← All works

B'Mareh HaBazak Volume IV

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,673 sections

1. 60.10

   1. על החולה להבדיל לפני שיאכל, ואם צריך לאכול רק בבוקר, יבדיל בבוקר2"כף החיים" (סי' תקנו סק"ט), ו"שמירת שבת כהלכתה" (ח"ב פרק סב סעיף מו)..

2. 60.11

   2. בהבדלה לא יברך "על בשמים"3"מגן אברהם" (סי' תקנו סק"א) - משום שזהו תענוג להשיב נפש יתירה. "מגן אברהם" (סי' תקנו סק"א) - משום שזהו תענוג להשיב נפש יתירה..

3. 60.12

   3. במקרה זה עדיף להבדיל על חמר-מדינה ולא על יין4"כף החיים" (סי' תקנו סק"ט), ואם אין לו, יבדיל על יין ויתן לקטן. ועיין "נשמת אברהם" (סי' תקנו) בשם הגר"ע יוסף שחלק..

4. 60.13

   4. לא יאכל בשר ולא ישתה יין5כדיני תשעת הימים (סי' תקנא סעיף ט). אלא אם כן נזקק דווקא לכך מבחינה רפואית.

5. 60.14

   5. ראוי שלא יאכל ולא ישתה יותר ממה שצריך על-פי עצת הרופא6סי' תקנד סעיף ה..

6. 60.15

   6. לא יניח תפילין בבוקר, אבל אם הוא צריך לאכול בצהרים, יניחן מיד אחרי חצות, ופעם נוספת במנחה7עיין "שמירת שבת כהלכתה" (ח"ב סי' סב סעיף מו ובהערה קח שם)..

7. 61.1

   בואנוס איירס, ארגנטינה, מרחשון, ה'תשנ"ו

8. 61.2

   סא. שימוש בחבלים כ"מעמיד" לסכך.

9. 61.3

   שאלה

10. 61.4

    האם מותר, מטעמי חסכון, להשתמש בחבלים כ"מעמיד לסכך", במקום בקורות עץ?

11. 61.5

    תשובה

12. 61.6

    לכתחילה יש להיזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה1שו"ע אורח חיים (סי' תרכט) "משנה ברורה" (ס"ק כב)., והוא הדין בכל דבר הפסול לסכך2"מנחת-יצחק" (ח"ד סי' מה). וראייתו מהר"ן לסוכה (דף כא) בענין סומך סוכתו ע"ג הכתלים, שהובא גם במגן אברהם (שם ס"ק ט).. ומי שידו משגת, עדיף שיחמיר שלא להעמיד הסכך על גבי חבלים, אלא יעמידו על גבי קרשים שרחבם פחות מד' טפחים (32 ס"מ). אך בדיעבד, או כאשר אין לו שאר הדברים, מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה3"משנה ברורה" שם.. ולכן, במקום הצורך, אפשר להקל להעמיד הסכך בחבלים. ומכיוון שיש פוסקים, שבדבר הפסול לסיכוך מדרבנן מותר להעמיד את הסכך אף לכתחילה4כך כתב ריטב"א לסוכה (יא ע"ב) ו"פרי מגדים" א"א ס"ק יא הסתפק בזה, וב"יחווה דעת" (ח"א סי' סד) הכריע להקל, וכן צידד "מנחת שלמה" (סי' כב) מעיקר הדין. אך "משנה ברורה" (ס"ק כה) מחמיר גם בזה, וכן נראה מדברי "חזון איש" (אורח חיים סי' קמג אות ב)., יעדיף חבלים העשויים מן הצומח (כגון פשתן), הפסולים לסיכוך רק מדרבנן5עיין שו"ע אורח חיים (סי' תרכט סע' ד-ה) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק יב)., על פני חבלים העשויים מחומר סינתטי הפסולים מדאורייתא6שו"ע אורח חיים (סי' תרכט סעיף א) ו"ביאור הלכה" (שם ד"ה צומח)..

13. 62.1

    פראג, צ'כיה, תשרי, ה'תשנ"ח

14. 62.2

    סב. פתיחת גג שעל סוכה בשבת וביו"ט

15. 62.3

    שאלה

16. 62.4

    בגלל מזג האויר בעירנו הותקן לפני שנים מרובות ביותר גג מעל הסוכה. יש אפשרות לפתחו ולסוגרו. תהליך הסגירה והפתיחה הוא באמצעות גלגלת שמסובבים אותה והגג נע על גבי צירים. התהליך הוא איטי ודורש טרחה מרובה (כרבע שעה עבודה). הצירים והגלגלת קבועים במקומם. האם יש איסור בפתיחת הגג או סגירתו בשבת וביום טוב?

17. 62.5

    תשובה

18. 62.6

    מותר1שו"ע אורח חיים (סי' תרכו סעיף ג ברמ"א) "ואין בזה לא משום סתירה ובנין אוהל ביו"ט ולא משום "תעשה ולא מן העשוי". "משנה ברורה" (שם ס"ק יט) בשם ב"ח ו"מגן אברהם". אמנם בס"ק יח התיר לפי פשטות דברי רמ"א שאין משום "תעשה ולא מן העשוי" בדבר שהוא חיצוני לסוכה, ועיין ב"שער הציון" (ס"ק כו) שכיוון שאינו עושה כאן מעשה חשוב, כמו הורדת רעפים, אלא רק פותח את הגג, עדיף להכין הסכך בזמן שהגג פתוח. בשו"ע אורח חיים (סי' שטו סעיף ה) פסק דכסא טרסקל מותר לפותחו בשבת, ואין בזה משום בניין וסתירה. וב"ביאור הלכה" (ד"ה טפח) כתב בשם "נודע ביהודה" שמותר משום דלא הוי דרך אוהל בכך מה שאין כן בכילה שבגגה טפח, שהיא בכלל אוהל קבוע. אמנם, ב"חזון איש" (חלק או"ח סי' נב סע' קסו) דחה דברי בעל "נודע ביהודה" מנדון דידן, שהרי התירו לפתוח גגון מעל הסוכה. ומסקנתו דכל שהוא גוף אחד וכך דרך תשמישו, אין בו משום אוהל. ועל כן גם התיר פתיחת גגון שבעגלת-ילדים. בעל "מטה אפרים" (סי' תרכה סעיף סד) כתב שמצוה מן המובחר היא לדאוג לגגון לכסות הסוכה מפני הגשמים, שעל-ידי כך יוכל לקיים המצוה כראוי גם אחרי ירידת גשמים והוא מביא שם בשם "אלף למטה" שבליל חג עדיף להשאיר את הגגון פתוח, כדי שבזמן התקדש החג תהיה לקדושה על מה לחול. לפתוח ולסגור בחג ובשבת גג שעל צירים, כדי לשבת בסוכה. אם אין צירים, מותר לפותחו על-ידי גוי2שו"ע (שם) ב"משנה ברורה" (ס"ק כ) וב"שער הציון" (ס"ק לב) דהוי שבות דשבות במקום מצוה..

19. 62.7

    ובשעת בניית הסוכה ישים לב להניח הסכך כאשר הגגון פתוח.

20. 63.1

    טריאסט, איטליה, תשרי, ה'תשנ"ז

21. 63.2

    סג. מנהג חלוקת פרחים למתפללות בבית-הכנסת בשמחת-תורה

22. 63.3

    שאלה

23. 63.4

    בעירנו נהוג מימים ימימה שנשות החתנים, חתן תורה וחתן בראשית, מחלקות פרחים למתפללות בעזרת נשים בכל "שמחת-תורה". המנהג מקורו כנראה בקהילות קורפו ונהוג שם מדורי-דורות.

24. 63.5

    האם מחמת החשש שמא ישימו הפרחים במים בהגיען הביתה ויעברו על איסור זורע צריך להפסיק המנהג?

25. 63.6

    אם יכינו מערב יום-טוב את הפרחים בכלי עם מים ויחלקו אותם בצורה כזאת, האם זה יפתור את הבעיה?

26. 63.7

    תשובה

27. 63.8

    בענין המנהג בקהילתכם שנשות החתנים מחלקות פרחים בבית-הכנסת ביום שמחת-תורה1בענין שלפנינו יש לדון בשלושה נושאים מהלכות שבת ויו"ט. א. האם יש איסור זורע בהנחת הפרחים במים ביו"ט. ב. האם יש איסור לטלטל הפרחים מרה"י לרה"ר ולכרמלית בדרך לביתן. ג. האם יש איסור מקח-וממכר בשבת בעצם נתינת הפרחים כמתנה, אשה לרעותה. ונפרט בכל נושא את הנוגע לנדון שלפנינו: א. בשו"ע (או"ח סי' שלו סע' יא) נפסק כי השורה חיטים ושעורים וכיוצא בזה במים, הרי זה תולדת זורע, וחייב בכל שהוא. והוסיף הרמ"א - ומותר להעמיד ענפי-אילנות במים בשבת, ובלבד שלא יהיו בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים. ועיין לקמן סי' תרנד. עכ"ל. והמעיין בסי' תרנד סע' א יראה דפסק המחבר, וז"ל: מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה, ומחזירתו למים, ותוסיף עליו אם צריך אבל לא תחליף המים". מקור דין זה במשנה במסכת סוכה דף מה ע"א. וכבר תמהו האחרונים על הסתירה שבדברי הרמ"א. דבסימן תרנד התיר רק להחזיר הלולב למים שעמד בהם מקודם לנטילתו למצותו, אבל נאסר להוסיף לו מים ,וכש"כ להניח לולב במים לכתחילה, אסור. ואילו בס' שלו פסק הרמ"א, שמותר אף לכתחילה להשרות הענפים בכלים. ובחיי-אדם (כלל יא סע' ג) ובתוספות שבת (סי' שלו ס"ק כא) כתבו שאף הרמ"א לא התיר אלא להחזיר הענפים למים ולא לתיתם לכתחילה במים. וגם הוספת מים אסורה, אולם ביו"ט מותר להוסיף מים .ואמנם הפמ"ג והגר"ז בשו"ע-הרב, פירשו שדעת הרמ"א להתיר לתת הענפים לכתחילה במים) וע' עוד בספר אגלי-טל, מלאכת זורע סע' יא). וב"משנה ברורה" (סי' שלו ס"ק נד) כתב את ב' השיטות דלעיל, בהסבר דברי הרמ"א, ונטה להחמיר. ומ"מ כתב שאפשר לסמוך בדיעבד על המקילין אם שכח לשים הענפים מבעוד יום במים (ע' שער הציון ס"ק מח). וכל ההיתר לעיל דוקא בענפים שאין בהם פרחים, דאם יש פרחים ומניחן במים, יש בזה חשש איסור דאוריתא ואפילו אם עמדו מקודם במים, והוציאום, אסור להחזירם, דהמים מסייעים להם לפריחתם, וכמו שכתב הרמ"א. והנה בשו"ת "יחוה דעת" (כרך ב עמ' ר) כתב הגר"ע יוסף, בשם תשובת הרשב"א, דדוקא לולב שאסור לטלטלו, לאחר שנעשתה בו המצוה, אסרו להניחו במים לכתחילה, ורק להחזירו למקום שנטלו משם, מותר. אולם מותר להשקות הירק-התלוש כדי שלא יתייבש. (וכן פסק המחבר סי' שכא סע' יא וכן יש לחלק בין לולב שאסור להניחו במים, ובין ענפים שעשויים לריח ולנוי שמותר אפילו להניחן לכתחילה במים ביו"ט. והביא מהגאון מוהריק"ש בספרו "ערך-לחם", שכתב שאף פרחים סגורים מותר להניחם במים, ואעפ"י שיפתחו ע"י זה, דאי"ז הצמחת דבר חדש. ודוקא בחיטים ושעורים אסור, משום שמצמיחים ע"י המים דבר חדש. ואמנם בשו"ת חקקי-לב (או"ח סי' י) אסר להניח במים בין פרחים ובין ענפים. וסיכם הגר"ע יוסף שאסור להניח במים פרחים סגורים ואפילו הוצאו מהמים בשבת אסור להחזירם למים. ומנגד, התיר להניח במים פרחים ושושנים שנפתחו כבר, וכש"כ ענפים שאין בהם פרחים. ובספר "שמירת שבת כהלכתה" (ח"א פרק כו סעי' כו) פסק כ"משנה ברורה" שאין להניח פרחים וענפי אילנות במים בשבת ויו"ט. ובשבת אסור להוסיף מים לאגרטל, ואילו ביו"ט מותר להוסיף מים, כדאיתא במשנה דסוכה לגבי לולב. ולענין החזרתם לאגרטל שהיו מקודם, פרחים אסור, ואילו ענפים מותר. ובנדון שלנו, כיון שאי אפשר להקפיד שכל הפרחים יהיו פתוחים לגמרי, וכיון שאף בענפים רבו האוסרים להשרות מים, מן הראוי להניח הפרחים במים מבעוד יום, ולתיתן לחברתה כשהפרחים מונחים בכלים קטנים עם מים. ב. בשו"ע או"ח סי' תקיח סע' א פסק המחבר שמתוך שהותרה מלאכת הוצאה לצורך ביו"ט, הותרה אף שלא לצורך. והרמ"א שם כתב דדוקא אם יש איזה צורך כלשהו מותר לטלטלן, אבל שלא לצורך כלל אסור. וע' שם בביאור הלכה שהאריך בהסבר שיטות הראשונים בענין. ועל כל פנים, בעניננו, שודאי אם יטלטלו הפרחים מביהכנ"ס לבתיהם הוא לצורך, שהרי נהנים בביתם מנויים ומריחם הטוב, וכיון שחג שמחת-תורה בחו"ל, לעולם יהא ביום-חול ולא בשבת, אין לאסור טלטול הפרחים לביתם. ואמנם כל זאת, דוקא לענין איסור הוצאה מרשות לרשות, ובהילוך ד' אמות, אבל ודאי שאסור להוציא הפרחים מחוץ לתחום. ומן הראוי להודיע לקהל שלא הותר הטלטול לבתיהם, אלא ביו"ט, אבל בשבת אסור. ג. ב"משנה ברורה" סי' שו ס"ק לג כתב שמקח וממכר אסור בשבת בין בפה ובין במעשה, גזירה שמא יבוא לידי כתיבה. וכן אסור לתת מתנה לחבירו שכן דומה למו"מ. ואמנם מותר לתת מתנה לצורך שבת ויו"ט, כמו שמצינו בסי' שכג סע' ז שכלים שצריך להטבילם יתנם לגוי במתנה, ויחזור וישאל ממנו, וע"י זה יוכל להשתמש בהם ללא טבילת כלים שנאסרה בשבת. וכן לענין מצות-לולב ביו"ט ראשון של סוכות נפסק בשו"ע או"ח סי' תרנח סע' ג-ד מותר להקנותו איש לרעהו לשם קיום המצוה. ולפי"ז גם בנדון דידן, כיון שעל-ידי נתינת הפרחים זה לזה מתרבה שמחת הקהל ביום שמחת-תורה, וודאי שהנאת הריח מתחילה מרגע קבלתם הן בנוי והן בריח, ואין איסור משא ומתן בשבת ויו"ט בנתינת הפרחים., יש לדאוג לכך שהפרחים יהיו מונחים מערב יו"ט בכלי קטן עם מים2עיין הערה 1ב, דכיון ששמחת-תורה בחו"ל לעולם אינו בשבת, מותר אף להוסיף מים לכלי קטן שבו הפרחים וכן להעבירו לכלי גדול, ומכל מקום לא יחליף המים לגמרי!, כדי שלא תבואנה לידי מכשול בהנחת הפרחים במים לכשיבואו לביתן3יש לבדוק האם הנשים תשמענה להוראות הנ"ל ולא תבואנה להוציאם מהמים ולתיתם בכלי חדש ביו"ט ועל כן יש להזהיר הקהל בזה ואולי לשקול החלפת הפרחים בענפי-אילנות ללא פרחים, שיש המתירים אף לכתחילה לתיתן במים, ע"ע הערה 1א., ואמנם מותר להן להוסיף מים ביו"ט4עיין סוף הערה 1א..

28. 64.1

    טורינו, איטליה, שבט, ה'תשנ"ו

29. 64.2

    סד. צירוף נשים למניין לעניין הדלקת נרות חנוכה בבית-הכנסת.

30. 64.3

    שאלה

31. 64.4

    ידוע ומפורסם ענין פרסומי ניסא שבהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת.

32. 64.5

    במקרה ואין מנין בבית הכנסת, רוב הפוסקים סבורים שאין לברך על ההדלקה. האם יש סברא במקרה כזה (או באירועים אחרים לכבוד החנוכה) לצרף גם נשים למנין עשרה ולברך על ההדלקה? האם ניתן לענין זה לסמוך על כך ש"אף הן היו באותו הנס" כמו לענין מקרא מגילה בפורים?

33. 64.6

    תשובה

34. 64.7

    1. נוהגים להדליק נרות-חנוכה בבית-הכנסת1שו"ע אורח חיים (סי' תרעא סע' ז). וב"בית יוסף" כתב שהטעם שמדליקים נרות-חנוכה בבית-הכנסת הוא מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכן כתב ה"כלבו". וכתב עוד טעם אחר - כדי לפרסם הנס בפני העם ולסדר הברכות לפניהם, לפי שיש פירסום גדול לשם יתברך וקידוש שמו כשמברכים אותו במקהלות. וכן כתב ריב"ש בתשובה, וזה לשונו: "המנהג הזה להדליק בבית-הכנסת, מנהג ותיקין הוא, משום פרסומי ניסא, כיון שאין אנו יכולים לקיים המצוה כתקנה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ". ואין לברך אלא אם כן ישנם עשרה גדולים2כתב ב"מור וקציעה" (או"ח סי' תרעא) שמכיוון שהוא משום פרסומי ניסא, צריך שתהיה עדה (עשרה) בשעת מעשה, וכן כתב "בן איש חי" בשו"ת "רב פעלים" (או"ח ח"ב סי' סב) וב"ילקוט יוסף" (ח"ה, מועדים, עמ' 203) ובהערה מא שם הביא עוד אחרונים שפסקו כך.. ואם אין עשרה והשעה דחוקה, כגון בערב שבת, יש שאומרים שיכול לברך, הואיל ואחר-כך יבואו עשרה3"מגן אברהם" (סי' תרעא ס"ק י) וזה לשונו: "ונ"ל באם הוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לביהכ"נ יתקדש היום, יברך וידליק מיד, דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לביהכ"נ, ודמי למדליק ברחוב בשעה שאין שם איש ואח"כ באו אנשים". וכן פסק ב"חיי אדם" (כלל קנד סע' יז) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק מז) וב"ביאור הלכה" (שם ד"ה ויש), וכתב בסוף דבריו: "על כן נלע"ד בהמדליק בברכה יש לו על מי לסמוך, וכן העתיק החיי אדם דצריך להדליק בברכה, ואם נקל לו להשיג מנין בשעת ברכה, מה טוב"., ויש שאומרים שידליק בלא ברכה4"מור וקציעה" (סי' תרעא) וסברתו - שאין פרסום הנס אלא בעשרה, ובפחות מזה ידליק בלא ברכה. וב"ילקוט יוסף" (ח"ה, מועדים, עמ' 204 סע' יח) נקט למעשה שאין לברך משום דהוי ספק ברכות להקל, וכן כתב ב"כף החיים" (סי' תרעא ס"ק עב וס"ק עח)..

35. 64.8

    2. נראה שיש מקום לצרף נשים למניין עשרה בבית-הכנסת, בפרט שיבואו אחר-כך עוד אנשים לשם5מרן בעל "בן איש חי" בשו"ת "רב פעלים" (או"ח ח"ב סי' סב) התיר להדליק בברכה בעשר נשים, וראיתו משו"ע אורח חיים (סי' תרצ סע' יח), שם כתב המחבר: "מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה, ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד". וברמ"א שם: "הגה, ויש להסתפק, אם נשים מצטרפות לעשרה". ובטור (ס'' תרפט) הביא מחלוקת בזה בין ר"ן ובעל העיטור, ואפילו לדעת בעל "העיטור" שאסר משום פריצות, יש לומר דהכא, שכולן נשים, אין בזה משום פריצות ומותר בברכה. ועל סמך דברי "בן איש חי" בצירוף סברת בעל "מגן אברהם" שיכולים להדליק בברכה אף שעדיין לא הגיעו עשרה, פסק ב"ילקוט יוסף" (ח"ה, עמ' 203 הערה מג) שיכולים להדליק נרות-חנוכה בברכה ע"י צירוף נשים, והוא כשיש רוב של לפחות שישה גברים. ודעת הגר"מ אליהו שצריך שיהיו דווקא עשרה גברים (הובא ב"מקרא קודש", הל' חנוכה לרב הררי, פ"י סעיף ה והערה יט שם), ולכן יש להשתדל שיהיה מניין גברים. ובאשר לברכה על נרות-חנוכה במסיבות, עיין שו"ת "יביע אומר" (ח"ז או"ח סי' נז) ובעיקר בסופו (ס"ק ו) שדעת הגרש"ז אויערבאך שאין לברך, וכן דעת הגרא"י ולדנברג בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ט"ו סי' ל), ודעת הגר"ע יוסף עצמו - להתיר..

36. 65.1

    מלבורן, אוסטרליה, תמוז, ה'תשנ"ה

37. 65.2

    סה. אורכה המינימלי של סכין שחיטה

38. 65.3

    שאלה

39. 65.4

    בבית המטבחיים שלנו שחיטת הבהמות נעשית בצורה זו: הבהמה עומדת כשראשה בין שני ברזלים הנמצאים משני צדי צווארה, בגלל חוסר מקום השוחט נאלץ להשתמש בסכין קטנה יחסית שאורכה (לא כולל הידית) הוא 30 ס"מ. האם מותר להשתמש בסכין זו גם לשחיטת בהמות גסות?

40. 65.5

    תשובה

41. 65.6

    אם שחיטת הבהמה נעשית בשכיבה - ניתן לשחוט בסכין שאורכה 30 ס"מ1לדעת מרן בשו"ע (יורה דעה סי' ח) די שאורך הסכין יהא כלשהו, ובלבד שיזהר לשער לפי אומד דעתו, שכשיוליך ויביא בה - לא ידרוס. רמ"א (שם) מביא שתי דעות: (א) לקחת סכין שאורכה כרוחב שני צווארי בעלי- החיים ממין אלה שהוא שוחט; (ב) לקחת סכין שאורכה י"ד אצבעות. ומהרש"ל וב"ח פסקו שלכתחילה אין לשחוט אלא בסכין שאורכו כשיעור שני צווארים, של המין שהוא שוחט. ובסימן כד סע' א בשו"ע כתב מרן שאם שחט בהולכה או בהבאה בלבד, השחיטה כשרה רק אם יש באורך הסכין כמלוא שני צווארים, ואם הוליך והביא, אפילו שחט באזמל כלשהו - כשרה. וכתב הרמ"א, שיש מחמירים בבהמה, והמנהג בגלילות אלו, לפסול בבהמה אפילו הוליך והביא, אם אין בסכין כמלא צואר וחוץ לצואר משהו. ועל כן, מכיוון שאף לרמ"א שחיטתו כשרה, אם הוליך והביא ויש בסכין כמלוא צוואר וחוץ לצוואר משהו, (ואע"פ שאין בסכין כמלוא שני צווארים), יש לצרף זאת להתיר כשאין אפשרות אחרת. והעיר הרב ששון גריידי שבתימן מעולם לא היו סכינים באורך 50-45 ס"מ (כמו אלה המצויות היום), וכי שחטו שם בסכינים באורך כ30- ס"מ. והוסיף שההיתר לשחוט בסכין קצרה כשהבהמה בשכיבה הוא משום שאז השוחט מוליך ומביא כרצונו, ללא צורך בדריסה בכוח, אך אם הוא שוחט כשהבהמה עומדת, צריך לברר את כל פרטי צורת השחיטה כדי לענות על השאלה.. אם שחיטת הבהמה נעשית בעמידה, כפי שתיארת, ישנו חשש גדול של "דרסה", דהיינו שישחט תוך כדי הפעלת כוח "כחותך צנון או קישות"2שו"ע (יורה דעה סי' כד, סעיף א).. לכן כדאי להזמין דווקא שוחט ותיק ומומחה, כדי שאפשר יהיה להתיר בשופי את השחיטה במתקן שלכם.

42. 66.1

    מלבורן, אוסטרליה, תמוז, ה'תשנ"ה

43. 66.2

    סו. מליגת עופות אחרי שחיטה

44. 66.3

    שאלה

45. 66.4

    כאן בבית המטבחיים המקומי, מכניסים את העופות לאחר השחיטה לאמבט מים חמים כלי ראשון עם טרמוסטט אלקטרוני השומר על חום קבוע של 45 מעלות צלזיוס. הכנסתי את ידי פנימה, ואין היד סולדת בהם כך שאפשר להשאיר את היד במים במשך הרבה זמן. זה עוזר אח"כ במריטת העופות במכונה והעופות יוצאים נקיים יותר. כאשר שוחטים עופות שלא ע"פ ההלכה מעלים את הטמפרטורה באמבט ל75 מעלות צלזיוס אך מקפידים על טמפרטורה של 45 מעלות צלזיוס בזמן השחיטה הכשרה.

46. 66.5

    תשובה

47. 66.6

    לכתחילה, יש לעשות כל מאמץ למלוג כנהוג בארץ-ישראל, דהיינו כשהמים פושרים1שו"ע יורה דעה (סי' סח סעיף יא), מחבר ורמ"א. "מנחת יצחק" (ח"ג סי' סט) דן בהצעה לטבול את העופות באמבטיה שהיא כלי ראשון, כשאין היד סולדת ואין הכלי על האש, ובסוף דבריו כתב "על כן מכל הני טעמי לא נראה לי להורות בזה היתרא". עיקר טעמיו לאסור: 1. בדבר שנעשה בתמידות, חששו אף למיעוט, ויש אפוא לחשוש שהגויים לא יעמדו בתנאים חרף ההשגחה. 2. הש"ך הביא דעתו של בעל "תורת חטאת" שצונן לתוך חם, אף-על-פי שאין היד סולדת, מבליע כדי קליפה, ולדעת רשב"א (הובא בטור יו"ד סי' קה) יש לאסור למלוג אפילו בכלי שני. 3. יתכן שיש בין העופות טרפות או נבלות, ואם כן - אף שיש פוסקים שצדדו לומר לעניין בליעת דם בכלי שני, שאף-על-פי שמפליט ומבליע, יוצא על-ידי מליחה - אין זה שייך בבליעת נבלות וטרפות. 4. שיעור יד סולדת אינו מוסכם ע"י הפוסקים, עיין "פתחי תשובה" (שו"ע יורה דעה סי' קה ס"ק ז). ועיין עוד "מנחת יצחק" (ח"ג בהקדמתו לתשובה ע) המשבח את קהילת בלפסט שהצליחו לגרום, שהמליגה תהיה במים קרים. והרי הצעות למשא-ומתן עם הבעלים כדי שיסכימו למריטה על-פי ההלכה: 1. התחייבות הקהילה לקנות את כל העופות, גם אם המריטה (אולי) לא תהא מושלמת. 2. תווית מיוחדת שהעופות נשחטו ונמרטו לפי ההלכה היהודית ובאחריות רב הקהילה, ובשל כך ייתכן שאין המריטה מושלמת.. אם אי-אפשר לנהוג כאמור, יש להעדיף אחת משתי האפשרויות הבאות: לנסות להפוך את האמבטיה לכלי שני גם אם הטמפרטורה תישאר 45 מעלות, או לחילופין, אם אפשר להעמיד את חום האמבטיה על 40 מעלות, מבלי שתהיה פגיעה משמעותית באיכות המריטה.

48. 66.7

    בשעת הדחק ניתן להתיר גם כאשר האמבטיה היא כלי ראשון בטמפרטורה של עד 45 מעלות2פסק בטור (יורה דעה סי' סח) - אין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכלי ראשון, שהוא מבשל חלב ודם שבהם עם הבשר. ורשב"ם התיר לערות מכלי ראשון עליהם, שעירוי חשוב ככלי שני. רבנו תם אסר משום שחשב עירוי ככלי ראשון. ורשב"א כתב שאפילו אם עירוי נחשב ככלי שני - אסור, שאף-על-פי שאינו מבשל, הרי הוא מבליע ומפליט, ולפיכך אסור למלוג אלא אחר ניקור ומליחה. ובשו"ע (שם) פסק לאסור המליגה בכלי ראשון קודם המליחה וגם אסר לכתחילה עירוי מכלי ראשון. ואפילו בכלי שני יש אומרים שלא למלוג, ואם מלג - מותר. וברמ"א פסק (מרדכי) שכלי שני אינו מבשל כלל, אפילו כאשר יד סולדת בו, אך התיר רק בדיעבד ולא לכתחילה. ואם הוא לצורך שבת או לצורך אורחים התיר אפילו לכתחילה להניח בכלי שני חתיכה קפואה כדי למהר מליחתה. ואם אפשר, יזהר לכתחילה להניחו במים שאין יד סולדת בהם. ובחומרת איסור דם מבושל כתב "בית יוסף" (סי' סט, בעניין מסל"ת) שהוא מדרבנן. על-כן פסקו רוב הראשונים שדם שבישלו, אין בו אלא איסור דרבנן. וכן פסק הט"ז (סי' סט ס"ק כד), שאם מלג עובד כוכבים תרנגולת, ואין אנו יודעים, אם בכלי ראשון או בכלי שני מלג - נאמן, שכן גם אם מלג בכלי ראשון, אין כאן איסור דאורייתא (ולהרחבת העניין עיין אנצ' תלמודית, כרך ז עמ' תלו, ובהערות 226, 227). ומכיוון שהגורם הקובע בבישול הוא החום, ודרגת החום המבשלת היא יד סולדת בו, יש לוודא שחום מי-המליגה לא יגיע לכדי יד סולדת בו. סיכום השיטות בעניין שיעור יד סולדת בו מובא בשו"ת "בני בנים" לרב יהודה הנקין (סי' יא), וזה לשונו: "רבו הדעות בשעור יד סולדת בטמפרטורות, עיין במצודות דוד על הקצוש"ע ובספר תולדות זאב, שחששו עד ל-40 מעלות. ובשו"ת בסוף ספר הלכות שבת דעת הגר"מ פיינשטיין עד כ-42 מעלות. ושם בשם הגר"א קוטלר להקל עד כ-49 מעלות. ובנועם כרך ו דעת הגרש"ז אויערבך עד 45 מעלות. ובקונטרס מים שהיד סולדת בהם בהוצאת המכון הטכנולוגי לבעיות הלכה בשם הגרצ"פ פראנק עד 50 מעלות ולמעשה עד 48". והנה מה שכתב בשם הגרש"ז אויערבך שהשיעור הוא 45 מעלות, כן הובא בשמו בספר "שמירת שבת כהלכתה" (בעמוד הראשון הערה ג), וב"מנחת שלמה" (סי' צא סעיף ח) הוכיח מברווז, שמידת חומו כשהוא בריא - קרובה ל-45 מעלות, וכשהוא חולה, עולה חומו בשתי מעלות, והדם היוצא בשחיטה חומו עולה לפחות במעלה אחת. אם כן חום בית השחיטה הוא 48 מעלות, ובכל זאת נקטינן להלכה שחום בית-השחיטה נחשב צונן, ואפשר אפוא שמוכח מכאן, כי עד 48 מעלות נחשב לצונן, והוא מוכיח שעד שיעור 45 מעלות אין לחוש כלל שמא יד סולדת בו. (ומה שכתבת בשאלתך, שהכנסת ידך במים החמים ואפשר היה להשאירה זמן רב, הוא סניף להקל. עיין בשו"ת "בני בנים" הנזכר (שם עמ' מז) שכתב לשער ביד, אם אפשר להכניסה במים, ושאם יכול להכניס ידו בלא כאב, שפיר דמי, ומה גם שאכן אסטניסים אנן). והנה בעיקר דיונו של "מנחת יצחק" היו שתי סיבות עקרוניות להחמיר: (א) חשש שאם נתיר בתנאים מסוימים, לא יקפידו עליהם ויבואו להקל גם בלי שמירת התנאים; (ב) שגם כשאין יד סולדת בו, אין זה לכתחילה. והנה, לעניין ההקפדה על התנאים יש לבדוק בכל מקרה לגופו, שהרי לבעלי-המיפעלים המקבלים תעודת-הכשר ישנם הרבה מניעים שלא להקפיד על התנאים - מטעמים של חסרון-כיס, ואמנם רבנים ובדצ"ים נותנים הכשר רק לאחר שהם בטוחים, שהם שומרים על התנאים. ואם אפשר לשמור בכל המיפעלים על התנאים המסוימים - ובפרט בכשרות מהדרין ובכשרות לפסח - למה יגרע בית-המטבחיים. ולטענה שאין היתר אליבא דכולי עלמא - אמת נכון הדבר. אך יש לבחון, אם לא נבוא על-ידי החומרה לידי תקלה, ומתוך שהחמרת עליה בתחילה, נמצאת מיקל עליה בסופה. שהרי אם מדובר בקהילה שכולם שומרי מצוות מקפידים בקלה כבחמורה - ניחא. אך אם מדובר בקהילה שבה יש גם אנשים שאינם מקפידים כל כך, ואף יש בה רחוקים ממצוות, אלא שמקפידים על כשרות, ייתכן שע"י שנחמיר ולא נתיר מריטת הנוצות כראוי, יפסיק חלק מהם לקנות משחיטה כשרה משום שלא תהיה מספיק אסטתית לטעמו, ועלול לקנות משחיטת עכו"ם ממש. אשר על כן, בהתחשב בנתוני השאלה - קהילה רחוקה באוסטרליה - יש לנו לסמוך על דעת רוב הפוסקים להתיר מליגת העופות במים שאין יד סולדת בהם. ומכיוון שיש בפוסקים דעות בשאלה, מה נחשב יד סולדת, לכתחילה יש לנו להחמיר שחום המים יהיה עד 40 מעלות, אבל אם לאחר כל הנסיונות לא הצליחו להגיע לסיכום כזה עם הבעלים, ניתן להסתמך על דעת הגרש"ז אויערבך ש"עד שיעור 45 מעלות אין לחוש כלל שמא יד סולדת בו".. כל זה אמור לגבי בליעת הדם. אבל כדי למנוע בליעת איסור נבלות מן העופות משחיטת הגויים שנמרטו קודם לכן, יש להכשיר את קו המריטה כולו3אם מריטת העופות בשחיטה הכשרה תהיה רק ב-40 מעלות, אי-הכשרת קו-המריטה אינה מעכבת, בדיעבד. עדיף שהשימוש באמבטיה יהיה 24 שעות (כגון אחר יום החופש השבועי של הגויים) אחרי שהשתמשו בה הגויים למליגה שלהם..

49. 67.1

    פריז, צרפת, אב, ה'תשנ"ו

50. 67.2

    סז. דין בשר צלוי שלא הודח ונמלח, לנוהגים ע"פ פסקי הרמ"א

51. 67.3

    שאלה

52. 67.4

    בשר שנצלה ולא הודח ונמלח קודם לכן, מה דינו לנוהגים ע"פ הרמ"א, האם מסעדה המוכרת בשר כזה צריכה לפרסם שהההכשר הוא רק ע"פ המחבר?

53. 67.5

    תשובה

54. 67.6

    1. בשר לצלי, לכתחילה נוהגין להדיחו ולמולחו מעט1טור יו"ד, דרכי משה, (סי' עו ס"ק א)., אך אם לא הודח ונמלח, מותר לאוכלו צלי גם לכתחילה2ש"ך שו"ע יורה דעה (סי' עו ס"ק ט). ועיין עוד "ערוך השולחן" (סי' עו ס"ק ד) שכתב, שמליחה זו כלל אינה מן הדין אלא שהיא דרך בני אדם כדי ליתן טעם בבשר, שלא יאכל טפל, בלא מלח, אך הדחה יש לה מקום מן הדין - כדי שלא יקרש הדם שעל הבשר.. ולעצם ההדחה, מכיוון שהיא רק על שום הדם שבעין, די בהדחה מועטת. ויש לבדוק אם הדחה כזו הוא כן מדיח.

55. 67.7

    2. בנדון דידן, אם בעל המסעדה אינו נוהג כאמור, נראה שאין הוא צריך לציין זאת3אמנם בשו"ת רדב"ז (סי' תתקעח) העלה שכאשר ישראל קונה מן העכו"ם דבר שנתבטל בשישים, הרי זה כאִלו הישראל ביטלו לכתחילה. וכבר נאמר ב"דרכי תשובה" (סי' קח ס"ק כ) שרדב"ז דיבר רק בביטול איסורים. ועיין עוד "דרכי תשובה" (סי' צה ס"ק טז) שכאשר אדם עושה פעולה, שבדיעבד מותרת ואין בה משום ביטול איסורים, מותר לאחרים לכתחילה לאכול. ויתרה מזאת, אם הוא נמנע מן המליחה משום שאניני הטעם יימנעו מלקנות אצלו מכיוון שהמליחה פוגעת באיכות הבשר ויגרם לו הפסד ממוני, אולי אפשר לדמות זאת למקום שאין בו מלח והותר "דרכי משה" (שם ס"ק א)..

56. 68.1

    מונטוידיאו, אורוגואי , טבת, ה'תשנ"ו

57. 68.2

    סח. אכילת דגים כשרים ללא השגחה

58. 68.3

    שאלה

59. 68.4

    דגים קלופים ללא עור, דורשים לפי ההלכה השגחה ו2- חותמות. באורגואי יש מסורת שמשתמשים במסיבות כשרות בדג מלוח (הרינג), המגיע מהולנד או נורווגיה, ללא השגחה, וסימנים, רק על פי סוג הדג, וכן בדג סלמון. האם יש לדעתכם מקור בהלכה להתיר דגים מקולפים אשר מגיעים אלינו ללא השגחה וחותמות? כמובן שמדובר במקרה שבו אין כל בעיה בקשר למרכיבים של הדג.

60. 68.5

    תשובה

61. 68.6

    דגים המשווקים על-ידי מפעלים מפורסמים שהנם בפיקוח ממשלתי, יש מקום, באופן עקרוני, להקל ולסמוך על הנכתב על גבי האריזה, שדגים אלה הם מסוג מסוים שהוא כשר, וכן לעניין שאר המרכיבים שבה, כגון שמן ותבלינים, כאשר ידוע לנו שהם חומרים הכשרים למאכל1יסוד ההיתר הוא עפ"י הכלל "אין אומן מרע נפשיה", וכפי שנפסק בשו"ע (יורה דעה סי' קיד סעיף ה ורמ"א שם), והטעם הוא שחושש לשקר כדי שלא לפגום ב"אומנותו", ובנדון דידן חוששים בעלי המפעלים לרמות כדי שלא יקנסו עפ"י החוק בגין פירסום כוזב, ואחזוקי אסורא לא מחזיקינן. על-פי כל זה התירו כמה פוסקים לאכול סרדינים שמצוין על אריזתם שנכבשו בשמן-זית, ואין חוששים בהם לתערובת שמן טמא. עיין שו"ת "יביע אומר" (ח"ה יורה דעה סי' ט) ובשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ד סי' פא) ובשו"ת "אגרות משה" (יורה דעה ח"א סי' נו, ובסימנים מז-מט) והתיר כן גם בחלב עכו"ם, שאין לחוש בו לתערובת חלב טמא. אולם ישנם פוסקים שאוסרים בכל זה מחשש רמאות, כפי שכבר התגלה בעבר במקרים מסוימים, עיין פי' "תפארת ישראל" למשנה עבודה זרה (פ"ב אות נה) ובשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ז יורה דעה סי' ו סעיף ד).. ואולם, כל זה רק כאשר ידוע לנו בוודאות שחוק המדינה אינו מאפשר ליצרנים להכניס למוצר מרכיבים בנוסף על על מה שמצוין ע"ג האריזה באחוז שגורם לאסור על-פי ההלכה, וכן כאשר ידוע לנו שהפיקוח הממשלתי הוא קפדני, כך שאין לחוש לזיופים ולטעויות, כולל בתהליך היבוא. ויש לברר, אם הדגים לא עברו תהליך של בישול מוקדם, שאז יש לחוש בהם משום בישולי עכו"ם2דבר זה תלוי בצורת הבישול ובסוג הדגים. עיין בכל זה בשו"ת "יביע אומר" (שם) ובשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ג סי' כו אות ו) ובשו"ת "ישכיל עבדי" (שם)..

62. 68.7

    מאחר שאין אפשרות למלא תנאים אלה, אלא ע"י בירור מעמיק, יש לברר את כשרותו של כל מוצר לגופו, על-ידי הרבנות הראשית של הקהילה באזור היצור3עיין בשו"ת "דעת כהן" (סי' רכד) ובשו"ת "אגרות משה" (יורה דעה ח"ג סי' ח).

63. 68.8

    בנוגע לדג סלמון מעושן (אמיתי ולא תחליף) המיובא מן הארצות הנ"ל אפשר לסמוך על כך שהוא כשר ואין לחוש בו לזיופים (בפרט בנוגע לזן הנורווגי שצבעו אדום-ורוד, וגם לגבי הזן השוודי שצבעו אפור בהיר), וכן בענין דגי הרינג מן המקומות הנ"ל המשווקים במפעלים ידועים, כאשר הם מיוצרים ללא תוספות כדוגמת ההרינג הקפוא (להבדיל מן ההרינג המעושן או המלוח שאותו מכינים בדרך כלל עם תוספות)4ע"פ התיעצות עם מומחים לענייני כשרות..

64. 69.1

    פראג, צ'כיה, אייר, ה'תשנ"ו

65. 69.2

    סט. גבינת קוטג' אם כלולה בגזרת גבינות עכו"ם.

66. 69.3

    שאלה

67. 69.4

    האם היתרו של ה"אגרות משה" בענין גבינות קוטג' הוא גם בגבינות הקוטג' שלנו, או אפילו בגבינה קשה יותר? מה הכלל הקובע?

68. 69.5

    תשובה

69. 69.6

    ביחס לגבינות המיוצרות על-ידי גוים אנו מבחינים בין שני סוגים עיקריים: (א) גבינות שלצורך ייצורן יש צורך ב"רנט" (מעמיד); (ב) גבינות שלצורך ייצורן אין צורך ב"רנט" (מעמיד).

70. 69.7

    ביחס לסוג הראשון, תמיד תהיה לנו בעיה של "גבינת עכו"ם", גם אם ישתמשו בחלב כשר ורנט כשר, גזירה משום המעמידין בדבר איסור1ע"ז דף לה ע"א., והדרך היחידה לצאת מידי הגזירה הוא שיהיה משגיח יהודי מתחילת הייצור ועד סופו.

71. 69.8

    ביחס לסוג השני לא קיימת הגזירה, שהרי כלל אינו זקוק למעמיד2ומחדש ב"אגרות משה" (חיו"ד ח"ב סי' מח) שגם אם יתנו רנט בגבינות כאלה בכדי למהר את תהליך הייצור, מכיוון שסוג זה של גבינה לא מחייב מתן רנט, היצרן נותנו רק משום שנח לו שהגבינה תתגבן יותר מהר, אבל אין לגבינה תועלת ב"רנט", אינו נחשב למעמיד.. אך עדיין יש לחוש בכל הגבינות משום צחצוחי-חלב - שמא היצרן עירבב בהן חלב טמא3רש"י (ד"ה לפי שא"א לגבינה). ועיין ב"אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' מט) בביאור דברי רש"י., שאז אנו רואים את הלחלוחית שנשארה בגבינה כחלב עכו"ם, שאסור. אך למי שמקל ב"חלב הקאמפיניס"4היתר שה"אגרות משה" ביסס בארוכה (יו"ד ח"א סי' מז, מח, מט), ועיקרו - שחברות ידועות הנתונות לפיקוח ממשלתי וחוששות לעצמן, לא יחרגו ממה שכתוב בתכולת המוצר., אין סיבה לאסור מדין צחצוחי-חלב, כי הרי הלחלוחית שנראית היא חלב שמותר.

72. 69.9

    לסיכום: כל הגבינות שאין צורך במעמיד בתהליך ייצורן, יהיו מותרות למי שמקל ב"חלב הקאמפיניס", כולל גבינת קוטג' וקרים טשיז5"אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' נ וח"ב סי' מח)..

73. 70.1

    ונציה, איטליה, אב, ה'תשנ"ו

74. 70.2

    ע. הסמכות למתן תעודת כשרות

75. 70.3

    שאלה

76. 70.4

    בוינציה, הקהלה מינתה לה רב שהוא מוכר הן על ידי ועידת רבני איטליה והן על ידי הממשלה כאחראי ומוסמך היחידי בכל העניינים הדתיים היהודיים בעיר ונציה והמחוז.

77. 70.5

    יהודי שומר תורה ומצוות רוצה לפתוח מסעדה כשרה בלי לבקש את ההכשר של הרב המקומי. הוא טוען שכבר קבל את ההכשר מרב שגר בעיר אחרת ולכן אינו צריך ואינו רוצה לבקש את ההכשר מרב העיר. היות שהרב שיתן ההכשר אינו יכול להשגיח באופן אישי מפני שהוא גר בעיר רחוקה כ-250 ק"מ ושלמעשה הוא יסמוך על בעל המסעדה עצמו, אנו שואלים:

78. 70.6

    1. האם הוא נחשב כנוגע בדבר ולכן אסור לסמוך עליו?

79. 70.7

    2. האם רב העיר חייב להודיע בפירוש לאנשי הקהלה ולתיירים שהמסעדה אינה נמצאת תחת השגחתו ואסור לאכול בה?

80. 70.8

    תשובה

81. 70.9

    1. עד אחד נאמן באיסורין, ואפילו על איסוריו שלו1שו"ע יורה דעה (סי' קכז סע' ג ברמ"א)., ואפילו במקום הפסד מרובה2שו"ע יורה דעה (סוף סי' סה) שלוקחין בשר משוחט השוחט לעצמו ומוכר לאחרים, אם הוא מוחזק בכשרות, והוא כדברי רמב"ם (פ"ח בהל' מאכלות אסורות הל' יז). וכך כתב מפורש בשו"ת הריב"ש (סי' תצח, בד"ה ואף על פי שנראה ובסי' תק שם), וכך פסק בשו"ע הרב בעל התניא (יו"ד סי' יח בקונטרס אחרון, ס"ק י), וכך פסק בשו"ת מהר"י הלוי, אחי הט"ז (סי' יז, מובא בסי' יח הנ"ל בהגהות ר' עקיבא איגר), וכך פסקו בעל ה"שואל ומשיב" ב"דעת תורה" (יו"ד סי' יח ס"ק מב) ובעל "ערוך השולחן" (סי' יח). אמנם עיין בט"ז (סי' יח ס"ק טו) שהקשה ממשנה בנגעים (פ"ב מ"ה), שחכם לא יראה בכור לעצמו, ועל כן חילק בין הוראה נגד חזקת איסור, שבה באמת אינו נאמן על עצמו, ועל-פי זה פסק בעל "חכמת אדם" (כלל קט סי' ו) לאסור על אדם לראות כתמי אשתו. ואולם עיין ב"טהרת הבית" (סי' ו סעיף ד) שהכריע נגד הט"ז בשם הרבה פוסקים, וכך פסק בשו"ע הרב וכתב שבבכור יש דין מיוחד, שחכמים החמירו בקדשים.. ולכן, בעל מסעדה, כל עוד שהוא מוחזק בכשרות3בשו"ע יורה דעה (שם)., נאמן להעיד שהאוכל שהוא מגיש, הוא כשר, וסומכים עליו (נראה שתעודת-ההכשר שהוא מקבל מרב מוסמך, יכולה לשמש עדות לכך שהוא אכן מוחזק בכשרות4כמו שמצאנו שלמתן קבלת הסמכה בכתב לשחיטה די בחכם אחד, עיין יורה דעה סי' א סעיף א ברמ"א.), ואין כאן איסור אפילו מצד החשד5לא דמי למה שכתוב בשו"ע יורה דעה (סי' יח סעיף יח), שאסור לטבח לקחת יותר שכר על הכשרות מאשר על הטריפות, והוא מבכורות דף כט ע"א, ובפירושו של רמב"ם למשנה שם, ועיין בשו"ת הריב"ש סי' תק שדווקא אם הוא מקבל שכר בעבור הוראותיו אסור, שנראה כשוחד. לכן רשאי שוחט להיות גם בעל אטליז ולמכור בשר ששחט לאחרים. וכך פסק בשו"ע הרב הנ"ל. אך עיין "דרכי תשובה" (סי' יח ס"ק קפה) שאסר לשוחט להיות שותף באטליז או לסמוך על שולחן אביו בעל האטליז. ויש לחלק, ששם נקרא כמקבל שכר., כל עוד אין הציבור מרננים אחריו ואומרים, שלא יאות הדבר, שהוא משגיח על עצמו. אבל אם הציבור מרננים אחריו, כי אז אסור להחזיק את המסעדה בחזקת כשרות, אלא אם כן יביא בעל-המסעדה משגיח שאינו נוגע בדבר כדי להעיד על כשרותה6שו"ת הריב"ש סי' תצח, וכן דייק ב"דעת תורה" הנ"ל. ועיין ב"דרכי תשובה" הנ"ל (ס"ק קפה) בשם שו"ת "שערי צדק" (חלק יו"ד סי' ו, ולא מצאנו אותו שם, וצ"ע) שאם העם מרננים אחריו, "יש בזה איסור דאורייתא, דקיי"ל דאסור מן התורה להכניס את עצמו לדבר שיחשדו אותו", וכך כתב ב"דעת תורה" הנ"ל בשם ה"כתב סופר" סי' יא..

82. 70.10

    2. בנדון דידן, גם הרב שנתן את ההכשר וגם בעל-המסעדה נכשלו באיסור "השגת גבול" ובבעיות נוספות7שו"ת "במראה הבזק" (ח"ב עמ' 183-182). ועיין עוד ב"אגרות משה" (חו"מ ח"ב סי' לט) שמנה שלושה טעמים לאסור - "בין מצד זכות המצוה שיש בזה, בין מצד הנאמנות אשר כבר נתקבל בעיר ובמדינה, בין מצד ענייני ממון והכנסה שיש בזה"., וגם נהגו בניגוד לתקנת הקהילות ולדינא דמלכותא, ולכן אין לתעודת- ההכשר תוקף8עיין ב"אגרות משה" (הנ"ל) שכתב "שאין לשום אדם לסמוך על השגחותיו כלל", ועוד שם בסי' מ. ועיין בשו"ת הריב"ש הנ"ל (סי' תצח) וזה לשונו: "וזה מורד בדינם ובהסכמתם ובתקנותם העשויה לגדור פרץ ולשמור משמרת, הנה היה ראוי להחמיר עליו גם מחמת זה". ועיין שו"ת הרא"ש (כלל ז סי' א, מובא בשו"ע יורה דעה סי' א סע' יא) לגבי חרם שלא ישחט אלא הממונה מן הקהל, ואם שחט - שחיטתו אסורה; ועיין שם בש"ך (ס"ק לח) שאפילו בלי חרם, הדין כך, ועיין עוד ב"פרי מגדים" (שם), ויש לתרץ., וניתן לפרסם שאין על המסעדה השגחה בת תוקף.

83. 70.11

    3. אם אי-אפשר למנוע את פעילות הרב נותן ההכשר על-ידי דייני ישראל, אפשר לפנות לשלטונות בדרישה למנוע את מתן ההכשר9עיין מהרי"ק (שורש קצה, נפסק ברמ"א חושן משפט סי' קנו סעיף ז) שאפשר להשתדל ע"י השלטונות למנוע מאדם להיכנס לגור בעיר. ואף שחלקו על המהרי"ק, עיין שם ב"פתחי תשובה" (ס"ק יז), היינו משום שדן במקרה שעל-פי הלכה אין אפשרות למנעו מלהשתקע בעיר, אבל כאשר בא למנוע על ידם במצב שעל-פי דין מותר למנוע, כי אז אפשר לפנות לשלטונות לכל הדעות, אחרי שהפנייה לבתי-דין ישראליים לא עזר.. ועיין כעין זה בשו"ת "חתם סופר" (חו"מ סי' מד, מובא ב"פתחי תשובה" חו"מ סי' רלא ס"ק ד) ועיין "אגרות משה" (חושן משפט ח"א סי' ח) שמתיר לפנות לשלטונות אפילו לכלוא מי שמוכר נבלה במקום כשרה., ובלבד שהדבר לא יגרום לחילול השם. אך מכיוון שגדול השלום, כדאי ורצוי להיכנס, בנועם, לדין-ודברים עם הרב נותן ההכשר לפני שנכנסים לדיונים משפטיים, להעמידו על חומרת מעשיו וגם לפנות לרבנים בעלי השפעה שישפיעו עליו למשוך ידו מן העניין במקום שיש מרא דאתרא.

84. 71.1

    מונטוידיאו, אורוגואי, כסלו, ה'תשנ"ו

85. 71.2

    עא. אכילת דג טרף, לצורך מניעת מחלות.

86. 71.3

    שאלה

87. 71.4

    לאחרונה התחילו לייצר כאן מזון בעל תכונות תזונתיות ורפואיות העשוי מדג ה"קריל". דג זה איננו כשר. בעלי המקום מבקשים לייצא את המזון המיוחד לארץ. הם טוענים שיש בו תכונות מרפא להרבה מהמחלות המודרניות כולל סרטן.

88. 71.5

    הייתי מבקש את חוות דעתכם, האם יש מקום להשתמש בדג טרף במקרה בו הוא משמש כמזון רפואי. כמות הדג היא ללא ספק לא בטלה בשישים.

89. 71.6

    תשובה

90. 71.7

    מאכל בעל תכונות רפואיות המיוצר בעיקר מדג שאינו כשר ונאכל כדרך אכילתו, אסור באכילה לחולים שאין בהם סכנה, וכל שכן שהוא אסור לבריאים לאוכלו1נפסק בשו"ע (יורה דעה סי' קנה סעיף ג) שאין להתיר לאכול איסור תורה לרפואה שלא במקום סכנה, אלא אם כן הוא נאכל שלא כדרך הנאתן. אמנם לגבי שמן-דגים בלבד לימד ה"דבר משה" (מהורדנקא) זכות על הנוהגים לשתותו, אך ה"דרכי תשובה" (סי' קנה ס"ק כח) דחה דבריו.. כמובן שאי-אפשר אפוא לתת הכשר למאכל כזה2במקרה שמאכל זה יומלץ על-ידי רופא לחולה שיש בו סכנה, ואין לו למאכל תחליף כשר, עדיף שיאכלו ללא הכשר, מאשר שניתן הכשר כללי שעלול להכשיל חולים שאין בהם סכנה ואף בריאים. אם בתהליך העיבוד איבד הדג שֵם אוכל, עיין ב"במראה הבזק" (ח"א שאלה מו, שאלה ב במהדורה הראשונה ובהערה 2 שם)..

91. 72.1

    מקסיקו סיטי, מקסיקו, מנחם אב, ה'תשנ"ח

92. 72.2

    עב. הגשת סתם יינם ע"י "קיטרינג" יהודי, לגויים, בכוסות זכוכית המשמשות גם יהודים.

93. 72.3

    שאלה

94. 72.4

    בקהילתנו חברת קייטרינג בבעלות יהודית הפועלת באולם השייך לבית-הכנסת. אולם זה מושכר גם לאירועים של אינם יהודים וההכנסות בחלקן עוברות לקופת בית הכנסת. גם באירועים אלה האוכל הינו כשר אבל היין הינו "סתם" יינם. לא מערבבים יין זה כמובן במאכלים בזמן הבישול. היין מוגש בכוסות זכוכית, אותן כוסות המשמשות גם לאירועים של הקהילה. האם מצב זה תקין מבחינה הלכתית הן מבחינת עריכת האירועים לשאינם יהודים בהתחשב בתועלת הכלכלית לקהילה והן מבחינת השימוש בכוסות.

95. 72.5

    תשובה

96. 72.6

    1. מותר לחברת קייטרינג בבעלות יהודית להגיש אוכל כשר1שו"ע (יורה דעה סי' קיז סעיף א). ודווקא דברים האסורים מן התורה אסור להגיש להם, כי אז יש גזירה שמא יבוא הוא עצמו לאוכלו, מה שאין כן בדברים המותרים, ובתנאי כמובן שקיימת ההשגחה המקובלת על כשרות האוכל. במסיבות של גויים, ובלבד שלא יהיו אלה מסיבות הקשורות לפולחן דתי2שם (סי' קנא סעיף א). ונראה שבכלל זה מסיבות ביום חגם ל"קדושיהם" וכדומה..

97. 72.7

    2. טוב להחמיר שלא להגיש להם סתם יינם בסעודות אלה3שם (סי' קכג סעיף א וברמ"א, ועיין גם סי' קלג סעיף א), ומכיוון שמרוויחים מעריכת מסיבות הכוללות הגשת סתם יינם, הרי זו בכלל סחורה שהיא הנאה מסתם יינם. ויין כשר מותר4"בית יוסף" בשם "אורחות חיים" (סי' קלג סעיף ו) וכן פסק הט"ז (שם ס"ק ג). ועיין עוד ב"דרכי משה" (שם ס"א). יש להוסיף שבדרך כלל היינות הכשרים הם "מבושלים", ואכמ"ל..

98. 72.8

    3. במקום הפסד5עיין ברמ"א (סי' קכג ס"א) ובש"ך (סי' קכד ס"ק עא ובסי' קלג ס"ק כו), ועיין עוד בפתחי תשובה (סי' קכג ס"ק ב) ובשו"ת "דבר יהושע" (ח"ג סי' ב) ומהר"ם שיק (חיו"ד קנ). לכן אם יש לחשש שמסיבות אלה תתבטלנה אם לא יגישו סתם יינם ויהיה הפסד ההכנסה לקהילה זהו מקום הפסד שבו מותר ליהנות מסתם יינם. אמנם, אם אפשר, עדיף שבעל הקייטרינג ישלח פועל נכרי שלו לקנות את היין עבור הנכרים המוזמנים לסעודות אלה, עיין רמ"א (סי' קלב ס"ה) וש"ך (שם ס"ק לב) ובגר"א (ס"ק ל). גם מותר להגיש להם סתם יינם6בהנחה שמתקיימים התנאים הבאים (כמשתמע מן השאלה): (א) אין מבשלים בסתם יינם ואין מערבבים אותו באוכל; (ב) הגשתו היא בקר ולא בחם (כגון "פונטש"); (ג) המשגיח יפקח על ביצוע הסעיפים הקודמים בנוסף לאמור בהערה 1. בכוסות זכוכית7יש מחלוקת ראשונים לגבי דין הכשרת כלי זכוכית לפסח, עיין בשו"ע אורח חיים (סי' תא סעיף כו) ב"בית יוסף" וב"דרכי משה" שם. ולעניין שאר האיסורים רבו האחרונים הסוברים שאף רמ"א מתיר בהדחה בלבד, ולכל היותר דינם של כלי הזכוכית כדין כלי מתכת (עיין "פרי מגדים, משבצות זהב" ס"ק לא). ועיין "מגן אברהם" שכתב שהוא דווקא ביין נסך מדלא חלק רמ"א על המחבר ביורה דעה (סי' קלה ס"ח) וודאי לדידן בסתם יינם יש להקל., ועיין עוד ב"יביע אומר" (ח"ד חאו"ח סי' מא, ובעיקר באות ז) שהביא שם דברי אחרונים לעניין יתר האיסורים., המשמשות גם למסיבות של יהודים, בתנאי שתשמישן של כוסות אלה תמיד בקר8כאשר השימוש בכוסות הינו בצונן בלבד ניתן להקל להשתמש בהם גם בסתם יינם, ויש להוכיח זאת מדברי הש"ך ביורה דעה (סי' צא ס"ק ב) שלכתחילה מותר להשתמש באיסור בכלי היתר שדרכו בהדחה, וכן ביין שאין בו שמנונית, ובייחוד בכוסות של אירועים שמקפידים על נקיונן לפני כל אירוע, וכן בט"ז מתיר להשתמש בלח צונן בכלי שהשתמש בו לאיסור צונן, ועיין בסמ"ג שפג ס"ק ג. (אולם לסוברים שדין כלי זכוכית הוא כדין כלי חרס יש אוסרים ויש מתירים, עיין ש"ך שם (ס"ק ד), ובייחוד לעניין יין נסך, עיין סי' קלה). וראיה להתיר תשמיש אף לכתחילה שימוש - אפילו קבוע ולא רק בדרך עראי - אפשר להביא מדברי רמ"א ביורה דעה (סי' קכא ס"ה), לפיהם אף אם נאמר שבלע, מכל מקום האיסור להשתמש דרך קבע הוא דווקא בכלי שעלולים להשתמש בו בחמין. אך כפי שהדגשנו, מדובר דווקא בשימוש בקר, ולכן אין לחשוש. על אף האמור לעיל עדיין קיימים שני חששות לסוברים שדין כלי זכוכית ככלי מתכת: (א) כבוש - דהיינו ששאריות יין עלולות להישאר בכוסות יותר מעשרים-וארבע שעות עד להדחתן ויש אפוא לחשוש לבליעה בדפנות כלי הזכוכית ע"י כבוש; (ב) בליעת איסור בחם - כאשר מדיחים את הכוסות במדיח-כלים במים חמים ויש בהם שאריות יין. אכן יש להתיר גם באופן זה, לפי האמור לעיל, שכן השתייה של יינות כשרים מכוסות אלה במסיבות היהודים היא תמיד בצונן, שאם לא כן, יש לאסור שימוש בקביעות, לפי הרמ"א הנ"ל. ועיין עוד ב"ערוך השולחן" (יורה דעה סי' קכא ס"ב). מכל מקום צריך ליזהר לכתחילה שהדחת הכוסות תיעשה בתנאים הבאים: (א) לשפוך את כל שאריות היין קודם הכנסת הכוסות למכונת-השטיפה; (ב) לבצע את השטיפה הראשונה במים קרים; (ג) לשטוף את כוסות-היין בנפרד, ולא ביחד עם כלים אחרים; (ד) עדיף לשוטפן קודם עבור 24 שעות מתחילת האירוע..

99. 73.1

    פריז, צרפת, סיון, ה'תשנ"ו

100. 73.2

     עג. חומץ בן יין לעניין יין נסך

← Previous · Next → — showing 601–700 of 1,673

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 4. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.