← All works

B'Mareh HaBazak Volume IV

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,673 sections

1. 48.7

   מקום שיש לו רק ג' מחיצות, ואין שום תיקון במחיצה הרביעית, אסור לטלטל בו, והוא ככרמלית, ואסור לטלטל ממנו לרשות-היחיד5סי' שסג סעיף א, ועיין ב"ביאור הלכה" שם, שלמיעוט הפוסקים (רמב"ם וסיעתו) אין בג' מחיצות כלל רשות-היחיד מן התורה, ולרוב הפוסקים הרי זו רשות-היחיד מן התורה, ורבנן הצריכו תיקון. "חלקת יעקב" אורח חיים סי' קפו. שו"ע סי' שע סע' ב כשיש לבעה"ב תפיסת-יד בחדרי אחרים, אין צריך עירוב, עיין עירובין עב ע"א. תוס' ומודין שיתכן שעכו"ם אצל ישראל לא מהני תפיסת יד. וכן אם גם החפץ מושכר, אין לו תפיסת יד. "משנה ברורה" סק"ז אם זה לזמן קצר, לא צריך כל תנא. שם סע' ג' תלמידים אצל הרב בשאולין כאורחים ואין צריך אפי' תפיסת יד. בקנוים או שכורים צריך תפיסת יד "משנה ברורה" ס"ק לג..

2. 49.1

   פריז, צרפת, תשרי, ה'תשנ"ז

3. 49.2

   מט. נשיאת קטן היודע ללכת במקום שאין עירוב.

4. 49.3

   שאלה

5. 49.4

   האם מותר לשאת על הידיים קטן היודע ללכת, חי נושא את עצמו, במקרה ויצאה משפחה לטיול בשבת בתוך העיר ולאחר זמן נתעייף הקטן ומסרב להמשיך ללכת רגלי.

6. 49.5

   תשובה

7. 49.6

   אסור לכתחילה לשאת קטן, אף שיודע ללכת, אפילו בכרמלית1שבת (קכח ע"ב) ושו"ע או"ח (סי' שח סע' מא). "משנה ברורה" (שם, ס"ק קנד) "... ויש מהמון שנכשלים בזה שנושאים קטנים על כתפיהם, וטעותם הוא מפני שהקטן יכול לילך בעצמו, ושגגה היא דאסור דרבנן יש בכל אופן [דלא אמרו "חי נושא את עצמו" אלא לפוטרו מחטאת] ואפילו בכרמלית"..

8. 49.7

   על ידי גוי מותר לנושאו בכרמלית2"משנה ברורה" הנ"ל., ובקטן היודע ללכת אפשר להקל (לנושאו על ידי גוי) גם ברה"ר לצורך מצוה3ב"חכמת שלמה" (או"ח ס' שח) התיר לשאת בשבת קטן שאינו יכול לילך ברגליו במקום שאין עירוב, לומר קדיש שהוצאה כעין זו לומר קדיש הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דלרוב הפוסקים הוי דרבנן, ובכרמלית חשיב שבות דשבות במקום מצוה, דמותר. ואף שב"אגרות משה" (או"ח ח"ד ס' צא) פקפק בהיתר זה, מכל מקום על ידי גוי ובקטן היודע ללכת הוי ודאי שבות דשבות, ובמקום מצוה יש להתיר. וראה עוד בשו"ת "במראה הבזק" (ח"ג תשובה לו).

9. 49.8

   אם באמצע הדרך נתעייף הקטן ומצטער להמשיך ללכת מותר לנושאו גם על ידי ישראל, בכרמלית4כך פסקו ב"אגרות משה" שם, וב"ציץ אליעזר" (ח"ג ס' לב)..

10. 50.1

    קליפורניה, ארה"ב, ניסן, ה'תשנ"ז

11. 50.2

    נ. זמן "תענית בכורות" למי שטס לארץ-ישראל.

12. 50.3

    שאלה

13. 50.4

    אדם היוצא מסן פרנציסקו ביום א' בבוקר, בתאריך יג בניסן, הוא אמור לנחות בישראל ביום ב' בשעות הצהרים, בערב פסח, יד בניסן. מתי עליו להתחיל את הצום ומתי הצום מסתיים לגביו, בהנחה שלא יוכל להשתתף בסעודת "סיום" תוך כדי הטיסה?

14. 50.5

    תשובה

15. 50.6

    הצום חל על האדם בעלות השחר של יום י"ד בניסן בכל מקום בעולם1רבי עובדיה ספורנו (ויקרא כג, ג ד"ה שבת הוא לה'). שו"ת "שואל ומשיב" (כרך ד חלק שני, תשובה קכד). שבו הוא נמצא. אם יבוא ממזרח למערב, יארכו לו שעות היום, ואם יבוא ממערב למזרח, יתקצרו לו שעות היום, ועל כן צריך לברר עם קברניט האוירון את מסלול הטיסה - באיזה איזור יהיה המטוס בסוף הלילה ולבדוק אז בלוח-הזמנים של אותו המקום את השעה המדויקת של עלות השחר, ואז יתחיל עבורו הצום.

16. 50.7

    במקרה זה, כאשר הטיסה היא לארץ-ישראל, הרי יש בה גם שמחה של מצוה הפוטרת את האדם מצום זה של תענית בכורות, וחלות שמחה היא ברגע שהוא נוחת בארץ. לכן יוכל לאכול במטוס כל עוד לא עלה השחר של יום שני, י"ד בניסן, יצום בשארית הטיסה ויוכל לאכול עם הגעתו ארצה ביום שני בשעות הצהריים2סברת הרב נחום אליעזר רבינוביץ..

17. 51.1

    פראג, צ'כיה, ניסן, ה'תשנ"ו

18. 51.2

    נא. תערובת קטניות בפסח

19. 51.3

    שאלה

20. 51.4

    כיצד יש לנהוג בקהילה אשכנזית בנושא תערובת קטניות בפסח, בדיעבד?

21. 51.5

    האם קניה בחנות במקום שיש חשש תערובת מקרי "דיעבד"? כיצד לנהוג במקום שלא ידוע אחוז הקטניות, ואי אפשר לברר זאת?

22. 51.6

    תשובה

23. 51.7

    מותר לקנות ולאכול בפסח מאכלים שיש בהם תערובת קטניות, בתנאי שרוב המאכל אינו קטניות1א. כתב ב"תרומת הדשן" (סו"ס קיג): "אפס, נראה אם נמצא גרגיר של מיני קטניות בקדירה או בתבשיל, לא מחמירינן כלל לאסור התבשיל אפילו באכילה, דגזירה דאיסור משהו ליתא אלא בתבואה דה' מינים". וכן פסק רמ"א בשו"ע אורח חיים (סי' תנג סע' א): "מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו [קטניות] תוך התבשיל". ואף-על-פי שמדברי "תרומת הדשן" משמע שלא התיר אלא במשהו, אבל אם ששים נגדו - אסור, מדברי רמ"א משמע שהתיר אפילו אין ס' כנגד הקטניות. וב"חק יעקב" (שם ס"ק ו) כתב שמדברי אחרונים משמע כרמ"א, שאפילו אין ששים כנגד הקטניות, מותר, וסיים שם: "ועיקר נ"ל כדעת האחרונים כיון שבלא"ה הוא חומרא והרחקה בעלמא... מ"מ רוב (של היתר) על כל פנים בעינן, ואם לא כן, לא מקרי תערובת כלל, דהוי כאוכל התבשיל מקטניות עצמן". וכן פסק ב"משנה ברורה" (סי' תנג ס"ק ח-ט) שכתב שם: "ומכל מקום, אותם גרגירים שמוצאים, צריך לזורקן, אם לא שאינו ניכר". ובשו"ת "באר יצחק" (סי' יא) כתב שדי שההיתר מרובה מן האיסור במשהו, כדי להתיר התערובת. בטעם היתר תערובת קטניות כתבו אחרונים שהוא, שעל תערובת קטניות לא גזרו כלל. ועיין שו"ת "באר יצחק" (סי' יא) שדקדק כן בדברי ה"חק יעקב", וכן כתב בספר "חוקת הפסח" (סי' תנג סעיף ג). ב. ב"פרי חדש" (שו"ע או"ח סי' תנג סוף סע' א) כתב: "מה שאמר [הרמ"א] ואינן אסורים אם נפלו לתוך התבשיל, מסתברא דכיון דאיכא רוב היתר, מבטלי, דלא עדיף מחלת חו"ל שמבטלה ברוב ואוכלה". משמע שלדעתו מותר לבטל קטניות לכתחילה ולאוכלן בפסח. וכן כתב בשו"ת "זרע אמת" (ח"ג או"ח סי' מח והובא ב"יחוה דעת" ח"ה סי' לב),. וכן דעת שו"ת "באר יצחק" (סי' יא הנ"ל) וזה לשונו: "משא"כ קטניות דבנ"ד דמערבין אותו מקודם הפסח, דאז מותר לבטלו ברוב כיון דשם היתר עליו מקודם הפסח, לכן ליתא בזה לאסור (משום) דאין מבטלין איסור לכתחילה, בפרט דאינו רק תקנת הגאונים, וקילא זו מן חלת חו"ל דמבטלי לכתחילה ברוב אף דהוי גזירה הקדומה, וכל שכן זה. וכיון דמבואר בחק יעקב (סי' תנג) דבתערובות רוב לא גזרו בקטניות אם כן הוא הדין בערבו במתכוין, ולהעמיד בטעם גמור גם כן מותר". אמנם לא התיר שם אלא לבטל קודם הפסח. וב"כף החיים" מובא בדעת הרמ"א שמותר לבטל רק בדיעבד, אבל לא לכתחילה. ג. כתב הט"ז (יו"ד סי' קח ס"ק ד) ש"מותר לקנות מן העכו"ם דברים המבושלים בכליהם, שאין בהם משום בישול עכו"ם דסתם כליהם אינם בני יומם. ואע"פ שנותן טעם לפגם אסור לכתחילה, מכל מקום לא חשבינן לקניה לכתחילה". אם כן קנייה נחשבת דיעבד, ובדיעבד נותן טעם לפגם מותר. ויש לומר שהוא הדין בנדון דידן, דקנייה נחשבת דיעבד, ולפי זה מותר אפוא אף לדעת רמ"א לקנות מוצרים שיש בהם תערובת קטניות. ד. רבים מן הראשונים סוברים שאיסור שאין לו עיקר מן התורה מותר לבטלו לכתחילה (עיין "אנציקלופדיה תלמודית" ערך: אין מבטלין איסורין לכתחילה, ציון 50). ה. בשו"ת "יחוה דעת" (חלק ה סי' לב) דן המחבר בשאלה, האם לאשכנזים הנוהגים איסור בקטניות, מותר לאכול בכלים של ספרדים שנתבשלו בהם קטניות בפסח, והעלה להתיר, והסתמך על דברי רמ"א הנ"ל שהתיר בדיעבד תערובת קטניות כשהרוב היתר, "ולפי זה הדבר ברור שאין פליטת הכלים שבישלו בהם אורז וקטניות אוסר את התבשיל לבני אשכנז שנוהגים להחמיר באורז ובקטניות. ואפילו אם הכלים בני יומם יש להתיר שבודאי יש רוב היתר כנגד פליטת הכלים". והוא הדין בנדון דידן שמאכל, שיש בו תערובת קטניות לפסח, אין לאוסרו לאשכנזים, ואין כאן משום מבטל קטניות לכתחילה לפי שעושה כן בהיתר, לצורך אלה הנוהגים היתר בקטניות, כמו שהותרה פליטת הכלים לפי שבושלו בהם קטניות בהיתר. וכן כתב ב"יחוה דעת" (שם עמ' קנב). ו. נמצא דבנדון דידן הצטרפו כמה טעמים להתיר: (א) לא גזרו כלל על תערובת קטניות; (ב) לדעת ה"פרי חדש" ו"באר יצחק" מותר לבטל קטניות לכתחילה; (ג) איסור שאין לו עיקר מן התורה מותר לבטלו לכתחילה, לדעת הרבה ראשונים<nowiki>; (</nowiki>ד) מאחר שנתערבו המאכלים בהיתר - לצורך הנוהגים היתר בקטניות, אין לאסור - לדעת רמ"א המתיר במקום שהתערבו בדיעבד. ובפרט יש להתיר במקום שנתערבו לפני פסח2ראה שו"ת "באר יצחק" (סי' יא) שהתיר לבטל קטניות קודם הפסח. ואף יש דעות באחרונים (סי' תמז סעיף ד) שאפילו חמץ גמור מותר לבטל קודם הפסח, וקל וחומר שמותר לבטל קטניות קודם הפסח שכן איסורם שאינו אלא חומרא. ואפילו החולקים על ה"פרי חדש" יש לומר שיודו, שקודם הפסח מותר לבטל קטניות לכתחילה., או במוצרים שמכילים רק שמן קטניות3נחלקו אחרונים בשאלה, אם גם שמן-קטניות אסור בגזירת קטניות או לאו. עיין "מרחשת" (סי' ג) ו"אורח משפט" למרן הראי"ה קוק (סי' קח-קיא). ונהי דיש מחמירים בשמן-קטניות עצמו, בתערובת ודאי שאין להחמיר. או מינים שיש לגביהם ספק, אם הם בכלל גזירת קטניות, כגון אגוזי-אדמה וסויה4כנ"ל הערה 3, שאין להחמיר בתערובת קטניות במקום שיש מתירים לאכול את הקטניות עצמן. ועיין "תחומין" (כרך ג עמ' 166) שדן בעניין זה וב"מנחת יצחק" (ח"ו סי' עב) שם משמע שהוא אוסר לבטל לכתחילה, כדי למכור ולאכול בפסח..

24. 51.8

    ואולם בפסח אין להכין תבשיל כזה לכתחילה, ויש מתירים לבטל את הקטניות לפני פסח5כנ"ל הערה 1 כרמ"א שאסר לבטל קטניות לכתחילה. ואולם בשו"ת "באר יצחק" (סי' יא) התיר לבטל קטניות לכתחילה קודם הפסח..

25. 51.9

    וכאשר בא לפניך תבשיל בפסח, אשר אי-אפשר לברר את כמות הקטניות שבו, מותר להרבות עליו בתבשיל אחר, כך שהקטניות יהיו בוודאי מיעוט6על-פי עצת הראשל"צ הרב עובדיה יוסף, בעל-פה..

26. 52.1

    פראג, צ'כיה, ניסן, ה'תשנ"ו

27. 52.2

    נב. סתם קמח לעניין פסח.

28. 52.3

    שאלה

29. 52.4

    האם סתם קמח נחשב כחמץ או שלא חוששים שהחטים באו במגע עם מים לפני הטחינה?

30. 52.5

    תשובה

31. 52.6

    קמח חיטה המצוי בחנויות במשך כל השנה, אסור לאפות ממנו מצות לפסח, משום חשש שיש בו חמץ1בגמרא (פסחים מ ע"א) מצינו: "ת"ר, אין לותתין שעורין בפסח, ואם לתת, נתבקעו - אסורות, לא נתבקעו - מותרות". ובהמשך הסוגיה - "אמר רבה, בעל נפש לא ילתות". ומקשה הגמרא, והלא בברייתא לעיל נאמר שכולי עלמא אוסרין ללתות שעורים? ומתרצת, "בעל נפש, אפילו חיטים דשרירי (רש"י - שהם קשות) לא ילתות". כלומר, אף-על-פי שחיטים רחוקות מלהחמיץ מחמת הלתיתה - משום קשיותן, לכתחילה בעל נפש יחשוש לחימוץ ולא ילתות. ושם בסוגיה מסופר דבבית רב הונא ורבא בר אבין לתתו חיטין לפני פסח, ודעת רבא למסקנת הסוגיה - שמותר ללתות חיטין לפסח. ורי"ף (דף יב ע"א בדפיו) ורא"ש (פרק ב סי' כה) הביאו דעת הגאונים, שאף כי למסקנת הסוגיה מותר ללתות החיטין לפסח, הרי מכיוון שאנו איננו בקיאים בלתיתה (דהיינו, אין אנו יודעים בדיוק את הדרך שבה לתתו החיטין בזמן האמוראים כך שהחיטה לא באה לידי ביקוע וחימוץ) הלכך אסור ללתות החיטים לפסח כלל וכלל. וכן פסק רמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ה, הל' ו-ז) "אין בוללין (=לותתין) את השעורים במים בפסח, מפני שהם רפין ומחמיצין במהרה... החיטים - מותר לבלול אותן במים כדי להסיר סובן, וטוחנין אותן מיד, כדרך שטוחנין הסולת, וכבר נהגו כל ישראל בשנער ובארץ-הצבי ובספרד ובערי המערב שלא יבללו החיטין במים, גזירה שמא ישהו ויחמיצו". וכתב בעל "מגיד משנה" שם, שמקורו של רמב"ם במנהג הגאונים הנ"ל, ומדברי רמב"ם משמע שהמנהג נתפשט לאסור בכל קהילות ישראל. ועוד יש לדקדק בדברי רמב"ם הנ"ל שאף מעיקר דינא דגמרא מותר ללתות החיטין רק אם יטחנו אותן מיד אחר הלתיתה, דדווקא בכהאי גוונא התירו ללתות. וכן כתב רש"י להדיא במס' סנהדרין (ה ע"ב ד"ה מותר ללתות), "מותר לשרות מעט במים, ולכותשן במכתשת, ולא חיישין לחמוץ, הואיל וכותשן מיד". דהיינו, דווקא בלתיתה מועטת, ודווקא באופן שיטחנו מיד לאחריה. ומקור לדברי רש"י ורמב"ם הוא בסוף הסוגיה הנ"ל, שם מסופר על ספינה מלאה חיטים שטבעה בנהר, ואסר רבא את החיטין ליהודים, והתיר למכור לגוי בלבד. ואף-על-פי שרבא התיר ללתות חיטין לפסח, מכל מקום - חיטי הספינה ששהו הרבה במים, חיישינן בהו שבאו לידי חימוץ. ובשו"ע אורח חיים (סי' תנג סע' ה) כתב - "האידנא אסור ללתות בין חיטין ובין שעורין". וב"משנה-ברורה" (שם ס"ק כז) כתב שטעם הגאונים, משום שאנו לא בקיאין בלתיתה, ושמא יחמיצו בשעת הלתיתה, ועוד, שמא יבואו לשהות מעט אחר גמר הלתיתה (כדברי רמב"ם) קודם הטחינה, ויחמיצו החיטין. והוסיף ה"משנה ברורה" שאף בדיעבד, אם עבר ולתת החיטין, אסור לאכלן בפסח. והביא ראיה ממה שנפסק בשו"ע (או"ח סי' תסז סע' ב) "דגן שנטבע בנהר, או שנפלו עליו גשמים, אף-על-פי שלא נתבקע - אסור, דכיון דמינח נייחי, אתי לידי חמוץ". והוסיף רמ"א, "ולכן יש ליזהר שלא יבואו מים או גשמים מזלפים על החיטין, כי אז אפילו לא נתבקעו - אסורות. ודגן שהיה מונח בעליה, וירדו גשמים דרך הגג בקצת מקומות, אותן שנתלחלחו - אסורות". וכתב שם "משנה ברורה" (שם ס"ק ח) דאף שיש פוסקים שאין איסור בדיעבד אלא אם כן נתבקעו או על כל פנים שיהיו קרובות להתבקע, שאני התם שבעת הלתיתה עסוק בחיטין ואינו מניחן להחמיץ, אבל כאן שהחיטים מונחות סתם, חיישינן לחמוץ אף שלא נתבקעו. ובנדון דידן, הקמח המצוי בחנויות כל השנה עשוי מגרעיני חיטה שעברו לתיתה קודם טחינתן, כדי לשפר את הטחינה (עיין הערה 2 ההסבר הטכני), ויבואר לקמן ששיטת הלתיתה כיום כוללת השהית החיטים ברטיבותן זמן ממושך לפני הטחינה, ואם כן ודאי שאין להשתמש בקמח הרגיל כדי לאפות בו מצות לפסח. ויש להוסיף שהנה בסוגיה הנ"ל בפסחים נחלקו אמוראים בפירוש הפסוק "ושמרתם את-המצות", ממתי בעינן שימור למצות, משעת קצירה, משעת טחינה או משעת לישה; ונחלקו ראשונים להלכה. רמב"ם ורי"ף פסקו שלכתחילה יש לשמר החיטים משעת קצירה, וכמו שאמר רבא לפועליו, כשתהפכו העומרים של החיטים, הפכו לשם מצה, ובלשונו של רמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ה הל"ה) "... ואינו אלא מדברי סופרים, משום שנא' ושמרתם את המצות, כלומר, הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד של חמוץ. לפיכך אמרו חכמים - צריך אדם להיזהר בדגן שאוכל בפסח, שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר, עד שלא יהיה בו שום חמוץ". וברא"ש שם הביא שהמנהג באשכנז ובצרפת הוא, לשמור לשם מצת-מצוה רק משעת הטחינה ואילך, דאז מתחיל הדגן לבוא בקירבת מים (המטחנות שבימיהם היו בדרך כלל מונעות במים), והשימור משעת הקצירה אינו אלא חומרא. ואמנם, לכתחילה שימור משעת הלישה בלבד איננו מספיק. ומרן בשו"ע (אורח חיים סי' תנג סע' ד) פסק - "החיטים שעושים בהם מצות מצוה טוב לשומרן, שלא יפול עליהם מים משעת קצירה, ולפחות משעת טחינה. ובשעת הדחק מותר ליקח מן השוק". היינו - שלכתחילה פסק שצריך שימור משעת קצירה, ולכל הפחות משעת טחינה, ורק בשעת הדחק, כאשר אין לו קמח שמור שכזה, יקח מן השוק ויסתפק בשמירה משעת הלישה ואילך. מקור דין זה בדברי הגאון שהובא בר"ן שם, ובטור סי' תנג, שהתיר לקחת לאפית מצות מצוה קמח מן השוק - בשעת הדחק, וכתב בעל "משנה ברורה", (שם ס"ק כד) שטעמו של המחבר, משום שיש פוסקים, שלדעתם אין צריך שימור אלא משעת לישה, ועוד, שאין מחזיקין איסורא לומר שהחמיצו, ואפילו אם לתתו את החיטין, מסתמא אין שורין אותן עד שיחמיצו, אלא מציפים עליהם מים ומדיחין אותם וטוחנין מיד. ואף-על-פי שהמחבר פסק, שהאידנא אסור ללתות, שאני הכא שהוא שעת הדחק. אלא שה"משנה ברורה" סיים בשם אחרונים, שכיום שנוהגים כל השנה ל"כבס" (בהרבה מים) את החיטים ולהשהותן במים, הרי זה גרוע מלתיתה ואסור ליקח קמח חיטין מן השוק אפילו בשעת הדחק, דהוא כמו מה שנפסק בסי' תסז סע' ב בדגן שנטבע בנהר, שאסור אפילו בדיעבד לכל הפסח, וכל שכן למצת מצוה, ומשום חשש חימוץ. וכן כתב ב"חיי-אדם" (כלל' קכו סע' פ), שחיטים שנתלחלחו ושהו בלחותן, אסורים מדינא. ובשו"ע הרב כתב הגר"ז, (סי' תנג סע' יז) שבמקום שנהגו ללתות חיטים קודם הטחינה ומשהים אותם במים יותר מזמן הלוך מיל (=18 דקות), אסור להשתמש בקמח זה לפסח אף בשעת הדחק. ועיין ב"חזון איש" (או"ח סי' קכא ס"ק כד ד"ה ולפי) שכתב, ששיעור מיל הוא דוקא לגבי חימוץ הקמח שנתערבב במים, אבל גרעיני החיטה קשים, וזמן חימוצם ארוך בהרבה משיעור מיל, ואפשר לומר שלדברי ה"חזון איש" אף אם שהו החיטים לאחר הלתיתה יותר ממיל לפני טחינתן, אין להחשיבן כחמץ, ויהיו מותרות בשיהוי בפסח (ע' הערה 3). ואמנם ב"משנה ברורה" (סי' תסז ס"ק ט) כתב בשם "מגן אברהם", שחיטין שנפלו עליהם מים או טבעו בנהר, אם שהו יותר משיעור מיל - באים לידי חימוץ (ובפחות מזה מתיר למכור לגוי אף בפסח), משמע לדעתם כי שיעור מיל הוא הקובע לעניין חימוץ גרעיני חיטה, ודלא כ"חזון איש". העולה מכל הנ"ל, שבימינו, לכתחילה ודאי יקח חיטים השמורות משעת קצירה, ולכל הפחות משעת טחינה (וכתב "משנה ברורה" שם ס"ק כה שמנהג ישראל קדושים, שאף מצות כל הפסח עושים מחיטין שנשתמרו כך, ולא רק מצות מצוה) ואף בשעת הדחק לא יקח קמח רגיל מן השוק, אלא אם ידוע לו בבירור שלא לתתו החיטין, כי אז בשעת הדחק שרי, וישמור משעת לישה. אך מכיוון שכיום נוהגין ברוב המקומות ללתות החיטים קודם הטחינה (ע' הערה 2), לא ישתמשו בקמח הרגיל לאפיית מצות. ולעניין איסור שהייה בפסח, עיין להלן הערה 3. כתוצאה של תהליך הלתיתה2במשך הדורות עברה פעולת הלתיתה שינויים רבים, וכבר הגאונים כתבו שאין אנו בקיאין בלתיתת החיטה שהוזכרה בגמרא, לעשותה באופן שלא יחמיצו החיטין. נראה מן הפוסקים האחרונים שבימיהם דרך הטוחנים הייתה לשרות החיטין במים כדי לרכך את הגרעינים, וכדי להקל בזה על פעולת הטחינה. אחר השרייה הדיחו את הגרעינים וטחנום. ריכוך גרעין החיטה עוזר לפעולת הטחינה, וכן הוא מועיל להורדתה של קליפת הגרעין בשלימות קודם הטחינה ולסילוקה, כך שרק הגרעין נטחן (ואכן, הקמח המיוחד לאפיית מצות לפסח, שנעשה מחיטין שאינן לתותות, איננו לבן לגמרי כקמח הרגיל של כל השנה, משום שיובש הגרעין וקליפתו גורם לשבירת הקליפה קודם הטחינה, כך שגם חלקים ממנה נטחנים לקמח). אמנם כיום נהוגות בארץ שתי שיטות לתיתה השונות מן הנ"ל. המשותף להן הוא שהמטחנות מעונינות להביא את גרעין החיטה ללחות של 17-16% ע"י הרטבתו באופן מבוקר (החיטים מגיעות למטחנה בלחות טבעית של 14-12%, ותהליך ההרטבה מעלה את הלחות לדרגה הנ"ל). בשיטה אחת מעבירים את גרעיני-החיטה אל תוך מסוע-חילזון שלתוכו נשפכים מים מצינור המחובר למסוע, ועל-ידי זה מרטיבים את הגרעינים. לעיתים חוזרים על פעולה זו פעמיים או שלוש, בהפרש של כמה שעות בין הרטבה להרטבה, וזאת כדי לאפשר לחיטים לספוג את דרגת הלחות המבוקשת. בשיטה האחרת עוברים הגרעינים אל תוךך תא-הרטבה, ורסיסי-מים מותזים באוויר התא במינון הדרוש ליצירת הלחות המבוקשת. בשתי השיטות הללו מניחים לחיטים לשהות ברטיבות במשך עשר עד עשרים-וארבע שעות קודם הטחינה. על-ידי ההשהיה סופגים הגרעינים את דרגת הרטיבות הדרושה ונעשים לחים ורכים, ורק אז טוחנים אותם. לענייננו - בשיטות החדשות הללו כמות המים שעמה באות החיטין במגע, היא קטנה מאשר בשיטת הלתיתה הישנה (ולכן קורים לה "הרטבה" ולא "לתיתה"). ומאידך, נותנים לגרגירים לשהות ברטיבות זו זמן רב כדי לספוג את הלחות (וכבר כתבנו בהערה (1) שלתיתת החיטים שהותרה מדינא דגמרא, הייתה דווקא אם טחנו מיד לאחריה), ומשום כך יש להתייחס לחיטים הלתותות היום, כספק-חמץ גמור, ולכן כל קמח העשוי מחיטים לתותות, דינו כדין ספק-חמץ מדאורייתא. מתוך בירור שעשינו באמצעות הרב מנחם גנק, הובהר לנו שגם עמדת ארגון הכשרות .o.u היא, שקמח מחיטה לתותה הוא בכלל ספק-חמץ מדאורייתא בשל העובדה שמשהים את החיטין ברטיבותן שעות מספר קודם הטחינה. שגרעיני-החיטה עוברים קודם טחינתם.

32. 52.7

    ולעניין איסור שהיית חמץ בפסח, יש לנהוג בו בקמח זה כבכל דבר שיש בו ספק-חמץ, ולכן יכלהו קודם הפסח, או ימכרנו לגוי3מחמת הדברים שכתבנו בהערות לעיל, בהן הסקנו שלקמח הרגיל (העשוי מחיטה לתותה) יש דין ספק-חמץ מדאורייתא, הרי שאסור להשהותן בביתו בפסח. וכן כתב בעל "משנה ברורה" (סי' תנג, ס"ק כד) שהרבה אחרונים סברו, שאסור להשהותו בפסח. ואמנם העיר שם (ס"ק כז), שאם לתת את החיטין וטחנן מיד, מותר להשהותן בפסח, אך כבר ביארנו ששיטות הלתיתה הנהוגות היום גורמות להשהיה ארוכה לאחר הלתיתה, קודם הטחינה, ולכן, מי שיש לו קמח-רגיל לפני הפסח, יכול למוכרו לגוי בתוך שאר החמץ שהוא מוכר לו. והמחמיר שלא להשהות בביתו חמץ או ספק-חמץ בפסח (ולא לסמוך בזה על מכירת חמץ), יש טעם רב שישרוף אף את הקמח הרגיל, או יאבדו ע"י פסילתו לאכילת-כלב.. ואם עבר ושיהה קמח זה בפסח (ולא מכרו לגוי קודם הפסח), אסור ליהנות ממנו לאחר הפסח, כדין חמץ שעבר עליו הפסח, ויש המתירין למוכרו לגוי4בשו"ע (אורח חיים סי' תמח, סע' ה) נפסק - "חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח, אסור, אעפ"י שביטל". והנה בקמח הרגיל שיש בו ספק-חמץ, כתב ה"משנה ברורה" (סי' תנג, ס"ק כד), שאם עבר ושיהה בפסח, יש אוסרין אותו בהנאה כדין חמץ שעבר עליו הפסח. אך "אליהו רבה" בשם זקנו התיר למוכרו לגוי אחר הפסח, שכן אינו אלא ספק חמץ, ובספק-חמץ לא גזרו לקונסו. אמנם ה"חזון איש" (או"ח סי' קכא ס"ק כג) חלק על דברי ה"משנה ברורה" וכתב שמכיוון שקמח זה עשוי מחיטים ששהו הרבה אחר הלתיתה, ואסור היה להשהותם בפסח מספק דאוריתא, הרי זה בכלל הקנס שקנסו בחמץ שעבר עליו הפסח, (אם לא מכרו אותו לגוי קודם הפסח), הקמח אסור בהנאה, ואף למוכרו לגוי אסור..

33. 52.8

    (הערת המערכת: כיום סיון ה'תשס"א ידוע לנו שיש קמח שעובר תהליך מיוחד שמבטיח את אי חימוצו ובו משתמשים בחלק מן המקומות שמוכרים מוצרים מקמח שנטחן לאחר הפסח).

34. 53.1

    טנסי, ארה"ב, ניסן, ה'תשנ"ח

35. 53.2

    נג. גילוח והשמעת מוזיקה ביום העצמאות

36. 53.3

    שאלה

37. 53.4

    בין כוחות שונים הפועלים בקהילה, התעורר ויכוח בקשר לצביון חגיגת יום העצמאות הקרב ובא, אנו מבקשים לדעת את המקורות ההלכתיים עליהם מבססים את ההתר להסתפר ולהתגלח וכן לשמוע מוסיקה בהופעה חיה במהלך מסיבת היום, למרות שהימים הם ימי ספירת העומר.

38. 53.5

    כמו כן נתבקשנו לאתר את המקורות לענינים הנ"ל במצב השנה, האם יש שינוי להלכה השנה בו יום העצמאות אינו נחוג בזמן אלא מוקדם.

39. 53.6

    תשובה

40. 53.7

    עם הקמת מדינת ישראל פסקו רוב רובם של רבני ישראל ש"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו", ויש לראות בהקמת המדינה משום נס שיש להודות עליו לקב"ה1ב"קול התורה" לרב מנחם כשר מצויה רשימת רבנים הקוראים להשתתף בבחירות הראשונות לכנסת. ועיין בתשובתו של הרב משולם ראטה בשו"ת "קול מבשר" (ח"א תשובה כא). מאמרו של הראשל"צ הרב י' נסים הובא בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים" בעריכת פרופ' נ' רקובר, בדברי מרן הגר"ש ישראלי בספרו "ארץ חמדה" (ח"א סי' ו) ובדבריו של הגרצ"י קוק במאמרו "לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו" ב"לנתיבות ישראל" (ח"א עמ' קפא).. על כן מצוה היא לנהוג ביום ה' באייר יום חג, עם כל המשתמע מכך, ומכיון שתאריך זה חל בימי הספירה, הרי משמעותה גם בכך שהלכות האבילות בטלות ביום זה.

41. 53.8

    ואכן נהגו שלומי אמוני ישראל בארץ-ישראל מאז הקמת המדינה להסתפר ולהתגלח2לא מצאנו בפוסקים מפורש חילוק בין תספורת הראש לבין תספורת הזקן, אף שמתוס' מועד קטן (יד ע"א ד"ה ומנודה) משתמע שיש מקום לחלק. לכבוד היום ולהשתתף במסיבות לציון היום שכללו ריקודים ומחולות, ולא רק השמעת מוזיקה בכלי-שיר.

42. 53.9

    הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק נסים התיר להתגלח לכבוד היום בהסתמכו על פוסקים רבים המתירים להתגלח בימי הספירה גם בגלל סיבות שוליות3ובהם רדב"ז, הרב חיד"א והיעב"ץ. ועיין עוד במאמר הרב י' נסים הנזכר לעיל המביא מר' חיים פלאג'י שבעירו יש משפחות, שאירעו להן נסים בימי ספירת העומר, וקבעו בהם ימי שמחה והודאה כימי פורים ומסתפרים בהם. פסקו של הרב נסים הוא שלא כפסקו של הרב עובדיה הדאיה (ישכיל עבדי ח"ח).. וכן מקובלנו גם מפי הגרצ"י קוק שגער במי שלא התגלח לקראת יום העצמאות ודרש עליו את הפסוק "הכרת פניהם ענתה בם". וכן מובא במפורש בשם הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלם4עיין לוח "שנה בשנה" בהוצאת היכל שלמה, שם בשמו, כגון שנת תשנ"ב עמ' 145., שהתיר לסדר את הזקן לכבוד יום העצמאות5עיין גם בשאלה הבאה ס' נד בתשובה אודות גילוח בערב החג בשנה שהחג מוקדם.

43. 53.10

    באשר להחלטה להקדים את חגיגות יום העצמאות ליום ה', כאשר הוא חל ע"פ הלוח בערב שבת, עיין במאמרו של הרב הראשי לישראל הרב ש' גורן6וטעמו שכבר בתחילת קביעת יום-טוב זה הוחלט, שכאשר יחול ה' באייר בשבת או ביום ו, ידחה או יוקדם היום-טוב. כן כתב שהנס היה לאורך כל מלחמת השחרור, ואף שיום ה' באייר נקבע כיום ציון הנס, היכא דלא אפשר והוחלט ע"י העם לקובעו ביום אחר, דינו כיום-טוב גמור, כנ"ל.. ועוד יש לציין, כי הגרצ"י קוק הירבה לדבר על כך שיש קידוש ה' מאין כמוהו בכך שמדינת ישראל החליטה על הקדמת החג כדי למנוע חילול שבת.

44. 53.11

    בכל אופן יש לזכור, כי אבילות ימי הספירה נקבעה בגלל שלצערנו "לא נהגו כבוד זה בזה", ועל כן יש להיזהר מריבוי מחלוקות, ויש לעשות כל מאמץ שאש המחלוקת לא תתפשט בקהילה, ומשום כך יש לדאוג לכך שכל המעשים ייעשו מתוך הסברה בדרכי נועם.

45. 54.1

    אילינוי, ארה"ב, ניסן, ה'תשנ"ח

46. 54.2

    נד. השתתפות במסיבה לכבוד יום העצמאות הנערכת בתאריך אחר (קרוב).

47. 54.3

    שאלה

48. 54.4

    אצלנו בשיקאגו בנוסף למסיבות הנערכות בבתי הכנסת ביום העצמאות בלילו וביומו, יתקיימו השנה מסיבות נוספות לציון יובל חמישים למדינה.

49. 54.5

    האם מותר להשתתף באירועים אלה שיכללו מוזיקה אם הם יתקיימו שלא בתאריך המדוייק של יום העצמאות.

50. 54.6

    אנו מתלבטים בעיקר לגבי אירוע מרכזי לכבוד מדינת ישראל שיתקיים ביום א' ו' באייר שיכלול גם הופעה של הזמר יהורם גאון.

51. 54.7

    שאלה נוספת היא האם גם השנה שבה יום העצמאות הוקדם ליום ה' מותר להתגלח כבר ביום רביעי לפני השקיעה.

52. 54.8

    תשובה

53. 54.9

    1. מותר להשתתף בחגיגות יום העצמאות, שיש בהם מוסיקה וריקודים רק כשהן מתקיימות ביום העצמאות עצמו, ולא בימים אחרים1הראשל"צ הרב הראשי לישראל, הרב יצחק ניסים - מובא בספרו של פרופ' נחום רקובר "יום העצמאות ויום ירושלים". - בגלל מנהגי אבילות של ספירת העומר2עיי"ש במאמרו של הרב הדאיה, שההיתר בנוי על כך שיום שיש בו נס, הוא יום טוב ויום שמחה ולכן נדחית אבילות של ספירת העומר, חרף דעתו של הרב הדאיה שאין לה' באייר מעמד של יום נס, שהרי לא ניצלו ביום זה וכו', עיי"ש, כי כבר רבו החולקים על דבריו. עיין בשו"ת "קול מבשר" לרב משולם ראטה (ח"א סימן כא). במאמרו של הרב נסים הנ"ל ובמאמרו של הגרצ"י קוק לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו ("לנתיבות ישראל" ח"א עמ' קפא). ובדברי מרן הרב ש' ישראלי בספרו "ארץ חמדה" (ח"א בסי' ו, עמוד 18), המוכיחים את תוקפו של יום גדול זה. ומכל מקום, ביום שאינו יום הנס, נראה שאין להתיר.. אמנם, חגיגות שיש בהן רק מוסיקת רקע, אבל אין בהן ריקודים ומחולות3עיין "משנה ברורה" (סי' תצג ס"ק ג) שעיקר האיסור הוא במחולות וריקודים. ואף על פי שיש אוסרים בימי הספירה גם שמיעת מוסיקה בכלל, עיין "אגרות משה" (אורח חיים חלק א' סי' קסט), מכל מקום מוסיקת רקע - מותרת. והופעות מוסיקליות4"משנה ברורה" ו"אגרות משה" הנ"ל. - מותרות.

54. 54.10

    2. לאור הנ"ל, אסור להשתתף בהופעה של יהורם גאון המתקיימת ביום ראשון לאחר יום העצמאות. אמנם, אם מדובר במאורע הזדהות עם מדינת ישראל, שרק חלק ממנו הוא הופעת הזמר, מצוה להשתתף באסיפה - בלי להשתתף בקונצרט.

55. 54.11

    3. מותר להתגלח ולהסתפר ביום רביעי אחה"צ לקראת יום העצמאות גם השנה, כשהוא מוקדם5עיין במאמרו של הרב שלמה גורן, בספרו של פרופ' רקובר הנ"ל (עמ' שט), וכך נוהגים שלומי אמוני ישראל וכן מקובלנו מפי הרב צבי יהודה הכהן קוק, שדרש על כך את הפסוק "הכרת פניהם ענתה בם", שהרי אי-אפשר להיכנס לחג בפני אבל. עוד נהג הגרצי"ה קוק להדגיש, שאין לך קידוש ד' גדול מזה שכדי למנוע חילול שבת קבעה מדינת ישראל שיום העצמאות שחל ביום ו' יוקדם ליום ה'..

56. 55.1

    קוסטה ריקה, קוסטה ריקה, טבת, ה'תשנ"ו

57. 55.2

    נה. עריכת מסיבת אירוסין בספירת העומר

58. 55.3

    שאלה

59. 55.4

    האם מותר לערוך מסיבת "ארושין-תנאים" בתקופת העומר?

60. 55.5

    במידה ויש אפשרות לקיים מסיבה זו, האם יהיה מותר להשמיע מוסיקה? אלו הגבלות חלות במקרה זה?

61. 55.6

    תשובה

62. 55.7

    מותר לערוך מסיבת אירוסין-תנאים בימי ספירת-העומר1שלא נהגו לאסור אלא נשואין שהוא עיקר השמחה אבל אירוסין מותר שמא יקדמנו אחר (טור ושו"ע סי' תצג, א) וה"ה שמותר לעשות סעודת אירוסין. ובזה"ז שמקדשין בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שדוכין ולעשות סעודה "מגן אברהם" (סק"א) והביאוהו ה"באר היטב" ס"ק ב וה"משנה ברורה" (ס"ק ג) להלכה. ומותר למשתתפי הסעודה לשיר בסעודה2שהאבלות הנוהגת בתקופה זו היא אבלות קלה על תלמידי ר"ע שמתו באותו זמן ואסרו רק "שמחות יתרות ברקודין ומחולות" (לשון ה"באר היטב" ס"ק ב).. אולם, אם הסעודה נערכת לפני ל"ג בעומר3לנוהגים אבלות הספירה עד ל"ג בעומר, אבל לנוהגים שלא להסתפר אח"כ ויש להם מנהג אחר באשר לתקופת האבלות הוא הדין לענין זה (ע"פ ה"מגן אברהם" ס"ק ב)., למנהג האשכנזים אין לקיים בסעודה רקודים ומחולות ובודאי שאין לנגן בכלי נגינה או לשמוע מוסיקה המלווה בכלי נגינה4כ"כ ה"מגן אברהם" (ס"ק א) ובעקבותיו ה"חוק-יעקב" (ס"ק ד), ה"באר היטב" שם וה"משנה ברורה" שם לענין רקודין ומחולות. ומה שכתבנו לענין הבאת כלי נגינה או שמיעת מוסיקה מלווה בכלי נגינה שהוא שווה לרקודין ומחולות, כ"כ "אגרות משה" (או"ח ח"א סי' קסו) ושו"ת "יחוה דעת" (ח"ו סי' לד) ועוד אחרונים.. אבל למנהג הספרדים יש מתירים בכל זה5"ילקוט יוסף" (ח"ה עמ' תל סעיף לה), והוא ע"פ שו"ת "יחוה דעת" (ח"ו סי' לד) שבסעודת מצווה אין לאסור בזה ומביא אחרונים המסייעים לדבריו. אולם כתב שם שמנהג האשכנזים אינו כן לענין מילה וה"ה כאן. ולעצם השאלה אם סעודת תנאים היא סעודת מצוה, רבים כתבו שהיא סעודת מצווה אך יש חולקים שאינה סעודת מצווה אא"כ דורשים בה בתורה. עיין בספר "הנשואין כהלכתן" (ח"א פרק ג סעיף מו) ובמראי מקומות שם..

63. 56.1

    בואנוס איירס, ארגנטינה, מרחשוון, ה'תשנ"ו

64. 56.2

    נו. עקירת שן על-ידי רופא נכרי ביום-טוב.

65. 56.3

    שאלה

66. 56.4

    האם יש איסור בעקירת שן על ידי רופא שאינו יהודי ביום טוב? העקירה היא חלק מטיפול שנים כללי ולא כתוצאה מכאב בלתי נסבל ברגע מסוים. טיפולי השנים במקרה זה מתבצעים אך ורק בימי שלישי, אחד מימי השלישי חל ביום טוב ודחיית הטיפול בשבוע תגרום לדחיה של גמר הטיפול במסגרת התוכנית הכללית.

67. 56.5

    תשובה

68. 56.6

    כאשר אין כאב-שניים, אין להתיר עקירת שן על-ידי רופא גוי בשבת או ביו"ט, וזאת משום שלכאורה עקירת שן, בדרך הנהוגה כיום היא מלאכה האסורה מן התורה, מכיוון שהרופא מתכוון שאכן יצא דם ממקום העקירה, כדי שיקרוש שם וירפא את הפצע1כן כתב הרב משה הרשלר בקובץ "הלכה ורפואה" (ח"א, עמ' קטז-קכד) לאחר התייעצות עם רופא-שניים, וכן נאמר גם לנו ע"י רופאי-שניים, ולא כפסיקת הגר"ע יוסף בספר "לוית חן" (ס"ק פג), והחזיק אחריו בנו בספר "ילקוט יוסף" (ח"ד, כרך רביעי עמ' קסב) [והיה מן הרופאים שצידד לומר שאע"פ שיציאת דם מועלת היא לריפוי, וכדלעיל, מכל מקום אם לא יצא דם, אין להוציא דם במיוחד, אך לדעת שאר הרופאים אם לא יצא דם - יש להוציא!]. ובשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ח סי' טו, פ"י סק"ו) העלה שיש מקום לומר, שזו מלאכה האסורה אף מצדדים אחרים. אי לכך אין להתיר אלא במקרה שכאב-השיניים גורם, שיחלה כל גופו או שיפול למשכב, כמבואר בשו"ע אורח חיים (סי' שכח, סעיף יז)..

69. 56.7

    העובדה שבשאלה מדובר ביו"ט (ולא בשבת), יש בה כדי להחמיר, שהרי בעקירה נמנע משמחת יו"ט2כן כתב בשו"ת "ציץ אליעזר" (שם, פט"ז, סק"ד) לגבי תרופות. ואף שהביא שם (סק"ז) מי שרוצה להתיר מטעם "מתוך שהותרה לצורך - הותרה נמי שלא לצורך", נראה שקשה לפסוק כן, שהרי יישום כלל זה לגבי מלאכת חובל נתון במחלוקת, מה עוד שאין כאן צער לחולה, עיין רמב"ם הל' יו"ט (פ"א הל"ד) וברמ"ך, ובנושאי כליו..

70. 57.1

    מקסיקו סיטי, מקסיקו, אדר, ה'תשנ"ו

71. 57.2

    נז. בן ארץ-ישראל השוהה כבר עשר שנים בחו"ל, דינו לעניין יו"ט שני, כשמבקר בישראל

72. 57.3

    שאלה

73. 57.4

    לפני כעשר שנים יצאתי לשליחות רוחנית בחו"ל. בחמש השנים הראשונות שמרתי יו"ט שני לחומרא ע"פ פסק הגר"ש גורן. לאחר מכן החלטתי לנהוג כבני המקום, בני חו"ל, לענין זה.

74. 57.5

    לקראת פסח הקרוב אשתי ואני מתכוונים להגיע לביקור בישראל, זו פעם ראשונה בחג בעשר השנים האחרונות. ילדינו גרים באופן קבוע בישראל, יש ברשותנו דירה בארץ, שאנו מבלים בה לפחות חופשה אחת כל שנה.

75. 57.6

    מה דיני בפסח הקרוב, לענין יו"ט שני? אודה לכם באם תתייחסו בשאלתכם גם לעניין העקרוני, גם לגבי תפילה והנחת תפילין באסרו חג וגם לענין אכילת חמץ באיסרו חג.

76. 57.7

    תשובה

77. 57.8

    דין בן חו"ל הבא לארץ-ישראל לא נתפרש בשו"ע.

78. 57.9

    יש אומרים1שו"ת "חכם צבי" (ת' קסז), שו"ע הרב (או"ח סי' תצו סעיף יא בדעה ראשונה). שיעשה רק יו"ט אחד, כדין בני א"י, אף-על-פי שדעתו לחזור לחו"ל, ויש אומרים2שו"ע הרב (שם שם יא), "משנה ברורה" (סי' תצו ס"ק יג), ועיין "מנחת שלמה" (סי' יט סע' ח)., שינהג כל דיני יו"ט שני מכיוון שדעתו לחזור לחו"ל. לכן נראה שהרוצה לסמוך על הפוסקים כדעה הראשונה ולנהוג כבן ארץ-ישראל, יש לו אילנות גבוהים להתלות עליהם3רבו הפוסקים, וביניהם הגר"מ אליהו, הראשל"צ, שמי שיש לו דירה קבועה בארץ, דינו כבן ארץ-ישראל, מה עוד שהנך מגדיר עצמך עדיין כשליח, ועל כן נקטנו לשון זהירה זו, והמיקל יש לו על מי שיסמוך. עיין בספרו של הרה"ג נתן צבי פרידמן "נטע מטעי" הממליץ לכל אורח בארץ להתנהג כבן א"י, וכפי שהורה רבה של ירושלם הרה"ג שמואל סלנט. אמנם עיין בהערות הרה"ג ר"א נבנצל רב העיר העתיקה בהסכמתו לספר "השתנות הטבעים" לרב נריה גוטל, שלדעתו כיום לא היה מורה כן, מכיוון שבזמננו רבו מאד התיירים, והוי כמו כהנים וישראלים בעיר אחת שאלה מטמאין למת ואלה אין מטמאין., וגם הרוצה להחמיר4וידע שיש בזה גם הליכה לקולא באיסורים אחרים, כמו, פגיעה בכבוד ארץ-ישראל, ואיסור "אגודות אגודות" ביחוד כשמניני יו"ט שני בארץ בפרהסיא ובצורה בולטת, הנן בעייתים מן הבחינה הלכית. יעשה זאת רק בדברים שחיובם מן התורה כגון אכילת כזית מצה ביום שני של פסח, אבל לא יברך "על אכילת מצה", שכן גם בזה יש לכמה שיטות איסור דאורייתא5רמב"ם (פ"א הל' ברכות הל' טו). ועוד, דכלל בידנו, דספק ברכות להקל. בברכה לבטלה. כמו כן לא יעשה מלאכות האסורות מדאורייתא, ולא יאכל חמץ. יתפלל כבני א"י, מכיוון שחיובן הוא רק מדרבנן6שו"ת "חכם צבי", שם.. ביו"ט שני האחרון יניח תפילין.

79. 58.1

    קיטו, אקוודור, סיון, ה'תשנ"ה

80. 58.2

    נח. טיול ונופש בימי "בין המצרים"

81. 58.3

    שאלה

82. 58.4

    האם מותר לצאת לטיול או נופש משפחתי בתקופת "בין המצרים", לפני ראש חודש אב. האם ניתן להתחשב בכך שזה הזמן היחיד השנה שבו יש לנו אפשרות לצאת לנופש?

83. 58.5

    תשובה

84. 58.6

    מותר לצאת לנופש ולטיול משפחתי בתקופת "בין המצרים"1עיין בשו"ע אורח חיים (סי' תקנא). אמנם מצינו שם (סעיף יח שלא לילך יחידי בתקופה זו מסוף ד' שעות עד סוף ט' שעות, משום שבהם קטב ומרירי שולט, וב"משנה ברורה" (שם סק"ב) המוסיף שגם לא לילך בין חמה לצל, ונראה שעל זה נאמר, "כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה" (פסחים ק ע"ב)., אך יש שנוהגים שלא לצאת לדרכים שלא לצורך מיוחד מר"ח אב ואילך2פוק חזי מאי עמא דבר. ויש שתי אפשרויות להסביר את מנהג העולם: א. כדין מיעוט משא-ומתן, עיין שו"ע אורח חיים (סי' תקנא סעיף ב) ו"שער הציון" (ס"ק א) ועיין עוד "גשר החיים" (ח"א פרק כא, סעיף ט) לאסור לאבל בתוך לצאת לטיול בשיירות גדולות. ב. הם חשים יותר לסכנה הנזכרת, בהערה 1..

85. 59.1

    מקסיקו סיטי, מקסיקו, אייר, ה'תשנ"ח

86. 59.2

    נט. חתונה בימי "בין המצרים", במקום הפסד מרובה.

87. 59.3

    שאלה

88. 59.4

    נקבעה חתונה למוצאי שבת, מוצאי י"ז בתמוז תשנ"ח. האולם הוזמן ועלול להיגרם נזק רב מהרבה בחינות באם יהיה צורך לדחות החתונה או לשנות התאריך.

89. 59.5

    האם בדיעבד, בגלל הפסד מרובה ותקלות נוספות, מותר לערוך את החופה בליל הצום הנדחה?

90. 59.6

    תשובה

91. 59.7

    במקרה המתואר בשאלתך - חתן שעדיין לא קיים מצוות פריה ורביה, ובעריכת חופה וקידושין במועד אחר יש משום הפסד מרובה ונזקים נוספים, יכול הרב המקומי לפסוק, כי מותר לערוך חופה וקידושין במוצאי-שבת ליל י"ח בתמוז גם לזוג אשכנזי1ההיתר מבוסס על שיטת רב האי גאון שלצורך מצוה, כגון שלא קיים פו"ר, מותר, כמובא בר"ן בסוף פרק א דתענית. אמנם רמ"א אורח חיים (סי' תקנא סעיף ב) חלק וכתב שאסור, אך יתכן שכאן יודה, וכמו שפסק בעל "ערוך השלחן" (סי' תקנא סעיף ז) "וכן אם הדבר מוכרח לישא בימים אלו, יש להתיר לפ"ז, אך בשבוע שחל בה תשעה באב, בודאי אסור". ועיין עוד ב"יביע אומר" לרב עובדיה יוסף (חלק ששי, אורח חיים סי' מג) שדן להיתר מסיבות נוספות למי שלא קיים פו"ר, וחלק מדבריו שייך גם לגבי הנוהגים כרמ"א.. ברם, על הרב למצוא את הדרך הנאותה להבטיח שהמקרה הנ"ל לא יביא לידי פריצת גדר המנהג הנהוג בקהילות אשכנז2סברתו של רמ"א היא משום "דלא מסמנא מילתא", וכבר הורה זקן, מרן הגר"ש ישראלי, שבכגון דא נאמר "דמאן דלא קפיד, לא קפדי בהדייהו", וכן נקט הגר"ע יוסף המובא לעיל. בדורות האחרונים, שלא לישא אשה מי"ז בתמוז ועד תשעה באב3לדעת הרב נחום אליעזר רבינוביץ כל דיני שלושת השבועות חלים רק עם כניסת צום י"ז בתמוז, ולפי זה אין כאן כל בעיה של הליכה נגד המנהג., עד שנזכה לקיומן המלא של נבואות זכריה.

92. 60.1

    טולוז, צרפת, מנחם אב, ה'תשנ"ח

93. 60.2

    ס. אכילה לצורך לקיחת תרופות מונעות בתשעה באב נדחה.

94. 60.3

    שאלה

95. 60.4

    יהודי מחברי הקהילה חולה כליות צריך לעבור בדיקה קשה ומסוכנת. כהכנה לבדיקה עליו לקחת כדורים שלש פעמים ביום עם אוכל. מועד הבדיקה בי"ב מנחם אב כך שהשנה בה צמים בי' באב הוא יאלץ לאכול ביום הצום.

96. 60.5

    דחיית הבדיקה תגרום לביצועה במועד מאוד מאוחר, דבר שאיננו רצוי מבחינה רפואית.

97. 60.6

    כיצד עלי להורות לו לנהוג?

98. 60.7

    תשובה

99. 60.8

    לפי השאלה, נראה שביצוע הבדיקה במועד זה הוא עניין של פיקוח נפש. אי לכך, מניעת תופעות-לוואי מסוכנות העלולות להיווצר כתוצאה ממנה, נחשבת אף היא לפיקוח נפש, ועל כן עליו לאכול בתשעה באב, ומה גם שהשנה הצום נדחה, ובצום זה יש קולות לעומת תשעה באב רגיל1שו"ע אורח חיים (סי' תקנט סעיף ט) ו"ביאור הלכה" (שם) בשם "שבות יעקב"..

100. 60.9

     יחד עם זאת יש להקפיד על כללים מספר, חלקם רלוונטיים רק בשנה זו, וחלקם כלליים:

← Previous · Next → — showing 501–600 of 1,673

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 4. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.