← Library

Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Even HaEzer

Sefaria · Halakhah > Shulchan Arukh > Commentary > Ba'er Hetev · 2,236 sections

1. _.4.42

   ישראל. ואם בא על בת כהן אינו אוסר בביאתו ב"ש:

2. _.4.43

   אסופי וכו'. גויה שהביאה ילד' ואמר' שיהודית נתנה לה להניק' ולא מצאה עוד ומכרה הילד' לישראל דיינינן לה כגויה וכשתטבול הרי היא גיורת מהריב"ל ח"ג סי' צ"ט:

3. _.4.44

   כותי. ויש כאן חשש שמא ממזר הוא ואסור בבת ישראל ואסור נמי בממזרת. ואפי' ברוב עכו"ם אסור בממזר' אחר שנתגייר ואסור בבת ישראל כ"ה לשיטת הרמב"ם ולהראב"ד ברוב עכו"ם מותר בממזרת ומותר בבת ישראל. ואפי' במחצה על מחצה מותר בממזרת ובבת ישראל ואי איכ' תרי רובא עכו"ם אזלינן אחר תרי רוב' ואם יש סי' באסופי כמ"ש בסעיף הקודם דאינו ממזר רשאי ליש' אשה ולא חיישינן. שמא ישא אחותו עיין ב"ש:

4. _.4.45

   נבילות. מכ"ש דאין מחזירין לו אבידה ולענין נזיקין חייב לשלם נזק שלם:

5. _.4.46

   א'. אע"ג דקי"ל ערעור חד לאו ערעור מ"מ כאן דלית' לולד חזקת כשרות מהני אפי' ערעור חד. וכאן מיירי אפי' אם הערעור הוא אחר שהעידה החיה עיין ב"ש:

6. _.4.47

   יחוס. היינו כשעד זה מעיד עליו שהו' כשר ומערער על עדותה אז הולד כשר ע"פ עדותו. אע"ג דבחדר זה יש ג"כ ממזר מ"מ כל ולד מהם אין לו חזקת פסול וע"א נאמן להכשירו והיינו עד כשר ואז נדחה עדות החיה. ומ"ש ואין לו יחוס היינו דהעד זה א"י יחוסו אלא מעיד דולד זה אינו ממזר הוא ב"ש:

7. _.4.48

   א"א. היינו בלא טבל ולא הטבילוהו ב"ד ונשא גיורת שלא כדין דהא ממזר הוא ספק כותי ואסור בגיורת:

8. _.4.49

   הקראים. עיין בתשובת הרא"ם ח"א סי' נ"ח. ובהר"מ מטראנ"י ח"א סי' ל"ח ובהרש"ך ח"ג סי' ט"ו. ובתשוב' ר' בצלאל סי' ג' ובהרדב"ז ח"א סי' רי"ט:

9. _.4.50

   אבל האנוסים. ע"ל ס"ק כ"ג מש"ש בענין אנוסים שבפראנקאיה:

10. _.5.1

    פצוע דכא. עיין מ"ש המרש"א על הטור ביבמות דף ע"ו ע"א. ובס' בית יהודה כ' שמצ' בביאור מהור"ר יעקב שור על א"ה סי' ה' שפי' דברי הטור הכי דהא דשרי בנתינה ר"ל ממזר. דמותר בנתינה דרש מקר' וכו' אבל באחרינ' יבא א"כ ה"נ ממזר' מותר' לפצוע דכא דדרשינן ג"כ לא יבא פ"ד בקהל ה' בישראל דאיקרי קהל אבל בממזרת דלאו קהל היא דהא מותר' לנתין ה"נ מותרת לפ"ד ובזה מיושב נמי תמיהת ב"י על הטור דדרש זה מצינו שפיר דממזר מותר בנתינה דלאו קהל הם. עכ"ל ע"ש:

11. _.5.2

    בקדושתו. משמע דה"ה גרושה וחללה דמ"ש זונה מגרושה וחללה וגיורת זונה היא ח"מ. וב"ש חולק עליו ע"ש. וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון לטמ' למתים וליש' כפיו דמאחר שמותר בגיורת שהי' זונה ה"ה שאר מצות כהונה והוי כזר בעלמ' והקשה הח"מ דהרמב"ם פ"ו מהלכות ביאות מקדש מנה המומין וכרות שפכה אחת מהן וכתב שם שהבעל מום אוכל בקדשי קדשים משמע דלא הוי זר:

12. _.5.3

    בממזרת. אבל בשפח' מותר לכ"ע דאיסור שפחה הוה מדרבנן:

13. _.5.4

    פצוע. היינו ע"י מכות חרב או סכין. ודכ' שנידוך ע"י שום דבר וכרות היינו שנכרת לשנים ע"י שום דבר. ובא' מכל אלו בחזקת שאינו מוליד הוא. ואם נשא אשה והוליד בנים בידוע שאין בניו והם בחזקת ממזרים. וניקב בכלל פצוע. ולקצת פוסקים בכלל נכרת ואין רפואה לכרות שפכה ואפי' לדידן קי"ל ניקב ונסתם כשר כמ"ש סעיף ד' ש"מ דיש לו רפוא' מ"מ נראה אם הוליד לא תלינן שנתרפ' אא"כ בידוע שנתרפ' ב"ש:

14. _.5.5

    העטרה. היינו שהנקב מעבר אל עבר ובצד א' למטה מעטרה ובצד השני הוא בתוך העטרה עיין ב"ש:

15. _.5.6

    הרי זה פסול. משום שלא במקומו אינו מבשל:

16. _.5.7

    או שניקבה. משמע בכל דינים אלו א' מחוטין שוה לכל חוטין ואם נחסר חוט א' פסול וכן בנידך או נפצע חוט א' ולדברי המקילין בנחסר ביצה השמאלית ה"ה אם נחסר חוט ביצה השמאלית ב"ש:

17. _.5.8

    אבל לרש"י כו'. ורש"י פ"ב דיבמות דף כ' ע"ב כתב להיפך ע"ש ועיין ב"ח:

18. _.5.9

    ופסול. מי שניטלה ממנו ביצה השמאלית ע"י (חולה) [חולי] לכתחלה איך משיאין לו ישראלית ואם עבר ונש' ישראלית אין מוציאין ממנו מהריב"ל ח"ג סי' ל"ב:

19. _.5.10

    עיקרין. אפי' שותה לרפואה ואין מתכוין להיות עקר כיון דפסיק רישיה הוא אסור עיין מ"ש בה"י בזה. ואפי' אם הוא כבר קיים פו"ר ואפי' אם הוא סריס אסור ב"ש:

20. _.5.11

    עיקרין. אפי' בלא צער לידה מותר. ומ"ש בסעיף הקודם והמסרס את הנקיבה פטור אבל אסור היינו סירוס במעשה דאף בנקיבה שייך סירוס במעשה. ונקיבה בבהמות ושאר מינים לא עדיף מאשה. אחרונים עיין ב"ח:

21. _.5.12

    מכת מרדות. הוא י"ג מכות מהרא"י בביאורו רש"י ס"פ כי תצא. ומ"א בא"ח סי' תצ"ו כתב עליו וברמב"ם לא משמע כן. ועיין רש"י בחולין דף קמ"א ע"ב שכתב מכת מרדות אין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו ע"ש:

22. _.5.13

    כרבלתו. הטעם דאין מסרס אותו רק עי"ז מתאבל על שניטל הודו. ומותר לקשור את הנקיבה שלא יעלה עליה זכרים שם:

23. _.5.14

    לסרס. דאמירה לעכו"ם אסור בכל האיסורים. וכן אסור למכור לו לסרס כי"א שהבי' רמ"א ב"ש:

24. _.5.15

    ויש אוסרים. קאי ג"כ על מכירה לכותי ומכ"ש דאסור ליתן לו למחצית שכר משום דב"נ מוזהרים על הסירוס עיין ח"מ בה"י:

25. _.5.16

    לסרסם. דאז הוי לפני דלפני ומותר. ואפי' אם נתן לשליחו אין שליחות לעכו"ם עיין ב"ש:

26. _.5.17

    נוצות מאווזות. עיין מ"ש בי"ד סי' כ"ד ס"ק ט' בשם בה"י:

27. _.6.1

    בגרושה. עי' במהרש"ך ח"א סי' קנ"ה:

28. _.6.2

    מדרבנן. עיין הר"א ששון סי' רי"א. נשא חלוצה אפילו נדר הנאה ממנה מעכשיו ואפי' יש לו אונס ממון אסור לקיימה הרא"ם ח"א סי' נ"ט. כהן שהוחזק בכהן ימים רבים ונשא חלוצה כי לא ידע שחלוצה היא אין כופין אותו להוצי' פסק שבות יעקב ח"א סי' צ"ג. דלדעת מהרשד"ם בחא"ה סי' רל"ה אין כופין בכהני בזמן הזה דכהני ספק נינהו. אבל בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ותשובת חוט השני סי' י"ז האריכו לסתור דעת מהרשד"ם. ושבות יעקב סי' הנ"ל דוחה דבריהם ומקיים דברי מהרשד"ם. עכ"פ העלה דאם רוצה לגרש זכור לטוב כיון שבניו נדחין מכהונה בממ"נ. אבל אין כופין בשוטים ע"ש. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו בסופו חולק על שבות יעקב וכתב חלילה להוצי' לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים מבלי פדויים ע"ש:

29. _.6.3

    להוצי'. אבל לכתחלה גזרו אף על ספק חלוצה עיין תוס' דיבמות דף כ"ד ע"א:

30. _.6.4

    להוצי'. וכן ספק חללה וספק זונה כלן מדאוריית' אלא ספק ממזר דרבנן. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. נשא ספק שבויה א"צ להוציאה ר"י הלוי סי' ל"ג:

31. _.6.5

    בעלמ'. בתשובת רש"ל כתב דוק' במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש ועיין הג"מ פרק האומר וב"י בסי' י"ג ושם מבואר דוק' אם שב"ד הצריכו גט אע"ג שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך עפ"י הדין לא הוי הגט וכ"כ הבה"י ב"ש:

32. _.6.6

    לכהונה. כתב (ב"י) [ב"ח] היינו לכתחלה אבל לא תצא. וט"ז חולק ב"ש:

33. _.6.7

    אסורה. משמע אפי' אם נשאת תצא ח"מ:

34. _.6.8

    לכהן. עכ"פ ובדיעבד אין מוציאין אותו לכ"ע:

35. _.6.9

    ונתגרשה. דוק' שיצ' קול שניהם יחדיו אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קדושין לא משגיחין בקול שיצ' אח"כ שנתגרשה ומותרת לזה שיצ' הקול שקידשה אפי' אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר. ואם יצא תרי קולות בפעם א' אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין כן הוא לדעת הראב"ד ודלא כהרמב"ם עיין ב"ש:

36. _.6.10

    חיישינן. כיון דחליצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו ה"ה בקול לא גזרו אפי' בקול המוחזק בב"ד. ולפ"ז היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה מיהו הלשון לא חיישינן משמע דמותרת לכתחלה ועדיף מספק חלוצה אחרונים:

37. _.6.11

    שיגרשנה. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. ונראה אף לישראל שנש' אשה בעבירה נמי עבדינן ליה כל הני שמתות ונידויים וכפיות ב"ש:

38. _.6.12

    במבוי. עיין סי' קי"ט. כתב (הר"ש) [הב"ש] ולכאורה קשה מסוגית ריש כתובות שם אית' להיפך כל שאיסור קל צריך גדר יותר. ולפענ"ד לאו קושיא היא דהא מסקינן שם לפי שהקילו חכמים שנוהג ימי המשתה כו' מש"ה אמרו דהו' ישן בין האנשים לא יקיל יותר ולאו טעמ' הוא משום איסור קל ע"ש ובהרא"ש. ועיין תוס' בסוטה דף ז' ע"א ד"ה אמר לאו ק"ו ופרכוהו וכו':

39. _.6.13

    לבהמה. וכן הנבעלת לרוח או לשד אינה אסורה לבעלה תשובת מהר"ם מלובלין סי' (קט"ו) [קט"ז]:

40. _.6.14

    לינש'. אע"ג דבעת נדתה אסורה מ"מ אשה זו יש תקנה לאיסורה:

41. _.6.15

    שהפקירה עצמה. ולדעת הסמ"ג יש להחמיר. בית שמואל:

42. _.6.16

    וכן הגיורת ומשוחררת. אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מבת ג' שנים אסורה לכהן לפי שבאה מעכו"ם השטופים בזמה עיין ב"ש:

43. _.6.17

    חייבי לאוין דשאר. היינו אנוסת אביו:

44. _.6.18

    היבמה. משום דאין קידושין תופסין ביבמה. וה"ה גיורת ומשוחררת דלכ"ע עשאה זונה ב"ש ובה"י:

45. _.6.19

    אסורה לו. עיין במגיד פ"א ופי"ח מהא"ב אם לוקה הכהן הבא עליה אח"כ משום זונה ומשום טומאה או לא. ובטור כתב בפשיטות דלוקה שתים ולפי המגיד דפירש שם דהרמב"ם ס"ל דנעשית זונה לפ"ז גם אם נאנסה מישראל או מעכו"ם נעשית זונה ב"ש:

46. _.6.20

    שנאנסה. כל שתחילת ביאה באונס אף שסוף ביאה ברצון הוי כנאנסה. ועיין בתרגום יונתן פרשת כי תצא. ועיין בה"י. אשה שהצילה את בעלה גם אחרים ע"י שהפקירה עצמה לזנות אי מותרת לבעלה או לא. פסק שבות יעקב ח"ב סי' קי"ו דאם האונס הוא על הבעילה עצמה הוי אונס גמור ומותרת לבעלה משא"כ אם היא מתרצית לבעילה ואונס אחר היא נאסרת לבעלה. ואם נאנסה ממש פשוט להתיר מ"מ צריכה טבילה שלא תהא מאוסה עליו ע"ש:

47. _.6.21

    לבעלה. וה"ה לבועל אם אינו כהן בה"י ע"ל סי' י"א:

48. _.6.22

    יוציא. ולקמן סי' קע"ח סעיף ט' בהג"ה די"א בזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן לומר שמאמינ' או שתאמין לדברי העד לבטל החרם ר"ג ע"ש:

49. _.6.23

    נאנסתי. ע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח. ואם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן אם אמרה טמאה אני ברצון נמי נאמנת כ"מ מתוס' דכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה מאיס עלי ע"ש ולפי דבריהם אשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון נאמנת ונראה דלא כתבו כן אלא למאן דס"ל דאומרת מאיס עלי כופין אותו להוצי' והוצרכנו לחלק בין ההיא דג' נשים לאומרת מאיס עלי אבל לדידן דקי"ל דאין כופין אותו להוציא ההיא דג' נשים אפי' באין נוטלת כתובה אינה נאמנת כנה"ג בהגהת הטור וכ"כ מהר"ם די בוטין סי' מ"ג עיין ב"ש. אשה שהודית שזינתה וגם ע"א אומר שהוא זינה עמה אסורה לבעלה תשובת חכם צבי סי' ק"נ:

50. _.6.24

    שבעולם. היינו לכתחלה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אלא א"כ מאמין לדבריה. ואם עד אחד אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן. ואם היא מודה אם כן היינו הדין שהיא אמרה שזנתה. ואם היא שותקת תליא בפלוגת' אם שתיקה כהודאה דמיא או לא ב"ש ועיין סי' קט"ו:

51. _.6.25

    דאיסור'. ואם נותנת אמתל' לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אותה נאמנת. כ"כ הראב"ד. והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמרה כן כדי לגרש אותה עיין ברמב"ם פי"ח מהא"ב וכתב הב"ש מיהו בשאר אמתלא אף המגי"ד מודה דמהני. ואם עברה ונשאת לכהן. בניה כשרים דאינה נאמנת לפסול בניה דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם. ואם האב אומר דמאמין לדבריה יוכל לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לומר בן גרושה הוא. מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכ' ריעות' בפנינו ב"ש:

52. _.6.26

    דרוסת איש. עיין תוס' י"ט פרק א' דכתובות משנה ז'. וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף כ"ח הרבה להקשות עליו ע"ש:

53. _.6.27

    מספק. אא"כ קידש ובעל לאלתר או שישנו עדים שלא זינתה אחר הקדושין ומחמת הזנות קודם קידושין מותרת כמבואר בסעיף ח':

54. _.6.28

    בעיר. אפי' קול שמוחזק בב"ד מ"מ תלינן שמא ראו בה דבר פריצות בעלמא:

55. _.6.29

    לכהן. כתב מהריב"ל ח"א דף ק"ז דתרתי מילי נינהו דיצא עליה שם מזנה מיירי בפנויה דאי אתניהו תרווייהו שם מזנה ועידי כיעור ודאי אסור לכהן ועיין במהר"ם פדוואה סי' ל"ג ובמשפט צדק פ"ב סי' ס'. וע"ל ס"ק ט"ז בסי' ד' מש"ש בשם הב"ח. ועיין מ"ש הח"מ:

56. _.6.30

    שנבעלה. עיין מ"ש הב"ש שהאריך:

57. _.6.31

    רובות. ה"ה שני חזקות מהני משפטי שמואל סי' קי"ד. ועיין תי"ט פרק א' דכתובות משנה יו"ד. ועיין כנסת הגדולה בהגהת הטור. פנויה שעיברה והפילה ולא ידעו מזה כי אם אמה וגיסה ע"פ הגדת אמה ותבעה לאחד שיתן לה אתנן זונה או ישאנה ותשובת הנואף כמעט שהודה והתפשר עמה בסך מעות אם מותרת לכהן באמרה שלא נבעלתי כי אם לזה. פסק בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו דאסורה לכהן. אחד שהחליף דתו עם זונה ישראלית מרצונם הטוב ונהגו אישות זה עם זה איזה שנים וילדה בת ואח"כ חזרו כולם לדת ישראלית ומעיד הוא ואשתו שהבת מהם ולא מאחר ודעתו שיש להתירה לינשא לכהן. פסק שבות יעקב ח"ב סימן קי"ג דפסולה לכהונה. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח ועיין סימן ז' ס"ק ל"ד מש"ש:

58. _.7.1

    אסורה לכהן. ואם היא נשואה לכהן תצא ממנו. אע"ג בזנתה ואומרת לכשר נבעלתי ונשאת לכהן קי"ל לא תצא אפי' ברוב פסולים וכאן אפי' אם אמרה טהורה אני אינה נאמנת שאני זונות דאמרינן אשה בודקת ומזנה. אע"ג דכאן אינו אלא ספק זנות וקי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה או ע"פ עדים בין אשת כהן ובין אשת ישראל. כאן מפני מעלת יוחסין כהונה אסורה. ואפשר אם שבוי' נשאת לישראל ונמצ' דהיא בתולה מותרת אחר מיתתו לכהן ב"ש. וט"ז אוסר דיש לחוש שמא הערה בה השבאי וכ"כ הר"ם אלשקאר סי' צ"ה. ועיין בהרד"ך בית ח' ועיין כנה"ג בהגהת הטור:

59. _.7.2

    לכותי. לפי מ"ש לעיל סי' ו' סעיף ח' וכן הבא על הפנויה אפי' היתה קדשה שהפקירה עצמה לא נעשית זונה. פירושו לישראלים הפקירה אבל אם ידוע שהפקירה אף לגוים אסורה לכהן בה"י:

60. _.7.3

    ואם יש לה עד. עיין משפטי שמואל סי' פ"ה וק"ח. וכנה"ג בהגהת הטור:

61. _.7.4

    ואפי' נשים. עיין מ"ש הח"מ ס"ק ב'. וחכם צבי בתשובתו סי' קמ"א מיישבו:

62. _.7.5

    מעשה בא'. כצ"ל ולא ומעשה. ודין בפני עצמו הוא ולא קאי על קטן אלא בנה ובתה אפי' גדולים בעינן דוק' במל"ת ומ"ש בסמוך קרוב נאמן להעיד לא איירי בבנה ובבתה ב"ש ועיין ח"מ:

63. _.7.6

    אמי. מוכח מזה דצריך שיה' אצלה מתחלה ועד סוף וכ"ש גבי גוי המל"ת לדעת יש מקילין צריך שיהי' מתחלה ועד סוף בה"י:

64. _.7.7

    מעיד לעצמו. אפי' מסל"ת. ודוק' להעיד אינו יכול אבל אם לא ידע שום אדם דהיתה שבויה אלא הוא והיה עמה וידוע דלא נטמאה מותרת לו ב"ש ועיין בס"ק ט"ז:

65. _.7.8

    מסל"ת. הרא"ש כלל ל"ב סי' ה' וראייתו דאין גוי מסל"ת נאמן א"כ בנתי' דמר שמואל אמאי אוקמינהו לשבוייהו אבראי לעיילי ויסיחו לפ"ת שלא נטמאו. והחכם צבי בתשובתו סי' קמ"א הקשה עליו דשמא אין רצונן להיות עומדת בספק ע"י אחר ושמא לא יסיחו לפ"ת ע"ש:

66. _.7.9

    ויש מקילין במסיח לפי תומו. בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח הקשה ע"ז ע"ש:

67. _.7.10

    וה"ה לעד מפי עד. ר"ל גם זה תלי' בפלוגת' דלהרא"ש דפסול כותי בשבויה ה"ה עד מפי עד נמי פסול בשבויה. וליש מקילין בכותי מהני נמי עד מפי עד. אבל בתשובת רש"ך ח"א סי' ו' כתב דגם הרא"ש מתיר עד מפי עד ע"ש ומ"מ למעשה אין דבריו מוכרחים ב"ש. ובתשובת חכם צבי שאלה קמ"א התיר בפשיטות עד מפי עד ע"ש. אשה מפי אחרים או אשה מפי אשה אחרת נסתפק הראנ"ח בח"א סי' כ"ב אי מהני ובסי' כ"ג הבי' בשם מהר"ש עטיאש דמהני ע"ש:

68. _.7.11

    אבל לא להחמיר. דהיינו כותי המעיד מל"ת דהי' טמאה לא מהני להחמיר להחזיקה כודאי טמאה אלא הוי כאלו לא העיד כלל ודינה כשאר שבויה עיין ב"ש:

69. _.7.12

    ישאנה. אבל לאחר מהני עדותו ולא אמרינן דמעיד משום דסבור שהו' ישאנה. וכל זה איירי בידוע דהיתה בשבי' אבל אם א"י אלא הוא ויודע דהי' טהורה מותר ליש' אותה. ואם יש עדים דהיתה בשביה והוא מעיד עליה אלא דאינו ידוע שהו' כהן ויש לו מיגו דלא היה אומר דהו' כהן נאמן ועיין תשובת שער אפרים סי' ק"ו ב"ש:

70. _.7.13

    שבויה. ואפי' אם ע"א מעיד דהי' טמאה מתירין אותה כ"מ ברש"י בכתובות דף כ"ג ע"ב ד"ה הכי גרסינן איהי וכו':

71. _.7.14

    שנטמאה. אפי' עד הראשון הוא עד כשר ואח"כ באתה אשה ואמרה טהורה היא מקילין בשבויה ומותרת לכהן אפי' עד כשר שאומר נטמאה בא בתחלה ואשה בסוף לא אמרינן בכה"ג כל מקום שהאמינו ע"א הוי כשנים גם לא אמרינן אוקמי חד לגבי חד וישארו עדי שבויה. אע"ג בעדות שמת בעלה לא מהני עדות כזו כאן בשבויה מקילין. אע"ג לענין כותי ועד מפי עד יש מחמירין יותר מעדות שמת בעלה אין לנו אלא מה שאמרו חז"ל ב"ש:

72. _.7.15

    טהורה. היינו בידוע שנשבת ואם נתנה אמתל' לדבריה למה אמרה נטמאתי נאמנת. ומ"ש אבל לא נגד שני עדים היינו דוק' בנשואה אינה יכולה לאסור את עצמה על בעלה אבל פנויה נאמנת לאסור את עצמה לכהונה. והקשה הח"מ דכל זמן שהי' תחת בעלה ויש לה ע"א המתירה למה נאמנת לומר שהי' טמאה מ"ש מאשה דעלמ' האומרת טמאה אני לך חיישי' שמא נתנה עיניה באחר כדלקמן סי' קט"ו ולעיל סי' ו' סעיף י"ב. וי"ל מאחר שיש עדים שנישבת הוי כמו רגלים לדבר ורמ"א כתב שם דוק' שאין רגלים לדבר אבל יש רגלים לדבר נאמנת בה"י ב"ש:

73. _.7.16

    ב"ד. כ"כ בתשובת רד"ך בית ח' חדר יו"ד ע"ש שהבי' אם לא היה ידוע לב"ד דהיתה בשביה אלא א' יודע והיא אומרת לו טהורה אני יוכל ליש' אותה ואפי' אם הוא א"י דהי' טהורה משום דאית ליה מגו דהיתה יכולה ליקח לאחר. וכתב ע"ז בד"מ וצ"ע. וכתב ב"ש ומכ"ש אשת כהן דנשבית והו' יודע מזה וא"י אם היא טהורה דאסורה לו אע"ג דא"י לשום אדם והי' אומרת טהורה אני. ואם הוא יודע דהיא טהורה כתבתי לעיל ס"ק ז' דמותר' לו. ולענין אם התירוהו ואח"כ באו עידי שביה. דין א"א שוה לדין פנויה ב"ש:

74. _.7.17

    שנטמאת. אבל ע"א שנטמאה לא מהני כלל אפי' לא נשאת לא תצא מהיתר' והיינו דאית' עידי שביה מש"ה לא תצא מהיתר' אבל אין מתירין אותה אבל אי ליכ' עידי שביה וע"א מעיד שנטמאת מתירין אותה כמ"ש בסעיף ד' ב"ש:

75. _.7.18

    קול. אפי' קול דאתחזק בב"ד ב"י בשם הריטב"א. מ"ש הב"ש מיהו צ"ע לישב הסוגי' לפי זה גם נראה תוס' לא ס"ל פי' זה עכ"ל לא הבנתי למה. עיין בה"י ועיין כנה"ג בהגהת ב"י סעיף י"ג:

76. _.7.19

    הקילו. אבל בא"א לא מקילין בכה"ג דאפי' אין כאן עדים רק שיצ' קול שיש עדים במ"ה שיודעים שהי' א"א אינה נאמנת ואפילו לא אתחזק הקול בב"ד חיישינן בא"א בה"י ע"ש:

77. _.7.20

    לאוסרה. ומ"מ הוי כעד א' דעלמ' ומצטרף עם אחר לאוסרה ולא קאמר הכא דא"נ לו לבדו לא נתנה תורה נאמנות כמו שנתנה לו תורה לנשואין ח"מ. וב"ש חולק דא"נ אפי' לצרף עם עד אחד ע"ש. וא"ל למה נאמן לומר על בנו שהו' ממזר או שהו' בן גרושה י"ל כל דבר שאומר שנפסל מתמת ביאתו או נשואין שלו נאמן ולא דבר אחר:

78. _.7.21

    בחצר. ואם ודאי זנתה אסור לדור עמה בחצר אפי' במבוי נמי אסור לדור עמה עיין ב"ש:

79. _.7.22

    במצור. יש בזה ג' שיטות. לרש"י ור"ן במלכות אחרת אסורה ובאותו מלכות מותרת היינו כשיש שמירה שאין שום אדם יוכל לבא לעיר אבל אם א' יוכל לבא לעיר הוי בכלל עיר שכבשוה כרכום ואסורה. ולשיטת תוס' ורמב"ם מלכו' אחרת ששטף ועבר מותרת ובאותו מלכות יש לחוש יותר. ואם אפשר לברוח מן העיר תלינן לקול' כמו במחבואה. והיינו לכהונה אבל לענין יין נסך היין מותר אפילו באותו מלכות דלנסך אין להם פנאי כמ"ש בי"ד סי' קכ"ט. ולשיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרשב"א אמרי' לבעול אין חילוק ואסורה לעולם בין באותו מלכות בין במלכות אחרת. והיין לעולם מותר. ולענין אם יכולים לברוח נראה דהו' בכלל מחבואה ומותרת עיין ב"ש:

80. _.7.23

    שאמרה. משמע שצריכה לבא לב"ד לומר טהורה אני הרמב"ן. והר"ן כתב אפי' לא באתה לב"ד מתירין אותה דאנן טענינן לה דמסתמ' טהורה היא:

81. _.7.24

    ושטף. וכן מלכות אחרת אם היה שוקט ובטוח ואינו נחפז לברוח הוי כאותו מלכות ב"י:

82. _.7.25

    לכהונה. אפי' בפנויה ב"ח ב"ש:

83. _.7.26

    לכהונה. דוק' נחבשה ימים רבים אבל יום או יומים מותרת מהר"י מינץ סי' ו' ע"ש. עיין ס"ק ל"ט. אין לפסול זרע כהן שאמרו בפניו שאשתו נשבית ושתק הר"ם פדוואה סי' י"ד. משפט צדק ס"ב סי' ס'. כתב הר"מ אלשקאר סי' א' הא דע"י נפשות אסורה דוק' שנחבשה כדין אבל שלא כדין מותרת. ובעל ת"ה סי' רמ"א כתב דהיינו דווק' לבעל' ישראל אבל לא לבעלה כהן ועיין בבנימין זאב סי' קל"ב ועיין כנה"ג בהגהת הטור:

84. _.7.27

    ישראל. לפ"ז צ"ע למה שבויה ועיר שנכבשה מותרת לבעלה ישראל דהא בנכבשה איכ' סכנת נפשות למה לא חיישינן שמא נתרצית להם עי' ב"ש בה"י:

85. _.7.28

    להם. א"ל הא קי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"פ ב' עדים או בקינוי וסתירה. היינו דוק' לענין חשד שמא זנתה עם ישראל אבל עם עכו"ם חמור טפי עיין ב"ש. ע"ל סי' ו' ס"ק ב' ממ"ש בשם שבות יעקב:

86. _.7.29

    עצמה. אדסמוך קאי לענין אם היא תהיה אסורה לבעלה ישראל ועיין ח"מ:

87. _.7.30

    למיתה. היינו דוק' שדרך המלכות להפקיר נשיהם כשנגמר דין בעליהם רש"י:

88. _.7.31

    פדיון. הפוסקים לא רצו לסמוך ע"ז ומ"מ לבעל' ישראל בלאו הכי קי"ל כסבר' הראשונה ח"מ:

89. _.7.32

    רב. דוק' בכה"ג שהיה הרג רב ולא היה מועיל ריצוי שלה לזנות אבל היכ' דאיכ' זעם והרג ויכולים להציל את עצמן ע"י הריצוי לזנות אסורה לבעלה בה"י ע"ל סי' ו' ס"ק כ' מש"ש בשם שבות יעקב:

90. _.7.33

    וכסבר' הראשונה. משום מה דנחבשו קודם שהמירה אין חשש משום כל שהו' שלא כדין לא חיישינן שמא תתרצה ואחר שהמירה לא אמרינן מומר לע"א הוי מומר לכל התור' וזנתה הואיל ע"פ אונס המירה ולא ברצון לא אמרי' דזנתה ת"ה ב"ש:

91. _.7.34

    מותרת. דעכו"ם לא מפקירו נשייהו אבל כשהמירה לבדה הוי כאלו איכ' עדים שזנתה מהרי"ק. פלוני הכהן המיר דתו עם אשה א' ודרים כמה שנים בגיותן עפ"י קדושין דגוים וילדה בת ואח"כ חזרו וקבלו תשובה ועתה נתקדשה בתם לכהן לפני עדים והאב והאם אמרו שבתם נולדה מהם בכשרות וגם אמה אמרה שלא זינתה עם שום אדם כ"א עם זה וגם הוא אמר ששמרה כראוי כאיש את אשתו פסק בתשובת כנסת יחזקאל שאלה כ"ח דמותרת בדיעבד מאחר שנתקדשה ע"ש וע"ל סי' ו' ס"ק ל"א מש"ש בשם שבו"י ח"ב סי' קי"ג. ועיין הרד"ך בית ח' ובני יעקב סי' יו"ד ובני משה סי' נ"ו איש ואשתו שהמירו וחזרו וקבלו תשובה צריך לפרוש מאשתו ג' חדשים הראשונים משום הבחנה פרח מטה אהרן מ"א סי' ע"ו ע"ש. וצ"ע:

92. _.7.35

    זנתה. ח"מ וב"ש חולקים מאחר שהמירה לבדה אמרינן מומר לע"א הוי מומר לכל התורה והוי כאלו היו עדים שזנתה:

93. _.7.36

    כהנים. ח"מ חולק וכתב דלא התיר אלא לבעלה ישראל אבל לבעלה כהן אסורה דקודם שהמירה היתה מסורה בידם ויש לחוש לאונס ולא עדיפ' מע"י נפשות דאסורה לכהן ע"ש וב"ש כתב דאיירי מיד בשעת הגזירה המירה. מש"ה ליכ' שום חשש דהא המירה תיכף בשעת הגזירה ואחר שהמירה תו ליכ' חשש לכן מותרת אפי' לכהן גם אין חשש שמא זנתה ברצון כיון דהמירה באונס ע"ש. איש בליעל שנשתמד וחשקה נפשו באשה יפה ועשה עם הגוים שיעלילו עליה וימיר דתה וישאנה וכן הי' מותרת לחזור לבעלה ישראל רשד"ם חא"ה סי' ק' ס"ח ועי' בהר"ם אלשקר סי' א':

94. _.7.37

    להמיר. היינו כשהי' לא נאסרה מחמת יחוד כי איירי דנתייחדה זמן מועט אלא דה"א דאסורה מחמת שאמרה להמיר הוי כאלו היא מסורה בידם קמ"ל דמותרת ב"ש:

95. _.7.38

    תקיפה. והרד"ך חדר (י') [ט'] בית ח' הבי' בשם הגה' אלפסי דבזמה"ז שאין א"ה מטין דין וגם מקפידים על הזנות הוי כאלו יד ישראל תקיפה על עצמן. והרד"ך שם דוחה דבריו ואמר שאין לסמוך על הגהה זו. וכ"כ הכנה"ג וכ"ה בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ז דאל"כ לא מקשה גמר' מידי בכתובות דף כ"ו ע"ב והא אשקלון דיד א"ה תקיפה לפי פרש"י שם דכבר גלו ישראל ע"ש וק"ל:

96. _.7.39

    בידם. תוספת ור"ן והמגיד והסמ"ק משמע דאין חילוק בין אם שהה הרבה בין אם לא שהה אלא הכל תלי' אם היא מסורה בידם אסורה. ואם היא אינה מסורה בידם היא מותרת ובמרדכי מחלק בין אם שהה זמן רב היא אסורה ואם לא שהה זמן רב היא מותרת. ובהרא"ש משמע דלא נאסרה אא"כ בשהה זמן רב והיא מסורה בידם אז היא אסורה אבל בחד ריעות' מותרת ב"ש וע"ל ס"ק כ"ו מש"ש בשם מהר"י מינץ:

97. _.7.40

    כותים. בתשובת חות יאיר סי' (ט"ו) [ס"ו] המליץ בעד נשי ישראל ההולכת לבתי גוים להסתתר ומתייחדים עמה והיוצאת ליריד בלא שמירה והעמיד אותן בחזקתן בחזקת בנות ישראל כשרות. ובעל מחבר לקט הקמח כתב עליו אין אני מסכים בדברי המקיל ושומר נפשו ירחק. עיין בתשובת פרח מטה אהרן ח"ב סימן צ"ה ומהר"ם פדואה סימן כ"ו:

98. _.7.41

    זנות. ואפילו אם האשה עצמה מודית שנטמאה אינה נאמנת שבות יעקב ח"ב סימן קכ"ג ועיין סוף סימן מ"ו בהג"ה דאין שם מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדשה לראשון אסורה לבעלה והוצי' רמ"א ג"כ מתשובת הרא"ש א"כ משמע דהיכי דהיא מודה חיישינן לקלא עיין התשובה הנ"ל ועיין שם מ"ש הח"מ והב"ש ע"ז:

99. _.7.42

    יש להחמיר. הח"מ כתב דקאי על הפנויה שמדברת עם כותי דברי תפלות ונסתרה אדעת זנות חיישינן לה ואסורה לכהן שמא נבעלת לכותי ולא איירי בא"א כלל דממ"נ דאי באשת ישראל הא קי"ל אין אוסרין על היחוד וסתירה בלא קינוי אינה אוסרה על בעלה ואי קאי על אשת כהן וחייש לאונס מה לי נתייחדה לשם זנות ע"ש וב"ש כתב דקאי על אשת כהן ע"ש:

100. _.7.43

     כהונה. הקשה הב"ש ל"ל אלה למעוטי הבא על הנדה ע"ש. וישבתי דאיצטריך אלה דלא אתיא ק"ל כסברת הת"כ שהביאו תוס' יבמות דף ס' ע"א. ועל קושית התוספת דמה אלמנה שהיא עצמה מחוללת ע"ש יש לומר דהתורה אתי למעוטי אם בא על היבמה והיא נדה עיין ודו"ק. ועיין סעיף י"ד ועיין ברמב"ם פי"ט מהא"ב. אם כ"ג נשא בוגרת או מוכת עץ לא נעשית חללה. וכן בעולה בלא נישואין אבל גרושה וזונה וכן כ"ג באלמנה נעשית חללה בביאה בלא נישואין הרמב"ם שם. ועיין סי' ד' אם זנתה תחת בעלה נעשים בניה חללים משום דהיא נעשה זונה מבעילה ראשונה ואסורה לבעלה כהן לכן אם נתעברה ממנו אח"כ נעשו הבנים חללים:

← Previous · Next → — showing 101–200 of 2,236

Torat Emet 357. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads Licence: Public Domain. Source.