← All works

B'Mareh HaBazak Volume V

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 638 sections

1. 45.13

   ב"צומת התורה והמדינה"20ג' עמ' 7. הובאו דברי הרב הראשי לישראל הגרי"א הרצוג שאסר סיורי ניידות-משטרה בשבת, אף-על-פי שהם מונעים מריבות וממילא גם שפיכות-דמים, והתיר רק סיורים באופניים, הגם שבדרך זו אין כדי לסרוק את כל השטח במהירות - מכיון שכלל לא ברור, אם אכן יש שם מריבה, ולא כל המריבות מביאות לידי פיקוח-נפש, אין זה אלא מיעוט שכיח שבגינו ניתן להתיר רק איסורי דרבנן. הנסיעה ברכב תהא מותרת רק למקום שכבר פרצה בו מריבה ויש לחשוש לשפיכות-דמים, וגם זה רק בדרך אל האירוע, אבל לאחר תום האירוע אסור לחזור

2. 45.14

   במכונית. ואולם מרן הגר"ש ישראלי21"עמוד הימיני" סי' יז. דחה ראיותיו ופסק, שגם פיקוח-נפש שעדיין אינו עומד לפנינו, אבל ברור לנו שיגיע בזמן מן הזמנים רואים אותו כאילו הוא כבר לפנינו, כי חובת "וחי בהם" קיימת לא רק לגבי החיים של רגע זה. על כן מותרת ואף מחוייבת השמירה בכל השבתות, כי אין אתה יודע איזו התרחשות תביא לפיקוח-נפש, וכן נוהגים. ויתירה מזו מצינו בדברי הגר"ש ישראלי שדבר שהינו נזק לרבים, גם הוא בכלל פיקוח-נפש יחשב, שכן מכיון שמדובר באנשים רבים, יתכן שלגבי אחד מהם יתגלגל הדבר מסיבה כלשהי לידי פיקוח-נפש, אף שלגבי יחיד אין לחוש בכגון זה לסכנת-נפשות. והביא ראיה מדברי הגמרא22שבת מב ע"א שמותר לכבות גחלת של מתכת ברשות-הרבים כדי שלא יזוקו, ומובא בפי' רבינו חננאל שבכיבוי זה יש איסור תורה (ודלא כרוב הפוסקים), ואף על פי כן מותר לכבות, ואם כן על כרחך שהדבר מוגדר כפיקוח-נפש אף שהחשש הינו לנזק בלבד.

3. 45.15

   נחלקו פוסקים – עיין "בית יוסף"23טור או"ח (סי' שכח סע' יד), שו"ת מהר"ם מרוטנבורג24סי' ר., רא"ש יומא,25פרק ח סי' יד. "הגהות מרדכי"26שבת (תסו)., שו"ת רמ"א27סי' עו., שו"ת "חתם סופר"28שו"ע או"ח (א, קמה). ו"משנה ברורה"29סי' שכח ס"ק לט. – אם שבת "הותרה" במקום פיקוח-נפש, היינו שאיסורי-שבת לא נאמרו במקום פיקוח-נפש ופעולת-ההצלה מותרת לחלוטין. וגם לשיטה זו – במקום שניתן לעשות את פעולת-ההצלה בהיתר, דהיינו בלי חילול-שבת – נחלקו פוסקים בשאלה אם המציל מחוייב לבחור בדרך ההיתר, ונראה שהדבר תלוי בשתי לשונות בגמ' יומא (ו ע"ב) בעניין טומאה הותרה או דחויה בציבור עיין שם, או שמא שבת "דחויה" היא במקום-פיקוח נפש, היינו שעצם איסורי-שבת קיימים גם במקום פיקוח-נפש, אלא שגילתה לנו התורה שפיקוח-נפש "גובר" על איסורי-השבת ודוחה אותם. (יש לציין שאין מספיק מקורות בגמ' כדי להכריע, אם להלכה שבת "הותרה" או "דחויה" במקום פיקוח-נפש, והגדרים נלמדים מדין טומאה בציבור. אמנם יעוין בגמ'30יומא מו ע"ב., שם משמע שאף אם טומאה דחויה בציבור, ניתן לומר ששבת הותרה בציבור) ומכל מקום, כאשר דרך ההיתר כרוכה בטירחא, אין חולק שלמאן דאמר "הותרה" אינו מחוייב לבחור בדרך ההיתר, עיין שם בסוגיה.

4. 45.16

   ישנן נפקא מינות מספר בין השיטות, ונמנה כאן שתיים החשובות לענייננו:

5. 45.17

   (א) אם צריך למעט במספר האיסורים וחומרתם, עיין ר"ן31ביצה דף ט ע"ב בדפי הרי"ף ועוד.. היינו שלמאן דאמר "הותרה", מכיוון שבלאו הכי צריך לחלל שבת ואי-אפשר לעשות את הפעולה בהיתר, מותר לחלל שבת ממש, ומה לי באיסור חמור או באיסור קל. אמנם ישנו מקור מפורש בגמרא בעניין אכילה ביום-הכיפורים למי שאחזו בולמוס, שמאכילין אותו "הקל הקל תחילה"32יומא פג ע"א., אבל רמב"ם לא הביא דין זה להלכה, וישנם טעמים נוספים לחלק בין דין זה לנדון דידן33עיין "ילקוט יוסף" (ח"ד, ד עמ' קפז).. ואילו למאן דאמר "דחויה" – מכיוון שעדיין קיימים איסורי-שבת, יש למעט לעבור על איסורים אלו ככל שניתן. אחת ההשלכות המצויות מדין זה היא כשאפשר לעשות הדבר בשינוי, האם מחוייבים לעשות כן, או שמא נאמר מכיוון שהותר הותר.

6. 45.18

   (ב) האם חובה היא להכין מבעוד יום הדברים הנצרכים לו בשבת כדי לצמצם איסורי שבת ככל שניתן. למאן דאמר "הותרה" יש מקום לומר שאין צורך בכך, מכיוון שאין בעיה בעצם ה"מיפגש" בין פיקוח-נפש לאיסור-שבת שכן במקרה זה הותר חילול השבת לחלוטין, וממילא אין גם צריך למנוע היווצרות מיפגש זה. ניתן להביא ראיה מן הגמ' במס' יומא34ו ע"ב. ששאלה, מדוע אין מרחיקין את הכהן הגדול מן האנשים שסביבו שבעה ימים קודם יום-הכיפורים, שמא יהיו בהם טמאי מתים (כשם שהרחיקוהו מאשתו שמא תימצא נדה), ומתרצת הגמ' משום שטומאה (טומאת מת) הותרה בציבור. משמע שאין חובה למנוע את ה"מיפגש" בין ה"טומאה" ל"עבודה בציבור".

7. 45.19

   מאידך גיסא, למאן דאמר "דחויה", ישנה בעיה בעצם ה"מיפגש" וממילא יש לעשות שלא יתרחש. בשו"ת "חתם סופר"35יו"ד סי' שלח ד"ה ומ"ש עוד. פסק שחייבים להכין מבעוד יום כל מה שאפשר, וכן פסק "במשנה ברורה"36סי' של סק"א. בענין יולדת שעומדת ללדת בשבת וזה לשונו: "ולכן מן הראוי לאשה שהגיעה לחודש טי"ת להזמין בכל ערב שבת כל הדברים הנצרכים לה…". יתכן לחלק בין חשש שיאלץ לחלל שבת לבין ודאות שיגיע לידי חילול שבת עיין שם ב"חתם סופר"37שם. ועיין גם ב"שמירת שבת כהלכתה"38פ' לב סע' לד..

8. 45.20

   עוד יש להעיר שאף למאן דאמר "דחויה", יתכן שניתן להקל "במקום צורך" או במקום טורח גדול, ולומר שאז אינו חייב להכין מראש. מצינו שאסור לאדם לעשות מעשה אף לפני שבת, אם תוצאותיו יהיו בהכרח חילול-שבת – "דהוי כמתנה לדחות את השבת". עיין מס' שבת39יט ע"ב. בדין מפליג בספינה ג' ימים לפני השבת ובטור שו"ע או"ח40סי' רמח.. אך לא מצינו שאדם חייב לעשות מעשה שימנע חילול שבת עתידי, סברה זו הועלתה על-ידי הגרש"ז אוירבך והובאו דבריו בספר "שמירת שבת כהלכתה" (פרק לב הערה קד), אך גם הוא לא סמך על סברה זו אלא במקום טורח או צורך גדול.

9. 46.1

   וינה, אוסטריה, אדר תשס"ב

10. 46.2

    מו. הסמכות להגדיר מצב כ"פיקוח-נפש"

11. 46.3

    שאלה:

12. 46.4

    מיהו המחליט אם המצב הביטחוני הנמצא לפנינו הוא בכלל "פיקוח-נפש"?

13. 46.5

    תשובה:

14. 46.6

    המפקד הבכיר בשטח או רכז-הבטחון בקהילה או ביישוב – הם המוסמכים לקבוע, מה נדרש לשמירת הבטחון, ועל פיהם נדחית השבת לעת הצורך, זאת כשם שבענייני רפואה הרופא האחראי הוא המגדיר את המצב שעל-פיו צריך לפסוק הלכה1בשו"ע או"ח (סי' שכח סע' י) נפסק שרופא מומחה מוסמך לקבוע שחולי מסוים הוא בגדר פיקוח-נפש, ומחללים עליו את השבת. בשו"ת "שבות יעקב" (ח"ב סי' עו) ובשו"ת "חתם סופר" (יו"ד סי' קנח) פסקו שאפילו רופא נכרי נאמן לפחות ליצור ספק פיקוח-נפש, ואף זה דוחה שבת. ב"ערוך השלחן" (יו"ד סי' קפז סע' סח) הוסיף נימוק לנאמנות הרופאים – "דלא מרע אומנותו". כך גם נפסק ב"שמירת שבת כהלכתה" (פ' לב סע' כא).. התייחסות המפקדים ביום חול לאותה הפעולה מהווה מדד משמעותי מאוד לגבי נחיצותה בשבת2הגרש"ז אויערבך כמובא בספר "המורים בקשת" (עמ' 22-23). עוד מובא שם בשם הגר"א נבנצל שיש לבדוק, אם אותה הפעולה היתה דוחה גם פעילות אחרת בימי החול..

15. 47.1

    וינה, אוסטריה, אדר תשס"ב

16. 47.2

    מז. כללי התנהגות ועקרונות הפעלת המערכת האדמיניסטרטיבית הביטחונית בקהילה

17. 47.3

    שאלה:

18. 47.4

    מהם כללי ההפעלה של המערכת האדמיניסטרטיבית?

19. 47.5

    תשובה:

20. 47.6

    ראוי להכין לפני שבת או חג כל מה שאפשר, כדי "לחסוך" בחילול שבת ויו"ט, כגון החתמת טפסים שייתכן שיידרש להשתמש בהם בשבת.

21. 47.7

    לגבי ניהול עניינים אדמיניסטרטיביים בשבת עצמה יש לנהוג לפי הכללים הבאים:

22. 47.8

    (א) במקרים של סכנה ודאית או ספק סכנה קרובה מותר לבצע כל פעולה שהיא מן הפעולות הנדרשות להסרת הסכנה, ללא שום עיכוב, ורק אם ניתן לבצעה בשינוי שלא יעכב את ביצועה, יש (לכתחילה) לעשותה בשינוי.

23. 47.9

    (ב) במקרים של סכנה רחוקה (כגון רישום לצורך מעקב אחר ביצוע פעולות שהוא דומה לרישום טיפול ע"י רופא, רישום שנועד למנוע הסתבכויות בעתיד, שעלולים להביא לידי סכנה) מותר לבצעם בשינוי או ב"עט שבת"1דעת הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו, מובא בספר "המורים בקשת" עמ' 83. (אם מדובר בכתיבה)2יש תמיד להעדיף לכתוב באופן שהכתב לא יתקיים, שכן כתיבה כזו אינה אסורה מן התורה. לגבי "עט שבת" - עט שהוכן במיוחד לשבת שכותב בכתב שאינו מתקיים, דעת רוב הפוסקים שהכתיבה בו אינה אסורה אלא מדרבנן, ואילו דעת ה"מנחת יצחק" (ח"ז, יג, יד ו-טו) שהכתיבה בו אסורה מן התורה. אם אסור לכתוב במשך ימים רצופים (יו"ט הסמוך לשבת), יש לחזור על הכתיבה לפני שתימחק, שזה עדיף על כתיבה פעם אחת בכתב המתקיים. גם בעלי הדעות המחמירות בפיקוח-נפש רחוק כמו שהובא בהקדמה, ייתכן שיודו במקרה של עיסוק בפעילות בטחונית, אלא שהסכנה רחוקה, ויתירו בגרמא..

24. 47.10

    (ג) פעולות שאינן קשורות למניעת סכנה כלל, כגון כתיבת רשימת שמירה או תורנות כלשהי, אין כל היתר לעשותן כאשר כרוך בהן חילול-שבת.

25. 48.1

    וינה, אוסטריה, אדר תשס"ב

26. 48.2

    מח. כללי טלטול לצורך פעילות ביטחונית

27. 48.3

    שאלה:

28. 48.4

    באיזה אופן יש לטלטל כלים הנצרכים לפעילות הביטחונית [נשק, קשר, סיכת זיהוי, אזיקים וכיו"ב] במקום שאין עירוב?

29. 48.5

    תשובה:

30. 48.6

    1. לכתחילה יש לדאוג ככל האפשר שכל החפצים הנצרכים לעבודה הביטחונית יימצאו במקום הפעילות כבר בערב-שבת1סוכם בס' "כחיצים ביד גיבור" (ח"א עמ' 96-94).. ובאשר לסיור - אם אפשר לסייר במקום המוגדר בהלכות עירובין כרשות-היחיד, הרי זה עדיף, ואם אין זה אפשרי, ינסה לעשות עירוב צורת-הפתח לאיזור שבו צריך לסייר. ועל כל פנים יש להשאיר את החפצים בבניין הקהילה, ולא לטלטלם חזרה הביתה, כאשר אין עירוב.

31. 48.7

    2. אם אי-אפשר לעשות כן (כגון שהחפצים נחוצים למאבטח לשם פעילות במקום אחר באותה השבת, או שהם נחוצים לבטחונו האישי בביתו), אזי יש לנהוג על-פי הכללים הבאים:

32. 48.8

    (א) כל פריט הנחוץ לשם בטחון ממש, ויש בו משום הצלה מפיקוח-נפש, כגון נשק עם מחסנית רזרבה, תיק עזרה ראשונה, גז מדמיע, ביפר, מכשיר-קשר או טלפון סלולרי (רצוי להסתפק באחד מהם, אם אפשר) – לכתחילה יטלטלם "כלאחר יד" (בשינוי), ככל שזה אינו פוגע ביעילות הבטחונית. ואם טלטול שכזה כרוך בטירחא, נראה שניתן להקל לטלטלם כרגיל2בעניין הטעם להקל במקום טירחא, עיין "במראה הבזק" (ח"ד תשובה מה), שם הובאה סברה להקל לטלטל מכשיר-קשר במקום שאין בו עירוב על-פי מה שכתב בעל "אגרות משה" (אורח חיים ח"ד סי' פא) שהתיר לאנשי-הצלה לשאת מכשיר-קשר ללא מיגבלה משום שנחשב הדבר ל"תכשיט". עוד יש להקל ע"פ המובא ב"מנחת שלמה" (סי' ז), שאין צריך לטרוח הרבה בכדי לא להגיע לאיסורי שבת כשמדובר בפיקוח-נפש (עיין בתשובה הבאה הערה 3 בהרחבה)..

33. 48.9

    (ב) מותר להוציא מרשות לרשות בגד או תכשיט דרך לבישתו, והוא הדין באשר לדבר המחובר לבגד והדרך לחברו שם3רמ"א שו"ע או"ח סי' שא סע' כג, ועיין שם ב"משנה ברורה" (שם ס"ק פג ו-פד). (כגון סיכת-זיהוי). ואף דבר שבמהותו אינו בגד או תכשיט, ניתן להופכו לשכזה ע"י שימוש בו כחלק מן החגורה (כך נוהגים במפתחות, ואפשר לנהוג כן גם באזיקים)4עיין רמ"א (שם סע' יא) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק מה) שיש מקילים בזה..

34. 48.10

    (ג) אם צריך לטלטל חפצים שאינם שייכים לקטגוריות הנ"ל, ישנן שתי עצות מרכזיות:

35. 48.11

    (1) טלטול פחות פחות מד' אמות ע"י שני בני-אדם (ובשעת הדחק אפילו ע"י אדם אחד), דהיינו שאדם אחד הולך פחות מד' אמות (כשני מטרים) ומוסר את החפץ לאדם שני, שהולך אף הוא כנ"ל ושוב מוסר לחבירו, וחוזר חלילה. עצם ההוצאה מרשות לרשות תהיה ע"י עקירת החפץ ע"י הראשון ברשות אחת והושטתו החוצה, וחברו הנמצא ברשות האחרת יטלנו ויניחנו, כך שכל אחד מהם עשה או רק "עקירה" או רק "הנחה". ואם אין שם אדם שני, יניח את החפץ כך שחלקו יהיה ברשות האחת וחלקו ברשות האחרת ואז יעבור לרשות האחרת ויקחנו5הצעת הגרז"נ גולדברג..

36. 48.12

    (2) שימוש במקום פטור, והוא מקום שאורכו או רוחבו הם פחות מד' טפחים (כ- 32 ס"מ) וגובהו מעל עשרה טפחים (לדעת רמ"א)6רמ"א (שו"ע או"ח סי' שמה סע' יט). או שלושה טפחים (לדעת מרן המחבר)7שו"ע שם.. יוציא את החפץ מרשות אחת ויניחנו (ממש) תוך כדי הליכה במקום פטור, ושוב יטלנו, תוך כדי הליכה, ממקום הפטור וימשיך בהליכתו ללא הפסקה עד למקום שבו הוא רוצה להניח את החפץ (או שבו הוא רוצה לעמוד), ואם נעמד לאחר-מכן בכרמלית (ואין לפניו מקום פטור), ינהג כמבואר בסעיף 1.

37. 48.13

    3. אם המאבטח מוזמן לארוחה לאחר התפילה, יקח עמו אך ורק את החפצים הנחוצים לבטחונו האישי או לאבטחה במקום אחר, ואת השאר ישאיר בבית-הכנסת. וינהג במה שהוא נוטל עמו כמפורט לעיל. כמובן, שכל האמור לעיל הינו רק כאשר אין הדבר פוגע בתיפקוד הבטחוני.

38. 49.1

    וינה, אוסטריה, אדר תשס"ב

39. 49.2

    מט. כללי הפעלת מכשור חשמלי ואלקטרוני

40. 49.3

    שאלה:

41. 49.4

    באיזה אופן יש להשתמש בכלים ששימושם כרוך באיסורי שבת? [קשר, תאורה, מוניטור, מצלמה, שער מגלה מתכות, דלתות חשמליות, אזעקה וכיו"ב].

42. 49.5

    תשובה:

43. 49.6

    לגבי השימוש באמצעים חשמליים או אלקטרונים אשר כרוך באיסורי-שבת יש לנהוג כדלהלן:

44. 49.7

    א. מכשיר-קשר – ככלל, יש להכין את המכשיר כבר מערב-שבת, כך שיהיה ראוי לשימוש כמות שהוא (היינו להדליקו, לכוונו על התדר המתאים וכו'). אם הדבר נחוץ (אף שלא במקום פיקוח-נפש), ניתן להנמיך או להגביר את עוצמת הקול אף בשבת1מכיוון שהוא גורם רק לתוספת זרם או להפחתתו, (נסייג דברינו, כי כל זה כאשר מדובר בכפתור סיבובי. אך בלחצנים הנהוגים ב"שלט רחוק" חוזרות ונעורות הבעיות של סגירת מעגל). ונראה שבתוספת זרם או הפחתתו אין איסור, שכן עצם איסור "הולדת זרם" אינו ברור ומקורו בשו"ת "בית יצחק" (יו"ד ח"ב בהשמטות לסי' לא) שדימה דין מוליד זרם לדין מוליד ריחא (ביצה כג ע"א.) שאסור בשבת ויו"ט, ועיין בשו"ת "מנחת שלמה" (סי' ט) דשדא ביה נרגא, אך לדינא כתב דכיון ש"כבר הורה זקן", אין לזוז מפסק ה"בית יצחק". אך אפי' ב"מוליד ריחא" גופא, אם רק מוסיף ריח - שרי (בגמ' שם), ואם כן כל שכן שמותר להוסיף זרם, וכמבואר ב"מנחת שלמה" (עמ' עד). גם אין לאסור להפחית זרם שכן אין סברה לומר שאסור לגרום להפסקת הולדה. ולא דמי ל"סותר" או "מכבה", ששם מבטלים מלאכה הקיימת כבר, אך כאן רק גורם לכך שלא תיולד המלאכה. אמנם, יש עוד לדון מצד חידושו של ה"חזון איש" (או"ח סי' נ, ט, "מנחת שלמה" סי' יא שציטט מכתבים מהחזו"א.), הסובר שבסגירת מעגל חשמלי עוברים על איסור בונה (או מכה בפטיש), משום שע"י הכנסת הזרם במעגל הוא מתקן את המעגל והופכו מ"גרוטאה" לכלי הראוי לשימוש. ואף כי המעגל עומד לשימוש זה תמיד, ולכאורה זה דומה למה שכתבו "מגן אברהם" וט"ז (והובאו דבריהם גם ב"משנה ברורה" סי' שיג ס"ק מה) שכסויי-כלים מותר להבריגם לכלי, אף שהברגה דינה כ"תקיעה" (שאסורה מצד "מתקן מנא"), משום שהכיסויים עשויין להיפתח ולהיסגר תמיד, וזוהי דרך שימושם, ופתיחתם וסגירתם אינן נחשבות ל"מתקן" אלא ל"משתמש", מכל מקום סובר "חזון אי"ש" שזהו דווקא בכלי שיש לו שימוש גם בחיבורו וגם בפירוקו (בכסויי-כלים שלפעמים הוא מעוניין בכיסוי הקדירה ולפעמים בגילויה), אך כאשר הכלי אינו ראוי לשימוש בפירוקו כלל, ורק ע"י חיבור הכיסוי הוא נעשה ראוי לשימוש, הרי זה "בונה". עוד כתב "חזון אי"ש" שהזרם הנכנס למעגל נחשב למחבר את חלקי המעגל, והרי זה כבונה. אך נראה שבהוספת זרם בלבד לא שייכים האיסורים שהזכיר "חזון אי"ש", אלא היא דומה לכיסויי כלים, שכן לעתים משתמשים בעוצמה קטנה ולעתים בעוצמה גדולה יותר, על-פי הנסיבות. גם נראה שלא שייך לאסור משום שעל-ידי הוספת הזרם הוא מחבר יותר את חלקי המעגל, כיוון שמן הסתם אין כוונת "חזון אי"ש" שהזרם אכן מחבר את חלקי המעגל זה לזה (שכן עינינו הרואות שאין הדבר כן), אלא שכשעובר זרם במעגל, נוצרת יחידה שלמה ומאוחדת, ויצירת אחדות זו דומה למלאכת ה"בונה", ואם כן כאשר כבר יש זרם במערכת, כבר נוצרה ה"יחידה השלמה" ואין לתוספת הזרם מן הבחינה הזאת כל משמעות. הלכה למעשה, בכל מקום צורך, כמו עגלת-נכים, גלאי-מתכות שינוי עוצמת הזרם (בכפתור סיבובי) מותר, שהרי סברת "בונה" היא חידוש גדול ו"הוי דלא לוסיף עלה". . הדיבור בפועל יהיה אך ורק2הבעיה ההלכית בשימוש במכשיר-קשר היא שבלחיצה על ה"משבת" נסגר מעגל חשמלי, ואם כן יש את לאסור הדבר מצד "מוליד זרם" (על פי "בית יצחק" הנ"ל) או מצד בונה/מתקן מנא (על-פי "חזון-אי"ש" הנ"ל). אמנם ניתן לכאורה לומר שאין כאן אלא "תוספת זרם" (עיין בהערה הקודמת) מכיון שמכשיר-הקשר כבר דלוק וזרם עובר בו, אך אין זה ברור אם גם בכגון זה הלחיצה תחשב רק כתוספת הזרמת זרם, כיון שבמעגל שנוצר כעת ע"י הלחיצה לא עבר זרם קודם לכן. ומכל מקום, כאשר כבר לוחץ על המשבת, אין צריך לצמצם כל כך בדיבור כל זמן שמדבר בענייני בטחון, מכיוון שבדיבורו אינו גורם אלא לתוספת זרם, עיין בס' "שמירת שבת כהלכתה" (פרק לב סע' מא) שכתב כן בשם הגרש"ז אויערבך לגבי טלפון, ונראה שהוא הדין בנדון דידן. [אמנם לכאורה היה ניתן לומר שאינו דומה לטלפון, שכן המשבת הוא קפיצי ויש אפוא מקום לחשבו כלוחץ בכל רגע ורגע (ואם כן יש לאסור לפחות לשיטת "חזון-אי"ש"), שכן אלמלא כוחו, היה המעגל נפסק (שלא כטלפון), ודומה הדבר לאדם שסוחט ספוג בלוע מים בלחיצה מתמשכת, שוודאי חייב להפסיק אחיזתו בכל רגע ולהרפות מאחיזתו. אך נראה שגם אם נחשיבו כלוחץ בכל רגע ורגע, לא יהא בכך איסור, גם מצד מוליד זרם – משום שאינו אלא מוסיף זרם, שהרי כבר עובר זרם במערכת, וגם מצד דברי "חזון-אי"ש" נראה שאין הדבר אסור, שכן אינו בונה בכל רגע ורגע אלא רק שומר שלא "יתפרק" הבנין, ודומה הדבר למי שמצמיד שני חצאי כלים זה לזה, שוודאי אינו עובר על איסור תיקון בכל רגע ורגע. וסמך לדבר זה ניתן לראות בדברי המשנה בשבת (קנא ע"ב): …"וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל … לא שתעלה אלא שלא תוסיף", ע"ש. ואדרבה, אפשר שמתג קפיצי קל יותר ממתג יציב, שכן אין בו משום הולדת הזרם אינה המתקיים, ועיין בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ו סי' ו, טו) וכן בשו"ת "יביע אומר" (ח"ו או"ח סי' לו) שכתבו להקל במוליד לשעה, (אך גם ישנם פוסקים המחמירים בדבר). ואף לדברי "חזון אי"ש" הנ"ל נראה שלא שייך לחייב משום בונה כאשר הוא עושה "בנין" שכלל אינו עומד בפני עצמו אלא עומד בזכות כוחו של האדם, ועם הרפית הכוח יתפרק, כפי שהובא ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מ הערה נט), בדומה למה שכתב "חזון אי"ש" עצמו (או"ח סי' נב, ב) להתיר לפרוש בגד לצל אם הוא אוחזו בידו, ואין זה נחשב אהל]. במקרים רבים לחיצה על המשבת גורמת להדלקת נורות, ובכך איסור נוסף הכרוך בשימוש במכשיר-קשר. מצד שני יש מקום לדון להיתר מדין "פסיק רישא" באיסור דרבנן, שהרי דליקת הנורה אינה מתקיימת (ברגע שיעזוב את המשבת, תכבה הנורה). כמו כן מדובר כיום בדרך כלל בנורות "LED" (המאירות בתהליך אלקטרו-כימי, ללא חוט להט) שבהדלקתן אין אלא איסור דרבנן. על כל פנים אין להתיר כי אם במקום צורך. אם אכן מדובר בנורה עם חוט להט או שדליקת הנורה מתקיימת, אסור מדינא, לרמ"א ודעימיה ,עיין שו"ע או"ח (סי' שיד סע' א) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) וכן ברמ"א (סי' שטז סע' ג) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק טו) וב"שער הציון" (ס"ק יח), וברמ"א (סי' שמ סע' ג) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק יז), בעניין "פסיק רישא" באיסור דרבנן). לצרכים הביטחוניים3יש להזהיר את אנשי-הביטחון שלא להשתמש במכשיר אלא לצורך עבודתם הביטחונית. מאידך גיסא אין לדרוש מהם לשנות את סדרי-הביטחון כדי לחסוך בדיבור במכשיר, שהרי פיקוח-נפש דוחה שבת. והכלל הוא שרק במקום שניתן להמשיך בפעילות באופן הרגיל יש חובה לבחור בדרך ההיתר כפי שצויין לעיל. הגרש"ז אויערבך הגדיר "אופן רגיל" שבכל מקום ששינוי מן הדרך הרגילה יגרום לטירחא יתירה, ההיתר בתוקף (שו"ת "מנחת שלמה" סי' ז). המקור לדין זה הוא במס' שבת (מב ע"א) שמותר לכבות גחלת של מתכת הנמצאת ברשות-הרבים. רבינו חננאל מפרש שם שהחידוש הוא בזה, שאף-על-פי שכיבוי גחלת הינו איסור דאורייתא, אפילו הכי מותר, משום פיקוח-נפש, אף כי לכאורה ישנו פתרון אחר - שיעמוד בצד הגחלת וישמור שלא ייפגעו בני-אדם בה. על-פי זה פסק ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מא סע' כב) שהרואה חוט-חשמל שנקרע, והוא מהוה סכנת-נפשות לרבים, מותר לו להזעיק את חברת החשמל ואין הוא חייב לעמוד שם במשך כל השבת ולהזהיר את האנשים לבל יגעו (ועיי"ש עוד בפרק לב סע' עד). מרן הגר"ש ישראלי ("עמוד הימיני" סי' יז) למד מסוגיה זו שבהלכות שבת יש הבדל בין הלכות יחיד והלכות ציבור, (לדעתו זהו המקור להיתר הפעלת כוחות-הביטחון בשבת לצורך הרבים, כמובא בהקדמה שם), וכתב שהטעם שלא חייבו לשמור על הגחלת במשך השבת הוא ששיערו חכמים דעתו שלא יעמוד בזה, והתירו סופן משום תחילתן. .

45. 49.8

    אין לכבות את מכשיר-הקשר או את הטלפון הסלולרי4רוב מכשירי-הטלפון הסלולריים ומכשירי-הקשר יכולים להישאר פתוחים ברציפות כמה ימים, ללא שימוש.. במקרה של צורך בהטענה, יש להכניס את המכשיר למטען בשינוי5לא ימתין עד שתיגמר הסוללה, שהרי יש חשש, שיזדקק למכשיר, ואף שניתן היה לומר, שאדרבה, כל זמן שעדיין המכשיר ראוי לשימוש, אין כאן מצב של "פיקוח-נפש", ולכאורה עדיף שימתין עד שיכנס למצב של "פיקוח-נפש", אין הדבר כך. כי הנה נחלקו אחרונים, עיין ב"ילקוט יוסף" (סי' שכח הערה לה), בעניין חולה שיש בו סכנה שצריך לבשל עבורו תרופה בשבת, וניתן להמתין שעות מספר (אך לא עד מוצאי-שבת), אם צריך להמתין או לא. בנדון דידן נראה שיטען את המכשיר מיד, שכן ניתן לחלק, דלא דמי לחולה שבמשך כמה שעות ידוע שאינו נמצא במצב של פיקוח-נפש, מה שאין כן במאבטח שבכל רגע ורגע עלול להתחדש מצב זה ועל כן בכל רגע קיים מצב של ספק פיקוח-נפש. גם אין לומר שיחמיר וימתין בהטענת המכשיר, שכן זוהי "חומרא דאתי לידי קולא", שהרי בהטענת מכשיר שכבר אינו ראוי לשימוש יתכן שהוא עובר על "מתקן מנא". .

46. 49.9

    ב. תאורה – לכתחילה ראוי ונכון להכין את התאורה מבעוד יום, כדי למעט באיסורי שבת, וכנ"ל. לכן יש להתקין שעון-שבת6הוצאה זו היא ברוב המקרים שולית.. במקום שאי-אפשר, ידליק את אמצעי התאורה לפני השבת וישאירם דלוקים עד לצאת השבת7ההיתר מבוסס על סברת "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא", המובאת במשנה ראש השנה (פ"א מו). שם מדובר בעדים שהגיעו להעיד על החודש וכבר לא היה צורך בהם, ועיכבם ר' עקיבא בלוד וטען כנגדו רבן גמליאל, שאם כן "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא". ונחלקו מפרשים בשאלה, אם משנה זו עומדת בפני עצמה (וכפי שמצוין בדפוסי המשניות שלפנינו), או שהינה המשך של המשנה הקודמת המחדשת שעדות החודש דוחה שבת, וממילא המקרה המתואר במשנתנו קרה גם הוא בשבת. כך פירשו "מאירי" ו"תפארת ישראל" וכן משמע שהבין "חתם סופר" בתשובה (או"ח סי' רג) והסבירו זאת כחשש שמא לא תהא עדות החודש כתיקונה. ואין לומר שזוהי גזירת הכתוב בעדות החודש דווקא, שהרי משמע, שדברי ר"ג הינם מכוח סברה. ויעוין עוד בסוגיה ביומא (עז ע"ב שם) שהתירו לאדם ההולך ללמוד תורה אצל רבו בשבת ויו"ט, לעבור במים, אף שיש חשש איסור סחיטה, והתירו אף לחזור, שאם לא כן "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא". כן הובא להלכה בשו"ע (או"ח סי' שא סע' ו) שההולך "לדבר מצוה" (בשבת) רשאי לעבור במים בהליכתו ובחזרתו. רמב"ן ב"תורת האדם" (הובאו דבריו ב"בית יוסף" או"ח סי' תקכו) התיר להולכים ללוות את המת מחוץ לתחום ביו"ט שני, לחזור למקומם, שאם לא כן "נמצאת מכשילן להבא". ועיין עוד רמב"ם (הל' שבת פ"ב הל' כג ופכ"ז הל' יז), וכן ר"ן על הסוגיה בעירובין (מה ע"א), ומהרי"ק (סי' ט). ונחלקו פוסקים, אם סברת "נמצאת מכשילן לעתיד לבא" מתירה אף איסורי תורה או רק איסורי דרבנן. מדברי "חתם סופר" (או"ח סי' רג) משמע שאפילו איסורין דאורייתא ניתן להתיר מכוח סברה זו, וכן דעת הגר"מ פינשטיין ("תחומין" א, עמ' 13 וכן ב"אגרות משה" או"ח ח"ב סי' פ) להתיר אף איסור תורה (והתיר לרופא לחזור לביתו בשבת ברכב). ברם, הגרש"ז אויערבך (שו"ת "מנחת שלמה" סי' ח) יצא נגד דברי הגר"מ פינשטיין והעלה שדווקא איסור דרבנן התירו, וכן פסק "ציץ אליעזר" (ח"ח סי' טו פרק יג אות ח). סמך לדבריהם נראה בדברי הרמב"ן (הנ"ל) שכתב, שמכיוון שיו"ט שני אינו אסור אלא מדבריהם, מצינו שמחשש שמא ייכשלו לעתיד לבא התירו רק איסור דרבנן. בנדון דידן גם לסוברים שלא הותר איסור דאורייתא נראה שיודו להתיר, מכיון שאין אלא איסור דרבנן, כי כיבוי הפנס אינו אלא כיבוי גחלת של מתכת שאינו אסור אלא מדרבנן (שבת מב ע"א), וכך הובא להלכה בשו"ע או"ח (סי' שלד סע' כז) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק פד), אמנם עיין היטב בפי' רבינו חננאל (שבת מב ע"א). ואף שלאחר מכן יידרש להדליק את הפנס (ובזה יש איסור תורה לרוב הפוסקים), הרי כבר ידליק בהיתר משום שעתה ההדלקה היא לצורך פיקוח-נפש. ואף שהוא זה שגרם להגיע למצב שבו צריך להדליק את הפנס, מכל מקום הכניסה למצב זה אינה אלא איסור דרבנן. כי הנה נחלקו רמב"ן ורז"ה (עיין ר"ן, שבת דף נג ע"א בדפי הרי"ף) בעניין תינוק שזמן מילתו בשבת, ונשפכו המים שהוכנו מערב-שבת לצורך רפואתו, אם ימולו אותו בשבת אף-על-פי שיצטרכו אחר כך לחמם מים עבורו. דעת רז"ה שיש לדחות מילתו לאחר השבת, שאין להכניס עצמו למצב של פיקוח-נפש, ודעת רמב"ן היא למולו בשבת "דאין למצוה אלא שעתה", ואין צריך להתחשב במצב שיגרם לאחר המילה. אך גם רז"ה מודה שהאיסור להכניס עצמו למצב של פיקוח-נפש אינו אלא מדרבנן (כך משמע מדבריו גם בעניין הפלגה בספינה שלשה ימים לפני השבת, שבת יט ע"א). ומלבד כל זאת, אף אם נאמר שאסור לכבות את הפנס, מכל מקום מותר לדרוש מן המאבטח להדליק את הפנס לצורך בטחוני אף שידוע שלאחר מכן יכבה את הפנס, וראה כעין זה ב"ציץ אליעזר", לעיל, בעניין רופא שמוכן להגיע לחולה שיש בו סכנה דווקא ברכב (אף שאין ההגעה ברכב הכרחית) שוודאי מותר להזמינו, ואין זה מענייננו שיבוא בדרך אסורה, כי אין לנו אלא לדאוג לפיקוח-הנפש של החולה. ועיין עוד מה שכתב בזה ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מ הערה עא)].. פנסים המופעלים באמצעות סוללות ידליקם בשעת הצורך, אם אפשר - בשינוי.

47. 49.10

    ג. מוניטור, מצלמה לצורך בטחוני, שער מגלה מתכות - כמבואר לעיל, כל אלה יש להכין לכתחילה, לפעולה בערב-שבת8כמובן שאם כתוצאה מזה יתעוותו הצילומים והדבר יפגע בתיפקוד הביטחוני הנחוץ, יש לכבות את המסך., בכדי למעט באיסורי שבת ככל שניתן. ככלל, יש להעדיף כל פעילות שאינה כרוכה באיסורי-שבת, כגון בדיקה ידנית במקום שימוש בשער מגלה מתכות, ובלבד שלא תיפגע בגין כך התועלת הביטחונית.

48. 49.11

    ד. דלתות חשמליות – אם ניתן להעביר הדלתות "למצב ידני", יש לעשות כן9בתנאי שאין בהשארת הפעלתן החשמלית של הדלתות צורך בטחוני, כגון שהנעילה החשמלית בטוחה ואמינה יותר.. אם אי-אפשר, ואנשים חייבים לעבור שם מטעמי ביטחון (סריקה וכדומה), יכנס בשינוי. במקום שהדלתות החשמליות נשארות פתוחות באופן קבוע (והמעבר אינו גורם לפתיחתן) אע"פ שיש שם חיישן המדליק נורת LED כשעוברים בפתח, ניתן להקל ולהתיר לעבור דרכן אף שלא במקום פיקוח נפש10מכיוון שהעובר אינו מתכוון להפעיל את המערכת. ואף שזהו "פסיק רישא", מכל מקום עצם הפעלת המערכת אינה אסורה אלא מדרבנן (לרוב הפוסקים, אם אין הדבר כרוך בהדלקת נורות), מכיוון שזהו "פסיק רישא דלא ניחא ליה" באיסור דרבנן (דשרי לדעת המחבר ודעימיה, כמבואר לעיל). ואפשר שיש קצת מקום להחשיב עבירה זו ל"גרמא", וא"כ הרי זה "פסיק רישא בתרי דרבנן" דשרי אף לרמ"א. ועוד, מובא במאירי (שבת קכ ע"ב ד"ה מי ששכח) שיש מפרשים שמשמע מדבריהם, שסוברים שלא החשיבו חכמים גרמא כמעשה אלא כאשר הגורם מתכוון לעשות האיסור, אך כשאינו מתכוון לזה, אף שיש כאן פסיק רישא, לא אסרו חכמים ואף התירו לכתחילה. וכן כתב "אבני-נזר" (או"ח סי' קצד) והביא דבריו שו"ת "הר צבי" (או"ח ח"א סי' קלג) להלכה. ועיין עוד שו"ת "מנחת שלמה" (ח"א סי' י) שהוכיח, שאמירה לגוי חמורה מגרמא, ולפי זה יש לומר דכיון שבאמירה לגוי לא החמירו בפסיק רישא (כמבואר ברמ"א או"ח סי' רנג), כל שכן שבגרמא לא החמירו בפסיק רישא. אמנם יעוין ב"משנה ברורה" (סי' רנט ס"ק כא) שכתב, שאסור לסגור תנור שבוערת בו אש, מכיוון שגורם בזה לכיבוי האש, משמע שאסר בגרמא אף בפסיק רישא. וכן יעוין בשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ב סי' טז, ח) שכתב שמשמע ש"פסיק רישא בגרמא" אסור, והביא ראיה מדין הגמרא (שבת קכ ע"ב) שהובא להלכה בשו"ע (או"ח סי' רעז), שאסור לפתוח דלת כשבפתיחתה יגרום לכיבוי הנר (בשל הרוח), וזאת על אף שאינו אלא "גרמא ופסיק רישא". בדומה לזה, יש לדון אם חכמים אסרו גרמא גם בדבר שעצם איסורו אינו אלא מדרבנן, עיין בתשובת מהרי"ל (סי' לב) שכתב, דאף שאסור להעמיד כלי תחת הנר לקבל שמן הנוטף, מכיוון שמבטל את הכלי מהיכנו, מ"מ מותר לשים כלי תחת השולחן (שהנר נמצא עליו) ולסלק את השולחן בסיום הסעודה, נמצא הכלי תחת הנר ע"י גרמא (הסרת מונע), ומכיוון שביטול כלי מהיכנו אינו איסור מדאורייתא, מותר לגרום איסור זה אף לכתחילה, והביאו דבריו "מגן אברהם" ו"משנה ברורה" (סי' רסה). אם כן גם בנדון דידן שאינו אלא איסור דרבנן (מוליד זרם) שרי בגרמא. אמנם יתכן שאין לדון כאן כלל מצד גרמא, שהרי כל הפעלת חיישן היא "מעשה בידים" כאשר התוצאה היא מיידית, וכך גם דעת הגרש"ז אויערבך. עוד יש להקל מצד שישנו מקום להחשיבו כעושה "כלאחר יד", שכן הוא עושה את הדבר בגופו - ע"י כך שהוא עובר דרך הדלתות. אמנם, מאידך גיסא יש לדחות, מכיוון שזוהי דרך עשיית הפעולה – עיין דיון בעניין זה בס' "ילקוט יוסף" (סי' שח עמ' שיב). ומלבד כל האמור ניתן להתיר מצד שיש להחשיבו כ"מתעסק" בעלמא (כריתות יט ע"א), שכן כלל הוא לא מתכוון לעשות מעשה הגורם להפעלת המערכת (בניגוד לפסיק רישא שבו הוא מתכוון לחלוטין לעצם הפעולה, אך אינו מתכוון לתוצאה הנגרמת ממנה – ואכמ"ל. אמנם, נחלקו פוסקים בשאלה, אם מתעסק מותר אף לכתחילה או אסור מדרבנן, עיין רמב"ם (הל' שבת פ"א הל' ח) ו"כסף משנה" ו"לחם משנה" (שם)..

49. 49.12

    ה. אזעקה – לכתחילה יש להכין את האזעקה לפעולה מבעוד יום11אמנם ישנם סוגי אזעקות ש"דריכת" האזעקה (וגם נטרול הדריכה) אינם כרוכים בהולדת זרם או בהדלקת נורות וכיו"ב, מכיוון שאינו סוגר שום מעגל, שכן עקרון הפעולה הוא, שהמעגל נסגר וגורם להפעלת האזעקה ברגע שאדם מנסה לפרוץ, וא"כ לכאורה אין בזה איסור. אלא שיש עוד לדון מצד עצם דריכת האזעקה ש"מתקנה" לפעולה, שלפי דעת "חזון אי"ש" (לעיל) לכאורה הדבר אסור. מאידך, סוף סוף עדיין לא הפעיל את האזעקה, ואם כן יתכן שאף ל"חזון אי"ש" אינו אסור. ועיין שו"ת "מנחת שלמה" (סי' יא) שהביא דברי הסוברים שדעת "חזון אי"ש" בזה היא להחמיר גם בכגון זה ודחה דבריהם. ועיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פי"ג הל' כח ובהערה קא) שהתיר לנתק מן התקע מכשיר חשמלי המחובר לשעון-שבת בשעה שהזרם מופסק, אף שבכך הוא "סותר" את הכנתו לפעולה, ודון מינה ואוקי באתרין – לכן נראה שמ"מ במקום הפסד גדול ניתן להקל בדבר.. כשלא הכין, או שבלאו הכי צריך להכנס ולצאת במשך השבת לצורך בטחוני (שאז צריך לכבות את האזעקה כשנכנס ושוב להכינה מחדש, שאם לא כן אין תועלת באזעקה שמצפצפת תמיד), אם מדובר בפיקוח-נפש12לדעת ה"אור זרוע", אף אם הגויים באים "לשלול שלל", יש להתייחס לכך כפיקוח-נפש. ועיין עוד ב"במראה הבזק" ח"ד (תשובות מג, מד) שלעיתים אף פגיעה ברכוש הציבור תוגדר כפיקוח-נפש, שהרי יתכן שלגבי אחד מן הציבור הדבר יתגלגל לפיקוח נפש, עיין שם באריכות. אמנם אין להסיק מכך בהכרח שתותר הפעלת אזעקה בשבת לשמירה על רכוש הציבור, שכן אף נזק שכיח וברור ברכוש נחשב לפיקוח-נפש רק מצד הסתעפות רחוקה, וניתוק האזעקה כלל אינו גורם בבירור לנזק ואינו אלא הפחתה מסוימת ברמת שמירה הרכוש, ודיינו שנקל להפעיל את האזעקה בחשש לפיקוח-נפש ישיר, ולא כשאינה אלא להצלת רכוש שהיא עצמה אינה פיקוח-נפש אלא ע"י הסתעפות. אמנם נראה שיהיה מקום להתיר אף בכהאי גוונא על-ידי גוי., כגון חשש מפעילות חבלנית, יוכל להפעיל את האזעקה אף בשבת.

50. 49.13

    ויוער שלעיתים אפשר לפתור בעיות של איסור שבת ע"י שימוש ב"שעון-שבת" או באמצעים הלכי-טכנים שפותחו במכון "צומ"ת"13עיין "במראה הבזק" (חלק ד תשובה מג)..

51. 50.1

    וינה, אוסטריה, אדר תשס"ב

52. 50.2

    נ. סיור ברכב כפטרול להרתעה בשבת וביו"ט

53. 50.3

    שאלה:

54. 50.4

    האם מותר לסייר ברכב בשבת לצורך הרתעה גם כאשר אין סכנה מוחשית לפנינו?

55. 50.5

    תשובה:

56. 50.6

    במקום שאי-אפשר לסייר ברגל, או שמבחינה ביטחונית הסיור חייב להיעשות ברכב, אף-על-פי שמבחינת המרחקים אפשר לקיים אותו ברגל, מותר הדבר. בכל מקום שניתן, יש להפעיל את המערכות בדרך שתמעיט חילול שבת, כגון לנטרל נורות פנימיות שאינן נצרכות. וכל זמן שהדבר לא מפריע מבחינת הפעילות הביטחונית, יש להשתדל להפעיל את המערכות בשינוי. למכון צומ"ת ישנן מערכות גרמא המורכבות על רכבי-ביטחון, ואם אפשר1עיין בהקדמה., מומלץ לרכוש אותן2"בצומת התורה והמדינה" (ג' עמ' 16 וב"עמוד הימיני" סי' יז) הוכיח מרן הגר"ש ישראלי שעיקרון "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא", שמקורו במס' ראש השנה (פ"א מ"ו) וברמב"ם (פ"ב מהל' שבת הכ"ג) הינו גדר במכשיר פיקוח-נפש ואינו תקנת חכמים. לכן בכוחו לדחות גם איסורי דאורייתא. וראה עוד בביאור סוגיה זו מאמרו של הרב מ' הלפרין ב"אסיא" (ח"ד עמ' 63-60) ויישוב דברי הרמב"ם בענין. עוד הביא שם (הערה 7) דעתו של הגרש"ז אויערבך המודה לביאור הסוגיה שעל פיו, כשקיים חשש "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא " מחללים שבת גם באיסור תורה (בניגוד לדבריו בשו"ת "מנחת שלמה" ח), אך היתרו זה מוגבל רק למקום שכל אחד ואחד מישראל חייב לבוא להציל או להעיד עדות החודש , אך במצוות הצלה המוטלת על יחידים, כגון על רופאים (או על כוחות-הצלה מיוחדים) התירו רק איסורי תחומין דרבנן. ועיין עוד מה שכתבנו בתשובה הקודמת, הערה 7. הגר"ש ישראלי רואה גם בעובדה ששומרי מצוות ימנעו עצמם מלשרת כשוטרים ואנשי ביטחון, אם לא יימצא היתר לחזרתם מפעולות בשבת משום "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" (שם עמ' 23-22), ועיין עוד "שמירת שבת כהלכתה" (ח"א פרק מ), ו"במראה הבזק" (ח"ג תשו' לה)..

57. 51.1

    וינה, אוסטריה, אדר תשס"ב

58. 51.2

    נא. החלפת תורנות שמירה בשבת עם מי שאינו שומר מצוות

59. 51.3

    שאלה:

60. 51.4

    אדם שנקבעה לו תורנות בשבת, האם רשאי להחליפה עם שאינו שומר מצוות?

61. 51.5

    תשובה:

62. 51.6

    יש אומרים1"שמירת שבת כהלכתה" (פרק לב הערה קכה) "ושמעתי מהגרש"ז אוירבך דנראה דעדיף טפי לעשות מלאכה ע"י שומר מצוות שכוונתו למצווה, כי ע"י עבריין… הו"ל כנתכוון לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה (קידושין לב ע"א תו' ד"ה דמחיל) … וייתכן שהשבת אינה נדחית אלא אם כוונתו להצלה" וכו', עיין שם וראה עוד שם (פרק מ סע' כג). אמנם נראה, שכל מי שעוסק בריפוי (או באבטחה), אעפ"י שאינו חש לשבת, כוונתו לעשייה שהיא מצוה, ואינו דומה למי שנתכוון לעבירה ועלה בידו היתר או אפילו מצוה שלא כיון אליה. שאין להחליף תורנות שבת עם שאינו שומר מצוות, וכן ראוי לנהוג2ויש אומרים שיש מקום להתיר, ואינו עובר על "לפני עיוור", במיוחד אם הפעילות תחסוך מעשי-עבירה, כגון שיודע שאותו יהודי אם לא יהיה בתורנות יהיה מעורב בחילול שבת גדול יותר. וגם לשיטה המתירה להחליף צריך זהירות גדולה שלא יווצר חילול השם, וזה דבר שקשה מאוד להעריכו מראש, ראה "אגרות משה" (או"ח ח"ד ס' עט), וראה גם בס' "קשרי מלחמה" (עמ' 83)..

63. 52.1

    אלון שבות, ישראל, ניסן תשנ"ט

64. 52.2

    נב. פעילות למטרת קירוב רחוקים הכרוכה בחילול שבת

65. 52.3

    שאלה:

66. 52.4

    בחלק ג' של שו"ת "במראה הבזק" פרסמתם פסק בנוגע לאמירה לנכרי באיסור תורה במקום פיקוח נפש רוחני (תשובה לז, עמ' 67).

67. 52.5

    במסגרת הדיון החשוב הנוגע יפה בנקודות מרכזיות ישנה גם חומרה שלענ"ד יש מקום רב להקל בה. וז"ל התשובה: "לכן אף שאין ליזום לכתחילה פעילות חדשה אשר תביא את האנשים לנסיעה מיוחדת בשבת, יש מקום להעלים עין ולא למחות כנגד אלה הבאים לתפילה המתקיימת ולשיעורי התורה הנלווים עליה, כאשר זהו אולי הדבר היחיד שבכוחו לעצור את סכנת ההתבוללות בקהילה, ובפרט שאותם היהודים ייסעו ממילא למקומות בידור ובילוי הגרועים מכל…".

68. 52.6

    לענ"ד במקרה זה, ניתן, ואף רצוי, ליזום גם פעילויות חדשות, אשר יקרבו אנשים אלו ליהדות. אני מסתמך על דברי הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (סימן ל"ה). תשובה זו, לא הוזכרה בשו"ת "במראה הבזק" הנ"ל.

69. 52.7

    בשו"ע מבואר שאין לתת אוכל לאדם שלא יברך עליו. לפי זה, אם בא טכנאי לתקן מכשיר בביתנו, לא נוכל לתת לו כוס מים וכדומה. הגרשז"א הקל בכך, וחידש חידוש עצום: אם לא ניתן שתייה לאותו חילוני, נכשיל אותו באיסור גדול יותר של שנאת הדת וכו', וכן במקרה הפוך שע"י שנזמין אותו לסעודות שבת וכו' הרי שדבר זה יקרב אותו. לכן, מותר לתת לו שתייה, כי ע"י כך מצילים אותו מאיסור חמור בהרבה. משל לאדם שיש לו מחלה ברגל, וצריך לכרות את רגלו כדי להציל את כל גופו.

70. 52.8

    כמו כן אם רואים אדם שהולך לשתות יין של ערלה, והדרך היחידה להצילו היא לתת לו יין של טבל שאסור מדרבנן, הרי שמותר לתת לו יין של טבל, כי ע"י כך מצילים אותו מאיסור חמור יותר. כלומר, שבדין "לפני עור" צריך להסתכל על התמונה הכוללת, ולא רק על התוצאה הקרובה.

71. 52.9

    לאור זאת נראה שיש כמה סיבות להתיר פעילות המקרבת ליהדות, גם כאשר ידוע שהמוזמן יחלל שבת בשביל להגיע:

72. 52.10

    א. מצד איסור מסייע – לפי ה"כתב סופר" איו כאן איסור מסייע, שכן ההזמנה נעשתה לפני שבת, והאיסור נעשה בשבת.

73. 52.11

    ב. איסור "לפני עור". ראינו קודם את דעת הגרשז"א, שכאשר המטרה הכוללת היא תיקון, אין בכך "לפני עור".

74. 52.12

    אמנם בשו"ת אג"מ (או"ח צ"ט) חולק על כך, וסובר שכאשר מזמינים אדם לפעילות, יש בכך גם "לפני עור" וגם "מסית". הוא מתיר כאשר ניתן גם לבוא ברגל (למרות שסיכוי גדול שהם יסעו). גם דבר זה פותר לפי דעתו רק את "מסית" אך לא את "לפני עור". בכדי לפתור את "לפני עור" הוא סבור שניתן להזמין אבל לא לדרבן ע"י פרסים וכדו'. פסקו של האג"מ מאוד מחמיר בענין זה.

75. 52.13

    ג. ניתן לצרף את הריטב"א בע"ז, הסובר שאם אדם ממילא עובר את העבירה, אין "לפני עור" בתוספת העבירה.

76. 52.14

    למעשה ניתן להתיר, כאשר לפעילות יש פן מחנך או מקרב, וראוי להציע מקום לינה באיזור (גם אם הוא ידחה הצעה זו). ובפרט, שמדובר באנשים שממילא יחללו שבת, באותה מידה גם ללא הנסיעה אלינו. גם דעת מו"ר הרב ליכנטשטיין נוטה להתיר במקרה זה. עיין סיכום שיעור המצ"ב.

77. 52.15

    הארכתי בדברים אלו יותר במאמרי שפורסם לפני מספר שבועות ב"עלון שבות" 153.

78. 52.16

    מצ"ב סיכום שיעורו של הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין ראש ישיבת הר עציון שניתן בישיבה במוצאי שבת פ' יתרו תשנ"ב.

79. 52.17

    ארגון פעילות חינוכית שעשויה לגרום לחילול שבת

80. 52.18

    הרב אהרן ליכטנשטיין1המאמר מפורסם כאן באישורו של הגר"א ליכטנשטיין, ראש ישיבת "הר עציון".

81. 52.19

    בעיה זו מתעוררת הן בפעילות עם עולי רוסיה, שהזמנתם לתפילה ולפעילויות שבת עלולה לגרום לנסיעתם ברכב, וכן בהזמנת קרובי משפחה חילוניים, המגיעים לביקור ברכב בשבת.

82. 52.20

    מן ההיבט ההלכתי, ראשית יש לדון בבעיה של "לפני עור". ר"מ פינשטיין באגרות משה או"ח סימנים צ"ח וצ"ט מציין את קיומו של איסור "לפני עור" בענינו, ואף מציע שיש כאן דין מסית – טענה שנדון בה בהמשך. לעניין "לפני עור לא תיתן מכשול" נאמר בגמרא:

83. 52.21

    "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר…ת"ל 'ולפני עור לא תיתן מכשול'…הב"ע (-שאסור לתת מכשול) בתרי עברי דנהרא" (ע"ז, ו:).

84. 52.22

    עולה מהגמרא שאין "לפני עור" במקום שבין כך יכול הנכשל לעבור את העבירה (-חד עברא דנהרא). הכשלה נאסרה רק במכשול שלא היה קיים קודם לכן (-תרי עברי דנהרא).

85. 52.23

    אך ישנן הגבלות להיתר בחד עברא דנהרא:

86. 52.24

    1. המשנה למלך בהלכות מלוה ולווה טוען, שההיתר בחד עברא הוא רק אם הנכשל היה יכול לעבור לבדו את העבירה ללא סיוע, אבל כאשר בכל מקרה ניתן לחטוא רק בסיוע ישראל אחר, והשאלה היא רק מי יגרום לעבירה, אתה או אדם אחר – אין היתר לתת מכשול ואסור משום 'לפני עור'. יש שדייקו שהב"ח חולק, אך בכל אופן לגבי פעילות שבת ניתן לחטוא ללא סיוע, ומגבלה זו איננה רלוונטית.

87. 52.25

    2. מה פירוש המונח חד עברא דנהרא, האם פירושו שיש לו אפשרות בפועל כעת לעבור את העבירה, או גם כשיש לו פוטנציאל לעבור את העבירה, אך לגבי פעילות בשבת ברור שהאפשרות לחטוא קיימת בפועל, ומגבלה זו לא שייכת.

88. 52.26

    אך יש המפקפקים בכל היתר זה. התוס' בשבת דף ג' ע"א אומרים:

89. 52.27

    "מ"מ (בחד עברא) איסור דרבנן מיהא איכא, שחייב להפרישו מאיסור"

90. 52.28

    את האיסור בחד עברא דנהרא, שמעלה תוס', ניתן להסביר בשלושה אופנים:

91. 52.29

    1. מן התורה אין איסור "לפני עור" בחד עברא, אך קיים איסור דרבנן מטעם "לפני עור". כלומר דרבנן הרחיבו את איסור "לפני עור", והחילו אותו גם בחד עברא דנהרא.

92. 52.30

    2. אין כאן איסור "לפני עור" כלל, יש כאן איסור מדרבנן מטעם "הוכח תוכיח".

93. 52.31

    3. אין כאן איסור "לפני עור", אך יש איסור מדרבנן מדין "מסייע ידי עוברי עבירה". בעוד ש"לפני עור" הינו איסור שבו אדם עומד מן הצד, מסייע ידי עוברי עבירה נחשב כמעורה בעבירה עצמה. ולכן קבעו כמה אחרונים ע"פ רש"י בגיטין סא. כי דין מסייע נאמר רק בשעת העבירה, כי מסייע משתתף בעבירה עצמה, ואילו 'לפני עור' נאמר גם קודם העבירה כי תמיד נאסרה גרימת מכשול.

94. 52.32

    ולגבי בעייתנו, במידה וקיים איסור דרבנן בכל מקרה, מה תועיל העובדה שאותו חילוני יכול לחטוא בלעדיך, עדיין ישנה בעיה מדרבנן! אך יש כאן מקום לחלק בין ההבנות שהעלינו בתוס': אם אנו מסבירים את האיסור בחד עברא מצד 'לפני עור', הבעיה קיימת. אם מצד מסייע הבעיה לא קיימת, כי חילול השבת איננו נעשה בעת ובעונה אחת עם ההזמנה שלנו לפעילות, ואילו אם דנים מצד תוכחה, לכאורה יש מקום לאסור. נמצאנו למדים שלפי שתיים מתוך שלושת ההבנות שהעלינו, יש מקום לחוש ולאסור אירגון פעילות שכזו.

95. 52.33

    אלא שיש לדון אם עצם האיסור מדרבנן, שתוס' מעלה, נפסק להלכה. הרמ"א ביו"ד סי' קנ"א ס"ג מביא מחלוקת לגבי מכירת אביזרים שעלולים לשמש לע"ז לנוכרים, ופוסק להקל, אך אומר שכל "בעל נפש" ראוי לו שיחמיר. את היתר הרמ"א ניתן להבין בכמה אופנים:

96. 52.34

    1. הש"ך בס"ק ז' שם אומר בשם הדרכי משה (-חיבורו של הרמ"א על הטור), שכשם שהתירו לעשות עסקים עם גוי למרות שאם יקרה סכסוך אתה יכול לגרום לכך שישבע בשם אלוהיו וזה נאסר מדין 'ושם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך', ובכל זאת התירו משום שהגויים באלוהותם מתכוונים לקב"ה. כמו כן גם כאן יש להתיר מאותו טעם. אם זוהי הסיבה להתיר, ברור שאין מקום להתיר אצלנו, כי הנימוק להיתר מקומי, ונובע מתפיסת האלוהות של הגויים.

97. 52.35

    2. הש"ך מוסיף ואומר שלו האיסור בתוס' היה מצד 'לפני עור', לא היה הבדל בין אישים שונים, אך הואיל ותוס' מנמק את האסור באפרושי מאיסורא, ואפרושי מאיסורא, לדעת הש"ך, תלוי במצוות תוכחה, בגוי, שאיננו בגדר 'תוכיח את עמיתך', אין מצוות תוכחה: וכן המצב, לדעתו, בישראל מומר, אך במקרה דנן, שהיהודים רוצים לבוא לפעילות דתית חינוכית זו, ואינם בגדר מומרים, בודאי שאין מקום להתיר על פי ש"ך זה.

98. 52.36

    3. ברמ"א ניתן להבין הן ע"פ הבנת הדרכי משה והן כהבנת הש"ך עצמו, אך רבים מהאחרונים מתירים תמיד בחד עברא, וטענו שהרמ"א פסק שבחר עברא אין כלל 'לפני עור'.

99. 52.37

    היבט נוסף השאלה עולה מתוך תשובה בספר מנחת שלמה סי' ל"ה, בה מסביר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שאיסור "לפני עור" הוא רק בעשיית דבר שהוא לרעת האדם, וחילול שבת כזה, שהוא למטרת השבתו של היהודי בתשובה שלמה, דומה לאדם המייעץ לחברו לכרות את רגלו, כדי להציל את כל גופו, וברור שמותר.

100. 52.38

     יתכן שגם לפי ר' שלמה זלמן אינך יכול להציע לאדם עצמו – חלל שבת ובוא לביתי ע"מ שתחזור בתשובה, ולו מדיני מסייע וחובת תוכחה, ואולי הותר לך רק מצד 'לפני עור' לספק לו אמצעים שיכולים לגרום לחילול שבת בטווח קצר, ולהשבתו בתשובה לטווח הארוך. ולכן גם מותר לתת אוכל לפני אדם שאיננו שומר מצוות, למרות שזה יוביל לאכילה ללא ברכה, כי הבקשה ליטול ידיים יכולה לגרום רק להרחקה מהדת, וברור שאין בכך נתינת מכשול. הוא מרחיק לכת עוד יותר ואומר שאדם הרואה את חברו שותה יין ערלה, והדרך היחידה להצילו היא לתת לו יין טבל שאסור מדרבנן – מותר לתת לו יין טבל, שכן כך מצילים אותו ממכשול יותר גדול.

← Previous · Next → — showing 501–600 of 638

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 5. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.