← All works

Ba'al Shem Tov

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 1,715 sections

1. Miketz.10.1

   כלל גדול, גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך (משלי ט״ז:ג׳) שכל דבר שיזדמן יחשוב שהוא מאתו יתברך שמו, ויראה שיבקש מהשם יתברך שיזמין לו תמיד מה שהשם יתברך יודע שהוא לטובתו, ולא מה שנראה לבן אדם על פי שכלו, כי אפשר מה שבעינו הוא טוב הוא רע לו, רק ישליך הכל כל עניניו וצרכיו עליו יתברך שמו: (צוואת הריב"ש ד"ב ע"א).

2. Miketz.11.1

   יחשוב בכל עת שכל דבר שיש בעולם הכל מלא מהבורא יתברך שמו, כמו שאמר הכתוב (ירמיה כ"ג) את השמים ואת הארץ אני מלא, וכל הדברים הנעשים מכח מחשבות בני אדם ותחבולותיהם צריך לידע שהם הכל מן הבורא יתברך שמו, ואפילו דבר קל שבקלים שנעשים בעולם הם כולם מהשגחתו יתברך שמו, וכשנודע סוד זה לאדם צריך להבין שלא יהיה חילוק אצל האדם בדבר שהוא רוצה לעשות, בין שנעשה דבר זה כרצונו, ובין שלא נעשה כרצונו, כיון שהכל הוא מהבורא יתברך, והוא יודע שכן טוב לו שלא יהיה נגמר ונעשה כרצונך, ומכח זה לא יקפיד אדם לעולם לצער על איזה דבר שחישב לעשות ולא עלה בידו מכח לפועל, לפי שהוא יאמין שרצון הבורא הוא להיפך, ובוודאי אם היה זה ישר לפני הבורא היה לי לסעד לגמור, ועכשיו שאין כח בידי לגמור, בוודאי לא עלה דבר זה לרצון לפני הבורא, ומכח זה עשה לי טובה עוד מכח זה שלא עשה לי דבר זה: (הנהגות ישרות דף י' ע"א).

3. Miketz.12.1

   ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה וגו' פירש רש"י הנשכח כדין אם נלך ונבקשנו הנמצא כמהו, ומה בעי רש"י בזה, ושמעתי פירושו בשם מורי, כי להבין מעלת ומדרגת צדיק או חכם צריך הוא בעצמו להיות במדרגה זו להיות מבין מעלת ומדרגת חכם ונבון, ומאחר שאף אם נלך ונבקשנו לאותו איש חכם ונבון שיעמוד על מדרגתך שאתה איש חכם ונבון, לא נמצא, כי אין נבון וחכם כמוך אם כן אין מי שיעמוד על מדרגת חכמתך וכו' ודפח"ח: (תוי"י פרשת בא דמ"ט ע"א).

4. Miketz.13.1

   ואת הארץ תסחרו. הנה יש שני סוגי אהבה, א' שהאב אוהב מעשה בנו החכם, ומתפאר במעשה החכמה שעושה או בדברי החכמה שמדבר, והב' שאוהב את בנו בעצם, וכל מה שמדבר לפניו הכל הגון בעיניו בשביל אהבתו אותו, והנה באהבת השם יתברך אלינו אהבה א' הנ"ל כשהצדיק עושה מצוות ומעשים טובים הכל בחכמה נפלאה ומעלה ניצוצות הקדושים שבדומם צומח חי מדבר ואז השם יתברך אוהב אותו מאוד, ובזה מקשר גם חיצונית העולמות להשם יתברך, שהשם יתברך שורה בכל מעשיו, וזה יתתקן לגמרי בביאת משיח במהרה בימינו כמו שנאמר (ישעיהו י״א:ט׳) ומלאה הארץ דעה וכו', וגם בהמות וחיות כולם יהיו יודעים את השם יתברך ולא ירעו ולא ישחיתו וכו', ואהבה הב' הנ"ל הוא כשהצדיק בעצמו מקושר להשם יתברך, והשם יתברך אוהבו מאוד אותו בעצמו, ואינו עושה מעשיו בחכמה כמו הראשון רק הולך בתמימות גדול ומקושר להשם יתברך ולכן השם יתברך אוהבו, וזה נקרא עניות פנימיות העולמות, שהצדיק הוא העולם, וזהו מה שנאמר ואת הארץ תסחרו, דהיינו כל האותיות מן א ועד ת מה שהם בארצייות כעת, דהכל נברא באותיות דהיינו הדיבור של הק' ברוך הוא, והם ניצוצות הקדושים, תסחרו, לשון עלייה, דהוא לשון סיבוב וגלגל: (כתר שם טוב די"ט ע"ב, לקוטי אמרים ד"י ע"ד).

5. Miketz.14.1

   ואל שדי יתן לכם רחמים וגו' שמעתי ממורי פירוש דברי המדרש (תנתומא סי' י') אל שדי שאמר לעולמו די, כי העולמות היו יורדין ומתפשטין עד עמקי הקליפות ופן ח"ו שלא יהיה אז הרע גובר מחמת עמקי הקליפות, עד שאמר די, אם כן יש למתק ולהעלות כל עניינם לשרשם על ידי שם זה, והבן: (תוי"י שמות דמ"א ע"ג).

6. Miketz.14.2

   סליק פרשת מקץ בס"ד

7. Channukah.1.1

   סגולה מהרמב"ן שיאמר ויהי נועם וכו' כל תיבה זיי"ן פעמים אחר הדלקת הנרות, וטוב מאוד, ובשם מורי הריב"ש נר"ו [הוא רבינו הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו] לומר זיי"ן פעמים ויהי נועם יושב בסתר כפשוטו, והיה נוהג לומר כן גם כן לימים נוראים ובכל עת צרה שלא תבא, ויכוין ב' נוני"ן: (בסידור ר' שבתי ז"ל).

8. Vayigash.1.1

   ויגש אליו יהודה וגו'. שמעתי ממורי פירוש הפסוק ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו', דאיתא בברכות (דל"א ע"א) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל וכו', ובמס' ע"ז (ד"ז ע"ב) איכא דסבירא ליה איפכא, וביאר, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דכתב הרמב"ן כי כח הפועל בנפעל, ובריאת העולם כולו כהדין קומצא דלבושיה מיניה וביה (מדרש רבתי בראשית פפ"א סי' ה') ובכל מיני צער יש שם ניצוץ הקדוש ממנו יתברך שמו אלא שהוא בתוך כמה לבושים, וזהו ענין (אסתר ב׳:ט׳) שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך וכאשר יתן לב להבין שגם כאן הוא יתברך שמו אתו עמו, אז הוסר ונתגלה הלבוש ונתבטל הצער: וזהו שאמר יסדר שבחו, שזהו שבחו שמלא כל הארץ כבודו, ובכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳) אז לא צער, ויתפלל, כי ממילא יתבטל הצרה אחר שיודע לסדר שבחו בענין הנ"ל (בסוד תכין לבם תקשיב אזניך (תהילים י׳:י״ז) ששמעתי ממורי גם כן עיין במקום אחר מזה) ומר סבירא ליה יתפלל תחלה, והוא על ידי שמאמין שהשם יתברך שם הוא גם כן, ואז יוכל לסדר שבחו ודפח"ח.

9. Vayigash.1.2

   ובזה יובן ויגש אליו יהודה הודאה ושבח לו יתברך שמו, ויאמר בי אדוני, כי כל צער הוא בתוך שם זה, וכאשר יגיש אליו הודאה ושבח כנ"ל נתבטל הצער, ודפח"ח: (תוי"י ר"פ ויחי)

10. Vayigash.2.1

    ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו'. ראיתי בשם הריב"ש זלה"ה דיש לדקדק, דהגשה היינו שניגש לדבר קשות ולפי זה מיותרין תיבת בי ותיבת נא שהם לשון בקשה, גם ואל יחר אפך מיותר תיבת אל דאדרבה ראוי לומר ויחר אפך ואיני חושש, גם כ של כפרעה מיותר, שהיה ראוי לומר כי כמוך פרעה, דהיינו שפרעה הוא איש כמוך שגוזר ואינו מקיים, אבל כל האותיות היתירים הללו [בי נא אל כ] הם ר"ת של פסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך, שהוא בגימטריא שם ס"ג ב"ן שהוא התיקון לכעס, כי מלת את הוא טפלה ונטפלת לפניו ולאחריו, והוא ענין נפלא: (ישמח משה פ' ויגש)

11. Vayigash.3.1

    אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו'. שמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"ה על פסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, כי אנכי שהוא השכינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכדאיתא בזוהר הקדוש משל אחד יורד לבור צריך ליקח לעצמו סולם כדי שיוכל לחזור ולעלות, וזהו אנכי שהוא השכינה, ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך, היינו על ידי השכינה תוכל לעלות, גם עלה, היינו שיהיה עלייתך טפל נגד מה שתעלה כמה וכמה נשמות העשוקים: (דמ"א מקץ ד"ה א"י והנה)

12. Vayigash.4.1

    ויאמרו אליו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף וגו' מה שיש בכתוב זה רמז לכסיפה וחשק בעשיית התורה והמצוות מבואר לקמן במאמרים לר"ה ויו"כ אות כ"ה ע"ש:.

13. Vayigash.4.2

    סליק פרשת ויגש בס"ד

14. Vayechi.1.1

    ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. בשם הבעל שם טוב, אשר יקרא דרך מקרה, שכל אחד ואחד ישב על עבודתו, בהיסח הדעת, ופתאום יבא משיח: (ילקוט משה פ' ויחי).

15. Vayechi.2.1

    בשם הבעל שם טוב זי"ע שאמר שעם ביאת משיח לא יהיו הריגות ח"ו: (מדרש פינחס דכ"ח ע"ב אות י').

16. Vayechi.3.1

    יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. בשם הריב"ש, בפסוק יששכר חמור גרם, רצה לומר יש שכר על ידי זה שהחומר גורם: (צוואת הריב"ש די"ב ע"ב).

17. Vayechi.4.1

    בשם הבעל שם טוב דהכי פירושו, יש שכר שהחמור גרם, פירוש על ידי מאכל ומשתה שהם דברי החומר, גורם זה השכר, על ידי שמעלה לגרם המעלות את הניצוץ הקדוש, שהיה רובץ בין המשפתים, שהוא בין היסודות ובשפלות: (ס' אור הגנוז לצדיקים פ' ויחי).

18. Vayechi.5.1

    איתא בגמרא (ר"ה דכ"ז ע"א) התורה חסה על ממונם של ישראל, ולמה כן, כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי הוא נהנה מהחיות שיש באותו הדבר, כי לולא אותו הרוחניות לא היה שום קיום לאותו דבר, ויש שם ניצוצות קדושות השייכים לשורש נשמתו, ושמעתי כי זה טעם שיש אדם שהוא אוהב דבר זה ויש אדם ששונא דבר זה ואוהב דבר אחר, וכשהוא משתמש באותו כלי, או אוכל מאכלים אפילו לצורך גופו הוא מתקן הניצוצות, כי אחר כך הוא עובד, באותו כח הבא לגופו מאותו מאכל או מלבוש או שאר דברים, בזה הכח עובד להשם יתברך נמצא שעל ידי זה הם מתוקנים, לכך פעמים יארע שכשכלה כבר לתקן כל הניצוצות שהיו באותו דבר השייכים לשורש נשמתו, אז לוקח ממנו השם יתברך אותו הכלי, ונותן לאחר ששייכים הניצוצות שיש באותו הכלי לשורש אחר:

19. Vayechi.5.2

    ואמר ריב"ש ע"ה, שאוכלין בני אדם ושותין בני אדם ומשתמשין בבני אדם, היינו בניצוצין שיש באותן הדברים, לכך צריך אדם לחוש על כליו ועל כל דבר שיש לו, היינו מצד הניצוצין שיש שם, בכדי לחוס על ניצוצותיו הקדושים: (צוואת הריב"ש די"ג ע"א).

20. Vayechi.6.1

    ויגוע ויאסף אל עמיו. וברש"י ומיתה לא נאמר בו ואמרו רבותינו ז"ל (תענית ד"ה ע"ב) יעקב אבינו לא מת, הנה ידוע מאדוני אבי זקני [הבעל שם טוב] נשמתו עדן זללה"ה שהתורה נקרא יעקב כמו שאמר על יעקב אבינו לא מת, היינו שהתורה הוא נצחיית ואינה בטלה לעולם: (דגל מחנה אפרים ויגש).

21. Vayechi.6.2

    סליק פרשת ויחי

22. Shemot.1.1

    ואלה שמות בני ישראל וגו'. בשם ר' ישראל ב"ש זלה"ה. על פי מה שפירש (בתהילים ע״ט:א׳) שמו את ירושלים לעיים כלומר כשבא לאדם איזה יראה או איזה שלימות במעשה המצוות. בא לו מזה גבהות. כי מזה בא בעו"ה גלות לעולם. בשביל ששמו את יראה שלם שלהם. לעיים. לשון גל גבוה וגדול. ואם עושה איזה עבודה כמו תורה ותפלה וכיוצא. עושה אותה לנבל וכינור. כלומר בלא דחילו ורחימו רק כמו מנגן עלי נבל. וזה גורם ח"ו שהעבודה שלו הכל הולך אל הקליפות. וזהו נתנו את נבל"ת עבדיך מאכל לעוף השמים שהם הקליפות הנקראים כך. ומי גרם מחמת שעשה עבודה לנבל:

23. Shemot.1.2

    ואפשר לומר שזה רמז כאן. ואלה שמות. ר"ל גרם הגלות והשממון. וזהו הבאים מצרימה. ר"ל במיצר הגלות. ומפרש ראובן וגו' ר"ל כאשר עושה איזה עבודה אומר רא"ו מה בין בנ"י לשאר בני אדם. שאני עובד עבודתי בשלימות. וראוי הוא שהשם יתברך ישמ"ע לקולי וילו"ה אלי. וזהו שמעון לוי. וכן שאר השמות: (צוואת הריב"ש דט"ו ע"ב. אור תורה פ' שמות).

24. Shemot.2.1

    שמעתי ממורי זלה"ה תואר ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון רא"ו שאני ב"ן. ובזה יהיה שמע"ו הולך וגדול שהוא לו"י שנתחבר לחסידים. ויוד"ו וישבחו אותו. ויהיה מבחינת יששכר וזבולון. שהוא יעסוק בתורה והם יפרנסו אותו. ודפח"ח: (תוי"י פ' בהעלותך דק"נ ע"ד).

25. Shemot.3.1

    ביאר מורי זלה"ה ראובן שמעון לוי ויהודה, כמו שיש שמות השבטים בקדושה כך יש בקליפה. והוא ראובן. ראו שאני בן. שמעון. שעושה הטוב כדי שיהיה שמעו בכל הארץ. לוי. שיתחבר לאנשי מעשה. [יהודה] כדי שיודו וישבחו אותו. ודפח"ח: (בן פורת יוסף לפ' וירא ד"ה ע"ד).

26. Shemot.4.1

    ויקם מלך חדש על מצרים וגו' וברש"י שנתחדשו גזרותיו ע"ש. שמעתי ממורי ביאור הפסוק (תהילים ל״ז:ל״ו) ראיתי רשע עריץ וגו' ויעבור והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא וגו'. ואמר למה יבקשהו לרשע שכבר איננו, וביאר כי יקום רשע יותר גרוע ממנו לכך יבקשהו לראשון ודפח"ח: (תוי"י פ' וארא דמ"ד ע"ד)

27. Shemot.5.1

    ענין גלות מצרים וגאולת מצרים כמו שהיה בדרך כללות אומה הישראלית כך יש בפרטות אדם אחד. וכמו ששמעתי פירוש הפסוק (תהלים ס"ט) קרבה אל נפשי גאלה כי קודם שיתפלל על גאולה כללית צריך להתפלל על גאולה פרטית לנפשו ודפח"ח: (תוי"י פ' שמיני דפ"ח ע"א).

28. Shemot.6.1

    שני מיני גלות. אחד גלות הגשמיי מן האומות, ב' גלות היצר הרע הרוחניי. שהנשמה בגלות אצל היצר הרע. כמו ששמעתי ממורי קרבה אל נפשי גאלה וכו' וזה נמשך מזה שנטרד משניהם: (תוי"י ריש דברם דקע"ה ע"ג).

29. Shemot.7.1

    ויך את המצרי וגו' סוד השם שבו הרג משה את המצרי מבואר בפ' נח בעמוד התפלה אות ע"ד:

30. Shemot.8.1

    ומשה היה רועה את צאן וגו'. לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"ז ואות קנ"ח מבואר שבאלו הצאן היו גלגולי נשמות שנעשו אחר כך תלמידיו של משה שלמד עמהם תורה ע"ש:

31. Shemot.9.1

    שמעתי בשם מורי וירא ה' כי סר לראות. כי היה משה רבינו ירא שמא הוא קליפה עד שאמר משה משה אז אמר הנני. והענין כי משה שמו כולל כל העולמות ולכך שמו הוקשה לו. והענין כמו שהשכינה כוללת כל העולמות דומם וצומח וכל הנבראים טובים ורעים. כך אות מ מן משה הרומז למלכות כולל כל הענינים גם כן. ואות ש כולל כל הרוחות. ואות ה הנשמות. ולכך שמו הוקשה לו. ודרשו חכמינו ז"ל (בזוהר תרומה דקנ"ז ע"ב ברע"מ) מנורה שקלים החודש ר"ת משה וכו' אבל באמת שמו עצמו הוקשה לו. ששמו כולל כל מיני רע גם כן זה היה תמוה לו. שהיחוד האמיתי הוא השכינה. ואיך כוללת שני הפכיים בנושא אחד. טוב ורע. שהם שני הפכיים והוא הייחוד. וכן גם כן שמו משה גם כן כולל הכל ואיך נעשה הייחוד על ידו. וזהו שאמרו בש"ס (בכורות ד"ה ע"א) משה רבכם קביוסטוס. אבל באמת אתי שפיר כי הרע הוא כסא אל הטוב. כמו (בפ' בשלח) ופרעה הקריב או על ידי שרואה מעשה הרשעים יש לו הנאה שהוא צדיק. ויש לו הנאה ותענוג. ונעשה זה בכל העולמות שבא התענוג על ידי הרע. וכמעט שעל ידי זה יש לרע עלייה גם כן. רק כשעולה משם יתפרדו כל פועלי און. וכן מחשבה רעה היא כסא על דרך הנ"ל. וזהו שכשאמר משה פעם א' לא אמר הנני. שהיה תמוה לו איך נעשה יחוד. כי כשנגלה בסנה מדרגה תחתונה. נפתחו כל מקורות עליונות עד למטה. ומה טעם לא יבער הסנה. שיכלו ויתבערו הרע שהוא הסנה. עד שאמר לו פעם ב' משה שנעשה על ידי זה ייחוד. וחיבור וקישור. מדרגה תחתונה בעליונה כו' אז אמר הנני ודפח"ח כי קצרתי: (בן פורת יוסף דקכ"ו ע"ג, כ"ט ע"א)

32. Shemot.10.1

    ויאמר אנכי אלהי אביך וגו'. ובמדרש (שמות ריש פרשה ג') הדא הוא דכתיב (משלי י״ד:ט״ו) פתי יאמין לכל דבר, מה פתי נער. שכן בערביא קורין לנער פתיא. שמעתי מפי הצדיק ר"נ זי"ע [נראה ברור שכוונתו על הרב ר' נח מלעכוויץ] שהבעל שם טוב ז"ל אמר לתלמידיו. אחרי כל השגות שהשגתי למעלה בשרשי התורה והמצוות ואחר כל התענוג מהשגותי, אני מניח את כל ההשגות ומחזיק אני באמונה פשוטה איך בין א נער און גלייב. ומו"ר הצדיק ר"מ זי"ע אמר שעוד פירש הבעש"ט דבריו יותר ואמר ואם דכתיב פתי יאמין לכל דבר. הלא כתיב (תהלים קט"ו) שומר פתאים ה' (יסוד העבודה מכתב כ"ד ע"ש),

33. Shemot.11.1

    וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וגו' אל מקום הכנעני והחתי וגו'. שמעתי בשם הרב א"א מו"ה ישראל בעש"ט דכל הזיי"ן אומות שבארץ ישראל הם נגד זיי"ן מדות, זה לעומת זה. למשל נגד החסד הוא כנען. תאוה אחרת. וכן חתי כנגד פחד יצחק. וכן כולם. ועל שהחסד הוא האהבה להיות רק להשם יתברך. ולאשר רצונו יתברך שנאהוב על כן נקרא ארץ הכנעני: (זאת זכרון לפ' אמור דל"ה ע"ג שלח דכ"ו ע"א, בלק דל"ט ע"א).

34. Shemot.12.1

    שמעתי בשם הרב ר' ישראל בעל שם טוב זלה"ה ראשי דברים והבנתי שהאדם צריך לתקן מעשיו ולהיישיר מדותיו [כנגד זיי"ן מדות דקדושה חג"ת נהי"מ המרומזים בפסוק (דברי הימים א' כ"ט י"א) לך ה' הגדולה והגבורה וכו' בראשונה צריך שלא להיות בעל עבירה. וביותר צריך ליזהר במה שנפשו של אדם חומדתו כמו זנות וממון ודומיהם. וזה נקרא בחינת מלכות שלא ישלוט בו מלך זקן וכסיל שיעשה רצונו. לקיימם. כמו שמקיימים אמרי מלך. שלא לחטוא בפועל. כי אם אדרבה יהיה בו עול מלכות שמים שלא לחטוא. ולקיים מצות ה'. נוסף על זה שלא לחטוא בדיבור פה. הגם שיש לפרש שלא לפגום בריתו. אך זה הוא הנ"ל. ושלא לפגום בשוגג תלוי בחסידות. להיות מחשבתו דבוקה בה' שלא תבא לך שום הרהור כלל. וזהו מעלה גדולה מעלת יחזקאל (חולין דמ"ד ע"ב) ואפשר יש לחלק, אך ברית הלשון אפשר לפרש כנ"ל. וזה נקרא עבירות שאדם דש בעקביו כמו לשון דש מבפנים כנ"ל. כי ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור. וליזהר משקר. כי אמת יש לו רגלים. גם ליזהר שלא להיות תקיף בדעתו רק להיות רך כקנה. ולא לנצח את חבירו דוקא עד שיודה לו. כי אם בענין רצון האל יתברך שמו לנצח רשעים עד שיודו להאמת. גם בזה משבר הנצח וההוד של סטרא אחרא ונותן כח לשל קדושה. ולרחם לאשר צריכים לכך ולהתאכזר על אשר ראויים לזה. גם שלא לפאר את אשר שונא ה' ולפאר ליוצרינו. [ובזה] מתקן מדת התפארת. גם ללמוד תורה לשמה. ולשנוא רשעים ולכעוס עליהם ולהפחידם. ולאהוב צדיקים. ולגמול חסד עם אשר טוב וראוי לגמול להם חסד, ולא לאהוב שונאי ה' יתברך, בזה מתקן מדות חסד וגבורה ויותר מזה טוב להחכים לעשות רצון האל ברוך הוא ולהבין ולהשיג רוממות אל. ולהבין חסרונותיו וחטאותיו ולהודות עליהם לשוב בתשובה שלימה. ושלא לרצות כי אם לפעול רצון האל. בזה מתקן כל הג' ראשונות. הגם שאפשר בכיוצא בזה להאריך אמרנו קצת מהם:

35. Shemot.12.2

    וכן נמי כשעלה ברצונו יתברך שמו להטיב לברואיו. הבי"ן בחכמ"תו וי"דע האיך להתנהג. להיות ההטבה מכח אל הפועל. לעשות חסד עמנו ועם כל העולם. כפי שצריך לקיום העולם. ולהפחיד ולעשות דין ברשעים המאבדים את העולם. מכ"ש שלא לעשות חסד עמהם. וכן לרחם עלינו. ולהתפאר בנו. ולנצח שונאינו עד שיודו להאמת. וכן לעשות עמנו נסים ונפלאות ולהשפיע עלינו כל טוב מה ששייך גם לנפש וגוף. ולבא לנו השפעה מכח אל הפועל: וזה לעומת זה הם שורש שבעה עממין שנאבדו ליתן לנו את ארץ ישראל בשלימות. והנה זה שמעתי בשם הבעל שם טוב ז"ל שכנעני חסד וכן כולם כסדר וכו': (זאת זכרון פ' שלח דכ"ה ע"ד).

36. Shemot.13.1

    אם מתאוה לאיזה עבירה יאמר הפסוקים של העבירה ההוא בטעמים ובנקודות בדחילו ורחימו. ואז תלך ממנו התאוה ההיא. ואם מתאוה לאיזה מדה רעה ח"ו אזי יאמר הששה עמים הכנעני וכו' בכל כחו בדחילו ורחימו ותסתלק ממנו: (צוואת הריב"ש ד"ג ע"א)

37. Shemot.14.1

    זה שמי לעולם וגו'. מה שאנו אומרים ה' שמך לעולם (תהילים קל״ה:י״ג). הכוונה. אפילו שם הוי"ה הנקרא בספרים שם העצם שמורה שמהווה כל הוויות. עם כל זה גדלותו ובהירותו מרומם ומתנשא למעלה ראש. אפילו משם העצם. כי מי הוא הנותן חיות בד' אותיות אלו. הלא הכל הוא מאתו יתברך שמו. וכמו דאיתא בפתיחת אליהו בריש התיקונים ואנת הוא שלימו ודכלהו וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא. וזהו ה' שמך לעולם. ר"ל אפילו מה שאנו קורין ותופסין לקרות בשם העצם הוי"ה ברוך הוא אינו רק לעולם. היינו שיהיו בני אדם יכולין לקרותך בשם. להמשיך השגחתך עליהם. ובאמת הוא יתברך גבוה מכל השמות. ואחר כך שמעתי שאומרים זה בשם הבעל שם טוב זלה"ה: (אור המאיר פ' שופטים).

38. Shemot.15.1

    כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. שמעתי מהצדיק ר' נחום זלה"ה בשם הצדיק הבעל שם טוב זלה"ה פירוש הכתוב (משלי י״ז:כ״ו) גם ענוש לצדיק לא טוב. דרשע השונא לצדיק ומריע לו. אי אפשר שהשם יתברך ינקום מהרשע כל עוד שהצדיק אינו מוחל לו. רק כשהצדיק מוחל לו ואינו חפץ בנקמת הרשע אז נוקם השם יתברך מהרשע. וזהו גם ענוש. ר"ל אימת הוא העונש להרשע. לצדיק לא טוב. כשאינו טוב בעיני הצדיק שינקום השם יתברך מהרשע אז הוא הנקמה ע"כ דפח"ח: (כתר תורה פ' וישב).

39. Shemot.16.1

    שמעתי ממורי כי ענין גלות מצרים היה שחסר מהם הדעת שידעו להכריע שיש בורא אחד. המחדש בטובו תמיד מעשה בדאשית. עד שבא משה. ועל ידי הנסים שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא אחד המחדש תמיד. אמנם בחינת דעת זה שנתגלה ביציאת מצרים היה דעת דנוקבא. אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד בימות המשיח. והיינו שיהיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל׳:כ׳) שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים. לנגד עיניהם. שהם עולמות מצוחצחות כו'. וזהו שאמרו חז"ל עין רואה ואוזן שומעת וכו' (אבות פרק ב') וזהו שאמר בעל הגדה (ברכות די"ב ע"ב) אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, ר"ל שיוכל לפרסם חידוש העולמות שנקרא יציאת מצרים בלילות. שאין אורות ועולמות עליונים נראים. כי חשך הקליפות הנקרא לילות גורם זה שאי אפשר שתאמר יציאת מצרים שהוא פרסום חידוש העולמות. עד שדרשה בן זומא וכו'. כי סגולת הדרשה לשבר הקליפות. ואז היה יכול להראות פרסום יציאת מצרים. מה שאי אפשר להראות כי אם לעתיד יהיה נראה עין בעין. וזהו שאמרו חכמים כי תכלית זה יהיה לימות המשיח וכו' ודפח"ח: (תוי"י סוף וישלח).

40. Shemot.17.1

    שמעתי ממורי ענין גלות מצרים. וכן גלות המר הזה דעיניו כיונים דעבדין אונאה (זוה"ק האזינו דרצ"ג ע"ב) שהרשעים סוברים שהעולם הפקר. ודרך רשעים צלחה. הכל מחסרון הדעת היה. וגלות מצרים היה שלא ידעו להכריע שיש לעולם בורא אחד מלא כל הארץ כבודו המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. עד שבא משה בחינת הדעת. ועל ידי הנסים שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא והבורא משגיח בהשגחה פרטיית על כל פרט ופרט ועל כל פסיעה ופסיעה ועל כל דיבור ודיבור. אמנם לא נתגלה אלא דעת דנוקבא. ולכן בגלות המר הזה הוא בבחינת נשים דעתן קלות (שבת דל"ג ע"ב) ונסתלק הדעת עד שנתגבר המינות האומרים לא יראה יה. אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד לימות המשיח. והיו עיניך ראות את מוריך שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם. ויראו שהם עולמות מצוחצחות. וזהו ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות שיתפרסם כבוד אלהותו. עד שכל אחד ירגיש ויראה שמלא כל הארץ כבודו. כי חשך הקליפות גורם הסתרה ואונאה. עד לעתיד שיתגלה כבוד מלכותו. וכל העולם יראו שהכל ברצונו הפשוט. והכל היה נעשה על ידי השגחתו בפרט ובפרטי פרטיות. ובכל תנועה היה אלופו של עולם, כי כח הפועל בנפעל, ובריאת העולם כהדין קומצא דלבושיה מיניה וביה (לשון מדרש בראשית רבתי פרשה כ"א סי' ה') וכו': (אוצר החיים פ' בהר דרס"ד ע"ב).

41. Shemot.18.1

    הנה זה היה סיבת גלות מצרים שלא ידעו חסרונם כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה כי בגלות מצרים נסתלק הדעת. וזהו שאמר הכתוב וירא ה' כי סר לראות וכו' יע"ש. לכך היו בגלות אצל פרעה בחינת העורף מקום השכחה. לכן אמר פרעה לא ידעתי את ה' היפך הדעת. עד שנתגלה בעולם בחינת משה שהוא בחינת הדעת. ואז וימת מלך מצרים שהוא פרעה העורף. שנסתלק השכחה ובא בחינת דעת בעולם. ואז ידעו חסרונם. ולכך ויאנחו בני ישראל מן העבודה שחסרו עבודת השם יתברך ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. וכל זה על ידי ומשה היה רועה וגו'. ולכך מאחר שעיקר גלות מצרים היה על ידי שנסתלק הדעת בחינת גלות הרוחניי שהיו בגדר השכחה ולא ידעו חסרונם לכך נמשך מגלות הרוחניי גלות הגשמיי. מה שאין כן כשידעו חסרונם על ידי בחינת הדעת. אז עשו תשובה לתקן חסרונם ונתקרב קץ הגאולה: (תוי"י פ' פקודי דע"ה ע"א).

42. Shemot.19.1

    והנה האדם הוא עולם קטן ויש בו משה ואהרן ומצרים. והשלם שיש בו דעת לחבר כל המדרגות של בני דורו להעלותן ולהדביקם בשרשם. שכולל את עצמו עמהן. נקרא משה. שהוא כולל בעצמו כל בני דורו. ונקרא דעת. דור דעה. ואדם רשע נקרא קטן שאין בו דעת וכו': (תוי"י בראשית די"ב ע"ב).

43. Shemot.20.1

    והנה סוד גלות מצרים שהיה הדעת בגלות. דורו של משה שהיה בסוד הדעת. כמבואר בכתבים הלכות פסח יע"ש. ולכך היה הדיבור בגלות. כי נודע אמירה בחשאי ודיבור בהכרזה כדאיתא במדרשים. ולכך מי שדעת שלו בגלות היצר הרע שהוא המיצר. נקרא גלות מצרים וכו': (תוי"י פ' מצורע דצ"ה ע"א).

44. Shemot.21.1

    שמעתי ממורי פירוש הפסוק (תהילים צ״ה:ד׳) אשר בידו מחקרי ארץ וגו'. שהקשה למה [שהעולם קדמון ח"ו]. מה שאין כן עתה. מאמינים שהוא יתברך שמו אחד יחיד ומיוחד. והשיב שהיה מצד עכירות חומר הארץ. שאז היה יותר רב ועצום. מה שאין כן עתה וכו'. ולשון ידו הוא סוף המדרגה. וזהו שאמר אשר בידו מחקרי ארץ וכו' ודפח"ח כי קצרתי: (תוי"י סו"פ וישב דל"ד ע"ג)

45. Shemot.22.1

    שלח את עמי ויחוגו לי במדבר ויאמר פרעה מי ה' וגו'. מבואר לעיל בפרשת בראשית בהגה כ"ה ע"ש:

46. Shemot.22.2

    סליק פ' שמות בס"ד

47. Vaera.1.1

    וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו'. שמעתי בזה מהרב הקדוש מו"ה יעקב יוסף הכהן [בודאי הוא אמר זה בשם הרב הבעל שם טוב ז"ל] כי אותיות אל א היינו אלופו של עולם ול יש לו שלשה קווין, עד כאן דברי קדשו: (דגל מחנה אפרים פ' וארא).

48. Vaera.2.1

    ושמי ה' לא נודעתי להם. כי השם ברוך הוא, הוא שמו ושמו הוא, ואינו כשאר הנבראים חלוקים משמם ושמם חלוק מהם, אשר על כן לא יוצדק לומר לא הודעתי, כי השם הוא המדבר, וא"כ צריך לומר לא נודעתי, עד כאן לשון האור החיים, וכן שמעתי מן אדוני אבי זקיני זלה"ה בשם בעל חובת הלבבות: (דגל מחנה אפרים פ' תרומה).

49. Vaera.3.1

    איתא בזוהר הקדוש (פרשת וארא דכ"ה ע"א ברעיא מהימנא) ולקחתי אתכם וגו'. קדמאה לכל פיקודין למנדע ליה בכלל ובפרט וכו', ויש לומר ששמעתי ממורי ענין מה שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ח:ט׳) דע את אלהי אביך וכו', כי מי אשר בשמים ובארץ אשר ידע אותו אפס קצהו, הגם ששמעתי ממורי פעם אחד בקיצור כי דע הוא לשון יחוד כמו (בפ' בראשית) והאדם ידע את חוה אשתו, אמנם כעת שמעתי ממנו כי תכלית הידיעה שידע שכל מאורעותיו בפרט וכל העולם בכלל, הכל ממנו ית"ש ודפח"ח:

50. Vaera.3.2

    הגם שהוא עמוק עמוק ואי אפשר לבאר, אמנם מה שיש לבאר בקיצור לסימנא בעלמא שאם האדם הוא בעושר וכבוד ורב שפע, ידע שהוא מדת החסד שבשכינה, כי האדם הוא מאברי השכינה, עד שבכללות העולם נשלם שיעור קומה, וכאשר האדם הוא בתכלית העוני והיסורין ח"ו, הוא ממדת הגבורה שבשכינה, ואז יתפלל משם, בסוד בזאת יבא אהרן אל הקודש, וכשהוא כלול משניהם ידע שהוא ממדת תפארת, וכיוצא בזה בשאר מדות, ישמע חכם ויוסף לקח, וכשאדם הוא עובד ה' תמיד, ופעם אחד לא יכול ידע שגם זה הוא בשכינה, ונקרא קטנות ראשון או שני, באופן שידע שכל דבר שבאדם עם כל מאורעותיו הכל הוא בשכינה, וידע לייחד מדה זו ולחברה במדה העליונה שלמעלה ממנה, וכל זה הוא באדם דרך כלל, ויש בזה עוד פרטי פרטים, אשר יכול האדם השלם לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה על כל פסיעה, ועל כל דבר ודבר שעושה גם בגשמיי מאכילתו ועסקיו ומשא ומתן שלו, הכל לייחדו, ולידע מה זה המדה בשכינה, ועל זה נאמר דע את אלהי אביך והבן, ובזה מבואר רעיא מהימנא הנ"ל ענין כלל ופרט, והבן: (דגל מחנה אפרים פ' ואתתנן).

51. Vaera.4.1

    וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים וגו'. הקשה אדוני א"ז זלה"ה שלפי הנראה הוא תמוה מאד שיעשה ה' כל האותות והמופתים בשידוד המערכות למעלה מדרך הטבע, וכל היד החזקה וכל המורא הגדול שעשה, הכל הוא בשביל שידעו מצרים כי אני ה' (כן הוא בס' דגל מחנה אפרים בפסוק וגם אני שמעתי וחבל על דאבדין שלא נזכר שם מה שאמר הבעל שם טוב זצללה"ה בביאור דבר זה).

52. Vaera.5.1

    הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם וגו'. שמעתי בשם מורי ענין מכת דם לפרעה ולישראל היה מים (במדרש רבה וארא פרשה ט' ס' י'), כי בחינת פרעה הוא העורף מדרגת השכחה, ואצלו היה מכת דם מה שאין כן להצדיק היה מים ודפח"ח: (תוי"י ר"פ בא דמ"ד ע"ד).

53. Vaera.6.1

    שמעתי בשם מורי ענין עשר מכות לפרעה, כי השכחה נקרא פרעה, ומכות ד"ם שהוא שם מ"ה חסר א' הוא מכה לפרעה שהיא השכחה, מה שאין כן לישראל היה מים שם מ"ה מים שאין להם סוף וכו', וכן צפ"ר דע"ה, כי צפר לשון צפרא נהיר (תרגום אונקלוס פ' מקץ בפסוק הבוקר אור), ודעה הוא היפך השכחה הנקרא פרעה לכשך היה זה מכה לפרעה מה שאין כן לישראל היה צפר דעה והבן ודפח"ח: (תוי"י בשלח דנ"ג ע"ג).

54. Vaera.7.1

    יש כלל גדול מאדוני אבי זקיני נ"ע זללה"ה כי מן המכות עצמן של מצרים נעשה רפואה לישראל, וכיצד, במכות דם היה למצרים מסוד השם אהיה בריבועו שהוא מספר ד"ם, ולישראל היה מ"ה בחינת מים, עד כאן דבריו הקדושים: (דגל מחנה אפרים פ' בא). סליק פ' וארא בס"ד.

55. Bo.1.1

    ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, העיקר אם יכוון מחשבת לבו לשמים, גם כי המעשה זר כמו בנות לוט וכו', אך דתקשי מן מעשה פעור שכוונו לשמים (זוה"ק פינחס דרל"ח ע"א) ונענשו, וצריך לומר שבאמת צריך ישוב רב וגורל אם הוא לה' או לעזאזל וכו' שיתבודד ויעסוק בתורה להיות מתון, ואז כתוב (בפ' בראשית) ויאמר אלהים יהי אור, ר"ל שיאיר ה' עיניו על ידי אור תורה אם לעשותו או לא, וכמו שכתבתי במקום אחר כחצות הלילה שהספק הוא בחצות לכאן ולכאן אז אני יוצא בתוך מצרים במצר שלו, להאיר עיניו, וכעין זה שמעתי ביאור (סוכה דנ"ב ע"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו': (בן פורת יוסף די"ח ע"ע)

56. Bo.2.1

    החודש הזה לכם וגו'. ודרשו רבותינו ז"ל (ר"ה ד"כ ע"א) כזה ראה וקדש, יש קבלה מהבעל שם טוב זצללה"ה נ"ע להתענות בכל ערב ראש חודש עד המולד: (צרור החיים ד"י ע"ד).

57. Bo.3.1

    החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. שמעתי מאדוני אבי זקיני נ"ע זלה"ה שאמר פעם אחד בחודש ניסן להרב המגיד המפורסם מטורטשין [הוא הרב המגיד הגדול מוהרד"ב ז"ל ממעזריטש] עתה העת שצריכים להתפלל, כי באחד בניסן ראש השנה למלכים (ר"ה ד"ב ע"א) ואז מתמנים בו כל השרים והשלטונים שבעולם, ולעת עתה נתמנו שרים לא טובים, ועתה הוא עת להתפלל. עד כאן שמעתי מפיו הקדוש: (דגל מחנה אפרים פ' בא).

58. Bo.4.1

    ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וגו'. קבלתי ממורי ורבי הרב הקדוש ר' ישראל בעל שם טוב נבג"מ, להסיר הדינים עשה כך, בליל שבת להקיף את השלחן זיי"ן פעמים, יהיה ד' אנשים, ויהי ג' בית דין, ויכוין ג' אהיה ביוד"ין הימני, ובאלפ"ין האמצעי, ובהה"ין השמאלי, בעמידה, ואחר יקיף ויאמר למנצח בנגינות וכו', ובכל פעם שיקיף יכוון כוונות הושענא רבה אדם דיבור ולא מעשה, רק אדם דיבור ולא יותר, וב"ד יכוון לשם מ"ב, דהיינו בהיקף ראשון שם א ב ג י ת ץ ובהיקף ב' יכוון קרע שטן וכו', ולמחר בשחרית יכוין המקיף אדם דיבור, ויאמר בכל פעם ויהי נועם, והב"ד יכוין לשם מ"ב כבלילה, ואחר כך יאמר הפסוקים הן בלילה והן בשחרית ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו [וגו'] עד ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו, ויכוין בזה השם וַ זֶ פֶ הִ לַ אֲ פָ עַ בָ בְ יִ בְ בְ אֶ מִ וְ בָ הִ וַ הָ וַ, ויאמר הפסוק (בפ' וירא) והאנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח וְ הָ אֲ פֶ הַ הִ בְ מִ וְ גָ וַ לִ הַ, ויכוין השמות אלו, ויאמר הפסוקים אלו ג' פעמים ישר והיפוך וַזֶפֶ הִלַאֲ פָעַבָ בְיִבְ בְאֶמִ וְבָהִ וַהָוַ, וגם כן וְהָאֲ פֶהַהִ בְמִוְ גָוַלִהַ כל השמות ג' אותיות על התבה גם כן, וג' פעמים היפוך וג"כ וישתחוו העם ויקוד הציל בתינו ואת מצרים את בנגפו במצרים ישראל בני בתי על פסח אשר לה' הוא פסח זבח ואמרתם, וג"כ הפתח למצוא וילאו גדול ועד מקטן בסנוורים הכו הבית פתח אשר האנשים ואת [וצירופי שמות היוצאים מן ההיפוך הם כך וַהָוַ הִבָוְ מִאֶבְ בְיִבְ בָעַפָ אֲלָהִ פֶזֶוַ וג"כ הַלִוַ גָוְמִ בְהִהַ פֶאֲהָוְ או כך הַלִוַגָ וְמִבְ הִהַפֶ אֲהָוְ], בחול בבוקר דווקא קודם זריחת השמש, וכן בשבת ג"כ קודם זריחת השמש והקף עם ספר תורה, ויאמר המקיף למנצח בנגינות, ויכוין במנורה בהציור הזה בכל פעם שמקיף ציור אחד, והבית דין יהיה ג"כ ג' אהיה כנ"ל, וגם ציור הנ"ל משם מ"ב, ובפעם הז' כל השם מ"ה מראש ועד סופו, ככה יעשה זיי"ן ימים רצופים, ויכוין הבית דין והמקיף בצורות של אותן אנשים, והשמות המנגדים: (עטרת תפארת ישראל ממהרי"ח ד"פ ע"ב).

59. Bo.5.1

    שמעתי ממורי כשרואה שיש עליו איזה דינין אז ילמוד בבוקר בדביקה וחשיקה שידבק את עצמו אל פנימיות אור אין סוף שבתוך האותיות וכו': (תוי"י בסופו דר"ט סוף ע"א)

60. Bo.6.1

    עוד שמעתי ממנו שיעשה אלו ד' אמות של הלכה שהוא מלכות שירדה וכו' ויוציא ספר תורה וג' דיינין בסוד ג' [רישין] ג' אהיה וכו': (תוי"י בסופו שם דר"ט סוף ע"א).

61. Bo.7.1

    ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'. שמעתי ממורי למה על ידי מכת בכורות יצאו ממצרים, וביאר בארוכה, ומפני עומק המושג כתבתי ראשי פרקים, כי בכור נקרא דבר חידוש הנאמר בראש, והוא דבר שכל ומשכיל, שישכיל בשכלו הקודש איך לנהוג בעבודת השם יתברך, רק בכור השפחה שהם הקליפות מבדילין בין השכל ובין קונו, וזה היה סיבת גלות מצרים ר"ל מצ"ר י"ם, וכאשר לקו בכור השפחה שהוא הקליפה, ממילא יצאו מהגלות, ולכן הוקדשו בכורי ישראל שהוא השכל, אלא שאי אפשר שיהיו על מדרגה אחד, כי החיות רצוא ושוב (יחזקאל א') בסוד קטנות וגדלות, וזהו שעשו עגל, ולקח הש"י תמורת בכורים את שבט לוי כי אותיות לוי כו', וזהו ג' בחינות קהת גרשון ומררי וכו', וכאשר האדם בסוד הקטנות ויודע מזה, מוליד נשמות גרים, כי ג' הוא ג' קוים דרך ר' עלמין דכסיפין וכו' ודפח"ח: (תוי"י בסופו דר"ח ע"ג).

62. Bo.8.1

    וה' הכה כל בכור וגו'. מה שנתהפך לרשעים מדת הרחמים למדת הדין מבואר לעיל פ' בראשית אות כ"ו:

63. Bo.9.1

    וגם ערב רב עלה אתם. מה שקירב משה רבינו עליו השלום את הערב רב מבואר לעיל בפ' בראשית בהגה ק"ח, ומה שהיו משורש משה מפסולת הבירור מבואר לקמן פרשת קרח אות ג' ע"ש:

64. Bo.10.1

    ולא יראה לך חמץ וגו'. דכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (שיר השירים א׳:ח׳) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, וביאור משנה (אבות פרק ד") איזה חכם הלומד מכל אדם כי ברואה חסרון זולתו ירגיש בעצמו לתקן חסרונו, וזהו שכתוב ולא יראה לך חמץ וכו': (בן פורת יוסף לפ' נח פן ד'. ד"כ ע"א).

65. Bo.10.2

    סליק פרשת בא בס"ד.

66. Beshalach.1.1

    בפסוק ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו'. ושמעתי בשם מורי כשהזכרים קודם בשם הוי"ה, אז הוא חסד גובר [ואם לאו] גובר השכחה הנקרא פרעה, [כי האדם עולם קטן ויש בו פרעה ומצרים, והורה הכתוב סדר התשובה, שיהיה בהדרגה להסב דרך ולא בפ"א, שאם כן יתבטל מכל וכל, וזהו שאמר], עכשיו, ויהי בשלח פרעה את העם, שהם אברי האדם שהיו עד עכשיו מוכנעין תחת יד פרעה, ועתה שלח את העם שהם אבריו לחירות, ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי יש בחינה הנקרא דרך, כי שם ס"ג ושם אהי"ה קס"א גימטריא דרך, אשר משם ניזונין אפילו הרשעים, כי עד שם אינו מגיע פגם וחטא בני אדם התחתונים, ועל זה נאמר (איוב ל"ה ו') אם תרשע מה תפעל לו, תשובה מהני, כי שם לא הגיע פגם החטא, אם חטא בזנות לא מתעורר שם רק בחינת אהבה, רק למטה עשה רשימות רעות על ידי חטאו, ובעושה תשובה עשה רשימות טובים וניתקן הכל, כי העלה המדרגות עד הבינה שהוא אהי"ה וכו', ואמר שיש בעמקות הזה דברים נפלאים והמשכיל יבין, וזהו שאמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי מן הדרך הזה ארץ פלשתים שהם הקליפות גם כן ניזונין, ולא נחם דרך ההוא, כי קרוב הוא, ר"ל השכחה הנקרא פרעה קרוב הוא, ופן יראה בחינה זו הנקרא דרך על דרך הנ"ל, ויש מקום בזה וכו' ותיכף בהעלות על דעתו זה, אז קרוב לחזור אל פרעה שהוא השכחה, לכך ויסב וגו' ודפח"ח: (תוי"י בשלח דנ"ג ע"ב והמוסגר הוא מכתר שם טוב ד"י ע"ג. שהעתיק מס' תוי"י דיבור הקודם לזה ע"ש).

67. Beshalach.2.1

    בזוהר הקדוש (בשלח דמ"ר ע"א) בענין אלישע דלא אעבר זבובא בפתוריה ע"ש, שמעתי ממורי ביאור ש"ס (סוכה דכ"ח ע"א) שמונים תלמידים היו להלל וכו' עד עוף הפורח נשרף בהבל פיו וכו', ולהבין זה, גם ביאור ש"ס (ברכות ד"י ע"ב) שלא נראה זבוב על שלחנו וכו', והענין לפי מחשבתו של אדם כך יש עולמות למעלה ממנו העומדים עליו, אם מחשבתו בקדושה ורוחניי, כך הם העולמות שלמעלה ממנו, ואם מחשבתו בטומאה כך הם העולמות, וכפי המחשבה והעולמות, כך עוברין לפניו בגשמיי עופות טהורים או טמאים, והוא הדין שאר מיני בעלי חיים טמאים או טהורים עוברים לפניו, ויש בזה שלשה בחינות, א' טהורים, ב' טמאים, ג' ממוצע וכו', ולמעלה מזה יש עולם השכל שאין שום דבר משיגו וכו', וזהו שאמרו כל עוף הפורח נשרף וכו', וזהו שלא נראה זבוב על שלחנו וידעו שהוא איש קדוש ומחשבתו קדוש וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף לפ' ויצא דנ"ו ע"ד).

68. Beshalach.3.1

    ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו'. ובמדרש (רבתי פרשה כ') עליו הכתוב אומר (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצוות כו' הבעש"ט זלה"ה אמר על פסוק חכם לב יקח מצוות, ולמה לא אמר יקח מצוה לשון יחיד, אלא הכי פירושו לקשר מעשה המצוה שעשה שנקרא מצוה תתאה, לייחדה אל מצוה עליונה, שהוא המחשבה והכוונה של המצוה וזהו שאומרים על מצוה אחת אשר קדשנו במצוותיו לשון רבים: (אור הגנוז לצדיקים פרשת וירא).

69. Beshalach.4.1

    ופרעה הקריב. מה שאפשר על ידי זה שיהיה הרע כסא אל הטוב מבואר בפ' שמות אות ט' ועוד עיין בסמוך בפרשתינו אות י"א:

70. Beshalach.5.1

    כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד וגו'. הבעל שם טוב ז"ל פירש כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. היינו הראייה שראיתם אותם היום היא גרמה לכם, שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם: (מצאתי כתוב)

71. Beshalach.6.1

    ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו'. ובזוהר הקדוש (דמ"ח ע"א) דא בעתיקא תליא, מבואר לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות קל"א ע"ש:

72. Beshalach.7.1

    וישב הים לפנות בוקר לאיתנו. מעשה מהבעל שם טוב ז"ל, שבא אחד אצלו ורצה לשאול אותו, היות כי למד חכמת הטבע והפילוסופיא ועל פי חכמות הללו יצא לו שבאותה שעה שנבקע הים לפני בני ישראל היה צריך הים אז להבקע על פי הטבע של הים, ואם כן מה זה הרעש מהנס בקריעת הים שאנו מאמינים, ועם זו הקושיא הלך במבוכה גדולה, ונסע להבעל שם טוב, וכאשר בא שמה, קודם שהוא שאל זאת מהבעל שם טוב, הלך הבעל שם טוב לבית הכנסת וציוה לקבץ את בני העיר ודרש לפניהם, בהיות כי יש שוטים בעולם ואפיקורסים שהוקשה להם כנ"ל, אמנם עינים להם ולא יראו כי כתיב (בפ' בראשית) בראשית ברא אלהים כו' אלהי"ם גימטריא הטב"ע, והטבע בעצמו גם כן ברא הקדוש ברוך הוא, וזהו שדרשו חכמינו ז"ל (במדרש רבתי בשלח פכ"א סי' ו') לאיתנו לתנאו מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כו', ומאז הטביע הקדוש ברוך הוא בטבע הים שיתבקע לפני בני ישראל לאותה שעה, וממילא הנס יותר גדול, כי בראשית בריאת העולם עשה הקדוש ברוך הוא טבע זו לצורך ישראל, ובראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא טבע זו, ובאם לא היו ישראל צריכים לזה הנס לא היה הקדוש ברוך הוא עושה טבע זו בים: (בית יעקב פ' בראשית ופ' בשלח).

73. Beshalach.8.1

    ויאמינו בה' ובמשה עבדו. נודע שהאמונה היא דבקות הנשמה בהקדוש ברוך הוא כמו ששמעתי ממורי על פסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו: (תוי"י פ' תבא דר"ג ע"ג)

74. Beshalach.9.1

    אמר אויב ארדוף אשיג אחלק וגו'. שמעתי ממורי כי ר"ת אמר אויב ארדוף וגו' ר"ת הם ה' אלפין ששם אלופו של עולם מסתתר בסוד שם סא"ל וכו' ודפח"ח: (תוי"י ר"פ בראשית ד"ח ע"ג).

75. Beshalach.10.1

    שמעתי ממורי שיש בר"ת אמר אויב ארדוף ה' אלפין ודפח"ח, והיינו שהאויב יודע שעושה רצון אלופו של עולם, מה שאין כן אם מכוון להנאת עצמו תמלאמו נפשי כמו שתרגם אונקלוס תשבע מנהון נפשי, לכך נענש נשפת ברוחך וגו': (תוי"י סו"פ תצא דר"ב ע"ב).

76. Beshalach.11.1

    שמעתי ממורי פירוש הפסוק אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל וגו' יש בו ה' אלפין כי אלופו של עולם גנוז בו כדי לקרבו אליו יתברך כמו ופרעה הקריב וכו' ודפח"ח: (תר"י סו"פ וישב דל"ד ע"ד).

77. Beshalach.12.1

    ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וגו'. ושמעתי ממורי זלה"ה דרך הלצה, כי דברת בני אדם שלא לשמוע מוסר המוכיחים. מאחר שכוונתם שיתנו להם מעות. וזהו שכתוב ולא יכלו לשתות מים מימי המוסר, כי מרים הם בל"א מר פר געלט ודפח"ח: (בן פורת יוסף לש"ת תק"ן דקי"ג ע"ב).

78. Beshalach.13.1

    ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. שמעתי בשם ריב"ש, שיש זכייה לעני שבכל יום יש לו רשות לדבר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי העשיר נותן לו השם יתברך מזונות, בפעם אחת עשירות הרבה, שיהיה די כל ימי חייו, ואינו צריך לגשת לבקש בכל יום מזונות מאת השם יתברך, רק אם הוא צדיק הרבה ויש לו שכל שגם כשיש לו מזונות, אם ח"ו לא יתן השם יתברך חיות בתוך מזונותיו לפרנסו לא יועיל כלום, והראיה חולה שיש לו מזונות ואינו יכול לפרנס את עצמו באותן מזונות אבל העני מחמת דוחקו שאין לו מה לאכול. צריך בכל יום לגשת ולבקש מאת השם יתברך מזונות, נמצא שזוכה העני שמדבר לפני השם יתברך בכל יום, ועוד שהעני צריך השם יתברך לזכור אותו בכל יום, להזמין לו פרנסתו בכל יום ויום, אבל לעשיר אין השם יתברך צריך לזכור אותו בכל יום, כי כבר נתן לו בפעם אחת על כל ימי חייו: (רב ייבי תהלים י"ג).

79. Beshalach.14.1

    והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. הרב הגדול מוהר"ר צבי בן הריב"ש, אמר להר"פ מקאריץ, שצריך האדם לעשות הכנות שיוכל לקבל קדושת שבת, כמו שאמר הכתוב והכינו את אשר יביאו, והוא [הרר"פ מקאריץ] השיב לו כי דבר שניתן מלמעלה, והאדם אינו יודע כלל איך ומה יתנו לו, איך אפשר לאדם להכין את עצמו אליו, רק שצריך לשמור את עצמו מכל דבר רע, וזהו מה שאמרו (ברכות ד"כ ע"א) בשני דרב יהודה כולה תנויי בנזיקין הוה, היינו לשמור את עצמו מכל דבר המזיק לנפש: (מדרש פינחס אות נ"א).

80. Beshalach.15.1

    ונחנו מה כי תלינו עלינו. ודרשו חכמינו ז"ל (חולין דפ"מ ע"א) גדול הנאמר במשה ממה שנאמר באברהם אבינו שאברהם אמר (בפ' וירא) ואנכי עפר ואפר ובמשה נאמר ונחנו מה, פירש קדוש ישראל מהר"י בעש"ט ז"ל דזה היה משום שגדלה מדרגת משה רבינו לכך גדלה ענוותנותו, עד כאן דברי פה קדשו: (נועם מגדים פ' קרת).

81. Beshalach.16.1

    אמר הבעל שם טוב ז"ל על דבריהם גדול הנאמר במשה וכו', ודקדק הוא ז"ל מה בין בחינת עפר ואפר לבחינת ונחנו מה, ופירש דכוונת דבריהם דענין גדול הנאמר במשה הוא על שלא אמר ואנכי כמו שאמר אברהם רק שכלל עצמו בשאר העם ואמר ונחנו מה: (תשואות חן פ' שמות, שפתי צדיקים פ' תשא).

82. Beshalach.17.1

    שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ורבותינו ז"ל (עירובין דנ"א ע"א) דרשו מכאן אלפים אמה של תחום שבת, שמעתי בשם מורי סוד עירוב אלפים אמה, כי אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד"ח ע"א) אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, והענין כי בכל דבר שבעולם יש בו שלשה שמות אדנ"י הוי"ה אהיה כמו בית נקרא אדנ"י ומה שמהווה ממנו כגון שיש לו הנאה מבית מקושט וכיוצא נקרא הוי"ה ואור המקיף הבית להציל מכל הקליפה נקרא אהי"ה: (בן פורת יוסף בסופו דקכ"ז ע"א).

83. Beshalach.18.1

    בענין ערובי חצרות בשבת, דפירש האר"י ז"ל עירוב הוא צירוף ע"ב רי"ו שהם חסד וגבורה, וידוע דחסד הוא בחינת אהבה, וגבורה בחינת יראה, ולעבודת השם יתברך צריך האדם לערוב שני המדות האלו, וכמו שהיה בבריאת עולם, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבתי פ' י"ב) בראשית ברא אלהים בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים והקדימו למדת הדין שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ועל דרך שכתב בפרי עץ חיים בשם הרב גדליה בשם הרב ז"ל בתחלה היה בחינת יראה בספירות, על כן לא רצה העילה לרדת ממדריגתו להשפיע להעלות שלא תפגום קדושתו, וכן לא רצה העלול התחתון לעלות לעליון, שלא יתבטל ממציאותו, וזהו בחינת עלה במחשבה לברוא במדת הדין היינו במדת יראה, ואחר התיקון היה שנבראו במדת אהבה, שהעילה תרד ותשפיע, והעלות יעלה ויקבל, וזהו שנאמר ביום עשות ה' אלהים [רמז אהבה ויראה] ארץ ושמים, ששיתף מדת הרחמים בחינת יראה, שלא יעלה העלול למעלה ממדריגתו, וכן שלא לרדת העליון למטה יותר מהראוי, והם על ידי שם מ"ב ושם ע"ב, שלא יעלה ולא ירד כל אחד חוץ מתחומו, כי אם עד תחום הראוי לו:

84. Beshalach.18.2

    ועל כן קורה דמבוי שהוא למעלה מעשרים אמה ימעט (עירובין ד"ד ע"א) וכן למטה מעשרה טפחים הקורה (שם ד"ה ע"א) או לחיין שאמרו לא פחות מעשרה טפחים (עירובין די"ד ע"ב) וכן לפי הנ"ל שהעילה תרד והעלול יעלה. אמרינן פי תקרה יורד וסותם (עירובין ד"ח ע"ב) וגוד אסיק מחיצתא (שם ד"ד ע"ב):

85. Beshalach.18.3

    וזהו ענין העירוב, שקודם שעירבו ונשתתפו צריך להיות בחינת יראה לחוד, דהיינו שלא להכניס מהמבוי לחצרות ומחצרות לבתים, שכיון שהחצרות והמבוא הם רשות לכל החברים, צריכין אנו לחשבו כרשות הרבים, וחלקו של כל יחיד לעצמו שהוא ביתו הוא בלבד רשות היחיד, על כן צריך להיות בחינת יראה, שלא להכניס מהמבוי והחצרות לבתים, דהוה ליה כמערב חול בקודש, ושלא להוציא מהבתים לחצרות ולמבוי, דהוי ליה כמוציא קודש לחול, דשמא יטעה ויוציא גם לרשות הרבים גמורה, אבל אם ערבו ונשתתפו, כלומר שכלנו מעורבים ואוכל אחד לכלנו, שכמו שאנחנו שוין במקום זה שנבחר לכלנו, כך כלנו שוים גם במקומות שאחז כל אחד לעצמו, וכלנו רשות אחד, ושוב על ידי מעשה זה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים גמורה:

86. Beshalach.18.4

    וגם ברמז עירוב הוא ע"ב רי"ו בחינת אהבה משותף לבחינת יראה, אזי מותר להכניס מהמבוי לחצרות ולבתים, ומהבתים לחצר ולמבוי, אבל עדיין צריך בחינות היראה שלא להוציא לחוץ מהמבוי לרשות הרבים גמורה: (כתר שם טוב ח"ב די"ד ע"א).

87. Beshalach.19.1

    והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. ענין תיבת יד"ו שהוא אותיות יו"ד מבואר לעיל בפ' לך אות זיי"ן ושם בהגה ל"ט ע"ש.

88. Beshalach.20.1

    ויהי ידיו אמונה וגו'. ותרגם אונקלוס והוה ידוהי פרישן בצלו וגו', שמעתי שהרב הצדיק ר"פ מקאריץ פעם אחת היה נבוך בענין עבודתו לה', והבין שנחוץ לו ליסע להבעל שם טוב, אך לא היה לו על הוצאת הדרך, ופתאום שמע שהבעש"ט בא לעירו, ורץ אליו בשמחה, והנה כל אנשי שלומו מקבלים שלום והוא אומר לפניהם תורה על פסוק ויהי ידיו אמונה וגו', ואמר לפעמים יקרה לאדם שנבוך מעט בענין אמונת השם יתברך, התקנה לזה, שיבקש רחמים מהשם יתברך שיחזק אותו באמונה, כי ידוע שעמלק הרשע הקר את ישראל מאמונתם הגדולה שהיה להם בהשם יתברך, כמו שכתוב מקודם ויאמינו בה', ועתה אמרו היש ה' בקרבנו, וזהו אשר קרך בדרך. מלמד אותם משה רבינו עליו השלום לתקן את עצמם, על כן פירש התרגום על ויהי ידיו אמונה והוה ידוהי פרישן בצלו, וכאשר שמע הר"פ זאת נהפך תיכף לאיש אחר ונתחזק באמונת השם יתברך לגמרי כו': (בסוף ספר ילקוט חדש).

89. Beshalach.21.1

    ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע וגו'. שמעתי בשם רבינו הבעל שם טוב הקדוש זלה"ה, מה שצריכין לנסוע לצדיק הדור ולא די בספרי מוסר לבד, זה מפורש בתורה, ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, אף שאמר ה' אל משה לכתוב בספר, ולכאורה די בזה, ועם כל זה אמר לו ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה, כי העיקר הוא מה ששומעין מצדיק הדור, כי משה היה צדיק הדור:

90. Beshalach.21.2

    ואיתא במדרש (עיין מדרש רבה יתרו פרשה כ"ז) על פסוק ועתה ישראל שמע אל החקים כו' משל למלך שנתן לבנו שני כתרים ובאריכות הזמן נאבד ממנו כתר אחד כו', אמר לו המלך בני הוה זהיר מאד שתשמור הכתר שנשאר לך מאחר שכבר אבדת כתר אחד וכו', כן ישראל היה להם שני כתרים נעשה ונשמע ואחר חטא עשיית העגל אבדו כתר אחד שהוא נעשה, ולא נשאר כי אם נשמע, על כן מזהיר השם יתברך את ישראל ועתה ישראל שמע, רצה לומר שמור על כל פנים הכתר השני שנשאר לך, וזהו שמע דייקא, על כן כשלומד בספרים שזהו בחינת נעשה אין בזה כח כל כך לעורר אותו, כי כתר נעשה אבדו ישראל, אבל כששומעין מפי הצדיק הוא בחינת נשמע שזהו הכתר שנשאר להם, לכן מוכרח כל איש לנסוע לצדיק הדור ולהתקשר אליו: (בהקדמה לס' מגדל דוד).

91. Beshalach.22.1

    כי יד על כס יה וגו'. ודרשו רבותינו ז"ל במדרש (תהלים פרשה ט') שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, שמעתי בשם הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו פירוש הפסוק (תהילים כ׳:ו׳) ימלא ה' כל משאלותיך היינו שכל משאלותיך כללות כל התפלות וחפצם וכוונתם שימלא ה', כלומר שיתמלאו כל הוויות היינו במילויים בהגיון ע"ב ס"ג וכו', וכשההויות הם מלאים, כל העולמות מלאים כל טוב וברכה, עד כאן דבריו וש"י: (עטרת צבי על הזוה"ק שמוח ד"ט ע"א).

92. Beshalach.23.1

    בשם הבעל שם טוב זלל"ה, פירוש הפסוק ימלא ה' כל משאלותיך, דידוע בכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳) ועל דרך דכתיב (תהילים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה, ואיתא בתיקונים (תיקון ו') צווחין ככלבין ולית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דלהון, דעיקרה דתשובה צריך להיות למען כבודו יתברך שמו לתקן ולהסיר צערה מעוונותינו, וצריך האדם בכל בקשותיו, שיהיה כוונתו למען כבוד השכינה שיתמלא השם ברוך הוא, וזהו ימלא ה', פירוש שיתמלא ה', כל משאלותיך, זה יהיה כל בקשתך, וכשהאדם כל כוונתו רק למעלה, אזי גורם לה עלייה ונעשה ייחוד בתמניא אתוון: (מבשר צדק פ' פקודי).

93. Beshalach.23.2

    סליק פרשת בשלח בס"ד.

94. Yitro.1.1

    ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו'. בשם רבינו בעל שם טוב, שלא מצינו בכל התורה אצל משה רבינו עליו השלום שאכל. רק השלילה מצאנו (בפ' תשא) לחם לא אכל, ומצאנו ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה וכו', רק שמשה אכל אכילה רוחניית כזו שאי אפשר לכתוב בתורה הקדושה שהוא בעולם הזה, שאכל, כי לא אכילה גשמיית שבעולם הזה, רק רוחניי מאוד מאוד: (זרע קודש בסוף רמזי פסח).

95. Yitro.2.1

    ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. ודרשו רבותינו ז"ל (שבת ד"י ע"א) כל דיין שדן דין אמת לאמתו וכו', הובא ברש"י, שמעתי ממורי ביאור דברי התוספות בפ"א דשבת הדן דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה וכו', כי שני מדות חסד וגבורה לוין זה מזה ונכללין זה בזה, וכאשר מתחברין זה לזה נעשה תפארת וכו', ועל ידי הדיינים שהם סוד ג' רישין וכו', לכך צריך שיהיו שונאי בצ"ע שהוא אותיות שניות מן האבות אברהם וכו', וכאשר מברר ומייחד במחשבה ונעשה אמת לאמתו, והנה למטה יש גם כן סיספיתא דדהבא (זוה"ק וארא דכ"ד ע"ב, ויקהל ר"ג ע"א, פקודי רל"ו ע"ב) וכספא, שהם חוטפין וגוזלין זה מזה, ועל ידי הדין נתברר ודפח"ח: (תוי"י בסופו דר"ט ע"א).

96. Yitro.3.1

    שמעתי בפירוש מן אדוני אבי זקיני נשמתו עדן זללה"ה, כי אברהם יצחק ויעקב הם תלת דיינים, והסימן הוא כי אותיות שניות מן שמות האבות היא בצ"ע והוא רמז על הדיינים שצריכים להיות שונאי בצע וכו', וזהו שאמרו חכמינו ז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, כי אי אפשר להיות דיין אמת כי אם שיהיו ג' דיינים בחינת אברהם יצחק ויעקב כו': (דגל מחנה אפרים בפ' וירא ובפ' תולדות ועוד).

97. Yitro.4.1

    והודעת להם את הדרך ילכו בה וגו'. על דרך משל ששמעתי מאא"ז נ"ע זללה"ה לגזלנים שישבו ביער אחד, ושלחו משם איש אחד תמיד לפתות אחד שילך לשם כדי שיהרגוהו ויקחו ממונו, ומי שהוא חכם עיניו בראשו, ולא רוצה לילך לשם, וזהו גם כן את הדרך אשר ילכו בה, היינו הדרך הישר. ולא אחר פיתוי היצר הרע שמפתה להאביד את האדם, כמשל הנזכר: (דגל מחנה אפרים פ' וישב)

98. Yitro.5.1

    כתיב (תהלים כ"ז) הורני ה' דרכך וכו', הנה ידוע כי דרך נקרא כבושה, ואורח נקרא שאינה כבושה, ויכולים לפעמים לתעות מתוכה ולילך למקום סכנה, מה שאין כן בדרך כבושה שאין מקום לתעות מתוכה, כן באדם יש שני ענינים אלו, יש לאדם דרך כבושה בעבודת הבורא יתברך שמו, שילך תמיד בזה הדרך ובוודאי לא יתעה מתוכה, דהיינו אדם שפורש את עצמו מכל הענינים, ואינו עוסק רק בתורה יומם ולילה. ואינו מדבר רק דברים ההכרחיים ולא יותר, ויש דרך אחר שאינה כבושה ונקרא אורח, דהיינו אדם שמדבר לפעמים עם בני אדם, אך הדיבורים הם לשם שמים, דהיינו שמדבר אלו הדברים שיבא מהם איזה מוסר, או אהבת השם או יראת השם וכיוצא, או אדם שיודע להעלות דברים למעלה בקדושה כידוע מכמה בני אדם, נמצא שבוודאי מותר לדבר בדברים האלה, אך סכנה יש בדברים אלו, כי אולי יתעה מדרך הטוב ויתחיל לדבר דברים בטלים גם כן כדרך המון העם, ועל זה צריך האדם להתפלל, ולבקש מאתו יתברך שמו שיסייע אותו אם ירצה לילך בזה האורח, כי בלתי סיוע מאתו יתברך שמו, בקל יכול אדם לתעות באותו אורח הנ"ל, לכן צריך האדם לחגור מתניו בתפלה שלא יבא לידי מכשול עבירה ח"ו, וזהו פירוש הפסוק הורני ה' דרכך ר"ל שתוריני שאדע דרך הכבושה, ואז אהיה יכול לילך בעצמי, נחני באורח מישור, פירוש באורח שאוכל לתעות בה, בקשתי שתתן לי סיוע ועזר וסעד, שאלך במישור ולא בעקלתון, כי זולת העזר שלך ח"ו, אוכל לתעות בה כנ"ל:

99. Yitro.5.2

    וזהו רמז הפסוק (משלי ג') בכל דרכיך דעהו וכו' פירוש, בכל דרכיך הכבושים צריך האדם בעצמו לידע היטב איך ילך ויתנהג בהם, וזה יכול האדם לידע ולהתנהג, וזהו פירוש והוא יישר אורחותיך, דאפילו אותן הדרכים שאינם רק אורח, יישר לפניך, יהיה לך לסיוע ועזר שלא תתעה: (צוואת הריב"ש די"ט ע"א, לקוטים יקרים די"ז ע"ב, רמזי תהלים בס"ס אור תורה דמ"ח ע"ב, ובכתר שם טוב דכ"ב ע"ג הובא בקיצור).

100. Yitro.6.1

     ומשה עלה אל האלהים. בסוד הענין ומשה עלה אל האלהים שנשמתו היתה למעלה באצילות מבואר לקמן בפ' בהעלותך בהגה ד' ע"ש:

← Previous · Next → — showing 701–800 of 1,715

Sefer Baal Shem Tov. Lodz, 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001944944 Licence: Public Domain. Source.