← Library

B'Mareh HaBazak Volume V

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 638 sections

1. 1.1

   אמסטרדם, הולנד, חשון תש"ס

2. 1.2

   א. חישוב זמני היום מעבר לחוג הקוטב

3. 1.3

   שאלה:

4. 1.4

   כיצד יש לנהוג לדעתכם בנושא חישוב זמני היום במקומות שהם מעבר לחוג הקוטב, ולפי זה מתי זמן התפילות, הנחת תפילין, לבישת ציצית, ברכת הלבנה, כניסת ויציאת שבת? כמו כן כיצד יש לנהוג בענין טהרת המשפחה התלוי בספירת ימים?

5. 1.5

   תשובה:

6. 1.6

   נראה לע"ד שיש לנהוג להלכה באופן הבא1המקורות הקדומים הנדרשים לנושא זה במישרין הינם דלים (אף שעצם התופעה כבר מוזכרת בספרות הראשונים: ר' אברהם בר' חייא הנשיא ב"ספר העיבור" (מאמר א שער ג), וכן כתב רד"ק בפירושו לאיוב (י, יב) "ארץ עפתה כמו אפל", וכעין זה נמצא בזוהר (ח"ג, י יא), ואולם להלכה ההתייחסות מצויה רק בספרי אחרונים). ממילא ישנו מגוון רחב של שיטות ואפשרויות בפסיקת ההלכה, וכדלהלן: - בעניין הגדרת "יממה": באשר למקום שהשמש אינה זורחת (או אינה שוקעת) ישנן שתי שיטות עיקריות: יממה נקבעת על-פי המהלך האסטרונומי, היינו השלמת הקפה אחת של כדור הארץ סביב עצמו תוגדר כיממה. העיקרון שקביעת הזמן היא על-פי הגלגל האסטרונומי, בלא תלות בזריחה ושקיעה, כבר מובא ברמב"ם, "מורה נבוכים" (ח"ב פרק ל), ואבן-עזרא כתב (בראשית א, ה): "וטעם יום אחד הוא תנועת הגלגל". שיטה זו תפסו רוב ככל האחרונים כעיקר. לראשונה כתב זאת להלכה ר' אליעזר אשכנזי, בן דורו של מרן "בית יוסף" ב"מעשי ה'" (מעשי בראשית, פ"ג) וכן פסקו "תפארת ישראל" (סוף פ"ק דברכות), "מור וקציעה" (סי' שדמ, הושאו דבריו ב"שערי תשובה" ובמחב"ר), שו"ת "רב-פעלים" "סוד ישרים" (ח"ב סי' סד). כן נקטו גם פוסקי זמנינו - הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן במאמרו המקיף בנושא זה בספר "תורת השבת והמועד", וכן כתב הרב זלמן מנחם קורן (הובאה דעתו בספר "קו התאריך הישראלי" לרב מ' כשר, פרק ס). זכר לדבר מצינו בכמה מקורות: "של"ו שעות שמשה אורה מע"ש ועד מוצ"ש. כיוון שיצאת שבת, התחיל משמש החושך" (ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה), אלמא, על אף שהיתה אורה, היתה התחלפות ימים מערב שבת למוצאי שבת (אמנם בבראשית רבה יא, ב ישנה גירסה אחרת). וראה בפרקי דרבי אליעזר (פרק נב) לגבי מה שנאמר ביהושע "שמש בגבעון דום" וגו', כתוב - "מה עשה יהושע? פשט ידו לאור השמש ולאור הכוכבים...עמדו כל אחד ששה ושלושים שעות עד מוצ"ש", עי"ש. מוכח, שעל-אף שעמדו, הגיע מוצ"ש. וכן משמע ממדרש תנחומא (פרשת כי תשא, לו), גבי ארבעים יום שהיה משה במרום, עי"ש. ועוד ישנן מקורות, ואכמ"ל. הזמן שבין שקיעה אחת לחברתה (אפי' נמשך כמה חודשים) נחשב ליממה אחת. היינו, שאין לזוז מכללי הזריחה והשקיעה הרגילים שקיימים במקומות בהם ישנה זריחה ושקיעה. (כ"כ ב"מנחת אלעזר" ובספר "אור מאיר" (אמנם כתב שהתאריך אכן משתנה)). יש עוד לדון בעניין קביעת ה"זריחה" וה"שקיעה", שכן מצוות רבות תלויות בזמנים אלה (תפילות, קריאת-שמע, ציצית ועוד) ויש בזה מספר סברות: - יש מי שסובר (הרב זלמן מנחם קורן הנ"ל) שבחורף הצפוני דין עלות השחר הוא כבכל מקום, שכן עד קו רוחב °85 (אין ישוב בני אדם צפונה מזה) מתקיים עלות השחר האסטרונומי-הלכי, היינו שהשמש נמצאת °18 (ע"פ "מלמד להועיל". ויש הסוברים °19.8, ויש הסוברים כ-°16, ויש הסוברים כ-°20) מתחת לאופק, והלילה מתחיל מיד אחר "חצות היום" - כשהשמש מתחילה לרדת ביחס לאופק. באשר לקיץ הצפוני, עלות השחר הוא ברגע שהשמש מתחילה לעלות ביחס לאופק, ויסוד הדבר בדברי הגר"א (שו"ע אורח חיים סי' רס א) ובעל ה"תניא" (בסידורו, הל' ספירת העומר), שפסקו, שבארצות הצפוניות בהן אין השמש יורדת הרבה מתחת לאופק ועדיין אורה נראה, עלות השחר הוא מיד עם חצות הלילה, היינו כשהשמש מתחילה לעלות. אמנם בדברים שבע"פ אמר לנו הרב ז"מ קורן שיש לעיין, אם עלות השחר ש"אין סופו להתקיים" (היינו, שהחמה אינה עולה מעל האופק), דינו כעלות השחר, או שמא דווקא אם משמש כתחילת היום]. שיטה נוספת בעניין זה (הרב שלמה גורן שם) היא, שבקיץ הצפוני חצות הלילה (היינו שעה 24:00 בקירוב) הוא זמן השקיעה, ומיד לאחר מכן הוא עלות השחר, והעיקרון המנחה בזה הוא שכאשר ישנו לילה קצר, ואפי' של כמה דקות בלבד, ודאי שבתחילת הלילה היא השקיעה ובסופו - עלות השחר, וגם כאשר כבר לא יהיה עוד לילה כלל, נקודת חצות נשארת שלב המעבר מן היום שעבר ליום הבא - ולהיפך לגבי החורף הצפוני, היינו שחצות היום (שעה 12:00 בקירוב) הוא שלב המעבר מיממה ליממה. על-פי-זה, בקיץ - שבת תכנס בחצות הלילה של יום שישי ותצא בחצות הלילה של שבת, ובחורף היא תכנס בחצות היום של יום שישי ותצא בחצות היום של יום שבת [ויש להוסיף זמן "תוספת שבת" - בכניסתה וביציאתה]. ולגבי קריאת שמע ותפילה, ציצית ותפילין - בקיץ אפשר להתעטף בציצית בברכה ולהניח תפילין בברכה וכן לקרוא קריאת שמע ולהתפלל שחרית, מעיקר הדין, מיד אחר חצות "הלילה" (שכן לא שייך זמן "משיכיר"), ולתפילת ערבית יש להתפלל מפלג המנחה ואילך כר' יהודה (דקי"ל "דעביד כר' יהודה עביד"), שהוא שעתיים וחצי לפני השקיעה על-פי רמב"ם, שכתב שפלג המנחה הינו שעה ורבע זמנית לפני החשיכה (והיום הוא בן 24 שעות). נראה שקודם לכן יתפלל מנחה; ושיש לנהוג כן לגבי קריאת-שמע וברכותיה, ולסמוך בזה על דעת ר"ת (תוס' במס' ברכות ב ע"א ד"ה מאימתי) המתיר לקרוא קריאת שמע מפלג המנחה, דעה שהובאה גם להלכה ב"תרומת הדשן" (סי' א) וכן במהרי"ל (תשובה קנז). בחורף המצב בעייתי יותר והרב שלמה גורן (שם) העלה שישנן ארבע אפשרויות: לעניין התפילה ניתן להסתמך על המשתמע מן הירושלמי (ברכות פ"ד הל' א) שהולכים לעניין תפילה על-פי זמני ארץ-ישראל, ואף שאין מסתבר לומר כן, מכל מקום בשעת הדחק כעין זו יש מקום לסמוך על זה. ואפשר ללכת גם על-פי זמני ארץ-ישראל גם לעניין ציצית, שכן אין איסור ללובשן בלילה (ולא יברך עליהן). ניתן לסמוך על שיטת רש"י (ברכות ל ע"א) הסובר שבשעת הדחק אפשר להתפלל שחרית לפני עלות השחר (אף שדינו כלילה) - ואף שלא נפסק כן להלכה, מכל מקום בשעת הדחק גדולה כעין זו יש להקל. (וביחס למנחה ראה להלן). על-פי מה שנפסק בשו"ע ("אורח חיים" סימן קח) יש דין תשלומין לתפילה כאשר טעה או נאנס, ומכיון שאין לך אנוס גדול מזה, הרי הוא יכול להתפלל ערבית ולאחר מכן יתפלל תשלומי מנחה, ולגבי תפילת שחרית, אף-על-פי שנפסק (שם, סעיף ד) שאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה, מכל מקום ישנם פוסקים הסוברים לא כך (כמבואר שם ב"משנה ברורה"), ומלבד זאת אף המחמירים סוברים שמכל מקום יכול להתפלל תפילת נדבה. אולם פתרון זה הינו חלקי, מכיוון שברכות קריאת שמע ותפילת מוסף אין להן תשלומין. "זמן שכיבה" ו"זמן קימה" שייך גם בארצות הצפוניות, והוא על-פי מנהג האנשים באותו המקום, ועל-פי זה יש לקרוא קריאת שמע ולהתפלל. (אמנם דין "בשכבך ובקומך" אינו שייך לעניין שבת וכיו"ב). -שיטה נוספת בעניין זה ("מועדים וזמנים" להרב שטערנבוך, חלק ב סי' קנה, בהגה מתחת לקו) היא שעלות השחר הינו הרגע לאחר שהשמש נמצאת במרחק הגדול ביותר מכדור הארץ, והשקיעה, היינו כאשר היא מתחילה שוב "להתקרב" (כלומר שהמקום בו נמצא האדם הולך ומתקרב לשמש ע"י תנועת כדור הארץ), ובקיץ אין דין לילה ובחורף אין דין יום. ומיהו לעניין קריאת שמע (ותפילה) דתלי בדין שכיבה וקימה אפשר דשפיר קיימא גם שם. - פוסקים מספר (שו"ת "רב-פעלים" הנ"ל ועוד) כתבו בסתמא שיש למנות י"ב שעות יום וי"ב שעות לילה (וקשה להכריע מדבריהם, כיצד לנהוג למעשה). ישנה שיטה הסוברת (ר' יהודה מוסקטו, נפטר הש"נ) שאכן, כיוון שאין באזורים אלה גדרי יום ולילה, אין מצוות התלויות ביום ולילה חלות שם, כשם שאין מצוות מעקה באין בית, וכשם שאין חובת מעשר באין גידולי שדה. וכן גם משמע מדברי ר' אריה ליב אפשטיין בספר "הפרדס" שכתב "...וגם הקב"ה נתן שם קרירות וחמימות עד שלא יכלו לדור שם שלא יפזרו בני ישראל גם שם, ולא יוכלו לייחד השם בקריאת שמע" . ויש לדחות, ואכמ"ל. וב"תפארת ישראל" (שם) כתב, שכיוון שקשה לקבוע, מתי הם עלות השחר והשקיעה, יש לו לילך אחר המקום שיצא ממנו (לחומרא ולקולא), ועל פי זה (לפי חישוב שעות), כשתכנס שבת במקום מוצאו, תכנס השבת גם אצלו, והוא הדין לעניין צאת השבת. ויש לו לנהוג כן גם לגבי תפילות (ואע"פ שיאמר "מעריב-ערבים" ביום וכיו"ב). ואולם לעניין קריאת-שמע וציצית שהם דברים התלויים לגמרי ביום ולילה, הוא נשאר בצ"ע. לגבי "שבעה נקיים" נראה שתלוי בהתחלפות הימים ולא ביום ובלילה ("אור מאיר" בהערה דף שיז). ולעניין טבילה תטבול ביום השמיני, ואף על פי שהוא יום, אין לאסור משום "סרך בתה", שכן נפסק (שו"ע "יורה דעה" סי' קצז ס"ד) שבמקום אונס לא גזרו, ואין לך אונס גדול מזה. - לגבי קידוש לבנה, כתב הרב שלמה גורן (שם) שיקדשו בסמוך לחצות הלילה (שאז הוא הזמן החשוך ביותר), ואע"פ שעדיין יום הוא ואין מקדשין אלא בלילה, שעת הדחק שאני.:

7. 1.7

   לגבי הקיץ הצפוני (היינו כשהשמש אינה שוקעת), יש לקבוע את זמן עלות השחר ע"פ הרגע בו מגיעה השמש לנקודה התחתונה ביותר ומתחילה לעלות (היינו "חצות הלילה"). מיד לאחר שעה זו ניתן לקרוא קריאת שמע ולהתפלל שחרית. חצי שעה לאחר חצות היום (היינו חצי שעה זמנית) ניתן להתפלל מנחה עד פלג המנחה (שעתיים וחצי לפני עלות השחר הבא), ומפלג המנחה ואילך להתפלל ערבית (עם קריאת שמע וברכותיה). זמן ציצית ותפילין הנו במשך כל שעות היממה2יתכן שיש מקום לאסור להניח תפילין בזמן שדרך בני אדם לישון, שכן הטעם שאין מניחין תפילין בלילה הוא החשש, שמא יישן בהן. כמבואר במס' מנחות (לו ע"א/ע"ב, וברש"י שם), וכן נפסק להלכה (שו"ע "אורח חיים" סי' ל סע' א).. כניסת השבת היא ב"חצות הלילה" וכן יציאתה. (יש להוסיף "תוספת שבת"). ניתן למנות שבעה נקיים גם אם השמש אינה שוקעת (על פי עלות השחר המבואר לעיל) ותטבול ביום השמיני (אף-על-פי שהוא יום). קידוש לבנה יעשה בסמוך לחצות "הלילה".

8. 1.8

   באשר לחורף הצפוני – עלות השחר האסטרונומי-הלכי קיים (במקומות של יישוב בני-אדם) וכן מתקיים3כדי להבין את המציאות יש להרחיב מעט: כאשר אדם נמצא במישור הקוטב (°90), הוא רואה את השמש עושה הקפה שלמה המקבילה למישור שבו הוא נמצא (היינו בגובה אחיד לאורך כל ההקפה). השמש מגיעה בשיא גובהה לזווית של כ- °23 מעל לאופק, ובכל יום הקפה היא הולכת ויורדת עד שהיא מגיעה לזווית של ( °23 - ), ואז היא עולה בחזרה, וכן הלאה. כאשר אדם נמצא בקו הרוחב °80, הרי ביחס אליו השמש (בשיא גובהה) עושה הקפה שאינה מקבילה למישור שבו הוא נמצא, אלא הקפה שבה הנקודה העליונה ביותר היא בזווית °33 (°10 + 23°), והנקודה התחתונה היא בזווית °13 - (°-10°23), עלות השחר הוא °18 - (בקירוב), ואם כן נמצא, שגם ביום שהקפת השמש הינה נמוכה ביותר - ( °23 - ), אדם הנמצא בזווית °85 (90-5) עדיין יתקיים אצלו עלות השחר, שכן השמש תקיף באופן שהנקודה העליונה היא °18 - ונקודה התחתונה °-28. זמן מ"שיכיר" הינו לערך °12 - °11 מתחת לאופק, ועל-פי החישוב הנ"ל נמצא שזה קורה ברוב המקומות והתקופות. לרוב גם זמן מ"שיכיר". וכשאינו מתקיים, יקרא קריאת שמע מיד4וכפי שנפסק להלכה בשו"ע ("אורח חיים" סי' נח סע'ה ד) דבדיעבד יצא, ואנוס כדיעבד דמי. לאחר עלות השחר ואז גם יתעטף בציצית [ואף יברך, לנוהגין כרמ"א5שם (סי' יח סע' ב) ועיין שם "משנה ברורה" (סק"י).], ויניח תפילין ללא ברכה6ונראה שלא שייך בזה איסור הנחת תפילין בלילה, ובפרט בשעה שבה קמים. וכן משמע ממה שנפסק בשו"ע ("אורח חיים" סי' ל סע' ג), שאם רוצה לצאת לדרך בהשכמה, יכול להניחן אפי' לפני עלות השחר (עי"ש "משנה ברורה" ס"ק יא), "דליכא למיחש שמא יישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך" – והוא הדין בנדון דידן. . מנחה יתפלל כ"תשלומין", ביחד עם ערבית. כניסת השבת תהיה ב"חצות היום" (של יום ששי) וכן יציאתה ב"חצות היום" וכנ"ל לגבי שבעה נקיים.

9. 2.1

   קנזס, ארה"ב, אלול תש"ס

10. 2.2

    ב. סדרי תפילה בציבור כשאין עשרה בזמן שמונה עשרה של לחש

11. 2.3

    שאלה:

12. 2.4

    בקהילתנו הקטנה נוצר לעיתים מצב בו אנו מתחילים שמונה עשרה של לחש בלא מנין. בינתיים מגיעים האנשים המשלימים את המניין, האם אחד המאחרים יכול עכשיו להתפלל כחזן ולומר את חזרת הש"ץ בקול רם במקום להתפלל ביחיד שמונה עשרה בלחש?

13. 2.5

    האם אחד מאלו שכבר התפללו בלחש יכול להיות שליח ציבור ולומר את חזרת הש"ץ, מה עם אמירת קדושה מקרה הראשון?

14. 2.6

    תשובה:

15. 2.7

    1. ישנה מחלוקת בסיסית בין מרן בעל השו"ע1שו"ע (אורח חיים סי' סט ס"א). לרדב"ז2סי' רמא חלק ד., אם עשרה שהתפללו ביחידות ולא שמעו קדושה, יכולים לעשות חזרת הש"ץ3אמנם בשו"ע מדובר על "פורס על שמע" ולא על חזרת הש"ץ, אך אחרונים השוו זה לזה, עיין שו"ת "הר צבי" (ח' או"ח סי' נא) שו"ת "משנה הלכות" (ח"ד סי' ז) וס' "אשי ישראל" (פ' לד סע' ט והערה כז). ועיין בשו"ת "שבט הלוי" (ח"ג סי' ט) שאומנם חילק בין יורד לפני התיבה (של פריסת שמע) לבין חזרת הש"ץ, אך הפנה בסוף התשובה לס' "אשל אברהם" (בוטשאטש או"ח סי' סט ד"ה עמג"א ס"קד) שם איתא שאומנם אין חובה להשלים את חזרת התפילה אחר ברכת הא-ל הקדוש, אך מותר להשלים כולה , ואפילו מצווה איכא, כדי לשמוע סיומי הברכות ולענות ה"אמנים" (והוא חולק בזה על ס' "התהילה לדוד" המחייב בכהאי גוונא לחזור על כל התפילה, עי"ש). כאשר הם מצטרפים יחדיו. דעת השו"ע שיכולים ודעת הרדב"ז שאינם יכולים. להלכה נראה שלא יעשו חזרת הש"ץ במקרה זה4"משנה ברורה" (שם סק"א ) הביא את סברת רדב"ז, שכיוון שהעשרה התפללו ביחידות, "פרחה" מהם חובת קדושה, ואף על פי שאחר- כך חזרו והתחברו, אינם יכולים לחזור ולומר קדושה, ואם חזרו והתפללו, הוי ברכה לבטלה. וכתב "משנה ברורה" (שם) שגם "מגן אברהם" וגם "מגן גיבורים" ו"חיי האדם" הביאו דברי רדב"ז להלכה, ואלו בשו"ת הרמ"ע ובס' "דרך החיים" פסקו כשו"ע. אלא בעל שבעל "חתם סופר" כתב שעמא דבר כרדב"ז, שאין חוזרים ומתפללים . וב"ביאור הלכה" שם ( ד"ה אומר אבות וכו' ) פוסק במפורש כרדב"ז מכח דברי "חתם סופר" הנ"ל. בנוסף לכך יש גם עניין ציבורי וחינוכי שלא לחזק את התופעה של אי הגעה בזמן לתפילה (סברת הרב נ"א רבינוביץ )..

16. 2.8

    2. גם רדב"ז מודה, שאם אחד לא התפלל עדיין ותשעה התפללו תפילה בלחש, יכול אותו האחד להתפלל בקול רם וכולם יאמרו קדושה5"משנה ברורה" (שם סק"א), בתנאי שאותו העשירי לא יתפלל בלחש לפני האמירה בקול רם, כי אז לא שייך לומר שפרחה חובת תפילה מהם, כי בשביל עצמו אומר התפילה.. ומדין "כל ישראל ערבים זה לזה" מותר גם לאחד מבין אלה שכבר התפללו לרדת לפני התיבה ולומר חזרת הש"ץ6"משנה ברורה" (שם)..

17. 2.9

    3. מתוך כל זה יוצא, שאם תשעה התפללו תפילה בלחש ואח"כ בא עשירי, והם רוצים לעשות חזרת הש"ץ, כי אז דין חזרת הש"ץ ממש אין כאן, כי לא היו עשרה אנשים בזמן התפילה בלחש של רוב מנין (ששה ומעלה)7בשו"ת "שבט הלוי" (שם) כתב, שחיוב חזרת הש"ץ חל רק כאשר קיימת נוכחות של עשרה אנשים בבית-הכנסת בזמן התפילה בלחש אפילו אם ארבעה מהם כבר התפללו, כי רק זה מוגדר כתפילת ציבור. ולכן מובנים דברי "הר צבי" (הובא לעיל הערה 3), שאם העשירי כבר התפלל – אי-אפשר לעשות חזרת הש"ץ, כי דין חזרת הש"ץ ממש אין כאן בכל מקרה (גם אם לא התפלל), שהרי לא היו עשרה בעת התפילה בלחש, ודין יורד לפני התיבה שייך רק אם יש אחד שעדיין לא התפלל כלל – שאז חוזרים עבורו., אבל יש כאן דין יורד לפני התיבה (כפורס על שמע) ובזה, אם העשירי כבר התפלל – פרחה מהם חובת הקדושה, ואם לאו – אפשר לעשות קדושה עבורו, ואף ניתן להשלים את כל התפילה בקול, ואפילו אחד מאלה שכבר התפללו.

18. 3.1

    אוסלו, נורווגיה, טבת, תשס"ב

19. 3.2

    ג. זמן תפילה לכתחילה במקום שזמן הנץ מאוחר ואי אפשר לארגן אז מנין

20. 3.3

    שאלה:

21. 3.4

    בימים הקצרים של השנה - דצמבר, ינואר, כל הזמנים שמסביב לתחילת היום ההלכתי באים יחסית מאוחר. היום למשל (20/12/01) זמן טלית ותפילין בשעה 07:30 והנץ החמה בשעה 09:18.

22. 3.5

    בימים כאלה נוהגים להתחיל את התפילות כאן בשעה 07:30 ולהניח תפילין אחרי פסוקי דזימרה. למותר לציין שאם נתפלל בזמן הנץ יתבטל המנין בחורף ואולי בכלל.

23. 3.6

    אם אחד מבאי בית-הכנסת אומר שהוא מעדיף להתפלל בנץ היות וכבר לא הובטח שיהיה כל יום מנין, האם קיימת אפשרות להגיד לו להמשיך להתפלל בשעה 07:30 כמו שאר המתפללים מחשש ביטול המנין על אף העובדה שתפילה כזאת נחשבת לבדיעבד ותפילה בנץ הינה לכתחילה?

24. 3.7

    האם מותר לדרוש מחזן בית-הכנסת להתפלל בשעה 07:30 ביחידות יחד עם שאר באי בית-הכנסת, בגלל השיקולים הנ"ל או שמא אין באפשרותינו למנוע ממנו להתפלל יותר מאוחר אם היה נוכח בשעה 07:30 ולא היה אז מנין?

25. 3.8

    תשובה:

26. 3.9

    1. לכתחילה, זמן קריאת-שמע הוא משיכיר את חברו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות1שו"ע או"ח (סי' א סע' נח)., וכן הוא זמן הנחת תפילין2שו"ע או"ח (סי' ל סע' א).. זמן תפילת שמונה-עשרה הוא מהנץ החמה3שו"ע או"ח (סי' פט סע' א), כדכתיב "ייראוך עם שמש"..

27. 3.10

    בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך4לגבי קריאת-שמע - שו"ע או"ח (סי' נח סע' ג); לגבי תפילת שמונה-עשרה - שם (סי' פט סע' ח וב"משנה ברורה" ס"ק מ)., או לצאת לעבודה לצורך פרנסתו5שו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ד סי' ו), שגם זה נחשב לשעת הדחק. - יכול אדם לקרוא קריאת-שמע ולהתפלל תפילת-שמונה עשרה משעלה עמוד השחר6לפי הכלל "כל שעת הדחק כדיעבד דמי" ("בית יוסף או"ח סי' נח ד"ה "מי שהוא אנוס"). ויעויין ברא"ש במס' סוכה (פ"ג סי' יד) שכתב, ששעת הדחק עדיפה אפילו על דיעבד, וכן כתב בשו"ת "שבות יעקב" (ח"ג סי' קי), שלכן בשעת הדחק מותר לכתחילה לנהוג כמו בדיעבד, והוכיח עדיפות שעת הדחק מהא שסומכים בזה אפילו על יחיד במקום רבים, ואילו בדיעבד לא סמכינן אהא., אך לא יברך על התפילין עד הזמן שיכיר חברו. ואם הוא נאלץ להתפלל בעלות השחר- יניחן בלי ברכה7"משנה ברורה" (סי' נח ס"ק טז). וכשיגיע הזמן, ימשמש בהם ויברך8שו"ע או"ח (סי' ל סע' ג)..

28. 3.11

    2. אם עומדת לפני אדם הברירה להתפלל בציבור לפני זמן תפילה לכתחילה, או להתפלל ביחידות בזמן - אם הוא יכול לכוון את זמן הנץ החמה בדיוק, עדיף שיתפלל ביחידות9אמנם עיין ברמב"ם בתשובותיו (סי' קפ, בלאו) שהסתפק בכך, וצ"ע., אך הרוב אינם בקיאים בכך, ואז עדיפה תפילה בציבור קודם הנץ החמה10שו"ת "פרי יצחק" (ח"א סי' ב); שו"ת "אגרות משה" (שם). שניהם כוונו לאותו החידוש - שהעדיפות של הנץ החמה בנוגע לשמונה-עשרה היא רק בזמנו המדויק - "עם שמש", אך אם הוא מאחר להתפלל לאחר הנץ עד ד' שעות, הרי שזה באותה המעלה כמו להתפלל מעלות השחר עד הנץ. וממילא, כאשר יש תפילה בציבור קודם הנץ, ולא יוכל לכוון לשעת הנץ בדיוק - יתפלל עם הציבור..

29. 3.12

    3. במקרה שלנו קיים עניין נוסף - בלעדי היחיד, יתבטל המנין של הציבור. במצב כזה אפילו ניתן לכפות על היחיד להתפלל בציבור, כדי שלא יתבטל המנין11מרדכי ב"ב (פ"א סי' תעח, תעט); רמ"א או"ח (סי' נה סע' כב). ועיין ב"משנה ברורה" (שם ס"ק עג) שהאריך בחשיבות קיום מנין במיוחד בקהילות קטנות, כדי שלא יתבטל התמיד. וכל המזכה את הרבים, אין חטא בא לידו, ע"ש.. ואף על פי שמדובר בתפילה קודם זמנה - הרי ביררנו לעיל שבשעת הדחק היא מותרת.

30. 3.13

    4. באשר לחזן - יש לחייב אותו להגיע כל יום בזמן המוקדם, למקרה שיהיה מנין12כמו כל יחיד אחר, וכנ"ל., אך אם אין מנין בזמן שקבעו, אין לחייבו להתפלל ביחידות עם האחרים בזמן המוקדם, והוא יכול לאחר את תפילתו להנץ החמה13מכיוון שעצם נוכחותו בזמן כל יום, יראה לציבור שהוא מעוניין להתפלל עמהם, בתנאי שיהיה מנין, ולכן גם אם יראו שבסופו של דבר לא הצטרף, כי לא הגיע מנין, זה לא ימנע מן היחידים האחרים להגיע להבא, כי תמיד יקוו שיהיה מנין, ואז החזן יתפלל עמהם..

31. 4.1

    בומבי, הודו, מרחשוון תשנ"ט

32. 4.2

    ד. שאלת גשמים בהודו

33. 4.3

    שאלה:

34. 4.4

    עונות השנה בבומבי, הודו, היינן כסדר העונות בחצי הכדור הדרומי שהן הפוכות למציאות בארץ-ישראל.

35. 4.5

    אנו נוהגים בבומבי לומר את התוספות בשמונה עשרה הנוגעות לגשם לפי צרכי ארץ-ישראל. בחודשים יוני עד ספטמבר יורדים אצלנו גשמים (כ- 200 מ"מ בממוצע ) אנו כאמור אומרים אז בפועל "מוריד הטל" למרות שזאת עונת הגשמים. האם אנו נוהגים נכון?

36. 4.6

    ואם כן, מה הדרך הנכונה לבקש ולהתפלל לגשם במקומנו?

37. 4.7

    תשובה:

38. 4.8

    אתם נוהגים נכון ואכן המנהג הפשוט בערי הודו שאומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם" מיום שמיני-עצרת, ושואלים גשמים מיום ס' שלאחר תקופת תשרי, עד הפסח, ואזי פוסקים מלומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" ופוסקים מלשאול מטר בברכת השנים, כמנהג רוב הארצות1"כף החיים" (או"ח, סי' קיז, ס"ק יז); "ילקוט יוסף" (ח"א, סי' קיז, הערה כ).. ובזמן שנצרך להם גשם בין פסח לבין סוכות שואלים מטר בברכת שומע תפילה2ישנם פרטים רבים בדיני שאלת גשמים בחו"ל. להלן יובא תקציר הדינים בנושא זה כרקע להבנת דיני הזכרת גבורות גשמים בחו"ל: בשו"ע אורח חיים (סי' קיז, סעיף ב) נפסק על-פי הגמ' במסכת תענית דף יד ע"ב, כי יחידים בחו"ל הנצרכים לגשם בימות החמה - בין פסח לסוכות - שואלים מטר בברכת שומע תפילה. המחבר הכריע שם כדעת רוב הפוסקים שתושבי ארץ שלימה דינם כיחידים לעניין זה. הפוסקים כתבו שבאותם המקומות ישאלו מטר בברכת השנים לאחר סוכות ועד פסח אלה אם כן גשמים מזיקים להם בחודשים אלו, שאז יאמרו כל השנה "ותן ברכה" בברכת השנים, וישאלו מטר בזמן שהם צריכים לו בברכת שומע תפילה (שו"ת "תורת חיים" ח"ג, סי' ג; "כף החיים" שם ועוד). במקרה האחרון, כאשר הגשמים שבין סוכות לבין פסח מזיקים, חלוקות הדעות בין הפוסקים, אם יאמרו בימים אלה "מוריד הטל" [דעת הגר"ע יוסף בסעיף יט, שם] או שיזכירו "משיב הרוח ומוריד הגשם" [דעת הגר"ש סלנט שהובאה בשו"ת "בצל החכמה", ח"ו סי' פה]. אמנם, להוציא מקרה זה לא מצאנו חילוק כלשהו בדברי חז"ל והפוסקים בדין הזכרת גבורות גשמים בין בני א"י לבין בני חו"ל, ולכן לכל הדעות במקומות שאין הגשמים מזיקים בין סוכות לבין פסח, יזכירו אז משיב הרוח ומוריד הגשם, ובימים שבין פסח לבין סוכות לעולם יאמרו מוריד הטל, כמו בא"י. כפי שצוין לעיל, כך פסקו "כף החיים" וה"ילקוט יוסף" גם בהתייחסם בפירוש לדינים אלו כפי שהם נוהגים בהודו., אך אין מזכירים משיב הרוח ומוריד הגשם, מכיוון שהזכרת גבורותיו ית' תלויה בארץ ישראל ששם עיקר השבח וההודיה אליו ית'3זהו הטעם שכתב מרן הראי"ה קוק בשו"ת אורח משפט סי' כ"ד לכך שלא מצאנו חילוק בדברי חז"ל בין בני א"י לבין בני חו"ל בעניין הזכרת גבורות גשמים..

39. 5.1

    ניו יורק , ארה"ב, תמוז, תשנ"ט

40. 5.2

    ה. פטור מתחנון כאשר כלה מתפללת בבית הכנסת

41. 5.3

    שאלה:

42. 5.4

    הכלה מקפידה להתפלל בציבור כל יום כבר כמה שנים. היא אמרה שבשבעת ימי המשתה יתכן שהחתן יצטרך ללכת לעבודה והם לא יתפללו באותו מניין או שהוא לא יוכל להתפלל בכלל במניין, אבל היא עדיין תגיע. היא רוצה לדעת אם יש לקהל להגיד תחנון כשהיא נמצאת בתוך שבעת ימי המשתה?

43. 5.5

    תשובה: המנהג הוא שלא לומר תחנון כשיש חתן בעזרת-הגברים , ויש על מי לסמוך גם למי שמיישמו למקרה שהכלה מתפללת בעזרת-נשים1נשים צעירות הבאות להתפלל בקביעות במניין הן תופעה חדשה, שיסודה ברגשי - קודש ויראת – שמים. על כן יש לחפש דרכים ע"פ ההלכה לעודד את הקשר בינן לבין בית-הכנסת, חיי קהילה, לימוד תורה וקיום מצוות. ובוודאי שיש להיזהר שלא לפגוע ברגשי קודש אלה., אף-על-פי שאין החתן בעזרת-הגברים2מכיוון שלא נשאלנו, לא התייחסנו בתשובה לעובדה המוזכרת בשאלה בדבר חתן היוצא לעבודתו ב-ז' ימי המשתה, נושא הדורש הכרעה הלכית בפני עצמו. בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ז השמטות לאו"ח סי' ג ס"ק א) הכריע שאין לבטל אמירת תחנון מכיון שהאישה אינה מצטרפת עם הציבור (א) משום שאינה מצטרפת למניין (ב) משום שבשל הימצאותה בעזרת-נשים אין היא נחשבת לחלק מן הציבור לעניין זה. לדעתו רק ב"בית חתנים" מבטלים תחנון אף אם רק הכלה שם. וכן פסק בשו"ת "שבט הלוי" (ח"ה סו"ס יב) "פשוט שאין כלה לבד פוטרת מנפילת אפיים, כיון שאינה בצירוף איתם, ועוד טעמים. ולרוב הפשיטות אקצר". וחזר ושנה (ח"ח סי' כד סעיף ב) שאין לבטל תחנון אא"כ מתפללים ב"בית חתנים", אם רק הכלה נוכחת שם. אמנם בשו"ת "שבט הלוי" הנ"ל (שם) הביא השואל מספר "מאורי אור" (דף קסא), וז"ל: "נפילת אפים אצל חתן ואבל מסתברא הכי נמי כלה ואבלה", ופשטות דבריו שכלה פוטרת מתחנון, ואולם בעל "שבט הלוי" העמיד דבריו רק במקרה שמתפללים ב"בית חתנים". נחלקו פוסקים אם אומרים תחנון כשחתן נמצא בבית-הכנסת ולא מתפלל עם הציבור. לדעת הגרש"ק (ס' החיים סי' קלא) נפטרים מתחנון רק ביום החופה, ולדעת מהרש"ם ( "דעת תורה" קלא, ד) ושו"ת "חסד לאברהם" (או"ח ב מצויין ב"תפילה כהלכתה" ,עמ' שו הערה מב) שפטורים כל ז' ימי החופה. לדעת "אשל אברהם" (בוטשאטש, סי' קלא), "ישכיל עבדי" (שם) "אבני ישפה" לגרי"ש אלישיב ( א, כא) אומרים תחנון. לדעות שגם חתן שאינו מתפלל עם הציבור פוטר מאמירת תחנון, אין צורך בהימצאותו במקום התפילה ודי בהימצאותו באותו המקום כדי לפטור את הציבור, קל וחומר שפטורים בנדון דידן, שהכלה מתפללת באותו המנין. לגבי הצטרפות הכלה מעזרת-נשים יש להעיר ממה שפשוט לפוסקים (יעוין "תפילה כהלכתה" פרק טו סעי' כו ובהערות) שלעניין אמירת תחנון יש לצרף לבית-הכנסת כל חדר סמוך, ובלבד שלא יהא בו ארון-קודש ותיבה, ובמה תהא שונה עזרת-נשים? וכן כתב הגר"ח קניבסקי (בתשובה סי' רכו) בסוף ספר "אשי ישראל" שעזרת-נשים נגררת אחרי בית-הכנסת. ניתן לצרף גם את שיטת בעל "ישועות יעקב" ( סי' קלא, י) שהכריע, שאם יש חתן בבית-כנסת אחד בעיר, כל העיר נגררת אחריו, והעיד שכך נהגו בפראג, ואף שלמעשה לא נוהגים כך, מכל מקום למדנו מדבריו שאין הפטור מתחנון תלוי בהצטרפות למניין. ובנוגע לעצה שכתב הט"ז (שם סי' קלא, ס"ך י ) והביאה ה"משנה הברורה" (שם ס"ך, כ ) שב-ז' ימי המשתה אלו ימנע עצמו החתן מלהיכנס לבית-הכנסת כדי שלא יבטלו אמירת תחנון - הרבה מן הפוסקים לא קיבלו עצה זו (שיש בה גם ביטול תפילה בציבור לחתן!) ויש מהם שאף אמרו שראוי שיבוא לבית-הכנסת כדי שהציבור ישתתף בשמחתו ("כף החיים" סי' קלא, ס"ך פז וכן "ילקוט יוסף" חלק א עמ' שמה הערה יא, ויעוי' במה שציין שם), ובפרט במקרה דנן שלא ממליצים לחתן שלא לבוא, ראוי להיזהר לא לבייש את הכלה. ואף שהחתן מחוייב בתפילה בציבור, יתכן שגם היא מחוייבת, מכיוון שקיבלה על עצמה, ואף אם לא קיבלה על עצמה קבלה גמורה, ראוי להיזהר בזה מאוד, כדי לא לגרוע ח"ו משמחתה.. ובמקום שהדבר יעורר מחלוקת בציבור, יש לפתור את הבעיה בדרכי נועם בלבד, "והאמת והשלום אהבו".

44. 6.1

    טנסי, ארה"ב, אייר תשנ"ט

45. 6.2

    ו. זמן אמירת ברכת הגומל של העולה לתורה

46. 6.3

    שאלה:

47. 6.4

    שמעתי שיש פוסקים, שמי שהתחייב בברכת הגומל ועלה לתורה כשלישי, יברך הברכה דווקא אחר הקדיש, כדי לא להפסיק בין הקריאה לקדיש. האם יש מקור לכך?

48. 6.5

    אם כן, מדוע לא חוששים להפסק בשבת במנחה ובתענית ציבור, שם הקדיש לפני שמונה עשרה הוא גם משמש כקדיש שאחר הקריאה?

49. 6.6

    תשובה:

50. 6.7

    אכן יש שכתבו1עיין בספר "נתיבי הלכה" (לרב יואל מלכא, ח"ב סי' ריט סעיף ו עמ' צו, ובהערה מספר 8 שם) שמביא את דברי ה"קיצור שולחן ערוך" (סי' סט סעיף ה) שש"ץ המתעטף בטלית במנחה, לאחר שכבר סיים פסוקי אשרי, יאמר פסוקים נוספים אחר עטיפתו כדי שיאמרו פסוקים לפני הקדיש בלי הפסק לפניו. וטוען ב"נתיבי הלכה" דה"ה לנדון דידן, שאין להפסיק בין הקריאה בתורה לבין הקדיש ע"י אמירת ברכת הגומל. נראה שדבריו אלה של הקיצשו"ע בנויים על דברי ה"אורחות חיים" (ח"א, דיני קדיש ופירושו, עמ' י, ובכל בו סי' ו), "אחר ישתבח בלא הפסק שום דבר...פותח החזן קדיש...וכתב ה"ר נתן, אם איחר והפסיק בין פסוקי זמרה לקדיש, יאמר ברכו בלא קדיש...אך טוב שיאמר פסוקי...ואחר כך יאמר קדיש, שאין לשנות מנהג התפילה...". אמנם, בקריאת התורה של מנחה בשבתות ובתעניות-ציבור אכן מפסיקים הרבה בין הקריאה לבין הקדיש, כי רוצים להסמיך את הקדיש לתפילת העמידה שלאחריו ("שבלי הלקט" סי' עט, ומובא ב"בית יוסף" או"ח ריש סי' רצב, וב"מגן אברהם" ס"ק ב ו"משנה ברורה" שם ס"ק ד), אבל נראה שיש הבדל, שהרי ההפסק של אמירת יהללו וכו' עדיין קשור לקריאת התורה. כך נראה להבין בדברי ה"מגן אברהם" (שם ס"ק ב) בשם "ליקוטי פרדס" (כמופיע ב"פרדס הגדול", סוף סי' א; ובהוצ' עהרענרייך בפי' התפילות עמ' שא-שב, ושם מציין ל"ליקוטי פרדס" דף יד) שכתב: "...ממהר לגלול התורה ובא לפני התיבה ואומר קדיש...ומה שמפסיק בינתיים, לא חשיב הפסקה, וכולה סיומא אריכתא הוא". ואמנם, יש לעיין, אם בזמנו אכן אמרו את הפסוק "יהללו" וגם הוא כלול ב"סיומא אריכתא", כי שמא הכוונה רק לגלילת התורה, ואם כן, אפשר לטעון שרק מעשה הגלילה לא ייחשב כהפסק בין שני חלקי תפילה שבדיבור, אבל דיבור עצמו אכן ייחשב להפסק. אבל מזה שהסביר, שגלילת ספר התורה היא סיומא אריכתא, ולא הדגיש שהיא מעשה ולא דיבור, נראה שלא ירד לחילוק זה, ועל כן גם "יהללו" יהיה כלול ב"סיומא אריכתא", ועיין בהגהות "יד אפרים" שם. ונראה שדומה לדברי ה"תרומת הדשן" (סי' יג , מובא ב"משנה ברורה" סי' קכג ס"ק יח) שלמרות המרחק שבין תפילת העמידה של שחרית לבין קדיש תתקבל שלאחריה, הקדיש מוסב על התפילה, "אלא שמפסיקין בקריאת ס"ת וסדר קדושה והלל ואבינו מלכינו וכה"ג, דכולהו לסדר התפילה באין". ועיין להלן בהערה 2 לגבי מנהג חב"ד. וזהו שלא כעטיפת הש"ץ בטלית, שאין לראות בה סיום של אשרי, וכן ברכת הגומל אינה חלק מקריאת התורה. ונראה שייתכן לחלק בין הקדיש במנחה של שבת ותענית-ציבור לבין עטיפה בטלית לאחר אשרי ואמירת ברכת הגומל משתי בחינות נוספות: א. יש להבחין בין הפסקה מיד לפני הקדיש לבין הפסקה בקטע שעליו אומרים את הקדיש, דהיינו שבעטיפה בטלית ובאמירת הגומל, מה שנעשה מיד לפני הקדיש אינו דבר שכשלעצמו מאפשר את אמירת הקדיש כגון אמירת פסוקים או תפילת העמידה, כמבואר ב"פרדס הגדול" (סי' ה) וב"אורחות חיים" (שם בריש דין קדיש ופירושו). ועוד עיין "פרי מגדים" ב"משבצות זהב" (סי' נה ריש ס"ק א), ולבין פסוקי יהללו וכו', שם, אמנם הפסוקים שנאמרים סמוך לקדיש מפסיקים בין הקריאה בתורה (שעליה אומרים את הקדיש) ולבין הקדיש, אבל על כל פנים גם הם הם מן הדברים שעליהם ניתן לומר קדיש. ואולי יש לדמות את זה לדיני הפסק בברכות. שהרי מי שהפסיק בין ברכת הנהנין והמצוה לבין אכילתו או עשיית המצוה שעליה בירך, חייב לברך שוב, בעוד שמותר לכתחילה להפסיק באמצע סעודתו לאחר שכבר התחיל לאכול (עיין שו"ע או"ח סי' קסז סעיף ו), וכן הוא לגבי ברכות המצוה, אם הפסיק לאחר שכבר התחיל במצוה, שאינו צריך לברך שוב (עיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' רמד, מובא ב"בית יוסף" או"ח סוף סי' תרצב). ב. ב"שער הכולל" (לרב אברהם דוד לאוואוט, פרק כט סעיף ד) ובספר ה"קדיש" (לרב דוד אסף, עמ' רמא הערה 70) מביאים את שו"ת "דברי נחמיה" (לחתן בנו של בעל התניא, סי' יט) שבקדיש שלאחר קריאת התורה במנחה "עיקר התקנה בשביל השמונה עשרה". ומסביר שמה שמביא ה"מגן אברהם" (שם סי' רצב ס"ק ב) מה"ליקוטי פרדס", שהקדיש שלפני תפילת העמידה מוסב על קריאת התורה, הוא "משום דבלא זה אי אפשר לומר קדיש בלי פסוקים קודם". ואולי יש להבחין בנוגע להפסק לפני קדיש, בין כשעיקר מטרת הקדיש היא לשמש כהקדמה למה שיבא אחריו (כבמנחה בשבת ובתענית-ציבור, כמו שהבאנו לעיל מבעל "שבלי הלקט") ולבין קדיש שנתקן בעיקר כסיום למה שקדם לו (כבנדון דידן לגבי ברכת הגומל). גם הקדיש שבין אשרי לבין תפילת העמידה של מנחה בחול וביו"ט, ייתכן שנתקן בעיקר בגלל פסוקי "אשרי" שקדמו לו (כמשמע מדברי "פרי מגדים" ב"משבצות זהב", או"ח סי' נה סק א), ולא כהקדמה לתפילת העמידה. ורק לאחר קריאת התורה (כבמנחה של שבת ותענית-ציבור) יש צורך בקדיש כהקדמה לתפילת העמידה, וכלשון ה"לבוש" באו"ח סי' תצב, "כדי שידעו העם, שהגיע החזן לפני העמוד ויתחילו להתפלל... מה שאינו כן בשחרית, שכשיגיע החזן לפני העמוד, מתחיל בקול רם אשרי יושבי ביתך וגו' וידעו העם שהגיע החזן לפני העמוד ושיאמרו מכאן ואילך סדר קדושה". אמנם, עיין ברמב"ם בסדר התפילה בסוף הקטע המתחיל "נוסח ברכות התפילה וסידורן", ועיין עוד בשו"ת הרמב"ם "פאר הדור" (סי' קל הערה 5)., להקפיד שמי שעולה לתורה בעלייה שלפני הקדיש, יברך את ברכת הגומל רק לאחר הקדיש, והמחמיר לעשות כן תע"ב2יש להעיר שלמנהג חב"ד, כמופיע בהערה לסידור "תפילת ה'" (בתפילת מנחה בשבת), "הש"ץ מתחיל לומר חצי קדיש קרוב לסוף הגלילה ומאריך באמירתו באופן שיסיים אחר כניסת הס"ת לארון". ומעין זה מופיע בספר "שער הכולל" (פרק כט, מנחה לשבת, סעיף ד, ועי"ש שדן בזה) שבעל התניא הנהיג ש"בשבת במנחה תיכף אחר הקריאה בס"ת, כשהש"ץ הולך להתיבה להתחיל קדיש, מגביהין הס"ת והש"ץ בבואו אל התיבה מתחיל מיד קדיש...".. אבל נראה שמעיקר הדין אין צריך לחוש לזה, ואין למחות במי שרוצה לאמרה צמוד לעלייתו, לפני הקדיש3נראה שאפשר להקל בזה משתי סיבות: (א) כנראה דברי ה"קיצור שולחן ערוך" אינם מוסכמים; (ב) יש להבחין בין שני המקרים. ונסביר את דברינו: (א) ב"דרכי משה" (טור או"ח סי' נד אות א) מביא בשם ה"אור זרוע" ש"בתשובת הגאונים כתוב, וששאלתם מי שנזדמנה לו טליתו לאחר שעמד להתפלל...מפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש להתעטף בציצית ומתעטף ומתחיל לומר קדיש". נראה מדבריו שאין צריך לומר פסוקים נוספים, מפני שאין העטיפה בטלית והברכה עליה מוגדרות כהפסק בין פסוקי דזמרא לבין הקדיש. וכן כתב במפורש ב"משנה ברורה" (סי' נד ס"ק יב) על פי משמעות לשון ה"דרך החיים", שאין צריך לומר פסוקים נוספים בכהאי גוונא. ולכאורה הוא הדין בעטיפת הש"ץ בין אשרי של מנחה לבין הקדיש שלאחריו. נראה שהסיבה שאין העטיפה בטלית מוגדרת כהפסק, היא מפני שהעטיפה נמשכת זמן קצר בלבד, ואם כן הוא הדין גם בנדון דידן, לגבי ברכת הגומל, שאין להחשיב את הברכה כהפסק, ועיין לקמן בסוף הערה זו. אמנם, ניתן לדחות שכל זה הוא רק בדיעבד, אבל עדיין ייתכן שלכתחילה אסור להפסיק אפילו בהפסק קטן כמו עטיפה בטלית או אמירת ברכה (אם כי, עי"ש בסוף הערה זו, דיותר נראה שמותר גם לכתחילה). ועוד אפשר לטעון שאין עטיפת הש"ץ נחשבת להפסק מפני שגם היא קשורה לסדרי התפילה, שלא כברכת הגומל, שלכאורה אינה קשורה לקריאת-התורה (אמנם לגבי נקודה זו עיין לקמן). אבל על כל פנים, אם דוחים את דברי ה"קיצור שולחן ערוך", לפחות נופלת ממנו הראיה לנדון דידן]. (ב) גם אם נקבל את דברי "הקיצור שולחן ערוך", מכל מקום אפשר להבחין בין המקרה שלו לבין המקרה שלנו מכמה בחינות: אף כי לכאורה אין קשר ענייני בין קריאת-התורה לבין ברכת הגומל, הרי מכיוון שנוהגים להסמיך ברכה זו לקריאת-התורה, נראה שאין לראות בה הפסק, שהרי גם הפסוקים יהללו וכו' (שמהווים "סיומא אריכתא" לקריאה, כנ"ל בהערה 1, ועוד עיין ב"משנה ברורה" סי' רצב ס"ק ד על-פי "פרי מגדים" שם ב"אשל אברהם" ס"ק ב וב"פתחי שערים" על ה"שערי אפרים" שער י סעיף מד) אינם קשורים ישירות לקריאת-התורה. ועיין עוד ב"כף החיים" (או"ח סי' קכג סעיף כז) בשם "פתח הדביר" שכתב "ומ"ש הש"ץ מי שבירך בעת קריאת התורה למתנדב והשכבות וכיוצא... הכל נקרא מצורף לענין הקריאה ושרי כקריאה עצמה, כיון דהכי נהוג". ועיין עוד ב"תרומת הדשן" שציטטנו לעיל בהערה 1. גם יש לציין שבמקרה של ה"קיצור שולחן ערוך" הש"ץ הוא זה שמפסיק בעטיפתו, ושלא כבנדון דידן שבו העולה לתורה (שבדרך כלל אינו זה שקרא בתורה ושאומר את הקדיש) הוא זה שמברך את ברכת הגומל. ועיין ב"פרישה" (טור או"ח סי' קכב אות א, ומובא ב"פרי מגדים "משבצות זהב" סי' קכג ס"ק ט וב"משנה ברורה" שם ס"ק יח) שכתב על-פי דברי "תרומת הדשן" הנ"ל, ש"מכאן משמע שאסור לשליח צבור לדבר ביני ביני [היינו בין חזרת הש"ץ לבין קדיש תתקבל], כיון דהכל מעין תפילה אחת הוא וקדיש חוזר על כולן". אבל אחרונים אינם אוסרים על שאר המתפללים להפסיק. ואף כי שאולי אפשר לדחות, דבנדון של ה"פרישה" ההפסק של מתפלל אחר יהיה הפסק פרטי, ושלא כבנדון דידן שבו ברכת הגומל תהיה הפסק ציבורי, שהרי מברכים אותה אחר הקריאה דוקא כדי שתיאמר לפני הציבור, מ"מ נראה יותר כמו שכתבנו. עוד יש לציין את דברי ה"מגן אברהם" (שם בסי' רצב סקב, ומובא גם ב"משנה ברורה" שם ס"ק ד) שאין פסוק אחד ("יהללו" או "ואני תפילתי") נחשב להפסק לגבי קדיש. ואף דשם אינו מדבר אודות הפסק בין מה שעליו אומרים קדיש לבין הקדיש עצמו, אלא על הפסק בין שתי אמירות של קדיש שיצדיק את אמירת שניהם, מכל מקום נראה שעל כל פנים יש משם סמך לנדון דידן. ועוד נראה שכך יש להבין את דברי ה"משנה ברורה" (סי' רפד ס"ק טו) ש"אחר אשרי [לפני מוסף בשבת] לא יאמר שום דבר, דהקדיש שאומרים לפני העמוד קודם תפילת שמונה עשרה הוא קאי על אשרי שאמר בתחילה...ויהללו שאומרים אין הפסק...". נראה שמוכרחים לומר ש"שום דבר" הוא לאו דוקא (ובא רק לאפוקי מהפסק גדול של מי שברך שהוא מזכיר אחר כך שם), שהרי מקור דבריו הוא ב"פרי מגדים" שם ("אשל אברהם" ס"ק ז) שכתב ע"פ ה"מגן אברהם" הנ"ל (בסי' רצב ס"ק ב), שהסביר שיהללו לא חשיב הפסק הואיל והוי הפסק של פסוק אחד בלבד. ולפי זה משמע גם מה"משנה הברורה" שאפשר ליישם את דברי ה"מגן אברהם" לגבי נדון דידן, היינו שהפסק קטן בין מה שאומרים עליו את הקדיש לבין הקדיש עצמו אינו נחשב להפסק..

51. 7.1

    פריז, צרפת, ניסן, תשנ"ט

52. 7.2

    ז. דין ברכת הגומל לאישה

53. 7.3

    שאלה:

54. 7.4

    נשים נהגו לברך הגומל לאחר לידה, בכל קהילות ישראל. מה דינן לעניין ברכת הגומל לאחר טיסה, לכאורה אין כל הבדל ולמה לא ראינו שנהגו כך?

55. 7.5

    תשובה:

56. 7.6

    מעיקר הדין אין לעניין ברכת הגומל הבדל בין גברים ונשים. אמנם יש שכתבו, שכל דין ברכת הגומל איננו חיוב1עיין "מגן אברהם" (שו"ע או"ח ריש סי' ריט)., ולפי זה נהגו הנשים כפי שנהגו בכל מקום לפי מנהגיו, אך רוב הפוסקים כתבו שאין ברכת הגומל רשות אלא חובה2"פרי מגדים" (שם), שו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' נא). החיוב נלמד במסכת ברכות (נד ע"ב) מדברי קבלה (תהלים מזמור קז)..

57. 7.7

    ברוב קהילות ישראל נהגו שהנשים מברכות הגומל רק אחר לידה3ב"כנסת הגדולה" (סי' ריט) תמה, מדוע אין הנשים נוהגות לברך הגומל, וצידד לומר שתברכנה כעיקר הדין ותעשנה זאת בעזרת- נשים, כך שעשרה גברים הנמצאים בעזרת-גברים ישמעו הברכה, וכך הכריעו "ברכי יוסף" (שם אות ב) ו"כף החיים" (שם אות ג). גם בשו"ת "יחוה דעת" (ח"ד סי' טו) הכריע כאמור, וכתב שתברכנה הנשים בבית-הכנסת כשיש שם י' גברים וכשקוראים בתורה. והוסיף שיולדת יכולה לברך בביתה בפני י' גברים בעת שעושים מסיבה להולדת הבן או הבת. וחלקו "כף החיים" ו"יחוה דעת" על מה שכתב ב"כנסת הגדולה", שאישה תברך בפני איש א' או שנים או בפני י' נשים, והצריכו שתברכנה דווקא בפני י' גברים, כנ"ל. למרות זאת, למיטב ידיעתנו, לא נהגו נשים ספרדיות לברך הגומל אלא לאחר לידה. ולגבי נשים אשכנזיות כתב ה"משנה ברורה" (שם בס"ק ג) שמנהג העולם שאין מברכות הגומל, משום ש"לאו אורח ארעא הוא שתברכנה בפני גברים", ואח"כ הביא דברי "כנסת הגדולה" הנ"ל. ואף שלא חילק שם ה"משנה ברורה" בין יולדת לבין מי שנתרפאה ממחלה וכדו', כתב בספר "תורת היולדת" (פרק סב סע' ה) שנהגו בירושלם, שמתאספים י' קרובים בבית היולדת ומברכת בפניהם, וכן הביא ב"נשמת אברהם" (חאו"ח סי' ריט אות א בשם הגרש"ז אויערבך) שיולדות נהגו לברך, אך לא מי שנתרפאו ממחלה וכדו'. יש לציין עוד שב"משנה ברורה" (שם ס"ק יז) כתב, שיש מקצת אנשים שנהגו, שהבעל מברך הגומל והאשה עונה אמן, עי"ש, ואכן כך נהגו בקהילות מסוימות. ויש קהילות שלא נהגו כלל שיולדות מברכות הגומל. ועיין עוד בשו"ת "הר צבי" (חאו"ח סי' קיח), וכן באנציקלופדיה הלכתית-רפואית לד"ר אברהם שטיינברג (כרך א, עמ' 113, ובהערות שם)., ומסתבר שמכיון "שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה, לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו"4"ערוך השולחן" (שם, סע' ו)., ורק בענין זה, שבו נהגו לברך בזמן הברית או זבד הבת ולאו דוקא בבית-הכנסת, המשיכו לנהוג כעיקר הדין.

58. 8.1

    ניו יורק, ארה"ב, שבט תשנ"ט

59. 8.2

    ח. עניית איש לזימון נשים

60. 8.3

    שאלה:

61. 8.4

    גבר ושלוש נשים האוכלים יחד בשולחן אחד והנשים רוצות לזמן לעצמן כפי שנפסק בשו"ע אורח חיים, סי' קצט סעיפים ו-ז: " האם רשאי אף הגבר לענות? ואם כן, באיזה נוסח הוא עונה (ראה ספר הליכות ביתה, פרק י"ב, סעיף ז' בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל)? האם התשובה לשאלה משתנה אם מדובר שלא בבני משפחה?

62. 8.5

    תשובה:

63. 8.6

    מפורש בספר "הליכות ביתה"1סי' יב סע' ז ובהערה שם., כפי שכתב הרב השואל (שאלת חכם חצי תשובה), שמותר לאיש לענות אחרי זימון הנשים, ואין בזה משום גנאי, משום שאין הוא מצטרף לנשים, אלא רק עונה לזימון של הנשים המזמנות לעצמן. ומי לנו גדול ממרן הגרש"ז אוירבך שהסכים לדברים אלה, כמובא בספר הנ"ל. וממילא הוא עונה בנוסח הרגיל. ואין חילוק בין זימון בציבור כללי לבין זימון בקרב המשפחה.

64. 9.1

    ג'ורג'יה, ארה"ב, אדר א' תש"ס

65. 9.2

    ט. שאלת רשות לזימון מבעלת הבית

66. 9.3

    שאלה:

67. 9.4

    אלמנה בקהילתנו, לפעמים מזמינה אורחים לארוחת שבת קודש, וכשנמצאים שם ג' גברים, היא מבקשת שהמזמן יזכיר "ברשות בעלת הבית" בברכת הזימון שלו. אורח אחד סירב, בטענו שעליו לבקש רשות מבעל הבית מכיוון שיש לבעל הבית זכות לזמן – זכות שאין לבעלת הבית האלמנה. מאידך, האלמנה טוענת שמכיוון שהאורח חייב לברך אותה ב"ברכת האורח", לכן יש לה זכות לבחור את המזמן. לפיכך, עליו לבקש רשות ממנה בברכת הזימון. מי צודק?

68. 9.5

    תשובה:

69. 9.6

    זכותו של בעל - הבית לבחור את המזמן1שו"ע או"ח "משנה ברורה" (סי' רא סק"ד בשם "פרי מגדים"), וראיתו מברכות מו ע"ב, דרבי נתן לרב לברך, אף דרבי חייא שהיה גדול מרב, גם הוא ישב באותה הסעודה. עיין עוד ב"משנה ברורה" (שם ס"ק ו-ז)., ונראה שמכך נובע המנהג להוסיף בזימון: "ברשות בעל- הבית", יחד עם כהנים, מרנן ורבותי2המקור לבקשת הרשות מובא: בשבולי הלקט אות קמ (מובא בב"י או"ח סי' קסז): "מצאתי בשם רב האי גאון המברך נוטל רשות מחברו דרך כבוד ואומר ברשות מורי... והם עונים ברשות שמיים. שכך שנינו בברכות נ"ה ע"א ראה קראתי בשם בצלאל - אמר לו הקב"ה למשה,משה הגון עליך בצלאל...וכן בסעודה כל בני הסעודה בוחרים להם הכהן או החשוב לברך, ואומרים לו ברך. כלומר, אתה נאה והגון לפני הקב"ה לברך וכל שכן לנו. והוא אומר ברשות רבותי: זה אני יודע, אם אתם מסכימים, שהקב"ה מסכים עמכם וכו'...". כלומר, המברך אומר ברשות רבותי משום כבוד הממנים אותו וכל שכן לבעל הבית שבידו לבחור כנ"ל. וכן כתב "כל בו" (סי' כה) "ומדרך המוסר לכל מי שיברך שיטול רשות מן הגדולים המסובים שם" - ואם כן ודאי שגם מדרך המוסר ליטול רשות ממארחו. עוד הביא בשו"ת "תורה לשמה" (סי' לד) ראיה מערכין (יא ע"ב) שחזקיהו נמלך בציבור ונטל רשותם להקרבת העולה, אף על פי שהיה מלך, וכן מלאכי השרת נותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם. ועוד טעם לאמירת "ברשות", בהמשך דברי שבולי הלקט הנ"ל, וכן כתב בשו"ת "רב פעלים" (ח"ד סי' כב) כדי לעורר את המסובים שיתנו דעתם לברכה, ויכוונו לצאת ידי חובה., ולכן מן הנימוס וממילא מן הדין לכבד את בעלת - הבית3זכר לדבר אפשר למצוא בגמרא ברכות (מח ע"א) בעניין ינאי המלך, אשתו וברכת המזון., האלמנה, ולומר ברשות בעלת - הבית.

70. 10.1

    ניו יורק, ארה"ב, מרחשוון תש"ס

71. 10.2

    י. אמירת "יראו עינינו" ע"י חזן שאינו נוהג לאומרה

72. 10.3

    שאלה:

73. 10.4

    לצערי אני בשנת אבל על אבי והנני משתדל לעבור לפני התיבה ככל יכולתי. נזדמן לי להתפלל בבתי כנסת שונים והנני מקפיד תמיד להתפלל בקול רם כנוסח הקהילה וכפי מנהגיה. בדרך כלל אין זה עניין גדול להגיד "הודו" לפני או אחרי "ברוך שאמר", והכל הולך על תלו.

74. 10.5

    נסתפקתי לגבי אמירת "ברוך ה' לעולם" בתפילת מעריב שנאמרת בהרבה קהילות כאן בחו"ל בין "השכיבנו" לתפילת שמונה עשרה. אני התחנכתי על ברכי מנהגי הגר"א, ליטא ובריסק שהקפידו לא להגיד "ברוך ה' לעולם" וראו בו ממש הפסק בין גאולה לתפילה של תפילת מעריב. ואף שאני יודע שמבחינה הלכתית יש מקום נרחב לתרץ זאת, בכל זאת כאן מדובר לא רק בשינוי זעיר של "שמע קולנו" או "אב הרחמן" אלא בעניין של הפסק. בנוסף לכך, ספיקותי עולות שהרי אני רואה שהרבה מאלה שמקפידים על שיטת הגר"א כשמתפללים לפני התיבה במניין שאומרים "ברוך ה' לעולם" עוצרים אחרי אמירת "השכיבנו" ומחכים עד שהקהל יגמור את הברכה, ואז מיד אומרים את הקדיש לפני שמונה עשרה בלי אמירת אותה הברכה – האם זו הדרך הנכונה לפעול?

75. 10.6

    תשובה:

76. 10.7

    א. ברכת "יראו עינינו" איננה נזכרת בש"ס, אלא נתקנה ע"י ראשי ישיבות שבבבל1שו"ת "משנה הלכות" (ח"ה סי' כט') בשם "שבלי הלקט"..

77. 10.8

    הברכה כוללת י"ח פסוקים (כשבכל פסוק ישנה אזכרת שם ה') עם ברכה בסופם, ומטרתה היתה לפטור אותם המתפללים בבתי-הכנסת שבשדות שפחדו להתאחר שם זמן רב בלילה, מתפילת שמונה-עשרה על-ידי י"ח אזכרות אלה והקדיש שלאחריהן. אמנם כיום שמתפללים בבתי-כנסיות מסודרים, לא שייכת תקנה זו, אך אין אנו מבטלים מנהג ראשון2טור (או"ח סי' רלו).. גם בארץ-ישראל קיבלו וקבעו תקנה זו בראשית תיקונה, אך בדורות האחרונים חדלו לאומרה בארץ-ישראל3"דרכי יוסף" (או"ח סי' רלו אות ג). "בית יוסף" ( טור או"ח סי' מו) לא מנה ברכת "יראו עינינו" במאה ברכות שחייב אדם לומר בכל יום.. בטור4שם. הביא מחלוקת ראשונים, אם יש לאומרה או לאו, ואף בין הפוסקים האחרונים יש שפסקו, שאין לאומרה אפילו בחו"ל5על-פי האריז"ל אין לומר פסוקים אלה, וכן דעת הגר"א והגרש"ז שלא לאומרם אפילו בחוץ לארץ - מובא בשו"ת "משנה הלכות" שם..

78. 10.9

    ב. לפי זה נפסקה ההלכה שכל אדם ינהג לפי מנהגו שלו, גם כאשר הציבור נוהג באורח שונה. ולכן, בן ארץ-ישראל או הנוהג כגר"א וכגרש"ז הנמצאים בחו"ל במקום שהציבור אומרה - אין לו לאומרה6"אגרות משה" (חאו"ח ח"ב סי' קב, בסופו)., וזאת בתנאי שלא ירגישו אחרים בדבר7"אגרות משה" (חיו"ד ח"ג סי' צו אות ח), כדין כל שינוי נוסח שיש בו בעיה של "לא תתגודדו" - מדאורייתא, ובעיה של לא ישנה מפני המחלוקת - מדרבנן. ואם הדבר לא מורגש - לא קיימות בעיות אלה.. ולכן, אם אי-אפשר שלא לאומרה באופן שלא ירגישו, כגון שהוא שליח-ציבור - צריך לאומרה8"אגרות משה" שם, על-פי פסחים קו ע"א. וכל שכן כאן שרבים סוברים, שצריך לאומרו בחו"ל, וניתן לסמוך עליהם שלא להחשיבו כהפסק בין גאולה לתפילה אלא הוי גאולה אריכתא, כמו "השכיבנו".. אין זה מן הראוי לסמוך על הפתרון של שתיקה בעת שהציבור אומרה ואמירת קדיש בלי לאומרה, שכן מעצם השתיקה ניתן להבין, שהוא מתפלל בנוסח אחר9ראה סברה דומה ב"אגרות משה" (חאו"ח ח"ב סי' קד) לגבי שינויי נוסח בדברים שהקהל אומרים בקול רם, שאין לשנות אפילו בלחש - מחמת סברה זו, וקל וחומר לגבי הש"ץ..

79. 11.1

    ניו ג'רזי, ארה"ב, מרחשוון, תשס"א

80. 11.2

    יא. ברכות על ראיית גאונים בתורה ובמדע

81. 11.3

    שאלה:

82. 11.4

    אני לומד באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי, ארה"ב. האוניברסיטה שלנו מפורסמת בזכות חתני פרס נובל מרובים השייכים לסגל המרצים. חלקם יהודים וחלקם אינם יהודים. חלק מ"גאונים" אלה הינם יהודים שומרי מצוות. האם אני צריך לברך ש"חלק מחכמתו" או "שנתן חכמתו"? האם יש הבדל בין יהודי שומר מצוות ושאינו שומר מצוות? מה הדין באינו יהודי שנחשב גאון ב"מדעי היהדות"? כשצריך לברך, האם יש לעשות זאת בשם ובמלכות? מה הדין, אם בזמן הראיה לא נאמרה הברכה, האם אפשר לברכה שלא בנוכחות ה"גאון"?

83. 11.5

    תשובה:

84. 11.6

    1. הרואה חכמי ישראל, אומר "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו"1ברייתא במס' ברכות (נח ע"א), וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' רכד סעיף ו). בלא הזכרת שם ומלכות2כן פסק "ציץ אליעזר" (חלק יד סי' לז ס"ק ו) וכן משמע מ"כף החיים" (חלק ג סי' רכד סעיף יט). ישנם ב' טעמים עיקריים למה לא להזכיר שם ומלכות בברכה זו: מפני שאין היום דין "תלמיד חכם" ראוי לברכה זו, וכמו שכתב "ציץ אליעזר" (שם) והביא בשם ספר "יוסף אומץ" (יוזפא), שמחברו חי לפני כארבע מאות שנה, וז"ל: "בסימן ת"נ כותב שהברכה לראיית חכמי ישראל ואומות העולם לא כתב, כי מעטים מאד בזמנינו מי שראוי לקרותו חכם", ומסיים: "אכן מי שרוצה לאומרה בלא שם ומלכות, לא הפסיד". אמנם הרב עובדיה יוסף חלק על טעם זה ופסק ב"יחווה דעת" (חלק ד סי' טז) לומר את הברכה בשם ומלכות. טעם נוסף מביא "כף החיים" שלגבי נוסח הברכה ישנה פלוגתא, אם לומר "שחלק" כמו נוסח הגמרא שלנו או לומר "שנתן" כמו שפסק רמב"ם (פ"י מהל' ברכות הל' יא), ולכן פסק ב"בן איש חי" (פ' עקב אות יג) לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות., ורק כאשר הוא רואה חכם מופלג בתורה ובחכמה וביראת ה' ומורה הוראות בישראל3"יחווה דעת" (חלק ד סי' טז)., יברך בשם ומלכות. וגם כאשר הוא רואה הרבה חכמים יחד, אפילו אינם מופלגים, הוא יכול לברך עם אזכרה4"כף החיים" (חלק ג סי' רכד סעיף יח) וכן ב"ציץ אליעזר" (חלק ד סי' לז)..

85. 11.7

    2. הרואה חכמי אומות העולם, אומר "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם"5ברייתא ברכות נח ע"א, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' רכד סעיף ז)., וגם כאן בלא הזכרת שם ומלכות6"כף החיים" מביא שגם בברכה זו ישנה פלוגתא בנוסח הברכה, דבגמרא שלנו כתוב "שנתן מחכמתו לבריותיו"., וגם כאן מדובר דווקא בחכמים גדולים מפורסמים בכל העולם, מופלגים בחכמה ובמחקר, כגון מקבלי פרס נובל7כן משמע מ"ציץ אליעזר" בשם ספר "יוסף אומץ" שמובא בהערה 2..

86. 11.8

    3. גם הרואה יהודי חכם ומפורסם במחקריו המדעיים, יאמר "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם"8באחרונים הובאו הסברים שונים להבדל בנוסח הברכה בין חכמי ישראל לאומות העולם, מדוע כאן הנוסח "נתן" וכאן "חלק": ב"בית יוסף" (טור או"ח סי' רכד סעיף ו) מפרש שהשינוי בנוסח הוא בשל הסגולה המיוחדת המיוחסת לנפשות ישראל, שהן כחלק א-לוה ממעל, ועיין שם הסברו בשם "אבודרהם". ועיין עוד בב"ח (שם) שכתב בעקבות מדרש רבה (שמות פ' מא, ג), שאע"פ שחכמי האומות קיבלו ז' חכמות, רק לישראל חלק בתורה ובסודותיה. ועוד עיין בט"ז (שם ס"ק א) המסביר זאת ע"פ כללים משפטיים הלקוחים משו"ע חושן משפט. מכל הפירושים משמע שוודאי ישראל לא גרע מגוי לעניין ברכה זו, ולכן פשוט שגם על ראיית החכם היהודי יכול לומר נוסח ש"נתן"..

87. 11.9

    4. הרואה גוי חכם ומפורסם במחקר מדעי קודש, אינו מברך עליו9כך מדייק "בית יוסף" (טור או"ח סי' רכד סע' ו-ז) מסמ"ק שכתב "הרואה חכמי אומות העולם, שחכמים בחכמת העולם, מברך שנתן מחכמתו לבשר ודם", והסביר שכתב כן לאפוקי היכא שאינם חכמים אלא בדת, שאין מברך עליהם. ואף שה"משנה ברורה" (סי' רכד ס"ק י), מדייק דווקא לאפוקי חכמים בדתם, נראה שאין לחלק בין דתם לדתנו לעניין זה..

88. 11.10

    5. אם לא בירך כשראה, אם משום שלא ידע שלפניו חכם מפורסם ואם משום שלא ידע שיש לברך, יברך כאשר יראנו פעם נוספת10כתב מרן בשו"ע (אורח החיים סי' רכז סעיף ג): "היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברד, אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור - יצא, ואם לא - לא יצא", וכתב על זה "משנה ברורה" (שם ס"ק יב) "ואם עבר יותר מכדי דיבור מעת שראה הברק או שמע הרעם, שוב לא יברך על רעם וברק זה". ואף שמשמע מהט"ז (שם), שאם אפשר לו, יכול לברך אפילו אחר כך, מביא ה"משנה ברורה" ב"שער הציון" (ס"ק יז) הרבה אחרונים שחולקים על הט"ז, ולכן פסק שם ספק ברכות להקל. ומסתבר כדעתם, שהרי זו כן ברכת הרואים, ואם כן יש לברכה דווקא בזמן הראיה..

89. 12.1

    מינכן, גרמניה, תשרי תשס"א

90. 12.2

    יב. שינוי נוסח-התפילה בעקבות שינוי בהרכב המתפללים

91. 12.3

    שאלה:

92. 12.4

    השאלה היא בקשר לשינוי נוסח תפילה בבית הכנסת המרכזי במינכן. קיים בקהילתנו מצב מיוחד, שגורם לשאלה זו.

93. 12.5

    נוסח התפילה כרגע הוא נוסח ספרד.

94. 12.6

    רק חלק קטן מחברי הקהילה – רובם זקנים – יודעים בכלל להתפלל. רוב האנשים שבאים בחגים ולשמחות אינם יודעים להתפלל, וצריכים סידור ומחזור עם תרגום גרמני. הסידורים והמחזורים עם תרגום גרמני הם לפי מנהג אשכנז – (רובם לפי נוסח היידענהיים (רעדעלהיים)). חשוב לי גם, שלרוב המתפללים יהיה אותו סידור או מחזור, כדי שאוכל להודיע את מספר העמוד בקול רם.

95. 12.7

    לאחרונה הוציאו מחדש מחזור עם תרגום רק לערבית ר"ה וי"כ בנוסח אשכנז – בתפילת ערבית השינויים אינם גדולים ולכן השתמשנו בהם בשנה שעברה. במיוחד האנשים שאינם יכולים להתפלל, שמחו שמחה גדולה.

96. 12.8

    רצוני להוסיף עוד מספר נקודות:

97. 12.9

    1. לפני שלושים שנה כן התפללו נוסח אשכנז בבית הכנסת שלנו וזאת למרות שרב המתפללים היו מפולין ולא מארץ אשכנז. אינני יודע מדוע שינו את הנוסח.

98. 12.10

    2. שמעתי – אבל לא ראיתי – ואינני יודע מאיפה שמועה זו נובעת, שיש פסק שבארץ אשכנז צריכים לשמור על מנהג המקום ולהתפלל נוסח אשכנז.

99. 12.11

    3. הצד החיובי בשינוי הנוסח יהיה כמו שהסברתי – לזכות את הרבים, לעזור להרבה אנשים להתפלל – ולהם לא אכפת הנוסח. מצד שני בודאי אתקל בהתנגדותם של האנשים שאוהבים להתפלל נוסח ספרד, וביניהם יש אנשים שבאים כל יום להתפלל.

100. 12.12

     4. ברצוני לציין שיש בעיר מנינים המתפללים נוסח ספרד, אם יש אנשים שלא מוכנים לנוסח אשכנז.

Next → — showing 1–100 of 638

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 5. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.