← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 1,691 sections
Single column Two columns
Even HaEzer.93.15.1 ומ " ש כל זמן שלא ניסת אפי' פרעו לה כתובתה בב " ד וכו' כ " כ התוס' שם בד " ה נשאת וכ " כ הרא " ש לשם ודקדקו כך מדלא משכח עלייהו להביא ראיה אלא בנשאת :
Even HaEzer.93.16.1 מי שייחד לאלמנתו קרקע וכו' מסקנא דגמרא סוף פרק נערה שנתפתתה דאם אמר למזונותיה בלמ " ד ריבה לה מזונות וכשאמר במזונותיה בבי " ת אין לה אלא אותו המקום בלבד וכתב רבינו ושתקה דה " א בפ' י " נ ( דף קל " ב ) גבי כתובה דשמואל אמר במחלק לפנויה והיא שותקת וכמ " ש רבינו לקמן ריש סי' ק " ו וה " ה הכא במזונות ומה " ט כתב רבינו כאן מי שייחד לאלמנותו קרקע וכו' דוקא קרקע אבל לא מטלטלין כמו גבי כתובה וכמ " ש לקמן בסי' ק " ו מיהו נראה דבמזונות אפי' לא חילק כל נכסיו אלא ייחד לה קרקע ואע " ג דגבי כתובה לא איבדה כתובתה אלא בחולק כל נכסיו מכל מקום הכא כיון דאמר בפירוש שקרקע זו יהא במזונותיה אין לה אלא אותו קרקע :
Even HaEzer.93.17.1 האשה שאומרת מת בעלי וכו' ברייתא ר " פ בתרא דכתובות ויש להקשות הלא ס " ל להרא " ש ורבינו ריש סימן זה דמגורשת ודאי נמי יש לה מזונות עד שיפרעו לה כתובתה עד פרוטה אחרונה וא " כ הכא שאומרת גירשני בעלי למה לא יהא לה מזונות כל זמן שלא נפרעת כתובתה ותירץ הרא " ש פ " ק דמציעא ( דף קנ " ט ) ריש ע " ד דטעמא דתקנו חכמים בגרושה דיש לה מזונות עד שיפרעו לה כל כתובתה אינו אלא כי היכי שיפרעו לה כתובתה בעין יפה ולא על יד על יד האי טעמא לא שייך באשה זו דלא ידעינן דגירשה בעלה אלא מפיה שאמרה גירשני בעלי דאי אפשר לפרוע לה כתובתה בבת אחת שמא יבא הבעל ויאמר לא גירשתיה והיא לא תעיז פניה להכחישו בפניו הילכך עד כדי כתובתה ניזונת ממה נפשך ותו לא ע " ש :
Even HaEzer.93.18.1 כתב הרמב " ם אלמנה וכו' שתביא כתובתה או שתשבע וכו' הקשה בכסף משנה דמשמע מהכא שאם תביא כתובתה נוטלת מזונות ואינה צריכה לישבע וקודם לזה באותו פרק כתב שאין לה מזונות עד שתשבע ותו היאך כתב שאם אין כתובתה בידה אין לה מזונות שמא מחלה וכו' דמשמע דאין נותנין לה מזונות כלל עד שתהא כתובתה בידה וכאן כתב דנותנין לה אם תשבע וכתב דנ " ל להגיה לכתוב וא " ו במקום או וה " ג א " ל הביאי כתובתיך ותשבעי והיינו לומר שאעפ " י שתביא שטר כתובתה דליכא למיחש שמחלה ולא שמשכנה מ " מ צריכה לישבע שלא תפסה משל בעלה כלום עכ " ל מיהו בלשון הרמב " ם שהביא רבינו אי אפשר להגיה שהרי כתב דתשבע שלא מחלה או שמשכנה ולפעד " נ דאין להגיה כלל אלא תחלה מדבר במקום שכותבין כתובה דפשיטא דאינה גובה דשמא פרע לה בעלה או מחלה או מכרה או משכנה ומש " ה אין לה ג " כ מזונות ולבתר הכי קאמר שאנחנו טוענים ליורש שתביא כתובתה במקום שכותבים כתובה או שתשבע שלא מחלה או משכנה במקום שאין כותבין כתובה דאעפ " י שאינה צריכה לישבע שלא נפרעת כתובתה כיון דאין כותבין כתובה וגובה בתנאי ב " ד וכותבין לו שובר מ " מ הך שבועה שלא מחלה או משכנה צריכה לישבע ואף במקום שכותבין כתובה וגם כתובתה בידה צריכה שתשבע שלא תפסה משל בעלה כלום והרא " ש ז " ל חולק עליו בפ' בתרא דכתובות דלמזונות אינה צריכה שבועה כיון שתשבע בסוף כשתגבה הכתובה וע " ל בסי' ע' ובמה שכתבתי לשם ועיין עיד לעיל בסי' צ' ס " ה במה שכתב אימתי צריכה לישבע בשעת שגוב' כתובתה שלא תפסה משל בעלה כלום :
Even HaEzer.93.19.1 ומ " ש כתב הרמב " ם וכו' והראב " ד כתב וכו' וה " א בירושל' תימה דבירושלמי פרק מי שהיה נשוי איתא כדברי הרמב " ם וכ " כ הרב המגיד דמבואר הוא בירושלמי פרק מי שהיה נשוי וב " י כתב דמ " ש רבינו וה " א בירושלמי קאי לדברי הרמב " ם ולא נהירא ומצאתי שמהרש " ל הגיה וה " א בירושלמי בעירובין משמע דלשם איתא כדברי הראב " ד דלא כהירושלמי פרק מי שהיה נשוי וצ " ע היכא איתא בעירובין :
Even HaEzer.93.20.1 כתב הרמב " ם הניח בעלה מטלטלין וכו' בפי " ח דאישות : ומ " ש ואם מכרה אינה מוציאה מיד הלקוחות שאין האשה והבנות ניזונות אלא מנכסים בני חורין כבר כתב רבינו כן בסמוך מדינא דגמרא וכו' לא מבעיא וכו' אלא אפילו מכרו או משכנו או נתנו היורשים וכו' והוא משנה ר " פ הניזקין אין מוציאין לאכילת פירות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים וסתמא משמע אף משועבדים שמכרו היורשים לאחר מיתה וכ " כ הרב המגיד משנה הוא פרק הניזקין וב " י כתב עליו דלא מצאתי כן דעתו לפרש דהך מתני' לא מיירי אלא במשועבדים שמכר בחייו ולא במה שמכרו היורשים לאחר מיתה אבל ה' המגיד מפרש דסתמא משמע אף במה שמכרו היורשים וע " ל בסמוך כתב ב " י דהכא איתא בס " פ מציאת האשה :
Even HaEzer.93.21.1 ולענין דמי הקרקע שמכרו שבידה לרב האי וכו' מחלוקת זו כתובה לקמן סוף סימן קי " ב ובח " מ סימן ק " ז ס " ז האריך בזה ע " ש :
Even HaEzer.93.22.1 תפשה הרבה מטלטלין וכו' מימרות דאמוראי ריש פרק אלמנה ניזונית ומביא מעשה בכלתו של רבי שבתאי שתפסה דסקיא מלאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה :
Even HaEzer.93.23.1 ומ " ש וקאמר בירושלמי וכו' פירשו תלמידי דר' יונה ס " ל אע " ג דצריכה לישבע לבסוף כשתגבה כתובתה אפ " ה צריכה עכשיו לישבע על מה שתפסה למזונות כי שמא לא תבא לידי שבועה בסוף שתמות והלכך א " ל עכשיו הגד מה שבידך ותשבע עליו : וכתב ריב " א וכו' פי' ס " ל לריב " א דכיון דטעמא דר " י בר בון הוי כיון שיש לה לישבע לבסוף כשתבא לגבות כתובתה לפיכך לא אמרינן לה עכשיו הגידי נא מה שבידך דהלא לא מהימנינן לה אלא בשבועה וכיון שיש לה לישבע בסוף אין משביעין אותה פעמיים ולכן אין צורך לומר לה עכשיו חוי מה שבידך כיון שאינה נאמנת במה שתגיד בלא שבועה ולפי זה דוקא כשידוע שתפסה פחות מכדי כתובתה דיש לה לישבע לבסוף אבל אם היורשים אומרים שתפסה יותר מכדי כתובתה דהשתא לפי טענת היורשים אפשר שלא תבא לישבע לבסוף כי לא תבקש לגבות כתובתה כיון שתפסה יותר מכדי כתובתה לפיכך צריכה לישבע עכשיו ואומרים לה הגד מה שבידך ותשבע עליו ואף ר' יוסי בר ר' בון מודה בזה דא " ל חוי מה שבידך דמוציאין מידה כל המותר על מזון ל' יום ומעמידין לה פרנס שיתן לה מזונות מל' יום לל' יום : ואפילו תפסה פחות וכו' דהא פשיטא כיון שבאת להוציא מיד היורשים שצריכה לישבע על מה שתפסה כמה היה דזו באה ליפרע מנכסי יתומים ולהוציא מידם ואין נפרעין מהם אלא בשבועה כדתנן ר " פ הניזקין ורבינו שמשון ס " ל דאפילו ידוע דתפסה יותר מכדי כתובתה אין צריכה לישבע עכשיו כמה תפסה כל זמן שלא תבקש לגבות כתובתה אלא ליזון מנכסי בעלה ואין מוציאין מידה כלים כל ימי מיגר אלמנותה עד שתמות דהלכה כאנשי גליל ומה שהקשה ריב " א מסברא דלא שבקת חיי לכל בריה דכל אלמנה תקח כל הממון ולא תתבע הכתובה לעולם ויתפסו הכל בשביל מזונות לא חש הרב רבינו שמשון לקושיא זו דלא שכיחא שתשב עגונה כל ימיה ולא תנשא בשביל הממון שתפסה ועוד דהלא כשתמות יחזור כל הממון ליורשי בעלה כיון שלא נשבעה ויורשיה יוצאין בפחי נפש ולכן כל אלמנה ודאי תהא תובעת כתובתה לבסוף כדי שיורשיה יהיו יורשין כתובתה ואז תשבע על מה שתפסה ואמר שכן יראה מדברי הרמב " ם שהרי כתב דאפילו תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה ומדלא כתב דמשביעין אותה יראה דסבירא ליה דאין משביעין אותה וכר' שמשון אבל הר " ם מרוטנבור " ג כתב כך בפי' אין מוציאין מידה ואין משביעין אותה :
Even HaEzer.93.24.1 ומ " ש וא " א הרא " ש כתב מתוך דברי הרמב " ם יראה שפוסק כר' יונה וכו' נראה דס " ל לרבינו דהרא " ש חולק על מה שריב " א והר " ש שניהם מפרשים דלה " ר יונה דא " ל חוי מה בידך היינו לומר שצריכה להגיד מה שבידה לישבע עליו ולר' יוסי בר בון לא א " ל חוי וא " צ לישבע ותרוייהו פסקו כר' יוסי בר בון אלא שחולקים בפי' דברי ר' יוסי בר בון אי מיירי נמי בתפסה יותר מכדי כתובתה אם לאו אבל הרא " ש אע " ג דמודה דאין משביעין אותה עכשיו אלא לבסוף לא מפני שבזה נחלקו והלכה כר' יוסי בר בון אלא דס " ל דלא נחלקו בזה דגם ר' יונה מודה דאין משביעין אותה עכשיו אלא לבסוף אלא דמ " מ ס " ל לר' יונה דא " ל הגד מה שבידך דהיינו שמחמירין עליה שתגיד מה שבידה וכותבין לה מה שתפסה ופוסקין לה מזונות ומחשבין וכו' כמ " ש הרמב " ם ואם תהיה תובעת כתובתה אז משביעין אותה ולר' יוסי בר בון אין אמרינן לה חוי מה שבידך ואין מחרימין כלל שתגיד מה שבידה ואין עושין דבר ולא חשבון כלל וע " כ כתב רבינו שהרא " ש כתב מתוך דברי הרמב " ם משמע שפסק כר' יונה דלא כריב " א והר " ר שמשון והכי מסתבר דאעפ " י דאין מוציאין מידה וגם אין משביעין אותה מ " מ היה מחרימין עליה שתגיד מה שבידה וכותבין ב " ד מה שתפסה וכו' ולכן הוסיף רבינו לפרש ואמר אבל לעולם אין משביעין אותה עד שתתבע יותר כלומר דאע " פ שפסק כר' יונה אין משביעין אותה דלא כריב " א והר " ש שפירשו דלר' יונה משביעין אותה דליתא ולא קשה לפי זה היאך כתב הרא " ש ע " ש הר " ר מאיר מרוטנבור " ג שכתב על דברי הר " ש וכן משמע מדברי הרמב " ם הלא חלוקין הן דלהר " ש הלכה כר " י בר בון ולהרמב " ם הלכה כר' יונה דהא מבואר מלשונו דלא כתב וכן משמע מדברי הרמב " ם אלא לענין מה שחלוקין בו ריב " א והר " ש דמשמע מדברי הרמב " ם כדברי הר " ש דאין מוציאין מידה אפי' ידוע דתפסה הרבה יותר מכדי כתובתה אפי' ככר זהב וגם דאין משביעין אותה עכשיו כלל אלא לבסוף אבל לענין מה שפסק הר " ש כר " י בר בון לא אמר שכך ס " ל להרמב " ם דפשיטא דמשמע מדבריו שפסק כרבי' יונה וכן כתב ה " ה דהרמב " ם פסק כר' יונה אבל הב " י הבין שמ " ש רבינו וא " א הרא " ש כתב דמתוך דברי הרמב " ם יראה וכו' שהוא לחלוק אמ " ש הר " ם מרוטנבור " ג דאם אח " כ שואלת מזונות יותר דמשביעין אותה דמתוך דברי הרמב " ם משמע דפוסק כר' יונה ואין משביעין אותה ובודאי דתקפה עליו משנתו כשכתב זה :
Even HaEzer.93.25.1 אלמנה שבאה למכור וכו' בפרק הכותב ( כתובות דף פ " ו ) לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא ומ " ש שאינה צריכה שבועה הוא להרא " ש ודעימיה לעיל סעיף י " ג ורצונו לומר דא " צ שום שבועה לא שבועת צררי ולא שבועה שלא גבתה יותר ושלא זלזלה בנכסים כי אינה נשבעת על כל זה אלא בסוף כשתגבה כתובתה וכמ " ש בסמוך סעיף י " ז אבל להרמב " ם צריכה שבועה : ומ " ש לפיכך אם לקחה הקרקע לעצמה וכו' פירוש דאמרינן לה מאן שם לך ואיירי אפי' לקחה בהכרזה כדלקמן סי' ק " ג והוי ג " כ ג' בקיאין בשומא דמאן שם לך אמרי' לה אפי' היו לשם ג' הדיוטות ששמוה והחזיקוה בה אינה חזקה דיושבי קרנות הן ומאן שם לך כלומר מי החזיקך באלו הנכסים וכמ " ש הרא " ש פרק אלמנה ניזונת ( בדף קמ " ד ) ריש ע " ג וכ " כ התוס' לשם וקשה הלא אפי' היו שם ב " ד מומחין צריכה להחזיר ליורשים משום דשומא הדרא וי " ל דאיצטריך להאי טעמא דמאן שם לך דאפילו מכרה לאחר דאי משום שומא הדרא במכרה לאחר לא הדרא אבל מטעמא דמאן שם לך לא זכתה בקרקע כלל וכדין מי שמכר דבר שאינו שלו אבל מהר " ש לוריא הורה בתשובה בסי' נ' דשמו לאשה בכתובתה לא הדרא אלא א " כ דשמו לה בחובה והביא ראייה מכאן וכתב עוד דא " ל דאיירי בהשביחה או בנתייקרה דלא הדרא שומא ולכן אמר דמטעמא דמאן שם לך הדרא אפי' לא נתייקרה דדוחק לפרש סתמא דתלמודא בהשביחה או נתייקרה ושכך כתב מהרא " י בת " ה סימן של " ט דדוחק הוא לאוקומי סתמא דתלמודא בהשביחה או נתייקרה עכ " ד וקשיא לי דמאי ראיה מדברי מהרא " י דהוא ז " ל לא כתב אלא דדוחק הוא לאוקומי דלא איירי סתמא דתלמודא אלא בהשביחה או נתייקרה דסתמא משמע ודאי דבכל ענין קאמר אבל הא דנקט תלמודא מאן שם לך שפיר איכא למימר דאתא לאורויי דאף בהשביחה ונתייקרה דלא הדרא מטעמא דשומא הדרא אפ " ה הדרא מטעם דמאן שם לך דתלמודא נקט להך טעמא דמאן שם לך דשייך בכל ענין ויש ליישב דבריו דה " ק דאי איתא דשומא הדרא באשה שגבתה כתובתה בקרקע א " כ הא דקאמר תלמודא טעמא דמאן שם לך הוא כנגד הדין דלשון מאן שם לך משמע דוקא בלקחה לעצמה אבל אם היורשים או הב " ד שמו לה אינה צריכה להחזיר הקרקע ליורשים ואמאי תיפוק ליה דצריכה להחזיר משום דשומא הדרא וע " ז אמר דאין לומר דתלמודא איירי דוקא בהשביחה או בנתייקרה דלא שייך לשם שומא הדרא והילכך אי לא שמה לעצמה א " צ להחזיר דזהו דוחק וכמ " ש מהרא " י ועוד הביא ראייה מדאמר לעיל בסי' צ " א גבו לה לאשה קרקע מבעל חובה וכו' וכ " כ בח " מ סי' ק " ג משמע דוקא כתובה דב " ח נחית אדעתא דזוזי אבל גבו לה בכתובתה לא הדרא שומא אפילו לא ניסת דעיקר שיעבוד כתובה היא אקרקעות דבעלה ואדעתא דארעא נחתה מיהו אפי' לדבריו דוקא כתובה דמנה ומאתים לא הדרא אבל נדוניא דין חוב יש לו ואם גבתה קרקע בנדונייתה הדרא כשאר ב " ח :
Even HaEzer.93.26.1 ואם טעתה אפי' בכל שהוא וכו' כתב מהרש " ל ואע " ג דבמשנה פרק אלמנה ניזונת משמע דדין זה בכתובה תנן לה ס " ל לרבינו דקאי נמי אמזונות עכ " ל ועיין במ " ש לקמן בסי' ק " ג בדין זה וז " ל הגהות מרדכי פרק אלו מציאות בשם ספר החכמה והא דאמר מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד אע " ג דצריכה ג' הדיוטות מקרי יחידה כיון שאין חוששין אם מוכרת בזול כיון שאינם מומחים וכו' משמע דכשאין מוכרת בזול אין המכר בטל כיון שיש שם ג' הדיוטות והיינו כר " ח דדוקא במכרה בינה לבין עצמה המקח בטל אפי' מכרה שוה בשוה ואפי' מכרה לאחרים כיון שלא היו שם אפי' ג' הדיוטות אבל היו שם ג' המכר קיים ואם טעתה אפי' היו שם ג' הדיוטות ומכרה לאחרים המכר בטל וכשלקחה לעצמה נמי אפי' היו שם ג' הדיוטין ולא טעו המכר בטל וכדפרי' לעיל ובזה עלו דברי רבינו כהוגן ודו " ק וע " ל בסי' ק " ג הביא ג " כ דברי ר " ח והרמב " ם :
Even HaEzer.93.27.1 ומ " ש וכשיבואו היורשים וכו' פי' היכא שמכרה בינה לבין עצמה ולא נשבעה אפ " ה מכרה קיים ונשבעת לאחר המכירה ולשיטתו אזיל הרמב " ם דצריכה לישבע למזונות כמו לכתובה והיינו שלא התפיסה צררי ולקמן ריש סימן ק " ג כשמוכרת לגבות כתובתה כתב רבינו דצריכה שבועת צררי ושלא גבתה יותר ושלא זלזלה במכירתה ואין נראה לפרש דאף לדעת רבי' והרא " ש שאין צריכה לישבע למזונות שבועת האלמנה דלא התפיסה צררי כיון שנשבעת לבסוף מ " מ הך שבועה שלא זלזלה במכירתה מודים דצריכה לישבע הא ליתא דהא בפ' אלמנה ניזונת כתב הרא " ש להדיא ( דף קמ " ד ) ראש ע " ג דא " צ שום שבועה עד זמן תביעת כתובתה אף שבועה שלא זילזלה ושלא גבתה יותר אינה נשבעת למזונות וכ " כ התוס' ריש ( דף צ " ח ) בד " ה מוכרת ומ " ש כאן דלמזונות מכרה קיים אפי' בקרקע ואח " כ נשבעת היא תימה דלקמן בסימן צ " ו כתב ע " ש הרא " ש דדוקא במטלטלין קיים אבל במקרקעי מכרה בטל כיון שלא נשבעה קודם מכירה ועיין במ " ש לשם באריכות ליישב כל מה שקשה בזה :
Even HaEzer.93.28.1 לריש מתיבתא וכו' פי' ס " ל דהא דתנן סתמא בפרק אלמנה ניזונית אלמנה מוכרת שלא בב " ד משמע אפי' ב " ד הדיוטות אין צריך ואמרינן נמי דאינה מוכרת אלא לששה חדשים כל זה דוקא לאלתר דשכיב והא דאמר בפ' אלו מציאות דאלמנה א " צ ב " ד מומחין אבל צריכה ב " ד הדיוטות היינו דלאחר ששה חדשים לבתר דשכיב התם הוא דמוכרת בב " ד הדיוטות ואפי' לכמה שנים ולפיכך לא הזכירו בפ' אלו מציאות ששה חדשים דאפי' לכמה שנים מוכרת ומ " ש ולא בריר לן וכו' נראה דלא קאי אלא להני תרתי חילוקים דחילק בין לאלתר דשכיב לאחר זמן ובין ששה חדשים הראשונים דלא בעינן אפי' ב " ד הדיוטות ולאח " כ בעינן ב " ד הדיוטות הא מילתא לא בריר לן אלא לעולם בעינן ב " ד הדיוטות ולעולם אינה מוכרת אלא לששה חדשים אבל במה שחילק ואמר ה " מ סתמא וכו' ודאי בריר לן היכא דיהיב ברשותה לזבוני ואיתזוני מוכרת אפי' שלא בב " ד הדיוטות כמה דבעיא :
Even HaEzer.94.1.1 כדרך שחייב במזונות האלמנה וכו' משנה פרק נערה ( כתובות דף נ " ב ) ופרק הנושא ( כתובות דף ק " ג ) ואמרה כדרך וכו' כלומר לא יוסיף ולא יגרע ממה שהיה לה בחיי בעלה בין במזונות ובין בדירה דעולה עמו ואינה יורדת עמו אף לאחר מיתה כמ " ש לעיל בסימן פ " ט וכן בסוף סימן זה אלא דאם נפל הבית או שהבית קטן מהכיל דלסברא הראשונה אף על פי שיש לה מזונות מ " מ פטורים מלשכור לה דירה וה " ט דתנאי ב " ד הכי משמע את תהא יתבא בביתי כשביתי קיים ולא כשנפל בביתי ולא בבית עקתי כשהוא צר וקטן מהכיל ואפ " ה אית לה מזונות ולא אמרינן כיון דלא קרינא בה את תהא יתבא בביתי לא קרינן בה ומיתזנא מנכסי אלא בביתי יתירא דרשינן כדרב יוסף דאמר דתיקון למיכתב בביתי תרי זימני את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי עכ " ל רש " י בפרק נערה ( כתובות דף נ " ד ) נראה דר " ל דהאי ומיתזנא מנכסי דבאמצע קאי אדלעיל כפשוטו את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי והדר קאי אלתחת וקאמר ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותך בביתי כמדרשו כלומר גם כי לא תהא יתבא בביתי דהיינו כשהוא צר וקטן מהכיל דביתי אמרית ולא בבית עקתי אפ " ה תהא מיתזנא מנכסי ודוקא :
Even HaEzer.94.2.1 וי " א שאם וכו' וליתן לה בו מזונותיה משלם איכא להקשות מנ " ל לרבינו ליתן לה משלם הניחא בדין אם היא אמרה תנו לי מזונות בבית אבי וכו' דבסמוך מפורש בגמרא פרק הנושא דאין נותנין לה משלם אלא לפי ברכת הבית אם לא דיש לה טענה שהיא ילדה וכו' אבל כאן מנ " ל ליתן לה משלם ותו דלסברא הראשונה דכתב דא " צ לשכור לה דירה אבל מזונותיה יש לה כתב רבינו בסתם ולא פירש אם צריך ליתן לה משלם או אינו נותן אלא לפי ברכת הבית ומ " ש דבסברא שנייה קאמר דנותן לה משלם ויש ליישב דבפרק נערה קאמר תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי אבל מזוני אית לה מר בר רב אשי אמר אפי' מזוני נמי לית לה ולסברא הראשונה דמפרש דלרב יוסף אין חייבין לשכור לה כלל דירה כיון שלא הניח אלא בית צר וקטן מהכיל אבל מזוני אית לה ורב אשי פליג ואמר מזוני נמי לית לה לפי זה לא ידעינן בהני מזוני דאית לה לרב יוסף אם אית לה מזונות משלם קאמר או אין לה אלא לפי ברכת הבית קאמר ולכך מספיקא קאמר רבינו ג " כ בסתם אבל מזונותיה יש לה אבל בסברא שנייה דחייב לשכור לה דירה לדברי הכל בע " כ דפליגי בהא רב יוסף סבר דירה לית לה בביקתא אלא שוכרין לה דירה לפי רצונם אבל מזוני אית לה משלם ולא לפי ברכת הבית אבל רב אשי סבר מזוני נמי לית לה משלם אלא לפי ברכת הבית והלכה כרב יוסף והכי משמע באשיר " י פרק נערה ( דף קכ " ח ע " ב ):
Even HaEzer.94.3.1 וכ " כ הרמב " ם נפל הבית וכו' מיהו אף לפי סברא שנייה זו אינן חייבים לבנות הבית שנפל וגם מעכבין עליה שלא תוכל היא לבנותו דתלמוד ערוך הוא ונראה דהטעם הוא שיאמרו היורשים אם תדור בבית הראשון לעולם לא תצא ממנו אבל כשאנו שוכרים לה בית אפי' שהוא לפי כבודה אפשר שהמשכיר לא תנוח דעתו ממנה ותצא משם לבית אביה וכיוצא בזה כתב מהרש " ל וז " ל המרדכי בפרק נערה כתב רב צמח גאון בספר המקצועות בביתי ולא בביקתי בית צר ומצוק דהיכא דלית ליה אלא חד ביתא מצו יתמי למימר אילו הוה לן בית אחר הוה יהבינא לך חד מנהון ואת יתבת בהון עכשיו שאין לנו אלא בית אחד צר לנו לדור עמך לכי לבית אביך וניתן לך מזונות ע " כ משמע מתוך דבריו שאינה דרה עמהם בבית אחד אפי' הבית גדול ומתניתין מיירי כשיש להם שני בתים עכ " ל המרדכי ודע שהשמיט הסופר בדברי הרמב " ם בבא שלימה וכך צ " ל וכן מזונותיה וכסותה לפי כבודה ואם היה כבוד בעלה גדול מכבודה נותנין לה לפי כבודו מפני שעולה עמו ואינה יורדת אף לאחר מיתה :
Even HaEzer.95.1.1 כיון שחייבים במזונותיה מעשה ידיה שלה משנה ר " פ אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן ובגמרא איבעיא לה ניזונת תנן וכאנשי גליל דלא סגי דלא יהבו לה א " ד הניזונת תנן וכאנשי יהודה ואי בעי לא יהבו לה וכתב האלפסי ס " פ נערה דמר בר רב משה גאון כתב דאסיקנא דלעולם ניזונת תנן וכאנשי גליל ס " ל דהא דקאמר דלעולם ניזונת תנן לאו בדרך דחייה איתמר אלא דהכי הוה מסקנא דהא אנן בכולהו נסחי תנן ניזונת וכמו שכתב הרמב " ן וזו היא דעת הרי " ף והרא " ש שכתבו בריש אלמנה ניזונת מימרא דשמואל מציאת אלמנה לעצמו טעמא מאי אמרו רבנן מציאת אלמנה לבעלה משום דלא תיהוי לה איבה הכא תיהוי לה איבה דהך טעמא קאמר בגמרא כדאוקמוה לעולם ניזונת תנן ואע " ג דהרא " ש ס " פ נערה ( דף קמ " ח ) ריש ע " ג דחי להא דקאמר מר בר ר " מ גאון דמסקנא דגמרא כאנשי גליל משום דהתוס' פירשו דהך בעיא לענין דינא קבעי לאנשי יהודה מי אמרינן דבשעה שנותנין מזונות מעשה ידיה שלהן א " ד כיון דיכולין לסלקה הלכך אף בשעה שנותנין לה מזונות אין מעשה ידיה שלהן אין דעת הרא " ש לשם אלא לדחות ראייתו שאינה ראייה אבל קושטא ודאי הכי הוא דניזונת תנן ולאנשי גליל דוקא מעשה ידיה שלהן אבל לאנשי יהודה אעפ " י שנותנין מזונות כיון שיכולין לסלקה אין מעשה ידיה שלהן כל זה פשוט למעיין במ " ש הרא " ש ולפי זה יש להקשות על מ " ש רבינו בסתם דמעשה ידיה שלהן ולא כתב לחלק בין אנשי גליל לאנשי יהודה דהא איכא דנהגו כאנשי יהודה ולדידהו אפי' נותנין לה מזונות אין מעשה ידיה שלהן ונראה ליישב דרבינו בלשונו הצח והזך הורה חילוק זה מדכתב כיון שחייבים במזונותיה מעשה ידיה שלהן דה " ל לומר כיון שנותנין לה מזונותיה מעשה ידיה שלהן דהוי משמע דאף למי שנוהג כאנשי יהודה מכל מקום בשעה שנותנין לה מזונות מעשה ידיה שלהן אבל מדכתב כיון שחייבים וכו' משמע דדוקא לאנשי גליל דאם לא רצו ליתן לה מזונות כופין אותן בע " כ הילכך מעשה ידיה שלהן לאפוקי אנשי יהודה דיכולין לסלקה וליתן לה כתובתה בע " כ ולא ליתן לה מזונות הילכך אף בשעה שניזונית אין מעשה ידיה שלהן וכדעת הרא " ש ועל פי דברי התוספות :
Even HaEzer.95.2.1 וכתב רשב " ם אלמנה שניזונית מן היתומים וכו' בפ' מי שמת סוף ( בבא בתרא דף קמ " ג ) במשנה וכו' וכן האשה שהשביח' את הנכסים השביחה לאמצע אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה ובגמ' אשה בנכסי יתומים מאי עבידתה א " ר ירמיה באשה יורשת פשיטא מה " ד דלאו דרכה למיטרח אע " ג דלא פירש כמו דפירש דמי קמ " ל והיה קשה לרשב " ם אמאי דמשני באשה יורשת הא דתני בסיפא ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי וכו' פי' דסיפא לא קאי אאשה יורשת דרישא אלא פירושו ואלמנה שאמרה בב " ד ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת השביחה לעצמה והוא דלא שקלא מזוני דאי שקלא מזוני הא תנן אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן הלכך אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטים שאין בהן כדי כתובתה אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתעצלו ב " ד או יורשיה להשביעה על כתובתה אפילו השביחה אלף ככר השביחה לעצמה אבל אם השביחה הנכסים סתם תטרוף כתובתה והמותר ליורשים ואעפ " י שלא נשתייר מבעלה אפי' רביע כתובתה עכ " ל אבל התוס' והאלפסי פירשו דגם הסיפא מיירי באשה יורשת ומיישבים לישנא דראו מה שהניח לי בעלי דמיירי ביורשת מבעלה אלא דהתוס' הקשו עוד לישנא דקאמרינן דטרחא קמי יתמי דמשמע בני בעלה מיהו בפי' האלפסי יתיישב גם זה ע " ש אכן נראה דפירושם הוא דוחק דא " כ למה ליה לתנא למינקט לשון בעלי שצריך פירוש ה " ל למינקט ראו מה שהניח לי מורישי דהוא לשון מבואר ולכן נראה עיקר לפע " ד כפרשב " ם ומה שהקשה הרא " ש דאמאי פסק רשב " ם דבהשביחה הנכסים סתם שאינה נוטלת בשבח כלום דדוקא אשה יורשת אמרינן אחולי אחלה וכו' נראה דאין מקום לחילוק זה אלא לפירושם דסיפא נמי מיירי באשה יורשת התם ודאי מדתלי תנא דין זה באשה יורשת מכלל דבאינה יורשת לא אמרינן דאחלה אבל לפירש " י דסיפא מיירי באינה יורשת שפיר אמרינן כיון דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחי קמי יתמי אחולי אחלה דאפילו באמרה ראו מה שהניח לי בעלי והריני עושה ואוכלת קאמר בגמרא דאיצטריך ליה למיתני דלא תימא כיון דשביחא לה מילתא וכו' חזרה בה ממה שאמרה תחלה הריני עושה ואוכלת א " כ היכא דלא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי וכו' אין ספק דאחולי אחלה כיון דשביחא לה מילתא ולא דמי ליורד בנכסי אחר דלית ליה שייכות באותן נכסים דפשיטא דלית לן למימר אחולי אחיל בלא פעם משא " כ בנכסי בעל דטרחה קמי יתמי דחשיבא לה כמו קרובים דלא תפסו בה קידושין והיא ערוה להן וגם פסולין להעיד לה והיא להן אמרינן שפיר דאחולי אחלה . ומיהו היכא שהניח נכסים מועטים שאין בהן כדי כתובתה והשביחה בנכסים סתם ולא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי וכו' אמרינן דנוטלת מן השבח כדי כתובתה דלאו בשופטני עסקינן דטרחה קמי יתמי ולא תגבה כתובתה שנשתעבד לה בעלה ולפיכך אע " ג דלא פירש כמו דפירש דמי כאילו אמרה הריני עושה ואגבה כתובתי והמותר ליורשי ואם אמרה ראו וכו' גילתה דעתה שאין רצונה לטרוח קמי יתמי וכיון שנתעצלו היורשים להשביעה וכו' אמרינן איפכא דהיורשים ודאי אחולי אחלי וכו' גבי אלמנה ואפילו השביחה אלף ככר לעצמה דאע " ג דלא פירשו היורשים כמאן דפירשו ומחלו לה דמי ואין כאן מקום לדון בדין היורד לנכסי אחר אלא או האלמנה אחולי אחלה לטרוח קמי יתמי או איפכא דהיורשים אחולי אחול לגבי האלמנה אלא דלגבות כתובתה לא אמרינן דאחלה לגבי יתמי כדפרישית זו היא דעת רשב " ם ולפעד " נ דכן הוא העיקר ובש " ע הביא דעת רשב " ם והראב " ד שחולק עליו בדין השבח אם הוא בכלל מעשה ידיה שהוא ליורשים כשניזונית משלהם גם הביא דעת רשב " ם והרא " ש שחולק עליו בשאינה ניזונית משל היורשים ובעלה הניח נכסים מועטין והשביעה ולא הכריע ונראה לעניין מעשה אע " ג דנראה עיקר כפירוש רשב " ם כדפירש' אפילו הכי בפלוגתא דרבוואתא אין מוציאין מיד המוחזק ודלא כהגהת ש " ע שכתב דהעיקר כמ " ש הרא " ש ומה שהקשה הרא " ש במ " ש רשב " ם דבהשביחה הנכסים סתם גובה כתובתה מן השבח דהא תנן בפרק יש בכור דאין אשה גובה כתובתה מן השבח ומייתי לה האלפסי בפרק י " נ כבר ראיתי במרדכי הארוך שהקשה על פירוש רשב " ם קושיא זו וכן כתב קושיא זו בתשובת הר " ר שמשון בר אברהם במרדכי פרק מי שמת . מיהו לפע " ד נראה דרשב " ם אזיל לטעמיה שפירש בפ' י " נ סוף ( דף קכ " ה ) הא דאמר רב פפא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק אבל שבח נוטל הבעל דהא כי אשבח ברשותיה אשבח וברשותיה גדלי ובכור שאני דמתנה קרייה רחמנא דכתיב לתת לו וכו' השתא לפי זה ודאי הא דאשה אין גובה כתובתה מן השבח אינו אלא בשבח שהשביחו היורשים לאחר מיתה או השביחו הלקוחות כדלקמן ריש סי' ק' אבל בשבח שהשביחה האלמנה בנכסים מועטין לאחר מיתת הבעל אע " ג דנפלי נכסי קמי יתמי מ " מ הם חייבים לשלם לה כתובתה מנכסים מועטין האלו שאין בהן כדי פרעון כתובתה וחשוב כאילו זכתה בהנכסים והם שלהם ופשיטא דגובה מן השבח ששבחה בנכסים אלו כיון שהגיע זמן גביית כתובה מנכסים אלו וברשותה אשבח : ובמרדכי הארוך כתב עוד דמה שפירש רשב " ם דאם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי וכו' דהשבח לעצמה היינו בדלא שקלה מזוני וכן פר " ח אלמא דבשקלה מזוני כל השבח ליורשים לא נראה לי ומה אם השביחה שוה ק' מנה ומעשה ידיה אין שוין כי אם מנה וכו' בשביל כן תתן להם הכל אלא היא תנכה להם כשיעור מעשה ידיה והשאר תטול עכ " ל נראה דפסק כהראב " ד ושמעינן מינה דלרשב " ם בניזונית דכל השבח ליורשים היינו אפילו אמרה ראו מה שהניח לי בעלי וכו' והא דמחלק בין אמרה ראו וכולי היינו דוקא באינה ניזונית ולכן סתם רבינו וכתב בסברת רשב " ם בניזונית דכל השבח שלהן ובאינה ניזונית כתב בשמו דמחלק אמרה ראו וכולי ולהרא " ש אף באינה ניזונית כל השבח ליורשין אלא שדינה כדין היורד בנכסי אחר וכו' וכבר כתבתי דבכל מה שנחלקו הגדולים בזה אין להוציא מיד המוחזק ועיין לקמן ריש סימן ק' ובמ " ש לשם בס " ד :
Even HaEzer.96.1.1 אין האלמנה גובה כתובתה אלא בשבועה משנה פרק השולח סוף ( גיטין דף ל " ד ) והתוספות הקשו הלא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא " כ ה " ל תוך זמנו וחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו ואפי' מיתמי מצי למיפרע בלא שבועה וי " ל דה " מ ב " ח אבל אלמנה דאית לה בתנאי ב " ד מתפיס לה צררי אפילו בתוך זמנה כדאשכחן בפרק הנושא וכו' אבל בגרושה ליכא למימר דילמא צררי אתפסה אא " כ דבעל טעין ברי דאתפסה צררי דדינה כשאר לוה דטעין על מלוה בשטר פרעתי אבל אנו לא חיישינן בגרושה דילמא צררי אתפסה וגובה בלא שבועה ואם מתה בניה נשבעין שלא פקדנו וה " א ס " פ כל הנשבעין ומביאו ב " י ובמרדכי פ " ק דבתרא כתב דבאלמנה דוקא שהיתה כל שעה בבית וטרחה קמייהו איכא למיחש דילמא נקטא מידי משא " כ בגרושה ועיין במ " ש בסמוך ס " ו ובסימן צ " ז :
Even HaEzer.96.2.1 ומ " ש ואפי' מיורשיו אם מת אחריה נראה דאתא לאורויי דאם מת הוא תחלה ואחר כך מתה היא אין בניה נשבעין שלא פקדנו ונוטלין דה " ל מת לוה בחיי מלוה דכבר נתחייבה האשה שבועה ליורשים ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכך כתב רש " י להדיא ס " פ כל הנשבעין ומביאו ב " י וכך כתב הרשב " א בתשובה סימן אלף צ " ג ואיכא לתמוה על מ " ש ב " י וזה שלא כדברי הרשב " א דהיאך אפשר שיחלוק הרשב " א על תלמוד ערוך וט " ס הוא ועיין במ " ש בסמוך :
Even HaEzer.96.3.1 ומ " ש אבל כל נכסיה וכו' פירוש דוקא כשהן בעין וקיימים כמו שהכניסה אותם אבל נאבדו או נפחתו צריכה לישבע כ " כ הרב המגיד בפי " ז ופי " ח דאישות ומביאו ב " י :
Even HaEzer.96.4.1 והרמב " ם כתב שצריכה לישבע ג " כ וכו' ונראה שאם כתובתה בידה וכו' כתב ב " י אינו מוכרח שכבר אפשר שכתבה לו שטר מכר או מחילה ולפיכך לא חשש ליקח מידה שטר הכתובה עכ " ל ותימה דהלא אין הלכה כר " מ דאמר בפרק אעפ " י אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה וכו' אלא הלכה כר " מ בגזירותיו דאמר כל הפוחת וכו' וכדלעיל ריש סימן ס " ו וסימן ס " ט דלפי זה אם היה כותבת לו שטר מכר או מחילה היה צריך לכתוב לה כתובה אחרת בעיקר הכתובה וכיון שכתובתה בידה א " צ שבועה שלא מכרה ולא מחלה לו כתובה זו שבידה דלא מחזקינן אינשי ברשיעי שישהה עם אשתו בלא כתובה אבל דעת הרמב " ם הוא דאע " ג דכתובתה בידה איכא למיחש דילמא מחלה או מכרה לו וכתובתה זו שבידה אינה אלא לפי שאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה דאם מגרש לה צריך לשלם לה כתובה זו שבידה אעפ " י שמכרה לו או מחלה לו כתובתה כי המכירה או המחילה לא היתה אלא שאם ימות הוא תחילה שלא תגבה מן היורשים וכ " כ המרדכי והבאתיו לעיל בסימן ס " ו ולפי זה ניחא הא דכתב הרב רבינו משה בר מיימוני דצריכה האלמנה לישבע שלא מכרה ולא מחלה לו אבל גרושה אינה נשבעת שבועה זו דאפי' מכרה לו או מחלה גובה כתובתה כדפי' . וה " נ :
Even HaEzer.96.5.1 כתב רב אלפס שאם מכרה וכו' ומשמע מדבריו אפילו מקרקעי וכו' פירוש מדכתב בסתם ולא חילק משמע דאפילו במקרקעי מכרה ונתנה קיים כשנשבעה לבסוף ומנכין אותה בכתובה והרא " ש בפסקיו כתב כלשון הרי " ף משמע ודאי דהכי ס " ל אבל בתשובה כלל נ' דין ו' כתב במקרקע אינו קיים אפילו נשבעה לבסוף וא " כ סותר הוא למ " ש בפסקיו בסתם כהרי " ף ואעפ " י דס " ל לרבינו דפסקיו עיקר היינו כשמפורש להדיא דסותרים זה את זה אבל כאן אינו מפורש אלא דמשמע הכי מדלא חילק בפסקיו ולפיכך נסתפק רבי' דשמא נתפוס כדעתו בתשובה וז " ש אבל כתב בתשובה וכולי כלומר כיון דכתב להדיא בתשובה לחלק בין מקרקעי למטלטלי משמע דכך הוא עיקר וצריך ליישב דל " ק לפסקיו מיהו גם בתשובותיו צ " ע דבכלל נ' דין א' פסק בסתם דאין במתנתה כלום במה שנתנה מנכסי בעלה לאחר קודם שנשבעה אפי' אם נשבעה אח " כ ומשמע אפי' בנתנה מטלטלין אינו קיים דכמו שפירש רבינו דברי הרי " ף במ " ש מנכסי יתומים בסתם דקיים דמיירי אפילו במקרקעי ה " נ משמע מדברי הרא " ש שכתב בסתם מנכסי יתומים דאינו קיים דמיירי אפילו במטלטלין וב " י כתב ליישב דמה שכתב בתשובה שהביא רבינו דבמטלטלין מכרה קיים היינו במטלטלים שאינם ידועים דיכולה לטעון אין בידי כלום ותימה דמה בכך שאינם ידועים דמ " מ כיון דהאמת שהם של הבעל ולא הגבו לה אותם המטלטלים לא חיילא המתנה למפרע דה " ל מגו במקום עדים ועוד דאכתי קשה מה שהביא הרא " ש בפסקיו דברי הרי " ף דמשמע דאפילו במקרקעי מכרה ומתנתה קיים כשנשבעה לבסוף וניכו לה בכתובתה ואעפ " י דהקרקע ידועה ואינה יכולה לטעון אין בידיה כלום ובתשובה כתב סתם דאפילו נשבעה אח " כ לא חיילא המתנה למפרע כל שהן ידועין ואפילו במטלטלי עוד כתב ב " י דמ " ש במטלטלי קיים בנשבעה מעצמה מיירי אלא שלא נשבעה בב " ד ולא ידעתי טעם לחלק בזה בין מטלטלי למקרקעי אבל מה שנראה לפע " ד הנכון ביישוב כל זה הוא דבתשובה דמחלק בין קרקע למטלטלין כתוב בה דהאשה היתה נושאת ונותנת בנכסים ומפורש בה דמכרה ונתנה ומתה קודם שהשביעוה התם כיון שהיתה נושאת ונותנת בנכסים ולא נתברר שהיו כל המטלטלין של בעלה שמא אחר נתן לה לאחר מיתת בעלה או מציאה מצאה הילכך במטלטלין מכירתה ומתנתה קיים אעפ " י שלא השביעוה קודם מיתה ואין היורשים יכולים להוציא מיד הלקוחות מספק אבל במקרקעי דידוע שהן ליורשים ולא נשבעה קודם מיתתה בחזקת יורשים קיימי ואין מכרה ומתנתה קיים ומ " ש בפסקיו דברי הרי " ף בסתם ומיירי אפילו במקרקעי ומכרה ומתנתה קודם שנשבעה קיים היינו דוקא כשנשבעה אח " כ יפה כח האשה לקיים למפרע ואין היורשין יכולין לסלק ללקוחות בזוזי וכ " כ במרדכי פרק הכותב עמ " ש ר " ב שכתב לראבי " ה וז " ל ומ " מ אני דנתי כמוך כי אמרתי הא דקי " ל נכסי בחזקת יתמי קיימי זהו כגון מקרקעי או מטלטלי שלא נשאה ונתנה בהם ואף לא תפסה אותם מחיים אבל הכא שנשאה ונתנה בהם ימים רבים שורת הדין שמכרה או נתנה קיים ועוד שהיתה נושאת ונותנת בהם בחיי בעלה הרי אתפיסה מחיים לפיכך מה שעשתה עשוי ושוב כתב ר " ב לרבינו שמריה מש " ה קיימא המתנה כיון שלא נתברר הדבר בבירור שהיו המטלטלין של בעלה האחרון אבל נתברר בבירור שהיה של בעל האחרון לא דננו כן עכ " ל המרדכי וא " כ כך הוא דעת הרא " ש באשה שנושאת ונותנת בנכסים לחלק בין מקרקעי למטלטלין דאם נשאה ונתנה בחיי בעלה הרי אתפיסה בעלה מחיים ואי מיירי דלא היתה נושאת ונותנת אלא לאחר מיתה מיירי במטלטלי שלא נתברר בבירור גמור שהיה של בעלה אבל רב אלפס שכתב אלמנה שמכרה או נתנה מנכסי יתומים משמע שמכרה או נתנה מהנכסים שהיו מבוררים שהם מנכסי יתומים לפיכך אי לאו שנשבעה אח " כ לא היה קיים אפילו במטלטלין וכן מ " ש בתשובה השנייה אלמנה שנתנה מנכסי בעלה לאחר קודם שנשבעה על כתובתה וכו' משמע נמי שמכרה מנכסים המבוררים שהיו של בעלה ולפיכך אין המתנה חיילא כיון שלא נשבעה ומדכתב סתם ולא חילק בין קרקע למטלטלין אלמא דאפילו במטלטלין לא חייל כיון שמבורר הוא שהיו של בעלים ודינם כמקרקעי אלא דאכתי קשה הא דכתב באותה תשובה הילכך אפילו נשבעה אח " כ לא חיילא המתנה למפרע וכו' שזה סותר למ " ש בפסקיו כדברי הרי " ף דאפילו בקרקע קיים כשנשבעה לבסוף וצ " ע ונראה ליישב דהרא " ש לא העמיד יסוד פסקו בתשובה זו על רגל אחד אלא על ד' הרגלים והוא דהשאלה היתה באלמנה שנתנה מתנה לאחר מנכסים המבוררים שהיו של בעלה קודם שנשבעה על כתובתה והשיב שאין מתנתה מתנה מד' טעמים האחד הוא כיון שאין לה בגוף נכסי בעלה כלום אלא שיעבוד כשאר ב " ח אין יכולה ליתן לאחר וכיון דבשעה שנתנה זו לא זכה בה האחר הילכך אפילו נשבעה אח " כ לא חיילא המתנה למפרע ואע " ג דהרא " ש ס " ל דאם נשבעה אח " כ מכרה ומתנתה קיים למפרע כדמשמע מפסקיו שכתב כדברי הרי " ף מ " מ כיון שהרבה גדולים שבמרדכי וכן בה " ג פליגי דאינו קיים אפילו נשבעה אח " כ עשה טעם זה להיותו סניף לשאר ג' טעמים ובא לומר דבמתנה ודאי אינו קיים חדא מטעם זה . ב' דאעפ " י שהשבועה היתה כתיקון חכמים דנשבעת תחלה ואח " כ נתנה מתנה לאחר אפ " ה אין מתנתה כלום קודם שיזכוה בנכסים דאף על פי דנתנו לה רשות למכור שלא בב " ד משום חינא אי נמי אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב " ד אבל במתנה לא שייכי הני טעמי הילכך אין מתנתה כלום קודם שיזכוה ב " ד בנכסים . ג' דאפילו במכירה שלא בב " ד קי " ל בלא ב " ד מומחים אבל בלא ב " ד הדיוטות אין מכירתה כלום וכ " ש שאין מתנתה כלום כיון שלא היו שם אפילו ב " ד הדיוטות . ד' דאפילו היו לשם ג' הדיוטות דשמו הנכסים שנתנה לאחר מ " מ היתה צריכה שבועה אחרת מלבד שבועת האלמנה שלא תפסה צררי עוד צריכה לישבע שלא גבתה יותר כפירש " י או שלא זלזלה בנכסים כפר " ת בפרק אלמנה ( דף צ " ח ) בד " ה מוכרת שלא בב " ד וכמ " ש הרא " ש לשם בדף קמ " ד ריש ע " ג אבל זו שנתנה בלא שבועה זו אפילו היתה נשבעת שלא תפסה צררי מ " מ שבועה זו לא נשבעה הלכך לכ " ע אין מתנתה כלום נראה שדקדק בלשונו שאמר לכ " ע לומר דאעפ " י דמטעם הראשון הוי מתנתה קיים כשנשבעה אח " כ למקצת גדולים שתופסים דברי רב אלפס עיקר מ " מ מצירוף שאר ג' טעמים לכ " ע אין במתנתה כלום ולפי זה עלו דברי הרא " ש על נכון בפסקיו ובשתי תשובותיו ואין בהם סתירה והכי נקטינן ודלא כפי' ב " י ופסקו בש " ע וע " ל בסימן צ " ג במ " ש בסעיף ט " ז וי " ז ולקמן בסימן ק " ג ס " כ :
Even HaEzer.96.6.1 ואם מחלה וכו' פירוש אלמנה אפילו כבר נשבעה על כתובתה ואח " כ מחלה לב " ח של בעלה וניכו לה אותו סך בכתובתה אין במחילתה כלום אא " כ הגבוה ב " ד חובות בעלה בכתובה שאז יכולה אח " כ ליתן או למחול ולא דמי למטלטלים שמכרה ומתנתה קיים משום שלא נתבררו אלו המטלטלים שהם של בעלה דאימור שאדם אחד נתן לאלמנה זו בשעה שנשאה נתנה בנכסים באלמנותה אבל חובות אלו היו ידועים שלבעלה היו והוא תשובה כלל ל " ו דין ד' :
Even HaEzer.96.7.1 ופעמים שאף גרושה משביעין אותה אפי' כשלא יטעון וכו' פי' דלעיל אמר דאלמנה הוא דאינה גובה כתובתה אלא בשבועה אפילו לא טענו היורשים בברי דפרע אבוהון דאנן הוא דחיישינן דילמא אתפסה צררי אבל גרושה גובה בלא שבועה אם לא טעין בברי פרעתיה דלא חיישינן לאתפסה צררי בגרושה ואמר כאן דבשבועה זאת כשפוגמת כתובתה או כשנפרעת שלא בפניו משביעין אפי' בגרושה דאנן הוא דטענינן אעפ " י דלא טעין בעל ולקמן בסימן צ " ז כתב רבינו מחלוקת רב אלפס ור " ת בגרושה כשגובה כתובתה דמשביעה הבעל שלא תפסה משלו כלום אע " פ שטוען שמא ומכ " ש דיכול להשביעה מספק כשמינה אותה אפוטרופסת אבל לא יכול להשביעה אפילו על האפוטרופס' כשאינה תובעת כתובתה לר " ת והרא " ש אבל לרב אלפס יכול להשביעה על האפוטרופס' מספק כל שעה שירצה מיהו לכ " ע בגרושה אם לא טען הבעל אנן לא טענינן ליה שמא תפסה משלו כלום להשביעה על כך הכי משמע דבגרושה כשתובעת כתובתה והבעל טוען אישתבע לי דלא תפסת משלי כלום אעפ " י שאינו טוען ברי משביעין אותה וה " ה באלמנה אעפ " י דפטורה מלישבע דלא אתפסה בעלה צררי כגון שייחד לה קרקע בכתובתה או שהודה לפני מותו דלא אתפסה מכל מקום משביעין אותה שלא תפסה משלו כלום וכן פי' מהר " ל חביב בתשובה סימן פ " א ואיכא להקשות לפי זה הא דכתב רבינו לעיל בנתגרשה ומתה בניה נשבעין ונוטלין וכו' נימא נמי כיון דהיתה חייבת שבועה כשתובעת כתובתה שלא תפסה משל בעלה כלום א " כ אין בניה נשבעין שלא פקדנו ונוטלים דאין אדם מוריש שבועה לבניו וי " ל דלא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא בשבועה שהיתה באה מתחילה כנגד היתומים כגון מת לוה בחיי מלוה ואח " כ מת מלוה אבל זו היתה צריכה לישבע כנגד בעלה שלא תפסה משלו כלום אם מתה ואחר כך מת הוא נשבעין שלא פקדנו ונוטלין מיורשיו וכ " כ בח " מ סימן ק " ח סכ " ט . מיהו לקמן בסימן צ " ז כתבתי דאין זה אמת לפע " ד באלמנה אלא כל שאינה צריכה לישבע שבועת אלמנה דהיינו דלא אתפסה צררי אין משביעין אותה שלא תפסה משלו כלום ואפי' מינה אותה אפוטרופסת אין משביעין אותה בטענת שמא לדעת הרא " ש ומ " ש רבינו בסמוך ומה שבועה נשבעת שלא התפיסה הבעל צררי בחייו ולא תפסה היא משלו כלום אינו אלא לומר כיון דנשבעת שלא אתפסה צררי נשבעת נמי מדין גלגול שלא תפסה משלו כלום אבל כשאינה נשבעת דלא אתפסה צררי אינה נשבעת על טענת שמא אפי' מינה אותה אפוטרופסת ושכן פסק מהר " ם דלא כמהר " ל חביב :
Even HaEzer.96.8.1 דתנן הפוגמת וכו' בפ' הכותב ( כתובות דף פ " ז ) הקשה במרדכי לשם אמאי אינה נאמנת פוגמת במגו דאי בעיא היה פוחתת או במגו דאמר לא נפרעתי כלל וי " ל דהיא יריאה שמא יביא עדים ועי " ל דלא שייך כאן מגו דטעמא הוי דאותו שנפרע לא דייק כמה נפרע והיא סבורה שדקדקה ולא דקדקה אבל אותו שפורע דייק יותר כמה הוא פורע ולהכי צריכה אותה שבועה כי היכי דתידוק : ומ " ש אפי' יש לה עדים וכו' שם אמרינן אדרבה ל " מ יש לה עדים דודאי צריכה שבועה על השאר דהא דקא מודית בהאי מנה משום עדים הוא ולאו משיב אבידה היא אלא אפי' שלא בעדים דאי בעיא הויא אמרה לא קבלתי כלום וכי מודית במנה משיב אבידה היא ותשקול בלא שבועה קמ " ל דצריכה שבועה משום דאמרינן דפרע דייק דמיפרע לא דייק וכן מ " ש אפי' דקדקה וכו' היינו נמי לומר דאפילו הכי הצריכוה שבועה דשמא לא דקדקה יפה דאמרינן דפרע דייק וכו' מיהו הקושיא מעיקרא לאו כלום הוא לדעת רוב חז " ל דלא אמרינן מגו לפטור מן השבועה וכך כתב הרמב " ם בפ' ט' מהל' שלוחין ונתבאר בח " מ סי' צ " ג ס " ז :
Even HaEzer.96.9.1 ומ " ש ולא נפקא מינה אלא דאי קדמה וכו' פי' כיון דהכא בשבועה זו נמי בעיא נק " ח א " כ ליכא נפקותא בהך שבועה דאמרינן דמדרבנן הוא ולאו מדאורייתא אלא דאי קדמה וכו' דאי לומר דאיכא נפקותא נמי דמדרבנן מצי לאפוכי דהכא דהאשה נשבעת ונוטלת לא מצי לאפוכה וכ " כ הרא " ש בפרק הכותב ואיכא להקשות דכאן פסק רבינו כהרא " ש ובח " מ סימן פ " ז ס " ב הביא דברי הרמב " ם דמצי' אמרה הריני כשאר כל התובעים וישבע לי היסת וכו' ונראה דרבינו סובר דליכא פלוגתא בין הרמב " ם ובין הרא " ש בדין זה דהרא " ש לא אמר אלא שאין יכול להפוך עליו שישבע שבועת המשנה ויפטר שזה יאמר לי השבע וטול כמו שתקנו לך חכמים או תלך לך וכמ " ש רבינו כאן וכ " כ בח " מ לשם סי " ז וגם הרמב " ם מודה בהא שהרי אומר הורו רבותי אע " פ שאין מהפכין בנשבעין ונוטלין אלמא דס " ל נמי דלא מהפכינן מטעמא דמצי א " ל או השבע וטול וכו' אלא דאם יאמר התובע דל תביעתי זו מהכא שעל ידה תקנו לי חכמים דאשבע ואטול אלא הריני כשאר כל התובעים בעל פה והנתבע כופר הכל וישבע לי הנתבע היסת שומעין לו ואם יחזור הנתבע ויהפוך שבועת היסת על התובע או השבע וטול ואי לא תלך לך דלית לך גבאי ולא מידי שומעין לו ובזה מודה גם הרא " ש ומה שעלה על דעת מהרא " י סימן ל " ב לומר דהרא " ש לא ס " ל כדעת הרמב " ם כיון דבדאורייתא לא מצו לאפוכי שבועה אפילו א " ל לתובע השבע היסת ואשלם לך לא ידעתי מנא לן הא דאיכא למימר דהרמב " ם והרא " ש תרוייהו ס " ל דאפי' בדאורייתא מצי לאפוכא ולומר לו השבע היסת ואשלם וכסברא הראשונה שהביא רבינו בח " מ סימן פ " ת סכ " ד ועיין במ " ש בזה בח " מ סימן פ " ז ס " ב :
Even HaEzer.96.10.1 ואם היא חשודה על השבועה וכו' פי' ישבע ג " כ שבועת המשנה כעין דאורייתא ויפטר כ " כ הרא " ש בפרק הכותב ע " ש רב אלפס בתשובה אף ע " פ דרבינו בח " מ סימן צ " ב סי " ג כתב בשאר נשבעים ונוטלים דאם הוא חשוד דהנתבע פטור בלא שבועה הכא יפה כח האשה כיון דהשטר כתובתה בידה דשכנגדו ישבע כעין דאורייתא ויפטר ומיהו בח " מ כתב דלהרמב " ם אף בפוגם שטרו שהשטר בידו אם הוא חשוד נשבע הלוה היסת ונפטר ולהראב " ד ולהרמ " ה נוטל החשוד בלא שבועה כיון שהשטר בידו וכאן כתב סברא שלישית דישבע שבועת המשנה ויפטר וכן עיקר עיין במ " ש בח " מ לשם בס " ד :
Even HaEzer.96.11.1 ומ " ש ואם הוא חשוד אין כאן לא שבועה ולא תשלומין אע " ג דבש " ד כתב רבינו בח " מ סימן צ " ב סימן י " ג דבשניהם חשודים פסק רב אלפס מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולרב האי גאון והרא " ש יחלוקו מ " מ בהנהו שבועה דתקנו רבנן דנשבע ונוטל אם שניהם חשודים לא תקנו חכמים לא לשלם הכל ולא לשלם מחצה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן אלא אין כאן לא שבועה ולא תשלומין לדברי הכל :
Even HaEzer.96.12.1 ובע " א מעידה וכו' עד דלא שכיחא הוא כל זה בפרק הכותב ריש ( כתובות דף פח ) זולתי מ " ש וצריך שיאמר לעד הראשון שמכוין לכך דבגמרא קאמרינן דמודע להו דמשמע דלכתחילה צריך להודיע לשניהם משום דאין ע " א נאמן ורבינו סובר דלישנא דמודע להו לאו דוקא דהודעה זו לא צריך אלא כדי שלא יהא העד הראשון מסייעה ולא היתה צריכה לישבע אלא היסת דב' כתובות היו לה וא " כ לא צריך אלא להודיע לעד הראשון בלבד דכיון דאינו מסייעה אם טוענת שתי כתובות היו לי צריכה לישבע ש " ד כנגד העד דכיון דמילתא דלא שכיחא היא אינה יכולה לומר שתי כתובות היו לי בלא ש " ד דע " א שקיבלה בפניו הדמים מוקים עליה בהלואה שהרי הוא יודע עם עד השני דקיבלה כתובתה והנך דמים שקיבלה תחלה בתורת הלואה נינהו אצלה והיא מכחשת העד לומר להד " ם א " נ שתי כתובות היו לי וצריכה לישבע שבועה דאורייתא להכחיש העד :
Even HaEzer.96.13.1 הפוחתת וכו' פירוש פוגמת נשבעת דכיון דמודית דנפרעת מקצת שמא נפרעת כולה ולא דייקא דמיפרע לא דייק אבל פוחתת דלא מודית דנפרעת כלל לא שייך לומר לא דייקא והקשו התוס' תימה לי א " כ כל שעה אתיא לאערומי לפחות עכ " ל כלומר וא " כ גם בפוחתת ה " ל לתקן שתשבע דשמא אף כשתהא מקבלת מקצת פרעון לא תאמר האמת אלא תאמר על מקצת הפרעון דאמנה הוא כדי שלא תתחייב לישבע ולפעד " נ דלא קשה כלום דכיון דאמנה לא שכיחא ופרעון שכיחא ניחא לה טפי לומר האמת דפרעון היה :
Even HaEzer.96.14.1 היא אומרת בתולה וכולי והכתובה נאבדה וכולי משמע מלשון נאבדה דאע " ג דלא נשרפה אלא נאבדה מתחת ידה ואפשר שתחזור ותמצאנה אפ " ה גובה כתובתה ולא מצי מעכב הפרעון מחששא שמא תוציא כתובתה בב " ד אחר ותחזור ותגבה פעם שנייה שהרי אפשר בשובר ועיין ריש פ " ב דכתובות ובח " מ סוף סימן מ " א :
Even HaEzer.96.15.1 ומ " ש כתב הרמב " ם שהבעל צריך לישבע שבועה דאורייתא בפי " ו דאישות כתב כן ונתן טעם מפני שהוא מודה מקצת והקשה הרב המגיד כיון דדברי הרמב " ם לשם הם במקום שאין כותבין כתובה דאינו נאמן לומר פרעתי אין מודה במקצת שמחייב ש " ד אלא בדבר שאפשר לכפור בו וכו' ומביאו ב " י ומ " ש בשם הרא " ש דאינו נשבע אלא היסת נמי קשה דאע " פ שכ " כ להדיא רפ " ב דכתובות דלא הוה מודה במקצת משום דאינו יכול לומר פרעתי היינו דוקא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין ונאבדה דיכול לטעון פרעתי הו " ל מודה במקצת וחייב ש " ד וכיון שכתב רבינו תרוייהו והכתובה נאבדה או במקום שאין כותבין כתובה וכולי אלמא דמפרש להרמב " ם דבתרוייהו נשבע שבועה דאורייתא ולהרא " ש בתרוייהו נשבע היסת ואפשר ליישב להרמב " ם דאף במקום שאין כותבין כתובה אם הביא עדים שכתב לה כתובה מצי למיטען פרעתי כמ " ש רבינו לקמן בסימן נ' בשמו א " כ שפיר קאמר דאיכא מודה מקצת אף במקום שאין כותבין וכן להרא " ש אף במקום שכותבין כתובה אם הביאה עדים שנאבדה באונס לא מצי טעין פרעתי וליכא מודה מקצת אלא דלפי זה ליכא פלוגתא בין הרמב " ם והרא " ש ומלשון רבינו משמע דפליגי וצ " ע :
Even HaEzer.96.16.1 מי שהיה נשוי ד' נשים וכולי ובגמרא קאמרינן ואלו ראשונה לשלישית לא קתני מ " ט משום דשבועה לאחד שבועה למאה וכתב התוספות לא ה " ל למינקט שתי נשים דלא הוי שמעינן מינה שבועה לא' שבועה למאה מיהו תימה דבשלש סגי וי " ל דה " א דהתם הוא דאין נשבעת ראשונה לג' שהיא אחרונה דלא חיישינן כולי האי כיון שכבר נשבעה לשנייה ושלישית שמא כבר נתקבלה כתובתה שאין נשבעת לת " ק לא אחמור בה כולי האי אבל אם היתה נשבעת אותה שלישית כגון שיש רביעית דהשתא ידעינן שלא נתקבלה כתובתה ה " א דנחמיר טפי ותשבע לה הראשונה להכי תנא ד' נשים עכ " ל מיהו רבינו דפסק כבן ננס דלעולם גם האחרונה נשבעת להיתומים אפי' הן גדולים קשה דבשלש סגי :
Even HaEzer.96.17.1 ואם כתובה של האחת מנה ושל זו מאתיים וכולי לר " ח וכו' כ " כ בח " מ סימן ק " ד אבל בסימן קי " א גבי מתנה פסק בסתם כר " ח ולשם כתבתי הטעם דגבי מתנה מודים לר " ח ולגבי חוב בלבד נחלקו על ר " ח :
Even HaEzer.96.18.1 וכשב " ד או יורשין וכו' אבל אם נשאת אינו גובה בנדרה משמע אבל בשבועה גביא אף לאחר שנשאת ולקמן בסימן ק " א כתב שבעל התרומות והעיטור חולקים בדבר והרא " ש פסק דנאמנת וגובה בשבועה וכ " כ המרדכי פ' השולח מכאן שהאשה גובה כתובתה אע " פ שנשאת וכ " כ בס " פ הנושא ע " ש ובגמרא פריך כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל ומשני אין הבעל מיפר בקודמין ופריך ניחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה קסבר צריך לפרט את הנדר כלומר וכי מפרשה קמיה דליתומים נדרה וכך נדרה אם נהניתי מכתובתי כלום לא שרי לה . וכתבו התוס' והרא " ש והא דלא אמר דידירנה בפני בעלה ויאמר קיים ליכי דשוב אינו יכול להפר וי " ל דאיכא למיחש שמא יאמר בלחש מופר ליכי קודם שיאמר קיים ליכי עכ " ל ועיין במ " ש לקמן ריש סימן ק " א בס " ד :
Even HaEzer.96.19.1 וכתב ר " י שהאידנא נהוג להשביע אלמנה בב " ד וז " ל המרדכי ולא יקשה דהאידנא משביעין אפי' בב " ד דשבועה שלנו אינה חמורה כ " כ משום דשבועה שלהם משביעין שאומר אמת עכשיו ונמצא כשהוא משקר בשעת השבועה הרי זו שבועת שוא אבל השתא משביעין אותה שתאמר אמת אח " כ ממה שישאלו להן וכשהן משקרין לאחר השבועה ה " ז שבועת שקר ואינה חמורה כ " כ משום דבשעת השבועה שמא היה בדעתה לומר אמת תוס' עכ " ל המרדכי וכיוצא בזה כתב הרא " ש בשם ר " י וז " ל הר " י והשתא בזמן הזה תקנו לקבל חרם במקום שבועה שלא יהא העונש גדול כ " כ עכ " ל ונראה דלאו דוקא לקבל חרם גרידא אלא ה " ה לקבל עליו בעונש חרם ושבועה שתגיד ותודה אח " כ מה שקיבלה מנכסי בעלה לרשותה ואמרו דקבלת חרם זו תקנו בזמן הזה במקום שבועה ממש וזהו כמ " ש המרדכי ע " ש והתוס' והכי נקטינן :
Even HaEzer.97.1.1 הבעל שמשביע אשתו על כתובתה וכו' או ע " י גלגול פי' דע " י גלגול יכול להשביעה אפילו על פילכה ועל עיסתה שמא תפסה ממנו כלום וכ " כ הרא " ש בפרק הכותב ריש ( דף ק " מ ) מדמסיק דר " א לכתחילה קאמר דמשביע אותה בטענת שמא אפי' על פילכה ועל עיסתה אלמא דרבנן לא פליגי עליה אלא בלכתחילה כדמפרש טעמא בירושלמי שאם אין אתה אומר כן אין שלום בבית לעולם אבל מודו רבנן דע " י גלגול אם נתחייבה לו שבועה ממקום אחר או הושיבה חנוונית מגו דאשתבע אאפוטרופס' מגלגל עליה אף על פילכה ועל עיסתה דכיון דלא שכיחא מילתא דתתחייב לו שבועה לא שייך לומר אין שלום בבית לעולם ובתלמודא דידן משמע דלרבנן לכתחילה לא משום דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת דא " ל הואיל ומשבעת לי על פילכי איני יכולה לסבול קפדנותך אבל לא יקשה עליה גלגול זה אם לא עכבה כלום . ומהר " ל חביב הקשה ע " ז דאם כן אמאי קא מיבעיא ליה בגמרא לרבי אליעזר אי לכתחילה קאמר או ע " י גלגול קאמר ולא קמיבעיא ליה לת " ק אי מאי דקאמר דדוקא משביעה כשמינה אפוטרופסת ולא על פילכה ועיסתה או דוקא לכתחילה או אפילו על ידי גלגול אלמא דפשיטא ליה דלת " ק אינה משביעה אפילו על ידי גלגול והכי משמע מדברי הרמב " ם אבל לפע " ד אין זו קושיא כלל דהא ת " ק לא הזכיר פילכה ועיסתה ואפי' מדיוקא לא שמעינן לה דדילמא בכלל אפוטרופסת הוי נמי פילכה ועיסתה אלא דמדר " א שמעינן לת " ק דעל פילכה לא משבעינן ולפיכך מיבעיא ליה לר " א וה " ה לתנא קמא נמי מיבעיא ליה וזה פשוט :
Even HaEzer.97.2.1 ומ " ש רבינו דבטענת ברי משביעין אותה אפילו על פילכה ועל עיסתה בלא גלגול היינו משום דכולה סוגיא לא שקיל וטרי אלא בטענת שמא אבל בטענת ברי ליכא פלוגתא דלכולי עלמא משביעין אותה כשירצה וכ " כ התוספות ( דף פ " ח ) בד " ה לאפוקי מדרבי אליעזר ע " ש ר " ח דאם אינה תובעת כתובתה אין משביעין אותה אלא ע " י טענת ברי עכ " ל אלמא דע " י טענת ברי משביעין אותה וכ " כ לשם במרדכי וז " ל ופירש הר " ם דוקא בטענת ספק שבועת אפוטרופסת אבל בטענת ודאי שטוען בודאי גנבה לי יכול להשביעה וכתב עוד תשובת הר " ם על אלמנה שייחד לה בעלה קרקע לכתובתה דגובה כתובתה מאותה קרקע בלא שבועה דהא ליכא למיחש לאתפסה צררי כיון שייחד לה קרקע ואין להשביעה ג " כ דשמא מעצמה לקחה מממון בעלה דכיון דאין השבועה באה בשביל כתובתה אין משביעין אותה בשביל אפוטרופסת בטענת שמא אא " כ בטענת ברי וכו' ומיהו בתשובת ה " ר לוי חביב סימן פ " א משמע דאפי' אין משביעין אותה בשביל התפסת צררי משביעין אותה שלא תפסה משל בעלה כלום אפילו לא מינה אותה אפוטרופסת ולמד להורות כך מדברי רבינו שכתב בריש סימן צ " ו ומה שבועה נשבעת שלא התפיסה הבעל צררי בחייו ולא תפסה היא משלו כלום הרי מבואר שצריכה לישבע על שני דברים וא " כ בנ " ד דליכא למיחש לאתפסה צררי תשבע לפחות על הב' והוא דלא תפסה משל בעלה כלום דאנן טענינן ליורש ולא תגבה כתובתה קודם והא דלא כתב הטור דין זה בגרושה לפי דשבועה זו אנן לא טענינן ליה לבעל אא " כ דהוא גופיה טעין משא " כ בפוגמת כתובתה או נפרעת שלא בפניו דמשביעין לגרושה אף אם לא יטעון הבעל וז " ש שם ופעמים שאף בגרושה משביעין אותה אפילו כשלא יטעון דתנן הפוגמת עכ " ל וכולי ולפעד " נ דאינו כן לשיטת הרא " ש דפסק כרבינו תם ור " ח דהלכה כר " ש דבטענת שמא אפי' מינה אותה אפוטרופא אינו יכול להשביעה אלא כשתובעת כתובתה דמשביעין את האלמנה מספק שלא אתפסה צררי דאז יכול להשביעה אפי' על שמא תפסה מעצמה משלו מדין גלגול ומכל שכן דיכול להשביעה על אפוטרופסת כשמינה אותה לאפוטרופסת אבל כשאינה צריכה לישבע על התפסת צררי אין משביעין אותה על טענת אפוטרופסת וכ " ש שאין משביעין אותה שלא תפסה משלו אא " כ בטענת ברי וכמ " ש המרדכי ע " ש מהר " ם להדיא דאע " ג דכל שאר אפוטרופסין נשבעין שלא בטענת ברי זו אינה נשבעת והכי מוכח ממ " ש הרא " ש בתשובה ריש כלל פ " ה שמהר " ם היה סומך על תירוץ הר " ש מיינב " ל שכתב דהיכא דמת פתאום לא חיישינן להתפסת צררי והיה מגבה לה כתובתה מיתמי והשתא קשה אף על גב דבמת פתאום לא חיישינן להתפסת צררי מכל מקום ניחוש שמא תפסה היא משל בעלה וכמו שהקשה בתוס' פרק מי שמת על תירוץ זה ( דף קנח ) אלא צ " ל דס " ל למהר " ם דכל היכא שאין השבועה באה לאלמנה בשביל כתובתה אין משביעין אותה בשביל אפוטרופסת בטענת שמא אפילו מינה אותה אפוטרופסת כ " ש כשלא מינה אותה דאין משביעין אותה שלא תפסה משלו כיון דא " צ לישבע שלא אתפסה צררי :
Even HaEzer.97.3.1 אבל אם גירשה ותובעת כתובתה וכו' איכא למידק דהלא כל דברי רבינו בסימן זה מתחילתו ועד סופו מיירי בגרושה שהרי מ " ש הבעל שמשביע אשתו וכו' בגרושה מיירי דאי לא גירשה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים כשלא גירשה ואם כן לאיזה צורך אמר כאן אבל אם גירשה וכו' דהא בגרושה קא שקיל וטרי בכל מ " ש בסימן זה ונראה ליישב דלפי דר " ש קאמר תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה וה " א דסיפא דוקא קאמר דאין היורשין משביעין אבל הבעל משביע אותה לכך אמר רבינו דליתא להאי פירושא בדברי ר " ש אלא ר " ש פליג ואמר דאף אם הושיבה חנוונית אינו יכול להשביעה אפילו הבעל עצמו בטענת שמא כל זמן שאינה תובעת כתובתה והא דנקט בסיפא יורשין איידי דנקט ברישא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה דהתם נקט יורשים לרבותא דאפילו יורשים משביעים אותה ומכ " ש הבעל תני נמי בסיפא יורשים ודלא כמ " ש התוס' ( דף פח ) בד " ה לאפוקי וז " ל והשתא אית לן למימר דהאי דנקט אין היורשים משביעין אותה לאו דוקא דה " ה הוא עצמו דהואיל דבאפוטרופס' בחיי בעלה מיירי מה חילוק איכא ואיידי דנקט ברישא דמילתא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה דהתם יורשין דוקא תנא נמי סיפא יורשין עכ " ל אלמא דס " ל לתוספו' דדוקא באלמנה דתובעת כתובתה משביעין אותה היורשים בטענת שמא על אפוטרופסת דבחיי בעלה על ידי גלגול דשבועת צררי אבל גרושה אפי' תובעת כתובתה אין הבעל משביעה בטענת שמא על האפוטרופסת כיון דא " צ לישבע על טענת צררי אבל דעת רבינו דבגרושה נמי כשתובעת כתובתה משביעה על הכל כלומר בין על טענת שמא כשמינה אותה אפוטרופסת בין בטענת שמא על פילכה ועיסתה ואף על גב דגבי אלמנה קיימא לן דאם אין צריך לישבע על התפסת צררי אין משביעין אותה אפילו על אפוטרופסת כל שכן דאין צריכה לישבע דלא תפסה משל בעלה כלום התם שאני דתקנת חכמים באלמנה לא היתה אלא דצריכה לישבע דלא אתפיס לה הבעל צררי קודם מותו ותו לא תיקון להחמיר על אלמנה בשבועת שמא כלל אבל בגרושה דהבעל בעצמו טוען השבע לי שלא תפסת משלי כלום אפילו אינו טוען ברי חייבת לישבע כמו שאר אפוטרופסין דמשביעין אותם בטענת שמא דבגרושה יש להחמיר טפי מבאלמנה ולכך דקדק רבינו ואמר אבל אם גירשה ותובעת כתובתה כו' להוציא מדעת התוספות דסבירא להו דבדין זה דין גרושה כדין אלמנה ולדעת רבינו אין דיניהם שוה בזה כדפרישית אבל אין לפרש דרבינו סובר גם כן כדעת התוספות דבגרושה כיון דאינה נשבעת שבועת צררי אין משביעין אותה בטענת שמא על האפוטרופסת וכל שכן בשמא תפסה משל בעלה כלום ומ " ש דאם גירשה ותובעת כתובתה משביעה על הכל היינו כשטוען הבעל בברי דפרעתיך הא ליתא דאם כן אפי' אינה תובעת כתובה אלא יש לו לבעל עליה שאר טענת ברי ונשבעת עליו משביעה על הכל מדין גלגול כדין כל תובע ונתבע ואין זה תלוי במה שתובעת כתובתה כמ " ש רבינו בדברי תנא קמא דמשביעה בטענת שמא דאפוטרופסת בכל שעה שירצה ועל פילכה ועיסתה אינו משביעה בשמא אם לא בטענת ברי או על ידי גלגול דאהא לא פליג ר " ש דפשיטא דאטענת ברי או על ידי גלגול משביעין בכל מקום אפי' אינה תובעת כתובתה אם כן בעל כרחך מדקאמר בגרושה ותובעת כתובתה משביעה על הכל אלמא דסבירא ליה לרבינו דבגרושה כשתובעת כתובתה והבעל טען שמא תפסה משלו כדי כתובתה כשמניתי אותה לאפוטרופא או בלא אפוטרופא תפסה משלי או תפסה מפילכה או מעיסתה נמי צריכה לישבע אף על גב דבאלמנה הקילו דאם אין עליה שבועת צררי שוב אין נשבעת כלל בטענת שמא בגרושה החמירו טפי כנ " ל דעת רבינו ועיקר . והכי נקטינן ודו " ק : כתב מהר " ל חביב כל הנשים שלנו הן שולטות בנכסי בעליהן בחייהם ונושאות ונותנות בהם והרי היא כאילו מינה הבעל אפוטרופסת עכ " ל וליכא נפקותא בהא אלא לרב אלפס אבל לרבינו תם ור " ח ליכא נפקותא דבאלמנה כשנשבעת שבועת צררי נשבעת על כל טענת שמא אפילו לא מינה אותה אפוטרופסא ואם אינה נשבעת שבועת צררי אפילו מינה אותה אפוטרופסא אינה נשבעת בטענת שמא ובגרושה כשתובעת כתובתה נשבעת על טענת שמא שלא תפסה משלו כלום אפילו לא מינה אותה אפוטרופא ואף על פי שאינה נשבעת שבועת צררי כדפרישית :
Even HaEzer.98.1.1 פטרה וכו' כיצד כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' כתב הר " ן כתב לה לאו דוקא וה " ה באמירה דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי כדאיתא פ " ק דקידושין וכ " כ הריטב " א ז " ל והתוספות הקשו דמדאמר עליך דלא שייך אלא בגרושה א " כ אמאי נקט נדר דלא שייך אלא באלמנה וכדלעיל בסוף סימן צ " ו ותירץ הר " ן כיון דנדר הוא קיל על האשה משביעין ודינה של גרושה בשבועה אם לא פטרה בפירוש משתיהם היה יכול לומר לה לא פטרתיך אלא מן השבועה אבל בעלמא כל שחייב לחבירו שבועה ופטרו ממנו ה " ה פטור מכל נדר וכן איפכא וכ " כ הריטב " א ז " ל עכ " ל ומ " ש וכן איפכא פי' אם פטרו מנדר פטור נמי משבועה דלגבי איש אין אחד קיל מחבירו אלא שוין הן בעונש עליו אם עובר עליהן וכתב עוד הר " ן מיהו נראה שאם נתחייב לו שבועה ממקום אחר שיכול להשביעו גם ממה שפטרו על ידי גלגול מדכתב הרמב " ן בחידושיו מצאתי בחיבור הגאון ז " ל הסכימו רז " ל שטר שיש בו נאמנות יכול לגלגל אותו על מקום אחר עכ " ל :
Even HaEzer.98.2.1 ומ " ש אינו יכול להשביעה שום שבועה לא שבועת אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת נראה דמה שהאריך לומר אם היתה נושאת ונותנת הוא לפי דבגמרא הקשו דכיון דסתמא דמילתא דכתב לה בשעה שכנסה איהו מי הוה ידעה דמותיב לה אפוטרופא דא " ל כתוב לי דלא משבעת לי ומסיח דכותב היה לה כשהיא כבר אפוטרופא וזהו שכתב רבי' לא שבועת אפוטרופסת אם היתה נושאת ונותנת כלומר אבל על האפוטרופסת שלא היתה נושאת ונותנת בשעה שכותב לה אינו בכלל הפיטור אבל על שבועת הפוגמת כולהו מודו דמהני בכותב לה בשעה שכנסה דמסקא אדעתה דילמא איצטריכא לי זוזי ושקילנא מכתובתאי וא " ל כתוב לי דלא משבעת לי ונראה מן הסוגיא דאם כתב לה הפיטור לאחר שנעשית אפוטרופסת אין בכלל הפיטור אלא משבועת אפוטרופסת אבל לא משבועת פוגמת משום דאיכא למימר דכי פטר לה לא פטר לה אלא משבועה דקא רמי הוא עלה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטר לה כגון פוגמת וכיוצא בו דדוקא בכותב לה בשעה שכנסה אמרינן דפטר לה פוגמת כיון דליכא למימר דפטר על האפוטרופסת דמי הוה ידעה וכו' כן נראה לפע " ד פשוט אבל להרא " ש דכתב ( בדף קמה ע " ב ) וקאמר ר " נ על הפוגמת כתובתה משום דמסקא אדעתה בשעת נישואין דילמא מצריך לה זוזי וכו' ואגב פטור זה בקשה לפוטרה אף אם הושיבה חנונית או מינה אותה אפוטרופא וכולי ותימא דמשמע מדבריו דבשעת נישואין ביקשה לפוטרה אף אם יושיבה חנוונית או ימנה אותה אפוטרופא ובגמרא קאמר בהדיא איהו מי ידעה וכו' ורב אשי הודה לקושיא זו אלא דקאמר דאנן מתנינן לה אסיפא וכו' וכמ " ש הרי " ף ויתבאר בסמוך סוף סעיף ה' וצ " ע :
Even HaEzer.98.3.1 ונתגרשה ומתה וכו' ופירש רש " י סוף ( דף פו ) ומ " ש ודוקא שמתה אבל אם היא עדיין קיימת וכו' כך כתב הרא " ש ( דף קמ " א ע " ב ) ותימא הלא פטר אותה משבועה ואדרבה כשהיא קיימת ואומרת שלא נפרעת פשיטא שהיא נאמנת וישלם ללקוחות ומשום הכי פירש רש " י ונתגרשה ומתה דאם לא מתה אין מקום להשביע ללקוחות כיון שהיא עצמה עומדת ואומרת לפניו שלא נפרעת וצ " ע ואפשר ליישב דבלא פטרה משבועה קאמר דאם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה והלקוחות באו לגבות כתובתה אם היא חיה לא יתנו ללקוחות כלום אא " כ תשבע וכו' וכן משמע מדברי רבינו לקמן ריש סימן ק " ה במ " ש לשם בס " ד :
Even HaEzer.98.4.1 ואפילו אם פגמה כתובתה וכו' ז " ל הרא " ש שהוא מוגה ( דף קמ " א ריש ע " ג ) ואף אם פגמה כתובתה מן היורשין או יורשין מן הבעל או יורשין מן היורשים וכו' פירוש אפי' אם מת הוא ופגמה כתובתה מן היורשין שאמרה להן קבלתי מידכם החציה או היא מתה והיורשים אותה פגמו כתובתה שאמרו לבעל קבלנו מידך החציה או אפילו יורשין מן היורשים כגון שמתו שניהם ויורשיה אומרים ליורשיו קבלנו מידכם החציה אפ " ה פטורים מן השבועה וכך הם דברי רבי' ונראה שבא לבאר דלא תאמר ושבועה אין לי וליורשי וכולי ה " ק אם היא בעצמה תפגום כתובתה או יורשיה אמרו שהאשה קבלה מידו החצי מזה יהיו פטורים משבועה אבל אם יאמרו יורשיה שלאחר מיתתה קבלנו אנחנו החצי מידו או לאחר מיתת הבעל קבלה האשה החצי מיד יורשיו מזה לא פטרה וכ " ש יורשים מן היורשים ואשמועינן דליתא אלא הפיטור בכל ענין שיהא הפגם אבל לענין פיטור שבועה דאפוטרופסת אינו בכל ענין דלא פטרה אלא לאפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה אבל לא לאפוטרופסת שנעשה לאחר מיתת הבעל מה שאין כן בפיטור פוגמת דהוי בכל ענין אף בפגימה דלאחר מיתתו ומיתתה כדפי' וטעם חילוק זה הוא דאאפוטרופסת שנעשת לאחר מותו הוא ממון של יורשים אין בידו לפוטרה אבל פגימת הכתובה יש בידו לפוטרה מכל פגם שיבא לאותה כתובה שכתב לה מאי שיהיה ולמי שיהיה וכך מבואר מדברי הרא " ש במסקנתו :
Even HaEzer.98.5.1 אבל לאפוטרופא שנעשת בחיי בעלה מועיל שאפילו ע " י גלגול אין יכולין להשביעה כתב ב " י כלומר דאילו בלא גלגול אפילו לא פטרה אין עליה שום שבועה לדעת הרא " ש שפסק כר " ש דכל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה עכ " ל ואיכא לתמוה על פירושו הלא כל מ " ש רבי' בסימן זה מתחלה ועד סוף אינו מדבר אלא בתובעת כתובתה אימתי היא פטורה משבועה כשכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' וכל חלוקי דין זה אבל דברי רבינו הם מבוארים באשיר " י ( דף ק " מ סוף ע " א ) על משנת הלכה מקבר בעלה וכולי ואם נעשית אפוטרופא יורשין משביעין אותה להבא ואין משביעין אותה לשעבר ופירש " י דלשעבר היינו האפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה אין היורשין יכולין להשביעה כיון שפטרה מן השבועה והקשו חכמי פרובינצ " א למה חזר ושנאה הא תנא ליה רישא ותירץ מהר " ש מנרבונ " א דקי " ל דאפילו על ידי גלגול אין משביעין אותה ואע " ג דתנן השותפין והאפוטרופסין והאריסים שחלקו אין להם שבועה זה על זה דכיון שלא תבעו שבועה בשעת חלוקה מחלו זה לזה ואפ " ה קתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל שאני הכא דפטרה בפירוש ורב האי ז " ל כתב דאיירי כשלא פטרה הבעל משבועה אפ " ה אין היורשין משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה ופירוש רש " י עיקר וכן מוכח בתוספתא עד כאן לשונו ועל פי פירש " י ויישוב של מהר " ש מנרבונ " א כתב רבינו דהפיטור מועיל שאין היורשין יכולין להשביעה אפי' על ידי גלגול כיון דפטרה בפירוש דאילו פרע לה הכתובה ולא תבע ממנה השבועה לא היו יכולין לא הוא ולא יורשיו להשביעה דמסתמא מחל לה השבועה כדין האפוטרופסין שחלקו אבל על ידי גלגול היה יכול להשביעה אבל כיון שפטרה בפירוש אין משביעין אותה אפי' על ידי גלגול אבל רב אלפס היה מפרש דסיפא אשמועינן דאפי' לא פטרה אין היורשין משביעין על אפוטרופסת דלשעבר שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה וזהו כמ " ש הרא " ש ע " ש רבי' האי ואע " ג דבפסקי הרי " ף לא נמצאו דברים אלו הנה כבר כתב הר " ן דהרמב " ן מצא כך בתשובה להרי " ף וכך כתב בעל העיטור ולפעד " נ דבאשיר " י צריך להגיה ורב אלפס ז " ל במקום רב האי דאם לא כן לא היה נמנע רבינו ז " ל מלכתבו גם ע " ש רבינו האי כמ " ש הרא " ש אביו אלא ט " ס הוא ומ " ש ולא נהירא לא " א הרא " ש הוא ממ " ש ופירש " י עיקר והב " י כתב שבפסקי הרי " ף הכי משמע מדכתב הא דרב יהודה אמר רב אנן אסיפא מתנינן לה אם כן הא דאין משביעין אותה על לשעבר לא מטעם פיטור שפטרה הבעל דאי הוית ידעה וכולי ותימה הלא ודאי איכא לפרש הא דקאמר דאין היורשים משביעין אותה על לשעבר היינו נמי בדכתב לה הבעל לפוטרה לאחר שכבר נעשית אפוטרופסת שלו אבל ודאי דלכ " ע אין מועיל הפיטור בשעת נישואין על האפוטרופסת שנעשה לאחר הנישואין כדפי' לעיל סעיף ב' ודלא כדמשמע מדברי הרא " ש גם מה שאמר ב " י ומ " מ ק " ל דה " ל לרבינו לכתוב לעיל בסימן זה דלרב אלפס אף על פי שפטרה וכו' עכ " ל אין כאן קושיא כלל ואין ספק שתקפה על הרב ב " י משנתו כשכתב כל זה ומ " מ צריך עיון לרב אלפס כשלא פטרה דאין היורשים משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה שמא על ידי גלגול משביעין אותה דלא עדיפא מאפוטרופסין דעלמא דמשביעין אותה על ידי גלגול אף על פי שחלקו בסתם כיון שלא פטרו בפירוש וכשפטרו בפירוש אין יכולין עוד לגלגל וכמ " ש בח " מ סי' צ " ג סעיף י " ג ע " ש בעל העיטור גם צ " ע בדין פגמה כתובתה בחיי בעלה ואח " כ מת אם דינה לענין שבועת היורשים כדין אפוטרופא שנעשה בחיי בעלה להרי " ף כדאית ליה ולהרא " ש כדאית ליה והא דהביא רבינו מחלוקת זו דרב אלפס והרא " ש בפי' דברי תנא קמא נפקא מינה לרב אלפס ודעימיה דפסקו הלכה כת " ק אבל להרא " ש גופיה ליכא נפקותא כמ " ש בסמוך דהלכה כאבא שאול דלא מהני פיטור לגבי יורשים אפי' פירש לי ליורשי דלפי זה היורשים משביעין אותה אפי' על האפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה וכך כתב המרדכי בפרק הכותב והגהת מיימונית פי " ו דאישות בשם ר " ח :
Even HaEzer.98.6.1 ומיהו על מה שמכרה לצורך קבורה וכולי האי ומיהו קאי אדלעיל דאין הפיטור מועיל על אפוטרופסת שלאחר מיתת בעלה מיהו על מה שמכרה לצורך קבורה לאחר מיתתו אין משביעין אותה ופירש " י דהטעם משום דאי אפשר שלא תזלזל במכירת נכסים ונמצאת שבועת שקר והרא " ש כתב עוד שאם ה " ל לישבע מימנעה ולא עבדא וגם מתוך המהירות אי אפשר לה ליזהר שלא תוותר ושלא תהנה הילכך אפי' על ידי גלגול לא משבעינן לה אם לא נשאה ונתנה כי אם בצרכי המת וכו' והדבר פשוט דלפי הטעם אף הרא " ש מודה דלצורך קבורה אפי' לא פטרה כלל אין משביעין אותה :
Even HaEzer.98.7.1 כתב לה דלא נדר וכו' בפרק הכותב פליגי אמוראי אליבא דת " ק היכא דלא פטרה ממנו ומיורשיו בפירוש אלא אמר הני לישנא דלא שבועה או נקי שבועה דרבי זכאי החמיר על האלמנה דבין דלא שבועה בין נקי משבועה מנכסי משביעין אותה מנכסי אילין אין משביעין אותה ואבא שאול בן אימא מרים אמר דמדינא בכל לשון שכתב לה בסתם ג " כ אין היורשים משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים השתא שמעינן דלית הילכתא כר' זכאי אליבא דת " ק ולפיכך אפילו אמר מנכסי אילין דמשמעותיה דאף מן היורשין פטרה אפ " ה הזקיקוה שבועה ולכאורה משמע דה " ה כשפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו נמי הזקיקוה שבועה לאבא שאול דהלכה כמותו והכי משמע בסוגיא ( דף פ " ח ) דאוקימנא הא דתנא בסיפא דר " ש אמר כל זמן שתובעת כתובתה היורשין משביעין אותה דפליג את " ק דאמר כשפטרה ממנו ומיורשיו דאין היורשים משביעין אותה וקאמר ר " ש דהיורשים משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא דאב " ש ורבנן ר " ש כאבא שאול ורבנן כרבנן אלמא דאף בפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו קאמר אבא שאול דהיורשים משביעים אותה אלא דרב אלפס כתב דאע " ג דאבא שאול גופיה ס " ל הכי מ " מ אנן קי " ל הלכה כסתם משנה דכשפטרה בפירוש ממנו ומיורשיו דאין משביעין אותה ולא פסק ר " נ אמר שמואל הלכה כאבא שאול אלא בדלא פטרה בפירוש דאפי' א " ל דלא שבועה נקי שבועה ואפי' אמר מנכסי אילין הזקיקוה שבועה דלא כת " ק אליביה דרבי זכאי דאף בזו אין היורשים משביעין אותה אלא בזו הלכה כאבא שאול וכך כתב הרא " ש לפרש דעת האלפסי ע " ש אלא שמ " ש הרא " ש לשם ומיהו היכא דפטריה בהדיא מן היורשים מודה אבא שאול דמשמע דרב אלפס מפרש כך והא ליתא דא " כ למה כתב הרי " ף אמאי דקאמר שמואל הלכה כאבא שאול ה " מ דכתב לה דלא נדר וכו' אבל אי כתב לה בין ממני בין מיורשי גובה בלא שבועה כסתם מתניתין וכולי דאמאי תלאה בסתם מתניתין תיפוק ליה דאבא שאול גופיה מודה היכא דפטרה בהדיא דגובה אלא ודאי דאבא שאול אינו מודה אלא דאנן לא סבירא ליה כאבא שאול אלא בהך לישנא דלא שבועה וכו' אבל כשפטרה בהדיא קיימא לן כסתם מתניתין ולשון הרא " ש צריך לפרשו דלאו דוקא מודה אבא שאול ממש קאמר אלא רצה לומר דמ " ש אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים וכו' מודה אבא שאול שלא שמע שחכמים הזקיקוה שבועה אלא כשאמר בלשון הזה ולכן פסק שמואל כאבא שאול שאמר שהזקיקוהו שבועה כשאמר בלשון הזה אבל אב " ש גופיה ס " ל דאפי' פטרה בהדיא ממני ומיורשי משביעין אותה שהרי לאבא שאול אין שום חילוק בלשונות אלו דבכל ענין משמעות שפוטר אותה מכל שבועה ממנו ומיורשיו אלא שחכמים הזקיקוה שבועה דלפי זה ה " ה בפטרה בהדיא גם מיורשיו משביעין אותה לאבא שאול ומ " ש עוד הרא " ש לדעת רב אלפס דמ " ש בגמרא ר " ש כא " ש פי' בשיטת א " ש קאמר ועדיפא מיניה וכו' היינו בשיטת א " ש שאמר בשם חכמים שהזקיקוה שבועה כשאמר בלשון הזה דלא שבועה וכו' ואפי' תפרשלשון הרא " ש כפשוטו דלרב אלפס אבא שאול חולק את " ק מ " מ רבינו לא ס " ל הכי אלא כפשט לשון הרי " ף דחולק אתנא דמתניתין ובחדא פסק שמואל כאבא שאול כשאמר לה בלשון דלא שבועה ובאידך בשא " ל בפי' דפטרה ממנו ומיורשיו פסק כסתם מתניתין ולפי זה ניחא הא דכתב רבינו הך דר' זכאי דהציע תחלה הך דר' זכאי דהחמיר על האלמנה שהזקיקוה שבועה לתנא קמא דמתניתין כשלא אמר מנכסי אילין ואח " כ כתב דאבא שאול פליג את " ק דאפי' פטרה בפירוש מן היורשים נמי משביעין אותה שהרי כשאמר מנכסי אילין לכ " ע משמעותיה דפטרה אף מן היורשין ואמרו חכמים דמשביעין אותה א " כ כשפטרה בפי' מן היורשים נמי משביעין אותה לא " ש ולאחר שהציע פי' דברי ת " ק לר' זכאי ופי' דברי אבא שאול חזר וכתב מחלוקת הגאונים בפסק הלכה והוא דרב אלפס פסק בפטרה בפירוש כת " ק דאין משביעין ובלא פטרה בפירוש משביעין כאבא שאול אבל ר " ח ור " י פסקו לגמרי כאבא שאול דאפי' בפטרה בפי' מן היורשין נמי משביעין דלדעת רבינו לא נחלקו בפי' דברי אבא שאול דלכ " ע אבא שאול גופיה ס " ל דהזקיקוה חכמים שבועה אפי' כשפטרה בפי' מן היורשים אלא דלרב אלפס לא פסקינן כאבא שאול אלא בדלא פטרה בפי' אבל כשפטרה בפי' הלכה כת " ק כסתם מתניתין ולר " ח והרא " ש הלכה כאבא שאול לגמרי דמשביעין אותה אפי' פטרה בפי' מן היורשין ודלא כמשמעות דברי הרא " ש ובזה נסתלקו התרעומות שהתרעם הרב ב " י על דברי רבינו והם באמת וצדק :
Even HaEzer.98.8.1 ומ " ש כתב לה דלא נדר וכולי אבל יורשיו ובאי כחו משביעין אותה ואם כתב לה נקי נדר וכולי לא הוא ולא יורשיו ולא באי כחו יכולין להשביעה לכאורה משמע דבאי כחו הם לקוחות ומקבלי מתנה וכמ " ש בח " מ סימן ע " א סעיף ל' ואם כן קשה הלא כתב רב אלפס דאין הפיטור מועיל לגבות מלקוחות וצריך לומר דמ " ש הכא דהפיטור מועיל לבאי כחו היינו אפוטרופסת שמינה על נכסיו וכך כתב הרא " ש לפרש הבאים ברשותו היינו אפוטרופסת שמינה על נכסיו ומביאו ב " י בסמוך :
Even HaEzer.98.9.1 כתב רב אלפס אע " פ שהאמינה וכו' כך כתב בפרק הכותב :
Even HaEzer.98.10.1 ומ " ש וכך כתב ר " ח מעשים בכל יום וכו' קשה שהרי בסמוך כתב על שם ר " ח דאפי' פירש לי וליורשי לא מהני כלל אם לא קנו מיניה ויש לתרץ דהא דכתב ר " ח מעשים בכל יום וכו' מיירי בקנו מיניה אלא דבתשובת הרשב " א שמביא בית יוסף כתב וזה לשונו אם פטרה בפירוש גם מן היורשין נוטלת היא שלא בשבועה וכן דעת הרי " ף ור " ח וכל שכן אם קנו מידו וכך כתב ר " ח וכו' אלמא דמה שאמר בתחילה וכן דעת הרי " ף ור " ח היינו בדלא קנו מיניה והכי משמע מלשון ר " ח שהביא הרא " ש כלל ע " א סימן ו' ועוד דאי איתא דר " ח דאמר מעשים בכל יום וכולי איירי בדקנו מיניה אם כן צריך לומר דבלקוחות ואפי' קנו מיניה לא מהני הפיטור אפילו אם קדם הנאמנות ללקוחות והא ליתא שהרי הריב " ש בסימן קי " ח כתב וזה לשונו וכן דעת הראב " ד ז " ל גם הוסיף שאפילו ללקוחות מועיל נאמנות אם פירש וכן דעת ר " ח דאפי' ללקוחות מועיל נאמנות כדפרישית וקנו מידו דאית ליה קלא ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו שקנו אח " כ עכ " ל ולפיכך נ " ל דמ " ש ר " ח מעשים בכל יום וכו' איירי בדלא קנו מידו והקושיא יש ליישב דלא כתב ר " ח דלא מהני פיטור אפי' פירש בהדיא מן היורשין בדלא קנו מיניה אלא בבעל שכתב פיטור לאשתו ואפשר שהטעם הוא כמ " ש הריטב " א בשם ר " ח דעיקר הפיטור אינו אלא לכשתהא פוגמת או נעשית אפוטרופא אבל משבועת אלמנה דלא תפסה צררי לא פטרה וכיון שכן לא יועיל לה שטר הפיטור דכיון דסופה לישבע שבועת האלמנה כשתגבה כתובתה מגלגלין עליה שבועה דפוגמת ואפוטרופוס דמגלגול לא פטרה ולפיכך אין מועיל לה הפיטור אבל מ " ש ר " ח מעשים בכל יום וכו' הוא בסתם מלוה ולוה שאין מועיל נאמנות לגבי לקוחות אבל לגבי יורשין מועיל דודאי פטרו לגמרי משבועה מיהו במ " ש הר " ן בפרק הכותב בשם ר " ח מפורש דדין מלוה ולוה כדין אשה התובעת כתובתה דאפי' בנאמנות מפורש מן היורשין לא מהני וצריכין לישבע הילכך אם מת מלוה אחר הלוה אין בני המלוה יכולין לגבות מבני לוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו והכי משמע במרדכי פרק הכותב אבל דעת רבינו אליבא דר " ח אין כן אלא יש לחלק בין אשה כנגד בעלה לשאר לוה ומלוה וכ " כ בח " מ סי' ע " א ס " ל ול " ב וכן בסימן ק " ח כתב להדיא דמועיל הפיטור אף לגבי היורשים כשכתב בפירוש נאמנות מן היורשין אבל לגבי אלמנה לא מהני בדלא קנו מיניה על הנאמנות ומ " ש עוד הר " ן כיון שנאמנות אינו מועיל צריך לישבע א " כ אם מת מלוה אחר לוה אינו גובה מבני לוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו נראה דיחיד הוא בהוראה זו שהרי בח " מ סי' ק " ח הביא ב " י בשם בעה " ת ובעל המאור בשם חכמי נרבונא והרשב " א בתשוב' ע " ש ר " ח גם הריב " ש בתשובתו סימן קס " ט הביאו ב " י שאפי' במקום שאין נאמנות מועיל ליורשים מ " מ אם מת מלוה אחר לוה לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וכ " כ הר " ן בתשובה סימן ל " א משום דתרי קולי לא עבדינן ולא קשה דברי הר " ן בתשובה אמה שבפרק הכותב דהלא נודע דהך מילתא אינו מחיבור הר " ן כי נשמטו כמו חמשה דפין מחיבורו ופירשו נימוקי יוסף במקומו :
Even HaEzer.98.11.1 ורבינו זרחיה הלוי כתב אם מכר קודם וכולי וי " א דהיינו דוקא וכו' נראה דכך פירושו תחלה אמר דרב אלפס ור " ח כתבו לחלק בין יורשין ללקוחות ובסתמא מיירי בכתיבה גרידא בדלא קנו מיניה וכדפי' בסמוך ורבינו ז " ה והרמ " ה הוסיפו לחלק דאף בלקוחות שצריך לישבע בדלא קנו מיניה אינו אלא במכר קודם הנאמנות וכו' וי " א דאפי' קודם הנאמנות ללקוחות אינו מועיל אא " כ דכתב הנאמנות בשטר וקנו מיניה דהשתא אית ליה קלא והלקוחות אפסידו אנפשייהו דאיבעי להו לאיזדהורי והרא " ש כתב להחמיר כר " ח וכרב אלפס והוא דאפי' קדם נאמנות למכר וגם כתב הנאמנות בשטר וקנו מיניה דאית ליה קלא ומדינא מועיל הנאמנות לגבות מן הלקוחות בלא שבועה דלא חיישינן דילמא פרע למלוה ועשה קנוניא עמו והחזיר לו השטר דלא חיישינן לקנוניא היכא דלא איתרע בנפילה אפ " ה יש להחמיר לחוש לקנוניא כיון דהאידנא נפישי רמאי ואינו גובה מן הלקוחות עד שישבע אבל לגבות מיורשיו מועיל נאמנות לעולם היכא דקנו מיניה להרא " ש ובח " מ סימן ע " א לאחר שכתב דעת ר " ח כתב וי " א שאם קנו מידו וכו' והראב " ד והרמ " ה חילקו בין היכא שקדם הנאמנות וכו' נראה דמ " ש וי " א וכולי הוא לפרש דעת ר " ת שכתב שמה דנאמנות אינו מועיל גבי לקוחות היינו דוקא בלא קנו מידו אבל קנו מידו מודה ר " ח דמועיל גם גבי לקוחות והראב " ד והרמ " ה לא כתבו לחלק בזה ומשמע מדבריהם דאם קדמה המכירה לנאמנות אינו מועיל אפי' קנו מידו וכתב שטר ואית ליה קלא דלאו כל כמיניה לגרוע כח דלקוחות לאחר שמכר להם כבר אבל קודם הנאמנות מועיל גם גבי לקוחות אפי' לא כתב שטר ולא קנו מידו אלא כך הקנה באפי תרי סהדי דאינהו דמפקי לקלא ואיבעי להו ללקוחות לאיזדהורי ובתשובת הרא " ש כתב ע " ש בעל העיטור הך סברא ומשמע התם שלפרש דברי ר " ח כתב כן כדפרישית : כתב המרדכי בפרק הכותב דבספרי הרי " ף איתא דאע " פ שכתב לה הבעל שטר נאמנות ממנו ומיורשיו לא יועיל כלום להוציא כתובתה מן היורשין בלא שבועה אא " כ כתב גם לכתובה נאמנות בפירוש דיד בעל השטר על התחתונה עכ " ל וקשה דהלא הרי " ף בפרק הכותב פסק להדיא כשפטרה בפירוש מן היורשין מועיל וכדתנן בסיפא נדר ושבועה אין לי וליורשי וכולי וצריך לומר דלא כתבו השערים כן אלא למי שכתב פטור לאשתו בשעת מיתתו וסבירא ליה דפיטור סתם בשעת מיתה לא משמע אלא שלא ישביעוה שלא תפסה משלו כלום ושלא הפסידה נכסיו וכן פטרה משבועת פוגמת ואפוטרופסים אבל לא פטרה משבועת אלמנה אא " כ כשכותב לה בפירוש נאמנות גם לכתובה והא דתנן דפיטור מן היורשין מועיל לכתובה וכמ " ש הרי " ף להדיא היינו בדכתב לה בשעה שכנסה ולכן כתב המרדכי לשם דשערי הרי " ף חולקים על מ " ש בספר המקצעות שהביא לשם דהפיטור בשעת מיתה מועיל יותר ע " ש והבית יוסף הביא בשם תשובות רב נטרונאי כמו שכתב בספר המקצעות וכן פסק בהג " ה ש " ע ולענין מעשה צריך להתיישב בדבר :
Even HaEzer.99.1.1 אלמנה שבאת לגבות כתובתה שמין כל בגדיה פסק כרב ס " פ נערה שנתפתתה ולא כשמואל וטעמא דכיון דלא מפיק לה מדעתיה אדעתיה למיקם קמיה אקני אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה ולפ " ז ודאי לא מיירי אלא בבגדים שהבעל קנה והקנה לאשתו אבל בגדים שעליה מבית אביה יש להן דין נצ " ב שהכניסה לו בשומא אבל רבינו לעיל סוף סי' ע " ז כתב ע " ש הרא " ש בתשובה שאין דרך לשום מלבושים שעל הכלה להתחייב בהן באחריותן כלום ויש להם דין נ " מ שאם פחתו פחתו לה וע " ש ועיין עוד במ " ש בסימן ס " ו סעיף ו' :
Even HaEzer.99.2.1 ומ " ש בין של חול ובין של שבת הכי משמע מדקאמר דכי אקני לה וכו' בסתמא דכל למישקל ומיפק לא אקני לה אפילו של חול ומ " ש אבל גרושה וכו' כ " כ הרי " ף והרא " ש ומ " ש ואפילו של שבת אין שמין הכי משמע ודאי כיון דבגרושה אמרינן דכבר זכתה במאי דאקני לה א " כ אף בשל שבת נמי זכתה וה " ה בשל רגל מיהו כתב ב " י דיש חולקין דבגרושה נמי שמין אפילו בשל חול כמו באלמנה ויש מחלקין בגרושה דשל שבת ורגל שמין ובשל חול אין שמין וכך פסק בש " ע ומ " ש וכ " ש מתנה וכו' אגרושה קאי ומיהו ה " ה אלמנה גובה מתנה שכתב לה בכתובה אף ע " ג דשמין מה שעליה מטעמא דאמרן אבל מתנה דכתב לה בשעת חופה מפני חיבת ביאה גובה לעולם :
Even HaEzer.100.1.1 אין הכתובה נגבית וכו' פירוש לא מיבעיא היכא דאיכא נמי מטלטלין דאין היורשין יכולין לסלקה במטלטלין והוא הדין אם האשה חפיצה יותר במטלטלין דאינה יכולה לכוף ליורשין אלא דינה בקרקע אלא אפילו אין שם אלא מטלטלי בלחוד ג " כ אינה גובה מדינא דגמרא אלא מקרקעי וכיון שלא הניח קרקע הפסידה כתובתה וכן לענין זיבורית נמי קאמר בלשון שלילה דלא מיבעיא אלמנה דכל שאר ב " ח נמי אינו גובה מיתמי אלא מזיבורית אלא אפילו גרושה דגובה מבעלה נמי אין דינה אלא בזיבורית ה " א בגמרא ריש הניזקין :
Even HaEzer.100.2.1 ומ " ש ל " ש השביחו יורשים וכולי נראה לכאורה מלשון זה דאם השביחה האלמנה בנכסים מועטים גובה מהם וכמו שפי' רשב " ם והביאו רבינו לעיל בסימן צ " ה ותימה הלא הרא " ש חולק עליו כמו שנתבאר לשם ויש לומר דרבינו כאן לא נתכוין לדיוקא אלא נקט מילתא דפסיקא דלכ " ע אינה גובה בשבח ששיבחו היתומים לאחר מיתה או ששיבחו הלקוחות אבל במה ששיבחה האשה בנכסים דפליגי בה רשב " ם והרא " ש לא איירי בה הכא ונסמך על מ " ש בסימן צ " ה וכך הוא דרכו של רבינו בחיבורו מיהו קצת קשה דמשמע דוקא שבח שהשביחו יורשים ולקוחות אבל שבח דממילא כגון שעלו בה אילנות ונתייקרה נגבית מהם והא ליתא דסתמא תנן בפ' יש בכור שאין האשה נוטלת שבח בכתובתה וכך הל " ל ל " ש השביחו הנכסים אחר מיתת הבעל לא שנא השביחו לקוחות כולי וכן הוא הלשון ברמב " ם פי " ו דאישות :
Even HaEzer.100.3.1 ומ " ש אבל במלוה וכולי פירוש אפי' לדינא דגמ' דאין נגבית ממטלטלי שביד היתומים אפ " ה במלוה בעוד שלא גבו יפה כחה לגבות מהן דלא חשיב ראוי אא " כ כבר גבו היורשים את המלוה והיא בידם ואפי' היא על העכו " ם דהוי כמציל מידם לא חשיבא ראוי בעוד שלא נגבית אבל מתקנת הגאונים אפי' אם גבו היורשים מעות בחובת אביהם גובה מהן דלא גריעי הני מעות משאר מטלטלי ומכ " ש אם גבו קרקע :
Even HaEzer.100.4.1 ודוקא מטלטלי דבני חרי וכולי ואם מכרום היורשים גובה מהם הקשה ב " י דהא כתבו התוספות בפרק נערה שנתפתתה ( סוף כתובות דף מ " ט ) בד " ה הוא ואשתו דאפילו נתנו יתומים לא גביא כ " ש מכרו היתומים וכאן כתב רבינו דאפי' מכרום היורשים גובה מהם ומכ " ש אם נתנו דגובה מהם ומהרש " ל הקשה עוד ממ " ש הרא " ש בקידושין פרק האומר דאפילו נתנו היתומים אינו גובה מהן לפע " ד ליכא הכא קושיא דעיקר דיבורם של התוס' לשם לא היה אלא לענין מזונות האלמנה וכדאמרינן בפרק מציאת האשה ריש ( כתובות דף ס " ט ) האחין ששיעבדו אין מוציאין למזונות אף על גב דאם לא שיעבדו היתה ניזונית מהן ולשון שיעבדו משמע לא שנא במתנה אינו גובה מזונות ממה ששיעבדו וכדמסיק איכתוב ליה שיעבודו דמשמע הכי ומשמע הכי אבל לגבות כתובתה פשיטא דגובה ממה שמכרו או נתנו היורשים דמיד שמת ניתנה כתובה לגבות מנכסי בעלה וידה עדיפא מידם ומש " ה כתב רבינו לעיל בסי' צ " ג ולקמן סי' קי " ב בדין מזונות האשה והבנות דאפילו מכרה או משכנו או נתנו היורשים לאחר מיתת אביהם אין מוציאין מידן וכאן גבי כתובה כתב דגובה מהם וכן בפרק האומר לא כתב הרא " ש דאינו גובה אלא לענין מזונות שהרי כתב בסוף דבריו ולענין פסק הלכה וכו' עד ממטלטלי דמתנת בריא לא גבו וכו' דמדלא כתב ממטלטלי שנתן הוא או יורשיו אלמא דס " ל להרא " ש דלעניין מזונות דוקא אם מכרו או נתנו היורשים אינה גובה מהן אבל לענין כתובה גובה :
Even HaEzer.100.5.1 מכר לאחד קרקע ולא נתרצית וכולי לאו דוקא מכר לאחר דאפילו מכר לראשון שדה אחרת וחתמה לו לא מציא אמרה נחת רוח וכולי אלא לרבותא נקט מכר לאחר דאפילו בשני לקוחות לא מציא לומר דלראשון אפילו לנחת רוח לא רציתי לחתום ולשני דנוח לי חתמתי לעשות נחת רוח לבעלי ועיין בתוס' בפ' מי שהיה נשוי בד " ה הא ר " מ דאיכא סברא דיותר איכא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי בלוקח אחד מבשני לקוחות ואיכא סברא איפכא . ומ " ש ל " ש אותו קרקע וכו' נמי לרבותא קאמר דאפילו בקרקע אחר לא תוכל לומר בקרקע זו לא חתמתי אפילו לנחת רוח ובזו חתמתי לנחת רוח לבעלי וכתבו התוספות בד " ה כתב לראשון דאפילו לא כתבה בשטר שהיא עצמה מכרה לו אלא שמוחלת השיעבוד שלה שעל הקרקע מהני ולא מציא אמרה נחת רוח וכו' ומיהו דוקא בקנו מידה וע " ש בתוס' בד " ה הב " ע כשקנו מידו וע " ל סי' צ " ב ולענין לגבות מן הראשון כו' פירוש היכא שחתמה לשני ולא לראשון דלא יכולה לגבות מן השני שהסכימה במכירתו אם טורפת מן הראשון שלא חתמה לו או יכול לומר הנחתי לך מקום בשדה שקנה השני ואעפ " י שלא תוכל לגבות ממנו אתה הוא דאפסיד אנפשך שחתמת לו פליגי בה כמ " ש באשיר " י ס " פ מי שהיה נשוי וכ " כ בתוספות לשם ועיין בח " מ סי' קי " א ס " י :
Even HaEzer.100.6.1 מי שהיה נשוי שתי נשים וכולי משנה שם ועיין במ " ש למעלה סימן צ " א ס " ב :
Even HaEzer.100.7.1 שאלה לא " א הרא " ש וכולי פי' מהרש " ל האשה תתפשר' עם הלוקח ותתן שטר נדונית' לידו ואז לא יהא צריך ללוקח לטעון שום זכות בבית מצד הלקוחות אלא מצד זכות נדונית האשה וא " כ מסולק הב " ח לגמרי עד כאן לשונו ופשוט הוא :
Even HaEzer.100.8.1 ובמקום שכותבין כתובה וכולי עד נשבע היסת ונפטר היינו בגרושה וטוען ברי ולא אמרינן הכא הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום דריע טענתא דידה כיון דכותבין כתובה ואין כתובתה בידה רגלים לדבר שקרעו כתובתה בפריעתה ואם אלמנה היא טענינן ליתמי דילמא אתפסה צררי ובמקום שאין כותבין יש לה מנה ומאתיים בתנאי ב " ד ואינו נאמן לומר פרעתי דהטוען אחר מעשה ב " ד לא אמר כלום אבל תוספת ונדוניא דאינו תנאי ב " ד נאמן לומר פרעתי כמו בשאר תביעה בעל פה כך כתב הרמב " ן והרא " ש בפ " ק דמציעא לפרש דעת רב אלפס ושכך כתב הרמב " ם ומביאו ב " י באורך ומ " ש או אפי' בלא עדים וכו' עד גם נותנין לה כתובתה על פיה משנה ר " פ האשה שלום האשה שהלכה היא ובעלה למ " ה ובאה ואמרה מת בעלי תינשא ואמרו ב " ש תינשא ותטול כתובתה פירש " י על פיה וב " ה אומרים תינשא ולא תטול כתובתה א " ל ב " ש התרתם ערוה החמורה ולא נתיר ממון הקל וחזרו ב " ה להורות כדברי ב " ש ומשמע מהאי ק " ו דא " צ לישבע שמת ולכן כתב רבינו גם נותנין לה כתובתה על פיה כלומ' על פי מאמרה בלי שבועה ותימה על מ " ש רבינו והרמב " ם כתב שצריכה לישבע שמת דהא משמע במשנה ובגמרא שהאשה נאמנ' בערוה החמורה מטעם דמילתא דעבידא לאגלויי היא א " נ מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' ואין כאן עסק שבועה ועוד דאם אינה נאמנת בלא שבועה אף בשבועה אין להאמינה כיון שנוגעת בדבר ועוד דהמעיין ברמב " ם ספי " ו דאישות יראה מבואר דהכי אמר כיון שנאמנת לינשא לאחר א " כ מתנאי כתובה שאם תינשא לאחר תטול מה שכתב לה בכתובה אלא דמשביעין אותה שבועת אלמנה דילמא אתפסה צררי וכך הבין הרב המגיד וז " ל וכתב רבינו שמשביעין אותה ופשוט הוא כדין כל הבא ליפרע מן היורשין עכ " ל ולכן מה שכתב רבינו ע " ש הרמב " ם שצריכה לישבע שמת הוא תימה וצ " ע :
Even HaEzer.100.9.1 ומ " ש אבל אם אומרת מת בעלי וכו' הוא לשון רבינו ולא לשון הרמב " ם הוא ולישנא דאבל קאי אדלעיל כשאומרת מת בעלי דנאמנת ונותנין לה כתובתה וקאמר השתא היינו דוקא כשלא אמרה תנו לי כתובתי אבל אם אמרה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה ואמר רבינו שהרמב " ם חולק אבל לדעתו בשניהם אין מתירין אותה לינשא דכיון דאיבעיא להו בשניהם ואסיקנא בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא וטעמו של הרמב " ם דפסק להקל משום דמדאמר רב נחמן מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה מ " ט אדעתא דכתובתה אתאי דמדהוצרך לומר האי טעמא אלמא דוקא כשלא אמרה כלל התירוני לינשא דהיא גופא לא אתאי אלא אדעתא דכתובה ואין דעתה להנשא משום דלא ידעה בבירור שמת א " כ שמעינן דהיכא דאמרה ג " כ והתירוני לינשא מתירין אותה ולא קמיבעיא ליה אלא לענין כתובתה ואסיק בתיקו והלכך אם תפסה לא מפקינן מידה אבל לינשא מתירין אותה כיון שאמרה התירוני לינשא בין שאמרה בתחלה ובין לא אמרה עד לבסוף ולא א " ר נחמן דאין מתירין לינשא אלא בדלא אמרה כלל התירוני לינשא כנ " ל לפרש דעת הרמב " ם וב " י לעיל בסימן י " ז פי' בדרך אחר ע " ש :
Even HaEzer.100.10.1 במקום שאין כותבין כתובה והביא עדים שכתב לה כתב הרמב " ם שדינו כבמקום שכותבין ואינו גובה בלא כתובה זה אינו נמצא בספרי הרמב " ם שבידינו מיהו לכאורה משמע דהכי הוא האמת למאן דפסק דבמקום שכותבין כתובה אם אין לה כתובה נשבע היסת ונפטר ובמקום שאין כותבין גובה עיקר כתובתה בתנאי ב " ד דאלמא דפוסק כשמואל בפ' הכותב ( כתובות דף פט ) דהך דהוציאה גט ואין עמה כתובה דגובה כתובתה מיירי אף במקום שכותבין כתובה והאשה הביאה ראיה שלא כתב לה אי נמי במקום שאין כותבין דעליו להביא ראיה שכתב לה ואם אינו מביא ראיה גובה כתובתה אבל הביא ראיה שכתב לה אינה גובה בלא כתובה ואע " ג דמנהג המקום שאין כותבין כתובה ולהרא " ש צ " ל אע " ג דהלכה כשמואל מ " מ בהך מילתא היכא דהביא ראיה דכתב לה כתובה במקום שאין כותבין כתובה לא קי " ל כשמואל אלא כר' יוחנן פ " ק דמציעא דהטוען אחר מעשה ב " ד במקום שאין כותבין כתובה לא אמר כלום ולא ישתנה הדין בכך כמ " ש הרא " ש בפ " ק דמציעא ושזהו דעת רב אלפס :
Even HaEzer.100.11.1 ומ " ש ובספר המצות כתב על שם ר " י וכו' כתב מהרש " ל דאנן נהגינן כמו שכתוב בספר המצות על שם ר " י עכ " ל ונראה שנהגו כך ע " פ דברי המרדכי שכ " כ בשם ספר החפץ ס " פ הכותב וכ " כ סוף פ' הנושא בשם כמה גדולים שפסקו כר " י וכן פסק מהר " ם ובהגהת ש " ע כתב וז " ל וכן נראה סברת האחרונים שאפי' בתוס' אינן נאמנים לומר דפרוע אבל לא נהגו במדינות אלו לגבות בלא כתובה עכ " ל ולפי שמהרש " ל העיד דנהגינן כס " ה בשם ר " י נראה הא דהעיד בהגהת ש " ע דלא נהגינן הכי במדינות אלו לגבות בלא כתובה היינו כל מה שהוא יותר על מנה ומאתים ועדות מהרש " ל הוא צודק על מנה ומאתים דגובין אפי' ליכא כתובה ואפי' במקום שכותבין כתובה ומיהו לענין מעשה צ " ע :
Even HaEzer.100.12.1 הוציאה גט וכו' משנה ס " פ הכותב ולכאורה משמע דלאו דוקא גט אלא ה " ה עידי גירושין וכן כתבו התו' אבל הר " ן כתב דבעידי הגט לא גביא דאיתרע ליה מעשה ב " ד דחיישי' דילמא ב " ד הגבוה ע " פ הגט וקרעוה לגיטא ומביאו ב " י :
Even HaEzer.100.13.1 ומ " ש ובמקום שכותבין אינה גובה כלל פי' אפילו עיקר אינה גובה דנאמן לומר פרעתי והחזירה לי הכתובה ואינה נאמנת לומר דלא כתב לה כתובה כיון דמנהג המקום דכותבין אם לא דהביאה ראייה דלא כתב לה ומיהו כשבעל מודה שלא פרע אלא שחושש שלא יבא לידי הפסד שתחזור ותגבה בב " ד אחר בכתובה שבידה והאשה טוענת שאבדה כתובתה ואינה בעולם צריך לפרוע לה כתובתה וכותבין לו שובר אבל אם הכתובה היא בעולם כגון במדינה אחרת אלא שאינה בידה אין כופין אותו ליקח שובר כיון שהכתובה היא בעולם וכמ " ש בח " מ סי' נ " ד :
Even HaEzer.100.14.1 ואם הוציאה כתובה בלא גט וכו' והוא במקום שאין כותבין וכו' הכי איתא בגמ' כמו שהביא ב " י וקצת קשה לשון רבי' שאמר והוא במקום שאין כותבין דלשון זה משמע דוקא במקום שאין כותבין והא ליתא דהא ודאי במקום שכותבין כל שכן דאינו נאמן לומר כבר פרעתי כשהוציאה הגט בלא כתובה וכתבו לו שובר ואבד דהא לא היה צריך לפרוע לה כיון שהכתובה היתה בעולם ובודאי שקורי משקר אבל בגמרא איכא לפרש דאע " ג דמעיקרא קאמרינן בשלמא לשמואל מוקים לה במקום שאין כותבין וכו' מ " מ למסקנא דקאמר רב יוסף הב " ע כשאין שם עידי גירושין וכו' השתא שפיר מוקמי' למתניתין דהוציאה כתובה ואין עמה גט דלא יפרע בין במקום שאין כותבין ובין במקום שכותבין דנאמן לומר פרעתי במגו דלא גירשתיך דאעפ " י דבמקום דכותבין הטענה גרועה אפי' הכי נאמן כיון דאית ליה מגו :
Even HaEzer.100.15.1 ואם הוא במקום שאין רשאי לשהות גט מפני הסכנה וכו' הקשה ב " י דכתב כנגד הגמ' דמוקמינן למתני' דבדאיכא סכנה גביא הכל בדאיכא עידי גירושין ואי ליכא עידי גירושין לא גביא אפי' מן הסכנה ואילך עד כאן לשונו ויש ליישב דברי רבי' שהם על פי דברי התוס' בד " ה הוציאה גט וז " ל רשב " ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה בלא גט פי' שלא בעידי הגט הואיל ואי איפשר לה להביא עידי גירושין ולא קשה ליהימניה במגו די " ל לר' יוחנן דכיון דקודם סכנה אלמוה רבנן לכח דאשה דאין נאמן לומר פרעתי דהטוען אחר מעשה ב " ד לא אמר כלום אין תימה דאלמנה לאחר הסכנה כיון דמודה דגירשה דאין נאמן לומר פרעתי אע " ג דאית ליה מגו עכ " ל והא ודאי דבאומר לא גירשתיך אפי' מן הסכנה ואילך נאמן בשבועה אלא דבאומר פרעתי אינו נאמן אע " ג דאית ליה מגו ואמר רבינו דגובה הכל כלומר אפי' התוספת דלא כהרמב " ם שכתב בזה פי' היכא דאית ליה מגו דליכא עידי גירושין ויכול לומר לא גירשתיך והוא טוען פרעתי דעל העיקר אינו נאמן ועל התוספת נאמן דליתא אלא אינו נאמן וגובה הכל וטעמא דהרמב " ם דס " ל דאשה שאומרת לבעלה גירשתני נאמנת אפי' בתובעת כתובה ושריא לאינסובא וכיון דנשאת לאחר נוטלת כתובה ק' וק " ן ממדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי כמ " ש ה' המגיד ומביאו ב " י אבל תוספת אינו ממדרש חכמים ולא בתנאי ב " ד הלכך נאמן לומר פרעתי אם לא הביאה ראיה וצריך לומר דהרמב " ם מפרש רישא וסיפא תרווייהו במקום שאין כותבין כתובה ורישא ה " ק הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובה פי' עיקר כתובה גובה בגט ונאמנת שלא פרע לה בלא שבועה כלל דאם היה דפרע לה לא היה מניח הגט בידה כתובה ואין עמה גט הרי לא יפרע פי' אפילו עיקר לא יפרע לה אלא א " כ נשבעה בנקיטת חפץ אבל רבי' מפרש דסיפא דלא יפרע לה אפילו ע " י שבועה שהיא רוצה לישבע נמי לא יפרע אלא הוא נאמן ואינה גובה כלל אפילו עיקר כיון דאית ליה מגו דלא גירשתיך דאינה נאמנת לומר גירשתני כיון שתובעת כתובתה וזהו שאמר ולא נהירא וכו' ולענין הלכה היכא דאמרה גירשתני בפני פ' ופ' והלכו להם למ " ה דנאמנת נראה דשומעין להחמיר ובתובעת כתובה אינה נאמנת כלל ואפילו נשאת תצא כמ " ש רבי' והוא דעת התוס' ( דף פט ) בד " ה מגו אלא כיון דהתו' כתבו דשמא מחמת חימוד ממון אומרת כן יש להחמיר דאם קידשה אחר צריכה גט דספק קידושין הן ואפילו אם אומרת גירשתני ולא תבעה כתובתה יש להחמיר כמ " ש הראב " ד בהשגות וז " ל ואני אומר שלא אמרו נאמנת להנשא לכתחילה ולא לגבות כתובתה אלא שתופסין בה קידושין או שמא אם נשאת לו תצא ואם תאמר תינשא לכתחילה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה עכ " ל ולפעד " נ כיון שכתב או שמא אם נשאת לא תצא יש לנו להורות דאפי' נשאת תצא שהרי איפשר לפרש דנאמנת לבד לענין שתופסין בה קידושין אבל לא להקל כלל אפילו לא היתה תובעת כתובתה :
Even HaEzer.100.16.1 הוציאה ב' גיטין וב' כתובות וכולי משנה סוף הכותב וז " ל רש " י בספרים המדוייקים וזמן כתובה ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שנייה קודם לזמן גט שני גובה ב' כתובות שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שנייה אבל קדמו ב' הכתובות לגט הראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה ותנן בסיפא ב' כתובות וגט אחד אינו גובה אלא כתובה אחת למדנו שהכותב ב' כתובות לאשתו אינו גובה אלא אחת ואי משום דגירשה ואהדרה הא תנן כתובה וב' גיטין אינה גובה אלא כתובה אחת שע " מ כתובתה הראשונה החזירה עכ " ל :
Even HaEzer.100.17.1 ומ " ש הוציאה ב' כתובות וגט אחד וכו' כך הוא בספרי רבינו המדוייקים שכתב לה ב' כתובות זו אחר זו אינה גובה אלא אחת מהן ואיזה מהן גובה אם סכום שתיהן שוות אינה גובה אלא אחרונה שבטל הראשונה כשכתב לה האחרונה וכו' והא בגמרא ס " פ הכותב ובפרק נערה שנתפתתה ( כתובות דף מד ) ע " ש :
Even HaEzer.100.18.1 הוציאה כתובה ושני גיטין שהחזירה ולא כתב לה כתובה פי' זמן הכתובה הוא קודם לזמן גט ראשון וכן פירש " י ומשמע דאם זמן הכתובה אחר זמן גט ראשון אם הוא במקום שאין כותבין כתובה גובה בגט כתובה אחת ובכתובה גובה השנייה אבל אם אין בידה כתובה כלל אלא ב' גיטין במקום שאין כותבין אינה גובה אלא כתובה אחת דעל דעת כתובה הראשונה החזירה ונראה עוד דאפילו טענה האשה דכתב לה כתובה שנייה כשהחזירה ונאבדה אינה נאמנת ומצי טעין הבעל דע " ד כתובה הראשונה החזירה ואפי' אם מודה אלא דטוען פרעתי נאמן במגו דאי בעי אמר לא כתבתי לה שנייה אלא ע " ד כתובה הראשונה החזירה :
Even HaEzer.100.19.1 הוציאה גט וכתובה ועידי מיתה וכו' גובה בגט עיקר כתובה וכו' פי' כיון דבמקום שאין כותבין אינה גובה בגט אלא משום דהטוען אחר מעשה ב " ד לא אמר כלום אין שייך לומר כן אלא בעיקר כתובה שיש לה בתנאי ב " ד ולא יכול לומר פרעתי כשאין בידו שובר אבל בכתובה כל מה שכתב בה וכמו שנתבאר בסמוך אצל הוציאה גט ואין בידה כתובה : כתב המרדכי פרק נערה שנתפתתה ע " ש מהר " ם דאם מת יעקב בחיי ראובן בנו והניח אלמנה ניזונית מנכסיו אין אלמנת ראובן גובה כתובתה מאותן נכסים הואיל והיו משועבדים לאלמנת אביו כשמת ראובן ה " ל ראוי וזה נראה סותר למ " ש המרדכי בשם מהר " ם בפרק הנשבעין בדין ירושת הבעל את אשתו דאם הניחו מורישיה נכסים אע " פ שלא גבתה הבת מחיים אעפ " י שהיו משועבדים לכתובת האלמנה נקראים מוחזקים להבת והבעל יורש אותה ושני פסקים הללו הם סותרים זה את זה ומדברי הרב בהגהת ש " ע נראה דמפרש הך דמוהר " ם פרק הנשבעין במקום שנוהגין כאנשי גליל דיכולין לסלק האלמנה ושלא ליתן לה מזונות עיין עליו במ " ש ריש סי' צ' וריש סי' ק' אבל המעיין בדברי הר " ם פרק הנשבעין לא משמע הכי כלל אבל בתשובת מהרי " ל סי' ע' תירץ דשאני בעל דיפה כוחו כיון דיד הבעל כיד אשתו בחייה ועומד במקומה אבל כתובה לא ניתנה לגבות מחיים אלא לאחר מיתה וכבר פקע זכותה שהיה לו בראוי בחייו וכו' ע " ש :
Even HaEzer.101.1.1 אלמנה כל זמן ששטר כתובתה בידה גובה כתובתה לעולם כו' הכי אסיקנא ס " פ הנושא דלא פליגי ר " מ וחכמים במשנה אלא כשאין כתובתה בידה התם הוא דאמרינן דמחלה בכ " ה שנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל כששטר כתובה בידה הכל מודים דגובה כתובתה לעולם וכו' :
Even HaEzer.101.2.1 ומ " ש ואפי' לאחר שתינשא ונשבעה אע " פ שהיא נשואה כלומר אבל אינה נודרת כשהיא נשואה דהבעל יפר לה כדאיתא בפ' השולח ומביאו ב " י וכדלעיל בסימן צ " ו . ואיכא לתמוה על מ " ש בעה " ת והעיטור דאינה נאמנת בשבועה לאחר שנשאת שכתבו כנגד הגמרא ונראה ליישב דס " ל דדוקא היכא דהאשה תפסה מטלטלין תחת ידיה ולא הוציאם מתחת ידיה ליד בעלה השני או לא תפסה כלל או לא הניח בעלה מטלטלין כלל אלא קרקע דהם בחזקת היורשים התם הוא דנאמנת בשבועה אף לאחר שנשאת אבל בתפסה מטלטלין ונשאת ונתנה מידה כל מה שתחת ידיה לבעלה שלא מדעת ב " ד התם ודאי הויא גזלנית כיון ששלחה בהן יד מקמי שבועה דממון יורשים הוא ושוב אינה נאמנת בשבועה וכ " כ בהגהות מרדכי דכתובות ע " ש רב צמח גאון אבל ה " ר אביגדור חולק וס " ל דאינה נחשבת בכך גזלנית ונאמנת בשבועה ע " ש ודעת בעה " ת והעיטור כדעת ר " צ גאון :
Even HaEzer.101.3.1 ואפי' עברה עליה שמיטה וכו' בפ' שני דגיטין ( דף יח ) איתמר מאימתי כתובתה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אעפ " י שלא זקפה זקפה אעפ " י שלא פגמה ופירש " י מאימתי תהא כתובה כשאר ש " ח ומשמטתה שביעית משתפגום שתפרע קצת דגליא דעתה דעומדת ליגוש דליפרע ותזקוף עליו המותר במלוה דנפקא ליה משם כתובה ומעשה ב " ד שאינו משמט וחל עליה שם ש " ח עכ " ל ובריש אעפ " י קאמר תלמודא דתנאי כתובה ככתובה דמי נ " מ לשביעית ופירש " י שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות ותוספת נמי לא משמט עכ " ל והקשו התוס' לשם ובפ' שני דגיטין בשם ר " י הא אפי' לא הוה התוספת ככתובה דהוי כמעשה ב " ד נמי אינו משמט כיון דלאו הלואה היא ולא משמט אלא מלוה ופי' ר " י איפכא דאתא לאשמועינן דהיכא דפגמה או זקפה עיקר הכתובה דמשמט לשמואל דמשמט נמי התוס' כאילו פגמה או זקפה התוס' עכ " ל ורבי' כתב כאן בסתם דשביעית אינו משמט הכתובה אא " כ פגמה או זקפה ולא פירש דהתוספת ככתובה דמי לענין שמיטה ואיכא לתמוה אמ " ש ב " י הך דריש פ' אע " פ ושהרי " ף כתב כפר " י דאתא ללמד דפגמה או זקפה משמט הכל כתובה ותוספת ולא ללמד דבלא זקפה ופגמה אינו משמט לא עיקר ולא תוספת כמו שפירש " י משום דקשה כמו שהקשה הר " ן והיא קושיית התוספות שהבאתי ואח " כ כתב רבי' שכתב אינה נשמטת מפני שהוא מעשה ב " ד הוא ע " פ פירש " י עכ " ל הלא במה שנחלקו רש " י אשאר גדולים אינו אלא בפי' נ " מ לשביעית דלרש " י פי' דתוספת הוי ככתובה דאינו משמט בלא פגמה וזקפה ולשאר גדולים לא איצטריך לאשמועינן דהא פשיטא היא אפילו לא הוי ככתובה דהוי מעשה ב " ד נמי אינו משמט דלאו הלואה היא אלא אתא לאשמועינן דבפגמה או זקפה משמט נמי התוספת ובדבר זה לא גילה רבינו דעתו היאך הוא מפרש ואם דעת ב " י הוא שמ " ש רבינו דכתובה אינה נשמטת מפני שהוא מעשה ב " ד הוא ע " פ פירש " י הוא ג " כ תימה גדולה דהדבר ברור דאין בזה שום חולק בפוסקים ובמפרשים דטעמא דהכתובה נשמטת הוא לפי שאינה כש " ח אלא שם כתובה עליה דתקנו ב " ד לבתולה ר' ולאלמנה ק' אפילו לא הכניסה לו שום דבר ומעשה ב " ד הוא ואין ספק דתקפה עליו משנתו כשכתב זה :
Even HaEzer.101.4.1 ואם אין כתובה בידה ובאה לגבות בתנאי ב " ד כגון במקום שאין כותבין אם נותנין לה מזונות בבית בעלה גובה לעולם ואם נותנין לה מזונות בבית אביה וכו' כך צריך להיות וברוב ספרי רבינו השמיט הסופר בבא ראשונה : ומ " ש רבי' כגון במקום שאין כותבין טעמו דאילו במקום שכותבין טענינן ליורשים דאתפסה צררי ופרע לה סמוך למיתה והחזירה לו הכתובה ונראה דס " ל לרבינו דרישא היכא דכתובתה בידה דגובה כתובתה לעולם וכו' אפילו במקום שאין כותבין דאי איתא דמחלה היתה מחזרת כתובה ליורשים ומש " ה כתב רבינו ברישא בסתם ולא כתב כגון במקום שכותבין כמ " ש בסיפא כגון במקום שאין כותבין אלמא דברישא דכתובה בידה גובה לעולם אפי' במקום שאין כותבין וכן מ " ש ברישא בין אם נותנין לה מזונות בבית אביה או בבית בעלה ה " ה נמי אם אין נותנין לה מזונות כלל נמי גובה לעולם כיון ששטר כתובתה בידה אלא לפי שבסיפא מחלק בין בית אביה לבית בעלה כתב ברישא דאין חילוק :
Even HaEzer.101.5.1 ומ " ש ואם שתקה יותר מכ " ה שנים מחלה כתב ב " י דט " ס הוא וצריך להגיה ואם שתקו יותר מכ " ה שנים מחלו עכ " ל ויש ליישב הנוסחא דבתחלה כתב בשתקה כ " ה שנים אחר מיתת בעלה ולא תבעה מחלה ואם תבעה תוך כ " ה שנים מונין לה עשרים וחמשה שנים מיום שתבעה ואין מצרפים השנים שקודם התביעה עם השנים שאחר התביעה וכדאיתא בגמרא תבעה כתובתה הרי היא כבתחלה ואמר עוד וכן יורשים אין מצרפין השנים שקודם מיתתה עם השנים שלאחר מיתתה אלא מונין כ " ה שנים למיתתה ואח " כ אמר דזו שתבעה תוך כ " ה שנים למיתת בעלה דמונין לה כ " ה שנים שתבעה אם חזרה ושתקה יותר מכ " ה שנים מחלה ואעפ " ישמקודם תבעה תוך כ " ה מ " מ מאחר שעכשיו לא תבעה תוך כ " ה אלא שתקה עד לאחר כ " ה אמרינן דמחלה שמעינן מכללא דאם עכשיו היתה ג " כ תובעת תוך כ " ה אמרינן דלא מחלה :
Even HaEzer.101.6.1 כתב הרא " ש ס " פ הנושא הא דקתני יורשין מזכירין כתובתה עד כ " ה שנה אוקימנא בפרק הנשבעין כשנשבעה ומתה דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכ " כ רבינו לעיל סי' צ " ו וכתב המרדכי פי' ראב " ן דלאו דוקא בבית אביה דלאו בביתא תליא מילתא אלא כל זמן שאין לה מזונות גובה עד כ " ה שנים ואפי' נשאת נשבעת מדלא מפליג הכא בין נשאת ללא נשאת וכו' עכ " ל וכ " כ הרא " ש ע " ש ר " י דבבית אביה דאמרינן דמחלה בכ " ה שנה היינו דוקא דאינה ניזונית אבל מסקנת הרא " ש דאפי' ניזונית בבית אביה או נותנין לה דמי מזונות נמי מחלה כיון דלא תבעה דהא לא כסיפא לה מילתא לתבוע כיון שהיא בבית אביה אלא ודאי מחלה אם לא שנושאין לה המזונות דרך כבוד וכמ " ש רבינו וכ " כ הרמב " ם מביאו ב " י וקצת קשה דבפירש " י פ' הנשבעין ( דף מ " ד ) כתב וז " ל מתה אלמנה שלא גבתה כתובתה ויורשיה מזכירין ותובעין וגובין כתובתה עד כ " ה שנה משמת בעלה ורבינו כתב כאן עד כ " ה שנה למיתתה ויש ליישב דלשון המשנה משמע ודאי כדברי רבי' דיורשיה עומדים במקומה דמונין כ " ה שנים רצופים לאחר שמתה האשה אלא דרש " י בפרק הנשבעין מפרש הני כ " ה שנים דיורשיה מאי עבידתייהו ואמר שהם במקום כ " ה שנים דקבעו חכמים לאלמנה דאם עברו כ " ה שנים משמת בעלה ולא תבעוה הפסידה דהכי תנן בכתובות בהנושא כל זמן שהיא בבית אביה וכו' דכן הדין ביורשיה שמונין כ " ה שנים למיתתה :
Even HaEzer.102.1.1 מי שמת ואלמנתו באה לגבות וכו' בפ' הכותב ( כתובות דף פ " ז ) האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה וב " ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי לבעל חוב מסלקינן לה בארעא האי כי דיניה והאי כי דיניה ואי ליכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבעל חוב יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה מאי טעמא יותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ומשמע שמיירי באשה שבאה לגבות כתובתה בין מחיים כגון גרושה ובין באלמנה וכן כתב הרמב " ם להדיא ריש פי " ז דאישות וכן כתב המרדכי בשם ראבי " ה לשם בהדיא וכ " כ כל הפוסקים בסתם אשה ובעל חוב וא " כ קשה למה כתב רבינו מי שמת ואלמנתו באה לגבות וכו' כיון דבגרושה נמי הכי הוי דינא ונראה דרבינו נמשך אחר מ " ש לשם התוספות בד " ה לאשה לא וז " ל וא " ת דאמר לעיל דיהבינן לכתובת אשה משום חינא ותירץ ר " ת דהכא יהבינן לב " ח משום דאיכא טעמא דנעילת דלת ובאשה ליכא נעילת דלת דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא אבל לעיל דלאחר מיתה ליכא נעילת דלת דמיתה לא שכיחא וכו' ומורי ר' יחיאל השיב למורי הרב בשם ר " י דאפי' לאחר מיתה יהבינן ליה לב " ח קרקע וכו' והשתא ניחא דדק רבינו להוציא מתירוץ ר " ת דהכא מיירי דוקא כשהלוה חי דליתא אלא מיירי אפי' במי שמת ואלמנתו באה לגבות וכו' דליכא נעילת דלת דמיתה לא שכיחא אפ " ה לב " ח יהבינן וכו' :
Even HaEzer.102.2.1 ומ " ש ינתנו לב " ח ואפי' הוא מאוחר ותדחה האשה וכ " כ הרי " ף והרא " ש והרמב " ם ומיהו במרדכי לשם בשם ראבי " ה פסק ע " פ קבלתו שחולקין במטלטלין והאריך ע " ש וצ " ע דלקמן סוף סימן קי " ג משמע כמו שכתב רבינו ע " ש ה " ר יצחק קרקושא דהאשה קודמת לבת דלתקנת הגאונים חזר דין מטלטלין כאילו היה קרקע ובקרקע אם זמן הכתובה קדים האשה קודמת אף במטלטלין ול " ק מידי ע " ל במ " ש לשם : ומ " ש ומיהו אם תפסה אפי' שלא בב " ד אין מוציאין מידה פי' כיון דאין קדימה במטלטלין ובעלמא אעפ " י דלכתחילה חולקין אפילו הכי אם תפסה האחד אפי' הוא מאוחר מוציאין מידו ה " נ הכא אף על פי דלכתחילה ינתנו לב " ח משום תקנת חכמים משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו' אפ " ה אם תפסה אפילו היא מאוחרת אין מוציאין מידה ונראה דהצעת דברי רבינו כך הוא דכשאחד מוקדם איכא לחלק בין קרקע למטלטלין ודלא כסברת הר " י קרקוז " א לקמן אבל אם זמן שניהם שוין וכו' אין חילוק בין קרקע למטלטלין אלא בהא דבקרקע אפי' אם האשה תפסה מוציאין מידה אם לא דתפסה על ידי שהגבוה ב " ד קודם שידעו שהיה שם ב " ח כו' אבל במטלטלין אפילו תפסה מעצמה שלא בב " ד לא מפקינן מינה וכל זה כתב הרא " ש לשם ע " ש ה " ר יונה :
Even HaEzer.102.3.1 ומ " ש אפילו ע " י שומא דליכא למימר מאן שם לך וכו' נראה דרצונו לומר דמאן שם לך דקאמר תלמודא אמרי' לה אפי' היו ג' הדיוטות ששמוה והחזיקוה בה אינה חזקה דיושבי קרנות הן ומאן שם לך היינו לומר מי החזיקך באלו הנכסים וכמ " ש התוס' והרא " ש פרק אלמנה ניזונת והבאתיו לעיל בסי' צ " ג סעיף ט " ז :
Even HaEzer.102.4.1 ולכאורה יראה וכו' אבל הרמ " ה כתב דאין שומעין לו כך הוא הנוסחא בספרים ישנים המדוייקים וכ " כ ב " י אבל לא כפירושו שהבין דרבינו חולק על דברי הרמ " ה דלרבינו הוי טעמא מפני תקנת ב " ח דאיכא נעילת דלת ולהרמ " ה הוי טעמא משום דהאי כדיניה והאי כדיניה ושוב השיב על דברי רבי' ע " ש ויש להקשות על פירושו דנעילת דלת שאמרו חכמים לאו תקנת המלוה הוא אלא תקנת הלוין הוא שלא ימצאו מי שילוה להן אלא לאו נעילת דלת קאמר אלא ה " ק יראה דשקדו חכמים על תקנת המלוה טפי מבאשה ולכן העמידו הדין דנותנין לב " ח מעות ולאשה קרקע ולאפוקי דנפרש איפכא דשקדו על תקנת אשה וליתן לב " ח מעות ולאשה קרקע דעדיפא הא ודאי ליתא דא " כ אמאי אמרו בדליכא אלא לאחד מהם ינתנו לב " ח ותדחה האשה אלא בע " כ דמשום תקנת הב " ח העמידו הדין כך משום דמעות עדיפי מקרקע א " כ לפי זה נראה כיון דלטובתו אמרו דנותנין לו מעות אם הוא חפץ יותר בקרקע שומעין לו אבל הרמ " ה כתב דאין שומעין לו דכיון דהעמידו חכמים הדין כך לא ישתנה הדין בשביל זה שחפץ יותר בקרקע וזה פשוט וגם מ " ש ב " י דרבינו חולק אהרמ " ה ולכן כתב אצל מ " ש ואם אין זמנן שוה וכו' נראה דלטעמיה אזיל וכו' עד והאי כדיניה כל זה שגגה שיצאה מלפני השליט דא " כ לא ה " ל לרבינו לומר ולכאורה יראה אלא ה " ל לומר ויראה לי וכו' אבל לישנא ולכאורה יראה וכו' משמע לכאורה כך נראה דשומעין לו אבל הרמ " ה כתב כלומר אבל האמת אינו כן אלא כמ " ש הרמ " ה ולפ " ז כל מ " ש רבי' ואם אין זמנן שוה וכו' עד אם קדם ותפסה כתב כן אף להרמ " ה ונראה דדעת רבינו הוא מדכתב הרי " ף והרא " ש בהך מימרא דאמימר וז " ל האי מאן דאית עליה כתובת אשה וב " ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי פי' וליכא חד מינייהו דקדים לב " ח מסלקינן ליה בזוזי לאשה לא מסלקינן לה אלא בארעא האי כי דיניה והאי כי דיניה אלמא דוקא כשזמנן שוה אבל אם אין זמנן שוה המוקדם נותנין לו המעות דאע " ג דבעלמא בשני ב " ח ואין זמנן שוה ואיכא ארעא וזוזי לא אמרינן המוקדם נותנין לו מעות אלא חולקים בשוה דאין דין קדימה במטלטלין ואח " כ נוטלין כל א' וא' בקרקע לפי שטרו אפ " ה בכתובה וב " ח כיון דהיכא דזמנן שוה יפה כח הב " ח דיהבינן ליה זוזי ולאשה קרקע וביטלו חכמים הכא דינא דחולקין הילכך אף באין זמנן שוה ליכא הכא דינא דחולקין וייפו חכמים כח המוקדם דיהבו ליה זוזי בין שהב " ח קדים ובין שהאשה קדמה כן נראה לי דעת רבינו ודו " ק :
Even HaEzer.102.5.1 הערב לאשה בכתובתה וכולי בסוף בתרא מ " ט מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסריה וכתב בהגהות מרדכי דגיטין וז " ל ב' טעמי' קאמר חדא דמצוה קעביד ועוד דלאו מידי חסריה ופעמים אתה מוצא זה בלא זה כגון שנעשה ערב לאשה לנצ " ב בשעת נישואין דחסרה ממונא אבל מצוה קעביד ואי נעשה ערב לאחר הנישואין מן הכתובה ובקנין דערב שלא בשעת מעשה בעי קנין התם לאו מידי חסרה אבל מצוה ליכא כיון דכבר נעשו הנישואין ואי בעינן הני תרי טעמי יחד א " כ בהני תרי מילי דפי' דליכא אלא חדא משתעבד שפיר ואותם הנעשים ערבים לנדוניית חתנים בשעת הנישואין ודאי לא משתעבדי אפי' בקנין ובלבד שלא יהא קבלן דהא איכא הני תרי טעמי משיטת ר " י מפרי " ש עכ " ל וכ " כ בהגהת מיימונית פי " ז דאישות במרדכי סוף בתרא בשם ראב " ן ורבי' יואל הלוי וכן כתב ב " י בשם הרב המגיד דדינים הללו דוקא במנה ומאתים שאין בהם חסרון כיס אבל נדוניא הרי הוא כחוב דעלמא כו' וכ " כ כ " י בשם הריטב " א ורבותיו והתוס' וכ " כ הרבינו ירוחם עכ " ל ב " י והכי נקטינן :
Even HaEzer.103.1.1 אלמנה בין מן הנישואין בין מן האירוסין וכו' משנה פרק אלמנה ניזונית פליגי בה ר " ש וחכמים והלכה כחכמים דאפי' מן האירוסין לא אטרחוה רבנן למכור בב " ד משום חינא ופירש " י שיהא בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלישא לאנשים ואף ע " ג דבזמן האירוסין לא נפיש חן דידה כיון שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו אפ " ה כיון דאיכא קצת חן לא פלוג רבנן כך פירש " י לשם ולפר " ח דפירש משום חינא כדי שהנשים ימצאו חן בעיני האנשים לינשא להם אשמועינן דאפי' מן האירוסין דלא נפיש חן דידה כלומר דאינה בזויה כמו אלמנה מן הנישואין ולא איצטריך לן להקל עליה לאפושי חן דידה ושלא לאטרוחה כיון דבלאו הכי אית לה חן בעיני האנשים קא משמע לן דלא פלוג רבנן ועוד משמע בגמרא דמן הנישואין דאית לה מזוני פשיטא לן דלמזוני מוכרת שלא בב " ד שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה ב " ד הלכך אף לכתובה מוכרת שלא בב " ד דלא חילקו גבה בין מכירה למכירה אבל מן האירוסין דאין לה מזוני ואינה צריכה למכור אלא לכתובה איכא למימר דלא תמכור ככל מוציא ש " ח קמ " ל דלא פלוג רבנן ואע " פ דבגמרא לא קאמרו הך סברא אלא לר " ש דאין הלכה כמותו כבר פי' התוספות לשם בד " ה מתניתין מני דחכמים נמי כר " ש ס " ל בהך סברא :
Even HaEzer.103.2.1 ומ " ש שלא בהכרזה אע " ג דב " ד שמכרו צריכין הכרזה היינו משום דאי טעו פסידא דיתמי הוא אבל אלמנה אי טעתה פסידא דידה היא לא איכפת לן כ " כ המרדכי ומביאו ב " י אבל הרא " ש ( בדף קמ " ד ע " ג ) הקשה ואמר והאי טעמא ליתא דא " כ אפי' שליח ימכור בלא הכרזה ופי' ה " ר יונה שהקילו על האלמנה שתמכור בלא הכרזה כמו שהקילו עליה למכור שלא בב " ד עכ " ל ומה שאמר ל " ש אם מוכרת לגבות כל כתובתה ביחד וכו' משנה פלוגתא דחכמים ור " ש והלכה כחכמים דאפי' ג' או ד' פעמים מוכרת לגבות כתובתה מעט ולא הפסידה מזונות וכיון שמוכרת שלא בב " ד למזונות מוכרת נמי לכתובה דלא פלוג רבנן ודלא כר " ש דבמודה מקצת הפסידה מזונות ושוב אינה מוכרת שלא בב " ד לכתובה וע " ל בסי' צ " ג :
Even HaEzer.103.3.1 ואם מכרה בלא ב " ד הדיוטות וכו' והרמב " ם כתב גבי מוכרת למזונות שקיים ונשבעת שלא זלזלה בספרי הרמב " ם שבידינו בפי " ח דאישות כתב בסתם וכשיבואו היורשים להשביע אותה נשבעת ורבינו מפרש דלא איירי בשבועת האלמנה אלא שבועה אחרת שלא זלזלה וסובר דה " ה לענין כתובה כן הדין דמכרן קיים ונשבעת שלא זלזלה ומ " ה לא הביא רבי' כאן הא דכתב הרמב " ם בפי " ז גבי כתובה וז " ל אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה בינה לבין עצמה אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים ונשבעת שבועת אלמנה אחר שמכרה עכ " ל משום דלא משמע התם דנשבעת שלא זלזלה ואפשר דעל זה נאמנת בלא שבועה דלמה תזלזל להפסיד ליתומים והיא אינה נהנית אבל ממ " ש הרמב " ם בפי " ח משמע ליה לרבינו דאעפ " י דמכרה קיים צריכה לישבע שלא זילזלה ומיהו קצת קשה דכאן הביא דברי ר " ח שמכרה בטל ושהרמב " ם כתב שמכרה קיים ולעיל בסי' צ " ו ס " ד לא הביא לא דברי ר " ח ולא דברי הרמב " ם אלא הביא מ " ש רב אלפס והרא " ש בדין זה גם בסימן צ " ג סי " ז הביא דברי ר " ח והרמב " ם :
Even HaEzer.103.4.1 ועצה טובה היא לה וכו' עד ותטרוף מהלקוחות שקנו מבעלה כו' הקשו התו' ( בדף צ " ו בד " ה ) ורבי יוסי וכו' אין זו אונאה ושקר שתאמר הכל מכרתי למזונות שהרי גם לכתובה מכרה וי " ל כיון שמן הדין גם מזונות ה " ל לטרוף ממשעבדי אלא תקנת חכמים היא דלא טרפה לפי שאין קצובין והכא לעולם ה " ל ללקוחות לאסוקי אדעתייהו משום כתובה להניח בני חרי כשיעור כתובה אעפ " י שמכרה לכתובה כיון שיכולה לומר למזונות מכרתי עכ " ל כלומר דאעפ " י שהוא אמת שהכל מכרה לכתובה אמרו חכמים דהכא יכולה לטרוף מלקוחות למזוני דכיון דלא הניחו בני חרי לכתובה פן תאמר האלמנה שהכל מכרה למזונות בע " כ שלא חששו לקוחות אם תבא ותטרוף מהם א " כ אין זה אונאה ושקר :
Even HaEzer.103.5.1 ומ " ש ויש צד אחר וכו' ואם תפרש למזונות יטרפנו ב " ח וכו' וא " ת ומה היא חוששת שיטרפנו ב " ח הלא האחריות הוא על היתומים וי " ל דחוששת שיבא לטרוף מקמי שתקבל המעות מן הלוקח ואכתי קשה הלא אם הב " ח יטרוף מן הלוקח תחזור האשה ותטרוף מן הב " ח דכתובה קדמה ויש לומר דיחזור הלוקח ויטרוף מן האשה והב " ח מן הלוקח ויצטרפו לעשות פשרה :
Even HaEzer.103.6.1 היתה כתובתה מאתים וכו' משנה שם וע " פ דברי התוס' ומביאו ב " י וכתב ב " י ומ " ש רבי' והיא רוצה לקיים המקח תימא דכיון דטעמו הוי כאילו כיונה לקנות הקרקע א " כ אפי' אינו רוצה לקיים המקח נמי וצ " ע ולפעד " נ דרבי' נמשך אחר תקנת הרא " ש שהביא בח " מ סימן רכ " ז דבאונאת מטלטלין יותר על שתות ובקרקע עד פלג ופלג בכלל כגון שוה ק' בר' או ר' בק' דהוי ביטול מקח דאם נתרצה המתאנה בפני עדים שאומר שרוצה במקח גם המאנה אינו יכול לחזור בו לפי זה צריך לומר הכא דהיא רוצה לקיים המקח דאל " כ כיון שהיא נתאנית עד כדי ביטול המקח ויכולה לחזור גם המאנה יכול לחזור דאין כאן מקח דהוי כמו נושא ונותן בדברים בלא משיכה ואמאי קאמרינן דנתקבלה כתובתה אלא כיון דהאלמנה אינה אלא כשליח א " כ כשהיה טעות במקת ודאי דקשה נימא דלא יצא הקרקע מחזקת היתומים וברשותם הוזל ולפיכך צריך לומר כיון דבשעה שקיבלה הקרקע וכו' כאילו כיונה לקנות הקרקע ותו נראה דקושיית ב " י לא קשה כלל דפשיטא היא דטעם זה אי אפשר לאומרו אא " כ שהיא רוצה לקיים המקח דאם אינה רוצה א " כ איגלאי מילתא למפרע דמתחלה לא כיונה לקנות הקרקע ובסיפא נמי כתב רבי' והלוקח רוצה לקיים המקח וכו' דאל " כ אין כאן מכירה ויעמוד כל אחד בשלו ולא שייך לומר נתקבלה כתובתה ואעפ " כ לא אמרינן דהריוח שלה דה " ל כאילו כיונה לקנות הקרקע במנה דלגבי הריוח ה " ל כשליח דקי " ל בעלמא דהכל לבעל המעות ולא מצי אמרה אנא ארוחית הכי נמי גבי אלמנה ויורשים וכדמשמע פשטא דסוגיא ואף על גב דהתוספות לשם בד " ה באלמנה שמכרה לא כתבו הא דכתב רבינו והיא רוצה לקיים המקח ולכאורה משמע אפילו אינה רוצה נמי וכדעת ב " י מ " מ הכריע רבי' דלפי שהוא דבר פשוט לא כתבוהו התוספות בפירוש והוא מדתנן בסיפא היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל וזה סותר לרישא דהמקח קיים וההפסד שלה וכמו שהקשה ב " י ומה שתירץ על זה דסיפא בשאין כתובתה אלא מנה והכי תנן להדיא והטעם דאותו דינר אין לה רשות למכור וכולי וכמו שפירש " י וכן כתב בש " ע לע " ד אינו אמת דא " כ דעיקר הדין דמכרה בטל תלוי במה שאין כתובתה אלא מנה ה " ל לרבינו לפרש ולומר היתה כתובתה מנה כלישנא דמתני' ועוד דבסימן צ " ג סי' י " ז כתב רבינו דין זה גם היכא דמכרה למזונות שוה מנה ודינר במנה דמכרה בטל ולשם לא שייך תירוץ זה אלא בע " כ דס " ל לרבינו דהא דתנן בסיפא היתה כתובתה מנה לאו דוקא מנה דה " ה מאתים אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא מוכרת כשיעור כתובתה ועיקרא דסיפא לא אתא לאשמועינן אלא דאפי' לא טעתה רק בכל שהוא מכרה בטל וכדין שליח דקאמרינן והילכתא שליח כאלמנה ומסקנת הרי " ף והרא " ש לשם דאפילו טעה בכל שהוא מכרו בטל וכ " כ בח " מ סימן קפ " ב והיינו דוקא שאותו שנתאנה אינו רוצה לקיים המקח וסיפא דמתניתין נמי בכה " ג מיירי דהיורשים אינם רוצים לקיים המקח וכדמוכח מדמסיים אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשים אלמא דהיורשים אינן רוצים לקיים המקח בשביל שטעו בדינר והיה רוצה להחזיר הדינר ואפ " ה מכרה בטל דכיון שאותו דינר אין לה רשות למכור נמצא שכל המכר טעות שהרי בבת אחת היה כפירש " י ולכן דקדק רבינו דברישא כתב היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במנה וכולי ובסיפא כתב טעתה ומכרה שוה מנה ודינר וכולי וכן בסימן צ " ג כתב ואם טעתה אפילו בכל שהוא וכולי דמשמע שאותו שנתאנה אינו רוצה לקיים המקח לפי שטעה אבל ברישא שהנתאנה רוצה לקיים המקח לא אמר בו רבינו שטעה דמיירי אף בלא טעה אלא דברצון מכר שוה מאתים בק' א " נ ברצון קנה ק' במאתים דזה רצונו למוכרו בכך וזה רצונו לקנותו בכך ולכן המכר קיים משא " כ בסיפא דמיירי בטעה והנתאנה אינו רוצה לקיים המקח דבשליח המכר בטל אפילו בכל שהוא ומשם למד רבינו להורות כך גם לענין מזונות במ " ש לעיל בסימן צ " ג והיינו משום דמה שמוכרת האלמנה בין למזונות בין לכתובה אינו אלא מטעם שליח וכשטעה בכל שהוא המכר בטל אם המשלח שנתאנה אינו רוצה לקיים המקח והב " י לפי הבנתו בכאן בכתובה דמיירי דוקא בשאין כתובתה אלא מנה הוקשה לו לעיל במ " ש רבי' בסימן צ " ג במכרה שוה מנה ודינר במנה למזונות מכרה בטל והניחו בצ " ע אבל למאי דפי' ניחא ודבר פשוט הוא דכך הוא פירוש משנתינו דברישא מכרה קיים ובסיפא מכרה בטל ומש " ה לא חששו התוס' לכתבו בפירוש כיון דדבר פשוט הוא כדפירש :
Even HaEzer.103.7.1 היתה כתובתה ד' מאות כו' שהמכר בטל שחשוב כמעביר על דבריו וכולי מפורש בפרק אלמנה ניזונית דחשוב כמעביר על דבריו לפי דלא ניחא ליה דליפשו שטרא עילויה כי צריך הוא למכור חצי הבית כור לאיש א' ויהא עליו ב' שטרות וה " ה נמי הכא גבי אלמנה זו שהיה לה למכור בעד ד' מנה במקום א' ומכרה בד' מקומות לא תמצא שהמקח של הראשונים קיים ושל אחרון בטל אלא בד' שדות חלוקות או בשטר אחד דלא שייך האי טעמא דליפשו שטרי וכו' :
Even HaEzer.104.1.1 בית דין שמוכרין כו' כל זה כתוב בח " מ סימן ק " ג ובסימן ק " ט :
Even HaEzer.104.2.1 ומ " ש בבוקר בשעת הכנסת פועלים כו' פי' כשהפועלים נאספים לילך לשדה כל אחד למלאכתו זהו נקרא הכנסת פועלים וכשהן נפרדין זה מזה בערב וכ " א שב לביתו זהו נקרא הוצאת הפועלים ובח " מ סי' ק " ט הנוסחא במקצת ספרים איפכא בבוקר בשעת הוצאת הפועלים וכו' וכך הוא העיקר דבבוקר כשיצאו למלאכתן יאמר להן זילו סיירו לה ניהלי ובערב בשעת הכנסת פועלים לביתם נדכר ואמר ניזיל נשיילינהו אבל הר " ן כתב איפכא ומביאו ב " י ואיני מבין דבריו ואפשר שט " ס הוא :
Even HaEzer.104.3.1 והיכא שטעו בפחות משתות וכו' ומה שקשה על דברי רבינו בזה כתבתי יישובו בח " מ סי' ק " ט ס " י בס " ד וכן מה שקשה על מ " ש רבי' בשם רבי' האי היכא דטעה הלוקח דגם בזה המקח בטל בכל שהוא ולה " ר יונה קיים המקח וכו' מפורש בח " מ יישבו לשם במ " ש בס " ד ועיין עוד לשם בסי' קפ " ב ס " ט ובסי' רכ " ז מ " ש בס " ד : וכתב מהרש " ל בספר חכמת שלמה פרק אלמנה ניזונית על הך דשליח שמכר וטעה דהמכר בטל וז " ל ונראה בעיני אפילו לא ידע הלוקח שמכרו לו בתורת השליחות אפ " ה חוזר המקח דס " ס אין השליח יכול למכור מה שאינו שלו אבל אי קנה השליח וטעה דג " כ חוזר המקח בהא אי לא ידע המוכר שקנה בתורת שליחות זכה המוכר במה שבידו ועל השליח מוטל לשלם שהרי שינה מדעת בעלים והמוכר אינו חייב להחזיר כדמוכח בפרק גט פשוט בעובדא דאיתתא דא " ל זבין לו באחריות וכו' ועיין במ " ש הר " ן ר " פ האיש מקדש עכ " ל מיהו בח " מ סי' קפ " ב מבואר להדיא שאין חילוק בין קנה השליח וטעה ובין מכר לעולם אין המכר בטל אא " כ שהודיע ללוקח או למוכר שהוא שליח וע " ש וכן פסק לשם בש " ע :
Even HaEzer.104.4.1 ומ " ש וה " ר יונה כתב וכו' עד זכה המשלח ביתרון איכא לתמוה דמשמע דזכה ביתרון אפי' מכר שוה מנה במאתים והא ליתא שהרי הרא " ש בפרק אלמנה כתב וז " ל וה " ר יונה כתב דאם הותיר השליח דינו כאיניש דעלמא שמוכר את שלו וזכה המשלח ביתרון עכ " ל אלמא דלא עדיף ממוכר את שלו דקי " ל פחות משתות הוי מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות מקחו בטל וכ " כ בח " מ סימן ק " ט וסימן קפ " ב וסימן רכ " ז סעיף מ " ט ואפשר דהא דכתב כאן בסתם משום דכתובת אשה דינה לגבות מן הקרקע ולכן כתב בסתם משום דאיירי בקרקע דבשליח שנתאנה אפילו בקרקע מכרו בטל אפילו נתאנה בכל שהוא ואם נתאנה הלוקח המקח קיים אפי' נתאנה עד פלג ופלג בכלל ולכן כתב רבי' בסברת הר " י בסתם זכה המשלח ביתרון דמשמע אפי' ביותר משתות משום דבכתובה מיירי בקרקע אבל בח " מ מיירי במטלטלי ואכתי קשה דאמאי לא כתב רבי' דהסכים הרא " ש לדברי ה " ר יונה גם בח " מ בסימן רכ " ז לא הזכיר הסכמת הרא " ש אבל בסי' ק " ט ובסימן קפ " ב כתב רבי' שהסכים הרא " ש לדברי ה " ר יונה :
Even HaEzer.104.5.1 וששאלת על קרקע וכולי תשובה מרמה עשו וכו' פי' הבאים מצד היתומים רימו את האשה ואנסוה עד שמחלה להם הכתובה דכיון דכבר הכריזו עליה הב " ד היה להם לפרסם המחילה מיד וכיון שלא עשו כן אין ספק שהיה שם שחוק או היתול או הטעו את העדים וכמ " ש הרמב " ם והביאו רבי' בסי' שאחר זה ע " ש :
Even HaEzer.105.1.1 יכולה אשה וכולי עד אבל אם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת כבר כתבתי דבגרושה אעפ " י דאינה צריכה לישבע על אתפסת צררי בטענת שמא אפ " ה צריכה לישבע מספק שמא תפסה משלו כשטוען אישתבע לי כמ " ש לעיל סוף סי' צ " ז ע " ש ולכן כתב רבינו כאן דאם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת דלא מיבעיא אם טען הבעל ברי דאתפסה צררי אלא אפי' בטענת שמא אישתבע לי שלא תפסת משלי כלום וכ " ש בטענת ספק על אפוטרופסות ומשמע מדברי רבינו כאן דבדלא פטרה משבועה קמיירי דאילו פטרה משבועה אינה צריכה לישבע כנגד בעלה אעפ " י דמכרה לאחרים :
Even HaEzer.105.2.1 ומ " ש רבינו לעיל בסי' צ " ח דאם היא חיה לא יתנו ללקוחות כלום אא " כ תשבע היא שלא נפרעת אעפ " י דלשם כשפטרה משבועה קאמר מ " מ צריך לומר דהך בבא מיירי בדלא פטרה משבועה כדפרישית לעיל ס " ג ותדע דאי איתא דמיירי אפילו פטרה משבועה נמי צריכה לישבע א " כ ק' לאיזה צורך כתב רבינו כאן דמיירי בדלא פטרה דצריכה לישבע הא אפי' כשפטרה כתב לעיל דצריכה לישבע כ " ש בדלא פטרה אלא בע " כ דלעיל וגם כאן מיירי בדלא פטרה אלא דכאן הוא גוף הדין של מכירת כתובה לבעל ולאחרים בכל חילוקי דינים ולעיל לא כתבו רבינו אלא איידי דכתב דין הבאים ברשותה כגון אם מכרה כתובתה לאחרים כתב ג " כ אותו הדין דשבועה היכא דלא פטרה אבל פטרה א " צ לישבע ומיהו כל זה דוחק אלא נראה דלעיל בסי' צ " ח אפי' פטרה משבועה קאמר דכשהיא חיה לא יתנו ללקוחות אא " כ תשבע היא דאיכא למימר דלא פטרה אלא כשטוען עליה שמא אבל כשטוען ברי שנפרעת והיא מכחישתו מזה לא פטרה ואע " ג דבלא מכרה כתובתה איהי גופה נמי לא מצי גביא כשטוען ברי אפ " ה אתי לאשמועינן דאפילו מכרה אם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות ולא אמרינן כיון שזה קנה בתקנת חכמים וגם קנה בשעה שכבר פטרה אינו בדין שיפסיד בשביל שאינו רוצה לישבע על טענת ברי אלא יפסיד ואיהו דאפסיד אנפשיה וכאן בסימן זה קמיירי בדלא פטרה משבועה כלל קאמר דאם היא חיה צריכה לישבע אף על טענת שמא תפסה משלו וכל שכן על שמא דאפוטרופסת ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות וא " ת כיון שכתובה בידה או ביד הלקוחות היאך יכול לטעון בברי פרעתיך דאם כן לא ה " ל לפרוע עד שיחזרו הכתיבה ועיין יישוב דבר זה לעיל סוף סימן ק' :
Even HaEzer.105.3.1 ואם אמרה שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו וכו' כ " כ הרא " ש בפרק הכותב ( דף קמ " א סוף ע " ב ) והטעם דכי היכי דאם תמחול משלמת כל הדמים של הכתובה ללקוחות הכי נמי כשאמרה שנפרעת אחר שמכרה חייבת לשלם כל הדמים שהרי כך הפסידה ללקוחות וכיון דקי " ל דהמוכר ש " ח לחבירו וחזר ומחלו מחול א " כ כי אמרה נמי שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו ומשלמת כל הדמים ללקוחות אבל אם אמרה שנפרעת קודם שמכרה דאין לה מיגו לפי דסברה שאם תמחול צריכה לשלם כל הדמים ללקוחות משא " כ בנפרעת קודם שמכרה דהוי מקח טעות ואינה צריכה לשלם אלא הדמים שקיבלה מן הלוקח ואף לדברי המפרשים דכל מוחל ש " ח אינו חייב לשלם אלא דמי המכר מ " מ לאו כולי עלמא דינא גמירי והיא יראה למחול שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאומרת שנפרעת קודם המכר דבר ידוע הוא כיון שמקח טעות היה והדמים חוזרין וע " ש :
Even HaEzer.105.4.1 המוכרת כתובתה וכו' מימרא דרבא ס " פ נערה ( כתובות ד' נ " ג ) לגבי כתובת בנין דכרין דאף ע " ג דמכרה כתובתה לא פקעה זכותה ולא מיבעיא מכרה לאחרים אלא אפי' מכרה לבעלים וס " ל לרבינו דכ " ש שלא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה דהא בכתובת בנין דכרין היכא דמכרה כתובתה לבעלה איכא סברא דפקעה זכותה טפי שלא יירשו בניה נדונית אביה שהכניסה לבעלה שהרי מכרתה לו ואין הירושה באה מעכשיו אלא מכח הבעל ויחלקו כל בניה בשוה בני שתי נשיו אפ " ה אסיקנא דלא פקעה זכותה כ " ש שאר תנאי כתובה אבל מ " ש רבינו במוחלת דנראה דה " ה נמי שהפסידה כל תנאי כתובה איכא להקשות דילמא שאר תנאי כתובתה עדיף מכב " ד ויש ליישב דכיון דאמר רבא פשיטא לי במוחלת לבעלה דאין לה כב " ד מ " ט אחולי אחלתיה פי' ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה חנם משמע דה " ק פשיטא לי בכב " ד דהפסידה בניה דהא אפי' שאר תנאי כתובה הפסידה חנם כ " ש כב " ד : ומה שכתב ויראה מדבריו כו' ע " ל בסימן צ " ג סעיף ח' ובמ " ש לשם בדין זה בס " ד :
Tur Even HaEzer, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .