Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Even HaEzer

Sefaria · Halakhah > Shulchan Arukh > Commentary > Ba'er Hetev · 2,236 sections

_.7.44
נבעלה. כ"כ הרמב"ם. משמע אפי' אם עדים מעידים דלא נבעלה מ"מ היא בחזקת בעולה. ובט"ז כתב אם יש עדים שלא נבעלה אז הבנים שתלד היא מכהן אחר לאו ודאי חללים הם ואסורים לטמא למת ואזלינן לחומר' כאן וכאן היינו היא נעשית חללה אע"ג דיש עדים שלא נבעלה והבנים אזלינן ג"כ לחומר' שמא לאו חללים הם ע"כ. והח"מ כתב בפשיטות דלא נעשה חללה היכא דיש עדים שלא נבעלה ע"ש וכ"כ רשד"ם חא"ה סי' נ"ב ועיין בהר"א ששון סי' קע"ג:
_.7.45
מהעריות. כתבו אחרונים דאין נפקות' לדידן דמאחר דהולד ממזד מכל העריות הוא גרע מחלל רק לענין התראה ומלקות יש אם הולד נקיבה וכהן רוצה לישא אותה מתרין אותו משום ממזרת ולא משום חללה:
_.7.46
לשוק. דלא נעשה הולד ממזר בביאה בלא נשואין. ובנשואין הוי ממזר דרבנן עיין אחרונים וב"ח וע"ל ס"ק מ"ג מש"ש:
_.7.47
לכהונה. היינו לכתחלה ובדיעבד לא תצא אחרונים:
_.7.48
חלוצה. כהן שטעה ונשא חלוצה והוליד ממנה בנים ואחר שנודע לו הדבר שהיא אסורה לו אומר שאחר זמן רוצה לישבע לדור ממנה ומכל נשי עבירה כי לעת עתה א"א לו לגרשה מפני קרוביה שמגזימין עליו להביאו בערכאות של גוים כדי לחייבו ממון אין בדבריו אלו ממש ואין זו טענה ואסור להשתמש בשום דבר מקדושתו של אהרן תשובת הרא"ם ח"א סי' נ"ט וע"ל סי' ז' ס"ק ב' מש"ש בשם שבות יעקב:
_.7.49
חללה. ולעיל סי' כתב דאם עבר ונשא ספק חלוצה א"צ להוצי' כתב ב"ח דלעיל איירי בנשא אותה תקנו חז"ל דהם כשרים. משא"כ כשבא עליה בזנות:
_.7.50
תצא. היינו כשהורתה ולידתה בקדושה. ואם יש צד אחד ישראל בעינן נמי הורתה ולידתה בקדושה ב"ש:
_.7.51
כשרות. אבל היכא דהוא מוזהר עליה היא ג"כ מוזהרת שלא לישא אותו דנשים שווין לאנשים בכל העונשים:
_.7.52
חלל. עיין בטור סימן זה וסי' ב' שדבריו סותרים זא"ז בסי' זה כתב ואפי' ישראל שנתערב בה ספק איסור אסור לישראל ובסי' ב' כתב דוקא לכהן ולא לישראל עיין מהרש"ל מ"ג סי' ט"ו: וכנה"ג תירץ דבסי' ב' איירי בספק חלל וכאן איירי בספק בפסולי קהל כגון ממזר ע"ש ועיין בפרישה וב"ח:
_.8.1
הזכר. כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר:
_.8.2
ישראלי. הר"ן הקשה למה לא נאמר שהולד הולך אחר הזכר ויהיה גר ומותר בממזרת דהא יש קדושין ואין עבירה עיין ב"ש:
_.9.1
או נתארסה. דקי"ל מזל גורם ולא מעיין מש"ה באיזה מיתה שמת אפילו לאו מחמת חולה נקרא קטלנית ופי' הרא"ש מזלה גרם היינו פרנסה לפי מזלה ואשה זו מזלה רע ומתו אנשי' שלה כדי שתחיה בצער ועיין בהגה' פרישה. בתולה שמתו לה שני חתנים אם יש לחוש לקטלנית עיין בחות יאיר סי' קצ"ד. ועיין מ"ש התי"ט בפרק ד' דכתובות משנה ב':
_.9.2
לשלישי. יש להסתפק אי דוקא בזה אחר זה קאמר או אפילו בסירוגין עיין ד"מ. אשה שמת בעלה ונשאת לאחר שהיה נשוי אשה אחרת ומת פסק בהלכות קטנות שאלה קנ"ב דהוי קטלנית. שתי נשים צרות שנשאו לב' אנשים ומתו. אפשר בשתיהן יחד לא ינשאו לא' אבל כל א' בפני עצמה תתלה הקלקלה בחברתה הלכות קטנות שאלה קנ"ג. קטלנית מתייבמת לכתחלה הרא"ם ח"א סי' כ"ב. ובתשובת חכם צבי שאלה א' הביא ראיה מפרש"י והרמב"ן פרשת וישב דשייך קטלנית אפי' ביבמה ע"ש ונ"ל דמתניתין ביבמות פרק א' ופרק ד"א איירי מאיסור' ולא מסכנת' עיין ודו"ק ועיין רלנ"ח סי' ל"ו ובהרדב"ז ח"א סי' רנ"ה וע"ל סי' קע"ד:
_.9.3
תצא. כ"כ הרמב"ם דלדידיה אין איסור כלל אלא הוא על צד הניחוש והפחד שיש ברוב שניזקו בהם הגופות חלשים עיין כ"מ בפכ"א הא"ב. ולדעת הרא"ש סכנה היא וכופין להוצי' דחמיר' סכנת' מאיסור':
_.9.4
כתובה. דהמחבר הכריע כן לענין כתובה י"ל קים לי כהרא"ש ואינה יכולה להוציא הכתובה. ולענין כפיה על הגט י"ל קים לי' כהרמב"ם מיהו אם הוא רוצה לגרשה י"ל דיוכל לגרשה בע"כ ובכה"ג לא תיקן ר"ג במקום שיש ספק סכנת נפשות ב"ש ועיין ח"מ:
_.9.5
כתובה. אע"ג דמיד במיתת השני נעשה מוחזקת שבעליה מתים עיין תוס' יבמות דף ס"ה ע"א ד"ה נשאת למי שאין לו בנים וכו'. ועיין ב"ש וב"ח:
_.9.6
מתו. כלומר יש מקילין וס"ל דמעיין גורם וכל שאין מחמת חולה אינו כלום וכן כשמתו אחר אירוסין עיין ח"מ:
_.9.7
בדבר. או שהוא מכת מדינה אפילו למ"ד מזל גורם לא תלינן בכה"ג במזל דידה וכן אם הוא זקן לאו קטלנית היא. ואם מתו בעליה כולם במיתה אחת יש לחוש אף הרמב"ם מודה בזה עיין ד"מ ב"ש:
_.9.8
שנתגרשה. עיין יבמות דף כ"ו ע"א. לכאורה קשה לפי פרש"י שם דאפילו בגרושין נמי הוי קטלנית א"כ מוכח דמזלה גורם וה"ל לאוקמי לאיכ' בינייהו דגירשה ביבמות דף ס"ד ע"ב גם יש לדקדק בכתובות דף מ"ג ע"ב קאמרי' טעמא דהשיאה וגרשה וכו' אבל נתאלמנה תרי זימנא וכו' למה לא קאמר אבל נתגרשה תרי זימנא ע"ש. ויש ליישב ודו"ק ועיין בנ"י ספ"ב דיבמות:
_.9.9
נשיו. ה"ה יותר רש"ל. ואפילו מתו נשיו כולם במיתה אחת אין חוששין. וכתב הח"מ דלמאן דפסק בי"ד רס"ג ס"ב דאף בשיש חוששין אם מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי אפשר דגם הכא חוששין לאיש הזה מאחר דמתו שתיהן במיתה אחת ומכ"ש אם מתו ג' נשיו דראוי לחוש. וב"ש כתב דהתם במילה החשש הוא מחמת חלישות כחו ולא דמיא להכא ע"ש:
_.10.1
לבעלה. דכתיב והלכה והיתה לאיש אחר הווייתה היינו קידושין ולא זנות:
_.10.2
תחלה. דהיינו שהיתה לו פלגש:
_.10.3
קול בעלמ'. ע"ל סי' ו' ס"ק ה' מש"ש בשם בה"י:
_.10.4
מוציאך. דוק' בשעת נתינת הגט הא לאו הכי אעפ"י שקודם לכן גילה דעתו דמש"ה מגרשה יוכל להחזירה הר"ם אלשך סי' ע"ח וכנה"ג:
_.10.5
דבריו. היינו כפל דבריו ולא כפל לתנאי דאי כפל לתנאי ואמר ע"מ זה אני נותן לך גט ואם ימצא הענין שקר לא יהיה גט א"כ בודאי הגט בטל ולא מהני בה דלא יחזיר תוס' גיטין דף מ"ו אחרונים:
_.10.6
תשמיש. כאן לא כתב פלוגת' דבסמוך דצריך שיאמר לה וכו' דמאחר דאסורה לו ברואה ג"פ הוי כאלו אמר לה. פוסקים:
_.10.7
והחזיר. בב"י מבואר דאיכ' פלוגת' אם קידש הוי כמו שכנס או לא. והריב"ש הכריע דלא יוציא אף שלא כנס רק קידש. ודין אם התרו בו שלא יכנוס אותה וכנס עיין סי' י"ח סעיף ח'. עיין ב"ח ב"ש וח"מ:
_.10.8
יכול להחזירה. אם התיר הנדר ולא חיישינן לקלקול כמו אם היא נדרנית עיין ב"ח וב"ש ובדרישה:
_.11.1
א"א. עיין תשובת רמ"א מסימן י"ב עד סי' י"ח:
_.11.2
וסתירה. כ"כ הרמב"ם פ"ב ה"ס והטור סי' קע"ח ומבואר שם דאסורה לבעלה אחר קינוי וסתירה ומשמע דכופין לבעל להוציאה אלא בזמן הבית היה תקנה לדבר להשקותה מים המרים כדי לברר אם היא טהורה או טמאה ובזמן הזה אין תקנה לדבר אסורה לבעלה עיין ב"ש:
_.11.3
שנתייחדה. ומבואר ברמב"ם אפילו אם העכוב הוא ממנו דהבעל לא רצה להשקותה מ"מ היא אסורה לבועל. עיין ב"ש:
_.11.4
לבועל. ואין חילוק בין אם הוא הבועל הראשון שאסרה לבעל בין אם הוא בועל שני מוהר"ר בצלאל אשכנזי סי' קצ"ו ובהר"א ששון סי' קצ"ו שבות יעקב ח"א סי' צ"ד וכנה"ג סי' קע"א. והראיה בסנהדרין דף מ"א דמקשה התם והא יכולין לומר דלאוסרה על בועלה שני באנו ושם נאסרה כבר לבעלה ואפ"ה נאסרה על בועלה עיין ודו"ק ועיין בתשובת שער אפרים בקונטרס אחרון:
_.11.5
אסורה לו. ר"ל אם בעלה כהן וישראל בא עליה באונס ואונס בישראל מותר ואם בעלה היה ישראל היתה מותרת לבעל ולבועל כדאי' בכתובות דף ט' ע"א. מ"מ אם בעלה כהן ונאסרה לבעלה וקי"ל היכא דאסור' לבעל אסורה לבועל לכן אם נאסרה לבעלה כהן מחמת ביאה זו של אונס אסורה ג"כ לבועל אע"ג דבועל הוא ישראל בה"י ב"ש. והח"מ ס"ק יו"ד נסתפק בזה ע"ש. ואם נתייחדה עם א' מותרת לו ולבעלה דקי"ל אין אוסרים על היחוד מ"מ מזהירים אותו אם באמת בא עליה אסורה לו אע"ג דליכ' עדים כ"כ תוס' דכתובות דף ט' ע"א ד"ה מפני מה לא אסרוהו לדוד ע"כ:
_.11.6
דבר מכוער. עיין ב"ש:
_.11.7
מנשק. יש להסתפק אם מיירי ג"כ שנסתרה ושהתה כדי טומאה והעדים באו ומצאו עושים דבר כיעור זה דיש לחוש דשמא קודם שבאו העדים נטמאת אבל אם לא היה כאן סתירה כלל או שתכף אחר הסתירה באו עדים ומצאו מנשקין זא"ז והעדים יודעים ברי שלא היה עכשיו טומאה אם יש לחוש דהואיל והיה כיעור זה מסתמ' יש לחוש שמא בפעם אחר נטמאה או דילמ' לא חיישינן רק במקום סתירה היכ' דיש לחוש שעתה נטמאה עיין בתשובת רא"ם סי' כ"ה ח"מ: וב"ש כתב מרמב"ם פכ"ד מה"א דין ט"ו משמע דלא חיישינן ע"ש:
_.11.8
מכוער. דבעל רשאי להוציאה בעידי כיעור. אבל אין כופין אותו. ואין משיאין לו עצה להחזיקה אפי' בזמן הזה דאיכ' חר"ג יוכל להוצי' עיין ב"ש ועיין כנה"ג:
_.11.9
לנטען. אפילו משום לעז בעלמ' לא יכנוס ב"ש:
_.11.10
העיר. והקול צריך להיות מצד אחר ולא מחמת עידי כיעור ב"ח ב"ש עיין דרישה:
_.11.11
הקול. אפילו אם אין האויבים המוציאים קול כל שיש לו אויבים בעיר חוששין שמא מחמת האויבים יצא קול מהריב"ל ח"א סי' י"ב משפטי צדק ח"ב סי' ס'. ולאו דוק' אויב הנטען או הנטענת אלא אפי' אויבי האב של הנטען או הנטענת שם עיין כנה"ג בהגהת הטור:
_.11.12
וי"א דאם היה וכו'. אבל לכ"ע משום יחוד לבד אינה אסורה אפי' נתייחדה לשם זנות. אם היו שוכבים זע"ז בלבושים כל שלא ראו קירוב בשר אינו אלא דבר כיעור רש"ל ב"ש. דפיקת ונקישת הבועל בדלתי חדר האשה אין זה דבר מכוער מהר"ם מלובלין סי' פ': דיבר עמה בקריצת עין לא מיקרי דבר מכוער תומת ישרים סי' ל"ג:
_.11.13
מבעלה. הקשה הבה"י הא לעיל סי' ד' סט"ו כתב א"א שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה אין חוששין לבנים וכו' ואם פרוצה ביותר וכו' משמע אבל אין מוציאין מבעלה עכ"ל בה"י. ולא דק דשם ליכ' עידי כיעור וכ"כ ב"ש ס"ק ט"ו ע"ש. עיין תוס' בסוטה דף כ"ז ע"א ד"ה דומה וכו': ועיין ח"מ:
_.11.14
מן הבעל. משמע בקלא דלא פסק אפי' הבעל לא ראה דבר כיעור מוציאין מן הנחשד. וקול זה משמע אפי' לא הוחזק בב"ד וע"כ צריכין להיות כשרים ולא קרובים. וקול מחמת אויבים אפי' לכתחיל' מותרת לנחשד ב"ש:
_.11.15
מצטרפין. ה"ה שני עידי טומאה מצטרפין אע"ג דטומאה דחזי האי לא חזי האי עיין ב"ש:
_.11.16
כלום. אפילו אם הוא מהימין ליה כתרי מותרת אפילו לנחשד ב"ש ועיין ח"מ:
_.11.17
מי שהוציאה וכו'. עיין ח"מ וב"ש:
_.11.18
דרישה וחקירה. אם טענה היא שהיתה ישנה כשבא עליה אינה נאמנת עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ג:
_.11.19
בעלה. וה"ה אם נשאת לבועל ובאים לאוסרה עליו גם הוא בעלה מיקרי אך אם עדיין לא נשאת לבועל ואף שבקבלת העדות זו נאסר' גם על בועלה מ"מ נראה שא"צ שגם היא יהיה אצל קבלת העדות רק לרווחה דמילת' דהא נאסרה עליו ממיל' כמו שאסורה לכל הכהנים אף שלא היו אצל קבלת עדות ח"מ. אשה א' שנכנסה עם איש אחד לחדר והגיף הדלתות במנעול וראה עד א' דרך חור קטן שהיה בפתח וראה שהיו שוכבים כדרך המנאפים וכן ראתה המשרתת בבית ויצא קול בעיר איך פלונית זנתה וקצת אנשים קמו וגבו גביות ב"ד שלא בפני בעלה אם יש לאוסרה על בעלה פסק בתשובת פנים מאירות שאלה ק"ד דמותרת לבעלה ע"ש ועיין תשובת ב"ח סי' צ"ח וצ"ט ס"ו:
_.11.20
יוצי'. אפי' אם בא עליה בודאי לא יוצי' נ"י. ועיין בהרא"ם ש"א סי' מ"ו:
_.11.21
שהתרו בו. עיין בהר"ם מטראני ס"א סי' קפ"ז. וכנה"ג סי' יו"ד בהגהת ב"י אם יש חילוק אם התרו בו קודם הקדושין או לאחר הקדושין התרה בו חכם א' וב"ד אחר התירו לו אין מוציאין זולת אם החכם שהתרה בו הוא מפורסם בחכמה ולא היו נערכים אצלו הרמ"ט שם ומהר"י קארו בתשובתו סי' ג'. נסתפקתי אם דוקא בשהתרו בו ממין האיסור שהו' עושה כגון שהו' נטען והתרו בו שלא ישאנה מחמת לתא דנטען. אבל אם התרו בו מחמת דבר אחר לא תצא כיון שלא התרו בו משום נטען. ודעתי מסכמת כיון דעבר על דברי חכמים אפי' שלא התרו ממין האיסור תצא כנה"ג ע"ש:
_.11.22
ומפקינן. ב"ח כתב דלא קאי אנטען על השפחה רק על הנטען מא"א. וח"מ חולק עליו דאין להקל וכ"כ ט"ז. וב"ש כתב דיפה פסק דהא הריב"ש דהו' בתראי הכריע לקול' ע"ש. מ"ש הח"מ על הב"ח סיפ' דקתני הנטען על א"א והוציאו מתחת ידו אפי' אם כנס יוצי' ולא קתני אפי' קדם וכנס ע"ש. לא דק דהב"ח ה"ק דקתני רישא ואם כנס אין מוציאין דה"ל למיתני ואם קדם וכנס כמו גבי שתי אחיות וכו'. דקתני נמי קדמו וכנסו להורות דקודם שנמלכו בב"ד כנסו ולפיכך אין מוציאין. אבל נמלכו בב"ד ואסרו ואפ"ה כנסו מוציאין דהשת' דקתני ואם כנסו משמע אפילו אם נמלכו בב"ד ואסרו ואפ"ה כנסו אין מוציאין אלא ודאי דהאמת הדין כאן כן. דאפי' נמלכו אין מוציאין. משא"כ בסיפ' בנטען על א"א וכו' אין חילוק דקתני קדמו וכנסו או כנסו סתם דלעולם מוציאין ממיל' למה יאריך תנא דמתניתין בחנם. וא"ל דהשת' אתא למיטעי דאם קדמו וכנסו קודם שנמלכו אין מוציאין בנטען מא"א. זה אינו דמדאוריית' אסור לבועל כמ"ש רש"י במתני' דף כ"ד ע"ב ד"ה יוצי' ע"ש ועיין תוס' דף כ"ה ע"ב ד"ה אמר להן מתני' היא הנטען וכו' ודו"ק:
_.12.1
לא יוציא. הרשב"א וב"ח חלקו ע"ז ופסקו דיוציא ע"ש. וט"ז וח"מ וב"ש פסקו כש"ע:
_.12.2
נכתב. משמע דאפילו בא"י דמהני אם אומר ב"נ דתו הבעל א"י לערער מ"מ אינו בכלל העד המעיד. מיהו לקמן ס"ס קמ"ב אית' האידנ' צ"ל ב"נ אפי' בא"י:
_.12.3
בשנים וכו'. וה"ה בג' דאל"כ דחילוק יש בין ב' לג' לא מקשה הגמר' מידי ביבמות דף כ"ה ע"ב טעמ' דבד' הא בתרי לא וכו'. דילמ' בתרי איכ' מ"מ בעל נפש ירחיק מזה אבל לא בג' וק"ל ועיין תוס' שם ד"ה לא חשו חכמים לדבר זה וכו'. ועיין תוס' בחולין דף מ"ד ע"ב. וכ"כ ב"ש וט"ז דלא כהג"ה פרישה וכ"כ כנה"ג ע"ש:
_.12.4
ביחיד מומחה. והאידנ' ליכ' מומחה י"ד סי' רכ"ח:
_.12.5
חלצה. נתגרשה בפני ב"ד נסתפק הרשד"ם סי' צ' אם יוכל א' מהם ליש' אותה ומתוך דבריו נראה דיוכל א' מהם ליש' אותה ע"ש. וא"ל למה לא תני במתני' נמי נתגרשה י"ל דסגי ביחיד ועיין בפרישה:
_.12.6
נשים. ולא חשדינן שהיה רצונו ליש' את זו ג"כ. פרישה:
_.12.7
חולים. ר"ל בשעה שאסר לה החכם והעיד העד היתה חולה ודוק' חולה מות בה"י. וה"ה היכ' דהיה להם קטטה עם נשותיהם בשעה שאסר לה החכם והעיד העד חיישינן נמי שמא נתכוין לכנוס אותה ח"מ:
_.13.1
צ' יום. נסתפקתי אשה שהיתה בחזקת א"א והביאה עדים שנתגרשה אבל אינם זוכרים אם עברו חדשי הבחנה אם לאו. אם היא נאמנת לומר שעברו חדשי הבחנה כנה"ג ע"ש:
_.13.2
בבית. כתב. הב"י שישבע המשדך שלא יכנוס לבית המשודכת עד שיגיע הזמן שלא יבואו לידי תקלה. וכן הדין במניקת כ"כ הח"מ ס"ק א' וס"ק ט' ע"ש. ושבות יעקב ח"א שאלה צ"ו חולק על הח"מ במניקת. וכתב דדוק' גבי הבחנה החמיר הב"י משא"כ במניקת ומעוברת חבירו דקיל' טפי ע"ש גם הבה"י פסק דלא כח"מ בזה ע"ש והר"ם מטראני ח"ה ס"ס ר"ע. וכנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ו כתבו כח"מ ע"ש ועיין הרדב"ז סי' קצ"ב:
_.13.3
מפרישין. לא ביאר הש"ע אי גזרינן בגיורת אפי' אם הם קטנות או זקנות כמו גבי ישראל או לא ח"מ איש ואשתו שנשתמדו ואח"כ חזרו בתשובה צריך הבחנה וע"ל סי' ז' ס"ק ל"ד:
_.13.4
תחלה. ר"ל שלא נבעלה לבעלה תוך ג"ח. והיינו לפוסקים דס"ל בזנות צריכה להמתין לכן אשה זו שנאנסה דמותרת לבעלה ישראל מ"מ צריכה הבחנה אם לא נבעלה לבעלה תוך ג"ח אחרונים:
_.13.5
פלגש. אפי' להפוסקים דס"ל בזנות לא גזרו מ"מ פלגש היא קרובה לאישות:
_.13.6
הראשונה. אפי' אשתהי בגט השני בין כתיבה לחתימה מ"מ יש להחמיר אם לא (בצירף) [בצירוף] שאר דברים דא"א להמתין עיין ב"ש:
_.13.7
קידושין. מיהו אי ליכ' קול ולא היתה צריכה גט אלא הוא גירש מעצמו א"צ להמתין ב"ש:
_.13.8
מנדין אותו. עי"ן ב"ש ואם זנתה אין עונשין אותו אלא על הזנות ולא על הא דלא המתינה צ' יום ריב"ש סי' קי"א:
_.13.9
בשוגג. דוק' דלא ידע דמת בעלה תוך ג"ח או שהו' ע"ה וא"י הדין אבל אם ידע האיסור וטעה בענין אחר הוי כמזיד ת"ה ב"ש. מה שלא הוזכר נדוי לגבי אשה דגם היא עברה על גזירת חכמים. משום דנידוי זה קיל והאשה קרובה יותר לשוגגת ובנידוי כה"ג שוגג כל דהו פטורה ראנ"ח סי' יו"ד בח"א. ואם נאמן לומר שוגג הייתי נראה דנאמן והראי' מסוגי' פ"ק בב"מ נאמן לומר מזיד הייתי ע"ש בתוס' ומינה דנאמן לומר שוגג הייתי עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ב:
_.13.10
דבכהן וכו'. בד"מ כתב אפילו אם קידש במזיד יש לסמוך על הרמב"ם דא"צ לגרש ובישראל יש להקל בשוגג ומ"ש כאן יש לסמוך מדברי המקילין לעיל קאי אפילו אם קידש במזיד ומ"ש כאן בישראל אין להקל ט"ס הוא וצ"ל יש לסמוך וכו' ב"ש. דלא (כמ"מ) [כח"מ] ע"ש. ובכל זה אין חילוק בין אם קידש ובין אם נשא ט"ז ובכל דינים אלו אין חילוק בין קטנה לגדולה אפילו קטנה שאינה ראוי' להוליד נמי הדין כן ב"ש:
_.13.11
במבוי. וכן הדין בכל איסורים דרבנן חוץ משבויה דהקילו חז"ל:
_.13.12
קידש וברח. ואם כנס וברח לדעת הרמב"ם הבריחה היא לכפר על האיסור שעשה מהני הברחה. ולשאר פוסקים דס"ל הבריחה משום דמגלה דעתו שאינה רוצה לכנוס א"כ אם כנסה לא מהני הברחה וי"א דמהני ב"ש. מעשה בא לידי בא' שקידש תוך חדשי ההבחנ' וגזרתי עליו שיברח ואמר שלא יוכל לברוח מפני סיבות רבות והוריתי שתברח האשה ובהכי סגי כנה"ג ע"ש:
_.13.13
חבירו. אפילו אם יש לה צימוק דדים. משא"כ במניקת חבירו אם יש לה צימוק דדים מותר ב"ש ע"ש ועיין בספר דבר שמואל סי' פ"ב ומהרא"ש סי' י"א ובתשובת עדות ביהוסף סי' ל"ט ובתשובת שבות יעקב ח"ב סימן צ"ה צ"ו. אלמנה א' ולה ג' ילדים והי' מעוברת ובן דודתה אלמון א' הוא אמוד ויש לו הרבה קופצים להשתדך עמו אך ורק בעלה של האלמנה הנ"ל קודם מותו קרא לאשתו וגם להאלמון הנ"ל וציוה שיש' זה את זו כי הוא תקנות ילדיו כיון שהם קרובים והו' עשיר ועכשיו האלמון רוצה לישאנה אך כיון שצריכה להמתין כ"ד חודש עד כלות ימי מניקתה א"א לו לקיים צוואת המת להמתין כ"כ כי יש לו בנים וטיפולם מרובים. אם יש תקנה בדבר לישאנה אחר ימי לידתה ושלא תתחיל להניק הולד כלל רק להשכיר מניקת א' או שתים ולהשביעם שלא יחזרו כלל. בתשובת שבות יעקב ח"א סימן צ"ה האריך בדין זה והעלה דיש צד להתיר ודוק' אחר ימי לידתה ע"ש ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט חולק עליו עיין ס"ק י"ח. עיין בתשובת מהרא"ם סי' יו"ד ותשובת אמונת שמואל סי' ד' וצמח צדק סי' נ"ה ובית יעקב סי' קמ"ז:
_.13.14
חבירו. אפי' אם הוא סריס דלא פלוג. וכן בשידוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה:
_.13.15
העיבור. כתב ט"ז אם כלו כ"ד חודש בר"ח אדר שני א"צ להמתין יותר כיון שכלו כד"ח קודם חודש העיבור ובגמר' אמרי' כד"ח ולא שנה אלא אם חודש העיבור הוא תוך החדשים אז מחמירין. עוד כתב כל מקום דיש צד להקל מצד אחר אעפ"י שאינו מספיק מ"מ מצטרפין הקול' לענין חדש העיבור דא"צ להמתין. ובדיעבד אם לא המתינה חודש העיבור אין מנדין אותו ולא מפרישין אוחו ב"ש:
_.13.16
בין שהיא גרושה. עיין תוס' יבמות דף מ"ב ע"א ד"ה סתם מעוברת. ועיין ב"ש ס"ק כ' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף למ"ד ודו"ק:
_.13.17
במזנה. עיין בתשובת מהר"י סג"ל סי' ק"י ומהר"י ווייל סי' ע"ג ומהר"ם מטראני ח"א סי' רצ"ב ומהר"י קארו בתשוב' א"ה סי' מ"ב וצמח צדק סי' נ"ה וסי' ק"ד ובתשובת רשד"ם חא"ה סי' קל"ז. ואם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זנתה עם אחר ואין כאן חשש דלמעכר חלבה עיין בתשובת עבודת הגרשוני סי' א' ובתשובת מהר"ם אלשקאר סי' י"ב ובתשובת פנים מאירות סי' ע' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה ע"ג:
_.13.18
למניקה. איש א' שמת וציוה לאשתו המעוברת לכשתלד תשכר בנה למניקת ותקח לבעל וקצת רבנים רצו להתיר כי מחל לה. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט פסק לאיסור ע"ש וע"ל ס"ק י"ג מש"ש בשם שבות יעקב. אשה שמת בנה ולקחה בן אחרים להניק יכולה להנשא כיון שאינה אמו אינה בכלל התקנה שו"ת מקור ברוך סי' ה' ועיין פרח מ"א ח"א סי' צ"ד והרא"ש סי' י"א:
_.13.19
אפי' נשבעה. וה"ה משכון. ב"ש. אשה מעוברת שנתארמלה ולקחה שתי מניקות להניק הולד אפ"ה אינה יכולה לינשא תוך כד"ח הרא"ם ח"ב סי' יו"ד:
_.13.20
וי"א דאם נשבעה. ואם נתנה משכון צ"ע אי מהני בדיעבד אם כנס ב"ש:
_.13.21
צימוק דדים. אשה שגזרו הרופאים עליה שחלבה ארסיי והוחזק' בכך לפי שמתו שלשה ילדים הראשונים שהניקה וכן הוכיח הנסיון שאחר שנתנה בניה למניקת חיו ובהיותה מעוברת נתאלמנה וילדה ונתנה הולד למניקה כדרכה מחמת גזירת הרופאים פסק בתשובת חכם צבי שאלה ס"ד ס"ה דמותרת לינשא תוך כד"ח ע"ש וכ"פ בתשובת שבות יעקב ח"א סי' צ"ו:
_.13.22
בעלה. עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף כ':
_.13.23
בעלה. חדא היא שפסק חלבה ושכרו לו מניקת ב"ש:
_.13.24
למניקת ג"ח. ר"ל דלא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג"ח שהוא שיעור ע"פ הרוב נפסק החלב אחר ג"ח משא"כ בנפסק מחמת איזה סבה מהני אם נתנה בנה למניקה אפילו יום א' ב"ש ח"מ ע"ש. מניקה שלא התחילה להניק וילדה אחר מיתת הבעל אפ"ה אסורה להנשא ב"ש ע"ל ס"ק י"ג וס"ק י"ח מש"ש:
_.13.25
בעלה. וה"ה ג"ח קודם גירושין נמי רמ"א בתשובתו סי' קכ"א:
_.13.26
בגט. ואז אין מנדין אותו ולהרמב"ם מהני הברחה וא"ל לגרש ומ"ש המחבר אא"כ ברח ויוצי' בגט היינו אם ברח א"צ להוצי'. ואם כנס מעוברת והפילה עיין סי' קס"ד ב"ש:
_.13.27
כתובה אחרת. אפילו לא פרע לה הכתובה מ"מ צריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שיעבודה. ואם אמרה דרצונה להחזיר הכתובה עד שיחזיר אותה א"צ כתובה אחרת ח"מ ב"ש:
_.13.28
נשא וברח. ולכתחלה לאו שפיר עבד דברח ולא הוציאה. והא דכתב לעיל בהגה דלומדים אותו לברוח היינו דוקא אם קידש אז לומדים אותו שיברח אבל נשא לאו שפיר עביד אחרונים וע"ל ס"ק י"ב מש"ש ובריחה זו שירחוק נדוד עד שאינו יוכל לחזור תוך כד"ח ב"ש:
_.13.29
מעוברת. עיין ב"ש אם מנדין אותו:
_.13.30
לנשא. צ"ע אם יש לסמוך על דברי המקילין בכהן. ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן ב"ש:
_.13.31
איני מניקה. ע"ל סי' פ' מש"ש:
_.13.32
התחילה. הג"ה זו אין כאן מקומה אלא קאי על אשה שילדה בעת מיתת בעלה ואין רצונה להניק כלל מ"ה היא בכלל מניקה ואסורה להנשא עד כד"ח ומכ"ש אם היא מעוברת בעת מיתת בעלה דאסורה עד כד"ח אחר הלידה עיין תשובת ריב"ש סי' תש"ג ב"ש וע"ל ס"ק כ"ד וס"ק י"ח וס"ק י"ג מש"ש:
_.13.33
כלל. בתשובת אמונת שמואל סי' ג' פסק דבאלמנה נמי משכחת לה דאינה חייבת להניק כגון שהיא עשירה והכניסה לו שתי שפחות או היכא דאין לה מזונות וב"ש חולק עליו ע"ש וכן בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט חולק ג"כ על תשובת אמונת שמואל בפלפול יפה מאוד ומתוך דבריו שם העלה הא דהתיר אם נתנה בנה למניקה קודם מיתת בעלה וכו'. ר"ל שנתנה למניקה שהיא פנוי' אבל מניקת נשואה מאי אולמא וכו' דילמא המניקת מתעברה ויתעכב חלבה ומי ימסמס הולד בביצים ע"ש:
_.13.34
לגרושה. ר"ל דלא כהרשב"א בעל דיעה א' שכתב בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שיתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא. ב"ח פסק גרושה מותרת היכא דהולד אינה מכירה והיא אינה רוצה להניק. וט"ז מחמיר בכל ענין ב"ש:
_.15.1
תופסין בהם. נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש א' ואח"כ קידשה עוד אחר אז צריכה גט משני גם בחייבי לאוין דק"ל קדושין תופסין בהם אם קידשה שני אם צריכה גט מדרבנן משני ח"מ. והב"ש כתב עליו לא ראיתי שם ספק בדבריו אלא דס"ל בפשיטות דתופסין קידושין של שניהם. ואני אומר דלא ראיתי אינו ראיה. יראה הרואה בד"מ הנדפס בטור מצדו שכתב בפירוש וצ"ע אם קידש איסור דרבנן ובא אחר וקידשה אי צריכה גט משני מאחר דאינם קידושין מדאוריית' כלל אפשר דלא החמירו בה רבנן וצ"ע עכ"ל ע"ש. עוד כתב הח"מ הנה מה שנסתפק צריך לומר דוק' כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסו קדושין של השני וה"ה בחייבי לאוין הדין כן ע"ש. וב"ש חולק עליו ופסק אפילו אם היא ערוה ג"כ לשני תופסי' קדושין וצריכה גט ג"כ משני והביא ראיה מסי' מ"ב שמצא כתוב שהבי' ב"י ע"ש ואני אומר אין מביאין ראיה מן הדבר תימא דשם באמת תמוה הוא שצריכה גט משניהם דהא ממ"נ לא חיילי קידושי שני ע"ש וכן הקשה כנה"ג בסי' מ"ב בהגהת ב"י וכתב שם ששאל לרבו קושי' זו וכן בתשובת הרא"ש נתקשה בזה והניח בצ"ע עיין כנה"ג דף ע"ו ע"א:
_.15.2
אבל בת אנוסתו. ה"ה בת פלגשו מותרת לו אחר מיתתו ב"ש:
_.15.3
ויש מי שאוסר. ואם כבר נשא אשת חמיו כתב בתשובת צמח צדק סי' מ' אם נשא ע"פ בעלי הוראה מפורסמים לא תצא. וב"ש חולק עליו ע"ש וכ"כ בה"י ועיין בי"ד סי' קנ"ד לענין יהרג ואל יעבור נשמע שם על שניה יעבור ואל יהרג וכ"כ ש"ך. ואם נשא שני' ע"פ אונס ועבר האונס צריך לגרש אותה. ועיין ב"ש שכתב מה שכתב רש"י לא ילחצנה במלחמה שלא יבא עליה במלחמה לאו כוונתו דביאה הראשונה אסורה עד אחר הנשואין אלא כוונתו דלא יבא עליה במלחמה עד שמביאה לביתו ואז מותרת לו מיד קודם הנשואין ובזה מיושב כמה קושיות של תוס' עכ"ל. אישתמיטתא להב"ש דברי המזרחי בפרשת כי תצא שרוצה בתחילה ג"כ לומר כן ואח"כ דחה סברה זו והוכיח שעל כרחו לומר שרש"י ז"ל סובר שהביאה ראשונה ג"כ אחר כל המעשים הללו ע"ש:
_.15.4
אחות אשתו אסורה. ואם קידש על תנאי ולא נתקיים התנאי הוי כאלו לא קידש ומותרת בקרוביו ב"ש. כתב הב"י הבא על א"א והיא אחות אשתו ומתה אשתו אח"כ. וגם אח"כ מת בעל האשה אם אסורה לו מטעם דנאסרה לבעלה כיון דבלא"ה היתה אסורה לו תמצא בכתבי מהר"ר איסרלן סי' כ"ט. וכתב ד"מ הנדפס מצדו שם דאסורה דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אע"ג דבשעה שהיה בועלה היתה בלא"ה אסורה לו משום אחות אשתו ע"כ. וכ"כ כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב וכן יש לדקדק מדברי התוס' פרק האשה רבה ד"ה אשת גיסו אסורה דקנסינן ליה קנסא וכו' ע"ש לפ"ז יש לומר דזהו פירש הרמ"א סי' י"א דכתב וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו וק"ל. וכנה"ג העתיק עוד תשובת הרדב"ז ח"ב שכתב שה"ה לחייבי לאוין כגון אשה גרושה שנשאת ובא עליה כהן בעודה א"א ואח"כ מת בעלה אסורה לו עכ"ל. לא הבנתי דבריו דהא גרושה לעולם אסור לכהן:
_.15.5
ובאו עדים. דוק' עדים אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה ב"ש. גם אינו נאמן ע"א שמעיד שאשתו מת ורוצה לישא אשה אחרת משום חר"ג עיין ב"ש:
_.15.6
שניה. ר"ל דמותר ליקח בתה. כתב ב"ח ודרישה דוק' אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש סעיף י"ג. וט"ז חולק עליהם דלא דמי להתם. וב"ש הסכים עם הדרישה וב"ח:
_.15.7
לגרש אשתו. ב"ש חולק וכ"כ ט"ז דאין כופין אותו לגרש ע"ש:
_.16.1
ויש חולקין בזה. עיין דרישה ב"ש:
_.16.2
חייב עליה מדרבנן. ואם יש לה בעל איכ' איסור דאוריית' היינו עשה ודבק באשתו תוס' קידושין דף כ"א ע"ב ועיין תוס' דסנהדרין דף נ"ב ע"ב:

Torat Emet 357. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads Licence: Public Domain. Source.