← Library

B'Mareh HaBazak Volume V

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 638 sections

1. 12.13

   תשובה:

2. 12.14

   בבית-כנסת חדש יש לקבוע נוסח-תפילה כנוסח-התפילה של רוב המתפללים1היינו לפי הנוסח שבו נוהג רוב המתפללים, ולא שיחליט הרוב להנהיג נוסח שאינו לפי מנהגם, שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ז סי' ד). לגבי השאלה באילו מתפללים יש להתחשב, נראה שיש להתחשב רק באלה שמתפללים בבית-הכנסת באופן קבוע, וגם משלמים דמי-חבירות, אם נהוג שם תשלום כזה [ואולי זוהי כוונת ה"מנחת יצחק" שם בכותבו שהקובע הוא "המציאות של נוסחאות המתפללים של חברי הקהילה"].. לאחר שנקבע נוסח מסוים, אין לשנותו (בדרך כלל) כל עוד נשארו ולוא מעטים מן המתפללים שנוהגים בו2שו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' כא), "דהדין של מנהג חל על המקום כל זמן שיש שם קהל", אף כי בסוף תשובה אחרת (או"ח ח"ד סי' סה) מודה המחבר שיש להסתפק קצת בנקודה זו, כאשר "ידעו ובנו בית הכנסת גם אדעתא דאלו שיבואו אח"כ שאפשר שיהיו מרובין"..

3. 12.15

   במקרה שלכם יש לנסות לברר למה בית-הכנסת שינה את נוסח-התפילה בעבר מנוסח אשכנז לנוסח ספרד3שהרי אם שינו מסיבות לא נכונות, נראה פשוט שיכולים לחזור לנוסח אשכנז. ועיין מעין זה בשו"ת "ציץ אליעזר" (חי"ד סי' יג אות א ד"ה וכך) בשם בעל "מלאכת שמיים" לגבי מקום שבו נהגו, שרק אבל אחד אומר קדיש, וכנראה שינו לנהוג שכולם יאמרו קדיש ביחד, שכותב "וע"כ יצוה מר על השואלים בזה שיחזרו להמנהג". [ואמנם יש לדחות ולומר ששם התנגד מפני שחשב את המנהג הקודם ליותר נכון, אבל מ"מ יותר נראה שם שהתנגד מצד עצם שינוי המנהג מקדמותו]., ואם אין מצליחים לברר את סיבת השינוי, נראה שיש לקבוע את הנוסח הנהוג עכשיו כמנהג בית-הכנסת4שהרי כרגע נוסח זה הוא המוחזק, ויש להניח שנהגו כהלכה כאשר שינו לנוסח ספרד. באשר לשמועה שבגרמניה יש להתפלל דוקא לפי נוסח אשכנז, לא ידוע לנו דבר לגבי פסק זה, ונראה לצערנו ששייכים בנדון דידן דברי ה"חק יעקב" (על שו"ע או"ח סי' תסח סק"ט) שפסק לעיר ווינה, בירת אוסטריה, שלאחר שנתבטלה הקהילה, נתבטל מנהגם (מובא שם ב"אגרות משה" או"ח ח"ב סי' כא)., ולנסות למצוא פתרונות אחרים מאשר לשנות לנוסח אשכנז5כגון לחפש סידורים בנוסח ספרד עם תרגום לגרמנית. ואולי ניתן להחזיק בבית-הכנסת גם סידורים בנוסח ספרד וגם סידורים בנוסח אשכנז (עם תרגום), כאשר שליח הציבור יתפלל לפי נוסח ספרד, אבל הרב יכריז מספרי העמודים לפי שני הסידורים, ואולי ניתן לצלם קטעים מן התרגום לגרמנית ולחלקם לקהל..

4. 12.16

   ואולם אם לא נמצא פתרון מעשי אחר מאשר להחזיר את נוסח אשכנז, נראה שיש לעשות כך, הואיל ויש כאן צורך גדול של קירוב רחוקים6בשו"ת "חלקת יעקב" (סי' לו במהד' תל אביב תשנ"ב, במהדורות קודמות ח"א סי' עט אות ב) התיר לשנות נוסח-התפילה כדי שיתפללו "ברוב עם הדרת מלך ו... ירבה בשם תורה ותפילה". וכל שכן בנדון דידן של קירוב רחוקים שגובל בפיקוח-נפש רוחני. בשו"ת מהרשד"ם (או"ח סי' לה) התיר לשנות נוסח תפילת אבות בגלל צחות הלשון והבנת התפילה. אמנם, יש להעיר שלדעתו אין בשינוי נוסח משום אל תטוש תורת אמך, נקודה שאינה מוסכמת בין הפוסקים, עיין בשו"ת "יביע אומר" (ח"ו סי' י אות ב והלאה). בנדון דידן יש עוד סניפים להתיר, שהרי כתבת, שמלכתחילה התפללו בנוסח אשכנז, ולא ברור, למה שינו לנוסח ספרד, ואולי השינוי היה שלא כדין. ויש להוסיף של"אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' כד) תמיד מותר לאשכנזי לשנות מנוסח ספרד לנוסח אשכנז, גם בלי סיבה מיוחדת. אולם לשו"ת "דברי חיים" (ח"ב סי' ח) ראוי לשנות מנוסח אשכנז לנוסח ספרד (ע"פ האר"י ז"ל), אבל לא להיפך.. והגבאים, עמותת בית-הכנסת או הרב7היינו כל מי שמוסמך מטעם בית-הכנסת להחליט בעניין נוהלי המניין. יכולים להחליט על שינוי זה חרף התנגדותו של חלק מציבור המתפללים8כמופיע שם בשו"ת "חלקת יעקב" דלגבאי בית-הכנסת יש מעמד של ז' טובי העיר (שם אות ז) והם יכולים להחליט גם בניגוד לרצונם של אלה שתרמו לבניין בית-הכנסת (שם אות ב). דיון יותר מפורט בעניין זה מופיע במאמרו של הרב שילה רפאל ב"תחומין" (כרך יא עמ' 87 - 91), ומשם ב"משכן שילה" (עמ' שסב - שסח). ועיין ב"אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' כא) שדורש הסכמת רב הקהילה ("אדם חשוב") וגם הסכמת רוב הקהל, "דהמיעוט אף בצירוף הרב אין מועיל תקנתם כלום". למעשה נראה שהקובע בשאלת שינוי מנהגי בית-הכנסת הוא הנוהג הקיים, או תקנון בית-הכנסת, אם קיים בזה.. עם זאת יש להקפיד שלא לגרום מריבות בציבור, ולדבר ב"דרכי נועם" עם אלא שמתנגדים לשינוי, ולהסביר להם את חשיבות העניין9ובוודאי שיש להשאיר בבית-הכנסת גם סידורים בנוסח ספרד לכל מי שירצה להמשיך להתפלל בנוסח זה. אבל על שליח- הציבור מוטל להתפלל כנוסח הציבור גם אם כשלעצמו הוא מתפלל בנוסח אחר, כמבואר בשו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ד סי' לג סוד"ה הנה)..

5. 13.1

   פריז, צרפת, סיון תש"ס

6. 13.2

   יג. שינוי מנהג ממנהגי אשכנז לספרד בעקבות חתונה

7. 13.3

   שאלה:

8. 13.4

   בחורה מקהילתי הנוהגת בעקבות הוריה כמנהגי אשכנז עומדת להינשא לבחור הנוהג כמנהגי הוריו הספרדים. מה דינה לאחר החתונה בקשר להלכות שבהם יש מחלוקת בין הפוסקים כמחבר לפוסקים כרמ"א, כגון ברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, קטניות בפסח וכדו'?

9. 13.5

   תשובה:

10. 13.6

    א. על אשה לנהוג כמנהג בעלה1שלשה טעמים נאמרו לכך בפוסקים: א. אשתו כגופו, ובבית אחד צריך להיות מנהג אחד (תשב"ץ ח"ג ס' קעט). ב. דינה כדין מי שעוזב את מקומו וקהילתו ועובר לקהילה אחרת שלא על מנת לחזור ("אגרות משה" או"ח ח"א ס' קנח ו"יביע אומר" ח"ה או"ח סי' לז) ג. משום שלום-בית (הרב חיים דוד הלוי בתוך "תחומין" ו עמ' 79). ולטעם זה הדבר תלוי רק ברצון הבעל, ובמידה שיש בכך בעיית שלום-בית אמיתית (ולא רק רצון שרירותי של הבעל), וראה ב"תחומין" (כרך טו) במאמר של הרב וסרמן שדוחה את רוב הדברים..

11. 13.7

    ב. לעניין השאלה הנדונה:

12. 13.8

    1. האשה רשאית לעשות מצוות עשה שהזמן גרמא והדבר אף רצוי2שו"ע אורח חיים (סי' תקפט סעיף ו) ועיין ב"י שם..

13. 13.9

    2. לעניין הברכה על מצוות עשה שהזמן גרמא, נשים אשכנזיות נהגו לברך3רמ"א שם (ולשון הב"י: "ומיהו טוב שלא לברך כיוון בפלוגתא הוא ספק ברכות להקל", ומכאן שלא פסיקא ליה שלא תברך, אע"פ שהכריע שלא תברך).. בקרב קהילות הספרדים מנהגים שונים בדבר4המנהג בא"י היה לברך וכן היה בבגדאד ויש שנהגו כן במרוקו (עיין בשו"ת "ציץ אליעזר" ח"ט סי' ב), ויש שכתבו שבא"י ובמרוקו נהגו שלא לברך ("יביע אומר" ח"ה סי' מג)., ודעת מרן הגר"ש ישראלי שנשים ספרדיות שרצונן לברך, אין ממחין בידן5"חוות בנימין" ח"ב סי' עט.. ומכל הנ"ל נראה שאינה צריכה לשנות מנהגה, ויכולה לברך.

14. 13.10

    3. לעניין קטניות בפסח, מדינא דינה כדין בית בעלה ואינה צריכה התרה6"אגרות משה" (או"ח סי' קנח) ו"יביע אומר" (ח"ה או"ח סי' לז). וראה במאמרו של הרב וסרמן הנ"ל שמביא מחלוקת בענין קטניות., אך אשה רשאה להחמיר על עצמה חומרות שבעלה אינו מחמיר בהן7הראשון לציון, הרב הראשי לשעבר הרב מרדכי אליהו, בתוך: "קול צופיך" גליון 3, עי"ש. (גם אם החומרות הללו אינן מנהג הוריה).

15. 13.11

    אם ברצונה להחמיר, חשוב מאוד שתתנה מראש ותאמר, שעושה כן בלא נדר. בעניינים אלה יש להביא בחשבון את השיקול של "שלום בית"8דעת "רב פעלים" (ח"ג סי' ל) שאדם המחמיר שלא לאכול אורז, אינו רשאי לבשל ביו"ט למי שנוהג לאכול (אך בחוה"מ רשאי), ודעת "משנה ברורה" (סי' תקכז ס"ק סה) שאשה רשאה לבשל גם ביו"ט..

16. 13.12

    ג. אשה מתחילה לנהוג כמנהג בית בעלה רק לאחר הנישואין9כך יוצא מכל הטעמים שהובאו בהערה 1. ואם יש צורך להקל מסיבות אחרות, יש לכך מקום., ולכן כלה אשכנזית תתענה ביום החופה.

17. 14.1

    קיפטאון, דרום אפריקה, תמוז תש"ס

18. 14.2

    יד. קיום קונצרט בבית-הכנסת כדי לקרב רחוקים

19. 14.3

    שאלה:

20. 14.4

    בקהילתי רוצים לערוך קונצרט מוסיקלי – "כלייזמר" – בבית הכנסת. הדבר נעשה כבר בעבר, והכניס לא מעט כסף לבית הכנסת, וכן נכחו במקום אנשים רבים שאינם מגיעים בדרך כלל לבית הכנסת. השאלה היא, האם מותר לאפשר זאת?

21. 14.5

    מצאתי תשובה של ה"שרידי אש", הנראית קרובה ביותר לנתונים כאן (חלק ב סימן יב) שם הוא פסק כי במקרה של קונצרט שאיננו חילוני, "אפשר שאין הרבנים מחויבים לריב ולהתקוטטות עם ראשי העדה בשביל זה מאחר שיש מקום להקל בזה מצד הדין יש מקום להתיר, ובלבד שיהיו ניגונים יהודיים". אולם הוא מסייג את תשובתו לזמן השואה בלבד, ומדגיש זאת בסוף התשובה.

22. 14.6

    השאלה היא האם יש מקום להוסיף – על סמך העניין העקרוני של תשובתו ושיקוליו להתיר, את הנושא הכספי, קרי הכנסה נוספת לבית הכנסת שאינו עשיר, וכן את השיקול של אנשים שאינם באים אף פעם לבית הכנסת, ויכול להיות שדרך דבר כזה ניתן לחזק את הקשר שלהם למקום. או שמא אין לקיים אירוע מעין זה מכל וכל, גם כאשר מדובר על ניגונים יהודים, וכו'.

23. 14.7

    אוסיף עוד שסירוב מצידי, עלול לגרום למתח עם ראשי הקהל.

24. 14.8

    תשובה:

25. 14.9

    בנסיבות שתוארו בשאלה, כאשר מדובר על עידוד אנשים שכרגיל אינם מגיעים לבית-הכנסת1בענין קדושת בית-כנסת כתב רמב"ם (הל' בית הבחירה פרק ז הלכה א): "מצווה לירא מן המקדש שנאמר 'ומקדשי תראו, ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציוה על יראתו'". מדרבנן יש מצוה לירוא מבית-הכנסת ומבית-מדרש, שנאמר "ואהי להם למקדש מעט" (יחזקאל י״א:ט״ז), כמבואר בגמרא (מגילה כט ע"א) ונפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סי' קנא סעיף א). ועיין בדברי ה"פרי מגדים" ב"משבצות זהב" (שם ס"ק א ובסי' קנג בתחילת דבריו), וכן העלה להלכה בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ט סי' טז) שרוב הפוסקים כתבו, שקדושתו מדרבנן. דיני מורא בית-הכנסת נחלקו לשלושה חלקים, והם: א. קלות ראש קצת, כמו שיחה בטלה (לא בזמן התפילה); אכילה ושתייה שנאסרו, אלא אם כן התנו מתחילה שיותרו; ב. קלות ראש כמו שחוק והיתול שלעולם אסור; ג. תשמישי-חול שאין ראוי לעשות בו, עיין בשו"ת "שרידי לקרוא לאדם, יכנס וילמד מעט או יאמר כמה פסוקים ואח"כ יקרא לו (שו"ע או"ח סי' קנא סי' א). ואין מחשבין אש" (ח"ב סי' יב). אין נכנסים לבית-הכנסת לצורך פרטי, כגון מפני הגשמים, ואם צריך להכנס לצורכו, כגון בו חשבונות, אא"כ הם חשבונות מצוה כמו צדקה, עיין שו"ע (שם). יש להמנע מלעשות בבית-הכנסת דברי רשות אלא אם כן הותנה מתחילת בנייתו לעשותם, עיין "מגן אברהם" (סי' קנא ס"ק יד) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק לח). אומנם ב"פרי מגדים" ו"אשל אברהם" (שם ס"ק ד) פסקו שתנאי כזה היה מועיל רק בבבל, אבל ב"ברכי יוסף" וכן "מגן גיבורים" התירו בשעת הדחק. שו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' יב) הסכים שבתי-הכנסת שבארצות המזרח שנהגו להאכיל שם עניים, נחשבו למקום שהתנו עליו מתחילה שיהא מותר להשתמש בו לצרכי רשות, אבל בתי-הכנסת שבאשכנז, שלא הורגלו להשתמש בהם לצורך כזה, לא נאמר שמסתמא הוי כמו שהתנו מתחילה. אומנם עינינו הרואות שבדורות האחרונים גם בקהילות אשכנז באירופה משתמשים בבית-הכנסת לצורך רשות, ואם כן נאמר שמסתמא זה כאילו היתנו מתחילה. ובמקום מחלוקת, הרי אע"פ שבאופן רגיל אין לערוך2צורכי רבים מותר לעשות בבית-הכנסת, וכן מצינו בגמרא שבת (קג ע"א) "הולכים לבית-הכנסת לפקח על עסקי רבים בשבת", ועיין בנצי"ב ב"העמק שאלה" שהוכיח משם, שמותר לעשות צורכי רבים בבית-הכנסת, ואפילו בשבת, וכן פסק בשו"ת "שרידי אש" (שם עמ' כד), לערוך קונצרטים של מוזיקה יהודית דהוי צורכי רבים והותר, אך מכיון שאסרו נגינה בכלי השיר לאחר חורבן המקדש, יש לדון בנושא בכובד ראש. מובא בשו"ע או"ח (סי' תקס סע' ג) "גזרו שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם", וברמ"א (שם) העיר "לצורך מצוה הכל מותר". ועיין עוד בשו"ת "חתם סופר" (חלק ה סי' קצב בד"ה לנגן). וכן כתב (ח"ו סי' פד ד"ה ואם יאמרו): "אם הותר קצת לשמח חתן וכלה, כי המה עגומי הגלות והותר לשמחם, אבל בבית ד' אין שמחה לפניו". ועיין ב"מלמד להועיל" (או"ח סי' טז) שכתב, שידוע שבעיר פראג נהגו לקבל שבת בכלי זמר מפני המצוה של קבלת שבת. קונצרטים - גם של מוזיקה יהודית - בבית-הכנסת, יש מקום להתיר3שו"ת "שרידי אש" הנ"ל כתב שיש להקל במקום מחלוקת מפני שמצד הדין אינו אסור, אך מכיון שמרן ה"חתם סופר" אסר, אינו רוצה להתיר. אלא שנראה, שהיום יש מקום להתיר כליזמרים יהודים כצורך מצוה, שבכך מקרבים את היהודים לערכים רוחניים, ובמיוחד יהודים כאלה שבלא זה אינם מגיעים לבית-הכנסת. במקרה הנדון. יש לנצל את המעמד גם4צורכי מצוה מותר לעשות בבית-הכנסת, ירושלמי (פרק קמא פסחים) וכן תוספות בגמרא פסחים (קא ע"א ד"ה דאכלוה) ממעשה שנהגו לעשות קידוש החודש בבית-הכנסת ועשו סעודה. וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' קנא סע' ד). שו"ת "שרידי אש" (שם) התיר להעביר הרצאות בבית-הכנסת למרות שהן תשמישי חול, במקרה שעשו תנאי על כך מתחילת בנייתו, ולרוב האחרונים מותר אפילו בסתמא. והוסיף כ"סניף" דהוי צורך מצוה, שעל-ידי ההרצאות תתעודד רוחם של היהודים אחרי הסבל הנורא שעברו בתקופת השואה, וכמו כן נאמר שקיבוץ יהודי הקהילה בבית-הכנסת ימנע מהם ללכת לרעות בשדות זרים. עוד הוסיף בשו"ת "שרידי אש" הנ"ל שיש כאן צורכי רבים משום שאין לקהילה מקום אחר לשמוע את ההרצאות. לאמירת דברי תורה5שו"ת "שרידי אש" הנ"ל. על פי גמרא מגילה (שם) וכן נפסק בשו"ע - כשרוצה להיכנס לצורכו הפרטי, יכנס וילמד תורה ואח"כ יעשה צורכו. והוכיח מהראבי"ה (סי' תקצא מגילה) שתשמיש חול מותר אגב גררא של לימוד., כך שיביא את המשתתפים להיות קשורים יותר ללימוד תורה וקיום מצוות, ובפרט לקשר עם בית-הכנסת וחיים יהודים בכלל.

26. 14.10

    קונצרטים שאינם עונים להגדרות דלעיל אסור לערוך בבית-הכנסת6שו"ת "שרידי אש" הנ"ל - מפני שאסור לנגן ולשמוע כלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמוח בהם. ובגמרא סוטה (מח ע"א) מצינו "אודנא = אוזן, ששמעה זמרה, תעקר". ובאמת מסקנת הפוסקים לאסור אע"פ שבארץ אשכנז יש שהולכים לקונצרטים, על כל פנים אין לנו להתיר לערוך אותם בבית-הכנסת..

27. 15.1

    ניו יורק, ארה"ב, מרחשוון תשס"ב

28. 15.2

    טו. מכירת בית שמרתפו שימש באופן זמני כבית-כנסת

29. 15.3

    שאלה:

30. 15.4

    בקהילתנו השתמש אחד מבעלי הבתים במרתף ביתו (הבייסמנט) כבית כנסת זמני. מצב זה נמשך שנים מרובות (כמו הרבה דברים זמניים). בימים אלו הוא מעוניין למכור את הבית. האם חלות עליו מגבלות הלכתיות בנוגע למכירה ולשימוש שיעשה במקום לאחר מכן?

31. 15.5

    תשובה:

32. 15.6

    1. מותר למכור בית שאחד מחדריו שימש לתפילה באופן זמני.

33. 15.7

    ההיתר מבוסס על שני עקרונות:

34. 15.8

    א. בית-כנסת פרטי דומה לבית-הכנסת של כפרים, שאם מכרוהו שבעת טובי העיר, במעמד אנשי העיר, יכול לעשות בו הלוקח כל שימוש, וגם יכולים לעשות כל שימוש בכסף המכירה1שו"ע אורח חיים (סי' קנג סעי' ז, ט)..

35. 15.9

    ב. כיון שמתחילה היה השימוש בבית-הכנסת זמני, פקעה קדושתו כשהופסק השימוש בו2ע"פ "שערי תשובה" (שם ס"ק יז).. עם זאת יש לכתחילה למכור את הבית ליהודי3עיין שו"ת "מנחת יצחק" (סי' קכ)., ואין למוכרו לנכרי אא"כ אין שום אפשרות למוכרו ליהודי.

36. 15.10

    2. אמנם לפי פסק אחרונים4שו"ע אורח חיים (סי' קנג "באור הלכה"), ועיין עוד "במראה הבזק" (ח"ב עמ' 30-24, תשובות יח – כ). גם בית-הכנסת של כרכים שנמכר על-פי טובי העיר במעמד אנשי העיר, אסור לשימוש של בזיון, ולפי זה כך הדין גם בבית-כנסת שבבעלות פרטית. עם זאת, מחמת הטעם השני (שנועד מלכתחילה לשמש לזמן מסוים בלבד) יתכן שיש מקום להקל בנסיבות מיוחדות.

37. 16.1

    קארקס, ונצואלה, סיוון תשנ"ט

38. 16.2

    טז. הנצחת שם מחלל שבת בבית-כנסת

39. 16.3

    שאלה:

40. 16.4

    מחלל שבת רוצה לתת סכום גדול מאד לבית כנסת מסוים בעירנו. הוא רוצה ששמו יחקק על הבנין. אשמח לקבל את חוות דעתכם בנדון.

41. 16.5

    תשובה:אפשר1במומר פסק רמ"א (שו"ע אורח חיים סי' קנד סע' יא), "מומר שנתן שעווה או נר לבית הכנסת, אסור להדליקו". בשו"ע יורה דעה (סי' רנד סע' ב) כתב רמ"א שהוא הדין, אם מנדבין כל דבר לבית-הכנסת. אמנם בש"ך (שם) כתב בשם מהרי"ט (ח"א סי' ריד) ו"ספר חסידים" (סי' תרפז) שניתן לקבל. יש שהבינו שהם חולקים על פסק רמ"א הנ"ל, כגון "פרי מגדים", ויש שחילקו בין תרומת חפץ שאותו אסר רמ"א לקבל, לבין תרומת כסף שישמש לצורך קניית חפץ או לצורך בנין בית-הכנסת, אותו אפשר לקבל, כגון "חיי אדם". ב"ילקוט יוסף" (או"ח ס' קנד עמ' שו) הביא שהרבה אחרונים סמכו להקל כדברי מהרי"ט (מהרש"ם סי' תרו, "עולת שמואל" ס' טז, מהרי"ץ ס' יח). ובודאי בנדון דא, שמדובר בתרומת כסף בלבד. אמנם כל הדיון הזה הוא במי שגדרו "מומר", וכבר כתבו אחרונים שכיום אין למי שאינו שומר תורה ומצוות דין "מומר", אבל דינו כתינוק שנשבה או כחלק מציבור ששגג. לכן ודאי שניתן לקבל מהם תרומה לצורך בניין בית-הכנסת. לקבל תרומה לצורך בניית בית-כנסת מיהודי מחלל שבת, וגם ניתן2"באר משה" ו"ילקוט יוסף" התירו לקבל תרומה, אך אסרו לחקוק שמו של הנדבן לזכרון, ואף הם לא אסרו אלא ב"מומר" ("באר משה" ח"ג סי' לא) או בקהילה רפורמית שתורמת סכום כסף ("ילקוט יוסף" או"ח סי' קנג עמ' שז). אך מי שלצערנו אינו שומר תורה ומצוות כיום, ניתן לחקוק שמו. סמך לכך שאף באדם שאינו נוהג כשורה, ניתן לחקוק שמו לזכרון טוב, מן הגמ' (בבא בתרא קלג ע"ב): "יוסף בן יועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה". לאחר שהקדיש אביו את כל נכסיו, הקדיש גם בנו נכסיו, ואומרת הגמ' (שם) "עמדו וכתבו: יוסף בן יועזר הכניס אחת, ובנו הכניס שש", ומובא בחידושי ריטב"א (שם) שהעיר: "יש אומרים שהיו כותבים ספר מן ההקדשות כדי שיהא זכר למקדישים, כי ראוי להזכיר לדורות מעשים טובים שעושים בני אדם". הרי אנו רואים שאף שהגמ' מעידה, שלא נהג כשורה, כאשר הקדיש נכסיו לשמים, לא נמנעו מלכתוב שמו לזכרון טוב (אמנם יש לדחות, שמא חזר בתשובה קודם שהקדיש). ויעוין עוד בשו"ת הרשב"א (סי' תקפא) הדן בחשיבות ושבח פרסום עושה מצוה ע"י חקיקת שמם בכותל ההיכל, ומסיים שם: "מכאן אתה למד שהיו נוהגין לכתוב כן שמות המקדישין לשמים, להיות להם לזכרון טוב על המצוות ולפתוח דלת לעושה מצוות". לחקוק את שמו לזכרון טוב על הבניין.

42. 17.1

    טנסי, ארה"ב, אלול תשנ"ט

43. 17.2

    יז. העלאתו לתורה של בן לוי מנוכריה, שנתגיירה לפני הלידה, תחת השם "לוי"

44. 17.3

    שאלה:

45. 17.4

    בקהילתנו חוזר בתשובה בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו והוא מן החשובים והמובילים בקהילה גם ברוחניות וגם כאיש מדע דגול.

46. 17.5

    האיש לוי ע"פ יחוסו, חי עם נכריה קודם חזרתו בתשובה. לפני הלידה התגירה האם בגיור אורתודוקסי וכנאמר לעיל הם שומרי מצוות במלוא מובן המילה. האב פגוע מאד אחרי שסירבו להעלות לתורה את בנו תחת השם הלוי.

47. 17.6

    האם יש מניע הלכתי לכך שהבן ישא את שם המשפחה של האב הלוי ויקרא לתורה כאחרון או מפטיר תחת הכינוי לוי כדי לא לבייש את הבן ובעיקר את האב?

48. 17.7

    האם יש מקום להעלותו לתורה כלוי אפילו פעם בשנה משום דרכי שלום, כגון ביום זכרון?

49. 17.8

    תשובה:

50. 17.9

    מותר לקרוא לילד בן לוי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, בשם אביו1שו"ע חושן משפט (סי' מב) מובא שמותר לקרוא לאדם בשם מי שגידלו, וה"ה כאן. ועיין "חתם סופר" (אבן העזר סי' עו) ו"מנחת יצחק" (חלק א סי' קלו)., ולהוסיף לו את התואר לוי2שהרי לא ברור, אם השם "לוי" שייך לאביו או לו עצמו, וניתן להסבו על אביו. וכן מוכח מדעת רבי אלעזר ור' חנינא (זבחים קא ע"ב), מובא ברש"י (במדבר כה, יג), "שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי", ואע"פ כן הכתוב מכנהו פנחס בן אלעזר הכהן. ושמענו שהדיין הרב שמואל ורנר, אב"ד בתל-אביב, הכשיר גט שהשם נרשם בו כך, על סמך ראיה זו. - פלוני בן פלוני הלוי – ואף מותר לקרוא לו לעלות לתורה בשם זה כאחרון3שבמקרה זה אין בעלייתו לתורה עדות על היותו לוי. ולדעת הרב נחום אליעזר רבינוביץ, גם בזה יש חשש שיקבע עליו שם לוי, ולכן לדעתו יש להימנע אף מכך., אבל אסור להעלותו לתורה בתור לוי (כשני, אחרי הכהן), וזה מכמה סיבות:

51. 17.10

    1. שלא יטמע בין הלויים, ואנחנו בידיים נוסיף מכאוב למכאובינו4לא מבעיא לדעת "חזון איש" (אבן העזר סי' ג) שנוקט, שהכהנים והלויים בזמן הזה מוחזקים הם, ולכן אל לנו לייחס חזקת לוי למי שאינו לוי, שבזה מקלקלים את החזקה, אלא אפילו לדעת הש"ך (שו"ע חושן משפט סי' שכב ס"ק ט) ועיין שם "פתחי תשובה" (ס"ק ג), שאין לכהנים וללויים בזמן הזה חזקת כשרות, ולכן אין נותנים להם חלה וכו', מסתבר שאל לנו להעניק לאנשים שאינם לויים חזקת לויים. הרי "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום כדי שיהיה ריחו נודף"?! ובפרט בזמן הזה שבקרוב בעזה"י נגיע למצב שרוב יושביה עליה, ונתחייב בתרומות ומעשרות מן התורה ונצטרך למצוא כהנים וללויים מיוחסים. ולכן אל לנו לקלקל החזקה, ומה גם שלעניין פדיון הבן אנו נוהגים כ"חזון איש" ופודים את הבכורות ואין חוששין שמא אינו כהן..

52. 17.11

    2. שיוודע שלפי ההלכה הוא איננו בנו של אביו, כדי למנוע מכשולים בעתיד, כגון שיחייבו אשתו חליצה או שהוא יחלוץ לאשתו של אחד מבני אביו5עיין "חתם סופר" (אבן העזר חלק ב סי' קכה) ו"מנחת יצחק" הנ"ל..

53. 17.12

    3. שלא ימנעו מלעשות פדיון הבן לצאצאיו6ועוד יש להוסיף שהאב חייב לדעת, שהמעשה שעשה לא ייעשה, ומן הדין היה לקנוס אותו עצמו, כפי שהיה נהוג בזמנים עברו, ואם כן אל יבקש לו גדולות (עיין ירמיהו מה)..

54. 17.13

    במקרה שאין כהנים בבית-הכנסת, כי אז, ורק אז, יוכל לקבל עליה כשני7כמובן שלראשון יעלה ישראל. עיין בדעת הרב נ"א רבינוביץ בהערה 3..

55. 18.1

    מונטוידאו, אורוגואי, אדר תשס"א

56. 18.2

    יח. כהן חוזר בתשובה החי עם גויה, היחס אליה ומעמדו לענין עליה לתורה

57. 18.3

    שאלה:

58. 18.4

    בקהילתנו כהן, והוא נשוי עם אשה שהתגיירה בגיור קונסרווטיוי או רפורמי. לזוג ישנם כמה ילדים, כולם מתחנכים בחינוך יהודי אורתודוקסי.

59. 18.5

    בשנה האחרונה, האיש מתקרב מאוד לשמירת תורה ומצוות. הוא נמצא באופן כמעט קבוע בתפילות, רכש לעצמו תפילין, לומד הלכות כשרות על מנת לקיים ושואף להתקדם יותר ויותר.

60. 18.6

    דא עקא שאינני יודע כיצד לנהוג בו בקשר לאשתו. אני מאמין כי בשלב מסוים ואולי לא רחוק, הוא יבין כי ילדיו צריכים לעבור גיור, אך במקרה של אשתו לא יעזור גיור מכיוון שהוא כהן. הנושא הזה מעכב אצלי את כל התהליך של הקירוב שלו מכיוון שאין אני יודע מה לענות אם וכאשר תשאל השאלה הזו. כמו כן כיצד לנהוג בו כרגע (למשל לגבי העליות לתורה)?

61. 18.7

    תשובה:

62. 18.8

    יהודי הנשוי לגויה, אף שעובר עבירה חמורה ביותר1עיין רמב"ם הל' איסורי ביאה (פ י"ב הל' ו-ח ושו"ע אבן העזר סי' טז סי' א-ב). , אינו מומר2עיין רמב"ם הל' תשובה (פ"ג הל' ט) "והוא שיעשה להכעיס". וקל וחומר שאינו כזה, כאשר התחיל לחיות עמה כשהיה בגדר "תינוק שנשבה". על כן מצוה גדולה לקרב את האיש לדת ישראל, ללא קשר לשאלה, אם ימשיך לחיות עם אשתו הגויה או לאו, ודאי עדיף שישמור כמה שיותר מצוות, ו"המאור שבה מחזירו למוטב"3ירושלמי חגיגה (פ"א הל' ז).. עם זאת צריך לדאוג שהדבר לא ייתפס בציבור כמתן הכשר לחייו עם הגויה.

63. 18.9

    כאשר תישאל השאלה, ביחס לאשתו, יש לענות עליה בעדינות, אך בצורה ברורה, שהדבר אסור ע"פ התורה, תוך תקוה שהדברים לא יביאו לאמירת "אי הכי לא בעינא".

64. 18.10

    לגבי עליה לתורה - כל עוד הוא חי עם הגויה אין להעלותו לתורה ככהן 4"הנושא נשים בעבירה פסול..." משנה בכורות (מה ע"ב)..

65. 18.11

    העיקרון הוא שלא, לתורה להעלות אדם הנשוי לגויה, פן יראו בכך משום מתן לגיטימאציה ציבורית למעשה חמור זה5עיין שו"ת "במראה הבזק" ח"א תשו' ז, ח; ח"ג תשו' ט; ח"ד תשו' יט, כה.. אך במקרה דנן, כשהאדם בתהליך התקרבות, יש לשקול, אם להעלותו לכיבודים אחרים, שלא ככהן, ובלבד שהדבר לא יתפרש כמתן לגיטימאציה למעשהו (כגון, אם הציבור אינו יודע על היות אשתו גויה, או שיודעים שעושים כן כדי לקרבו) שלא יגרום לפרצה באיסור הנ"ל.

66. 18.12

    יש מקום6הוראת הגרנ"א רבינוביץ. לנסות להטיל ספק בכשרות כהונתו7כגון לבדוק, שמא הייתה אמו חללה (נבעלה לגוי וכדומה). או ביחוסו, כך שאם, יתברר לאחר בירור יסודי, שיש רגליים לספקות אלה, יוכל האיש לחיות עם אשתו לאחר שתתגייר כדין. אך על כבודו לשקול צעד כזה בזהירות רבה, כדי שלא תיהפך קדושת הכהונה לחוכא ואיטלולא ח"ו.

67. 19.1

    אוקלנד, ניו זילנד, שבט תשס"א

68. 19.2

    יט. אי שמירת כבודו של מי שנשא לא יהודיה וכח "תקנת הקהל" בנושא

69. 19.3

    שאלה:

70. 19.4

    בקהילתנו תקנת הקהל האוסרת להעלות לתורה או להתפלל כשליח ציבור מי שנשא אשה לא יהודייה. אחד מן המתפללים הקבועים שנשא אשה לא יהודייה בא לפני שבוע וביקש לעלות לתורה ולעבור לפני התורה בגלל יום הזיכרון לאביו, האם חיוב ה"יור צייט" דוחה את תקנת הקהל?

71. 19.5

    מה הדין אם כבר קראו לו, האם מותר לביישו ולהורידו? מה קורה כאשר איסור הלבנת פנים מתנגש עם תקנת הקהל?

72. 19.6

    תשובה:

73. 19.7

    נישואי תערובת הן עבירה חמורה ביותר, גם במימד הפרטי וגם במימד הציבורי1רמב"ם הל' איסורי ביאה (פ"יב הלו-ח, שו"ע אבן העזר (סי' טז סעיפים א-ב)., ועל כן יש להשתדל ביותר למנוע מתן לגיטימאציה מכל סוג של "נישואים" כאלה. במסגרת השתדלות זו, נכון וראוי למנוע מתן כיבודים שונים לאדם כזה, כגון עלייה לתורה2עיין שו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשו ז,ח; ח"ב תשו' ט; ח"ד תשו' יט, כה), ובמאמרו של הרב יוסף כרמל בענין, בתוך "שרידים", בטאון רבני אירופה, גליון יח, אדר תשנ"ט..

74. 19.8

    במקרה דנן הדבר מקבל משמעות הלכית חזקה יותר, מכיוון שזו תקנת הקהל, ובוודאי שמותר וראוי לקהל לתקן תקנות לגדור פרצות הדת3תקנה דומה למקרה שלנו, אנו מוצאים בתקנת חז"ל שכהן הנושא נשים בעבירה פסול לעבודה עד שיגרש או שיידור הנאה מהן ברבים (משנה בכורות מה י"ב) , ועיין גם ברמב"ן (קונטרס משפט החרם) ועוד מקורות רבים בעניין סמכות הציבור לתקן תקנות..

75. 19.9

    מעיקר הדין אין איסור, ולעתים - אם הדבר יגרום לתועלת - אף מצוה הוא לבייש ברבים אדם הנשוי לגויה, מאחר שזו עבירה שנחשבת בציבור כחמורה4נקרא רשע ואינו בכלל עמיתך, ולכן מותר לביישו. עיין בשו"ע חושן משפט (סי' לד סע' כד), וכן ב"חפץ חיים" (הל' לשון הרע כלל ח סע' ז' והערות יד וטו), עיין היטב. וכן הוא עובר אותה בפרהסיא. אך על הרב לשקול בזהירות רבה - על סמך היכרותו את הנוגע בדבר ואת הקהילה - אם צעד כזה יגרום לקירוב או לריחוק, ושלא יצא שכרו בהפסדו5עיין בתשובה בעניין יהודיה הנשואה לגוי, שם אסרנו לאפשר לה לטבול לנידתה, כדי שלא תיווצר בציבור תחושה שדבר זה לגיטימי ,שו"ת "במראה הבזק" (ח"ד תשו' פג)..

76. 19.10

    על כן יש לשקול היטב אם לתת לאדם זה לעבור לפני העמוד ביארצייט, אף להורידו משם כשכבר עבר. ועדיף מזה להשתדל למנוע גישתו לעמוד, אם על ידי שיכנוע להסתפק באמירת קדיש בלבד ואם על-ידי הפניית אדם אחר לעמוד קודם שיגש זה.

77. 20.1

    מילאנו, איטליה, תמוז תש"ס

78. 20.2

    כ. ביוש ברבים של מי שמעל בכספי הקהילה והתחייב להחזירם

79. 20.3

    שאלה:

80. 20.4

    בקהילה מסוימת בצפון איטליה קרה מקרה בלתי טהור: אחד מצוות משרד הרבנות מעל בכסף שנמסר לו כדי שיעבירנו לקהילה, וכשנתגלה הדבר לאנשי ועד הקהילה מיד פטרוהו מכל משרותיו ופרסמו הדבר ברבים וגרמו לו בושות גדולות מאוד.

81. 20.5

    שאלותיי הן:

82. 20.6

    1. היות והאדם הזה התחרט על מעשיו וקיבל על עצמו להחזיר את הסכומים שלקח, האם היה מותר לביישו על ידי הפרסום ברבים? ואם לא, מה דינם של אנשי ועד הקהילה?

83. 20.7

    2. והאם מגיע לו לאדם איזה עונש בנוסף להחזרת הכסף?

84. 20.8

    תשובה:

85. 20.9

    א. עובד במשרה ציבורית שמעד אין לביישו ברבים1שולחן ערוך חושן משפט סימן תכ סעיף לח מביא שתי דעות בבושת דברים אם פטור או שבי"ד צריך לנדות עד שיפייס המתבייש. אבל כאשר הבושת בעבירה שבאמת עשה נחלקו בו האחרונים "פתחי תשובה" (שם ס"ק ז) ו"חוות יאיר" (סימן סב) פסקו שאסור לבייש ואבל "שבות יעקב" (ח"א סימן קעט) פסק שדוקא אם העבירה דבר שאפשר לתקנו אסור לבייש אבל אם הוא עבד, או ממזר מצוה לפרסמו כדי שיפרשו ממנו מפני שאי אפשר לתקן מה שאין כאן בנדון דידן שחזר בתשובה, וכך פירש ה"שבות יעקב" את פסק הרמ"א שפטר את הקורא לחבירו עבד או ממזר אם הדבר אמת. אומנם המהרש"ל פרק החובל סובר שאם באמת עבר עבירה פטור המביישו, בכל מקרה. ובמיוחד כשהוא מתחרט ומתחייב להשיב את הכסף שמעל. יתר על כן, ראוי להיזהר בכבודו יותר מאדם אחר2עיין בשו"ע שם ס"ק ט שדין מבייש ממונים של הקהל כמבייש תלמיד חכם..

86. 20.10

    ב. כיון שבאמת עבר העבירה ויש דעה שמותר לביישו3דעת המהרש"ל הנ"ל. וכן ה"שבות יעקב" כל זמן שלא משיב את הכסף. אי אפשר לנקוט בצעדים כלפי הועד, אע"פ שלכתחילה לא נהגו כראוי4"חוות יאיר" (סימן סב) וכן מסקנת "פתחי תשובה" (שם) ובפרט כאשר רוצה לתקן את העבירה ולהשיב את הכסף..

87. 20.11

    ג. עובד במשרה ציבורית שמעל בכסף5בבא בתרא דף כא ע"ב אמר רבא "מקרי ינוקא שתלא טפחא אומנא ... כולן כמותרים ועומדים נינהו כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד". ובשולחן ערוך חו"מ (סי' שו סע' יח) פסק לפי שיטת הרמב"ם שכל תפקיד שהעמידו אותו הציבור עליהם אם טעה - רשאים לסלקו. יש לקהילה לפטרו מתפקידו, משום שפשע6יש להבדיל בין פועל שעבד וטעה שאז יש לדון אם צריך להתרות בו לבין פועל שבפשיעה הלך וגנב שאפשר לסלקו אפילו אינו עובד ציבור. וכן פסק הרמ"א בשו"ע חו"מ (סימן תכא סעיף ו) "יצא עליו שם גנב מסלקו תוך זמנו" וב"ערך שי" (סימן תכא) כתב שאין צריך לברר בעדים כשרים ומספיק שיברר על פי קרובים או שיש רגלים לדבר לפי ראות עיני בית-הדין שגנב. בכספי הציבור ויש לחשוש שהמקרה יחזור על עצמו.

88. 20.12

    ד. אין העובד זכאי7"פתחי חושן" (פרק י סע"ק כד) - אבל משכרו על העבר אין יכול לפחות אלא אם כן בדבר שיכול לתובעו על כך. לתשלום המשכורת עד סוף החוזה אלא מעכשיו מפסיד שכרו. לענין8שם בסוף סעיף קטן לה. תשלומי פיטורין ופנסיה, הכל לפני מנהג המדינה.

89. 21.1

    טריאסט, איטליה, טבת תשס"א

90. 21.2

    כא. דין מומר מאונס שחזר בתשובה ונשאר ערל מבחינה רפואית

91. 21.3

    שאלה:

92. 21.4

    לצערינו, בימי השלטון הפשיסטי בתקופה שבין מלחמות העולם ובעיקר אחרי החלת חוקי ה"גזע", יהודים רבים המירו דתם מאונס והוטבלו לנצרות. באיטליה חלק מהם ניצלו באמצעות צעד זה מציפורני הנאצים ימ"ש.

93. 21.5

    יהודים אלה לא חזרו לקהילה לאחר המלחמה מחמת הבושה, כמובן לא מלו את בניהם אבל מאידך גיסא הקפידו להתחתן (נישואים אזרחים) עם נשים ממשפחות יהודיות במצב דומה ומעולם לא נהגו מנהגי הנוצרים.

94. 21.6

    בשנים האחרונות מנסים רבים מהם (בעיקר דור שני ושלישי) לחזור לקהילה ולנסות להשתלב מחדש בחיים היהודיים. חלק מהם כבר מבוגרים ומוכן לסבול כחלק מתהליך חזרתם ליהדות אבל גם חוששים למול עצמם גם בגלל סיבות רפואיות כגון החשש מהרדמה בגיל שכזה. כיצד יש לנהוג בהם ומה התנאים לקרבם?

95. 21.7

    תשובה:

96. 21.8

    1. ישראל מומר שעשה תשובה (וכל שכן במקרה זה שהיה אנוס), יטבול מדרבנן לחומרא, ויקבל עליו מצוות בפני שלושה1רמ"א שו"ע (יורה דעה, סוף סי' רסח).. ועל אף שאי אפשר למולו, מפאת אונס רפואי, יתוודה על חטאתו, ויחזור בתשובה שלימה, וד' הטוב יכפר בעדו.

97. 21.9

    2. יש לקבל יהודים אלה בסבר פנים יפות ולעודדם בדרכי נעם לחזור למקום. לחיות חיים יהודיים שלמים, לשמור תורה ומצוות ולהיות קשורים לעם ישראל וארץ ישראל.

98. 21.10

    3. ערל חייב בכל המצוות הנוהגות בזמן הזה2אך נחלקו פוסקים, אם מותר לכהן ערל לישא כפיו., ורשאי לעלות לתורה3בשו"ת "מים רבים" (יורה דעה, סי' נא) נשאל ממש על נדון דומה, וכתב על-פי חכמי ליוורנו, שאין מניחים לערל להניח תפילין, וכל שכן לקרוא בתורה בציבור. אמנם בעל "ציץ אליעזר" (חי"א, סי' סט) כתב שלא שמענו על פסול ערל לתפילין, כל שכן שמדובר בערל מחמת אונס, והביא שתי תשובות של מתירים להעלותו לתורה, וכל שכן כשהוא אנוס. ברם, ערל שיכול למול ואינו רוצה, דעת רוב הפוסקים שלא להעלותו, ועיין עוד בדבריו..

99. 22.1

    מוסקבה, רוסיה, אייר תשנ"ט

100. 22.2

     כב. מחנה-קיץ מעורב )לבנים ולבנות(

← Previous · Next → — showing 101–200 of 638

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 5. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.