← All works

Ba'al Shem Tov

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 1,715 sections

1. Vayera.12.1

   וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. דרשו רבותינו ז"ל (בב"ק דצ"ב ע"א) שכל מבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, ידוע מאמרם ז"ל (מועד קטן דט"ז ע"ב) על פסוק צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כ״ג:ג׳) מי מושל בי צדיק שהקדוש ברוך הוא גוזר גזרה והצדיק מבטלה, ואיך הוא מבטל גזרת השם יתברך, הענין הוא כך, כי כל הרעות והיסורים הם דינים, ודינים אינם נמתקין אלא בשורשן, ואיתא בזוהר הקדוש (תרומה דקע"ה ע"ב, אתרי דס"ה ע"א) בינה מסטרהא דינין נפקין, והצדיק מעלה כל הדינים אל הבינה ושם ניתקנין בשרשם. ולפי זה צריך להבין למה אינו יכול הצדיק לעשות לעצמו כך, דהיינו כשיש לו יסורים למה אינו יכול להעלות הדינים אל הבינה כנ"ל, הגם שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד"ה ע"ב) אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, מכל מקום צריך להבין למה הוא כך, אך הטעם הוא כי אינו יכול לעשות זה רק בדעת, ואיך יעשה כשנוטלין ממנו הדעת והמוחין שלו, לכן אינו יכול לעזור לעצמו כלום, ומטעם זה הוא מצוה גדולה שאחרים יתפללו בעדו ויעלו הדינין כנ"ל, ולהבין איך ניתקנין הדינין בשרשם, גם מהו הלשון מסטרהא דינים נפקין, כי הנה יש חמשים שערי בינה והמ"ט שערים הם נקראים סטרהא ושם הוא מקום מוצא הדינים וכו' אבל בשער החמשים שהוא נקרא אי"ן, שם הוא רחמים גמורים, ואין שם דין כלל, ולכן כשמעלים הדינים אל שער האי"ן, נתקנים, כמאמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים כי בדבר שאין לו שטח אין שייך שבירה.

2. Vayera.12.2

   ולכן אמר הבעש"ט נבג"מ על מאמר רבותינו ז"ל שהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה, וצריך להבין למה נענה דווקא בתחלה, אבל הענין הוא שהמתפלל על חבירו הוא צריך להעלות הגבורות והדינים לשרשם כנ"ל, ואם כן הרי המתפלל הוא שם תחלה, ואחר כך ממשיך על החולה גם כן, ולכן הוא נענה תחלה וכו': (מאור עינים פ' נשא).

3. Vayera.13.1

   והאלהים ניסה את אברהם. אמר הבעל שם טוב זללה"ה, שבעת הנסיון לאדם הוא בבחינת הסתלקות הדעת, וביאר בזה לשון הכתוב והאלהים ניסה את אברהם, שאלהים הוא מוחין דקטנות כידוע, ואז ניסה את אברהם כשהיה בבחינת הקטנות: (תשואות חן בליקוטים לפ' ויחי).

4. Vayera.14.1

   פירוש הפסוק בתהלים (פרשה ט') אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך, הנה יש לדקדק על פשט הכתוב, דבשלמא מה שאמר אודה ה' בכל לבי ניחא, אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה הלא כתיב (תהילים ק״ו:ב׳) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, ואיך אמר אספרה כל נפלאותיך.

5. Vayera.14.2

   ואפשר לומר על פי מה שכתב בזוהר הקדוש (וירא דקי"ט ע"ב) והאלהים נסה את אברהם הוי לו לומר נסה לאברהם, ויובן על פי הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמו שאמר הכתוב (מיכה זיי"ן) חסד לאברהם, ואמרו רבותינו ז"ל (חולין דצ"א ע"ב) שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע, ויש אומרים פעם אחד ביובל, ומה שאומרים הם אומרים בקיצור יש אומרים קדוש, ויש אומרים ברוך, ויש אומרים פסוק אחד, כמו שמצאנו על מלאכים ידועים שאומרים כל אחר פסוק מן המזמור (תהילים קל״ו:א׳) הודו לה' כי טוב וכיוצא, והנה לאיש הישראלי הורשה לומר ולקלם בכל עת וזמן, ולהאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות.

6. Vayera.14.3

   ולהבין זה, משל למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר הודמנין לפניו ולקלסו, והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעוד לקילוסו, לפי ערכו וחשיבותו, וכל זה כאשר יש רצון לפני המלך, אבל אם פני המלך ח"ו בכעס אזי יראים לקלסו כל עיקר כמו שאמרו מה לקלס למלך בשעת זעם, ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס, או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר, לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פניו, והנה בבוא בן המלך חביבו ואוהבו לקלס לפני המלך, הנה הבן אינו חש לכל זה, כי אף אם המלך בכעס מכל מקום כאשר רואה בנו חביבו, נכנס שמחה ותענוג לאביו.

7. Vayera.14.4

   והנה אמרנו בבוא השמחה והאהבה נסתלק הכעס, הגם שהוא כך טבעיית מכל מקום צריך להבין עניינו, ויש להסביר כי כאשר האהבה והשמחה גוברת, גורמת להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו, ושם הוא נמתק כידוע שהדינים אינם נמתקים אלא בשרשם.

8. Vayera.14.5

   וזהו פירוש הפסוק והאלהים ניסה את אברהם, ר"ל אלהים שהוא הדינין ניסה היינו שנתעלו ונסתלקו למעלה ונמתקו, ולמה, את אברהם, כלומר מכח האהבה וחסד שהוא אברהם שהוא נמשל לבן המלך וכנ"ל.

9. Vayera.14.6

   ונחזור לענין המשל הנ"ל שזכרנו שהבן מקלם בלי שיעור, כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור, מחמת שני עניינים, אחד שהוא אביו ומלכו, והחיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר, ומה גם שאין לו חשש וכו', ועוד על זה גופא יש להלל לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור, שלא נתן רשות כזה לשום שר וטפסר.

10. Vayera.14.7

    ועל מה שנותנין איזה יתרון מלעילא, שייך לומר בו לשון הודייה, כמו שנאמד בלידת יהודה (בפ' ויצא) ותאמר הפעם אודה את ה', ואפשר יהיה פירוש הכתוב כך, אודה ה' בכל לבי, כלומד לבד השבח והקילוס שאני מחוייב לקלסו כמצוות הבן על אב, הנה לבד מזה אודה לו, כי, ה' בכל לבי, כלומד אהבתו יתברך תקועה בלבי, וזה מודה שגם אהבתי תקוע בלבו, כי כתיב (משלי כ״ז:י״ט) כמים הפנים לפנים כו', ומטעם זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך, אבל מי ימלל כו', לכך אספר, ר"ל המעט מה שיש יכולת בידי להורות ולספר, יהיה נחשב כאילו ספרתי כל נפלאותיך, כי אין המניעה ממני, רק שבלתי אפשר לסיים שבחיה דמארי עלמא ולספר כל נפלאותיך, כי אין להם שיעור וקץ, לכן מה שאני מספר, כלומר המעט שאני מספר יהיה נחשב כאילו הם כל נפלאותיו כי החוב מוטל עליו לספר שבחו בלי שיעור מחמת שני עניינים הנ"ל: (צוואת הריב"ש דט"ז ע"ב, רמזי תהלים שבסוף ס' אור תורה דיבור ראשון).

11. Vayera.15.1

    קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וגו', והעלהו שם לעולה וגו'. שמעתי [ממורי] את יצחק והעלהו לעולה, כי על ידי הצחוק והשמחה לשם שמים מעלה כל ימי הצחוק של בחרות גם כן למעלה, והבן, וכן ויקח את שני נעריו עמו, ר"ל להעלות השנים של נערות גם כן עמו ודפח"ח: (בן פורת יוסף תולדות פן ה' דמ"ט ע"ג).

12. Vayera.16.1

    ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה וגו'. קשה למה שאל הנה האש והעצים, עוד קשה מה טעם השיב אלהים יראה לו השה לעולה בני, הוי לו למימר לעולה בני, ויש לומר דבגמרא פסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ס"ו ע"א) תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא כו' ולא ידעו אם פסח דוחה שבת, קראו להלל כו' למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמדו מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו, ומקשינן והא עביד עבודה בקדשים, ומשני כדהלל דלא מעל אדם בעולתו מימיו, דלא היה מקדישה עד שבא לבית המקדש, וזהו שטען יצחק, שהרי נאמר תחלה ויקח בידו את האש וגו' ויבקע עצי עולה וישם על יצחק בנו, ועל זה הקשה לו יצחק, ויאמר הנה האש שאתה נושא ואי אפשר לומר שאתה בעצמך תהיה העולה, והעצים אני נושא ועולה הוי קדשי קדשים ויש בה מעילה מחיים, אם כן מוכרח לומר שיהיה איזה שה אחר לעולה, ואם כן ואיה השה לעולה, והשיבו ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה כו', פירוש דאפשר שהאמת עמך דאלהים יראה לו השה, ואם לאו לעולה בני, פירוש אינני אומר עכשיו עולה בני, דהוה משמע דכבר הקדשתיך להיות עולה, אלא לעולה בני, פירוש כשנבוא שם אקדישך וכדהלל : (ס' כתר שם טוב ח"ב דכ"ג ע"א).

13. Vayera.17.1

    ופלגשו ושמה ראומה וגו'. פירש הבעל שם טוב דקאי על ענוה פסולה, פירוש, שמתגאה בענווה שלו, ורוצה להראות שהוא עניו, וזה, ופלגשו ושמה ראומה, כי ענוה פסולה הנה הוא פילגש, ושמה ראו מה, פירוש ראו שאני עומד במדרגת ובבחינת מה, ותלד את טבח, על ידי זה היצר הרע טובח אותו.

14. Vayera.17.2

    ועל ענין ענוה פסולה הנ"ל משל הבעל שם טוב זללה"ה, לאחד שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול, ואמרו לו העולם הרי יש לך כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה ועשה כן, והתלמד להיות עניו וכו', ופעם אחד הקניטו אדם אחד, אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו גם כן אם כן לא יחסר בי שום מעלה כו', והיוצא מזה וכו': (כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"ג).

15. Vayera.17.3

    סליק פרשת וירא בס"ד

16. Chayei Sara.1.1

    ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. על דרך ששמעתי מאדוני אבי זקיני זללה"ה נשיו הטו את לבבו (מלכים א י״א:ד׳) אבל כאן וה' ברך את אברהם בכל גימטריא בן, והמשכיל יבין: (דגל מחנה אפרים פ' חיי).

17. Chayei Sara.2.1

    שמעתי ממורי נשיו הטו לבבו, שאין לך שום תיבה בתורה שאינו סובל שני משמעות, שהוא בחינת דכר ונוקבא וכו' יעו"ש, אם כן אין לך שום דבר נברא בעולם שלא יהיה כלול מהכל, והבחירה נתונה לו להטות לאיזה בחינה שירצה, לכך נשיו הטו לבבו: (בן פורת יוסף די"ד ע"ג).

18. Chayei Sara.3.1

    כתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה ביאור פסוק לעת זקנתו של שלמה המלך עליו השלום נשיו הטו את לבבו, כי בכל תיבה יש שני פירושים, א' רחמים בחינת זכר, ב' בחינת דין, הנקרא נקבה, וזהו שאמר נשיו הטו את לבבו וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף דכ"ג ע"ד).

19. Chayei Sara.4.1

    ויאמר בא ברוך ה' וגו. ובמדרש רבתי (פרשה ס' סי' זיי"ן) על ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, אמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, כי אפילו גוי שאכל מין מאכל שמלובש בו ניצוץ הקדוש ובכח האכילה ההוא עשה שירות לישראל, נעשה עלייה בצד מה להניצוץ ההוא, אף שאינו כל כך כמו בישראל שאכלו כו': (מאור עינים פ' מטות).

20. Chayei Sara.5.1

    בשם הריב"ש נבג"מ. בפסוק ואבוא היום אל העין, ופירש"י ז"ל היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ, אמר ר"א יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים וכו', הנה מפסוק זה גופא יוצא שם לקפיצת הארץ, וזהו פירוש היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה כו', פירוש מכאן גופא מדברים אלה שבזה המאמר, והבן, וזהו פירוש יפה שיחתן של עבדי אבות כי בשיחתן רומזים סודות נפלאים עם ייחודים לקפיצת הארץ, מה שאין ביד בנים אפילו על פי תורתן. (עבודת ישראל פ' חיי).

21. Chayei Sara.5.2

    סליק פרשת חיי בכ"ד

22. Toldot.1.1

    ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, שמעתי מהרב הבעש"ט זלה"ה פירוש הכתוב, שהוא קושיא ותירוץ, הקושיא הוא מהיכן בא שיצחק שהוא גבורות, בחינת צמצום, יהיה נולד מאברהם דהוא בחינת חסד, והתירוץ הוא אברהם הוליד את יצחק, זה הגבורה הוא מחסד שיהיה צמצום בעולם, כדי שעל ידי זה יהיה נחסר לאחד והשני יתן לו, ויהיה עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט) ויומשכו חסדים בעולם עד כאן דברי קדשו: (מבשר צדק פ' בהר).

23. Toldot.2.1

    ויעקב איש תם יושב אהלים. זה הכתוב מבואר לעיל בפ' לך אות כ"ב ע"ש:

24. Toldot.3.1

    ויאהב יצחק, את עשו כי ציד בפיו. פירש"י שהיה צד אותו ומרמהו בדברים, ואמר הקדוש רבי מיכל מזלאטשוב בשם רבו מרן הקדוש רבינו הבעל שם טוב זצלה"ה, שמיום שרימה עשו את יצחק גרם שאין שום צדיק יוכל לראות על בנו שום דבר רע: (זוהר חי וישב דשמ"ו ע"א על הזוהר דקפ"ב ע"א).

25. Toldot.4.1

    עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. אחד תורה שבכתב ואחד תורה שבעל פה, כמבואר ברש"י, אמרו רבותינו ז"ל (נדה דס"א ע"ב) מצוות בטלות לעתיד לבא וכו', ומאדוני אבי זקיני [הבעש"ט] זללה"ה שמעתי או בשמו או בשם הרמב"ן ז"ל כי ישיגו העולם בחינות המצוה ושורש חיות המצוה האיך שהוא ממש חיות נפשו וחיות כל העולמות. כמו שכתוב (ירמיה ל"ב) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ובריתי היינו התורה, וכמו שהשיג אברהם אבינו עליו השלום מצד עצמו כל התורה, ולא ששמר התורה מצד ציווי הקדוש ברוך הוא מחמת שהיה מצוה לו, כי עדיין לא ניתנה תורה, רק שהשיג מצד השכל שורש חיות של כל מצוה ומצוה איך שהוא חיות חפשו וצריך לעשותה לחיות נפשו כדי לדבק לחי החיים, ואז לעתיד לבא כתיב (ישעיהו י״א:ט׳) ומלאה הארץ דעה וגו' כמים לים מכסים.

26. Toldot.4.2

    וזהו (ישעיהו ל׳:כ׳) והיו עיניך רואות את מוריך, כי אותיות רבי הם בחינת חכמה ובינה עם הנביעו כמבואר בשם אדוני אבי זקיני זללה"ה, וזהו (ישעיהו ל׳:כ׳) ולא יכנף עוד מוריך, פירוש שלא יהיה מכוסה הבחינת רבי שהוא חכמה ובינה באותיות מ"צ שהוא הסתרה, רק יהיה הכל באתגלייא וישיגו הכל אורחות חיים כמו אברהם אבינו עליו השלום שורש של כל המצוה וסודותיה האיך הם מאירים באדם ובכל העולמות ומחיה אותם, ואי אפשר כלל להיות שלמות האדם כי אם על ידי זה: (דגל מחנה אפרים פ' צו).

27. Toldot.5.1

    כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני וגו'. עיין לעיל פ' לך בהגה י"א שהעתקתי מה ששייך לפסוק זה:

28. Toldot.6.1

    וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו'. זה סוד כל הבארות שחפרו האבות למצוא מים שהוא התורה בבחינות עפר, היינו במדרגות הפתוחות, וכמו שאמר הבעל שם טוב זללה"ה נשמתו בגנזי מרומים על הפסוק וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר, שהוא כמו שכתבתי, שכל אחד מן האבות עשה התגלות התורה מיסוד העפר ומדרגות התחתונים, על ידי תיקון מדתו של כל אחד ואחד, למצוא שם מים, בחינת באר מים חיים, שלא יכסה מכסה יסוד העפר על המים, ואחר הסתלקות אברהם נסתמו ההתגלות ההם, על ידי יסוד העפר, ששב לכסות על בחינת המים, והסתימה היתה על ידי פלשתים שהם הקליפות שחזרו וגברו, ויצחק שב וחפרן כמו שכתוב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו', כי זה הוא גם כן התגלות התורה שבמעשים דאברהם ויצחק, ששם גניזת התורה גם היום, מה שתקנו ועשו התורה ההוא שבפרטות, וכל זה היה לדורות הבאים לתקנם, שאלולא האבות לא היה אפשר להשיג שום השגה ולהתקרב להשם יתברך וכו': (מאור עינים פ' ויצא).

29. Toldot.7.1

    ויחפור באר אחרת וגו'. שמעתי ממורי ויחפור באר אחרת יראה פנימיות נקרא רחובות, כי אין שם פחד הקליפות לצמצם עצמו מפניהם בצער וקטנות וייסורין שלא יינקו מן הקדושה, אלא אדרבה כי עתה הרחיב ה' לנו בפנימיות היראה הנקרא רחובות, ואז ופרינו בארץ לעשות פירות, להשיב רבים מעון, ולהיות רב ורבי, להעלות נפשות ולעשות אותם, אבל אם אין לו יראה בפנימיות, והוא רב ורבי הוא מקליפת נגה כך שמעתי: (לקט אמרי פנינים דר"ט ע"ב).

30. Toldot.8.1

    ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וגו'. ובמדרש (רבתי פס"ו סי' ב') לך בזכותך ובך הדבר תלוי, שמעתי ממורי זלה"ה פירוש הש"ס (ברכות די"ז ע"ב) שיצאה בת קול כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, דרצה לומר בשבי"ל דהיינו שהוא עשה צינור ושבי"ל להמשיך לכל העולם, וזהו שאמרו בשבי"ל חנינא בני, ודפח"ח: (צפנת פענח לפ' תרומה דצ"ד ע"א).

31. Toldot.9.1

    הריב"ש ז"ל אמר פירוש הגמרא יצאה בת קול ואמרה כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, דהצדיק הוא כמו שביל וצינור הממשיך נוזלים, כן הוא על ידי מעשיו הקדושים ממשיך השפעות טובות לעולם, וכמו שהצינור אינו נהנה במה שעובר עליו, כן הצדיק אין רצונו וחפצו כי אם להשפיע לכל באי העולם, וזהו הבת קול כל העולם ניזון בשבי"ל, פירוש, בצינור שעושה חנינא בני, והוא כמו השביל, והצינור שאין חפץ בטובת עצמו, ומסתפק במועט ודי לו בקב חרובין וכו' ודפח"ח: (עבודת ישראל בליקוטים ד"ה ר' חנינא בני, ועיין לקמן פ' עקב אות ס"ה).

32. Toldot.9.2

    סליק פרשת תולדות

33. Vayetzei.1.1

    ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ואיתא במדרש (רבתי פס"ח סימן ב') דאמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא (תהילים קכ״א:א׳-ב׳) עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ע"ש, שמעתי ממורי כשרוצין ליפרע העונש למי שהוא ראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדרגת הבטחון, על כן ראוי להתפלל לפניו יתברך שיתחזק בבטחון בו וכו' ודפח"ח: (ס' תולדות יעקב יוסף פ' משפטים דס"ג ע"א).

34. Vayetzei.2.1

    ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו שמעתי ממורי כשבא נשמה מאצילות אל עולם העשייה ורואה איך שם נתגבר הקליפה, ואיך נקל כבוד המלך רב ושליט בעיניהם, אז הוא מעורר את עצמו, ליתן יותר שבח לכבוד המלך מלכו של עולם שאין הוא כאחד מהם וכו' ודפח"ח, וזהו שאמר ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, רצה לומר שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן, ונקראו אצלו אבני המקום, וישם מראשותיו, [ששם דבר זה] בראש מחשבתו להבין זה, ויתן יותר שבח והודייה לשמו יתברך על שאינו כאחד מהם כו': (תוי"י פ' ויצא דכ"ו ע"א).

35. Vayetzei.3.1

    והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. שמעתי אומרים בשם הרב הקדוש הריב"ש ז"ל כי סולם בגימטריא ממון, וזהו אומרו והנה סולם שהוא ממון מוצב ארצה שהוא דבר גשמיי וארציי, רק שראשו השני מגיע השמימה שהוא שכר נצחיי, רק שמלאכי אלהים הם הבני אדם עולים ויורדים בו, ר"ל שיש מהם שעולים, שיש להם עליות גדולות על ידי הממון, ולהיפך ח"ו יש שיש להם ירידה גדולה לעמקי השאול על ידי ממונו, כענין (קהלת ה׳:י״ב) עושר שמור לבעליו לרעתו, עד כאן שמעתי מפה קדוש זללה"ה: (תורי זהב פ' ויצא, אמתחת בנימין קהלת בפסוק מה שהיה).

36. Vayetzei.4.1

    אמר הבעל שם טוב זללה"ה שמה שאמרו חכמינו ז"ל (במשנה אבות פ"ג) ומצודה פרוסה על כל החיים, פרוסה הוא מלשון פרס, כמו (אבות פרק א') על מנת לקבל פרס, ופירוש פרס מלשון פרנסה, וזהו מצודה של פרנסה הוא על כל חי, שמבקש פרנסתו ונטרד מאוד, ואין לבו פנוי לעבודת ה': (בת עין פ' במדבר).

37. Vayetzei.5.1

    והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, הבעל שם טוב זצוק"ל המשיך לזה העולם מלאכים, ואמר, אסתכילו לא אסתכל באפיכון, כי מסתמא כשבראם הבורא יתברך שמו שיהיו בשמים, אינני צריך לראותן, רק לשאול אותם מה הוא העבדות שלהם, אפשר שיהיה יכולת לקבל מהם גם הוא דרך עבדות זה, לעבוד גם כן כך את הבורא יתברך שמו: (בסוף ספר דברי ישראל).

38. Vayetzei.6.1

    אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. פירש הבעל שם טוב דלכך אנו אומרים אלהי אברהם ואלהי יצחק [ואלהי יעקב] ואין אנו אומרים אלהי אברהם יצחק [ויעקב] להורות שאל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו, וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו, רק חקרו בעצמם אחדות הבורא ועבודתו, לכן אנו אומרים אלהי בכל אחד ואחד: (קרבן העני פ' בחקותי).

39. Vayetzei.7.1

    הנה ידוע שהאבות הם חג"ת [חסד גבורה תפארת], שאברהם היה מדתו חסד, שהיה גומל חסד ואוהב את הבריות ומקרבן לאמונת השם יתברך ולעבודתו, כי מדת חסד הוא אהבה כידוע, ומתוך שהיה דבוק במדה זאת מאוד, הכיר והשיג את בורא שיש מנהיג ואלוהי בעולם, והנה יצחק הגם שקיבל ולמד מאברהם אביו שיש אלוהי בעולם, עם כל זה רצה לידע להשיג מעצמו ידיעת הבורא, כמו שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ח:ט׳) דע את אלהי אביך, ולא שיהיה אצלו בקבלה לבד, מצות אנשים מלומדה, ולכן התדבק את עצמו במדת היראה, ומכח זהירותו הכיר והשיג השם יתברך בעצמו, לבד ממה שהיה לו בקבלה מאביו, והנה יעקב ראה בעין השכל שמן ההכרח שיש בהנהגת העולם מדה הממוצעת והמכריע בין חסד וגבורה, שאילו לא כן לא היה העולם מתקיים אם היה נוטה לאחד משני קצוות הנ"ל, לכן התדבק במדת התפארת, שהוא רחמים המכריע בין חסד וגבורה, ומתוך זאת המדה הכיר והשיג יותר מאבותיו, [וזהו] שהוא בחיר שבאבות (רבתי וישלח ריש פ' ע"ו) ראה שאין העולם מתקיים בדין ושיתף עמו מדת הרחמים וכו': (ליקוטים יקרים ד"ט ע"ב, אור תורה רמזי תהלים דמ"ח ע"ד).

40. Vayetzei.8.1

    הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה וגו'. וברש"י קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו כו', והוא מדברי רבותינו ז"ל בגמרא (חולין דצ"א ע"ב) שמעתי בשם מורי ביאור הש"ס קיפל וכו' דהיינו שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר ניצוצין שלו, כי יבררן במקומו, ודפח"ח: (בן פורת יוסף די"ח ע"ד, וד"כ ע"ב).

41. Vayetzei.9.1

    שמעתי בשם מורי ביאור פסוק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וגו' ופרצת ימה וקדמה וגו' ודרשו חכמינו ז"ל פ"ז דחולין שוכב עליה מאי רבותיה, אמר ר' יצחק מלמד שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו שתהא נוחה ליכבש לבניו, ע"כ, והקשה מהרא"ם למה הוצרך לקפלה ולא סגי בהבטחה לבד שתהא נוחה ליכבש, ותירץ שיש הפרש בין הכח והפועל וכו', והקשה מהרש"א אם כן מנא לן שהקפילה הוא כדי שתהא נוחה ליכבש, דהא לא קשיא לן אלא מאי רבותיה, ואימא שזו רבותא טובא שנתן לו כל ארץ ישראל וקיפלה תחתיו שתהא הבטחה בפועל, ותירץ שהיו שני הבטחות, א' על הנתינה, והבטחה ב' בקיפול שתהא נוחה ליכבש וכו' יעו"ש, ולפי מה שביאר מורי בזה מבואר כל הנ"ל.

42. Vayetzei.9.2

    דהנה כתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (סוטה דמ"ז ע"א) חן מקום על יושביה וכו', ראיתא בפרק ה' דברכות (דל"א ע"א) אמר דיב"ח מאי דכתיב (ירמיהו ב׳:ו׳) ארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר שלא עבר איש לא ישב שם, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתיישבה וכל ארץ שלא גזר עליה וכו'.

43. Vayetzei.9.3

    ולהבין זה יש לומר דמבואר בכתבי האר"י זלה"ה בפדי עץ חיים די"ב ודף מ"ה כי על ידי חטא אדם הראשון נפלו כל הניצוצות של הנשמות קדושות בתוך הקליפות ונתערב טוב ברע, וצריך לבררן על ידי התורה והעבודה והמצוות של בני אדם בעזר וסיוע העליון, השכינה אשר עמהם, בסוד (תהילים ס״ח:ל״ה) תנו עוז לאלהים, ואז מתבררץ ועולין בבחינת מיין נוקבין וכו', ולכן הוצרך גלות ישראל בכל שבעים אומות שנפלו שם הניצוצות, וצריך כל אחד מישראל לגלות שם במקום שיש שם הניצוצות משורש נשמתו להוציאן ולבררן, רק במצרים נאמר (בפ' בשלח) לא תוסיפו לראותם וגו' לפי שנאמר (בפ' בא) וינצלו את מצרים ודרשו חכמינו ז"ל (ברכות ד"ט ע"ב) כמצולה שאין בה דגים, שלא נשאר בה שום ניצוץ קדושה, והיה שם גלות השכינה לגמרי וכו' יעו"ש, וזהו שדרשו חכמינו ז"ל (הובא ברש"י פ' ויגש) ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ניבא ואינו יודע מה ניבא סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים וכו', והכוונה שיבררו בארץ מצרים כל חלק הטוב שנתערב בין הרע והקליפות שם, והכל על ידי הדעת והמחשבה, וכמו שאמרו (עיין בזוה"ק שמות ד"כ ע"א) במחשבה אתברירו, והוא על ידי משה, שנקרא דעת שבקדושה הנקרא טוב וכמו שכתב בליקוטי תורה פ' שמות ותרא אותו כי טוב הוא, דאמרו חכמינו ז"ל (בספרי פ' ברכה) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' אבל באומות קם וכו' כי משה ובלעם הם סוד הדעת זה בקדושה וזה בטומאה ותחלה נתערב טוב ודע על ידי חטא אדם הראשון וקין והבל ואחר כך ניתקן, ויצא משה טוב לבדו, וזהו שכתוב (בפ' שמות) ותרא אותו כי טוב הוא, ונפרד ממנו בלעם השקול כמשה בדעת של הטומאה, וזהו שכתוב (בפ' בלק) ויודע דעת עליון וכו', ודורו של משה נקרא דור דעה, וכן בכל דור ודור משה בתוכם להשלימם כו'.

44. Vayetzei.9.4

    ונודע כי מקום נפילת הניצוצות הוא בקליפת נגה כמבואר בעץ חיים יעו"ש, גם נגה גימטריא חן, ובזה יובן חן מקום על יושביה, ר"ל כי מקום שנפלו ניצוצות שורש נשמתו בקליפות נגה הנקרא חן, יש לו חן המקום על יושביה כדי לברר שם ניצוצין שלו מקליפת נגה.

45. Vayetzei.9.5

    ובזה מובן גם כן כוונת ריב"ח מקום שגזר אדם הראשון ליישוב, היינו שידע שנפלו שם ניצוצין מחטא אדם הראשון ונתערבו טוב ברע, שם גזר שיהיה מקום יישוב, כדי שיבא שם מי שיש לו שם ניצוצין משורש נשמתו לברר ולהוציאן, והבן.

46. Vayetzei.9.6

    ונחזור לביאור מורי הנ"ל, כי ענין נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, הוא משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן משם ולבררן, ובזה יובן שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר הניצוצין שלו, כי נכלל כל ארץ ישראל תחתיו ויברר ניצוצין שלו במקומו, ודפח"ח.

47. Vayetzei.9.7

    אמנם יש להבין למה עשה כך ליעקב ולא לשאר אבות או לאדם אחר, ונראה לומר דשמעתי ממוהר"ן פירוש המשנה פרק א' דפאה אלו דברים וכו' והבאת שלום ותלמוד תורה כנגד כולם, והענין כמו שיש בחינת שלום וההיפוך פירוד לבבות בכללות העולם, כך יש בחינה זו בפרטות אדם אחד בסוד עולם שנה נפש, ויש בו חלק פירוד שני בני אדם וכשרוצה יסיר הפירוד שבו, ולהמשיך אחדות בעולם, והיינו בעוסקו בתורה, וממילא הוא בפועל גם כן, וזהו שאמרו ותלמוד תורה כנגד כולם, ר"ל גם שיש מדרגה של שלום מכל מקום על ידי התורה מתקן הכל ודפח"ח.

48. Vayetzei.9.8

    ולי נראה כפשוטו, כמו שיש בחינת תיקון על ידי המעשה להמוני עם, כך יש בחינה זו עצמה בעסק התורה של תלמידי חכמים, כי על ידי התורה נברא המעשה, שהוא כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, שעל ידי התורה נברא העולם, וזהו שאמרו ותלמוד תורה כנגד כולם.

49. Vayetzei.9.9

    והנה יעקב הוא בחינת התורה עצמו, וזהו שכתוב (בפ' תולדות) הקול קול יעקב, וכתיב (מיכה זיי"ן) תתן אמת ליעקב, שהתורה נקרא אמת, ואם כן יעקב יכול לברר במקומו מה שאדם אחר צריך לילך במעשה, כי תלמוד תורה כנגד כולם, ולכך קיפל ליעקב כל ארץ ישראל תחתיו, דהיינו שיברר במקומו על ידי עסק התורה, שהוא כנגד כל העולם, וזהו ופדצת ימה וקדמה, ר"ל במקומך תברר כל ניצוצין שיש בארבע דוחות העולם, ולא יצטרך לנסוע ממקום למקום, להיות נטרד בעסק פרנסתו, וכיוצא בזה, לברר שם על ידי הילוכו ממקום למקום כי תלמוד תורה כנגד כולם, וזהו שהאריך בש"ס (שבת דקי"ח ע"ב) לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, הרי שהוצרך להתהלך בארץ ממקום למקום כדי לברר, מה שאין כן ביעקב נאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה שם נפלו כל הניצוצין וכו': (כתונת פסים פ' בהעלותך דל"ה ע"ב וע"ג, צפנת פענח דקי"ד ע"א).

50. Vayetzei.10.1

    איתא שקיפל כל ארץ ישראל לד' אמותיו, כי יש באדם שצריך לטרוח וליסע בכל מקומות פיזור ניצוצותיו, כדי לבררם ולהעלותם לשרשם, אך יעקב שהיה מדרגת אמת, שהוא ראש תוך סוף כולו יחד, וזהו הרמז שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, כדי שלא לטרוח כלל לברר ניצוצות וכו': (דגל מחנה אפרים בחקותי).

51. Vayetzei.11.1

    אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ופירש"י שאילו ידעתי לא ישנתי כו', ביאור ואנכי לא ידעתי שאם ידעתי לא ישנתי, ר"ל שאם ידע לייחד מדה זו לא היה נקרא שינה וכו': (כתונת פסים דל"ה ע"א).

52. Vayetzei.12.1

    מהבעל שם טוב זללה"ה, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, קשה דבשלמא אם היה אדם אחר עומד לנגדו והיה אומר שאין זה בית אלהים רק בית אחר כמו אכסניא וכדומה שייך לומר לו בלשון זה אין זה כמו שאתה אומר כי אם בית אלהים הוא, אבל כיון ששום אדם לא עמד לנגדו להכחישו, מהו הלשון אין זה כי אם בית אלהים, והוי לו לומר ודאי זהו בית אלהים. ופירש על פי הגמרא (שבת דל"א ע"ב) מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, ופי' רש"י ז"ל (במס' יומא דע"ב ע"ב) דהתורה הוא בית שער ליראה, והנה ידוע שיעקב היה נטמן בבית עבר י"ד שנה ועסק בתורה קודם שהלך לחרן, (כן הוא בגמרא מגילה די"ז ע"א) והנה כל הי"ד שנה לא הרגיש עדיין יראה כזו שהרגיש כאן בהר המוריה מקום בית המקדש, על כן אמר כך, מכח שאני רואה מה נורא המקום הזה אני גוזר ואומר אין זה כי אם בית אלהים, זהו עיקר ביתי ודירתי כמו (ישעיהו נ״ו:ז׳) ביתי בית תפלה, וזה פירוש תלמודי שיש בידי מבית עבר, הוא שער השמים לבד, שאינו אלא תרעא לדרתא: (כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"ג).

53. Vayetzei.13.1

    והיה ה' לי לאלהים. ר"ל בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳) הן טוב הן רע (לתורה ומצוות), כאשר יארע לו ח"ו איזה רע יחשוב בוודאי הוא לכפר עונו, אך, הצדיק אף על הדרך הטוב יש לו לדאוג כי אולי מנכין לו מזכיותיו, וזהו והיה ה' לי לאלהים היינו ה' שהוא הוי"ה מדת הרחמים, אולי הוא מדת הדין, שהוא אלהים, וצריך אני להוסיף זכיות בתמידות: (צוואת הריב"ש די"ב ע"ב, אור תורה ויצא).

54. Vayetzei.14.1

    וישא יעקב רגליו וגו'. הם בחינות התחתונות, שעל ידי קטנות הצדיקים מעלים את הניצוצות הנתונות בשפלות כידוע במקום אחר בשם אדוני אבי זקיני נ"ע זללה"ה: (דגל מחנה אפרים פ' ויצא).

55. Vayetzei.15.1

    ורחל היתה יפת תואר וגו', ויאהב יעקב את רחל וגו'. זה היה בעבור שיש ליעקב מדת התפארת כל מה שהיה רואה דבר נאה אמר אם לגשמי זה נאה מכל שכן אם היה בזה הדבר הלול ושבח לה': (אור תורה פ' ויצא).

56. Vayetzei.16.1

    ותקרא שמו ראובן וגו', שמעון וגו'. ענין שמות השבטים כמו שיש בקדושה כך להיפך וכו' העתקתי לקמן בפ' שמות כי שם מקומו ע"ש באות ב' ובאות ג':

57. Vayetzei.17.1

    ויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו' רמז לאור המחיה העולמות כמו שכתבו על פסוק (תהילים י״ט:ה׳) בכל הארץ יצא קום, כי תחלת הצמצום הוא קו, כי כל קו יש לו ימין ושמאל, כי מהרוחב יבואו ימין ושמאל, ומהגובה מעלה ומטה, ומהאורך פנים ואחור, וזהו יש מאין, יש הוא ר"ת ימין שמאל, וזה הקו הוא הקו שבאמצע אות א, וכל זמן שהיה ישר כזה יוי הוא רחמים גימטריא הוי"ה, וכשנתעקם הוא דין כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל ובתיקונים וכמו שאמר הכתוב (איכה ב׳:י״ח) חשב ה' להשחית חומת בת ציון על כן נטה קו, וקו הנ"ל נקרא דרך משל מקל לבנה, רומז לאור עליון המחיה כל העולמות, לבנ"ה ר"ת ל"ב נתיבות החכמה, לח, היינו שנותן שפע חיות ולחלוחית חיות לכל העולמות:

58. Vayetzei.17.2

    ויפצל בהן פצלות ע"ד רמז, התחיל להפריד הקליפות שהם לבושין וכיסויין של העולם, ועל כן אמר לבנות פירוש לגלות האור הפנימי שנקרא לבן, וזהו שאמר מחשו"ף הלב"ן, ר"ת ל"ב נתינות החכמה וזהו שאמר, אשר על המקלות, על דייקא, להוריד שפע אור לובן עליון:

59. Vayetzei.17.3

    ויצג את המקלות אשר פיצל ברהטים בשקתות המים. פירוש מקום שרהטים ורצים שפע העליון שנקרא שקתות המים של ירידת שפע אור עליון, אשר תבאנה הצאן, פירוש ישראל שנקראים (יחזקאל ל״ד:ל״א) צאן מרעיתי אדם, מפני ששרשם הם מאותיות, ונשמתם הם מטעמים ונקודות, 'צ'א'ן ר"ת 'צירוף 'אותיות 'נקודות וזהו שאמר, לשתות לנכח הצאן, נגד שרשי הנשמות שלמעלה בעולם העליון, ועל ידי זה, מחשוף הלבן, נתגלו לו ל"ב נתיבות החכמה ר"ת הלבן, ועולמות עקודים נקודים וברודים שבמחשבה:

60. Vayetzei.17.4

    ותלדן הצאן עקודים נקודים וגו'. על דרך רמז, דקשה מאי טעמא מקדימין במבטא הנקודה קודם לאות כגון קמץ אלף ולא אלף קמוצה, אלא מפני שאות בלי נקודה אין לו תנועה, וגם אין להם לאותיות חיבור כי אם על ידי הנקודות שהם התנועות, וזהו שאמר ותלדן הצאן עקודים, פירוש, מפני מה האותיות עקודים יחד, נקודים, פירוש על ידי הנקודות הם הצאן ר"ת 'צירוף 'אותיות 'נקודות שעל ידי הנקודות מצטרפים האותיות וזהו נקודים: (כתר שם טוב ח"ב די"ד ע"ג).

61. Vayetzei.18.1

    ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו וגו' הנה נודע כי סוד יעקב הוא הדעת, כי בחינת יעקב ובחינת משה הן אחד, רק שזה מלגאו וזה מלבר, כי זה פנימיות הדעת וזה חיצוניות הדעת כנודע, וקודם הליכת יעקב לבית לבן, לא היה התגלות הדעת והתורה כי אם בהעלם, וכמה שרשי התורה היו מפוזרין במדרגות תחתונים על ידי שלא היה התגלות הדעת בעולם, ובבית לבן היו כמה שרשי תורה מלובשין שם, שזהו התורה הנכתב בספר תורה מסיפורי מעשיות שעשה יעקב בבית לבן, שבהם היו מלובשין השרשים ההם שהוציא יעקב ובירר וצירף אותם מעומק קליפות לבן, כנודע גודל הקליפות שלו, והנה יעקב אבינו עליו השלום הוציא משם השרשים ההם בעשרים שנה שהיה שם וכו':

62. Vayetzei.18.2

    וכמו שאמר הבעל שם טוב זללה"ה נשמתו בגנזי מרומים שמה שרדף לבן אחר יעקב הוא, כי עדיין נשאר אצלו התלבשות התורה ההוא שהם אלו הפסוקים שנכתבו בתורה איך שרדף לבן אחר יעקב ואיך שנתווכחו זה עם זה, עד סוף הפרשה, כל הענין, שזאת התורה שבאלו הפסוקים נשארו עדיין בהתלבשות אצל לבן, מה שלא בירר עדיין יעקב, וסיבב השם יתברך כך שירדוף אחריו להביא אליו את התורה שעדיין לא נשלמה להתברר, ששם בהשיגו את יעקב, על ידי דיבורו עמו אלו הדיבורים שנכתבו שם, בירר יעקב זה את זה, עד שלא נשאר אצלו כלום, וכל מה שעשה אצל לבן בכל העניינים הכתובים במקרא, היה הכל תורה ועסק עבודה לשמים, לגלות התורה מבחינת חרן שהוא עומק הקליפות, להביאה לידי התגלות הקדושה, לכוללה לתורה עליונה: (מאור עינים ר"פ ויצא).

63. Vayetzei.18.3

    סליק פרשת ויצא בס"ד

64. Vayishlach.1.1

    וישלח יעקב מלאכים וגו'. השכינה נקרא יעקב כמו ששמעתי זה מפורש ממורי ויתבאר במקום אחר: (ס' בן פורת יוסף לפ' ויחי פן ד', דפ"ג ע"ד).

65. Vayishlach.2.1

    יעקב הוא השכינה כי י' הוא גולמי שנתלבש בזיי"ן ימי הבנין שהוא ע' כל אחד כלול מן י', ובאמת עשר ספירות כל אחת כלול מן יו"ד הוא ק', והכל על ידי הבינה שהוא ב': מלאכים כמו שכתוב בתיקונים (תיקון כ"א דפ"ח) מלאכים המוני מעלה וכו': אל עשו אחיו, הוא עולם העשייה וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף דקכ"ז ע"ב בענין תפלה לימות המשיח דלעיל בפ' נח אות קס"ג ושם בהגה קנ"ט).

66. Vayishlach.3.1

    ויירא יעקב מאוד וייצר לו וגו', שמעתי מפי אאמו"ר בשם הבעל שם טוב הקדוש ביאור פסוק (תהילים כ״ג:ו׳) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי וכו', כי לפעמים האדם אינו יודע טובתו, כי מי זה האיש אשר יחכם להבין אופני טובתו, והגם שהטובה רודפת אחריו בחמלת ה' עליו שרוצה להופיעו אור ישע והצלחה, הוא פונה עורף ולא פנים, ובורח ממה שהיה טובתו באמת, כי אין אתו ידיעה כלל שאם יעשה זה ירוויח ויצליח, על כן ביקש דוד ברוח קדשו עבור כלל ישראל, אך טוב וחסד, שאתה רוצה לעשות עמי ואין בי דעת לקבלם ולהביאם אלי, ואולי הנני עוד בורח מפניהם, על כן אני מבקש מאתך שהם ירדפו אחרי, בלי אוכל לברוח מפניהם עד שאקבלם ואביא ברכה לתוך ביתי, וזהו ירדפונ"י שהם ירדפו אחרי עד שישיגוני, עד כאן שמעתי ושפתיים ישק: (לקוטי תורה מהר"י פ' תבא)

67. Vayishlach.4.1

    ויירא יעקב מאוד וייצר לו וגו'. כתיב (תהילים צ׳:י״א) וכיראתך עברתך, פירוש, שתהיה היראה לאדם מהשם יתברך תמיד כמו בשעה שבאה לו ח"ו איזה צרה שאז יש לו יראה גדולה כן תהיה לו היראה תמיד: וכן הפירוש להיפוך גם כן, היראה בשעת צרה ח"ו לא תהיה רק יראה שראויה לאדם תמיד ליראה מהשם ית' ברוך הוא וברוך שמו: (ליקוטים יקרים ד"ד ע"ג)

68. Vayishlach.5.1

    בזוהר הקדוש (דף קע"א ע"א) בענין תמכין דאורייתא, ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסיה וכו' עיין שם, שמעתי משל מאדוני אבי זקיני זללה"ה למלך שעשה מלחמה, ויש לו חיילות רבים, יש מהם הולכי רגלים ויש מהם רוכבי סוסים, ודרך המלחמה הוא שאותם הולכי רגלים הם עומדים בקשרי המלחמה מקושרים ומשולבים אחד אל אחד ולא יסורו כי מקושרים הם יחד כטבעות ברזל והם העומדים בעומק המלחמה שאי אפשר להם לברוח אנא ואנא, והרוכבי סוסים אף שהם גם כן במלחמה, כשבא עליהם המלחמה בחזקה הם בורחים בסוסיהם ואין מוסרים נפשם, אבל הרגליים הם מוסרים נפשם במלחמה בשביל כבוד המלך, וכשהשם יתברך עוזר להם שמנצחין במלחמה, אזי באים הרוכבים ובוזזים השלל כי יש להם סוסים כאשר יוכלו שאת, ונותנים עליהם משא, אבל הרגליים אינם לוקחין מהשלל רק מעט מזעיר לחם ומים בכדי להחיות את נפשם על יום אחד על כל פנים, כי כבד עליהם המשא טורח כובד השלל ודי לו בשלל נפשו, ובוטח הוא הלא כלנו עובדים מלך אחד בעד כבודו הרמה, וכשיחסר לו איזה דבר בשעת השלום יתן לי הרוכב מהשלל הרב שלקח הוא, כי מלך אחד אנחנו עובדים ובוודאי יש לנו חלק בזה השלל יותר מהם, כי אנחנו הגורמים בעזרת השם יתברך ניצוח המלחמה במסירות נפשינו, והם אינם עושים כן ואינם רוצים ליתן להם משללם אף מזון סעודה אחת באמרם שהם עצמם גרמו ניצוח המלחמה:

69. Vayishlach.5.2

    והנמשל מובן כי אנשי הצורה והעבודה הם דוגמת הרגליים, הם המוסרים נפשם תמיד על כבוד המלך מלכו של עולם, והם שמנצחים המלחמה להשבית כל המקטרגים והמסטינים הקמים עליהם ורוצים למנוע השפע מן העולם, ועל ידם יורד השפע לעולם, והרוכבים הם אנשי החומר, אשר רוכבים על סוסים גדולים וטובים, הם המזלות שלהם, ובשעת ניצוח המלחמה והשפע בא לעולם הם חוטפים הרבה שפע, ואנשי הצורה די להם בסיפוק יום יום כדרך התורה והבטחון, ודי להם בניצוח המלחמה שכבוד המלך נתגדל, ודעתם שאנשי החומר בוודאי יספיקו להם די צרכם כי הם באמת העיקר, והם לא כן ידמו, ואינם רוצים ליתן להם כלום, ואומרים לנו המים והשפע וכו' והם חוטפים את השפע וכו', עד אשר יעורר עצמו המלך בחסדו הגדול להסתכל על עובדיו ועל מעבדיו, ואז בוודאי יתן לכם השם בחסדו הגדול כל טוב וירויח לכם כי הוא היודע באמת שבכם תלוי הניצוח ולכם ראוי השלל והשפע לבא בדאשונה: (דמ"א פ' צו).

70. Vayishlach.6.1

    שמעתי ממורי ענין המשנה (אבות פ"ג) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, כי במקום אחר זכרנו שהאדם נקרא עולם קטן [וכן ישראל בכללם, כ"ה בכש"ט די"א ע"ד] זה ראש וזה רגל, וזהו שנקראים ראשי הדור עיני העדה, וכשעושה עצמו מרכבה להשראת שכינה ראש הדור, ממנו מתפשט לשאר בני דורו, וזהו שאמרו שרוח הבריות נוחה [לשון השראה] הוא הימנו, כי רוח המקום נוחה על כל העולם ממנו, ולכך מה שרוח הבריות נוחה [הוא בא] ממנו, וההיפוך כשאין השראת השכינה לא יתלה החסרון בדור רק בעצמו, וזהו שאמרו וכל שאין רוח המקום נוחה עליו הוא ממנו ר"ל שהוא עצמו גרם זה הסיבה ולא הדור וכו', ואם כי אין זה לשונו ממש מכל מקום כך משמעות דבריו, ודפח"ח: (תוי"י סו"פ אחרי דצ"ח ע"א).

71. Vayishlach.7.1

    כל העולם המה קומה שלימה ופרצוף אחד, בסוד עולם שנה נפש, ומה שיש בפרט אדם יחידי כך הוא בכלל, וכמו שיש באדם פרטי חומר וצורה, כך הוא בכלל עיר או מדינה, הראשי עם הם הצורה והנשמה של בני הדור, ובני הדור הם החומר של הצורה, לכך דרשו בש"ס דערכין (די"ז ע"א) זה דור דורשיו (תהילים כ״ד:ו׳) שהדור לפי דורשיו ודורשיו לפי הדור, כי לפי זכות ובהירות הנשמה כך הוא זכות הגוף, שאם הנשמה עכורה הגוף יותר עכור וההיפוך בהיפוך, לכך משה שהיה סוד הדעה לכן בני דורו היו גם כן דור דעה, וכן בכל דור הוא בערך בחינה זאת, לכך אם רוצה לתקן הכלל צריך תחלה תיקון הפרט בתיקון עצמותו שיעשה מן חומר שלו צורה, ואז ממילא נתעורר בהם שהם כלולים בו גם כן התעוררות תשובה, ובנקל יוכל לתקן דורו שיעשה מחומר שלהם צורה, וכאשר כתבתי בחיבורי על ש"ס דערכין (דט"ז ע"ב) תמה אני אם יש בדור זה מי שיקבל תוכחה וכו' כי כשמוכיח את הרבים ואינו כולל את עצמו בתוכחתו אין עושה בהם רושם וכו': (תוי"י פ' קדושים ד"ק ע"א).

72. Vayishlach.8.1

    כל ישראל הם אחדות אחד זה חומר וזה צורה, וכמו שהחומר שהוא הגוף צריך לנשמה, כך צריך הנשמה אל הגוף, לכך אל תפרוש מהם, ותתחבר עמהם להשגיח עליהם בעין חמלה להחזירן למוטב: (תוי"י פ' קדושים ד"ק ע"ג).

73. Vayishlach.9.1

    ויקרא לו אל אלהי ישראל. מה שדרשו חכמינו ז"ל (במגילה די"ח ע"א) שהקדוש ברוך הוא קרא ליעקב אל מבואר לעיל סוף פ' נח אות ק"ע שהצדיק הוא גבור הכובש את יצרו, ואל, הוא לשון חוזק וגבורה ע"ש:

74. Vayishlach.10.1

    ויסעו מבית אל וגו'. מה שיש במקרא זה רמז לחורבן בית המקדש בעו"ה מבואר לקמן במאמרים לר"ה ויו"כ אות ט"ו:

75. Vayishlach.11.1

    אלוף תימן אלוף מבצר וגו'. שמעתי ממורי על דרך הלצה, אלוף תימן אלוף מבצר אלוף מגדיאל וכו', דהנה כל לשון הרע הוא על ידי חיתוך ודיבור כ"ב אותיות התורה וכו', לכן כשמדבר דברים בטלים ואחר כך לומד עם כ"ב אותיות אזי מעלה אותיות של דברים בטלים למעלה וכו', וזהו שאמר הכתוב אלוף תימן ר"ל אלופו של עולם שהוא בתוך אות אלף ראש לכל האותיות והוא תימן מלשון תמוה איך ידבר אלוף מבצר רצה לומר במבצר איך ידבר לשון הרע עם אות אלוף ראש האותיות, רק אלוף מגדיאל, שהוא מגיד דברי חכמה לשון הגדה אז מעלה וכו' ודפח"ח: (תוי"י בסופו דר"ח ע"ג).

76. Vayishlach.12.1

    אמר הבעל שם טוב זצ"ל, כי האיש הנלבב ועוסק בתורה ובתפלה אזי אותן שיחות חולין שלו אשר הוא מדבר לצרכי גופו, ואינם דברים בטלים, נעשים לבוש אל דיבורי קדושה שלו, כי הלא אלו ואלו הן אותיות, ואין כל העולמות תלויים רק בכ"ב אותיות התורה, רק שבצירופים יש שינויים ולכן דיבורי הקדושה מכריחים את דיבורי הרשות הללו, ומהפכים אותם ומשנים הצירופים, ונעשו מהם צירופי תורה שלמד האיש ההוא, אלא שמכל מקום אין מעלתם כמעלת דברי תורה ממש, ולכן הם לבוש עליהם, כמו שאנו רואים גוף האדם לבוש בבגדים, והאדם עצמו חשוב יותר ממלבושיו, כך הנשמה צריכה מלבוש, והמלבוש אין ערכה כערך הנשמה עצמה רק גרוע ממנה, והם הם הדברי תורה הנעשים מצירופי שיחות חולין שלו, ואם כן גם השיחות חולין נעשו כתר להשם יתברך על ידי שנשתנו צירופיו, אכן האדם ההולך בדרך לא טוב ח"ו אין תורה ואין כלום ועוסק תמיד בדיבורים אסורים, אם כן השיחות חולין שלו הוא גם כן לצורך איסור, דהא אין במחשבתו עבודת השם יתברך, ואם כן ההצטרכות שעושה לגופו, הוא רק כדי שיכול לעסוק בדברים בטלים, ואזי הדברים בטלים ושאר דיבורי איסור שלו מכריחים את השיחות חולין שלו ומהפכים אותם ונשתנו בצירופים לדיבורים אסורים ונעשים גם הם כתר להסטרא אחרא רחמנא ליצלן וכו': (ערבי נחל פ' ויקהל ופ' בהעלותך).

77. Vayishlach.13.1

    נודע מהבעל שם טוב שהאדם על ידי דיבורו יוצא ממנו החיות, רק על ידי דיבורי קדושה, תורה ותפלה, בא לו חיות חדש, על דרך הכתוב (יחזקאל א׳:י״ד) והחיות רצוא ושוב: (דודאים בשדה פ' בהעלותך).

78. Vayishlach.14.1

    שמעתי ממורי פירוש המשנה (באבות פרק ב') והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב וכל דבריהם כגחלי אש, וביאר כי התנאים נהגו לומר מלתא דבדיחותא קודם הלימוד (שבת ד"ל ע"ב). והטעם כי יש קטנות וגדלות בעולם שנה נפש ועל ידי מלתא דבדיחותא עולה מהקטנות ומתדבק להגדלות, והנה בזמן הגדלות שיש בעולם, דהיינו שיוכל ללמוד ולהתפלל בדחילו ורחימו, ויודע כי הוא מדבר עם המלך הגדול ומתדבק בו יתברך שמו, אין תענוג גדול יותר מזה, והוא בחינת גדלות, מה שאין כן בימי הקטנות שיש בעולם, אז צריך האדם מלחמה גדולה כדי שיוכל להתקרב אליו יתברך שמו, וזהו עיקר השכר שיש לאדם שעושה על צד ההכרח, וגם כשלא יוכל לעשות הטוב בפועל מכל מקום (תהילים קי״ט:י״א) בלבי צפנתי אמרתך, ומבחוץ יעשה עניינים גשמיים, וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פרק ב') בענין תורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון, וגם על ידי סיפורים שמספר עם חבירו יכול לעשות על ידי זה ייחודים, ופירש מהרש"א (בחדושי אגדות ר"ה ד"ג ע"ב וכ"ה בס' ע"מ מאמר אם כל חי ס"א סי' ז') שהיה נחמיה ארתחששתא מספר עם המלך ועל ידי זה היה מתפלל להשם יתברך וכו', וכיוצא בזה הרבה.

79. Vayishlach.14.2

    ובזה יובן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, רצו לומר, כשהם בגדלות ועוסקין באור תורה ותפלה שהם מתלהבין באור אש ממש, פשיטא דתיהוי מתחמם כנגד אורן, אבל הוה זהיר בגחלתן, רצו לומר כשהם בימי הקטנות שאין להם אור להתלהב באור פנימי, שאז נקראים גחלת בלי אור פנימי וירצה התלמיד ללמוד ממנו מה שעוסק בגשמיים, ואינו יודע מה שמקיים הרב אז בלבי צפנתי אמרתך, לעסוק בגשמיי ומכוון בפנימי ורוחניי, והתלמיד ילמוד ממנו מה שנגלה לו עוסקו בגשמיי ויענש, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, רצה לומר שמקרב זיי"ן מדרגות שכל אחד נכלל מעשר ונקרא ע [כי זיי"ן פעמים עשר הוא ע', וזהו] עקרב [ע' קרב] שמקרב זיי"ן מדרגות אלו לשרשן, והתלמיד אינו יודע מזה וסובר שהרב עוסק בגשמיי כפשוטו, ודפח"ח: (צפנת פענח דל"א ע"ד).

80. Vayishlach.15.1

    ראיתי בס' מבחר פנינים בשם חכם אחד, הזהר שלא תקרב אדם יותר מדאי שלא יהיה הקירוב גורם ריחוק יעו"ש, ואפשר שזה כוונת המשנה באבות, והוה מתחמם כנגד אורן של חכמים והזהר בגחלתן שלא תכוה, רצו לומר שלא לחמם [אלא] מרחוק, ולא להתקרב מאוד עד גחלת האש, שלא יגרום היזק שיכווה, וכדומה ששמעתי בשם מורי: (תוי"י וירא ד"כ ע"ג).

81. Vayishlach.15.2

    סליק פרשת וישלח בס"ד

82. Vayeshev.1.1

    אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן וגו'. רועה היינו מייחד ומחבר ומקשר מלשון אחוה ורעות, ולכך נקרא רועה צאן בלשון רועה על שם שהוא מייחד ומחבר הצאן אל מקום אחד שלא יתפזרו אנה ואנה, וזהו שאמר שהיה מייחד את אחיו היינו כל ישראל וניצוצי השכינה כביכול, הכל היה מעלה ומתקן אותם על ידי יחודים קדושים שעשה בצאן, קבלתי מזה מאדוני אבי זקיני זלה"ה כי צאן הוא יחוד: (דגל מחנה אפרים פ' וישב).

83. Vayeshev.2.1

    ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. ענין זה מבואר לקמן פ' עקב בהגה נ"ג ע"ש.

84. Vayeshev.3.1

    ואביו שמר את הדבר. הנה המחשבה והדיבור המחשבה קודמת להדיבור והוא המולידה לדיבור, לכן המחשבה נקרא אב והדיבור תולדה, וכדברי קדוש ישראל הבעל שם טוב ז"ל ואביו שמר את הדבר דהמחשבה שומרת את הדיבור, לבל ידבר רק דיבור הראוי ודפח"ח: (נועם מגדים פ' משפטים, שלח, תבא).

85. Vayeshev.4.1

    ויאמר את אחי אנכי מבקש וגו'. ובזוהר הקדוש (דף קפ"ד ע"א) ר' יהודה פתח (שיר השירים ח׳:א׳) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך וכו' אמצאך בחוץ גו גלותא דאיהו בארעא אחרא וכו' ע"ש, המשכיל על דבר ישכיל בדברי זוהר הקדוש הללו מה שנאמר בשם הבעל שם טוב שבגלותינו בחוץ לארץ יש סייעתא להשגת רוח הקודש הגם שאין השכינה שורה וכו', עם כל זה יש סיוע להשגת רוח הקודש, ואפילו אינו הגון כל כך אין מדקדקין עמו כמו בארץ הקדושה, משל למלך כשהוא בדרך ומוכרח ללון במלון ופונדק שאינו לפי כבוד המלך ביופי ונקיות, אין זה בזיון למלך, כיון שהכל יודעין שהמלך הוא בדרך, והבן הדבר: (אגרא דפרקא סי' קמ"ח).

86. Vayeshev.5.1

    כי כסתה פניה. ודרשו רבותינו ז"ל (בסוטה ד"י ע"ב) שכסתה פניה בבית חמיה שהיתה צנועה ע"ש ברש"י, וכשהיה הבעל שם טוב בסטמבול ראה יונגע לייט שהיה להם נשמת תנאים ואמר שזה מגודל צניעות הנשים: (מדרש פינחס החדש את כ"ח).

87. Vayeshev.6.1

    ויבא הביתה לעשות מלאכתו. ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה דל"ו ע"ב) שראה דיוקנו של אביו, פי' לפי שידוע שאשת פוטיפר היתה מתפארת לפניו עד מאוד וכו' כדאיתא במדרש (תנתומא פ' וישב סי' ה') [כלים שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום ובחצי היום לא לבשה בין הערבים] בגדים שלבשה בצפרא לא לבשה ברמשא, כדי לפתותו, ויוסף הצדיק לא היה חפץ בהתפארות זו, אבל היה חפץ והתלהב מהתפארות זו לתפארת העליון, שהוא דיוקנו של אביו, תפארת ישראל, וזהו וינס ויצא החוצה, שנס מתפארת זו הגשמיית להתלהב לנוס החוצה לעולם הזה, והתדבק בתפארת העליון: (אור תורה פ' ויצא ד"ה ורחל באה).

88. Vayeshev.7.1

    ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר אין אותו וגו'. קבלה ממורי נר"ו [הוא רבינו הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו] לבטל חלום רע, יכוון לייחד יבק שהם ג' שמות, במקוה, כזה, קרקע המקוה שהוא עומד עליה הוא אדנ"י, והאדם עצמו הוא הוי"ה, והמים כשטובל ובאין על ראשו ומכסין הראש שבו המוחין הרי אהיה הרי בגימטריא יבק, וגם לכוון אלד גימטריא אגלא, כלול במקורו אהיה כזה אאהלידה, וזה טוב בראש השנה ובהושענא רבה: (בסידור ר' שבתי ז"ל דף מ"ד).

89. Vayeshev.8.1

    במדרש (תנחומא סו"פ וישב) אמר ריב"ל בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, והקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא כו', נודע דברי הבעל שם טוב ז"ל על הפסוק (ירמיה ל') ועת צרה הוא ליעקב וממנה יושע כי מן הדינים בעצמם צומח ישועה: (בית ישראל זידיטשוב, בפ' ויצא).

90. Vayeshev.8.2

    סליק פרשת וישב בס"ד

91. Miketz.1.1

    ויהי מקץ שנתים ימים וגו' ובמדרש (רבתי ריש פרשה פ"ט) קץ שם לחושך וכו' (איוב כ״ח:ג׳) שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם וכו', הנה מבואר בכוונת האר"י זללה"ה ענין בירורי ניצוצות הקדושות שנפלו בעת השבירה, וצריך האדם להעלותן ולבררן מדומם לצומח חי מדבר, לברר הניצוץ הקדוש שבתוך הקליפה כו', וזה תכלית עבודת איש ישראל, בתורה ומצוות וכוונת אכילה, כמבואר כל אחד במקומו:

92. Miketz.1.2

    ונודע כי כל ניצוץ שבתוך דומם וצומח וכו' יש בו קומה שלימה מן רמ"ח אברים ושס"ה גידים [רוחניים] וכשהוא בתוך הדומם והצומח וכו' הוא בבית האסורין שאינו יכול לפשוט ידיו ורגליו, כי אם ראשו על כרעיו ועל קרבו, ומי שיוכל בטוב מחשבתו וכוונתו להעלות הניצוץ הקדוש מצומח לחי מדבר, הוא מוציאו לחירות, ואין לך פדיון שבויים גדול מזה, וכמו ששמעתי ממורי וכו'. ובפרט אם בן המלך בבית האסורין, ובא אדם אחד בהשתדלותו, והוציאו מבית האסורין מעבדות לחירות ששכרו כפול ומכופל, אמנם כל זה הוא בדין ומשפט עליון אשר קץ שם לחושך, עד מתי יהיה בבית האסורין, ואימתי יזכה לצאת חפשי, ועל ידי מי יהיה היציאה לחירות וכו': (בן פורת יוסף דע"ד ע"ב).

93. Miketz.2.1

    במדרש (רבתי פרשה פ"ט סי' ג') אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהלים מ') זה יוסף וכו', אמר אדוני אבי זקיני זללה"ה על פסוק (ירמיה י"ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, וזה תוכן דבריו, כי יש בוטח ומבטיח ומובטח, בוטח היינו אותו אדם שהוא בוטח, ומבטיח היינו אותו שהוא מבטיח, ומובטח היינו אותו עילה שעל ידה הוא בטוח לבא לאותו הדבר, והוא דרך משל, השם יתברך הוא המבטיח לאדם שיתן לו כל צרכו ודי מחסורו כשילך בדרכיו, והאדם הוא הבוטח בזה, ומובטח היינו שאף שהוא בוטח שהשם יתברך יזמין לו בוודאי פרנסתו, מכל מקום צריך עילה לזה, שיהיה הסיבה מאת השם יתברך, שעל ידה יתפרנס, או שהוא משא ומתן או שאר דבר, ואדם כזה עדיין לא הגיע לאמונה העקריית, כי העיקר להאמין בה' שהוא לבדו הוא ואין בלתו, ושאינו צריך לשום עילה וסיבה, שעל ידה ימשוך לו פרנסתו, כי הוא, יתברך שמו עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, ואפילו כשלא יעשה שום עילה ומשא ומתן ושום הכנה לפרנסתו, השם יתברך יכול להזמין לו פרנסתו בחסדו הגדול, וזהו ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, היינו המובטח שלו יהיה גם כן השם יתברך, שרק הוא לבדו הוא, ואין שום דבר שיהיה עילה וסיבה לפרנסתו, או לשאר דבר שעל ידה יגמור הדבר שהוא מבטיח לו, שאינו צריך לשום דבר ושום הכנה, שתהיה עילה וסיבה, והכל הוא רק הבורא יתברך שמו, ואפילו כשיש לו הדבר על ידי עילה, יאמין באמונה שלימה, שהוא ממש ה' יתברך, שרצה לפרנס אותו בדרך זה, אבל לא שיהיה מוכרח הדבר על ידי סיבה והכנה, רק לבטוח בה' וזהו מדרגה גדולה: (דגל מחנה אפרים בשלח, אור המאיר בהעלותך).

94. Miketz.3.1

    הבעל שם טוב זצוק"ל אמר שבגודל בטחונו השלם היה יכול להאכיל ולזון לכל העולם, רק שאין לו קפילא [בל"א קעכערש, היינו מי שיבשל] כזה, ופירש אא"ז ז"ל [מהר"י מקאזמיר] את דבריו הקדושים כי מצינו באלישע הנביא (מלכים ב' פרשה ד') שאמר לגחזי תן לעם ויאכלו, ושאל מה זה לפני מאה איש, וקשה וכי אלישע לא ידע כמה תלמידים יש לו, אלא שוודאי ידע אלישע שיהיה די, אך גחזי בשאלותיו ותמיהתו, בהעדר בטחונו קלקל המכוון עד שהוצרך אלישע לחזור ולומר הנבואה, פעם שנית כה אמר ה' וכו': (דברי ישראל בסופו).

95. Miketz.4.1

    בגמרא (ר"ה דכ"ו ע"ב) לא הוי ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך (תהילים נ״ה:כ״ג) וכו' שקול יהבך ושדי אגמלאי, שמעתי בשם הבעש"ט כי יש שני בחינות בטחון של אדם, א' היינו שיעשה איזה עובדא כטעם (תהילים ל״ז:ג׳) בטח בה' ועשה טוב, כמבואר בזוהר הקדוש (פ' בהר דק"י ע"ב) מהו ועשה טוב אלא הכי תנינן בעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא, אמנם כביכול בגלות ישראל אי אפשר לתקן כראוי ועשה טוב בעובדא, ויש עוד בטחון ברזא דרצון עליון דייקא השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך (תהילים נ״ה:כ״ג) וכמבואר בזוהר (יתרו דפ"ג ע"א) אר"ש תנינן אז תתענג על ה' (ישעיהו נ״ח:י״ד) אתר דאיהו לעילא וכו' עד ועתיק יומין מטא, נמצא למד סוד השלך על ה' יהבך, אמנם רבנן לא הוי ידעי אם מותר לאדם בטחון הזה, עד שרבב"ח אזיל בהדי טייעא ואמר לו שקול יהבך ושדי אגמלאי, רצה לומר שרבה בר בר חנה המתין עד שיאמר לו הטייעא בעצמו, משמע שמותר להיות הבטחון כל כך, עד כאן שמעתי בשם הבעל שם טוב זי"ע: (לקוטי מהרי"א על הילקוט מלאכי א').

96. Miketz.5.1

    שמעתי ממורי פירוש הש"ס (ברכות דל"ה ע"ב) הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם וכו', והענין כי יש שני סוגי אנשים, אחד הנוהג על פי הטבע וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת וכו', ב' הנוהג למעלה מן הטבע לבטוח בה' שיזמין לו במעט עסקיו די פרנסתו, ושיפנה לעסוק כל ימיו בעבודת ה' יתברך, ואז מלאכתו נעשית על ידי אחרים, והיינו צדיק באמונתו יחיה שדרשו בש"ס דמכות (דכ"ד ע"א) בא חבקוק והעמידן על אחת וכו', מה שאין כן מי שאינו במדרגת בטחון ורוצה לעשות כמו רבי שמעון בן יוחאי, והניח מדרגתו על פי הטבע, ומדרגה עליונה לא השיג, ונשאר קרח מכאן ומכאן, וזהו שאמרו הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי גם מי שאינו בגדר זה, לכך לא עלתה לו, ודפח"ח, ובהרחבת ביאור משלי, הגם ששמעתי גם כן לפי שהרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי לכך לא עלתה וכו' ודפח"ח: (תוי"י פ' מקץ דל"ה ע"ב).

97. Miketz.6.1

    שמעתי ממורי בש"ס דמכות בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה יעו"ש, וההיפוך מזה הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם: (תוי"י ויחי דל"ט ע"ג).

98. Miketz.7.1

    שמעתי בשם המקובל הר"י בעש"ט ז"ל שפירש הכתוב (תהלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, כי מצד האמת אין להיראים האמתיים שום רצון, מחמת הבטחון והאמונה החזקה, שאומרים כל מה דעבד רחמנא לטב עביד (ברכות ד"ס ע"ב) והקדוש ברוך הוא מבקש בתקנתם יותר ממה שהם מבקשים, רק דהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות ס"ד ע"א) עושה להם רצון, כדי שיתפללו לפניו ויעשה בקשתם, וזהו שאמר הכתוב רצון יראיו יעשה, שהוא יתברך עושה להם רצון, למען ואת שועתם ישמע ויושיעם, ודפח"ח: (תפלה למשה תהלים ק"ל והוא בס' לקוטי אמרים דכ"ח ע"ד סד"ה כל הבכור).

99. Miketz.8.1

    בשם הבעל שם טוב זללה"ה, ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו', דאין לבטוח בה' על אכילה ודברים גשמיים [שיהיה בטוח שיתן לו הרבה] דדלמא לא יתן לו ה', אבל רשאי לבטוח בעבודתו שבוודאי ישלח לו ה' איזה מצוה, ובזה יש לו לבטוח בו שבודאי יתן לו כח לעשות המצוה, ואין לבטוח שכחו יהיה על ידי אכילה, אלא סתם, בוודאי הוא יתברך יתן לו כח, ואין מעצור לה' להושיע דוקא על ידי אכילה, וזהו והיה ה' מבטחו ולא על האכילה: (כתבי קודש די"ח ע"ב).

100. Miketz.9.1

     מחשבתו יהיה למעלה בעולם העליון, בעבודת השם יתברך, וידבק ויבטח בו שהוא ישיג חפצו: (צוואת הריב"ש ד"ד ע"א).

← Previous · Next → — showing 601–700 of 1,715

Sefer Baal Shem Tov. Lodz, 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001944944 Licence: Public Domain. Source.