← All works

B'Mareh HaBazak Volume VI

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,292 sections

1. 26.3

   שאלה:

2. 26.4

   בבית הכנסת החדש שלנו התקבל רב חוזר בתשובה שלמד אצל רבנים אנטי-ציוניים. רוב חברי הקהילה הם ציוניים, אבל הם מעריכים את תורתו של רב בית הכנסת.

3. 26.5

   לאחרונה התעוררו מספר בעיות:

4. 26.6

   א. הרב אינו מסכים שיאמרו "מי שברך" למדינת ישראל.

5. 26.7

   ב. הרב אינו מסכים שיגידו "מי שברך" לחיילי צה"ל. הוא הסכים לפשרה שיאמרו

6. 26.8

   "חיילי ישראל", ולא "חיילי צבא הגנה לישראל".

7. 26.9

   ג. בסוף ההקפות הציבור שר ספונטנית את "התקווה", והוא עזב את בית הכנסת

8. 26.10

   בטענה שהשיר נכתב על ידי אנשים שרצו לעקור את שורשי האמונה של היהודים.

9. 26.11

   מה הרקע ההלכתי לאמירת תפילה לשלום מדינת ישראל, ומה הרקע ההלכתי לאמירת "מי שברך" לחיילי צה"ל? האם עלינו לעמוד על כך שתפילות אלו ייאמרו, ובאיזה נוסח?

10. 26.12

    אנחנו קהילה הנוהגת על פי פסקי המחבר (ספרדים).

11. 26.13

    תשובה:

12. 26.14

    אחרי אלפיים שנות גלות רוחנית וגשמית, שפגעה בעם ישראל הן בגוף – ברדיפות, ייסורים ופוגרומים, והן מבחינה רוחנית, זכינו ועם ישראל שב לארצו והקים מדינה ריבונית, פורחת ומצליחה משתי הבחינות.

13. 26.15

    את הסבל הנורא מבחינה פיזית אין צורך להסביר, אבל יש לזכור שעצם המציאות של העם בגלות הוגדרה על ידי חז"ל כשבר רוחני: "כיוון שגלו ישראל ממקומן – אין לך ביטול תורה גדול מזה"1חגיגה (ה ע"ב).. קל וחומר כשאנו יודעים כמה יהודים איבדו כל קשר עם המקורות והלכו לאיבוד במהלך הדורות מאז החורבן.

14. 26.16

    אין לשער איזה יאוש רוחני היה עלול לפקוד את העם אחרי השואה הנוראה. תקומתה של מדינת ישראל והניסים הנסתרים והגלויים שארעו מאז הקמתה, נתנו שוב תקוה לרבים ומנעו, כנראה, גל נורא של התבוללות ח"ו.

15. 26.17

    לכן אנו חייבים להודות לקב"ה בכל הזדמנות על כל הטובה שגמל עמנו, שהרי המציאות שבה אנו חיים במדינת ישראל כיום היא בבחינת מה שמשורר תהלים קרא ברוח הקודש "היינו כחולמים"2תהלים קכו, א.. וזו לשונו של אחד מגדולי הפוסקים של דורנו: "בחסד ד' עלינו וברחמיו הגדולים זכינו לחזות לאחרונה עין בעין בשוב ד' ציון והחזרת ארץ נחלתו לעם קדשו. ממש כחולמים היינו על הגאולה ועל התמורה לראות איך שבמשך ימים ספורים קוים בנו 'ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'; שומע תפילה שמע וקיבל קול שועת עמו ויצאנו משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול"3שו"ת "ציץ אליעזר" (י סי' א ד"ה בחסד ד')..

16. 26.18

    הגאולה השלמה כוללת חזרה בתשובה של כל העם, חזרת כל העם לארץ ישראל, בנין המקדש וחידוש הסנהדרין והקמתה מחדש של מלכות בית דוד – לכן ברור שהיא עדיין לא התקיימה.

17. 26.19

    מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שסימני גאולה מובהקים מופיעים: במאה השנים האחרונות מתרחש לעינינו קיבוץ גלויות מסיבי, שמקיף כיום כמעט מחצית מהעם. זו תופעה שלמעלה מ-2700 שנה לא התקיימה (מאז גלויות ממלכת ישראל).

18. 26.20

    א. בדור שלנו, בזכות מדינת ישראל, זכינו ליישב את ארץ ישראל ולהפריח את שממותיה. כמאמר הגמרא: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו) 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו''"4סנהדרין צח ע"א.. ואם כן זכינו לסימן נוסף של גאולה.

19. 26.21

    ב. יישובה של ארץ ישראל בימינו הוא מצווה5רמב"ן בהשגות לספר המצוות של רמב"ם (ב"מצוות ששכח הרב", ד). כך גם נפסק להלכה על ידי כל הפוסקים, כדברי "פתחי תשובה" על שו"ע אבה"ע (סי' עה ס"ק ו), המוכיח זאת מהלכות כתובות, "וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים"..

20. 26.22

    ג. עולם התורה פורח בימינו, מדינת ישראל היא מרכז התורה הגדול ביותר שהיה אי פעם. מעולם לא היו כל-כך הרבה בחורים, בחורות, נשואים ונשואות שיושבים ולומדים תורה, גם בתמיכה כספית של מדינת ישראל. ללא המסגרת המדינית אי אפשר היה לקיים את עולם התורה מכל הבחינות.

21. 26.23

    לכאורה, יבוא הטוען ויטען: כל זה טוב ויפה, אבל מי אמר שלמסגרת המדינית שנקראת "מדינת ישראל" יש משמעות דתית-רוחנית? גם על כך יש תשובה חד-משמעית: לשלטון עצמאי יהודי יש משמעות רוחנית, וגם הוא בוודאי סימן גאולה. נביא לכך כמה ראיות:

22. 26.24

    א. בגמרא מובא "דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד"6שבת (קנא ע"ב). והובא להלכה ברמב"ם פעמיים, וזו לשונו בהלכות תשובה (פרק ט הל' ב): "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה… אבל ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים: 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד'". ובהלכות מלכים (פרק יב הל' ב): "אמרו חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד"..

23. 26.25

    ב. הרמב"ם רואה חשיבות רוחנית ממדרגה ראשונה בהחזרתו של שלטון עצמאי לעם ישראל בארץ ישראל, גם אם אין מדובר בבית דוד. כך מוכח מדבריו על בית חשמונאי (ואף-על פי שחלק גדול מהם היו רשעים גמורים, ועל חלק מהם יש שאלות קשות מבחינת ייחוסם): "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, עד החורבן השני"7רמב"ם (מגילה וחנוכה פרק ג הל' א)..

24. 26.26

    ג. גם רש"י סובר כרמב"ם, וזה לשונו: "שנית – כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שעבוד, אבל גאולת בית שני אינה מן המנין, שהרי משועבדים היו לכורש"8רש"י (ישעיהו יא, יא).. רואים במפורש שדעת רש"י היא שאין גאולה ללא עצמאות מדינית.

25. 26.27

    הוויכוח שהחל עם התעוררות התנועה הציונית המדינית, בשאלה אם האנשים הללו (שרובם לא היו שומרי מצוות) הם שליחים של ה"סיטרא אחרא" או "סיטרא דקדושה", הוכרע ללא כל צל של ספק, והיום רובו ככולו של הציבור בישראל, גם הציבור החרדי, משתף פעולה עם מוסדות המדינה, מקבל תקציבים ממנה ושותף לכנסת ולממשלה. הוויכוח היחיד הוא אם להגדיר את מצבנו כעת כ"ראשית צמיחת גאולתנו", כ"אתחלתא דגאולה" או רק כפרק מוצלח מבחינות רבות בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל.

26. 26.28

    אחת המידות היסודיות ביותר, שכל יהודי מחויב בה ומחויב גם לחנך את ילדיו לאורה, היא מידת הכרת הטוב. מאידך גיסא, אחת המידות המכוערות ביותר היא כפיות הטובה.

27. 26.29

    גם אם השלטון במדינת ישראל היה שלטון של גויים, חובתנו הייתה להתפלל לשלומה של מלכות, כמו שהדריכנו הנביא ירמיה9ירמיהו כט, ז.: "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום". וכך לימדונו חז"ל: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות"10אבות (פ"ג מ"ב), עבודה זרה (ד ע"א) ועוד.. ונציין עוד לדבריו של בעל "מרכבת המשנה": "והנה שלום המלכות הוא עניין עצום לקיום הישוב, לפי שיחקור על ענייני מלכותו, ואם יש עושקים יעשה בהם משפט. גם השרים יהיו נכנעים, ולא יעשו עול מפחדם מעונש המלכות… ועל כן אמר 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות', ואפילו מלכי האומות, וכמו שכתוב 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום' (ירמיהו כט, ז). וגם כאן זה המאמר כולל שראוי לאדם להתפלל על שלום כל העולם, בין ביחיד בין ציבור, ולהכנס בצרכי הציבור ולהתפלל בעדם אל ה'. וכן אז"ל (ברכות ל ע"א) 'לעולם ישתתף האדם עם הציבור'. דרך החסידים הראשונים להתפלל אף על המרעים להם"11על אבות (פ"ג מ"ב)..

28. 26.30

    כך נהגו כל קהילות ישראל בכל הדורות, והרי לא יגרע חלקה של ממשלת ישראל משלטון רשע של גויים. ועוד שברור וידוע לכל אדם בר דעת כי חוזקה וקיומה של מדינת ישראל משפיע לטובה על היהודים בכל מקום בעולם, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית, ואי אפשר שלא להתפלל לשלומה של מלכות זו.

29. 26.31

    לגבי אמירת "מי שברך" לחיילי צה"ל, מנהג זה מתבסס על דברי הרמ"א12או"ח סימן קפד, סעיף ז. "ונהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמות המתים ולברך העוסקים בצרכי ציבור כל מקום לפי מנהגו". אף מנהג זה נשען על חובת הכרת הטוב הקיימת כלפי העוסקים בצרכי ציבור, ובודאי שחיילי צה"ל, המוסרים נפשם ממש למען הצלת נפשות של עם ישראל כולו, ראויים לברכה מיוחדת13אין בזה משום חידוש שהרי כך היה נהוג תמיד ידוע ומפורסם כי בעל התוס' יום טוב, תיקן "מי שברך" מיוחד לאלו המקפידים על כבוד בית הכנסת, ובודאי שמעלת חיילי צה"ל גדולה מאד וראויים אף הם ל"מי שברך" מיוחד..

30. 26.32

    הנסיון לקשר בין המחלוקת בענין הציונות והחובה לברך את חיילי צה"ל פסולה וראויה לביקורת. כאמור לעיל, מידת הכרת הטוב הינה מידה יסודית בעבודת הבורא, ואין לה שיעור. כלל הציבור וק"ו מי שמצהיר שתורתו אומנותו ולקח על עצמו את החובה להיות כבן לוי שמקדיש את חייו לעבודת הבורא יתברך, מחויב בה. חיילי צה"ל המגינים על מדינת ישראל בסיעתא דשמיא הם המאפשרים במסירות נפשם את קיומו של מפעל לימוד התורה העצום שיש במדינת ישראל בימנו.

31. 26.33

    רובן הגדול של קהילות הספרדים, בארץ ישראל ובתפוצות, נוהגות לומר תפילה לשלום מדינת ישראל וכן "מי שברך" לחיילי צה"ל, "וכל המשנה ידו על התחתונה". ואם אינכם רוצים להכריע בשאלה אם מדובר "בראשית צמיחת גאולתנו" אם לאו, פשוט השמיטו מילים אלה מן התפילה.

32. 26.34

    המנון מדינת ישראל "התקווה" אין בו קדושה, אבל הוא מבטא את כמיהתם של אחינו בני ישראל לחזור ולחיות בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. רגשות אלה מקורם ברגשי קודש, ולכן אין שום מניעה מלשיר אותו בזמן ההקפות.

33. 26.35

    אחרי כל זאת, נחזור ונדגיש כי הנכם מחויבים בכבודו של רב בית הכנסת, וכל המחלוקות האלה חייבות לבוא על מקומן בדרכי נועם ומתוך כבוד הדדי.

34. 26.36

    ניתן דוגמה אחת: הרב אביגדור נבנצל, רבה של העיר העתיקה בירושלים, איננו אומר הלל ביום העצמאות וביום ירושלים. כיוון שאנשי קהילתו מרגישים צורך עמוק להודות לקב"ה, הוא התנה עמם בחוזה שיומיים בשנה הוא בחופשה: ביום העצמאות וביום ירושלים.

35. 26.37

    הבה נתפלל כולנו שנזכה לחזות בשוב ד' ציון, לגאולה שלמה.

36. 27.1

    ניו יורק, ארה"ב, תשרי תשס"ג

37. 27.2

    כז. חבישת כובע בזמן תפילה ובזמנים אחרים, והתעטפות בטלית בזמן תפילה

38. 27.3

    שאלה:

39. 27.4

    האם יש לחבוש כובע באירועים או זמנים שונים, כגון תפילה, ברכת המזון, טקס חתונה וכדו'?

40. 27.5

    אני מבקש להבחין בבירור מה דורשת ההלכה ומה התקבל כמנהג, וכן אם ההלכה שונה במקרה שאדם אינו נוהג לחבוש כובע כלל במשך השבוע.

41. 27.6

    מה הרעיון בלבישת הטלית על הראש בזמן התפילה? שוב, אני רוצה להבחין בין הלכה ומנהג.

42. 27.7

    תשובה:

43. 27.8

    אדם הרגיל לחבוש כובע על ראשו בשעה שהוא נפגש עם אנשים מכובדים, או לכל הפחות בשעה שהוא הולך ברחוב, צריך לכתחילה להתפלל ולברך ברכת המזון חבוש כובע. אך מי שאינו נוהג כלל לחבוש כובע אינו צריך לעשות זאת אפילו בשעת התפילה1המקור לחבישת כובע מעל הכיפה בברכת המזון הוא הסבר הב"ח (טור או"ח סי' קפג ס"ק ה) בדברי רבנו ירוחם (ני"ו ז דף קמח ע"ד), שאומר שצריך לתת סודר על ראשו, שאסור לברך בגילוי הראש. ומסביר ב"ח שאין הכוונה גילוי ראש ממש – שזה אסור לא רק בברכת המזון, אלא הכוונה שצריך לשים כיסוי ראש נוסף מעל הכיפה. ואמנם מדברי "דרכי משה" (שם) מוכח שהוא הבין שמדובר בגילוי ראש ממש, אך ה"מגן אברהם" (שם ס"ק ה) וה"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) הביאו להלכה את דברי הב"ח, שראוי לכל ירא שמים לחבוש כובע בברכת המזון. גם לגבי תפילה כותבים ה"חיי אדם" (כלל כב אות ח) וה"משנה ברורה" (סי' צא ס"ק יב) שצריך לחבוש כובע. אמנם מקורם הוא מדברי השו"ע (שם סעיף ה), האומר שאין להתפלל ברגליים מגולות, אם אין דרך אנשי המקום לעמוד כך לפני הגדולים – ובזמנם היה הנוהג לחבוש ברחוב כובע, וכל שכן בפגישה עם אנשים חשובים. וכן מוכח מלשון ה"חיי אדם" וה"משנה ברורה" עצמם שהדבר תלוי בצורת הלבוש הכללית, לכן אדם שאינו נוהג כלל לחבוש כובע, אינו צריך לחבשו בשעה שהוא מתפלל וכד'. יש לציין שמרן המחבר עצמו לא הזכיר חבישת כובע כלל (בניגוד לעיטוף הראש בטלית), אלא רק כיסוי ראש (שו"ע או"ח סי' צא סע' ה לגבי תפילה, ובסי' קפג לא הזכיר כלל). גם מדברי ה"ציץ אליעזר" (יג סי' יג), המחייב למי שחובש כובע בפני גדולים לחבשו בתפילה גם כשחם מאוד, עולה שמי שאינו נוהג כלל לחבוש כובע אינו צריך לעשות זאת בתפילה. אמנם בשו"ת "האלף לך שלמה" (או"ח סי' ג) רצה לדקדק מסוגיית הגמרא שיש איסור ללכת ד' אמות אם הראש אינו מכוסה כולו, אך כבר האריכו לדחותו ה"אגרות משה" (או"ח ח"א סי' א) וה"יביע אומר" (ו או"ח סי' טו אות ה). ועיין ב"יביע אומר" (שם), שכתב שראוי שמי שנכנס לבית כנסת ילך בכיפה גדולה שמכסה את רוב ראשו..

44. 27.9

    לגבי טקס החתונה – המנהג הוא ללבוש בגדי שבת לכבוד החתן, ועל כן מי שחובש כובע בשבת, ראוי שיחבוש אותו גם בחתונה לכבוד החתן, אולם אין בכך חובה הלכתית2עיין במנהגי מהרי"ל (הל' ט' באב אות ט), משם משמע המנהג ללבוש בגדי שבת לכבוד החתן, אולם לגבי כובע אין אזכור בפוסקים, ואם כן, הדבר תלוי בשאלה אם כובע נחשב חלק מבגדי השבת של הלובש. .

45. 27.10

    לכתחילה ראוי שאדם יכסה את ראשו בטלית בזמן התפילה, אך אין בכך חיוב גמור, ומעיקר הדין ניתן להסתפק בכך שיכסה את ראשו בשעת העיטוף כדי הילוך ד' אמות3כתב הטור (או"ח סי' ח) על העיטוף בטלית: "ומכסה ראשו, שלא יהא בגילוי הראש". ופירש "בית יוסף" שאין הכוונה לגילוי ראש ממש, אלא לומר שאף-על פי שראשו מכוסה, דרך הצנועים להטיל סודר או טלית על ראשם, והסיבה לכך היא שכיסוי זה מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. בהמשך הוא מביא פירוש נוסף, וגם "דרכי משה" מביא פירוש אחר, אך הוא כותב שמצווה לשמוע לדברי מרן ב"בית יוסף" ופירושו, ובשו"ע (או"ח סי' ח סע' ב) נפסק להלכה ש"נכון שיכסה ראשו בטלית". ונחלקו הפוסקים מתי צריך לכסות. דעת "באר היטב" (ס"ק ג) שצריך לעשות זאת מתחילת התפילה ועד סופה, כדי שיתפלל באימה, אך "פרי מגדים" ("אשל אברהם" ס"ק ג) כותב שלאחר זמן הילוך ד' אמות יכול לגלות את ראשו אם ירצה. "מגן אברהם" (ס"ק ב) מדקדק מהגמרא בקידושין (ח ע"ב) שמי שאינו תלמיד חכם לא יכסה את ראשו בטלית, אך הפוסקים לא הביאוהו. "חיי אדם" (כלל יב אות ג) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק ד) הביאו שלכתחילה צריך כל התפילה, ולפחות כדי הילוך ד' אמות, וכן כתב ב"ילקוט יוסף" ("שארית יוסף" א סי' ח סע' כח), שמעיקר הדין רשאי להוריד הטלית מראשו לאחר העיטוף, אך נכון לכסות הראש בטלית עד סוף התפילה. ובהערה שם (אות לה), לאחר הדיון בנושא, הוא מביא שאביו הרב עובדיה יוסף שליט"א אינו מקפיד לכסות את ראשו בטלית בשעת התפילה, כיוון שהדבר מפריע לו להתרכז. לגבי השאלה באלו חלקים של התפילה המנהג לכסות הראש, מפשטות דברי "באר היטב" ו"משנה ברורה" נראה שהכוונה לכל חלקי התפילה., ובפרט אם כיסוי הראש בטלית מפריע לו להתרכז בתפילה. ויש שנהגו מ"ברכו" ואילך4בשם הגרז"נ גולדברג., ויש שהתעטפו רק בזמן תפילת עמידה.

46. 27.11

    רווקים לא יכסו את ראשם בטלית5לגבי רווקים, "מגן אברהם" (שם ס"ק ב) הביא מהגמרא בקידושין (כט ע"ב) שרווק אינו צריך לכסות ראשו בטלית, וכן פסק "משנה ברורה" (ס"ק ד). ונכתב ב"ילקוט שמ"ש" (אות ה) שיש בכך משום יוהרא (בניגוד לנשואים, שבזה רבים מכסים את ראשם, ואין בכך משום יוהרא). ואף שב"שארית יוסף" (שם אות כט) מובא שראוי שגם בחורים יכסו את ראשם בטלית (והגמרא שממנה הוכיח "מגן אברהם" את דבריו מדברת על עיטוף בסודר ולא בציצית), כיוון שאף לנשואים אין כאן דין גמור ודעת רוב הפוסקים שאין לרווקים לכסות ראשם, וכן המנהג הרווח שאין הרווקים מכסים ראשם בטלית, קיים כאן חשש גדול של יוהרא ולכן לא יכסו..

47. 28.1

    אורגון, ארה"ב, כסלו תשס"ד

48. 28.2

    כח. השתתפות גר בחגיגת בר מצווה של אח לא יהודי, המתקיימת בבית כנסת רפורמי

49. 28.3

    שאלה:

50. 28.4

    בחור גר צדק וירא שמים, הלומד בישיבה, נדרש לבוא ולהשתתף ב"בר מצווה" של אחיו, שמסתמא לא נתגייר כהלכה (כמו אמו). האב רופא חילוני, והוא מחזיק במקומו בית כנסת רפורמי עבור שלושים משפחות של יהודים. הבחור מתפרנס מאביו החילוני ומאוד לא רוצה לקלקל את היחסים, ושואל אם יש אופן להתיר לו שיהיה נוכח בחגיגת "בר המצווה" שם. אין מדובר בהשתתפות ב"תפילה" שלהם, וכל השאלה היא אם מותר להופיע במקום ולהיראות שם.

51. 28.5

    מצד אחד זה נקרא בשם בית כנסת, ומאידך גיסא היה נראה לומר שבכלל אין חל שָם שֵם בית כנסת פסול: אין מניין כשר, אין מחיצה, אין קריאת התורה, אין נוסח תפילה – אלא יש שם בית דירה שמשתמשים בו לקרוא בנוסח "תפילה" רפורמי, ומתקבצים לשמוע דבר מוסר, שהנוכחים מתכוונים לקבל שם איזה רגש של רוחניות. גם אולי אין חשש מראית עין, כיוון שאין אף אחד שומר מצווה שיכיר שהבחור עושה שלא כשורה, והרי זה כחוץ לתחום היישוב היהודי האמיתי.

52. 28.6

    ובאותו עניין אוסיף לשאול מה חוות דעתכם על הברכות שמלמדים את הבחור "בר המצווה": לכאורה נראה שאם גוי רוצה להביע ברכה לבורא יתברך אסור לו להשתמש בנוסח ובמטבע הברכות שלנו; וכן, איך אפשר להתיר לו לומר "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", ו"אשר בחר בנו" וכו'?

53. 28.7

    תשובה:

54. 28.8

    א. יש להימנע ככל שניתן מלהיכנס לבית תפילה רפורמי, אף בשעה שאין מתקיימת שם תפילה; אולם במקרה המתואר בשאלה, כאשר יחסי הבן ואביו עלולים להתקלקל כתוצאה מאי השתתפות בחגיגת בר המצווה, יש להקל1תחילת מעשיהם של ראשי התנועה הרפורמית הייתה בשינוי סדרי התפילה בבית הכנסת – החל מהזזת מקום הבימה וכלה בנגינת עוגב ובתערובת נשים וגברים. דעת "מחנה חיים" (יו"ד ג סי' ל) שהרפורמים דינם כמינים, שעליהם נאמר (שבת קטז ע"א): "אפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו, נכנס לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירים וכופרים, והללו אין מכירים וכופרים". כלומר, לדעתו אין להיכנס לבתי תפילתם אפילו במקרים של פיקוח נפש. אך מהר"ם שיק (או"ח סי' עא) דוחה דברים דומים שהובאו בספר "מחולת המחניים", ומסיק שאין איסור להיכנס לבית תפילתם בשעה שאינם מתפללים בו, אך מכל מקום ראוי להחמיר בכך, כמובא בשו"ע (או"ח סי' רמד סע' ג), שבית שנבנה בשבת על ידי גוי באיסור, ראוי להחמיר שלא להיכנס אליו. ונראה שבנדון דידן, שמדובר בשלום במשפחה, ניתן לסמוך על מהר"ם שיק להקל (ואף שגם לדעתו ראוי להימנע מלהיכנס, הרי כאן יש צורך גדול). ואף ש"מחנה חיים" טען שיש כאן איסור של "ייהרג ובל יעבור" דבריו קשים, מפני שרש"י (שבת קטז ע"א ד"ה ספרי מינין וד"ה שאפילו רודף) מפרש שמינין הם המשרתים לעבודה זרה, והסיבה שהם חמורים משאר עובדי עבודה זרה היא משום שעובדי עבודה זרה רגילים עושים זאת משום שכך למדו מאבותיהם; ואם כן אין להביא ראיה מסוגיה זו לענייננו. נוסף לכך יש לצרף לקולא את העובדה שאין מדובר במבנה המיועד לתפילתם, אלא בדירה שהפכוה למקום תפילה, שייתכן שהיא יותר קלה מבית תפילה גמור, ואם כן לא רק לדעת מהר"ם שיק אפשר להיכנס – אלא ייתכן שבזה יודה גם "מחנה חיים", הסובר שיש איסור חמור הדומה לכניסה לבית עבודה זרה (ואף חמור ממנו), משום שיסוד האיסור בבית עבודה זרה הוא שנראה כמודה לדתם, ובבית פרטי שיש בו תפילות ייתכן שאין שייך לומר שנראה כמודה לדתם, כיוון שאין הדבר גלוי כלפי חוץ, שיש שם בית תפילה (אך ייתכן שהאיסור אינו נובע ממה שנראה בעולם, אלא ממה שנראה כלפי שמיא כמודה, או כלפי מי שנמצא בבית התפילה, ולפי זה אין היתר לפי "מחנה חיים"). גם "אגרות משה" (אבה"ע ב סי' יז) אומר שמדינא אין בזה איסור אלא בשעת תפילתן (אף שגם מדבריו שם משמע שאין הדבר ראוי, מכל מקום הוא התיר להיות שם לצורך חתונה שנעשית כהלכתה). בכך2נוסף לצדדים אלה יש להביא בחשבון גם את השיקול של הכרת הטוב וחילול השם שעלול להיגרם מהתעלמות מהשמחה בביתו של האב היהודי..

55. 28.9

    אולם אין להשתתף ב"תפילה", משום שאין זה ראוי ליטול חלק בתפילה רפורמית3שאלת היחס לתנועה הרפורמית בימינו (שנת התשס"ד) עולה מחדש לדיון בין הפוסקים. עד לפני עשרות שנים בודדות התנועה הרפורמית איימה איום קיומי על היהדות הנאמנה, וחלק ניכר מהכרעות הפוסקים לקחו בחשבון פיקוח נפש רוחני זה. כיום רוב רובם של הטמפלים שלהם עומדים שוממים והיהדות האורתודוקסית היא הפורחת, ברוך ה'. ייתכן שהמצווה כיום היא להציל את דור ההמשך של בני התנועה הרפורמית ולמשוך אותם בעבותות אהבה לדרך הישר והטוב. במקרה זה אנו רואים שהאב היהודי משתדל לקיים חיים יהודיים במקומו, אף אם איננו מסכימים לדרכו, ולכן הכרענו לכיוון של חיזוק הקשר, שבעזרת ה' יביא לחזרה בתשובה ואולי אף לגיור כהלכה של שאר בני המשפחה..

56. 28.10

    ב. אסור לגוי לקיים מצווה המיועדת לישראל אם הוא חושב שהוא מצווה בה, וממילא אין לו לברך במקרה כזה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו"4רמב"ם (מלכים פרק י הל' י) פסק שגוי שרצה לעשות מצווה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר – אין מונעים אותו לעשות אותה כהלכתה; ועיין בתשובת הרמב"ם (מהד' פריימן קמח) ומדקדק רדב"ז שדווקא אם עשאה כדי לקבל שכר מותר, אך אסור לו לעשות מצווה אם הוא חושב שהוא מצווה בה, שהרי בהלכה קודם הוא פסק שאין מניחים לגוי לעשות מצוות לעצמו, אלא "יהיה גר צדק או יעמוד בתורתו בלי תוספת או גרעון". עיין דיון ארוך בנושא לקמן תשובה ל ובעיקר בהערה 5. וכן פסקו שו"ת "הר צבי" (יו"ד סי' רטו) ו"אגרות משה" (או"ח ב סי' כה). לגבי תפילין, ספר תורה ומזוזה ראה רדב"ז (שם) שמסתפק אם מניחים אותו לקיים אף כשיודע שאינו מצווה.. אם הוא מודע לכך שתורת אמת נתנה לישראל ואע"פ שאינו מצווה ורוצה לקיימה מצד מעלה בלבד. הרי שבמצוות שבין אדם לחברו כגון כיבוד הורים, צדקה וכד' יש מעלה (אלא שאין מברכים על מצוות אלו), ובמצוות שבין אדם למקום נחלקו האחרונים אם יש בכך מעלה, ואם יש – אם שייכת ברכה לגוי אף-על פי שאינו מצווה5נחלקו הראשונים אם נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא שהן פטורות ממנה. דעת תוספות (ראש השנה לג ע"א ד"ה הא, עירובין צו ע"א ד"ה דילמא ועוד), רא"ש (ר"ה פרק ד סי' ז), ר"ן (ר"ה ט ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה ולעניין ברכה) וטור (או"ח סי' תקפט, אף-על פי שבסי' יז הוא פוסק שעדיף שלא יברכו), שנשים יכולות לברך, אף שהן אומרות "וציוונו" והן אינן מצוות. לעומתם סוברים רמב"ם (ציצית פרק ג הל' ט) ורש"י (מובא בשמו בהגהות מימוניות שם אות מ) שאסור לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, כיוון שאינן מצוות ואיך יאמרו "וציוונו". במחלוקת זו פסק שו"ע (סי' תקפט סע' ו) שאסור להן לברך, ואילו רמ"א (שם) מביא שהמנהג לברך. אלא שגם לדעת הסוברים שיכולות לברך, אומר ר"ן (שם) שהסיבה היא "דכיוון שהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר, שפיר יאמר וציוונו", ומשמע מדבריו שזה כיוון שיש מצווה כזאת בעם ישראל, והנשים הן חלק מהציבור, אלא שהתורה הקלה לפטרן ויש להן שייכות למצווה אם הן רוצות; ואפילו לשיטת הרמ"א, שנשים יכולות לברך, משמע שזה כיוון שהן חלק מהציווי הכללי לעם ישראל, מה שאין כן בגויים, שברכתם על מצווה שאינם מצווים בה היא ברכה לבטלה. אמנם "דברות משה" (קידושין סי' מה ענף ב), נוסף להסבר הזה של הר"ן, מביא הסבר נוסף מדוע נשים רשאיות לברך לדעת הראשונים הנ"ל: למרות שהן לא נכללו בציווי, מכך שהתורה ציוותה זאת לגברים אנו לומדים שהדבר טוב וישר לכולם, ולכן יש ערך מסוים לעשייה גם של מי שאינו מצווה, ולכן יכולות לברך על כך (ומוסיף "דברות משה" שזה בתנאי שאיסור ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן, ולכן צורך קטן של "טוב וישר" מתירו, אך אם ברכה לבטלה אסורה מדאורייתא, כיוון שאומרות "וציוונו" והן אינן מצוות לא יברכו). לפי זה גם גויים יכולים לברך על מצוות, אך "דברות משה" מסייג זאת באמרו שמדובר רק במצוות שבין אדם לחברו שמצאנו (כגון בקידושין לא ע"א לגבי כיבוד אב ואם) שיש להם שכר על כך כמי שאינם מצווים ועושים, אך לא במצוות שבין אדם למקום, שייתכן שרעות להם, כמו שראינו במפורש לגבי שבת (סנהדרין נט ע"א). בקונטרסי שיעורים על קידושין לרב גוסטמן (שיעור כ) נסתפק בשאלה זו, ומוכיח מדרשות ר"ן (דרוש ה נוסח ב) שיש לגוי שכר אם קיים מצוות, למעט מה שנאסר במפורש כמו שבת, ולכן לדעתו יכול לברך (ואמנם נאמר במפורש בקידושין לא ע"א שיש לגוי שכר על כיבוד הורים, אך כנראה הוכחתו היא שהדבר שייך גם במצוות שבין אדם למקום). ונראה שהרב גוטסמן סבר כהסבר השני שהבאנו בשם "דברות משה" – שאם יש שכר מוכח שהדבר טוב, ולכן ניתן לברך אף שאינו מצווה, כיוון שיש לכך ערך של מצווה (וכן כתב במפורש לגבי אישה שהפטור הוא של הגברא, אך מצד החפצא הדבר נקרא מעשה מצווה). אלא שיש לדון, שאף אם ברכתו היא לבטלה, לא מצאנו איסור לגוי לברך ברכה לבטלה, ובמיוחד לשיטת התוספות (ר"ה לג ע"א ד"ה הא), שגם בישראל ברכה לבטלה היא איסור דרבנן בלבד, ולא מצאנו שיש איסורי דרבנן שחלים על גויים, וגם למי שסובר שהאיסור מדאורייתא – הוא דווקא בישראל ולא בגויים. ולכן אם מלמדים אותו (כגון גוי העומד לפני גיור וכד') שאינו מחויב במצווה ועושה אותה רק כדי לקבל שכר, יש מקום להתיר לו לברך, כיוון שאף אם זו ברכה לבטלה, אין לגוי איסור של ברכה לבטלה ובאמירת "וציוונו" אינו מכוון שהוא עושה את המצווה מצד שהוא מצווה. לגבי ברכת התורה הדברים חמורים יותר, כיוון שרמב"ם פוסק (שם) שגוי העוסק בתורה חייב מיתה, ואמנם בז' מצוות בני נח יכול לעסוק, וכתב "אבי עזרי" (תלמוד תורה פרק א הל' יג) שיכול גם לברך "וציוונו" על כך. אם הוא לומד לקראת גיור לפי המהרש"א (שבת חידושי אגדות לא ע"א) שלדעתו רשאי ללמוד תורה רשאי גם לברך, אך נראה שיש לחלק בין ברכת "וציוונו לעסוק בדברי תורה" וברכת "אשר בחר בנו", שאינה שייכת כלל בגוי.. ובשעת הצורך, כגון בגוי העומד בפני גיור ומודע לכך שאינו חייב עדיין במצווה – יש מקום להקל ולענות "אמן" על ברכותיו6כיוון שזה ספק ברכה לבטלה, כנזכר לעיל, אין לענות אחריה "אמן" – ראה שו"ע (או"ח סי' רטו סע' ב) ו"אגרות משה" (או"ח ב סי' נ; ג סי' כא כב), שכשאין שם ברכה עליה אין לענות "אמן". ואף שראינו שייתכן שאין כאן ברכה לבטלה, מביא "משנה ברורה" (שם ס"ק יב) אות ט"ז, שגם בברכה מותרת של גוי אין חיוב לענות "אמן", ואם כן יש ספק איסור ובכל מקרה אינו חייב ולא יענה, אלא שבמקום צורך יש לסמוך על הדעות המקלות בזה (ובמיוחד שגם ב"אגרות משה" ניתן להבין שדווקא כשהמברך הוא כופר חל איסור לענות "אמן", ולא בסתם ברכה לבטלה)..

57. 28.11

    ג. מותר לגוי לברך ברכות הנהנין וכן להתפלל (ומותר לענות "אמן" על ברכות אלו), ואם הוא זקוק לסיוע משמים (כגון להתפלל על חולה) יש בכך אפילו מצווה7לגבי תפילה: "אגרות משה" (או"ח ב סי' כה). לגבי ברכות: ראה רמ"א (או"ח סי' רטו סע' ב) שמתיר לענות "אמן" לאחר ברכה של גוי, אם שמע את כולה מפיו ומוכח שאין כאן ברכה לבטלה (ואין מכאן ראיה לברכת המצוות, ששם מדובר על ברכות הנהנין)..

58. 29.1

    נובה סקוטיה, קנדה, סיוון תשס"ד

59. 29.2

    כט. תפילתם של בני נח

60. 29.3

    שאלה:

61. 29.4

    האם אישה שיש לה גדר של גר תושב (דהיינו אינה מתגיירת אך רוצה לשמור שבע מצוות בני נח) יכולה להתפלל כיהודיה? היא מחפשת דרך להתפלל לקב"ה ללא "עזרים", ולכן האם מותר לה להתפלל עמנו בשבתות וכו'?

62. 29.5

    תשובה:

63. 29.6

    מותר לגוי להתפלל ולברך ברכות הנהנין, והוא אף מקבל על כך שכר; ואם הוא מתפלל לשם צורך מסוים הוא אף מחויב בכך1"אגרות משה" (או"ח ב סי' כה)., וישראל עונה "אמן" על ברכותיו2רמ"א (או"ח סי' רטו סע' ב), ועיין ב"משנה ברורה" (שם ס"ק יב), שדן בשאלה אם זה חיוב או רשות..

64. 29.7

    גוי המקיים שבע מצוות בני נח יכול להיכנס לבית כנסת ולהתפלל עם ישראל3עיין בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה פ), שם נפסק שמותר לגוי להיכנס לבית כנסת, בקל וחומר מהר הבית, שאליו נכנסים גויים עד החיל (משנה כלים פ"א מ"ח), וכן על פי הפסוק: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז); אלא שבשו"ע (או"ח סי' נה סע' כ) נפסק בשם "יש אומרים" (הוא מהר"י אבוהב בשם הירושלמי ובשם רב אחא, ובירושלמי שלפנינו אינו מופיע) שעכו"ם מפסיק את הצירוף למניין. ואף-על פי ש"מגן אברהם" (שם ס"ק טו) טוען שמדובר בעבודה זרה עצמה ולא בגוי, עיין ב"שערי תשובה" (שם ס"ק ח) שהביא בשם "בית דוד" שגם גוי מפסיק, וכן פסקו "אליה רבה" (שם ס"ק יח) ו"משנה ברורה" (ס"ק סה). ובשו"ע בהוצאת מכון ירושלים הגרסא היא "גוי", ונכתב שם ששונה לעכו"ם מפני הצנזורה. ואין לומר ש"סתם ויש אומרים הלכה כסתם", כיוון שבשו"ת "שבט הלוי" (א סי' כז) מבואר שכאן הסתם אינו חולק על ה"יש אומרים", אלא ששכיח ששו"ע מביא דעה שלא נמצאה במקום אחר בתור "יש אומרים" אף שאין מחלוקת, וכן כתב "כף החיים" (שם ס"ק צה), וכן משמע מסתימת הפוסקים שהביאו זאת להלכה. ועל פי זה פסק בשו"ת "שבט הלוי" (ב סי' נט ס"ק ג) שאל לגויים להתפלל יחד עם יהודים בבית כנסת; אך עיין בספר "בית דוד" (סי' לב) שכתב שגוי מפסיק דווקא כשהמברך והשומע אינם נמצאים באותה רשות (וסברתו היא שישנם ב' עניינים בדבר שבקדושה: צירוף לעשרה – שהוא דווקא באותה רשות, והיכולת לענות עם הציבור – שזה גם ברשות אחרת, וגוי יכול להפסיק רק את היכולת לענות כשאין צירוף לעשרה, אך את הצירוף לעשרה אין אפשרות להפסיק), אך אם הם באותה רשות אין הגוי מפסיק. אמנם מדברי "שבט הלוי" הנ"ל משמע שאינו פוסק כך, וגם לפי "בית דוד" אישה שבאה להתפלל בעזרת נשים (שהיא רשות אחרת) היא מפסיקה, ולכן היה מקום לומר שצריך להושיב אותה מאחור, אך לדעת הגרז"נ גולדברג פשוט שגוי המקיים ז' מצוות בני נח אינו מונע מהשכינה לבוא (וגם תשובת "שבט הלוי" עוסקת בנוצרים הבאים לבית הכנסת, ואין מכאן ראיה למי שקיבל על עצמו לשמור ז' מצוות בני נח). .

65. 29.8

    אל לגוי לומר בתפילתו דברי שקר, כגון ברכת "שלא עשני גוי", "אלוקי אבותינו" או לברך ברכות המצוות4עיין ברמב"ם (מלכים פרק י הל' י) ובתשובות הרמב"ם (מהד' פריימן קמח) ולעומתה ברדב"ז (שם) שמותר לגוי לעשות מצוות על מנת לקבל שכר, אך בתנאי שעושה זאת בתורת מי שאינו מצווה ועושה. עיין דיון בכל הנושא לעיל בתשובה כח ולקמן בתשובה ל ובעיקר בהערה 5. ועיין ב"דברות משה" (קידושין סי' מה ענף ב), הסובר שבכל מקרה אל לגויים לברך על כך. ואמנם בקונטרסי שיעורים על קידושין לרב גוסטמאן (סי' כ) רצה לומר שגוי יכול לברך על מצווה שמותר לו לקיים, אך מהספק לא יצאנו, ולכן יש מקום להורות לו שלא לברך, ורק במקום צורך גדול – כגון גוי העומד להתגייר ולשם כך לומד לברך – ניתן לסמוך על כך. עיין גם לעיל תשובה כח סוף הערה 5. בהקשר לביטויים בעיתיים אחרים, כגון "אלוקי אבותינו" או "שלא עשני גוי", דעת הגרז"נ גולדברג שלא יברך, ויש לכך ראיה משו"ת רמב"ם (סי' רצג), וכן פסק בשו"ע (או"ח קצט ד וסי' נג יט) המורה לגר שיכול לברך במטבע הזה כיוון שנכנס תחת כנפי השכינה והוא נחשב כבנו של אברהם אבינו; אך מכאן ראיה למי שלא נתגייר שאינו יכול לומר בנוסח הזה, ויאמר "אלוקי אבות ישראל" במקום "אלוקי אבותינו", "שעשית נסים לעם ישראל" במקום "לאבותינו" וכד', עיין במשנה ביכורים (פ"א מ"ד) ובתשובת רמב"ם (שם)..

66. 29.9

    רצוי לידע את הציבור5כך משמע מדברי המאירי (סנהדרין נח ע"ב ד"ה בן נח). הסיבה שאסור לגוי לשבות היא "מפני שבני אדם סבורין עליו שהוא משלנו מתוך שרואים אותו יודע, ויבואו לטעות אחריו". באיזשהו אופן (לא פוגע) שהמתפלל אינו יהודי, הן מצד חשש חתנות והן על מנת שלא יצרפוהו לדברים שבקדושה וכד'.

67. 30.1

    טסמניה, אוסטרליה, תמוז תשס"ב

68. 30.2

    ל. הלכות בני נח

69. 30.3

    שאלה:

70. 30.4

    א. האם מותר לבן נח לחבוש כיפה? כדי להבחין בינו לבין היהודים יהיה כתוב על הכיפה "נח" או "בן נח".

71. 30.5

    ב. מהן התפילות שבן נח יכול להתפלל?

72. 30.6

    ג. האם מותר לבן נח לחוג את חגי ישראל?

73. 30.7

    ד. האם יש מצוות שאסור לבן נח לקיים?

74. 30.8

    ה. האם יש אתר אינטרנט המספק אינפורמציה בנושא ותומך בבני נח?

75. 30.9

    תשובה:

76. 30.10

    א. מותר לבן נח לחבוש כיפה כסמל ליראת שמים. רעיון יפה הוא לכתוב על הכיפה את המילים "בן נח"1על פי העיקרון העולה מדברי המאירי (סנהדרין נח ע"ב ד"ה בן נח). הסיבה שאסור לגוי לשבות היא "מפני שבני אדם סבורין עליו שהוא משלנו מתוך שרואים אותו יודע, ויבואו לטעות אחריו"..

77. 30.11

    ב. מותר לבן נח להתפלל את רוב התפילות ובלבד שישמיט או ישנה נוסחאות שאמירתן ע"י מי שאינו יהודי היא שקר, כגון: במקום "אבותינו"-יאמר "אבות ישראל". נראה שאינו יכול להתפלל תפילת מוסף2שו"ת "אגרות משה" (או"ח ב סי' כה) מבאר שנכרי יכול להתפלל ויתכן שמקיים מצווה בכך. הוא גם מחדש שבעת צרה יש חיוב על הנוכרי להתפלל. מובן שאין לומר שקר בתפילה ולכן אין נכרי יכול לומר "אבותינו" ביחס לאבות ישראל (במשנה במסכת ביכורים מובא כך לגבי גר, להלכה אמנם נפסק שהאבות נחשבים גם אבותיהם של הגרים אך לא כך הדבר לגבי בן-נח), וראה עוד לגבי זה בתשובה הקודמת. מטעם זה נראה שישנה או ישמיט למשל בברכת אהבת עולם המתייחסת לישראל במיוחד, אמת ואמונה – אין לומר ואנחנו ישראל עמו, העושה לנו ניסים וכו', ברכה שניה של ברכת המזון וכדומה. מטעם זה נראה שאינו יכול להתפלל מוסף שעיקרה יהי רצון שתעלנו לארצנו וכו' קרבנות חובותינו וכו' - מה עוד שעיקר חובת תפילה זו היא במקום קרבנות הציבור שאינו שייך בהם, לעומת שאר התפילות שיש בהן בצד הפן של "כנגד קרבנות" גם את הפן של "צלותא רחמי". .

78. 30.12

    ג. מותר לבן נח לחוג את חגי ישראל3לגבי מצוות החג - כמו שהוא רשאי לקיים את כל המצוות, עיין בסעיף הבא. יש לציין בהקשר זה שאסור ליהודי להזמין גוי אליו לסעודת יו"ט (בניגוד לסעודת שבת) כמבואר בגמרא - ביצה כ"א ע"ב ובשו"ע –או"ח תקי"ב סע' א, וע"ע לגבי איסור זה, פרטיו ואופני היתר- מראה הבזק ג תשובה נו. אך טוב שלא ימנע בהם מעשיית מלאכה4מדברי המאירי (שם) מבואר שכשם שאסור לבן נח לשמור שבת כך אסור לו לשמור יום טוב. הרמב"ם לא גילה דעתו במפורש בנושא ולא הזכיר מה דינו של בן נח ששבת ביום טוב, ובצרוף הסברא שחישוב היום והלילה שונה בין יהודים לנכרים, ובצרוף סברת ה"חתם סופר" (חידושים לחולין לג ע"א ד"ה ועיין) שגוי שקיבל על עצמו שבע מצוות רשאי לשמור שבת, ובצרוף הסברא שמלאכת אוכל נפש בין כך הותרה ואין כאן שביתה, יתכן להכריע שאין להחמיר כמאירי. מאידך כדברי המאירי משמע גם מהנאמר בגמרא (שם) וברמב"ם (הלכות מלכים פ"י הלכה ט) שאסור לנכרי לשבות אפילו באחד מימי החול, וצ"ע אם שביתה ממלאכה כפי שנוהגים ישראל ביו"ט, כלומר שביתה ממלאכה למעט מלאכת אוכל נפש כלולה באיסור זה, שכן גם היא קרויה שביתה בלשון התורה או לא..

79. 30.13

    ד. בן נח רשאי לקיים את כל המצוות5כך פוסק הרמב"ם (מלכים פרק י הל' י): "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה". וכן מבואר בתשובותיו (מהדורת פריימן סי' קמח) לגבי מצוות מילה: "מותר לישראל למול הגוי אם רוצה הגוי לכרות הערלה ולהסירה, לפי שכל מצוה שהגוי עושה נותנין לו עליה שכר, אבל אינו כמי שהוא מצווה ועושה, ובלבד שיעשנה כשהוא מודה בנבואת משה רבינו, המצווה זאת מפי אלהים יתעלה, ומאמין בזה, ולא שיעשנה (לסבה) אחרת ולא יעשנה בגלל מישהו אחר. וכמו שבארנו אנו בסוף חבורנו הגדול… ואין הפרש בזה בין ישמעאלי לנוצרי. ובכל עת שיבוא אלינו שנמול אותו לשם מילה - מותר לנו למולו, אף על פי שהוא נשאר בגיותו". בנושא זה של מילת גוי ע"ע שו"ע- יו"ד סי' רסח סע' ט וברמ"א (שם) סי' רסג סע' ה ובש"ך שם סק"ח. אמנם הלבוש (שם) והט"ז (שם) סק"ג, והפתחי תשובה (שם) סקי"ג אוסרים, אך נראה שהעיקר להלכה הוא כדעת המתירים. בנוסף לכך יתכן שגם האוסרים לא אסרו אלא בסתם נכרי ולא במי שמקבל עליו להקפיד בשבע מצוות בני נח (ועוד) - עיין לגבי סברא כזו בשו"ת רבי עזריאל הלדסהיימר (א יו"ד סימן רכט - רל) ובדעת כהן סימן קמט. ועיין עוד ביביע אומר (ב יו"ד סי' יט). עיין ב"אגרות משה" (יו"ד ב, ז) שהאריך להוכיח שגם לפי הרמב"ם אין לגויים שכר על קיום המצוות, אך כפי הנראה מדבריו שם לא הייתה תשובה זו של הרמב"ם לנגד עיניו. כמו כן עיין ברדב"ז בביאורו לרמב"ם (מלכים י, י): "ואם רצה לעשות באומרו שנצטוה עליה אין מניחין אותו לעשותה אלא אם עשאה כדי לקבל עליה שכר כמי שאינו מצווה ועושה". כלומר, לדעתו מותר לגוי לעשות מצווה רק כאשר הוא מודע לכך שהוא אינו מצווה ועושה. הגבלה נוספת מופיעה בדבריו: "ומכל מקום במצות שצריכין קדושה וטהרה, כגון תפילין, ס"ת ומזוזה, אני חוכך להחמיר שלא יניחו אותם לעשותן". לדעתו, אף גוי שרוצה לקיים את כל המצוות - מנוע מלעשות מצוות שמצריכות "קדושה וטהרה". אך בדברי הרמב"ם עצמו בהלכה זו ובתשובה הנ"ל לא נזכר החילוק בין סוגי מצוות שונים, ואף מצוות מילה מותר לגוי לקיים. הבנה זו ברמב"ם עולה גם מדברי המאירי (שם), שמסכם את ההלכות לפי דרכו של הרמב"ם, ואלו עיקרי דבריו: "אבל שאר מצוות אין מונעין ממנו, שהרי אמרו לקבל קרבנותיו וצדקותיו, וכן הדין אם עסק בתורה שלא לכוונת קיום עיקרי מצוותיה אלא שליבו חפץ לירד לידיעת תורתנו ותלמודינו ראוי להיענש… ומכל מקום כל שהוא עוסק בעקרי שבע מצוות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם, אף על פי שרוב גופי תורה נכללין בהם, מכבדין אותו אפילו ככהן גדול שאין כאן חשש לטעות אחריו, שהרי אף בשלו הוא עוסק. וכל שכן אם חקירתו לדעת לבא עד תכלית שלימות תורתנו עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר. וכל שכן אם עוסק ומקיים עקרי מצוותיה לשמה, אף בשאר חלקים שבה שלא לשם מצוותיה". המאירי הבין ברמב"ם שאם הגוי מקיים את המצוות לשמן מותר לו לקיים, ואף משמע מדבריו שמותר לו ללמוד את התורה לשם כך, ובמקרה זה לא נאסר על הגוי ללמוד תורה. עיין בהערה 6, שבה הבאנו מתשובת הרמב"ם, שגם הוא פוסק כן, ואין משמע מדבריו שהגוי צריך לכוון שאינו מצווה ועושה. ה"חתם סופר" הלך גם הוא בדרך דומה בביאור דברי הרמב"ם (בלי שהיו תשובת הרמב"ם ודברי המאירי לנגד עיניו), ואלו דבריו (חידושי סנהדרין מהדורת מכון "חתם סופר" נט ע"א ד"ה והנלענ"ד): "אמנם אם יאותו שלא לעבוד שום שיתוף בלתי לה' לבדו אזי בלי ספק רשות בידם לעשות איזה מהמצוות אשר ירצו לשם ה'". עיין גם לעיל תשובה כח הערה 4 בשם רדב"ז., מלבד שני דברים:

80. 30.14

    1. אסור לבן נח לשמור שבת6סנהדרין (נח ע"ב), וכן פסק הרמב"ם (מלכים פרק י הל' ט). ועיין בשו"ת "במראה הבזק" (א תשובה עה; ב תשובה עו) ביחס לגוי העומד לפני גיור..

81. 30.15

    2. אסור לבן נח ללמוד תורה7סנהדרין (נט ע"א), וכן פסק הרמב"ם (מלכים שם), ובתשובותיו (מהדורת פריימן סי' קמט) כתב: "וכאשר יד ישראל תקיפה עליהם, מונעים אותו מתלמוד תורה עד שיתגייר. אבל לא יהרג אם עסק בתורה, לפי שאמר "חייב מיתה" ולא אמר כמו שאמרו "על שבע מצות בן נח נהרג". ומותר ללמד המצות לנוצרים ולמשכם אל דתנו, ואינו מותר דבר מזה לישמעאלים, לפי מה שידוע לכם על אמונתם, שתורה זו אינה מן השמים, וכאשר ילמדום דבר מן כתוביה (וימצאוהו) מתנגד למה שבדו הם מלבם לפי ערבוב הסיפורים ובלבול העניינים אשר באו להם (הרי) - לא תהיה זו ראיה אצלם שטעות בידיהם, אלא יפרשוה לפי הקדמותיהם המופסדות ויוכלו להשיב עלינו בזה בטענתם ויטעו כל גר וישראל שאין לו דעת, ויהיה זה מכשול לישראל האסורין ביניהם בעונותם. אבל הערלים (הנוצרים) מאמינים בנוסח התורה שלא נשתנה, ורק מגלים בה פנים בפרושם המופסד ומפרשים זאת בפירושים שהם ידועים בהם, ואם יעמידום על הפרוש הנכון אפשר שיחזרו למוטב, ואפילו לא יחזרו כשרוצים שיחזרו, לא יבוא לנו מזה מכשול ולא ימצאו בכתוביהם דבר שונה מכתובינו". לכאורה דבריו אינם מובנים, שהרי נאמר במפורש שיש איסור לבן נח ללמוד תורה, ומה היסוד להתיר לנוצרים לימוד תורה? אך נראה שיסוד ההיתר הוא לשיטתו, שאם הגוי מקיים מצוות לשמן יש לו שכר עליהן, ועל כן מותר לו ללמוד את התורה לשם כך, וכן משמע מדברי המאירי (בסוף הערה 4). בשו"ת "פאר הדור" (בהוצאת מכון ירושלים סי' נ הערה 6) האריך הרב דוד יוסף ביישובים שונים בדברי הרמב"ם, ומלבד הדרך הראשונה שהבאנו הוסיף ליישב שההיתר הוא ללמד באופן כללי בלי לגלות להם סתרי תורה (וקצת צריך עיון הגבול בין הגלוי לנסתר) וכן כתב שם שהתשובה עוסקת רק בלימוד ז' מצוות בן נח, אך הוא עצמו מעיר שלפי הנוסח המתוקן אי אפשר לעשות את האוקימתא הזו. עוד הוא מסביר שם בשם פוסקים, שהתירו לענות בדרך ויכוח כשכוונתו רק להיחלץ מקושיות שמקשים עליו. ועיין גם בשרידי אש (יו"ד סי' נה-נו) שגם הוא מצרף סברא זו (שהאיסור רק בסתרי תורה) לקולא. , אלא בחלקים שנוגעים לז' מצוות בני נח8כמבואר בגמרא (סנהדרין נח ע"ב), שהעמידה את דברי רבי מאיר שגוי העוסק בתורה הוא ככהן גדול כאשר עוסק בז' מצוות בן נח. וכך נפסק ברמב"ם שהבאנו לעיל.. כמו כן מותר לו ללמוד את ההלכות שברצונו לקיים9לפי דברי הרמב"ם, שמותר לו לקיים מצוות, מסתבר שמותר לו גם ללמוד את ההלכות הנחוצות לקיום אותן המצוות. כך משמע מדבריו של הרמב"ם בתשובה שהבאנו בהערה 6, וכן עולה מדברי המאירי שהבאנו בהערה 4. ועיין גם "בשרידי אש" (שם) שגם הוא נוקט כסברא זו, ובנוסף העלה שיש מקום לומר שאם לומד לא בתור חובה ומצווה, אלא רק מאהבת חכמה או כדי להכיר תורתן של ישראל –מותר (אלא שלא התיר על סמך סברא זו בלבד כי אם צרף אותה לעוד סברות שבנידונו שם).. יש פוסקים שהתירו לו ללמוד תורה נביאים וכתובים10ריא"ז (הובא "בשלטי גיבורים" עבודה זרה ו ע"א בדפי הרי"ף אות א) התיר ללמד רק נביאים וכתובים. המהר"ץ חיות (סוטה לה ע"ב) הוכיח מהגמרא שם שמותר ללמד אותם גם תורה, וכן כתבו בשו"ת "יהודה יעלה" (או"ח סי' ד) ובשו"ת "משיב דבר" (ב סי' עז). ועיין גם בשרידי אש (הנ"ל) שגם הוא מצרף סברא זו לקולא. ועיין בהגהת הרי"ש נתנזון (מחבר שו"ת "שואל ומשיב") על שו"ת "יהודה יעלה", שאסר לבן נח ללמוד גם תורה שבכתב, וכן עיין בשו"ת "יביע אומר" (ב יו"ד סי' יז) שהביא חולקים על היתר זה ומסיק שאסור גם בתורה שבכתב.. מותר לבן נח ללמוד תורה אם בכוונתו ללמוד כדי להתקרב לדת היהודית.

82. 30.16

    ה. לארגון Root And Branch יש אתר התומך בבני נח www.rb.org.il .

83. 31.1

    טרייאסט, איטליה, תשרי תשס"ה

84. 31.2

    לא. סעודה שלישית ותפילת ערבית במקומות שהשבת יוצאת מאוחר מאוד

85. 31.3

    שאלה:

86. 31.4

    א. אם בקהל המתפללים במנחה של שבת ישנן משפחות שצריכות לעשות סעודה שלישית, האם אפשר שיתפללו ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום, כי בלעדיהם אין מניין, ובכך למנוע מהם מצוות סעודה שלישית, או שהם פטורים מלהשתתף, או שהם יכולים למרות שכבר התפללו ערבית לאכול סעודה שלישית?

87. 31.5

    ב. במקומות שנוהגים להתפלל ערבית בעוד היום גדול בגלל בעיית מניין, האם אפשר לעשות זאת גם בשבת, ולהתפלל ערבית של מוצאי שבת שעה לפני השקיעה עם "אתה חוננתנו"?

88. 31.6

    תשובה:

89. 31.7

    א. לכתחילה ודאי שיש להימנע מלהגיע למצב בעייתי זה, ויש לאכול סעודה שלישית1לכתחילה יאכלו כביצה פת, ובשעת הדחק ניתן לסמוך על השיטות הסוברות שמספיק לאכול כזית מחמשת מיני דגן או דגים ופירות – שו"ע (או"ח סי' רצא סע' ה). לפני שמתקבצים להתפלל מנחה, או לחילופין להנהיג סעודה שלישית בבית הכנסת. אך כשאין אפשרות לנהוג כן, נראה שטוב יותר שיתפללו תחילה2לכאורה היה מקום לומר שטוב יותר שיאכלו סעודה שלישית על אף שיפסידו על ידי כך תפילה בציבור, וכפי שמצינו בפוסקים שהתירו משום סעודת מצווה להתפלל ביחידות. ועיין בשו"ת "יד אליהו" (סי' ו), והביאו גם בספר "דעת תורה" למהרש"ם. ו"כף החיים" (סי' צ ס"ק סז) אסר להתפלל ביחידות אף במקום סעודת מצווה. (אך מקור דבריו הוא "יד אליהו" הנ"ל, ושם מבואר להיפך – וצריך עיון). כל שכן סעודה שלישית, שאינה מצווה בעלמא אלא מחויב לעשותה. ועיין בספר "הליכות שלמה" (לגרש"ז אוירבך פרק ה סע' יז), שכתב שהטעם שמי שרגיל להתפלל בהנץ החמה רשאי להמשיך כן אף ביחידות אם אין מניין שמתפלל בשעה זו, וראה ב"ביאור הלכה" (סי' נח ד"ה ומצווה), משום שנוהג בקביעות להתפלל בהנץ החמה הוי כנדר. ואם כן עומדות לפניו שתי חובות: אחת להתפלל במניין ואחת לקיים את "נדרו" להתפלל בזמן הנץ החמה – והוא רשאי לבחור איזה מהן שירצה. וייתכן שעיקרון זה גם שייך בנדון דידן. אך גם אם נאמר שבגלל שמתפלל ערבית מפסיד מצוות סעודה שלישית, מכל מקום אפשר שיש להעדיף את קיום המניין על פני מצוות סעודה שלישית, כעין מה שמצינו בגמרא (ברכות מז ע"ב), שר' אליעזר שחרר את עבדו כדי לצרפו למניין אף ששחרור העבד כרוך באיסור, והובא להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רסז סע' עט). ואף שלא מצינו שבשביל להתפלל בציבור הותר לעבור על איסור, כאן ישנה סיבה נוספת להתיר, כיוון שהוא מצוה דרבים (כמבואר בגמרא שם), שכן אלמלא שחרר את העבד לא הייתה מתקיימת כלל תפילה בציבור, וכולם היו מתפללים ביחידות. וניתן לחלק, שבמקרה שבגמרא לא הייתה ברירה כלל, ואילו בנדון דידן מחמת "פשיעה" של המתפללים אינם מתקבצים מחדש לתפילת ערבית, ואפשר שבכגון זה אין אומרים "חטא כדי שיזכה חברך". ועיין בתוספות (שבת ד ע"א ד"ה וכי אומרים). עוד מצינו במהרי"ל (מנהגים, שבת סע' יא) שכתב שכיוון שאין לשתות מזמן שהתפללו מנחה עד הערב דאז הנשמות חוזרות לגיהנם, והובא להלכה ברמ"א (או"ח סי' רצא). משום כך אם לא הספיקו לאכול סעודה שלישית עד שהתפללו מנחה יותר לא יאכלו עד הערב. אם כן, אפשר שכדי שלא יתבטל המניין ניתן יהיה להפסיד סעודה שלישית, וצריך עיון. ו"מגן אברהם" (סי' רצא ס"ק ד) תמה על דברי מהרי"ל הנ"ל, ולא נראה לו משום כך לדחות מצוות סעודה שלישית. נציין כי המנהג הנפוץ הוא שלא לחשוש לדעת המהרי"ל. ונראה שבנדון דידן ישנה אף חשיבות גדולה יותר לתפילה במניין, כיוון שבמקרים רבים החיבור של הקהילה ליהדות נשען במידה רבה על התפילה בבית הכנסת, וישנה חשיבות גדולה בקיום התפילות כתקנן, ומלבד זאת אם לא תתקיים תפילה בציבור ישנם אנשים שלא יתפללו כלל, אף לא ביחידות. כל האמור הוא בהנחה שלאחר תפילת ערבית אין שייכת יותר מצוות סעודה שלישית, וקצת משמע כן גם מ"מגן אברהם" (סי' תיט), במה שכתב שאם סעד לאחר שהתפללו ערבית של מוצאי ראש חודש (מבעוד יום) לא יאמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון. ולפי זה משמע קצת שסעודה זו אינה שייכת יותר לראש חודש. אך אין הדבר מוכרח כל-כך, שכן ודאי גם לאחר תפילת ערבית עדיין אסור במלאכה, ועדיין היא שבת אצלו לכל דבר, ואם כן גם הסעודה מתייחסת לשבת ועדיין מחויב בה. ועיין בהרחבה רבה בנושא זה (לאלו דברים ערבית קובעת את תחילת הלילה) בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה סג). תפילת ערבית, כדי שלא יתבטל המניין, ולאחר מכן יאכלו סעודה שלישית3לכאורה, גם אם נאמר שלא איבד את מצוות סעודה שלישית, אפשר שמכל מקום אסור לו לאכול מצד שכבר נתחייב בהבדלה, וכן כתב בהקשר זה "מגן אברהם" (סי' רצט ס"ק א) שמי שהתפלל ערבית במוצאי שבת מבעוד יום כבר נתחייב בהבדלה ואסור לו לאכול עד שיבדיל. אך נראה שניתן להקל לאכול אף ללא הבדלה, כיוון שכבר השיג "פרי מגדים" במקום על "מגן אברהם", וכתב שלא דמי לערב שבת, דעל ידי הקבלה הוא שבת וחייב בקידוש מה שאין כן בהבדלה דעדיין לאו חול הוא לשום דבר, ועיין ב"משנה ברורה" (סי' רצט ס"ק א) וב"שער הציון" (ס"ק ב וכן ס"ק ה)..

90. 31.8

    ב. במקום מצווה או צורך חשוב אחר ניתן מעיקר הדין להתפלל ערבית של מוצאי שבת (עם "אתה חוננתנו") מפלג המנחה ולמעלה4שו"ע (או"ח סי' רצג סע' ג)., ומכל מקום לכתחילה ראוי להימנע מכך5"משנה ברורה" (שם ס"ק ט)., ובפרט במקום שהמנהג בימות החול להתפלל מנחה עד השקיעה6"משנה ברורה" (שם). וביאור העניין הוא שנחלקו רבנן ור' יהודה (ברכות כו ע"א) ממתי נחשב לילה לעניין תפילה, שדעת רבנן שמשעת צאת הכוכבים הוא לילה ודעת ר' יהודה שמשעת פלג המנחה נחשב לילה. ומסקנת הגמרא (שם כז ע"א) שאין הכרעה במחלוקת זו, וניתן לבחור לנהוג כאחת השיטות. והובא להלכה בשו"ע (או"ח סי' רלג סע' א), אך כתב (שם) עוד השו"ע, שיש לנהוג כשיטה אחת באופן עקבי, ואין לנהוג פעמים כרבנן ופעמים כר' יהודה, כיוון שהוא תרתי דסתרי. ואם כן כל שכן בנדון דידן, שאין להתפלל ערבית של מוצ"ש מבעוד יום, כשהמנהג באותו מקום בשאר הימים להתפלל מנחה עד השקיעה..

91. 31.9

    ובשעת הדחק7שו"ע (או"ח סי' רלג סוף סע' א) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק יא). או במקום שקיים חשש שלא יוכלו לחזור ולקבץ מניין לתפילת ערבית8"משנה ברורה" (שם ס"ק יא). ניתן להתפלל ערבית מבעוד יום, אף במקום שאין המנהג כן בשאר ימים.

92. 32.1

    נובה סקוטיה, קנדה, מנחם-אב תשס"ג

93. 32.2

    לב. אמירה לגוי לעניין חימום מי המקווה במוצאי שבת קיצית

94. 32.3

    שאלה:

95. 32.4

    בקהילה שלי ישנו מקווה ללא מערכת חימום למים. ברגע שאישה צריכה לטבול אנו ממלאים את המקווה (על ידי הגוי שעובד כשרת בקהילה) אחר-הצהרים, כך שהמים במצב חם עד פושר בערב.

96. 32.5

    סידור זה הוא בעייתי במוצאי שבת בגלל שתי סיבות:

97. 32.6

    א. אם נמלא את המקווה בערב שבת, במוצאי שבת המים יהיו קרים.

98. 32.7

    ב. אם נמלא רק במוצאי שבת, נצטרך לחכות כמעט שעתיים עד למילוי המקווה, ושבת

99. 32.8

    יוצאת פה בקיץ די מאוחר (מ-21:00 עד 22:00).

100. 32.9

     האם ניתן לומר לגוי בערב שבת שידאג שהמקווה יהיה מלא וחם עד מוצאי שבת, וניתן לסמוך שיש דרך היתר בכך שימלא ביום שישי, ורק יוסיף מעט מים חמים במוצאי שבת (לא מעשי, כיוון שהעובד אינו נמצא בשעות הערב) – אך כיוון שישנו דרך היתר ניתן לומר במקום טבילה דאורייתא "עביד לנפשיה", ולא על ידי ציווי במפורש?

← Previous · Next → — showing 301–400 of 1,292

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.