← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 1,691 sections
Single column Two columns
Even HaEzer.83.4.1 ומכל מקום אינו יכול לתובעו אלא בהרשאתה כתב ב " י פשיטא דהיינו בחלקים שלה אבל לחלק דידיה בלא הרשאה מצי תבע ליה וקשיא לי וכי גרע חלקו מפירא דארעא דאמרינן מגו דנחית לפירא נחית אגופא כדלקמן בסימן פ " ה ס " ד ולפיכך נראה דאף אחלקו צריך הרשאה דלא דמי לשאר נכסי אשתו דידועין גופא ופירי מקמי תביעה אבל בדמי חבלה שאינו ידוע חלקו וחלקה אלא לאחר פסק דין הילכך בשעת תביעה צריך הרשאה ולפי זה אם היה ידוע חלקו וחלקה בשעת תביעה ודאי אין צריך הרשאה כלל דמגו דנחית אחלקו נחית אחלקה דלא כמו שפסק בש " ע ונמשך אחר דבריו שכתב כאן :
Even HaEzer.83.5.1 כתב הרמב " ם שהריפוי לבעלה נראה דס " ל דכיון דהבעל חייב לרפאותה הילכך יהבינן לה לבעלה ונפקא מינה דאם יהיה מותר המותר שלו אבל דעת הרא " ש דא " א להיות מותר אלא בדאיתסי בסמא חריפא וכיון דצערה דידה הוא המותר שלה כדלעיל :
Even HaEzer.83.6.1 והראב " ד השיג עליו וכו' ובסמ " ג בעשה ע' ( דף צ " ג ע " ג ) הפליא ג " כ על דברי הרמב " ם דהא תני בתוספתא בהדיא החובל באשתו בין שחבל בה הוא ובין שחבלו בה אחרים מוציאין מידו וילקח בהן קרקע וכו' וכך השיג עליו הר " ן אבל לפעד " נ דהרמב " ם לאו דינא קאמר דודאי מדינא אין חילוק בין חבל בה הוא לחבלו בה אחרים וכדתני בתוספתא אלא שהגאונים שאחר התלמוד דנו כך ולאו מדינא אלא קנסא קנסוהו שאין לו בהן כלום וגם קנסוהו שלא יהיה לו בהן פירות וז " ש הרמב " ם בסוף דין זה וכזה הורו הגאונים לאורויי דאין זה מדין התלמוד אלא הוראת הגאונים אבל הראב " ד ס " ל דודאי יש לו לבעל חלקו הראוי לו בהן והגאונים לא קנסו אותו בחלקו כלום אלא דבחלקה הראוי לה בבושתה ובפגמה ובצערה קנסוהו שלא יהיה לו בהן פירות ואם רצתה ליתן חלקה לאחר הדמים נותנת וז " ש הראב " ד אולי טעה בדברי הגאונים שלא אמרו אלא על מה שראוי לו לקונסו שלא יאכל הפירות וכו' דעל חלקו לא אמרו הגאונים כלום לקונסו אלא על חלקה הראוי לה אמרו הגאונים לקונסו שלא יאכל הפירות בהן ואם רצתה ליתן חלקה לאחר נותנת וטעם הרמב " ם קסבר דקנסוהו גם כן בחלקו שלא ינתן לו כלום וצריך להגיה בל' הראב " ד שהביא רבינו שלא אמרו אלא על מה שראוי לו לקונסו שלא יאכל הפירות וכו' וכך העתיק הר " ן בשם הראב " ד ריש פרק מציאת האשה וכ " כ רבינו בסימן פ " ה בשם הגאונים כמ " ש הראב " ד והכי נקטינן ודלא כמ " ש בש " ע כדברי הרמב " ם :
Even HaEzer.84.1.1 מציאת האשה לבעלה אפי' דחקה כו' בר " פ מציאת האשה אמר רב פפא מציאת' ( שע " י הדחק ) כהעדפה שע " י הדחק דמי פלוגתא דר " ע ורבנן ורבינו תופס הלכה כרבינו האי גאון דהלכה כרבנן דהעדפה ע " י הדחק לבעל א " כ מציאתה שעל ידי הדחק נמי לבעל וע " ל בסימן פ' בסעיף עשירי דהמסקנא שלא להוציא מיד האשה העדפה שע " י הדחק וכן הדין במציאה שע " י הדחק שאין כח ביד הבעל להוציא מידה :
Even HaEzer.84.2.1 כתב הרמ " ה וכו' כתב א " א הרא " ש ולא דק בזה וכו' תימה לי איך יאמר הרא " ש על המאור הגדול הרמ " ה דלא דק בזה מטעם סברתו זאת בלי ראיה כלל והלא יאמר הרמ " ה אדרבה איפכא מסתברא כיון דמזוני עיקר ומעשה ידיה וגם ההעדפה ע " י הדחק ומציאתה ע " י הדחק הכל תחת מה שניזונית ממנו כדי שלא יהא לו עליה איבה השתא דאינה ניזונת ואינה עושה כיון דמעשה ידיה וגם העדפה בין שהוא ע " י הדחק בין שאינו ע " י הדחק לעצמה כך מציאתה הוי נמי לעצמה ודו " ק :
Even HaEzer.85.1.1 האיש אוכל פירות וכו' כבר כתב רבינו בסימן ס " ט ובריש סימן ע " ח ועיין במ " ש לשם בס " ד :
Even HaEzer.85.2.1 ומ " ש ואם אמר איני חפץ בפירותיה וכו' פי' אפילו אמר כך בעודה ארוסה מקמי שנתחייב בפרקונה בשעה שנכנסה לחופה ונסתלק מפירותיה ומפרקונה ואמר איני חפץ בפירותיה וכו' אין שומעין לו ועיין בב " י :
Even HaEzer.85.3.1 נכסי צאן ברזל הם שמכנסת לו וכו' ר " ל שהנכסים יש להן קיום כצאן ברזל לפי שקיבל עליו אחריותן ונכסי מלוג מפרש בב " ר בעון קומי ר " ל מהו מלוג א " ל כד " א מליג מליג פירש בערוך בענין מליגת הראש שתולשין השער לבד ועוזבין הראש כך הבעל אוכל פירות ועוזב הקרן מפ " ה הג " ה מיימונית פי " ו דאישות :
Even HaEzer.85.4.1 ומ " ש ודא נדוניא דהנעלת ליה בגדים וכו' פירוש בגדים חשובים דהנעלת ליה ואין בגדים שהיו על הכלה בכלל זה כמ " ש רבינו בשם הרא " ש לעיל בסימן ע " ז :
Even HaEzer.85.5.1 ופי' ר " י אם פשע וכו' פרק השואל ( דף צ " ו ) כתבו התוספות בשם ר " י דבעל בנכסי אשתו אע " ג דלא שואל הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח ראשון וכו' שומר חנם הוי וחייב בפשיעה אבל הרא " ש כתב והיה חייב בפשיעה אלא דפטור משום דהו " ל פשיעה בבעלים ובסמוך סעיף ה' יתבארו דברי התוספות בס " ד והקשה ב " י דלמה תלה הדבר בפי' ר " י הא קאמר רבא התם דבעל בנכסי אשתו שמירה בבעלים היא ואמרי' נמי לשם דאפילו פשיעה בבעלים פטור ועל הרא " ש לא קשה הא דמבואר מדבריו דלא בא ר " י אלא לאורויי דההא שמעינן דהלוקח בהמה לשלשים יום דשומר חנם מיהא הוי וחייב בפשיעה וכמ " ש רבינו בח " מ סוף סימן שמ " ו אבל על מ " ש רבינו כאן ע " ש ר " י דבעל בנכסי אשתו עמו במלאכתו מקריא ופטור אפילו מפשיעה משמע דמבואר הוא בתלמוד בלא פי' ר " י ונראה ליישב דאע " ג דאמרינן בגמרא דבעל בנכסי אשתו בין אם היה שואל או שוכר פטור מאונסין ומגניבה ואבידה משום דעמו במלאכתו מיקריא מ " מ כיון דשומר חנם הוא חייב בפשיעה בנכסי אשתו דלא דמי לשאר שומר דפטור אפילו בפשיעה מן התורה דהתם לא קיבל עליו אחריות מן הסתם אבל בנכסי אשתו כיון דלא חשש לשמרן כראוי ופשע בהן הו " ל כאילו קיבל עליו אחריותן בפירוש ואע " ג דלא שיימינהו נחשבו נצ " ב וכמ " ש רבינו אפרים בסמוך אשמועינן רבינו ע " ש ר " י דבנכסי אשתו נמי פטור כשאר שומר בפשיעה בבעלים :
Even HaEzer.85.6.1 ובשניהם אוכל פירותיהן וכו' עד דמגו דנחית לפירא נחית לגופא כלומר כיון שיש לו טענה עם אותו האיש בפירות יכול לדון עמו גם על גוף הקרקע ולא מצי א " ל אידך לאו בעל דברים דידי את שהרי אין לך בגוף הקרקע כלים דמגו דנחית לפירא נחית לגופא ומשמע מדיוקא דלשון רבינו אבל אם אין לו טענה עם אותו האיש על הפירות לא מצי לדון עמו בלא הרשאה וב " י כתב שיש בלשון רבינו קיצור דהו " ל לפרש וכו' ולא קשה כלל כיון דמוכיח הכי מדיוק לשונו כדפי' :
Even HaEzer.85.7.1 שכרה פרה מאחר וניסת ומתה או פשע בה הבעל פטור בפרק השואל אסיקנא אלא כי קא מיבעי' ליה לרמי בר חמא כגון דאגרה פרה מעלמא והדר נסבה ואליבא דרבי יוסי דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים דכמאן דשאיל מינייהו דמי מאי שואל הוי או שוכר ואסיקנא לוקח הוי ופטור וכתבו התוספות ה " ה דמצי למימר שאלה פרה מעלמא אלא מילתא דשכיחא נקט והרמב " ם כתב בדין זה לשון שאלה וז " ל בפ " ג דשאלה אשה ששאלה ואח " כ נשאת הרי הבעל כלוקח ממנה ואינו לא שומר שכר ולא שואל לפיכך אם היה דבר השאלה בהמה ומתה הבעל פטור אעפ " י שהוא משתמש בה כל ימי שאלתה אפילו פשע מפני שהוא כלוקח וכו' עכ " ל ורצונם לומר דאם היה שואל היה חייב לשלם לבעלים הראשונים שהוא המשכיר אפילו אם מתה דהלכה כרבי יוסי דאמר היאך עושה הלה סחורה בפרתו של חבירו ודינא דבעל דשואל הוא בהדי המשכיר הוא וכאילו השאילו ממנו וכן אם היה שוכר הוה דינו עם המשכיר והיה חייב בגניבה ואבידה אבל כיון שהוא חשוב לוקח ממנה אין דינו של משכיר עם הבעל כי אם עם האשה ששכרה ממנו והיא חייבת לשלם למשכיר לכשתתאלמן או תתגרש והבעל פטור ממנה אפילו פשע דהוי פשיעה בבעלים מיהו בהגהת מיימונית כתב דר " י חולק על זה וז " ל לשם אבל ר " י אומר דחייב בפשיעה כש " ח ומשלם למשכיר לרבי יוסי דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים עכ " ל נראה דהבין כך מלשון התוס' שכתבו ע " ש ר " י דש " ח הוי וחייב בפשיעה דר " ל דבהך בעיא דרמי בר חמא אע " פ דלא שואל הוי ולא שוכר הוי ופטור מאונסין ומגניבה אפילו לר' יוסי מ " מ אם פשע בה חייב לשלם למשכיר כש " ח שלו מיהא הוי לרבי יוסי ואצל המשכיר לא הוי פשיעה בבעלים והכי משמע להדיא מלשון המרדכי הארוך דכך מפרש ר " י אבל מדברי הרא " ש מבואר דהיה מפרש מ " ש התוספות דש " ח הוי וחייב בפשיעה ה " ק והיה חייב בפשיעה אם לא היתה פשיעה בבעלים ולפי זה הלוקח בהמה לשלשים יום וכולי שומר חנם הוי וחייב בפשיעה אבל גבי בעל בנכסי אשתו אפילו שאלה או שכרה פרה מאחר ואח " כ ניסת ומתה או אפילו פשע בה הבעל פטור אפילו לר' יוסי דהלכתא כוותיה וכמ " ש הרמב " ם כך הוא דעת ר " י והרא " ש וכך הוא מבואר מדברי רבינו בח " מ סימן שמ " ו ע " ש . והכי נקטינן וכ " כ בש " ע כאן וכן בח " מ :
Even HaEzer.85.8.1 באו לידה הנכסים אחר שנשאת בין שבאו לידה בירושה או שניתנו לה במתנה וכו' כ " כ הרמב " ם בפי " ב דאישות ומשמע דס " ל דמתנה שניתנו לה בסתם מאחרים הגוף שלה וכן פסק ר " י כמ " ש התוספות פ " ק דקידושין ( דף כ " ג ) וכ " כ המרדכי לשם כלשון התוספות וסוף דבריו ורבינו יעקב מקורביי " ל היה מסופק בדבר אם יתנו לאשה מתנה שמא יזכה הבעל בין בגוף בין בפירות וכו' עכ " ל מיהו לא שבקינן כל הגדולים מקמי ספיקא דהר " י מקורביי " ל וכ " כ הר " ן בפ " ק דקידושין והשיג על פירש " י דפירש בפרק סורר ומורה שמתנה שאדם נותן לאשת איש כמציאתה והכל של בעל דליתא :
Even HaEzer.85.9.1 ומ " ש וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו וכולי עד והוא אוכל פירות כ " כ הרא " ש בפרק חזקת בשם ר " ת ומביאו ב " י ויש להקשות דא " כ למה ליה לתלמודא למימר במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות דמאי קנתה כיון שאם מכרה או נתנה בטל וי " ל דקנתה לענין זה שאם נתאלמנה או נתגרשה שקלא להאי ארעא לבר מכתובתה אבל להרמ " ה משמע ליה לישנא דקנתה בסתם דלגמרי קנתה שאם מכרה ונתנה קיים דכיון דאין לו פירות כלל אעפ " י דהשדה ברשותה אם כן יכולה למוכרה או ליתנה במתנה ולא ס " ל להרמ " ה הא דכתב הרא " ש דהפירות שיוצאין לו ממנו ילקח בהן קרקע וכו' אלא אין לו זכות בקרקע כלל אפילו לפירי פירי וז " ש כיון שאין לו פירות כלומר כיון שאין לו פירות כלל אפילו פירי פירי אם כן יכולה נמי למוכרו או ליתנה להוציאו מתחת רשותה לגמרי :
Even HaEzer.85.10.1 מכר לה קרקע וכו' מימרא דרבא פרק חזקת ( בבא בתרא דף נא ) ופשוטו משמע דכל מעות טמונים בחזקה שהן של בעל וגנבתן האשה דאי שלה הן דנתנו לה במתנה היה לו קול כדאיתא בירושלמי ותו דלמה היו טמונין שלא לגלותן אלא ודאי של בעלה הן ולפיכך יקחם הבעל עם הקרקע אפילו לא טען ברי ולכן אמר רבינו דהר " ר יונה חולק וכתב דוקא דקא טען טענת ברי וכולי . ומ " ש הר " ר יונה דבטוען שמא ילקח בהן קרקע וכולי כך כתב הרמב " ם ופי' הרב המגיד טעמו ומביאו ב " י וז " ל מרדכי הארוך במעות טמונים לא קנתה דאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי נ " ל דמכאן משמע דכל מה שרואה אדם ביד אשתו יכול לומר שלי הוא ואתה לקחתה ממני עד שתביא ראייה שהוא נ " מ שלה או שנתן לה אחר ע " מ שאין לבעלה רשות בהן אבל מורי אומר דמ " ש לגלויי זוזי הוא דבעי היינו לומר שבשביל כך אני עשה שאקח דמים ואקח קרקע לאכול פירות והגוף יהיה שלך ולהכי הוא נאמן ואינה יכולה לומר אותן מעות נתן לי אחר ע " מ שאין לך רשות בהן ולא נראה לי כי תימה הוא לומר שנאמנת לומר נ " מ הם ואינה נאמנת לומר נתנו לי ע " מ שאין לבעלי רשות בהן אלא כדפי' עכ " ל כלומר דאף לומר נ " מ הן נמי אינה נאמנת אלא לוקח אותן עם הקרקע וכסברא הראשונה דלא כהרמב " ם וה " ר יונה ובש " ע כתב כלשון הרמב " ם ועיין בסמוך במ " ש סי " א . ומ " ש וכתב הרמ " ה היכא דלא ידעינן וכו' נראה דבהגהת מיימונית ע " ש ראב " ן חולק על זה שכתב על הא דאמר מעות טמונים לא קנתה וכגון שיש עדים שמטמנת ממונא מבעלה היתה עכ " ל אלמא משמע דאי אין עדים נאמנת האשה לומר דלאו טמונים היו ולמעשה צ " ע :
Even HaEzer.85.11.1 אחר שנתן לה מתנה וכו' משנה פרק בתרא דנדרים ופלוגתא דרב ושמואל לשם בגמרא ופסק הרא " ש לשם דהלכה כרב דאם אמר לה ע " מ שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי הבעל אוכל פירות ושכך פסק ר " ת והראב " ד ובמרדכי פ " ק דקידושין כתב דכך פסקו ר " ת ור " י וראבי " ה וכ " כ מהר " ם אבל הרמב " ם בפ " ג מהל' זכייה פסק כשמואל דאפילו בכה " ג אין הבעל אוכל פירות והיינו מה שהביא רבינו בסמוך סי " א דכתב הרמב " ם הרי שנמצאו ביד האשה מעות וכו' ואם אומרת ע " מ כן נתנו לי שלא יהא לבעלי רשות בהן אלא שאעשה בהן מה שארצה וכו' ובי " ד סימן רכ " ב הביא רבינו שתי הסברות וכאן סתם דבריו כהרא " ש ובש " ע פסק כהרמב " ם :
Even HaEzer.85.12.1 כתבו הגאונים הבעל שחבל באשתו שמתחייב לה חלקו וכו' פי' לדין התלמוד אין חילוק בין חבל בה בעלה ובין חבלו בה אחרים דמה שהוא חלקה שליש או ב' שלישים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות והגאונים שבאו אחר התלמוד תקנו בחבל בה הבעל וקנסוהו שמה שמגיע לחלקה לא יהא לו בפירותיהן כלום אלא חלקה הוא שלה גוף ופירות ופירי פירות והוא דעת הראב " ד שלא קנסו אותו בחלקו אלא קנסו אותו בלחוד שמחלקה לא יהיו לו פירות ודלא כהרמב " ם שקנסו אותו גם כן שלא יהא לו כלום אלא הכל ינתן לה וכמו שכתבתי למעלה בסוף סימן פ " ג וע " ש :
Even HaEzer.85.13.1 כתב הרמב " ם הרי שנמצאו וכו' בפרק כ " ב דאישות וטעם חלוקי דינים אלו מבואר מדבריו דברישא שמודה האשה דהקרן בלבד הוא שלה והבעל טוען שמעשה ידיה הם היא נאמנת והוא אוכל פירות אבל בסיפא שהבעל מודה שהקרן הוא שלה ואינו תובע אלא פירות והאשה טוענת שמתנה נתנו לה ע " מ שלא יהא לבעלי רשות בהן וכו' וגם הפירות הם שלה אינה נאמנת לפי שהבעל חשוב מוחזק בנכסים שלה לאכול פירותיהן ואין כאן עסק שבועה אבל בסיפא דסיפא שהבעל טוען שהכל שלו והיא טוענת שהכל שלה קרן ופירות לפי שאתה נתתי לי במתנה וצריכה לישבע על הקרן וכיון שנשבעת הרי היא נאמנת לגמרי בשבועה דגם הפירות הם שלה ודוק . בתי ודיקלי דיקלי וכו' ט " ס הוא וכצ " ל בתי ודיקלי בתי דיקלי ואילני דיקלי אילני וגופני אילני כך הוא בגמרא פרק האשה שנפלו ובאשיר " י לשם :
Even HaEzer.85.14.1 וא " א ז " ל כתב כסברא הראשונה הוא מדכתב בפרק האשה שנפלו וז " ל נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות פירוש אם הבעל רוצה למוכרה אין האשה יכולה לעכב אבל אין האשה יכולה לכוף את הבעל למוכרם כדי שיתקיים לה הקרן עכ " ל ומ " ש עוד ומדברי א " א הרא " ש יראה שפוסק בשניהם כחכמים הוא מדכתב לפרש דברי חכמים ואם היה פוסק כרשב " ג לא היה צריך לפרש דברי חכמים ועוד מדהביא הא דאמר רב נחמן מחלוקת בשדה שאינה שלה וכו' אלמא דפוסק כחכמים שאם היה פוסק כרשב " ג דבכל ענין לא תמכור מפני שבח בית אביה לא נפקא לן מידי בהך דרב נחמן דלא אתא אלא לפרש דברי חכמים ועוד מדהביא הירושלמי דמפרש דברי חכמים מתניתין בשאין עושין כדי טיפולם דאילו לרשב " ג בכל ענין לא ימכור אלמא דפוסק בשניהם כחכמים וכיוצא בזה כתב הרא " ש פרק אלמנה לכ " ג ( דף קל " ט ע " ב ) וז " ל ומתוך זה משמע דפוסק כרבנן דאי ס " ל דהלכה כרשב " ג מה הוצרך לו לכתוב אבל לא מכרו לשעה דברי הכל אינן מוכרין כיון דרשב " ג סבר דאפילו מכרו לשעה אינן מכורין וכו' וב " י שכתב על דברי רבינו איני יודע היכן כתב כן וכו' תקפה עליו משנתו :
Even HaEzer.85.15.1 ומ " ש רבינו ואיני יודע למה פסק בחד כחכמים וכו' ותירץ הרב המגיד שהרמב " ם גורס בבבא דנפלו לה זיתים וכו' ר' יהודה וכו' ומביאו ב " י מיהו במרדכי פרק האשה שנפלו כתב דרבינו תם פסק בנפלו לה עבדים כחכמים משמע דבנפלו לה זיתים פסק כרשב " ג ואיפשר בעבדים היה גורס ר' יהודה ובזיתים היה גורס רשב " ג :
Even HaEzer.85.16.1 וכמו שמשתמש בהן ואוכל פירותיהן כך נוטל ולדותיהם וכו' משנה ריש פרק הכותב ומ " ש אבל לדעת רב אלפס וכו' בפרק האשה שנפלו כתב מימרא דרב הונא הגונב ולד בהמת נ " מ משלם תשלומי כפל לאשה מ " ט פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן וכתב אח " כ ואי קשיא לך הא דתנן ריש פרק הכותב לעולם הוא אוכל פירי פירות וכו' שאני התם דזבין ליה פירא וזבין ביה ארעא דכיון דלא שקיל פירא קמא שקיל ליה פירא דפירא דבמקום פירא קיימא אבל היכא דשקיל לפירא גופיה דכיון דולד בהמת מלוג הוי דבעל לא שקיל ליה לכפל דהוי ליה פירא דפירא וכתבו הרא " ש והר " ן כיון דשקיל ליה ולד בהמת מלוג דהוי פירא לא שקיל ליה לולד ולד דהוי פירא דפירא :
Even HaEzer.85.17.1 ומ " ש וכ " כ בעל העיטור וכו' נראה דהכי פירושו דכיון דכתב ב " ה אין אוכל פירות מאותה טובת הנאה אלמא משמע דטובת הנאה עצמה הוי לבעל ולוקחין בה קרקע ואין הבעל אוכל פירות מאותה טובת הנאה ואע " פ דטובת הנאה דנצ " ב הוי פירות נכסיה והוי לבעל אפ " ה פירות דטובת הנאה הוי לאשה דכיון דשקיל לפירא גופיה לא שקיל פירא דפירא ולא קשה לב " ה הא דאמר בפרק החובל ( בבא קמא דף פ " ט ) אמר רבא הילכתא טובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות מ " ט פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן התם מיירי במכרה כתובתה בטובת הנאה דהיינו מנה מאתים דאין טובת הנאה זו פירות נכסיה הילכך הויא טובת הנאה לאשה אבל מכרה נצ " ב וה " ה מכרה נ " מ דטובת הנאה זו הויא פירות נכסיה ודבעל נינהו ואפ " ה אין הבעל אוכל פירות מאותה טובת הנאה לבעל העיטור משום דכיון דשקיל פירא לא שקיל פירא דפירא וכמו שכתב רב אלפס וכתב רבי' דלא נהירא להרא " ש וכו' וטעמו דמפרש למתניתין דריש פרק הכותב כמשמעו דלעולם הוא אוכל פירי פירות עד עולם כגון ולדי ולדות דהני פירא דפירא אתיין מגופא דפירא קמא אבל פירא דפירא דאתו מעלמא כגון כפל ופירות דטובת הנאה אמרו רבנן דלא תקנו לבעל וכל שכן פירא קמא דאתי מעלמא לא הוה דבעל וכ " כ הר " ן וכ " כ התוספות פרק האשה שנפלו ובפרק החובל והיינו דכתב רבינו בסמוך ואפילו האם בעצמה אם נגנבה אין הכפל לבעל ולפי זה חולקים הם אמ " ש בעל העיטור דטובת הנאה עצמה דנצ " ב או דנ " מ הוי לבעל דליתא אלא כיון דמעלמא אתו כל שכן דהוי לאשה וכן כתב רבינו בתחילת סימן זה וז " ל חוץ מאשה שמכרה כתובתה ונדוניתה בטובת הנאה דאין הבעל אוכל פירות אלמא דה " ק דאע " פ שטובת הנאה לאשה אין הבעל אוכל פירות ומפרש בהך דהחובל דבין במכרה כתובתה דהיינו מנה ומאתים ובין במכרו נצ " ב ונ " מ דבכל מה שנקרא כתובה אם מכרה האשה בטובת הנאה הויא לאשה ואין הבעל אוכל פירות :
Even HaEzer.85.18.1 ומ " ש ועוד נראה וכו' כ " כ הרא " ש בפרק האשה שנפלו בשם בה " ג וכתב ב " י ואיני יודע למה כתב רבינו דבר זה בלשון ועוד נראה ולא כתבו בשם אמרו עכ " ל ולפענ " ד נראה דלפי דהיה נראה לכאורה כיון דפירא דאתו מגופא הכל לבעל ויכול לשחוט כל הולדות להרא " ש ודעימיה ולא חיישינן לשמא תמות האם ויכלה הקרן וכחנניה א " כ לפי זה אפילו אם כבר מתה האם נמי יכול לשחוט הולדות ודלא כבה " ג על זה אמר ועוד נראה וכו' כלומר דאעפ " י דכל הולדות לבעל ויכול לשוחטן ולא חיישינן לשמא תמות האם אפ " ה אם לא שחט הולד ומתה האם הולד במקומה והיינו דאמר ועוד נראה דלא כתב ונראה אלא ועוד נראה משמע דגם זה נראה דהלכה היא ולא סתרי הני תרתי הילכתא אהדדי דאף על פי דכל הולדות דאתיין מגופא הוי לבעל אפ " ה אם מתה האם הולד במקומה עומדת והוה לאשה דאיכא לחלק בין כבר שחט הולדות קודם שמתה האם ובין לא שחט הולד ומתה האם נ " ל :
Even HaEzer.85.19.1 ואעפ " י שהולד הוא לבעל וכו' מימרא דרב הונא הבאתי בריש סעיף י " ג ומ " ש אפילו האם בעצמה וכו' נראה דלפי דמשמע דרב הונא דוקא קאמר בגונב ולד בהמת מלוג הכפל לאשה דפירא דפירא לא תקינו רבנן אבל אם נגנבה האם הכפל לבעל דפירא קמא הוי וכך הבינו התוספות והרא " ש מפשטא דמימרא דרב הונא אלא דתמוה דגונב בהמת מלוג עצמה שהיא של אשה הוי הכפל לבעל וגונב ולד בהמת מלוג דהוי דבעל הוי הכפל לאשה ולכן אמר רבינו ואפילו האם בעצמה וכו' דלא כדמשמע מפשטא דמימרא דרב הונא דבאם בעצמה אם נגנבה הכפל דבעל אלא אפי' האם בעצמה כו' נמי אין הכפל לבעל דאדרבה כל שכן הוא דהכפל לאשה משום דאתו מעלמא וכמו שפי' ריב " ן הביאוהו התוספות והרא " ש אבל הב " י פי' דרבינו נקט לשון אפי' באם משום דלדעת הרי " ף יפה כח הבעל באם מבולד ע " ש ואין צריך לפרש דאליביה דהרי " ף קאמר אלא אף להרא " ש נמי שפיר קאמר אפילו האם בעצמה וכו' :
Even HaEzer.86.1.1 אין מקבלין פקדונות וכו' ברייתא פרק חזקת סוף ( בבא בתרא דף נ " א ) ומ " ש דסתמא הוא של הבעל וכולי כך פרשב " ם כיון דסתמא הוא של הבעל וכו' אסור לקבל מידם דאסור לסייע ידי עוברי עבירה וכשלא יקבלו מהם יחזרו למקום שגנבו משם :
Even HaEzer.86.2.1 ומ " ש קבל מן האשה יחזיר לאשה אפי' הבעל עומד וצווח וכו' כך כתב התוספות והרא " ש ודלא כהגהת מיימונית פרק ז' דהל' שאלה בשם רמב " ן דהא דיחזיר לאשה היינו כשלא תבע הבעל והרב והאב אבל אם תבעו יחזיר להם וכולי גם בתשובת מיימוני לשם סימן מ " ו כתב כלשון התוס' ואם היא אומרת משל פלוני הוא וכולי כך כתבו התוספות והרא " ש ותשובת מיימונית לשם :
Even HaEzer.86.3.1 ומ " ש מתה ולא אמרה של מי הוא יתנהו לבעל שם ברייתא ופרשב " ם שאפי' אם נותן לה ממון זה ע " מ שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה בעלה ומ " ש נתגרשה ואח " כ מתה יתנהו ליורשיה כך פירש רשב " ם משום דמשנתגרשה אין הבעל יורשה ושמא ניתן ממון זה לה ע " מ שאין לבעלה רשות בה : ומ " ש קיבל מעבד וכו' ברייתא ומ " ש אפילו נשתחרר קודם שמת וכו' כך פרשב " ם שהרי עבד היה כשהפקיד לזה וסתם עבדים גזלנים הם עכ " ל כלומר ולא תלינן דניתן לעבד מתנה ע " מ שיצא בהן לחירות או אחר הפקיד בידו דיותר סברא לומר דגנבו מבית אדונו משא " כ באשה דיותר סברא לומר דניתן לה מתנה ע " מ שאין לבעלה רשות בהן דאין לנו להחזיקה בגונבת אבל בהגהת מיימונית לשם ע " ש רמב " ן כתב דדין העבד כדין האשה דאם הפקיד ואחר כך נשתחרר ומת יחזיר ליורשיו מיהו הרמב " ן והרא " ש הסכימו לפרשב " ם והכי נקטינן :
Even HaEzer.86.4.1 כתב ר " י וכו' ור " ש חולק בדבר וכו' כך כתבו התוספות ותשובת מיימונית כרבינו שמשון והכי נקטינן :
Even HaEzer.86.5.1 לוה ממנה וגירשה היו המעות טמונים וכו' ברייתא שם ( דף נא ) וכתב מהרש " ל דלמ " ש רבינו בסימן פ " ה ע " ש רבינו יונה דבמעות טמונים נמי דוקא בטוען ברי הכי נמי יש לחלק הכא דוקא בטוען ברי . ואיכא למידק לרבינו שמשון מאי איריא בלוה ממנה קודם שגירשה אפילו תקפם מידה קודם שגירשה נמי אין מוציאין מידו במעות טמונים דהא פשיטא דאפילו במעות טמונים אם תקפם מידה לאחר שגירשה דמוציאין מידו ויש לומר דאתא לאורויי דבאינן טמונים צריך לפורעה אפי' לאחר שגירשה אע " פ שלוה הימנה קודם שגירשה ואצ " ל בתקפם מידה קודם שגירשה דצריך לפורעה לאחר שגירשה :
Even HaEzer.86.6.1 והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית וכו' פי' כיון שידוע שהבעל מסר בידה את נכסיו אפילו באינן טמונים אינה נאמנת לומר שלי הוא וכו' ובין הלוה ממנה ואח " כ גירשה ובין בהפקידה ביד אחר מוציאין מידה וכתב במרדכי בשם ריב " א דאפילו בשבועה אינה נאמנת אלא בראיה בעדים וכתב עוד דנשים שלנו כולן הם נושאין ונותנין ואינן נאמנות אם לא שהפקידה קודם שנשאת דאז נאמנת במגו וכו' ע " ש וכתב עוד לשם דאם החזיר לבעל פטור הנפקד אפילו אינה נושאת ונותנת בתוך הבית וכתב עוד דאף אם בא הנפקד אח " כ ואמר לבעל תחזיר לי דשלא כדין נתתיו לך דאינו צריך להחזיר לו וע " ש ומיהו הא דתני קבל מן האשה יחזיר לאשה אפילו בנושאת ונותנת בתוך הבית נמי יחזיר לאשה דלמקום שנטל יחזיר אלא שלאחר כך דינו עם האשה כך כתב הריב " ש בסימן נ' ומביאו ב " י ופסק כך בהגהת ש " ע ונ " ל דבזו אם הבעל עומד וצווח ואומר שלי הוא מודה הריב " ש דלא יחזיר לאשה : כתב המרדכי קבל מן האשה והלכה למ " ה ובא הבעל ותבע מן הנפקד ליתן לו כי הוא שלו דבזה היה מסופק ושאל את רבותיו ורפיא בידם ע " כ ונראה כיון דספיקא הוא היכא דהוי זוזי תיקום ולא יתנם לו עד שתבא האשה וידון עמה או עד שתמות וכן פסק בהגהת ש " ע : כתב בהגהת מיימוני פרק ז' דה' שאלה ופרק כ " ב דאישות אשה שמכרה או משכנה מטלטלין אם הקונה והמלוה אינו יודע שהם של בעל א " צ להחזירם אליו וכולי ופסק כך בהגהת ש " ע וכתב בהגהת מיימונית לשם דכ " ש אם טען הקונה טענת ברי שיודע שאין לבעל חלק ומשמע דא " צ לישבע אבל במרדכי כתב וז " ל ואם זה יאמר ברי לי שהיה שלה אם יהא נאמן במגו שיכול לומר ממך קניתי ונאמן בשבועה ה " נ נאמן בשבועה משמע דחייב הקונה לישבע שברי לו שאין לבעל חלק בו : כתב בהגהת אשיר " י קבל מן הקטן יעשה לו סגולה אבל לא יחזיר לקטן שמא יאבד ובהגבהה בעלמא נתחייב בשמירה מספק שמא אבידה הוא בידו ונתחייב בהשבתה אבל בתחלה אינו חייב ליטול מידו דשמא מדעת נתנו הבעלים בידו ויחזרו ויטלו ממנו עד כאן לשונו :
Even HaEzer.87.1.1 אין לאיש חזקה בנכסי אשתו משנה פרק חזקת ( בבא בתרא דף מב ) ובגמרא ( דף מט ונ' ) מפורש החילוק בין נ " מ אם יש עדים שמכרה לו מהני ובשאר נכסים של בעלה דלא מהני משום דבנכסי בעלה אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי שלא יהא לו איבה דא " ל עיניך נתת במיתה ובגירושין ולכך אין את מנחת למכור מנכסי כלום לפי שסבורה את לגבות את כתובתך כשאמו' או אגרשך אבל בנ " מ דשלה הן לא מצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלה דאין לו איבה עליה אם לא תמכור נכסים שלה :
Even HaEzer.88.1.1 האשה שיוצאת מתחת ידי בעלה וכו בר " פ אף על פי מטלטלים ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה והילכתא אפי' ליתנהו בעינייהו בלא שבועה וכאן כתב רבינו דהיכא דאיתנהו נכסיה בעינייהו דנוטלת בלא שבועה דכי היכי דבייחד לה מטלטלין בכתובתה לא חיישינן דילמא צררי אתפסוה דהני מטלטלי היינו צררי דאתפסה ומילתא דפסיקא היא דליכא פלוגתא בפירושא ה " ה כשנכסיה קיימין והם בעין בין נ " מ או נצ " ב שהכניסה לו כלי פלוני בסך כך וכך דנוטלתן בלא שבועה אבל בדליתנהו בעינייהו דפליגי בה רב אלפס ורש " י בפירושן לא כתבם רבי' כאן אלא בסוף סימן צ " ח :
Even HaEzer.88.2.1 ומ " ש ונכסי מלוג נוטלתן כמו שהן וכו' נראה דאף ע " ג דבאבדו לגמרי נמי אבדו לה ואין הבעל משלם כלום כדתנן פרק אלמנה לכ " ג עבדי מלוג אם מתו מתו לה נקט רבי' האי לישנא אפי' בלו הרבה ואין ראוין לעשות מהן מעין מלאכה ראשונה משום דאיידי דבנצ " ב כתב אחר כך דמדינא דגמרא צריך לשלם מה שפחתו אפי' עושין מעין מלאכתן הראשונה אלא דנהוג עלמא דאף בנצ " ב אין צריך לשלם אלא כשאין עושין מעין מלאכתן הראשונה אבל בעושין מעין מלאכתן הראשונה נוטלתן כמו שהן ואין צריך לשלם ודינן כאילו היו נ " מ שנוטלתן כמות שהן ואין חילוק לפי המנהג בין נ " מ לנצ " ב אלא בשאין עושין מעין מלאכתן דבנ " מ א " צ לשלם ובנצ " ב צריך לשלם אבל בעושין מעין מלאכתן הראשונים דין נ " מ ונצ " ב שוה דאין משלם לכך נקט רבי' בתחלה גבי נ " מ אפי' בלו הרבה ואין ראוין לעשות בהן מלאכתן הראשונה וכו' וק " ל : כתב ב " י וכן פסק בש " ע בד " א במקום שנוהגים לכתוב בכתובה הכניסה לו כלי פלוני בסך כך וכך אבל במקום שכוללין הכל שכותבין הכניסה לו בגדים ותכשיטין בסך כך וכך מעות הרי סך אותן המעות חוב עליו וכו' ופשוט הוא :
Even HaEzer.88.3.1 ומ " ש ומטעם זה כתב הרמ " ה שאינו רשאי למוכרם אפילו בעודה תחתיו תימה הא תנן בריש הכותב לעולם הוא אוכל פירי פירות ומאי אכילה שייך אם אינו רשאי למוכרם ויש ליישב בדוחק דלפי שצריך לשלם לו דמי הולדות קרי ליה אכילה :
Even HaEzer.88.4.1 הכניסה לו קרקע וכו' בפ' האשה שנפלו פליגי במשנה תנא קמא ור " ש לתנא קמא מחוברים בשעת יציאה אם בא לגרשה שלו הם דקסברי מה שגדר ברשותו שלו ולר " ש שלה הם דנוטלתו לקרקע עם פירותיו ואפי' הגיעו ליקצר והרי " ף ור " ח פסקו הלכה כר " ש ור " י הלוי פסק כת " ק דהפירות לבעל ואפי' לא הגיעו ליקצר והכי משמע בדברי הרא " ש והרא " ש הסכים דהלכה כר " ש והאריך ומביאו ב " י וכן פסק הרמב " ם בפרק כ " ב מאישות :
Even HaEzer.88.5.1 הוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' משנה וגמרא שם :
Even HaEzer.88.6.1 ומ " ש ישבע כמה הוציא ויטול מבואר במרדכי לשם בשם ר " ח ובהגהת מיימוני פכ " ג דאישות דהיינו דוקא בשהאשה אינה מכחישתו דבכל דוכתא שעושה ברשות והאי ידע והאי לא ידע משתבע האי דידע ויטול וכ " כ בהגהת אשיר " י לשם בשם ר " י דוקא היכא דלא מכחישתו אותו אבל אם היא טוענת ברי שלא הוציא כל כך נשבעת היא ולא משלמת : כתב במרדכי לשם דהנך הוצאות אפי' בנה בית על גבי קרקע נ " מ ודר בו שנה או יותר דהבנין מיקרי יציאה והדירה היא האכילה ואין לחלק בין יציאה ניכרת ליציאה זו שאינה ניכרת וכ " כ בהגהת מיימונית לשם :
Even HaEzer.88.7.1 בעל שהוריד אריס וכו' בפרק האשה שנפלו בעיא דאיפשיטא וע " פ מה שפי' הרא " ש דאם לא ידעו האריסין שהוא של האשה נוטלין אריסותיהן בכל ענין אבל הרמב " ם אינו מחלק אלא בין שהבעל עצמו אריס לאינו אריס :
Even HaEzer.88.8.1 ומ " ש רבינו ודינו כדין הבעל שהוציא ולא אכל וכו' פי' שאינו נוטל אלא הוצאה כשיעור שבח ומה שקשה בדברי רבינו ממה שפסק כאן בדין המוציא הוצאות על נכסי אשתו למה שפסק בח " מ סימן שע " ה כתבתי לשם בס " ד ע " ש :
Even HaEzer.89.1.1 מתה האשה וכו' ולהספידה אפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת אחת משנה פרק נערה ( כתובות דף מו ) קאמר ת " ק דחייב בקבורתה אבל אינו חייב בהספידה רבי יהודה אומר אפילו עני בישראל חייב בהספידה ולא יפחות וכו' ובגמרא ( דף מח ) מפרש דהיכא דאורחא דאשה בכך דדרך בנות משפחתה להספידם ת " ק נמי מודה דחייב להספידה אפילו אין כך דרך בנות משפחתו ואם שתי המשפחות אין דרכם בכך אף רבי יהודה מודה דאינו חייב להספידה כי פליגי כגון דאורחיה דידיה להספידה בכך ולאו אורחא דידה ת " ק סבר כי אמרינן עולה ואינה יורדת עמו ה " מ מחיים אבל לאחר מיתה לא ור " י סבר אפילו לאחר מיתה ובתר הכי גרסינן א " ר הונא מי שהלך למ " ה ומת אשתו ב " ד יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודו ומקשינן לפי כבודו ולא לפי כבודה בתמיה ומשני אימא אף לפי כבודו והא קמל " ן עולה ואינה יורדת עמו ואפי' לאחר מיתה כך הוא גירסת רש " י וכ " כ התוס' בשם ר " ת וכתבו עוד התוספות אית דגרסי קוברין אותה לפי כבודה לפי כבודה ולא לפי כבודו אימא אף לפי כבודה ודחו אותה גירסא מכמה קושיות אבל בדברי רבינו איכא לתמוה טובא דתחלה כתב דעשיר קובר את אשתו לפי כבודה ואם היה כבודו גדול מכבודה צריך לעשות לפי כבודו ואח " כ כתב מי שהלך למ " ה דקוברין אותה לפי כבודה דמשמע אבל לא לפי כבודו אם הוא גדול מכבודה ועוד דכיון דעשה מדין זה שתי בבות אלמא דאין דין מי שהלך למ " ה כדין מי שהוא בביתו כשמתה אשתו והא ליתא לכאורה דלשתי הגירסאות משמע דצריך לקבר' בכבוד היותר גדול בין כשכבודו יותר גדול ובין כשכבודה יותר גדול ולכן נראה דרבינו היה גורס כגירסא שדחו התוספות ולפעד " נ דכך הוא גי' הרי " ף והרא " ש אלא דצריך להגיה בדבריהם כי עכ " פ איכא ט " ס בדבריהם ע " ש וכדי לתרץ כל הקושיות שהקשו התוספות על גירסא זאת היה מפרש רבינו דכך הוא ההצעה דמקשינן היאך אמר רב הונא במי שהלך למ " ה דקוברין אותה לפי כבודה דמשמע ולא לפי כבודו כשהוא יותר גדול בתמיה והלא במשנה דפליגי ת " ק ור " י והלכה כר' יהודה שמעינן דצריך לקוברה לפי כבודו כשהוא יותר גדול ופרקינן אימא אף לפי כבודה פירוש דלא לבד דצריך לקוברה לפי כבודו כשהוא יותר גדול דהא ודאי אם הוא בביתו כשמתה אשתו דעולה עמו אפילו לאחר מיתה וצריך לקוברה לפי כבודו היותר גדול וכרבי יהודה במשנה כדקאמרת אלא דקאמר דאשכחן נמי אף לפי כבודה דכיון שהלך למ " ה ואינו עמה כשמתה אין צריכין לקוברה אלא לפי כבודה בין כשגדול כבודה מכבודו ובין כשכבודו גדול מכבודה אין צריך לקוברה אלא לפי כבודה ולפי זה ניחא הא דעשה רבינו בדין זה שתי בבות לפי שאין דין מי שהלך למ " ה ומתה אשתו כדין מי שהוא בביתו כשמתה אשתו אבל הרמב " ם בסוף פרק י " ד לא ס " ל דאיכא לחלק בין אם הוא בביתו כשמתה אשתו ובין כשהלך למ " ה אלא בין כך ובין כך קוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו ולפי כבודה עכ " ל :
Even HaEzer.90.1.1 האיש יורש את אשתו וכו' ע " ל בסימן נ " ז . ומ " ש בד " א במוחזק וכו' בפרק יש נוחלין סוף ( בבא בתרא דף קכ " ה ) א " ר פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ולשם כתבו התוס' כמ " ש רבי' בשם ר " י והרא " ש השיג עליו לשם מיהו נראה ליישב דר " י לא אמר אלא באותן מעות שבשעת נישואין התנו עם הבעל שסך כך וכך יהא תחת יד האשה שלא יהא לבעל רשות בהן כל ימי חייה אלא האשה תאכל הפירות והריוח שיעלו מאותן מעות וזהו משמעות שהלוותה מנ " מ שלה דלשון שלה משמע כך דמדבר באותן נ " מ שאין לבעל בהן פירות א " נ כגון הני נ " מ דקא חשיב רבי' בסי' פ " ה דאין לבעל בהן פירות ואעפ " י דבתוס' לא נמצא כתוב לשון שלה הנה באשיר " י ומרדכי לשם כתוב ג " כ מנ " מ שלה וכ " כ בהגהת מיימונית פ " א דנחלות וס " ל לר " י דהך מלוה שלה חשוב ראוי כיון שלא היה כח לבעל ליטול הקרן ולאכול מהם פירות דמטעם זה השיג עליו הרא " ש ובזו אין מקום להשגתו ולפענ " ד נראה עיקר כפירוש ר " י ואפשר דאף הרא " ש מודה בזו דהוי ראוי אלא דלפי מה שהבין הרא " ש דר " י קאמר במלוה סתם נ " מ שהקרן ברשות הבעל ליטול הימנו פירות השיג עליו וליתא דר " י לא קאמר דהוי ראוי אלא במלוה שאין הקרן ברשות הבעל ליטול ממנו פירות . והכי נקטינן והכי משמע בש " ע שכתב בסתם אבל אם הלוותה מנ " מ ומתה קודם שגבתה בזו יורש אותה בעלה עכ " ל פסק כהרא " ש והשמיט תיבת שלה דמשמע דלא נקטינן כהרא " ש אלא בסתם נ " מ שהקרן ברשות הבעל ליטול הימנו פירות ודו " ק :
Even HaEzer.90.2.1 אלא איזו היא מלוה שלה שאינו יורש כגון שמתו מורישיה והו " ל מלוה ביד אחרים כשנשאה וכו' תימה דמשמע דאם מתו מורישיה לאחר שנשאה והו " ל מלוה ביד אחרים ומתה קודם שגבתה לא הוי ראוי ואמאי הלא דמיא לנזקי אשתו דחשיב ראוי כיון שלא היו באין ליד האשה בחייה ובדברי הרא " ש לא נמצא כתוב בחלוקה זו כשנשאה אלא בחלוקה השנייה וכן אם היה לה מלוה ביד אחרים כשנשאה ודוחק לומר דפי' כשנשאה הראשון היינו לומר שנשאה בתחילה ואח " כ מתו מורישיה והיה להם מלוה ביד אחרים ופירוש כשנשאה השנייה היינו דבשעה שנשאה ה " ל מלוה ביד אחרים קודם לנישואין חדא דישתנה פי' כשנשאה השני ועוד דלאיזה צורך אמר כלל בתחילה כשנשאה ולכן נראה לפע " ד דט " ס הוא וצריך להעביר הקולמוס על כשנשאה הראשון ובש " ע כתב כשנשאה גם בחלוקה הראשונה ולא דק . כתוב במרדכי פרק יש נוחלין דבמלוה שיש עליה משכון כגבוי דמי ודוקא משכון דמטלטלין אבל משכנתא דקרקע לא הוי כגבוי והוי ראוי לגבי בכור ונראה דכן הדין לגבי בעל עוד כתוב לשם דאם גנבו נ " מ ולא הוחזר עד לאחר מיתתה הוי דינו כמלוה דעלמא ור " ל דהוי ראוי ואין הבעל יורש אותם ושכר פעולה הוי ראוי לכתובת אשה ונראה דכ " ש דהוי ראוי לגבי ירושת הבעל עוד נלפע " ד מלשון הרא " ש ורבי' דאם מתו מורישיה והו " ל פקדון ביד אחרים דחשוב גבוי דאל " כ למה נקט והו " ל מלוה ביד אחרים הו " ל לאשמועינן דאפילו היה להם פקדון ביד אחרים הו " ל ראוי אלא ודאי פקדון לא הו " ל ראוי דכיון שהוא בעין ביד הנפקד הו " ל כאלו גבתה האשה בחייה אבל מלוה דלהוצאה ניתנה הו " ל ראוי :
Even HaEzer.90.3.1 מי שאמר נכסי לפלוני ואחריו ליורשי קי " ל ה " ה ליורשי יורשיו וכו' מבואר הוא פרק יש נוחלין ( בבא בתרא דף קכה ) גבי ההוא דאמר נכסי לסבתא וכו' והעיקר בח " מ בסימן רמ " ח . ומ " ש רבינו ואם אמר מעכשיו נכסי לפלוני ואחריו ליורשי וכו' תימא דבסוגיא משמע דלשון מעכשיו צריך לאומרו אצל השני דהיינו שאומר נכסי לפלוני ואחריו מעכשיו ליורשי דכיון דאמר מעכשיו ליורשי זכה היורש בגוף למפרע כשימות המקבל והו " ל מוחזק ובעל הבת יורש דלא הו " ל ראוי אבל כשחומר מעכשיו נכסי לפלוני ואחריו ליורשי משמע דלא זכה היורש בגוף כיון דלא אמר ואחריו מעכשיו ליורשי וצריך לפרש דס " ל לרבינו כיון דלא צריך לומר מעכשיו נכסי לפלוני שהרי הראשון זכה בנכסים אע " פ דלא אמר מעכשיו אהני ליה האי מעכשיו על מ " ש אח " כ ואחריו לשני כאילו אמר ואחריו מעכשיו ליורשי דה " ל מוחזק אלא דקשה ומנ " ל לרבינו להורות כך ודילמא דוקא דאמר בפירוש ואחריו מעכשיו ליורשי וכמ " ש בחשן משפט בסימן רמ " ח להדיא ותו קשה דהלא אמרו בגמרא דהא דבעל הבת הו " ל ראוי ה " ט דכיון דהמקבל יוכל למוכרו ואין הבת מוציא מן הלקוחות לא חשוב מוחזק בגוף אבל כשאמר ואחריו מעכשיו ליורשי דזכה היורש בגוף אם מכר המקבל הבת מוציא מן הלקוחות לפי זה ודאי אם אמר מעכשיו נכסי לפלוני ואחריו ליורשי דאם מכר המקבל לא מצי היורש להוציא מן הלקוחות והו " ל ראוי לכן נראה עיקר דהאי מעכשיו נדפס בטעות וכצ " ל ואם אמר נכסי לפלוני ואחריו מעכשיו ליורשי הו " ל מוחזק והכי משמע להדיא מלשון הרי " ף והרא " ש שכתבו אהא דא " ר אלעזר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ולית הילכתא כוותיה ודייקינן מינה טעמא דאמר אחריך הוא דהוי ראוי הא אמר מעכשיו מוחזק הוי וירית ליה בעל וכך הוא משמעות כל הפוסקים ומפרש כך בשלטי הגבורים ( דף רכ " ה ע " ב ) וכך כתב בש " ע :
Even HaEzer.90.4.1 כתב הרשב " ם אפי' אשתו נשואה וכו' בפרק מי שמת ( בבא בתרא דף קמ " ו ) בעובדא דתותרנית פי' כן והרא " ש לשם כתב דהך עובדא בארוסה מיירי אבל בנשואה יורשה אעפ " י שמתה מתוך קטטה והיה דעתו לגרשה דאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים ובמרדכי בשם ה " ר אברהם בה " ם מרעגנשפור " ק הסכים לפירוש רשב " ם דהך עובדא בנשואה הוה אלא שזה היה טוען דקידושי טעות היו דתותרניתא היא ונכנס אחריה לבודקה ולפי דבריו דהיתה תותרניתא והוי קידושי טעות הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואינו יורשה עכ " ל ולפי זה במתה מתוך קטטה ודאי יורשה דלא כפירוש רשב " ם אבל לפירוש ראבי " ה דאע " פ דבנשואה בעלמא אפילו נתן עיניו לגרשה יורשה הכא כיון דפושע הוא שאינו ראוי לגרשה בשביל מום קטן כזה לפיכך אמרו חכמים שאינה יורשה לפי זה איכא לחלק במתה מתוך קטטה דאם הוא פושע אינו יורשה ואם האשה פושעת יורשה :
Even HaEzer.90.5.1 ומ " ש וכן כתב הרמב " ם ופו' אפשר לומר דכך פירושו דהכא ודאי אם היתה מתה מתוך קטטה הוא שהרי אמרה אני שונאה אותו ומסתמא היתה קטטה ביניהם ואעפ " כ היה יורש שהרי היתה שואלת להתגרש כדי שלא ירשנה אלמא דבמתה מתוך קטטה יורשה כהרא " ש דלא כפירוש רשב " ם אבל מהרש " ל העביר קולמוס על תיבת וכן :
Even HaEzer.90.6.1 נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' משנה וגמרא בפרק מי שמת ( בבא בתרא דף קנח ) וכגון שייחד לה וכו' ה " מ לאוקמה כגון שפטרה משבועה לגמרי ממנו ומיורשין וקנו מידו וכדלקמן בסי' צ " ח וכ " כ התוספות לשם וז " ל ומצינו למימר וכגון שפטרה משבועה אבל לא משמע הכי עכ " ל אלא דמ " מ קשה דהוה מצי למימר כיון שמת פתאום לא חיישינן לצררי וכמ " ש ב " י לקמן בסימן צ " ו ע " ש התוספות והרא " ש ומהר " ם וכ " כ המרדכי ס " פ מי שמת וס " פ האשה שנפלו וצ " ל דס " ל לרבינו כיון דהרא " ש לא כתב דין זה בפסקיו במקומו פרק מי שמת אלמא דלא פסיקא ליה ואעפ " י שהזכיר בתשובותיו פסקיו עיקר והא דהרא " ש הזכיר תירוץ זה בריש בבא בתרא גבי הא דאר " ל הקובע זמן לחבירו וכו' וס " ל לרבינו דלא כתבו אלא אגב גררא אבל העיקר הוא התירוץ הראשון שכתב לשם מיהו בתרומת הדשן סימן ש " ל משמע דכך יש לפסוק הלכה למעשה והתוספות לשם בד " ה וב " ה כתבו ע " ש ר " י דהקשה על תירוץ זה דאעפ " י דכשמת פתאום לא חיישינן דאתפסה צררי מ " מ צריכה שבועה דשמא מעצמה תפסה משל בעל כלום אם כן אכתי נימא אין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' מיהו במרדכי פרק הכותב כתבו בשם מהר " ם דכל היכא שאין השבועה באה בשביל כתובתה אין משביעין אותה בשביל אפוטרופסת אפילו היא תובעת כתובתה ע " ש וע " ל סימן צ " ו ס " ה וסימן צ " ז ס " ב עוד הקשו התוספות על הך אוקימתא כגון שייחד לה נכסים וכו' ע " ש :
Even HaEzer.90.7.1 ומ " ש וכגון שייחד לה נכסים לכתובתה שא " צ לישבע היינו דוקא שהנכסים הם בעין קיימים וכ " כ הרב המגיד בפי " ו ופי " ח דה' אישות ומביאו ב " י לקמן ריש סימן צ " ו דאם נאבדו או נפחתו צריכה לישבע :
Even HaEzer.90.8.1 אשה שיש לה נכסים וכו' גמרא ערוכה פרק האשה שנפלו ריש ( כתובות דף עט ) וע " פ דברי התוספות בשם ר " י והרא " ש דאפי' לא הודיעה לעדים וכו' והשיג על פירש " י דמיירי שהודיעם לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח וכו' וכתוב במרדכי דלפירש " י במקצתן אע " פ שהודיע לעדים שאין מתנה זו אלא להבריח ולא שיזכה בהן הבעל אפ " ה מתנתה מתנה וכתב עוד דמצינן למימר לדעת רש " י דדוקא דהודיעה לאותן עדים עצמם החתומים על השטר מתנתה מתנה במקצתן משום דלא אתי על פה ומרעי לשטרא אבל היכא שנתברר ע " י אחרים בודאי שלהבריח כיונה ואפי' במקצתה הוי כמ " ש מהיום ולכשארצה וכו' עכ " ל :
Even HaEzer.90.9.1 ומ " ש בד " א שלא שיירה לעצמה כדי פרנסתה וכו' פי' דהא דאמרינן שטר מברחת לא קנה היינו משום דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני אפי' לקרוביו לא אבל בשייר לנפשיה כדי פרנסתו בטלה אומדנא זו דהא לא שביק לנפשיה וכ " כ הרא " ש בתשובה כלל ע " ח ומביאו בח " מ סוף סימן צ " ט . ומ " ש ואפילו מתה אחרי מות הבעל מיד וכו' כלומר הא דאמרן דאם מתה בחיי הבעל דנשאר למקבל כתב הרמ " ה דלאו דוקא הוא אלא אפי' מת הבעל תחלה אם מתה היא אחרי מיתת הבעל מיד קודם שחזרה בה נמי ישאר למקבל אבל הרא " ש כתב בזה שתחזור ליורשיה וב " י נדחק לפרש לשון אפי' דקאמר רבינו ולא ידעתי למה דמה שכתבתי נראה פשוט :
Even HaEzer.90.10.1 ומ " ש פי' היום תחול זו המתנה וכו' כ " כ הרא " ש ורצונו לומר דכל זמן שהיא שותקת המתנה תלויה ועומדת שאם תרצה תאמר רוצה אני לקיימה ואם תרצה הרשות בידה לבעלה ומ " מ אע " פ שהיא תלוייה כל זמן שהיא שותקת עד שתרצה ותאמר הן או לאו אין הבעל אוכל פירות אלא המקבל ולפיכך אם מתה בחיי הבעל ולא גילתא דעתה בחייה הן או לאו המקבל אוכל הפירות כאילו היתה בחיים ושותקת :
Even HaEzer.90.11.1 כיון שהבעל וכו' בפרק נערה דף נ' א " ר יוסי בר חנינא באושא התקינו אשה שמכרה בנ " מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ובר " פ האשה שנפלו תנן נפלו לה נכסים משנישאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות ובגמרא לימא תנינא לתקנת אושא ומהדרינן מתני' בחייה ולפירות תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה ופירש " י מתני' בחייה . קאמר הבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה ולאחר מיתה יחזיר הקרקע ללוקח ואפילו מתה בחייו לא ירשה הבעל ואתו באושא ותיקון דאפילו גופה של קרקע יורש הבעל עכ " ל :
Even HaEzer.90.12.1 ומ " ש רבינו בין נפלו לה קודם אירוסין וכו' שם מימרא דרב ושמואל ולא היו צריכין לפרש גם כן בין שנפלו לה משנישאת דמתניתין היא אלו ואלו מודים וכו' ופשיטא היא דמוציא מיד הלקוחות ולפיכך גם רבינו לא כתב בין שנפלו משניסת דשמעינן ליה במכל שכן :
Even HaEzer.90.13.1 ומ " ש שעשו אותו כלוקח וכולי עד ישאר בידו כך כתב הרא " ש בפרק נערה וכתב דלשון מוציא לאו דוקא אבל דעת הרמב " ם דלשון מוציא דוקא הוא . ומ " ש ויש מהגאונים שכתבו שהבעל צריך ליתן הדמים ללוקח כמו הכיר בה שאינה שלו ולקחה שיש לו דמים פירוש דאף על פי שהלוקח יודע ומכיר שקרקע זו נכסי אשת פלוני היא ושאם תמות יורשה ויוציא מידו אפילו הכי צריך להחזיר הדמים ללוקח דכי היכי דבעלמא בלוקח חפץ מראובן והכיר בו שהוא של שמעון אם אינו יודע שגנבה היא וגם אינו גנב מפורסם צריך שמעון להחזיר דמים ללוקח דשמא מכרו ראובן מדעת שמעון הכי נמי הכא איכא למימר דהאשה מכרה מדעת בעלה וצריך להחזיר דמים ללוקח ולא עוד אלא גם השבח שהשביח הלוקח בקרקע הוא של לוקח וצריך הבעל לשלם ללוקח כשמוציא מידו עם השבח :
Even HaEzer.90.14.1 ומ " ש ויש מהגאונים שכתבו שנוטלם בלא דמים וכו' כ " כ הרי " ף והרא " ש בפרק נערה נראה דס " ל דבעלמא דוקא תיקנו חכמים להחזיר דמים אעפ " י דהכיר בה שאינו שלו משום תקנת השוק אבל גבי אשה שמכרה מנכסיה בחיי בעלה ליכא תקנת השוק . ומ " ש ואי איתנהו לדמי בידה וכו' פי' דליכא סהדי דהנהו זוזי ממש איתנהו בידה דא " כ היכי קס " ד דבעל למימר אחרינא נינהו ומציאה אשכחה אלא דאיכא סהדי דהניחה זוזי ולשון הרי " ף שכתב ואי איתנהו להנהו דמי דשקלה וכו' נמי ה " ק דאם הניחה זוזי באותו סך שלקחה מן הלוקח וכן פי' הר " ן והרב המגיד בשם הרשב " א לדברי הרי " ף וכתבו עוד ע " ש הרשב " א דדוקא בסתמא אמרינן הני זוזי נינהו אבל אי ודאי דאחלפינהו אין הבעל חייב לשלם מינייהו ללוקח וכו' ומביאו ב " י ולא דמי למ " ש האלפסי בדין המורדת דאם נכסי מלוג עצמן ישנן בעין או מאי דאתא מחמתייהו שקלא להו דהתם דוקא בנכסי' כמו שדות ובתים אבל זוזי לא ואפי' אם את " ל זוזי נמי התם תקנתא הוא אבל הכא דינא קאמר דמצי אמר בעל זוזי דידכו קמו עלי' בהלואה ואינו חייב לשלם אבל אי לא אחלפינהו לא הו " ל הלואה אלא כעין פקדון ואף על גב דלעיל בסי' כ " ח במקדש במלוה דאפי' המעות עדיין בעין כיון דמלוה להוצאה ניתנה לא יהיב לה מידי היינו דוקא בהלואה ממש אבל הנהו זוזי דמי שדה נינהו וכיון דהמכר בטל למפרע הנהו זוזי פקדון נינהו אם איתנהו בעין ולית בהו דין הלואה אלא היכא דאחלפינהו :
Even HaEzer.90.15.1 ומ " ש ורבינו אפרים כתב אפי' הודה הבעל וכולי לכאורה איכא לתמוה אמאי אין צריך להחזירה אם ישנן בעין אבל נראה דטעמו כי טוב הוא דסבירא ליה כיון דהלוקח יודע שקרקע זו יוציא הבעל מידו אם תמות האשה בחיי בעלה אמרינן אפשר דמתנה הוא דיהיב לה להנהו זוזי כדקיימא לן כשמואל בפרק האיש מקדש ( קידושין דף מ " ו ) במקדש אחותו הכל יודעין שאין קידושין תופסין באחותו ואין זה טועה אלא גמר ונתן לשם מתנה והוא הדין הכא וכיון דאפשר דזכתה האשה בהנהו זוזי מדין מתנה והבעל יורש את אשתו בכל נכסיה אף מתנה זו הוי בכלל הירושה הילכך אפילו הודה הבעל שהם בידו אין צריך להחזירם דמצי למימר אייתי ראייה דפקדון נינהו דלמא מתנה נינהו והמע " ה זה נראה לי ליישב דעת ה " ר אפרים מיהו מדעת שאר כל הפוסקים נראה דחולקין עליו אלא דכיון דהמקח בטל הנהו זוזי בחזקת הלוקח נינהו כל היכא דאיתנהו בעין ולא מצי הבעל לתפוס בהו מספק דלמא מתנה נינהו . והכי נקטינן :
Even HaEzer.90.16.1 ומ " ש ואי בעי לוקח מחרים וכו' גם זה מדברי ה " ר אפרים הוא כמ " ש הר " ן והרב המגיד משמו והכי פי' היכא דאין הבעל מודה והלוקח חושדו בכך אין אומרים להחרים בציבור דכיון דחושד לאדם ידוע אין לנו לקלל אלא עליו לבדו וכמ " ש רב האי גאון והביאו רבינו בח " מ סימן ע " א סעיף י " ז אלא דאם לאחר שהחרים עליו לא הודה אית ליה דינא להחרים סתם בכך אף בצבור :
Even HaEzer.90.17.1 ומ " ש וא " א הרא " ש כתב וכולי מדברי רבינו נראה מבואר שלא היה מפרש לשון הרי " ף שאמר ואי איתנהו להנהו זוזי כמו שפירש הר " ן והרב המגיד ע " ש הרשב " א כדלעיל דאם כן מאי היא שאמר וא " א הרא " ש כתב דמשמע דהרא " ש חלק אמ " ש תחילה בשם ר " ח שכתב כלשון הרי " ף דהא לפי זה אינו חולק ואפי' את " ל דרבינו נמי סובר דאינו חולק מ " מ קשה לאיזה צורך הביא דברי הרא " ש כיון דאינו מוסיף לא ה " ל לומר אלא וכ " כ הרא " ש ולכן נראה דרבינו היה מפרש לשון הרי " ף דאיכא חד סהדא א " נ אשה או אשתו שמכרה הקרקע מודה דהנהו זוזי שמניחה אחריה איתנהו מאותה קרקע שמכרה לזה והבעל אומר דאין עד או אשה ואפילו אשתו נאמנין להפסידני אלא אומר אני שמא זוזי אחריני נינהו או מציאה אשכחה וקאמרינן דכיון דאיכא חד סהדא או אשה נאמנין בזו כיון דהבעל אינו טוען ברי וכל שכן דאשתו שמכרה לזה נאמנת ומשמע דאם אין ידוע כלל לשום אדם דליכא אפילו חד סהדא או אשה א " צ להחזירם אבל הרא " ש הוסיף ואפילו אין ידוע כלל צריך להחזירם : נפלו לה קודם שנתארסה וכולי עד והוא אוכל פירות משנה ומסקנא דתלמודא פרק האשה שנפלו ועל פי פי' הרא " ש :
Even HaEzer.90.18.1 וכמו שהיא אינה יכולה למכור וכו' וכל זה מבואר בדברי התוס' והרא " ש בפרק חזקת ור " פ אלמנה לכה " ג ויש להקשות לפי' ר " ת שדין נצ " ב במכירה כדין נ " מ א " כ מה תועלת יש לו לבעל באחריות שקיבל עליו בנצ " ב הלא אין לו בנצ " ב אלא אכילת פירות וירושה כמו בנ " מ וטוב היה לו שלא יקבל עליו אחריותם דאי משום שאם הותירו הותירו לו הלא גם אם פיחתו פיחתו לו ויצא שכרו בהפסידו וי " ל דבנצ " ב יכול לישא וליתן בהם כרצונו וכל הפירות שלו הן ומש " ה אם הכניסה לו כספים מוסיף עליהן שליש ואם הכניסה לו מטלטלין מקבלם בחומש פחות כדלעיל בסימן נ " א וכל זה איננו בנ " מ אלא נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות גם בפירות דנ " מ פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן כדלעיל בסי' פ " ה משא " כ בנצ " ב דכל הפירות שלו הן כ " כ הריב " ש בסימן ק " ן :
Even HaEzer.90.19.1 ומ " ש וכן פר " י דבין בשדה שהכניס לה שום משלו וכו' וז " ל הרא " ש בפרק אלמנה לכ " ג ואחת שהכניס לה שום משלו ששם לה שדה כנגד תוספת שהוסיף לה משלו והיינו הכניס לה שום משלו דהכא ובהא פסק ר " י דהמקח קיים עד שעת טירפא כרבנן ויראה דדוקא בקרקע וכו' ולפי שהרא " ש הביא פי' ר " י וסתר פי' רשב " ם ורש " י ואחר כך כתב על פסק ר " י ונראה דדוקא בקרקע וכו' משמע להדיא דהסכים לדברי ר " י מדכתב לבאר דנראה לו דברי ר " י דדוקא בקרקע ולכן כתב רבינו והרא " ש לדבריו ועיין במ " ש התוס' פרק חזקת ( בבא בתרא דף מ " ט ) בד " ה גרסינן וז " ל המרדכי בפרק חזקת בשם מהר " ם וראובן שמכר קרקע אם אותה הקרקע ייחד לה בכתובתה או הכניסתה לו לנדונייתה המקח בטל לאלתר דאפילו אין האשה מוחה הבעל מעצמו יכול לבטל המקח דבג' שדות המקח בטל לגמרי ולאלתר כמו שפי' ר " ח ורש " י ור " ת ור " י בפרק אלמנה לכ " ג וכו' ואיכא לתמוה שהרי לא פירש כן כמ " ש הוא אלא ר " ח בלבד אבל רש " י ור " י חולקים עליו דרש " י מפרש דאין הבעל יכול לבטל המקח מיד אלא כשמתה בחייו אז הבעל יורש כחה ויכול לבטל כמ " ש התוס' והרא " ש בפרק אלמנה לכ " ג דכך משמע מתוך ל' רש " י ור " י גם הוא לא ס " ל לא כר " ח ולא כרש " י אלא סבירא ליה דאפי' האשה אינה יכולה לבטל המקח עד שעת טירפא כמ " ש הרא " ש ורבינו משמו ונראה ליישב דמ " ש מהר " ם כמו שפי' ר " ח ורש " י וכו' אינו אלא לעניין זה שהבעל יכול לבטל המקח שבזה שוין ר " ח ורש " י ואע " פ שחלוקים בזמן דלר " ח המקח בטל מיד אם הבעל מוחה ולרש " י אינו בטל אלא כשמתה מ " מ לא נמנע מהר " ם מלומר כמ " ש ר " ח ורש " י וכו' מאחר שעכ " פ המקח בטל לדברי הכל ולענין הלכה נקטינן כר " ח שהרי התוס' והרא " ש כתבו שנראה לפרש כפר " ח ואע " ג דלאחר כך כתב הרא " ש דברי ר " י אינה הוכחה ברורה שהוא מסכים בכך וכמ " ש ב " י ואע " פ שכתבתי ליישב דעת רבינו שהיה מפרש שהרא " ש הסכים עם ר " י יש לבעל הדין פתחון פה לחלוק על דעתו ועוד דמהר " ם ג " כ פסק כר " ח וכתב שרש " י ור " ת ור " י פי' ג " כ כפירושו ודלא כדמשמע ממ " ש בש " ע דלא כר " ח :
Even HaEzer.90.20.1 מכרו שניהם וכו' גמרא ריש ( דף נ' ) דבנ " מ שהיא שלה לא הוי לה איבה אי לא הוה מזבנא אותם אליו או לאחרים ולפיכך אינה יכולה לטעון נחת רוח מה שאין כן בנצ " ב שהבעל חייב באחריותן או שאר נכסיו יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי :
Even HaEzer.90.21.1 ומ " ש ואפי' כתבה דין ודברים וכו' בפרק מי שהיה נשוי ( כתובות דף צה ) אסיק רב אשי דאפי' קנה מידה מציא טעין נחת רוח אא " כ בשני לקוחות לחד כתבה ולחד לא כתבה דאמרינן לה אי איתא דעבדת נחת רוח מקמא אדבעי לך למיעבד ובהניזקין ( דף נה ) אמתני' דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דלא קנה אמר רב ל " ש אלא דא " ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שתכתוב לו אחריות ותניא כוותיה דשמואל וכתב ה " ה פ " ל מהלכות מכירה דוקא שקבלה עליה אחריות בשטר בפירוש אבל בכתבה סתם לא אמרינן באשה אחריות ט " ס הוא אלא אמרינן נחת רוח עשתה לבעלה עכ " ל . ונראה שזה היה כוונת רבינו שהאריך ואמר אא " כ קבלה עליה אחריות אם יטרפוה ממנו שיחזור עליה וכו' דהו " ל לומר בסתם אא " כ קבלה עליה אחריות אלא בע " כ דלפי שהיה מובן דבכתבה סתם ולא פירש שלא באחריות הרי הוא כאחריות לכך אמר רבינו דליתא אלא דוקא כשפירש האחריות שאם יטרפוה ממנו שיחזור עליה דכולי האי לפרש אחריות לא היתה עושה משום נחת רוח דלא כדעת רבינו האי גאון דאפי' לא פירש האחריות וכן פסק בש " ע . לשון הרמב " ם פי " ד דאישות וכן אם מכר הבעל ואמר לאשתו לכתוב ללוקח דין ודברים אין לי עמך ולא כתבה ולא הסכימה למעשיו ונפסד המכר וחזר הבעל ומכר לאיש אחר בין אותה שדה בין שדה אחרת וכו' וכתב ה " ה נראה מדבריו שאם לא נתבטל המכר מחמת שלא חתמה לו יכולה היא לומר לשני כשחתמה לו נחת רוח עשיתי ומה שלא עשיתי כן לראשון לפי שלא היה לו צורך בכך שהרי בלא חתימתי נתקיים המקח והקשה על זה הסוגיא דפרק מי שהיה נשוי ולכן מ " ש ונפסד המכר צריך תלמוד עכ " ל וכ " כ הר " ן לשם כל דברי ה " ה אבל בכסף משנה כתב דאפשר לומר שלא כתב הרמב " ם כן אלא מפני שהיה ר " ל בין אותה שדה והא לא שייך אא " כ נפסד המכר א " נ לרבותא נקט הכא דכיון שנפסד המכר על ידה ה " א דמסתמא היה בעלה מתקוטט עמה עד שהוצרכה להודות לו ומפני כך הקנית לשני ונמצא שבאונס הודית ולאו כלום הוא קמ " ל עכ " ל ילפעד " נ דמה שהבינו ה " ה והר " ן מדבריו הוא האמת והוא דבנתקיים המקח הראשון מציא אמרה לשני נחת רוח עשיתי לבעלי שהרי לא הפסיד בעל ע " י כלום במה שלא חתמתי לראשון שהרי מכרה באותן דמים שקצב עם לוקח הראשון ומה שהקשה מן הסוגיא דמפורש בו דלא מציא למימר לשני נחת רוח עשיתי לבעלי אע " פ שנתקיים המכר הראשון שלא הסכימה בו האשה אינה קושיא כלל דאע " פ דמשמע דמיירי שלא נתבטל המכר מחמת שלא חתמה לו האשה מ " מ מיירי דהגיע לבעל הפסד שהוצרך לזלזל בדמיה לפי שלא חתמה לו דס " ל להרמב " ם דדבר פשוט דאם לא הגיע לו הפסד כלל במה שמכר לראשון ולא הסכימה האשה למעשיו מציא לטעון לשני נחת רוח וסוגיא דפ' מי שהיה נשוי מיירי בדהגיע לו הפסד כדפי' ודברי טעם הם כמ " ש ה " ה אלא דהקושיא עמדה לנגד פי' זה וכיון דהקושיא מתיישבת בטוב טעם נקטינן כהך פי' ודלא כמ " ש בש " ע כלשון הרמב " ם והשמיט שתי תיבות אלו ונפסד המכר ונמשך אחר דברי רבינו שג " כ לא כתבם ולפע " ד שלא לזוז מדברי הרמב " ם וכשלא הגיע הפסד במכר הראשון מציא לטעון לשני נחת רוח דקרקע בחזקת האשה קיימא והמע " ה ודו " ק וע " ל ריש סי' ק' :
Even HaEzer.90.22.1 כתב הרמב " ם נצ " ב שנגנבו או שנבדו וכו' בפרק כ " ב דאישות וכו' פי' מביא ראייה דהיכא שכבר נגנבו או נאבדו ומחלה לו שא " צ לשלם שהרי אם קנו מידה שלא יהא לה עליו אחריות לשלם אותם אם יהיו נאבדים שזה דבר פשוט דמהני כיון שלא נתנה לו כלום ולא מחלה לו כלום במה שנתחייב לה הבעל אלא מה שהיו נצ " ב החזירה אותה לנ " מ א " כ ה " ה אחר שנאבדו ג " כ מהניא מחילה כאילו היתה מודה שגם אלו נכסים היו נ " מ דלא מחלה לו אלא השיעבוד וע " כ לא מציא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי והראב " ד השיג עליו כתב הרב המגיד שלא נתבררו לו דבריו ע " ש :
Even HaEzer.90.23.1 וששאלת ראובן שהיה לאשתו קרקע של נ " מ וכו' עד שהרי סילק עצמו ועשה דבר שגרם שלא בא לכלל ירושה ושיעבוד כי דאקני לא חל אלא לאחר שיבאו הנכסים לידו כצ " ל ור " ל כי אם לא היה נשתעבד ראובן עם אשתו ללוי אלא ראובן לבדו כמו שנשתעבד לשמעון לבדו היה איפשר שיזכה גם שמעון בירושה שירש ראובן נ " מ של אשתו אחר מיתתה אבל כיון שנשתעבד עם אשתו ללוי הרי סילק עצמו משמעון ועשה דבר שגרם שלא בא שמעון לכלל ירושה ושיעבוד כי דאקני לא חל וכו' כלומר אבל שיעבוד של לוי חל על נכסי מלוג מקודם בחיי האשה ולא פקע שיעבודה כדלעיל :
Even HaEzer.91.1.1 אשה שהכניסה וכו' עד מפני שידו כידה בפרק הכותב סוף ( כתובות דף פ " ה ) וכ' הרי " ף דאיכא מרבוותא דפי' הא דקיימא לן דאפילו יורש מחיל משום דמצי אמר עיינתי בחושבנאי ולא פייש לי גביה ולא מידי א " נ מספקא לי מילתא אי פריעא אי לא פריעא וכתב הר " ן שזהו דעת ר " ח ובמרדכי כתב שכך פי' רב צמח גאון והקשו על זה דא " כ גם המכנסת ש " ח לבעלה תהא יכולה למחול דהאשה ג " כ יכולה לומר לא פש וכו' דאין לומר באשה קי " ל ידו עדיפא מידה כרבא לגבי אביי ר " פ הכותב ( כתובות דף פ " ג ) וכאילו נכתב השטר ע " ש הבעל לבדו ומש " ה אין האשה יכולה למחול זה אינו דא " כ ה " ל לתלמודא למימר מפני שידו עדיפא מיד' אלא בע " כ צ " ל אע " ג דקי " ל ידו עדיפא מידה אינו אלא לענין נכסים שהכניסה לו אבל לענין מחילה אף ע " ג דידו עדיפא באותו חוב מיד האשה מ " מ לא גרע מאילו מכרה חוב לאחר דלית בה יד כלל ואפ " ה יכולה למחול ולפיכך כתב הרי " ף דהא דקאמר דהמכנסת ש " ח דאינה יכולה למחול מפני שידו כידה ה " ק דכי היכי דאיהו לא מצי מחיל משום דדילה הם ה " נ איהי לא מציא מחלה משום דיליה דכדיליה דמי דאין קנין לאשה בלא בעלה עכ " ל נראה דמפרש ידו כידה היינו כאילו אמר דידו כידה ופיה כפיו ומחילתה אינה מחילה בלא בעלה וכיוצא בזה כתב המרדכי ע " ש ראב " ן דטעמא דמחילה הוי משום דלא יצא החוב מכח המוכר או מיורש דאי טעין אשתבע לי דלא פרעתיך לא יגב' אלא בשבועה ולפיכך יכולין למחול אבל גבי המכנסת ש " ח לבעלה אעפ " י שיש לה כח בגוף החוב מ " מ כחה לאו כלום הוא בלא בעלה לפיכך אינה יכולה למחול ולא לומר פרוע הוא ע " כ : ומ " ש וכיון שהבעל כלוקח וכו' נראה דה " ק דאל יקשה עליך כיון דידו כידה ואין האשה יכולה למחול אם כן לאיזה ענין חשיב הבעל כלוקח תירץ ואמר דנ " מ כיון שהבעל כלוקח א " כ מי שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני וכו' ועוד נ " מ וכו' :
Even HaEzer.91.2.1 ומ " ש מי שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני וניסת וכו' ה " א ס " פ מי שהיה נשוי וה " פ דאם נתן לפנוייה וניסת ומתה אין לשני דהיינו האחריך אלא מה ששייר הראשון וכיון דניסת וחשיב הבעל כלוקח השתא כשמת לא שייר מידי לאחריך אבל בנתן לנשואה הרי הנותן סילק את הבעל בהדיא שלא יהא זוכה במתנה זו לאחר שתמות האשה אלא האחריך ליקני בעל לא ליקני ואם מכרה האשה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות דכיון שהבעל יורש את אשתו מוציא הגוף מן הלקוחות והאחריך מיד הבעל דהא הנותן סילק את הבעל והלוקח מוציא מיד האחריך דכיון דהאשה מכרה השדה לא שייר מידי ואין לאחריך אלא מה ששיירה האשה ודוקא מתה אבל אי לא מתה אף על גב דהבעל מוציא מיד הלקוחות להרא " ש לעיל בסי' צ' ס " ז והמכר בטל מיד ואפילו אם מכרה נ " מ מ " מ אין האחריך מוציא מיד הבעל בחיי אשה דהבעל אוכל פירות אפי' בנכסים שנפלו לה קודם שנתארסה כ " ש במה שנפלו לה לאחר שנשאת כדלעיל בסימן צ' ס " ז :
Even HaEzer.91.3.1 ומ " ש הילכך מניחין אותו כמו שהוא ונשאר ביד הלוקח כלומר דמתוך שהיה מוציא הבעל מיד הלוקח היה האחריך חוזר ומוציא וכו' הילכך מניחין אותו ביד הלוקח כמו שהוא כך פי' התוספות לשם וכ " כ הרמב " ם בפי " ב מה' זכייה ומביאו ב " י ונראה לפי זה דאם היה הבעל מוציא מיד הלקוחות בחיי האשה שוב אין האחריך מוציא לאחר מיתה מן הבעל והלוקח מן האחריך והבעל מן הלקוחות אלא מניחים אותו ביד הבעל כמו שהוא אלא דצ " ע דבגמרא קאמר דמניחין אותו ביד הלוקח משום דלוקח הוא דאית ליה פסידא אבל מלשון התוספות שכתבו במסקנת דבריהם וז " ל מעיקרא נמי מוקמינן ליה בידא דלוקח משום דאית ליה פסידא ולא יוכל בעל להוציא מידו עכ " ל משמע דתרתי בעינן דאית ליה פסידא וגם שיהא בידו וכן כתב הרמב " ם להדיא משום דאין מי שהוציא ממון אלא הלוקח תעמיד בידו ואפשר דמ " ש הרמב " ם תעמוד בידו הוא משום דאזיל לטעמיה דהאשה שמכרה בנ " מ אין הבעל מוציא בחייה אלא פירות אבל לא גוף הקרקע כדלעיל בסימן צ' ס " ז ולכן אמר תעמוד בידו כיון שהבעל אינו יכול להוציא הגוף מידו אבל להרא " ש שהבעל מוציא גם הגוף בחייה אם הוציא בחייה תעמוד בידה אף לאחר מיתה אע " ג דאית ליה פסידא ללוקח וצ " ע ומיהו תימה למה לא הזכיר רבינו דמניחים אותו ביד הלוקח משום דאית ליה פסידא דהא מסקנת התוספות לשם בד " ה ומוקמינן לכולהו דכיון דמשום פסידא דלוקח מוקמינן לה בידה הלכך אפילו אם האחריך רוצה להתפשר עם הבעל אין שומעין להם כדי שלא להפסיד ללוקח א " כ ה " ל לרבינו לבאר דמשום פסידא דלוקח מוקמינן ליה בידיה לאורויי דאין יכולין להתפשר ודלא כעלה ע " ד התוספות מתחילה ע " ש ואיכא להקשות דבסוף פרק יש נוחלין אסיק רב אשי בעל שויוהו כיורש ושויוהו כלוקח ובהך דרבין דמי שמת והניח בת ונשאת והכניסה נכסי אביה לבעלה אלמנתו ניזונית מנכסיו דמשום פסידא דאלמנה שויוהו לבעל כיורש וכמ " ש רבי' בסי' צ " ג וא " כ הכא דאיכא פסידא לאחריך אמאי אמרו חכמים בפנויה דהוה בעל לוקח תירצו התוספות בדיבור אחרון פרק יש נוחלין דמתנה שאני דאין כ " כ פסידא אם לא יקבל במתנה והר " ן ע " ש הרשב " א ס " פ מי שהיה נשוי תירץ בדרך אחר ע " ש ועיין עוד במ " ש התוספות בפרק י " נ בדבור הנזכר מה ששייך לכאן והא דקשיא דהכא מניחין אותו ביד הלוקח ובמי שנשוי שתי נשים וכתבה ראשונה דין ודברים אין לי עמך וכו' אמרינן יעשו פשרה ביניהם וכדלקמן בסימן ק' וכן בח " מ סימן קי " ח מתרץ בגמרא ס " פ מי שהיה נשוי היכא דכולהו אית להו פסידא יעשו פשרה ביניהם הכא ליכא פסידא אלא ללוקח :
Even HaEzer.91.4.1 ועוד נ " מ וכו' בפרק המפקיד ( בבא מציעא דף לה ) וכתבו התוספות וז " ל לוקח הוי אפילו הוי יורש לא מהדרי כדאמר זבנה אורתה ויהבה במתנה וכו' אלא משום לא מהדרינן ליה נקטיה דאי יורש הוי מהדרי' ליה שהבן פודה קרקע של אביו וכו' אבל הרא " ש חולק ואמר בעל בנכסי אשתו לוקח הוי ולא מהדר אבל אי יורש הוי מהדר ולא דמי לאורתה דאמרינן אדעתא דארעא נחת דהיינו כגון שכתבה בחייו לאחד מיורשיו דומיא דזבנה ויהבה במתנה אבל יורש דממילא במקום המוריש קאי ומחזיר עכ " ל וע " פ זה כתב רבינו ג " כ בסתם שאם גבו לה וכו' דירושה זו שהיא ממילא היתה חוזרת אי לאו דשויוהו כלוקח וכ " כ להדיא בח " מ סימן ק " ג וע " ש עוד הקשו התוספות בסוף יש נוחלין אמאי לא מהדר וכו' הא איכא פסידא ללוה אי לא מהדר ליה ארעא דשומא הדרא לעולם וי " ל דכיון דבדין לא הדר אלא משום ועשית הישר והטוב לא חשיבא כ " כ פסידא עכ " ל אבל בפרק המפקיד כתבו הא דלא מהדרינן ליה ולא אמרינן דיורש הוא והבן פודה קרקע של אביו היינו משום דאיכא פסידא למלוה עכ " ל וזה נראה כסותר למ " ש בפרק י " נ דטפי הוי פסידא ללוה ממלוה משום דשומא הדרא לעולם ויש ליישב דלמאי שכתבו התוספות בשינויא כיון דבדין לא הדר לא חשיבא כ " כ פסידא ללוה אם נאמר דלא הדרא ללוה א " כ מהאי טעמא נמי חשיבא פסידא למלוה אם נאמר דהדרא ללוה עוד הקשו התוספות בפרק השואל ( דף צ " ו ) בד " ה אלא לוקח ראשון הוי דאמאי דאמרינן היכא דאגרא איהי פרה מעלמא והדר נסבה דלוקח הוי ופטור הלא איכא הכא פסידא דמשאיל והיכא דאיכא פסידא לאחריני הו " ל כיורש דחייב בגניבה ואבידה כדאמר בס " פ י " נ ותירצו דלא שוינהו רבנן כיורש אלא משום פסידא דאלמנות כדי שתהא ניזונית מנכסיו כדאמרינן התם אבל משום פסידא דמשאיל אין לנו לעשותו כיורש לחייבו בגניבה ואבידה שאם ירצה לא ישאילנו דמי דוחקו להשאיל והוי כאילו אפסיד אנפשיה עכ " ל וצריך לומר דפסידא דאלמנות לאו דוקא משום פסידא דמלוה נמי חששו כמ " ש התוספות בפרק המפקיד מטעמא דפרישית א " נ משום כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וגם שכיחא טובא משא " כ פסידא דמשאיל דלא שכיחא כמ " ש התוספות באותו עמוד בד " ה דאגר מינה פרה מיהו קשה ממ " ש הרי " ף והרא " ש ס " פ י " נ אהא דבעי לוותה ואכלה ועמדה ונשאת מהו וכו' וז " ל ולא איפשיטא בעיין הלכך מלוה ע " פ לא גבי מיניה דבעל דאיהו דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזופיה בלא שטר לאיתתא דקיימא לאינסובי עכ " ל אלמא דלא שויוה כיורש אפילו היכא דאיכא פסידא דמלוה וכ " כ הרמב " ם ס " פ כ " ב דמלוה וכ " כ בהגה " ה לשם מספר המצות דטעמא משום דאיהו אפסיד אנפשיה ואפשר ליישב דבמלוה זו לא חששו לפסידא דמלוה משום דהוי כאילו אפסיד אנפשיה אבל לגבי שומא הדרא חששו לפסידא דמלוה משום דבדין לא הדרא וכו' וכדפי' ובהגהות מרדכי דפרק המפקיד כתב לתרץ הקושיא מעיקרא דהא דאמר ס " פ י " נ דוקא לטובתו שויוהו כלוקח וכו' והיינו בשמכרה בעודה תחתיו והכא דשויוהו כלוקח מיירי דשמו מינה קודם שנשאת עכ " ל :
Even HaEzer.91.5.1 ומ " ש רבינו וניסת ומתה נראה דלרבותא נקט ומתה דבחיי האשה פשיטא דלא הוי יורש אלא לוקח אלא אפי' מתה דהבעל יורשה נמי לוקח הוי ולא יורש ודלא כפי' ב " י בח " מ ס " ס ק " ג דדוקא מתה והכי משמע ממ " ש הרמב " ם בפכ " ב ממלוה דאף בחיי האשה הוי לוקח וכ " כ בש " ע בח " מ סימן ק " ג אבל בא " ע בסימן זה כתב בש " ע כמו שכתב רבינו ומתה וכן כתב בהגהות ש " ע בח " מ דוקא כשמתה האשה ולפעד " נ דלאו דוקא מתה וכדמוכח להדיא בח " מ סוף סימן קי " ב וכן בש " ע שם :
Even HaEzer.91.6.1 ומ " ש אינו מוציא מיד הלקוחות הלשון תמוה דהו " ל לומר אינו מוציא מיד הבעל חוב וצריך לומר דהכי קאמר אין הבעל שהוא חשוב כלקוחות יכול לחזור בשומא ולהוציא מידו דמי הקרקע כדי לפדותה מיד הב " ח :
Even HaEzer.91.7.1 ורשב " ם פי' שאף מלוה ע " פ וכו' טעמו דס " ל דמשום פסידא דמלוה שויוהו רבנן כיורש דחייב לשלם אפילו מלוה ע " פ :
Even HaEzer.91.8.1 ומ " ש וששאלת וכו' הוא מילתא אחריתי אין לו קשר עם הקודם לו אלא שהביא תשו' זו בסי' זה דשייכא במ " ש כאן בדין מלוה ע " פ קודם שניסת דסבלונות שחייבת האשה להחזיר ה " ל כמלוה בשטר . ומ " ש ב " י לקשר מ " ש רבינו וששאלת עם מ " ש וכ " כ הרא " ש נ " ל דלא דק :
Even HaEzer.92.1.1 אעפ " י שהבעל אוכל פירות וכו' משנה וברייתא ר " פ הכותב ור " ל כתב לה בשטר בלא קנין ואפי' לא כתב כלל אלא אמירה בעלמא בלא קנין וכתיבה וא " ת כיון דאפי' אמירה מהני פשיטא דכ " ש כתיבה וי " ל דאתי לאשמועינן דכל זמן שלא מכרה ונתנה אוכל הפירות ואם מתה יורשה ואפי' בדכתב לא מהני תנאה וכן מ " ש בד " א בכותב או א " ל כן בעודה ארוסה חזר לכתוב לשון זה לאשמועינן דבנפלו לה משניסת אין התנאי מועיל לפר " י אפי' כתב לה :
Even HaEzer.92.2.1 ומ " ש מהני תנאה שאם מכרה או נתנה וכו' ופריך בגמרא ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה ואסיקנא דסברא היא דמפירי לא סליק נפשיה דחביב ליה פירי לפי שהיא תדיר וכן מירושה לא סליק נפשיה דמיתת האשה היא שכיחא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה אבל מכירה לא שכיחא משום דקשה לה למכור שבח בית אביה רב אשי אמר בנכסייך א " ל אבל לא בפירותיהן ובנכסייך א " ל ולא לאחר מיתתה שבטל שמה מעליהן וכתבו התוספות למאי דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי קתני שאם מכרה ונתנה קיים דיעבד לכתחילה נמי תמכור עכ " ל וקשה היאך מפרשים התוספות דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה דהלכה פסוקה היא במשנה וברייתא ובכולה תלמודא וכמבואר בח " מ סימן מ " ב ונראה דדעת התוס' הוא דרב אשי דנאדי משינויא דאביי אינו אלא משום דהכא דסליק נפשיה בסתם וא " ל דין ודברים אין לי בנכסייך משמע ודאי דמכל מילי סליק נפשיה דהי מינייהו מפקת ולא אמרינן הכא יד בעל השטר על התחתונה כיון דהלשון הוא כולל ומשמע כך לפי דעת השומעין דמכל מילי סליק נפשיה וכמ " ש הרשב " א בתשובה מביאו הרב בהגהת ש " ע דח " מ סימן מ " ב ס " י ע " ש אלא שצל " ע על מ " ש התוספות דאם מכרה ונתנה קיים דיעבד משמע אבל לכתחילה לא תמכור וכי איסורא איכא דנימא לא תמכור לכתחילה דאין לנו משא ומתן אלא באם מכרה קיים או בטל לאלתר אבל איסורא לא קעבדה האשה אפי' לא סליק הבעל את ידו מנכסיו כלל ומכרה או נתנה אלא דלא מהני כלל ולכך נקט תלמודא לשון דיעבד ולבי אומר לי דדבור זה הגה " ה היתה מאיזה תלמיד והכניסוה בפנים ודו " ק :
Even HaEzer.92.3.1 ומ " ש והרמב " ן כתב וכו' כ " כ הרא " ש בשמו ר " פ הכותב ומביאו ב " י ומשמע מלשונו שטעמו דמועיל מה שמסתלק מדבר שלא בא לעולם אע " פ שלא אמרו דרך תנאי דכיון דתקנת חכמים הוא יכולה לומר אי אפשי בטובה זו :
Even HaEzer.92.4.1 כתב הרמב " ם שאם קנו מידו וכו' טעמו כיון דלא היה צריך להקנות ממנו אמרי' לאוסופי כחה הוא דאקני להסתלק לגמרי מגוף הקרקע וא " ת אפי' בכתב לה בלא קנו מידו נמי נימא כיון דבאמירה בעלמא סגי לא היה צריך לכתוב אלא לאוסופי כחה וי " ל דכתיבה דאיכא למימר דכדי שלא ישתכח הדבר כתב לה אין הכרח לומר דלאוסופי כחה כ' לה אבל אם קנו מידו לא היה צריך כלל אם לא לאוסופי כחה :
Even HaEzer.92.5.1 ומ " ש ואפי' ערער על קנינו לכאורה קשה הא פשיטא דהבעל מערער אבל בגמרא מפורש דלשון ערער משמע מיד ולשון עומד משמע יום או יומים ואחר כך מערער דכיון דלא ערער מיד איכא למימר דלמדוהו לטעון כך וא " כ הרמב " ם ה " ק ואפי' ערער על קנינו כלומר מיד אחר הקנין ערער ואמר לא היה בדעתו וכו' אפ " ה אין שומעין לו וכ " כ הרי " ף לשם וז " ל והילכתא מגופא דקרקע קנו מידו בין בעורר על קניינו ובין בעומד עכ " ל ועיין באשיר " י שכתב דברי רב אלפס שהוא כדעת הרמב " ם והקשה על פירושם דכיון דבאמר דין ודברים אין לי בנכסייך אין במשמעות לשון זה אלא דמסלק עצמו להיכא דמכרה ונתנה דיהא קיים אבל אין במשמעותו דמסלק עצמו מפירי ומירושה שוב אין הקנין גורם ליתן יתרון בל' מה שאינו במשמעותו :
Even HaEzer.92.6.1 וכתב עוד הרמב " ם שאם קנו מידו וכו' אין זה לשון הרמב " ם רפכ " ג דאישות אלא שרבינו מפרש כך דבריו דקנו מידו בנשואה לא מהני אלא לענין דאם מכרה ונתנה קיים אבל אוכל פירות ויורשה אם מתה דאין לפרש דהקנין מהני לגוף הקרקע ושאין לו כלום אפי' פירות ואינו יורשה א " כ אין בין ארוסה לנשואה כלום והא ודאי ליתא דבשלמא ארוסה דמועיל סילוק זה בלא קנין לענין דאם מכרה ונתנה קיים הלכך אם קנו מידו בא לאוסופי כחה אבל בנשואה דבלא קנין לא מהני סילוק זה כלל א " כ צריך קנין לענין שאם מכרה ונתנה קיים אבל אין הכרח שבא לאוסופי כחה אבל מדברי הרב המגיד משמע דקניין בנשואה מהני אף לפירות וירושה שהרי כתב דלמדו הרמב " ם ממ " ש בפרק חזקת ( בבא בתרא דף מ " ג ) גבי שותפים בקרקע דאם אמר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו דקנה חבירו ולא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו עכ " ל השתא לפי זה ודאי כיון דבשותף מהני קנו מידו שאין לו בשדה כלום לא גוף ולא פירות אף בבעל כן דאין לאחר קנין כלום אבל בכסף משנה הסכים לדעת רבינו בביאור דברי הרמב " ם אבל לפעד " נ נכון כמ " ש ה' המגיד :
Even HaEzer.92.7.1 ומ " ש ולא נהירא לא " א הרא " ש ז " ל בפרק הכותב האריך וסיים בדבריו ופירש " י עיקר והא דבאשתו ארוסה אין קנין מועיל יותר מאמירה אלא מועיל לענין שאם מכרה ונתנה קיים כמו באמירה ובנשואה דידו כידה אפי' קנו מידו לא מהני סילוק כלל כי היכי דלא מהני אמירה בנשואה כלל וכי קא מיבעיא ליה קנו מידה מהו ואסיקנא דמגופה של קרקע קנו מידו על השותף דא " ל לחבירו אין לי עסק על שדה זו קמיבעיא ליה אבל לא על אשתו קמיבעיא ליה כך הוא שיטת הרא " ש לפי פירש " י אבל מדברי הרב המגיד משמע דאף לפירש " י למאי דאסיק בשותף דמגופה של קרקע קנו מידו דה " ה לאשתו נשואה אם קנו מידו שדינו כארוסה בשלא קנו עכ " ל ר " ל דה " ה לאשתו מהני קנו מידו כמו דמהני בשותף מיהו לא דמי לגמרי דבשותף מהני קנין לגמרי בין לגוף בין לפירות אבל לאשתו נשואה לא מהני אלא לענין שאם מכרה ונתנה קיים כארוסה בשלא קנו מידה :
Even HaEzer.92.8.1 הוסיף להתנות וכו' במשנה בפרק הכותב פליגי בה ת " ק ור " י ופסקו הפוסקים כר " י והיינו בכותב לה בעודה ארוסה ולהרמב " ם מהני תנאה אף בנשואה בקנו מידו כדלעיל :
Even HaEzer.92.9.1 וכתב הרב רבי' משה בר מיימוני וכו' כתבו הרא " ש והר " ן והרב המגיד דה " א בתוספתא אבל הרא " ש נחלק עליו משום דבתלמודא דידן קאמר בדשיירה אלמא דוקא בדשיירה מעצמה ומביאו ב " י :
Even HaEzer.92.10.1 ומ " ש עד שיאמר דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם משמע דתרווייהו צריכי דעד עולם לחוד לא קאי אלא בפירות דכל השנים לפירש " י לשם והתוספות הקשו דלהא לא איצטריך עד עולם דמה לי שנה ראשונה ומה לי שנה שנייה אלא ר " ל דמסלק עצמו שלא לאכול פירות עד עולם בין בחייה בין לאחר מיתה כלומ' שלא יאכל אחר מיתה הפירות שגדלה בשדה שלה בחייה וא " ת השתא דקאמר פירות ופירי פירי עד עולם נמי נפרש עד עולם לא בשנה זו ולא בשנים הבאות לפירש " י א " נ לפי' התוס' בחייה ובמותה לא יאכל הפירות פירי פירות עד עולם אבל פירי פירי פירות אוכל וכך הקשה הרז " ה והשיב עליה הכי השתא בשלמא אפירות איצטריך עד עולם סד " א כי מקני לה פירות שבאו לעולם אבל שלא באו לעולם לא קמ " ל עד עולם אבל לפירי פירו' למאי איצטריך בו עד עולם הלא כולהו לא באו לעולם אלא לאו לרבויי פירא דפירי פירא עכ " ל והרמב " ן אמר דעיקר הקושיא אינו כלום דשאני התם כיון דנחית למניינא דפירי פירות ואמר עד עולם אכולהו קאמר אלא שאי איפשר לאומרה בלשון אחרת עכ " ל והביאו הר " ן ע " ש :
Even HaEzer.92.11.1 ומ " ש כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' עד אינו אוכל פירות ולא פירי פירות ואם מתה אינו יורשה נראה ודאי דבזו אפי' פירי דפירי פירות נמי לא אכיל אע " ג דלא אמר עד עולם דכיון דאמר בחייך ובמותיך הוי כאילו אמר עד עולם כמ " ש הרא " ש בריש הכותב :
Even HaEzer.92.12.1 ואם לא הזכיר פירות וכו' עד ואם מכרה ונתנה קיים כתב ב " י משמע מדברי רבינו שכתב זה בבבא זו דוקא בשלא סילק את עצמו מהפירות הוא דאם מכרה ונתנה קיים וכדדייק לכאורה לישנא דא " כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אבל במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה אינו קיים ולי נראה דאף במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים דאל " כ ל " ל למימר דין ודברים אין לי בנכסייך הכי הו " ל למימר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך עכ " ל ולפעד " כ דליתא לפירושו בדברי רבינו שהרי הרא " ש כתב בריש הכותב וז " ל וכן בבבא מציעתא לא חזר ושנה אם מכרה ונתנה קיים לפי שגם בבבא הראשונה הדין כך וכו' אלמא להדיא דאף בבבא מציעתא ששנה במשנה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אם מכרה ונתנה קיים והיאך יחלוק רבינו אהרא " ש ולומר דאינו קיים ועוד מנ " ל לרבינו להורות כך ועוד דהו " ל לפרש דין חדש זה בדבריו ולא ברמז ועוד דמ " ש ב " י לדעת רבינו כשאומר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך דמכרה ונתנה קיים דאל " כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך הוא תימה גדולה דכיון דדעתו להסתלק מירושתה אמר במותיך וכדי להסתלק גם מהפירות בחייה אמר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך אבל לעולם אם מכרה ונתנה אינו קיים ע " כ נראה דרבינו ג " כ ס " ל אף כשמסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים כמ " ש הרא " ש . ומ " ש בבבא זו אם מכרה ונתנה קיים היינו משום דבאומר דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אי איפשר לטעות דפשיטא דאם מכרה ונתנה קיים דאל " כ אלא תאמר דלא נסתלק אלא מאכילת פירות לחוד היה לו לומר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך אבל השתא דאמר דין ודברים אין לי בנכסייך משמע שנתן לה כח למכרם וליתנם ובפירותיהן משמע שלא יאכלם אבל בבא זו שלא הזכיר פירות אלא שאומר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך הוה אמינא דאין כאן הוכחה דמסלק עצמו ממכירה ונתינה אלא אדרבה אם מכרה ונתנה אינו קיים והא דאמר בחייך אינו אלא דמסלק עצמו מפירות בחייה וגם במותה מסלק עצמו דאינו יורשה לפיכך כתב רבינו דאף בזו אם מכרה ונתנה קיים דבחייך משמע דיכולה למוכרה וליתן במתנה ובמותיך משמעו דמסתלק מירושתה ולפי שלא הזכיר פירות אוכל פירות ודו " ק :
Even HaEzer.92.13.1 ורשב " ג פליג משנה ר " פ הכותב ובגמ' אמר רב הלכה כרשב " ג ולאו מטעמיה דאילו רשב " ג סבר ירושת הבעל דאורייתא וכל המתנה על מ " ש בתורה תנאו בטל ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ורב אלפס ודעימיה כתבו דלית הילכתא כוותיה משום דקי " ל כל דבר שבממון תנאו קיים וה " א בירושלמי א " ר יוסי אילין דכתבין לנשיהון אי מיתת בלא בני כל מאי דילה תיהדר לבני נשא תנאי ממון הוא וקיים . ומ " ש רבי' ודוקא שהתנה בעודה ארוסה כ " כ הרמב " ם בפכ " ג מהלכות אישות והטעם דנחלה הבאה לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא יירשנה קודם שתהא ראויה לו :
Even HaEzer.92.14.1 ומ " ש אבל אם התנה אחר שניסת אינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא נראה ודאי דמיירי בקנו מידו דבלא קנו מידו אפי' באכילת פירות או לענין שאם מכרה ונתנה קיים לא מהני סילוק לאחר שניסת לכ " ע אלא בקנו מידו מיירי דלהרמב " ם מהני סילוק לפירות ולענין מכירה ונתינה אבל לענין ירושה מודה הרמב " ם דלא מהני אבל להרא " ש אפי' פירות ולענין מכירה ונתינה לא מהני סילוק לאחר שנשאת אפי' קנו מידו כ " ש לענין ירושה דאינו מועיל ולא איצטריך ליה לרבינו לכתבו לגבי ירושה להרא " ש אלא איצטריך ליה לכתבו להרמב " ם אבל קשה הא דכתב רבינו דהטעם הוא דאינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא דהלא הרמב " ם פי " ב דאישות כתב דתנאו בטל ואעפ " י שירושת הבעל מד " ס עשו חיזוק לזה כשל תורה עכ " ל ואיפשר דכיון דעשו חיזוק לזה כשל תורה חשוב כאילו היא דאורייתא ולאו דוקא דאורייתא קאמר ואפשר נמי דרבינו עצמו תופס עיקר כהראב " ד בהשגות לשם דירושת הבעל דאורייתא וכ " כ בפ " א דנחלות וכ " כ הרב המגיד לשם בשם הרשב " א וכ " כ המרדכי ע " ש ר " ת ר " פ הכותב וע " ל בסי' ס " ט ובמ " ש לשם בס " ד :
Even HaEzer.93.1.1 מתה בעל וכו' מבואר הוא בתלמוד בכמה דוכתי דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ול " מ מנה ומאתיים אלא אפי' נצ " ב שקבל הבעל עליו אחריות אינה נגבית בחייו אפי' הן בעין אלא הבעל משתמש בהן ונושא ונותן בהם אלא שאין יכול למוכרן כמבואר לעיל בסימן צ' סי " א ומש " ה כתב רבינו אעפ " י שהכתובה היא כמו ש " ח וכו' האריך בלשון זה כדי להורות דכל מה שנקרא בשם כתובה אף הנדוניא שהיא כמו ש " ח ג " כ אינה נגבית בכל עת אלא לכשתתאלמן וכו' :
Even HaEzer.93.2.1 ומ " ש בד " א כשנתן לה כתובה וכו' ה " א בירושלמי ואעפ " י שהרי " ף בפ " ק דמציעא פסק דליתא להך דירושלמי מקמי תלמודא דידן והסכימו עמו גדולי עולם מ " מ נמצאו ג " כ גדולי עולם והרא " ש מכללם דס " ל דהילכתא היא וכתב הרא " ש דודאי מן הדין לית לה לגרושה מזונות יותר משאר ב " ח ואעפ " י שלא נתן לה כתובתה וכדמוכח בתלמודא דידן אלא דהירושלמי תקנת חכמים הוא שתקנו ליפות כח האשה כדי שיתן לה כתובתה בעין יפה ולא על יד על יד ולכן כתב רבינו בסתם כהך ירושלמי דחייב במזונותיה עד שיפרע לה עד פרוטה אחרונה :
Even HaEzer.93.3.1 ומ " ש וכן אם זרק לה גט וכו' מימרא דר' זירא פרק אלמנה ניזונית ( כתובות דף צ " ז ) ופירש " י דמתניתין אתא לאשמועי' דבחייו כיון דמעוכבת בשבילו מלהנשא חייב במזונותיה אבל לאחר מיתה לא דדילמא גירושין הוה ומספיקא לא מפקינן ממונא והתוספות הקשו דהא מילתא דפשיטא היא דמספיקא לא מפקינן ממונא ולא איצטריך לאשמועינן הלכך נראה כפירוש ר " ח וכו' ויש ליישב דאיצטריך לאשמועינן דלא תימא תקנת חכמים הוא ליתן מזונות לגרושה כל זמן שלא נתנו לה כתובתה אפי' מגורשת ודאי ואפי' לאחר שמת המגרש קמ " ל דאפי' בספק מגורשת אין היורשין חייבים לזונה אפי' לא נתנו לה כתובתה אבל בחיי בעלה חייב לזונה בספק מגורשת אפי' נתן לה כתובתה כיון דמעוכבת בשבילו להנשא וכ " כ הרי " ף והרא " ש בפרק אלמנה בספק מגורשת דחייב לזונה דוקא בחיי בעלה אבל לאחר מיתת בעלה לא ואתא לאשמועינן דבחיי בעלה יש לה מזונות אפי' נתן לה כתובה ולאחר מיתה אין לה מזונות אפי' לא נתן לה כתובתה ואע " ג דלהרא " ש אפי' מגורשת ודאי יש לה מזונות כל זמן שלא נתן לה כתובה כדאיתא בירושלמי היינו דוקא מחיים אבל לאחר מיתה לא אפילו בספק מגורשת ואפי' לא נתן לה כתובה כ " ש במגורשת ודאי וכ " כ הריב " ש בתשובה סי' ש " ג לדעת הרא " ש והכי משמע מלשון רבינו שכתב במגורשת ודאי ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה וכן בספק מגורשת חייב במזונותיה אפי' נתן לה כתובה ודוקא בחייו אבל אם מת אין היורשים חייבים לזונה וקאי אתרווייהו בין מגורשת ודאי ולא נתן לה כתובתה ובין בספק מגורשת וגם לא נתן לה כתובה בכל ענין אין היורשים חייבים לזונה ולפעד " נ דהכי מוכח בסוגיא דמוקי להא דתנן וכל שאין לה מזונות לא תמכור ( לכתובתה ) אלא בב " ד בספק מגורשת דאין לה מזונות לאחר שמת בעלה ולא תמכור לגבות כתובתה אלא בב " ד אלמא דאפילו ספק מגורשת אעפ " י שלא נפרעת מכתובתה אין היורשים חייבים לזונה ואע " ג דהך אוקימתא קא מוקמינן לה לעולא דקאמר דטעמא דת " ק דאלמנה מן האירוסין מוכרת שלא בב " ד משום חינא אבל לרב יהודה דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב " ד מתניתין מיתוקמא בודאי מגורשת כפשוטו והרא " ש פסק כרב יהודה מ " מ בהא מילתא דקאמר עולא בספק מגורשת אין לה מזונות לאחר מיתה אפי' לא נפרעת מכתובתה לא אשכחן דפליג עליה רבי יהודה מיהו אשתו קשה להרא " ש ורבינו דפסקו כהירושל' דאפי' מגורשת ודאי אית לה מזוני כל זמן שלא נפרעת מכתובתה דהא הך מתניתין דכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב " ד לאתויי גרושה ודאית לרב יהודה הויא תיובתא דהא הכא שמעינן להדיא דגרושה אין לה מזוני אע " פ שלא נפרעת מכתובתה מיהו י " ל דכי היכי דלעולם מוקמינן לה בספק מגורשת ולאחר שמת המגרש הכי נמי לרב יהודה מוקמינן לה בגרושה ודאית ולאחר שמת המגרש ומכאן ראייה ברורה דלהרא " ש דפסק כהירושלמי דיש לגרושה מזונות כל זמן שלא נפרעת מכתובתה דדוקא בחייו אבל לא לאחר מיתה . ומ " ש ג " כ רבינו ודוקא בחייו וכו' אתרווייהו קאי כדפיר' :
Even HaEzer.93.4.1 ואפילו אם צוה בשעת מיתה וכו' כ " כ הרמב " ם בפי " ט דאישות וכתב הרב המגיד שהוא נלמד מהא דאיתא ס " פ מציאת האשה האומר אל יזונו בנותי מנכסי אין שומעין לו דה " ה לכל שאר תנאי כתובה עכ " ל ולפיכך כתב הרמב " ם דה " ה בצוה אל יירשו בניו כתובת אמן אין שומעין לי ומ " מ קצת קשה אמאי קאמר תלמודא טפי הך תנאי כתובה דאל יזונו בנותי מנכסי משאר תנאי כתובה ואין לומר דנקט הך דבנותי לאורויי דאפי' התנה כך קודם הנישואין אין שומעין לו וה " ה בתנאי דכתובה בנין דכרין אין שומעין לו אפי' בהתנה קודם נישואין דכיון שלא באו לעולם אי אפשר להתנות עליהם עם האשה אבל במזונות האלמנה כיון דהתנה עם האשה עצמה במזונותיה קודם נישואין כל תנאי שבממון קיים דבזה לא היה תנאי ב " ד משא " כ במזונות הבנות ובנין דכרין דתנאי ב " ד הוא דאין שומעין לו כלל ומה " ט כתב רבינו כאן לחלק במזון האלמנה בין צוה בשעת מיתה לבין התנה בשעת נישואין הא ליתא דבסימן קי " ב כתב רבינו אף במזון הבנות אם התנה בשעת נישואין דהוי בכלל תנאי שבממון וקיים וכ " כ בביאור בסי' ס " ט ע " ש :
Even HaEzer.93.5.1 פליגי אנשי יהודה וגליל וכו' ופלוגתייהו בסתם שלא פירש וכו' נראה דרצונו לומר שאם פירש והתנה בשעת נישואין שלא תיזון אלא יתנו לה כתובתה מיד או התנה שתיזון ולא יתנו לה כתובתה אלא לזמן שקבע כך וכך הכל לפי תנאו שהתנה עם האשה בשעת נישואין כדכתב לעיל בסמוך דהוי תנאי שבממון וקיים אלא דלעיל מיירי בהתנה על תנאי ב " ד שלא תיזון כלל וכאן מיירי בהתנה על המנהג כגון שהוא עומד ביהודה והתנה לעשות כאנשי גליל או איפכא ונראה דמשמע ליה לרבינו הכי מדתנן ברישא לא כתב לה את תהא יתבא בביתי וכו' כך היו אנשי ירושלים כותבין וכו' משמע דסיפא ארישא קאי בדלא כתב כלום דאל " כ היאך תלוי זה בזה . כתב במרדכי ע " ש מהר " ם דהלכה כאנשי גליל ואין להביא ממנהג עיר שיש בה ב' או ג' שכתבו לנשותיהן שכל זמן שהיו רוצין לישב כך באלמנות חיות להחזיק בכל הנכסים דשמע מינה דנהגו כאנשי יהודה דאל " כ מה הוצרכו לכתוב כך משום דאיכא למימר דליפות כח בעלמא כתבו כך ועי " ל דלהכי אהני מה שכתבו לה כך דלכתחילה מחזיקי' אותה בכל הנכסים לשאת ולתת בהם ולא כדין התלמוד דלא יהבינן לה אלא כדי מזון ל' יום כל שעה מל' יום לל' יום וגם אין ראיה ממה שכמה פעמים נתנו היתומים לאלמנה הכתובה וסילקוה דשמא מרצונה היה ועוד איכא למימר מה שלא מיחו לפי שהיו סבורות דדינא הכי וכו' עכ " ל :
Even HaEzer.93.6.1 ואין חילוק וכו' אלא אם יש אלמנה ובן וכו' וטעם דין זה משמע מדברי התוס' והרא " ש ר " פ מי שמת וכ " כ התוס' ר " פ נערה בשם ר " י ( דף מ " ג ) בד " ה עשו אלמנה דבאלמנה עם הבן בלבד או עם הבת בלבד שהבן או הבת באים מכח ירושה והאלמנה באה מכח תקנת חכמים שניהם ניזונים ביחד שלא עקרו ירושה דאורייתא מפני התקנה אבל אם יש אלמנה ובן ובת שהבת ג " כ יורשת אם לא היה הבן אלא הבת לבדו ואפ " ה בנכסים מועטים והניח בן ובת ולא היה שם אלמנה קי " ל תיזון הבת והבנים יחזרו על הפתחים לפי שהבת היא באה מכח התקנה עדיפא מבן א " כ היכא דאיכא אלמנה ובן ובת בנכסים מועטין שכבר נדחה הבן מקמי בת מכח התקנה אידחיא נמי הבת מפני האלמנה מכח התקנה דאלמנה עדיפא ומ " ש ב " י בשם התוס' וז " ל וכתבו דה " א בתוספתא וכן משמע בירושלמי עכ " ל שגגה היא דלשון התוס' צריך להגיהו וכ " כ בתוספות וכו' ור " ל דכ " כ בתוס' ישנים והגה " ה היתה בגליון והכניסוהו הסופרים בפנים אבל בירושלמי ודאי משמע הכי הביאו גם הרא " ש וע " ל ס " ס קי " ב :
Even HaEzer.93.7.1 אלמנה שתבעה כתובתה בב " ד וכו' ס " פ נערה שנתפתתה וכתב רש " י בפרק השולח וז " ל וטעמא דגליא דעתה דבעיא לאנסובי ואיהו לא אתני בהדה אלא כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו עכ " ל :
Even HaEzer.93.7.2 תבעוה לינשא וכו' וטעמא דכיון שלא תבעה עדיין כתובתה בב " ד עדיין אלמנה היא בשביל כבודו ותחזור מפיוסה ולא תינשא וכן אם כיחלה וכו' אע " פ דאיכא קצת גילוי דעתה שלא מחמת כבודו מעוכבת מלהנשא אפ " ה לא הפסידה מזונותיה כיון שלא תבעה כתובתה בב " ד כדפי' אבל נתארסה א " א היא ולא אלמנה והפסידה מזונותיה ואע " פ שלא תבעה עדיין כתובתה כלל וכתב ב " י דאם שידכה עצמה לאחר נמי הפסידה מזונותיה דלמשודכת נמי קרי ארוסה הכא ותימה דבא להפקיע ממון על פי סברא בלי ראיה ולפעד " נ דשידכה עצמה לא גרע מתבעוה לינשא ונתפייסה דפשיטא דאין זה נעשה אלא ע " י שידוכין ואפי' הכי לא הפסידה מזונותיה דתלינן דתחזיר בה כיון דלא תבעה כתובתה בב " ד כדפי' כל שכן בשידוכין דעלמא שעדיין לא תפייסה דלא הפסידה מזונותיה :
Even HaEzer.93.8.1 ומ " ש מכרה או משכנה וכו' בין בב " ד בין שלא בב " ד וכו' ס " פ נערה שנתפתתה ופירש " י הני אין לפי שהן גיבוי כתובתה הילכך אפילו שלא בב " ד הפסידה מזונותיה אבל תביעה לא הפסידה אלא בתובעת בב " ד ונראה כיון דתביעה ודאי דוקא בב " ד מומחין א " כ כל הני מכירה ומשכנה וכו' דאפי' שלא בב " ד היינו אפילו שלא בב " ד מומחין אבל ב " ד הדיוטות בעינן וכ " כ הרמב " ם בפי " ח דאישות וז " ל בין שעשתה דברים אלו בפני ב " ד מומחין כו' אלמא משמע דב " ד הדיוטות מיהא בעינן ומ " ש בין בחיי בעלה או אחרי מות בעלה פי' בין עשתה דברים אלו בחיי בעלה או עשתה אחרי מות בעלה הפסידה מזונותיה ונראה דלפי דכתב רבינו אח " כ דבמחלה כתובתה לבעלה איכא לחלק בחייו לא הפסידה מזונותיה לכך כתב דהכא במכרה או משכנה וכו' הפסידה מזונותיה אף בחיי בעלה :
Even HaEzer.93.9.1 ומ " ש מחלה כתובתה לבעלה וכו' שם קאמרינן הכי משמיה דר " א וכך פסקו הפוסקים ופי' רש " י אין לה מזונות באלמנותה דתנאי כתובה ככתובה וכיון דכתובה אין לה מזונות דתנאי כתובה הן נמי אין לה אבל בחייו לאו תנאי כתובה נינהו דהא תקנו מזונות תחת מעשה ידיה ולפי שפירש " י כך במוחלת ובמכרה או במשכנה לא פירש כלום למד רבינו דבמכרה ומשכנה שהן גיבוי כתובה אפי' בחיי בעלה נמי הפסידה מזונותיה והא דכתב רבינו מחלה כתובתה לבעלה וכו' הכי איתא בגמרא ולאו דוקא לבעלה אלא ה " ה במחלה ליורשים איבדה מזונותיה וכ " כ הרמב " ם ספ " ח דאישות וב " י כתב עוד כיון דבמחלה לבעלה אין לה מזונות אחרי מותו כ " ש במוחלת ליתומים דאין לה מזונות ועוד דרבינו דמחלק במחלה כתובתה לבעלה דלא הפסידה מזונות אלא אחרי מותו אבל לא הפסידה בחייו לכך היה צריך לפרש מחלה לבעלה דבמחלה ליורשים ליכא לחלק מיהו תימה דסברת הרמב " ם הוא הפוכה מסברת רבינו דאילו הרמב " ם סובר דבמחילה לבעלה איבדה כל תנאי כתובה ואפילו מזונות אין לה עליו כמ " ש סוף פי " ז דאישות דמדכתב בסתם אלמא דאפילו בחיי בעלה אין לה מזונות וכן פירש הרב המגיד וכ " כ רבינו לקמן בסי' ק " ה ס " ג לשם אבל במכרה או משכנה וכולי בחיי בעלה כתב ריש פי " ח דאישות דאין לה מזונות מן היורשים משמע דוקא מן היורשים אבל בחייו יש לה מזונות וזה היפך דעת רבינו דבמכרה או משכנה כו' כתב דבחיי הבעל הפסידה מזונות מדכתב בסתם משמע דאפילו בחיי בעלה הפסידה כדפי' ובמחלה לבעלה כתב דלא הפסידה בחייו אלא לאחר מותו וצ " ע ועוד צ " ע במ " ש רבינו דאף במחלה כתובתה יש לה מזונות בחייו הא ודאי פשוט הוא דכיון דבמחלה עיקר כתובתה תנאו בטל ויש לה כתובה כדלעיל סוף סימן ס " ט א " כ יש לה כל תנאי כתובה וי " ל דדוקא ברוצה לקיימה תנאו בטל אבל באינו רוצה לקיימה תנאו קיים ואשמועינן הכא דאע " פ דמחילתה מחילה ואין לה כתובה אפ " ה יש לה מזונות כל זמן שלא גירשה כיון שמעוכבת בשבילו להינשא כמו בספק מגורשת לעיל בסי' צ " ב :
Even HaEzer.93.10.1 ומ " ש אבל שיירה מקצתה וכו' מסקנא דגמרא פרק אלמנה ניזונת ( כתובות דף צ " ח ): ומ " ש אפי' לא שיירה אלא תוספת כו' כך פירשו התוס' והרא " ש ריש פרק אע " פ ונראה דהוא הדין כשתבעה אח " כ מקצת התוספת ניזונית בשביל מקצת התוס' ששיירה וכן משמע מדברי הרמב " ם להדיא סוף פי " ח דאישות וכתב במרדכי לשם דבאביאס " ף כתב וקבלתי מא " מ דכ " ש שתובעת כתובתה בב " ד שצריכה לתבוע כל כתובתה עד כאן לשונו וכן משמע בסמוך בדברי הרא " ש שכתבו אם תבעה כתובתה בסתם וכו' :
Even HaEzer.93.11.1 כתב רב אלפס וכו' בפרק אלמנה ניזונית כתב כך וחלקו עליו רוב גדולי ישראל ודהכי איתא בירושלמי כמ " ש ב " י והכי נקטינן דניזונת והולכת לעולם עד שישארו כדי כתובתה ואח " כ נוטלתן אם רוצה בכך והיורשין אינן יכולין לעכב שלא ליתן לה אלא מזון ל' יום במקודם כמ " ש בסוף סי' זה דהכא צריכין ליתן לה כל כתובת' בפעם אחד כיון שלא נשארו עוד נכסים :
Even HaEzer.93.12.1 אלמנה שהיא ענייה וכו' ר " פ אלמנה ניזונית ( כתובות דף צ " ו ) איכא תרתי לישני וכתב ב " י דס " ל להרא " ש למיפסק לקולא לנתבע שהרי האשה היא מוחזקת בנכסי בעלה בעוד שלא נשאת ואין מוציאין מידה לומר שמחלה כתובתה בענייה לחוד או בפרוצה לחוד והרמ " ה כתב כלישנא קמא וכן פסק הרמב " ם פי " ח :
Even HaEzer.93.13.1 ואם היורשים אומרים נתננו וכו' שם והטעם משום דהנכסים בחזקת האלמנה הם למזונות כמ " ש התוס' בד " ה יתומים שאמרו ובד " ה נכסי
Even HaEzer.93.14.1 ומש " ה כתב הרמב " ם דנשבעת היסת דכיון דהנכסים בחזקת האלמנה למזונות מתנאי בית דין והיורשים טוענין נגד תנאי ב " ד אין שומעין להם וחייבין לשלם דחשוב כאילו היה ביד האשה שטר חוב בעדים ובנאמנות ומה שטוענין עליה שנטלה מהן למזונות שלא כדין על זה נשבעת ונפטרת כדין לוה שטוען על המלוה לאחר שפרע הש " ח נטלת ממני שלא כדין דנשבע היסת על תביעת בעל פה מיהו הב " י הביא לשון הריטב " א מפורש בו שהיה גורס בדברי הרמב " ם דנשבעת כעין של תורה ע " ש ובש " ע פסק היסת :
Tur Even HaEzer, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .