Ba'al Shem Tov

Sefaria · Chasidut > Other Chasidut Works · 1,715 sections

Noach.53.1
אפילו כשנופל ממדרגתו יהיה דבוק בבורא במחשבה קטנה [כי] לפעמים יש גם כן קטנות למעלה, בזעיר אנפין, ומכח אותה הקטנות יבא לגדלות, כמו בגחלים, אם יהיה ניצוץ אחד שנשאר יכול לנפח בהם הרבה, עד שיהיה מדורה גדולה, לאפוקי אם לא יהיה אף ניצוץ קטן לא יכול לנפח אש, כך אם לא יהיה דבוק במחשבה קטנה תמיד בו יתברך, יכבה נשמתו לגמרי ח"ו: (ליקוטים יקרים דט"ו ע"ב, ובכתר שם טוב דכ"א ע"א קצת בשינוי לשון).
Noach.54.1
לפעמים אם אינו יכול להתפלל לא יאמין שהיום בוודאי לא יתפלל אלא יחזק עצמו יותר, ויפול עליו יראה יותר ויותר, כי הוא משל למלך שיצא למלחמה, ומתלבש עצמו, והחכמים מכירים אותו בתנועותיו, אבל אותם שאינם חכמים כל כך מכירים את המלך על ידי סימנים, שבמקום שיש שם שמחה יתירה וגדולה, שם הוא המלך, וכן כשאינו יכול להתפלל בכוונה ידע שיש שם שמירה סביב המלך, ובאמת יש שם המלך אבל הוא אינו יכול ליקרב אל המלך, מחמת גודל השמירה שסביב המלך, לכן צריך לחזק עצמו ביראה, ובכח גדול בכוונה יתירה, כדי שיהיה יכול להתקרב ולהתפלל לפניו יתברך שמו, ואז יהיה יכול להתפלל בכוונה יתירה: (צוואת הריב"ש ד"ה ע"א)
Noach.55.1
לא יאמר אדם כשאוכל להתפלל בהתלהבות אתפלל ואם לאו לא אאנוס את עצמי להתפלל, כי אם אדרבה, במשל המלך כשבא למלחמה ומשנה את בגדיו, אותם שהם קרובים למלכות מכירים את המלך בתנועותיו, ואותן שאינם קרובים למלך, רואים כשהעם משמרים יותר באותו המקום, מסתמא שם המלך, כך הוא כשאינו יכול להתפלל, משמרים את המלך שלא לגלות אותו לפניו, ואם כן יחזק את עצמו יותר, כי הלא המלך בכאן ומסתתרין אותו בפניו: (צוואת הריב"ש ד"י ע"א).
Noach.56.1
כשיהיה בקטנות יהיה גם כן בדבקות גדול עם השכינה, ואחר כך ברגע אחד תיכף כשיחשוב בעולם עליון מיד הוא בעולמות עליונים, שכמו שאדם מחשב שם הוא, ואם לא היה בעולם עליון לא היה מחשב כלל: (צוואת הריב"ש ד"ה ע"א)
Noach.57.1
אינו יכול להתפלל כראוי אם אין לו אור מקיף אותו מכל צדדיו וסביבותיו, שירגיש אותו מקיף: (לקוטים יקרים ד"ב ע"א)
Noach.58.1
מתהלה כשרוצה להתפלל יהיה ביראה, שהוא השער לכנוס לפניו יתברך (שבת דל"א ריש ע"ב) ויאמר בלבו למי אני רוצה לדבק את עצמי להבורא בדיבורו כל העולמות, ומהווה אותם ומקיים אותם, ויתבונן בגדלותו וברוממותו, ואחר כך יכול להיות בעולמות עליונים: (צוואת הריב"ש ד"ז ע"ב)
Noach.59.1
יש מי שמתפלל בעצבות מחמת מרה שחורה הגוברת עליו, וסובר שמתפלל ביראה גדולה, וכן יש מי שסובר להתפלל מגודל אהבת הבורא, והוא מחמת מרה אדומה, אמנם כשהוא באהבת ה' ומחמת זה נופלת עליו בושה ורוצה לפאר את השם יתברך, ולנצח את היצר הרע בשבילו אז הוא טוב, כי אדם לא נקרא עובד השם יתברך כי אם בדחילו ורחימו, ויראה שתפול עליו יראה, ולא מה שהוא מעורר עצמו ליראה כי זהו העלאת מיין נוקבין, אבל היראה האמיתית [הוא] כשתפול עליו חיל ורעדה, ומחמת פחד אינו יודע היכן הוא, והמוחין נזדככו ויורדין דמעות מאליהן, אבל כשאינו כך, אף על פי שנראה לו שאוהב את הבורא, בוודאי אינו כלום, כי זה השער לה', יראה הוא השער לאהבה, ואם אינו בהשער שהוא יראה, איך אפשר לו להיות באהבה, ומי שהוא כהנ"ל אינו אפילו עבד, ומכל שכן שאינו במדרגה ההוא שתפול עליו יראה, ואין הוא עובד עבדות הראוי ליהודי כלל, שאינו עובד השם יתברך רק מצות אנשים מלומדה, והוא מרמה בעצמו שהוא עובד את השם יתברך ועובדו בשמחה, ואין זו רק שמחה של הוללות, על כן ישוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו: (ליקוטים יקרים ד"ג ע"א)
Noach.60.1
התפלה שהוא בשמחה גדולה, בוודאי הוא יותר מקובלת לפניו יתברך שמו, יותר מהתפלה בעצבות בבכייה, ומשל על זה כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך בבכיה גדולה אף על פי כן אינו נותן לו אלא דבר מועט, אבל כשהשר מסדר לפני המלך שבח המלך בשמחה ומתוך זה מבקש גם בקשתו, אז נותן לו המלך בקשה מרובה מאוד כמו שנותנים לשררות: (צוואת הריב"ש די"ג ע"א)
Noach.61.1
תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף (שיר השירים א׳:י״א) תורי זהב דחילו, עם נקודות הכסף רחימו שלא ידבר התורה והתפלה בפנייה חיצונית, שמזה נבראים הקליפות ומתלבש ברשעים לנקום ממנו כמו ששמעתי כעין זה ממורי, וזהו שאמרו (הובא ברש"י בפ' והקימותי את בריתי) שלא יהרגוהו רשעים שבדור, והבן, וצריך דחילו יותר מרחימו שנקרא נקודות הכסף כמו ששמעתי ממורי: (בן פורת יוסף דכ"א ע"ב)
Noach.62.1
שמעתי ממורי כי על ידי פנייה חיצונית שהוא קומה שלימה מזה נברא אדם המצערו וכו': (צפנת פענח י"ח ע"א)
Noach.63.1
לא יאמר אדם בשבת אתפלל בכוונה ולא בחול, שלא יהי כעבדים המשמשים את המלך, וכשהמלך עומד לפניהם הם מתדבקים בעבודה, וכשאין המלך לפניהם אין מזדרזין בעבודה, ואין זה עבד נאמן, אבל יוודע לו באמונה שרע לו בלא המלך, וידחה כל המשמורות עד שיבא לפני המלך אף על פי שאינו יכול לדבר לפניו, ואינו ראוי לבא לפניו אף על פי כן יעשה לו המלך רצונו, כי רחמנות גדול עליו עד מאוד: (צוואת הריב"ש ד"י ע"א)
Noach.64.1
כל ימי עני רעים (משלי ט״ו:ט״ו), על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים דמ"א ע"א) אין עני אלא מן הדעת, כך הוא הפירוש, כל ימי עני, שהוא עני בדעת, רעים, ר"ל שאין תפלתו ולימודו נחשבת כלל לפניו יתברך שמו, כי בוודאי הם בלא דחילו ורחימו, ולא פרחת לעילא (תיקוני זוהר הקדוש תיקון י'), ופריך (בגמרא בבא בתרא דקמ"ו ע"א) והא איכא שבתות וימים טובים ר"ל, שבוודאי בימים הללו בא לכל אדם התעוררות מלמעלה, ובוודאי מתפלל בהם בכוונה, ותירץ שינוי וסת, רצה לומר אף שמתפלל עתה בכוונה, רואה את עצמו שמתפלל בכוונה ומחמת זה בא לו גאות וגדלות בלבו, ורואה את עצמו שעלה עתה במדרגה עליונה לכן אף עתה הם רעים לפי ששינוי וסת הוא תחלת חולי מעיים, רצה לומר שאין היצר הרע מתגרה אלא מתוך אכילה ושתייה (זוהר וירא דק"י ע"א במדהנ"ע) ומחמת זה בא לו הגיאות וד"ל: (צוואת הריב"ש דט"ז ע"ב, רמזי אגדות בס"ס אור אורה דס"ז ע"ד)
Noach.65.1
שמעתי בשם הבעל שם טוב זללה"ה שהיה אומר עבירה גדולה ביד הציבור, כשהש"ץ אינו מאריך בניגונים ורוצה לסיים איזה ענין מהתפלה, והם מאריכים בתפלתם, ומעכבים על ידו מלהשפיע, ואם ימתין עד כלותם ויסיימו הציבור תפלתם, בין כך ובין כך יחליש המוחין אצלו, ולא יהיו לו אחד כך מוחין חזקים להשפיע אל השכינה, ואם כן, מה מאוד צריכין הציבור להזהר ולהשמר שלא יגרמו ככה ח"ו ויאבדו טובה הרבה, וכיוון שכן ראה גם ראה, אשר מלאכה גדולה ועובדא כבדה הוא בין שניהם, הש"ץ עם הציבור, לדעת איך יתנהגו בענייני התפלה, וביד הש"ץ ביותר: (אור המאיר פ' תצוה ד"ה ואתה תצוה)
Noach.66.1
יש פעם שאדם רוצה להתפלל בהתלהבות ואינו יכול שאבריו כבדים עליו, ור' ישראל בעל שם זלה"ה אמר, שדוד המלך עליו השלום התפלל על זה (תהילים ע״א:ט׳) אל תשליכני לעת זקנה שאבריו כבדים עליו כזקן: (אור תורה פ' עקב, אור האמת די"ח ע"ב)
Noach.67.1
מהבעל שם טוב ביאור ענין אל תשליכני לעת זקנה, הכוונה שאל ישליך העת לידי זקנה, כי לפעמים נופל העבודה של האדם לידי זקנה באמצעות המשך הזמן וכו': (אור המאיר פ' יתרו)
Noach.68.1
מהרב אלהי וכו' הבעל שם טוב ז"ל. בפסוק אל תשליכני לעת זקנה וגו', תימא וכי בבחרותו אינו צריך סיוע אתמהה, אלא הכוונה דלפעמים יתלהב האדם לאיזה עובדא הן לתורה הן לתפלה, אבל אינו מתיישן אצלו זה ההתלהבות והחשק, רק תיכף ומיד יפול מהחשק, ודומה לו כאילו הזקין זה המצוה, על דרך שאמרו (בטור אורח חיים סי' ס"א) כפרוטגמא ישנה, לזה אמר אל תשליכני מההתלהבות, להיות בעיני כזקנה וכפרוטגמא ישנה, אלא שיהיה אצלי כפרוטגמא חדשה: (שפתי צדיקים סו"פ פקודי, תולדות יצחק ואתחנן, ושם ברמזי תהלים).
Noach.69.1
צריך האדם ללמוד ולהרגיל את עצמו שיתפלל אפילו הזמירות בקול נמוך, ויצעק בלחש, ויאמר הדבר בין בזמירות בין בלימוד, בכל כחו, כדכתיב (תהלים ל"ה) כל עצמותי וכו', והצעקה שתהיה מחמת דבקות תהיה בלחש: (צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
Noach.70.1
פעמים יש לעבוד להשם יתברך בנשמה לבד, דהיינו במחשבה, והגוף יהיה עומד במקומו, כדי שלא יחלה כשישתמש בו הרבה, ולפעמים יכול אדם לומר התפלה באהבה ויראה והתלהבות גדול בלי שום תנועה, ויהיה נראה לאדם אחר שהוא אומר אותן דברים בלי שום דבקות, וזהו יכול האדם לעשות כשהוא דבוק מאוד להשם יתברך אז יכול לעבוד אותו בנשמה לבד באהבה רבה וגדולה, וזה העבודה הוא יותר טובה והולכת במהירות יותר ובדביקות יותר להשם יתברך, מהתפלה שנראה בחוץ על האברים ואין להקליפה אחיזה בזו התפלה שכולו הוא בפנימיות: (צוואת הריב"ש די"ג ע"א, כש"ט דכ"ב ע"ב).
Noach.71.1
פעמים יכול לומר התפלה במהירות מאוד מחמת שבוער בלבו אהבת השם יתברך מאוד, והתיבות יוצאים מפיו בעצמם: (צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
Noach.72.1
לטהר המחשבה, קבלתי ממורי נר"ו [רבינו הבעל שם טוב זי"ע] לכוון בשם כוז"ו וכתב מו"ה מ"פ ששם זה בחכמה, ששם המחשבה, והוא בחינת דין, ושם זה במילואו, כזה כ"ף וא"ו זי"ן וא"ו גימטריא טפטפיה שם המחשבה, עד כאן: (סידור ר' שבתי ז"ל)
Noach.73.1
לולי דמסתפינא להעלות בכתב מה ששמעתי ממורי דברים נוראים בענין מיתוק דינין ש"כ ופ"ר, והמתקת הרהורים על ידי שם שדי וחילופו כהה וגם שם הויה בחילוף [הוא שם כוזו], ורשמתי ראשי פרקים בנייר בפני עצמו: (תו"יי שמות דמ"א ע"ב).
Noach.74.1
סוד שם כהה שחילופו שדי ובזה השם הרג משה למצרי, והעלה הניצוץ השורה במקום טינוף לשרשו, והשם הזה מסוגל מאוד לזה כידוע ממרן אלהי הבעל שם טוב [זי"ע] האיך להעלות עם זה השם לכל הניצוצין כו': (אוצר החיים פ' צו דנ"ת ע"א)
Noach.75.1
בשם ריב"ש שמעתי שהשם כוזו הוא אחוריים של שם הוי"ה, ושם הוי"ה הוא מדת רחמים ושם כוז"ו שהוא מדת אחוריים הוא מדת גבורה, ואותיות כ"ו מן שם כוז"ו הוא מספר של שם הוי"ה ברוך הוא נמצא שעודף שם כוזו שהוא מדת גבורה על שם הוי"ה מדת הרחמים הם אותיות זו לכך אמר (תענית דכ"א ע"א) [גם זו לטובה היינו] גם זו שהוא ממדת גבורה לטובה הוא, כלול בחסד: (רב ייבי תהלים פי"ח ופ"ל)
Noach.76.1
שמעתי ממורי זלה"ה הן בסדר הלימוד הן בתפלה אם הוא מבין פירוש המלות בתפלה ומבין פשט ההלכה בלימודו אז מקשר מלכות שהוא דיבור אל הבינה שהוא מחשבה, ודפח"ח: (תוי"י ר"פ ואתתנן דקע"ו ע"ג)
Noach.77.1
שורש התפלה לקשר דין המלכות, ולמתק הדינין בשרשה שהוא בינה כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה: (בן פורת יוסף דקט"ז ע"ב ועיין לקמן אות קנ"ט)
Noach.78.1
סוד חשמל (יחזקאל א' ד') [שדרשו חז"ל בגמרא (חגיגה די"ג ע"ב) עתים חשות ועתים ממללות שהוא מלשון] חש מל, שצריך לחשות עד שמל וכורת הקליפות אז ימלל וידבק למתק הדינין בשרשן שהוא סוד התפלה שביאר מורי בשם רבו וכו': (בן פורת יוסף דכ"ט ע"ג)
Noach.79.1
כוונת התפלה גם כן לחבר יוד שהוא חכמה אל ה שהוא המלכות שהוא הדיבור על ידי הקול שהוא הוי"ה ועל ידי המחשבה שלו, שהוא הבינה שלו, והוא סוד אהי"ה הוי"ה אדנ"י, ולזה נקרא שמה תפלה שמחבר צוקה ליוצקה: (לקוטים יקרים ד"ד נדב).
Noach.80.1
יכוון בתפלה שמעורר אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וכל הברואים כולם עליונים ותחתונים, כל העולמות כולם, ואם כן באמרו התפלה והשבחים הוא אומר עם כל העולמות ועם כל הנבראים, כי הוא מעורר האותיות, והאותיות הם החיות של הברואים, אם כן עם כולם הוא אומר, ומעלה כל הנבראים משמים וארץ בכוונה זו, ועל ידי בני העלייה שמתפללין בכוונה, הם מעוררין גם האותיות של פחותי ערך, וגם הם יוכלו להתפלל יותר בכוונה ובהתלהבות, ויחזרו למוטב, ובעל שם טוב גילה זה גם כן ואמר לתלמידיו צריך אתה להתפלל אפילו על עוף הפורח המצפצף, וכן בדברי תורה לבני אדם להוכיחם מועיל כוונה זו להועילם, והזהיר בזה הרבה: (דרכי צדק אות ל"ט)
Noach.81.1
שמעתי בשם הרב המגיד מו"ה מנחם מענדל כו' באומר דברי מוסר ותוכחה לבני עירו, יראה לקשר את עצמו תחלה בו יתברך שמו, ואחר כך יראה לדבק ולקשר את עצמו עמהם מצד האחדות והתכללות כי שורש אחד להם לראשי הדור עם בני עירו, וכשעושה כך אז ה' אלהיו עמו ויעל עמהם לדבק אותם בו יתברך שמו, וזהו שאמר בזוהר (תרומה דקכ"ח ע"ב) זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא דאוחז בידם להעלותם, ואם כן עושה פעולה מיד באמירתו תוכחה ומוסר לעם בני ישראל ודפח"ח, וכן שמעתי זה הדרך ממורי בענין התפלה להעלותם גם כן: (תוי"י משפטים דס"ו ע"ג, בהעלותך דקל"ז ע"א).
Noach.82.1
שמעתי בשם מורי בענין התפלה וכוונתה, ויחודים, שצריך לקשר את עצמו בהם, וידוע שהוא עולם קטן, ובהתעוררות דלמטה יתעוררו למעלה למעלה וישפיעו למטה עד מדרגתו של זה האדם המכוון זה ומקבל השפעה כו': (תוי"י פ' קדושים ד"ק ע"א)
Noach.83.1
אמר מורי בעל שם טוב נבג"מ פירוש הכתוב (ישעיה ח') שאל לך אות מעם ה' אלהיך, רצה לומד שתתחנן ותשאל מהקדוש ברוך הוא שיתן לך אות, דהיינו האותיות [שמדבר בתורה ובתפלה] מן אותן הדבקים עם ה' אלהיך, שתזכה לחבר אותם לשרשם: (מאור עינים פ' תשא)
Noach.84.1
יחשוב כשמתפלל שבאותיות מתלבש השם יתברך, פירוש, דאין אנו יודעים מה שאדם חושב אלא אם כן מדבר, נמצא הוי הדיבור מלבוש למחשבה, ויאמר בלבו, מלך גדול כזה אני עושה לו מלבוש, ראוי לי לעשות בשמחה, וידבר בכל כחו, כי בזה נעשה אחדות עמו יתברך שמו, כי כחו בהאות, ובהאות שורה הקדוש ברוך הוא, נמצא הוא אחדות עמו יתברך שמו: (צוואת הריב"ש די"ג ע"א)
Noach.85.1
אין דיבור בלא מחשבה, כי מקודם הוא חושב מה שידבר, והנה כשחושב קודם התפלה מה שידבר ולפני מי ידבר, בוודאי תפול עליו יראה ובושה שיהיה ירא מן הדיבורים עצמם, כשנותן על לבו שהעולם הדיבור, היא השכינה כביכול מדברת בו, והיא כלולה מכל המדות יראה ואהבה והתפארות וכן כולם כידוע, ואיך לא יהיה לו יראה ובושה כשידע שמעורר השכינה וכל המדות כביכול, וזהו (תהלים ק"ג) עושי דברו, שעושים מדיבור מעשה: (כש"ט ח"ב ד"ה ע"ב, והוא קיצור מלק"א ד"ו ע"ב ד"ה בן בג בג)
Noach.86.1
כשמדבר יחשוב ברמז קול ודיבור, וידבר ביראה ואהבה, ויחשוב שזה מדבר עולם הדיבור מפיו, אז מעלה הדיבורים: (כתר שם טוב ח"ב ד"ד ע"ב, לקוטי אמרים ד"ד ע"ר, ועיקר רמז קול ודיבור מבואר לקמן בפ' תשא אוח י"ח ע"ש).
Noach.87.1
המשל הוא כלי להשכל, וכן הדיבור הוא כלי להמחשבה, וכשהוא מדבר בלי כוונה הוא שבירת הכלים, שאין חיות בכלים, וכשהוא מפשיט עצמו מגשמיות, שהוא הגוף והכלי שלו, אז יכול לראות הפנימיות הכלי, דהיינו החיות והאורות של האותיות, כשהוא מפשיט עצמו מגשמיות, ומלביש עצמו בתוך דיבורים, אז הוא דבוק בבורא יתברך שמו, שהוא מלובש בתוך הדיבורים, ויראה שלא יפול ממחשבתו, ויחזיק עצמו להעלות למעלה: (כש"ט ח"ב ד"ב ע"ב, לקוטי אמרים ד"ד ע"א).
Noach.88.1
ישים כל מחשבתו בכח התבות שהוא מדבר עד שיראה האורות של התבות האיך מתנוצצים זה בזה, ומתוכו נולדים כמה אורות, וזהו (תהילים צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, האותיות שבתורה הם חדרים של השם יתברך שהוא ממשיך בהם את אצילות אורו כמו שכתב בזוהר הקדוש (עי' יתרו דפ"ה ע"ב, אחרי דע"ג. ע"א) קודשא בריך הוא ואורייתא כולא חד ולתוכן צריך אדם לתת כל הכוונה שהיא הנשמה, כי הכוונה הוא הנשמה, וזהו הדבקות, קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד, וזהו התפשטות הגשמיות, פירוש שיפשיט נשמתו מגופו, ותהיה נשמתו מלובשת באותן המחשבות שהוא מדבר, ויראה כמה עולמות העליונים: (כתר שם טוב ח"ב ד"ד ע"ד, ולקוטי אמרים ד"ד ע"א בשנוי קצת)
Noach.89.1
יחשוב שעולם הדיבור מדבר בו וזולתו אי אפשר לדבר כמו שנאמר (תהילים נ״א:י״ז) אדני שפתי תפתח, וגם כן מחשבתו אי אפשר להיות כי אם על ידי עולם המחשבה, והוא כשופר כי מה שתוקעין בתוכו אותו הקול הוא מוציא, ואם יפרוש ממנו התוקע אז לא יצא קול, כך בהעדר ח"ו כחו יתברך שמו ממנו אינו יכול לדבר ולחשוב: (כש"ט ח"ב די"ט ע"ד, והוא בלק"א די"ח ע"ב).
Noach.90.1
יחשוב אדם בדיבור שעולם הדיבור מדבר בו עולם גדול כזה שבו נבראו כל העולמות כדאיתא בהבראם שהוא בה' מוצאות הפה, ועל ידי זה יחשוב בתפארתו יתברך שמו, שכל חיות העולמות הוא בדיבור, והוא הוא עולם היראה, וכביכול שכינה מצמצמת את עצמה ושורה בדיבורו ופיו כדאיתא בספר יצירה (פרק ב' משנה ג') קבען בפה ואם הדיבור הוא כך מה הוא עולם המחשבה, ועוד אורות מצוחצחות אשר אין סוף וחקר וכשיתחיל לחשוב ואומר בלבו כי זהו צמצום עולם המחשבה במוח מדת חכמה ובינה עולם גדול כזה ראוי לבייש מפניו: (כתר שם טוב ח"ב דכ"א ע"א לקוטי אמרים די"ח ע"א)
Noach.91.1
וזה נקרא מתפלל לשמה, פירוש לשם הדיבור, שהדיבור מתאוה ומשתוקק להיות דבוק במחשבה, וכשמדבר באהבה ויראה הקול והדיבור משתעשעים זה עם זה והחכמה משגחת על זה, ומתענגת כאב שמתענג עם בנו, שהמחשבה משתוקקת לבא בקול כדי שיבא בדיבור: (לקוטי אמרים די"ח ע"ב)
Noach.92.1
הדיבור של ישראל הוא עולם הדיבור כביכול המחיה העולם, ומחשבתן של ישראל הוא עולם המחשבה, ועולם הזה מקבל אותיות הדיבור דרך אמצעות המדות, חסד דין רחמים, לפי שעולם הזה יש בו שטח וגבול, צריך לקבל על ידי המדות, כמשל השמש שאין יכולין להסתכל בו מחמת גודל הבהירות שבו, והאור היוצא ממנו יכולין להסתכל בו, ולהשיגו וליהנות ממנו לסיבת מיעוט בהירותו, כי אילו היה באור בהירות כמו בשמש לא היו יכולין גם כן להשיגו וזהו (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' צבאות: (כתר שם טוב ת"ב די"ט ע"ד לקוטי אמרים די"ט ע"א)
Noach.93.1
כאשר האדם הוא מדבר באהבה וביראה הלא השכינה משתוקקת לדברים אלו, כמו האם המשתוקקת שידבר בנה דבר של שכל כדי שתחשב בעיני בעלה, כך כשהדיבורים באים למעלה מכח האדם, מקושטים, בזה הכח נולד התפארות גדול והמלאכים אומרים מי כעמך ישראל גוי אחד (דברי הימים א' כ"ז כ"א) ולכך עדיף שיאמר [לפחות] תיבה אחת בתפלה באהבה וביראה כי בזה מעורר שכל המלאכים אומרים שירה להקדוש ברוך הוא, וגם הוא מעורר כל העולמות כשהוא עובד להקדוש ברוך הוא, כל העולמות עובדין אותו יתברך שמו: (כתר שם טוב ח"ב ד"ה ע"א, ובלקוטי אמרים ד"ה ע"ב הוא יותר באריכות)
Noach.94.1
ישמע מהיכלו קולי (תהילים י״ח:ז׳) היכל נקרא הדיבור, וצריך להתפלל רק בשביל שיביא את הדיבור לו יתברך שמו, וכשמתפלל כך, מניחין אותו כל המשמורות, על דרך משל, חותם המלך שנושא אותו בן כפר שאינו הגון לבא לפני המלך, אף על פי כן מניחין אותו כל המשמורות, שהמלך יש לו געגועין על החותם, וממהרין אותו אל המלך, כדי שיהיה אל המלך תענוג מהר, כך הקדוש ברוך הוא מגעגע אחר הדיבור, וזהו ישמע מהיכלו קולי דהיינו מחמת הדיבור: (ליקוטים בס"ס אור תורה, ד"ה כי רחץ ה', דנ"ד ע"א).
Noach.95.1
שמעתי ממורי בענין תפלת היום שיהיה על דרך דאיתא (בטור אורח חיים סי' א) אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי, שיטרח וייגע בהדרגה עד ברוך שאמר שהוא נגד עולם העשייה, שהוא למטה מקום הקליפות, ואחר כך יכוין יותר מברוך שאמר עד ישתבח שהוא יצירה, ואין שם קליפות כל כך כמו בעשייה, ומישתבח עד עמידה יכוין יותר, ובעמידה הוא החיבוק והזוג האמיתי יפשיט את עצמו מן הגשמיות כמו שכתב באורח חיים סי' צ"ח יעו"ש, ואז נעשה תחלה מיין נוקבין ואחר כך בא מיין דכורין ויולדת זכר, מה שאין כן כשבא לאדם התעוררות מעצמו אז ח"ו מורה על הצרה בסוד (תהלים ק"ט) ותפלתו תהיה לחטאה והתקנה לזה כשיעלה על לבו זאת, ויחרד בחרדה גדולה, ויתפלל מעומק הלב וכו': (תוי"י פ' אחרי דצ"ז ע"ד)
Noach.96.1
כאשר מתחיל האדם להתפלל מיד כשאומר אדני שפתי תפתח השכינה מתלבשת בו ומדברת הדיבורים, וכשיהיה לו האמונה שהשכינה מדברת אלו הדיבורים בוודאי תפול עליו אימה ויראה וגם הקדוש ברוך הוא כביכול מצמצם את עצמו ושורה אצלו כמו שנאמר (שיר השירים ב׳:ט׳) מציץ מן החרכים מהאותיות שהם היכלות והוא הולך מהיכל להיכל, ובכל היכל דנין אותו אם אם הוא ראוי לכנוס, ואם היה האדם משים אל לבו שדנין אותו בעת שנפלה לו מחשבה זרה בוודאי היה מתפלל בכוונה, רק שהוא שוכח שדנין אותו כו': (ליקוטי אמרים ד"א ע"ב)
Noach.97.1
הבעל שם טוב ע"ה אמר על מה שאמרו בזוהר (ויחי דרל"ד ע"א, פקודי דרמ"ה ע"ב) שדנין את האדם בכל היכל והיכל ומגרשין אותו מההיכל, פירוש, כי הדיבורים נקרא היכלות שהשכל שורה בהם והאדם המתפלל הוא הולך מאות לאות ומתבה לתבה וכשהוא אינו כדאי מגרשין אותו דהיינו שזורקין לו מחשבה זרה וממילא הוא בחוץ: (לק"א ד"ז ע"ב)
Noach.98.1
כשנופלת לו מחשבה זרה אזי יתבושש עד מאוד כי דחפו אותו מהיכל המלך וישוב לתוך ההיכל בבושה דבה והכנעה גדולה עד מאוד, כי מחשבה זרה הוא עבירה כמו מוליד ממזר, על דרך דאיתא בגמרא (כתובות דס"ג ע"א) דחילא בתר דחילא אזלא, כמו שהמחשבה הוא דכר ונקבא, כך הקול והדיבור הם דכר ונוקבא ואם יש לו מחשבה זרה ומדבר דברי קודש הוי כמו ממזר, שיש לו צורה כמו האדם ואם יש לו מחשבה זרה ומדבר דברי קודש הוי כמו ממזר, שיש לו צורה כמו האדם הכשר רק הפנימיות הוא דע, כך הדיבור הוא באותיות קדושות רק שהמחשבה הוא דעה שחושב דבר אחר ומוליד ממזר מדיבור קדוש, ועוד יחשוב כי הקדוש ברוך הוא אומר לו מדוע באת בהתבה ואין אני בהתבה, כי מחשבתו משוטטת בדברים אחדים: (צוואת הריב"ש ד"י ע"ב, לקוטי אגדות בס"ס אור תורה, לקוטי אמרים די"ח ע"ב)
Noach.99.1
אם אדם מתפלל ויש לו מחשבה אחרת אזי ח"ו הקליפה רוכבת על הדיבור, כי מחשבה רוכבת על הדיבור, וזהו (שיר השירים א׳:ט׳) לסוסתי ברכבי פרעה, סוסים נקראים הדיבורים, וכשפרעה היינו מחשבה זרה, רוכב עליו, אזי דמיתיך רעיתי, יותר טוב אילו שותק, אבל דבר היוצא מלב נכנס ללב, פירוש בלב העליון על ידי ההבל כנודע: (צוואת הריב"ש ד"ח ע"א)
Noach.100.1
ענין הייחוד הוא שלא להפריד השכל מן הדיבורים, שלא לערב רע בטוב, וזהו (בפ' בראשית) ועץ הדעת טוב ורע, (משלי ל׳:כ״ג) שפחה כי תירש וכו' וכענין מים עליונים: (ליקוטים יקרים ד"ה ע"ד), [ועי' לקמן אות קל"א]
Noach.101.1
בתפלה צריך להיות כמו מופשט מגשמיות ואיננו מרגיש מציאותו בעולם הזה, וזהו (אבות פ"א) אם אין אני לי מי לי, כלומר כשאני אבוא למדרגה שלא אדע וארגיש כלל אם אני לי, היינו אם אני בעולם הזה או לאו, בוודאי אין לי שום פחד ממחשבות זרות כי איזה מחשבה זרה יקרב אלי בהיותי מופשט מזה העולם, וזהו מי לי, רצה לומר איזה מחשבה זרה יבא לי, אבל כשאני לעצמי, רצה לומר כשאני חושב לעצמי לדבר יש, במציאות בזה העולם, אז אדרבה אינני נחשב לכלום, וזהו שאמר מה אני, רצה לומר מה אני חשוב ומה עבודתי חשובה לפניו יתברך שמו, כי אז יבלבלו אותי מחשבות זרות, והריני כמו שאינני בעולם הזה, כי עיקר בריאת אדם בעולם הזה הוא לעבודת השם יתברך, והרי אין אני יכול לעבוד עבודתו, מחמת מחשבות זרות המבלבלים אותי, וגם מה שאמרו חכמינו ז"ל (בסוכה דנ"ג ע"א) אם אני כאן הכל כאן יש לפרש על פי דרך זה: (צוואת הריב"ש ד"ז ע"א, ודי"ב ע"א)
Noach.102.1
כשישראל מתפללים ומתדבקים את עצמם להשם יתברך, קלא נפיק (שיר השירים ג׳:י״א) צאינה וראינה בנות ציון כו' כלומר מי שאינו ראוי לייחוד זה ולא ניחא ליה, יצא, וזהו צאינה, ומי שראוי לזה וניחא ליה יראה, וזהו וראינה וכששומעין הקליפות קול זה, אז רוצים הם לבטל את האדם הזה בתפלתו, במחשבה זרה מתענוגי הזמן, והחכם מתדבק באהבת ויראת הבורא יתברך, ובזה מעלה ניצוצי החיות שבתוך המחשבה ההוא, ואומר בלבו מה לי לדבק בחומריות הדבר, מוטב אדבק בחיותו שהוא כח מכחות השם יתברך שהוא החכמה כמו שנאמר (תהילים ק״ד:כ״ד) כולם בחכמה עשית: (כתר שם טוב ח"ב די"ט ע"ב, לקוטי אמרים די"ב ע"א)
Noach.103.1
שמעתי ממורי זלה"ה בפירוש הפסוק (תהלים יו"ד) תכין לבם תקשיב אזניך, ורצה לומר כי סימן זה מסור ביד האדם, שאם נזדמן שיוכל להכין לבו להתפלל לפניו יתברך שמו, בלי שום מחשבה זרה על כל פנים או בדחילו ודחימו כל אחד לפי מדרגתו, אז ידע כי נתקבלה תפלה ההוא, וזהו שאמר תכין לבם תקשיב אזניך, כי בעת שמתפלל יוכל לידע שתקובל ותקשיב אזנו יתברך שמו, ודפח"ח: (תוי"י פ' בהעלותך דקל"ח ע"ג), [ועיין לקמן אות קכ"ד].
Noach.104.1
שמעתי מפי קדשו של מורי החסיד האלקי הבעל שם טוב ז"ל שהזהיר על הזריזות והזהירות בעסק התפלה לאנשים כערכנו, בכדי שינצל מן מחשבות זרות, ואמר בשם גיסו הרב החסיד מו"ה גרשון קוטיבער ז"ל שאמר משל יפה על האנשים וכו' שאינם מרגישים כלל בתפלתם אם היו במחשבה זרה או לאו, ואמר משל, כי היה דרך אחד מסוכן מאוד, והוא שהיה צריך לילך דרך יעד שהיו שם מחבואות של גזלנים ושודדים, שהיו מצפים לאיזה עובר ושב, ואז קמו ממחבואיהם וגזלו וחמסו וטרפו ועשו בו פצעים וחבורות, וכל מי שהיה מוכרח לילך דרך היער היה מהלך במרוצה גדולה מאוד, שלא יהיה להשודדים פנאי לילך ולבא אליו ממחבואיהם שישבו בהם, פעם אחת נסעו שני אנשים בחבורה אחת, והיה אחד מהם שתוי ושיכור מאוד, והשני לא כן היה רק כדרך כל הארץ, והנה בנסעם דרך היער הזה, זה שהיה לשם בשכלו נסע במהירות גדול עד שעבר בשלום את היער בלי פגע, וחבירו השני השיכור הלך לאט לאט פסיעה אחר פסיעה, והרוצחים היו טורפים אותו והכו אותו ועשו בו חבלות ופצעים והוא לא הרגיש בדבר כלל מחמת שכרותו הגדול, ואחר זה פגעו זה בזה, ועמד הראשון ותמה את עצמו על זה השני ושאל אותו איך ניצלת שלא המיתו אותך בהכאות גדולות שעשו לך, והשני השיכור היה מתמה את עצמו על תמיהתו של זה, ואמר שאינו יודע שום דבר שעשו לו, כי לדעתו הלך בלי פגע, עד שהראשון הראה לו במראה את הפצעים והחבורות שבכל אבריו, וגם כתמים מן הדם שהיה שותת על בגדיו מן הפצעים והחבורות והוא נשאר בתמיהתו ואינו זוכר כלל והנמשל מובן מעצמו: (דברי משה פ' בא)
Noach.105.1
הבעל שם טוב הקדוש ז"ל אמר מה שבא לאדם מחשבות זרות ומבלבלים אותו בשעת התפלה הוא אדרבה סימן טוב, על פי משל, דלפני מלך בשר ודם יש כמה מחיצות ושומרים לפתחים, שלא לגשת אליו, ופעמים מזדמן שאחד רוצה לילך עם המבוקש אל המלך והשומרים יודעים שזה יהיה רע להם, ואז אם זה ההולך אינו חשוב והגון, והרי ודאי להם שלא יפעול כרצונו כי המלך לא ישגיח עליו כלל, אז תיכף כשזה האיש אומר להשומרים שיניחוהו לעבור הפתחים והמחיצות תיכף פותחים לו כי מה איכפת להו, מה שאין כן אם זה האיש הוא שר וחשוב לפני המלך אז אשתמוטי קא משתמטי ליה בכל היכולת לדחותו בלך ושוב, שרצונם שלא יבא לפני המלך בידעם כי רע יהיה להם, כי דבריו יתקבלו לפני המלך, כמו כן נמי ענין התפלה ידוע כי הוא התקשרות להעלות ניצוצות הקדושות מהסטרא אחרא ר"ל ומכל דברים השפלים, וזה רע להם, לכן אם איש פשוט בא להתפלל לפני הקב"ה אשר גם בלאו הכי תפלתו איננה כל כך כהוגן ולא תעשה בהם רושם, אז מניחין אותו ואין מבלבלין אותו כל כך, מה שאין כן באיש הירא, אשר תפלתו תעשה פרי למטה ושורש למעלה אז מתגברין הסטרא אחרא בכל היכולת ומבלבלין אותו במחשבות זרות, והמשכיל היודע זאת מתגבר בכל כחו עליהם וצועק בקול מר אבי הושיעני, והקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של ישראל, אז נפתחין כל המחיצות והפתחים, וגורם תיקון הראוי, להעלות הניצוצות הקדושים, ופועל ישועות: (שפת אמת בערזאן פ' וארא).
Noach.106.1
.מבעל שם טוב, אם יפול לאדם מחשבה זרה יחשוב שהכל בא מאותיות והם קדושים, רק שנצרפו במחשבתו לשטות, על כן אם יכול להפוך אותיות הללו לדברים קדושים, היה טוב מאוד, או על ידי היפוך התבות של המחשבה זרה, או בהפסק התבות לשתים, והן בראשי תבות של המחשבה זרה, ודווקא שלא יופסק מהדבקות: (דרכי צדק אות כ"ה)
Noach.107.1
ויש באדם כמה כחות, שלזה העולם צריך כח זה, ולזה העולם כח זה, שעולה נשמתו לכל העולמות שצריך לעלות, ובודקין אותו בכל עולם אם הוא ראוי לעלות ואם לאו דוחין אותו לחוץ, ולפעמים שולחין לו מחשבה זרה מחמת שדוחין אותו, ואם הוא חכם, באותה המחשבה יכול לקשר עצמו יותר להשם יתברך, שהמחשבה הוא אותיות שהם אברי השכינה רק שנפלו בקליפות מכח השבירה, ונעשה הצירוף של האותיות רע, כמו אדם שנותן מעדנים מעורבים מין בשאינו מינו, שכל אחד בפני עצמו הוא טוב וכאשר נתערבו הוא מאום ורע מאוד, כך זה הוא גם כן נעשה רע.
Noach.107.2
וכשהוא מבין באיזה ענין הוא המחשבה אם בתאוה הוא מעולם התאוה נפל, אם ביראה רעה הוא מעולם היראה, אם בגאוה הוא מעולם התפארת, וכן בשארי דברים, שכולם משבעת ימי הבנין נפלו, וכשהוא מקשר אותם בהשם יתברך באהבת הבורא וביראת הבורא, הוא מחזיר אותם לשורשם, וכן בשאר מדות, כל מחשבה לפי המדה שנפלה ממנה הוא מקשר אותה לאותה המדה, והקליפות נופלים ממנה, ונעשה הצירוף טוב, וזהו דאיתא (שבת דקנ"ג ע"א) מתיר החבלים והשקים נופלים, השקים דהיינו הקליפות נופלים.
Noach.107.3
ויש להשם יתברך ברוך הוא בזה הנאה גדולה, כמשל הבן מלך שנפל לשביה כשמביאין אותו לפני המלך הוא נהנה מאוד יותר מזה הבן שהיה אצלו תמיד: (כש"ט ח"ב ד"ג ע"א, לקוטי אמרים ד"ד סוף ע"א)
Noach.108.1
בשם ריב"ש כאשר בא לאדם מחשבה זרה בתפלה או בלימוד, ישבור המחשבה זרה ההוא, וידבוק עצמו בבורא יתברך, ובזה מתקן ניצוץ קדוש שיש במחשבה ההוא, והוא משל לאדם שהיה מונה מעות והיה בנו בשביה ובא אצל אביו ואמר הרי יש לך מעות פדני מהשביה: (לקוטים יקרים דט"ו ע"ג)
Noach.109.1
הנה האדם העוסק בתורה ותפלה בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא (תקוני הזוהר תיקון י') ומכל שכן אם יש בו מחשבות זרות, שנקראו קדשים פסולים ונמסרו לחיצונים, וכשחוזר האדם בתשובה מגביה הניצוצות הקדושים שנמסרו אל החיצונים, ולכן כשעומד בתפלה או בעוסקו בתורה עומדים המחשבות זרות לבלבל תורתו ותפלתו, כי המחשבות זרות הם חטאותיו, ועומדים לפניו בדרך מלחמה, אבל כוונתם שיתקנם ולהוציאם מעמקי הקליפות, והיינו על ידי שיחרד כשירגיש שהם עונותיו ויצטער עליהן, וביאור דבר זה קבלתי מרבי ואין צריך להאריך כאן: (תולדות יעקב יוסף חקת דקנ"ח ע"א)
Noach.110.1
שמעתי ממורי ביאור סוד א"ב וכו' ואיך שצריך לעשות בכל תבה הכנעה והבדלה והמתקה, ורצה לומר כי דיני ש"כ ופ"ר הרמוזה בתבת אדנ"י דפתיחת תפלת שמונה עשרה, כל הכוונות שיש שם צריך לכוון בכל תבה ודיבור להמתיק הדינין, כי אות א הוא סוד פלא, ונתלבש באות ב' שהוא ב' אלפין, וכן ג' ג' אלפין, עד אות ת' ד' מאות אלפין, וכל מה שנתרחק האות נתרחק מהחיות ונתלבש בקליפות עד מלכות שבמלכות ששם מחשבות רעות וכו', וכאשר יתן לב על גלות השכינה שהיה ניצוץ השכינה מלובש בתוך כיעור הקליפות הזה יחרד חרדה גדולה ואז יתפרדו כל פועלי און, ונעשה ייחוד יראה עם נורא ונתברר ניצוץ הקדוש ונתחבר למעלה אל החיות בסוד (יחזקאל א׳:י״ד) והחיות רצוא ושוב והוא גאולה מהשביה, וזהו הכנעה, כאילו הוא אינו מדבר רק השכינה, והבדלה להפריד הקליפות, והמתקה להעלותן להמתיקן בשרשן וכו' ודפח"ח: (תוי"י בסופו דר"ח ע"ד)
Noach.111.1
אלופינו מסובלים (תהילים קמ״ד:י״ד) כשיודע האדם שאלופו של עולם הוא בכל תנועה שבעולם אז יכול לסבול הכל ואז אין פרץ וכו', וכן שמעתי אחר כך ממורי כי בידיעת אדם שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו וכל תנועה ומחשבה הכל ממנו יתברך, אף אם יעלה היפך בכמה דברים ממשמעות הפירוש של התפלה, מכל מקום בידיעה זו יתפרדו כל פועלי און וכו', הגם ששמעתי ממנו גם כן שצריך הכנעה הבדלה והמתקה וכו' מצד השבירה שנפלו הניצוצות קדושות בין הקליפות צריך להפריד מהשכינה מחשבות רעות וזרות וכו', ודפח"ח, והחכם יבין וישכיל דיש בזה ב' סוגים, אחד דרך כלל ואחד דרך פרט, כמו ששמעתי ממורי וכתבתי מזה במקום אחר ביאור (כתובות דט"ז ע"ב) כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה וכו' דבית שמאי סבירא להו דבזמן הגלות סגי דרך כלל כמות שהיא, ובית הלל אומרים דצריך דרך פרט לקשט הכלה שתהיה נאה וחסודה וכו' ודפח"ח, והכי נמי אם יכול לטהר מחשבתו אזי מה טוב ומה נעים שיעשה דרך פרט בענין הבדלה והכנעה והמתקה שהוא עמוק מאוד, ואם לאו ידע דרך כלל שהכל ממנו ית' ואז יוכל לעמוד על עמדו ולא ידחו הקליפות אותו בכל המדרגות, שיהיה נשאר דבוק בו יתברך, וזהו הבטחתו יתברך (בזכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהם המלאכים, שאין החיצונים והקליפות יכולים להדיחו ממעמדו ומצבו: (כתונת פסים דכ"ז ע"א).
Noach.112.1
שמעתי ממורי זלה"ה כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה, וביאר כי לעתיד השכינה נקראת כלה וכו' מה שאין כן עתה השכינה נקראת זאת וכו', ובזה יובן כיצד מרקדין בזמן הזה בגלות השכינה שהוא לפני וקודם שנקראת כלה, כי הריקוד הוא להעלות ניצוצין ומדרגה תחתונה להעלותה אל העליונה כמו ריקוד קדוש וכו', ואין זה עולה יפה בזמן הגלות כי מי יוכל לעשותה על צד השלימות, כמבואר (בכתבי האר"י ז"ל) בסוד נפילת אפים שהוא להעלות ניצוצין מן עשייה עד רום המעלות וכתב מוהרח"ו שאין אתנו יודע עד מה וכו' יעו"ש, לכך אמרו בית שמאי כלה כמות שהיא על דרך שכתב בזוהר (פ' וירא דק"ג ריש ע"ב) סוד נודע בשערים בעלה לפי מה שמשער כל אחד בדעתו ויכלתו אף בדרך כלל, אם אינו יכול בדרך פרט לייחד השכינה ולקשטה מכל מקום ישער כלה כמות שהיא, ובית הלל סבירא להו כלה נאה וחסודה, שצריך לידע בפרט איך להסיר בגדי צואים ולכלוך מהציצוצין ולקשטה בפרט, שתהיה השכינה כלה נאה וחסודה וכו' ודפח"ח: (צפנת פענח דמ"ו ע"א)
Noach.113.1
כתבתי במקום אחר בשם מורי ז"ל שביאר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא גם בדרך כלל שידע שכבודו יתברך מסתתר בכל מקום וכו' ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה שידע דרך פרט איך שנפלו אור ניצוצי הקדושה בתוך הקליפות, ובאו בשעת תפלה מחשבות זרות לתקנן וצריך להבדיל ולהסיר הקליפות ולהעלות מתוכה ניצוצי הקדושה ולקשטה שתהיה כלה נאה וחסודה וכו': (תוי"י ר"פ בראשית ד"ח ע"ד)
Noach.114.1
בידיעת האדם שידע ומאמין שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו בכל תנועה ומחשבה והכל ממנו יתברך אז יתפרדו כל פעלי און וכו' והוא בחינת דע את אלהי אביך (דברי הימים א' כ"ח) ששמעתי ממורי גם כן בענין זה: (צפנת פענח דפ"ו ע"ב).
Noach.115.1
שמעתי ממורי זללה"ה, ענין מחשבות זרות איך להעלות הפנימי ולתקנם וחיצונות יתפרדו, ואם אינו יודע דרך פרט על כל פנים ידע דרך כלל שבכל דבר ודבר יש בו יחוד שני שמות הוי"ה אדנ"י וכו' ודפח"ח, וכענין זה שמעתי ממנו סוד רומח וכו': (צפנת פענח דפ"ו ע"ב)
Noach.116.1
שמעתי בשם מורי זלה"ה ביאור ש"ס (דברכות דל"ג ע"ב) א"ר זירא כל האומר שמע שמע משתקין אותו אמר ליה ר"פ לאביי דלמא מעיקרא לא איכוין דעתיה וכו' אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוון דעתיה, והקשה מורי זלה"ה דאכתי הקושיא במקומה עומדת מכל מקום דלמא מעיקרא לא איכוין והשתא בא לצאת ידי שמים ולכוון, וכו', ועוד קשה למה נקט ר' זירא דווקא האומר שמע שמע ב' פעמים וכו' ולא פסוק אחר בקריאת שמע או כיוצא, וביאר מה הוא ענין קבלת עול מלכות שמים, והענין כי האדם מחוייב להאמין כי מלא כל הארץ כבודו יתברך לית אתר פנוי מיניה וכל המחשבות של האדם יש בו מציאותו יתברך וכל מחשבה הוא קומה שלימה, וכאשר יעלה במחשבתו של אדם בעת עסקו בתפלה איזה מחשבה רעה וזרה היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה, ואם אינו מאמין בזה אין זה קבלת עול מלכות שמים שלימה, כי מקצר ח"ו במציאותו ית' ובזה מובן האומר שמע שמע וכו' וקשה למה אמר שני פעמים, וצריך לומר כי מעיקרא לא איכוון דעתיה, דהיינו שהיה לו איזה מחשבה זרה, אמנם אם ידע ששם גם כן הוא מציאות השם יתברך לא היה צריך לומר שני פעמים שמע, וזהו צחות לשון הש"ס מחינן ליה במרזפתא דנפחא, והכוונה כי המחשבה עצמה הוא מכה את האדם כמו במרזפתא דנפחא כדי לתקנו ולהעלותו, ולמה הוא חוזר פעם שנית לומר שמע כאילו ח"ו בפעם ראשון לא היה שם מציאות השם יתברך, ונמצא הוא מקצר במציאותו יתברך ובקבלת עול מלכות שמים, ולכך אמר משתקין אותו ודפח"ח.
Noach.116.2
ועל פי זה ביאר ש"ס (דברכות ד"ח ע"ב) רצוצא דמיית (פירש"י אפרוח שמת בקליפתו) מהיכן נפיק רוחיה, ומשני מהיכא דעייל נפיק, וש"ס זה צריך ביאור, ואמר על פי ש"ס דברכות פרק הרואה (דנ"ז ע"א) הרואה ביצים בחלום כו' כי בחינת ביצה מראה בחינת התפלה, והענין, שאין לך מחשבה שלא יהא בה קומה שלימה, אף מחשבה רעה וזרה שבאה אל האדם היא באה כדי לתקנה ולהעלותא כנ"ל, ואם האדם דוחה המחשבה ההיא ממנו, אז הוי כאילו דוחה והורג קומה שלימה, אמנם לפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה, ואם נפשך לומר במה אדע איזה מחשבה לדחותה ואיזה לקרבה ולהעלותה, יתבונן האדם אם בשעה שבאה המחשבה זרה מיד עלה במחשבתו במה לתקנה ולהעלותה אז יראה לקרבה ולהעלותה, ואם לא יעלה מיד במחשבתו במה לתקנה, אז מסתמא באה לבטל את האדם בתפלתו ולבלבל מחשבתו, ואז יש רשות לדחות המחשבה ההוא כי הבא להורגך השכם כו' ובזה יובן רצוצא דמיית מהיכן נפיק רוחיה, כלומר המחשבה שבאה בשעת התפלה שנקרא ביצה, דמיית, דהיינו שדוחה אותה המחשבה וממית אות ההיכי נפיק רוחיה כלומר האיך הוא ממית ודוחה קומה שלימה, ומשני מהיכי דעל נפיק, כמו שעלה המחשבה לבלבל את האדם ולדחותו, כך נפיק, שיש רשות לאדם לדחות את המחשבה ולהוציא אותה וזהו שאמר מהיכא דעל נפיק ודפח"ח.
Noach.116.3
ופעם אחת שאל השואל למורי זלה"ה אם אמר כמה תבות בקריאת שמע ובתפלה בלא כוונה אם רשאי לחזור פעם שנית ולאומרם בכוונה, ואמר בזה הלשון הלא ידוע ומפורסם שאין לך שום דבר שלא יהיה בו מציאות השם, אפילו מחשבה חיצונית שם יש גם כן ניצוצות קדושות כנודע, ואם כן אם אמר כמה תבות של תפלה בלא כוונה רק במחשבה חיצוניית, אם כן באה אותה המחשבה להוציא ממנה ניצוצות כנודע, ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא מורה שפעם הראשון לא היה שם שום מציאות השם והוא מקצר במציאות השם יתברך, גלל כן אל יאמר פעם ב', רק יהרהר במחשבה ובכוונה אותן התיבות שאמר בלא כוונה, כל זה שמעתי בשם מורי זלה"ה ודפח"ח: (בן פורת יוסף ד"נ ע"ב וע"ג, וע"ש עוד דנ"ג ע"ד).
Noach.117.1
אמר. הריב"ש נבג"מ על גמרא (ברכות דל"ד ע"א) מחינן ליה במרזפתא דנפחא שהוא מיתת הנפש: (קול אריה פ' משפטים)
Noach.118.1
בספרים בשם הרב הקדוש הבעל שם טוב ז"ל על מאמר רבותינו ז"ל כל האומר שמע וכופלו וכו' מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד שיכוון דעתו, עיין שם מה שכתבו בשם קדשו באריכות, ושורש הדברים, כי ענין המחשבות זרות הבאים בתוך התפלה, או בעסקו בתורה, הוא אותם הניצוצות קדושים אשר נפלו על ידי אותו האיש בעצמו בתוך הקליפות, או בגלגול זה או בגלגול הקודם, או ע"י חטאו של אדם הראשון אשר כל נשמות ישראל היו נכללים בו, ולזה מגיע על כל אחד מישראל לתקן הניצוצות המגיע על חלקו, ולזה כאשר האדם עומד בתפלה ורוצה לדבק את עצמו בהקדושה אז באים אותם הניצוצות גם כן אליו כדי לתקנם וכו', ואני בעצמי שמעתי מפי קדשו ז"ל בזה הלשון, צריך להתחכם הרבה בענין המחשבות זרות אשר באים לאדם בעמדו בתפלה, כי המה כחותיו ממש אשר באים אליו לתקנם: (דברי משה פ' לך)
Noach.119.1
שמעתי ממורי ביאור פסוקי (תהלים סי' ק"ט) ותפלתו תהיה לחטאה יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה וגו' ינקש נושה לכל אשר לו וגו', והקשה מה זה עונש לרשע שתהיה אשתו ובניו וגו', וביאר על פי דאיתא בש"ס (קדושין ד"מ ע"ב) תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וכו' והקשה דמשמע דמעשה גדול וכו', וביאר כי תלמוד יש בו שניהם כי אמרו רבותינו ז"ל (עיין מנחות דק"י ע"א) כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, אם כן שניהם בידו, מה שאין כן מעשה הוא לבד וכו', והנה נפש הוא מלבוש לרוח, ורוח מלביש הנשמה, אם כן נפש נגד רוח נקרא אשתו, וכן רוח נקרא נגד נשמה אשתו וכו', וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (מגילה ד"ו ע"ב) שצדיק ממנו בולע הכי נמי אמר דוד המלך עליו השלום נגד דואג ואחיתופל שלמדו על כל פנים תורה שהוא מיין נוקבין לתפלה, וכמו שכתב מהרש"א שכל התורה הוא הכנה ליראה הנקרא תפלה וכו', ובתפלה משפיעין למתפלל מיין דכרין נגד מיין נוקבין וכשלמד לשמה כמו שהיה מיין נוקבין כך הוא מיין דכורין, מה שאין כן כשלמד שלא לשמה כך משפיעין לו בתפלה ואז תפלתו לחטאה, שמבלבלין אותו בתפלתו מחשבות זרות, ואז אשתו שהוא נפש הוא אלמנה שאינו מלבוש לרוח להיות מיין נוקבין וכו', וגם בניו שהם מעשים טובים הם יתומים, כי התורה שנקרא מעשה כנ"ל אחר שהיה שלא לשמה הם נע ונד דלא פרחית לעילא והם יתומים וגו', ינקש נושה לכל אשר לו, כי היצר הרע מלוה לו להמציא לו איזה מצוה שיעשה כדי להתפאר, או שילמד תורה שנקרא מעשה להתפאר וכך משפיעין לו מיין דכרין מלמעלה, רבות רעות וצרות, ואז היצר הרע נושה שלו בא להפרע מן הלוה, וזהו שאמר הכתוב ינקש נושה לכל אשר לו רחמנא לשיזבן וכו' ודפח"ח: (תוי"י בסופו דר"ח ע"ד).
Noach.120.1
מבואר בכתבי האר"י זלה"ה שאין בחינת תפלה של יום זה דומה לתפלת יום מחר, עד ביאת המשיח, וזהו כוונת המשנה (ברכות דכ"ת ע"ב) העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים, יעו"ש ושמעתי בשם מורי מופת על זה מן המחשבות זרות שבאין לאדם באמצע התפלה מסוד השבירה ורפ"ח ניצוצין שצריך האדם לברר בכל יום, והם באים שיתקן אותם ולהעלותן, ואין מחשבה זרה של יום זה דומה למחשבה זרה של מחר, והוא בחון למי שנותן לב על זה, וכאשר שמעתי ממורי איך לתקן מחשבות זרות, אם הוא הרהורי נשים יכוין להעלותם ולדבקן בשרשן שהוא חסד בסוד (בפ' קדושים) ואיש אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא, ומחשבת עבודה זרה פגם בתפארת ישראל, ודי בזה: (תוי"י ויקהל רע"ה ע"ג).
Noach.121.1
בתפלה יש דורון ומלחמה שהוא להלחם נגד מחשבות זרות עד שיקשור כל אחד בשורשו, כאשר קבלתי ממורי בכל ג' קוין וכו', ואז מקבל בדורון, זה המחשבה שהיה זרה, ונתקרבה בשורש הקדושה אל אבינו שבשמים: (תוי"י סו"פ ויחי ד"מ ע"ג).
Noach.122.1
גם כי יבואו איזה מחשבות זרות, קבלתי ממורי איך ידע איזה מחשבה מקו החסד שנפלה בסוד השבירה וצריך לתקנה ולהעלותה, אמנם יש מחשבות שהם הרהורי עבירה, וכאשר באה מחשבה זו, אז ידע האדם שיש עליו דינים ורוצים להענישו על כן יחרד חרדה גדולה ונעשה יחוד יראה ונורא ויתפרדו כל פועלי און, וכאשר פירש הפסוק (בפ' וילך) ידעתי כי אשה יפת מראה את וכו' ופסוק (בפ' תולדות) פן יהרגוני וכו' שהוא סימן העונש שיכנוס הרהור האשה בו: (כתונת פסים דמ"ב סוף ע"ד).
Noach.123.1
שמעתי ממורי ביאור תוספות דפרק קמא דראש השנה (דט"ז ע"ב ד"ה ועיון תפלה) בשם ירושלמי יומא חד בעי איכוין, כי צריך להעלות במחשבתו ממטה למעלה בסוד רפ"ח ניצוצין וכו' וכל מחשבות זרות הוא מלכות שבמלכות, ובבא המחשבה זרה, צריך ליפחד ולירא ממנה, ועל ידי היראה מתחבר יראה עם נורא ומברר ניצוץ הקדושה מתוך הקליפה שהוא המחשבה זרה, והנה זה התנא שהיה מחשבתו ברורה וצלולה ממחשבות זרות לא מצא מקום להעלות ממטה למעלה כי אם על ידי שעלה מחשבתו למנות קורות ביתו או אפרוחים וכו', ובפרטות דברים אלו צריך לימוד וכו' ודפח"ח: (תוי"י דר"ט ע"א).
Noach.124.1
קבלתי מרבותי ומפי ספרים דהתפלה בכל יום צריך כוונה אחרת, וזהו שאמרו בש"ס (ברכות דכ"ט ע"ב) אם יכול לחדש דבר וכו', וראיה מוכרחת לזה, דענין תפלה הוא לברר ניצוצות מרפ"ח ניצוצות מאנין תבירין, וזהו בסוד העלאת מיין נוקבין למלכות להזדווג אשה בבעלה, והעלאת הניצוצות הוא המחשבה העולה במחשבתו לאדם בשעת תפלתו, והחכם אשר עיניו בראשו יודע מן המחשבות זרות, לברר הפנימיות שבו, שהוא ניצוצות קדושות שנכנסו בתוך הקליפות ונעשו מחשבות זרות, ובדרך משל שאם בא לו הרהורי תאוות נשים הוא מצד חסד כמו שנאמר (בפ' קדושים) אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא, ויבין שאם יש לה לזה תאוה מצד ניצוץ אחד קדוש שיש לו, אם ידבק את עצמו בשורש של זה התענוג, ששם הוא התענוג בלי קצבה וערך, וכן בהרהור עבו"ז ח"ו, ושפיכות דמים שהוא קו שמאל, והאריכות בזה הוא סכנה, והמשכיל ידום, והנה עינינו הרואות שזה אי אפשר שיהיה בכל יום הרהור אחד כמו תמול שלשום, ואם כן, גם התפלה שיתחדש בה לפי ראות עיניו בהרהורים שלו, ולזה צריך דעת רחבה וכוונה גדולה שיהיה פיו ולבו ומחשבתו בהסכמה אחת שוין כנודע, מה שאין כן אם מתפלל בקביעות כמו תמול ושלשום, לשונו רגיל לדבר, והראש כורע במודים מעצמו, ולבו בל עמו וכמו שכתבו תוספות (ראש השנה דט"ז ע"ב ד"ה ועיון) בשם ירושלמי מחזיקנא טיבותא לרישא דכשהגיע למודים כורע מעצמו: לזה נראה לי שיש עשר לשונות של תפלה (רבתי ר"פ ואתתנן) שהם נגד יו"ד מדות שבמלכות הנקרא תפלה, ומדה אחרונה שבה מלכות שבמלכות ולפי מדת ימיו של אדם שבכל יום צריך לתקן ניצוץ אחד מפרקי י' מדות שבמלכות עד שלבסוף ימיו שתיקן מדה אחרונה, תשוב בתשובה שלימה למלכות הנקרא תפלה, בערך אדם זה וצינור שלו, כמו בעקבות משיחא שיהיה התיקון בכלל העולם כולו עד עקביים, ויעלה כל ניצוצות המלכות בערך כל העולם, אזי בלע המות לנצח וייתי משיח, כך בפרטות אדם אחד נעשה מדת ימיו קומה אחת וכו':
Noach.124.2
ולפי זה ידע האדם שאין התפלה לצורך עצמו, כי אם צורך גבוה לתועלת השכינה וכמו שכתב האר"י, דאם מכוון לתועלת עצמו השכינה מקוננת עליו (איכה א') נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ואם מכוון לתועלת השכינה מיד נענה, כמו שכתוב בתיקונים (תיקון י"ח דנ"ה ע"א) אם שכינתא תמן מיד פתחין ליה עיין בסוף ל"ג, וגם מבוקש האדם נכלל בבינה שהוא אם כל חי, וכל הנשמות הוא חלק השכינה וגם הוא נענה, אבל אם מכוון לשכינה כדי שיהיה הוא נענה גם כן נעשה מסך מבדיל, השם יתברך יאיר לנו לעבדו באמת ובתמים.
Noach.124.3
והסימן לידע שיהיה נענה הוא כמו שאמר הכתוב (תהלים יו"ד) תכין לבם תקשיב אזניך, שאם נסתייע כל כך ונזדמן שהוא יכול לעיין בה, אז בוודאי תקשיב אזניך, שאם לא היה עת רצון שיהא יכול לכנוס בחדדי המלך ולהיות נענה, לא היה יכול לכוון, וכיון שנכנס למלך בוודאי נעשה מבוקשו, שאין מונע מלהשיב אחור תאוות לבו ומבוקשו, שהשם יתברך הוא תכלית הרחמים והחסד.
Noach.124.4
ויש שנכנס למלך ולא נעשה בקשתו, והוא בדרך משל למלך שסרחה עליו מטרוניתא, ובהאריך הזמן שגירשה מעל פניו, והלכה למרחקים, נזדמן להמלך עסק הדרך שמה, וכאשר נודע לה זה, עשתה תחבולה שתבא לפניו, ותלך ותתחנן לפניו איך מר לה על עזבה את המלך, וסיפרה המאורעים שאירעו לה מיום גירושיה, וכל דברי תחנונים ופיוסים למלך עד שנתפייס מהרה ונתמלא מבוקשה, אך אם באה בתרעומות עליו על שבגד בה, אז אם מצאה את המלך שהיה בצער בלאו הכי והיא הוסיפה תרעומות להוסיף על צערו, אין דבריה נשמעים, כי אם כשמצאה אותו בעת שהיה טוב לב המלך, ונתישבו הדברים בלבו, שהדין עמה על שעזבה, שאין זה כבודו של מלך, בוודאי עושה לה כמבוקשה, ונענית בעת רצון, אף שדיברה דרך ריב וקטטה, ועל שם זה נקרא השכינה ריב ודי למבין וכו': (תולדות יעקב יוסף דקפ"א ע"א וע"ב)
Noach.125.1
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס (אבות פרק א') ויש גירסא אחרינא על מנת שלא לקבל פרס, ושמעתי מאא"ז זללה"ה ששני הגירסאות נכונים, והם מדרגות זו למעלה מזו, והוא כי שלא על מנת לקבל פרס הוא עבודה נכונה וגדולה, דהיינו כשמתפלל על איזה דבר יהיה כוונתו לצורך גבוה, והדבר אשר הוא מתפלל עליו אם יבא יבא ואם לא יבא לא יבא, וכן כל עבודת האדם ועשיותיו יהיה לשם שמים, לא לשום דבר הנאתו, ויש עוד בחינה נשגבה, על דרך משל, למי שחפץ ורוצה מאוד ולבו בוער לדבר עם המלך, והמלך גזר ואמר שכל מי שישאל איזה שאלה ימלא בקשתו, וכשאדם הזה אשר חפצו ורצונו לדבר תמיד עם המלך, כשבא לדבר מבוקשתו לפני המלך, מתיירא פן יתן לו המלך וימלא חסרונו ומה לו עוד לדבר עם המלך, לכן הוא רוצה יותר שלא ימלאו לו מבוקשו, כדי שיהיה לו איזה דבר לבא עוד לפני המלך באיזה פעם ולדבר עמו, וזהו (תהילים ק״ב:א׳) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, פירוש כל התפלות של עני הוא שלפני ה' ישפוך שיחו, והוא על דרך דאיתא בש"ס (תענית דכ"ה ע"ב) רמז לזה במעשה דשמואל הקטן, וזהו על מנת שלא לקבל פרס: (דגל מחנה אפרים הפטורת תצא ד"ה רני)
Noach.126.1
שמעתי ממורי כי השכינה נקרא תפלה כמו שכתוב בכתבים ואני תפלה וכו', וגם מבואר שם כשיתפלל ישים מגמת פניו לשכינה לייחדה בבעלה, ולא יכוון לתועלת עצמו שה"ו עליו נאמר (איכה א') נתנני ה' בידי לא אוכל קום וכו' יעו"ש, וביאר מורי זללה"ה הטעם יותר, כי אם יכוון לתועלת עצמו הגשמיי שיהיה נענה בתפלתו, לתועלתו הגשמיי, אז נעשה מסך מבדיל, על ידי שהכנים הגשמיי ברוחני שם, ואינו נענה כלל ודפח"ח: (צפנת פענח ר"פ שמוח ד"ב ע"ג)
Noach.127.1
שמעתי ממורי ענין התפלה בח"ל, העיקר הוא האמונה שיאמין שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו, ועל ידי זה מעלה ומנשא רגלי השכינה וכו', וגם יאמין, מיד כשיצא מפיו נוסח התפלה מה ששואל, מיד נענה, וכי תימא הא לפעמים שלא מצא מבוקשו, הענין הוא שהוא בהעלם ממנו, למשל שנעשה בקשתו בכללות העולם, הגם שבפרטות הוא מבקש להסיר הצער, באמת הוא לטובתו, או למרק עון או כיוצא וכו', כי אם יהיה בכוונת שאלתו, שמצפה שיהיה נענה, אז מכנים הוא גופניות בתוך שאלתו שהיה ראוי שיהיה רק ברוחניי לתועלת השכינה, ולא לתועלת עולם הזה, לכך הוי מסך מבדיל וכו' והאריך בזה ודפח"ח: (בפ"י בסופו דקכ"ז ע"א).
Noach.128.1
בבחינת תפלה זו, יש כמה בחינות זו למעלה מזו כאשר קבלתי מפי ספרים וסופרים, בחינה הפחותה, המתפלל לעצמו שיתוקן החסרון לעצמו, והוא בחינת מדרגת העולם וכמו שכתוב (ישעיהו מ׳:ו׳) כל בשר חציר וגו', כל חסד דעבדין לגרמוי עבדין וכו' (תקוני הזוהר תיקון ל') למעלה מזה המכוון לתקן למעלה חסרון השכינה, וממילא נתקן החסרון עצמו למטה בתיקון שרשו למעלה, כי הכל למעלה ולמטה אחדות אחד הוא, ועל כל פנים לא יכוון בתיקון למעלה וגם למטה לעצמו, כי הוי כמו קוצץ בנטיעות לעשות פירוד, כאשר שמעתי ממורי וזכרתי במקום אחר.
Noach.128.2
וכן שמעתי פירוש הש"ס דברכות (ד"ו ע"ב) דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מבזין אותו, והכוונה לפי שהפעולה של התפלה הוא למעלה ברומו של עולם ולא למטה, לפעמים, לכך בני אדם מבזין אותם בחשבם שתפלתם ח"ו לריק, וזה אינו, ודפח"ח.
Noach.128.3
ויש עוד בחינה יותר מעולה שגם בתיקון למעלה לא יכניס את עצמו בהכרח שיעשה מבוקשו, דיש בזה סכנה, כמו שדרשו חז"ל (שיר השירים ג׳:ה׳) בפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ומעשה של ר' יוסף דילרייני יוכיח ר"ל, על כן עצה היעוצה לאיש משכיל, שהוא יעשה את שלו, ויתפלל על דבר המאורע, ובעל הרצון יעשה כרצונו הטוב, וזהו בחינה המעולה, עבודה שלא על מנת לקבל פרס: (תולדות יעקב יוסף פ' שלח דקמ"ד ע"ב).
Noach.129.1
שלשה ספרים נפתחים בראש השנה וכו' (ר"ה דט"ז ע"ב) ספרים, רצה לומר דיבורים, וצדיקים גמורים הם שכל דיבורם בדברי קדושה בתפלה ובתורה, הם לייחד הדיבור בעולם המחשבה, שבכל תפלה ודברי תורה צריך להאמין שמיחד בוודאי עולם הדיבור בעולם המחשבה, אם הוא בכוונה, ואף על פי שמתפלל ואין נותנים לו בקשתו מה שהוא מתפלל, עם כל זה באתערותא דלתתא שהוא מיחד עולם הדיבור בעולם המחשבה בזה הוא גורם למעלה גם כן כזה, ואלו בני אדם שכל כוונתם לייחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה הם צדיקים גמורים, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד"ל ע"ב) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, רצו לומר שיחשוב שמה שחסד לו [חסר למעלה גם כן] וכן בשלומו לא יפסיק, דהיינו כשמתפלל בכוונה אז הקדוש ברוך הוא מתפאר בעולם הדיבור, ובא ההתפארות בכל העולמות ונופל עליו גם כן התפארות, ויזהר שלא יבטל מהדבקות שיש לו, לחשוב בהתפארות שלו איך הוא מתפלל בכוונה גדולה:
Noach.129.2
בינונים הם אותן בני אדם שבתפלתם מכוונים גם לזה שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתם מה שהם צריכים בצרכי עולם הזה, והם תלוים ועומדים עד יום הכיפורים, ר"ל עולם המחשבה הנקרא יום הכיפורים, ור"ל שהוא תלוי ועומד עד המחשבה ר"ל אחרי כוונת הלב, אם כוונתם לשם שמים בבקשת צרכי העולם הזה, כדי שיהיו פנויים לעבודתו יתברך שמו, אז גם הם נכתבין לחיים, כי גם בכוונתם נתייחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה וכו': (צוואת הריב"ש דט"ו ע"א רמזי אגדות בס"ס אור תורה דס"ה)
Noach.130.1
האדם כשידבק את עצמו להדיבורים, הדיבורים ימליצו בעדו, והוא, שלא תהיה כוונתו לשום דבר, רק לדבק עולם הדיבור, לעולם המחשבה, וזהו פירוש ג' ספרים נפתחים בראש השנה, ספר הוא לשון דיבור, סיפור של צדיקים שכוונתם אינו כי אם לייחד עולם הדיבור לעולם המחשבה, נכתבים לאלתר לחיים, פירוש, שהם מתדבקים לאלתר להיות חיים, בינונים שכוונתם לייחד וגם בשביל שיעשה הקדוש ברוך הוא רצונם, בינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים, שאז הוא התגלות עולם המחשבה, ויש לכל מחשבה עליה, ונעשה גם כן מחשבתם: (כתר שם טוב ח"ב ד"ד סע"ב, לקוטי אמרים ד"ד ע"ד).
Noach.131.1
צריך האדם לחשוב את עצמו כאין וישכח את עצמו מכל וכל ויבקש הכל בכל תפלתו על השכינה, ואזי יכול לבוא למעלה מהזמן, דהיינו לעולם המחשבה, ששם הכל שוה, חיים ומות, ים ויבשה, וזהו מה שכתוב בזוהר (בשלח דמ"ח ע"א) אלי דייקא דא בעתיקא תליא, שהיו צריכין להפקיר את עצמן, ולשכח בצרתן, כדי שיבואו לעולם המחשבה, ושם הכל שוה, מה שאין כן כשהוא דבוק בגשמיות עולם הזה הוא דבוק בהתחלקות טוב ודע, דהיינו זיי"ן ימי הבנין, ואיך יבא למעלה מזמניות, ששם אחדות גמור, וכן כשחושב את עצמו ליש, ומבקש צרכיו, אז אין הקדוש ברוך הוא יכול להתלבש בו, כי הוא יתברך שמו אין סוף, ואין כלי יכול לסבלו, מה שאין כן כשחושב את עצמו לאין: (ליקוטי אמרים די"ח ריש ע"ג, והוא בקיצור בכתר שם טוב ח"ב ד"כ ע"ד).
Noach.132.1
שמעתי אומרים שהרב הקדוש מו"ה גרשון אמר פעם אחת למורינו הריב"ש ז"ל בזה הלשון, כל זמן שאתה תוכל עוד בתפלה לומר ברוך אתה על פי רצונך תדע כי עדיין לא הגעת לכוונת התפלה, כי כל כך צריך האדם להיות בהתפשטות עד שאפס מאתו כח ושכל לדבר התפלה: (עבודת ישראל פ' מצורע)
Noach.133.1
שמעתי ממורי פירוש הכתוב (תהילים ק״ב:א׳) תפלה לעני כי יעטוף דהוי לו לומר תפלה מעני וגו', והמשיל למלך אחד גדול רחמן שהכריז שכל מי שצריך לשאול דבר יבא וישאל מאת המלך שיתן לו, והנה יש שבא בשביל כסף וזהב, ויש עבור שררה, והנה איש אחד משכיל נמצא שביקש מהמלך שימצא חן בעיניו לדבר עמו המלך בכל יום ג' פעמים, והוטב בעיניו על שהוא משכיל, ונבחר לו דיבורי המלך עמו מזהב ומפז, וגזר אומר, שכאשר ירצה זה האיש משכיל, לילך אל חדרי המלך פנימה, לדבר עמו, שילך דרך כל אוצרות בית המלך, ויטול מה שירצה באין מוחה, והנה המלך בעצם נקרא עני שאין עמו דבר רק הכל ביד הממונים שלו על אוצרות המלך, וזה שאמר תפלה לעני ר"ל שזה ביקש והתפלל לעני, ר"ל שידבר עם המלך שנקרא עני, ובאמת כי יעטוף, ר"ל שנתעטף בשאלה זו כל חמדה ואוצרי המלך, ומפרש ואומר שהתפלל ואמר כי לפני ה' בעצמו ישפוך שיחו, שידבר עם המלך בעצמו, ובו נתעטף הכל, ודפח"ח: (תוי"י פ' ואתחנן דקע"ח ע"ג)
Noach.134.1
שמעתי ממורי כי ר' נחוניא בן הקנה אחר שידע כל הכוונות היה מתפלל כתינוק בן יומו וכו' יעו"ש, וביאר מורי כי בענין התפלה ועבודת ה' יש שני בחינות, א' שמאל, שהקדוש ברוך הוא דוחה אותו, ב' ימינו יתברך מקרב, והענין הוא כי מבואר בטור אורח חיים סי' ה' דכתב הטור יכוין ה' בקריאתו באדני שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו הוי"ה היה הוה ויהיה המהווה כל העולמות וכו', אם כן כשאדם אומר בלב מבין ברוך אתה, שהשם יתברך הוא לנגד פניו, וגם פירוש שם הוי"ה שהוא היה הוה ויהיה, המהווה כל העולמות, ומחיה כל הנשמות, בהזכרת שם הזה, היש תענוג גדול מזה, שמדבר עם המלך מלכו של עולם פנים בפנים וכמו שכתוב (שיר השירים א׳:ב׳) ישקני מנשיקות פיהו, ואז נקרא בחינה זו ימינו יתברך תחבקני, מה שאין כן אם עונותיו מבדילין בינו לבין קונו, ובעת אומרו ברוך אתה וכו' מחשבה זרה מפרדת בינו לבין אליהו, וטורדת אותו המחשבה בהבלי עסקיו של עולם הזה, ואין יכול לכוון וכו', וניטל ממנו התענוג הנפלא של ישקני מנשיקות פיהו, אז בחינה זו נקרא שמאלו של הקדוש ברוך הוא, ומכל מקום גם בעת שהשמאל דוחה הוא לתכלית, כדי שיקרב אותו בימין לקבלו בתשובה, והחכם יתן לב לידע בעת ששמאלו של הקדוש ברוך הוא דוחה אותו, השם יתברך בעצמו ובכבודו שם, כי חוש הראות מעיד, בעת שאדם דוחה חבירו, הוא עצמו שם, לכך יקבל דחייה זו באהבה, וינשק הדחייה, ויחרד חרדה גדולה, ולהבין שזה הדחייה הוא כדי להתקרב אליו יתברך יותר, והוא אשר ימינו פשוטה לקבל שבים, וכן בכל ענייני פחד ויראה חיצונית יכנס מזה ליראה פנימית, וכן על ידי מחשבות רעות יבין וכו', הגם שהנשיקה ממנו יתברך טוב יותר מהדחייה, מכל מקום יעשה כנ"ל ודפח"ח: (כתונת פסים דמ"ג ע"ב).
Noach.135.1
שמעתי ממורי כי אדם השלם אם יזדמן לו איזה ביטול תורה ותפלה יש לו להבין שגם זה הוא ידו יתברך שדוחה אותו כדי שיתקרב יותר בסוד (שיר השירים ב׳:ו׳) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וכו' ודפח"ח, וזהו ששמעתי מן מוהר"ן עיין בקונטרס אחרון: (תוי"י ר"פ וישב, דל"ב ע"א ויקהל דע"ה ע"ג).
Noach.136.1
שמעתי ממורי זצללה"ה כי דחייה של שמאל הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו כדי לקרבו בימין: (צפנת פענח בשלח דמ"ז ע"ג).
Noach.137.1
שמעתי ממורי שרוב ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת השם יתברך, שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות, וגם המלאכים נזונין על ידי תורתו ותפלתו, שאילו היה מאמין זה, כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה ומלה לאומרה כדקא יאות, וגם לתת לב אל מה שאמר שלמה עליו השלום (תהילים ס״ח:י״ד) אם תשכבון בין שפתים שהקדוש ברוך הוא שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא אומרה בתורה ובתפלה בדחילו ורחימו, ואם ישים אליו לבו בוודאי מי זה האיש אשר לא יאחזנו רתת וזיע שהמלך גדול ונורא שומר ושוקד על שפתיים של אדם נבזה וחדל אישים וכיוצא בזה, והוא מעין מה שאמרו חכמינו ז"ל (גיטין דנ"ו ע"א) ענוותנותו של ר' זכריה גרם חורבן וכו', כך האדם ראוי לשום לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ודיבורו והילוכו ועסקיו, עושה רושם למעלה למעלה, ובוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה, שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ואומר אך שלום יהיה לי, ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש וכמו שכתוב (בפ' תבא) והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום מלמטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתבתי ביאור (פרק ב' דאבות) דע מה למעלה ממך רצה לומר ממך תדע, איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה: (תוי"י פ' עקב דקפ"א סוף ע"ב, וע"ג.)
Noach.138.1
שמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר, משל, אדם שרוצה לאכול, ותאב ביותר לדבר מאכל הנערב אליו, ואחר כך רואה על מקום גבוה מונח הדבר מאכל הישר בעיניו, ואין ידו מגעת לשם, ומכוון כאילו אוכל, ונמצא מה הועיל בכוונתך, וכל מה שהוא מכוון ביותר הוא רעב ביותר, וכמו כן אותן אנשים המכוונים כוונת נוראות ורמים העומדים ברומו של עולם, ואין יד שכלו מגעת לשם, להיות שהוא רחוק מאוד מהכוונה, ומה הועיל בתקנתו, וטוב לו שאל יכניס עצמו במקום גבוה יותר מערכו והשגתו: (אור המאיר פ' וירא ד"ה ואשה אחת)
Noach.139.1
ריב"ש ע"ה אמר, כשאדם טובע בנהר, והוא מראה כמה תנועות שיוציא עצמו מן המים השוטפים אותו, בוודאי הרואים אותו לא יתלוצצו עליו ועל תנועותיו, כך כשמתפלל ועושה תנועות, אין להתלוצץ עליו, שהוא מציל את עצמו ממים הזדונים, שהם הקליפות הבאים לבטלו ממחשבתו בתפלתו: (לקוטים יקרים דט"ו ע"א, אור האמת דפ"ג ע"ב)
Noach.140.1
מה שאומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הכוונה להביא התפארת למלכות שיתפאר הקדוש ברוך הוא עם המלכות, דהיינו המדרגה התחתונה, עולם הדיבור, שזאת המדרגה מחיה את כל העולמות כמו שאמר הכתוב (תהילים ל״ג:ו׳) בדבר ה' שמים נעשו, ונאמר (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם, והדיבור של הקדוש ברוך הוא הוא תמיד מחיה את העולמות, וכשאדם עושה מצוה, הקדוש ברוך הוא מתפאר במלכות דהיינו הדיבור שלו שהוא בתוך העולמות, ואז מביא האדם את המלכות אל הקדוש ברוך הוא, דהיינו שהקדוש ברוך הוא מתפאר עם עולם הדיבור, וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שיתפאר הקדוש ברוך הוא במלכות שהוא בתוך העולמות ויתגלה מלכותו, דהיינו שיכירו הכל שהוא מלך העולמות, וזהו תענוג גדול להקדוש ברוך הוא, ומדת המלכות הוא מצדינו ובידינו, דהיינו שאנו מכירים גדולתו ומלכותו, ואז הוא נשלם במדת מלכותו כי אין מלך בלא עם, שמחמת העם נתגלה המלכות, ויש לקודשא בריך הוא תענוג גדול מזה: (לק"י ד"ד ע"א, כש"ט ד"ב סע"ד).
Noach.141.1
טעם למה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, כי יש שני סוגי בני אדם המאמינים בהשם יתברך, א' שמאמין בהקדוש ברוך הוא מחמת שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים, ועם כל זה אמונתו חזקה, והב' הוא מי שבא על האמנת הדת מחמת החקירה, והחילוק ביניהם הוא, שהסוג הא' יש לו מעלה שאי אפשר לפתות אותו, אף אם יאמרו לו כמה חקירות הסותרות ח"ו, כי אמונתו חזקה מצד קבלת אבותיו, ועוד שלא חקר מעולם, אבל יש לו חסרון, שהאמונה אצלו הוא רק מצות אנשים מלומדה, בלי טעם ושכל, אבל הב' יש לו מעלה, שמחמת שהכיר הבורא יתברך מחמת גודל חקירתו, הוא חזק באמונה שלימה ובאהבה גמורה, אבל גם כן יש לו חסרון, שבקל יכולים לפתותו, ואם יביאו לו ראיות הסותרות חקירותיו, יתפתה ח"ו, אבל מי ששני המדות בידו, אין לו למעלה ממנו, דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק, וגם כן באה לו על ידי שחקר בעצמו, זו הוא אמונה שלימה וטובה, ולזה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, גם יש לפרש בזה הכתוב (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר, טעמו [מעצמכם להרגיש הטעם והיינו] מחמת החקירה, וראו לשון ראיית [מה שאתם רואים מאחרים] הנהגה כמו שהנהיגו אבותינו: (כתר שם טוב די"ט ע"ג, לקוטים יקרים דט"ז ע"ב)
Noach.142.1
טעם למה אנו אומרים הודו בין הקרבנות ובין פסוקי דזמרה ואין אנו אומרים בתוך פסוקי דזמרה, כי ידוע שהקרבנות הוא עשייה, ופסוקי דזמרה הוא יצירה, ויוצר אור הוא בריאה, והוא סוד אופנים וחיות ושרפים, וסוד שמותיהם הוא שעשייה הם נקראים אופנים, מלשון גלגל, שהמלאכים אשר שם חושקים וגוללים להתקשר למעלה, וגם הם בסוד נפש לשון יתרון והוספה שחושקים להוסיף להם יתרון שפע וחיות, ומלאכים דיצירה הם יותר עליונים ובא להם החיות יותר מלמעלה ולכן נקראים חיות, ומלאכים דבריאה הם יותר עליונים ומתלהבים יותר להתקשר לעילא ולכן נקראים שרפים, ואדם הוא עולם קטן, כשקם בבוקר ממטתו הוא בלא יראה כלל ובקרבנות הוא מתדכה כדאיתא בזוהר (במדבר דק"כ ע"ב) והוא בסוד עשייה והוא [כמו] אופן שהוא חושק להתקשר ולהתגלגל עצמו להשם יתברך, ובמה, בפסוקי דזמרה, שישיג בפסוקים אלו התלהבות יותר מקרבנות, אך קודם בואו להתלהבות גדול מתחיל בתחילה בלא התלהבות כל כך, ולכן ניתקן לומר הודו תחלה, שהוא רק פסוקים מלוקטים ואינם פסוקי דזמרה ממש, בכדי שכשיגיע לפסוקי דזמרה יהיה בהתלהבות גדול ואז בא לו חיות יותר כי התלהבות הוא חיות, וביוצר יבא לו עוד יותר התלהבות ויבא למדרגת השרפים: (ליקוטים יקרים ד"ד ע"ג, וקצת מזה הוא בצוואת הריב"ש די"ט ע"ב)

Sefer Baal Shem Tov. Lodz, 1938. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001944944 Licence: Public Domain. Source.