← All works
Bach Sefaria · Halakhah > Tur > Commentary · 1,691 sections
Single column Two columns
Even HaEzer.128.1.1 צריך להזכיר בגט שם מקום וכו' משנה פרק הזורק ( סוף גיטין דף עט ) היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו' ובגמרא היה במזרח וכו' מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר וכתב הרא " ש לאו דוקא סופר אלא משום חששת העדים וכו' .
Even HaEzer.128.2.1 ומ " ש בשם סה " ת דצריך להזכיר ג " כ עמידת הסופר וכ " כ הרמ " ה וכ " כ התוספות להדיא ולשם בד " ה כי יתביתו וכ " כ במרדכי פרק הזורק וז " ל ואומר ר " י דפשיטא שאין לכתוב במקום שהבעל עומד שם בשעת כתיבת הגט אלא מקום עיקר דירתו כדפירשנו לעיל בפרק השולח אבל מקום כתיבת הגט יש לכתוב אעפ " י שאינו מקום עיקר דירתו כדתנן היה במזרח וכתב במערב ומוקי לה בסופר ונראה דכ " ש שצריך שיעמדו שם העדים במקו' שכותבין שם הגט שאם לא היו שם אתי למימר אחרים חתמו בשמם ומזוייף הוא שהרי לא היו שם עכ " ל הנה מבואר שפסק כסה " ת וכ' לשונו ממש ומ " ש המרדכי אח " כ ושמא י " ל דבסופר ליכא קפידא וכו' לא קאי אגט אלא אשטרות דכתב תחלה היה במזרח וכו' דוקא בגט פסול אבל בשאר שטרות כשר ומ " מ אומר ר " י דלא נכון לעשות כן לכתוב כתובה שלא במקום חופה כי לכתחילה צריך ליזהר אף לשטרות כדאמר רב לספריה כי יתביתו בהיני כתובו בהיני ושמא יש לומר דבסופר ליכא קפידא דמאי חששא איכא אלא פסול משום עדים דרגילות דמקום שהסופר שם שם עדים חותמים ורב נמי דאמר לספריה לא חשש אלא משום עדים עכ " ל והאי ושמא י " ל וכו' לא קאי אגט אלא אכתובה דסליק מיניה והכי קאמר כיון די " ל דבסופר ליכא קפידא אפילו בגט לכך נהגו להקל בכתובה אבל בגט ודאי אין להקל אלא כמ " ש תחלה ונראה דכ " ש שצריך שיעמדו שם עדים וכו' כלשון ספר התרומה אבל הב " י הבין דהאי ושמא י " ל קאי אגט וכתב דבפרק השולח לא כתב כן וא " כ לפי דעתו יהיו דברי המרדכי סותרים זה את זה וליתא אלא כדפרישית הוא האמת ועיין במ " ש עוד המרדכי בפרק ג " פ דלראבי " ה בשטרות נמי פסול אבל לר " ת ור " י אינו פסול אלא בגט אבל לא בשטרות ובכתובה ולכולהו אין הדבר תלוי אלא בחתימה וכדעת הרא " ש וחולק הוא אמ " ש המרדכי בפרק השולח בשם ריב " א ובפרק הזורק כדעת ספר התרומה דצריך להזכיר גם עמידת הסופר . והכי נקטינן שכן כתב הסמ " ג והגהות מיימונית והתוס' והרמ " ה וכן נראה מדברי הרמב " ם בפ " א שכתב פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו וכתב עוד בסופו הרי אלו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה לא הזמן שא " ל הבעל בו כתובו ולא אותו המקום עכ " ל מדהזכיר בתחלה חתימה ובסוף הזכיר כתיבה אלמא דבכלל חתימה הוי נמי כתיבה ובכלל כתיבה הוי נמי חתימה וכן נראה ממ " ש בהגהות מיימונית לשם שבא לפרש דברי הרמב " ם בזה כמו שכתבתי ע " ש :
Even HaEzer.128.3.1 שינה מקום עמידת העדים וכו' שם במשנה היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו' וקאמר בגמרא דקאי אסופר ולהרא " ש לאו דוקא סופר אלא עדים קאמר ולכן אמר רבינו שינה מקום עמידת העדים אבל לרוב פוסקים דמחמירין ה " ה שינה מקום הסופר וטעמו של ר " ח דהוולד ממזר משום דבגמרא ה " א א " ר אבא אמר ר " ה אמר רב זו דברי ר " מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר " מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהוולד ממזר וקאי אשלום מלכות כמו שפירש " י והתם הוא דאמרו חכמים הולד כשר אבל בהיה במזרח וכתב במערב הלכה כר " מ שהוולד ממזר מדקאמר רב ורב הונא לספריה כי יתביתו בשילי וכו' והא דאמרי מודים חכמים לר " מ שאם שינה שמו וכו' בכלל זה שינה מקום עמידת הסופר והעדים דהולד נמי ממזר ור " ל ממזר מדרבנן דהגט אינו פסול אלא מדרבנן וכמו שיתבאר בסימן קכ " ט ומ " ש וכ " כ הרמ " ה שאפילו אם נשאת בו תצא כלומר שגם הרמ " ה כתב להחמיר כמו ר " ח דתרווייהו ס " ל דאם נשאת בגט זה כיון שהוא פסול מדרבנן תצא אלא דלמאי דס " ל לר " ח הלכה כר " מ והולד ממזר מדרבנן ומותר בממזרת דרבנן פליג עליה הרמ " ה ואמר דהולד כשר מן השני דכיון דגט כשר מן התורה גם הולד כשר וס " ל לרב דקאמר זו דברי ר " מ אבל חכמים אומרים הולד כשר קאי ארישא דשלום מלכות ודהיה במזרח וכתב במערב דבתרוייהו פליגי רבנן ואמרי הולד כשר ואינן מודים לר " מ אלא בשינה שמו וכו' דבסיפא דהתם הולד ממזר מדרבנן כדקאמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ודקדק הרמ " ה דלחכמים אין חילוק בין רישא לסיפא אלא דבסיפא הולד ממזר וברישא הולד כשר אבל לענין תצא מודים חכמים לר " מ דאף ברישא תצא . והב " י פי' דלר " ח הוי ממזר מן התורה לר " מ והרמ " ה סבר דלר " מ הוי ממזר מדרבנן ושרי ליה מאריה דאין בפסול דרבנן ממזר מן התורה וכמ " ש הוא ז " ל בהדיא בסימן קכ " ט אלא כדפירש הוא האמת גם נראה דחזר בו ב " י ולכן כתב ועי " ל דהרמ " ה פוסק כחכמים אבל מ " ש הרמ " ה ודוקא מן השני אבל מן הראשון הוי ממזר היינו לומר דהוי ממזר מן התורה דכיון דהגט כשר מן התורה ולפיכך הולד כשר מן השני א " כ קידושי שני קידושי טעות הן מן התורה ואם חזרה לראשון כשלא גירשה השני הולד ממזר מן התורה ומ " ש ול " נ לא " א הרא " ש הכי פירוש דלא נהירא אחד משני דרכים אלו דהיינו דליהוי ממזר כמ " ש ר " ח או שתצא מן השני כהרמ " ה אלא ל " מ דאינו ממזר אלא אף אם נישאת לא תצא אבל לא הכריע אי הלכה כרש " י והאלפסי דתינשא לכתחילה או כר " ת דלא תינשא לכתחילה גם לא כתב הרא " ש להדיא שכ " כ רש " י והאלפסי אלא כתב ולשאר מפרשים רבנן מכשירים לגמרי ומסתמא כיון על רש " י והרי " ף אע " ג דלא כתבו כך בפירוש אלא דהכי משמע מתוך פירושם וכתב מהרש " ל הא דכתב לפירש " י תינשא בו לכתחילה היינו לומר אם כבר ניתן הגט דהיינו קצת דיעבד דכבר יצא עליה שם מגורשת אבל לכתחילה לא ינתן אלא צריך לכתוב אחר ודבריו נכונים ולענין הלכה נראה כר " ת דלכתחלה לא תינשא ואם נישאת לא תצא דכך הוא גם דעת הרמב " ם ורוב פוסקים וכן פסק בש " ע הקשו התוס' בד " ה כי יתביתו ( דף פ' ) דאמאי פסול הגט כשהיה במזרח וכתב במערב והלא יאמרו שאחרוהו וכתבוהו וגט מאוחר כשר וכתבו ליישב בג' תירוצים וע " ש :
Even HaEzer.128.4.1 וכותבין שם מקום הבעל והאשה פי' מקום עיקר דירתו וכו' נראה דרצונו לומר לכתחלה כותבין שם מקומם דמדתנן שינה שם עירו ועירה תצא מזה ומזה אלמא דלכתחילה צריך לכתוב שם מקומם אע " פ דבדיעבד כשר אם לא כתב שם מקומם דאי איתא דפסול ה " ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' לא כתב כלל שם מקומם דפסול ואנן ידעינן במכ " ש דפסול אם שינה דמזוייף מתוכו דיאמרו דאיש אחר שאינו בעלה שהוא ממקום אחר גירשה לאשה זו אלא בע " כ דאם לא כתב כלל מקומם כשר אפ " ה לכתחלה כותבים שם מקומם כדי שידעו בבירור שנתגרשה אשה זו מבעלה ומ " ש פירוש מקום עיקר דירתו כך הוא הסכמת הפוסקים וה " א בפרק האשה שלום בקלוני " א מתא אנא דוד בר ניהלאה מנהרדעי וכן בסורא מתא אנא חנן מחגרא דנהרדעא והיינו משום שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו פלוני ממקום פלוני אבל אינו נקרא על שם מקום לידתו וגם אין מקום לידתו ידוע כמקום דירתו . ומ " ש מקום עיקר דירתו אתא לאפוקי אם היה רגיל לילך לסחורה למקום אחר ודר שם לבדו חדש או חדשים שזהו מקום לדירת עראי אבל מקום עיקר דירתו שדר שם בקבע עם בני ביתו כותבין בגט כי על שם עיקר דירתו הוא נקרא פלוני ממקום פלוני ומ " ש ואם יש ב' שמות וכו' משנה בפרק השולח בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פירוש רש " י האי שינוייא כשהיו לבעל ב' שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה וכ " כ כל הפוסקים והכי מוכח בגמרא לשם וכתבו התוס' לשם וכן יש לפרש שם עירו ושם עירה ומ " ש בשם הרמ " ה לחלק בין מגרש בעירו לשולח גט למקום אחר נראה דהיינו דוקא בדאיתחזק מקום דירתו בשני שמות דבמקום כתיבה שם אחד עיקר והשני טפל ובמקום נתינה הוא להיפך השני עיקר והאחר טפל התם הוא דצריך לכתוב שניהם בפרט דאותן שבמקום כתיבה לא יכירו שם דנתינה ואותן שבמקום נתינה לא יכירו שם דבמקום כתיבה וז " ש הרמ " ה צריך לפרט שניהם שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה כלומר שם העיקר לעירו במקום הכתיבה ושם העיקר לעירו במקום הנתינה משא " כ אם גם במקום הנתינה היו קורין בשם העיקר לעירו כמו שקורין במקום הכתיבה כי אז ודאי א " צ לפרט שניהם אלא כותב שם העיקר לעירו בפרט וכולל שם הטפל בכלל שום וחניכה בין במגרש בעירו ובין בשולח למקום אחר . ומ " ש ואם רגיל בב' מקומות וכו' נראה דה " פ דאם רגיל בשתי מקומות בשוה דהיינו דהיה דר בכל אחת י " ב חדש או פחות מי " ב חדש פשיטא דצריך לכתוב שניהם אף ע " פ שבאחת היה דר חדש או חדשים יותר מבשנייה אבל אם באחד לא היה דר י " ב חדש ובשנייה היה דר י " ב חדש אין כותבין אלא אותו שדר בו י " ב חדש . ומ " ש המרדכי ע " ש אבי " ה ומביאו בהגהת אשיר " י פרק השולח דאין לכתוב מקום הדירה אלא א " כ נתיישב בעיר שלשים יום ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אחר אחרון אני בא היינו באיש נכרי שבא להתיישב בעיר אחת לא נקרא מקום דירתו כשלא נתיישב ל' יום בעיר ואפי' לכתחילה אין כותבין פלוני ממקום פלוני ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אף על פי שדר בזו י " ב חדש ובאחרת לא דר י " ב חדש אחר אחרון אני בא כיון שאין דעתו לדור שוב במדינה הראשונה אבל כאן מדבר בשדעתו לגור בשניהם אז צריך לכתוב שניהם אא " כ דר באחת פחות מי " ב חדש ובאחרת דר י " ב חדש אז נקראת עיקר דירתו בזו שדר בה י " ב חדש ואין כותב בגט אלא מקום זה . ומ " ש ואם קנה בה בית דירה וכו' פירוש מספקא לן לגבי גט אי מיקרי מקום עיקר דירתו בשביל שקנה בה בית דירה ובאחרת לא קנה בית דירה וא " צ לכתוב אלא אותו בלחוד או לא מיקרי מקום עיקר דירתו וצריך לכתוב שניהם כיון שדירתו בשניהם בשוה בכל אחת פחות מי " ב חדש או בכל אחת י " ב חדש ולכך טוב לכתוב מקום שקנה בה בית דירה בפרט ולכלול שם המקום האחר בכלל וכל שום אחרן דאית לי ולאתרי :
Even HaEzer.128.5.1 ומ " ש ומן הדין היה צריך לכתוב שם העיר של הלידה וכו' נראה דלפי דעל ידי הלידה מבורר יותר שזה בעלה של אשה זו וליכא נמי חששא דשני יוסף בן שמעון אלא דחיישינן שמא יטעה בעיר מולדתו ומ " מ אעפ " י שאין כותבין מקום הלידה מחששא זו אם כתבה ולא טעה בה כשר ולא פסלינן לה משום דיבואו אח " כ לכתוב שם הלידה ויהיה טועין בה : ומ " ש אבל א " א הרא " ש כתב וכו' עד סוף הסימן בפרק הזורק כתב כך ולשון רבינו במ " ש אבל א " א וכו' שהוא לומר דחולק אהרמ " ה שאעפ " י שמ " ש הרא " ש דא " צ לכתוב אלא שם מקום עיקר דירתו גם הרמ " ה כתב כך בפתח דבריו מ " מ בשם מקום הלידה חולק הרא " ש דלהרמ " ה לכתחילה אין כותבין מקום דחיישינן שמא יטעה אלא דבדיעבד כשר אם לא טעה אבל לכתחילה לא אבל להרא " ש מנהג הוא לכתוב מקום הלידה ולכן צריך לכותבו לכתחלה אלא שאם לא כתבו או אפילו שינה בו הכשירו ר " ת ועוד חולק דלהרמ " ה דלא הזכיר דכותבין מקום שעומדים בו הסופר והעדים משמעו דאין צריך לכתבו כלל אפילו לכתחילה ומתניתין דהיה במזרח וכתב במערב דקאי אסופר ועדים לא קאמר אלא אם שינה בהן אבל אין צריך לכתבו כלל אבל להרא " ש אע " פ שאין עיכוב בכתיבתן מ " מ כיון שמנהג הוא לכותבן צריך הוא לכותבן לכתחלה כנ " ל ודלא כב " י במקצת פירושו ואיכא להקשות אמאי הכשיר ר " ת בשינה מקום הלידה יותר משינה מקום שהסופר והעדים עומדים שם בשעת כתיבת הגט שהרי ג " כ אין עיכוב בכתיבתן דמתניתין לא קאמר אלא אם שינה בהן וג " כ אין מקום עמידתם ידוע וכבר כתב מזה ב " י בד " ה אם שינה מקום העמידה ויש ליישב דבהיה במזרח וכתב במערב שאינו כותב מקום שעומד באותה שעה פסול טפי משום דמיחזי כשיקרא ועוד כי יסברו העולם שהקדימו הזמן וכמ " ש התוספות בסוף ד " ה כי יתביתו דף פ' :
Even HaEzer.129.1.1 כותבין שם האיש והאשה בגט נראה דאתא לאורויי דאעפ " י דבחניכת שם המשפחה סגי אפילו לכתחלה אפי' לא כתב שמו ושמה כי אם ראש המשפחה של שניהם היינו לרבי אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי כמו שיתבאר בסמוך מיהו לר " מ בעינן שיהיה מוכיח מתוכו ואינו גט אא " כ כותב שמו ושמה ואם כותבו חניכתו וחניכתה דהיינו שם לווי של עצמו שהכל קורין אותן בהן היינו כאילו כתב שמו ושמה וכשר אפילו לר " מ ולזה כתב רבינו כותבין שם האיש וכו' דלכתחילה צריך שיהא כשר אף לר " מ :
Even HaEzer.129.2.1 ואם יש לאחד מהם שני שמות וכו' בפרק השולח ( סוף גיטין דף לד ) ההיא דהוה קרי לה רובה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעא מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה וכתבו התוספות דמשמע דבחד מקום קרו לה הכי והכי וצריך לכתוב שניהם וכותב שם העיקר וכולל הטפל בוכל שום ולא ההיפך . ומ " ש בד " א לכתחילה וכו' כ " כ התוספות והרא " ש דה " א בירושלמי להדיא ולפ " ז הך דמרים דצריך לכתוב שניהם היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כלומר אפילו לא כתב אלא שרה לחוד נמי כשר : ומ " ש והרמב " ם פסל וכו' נראה מדברי רבינו דבכותב שרה כותב שם אחד של שרה דבכותב שרה וכל שום הוה ליה כותב שניהם והכי מוכח להדיא ממשמעות דברי התוס' והרא " ש ולכן ס " ל לרבינו דכיון דהרמב " ם פוסל בכותב שרה וכל שום מק " ו שפוסל בכותב שם אחד מיהו האי ק " ו לא איפשר לדונו אלא בכותב שם שרה לחוד דכיון שאין מכירין אשה זו בשם שרה אלא פורתא אין נראה שזה מגרש אשתו אלא אשה אחרת ואיכא לעז על בניה שתלד מהשני אבל אם כתב מרים לחוד שרוב העיר קורין אותה בשם זה מודה גם הרמב " ם דכשר דלא גרע מחניכתו והכי משמע מדברי הרמב " ם ומביאו ב " י שכתב תחלה דכותב שם העיקר וכולל הטפל בוכל שום ואם כתב חניכתו כשר כלומר וא " כ כ " ש כשכתב שם העיקר לבדו דכשר ואחר כך כתב הרב כתב שם הטפל שאינו ידוע וכתב וכל שום ה " ז פסול אעפ " י שכתב שניהם וכ " ש דפסול אם כתב שם הטפל לבדו כך הוא דעת רבינו לפרש דברי הרמב " ם ושחולק הרא " ש עליו דנמשך אחר דברי התוס' דאפי' כשלא כתב אלא שם הטפל לבדו דכשר כ " ש כשכתב שניהם אלא דכתב שם הטפל וכל שום דפשיטא דכשר במכ " ש והכי משמע במה שהביא הרא " ש הא דתניא בגמרא היו לו ב' נשים וכו' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושמו דיהודה עמו ומשמע דאי עבד איפכא דגירש אשתו שביהודה בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו אינה מגורשת כתב הרא " ש עלה וז " ל ואמרינן בגמרא דבני מערבא על הך ברייתא מתניתין שהיה ביהודה וכתב לגרש אשתו שבגליל או שהיה בגליל וכתב לגרש אשתו שביהודה אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש אשתו שביהודה או שהיה בגליל וכתב לגרש אשתו שבגליל הרי זו מגורשת כלומר וא " צ לכתוב שני שמות מיהו לקמן מפרש על פי הירושלמי דאפילו גירש באותה מדינה דצריך לכתחילה לכתוב שני שמות עכ " ל הרא " ש וכיון דאברייתא דקתני היה ביהודה וכתב לגרש את אשתו שבגליל דאינה מגורשת אפילו כתב שניהם אלא שכתב שם הטפל וכל שום קתני עלה אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש את אשתו שביהודה הרי זו מגורשת דיעבד דאין צריך לכתוב שניהם ומכ " ש דמגורשת אם כתב שניהם אלא שכתב שם הטפל וכל שום דמאי דפוסל בכתב ביהודה לגרש את אשתו שבגליל דהיינו בין שלא כתב אלא שם אחד ובין שכתב שם טפל וכל שום בהני תרתי גווני נמי קאמר דאם היה ביהודה וגירש את אשתו שביהודה הרי זו מגורשת א " כ מבואר דהרא " ש כתב כסברא הראשונה והא דכתב רבינו בסמוך והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה והבין ב " י דרצונו לומר דאם לא כתב וכל שום אלא שם אחד לא שנא כתב שם טפל ל " ש כתב שם העיקר דפסול ותמה על זה איכא לתמוה על דבריו דכיון דהבנה זו אין לה יד ורגל מי דחקו לפרש כן הלא הדבר ברור דלא נקט רבי' כשכתב שם הטפל וכל שום למידק מיניה דכשלא כתב וכל שום דפסול דודאי ל " ש כתב וכל שום ל " ש לא כתב וכל שום אלא טפל לבדו כשר דכתב בתחילת הסימן דבדיעבד כשר אפילו לא נכתב אלא אחד מהם בין שם עיקר בין שם טפל אלא אתא לאורויי הכא בכותב שם הטפל וכל שום דאינו כשר אלא דוקא למגרש במקום הכתיבה אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר אף על פי שכתב שניהם פסול הוא כיון שכתב שם הטפל וכל שום דבני מקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר ואי לא היה אומר רבינו בלשון זה והא דכשר בדיעבד דוקא למגרש במקום כתיבה וכו' היה מובן דמ " ש בסוף ואם לא כתב כן פסול וכו' היינו לומר דאם לא כתב שניהם אלא אחד הוא דפוסל אבל אם כתב שניהם כשר אפי' לא כתב שם הנתינה וכל שום אלא כתב איפכא שם הכתיבה וכל שום נמי כשר בדיעבד לכך אמר רבינו בתחלת דבורו זה והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום דוקא למגרש במקום כתיבה אבל אם עומד במקום אחר וכו' צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה וכל שום דקאמר עלה ואם לא כתב כן פי' אלא כתב שם מקום הכתיבה וכל שום פסול כ " ש דפסול אם לא כתב כי אם אחד מהם ולפעד " נ דכל מ " ש ב " י כאן בפי' דברי הרמב " ם והרא " ש ורבינו אינו נכון אלא האמת כדפרישי' : ונראה ממ " ש רבינו צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה וכל שום וחניכה דאית ליה וכו' דבמה שכתב וכל שום חשוב כאילו כתב בפירוש שני השמות שם מקום הנתינה ושם מקום הכתיבה אע " ג דלר " ת דאין כותבין כלל לשון זה דוכל שום אלא אם יש לו ב' שמות כותב שניהם בפירוש פלוני שהוא עיקר השם דמתקרי פלוני מכל מקום כיון שהעולם נהנו לכתוב וכל שום כדכתב הרא " ש בפרק השולח במסקנת דבריו וכ " כ עוד הרא " ש נוסח הגט בסדר הגט בסוף מסכת גיטין וכ " כ רבינו ג " כ בתופס הגט וכל שום לעיל קכ " ו השתא כשכותב וכל שום חשוב הוא כאילו כותב שתי השמות בפירוש שם העיקר ושם הטפל מיהו ודאי מדינא אין לנו לכתוב וכל שום אלא כשנודע שיש לו ב' שמות אבל אם לא נודע אלא שם אחד אין לכתוב וכל שום מדין התלמוד אף לדעת בה " ג כמ " ש בסמוך ס " ד אלא שנהגו העולם לכתוב בכל גיטין וכל שום לפי שנוהגין באשכנז שקורין העכו " ם ליהודים בחניכה הקרובה ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכה דמתקריא לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה שמלה זאת כוללת הכל כדכתב הרא " ש בפרק השולח ( דף קד ריש ע " ג ) וסובר רבינו דבכותב וכל שום היינו כותב שניהם וכשכותב כאן ומגרש במקום אחר וכותב שם מקום הכתיבה וכל שום הגט פסול דהכי משמע במ " ש הרא " ש הברייתא ומאי דתני עלה בירושלמי כדפירש בסמוך וכ " כ הרב רבינו ירוחם דבזה י " א דאינה מגורשת והוא כתב דעיקר כי " א שמגורשת ומביאו ב " י ושכך כתב הר " ן דמגורשת וכ " כ מהרש " ל דמגורשת דהא התוס' כתבו דבתוספתא משמע איפכא ונהי דתלמודא דידן עיקר מ " מ אינו אלא לכתחילה עכ " ל . ולענין הלכה נקטינן לחומרא כדברי רבינו ומקצת גדולים דאינה מגורשת וכ " כ בהג " ה ש " ע מיהו היכא דכתב שניהם בפירוש ועשה שם מקום הכתיבה עיקר ועל שם מקום הנתינה כתב דמתקריא כתב הריב " ש סי' מ " ג דאפילו לכתחילה כשר כשמגרש במקום הכתיבה ומשמע דבמגרש במקום אחר כשר בדיעבד דלא כמ " ש בהגהות ש " ע דאפי' כתב דמתקריא נמי פסול :
Even HaEzer.129.3.1 אבל אם עומד במקום אחד וכו' אבל בני מקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר וכו' כלומר אע " פ שיודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה מ " מ אין מכירין באותו שם אם ראובן או שמעון או שם אחר ואם אין כותבין אלא שם מקום הכתיבה יאמרו בני מקום הנתינה אין זה שם בעלה של אשה זו המתגרשת ואם לא יכתבו אלא שם מקום הנתינה כשתבא לגבות כתובתה מנכסיו שדר שם במקום הכתיבה יאמרו ג " כ אין זה בעלה הלכך צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה וכל שום וכו' וא " ת וכיון שאין בני מקום זה מכירין בשם שיש לו במקום אחר היאך כותבין שם מקום הנתינה יש לומר דאעפ " י דכל בני המקום אין מכירין בשמו מ " מ ע " פ שני עדים שיודעים שם מקום הנתינה כותבין ואפי' עד אחד נאמן במילתא דעבידא לאגלויי :
Even HaEzer.129.4.1 אבל אם לא הוחזק בשני שמות וכו' ואפילו יודע אח " כ כו' כך פירש " י וז " ל אבל לא איתחזק כאן שיש לו ב' שמות א " צ לכתוב וכל שום שיש לו ואפי' נודע לאחר הזמן שיש לו שם אחר הוי גט כשר שאין לנו אלא השם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו עכ " ל ומשמע דה " ק היכא דכאן במקום הכתיבה לא הוחזק אלא בשם אחר שהחזיק לעצמו בפנינו א " צ לכתוב וכל שום שיש לו אפילו נודע וכו' אבל הרא " ש הביא פירש " י והוסיף עליו שתים אחד שכתב וגם במקום הנתינה אין יודעים וכו' ב' שכתב ואפי' אם יודע לנו שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר וכו' ולשון זה מהרא " ש כתבו רבינו ונראה שדעתן להוציא מפירש " י דמשמע דס " ל דהגט כשר אע " פ שבמקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אפ " ה מאחר שכאן במקום הנתינה לא הוחזק בשם אחר הגט כשר אפי' נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אבל להרא " ש בכה " ג הגט פסול ואינו כשר אא " כ לא הוחזק בשם אחר לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה כי אז דוקא כשר וא " צ לכתוב וכל שום ואפי' נודע שיש לו שם אחר במקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה והא דכתב אפילו נודע וכו' נראה שכוונתו ליישב מה שקשה דמה צריך רב אשי לומר והוא דאיתחזק בתרי שמי הא פשיטא דאי לא איתחזק ואין יודעין כלל שיש לו שם אחר דאין לנו לכתוב וכל שום דאין לנו אלא שם שקרא לעצמו והוחזק בו ויישב ואמר דעיקר דברי רב אשי לאורויי דאפי' יודע אח " כ שיש לו שם אחר וכו' הגט כשר אע " פ שלא נכתב וכל שום ואיכא לתמוה הלא הרא " ש ורבינו תופסים כבה " ג דבכל גיטין כותבים וכל שום והיאך כתב כאן דא " צ לחתום וכל שום ונראה דרבינו כותב כאן מה שעולה מן פשט סוגיית התלמוד דבלא הוחזק בתרי שמי א " צ לכתוב וכל שום דאף בה " ג מודה דכך הוא לפי דין התלמוד אלא דהעולם נוהגין חומרא לכתוב בכל גיטין וכל שום מטעם שכתב הרא " ש לפי שהעכו " ם קוראים ליהודים בחניכה קרוב ללשון עברי וכו' וכמ " ש בסוף סעיף ב' אבל ב " י כתב וז " ל ומ " ש הרא " ש וגם במקום הכתיבה אין יודעין שיש לו שום אחר וכו' נ " ל דלרבותא נקטיה וכו' עד וצ " ע עכ " ל מבואר דס " ל דבכל ענין כשר וכדמשמע מפירש " י וכדפרישית דהכי משמע מפירושו אבל לפע " ד פשיטא דלהרא " ש היכא דבמקום הנתינה הוחזק שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אלא שבני מקום הנתינה אין מכירין בשם שיש לו אם ראובן או שמעון או שם אחר אעפ " י דבמקום הכתיבה לא הוחזק בשם אחר כי אם בשם אחד שהוחזק שם ונכתב בגט זה בלבד הגט פסול לפי שבני מקום הנתינה אמרו שאין זה שם בעלה של אשה זו המתגרשת אבל דברי הרא " ש ורבינו מבוארים דמיירי דלא הוחזק כלל לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה שיש לו שם אחר אלא זה השם שהוחזק במקום הכתיבה הוחזק בו ג " כ במקום הנתינה וקאמר דא " צ לכתוב וכל שום כדי לחוש שמא יש לו שם אחר במקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה וקאמר דהא דלא חיישינן לה היינו טעמא משום דאפילו יודע אח " כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר ובתשובת הרא " ש כלל ט " ו השמיט הסופר חלוקה אחת וכך צריך להיות אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה וגם במקום הכתיבה אין יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה א " צ לכתוב וכל שום וכו' דברי תשובה זו היא ממש כמ " ש בפסקיו ולא קשה כלל מה שהקשה ב " י :
Even HaEzer.129.5.1 וכתב הרמ " ה וכו' נראה דרבינו הביא דברי הרמ " ה משום דבסוף דבריו הורה לנו דין מומר שגירש ושר " ת כתב כמותו בדין מומר שגירש אבל תחלת דבריו שאין חילוק בין מגרש במקומו לשולח כו' אינו הלכה דלהרמב " ם הוי מגורשת מדאורייתא אלא דפסול הגט מדרבנן ולהרא " ש כשר בדיעבד אבל להרמ " ה הויא ספק מגורשת מן התורה גם מ " ש דבשולח צריך לפרט שני השמות בפרט וכו' כבר מבואר במ " ש רבינו בסמוך דכותב וכל שום אפי' לכתחילה וכשר וכדעת בה " ג . ומ " ש ואם גירש בגט שלא הוחזק בו כלל וכו' פשוט הוא ולית בה ספק והכל מודים בזו :
Even HaEzer.129.6.1 כתב א " א הרא " ש בתשובה שאם לא הזכיר אבי האשה אלא כינויו וכו' פי' כינויו שאינו ידוע וניכר בכל מקום ואפ " ה כשר דלא גרע מאילו לא נכתב שם אביה כלל דכשר דיעבד דאין לפרש דמיירי בכינויו דידוע וניכר בכל מקום דא " כ מאי איריא כינוי אבי האשה דכשר הא אפי' כינוי האשה עצמה הגט כשר כדלעיל וכתב עוד על אחד וכו' תימה הא פשיטא דפסול מדאורייתא הוא כיון דמזוייף מתוכו ולא צריך לתשובה זו ותירץ מהרא " י בכתביו דהמעשה היה שאבי אביו היה נקרא שמואל וכיון דאשכחן לבן בן נחור מפי בושת בן שאול וכן ותבאנה אל רעואל אביהן והוא היה אבי אביהן לחד מ " ד אלמא דאין זה קרויי מזוייף מתוכו אלא שפיר כתב יוסף בן שמואל אע " פ שהיה שמואל אבי אביו וכשר מן התורה הוא אלא דאפ " ה פסק הרא " ש דהגט פסול מדרבנן משום דהרואה אומר אחר מגרשה : כתב ב " י בד " ה תנן בפרק ג " פ וכו' עד וצ " ע עיין במה שכתבתי לפרש דעת נ " י בזה לעיל בסימן ק " ח ס " ב גם לענין פסק הלכה . כתב בהגהות ש " ע סעיף י " ד אם נקרא בפי ישראל בשם אחד ובפי עכו " ם בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקריא על שם עכו " ם עכ " ל פסק כמ " ש הרב המגיד ע " ש הרמב " ן דגם כשהשם השני של לעז כותבין דמתקריא דהא פשיטא דהעכו " ם אינן קוראים בשם אחר של עברי אלא של לעז . ואח " כ כתב בסעיף י " ו דמנהג שלנו בשם יהודה וליב דכל שהשם השני הוא לעז כותבין המכונה בין אם הוא יוצא מן השם או לא ע " כ וזהו כדעת סמ " ק וקשה לפי זה דא " כ כשהעכו " ם בלבד קורין אותו בשם אחר של לעז למה לא יכתבו ג " כ המכונה כי היכי דכותבין בשם השני של לעז כשאינו יוצא משם העברי ג " כ המכונה ונראה לחלק דדוקא כשאביו הטיל עליו ב' שמות ביחד בשעה שהכניסו לברית אחד שם של קדש לעלות בו לס " ת והשני שם כינוי של חול על שם משפחתו שהוא שם של עריסה הנה זה נקרא כינוי לשון העברי דזה עיקר וזה טפל לעיקר ע " ש משפחתו ולכן אין חילוק בין שהלעז יוצא משם העברי או לא בכל ענין נקרא כינוי אבל שם שקורין אותו העכו " ם בשם אחר לגמרי אעפ " י שהוא לעז אין זה כינוי לשם העיקר הלכך צריך לכתוב דמתקרי ובחילוק זה מתיישב הא דכתב עוד באותו הג " ה וז " ל מי שיש לו שם עברי שעולה בו לס " ת ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקריא וה " ה באשה עושין שם העברי עיקר עכ " ל בספרים הנדפסים באחרונה דבראשונים נדפס בטעות וקשיא דדבריו בהג " ה אחת סותרין מראשה לסופה והלומדים פה אחד דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה אבל למאי דפרישית ניחא דסוף הגה " ה מדברת במי שקראו לו שם אחד של קדש בלחוד בשעה שהכניסוהו לברית שבו יעלה לס " ת אלא שלאח " כ קראו לו עוד שם של לעז מאיזה סיבה הנה כיון שלא קראו לו שם זה של לעז בשעה שהכניסוהו לברית הנה אין זה כינוי לשם העברי אלא שם אחר לגמרי והא ודאי דאין חילוק בין ב' שמות של לשון עברי לשם אחד של עברי ושני של לעז כיון שכל א' שם בפני עצמו וצריך לכתוב דמתקריא וכי היכי דכשעכו " ם קוראין אותו בשם אחר של לעז כותבין דמתקרי כמו שפסקה תחילה משום דאין זה כינוי לשם העברי ה " נ דכוותא ולא כתב בראש ההגה " ה דכותבין על הלעז המכונה אלא היכא דשם של לעז הטילו עליו בתחילה שיהא כינוי לשם העברי על שם משפחתו הא לאו הכי כותבין דמתקרי ואי כתב המכונה פסול דאין זה כינוי כנ " ל ובתשובה על מעשה שנעשה בזה הארכתי בס " ד : כתב בש " ע סעיף א' דאם יש לאחד ב' שמות כותבין שם שהם רגילין בו ויודעין בו ביותר ואומרים איש פלוני וכל שם שיש לו גירש איש פלונית וכל שם שיש לה וכך הוא לשון הרמב " ם בפ " ג ואיכא לתמוה דבסי' קכ " ח ס " ג כתב וז " ל יכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות יכתוב מתא פלונית דמתקריא פלונית והוא מדברי מהרא " י בכתביו סימן קפ " ה וזה סותר לדברי הרמב " ם שכתב גבי שם האיש והאשה שאין כותבין בפרט כי אם שם אחד וכוללים שאר השמות בכלל וכל שום וחניכה ופשיטא דכן הדין להרמב " ם בשם העיר וכדעת בה " ג אבל דברי מהרא " י הם ע " פ דברי ר " ת שחולק וסובר דצריך לפרט כל שם ושם בפירוש וכותבין דמתקריא שוב נראה דבש " ע גופיה משמע שחזר בו בסימן קנ " ט ממה שכתב בסעיף א' כדברי הרמב " ם שהרי בסעיף ד' כתב דביש לו שני שמות בב' מקומות ושולח הגט למקום אחר כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקריא ואם כתב שם מקום הנתינה וכולל שם מקום הכתיבה בוכל שום כשר עכ " ל הרי שסתם דבריו דצריך לכתחילה לפרט ב' השמות כר " ת ושלא לכתוב וכל שום לכתחילה . והכי נקטינן כר " ת וכמ " ש בהגהת ש " ע סעיף ח' דמנהג שלא לכתוב וכל שום אם לא במומר :
Even HaEzer.130.1.1 צריך שיחתמו שני עדים כשרים בפרק השולח סוף ( גיטין דף לד ) תנן התקין ר " ג הזקן העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם ובגמרא ריש ( דף לו ) קאמר רבא לא נצרכה אלא לר " א דאמר עידי מסירה כרתי תקינו רבנן עידי חתימה מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי סהדי א " נ זימנין דאזלי למדינת הים ומערער בעל לומר לא גרשתיה רב יוסף אמר אפילו תימא לר " מ התקינו שיהו העדים מפרשים שמותיהם בגיטין מפני תיקון העולם ופי' רש " י מעיקרא לא היו חותמין אלא אני פלוני חתמתי עד ולא היה נוקב שמו ועיין בתשוב' הרשב " א שהביא ב " י כאן :
Even HaEzer.130.2.1 ומ " ש למטה וכו' משנה פרק המגרש ( גיטין דף פ " ז ) חתמו עדים בראש הדף או מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול פירוש בשטר פשוט בין בגיטי נשים ובין בשאר כל השטרות ולא כתבו רבינו כאן אלא בסמוך כתבו בבא בפני עצמה לפי שהאריך בחילוקי דיניו בכתב שני גיטין באורך הדף ראשו של זה וכו' ובשייר מקצת הגט :
Even HaEzer.130.3.1 ומ " ש ולא יניחו כדי אויר ב' שיטין וכו' ברייתא פרק גט פשוט וחילוקי דין זה לא כתב רבינו כאן לפי שנסמך על מ " ש בח " מ בסימן מ " ה עיין שם :
Even HaEzer.130.4.1 ומ " ש בשם הרמב " ם שאם יש שם עידי מסירה כשר כו' כך כתב בפ " ה וטעמו דאין כאן מזוייף מתוכו כיון שפסולו ניכר ולא אתו למיסמך עלה ואיכא למידק דאמאי כתב רבינו בשם הרמב " ם דכשר אפי' אם הניחו ב' שיטין עדיפא מינה הו " ל לאשמועינן אפילו הן מרוחקין הרבה ואין נקראין עמו ואע " פ שאין עליו עד כלל ה " ז כשר שעיקר הגירושין בעידי מסירה כמ " ש לשם להדיא ונראה דרבינו רצונו לומר דהרמב " ם הכשיר בעידי מסירה אפי' אם הניחו ב' שיטין ואצ " ל בחתימי בראש הדף ומאחריו דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים ואם נתנו לה בפני עדים דכשר כיון דפסולו יותר ניכר ולא אתו למיסמך עלה וכמו שכתב כך הרמב " ן להדיא על סברת הרמב " ם הביאו ה " ה סוף פ " ד :
Even HaEzer.130.5.1 והראב " ד השיג וכו' וז " ל בפכ " א חוכך אני בזה להחמיר שמא יתן תנאי בגט באותן ב' שיטין ותוציא גט בעידי החתימה ונמצא זה כמזוייף מתוכו דאתו למיסמך על עידי החתימה עכ " ל וה " פ דכיון דאיכא למיחש בהאי גט שהבעל ימלא הב' שיטין בתנאי לאחר שחתמו העדים ותוציא גיטה בב " ד בעידי חתימה ויתירוה לינשא בגט פסול דכיון דלא חתמו העדים על התנאי נמצא גט זה כמזוייף מתוכו וכיון דמילא הב' שיטין בתנאי אתו למיסמך על עידי חתימה בלחוד וכך צריך להגיה בדברי רבינו שמא יתן תנאי וכו' דאתי למיסמך על עידי חתימה וב " י הגיה שמא תתן תנאי בגט וכו' כלומר שמא האשה תמלא השני שיטין בתנאי אחד שתכתוב בהן וכשתוציא גיטה יראו שאין העדים מרוחקים ויתירוה לינשא ע " י עידי חתימה לחודייהו עכ " ל ומיהו עכ " פ צריך להגיה דאתו למיסמך על עידי חתימה וכמ " ש בהשגות וכ " כ ב " י ותימה לאיזה צורך הגיה שמא תתן וכו' הלא גם בלשון שמא יתן תנאי וכו' נמי מתוקן וכמ " ש בהשגות וכדפרישית ומיהו נראה ודאי דליכא למיחש דהבעל יתן תנאי בגט לאחר חתימה ויגרשנה בגט פסול דאם היה דעתו להטיל תנאי בגט הו " ל להטילו בגט קודם חתימה דהבעל מגרש אשתו בע " כ שלא לרצונה בתנאי כך וכך ויגרשנה בגט כשר אלא בהא איכא למיחש שמא יתן לה גט בלא עידי מסירה והיא תמלא הב' שיטין בתנאי כדי שלא תצטרך להביא עידי מסירה ויתירוה ע " י חתימה לבד שאם לא תמלא היא הב' שיטין לא יתירוה בלא עידי מסירה וכיון שגירשה בלא עידי מסירה לא יתירוה ותשב עגונה כל ימיה וכן עיקר וצריך להגיה שמא תתן אבל סוף הלשון א " צ להגיה דה " ק דכשתביא האשה הגט בפני ב " ד לאחר שתמלא בתנאי אתו ב " ד להתירה מיד להנשא ולא יצריכוה להביא עדי מסירה דאתו ב " ד למימר פשיטא דסומכין על עידי חתימה כיון דנתמלאו הב' שיטין בתנאי וליכא ריעותא בגט א " כ מסתמא נעשה בהכשר בפני עידי מסירה ובא לידה כמצותו וכמו שנתבאר לעיל ריש סי' קכ " ד ומשמע ודאי דלא השיג הראב " ד אלא בזה שהרחיק אויר ב' שיטין כדמוכח ממ " ש חוכך אני בזה להחמיר וכו' דאלמא דוקא בזה אבל בדין הראשון כשלא חתם למטה דניכר פיסולו טפי גם הראב " ד ס " ל להכשיר בעידי מסירה וכ " כ המרדכי ספ " ב דגיטין . והכי נקטינן להחמיר בזה ועיין במ " ש לעיל בסימן קכ " ד סעיף ג' :
Even HaEzer.130.6.1 חתמו בראש הגט וכו' עד כלפי כתב הגט כשר משנה פרק המגרש סוף ( גיטין דף פ " ז ) ומיהו נראה דאינו פסול בחתמו מאחוריו אלא כשסיומו של הגט בדף הראשון והעדים בלחוד חתומים באחוריו בראש הדף השני דהו " ל כגט שאין עליו עדים כלל אבל כשכתב הגט עד סוף דף הראשון ולא סיימו וכתב מקצתו הנשאר בראש הדף השני מאחוריו והעדים חתומים תחתיו הגט כשר דלא גרע מאלו שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שאצלו והעדים תחת חצי השני דכשר כדכתב בסמוך ואע " פ שאין עדים כלל על מ " ש בחצי הראשון לא למטה ולא לצדדין ולא באחוריו ולא בראשו כ " ש הכא דאיכא עדים תחת חצי השני וגם מאחוריו של חצי הראשון ועיין במ " ש בזה בח " מ בסימן מ " ה :
Even HaEzer.130.7.1 וכתב הרמב " ם שאפילו אם מסרו בפני עידי מסירה שהיא ספק מגורשת ואיני יודע וכו' לא היה צריך לפרש זה דפשוט הוא דחוששין שמא מתחלה היו ב' גיטין והסופר עשה מהן גט אחד ואח " כ ניתן בפני עידי מסירה כי לא ידעו מה שעשה הסופר מקודם ולפי דאיכא ריעותא לפנינו שנכתב בשני דפין ולא כמנהג העולם חוששין שמא עשה הסופר שלא כדין ולפי זה אם איכא עדים כשרים שמעידין שהיו אצל כתיבת גט זה ומכירין אותו שכך נכתב בב' דפין הגט כשר אפי' אין עידי מסירה לפנינו דמסתמא בא לידה כמצותו וניתן בפני עידי מסירה כדלעיל אבל הרב המגיד כתב שאם היו עדים מעידים שגט אחד היה ונמסר לה בעדים כשר עכ " ל דמשמע דבעינן שיעידו שהיו לשם עידי מסירה ולפעד " נ שאין צריך דמסתמא בא לידה כמצותו כדפרישית ודע דמהך דשייר מקצת הגט וכו' איכא ראייה ברורה דלא בעינן שיהא גט מעורה אפי' לכתחילה שהרי בעל כרחך אין בשיטה שבסוף דף הראשון מעורה עם השיטה שבראש דף השני וכשר אפי' לכתחילה כמו בכל מקום במשנתינו דתנן כשר דכשר אפי' לכתחילה והא דנהגו לערות אינו אלא משום דבפ " ב ( דף כ ) קאמר תלמודא לא צריכא דמעורה דשמעת מינה דאיכא מאן דכתב מעורה וע " כ נהגו לכתחילה לעשותו מעורה כדי שיהא נקרא טפי ספר אחד א " נ שלא יהא אפשר לזייף ולכתוב בין שטר לשטר כמו שנמצא כתוב הני טעמי בסידרי גיטין מיהו פסול לא נשמע מכאן וכדמשמע מלישנא לא צריכי דמעורה דסתם גיטין אינן מעורין אלא דהכא מיירי היכא דכתב לה מעורה ותדע דהכי הוא דאל " כ מאי פריך ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא אלא ודאי סתם גיטין אינן מעורין וא " כ פריך מאי קא מיבעיא ליה באומר ה " ז גיטך על מנת שהנייר שבין שיטה לשיטה יהא שלי הא ודאי דלא הוי גט דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג' ספרים ומשני לא צריכא הך בעיא אלא להיכא דנכתב מעורה אלמא דסתם גיטין בזמן חכמי התלמוד אינן מעורין וכך נוהגין בכל שאר מלכיות אינן כותבין כלל מעורה ולכן נלפע " ד אפי' שלא במקום עיגון אם טעה וכתב שיטין שאינן מעורין א " צ לכתוב גט אחר כלל וינתן גט זה לאשה לכתחילה דלא כהגהת ש " ע ובתשובה הארכתי בס " ד :
Even HaEzer.130.8.1 כתב שני גיטין בב' דפין וכו' משנה בהמגרש ומ " ש כגון שחתמו בשני שיטין כזה אז השמאלית כשר פירוש כזה ? וכ' ב " י ותימ' דרבינו סתם דבריו ולא פירש דהא דלא כשר אלא חד מינייהו דוקא כדכתב ראובן בן אחד ויעקב עד אאידך אבל אם היה כותב ראובן אחד ובן יעקב עד אאידך שניהם כשרים עכ " ל ויש ליישב דרבינו מיירי הכא בדלא חתם עד הלכך אינו כשר אלא אותו ששמו תחתיו דנקרא ראובן בן יעקב דכשר אפילו לא חתם עד אבל אותו שכתב תחתיו בן יעקב ולא כתב עד פסול כמ " ש בסמוך :
Even HaEzer.130.9.1 חמשה שכתבו ה' גיטין וכולי משנה בהמגרש סוף ( דף פ " ו ) חמשה שכתבו כלל בתוך הגט וכו' ובגמרא פליגי בה ר " י וריש לקיש ר " י אמר זמן אחד לכולן זהו כלל וכולן כשרין זמן לכ " א ואחת זהו טופס והתחתון לבד כשר אבל עליונים פסולין שמא לא העידו אלא על האחרון ריש לקיש אמר אפי' זמן אחד לכולן נמי הוה טופס אלא היכי דמי כלל דכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית ואקשינן לר " ל נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחבירתה ומשני דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ופסקו הפוסקים כרבי יוחנן ונראה מדברי רבינו דלאחר שכתב בגט על הראשון פלוני גירש פלונית מסיים כל ענין הגט דהיינו שכותב וכן אמר לה צביתי ברעות נפשי ופטרית וכולי יתיכי ליכי וכולי עד ודן די יהוי ליכי מינאי וכולי ואח " כ כותב ופלוני גירש את פלונית וכן אמר לה צביתי וכולי כל ענין הגט כמו שכתב על הראשון וכן כותב על השלישי ועל השני ועל החמישי כל ענין הגט . ומ " ש רבינו וכן אמר כל חד לאשתו וכולי רצונו לומר וכן אחר כל פעם שמזכיר גירש פלוני לפלונית כתב שאמר לאשתו כן כל ענין הגט וכתב ב " י שזהו דעת הרמ " ה שכתב רבינו בסמוך דצריך לסיים על כ " א וא' עניינו של גט כדפרישית לעיל דאם לא כן הוי שתי נשים בגט א' וכל הגיטין פסולין וכל זה פשוט בדברי רבינו ונראה דמה שהביאו לרבינו לפרש כך הוא לשון המשנה דברישא תני כולן כשרין דר " ל כל החמשה גיטין כשרין אלמא דכלל לא הוי אלא בכותב חמשה גיטין ממש דעל כל אחד ואחד כותב כל ענין הגט ולכן התחיל רבינו דיבורו ואמר חמשה שכתבו חמשה גיטין וכו' דלא הוי כלל שיהיו כולן כשרים אלא בכותב כל ענין הגט לכ " א דאם לא כן הוי שתי נשים מתגרשות בגט אחד אבל הרמב " ם כתב וזה לשונו ה' שכתבו גט אחד לה' נשותיהם וכו' דמשמע שלא כתבו אלא גט אחד לכולן דהיינו שכתבו בכך וכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכך הזכיר כל החמשה ביחד ואחר כך כותב וכך אמר כל אחד לאשתו צביתי ברעות נפשי ופטרית וכו' יתיכי ליכי וכו' עד ודן די יהוי ליכי מנאי וכו' ושני עדים חותמין מלמטה ה " ז גט כשר וב " י כתב דגם דברי הרמב " ם אפשר להתפרש בדרך זה שכתב רבינו ואינו נראה כן מלשונו אלא כדפרישית דאפי' דלא כתב אלא טופס אחד נמי הגט כשר להרמב " ם אבל לרבינו הגט פסול דהוי ב' נשים בגט א' כמ " ש הרמ " ה והכי נקטינן : כתב ב " י דהרמב " ם פסק כרבי יוחנן דאמר זמן אחד לכולן זהו כלל פסק ג " כ כר " ל בדכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו פלונית ופלונית אם חזר ופירש אח " כ בגט פלוני מגרש לפלונית ופלוני לפלונית הוי נמי כלל וכולן כשרים דרבי יוחנן נמי מודה לר " ל דזהו כלל אלא דמיקל טפי וכ " כ רבינו אבל הרשב " א כתב והרי " ף לא פסק כר " ל והשיג ב " י ואמר ולא הבנתי דבריו דדילמא אע " ג דס " ל לר " י כוותיה במאי דקרי איהי כלל משום דלא ס " ל כוותיה במאי דקרי איהי טופס לא פסק כוותיה וצ " ע ושגגה יצאה מלפני השליט ב " י דהרשב " א לא היה כוונתו לומר שיהא הרי " ף פוסק בסתם כריש לקיש דכיון דפסק כר' יוחנן היאך יפסוק כריש לקיש ויהא מזכה שטרא לבי תרי אלא רצונו לומר דהו " ל להרי " ף למיפסל כריש לקיש בהא מילתא לחוד דהיינו דהא נמי הוי כלל וכולן כשרים כיון דהדר פסקינהו וקאמר פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית מדלא קאמר הרי " ף הכי אלא פסק בסתם כרבי יוחנן ולא פסק כל עיקר כריש לקיש משמע דסבירא ליה להרי " ף דר' יוחנן פליג אריש לקיש אף במאי דקאמר בדהדר פסקינהו דהו " ל כלל אלא הו " ל שתי נשים בגט אחד וכולן פסולין ופשוט הוא דזאת היתה דעת הרשב " א והכי נקטינן להחמיר באיסור ערוה החמורה : וכתב הרמב " ם ותנתן וכו' ולמאי דבעינן למיכתב וכו' ע " ל בסי' קל " ג ושם נתבאר וע " ל במ " ש ריש סי' קכ " ד :
Even HaEzer.130.10.1 ומ " ש אבל אם כתב בכך וכך גירש וכו' והתחיל אחר תחתיו באותה מגילה וכתב ביום זה או בכך וכך גירש וכו' פי' אעפ " י שכתב על השני ג " כ זמן הראשון דהיינו או שכתב בקצרה ביום זה הנזכר למעלה גירש פלוני לפלונית ובין שחזר וכתב אותו זמן הראשון בפירוש בכך וכך לחדש כמ " ש בתחילה דבין בזו ובין בזו אינו אלא טופס כיון שהזכיר הזמן לכל אחד ואחד מחמשה גיטין דלא הוי כלל אלא כשהזכיר על הראשון בלחוד בכך וכך בשבת וכו' וכתב כל ענין הגט וכ " כ כל ענין הגט על כל אחד ואחד מן החמשה אבל הזמן לא הזכיר אלא בראשון דהשתא הוי זמן אחד לכולן זהו כלל אבל כשהזכיר זמן לכ " א ואחד אעפ " י שזמן כולן ביום אחד דאל " כ אלא בימים מתחלפים ה " ל הראשונים מוקדמים אפ " ה אין זה כלל אלא טופס וכ " כ ב " י :
Even HaEzer.130.11.1 וכתב הרמ " ה דה " ה נמי וכו' הב " י הבין דהאי דה " ה נמי וכו' מלשון רבינו הוא שאמר דהרמ " ה סובר דהוא הדין נמי וכו' ולכן הוקשה לו הלשון אבל נראה ברור דהרמ " ה הוא שאמר דהוא הדין נמי וכו' וכתב דבריו אמאי דקאמר תלמודא לר " ל קשיא היכי דמי כלל דכתיב ביה הכי אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית נמצאו ב' נשים מתגרשות בגט א' והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחבירתה וכתב הרמ " ה עלה דה " ה לרבי יוחנן דאמר זמן אחד לכולן זהו כלל ואעפ " י שכתב פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית הוי כלל דאין זה אלא כשסיים על כל אחד ואחד כל עניינו של גט דהשתא הוי כלל כשזמן אחד לכולם דכולן כשרים לפי שהעדים מעידים על כל החמשה גיטין כיון שכתבו זמן א' לכולן אבל אם לא כתוב כל ענין הגט אלא בראשון אעפ " י שכתוב זמן אחד לכולן והעדים מעידין על כל החמשה אפ " ה כיון שלא נכתב אלא גט אחד לכל החמשה ה " ל ב' נשים מתגרשת בגט אחד ואין שום אחת מתגרשת :
Even HaEzer.130.12.1 כשחותם העד וכו' פרק השולח ריש ( גיטין דף לו ) ובמשנה ובהמגרש סוף ( דף פ " ז ) דלכתחלה צריך לפרש שמו ושם אביו ולפרש שהוא עד כגון יוסף בן יעקב עד ובדיעבד יוסף עד או בן יעקב עד או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת עושין פירש " י שלשון קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני והריב " ש בסימן נ " ו פי' נקיי הדעת היו מפרשים שמם ושם אביהם אף בלא עד ובוחרים בזה יותר משיכתבו עד עם שמם לבד או עם שם אביהם לבד כדי שהרוצה לקיים חתימתן ידע מי הם וילך אחר קרוביהם ושכיניהם לקיים חתימתם עכ " ל .
Even HaEzer.130.13.1 ומ " ש אבל כתב יוסף לבד ולא כתב עד פסול מפורש לשם בגמרא ומשמע דכ " ש אם כתב בן יעקב ולא כתב עד דפסול וכ " כ ב " י ומהרש " ל :
Even HaEzer.130.14.1 ומ " ש ומיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין וכו' כך כתבו לשם התוספות בד " ה וליתכשר האי בראובן וכו' וכן בדבור שאחריו עיין שם :
Even HaEzer.130.15.1 ולא יחתמו אלא זה בפני זה בפרק קמא דגיטין ( דף י' ) אמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מאי טעמא אמר רב אשי גזירה משום כולכם ופירש רש " י דעידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה וכך כתב הרי " ף והרא " ש לשם וכ " כ הרמב " ם בפרק א' וכך כתב רבינו ולפי זה ודאי כשם שהראשונים אין חותמין אלא בפני האחרונים כך האחרונים אין חותמין אלא בפני הראשונים אבל בעל המאור היה מדקדק בלישנא דרב פפא דאמר אין חותמין זה בלא זה דה " פ דאם הלך אחד למרחוק אין חבירו חותם עד שיהא חבירו ג " כ כאן ויהא מזומן לחתום גזירה משום כולכם שמא ישמט אחד מהם מלחתום והרי הגט בטל ולכן צריכין כל העדים שיהיו מזומנים לחתום זה אחר זה ביומיה ואין צריכין לחתום דוקא בפניו אלא אפי' שלא בפניו וכשחתמו הראשונים יכולים האחרונים לחתום ביומו אפי' נשמטו הראשונים והלכו להם למרחוק שאין האחרונים בחתימתן צריכים לראשונים אלא הראשונים צריכין לאחרונים שיהיו מזומנים בשעת חתימתן שלא ישמט אחד מלחתום וכתב וכך קבלתי פי' שמועות הללו ולפי זה אין צריך לדחוק ולפרש הא דאמרינן בפרק ב' ( דף י " ח ) דחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים שיחתמו האחרונים במעמד הראשונים אלא אפי' שלא בפניהם ודלא כמו שכתבו התוספות לשם ועיין לעיל במה שכתבתי בסי' ק " כ סימן ז' וח' . מיהו לענין הלכה נקטינן כרוב פוסקים דלא יחתמו אלא זה בפני זה :
Even HaEzer.130.16.1 ומ " ש ואם חתמו זה שלא בפני זה הגט פסול נראה דלפי דמשמע דאין זה אלא איסור לכתחלה משום גזירה אבל דיעבד כשר והכי משמע פשטא דתלמודא פ' ב' דחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד י' ימים למ " ד משום תנאי כשר דסתמא קאמר כשר ואין צריך שיהא במעמד כולם בדיעבד כמו שפירשו התוס' דאינו כשר אלא במעמד כולם ולכן ביאר רבינו דאינו כן אלא כדעת התוספות דאינו כשר אפילו בדיעבד אלא במעמד כולם וכ " כ הרמב " ם בפ " א דאם חתמו זה שלא בפני זה הרי זה פסול אבל מדברי הר " ן בפ " ק נראה דמפרש לפי פירש " י דכשר בדיעבד אם חתמו זה שלא בפני זה ע " ש ולחומרא נקטינן :
Even HaEzer.130.17.1 עדים שאין יודעין לקרות וכולי בפ " ב דגיטין ( דף י " ט ) תניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להן נייר חלק וממלא את הקרעים דיו ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין ארשב " ג בד " א בגיטי נשים ( שלא תהא עגונה ) אבל בשטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין אמר רבא הלכה כרשב " ג ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרשב " ג ( בקריאה ) והב " י הביא לשון הרא " ש והקשה על דבריו וכתב ליישבה בשני דרכים וראשון דחאו והשני יש להקשות עליו כמ " ש בסמוך ולפע " ד הדבר פשוט דכך הוא הצעת הרא " ש תחלה כתב דמשמע דהלכה כרבנן בקריאה כרב גמדא ולפי זה צריך לפרש לרבנן דבעינן שנים קורין לפניו בין בגיטין בין בשטרות דאין לפרש דסומכין על אחד שקורא לפניו דאם כן קשיא הילכתא אהילכתא דהא אסיק התם תלמודא דוקא רב נחמן דהוה ראש בית דין וספרי דדייני דאית להו אימתא קורין לפניו אבל ר " נ וספרי אחרינא ספרי דדייני ואיניש אחרינא לא אלא בעל כרחך רבנן דמכשרי בקריאה והילכתא כוותייהו לא מכשירי אלא בשנים בין בגיטין בין בשטרות ורשב " ג לא מכשיר בשנים אלא בגיטין אבל בשטרות אפילו שנים לא ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולפי זה הא דאיתא התם דרבי אליעזר קרו קמיה וחתים אף על גב דלא היה ראש בית דין כר " נ שנים היו קורין לפניו וכשר אפילו בשטרות כרבנן וכתב הרא " ש וכן פסק ר " י והוא מה שכתבו התוספות בפרק קמא ( דף ט ) בד " ה קורין לפניהם ולפי פסק זה אף בגיטין בעינן שנים אבל בית יוסף כתב בדרך השני דלרב גמדא דהלכה כרבנן צריך לדקדק שלא יכשיר בקריאה בפחות משנים דומיא דרב פפא דמכשיר בשני עכו " ם מל " ת ומ " ה כתב הרא " ש ובעינן שיהיו שנים קורין לפניו עכ " ל ושרי ליה מאריה דמאי קאמר דומיא דרב פפא והא לא דמיא אלא כי אוכלא לדנא דבעכו " ם ודאי בעינן שנים אבל בישראל במילתא דעבידא לגלויי איכא למימר דלא בעינן שנים אלא נ " ל כדפרישית דאם לא כן קשה הא דקאמר תלמודא דוקא ר " נ וכו' והכי משמע מלשון התוס' בפרק קמא ומלשון הרא " ש כאן שכתבו ובעינן שנים קורין או אפי' יחיד כר " נ וכו' אבל לרב אלפס שפסק כרשב " ג ליכא לפרש דפליגי בשנים קורין ולרשב " ג בשטרות אפילו שנים אין קורין לפניו דאם כן קשיא דרב פפא דמכשיר אפי' בשני עכו " ם מל " ת כ " ש שמכשיר בשני ישראלים אלא צריך לומר דלרבנן אפי' בחד קורא לפניו כשר בין בגיטין ובין בשטרות ורשב " ג לא מכשיר בחד אלא בגיטין אבל בשטרות לא מכשיר אלא בתרי או אפילו יחיד כר " נ ודבר זה פירש גם ב " י והוא האמת ורבינו סובר דמסקנת הרא " ש כרב אלפס מדהביאו באחרונה אבל ה " ר ירוחם פסק לחומרא וכמו שפסק ר " י דהלכה כרב גמדא ולענין מעשה נראה דאין להקל כנגד פר " י והר " ר ירוחם ואף בגט אין לסמוך על אחד אלא צריך שיהיו שנים קורין לפניהם :
Even HaEzer.130.18.1 וכתב הרמב " ם והוא שיכירו לשון הגט ונראה דאפי' אין מכירין וכו' הדבר פשוט בסוגיא כדברי רבי' דסתמא קאמרינן קורין לפניהם דמשמע אפי' אין מכירין הלשון אלא שקורא מתרגמו לפניהם : ומ " ש ב " י דבהרמב " ם משמע מדמוקי להא דאמימר בדידעי למקרייה ולא מוקמי לה בדקרא אחר לפניהם וכו' שתי תשובות בדבר חדא דניחא ליה לאוקמי הא דאמימר לכ " ע אף לרשב " ג דאין קורין לפניהם עוד דטפי ניחא ליה לדחויי לקושיא דאין לה התחלה דפשיטא דאמימר מיירי בדידעי אבל האמת הוא מ " ש בית יוסף בסוף דיבור זה דהרמב " ם למד להורות כך מהירושלמי ורבי' אישתמיטתיה להך ירושלמי וכ " כ ב " י לעיל בסמוך והרב המגיד הקשה על דברי הרמב " ם ופירשם בדרך רחוק וכבר סתר כל דבריו בס' כסף משנה שלו ע " ש :
Even HaEzer.130.19.1 ואם אין העדים יודעים לחתום רושמין להם וכו' בפ " ב דגיטין ( דף י " ט ) איכא אמוראי דמכשרי ברשימה ובגמ' מפרש דוקא ברשימה שפסול לכתוב בו אבל בדבר שכשר לכתוב בו אפי' אינו כשר אלא דיעבד כגון כתבו באבר בשחור בשיחור להרמב " ם כדלעיל ריש סי' קכ " ה אין רושמין להם ועל רשימה זו שפסול לכתוב בו קאמר דאי עביד דיין הכי בשאר שטרות מנגדינן ליה אבל לקרוע להן נייר חלק מותר לכתחלה ואפי' בשאר שטרות כרב ותניא כוותיה אבל לגבי גט אף ברשימה שפסול לכתוב בו כשר לכתחילה ואין לחלק בין קריעת נייר לרשימה אלא בשאר שטרות כדפי' ואמוראי ל " פ אלא מר מודה למר ומר מודה למר כנ " ל לדעת רבי' ואין כך לדעת הרמב " ם דבפ " א מה " ג כתב דאפי' ברשימה כשר ובפ' כ " ד ממלוה כתב דאפי' במקרעין לו מנגדינן ליה דס " ל דרשימה וקריעת נייר דינן שוה והכא רבותא קמ " ל והכא רבותא קמ " ל ודו " ק . והרמ " ה מפרש דאפי' גבי גט לא שרינן לכתחלה אלא לקרוע וכו' רשימה זו שפסול לכתוב בו לא שרו אמוראי אלא בדיעבד וגם לדידיה אמוראי לא פליגי :
Even HaEzer.130.20.1 אבל ציירו להם וכו' עד אינו גט ואם נתגרשה בו פסול לכהונה שם בעא מיניה ר " ל מר " י עדים שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א " ל אינו כתב א " ל והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א " ל וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ( להקל ) והקשה ב " י למה אמר רבינו פסולה לכהונה בלבד והלא משמע דספק מגורשת הויא לכל דבר ואפשר לפי שאמר ר' יוחנן דאינו כתב וא " כ אינו גט ומותרת לחזור לבעלה לכך אמר ופסולה לכהונה דאף לבעלה אסורה אם כהן הוא ואצ " ל דלעלמא אסורה לכל חומרא כיון דאינו כתב ועיין פרק כל הגט סוף ( גיטין דף כ " ז ) עוד נראה ע " פ הגה " ת אשיר " י שכתב שם וז " ל עדים שאין יודעים לחתום וכתב להם בסיקרא והם חותמין למעלה ע " ג הכתב אם נתגרשה בזה הגט לא ידענא מאי אידון ביה מא " ז עכ " ל וקשיא לי בגויה אמאי קאמר לא ידענא מאי אידון ביה הלא בעיא דאיפשטא היא דלא נעשה בה מעשה להקל אלא להחמיר ונראה דקשיא ליה אהך דר " ל ורבי יוחנן דהא תנן בכל כותבין בדיו בסיקרא אלמא דסיקרא הוי כתב ואם כן כתב עליון ודאי לא הוי כתב ויש ליישב בשני יישובים ומפני הספק אמר לא ידענא מאי אידון ביה והוא די " ל דסיקרא דר " ל ור " י אין זה סיקרא דמתניתין דקמפרש בה רבב " ח סקרתא שמה אי נמי י " ל אע " ג דכתב גט בסיקרא כשר דהוי כתב אפ " ה היכא דכתב בדיו ע " ג סיקרא דדיו מוחק הוא לסיקרא שתחתיו השתא כתב עליון הוי כתב והגט כשר והלכך אמר לא ידענא מאי אידון ביה ולפי זה האי ספיקא איתא ג " כ בכל מה שציירו במיא דאברא וכו' וחתמו עליו בדיו דלא ידענא מאי אידון ביה ומיהו הא ודאי דריח הגט פוסל לכהונה ואסורה אף לבעלה אם כהן הוא ועי " ל דלפי דהרמב " ם בפ " ג גבי כתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס כתב דאינו גט ופי' ה' המגיד דאינו פסלה מן הכהונה אבל הכא אינו גט כלומר ספק מגורשת היא ופסולה לכהונה מן התורה כנ " ל ליישב דברי רבינו :
Even HaEzer.130.21.1 גט שחתמו בו כותים וכו' פי' כותיים בזמן הזה שעשאום כעכו " ם גמורים ודיניהם ככל שאר הפסולים כשחתמו על הגט דהגט פסול . ומ " ש או אפי' אחד כשר ואחד פסול וכו' הכי משמע מפשוטא של משנתינו פ " ק דמכשר בגיטי נשים כדחתם עליו כותי אחד דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתם קמיה ישראל מכלל דאם הכותי פסול הוא הגט פסול אפי' חתם עליו ג " כ עד כשר ותו דבחתם עליו עד אחד פסול מזוייף מתוכו הוא וכך כתב הרמב " ם בפ " א :
Even HaEzer.130.22.1 חתם בו הסופר וכו' בסוף פרק התקבל אמרינן דמאן דמכשיר באומר אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום פוסל חתם סופר ועד ומאן דפוסל באומר אמרו מכשר בחתם סופר ועד ולעיל בסימן ק " ב כתב רבינו דבאומר אמרו לא יכתבו וכאן כתב דחתם הסופר ועד נמי פסול דכך הוא דעת התוספות דאזלינן בתרווייהו לחומרא אבל הרמב " ם והרמ " ה פוסקים דבאומר אמרו לא יכתבו דלפ " ז בחתם סופר ועד כשר ועיין ב " י שהאריך :
Even HaEzer.130.23.1 נעשה בערכאות וכו' משנה פ " ק דגיטין ( דף י' ) כל השטרות העולים בערכאות של עכו " ם אע " פ שחותמיהם עכו " ם כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רש " א אף אלו כשרים לא הוזכרו ( בב " ה לפסול ) אלא בזמן שנעשו בהדיוט ( ע " י עכו " ם הדיוטות שאין דיינים ) ובגמרא מפרש דטעמא דר " ש דמכשיר בחותמיהם גוים אע " ג דלאו בני כריתות נינהו ולאו בני עדות נינהו ולאו בני שליחות נינהו ועוד דבעי לשמה ועכו " ם מדעתיה דנפשיה קא עביד משום דעידי מסירה כרתי כר " א ואע " ג דמודה ר " א במזוייף מתוכו דפסול מדרבנן כמו שפירש רש " י ריש ( דף י " א ) דלמא אתי למימסרה לגט באפייהו ומיסמך עלייהו הכא ר " ש קאמר בשמות מובהקין דעכו " ם לא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתא דתו לא אתו למיסמך עלייהו דמידע ידעי דעכו " ם הן ומיהו דוקא כשכתבו ישראל דבעינן שיכתוב לשמה ועכו " ם אדעתיה דנפשיה קעביד וכיון דרבנן פליגי עלייהו הלכתא כותייהו ואפ " ה פסול דגזירה בשמות מובהקים אטו שאינן מובהקים כך פסק הרא " ש ( דף צ " ח ע " ב ) דלא כהראב " ד דפסק כר " ש וטעמו וטעם ר " ח מפורש בדברי הרא " ש לשם . והך פי' רש " י דילמא אתו למימסרה לגט באפייהו כתבו הרשב " א בפרק קמא ( דף ג' ) בד " ה ולענין עידי מסירה וכו' בשם התוס' והקשה דאטו כי קיימי קמן מי לא ידעינן בהו דעכו " ם נינהו והיאך נסמוך למימסר קמייהו בלא עידי מסירה ופי' הוא דה " ק שאם הלכו להם עידי מסירה ויצא עליו עוררין דבשמות שאינן מובהקין אפשר דיתקיים בחותמיו ויצא מידי מזוייף ואמרינן בודאי כמצותו ניתן לידה בעידי מסירה ואין להקשות דמאן דמסהיד אחתימות ידייהו יסהיד עלייהו נמי דעכו " ם נינהו ולא אתו למיסמך עלייהו דאיכא למימר דלמא מקיימינן להו בשני שטרות ר " ל שתי שדות של מכר שאוכלים בעליהם בשופי וכו' :
Even HaEzer.130.24.1 אבל אשה שמביאה וכו' כך כתב הרא " ש על שם הרמב " ם בפירוש הך בעיא דבעא ר " ל מרבי יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותם כשמות עכו " ם מהו וכו' והביאו גם הרשב " א לשם ( דף י " א ) וגם כאן כתב הרשב " א וז " ל וק " ק דהיאך יבאו לסמוך עליהן ולהחתימם בגט ולא יכירום שעכו " ם הם ומביאו ב " י יש לדקדק דכאן כתב וק " ק משום דבאשה שמביאה גט בידה וחזינן בה ריעותא דחותמיהן דומין קצת לשמות ישראל חיישינן שמא טעו וכו' ולא היו שם עידי מסירה אלא סמכו עלייהו וכו' אבל גט כשר שכתבו ישראל ונמסר בעידי מסירה אע " פ שחותמיהן עכו " ם דומין קצת לשמות ישראל איכא למימר דאין לפוסלו משום גזירה שמא אתו למיסמך עלייהו בזימנא אחריתי דלא שכיח הוא שלא יכירוהו שהוא עכו " ם ולכך כתב הרשב " א עלה דההיא וזה דוחק וכאן כתב וקצת קשה אבל הרשב " ם והרא " ש לא קשיא להו הך קושיא ואזלי לחומרא דילמא אתי לידי טעות וכו' ונראה דמ " ש רבינו אבל אשה שמביאה גט וכו' לאו דוקא אשה דה " ה שליח שהביא גט וכ " כ הרשב " ם להדיא בפירושו כמ " ש הרא " ש והרשב " א בשמו ע " ש :
Even HaEzer.130.25.1 גט שאין עליו עדים וכו' משנה בפרק המגרש ( גיטין דף פ " ו ) ג' גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד ר " א אומר אע " פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ובגמרא קא מפרש רב דסיפא דתנא יש בו זמן ואין בו אלא ע " א דוקא דכתב ידו ועד הוא דהולד כשר ולא תינשא לכתחלה אעפ " י דאיכא עד עם כתב ידו וברישא אשמועינן דאפילו בכתב ידו בלא עד הולד כשר אבל כתב הסופר ועד הולד פסול ושמואל אמר אפי' כתב הסופר ועד הולד כשר שהרי שנינו סוף ( דף פ " ז ) בסיפא דסיפא כתב סופר ועד כשר ורב אמר לך מי דמי התם כשר לכתחלה משמע דהתם חתם הסופר עם העד שנינו דתינשא לכתחלה הכא דיעבד קתני הולד כשר ודוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד הולד פסול ושמואל אית ליה כתב סופר ועד שנינו דתינשא לכתחלה והיינו בספרא מובהק בקי בתורת גיטין דלא יכתבנו אלא א " כ שמע מפי הבעל והכא דלא תינשא לכתחלה בכתב סופר ועד והולד כשר בסופר שאינו מובהק וכן א " ר יוחנן בכתב ידו שנינו ופסקו הפוסקים כרב ור' יוחנן דבכתב סופר ועד הולד פסול ותמה ב " י על רבינו דמדבריו משמע דפוסק בכתב סופר ועד נמי הולד כשר והאריך ליישב בכמה דרכים ולא עלה בידו והניח בצ " ע וע " ק לע " ד כיון דפשטא דסוגיא משמע דלרב אין חילוק בין סופר לסופר ובכתב סופר ועד הולד פסול אפי' בכתב סופר מובהק כמ " ש התוס' בד " ה אמר רב לפי' הקונטרס ורבינו פסק איפכא דאין חילוק בין סופר מובהק לאינו מובהק ובין כך ובין כך הגט פסול לכתחילה ואם ניסת לא תצא אם כן לא ה " ל לרבינו להזכיר סופר ראש בית דין אלא ה " ל לומר בסתם סופר ולכן נלפע " ד דרבינו מפרש בסוגיא אע " ג דרב לא סבירא ליה דשמואל דבכתב יד סופר מובהק ועד תינשא לכתחילה מיהו ודאי אע " ג דלא תינשא לכתחילה מכל מקום הולד כשר ואם ניסת לא תצא דאין לנו להפליג כל כך מחלוקתם דלשמואל תינשא לכתחלה ולרב תצא והולד פסול וכיוצא בזה כתב הראב " ד בהשגות פ " א דה " ג אלא דלשמואל תינשא לכתחילה ולרב לא תינשא ואם ניסת לא תצא ולא אמר רב בכתב סופר ועד הולד ממזר מדרבנן אלא בסתם סופר אבל בסופר מובהק ועד הולד כשר ולא תצא והא דלא מוקי רב לסיפא בכתב יד סופר מובהק ועד היינו משום דמתני' סתמא קתני ולא מפליג בין סופר לסופר אלמא דמשנתינו בהך סיפא לא איירי אלא בכתב ידו וסיפא דסיפא חתם סופר ועד כשר שנינו ותינשא לכתחלה אפי' סופר שאינו מובהק ומהאי טעמא לפי' בתרא דכתבו התוס' ועי " ל דלרב כתב סופר מובהק ועד כשר לכתחלה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפילו דיעבד עכ " ל לא כתבו התוס' כך אלא משום דנראה להו דוחק לפרש דפליגי רב ושמואל גם בכתב סופר מובהק דאין לנו להוסיף פלוגתא שאינה מפורשת בתלמוד אלא מסתמא גם רב מודה דבכתב סופר מובהק ועד תינשא אפילו לכתחילה ולא פליגי אלא בכתב סופר שאינו מובהק ועד דלשמואל הולד כשר לא תצא ולרב הולד פסול אפי' דיעבד והא דלא מוקי רב לסיפא דסיפא בכתב סופר מובהק ועד דתינשא לכתחלה היינו משום דמתני' סתמא קתני ולא מפליג בין סופר לסופר כדפי' זו היא דעת התוס' ועד " ז הם דברי רבינו אלא שהכריע בין פי' קמא דתו' לפי פי' הקונטרס דמחמיר דלרב בכתב סופר ועד אפי' סופר מובהק הולד ממזר ובין פי' בתרא דתוס' דמיקל דלרב נמי תינשא לכתחלה ורבינו ז " ל מפרש דלא תינשא לכתחלה ואם ניסת לא תצא ולכן כתב דבע " א וכתב יד סופר מובהק דהיינו סופר ראש ב " ד או אפי' כתב יד הבעל הגט פסול לכתחלה ואם ניסת לא תצא ומשמע מדיוקם דבסופר שאינו ראש ב " ד תצא וממילא נמי הולד פסול דהא בהא תליא וס " ל לרבינו דמ " ש הרי " ף והרא " ש והרמב " ם דבכתב יד הסופר ועד אין הולד כשר היינו דוקא בסתם סופר שאינו מובהק אבל בסופר מובהק ועד הולד כשר ולא תצא וכן עיקר . כתב ב " י דלהרא " ש ורבי' כי פסלי רב ורבי יוחנן כתב סופר ועד הולד ממזר אליבא דר " מ הוא דכיון דליכא שני עידי חתימה ולא עידי מסירה אינו גט כלל דהכל יודעין דאין דבר שבערוה פחות משנים וכתב בכתב ידו דכשר אפי' אין עדים כלל ה " ט דכתב ידו הוי כמאה עדים כמ " ש התוס' רפ " ק ( דף ג' ) בד " ה ג' גיטין וכ " כ בפירש " י במשנה דג' גיטין פסולין ולשמואל דבכתב סופר מובהק ועד נמי תינשא לכתחלה צ " ל כיון דסופר מובהק הוא הוה ליה כחתומים עליו כמה עדים אבל אנן קי " ל כרב דאפילו במובהק נמי הולד ממזר כיון דאין כאן לא שני עדים בחתימה ולא במסירה אבל לר " א דעידי מסירה כרתי אם לא נתנו לה בעידי מסירה הולד ממזר אפי' כתב בכתב ידו ואם נתנו לה בעידי מסירה לכתחילה לא תינשא כיון דליכא עידי חתימה דתיקנו חכמים מפני תיקון העולם וכמו שיתבאר בסי' קל " ג ורבי' סתם כאן הדברים לדעת הרא " ש ומיירי הכא בשמסרו לה בפני עדים ומש " ה בכתב סופר ועד או כתב ידו ועד א " נ כתב ידו ואין עליו עדים כלל לא תצא דעידי מסירה כרתי מיהו לכתחלה לא תינשא עד שיהיו עדים חתומים עליו והקשה ע " ז דהא להרא " ש בפרק השולח בדאיכא עידי מסירה לכתחלה אכשר ר " א אפילו אין עליו עדים כלל וכאן פוסלו לכתחילה ואם נפשך לומר דרבינו מיירי הכא באשה המביאה גט לפנינו וכל שעדים חתומים עליו מחזקינן ליה שניתן לה בעידי מסירה אבל בכתב ידו וע " א לכתחלה לא תינשא דלא מחזקינן לה שניתן לה בעידי מסירה ובדיעבד מחזקינן כיון דאיכא ע " א וכתב ידו אכתי קשה דא " כ באין עליו עדים כלל אמאי כתב אם ניסת לא תצא הא הגט בטל הוא דמחזקינן ליה שלא ניתן בעידי מסירה עכ " ד וכל זה תמוה דמה שפי' תחלה דרבינו מיירי הכא דמסרו לה בפני עדים וכו' דמלבד מה שהקשה בעצמו על זה עוד קשה טובא דהיאך יעלה על לב דמשנתינו דג' גיטין דמדברת באשה המביאה גט לפנינו ואין שם עידי מסירה ורבינו מעתיקם בחיבורו בסתם שיהא מדבר היכא שניתן לה הגט בפנינו בעידי מסירה דלא כענין משנתינו אלא הדבר ברור דרבינו נמי מיירי בדליכא עידי מסירה לפנינו כפשט המשנה וכל הסוגיא ודברי הרב ורבי יוחנן אלא דהאשה היא המביאה גט לפנינו ואמרה שהיו שם עידי מסירה כשניתן לה הגט וכיון שכתב בכתב ידו אף על פי שאין עליו עדים כלל אפי' הכי כיון דחזינן דלא היה כאן זיוף כיון שנכתב בכתב ידו דכק' עדים דמי לא תצא אבל לכתחילה לא תינשא כיון שאין כאן עדים כלל וה " ה בכתב ידו וע " א אבל בכתב ידי סופר ועד לרב הולד ממזר דלא חשיב כתב ידי סופר סתם כק' עדים כיון שאין כאן שני עדים הולד ממזר אף לרבי אליעזר ורבינו דכתב דבכתב ידי סופר לא תצא אינו אלא בסופר ראש בית דין כדפירש ואין חילוק בין אם נפרש דברי רב ורבי יוחנן דקיימי עלה דמתניתין כדמוקים לה כדרבי מאיר או כדמוקים לה כדר " א דלא כמה שעלה ע " ד ב " י לחלק בכך והאריך על זה אלא כדפי' הוא הנכון והמעיין יבחר :
Even HaEzer.131.1.1 צריך שתהא כתיבת הגט ותתימתו לשם האיש והאשה ל " ש טופס ול " ש תורף וכו' משנה פרק כל הגט ( גיטין דף כ " ו ) פליגי בה תנאי ופסק רב הלכה כרבי אליעזר שפוסל בטופסי גיטין גזירה משום תורף ומ " ש ואפי' בדיעבד שכתבו כבר כתב הרמב " ן שפסול לגרש בו פי' אע " פ שכתבו כבר הגט כולו דהיינו טופס כתב שלא לשמו ואח " כ כשבא הבעל לגרש כתב גם התורף ושלחו ליד האשה והבעל הלך בדרך למקום רחוק נמי פסול לגרש בו וזהו משמעות הלשון שכתב כבר כלומר כשהיה בעל כאן כתבו כבר ועכשיו אי אפשר לחזור ולכתבו וה " ה אם גירשה בגט זה לא תינשא אלא שקיצר דכל היכא דפסול הגט לגרש בו מדרבנן באם עבר וגירשה ולא תינשא וכ " כ הרא " ש בשם הרמב " ן והרמ " ה ומ " ש רבינו ע " ש הרמ " ה ואפי' אם ניסת תצא לא נמצא כך בדברי הרא " ש כאן אלא בפרק המגרש ( דף קי " ד ע " א ) כתב ע " ש הרי " ף דכל היכא דתני פסול אם ניסת תצא בר מהני ג' גיטין פסולין וזה היה דעתו של הרמ " ה כאן דלא כרב האי והרא " ש לקמן בסי' ק " ן ומ " ש והרמב " ם מכשירו אפי' לכתחלה לגרש בו אם כתבו אין זה לשון הרמב " ם בפ " ג שכך כתב מפני תקנת הסופר להתירו וכו' אלא לשון רבינו הוא שמפרש כך לשון הרמב " ם שאין התקנה שיכתוב טופסי גיטין כדי שיהיו מצויין אצלו וכו' אלא היתרא הוא שהתירו לו לגרש בו אם רוצה לכתוב שאינו עובר על דברי חכמים אם כתבו לטופס שלא לשמו דלא גזרו טופס אטו תורף ואמר רבינו שכך כתב הרא " ש ולי נראה וכו' פירוש דהרא " ש לאחר שהביא דברי הרמב " ן כתב עליו וזה לשונו ולי נראה וכו' עד הבעל לפנינו ורבינו הכי קאמר הרמב " ן כתב דפסול לגרש בו אפי' אין הבעל לפנינו כדפרישית אבל הרמב " ם מכשיר אפי' לכתחילה אפי' כשהבעל לפנינו וכ " כ הרא " ש וכו' ומ " מ טוב להחמיר וכו' ומה שהביא רבינו כל לשון הרא " ש שכתב ולי נראה וכו' ולא הספיק לו במ " ש וכ " כ א " א הרא " ש הוא לפי דהיה מובן דכל משא ומתן דהני גדולים אינו אלא כשהבעל לפנינו אבל מדמסיק הרא " ש טוב להחמיר כשהבעל לפנינו כלומר דאם אין הבעל לפנינו אין להחמיר כהרמב " ן מכלל דלהרמב " ם פסול לגרש בו אפי' אין הבעל לפנינו וה " ה אם גירשה בו לא תינשא כדפי' והב " י הבין דלפי לשון הרמב " ם שהביא רבי' משמע דלא יכתוב טופסי גיטין לכתחלה ואם כתב כשר לגרש בו וכן הוא להרא " ש שהביא רבי' בשמו ותימה דאין זה נקרא דיעבד אם כתבו שלא כדין הלא יש בידו לכתוב גט אחר אבל למאי דפי' ניחא דמיירי דהבעל הלך בדרך למרחוק ואכתי קשה לי טובא בלשון הרא " ש שהביא רבינו דבדיעבד שכתבו כבר כשר לגרש בו דלשון הרא " ש לא משמע הכי דהא בתחלה כתב י " א דלכתחלה גזר טופס אטו תורף אבל בדיעבד אף לכתחלה תינשא דר " ל לכתחלה פסול הגט לגרש בו אבל בדיעבד אם גירשה בגט זה תינשא לכתחלה והרמב " ן כתב דבדיעבד נמי אף ע " ג שגירשה בגט זה פסול הוא ולא תינשא בו לכתחילה וכ " כ הרמ " ה ולי נראה דבגיטי נשים פוסל לכתחלה וכו' עכ " ל משמע דר " ל נמי דפסול לגרש בו לכתחלה אבל אם גירשה דיעבד בגט זה תינשא לכתחילה כך משמע פשט לשון הרא " ש ורבינו כתב בשמו דלא נפסל גט זה אלא לכתבו לכתחילה דגזרינן בטופס אטו תורף אבל אם כבר נכתב כשר לגרש בו אף לכתחילה ונראה דס " ל לרבינו אע " ג דלי " מ ר " ל דלכתחילה פסול לגרש בו ובדיעבד אם גירשה בו תינשא לכתחילה מ " מ להרא " ש גופיה שכתב ולי נראה כו' אין דעתו כן אלא ר " ל לכתחלה אין לכתבו ואם כתבו בדיעבד כשר לגרש בו ומוכח הכי מדכתב בסוף ומ " מ טוב להחמיר ולגרשה בגט אחר מכלל דקודם זה אמר דא " צ לכתוב גט אחר אלא גט זה כשר לגרש בו כיון שכבר נכתב ותו מוכח הכי מדהביא ראייה מרבי יהודה שכולל שטרות וגיטין יחד ואומר פוסל בכולן על כרחך בשטרות לא פסל בדיעבד אם כתב הטופס עכ " ל כלומר וכיון דבשטרות פשיטא דכשר השטר בדיעבד אפי' לא נכתב אלא הטופס בלחוד ויכול לכתוב גם הטורף ונותנים גם למלוה וללוקח וזוכה במעות ובשדה ה " נ בגיטי נשים יכול לגרש בו לכתחילה כיון שכבר נכתב הטופס מדכלל רבי יהודה שטרות וגיטין יחד וטעמא דמילתא דמשום תקנת סופרים שלא יפסידו שכרם כיון שנכתב כבר הכשירוהו לגרש בו ולא גזרו טופס אטו תורף :
Even HaEzer.131.2.1 לא נכתב לשמו פסול לכך צריך ליזהר וכו' משנה ר " פ כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד וכולי אף על גב דבנכתב שלא לשם האיש נמי פסול וכך כ' הרמב " ם רפ " ג נקט התנא אשה טפי חדא משום דקרא כתיב באשה וכתב לה לשמה וילפינן מיניה איש ועוד דבסיפא נקט יתר מכן ל " ל ב' נשים דלא שייך אלא באשה ומ " ש ולכך צריך ליזהר וכו' כלומר דאם הבעל כותב הגט בעצמו הא קא חזינן דכותב שמו ושמה ופשיטא דכשר אלא כשמצוה הסופר לכתוב את הגט לגרש בו אשתו אינו כשר אא " כ שמפרש ויאמר כתוב לשם פלונית אשתי דשמא יכוין לאשתו שאינה נקראת בשם זה . כיצד שלא לשמה וכולי שם במשנה ריש הפרק :
Even HaEzer.132.1.1 אמר לסופר כתוב גט לארוסתי כו' בפרק ר " ג ( יבמות דף נב ) קאמר רמי בר חמא הרי זה גט מפני שבידו לגרשה והתוס' לשם הקשו מפרק כל הגט סוף ( גיטין דף כו ) דבברייתא תניא דאינו גט ואור " ת דבפר " ג מיירי שכתב בו זמן הנתינה אפי' גט ישן לא הוי שלא נתייחד עמה אחר זמן הכתוב בגט והרי זה גט דקאמר היינו לגרש בו לכתחלה וההיא דכל הגט שכתב זמן דקודם נישואין וגרע טפי מגט ישן דבגט ישן ליכא אלא ייחוד בעלמא ולכך אם נתגרשה בו תינשא לכתחלה אבל התם דכנסה ואיכא ודאי ביאה אינו גט כלל עכ " ל איכא לתמוה אדברי רבי' שכתב דבכנס וגירשה הוי גט כיון שכתב בו זמן הנתינה וכפר " ת הלא אפילו לכתחלה כשר לגרש בו ואפשר דלפי דהרא " ש בפר " ג לא כתב בפירוש לגרש בו לכתחלה דלא כתב אלא לשון התוס' דבפרק כל הגט דבכתב בו זמן הנתינה אפי' גט ישן לא הוי לכך גם רבינו סתם דבריו ולא פירש לגרש בו לכתחילה ועוד איפשר דכיון דכתב וכנס וגירשה בו הוי גט ממילא משמע דכשר לגרש בו אף לכתחילה אבל העיקר נ " ל דרבינו חשש לחומרא כפי' רש " י בפר " ג וכדברי הרמב " ם בפרק ג' דסבירא להו דבפר " ג לא קאמר אלא דהוי גט בדיעבד אם נתגרשה בו ובפרק כל הגט לא קאמר אלא דאינו גט לגרש בו לכתחלה דומיא דגט ישן אבל בדיעבד כשר ומיהו סובר רבי' דמה שמחלק ר " ת דבכותב בו זמן הכתיבה פסול לגמרי אפי' דיעבד אמת הוא אע " ג דתלמודא לא איירי בהכי לפירש " י והרמב " ם וההיא דפרק ר " ג ובכל הגט דלכתחילה לא ובדיעבד הוי גט מיירי כשכתב בו זמן הנתינה והכי נקטינן :
Even HaEzer.132.2.1 צוה לכתוב לו גט לגרש בו אשה בעלמא וכולי כתב הרמב " ם שאינו גט וליבמתו הוי ספק מגורשת תימא אמאי כתבו על שם הרמב " ם הלא תלמוד ערוך הוא בפר " ג דלאשה בעלמא אינו גט וליבמתו קא מיבעיא ליה ואסיקנא בתיקו וא " כ ה " ל ספק מגורשת ועוד הקשה ב " י מאי דהביא רבינו דברי הרא " ש דלאשה בעלמא הוי גט למאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיון דהלכה רווחת בישראל דאין אדם מקנה דשלב " ל ועל הרא " ש נמי קשה למה הביא דברי ר " י הללו בפסקיו כיון שאינן הלכה ולפע " ד יש ליישב דסבירא להו לרבינו אעפ " י דאינו גט לענין שאר חומרות מ " מ פסולה היא לכהונה מדרבנן דריח הגט מיהא הוי ביה וכדלעיל בסימן ק " ל סט " ז וכדלקמן בסימן קל " ד ומה " ט כתב רבי' דין זה בשם הרמב " ם דמדכתב דאינו גט אלמא דסובר דלגמרי אינו גט ואינו פסולה אף מן הכהונה אבל הרא " ש סובר כיון דאיכא מאן דאמר דאדם מקנה דשלב " ל קנתה האשה גט זה במקצת דפסלה מן הכהונה :
Even HaEzer.132.3.1 שנים ששמותיהן שוין וכו' משנה פרק המגרש סוף ( גיטין דף פו ) ובנימוקי יוסף פרק ג " פ הקשה דמשמע הכא דאם לא נתערבו נותנין ומתגרשות ואמאי לא חיישינן דילמא אזיל וממטי גיטא לאיתתא דהיאך ותירץ דשאני הכא דשניהם במעמד אחד נתנו גיטין לשליח והוא מכירן וגם מכיר נשותיהן שזו אשתו של זה וזו אשתו של זה וליכא למיחש למידי כמו שהיו בעיר אחת זה בפני זה או אם זה עומד בירושלים וזה בטבריא ויודע בבירור עכ " ל ומ " ש שיתננו לה בעידי מסירה פירוש אף לרבי אליעזר דעידי מסירה כרתי ל " ק הא לא ידעי עידי מסירה בהי מינייהו מגרשה ואין זו נתינה לשמה מבוררת ור " א כיון דחתימה לשמה לא בעינן ע " כ לשמה דכתיב בקרא אכתב ונתן קאי דאביי משני להך קושיא וקאמר אימור דבעי ר " א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי ולפיכך אף לרבי אליעזר דשניהן מתגרשות בעידי מסירה כשנותנין שניהן לזו ושניהן לזו ועיין בתוס' ר " פ כל הגט ( גיטין דף כד ) בד " ה בעידי מסירה . כתב מהרש " ל נראה שאין ליתן שני הגיטין ליד האשה בבת אחת דאם כן איכא חציצה אלא נותנין לכל אחת שני הגיטין בזה אחר זה וכן נוהגין היכא דאיכא ספק בשם האיש והאשה ונותנין ב' גיטין דאין נותנין אותן ביחד אלא בזה אחר זה עכ " ל :
Even HaEzer.132.4.1 וכתב בעל העיטור שמע מינה ספק נערה וכו' ואיני יודע וכו' ואיפשר דב " ה לאו דוקא ספק נערה קאמר אלא ר " ל דאיכא נמי ספק שמא היא קטנה :
Even HaEzer.132.5.1 המביא גט ונפל ממנו וכו' משנה בפרק כל הגט ריש ( דף י " ז ) ובגמרא איכא תרתי אוקימתא ופסק האלפסי בפרק קמא דמציעא לחומרא דלא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות ואע " ג דלא הוחזקו וכתב הרא " ש עלה וכ " ש אם הוחזקו אעפ " י שאין השיירות מצויות אא " כ בסימן מובהק ונקב בצד אות פלוני או שאמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גיטא של יב " ש וכך הם דברי רבינו שכתב או אפי' במקום שאין השיירות מצויות וכולי וקאי אהיכא דמצאו לאלתר כשר אפילו במקום שהוחזקו ואין השיירות מצויות דיותר יש להכשיר בשיירות מצויות דלא הוחזקו מאילו אינן מצויות והוחזקו והטעם כתב הרא " ש דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפילו במקום שאין השיירות מצויות ממה שניחוש שבא אחד מעיר אחרת ועבר דרך שם אך קשה דבפרק ג " פ סוף ( דף קע " ב ) קאמר אביי דלנפילה דלחד לא חיישינן ולנפילה דרבים חיישינן א " כ בשיירות מצויות דאיכא אינשי טובא דמביאין גיטין מכ " ש טובא ודאי חיישינן לנפילה דרבים אף על פי דלא הוחזקו משא " כ בשאין השיירות מצויות אע " ג דהוחזקו דכיון דאין לחוש אלא לנפילה דיחיד לא חיישינן ויש ליישב דאין הלכה כאביי אלא כרבא דפליג עליה ולא מפליג בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים :
Even HaEzer.132.6.1 או אפי' במקום שאין השיירות מצויות ובעיר שנכתב הגט הוחזקו שנים וכו' איכא להקשות דבפירוש רש " י משמע דהוחזקו ולא הוחזקו דקאמר בגמרא היינו דבאותה העיר שנפל לשם הגט הוחזקו שני יב " ש ואפילו מעיר אחרת שלא נכתב בו הגט ואמאי שינה בו רבינו ואמר דבעיר שנכתב הגט הוחזקו וכו' ויש לומר דרש " י מיירי להיכא שאין כותבין שם עירו ושם עירה בגט אבל רבינו דבזמנו היו כותבין שם עירו ועירה כדלעיל בנוסח הגט בסימן קכ " ו ולפי זה צריך לפרש דהוחזקו שני יב " ש בעיר שנכתב הגט דאל " כ הלא נודע משם עירו ועירה שנכתב בגט דממנו נפל ולא מיב " ש דבעיר אחרת ובהשגות הראב " ד פרק ג' כתב וז " ל והוחזקו שני יב " ש בעיר אחת ר " ל באותה העיר הכתיבה בגט יב " ש דממתא פלוני עכ " ל . וה' המגיד כתב על זה ומ " מ איפשר שאין כתוב בגט שם עירו ושם עירה כלל עכ " ל כלומר דלפי זה איפשר לפרש ג " כ הוחזקו שני יב " ש בשני עיירות וכדפירש " י בד " ה והוא שהוחזקו וכו' וא " ת לפי דעת רבינו במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו שני יב " ש בעיר שנכתב בו הגט אמאי פסול לזמן מרובה הלא נודע משם עירו ושם עירה שנכתב בגט שלא נפל מיב " ש דבעיר אחרת וי " ל דבשיירות המצויות חיישינן ג " כ לב' עיירות ששמותיהן שוות ואיכא בכל אחת יב " ש ששמות נשותיהן שוות וה " א בגמרא חיישינן לשני שווירי :
Even HaEzer.132.7.1 ומ " ש שנים ששמותיהן ושמות נשותיהן שוות כפירש " י בפרק כל הגט בד " ה והוא שהוחזקו וכו' וכ " כ התוספות בפרק גט פשוט ( בבא בתרא דף קס " ז ) בד " ה וליחוש לשני וכ " כ סמ " ג בה' גירושין אבל בשלטי הגיבורים פ' כל הגט ( דף תקס " ז ) כתב ע " ש ר " י אחרון דאעפ " י שאין שמות האנשים שוות חוששין שמא קידש זה אשה אחרת ששמה כשם אשתו של זה וכתב לה גט זה והכי נקטינן בשני יב " ש בעיר אחת דאין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה אעפ " י שאין שמות נשותיהן שוות דחוששין שמא קידש וכו' :
Even HaEzer.132.8.1 אם מצאו לאלתר וכו' או אפילו אין לו סי' וט " ע בגט וכולי כתבו התוס' בריש ( דף כח ) בד " ה מצאו בחפיסה דדוקא כשמצאו הוא בעצמו איירי דנאמן בהכרתו אף על גב דלאו צורבא מרבנן הוא במגו דאי בעי אמר לא אבדתי ואינו נאמן אלא בטביעת עין או בסימן מובהק דאם אינו סימן מובהק אין סומכין על הסימן לגרש בו דסימנים לאו דאורייתא שמא אין גט זה של אשה זו מיהו היכא דאיכא תרתי למעליותא דיודע דבכלי אבדו וגם יש לו סימן בכלי אעפ " י שאינו מובהק חשוב כאילו היה בו סימן מובהק כך נראה מדברי התוס' והרשב " א לשם ונראה לפע " ד לדייק כך מלשון רבינו שכתב תחלה ויש לו סימן מובהק או ט " ע בגט וכו' ואח " כ כתב אלא שמצאו בכלי שהיה בו הגט ויש לו סי' או טביעות עין בכלי ולא כתב ויש לו סימן מובהק משמע דאפי' אין לו סימן מובהק כיון שיודע שאבדו בכלי ויש לו בו סימן הני תרתי למעליותא חשוב כסימן מובהק ולמד כך מדברי התוספות כדפרישית :
Even HaEzer.132.9.1 או שמצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת שלו האי שלו אכולהו קאי ומיירי כשהוא בעצמו מצאו קשור בכיס שלו או בארנקי שלו או בטבעת שלו ומכירו בטביעת עין ובהני לא בעינן דידוע שלא השאילן לאחר דמסתמא לא אושלינהו דטבעת חיישי לזיופא וכיס וארנקי מנחשי אינשי ולא מושלי כדאיתא פרק בתרא דיבמות ( דף ק " כ ) וכיון שאמר שהכירו נאמן במגו אבל אם אחר מוצאו והוא נותן סימן קודם שיראה הגט שהוא קשור בכיס אין קשירה זה סימן דדילמא גט אחר הוא שהוא קשור ג " כ בכיס וכך הוא משמעות פירש " י בפרק כל הגט ובתוס' לשם גם כן כתבו דהכי הוא למסקנא אלא דביבמות קס " ד מעיקרא למידק מינה דסימן דאורייתא אפי' כשמצאן אחר מהדרינן ע " י סימן זה דקשור בכיס וכו' ואין זה סימן למסקנא אלא דוקא כשמצאו הוא בעצמו ובמכירו וכמ " ש רבינו :
Even HaEzer.132.10.1 או שמצאו בביתו בין כליו בברייתא תניא או שמצאו בין כליו ורש " י פי' בין כלי ביתו ורבינו כתב בביתו בין כליו דתרתי בעי בביתו לאפוקי בחצירו אעפ " י שמצאו בין כליו שבחצירו ובין כליו שבביתו לאפוקי בקרקע ביתו ואינו בין כליו דאיכא לחוש ליב " ש אחר שהוא בביתו ונפל ממנו וכן פי' התוס' ומביאו ב " י ונראה פשוט דביש לו סימן מובהק בגט או בכלי או קשור בכיס וכולי בכל הני הגט כשר אפילו שכיחי שיירות וגם הוחזקו שני יב " ש וכ " כ ה " ר ירוחם וכ " כ הרשב " א ומביאו ב " י ולזה האריך רבינו בלשונו ואמר כשר ולא חיישינן שמא אחר הוא ולא נכתב לשם זה האיש ולא הספיק לומר כשר בלחוד אלא לישנא יתירא אתא לאורויי דלא חיישינן כלל אפילו שכיחי שיירתא וגם הוחזקו :
Even HaEzer.132.11.1 ואפילו אם עדים מעידים שהאחר שהוחזק בשמו של זה לא היה בעיר וכולי בפרק האשה שלום ( יבמות דף קי " ו ) בההוא גיטא דאשתכח בסורא כתוב ביה אנא ענן בר חייא וכולי והוה ענן בר חייא אחרא בנהרדעא אמר רבא הכא חיישינן הואיל והוחזק איש אחר בעירו כשמו אעפ " י שלא היה עמהם בעירו כשנכתב הגט חיישינן שמא אמר לעדים במקום אחר לכתוב גט לאשתו והם לא כתבו אותו עד שהגיע לאותו העיר שהגט כתוב בו ושמא ליב " ש אחר הוא זה הגט שהוא בן עירו : אבל לא מצאו לאלתר כגון שאינו יודע וכולי וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול אפילו לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו ב' יב " ש משמע דרבינו מחלק שלשה חילוקים בדין זה הא' הוא דבשכיחי שיירות ולא הוחזקו או הוחזקו ולא שכיחי שיירות אם מצאו לאלתר דהיינו דראה שלא עבר אדם שם הגט כשר השני הוא דאם לא מצאו לאלתר כגון שאינו יודע אם עבר אדם שם הגט פסול בחד צד לריעותא בהוחזקו או בשיירות מצויות וכמ " ש בסוף סימן זה . השלישי הוא אם ראה שעבר אדם שם פסול אפי' תרתי למעליותא דלא שכיחי שיירתא וגם לא הוחזקו שני יב " ש אלא דאיכא לתמוה מנ " ל לרבינו חילוק השלישי הלא מבואר מדברי הרי " ף והרא " ש שכתבו אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יב " ש פסול כלומר בהוחזקו לבד פסול אעפ " י דלא שכיחי שיירות מכלל דאם ג " כ לא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא אפי' ודאי עבר שם אדם הגט כשר : ומ " ש ב " י וז " ל ומ " ש וכן אם ראה שעבר אדם שם כו' כבר כתבתי שזהו דעת הרא " ש וקודם זה כתבו בשיעור לאלתר כתב ג " כ כשיטת הרא " ש דהוי שלא עבר אדם שם ולא חילק בין שיירות מצויות לשאינן מצויות ולא בין הוחזקו ללא הוחזקו עכ " ל תימה הוא הלא הרא " ש כתב בהדיא והכי הילכתא דלא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אע " פ שלא הוחזקו וכ " ש אם הוחזקו אעפ " י שאין השיירות מצויות וכולי אלמא דאם לא הוחזקו וגם אין השיירות מצויות מהדרינן גט אפי' לזמן מרובה וגם אח " כ הביא הרא " ש לשון הרי " ף דאם עבר אדם שם אעפ " י שלא שהה ה " ל זמן מרובה ואין מחזירין אם הוחזקו ב' יב " ש אעפ " י דלא שכיחי שיירות ולא כתב הרא " ש שום משמעות שחולק על זה וכך כתב הרשב " א ע " ש הראב " ד שמפרש כך לדברי הרי " ף וכ " כ הר " ן לדעת הרי " ף בשיטה שנייה ומביאו ב " י וכ " כ ה " ר ירוחם ומבואר כך בדברי רבינו שמ " ש בדין זה בתחלה ובסוף בסימן זה והיאך כתב כאן בהיפך על כן נראה דמ " ש רבינו כאן וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול ואפילו לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו ב' יב " ש האי ולא הוחזקו פירושו או לא הוחזקו וז " ש וכן אם ראה שעבר אדם שם דפי' וכן ר " ל לא זו אף זו דלא מיבעיא בלא מצאו לאלתר כגון שאינו יודע אם עבר אדם שם דאיכא ספק ספיקא ספק לא עבר ואת " ל עבר דילמא לא נפל ממנו כלום דפסול בדאיכא חד צד לריעותא אבל בדליכא שום צד ריעותא הגט כשר ומהדרינן ליה אלא אפילו אם ראה שעמד שם פסול הוא בחד צד לריעותא דהוחזקו אפילו לא שכיחי שיירות או שכיחי שיירות ולא הוחזקו אבל בדליכא שום צד לריעותא כשר הוא אפי' ראה שעבר האדם שם :
Even HaEzer.132.12.1 ומ " ש רבינו בסמוך והיכא דלא הוחזקו ב' יב " ש ולא שכיחי שיירתא מחזירין אותו בלא סימן אפילו שהה כדי שיעבור האדם שם לאו דוקא אלא אפילו עבר שם אדם ולפעד " נ דט " ס הוא וצ " ל דאפי' שהה שם אדם ורצונו לומר דאע " פ דבחד צד לריעותא פסק הרי " ף וכל הפוסקים לחומרא דפסול בגט בכדי שעבר אדם שם ולא בעינן דכדי ששהה אדם שם אבל בדליכא שום צד לריעותא הגט כשר אפי' שהה אדם שם והכי משמע פשט הסוגיא דהני תנאי דפליגי בברייתא בשיעורא דלאלתר קאי אמתני' דמיירי בדאיכא חד צד לריעותא אבל בדליכא שום צד לריעותא ליכא פלוגתא דפשיטא דגט כשר בכל זמן מרובה שהיא בין נפילה למציאה לדברי הכל :
Even HaEzer.132.13.1 ואפי' היה עכו " ם שעבר וכו' ירוש' ואע " ג דעכו " ם אינו רשאי להיות שליח בגט מ " מ אפשר שהבעל או האשה או שלוחם הפקידוהו ביד העכו " ם והיה בו סימן מובהק א " נ שלחו הגט ביד עכו " ם לישראל אחר שיקבל הגט מיד העכו " ם ויהא נעשה שליח להולכה וכדלקמן בסימן קמ " א :
Even HaEzer.132.14.1 ומ " ש אא " כ עידי הגט אומרים מעולם לא חתמנו וכולי גם בכאן כתב הרשב " א דאפי' שכיחי שיירות וגם הוחזקו ב' יב " ש הגט כשר כשאומרים מעולם לא חתמנו וכולי ופשוט הוא בסוגיא :
Even HaEzer.132.15.1 ומ " ש אפי' אם אינם מעידין שזה התובעו הוא אותו שחתמו לו הלשון משמע דיצא הקול שהבעל אבד הגט ואדם אחר מצאו ותבעו ממנו ועדים מעידים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של שם זה ואותו חתמנו לאיש זה התובעו וכן פירש " י והתוס' הקשו על פירושו ופירשו דאפי' אינן מעידין שזה התובעו הוא אותו שחתמו לו אלא מעידין שמעולם לא חתמו אלא על גט אחד של יב " ש וזה אומר אנא הוא נאמן דאינו חשוד לקלקלה ע " ש בתוס' ובאשיר " י וה " ה שליח נמי אינו חשוד לקלקלה שישקר כדי שלא יפסיד שכר השליחות אלא דוקא בטביעות עין כשמצאו אחר והבעל או השליח תובעו כיון שאין לו מגו חוששין דאף ע " פ שאומר שהוא שלו דמכירו בטביעות עין אינו אומר כן אלא לפי שסובר דפשיטא שהוא שלו דאין לחוש ליב " ש אחר שנפל ממנו ג " כ ולכך הוא אומר שמכירו בט " ע אף ע " פ שאינו מכירו אבל כשעדים אומרים מעולם לא חתמנו וכולי ודאי קושטא קאמר דהוא שלו דאינו חשוד לשקר במזיד וכ " כ התוס' והרא " ש להדיא וכן כתב רבינו בסמוך אבל בטביעות עין אין מחזירין אותו לתובעו וכולי :
Even HaEzer.132.16.1 ומ " ש וכתב הרמ " ה אף ע " ג שאינן מעידין בפירוש וכו' נראה דהרמ " ה תפס פירש " י שזה התובעו הוא אותו שחתמו לו ולכך צריך לומר דמיירי שאינן מעידין שזהו חתימת ידם ולזה חתמו דאם היו מעידין שזהו חתימות ידם ולזה חתמו פשיטא שיחזיר וכ " כ התוס' לשם בד " ה מעולם :
Even HaEzer.132.17.1 והרמב " ם חילק וכולי עד סוף הסי' ולפעד " נ דהרמב " ם דקדק בדברי הרי " ף דכתב בפ' כל הגט ומסתברא לן דהכי הא מילתא דהוא איסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם שם אבל אם עבר אדם שם דהוחזקו שני יב " ש חיישינן שמא ממנו נפל וכולי דאף למה שמיישב הראב " ד דבריו בזה דר " ל שהוחזקו שני יב " ש ולא שכיחי שיירתא אכתי קשה טובא דאין מקום פסק הלכה זו כאן אלא בפ " ק דמציעא דמביא הרי " ף פלוגתא דרבה ורבי זירא ופסק כר' זירא דבשיירות מצויות ולא הוחזקו הגט פסול ה " ל לרי " ף לפסוק שם וה " ה בהוחזקו ב' יב " ש ולא שכיחי שיירתא אלא ודאי דעת הרי " ף דבשכיחי שיירות ולא הוחזקו דלא שרינן לזמן מרובה אינו אלא בשהה שם אדם אבל כאן דפסק הרי " ף לחומרא דלא שרינן אפי' בעבר שם אדם ולא שהה וקאמר הרי " ף דהך חומרא לא מחמרינן אלא דוקא בהוחזקו אף על גב דלא שכיחי שיירתא דטפי יש לחוש בהוחזקו כמו שכתב הרא " ש וכדפירש' לעיל בסעיף ד' וכן משמע ממה שכתב הרבינו ירוחם דנראה מדברי הרמב " ם כמו שכתב הרי " ף ועיין שם :
Even HaEzer.133.1.1 צריך שיהיו שני עדים וכולי עד אינו גט פי' אינו גט כלל ושריא לחזור לבעלה כהן ואמר עוד דתקנת חכמים להחתים עליו ב' עדים וכולי ופירשו התוס' דאם לא החתים עליו אינו פסול אלא תקנה זו כעין עצה טובה היא וכפי' ב " י לדבריהם וכתב עוד ב " י שמ " ש רבינו בפני שניהם כלו' שיהיו שניהם יחד בשעת מסירה לאפוקי אם מסרו לה בפני אחר וחזר ומסרו לה בפני אחר עכ " ל ודין זה צ " ע אם הגט בטל לגמרי או פסול הוא בלבד :
Even HaEzer.133.2.1 ויש מהגאונים שהורו שהוא פסול כתב ב " י כלומר מדרבנן וכן פי' מהר " ן בהשולח דלהגאונים פסול מדרבנן ולדברי הרא " ש משמע דבטל נמי הוי ורבינו כתב שהרא " ש סובר כדברי הגאונים כלומר שאינם מכשירים בעידי חתימה לחודייהו ולא נחת רבינו לדיוקי תיבת פסול על מה מורה עכ " ל וכ " כ מהרש " ל דלהרא " ש לאו דוקא פסול כדברי הגאונים אלא הגט בטל והבנים ממזרים וכן פסקו התוס' דלר " א עידי מסירה כרתי ולא עידי חתימה ואינו גט כלל בלא עידי מסירה וכן עיקר עכ " ל :
Even HaEzer.134.1.1 צריך ליבטל כל מודעא וכולי פירוש כל מי שבא ליתן גט לאשתו ולא ידעינן אם מגרש מרצונו או מחמת אונס חיישינן דילמא אנוס הוא ומסר מודעא בפני ב' והגט בטל והולד ממזר ולכן מן הסתם צריך שיבטל כל מודעא קודם שיתן הגט דאילו היה נודע שמגרש מרצונו א " צ לבטל מודעא דאינו חשוד שמסר מודעא שיקלקלה בידי שמים כמו שכתב בסמוך ע " ש הרא " ש והא דכתב רבינו דצריך שיבטל מודעא מן הסתם לא אשכחן לה מפורש בתלמודא ולא באלפסי ובאשיר " י וברמב " ם אבל ה' המגיד כתב בסוף פ " ו וז " ל ומ " מ נהגו להצריך ביטול כל מודעות לכתחלה מפני קלקול הדור ומפני הרמאין וכן ראוי לעשות ואף מדברי הגאונים נראה שהיו נוהגין כן עכ " ל לפי זה משמע דאף במגרש מרצונו צריך שיבטל כל מודעות דלא כהרא " ש :
Even HaEzer.134.2.1 ומ " ש אעפ " י שלא לקח בקנין כ " כ הרמב " ם בפ " ו וכתב ה " ה פשוט הוא שלא נזכר בהן קנין בכל התלמוד ולא שייך בהו עכ " ל ומ " מ קצת ק' מהיכא תיתי שצריך קנין עד שהוצרכו לפרש דלא צריך קנין ולפעד " נ דלפי דבקידושין ר " פ האומר קא מקשה ר' יוחנן לריש לקיש דקאמר במקדש אשה בתוך ל' יום וחזרה בה דאינה חוזרת משום דנתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי ולא אתי דבור ומבטל מעשה דהא תנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח וכולי והא נתינת גט ליד השליח לכי נתינת מעות ליד האשה דמי וקתני ה " ז בטל ומשני התם נמי כל כמה דלא מטא גיטא לידה דיבור ודיבור הוא אתי דיבור ומבטל דיבור ואי איתא דביטול גט או מסירת מודעא צריך קנין לא הוי מקשה מידי דשפיר אתי ביטול הגט או השליח בקנין דכמעשה דמי ומבטל נתינת הגט ליד השליח דדמי נמי למעשה אלמא דאין בביטול הגט ומסירת מודעא כי אם דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור ומש " ה נמי ביטול מודעא נמי א " צ קנין דאתי דיבור ומבטל דיבור :
Even HaEzer.134.3.1 ומ " ש אעפ " י שאין מכירין את אונסו ואפי' אינו אומר אמת וכולי בפרק חזקת ( בבא בתרא דף מ ) אמרי נהרדעא כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן ביה באונסא דפלניא לאו מודעא היא ופריך מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנתא גילויא מילתא בעלמא היא וקשיא עלה דמשמע הכא דגלויי מילתא בעלמא מבטל לגיטא והא ודאי ליתא דקיימא לן כאביי בפרק השולח דגילוי דעת בגיטין לאו מילתא היא וכן ברפ " ק דכתובות אין טענת אונס בגיטין ותיקן רשב " ם דה " ק הא אין צריך שיהיו העדים יודעים באונסו אלא כיון שגילה להם שהוא אנוס סגי בהכי והגט בטל דאי לא היה אנוס למה כותב מודעא בחנם לא יתן גט ולא יכתוב מודעא אלא ודאי אנוס הוא וכן כתב הרא " ש לשם ובפרק השולח וכך הם דברי רבינו ואי לאו פירושם הייתי מפרש כפשוטו דאעפ " י דגילוי דעת לאו מילתא בגיטין כאביי היינו גילוי דעת לאחר מעשה כתיבת הגט דאין כח בגילוי דעת לבטל מעשה דאפילו דיבור אינו מבטל מעשה כ " ש גילוי דעת אבל קודם מעשה כתיבת הגט מהני אפילו גילוי מילתא בעלמא דמגלה שיהא עושה מעשה כתיבת הגט באונס כ " ש כשהוא מוסר מודעא בפירוש מקמי מעשה כתיבת הגט דמועיל לבטל הגט אף ע " ג דלא ידעינן באונסו ולפי זה הפירוש שהוא פשוט דאפילו לא מסר מודעא אלא גילה בדעתו שיהא עושה מעשה כתיבתו באונס בטל גיטא צריך לבטל גם גילוי דעת זה בתוך ביטול המודעא וכך נוהגין ליזהר שיבטל כל מה שהוא גורם שיהא ביטול הגט מחמתו שבזה כולל אף גילוי הדעת שגילה מקמי כתיבת הגט שיהא עושה הכל לפי שהוא אנוס דגם את זה מבטל :
Even HaEzer.134.4.1 ומ " ש ואעפ " י שנתנו אחר כך וכולי פירוש שנתנו אח " כ מעצמו ומרצונו הטוב אין זה אלא מחשבה דאין מחשבה מבטל הדיבור שדיבר שכל מה שיעשה בכתיבת הגט ונתינתו הוא עושה מאונס אלא צריך שיאמר בפירוש שמבטל המודעא דאתי דיבור האחרון ומבטל דיבור הראשון וזהו שכתב הרא " ש ואם מסר מודעא וכו' עד ועל כל התנאים שהתנה דהכל הולך אחר דיבורו האחרון וזהו נמי דעת הרמב " ם שסובר דאם דיבורו האחרון הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו ה " ז בטל וכתב אח " כ הגט ונתנו לה וכולי הרי הגט בטל אבל אם דיבורו האחרון קודם כתיבת הגט שמבטל כל הדברים שגורמין ביטול הגט ואח " כ כותב הגט וחותמו ונותן הגט לידה ה " ז גט כשר ולא יניחוהו לצאת כי שמא יחזור מדעתו ויבטל כל הבטולים ואתי דיבור האחרון ויבטל הראשון ולא יהא גיטו גט כלל ולא ידעתי למה כתב הרא " ש דלא כהרמב " ם דלפע " ד אין כאן מחלוקת כלל בין הפוסקים וכך פירש המגיד לדעת הרמב " ם שאחר דברי האחרון אנו הולכים וכולי אלא דקשה לפי זה הא דמשמע מדברי הרמב " ם דמחלק בין שהיה ביטול המודעא בלשון פרט ובין שהיה בלשון כלל ואם אחר דברי האחרון אנו הולכים מה לנו בין שהוא בלשון פרט ובין שהוא בלשון כלל וגם הרשב " א לא נתיישב לו חילוק זה שמחלק הרמב " ם בין לשון כלל ללשון פרט ומביאו בית יוסף ולכן נראה דשני חילוקים נינהו דבזה ודאי התיישב על נכון והוא דפשיטא דאין חילוק בין לשון כלל ללשון פרט לעולם אנו הולכין אחר דברי האחרון ומיהו אין זה אלא היכא דהמודעא ביטל המודעא ומסירת המודעא על הביטול וכשחוזר ומבטל המודעא על הביטול עד סוף כל מודעי דמודעי הכל הוא בלשון פרט או הכל הוא בלשון כלל התם הוא דהכל הולך אחר דיבורו האחרון דאתי דיבור האחרון ומבטל דיבור הראשון אבל כשהמודעא בלשון כלל והביטול בלשון פרט ה " ז גט בטל ואם המודעא בלשון פרט והביטול בלשון כלל הגט כשר ובזו אין הולכין אחר האחרון אלא אחר לשון כלל וכך הבין הריב " ש כמ " ש בתשובה סי' תפ " ב ומביאו ב " י :
Even HaEzer.134.5.1 ומ " ש לכתחילה טוב הוא וכו' נראה דה " ק דאף על פי דאין צריך לבטל מודעא דאין חוששין כשמגרש מרצונו שיקלקלה בידי שמים אפ " ה טוב הוא דשמא אנוס הוא ואיכא אינשי דידעי באונסיה וכל היכא דאנסי ליה אע " ג דלא מסר מודעא ואנן נמי לא ידעינן באונסיה הגט בטל וכדכתב הר " ן בפרק חזקת ומביאו ב " י ולפיכך טוב הוא שיבטל מודעי לכתחלה אפי' במגרש מרצונו אעפ " י שאינו צריך וכבר כתבתי בסוף סעיף א' דלה' המגיד לעולם צריך לבטל לכתחלה אפילו במגרש מרצונו :
Even HaEzer.134.6.1 והא דאינו גט כשהוא אנוס דוקא כשאנסוהו שלא כדין וכולי כתב ב " י דלשון רבינו אינו מיושב דמשמע דקאי אמאי דקאמר לעיל וכולי עד סוף הדיבור אבל למאי דפרישית בסמוך הוא מיושב ומסודר על נכון והוא דאמאי דכתב דלכתחלה טוב הוא שיבטל מודעי ואפילו במגרש מרצונו משום דיש לחוש דילמא אנוס הוא ואף ע " ג דלא מסר מודעא הגט בטל על זה אמר והא דאינו גט כשהוא אנוס אפי' לא מסר מודעא דוקא כשאנסוהו שלא כדין אבל אנסוהו כדין הוי גט דכיון דלא מסר מודעא אין צריך ביטול מודעא וכיון שאנסוהו כדין אין כאן בית מיחוש :
Even HaEzer.134.7.1 ואם מסר מודעא תחלה כדי לבטלו משמתינן ליה תמה ב " י למה כתב רבינו משמתינן ליה דהא בגמרא לא קאמר אלא דמנגדינן ליה ותו דלעיל בסימן כ " ו כתב ע " ש הרא " ש דאין מלקין אלא על המקדש בביאה ולא באינך וכיון שאין מלקין כל שכן שאין משמתין דחמירא מנגידא ועוד לקמן בסימן קמ " א כתב על שם הרמב " ם דמכין אותו מכת מרדות ונראה דרבינו לאו מדין התלמוד קאמר דמשמתינן דפשיטא דפטור אפילו ממלקות אלא מפני קלקול ופריצות הדור קאמר דיש להחמיר עליו ומשמתינן ליה וכמו שכתב הרא " ש בתשובה ומביאו ב " י :
Even HaEzer.135.1.1 העדים שנותנין הגט לפניהם צריכין לקרותו וכולי מימרא דרבינא בפ " ב סוף ( דף י " ט ) הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייה והתוס' והרא " ש העלו מתוך הסוגוא חילוקי הדינים כמו שכתבם רבינו ומביאו ב " י ופירש " י הני בי תרי עידי מסירה משמע דאעפ " י דהיו שם עידי חתימה אם לא קראוהו כלל לא תינשא ולרבינו הרא " ש ע " פ דעת התוס' לעיל בסימן קל " ג דאינו גט בעידי החתימה בלא עידי מסירה פשיטא דהכא כשלא קראוהו הוה ליה כאילו לא היה שם עידי מסירה והולד ממזר ואפי' לא אמר הבעל שנתן לה שטר בעלמא ואם כן צריך לומר דרבינו אשמועינן הכא לרב אלפס ודעימיה דהגט כשר בדיעבד בעידי חתימה כשהגט יוצא מתחת ידה דהכא שלא קראוהו ונאבד והבעל מערער שלא נתן אלא שטר בעלמא לא תינשא ואם נישאת לא תצא דכיון שא " ל בפני עדים הא לך גיטך מהימן הוא שנתן לה גט בעידי חתימה ושוב אינו נאמן לומר שהיה שטר בעלמא ולפיכך לא תצא מיהו דוקא שאמר תחלה שהיו שם עידי חתימה אבל אם לא היו עליו עידי חתימה והני בי תרי לא קראוהו כלל א " כ ודאי אפילו הוא נאמן שהיה גט ולא שטר בעלמא מ " מ כיון דאין שם עדים כלל בשעת נתינה אין כאן גט והולד ממזר מיהו צריך ליישב סוגיית התלמוד לשיטת התוס' והרא " ש דבלא היו שם עידי מסירה הולד ממזר דהא היכא דלא קראוהו כלל אין כאן עידי מסירה ואפ " ה לא תצא וצריך לומר דס " ל לתוס' דדוקא היכא דאין שם עידי מסירה כלל הוא דאינו גט והולד ממזר אבל היכא דאיכא עידי מסירה אלא דלא קראוהו והבעל אמר הא לך גיטך כיון דהבעל נאמן מדינא במ " ש בתחלה שהוא גיטא ואיכא עידי מסירה אע " ג דלא תינשא לכתחלה בגט זה כיון שאמר שטר בעלמא נתן לה ועידי מסירה לא קראוהו מ " מ אם ניסת לא תצא כיון דמדינא נאמן במ " ש תחילה ועיין בדברי הר " ן במ " ש בזה : ומ " ש ואם קראוהו אחר הנתינה ולא לפניה הוי גט וכולי כ " כ התוס' והרא " ש ובמקצת נוסחאות מספרי רבינו כתוב איפכא ואם קראוהו קודם נתינה ולא לאחריה וגם זה דין אמת כמו שכתוב באשיר " י :
Even HaEzer.135.2.1 והרמב " ם כתב ואפי' אמר הבעל גט כשר היה ה " ז ספק מגורשת בפ " א כתב כן ולטעמיה אזיל שכתב לשם מקודם דבאין שם עידי מסירה אלא עידי חתימה ונתנו בינו לבינה ה " ז כשר הואיל ועדים שבו כשרים והגט יוצא מתחת ידה אלא דאם נאבד הגט אינו כשר וכ " כ ה " ר ירוחם דבדלא קראוהו כלל ונשרף או נאבד ה " ז ספק מגורשת והקשה ב " י דבספק מגורשת אפי' אם ניסת תצא וה " ר ירוחם כתב לשם דבדלא קראוהו כלל אם ניסת לא תצא וכשלא קראוהו ודאי אינו בידה אלא נאבד דאל " כ הרי קורין אותו עכשיו וה " ל קראוהו לבסוף ואין זה קשיא כלל דאף ע " פ דהגט בידה אם העידי מסירה מתו או הלכו למ " ה הרי לא קראוהו וכיון שהגט בידה ויש עליו עידי חתימה יש להקל טפי דלא תצא משא " כ בנאבד ונשרף דאינו בעולם :
Even HaEzer.135.3.1 ומ " ש ואם הגט בידו וכולי פי' דלאחר שנתן לה הגט בלא קריאה לפניה אמר שהחליפו ומראה הגט בידו אז נאמן הוא שנתן לה שטר בעלמא ולא תינשא לכתחלה כדלקמן :
Even HaEzer.135.4.1 נתן לה נייר חלק וכולי מימרא דשמואל שם וע " פ דברי התוס' דבדלא בדקו הנייר נמי ספק מגורשת ומיירי דקריוה בי תרי מעיקרא ולאחר נתינה הוא נייר חלק דאיכא למיחש דבשעת נתינה כבר היו האותיות נבלעות ואינו גט או שמא היו נפלטות בשעת נתינה אך קשה דאפי' אי בדקיניה ולא פליט ניחוש שמא בשעת נתינה היו נפלטות דהא קודם נתינה היו נפלטות וקראוהו ושמא לא נבלעו אלא לאחר הנתינה ומאי קאמר אין כאן חשש גירושין וצ " ע :
Even HaEzer.135.5.1 וכתב הרמ " ה ואם נשרף וכולי לכאורה משמע דרבינו ס " ל דהרמ " ה חולק אמ " ש תחילה כדברי תוס' אלא אף בלא בדקו הנייר אין חוששין כלל וס " ל להרמ " ה כהרשב " א שחולק על התוס' ומביאו ב " י ואף ע " פ שה " ל לרבינו לומר והרמ " ה כתב וכולי דרכו לפעמים שלא לדקדק בלשון הזה אבל יותר נראה נכון כמו שכתב מהרש " ל וז " ל דדוקא בדלא בדקו הנייר חוששין מאחר דאפשר לבדוק אבל היכא שנשרף או נאבד דליכא תקנה למיבדקא אין חוששין כלל עכ " ל ולפי זה גם הרמ " ה סבירא ליה כדעת התוס' וחולקים על מה שכתב הרשב " א להקל בדלא בדקו הנייר אלא שהרמ " ה מחלק להקל בנשרף ונאבד :
Even HaEzer.135.6.1 זרק לה כתב בפני עדים וכו' גם זה שם עובדא דרב נחמן ומ " ש ונמצא ב' או ג' מזוזות שם מחלק תלמודא בין אישתכח חדא דאינו גט ובין אישתכח תרתי ותלת דחוששין שמא הגט גררוהו עכברום וא " כ הוי ספק מגורשת וכיון דרבינו מפרש בחדא דאינו גט בדלא קראוהו ה " נ בב' וג' דהויא ספק מיירי בדלא קראוהו אבל בקראוהו דהוי גט ואישתכח ב' וג' דאיכא תרתי למעליותא ה " ז גט ודאי דה " ל כקראוהו קודם נתינה ולא לאחריה דנשרף או נאבד דתינשא לכתחילה כדלעיל בסי' זה דמה שנמצא מזוזה אין זה ריעותא כיון דאישתכח ב' וג' מיהו קשה דא " כ בלא קראוהו ואישתכח ב' וג' דהוי ספק מגורשת ואפי' ניסת תצא ולעיל בנאבד ולא קראוהו כלל אם ניסת לא תצא ומאי שנא ולהרמב " ם ניחא דגם בנאבד ולא קראוהו כלל ה " ז ספק מגורשת אבל לרבינו דמחלק ביניהם קשיא וצריך לומר דלא דמי נאבד ודאי דליכא אלא חששא דשמא גררוהו עכברים שזה חששא רחוקה קצת הילכך מחמרינן ביה טפי :
Even HaEzer.136.1.1 נותן לה גט הוא או שלוחו לידה או ליד שלוחה ר " פ האיש מקדש תניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח :
Even HaEzer.136.2.1 ואומר בשעה שנותנו לה הרי את מגורשת ממני בגט זה פ " ק דקידושין סוף ( דף ה' ) אמר שמואל בגירושין נתן לה וא " ל הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ה " ז מגורשת ומשמע דבחדא מהני תלתא לישני סגי לכתחלה ורבי' דמצריך תרתי הרי את מגורשת ממני בגט זה ומותרת לכל אדם ומ " ש או הרי את משולחת ממני ר " ל דמשולחת הוה לשון טוב כמו מגורשת אבל ודאי כי היכי דבמגורשת ממני צריך לומר ג " כ והרי את מותרת לכל אדם הכי נמי במשולחת ממני צ " ל והרי את מל " א דאל " כ מ " ש הא מהא נמשך אחר דברי התוס' בפרק הזורק ( גיטין דף ע " ח ) בד " ה אינו גט דר " י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש שהיו רגילין לומר גם כן ודן פירוש דבריהם דבהמגרש סוף ( דף פ " ה ) משמע מדקאמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע ודין אלא ודן וקשה דבריש נדרים קאמר אביי דידים שאינם מוכיחות הויין ידים ולא צריך לכתוב ודין ותירצו התוס' דלשופרא דשטרא היו כותבין ודין לאביי ולמד מכאן ר " י ז " ל דכיון שהיו רגילים לכתוב גם כן ודין לאביי אעפ " י שאינו צריך לכותבו כ " ש דהרי את מותרת לכ " א דהוא גופו של גט דיש לאומרו ולכך אעפ " י דמדינא סגי בחדא מהני תלתא לישני כדקאמר שמואל מכל מקום לשופרא דשטרא היה מצריך ר " י לומר הא גיטך וגם הרי את מל " א :
Even HaEzer.136.3.1 וצריך שתדע וכו' כתב ב " י לשון זה אינו מדוקדק וכו' ושרא ליה מאריה דלשונו מדוקדק ע " פ דברי התוס' בפרק הזורק בדבור המתחיל אינו גט ( ד' ע " ח ) שכתבו וז " ל ר " י היה מצריך וכולי ומיהו ק' דבהניזקין ריש ( דף נ " ה ) משמע דאפי' לא אמר כשר גבי מעדותו של ר " י בן גודגדא וכולי פי' דהתם קאמר רבא באמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי ש " ח זה ה " ז מגורשת מי לא אמר ר " י בן גודגדא לא בעינן דעתה ה " נ לא בעינן דעתה פשיטא מה " ד כיון דאמר כנסי ש " ח זה בטולי בטליה קמ " ל אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו והאי דקאמר הכי משום כיסופא והשתא הקשו התוס' היאך החמיר ר " י כך כל שצריך שיאמר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכ " א והלא גט כשר אפילו לא אמר כלום שהוא גט אלא כנסי ש " ח זה ולא הודיעה שהוא גט אלא שאמר לעדים שלא בפניה ראו גט זה שאני נותן לה ותירצו התוס' דהתם נמי אח " כ יגידו לה העדים שהיא גט מגורשת אעפ " י שהאשה מתגרשת בעל כרחה מ " מ צ " ל לה הא גיטך והרי את מותרת לכ " א שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת עכ " ל מבואר מדברי התוס' דאעפ " י דבגט כשר אפילו לא הודיעה לה שהוא גט אלא שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה מ " מ כיון דאפילו בדיעבד אינו כשר אא " כ שהעדים יגידו לה שהיא מגורשת שלא תהא חוזרת לפיכך לכתחלה צריך שתדע בשעה שמקבלת את גיטה שהוא גיטה ושהיא מקבלת את גיטה להתגרש בו והטעם דחיישינן שמא ישכח מלומר לה אח " כ ה " ז גיטך או העדים לא יגידו לה אח " כ שהיא מגורשת ותהא חוזרת אליו וזהו שדקדק רבינו וכתב וצריך שתדע בשעה שמקבלת גיטה וכולי דכך צריך לכתחלה שתדע בשעה שמקבלת את גיטה והאריך רבינו ואמר שהוא גיטה ושהיא מקבלת אותו להתגרש בו לאורויי שזה טעמו של ר " י שמצריך לומר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכ " א דהא גיטך צריך לומר לה שתדע בשעה שמקבלת את גיטה שהוא גיטה והרי את מותרת לכ " א צריך שיאמר לה גם כן כדי שתדע שהיא מקבלת אותו להתגרש בו שלא תהא חוזרת אבל אם נתנו לה בחזקת שהוא ש " ח אינה מגורשת וכולי כלום אבל אסור לעשות כך לכתחלה כיון דאינה מגורשת אא " כ יאמר לה אח " כ ה " ז גיטך חיישינן דילמא ישכח מלומר לה אח " כ ואע " ג דלא אמר רבא אלא כשיאמר בתחלה לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וכו' סבירא ליה לרבינו כיון דאינה מגורשת אא " כ מטעם שהעדים יגידו לה אח " כ שהיא מגורשת א " כ כ " ש אם לא אמר לעדים תחלה אלא דלאחר נתינה א " ל ה " ז גיטך כיון שא " ל שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת ודאי דכשר הגט בדיעבד וכ " כ הרמב " ם בפ " א ומפורש כך בברייתא לשם דקאמר תנ " ה א " ל כנסי ש " ח זה וכולי וע " ל סימן קל " ח ובמ " ש לשם בס " ד : ומ " ש או שיודיענו לעדים תחלה היינו נמי לומר והם יגידו לה אח " כ שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת כדלקמן בסוף סימן קל " ח וגם דברי הרמב " ם מפורשין כך שהרי כתב בפ " א שא' מי' דברים שהוא עיקר הגירושין הוא שיתננו לה בתורת גירושין אבל אם נותנו לה בתורת ש " ח אינו גט ואם א " ל אח " כ ה " ז גיטך ה " ז גט אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר וא " ל כנסי ש " ח זה ה " ז כשר וכולי הרי שלא הכשיר באמר לעדים ראו גט וכולי אלא בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיתננו לה בתורת גירושין שיאמר לה ה " ז גיטך ופשוט הוא ודלא כנראה מלשון ב " י דלא נחית לחלק בין לכתחלה לדיעבד והשיג על רבינו מדברי הרמב " ם וליתא ושגגה היא יוצאה מלפני השליט :
Even HaEzer.136.4.1 ואם יש אחד בעיר ששמו כשמו וכו' ה " א בפרק ג " פ ( דף קס " ז ) ומה שקשה למאי דקי " ל כר " א דעידי מסירה כרתי הא אינהו ידעי שפיר אם זו היא אשתו אם לאו וה " א לשם בתוס' וכ " כ עוד התוס' בפרק כל הגט ( גיטין דף כ " ד ) בד " ה בעידי מסירה והאריכו ביישוב זה וכבר כתבתי לעיל בסימן קל " ב ס " ו דאנן נהגינן בב' יב " ש לגרש זה בפני זה אפילו אין שמות נשותיהן שוות :
Even HaEzer.136.5.1 ומ " ש רבינו ויאסרנה על בעלה הוא ע " פ גירסת הרשב " ם בפ' ג " פ וליחוש דילמא כתב גיטא ואזיל וממטי לה לאתתיה דהיאך ומגרש לה ומתכוין להתירה לינשא שלא כדין עכ " ל ולפי דק' על זה הלא כשיהא נודע אח " כ שלא קיבלה גט מיד בעלה צריך השני להוציאה וכיון שלא תעמוד בהיתירא למה לו לכוין להתירה שלא כדין לכך פירש רבינו דעיקר כוונתו אינה אלא לאוסרה על בעלה דתצא מזה ומזה ובא רבינו להוציא ממ " ש לשם בתוס' דנתכוין להוציא כתובתה מבעלה ול " ג ומגרש לה אלא העיקר כגירסת רשב " ם :
Even HaEzer.137.1.1 צריך שיתירנה וכולי פלוגתא דרבי אליעזר וחכמים ר " פ המגרש והלכה כחכמים דבין אלא ובין חוץ הוי שיור ואינו גט עד שיטלנו ממנה וכולי והלכה נמי כרבי יוחנן דאע " ג דהלכה כרבי לעיל בסימן קל " ו דבא " ל כנסי ש " ח זה וא " ל אח " כ הרי זה גיטך ה " ז גט וא " צ ליטלו הימנה אלא באמירה בעלמא סגי שיאמר לה ה " ז גיטך שאני התם דבמאמר כנסי ש " ח לא זכתה בגט לשום דבר אבל הכא בא " ל חוץ מפלוני דזכתה בגט וקנאתו לפסול בו לכהונה הילכך אי לאו דהדר שקיל ליה מינה לא מהני אמירה שהרי כבר זכתה בו ע " מ תנאי ראשון כך פירש " י ( דף פ " ד ):
Even HaEzer.137.2.1 ומ " ש אבל אם א " ל ע " מ ה " ה כשאר תנאי גט וכולי כך כתבו התוס' בדבור ראשון פרק המגרש וכתבו דלפי טעם זה אפי' א " ל שלא תנשאי וגם לא תבעלי דלא הותרה אצלו לא בנישואין ולא בזנות נמי הוי גט דה " ה כשאר תנאי וא " כ קשה אמאי כתב רבינו בין א " ל ע " מ שלא תנשאי לו או ע " מ שלא תבעלי לו עדיפא מיניה ה " ל לאשמעינן דאפי' א " ל ע " מ שלא תנשאי וגם לא תבעלי לו ונראה דהיינו מ " ש רבינו או ע " מ שלא תהיה מותרת לו כלומר אי אפי' א " ל לשון שלא התירה לפלוני לא לקדשה בכסף ולא לבעילת זנות כגון שא " ל ע " מ שלא תהא מותרת לו ורבינו כתב כך על פי דברי הרא " ש שכתב לשון זה במסקנתו דכיון שהזכיר ע " מ תנאה הוי ושריא לעלמא מידי דהוה אכל תנאי דעלמא מדלא מפליג בע " מ אלמא כל ע " מ שריא עכ " ל הרא " ש והביא רבינו על זה מ " ש הרמ " ה בספרו ע " מ שלא תהיה מותרת לפלוני לא הוי גט כלום דכיון דלא התירה כלל לא בנישואין ולא בזנות הוי שיור וכמה שכתבו התוס' דהכי משמע לכאורה ולא נהירא לא " א הרא " ש ז " ל שהרי הרא " ש כתב להדיא דכל ע " מ שריא אפי' אמר ע " מ שלא תהיה מותרת לפלוני הוי גט והשתא הא דכתב הרא " ש ורבינו הך חלוקה דא " ל ע " מ שלא תהיה מותרת לפלוני שלא נזכרה בגמרא ובתוס' אלא בע " כ דבמקום מ " ש התוס' שא " ל ע " מ שלא תנשאי ולא תבעלי נקט הרא " ש ע " מ שלא תהיה מותרת לפלוני בלשון קצרה שכולל נישואין וגם זנות ואחריו נמשך רבינו :
Even HaEzer.137.3.1 היה אותו פלוני וכולי משנה בהמגרש ( דף פ " ה ): התירה לכל חוץ מפלוני והוא קטן כולי בעיא דאיפשיטא לשם ולגי' ר " ח לא איפשיטא והויא ספק מגורשת : או אם אמר אף לשמעון וכולי שם ריש ( דף פ " ג ) וכתבו התוס' נראה דאף לראובן נמי מספקא ליה עכ " ל ומ " ש ע " ש הרמב " ם דלראובן ושמעון ודאי הוי גירושין טעמו דפסק כאת " ל מאי דאסר שרא וכן באמר לראובן פסק כאת " ל לראובן דוקא ולא לשמעון אבל בהך בעיא דאמר ליה לשמעון או אף לשמעון בעיא דלא איפשיטא היא והויא ספק מגורשת : א " ל ה " ז גיטך וכולי עד סוף הסימן מבואר ב " י טעם מחלוקת הרמב " ם והרא " ש בזה והנכון דהוי ספק מגורשת וכן פסק הרב המגיד והכי נקטינן :
Even HaEzer.138.1.1 אע " ג דכתיב כו' תימה למה לו לרבינו לומר האי אע " ג דכתיב וכו' לא יאמר רק נותן לה גט מידו או מיד שלוחו לידה או ליד שלוחה או לרשותה וכו' ונראה דהקדים כל זה דק " ל אמאי החמירו טפי בנתינה דבעינן שיסייע בנטילתו דעייק לה בחרציה ושלא יהא החוט קשור בו עדיין בידו ובקבלתה הקילו דאפילו זרק לרשותה והגיע לאויר מיד מגורשת ושאר קולות כמ " ש בסימן קל " ט והלא כמו שכתב קרא ונתן דמשמע נתינה גמורה כ " כ בידה דמשמע נמי קבלה גמורה ולכן אמר דלא דמי דאע " ג דנתינה גמורה בעינן מידו ממש מ " מ קבלה בידה דקאמר קרא לאו בידה ממש אלא לרשותה לבד קאמר כמו ויקח את כל ארצו מידו ואע " ג דבריש פרק הזורק ת " ר ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה וחצרה וקרפיפה מניין תלמוד לומר ונתן מ " מ ופירש " י מדלא כתיב בידה יתננו משמע לן נתינה כל דהו וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה עכ " ל דמשמע דידה ממש משמע אלא מדלא כתיב ובידה יתננו דרשינן ונתן מ " מ לרבות אף נתינה לרשותה דקדק רבינו דאי איפשר לפרש כן דא " כ אתה מוציא המקרא מידי פשוטו דמשמע ונתן בידה ממש דהא בידה ממש משמע אם לא שתפרש דקרא ה " ק לכתחלה צריך שיתן בידה ממש ומ " מ אם נתן לרשותה נמי הוי גט דאל " כ הוה ליה לכתוב ובידה יתננו דמשמע דוקא ידה מדכתב ונתן מ " מ שמעינן דלרשותה נמי הוי גט בדיעבד ורבינו ס " ל דליתא להאי פירושא דא " כ קשיא למה כתיב ידה ה " ל למיכתב ונתן לה דלא משמע שיתן לה הגט באבר אחד מאברי גופה ולמה פרט ידה וכשהיה כותב ונתן לה נמי הוה משמע אף לרשותה דמדלא כתיב לה יתננו אלמא ונתן לה מ " מ אפילו נתינה כל דהו לרשותה נמי הוי גט דיעבד אלא בע " כ הא דכתב בידה אינו אלא כדי למידרש דהאי בידה הוי נמי רשותה ואתא קרא לאשמועינן דרשותה חשוב כמו ידה דאף לכתחלה נותן הגט לרשותה כמו לידה ומיהו ודאי קרא דבידה משתמע נמי מיניה דומיא דידה דמשתמרת לדעתה ממשמעותיה ולא מייתורא כנ " ל :
Even HaEzer.138.2.1 כיצד אמר לה טול גיטך מע " ג קרקע אינו כלום וכולי פירוש ל " מ בהא דאינו כלום דליכא הכא שום ענין דדמי לנתינה אלא אפי' היה מונח ע " ג ידו ולקחתו משם אע " ג דלא הוה נתינה בידו מ " מ דמי לנתינה בידו כיון דלקחתו מע " ג ידו אפ " ה כיון שהיא קרובה אליו ולא סייעה בנטילתו אין זה ונתן בידה ול " מ הא אלא אפילו היתה ידו סגורה וכו' שסייע בנטילתו אפ " ה אינו גט כיון שלא קירב הגט אליה אבל אם אוחז הגט בראש האחד וכולי דאיכא תרתי דבמה שהוא מושיטו לה קירב הגט אליה וגם סייע בנטילתו שאוחזו בנחת בראש האחד כדי שתקח אותו בראש השני פשיטא דהוי גט וכן אם הגט תחוב לו וכולי אף בזו איכא נמי תרתי דבמה שצמצם מתניו הוי מסייע בנטילתו ובמה שהטה עצמו אליה הוי קירב אליה והוא מפירוש רבי' חננאל שהביא הרא " ש וכתבו רבינו בסתם ואח " כ הביא דהרמב " ם כתב בזה פירוש בזה כשהטה עצמו הוי גט ומדכתב בסתם אלמא דבהטה אליה בלחוד בלא צמצם נמי הוי גט אבל הרא " ש כתב כסברא הראשונה שהוא פירוש ר " ח ואיכא להקשות שהרי הרא " ש כתב תחלה בסתם פי' עקם מתניו לקרב אליה הגט וכולי דהיינו כמ " ש הרמב " ם דלא הזכיר צמצם מתניו משמע לכאורה דלא בעינן תרתי אלא בקירב אליה הגט בלחוד הוי גט ואח " כ כתב ור " ח פירש וכולי דבעינן תרתי וא " כ לא הכריע בין הפירושים ולמה כתב דהרא " ש הסכים לסברא הראשונה וכן פירש " י שם ונראה אמת דרבינו הכריח מדלא הזכיר הרא " ש כשכתב פירוש עקם מתניו וכולי שכך פי' הרמב " ם דנשמע מיניה שהביא ב' פירושים אלמא דלא הביא הרא " ש אלא פי' אחד של ר " ח והוא דבתחלה לא כתב אלא לפרש הא דמשני לא צריכא דעייק לה חרציה פירוש עקם מתניו וכולי ואחר כך הביא מה שהוסיף ר " ח לפרש דמיירי שהיה הגט דבוק במתניו בדוחק וצמצם מתניו וכולי ולכן כתב רבינו מדלא הביא הרא " ש אלא פר " ח אלמא דהסכים לפירושו דלא כהרמב " ם וכל זה דלא כמו שעלה ע " ד ב " י שהרא " ש כתב שני פירושים ולא הכריע והא ליתא עוד כתב ב " י דאף על גב דלר " ח דבעי תרתי ה " מ היכא דצריכה לתרתי אבל אם אינה צריכה סיוע בקירב אליה סגי ומשום הכי ס " ל לרבינו דר " ח מודה היכא דאוחזו בראשו האחד כולי דנמי הוי גט אע " ג דליכא תרתי והא ליתא דא " כ מנ " ל דהרמב " ם חולק על פר " ח הלא איכא לפרש דלא מיירי הרמב " ם אלא בדלא צריך לסיוע בנטילתו וכדמשמע פשטא דסוגיא והילכך בקירב אליה סגי ותו דבידו פתוחה וקירב אליה נמי ליהוי גט כיון דלא צריכא לסיוע בנטילתו אלא העיקר דלר " ח אינו גט היכא דלא עביד תרתי אעפ " י דאינה צריכה לתרתי דבעינן דקעביד תרתי דוקא והך דאוחזו בראש האחד אית ביה תרתי כדפירש' ואדרבה אית ביה טפי תרתי מאילו היה תחת מתניו וצמצם מתניו וקירב אליה כדמשמע מלשון וכן שכתב רבינו כדאמרן :
Even HaEzer.138.3.1 נתן הגט לידה ונשאר החוט וכולי מימרא דרב חסדא שם סוף ( דף ע " ח ) גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת מ " ט בעינן כריתות וליכא ונראה דה " פ דכיון דבשעה שנתן הגט בידה היתה המשיחה בידו והיה יכול לנתקו ולהביאו א " כ אין זה גט כריתות בשעה שנתן בידו ואף ע " פ שאח " כ סילק ידו מן המשיחה והניחה לאשה אינה מגורשת דעכשיו שהניח המשיחה ליכא נתינה אלא כבר מונח בידה והוה כמו טלי גיטך מע " ג קרקע ופשוט הוא :
Even HaEzer.138.4.1 ומ " ש רבינו ע " ש ר " י דאם קפצה ידה וכולי הוי שפיר נתינה ולר " ת ולהרא " ש לא הוי נתינה כך הוא מפורש באשיר " י וכן כתב הרשב " א והר " ן וה " ה בפ " ה ומביא ב " י לשון הרשב " א בשם התוס' שכתבו דר " ת ור " י פליגי בהא אבל בתוס' שלנו משמע דלא פליגי ר " ת ור " י בהא שהרי כתבו נראה דלא איירי בקפצה ידה דא " כ אפי' אינו יכול לנתקו אינו גט אלא נראה לר " י דמיירי שהיתה ידה קפוצה וכולי ור " ת פי' שאינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו מפני שהגט כבד וכולי וצריך ליזהר שתהא יד האשה פתוחה וכו' דאם תקפוץ ידה כולי לא הוי גט דהוי כמו גט בידו ומשיחה בידה ונראה דכשר וכולי משמע להדיא דלפי שראה לר " י דבקפצה ידה הוי כמו טלי גיטך מע " ג קרקע לכך פי' דמיירי שכבר היתה ידה קפוצה וכולי ור " ת פירש מטעם קושיא דמיירי דהיה הגט כבד וכולי ולכן צריך ליזהר שתהא יד האשה פתוחה וכולי ואח " כ כתב בעל התוס' ונראה דכשר וכו' היפך דעת ר " י ור " ת דפוסלין בפתיחת ידים וב " י כתב שכך נראה מדברי סה " ת שמ " ש וצריך ליזהר הוא בין לפר " י ובין לפר " ת : ומ " ש ונראה דכשר וכולי הוא דלא כפי' ר " י ודלא כפר " ת אלא מקיימים הפירוש שדחו תחלה עכ " ל ב " י ותימה הלא בסה " ת לא הביא דבר משם ר " י אלא הוא עצמו נשא ונתן בדבר שיש לפרש דבקפצה ידה הוי גט אלא דקשה דה " ל כמו טלי גיטך מע " ג קרקע ור " ת פי' דאם אינו יכול להביאו אצלו לפי שהגט כבד כולי אמנם הפי' הראשון אמת וטוב כולי אבל ממ " ש התוס' משמע ודאי דבין לר " ת ובין לר " י אם אינו יכול להביאו אצלו לפי שקפצה ידיה אינו גט כלל דלא כמו שכתב הרא " ש בשם ר " י דבקפצה ידה הוי גט וצ " ל כיון שכתב הרא " ש כך בשם ר " י וכ " כ הרשב " א בשמו בודאי שראו כך כתוב מפורש בשם ר " י בתוס' שנ " ץ הארוכים דר " י ור " ת פליגי בהא וצ " ל לפי זה דכך הוא ג " כ הצעת התוס' שלנו דמ " ש נראה דלא מיירי שהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט בידה קפצה ידה וכולי רצונו לומר לכאורה נראה דלא מיירי בהכי אלא נראה לר " י דמיירי שכבר היתה ידה קפוצה וכולי ור " ת מפרש וכולי ולפ " ז צריך ליזהר כו' אבל נראה דכשר וכולי כלומר אעפ " י דלכאורה היה נראה לר " י דבקפצה ידה פסול מיהו אחר העיון נראה לר " י דכשר דלא גרע מעייק לה חרציה וכולי דהשתא האי ונראה דכשר הוא ג " כ דברי ר " י סתם דברי התוס' כמו נראה הראשון דהוא ג " כ דברי ר " י שחזר בו ממה שהיה נראה לו מתחלה דהשתא לר " י בתר חזרה אין צריך ליזהר שלא תקפוץ ידה דאפילו תקפוץ ידה הוי גט דבגט בידו ומשיחה בידה ולא יכול להביאו לפי שקפצה ידה נמי כשר לר " י ומיהו לרבינו תם ודאי צריך ליזהר שלא תקפוץ וכולי ומה שקשה לב " י דכיון דהרא " ש הסכים לר " ת וצריך ליזהר שלא תקפוץ וכולי דאם תקפוץ ידה בעוד שהבעל אוחז בראשו הגט בידו לא הוי גט כמו גט בידה ומשיחה בידו וקפצה ידה דלא הוי גט אפילו הניח גט בידה אחר שסגרה ידה אם כן היאך כתב הרא " ש באוחז הגט בראש האחד והושיטו לה ולקחתו בראשו השני דהוי גט דאעפ " י שהניח גט בידה מ " מ לא עדיף מגט בידה ומשיחה בידו דפסול וצ " ע ולפעד " נ אין כאן התחלה לקושיא דדוקא בהניח הגט בידה לאחר שתקפוץ ידיה לא הוי גט אבל באוחז בראשו האחד והושיטו לה והיא לקחה אותו בידה בראש השני אין שם לא פתיחת יד מתחלה ולא קפיצת יד בסופה אלא נתינה מידו לידה והוא קירב אליה וסייעה בנטילתה ולא דמי לגט בידה ומשיחה בידו וקפצה ידיה אלא כדדמי אוכלא לדנא ולר " ת והרא " ש דמי הך דאוחז בראש אחד והושיטו לה וכולי להך דעייק לה חרציה דהיינו דצמצם מתניו והטה עצמה לצדה ונוטלתו כפר " ח דלא כר " י דמביא ראייה מהך דעייק לה חרציה להכשיר בגט בידה ומשיחה בידו וקפצה ידה דלר " ת והרא " ש דתופסין פר " ח אין משם ראייה לקפצה ידה והכי נקטינן :
Even HaEzer.138.5.1 נתנו לה כשהיא ישנה וכו' משנה וגמרא בפרק הזורק לשם . אבל אם לא אמר ה " ז גיטך אפילו אמר לעדים ראו גט וכולי וקשה דלפי' ר " י בא " ל כנסי ש " ח זה דהגט כשר באומר לעדים ראו גט שאני נותן וכולי לפי שהעדים יגידו לה אח " כ שהיא מגורשת כמו שכתבתי בסימן קל " ו ס " ג דה " ל כאילו אמר לה הבעל אחר כך ה " ז גיטך ומ " ש גבי ישינה דגרע אפילו כשאמר להו לעדים ראו גט כולי דלא הוי גט אע " פ שיגידו לה אח " כ שהיא מגורשת ואי איירי הכא בשלא הגידו לה העדים שהיא מגורשת א " כ מאי איריא ישינה אפילו נעורה נמי אינו גט כיון דמשלחה וחוזרת וצ " ע ועיין במ " ש ב " י בשם הרשב " א בסוף סימן זה : ומ " ש וכן אם נפל מידה וכולי נראה דה " ק ל " מ בדלא נפל מידה דהוי גט כשא " ל הא גיטך ואף א " צ לחזור וליטול הימנה אלא נפל מידה נמי הוי גט מיהו דוקא כשיחזור ויטלנו הימנה וכולי :
Even HaEzer.138.6.1 אמר לעדים ראו גט כולי מימרא דרבא פרק הניזקין ( גיטין דף נ " ה ) הבאתיו בסימן קל " ו ס " ג ושם הארכתי בפירושו : ומ " ש בשם הרמ " ה הכי משמע מפי' רש " י שכתב אמר לעדים ראו גט וכולי והיא לא שמעה : ומ " ש וכל כה " ג עבדינן לחומרא וצריכה גט שני פי' דחיישינן לחומרא דילמא בטליה לגט גופיה ודילמא הלכה כמאן דאמר דמצי לבטליה לגט שלא יוכל שוב לגרש בו ולכן צריכה גט שני :
Even HaEzer.138.7.1 וכתב הרמ " ה דאמר כנסי כו' למד כך ממה שכתב בפרק המגרש ( גיטין דף פ " ד ) אפי' תימא רבי שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה הבאתי לעיל ריש סימן קל " ז עיין שם וכ " כ ב " י ופשוט הוא :
Even HaEzer.139.1.1 קבלתה כיצד וכו' משנה וגמרא ר " פ הזורק ור " ל בחצרה שהוא נכסי מלוג שלה ואע " ג דאף בנכסי מלוג שלה קנה הבעל פירות וקנין פירות כקנין הגוף דמי לר' יוחנן סוף פרק השולח אפ " ה הוי גט דקי " ל דגיטה וידה באין כאחד ופי' רש " י ע " י הגט באה ידה לה עם נתינתו :
Even HaEzer.139.2.1 ומ " ש בד " א שהיא עומדת בחצרה וכו' הלשון משמע שהיא עומדת בתוכו דהשתא הוי כידה אבל חוצה לה לא וכ " כ ה " ה בפי " ז מהל' גזילה ועומד בתוך שדהו יש שפירש עומד בצדו ובתוכו אבל בצדו וחוצה לו לא :
Even HaEzer.139.3.1 כתב הרמ " ה אם נתן הגט בחצרה ואח " כ באת שם וכו' פי' דס " ל דכיון דחצר אתרבאי מידה סמוכה לה בעינן בשעת נתינה כמו שהיד סמוכה לגוף בשעה שנותן הגט בידה וכיון דלא היתה האשה בחצרה בשעת נתינה צריך שתטלנו בידה או הבעל יטלנו משם ויתננו לה ובין כך ובין כך צריכה שתתכוין בשעת נטילה שהיא נוטלת אותו להתגרש בו ואז מהני כשיאמר לה ה " ז גיטך לאפוקי לשם פקדון :
Even HaEzer.139.4.1 ומ " ש דבעינן שתהא סמוכה לחצר וכולי קאי לרישא שאמר אפי' א " ל הרי זה גיטך אינה מגורשת דה " ט דבעינן שתהא האשה סמוכה לחצר בשעת נתינה ואז חשבינן לה כאילו נתן בידה אבל אם לא היתה האשה שם אינו חשוב כאילו נתן בידה וצריך שתטלנו משם לידה או הבעל יטלנו משם ויתננו לידה דהשתא חשוב הוא כאילו מתחילה נתן בידה א " ל ה " ז גיטך דנתינה הראשונה שנתן הגט בחצרה ומשם נטלתו בידה נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה וכדאיתא בירושלמי הביאו ב " י אבל אמירה ראשונה כשבאת בחצרה וא " ל ה " ז גיטך אינו כלום כיון דאין כאן נתינה לידה ולכן צריך שיחזור ויאמר ה " ז גיטך כשתטלנו בידו וז " ש הרמ " ה בסוף דבריו וה " ה בחצר דידה בעינן דתיהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה ה " ז גיטך וכו' :
Even HaEzer.139.5.1 ומ " ש וכן בגיטה וחצרה באין כאחד פירוש דכשנותן לה נמי גט בחצרו ומקנה לה חצרו עם נתינת הגט ובאין כאחד כמ " ש רבינו בסוף הסימן בעינן נמי שתהא עומדת בצד החצר כו' דכיון דבאין כאחד א " כ בשעה שנתן הגט בחצרו והקנה לה חצרו עם הגט דקנתה החצר גם הגט קנתה באותה שעה והוי ליה כאילו היה הגט בחצרה א " כ צריכה שתהא עומדת בצד החצר בשעת הנתינה דאז חשוב כאילו נתן הגט בידה הא לאו הכי לא הוי גט :
Even HaEzer.139.6.1 היתה עומדת על גגה וכו' משנה פרק הזורק ריש ( גיטין דף ע " ט ) היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת ופרכינן לרישא והא לא מינטר אויר הגג דאתי זיקא ושדי ליה מקמי דלינח ואפילו לא אתי זיקא אלא נמחק או נשרף באויר אמאי קתני מגורשת מן האויר הא בעינן אויר שסופו לנוח דבפ " ק דמציעא קמיבעיא לן באויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ולא איפשיט ולפחות אינה מגורשת ודאי כמו שיתבאר בסמוך בדין זרק לה לרשותה ועבר כל רשותה וכולי ופרקינן בגג שיש לו מעקה עסקינן דאויר שסופו לנוח הוא א " נ אפי' אין לו מעקה והגיע הגט בתוך ג' טפחים לקרקעית הגג דהוי כמאן דנח ואח " כ נשרף דכיון שהגג גבוה עשרה הו " ל חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה והא דתנא בסיפא נמחק או נשרף הרי זה מגורשת ברישא נמי הא דתנא כיון שהגיע לאויר הגג ה " ז מגורשת בנמחק או נשרף באויר קאמר דאל " כ לאיזה צורך קאמר כשהגיע לאויר מגורשת דמאי נ " מ לן באויר הלא היא מגורשת בהגיע לקרקעית הגג אלא בע " כ דאתא לאשמועינן דאפי' נמחק או נשרף באויר קודם שנח מגורשת וכל שכן בנשרף ונמחק לאחר שכבר נח :
Even HaEzer.139.7.1 ומ " ש ומדברי הרמב " ם יראה שאם נשרף וכו' ברפ " ה כתב כך בפירוש אלא לפי שאפשר לומר דלא קאמר דאינו גט אלא בדקדם דליקה לגט לכך אמר רבינו דיראה מדבריו דאפילו קדם הגט לדליקה נמי אינו גט דאל " כ אמאי קאמר דאינו גט בין שינוח ממש ובין הגיע לפחות מג " ט ונשרף או נמחק בפחות מג " ט הו " ל לחלק בין קדמה דליקה לגט ובין קדם גט לדליקה אלא יראה דאפי' קדם גט לדליקה נמי אינו גט אם נשרף ונמחק בהגיע לפחות מג " ט ולא נח בקרקעית הגג וכתב רבינו ואינו נראה כך בגמרא משום דא " כ קשה הא דתני רישא כיון שהגיע לאויר הגג ה " ז מגורשת הלא להרמב " ם אינה מגורשת בנמחק או נשרף באויר ויש ליישב דהרמב " ם דמדקתני בסיפא נמחק או נשרף ה " ז מגורשת ולא תני לה ברישא אלמא דברישא לא הוי מגורשת אא " כ דנח תחילה בקרקעית הגג והא דקתני ברישא כשהגיע לאויר ה " ז מגורשת נפקא מיניה אם קדשה אחר מקמי שינוח או אם מת בינתיים או בטלו בינתיים דכיון דהגיע לסוף בקרקעית הגג ונח לשם הויא מגורשת למפרע משעה שהגיע לאויר אבל בנמחק או נשרף קודם שנח אינה מגורשת ברישא ואע " פ דבסיפא מגורשת מן האויר אפילו נמחק או נשרף מקמי שנח שאני התם דזרק לה הגט מלמעלה למטה דהגט הגיע לרשותה דרך ירידה הילכך אף בהגיע לאויר רשותה קודם שנח חשוב כאילו כבר נח דהא אין ספק שיהא נח ברשותה כיון שזרק הגט לרשותה דרך ירידה ולפיכך אפי' אם נמחק ונשרף באויר ולא נח כלל חשבינן ליה כאילו נח כבר אבל בזרק לה הגט מלמטה למעלה דאינו ודאי שיהא נח ברשותה דשמא אין כח הזריקה כ " כ שיגיע הגט לאויר הגג הילכך אפי' הגיע לאויר הגג אינו גט עד שינוח והיינו דקאמר בגמרא ל " ש דנמחק הוי גט אלא שנמחק דרך ירידה פי' שזרקו מלמעלה למטה אבל נמחק דרך עלייה פי' כשזרקו מלמטה למעלה לא מ " ט מעיקרא לא למינח קאי פי' כשזרקו אינו ודאי שיהא נח בקרקעית הגג שהוא למעלה וכיוצא בזה פי' ה " ה הר " ן וב " י הביא דבריהם והאריך ולפעד " נ קרוב לשמוע כמו דפרישית :
Even HaEzer.139.8.1 היה הוא בגגו וכו' היינו סיפא דמתני' :
Even HaEzer.139.9.1 ומ " ש וכגון שנמחק לאחר שהתחיל לירד וכולי כך פירש " י בהא דקאמר ל " ש אלא שנמחק דרך ירידה . גרסינן בגמרא היתה עומדת על ראש הגג וכו' במאי עסקינן אילימא בגג דידה וחצר דידה למה לי אויר הגג וכו' ואסיקנא רישא בגג דידה וחצר דידיה וסיפא בגג דידיה וחצר דידה וכמ " ש רבינו וכ " כ הרמב " ם בפ " ה והקשה הרשב " א בחידושיו דמאי פריך למה לי אויר הגג דבאויר חצרה לחוד מתגרשת הלא הזריקה היתה מן החצר דרך עלייה ואינו חשוב כנח באויר דרך עלייה דמאחר שאין סופו לנוח בחצר אלא בגג אויר שאין סופו לנוח הוא ולא הוה גט אפי' לא נמחק ונשרף וי " ל דהכי פירושו אמאי נקט אויר הגג דמשמע שאינה יכולה להתגרש עד שיגיע לאויר הגג ודרך ירידתו אפי' בחצר עצמה דרך ירידתה מגורשת עכ " ל משמע מפירושו דאם זרק הגט לחצרה מלמטה למעלה אם לא זרקו דרך ירידתו לנוח לאויר החצר אלא לרשות שאינה שלה מגורשת :
Even HaEzer.139.10.1 ומ " ש רבינו ואם נמחק בעודו דרך עלייה אפילו יצא מתוך מחיצות הגג וכו' קשה טובא דמשמע מלשונו דאם לא נמחק הוי גט מיד כשהגיע לאויר מחיצות החצר דאויר שסופו לנוח הוא דרך ירידתו בחצר ונ " מ אם קידשה אחר מקודם שהגיע דרך ירידתו דהוי קידושין וכולי וזה דלא כפי' רש " י שכתב וז " ל דרך עלייה אע " פ שיצא מאויר הגג לאויר החצר ומחיצות התחתונות עודפות אינה מגורשת דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה עכ " ל ומביאו ב " י לפ " ז ודאי אפי' לא נמחק ולא נשרף אלא נח לבסוף דרך ירידתו אפ " ה אינה מגורשת בעודו באויר דרך עלייה דאין זה מקרי נתינה וכשקידשה אחר באותה שעה וכו' אינה מקודשת ונראה דרבינו נמשך אחר לשון הגמרא דקאמר ל " ש אלא שנמחק דרך ירידה אבל נמחק דרך עלייה לא וכו' אם לפירש " י אינו גט דרך עלייה אפי' לא נמחק ולא נקט נמחק דרך עלייה אלא איידי דנקט לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה גם לרבינו נפרש כן לשונו דאפי' לא נמחק אינה מגורשת בהגיע באויר החצר דרך עלייה אע " פ שסופו לנוח מיהו מדברי הרשב " א שכתבתי בסמוך מוכח להדיא דמגורשת היא בהא דלא כפי' רש " י ולענין הלכה נקטינן דספק מגורשת היא :
Even HaEzer.139.11.1 היה לה קנה נעוץ וכו' שם ( דף עט ) דאע " ג דלגבי שבת אפילו בלא טרסקל אם זרק מר " ה ונח ע " ג קנה חייב אבל גט אפילו בראשו טרסקל שהוא רחב קצת ונח עליו משום אנטורי הוא והוא לא מינטר דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות על הארץ והא דמוקי תלמודא לרישא אף בגג שאין לו מעקה ומגורשת אפילו מן האויר בפחות מג " ט לגג דחשבינן ליה כנח בקרקעית הגג וקשה הלא כיון שאין מחיצות בגג לא מינטר ומ " ש מטרסקל תירץ הרשב " א שאני גג דמינטר הוא קצת מתוך שהוא רחב וצ " ע עכ " ל ומביאו ב " י :
Even HaEzer.139.12.1 זרקו לה לרשותה וכו' כ " כ הרמב " ם בפ " ה וכתב ה " ה לשם והר " ן בפרק הזורק דאע " ג דבפ " ק דמציעא ( דף י " ב ) בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ולא איפשיטא וכ " כ רבי' בח " מ סוף סימן רמ " ג לענין ממון דספיקא היא מ " מ לענין גט בודאי אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי מדאמרינן אבל דרך עלייה לא מ " ט מעיקרא לאו למינח קאי וה " נ איגלאי מילתא דמעיקרא לאו ברשותה קאי ומביאו ב " י מיהו למאי דפי' רש " י דדרך עלייה לא הוי מגורשת משום דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה כמו שכתבתי בסמוך אין ראיה משם לכאן ותו דבסמוך ס " ט הביא ב " י מ " ש הר " ן לענין בעיין כליו של לוקח ברשות מוכר כיון דלא איפשיטא בהדיא משום הוכחה בעלמא לא נפקא מידי ספיקא וה " נ הכא אבל אפשר להביא ראייה מדפריך תלמודא ארישא והא לא מינטר ומשני בגג שיש לו מעקה א " נ אין לו מעקה ובפחות מג' סמוך לגג עסקינן אלמא דפשיטא לתלמודא דבגיטין בעינן אויר שסופו לנוח ואי אין סופו לנוח לא הוי גט מיהו גם זה יש לדחות דה " פ כיון דמיבעיא ליה לרבא ולא איפשיטא א " כ ספק מגורשת היא ואמאי תנא רישא כיון שהגיע לאויר הגג ה " ז מגורשת וכמו שפירוש בסמוך בתחילת סעיף ג' ולכן נראה לפע " ד דודאי כיון דלא אפשיטא ספיקא הוי בין לענין ממון ובין לענין גיטין והרמב " ם שכתב אינה מגורשת עד שינוח ברשותה נמי כך רצונו לומר אינה מגורשת ודאי עד שינוח ברשותו והכי דייק לשון הרמב " ם דבהיתה עומדת על ראש גגה כתב אבל אם נמחק וכו' אינו גט ולא נתגרשה וכן זרקו לרשותה לתוך האש וכו' אינו גט וכן זרקו ע " ג קנה אינו גט וכאן לא כתב אינו גט אלא אינה מגורשת עד שינוח ברשותה משמע דר " ל אינה מגורשת ודאי אלא ספק הוא ומה שלא הזכיר הרב דין זה לא בהפקר ולא במתנה היינו לפי דממה שכתב גבי גט נלמד ג " כ להפקר ומתנה ורבי' שכתב בח " מ גבי ממון ספיקא היא בגט כך כוונתו דאינה מגורשת ודאי אלא ספק וכ " כ ה " ה על שם הרמב " ן והרשב " א ומביאו ב " י ואין כאן מחלוקת . וה " נ :
Even HaEzer.139.13.1 שתי חצירות וכו' שם מימרא דאביי ( דף ע " ט ) והתוס' כתבו ומיירי שהמחיצות החיצונות מפסיקות בין חיצונה לפנימית דאי אין מפסיקות אין הפנימית חשוב חצר המשתמר מפני בני חיצונה ור " ל ועי " ל דמיירי שפיר באין מפסיקות כזה* מחיצות החיצונות מפסיקות ומיירי שהאשה עומדת בצד חצרה המשתמרת על ידי מחיצות החיצונות דלא לשדייה זיקא לר " ה וכו' ורבינו כתב בסתם :
Even HaEzer.139.14.1 ומ " ש והוא בתוך אויר מחיצות החיצונה מגורשת וכולי משמע דאם הוא למעלה מאויר מחיצות החיצונה אינה מגורשת ואע " ג דאויר רה " י עולה עד לרקיע היינו לענין שבת אבל לענין גיטין בעינן אויר המינטר דלא לישדייה זיקא לר " ה וכדפי' גבי היה לה קנה נעוץ וכו' :
Even HaEzer.139.15.1 ומ " ש והרמב " ם כתב שאינו גט עד שינוח בשוליה בספרי הרמב " ם שבידינו לא כ " כ וע " ש ובמה שפי' בו ה " ה :
Tur Even HaEzer, Vilna, 1923. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970 Licence: Public Domain. Source .