Ba'al Shem Tov

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 1,715 sections

Noach.143.1
לכל הפחות לדקדק בקריאת שמע הנאמר פעמים בכל יום לאומרה בלי מחשבה זרה, והוא דבר גדול לאין ערך, וסימנך כל הקורא קריאת שמע מזיקין בדלין וכו'. (ברכות ד"ה ע"א) מזיקין היינו כל המזיקים שבעולם הן בגופם הן בנפשם, הגם שאי אפשר להתפלל בלי מחשבה זרה, ירגיל עצמו בלי מחשבה זרה בתחלה: (צוואות הריב"ש ד"ג ע"ב).
Noach.144.1
בתפלה בלחש כשהוא מדבק עצמו למעלה אז זוכה ומעלין אותו יותר למעלה באותה תפלה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא דל"ח ע"ב) בא ליטהר מסייעין אותו, ועל ידי התפלה זו זוכה במחשבתו למעלה, ומכח זה יוכל לבא עוד למדרגה יותר גדולה אפילו שלא בשעת התפלה, שיהא דבוק למעלה: (צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
Noach.145.1
ברוך אתה וגו'. ברוך כורע ו' לגבי ה', אתה י' לגבי ה' (מ"ח באצילות דערבית פ"ד משנה ח' ט') הכוונה בכריעת י' לגבי ה', דהיינו המשכיל שהיא החכמה, שאין העולמות שלמטה ממנו יכולים להשיג אותו, שהשכל שהוא הבינה אינו יכול להשיג את החכמה כי בחכמה אינו מושג עולם המחשבה, רק עולם המחשבה הוא בהעלם שם, דרך משל, שנוטעין אילן מגרעין והאילן עושה פירות, נמצא בוודאי היה מתחלה בגרעין כל האילן כמו שהוא, הענפים והפירות, הכל היה בגרעין בהעלם, כי אנו רואים שמכחו יצא האילן שלם עם פירותיו, בוודאי היה מתחלה הכל גנוז בתוך הגרעין, אך שם היה בהעלם גדול, שלא היה מסוים וניכר שם איזהו מקום דהיינו ענף האילן ואיזהו מקום הפרי, כן הוא כאן, שהחכמה הוא היו לי, שם יש כל המדות השכל שהוא המחשבה וכן אהבה ויראה וכן כולם, אך אין מתגלה שם המחשבה בפרטות, ששם כל הדברים הכל אחדות גמור, רק בבינה נתגלה המחשבה לעשות כך או כך, ומבשרי אחזה אלוה (לשון הכתוב איוב י״ט:כ״ו) כשאדם רוצה שיהיו לו בנים, נושא אשה, ומתחלה היה זה במחשבה לישא אשה כדי שיהיו לו בנים, וזהו שנקרא בינה עולם הבריאה, עולם המחשבה, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (זוהר בראשית דכ"ד ע"א) ישראל עלה במחשבה, ר"ל שהקדוש ברוך הוא צפה במחשבה כל התענוג שיהיה כשיהיו ישראל בעולם, ומכח זה הוא ברא את העולמות, והדיבור הוא המחיה העולמות, והוא הנקרא אשה, ומכח זה נולדים הבנים שהם כל המעשים טובים שעושים ויש להקדוש ברוך הוא תענוג מזה, וכשהוא שוחה ראשו אז באתערותא דלתתא אתער לעילא, וממשיך י' לגבי ה', והיינו המשכיל ממשיך אל השכל שהוא הבינה, ברוך ו' לגבי ה', היינו שממשיך התפארת לגבי מלכות שיתפאר הקדוש ברוך הוא עם המדרגות התחתונים דהיינו המלכות שהוא הדיבור בתוך העולמות ומחיה אותם: (לקוטים יקרים ד"ד ע"א).
Noach.146.1
אין כאלהינו הוא בעולם העשייה, שהוא כמו ספר שאי אפשר לטעות, מי כאלוהינו הוא ביצירה שאפשר חלילה לטעות שם, כמו [שטעה] אחר [לפי] שראה מט"ט וכו' (חגיגה דט"ו ע"א) אך אני איני טועה כי מי כאלהינו, נודה לאלהינו הוא בבריאה ששם אי אפשר לטעות מפני שקרובה לאצילות, ובאצילות אומר לנוכח אתה הוא אלהינו: (כתר שם טוב די"ט ע"ג, לקוטים יקרים ד"ה ע"א).
Noach.147.1
שמעתי בשם מורי פירוש אתה הוא אלהינו, דמתחלה אמר לנוכח ואחר כך לנסתר כו', שאם סובר האדם שהוא דבוק בו יתברך, והוא נוכח פניו יתברך שמו אז הוא רחוק ממנו, ואם סובר שהוא רחוק אז הוא קרוב, ואם כן זהו שאמר מי שסובר את"ה אינו אלא הו"א, ומי שסובר הו"א אז אלהינ"ו, ודפח"ח: (תוי"י קדושים דק"ט ע"ד).
Noach.148.1
בכל תפלה יש בירור ניצוצין חדשים, רק ביום השבת יערכנו (בפ' אמור) ר"ל התפלות של כל השבוע אינם עולים רק ביום השבת יערכנו הכהן לפני ה', הכהן העובד עבודה במוסף יום השבת, בקדושת כתר עולין כל התפלות, כמבואר בכתבים, ושמעתי זה ממורי, והבן: (כתונת פסים דל"ת ע"ב).
Noach.149.1
מריב"ש אף על פי שמתפלל שחרית ומוסף בשבת ויום טוב בדבקות, מתפלל מנחה בלא דבקות כל כך, מחמת חולשה שנחלש גופו ומוחו: (לקוטים יקרים ד"ב ע"ג).
Noach.150.1
בשם הבעל שם טוב. שהחמיר מאוד שצריך לומר [בתפלת ערבית] ברוך ה' לעולם אמן ואמן: (מדרש פינחס החדש אות ע"ב).
Noach.151.1
שמעתי ממורי בענין קישוטי הכלה שמקשטין אותה בכמה מיני לבושין, כדי שיבואו לקירוב הזווג על ידי שמצאה חן, על ידי הקישוטין, ובעת הזווג (תיקוני הזוהר סוף תיקון ס"ו) אשתלילו מלבושהון בקירוב בשר וכו' ומבשרי אחזה אלוה (איוב י״ט:כ״ו) כביכול שהתפלה הוא השכינה כלה עליונה, והשושבין הוא הצדיק שעל ידו נעשה היחוד והזווג, על ידי תפלתו מעומקא דלבא מייחד התפלה שהוא הכלה לאלהי ישראל, והוא זווג עליון, ועל כן קודם הזווג צריך לקשטה בכמה קישוטין כנ"ל, וצריך שתדע משם לבושים הגודם לקישוט, כי נודע מה שמצינו כי הפרי הוא הצדיק, והלבוש אל הפרי הוא המוץ והתבן הם הרשעים, שאי אפשר בטבע הבריאה להוציא הפרי בעצמו בלתי המוץ והתבן, כי אם לעתיד על דרך שאמרו חז"ל (כתובות דקי"א ע"ב) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מלת [וכו'], ובעת אשר שליט האדם באדם לרע לו (קהלת ח) ר"ל לרע לו של השליט והטעם מבואר בכתבים להוציא ניצוצי קדושה שהם חיותו יעו"ש, ולדברינו הנ"ל מבואר, כי הרשע הנקרא לבוש מיצר אל הצדיק כדי שיקרא ממיצר, אם כן הוא קישוטי לבושי השכינה שגורם להתפלל ממיצר, ונעשה יחוד התפילה שהיא הכלה עם דודה, וכאשר נעשה הייחוד אז כביכול אישתליל מלבושיה ויתפרדו כל פועלי און, עד כאן תוכן דבריו הגם שאין זה לשונו: (תוי"י פ' שלח דקמ"ט ע"א)
Noach.152.1
איתא בזוהר הקדוש (פ' פינחס דד"מ ע"א). פתח ואמר (ישעיה נ"א) שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה', רודפי צדק אינון דאזלין בתר מהימנותא, רודפי צדק ודאי, אינון מבקשי ה', אי בעיתו למנדע מהימנותא ולאחדא להאי צדק לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגדמי מיתה לגדמייהו על דא, אבל הביטו אל צור חוצבתם וכו', וכבר שמעתי פירוש מאמר זה ממורי שהוא ענין כלל גדול בעבודת ה' וכעת נשכח ממני כולו, ונראה מכל מקום להעלות מעט קט ואיני יודע אם הוא בכללות דבריו או לאו והשם יתברך יצילנו משגיאות.
Noach.152.2
והוא שכבר נזכר שכל תפלות האדם יהיה לתועלת השכינה שהיא נקרא תפלה ששואלת ומתפללת מדודה למלאות חסרונה, וכל מה שנחסר לאדם הכל הוא בשביל החסרון שבשכינה, וצריך האדם שיתפלל למלאות חסרונה שמה, ובתיקון למעלה ממילא נמשך למטה, שגם הוא אחד מאברי השכינה כי מלכותו בכל משלה (תהילים ק״ג:י״ט) ואין לך מקום פנוי ממנה, אך הלב יודע מרת נפשו שאין כל העתים שוות, שאם ח"ו יש לאדם איזה צער גדול ותפלתו הוא על עצמו, ואינו משים על לבו שצער זה הוא בשבילה ויותר היה ראוי להתפלל עליה כי ממנה פנה ויתר שהכל בה, או שהוא מתפלל ובתוך כך נזכר שצריך להניח את עצמו ולהתפלל על השכינה רק שאינו יכול להתאפק על צער עצמו, ואם יאמר שהוא מתפלל על השכינה, ובוחן לב הוא השם יתברך היודע שאין זה אמת, אפשר שח"ו נדחה מכל, ועל כן יתפלל בפשוטו לפי מה שהאדם הוא במדרגה בעת ההוא, רק שיהיו פיו ולבו שוים כי (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון וגו' כן שמעתי מפורש מפי הרב המגיד מו"ה מנחם מענדל ודפח"ח.
Noach.152.3
והנה בחינה פחותה הוא נקרא מלכות בלבד, מה שאין כן כשמייחד השכינה בהקדוש ברוך הוא בתפלתו על ידי שנותן לב שזהו השכינה המתפללת אליו יתברך, אז הוא דבוק אל חיים, שזעיר אנפין נקרא חיים, מה שאין כן מלכות נקרא דגליה יורדת מות (משלי ה' ה'), וכשמייחד מלכות על ידי יסוד צדיק הנקרא חי, אז הוא גם כן נדבק שם בחיים, אם כן זהו שאמד שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' דלא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא המתפללין על עצמן, רק איזהו חסיד המתחסד עם קונו (זוהר פ' תצא דרפ"א ע"א) וזהו שאמר רודפי צדק מבקשי ה' דאינון צדיקא שלוחי דמטרוניתא הן וכאילו הם מבקשין אל ה' עבור צדק לייחדא שכינתא בהקדוש ברוך הוא, וזהו שאמר הביטו אל צור חוצבתתם ואל מקבת בור וכו' והבן: (תוי"י פ' קדושים ד"ק ע"ד ודק"א ע"א).
Noach.153.1
איש חכם ומשכיל יתן לב להבין כי צעד שיש לאדם הוא צער השכינה כמו שאמרו בסנהדרין (דמ"ו ע"א) קלני מראשי וכו', יתפלל על צער השכינה וממילא יעבוד הצער מהאדם: (תוי"י פ' בשלח דנ"ג ע"ב).
Noach.154.1
שמעתי ממודי זלה"ה כי צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא שעל ידי הצער וחסרונו יודע חסרון השכינה להתפלל שימולא שם החסרון, ונעשה על ידו ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו מעלת התפלה, וסדה קושיית הקדמונים למה צריך תפלה, הלא השם יתברך יודע מה שצריך האדם כי הוא בוחן כליות ולב וכו', ומודי ביאר על פי הנ"ל כי תפלה הוא צורך גבוה שידע האדם מחסרונו שהוא נמשך מחסרון של מעלה, ויתפלל שימולא החסרון שם למעלה בשכינה, כי צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא, ממילא ימולא החסרון שלו גם כן, רק לא יכוון לתועלת עצמו רק לתועלת השכינה ודפח"ח: (צפנת פענח ד"נ ע"ג, תוי"י ויקהל דע"ה ע"ב ובפ' שלח דקמ"ג ע"ד).
Noach.155.1
צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא, ומכח החסרון שיש להם שהם חסרי לחם, או חסרי מלבושים, ידעו שחסרון זה הוא למעלה, ויתפללו למלאות החסרון שם ולא יתפללו לתועלת עצמן כלל וכו', והנה שמעתי מן המנוח החסיד מוהר"ן זלה"ה כי בהתפלל איש המוני על לחם או בגד שהוא מתפלל בגשמיי, מזה נמשך שפע לחם ובגד בגשמיי ממש גם לאנשי הצורה, שאינם מתפללים על לחם ובגד הגשמיי כלל, רק ברוחניי, ודפח"ח: (בן פורת יוסף דכ"ג ע"ב).
Noach.156.1
שמעתי בשם מורי שצריך להתפלל על שונאיו שהם רוחו של צדיק בגלגול וכו' ועל ידי התפילה נמתק בשורשו ומוציא מהם רוחו, והנשאר בהם כלה מאליו וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף דכ"ג ע"ב)
Noach.157.1
שמעתי בשם מורי איך יתפלל על שונאו, והתועלת הוא זה, כי (משלי כ״ד:ט״ז) שבע יפול צדיק וקם, רצה לומר בזיי"ן ספירות נתגלגל נר"ן שלו, דהיינו נפש הם עבדים והבהמות שלו, ורוח היא אשתו, והדיבור הוא גם כן זווג שבפה נקרא אשתו, שאמרו חכמינו ז"ל (יבמות דס"ג ע"א) זכה עזר לא זכה כנגדו, דהיינו כשפגם בדיבורו כמו לשון הרע וכיוצא, מזה נעשו אנשים שונאיו המדברים עליו, הנשמה ממוח והם בניו, ופגם שבמוח במחשבה, גורם שיש לו צער מבניו, ובנפש גם כן, אם פגם במעשיו ובעובדא, גורם לו צער מעבדיו ובהמתו. ובכל הספירות יכול להעלות נר"ן, מה שאין כן בספירה שביעית הוא במלכות, ומשם יונקים הקליפות נגה, קשה לו להעלות נר"ן משם, נמצא שונאיו שבאו על ידי פגם הדיבור, צריך לתקנם להעלותם על ידי דיבורי התפלה, ובאם לאו שדוחה אותן, נעשו יותר שונאים על ידי עבייות וחומרייות, לכך (משלי י״ז:כ״ו) גם ענוש לצדיק לא טוב כי הוא רוחו של צדיק עצמו, לכך צריך להתפלל על שונאיו לתקנם ולהעלותם, ועל ידי התפלה נמתק בשורשה, ומוציא מהם רוחו, ומה שנשאר בהם הם כלים מאליהם, ישמע חכם ויוסיף לקח, ודפח"ח .
Noach.157.2
וזהו ענין מעלת משה רבינו עליו השלום שהעלה ותיקן דיבורו, ותחלה היו צאן שהיה רועה אותן, ואחר כך בגלגול נעשו תלמידיו, שנתן להם התורה, ולמד עמהן וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ד)
Noach.158.1
שמעתי ממורי זלה"ה כי נר"ן של אדם נתגלגל בזיי"ן ספירות והנפש הם עבדיו ובהמותיו, ואם פגם בנפש דהיינו במעשה, גורם לו צער מעבדיו ובהמותיו, והרוח ממללא הוא הדיבור, ואם פגם בדיבור לשון הרע וכיוצא בזה, נעשה מדיבור זה אנשים שמצערים אותו, ומדברים עליו, ונודע כי הדיבור נקרא זווג כמו שאמרו חכמינו ז"ל (כתובות די"ג ע"א) ראוה מדברת וכו', אם כן אשתו היא רוח גם כן זכה נעשה לו עזר ואם לאו כנגדו, הנשמה שוכנת במוח שמזה נעשה טפה זרעיית והם בניו, ואם פגם במחשבה שבמוח גורם שיש לו צער מבניו, ובכל הספירות יכול להעלות נר"ן מה שאין כן בספירה זיי"ן שהוא מלכות אשר משם יונקים הקליפות נגה, קשה לו להעלות משם נר"ן שלו. כלל העולה כי בני אדם השונאים אותו באו על ידי פגם דיבורו לכך צריך להעלותן ולתקנן על ידי דיבור התפלה להתפלל עליהם שישובו ויתוקנו, כמו שאמרו בש"ס (ברכות ד"י ע"א) גבי ר' מאיר וברוריא איתתיה יתמו חטאים ולא יתמו חוטאים וכו', ואם אינו עושה כך רק שדוחה אותן נעשו חומריות ועב יותר, ושונאים אותו יותר, וזהו שדרשו חז"ל (ברכות ד"ג ע"א) גם ענוש לצדיק לא טוב, כי הוא רוחו של צדיק עצמו שמזה נעשו בני אדם השונאים אותו, וצריך לתקנם ולהעלותם בתפלתו, ועל ידי התפלה נמתק בשרשו ומוציא מהן רוחו, והנשאר בהם כלה מאליו וכו', וזה ענין משה רבינו עליו השלום שהיה רועה צאן ואחר כך נתן להם התורה ונעשו תלמידיו וכו' ודפח"ח: (תוי"י פ' לך די"ז ע"ג).
Noach.159.1
שמעתי ממורי שהקשה הרמב"ן, והכותב בפרק ה' דברכות זכרו בשם רב חסדאי וכו', בענין תפלה, שנשתנה גזר דין על ידי תפלה מרעה לטובה, וכי יש שינוי רצון לפניו יתברך שמו, בשלמא אם האדם מתפלל עבור עצמו, אז יש לומר מאחר שהאדם משתנה מרעה לטובה גם גזר דינו משתנה מרעה לטובה, מה שאין כן אם אחדים מתפללין עבודו קשה כנ"ל, ותירץ בשם מורו שהתפלה הוא למתק דין המלכות הנקרא דין בשרשו בבינה וכאשר מתפלל עבור חבירו בזה האופן אז מקשר אותו למעלה בשורש והוא אדם אחר לא זה הראשון וכו'. וביאר הוא ביותר, דנודע דגזד דין הוא טיפה ברחם המלכות, והוא אותיות כמו שאמרו בש"ס (ברכות דנ"ה ע"א) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וכו', ובוודאי אין המלך עצמו עושה דין באחרים, כי אם שמצוה לשליח, על ידי תיבות צירוף, המשמיע מה גזירה גוזר עליו, ויכול השליח לעשות בראשי תבות של הגזירות שגזר, באופן דמשמע בענין אחר, והנה הצדיק שלוחא דמטרוניתא היודע למתק הדינין בשורשן לקשר הטיפה שבמלכות אל הבינה ונשתנה לענין אחר והבן, ודפח"ח: (כתונת פסים דמ"ז ע"ב)
Noach.160.1
שמעתי בשם מורי פירוש הפסוק (תהלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, דקשה אם כבר עשה רצון יראיו מה צריך עוד לשמוע שועתם להושיעם, ועל כל פנים איפכא הוי ליה לומר ששומע שועתם ורצון יראיו יעשה, וביאר כי מצאנו מדתו יתברך ששומע לכל הקוראים אותו או לטובה או לרעה ח"ו כמאמר חכמינו ז"ל (בעין יעקב ברכות פרק הרואה סוף סי' קל"ט) גנבא במחתרתא רחמנא קריא, וכי תימא אם כן מה הפרש יש בין צדיק לרשע, וביאר כי יש הפרש גדול ביניהם, כי הגנב שנשמע תפלתו שיוכל לגנוב ואחר כך כשנתפס בגנבתו וחוזר וקורא אליו יתברך שמו, שוב לא נענה מאחד שבחד בזה, מה שאין כן הצדיק המתפלל על איזה דבר גם שיודע השם יתברך שאין זה לטובתו מכל מקום השם יתברך עושה מבוקשו, וזהו שאמר רצון יראיו יעשה, ואחר כך כשרואה הצדיק שאין זה טובתו וחוזר וקורא אל ה' אז ברחמיו יתברך שועתם ישמע ויושיעם, ע"כ ודפח"ח.
Noach.160.2
ובדרך זה שמעתי מהרב מו"ה יואל פירוש המדרש (בפתיחתא דאיכה רבתי סי' ב') הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהוא תמוה, וביאר כי מצינו לחכמינו ז"ל דגנבא במחתרתא וכו' ויש להבין למה באמת הוא כך שנשמע תפלתו במה שהוא נגד רצונו יתברך וצריך לומר דהוא מהכרח דאם לא כן אין בחירה כשלא יוכל לעשות רע, ועוד כי מזה יתן לב להתפלל שיוכל לעשות טוב מאחר שרואה שיש משגיח שומע תפלת המתפללים לפניו יתברך שמו, והראיה ששומע תפלתו גם בזה להרע לזולתו, אם כן כל שכן להטיב שישמע לו, היוצא מזה אלו הרשעים חוטאים בסבת בטחונם בו יתברך שיעזור להם כשיתפללו שיוכלו לגנוב ולחמוס וכיוצא בזה, דלולא זאת לא היה עולה זאת על לבם, והיו סומכין על התורה דכתיב בה לא תגנוב, ובזה יובן הלוואי אותי עזבו, רצה לומר שלא יבטחו בי לעשות מעשים רעים ולבטוח בי לעזור להם, ואז כשלא יבטחו בי בזה אז ותורתי שמדו דכתיב לא תגנוב, מה שאין כן עתה על ידי סיבת בטחונם בי חוטאים ותורתי לא שמרו, ודפח"ח: (תוי"י פ' שופטים דקפ"ו ע"ג).
Noach.161.1
שמעתי ממורי פירוש הפסוק (תהילים ל״ד:ט״ו) נצור לשונך מרע וגו' סור מרע ועשה טוב כי שם ישעיה הנביא חצי זעם וחצי נחמה, מה שאין כן ירמיה, והיה נענש ירמיה הנביא שהושלך בבור וכיוצא בו, על שלא התפלל על ישראל כשנאמרה לו הנבואה וכו', ובענין המחשבות הוא כמו החלומות שהולכין אחר הפה וכו' אם הוא מאמין וכו', ועל כן יכול להתפלל להמתיק בשרשן, כי נצח והוד שם הוא הגזר דין וכו' ואין יכול להמתיק, נאמר בעל פה ואין לכתבו, וגם אפשר שהמחשבה או החלום הוא בסוף העולם, ובזה יובן פסוק הנ"ל עד סור מרע ועשה טוב ודפח"ח: (בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ג).
Noach.162.1
שמעתי ממורי זללה"ה כשנזדמן לאדם איזה צדה והתפלל וניצול, גם כשיזדמן לו עוד סיבה זה לא יהיה צרה וכו' ודפח"ח: (כתונת פסים דמ"ד ע"א)
Noach.163.1
שמעתי ממורי שהקשה על פסוק (ירמיה נ') ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה וגו', למה יבוקש הלא טוב יותר שלא ימצא, ב' הקשה בימות המשיח שיבטלו כל הצרות שיצטרכו להתפלל עליהם אם כן התפלה שהוא אבר השכינה וכי אפשר לבטלה ח"ו, וביאר כי יש ד' סוגי התפלה, א' על כבודו יתברך שנתמעט ונתחלל בין האומות וראוי שיתפלל וכו', ב' ראוי שיתפלל על מחילת העון כי העבירה חמורה ממיתה כי המיתה מכפרת וממרקת העון, מה שאין כן העון גורם כמה מיתות וכריתות ר"ל, ג' תפלה על הפרנסה, ד' על החיים, והנה אברי השכינה מעוטף בד' סוגים הנ"ל שיתפלל עליהם ויפררו הגשמיי ויעלו ניצוצי השכינה הפנימי למעלה וגו', מה שאין כן בדליכא ד' סוגים הנ"ל אינו ידוע על מה להתפלל, וזהו שאמר הכתוב כי יבוקש עון בית ישראל כדי שיתפלל עליו ואיננו, וגם חטאת יהודה שהוא חסרון סוגים הנ"ל, ולא תמצאינה מה להתפלל, כי אם דרך יחודים תהיה התפלה וכו' ודפח"ח: (תוי"י ויקרא דפ"א ע"א, כ"פ דל"ט ע"ד).
Noach.164.1
מה שאמרו חכמינו ז"ל בגמרא (ברכות דל"א ע"א) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל מבואר לקמן ריש פ' ויגש כי שם מקומו:
Noach.165.1
דיבורי התפלה צריכין שיהיה יוצאין מעומק הלב, והפגם הגדול שבא על ידי שאיננה מעומק הלב מבואר לקמן ריש פ' שמות בפנים אות א' ושם בהגה:
Noach.166.1
איתא בספרים הקדושים ובשם הבעל שם טוב ז"ל כי בעת שח"ו הדין שורה לא יתפלל אדם [על ביטול הדינין] כי אם במחשבה, וכדי שלא יוכל לקטרג חלילה: (תולדות אדם פ' ויגש)
Noach.167.1
ידוע בשם אדוני אבי זקיני [הבעל שם טוב] זללה"ה שאחר התפלה שאדם מתפלל צריך ליזהר במעשיו כי עלול הוא ליפול ח"ו לכעס או לשאר דברים שאינם מהוגנים, והיינו אם מתפלל במדת יראה נופל מזה אחר כך בכעס ח"ו, ואם מתפלל במדת אהבה גדולה, יכול לבוא לפעמים אחר כך לאהבה שאינה צריכה, ומזה תבין בכל מידה ומדה, ועצה היעוצה בזה הוא, לסמוך תיכף אחר התפלה לדברי תורה או למלאכה, והדברים הללו צריך ביאור רב ועמוק בהרחבה, כי לא ניתן לכתוב על הספר, והרב החסיד מו"ה יעקב יוסף הכהן סמך דברי פי חכם על משנה (במס' אבות פרק ב') וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון כנ"ל, והבן: (דגל מחנה אפרים פ' תשא ד"ה ואמלא),
Noach.168.1
עוד הקדמה אחת שידע האדם אם נענה בתפלתו, אם אחר התפלה לבו שמח, וההיפוך עצבות, ועל פי זה שמעתי פירוש הש"ס (ברכות ד"ט ע"ב) יומא חד סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק מיניה חוכא כולא יומא, והקושיא מפורסמת, ונראה שהוא וודאי סמך גאולה לתפלה בכל יום, אבל לא נודע לו אם עשה פעולה למעלה, אבל בהיום שסמך גאולה לתפלה ולא פסיק מיניה חוכא שמע מינה שעשה ייחוד למעלה לכן לבו שמח, ודפח"ח: (תוי"י פ' עקב דקפ"א ע"ב).
Noach.168.2
סליק עמוד התפלה בס"ד
Noach.169.1
סוד המבול וארובות השמים נפתחו מבואר לעיל ריש פרשתינו באות י"ג שזהו סוד והחיות רצוא ושוב ע"ש:
Noach.170.1
כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אמרו רבותינו ז"ל (קדושין ד"ל ע"ב) בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, וזהו ענין הכתוב (תהילים מ״ח:ב׳) גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר קדשו, רצה לומר, מאוד גדלה אהבתך וחיבתך אלינו, על דרך מה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, שיש להשם יתברך התפארות גדול ותענוג ושעשוע ממעשי הצדיק עם תורתו ותפלתו, ואף על פי שהכל ממך, אתה בראת יצר הרע ואתה בראת התורה, ואתה נותן בנו כח לכבוש את היצר הרע ולמתקו על ידי התורה, כמו תבלין לקדרה, נמצא הכל הוא ממך ומשלך ומכחך פעלנו כל זאת, ואף על פי כן יש לך תענוג גדול מזה ואתה מתפאר בנו כאילו עשינו הדבר מעוצם ידינו, ובזה ניכר אהבה עזה, וחיבה יתירה נודע לנו, שנקראים בנים למקום.
Noach.170.2
משל לבן החביב אצל אביו שבא אורח אחד ורוצה לנסות את הבן בלימוד ולתהות אותו בקנקנו, והנה לא היה יכול הבן להבין כלל ההלכה ההיא מתוך גודל עומקה וחריפותה, והנה מתוך גודל חיבת האב עליו, לא היה יכול לסבול צער בנו חביבו שהוא מתקשה מאוד ואינו יכול להבין, מה עשה אביו פתח לו פתחא בהאי הלכה, והראה לו את הדרך אשר ילך בה, ואשר יצא ואשר יבא בשקלא וטריא, כמעט אשר הגיד לו כל תוכיות ההלכה, והנה בא האורח ההוא לשאול אותו ההלכה ולנסותו בפני אביו, והתחיל לומר ההלכה, והאורח שואל אותו כמה שאלות ומקשה כמה קושיות, והוא משיב דבר על אופניו והוא מותיב והוא מפרק בשכל זך ובהיר, ואביו רואה ושמח ומתענג ומתפאר מזה, ואף על פי שמכחו עשה את החיל הזה, עם כל זה יש לו תענוג גדול.
Noach.170.3
והנה כראות האורח שיש לאביו תענוג מזה, רצה האורח להוסיף תענוג לאביו והתגבר על הבן, והוסיף לשאול אותו ולהקשות קושייות חדשות חזקות ועצומות, והבן ההוא בהיותו בוטח על אביו, התעורר מעצמו והתחכם, ותירץ כל הקושיות וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (סוכה דנ"ב ע"א) כל הגדול מחבירו יצדו גדול ממנו, ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ב דט"ז ע"א) שטן לשם שמים נתכוון, והנמשל מובן כי בראותו שהצדיק כובשו ויש להשם יתברך תענוג מזה, הוא מתגבר עליו בכל יום, והוא כובשו ומתגבר על יצרו, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה די"ת ע"א) הקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל, אל הוא לשון חוזק וגבורה (יבמות דכ"א ע"א) כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י״ז:י״ג), וזהו שקראו אל שהצדיק נקרא גבור שכובש את יצרו (אבות פרק ד'), ולעתיד אמרו רבותינו ז"ל (סוכה דנ"ב ע"א) לצדיקים נדמה היצר הרע כהר גדול, ואז יהי ניכר גלוי ומפורסם לכל, גבורת הצדיקים, שכבשו הר גדול כזה, ואפשר שלעתיד יקראו הכל שם הצדיקים בשם אל, שזה רמז הפסוק (בס' בלק) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כי ידוע שישראל הוא שם הצדיק, וזהו שאמר הכתוב כעת יאמר לישראל שהוא הצדיק, יאמר לו מה פעל אל, כמו אדם השואל בשלום חבירו אתה פלוני מה אתה פועל, ומה שלומך, כך יאמר לצדיק מה אתה פועל אתה אל, [ועיין לקמן בפ' לך בהגה ב' שת"ח העוסק בתורה הוא בסוד א"ל]: וזהו המשך הפסוק, גדול ה' ומהולל מאוד, כלומר עלינו לגדלו ולהללו, על כל הטוב אשר גומל אותנו, כי כל הגדלות וההתפארות שיש לו יתברך שמו, מעבודתינו, הכל הוא, בעיר לשון התעוררות, אלהינו, שהוא המעורר אותנו, ונותן לנו כח לעבדו ולהתגבר על היצר הרע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה דנ"ב ע"ב) אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו', ואף על פי כן יש לו יתברך שמו תענוג והתפארות ומשלם לנו שכר גדול כאילו עשינו הכל מעצמינו, אבל באמת העבודה האמיתית היה צריכה שתהיה מחמת התעוררות עצמינו, שאנחנו חלק אלוה ממעל, וזהו בעיר, פירוש בהתעוררות יצר טוב חלק אלהות שבתוכינו, וזהו אלהינו וכו': (צוואות הריב"ש די"ח ע"א וע"ב, לקוטים יקרים דל"ד ע"א)
Noach.171.1
והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. שמעתי בשם ר"י בעל שם טוב עננים הוא רמז על המחשבה: (לשון חסידים במחשבות אות ל"ב בשם ס' רב ייבי בחידושים ע"ש באורך).
Noach.172.1
על הברק שמעתי בשם ריב"ש שהוא גם כן הארת השכל בגדולת בוראינו, כמו ברק שמאיר בפעם אחד לכל העולם, כן מאיר השם יתברך בפעם אחד בשכל של אדם להבין גדולת בוראינו וכו': (ס' רב ייבי תהלים י"ח).
Noach.173.1
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, שורש כל שבעים לשון של כל הארץ הוא לשון של ישראל, שהוא לשון הקודש, שמשתמשין בו למעלה [לפני] השם יתברך, וכמו ששמעתי ממורי ענין לשון הקודש, ודפח"ח: (ס' צפנת פענח דע"ה ע"ג)
Noach.174.1
ויולד את אברם וגו', איתא בגמרא (ב"ב דצ"א ע"ב) אימיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו, אימיה דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימנך טמא טמא טהור טהור כו' למאי נפקא מינה לתשובת האפיקורסין, עד כאן בגמרא, וקשה מה זה תשובה, ואמר הריב"ש ז"ל דאיתא בכתבים, שעל ידי חשבון שם אדם ושם אמו, אפשר לידע כוכב ומזל מולדו של אדם, ויודה אם יהיה צדיק או רשע וכו': (קול אריה פ' תולדות).
Noach.175.1
וימת חרן על פני תרח אביו וגו'. [ואיתא במדרש רבה פ' ל"ח סי' י"ט שאמר הרן בלבו אם אברהם נוצח אני משלו ואם נמרוד נוצח אני משלו, והובא בדש"י] שמעתי בשם הבעל שם טוב זללה"ה כשאדם בא לידי ספקות בוודאי אין השם יתברך אצלו, וזהו פירוש הגמרא (ברכות ד"ג ע"ב) מי איכא ספיקא קמי שמיא, כי הוודאי שמו כן תהלתו, ואדם שהוא נופל לספיקות אז בוודאי אין השם יתברך אצלו, עד כאן דבריו: (פרי חיים אבות פ"א משנה ט"ז).
Noach.176.1
שמעתי ממודי זללה"ה (במשנה ברכות די"ב ע"ב) עד שדרשה בן זומא וכו' כי הדרשה משבר הקליפות וכו' ודפח"ח, והענין כי כל הספיקות הוא קליפה, ועל ידי התירוץ הוא משבר הקליפות כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה ענין לימוד הלכה וקישוטי הלכה יעו"ש: (צפנת פענח דצ"ג סוף ע"א). סליק פרשת נח בס"ד
Lech Lecha.1.1
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'. שמעתי בזה מאדוני אבי ז"ל שאמר בשם אדוני אבי זקיני דיב"ש נ"ע כאן מרומז יחוד של קריאת שמע, לך מספד חמשין אתוון דיחודא, במסירת נפש, וזהו מארצך וכו': (דגל מחנה אפרים לך).
Lech Lecha.2.1
בפסוק, לך לך מארצך וגו', ביאר [מורי הבעל שם טוב ז"ל] סוד אות א"ב וגו' ומנצפ"ך, שיורד האות אחד מהחיות וכו' ומלובש במנצפ"ך שהוא דינין וצריך להעלותן, ואות ל הוא וכו', ואות ך הוא סוף מנצפ"ך וכו', וזהו ענין תחיית המתים ומשיח הוא סוד הדעת, והוא סוד עולם הבא, והנה על ידי מעשי האדם הממשיך על עצמו בעולם הזה על ידי בינה שלו, שמבין לעשות כל מעשיו בבינה ודעת וכו' ודפח"ח (תוי"י בסופו דר"ת ע"ג).
Lech Lecha.3.1
לך לך מארצך וגו'. ובפירש"י ועוד שאודיע טבעך בעולם, שמעתי ממורי זלה"ה בשם רבינו סעדיה גאון כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא לשבר מדות רעות שלו הטבעיות, ובזה מעלה וכו': (בן פורת יוסף דכ"ז ע"ב). ובזה מעלה מדרגה הנקרא טבעך [מה שהוא דרך הטבע] בעולם עליון שנקרא עולם לשון העלם והסתר: (כן סיים בה בכתר שם טוב ד"ג ע"ב).
Lech Lecha.4.1
גם אמר הגאון הנ"ל כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה, לשבר מדות רעות שלו טבעיות ובזה מעלה וכו', כגון אם מחמת חמימות הכבד טבעו להיות כעסן, ראוי לו לשבר טבעו וכעסו בכל מה שאפשר, וכן בענין שז"ל רח"ל מחמת חמימות, ראוי לשבר וכו', וכן מי שטבעו בעצבות ואז מקונן ומתאונן גם בעבודת ה', אין זה מעלה, וכן אם טבעו להיות הולל ובדחן, יראה לשבר טבעו ולעשות ההיפוך: וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת דקנ"ו ע"א) האי מאן דאיתייליד ביום ג' בשבת הוי עתיר וזנאי וכו' ע"ש במס' שבת פרק כ"ד, וקשה הא הם שני הפכיים, אם הוא זנאי ראוי להיות עני ולא עושר כדכתיב (משלי ו׳:כ״ו) בעד אשה זונה עד ככר לחם (עיין סוטה ד"ד ע"ב) והוא בקרי והיא בבוצינא כו' (מגילה די"ב ע"א), וצריך לומר דהכי קאמר שאם היה בטבעו להיות זנאי, ושיבר טבעו [להיות נואף אשה] ונעשה זנאי דהיינו למכור מיני מזון וכפירוש רש"י גבי רחב (יהושע ב׳:א׳) אשה זונה מוכרת מיני מזון וכו', ולכך שפיר הוי עתיר וזנאי וכו', ודפח"ח: (בן פורת יוסף דפ"ה ע"ב)
Lech Lecha.5.1
ונברכו בך כל משפחות האדמה שמעתי ממורי כשיש כמה רשעים בעיר או מדינה המתנהגין בשקר, ויש ביניהם צדיק המתנהג באמת, כאשר עוסק בתורה ותפלה ומדבק את עצמו אל האמת אז יתפרדו כל פועלי און ושקר וכו' ודפח"ח: (תוי"י פ' וירא ד"כ ע"ג).
Lech Lecha.6.1
ואת הנפש אשר עשו בחרן, בשם אדוני אבי זקיני נ"ע זללה"ה כי כשאדם בקטנות מוליד נשמות גרים, וזהו את הנפש אשר עשו בחרן, שהם ג' בחינות אלהים דקטנות מספר חרן וכו': (דגל מחנה אפרים וארא ד"ה או יאמר וארא ע"ש).
Lech Lecha.7.1
שמעתי ממורי, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט׳:י׳) להעלות אנשי עשייה אל המחשבה, שנקרא יוד אותיות ידו, והיינו על ידי הדעת שהוא בחינת יוסף כנודע כו': (בן פורת יוסף דף ס"ח ע"ד)
Lech Lecha.8.1
כבר זכרנו ענין הכתוב (שיר השירים ה׳:ג׳) פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, כי הצדיק אחר שעלה למעלה חוזר ויורד להעלות מדרגות [התחתונים] בסוד (משלי כ״ד:ט״ז) שבע יפול צדיק וקם, כמו שכתוב בתיקונים (בתיקוני זוה"ק סוף תיקון ל"ב) ובסוד הנפש אשר עשו בחרן וכו', ובחינה זו הוא בין בעולם הזה בין בעולם הבא, שחוזר בגלגול להעלות מדרגות אנשים שהם ניצוצי ענפיו שיתוקנו כולם, אך כשיורד לתקן אחרים, אינו רוצה לירד, מחמת יראה שלא יחזור ויבא לידי חטא ח"ו, עד שמבטיחין אותו שלא יבא לידי חטא, וכדומה שהוא בס' הגלגולים ע"ש: (תוי"י פ' תיי דכ"א סע"ב).
Lech Lecha.9.1
שמעתי ממורי משל וכו' שהיה בדרך יער מושב לסטים, והיה מאוד סכנה לכל עובר דרך שם, ונזדמן שהלכו שנים דרך היער ההוא, אחד היה שיכור כשכרותו של לוט, ואחד היה בדעת מיושבת, ולשניהם פגעו הלסטים וחסמו וגזלו והכום ופצעום, ונשאר להם רק נפשם לשלל, ובעברם לשם ולהלן פגעו אנשים באלו השנים, וקצת מהם שאלו לזה השיכור איך עבר דרך היער בשלום או לא, והשיב שלום אין שום סכנה כלל, ושאלו אותו מה אלו הכאות וחבורות ופצעים, ואינו יודע להשיב, וקצת שאלו לזה הפקח ואמר ח"ו, ושיזהרו, כי יש לסטים והאריך באזהרתו להם, והנפקותא בזה שזה הפיקח ידע להזהיר אחרים שלא ילכו שם כי אם בזריזות ומזויינים וכיוצא, מה שאין כן זה השיכור אינו יודע להזהיר כלל.
Lech Lecha.9.2
וכך הצדיק עובד ה', יודע ממלחמת היצר הרע, ומלסטים שבדרך עובד ה', שהוא מסוכן, ותמיד חיי צער יחיה, איך להנצל ממצודתו ויודע להזהיר אחרים מסכנת לסטים זה, יוסיף דעת יוסיף מכאוב, מה שאין כן הרשע ששמח בשמחת יצר הרע תמיד ואומר שלום כי אין סכנה בזה העולם וכו': (תוי"י פ' תבא דר"ב ע"ג)
Lech Lecha.10.1
האדם נקרא עולה ויורד, שאי אפשר לעמוד במדרגה אחת תמיד, רק שיש ב' סוגים בענין זה, כי יש דעייל ונפיק, וכמו שנאמר ויעל אברהם ממצרים, שירד ועלה עם כל המדרגות התחתונות, מה שאין כן סוג ב' היורד ואינו יכול לעלות ר"ל, וכמו ששמעתי ממורי משל על שני אנשים שהלכו במקום סכנה, אחד היה שיכור ושוטה, ואחד היה פיקח, שזה היה מרגיש מגזלת הגזלנים, והיה מזהיר לאחרים שיזהרו בדרך זה וכו' ודפח"ח: (תוי"י ר"פ שמות דמ"א ע"א).
Lech Lecha.11.1
עוד שמעתי ממורי ביאור פסוק ויאמר אל שרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וגו' והרגו אותי וגו' אמרי נא אחותי את וגו' וחיתה נפשי בגללך, והקשה דתיבת נא מיותר ושאר ספיקות, וביאר כי נא פירושו שירדה מלכות נ' מדרגות מן החיות הוא א שירדה כל כך, וחשקה לחזור להתקרב אל החיות שהוא א וכו', והנה קודם הפורעניות באה המחשבה רעה וזרה כמו מחשבות זנות או מחשבות עבודה זרה, רק שמחשבת זנות מורה על אחרים, ומחשבות עבו"ז על עצמו, איזה עונש מיתה מן השמים וכו', וזה התקנה לתקן מחשבה זו שיתן לב שיש בתוך המחשבה זרה זו ניצוץ השכינה שבתוך הקליפה מחמת השבירה כנודע, וישתף את עצמו עם השכינה, ויראה ורעד יבא בו ואז יתפרדו כל פועלי און ונעשה יחוד יראה עם נורא, וניצול גם הוא ממיתה, ובזה יובן הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וגו', שעל ידי שנכנס בו מחשבות זנות ועל ידי זה חש והרגו אותי וגו', לכך אמרי נא אחותי את וכמו שכתוב בזוהר (פ' לך דפ"א ע"ב) אמור לחכמה אחותי את וכו' ונדרש זה מיתורא 'א'ה, ר"ל שישתף את עצמו עם השכינה שנקרא אחותי, ועל ידי זה וחיתה נפשי בגללך ודפח"ח וכו'.
Lech Lecha.11.2
ובזה ביאר (בפ' בהעלותך) ואם ככה את עושה לי וגו' שיש לכוון בקדושת כתר שם ככה כתר כל הכתרים, והוא סגולה נפלאה להעלות הנשמה ממעמקים וכו' ודפח"ח: (חוי"י בסופו דר"ט ע"א, וישלח דכ"ט ע"א).
Lech Lecha.12.1
אמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים על פסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, כי איך לא ראה אותה עד עכשיו שהוא מהנמנע. אך על ידי שהיה אברהם אבינו עליו השלום מרכבה אליו יתברך, והיה מקושר במחשבתו תמיד בשורש המחשבה לא ראה והכיר בה עד עכשיו בתמונת יפיה, כי היה דחוק מאוד מזה, אף שהיה רואה אותה תמיד מכל מקום מחשבתו היתה תמיד שלא במקום הראייה הגשמיית, לכן לא הכיר בה עד עכשיו, רק כשהלך למצרים נאמר שם וירד אברם מצרימה שירד ממדרגתו הקדומה וכו' כי הרשעים שבדור המבול הפילו בחינת התורה והמחשבה למקום קליפת מצרים, שעל ידי זה הוצרכו ישראל להיות שם ולברר הניצוצות ולייחדן כמקודם, כי המצריים היו שטופי זימה, והמקור היה מעולם האהבה שנפלה שם מהתורה שהוא בחינת חסד כמו שכתוב (משלי ל״א:כ״ו) ותורת חסד על לשונה, וישראל העיד עליהם הכתוב שלא נכשלו במדה זו של זימה כמו שכתבו (בפ' פינחס) הראובני השמעוני ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה (מדרש שיר השירים פ"ד סי' כ"ד) ועל יד זה העלו את האהבה הנפולה לשרשה, ולהתורה שנקראת חסד כאמור, ועל ידי זה זכו לקבלה תיכף בחודש השלישי, על ידי שבררו בחינת התורה שהיתה שם. ובימי אברהם עדיין לא היה הבירור לגמרי, ולכך בבוא אברם למצרים ירד ממדרגתו והתחילו לבא אצלו מחשבות מבחינת השבירה כמ"ש (במשלי כ״ד:ט״ז) שבע יפול צדיק וקם, רצה לומר כי הצדיק יפול בבחינת השבע שהן שבע מיני מחשבות שנפלו ממקורן, אך על ידי שהוא צדיק, וקם, ומייחד לשרשן למקור המחשבה שנקרא חכמה בבחינת אחותי, ונחשב לו עבדות על ידי זה יותר, ולכן אמר הנה נא ידעתי כי נפלתי ממדרגתי עד שידעתי כי אשה וגו' מה שאין כן מקודם כאמוד, ולימד לה דעת להנצל מזה במקום הזה שהוא מצרים על ידי שאמרי נא אחותי את, פירוש, לאחוז בבחינת אחותי שהוא החכמה העליונה כאמוד ואז המחשבות שבמצדים שבאו לו הוא כדי להעלותן לשורשן, והוא אדדבה עבדות השם יתברך כאמור ולא שבאו לבלבלו, וזהו וחיתה נפשי וגו': (מאור עינים פ' שמות ד"ה וזהו רבות)
Lech Lecha.13.1
בשם הבעל שם טוב בפסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ופירש"י הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך וכו' ע"ש, ופירש דהנה אברהם אבינו היה משולל מן התאוות מכל וכל, והפליא את עצמו מהיכן בא לו שידע ששרה היא יפת תואר, כי ידע היטב שגם שרה אמנו היתה צדקת גדולה, ולא גרמה לו זאת ח"ו מחמת הרהורים שלה, ועל ידי זה השכיל והבין שאין זה אלא מחמת שאנו באים למצרים שנקראת ערות הארץ, ומכח זוהמת קליפת מצרים, מזה בא אלי זאת לידע שאת אשת יפת מראה, ולזה התייעץ עמה שתאמר אחותי היא וגו', עד כאן ודפח"ח: (תשואות חן בליקוטים)
Lech Lecha.14.1
כתיב (תהילים י״ז:י״ד) וצפונך תמלא בטנם, שיש למנוע מלהסתכל בדברים הגשמיים הטובים, ומכל שכן מלהסתכל בנשים יפות, שהוא מסתכל עבור חמדתו, ונמצא שבזה הראייה עובד את עצמו וזהו כעובד עבודה זרה (עיין זוה"ק קדושים דפ"ד ע"א) ומזה ההרהור בא לו ח"ו עבירה בלילה, ונותן כח בקליפה ונתעברו ממנו, וזהו וצפונך מה שאתה צופה בעבורך, דהיינו על אשה ביפיה, שאינך מסתכל אלא בעבורך, ובזה הראיה נותן כח בהם, ועוד אם יעשה זה קודם שיוליד בן, יהיה זה הבן שורשו בכחם, ועל דרך מה שכתב האר"י ז"ל בפסוק כבד את אביך (בפ' יתרו) שדרשו חכמינו ז"ל (כתובות דק"ג ע"א, זוהר קדושים דפ"ג ע"א) לרבות אחיך הגדול, והטעם באח הגדול, הוא כמו ענף הגדול שבאילן, ומענף עצמו יוצא עוד ענף אחד, נמצא זה הענף יש לו יניקה מן ענף הראשון, כן אח הקטן יש לו יניקה מן האח הגדול, לפי זה אם נותן כח מעיקרא בקליפה ואחר כך נולד לו בן, אזי בזה הבן הוי כמו הענפים הנ"ל שעיקר הכח הוא בהם, והבן הוא כמו יתרון וזהו (תהילים י״ז:י״ד) והניחו יתרם לעולליהם, אלא כך יש לנהוג בהסתכלות, אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה יחשוב במחשבתו מנין לה זה היופי, הלא אם היתה מתה לא היה לה עוד זה צורת הפנים, אם כן מנין לה זה היופי על כרחך זה בא מכח אלהי המתפשט בה, הוא נותן לה כח היופי והאדמימות, נמצא שורש היופי הוא כח אלוהיי ולמה לי למשוך אחר החלק הלא טוב לי להתדבק בשרשא ועיקרא דכל עלמין ששם כל היפויים, וכן מה שמסתכל בשאר גשמיות כגון בכלי יחשוב מנין בא לכלי זה הנוי והצורה על כרחך החומר הוא הפסולת והנוי והצורה הוא הרוחניי והחיוני מזה הכלי, והוא ג"כ חלק אלוהי ממעל, וכן כשאוכל יחשוב שהטעם והמתיקות של דבר מאכל ההוא בא מכח חיוני והמתיקות של מעלה שהוא חיותו, ובדומם יש גם כן חיות, שאנו רואים שיש לדומם ההוא קיום ועמידה, נמצא שיש בכל מקום חיות אלוה ממעל.
Lech Lecha.14.2
ואם מסתכל תמיד כך נמצא מסתכל במחשבה ואין הסתכלות שלו אלא הסתכלות בעבור אין סוף ברוך הוא, וזה טוב לבטל הרהור, אז אם יחשוב כך כל היום, וזהו כלל דמה שחושבין ביום, זה המחשבה סליק על רעיונים בשינה וחלום, ובזה יזכה לראות בחלום את החיוני של הגשמיי ההוא גופיה, שביום אינו רואה אלא הגשמיי, ובמחשבתו חושב שהרוחניי מלובש בגשמיי, אבל בחלום הוא רואה את הרוחניי ערום מבלי לבוש, והטעם כי חלום הוא מלשון עתים חלים (ר"ה דכ"ח ע"ב) לשון חוזק, והענין כי ביום כח החיוני שבאדם הוא חלש שהוא מקושר בגוף, לכך אינו רואה החיוני של הדברים הגשמיים, אבל בלילה החיוני שבאדם מתפשט מתוך הגוף, אז החיוני הוא חזק, לכן יוכל לראות החיוני גופיה, ומזה יכול האדם לבא למדרגת הנבואה, ולכן כתיב בכל הנביאים (בפ' בהעלותך) בחלום אדבר בו, אבל משה רבינו עליו השלום היה רואה בהקיץ חיוני של הגשמיי, וזהו שאמר דוד (תהילים י״ז:ט״ו) אני בצדק אחזה פניך גופא בלילה, כי אחזה הוא מלשון חזיון לילה, ומה טעם, כי אשבעה בהקיץ תמונתך, תמונה הוא רומז על הצורה, כלומר כשאני מסתכל בדבר גשמיי, אין אני מסתכל על גשמיותו בלבד, אלא אני מסתכל שהתמונה דהיינו הצורה והחיוני שלך הוא, והוא מלובש בגשמי ההוא, וזהו (קהלת ב׳:י״ג-י״ד) החכם עיניו בראשו, רצונו לומר, על הראש של הדבר דהיינו על הרוחניות והחיות של הדבר, וזהו (תהילים קי״ט:ק״ס) ראש דברך אמת, וזהו (דה"י א' כ"ט) והמתנשא לכל לראש ואיתא בזוהר (פ' האזינו דרפ"ט ע"ב) רישא דכל רישין: (צוואת הריב"ש די"א ע"א, אור תורה דמ"ג ע"ג).
Lech Lecha.15.1
שמעתי מריב"ש עליו השלום, מפני מה נקרא עלמא דחירו (זוה"ק פ' חיי דקכ"ד ע"ב ע"ש) דאפילו עבד הבא לשם נעשה בן חורין, פירוש, דכל דבר הוא מהתפשטות הקדוש ברוך הוא על ידי מדותיו אהבה ויראה כידוע, רק שהאהבה הוא בגלות, מלובשת בגשמיות, באשה או במאכל, וכשנותן אדם אל לבו שזאת האהבה הוא מלבוש לו יתברך שמו, וח"ו הוא פושט אותו יתברך ממלבושיו, יחרד חדרה גדולה בזכרו את המעשה הרעה שעושה, ויבוש ויכלם, ויאמר בלבו אם אני אוהב זאת שהוא רק אהבה שנפלה בשבירה, מלובשת בטיפה סרוחה, כמה יש לי לאהוב אותו יתברך שמו, וכן ביראה אם הוא מתיירא מגוי או מהרב, יאמר בלבו מה יש לי לירא מאדם כמוני, אלא בוודאי הוא יתברך שמו הבורא מלובש בזה האדם, וכמה יש לי לירא ממנו יתברך שמו בעצמו, וכן בהתפארות ובכל שאר המדות: (צוואת הריב"ש די"ד ע"ב, אור האמת דט"ו ע"ב)
Lech Lecha.16.1
ראשית דבר צריך להיות הבחירה [לבחור בטוב], ואחר הבחירה צריך להיות פיו ולבו שוין להאמין באמונה שלימה בלי שום פניה שמלא כל הארץ כבודו, ובכל דבר יש חיותו יתברך שמו, לפיכך כל אהבה ויראה וכל שאר מדות הכל הוא ממנו יתברך שמו, אפילו דברים רעים שבעולם, לכן אין רשאי לאהוב ולירא ולפאר ולנצח וכל שאר מדות חוץ ממנו יתברך, כי ראוי לחשוב באותו דבר שאני מתיירא ממנו, או אני אוהב את הדבר, ראוי לחשוב מהיכן באה לכאן היראה או האהבה, הלא הכל ממנו יתברך שנתן היראה והאהבה אפילו מדברים רעים, למשל חיות רעות, או מכל המדות שנפלו בעת השבירה, ולפיכך אין היראה כי אם ממנו יתברך, ולמה לי לירא מניצוץ אחד ממנו שהבחינה רעה, ויותר טוב לקשר אותו ביראה גדולה, וכן באהבה, וכן בכל המדות, להוציא משם הניצוץ ולהעלותו אל שרשו, וכן כשמדבר אל יחשוב שהוא המדבר, אלא החיות שבו, הוא הבורא יתברך מדבר בו, והוא מעלה [על ידי זה] הדיבור אל שרשו, ובזה גם כן נכלל השתוות, כי כן הדיבור גם כן אצל חבירו כמו אצלו, הכל מאתו יתברך, וכן בעת האכילה יהיה מחשבתו להוציא החיות שבה להעלותה למעלה בעבודת הבורא יתברך וכן בכל שאר דברים, הכל יהיה מחשבתו לעשות כדי לקשר עצמו למעלה: (צוואת הריב"ש דט"ז ע"א, לקוטי אמרים דכ"ז ע"ב וע"ג באמצע ד"ה בפסוק וכי תאמרו).
Lech Lecha.17.1
ריב"ש עליו השלום, אמר מפני מה יש לעבירה הזו תאוה גדולה כי מכחה נולד האדם, והאדם יש לו תענוג מסתמא ממאכלים ושאר דברים, וכל התענוגים הם מטיפה ההוא, אם כן הוא דבוק הכל לקטנות, ומוטב שידבק את עצמו בהקדוש ברוך הוא: (צוואת הריב"ש די"ב ע"ב).
Lech Lecha.18.1
ברש"י ופשוטו של מקרא הנה נא הגיע השעה וכו', שמעתי מפה קדוש מורי דודי שאמר משם מרן הריב"ש טוב, שבכל מקום שרש"י אומר ופשוטו של מקרא, כוונתו כשיהיה לך התפשטות הגשמיות, ותהיה מופשט מכל עניני חומר, תשיג הפשטות של המקרא, מופשט מכל רעיון בסודות נעלמות: (זוהר חי על זוה"ק שמות די"ב)
Lech Lecha.19.1
ויעל אברם ממצרים וגו'. בזוהר הקדוש (דפ"א ע"ב) ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, אמר ר"א כאשר קרב מיבעיא ליה, אלא כדכתיב (בפ' בשלח) ופרעה הקריב לישראל בתיובתא, אוף הכי הקריב דאקריב גרמיה לקודשא בריך הוא כדקא יאות, לבא מצרימה לאשגחא באינון דרגין, ולאתרחקא מנהון מעובדי מצרים וכו', אמרי אחותי את כמה דאת אמר (משלי זיי"ן) אמור לחכמה אחותי, ולהבין זה נ"ל דקשה דאם נתירא למה ירד למצרים בלא רשות כמבואר שם, ואומר שהוא עיקר שורש הדבר לעבודת ה', וסודו ידוע, כי הוא דעייל ונפיק, כי אדם מצד כללותו מטוב ורע אי אפשר שיהיה תמיד במדרגה אחת, אפילו הקדושים בארץ, כי לפעמים עולה ולפעמים יורד, גם מצר שנקרא עולם קטן, וכמו שלמעלה יש קטנות וגדלות כנודע, כך באדם צריך שיהיו בו מדרגות אלו, והחכם אשר עיניו בראשו, קודם שירד מצרימה, שהוא ירידה ממדרגתו שהיה בה תחלה, צריך לקשר את עצמו תחלה בדבקות השם יתברך, שגם אם ירד מטה לטעם הנ"ל, או להעלות גם מדרגות התחתונים אשר ירד להם, כדי להעלות ניצוצין, או להעלות בני אדם ובני איש שהם במדרגה תחתונה, כאשר זכרתי במשל השר היורד להעלות בן המלך שנעשה הדיוט וכו' אם יקשר את עצמו תחילה בדביקה וחשיקה וחפיצה בו יתברך אז לא תפרד בו הדבקות גם אם ירד לשם, שיזכה לחזור ולעלות, וכמו שהיורד לבור קושר את עצמו תחילה בחבל כדי שיאחז בו לעלות מהבור, כך שורש ישראל הם יעקב חבל נחלתו, לאחוז בו בחבל זה הקשור בו יתברך ולעלות בו, וזהו סוד דעייל ונפיק, וזהו כוונת אברהם אבינו עליו השלום, וזהו שאמר כאשר הקריב לבא מצרימה, לאשגחא באינון דרגין ושלא ישאר ח"ו, רק שיזכה לעלות משם, ולאתרחקא מעובדי מצרים, ר"ל לברר הטוב מן הרע, לכך הקריב את עצמו להקדוש ברוך הוא כדקא יאות, ושוב לא יעלה מורא על ראשו, כי גם כשיורד מצרימה, יהיה דבוק ביראתו יתברך שמו, שהוא ראשית חכמה יראת ה', וזהו שאמר אמרי נא אחותי את כמו אמור לחכמה אחותי את, בדביקה כמו אח ואחות כנודע בזוהר (פ' וירא דקי"ב ע"א) דבין איש ואשתו יכול ליפרד על ידי גט, מה שאין כן כאח ואחות וכאשר זכרתי בפסוק (שיר השירים ח') מי יתנך כאח לי: (תוי"י ר"פ בהעלותך דקל"ה ע"ד)
Lech Lecha.20.1
וילך למסעיו וגו'. כתיב (תהילים ל״ז:כ״ג) מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, והוא כפל מצעדי ודרכו, ואמר הבעל שם טוב ז"ל כי מה' מצעדי גבר כוננו, כי מה שמוליך השם יתברך את האדם לאיזה מקום על ידי מבוקש שיש לאדם לזה המקום, אבל ודרכו יחפץ, כי השם יתברך רוצה לתקן האדם שם, להעלות ניצוצות הקדושות שבמקום זה, וזהו ודרכו יחפץ, כי השם יתברך חפץ דרכו, ולא מבוקש שיש לאדם שם, וכשמעלה הניצוצות הקדושות, אז נעשה יחוד בין שני שמות הוי"ה ואדני וכו': (מאור עינים ויקהל)
Lech Lecha.21.1
שמעתי מהבעש"ט שביאר פירוש הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ואמר על אותן האנשים הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות וכדומה, המרחיקים נדוד, לא מחשבותיו יתברך שמו מחשבותם, כי הם חושבים בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב וכסף חילוף סחורתם, ולזה המה מקצים רגליהם, ובאמת הוא יתברך שמו לא כן ידמה, כי הוא יודע לתקן עניינו יותר ממנו, ולפעמים יש לו לאדם ככר לחם בארץ מרחקים הנוגע אל בחינתו, והוא צריך לאכול אותו ככר דייקא באותו המקום ובשעה הזאת, או שצריך לשתות מלא לוגמיו מים במקום ההוא, ולכוונה זו מצעדי גבר כוננו, להרחיק נדוד כמה מאות פרסאות, בכדי להשלים את נפשו עם זה הככר לחם, ושתיית מים מעט או הרבה, ולפעמים אפילו אליו לא יגיע, כי אם לאחד ממשרתיו העברים, אם יש לו שם פת לחם וקתון מים, ולהיות שאין ידו משגת לנהוג נסיעה למקום רחוק כזה, זאת היא הגורמת רצון לבעליו לנהוג דרך נסיעתו דייקא למקום ההוא, בעבור עבדו, למלאות כרסו מלחם המזומן לו שם, ולשתות מימיו הנוגעים אליו, כי כן גזרה חכמתו יתברך שמו, הצריך להשלמת נפשו, לקבץ חלקיהן, המה אחת מדרכי אל, ולזה רומז הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו, שנוהג איזה נסיעה למקום רחוק, והכל הוא מאתו יתברך, כאשר גזרה חכמתו, להשלמת נפשו, באחת מסיבותיו יתברך שמו, הידועים לו יתברך שמו, והוא האדם עצמו לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב, כי אם ודרכו יחפץ, לנהג נסיעה ובסחורה וכדומה וכו': (אור המאיר פ' צו, היכל הברכה בראשית דכ"ז ע"א).
Lech Lecha.22.1
מהבעש"ט מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, כי יפול לא יוטל, הכוונה שאדם צריך לעשות הכל כדי שיהיה שלם, וצריך לעיין על עצמו אולי יש חסרון במדות ובדעות, על כן כתיב (תהילים ל״ד:ט״ו) בקש שלום ורדפהו, ר"ל בקש ועיין בעצמך אולי יש לך חסרון, על כן יבקש להשלים את עצמו או במדות או בדעות, וכל זה אם יכול להשלים על ידי עצמו ואם לאו, ורדפהו, אולי ימצא איש חכם להשלים אותו, ולפעמים אינו צריך להשלים את עצמו אלא במקומו, בעירו בלבד, ואינו צריך לנסוע למקומות אחרים, מאחר שלא נפל ממנו למקומות אחרים, ויש גם כן שאף על פי שנפל ממנו לשאר מקומות אף על פי כן אינו צריך לנסוע ולטלטל את עצמו להשלים מאחר שהוא גדול בתורה שכתוב בה (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה משיבת נפש, ר"ל אם נפל חיות מנפש בשאר מקומות, על ידי תורה שלומד יכול לברר כל החיות אפילו מה שנפל לשאר מקומות כי תורה כנגד כולם (פאה פ"א משנה א') וזהו (אבות פ"ו) הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ר"ל, זוכה לברר החיות מכל המקומות, כי בתורה נבראו כל המקומות, רק זה אינו שכיח, כי זה היה מדת יעקב על ידי תורה שלמד היה מברר החיות מכל המקומות, על כן היה איש תם יושב אוהלים (בפרשת תולדות) רצה לומר כשלמד יעקב באוהל אחד במקום שהיה דר, נחשב כאילו ישב בכל המקומות ואוהלים, ויש מי שצריך לטלטל את עצמו למקומות, כדי לתקן בכל מקום שבא לשם, החיות שלו, ועל כן לפעמים יקרה דרך מקרה שרצונו לנסוע למקום אחד, ובא למקום אחר, כל זה גם כן לא בדרך מקרה, רק מאחר שצריך לתקן במקום זה גם כן מהחיות שנפל ממנו, ולפעמים אין צריך רק לאכול או (לשמוח) [לשתות] וצריך לתקן כדי להיות לו שלום: (אור החכמה פ' וירא)
Lech Lecha.23.1
הנה הבעל שם טוב זי"ע אמר בהיות אדם פעם אחד באיזה מקום אזי מוכרח להיות שם באותו מקום פעם שני, והנה מלת מוכרח יתפרש לשני דרכים, א' פירושו לשון חיוב שחייב אדם להתאמץ ולהיות שם פעם שנית, ב' לשון הכרח כפשוטו היינו שבאם אינו נותן בעצמו אל לבו להיות שם פעם ב', אזי השם יתברך מגלגל הדבר, באופן שמוכרח להיות שם פעם שנית, והנה תוכן טעם הענין כך הוא, כי הנה ידע האדם בידיעה ברורה וצלולה שכל נסיעות והליכות האדם לאיזה מקומות, הכל לא במקרה הוא חלילה, רק מאת ה' היתה זאת, ובהשגחה פרטיית, שיש לו לאדם זה שום חלק לתקן שם במקום הזה, הן בתורה ותפלה, הן באכילה ושתיה ושינה לשם שמים, והן בשאר עבודות לשם שמים, להוציא משם הניצוצות הקדושות, להעלותן לשורש אחדותן, ואזי השם יתברך ברחמיו וחסדיו המרובים, מביא את האדם אל המקום זה, וכמו שאמר הבעל שם טוב זי"ע מה' מצעדי גבר כוננו דהיינו השם יתברך עושה לאדם חשק לילך ולנסוע לאיזה מקום, וכוונתו יתברך שמו הוא, כי ודרכו יתברך שמו יחפץ, היינו כדי שיעשה שם האדם הזה איזה עובדא מדרכי עבודת השם יתברך, ושיתקן שם האדם איזה עובדא הצריך לו, ועל כן חייב האדם לראות את עצמו בהיותו בא אל איזה מקום וליתן אל לבו מה זה ועל מה זה הביא אותו השם יתברך לכאן, ויראה ויבין בעיני שכלו, כל אחד ואחד לפי מדרגתו ובחינתו מה שצריך לתקן שם, אמנם לאו כל אדם זוכה לעשות תיקונו בשלימות בפעם אחת, מחמת מקיפין שיש לו, והמסכים שיש לאדם הן המה מקיפין סביב עיני השכל, ואין מניחים לו לבא אל האמת תכף ומיד, לכן חייב הוא ומוכרח להיות שם עוד פעם שנית וכו': (פתגמין קדישין בשם הרה"ק מברדיטשוב)
Lech Lecha.24.1
וישב את כל הרכוש וגו' שמעתי בזה הקדמה מאדוני אבי זקיני נ"ע [הבעל שם טוב] זללה"ה כי יש לכל צדיק וצדיק ניצוצין קדישין השייכים לשורש נשמתו, אשר צריך לתקן ולהעלותם, אפילו משרתיו ובהמתיו וכליו הכל יש בהם ניצוצין קדושים וצריך הוא לתקנם ולהעלותם לשרשם, כמו שאמר ר' נחמן הארידענקר ז"ל נפש חיה הוא שמו, פירוש הנפש חיה החיות והנשמות של האדם הוא שמו של האדם, עד כאן, ואם תבין ותעיין היטב בפסוק ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם תמצא שורש הדברים, כי היו ניצוצי הצדיק, וצריך לתקנם להעלותם לשרשם, והבן היטב: (דגל מחנה אפרים פ' לך).
Lech Lecha.25.1
ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וגו'. שמעתי מן אדוני אבי זקיני זלה"ה דמי שמת ואין לו בן אינו יכול למיעול בפרגודא דלעילא, ואפילו מי שיש לו בן רק שאינו נוהג עצמו כשורה, או שיש לו כמה חסרונות הוא גם כן חסרון לאביו, כהאי עובדא בזוהר (פ' שמות דט"ז ע"ב) בבר ליואי ע"ש, אבל להיפוך אם הבן הוא צדיק בשלימות המדות, ואין חסר לו כלום, הוי עלייה גם כן לאביו: (דגל מחנה אפרים פ' קרח בפסוק הבדלו ד"ה או יאמר).
Lech Lecha.26.1
ויוצא אותו החוצה וגו'. אמר לפניו רבונו של עולם נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר לו צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל (שבת דקנ"ו ע"א), והקשו בתוספות הא אמרינן (במועד קטן דכ"ח ע"א) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, ואמד הבעל שם טוב ז"ל אי"ן ר"ל דבר שהוא אין, שהוא הרצון הנקרא אין, לרוב ההעלם שאין משיגים, זהו מזל לישראל, וזהו כוונת חכמינו ז"ל גם כן, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא, היינו במזל א שהוא הרצון, מה שנוזל מהרצון כדכתיב (בפ' תשא) וחנותי את אשר אחון, שהוא ברצון, ורצון הוא א שהוא ראשית הכל, והוא למעלה מזכות, כי מה שמגיע בזכות אינו חסד של אמת, שהרי מגיע לו התשלום, והחסד של אמת הוא ברצון בלי זכות, וזהו במזל א תלוי הדבר, והוא חסד של אמת, ונקרא חס ד' שחס על מדרגת הדלים לקרבו, וזהו העיקר: (מאור עינים בליקוטים ד"ה כשרצה אברהם).
Lech Lecha.27.1
הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך. בשם הבעל שם טוב הקדוש ז"ל, שפירש, דכמו שהכוכבים נראים למטה קטנים ולמעלה בשמים הם גדולים מאוד, כן בני ישראל נראים קטנים למטה בעולם הזה, ובעולם העליון הם גדולים למאוד: (בית ישראל פ' לך אות ל"ו)
Lech Lecha.28.1
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. כתב בזוהר (פ' לך ד"צ ע"ב) ויחשבה לו דאף על גב דאיהו דינא כאילו הוא רחמי וכו', וכאשר בארתי זה במקום אחר דעל ידי האמנה הוא מקשר מלכות הנקרא אני אל המחשבה הנקרא אין, ועל ידי זה יוכל לבטל כל גזרות רעות, כאשר שמעתי זה ממודי ודפח"ח, ונעשה גם כן מן צדק צדקה וכו': (תוי"י פ' חיי דכ"ג ע"א).
Lech Lecha.29.1
והאמין בה'. האמנה בו יתברך שמו, הוא הדביקה והוא תכלית השלימות וכו' והאמונה הוא סיבה לבטחון שיבטח בהשי"ת בכל מאורעותיו, ויאהב להשם יתברך לעבדו וכו': (תוי"י פ' עקב דק"פ ע"ב).
Lech Lecha.30.1
והאמין בה'. האמנה היינו דבקות כמו שביאר מורי ש"ן וכתבתי מזה במקום אחר: (צפנת פענח דקי"ז ע"ד)
Lech Lecha.31.1
שמעתי ממורי ביאור ש"ס (זוהר תרומה דקע"ה ע"ב) לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד וכו' וביאור ש"ס (ברכות דל"ד ע"ב) אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו', דאמרו בש"ס (ערכין דט"ז ע"ב) מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו וכו' היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו', והקשה הא אין יסורין בלא עון, (עיין שבת דנ"ה ע"ב) וכי סלקא דעתא שזה נחשב לכפרת עון, וביאר כי צדיק באמונתו יחיה (תבקוק ב') כי המאמין בהשגחה פרטיית של השם יתברך ויודע בו כי כל מאורעות של האדם הוא ממנו יתברך שמו, הן דבר קטן או גדול הכל הוא בדין אדנ"י דינא דמלכותא שמיא והוא לסיבת חטאו, ומיד מתחרט ומלא חרדה ופחד ה', מיד מוחלין לו, מאחר שהוא מאמין שזהו לסיבת חטאו ומתחרט, נחשב לכפרת עון, ובחינה זו נקרא דוד כי אין סוף שנקרא אין הוא בחינת ד ומזה נמשך השפעה שהוא ו' אל ד' השנית שהוא תכלית השפלות, הכל בהשגחה פרטית ממנו יתברך וכו', וכשאינו מאמין זה שהכל בהשגחה פרטיות ממנו יתברך שמו, רק אומר כחי ועוצם ידי עשה לי, זה נקרא כופר בהשם יתברך, ובבחינת דוד הנ"ל, ולעתיד בימות המשיח אשר רוח הטומאה יעבור מן הארץ, אז יתגלה השגחתו יתברך שמו בפרטי פרטייות וכו', ובזה יובן לא גלו ישראל עד שכפרו בהקדוש ברוך הוא ובמלכות בית דוד וכו', וזהו שבין עולם הזה לימות המשיח שעבוד מלכיות בלבד: (תוי"י וישלח ד"ל ע"א, בן פורת יוסף דס"ד ע"א, צפנת פענח דס"ז ע"א, דגל מחנה אפרים פ' ואתתנן).
Lech Lecha.32.1
ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו'. שמעתי בשם המגיד זללה"ה שאמר בשם הבעש"ט נ"ע דיש דברים שנעשים בהמשך זמן ארוך כגון בית דירה גדולה ובו חדרים נאים ואילנות טובות, אם רצון האדם לתפוס זה במחשבה יכול לתפוס כל הדבר בשעה אחת וברגע אחד, אבל אם ברצונו אחר כך לסדר הדבר ולעשות רצונו, צריך להיות נמשך בזמן ארוך, דהמחשבה מקצר הדבר והעשייה הוא בהמשכה, ואם האדם עושה מצוות ומעשים טובים, אז נעשה זאת למעלה מן העולם, ומדבק את עצמו לעולם המחשבה, וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, אם יעשו ישראל רצוני ומצוותי, אז יהיה עולם המחשבה ויהיה הזמן קצר, ואם לאו יהיה ארבע מאות שנה, וזהו (דאיתא במכילתא בסדר הגדה) ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא חישב את הקץ לעשות כו' היינו שהיה במחשבה [וזהו חישב], וגם לעשות שיהיה בעשייה כמו השני דרכים הנ"ל: (כן הוא בכתבי הרר"ש ז"ל מבעלז בפ' שמיני).
Lech Lecha.33.1
וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' שמעתי ממורי פירוש הכתוב (תהילים ס״ט:כ״ז) כי אתה אשר הכית רדפו כו' תנה עון על עונם וכו' ימחו מספר חיים כו', והקשה הא לכאודה איפכא משמע שעשו שליחות הקדוש ברוך הוא, ולמה יענשו, וביאר על פי משל, שהיה מלכות אחת אדוק מאוד בעבו"ז, הידוע באדום ופעם אחת עשה משתה לכמה שרי מדינות ומלכים, ובטוב לבו ביין שאל את פי כל שרי מדינה ומדינה על מהות עבו"ז שלו, והשיבו כל אחד את אשר עם לבבו, אף שיש לכל אחד עבו"ז מיוחדת, מכל מקום הודו קצת לעבו"ז שלו שהיה נביא זה אומר בכה וזה אומר בכה, ובהגיע לשאול פי היהודי אמר שהיה אותו האיש אדם רשע מישראל, וחרפה היה לו מאוד למלך למיצר לו, אמר לו נמשיל לך משל, שהיה איש אחד בקי באבנים טובות, והיה לו אבן שהיה בו רימה, באופן שלא יוצלח לשום דבר, ואינו שוה בעיניו אף פרוטה אחת, מה עשה, כסות ולשון שינה איך שהוא עובד אדמה ויש לו למכור אבן אחת באין מבין מהות האבן, ומכרו לאיש אחד בכמה זהובים, וזה מכר לחבריו, וחבירו לחבירו עד שהגיע למלך, ובהגיעו לרשות המלך קרא לכל מביני האבנים טובים שיאמרו ערך האבן, וכל אחד הפריז על ערך האבן כדי להחניף למלך עד שהגיע לשאול פי אותו המבין שמכר את האבן, ואמר שאינו שוה כלום כי יש בו חסרון, וחרה למלך עד למאוד, והשיב זה האיש, הלא אני הוא שהחלפתי שמלותי ומכרתי אבן זה וממני הוא, כך הענין בעבו"ז הוא מזרע ישראל ומי יודע מהותו יותר ממנו.
Lech Lecha.33.2
ובכך מובן מה שאמר דוד אל הקדוש ברוך הוא [בפסוקי תהלים הנ"ל], כי נודע שאין הקדוש ברוך הוא מייסר את הצדיק כי אם על ידי אדם רשע, ולא על ידי צדיק אחר, וכמו שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי דהוי לו לומר אדון אנכי, מה שאין כן דן, משמע דכבר דן אנכי, וצריך לומר דבאמת כך הוא, כי קודם שמייסר את הצדיק, כבר נידון הרשע אשר ראוי להענש בלאו הכי מצד מעשיו הרעים, נידון הוא על זה אשר על ידו יהיו יסורי הצדיק, ואז הרשע עדי אובד, וכמו שכתוב בכתבים על פסוק (קהלת א') בעת אשר שלט האדם באדם לרע לו לרע לו של המיצר, כי הצדיק מברר הניצוצין שהם מאנין תבירין, על ידי יסורין שנתייסר על ידי הרשע, והצדיק עולה והרשע יורד תחתיו שמה, בסוד שעיר עזים לחטאת דראש חודש יעו"ש, וזהו שאמר כי אתה אשר הכית רדפו, כי אתה היודע האמת שעל ידו נתייסר הצדיק, ועל כן רשע הוא, והראיה כי אשר רצית להכות נעשה על ידם שהם רדפו אותו, ואם כן כבר נגזר דינו להענש, לכך תנה עון זה גם כן על עונם וימחו מספר חיים ודפח"ח: (תוי"י ר"פ פינחס דקס"ז ע"א).
Lech Lecha.34.1
עוד שמעתי ממורי פירוש (פסוקי תהלים סי' ל"ו) יתייצב על דרך לא טוב רע לא ימאס וגו', ואגב ביאר עוד המשך הפסוקים נאם פשע לרשע וגו' אין פחד אלהים לנגד עיניו, והטעם שסילק השם יתברך פחד ממנו, כי החליק אליו בעיניו, שיהיה הכל חלק וישר בעיניו, כדי למצוא עונו לשנוא, ר"ל שישיג וימצא העון ויהיה מקום להשם יתברך לשנוא אותו רשע וסילק הבחירה ממנו, דברי פיו און ומרמה, ר"ל שאינו טועה לומר על רע שהוא טוב רק במרמה וכו', חדל להשכיל להיטיב, ר"ל גם כשעולה לפעמים במחשבתו להשכיל להיטיב שיחקור וישכיל אם הוא דרך טוב, להיטיב, מיד חדל ומונע פן ישוב וכו', און יחשוב על משכבו, כי האדם נקרא עולה ויורד, כי לפעמים מונע השם יתברך מן האדם דרכי עבודת ה', כדי שיטריח יותר ויקבל שכר, ואז און יחשוב על משכבו וכו', דשמעתי ממנו טעם שכתב הרמב"ן כשרוצה השם יתברך לענוש הרשע נזדמן לו איזה חטא כדי שיענש כו', והקשה מורי אם כן אין בחירה וכו', ותירץ כי החיות רצוא ושוב (יחזקאל א׳:י״ד) ונקרא קטנות וגדלות, וכשהוא בקטנות עלול לעבירה, בסוד (שאמרו רבותינו ז"ל סוטה ד"ג ע"ב) אין אדם עובר אלא אם כן וכו' וכמו שכתב בעץ חיים בסופו, אם כן החטא והעונש בא כאחד, וזהו שאמר און יחשוב על משכבו בקטנות, יתייצב על דרך לא טוב, כי מהפך במעשה הצדיקים שהם אור לחושך, ומעשה הרשעים חושך לאור, כמו שאמרו במכילתא מסירת המן לאחשורוש שחשב פרעה לצדיק, וכן מרישא לסיפא שניצול אברהם בזכות ישמעאל וכו' עד עמלק הצדיק וישראל בהיפוך, וזהו שאמר רע לא ימאס, וככה עושין הרשעים בכל דוד להפוך, וזהו שאמר יתייצב על דרך לא טוב וגו' ודפח"ח: (תוי"י בסופו דר"ח ע"א)
Lech Lecha.35.1
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו', ואת הכנעני וגו'. ענין שבעה אומות הללו שהם נגד זיי"ן מדות דקדושה חג"ת נהי"ס מבואר לקמן בפ' שמות עיין שם באות י"א:
Lech Lecha.36.1
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו' והייתי להם לאלהים. וברש"י אבל הדר בחוץ לארץ כמו שאין לו אלוה, שמעתי ממורי זלה"ה ביאור ש"ס סוף כתובות (דק"י ע"ב) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכו' יעו"ש, והקשה הדיוקים אהדדי, וגם יציבא בארעא וכו' וביאר זה על פי מה שביאר משנה (אבות פ"ה) מה בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע וכו', והכי נמי כך, מי שהוא מתלמידי אברהם אבינו ומתמיד בתודה ובעבודת ה' כל היום נקרא דר בארץ ישראל, ופעם אחרת כשנזדמן לו ביטול תורה או תפלה, שאז דר בחוץ לארץ דומה לו כמי שאין לו אלוה, ובהיפך וגו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף לפ' וישב פן ד' דס"ח ע"ג).
Lech Lecha.37.1
צריך האדם שיעשה לו עזר מפני יצר הרע, על ידי שיעשה כנגדו היפך היצר הרע, שאם היצר הרע משפילו לומר אתה טפה סרוחה אשר מחומר קורצת, איך אפשר שיתקדש בגדר הקדושה והחסידות וכו', אז יאחוז במדת הגאוה נגד היצר הרע, הללא נפשי חק אלוה ממעל, ונברא בצלם אלהים, וראוי ליכנוס בגדר הקדושה והחסידות וכמו שכתבתי במקום אחד בשם מודי ביאור משנה ומה בין תלמידי אברהם אבינו עליו השלום לבין תלמידי בלעם הרשע וכו' יעו"ש: (צפנת פענח ר"פ יתרו ד"ס ע"א).
Lech Lecha.38.1
שמעתי ממורי זלה"ה ביאור משנה מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע וכו', כי גם תלמידיו של אברהם אבינו יש להם מעלה של תלמידי בלעם הרשע רק זה בגשמיי וזה ברוחני: (תוי"י פ' בהר דק"כ ע"כ)
Lech Lecha.39.1
שמעתי ממורי ביאור משנה דאבות עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא שנאמר (משלי ח') להנחיל אוהבי יש וכו' אבל תלמידיו וכו' שנאמר (תהלים נ"ה) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך, והקושיא מפורסמת מה זו שאלה מה בין תלמידיו וכו' שיש הפרש כמו בין מיתה לחיים, וביאר על פי משל שר אחד עשה סעודה וכו' למלאכה נקרא קטן ולאכילה נקרא גדול ואיש וכו', ובזה יובן כי הרשע יש לו מדות הנ"ל בגשמיי בטובת עולם הזה, עין רעה, שכל טובה שיש לו אינו מספיק לו, ואינו שבע, ומתאוה עוד, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (במדרש קהלת פרשא א') אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, מה שאין כן הצדיק יש לו עין רעה ברוחניי שאין עינו שבע בכל מעשים טובים שעושה, כמו שיש לרשע עין רעה בגשמיי, וכן רוח גבוהה, כי הרשע יש לו מדה רעה זו בגשמיי והצדיק יש לו מדה זו ברוחניי נגד היצר הרע המפתה אותו מה אנוש שילך בגדולות הללו לעבוד השם יתברך עקרא ושרשא דכל עלמין, ונגד זה יש לו רוח גבוה, גם נפש רחבה שמתאוה הצדיק בכל מיני תאוה שאפשר בעבודת השם יתברך, והרשע יש לו מדה זו בגשמיי, תאוות המותרות בעולם הזה, וכן עין טובה יש לו לצדיק בגשמיי, מה שאין כן לרשע [רק] ברוחניי שיש לו עין טובה שמסתפק בג' עמודים בעמוד התורה מסתפק במיעוט לימוד התורה, גם שאינו לשם שמים רק להתפאר, ובמיעוט עבודה די לו בהליכה לבית הכנסת בשחרית וגם זו מצוות אנשים מלומדה ובחפזון וכו', ובמיעוט צדקה, ומימיו לא נתן מעות אתרוג ומגילה, ודי לו בערב יום כפור שנותן עבור נדות כדי לשתות וכו', ורוח נמוכה הצדיק בגשמיי, והרשע ברוחניי שאומר מה אני ספון וחשוב ליכנס בגדר החסידות, בזה יש לו רוח נמוכה מה שאין כן בתאוות עולם הזה אומר שאין ראוי לשום אדם עושר וכבוד חוץ ממנו, ונפש שפלה ג"כ כנ"ל, וזהו ששאלו מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו וכו', מאחר שהצדיק צריך גם כן למדות של תלמידי בלעם וכו' ומשני אוכלין בעולם הזה מתאוות ותענוג שיש לו בעבודת השם יתברך, ישקני מנשיקות פיהו, וכמו חלב ודשן תשבע נפשו אם שפתי רננות יהלל בפיו ונוחלין לעולם הבא, מה שאין כן תלמידיו של בלעם וכו' שנאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך, ודפח"ח: (כתונת פסים פ' צו ד"ז ע"ב).
Lech Lecha.40.1
אומרים בשם אדוני אבי זקיני [הבעל שם טוב] נ"ע זללה"ה על מאמר חכמינו ז"ל כל מי שיש בו כו', וביאר ז"ל דבאמת צריך להיות באדם גם בחינת שלשה דברים אחרים, היינו אצל עבודת השם יתברך ברוך הוא, יהיה עין רעה, שלא יספיק לו כל העבודה, רק לילך תמיד ממדרגה למדרגה להוסיף שלמות בכל יום ויום, וכל העבודה שעשה מכבר, יהיה כלא נחשב אצלו נגד העבודה שצריך לעבוד את הבורא ברוך הוא, ועין טובה בעניני עולם הזה, שיספיק במה שיש לו, ולא יהיה נחשב בעיניו כלל תענוגי עולם הזה להיות מתאוה ומשתוקק כלל לזה, רק שיסתפק במה שיש לו ולא ירדוף כלל אחר המותרות, וכן השאר ב' מדות אחרות והמשכיל יבין, עד כאן דברי קדשו: (דגל מחנה אפרים פ' חיי)
Lech Lecha.41.1
ידוע שהקדוש ברוך הוא וברוך שמו ברא את האדם לעבודתו יתברך, ואיזה עבודה הוא תמה שידמה האדם ליוצרו בכל מדותיו, למען ישכון הקדוש ברוך הוא וברוך שמו, אצלו, וזהו שכן טוב (באבות פ"ג) שאמרו תלמידיו של ר' יוחנן בן זכאי איזה מדה טובה שידבק בה האדם, חד אמר שכן טוב, פירוש שהקדוש ברוך הוא שנקרא טוב ישכון אצל האדם ויהיה האדם כסא אליו יתברך שמו, וכיצד יעשה להיות כסא להקדוש ברוך הוא, יזדכך גופו ונשמתו (כאשר זכרתי במקום אחר) בהתקדש האדם חושים הרוחניים, ובכלל הם הכ"ד ראשי אברים של האדם, ואז מתקדשים ומתטהרין כל אבריו וגידיו, וזהו והיה מחניך קדוש (בפ' תצא ונעשה נשמתו אור, ורמ"ח אבריו נרות בוערים, וזהו על ידי תורה ומצוות לשמה בדחילו ורחימו נעשה אור תורה ונר מצוה, האור היינו הנשמה השורה במוח וחושים השייכים לה, ונר היינו רמ"ח אברי האדם, וכולם על ידי דחילו ורחימו ונעשה נר, ובהזדכך השרשים האלה נעשה גופו מרכבה לנשמתו ונשמתו נעשה כסא להקדוש ברוך הוא וברוך שמו ושורה אצלו, וממילא כשיש לו שכן טוב דהיינו הבורא ברוך הוא, אז לא יגורך רע, והרע בורח ממנו, וזהו (תהילים ל״ד:ט״ו) סור מרע ועשה טוב פירוש שתסיר מן הרע כל הרע שבו ותעשה מהרע טוב, דהיינו מכל המדות הגשמייות והחומרייות יפנה מהם הרע ויגביר בהם הטוב, ובהיות גובר בהם הטוב אזי הם נוטים ומטים אל החסד והחכמה וזהו (תהילים כ״ג:ו׳) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, כי הם קו הימין אשר השמאל נכנע להם על ידי מעשיהם הזכים כמבואר במקום אחר בפ' עקב (בפ' וישלח) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ואיתא בש"ס (ברכות די"ג ע"א) שלא יעקר שם יעקב ממקומו לגמרי אלא שם יעקב טפל ושם ישראל עיקר, פירוש, שלא תבטל המדות לגמרי רק תהפכם אל הטוב לקבל הטוב בהם ושיהיו כלים אל הטוב כמו שאמר אדוני אבי זקיני זי"ע זללה"ה מה בין תלמידיו של בלעם הרשע לתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום (אבות פ"ה) והוא ידוע, וכשעושה כן נעשה כסא להבורא ברוך הוא, ושורה אצלו הקדוש ברוך הוא שהוא טוב וחסד וחיים וכו': (דגל מחנה אפרים ר"פ ראה).
Lech Lecha.42.1
כתב הקדוש מהר"י בעל שם טוב בענין המדות, גדלות וענוה, תוקפא וניחותא, נדיבות וכילות, וכיוצא, אלו בריאת המדות הגרועות, גדלות ותוקפא וכילות, לא היה בשביל הבחירה לבד ושכר ועונש, רק שצריך להשתמש בהם ולהביאם אל הקודש, כמו בגאוה שאמרו חכמינו ז"ל (סוטה ד"ה ע"א) תלמיד חכם צריך שיהיה בו אחד משיני וכו', ותוקפא, קנאת ה' בעוברי עברה, וכילות אמרו ז"ל (כתובות ד"נ ע"א) אל יבזבז יותר מחומש, וכמו כן כמה עניינים, והחכם עיניו בראשו, עד כאן דברי פה קדשו מהר"י בעש"ט ז"ל: (נועם מגדים פ' צו)
Lech Lecha.43.1
ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם. שמעתי ביאור ש"ס דמנחות פ"ד (דמ"ג ע"ב) בשעה שנכנס דוד למרחץ ראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום בלא מצוות, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו וכשיצא, אמר שירה (תהלים י"ב) למנצח על השמינית וכו' יעו"ש, וביאר כי דוד היה רוצה לרחוץ מן פנייה חיצונית שיש בכל מצוה וזהו שנכנס למרחץ לרחוץ מן טומאות הפנייה של המצוה, אז אמר אוי לי שאני ערום בלא מצוות, ר"ל כשירצה לרחוץ הטומאה הנ"ל ישאר ערום מכל המצוות, שאין מצוה בלי פניה חיצוניית, כיון שנזכר במצוות מילה שבבשרו שנימול כשהוא קטן בבלי דעת ופנייה חיצונית אז נתיישבה דעתו ואמר שירה וכו' ודפח"ח: (תוי"י פ' פקודי דע"ז ע"ג)
Lech Lecha.43.2
סליק פרשת לך בס"ד
Vayera.1.1
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, ובגמרא (שבת דקכ"ז ע"א) גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה כו', שמעתי ממורי ביאור גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה, והקשה, והעולה שלפעמים הכנסת אורחין הוא ביטול תורה, או סיפורי לשון הרע וכו' מכל מקום גדולה הכנסת אורחים: (תוי"י בסופו דר"ט ע"ב)
Vayera.2.1
שמעתי כי אורח הוא אור ח' ודפח"ח, לכן היה אברהם מכניס אורח, כי ח' הוא עולם הבא, כמו אורח הבא, והוא עולם הבינה, לכן היה אברהם מדת החסד יומא דכולא יומין, כי אור החסד הולך בכל הספירות עיין בכתבי האר"י זלה"ה בהלכות סוכה, לכן היה אברהם מכניס אור ח' הבינה בכל הספירות, לכן זכה אברהם לכל התורה על ידי תוספות ה' בשמו, כי הוא עולם הבינה שמשם יוצא התורה וכו': (דגל מחנה אפרים בסופו, בקונטרס דברים ששמעתי מפי אא"ז זללה"ה)
Vayera.3.1
קבלתי מאדוני אבי זקיני נ"ע זללה"ה על הענין פתח באכסניא של תורה, שהאורח הבא הוא המביא תורה לבעל הבית, ולפי האורח כך הוא ענין התורה שנתגלה לבעל הבית: (דגל מחנה אפרים פ' וירא)
Vayera.4.1
בשם מרן הבעל שם טוב זצוקללה"ה זי"ע, אורח אותיות אור ח' וזהו בינה, שהוא מדה השמינית מתתא לעילא, שמשם מקור כל ההארות, מקור כל ההשפעות וישועות, מקור כל הברכות, וזהו (ברכות דמ"ו ע"א) אורח מברך, ולכן אמרו ז"ל (סוטה דל"ח ע"ב) כל המברך מתברך: (תולדות יצחק בליקוטי הש"ס)
Vayera.5.1
מהרי שלש סאים קמה סולת וגו', ובג' (ב"מ דפ"ז ע"א) הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים, והקושיא מפורסמת, ופירש הבעש"ט על פי משל, שהארי ציוה ואמר לגוריו אריות קטנים בנים שלו, ואמר להם תדעו שאתם הגבורים אשר מעולם, וכל הבריות מחויבים להתייראות מכם, פעם אחת הלכו האריות הקטנים לסבב את העולם בבטחונם על גבורתם, כמו שאמר להם אביהם, ובאו לפלטין אחר חרב ובו היו כל מיני ציורים, וראו ציור אחד על הכותל, והנה שמשון הגבור עומד והורג את הארי וישסעהו כשסע הגדי, וכאשר ראו זה האריות הקטנים ברחו בבהלה אל אביהם, ואמרו לו הלא אתה אמרת לנו שאנחנו הגבורים אשר מעולם כו' והרי ראינו שם זה הציור אשר נבהלנו מאוד, כי ראינו אדם אחד עומד והורג את הארי כשסע הגדי, והשיב להם אביהם אדרבה, מזה נודע גודל גבורתכם, שזה אירע פעם אחת בעולם שאדם אחד היה גבור מאוד ועשה פלא חוץ מהטבע להרוג את הארי, על כן מציירים אותו לחידוש ולפלא, וזהו שאמרו, כיון שכתוב בתורה צדקות ונדיבות שרה אמנו שהוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שאשה אחרת עיניה צרה באורחים: (כתר שם טוב ח"ב דכ"א ע"ב).
Vayera.6.1
ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן וגו'. שמעתי אומרים בשם המנוח הגאון ר' ישראל בעל שם טוב זללה"ה, מנוחתו כבוד, ז"ל בקיצור נמרץ, שהיצר הרע מצחק ואומר [אחרי בלותי] בעפר [היתה לי עדנה] דייקא בתחיית המתים, בתמיהה, בלתי אפשר הוא, ועוד שואל ואומר, הלא אתה גוף נגוף מוכרח לשמוע ליצר הרע על פי התורה שנאמר בה (בפ' קדושים) והדרת פני זקן, וזהו אומרו [ואדוני זקן] היינו היצר הרע שהוא אדון להגוף הנקרא שרה [זקן], הנה שאלות האלה שואל הגוף הנקרא שרה ומצחק, ובא התשובה [ויאמר ה' אל אברהם] זה הנשמה [למה זה צחקה שרה] בשני שאלות אלו [לאמר] ר"ל אמור לה תירוץ שני שאלות אלו, על הראשונה אמור [האף אמנם אלד] דייקא, ר"ל אם אני מוליד ובורא את האדם מטיפה מים בתחלת הוייתו במעי אמו, ומכל שכן שאוכל להחיות את האדם אחרי בלותו בעפר, שמכל מקום נשאר ממשות כדאיתא בדברי חכמינו ז"ל (סנהדרין דצ"א ע"א) משני יוצרי חרס אחד מעפר ואחד ממים וכו', ועל השאלה השנית שהיצר הרע זקן כמו שכתוב (בפ' בראשית) לפתח חטאת רובץ, באה התשובה [ואני זקנתי] דייקא, והיצר טוב אומר דברי השם יתברך שהוא עתיק יומין וחי וקיים לעד ודוק, עד כאן שמעתי: (אור פני משה פ' וירא).
Vayera.7.1
לאמר האף אמנם אלד וגו'. שם אלד הוא טוב ליולדות, כשיודע הפנימייות של השם, שאות א רומז לחכמה ובינה, ואות ל לג' קוים ואות ד רומז לשכינה, ויכוין להמשיך מלמעלה למטה ויועיל: (דרכי צדק אוח נ"ב די"ג מ"ב)
Vayera.8.1
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו', בשם הבעל שם טוב ז"ל תשובה על קושיית האפיקורסים, שהקשו האיך אפשר לעבוד את הקדוש ברוך הוא בימי בינה, לפי דבריהם ז"ל שאמרו (במס' אבות פ"ה) בן ארבעים לבינה, דממה נפשך אם עד עתה היה מעובדי השם, אם כן כמוכרח הוא לעבוד עכשיו להקדוש ברוך הוא גם במדה זו, דכיון שיצאו רוב שנותיו ולא חטא אם כן הוא מובטח שלא יחטא שוב (יומא דל"ח ע"ב) ואם כן אין מגיע לו שכר ועונש על ככה, והאדם נברא לשכר ועונש כידוע, ואם עד עתה לא היה מעובדי השם יתברך, אם כן גמירי דמבישא לא הוי טבא (שבת דקכ"ט ט"א) ולא שייך האזהרה על זה. וביאר הוא ז"ל על פי משל, שפעם אחת בא הבן אצל אביו לעת זקנת אביו, להתייעץ עמו, באיזה אומנות יתדבק להחיות נפשו, והיתה תשובת אביו אליו, הן מלכי ישפר עלך, אל תתדבק באומנות שאני מתעסק בה שטרחתי מרובה, יומם ולילה איני נפטר ממנה, ועזבני כחי, ואור עיני גם הם אין אתי, והפוכי בעסקא טב מינה, ואל תשיבני על שאני עצמי מתעסק באומנות זו, כי כאשר אבדתי אבדתי שכבר אני נבוך מעודי באומנות זו ואי אפשר לי לעת זקנתי לפרוש ממנה, הנה לאיש כזה מחשבתו ניכרת מתוך דבריו שהוא שונא אומנתו, והראיה, שהרי לאיש אשר כלבבו ימנעהו מלילך בדרך זו, ולא כן הדבר במי שאומנתו חביבה עליו ביותר שמקדים לצוות בניו ובני ביתו אחריו טרם ישאלוהו, לא תכבד עליכם העבודה, וקומו וזכו בה, כי יקרה היא מפנינים מפז ואדרכמונים, ואל תחלפוה בעשרת מונים, אתם חכמים ונבונים, וזהו פירוש הפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה מקודם את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', פירוש, שהקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה (קידושין ד"מ ע"א) שכיון שכל כך חביבה עליו עבודתו שמצוה לבניו ולבני ביתו, אם כן מגיע לו שכד על עבודתו שיעבוד להקדוש ברוך הוא במדרגות שיזכה בהם אחר שיעברו רוב שנותיו, מאחר שהמניעה לא ממנו היתה עד עתה לעבוד בבחינה זו מה שלא זכה למדרגה זו עד עתה, ודפח"ח ושפתים יושק. (תשואות חן בליקוטים, שפתי צדיקים פ' לך)
Vayera.9.1
למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אהריו ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא ה' על אברהם וגו'. שמעתי פירוש הפסוק (מלאכי ג׳:ט״ז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, ותיבת נדברו אין לו פרוש, ואמר הבעש"ט זלה"ה מה שהעולם נוהגין ענין [יאר צייט] הוא יום שמתו בו אביו ואמו, היינו משום שביום שמתו דנין את נשמת אביו ואמו אם יעלו למעלה לעולם העליון ואז קודם שיעלה לעולם העליון דנין אותו על קלות שבקלות, ובכל [יאר צייט] דנין אותו כך כדי להעלות נשמתו יותר למעלה, ואז דנין על חומרות גדלות שלא נהג, ועל כן מתענים ועושים צדקה [ביאר צייט] כדי להעלות נשמות אביו ואמו יותר למעלה, כי ברא מזכה אבא (סנהדרין דק"ד ע"א) ואם כבר נזדכך הנשמה מכל וכל שאין שום דבר לדון אותה עליה, אז אי אפשר להעלות הנשמה עוד יותר, כי אי אפשר להעלותה אם אין דנין אותה מקודם, והנשמה המזוככת מכל וכל אי אפשר לעלות אלא אם כן מזכירין בעולם הזה זכותו, ומעשים טובים שלו שעשה בחייו, אז יוכל לעלות יותר למעלה, וזהו פירוש הכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו כלומר שאיש אל רעהו מדברים זה עם זה מיראי ה', ומזכירים מעשיהם הטובים שעשו בחייהם, ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו, ליראי ה', כלומר שבזכרו יראי ה' לפני השם יתברך, על ידי סיפורים ממעשיהם טובים נזכרים לפני השם יתברך, ויש להם עלייה למעלה על ידי זה, ולחושבי שמו, רצה לומר הם עצמם אותם איש אל רעהו המדברים מיראי ה' ממעשים הטובים וממנהגיהם ודרכיהם בעבודת השם יתברך נקראים חושבי שמו כי צדיקים הן הן המרכבה (כך איתא במדרש רבתי לך פמ"ז, ובזוהר פינחס רנ"ב ע"א) ואלו חושבי שמו נזכרין גם כן לפני השם יתברך בשביל זה שגרמו עלייה לנשמת הצדיקים, עכ"ד ידפח"ח: (פרי חיים אבות פ"ד משנה מ)
Vayera.10.1
ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט וגו'. שמעתי ממורי דאמרי אינשי עם אמת הולך בכל העולם, ורצו לומר שנדחה ממקום למקום וכו': (חוי"י פ' בא דמ"ו ע"ב)
Vayera.11.1
ואת האנשים אשר פתה הבית הכו בסנורים וגו' הסגולה שיש בפסוק זה שמסוגל לבטל דינים ולהמתיקן מבואר לקמן בפ' בא בפסוק ויקרא משה כו' ע"ש באות ד':

Sefer Baal Shem Tov. Lodz, 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001944944 Licence: Public Domain. Source.