← All works

B'Mareh HaBazak Volume VII

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,185 sections

1. 23.2

   כג. בקשת "רשות" בזימון מבעלת הבית

2. 23.3

   שאלה: ראיתי את תשובתכם בשו"ת ב"מראה הבזק" (ה תשובה ט) בעניין בקשת רשות לזימון מבעלת בית, ש"מן הנימוס וממילא מן הדין" לבקש רשות ממנה. ורציתי לברר את היקף הדברים: האם כה"ת סוברים שעל המזמן לבקש רשות ממנה היות שיש לה הזכות לבחור מי יזמן, אף-על-פי שהיא איננה חלק חיוני מן הזימון (למרות שוודאי מותרת, וייתכן שחייבת לענות לזימון האנשים), או שמא לדעתכם היא נחשבת לחלק מן הזימון, וזה שנשים אינן נמנות לזימון הוא מסיבות אחרות? לכל אחד מן ההסברים יש נפקא מינות שעולות לדיון. אם מחייבים לבקש רשותה מהטעם הראשון, האם הייתם גם מחייבים בקשת רשות מבן נח ששלשה יהודים אוכלים על שולחנו? ואם התשובה תהיה שבן נח אפילו איננו יכול לענות לזימון, נא להסביר את הקשר לעניינו – למה בקשת רשות לזמן תהיה תלויה באפשרות לענות לזימון? דוגמאות נוספות שבהן אין את הבעיה הזו: האם המזמן חייב לבקש רשות בעל הבית כשהלה לא אכל כלל, ויענה רק "ברוך הוא ומבורך שמו תמיד לעולם ועד"? ואם בעל הבית הוא קטן? ואם בכוונתכם שצריכים לבקש את רשותה מפני שהיא חלק מן הזימון, אף-על-פי שאי אפשר שתהיה המזמנת, האם זה אומר שחייבים גם לבקש רשות מן הנשים האחרות שהצטרפו בארוחה? בסופו של דבר, לא ברור לי טעם הצורך לבקש רשות מבעלת הבית.

3. 23.4

   תשובה: מצד הדין, צריך המזמן ליטול רשות מבעל הסעודה1"משנה ברורה" (שו"ע או"ח סי' קסז ס"ק עב), "שער הציון" (שם ס"ק סא), שאם אינו בעל הסעודה, אלא שאוכלים בביתו, אינו נקרא בעל הבית אפילו אם אוכל עמהם. אך בספר "מור וקציעה" (סי' רא) משמע שגם בעל בית שאינו בעל הסעודה נחשב בעל הבית, כגון אכסנאי המשלם על ארוחתו, שגם הוא צריך לברך את בעל הבית בברכת האורח. , ואם כולם אורחים או כולם שילמו על ארוחתם – נוטל רשות מהגדול שבהם, ואם אין ביניהם גדול נוטל מהכהן2שו"ע (סי' קסז סעיף יד). וכתב ה"מגן אברהם" (ס"ק לג שם), הובא ב"משנה ברורה" (ס"ק עה), שבמקרים אלה, כשצריך ליטול רשות מן הדין, אין זה מספיק לומר "ברשות", אלא צריך לקבל את רשותו ממש..

4. 23.5

   זכותו של בעל הסעודה לקבוע מי יזמן אינה נובעת מהיותו חלק מהזימון, אלא מזכותו לקבוע מי יברך אותו בברכת האורח3עיין ב"ביאור הלכה" (או"ח סי' רא ד"ה ואם בעל הבית), שמפקפק על מה שעולה מלשון המחבר והאחרונים, שבכל מקרה יש זכות לבעל הבית לקבוע מי מזמן. לדעת ה"ביאור הלכה", אין זכות לבעל הבית אלא להעדיף אורח, אך אין בידו זכות להעדיף מי שאינו אורח. אך גם הוא מודה שיכול להעדיף את עצמו (שם), או את הקטן שבאורחים ("משנה ברורה" שם ס"ק ד ו"שער הציון" ד). , לכן אין חילוק אם אכלאו לא4גם מה שכתב בשו"ע הרב (שם סי' כא סע' ד), שהחובה לברך את בעל הבית היא דווקא כשהוא מיסב עימהם, נראה שאין כוונתו דווקא כשאכל עמם, אלא כשהיה נוכח. אם הוא גבר או אשה, או אם הוא גדול או קטן5הרמ"א (שו"ע או"ח סי' קצג סע' ג) כתב שאין מזמנים בביתו של גוי, משתי סיבות: א. אין קביעות ליהודי בביתו של גוי. ב. שיש לחוש לסכנה אם ישנו את נוסח הברכה ולא יאמרו "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה". אולם ה"מגן אברהם" (שם ס"ק ט, הובא ב"משנה ברורה" שם ס"ק כז) הביא בשם כל האחרונים, שלא נהגו כדברי הרמ"א אלא מזמנים ואין משנים את הנוסח, כיוון שהברכה היא לבעל הסעודה הישראלי ולא לבעל הבית הגוי. למדנו מדבריהם כולם שגם אם מזמנים בבית הגוי אין הגוי זוכה בברכת האורח, וממילא אין לו זכות לקבוע מי המזמן, ואין צורך ליטול ממנו רשותו מן הדין. אולם גם לפי זה, יכול לומר "ברשות בעל הבית" מצד מידת הענווה, כמבואר למעלה, אם הגוי רואה עניין בזה. לעצם העניין שפסקו הרמ"א והאחרונים שאין לברך את הגוי ברכת האורח, כבר הבאנו בשו"ת ב"מראה הבזק" (א תשובה ע) משו"ת "יחווה דעת" (ו סי' ס) שניתן להתפלל לשלומו של גוי ולהזכרת נשמתו ולברכו, גם כשאין בזה משום איבה. כדרכו הביא שם הרב מקורות רבים. אחד המקורות הוא שו"ת "חיים ביד" (סי' לג) לר' חיים פלאג'י, שהובא ב"דרכי תשובה" (יו"ד סי' קנא ס"ק כט), שבגוי שעשה לו טובה מותר לברכו. ולפי זה יש מקום לברך גם גוי בברכת האורח אם הוא בעל הסעודה, כדי שלא להיות כפויי טובה. .

5. 23.6

   מצד מידת הענווה, נהגו לומר "ברשות מורי ורבותי" גם כשאין צורך בנטילת רשות6"משנה ברורה" (או"ח סי' קסז ס"ק עה), על-פי "שיבולי הלקט" (אות קמ), ועיין בשו"ת ב"מראה הבזק" (ה תשובה ט הערה 2), שם הבאנו לכך מקורות נוספים. .

6. 24.1

   קליפורניה, ארה"ב, תמוז תשס"ז

7. 24.2

   כד. מחויבות של מרא דאתרא חדש לפסקיו של קודמו

8. 24.3

   שאלה: ב"ה קיבלתי מינוי כרב קהילה. הרב הקודם יעזוב רק בעוד כחצי שנה. זהו מצב של שני רבנים בחפיפה לחצי שנה, כאשר ברור מבחינת ההסכם עם הקהילה שהרב העוזב הוא ה"מרא דאתרא" לכל דבר עד שיעזוב. זה מעורר אצלי שתי שאלות, בייחוד לאור אופן התנהלותו של הרב בזמן האחרון:

9. 24.4

   א. מה מידת מחויבותו של רב בקהילה לפסקיו של הרב הקודם לו בתפקיד? הרמ"א1יו"ד סי' רמב סע' לא. פסק ש"חכם שאסר, אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת, אבל אם יש לו קבלה שטעה או שטעה בדבר משנה – יוכל להתיר". השאלה שלי היא, מה נכנס לגדר "חכם שאסר"? האם כל מדיניות או הנהגה נכנס תחת כלל זה?

10. 24.5

    ב. באופן שאני רואה את הדברים כרגע, המצב הבריא ביותר לקהילה יהיה שנכריז על השנה הבאה כשנת "סטאטוס קוו"; קרי, הרב המכהן ודאי שיכריע בכל מה שקשור להוראת שעה, אולם הוא לא יפסוק בדברים הקשורים לעתיד הקהילה ויחדש פסקים, כיוון שהוא כבר בדרכו החוצה. השאלה שלי היא: האם יש בסיס הלכתי לדרישה כזו? כלומר, האם יש מקום לומר שכיוון שיש כאן תקופה של חילופי גברי, אין לו סמכות לפסוק בעניינים שנוגעים לתקופת הכהונה שלי ללא הסכמתי, ואני מבחינתי מעוניין לדחות את העניינים הללו לתקופה שאחרי עזיבתו, וממילא – לא נעסוק בדברים מעין אלו כלל. הרמ"א2יו"ד סי' רמה סע' כב. פסק שמי שהוחזק לרב בעיר אין להורידו מגדולתו, אף-על-פי שבא לשם אחר גדול ממנו. לכאורה, זה מלמד על כך שאין הוא תלוי בי, ולמעשה הוא יכול לפסוק כאוות נפשו. האומנם?

11. 24.6

    אני הייתי מעדיף להגיע עם הרב המכהן לפשרה בדרכי שלום, אבל לצערי הרב, בזמן האחרון הוא "מנפנף" בפסקי הלכה משונים שהוא רוצה להטיל על הקהילה, ומכריז בריש גלי שאני אהיה מחויב להם, עד כדי כך שהוא אמר לי שאין הוא מוחל על כבודו, ואסור לי לשנות אף פסק שלו וכו'. לכן ברצוני לברר את הדברים על-פי ההלכה.

12. 24.7

    תשובה: חכם שטימא, אין חברו רשאי לטהר3חולין מד ע"ב ועוד.:

13. 24.8

    אולם יש להבחין בין כמה מצבים:

14. 24.9

    א. במקרה שנשאלה שאלה על חתיכה מסוימת (של אוכל) – הדין מורכב, ולא נדון על כך במסגרת זו, מאחר שאין זה נוגע כל-כך הלכה למעשה במקרה שלכם4פרטי הדינים הללו נתבארו באריכות בשו"ע (חו"מ סי' כה)..

15. 24.10

    ב. במקרה של הוראה כללית, החכם השני רשאי לאסור ולהתיר מה שחברו התיר ואסר לפניו5וכך פסק הרמ"א (יו"ד סי' רמ'ב סע' לא): "חכם שאסר – אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת, אבל אם יש לו קבלה שטעה (רבנו ירוחם בשם י"א), או שטעה בדבר משנה – יוכל להתיר (הר"ן פ"ק דעבודת כוכבים בשם ראב"ד ורשב"א ורמב"ן ז"ל ותוס' ורא"ש ור' ירוחם סוף נתיב ב). ואפילו אם טעה בשקול הדעת, יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו (סברת הר"ן). ולכן אין איסור לשואל (לשאול) לשני (שם במרדכי ואגודה ותוס' ורא"ש ור' ירוחם שם), ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור (רבנו ירוחם נתיב ב' ותוס' ורא"ש). ואפילו אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו – אין לשני לאסור מכח שקול הדעת (כן משמע באשיר"י פרק קמא דע"א). וכל זה באותה הוראה עצמה, אבל במעשה אחר – פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו. (מהרי"ק שורש קעב (קעא) וחדושי רשב"א וע"פ)". מקור הדין של חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר הוא בגמרא (עבודה זרה ז ע"א, חולין מד ע"ב, נידה כ ע"ב, ברכות סג ע"ב). בראשונים מצאנו שני טעמים מרכזיים לדין: א. דהחכם הראשון שוויה לחתיכה דאיסורא, ואין חברו רשאי ויכול להתיר. ב. משום כבודו של החכם הראשון. ועיין ב"עיניים למשפט השלם" (ברכות סג ע"ב), שדן באריכות בהצגת השיטות השונות ובנפקא מינות ביניהן. כל האמור הוא בהוראה אחת, אך כבר כתבו הרשב"א והמהרי"ק (המצוינים ברמ"א) דלא שייך דין זה בהוראה אחרת. והנה הרשב"א (חידושין לחולין מד ע"ב), שפסק שכל הדין של "חכם שאסר" לא נאמר אלא באותה חתיכה, היינו לפי מה שנראה שטעם הדין הוא משום שעל-ידי הוראת החכם האוסר שוויה לאותה חתיכה לאיסור, ואין הוראה זו שייכת לאותה חתיכה אלא לחתיכה אחרת. ואולם מדברי הרמ"א משמע שטעם הדין הוא משום כבודו של החכם הראשון. כך העלה ב"עיניים למשפט השלם" (הנ"ל) וכן משמע מדברי ה"חתם סופר" (ז סי' כו). ואם כן יש לשאול מדוע צמצם הרמ"א את הדין לאותה הוראה בלבד? וז"ל המהרי"ק (שורש קעא), שהוא מקור לדברי הרמ"א: "ועוד, דאפילו היו יורדין לאסור ולפסוק, הלא דבר פשוט למביניהם הוא דמה שאמרו ז"ל 'חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר' דהני מילי בהך עובדא גופא, אבל בעובדא אחרינ' מי הוא שיטעה לומר שלא יוכל להתיר? אם כן, כשיטעה חכם אחד בשקול דעתו ישאר טעות זה לדורות, כיון שלא יהא שום חכם רשאי להתיר. ועוד שהרי מלאים כל הפוסקים לאלפים ולרבבות שרבינו שלמה שהאיר עיני כל ישראל, ועל פי חכמתו ותורתו העולם עומד, אפילו הכי בהרבה דברים אוסר ורבינו תם בן בתו התיר משקול דעתו, ואם היה לי זמן ופנאי הייתי כותב לו כמה וכמה וכן בשאר הפוסקים אשר לא יספר מרוב, וחי נפשי כי נלאיתי להאריך באלו השבושים. אמנם יראתי פן יטעו התלמידים הרואין את דבריו". ומבואר, שטעם הדין הוא שלא ייתכן שחכם יאסור דבר והוראתו תחייב לעולמים. וטעם זה שייך אף לפי הטעם של כבוד. וכן עיינו בגר"א על הרמ"א הנ"ל, שציין לדברי הגמרא בעירובין (מא ע"א): "ותניא: לאחר פטירתו של רבן גמליאל נכנס רבי יהושע להפר את דבריו. עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל, כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו, עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו? יהושע, אין שומעין לך, שכבר נקבעה הלכה כרבן גמליאל. ולא היה אדם שערער בדבר כלום. בדורו של רבן גמליאל עבוד כרבן גמליאל, בדורו של רבי יוסי – עבוד כרבי יוסי". שוב מבואר שכל חכם בדורו יפסוק הלכה כראות עיניו. על כן מה שנאמר בש"ס, "חכם שטימא וכו'", היינו דווקא באותה הוראה עצמה, אבל לא בהוראה אחרת. ועיינו עוד בשו"ת "חתם סופר" (ז סי' כו), שדן שם בהשמטת הרמב"ם את הדין של חכם וכו', והוא ביאר שהרמב"ם סבר כמו שכתב בהלכות ממרים (פרק א הל' ה), "'בין בזמן אחד בין בזה אחר זה' – אינו רוצה לומר דפליגי בחתיכה ידועה בזה אחר זה אלא, פליגי אדין והלכה", ע"ש בדבריו, והוא מתאים להנ"ל [זה דלא כשו"ת "דברי יוסף" (סי' י), שרצה לומר שהרמב"ם חלק על דין זה וסבר שאין כלל דין של "חכם שאסרו כו'"].; אולם לא יעשה כן החכם השני אלא אם נשאל לדעתו6כך פסק שו"ת "שיבת ציון" (סי' כה): "ואפי' לפי מה שהביא הרמ"א שם בשם מהרי"ק, דדוקא באותה הוראה עצמה אין חבירו רשאי להתיר אבל במעשה אחר יכול להורות מה שנראה אליו, זה הוא אם נשאל החכם השני עליו, אז רשאי לפסוק מה שנראה אליו במעשה אחר", וכעין עובדא דמהרי"ק (שם שורש קעא): "שהיה נשאל על דין זה, אבל להיות קופץ מאליו להתיר חוץ למקומו מה שאסר חכם אחר – לא שמענו". דבריו הובאו ב"פתחי תשובה" (יו"ד רמב ס"ק כא בקיצור). ואולם יש לעיין אם דבר זה שייך ברב קהילה המכהן עתה, שתפקידו להורות לקהילה, שכן משמע מהביטוי "חוץ למקומו" בדברי ה"שיבת ציון" שהקפידא היא מצד דרך ארץ, שמתערב "על ריב לא לו ", וזה לא שייך ברב קהילה המכהן עתה במקומו של הראשון. אך לכתחילה ודאי ראוי לנהוג כן, כדי שלא להיראות כתוקף את דברי קודמיו; אלא שעליו לשנות מדברי קודמו רק מתוך אילוץ שאלת השואל והחיוב לענות לו כפי הנראה בעיני הדיין..

16. 24.11

    ג. במקרה שהחכם הראשון אסר דבר מסוים מטעם גזרה ותקנה – אין החכם השני יכול להתיר, ובלבד שהחכם הראשון גזר מתוך יישוב הדעת, ושגזרתו נתקבלה בציבור7ז"ל הש"ך (שו"ע יו"ד סי' רמב ס"ק ס): "אבל במעשה אחר כו' – ואם החכם הראשון אסר מחמת חומר או גדר וסייג – אינו יכול להתיר אפילו במעשה אחר, כ"כ מהרש"ל (חידושים על חולין פ"ג סי' ח) שם לדעת המרדכי". ועיין בשו"ת "חתם סופר" (ב סי' יג), שחלק על הבנת המהרש"ל בדברי המרדכי, אך הסכים שלא נאמר הדין של חכם שאסר וכו' אלא אם נחלקו בדין, אבל במקרה שהחכם הראשון אסר מצד גזרה ותקנה – אין חברו רשאי להתיר כלל. וע"ש בגוף התשובה, דמיירי במקום שתקנתו וגזרתו של החכם הראשון נתפשטה ונתקבלה בציבור. וכן עיין בשו"ת "דברי יוסף" (סי' י), שכתב שהחכם הראשון הגוזר צריך לגזור ולתקן ביישוב הדעת גדול, כדי לפסוק דבר שהציבור יכול לעמוד בו, ואם לא כן אין גזרתו חלה כלל. . במקרה של שינוי נסיבות, רשאי החכם השני להפר את גזרתו של החכם הראשון, בתנאי שהוא גדול ממנו8בשו"ת "חתם סופר" (ב סי' יג) מבואר שבלא שינוי נסיבות, החכם הגוזר אינו יכול לחזור בו מהוראתו שפשטה בציבור, ואפילו גדול הימנו אינו יכול לבטל הוראתו. מאידך גיסא, אם נשתנו הנסיבות, החכם האוסר או חכם הגדול ממנו יכולים לבטל את הוראת הראשון. .

17. 24.12

    ד. במקרה שהחכם הראשון אסר דבר מסוים מטעם חינוך, ולא מטעם גזרה או תקנה – החכם הבא אחריו יכול לפסוק אחרת, לפי שיקוליו החינוכיים9לא מצינו בתשובות הנ"ל אלא גזרה ותקנה באותו איסור (בתשובת ה"חתם סופר" מיירי בהעמדת שני בודקים על השחיטה מחשש לסמוך על נאמנות של בודק אחד), אבל ברב קהילה הפועל כמחנך – נראה שכל מחנך ושיקוליו החינוכיים, ואין שייך לדבר בזה על "חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר", שאין כאן חתיכה דאיסורא או כבוד החכם הראשון, שהרי כולם מבינים שאין כאן שאלת הלכה אלא שאלת חינוך. .

18. 24.13

    ה. לאור האמור, אין צורך להכריז על "סטטוס קוו" בקהילה, אולם מן הראוי ששני הרבנים יגבשו יחד מדיניות על מנת למנוע מצב שבו "תיעשה תורה כשתי תורות", והאמת והשלום אהבו.

19. 24.14

    ו. הדברים הנ"ל אינם אלא פריסת העקרונות ההלכתיים. בכל שאלה שתתעורר הלכה למעשה בשנה הבאה, אם תפנה אלינו את השאלה – נדון בה לגופה.

20. 25.1

    סידני, אוסטרליה, מרחשוון תשס"ח

21. 25.2

    כה. אמירת פרקי קבלת שבת לפני פלג המנחה על מנת למנוע חילול שבת

22. 25.3

    שאלה: לאחרונה התמניתי לרב של קהילה גדולה, שרוב חבריה אינם שומרי מצוות. אני מנסה לעודד אותם לבוא לבית הכנסת בשבת, ובמיוחד בליל שבת, כדי שיטעמו טעם של שבת.

23. 25.4

    הבעיה היא עם זמן כניסת שבת בקיץ, במיוחד עם המעבר לשעון קיץ. לפעמים השקיעה היא רק בתשע בערב. כאשר התפילה מאוחרת מאוד, חברי הקהילה שאינם דתיים לא יבואו לתפילה. אם נוכל להתחיל את התפילה לפני פלג המנחה, נוכל לעודד אותם לבוא ולקרב אותם. מה הדין, הן ביחס לתפילה והן ביחס להדלקת נרות?

24. 25.5

    תשובה: ניתן לערוך קבלת שבת לפני פלג המנחה, אך ערבית יש להתפלל רק לאחר פלג המנחה1שלוש דעות ראשונים הובאו בפוסקים ממתי ניתן לקבל שבת: א. לדעת הרא"ש (ברכות פרק ד סי' ו) ותלמידי רבנו יונה (ברכות יח ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה רב צלי), ניתן לקבל שבת החל מפלג המנחה. הם למדו זאת מן המבואר בגמרא (ברכות כז ע"א), שרב נהג להתפלל ערבית של ליל שבת כבר בערב שבת, כלומר לאחר פלג המנחה, ורב היה מקבל שבת בתפילה זו, ואם כן מוכח שניתן לקבל שבת מפלג המנחה, והוא הזמן המוקדם ביותר שניתן להתפלל בו ערבית של ליל שבת. קודם לכך אי אפשר להתפלל ערבית של ליל שבת, ואף לא ניתן לקבל שבת. ב. לדעת הרמב"ן (תורת האדם שער האבל, עניין אבילות ישנה) ניתן לקבל שבת מהשקיעה. הוא נוקט כשיטת רבנו תם, שבין השמשות מתחיל שלושה ורבע מיל לאחר השקיעה, והוא מחדש שזמן תוספת שבת הוא מהשקיעה עד בין השמשות, אך לפני השקיעה לא ניתן לקבל שבת. טעמו הוא שכל עוד השמש זורחת, כיוון שהוא יום מובהק, אי אפשר להגדירו כזמן "תוספת שבת". בהמשך מזהה הרמב"ן את השקיעה עם פלג המנחה: "והיינו דאמרינן במס' ברכות (כו ע"א) 'רבי יהודה אומר עד פלג המנחה', והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה, אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב, דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן, דבעינן לתפלת המנחה 'ייראוך עם שמש', ו'לפני ירח דור דורים' לשל ערבית". כיוון שעל-פי שיטתו צאת הכוכבים הוא ד' מילין לאחר השקיעה, ואת שעות היום מחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ועל-פי חשבון של 40 מיל ליום נמצא שכל שעה היא שלושה מיל ושליש, ואם כן פלג המנחה, שהוא שעה ורבע לפני צאת הכוכבים, הוא ארבעה מיל ושתות, נמצא שפלג המנחה קודם לשקיעה בשתות מיל (שהוא של"ג אמה ושליש) והוא זמן מועט לפני השקיעה (כשלוש דקות, אם מיל הוא 18 דקות). לכן מסביר הרמב"ן שבעצם סברת ר' יהודה שזמן מנחה הוא עד פלג המנחה, ומשם ואילך הוא זמן ערבית, הוא משום שזמן זה הוא השקיעה, והוא תחילת ההתחלפות מיום ללילה. על-פי זה מסביר הרמב"ן גם את הגמרא בברכות, שממנה נראה כי ניתן לקבל שבת מפלג המנחה: "והתם אמרינן (ברכות כז ע"ב) 'אמר ליה רב לר' חנינא דצלי של שבת בערב שבת כר' יהודה מי בדלת, אמר ליה אין בדילנא, כלומר דכיון דצלי קביל עליה כל פלג המנחה בתוספת, ובדיל קודם לשאר בני אדם, שאין מוסיפין כל הזמן הזה מחול על הקדש אלא מקצתו, וכולה שמעתא כדאיתא התם, הא כל זמן שהחמה זורחת בארץ יום גמור הוא, אינו בכלל תוספת ולא בכלל ספק, ואע"פ שפלג המנחה מוסיף על מהלך ארבעת מילין האמור בפסחים, כשיעור שאמרנו, אין ביניהם אלא זמן מועט, וכשמתפלל בו של שבת לפני גמר תפלה מתחיל השמש לשקוע והגיעה שעת התוספת, והא דאמרינן התם אדאיכא שמשא אריש דיקלי איתלו שרגא, הרחקה יתירא היא לתוספת, משום דלא קים להו בשיעורא דרבנן". הרמב"ן מסביר שאף-על-פי שאפשר לקבל שבת רק מהשקיעה, מכל מקום ניתן להתחיל להתפלל ערבית של שבת מפלג המנחה, כיוון שזהו זמן מועט לפני השקיעה, ולפני שיסיים את תפילתו כבר תשקע החמה וכבר יהיה בתוך זמן תוספת שבת. ג. לדעת המהר"ח "אור זרוע" (ס' קפה), זמן תוספת שבת הוא שתי שעות לפני הלילה. הוא לומד זאת מתוך השוואה לתוספת שביעית, שהיא חודש, שהוא אחד מי"ב בשנה, ואם כן גם תוספת שבת היא אחד מי"ב מהשבת, וכיוון שיממה אורכה כ"ד שעות, זמן תוספת שבת הוא שעתיים. דעה זו הובאה גם במהרי"ל (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה, וגם בשו"ת מהרי"ל סי' קנב ובאגור סי' שסא) יחד עם שיטת הרא"ש, כהסבר למנהג שהיו מקבלים שבת בעוד היום גדול. עוד כתב שם המהרי"ל שמחשבים שתי שעות אלו על-פי חישוב של שעות זמניות, ונראה שם שמחשבים שתי שעות אלו לפני השקיעה. המחבר (שו"ע או"ח סי' רסא סע' ב) הביא את דעת הרמב"ן כ"יש אומרים", אך שם (בסי' רסג סע' ד ובסי' רסז סע' ב) פסק כדעת הרא"ש, שמפלג המנחה ניתן לקבל שבת. ה"פרי מגדים" ("משבצות זהב" סי' רסג ס"ק ג) כתב: "ומשמע לכאורה דמתחילת השקיעה אם קבלו לתוספת הוה דין תורה, ומפלג המנחה עד תחילת השקיעה הוה מדברי סופרים אם קבלו בנדר". אולם לענ"ד נראה דקשה ליישב בכך את פסקי המחבר, שהם נובעים מדברי הרמב"ן והרא"ש, ושניהם דיברו על תוספת שבת דאורייתא. יותר נראה ליישב באחד משני אופנים: שכיוון שהמחבר הביא את הרמב"ן כ"יש אומרים" לא הייתה כוונתו לפסוק כמותו, אלא כדעת הרא"ש שהביא בסתם בסימנים האחרים; או שכיוון שלשיטת המחבר מחשבים את פלג המנחה כשעה ורבע לפני צאת הכוכבים, אם כן יש זמן מועט בין פלג המנחה לשקיעה, וכפי שהרמב"ן עצמו כבר כתב, ניתן להתחיל להתפלל ערבית של שבת מפלג המנחה, ואם כן אין נפקא מינה בין הרמב"ן לרא"ש. הרמ"א (שם סי' רסא סע' ב) השיג על דברי המחבר שהביא שם את הרמב"ן, וכתב שמפלג המנחה יכול לקבל שבת. ואם כן נראה כי דעתו היא לפסוק כרא"ש. אולם הרמ"א כתב (שם סי' רסא סע' א): "מי שקבל עליו שבת שעה או ב' לפני החשיכה – יכול לומר לא"י להדליק הנר ושאר דברים שצריך". מכך משמע שהוא חושש לשיטת המהר"ח "אור זרוע", שאף שעתיים לפני שבת חלה הקבלה. וכן פסק ה"ביאור הלכה" (שם סימן רסג ד"ה קודם הלילה), שניתן לסמוך על דעה זו ולקבל שבת שעתיים לפני הלילה. ומדברי ה"משנה ברורה" מבואר שכוונתו היא רק שעתיים לפני צאת הכוכבים של רבנו תם. וכן כתב ב"שמירת שבת כהלכתה" (ב פרק מג הערה סו) בשם הגרש"ז אויערבך, שלדידן שנקטינן כהגאונים ולא כר"ת, אין לקבל שבת שעתיים לפני השקיעה, שאף מה שמשמע מהרמ"א שניתן לנהוג כך – היינו שעתיים לפני צאת הכוכבים של רבנו תם. אך כאמור משו"ת המהרי"ל הנ"ל, מוכח שכוונתו היא שניתן לקבל שבת אף שעתיים לפני השקיעה, ובכך הוא מיישב את המנהג שהיה בזמנו. על כל פנים, אין להתפלל ערבית לפני פלג המנחה, כיוון שזמן תפילת ערבית הוא לכל המוקדם בפלג המנחה, כפי שנפסק בשו"ע (שם סי' רלג סע' א). ולהתפלל רק קבלת שבת לפני פלג המנחה, אף אם אין הקבלה חלה, ודאי שמותר, כיוון שאין זה אלא אמירת מזמורי תהלים ושירת "לכה דודי" כנהוג, ובפרט לפי שיטת המהר"ח "אור זרוע" שהובאה במהרי"ל, שהקבלה מועילה אף שעתיים לפני השקיעה. לכן ניתן לתכנן את התפילה כך שיתפללו קבלת שבת לפני פלג המנחה, ולאחר פלג המנחה יתפללו ערבית.. לכן יש לתכנן את הזמן בהתאם לאורכה של קבלת השבת, וכן אם ישנה דרשה בליל שבת גם בהתאם לאורכה, כך שיגיעו אל תפילת ערבית מיד לאחר פלג המנחה.

25. 25.6

    הדלקת נרות לכתחילה צריכה להיות סמוכה לקבלת שבת. אך כיוון שלדעת פוסקים רבים קבלת שבת אינה חלה אלא מפלג המנחה ואילך, יש לכתחילה להדליק סמוך לפלג המנחה, אם אכן אז מקבלים את השבת2מבואר במסכת שבת (כג ע"ב) "ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר". ופירש רש"י את הטעם שלא יקדים: "דלא מינכרא שהיא של שבת". וב"הלכות גדולות" הובאה מימרה זו בהלכות חנוכה, ונראה שהוא סובר שלא על נרות שבת נאמרה, אלא על נרות חנוכה. וכן הרמב"ם (מגילה וחנוכה פרק ד הל' ה) פסק מימרה זו לעניין נרות חנוכה. אך לדעת הרבה ראשונים (כרש"י) לעניין נרות שבת נאמרה מימרה זו, וכן פסק המחבר (שם סי' רסג סע' ד), שאין להקדים הדלקת נרות שבת. ובתוספות (ברכות כז ע"א ד"ה דרב) הקשו מסוגיה זו על מה שמבואר שם, שרב התפלל ערבית של שבת כבר בפלג המנחה, שמשמע שאין להקדים את הדלקת הנרות. ותרצו שאם אינו מקבל שבת מיד כשמדליק, על זה אמרה הגמרא במסכת שבת שאין להקדים את הדלקת הנרות, אך רב היה מקבל שבת מיד, ולכן לא הייתה זו הקדמה כשהדליק נרות. ונראה שכוונתם היא שלעולם הדלקת הנרות צריכה להיות סמוכה לקבלת שבת, ולכן אם מקבל שבת בזמנה צריך להדליק סמוך לכניסת שבת, ואם מקדים לקבל שבת צריך להדליק בסמוך לזמן שבו הוא מקבל שבת. וכדברי התוספות כתבו גם הרא"ש (פרק ד סי' ו) ותלמידי רבנו יונה (יח ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה רב צלי), והוסיפו כנ"ל דניתן לקבל שבת מפלג המנחה. וכן פסק המחבר (שם סי' רסג סע' ד וסי' רסז סע' ב). ונראה לפי זה, שאם מקבל שבת מיד בפלג המנחה יכול להדליק אף קצת לפני פלג המנחה, ובלבד שיהיה סמוך לפלג המנחה, שהוא הזמן שמקבל שבת. שכן כל שההדלקה צמודה לזמן שמקבל שבת – אין זו הקדמה, וכיוון שיכול לקבל שבת מיד בפלג המנחה יכול להדליק אף לפני, ובלבד שיהיה צמוד לפלג המנחה. ה"מנחת כהן" (מאמר שני פרק ז) הקשה, שלפי שיטת רבנו תם, שהרא"ש נוקט כמותה, פלג המנחה הוא זמן מועט מאוד לפני השקיעה, ומאחר שההדלקה צריכה להיות לאחר פלג המנחה, אם כן הנוהגים להחמיר גם לשיטת הגאונים ומקדימים להדליק לפני השקיעה – נמצא שמדליקים לפני פלג המנחה אליבא דרבנו תם, שהרי אי אפשר לצמצם להדליק ממש סמוך לשקיעה. ניתן להקשות גם מדברי רבא (שבת לה ע"ב), שהורה לאלו שאינם בקיאים בכניסת שבת להדליק כאשר השמש בראש האילנות, וזמן זה ייתכן שהוא לפני פלג המנחה, או לכל הפחות גבולי מאוד ביחס לפלג המנחה, ולכאורה יש לחשוש להדלקה לפני פלג המנחה. אך לפי דרכנו יש ליישב שאף לדעת הרא"ש, שלא ניתן לקבל שבת לפני פלג המנחה, מכל מקום ההדלקה יכולה להיות לפני פלג המנחה, ובלבד שתהיה סמוכה לפלג המנחה, שאז מקבל שבת. ולכן אף אם מקדימים קצת את ההדלקה לפני פלג המנחה – אין זו הקדמה, כיוון שהוא סמוך לפלג המנחה, שאז מקבל שבת. והנה המחבר כתב (שם סי' רסז סע' ב): "ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד". מלשונו קצת משמע שההדלקה עצמה צריכה להיות לאחר פלג המנחה. אולם ניתן לומר שעיקר כוונת המחבר לומר שקבלת שבת צריכה להיות מפלג המנחה ואילך, ממילא אם מקבל שבת ממש בתחילת פלג המנחה בהכרח מדליק נרות קצת לפני פלג המנחה. להיתר ההדלקה סמוך לפלג המנחה יש לצרף גם את דעת המהר"ח "אור זרוע", שניתן לקבל שבת אף שעתיים לפני שבת, ואם כן ודאי שאם אז מקבל שבת יכול להדליק. כן יש לצרף את דעת רבי עקיבא איגר (סי' רסג ס"ק ד), שאם הדליק לצורך שבת, אף אם הקדים להדליק, בדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולהדליק. ואף שב"ביאור הלכה" (סי' רסג ד"ה מבעוד) פסק כמותו רק כשהדליק לאחר פלג המנחה באופן שהקדים, אך אם הדליק לפני פלג המנחה – פסק על-פי ה"עולת שבת" שאף בדיעבד צריך לחזור ולהדליק, מכל מקום מדברי רבי עקיבא איגר נראה שאין חילוק בכך, ויש לסמוך עליו בצירוף כל הנ"ל. גם בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה לב) פסקנו שבמקום צורך כגון זה ניתן לסמוך על רבי עקיבא איגר ולהדליק לפני פלג המנחה, ובלבד שהנרות ידלקו עד זמן האכילה. וכתבנו שם עצות נוספות, כגון למנות שליח שידליק לאחר פלג המנחה, או שגוי ידליק, או לכוון שעון שבת שידליק מנורה חשמלית, עיין שם בפרטי הדינים. . אם יש צורך להדליק לפני כן, עיין בשו"ת ב"מראה הבזק"3ה תשובה לב. פתרונות נוספים.

26. 26.1

    אוהיו, ארה"ב, טבת תשס"ז

27. 26.2

    כו. הפעלת משחק "בינגו" ע"י גוי בשבת ויום טוב, במבנה בית הכנסת

28. 26.3

    שאלה: מקור הכנסה חשוב (לצערנו) עבור בית הכנסת והקהילה שלנו הוא ניהול משחק "בינגו" (סוג משחק של הימורים) במשך השנה. המשחקים מתקיימים בימים קבועים בשבוע, והם מתנהלים על-פי חוק. בית הכנסת מספק להם גם כיבוד בתשלום. המשגיח ("יוצא ונכנס") הוא יהודי, אבל העובדים והשחקנים אינם יהודים. כאשר יום טוב נופל באחד הימים שבהם חל המשחק, האם יש איסור לאפשר את המשחק באותו יום? יש חשש להפסד מרובה, אם המשתתפים ילכו למשחקים אחרים בעיר ולא יחזרו אף לאחר יום טוב.

29. 26.4

    תשובה: 1. אסור ליהודי ליהנות מרווחים כספיים הבאים על-ידי חילול שבת או יום טוב שמבצע גוי ברכושו של היהודי1כידוע, אמירה לנוכרי אסורה משום שבות, כמבואר בסוגיות הגמרא (שבת קנא ע"א, ביצה כד ע"ב), שאפילו כשגוי עושה מלאכה בשבת וביום טוב מיוזמתו, עבור ישראל – אסור לישראל ליהנות ממלאכה זו עד מוצ"ש "בכדי שיעשה". ממילא, כשאין אפשרות לעשות במוצ"ש אסור ליהנות לעולם. כך נפסק גם בשו"ע (או"ח סי' שכה סע' ה והלאה). כמו כן, מבואר בגמרא (עבודה זרה כא ע"ב) שאסורה הנאה לא רק מגוף הדבר שנעשה על-ידי הגוי, אלא גם מרווחי השָבת (תשלומים) שבאו מפעולתו; וכן שגם כשאין איסור מטעמים אלה, שכן הגוי עובד עבור עצמו והיהודי רק נהנה בעקיפין, ישנו איסור של מראית עין בדבר, שיפרשו הרואים כאילו הגוי עובד בשליחות יהודי ועבורו. דינים אלה נפסקו בשו"ע (או"ח סי' רמג-רמה), ויש בהם פרטים רבים, שמהם עולים תנאי ההיתר בנדון דידן, כפי שיפורט בהמשך. . לכן, העובדה שכל המשתתפים במשחקים והמפעילים שלהם הם גויים אינה מספיקה כדי להתיר ליהודים להרוויח מכך. אף שהפוסקים לא דנו ברווחים ההולכים לבית הכנסת ולא לאדם פרטי, נראה שגם זה אסור. הן מפני שבני הקהילה נחשבים כשותפים בבית הכנסת, והן מפני העיקרון שאין להשתמש לצרכים שבקדושה בדברים שאסור ליהודי פרטי להשתמש בהם2מעין העיקרון של "הקריבהו נא לפחתך" (מלאכי א, ח). מכוח עיקרון זה אין להשתמש למצווה בדברים מאוסים, וכן בדברים האסורים להדיוט. לעתים יש חומרה בשימוש לצורך מצווה עוד יותר מאשר בשימוש לצורך הדיוט (הגמרא דנה בכך לגבי "משקה מגולה" בניסוך (סוכה נ ע"א) ובקידוש (בבא בתרא צז ע"ב). הפוסקים הרחיבו בעניין: גם דברים שלכאורה אין באיסורם משום דבר מאוס, עיינו ברמב"ם (איסורי מזבח פרק ב הל' י) לגבי הקרבת טריפה, ב"בית יוסף" (או"ח סי' רצז), בטור (יו"ד סי' קח בשם הרשב"א) לגבי בשמים להבדלה ששימשו לאיסור או שמעורב בהם איסור, גם באופן שמותר להריח בהם, בשימוש לצורך מצווה, יש משום "הקריבהו נא", ועוד). קרובים לזה הם דין "ממשקה ישראל" (יחזקאל מה, טו) שממנו למדו בגמרא (פסחים מח ע"א, מנחות ה ו ע"א, חולין צ ע"ב, תמורה כט ע"א) כמה דינים לגבי דברים הפסולים להקרבה. עיינו עוד בירושלמי (סוכה פ"ד ה"ז), שלמד את הדין של משקה מגולה הנ"ל מפסוק זה. ייתכן שכשם שדין "הקריבהו נא" הוקש מקרבנות לכל דבר מצווה, הוא הדין ל"ממשקה ישראל", ודין "מן המותר בפיך" (עי' שבת כח ע"ב וקח ע"א) לגבי תפילין. עיין ב"מגן אברהם" (סי' תקפו ס"ק ג), שסובר שדין זה שייך בכל המצוות. גם אם למעשה יש לדון בגדרי דינים אלה ופרטיהם, משום שייתכן שאין הם קיימים בכל המצוות, או שהם שייכים רק באיסורים עצמיים – כמבואר בפוסקים, כגון בעלי חיים טמאים, להבדיל למשל מטריפה, שמצד עצמה הייתה בהמה טהורה אלא שנטרפה; מכל מקום העיקרון הברור העולה מהם הוא שאין להשתמש לעבודת ה' בדברים שאינם רצויים בעיניו לשימושנו הפרטי, וייתכן שיש אף צד חמור יותר בדברים שאמנם אין איסורם עצמי, אך גם אינו איסור שבא ממילא כטריפה, אלא תוצאה של מעשה איסור. ואמנם בנדון דידן חילול שבת על-ידי גוי אינו איסור, אך הלוא אנו רואים שביחס לישראל ההתייחסות אליו היא כאל מעשה אסור – אסור לומר לגוי לעשותו ואסור ליהנות כשנעשה עבור ישראל. ויש לומר עוד שלגבי החזקת בית כנסת יש צד נוסף, חמור יותר מאשר לגבי שאר מצוות, מחמת היותו "מקדש מעט" וההקבלה בין התפילה לעבודת הקרבנות, מה שמהווה סיבה להקפדה יתרה על כך שכל האמצעים הקשורים בו יהיו כאלה הראויים בעיקרון גם לעבודת ה' במקדש, שבה המקור לדיני "הקריבהו נא" ו"ממשקה ישראל" הנ"ל., כשם שאין לבנות בית כנסת בשבת על-ידי גויים, כפי שהדבר אסור בבניית בית פרטי3"מגן אברהם" (או"ח סי' רמד ס"ק ד). ועיין שם, שהוא מצדד להחמיר בכך אפילו שבאופנים שעובדים בבית פרטי הדבר מותר, מפני שהוא דבר של פרהסיה וניכרת שייכותו לישראל, ויש בכך משום חילול השם..

30. 26.5

    2. אף-על-פי שיש מקום בהלכה לפתרון הבעיות הנ"ל, אין להתיר. ההיתר עלול לגרום:

31. 26.6

    א. לחילול השם אצל חברי הקהילה.

32. 26.7

    ב. לפגיעה ביחס של בני הקהילה לשבת וליום טוב, כיוון שהיתרים מסוג זה נראים כ"הערמה" ומתפרשים כפעילות עסקית של בית הכנסת בשבת או ביום טוב.

33. 26.8

    ג. לחילול השם אצל הגויים4ובבית כנסת יש יותר מקום לחילול השם מצד הגויים, שהרי הם לא היו מתירים פעילות מסוג זה בבית תפילתם ביום אידם ("מגן אברהם" שם ס"ק ח). .

34. 27.1

    קליפורניה, ארה"ב, שבט תשס"ח

35. 27.2

    כז. הפעלת "אוטובוס שבת" לאיסוף מתפללים הגרים במרחק מבית הכנסת

36. 27.3

    שאלה: נשאלתי על-ידי רב קהילה בדבר האפשרות להפעיל בקהילתו, באמצעות עמותה שרוב חבריה אינם יהודים, אוטובוס חשמלי – "שאטל בס" – שיאסוף את הנוסעים בתחנות קבועות לבית הכנסת, או אחרים הרוצים לנסוע לאזור. הנהג לא יהיה יהודי, והאוטובוס יעבור בין התחנות ללא קשר לשאלה אם יש נוסעים לבית הכנסת. מה דעתכם על סוגיה זו, שהרי היא תעזור לקרב רחוקים ותחסוך נסיעה במכוניות פרטיות אל בית הכנסת. אין איסור דאורייתא במנוע חשמלי, והתרתם דבר דומה1"במראה הבזק" (ג תשובה לז).. גם שו"ת הרי"ד התיר אמירה לגוי לאדם שבהול על ממונו בכניסת שבת, ואף מדברי הגר"מ פינשטיין משמע ששימוש בתחבורה ציבורית אסור רק בגלל החשש שיסעו לעבודה, וכאן זה לא שייך. אולי ניתן לסמוך על ההיתר של הרב עובדיה יוסף לרישום נדבות בשבת על-ידי גוי?

37. 27.4

    (השאלה לוותה במראי מקומות מפורטים ודיונים ארוכים בהם).

38. 27.5

    תשובה: למדנו בעיון רב את שאלתך בעניין האוטובוס החשמלי – "שאטל בס" – שיביא את המתפללים לבית הכנסת בשבת ובחג. יש לשבח ולעודד את פעולתו של הרב, המקרב רחוקים ומביא לבתי הכנסת שלו רבים שלא היו מגיעים לבית הכנסת ללא פעולותיו. איננו בטוחים שיש עוד רבנים רבים המגיעים להישגים כאלה בתחום קירוב הרחוקים. ראויות לחיקוי פעולותיו, ההופכות את בית הכנסת למקום שמושך אנשים, ועל-ידי כך האנשים מתקרבים לחיים יהודיים, ללימוד תורה ולקיום מצוות. דווקא בשל כך, כל חידוש שיינקט עלול לסכן את ההישגים, אם יגרור אחריו ביקורת צודקת.

39. 27.6

    שאלת שמירת השבת וצביונה, בעידן החשמל והאלקטרוניקה, הפכה את שאלת "אווירת השבת" לקריטית ומשמעותית; הן לקולא, כמו בהיתר של מרן הגר"ש ישראלי לשימוש ברמקול לצורך מצווה בשבת, ומאידך גיסא לחומרא, באיסור הפעלת מכשירים אלקטרוניים גם בגרמא, שלא לצורך רפואי או ביטחוני.

40. 27.7

    להלן הערותינו ההלכתיות והמעשיות בעניין זה, לעיונכם:

41. 27.8

    א. נכון שבהפעלת מנוע חשמלי אין לדעת רוב הפוסקים איסור דאורייתא, אבל בהפעלת מכונית חשמלית בשבת יכולים בהחלט לעבור על איסורי דאורייתא, כמו למשל בהדלקת האורות באופן ישיר או עקיף, או בלחיצה על דוושת הבלם. למרות זאת התיר מרן הגר"ש ישראלי2שם, כמו שציינתם בדבריכם. לקהילה בקאלי, קולומביה, לארגן הסעה באוטובוס (אפילו לא חשמלי). ההיתר הוא אפילו להחזירם הביתה לאחר התפילה (כמבואר שם). עם כל זאת, הוא סייג דבריו וקרא שלא להשתמש בהיתר דחוק זה אלא במקום שבו אין ברירה אחרת. כמו כן, הזהיר את הרב המקומי שיכלכל דבריו ומעשיו בזהירות גדולה, כך שפעולתו תהיה בבחינת "קרובה לרווח ולא להפסד". אנו מתלבטים מאוד בשאלה אם אכן זהו המצב במקומכם. יכול להיות בהחלט שבגלל ההבדלים העצומים בין המצב בקולומביה, ובעיקר בקאלי, לבין המצב בארה"ב, ובמיוחד בעירכם ובסביבותיה, יש לחשוש יותר מלהפעיל היתר דחוק זה.

42. 27.9

    ב. בתשובה הנ"ל לא נזקקנו לנסיונות לעקוף את איסור האמירה לגוי באמצעים שאתם הצעתם בדבריכם, כגון בהקמת עמותה שרוב חבריה יהיו גויים, ושהאוטובוס ישרת גם את הגויים החפצים להגיע למקומות הבילוי. ה"פיקוח נפש רוחני" הוא ההיתר לאמירה הישירה. במקום שפיקוח הנפש רוחני ברור פחות, או שיש דרכים אחרות לפתרון – אין להשתמש גם בהיתר של אמירה דאמירה וכדו'.

43. 27.10

    ג. הניסיון להרחיק את האיסור של אמירה לגוי על-ידי זה שהקהילה תקים עמותה שתפעיל בסופי שבוע את האוטובוס החשמלי, מביא בעצם לתוצאה הפוכה. בכל מקום שבו הותר השימוש בתחבורה ציבורית בשבת, כגון הנסיעה ב"טראם" או ברכבת התחתית, הנסיעות הללו מתקיימות בכל מקרה, עבור הציבור הרחב הלא יהודי. שם אין כל חשש לאיסור הנאה ממעשה גוי בשבת, שנאסר מחשש שמא יאמר לגוי לעשות בשבילו. אבל בהיתר שכבודכם הציע, הכול נעשה ביוזמה יהודית (אף-על-פי שרוב חברי העמותה לא יהיו יהודים) וגם, ברור שברגע שהיהודים לא יחפצו בשירות זה הוא ייפסק, ולא ימשיך לשרת את הגויים שבאזור. לכן חוזר החשש מהנאה ממעשה גוי בשבת.

44. 27.11

    ד. גם ההצעה שהאוטובוס יעצור רק במקומות הבילוי ובבית הכנסת עלולה להוכיח שכל מטרתו היא למען היהודים, שהרי תחבורה ציבורית רגילה פועלת בארה"ב גם בסופי שבוע (גם אם בתדירות נמוכה יותר), ורוב הציבור נוהג להשתמש ברכב פרטי.

45. 27.12

    ה. כבודו ציטט משו"ת הרי"ד. לדעתו, איסור אמירה לגוי הוא איסור דרבנן, ולכן במקום שראו חכמים שלא תתקיים גזרתם – לא אסרו. כך מובן למה התירו אמירה לגוי לאדם שהגיע לכניסת שבת ויש לו כיס עם מעות. מכאן רצה כבודו להוכיח קל וחומר בנדון דידן, שהרי אם לא נתיר להם לבוא ב"שאטל בס" יבואו במכוניותיהם, וזה ודאי איסור חמור יותר. ונראה שיש לחלק בין הכרת הטבע האנושי וחולשותיו, שמביאה למסקנה כי כדאי להתיר אמירה לגוי כדי שלא יבואו לטלטל ד' אמות ברשות הרבים, לעומת המקרה שלנו, שבו האנשים שאותם רוצים לקרב מרשים לעצמם (אנו מקווים שרק בינתיים) לחלל שבת. מי אמר שלכן מותר לנו להתיר עבורם אמירה לנוכרי?

46. 27.13

    ו. כבודו רצה לדייק מדברי הגר"מ פיינשטיין כי התנגדותו לשימוש בתחבורה ציבורית נובעת מכך שהאנשים יסעו לצרכי מסחר ועבודה, ולכן הוא אסר זאת מטעם "עובדין דחול". לאחר עיון, נראה שהבעיה של "עובדין דחול" לפי הגר"מ פיינשטיין היא בעצם הנסיעה בתחבורה הציבורית, ולכן לדעתו אין להתיר זאת גם אם הנסיעה היא לצורך הגעה לבית הכנסת. כך גם משמע מהציטוט מספרו של הרב גולדשמיט, רבה של מוסקבה, "זכרון בספר".

47. 27.14

    ז. כבודו ציטט מספרו של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, בשו"ת "יביע אומר" (ח"ג סי' כג), ורצה ללמוד מההיתר לרשום נדבות בשבת לנדון דידן. אבל גם הרב יוסף ציטט משו"ת "בית דוד", שחילק בין אי מחאה לבין מתן היתר3וז"ל: "מ"מ אין לנו לעשות כן מעצמנו, (שמא) שיאמרו התירו פרושים את הדבר".. גם בהמשך דבריו, אף-על-פי שלא רצה לבטל את המנהג, סייג את ההיתר: "שהכל יעשה בצינעא, אבל בפרהסיא אין להקל בזה כלל".

48. 27.15

    ח. לכן נראה שההצעה שהוצעה באותה תשובה, והיא להתעלם מבואם של היהודים ברכבם כדי שאפשר יהיה לקרבם יותר בהמשך – עדיפה גם אצלכם, בגלל החשש שההיתר שאתם מציעים עלול לגרום לפרצה גדולה בנושא של אווירת השבת, אם ישתמשו בו שלא כהלכה.

49. 27.16

    ט. בעל-פה הוסיף כבודו כי האוטובוס ישרת רק את מי שאינו יכול לבוא ברגל, ורק את מי שאינו הולך לבית כנסת אחר. שלט גדול ייתלה בכניסה לבית הכנסת שיכריז זאת. נראה לנו שאם מדובר באנשים שיש להם בעיה בריאותית המונעת מהם ללכת ברגל לבית הכנסת, עדיף שישתמשו הם עצמם בכלי רכב חשמלי, כמו "קלנועית", שהותאמה לשימוש בשבת על-ידי מכון "צומת". להיתר זה יש תמיכה רחבה, והוא פותר את הבעיה הפרטית בלי לתת גוון ציבורי להיתר, שהוא בעייתי יותר4עיינו בשו"ע (או"ח ריש סי' רמד) וב"משנה ברורה" (סי' רעו ס"ק כב).. אם מדובר בפיקוח נפש רוחני, ואין פתרון אחר – ניתן יהיה לסדר הסעה פרטית על-ידי נהג גוי, בצורה בלתי קבועה, כפי שהתיר מרן הגר"ש ישראלי.

50. 27.17

    י. על-פי היכרותנו את המצב, היהודים הגרים באזור של בית הכנסת הזה אינם רגילים להשתמש בתחבורה ציבורית. אין כמעט סיכוי שיסכימו לחכות במזג האוויר באזורכם לאוטובוס, לא בדרך הלוך ולא בדרך חזור. קירובם בדרכי נעם, כפי שהרב השואל יודע לעשות וכפי שכבודו לימד דורות רבים של רבנים, יש לו סיכוי גדול להביא אותם בסוף התהליך למצב שבו יגיעו ברגל אל בית הכנסת, או ידאגו לעצמם לבית כנסת קרוב, אם על-ידי שהות בקרבת בית הכנסת בשבת וחג, ואם על-ידי יסוד בתי כנסת נוספים בסמוך למקום מגוריהם.

51. 28.1

    סינגפור, סינגפור, שבט תשס"ח

52. 28.2

    כח. ארגון כנס מקצועי בשבת, כשרוב המשתתפים וכל העובדים אינם יהודים

53. 28.3

    שאלה: חברה ציבורית ישראלית מארגנת כנס לרופאים וחוקרים בסינגפור. הכנס יהיה מיום חמישי עד יום ראשון. בשבת יהיו הרצאות שיינתנו רק על-ידי גויים. כל הטיפולים הלוגיסטיים והאדמיניסטרטיביים יתבצעו על-ידי עובדי המלון, שאף אחד מהם אינו יהודי. רוב רובם של משתתפי הכנס הנם גויים מהודו ורומניה (מיעוט משתתפים בא מהארץ ומארה"ב). האם יש בעיה שהחברה הישראלית תארגן את הכנס?

54. 28.4

    תשובה: הנחת היסוד של תשובה זו היא כי אופיין של חברות גדולות בימינו מחייב אותן בקשרים בינלאומיים, כדי לבסס את חוסנן הכלכלי. נדון בה בשלושה היבטים:

55. 28.5

    א. הלכות שבת.

56. 28.6

    ב. הלכות כשרות ומסחר במאכלות אסורות.

57. 28.7

    ג. דיני "לפני עיוור".

58. 28.8

    א. שבת:

59. 28.9

    מותר לארגן את הכנס לפני השבת, תוך שמירת העקרונות הבאים:

60. 28.10

    1. יש להקפיד שלא לבקש מהמרצים ומשאר עובדי החברה לעשות מלאכה אסורה (כגון להדליק אור, מחשב, ברקו למצגת וכו'). החברה תבקש מהמרצים להרצות בלבד. אם הם יעשו דברים אסורים כדי להקל עליהם להעביר את ההרצאה – הדבר מותר1ההלכה אוסרת על יהודי להעסיק בערב שבת פועל גוי לעשות עבורו מלאכות בשבת. אולם מותר לבקש מגוי – ואפילו בשבת – לעשות דבר שכשלעצמו אינו כרוך בהכרח בעשיית מלאכה, אף-על-פי שידוע לנו שהגוי יעשה מלאכה לנוחותו, כגון לבקש מגוי לשטוף כלים בשבת, אף שלצורך העניין יחמם מים, משום שאין הכרח לעשות את המלאכה בדרך זו, והוא יכול לשטוף את הכלים במים קרים. כך מבואר ב"משנה ברורה" (סי' רעו). מעיקר הדין2אין לומר שאף שהיהודי אינו מבקש מהגוי לעשות מלאכה הדבר אסור מפני החשד – שהיהודים הנמצאים בכנס יחשדו אותו שביקש מהמרצים לעשות מלאכות; שהרי חשש זה קיים רק במרחץ במקום, כמבואר (שו"ע או"ח סי' רמג) שאין דרך המרחץ להיות נשכר באריסות, רק להיות מופעל על-ידי פועלים, ואם כך יש מקום לחשד, אבל בשדה שהדרך להשכירו באריסות מותר (שם). הוא הדין כשישנה דרך ידועה של היתר, והיא כמוסבר לעיל, שהיהודי אינו מבקש מהגויים לעשות מלאכות אסורות, וכל הרואה את הגוי והוא בקי בהלכה סובר שאולי היהודי ביקש בדרך היתר. ביחס לעובדי המלון עצמו, אין כאן מקום כלל לחשד, משום שידוע לכל שהפועלים של המלון אינם פועלים שלו, רק של המלון. אולם גם מהם אסור לבקש שיעשו עבורו מלאכה, רק לעשות דברים מותרים. . אם הדבר אפשרי, והחברה תבקש מהמרצים שלא לעשות מלאכות בפני הציבור, אלא רק להרצות3על אף הנזכר בהערה הקודמת, יש חשש שהיהודים שיראו את המרצים עושים מלאכות יטעו ויחשבו שמותר לבקש מגויים לעשות מלאכות. לכן נכון במידת האפשר לבקש מהמרצים שלא לעשות מלאכות. אין צורך מעיקר הדין לבקש מהמרצים שלא לדבר במיקרופון, מאחר שכבר מבואר בשו"ת "ציץ אליעזר" (ד סי' כו) ובשו"ת "יביע אומר" (א או"ח סי' יט) שאין בזה מלאכה גמורה, ובכהאי גוונא יש להקל. – יהיה זה בבחינת הידור.

61. 28.11

    2. יש למנות מראש גוי שיהיה איש קשר מול המלון, והוא יהיה אחראי לפתרון תקלות במשך השבת. תפקידו יוגדר באופן כללי כממונה על הפעילות במשך השבת, לרווחת המשתתפים ולנוחיותם4אין להגדיר את תפקידו כמתקן תקלות, כדי שלא תהיה אמירה מפורשת לגוי לעבוד דווקא בשבת. מובן שיהודי הבקי בהלכות שבת ובעיקר בהלכות אמירה לגוי יכול גם הוא לשמש בתפקיד זה..

62. 28.12

    ב. כשרות:

63. 28.13

    1. יש לסדר אפשרות של אוכל כשר עבור היהודים המשתתפים בכינוס, אם אפשר ללא צורך בהזמנה מראש.

64. 28.14

    2. בהזמנת אוכל שאינו כשר עבור הגויים המשתתפים אין איסור סחורה בדברים האסורים5אע"פ שאסור לקנותו כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קיז סע' א). כיוון שהחברה אינה קונה את האוכל ולאחר מכן מוכרת אותו, אלא רק מזמינה את האוכל במלון עבור המשתתפים בכנס. המהר"ם חלוואה (פסחים כג ע"א) כותב שאין בסרסור איסור סחורה, כיוון שאיסורי המאכל אינם שלו כלל, אלא הוא רק קונה מן הגוי, וכן פסקו הט"ז (יו"ד סי' קיז ס"ק ג), "ערוך השולחן" (שם סע' כח), שו"ת "האלף לך שלמה" (יו"ד סי' קפח), ושו"ת "מכתם לדוד" (יו"ד סי' יד). אבל ה"חתם סופר" (יו"ד סי' קד קה) כתב שאין להתיר אם לא במקום שהיהודי אינו עוסק כלל בסחורה. אם כן בנדון דידן, שאין בעל החברה מתעסק בעצמו באוכל, גם ה"חתם סופר" יודה. וראה עוד בשו"ת "חלקת יואב" (יו"ד סי' יח), וכן בשו"ת "שבט הלוי" (ט סי' רעט). .

65. 28.15

    ג. "לפני עיוור"6אסור להושיט ליהודי מאכל אסור כאשר ידוע שהלה מתכוון לאכלו. פעמים שאיסור זה הוא איסור תורה, ופעמים שאיסור זה הוא מדרבנן, ואכמ"ל. :

66. 28.16

    כיוון שהחברה תאפשר קבלת אוכל כשר עבור המשתתפים היהודים (ללא צורך בהזמנה מראש), מי שיבחר לצערנו שלא להשתמש באפשרות זו עושה זאת על אחריותו, ו"אין הקולר תלוי בצוואר החברה".

67. 29.1

    קליפורניה, ארה"ב, אייר תשס"ח

68. 29.2

    כט. השתתפות בחתונת בן משפחה של חוזרת בתשובה הנערכת בשבת

69. 29.3

    שאלה: ב"ה חזרתי בתשובה לפני 3 שנים, ואני הולכת ומתחזקת בעבודת ה' שלי. אחותי, שהיא קרובה אלי מאוד, מתחתנת בחודש הבא, לצערי הרב בחתונה רפורמית.

70. 29.4

    אני שומרת על קשר עם המשפחה, גם כדי שיהיה סיכוי להחזיר אותם בתשובה, ולכן גם אשתתף בחתונה, שתיערך בבית מלון בשבת אחר הצהריים. הם דואגים לי לאוכל כשר, ובית המלון יאפשר לי לשהות במקום ללא חילול שבת. ועדיין יש בעיות הלכתיות קשות שעלי להתמודד עמן.

71. 29.5

    אנא עזרו לי להבין מה אסור לי לעשות ומה מותר לי, אפילו בדיעבד, בנקודות הבאות:

72. 29.6

    א. שספר גוי יסדר לי את השיער לפני החתונה.

73. 29.7

    ב. שמאפרת גויה תאפר אותי לפני החתונה.

74. 29.8

    ג. האם מותר לי לטלטל בתוך המלון או בחצר המלון? החופה תיערך ליד הבריכה, ואני אתבקש לשאת עמי זר פרחים.

75. 29.9

    ד. לפני החופה צלם גוי יצלם את בני המשפחה. האם מותר לי להשתתף בצילומים?

76. 29.10

    ה. לאחר החופה תיערך מסיבה שתכלול מוזיקה שתופעל בידי נגנים גויים וצלמים גויים שיצלמו את הנוכחים. האם מותר לי להשתתף, או שעלי לחכות עד צאת השבת (בערך 21:30), מה שעלול לעורר מהומה משפחתית?

77. 29.11

    ו. בליל שבת המשפחה עורכת מסיבת "ערב חתונה" בארוחת ערב חגיגית. האם מן הראוי שאשתתף בזה, ואביא עמי את האוכל הכשר שהכינו עבורי?

78. 29.12

    תשובה: אנו מאוד מעריכים את רצינותך בעבודת ה' שלך, ואת רצונך לשמור על הקשר ולקרב את בני משפחתך, כדי שגם הם יזכו בעתיד לחיות חיים יהודיים יותר. מובן שחשנו גם את צערך על שאת נאלצת להשתתף בשמחה שכזו, הכרוכה גם בחילול שבת.

79. 29.13

    ככלל, בהלכות שבת, כל מה שאסור ליהודי לעשות – אסור לו לומר לגוי לעשות עבורו, וכן אסור ליהודי ליהנות מחילול השבת שהגוי חילל עבורו. אם חילול השבת לא נעשה עבור היהודי – אין איסור על היהודי ליהנות ממנו.

80. 29.14

    תשובתנו מתייחסת אך ורק לשאלתך הפרטית בנסיבות אלה, ואין לראות בה הדרכה כללית לגבי השתתפות באירוע מסוג זה, הכרוך גם בחילול שבת של המשתתפים.

81. 29.15

    ההכנה לחתונה:

82. 29.16

    א. הכלל לגבי סידור השער הוא שכל פעולה בשער המשנה את צורתו אסורה.1ראה ביאור הלכה (סוף סימן שג) בשם הריב"ש, וראה לגבי כל הפרטים שבסעיף זה שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיפים מא-נג. כל איסורים אלו, אסורים אף על ידי גוי, מכיון שאפילו איסור דרבנן לא הותר על ידי אמירה לגוי (שש"כ פרק ל' סעיף א') לכן, עשיית צמה, נתינת ג'ל על השיער, מריחת משחה וכדו' אסורים לגמרי, אף על-ידי גוי. לעומת זאת, סידור השער בסיכות, כיוון שהשער עצמו לא משתנה, אלא רק הסיכות משנות את מראהו – מותר.

83. 29.17

    אסור להשתמש בשבת במכשירים חשמליים, גם באמצעות גוי. וניתן לסלסל את השער מערב שבת, ובשבת עצמה לחזק את הסלסול שנעשה. כמו כן, אסור להסתרק כאשר יש חשש לתלישת שערות על ידי המסרק.

84. 29.18

    ב. אסור להתאפר בשבת אף על ידי גוי2שו"ע או"ח סימן ש"ג סעיף כ"ה, וגם על ידי גוי אסור, ראה הערה 1.. ניתן להתיר לשים אבקת פודרה שאינה נדבקת היטב על העור ועדיף לשים על ידי גוי3בדבר איפור שאינו דבוק לפנים ומתקיים זמן מועט נחלקו הפוסקים. האגרות משה (או"ח א קיד) פוסק: אסור לאשה לצבוע את פניה מדין צביעה אבל לזרוק את הפאודער (אבקה) לבן על הפנים שלא מתקיים כלל אין בזה איסור צביעה." וכן פסק הרב עובדיה יוסף להקל (יביע אומר ח"ו או"ח סימן לו). לעומתם רש"ז אויערבך אסר משום שמכוין לצביעה, ולכן אסור אף אם הצבע אינו מתקיים (שש"כ פרק יד הערה קנח ועיין גם ב'תיקונים ומילואים' על הערה זו)..

85. 29.19

    ג. לגבי הטלטול בתוך המלון עצמו, יש להניח שכל האורחים בחתונה אוכלים בחדר אוכל אחד, ועל כן אין צורך בעירוב ומותר לטלטל כרגיל4ראה 'במראה הבזק' ד, מח. אם ידוע שיש אורחים יהודים במלון שאוכלים בחדר אוכל נפרד, מתעורר הצורך בעירוב. על כן יש לשכור את המקום מבעל המלון, כלומר לגשת לבעל המלון או להנהלת המלון ולומר להם שמבחינה דתית, צריך לתת להם תשלום נוסף במיוחד עבור השימוש במלון בשבת, הן בחלקים הציבוריים והן בחדרים של האורחים של החתונה. לאחר השכירות יש לומר את נוסח העירוב, ראה גם "במראה הבזק" (ג תשובה לט ולקמן תשובות מא, מב)..

86. 29.20

    לגבי הטלטול בחצר, יש לוודא שהיא מוקפת מחיצות, ואז מותר לטלטל בה כמו בתוך המלון. עם זאת, יש להדגיש שהלכות מחיצה רבות, ולכן כדאי לברר עם הרב המקומי האם המחיצות מתירות את הטלטול.

87. 29.21

    השתתפות בחתונה:

88. 29.22

    ד. ככלל, עצם ההשתתפות במסיבה ובחתונה כל עוד את עצמך אינה עושה מלאכה אסורה, אינה נחשבת הנאה מחילול שבת, מכיון שחילול השבת באירוע הוא נגד רצונך ונגד דעתך. אמנם, נראה שאסור לקחת חלק פעיל בריקודים או בצילומים, מכיון שבזה נהנים מחילול השבת, וגם הדבר מתפרש כסיוע לדבר עבירה5נראה שיש לדמות את עצם השתתפות בחתונה זו, למה שפסק בספר 'חפץ חיים' (הלכות לשון הרע כלל ו' אות ה' ובהרחבה ב"באר מים חיים" בכל הסעיף שם) לגבי מי שנמצא בחברת מספרי לשון הרע. שיש לזה דין של 'הנאה הבאה לאדם בעל כרחו' שהיא מותרת. אמנם, אם האדם לוקח חלק פעיל בריקודים ובצילומים נראה מכך שההנאה באה לו לאדם ברצונו ולכן הדבר אסור. במקרה המתואר בשאלה, חילול השבת אמנם נעשה על ידי גוי, ואין רצון השואלת כלל בחילול השבת, אבל מכיון שמן הסתם הגוי עושה מלאכות דאוריתא לצורך שמחת החתונה, ממילא אסור לכל ישראל להנות ממלאכת הגוי (ראה שו"ע או"ח רע"ו סעיף א)..

89. 29.23

    ה. במסגרת המסיבות והארוחות, יש לזכור להקפיד על הדלקת נרות שבת, קידוש בשבת בלילה וביום6נראה, שאם המקדש הוא מחלל שבת בפרהסיא, יש לכתחילה לקדש בעצמך על היין. אם אין יין בנמצא או שיש חשש שהיין נאסר על ידי נגיעת גוי, אפשר בליל שבת לקדש על הפת, וביום השבת אפשר לקדש על 'חמר מדינה' (ראה באריכות שש"כ פרק נג)., ושאר מצוות השבת.

90. 30.1

    נתניה, ישראל, אלול תשס"ז

91. 30.2

    ל. מתג האחראי על נעילת הדלת במקום שיש "אינטרקום", הזזתו בשבת

92. 30.3

    שאלה: בדלתות כניסה לחדרי מדרגות שיש בהם אינטרקום, יש זיז המנטרל את הצורך בהפעלת מפתח או אינטרקום לפתיחת הדלת.

93. 30.4

    א. האם מותר להזיז זיז זה בשבת? האם זו פעולה מכנית בלבד, או שהיא גורמת לפתיחה או לסגירה של מעגל חשמלי?

94. 30.5

    ב. השימוש במפתח לפתיחת הדלת הוא מכני, אך לא ברור אם יש בכך פתיחה או סגירה של מעגל חשמלי.

95. 30.6

    ג. אם מותר לפתוח במפתח, האם יש חובה להשאיר את הלשונית בחוץ, על מנת שהבא אחרי יוכל להיכנס ללא שימוש באינטרקום, או שבגלל שאין זה "פסיק רישיה"– שהרי גם הוא יכול להשתמש במפתח – אין בעיה שלא להשאיר את הלשונית בחוץ?

96. 30.7

    תשובה: המנגנון הוא מכני לחלוטין, ולכן אין בעיה, הן בפתיחה עם מפתח והן בשינוי הזיז. הדרך הפשוטה והרצויה ביותר היא שינוי הזיז לפני שבת, כך שהדלת לא תינעל כל השבת – בתנאי שהשכנים מסכימים לכך. אם השכנים אינם מסכימים, הדרך הפשוטה היא ששעון שבת יבטל את הנעילה של האינטרקום בזמנים קבועים, שיהיו ידועים רק לשכנים ולאורחיהם שומרי המצוות. כך יישאר הבניין סגור רוב רובו של הזמן, כפי דרישת השכנים, ואורחיהם של שומרי המצוות ייכנסו ללא בעיות מיוחדות. אם גם דרך זו אינה מקובלת על השכנים, על הדייר שומר המצוות שהזמין אורחים לביקור בשבת לחכות לאורחיו עם מפתח מחוץ לבניין.

97. 30.8

    כל זה בבתים רגילים, שבהם אין רישום ממוחשב של כל פתיחה וסגירה. בעניין המצב במקומות אחרים, עיינו בתשובה הבאה.

98. 30.9

    אין חובה להשאיר את הלשונית בחוץ, ואם השכנים מתנגדים יש אפילו איסור בכך. על כן ינהג כמבואר לעיל.

99. 31.1

    טבריה, ישראל, אלול תשס"ז

100. 31.2

     לא. מכשיר שמיעה המשמיע צפצופים בזמן הנחתו באוזן ובזמן הסרתו, השמוש בו בשבת וביום טוב

← Previous · Next → — showing 201–300 of 1,185

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.