← All works

B'Mareh HaBazak Volume V

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 638 sections

1. 22.3

   שאלה:

2. 22.4

   הובאה לפנינו כאן במוסקבה הצעה לערוך מחנה קיץ לבני נוער בגילאים 16-10.

3. 22.5

   ברור שהתכנים שאברכי הכולל יעבירו במחנה זה, יהיו על דרך התורה המסורת ואהבת הארץ.

4. 22.6

   שאלתנו, האם נוכל לערוך מחנה זה למרות היותו מעורב בנים ובנות. ואם הדבר אפשרי, מה ההגבלות ההלכתיות.

5. 22.7

   תשובה:

6. 22.8

   1. במקומות שבהם ההפרדה בין המינים תרחיק בני נוער, וממילא הקשר שלהם לדת ישראל יתרופף1שו"ת "שרידי אש" (ח"ב, סי' ח), וכן פסק הרב שלמה אבינר בסוף ספר "קדושים תהיו" (עמ' 246). ועיין עוד ב"יחווה דעת" (ח"ד, סי' מו) שפסק, שיש לקיים בית-ספר מעורב במקומות הללו, שאי-קיומו יגרום שהתלמידים ילמדו בבית-ספר נכרי, עי"ש. ועיין עוד במאמר מרן הגר"ש ישראלי בעניין "פקוח נפש רוחני" ("תחומין" ב)., מותר לערוך מחנה-קיץ מעורב לבנים ובנות, שמטרתו קירוב רחוקים לתורה ולמסורת ישראל. וכבר נאמר על זה: "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

7. 22.9

   2. יש מקום להתיר שירה בצוותא של שירים בעלי תוכן ערכי2"שרידי אש" (שם), ואף ששם נקט "שירי קודש", טעם היתרו הוא מפני שהם מעוררים רגשות דתיים, ונוטעים בלב חיבה לקדשי ישראל, והוא הדין בענייננו..

8. 22.10

   3. שחיה מעורבת וריקודים מעורבים אסורים.

9. 22.11

   4. מובן מאליו שהמגורים יהיו נפרדים.

10. 22.12

    האווירה של התרוממות הרוח וההתעלות בתורה ובדברים שבקדושה היא שתגרום בסופו של דבר גם את התיקונים בתחום הצניעות, ועל כן עיקר המאמץ צריך להיות מושקע בהגברת האור.

11. 23.1

    אריזונה, ארה"ב, אדר תשס"א

12. 23.2

    כג. שיתוף פעולה ועבודה בבית ספר המשותף לכל התנועות

13. 23.3

    שאלה:

14. 23.4

    אני משמש ברבנות מקומית כשליח מישראל. הגענו לעיר לפני כמה חודשים.

15. 23.5

    בעירנו קהילה יהודית גדולה, הרוב המוחלט לא קשור לשום זרם יהודי. ישנן קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות יחסית גדולות. הקהילה האורתודוקסית היא קטנה.

16. 23.6

    מבחינת חינוך: יש בית ספר דתי אחד עד כיתה ח' (ובו לומדים גם תלמידים שאינם דתיים) וישנם עוד 2 בתי ספר של זרמים אחרים.

17. 23.7

    כשזה נוגע לתיכון הסיפור שונה מאוד. ישנו תיכון של חב"ד מאוד קטן (בערך 20 תלמידים) וזהו. המשפחות הדתיות ברובם שולחות את ילדיהם למדינות אחרות. מי שלא מעוניין לשלוח את ילדיו לפנימייה שולח אותם לבית ספר ממלכתי (לא יהודי). המצב עוד יותר גרוע בכך שיש הורים ששולחים את ילדיהם לבית ספר קתולי דתי כדי לקבל חינוך טוב!

18. 23.8

    עכשיו מתגבש פה תיכון יהודי שנועד לתת מענה לבעיה החינוכית. מי שעומד בראשו הוא בן אדם דתי שהביאו במיוחד כדי לנהל את התיכון. התיכון מיועד לכל הזרמים ביהדות. המנהל החליט שכל אחד מהתלמידים יוכל להתפלל איך שהוא רגיל – יהיה מנין עם מחיצה (לדתיים) ויהיה מניין בלי מחיצה. וכך הוא גם בנה את המערכת הלימודית – ישנו מסלול למתקדמים (דתיים) וישנו מסלול רגיל. במסלול הרגיל ילמד רב רפורמי והמנהל רוצה שאני אלמד במסלול המתקדם. מצד אחד יש פה אפשרות לעסוק בהמון קירוב ומצד שני זה לעבוד בבית ספר ש"נותן לגיטימיות" לזרמים האחרים ע"י זה שמאפשר חופש תפילה וכדומה. (יש לציין שהבניין הזמני – שנתיים – ממוקם על יד בית הכנסת הרפורמי).

19. 23.9

    השאלה שלי מתחלקת ל- 3 חלקים:

20. 23.10

    1. האם במצב הנוכחי ניתן ללמד שם (והאם יש הבדל באיזה מסלול אלמד).

21. 23.11

    2. אם לא ניתן ללמד במצב הנוכחי מה צריך להשתנות ע"מ שאוכל ללמד ?

22. 23.12

    3. אם ניתן ללמד שם מהם הקווים האדומים שעלי לנקוט בהם כמייצג את היהדות האורתודוקסית?

23. 23.13

    תשובה:

24. 23.14

    שאלתך איננה שאלה שניתן להשיב עליה מבחינה רק הלכית טהורה. השיקולים הציבוריים הם אלה שצריכים להכריע, וגם זו הלכה.

25. 23.15

    אתם הגעתם לעיר לפני כמה חודשים ולכן איננו בטוחים שאתם כבר יכולים לקבל החלטה כל כך חשובה וודאי שמכאן קשה עוד יותר להכריע בכגון דא.

26. 23.16

    מכיוון שבעירכם רב העוסק בהפצת תורה והחזקת היהדות בעיר זה שנים מרובות, כל החלטה צריכה להיות בתיאום עמו ובהסכמתו המלאה.

27. 23.17

    ברור שצריך לעשות כל מאמץ "כדי שלא ידח ממנו נידח...", מה עוד שלא ברור, שבית-ספר כזה יחזק את התנועה הרפורמית אף כי המבנה הזמני קרוב דווקא ל"טמפל" שלהם.

28. 23.18

    להלן עקרונות-יסוד הלכיים למצב שכזה:

29. 23.19

    יש להשתדל מאוד ליצור מסגרת חינוכית נפרדת לילדים האורתודוקסים.

30. 23.20

    כאשר אין אפשרות ליצור מסגרת שכזו, ואם לא תוקם מסגרת אורתודוקסית בתוך בית ספר משותף לכל הזרמים, יש חשש שהילדים האורתודוקסים ילמדו בבתי-ספר שאינם יהודים כלל1אף על פי שב"אגרות משה" (יורה דעה ב, סי' קז') כתב שהמלמד אצל הקונסרבטיבים, אין רוח חכמים נוחה הימנו, אלא שמותר לפרנסה, המקרה שלנו שונה משתי סיבות: (א) כאן אין המוסד שייך לזרם הקונסרבטיבי, והמורה אינו מלמד קונסרבטיבים אלא אורתודוקסים. (ב) כאן יש חשש לחינוכם של ילדים אורתודוקסים שבלא מסגרת זו ילמדו אצל גויים, וזהו פיקוח נפש רוחני, ובמקרה זה התיר ב"אגרות משה" (אבן העזר ד, סי' כו ג) אף ללמד ילדים שעברו גיור רפורמי, וללמד בנים ובנות קטנים יחד (יו"ד ב סי' קד), מה שאין כן שם שהילדים הם מלכתחילה קונסרבטיבים., ראוי לסייע בהקמת המסגרת האורתודוקסית, בתוך בית הספר המשותף במיוחד כשיש חשש, שאם תוקם ואתה לא תלמד בה, תיעשה המלאכה ע"י מי שאינו שומר מצוות.

31. 23.21

    ואולם יש להקפיד על התנאים הבאים:

32. 23.22

    א. שתהיה לך (או לסמכות תורנית אחרת) עצמאות מוחלטת בקביעת תכני הלימוד והתפילה2"אגרות משה (יורה דעה" ח"א קלט; ח"ב סי' קו – קז)..

33. 23.23

    ב. המלמד את הילדים שבזרם האורתודוקסי לא ילמד את הילדים שבזרמים האחרים, כי בכך יש משום חשש למתן לגיטימאציה בעיני הילדים האורתודוקסים3"אגרות משה" (יורה דעה" ח"א סי' קלט). במקום אחר (יורה דעה ח"ב סי' קא) כותב בעל "אגרות משה" שאף כי אין איסור מפורש לקיים את הלימוד בבניין בית הכנסת הרפורמי או סמוך לו, יש להימנע מכך מסיבות חינוכיות, ובנדון דידן שמדובר על שכנות זמנית, ניתן להקל, אך יש להשתדל שהמיבנה הקבוע לא יהיה סמוך לבית-הכנסת הרפורמי. לחינוך שאיננו מחויב להלכה למסורת וליסודות האמונה.

34. 24.1

    מונטריאול, קנדה, אייר תשנ"ט

35. 24.2

    כד. הטלת איסור על הבאת מוצרים המכילים אגוזי-אדמה על כל ילדי בית-הספר בגלל ילד אלרגי

36. 24.3

    שאלה:

37. 24.4

    משפחה בקהילתי פנתה אלי בשאלה הבאה:

38. 24.5

    בננו סובל מאלרגיה אקוטית לבוטנים ולתוצרתם. יש לו רגישות גבוהה במיוחד לאלרגיה זו. אם הוא אוכל או נוגע חלילה בבוטנים או תוצרתם, הוא זקוק לזריקה מיידית (אפיפן) ולהגיע לבית חולים תוך רבע שעה להמשך הטיפול. התגובה ללא הטיפול המיידי עלול רח"ל להסתיים בפיקוח נפש ממש. ידוע לנו על מקרים אחרים שהסתיימו לא עלינו במוות.

39. 24.6

    בגלל זה אנו מבקשים מילדי בית הספר היהודי במונטריאול להמנע מלהביא בוטנים לבית הספר ואף לחייב את הורי שאר התלמידים לבל ישלחו בוטנים ותוצרתם עם ילדיהם לתחום בית הספר. אנו פונים בזה אל הרב בשאלה האם זה הוגן וצודק לתבוע מבית הספר והורי התלמידים את כל הנ"ל? אודה לכם על התייחסותכם ומתן חוות דעתכם ההלכתית.

40. 24.7

    תשובה:

41. 24.8

    א. אין לעשות מעשה1מהא דרב יוסף בבבא בבתרא (כג ע"א) שאף על פי שבמקרה זה הנזק נבע מהיותו חולה - מנע משכינו להזיקו. וכך הבין הריב"ש (סי' קצו, מובא ב"בית יוסף" חושן משפט סי' קנה סע' מא), שמדובר בנזק, שפוגע רק בחולה, אבל אדם בריא לא היה יכול למחות כלל. וכך נפסק שם ברמ"א (סעיף טו). וכן כתב ב"אגרות משה" (חו"מ ב סי' יח) שמדובר בנזק כזה שאין אנשים בריאים יכולים למחות נגד עשייתו, וכן כתב בספר "פתחי חושן" (דיני נזיקין פרק יג סעיף יג). ו"חזון איש" (חו"מ ב"ב סי' יג סעיף יא) לא הבין כך בגמ' הנ"ל, אבל משמע שלמסקנה אינו חולק על הריב"ש. שיפגע במישרין2שגם בנזק הגוף רק אסור אם הוי "גירי דיליה", מהא דבי בר מריון (ב"ב כו ע"א), "כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי": שם משמע שהאבק היה מזיק לאנשים עצמם ולא לנכסיהם, ואף על פי כן מדייקת הגמ' שם שצריך להיות "גירי דיליה". וגם במקרה של רב יוסף הנ"ל (דף כג ע"א) מדובר לפי רמב"ם בהל' שכנים (פרק יא הל' ה) בחולה שהעורבים מזיקים לו, ובכל זאת טרחו כל המפרשים להסביר שהנזק הוא מ"גירי דיליה". בחולה או בבעל רגישות רפואית.

42. 24.9

    ב. אדם חולה או רגיש מבחינה רפואית איננו יכול לדרוש מן הסובבים אותו לשנות את אורח-חייהם הרגיל והתקין כדי שלא ייפגע בעקיפין, ועל החולה מוטל להיזהר3עיין "חזון איש" (חו"מ ב"ב סי' יג סעיף יא ד"ה נראה). ויש להוסיף עוד שמדברי הראשונים על הסוגיה בעניין רב יוסף, משמע שהחולה יכול לעכב רק אם הנזק הוא כזה, שגם בריאים סובלים ממנו קצת, אבל אין מקפידים עליו. אבל נזק שאינו מפריע לבריא כלל, משמע שהחולה אינו יכול לעכב. עיין ברשב"א (כב ע"א ד"ה אמר) ור"ן (שם ד"ה אמר ליה) וב"נימוקי יוסף" (דף יב בדפי הרי"ף) ובריטב"א (שם) שכולם כתבו ביחס לנזקי העורבים "שאין שאר בני אדם מקפידים עליו כל כך". משמע שנזק שאין שאר בני אדם מקפידים עליו כלל, אין לאיסטניס זכות למחות בו. וגם בדוגמה של ריב"ש (מובא בהערה 1 למעלה) הרי זה נזק שמפריע לבני אדם. וכן משמע מן הרמב"ם (פרק יא מהל' שכנים הל' ה) שמדובר בנזק, שמיצר לכל בני האדם, אלא שלחולה הוא מפריע יותר, אבל נזק שאינו מפריע לבריאים כלל, אין זכות לעכב. וצריך עיון גם בלשון הרשב"א (הנ"ל) "כל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקים שהנפש קצה בהם, אין לו חזקה". וצריך הכרע. ויש להוסיף גם ש"חזון איש" הנ"ל כתב, שאם המזיק קדם לחולה, אי-אפשר למנוע את מעשיו..

43. 24.10

    ג. חובה על הסובבים את החולה או הרגיש מבחינה רפואית לעשות כל מאמץ שלא ייגרם נזק על ידיהם, ולוא בעקיפין4שאם משאירים פירורים של אגוזי-אדמה, הרי זה כעשיית בור ברשות-הרבים שאסורה, והעושה כן עובר על עשה "השמר לך ושמור נפשך מאד" ועל לא-תעשה "לא תשים דמים בביתך" (דברים כד, ח), ראה רמב"ם (הל' רוצח ושמירת הנפש פרק יא הל' ד) שהרי כאשר הנזק נגרם כתוצאה מריח, הרי זה כמו "זפת, סיד ומלח" שאסור להניחם קרוב לכותל חבירו (ב"ב יז ע"א) והוי "גירי דיליה", כמו שנפסק ברמב"ם (פ"ל מהל' שכנים הל' ב) ובשו"ע חושן משפט (סי' קנה סעיף ד) וכמו "ניפוץ כיתנא" (דף כ ע"א). וכאן אין צריך סיוע של הרוח ולכן לכולי עלמא הוי "גיריה דיליה", וייחשב כנזק ישיר.. על כן אין לאסור באיסור כללי על הבאת אגוזי-אדמה לבית-הספר, ומאידך גיסא - מכיון שידוע5עיין בבא קמא (נב ע"א) שאם מכסים בור בכיסוי העומד לפני שוורים ולא לפני גמלים, ובא גמל ונפל לתוכו, אם גמלים לא שכיחי - אנוס הוא, ורק אם גמלים באים לפרקים, כי אז חייב. ולכן הוא הדין בנדון דידן, שאם ידוע, שבאזור יש ילד הסובל מן הרגישות הזאת - חייבים להיזהר בדבר, אבל אם לא ידוע כלל שיש ילד כזה בבית-הספר - אין צריכים לחשוש., שיש ילדים הרגישים לאגוזי-אדמה - חובה על המביאים לדאוג לכך שלא יווצר מגע בין אגוזי-האדמה או שאריותיהם ולבין הילדים הרגישים. בחדר-האוכל יש להקצות מקום מיוחד לילדים רגישים ושם יהיה פיקוח מיוחד שימנע הכנסת כל מאכל שיכול לסכן את האוכלים שם.

44. 24.11

    בכיתות הנמוכות (לפי שיקול דעת הנהלת בית-הספר) יש לאסור הבאת אגוזי-אדמה6דהוי כ"שולח את הבעירה ביד חרש, שוטה או קטן" שחייב בדיני שמים (ב"ק נט ע"א)..

45. 24.12

    יש לנצל בעיה זו כדי לחנך להתחשבות בזולת ולכיבוד החריגים, ולהדגיש את חובת הזהירות מפגיעה בזולת, חובה המוטלת הן על התלמידים הן על ההנהלה7האיסורים המנויים בהערה 4 חלים גם על הנהלת בית-הספר. .

46. 25.1

    כפר הרא"ה, ישראל, שבט תש"ס

47. 25.2

    כה. שיער ארוך לבנים

48. 25.3

    שאלה:

49. 25.4

    הנני מורה בביה"ס היסודי המ"ד אזורי תורני בישובנו.

50. 25.5

    בכיתה ב' ישנו תלמיד שכבר זמן מה לא מסתפר ושערו התארך מעבר למקובל. בשיחה עם ההורים התברר שהם מסרבים מטעמים השמורים עימהם לספר את בנם, למרות בקשתנו. ברצוני לדעת אם יש התנגדות בהלכה שתספורת של בן תתארך מסביב לראש, ללא הבדלת פאות, ובכך להיות דומה לתספורת אשה.

51. 25.6

    האם יש דרישה הלכתית שתספורת של בחור תהיה כזאת המקצרת שיער מאחור ובצדדים ומבדילה את הפיאות. או שמא מותר שתהיה תספורת ככל העמים. מהם ההגדרות לתספורת לבן. והאם יש הבדל לפני בר מצווה או אחרי בר-מצווה?

52. 25.7

    תשובה:

53. 25.8

    גידול שיער ארוך לגברים ובנים יכול להוות בעיה הלכית מכמה סיבות:

54. 25.9

    1. חציצה בתפילין1יש מן האחרונים שכתבו, ששיער ארוך חוצץ לגבי תפילין של ראש, ואסור לברך על הנחתה של התפילה של ראש, כאשר הוא מניחה על שיער ארוך ("מחצית השקל" אורח חיים סי' כז, ד), ויש שכתבו, שיש חציצה רק כאשר השער אינו מונח במקומו ("אשל אברהם" סי' כז, ד). - בעיה זו אינה קיימת בילדים מתחת לגיל בר-מצוה.

55. 25.10

    2. "לא ילבש גבר שמלת אשה"2מלשון רמב"ם (הל' עבודה זרה פ' יב הל' ט - י) משמע שיש איסור תורה על לבישת בגדי בני המין השני ואיסור דרבנן על ביצוע מעשה בגוף המאפיין את בני המין השני. מכאן משמע שיש איסור דרבנן לגדל שער ארוך כמנהג נשים, אלא שיש לדון בשאלה אם גידול שער ארוך בימינו הוא מנהג נשים..

56. 25.11

    3. "ובחוקותיהם לא תלכו"3המהרי"ק (סי' פח) פסק שיש איסור הליכה בדרכי הגויים דווקא במעשה המהווה עבור הגויים חוק. לעומתו, הגר"א (שו"ע יורה דעה סי' קעח, ז) פסק שכל מקרה, שבו המעשה מהווה הזדהות עם תרבות הגויים, יש בו איסור תורה. ומכיוון שגידול שער ארוך הוא חלק מתרבות הגויים, עיין לקמן בדברי הגר"א ליכטנשטיין, יש חשש שהוא כלול באיסור..

57. 25.12

    4. ההורים אחראים למנוע מילדם לעשות מעשה שיש בו איסור4שו"ע אורח חיים סי' שמג, א., ולוא איסור דרבנן בלבד5"משנה ברורה" שמג ס"ק ג..

58. 25.13

    5. על כל אדם חובה למחות בהוריו של ילד העובר איסור תורה6"משנה ברורה", שם..

59. 25.14

    6. לגבי החובה למחות בילד עצמו נחלקו ראשונים7רמ"א סי' שמג, א., ויש מן האחרונים שפסקו למחות רק באיסור תורה8"חיי אדם", מובא ב"משנה ברורה" סי' שמג, ז..

60. 25.15

    גם אם נכריע לקולא בבעיות ההלכיות, השיקול החינוכי הוא זה שמכריע את הכף לכיוון מניעת התופעה.

61. 25.16

    יש לזכור, כי באורח טבעי קיים אצל כל נער ונערה גורם של מרדנות שיש לו גם פן חיובי. יש לחפש דרכים שבהן יוכלו הנער והנערה לבטא את עצמאותם ואת אישיותם, בלי מעשים שפירושם הזדהות עם פריקת עול וחיים ללא מיגבלות מוסריות.

62. 25.17

    מכיוון שבעשורים האחרונים גידול שיער אצל בנים נחשב ל"תרבות אנשים חטאים", יש לאוסרו במוסדות החינוך באמצעות תקנון התנהגות שאיננו חייב להתבסס דווקא על פסקי הלכה אלא על שיקולים חינוכיים9יש בכך גם יתרון לא רק בגלל שאפשר לדון בכל אחד מן הצדדים ההלכיים, אלא גם מכיון שצריך להיזהר מלהגדיר כאיסור דבר שלא ברור, שהוא אכן אסור. כמו כן יש חשש שההיתלות בהלכה תגרום לעתים לפתח רגשות מתנגדים שנזקם עלול להיות גדול מתועלתם..

63. 25.18

    בהקשר זה התבטא הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת "הר עציון", כך:

64. 25.19

    "כל האמור עד כה מתייחס לשיקולים הלכתיים מובהקים. ברם - גם אם נגיע למסקנה, שמשום כיוון שהוא אין איסור - לא דאורייתא ולא דרבנן - בגידול שיער ארוך, הרי שבמישור הערכי והחינוכי יש להתנגד לתופעה, שכן סוף סוף, מקור התופעה של גידול שער ארוך בקרב גברים הוא זרם תרבותי מסויים, שהתפתח בתחילת שנות ה-60 בעולם המערבי, כשעניין גידול השער התלווה למספר ביטויים תרבותיים אחרים, שהינם פגומים ופסולים מבחינה הלכתית ומוסרית, והוא עצמו נשא מסר תרבותי מאוד ברור - שבירת מוסכמות חברתיות, התרת הרסן המוסרי, מתירנות וכו', ועל כן גם אם התופעה התפשטה, וחדרה לא"י, ואף לתוככי הציבור הדתי, ועתה יש מעין זרם מסויים אף בתוך ציבור שומרי תורה ומצוות, שנוהג לגדל שער ארוך, יש לשלול את התופעה מצד המסר התרבותי, שהיא נושאת מאחוריה וככלל - יש לעמוד על עצם הרצון וההתפתחות המניעים לבחור בגידול שער ארוך, שכן הדבר מלמד על "ספיגה" תרבותית קודמת, שהובילה לכך, ושצריכה להדאיג.

65. 25.20

    יש לציין, כי אף במקורות היהדות אנו מוצאים, כי מאז ומתמיד היתה לעניין השיער משמעות מיוחדת. חז"ל דורשים ביחס ליוסף, שכאשר התורה אומרת עליו "והוא נער", שעשה מעשה נערות וסלסל בשערו. יוסף היה אז נער בן שבע עשרה, וענין סלסול השער ביטא טיפוח יופי גופני, שאפיין נערים בגיל זה. כך שנינו בגמ' בנדרים:

66. 25.21

    אמר שמעון הצדיק: "מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד - פעם אחת בא אדם אחד, נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: טועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם.

67. 25.22

    אמרתי לו: רשע - למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל. עליך הכתוב אומר, 'איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה''" (נדרים ט).

68. 25.23

    אנו רואים שטיפוח השיער וגידולו היוו מאז ומתמיד מאפיין תרבותי, שלא בהררי קודש מחצבתו, ועל כן יש לשלול את תופעת גידול שיער ארוך בקרב גברים, גם מבחינה הלכית וגם מבחינה חינוכית, ולהיזהר מנוהג זה10מובא בדף קשר 663 לתלמידי ישיבת הר עציון..

69. 26.1

    תל אביב, ישראל, שבט תשס"א

70. 26.2

    כו. הכנת תכניות אדריכליות ל"בית-כנסת" קראי

71. 26.3

    שאלה:

72. 26.4

    אני מכהן כרב קהילה בתל-אביב, פנה אליי אדריכל שנתבקש להכין תכנית בנין עבור בית כנסת לקהילה קראית.

73. 26.5

    האדריכל פנה אליי בשאלה אם זה מותר על-פי ההלכה.

74. 26.6

    הוא ביקש לקחת בחשבון שמצב הבניה בארץ כרגע בשפל והשוק קשה מאוד והוא זקוק לעבודה זו לפרנסתו ממש. אבל כמובן שהוא יעשה זאת רק אם מותר על-פי ההלכה.

75. 26.7

    תשובה:

76. 26.8

    מותר לאדריכל1בשו"ת "אגרות-משה" (יו"ד ח"א סי' סח) נשאל "בעניין שרטוט על נייר אופן בניין בית תיפלה" (כנסיה של נוצרים), וכתב שיש להתיר מעיקר הדין, אך רצוי להמנע מזה אם לא מפני דרכי שלום או פרנסה. ואולם "לעשות אופן בנין רעפארם טמפלען ליכא שום איסור, ואין צורך אף להחמיר". אפי' - בארץ-ישראל2אמנם דברי האג"מ נאמרו בחו"ל, שם המתחרים הינם ברובם גויים, ויתכן שבארץ, שכל המתחרים הינם יהודיים, יש מקום לדון, אם עובר בזה על לפני עוור או נחשב בשל כך למסייע לעוברי עבירה. בגמ' ע"ז (ו ע"ב) מצינו: "מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבן נח, תלמוד לומר 'ולפני עיוור [להלן לפנ"ע] לא תתן מכשול' …הכא במאי עסקינן, דקאי בתרי עברי דנהרא", ומפרש רש"י תרי עברי דנהרא: "דאי לא יהיב ליה, לא מצי שקל". כאשר מדובר בחד עברא דנהרא, כתבו התוס' (שבת ג ע"א) ור"ן (מסכת ע"ז, שם), כי אמנם אין איסור לפנ"ע, ואולם מדרבנן קיים איסור "מסייע ידי עוברי עבירה". אך התוס' בע"ז כתבו, "ולפי-זה אסור להושיט למומרים דבר איסור…… ומיירי במקום שלא יוכלו ליקח", משמע שבחד עברי דנהרא אין שום איסור [סתירה כנ"ל קיימת לכאורה גם בין דברי הרא"ש בשבת לדבריו בע"ז]. אכן הרמ"א (יו"ד סי' קנא ס"ס א) כתב: "י"א הא דאסור למכור להם… היינו דווקא אם אין להם אחרים, ויש מחמירין, ונהגו להקל". ניתן להבין, כי הרמ"א הבין שקיימת מחלוקת בשאלה, אם ישנו איסור לסייע, והוא פסק לקולא. אחרונים רבים יישבו את הסתירה שבדברי התוס' והרא"ש, ואת דברי הרמ"א יש להבין על-פי תירוציהם. נבחן ראשית כול, אם האיסור שבכאן הוא איסור "מסייע" או איסור לפנ"ע. והרי המקרים שבהם דנו פוסקים, אם הם תרי עברי דנהרא או חד עברי דנהרא, הרלוונטים לענייננו: כאשר לאדם העומד לעבור על האיסור אין הנחוץ לזה משל עצמו, אבל הוא יכול לקנות אותו במקום אחר. כאשר כל המוכרים בכוח הינם ישראלים. כאשר המוכר מציע תנאים מיוחדים. כתב הרמ"א (שו"ע יו"ד סי' קנא ס"א): "אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר". דהיינו, לדעתו גם כאשר לעובר על האיסור אין משל עצמו, אך הוא יכול לקנות, המקרה מוגדר כחד עברי דנהרא. הגר"א (שם) חולק עליו. לדעתו חד עברי דנהרא, הינו רק כאשר יש לאדם משל עצמו, ולא כאשר הוא יכול לקנות במקום אחר. ואולם גדולי האחרונים נקטו לדינא כרמ"א, עיין "יביע אומר" (ח"ב או"ח סי' טו אות י) שהאריך בזה, והביא רבים מן הראשונים והאחרונים המקילים כרמ"א, וגם בעל "אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' עב) נקט כדעת הרמ"א, בפשטות. כאשר כל מי שניתן לקנות ממנו הינו ישראל, נחלקו אחרונים. שאלה זו העלה ה"משנה למלך" (פ"ד מהל' מלוה ולוה, ה"ד) וז"ל: "כתב הרב פני-משה ח"ב סי' קה, דהיכא דהלוה הוה חזי דהמלוה הוי מוזיף בריבית הני דמים גופייהו לאיניש אחרינא, ליכא משום ולפנ"ע… ותימה, דלא דמי כלל לנזיר, דשאני התם, דהאיסור דלפני עוור לא היה נעשה". לפי ה"משנה למלך", בארץ שכל האדריכלים העשויים לקבל עבודה זו הינם יהודים הרי שיש לפנ"ע דאורייתא. ובזה שונים הדברים מן המקרה של ה"אגרות משה". עיין ב"חכמת אדם" (כלל קט סי' ב) שהביא את דברי ה"משנה למלך" להלכה. אולם יש לסייג הדברים, משום ש"כתב סופר" (יו"ד סי' פג) דחה את דברי ה"משנה למלך" הללו (דחה את ראיותיו מן הגמרא, ואכמ"ל), ומסברא כתב: "אין חילוק בין ימצא לקנות מנכרי או מישראל…כיוון שבלאו הכי יקנה ויעשה איסור". וב"חלקת יעקב" השוה בין דברי ה"משנה למלך" לדברי "כתב סופר". לדעתו סברת ה"משנה למלך" הינה שכאשר המוכר הפוטנציאלי הנוסף גם הוא ישראל, הרי יתכן שהאיסור לא ייעשה בסופו של דבר, ולכן יש כאן למעשה תרי עברי דנהרא. אולם אם האיסור בוודאי ייעשה, מכיוון שהמוכרים האחרים אינם חוששים כלל לאיסור, הרי שגם לדעת ה"משנה למלך" מדובר בחד עברי דנהרא. כתב ה"חוות יאיר" (סי' קפה) – אם המוכר נתן לפני הקונה תנאים מיוחדים [נוחות מחיר או איכות], הרי שזה נחשב לתרי עברי דנהרא. בנדון דידן ראינו, כי האחרונים לא חששו לדעת הגר"א, וכי גם לדעת ה"משנה למלך" אמנם המוכרים האחרים הינם ישראלים, אך הם אינם חוששים לאיסור לפנ"ע, כך שהאיסור ייעשה ממילא, ועדיין יש לחוש לדעת ה"חוות יאיר", אם כי בעסקה כל כך מסובכת, מורכבת ומלאת פרטים, קשה להגדיר, מה זה "תנאים מיוחדים". בוודאי יימצא בשוק מישהו שיתן עם תנאים דומים. והרי תירוצי האחרונים ביישוב דברי התוס' והרא"ש: הש"ך (שם ס"ק ו): בישראל קיים איסור מסייע מה שאינו כן במומר. אחרונים בגמ' שם ועוד, תמהו "שהרי ישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא", ועל-כן חלים עליו כל האיסורים. ואכן, אחרונים רבים נחלקו עליו על הש"ך וסוברים שגם במומר שייך איסור מסייע, ראה "חוות יאיר" (סי' קפה), "כתב סופר" (יו"ד סי' פג) ועוד. אולם אחרונים אחרים הסבירו את הש"ך, בסגנונות שונים, שהצד השוה שבהם הוא, כי כאשר אין סיכוי שהנכשל יפרוש מן האיסור, לא קיים איסור מסייע, עיין "טורי אבן" (חגיגה יג), "דגול מרבבה" (שם), "יביע אומר" (או"ח סי' טו), "אגרות משה" (אהע"ז סי' סב). מסיבה זו אין צריך לדון בהגדרתם של העוברים כמומרים או כתינוקות שנשבו, שכן בין כך ובין כך לא יפרשו מן האיסור [עיין ב"אגרות משה" הנ"ל]. תירוץ נוסף לסתירה בדברי התוס' והרא"ש מצינו בדברי הנצי"ב ("משיב דבר" ח"ב סי' לד), וב"כתב-סופר" (יו"ד סי' פג). רש"י בגיטין (סא ע"א ד"ה וכולן לא אמרו) כתב – "שהתירו להשאילם כלים ולסייעם שלא בשעת העבירה עצמה אלא מפני דרכי שלום". על-פי זה תירצו את הסתירה בדברי התוס' והרא"ש: יש לחלק בין מסייע שלא בשעת העבירה - שמותר, לבין מסייע בשעת העבירה - שאסור. ואולם רש"י הוסיף (שם) שמותר שלא בשעת העבירה דווקא מפני דרכי שלום! כתב סופר - יש לחלק בין מסייע שיש בו ממש - שאז אסור אפי' שלא בשעת העבירה, לבין מסייע שאין בו ממש – שאז מותר שלא בשעת העבירה. נצי"ב -אכן ישנה מחלוקת בין רש"י ותוספות. לתוס' – שלא בשעת העבירה מותר לגמרי, גם אם אין חשש של דרכי שלום. לפי"ז קשה, מדוע במשנה בגיטין (סא ע"א) התירו השאלת כלי לחשוד על השביעית רק מפני דרכי שלום? לדעת התוס' – המקרה בגיטין הוא תרי עברי דנהרא, ולפי"ז דרכי שלום הן גורם מתיר אפי' לפנ"ע גמור ולא רק מסייע [לכל הפחות שלא בשעת העבירה]. לדעת התוס' מדובר בסיוע בשעת העבירה ולכן דווקא בשל דרכי שלום מותר. הנצי"ב מחדש חידוש נוסף - לדעתו, כאשר יש היתר של דרכי שלום, יש להתיר גם לצורך פרנסה. אמנם ע"פ דברי "כתב סופר" יש מקום לחלק בין אדריכל, אשר הוא מסייע שאין בו ממש, על-פי הגדרת "אגרות משה" הנ"ל (יו"ד ח"א סי' סא) לבין העוסק בבניין בפועל. לסיכום – מתוך הנחה שהמדובר באיסור מסייע (בניגוד ל"משנה למלך" או ע"פ דברי האחרונים המסייגים את דעתו) יש להתיר: 1. אין איסור מסייע במומר או באדם שידוע שלא יפרוש מן המעשה האסור. 2. מדובר במסייע שלא בשעת העבירה, סיוע המותר לכולי עלמא כאשר המעשה הוא לצורך פרנסה או משום דרכי שלום, ומדובר בסיוע שאין בו ממש שלא בשעת העבירה. עיין בספר "מלומדי מלחמה" (סי' ד) לרה"ג הרב נחום רבינוביץ על-פי רבנו חננאל ורוב הראשונים, אפי' בחד עברי דנהרא כל זמן שאינו כופה אותו - אסור מדאורייתא מצד לפני עור. אלא שגם הוא התיר במקרה של דרכי שלום. - לקבל על עצמו הכנת תכנית לבנין בית-כנסת לקראים3יש מקום לדון, אם ישנו כאן איסור כלשהו, אנו דנים באיסור "מסייע", כיוון שיצאנו מנקודת הנחה, כי בניין ביכנ"ס חדש מהווה תנופה להפצת תורתם, ולפעילויות אשר בוודאי יש בהן משום איסור וכפירה; אך הבניין עצמו אינו חלק מהאיסור וכדברי האג"מ כל מטרתו היא נוחות המתפללים ולא עצם האיסור, הבניין חיצוני לאיסור. יש לעיין האם בכעין זה שייך איסור מסייע כלל. עיין "משנת יוסף" (שביעית פ"ה מ"ו) שכתב סברא כעין זו, מדוע כלי המיוחד לאיסור ולהיתר מותר להשאילו לחשוד על השביעית. והביא אחרונים רבים שתירצו שהאיסור הוא "לפנ"ע לא תתן מכשול", אולם דבר אשר אינו מכשול שכן ניתן לעשות בו גם מעשה היתר, אינו מכשול וגם אם בסופו של דבר האדם יכשל בו, אין זה בסיבת המכשיל. אמנם גם בדבר שהוא משמש "לאיסור ולהיתר" קיים איסור מסייע דרבנן, וזה דוקא כשהאדם עושה את האיסור בחפץ עצמו, (כמו במשנה שביעית מוכר מגל-יד, שאמנם אינו חפצא של "מכשול", אבל בסופו של דבר האיסור יעשה במגל עצמו, ולכן לולא היו שיקולים נוספים – דרכי שלום, כדי חייו של ע"ה, היה איסור מסייע). אולם כאשר האיסור "חיצוני" לחפץ אותו נותנים לעובר העבירה מנלן לאסור. נמצא שיש שלוש רמות: 1. מכשול – כגון אבר מן החי לבן נח. 2. דבר אשר אינו מכשול, אולם יתכן שהאדם יעבור בו איסור, מגל-יד בשביעית וכו'. אסור עקרונית מדרבנן. 3. כגון המקרה דנן – בניין אשר הוא לנוחות ולא לעצם האיסור. סברא כעין זו מצינו גם במכתבו של הגרש"ז אוירבך בספר "לפני עור" עמ' קפז. עיין עוד בנושא זה בתשובה כב. .

77. 27.1

    חיפה, ישראל, מרחשון תשס"ב

78. 27.2

    כז. אמירת שקר כאמצעי להשגת מטרה חיובית

79. 27.3

    שאלה:

80. 27.4

    תוך כדי לימודי במסכת עירובין דף נא ע"א, נתקלתי בסיפור אודות רבה ורב יוסף שהלכו בדרך ודנו בנושא הלכתי. רבה שכנע את רב יוסף בצדקתו ההלכתית תוך כדי שימוש בציטוט מדברי רבי יוסף ממקור שבעצם לא קיים. הוא עשה זאת כיון שידע שרב יוסף יסמוך על דברי רבי יוסי. כיון שאין הסתייגות בגמרא ממעשהו אני תוהה, מתי חל הכלל של "מדבר שקר תרחק" ומתי מותר לשנות?

81. 27.5

    תשובה:

82. 27.6

    האמת היא חותמו של הקב"ה, כמו שמצינו במדרש :"מהו חותמו של הקב"ה? אמת"1בראשית רבה (פרשה פא ד"ה אם), ועוד.. ובמשנה נקבע: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום"2אבות (פרק א משנה יח), עיין בדבריו של רבנו יונה במקום.. וכבר קבע דוד מלך ישראל "… מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק, וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"3תהלים טו, א-ב..

83. 27.7

    יותר מכל אחר, תלמיד-חכם מצווה לדבוק באמת ולדייק בדבריו. לכן נאמן הוא על אבידתו "בטביעות עינא"4בבא מציעא (יט ע"א) ועוד. בלבד, והוא נאמן להורות לעצמו בענייני איסור והיתר ואינו חשוד להקל לעצמו5עירובין (סג ע"א) ועיין עוד בט"ז שו"ע יו"ד (סי' יח ס"ק טו), ואכמ"ל., ואסור לאדם לשקר גם כדי להחזיק בממון שלו. וזה לשון הרשב"א: "חס ליה לזרעיה דאברהם דלימא שיקרא, ואפילו במקום פסידא, דכתיב: 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב'. וגדולה מזו אמרו בפרק שבועת העדות, שאפילו באומר אמת, אלא שהדבור אינו על אותו דרך שאמרו, אסרו, … אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת, ואין תמורתו כלי פז"6שו"ת הרשב"א (חלק ג סי' פא ד"ה תשובה חס). ועוד עיין בעניין זה קונטרס "בעניין עשיית תחבולות ולשקר בכדי לזכות בשלו" בסוף ספר "ברכת אליהו" על ביאור הגר"א (חו"מ ח"ג), ובכלל בעניין האמת עיין ב"נתיב האמת" ב"נתיבות עולם" למהר"ל..

84. 27.8

    ונחלקו ראשונים בשאלה, אם שקר שאינו גורם נזק לחברו, אסור מן התורה7רוב הראשונים מונים במניין המצוות רק את איסור מתן עדות שקר ושבועת שקר, אך בעל ספר "יראים" (רל"ה), ובעקבותיו הסמ"ג (קז) והסמ"ק (קכו), מונים גם את הפסוק "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז) במניין המצוות.. יש שהקלו, במקום הצורך, כשאינו גורם נזק לחברו8גם ה"יראים" מגביל את האיסור רק למקרה "שיוכל לבוא לידי היזק חברו… אבל שקר שאינו בא לידי רעה, לא הזהירה תורה עליו, דדבר הלמד מענינו הוא, שברשע רע לבריות הכתוב מדבר" וכו'. כלומר, שקר שאין בו הפסד לאיש אפילו לא באופן רחוק - מותר מן התורה, אלא שאינו ראוי מבחינת אי זו היא דרך שיגור לו האדם. ועיין עוד באריכות בביאור הגר"י פרלעא לספר המצוות לרס"ג (חלק א עמ' 316-310), שהאריך להוכיח, ששקר כזה שאין בו משמעות לבית-הדין ולא נזק לאיש ולא גניבת דעת, מותר אף מדרבנן, ואין בו אלא מידה רעה ולכן הקלו בו כמה קולות. ועיין שם בשם הרשב"ץ שמנה אותו בניגוד לרוב הראשונים, ומה שדחה דבריו שם., ויש שאסרו גם כשאינו גורם נזק לחברו, והתירו רק כש"ביטולה של תורה הוא קיומה"9שו"ת "דבר יהושע" (חלק א בהשלמות לסי' יט) ו"אגרות משה" (חו"מ ח"ב סי' ל), שהביאו מקורות רבים מדברי האחרונים שנקטו, שיש איסור אף בשקר שאינו מזיק לאיש. ושמטרת השקר היחידה היא המטרה של השגת האמת10המהרשד"ם (יו"ד סי' רכז), כלומר שקר שמטרתו היא להגיע לאמת., ובמקום צורך גדול11וכן פסק "מגן אברהם" (סי' קנו) עפ"י הגמרא בפסחים (קיב) ," אם רצית להיחנק היתלה באילן גדול", אם כי יעויין שם בפירושי הראשונים שם ועיין שו"ת "חתם סופר" (ו, נט), ועיין עוד ב"שדי חמד" (כרך ה עמ' 310) שציין כמה מקרים שבהם ששינו אמוראים, והביא ספרים רבים שדנו בכך. וראה גם בחוברת "צהר" (א עמ' 13). ובשו"ת "דבר יהושע" (א מב) חידש שמותר לומר דבר בשם חכם, כאשר ראוי אותו החכם לאומרו!.

85. 27.9

    כך גם הסבירו את המעשה המובא במס' עירובין (נא ע"א) שהבאת בשאלתך, ופסקו שמותר לתלמיד-חכם ליחס דבר הלכה, שהוא משוכנע באמיתותו, לת"ח אחר.

86. 27.10

    אך מכיוון ש"על הראשונים אנו מצטערים", נסתייג ונאמר שכל מקרה שבו ירצו להסתמך על תקדים זה, יהיה טעון שיקול דעת מעמיק ולקיחה בחשבון של מכלול ההיבטים הנוגעים לעניין, וד"ל.

87. 28.1

    תל אביב, ישראל, אלול תש"ס

88. 28.2

    כח. השארת ילדים ברכב ללא השגחה

89. 28.3

    שאלה:

90. 28.4

    בזמן האחרון רבו המקרים שבהם הורים השאירו ילדיהם ברכב ויצאו לקניות והדבר נסתיים ר"ל באסון.

91. 28.5

    האם גם הלכתית יש איסור בהתנהגות כזו?

92. 28.6

    האם יש למחות בהורים שכאלה?

93. 28.7

    תשובה:

94. 28.8

    כל מעשה שמשמעותו היא סיכון חיי אדם שלא לצורך הצלת חיים, בין של גדול בין של קטן, הינו אסור1עיין ברכות (לב ע"ב), ושו"ע חו"מ (סי' תכז סעיף ז-ח). בתכלית האיסור, וגם יש חיוב להימנע מלהיכנס למצב שכזה.

95. 28.9

    חובה מיוחדת מוטלת על ההורים2עיין קידושין (כט ע"א): "וי"א אף להשיטו במים", ועוד (שם ל ע"ב) "מאי טעמא - חיותיה היא". לדאוג לביטחונם של ילדיהם.

96. 28.10

    ידוע ומפורסם, כי מסוכן להשאיר ילדים ללא השגחה, וקל וחומר שאסור להשאירם במכונית סגורה במקום ציבורי ללא הגנה, או להשאירם בשמש כשהטמפרטורה עלולה לעלות במידה ניכרת ולסכן בזה את החיים.

97. 28.11

    לכן, כל מי שבידו3עיין שבת (נד ע"ב) בכל מי שאפשר בידו למחות ולא מיחה. להתריע על כגון דא, מחויב לעשות זאת, כמובן - בדרכי נועם.

98. 29.1

    ניו יורק, ארה"ב, סיוון תש"ס

99. 29.2

    כט. טיסה מזרחה ביום שישי אחר הצהריים החוצה את קו התאריך בשבת

100. 29.3

     שאלה:

← Previous · Next → — showing 201–300 of 638

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 5. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.