← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 1,691 sections
Single column Two columns
Even HaEzer.119.4.1 ומ " ש דדרשי לקראי הכי כי מצא בה ערות דבר או ערוה או דבר פי' דב " ה נמי משמע להו האי כי בלשון דהא כב " ש אלא דמשמע להו ערות דבר דאו ערוה או דבר ואיצטריך ערות לומר שאפי' יוצאה משום ערוה מותרת לינשא לאחר כדכתיב והלכה והיתה לאיש אחיר ואיצטריך דבר דאפילו משום דבר רשאי לגרשה ומאי דלא כתב בהדיא או ערוה או דבר ה " ט כי היכי דלידרשיה נמי ערוה בדבר כלומר שאינה נאסרת עליו משום ערוה אלא בעדות ברורה נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר ע " פ שנים עדים יקום דבר מה להלן בעדים ברורים אף כאן בעדים ברורים ולהאי דרשא לחוד לא אתי דמי כתיב ערוה בדבר אלא ודאי דלהכי כתב ערות דבר כי היכי דלידרשיה בתרווייהו דמשתמע או ערות דבר או דבר ומשמע נמי ערוה בדבר הכי איתא בגמרא לב " ה אבל לב " ש ה " ל ערות דבר כמו ערוה בדבר ודע דלב " ש פריך בירושלמי דמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה לשוב לקחתה תיפוק ליה דבלאו הכי אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים ברורים ומשני לעבור עליו בשני לאוין תוספות . ור " ע סבר אפי' מצא אחרת וכו' פי' דלר " ע מפרש ליה להאי כי בלשון אם הילכך תרי מילי נינהו אם לא תמצא חן של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר כלומר א " נ שמצא בה ערות דבר ולדידיה נמי צ " ל דאיצטריך אם לא תמצא חן שאפי' משום מציאת חן רשאי לגרשה ואיצטריך ערות דבר שאפי' יוצאת משום ערוה מותרת לינשא לאחר ותוספות בשם ר " י כתבו דר " ע סבר כב " ש דערות דבר חדא מילתא הוא כלו' ערוה בדבר דלהאי דרשא לחוד איכתב דבר ובשם ה " ר אלחנן פירש דשפיר סבר ר " ע כב " ה למידרש נמי או ערוה או דבר ואיצטריך דבר דאי לאו דאייתא ליה דבר להקדיחה תבשילו לא הוה דריש כי מצא בה בלשון א " נ ע " ש . והלכה כב " ה שאם פשעה כנגדו יכול לגרשה אבל לא יגרשנה כדי ליקח נאה הימנה דכתיב כי שנא שלח :
Even HaEzer.119.5.1 בד " א בזיווג שני וכו' כך הוא הגירסא בספרי רבינו המדוייקים וגם זה בסוף גיטין כי שנא שלח א " ר יהודה אם שנאתה שלח רבי יוחנן אמר שנוי המשלח ולא פליגי הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני דאמר ר " א וכו' ופירש " י והר " ן אם שנאתה שלח כר " ע ומדברי רבינו נראה דלא ס " ל כפירושו משום דדוחק הוא לומר דרב יהודה דורש המקרא אליביה דרבי עקיבא דלית הילכתא כוותיה אלא ודאי דאליבא דב " ה דהילכתא כוותיה דורש המקרא שאם שנאתה מחמת שפשעה כנגדו בהקדחת התבשיל ישלחנה והמקרא נמי דייק כב " ה דכתיב כי שנא דבדבר זה ודאי שייך שנאה דאילו במצא אחרת נאה הימנה אינה משלחה משום שנאה אלא משום דלא איפשר ליה למיקם בסיפוקייהו דתרווייהו או משום שהשנייה אינה רוצה לינשא לו אא " כ יגרש הראשונה ומאי כי שנא ועוד דלב " ה כי שנא שלח אורויי לן דאעפ " י שהקדיחה תבשילו דיכול לגרשה היינו דוקא כשהיא שנואה בעיניו מחמת זה אבל אם אינה שנואה בעיניו אלא שמצא אחרת נאה הימנה אעפ " י שפשעה כנגדו אינו יכול לגרשה דהכי דייק קרא כי שנא שלח דדוקא כשהיא שנואה בעיניו ישלחנה ואיצטריך דבר ואיצטריך כי שנא איצטריך דבר לומר שאפי' שנואה בעיניו לא ישלחנה אא " כ פשעה כנגדו בדבר מה ואיצטריך כי שנא לומר שאפי' פשעה כנגדו לא ישלחנה אא " כ היא שנואה בעיניו ג " כ מחמת זה כנ " ל דעת רבינו וכן נראה מדברי הרמב " ם כמו שיתבאר בסמוך :
Even HaEzer.119.6.1 ומ " ש אבל בזיווג ראשון אין למהר לגרשה כו' היינו כר' יוחנן שהבאתי דאמר שנוי המשלח ומוקמינן ליה בזיווג ראשון וכדאמר ר " א ודרשא זו נמי אליביה דב " ה הוא דהילכתא כוותיה וכן פירש " י והר " ן והיינו דוקא בפשעה כנגדו דאלו במצא בה דבר ערוה זו מצוה מן התורה לגרשה ואין המזבח מוריד עליו דמעות ואי בלא פשעה כנגדו כייפינן ליה נמי שלא להוציא כיון שאסור לגרשה ד " ת ואמאי קאמר דשנוי בלבד והמזבח מוריד עליו דמעות הא עדיפא מינה עביד דעבר אאיסור דאורייתא אלא ודאי דמיירי בפשעה כנגדו ואיצטריך קרא לאורויי לן דנהי דלא כייפינן ליה שלא להוציא מיהו שנוי הוא ומזבח מוריד עליו דמעות :
Even HaEzer.119.7.1 ומ " ש אבל אם מצא בה ערות דבר או פריצות מצוה לגרשה וכו' ברייתא שם זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ופרומה משני צדדים ורוחצת במקום שבני אדם רוחצין זו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות וגו' אלא דקשיא למה נקט רבינו קרא דגרש לץ וכו' ולא נקט קרא כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות כדנקט בברייתא ותו קשיא דבפרק הבע " י אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה שנא' גרש לץ ויצא מדון והביאה הרי " ף והרא " ש סוף גיטין וכן כתב הרמב " ם בפ " י מה " ג אשה רעה בדיעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ וגו' ורבינו לא כתבה כל עיקר ונראה בעיני דרבינו ס " ל דאשה רעה דקאמר התם דמצוה לגרשה אינו לומר שלא נמצא בה שום פריצות כי אם שהיא רעה לבעלה שמצערתו ומריבה עמו תמיד וכדאמר התם ה " ד אשה רעה אמר אביי מקשטת ליה תכא ומקשטא ליה פומא רבא אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבה דא " כ קשיא במאי איירי אי בזיווג שני מאי איריא אשה רעה אפי' אינה רעה רק שהקדיחה תבשילו או פשעה כנגדו בשום דבר מצוה לגרשה שנאמר כי שנא שלח וכדדרש ר' יהודה אם שנאתה שלח ואי בזיווג הראשון קשיא נמי הלא מזבח מוריד עליו דמעות ומשמע דאפי' היא מצערתו לא ישלחנה כיון שלא נמצא בה ערות דבר אלא ודאי דהך אשה רעה דמצוה לגרשה אפי' בזיווג ראשון איירי באינה צנועה שנמצא בה פריצות אעפ " י שלא מצא בה דבר ערוה ממש מכל מקום מצוה לגרשה מדכתיב גרש לץ ולא איירי הכא באשה רעה דמקשטא ליה תכא כו' דאותה אשה רעה ודאי כיון שלא נמצא בה פריצות אין מצוה לגרשה בזיווג הראשון ורבינו שאמר אבל אם מצא בה ערות דבר או פריצות מצוה לגרשה דכתיב גרש לץ לא הביא המקרא לראיה על מצא בה ערות דבר שזה ברור הוא בתורה דכתיב כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות כו' וכדאיתא בברייתא אלא על מה שאמר או פריצות כלומר אפי' אינו דבר ערוה ממש כהנך יוצאה וראשה פרועה וכו' דנקט בברייתא שעוברת על דת משה ויהודית אלא שאר פריצות מצוה לגרשה מדכתיב גרש לץ וכן מבואר בלשון הרמב " ם שהבאתי דאשה רעה דמצוה לגרשה מדכתיב גרש לץ היינו שאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות ורעה בדיעותיה ואף על פי שאינה עוברת על דת משה ויהודית שלא נמצא בה דבר ערוה דההיא ודאי מצוה לגרשה מדכתיב כי מצא בה ערות דבר כמ " ש קודם זה בפי' ע " ש . ועוד יראה לי דרבינו סובר דההיא דמקשטא ליה תכא וכו' היינו פריצותא והיא גם כן בכלל גרש לץ ואפילו בזיווג הראשון וזה יותר נכון שהרי רבא גופא שאמר אשה רעה מצוה לגרשה הוא שאמר לשם ה " ד אשה רעה מקשטא ליה תכא כו' והיינו רעה בדיעותיה שמכוונת לצערן שלא לאכול עמו או לקלל ולגדף כל זמן סעודה כדי לצערו שכל אלה דעות רעות ואינה צנועה כבנות ישראל הכשרות וע " ד זה הם ג " כ דברי הרמב " ם ז " ל :
Even HaEzer.119.8.1 ומ " ש והרמב " ם כתב אין למהר וכו' ולא נהירא נסחא משובשת נזדמנה לו בספרי הרמב " ם וכבר העיד על זה הב " י :
Even HaEzer.119.9.1 ומ " ש בין בזיווג ראשון בין בזיווג שני בכל ענין שעבר וגירשה אין כופין אותו להחזיר שם א " ל רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו א " ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו ובעמוד והחזר קאי ומכלל דהכא מאי דעבד עבד ומשמע דעד כאן לא קא מיבעיא ליה אלא באם כופין אותו להחזיר אבל בכופין שלא לגרש פשיטא לן דכופין אותו אם בא לגרש לכתחילה ופשוט הוא :
Even HaEzer.119.10.1 לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה ברייתא דראב " י בפרק החולץ משום שנאמר אל תחרוש והביאו הרי " ף והראי " ש סוף גיטין וע " ל בסי' ב' שם נתבאר :
Even HaEzer.119.11.1 ומ " ש וכן היושב וכולי בסוף גיטין קרי עליה רבא אל תחרוש וגומר :
Even HaEzer.119.12.1 ויכול לגרשה בלא דעתה אבל האיש אינו מוציא אלא לרצונו משנה ריש פרק חרש ופי' הרמב " ם והסמ " ג ראש ה' גירושין דמדכתיב אם לא תמצא חן בעיניו למדנו שאין מגרש אלא ברצונו וממילא דהאשה דלא גלי לן קרא בה מידי מתגרשת ברצונה ושלא ברצונה :
Even HaEzer.119.13.1 ומ " ש לפיכך קטנה מתגרשת אף על פי שאין בה דעת אפילו קיבל אביה קידושיה וכו' פירוש כל זמן שלא הגיע לשתים עשרה שנים ויום אחד היא קטנה שאין בה דעת ודינה לכל דבר כחרש ושוטה שאין בהן דעת ואפילו הכי מתגרשת וכדתניא סוף פרק התקבל קטנה היודעת לשמור את גיטה דהיינו שמבחנת בין גיטה לדבר אחר מתגרשת ורבא נמי קאמר התם גבי שלש מדות דקטנה שהגיעה לפעוטות מתקדשת בקידושי אביה וה " ט כיון שהגיעה לימים הללו משלחה ואינה חוזרת קרינן בה והלכך אעפ " י שאין בה דעת כגדולה מתגרשת בקבלת עצמה ואפילו קיבל בה אביה קידושין ומת אעפ " י שקידושיה קידושין מן התורה דהא לא בעינן דעת אשה וע " ל בסימן קמ " א :
Even HaEzer.119.14.1 ומ " ש או חרשת כו' ג " ז משנה פרק חרש :
Even HaEzer.119.15.1 ומ " ש שנתקדשה כשהיתה פקחת לרבותא קאמר הכי דאע " פ דקידושיה דאורייתא אפ " ה מתגרשת ואצ " ל בחרשת ממיקרא דמתגרשת דכשם שכנסה ברמיזה כך יוצאה ברמיזה וטעמא דקטנה וחרשת הוא משום דמשלחה ואינה חוזרת קרינא בה ודבר תורה מתגרשת ומה שלא עשו תקנה בהן ה " ט דמאחר שיכולין לשמור עצמן שוב לא ינהגו בהן מנהג הפקר :
Even HaEzer.119.16.1 ומ " ש אבל נשתטית כו' גם זה שם משנה וגמרא וה " ט דכיון שאינה יכולה לשמור עצמה שלא ינהגו בה מנהג הפקר אעפ " י דיכולה לשמור גיטה דהיינו משלחה ואינה חוזרת ודבר תורה מתגרשת אפ " ה עשו בה תקנה אבל אם נשתטית עד שאינה יכולה לשמור את גיטה דהיינו שאינה מבחין בין גיטה לד " א אין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה וד " ת נמי אינה מגורשת :
Even HaEzer.119.17.1 וכתב הרמב " ם לפיכך מניחה כו' בפ " י מה " ג וכתב הר' המגיד שמ " ש לפיכך מניחה דברים פשוטים הם שבהרבה דברים שהן פחותים משטות אמרו אין אדם דר עם נחש בכפיפה א' כ " ש שטות ועל מ " ש ומאכילה ומשקה משלה וכו' כתב שטעמו שלא עשו תקנה אלא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בחיוב ממון לא חייבוהו לכן לחמה תאכל ושמלתה תלבש ויקרא שמו עליה לאסוף חרפתה ועל מ " ש שאינו חייב לפדותה ולרפאותה נראה טעמו לפי שכבר נתבאר פי " א מאישות דאשה שחלתה וא " ל הריני מגרשך ואתן ליך כתובתיך שומעין לו וכאן ודאי היה זה רוצה לגרש אלא שהחכמים מנעוהו לגרש אבל בחיוב ממון לא חייבוהו כו' ועל מ " ש אם גירשה ה " ז מגורשת כן אמרו בירושלמי לפי גירסתינו דלרבי יצחק דקאמר דשוטה ד " ת מתגרשת אלא שחכמים אמרו אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר אם עבר וגירש מגורשת ובגמרא פרק חרש מבואר דוקא ביודעת לשמור את גיטה אבל באינה יודעת לשמור את גיטה אינה מגורשת כל עיקר אפילו ד " ת וכ " כ הראב " ד גם הרב המגיד פירש כן דעת הרמב " ם ז " ל ודלא כמו שכתב במגדול עוז דלהירושלמי אם עבר וגירש מגורשת אפילו אינה יודעת לשמור את גיטה ושזאת היא דעת הרמב " ם דלא קי " ל הכי ובודאי היכא דד " ת אינה יכולה לגרש חייב בכל תנאי כתובה ואפילו ביודעת לשמור גיטה נמי באותן מקומות שפשט חרם דר " ג שלא לגרש אשתו בע " כ ואפי' אם חלתה לא יוכל לומר לה הריני מגרשך כו' כמ " ש למעלה בסי' ע " ט א " כ בנשתטית נמי חייב בכל חיובי ממון וכתב מהר " ש לורי " א וז " ל והאידנא דאיכא חרם דר " ג שלא לגרש בע " כ ולא לישא אחרת אין לו תקנה כאשר פסק ראבי " ה הלכה למעשה וכתבתיו בספרי ביבמות עכ " ל וכ " כ עוד בתשובותיו סימן ס " ה ושם העתיק תשובת ראבי " ה ושחלק על רבינו שמחה וכן פסק מהרר " י מינץ בתשובותיו אכן קבלתי על שם הרב מהור " ר שכנא ז " ל שהתיר לישא אחרת הלכה למעשה דבמקום מצות פריה ורביה לא תיקן ר " ג כל עיקר גם חכמי ורנקבורט כתבו תשובה ארוכה ע " ז ונמנו להתיר והסכימו עמהם כל חכמי אשכנז ורוסי " א והיינו דוקא לייחד לה כתובה וליתן גט ליד אחד להיות שליח להולכה שיהיה בידו הגט והכתובה עד שתשתפה ומ " מ כל הזמן שלא נשתפית חייב לייחד לה בית בפני עצמו ושישמרוה ממנהג הפקר וליתן לה מזונותיה וחייב בתנאי כתובה כדברי הרמ " ה ז " ל וכן כתב מהר " ם איסרלש דיש להקל להתיר לו לישא אחרת : ובעתים חלומה ועתים שוטה ונתגרשה בעת שהיא שפויה ממש יראה דלכ " ע מגורשת דיעבד לפי גירסתינו בירושלמי דלמ " ד משום גרירה עבר וגירש גירש ולמ " ד משום שאינה יכולה לשמור עתים חלומה יכולה לשמור ולפחות בדיעבד הויא מגורשת אלא שהב " י העתיק תשובת ר " ש בר' אברהם דנרא' ממנה דאינה מגורשת והוא על פי רבינו שמחה וראבי " ה דבירושלמי דגרסי בעבר וגירש למ " ד משום גרירה אסור והיינו נמי דרבי יצחק בפרק חרש דאמר ד " ת שוטה מתגרשת וכו' ולענין הלכה נראה בעיני דנקטינן לקולא כהרמב " ם והראב " ד ועוד יראה לכל הגירסות דאפי' מאן דאסר בירושלמי בעתים חלומה היינו לכתחלה אבל בדיעבד מודה דלא מחמרינן כולי האי אם גירשה בשעת חלומה ואף הרמ " ה לא קאמר אלא בשוטה גמורה ולא בעתים חלומה ועיין בדברי המחברים שפירשו הירושלמי מבואר כן והרב מהרש " ל החמיר הרבה גם בזה עיין בתשובתו הנ " ל ולענין מעשה יש להחמיר כדבריו ומ " מ דוקא לגרשה יש להחמיר אבל אם אינו מגרשה אלא נושא אשה אחרת עליה אף מהרש " ל מודה דאין בזה איסור וכמו שכתבתי לעיל בסימן א' :
Even HaEzer.119.18.1 ומ " ש ומדברי הרמ " ה וכו' מבואר בטעמו גם מ " ש לבד מתשמיש המטה שאסורה פשוט הוא דודאי צריכים להפרישו ממנה שלא יתייחד עמה כי אין היתר לאיסורה בבדיקת פקחות ולא בהרגשה וכ " כ רבינו שמחה בתשובתו לראבי " ה :
Even HaEzer.119.19.1 ומ " ש וכיון דאמור רבנן לא יוציא לא מצי מפיק לה הכי איתא בכתובות פרק האשה שנפלו ( כתובות דף פ " א ) כיון דאמור רבנן לא לזבין אי זבין לא הוי זביניה זביני :
Even HaEzer.119.20.1 אשה שנתגרשה משום פריצות וכו' פשוט בסוף גיטין .
Even HaEzer.119.21.1 ומ " ש אין ראוי לאדם כשר לישאנה כ " כ הרמב " ם וכוונה לומר דאיסור ודאי ליכא אפי' נמצא בה ערות דבר ממש כמ " ש והלכה והיתה וגו' אלא דמ " מ אין ראוי ואפי' לא נתגרשה אלא משום פריצות לחוד ומשמע ודאי אבל נתגרשה משום שפשעה כנגדו ראוי לכל אדם לישאנה וק " ל :
Even HaEzer.119.22.1 הגרושה לא תינשא לאחר בכל אותה שכונה כולי ברייתא ספ " ב דכתובות המגרש את אשתו לא תינשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור במבוי אם היה כפר קטן זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נדון כשכונה כך הוא גירסא בספרים שבידינו וכן בספרי הרי " ף וכן גירסת הרא " ש והר " ן ז " ל ופירשו דשכונה גדולה ממבוי מדתני כפר קטן נידון כשכונה ואם שכונה קטנה ממבוי וכי יש כפר שלא יהא גדול כמבוי אלא ודאי שכונה משכה טפי ואחריהם נמשך רבינו אכן ברמב " ם בפכ " א מהא " ב וסמ " ג לאויו קכ " ו מבואר שהיו גורסין וכפר קטן נדון כמבוי והוא גירסת רש " י כדמשמע בסמ " ג והוא נמי גירסת התוס' כמבואר בפסקי התוס' ולפי גירסא זו שכונה קטנה ממבוי וכן פי' התוס' להדיא שאינה אלא שלשה בתים והיינו מפני שאין סברא שיהא כפר קטן נדון בשיעור הקטן ומש " ה פי' רש " י וז " ל ואם היה כהן ואפילו לא ניסת לא תדור עמו במבוי שמא יבא עליה וכהן אסור בגרושה אבל ישראל כל זמן שלא ניסת תדור בשכונתו ע " כ דמשמע דתדור בשכונתו ומכ " ש במבוי א' ולאפוקי בחצר אחד דלא כאשר יתבאר בסמוך ואיכא למידק לפי' רש " י שכתב ואם היה כהן אפי' לא ניסת דמשמע דכ " ש אחר שנישאת לפי שהחמירו באשת איש וא " כ בישראל למה הקילו בנישאת שלא לאסור אלא באותה שכונה אבל לא במבוי וצריך לומר דמעלה עשאו בכהונה אבל התוס' פי' דבכהן דוקא בלא נישאת החמירו דכיון דפנויה היא קיל ליה אבל אם נישאת אין צריך להרחיק אלא כדי שכונה כמו בישראל אם נישאת והרא " ש ז " ל אף שחולק על גירסת רש " י וס " ל דשכונה גדולה ממבוי מ " מ בהא ס " ל כוותיה שהחמירו באשת איש יותר מבאיסור לאו דלא כפי' התוס' ולפיכך בכהן כשלא נישאת או בישראל ונישאת וגירשה דליכא אלא איסור לאו אינה אסורה לדור יחד אלא במבוי אבל בשכונה שרי וכך הם דברי רבינו :
Even HaEzer.119.23.1 לוה ממנה וכו' ברייתא שם ופירש רש " י בהיותה תחתיו לוה מנכסי מלוג שהיה בידיה ובכהן שגירש את אשתו מיירי וכתב הסמ " ג ואין לנו ראייה בישראל שיאסר לדור עמה בחצר אחד לפירושו עכ " ל וטעמו שאם היינו מפרשין הא דלוה ממנה כו' דאיירי בישראל ולא נישאת ואפ " ה אסורין לבא לדין יחד היה לנו ראיה ברורה דאסורין לדור בחצר אחד דמאחר שאסורין אפי' לבא לדין יחד דרך מקרה כ " ש דירה יחד בקביעות אבל לפירושו דאיירי בכהן איכא למימר דבישראל שרי בלא נישאת אפי' בחצר אחד אכן ממ " ש רש " י בשכונתו משמע להדיא אבל לא בחצירו כדפי' בסמוך וכן פסק הרמב " ם בפכ " א להדיא והר " ן ז " ל הוכיח כן מהסוגיא ע " ש גם הרב המגיד כתב כן ומה שפירש " י הא דלוה הימנה וכו' באשת כהן היינו מפני דבאשת ישראל ולא נישאת כיון דהקירוב הוא דרך מקרה ליכא למיחש כולי האי כמו בחצר א' אכן הרמב " ם ז " ל אוסר לבא לדין יחד אף בישראל ולא נישאת כמבואר בדבריו שכתב התם וגרושה שבאה עם המגרש לדין מנדין וכו' דמשמע אף בישראל ולא נישאת ורבינו אע " פ שכתב בסתם מ " מ לא ס " ל כהרמב " ם אלא דוקא בנישאת ואיכא איסור א " א א " נ בנישאת ונתגרשה משני דאיכא איסור לאו לפחות התם הוא דאסורין לבא לדין יחד כמו בכהן ולא נישאת דאיכא נמי איסור לאו וכמבואר למעלה בסימן עשירי וכאן סתם דבריו בסמכו על מ " ש תחלה והב " י כתב שמ " ש רבינו כאן לוה הימנה אאם גרשה השני דסמיך ליה קאי אבל בלא נישאת לית לן בה ובסמוך מפרש דמוכרח לומר דמשמתינן להו דקאמר לא קאי כי אם להיכא שנישאת ולא גירשה . ומ " מ יראה דאף לרבינו ס " ל דדירה בקביעות בחצר אחד אסור אפי' לא נישאת דדוקא לדון יחד דרך מקרה לא חיישינן וטעמו של דבר דכיון דדרים יחד שמא יבא עליה באיסור נדה דומה למ " ש הרא " ש בפילגש שהיא בושה מלטבול כדלעיל בסימן כ " ו אי נמי משום פריצותא וק " ל :
Even HaEzer.119.24.1 ומ " ש משמתינן להו שם רב פפא אומר שמותי משמתינן רב הונא בריה דרב יהושע אומר מנגדינן להו ותימה דלמעלה כתב רבינו דמנגדינן להו כרב הונא וכאן פסק כרב פפא ונראה לי דרבינו מפרש דרב פפא ורב הונא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ותרוייהו מפרשי ההיא דלוה ממנה דאיירי בין בנישאת דאיכא אשת איש בין בכהן ולא נישאת ובין בישראל ונישאת וגירשה דאיכא לאו גרידא דבכל הני גווני אסורין לבא לדין יחד ורב פפא איירי היכא דאיכא חומרא דאשת איש דקי " ל בסוף קידושין בייחודי א " א דאין מלקין אותם כדי שלא תהא מוציא לעז על בניה ולכך משמתינן אותם ורב הונא איירי באיסור לאו דמלקין אותן על לא טובה השמועה ולכך למעלה בכהן כתב רבינו כרב הונא דמלקין וכאן בישראל ונישאת כתב כרב פפא דמשמתינן אותה ואיפשר דאף הרמב " ם והסמ " ג שכתבו היו מנדין אותן או היו מכין אותן מכת מרדות לזה כיונו מנדין אותו באיסור א " א ומלקין באיסור גרידא על לא טובה השמועה ולצדדין קאמרי וזה יותר נכון ממה שנאמר דספוקי מספקא להו הלכה כדברי מי כמ " ש הרב המגיד נראה לי :
Even HaEzer.120.1.1 אין האשה מתגרשת וכו' לכך צריך שהסופר יתן הקלף והדיו לבעל במתנה קודם כתיבה וכו' הלשון משמע דלכתחלה צריך לעשות כך אבל בדיעבד כשר אפילו לא נתן לבעל כלום אלא לאחר כתיבה וחתימה נתן גט לבעל והבעל נתנו לאשה כיון דתקנו רבנן דהאשה תתן שכר הסופר ורבנן אקנויי אקני ליה לבעל ההוא זוזא הוה כמאן דיהיב ליה איהו דהפקר ב " ד הפקר כדאיתא בפ " ב דגיטין ( דף כ' ) וכדפירש " י לשם וכדכתב הרמב " ן והאריך בזה ומביאו ב " י אנא דאיהו מיקל דאפילו לכתחילה א " צ ליתן הקלף והדיו לבעל ורבי' ושאר גדולים חולקים ואומרים דלכתחלה צריך ובדיעבד כשר אם לא נתן . והכי משמש מדברי הרא " ש בסדר הגט לחלק בדין זה בין לכתחילה לדיעבד וכ " כ ב " י בשם כמה גדולים ול " ק מהא דתנן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכן ההולך למ " ה ואמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי כותבין ונותנין דהתם נמי דיעבד הוא כיון שהלך למ " ה או מושלך בבור דאי אפשר לסופר להקנות הקלף והדיו לבעל אבל במרדכי פרק התקבל חילק בדרך אחר בשם רבינו יואל הלוי דאין צריך להקנות הקלף והדיו לבעל אלא היכא שהבעל עצמו נתנו לידה של אשה אבל היכא דעושה שלוחים לכתוב ולחתום והשלוחין מוסרין הגט לאשתו בשליחותו ה " ל כאילו הקנה הגט בהדיא לבעל ושוב אין צריך למסור הקלף והדיו לבעל ולפיכך במושלך לבור או הלך למ " ה כיון דהגט ניתן להאשה ע " י שליח א " צ ליתן הקלף והדיו קודם כתיבה לבעל ונראה שזאת היתה דעת הרמ " ה שהביא רבינו דבריו שכתב האומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי א " צ לזכות הנייר וכו' כיון דבשליחותו קעבדי וכו' כלומר דחשוב כאילו אקנויי אקנו ליה לגיטא לבעל לגרושי ביה וגירשו לאשתו בשליחותיה משא " כ כשהבעל בעצמו נותן הגט מידו ליד אשתו ומגרשה דצריך שהסופר יתן לבעל מקודם הקלף והדיו דאז נודע ומפורסם כשאח " כ נותן הגט מידו ליד האשה שמגרשה בגט שלו דאם לא יתן הסופר תחלה הקלף והדיו לבעל נראה כאילו כתב הסופר הגט משלו וכשיתן הבעל אחר כך אותו הגט ליד האשה איכא לעז שמגרשה בגט שאינו שלו אלא בגט שהוא של סופר וכך הבין ב " י דהרמ " ה מפרש כרבינו יואל הלוי שבמרדכי ופשוט הוא מיהו נראה עיקר דלכתחילה אפי' בעושה שליח צריך למסור לכתחילה הקלף והדיו לבעל דלא כהרמ " ה ור " י הלוי ולא דמי להולך למ " ה או במושלך לבור דחשוב דיעבד כדפרישית והכי נקטינן . ומיהו נראה מדברי רבינו שהזכיר קלף ודיו ולא הזכיר קולמוס ושאר כלי כתיבה דדוקא קלף ודיו דניכר החסרון בגט משא " כ בקולמוס דאין כאן חסרון הניכר במה שכותב בו הגט וכן בסימן קנ " ד כתב רבינו בסדר הגט קלף ודיו בלחוד אבל בסוף הסדר ע " ש רבינו פרץ הזכיר גם הקולמוס ה " ה שאר כלי הכתיבה והכי נהוג לכתחילה :
Even HaEzer.120.2.1 וכותבין לו גט ואעפ " י שאין אשתו עמו וכו' משנה וגמרא בפרק ג " פ ( דף קס " ז ) ומפרש התם שצריך שיכירו שם האיש בגט והוא הדין שם האשה וזהו שכתב רבינו שיהיו מכירים שזהו פלוני ואשתו פלונית כלומר שזה האיש שמו פלוני ואשתו שמה פלונית אבל אם עדים מכירין שמותם אין לכתוב ע " פ עצמן דחיישינן שמא באו לראות להביא גט זה לאשה אחרת אבל בשעת הסכנה כותבין ע " פ עצמן כגון מי שמושלך בבור ואמר אני פב " פ כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כותבין אעפ " י שאין מכירין שאם לא תאמין לזה שקורא כך שמו תשב עגונה וכדתנן בפרק התקבל וז " ל נ " י בפ' ג " פ ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט כלומר דלא סגי בהכרת פנים ושיסמוך על אחרים בשמות משום דהוי מילתא דעבידא לגלויי אלא צריך שיכיר שמותיהם גם כן עכ " ל וצריך פירוש לפירושו ונראה דקשיא ליה הא פשיטא דצריך שיכיר שם האיש והאשה בגט ואין לסמוך ע " פ עצמן ולכן פי' דהאי ובלבד לא איצטריך אלא היכא שהאיש והאשה שניהם באו לכתוב להן גט ומכירין פניהם שזו אשתו של זה דאין לסמוך על אחרים בשמות ולא אמרינן בזה כיון דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי יש להאמין לאחרים אפילו אשה או קרוב או ע " פ עצמן אלא אף על פי דמכירין פניהם שזו אשתו של זה צריך ג " כ עדים כשרים שיכירו שמותיהן גם ב " י פי' דהא דתנן ובלבד שיהא מכירין אפי' בשאשתו עמו קאמר שיהיו העדים מכירין שם האיש ושם האשה אבל בפירוש לשון נימוקי יוסף כתב ב " י לקמן בסי' קכ " ט דצ " ע וכאן בסימן זה כתב ב " י דר " ל שלא יסמוך על פיהם לכתוב שמותם ולשאול אחר כך לאחרים על שמותם ולפע " ד נראה דהא פשיטא היא דאסור משום דמיחזי כשיקרא דבשעת כתיבה הוא שקר דבהאי מיחזי כשיקרא לכ " ע חיישינן אפילו בממונא כמ " ש בח " מ סימן ל " ט סכ " א כל שכן בגט אבל למאי דפי' ניחא מיהו צריך לומר לפי זה דנ " י לא כתב פי' זה אלא לפרשב " ם דלא טעה רבא בר' חנן במה דהוה חתים אתברא דההיא איתתא אלא מתחילה קס " ד דטעה ואח " כ חזר ואמר שאין בו טעות ואמת הוא כמו שחתמתי ואין לחוש למאי שכתב תחלה טעיתי דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כמ " ש רבינו לעיל סימן ק " י אבל למה שפי' נ " י אח " כ בשם הרשב " א והריטב " א דמוכח מיניה דאפילו אשה וקרוב נאמן לכתוב שם האיש והאשה בגט לא יתכן פירוש זה שכתבתי בלשון נ " י שכתב תחלה ובלבד שיהא מכיר וכו' דלאותו פי' אין סומכין על אשה וקרוב אלא לשון זה אמרו נ " י לפי פירוש רשב " ם ודו " ק . ומיהו להלכה נקטינן כהרשב " א והריטב " א וכ " כ הרא " ש לשם בהדיא דבגט נמי יש לסמוך אאשה ואקרוב ותמה ב " י על רבינו למה לא כתבו אבל למאי דפרי' לשון נ " י אליביה דרשב " ם אין כאן מקום לתמוה דרבינו נמי מפרש כפרשב " ם ונ " י הקשו התוספות בפ' ג " פ ( דף קס " ז ) בד " ה אף על פי שאין אשתו עמו ליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפה שלא כדין מלקוחות שלקחו הפירות מן הבעל עד תשרי וכו' וכך הקשו בפ " ב דגיטין ( דף י " ז ) בד " ה עד שעת נתינה והאריכו ע " ש :
Even HaEzer.120.3.1 ומ " ש מכירים ויודעים העדים והסופר כו' כך פירש רשב " ם בפרק ג " פ לשם אבל ב " י כתב דסופר א " צ להכיר וסופר כדי נקטיה ותימא דהא בפלוגתא דרבי מאיר ורבי אליעזר בפרק ב' ( דף כב ודף כג ) איתא דלר " א דאמר עידי מסירה כרתי והאי וכתב לה לשמה כתיבת הגט הוא דבעי לשמה לפי זה צריך הסופר שיכיר שם האיש ושם האשה כדי שיכתוב לשם פלוני ולשם פלונית ולכן צריך ג " כ שלא יכתוב הסופר אא " כ ישמע קולו של בעל מפיו שמצווהו לכתוב דאל " כ אין מקויים וכתב לה כמ " ש בסמוך השתא לפי זה אם אין הסופר מכיר שם האשה והאיש איפשר ששינו את שמותיהן ולא נכתב לשמו ולשמה וגם לא שמעו מפיו אלא מפי אחר :
Even HaEzer.120.4.1 לא יכתבנו הסופר וכו' משנה וגמרא סוף פרק התקבל וריש פ' מי שאחזו . ומ " ש ואפי' שאמר לג' שיש עליהם תורת בית דין לכותבו ולחותמו אין להם לומר לאחרים לעשותו הקשה הב " י הא בההיא אפי' ר " מ מודה וה " ל למינקט רבותא דאפי' אמר לג' תנו גט לאשתי דפליג ר " מ ואמר דיכולין לומר לאחרים שיכתבו ויחתמו ואפ " ה אינן רשאין דקיימא לן כרבי יוסי וכתב דלא דקדק רבינו במילתא ולפעד " נ דלהכי כתב רבינו ואפי' שאמר לג' לכותבו ולחותמו כדי שיאמר אחר כך ואפי' א " ל אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום כלומר לא מיבעיא כשאמר לג' לכתבו ולחתמו וכו' אלא אפי' אמר לג' אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום אפ " ה אינן רשאין עד שישמעו מפיו ובפרק מי שאחזו ריש ( גיטין דף עב ) מסיק תלמודא דלא מיבעיא קאמר אע " ג דלא תני לה כלל וע " ש בתוס' בד " ה תניא כוותיה :
Even HaEzer.120.5.1 ומ " ש ואפי' א " ל אמרו לסופר וכו' הכי אסיקנא ריש פ' מי שאחזו וכרב אשי וכתב ב " י ע " ש הרמב " ן דפסול אפילו מינה לסופר פלוני שיכתוב ולעדים פלוני ופלוני שיחתמו דכיון שעשו שלוחיו שיהיו במקומו צריך שישמעו מפיו וכל שאינן שומעין מפיו אינן חשובין כאילו היה הבעל בעצמו כותב הגט ואינו מקויים וכתב לה . ואיכא לתמוה שאם יהיה כך דעת רבינו הלא רבינו כתב ע " ש הרא " ש לקמן בסימן קמ " א דבאומר לב' אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו דלא הוי מילי אם כן לפי זה צ " ל דלא אמר רבינו לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו אלא דוקא כשאינו מזכיר שם הסופר ושם העדים אלא אמר סתם אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום דהוי מילי ומילי לא מימסרי לשליח אבל כשמפרש שם הסופר ושם העדים פלוני ופלוני כשר וכ " כ הר " ן ע " ש הרמ " ה והסכים עמו ומביאו ב " י וצריך לומר לפי זה דהא דאיתא התם דבא " ל לב' אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו דפסול ואע " פ שהזכיר שם העדים פלוני ופלוני ויחתמו מכל מקום כיון שלא הזכיר שם הסופר איכא גילוי מילתא דהוי כמראה לו מקום ותלה בדעתם אבל כשמזכיר כולם בשמם סופר פלוני ועדים פלוני ופלוני כשר ולא אמרינן מראה מקום הוא להם ודלא כפי' רש " י לשם בסופר פלוני שיכתוב אלא דקשה טובא הא דכתב בסדר הגט להרא " ש וכן לקמן סוף סימן קנ " ד ז " ל אפילו אמרו לג' אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו לא יכתבו ולא יחתמו עד שישמעו קולו עכ " ל אלמא להדיא דאפי' הזכיר כולם בשמם לא יכתבו לדעת הרא " ש ורבינו והכי משמע מדבריו בפ' התקבל בסוף לשונו ולכן נ " ל עיקר דס " ל להרא " ש ורבינו דמדינא כשמזכיר כולם בשמם דכשר וכמ " ש בסימן קמ " א אלא דלכתחלה לא יכתבו ולא יחתמו עד שישמעו מפיו כדכתב כאן והוא חומרא שלא מן הדין וכ " כ בש " ע בסדר הגט סי' קנ " ד סעיף י " ח ומיהו ודאי דאף להרא " ש דמדינא כשר אפ " ה דיעבד אם לא שמעו מפיו פסול מדרבנן ודלא כמו שפירש הב " י דהרא " ש כהרמב " ן ס " ל ועוד יתבאר בס " ד לקמן בסי' קמ " א :
Even HaEzer.120.6.1 אף אם הוא חרש וכו' פי' רבינו סובר דהמדבר ואינו שומע דינו כפיקח ועדיף טפי מנשתתק דשומע ואינו מדבר היפך מדעת הרמב " ם כמו שנתבאר בח " מ סימן רל " ה סי " ט באריכות בס " ד ולכן אמר ואף אם הוא חרש ל " מ חרש גמור שאינו שומע ואינו מדבר דלא איפשר לידע דעתו ע " י הרכנת ראשו כשא " ל נכתוב גט לאשתך כיון שאינו שומע מה שאומרין לו ואי איפשר אלא א " כ שיודע לכתוב ואז איפשר לכתוב לו נכתוב גט לאשתך והוא ירמז בהרכנת ראשו או שיכתוב גם כן בכתב ידו אלא אפי' הוא שומע ואינו מדבר שאיפשר לשואלו נכתוב גט לאשתך וישיב ע " י הרכנת הראש שהיא עדיפא מכתב ידו משום דמראה בגופו דכתב הרא " ש בסוף התקבל לחד שינויא ול " מ נמי חרש זה דאינו מדבר ושומע אלא אפי' פיקח גמור דמדבר ושומע או מדבר ואינו שומע דדינו כפיקח גמור לענין זה שהרי איפשר לכתוב לו נכתוב גט לאשתך והוא יצוה בעצמו לסופר פלוני שיכתוב ולעדים פלוני ופלוני שיחתמו וה " א כיון דאיפשר לידע דעתו ע " י הרכנה או על ידי אמירתו יעשו ג " כ ע " י כתיבת ידם כדקיימא לן דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ואפ " ה לא יעשו עד שישמעו מפיו ולא ע " י כתב ידו ומשמע דאפי' נשאה כשהוא חרש דאף ע " פ דהרכנת הראש מהני אפי' אינו שומע ואינו מדבר שכיון שכנסה ברמיזה מוציאה נמי ברמיזה שאני הרכנה דחשיבא כקולו אבל כתב ידו לא מהני אפי' נשאה כשהוא חרש מיהו הרכנת הראש ודאי סגי בנשתתק או אפי' אלם מעיקרו כדתנן להדיא ריש מי שאחזו כדכתב רבינו בסימן קכ " א וכתב דחרש דאינו שומע ואינו מדבר ונשאה כשהוא פיקח ונתחרש אינו מוציא אשתו ברמיזה ומשמע דה " ה פיקח אינו מוציא ברמיזה דלא אמרו אלא בנשתתק או אלם דאקילו ביה משום תקנת עגונות כדכתב הרא " ש בשינויא בתרא אבל פיקח דיכול לדבר ולומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום לא הקילו להוציא ברמיזה וכן באינו שומע ומדבר ה " ל כפיקח לענין זה לדעת רבינו ואע " פ דלשינויא קמא דכתב הרא " ש דהרכנה עדיפא מכתב ידו משום דמראה בגופו וכ " כ הרשב " א דהרכנת הראש חשיבא כקולו ושכך אמר בירושלמי היא הרכנת הראש היא קולו דלפ " ז איפשר לדון דהרכנת הראש נמי מהני בפיקח מ " מ אזלינן לחומרא כשינויא בתרא דכתב הרא " ש דמשום תקנת עגונות הקילו ובפיקח ליכא תקנת עגונות ולכן לא כתב רבינו לקמן היתר הרכנת הראש אלא בשומע ואינו מדבר והקשה ב " י דרבינו כתב תחלה ואף אם הוא חרש וכו' דמשמע ואצ " ל פיקח והדר כתב או אפי' פיקח ואמר ליישב זה במה שאינו יישוב כלל דכתב דמשום תקנת עגונות ה " ל לאכשורי טפי בחרש מבפיקח ומש " ה שייך למימר ואף בחרש ולגבי דינא שייך טפי לאכשורי בפיקח מבחרש ומש " ה שייך לומר ואפי' פיקח ותימא דבחדא מילתא אין לתפוס רבותא דשתי סברות הפוכות זו מזו אלא או יתפוס רבותא דפיקח או יתפוס רבותא דבחרש ומה שנראה פשוט הוא דמ " ש ואף אם חרש הוא מקושר עם מ " ש בסוף וכתב להם בכתב ידו ור " ל דלא מיבעיא באומר אמרו דלא יכתבו ולא יחתמו אלא אף כתב להם בכתב ידו לא יעשו עד שישמעו מפיו ול " מ בחרש גמור שאינו שומע ואינו מדבר דלא מהני כ " י אלא אפי' שומע אלא שאינו מדבר ול " מ שומע ואינו מדבר אלא אפי' פיקח גמור או מדבר ואינו שומע דדינו כפיקח נמי לא מהני כ " י וכאילו אמר ואף כ " י לא מהני אם הוא חרש אפי' הוא שומע ואינו מדבר או אפי' פיקח וכו' :
Even HaEzer.120.7.1 והרמב " ם כתב נשתתק וכתב בכתב ידו כו' ס " ל דהא דקאמר בגמרא קולו לאפוקי דרב כהנא דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו דלא ממעטינן אלא חרש שאינו שומע ואינו מדבר או אפי' מדבר ואינו שומע דהוי נמי כחרש אבל נשתתק או אלם אין דינו כחרש אלא דינו כפיקח ומהני כתיבת ידו וכדכתב בפ " ב דגירושין ובפרק כ " ט ממכירה ופשוט הוא דלהרמב " ם גם בפיקח מהני בכתב בכ " י וכן בהגהת מיימונית פ " ב דגירושין שמפרש כך לדעת הרמב " ם והכי משמע בסוגיא דתלמודא דידן מיהו דוקא כשנשאה כשהוא פיקח ונתחרש אבל כשנשאה כשהוא חרש דינו שוה לנשתתק ואלם ומהני כתב ידו לדעתו דהרכנת הראש וכתיבת יד שוין הן . ומ " ש וא " א הרא " ש כתב כסברא הראשונה הוא לפי דסמך על התוספתא והירוש' דלא כמשמעות תלמודא דידן וב " י האריך בזה עיין בסימן קכ " א סוף סעיף ו' :
Even HaEzer.120.8.1 אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ע " י כולם ברייתא ס " פ התקבל ופירש " י בשביל כולם כלומר א " צ שיכתוב אחד במעמד כולם אלא אפילו שלא במעמד כולם יכול לכתוב דמ " ש לעשרה לכותבו לא אתכוין אלא שכל אחד מהעשרה יש לו רשות לכותבו אבל כשאמר כולכם כתובו היתה דעתו שלא יכתוב אלא במעמד כולם והוא שיהיו כל העשרה ביחד כשאחד מהם כותב דאל " כ לאיזה צורך אמר כולכם :
Even HaEzer.120.9.1 אמר לעשרה כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי אחד כותב וכו' כך הוא לשון הרמב " ם בפ " ט וקשה דבמשנה שנינו אמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי א' כותב ושנים חותמים כולכם כתובו אחד כותב וכולם חותמים לפיכך אם מת אחד מהם ה " ז גט בטל משמע דא " צ לפרש כתבו וחתמו אלא בכלל כתבו הוה נמי חתמו למ " ד עידי חתימה כרתי דכתיבה בלאו חתימה לאו כלום הוא וברישא לא אתא אלא לחלק בין אמר סתם כתובו דא' כותב ע " י כולם לאומר כולכם כתובו דא' כותב במעמד כולם אבל הא פשיטא דא' מהם כותב וב' חותמין ואע " פ שלא אמר אלא כתובו בלחוד ולא אמר ג " כ חתומו וא " כ אמאי כתב הרמב " ם ורבינו כאן אמר לעשרה כתבו גט וחתמו ותנו וכולי דתנו ודאי צריך לפרש דעשה שלוחים להוליך הגט וליתנו לאשתו וכדתנא במשנה ובברייתא אבל חתמו משמע דלא צריך אלא כמו ששנינו כתבו ותנו דבכלל כתבו הוי נמי חתמו ויש ליישב דכיון דבתר הכי קאמר תלמודא מנה אותן מהו עד סוף הפרק מוכחת הסוגיא דצריך לומר ג " כ חתומו א " כ בעל כרחינו צריך לפרש משנתינו וברייתא דלא תני בהו אלא כתבו ותנו ולא קתני נמי חתומו לישנא קטיעא הוא ומ " ש אמר כולכם חתמו כלומר כשאמר להם כתבו אמר להן גם כן כולכם חתמו וכן פירש ב " י :
Even HaEzer.120.10.1 אמר כולכם חתמו כולן חותמין בו ושנים שחותמין בו תחלה הרי הם משום עדים והאחרים משום תנאי וכולי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בפ " ב דגיטין ( דף יח ) ופסקו הרי " ף והרא " ש והרמב " ם כרבי יוחנן דשנים נתכוין לחתום בו משום עדים וכולם לא החתים בו אלא לביישה ברבים ותנאי גמור הטיל בגט זה דלא ליהוי גיטא אא " כ חותמין כולן וקאמר בגמרא דלר " י אי חתם בי תרי ביומיה ואינך מכאן עד עשרה ימים וקודם שנתנו לה חתמו כולם כשר דמיקיים תנאיה ואזיל ומיהו משמע כיון דאמר כולכם חתומו צריך שכל אחד מהעשרה לא יחתום חתימתו אלא במעמד כולם כדלעיל וכ " כ התוס' לשם אבל ב " י כתב בשם הראב " ד ושאר גדולים שחולקים על זה דא " צ במעמד כולם אלא כשכולם משום עדים ותו קאמר בגמרא דלרבי יוחנן נמצא אחד מהן קרוב או פסול כשר דמסתמא מינה את הכשרים לשם עדות והקרוב לתנאי וז " ש רבינו לפיכך וכולי פי' כיון דהאחרים משום תנאי לפיכך וכולי ותו קאמר בגמרא מיחתם לכתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר וא " ל פסול א " ל כשר תנאי הוא וא " ל פסול אתי לאחלופי בשטרות דעלמא כך הוא גירסת הרי " ף וכך הביא הגירסא הרב המגיד בפרק ט' ופירש דבשטרות דעלמא כשזימן לרבים ואמר כולכם חתומו שאין אומרים בשטרות השאר משום תנאי וכשאחד מהן קרוב הכל בטל וגזרו לכתחילה בגט דאעפ " י דאומרים בו השאר משום תנאי אפ " ה פסול כי היכי דלא ליתי לאכשורי נמי בשטרות דעלמא ומשמע דדוקא לכתחילה גזרינן אבל דיעבד כשר בגט ואפשר שכך היה גורס הרמ " ה ולכך כתב לכתחילה אין לקרוב וכו' ורצה לומר שלא יזמין לכתחילה בגט עשרה ולומר להם כולכם חתומו כשיש ביניהם קרוב או פסול ושיהא חותם הקרוב משום תנאי אפי' חותם בסוף וכו' אבל אי זימנם וחתם בדיעבד כשר ולפי שרבינו כתב דבריו על פי דעת הרא " ש ופי' ר " ת והביא הגירסא ואי חתים בתחלה קרוב או פסול וכו' דלפי גירסא זו אפילו בדיעבד פסול ללישנא דאמרי לה פסול לכך כתב רבינו והרמ " ה כתב לכתחילה וכו' דחולק הוא אסברא ראשונה דפוסל בדיעבד כשחתם הפסול קודם שחתמו הכשרים אבל להרמ " ה כשר כשחתמו הכשרים למעלה והפסול למטה אפילו חתם הפסול קודם שחתמו הכשרים ומ " ש הרמ " ה ואי חתום בדיעבד בתר דחתימי תרי כשרים כשר רצונו לומר שהכשרים חתומים למעלה והוא חתום בסוף בשיטה אחרונה ואף על פי שחתם הפסול בתחילה והב " י לא פי' כך דברי הרמ " ה ועוד יש לפרש דרבינו לא הכשיר כשחתם הפסול אחר שחתמו הכשרים אלא כשחתמו הכשרים למטה והפסול למעלה וכמו שפר " ת דהשתא תלינן דהפסול לא חתם אלא למילוי אבל כשחתם הפסול למטה דליכא מילוי איכא למימר דלשם עדות חתם ובטל העדות והכי משמע להדיא מדכתב רבינו היה אחד משנים הראשונים וכו' דהול " ל היה אחד מהם פסול וכו' למה אמר הראשונים וכו' גם לא הל " ל למעלה ולמטה אלא כדפי' אבל להרמ " ה שכתב לכתחילה אין להחתים לקרוב וכו' אפילו חותם לבסוף וכו' משמע דבחתם פסול לבסוף כשר טפי לפי זה אפי' חתם הפסול לבסוף קודם שחתמו הכשרים למעלה נמי כשר בדיעבד דמסתמא העדים הם חותמין למעלה ומשום תנאי חותמין לבסוף ואיכא להקשות לפר " ת והרא " ש ורבינו דלא מכשירין אלא כשחתם הפסול בתחילה אמאי קאמר תלמודא אי חתים בתחילה קרוב או פסול א " ל כשר וא " ל פסול וקי " ל כהך לישנא דפסול הלא כשחתם הפסול בתחלה קי " ל דכשר לרבי יוחנן דאמר משום תנאי וכתב מהרש " ל בספר חכמת שלמה וז " ל דלפי פר " ת הא דאמר אי חתים בתחילה קרוב וכו' הוא פי' על האי נמי דקאמר והכי קאמר איכא דאמרי כשר והוי שפיר איכא בינייהו נמצא אחד מהן קרוב או פסול דלר " י משום תנאי כשר ואיכא דאמרי פסול וליכא בינייהו קרוב או פסול דאף לרבי יוחנן פסול וליכא בינייהו אלא היכא דחתימי בו תרי מינייהו ביומיה וכו' גם הב " י כתב ענין זה ע " ד התוס' אבל לר " ת ל " ק כלל דהא דמכשירין בנמצא אחד מהן קרוב היינו כשהכשרים חתמו תחילה למטה והא דקי " ל ואי חתים בתחילה קרוב כאמרי לה דפסול היינו כשהפסול חתם תחילה למעלה ועיין שם האריך בדעות הפוסקים :
Even HaEzer.120.11.1 מנאם שאמר אבג " ד וכו' בסוף פרק התקבל איבעיא להו מנה אותן מהו רב הונא אמר מנה אינו ככולכם רבי יוחנן אמר מנה הרי הוא ככולכם ול " פ הא דמנה כולהו והא דמנה מקצתייהו א " ל להאי גיסא וא " ל להאי גיסא ופירש " י מנה כולהו אכולהו קפיד מנה מקצתייהו לא קפיד אלא אמנויין וכו' ובס " א כתב בפירש " י מנה מקצתייהו לא קפיד אפילו אמנויין וכולי וכ " כ הר " ן ומהרש " ל הגיה ע " פ ספרי רש " י הישנים וז " ל מנה מקצתייהו לא קפיד אלא אמנויין השנים מהני מנויין וחתמו למעוטי השאר שלא נמנו אתא ולא לכל הני מנויין איכוין שיחתמו כולן כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה ואפי' המנויין אינן צריכים לחתום אלא מקצתן והיינו כמ " ש הר " ן ולפי זה לא עלה ע " ד בעלי התלמוד שצריך שיחתמו בו יותר ממה שמנה דלא כמו שפירש ב " י בדברי הרמב " ם אלא גם הרמב " ם מפרש כפירש " י והרא " ש כתב כיון דאיכא תרי לישני הוי מנה ככולכם ורצונו לומר דאעפ " י שלא אמר בפירוש כולכם המנוין חתמו אזלינן לחומרא והוה ליה כאילו אמר כך בפירוש וצריך שיחתמו בו כחשבון שמנה וכמ " ש רבינו :
Even HaEzer.120.12.1 פרש " י תקינו חכמים וכו' בפירש " י שבידינו בדפוסים לא כתוב בלשון זה והביאו ב " י והאריך בו אבל מהרש " ל כתב שכך צריך להגיה בפירש " י אתקין רב יהודה בגיטא דכולכם בגט שאדם אומר במעמד רבים ויש לחוש לשמא יאמרו לכולכם איכוין ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל התקין שיהיו כותבין בו כך א " ל פלוני כתבו או כולכון או כל חד מנכון כולכון אחד כותב במעמד כולם או כל חד מנכון אפילו אין חביריו עמו עכ " ל ורצונו לומר שהתקנה הוא אפילו הבעל אמר סתם העדים צריכים לפרש לכך נתן להם הבעל רשות אם רוצים יכתוב אחד במעמד כולם ואם רוצים יכתוב אחד אפילו אין חביריו עמו דהשתא לא יבואו לטעות ולומר שצוה לכולם ולא יוציאו שום לעז על כתיבת הגט לאחר נתינתו וזהו כמ " ש רבינו ע " ש פירש " י והוא העיקר . ומ " ש ושאר מפרשים פירשו וכו' יתבאר לקמן בסימן קמ " א בס " ד : ומ " ש ומיהו כתב גאון כו' פי' דלא תימא מאחר שתיקנו שהבעל יפרש דבריו ויאמר כל אחד מהם יכתוב והוא לא אמר בפירוש א " כ ה " ל כאילו אמר כולכם ואינו כשר כשאינו כותב במעמד כולם וכן אינו כשר בשיחתמו שנים מהם אלא כשר הוא אף על פי שאמר כך במעמד כולם כלומר אף על פי שאמר כך בפני רבים וכן פירש ב " י ומהרש " ל :
Even HaEzer.121.1.1 צריך שיהיה בדעתו וכולי משנה ריש פרק מי שאחזו קורדייקוס וא' כתבו גט לאשתי לא אמר כלום ופירש " י שאין דעתו מיושבת וכתבו התוס' ואפי' אמר כתבו ותנו וז " ל הרשב " א כלומר ואפילו נכתב באותו שעה ולאחר שנתרפא נתנוהו לו ונתנו לה פסול לפי שלא נכתב במצות הבעל כיון שאין בדבריו כלום עכ " ל ונראה דט " ס הוא וכך צריך להגיה ואפילו לא נכתב באותה שעה אלא לאחר שנתרפא ונתנוהו לו וכו' וכמו שכתב רבינו אין כותבין אותו אפי' לכשיבריא דאעפ " י דמתחלת כתיבת הגט ועד שבא הגט ליד האשה היה בריא אפילו הכי כיון שלא נכתב במצות הבעל אינו כלום ואפילו נתנו הבעל לידה לא חיישינן ליה :
Even HaEzer.121.2.1 וכתב הרמב " ם וכן השכור וכו' נראה לפי לשון זה דאם ברי לנו שלא הגיע לשכרותו של לוט אף על פי שנשתכר הרבה כותבין על פיו אבל בספרי הרמב " ם שבידנו כתוב וכן שכור שהגיע לשכרותו של לוט ואם לא הגיע ה " ז ספק לפי לשון זה משמע אפילו ברי לנו שלא הגיע לשכרותו של לוט ה " ז ספק והכי משמע מדברי ה " ה שפירש כך שכתב וז " ל וכן השכור וכו' פרק הדר אמרינן שכור שלא הגיע לשכרותו של לוט ה " ה כפיקח לכל דבריו ושמא היכא דאמר כתבו ולא אמר תנו כמו מי שאחזו קורדייקוס דמי והרי זה ספק אם הוא כבריא וצריך שיאמר כתבו ותנו או שמא הוא כחולה ואצ " ל תנו וכן נראה שהרב כתב שכור אחר מי שאחזו קורדייקוס דאע " ג דהוא כפיקח לכל דבריו אינו כבריא עכ " ל כלומר שמא אינו כבריא ואצ " ל תנו ומ " מ גיטו גט כיון שהוא כפיקח לכל דבריו או שמא דינו כבריא גמור וצריך לומר תנו לפי זה ודאי שכור שאמר כתבו ותנו ה " ז גט ודאי כיון שהוא פיקח לכל דבריו ואין בזה ספק ולפי זה נתיישב מה שהקשה בית יוסף לפי ספרינו ברמב " ם מ " ש דקידושיו קידושין ודאי וגיטו הוי ספק דפשיטא דגיטו נמי גט גמור ודאי ולא קאמר הרמב " ם דהוי ספק גט אלא היכא דלא אמר תנו ודו " ק :
Even HaEzer.121.3.1 היה בריא בשעה שצוה לכותבו וכו' משנה שם ופליגי בה ר " י ור " ל ופסקו הפוסקים כרבי יוחנן דאין כותבים אלא לכשישתפה אבל בעודו בחליו אין כותבין דמדמי ליה לשוטה וס " ל לרבינו דאם כתבוהו ונתנוהו בחליו אינו כלום דלית ביה מששא והגט בטל כיון דחשוב שוטה בשעה שכתבוהו ונתנוהו אבל הרמב " ם כתב ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא פסולה משמע שאינו בטל מן התורה אלא פסול מדרבנן ותמה ב " י למה כתב פסול ולא בטל ועוד הקשה דה " ל להרמב " ם לפרש דדוקא בדסמייה בידן הוא דפסול אבל לא סמייה בידן בטל נמי הוי ועוד הקשה שלא הזכיר הרמב " ם קורדייקוס אלא רוח רעה מבעתת אותו ורוב המבועתים מרוח רעה לאו סמייהו בידן עד כאן לשונו . ושתי קושיית אלו קשה גם כן על דברי רבינו לפי דעתו . אבל לפע " ד אין כאן קושיא כלל דכיון דקי " ל כרבי יוחנן ולרבי יוחנן לית ליה הך סברא דסמייה בידן דאפילו סמייה בידן פסול הוא כשכתבוהו ונתנוהו בחליו כיון דצריך לרפואה מחוסר מעשה הוא אם כן ה " ה כשאין סמייה בידן נמי הכי דיניה דאין בסברא זו לא להקל ולא להחמיר גם מה שתמה למה כתב פסול ולא כתב בטל לפי עניות דעתי אין כאן קושיא דכיון דרבי יוחנן קאמר אין כותבין אלא לכשישתפה משמע הלשון דאין זה אסור אלא מדרבנן דאם היה הגט בטל מדאורייתא הוי ליה לרבי יוחנן לומר אם כתב בחליו אינו כלום מדלא אמר הכי אלמא דאינו אלא פסול מדרבנן ועוד דכיון דאינו מפורש בדברי ר' יוחנן אם בטל הגט אם לאו אין לנו להקל מסברת לבנו ולכך העיקר כדברי הרמב " ם ולא כמ " ש רבינו דאם כתבוהו ונתנוהו בחליו אינו כלום דמשמע דהגט בטל מן התורה ואין חוששין לו כדין שוטה כדפריך וליתא דלא קאמר תלמודא אלא דר' יוחנן מדמה ליה לשוטה אבל לא שהוא חשוב שוטה ממש נראה לי ועוד יש לפרש דהרמב " ם ס " ל דהכא כיון דבשעה שציוה לכתבו היתה דעתו צלולה אף על פי דאח " כ נשתטה ממש לא הוי אלא פסול כדמוכח ממאי דמקשה לרבי יוחנן משחט בו שנים ולא מקשה לריש לקיש וכמ " ש הרשב " א בחידושיו ע " ש :
Even HaEzer.121.4.1 אבל לכשיתרפא כותבין וכו' ונותנין אותו לכשיתרפא וכו' כתב בית יוסף דאפי' חזר ונעשה חולה בין כתיבה לנתינה כשר הוא כיון דבשעה שציוה לכותבו היה בריא וגם בשעת כתיבה ונתינה היה בריא אפי' בנתיים היה חולי לית לן בה וכן מה שכתב לפיכך שכיב מרע וכו' דבשכיב מרע נמי צריך שיהא שפוי בשעה שמצוה לכתוב גט לאשתו ואף בשעת כתיבה ואף על פי שרבינו לא הזכיר בש " מ שיהא שפוי גם בשעת נתינה לא חש להאריך לפי שנסמך על מ " ש מקודם באחזו רוח רעה לאחר שציוה לכתוב דלא יכתבו ולא יתנו עד שיהא שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה והוא הדין בשכיב מרע דלמדוהו רז " ל מדין אחזו רוח רעה כמ " ש התוס' וכל הפוסקים אחריהם ועוד דהרא " ש לשם אף באחזו רוח רעה לא כתב אלא שיהא שפוי אף בשעת כתיבה ולא הזכיר נתינה ורוצה לומר הוא הדין נתינה וכן הדין בשכיב מרע . ועוד יש לומר דלפי דהעיטור חולק בשכיב מרע דאפי' בשעת כתיבה אין צריך שיהא שפוי אלא כיון שציוה לכתוב כשהוא שפוי כותבין אפי' נשתתק לכך כתב בסברא הראשונה דצריך שיהא שפוי בשעת כתיבה דלא כדעת העיטור דמחלק בין אחזו רוח רעה לש " מ אבל לעולם גם בשעת נתינה צריך שיהא שפוי לסברא הראשונה ועיין בב " י הארוך :
Even HaEzer.121.5.1 מי שנשתתק וכו' נראה דדברי רבינו הם ע " פ דברי הרי " ף והרא " ש ר " פ מי שאחזו שכתבו וז " ל נשתתק ואמר ליה נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן ה " ז יכתבו ויתנו וניחוש דילמא שיחיא דלאו לאו א " נ שיחיא דהן הן נקטיה א " ר יוסי בר מניומי אר " נ דאמרינן ליה בסירוגים חד הן ותרין לאו חד לאו ותרין הן דבי ר " י תנא א " ל דברים של יה " ח ביה " ג ושל יה " ג ביה " ח מאי היא פירי עכ " ל ומפרש רבינו דמדכתבו דא " ל בסירוגין חד הן וכו' משמע הלשון דמאי דבדקינן ליה בחד הן ותרין לאו ואח " כ בחד לאו ותרין הן זהו פי' בסירוגין דקאמר ר " נ הכא מעיקרא אלא דהמקשה קס " ד דפי' בסירוגין היינו חד הן וחד לאו חד הן וחד לאו וחד הן וחד לאו וקשיא ליה ודילמא שיחיא דסירוגין להרכין בענין זה תמיד נקטיה ומשני דא " ל חד לאו ותרין הן ותרין לאו וחד הן דכי הך שיחיא ודאי לא נקטיה ועוד מפרש רבינו לדבריהם דתנא דר " י לא פליג אתנא דמתני' ורב נחמן דקא מפרש למתני' דתנא דר " י לא אתא אלא לפרש דהבדיקה שלש פעמים על לאו לאו ועל הן הן דמתני' וכדמפרש ר " נ אינה אלא בפירי ולא בענין כתיבת הגט כדאמר בירושלמי נכתוב גט לאשתך הן לאמך לאו וכו' ור " נ אתא לפרש דהבדיקה הוא בששה פעמים ובתרין הן וחד לאו ובחד הן ותרין לאו וליכא פלוגתא בין תנא דמתני' ופירושא דר " נ ובין תנא דר " י אבל פליגא תלמודא דידן אירושלמי דאית ליה בדיקה בענין כתיבת הגט ולכן כתב גם רבינו בודקין אותו בדברים אחרים וכו' כלומר אבל אין בודקין אותו בענין כתיבת הגט ואח " כ כתב לפרש דהני דברים אחרים לא יהיו אלא בפירי וכן כתב רש " י במשנה וז " ל בודקין אותו בדברים אחרים שואלין אותו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן לאו או הן וכו' ומיהו קשה לפי דעת רבינו הלא פי' סירוגין לגבי ק " ש ולגבי מגילה אינו אלא ששוהה בין דיבור לדיבור שעה קצת וכן בס " פ הניזקין מהו כתב בטבלא אם שכב אם לא שכב הב " ע בסירוגין והכי גבי גט נמי כך פירושו ממתינין בין הרכנה לשאלה שעה וחוזרין ושואלין לו אלא דהמקשה היה סבור דחוזרין ושואלין לו אותה שאלה עצמה וקשיא ליה ודילמא שיחיא דסירוגין נקטיה לשהות ולהרכין בענין זה לשעות ומשני דאמרי' ליה חד לאו ותרין הן וכו' דכי הך שיחיא לא נקטיה וכמו שפירש " י ומסתמא כך מפרש גם הרי " ף והרא " ש ודלא כמה שהבין רבינו מדבריהם אבל במה שהבין מדבריהם דתנא דר " י לא פליג אתנא דמתניתין ופירוש דרב נחמן הוא אמת דלא כדעת שאר הגדולים הובאו בב " י : וההמב " ם כתב וז " ל מי שנשתתק והרי דעתו נכונה ואמרו ליה נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים בסירוגין אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו וצריכין לבודקו יפה יפה שמא נטרפה דעתו עכ " ל ונראה דס " ל דלא בעינן לבדוק ששה פעמים אלא ג' פעמים בין הכל ואותן ג' פעמים יהיו בסירוגין שישהה בין שאלה להרכנה שעה קצת וכמו שכתב בפרק שני דה' ק " ש שזהו פירוש בסירוגין ומש " ה כתב כאן בסתם בסירוגין דנסמוך על מ " ש פירושו בה' ק " ש והיינו כפירש " י והא דקאמר בגמרא חד לאו וכו' ר " ל או חד לאו ותרין הן או תרין לאו וחד הן והא דלא כתב כך הרמב " ם י " ל דזהו בכלל מ " ש וצריכין לבודקו יפה יפה דתלה בדעת הבודקים אותו ולכן לא כתב הא דתנא דר " י דבודקין אותו בפירי לפי שתלה בדעת הבודקים אותו כפי אשר יראה בעיניהם בדיקה יפה יפה וכך פירש הרב המגיד שכתב וזהו לשונו מי שנשתתק וכו' שם דאמרינן ליה בסירוגין דא " ל חד לאו ותרין הן וכו' וז " ש הרב צריך לבודקו יפה יפה עכ " ל ואפשר דגם הרי " ף והרא " ש כך דעתם דא " צ בדיקה כי אם ג " פ וכמ " ש הרמב " ם דכך הוא משמעות פשוטה של משנתינו ותלמודא או או קאמר או חד לאו ותרין הן או תרין לאו וחד הן אלא דרבינו לא פירש כן אלא ו' פעמים בעינן וכך פי' המפרשים והכי נקטינן כנ " ל דעת רבינו והרמב " ם וב " י האריך :
Even HaEzer.121.6.1 ודוקא כשנשתתק או אלם וכו' שם ריש ( דף עא ) הקשה רב יוסף מנשתתק דמתני אדרב שאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב וכו' ואמר רבי זירא אלם קאמרת וכו' מדקרי ליה לנשתתק אלם אלמא דנשתתק ואלם מעיקרו חד דינא אית להו ומוציא את אשתו בגט על ידי הרכנה ובבדיקה גם כן והקשה בית יוסף דלמה לו בדיקה באלם מעיקרו ואמאי לא נימא כשם שכנסה ברמיזה כך מוציא ברמיזה כי היכי דאמרינן בחרש מעיקרו דבסמוך ואין לומר דאלם מעיקרו כיון שאינו חרש גמור דינו כעתים חלים ועתים שוטה ולהכי בעי בדיקה לידע אם הוא חלים . דאם כן אפילו בדיקה ג " פ לא מהני דשמא אחר הבדיקה חזר לשטותו ולפי עניות דעתי נראה דודאי באלם מעיקרו לא בעי בדיקה כי היכי דכנס ברמיזה מוציא נמי ברמיזה והא דכתב רבי' ודוקא בשנשתתק או אלם וכו' דמשוה להו ובאלם נמי בעי בדיקה היינו כשנפלה לו יבמה מאחיו דגט דידיה לא מפקא זיקה דאורייתא אלא על ידי בדיקה ג " פ כי היכי דבפיקח ונשתתק דכשנשא כשהוא פיקח דקידושיו דאורייתא ואחר כך נשתתק דמוציא על ידי הרכנה בבדיקה ג' פעמים הכא נמי באלם כשמוציא ליבמתו מהני הרכנה בבדיקה שלשה פעמים ומה שהביא בית יוסף מ " ש הרשב " א בחידושיו דאלם נמי אינו מגרש אלא בבדיקה היינו נמי במוציא את יבמתו וכדמוכח ממ " ש דאיפשר דפיקח ונשתתק טפי עדיף מאלם מעיקרו כרשב " ג דעדיף ליה טפי פיקח ונתחרש מחרש מעיקרו והתם אסיקנא בגמרא דלא איירי רשב " ג אלא ביבמתו והכי נמי באלם מיירי ביבמתו אבל באשתו של אלם פשיטא לן דלכ " ע לא בעי בדיקה דכשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה עוד כתב ב " י על דברי הרשב " א ורבי' שכתב דאלם נמי סומכין על רמיזתו משמע דפשיטא ליה דלא עדיף נשתתק מאלם מעיקרו וכו' עד כאן לשונו הוא תמוה דנראה דהבין דלהרשב " א עדיף נשתתק דמוציא ברמיזה ואלם אינו מוציא ברמיזה והא ודאי לא יעלה על הדעת דהא קאמר רבי זירא אלם קאמרת וכו' דאלמא דאלם דינו כנשתתק דמוציא ברמיזה אלא דמסברא קאמר הרשב " א דעדיף נשתתק מאלם אבל לדינא שוין הן דמוציאין ברמיזה ומה שלא כתב רבינו כאן דין מדבר ואינו שומע הוא לפי דרבינו סובר דדין פיקח יש לו כיון דמדבר ויכול לומר לסופר פלוני שיכתוב ולעדים פלוני ופלוני ויחתמו ואין סומכין על רמיזתו ולא על כתב ידו ונתבאר בס " ד בסימן ק " ך סעיף ה' ע " ש :
Even HaEzer.121.7.1 והיכא דכתב חרש בכתב ידו כתבו גט לאשתי נראה דאף להרמב " ם דכתב יד מהני בנשתתק ואלם וכמ " ש רבינו בשמו בסי' ק " ך ס " ו מ " מ בחרש מעיקרו שאינו שומע ואינו מדבר או אפילו מדבר ואינו שומע דדינו כחרש להרמב " ם לא מהני כ " י ודוקא ביבמתו דזיקה דאורייתא ואפי' פיקח ונתחרש דלמד לכתוב מדעת צלולה לא מהני כתיבת ידו לכתוב גט ליבמתו דלית הילכתא כרשב " ג דאמר אבל פיקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין וכדאמר רבי יוחנן לשם דחלוקין עליו חביריו על רשב " ג אבל בחרש מעיקרו דאמרינן כשם שכנסה ברמיזה כך יוצאה ברמיזה נראה דכ " ש כ " י דמהני דאיכא הוכחה שהוא מבין בטוב יותר מהרכנה כדכתב התוס' ריש ( דף עא ) בד " ה אמר ר " י :
Even HaEzer.121.8.1 וגוסס פירש " י וכו' כך פי' רש " י בפ " י יוחסין סוף ( דף עח ) לגבי מתנתו דאינה מתנה כשהוא גוסס וכתבו התוס' דכמו כן יש מדקדקים דגוסס שרמז לכתוב גט לאשה אין כותבין דאין מעשיו כלום והקשו על זה וכתב לכנ " ל דודאי גוסס דבריו קיימין והכא גבי מתנה ה " ט דמתנתו אינו כלום משום דמסתמא גוסס אינו יכול לדבר אבל אם היה מדבר פשיטא דדבריו קיימין עכ " ל לפי זה משמע דוקא שהוא מדבר אבל הרא " ש כתב לשם דאפי' רימז הגוסס ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו כדין שחטו בו שנים כו' דבסמוך וכדי ליישב דעת רש " י ור " ח י " ל דשאני הך דשחט בו שנים דנשחט מתוך בוריו ודעתא צילותא היא ומש " ה א " צ בדיקה לדעת התוס' ולהר " ן דצריך בדיקה והביא ב " י דבריהם בסוף סי' זה מ " מ כיון שנשחט מתוך בוריו דעתו צלולה וכותבין ונותנין אבל גוסס שרימז מתוך חליו ואפי' מדבר איפשר שאין דעתו צלולה אפי' ע " י בדיקה אי כותבים ומיהו רוב הפוסקים כתבו כפר " י והרא " ש ובחידושי הרשב " א כתב דאף ר " ח לא אמר דגוסס חשוב כמת אלא באינו מדבר וכ " כ במרדכי דר " ח לא אמר דחשוב כמת אלא באינו יכול לדבר וא " כ לא נשאר מאן דמחמיר אלא הרב רבי' יואל הלוי מבונ " א שדקדק כך מפירש " י ולכן יש לנו להורות שגוסס יכול לגרש כשהוא מדבר ודעתו מיושבת אבל אם אינו יכול לדבר אין לנו לסמוך על רמיזתו ואפי' בשחט בו שנים וכו' נראה דאין אנו בקיאין להבין היטב רמיזתו כ " ש דלהר " ן בשחט בו שנים דצריך בדיקה וכל מידי דצריך לבדוק אין אנו בקיאין לבדוק ואין כותבין ונותנין נ " ל ודלא כמסקנת ב " י דאפי' אינו יכול לדבר אלא רימז בלבד הרי הוא כחי בין לענין מתנה ובין לענין גט אם עמד בדעתו עד אחר הבדיקה ולא קי " ל הכי ודו " ק וע " ל סימן קמ " א סעיף מ " ו :
Even HaEzer.122.1.1 אמר לסופר ולעדים וכו' מסקנת התלמוד בפרק התקבל ( סוף גיטין דף סג ) אלא א " ר נחמן ל " מ טעו בכתיבתן אלא אפי' לא טעו אלא שנאבד לא עשו עדים שליחותן וכותבים ונותנים אפי' ק' פעמים והא דלא כתב הרמב " ם אלא דין נמצא פסול נראה דטעמו לפי שכתב לחלק בין אמר לאחרים ליתנו לאשתו דלא עשו שליחותם אם נמצא אחר הנתינה הגט בטל או פסול אבל באומר לאחרים ליתנו לשליח אפי' נמצא בטל או פסול אחר הנתינה עשו שליחותם אבל בכתבוהו ונאבד אפי' אמרו ליתנו לשליח כותבין גט אחר דלא עשו שליחותם כיון שלא נתנוהו לשליח ועיין במ " ש עוד בזה ס " ג :
Even HaEzer.122.2.1 וכתב א " א הרא " ש ז " ל ומיהו אם לא נאבד ומסופקים וכו' שם בפסקיו ובסדר כתיבת הגט בסוף המסכתא ומשמע מדבריו דכל מה שאינו מפורש בתלמוד שהוא פסול מן התורה או פסול מדרבנן אף ע " פ שנוהגין לפוסלו אינו אלא חומרא לפי שמסתפקין שמא יגיע לידי פיסול מדאורייתא או מדרבנן מכניסין עצמינו בספיקות אף על פי שמן הדין אין כאן ספק וכשר אפי' מדרבנן אלא שאנו מחמירין :
Even HaEzer.122.3.1 אמר לסופר ולעדים כתבו וחתמו ותנו לשליח וכו' שם בעא מיניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סליק להו או דילמא לטירחא דידהו חייש אמר ליה רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו תיקו . ופירש רש " י קמיבעיא ליה באומר תנו לשליח שלי שמניתי וכן עשו ואבד בדרך וכו' וכמו שכתב רבינו ודקדק רבינו בדברי רש " י דמדלא פירש בהני תרתי איבעיות דאף בכתבו גט פסול ונתנו לשליח קא מיבעיא להו מי אמרינן עשו עדים שליחותן או לא אלמא דבהא פשיטא היא דלא עשו עדים שליחותן דמי קאמר להו כתובו חספא והבו לשליח אלא דוקא היכא דכתבו גט כשר ונתנו לשליח ואבדו בדרך קמיבעיא ליה ולכן כתב רבינו אבל אם כתבו גט פסול ונתנו לשליח ודאי יכולין לכתוב גט אחר ואפי' לא אמר ויוליך וכן פירש ב " י אבל הרמב " ם קשיא ליה איפכא היאך קס " ד בכתבו גט כשר ונתנו לשליח ואבד בדרך דליכתבו גט אחר הא פשיטא דעשו עדים שליחותם דכל מה שציוום גמרו ועשו ומאי קמיבעיא להו ולכן פירש דלא קמיבעיא להו אלא היכא דאחר שנתנו לשליח נמצא הגט בטל או פסול שהרי לא עשה שלוחים לגירושין אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד וכו' ואסיקנא בתיקו והוי ספק מגורשת אבל בכתבו גט כשר ונתנו לשליח ואבד בדרך אם כתבו גט אחר הגט בטל ואינה מגורשת כלל אבל כשאמר לאחרים כתבו ותנו לאשתי וכתבו וחתמו ונתנו לה ונמצא הגט בטל או פסול כותבים לה גט אחר שהרי עשה אותם שלוחים לגירושין וכיון שלא נתגרשה בגט זה לא עשו שליחותם וה " ה אם כתבו גט כשר ונאבד קודם שנתנוהו לידה נמי כותבין גט אחר דלא עשו שליחותן אלא לפי שכתב לחלק בין אמר תנו לאשתי ונתנו לה ונמצא פסול ובין אמר תנו לשליח ונתנו לשליח ונמצא פסול כדפרישית לכך לא כתב אלא דין נמצא פסול אבל דין נאבד דבאשה לא עשו עדים שליחותן כשנאבד מידם קודם שנתנו לה אבל אם נאבד לאחר שנתנו לידה פשיטא דעשו שליחותם ובשליח נמי אם נאבד מידם קודם שנתנו לשליח לא עשו שליחותם וכותבין גט אחר ונותנים לשליח ואם נתנו לשליח ונאבד מיד השליח עשו שליחותם ואין כותבין גט אחר א " כ אין כאן מקום לחלק בין אשה לשליח אלא בהא איכא לחלק דבנאבד מיד האשה הוי גט מיד לאחר שקבלה הגט ובנאבד מיד השליח אין כאן גט וצריך שהבעל יחזור ויצוה לכתוב גט וחילוק זה פשוט הוא א " צ לפרשו אבל ב " י פירש דהרמב " ם לא הזכיר דין נאבד משום דילפינן ליה במכ " ש דנמצא פסול ושרא ליה מאריה דכתב היפך סברת התלמוד לרבה דנאבד עדיף מנמצא פסול והוא ז " ל עשה סניגרון לפירושו דלר " נ הוי הסברא הפוכה דלא כרבא ומי הגיד להרמב " ם דבר זה דפליגי רבא ור " נ בסברות הפוכות הלא אין רמז בסוגיא דאיכא פלוגתא בהא אלא כדפירש' הוא האמת : ואיכא לתמוה טובא על מ " ש רבינו אמר לסופר ולעדים כתבו וחתמו ותנו לשליח ונאבד מיד השליח בהא ודאי לא עשאם שלוחים וכו' הלא בתלמודא קמיבעיא ליה ואסיקנא בתיקו והוי ספק מגורשת ואינו ודאי וא " כ אמאי קאמר רבינו בהא ודאי לא עשאם שלוחים וב " י כתב דלשון רבינו מגומגם קצת וכו' ולפע " ד מגומגם הרבה וצריך אומן לתקנו ונראה לתקנו בדרך זה דרבינו ראה בפירש " י שכתב ויוליך לה מהו את " ל בהך דלא אמר אלא כתבו ותנו לשליח והם כתבו ונתנו לו ואבד דעשו שליחותם וכו' דלא היה צריך להאריך דפירושו זה הוא פשוט אלא צ " ל דרש " י נתכוין ליישב מה שקשה דכיון דבעיא קמא קמיבעיא ליה רבא מרב נחמן ולא איפשיטא ובעיא בתרא קא מיבעיא ליה רבינא מרב אשי ולא איפשיטא וביום שמת רבא נולד רב אשי א " כ קשה דהוה ליה לתלמודא לומר תיקו אבעיא קמא ולא חד תיקו אתרוייהו דלא דמי להיכא דסתמא דתלמודא קמיבעיא ליה בעיות טובא קאמר חד תיקו אכולהו דהתם נשאלו בבת אחת בבית המדרש אבל הני תרתי נשאלו בתרי זימני קשיא ודאי דהל " ל תיקו אכל חדא וחדא ומיישב רש " י דגלי לן תלמודא דלרבינא ורב אשי הוה פשיטא להו בבעיא קמא דעשו עדים שליחותן ואין יכולין לכתוב גט אחר עד שישאלו לבעל אלא היכא דאמר ויוליך לה קמיבעיא להו באת " ל והשתא ניחא הא דכתב רבינו איבעיא קמא בהא ודאי לא עשאם שלוחים וכו' ואינן יכולין לכתוב גט אחר ואם כתבו גט אחר אינה מגורשת כלל ואמר עוד אפי' אמר כתבוהו ותנוהו ליד השליח ויוליך וכו' עד ואם כתבו אחר ונתגרשה בו ה " ז ספק מגורשת כיון דבבעיא זו דוקא קאמר תלמודא תיקו והשתא לא כתב רבינו ה " ז ספק מגורשת אלא בדאמר נמי ויוליך לה ולפי זה צריך לומר דגם הרא " ש דכתב תיקו ואזלינן לחומרא לא אמר כך אלא אהך בעיא בתרא ויוליך לה מהו אלא דקשה דה " ל להרא " ש לפרש כך מדלא פי' משמע דאף אבעיא קמא קאמר הרא " ש אסיקנא בתיקו וא " כ קשה היאך יפסוק בסתם דלא כהרא " ש ולכן נראה דאיפשר לפרש דברי רבינו דלפי דכתב תחילה אמר לסופר ולעדים לכתוב הגט ולחתום וכו' דאפי' בנאבד יכולין לכתוב גט אחר לכתחילה לכן אמר דכאן דא " ל כתבו ותנו לשליח וכו' בהא ודאי אמרו דלכתחילה לא יכתבו גט אחר דלא עשאם שלוחים אלא להגיע ליד השליח ואפי' אם אמר ויוליך כו' דבודאי לכתחילה בהא נמי אין כותבין גט אחר ואם כתבו גט אחר ונתגרשה בו אינה מגורשת בין לא אמר ויוליך בין אמר ויוליך כדאסיקנא אתרוייהו בתיקו : כתב ב " י דלא אמרו הגאונים דהלכה כאת " ל אלא כשהאת " ל מפורש וכו' ולא ידענו מנ " ל הא ולפיכך איפשר לפרש בדברי הרמב " ם שלא כתב אלא בעיא דיוליך דאסיקנא עלה בתיקו ואם נמצא פסול וכתבו גט אחר ה " ל ספק מגורשת אבל היכא דלא אמר ויוליך פסק כאת " ל דעשו עדים שליחותן אפי' נמצא פסול ואם כתבו גט אחר אינה מגורשת כלל והגט בטל ובלשון ב " י כאן כתוב איפכא וז " ל איפשר למטעי ולמידק דכי לא אמר ויוליך הויא מגורשת משום דכל זמן שלא הוליך עדיין לא עשו שליחותן עכ " ל וכ " כ בכסף משנה וטעות נזדקר לפני קולמסו וצריך להגיה דכי לא אמר ויוליך לא הויא מגורשת משום דעשו עדים שליחותן :
Even HaEzer.123.1.1 הכל כשרים לכתוב את הגט ואפילו האשה בעצמה וכו' משנה פ " ב דגיטין ( סוף דף כ " ב ) ובריש ( דף כ " א ) מוכיח תלמודא מכאן דלא חיישינן דילמא אשה לא ידעה לאקנויי דבר שאין בלבה לתת מתנה גמורה דהא הכא כשהיא כותבת את גיטה על קלף שלה לא תקנו רבנן להקנות הגט לבעל כמו שתקנו שהאשה נותנת שכר הסופר והבעל קונה אותו ואפי' הכי האשה עצמה מקנתו לבעל והגט כשר וכך כתב הר " ן הביאו ב " י ומ " ש בשם הרמב " ם דוקא שיאמר לה הבעל תחילה לכותבו וכו' כתב ב " י דברים פשוטים הם אבל לע " ד קשה טובא הלא לר " מ דאמר עידי חתימה כרתי פשיטא דאפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר כדאמר התם ריש ( דף כג ) אלא אפילו לר " א דעידי מסירה כרתי וכתיבה לשמה בעינן אפי' הכי לא בעינן שליחות הבעל בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר והא דצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו לאו משום שליחות אלא משום דכשלא ציוה הבעל לא חשיב לשמה אלא חשיב סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין קיימא וכו' כמ " ש כל זה התוס' לשם בד " ה והא לאו בני דעה דבזה מתיישב דחש " ו כותבין כשגדול עומד על גביהם אע " ג דלאו בני שליחות נינהו וכ " כ הרא " ש והר " ן והרשב " א בחידושיו השתא לפי זה כשהאשה כותבת את גיטה דידעה בבעלה דרוצה לגרשה וכותבתו לשמה אפי' לא אמר לה הבעל לכותבו כשר כיון שנכתב לשמה וצ " ל דס " ל להרמ " ה דכיון דאמרו רבנן דצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו כדי שיהא מפורסם שהגט נכתב לשמה לא סגי בלאו הכי ואפילו כשהאשה עצמה כותבת גיטה אינו אפילו ריח הגט כיון שלא אמר לה הבעל לכותבו איכא למיחש דלא כתבתו לשמה דאשה סתמא לאו לגירושין קיימא כשלא ציוה לה הבעל לכותבו מיהו לפי זה אם אמרה האשה בפני עדים שכותבתו לשמה היה נראה דכשר אפילו לא אמר לה הבעל לכותבו ומ " מ נראה דלא עבדינן בה עובדא אלא ספק מגורשת היא אחר כך ראיתי בחידושי הרשב " א בד " ה אלא מעתה עכו " ם ( בדף כג ) שכתב בסוף הדיבור וז " ל ומאי דפסלינן ליה בטופסי גיטין בלא צוואת הבעל משום דבלא צוואת הבעל לא חשבינן לכוונתן לשמן כוונה מעליא אעפ " י שמתכוונין לשמו ולשמה דמסתמא בכל ענין פסול ליה ואע " פ שמתכוין הוא לשם אשה זו דכיון שלא ציוה הבעל והיא אינה עומדת להתגרש כשלא לשמה חשבינן ליה עכ " ל נראה מדבריו דאפילו איכא עדים דכתב לשמו ולשמה כשלא לשמה חשבינן ליה מיהו איפשר דוקא באחד שכתב לשמן בלא ציווי הבעל חשבינן ליה כשלא לשמן אבל באשה עצמה שכותבת גיטה חשבינן ליה לשמה טפי וצ " ע וע " ל סימן קל " א :
Even HaEzer.123.2.1 וחש " ו יכולין לכתוב הטופס ויעמוד פיקח וכו' כ " כ הרא " ש שזו היא שיטת הרי " ף וכמ " ש ב " י ובחידושי הרשב " א בד " ה ורב יהודה וכו' ( דף כג ) הקשה דאי עמידת גדול ע " ג מהניא וכוונתו הויא כוונה אפילו תורף נמי לשתרי ואי לא הוה כוונה עמידתו לא מעלה ולא מוריד ועוד אי גזרינן בהו טופס אטו תורף אי לא הויא כוונתו כוונה טופס נמי לא לישתרי בעמידת אחר ע " ג דילמא אתי למישרי תורף בעמידת אחר ע " ג ואי לא גזרינן בהו טופס אטו תורף טופס לישתרי אפילו בלא עומד ע " ג וכו' ויש ליישב דבתורף גזרינן עומד ע " ג אטו היכא דאין עומד ע " ג אבל בטופס דוקא אינו עומד ע " ג גזרינן אטו תורף באינו עומד ע " ג אבל בעומד ע " ג לא גזרינן טופס אטו תורף דהוי גזירה לגזירה :
Even HaEzer.123.3.1 ומדברי הרמב " ם יראה דלא בעינן עומד ע " ג אלא לכתחילה ואם תאמר לסברת הרא " ש מאי שנא ממחובר דכשר בדיעבד וי " ל דבמחובר לא שכיח כלל שיכתוב עליו כיון דיכול לתלשו ולפיכך לא גזרינן במחובר בדיעבד אם כתב עליו גט משא " כ חש " ו דשכיחי שיכתבו אם אין שם איש אחר שיודע לכתוב גזרינן טפי וכ " כ הר " ן ומביאו ב " י בסימן קכ " ד ואכתי קשה מ " ש מסופר שכותב טופסי גיטין דשכיח טובא וכשר בדיעבד כדלקמן בסי' קל " א והכא בחש " ו דלא שכיחי לכתוב כמו סופר פוסל אפי' בדיעבד וי " ל דבסופר הקילו מפני התקנה ומפרש בגמרא מפני תקנת עגונות א " נ מפני תקנת סופרים כדאיתא פרק כל הגט ( גיטין דף כו ) משא " כ בחש " ו דלא שייך לומר מפני התקנה כיון דלאו סופרים נינהו :
Even HaEzer.123.4.1 והר " פ פוסל אפילו בחש " ו וכו' כצ " ל וכן הוא בספרים ישנים מספרי רבינו והא דפסול משום דבעינן שיהיו בני שליחות בכתיבתן וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות הן ולפיכך לא מהני כלום גדול עומד על גביו וגזרינן בטופס אטו תורף ופסול אפילו בטופס ואפילו בעומד ע " ג גזירה משום תורף אבל ברוב ספרים כתוב והר " י פוסל וכו' וטעות הוא דבתוספות לא כתבו בשם ר " י דפשיטא ליה דבעי שליחות לכתיבה אלא דספוקי מספקא ליה אבל בסמ " ק כ " כ ע " ש הר " פ וכ " כ ב " י :
Even HaEzer.123.5.1 כתב הרמב " ם כתב גט בשבת וכו' כתבו בי " ט ונמסר לה בפני עדים כשרים בי " ט ה " ז גט פסול כצ " ל בבבא השלישית וכן הוא בספרי הרמב " ם שבידינו ור " ל פסול מדרבנן לפי שמזוייף מתוכו דמודה ר " א דפסול דחיישינן שמא יסמכו עליהן ולא איירי בכתבו ולא חתמו אלא איירי בכתבו וחתמו בין בבבא ראשונה ובין בבבא שלישית וכתב מהרש " ל דמה שהזכיר בבבא שלישית י " ט לאו דוקא י " ט אלא אפילו י " ט קאמר דפסול הגט וכ " ש בשבת ויה " כ אבל ב " י כתב בי " ט פסול מדרבנן אבל בשבת ויה " כ בטל נמי הוי מפני שכתבו מחלל שבתות דחשוב משומד וקשה הלא כתבו התוספות פ " ק דחולין ( דף יד ) דבפעם אחת לא חשוב משומד וי " ל דדוקא בשוחט בשבת לא חשוב משומד בפעם אחת כמ " ש בי " ד סימן י " א ע " ש הטעם באורך :
Even HaEzer.124.1.1 על כל דבר תלוש כותבין אפילו על איסור הנאה נראה דרבינו דכתב הך דאיסור הנאה עם הך דעל כל דבר תלוש כותבין בחדא בבא אתא לאורויי דאע " ג דבפ " ב ( דף כ' ) איתא שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר ותניא רבי אומר כתבו על איסורי הנאה כשר ומשמע דדיעבד כשר אבל לכתחילה לא לכך אמר על כל דבר תלוש כותבין לכתחלה ואפילו על א " ה ומשמע לרבינו הכי מדקאמר עלה א " ר אשי אף אנן נמי תנינא על הכל כותבין על העלה של זית שאינו שוה כלום וה " ה איסור הנאה אלמא דבאיסור הנאה נמי כותבין לכתחלה ואע " ג דדחי לה תלמודא וקאמרה ודלמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי עם עלין אחרים לשכוב עליהן או למאכל בהמה ואע " ג דלאו ש " פ אבל איסור הנאה לא מ " מ ודאי אע " ג דדחי דליכא ראייה מ " מ שמעינן מדרב אשי דהא דתנא כתבו על איסורי הנאה כשר לאו דוקא דיעבד אלא אפילו כותבין לכתחילה ומיהו בתוס' שם בד " ה כתובת קעקע כתבו וז " ל ואפילו הויא הכא איסורא דאורייתא מ " מ הוי גט כדאמר כתבו על איסורי הנאה אע " ג דאסור לכתוב דהא מתהני באיסורי הנאה עכ " ל אלמא דלכתחילה אסור ומ " מ נראה עיקר כדברי רבינו דהכי מוכחת הסוגיא כדפי' והא דקי " ל דאסור ליהנות באיסורי הנאה היינו דוקא כשמתכוין ליהנות אבל כשאין מתכוין אע " ג דאפשר שרי כדאיתא בפרק כל שעה ( פסחים דף כו ) דאסיקנא בתיובתא מ " ד אפשר ולא מתכוין אסור והכא בכותב גט לא מתכוין ליהנות ממנו כלל אלא לכתוב עליו גט ושרי לכתחלה :
Even HaEzer.124.2.1 אפילו על עלה של זית וכו' כלומר לא מיבעיא על הנייר אלא אפילו על עלין שהוא דבר המזדייף כשר . וסבירא ליה לרבינו דעלה של זית דנקט תנא במתניתין לאו דוקא דהוא הדין שאר עלין דאין לפרש דעלה של זית דוקא הוא דדבר המתקיים וכמו שכתבו התוספות ( דף כא ) ע " ב בד " ה על עלה וכדתניא בתוספתא וכך כתב הר " ן דאם כן כי היכי דתנן ברישא בכל כותבין בדיו וכו' ובכל דבר שהוא של קיימא וכו' הכי נמי ה " ל למיתני בסיפא על הכל כותבין על העלה של זית ועל כל דבר שהוא של קיימא אלא ודאי דתנא דמתניתין לא נקט עלה של זית אלא לאורויי אפילו דבר שיכול להזדייף והוא הדין שאר עלין אע " ג שאינן של קיימא דלהכי שינה ולא תני בסיפא ועל כל דבר שהוא של קיימא דלא כתנא דתוספתא וכך הוא דעת הרי " ף והרא " ש והרמב " ם בפרק ד' שלא הזכירו תוספתא זו גם דקדק הרמב " ם לשם ריש פרק ד' שכתב כותב לה על הנייר וכו' ועל העלין ושונה לשון המשנה דתני עלה של זית אע " פ שאין זה דרכו דלהורות הלכה בא שעל כל עלין כותבין אפילו אינן של קיימא כשל זית ודלא כתוספתא וזו היא דעת רבינו שכתב לשון המשנה עלה של זית ופירשה דלא אתא לאורויי אלא אע " פ שהוא דבר המזדייף אבל אין צריך דבר של קיימא ולכן לא כתב רבינו לחלק בין על דבר של קיימא לאינו של קיימא . ומה שכתב אפילו לזמן מרובה וכו' והוא שיהיו עידי מסירה לפנינו שם ( דף כב ) פלוגתא דר " י ורבי אלעזר והלכה כר " י דאמר אפילו מכאן עד עשרה ימים פירוש דלא באת לבית דין לאלתר שיתירוה לינשא אלא לאחר עשרה ימים ואפילו הכי לא חיישינן לזיופא דהוה ביה תנאה וזייפתיה לרבי אלעזר דעידי מסירה כרתי דאי איתא דהוה ביה תנאה מדכר דכירי דהא אמרן צריכין למיקרייה ואי הוה ביה תנאה אינהו ידעי :
Even HaEzer.124.3.1 אבל בעידי חתימה אפילו הם לפנינו פסול איכא לתמוה דבתוספות ( דף כב ) בד " ה מאן חכמים וכן באשיר " י לא כתוב דפירש " י אלא דצריך עידי מסירה שיעידו לפנינו כשבאה לינשא למאן דאמר עידי מסירה כרתי דכיון דנכתב על דבר שיכול להזדייף צריך שיעידו עידי מסירה שראו הגט ושאין בו זיוף וסגי בהכי אע " פ שאין שם עידי חתימה מיהו כשיש עידי חתימה בפנינו ומעידין שלא נזדייף בגט שום דבר משמע נמי דכשר לינשא בו והא דכתבו התוספות בסוף הדיבור דאפי' אי איכא סהדי דמכירים חתימת העדים לא תינשא משום דבעינן שיהא מוכיח מתוכו ובדבר שיכול להזדייף אין מוכיח מתוכו כלום לא כתבו התוספות כן אלא לרבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי דבעינן שיהא מוכיח מתוכו דליכא זיופא ושנכתב לשם זה האיש והאשה זו ולא מהני עידי מסירה אבל לרבי אליעזר דלא בעינן מוכיח מתוכו נראה ודאי דהוא הדין בדאיכא חתימה לפנינו ורואין דליכא זיוף נמי תינשא דתלינן בסתמא דנעשה בהכשר והיו לשם עידי מסירה אעפ " י שאינו לפנינו והיה איפשר ליישב ולומר דרבינו מיירי הכא למאן דמכשירין לרבי אליעזר בעידי חתימה אע " פ שידוע שלא היו שם עידי מסירה כדלקמן בסימן קל " ג וקאמר רבינו דאין זה אלא בדבר שאינו יכול להזדייף אבל בדבר שיכול להזדייף כיון דידוע שלא היו שם עידי מסירה לא תינשא אפילו עידי החתימה הם לפנינו אלא שנראה דוחק שרבינו יהא סותם דבריו בכאן לדעת החולקים על הרא " ש אלא נראה דעת רבינו מדכתבו התוס' והרא " ש ע " ש פירוש רש " י דתלמודא קאמר דאשה הבאה לינשא צריכה להביא עידי מסירה שנמסר הגט בפניהם וקראוהו תחלה וידעי דלא נזדייף משמע דוקא בדאיכא בפנינו עידי מסירה אבל עידי חתימה אפילו הם בפנינו לא תינשא דאם לא כן הוה ליה לתלמודא לאשמועינן דאף בעידי חתימה כשהם בפנינו ורואין שלא נזדייף תינשא בו אלא בע " כ דלא תינשא אלא בדאיכא בפנינו עידי מסירה דכיון דאיכא ריעותא בפנינו שנכתב הגט על דבר שיכול להזדייף הורע חזקתו וחיישינן שמא לא ניתן לה בפני עדים ולפיכך צריך עידי מסירה בפנינו שנדע שנעשה כתקנת חכמים והב " י הבין כך דברי רבינו והקשה דאם כן הוי ליה לרבינו לפרושי דהיינו להרא " ש דוקא וכו' ותימה הלא ידוע דרכו של רבינו דבסימן אחד יהא כותב דעת הפוסקים ודעת הרא " ש החולק עליהם ובסימנים אחרים סותם דבריו על פי דעת הרא " ש ואין כאן קושיא גם מה שכתב הב " י בישוב קושיא זו וז " ל ואפשר דגם למכשירים בעידי חתימה לחודייהו פסלי הכא אפילו כשעידי חתימה לפנינו משום דכיון דיכול להזדייף הוי ליה כמזוייף מתוכו עכ " ל איכא לתמוה הלא הרמב " ם בכלל המכשירים הוא כדלקמן בסימן קל " ג והוא ז " ל כתב דאם נכתב על דבר שיכול להזדייף לא הוי דינו כמזוייף מתוכו דאילו בדבר שיכול להזדייף הרי זו מגורשת ע " י עידי מסירה כמו שכתב בפרק ד' ואלו במזוייף מתוכו כגון שחתם עד פסול על הגט אפי' נתנו בפני שני עדים כשרים הרי זה גט פסול כמו שכתב בפרק א' ובמרדכי סוף פרק ב' כתב טעם לחילוק זה דאמרינן דאע " פ שכתב על דבר שיכול להזדייף אין דינו כמזוייף מתוכו דזהו משום דמזוייף מתוכו חיישינן דילמא אתא למיסמך עלייהו בלא עידי מסירה שאין הכל יודעים שחתם עליו עד פסול אבל בדבר שיכול להזדייף הכל יודעין דאין הגט כשר משום חששא דזיוף ולא אתא למיסמך עלייהו בלא עידי מסירה וכדאיתא פ' קמא ( דף י " א ) דבשמות מובהקים של עכו " ם כיון דלא אתי למיסמך עלייהו כשר הכי נמי הכא אלא דהקשה על זה במאי דמכשר הרמב " ם בפרק א' הרחיק ב' שיטין כשהיה לשם עידי מסירה כמו בדבר שיכול להזדייף דהא מזוייף מתוכו הוא ע " כ אבל אין זה קשה כל כך דהרמב " ם סובר דהרחיק שני שיטין לא הוי מזוייף מתוכו דהכל יודעין דבהרחקת שני שיטין השטר פסול ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עידי מסירה כמו בכתב על דבר המזדייף וכן פירש ה' המגיד בפ " א והא דכתבו התוס' בד " ה מאן חכמים דלר " מ בעינן שיהא מוכיח מתוכו ובדבר שיכול להזדייף אינו מוכיח מתוכו כלום לא כתבו כך אלא לר " מ דאי אפשר בלא עידי חתימה א " כ בדבר שיכול להזדייף אינו מוכיח מתוכו כלום דליכא זיופא ואפי' איכא סהדי קמן דליכא זיופא לא תינשא בו אבל לר " א דעידי מסירה כרתי לא בעינן מוכיח מתוכו ואי איכא עדי מסירה בפנינו אפי' נכתב על דבר שיכול להזדייף תינשא בו כיון דלא הוי מזויף מתוכו כדפרישית ודו " ק :
Even HaEzer.124.4.1 אבל בדבר שאינו מזדייף כשר בעידי חתימה לבד פירוש כיון דלא הורע חזקתו אמרינן דמסתמא בא הגט לידה כמצותו בעידי מסירה ואפי' לא באה לב " ד להתירה לינשא עד זמן מרובה מתירין אותה לינשא . וכן מ " ש וכותבין אותו ע " י העבד וכו' והוא שיהיה בעידי מסירה נמי הכי קאמר דאע " פ דעל יד העבד וקרן הפרה כתב שיכול להזדייף הוא תינשא בו אפי' לזמן מרובה והוא בדאיכא עידי מסירה לפנינו אבל אין לפרש דמצריך שיהיו עידי מסירה בשעת שמוסר הגט לידה דא " כ מאי איריא בכתבו על יד עבד וקרן הפרה הלא אפי' כתבו על דבר שאינו יכול להזדייף הגט בטל להרא " ש כשלא היה שם עידי מסירה אלא בע " כ דלא אתא לאשמעינן הכא אלא היכא דבאת לב " ד להתירה לינשא לזמן מרובה דאי נכתב ע " ד שאינו יכול להזדייף מתירין אותה ע " י עידי חתימה בלחוד ותלינן דמסתמא בפני עדי מסירה מסרו הגט לידה כמצותו אבל כשהורע חזקתו שנכתב ע " ד שנזדייף לא תינשא עד שיהיו עידי מסירה לפנינו ויעידו שקראוהו ובפניהם נמסר ולא היה בו זיוף ותלמודא נמי ה " ק ( בסוף דף ך' ) ולרבא קשיא מתני' על יד של עבד הא כתב שיכול להזדייף הוא כלומר והיאך תינשא בגט זה לזמן מרובה דילמא איכא ביה זיופא ומשני בשלמא מתני' לרבא לא קשיא בעדי מסירה ור " א היא פי' הא ודאי כיון דאיכא ריעותא דנכתב על דבר שנזדייף לא תינשא אלא בדאיכא עידי מסירה לפנינו ומעידין שלא היה בו זיוף ור " א היא דאמר אי איפשר לגט בלא עידי מסירה וא " כ ליכא חששא דזיופא כשמביאה עידי מסירה שהיו בשעת נתינת הגט לידה ותינשא אלא לרמי בר חמא דקמיבעיא ליה מי חיישינן בעבד שלו וכתוב גט על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידו דילמא הוא מנפשיה עייל דאי מיירי בדאיכא עידי מסירה ולר " א הא ליכא למיחש דמנפשיה עייל אלא בע " כ דלר " מ קמיבעיא ליה ובדליכא עידי מסירה אלא עידי חתימה מי חיישינן דמנפשיה עייל ולא תינשא והשתא קשיא ותיפוק ליה דהגט פסול משום כתב שיכול להזדייף ומהדרינן בכתובת קעקע דאינו יכול להזדייף ופשוט הוא :
Even HaEzer.124.5.1 וכותבין אותו על יד העבד וכו' משנה שם ( דף יט ) פליגי בה ת " ק ור' יוסי הגלילי והלכה כת " ק דכותבים וכתבו התוס' ( בדף כ " א ) בד " ה יצא זה הא דלא חיישינן הכא שמא יחתוך יד העבד וקרן הפרה ופסול משום מחוסר קציצה כדחיישינן בעציץ נקוב היינו משום דאין דרך לקצוץ קרן הפרה ויד העבד וכ " כ הרא " ש והא דמכשיר הכא בגט כשכתב על יד של עבד וקרן הפרה וגבי שחיטה פסולה בשוחט בציפורן ובשן מחובר בב " ח כתבתי בי " ד סימן ו' דהכא מעניינא דקרא והתם מעניינא דקרא הכא כתיב ונתן שלא יהא מחוסר קציצה אלא כתיבה ונתינה וכשכותב על יד העבד וקרן הפרה ונותן לה העבד והפרה לאו מחוסר קציצה היא אבל בשחיטה כתיב ויקח המאכלת דהדבר ששוחט בו יהא תלוש שיקחנו בידו ובשן ובציפורן מחובר בב " ח אינו לוקח בידו דבר שהוא שוחט בו . ומ " ש אבל לא יחתוך יד העבד וכו' איכא להקשות הלא בגמרא ( דף כא ) קאמר דבלאו טעם דמחוסר קציצה אסור לחתוך יד העבד דשייך במצות ואסור לחבול בו וי " ל דמהאי טעמא משמע דבדיעבד אם חתכו היה הגט כשר וע " כ כתב רבינו דמטעם מחוסר קציצה אפי' דיעבד הגט בטל מדאורייתא ופשוט הוא מיהו טעם מחוסר קציצה ליתא אלא שאינו גט בקצצו לאחר כתיבה אבל קודם כתיבה שפיר דמי אבל מטעם דאסור לחבול בו אפי' קודם כתיבה אסור והוי ליה לרבינו לכותבו לטעם זה ג " כ : וכתב הרשב " ם וכולי כ " כ התוס' בשמו ( דף כא ) בד " א יצא זה ומ " ש וכ " כ בשם רש " י וכו' כ " כ הרא " ש והוא מ " ש התוס' בשם רבי' שמעיה בפירושו שהיה תלמידו של רש " י ומשמע דמחלוקת גדולים האלו אינו אלא היכא דבשעת הכתיבה היה דעתו למיגז מיניה לאחר הכתיבה כגון כתבו על מחובר או בקלף גדול ולשם דוקא פסלו ר " י בר מנחם ואעפ " כ הכשירו בעל העיטור ולכן אמר רבינו ע " ז ובה " ג פוסל אותו אם נחתך ממנו כלום דבה " ג הוסיף לפסול אפי' נחתך ממנו כלום לאחר כתיבה ואע " פ שלא היה בדעתו לחתוך ממנו בשעת כתיבה דכיון שקצץ ממנו שום דבר אגלאי מילתא למפרע שהיה מחוסר קציצת אותו דבר בשעת כתיבה ואפשר שלא היה פוסלו מדינא ד " ת אלא מכח חומרא מדרבנן וכן נראה מדברי התוס' שכתבו וז " ל ובה " ג פוסל וכן ר " ת היה מחמיר זהו דעת רבינו שכתב ובה " ג פוסל אותו אם נחתך ממנו כלום וכ " כ ר " ת וכן מסקנת א " א הרא " ש כר " ת מדכתב דעתו באחרונה וכתב מיהו אף לר " ת נראה דלא חשיב מחוסר קציצה לפוסלו ד " ת אלא בנחתך מקלף גדול אבל בדבר מועט לא מיקרי מחוסר קציצה לפוסלו ד " ת אלא שהחמיר ר " ת בנחתך ממנו כלום כבה " ג אבל בדעת בה " ג גופיה איכא לספוקי אם הוא פוסל ד " ת בנחתך ממנו כלום אם לאו וכ " כ הרשב " א על מ " ש בה " ג דאי כתב ליה גיטא מיקמי דליפסק מגילתא ופיישא מגילתא ופסיק לה בתר דכתב גיטא מפסיל ע " כ ואפשר שאף הרב ז " ל לא אמר אלא בדפיישא מגילתא טובא דלא בטיל גבי גיטא עכ " ל הרשב " א בחידושיו ומביאו ב " י וכתב רבינו ומיהו אע " פ דבדבר מועט לא פסיל מדינא אפי' מדרבנן מ " מ מצד החומרא כתב בסדר הגט ויחתוך הסופר הקלף כו' ואיכא למידק דמלשון בה " ג שפוסל אם נחתך ממנו כלום משמע דבלא נחתך ממנו כלום פשיטא דכשר לגמרי ואמאי לא מפסיל לכתוב עליו גט מטעם שמא יחתוך כי היכי דגזרו בעלה דעציץ שמא יקטום ואפשר דדוקא בעלה דעציץ אפי' אינו נקוב כיון דדמי למחובר חיישינן שמא יקטום דסתם מחובר עומד לקציצה משא " כ בקלף גדול דאין דרך לקצוץ ולחתוך הגליונות אפי' הן גדולים ביותר דנוי הן לאגרת לא חיישינן שמא יחתוך :
Even HaEzer.124.6.1 אין כותבין אותו על המחובר כו' משנה פרק ב' סוף ( דף כא ) פליגי בה ת " ק ורבי יהודה וכתב הר " ן וא " ת מ " ש דבמחובר שרי לת " ק כשנכתב טופס שלא בהכשר בדיעבד ובסופר שכותב טופסי גיטין אסרינן לה אפילו בדיעבד לקצת מחברים כדלקמן בסי' קל " א ובחש " ו שרינן לטופס אפי' לכתחלה כדלעיל בסימן קכ " ג י " ל דגבי סופרים דהוי מילתא דשכיח טובא שעושין כן להשתכר אסרו טופס אפי' דיעבד גזירה משום תורף וגבי מחובר דלא שכיחי כולי האי אסרו לכתחילה והתירו בדיעבד וגבי חש " ו דלא שכיח כלל מוקמי ליה טופס אדיניה ושרי ליה אפי' לכתחילה עכ " ל :
Even HaEzer.124.7.1 ומ " ש בשם הרמ " ה דפוסק כרבי יהודה דאזיל לטעמיה דבסופרים פסק הרמ " ה ג " כ דגזרינן טופס אטו תורף כדלקמן בר " ס קל " א וה " ה נמי דגזרינן הכא במחובר ולא דמי לחש " ו וכ " כ ב " י ורבינו דכתב ולא נהירא טעמו משום דקי " ל יחיד ורבים הלכה כרבים ולא דמי מחובר לסופרים מטעם דכתב הר " ן וכך הוא דעת הפוסקים דבמחובר הלכה כת " ק ולא כרבי יהודה ומ " ש דבתורף אפי' בדיעבד פסול האי פסול לצדדין קמפרשינן ליה בזמן לבדו דלא הוי דאורייתא פסול מדרבנן ובשאר תורף דהוי דאורייתא הגט בטל ועיין בב " י :
Even HaEzer.124.8.1 כתבו על חרס וכו' שם בגמרא ( סוף דף כא ) וכמו שפי' רש " י דאין לחוש שמא ישבור החרס וה " ל קציצה דלא מפסיד ליה לעציץ ותימה הלא בתלוש ס " ל לרש " י דלא מיקרי מחוסר קציצה כדלעיל כדין כתבו על קלף גדול . וא " כ העציץ שהוא כלי שהרי הוא נקנה במשיכה בין בנקוב ובין באינו נקוב אפי' ישבור החרס לית בה משום מחוסר קציצה וכאן פי' רש " י דה " ל קציצה ולכאורה דדבריו סותרין זא " ז ונראה דס " ל דמדקאמר בגמרא כתבו על חרס עציץ נקוב כשר דשקיל ויהיב לה ניהליה לכוליה עציץ מכלל דאם ישבור החרס פסול משום דמחוסר קציצה ולא דמי לקלף גדול שהוא תלוש גמור וליכא למיטעי במחובר אבל בעציץ נקוב כיון דאיכא למיטעי לכתוב גם אמחובר דהיינו על עלה של זרעים שבתוכו החמירו רבנן ופסלו אם ישבור החרס ואפ " ה אין לחוש שמא ישבור החרס דלא מפסיד ליה לעציץ אבל ר " ת לא ס " ל הכי ומביא ראייה מהך דחרס מדקאמר דשקיל ויהיב ליה ניהליה אלמא דאם ישבור החרס פסול ואף על פי דהעציץ הוא תלוש וה " ה לקוצץ מקלף גדול כמ " ש התוס' משמו ע " ש בדבור יצא זה ועיין עוד במ " ש הר " ן בזה באורך . וב " י הביא לשון פירש " י וכתב עליו ונ " ל דלרבותא נקט נקוב דאע " פ דחשוב כמחובר כשר וכו' ותימה דהא העציץ כלי הוא וחשוב תלוש גמור ואפשר דרצה לומר כיון דאיכא למיטעי במחובר חשוב כמחובר ולא מחובר ממש כדפי' :
Even HaEzer.124.9.1 כתבו על עלה וכו' שם פליגי בה אביי ורבא והלכה כרבא דפסול גזירה שמא יקטום העלה וה " ל קציצה מן המחובר וק' דהלא צריך לפרש דפליגי בדשקיל העציץ והניחתו במקום שפוסקת יניקת העציץ דאם לא פסקה יניקת העציץ לא הוה מכשר אביי בדשקיל ליה ויהבה לה ניהליה כולה דאכתי חשיבי מחוברין בשעת משיכה אלא בע " כ דלא מכשר אביי אלא בהניחתו במקום שפוסקת יניקת העציץ דהשתא לא הוי מחוסר קציצה ואם כן לרבא צריך לומר דפסול משום גזירה אטו הניחתו בלא פסיקת היניקה כמו שפירשו התוס' וא " כ היאך פירש רש " י דרבא פוסל שמא יקטום דהוי ליה קציצה מן המחובר הלא בהניחתו במקום פסיקת היניקה ליכא קציצה מן המחובר וי " ל דהכי קאמר רש " י דגזרינן אטו הניחתו בלא פסיקת יניקה ולשם חיישינן שמא יקטום ואיכא קציצה מן המחובר ולא חשיב לה גזירה לגזירה אלא חדא גזירה היא כדאמר בריש ביצה גבי גזירה פירות הנושרים ומ " ש בשם ב " ה דכשר באינו נקוב אפי' אם קוטם ונותן לטעמיה אזיל שכתב בקלף גדול להכשיר אם חתכו ממנו אח " כ דליכא משום מחוסר קציצה בתלוש גמור וה " ה בעציץ שאינו נקוב הוי תלוש גמור וכשר אם קוטם ונותן ולכן אמר רבינו אבל לה " ג ור " ת דפוסלין בחותך מקלף גדול לאחר כתיבה ה " ה בעציץ שאינו נקוב נמי פסול בקוטם ונותן לה וחוששין ג " כ בעלה שמא יקטום ואע " ג דבקלף גדול מותר לכתוב ולא חיישינן שמא יקטום מ " מ גבי עלה חיישינן מטעם שכתבתי בסוף ס " ז ואיכא להקשות לבעל העיטור דלא חשוב חרס עציץ שאינו נקוב מחובר לקרקע ובי " ד סוף סימן רצ " ד בדין ערלה חשיב ליה מחובר לקרקע ויש לחלק דשרשי אילן נכנסים אפי' בחרס אינו נקוב ויונקים מן הקרקע מה שאין כן הכא דמיירי בזרעים ולא באילנות וחילוק זה מפורש בהדיא ברמב " ם פרק ז' דה' מעשר שני ופ' ב' מה' טומאת אוכלין ועיין בפרק קמא דגיטין במה שכתבו התוס' ( סוף דף ז' ) בד " ה עציץ :
Even HaEzer.124.10.1 עבד שהוחזקו בו שהוא שלו וכו' שם ( סוף דף כ ) ופירש " י דאם אינו כתובת קעקע דבר שיכול להזדייף הוא דלמא תנאה הוה בגיטא ומחקתיה והדר כתביה עכ " ל וא " כ תימה על מ " ש רבינו אפילו העדים חקוקים בכתובת קעקע דבגיטא גופא קאמר בגמ' דחקוק בכתובת קעקע דליכא למיחש לזיופא ותו קשה דלאיזה צורך יזייף חתימות העדים וא " כ אין לנו לחוש להך זיופא שאין בו צורך ותו קשה הא ודאי ליכא למיחש דזייף חתימת העדים דא " כ לא מצי לקיים חתימתם וגם מ " ש אח " כ והעדים חקוקים בו וכו' הוא תמוה ונראה דרבינו מפרש הא דמוקי תלמודא בכתובת קעקע היינו לומר דאף העדים חקוקים בכתובת קעקע דאל " כ אלא שהגט לחוד חקוק בכתובת קעקע איכא למיחש דילמא גם הגט היה בלא כתובת קעקע כמו חתימות העדים והוי ביה תנאה ומחקתיה וחקקה הגט כתובת קעקע ודמי להוא על המחק ועדיו על הנייר דפסול בדליכא עידי מסירה אבל כשהגט ועדיו תרוייהו חקוקים בכתובת קעקע ליכא למיחש לזיופא וא " כ הא דכתב רבינו אפי' העדים חקוקים בכתובת קעקע רצונו לומר אפי' גם העדים חקוקים בכתובת קעקע וכן כתב גם הרמב " ם ריש פרק ד' דהשתא ליכא למיחש לזיופא ואפ " ה אינה נאמנת לפי שהגודרות אין להן חזקה ויכול הבעל לטעון שלא נתן לה העבד אלא מנפשיה עייל ולכן כתב הרמ " ה דהוי ספק מגורשת כיון דהבעל מכחישה אבל ודאי אם הבעל מודה לדבריה אין כאן ספק אלא ודאי מגורשת היא אבל בלא היה העבד מוחזק שהיא שלו א " כ בטבלא שידוע שהוא שלה ה " ז מגורשת ודאי ואפי' הבעל מכחישה היא נאמנת אם גם העדים חקוקים בענין שאינו יכול להזדייף ואי איכא לחוש לזיופא צריכה להביאה עידי מסירה לפנינו כדלעיל : כתב ב " י לעיל הא דכתב הרמ " ה אפי' תלוש ולבסוף חברו חשוב מחובר מדסתם דבריו משמע אפי' לא בטלו חשוב מחובר וליתא אלא דוקא בבטלו דינו כמחובר כמו בשחיטה ע " כ ויש לדחות דגם הרמ " ה ס " ל בין בבטלו בין בלא בטלו הוי כשחיטה והכי דייק לישנא דקאמר כל היכא דפסלינן מחובר אפי' תלוש ולבסוף חברו פסול וכו' משמע דשוה הדין בכל דוכתא דפסלו מחובר בין בשחיטה בין בגט ולרב אלפס אפילו בטלו כשר דיעבד ולהרא " ש בבטלו פסול דיעבד כמ " ש בי " ד סי' ו' ובתרומת הדשן סי' פ " ט הכשיר בסוכה תלוש ולבסוף חברו אפי' בטלו אפי' לכתחילה דחשוב תלוש ובע " ז דינו נמי כתלוש אפי' בטלו ואסור כמ " ש בי " ד סי' קמ " ה וכן לענין הכשר זרעים לחד תנא הוי כתלוש ועוד אפשר דהכא אפי' לא בטלו פסול משום דמחוסר מעשה לגבי גט דצריך לחפירה ולחזור ולתלשו ואנן בעינן וכתב ונתן דבר הניתן מיד ליד ולא שיהא מחוסר חפירה ולא דמי לפרק נגמר הדין דרבנן סברי חפורה לאו כלום הוא ובחדושי הרשב " א האריך טובא ע " ש : כתב עוד ב " י ודע דהא דאמרינן שאם יהיו מוחזקין בעבד שהוא שלו וכו' עד י " ל דלא מקדים איניש פורענותא כדאמרינן בפ " ב דגיטין עכ " ל ותימה דא " כ בסוף פ " ק דמציעא ( ריש דף י " ט ) דמקשה תלמודא נמי וליחוש דילמא כתב גט בניסן ולא נתן עד תשרי לימא לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אלא פשיטא דלא קאמר תלמודא הכי אלא היכא דלא ניחא ליה בגירושין כגון דאיכא קטטה בהדיה וכתבה לגיטא ואותביה בכיסתיה ימים רבים דאי מיפייסא תיפייס ולא יגרשנה התם קאמר תלמודא דכיון דלא ניחא ליה בגירושין ומצפה שתתפייס פורענותא הוא לגביה ולא מקדים ליה כמפורש לשם ( ריש דף י " ח ) בפירש " י להדיא אבל היכא דניחא ליה בגירושין לאו פורענותא הוא ואיכא למיחש היכא דאיכא ריעותא דנפילה דילמא כתב לה בניסן ולא נתן עד תשרי וא " כ הדרא קושיית ב " י לדוכתא דהכא נמי איכא ריעותא בעבד שלו דאין חזקתה ג' שנים חזקה דדילמא כתב בניסן וכו' ונראה ליישב דהכא דהגט כתב על יד העבד ה " ל למחות באשתו שלא תחזיק בעבד שלא תאמר גירשתני ומדלא מיחתה איכא הוכתה שהוא שלה וכיוצא בזה כתבו התוס' ( סוף דף כ ) בד " ה ת " ש דאמר ר " ל :
Even HaEzer.124.11.1 כתבו על טס של זהב וכו' שם ( בדף ך' ) וכתב הרשב " א תמיהה לי כיון דנותן לה גופו של טס לכתובתה ה " ל גט פורח באויר ותירץ דה " ל כאילו א " ל התקבלי גיטך ומחלי כתובתיך וכמו שכתב בפרק קמא כנסי סלע זה שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו מקודשת דמחלה על חובה ואינה חוזרת וגובה ממנו עכ " ל והיינו דבשעת מתן מעות אמר לה ג " כ התקדשי לי בו ואמרה אין דמקודשת ואמרינן דמחלה על חובה דאי לא מחלה על חובה אלא קבלתו לסלע זה על חובה א " כ אין שם שוה פרוטה שיחולו עליו קידושין ומדרצתה להתקדש צ " ל דמחלה על חובה ה " נ מדרצתה להתגרש ובשעת נתינת הטס א " ל התקבלי גיטיך והתקבלי כתובתיך ואמרה אין צריך לומר דמתלה על כתובתה דאי לא מחלה א " כ כל הטס עולה בפרעון כתובתה והגט פורח באויר ואין כאן גירושין וצריך לפרש דהא דתניא וחזר ואמר לה התקדשי לי בו אין פירושו שחזר מדבריו ואמר לא לפרעון נתתיו אלא לשם קידושין דאם כן אין משם ראיה לגירושין דהכא אלא פי' וחזר היינו שהוסיף על דבריו ואמר עוד התקדשי לי בו ופשוט הוא וע " ל ריש סימן כ " ח :
Even HaEzer.125.1.1 כותבין הגט בכל דבר שרישומו ניכר וכו' משנה פ " ב ( דף י " ט ) בכל כותבין בדיו ובכל דבר שהוא של קיימא אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים והרמב " ם רפ " ד כתב אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד וכו' ואיכא לתמוה דבמשנתינו אמר דוקא בשל קיימא והוא שיהא רישומו קיים ועומד שלא יהא נמחק וכך משמע מלשון הרמב " ם שאמר שרישומו עומד דהיינו שלא יהא עובר ורבינו שינה ואמר שרישומו ניכר משמע ואפי' אינו קיים ועומד אלא עובר אפ " ה כיון שהוא ניכר קצת כותבין ונראה דרבינו דקדק מפירש " י בגמרא דקאמר במי מילין אין כותבין דהיינו מים ששרה בהם עפצים שחוקים ואקשינן והא תני רבי חנינא כתבו במי טריא ועפצא כשר ל " ק הא דעפיץ הא דלא עפיץ שאין מי מילין ע " ג מי מילין ופי' רש " י הא דעפיץ הקלפים מעובדים בעפצין ורושמין עליהם את העדים דלא הוי כתב שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב ואינו ניכר הילכך אין מי מילין ע " ג מי מילין שמעינן מפירושו דדוקא כשאין רושם הכתב ניכר כלל אבל אם מראה הכתב ניכר כשר דכיון שניכר חשוב דבר של קיימא לאפוקי במי משקין ובמי פירות שעובר לגמרי דאינו של קיימא כלל וכ " כ הרמב " ם דאין כותבין במי עפצין על מגילה עפוצה מפני שאינו ניכר וכו' :
Even HaEzer.125.2.1 ומ " ש ובשיחור פי' באבר חתוכי אבר וכו' שם תני רבי חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ואקשינן והאמר שמואל באבר אינו כתב ל " ק הא באברא הא במיא דאברא ופירש " י באברא לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחיר אינו כתב אבל מיא דאברא מים ששרה בהן שחיקת אבר כשר עכ " ל וכתב ב " י סובר רבי' דשחור שפירש " י פחמים יש לפרש דומיא דאבר דלשפשף בחתיכת פחמים על הקלף ומשחיר אינו כתב וכי מכשרינן בשחור היינו בפחמים מעורבים במים וכו' וזה נראה שהיה דעת הרא " ש שכתב לדשמואל ומאי דאקשו עליה מברייתא ומאי דשני הא באברא הא במיא דאברא אבל הרי " ף השמיט להא דשמואל וכתב הברייתא סתם כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ולא חילק בין אברא למיא דאברא וכו' עכ " ל והאריך ולפע " ד נראה דרב אלפס מפרש איפכא מפירש " י דבמיא דאברא אינו כתב דאינו מתקיים כמו במשקין ובמי פירות אבל באברא ניכר הכתב כמו שחור ושיחור דכשר ולהכי כתב הברייתא סתם דמשמע מינה דבאברא כשר והשמיט לדשמואל דאמר באבר אינו כתב דהיינו מיא דאברא משום דממילא משמע הכי דאינו כשר אלא באברא וזו היא דעת הרמב " ם שכתב דבמשקין ומי פירות וכיוצא בהן אינו גט דר " ל בכיוצא בהן כגון מיא דאברא אבל כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר דהיינו באבר גופיה בלא מים :
Even HaEzer.125.3.1 והרמב " ם כתב כתבו באבר בשחור בשיחור כשר ואין כותבין בהן לכתחילה ואין נראה כן מלשון א " א הרא " ש ז " ל פי' דעת הרמב " ם הוא דכיון דבמשנה תנא כותבין דמשמע לכתחילה ואתא לאתויי בלישנא יתירא דמי טריא ועפצא דתני רבי חנינא כתבו בהן כשר דלאו דוקא כתבו דיעבד אלא אפי' לכתחילה נמי כותבין א " כ בברייתא דר' חייא דתנא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר וליכא בבא יתירא לאתויי דכותבין לכתחילה משמע ודאי דוקא דיעבד דאי איתא דהך לישנא לאו לישנא דדיעבד הוא אלא דלפי שאין דרך הסופרים לכתוב באלו הדברים קתני כתבו א " כ לא היה לו לתנא למיתני בבא יתירא לאתויי נמי הך דקי " ל כתבו במי טריא ועפצא כשר דלכתחילה כותבין דהא פשיטא הוא אלא בע " כ דאין דיניהן שוין דבהני כותבין לכתחילה ובהני אין כותבין בהן לכתחלה וקצת מזה פי' גם ה " ה וב " י וע " ש : ומ " ש ואין נראה כן מלשון א " א הרא " ש אע " ג דגם מלשון הרי " ף אינו נראה כן דגם הוא כתב כלשון הגמרא מ " מ אין לדקדק מלשונו דלא ס " ל כהרמב " ם דכבר אפשר דס " ל לפרש כפי' הרמב " ם אלא שדרכו לסתום דבריו בלא פירוש אבל הרא " ש שראה דברי הרמב " ם אי איתא דס " ל כמותו ה " ל לפרש חילוק זה בדבריו שהרי כל דבריו פירש בהן באורך בע " כ מדסתם דבריו אלמא דס " ל דאין חילוק ובכל כותבין לכתחילה זולת במי משקין ומי פירות דפסול הגט אפי' דיעבד ולזה כתב רבינו דאין נראה כן לחלק בין דיעבד ובין לכתחלה מלשון א " א הרא " ש ז " ל וכבר כתבנו בחיבורנו זה שדרך זה דרך בו רבינו בדברי הרא " ש שאמר עליו שהוא שלא כדעת הרמב " ם ולא חשב כך על דברי הרי " ף אע " פ ששניהם סתמו דבריהם ולא פירשו ודוק ותשכח :
Even HaEzer.125.4.1 חקקו על הטבלא וכו' שם בגמרא ( דף כ' ) קאמר ל " ק הא דחק תוכות פסול הא דחק יריכות כשר :
Even HaEzer.125.5.1 חקק הגט בחותם וכו' שם קמיבעיא ליה אי ה " ל הא ג " כ חק תוכות ופסול או דילמא ע " י מכת הקורנס הצורה עצמו נמתחת לתוך הרושם והרי כתבה בידים וכשר ופשטינן דפסול והשתא רבי' לא זו אף זו נקט ל " מ בחקק על הטבלא תוכו ממש דפסול אלא אפילו הכה בקורנס על הטס וכו' נמי ה " ל חק תוכות ופסול והביא לשון הרמב " ם מפני שאמר וכן אם חקק היריכות מאחורי הטס דאעפ " י שהכתב בולט כשר כמו אילו חקק יריכות והכתב שוקע דאעפ " י דכך צריך לפרש בגמרא גבי כתב של ציץ מ " מ רש " י ז " ל לא כתב לשון חקק אלא כך כתב שהיה הציץ דק כעין טס וצר האותיות מעבר האחד ודוחק ירכותיהון והן בולטות מעבר השני וכו' ורמב " ם כתב לשון חקק נראה שהיא אומנות אחרת מאומנות דפירש " י וגם הביא לשון הרמב " ם לפי שהכשיר בשניהם בין במקרע על העור בין ברשם על העור ובירושלמי מכשיר במקרע ופוסל ברושם ובתוספתא מכשיר ברושם ופוסל במקרע וצריך לומר דהרמב " ם סובר דט " ס הוא וצריך להגיה כשר בשניהם :
Even HaEzer.125.6.1 א " צ שיהיו האותיות מוקפין גויל ומ " מ נהגו להחמיר לעשות מוקף גויל פי' נהגו להזהר בשעת כתיבה שכל אות ואות יהא מוקף גויל אף עפ " י שא " צ ליזהר בכך כיון שא " צ אפ " ה נהגו להחמיר לעשותו כס " ת כיון שנקרא ספר וכדפריך תלמודא ( בדף כ' ) ותיפוק לי דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים וכתבו התוספות על זה אע " ג דדרשינן ספר לספירת דברים מ " מ דרשינן נמי הך דרשא דהכא עכ " ל ולפי שדרשא זו אינה אלא אסמכתא נהגו ג " כ לכתחלה שיהא דינה כס " ת אף בזה לעשות כל אות מוקף גויל בשעת כתיבה ונמשך לפי זה שיש שמצריכין לעשות לכתחלה ג " כ זיונין בשעטנ " ז ג " ץ כמו בס " ת וכתוב בסה " ת שא " צ לעשותן אפי' לכתחילה דנקראת שפיר אות בלא תגין משא " כ כשנדבקו האותיות דלא נקרא אות דאין ניכר היכן כלתה האות ולפי דמשמע דאעפ " י דא " צ מ " מ אם כתב גט ועשה זיונין לשעטנ " ז ג " ץ עביד מן המובחר ע " כ אמר סה " ת דאדרבה יש למנוע לעשותן דאין לשנות המנהג כדי שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים ולפי דהוה משמע דכיון דנהגו להחמיר שיהיו האותיות מוקפות גויל לכתחלה דלא נקרא אות כשהן דבוקות א " כ אם אירע שנעשו דבוקין ומחוברין צריך לכתוב גט אחר דזה מיקרי לכתחילה כיון שיכול לכתוב גט אחר ולא דמי לס " ת דגוררין הדבק שבין האותיות דהתם אם לא היו גוררין הדבק היה צריך לסלק כל היריעה והיה צריך לסלק כל היריעות כשנמצאו בה ב' אותיות דבוקים יחד והיה זה הפסד גדול חשוב דיעבד אבל כתיבת גט שאינו אלא י " ב שורות כבר יכול ליזהר שלא יהא נדבקו ב' אותיות ואם אירע שנדבקו יחד אין כאן הפסד גדול וצריך לכתוב אחר וזאת היתה דעת ראבי " ה כמ " ש בסדר הגיטין מקובץ של מה " ר מנחם מירזבורק מעשה בא לפני ראבי " ה שלא היה מוקף גויל ופסלו א " ז וספר התרומה הכשירו בדיעבד עד כאן לשונו וכן כתוב בסדר הגט של הר " י מינץ סימן פ " ט לכך אמר רבינו דאין מקום לחומרא זו ויכול לגרר הדיו להבדילם וכן כתב הרא " ש בפסקיו והכי נקטינן והא דכתב הרא " ש בתשובה כלל מ " ה דבוקות האותיות פוסלין בארצנו וכך היו עושין בצרפת אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר לא הייתי פוסלו עכ " ל נראה דאין זה סותר לפסקיו דה " פ נוהגין לפסול בארצנו שלא ינתן הגט עד שיגררם הסופר שכתב הגט במצות הבעל אבל כשבא מארץ רחוקה לא הייתי פוסלו ואיפשר לפרש דר " ל שהיה מצווה שינתן הגט כך באותיות דבוקות ולא יתקנו אחר שלא במצות הבעל א " נ ר " ל דהיה מצווה לאחר לתקנן קודם נתינה דאינו חשוב כתב מה שמגרר וזה דעת ב " י . כתב בהגהות ש " ע נוהגין לערות השיטות וכו' ואם לא עירה י " א שהוא פסול ולי נראה דבמקום עיגון אין להחמיר עכ " ל ותימה גדולה למה יהא פסול הלא משנה שלימה שנינו בהמגרש שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר וכל מקום ששנינו לשם כשר אף לכתחילה כשר ואע " פ שמנהגינו לערות השורות פשיטא דאם לא עירה דבדיעבד מיהא כשר וא " צ לכתוב אחר אפילו שלא במקום עיגון והארכתי בזה בסימן ק " ל סעיף ה' :
Even HaEzer.125.7.1 אבל אם נפלה טיפת דיו וכו' פי' אע " פ דב' אותיות דבוקות מותר לגרר ואינו נקרא חק תוכות היינו משום דכל אותן ב' אותיות ניכרות היטב אף לאחר דבוקן אבל בנפלה טיפת דיו על האות ואינה ניכרת ה " ל חק תוכות ולפי זה נראה דאף בדבוקות אין לגרר אלא בנגיעה קצת בדיו מועט והאותיות ניכרות היטב כל אחת ואחת אבל בדבוקות ממש כל גובהו של אות כזה
Even HaEzer.125.8.1 אב ה " ל נמי חק תוכות וכל שכן אם נפל טיפת דיו על האות אעפ " י שכבר נעשה כתקנה כיון שנתקלקלה צורת האות ע " י טיפה או נשתנית צורתו קצת פסולה ואסור לגרור דה " ל חק תוכות ואין לה תקנה אלא לגרור הכל ואחר כך לחזור ולכתוב אצל הגרר דעל הגרר אסור לכתוב דאין כותבין על הטשטוש ועל המחק דעשוי להזדייף ותקנה זו אי איפשר אלא כשהרגיש הקלקול לאחר שנעשה מיד וכתב בספר הלבוש דאין לפסול אלא כשנפלה טיפת דיו על האות בעוד שהאות לחה דנתערב הדיו יחד אבל אם לאחר שנתייבש היטב נפלה טיפת דיו ונטל הדיו מעל האות כשר ולא נהירא דסברא שכתב להכשיר משום דלא עשה אלא שגילה הכיסוי אינו אלא לדעת הסמ " ק דאם נפל דיו לאחר שנעשה כתקנה אין לחוש בזה אבל בהגהותיו כתב ומיהו בספר רבינו ברוך פסיל ליה וכן נהגו העולם עכ " ל ולפי דעת ר " ב ודאי אפי' בנפל על הכתב לאחר שנתייבש נמי פסול ליה שהרי כתב לפסול כשנפלה טיפת דיו בתוך חלל הבי " ת ועשה פ " א או בתוך חלל אחרת דלפי זה אפי' היה הכתב לח אין הדיו של הטיפה מתערב עם הדיו של הכתב ואפ " ה פסיל ליה וה " ה כשנפל לאחר שנתייבש דסברתו לפסול הוא דאע " פ שנעשה האות כתקנה אפי' הכי כיון שעכשיו נתקלקלה צורתו לא מיבעיא אם נקראת עתה בשם אחר כגון שנפל בתוך בי " ת ונעשה פ " א אלא אפילו לא נעשה אות אחר אלא שאין עתה שמה עליה כגון שנפלה הטיפה בתוך חלל ה " א או חלל חי " ת ואח " כ מחק הטיפה מן האות זהו חק תוכות שנעשה האות על ידי מחיקת תוכה ופסול כמפורש דבריו בסימן קט " ו א " ר אין חילוק בין לח ליבש בכל ענין פסול :
Even HaEzer.125.9.1 ומ " ש וכתב בסה " ת ואף אם רוצה לעשות מ " ם וכו' פי' אעפ " י שהאות ניכר היטב ואין צריך אלא לגרור דבר מועט שנסתם דאינו דומה לנגיעת ב' אותיות זו בזו דכשר ואינו גורר כדי לתקן האות שכבר הוא מתוקן אבל הכא דהאות הוא מקולקל שנסתמה הפתיחה אם יגרר הסתימה ה " ל חק חוכות :
Even HaEzer.125.10.1 ונוהגין לשרטטו וכתב רב האי לפי שנקרא ספר נראה דרב האי נתכוין למ " ש סה " ת וז " ל וי " א משום דכתיב זה ספר תולדות אדם ודרשינן במדרש אפילו סרגל הספר נאמר לאדם הראשון וגט נמי נקרא ספר וכה " ג אמרינן פ " ק דכריתות והוריות גבי שמן המשחה זה יהיה לי ז " ה בגימטריא י " ב לוגין הוי : כתב בסדר גיטין ויסרגל מבחוץ לא מצד הכתיבה לפי דמחמת הסרגול נראה כאילו היו האותיות שבורות ולא ישרטט שורה אחת או יותר ויכתוב ויחזור וישרטט ויכתוב יותר משום דכתיב וכתב ונתן שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה ושמא כבר כתב תורף ועיקר הגט והגון לינתן ומפסיק בשרטוט שאינו עיקר הגט שהרי הגט כשר בלא שרטוט כלל וכתב עוד שם שיחתוך תחלה הקלף ואח " כ ישרטט דכך הוא דרך ספר גם מ " ש שיחתוך הקלף שיהא ארכו יתר על רחבו הוא מטעם זה שנקרא ספר ודרכו שיהא ארכו יתר על רחבו עם הגליון וכ " כ ב " י :
Even HaEzer.125.11.1 ומ " ש בשם סה " ת שלא יהיו האותיות עוברות וכו' כ " כ בסי' קי " ז ושכך נמצא בטופס הגט שתקנו הקדמונים וכלשון זה כתב גם הסמ " ג משמע שלא ידעו טעם לדבר ולכן אמר שכך קבלנו מהגאונים הקדמונים ואינו מתקבל לפע " ד להנהיג ישראל שדבר זה פסול ולא ידעו טעם ועוד מי חמיר גט מס " ת שיכול לכתוב ב' אותיות חוץ לדף לפחות ולפעד " נ דהגאונים תופסים הא דכתב רבינו האי דנוהגין לשרטטו לפי שנקרא ספר דר " ל כמ " ש סה " ת מדרשת זה ספר תולדות אדם דז " ה בגימטריא י " ב לאורויי דגט שנקרא ספר צריך י " ב שיטות וסבירא ליה דמשמעות דרשא זו היא דכל י " ב שיטין יהיו שוות אפילו אות אחת לא יהא ארכו יותר משאר שיטות ולכן כתב בסדר גיטין דמעשה היה לפני הרב רבי קאפלמן שהיה אות אחת יוצא חוץ לשורה ופסל אותו וכתב שם דה " ה ביוצא רובו של אות חוץ לשורה יש לפוסלו דרובו ככולו מיהו בסמ " ק כתב וז " ל וצריך שלא יעברו שתי אותיות מן התיבה חוץ לשיטה ובהגהות ונהגו להקפיד אפילו מאות אחת שחוץ לשיטה וכן בספר רבינו ברוך עד כאן לשונו נראה דעת הסמ " ק דבאות אחת ליכא קפידא כיון דרובו הוא תוך השיטה דמסתמא אין התיבה פחות משלשה אותיות אבל ב' אותיות לא יעברו דאישתכח דבתוך השיטה ליכא אלא אות אחת או ב' וצריך שעל כל פנים שיהא הרוב תוך השיטה ולענין הלכה נראה דלכתחילה ודאי יש להקפיד אפי' על רוב של אות שלא יצא חוץ לשיטה אבל אם כבר נכתב אין צריך לכתוב גט אחר אפי' יצא אות אחת שלם חוץ לשיטה ואפי' שלא במקום עיגון אלא כמו שכתב הסמ " ק דאין לפסול אלא ביצאו ב' אותיות ובמקום עיגון יש להקל אפילו יוצאין ב' אותיות ויותר כן נראה לי ואפשר דמה שכתב בהג " ה ש " ע להקל במקום עיגון רצונו לומר ג " כ דיש להקל אפילו ביוצאין ב' אותיות או יותר ודו " ק . שוב עיינתי בחיבורו בדרכי משה משמע דלא כתב להקל במקום עיגון אלא באות אחר שיוצא :
Even HaEzer.125.12.1 ולא יהא בו שום טשטוש ולא יכתבנו על המחק ג " ז מלשון סה " ת וכ " כ הסמ " ג והוסיף ואם אירע שכתב על המחק יקיימנו למטה וכ " כ הסמ " ק וז " ל ואם כתב על המחק וקיימו כשר בדיעבד אם ניתן ובהג " ה שם אבל אין נוהגין כן עכ " ל ומשמע ממ " ש סה " ת ורבי' בסתם ולא יכתבנו על המחק דלכתחלה לא אפילו רוצה לקיימו אלא דקשה הא בהדיא תנן פ " ב ( דף כ " א ) אין כותבין על נייר המחוק וחכמים מכשירין לכתוב לכתחילה וקי " ל כוותייהו ומפרש בגמ' ר " א הוא דאמר עידי מסירה כרתי ואינה נישאת עד שיהיו עידי מסירה לפנינו כמ " ש רבינו ריש סימן קכ " ד והשתא קשה דסה " ת ורבינו מזהירין על כל כותבי גיטין שלא יכתבו לכתחלה על המחק מפני שהוא דבר שיכול להזדייף וזהו סותר למאי דקי " ל דלכתחילה כותבין על דבר שיכול להזדייף ונישאת כשיהיו עידי מסירה לפנינו וצריך לפרש דה " ק דאעפ " י דכך הוא דין התלמוד מ " מ צריך ליזהר דלכתחילה לא יכתבו על המחק דשמא ימותו עידי מסירה ולא יהא איפשר לה לינשא אפילו אם עידי חתימה לפנינו כדלעיל בסימן קכ " ד ואף עפ " י דכשיקיימנו שריא לינשא אינו נכון לכתוב לכתחלה על המחק ולסמוך על הקיום אלא דאם אירע כך כשר אם קיימו וכתב בהגה " ה שאין נוהגין כן ונראה שזהו לפי שאין אנו משנין לשון הגט ממה שנוהגין לכותבו גם אין מוסיפין על י " ב שורות ואין פוחתין מהם ואם יקיימו מה שיהא נכתב על המחקים יהא צריך להוסיף על הלשון ועל השורות על כן אם אירע כך צריך לכתוב גט אחר והכי נקטינן :
Even HaEzer.125.13.1 כתב הרמב " ם צריך שיהא הגט וכו' עד שידעו לקרותו הקטנים וכו' כתב התוס' בפרק הקומץ גבי ואם לאו יהרג היא ופסול דא " צ לכסות התיבות שלפניו ושלאחריו מדקאמר תלמודא אייתי תינוק דלא חכים דאי הוה חכים היה מבין שיגדף כלפי מעלה לומר יהרג ואומר ויהרג אלמא שהראה לתינוק כל השורה ויהרוג ה' כל בכור ומכאן הביא רבי' אליהו ראיה לגט שכתב בו דלי " ת של כדת קטנה ואייתי תינוק והראה לו כל השורה וכ " כ בסדר גיטין ומביאו ב " י בסימן קכ " ו בד " ה מצאתי כתוב :
Even HaEzer.125.14.1 שאלה לא " א הרא " ש וכו' נו " ן כפופה כמו זיין כו' כצ " ל תשובה צריך שיהא נקרא כתב הגט במקום נתינתו כצ " ל ודלא כפי' ב " י דלהרא " ש תרוייהו בעינן שיהא נקרא הגט כך במקום כתיבתו ובמקום נתינתו ובש " ע כתב שיש מי שאומר כן וליתא אלא לכ " ע סגי במקום נתינתו והכי נקטינן :
Even HaEzer.125.15.1 כתב עוד הרמב " ם גט שנמחק וכו' אע " ג דבסי' רכ " ד כתב רבינו דין התלמוד שכותבין גט לכתחלה על נייר מחוק בדאיכא עידי מסירה חזר והביא כאן דברי הרמב " ם דמכשיר אפילו בלא עידי מסירה אם נכתב הטופס על המחק או תלאו בין השיטין אפילו לא נתקיים למטה ואם הוא מן התורף כשר ג " כ אם נתקיים למטה וכמה שכתב בסמוך ע " ש הסמ " ג והסמ " ק אלא שאין נוהגין לקיים המחקים בגט :
Even HaEzer.126.1.1 הגט כשר בכל כתב ובכל לשון וכו' משנה בפרק המגרש ( סוף גיטין דף פ " ז ) ובגמרא פ " ב דף י " ט קאמר דלא מיבעיא בגיטין משום תקנת עגונות כשר אלא אפי' בשאר שטרות מיהו דוקא דיעבד אבל לכתחילה כיון דאיקרי ספר וקי " ל דלכל מילי צריך כמו ס " ת היקף גויל וסרגול ה " נ צריך שיכתבנה אשורית כמו ס " ת אלא שנהגו בלשון ארמית לפי שזה היה לשונם של נשים וקטנים וכדי שתבין האשה מה שקורין לשניה קודם הנתינה ואחר הנתינה והב " י הביא תשובות הרשב " א דהרמב " ם והראב " ד גורסין בתוספתא שאם נכתב בב' לשונות פסול ותמה בהגהת ש " ע על נוסח גט שלנו דאית ביה לשון הקודש ולשון ארמי ותירץ כיון דשניהם ניתנו בסיני כלשון אחד דמי ועוד כתב יישוב אחר ע " ש וב " י האריך בהיתר שאר כתבים וכתב גימשי " ט אבל בסדר הגט דהר " י מינץ כתב על שם א " ז שראבי " ה כתב שיש לפוסלו וכ " כ רבי' שמחה שע " ז סומכין שכותבין באגרת שלומים פסוקים בלא שרטוט בכתיבה גימשי " ט שאינו כתב כהוגן וכתב בסדר גיטין ואני הכותב ראיתי גט גימשי " ט שבא מדמשק לירושלים לפני מ " ו גדול הדור הר " ר יצחק אסירי התקוה וכעס הרבה ממרדכי מה " ר שמשון ז " ל עכ " ל . ונקטינן שלא ליתן גט שנכתב בגימשי " ט אלא במקום עיגון וכמדומה לו שעכשיו נתבטל מנהג זה דכל הגיטין שהובאו מסלניק וממצרים ומיתר מקומות בתוגרמ " ה כולם נכתבין בכתב אשורית אלא שאין נכתבין על קלפים : כתב ב " י בשם ר " י הלוי שהיה מונע מלכתוב גט בכתב אשורית מפני שיבא לידי זלזול עכ " ל :
Even HaEzer.126.2.1 וצריך שיכתוב בו ודין דיהוי ליכי מינאי וכו' משנה פרק המגרש ( גיטין דף פ " ה ) פליגי בה ת " ק ור' יהודה ובגמרא קמיבעיא לן אי בעינן ודן או לא בעינן ודן ולא איפשיטא לן ומספיקא בעינן ודן דליהוי מוכח מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה דאי לא כתב ודן אמר בדבורא גרשה ושטר ראייה בעלמא הוא וכתבו התו' דבריש נדרים קאמר דפליגי במינאי ואומר ר " י דבתרוייהו פליגי השתא מספיקא צריך שיכתוב שניהם ודין דיהוי ליכי מינאי וכו' וכמ " ש רבינו :
Even HaEzer.126.3.1 וזהו נוסחו בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני כתב בסדר הגט כותבין כך בשבת ולא לשבת כי אז איפשר למיטעי שעם השבת קאמר וגבי לירח דליכא למיטעי כותבין לירח עכ " ל למנין כתב המרדכי למנין בחד יו " ד שאנו מנין בלא וי " ו וכ " כ הריב " ש בתשובה : למנין שאנו מנין בו כאן כתב בסדר גיטין יש כותבין מנין בו ויש שאין כותבין בו וכן נוהגין וכתב הר " י מינץ בסדרו שמהרי " ל פסל גט שהיה כתוב בו והיה מקום הנהוג שלא לכתבו עכ " ל מיהו בשעת הדחק אין לחוש מהרמ " א . מתא דיתבא בחד יו " ד מרדכי ותוס' ואשיר " י פרק המגרש וכתב ב " י ואם כתבו ב' תיבות די יתבא נראה דכשר . אנא פלוני וכו' בסדר גיטין ולא יכתוב איך אנא וכדעת הרא " ש ורבינו . אנא פלוני בר פלוני וכו' בסדר גיטין לא יכתוב בר אלא בן פלוני וע " ש הטעם וכן נוהגין וכתב מהרי " ק בשורש מ' דאי כתב בר כשר אנא פלוני בן פלוני דממתא פלוני דיתבא על נהר פלוני וכל שום אוחרן וכו' כן כתב הרמב " ם בפ " ד והרא " ש בסדר הגט דכותבין דממתא פלוני וכו' קודם וכל שום וכו' אבל מנהג שלנו אינו כן אלא אנא פלוני ב " פ וכל שום וחניכא וכו' העומד היום וכו' וכן הוא באלפסי פרק המגרש ועיין במ " ש בכתבים דמהרא " י בזה בסימן רמ " ז ומביאו ב " י לקמן : בדלא אניסנא כתב מהרי " ו בסדרו אניסנא ביו " ד וכתב ה " ר ירוחם ח " ב אם כתב בדלא אניס אינו פסול : ושבקית ופטרית ותרוכית וכולי כתב מהרא " י בפסקיו סימן רכ " ח דיש לכתוב בתחילה שפ " ת ואח " כ פש " ת ואח " כ תש " פ וע " ש הטעם וכתב ב " י דכך יש לנהוג מיהו אם שינה אין עיכוב בדבר . דמתקריא וכולי חסר יו " ד אצל מ " ם כך הוא בסדר גיטין ודלא כיש שכתבו דמיתקריא ביו " ד מיהו אם שינה אין עיכוב בדבר . דהוית אנתתי מן קדמת דנא כתב בתיקון ישן דאם כתב דהוית אנתתי ולא כתב מן קדמת דנא הגט כשר דהוית נמי לשעבר משמע עכ " ל ובהגהות אלפסי פרק המגרש ( דף ת " ר ע " א ) דאם לא כתב דהוית אנתתי מן קדמת דנא אלא פלונית אנתתי סתם ה " ז גט כשר . אנתתי בלא יו " ד אחר אלף יתיכי ג' יודין בנפשיכי ב' יודין ויש נוהגין בחד יוד ועיין במ " ש מהרי " ק בשורש צ " ח . וכתב בתרומת הדשן סימן רכ " ט דבגט של ארוסה צריך לכתוב ארוסתי לכל הפחות לכתחילה עכ " ל וכן הוא בחידושי אגודה וע " ל סימן קכ " ב בתשובת הרשב " א בענין זה וכ " כ הרבי' ירוחם וכתב ב " י דה " ה אם כתב לאשתו דהוית ארוסתי כשר בדיעבד וצ " ע . כתב ב " י דהוית אנתתי בטופס הרי " ף והרא " ש והסמ " ג ורבי' דהוית תיבה אחת אבל בטופס הרמב " ם כתב די הוית שתי תיבות . ותרוכית כתב ב " י כ " כ בטופס הרמב " ם והרא " ש והרבי' ירוחם ורבינו בוי " ו אחר הרי " ש וכן הוא בכל בו וכתב דצריך לארוכי לוי " ו שלא יהא נראה כיו " ד ויהא נראה תריכין ודלא כתשובת הרמב " ן בסימן קמ " א דמשמע משם שצריך לכתוב תריכית . ועל ליכי כתב בכל בו שצריך ליכי בב' יודי " ן וי " א בחד יו " ד לכי כתב הר " ן פ' המגרש ( דף ת " ר ע " א ) ואי כתב ואת תהא רשאה עדיף טפי מתיהויין וכן הוא בספר העיטור למהך כתב בסדר גיטין ויזהר הסופר שלא יאריך גגה של ך' של למהך כי אז נראה כרי " ש כי רגל של ך' צריך להיות כפל מן הגג עכ " ל : כתב מהרא " י סימן קמ " ג דצריך לכתוב הרי את מותרת לכל אדם בחדא שיטתא מיהו אין הגט נפסל משום כך ואפי' לכתחלה נותנין הגט וכתב הכלבו דצריך לכתוב מותרת :
Even HaEzer.126.4.1 בשלישי וברביעי בחמישי מליאים יו " ד בשני בששי חסר יו " ד שכן כתוב בשבעת ימי בראשית . כתב הרבי' פרץ ביום ר " ת יכתוב ביום א' לירח פלוני שכן כתוב בתחלת ספר חגי ביום אחד ותימה דבסוף דבורו אמר וביום שני של ר " ח יכתוב באחד לירח פלוני כי חשבונו מיום השני וכ " כ המרדכי בסדר הגט וכן כתב בתחלת חומש הפקודים באחד לחודש השני ואיפשר לחלק דכשר " ח אינו אלא יום אחד יש לכתוב ביום אחד שהוא מבורר טפי וכשר " ח ב' ימים לא יכתוב ביום אחד דהוה משמע יום הראשון של ר " ח אלא יכתוב באחד לירח פלוני שלא בא להזכיר אלא מנין הימים שבחדש דמשני מנינן אבל לפעד " נ דהר " פ לא נחית לחלק בכך דא " כ ה " ל לפרושי אלא כתב פעם כך ופעם כך לאורויי דזה וזה יכשר וכשר והנכון לכתוב ביום אחד לירח פלוני אבל באחד לירח איכא נמי למשמע בשבוע אחד לירח דמטעם זה כותבין בשני ימים לירח פלוני אבל בשנים לירח פלוני הוה משמע בשנים שבועות כמ " ש בסדר גיטין וכן ראיתי בגיטין הניתנים בימים קדמונים כתוב בכולן ביום א' לירח פלוני :
Even HaEzer.126.5.1 ומ " ש ואם יכתוב גט ביום ראשון של חדש אייר יכתוב ביום ל' לחדש ניסן שהוא ר " ח אייר וכולי כ " כ המרדכי והריח " ב אבל בסמ " ג ובכלבו כתוב שיכתוב בשלשים יום לירח ניסן שהוא יום ראשון לחדש אייר ובתשובת הרא " ש כלל מ " ה כתב שנהגו בארצו לכתוב ביום ראשון לחדש אייר שהוא יום שלשים לחדש ניסן אבל בסוף סדר גיטין כתב תשובת מהר " י ברונ " א שעשה מעשה בגט משומד בחדש אדר הראשון ביום ראשון דר " ח אדר השני וכתב בו באחד בשבת ביום שלשים לירח אדר הראשון שהוא ר " ח אדר השני ונתן טעם על כל דבריו וכך נראה עיקר לכתחלה מיהו אם לא כתב רק ביום ראש חדש פלוני נמי כשר דיעבד שמה שכותבין ביום שלשים לחדש פלוני הוא חומרא בעלמא כך נראה מדברי התוס' והרא " ש בפרק קונם יין ( דף ל ) ומביאו ב " י ובסדר מהר " י מינץ סימן מ " ט הביא ראיה מפרק מי שהיה נשוי לכתוב ביום ל' לירח ניסן שהוא ר " ח אייר ומסתמא אינו ראייה שלכתחלה יכתוב כן וכתב סמ " ג שיש למנוע מלכתוב גט באותו יום ל' וכ " כ המרדכי והכלבו ואף כשאין ר " ח אלא יום אחד : כתב מהר " מ פדווא " ה ובהג " ה ש " ע שיש למנוע מלכתוב גט בשום ר " ח מיהו בשעת הדחק או בדוכתא דאיכא חששא דעיגון כותבין בין כשאינו אלא יום א' ובין כשהוא שני ימים וכדעבד הר " י ברונא ואם אינו אלא יום א' או כשנכתב ביום ב' כותבין לכתחלה ביום א' לירח פלוני ואם נכתב ביום ראשון כותבין ביום ל' לירח אדר הראשון שהוא ר " ח אדר השני ובב " י האריך ע " ש . ובדין מנין הימים והשנים נהגינן כגדולים דבימים לעולם מנין המועט קודם למנין הגדול אף מעשרים ואילך בתשעה עשר יום בעשרים יום באחד ועשרים יום וכולי אבל בשנים כותבין אחת שתים שלש ארבע שש שבע שמנה תשע עשר אחת עשרה שתים עשרה שלש עשרה ארבע עשרה חמש עשרה שש עשרה שבע עשרה שמנה עשרה תשע עשרה עשרים ע " כ מנין המועט קודם ותיבה שנייה בלשון זכר מכאן ואילך מנין המרובה קודם עשרים ואחת עשרים ושתים וכולי . ובדין החדשים אייר ב' יודין מרחשון וי " ו אחת כסלו בלא יוד אדר הראשון מלא וי " ו סיון מלא יוד תמוז מלא וי " ו אלול מלא וי " ו תשרי בחד יוד לבסוף כי כן נמצא בקרא לא בענין אחר ואם נתן גט שנכתב אייר בחד יוד פסול אם לא בשעת הדחק ויש נמנעין מליתן גט באייר אך במקום הדחק נותנין וכותבין בב' יודין הגהת ש " ע : וכתב מהרי " ו בתשובה סימן ע " ב על גט שהיה כתוב בו בעשרים וארבעה יום דכתב מנין המועט לבסוף וכתב אצלו יום דכשר . ומהרי " ל הביא ראיה מהא דת " ר אחת ואחת אחת ושתים וכולי ופרשינן באתרא דר " מ המנין מרובה תחלה ואח " כ הפרט ובאתרא דר' יהודה הפרט ברישא מכאן נראה שמה שכתב הסמ " ג ובשאר פוסקין לכתוב בגט בא' ועשרים יום בשנים ועשרים יום וכולי ואם טעה הסופר וכתב בעשרים ואחד אין לפוסלו דמאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד ובירושלמי מייתי קרא לכל אחד ואחד עכ " ל וכן כתב בסדר הר " י מינץ סימן נ " ג עוד מצאתי כתב מה " ר מיישטרי " ל בשם רבו מהרי " ק שהכשיר בגט שהיה כתוב בו בחמשה עשר ימים ולא כתב בו יום ע " כ ואם לא כתב אדר הראשון אלא אדר סתם או באדר השני כתב אדר סתם הגט פסול ודלא כהגה " ת ש " ע שכתב לחלק דבראשון אם כתב אדר סתם כשר ובשני אם כתב אדר סתם פסול דליתא אלא גם בראשון אם כתב אדר סתם פסול והוא משום דבסוף פרק ו' דנדרים דפליגי ר " מ ור' יהודה ר " מ סבר בראשון כותבין אדר הראשון ובשני כותבין אדר סתם ור' יהודה סובר איפכא פליגי בה הפוסקים דר " י והרא " ש פסקו הלכה כר " י והרמב " ם בפ " י פוסק כר " מ כמו שכתב ב " י כאן וכן בי " ד בסימן ר " כ כתב ב " י דהרמב " ם פוסק כר " מ בין בנדרים ובין בשטרות דאדר סתם הוא אדר שני אם כן לפי זה אם כתב בראשון אדר סתם ה " ל מאוחר והרמב " ם פוסל גט מאוחר וכן כתב ב " י כאן ע " ש הרשב " א דמסתפק מתוך ההלכה דבגט גם המאוחרים פסולים כמו המוקדמים ותו דבש " ע בסימן קנ " ז הביא שני הדיעות בדין גט מאוחר וכן בי " ד סימן ר " כ הביא בש " ע שני הדיעות בדין עד ר " ח אדר א " כ פשיטא דבגט איסורא דאורייתא הוא וחומרא דא " א אזלינן לחומרא ואם כתב בראשון אדר סתם ה " ל ספק מאוחר והגט פסול מספק דאורייתא כי היכי דפסול מספק דאורייתא כשכתב בשני אדר סתם ואפי' בשעת הדחק אין להקל ועל הרב בהגהת ש " ע איכא לתמוה דבי " ד בסימן ר " כ ובא " ע סימן קכ " ז לא כתב לחלוק על מה שלא הכריע בש " ע וא " כ הסכים דאזלינן לחומרא וכאן בדין אדר גבי גט הכריע להקל בחומרא דאשת איש זה ודאי תימה :
Even HaEzer.126.6.1 כתב א " א הרא " ש בגט של ר " י ט " ע וכו' כתב בסדר גיטין פעם אחת כתב די בחד שיטה ותיהוייין בחד שיטה ולא רצה מהרי " ל ליתן אותו הגט וה " ה לדיתיצבייין וכן הוא בסדר מהרי " ו בשם מהר " ם מרוטנבור " ק :
Even HaEzer.126.7.1 ולורכיה לוי " ו דתרוכין ולוי " ו דשבוקין משמע בוי " ו דפיטורין אין לחוש משום דכותבין פיטורין בשני יודי " ן והכי משמע באשיר " י לפי זה למנהגינו לכתוב פטורין בחד יו " ד צריך להאריך גם וי " ו דפטורין וכ " כ במרדכי וכך נוהגין :
Even HaEzer.126.8.1 ולאו דוקא לורכי' וכו' וקצת קשה דה " ל לתלמודא למימר ולא יקצר לוי " ו דתירוכין וכו' כי היכי דקאמר לא ליכתוב ודין לא ליכתוב איגרת לא ליכתוב לימהך לא לכתוב למחך ונראה דודאי צריך להאריכן קצת וכשר הדבר כמ " ש התוס' ושאר גדולים אלא דלפי דנהגו להאריך טובא ע " כ אמר לאו דוקא לורכיה טפי כלו' להאריך הרבה משאר ווי " ן אלא שצריך לדקדק שלא יקצר בהן עד שיהו נראים כמו יו " ד שיש לה עוקץ ארוך קצת ומפני דקדוק זה צריך להאריך בה קצת יותר משאר ווי " ן לכך אמר ולורכיה לוי " ו דתרוכין ודו " ק :
Even HaEzer.126.9.1 ששאלת גט שכתב בו למנין אנו מנין וכו' כי ברביעי אין לו פי' אחר וכו' כלומר אין לו פי' אחר אא " כ שתפרש דרצונו לומר בארבעה ימים לחדש דאע " פ דמשמעות פשוטו הוא ברביעי בשבת מ " מ על צד הדוחק איפשר לפרשו כאילו אמר בארבעה בחדש שהרי אם כתב בגט ברביעי בחדש הגט כשר בדיעבד כמו שכתבו אבל כאן אי אפשר לפרשו בד' בחדש כיון דכתיב בתריה כ' לחדש :
Even HaEzer.126.10.1 ומ " ש ובימי השבוע לא שכיחי דטעו אינשי וכו' נראה דאינו ר " ל דכתב הגט ביום ג' שהוא כ' לחדש וטעה כסבור שהוא יום ד' דא " כ נכתב כדינו בכ' לחדש ואין כאן מוקדם אלא ר " ל דאין לומר שהוא מוקדם דהיינו שהיה עומד בשעה שכתב הגט ביום רביעי שהוא כ " א לחדש וטעה כסבור שהוא עומד ביום ה' ורצה להקדים יום א' וכתב יום אתמול שהוא לפי טעותו יום רביעי וכ' לחדש וא " כ מוקדם הוא יום א' וקאמר דלזה אין לחוש דבימי השבוע לא טעו אינשי ומהרש " ל פי' מה שפירש ולפי שלא נראו לי דבריו לא כתבתים ומיהו קשיא היאך נכשיר הגט על סמך דבימי השבוע לא שכיחי דטעו אינשי ודילמא זה הסופר טעה ושכח ואיכא ספק אשת איש ונראה דכדי ליישב זה הביא הרא " ש ראיה מדתנן אחד אמר בב' לחדש ואחד אומר בג' לחדש עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע ואפי' בדיני נפשות דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה וה " ל למימר ששניהם ידעו בעיבור חדש וה " ל עדות מוכחשת ולא ה " ל להכשיר עדותן מספק שמא טעה אחד מהם בעיבור החדש ואפ " ה מכשירין עדותן ותלינן דאחד מהם טעה בעבור החדש משום דרובא דאינשי טעי בשיפורא דירחא ומהכא פשטינן דאזלינן בד " נ בתר רובא כ " ש בנדון זה כו' דהכא נמי אזלינן בתר רובא דאינשי דלא שכיחי דטעו בימי השבוע ולא הוי מוקדם :
Even HaEzer.126.11.1 כתב הרמב " ם אם לא האריך בווי " ן וכו' ובעל העיטור כתב וכו' הלשון משמע דרבינו סבור דב " ה חולק הוא על מה שפסל הרמב " ם אם לא האריך בווי " ן וכו' דמדכתב סתם פסול אלמא דאפי' אמר לסופר לכתוב סתם וגם לא מערער אפ " ה פסול דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אבל בעל העיטור סובר דאין בכל זה שום שינוי מטבע דמעיקרא כך תיקנו דוקא כשהבעל כותב הגט או הסופר כותבו מפיו ואח " כ בא ומערער התם הוא דפסול ובטל לגמרי אבל באומר לסופר לכתוב בסתם הגט כשר דאין כאן אלא טעות סופר ובחידושי רשב " א ע " ש רבינו האי כתב טעם אחר דהא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו בגיטין הולד ממזר ר " מ היא וליתא לדר " מ ואיכא למידק דברישא קאמר בעל העיטור דבאיכא תרתי לריעותא הוא דפסול הגט ואפי' נישאת תצא וז " ש כדי לקלקלה שזהו קלקולה שתצא מבעלה דאם לא נתכוין לקלקלה היה לו לערער קודם שתינשא אבל כשאמר לסופר לכתוב סתם וטעה אע " פ דאתא ומערער כשר וכל שכן דכשר כשאינו מערער אף ע " פ דכתבו הבעל או הסופר כתבו מפיו ובסיפא לא קאמר דכשר אלא בדאיכא תרתי לטיבותא אבל אם אתא בעל ומערער פסול אפילו אמר לסופר בסתם לכתוב גט וטעה ונראה דבסיפא ה " ק דבדאיכא תרתי לטיבותא כשר ותינשא לכתחלה שאין לנו לערער ולומר דהוה ליה שינוי מטבע כדעת הרמב " ם דליכא בהא קפידא כלל אבל באמר לסופר לכתוב גט בסתם וטעה ואתא בעל ומערער לא תינשא בו לכתחילה אבל אם נישאת הגט כשר ולא תצא ועל זה כתב רבי' וכן כתב רב האי וכו' דבתרתי לטיבותא תינשא בו לכתחלה אלא שהוסיף לומר דאי איתא לסופר מתקן להו קודם שתינשא לכתחילה ואי לא ניתקן ומינסבא לא מפקינן לה אבל אם אתא בעל ומערער אף על פי שאמר לסופר לכתוב סתם ומערער וקאמר דלכך כוונתי כשאמרתי לסופר לכתוב גט היה דעתי לערער אם יהא טועה ויכתוב ודין מלא ביו " ד לומר דינא אמרי כלומר אם דין הוא שאגרשיך ואם אינו דין איני מגרשיך לא תינשא ואם נישאת לא תצא דמדינא הגט כשר כיון שאמר לסופר לכתוב סתם וליכא הכא אלא טעות סופר אלא דלכתחלה לא תינשא אפילו אתא סופר ומתקן ליה דכיון דהבעל מערער איכא הוצאת לעז אבל בדאיכא תרתי לריעותא אפילו נישאת תצא דהגט בטל מדינא והולד ממזר ועיין בחידושי הרשב " א הביא ג " כ דעת הרמב " ם והחולקים עליו העיטור ורב האי גאון מבואר שם גם כן כדפרישית מיהו אכתי קשה מה מועיל תיקון הסופר לאחר שחתמו העדים דמ " מ העדים אגט פסול חתמו וי " ל דהגט מן הדין כשר כיון דצוה לסופר לכתוב גט בסתם כדפירש' אלא דלכתחילה יש לתקנו מפני הלעז ועי " ל דקי " ל עידי מסירה כרתי ודל עידי חתימה :
Even HaEzer.126.12.1 תשובה לו וכו' עד סוף הסימן וכו' כלל מ " ה סימן ט " ו ואיכא לתמוה טובא דברישא אמר דאין ב " ד יכולין להאריכן ולא ינתן הגט אלא צריך שיחזור השליח אל הסופר ומתקן ליה סופר אבל איש אחר אין בידו לתקן הגט ולהכשירו בלא ציווי הבעל וכמ " ש רב האי לעיל בסמוך דסופר דוקא מתקן ליה ובסיפא כתב דאפילו איש אחר יהא מתקנו דאע " פ דמיירי לשם דאיכא תקנת עיגון מ " מ אין לנו לעשות שלא כדין ועוד דמתחלה אמר דאם הבעל רחוק מכאן והיה ניתן הגט בלא תיקון לא היה פוסלו אלמא דאם לא ניתן הגט היה פוסלו ואע " פ שתיקנו איש אחר ואע " פ שהבעל רחוק מכאן ואח " כ כתב דבהובא ממקום רחוק דאיכא תקנת עיגון היה מצוה לאיש אחר לתקן וליתנו לכתחילה ויש ליישב דהשאלה היתה דשליח הולכה הביא הגט ממקום קרוב אלא דבשעה שהביא הגט לאשה הלך הבעל למקום רחוק ויחזור וישוב לעירו ואין שם תקנת עגונה הלא כשיחזור לעירו יהיה קרוב ויתן גט אחר א " נ אי איתא לסופר מתקן ליה סופר ולפיכך השיב אע " פ דאם ניתן הגט ואין הווי " ן ארוכין הגט כשר כיון דצוה לסופר לכותבו בסתם אלא דהסופר טעה מ " מ לכתחלה לא ינתן ואיש אחר אין יכול לתקן אי ליתיה לספרא ואע " פ שהבעל רחוק מכאן אין בזה עיגון כיון שישוב לעירו בקרוב ויתן גט אחר אלא שאם ניתן בלא תיקון והבעל רחוק לא היה פוסלו כיון דמדינא כשר בלא תיקון ומשמע אבל אם היה הבעל קרוב וניתן בלא תיקון היה פוסלו ומצריך גט אחר . ובסיפא מיירי שהובא הגט ממקום רחוק דהיינו דדירת הבעל במקום רחוק ולא שכיחי שיירתא ואיכא תקנת עיגון התיר לאיש אחר לתקן כיון דמדינא הגט כשר כיון שציוה לסופר לכתוב בסתם ולא צריך לתקן אלא מפני הלעז יש לסמוך על סברא זו בשעת הדחק דמסתמא ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ודו " ק . עוד הקשה ב " י מה נפשך אם היו הווי " ן עשויין כדינן דתינוק קורא אותן ווי " ן כשר גמור הוא וא " צ תיקון ואם היו קצרות כמו יו " ד אמאי הכשיר ולא ה " ל ז " ל לכותבה לקושיא זו בספר דפשיטא דמדינא כשר דה " ל תורת ווי " ן אלא דלפי דשינו ממנהג דעושין אותן ארוכין קצת יותר משאר ווי " ן והסופר עשאן קצרות כשאר ווי " ן מחמירין להצריכו גט אחר אי ליתיה לסופר לתקן וכדפי' ושכך הוא דעת רב האי גאון :
Even HaEzer.127.1.1 צריך לכתוב הזמן בגט כיצד בכך וכך בשבת וכו' נראה שהאריך רבי' בזה משום דבגמרא קאמר כתוב בו שבוע שנה חדש שבת מאי א " ל כשר מה הועילו חכמים בתקנתם ופירש " י כשר לכתחילה וס " ל לרבינו דאע " פ דבסוגיא משמע דכשר לכתחילה דאל " כ לא הוה פריך מידי מה הועילו חכמים בתקנתם אפ " ה צריך לכתוב בכך וכך בשבת וכו' למצוה מן המובחר :
Even HaEzer.127.2.1 ומ " ש שחכמים תיקנו וכו' בפ " ב דגיטין ( דף יז ) איתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו ר " ל אמר משום פירי ונפקא מיניה דלר " י דמשום פירי לא תקנו זמן קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ומיד שיבא הגט ליד האשה יכולה לבא לב " ד ותראה להם גיטה ויכתבו לה ב " ד שבאותו היום נתגרשה וא " כ משום פירי לא הוצרכו לתקן זמן אלא משום שמא יחפה על בת אחותו שלא תחנק אבל לריש לקיש דמשעת כתיבה דנתן בה עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירי אם לא היה בו זמן יהיה מוכר והולך וכשתתבענו לדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי דאין ביד האשה לעכב עליו שלא תקבל הגט שאין בו זמן כיון דאשה מתגרשת בע " כ כשזורק לה גיטה לתוך ידה וחצירה אבל כשתקנו זמן בגיטין הגט פסול אם לא נכתב בו זמן ופסקו הפוסקים דהלכה כר' יוחנן דיש לבעל פירי עד שעת נתינה ודלא כבעל העיטור כמו שהאריך בזה הרא " ש וזה שאמר רבי' אבל לא הוצרכו לתקן זמן כדי לידע מתי תיטול פירות וכו' כלומר דלית הילכתא כמ " ד דתיקנו זמן משום פירי דא " כ אין לבעל פירות משעת כתיבה ואנן קי " ל דאית ליה פירי עד שעת נתינה וכתב האלפסי דה " ט כיון דקי " ל דלא פקעא פירקונה מיניה עד דמטי גיטא לידה הילכך כל כמה דמחוייב בפירקונה אית ליה פירי :
Even HaEzer.127.3.1 אבל כיון שתקנו לכתוב בו זמן א " ת כן צריכה להביא ראייה כתב ב " י כלומר א " ת שקודם זנות נתגרשה בגט זה ואע " פ שהוא פסול לפי שאין בו זמן היינו מדרבנן אבל מדאורייתא גט מעליא הוא ואפי' לאחר תקנת חכמים אם נישאת הולד כשר כדתנן בהמגרש ואם תטעון שהזנות היה אחר נתינת גט זה אינה חייבת מיתה ובניה כשרים ולא נאסרה עליו והוא שתברר בעדים שקבלתה הגט קודם לזנות עכ " ל וצריך לבאר דאין דעת ב " י שאם לא תברר קטלינן לה דהא פשיטא דלא קטלינן לה כמ " ש התוס' בד " ה גזייה לזמן דהכי מוכח להדיא בסוגיא אלא דהב " י נקט בלשונו עיקר התקנה שיחפה על בת אחותו שלא תחנק ולכן אמר ואם תטעון וכו' אינה חייבת מיתה ונקט נמי ובניה כשרים ולא נאסרה עליו משום דהתוס' כתבו ( בדף י " ח ) בד " ה הנהו קלא דאף בזמן הזה דליכא למיחש לחפוי על בת אחותו דלא למקטלא פסלינן לגט בלא זמן שמא יחפה על הולד שילדה ממנו שהוא ממזר וגם אינו רוצה שתיאסר עליו דאם זינתה אחר גירושין מותר לינשא לו דהני טעמי הוי סעד לעיקר הטעם דאתי לחפויי על בת אחותו כדכתב הרא " ש ועל הני תרתי טעמי דבזמן הזה שהזכיר ב " י בסוף קאמר עלייהו והוא שתברר בעדים שאם לא תברר הולד הוי ספק ממזר וגם נאסרה עליו מספק ועוד נראה דבכלל מ " ש רבינו אם תאמר כן כלומר עכשיו שתקנו זמן א " ת כן דכבר נתגרשה ואח " כ זינתה ותאמר שהגט נאבד צריכה להביא ראייה :
Even HaEzer.127.4.1 ואם נתגרשה בגט שאין בו זמן וכו' משנה פ' המגרש ( גיטין דף פ " ו ) ובגמרא פליגי בה אמוראי ואיכא למ " ד ביש לה בנים מבעל שני קודם שנודע לנו שבגט הזה ניסת לו לא תצא שלא להוציא לעז ממזרת על בניה אבל אין לה בנים תצא ופסקו הפוסקים כמ " ד אפי' אין לה בנים לא תצא :
Even HaEzer.127.5.1 ומ " ש ואם הקדים הזמן פסול פי' אע " ג דליכא למיפסלה מדין ש " ח המוקדמין פסולין דהתם הוי טעמא משום דאתא למיטרף לקוחות מזמן הכתוב בו שלא כדין אבל גיטי נשים לאו לגוביינא עבידא אפ " ה פסולים מטעם שמא יחפה על בת אחותו או משום פירי דסבורים דביום שכתוב בגט נתנו לידה ותטרוף האשה מלקוחות שלא כדין פירות מזמן שכתוב בגט עד שעת נתינה וכך פירשו התוס' בד " ה נכתב ביום ( דף י " ז ):
Even HaEzer.127.6.1 ומ " ש נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו או אפי' וכו' פי' נכתב ביום זה ולא נחתם עד עשרה ימים כיון דלא נכתב ונחתם ביום א' בקדימות זמן כשר הוא בשעת הדחק והרמ " ה כתב שהוא פסול אפי' בשעת הדחק ואפי' נחתם בלילה שלאחריו וכ " ש מכאן ועד ז' ימים ובסוף הסימן כתב דהרמב " ם פוסל בנכתב ביום ונחתם בלילה אפי' בעסוקים באותו ענין והרא " ש מכשיר בעסוקים באותו ענין והיינו שלא בשעת הדחק דאי בשעת הדחק אפי' אין עסוקים באותו ענין מכשיר הרא " ש כדכתב כאן וטעם מחלוקת הרא " ש והרמ " ה מביאו ב " י וקצת ק' להרא " ש דמחלק בין מוקדם גמור שנכתב בעשרה בחדש וכתב בחמש ובין נכתב ביום ונחתם בלילה ומאי שנא הא אידי ואידי מוקדם הוא וי " ל דמשמע ליה הכי מדקאמר בגמרא דר " ש לא מכשיר אלא בנכתב ביום ונחתם בלילה או אפי' מכאן ועד י' ימים אלא מטעם דמשעת כתיבה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות מדינא א " כ לא מפסיד בעל מידי אבל בנכתב בעשרה בחדש והקדים הזמן וכתב בחמשה דתטרוף מחמשה עד עשרה שלא כדין אף לר " ש הוא פסול ואיכא למידק אמאי נחמיר טפי בנכתב ביום ונחתם בלילה לרבנן מאילו כתבו בו זמן שבוע שנה חדש שבת דכשר אפי' לכתחילה כמ " ש בסמוך משום דמהני לשבוע דקמיה שאם זינתה תיהרג אע " ג דלא אהני לפירות כדפירש " י להדיא ( בסוף דף יז ) ולבתריה נמי אהני לפירות דהא ה " נ מועיל לקודם יום הכתיבה שלא יוכל לחפות על ב " א דלרבנן תקנו זמן משום שמא יחפה ולא משום פירי כמו שמפורש בסוגיא וי " ל דבשבוע ושנה כיון דאהנו לקמיה שוב לא חיישינן לחפוי שהרי הכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו כמו יומא גופא חשוב וכ " כ התוס' להדיא ( בסוף דף י " ז ) ומ " ש או אפי' וכו' בגמרא פליגי בה ר " ל סובר דמכאן ועד עשרה ימים חיישינן שמא פייס את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן ור " י אמר אפי' מכאן ועד י' ימים אי איתא דפייס קלא אית ליה למילתיה שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו וכאשר ישקוט ריבם הכל מרגישים והלכה כר' יוחנן והתוס' בשם ר " ת בד " ה שמא פייס פירשו שמא פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל הוא :
Even HaEzer.127.7.1 ומ " ש כשר בשעת הדחק וכו' פי' כגון שיצא הבעל משם וזהו שאמר שאי איפשר ע " י גט אחר וז " ל רש " י ( ריש דף יט ) שעת הדחק שהלך זה לדרכו או נשא כבר בגט זה עכ " ל ורבינו לא הזכיר כאן דאם ניסת לא תצא ס " ל כיון דבשעת הדחק שהלך זה לדרכו כשר הגט ונישאת בו לכתחלה כ " ש שאם נישאת לא תצא ותו דכ " ש הוא מגט שאין בו זמן כלל דנישאת לא תצא דזה וזה גט כשר מדינא הוא אלא שהחמירו בו רבנן ובשעת הדחק או נישאת כבר לא החמירו :
Even HaEzer.127.8.1 וכתב א " א הרא " ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקדם וכו' בכלל מ " ה סי' ו' וב " י תמה עליו דכיון דגט מוקדם גט כשר הוא מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן שמא יחפה על ב " א או משום פירי פשיטא דקידושי שני הוי קידושי ד " ת וצריכה גט ממנו ושכ " כ הרמב " ם והרשב " א והר " ן וכן כתב מהרש " ל וכ " כ בהגהת ש " ע וכדי ליישב דעת הרא " ש אומר בטח דאף הרא " ש סובר דקידושי שני הויין קידושין ד " ת וצריכה גט ממנו מיהו אין זה אלא היכא דהשני נודע לו הפסול שהיה בגט ואפ " ה קידשה לו אבל הך עובדא דהרא " ש לא נודע פיסולו עד אחר שקדשה שני ואילו ידע הפסול ושהיא אסורה לו אף לאחר שמקדש לא היה מקדשה א " כ קידושי טעות נינהו אפי' בנה מורכב על כתיפה יוצאה בלא גט ומותרת לחזור לראשון ולכן הביא רבינו דהרא " ש פסק דין זה כשלא נודע פיסולו עד שקדשה אחר דאלמא דוקא בכה " ג דאל " כ היה לו לקצר ולומר אם נתגרשה בגט מוקדם וקדשה אחר לא תפסי בה קידושי שני ואינה צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון אלא ודאי כדאמרן ובהא לא אשכחן מאן דפליג עליה ולכן נראה להלכה דבשעת הדחק דהלך השני לדרכו או חזרה לראשון לא תצא ומיהו למעשה צריך עוד להתיישב :
Even HaEzer.127.9.1 השולח גט ממקום למקום וכו' בפ " ב דגיטין ( ריש דף י " ח ) פריך גיטין הבאים ממ " ה דמיכתבו בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתם משום בת אחותו ומשום פירות ופרקינן הנהו קלא אית להו פירש " י ובין לענין זנות ובין לענין פירי בעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה עכ " ל : ומ " ש ופסק ר " י וכו' שם בתו' בד " ה הנהו קלא וכ " כ הרא " ש ומביאן ב " י ואם תאמר לפר " י הא תנן ריש מכילתין המביא גט ממ " ה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכיון שלא נמסר ליד השליח אלא לאחר יום הכתיבה ולא היה אצל הכתיבה לא מצי למיקיימיה לומר בפ " נ ובפ " נ וי " ל דבהא ודאי צריך למיקיימיה כדיניה בכל שטרות אלא דאם היה השליח אצל הכתיבה הקילו דסגי בשיאמר השליח לבדו בפ " נ ואם לא היה אצל הכתיבה צריך לקיימו כדיניה :
Even HaEzer.127.10.1 ואין נראה כן מדברי הרמב " ם וכו' תמה ב " י דמה ענין דברי הרמב " ם דמיירי בשלא נכתב עדיין הגט לענין דברי ר " י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו וכו' ובכ " מ ספ " א כתב ג " כ דדברי רבינו שלא בהשגחה ושרי ליה מאריה על שלא שם לבו ליישב דבריו כי לפע " ד במעט עיון יתיישבו והוא כי ממ " ש הרב שאמר לשנים וכו' ולא כתב הרי שאמר לשנים כתבו וחתמו והוליכו גט לאשתי דלגבי שליח מדכר תלמודא הולכה אלמא מדקאמר כתבו וחתמו ותנו לאשתי דמיירי שהבעל והאשה שניהם הם במקום אחד אלא שנותן לה הגט ע " י אחרים והיה דעתו שהכתיבה והנתינה תהיה ביום אחד אלא שנתאחר הדבר וכו' ומדלא כתב הרב ונתאחר הדבר ולא נכתב ביום צואתו או נכתב ביום צואתו אלא שנמצא הגט בטל וכו' אלמא דאיירי בכל גווני בין שנכתב הגט ביום צואתו בין לא נכתב ואשמועינן דאעפ " י דנכתב ביום צואתו מ " מ כיון שנתאחר הדבר ימים ושנים וכו' הרי יש לו דין גט מוקדם כיון שלא ניתן לידה ביום כתיבתו ואין לגט זה שום תקנה אפי' יתן אותו ע " י שליח וצריכין לכתוב לה גט אחר אלמא דס " ל להרמב " ם דדוקא בגיטין הבאים ממ " ה שהוא שעת הדחק ואי איפשר בע " א התם הוא דקאמר תלמודא דלא ה " ל דין מוקדם משום דהנהו קלא אית להו אבל לא סמכו על הך טעמא להקל במקום אחר ואין להכשירו שימסרנו לה ע " י שליח כמ " ש ר " י וז " ש רבינו ואין נראה כן מדברי הרמב " ם שכתב הרי שאמר לשנים וכו' דמשמעות דבריו נראה דלא ס " ל כר " י ולקמן כתב ב " י והגיה הר " פ מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק מגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא איפשר עכ " ל וזה עולה כהבנת רבינו מדברי הרמב " ם שלא כדברי ר " י ולא טעה רבינו כמו שעלה על דעת ב " י ובש " ע פסק בסעיף ה' כר " י דגט שלא נמסר ביום הכתיבה כשר כשישלחנו לה ע " י שליח ובס " ו כתב כלשון הרמב " ם בספ " א נמשך לדעתו שאין ביניהם מחלוקת והלכה כר " י מיהו דוקא כשכתב הזמן בגט כדינו ביום שנכתב וגם נחתם בו ביום אלא שלא נמסר בו ביום התם יש לו תקנה להכשירו ע " י שליח אבל גט מוקדם שנכתב בעשרה לחדש והקדים הזמן וכתבו בחמשה או אפילו נכתב ביום ונחתם בלילה אין לו תקנה ע " י שליח דמיד נפסל הגט בשעה שנכתב ושוב אין לו תקנה להרמ " ה ולהרמב " ם אפי' עסוקים באותו ענין אלא דלהרא " ש כשר נכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק אפילו שלא ע " י שליח אבל מוקדם גמור שנכתב בי' בחדש וכתוב בו בחמשה אף להרא " ש אין לו תקנה אפילו ע " י שליח דלא כדעת הרשב " א דאפי' גט מוקדם כשר ע " י שליח ומביאו ב " י ועיין במ " ש בסמוך ס " ד :
Even HaEzer.127.11.1 גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו כ " כ התוס' ( דף י " ז ) בד " ה ריש לקיש וכ " כ הרא " ש ( דף ק' ע " ב ) דהכי מוכח בגט פשוט דכשר לגרש בו אלא דלהראב " ד כשר לגרש בו לאלתר כשנכתב הזמן מדעת האשה ויש לו לבעל פירות עד הזמן שכתוב בו דהוי כאילו התנה עמה שתהא מוחלת לו פירותיה עד זמן הכתוב בגט ואם נכתב שלא מדעת האשה או אפי' שאין לבעל ראיה שנכתב מדעתה אז אין לבעל פירות אלא עד שעת נתינה והאשה תראה גיטה בבית דין ויכתבו לה שהיום נתגרשה אבל לר " ח שאין הגירושין חלין אלא בזמן הכתוב בגט לעולם יש לבעל פירות עד הזמן שכתוב בו ורבינו לא כתב לפרש דברי הראב " ד משום דלענין מעשה ס " ל להחמיר כר " ח שכ " כ גם ר " י וכ " כ הרא " ש וז " ל ומ " מ מסתברא להחמיר כדברי ר " י דלא תהא מגורשת בגט מאוחר עד זמן הכתוב בו וכו' ולא הביא רבינו דעת הראב " ד אלא כדי להכריע דליתא להרמב " ם שפוסל גט מאוחר ולכן הביא דעת הראב " ד דמיקל דכשר לגרש בו לאלתר ור " ח נמי מכשיר מזמן הכתוב בו ולא לאלתר אבל הרמב " ם פוסל לגרש בו וא " א הרא " ש כתב כסברא הראשונה דכשר לגרש בו מיהו לא כשר אלא מזמן הכתוב בו כר " ח ור " י הקשה הב " י להראב " ד אעפ " י דליכא למיחש לפירות במאוחר מכל מקום איכא למיחש לבת אחותו וכו' ותירץ מה שתירץ ולפע " ד הוא דוחק אבל נראה אמת דכל שכתב זמן כתיקון חכמים אע " ג דאינו מוכח מתוכו הזמן בבירור אם יש עדים שזינתה צריכה להביא ראיה אימתי בא הגט לידה ואם לא תביא ראיה הולד ספק ממזר וגם היא נאסרה לו מספק ובזה מתיישבת השגת רבינו ממ " ש הרמב " ם דאם נחתך ממנו הזמן דכשר הלא אין בו זמן דדעת הרב דכיון דהיה כתוב בו זמן כתקנת חכמים השתא דגייז ליה מה נפשך אינו יכול לחפות על בת אחותו דאם תכבוש הגט ולא תראנו ותאמר כבר נתגרשה הלא צריכה להביא ראיה כמו שכתבו בתחילת הסימן גבי אם תאמר כן צריכה להביא ראיה ואם תוציא גיטה בידה הא ודאי כיון שרואין שנחתך ממנו הזמן ג " כ צריכה להביא ראייה דרגלים לדבר שזינתה מקודם ואם לא יבינו שנחתך הזמן אלא שכך נכתב מתחלה כ " ש דאינו גט כלל וחייבת חנק ואפי' בזמן הזה הולד ספק ממזר וצריכה להביא ראיה ולפיכך כשר הגט בנחתך ממנו הזמן ואינו דומה ללא היה בו זמן כלל דפסול אפי' דיעבד כיון דעבר על תקנת חכמים אלא דאם נישאת לא תצא ומטעם זה נמי כתוב בו בשבוע בשנה וכו' דכשר דכיון שכתוב הזמן כתיקון חכמים אלא דלא מבורר הזמן שפיר עליה להביא ראיה ודעת הרמב " ם בפ " א לפסול גט מאוחר וכתב בכ " מ דאיכא להביא ראיה מעובדא דגיטא דענן בר חייא בפרק האשה שלום ( ריש יבמות דף קי " ו ) דמוכח מינה דגט מאוחר פסול והא דמשמע בפרק ג " פ דגט מאוחר כשר וה " א בתוספתא היינו גט חוב אכל גט אשה כשר וע " ש ובמ " ש ה " ה לשם :
Even HaEzer.127.12.1 וכתב עוד שאין לסמוך וכו' כ " כ בפסקיו ( דף ק' ע " ג ) וכתב ב " י דדעת הרמב " ם דאף על גב דבשטרות כשר כיון דמזומנים לחתום אית ליה קלא כאילו חתמו ביום מכל מקום בגיטין איכא משום בת אחותו וגם איכא משום פירי דהוי של בעל עד שעת נתינה ואיהי תטרוף מלקוחות שלקחו פירות קודם נתינת הגט עכ " ל מיהו קשה הלא יכולה האשה להביא את גיטה לפני ב " ד ויכתבו לה שהיום נתגרשה וכמ " ש התוס' בד " ה עד שעת נתינה וכתבו רבינו בתחילת סימן זה וי " ל דוקא באין בו זמן דאיכא חשש הפסד פירות לאשה איכא תקנה שתביא אשה גיטה לב " ד אבל בנכתב ביום ונחתם בלילה איכא חשש הפסד פירות לבעל דלא תבוא האשה לב " ד ודעת הרא " ש הוא דכי היכי דלא חשו חכמים משום בת אחותו ביומא גופיה מצפרא לפניא ה " נ אין לחוש בנכתב ביום ונחתם בלילה אלא כדי שלא לחלק בין מוקדם ליום אחד למוקדם דמכאן ועד עשרה ימים פסלוהו לגמרי וכיון דבעסוקים באותו ענין לא שייך אלא בנכתב ביום ונחתם בלילה בלחוד לא חשו לבת אחותו ודיינינן ליה כאילו נחתם גם ביום . וגם אין לחוש משום פירי דבעל בדין מפסיד הפירי מיד משעת כתיבה אעפ " י שלא נחתם דקי " ל כר " א דעידי מסירה כרתי א " כ ראוי לגרש בו מיד משנכתב ביום ע " י עידי מסירה ואית ליה קלא והיו להם ללקוחות ליזהר וכ " כ התוספות ( דף י " ז ) בד " ה ריש לקיש :
Even HaEzer.127.13.1 בימי חכמי התלמוד וכו' משנה פרק הזורק ( גיטין דף ע " ט ) והתוס' ( דף פ' ) בד " ה מפני מה הקשו מכ " ק דע " ז משמע דלא היו חיישינן לשלום מלכות ואור " י דוקא בגיטין יש לחוש לשלום מלכות שמקפידים לפי שהוא דבר גדול שמפרידין איש מאשתו עכ " ל :
Tur Even HaEzer, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .