B'Mareh HaBazak Volume IV
- 73.3
שאלה
- 73.4
חומץ שעשוי מיין, מה דינו לגבי הלכות יין נסך?
- 73.5
תשובה
- 73.6
1. אם החומץ נעשה1התהליך המקובל להפקת חומץ מיין הוא שמפרידים את הכוהל מן היין, ואת הכוהל המופרד מערבבים במים (ביחס של 12% אלכוהול). בקטריות בולעות את הכוהל, מפרקות אותו ויוצרות בריאקציה כימית את החומץ. ואף על גב שנהגו חברות המזון לפגום את האלכוהול לפני שהופכים אותו לחומץ בכדי שלא יתחייבו לשלם מיסים גבוהים כמיסים שנדרשים לשלם ליי"ש, והיה אולי מקום להתיר על-פי שו"ת "אחיעזר" (חיו"ד סי' יא וח"ג סי' לא), מכל מקום, מכיוון שלא ברור, אם באמת הכוהל נפגם כדי אכילת כלב או אדם, לא התירו הפוסקים, וכן המנהג לאסור [ועיין בספר "מנחת שלמה" (סי' יז) שכדי שייחשב דבר למה שנפגם לאכילת אדם, צריך שכלל לא יהיה ראוי לאכילה, ולא מספיק שאנשים לא יאכלוהו בגלל שאינו טעים]. מיין כשר וחומציותו גבוהה, אינו נאסר במגע גוי שנגע בו לאחר שנעשה חומץ2שו"ע יורה דעה (סי' קכג סעיף ו). ועי"ש בפרטי הדין..
- 73.7
2. חומץ שהופק מכוהל אשר הופק מסתם יינם - אסור בשתייה ובהנאה3תשו' הגאון פנחס צימעטבוים הי"ד, הובאה בשו"ת "מנחת יצחק" (ח"א סי' קכח); "אגרות משה" (יורה דעה ח"ב סי' לו, בסופו); הרב צבי (הרשל) שכטר, בתוך "המסורה" (חוברת ה' אדר תשכ"א, עמ' סג-סט). הערת המערכת: לפני שנים מספר התעורר בארה"ב פולמוס בעניין זה לאחר שהתברר, שאחד מחשובי נותני ההכשרים הכשיר בשוגג במשך מספר שנים חומץ שנעשה מסתם יינם. היו שהכשירו, בדיעבד, את הכלים שבישלו בהם באותו החומץ, ואולם לכתחילה מוסכם על כל הפוסקים שאין להכשיר את החומץ הנ"ל..
- 74.1
פראג, צ'כיה, טבת, ה'תשנ"ח
- 74.2
עד. לשון הרע על אינו יהודי
- 74.3
שאלה
- 74.4
האם מותר לספר או לשמוע לשון הרע על גוי? האם יש הבדל בין אם הסיפור הוא לגוי על גוי לגוי על יהודי או ליהודי על גוי?
- 74.5
תשובה
- 74.6
בכל מקרה אין לספר או לשמוע לשון הרע לא על גוי1מדרש רבה דברים (פ' כי תצא פרשה ו פיסקא ט) "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי" אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי". וכתב רד"ל (שם אות כט) שאסור לספר לשון הרע על גוי. ומה שכתב רמב"ם שאסור לספר בשבח עובדי עבודה זרה (הל' עבודת כוכבים פ"י ה"ד), איננו מתיר לספר עליהם לשון הרע, וקל וחומר לא על מי שאינו עובד ע"ז. ואף על פי שיש מי שכתב, שאין זה איסור גמור ("זרע חיים" ע' שצב, ח"א כלל ח סע' ה) יש לחשוש לדעת האוסרים. ולא לגוי2המספר לגוי. בין המספר לו לשון הרע על יהודי ובין אם מספר על גוי, עובר גם על איסור חילול השם וכתב ה"חפץ חיים" בספרו (כלל ח אות יב) שגדול עוונו מנשא ח"ו..
- 75.1
מונטוידיאו, אורוגואי, חשון, ה'תשנ"ט
- 75.2
עה. מחיקת כתובת "גרפיטי" שנכתבה על ידי גוי ויש בה גידוף כלפי שמיא ח"ו.
- 75.3
שאלה
- 75.4
בא אלי אחד מן הבחורים (תרתי משמע), ושאלה בפיו. היות שהוא עובר מדי פעם ליד מקום אחד שבו מצויה כתובת מקושקשת על הקיר ("גרפיטי"), שיש בה לדעתו חירוף וגידוף כלפי שמיא, האם הוא צריך למחוק אותה כדי למנוע חילול השם? הכתובת נמצאת על קיר של בית פרטי וודאי שלא נכתבה ברשות, ואף המחיקה תהיה שלא ברשות. ויש בכך כמה צדדים:
- 75.5
א. מצד חילול השם.
- 75.6
1. מצד הגוי. סביר להניח שגוי כתב את הכתובת, האם הוא מצווה על חילול השם? אם כן האם יש לנו מצווה להפרישו? ואם כן, האם יש מצווה לתקן מה שכבר עשה או רק למנוע אותו מלעשות? (במקום שישנה אפשרות).
- 75.7
2. מצד היהודי. האם יהודי שעובר ליד כתובת כזו ללא תגובה, עובר על חילול השם? (שוב במקום שישנה אפשרות לתגובה).
- 75.8
ב. מצד גזל. המחיקה נעשית בלי אישורו של בעל הבית.
- 75.9
1. אם יעשה הדבר בצנעה האם מותר בכהאי גוונא גזל הגוי? (אם הוא מפני חילול השם דווקא)
- 75.10
2. האם על בעל הבית מוטלת חובה למחוק את הכתובת והמוחק מזכה את הגוי במחיקתו? והאם אומרים גם בגוי שניחא ליה שתעשה מצווה בממונו, או לפחות שתימנע ממנו עבירה בממונו?
- 75.11
ומה שהעליתי בזה בע"ה הוא שלגבי חילול השם ע"י גוי ישנה מחלוקת בגמרא סנהדרין עד ע"ב "בעו מיניה מרבי אמי: בן נח מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדושת השם? אמר אביי, תא שמע: שבע מצות נצטוו בני נח. ואם איתא - תמני הויין! - אמר ליה רבא: אינהו וכל אבזרייהו. מאי הוי עלה? - אמר רב אדא בר אהבה, אמרי בי רב: כתיב (מלכים ב' ה') "לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי", וכתיב "ויאמר לו לך לשלום" ואם איתא לא לימא ליה! הא בצנעא הא בפרהסיא".
- 75.12
ואם כן לגרסא דידן לא נפשטה הבעיה.
- 75.13
אך הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים פ"י ה"ב "בן נח שאנסו אנס לעבור על אחת ממצותיו, מותר לו לעבור, אפילו נאנס לעבוד ע"ז עובד, לפי שאינן מצווין על קדוש השם" והוא על פי גרסת כמה ספרים כמובא בתוספות שם "ונראה יותר כספרים דגרסינן ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא וקא פשיט דלא מפקיד מדאמר ליה סתם לך לשלום", וכן גם ע"פ הירושלמי שביעית פ"ד ה"ב "ישראל מצווין על קידוש השם ואין הגוי' מצווין על קידוש השם".
- 75.14
לא מצאתי מי שחולק על פסק זה. וא"כ אין צורך למחוק את הכתובת מצד הגוי וממילא אין לנו מצווה להפרישו (א1).
- 75.15
ולענין חילול השם של היהודי העובר ואינו מוחה ואינו מוחק, צריך בזה עיון. שאם תאמר שאין כאן חילול השם שהרי לא עושה היהודי שום דבר אסור (ואין לו גם מצווה להפריש את הגוי, וכנ"ל) הרי שאין זה מספיק. שהרי מצאנו חילול השם גם בדברים שאין בהם איסור ובני אדם חושבים שיש בזה איסור או התנהגות לא הולמת. וכדאיתא בשבת קיד ע"א, יומא פו ע"א ורמב"ם יסוה"ת פ"ה הי"א. והגם ששם מדובר על תלמיד חכם מצאנו בכהאי גוונא גם איסור ליהודי לחלל את השם בפני גוי. וכגון שאסור לשנות תרומה של גוי לביהכנ"ס (ערכין ו ע"ב). וכן מה שכתב המג"א רמד ס"ק ח', שאף שאין בעיה הלכתית בכך שגויים יבנו בית כנסת בשבת בקבלנות, הרי שהגדולים לא רצו להתיר זאת בזמן הזה, מפני שהגויים אינם מניחים לעשות מלאכה בפרהסיא בימי אידיהם, ונמצא שהיהודים מכבדים את השבת פחות מהם ויש בזה חילול השם. ואם כן תלוי הדבר ביחס של הגויים לפי המקום והזמן. אך מכיוון שכאן אין מי שמוחק את הכתובת גם מבין הגויים הדתיים, הרי שכנראה אינם רואים בזה דבר חשוב וממילא לא יהיה חילול השם מצד היהודי (א2).
- 75.16
ולפי הנ"ל גם אין עניין שניחא ליה לגוי שתיעשה מצווה או תימנע עבירה בממונו, שהרי אין ליהודי ולא לגוי מצווה או עבירה בכהאי גוונא (ב2).
- 75.17
ומצד הגזל, הרי שלהלכה נפסק שגזל הגוי אסור ולא חילקו בזה בין מקום שיש חילול השם (שהגוי יודע) למקום שאין בו חילול השם (ב"ק קיג. וכן פסקו רמב"ם גזילה ואבידה א', ב', גניבה א', א' וטוש"ע חו"מ שמח, ב' ושנט, א'). ואם כן לא רק שאין חובה למחוק אלא שיש בזה גזל, ואם ידע הגוי, יש בזה משום גם משום חלול השם (ב1).
- 75.18
העולה מדברינו שאין כאן מצווה מצד חילול השם ואדרבה יש במחיקה משום גזל ואולי אף חילול השם. ואם ידבר עם בעה"ב הגוי ויסכים, ודאי שאין בכך איסור, אך אינו חייב לעשות כן.
- 75.19
עד כאן מה שנראה לי. אבקש ממכם את דעתם להלכה בשאלה זו וכן התייחסות למה שכתבתי. כמו כן להתייחס לשאלה האם ניחא לגוי שתיעשה מצווה בממונו או שימנע איסור, והאם ניחא לו ג"כ שתעשה בממונו מצווה שחייב בה יהודי ולא גוי?
- 75.20
תשובה
- 75.21
אין חובה למחוק את הכתובת, לא מצד חילול השם1מה שכתבת בעניין חילול השם, לכאורה לא שייך לכאן. הדיוק בגמ' הוא במקרה שנכרי אנסו באחת ממצוותיו שחייב בהן, אך פשיטא שלא נחדש מצוות על בני נח מכח חילול השם. הדיון צריך אפוא להיות בשאלה, האם הכותב עבר על "ברכת השם", שהיא מצווה שנתחייב בה (בהנחה שיש בכתובת ברכת השם ממש ח"ו) ודיון זה תלוי בשאלה, האם כתיבה היא כדיבור, וה"תומים" הסיק (סי' צו, סק"ה) דפטור בכהאי גוונא, והובאו דבריו ב"מנחת חינוך" (מצוה סט, ע) וכן כתב ה"חתם סופר" (יו"ד סי' רכז). ולא מצד "אפרושי מאיסורא"2גם אם נניח, שהכותב עבר עבירה, אין עלינו חובה להפריש גוי מאיסור, ואפילו עומד לפנינו, מכיוון שדין "אפרושי מאיסורא" נובע ממצוות תוכחה, ואין חיוב להוכיח גוי [ויש אומרים שזהו דין דרבנן, שנסמך על איסור לפני עיוור (אנצ' תלמודית ערך "אפרושי מאיסורא") כך גם נראה, שלגוי לא תקנו דינים מדרבנן]. ובעל-הבית שדבר זה נכתב על כותלו, אפשר שאינו עובר כלל., ואם ידבר עם בעל-הבית ויסכים, או ידווח לעיריה שתמחק את הכתובת3אם היהודי ימחק את הכתובת על דעת עצמו, אין זה שייך לגזל הגוי, אלא ל"הזק הגוי" אם אמנם יזיקנו במחיקה. וב"קובץ שעורים" (בבא בתרא, אות נה) כתב דאין איסור להזיק גוי, כשמדובר באדם המזיק. וב"מנחת חינוך" (מצוה נא סק"ח) הסתפק בזה, וב"קונטרסי שיעורים" (בבא קמא עמ' 324) תלה הדבר במחלוקת ראשונים. וב"משך חכמה" (שמות כא, יד ד"ה על רעה - במכילתא) כתב שהמזיק ממון גוי, חייב לשלם (וכן משמע ברמב"ם הל' נזקי ממון פ' ח הל' ה, דהתם היינו תקנה מיוחדת, ורק בבהמות). ועיין עוד תוספות ד"ה עמד (בבא קמא לח ע"א) ובמהרש"א, וכמובן שיש לחוש לדעות אלה. עוד יש לחוש מדין חילול השם ומצד איבה, שהם נימוקים כבדי משקל מבחינה הלכית. בתשובה לשאלתך יש להוסיף שהדין דניחא ליה לאיניש שתעביד מצוה בממוניה (ודווקא במקום שאין נגרם לו הפסד על-ידי כן) נראה הוא מטעם אומדנא, ולכן נראה דבגוי לא אמרינן כן (עיין עוד בש"ך חו"מ סי' עב סק"ח בהקשר לכלל זה), ואין מקום להתחשב בו בנדון דנן. - תבוא עליו הברכה.
- 76.1
ברלין, גרמניה, מרחשון, ה'תשנ"ט
- 76.2
עו. יהודי המטיף להאמין באותו האיש, חברותו בקהילה.
- 76.3
שאלה
- 76.4
אדם שנולד לאמא יהודיה וחבר בקהילה היהודית והוא מצהיר וגם משדל אחרים להאמין במשחיות יש"ו הנוצרי,
- 76.5
האם נחשב למשומד שאפשר להוציא מהקהילה ומכל הזכויות העומדות לחברי הקהילה.
- 76.6
וכן לא לקבל אדם כזה להיות חבר בקהילה היהודית אם בא להתקבל כחבר חדש.
- 76.7
תשובה
- 76.8
בנדון זה חבר בקהילה היהודית שמאמין במשיחיות יש"ו יש להידרש לשתי שאלות:
- 76.9
א. האם נחשב ליהודי, ב. כיצד על הקהילה להתייחס אליו:
- 76.10
1. האיש נחשב ליהודי1דין מומר אם דינו כישראל נדון בהרחבה בפוסקים, וע"כ נקטנו רק מקצת מן המקורות: המרדכי ביבמות פ' החולץ (סי' כט) מביא את דעת הגאונים שיבמה שנפלה לפני מומר, פטורה מחליצה, ושרש"י חולק מפני שלדעתו הריהו ישראל גמור. ועיין ב"בית יוסף" אבן העזר סי' קנז דיון בזה. ולגבי מומר לע"ז כתבו התוספות (ע"ז ו ע"ב ד"ה מניין) דהוי כישראל גמור. וכן כתבו לגביו במס' יבמות (עא ע"א ד"ה בו) דחייב בעצם לעשות הפסח. וכן נראה מדבריו של רמב"ם (הל' ממרים פ' ג הל' ג) ושבניהם יהודים כשרים הם. וכן משמע קצת ברמב"ם הל' תשובה (פ' ג הל' יד) "אע"פ שהן מישראל - אין להם חלק לעולם הבא (ומהני בהו תשובה). וכן כתב הטור (יורה דעה סי' רסז) בשם גאון, שישראל משומד אינו צריך טבילה כשחוזר לדת האמת. וכתב "בית יוסף" (יו"ד סי' רסח בשם רשב"ץ) דאפילו נישאה משומדת לגוי, אין לנו להבהיל בניהם כשבאים לשוב, ואינם צריכים טבילה. ודעת הריטב"א (יבמות מז ע"ב ד"ה לתנא) היא שמשומד צריך טבילה מדרבנן, וכן פסק רמ"א (שם סעיף יב) [ועיין שם בביאור הגר"א (שם, ס"ק כט) דהא לא גרע מגר החוזר לסורו שנחשב ליהודי]. וכן הבין ה"חזון איש" (יו"ד הל' שחיטה ב, טז) ובשו"ת "הר צבי" (יו"ד סי' קכה) ובשו"ת "דעת כהן" (סי' קצד). ועיין גם בשו"ת "אגרות משה" (אבה"ע ח"ד סי' פג), בשו"ת "שרידי אש" (ח"ג סי' כה), בשו"ת "מנחת יצחק" (ח"א סי' י וח"ט סי' קנה) "ציץ אליעזר" (ח"ח סי' יז-כ וח"ט סי' מא-מב) ו"יביע אומר" (יו"ד ח"א סי' יא ח"ה סי' י, כו, וח"ז סי' ח). אמנם, דעת המאירי (ע"ז דף כו ע"ב) היא שאם עבר לדת אחרת, הריהו אצלנו כבן אותה הדת, ובנו הריהו גוי גמור אפילו לעניין גיטין וקידושין. ובשו"ת הרדב"ז (סי' שנא) נאמר שמומר הריהו גוי גמור מדאורייתא, ומדאורייתא אין קידושיו קידושין. ובשו"ת מהרשד"ם (אבן העזר סי' י) כתב שמה שנאמר "ישראל שחטא ישראל הוא", לא נאמר על מומר [ועיין מו"מ בדבריהם בשו"ת "אגרות משה" שם] ועיין ב"צדקת הצדיק" (אות נד) שהבין בדברי הרדב"ז, שהמרת דת היא סימן, והעיקר הוא אם יש או אין כאן עקירת שם ישראל ממנו במה שמתחבר לבני הדת האחרת, אפילו אינם עובדים ע"ז (ולעולם אפילו היה עובד ע"ז ושם ישראל עליו - הוי ישראל). וכך הבין גם הרב שאול ישראלי בדבריהם (עיין שו"ת "במראה הבזק" ח"ב, עמ' 119) שהדבר תלוי בכך אם האיש ממשיך בקשר שלו עם עם ישראל או לאו, ושלמדו כן ממה שנאמר בעשרת השבטים שעשאום כגויים גמורים, והתם נטמעו בין הגויים (וכן מקובל מפי השמועה בשם רבי חיים מבריסק שהדבר המכריע אם הוא נקרא "יהודי" או לאו). ועיין ב"אגרות ראי"ה" (אגרת תקנה) ש"סגולת ישראל" נעקרת ממנו רק כאשר מתנתק ונלחם בישראל, ומומר בימי חז"ל היה רק סימן לכך. וכן מסתבר להסביר בדבריהם, שהרי במשך הרבה דורות היו בעם ישראל יחידים וקבוצות שעבדו ע"ז, ושכחו תורת ישראל. [אא"כ ברור לנו שאינו רואה עצמו כ"יהודי", ואמונתו במשיחיות יש"ו מבטאת המרת דת, ושכל התחברותו לקהילה היא רק לצורך הטפה לאמונה זו, שאז יש לחוש]2בשו"ת "במראה הבזק" (שם) פסק הרב ישראלי, על סמך הדעות המחשיבות את הממיר דתו שמתחבר לגויים לגוי גמור מדאורייתא, שיש לחשוש ולרחק את בני הפלשמורה כגויים גמורים, שאפילו שעכשיו רצונם הוא לשוב לעם היהודי, יש לדונם כגרי אריות, עי"ש (אמנם שם י"ל דבלא"ה לא היתה ברורה לו יהדות הקהילה באתיופיה, ולכן פסק כך לגבי הפלשמורה). ואם כן, בנדון דידן הרי רק אם ברור הדבר שאמונתו של האיש במשיחיות יש"ו מבטאת המרת דת, והוא רואה עצמו כמי שנפרד מן העם היהודי, שכל רצונו לחבור אליהם, אינו אלא כדי להדיחם להאמין באמונתו, אפשר שיש לחוש לדעה זו..
- 76.11
2. מכיוון שהוא מזיק - שהרי הוא מטיף ורוצה להדיח לאמונה בע"ז בשיתוף, מצוה לרחקו מן הקהילה ואף מצוה להילחם בתופעה בכללה ובמפיציה3רמב"ם בפירוש המשניות (בהקדמה לפרק "חלק") כתב שכל הכופר באחד משלושה-עשר העיקרים, מצוה לשנאתו, ואינו בכלל ישראל - שיש להם חלק לעולם הבא. וכבר היקשה עליו בספר "העיקרים" (מאמר ראשון פ"א) מרבי הלל (סנהדרין צט ע"א) הסובר שאין משיח לישראל, ובספר "קובץ שמועות" (יב, ח) כתב בשם ר' חיים מבריסק שבכפירה לא שייך שוגג, ומכל מקום הוא מיישב דברי הרמב"ם, שגם רבי הלל מדעתו היה מבין שצריך לבוא גואל, אלא שסבר, שכך משמע מפשטי הכתובים, ולכן חשב שלא יבוא משיח, ובזה מודה רמב"ם לראב"ד שהאומר מותר אנוס הוא (נמצא לכאורה שלולא היה טועה בפשטי הכתובים, היה נחשב לכופר, והיינו משום שסובר, שעל כל פנים לא יבוא עוד משיח, ואם כן, אפשר שכל שכן לגבי כופרים אשר סוברים, שמשיח לא יבוא מכיוון שכבר בא "משיח" והוא כאדם הבא לבטל כל התורה). ואע"פ שיש החולקים על רמב"ם בענין העיקרים, כאן יש לכאורה בלאו הכי לדון את האיש כמי שהמיר דתו וכמאמין בעבודה-זרה בשיתוף. ועיין "חזון איש" (הל' שחיטה ב' כח) גדר כופר בתורה דהיינו מי שכופר בתושב"ע וגם בעיקר עול המצוות, ושלא יהיה אנוס כתינוק שנשבה, כי אותו יש לדון כמומר לכל דבר, ואינו בגדר "אחיך" להטיב לו, כגון לעניין אבילות וקבורה עיין שו"ע יו"ד סי' שמה, ה, ומצוה לשנואתו, ומורידין ואין מעלין וכו'. אך לעניין לשנאותו בנדון דידן, נראה שאע"פ שבסוף ספר "חפץ חיים" הביא דברי מהר"ם מלובלין בספר "מרגניתא טבא", שאין בדור הזה מי שיודע להוכיח, ואם כן אפילו רשע גמור אסור לשנואתו, דהוי כלפני תוכחה (ועיין ב"חזון איש" שם, דקאי גם אמומר), וכן כתב "חזון אי"ש" (שם, טז) שבזמן שאין השגחה ניסית גלויה ובת קול וכו', מצוה לנהוג אפילו עם מומרים גמורים בעבותות אהבה, ולא שייך מורידין ואין מעלין, וכן כתב הראי"ה (באגרת תקנה) דבימינו אין לשנוא את הכופרים ואת המומרין, כל עוד הם מחוברים לעם ישראל. וכל שכן אם הגיעו לכך מחוסר ידיעה ביהדות, ומחמת שהוריהם לא חינכום לכך, שפסק רמ"א (יו"ד סי' קנט סעיף ג) דבני המשומדין הם כתינוקות שנשבו ואין דינם כמומרים לעניין ריבית. אלא שכל זה מדובר בהתיחסות אליהם מצד עצמם , אבל כאשר הם עלולים להזיק לרבים, לכולי עלמא נראה שאינם טובים מאלה שבאים להעביר יהודים על רצון ד', שבעניינם פסק ב"משנה ברורה" ("ביאור הלכה" סי' א ד"ה ולא יתבייש), שאם פתח בשלום, והם לא נשמעו לו, שמצוה לשנואתם ולהתקוטט עמהם, ועליהם נאמר "משנאיך ה' אשנא" וכו'. וכל שכן הכא שהאיש מטיף, ועלול להשפיע להאמין באמונה זרה (ואין דרך בטוחה אחרת למנוע את הנזק), כי אז יש לעשות בחוכמה - אם להילחם בו באיש או בתופעה.. ומכל מקום, אם אפשר לקרבו ולהשפיע עליו שלא במסגרת הקהילה נראה שמצוה לעשות כן4ע"פ דברי רמ"א (יורה דעה סי' קנט), דברי "חזון אי"ש" (שם ב - טז וכח), דברי הרב אי"ה קוק ודברי מהר"ם מלובלין הנ"ל. וגם הקב"ה שלח נביאים להוכיח את עם ישראל כשהיו עובדים ע"ז..
- 77.1
מונטוידיאו, אורוגואי, סיון, ה'תשנ"ו
- 77.2
עז. היתר עיסקא.
- 77.3
שאלה
- 77.4
הריני פונה אליכם בשאלה בדבר יהודי שיש לו כאן עסק בהלואת כספים לציבור. הוא מלוה לגויים וכאשר מבקשים ממנו, גם ליהודים, ההלואות הם לעיתים מסחריות ולעיתים פרטיות.
- 77.5
הוא מבקש מהלווים את הסכום הכולל של הלוואה מחולק למספר תשלומים חודשיים בתוספת ריבית.
- 77.6
כעת היהודי הנ"ל בתהליך של חזרה בתשובה ומבקש להסדיר את עסקיו כך שיהיו על פי ההלכה.
- 77.7
ברצוני לקבל את עצתכם כיצד לפעול בנדון ומה להציע לו וכן במידת הצורך את הנוסח המתאים לצורך היתר עיסקא קבוע בינו לבין הלווים היהודים (מעין הנוסח המקובל בבנקים הישאלים).
- 77.8
יש לציין שליהודי הנזכר אין שותפים גויים ולמעשה הוא מתפקד בסגנון של "מיני בנק פרטי".
- 77.9
תשובה
- 77.10
מטרת ה"היתר עסקא" המקובל היא לפתור את בעיית איסור ריבית ע"י חלוקת ההלוואה לשני מרכיבים: מחצית ההלוואה בלי ריבית ומחציתה פקדון1עיין בבא מציעא קד ע"ב; שו"ע יורה דעה סי' קעז, ב.. המחצית שהיא הלוואה היא כמו כל הלוואה רגילה (בלי ריבית), דהיינו שמותר ללוה לעשות בה כרצונו, לקבל את כל הרווחים ממנה ולשאת בכל ההפסדים. לגבי המחצית שהיא פקדון מוגדר הלוה כשומר בלבד, ורווחיה כמו הפסדיה, שייכים למלוה.
- 77.11
בהסדר זה עדיין קיימת בעיה, שהרי יוצא שתמורת נתינת המחצית שהיא הלואה, מקבל המלוה את שירותי הלוה בזה שהלה מתעסק עבורו במחצית שהיא פקדון, ושירות זה מוגדר אף הוא כריבית אסורה. כדי לפתור בעיה זו דרשו חז"ל שהמלוה יתן ללוה תשלום מסוים, דהיינו "שכר טרחתו"2עיין משנה בבא מציעא סח ע"א; שו"ע שם..
- 77.12
אם עושים כן, נחשב המלוה לשותפו של הלוה בעסקים שבהם זה ישקיע את כסף ההלוואה. אם לא יהיה שום רווח, יקבל המלוה בחזרה את דמי הקרן בלבד. אם יהיה הפסד, יצטרך המלוה לישא במחציתו בגלל המחצית שהיא פקדון; ואם יהיה אובדן מוחלט של הכסף, תוחזר למלוה רק מחצית כספו, דהיינו המחצית שהיא הלוואה. דרכים שונות הוצעו כדי להבטיח למלוה קבלת רווח (הריבית). דרך נפוצה היא להתנות שהלוה לא יהיה נאמן בדבר תוצאות השקעותיו אלא ע"י שבועה חמורה3ט"ז יורה דעה סי' קסז, א; ש"ך שם, א., אבל תהיה בידו אופציה להיפטר מכל שבועה ומכל בירור, אם במקום הרווחים האמיתיים יסכים לשלם למלוה סכום מסוים4"חכמת אדם" כלל קמב סעיף ז..
- 77.13
יש להוסיף שאם יהיה ברור למלוה, שלא היה ללוה שום רווח מכסף זה, יש אומרים שלא יוכל לדרוש שבועה זו, וכמו כן לא יוכל לקבל את סכום "פטור השבועה" הנ"ל5"תורת ריבית" לרב משה הרשלר והרב אליהו רפאל היישריק (פרק טז הערה מח עמ' רסה).. במקרה שייתכן, שזה יקרה6כגון שההלואה ניתנה למטרה מסוימת שלא תכניס שום רווח. יש להוסיף שהלוה מקנה למלוה (ע"י קבלת כסף ההלוואה) חלק בהשקעותיו האחרות וכדו', כדי שגם רווחים מהם יוכללו ב"עסקא". לרוב הפוסקים מספיק להתנות בע"פ, בשעת ההלואה, שהכסף ניתן על דעת היתר עיסקא כנ"ל7"תורת ריבית" (פט"ז סעיף ב' עמ' רנח).. מצד שני דרוש ששני הצדדים יבינו את מהות ענין ההיתר8שם סעיף א' (עמ' רנז).. כיוון שיש דעות לפיהן צריך לכתוב שההלוואה נעשתה לפי כללי "היתר עסקא"9. ונראה שעדיף להוסיף בסוף שטר-ההלוואה לפני החתימות שההלוואה ניתנת על פי תנאי ה"היתר עיסקא" הרשומים אצל המלוה במקום פלוני, ואז אין צריך שהלוה יבין את מהות ההיתר9שהרי בחתימתו על שטר-ההלוואה התחייב הלוה גם בתנאי ה"היתר עסקא". כמובן שעל המלוה להשאיר באותו המקום טופס היתר עסקא כדי שיוכל להראותו ללוה לפי בקשתו.. לחילופין נראה שדי בכך שהמלוה יתלה במקום נתינת ההלוואות שלט גדול ובולט שיכריז, שכל הלואה שניתנת כאן מוגבלת בתנאי היתר עסקא.
- 77.14
להלן נוסח היתר עסקא שהציעו בספר "תורת ריבית"10עמ' שב, עיין שם. ועיין עוד שם עמ' שיח בנוסח שבו משתמש בנק המזרחי.. בהערות נציין בסוגריים מרובעים את תיקוני הנוסח המתאימים לשלט קבוע במקום נתינת ההלוואות כנ"ל.
- 77.15
הצעת נוסח היתר עסקא
- 77.16
אני הח"מ (שם הלוה) מודה שקיבלתי מן (שם המלוה) סך... בתורת עסקא עד לתאריך... והתחייבתי9 להשקיע את כסף העסקא בעסק טוב ומובחר שהוא יותר קרוב להרויח בו. ואם ארצה11[כל לוה ממני מודה שקיבל את סך הכסף הנקוב בשטר-ההלוואה שעשינו בתורת עסקא עד לתאריך המוזכר בשטר הנ"ל, ומתחייב להשקיע...]. להשתמש בכסף זה לצרכי12[ואם ירצה... לצרכיו... שיש לו]. הפרטיים או לתשלום חובות שיש לי13ואז הרי לא יוכל להשביעו, לפי דעות מסוימות, כנ"ל בהערה 5., הריני מקנה ל (שם המלוה) הנ"ל14[הריהו מקנה לי]. בקנין המועיל חלק בכלל עסקי15 המניבים רווחים בשווי הכסף שקיבלתי, ויהיה אותו החלק בידי15[עסקיו... שקיבל... בידיו]. בתורת עסקא.
- 77.17
הרווחים שיהיו מן העסקא יתחלקו מחצה לי ומחצה ל...16[ללוה]. הנ"ל, ואם ח"ו יהיו הפסדים, ישא הנותן... הנ"ל בשני שליש, ואני המקבל בשליש17[... יהיו הפסדים אשא בשני שליש, והלוה בשליש]. העובדה שהמלוה מקבל על עצמו אחוזי הפסד יותר גדולים מאשר אחוזי הרווח שהוא אמור לקבל, נחשבת לשכר טרחתו של הלוה עבור טיפולו במחצית שהיא פקדון.. ואין אני18[הלוה] נאמן לומר שהיו הפסדים או שלא היו רווחים וכן לגבי גובה הרווחים שהיו, אלא בשבועה חמורה בנקיטת ספר-תורה. אמנם זאת הוסכם בינינו שאם ארצה ליתן לנותן העסקא הנ"ל סך...19[שאם הלוה יתן לי את הסך הנקוב בשטר כ"ריבית"] [(וכשנותן את העסקא בהצמדה לדולר או למדד, יכתוב כאן:) "שאם ארצה ליתן לנותן העסקא הנ"ל19 הפרשי הצמדה לדולר/מדד עבור חלקו" וכו' (אם רוצה גם רווחים וגם הצמדה, יכתוב:) "סך (סכום הרווחים שדורש) נוסף על הפרשי הצמדה לדולר/מדד" וכו'] עבור חלקו20. [עבור חלקי... ויחזיר לי הקרן... שייך לו לבדו ויהיה פטור מכל שבועה...]. ברווחים מן העסקא ואחזיר לו20 הקרן, הרי שכל מותר הרווח שייך לי לבדי20 ופטור אני20 מכל שבועה ובירור בדבר הכסף הנ"ל.
- 77.18
ואם ישאר הכסף בידי21. [... בידי הלוה... יחזירנו... להיות בידו...]. לאחר הזמן הנ"ל וכל זמן שלא אחזירנו, מוסכם בינינו שימשיך הכסף להיות בידי21 בתורת עסקא לפי כל התנאים דלעיל. כל זה נעשה בקניין אגב סודר כתיקון חז"ל ובאופן שאין בו אסמכתא.
- 77.19
ועל זה באתי על החתום22. [בשלט יש להשמיט מלים אלה]..
- 77.20
(שם הלוה)22.
- 78.1
פתח תקוה, ישראל, אדר, ה'תשנ"ו
- 78.2
עח. הלואת-מכירת "תוכנית חסכון" דינה לענין ריבית.
- 78.3
שאלה
- 78.4
לראובן תוכנית חיסכון בבנק ששוויה הנוכחי 2,000 ש"ח. תוכנית החיסכון נושאת ריבית שנתית.
- 78.5
ראובן רוצה ללוות משמעון סך 1,000 ש"ח, משך ההלואה שנה. תמורת ההלואה ראובן ימכור לשמעון 1,000 ש"ח מתוך תוכנית החיסכון שיש לו בבנק.
- 78.6
לאחר שנה, ראובן ירכוש בחזרה משמעון את ה-1,000 ש"ח, לפי ערכם באותו זמן, כלומר בתוספת הריבית השנתית אשר מובטחת בתוכנית החיסכון.
- 78.7
שאלותי:
- 78.8
א. האם יש בזה איסור ריבית?
- 78.9
ב. אם לא, האם לאחת מהעובדות הבאות ישנה השפעה על התשובה.
- 78.10
1. תוכנית החיסכון היא בתשלומים, וראובן ממשיך להפקיד בתוכנית זו. תוספת ההפקדות אינה מגדילה את חלקו של שמעון.
- 78.11
2. ראובן אינו יכול למשוך את הכסף מתוכנית החיסכון אלא, לאחר שנים רבות.
- 78.12
3. בטופס פתיחת החיסכון בבנק נאמר: זכויותיו של החוסך אינן ניתנות להעברה", האם תנאי זה מונע מבעל החיסכון, או שהיות וסוף סוף ניתן יהיה בבית דין לגבות את השווי (ע"י שטר מכר וכד'), המכירה נחשבת מכירה מוחלטת.
- 78.13
4. האם ניתן להשתמש בשיטה זו, גם עבור הלוואה בריבית הנמוכה מזו המובטחת בתוכנית החיסכון.
- 78.14
תשובה
- 78.15
באופן כללי, אם ראובן הלווה כסף בריבית ע"פ היתר עיסקא (וזהו המצב בפתיחת חשבונות בנק כאן בארץ), מותר לו שוב למכור את הלוואתו זו לשמעון, דהיינו לאדם אחר. וזהו למרות שהקונה ישלם לראובן את סך הקרן בלבד ויקבל מהלווה גם את הריבית, דהיינו את רווחי "העיסקא", של ההלוואה המקורית1ע"פ דברי המחבר בשו"ע (יו"ד סי' קעג סעיף ד). ועיי"ש שהתנה "ובלבד שיהא אחריות השטר והמלוה על הלוקח..."..
- 78.16
ועכשיו נדון בפרטי השאלה שלנו:
- 78.17
1. העובדה שראובן ממשיך להפקיד כסף בתוכנית זו אינה משנה את הדין; דיש להחשיב את התוכנית לאחר הוספותיו של ראובן כשותפות בינו (שבבעלותו נמצאים חלקי התוכנית שהוסיף לאחר ההקנאה) לבין שמעון (ששייכים לו הסכום המקורי שקנה מראובן וגם הריבית שהצטברה לקרן זו)2אמנם, יש להדגיש שהמכירה תהיה שלימה ועכשווית, דהיינו שלא ייחשב כאילו הפקדות ראובן החדשות הן בעצם הכנסת כספו של שמעון בשליחותו. .
- 78.18
2. העובדה שחשבון הבנק סגור לתקופה ארוכה,אינה מעלה ואינה מורידה3ע"פ דברי המחבר הנ"ל, "שמותר למוכרם לאחר בפחות ואפילו לא הגיע זמן הפרעון"..
- 78.19
3. כאשר כתוב בטופס פתיחת החסכון בבנק ש"זכויותיו של החוסך אינן ניתנות להעברה", יש החוששים לאיסור ריבית, שהרי אז אין למכירת החסכון לשמעון תוקף. וממילא יצא שבפתיחת החשבון ראובן מקבל מהבנק את הכסף שלו עצמו; וכאשר מעביר אותו עם הריבית לשמעון יוצא שבעצם ראובן מחזיר לשמעון ריבית על הלואה4ע"פ הספר תורת רבית (שחובר ע"י הגר"א הרשלר וחתנו הרא"ר היישריק) פט"ז הערה קנא (עמ' רצא). אמנם עיי"ש בסוף ההערה ש"אם עבר ועשה כן יעשה שאלת חכם", וכנראה שההסתפקות היא אם שייכות כאן השיטות (ע' למטה בתשובה זו הערה 6) דבהלוואה בדרך מכר אין איסור ריבית גם כשהקנין לא חל..
- 78.20
ונראה לנו שנתינת ייפוי כח בלתי חוזר שיאפשר בפועל לשמעון לגבות את סכום החשבון מהבנק [עם התחייבות מצד ראובן שאם הוא בעצמו יוציא את הכסף מהבנק, למרות ייפוי הכח, שיהיה חייב לתת לשמעון את כל הסכום שהוציא] תפתור את הבעיה. היינו, דיש לומר דהקנין שלפי דינא דמלכותא אינו קנין רשמי אבל מ"מ משמש באופן מעשי כתחליף לקנין לכל דבר, יוכר ע"י דין תורה כקנין אמיתי5יתרה מכך ע"פ יעוץ משפטי שקבלנו מתברר כי בית המשפט העליון בדעת רוב קבע שאע"פ שאי אפשר למכור את ה"חפצא" ההתחיבות מצד ה"גברא" ניתנת לאכיפה בבית המשפט..
- 78.21
4. גם אם שמעון יקבל רק ריבית נמוכה מזו המובטחת ע"י תוכנית החסכון, מ"מ מותר (כשלא קיימת הבעיה בסעיף 3. למעלה) אבל צריך שיהיה ברור שעדיין היתה מכירת התוכנית למשל, יכולים לנסח במכר ששמעון קונה אלף ש"ח מחשבונו של ראובן, והמחיר לכך יחולק לשני תשלומים: אלף ש"ח עכשיו ועוד סכום פלוני (דהיינו הפרש שערי הריבית המוסכם) בזמן סיום התוכנית.
- 78.22
יש להעיר שכדי להקנות את תוכנית החסכון יש להשתמש בקנין אגב; שהרי קנין זה יועיל גם לחלק ה"פקדון" של העיסקא, כאשר קנין ע"י כתיבה ומסירה יועיל רק לחלק ההלוואה אבל לא לחלק הפקדון6ע"פ "קצות החושן" (סי' סו ס"ק לו), ו"נתיבות המשפט" שם, ביאורים, ס"ק לח), כמובא "בתורת ריבית" שם (פ' טז הערה קמח). אמנם, ע' "בתורת ריבית" פי"ח הערות טו-טז (עמ' שנה-שנו), שלמרות שיש הדורשים בנדונים כמו שלנו קנין ממש (ש"ך יו"ד סי' קעג ס"ק ח ועוד), אבל י"א שכל שעשו בדרך מכירה אין איסור ריבית אפילו אם לאמיתם של דברים אין הקנין תקף (חוו"ד שם ביאורים ס"ק יא (כצ"ל) ועוד)..
- 79.1
מקסיקו סיטי, מקסיקו, מנחם אב, ה'תשנ"ז
- 79.2
עט. קבלת ריבית מכספים שמופקדים בבנק שרוב בעליו אינם יהודים.
- 79.3
שאלה
- 79.4
אדם בקהילתי פתח חשבון חסכון שעליו הוא מקבל ריבית חודשית. אח"כ נודע לו שאחד מבעלי המניות הוא יהודי. היהודי הזה מבעלי הבנק נשוי לגויה והוא לצערנו מתבולל ולכן אין לו כל ענין בהיתר עיסקא.
- 79.5
מה דין כספי הריבית שנתקבלו מן הבנק, קשה להניח שהבעלים יסכים לקבל חזרה כספים מלקוח וכן קשה לברר כמה בדיוק נתקבל במשך השנים.
- 79.6
תשובה
- 79.7
נהגו כרוב הפוסקים, להפקיד כספים בבנק שרוב בעלותו בידי נכרים ולקבל עליהם ריבית גם כאשר אין היתר עיסקא1עיין סיכום הדעות בספר "תורת רבית" פרק יז סע' סד ובספר "ברית יהודה" בפרק ל סב טז..
- 79.8
סעיף נוסף להקל הוא הגדרתו של הבנק כחברה בע"מ ואז יש מקום לומר שגם אם בעלי המניות הם יהודים אין בכך איסור מכיון שאין שעבוד אישי לתשלום הריבית2עיין ב"אגרות משה" יו"ד, ב, סב, ועיין סיכום השיטות בתורת רבית פרק יט סע' נג..
- 79.9
בדינו של יהודי מומר לענין ריבית נחלקו המחבר והרמ"א3יו"ד סי' קנט סע' ב.. להלכה אפשר להקל למי שפוסק כמחבר רק במי שהמיר את דתו רח"ל4עיין "תורה רבית" פרק א סע' מ והדברים ארוכים..
- 79.10
לענין החזרת הריבית - במקום שיש אומדנא דמוכח אין צורך במחילה מפורשת5שו"ע יו"ד סימן קס סע' ה פוסק כרמב"ם שמחילה מועילה בהחזרת רבית. הפתחי תשובה (שם ס"ק ו) מביא בשם "שאילת יעבץ" שצריך מחילה מפורשת, אבל מוכח מטעמו שזה רק כאשר יש מקום לחשוש שאין הוא מתכוון למחול. ומפורש יותר בסימן קסא פתחי תשובה ס"ק ה'. ודלא כבית לחם יהודה סימן קס., ואין עניין לצאת ידי שמיים6סימן קסא ס"ק ז בביאור הגר"א.. אבל הלוה צריך לדעת שהכסף מגיע לו כדי שיוכל למחול7גם אם נאמר ששתיקתו היא כמחילה, הרי זה מחילה בטעות שאינו יודע שיכול לתבוע. אם נניח את מוכנותו ורצונו לשלם כדי לשמור על תדמית של בנקאי מכובד, עדיין נחשב הדבר כיאוש שלא מדעת (שהיה מתיאש אילו ידע שהדבר אבד לו, אלא שאינו יודע) ונפסק כאביי שלא הוי יאוש (בבא מציעא כב ע"ב). לגבי ריבית, יש סברא לדרוש מחילה עוד יותר ממוקדת שהרי בכל פעם שהלווה משלם מרצונו, יש כאן מחילה אלא שהתורה מבטלת את משמעותה ההלכתית. הרמב"ם בהל' מלוה ולווה פ"ד הל' יג, שאומר שמחילה מועילה לפטור מחיוב החזרה, אמר כן רק אם מחל אחרי שהרבית נגבתה (עיין מגיד משנה שם). במקרה הרגיל שמשלם ברצון, היינו צריכים להניח שכמו ששילם ברצון כך גם שנייה אחרי הפרעון עומד במחילתו, ואז משמע שצריכים מחילה מפורשת או לפחות רמה גבוהה יותר של הוכחה שהוא מוחל. אם מדובר על סכום נכבד ומקום ששומרי מצוות מועטים (והשמועה על החזרת הריבית לא תתפשט) אין זה פשוט לומר שהבעלים היו מוותרים. וקשה מאוד להגיע למצב זה כשמדובר בגוף עסקי כמו בנק.
- 80.1
קאראקאס, ונצואלה, כסלו, ה'תשנ"ו
- 80.2
עחפ. קבלת שכר על טרחה כאשר היא מתבצעת בכספי המבצע.
- 80.3
שאלה
- 80.4
"כלי קדש" בקהילה נתבקש על ידי חבר הקהילה לבוא לביתו ולקבוע מזוזות. מאחר ולא היו ברשותו מזוזות, נתבקש ה"כלי קדש" ע"י החבר לרכוש מזוזות. ואכן כך עשה. קנה מזוזות, שילם מכספו וקבען בבית החבר. לאחר מספר חדשים, שלח החבר בידי שליח מעטפה ובה סכום כפול מערך המזוזות ולצידו פתק: "תודה על ההלואה, המאמץ והטירחה". עם קבלת הכסף טילפן ה"כלי קדש" אל השולח וביקש להחזיר את ההפרש ואמר שאינו רוצה בריבית. החבר כעס עליו באמרו שהתלוצץ והתוספת היא עבור המאמץ והוא כלל לא התכוון שהוא מקבל את הכסף בתורת הלוואה. אוסיף, שאכן מקובל מאוד בקהילה שעל "שירות" מעין זה (גם אם המזוזה נקנית ישירות ע"י בעל הבית) "מתגמל" בעל הבית את קובע המזוזה בסכום הנראה לעיניו.
- 80.5
שאלתי על כן: האם יש אכן איסור ריבית בקבלת ה"התיגמול" הנ"ל במקרה זה?
← Previous · Next → — showing 701–800 of 1,673
B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 4. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.