קנין וכו' נראה דהרמ " ה קאי אמ " ש רבינו דאפי' קנו מיניה והיו בשעת קנין כגון שגירשה וכו' דלא מהני קנין לגבות ממשעבדי וקאמר דוקא דקנו מיניה בשעת נישואין וכו' אבל אי כתב להו שטרא באפי נפשה כו' גבי ממשעבדי וכו' כיון דאיתנהו בנות בשעת קנין אבל היכא דליתנהו בנות בעולם בשעת קנין לא מהני להו קנין כלל כדמוקמינן לה להדיא בגמרא דקאמר בנות דלא היו בשעת קנין לא מהני להו קנין ואוקימתא דסמכא הוא ולא הדר ביה אלא דאקשינן עלה מקושיא אחריתא מי לא עסקינן דהואי בשעת קנין וכו' והדר ביה וקאמר טעמא אחרינא בנותיו ה " ט כיון דאיתנהו בתנאי ב " ד אימור צררי אתפסינהו אבל מהך אוקימתא לא הדר בה והלכתא היא :
Even HaEzer.112.12.1 ומיהו זימנין דמשכח וכו' בסמוך ס " ז כתבתי דכן כתבו התוס' דוקא היכא דאיכא תרתי טעמי דאית לה בתנאי ב " ד וניחא ליה בהרווחה דידה חיישינן לצררי אבל כגון הכא דליכא אלא חד טעמא דניחא ליה בהרווחה דידה אבל לא אית לה בתנאי בית דין לא חיישינן לצררי ואית לה מזוני נמי ממשעבדי היכא דקנו מיניה או דכתב שטר :
Even HaEzer.112.13.1 ומ " ש רבינו כגון שפסק עמה שיתפרנסו אף אחר שבגרה לאו בפסיקתא באמירה בעלמא בלא קנין דא " כ פשיטא דלא גבי ממשעבדי כדאיתא בגמרא אלא ר " ל שפסק עמה בשעת נישואין מיהו ודאי דוקא בקנין כדפרישית :
Even HaEzer.112.14.1 מי שמת והניח בנים ובנות וכו' משנה ריש פרק מי שמת וכמו שפירש הרא " ש דבמרובים הנכסים בחזקת הבנים והם מפרנסים הבנות וכו' וכן פירש בחידושי הרמב " ן ז " ל ודלא כדמשמע מפירשב " ם דבמרובין נמי מפרישין חלק הבנות : ומ " ש ואין מחייבין אותם לצמצם כו' עד להן חלקן כ " כ הרא " ש לשם ואיכא למידק דאנן תנן בנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו והרא " ש בפירושו כתב הנכסים בחזקת הבנים ומפרנסים הבנות וכו' נקט לשון פרנסה משמע דס " ל כפרשב " ם שכתב הבנות יזונו מזונות ופרנסה נשומין עד דתיבגר ס " ל דאם לא נשאר דבר לאחר שמפרישין לבנות לחלקן מזונות ופרנסת נישואין ישאלו הבנים על הפתחים ונראה דאין דעת רשב " ם להפריש עישור נכסים דהא פשיטא דאין נוטלות עישור נכסים אלא בשעת נישואין אלא ר " ל אם אין בנכסיה אלא כדי פרנסת נישואין בלחוד דהיינו מלבושין לפי מנהג הבינונים שבעיר זהו בכלל מזונות כמו כסות ומדור שאי איפשר לבת בלא מזונו' וכסות ומדור כך אי איפשר בלי פרנסת נישואין אפי' אביה היה עני ונצטרך לאחרים אבל עישור נכסים הוא דבר אחר שנותן אדם נדוניא לבתו וגם זה נקרא פרנסה שאדם מפריש מנכסיו לבתו כפי עשרו העישור מנכסיו לנדונייתא וזה חייבין הבנים ליתן לבת בשעה שתנשא לאיש ואין זה בכלל פרנסת נישואין שאי איפשר זולתה אבל עישור נכסים איפשר זולתה שאינה אלא אצל מי שידו משגת ליתן כן נראה לי דעת רשב " ם ודלא כמו שהבין בחידושי הרמב " ן דרשב " ם ר " ל דבהדי מזונות הוי נמי עישור נכסים והשיג עליו בזה ודאי לא עלה ע " ד רשב " ם אלא פרנסת נישואין לחוד ופרנסת עישור נכסים לחוד גם ממ " ש התוס' מבואר שהבינו דרשב " ם אינו ר " ל פרנסת עישור נכסים אלא לפרנסת נישואין דהיינו מלבושים וצרכי נישואין ואף בזה כתבו התוספות בשם ריב " ם דחלק עליו וז " ל הגה " ת אשיר " י כתב ריב " ם הבנים יירשו כלומר כל הנכסים בחזקת הבנים ואין לבנות עליהם כי אם מזונות ורשב " ם פירש מזונות ופרנסת נישואין וקי " ל כוותיה עכ " ל ונ " י בשם הריטב " א כתב בכלל מזונות הוי כסות ומלבוש ומביאו ב " י נראה דר " ל כסות של חול ומלבושי שבת וי " ט ולעיל סעיף ו' הביא רבינו דברי הרמב " ם דפוסקין לבת מזונות כסות ומדור משמע דלא ס " ל להרמב " ם ולהריטב " א כרשב " ם דיש להם על הבנים פרנסת נישואין מיהו נהוג עלמא כפרשב " ם :
Even HaEzer.112.15.1 ומ " ש ואם אין בנכסים כדי שיזונו וכו' שם במשנה ובזמן שהנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ומפרש רבא כל שאין בנכסים כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו מוציאין מזונות לבנות והשאר לבנים ומשום דלפי זה קשה הא דתנן הבנים ישאלו על הפתחים צריך לפרש משנתינו מדברת בדאין שם אלא כדי מזון הבנות ורבא מדבר בשיש שם יותר דהשאר לבנים והרשב " ם נדחק בחנם ליישב זה דפשוט כמ " ש רבינו ע " ש :
Even HaEzer.112.16.1 היו מרובים בשעת מיתה וכו' שם בגמרא ובחידושי הרמב " ן פי' כהרא " ש וכתב וטעמא דמילתא משום דאינהו מכח ירושה הן באין וירושה משעת מיתה הויא והבנות לא זכו עד דאתיא לידייהו דמתנה היא עכ " ל : ומ " ש וכן אם היו מועטין בשעת מיתה ונתרבו וכו' כלומר ל " מ היו מרובין ונתמעטו דפשיטא דכבר זכו בהם הבנים אלא אפילו מועטין ונתרבו דאיבעיא לן ברשות יתמי קיימי וברשותייהו שבוח או דילמא סלוקי מסתלקי יורשין מהכא ופשטוה דאמר רב אסי א " ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו פירוש דכיון שמכירתן מכירה יש להן תפיסת יד בנכסים ואם נתרבו יש להן חלק בהן :
Even HaEzer.112.17.1 ומ " ש ואפילו העמידו כבר בדין וכו' כ " כ התוס' ריש פרק מי שמת בשם ר " י ריש ( דף ק " מ ) דלא כפירש " י וכפרשב " ם דאין מכירתם מכירה אלא כשקדמו ומכרו קודם שעמדו בדין ומשמע מדברי התוספות דבמועטין ונתרבו נמי פליגי דלפירש " י ורשב " ם דוקא קודם שעמדו בדין והגבו לבנות יש להן דין מרובין אבל לר " י אפילו הגבו לגבות בב " ד אם נתרבו אח " כ קודם שמכרו הבנות חזרו לדין מרובים וכ " כ הרב המגיד בפי " ט להדיא ולפיכך תמה ב " י על דברי רבינו דבסוף סימן זה בדין מכרו בנכסים מועטין כתב מחלוקת זה ושהרא " ש הסכים לפירש " י דוקא שמכרום קודם שהעמידום בדין וכאן בדין מועטין ונתרבו כתב בסתם אפי' העמידום כבר בדין היפך דעת הרא " ש ושארי ליה מאריה דהא בדברי הרא " ש ריש ( דף רי " א ) מפורש במסקנת דבריו דמחלק בין קדמו ומכרו ובין מועטין ונתרבו דבקדמו ומכרו בנכסים מועטים כיון דאיכא הפסד לבנות אין מכירתן מכירה אא " כ קדמו ומכרו קודם שעמדו בדין וכפירש " י ורשב " ם אבל במועטין שנתרבו יש להן דין מרובין אף בדלא נתרבו אלא לאחר שעמדו בדין והגבו לבנות בנכסים מועטין דכיון שאין הפסד לבנות במזונותיהן כשיש לבנים דין מרובין ושיזונו לבנות מתחת ידיהם מידי יום ויום וכן בפרק אלמנה לכ " ג לר' ישמעאל אפי' לאחר שהגבו לבת בנכסים מועטים יש לבנים תפיסת יד בנכסים לענין אכילת תרומה כיון שאין הפסד בזה לבנות במזונותיהם ותלמודא דפשטוה לבעיין דמועטין ונתרבו לאחר שעמדו בדין מהך דרב אסי דאיירי במכרו הנכסים מועטין קודם שעמדו בדין סברה דשקולין הן דמועטין ונתרבו לאחר שעמדו בדין דליכא הפסד לבנות במזונותיהם שקול הוא כמו מכרו בנכסים מועטין קודם שעמדו בדין דאיכא הפסד לבנות במזונותיהם ולפי זה ס " ל להרא " ש דלא פירשב " ם ורש " י בהך דמכרו בנכסים מועטין קודם שעמדו בדין אלא דוקא במכרו דאיכא הפסד לבנות אבל במועטין ונתרבו דליכא הפסד יש להן דין מרובין אף לאחר שעמדו בדין כל זה מבואר בדברי הרא " ש למעיין שם ודלא כהרב המגיד וחידושי הרמב " ן דלא חילקו בין זה לזה ורבינו תופס כהרא " ש אביו ולכן חולק דכאן כתב במועטין ונתרבו אפי' העמידו כבר בדין ובמועטין שמכרו כתב הסכמת הרא " ש דוקא קודם שהעמידו בדין וא " ת דהכא אמרינן דבמועטין ונתרבו יש להן דין מרובין וגבי כתובת בנין דכרין במועטין ונתרבו יש להן דין מועטין כמ " ש לעיל בסימן קי " א ומאי שנא ותירצו התוס' בפרק מי שמת ( בבא בתרא דף ק " מ ) בד " ה מה שמכרו וז " ל ול " ק מידי דהכא יד הבנים על העליונה כדי להעמיד נחלה דאורייתא ועוד דהכא לא פקע כח היתומים מעולם כדקאמר מה שמכרו מכרו עכ " ל ומיהו לשינוייא קמא קשה דגבי כב " ד במרובין ונתמעטו נמי נימא כל זמן שלא הגבו הבית דין לבני הכתובה הגדולה דלוקמא בחזקת יורשי הקטנה כדי להעמיד נחלה דאורייתא וי " ל דדוקא במועטין שנתרבו שייך לומר הנכסים שהן בחזק' יורשים נתרבו בחזקת נחלה דאורייתא אבל במרובים ונתמעטו מי יגיד לנו דנתמעט לבני כתובה הגדולה ונשאר נחלה דאורייתא לבני כתובה הקטנה אימא איפכא דלא נשאר אלא מה שמגיע לבני כתובה הגדולה ועי " ל דלגבי כב " ד לא מיעקר נחלה דאורייתא לגמרי דהדר מ " מ כולן יורשין אע " פ שאין נוטלין בשוה אבל הכא מיעקרא נחלה דאורייתא ותירוץ זה כתבו התוס' לפי פי' ר " י דתופס שיטה אחרת בכב " ד ע " ש בד " ה מה שמכרו ועוד כתב הרא " ש בפרק מי שמת דאף לאחר שעמד בדין וגבו ב " ד לבנות במועטין ונתרבו אכתי הנכסים ברשות הבנים קיימי ויש בהן תפיסת יד דאם ינשאו הבנות קודם בגרות חזר המותר לבנים והך טעמא לא שייך גבי כב " ד :
Even HaEzer.112.18.1 היו מרובין ויש עליהן ב " ח וכו' שם בעייות דלא איפשיטו ולקולא עבדינן ובחזקת בנים קיימי כדין מרובין ולא מפקינן מינייהו אלא בראיה כ " כ הרי " ף והרא " ש ולכן כתב רבינו יש להן דין מרובין ויפרעו החוב שעליהם ויזונו הבנות מתחת ידיהם :
Even HaEzer.112.19.1 ומ " ש ובאלמנה יזונו שלשתן יחד כן כתב רשב " ם באי נמי דהוה ליה כמרובין ונתמעטו דאמרינן כבר זכו בהן היורשים ויזונו שלשתן יחד ואע " פ דרשב " ם כתב דבמרובין ונתמעטו דכ " א מפסיד כפי ערך שאני התם דליכא אלא בנים ובנות ובין בנים ובין בנות אין להם זכות בנכסים אלא לאחר מיתה אלא דבן בא מכח ירושה והבת באה מתנאי ב " ד דין הוא דבמרובין ונתמעטו כל אחד מפסיד כפי ערך אבל במרובים ויש עליהן ב " ח או חוב מזונות בת אשתו או חיוב מזונות האלמנה או חיוב עישור נכסים לפרנסת בתו שכל אלה חייב בהן לפרוע קודם שימות דמזונות אשתו נמי נתחייב בהן מחיים עד שיפרע כתובתה וחשבינן לאלו חיובים גם כשנפרעו לאחר מיתה כאילו כבר נפרעו ממנו בעודו קיים ונמצא למפרע שבשעת מיתה לא נשארו אלא נכסים מועטין דהבנות ניזונין ממה שנשאר לאחר פרעון החוב עד שיבגרו ואם לאו יפסידו אבל כל זמן שלא נפרע החוב הוה ליה מרובים ונתמעטו ובאלמנה יזונו שלשתן יחד וכן פי' רשב " ם גופיה ( דף ק " מ סוף ע " א ) ועיין בהגהת אשיר " י מ " ש בזה בשם ריב " ם ועוד כתב דעה אחרת בשם ריב " א וכתב מהר " ש לוריא מ " ש ובאלמנה יזונו שלשתן יחד פי' דמאחר דבלאו מזונות האלמנה הוי נכסים מרובים אלא דהאלמנה באה למעט לא יהיו נדחים הבנים והבנות שיורדין לנכסים משום ירושה שהרי גם הבת יורשת במקום שאין בן והלכך נזונים יחד והא דכתב הרא " ש ומביאו רבינו בסמוך דהיכא דאיכא אלמנה ובן ובת שהאלמנה תיזון בלבד והבן והבת שניהן נדחו היינו דוקא כשהנכסים מועטין בלא מזונות האלמנה דכבר נדחה הבן מפני הבת נדחת גם הבת מפני האלמנה אבל בדאיכא נכסים מרובים לבן ובת עד שיבגרו בלא מזונות האלמנה השתא נמי דאיכא אלמנה לא נדחו בן ובת מפני האלמנה אלא יזונו שלשתן יחד ע " כ :
Even HaEzer.112.20.1 כתב הרמב " ם הניח אלמנה ובת אלמנה תיזון והבת תשאל על הפתחים מימרא דרב אסי לשם ומשמע דאפי' אלמנה ובת קאמר וכ " ש אלמנה ובן דהא בת עדיפא מבן במועטין דהבת ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים וכיון שכתב נדחים מפני האלמנה כ " ש שהבן נדחה מפניה וכ " כ בחידושי הרמב " ן וכ " כ הר " ן לשם וכ " כ הרב המגיד בפי " ט ועוד כתבו דלהרמב " ם שאלמנה קודמת למזונות ממעטת בנכסים ויש להן דין מועטין כיון שמוציאין לה למזונות תחלה :
Even HaEzer.112.21.1 ומ " ש וא " א הרא " ש כתב הניח אלמנה ובת וכולי כ " כ התוס' לשם וה " ט דהאלמנה ובן או אלמנה ובת שהבן או הבת באים מכח ירושה והאלמנה אינה באה אלא מכח חזקה שניהם ניזונים יחד ולא עקרו ירושה דאורייתא מפני כח התקנה אבל בת אצל אחים ששניהם בני ירושה בהא אי לא הוה בן היתה הבת יורשת ועכשיו שבאה מכח התקנה עדיפא מבן דהא במועטים הבת ניזונית והבנים ישאלו על הפתחים א " כ היכא דאיכא אלמנה ובת ובן כיון דהנכסים מועטין שנדחה כבר הבן מקמי בת מכח התקנה אידחיא נמי הבת מכח החזקה דאלמנה עדיפא מינה ועיין באשיר " י לשם וע " ל סימן צ " ג :
Even HaEzer.112.22.1 ומ " ש ואין בנכסים די שיזונו אלו ואלו עד שתבגר הבת וכו' פירוש שאין די שיזונו הבן והבת וכו' דאם היה כדי שיזונו הבן והבת אע " פ שאין שם כדי לזון שלשתם דהיינו הבן והבת עם האלמנה יזונו כולם וכדכתב רבינו בסמוך וכמ " ש גם בסימן צ " ג :
Even HaEzer.112.23.1 וכתב רב האי וכו' פירוש כשמכרו קרקע דאין גובין מזון הבת מן המשועבדים ולא אמרינן דהני דמים של בנים הן ואין לבנות כלום אלא בנכסי אביהם אלא הני דמים במקום קרקע של אביהן הן וכיון דהאידנא ניזונין ממטלטלין של אביהם הני דמים חשובים ג " כ מטלטלים של אביהם ולהרא " ש הני דמים מטלטלין של בנים הם ואין לבנות כלום בהן :
Even HaEzer.112.24.1 הניח בנות גדולות וכו' משנה ס " פ י " נ ( דף קלט ) ופירשב " ם ואינן ניזונות הבנות הקטנות מן הגדולות דבמקום שהן יורשות כל הנכסים ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבין עכ " ל :
Even HaEzer.113.1.1 מי שמת והניח בת להשיאה וכו' משנה וגמרא פרק מציאת האשה ( כתובות דף ס " ח ) ומ " ש לפי' רבינו האי אין שומעין לו פי' דהוא ז " ל גורס שם תניא האומר אל יזונו בנותי מנכסי שומעין לו אל יתפרנסו בנותי מנכסי אין שומעין לו ומפרש כשהתנה בשעת נישואין שלא יהא לה תנאי כתובה שומעין לו דכל דבר שבממון קיים אבל פרנסה דאינה תנאי כתובה אלא תקנת חכמים שתקנו לבנות חלק בנכסי אביהם כדי שתינשא בו לא מהני לבטולי תקנת חכמים בשעת נישואין מתרי טעמי כמ " ש הרא " ש שם והביאו ב " י אבל גירסת רש " י איפכא הוא האומר אל יזונו בנותי מנכסי אין שומעין לו אל יתפרנסו בנותי מנכסי שומעין לו ומפרש באומר בשעת מיתה אל יזונו אין שומעין לו דהא אישתעבד בתנאי כתובה ובאומר אל יתפרנסו מנכסי שומעין לו שהפרנסה אינה חוב עליו כתנאי כתובה אלא חוב על היתומים הוא היכא דלא צוה האב דלא לפרנסה וגם רבינו האי מודה דהכי הוה דינא בציוה בשעת מיתה ולא פליג אלא בהתנה בשעת נישואין דלרש " י וכל הגאונים כל דבר שבממון שהתנה עליו בשעת נישואין תנאו קיים בין התנה במזונות בין התנה בפרנסה אבל לרבינו האי בהתנה בפרנסה אין שומעין לו והב " י כתב ואיפשר דלאו לרבינו האי בלחוד הוי דינא הכי וכו' ולא נהירא אלא כמ " ש רבינו דדוקא לרבינו האי דגריס איפכא צ " ל דדינא הכי דאל " כ קשה האי דקאמר לפרנסה אין שומעין לו אבל לגירסת רש " י משמע ודאי דמסתמא אין לחלק דבכל דבר שבממון שהתנה עליו בשעת נישואין תנאו קיים ודו " ק :
Even HaEzer.113.2.1 ושכירות בתים וכו' שם ( דף סט ) ופירש רש " י שכירות הבתים ממקרקעי אתא וז " ל הר " ן דכיון דלא הגיע הזמן ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ה " ל שכירות שכנגד מה שנשתמשו בו בחייו כפירות המחוברים לקרקע הצריכים לקרקע שדינן כקרקעות עכ " ל :
Even HaEzer.113.3.1 ובס " ה כתב וכו' כ " כ בסמ " ג עשה סימן מ " ח אבל בלאוין פ " א כתב כלשון הרמב " ם פרק ב' דאישות דמשמע דעישור דוקא ממקרקעי אפי' בזמן הזה ונראה ליישב דבסתם מקומות ודאי פרנסה אינה נגבית אלא ממקרקעי ולא כתב סמ " ג בעשה דנגבית ממטלטלי אלא במקומות שרגילות להשיא בנותיהן במטלטלין כמ " ש התוספות בפרק נערה ומביאו ב " י שמשם לקח הסמ " ג דבריו אלו ובדרך זה יש ליישב פסקים דר' חננאל שכתב המרדכי בפרק נערה דסותרים זה את זה :
Even HaEzer.113.4.1 ומ " ש וא " א כתב כסברא הראשונה כך כתב הרי " ף והרמב " ם וכתב ב " י ונראה לי דאפשר שגם הם לא יחלקו על דברי התוספות אלא שהם ז " ל כתבו דין התלמוד סתם עד כאן לשונו ולא משמע הכי לפי עניות דעתי שהרי כתבו להדיא דאף האידנא דתקינו רבנן למגבי כתובה ממטלטלי פרנסה דליתא מתנאי כתובה כדקיימא קיימא מיהו איפשר דבמקומות שרגילין להשיא בנותיהן ממטלטלין ליכא מאן דפליג דפשיטא דגובין ממטלטלי כמ " ש בסמוך ליישב דעת סמ " ג ור " ח דדבריהם סתרי אהדדי אבל מדברי הרא " ש נראה דלא סבירא ליה לחלק בהכי דאם כן הוה ליה להביא בפסקיו דברי התוספות בזה אלמא דסבירא ליה דאף בזמן הזה שרגילין להשיא בנותיהן במטלטלין פרנסה כדקיימא קיימא ואין לחלק בין מקום למקום :
Even HaEzer.113.5.1 יש מהגאונים וכולי איכא לתמוה דכאן כתב מסקנת הרא " ש דאין הולכים אחר אומד הדעת אלא לגרוע מהעישור ובתחילת סימן זה הביא דברי הראב " ד דבהשיא את הראשונה אומדין דעתו שיתן לשנייה כמו שנתן לראשונה אפילו לא הניח אלא שיעור מה שנתן וכופין את היורשין ליתן לה הכל ואין לפרש דרבינו סובר לחלק בין השיא האב את הראשונה דהתם קאמר הראב " ד אפילו לא הניח וכו' אבל בדלא השיא אלא דאנן אמדינן דעתיה לפי מה שהוא אדם ולפי השגת ידו דאין הולכין אחר אומדן דעתיה אלא לגרוע מעישור הא ליתא מתרי טעמי חדא דהרא " ש פרק מציאת האשה ( דף קל " ב ) ריש ע " ג כתב דרבי יהודה דהלכה כמותו דקאמר דינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה דוקא לגרוע מעישור ועוד דהר " ן כתב להדיא דהראב " ד מפרש כפירוש רש " י והרמב " ם ושאר גאונים דהולכין אחר אומדן דעתו אפילו להוסיף ואפילו לא השיא וצריך לומר דאף על פי דרבינו הכריע כהרא " ש דאין הולכין אחר אומד הדעת אלא לגרוע מהעישור ואפילו השיא לא נמנע מלהביא דברי הראב " ד כדי להורות דלמאן דפסק כגאונים דהולכין אחר אומד הדעת אפילו להוסיף דבהשיא אפילו לא הניח וכו' כופין את היורשים ליתן להשנייה כל מה שהניח ומשום דמדברי הגדולים דפוסקים דאזלינן בתר אומדן דעתו אפילו להוסיף לא משמע אלא דווקא כשהניח על כל פנים יותר ממה שנתן לראשונה כדי להעמיד נחלה דאורייתא לכך הביא פירוש הראב " ד דבהשיא אפילו לא יהא הבן יורש כלום ובטלה נחלה דאורייתא אפילו הכי נותנין לשנייה כל מה שהניח לדעת אלו הגאונים אבל להכרעת הרא " ש אפילו השיא לא אזלינן בתר אומד הדעת לכוף את היתומים אלא לגרוע מהעישור ועוד נראה והוא העיקר דאף על פי דדברי הראב " ד הם לפי דרכו דסבירא ליה כגאונים דהולכים בתר אומדן דעתו אף להוסיף על עישור מכל מקום סבירא ליה לרבינו דאף להכרעת הרא " ש כגאונים אחרים דדוקא לגרוע מעישור דברי הראב " ד הלכה הם בחד צד והוא דבסמוך כתב רבינו דכשנותנים לפי אומד דעתו אין חילוק בין מקרקעי למטלטלי שאם השיא בת בכל מה שנתן לה בין מקרקעי ובין מטלטלי כך יתנו לזאת ובזה הצד יש מקום לדברי הראב " ד דכמו שנתן לראשונה מקרקעי או מטלטלי כך ינתן לשנייה אפילו לא הניח קרקע או מטלטלי אלא שיעור מה שנתן לראשונה אומדין דעתו שיתן לשנייה כל המטלטלין שהניח או קרקע שהניח והוא יטרח לחזר אחר נכסים אחרים וכופין גם כן את היורשים ליתן לה כולו מטלטלין או מקרקעי כמו שנתן לראשונה מיהו ודאי אין אומדין אלא לגרוע מהעישור של כל הנכסים שהניח וכמו שכתב בסמוך כששמין לידע העישור שמין בין מטלטלין ובין מקרקעי ואומדין את דעתו שיתן לשנייה כשיעור העישור או פחות מהעישור כמו שנתן לראשונה במטלטלין אפילו לא יניח לעצמו שום מטלטלין או כמו שנתן לראשונה קרקע אפי' לא יניח לעצמו שום קרקע וכופין גם כן את היורשין ליתן לה כולו כן נראה לפי עניית דעתי עיקר ביישוב דברי רבינו דלא כהגהת ש " ע שהבין דברי הראב " ד כפשטן ולענין הלכה נראה כהכרעת הרא " ש דבפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מהיתומים טפי מהעישור וכ " כ המרדכי ע " ש ר " ת וריב " א ור " ח וכן השיב מהר " ם מיהו אין נוהגין כן אלא מוסיפין על העישור ומיהו ודאי אין לנו להבין מדברי הראב " ד ליתן כל מה שהניח ולא יהא יורש הבן כלל אלא במטלטלי לחוד או מקרקעי בלחוד קאמר שיתן כל מה שהניח כדפירש לבסוף :
Even HaEzer.113.6.1 אם יש בנות רבות וכו' הכי אסיקנא בס " פ מציאת האשה והקשו התוס' למה תטול הראשונה יותר בשביל שנשאת מקודם ויש לומר דכיון דאם הי' האב קיים הי' נותן העישור לראשונה ולא היה פוחת לה בשביל האחרות הנשארות אף עכשיו עושין כן :
Even HaEzer.113.7.1 הבת לגבי עישור וכו' עד ובשבועה שם בעובדא דבת רב אשי וכתבו הגהות מיימונית בשם ראבי " ה שאם יטענו האחין בפירוש השבעי שלא התפיסוך אבינו צררי שאז נשבעת :
Even HaEzer.113.8.1 מכרו האחין וכו' כתב המרדכי אבל אם האב שיעבד אין מוציאין אע " ג דדבר קצוב הוא דפרנסה אין חוב עליו כתנאי כתובה אלא חוב על היתומים הוא היכא דלא צוה האב שלא לפרנסה והגהת אשיר " י כתב ודוקא ממקרקעי אבל ממטלטלי אין מוציאין אפילו לפרנסה אם מכרו או משכנו האחין אפילו לדידן עכ " ל :
Even HaEzer.113.9.1 השיאוה האחין ולא נתנו לה פרנסתה וכו' משנה וברייתא וגמרא פ' מציאת האשה ( כתובות דף סח ) וע " פ פי' רש " י דאם נשאת נערה בחדא מתרתי לא איבדה פרנסתה דהיינו או בפסקו עמה בשעת נישואין ליתן לה מזונות או במחתה וכן הדין כשבגרה ולא ניסת בחדא מהני תרתי לא איבדה פרנסתה אבל בגרה ואח " כ נישאת לא מהני פסקו עמה מזונות אלא א " כ מחתה וכלשון הזה פירש גם הרי " ף והרא " ש ולפי שיש להבין דמ " ש אא " כ מחתה ג " כ דבבגרה ונישאת תרתי בעינן דפסקו לה מזונות וגם מחתה אבל חדא לא מהני ע " כ כתב רבינו ומיהו במחאה לחוד סגי וכו' דאם בגרה ואח " כ נישאת דאפי' אם פסקו איבדה אינו אלא כשלא מחתה אבל מחתה לא איבדה אפי' לא פסקו וק " ל וברוב ספרי רבינו הבבו' מהופכות וצריך להגיהם ודקדק רבינו וכתב ואם בגרה ואח " כ נישאת וכולי משום דאם נישאת נערה ואח " כ בגרה אע " פ שלא תבעה אחר שבגרה מיד לא איבדה לעולם דכיון שלא איבדה בשעת נישואין שוב אינה צריכה למחות וכ " כ הר' המגיד בשם הרשב " א גבי נישאת בעודה קטנה ומביאו ב " י : כתב במרדכי שם בשם ר " ב הא דתנן יתומה קטנה דאפי' השיאוה מדעתה ונתרצית אין מחילתה מחילה ואפי' לא פסקו לה מזונות ולא מיחתה היינו דוקא שלא מחלה בהדיא אלא נתרצית ולקחה מה שנתנה לה ושתקה וכולי מבואר מדבריו דאם הגיע לכלל פעוטות מחילתה מחילה במטלטלי וממכרה ממכר ועיין שם :
Even HaEzer.113.10.1 וכתב הרמ " ה דאירוסין בנערו' חשיבי כנישואין וכו' נראה דטעמו משום דלשם תניא ר' אומר הניזונית מן האחין נוטלת עישור נכסים ואמרי' התם ניזונית אין שאינה ניזונית לא וכיון דקי " ל כרב בפרק נערה ( כתובות דף נ " ג ) דיתומה נערה ארוסה אין לה מזונות מן האחין וכדלעיל סימן קי " ב א " כ אין לארוסה נערה פרנסה מן האחין דהיינו עישור נכסים כדדייקינן ניזונית אין שאינה ניזונית לא ובפרק מציאת האשה מוקי נמי להך ברייתא דרבי בדלא מחאי וכיון דלית לה נמי מזוני איבדה פרנסתה השתא לפ " ז דינו של הרמ " ה נמצא לי שורש בסוגיא דתלמודא . ומ " ש רבינו ואינו נראה כן לדעת התוס' הוא משום דבאידך ברייתא לשם תניא בין בגרו עד שלא נשאו ובין נשאו עד שלא בגרו אבדו מזונותיהם ולא אבדו פרנסתן דברי רבי . רשב " א אומר אף אבדו פרנסתן ואיפסקא הילכתא כרבי וכתבו התוס' דמדלא תני רבי נתארסו עד שלא בגרו אבדו מזונותיהם דהוי רבותא טפי אלמא דנתארסו לא אבדו מזונותיהם ודלא כרב בפרק נערה דליכא למימר נשאו כדי לאשמועינן דאפ " ה לא אבדה פרנסתה דאם כן הוה ליה לאשמועינן דאפי' נשאו ובגרו לא אבדו פרנסתן ודוחק לומר דמשום רשב " א דאמר אף אבדו פרנסתן נקט נשאו עכ " ל פירוש דדוחק לומר דרבי לא נקט אלא משום לאורויי רבותא בדרשב " א דאפי' נשאו לחוד בלא בגרו אבדו פרנסתן ולא נקט נשאו ובגרו לאורויי רבותא בדנפשיה דאפי' נשאו ובגרו לא אבדו פרנסתן לרבי כגון היכא דמחתה אלא בע " כ דלא אתא רבי אלא לאורויי דיוקא דדוקא נשאו עד שלא בגרו איבדה מזונותיה אבל נתארסה עד שלא בגרה לא איבדה מזונותיה והשתא בע " כ באידך ברייתא דתני רבי בת הניזונית מן האחין נוטלת עישור נכסים ודייקינין ניזונית אין שאינה ניזונית לא הכי פירושו דאף נערה שנתארסה כיון דאית לה מזונות לרבי נוטלת עישור נכסים אע " פ דלא מחתה אבל בנשואה אי נמי איבגרא דאינה ניזונית מן האחין איבדה פרנסתה והשתא לפי דעת התוס' ולמאי דאיפסקא בגמרא דהלכה כרבי נערה ארוסה כיון דמדינא יש לה מזונות מן האחים ואע " פ דאין נותנין לה מזונות ואף לא מיחתה לא איבדה פרנסתה דלא כהרמ " ה והשתא לפי זה צריך לומר דהתוס' לא ס " ל הא דכתבו הפוסקים דהלכה כרב דנערה שנתארסה ואפי' קטנה אין לה מזונות וכמ " ש רבינו בתחילה סימן קי " ב אלא הלכה כלוי אלא דקשה טובא בסימן קי " ב ה " ל לכתוב דאין כן לדעת התוס' וכיון דסתם דבריו לשם כדעת הפוסקים דנערה ארוסה או אפי' בקטנותה אין לה מזונות וכרב אלמא דאין לחוש לדברי התוס' בזה א " כ גם לענין עישור נכסים בנערה שנתארסה דתליא בדין מזונות נמי אין לחוש לדעת התוס' ולא היה צריך לומר שאין כן לדעת התוס' וצ " ע שוב נראה וכן הוא העיקר דס " ל לרבינו דלדעת התוס' נמי ודאי הלכה כרב כמ " ש הפוסקים כיון דרב כת " ק ולוי כר " א הל' כת " ק דנערה ארוסה אין לה מזונות דלא כרבי דלא ס " ל כרב אלא דמ " מ לענין פרנסה כיון דלרבי גופיה נערה שנתארסה לא איבדה פרנסתה אפי' לא מיחתה והל' כרבי לענין פרנסה אם כן אף למאי דקיימא לן נמי כרב דבנערה ארוסה אין לה מזונות אפי' הכי יש לה פרנסה אפי' לא מיחתה ודו " ק :
Even HaEzer.113.11.1 כתב הר " ר יונה וכו' כך כתב הרא " ש בשמו פרק מציאת האשה וכתב דהכי מיסתברא אלא דמ " מ כיון דהרמב " ם פליג עליה והרא " ש לא הביאו ואפשר לומר דאילו ראה הרא " ש דברי הרמב " ם בזה היה דוחה דברי הר " ר יונה מפני דברי הרמב " ם לכך כתב רבינו דבתשובה כתב הרא " ש כדברי ה " ר יונה ודחה דברי הרמב " ם מפניו :
Even HaEzer.113.12.1 כתב ה " ר יצחק קרקוש " א וכו' עד ולענין דינא היכא דאיכא קרקע אלמנה קודמת לגבות כתובתה איכא למידק דלעיל בסימן ק " ב כתב רבינו דאף בזמן הזה דתקנו הגאונים לגבות כתובתה מטלטלין ב " ח אפי' מאוחר קודם לכתובה במטלטלין וכאן כתב דמטלטלין יש בהן דין קרקעות וכתובה קודמת לגבות מהן וי " ל דלגבי פרנסת הבת הכתובה קודמת לפי שהיא ב " ח דהאב והבת ב " ח דאחי כדפרש טעמא אבל לגבי שאר ב " ח דאידי ואידי ב " ח דאב נינהו יפה כוחו דב " ח לאשה בכל דבר משום דיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא כדאיתא בפרק הכותב .
Even HaEzer.114.1.1 כל אלו הדברים וכו' דעת רבינו באריכות דבריו אלה לפרש דמי שקיבל עליו לזון בת אשתו אין דין חיובו כדין חיוב בת אשתו שילדה לו שבבתו חייב מתנאי ב " ד ואינו חייב אלא עד שתיבגר או עד שתינשא ואינו חייב בחייו אלא לאחר מותו וע " פ חלוקי הדינים שכתב בסימן קצ " ב אבל חיוב בת אשתו אינו אלא מה שהתנתה עמו ואם התנתה עמו בסתם לזון אותה אינו חייב עד שתיבגר או עד שתינשא אלא שנה אחת ולא יותר כדכתב הרא " ש בתשובה כלל ששי סימן י " ח וזהו שאמר רבינו אבל לא פסקה לא דלא איצטריך דפשיטא היא אלא אתא לאשמעי' דדוקא פסקה עמו מנין השנים כך וכך אבל לא פסקה עמו כך וכך שנים אע " פ שפסקה עמו סתם שיזון את בתה לא מצית למימר שיזון אותה עד שתיבגר או עד שתינשא לאיש אלא ידה על התחתונה דאינו חייב לזונה אלא כפי רצונו שנה אחת ולא יותר :
Even HaEzer.114.2.1 וכתב הרמב " ם וכו' ספכ " ג דאישות וכתב ב " י שטעמו משום דס " ל דאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אא " כ בהתנתה עמו בשעת קידושין וכו' עכ " ל והיינו משום דבההיא הנאה דקא מיתחתני אהדדי ועמדו וקדשו גמרי ומקני להדדי ואפי' באמירה בעלמא בלא כתיבה כדאיתא להדיא בגמרא ר " פ הנושא והא דקאמר התם לא בשטרי פסיקתא וכדרב גידל וכו' אלמא דקרי ליה שטרא דפסיקתא ורב גידל מיירי באמירה בעלמא י " ל רגילין היו לו לכתוב שטרי פסיקתא כי היכי דליטרף ממשעבדי אבל רב גידל לא מיירי אלא באמירה וכדאמר להדיא הן הן הדברי' הנקנין באמירה כיון שהתנתה עמו בשעת קידושין אלא דלא טרפי ממשעבדי ומיהו קשה טובא במה שכתב הרמב " ם כאן בהל' אישות דשלא בשעת קידושין אינו מתחייב אא " כ יקנו מידו או עד שיכתוב בשטר ובפי " א ממכירה כתב דאפי' קנו מידו אינו חייב כיון שאינו מתחייב בדבר קצוב והב " י כ' ליישב זה בכמה דרכים ובדרך הראשון כתב לחלק בין שעת הקידושין לשעת נישואין דבקידושין באמירה בעלמא סגי ובנישואין צריך קנין או כתיבה אבל הר " י בר ששת בתשובה סי' שמ " ה כתב איפכא דמיסתבר טפי דבנישואין באמירה בעלמא סגי מבקידושין וז " ל דרב גידל נקט וקדשו לרבותא דבקידושין לחוד מהני אף על פי שלא נזכר התנאי בשעת נישואין דההיא שעתא הוי גמר החיתון ואיכא איקרובי דעתא טפי עכ " ל ומביאו ב " י לעיל סימן נ " א והשתא לפי זה ודאי כשכתב הרב בהל' אישות דבשעת קידושין אפי' באמירה סגי כל שכן דבשעת נישואין באמירה סגי וכשכתב בה' מכירה דבפוסק בשעת נישואין חייב לזונה היינו אפילו באמירה בעלמא וכשכתב בה' אישות דשלא בשעת קידושין אינו חייב עד שיקנו מידו או עד שיכתוב שטר היינו לומר דלא התנתה עמו כלל אפי' בשעת קידושין ולפיכך אינו חייב אלא עד שיקנו או שיכתוב שטר ומיהו קנין או שטר מהני בשטרא פסיקתא אע " פ שאינו דבר קצוב מטעם דבההיא הנאה דמיתחתני וכו' אלא כיון דאינו לא שעת קידושין ולא שעת נישואין צריך קנין או שטר וכשכתב בה' מכירה דהמחייב עצמו לזון ה' שנים אע " פ שקנו מידו לא מתחייב אינו במתחייב לבת אשתו אלא לחבירו וזהו כמ " ש ב " י בדרך השני והוא האמת והקשה הראב " ד בהשגותיו מה' מכירה היאך פסק הרמב " ם דבדבר שאינו קצוב אינו מתחייב הלא בפ' הנושא פליגי ר' יוחנן ור " ל באומר חייב אני לך מנה בשטר דלר " י חייב ולר " ל פטור ואקשינן עלה דר " ל מדתנן הפוסק לזון את בת אשתו חמש שנים חייב מאי לאו כהאי גוונא ומהדרינן לא בשטרי פסיקתא וכדרב גידל וכו' אלמא דלר' יוחנן לא מיירי בשטרי פסיקתא ואפ " ה חייב לזונה אע " פ שהתחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ותירץ הרב המגיד דודאי לר' יוחנן נמי קשיא אמאי חייב בדבר שאינו קצוב וריש לקיש הוה מצי למימר וליטעמיך דבר שאינו קצוב הוא אלא מאי אית לך למימר בשטרי פסיקתא לדידי נמי בשטרי פסיקתא ולפע " ד אין כאן קושיא ולא צריך תירוץ והיינו כדפי' דלא אמר דבדבר שאינו קצוב אינו חייב אפי' קנו מידו או כתב לו שטר אלא במתחייב לחבירו ולהכי לא קאמר ר' יוחנן באומר לחבירו חייב אני לך בשטר דחייב לשלם אלא במנה דהוי ליה דבר קצוב אבל בדבר שאינו קצוב אפי' בשטר פטור ומתני' במזונות דבת אשתו דמיירי בכהאי גוונא דמוסר לה שטר בפני עדים דחייב ולא מיירי בשטרי פסיקתא לר' יוחנן אלא מיירי דוקא שלא בשעת קידושין ושלא בשעת נישואין ואפ " ה חייב בדבר שאינו קצוב היינו טעמא דבבת אשתו סגי בקנו מידו או בשטר בההיא הנאה דמיתחתני וכו' כדפרישית והרב ב " י בספר כסף משנה בהלכו' אישות כתב קושיית הראב " ד ותירץ הרב המגיד בשינוי לשון ולדידי לא קשיא כלל : הקשה הריב " ש בסי' שמ " ה דכאן ס " ל להרמב " ם ז " ל דבדבר שאינו קצוב דאפי' קנו מידו לחבירו לא מתחייב ואפ " ה כשמשעבד עצמו בשעת נישואין מתחייב אפילו באמירה ובפ " ו דזכייה כתב דבדברים הנקנים באמירה צריך שיהיו ברשותו שאין אדם מקנה דשלב " ל ומביאו רבינו לעיל בסימן נ " א ומאי שנא וצ " ל דסבירא ליה להרמב " ם דדבר שאינו מצוי ברשותו גרע מדבר שאינו קצוב ע " כ ועיין לעיל בסימן נ " א מה שכתבתי לשם בשם המרדכי :
Even HaEzer.114.3.1 מת הבעל הבת מוציאה מזונותיה מנכסים משועבדים כשאר ב " ח ודוקא וכו' משנה ריש פרק הנושא ואף ע " ג דבקנו מידו או שכתב שטר גובה ממשועבדים אם לא נמצאו לו ב " ח אפי' לא מת תני מת כדי לחלק בין בת אשתו ובין בנותיו דאילו בנותיו ניזונות מבני חורין אפי' קנו מידו או כתב להן שטר דכיון דבתנאי ב " ד קא אכלן אימר צררי אתפסה כמ " ש לעיל בסימן קי " ב אבל בת אשתו דינו כשאר ב " ח בקנו מידו דגובה ממשועבדים :
Even HaEzer.114.4.1 ומ " ש אבל אם פסקו בשעת קידושין ולא היה שם קנין וכו' פירוש דלא היה שם אפי' קנין לחוד וכ " ש דלא היה שם כתיבת שטר שוב לא ניתנו ליכתב אח " כ שלא מדעת המתחייב אבל מדעת שניהם נכתב וגובה ממשועבדים וכמו שפירשו התוס' והרא " ש ולעיל בסימן נ " א נתבאר באריכות כל הפירושים בזה גם דעת רבינו :
Even HaEzer.114.5.1 כתב הרמ " ה שאלו המזונות וכו' וכתב ב " י ואיני יודע למה כתב הרא " ש על דברי הרמ " ה ולא נהירא דהרמ " ה לא איירי במאכילה על שלחנו ולפי עניות דעתי נראה דהרא " ש הכריח דהרמ " ה מיירי במאכילה על שלחנו דאל " כ אמאי נקט בת אשתו הלא אפי' בבתו כתב הרמב " ם פרק י " ט דאישות אין פוסקין לה לפי כבודו אלא דפוסקין לה דבר המספיק לה בלבד ומביאו רבינו בסימן קי " ב ס " ו וכתב הרב המגיד מפורש בירושלמי הבת לא עולה עמו ולא יורדת עמו אלא בעל כרחך דהרמ " ה אתא לאשמעינן דאפילו מאכילה על שלחנו מ " מ כיון דבת אשתו אינה אוכלת אלא לפי שהוא חייב את עצמו לזונה יד בעל השטר על התחתונה ואינה חייב לזונה אלא בפחות משא " כ בבתו שאוכלת מתנאי ב " ד כשמאכילה על שלחנו דחייבים האחים לזונה לפי כבודו והשיג עליו הרא " ש דאפי' בבת אשתו חייב לפרנסה כשאר בני ביתו כיון שמאכילה על שלחנו :
Even HaEzer.115.1.1 אלו יוצאו' וכו' מאכילתו שאינו מעושר או אחד מכל האיסורים כגון דם או חלב וכו' אע " ג דאין צ " ל הוא כשמאכילתה דם או חלב וכמ " ש הרמב " ם בפכ " ד אצל שקצים וכו' מ " מ כתב רבינו או אחד מכל האיסורים וכו' כדי לאשמעינן רבותא היכא שרצתה להאכילו ונודע לו ופירש או שהיא בעצמה אכלה דאע " פ שהוא דבר איסור כגון דם או חלב נמי לא אבדה כתובתה :
Even HaEzer.115.2.1 ואיזו היא דת יהודית וכו' בפ' המדיר ( כתובות דף עב ) תנן ואיזו היא דת יהודית יוצאת וראשה פרוע ופריך ראשה פרוע דאורייתא ( ואמאי לא קרי לה דת משה ) ומשני דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפי' קלתה נמי אסור ופירש " י קלתה סל שיש לו מלמטה בית קיבול להולמו בראשה ובית קיבול למעלה לתת בו פלך ופשתן ומדברי הרמב " ם נראה דפי' קלתה היא מטפחת שיש בה נקבים כנקבי הסל כמו הסבכות ואפ " ה כיון שאין עליה רדיד פי' צעיף ככל הנשים תצא בלא כתובה וכ " כ הערוך בערך קלת דאע " ג שבשוק בכיפה של ראשה לבדה שרי מדאוריי' דת יהודית אסרה שבשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר אבל בחצר בקלתה אין בה משום פריעת ראש עכ " ל :
Even HaEzer.115.3.1 ומ " ש ודוקא שיוצאת כן בר " ה וכו' שם א " ר אסי אמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פריעת ראש הוי בה ר' זירא היכא אילימא בשוק דת יהודית היא אלא בחצר א " כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי ונראה מפירש " י וכן כתבו התוספו' דהכי פירושו ואלא בחצר אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש שאם לא כן לא הנחת בת לא " א וכן פי' הר " ן מביאו ב " י והקשה ב " י לפי זה בהא דכתב רבינו אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעין בו לא תצא דמשמע לא תצא מבעלה על ידי כך אעפ " י שהוא דבר שאינו הגון והא בחצר אפילו פריעת ראש ממש לית לן בה ובמבוי שאינו מפולש נמי בקלתה מיהא לית לן בה עכ " ל וע " ק דה " ל לרבינו לפרש דכל אשה בתוך חצירה מותרת בפריעת ראש לכתחילה אבל בלשון הרמב " ם לא קשה שכ " כ בפכ " ד אם יוצאה לשוק או למבוי מפולש אע " פ ששערה מכוסה במטפחת הואיל ואין עליה רדיד עברה על דת יהודי' ואם יצאת בראש פרועה מחצר לחצר בתוך המבוי הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דת עכ " ל . משמע דאם אינה מכוסה במטפחת אלא פרועה לגמרי עוברת על דת היא ומשמע נמי דדוקא מחצר לחצר בתוך המבוי אבל בתוך חצירה מותרת לכתחלה בפריעת ראש לגמרי מיהו אפשר לפרש לאיסורא והכי קאמר דמחצר לחצר בתוך המבוי ומכוסה במטפחת ובלא רדיד לאו עוברת על דת היא שתצא אבל מיהו דבר שאין הגון הוא דומיא דלא חגרה סינר דסמיך ליה בחלוקה אחת אבל בתוך חצרה הגון הוא כשמכוסה במטפחת אבל פרועה לגמרי אסור אפילו בחצרה ופירוש זה נראה עיקר בדברי הרמב " ם וכדמשמע נמי מלשון רבינו דאפילו יוצאה מחצרה לחצר שאין הרבים בוקעין בו לא תצא מבעלה על ידי כך כיון שמכוסה במטפחת אבל דבר שאינו הגון הוא אבל כשלא הלכה מחצרה דבר הגון הוא כיון דמכוסה במטפחת אבל פריעת ראש לגמרי אסור אפילו נשארה בחצרה והא דפריך בגמרא ואלא בחצר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו הכי פירושו דאי בחצר קאמר דקלתה אין בה משום פריעת ראש הא פשיטא היא ולא איצטריך רבי יוחנן לאשמועינן דאי איתא דקלתה בחצר לאו דבר הגון הוא לא הנחת בת לאברהם אבינו דכולן הולכות בחצר במכוסה במטפחת על ראשן בלא רדיד ומשני דאתא לאשמועינן דאף מחצר לחצרו דרך מבוי נמי אין בה משום פריעת ראש אבל לעולם אף בחצרה בלא קלתה אסור בפריעת ראש לגמרי והא דכתב רבינו לא תצא היינו דוקא ביוצאה מכוסה במטפחת ומיירי ביוצאה מחצרה למבוי שאינו מפולש אי נמי מחצרה לחצר שאין הרבים בוקעין בו התם הוא דלא תצא אבל שאינו הגון הוא אבל בנשארה בחצרה דבר הגון הוא כשמכוסה במטפחת אבל פריעת הראש לגמרי אסור אפילו נשארה בחצרה זוהי דעת הרמב " ם ורבינו והוא דעת הערוך שכתב אבל בחצר בקלתה אין בה משום פריעת ראש דמשמע דאפילו בנשארה בחצרה בעינן קלתה והכי נהוג בכל גבול ישראל דאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויה פריעת ראש בלא מטפחת וכיפה בראשה ודלא כפירוש רש " י ותוספות והר " ן :
Even HaEzer.115.4.1 וכן הטווה וורד וכו' משנה שם וטווה בשוק ובגמרא אמר ר " י אמר שמואל במראה זרועותיה לבני אדם רב חסדא אמר אבימי בטווה וורד כנגד פניה וסבירא להו לפוסקים דרב חסדא מוסיף דאף כשאינה מגלה זרועותיה אלא טווה בשוק ורד כנגד פניה ומכל מקום דוקא בטווה בשוק ורד וכולי אבל בטווה בשוק ואינו ורד כנגד פניה אי נמי בטווה ורד כנגד פניה ואינו בשוק לא עברה על דת יהודית וז " ל התוס' ר " ת פי' טווה ורד צמר אדום היא טווה שיפול על פניה מזהרוריתו וזה עזות מצח ופריצות עכ " ל ופשיטא דר " ל בטווה בשוק כדפרישית וכדתנן וטווה בשוק וכדכתב הרמב " ם להדיא :
Even HaEzer.115.5.1 וכן המדברת והמשחקת וכולי משנה שם ומדברת עם כל אדם ובגמרא אמר ר " י אמר שמואל במשחקת עם הבחורים . נראה דתרתי אשמועינן חדא דוקא במשחקת אבל מדברת בלא משחקת לית לן בה אידך אשמועינן דוקא בחורים שהם גדולים לאפוקי במשחקת עם קטנים אבל ודאי לאו דוקא בחורים דאינן נשואי אשה דה " ה בעלי בתים אלא למעוטי קטנים אתי כדפרי' והא דלא נקט רבינו משחקת גרידא לדיוקא אתא דדוקא מדברת ומשחק' אבל מדברת גרידא לית לן בה והא דקאמרי בעובדא דערבית דחזיתא לרבה בב " ח דקאזיל בתרא דרב עוקבא ופסיקתיה לפילכא שדיתיה וא " ל עולם הב לי פלך ואמר בה מדברת עם כל אדם צריך לומר דמה שפסיקתיה לפילכא בכוונה ושדיתיה כדי לכנוס עמו בדברים שלא לצורך זהו נקרא ג " כ משחקת עם בחורים אבל אם מדברת עם בחורים מה שהיא צורך לה לית לן בה :
Even HaEzer.115.6.1 וכן המקללת אביו בפניו או בפני בנו פי' אביו של בעלה מקללת בפני בעלה או מקללת אביו בפני בנו של בעל וה " א להדיא בגמרא אהא דתנן אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו אר " י אמר שמואל במקללת יולדיו בפני מולידיו אמר רבא דא " ל ניכליה אריה לסבא באפי בריה אבל הרמב " ם לא כתב אלא מקללת אבי בעלה בפני בעל וכתב בכסף משנה דהרמב " ם מפרש דרב יהודה ורבא פליגי דלר " י אפילו קללה אבי בעלה בפני בן בעלה ולרבא עד שיקללנו בפני בעלה ופסק כרבא דבתרא הוא עכ " ל :
Even HaEzer.115.7.1 ומ " מ לא אבדה כתובתה אא " כ יש עדים וכולי כתב ה' המגיד דלא יכול להשביעה אלא א " כ דידוע שעברה על דת אלא שנחלקו ואם היה לאחר ההתראה אם לאו או אם היתה שם התראה כלל אבל אם אינו ידוע אם עברה אם לאו נראה דאינו יכול להשביעה וכו' עכ " ל והכי משמע מדברי רבינו אלא דקשיא לי היכא דידוע בעדים שעברה על דת משה היאך מוסרין לה שבועה אלא הבעל ישבע ויפטר וכדלעיל בסי' צ " ו : ומ " ש ואם רצה לקיים וכו' פי' היכא דאיכא עדים והתראה קא מיבעיא לן בפ' ארוסה אי רשאי לקיים ולא איפשיט' כ' הרא " ש והר " ן דפסק הראב " ד דמספיקא לא כייפינן ליה ומיהו מצוה עליו שיגרשנה וכ " כ הרמב " ם וכ " כ ה " ה ע " ש הרשב " א :
Even HaEzer.115.8.1 כל אלו וכו' ואם כלה או נגנב או נאבד אין מוציאין ממנו פירוש בשבילה מחמת שהיה משתמש בהן וכן נגנב או נאבד שלא מחמת פשיעתו אבל אם מכרן ואכל דמיהם או נגנב ונאבד בפשיעתו מוציאין ממנו וע " ל בסי' קנ " ה :
Even HaEzer.115.9.1 אין עדים שזינתה וכו' משנה סוף נדרים ואם יש עד אחד וכו' פלוגתא דאביי ורבא ס " פ האומר והלכה כרבא דשריא ליה דאין דבר שבערוה פחות משנים אלא מיהו מעובדא דההיא סמיא דא " ל מר שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה כתבו הרי " ף והרא " ש דחייב לאפוקה וכן כתב הרמב " ם הרי זה חייב להוציאה ואסור לו לבא עליה ומביאו רבינו בסמוך וכך הוא דעת רבינו אלא דכדי ליישב מאי דקשה מאי איכא בין אביי לרבא הא אביי נמי לא אמר אסורה על פי עד אחד אלא בדמהימן עליה כבי תרי דאם לא כן אינה נאסרת עליו בעד אחד וקאמר רבינו דהא איכא בינייהו דלאביי בדמהימן עליה כבי תרי אסורה עליו בדיני אדם וכופין אותו להוציא אבל לרבא אין כופין אלא אם כן בדאיכא שני עדים אבל בעד אחד אין כופין אותו להוציאה אלא דאסורה עליו מדרבנן משום לזות שפתים ורצונו לומר דאיכא לזות שפתים שאינו חושש לצאת ידי שמים . ואין כאן מחלוקת ולא שום סתירה בדברי רבינו ממ " ש בסימן קע " ח כמו שהקשה בית יוסף . וכתב לחלק דבסימן קע " ח מיירי כשהיא שותקת אבל כאן מיירי דהאשה צועקת ומכחישו לעד הילכך אינו אסורה עליו אלא משום לזות שפתים ומהרש " ל תירץ דבאשיר " י סוף פרק האומר גורס איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד ושתק מהו אביי אמר אסורה ורבא אמר הוי דבר שבערוה וכו' ובהא קאמר הרי " ף והרא " ש דכיון דשתק ומהימן עליו כבי תרי מיחייב לאפוקה בלא לצאת ידי שמים וכן פירש הר " ן לדברי הרי " ף דמיירי בדשתק הבעל וכך הם דברי רבינו בסי' קע " ח ומ " ש לשם והיא שותקת ט " ס הוא וצריך להגיה והוא שותק וכן פי' התוס' לשם דמיירי בהוא שותק ומשום הכי חייב לאפוקה בדמהימן ליה כבי תרי מדינא אבל הכא מדבר רבינו בדלא שתק אלא השיב לו מניין לך זה שמא את טועה או כיוצא בזה אפי' אם לאח " כ מאמין אליו אינו חייב להוציאה אלא משום לזות שפתים עכ " ל וכל זה אין לו שורש דמ " ש ב " י לחלק בין כשהיא שותקת זה לא נזכר בגמרא ולא בפוסקים ואין ספק דט " ס הוא גם מ " ש מהרש " ל דהכא מיירי בדלא שתק הבעל אע " ג דודאי אמת הוא חילוק זה מ " מ משמע ודאי דהחילוק הוא בזה האופן דאם שתק ומהימן עליה כבי תרי אסורה עליו מדיני שמים אבל כשלא שתק אלא אומר איני מאמינך מותרת לו לגמרי אפילו מדיני שמים ואם אח " כ נמלך ומהימן עליה כבי תרי חזר הדין כאילו שתק מעיקרא אבל דין זה דכשלא שתק מעיקרא ואח " כ מאמין לו שיהא הדין שאסורה עליו משום לזות שפתים לא ראיתי לו שום סמך בתלמוד ובפסקי הגאונים והעיקר הוא כדפי' דכאן נמי מיירי רבינו דשתק הבעל ולא בא רבינו כאן אלא לפרש הטעם מפני מה החמירו עליו דאסורה לו כיון דמדאורייתא שריא ואמר דהטעם הוא משום לזות שפתים ודו " ק
Even HaEzer.115.10.1 וכתב הרמב " ם מי שראה וכו' עד אבל מדברי אחר וכו' פי' בראה אותה מעצמו הוא דיכול להשביעה דה " ל כטוען פרעתיך וכו' אבל כשהוא לא ראה שזינתה אלא אחר א " ל ה " ל כטוען שמא פרעתיך דלאו כלום הוא עכ " ל אבל בספרים שלנו כתוב ברמב " ם אבל בדבר אחר אינו יכול להשביעה אותה ע " כ וכן כתוב בסמ " ג ור " ל בטענה אחרת אינו יכול להשביעה וכך היה גורס ה' המגיד והקשה על זה מ " ש טענה זו מטענה אחרת ועוד כתב דאם יש שם ע " א דפשוט הוא שמשביעה להכחיש את העד ע " כ :
Even HaEzer.115.11.1 האומר לאשתו בפני עדים וכו' עד ואח " כ נותן לה כתובה הם דברי הרמב " ם ספכ " ד דאישות ומ " ש אבל בינו לבינה וכו' כתב הרב המגיד דה " א בפ " ק דסוטה א " ר חנינא מסורא לא לימא איניש לאינשי ביתיה בזמן הזה לא תסתרי בהדי פלוני דילמא קי " ל כר' יוסי ב " ר יהודה דאמר קינוי ע " פ עצמו ומיתסרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקא אסור לה עילויה איסורא דלעולם וסובר רבינו דכל שמעשיה גורמים לה לאסור תצא בלא כתובה עכ " ל והקשה מהרש " ל דהכא משמע דחושש הרמב " ם לדברי ר " י ב " ר יהוד' דפ " א דה' סוטה כתב בפשיטות דבעינן ב' עדים בקינוי ולפע " ד לא קשה כלל דבפ " א דסוטה לא כתב דבעינן ב' עדים אלא כדי שתצא בלא כתובה אבל בקינוי ע " פ ע " א או ע " פ עצמו אף עפ " י שאסורה עליו לר " י בר יהודה מ " מ צריך שיתן לה כתובה כדכתב רמב " ם כאן להדיא וכך הוא דעת רבינו שכתב כאן כלשון הרמב " ם ובסימן קע " ח כתב לההיא דרבי חנינא דשמא הלכה כר " י בר יהודה ואסורה עליו : עוד הקשה מהרש " ל בהא דאמר אסורה עליו בזמן הזה וכו' דמאי איריא בזמן הזה אפילו בזמן הבית נמי אסורה עליו עולמית דהא לכ " ע אין משקין אותה ע " פ עצמו שאומר שראה שנסתרה אא " כ דאיכא ב' עדים כדלקמן בה' סוטה וי " ל דלא נקט רבינו בזמן הזה אלא משום סיפא דאם הודית שנסתרה אלא שאמרה שלא נטמאה דבזמן הבית היו משקין אותה אבל בזמן הזה דאין משקין אותה ה " ז אסורה עליו עולמית והרב ב " י בכ " מ הקשה קושיא זו ותירצה בדרך אחר ע " ש . וכתב מהר " ם מ " ץ אשת איש שהמירה דתה דעתי נוטה שלא הפסידה נדונייתה דהיינו מה שהכניסה לו ונ " מ שלה אע " ג דרב נטרונאי גאון כתב שיכול בעלה לעכב עליה מליטול כתובה ואף כל מה שנתן לה יטול ממנה וכן אם קדם בעל בנכסיה זכה בנכסיה שכל הקודם בהן זכה אמנם רש " י פסק דמומר יורש קרוביו וכן פריב " א דמומר יורש אביו וכ " כ בא " ז בשם ראבי " ה וכ " כ הסמ " ג בה' נחלות ומשמע שיורש קרוביו אפילו היה ביד אחרים א " כ קל וחומר שנוטל מה שהוא של עצמו ולא יזכה בהן אחר עכ " ל ועיין במרדכי פרק קמא דקידושין האריך במחלוקת זה בשם כמה גדולים :
Even HaEzer.116.1.1 הנושא אשה בעבירה כגון חייבי לאוין דתפסי בהו קידושין וכו' פי' דאי לא תפסי בהו קידושין אינה אשתו ואין שייך לקונסו ליתן לה כתובה דאפי' גט לא בעי מינייהו וכ " כ התוס' פ' יש מותרות ( יבמות דף פ " ה ) בד " ה ולר " ע :
Even HaEzer.116.2.1 ומ " ש כמו אלמנה לכ " ג כו' בפרק יש מותרות ( דף פ " ה ) פליגי בה רשב " א ורבי דלרשב " א כל היכא שהוא פסול או היא פסולה או זרעו פסול כיון דהיא אינה מרגילתו להסיתו שתינשא לו לפי שיודעת שתהיה בקטטה עמו כיון דנפסל אחד מהן ע " י נישואין הללו אלא הוא מרגילה שתינשא לו לפיכך קנסוהו שיתן לה כתובה והלכך אלמנה לכ " ג וכו' דהנושא נשים בעבירה פסול לעבודה עד שידור הנאה והיא פסולה דנעשית חללה וממזרת וכו' נמי זרעו פסול לבא בקהל ופצוע דכא לישראלית נעשית חללה בביאתו יש לה כתובה ולרבי כל שהיא איסורא דאורייתא לא עשאו חיזוק וכל שאיסורו מדברי סופרים עשאו חיזוק להפסידה כתובה וחלוצה שהיא מדברי סופרים ואית לה כתובה היינו טעמא כיון דפסיל לה מתרומה דרבנן הוא מרגילה ומסיק התם דאיכא בינייהו בין רשב " א לרבי מילי טובא והרמב " ם רפכ " ד דאישות כתב כרבי משום דקי " ל הלכה כרבי מחבירו ומשום הכי כתב הרמב " ם דחייבי עשה יש להן כתובה שהרי מן התורה הן ואין צריכין חיזוק כמ " ש רבינו בסמוך משמו דאילו לר' שמעון בן אלעזר חייבי עשה אין להן כתובה כיון דהיא מרגילתו כמפורש לשם בסוגיא ומשמע מלשון רבינו שאמר והרמב " ם כתב דחייבי עשה וכו' דלסברא הראשונה חייבי עשה אין להן כתובה כרשב " א וכל זה מיירי בהכיר בה דאם לא הכיר בה לא שייך לומר דהוא מרגילה וכ " כ הרי " ף והרא " ש בסוף פרק אלמנה ניזונית :
Even HaEzer.116.3.1 ומ " ש ומיהו מזונות אין לה אלא אחר מיתת הבעל וכו' ה " א פ' יש מותרות ( יבמות דף פ " ה ) כלישנא קמא אבל בלישנא בתרא איכא לפרש דאם לותה ואכלה חייב לשלם וזה היה דעת הרמב " ם כמו שכתב ה' המגיד אלא דקשי' ליה חדא כיון דאיכא לישנא קמא דאינו חייב לשלם אין לחייב לבעל בלא ראייה ברורה ועוד דהא משמע דלישני לא פליגי במידי וכמה יש בתלמודא כיוצא בזה עכ " ל ולפעד " נ דטעמיה דהרמב " ם משום דבתר הני לישני מייתי תלמודא ברייתא דתני בה בסתמא אלמנה לכ " ג גרושה וחלוצה לכ " ה יש לה כתובה פירות מזונות ובלאות וכו' שניות מד " ס אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות כיון דהך דשנייה אין לה מזונות בע " כ בין לאחר מיתה בין לותה ואכלה אין לה מזונות ודומיא דהכי אלמנה לכ " ג יש לה מזונות בין לאחר מיתה בין לותה ואכלה יש לה מזונות וכיוצא בזה כתבו התוס' ס " פ אלמנה ניזונית ( כתובות דף ק' ) בד " ה ולא מזונות אלא דהתוס' פי' שם כהרי " ף והרא " ש דמפרשים הך ברייתא דאלמנה לכ " ג יש לה מזוני דוקא לאחר מיתה אבל בחייו כלל לא אפילו לותה ואכלה אבל דעת הרמב " ם אינו כן אלא סתמא דברייתא משמע דאלמנה יש לה מזוני לגמרי קאמר אפילו לותה ואכלה דומיא דשנייה דאין לה מזוני לגמרי קאמר אפילו לאחר מיתה ומש " ה מפרש הרמב " ם כלישנא בתרא דס " ל דאלמנה לכ " ג יש לה מזוני לגמרי אפי' לותה ואכלה כי היכי דאתיא כהך ברייתא ופליג אלישנא קמא והא דלא אקשינן מהך ברייתא ללישנא קמא היינו משום דאיכא למידחי כי תניא ההיא לאחר מיתה כדדחי התם כי אקשינן עלה מאידך ברייתא מיהו ודאי כיון דרוב הפוסקים חולקים על הרמב " ם בזה וכך הוא דעת התוספות הכי נקטינן :
Even HaEzer.116.4.1 לא הכיר בה וכולי מימרא דרב יהודה ס " פ אלמנה ניזונת :
Even HaEzer.116.5.1 ומ " ש ואינו חייב בפרקונה כו' לא איצטריך ליה למיכתביה דהא כבר כתב דאין לה שום תנאי מתנאי כתובה דתנאי כתובה ככתובה וכיון דאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה אלא איצטריך דאעפ " י שאינו חייב בפרקונה אפ " ה אינו משלם פירות שאכל משלה אבל הכיר בה ודאי חייב בפירקונה וזהו שכתב לעיל הכיר בה יש לה עיקר כתובה ותוספת וכל תנאיה דמשמע אף פרקונה חייב בה וכדתניא בהך ברייתא בפ' יש מותרות אלמנה לכ " ג וכו' יש להן כתובה ופירות ובלאות ופירות היינו פרקונה דאית לה תחת פירות נ " מ שלה אלא מיהו אין לה לגמרי דין פירות שיהא חייב לפדותה אפי' אם לא יהא בפירות כדי פרקונה כשאר נשים כשרות אלא יש להן פירו' ממש קאמר שאותן פירות שאכל הבעל משלהן אותן פירות יחזיר ויתן הבעל כשנשבית ואם לא מלו לא פריק לה מדידיה ועל זה כ' רבינו לעיל בסימן ע " ח באלמנה לכ " ג דאינו חייב לפדותה ורצה לומר דאינו חייב לפדותה משלו אי לא מלו לא אבל ודאי יש לה פירות כיון שהכיר בה אלא דכשלא הכיר בה אינו חייב בפרקונה כלל ואף הפירות שאכל אינו חייב להחזיר והכי משמע להדיא בתוס' פ' נערה שנתפתתה ( כתובות דף נ " ב ) בד " ה ממזרת ונתינה וכ " כ הר " ן להדיא בפרק אלמנה ניזונית אבל ברמב " ם בפ' כ " ד דאישות משמע להדיא דבחייבי לאוין שהכיר בה או חייבי עשה אפילו לא הכיר בה כשכופין אותו להוציא מוציאין מן הבעל כל פירות שאכל מכל נכסיה ע " כ משמע מדבריו דמפרש דאפי' לא נשבית מוציאין ממנו ודלא כמ " ש התוס' ורבינו דחה פירושו לכן לא הביא דבריו אלא כתב כדעת התוס' ובסמוך סעיף ו' יתבאר עוד :
Even HaEzer.116.6.1 ומ " ש רבינו ואפי' הם עדיין בעין כגון שלקוטים ומונחים אצלו אין צריך ליתנם לה נראה שלמדו רבינו מדין איילונית דבאיילונית דינה כממאנת דבתרוייהו אמרינן דאין לה פירות מטעם מחילה דבממאנת אמרו כיון דתיקנו רבנן נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר זיכו פירות נכסיה לבעלה ובאיילונית נמי מפרש בפרק איזהו נשך דמימחל קא מחלה להו כי היכי דתיפוק עלה שמה דאישות וכיון דבממאנת מוכח בגמרא דאין לה פירות אפי' הם עדיין בעין כגון שלקוטים ומונחים אצלו כמו שהוכיח הרא " ש א " כ ה " ה לאיילונית דאין כאן שום טעם לחלק ביניהם אם הויא מחילה ע " י נשואיה באיילונית נמי הויא מחילה ע " י נשואיה ולפי זה גם בחייבי לאוין כן הדין כדמוכח בגמרא דחייבי לאוין ואיילונית שוים בדיניהם כך נראה לפע " ד דעת רבינו ונתיישב מה שהיה קשה לב " י על זה ע " ש ועיין במ " ש בסמוך סעיף ח' :
Even HaEzer.116.7.1 ונכסיה שהכניסה לו אם הן בעין וכולי בסוף פרק אלמנה ניזונית כתב הרי " ף והרא " ש דהא דאמר באלמנה לכ " ג וכו' דלית להו בלאות בדלא הכיר בה מסתברא דדינא דידהו כדין איילונית בדלא הכיר בה דאי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה בין נ " מ ובין נצ " ב ואי ליתנהו נ " מ דברשותה קיימי אית לה נצ " ב דלאו ברשותה קיימי לית לה ולפי זה הא דכתב ואם אינן בעין כגון שנשתמש בהן ובלה אותם של נ " מ צריך לשלם ושל נצ " ב אין צריך לשלם דאם ר " ל דבלינהו מעט מעט דרך לבישה כמשמעות פשוטו של לשון קשה דהא אפי' באשה כשרה ובנ " מ נמי א " צ לשלם למאי דקיימא לן דגלימא דנ " מ פירא הוי ומיכסי בה עד דבלו וישארו לה השחקים לקרנא כדלעיל בסימן פ " ה וכ " כ הרא " ש גבי איילונית בלא הכיר בה היכא דליתנהו לנ " מ דצריך לשלם היינו כגון שבילן בבת אחת שמכרן ואכל הדמים ונראה ליישב לשון רבינו דר " ל דע " י שנשתמש בהם בלה אותה לגמרי כגון שנגנבו ונאבדו וכלה הקרן לגמרי והילכך ישלם ואע " פ דבנשים כשרות א " צ לשלם אפי' פשע הבעל בהם ונאבדו בפשיעה פטור מפני שהיא עמו במלאכתו ובפשיעה בבעלים פטור כמ " ש רבינו לעיל בסימן פ " ה בשם ר " י אפ " ה באיילונית או בחייבי לאוין בדלא הכיר בה דמקחו מקח טעות השתא כיון שאין בהם אישות גמורה לא זכה בנ " מ שלה כלל וברשות דאשה הן עומדין וכיון שנשתמש בהם וכלה הקרן לגמרי חייב לשלם ולפי זה ודאי אם לא נשתמש בהם ונגנבו או נאבדו א " צ לשלם כיון דאיהו לא כלה הקרן אלא מעצמו כלה דאינו חייב אלא כשכלה לגמרי ע " י שהשתמש בו וכן נראה מדברי הרמב " ם שכתב וז " ל היתה איילונית או מחייבי לאוין ולא הכיר בה כל מה שאבד או נגנב או בלה או שנשחק מנצ " ב אין הבעל חייב לשלם שהרי היא נתנה לו רשות להיותן אצלו וכל מה שאבד או נגנב מנ " מ חייב לשלם היפך מכל הנשים מפני שאין שם אישות גמורה לא זכה בנ " מ עכ " ל מדלא אמר שנאבד או שנגנב אלא אמר שאבד משמע דמיירי באבדם הבעל בידים דנשתמש בהם ועל ידי תשמישו נגנבו או נאבדו ומ " ה חייב לשלם בנכסי מלוג אבל אם נגנבו או נאבדו ממילא פטור והכי משמע נמי ממ " ש הרמב " ם בטעם דין זה דכיון דאין שם אישות גמורה לא זכה בנכסי מלוג דהיינו לומר לא זכה בהן להשתמש בהם והרי דינו כשולח יד בדבר שאינו שלו דחייב לשלם אם נגנב או נאבד אח " כ וכ " כ הרמב " ם בפי' המשניות פרק יש מותרות ופרק אלמנה ניזונית והאריך ע " ש והכי משמע בסוגיא ס " פ אלמנה ניזונית דקאמר ש " מ מדרב כהנא עיילא ליה גלימא וכו' דלא איירי אלא בנפסדו ובלו ע " י שנשתמש בהן הבעל ומ " ה חייב לשלם בנ " מ בבלו לגמרי כנ " ל ודלא כב " י דהיה מפרש דלהרמב " ם אפי' נאבדו או נגנבו ממילא נמי חייב לשלם בנ " מ וחולק עליו רבינו דדוקא בנשתמש ובלה חייב לשלם אבל לא בנגנבו או נאבדו דלפע " ד אין כאן מחלוקת אלא כדפי' :
Even HaEzer.116.8.1 והרמב " ם כתב דחייבי עשה וכו' וכתב ה " ה שכתב כך לפי שלא מצינו חלוק אלא בחייבי לאוין שאיסורן חמור אבל באלו שאיסורן קל בכל גווני יש להן כתובה ונראה דכי היכי דיש להן כתובה ותנאי כתובה כחייבי לאוין כשהכיר בה ה " ה נמי דיש לה פרקונה כחייבי לאוין כשהכיר בה ועל פי דעת רבינו שהיא כדעת התוספות כדפרי' בס " ד בסמוך סעיף ד' דאותן פירות ממש שאכל יש לה כשנשבית שצריך להחזירם אבל אם לא נשבית א " צ להחזירם אבל הרמב " ם ז " ל כתב להדיא דאינו כן וז " ל וכשכופין אותו להוציא מוציאין מן הבעל כל פירות שאכל מכל נכסיה עכ " ל אלמא דאפי' לא נשבית צריך להחזיר פירות שאכל וזהו פי' מה ששנינו בברייתא ריש פרק יש מותרות אלמנה לכ " ג יש לה פירות וכופין אותו להוציא שניות אין להן פירות וכופין אותו להוציא וכן מה ששנינו במשנה ס " פ אלמנה ניזונית ממאנת שנייה ואיילונית אין להם פירות כל זה מיירי בלא נשבית ויש להן פירות היינו הפירות שאכל צריך להחזיר ואין לה פירות היינו שאין צריך להחזיר הפירות שאכל ורבי' דחה דברי הרמב " ם בזה ולכך לא הביא סוף דבריו שכתב כאן כיון דלאו הילכתא היא אלא כמ " ש לעיל לחלק בחייבי לאוין לגבי דין פרקונה ופירות בין הכיר בה ללא הכיר בה וכפי' התוס' :
Even HaEzer.116.9.1 ודין איילונית כדין אלו וכו' משנה וגמרא ס " פ אלמנה ניזונית ועל פי פירוש הרי " ף והרא " ש שהבאתי בסמוך ס " ה ומביאו ב " י כאן ומיהו לענין פרקונה אינה כדין אלו דבאיילונית אם לא מלו חייב לפדותה משלו : ומ " ש אבל תוס' יש לה הראב " ד תמה ע " ז איילונית שלא הכיר בה דמקחו מקח טעות למה יש לה תוס' אלא אשנייה קאי היכא דהכיר בה קאמר דיש לה תוס' אבל הרב המגיד כתב דבירושלמי אמרו דאף באיילונית יש לה תוס' וכמ " ש הרי " ף והרמב " ם והרא " ש וזה דעת הגאונים וכן הסכימו העיטור והרמב " ם והרשב " א עכ " ל :
Even HaEzer.116.10.1 והנושא באיסור דרבנן כגון שנייה וכו' ואיינו חייב לפדותה ואוכל פירותיה נראה דבשנייה נמי אפי' לקוטים הפירות והן בעין נוטלן הבעל וכמו שהוכיח הרא " ש גבי ממאנת כך הוא הדין גבי איילונית לגבי שנייה דהא בחד בבא תני להו לכולהו הממאנת והשנייה והאיילונית אין להן לא כתובה ולא פירות וכיון דבממאנת מוכח דהכי קאמר אין לה פירות אפי' הן בעין ה " נ באיילונית ובשנייה דאין לפרש לשון אין להם פירות כאן כך וכאן כך עיין באשיר " י ריש ( דף קמ " ו ) וע " ל סוף ס " ד :
Even HaEzer.116.11.1 ומ " ש ונכסים של נ " מ מה שהן בעין תטלם ומה שאינו בעין אין מוציאין מידו פי' אפי' בלן הבעל בבת אחת שמכרן ואפי' לא אכל הדמים אלא הם בידו אין מוציאין מידו משום דקנסוהו ומ " ה לא כתב כאן כגון שנשתמש בהן ובלה אותם כדכתב לעיל גבי חייבי לאוין וכ " כ הרא " ש ( בדף קמ " ו ) ריש ע " ב ועל זה כתב רבינו דהרמב " ם חולק דבשנייה נמי דינה כשאר נשים דנ " מ אי ליתנהו חייב לשלם דהיינו כשנשתמש בהם ובלו מעט מעט אבל אם בלן בבת אחת חייב לשלם כשאר נשים וכתב ה' המגיד והר " ן ס " פ אלמנה ניזונית טעם לדבריו ונתיישב מה שהקשה ב " י וראיתי כתוב דלדעת הרא " ש ורבי' דקנסוה לשנייה משום דהיא מרגילתו כיון דהיא כשרה וולדה כשר השתא לפי זה הוא הדין חייבי עשה אפי' מכרן לנ " מ ואכל הדמים נמי קנסוה ואין מוציאין מידו דקנסינן לה כיון דהיא מרגילתו דאף ע " ג דאית לה כתובה אפי' לא הכיר בה משום דאיסורו קל אבל לגבי נכסי מלוג דקנסוה בשנייה דרבנן כל שכן חייבי עשה דהוי דאורייתא דקנסינן לה ואין מוציאין מידו :
Even HaEzer.117.1.1 אשה שאין לה וסת וכו' ברייתא ספ " ק דנדה פלוגתא דת " ק ור " ח בן אנטיגנוס ופסק שמואל כרחב " א דמשמשת בשני עדים ובי " ד התבאר באורך ע " ש בסי' קפ " ו :
Even HaEzer.117.2.1 ומ " ש ויוצאת בלא כתובה וכו' וברמב " ם סוף ה' אישות כתב דגם תוספת אין לה והרב המגיד ביאר טעמו וכתב עוד שהרמב " ן ובעל העיטור חולקין וס " ל דיש לה תוספת וע " ש :
Even HaEzer.117.3.1 ואם שמשה שלשה פעמים ולא מצאה דם כתב רב אלפס שהיא ככל הנשים פירוש דא " צ בדיקה כלל לא לפני התשמיש ולא לאחר התשמיש אבל להרא " ש לעולם צריכה היא בדיקה אחד לפני תשמיש וא' לאחר תשמיש אלא דהבעל א " צ לבדוק וכ " כ הרמב " ם והוסיף עוד ומצריך גם לבעל בדיקה אחר תשמיש והרא " ש אינו מצריך מיהו במרדכי כתב דלהרי " ף נמי צריך בדיקה לעולם ובי " ד סי' קפ " ו ביארתיו בס " ד :
Even HaEzer.117.4.1 נמצאו עליה מומין או נדרים תצא בלא כתובה וכו' וכתב הרמב " ם סוף ה' אישות דאף תוספת אין לה ואין מי שחולק על זה והטעם משום דעל הנשים רמיא מילתא לגלויי וכ " כ ה' המגיד לשם וכ " כ הר " ן בפרק אלמנה ניזונית וכתב עוד וז " ל ומיהו כי אמרו דיש להן תוספת דוקא כשמוציאה הוא אבל אם היא רוצה לצאת אין לה תוספת דכי אקנה לה אדעתא למיקם קמיה וכן הדין בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה ורוצה לצאת ובאה מחמת טענה דאמרה דבעיא חוטרא לידה דאין לה תוספת כיון שהיא רוצה לצאת ממנו אבל כל שהיא רוצה לעמוד תחתיו והוא מוציאה אעפ " י שבדין מוציאה יש לה תוספת עד כאן לשונו :
Even HaEzer.118.1.1 תקנות וכו' הנמצאים בין הבעל ובין הזוכים ( ס " א ביד הבעל וביד הזוכים ) ונחשד הבעל שהעלים כצ " ל ויכתוב אותו על שטר ויזקוף לה כצ " ל :
Even HaEzer.118.2.1 ומ " ש הנמצא מנדוניא אמיתית וכ " כ אח " כ בין שתהא הנדוניא אמיתית או לא פי' אמיתית שכך הכניסה לו באמת סך נדוניא כך וכך כמ " ש בשטר או לא הכניסה לו כל כך אלא הבעל הוסיף לכתוב על מה שהכניסה : תשובה אין בדברי יורשים כלום דכיון שנתן לה גט מאיזה הטעם שיהיה מכל מקום הרי היא מגורשת כצ " ל :
Even HaEzer.118.3.1 שאלה וששאלתם בענין התקנה וכו' עד כי היכי שאם לא היתה התקנה לא היה השיעבוד מגרע כח הכתובה וכו' כתב מהרש " ל ודוקא במקרקעי איירי אבל במטלטלין כתב רבי' לעיל דאין שייך דין קדימה עכ " ל מיהו לעיל סוף סי' קי " ג כתב ע " ש רבינו יצחק קרקושא דהשתא דתקנו הגאונים לגבות כתובתה ומזוני ממטלטלים כעין דינא תיקון ואיכא דין קדימה אף במטלטלי כי היכי דקודמת כי איכא מקרקעי וצ " ע . הילכך לא תטול אלא חצי הנכסים אחר שתוציא מהם תחלה נדונייתא ששאלת אם האשה יכולה כצ " ל : כגון קרקע שחל שיעבוד כצ " ל . היה גובה ב " ח מן הקרקעות כצ " ל אבל תורף השטר כצ " ל . כלום ודאי אם היו כצ " ל . כיון שקורין זה השטר חוב שלו נדוניא ויכולה לגבותה כצ " ל : ואמרין בני ראובן שמקודם יגבו מקרקעות וכו' כתב ב " י ויש לתמוה כיון שהניח ראובן הרבה נכסים מעות וקרקעות על מה חולקים בניו עם שמעון שהרי מחוייבים הם לפרוע חוב אביה' כיון שירשו יותר מחוב שמעון דאף עפ " י דשמעון שואל לגבות קרקע דוקא מ " מ היורשים מצי לסלוקיה בזוזי לכך נראה שכשבא ב " ח לגבות חובו כבר הוציאו היורשים המטלטלים עכ " ל ולאו דוקא הוציאו המטלטלים אלא ה " ה אם לא היו מספיקים לשלם במטלטלין כל החוב א " נ קצת מטלטלי' הם ממושכנים ביד אחרים או היו שטרי חובות על עכו " ם קרוב לייאוש או בעל פה ולכן טענו בני ראובן שבתחלה יגבו הם נדוניית אמם מקרקעות ושמעון יגבה ממטלטלים ואם לא יהיה כדי חובו יפסיד והשיב הרא " ש דהדין עם בני ראובן ומהרש " ל כתב דבני ראובן שואלין ליקח מקרקעות כדי שלא ישארו רק מטלטלין של אביהם ויתמי לאו בני פרעון ממטלטלי נינהו אלא ממקרקעי והיינו דוקא קודם שתקנו הגאונים לגבות ממטלטלי דיתמי עכ " ל ושרי ליה מאריה דהא כבר תקנו הגאונים מקמי זמנו של הרי " ף שיהיו גובין ממטלטלי דיתמי ונתפשטה תקנה זו בישראל כמפורש ברי " ף והרמב " ם והרא " ש וא " כ ה " ל להרא " ש להשיב בפשיטות דלתקנת הגאונים הדין עם שמעון אלא כדפירש ב " י הוא העיקר :
Even HaEzer.118.4.1 ומ " ש וראובן אמר הבן מת תחלה תשובה עליו להביא ראייה על ראובן להביא ראייה שהרי הוא בא להוציא מיד שמעון המוחזק בנכסים :
Even HaEzer.118.5.1 ומ " ש צריך לגרש הראשונה רצונו לומר שאם תרצה לקבל גט שצריך לגרש אותה דאם אינה רוצה אינו יכול לכופה בזמן הזה דנהגינן על פי תקנת ר " ג מ " ה :
Even HaEzer.118.6.1 וששאלתם על היהודים שנהרגו בדרך וכו' וסימנים מובהקים כו' דע כי אין עדות להתיר כתב מהרש " ל היינו בסתם סימנים מובהקים של העולם דאינו עדות כי אם בסימן מובהק ממש דחסר אבר או יתר אבר כדמסיק וכו' :
Even HaEzer.118.7.1 וששאלת אשה שמחלה כתובתה וכו' ועוד שאין האונס ידוע דלא מסרה מודעא וכן פסק בש " ע ומיהו לעיל בסוף סימן ק " ה הביא ב " י תשובת הרשב " א סי' תתפ " ג בהוציאה מביתו כדי שתמחול לו עד שנתפייסה ומחלה לו הוה ליה אונס ידוע ולא הויא מחילה אפי' לא מסרה מודעא וכן פסק לשם בהגהת ש " ע : כתב הרא " ש בתשובה כלל ט " ו סימן ג' שפסק ר " מ אלמנה שגבתה כל הנכסים בכתובה אינה חייבת בקבורת בעלה ומביאו ב " י וכתב שכן פסקו כמה גדולים ורצונו לומר שתפסה הנכסים קודם קבורה אין כופין אותה לשלם הוצאת קבורה אלא נקבר מן הצדקה וכ " כ הריב " ש בסימן ק " ד דהכי מפורש בתוספתא ושכך פסק הרשב " א אבל אם תפסו היורשים מטלטלים וקברו אותו מנכסיו אין חייבים לשלם לאלמנה כי זה לא שמענו ומהרש " ל בביאוריו לסמ " ג כתב וז " ל גם מהרי " ו סימן קנ " ו פסק ע " ש מהר " ם שכתב במרדכי פרק נערה שאין האלמנה חייבת לקוברו אבל בספר המצות להשר מקוצי במצות לקדש סימן קפ " ו כתב וז " ל נשאל לרבינו חיים על זה והשיב כי כבר כתבו הגאונים דאלמנה אינה חייבת לקוברו אבל דעת אחרונים מכרעת דיקבר מנכסיו שהן משועבדין לקוברו בהן ומפקיעין ירושה דאורייתא כדאמרינן פרק נערה שנתפתתה האומר אל תקברוני מנכסי אין שומעין לו עכ " ל כלומר כיון דקבורה מפקיע ירושה דאורייתא שהיא חלה מיד אחר שמת מקמי שנקבר ולא מצי יורש לומר דמיד אחר שמת המוריש זכיתי בנכסיו ואין עלי מוטל לקברו יותר מעל כל ישראל אלא יהא נקבר מן הצדקה אלא אמרינן דנכסיו כבר משועבדים מחיים לקוברו בהן מקמי שזכה היורש בנכסים הנ " ל כ " ש גבי כתובה כבר מחייו נכסיו משועבדין לקוברו בהן בעוד שלא זכתה היא בנכסי בעלה דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ולפיכך אין שומעין לאלמנה שלא לקברו מנכסיו שאין בהן כדי כתובה והכי מסתברא אלא שצריך ליישב תוספתא והוא דלא אמרה תוספתא דהוא נקבר מן הצדקה אלא כשקדמה האלמנה והכניסה המטלטלין לרשותה מקמי קבורה אבל אם המטלטלין הם ברשותו אע " פ שעדיין לא נקבר והאלמנה מוחה מליטול המטלטלין לקוברו בהן אין שומעין לה ולפי זה מ " ש הריב " ש דאם תפסו היורשים וקברוהו אין צריכין לשלם לאו דוקא קברוהו כבר דאפי' לכתחילה נמי יכולין לקוברו מנכסיו כיון שלא תפסה בהן האלמנה ואפי' לא תפסו בהן גם היורשין אלא מופקדים ביד אחר והאלמנה מוחה שלא לקוברו בהן אין שומעין לה : ומ " ש הריב " ש דאין חייבין לשלם אם קברו בהן הוא לפי שהמעשה שנשאל עליו כך היה שכבר קברוהו מנכסיו והשיב עליה שא " צ לשלם אבל ה " ה אפי' לכתחילה יכולין לקוברו בהן ואין שומעין לאלמנה אא " כ כבר תפסה במטלטלין לרשותה וזכתה בהן והכי משמע מלשון התוספתא שהביא המרדכי והריב " ש דאיתא במס' כתובות פ' מי שמת וז " ל מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצאת עליו כתובה וב " ח כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה ע " כ אלמא דוקא כשקדמה ותפסה לרשותה וזכתה בהן מקמי שנקבר הא לאו הכי אין שומעין לאלמנה ואף לכתחילה קוברין אותו מנכסיו וה " נ וכן עמא דבר נ " ל ודו " ק :
Even HaEzer.119.1.1 כי יקח וגו' ותנן ב " ש אומרים בסוף גיטין משנה וגמרא והרי " ף והרא " ש לא פסקו בפירוש הלכה כדברי מי ונ " ל דסמכו על מה שהביא מימרא דרב פפא דאמר ליה לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו דלר " ע ודאי פשיטא היא דיכול לגרשה אפי' לכתחילה אם מצא אחרת נאה הימנה ומאי קמיבעיא ליה ולב " ש נמי אפילו מצא בה דבר לא איבעיא לן כיון דלא מצא בה ערוה וכיון דאיבעיא ליה בלא מצא בה לא ערוה ולא דבר והיינו לב " ה אלמא דהילכתא כוותיה וזהו שכתב הרי " ף ז " ל בסוף אותה מימרא ש " מ דהיכא דלא מצא בה לא ערוה ולא דבר לכתחלה לא יגרש כלומר דמכאן שמעינן להדיא דלית הילכתא כרבי עקיבא וזהו פשוט דהילכתא כבית הלל לגבי בית שמאי נ " ל :
Even HaEzer.119.2.1 ומ " ש דדרשי ליה לקרא כפשטיה כו' פי' והאי כי מצא משמש בלשון דהא :
Even HaEzer.119.3.1 ומ " ש וב " ה סברי אפילו הקדיחה תבשילו פי' רש " י שריפה ע " י אור או במלח .
Tur Even HaEzer, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .