← All works

B'Mareh HaBazak Volume IV

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,673 sections

1. 29.2

   כט. הקמת בית-דין בקהילה שבה קיים בית-דין.

2. 29.3

   שאלה

3. 29.4

   בעירנו ארבע קהילות המחולקות לפי עדות. לכל עדה בית דין צדק משלה. כל בד"צ דן בשאלות הנוגעות לדיני העדה שלו. כך גם בענין גיטין בית הדין נקבע ע"פ עדת האיש.

4. 29.5

   רב-חזן בית כנסת השייך לאחת העדות החליט לפתוח עוד בית דין שיעסוק אף הוא בענין מתן גטין. המרא דאתרא של הקהילה מתנגד לכך בחריפות ולדעתו שותפים שאר רבני העדה-הקהילה וכן הנהלת הקהילה ואפילו רוב מתפללי בית הכנסת של אותו רב-חזן.

5. 29.6

   האם רשאי אותו הרב להקים בית דין נוסף בטענה שבבית כנסת זה כיהן לפני כחמש עשרה שנה רב שהיה גם מסדר גיטין והוא עושה מעשיו בבחינת "מחזיר עטרה ליושנה"?

6. 29.7

   תשובה

7. 29.8

   אנו מתייחסים בתשובתנו לדין העקרוני ולא למקרה מסוים, שהרי איננו מכירים את פרטי המקרה מכל צדדיו, ועל כן ננסח את העקרונות והרב או בית-הדין יפסקו בנושא:

8. 29.9

   1. דיין שאינו מוסמך כנהוג ויושב לדין או פוסק הלכות, יש אומרים שדינו כמי שלא הגיע להוראה ומורה1בבלי ע"ז (יט ע"ב), סוטה (כב ע"א אמר ר' אבהו)., שעליו נאמר: "כי רבים חללים הפילה...", ואין לסמוך על הוראתו2רד"ך (בית כב חדר ט-י)..

9. 29.10

   2. גם לדעה החולקת באשר לצורך בסמיכה בזמן הזה3שו"ת ריב"ש (ת' רעא). יש להחמיר בענין גיטין, גם בשל דברי הגמ' בקידושין4דף ו ע"א, "אמר רב יהודה", ועיין עוד "סדר הגט" (סעיף א) ברמ"א ופתחי תשובה (ס"ק א) ושו"ע אבן העזר (סי' קמא סעיף ל, ברמ"א). וגם מצד מנהגן של ישראל שהוא תורה5רמ"א יורה דעה (סי' רמב סעיף יד) ועיין שם בעניין דיעבד. .

10. 29.11

    3. דיין שמינה עצמו, בלא רשות הקהל, נקרא דיין שאינו הגון, ואין דיניו דינים6שו"ת "חתם סופר" (חושן משפט סי' יט). , ומי שעשה כן, מצער את הציבור ועתיד ליתן את הדין7שו"ת ריב"ש (שם) בשם תשובת רשב"א. .

11. 29.12

    4. הקדמונים גזרו חרם על הנוטל שררה על חבירו כדי לענוש ולקנוס ולכוף, בין בדברי הבאי ובין בדברי שמיים, אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם (של הממונים)8סוף תשובת מהר"ם מרוטנבורג (דף קנט). החתומים על חרם זה הם ר"ת, רשב"ם, ראב"ן וק"נ רבנים. .

12. 29.13

    5. אסור לאדם לקבוע עצמו להוראה במקום שיש רב קבוע, מדין הוראה במקום רבו9שו"ת מהרשד"ם (יורה דעה סי' צ), והשוה לדבריו בחושן משפט (סי' א) "כנסת הגדולה", הגה"ט (סי' רמב) בשם רלנ"ח, רד"ך (בית כב חדר יג). , וכן מדין הסגת גבול, ונקרא רשע10"חתם סופר" (חושן משפט סי' כא). .

13. 29.14

    6. אין לאורח הבא לעיר לפסוק ולהורות11ברכות (סג ע"א) "אמר אבי וכו'", ע"פ פירוש ר"י בתוס' סוטה (כב ע"ב ד"ה ושוין). אלא באקראי12מדין אפרושי מאיסורא, ועיין "ישכיל עבדי" (ח"ב חושן משפט סי' א) בשם "ריח שדה". , וישיבה בבית-הדין אפילו באקראי דינה כקבועה13סנהדרין (כט ע"ב) מר בר רב אשי. . עריכת חופות וה"ה גיטין שנוטלים עליהם שכר, אסורה משום גזל14רמ"א יורה דעה (סי' רמה סעיף כב). . גם כשהשכר ניתן לרב המקומי, הדבר אסור15שו"ת "נודע ביהודה" (מהד' תנינא אבן העזר תשובה פג). , אלא אם כן נטל רשות הרב המקומי או ממי שהוסמך לתת רשות לכך.

14. 29.15

    7. הקמת בית-דין באופן המתואר בשאלה יש בה אף משום "לא תתגודדו"16יבמות (יד ע"א) וכרבא, רמב"ם (הל' עכו"ם פי"ב הלי"ד) ו"לחם משנה" שם בשם הרד"ך. .

15. 30.1

    פראג, צ'כיה, מרחשון, ה'תשנ"ח

16. 30.2

    ל. ערל, דינו לעניין חיוב במצוות ושיתופו בחיי הקהילה.

17. 30.3

    שאלה

18. 30.4

    מהו דינו של בן לאם יהודיה, ערל? האם ניתן לצרפו למניין? האם חייב להניח תפילין? האם ניתן להעלותו לתורה. האם ישנם דברים שיש למנוע ממנו?

19. 30.5

    תשובה

20. 30.6

    1. מצוות מילה היא מעיקרי יסודי הדת, ואם לא נימול ע"י אביו או ע"י בית-דין - חייב למול עצמו, ואם לא מל - חייב כרת1שו"ע יורה דעה (סי' רסא סעיף א). , ובכל יום עובר על עשה זה2"מגן אברהם" (שם)..

21. 30.7

    2. מעיקר הדין - הנולד לאם יהודיה הרי הוא כיהודי לכל דבר, אפילו לא מל. וחייב בכל המצוות האמורות בתורה3ש"ך (יורה דעה סי' רסד סק"ד), שמומר לדבר אחד - איננו מומר לכל התורה כולה. אמנם קיים דיון מיוחד בערל - האם יוכל למול אחרים, כאשר אין ישראל גדול היודע למול. באופן כללי קיים חילוק בין ערל שמתו אחיו מחמת מילה, שיכול למול אחרים, לבין מומר לערלות, שאינו יכול למול אחרים., עיין שו"ע יורה דעה (סי' רסד סעיף א, רמ"א שם, ש"ך שם סק"א) וראה גם בט"ז (שם סק"א), וב"נקודות הכסף" עליו. ועיין שם בהגהות ר' עקיבא איגר שמדייק מדברי מרן בשו"ע ורמ"א שפסלו אפילו מומר לערלות לתיאבון למול אחרים, ומביא דעות המתירות בזה ופוסלות רק מומר להכעיס, ומכריע שאם מומר לערלות עבר ומל, בדיעבד אין צריך הטפת דם ברית. וב"ערוך השלחן" יורה דעה (סי' רסד סעיף ו) כתב בדעת הטור והשו"ע שאין פסול למול, אלא שאינו נאמן על המילה, שהחשוד על דבר אינו נאמן על אותו הדבר, ויש לחוש שלא ימול כראוי וישארו ציצין המעכבין את המילה, וממילא, אם בודקו ישראל - שפיר דמי. , ולכן פשוט שחייב בהנחת תפילין.

22. 30.8

    3. אם הערל כהן, יש להתיר לו לישא כפיים4"מגן אברהם" (אורח חיים סי' קכח ס"ק נד), והיינו אפילו לא מל במזיד. ואמנם "פרי חדש" פוסלו משום שמחלל עבודה, והוקשתה נשיאת כפיים לעבודה במקדש. אך "מגן אברהם" סובר שערל כהן הוא כבעל מום, שאף-על-פי שמחלל עבודה כשר לנשיאת-כפיים. . ויש בו קדושת כהונה, שאסור לו ליטמא למתים ולישא אישה פסולה לכהונה, אבל אסור לו לאכול תרומה וקדשים5שו"ת "אגרות משה" (אורח חיים ח"ב סי' לג, ענף ב). .

23. 30.9

    4. באשר לצירופו למניין עשרה ולעלייתו לתורה, ישנם מגדולי פוסקי הדורות האחרונים שפסלו יהודי ערל בדברים אלה מחמת קנס, אפילו מומר לערלות לתיאבון6שו"ת "אגרות משה" (אורח חיים ח"ב סי' לג ענף ג), שאב שלא מל את בנו, יש לקנסו יותר מאשר על שאר העבירות, שהרי בעברו על מצוות מילה החביבה לכול, הוא כפירש עצמו מכלל ישראל, כי אף עבריינים בשאר מצוות עושין מצוה זו בשמחה, וגרע אפילו ממחלל שבת לתיאבון. ואין לנו לחוש שיפרוש מהכלל אפילו יותר בשל כך. (עיין רמ"א יורה דעה סי' שלד סעיף א). ולכן אין להעלותו לתורה ולתת לו שאר כיבודים, כעין דברי בעל "מנחת יצחק" (ח"ג סי' סה), ודברי בעל "שרידי אש" (ח"ב סי' ו). ונראה דהוא הדין לאדם עצמו שלא מל, בתנאי שהוא מודע לעניין ובכל זאת אינו רוצה למול עצמו, וראה בהערה הבאה. .

24. 30.10

    5. לגבי המצב בקהילתכם - ידוע לנו מדיווחו של סגן-הרב הקודם, כי לצערנו יש שם מזה זמן רב חולשה גדולה בקיום מצוה חשובה זו. על כן יש לעורר את הציבור בדרכי נועם ובאהבה, לשוב ולחבב מצוה זו שרוב רובו של העם דבק בה במסירות-נפש לאורך כל הדורות. לכן, לפי הנסיבות המיוחדות בקהילתכם7למרות האמור בסעיף ד' ובהערה 6 אין לקנוס בן שאביו לא מלו, אלא אדרבה, יש לקרבו ולקוות שיהיה יהודי כשר, ואף אם כבר נמצא ברשות עצמו ועדיין לא מל - אין לקנסו אלא אם כן הוא מכריז שלא ימול עצמו לעולם, שאז יש לקונסו. וגם במקרה כזה - אם מפחד מפני צער גופו הכריז כן, יש לקרבו ולקוות שבסופו של דבר יסכים למול עצמו. לכן נראה שהמצב בקהילתכם, שמצוה זו כמו נשתכחה ממנה, דומה למצב זה. , אין לקנוס מי שלא מל.

25. 31.1

    מלמו, שבדיה, מנחם אב, ה'תשנ"ז

26. 31.2

    לא. הוצאת הציבור ידי חובת קידושא רבה על-ידי בת-מצוה כחלק ממסיבתה.

27. 31.3

    שאלה

28. 31.4

    משפחה בקהילתי הזמינה את הציבור ל"קידושא רבה" לאחר התפילה בשבת בבוקר כחלק מחגיגת בת המצוה של בתם. הם מבקשים לציין את כניסת הנערה לעול מצוות בכך שיכבדו אותה לומר את הקידוש ולהוציא את הציבור ידי חובת קידוש היום. לטענתם כיון שהחיוב בשבת בבוקר לכולי עלמא הינו מדרבנן ואשה חייבת כמו איש, אין בעיה בבקשתם.

29. 31.5

    תשובה

30. 31.6

    כניסה תחת נועם עול המצוות פירושה לא רק התחלה של קיום מצוות כמי שמצווה ועושה אלא גם המשך חינוך להנהגות טובות, מידות, דרך-ארץ וצניעות.

31. 31.7

    מכיוון שמצאנו הלכות רבות האוסרות השתתפות פעילה של נשים בהוצאת הרבים ידי חובתם, כגון עלייה לתורה, מטעמי צניעות, נכון לכתחילה שלא לחדש מנהגים שיסתרו כללים אלה1אמנם מעיקר הדין מצינו בגמרא (ברכות כ ע"ב) "אמר רב אדא בר אהבה, נשים חייבות בקידוש היום", וכוונת הגמרא שם לומר, שמכיוון שהן חייבות, הן יכולות להוציא גם גברים ידי חובתם, וכן נפסק להלכה (שו"ע אורח חיים סי' רעא סע' ב). אך יש לציין, כי מיד לאחר מכן מצינו שם בגמרא "ת"ש, באמת אמרו, בן מברך לאביו וילד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים, תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו". ברם, שם הכוונה דווקא למי שאינו יודע ואינו לומד וסומך על בני ביתו שיוציאוהו ידי חובה באופן קבוע, ועל כן אין להסתייגות זו קשר לשאלה שלפנינו, ועל כן הכריעו להלכה הט"ז ו"מגן אברהם" והגר"א ועוד אחרונים כפשט השו"ע, וכנגד רש"ל וב"ח, שמעיקר הדין אשה מוציאה את האיש ידי חובת קידוש היום. וכן הכריע בעל "משנה ברורה" (סי' רעא) והזהיר שם שלכתחילה לא תוציא אשה אנשים שאינם מבני ביתה ד"זילא מילתא", ומקורו בתוס' סוכה (לח ע"א ד"ה באמת אמרו בסופו). וכן המליץ לנהוג ב"שמירת שבת כהלכתה" (ח"ב פ' נא סע' ט). . עם זאת יש מקום ליישום רעיון זה כאשר בת-המצוה תכובד באותה השבת להוציא את בני משפחתה בקידוש היום לפני הסעודה שנערכת בביתה הפרטי, בחוג משפחתה2שם. .

32. 31.8

    ויש לחפש רעיונות נוספים שיבטאו את כניסתה של הבת תחת נועם עול מצוות מכל הבחינות שהזכרנו ולעודד את ביצוע הרעיונות שאין בהם בעיה הלכית.

33. 32.1

    חבר העמים, תמוז, ה'תשנ"ז

34. 32.2

    לב. סמכות חזן לאסור על אדם אחר לשמש כחזן בקהילתו.

35. 32.3

    שאלה

36. 32.4

    ראובן רב וחזן של בית כנסת מטעם הקהילה. מדי פעם מכבד את שמעון לחזן. וגם ממלא מקומו בקריאת התורה בעת הצורך. שמעון פגע בראובן בענין השגת גבול לקח מקומו בעבודה מסויימת. ראובן לא יכול לעכל את מעשה שמעון וספר לפני 12 איש בבית כנסת את המעשה שלדעתו הרי הוא כעבריין. וסיים הריני אוסר על שמעון מהיום לשלש שנים שלא יעשה בבית כנסת זה לא חזן ולא בעל קורא ולא יאמר דבר תורה ובזה הלשון: איסור שאין לו היתר, לפני מנין ולפני ההיכל וספר תורה.

37. 32.5

    האם מותר לרב הראשי של העיר לבטל דבריו של ראובן רב בית כנסת, ולתת לשמעון לקרא בתורה או חזן בעת העדר ראובן (יש בקהל מי שיקרא חוץ משמעון).

38. 32.6

    תשובה

39. 32.7

    בכל מינוי יש בעלות ממונית לממונה1ספרי שופטים פיסקא קסב "מניין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל זמן שהוא בקרב ישראל, בנו עומד תחתיו", הרי שיש לממונה בעלות על המינוי, והראיה, שבנו יורש אותו (אם הוא ראוי לכך). וכן פסקו רמב"ם (הל' מלכים פ"א הל"ז) ורשב"א בשו"ת (חלק א סי' ש). , אך ברור, שבעלות זו היא רק לענין שמירת זכויות הממונה2כך משמע ברשב"א הנ"ל, וכן משמע שחובה על הממונה לדאוג למחליף, כאשר אינו יכול למלא את תפקידו מסיבה כלשהי. , ולא כדי לפגוע באחר3סברת הרב זלמן נחמיה גולדברג. אף אם יש לו לממונה סיבה לפגוע בו. לכן אין סמכות לחזן לאסור על איש אחר לשמש כחזן כאשר הוא אינו נמצא.

40. 32.8

    באשר ליחס בין רב הקהילה לרב העיר, עיין "מראה הבזק" ח"ג סימן יט4תורף הדברים שם הוא, שסמכות רב העיר לגבי רב הקהילה תלויה בשאלה האם מינוי רב הקהילה טעון הסכמת רב העיר. .

41. 33.1

    פראג, צ'כיה, אייר, ה'תשנ"ו

42. 33.2

    לג. חישוב זמני השקיעה וצאת-הכוכבים לצורך הלכות שבת

43. 33.3

    שאלה

44. 33.4

    לא ידוע לנו כאן בפראג כיצד נהגו לענין כניסת ויציאת השבת, האם עלינו להמשיך ולנסות לברר את המנהג הקדום כדי להמשיך בו או לא? אם לא, כיצד עלינו לנהג בענין תוספת שבת בכניסתה וביציאתה. כמו כן מצאנו הבדלים של דקה או שתים בין הלוח ששלחתם אלי לבין מה שפרסמה החברה האסטרונומית של פארג (שרוב חבריה אינם יהודים) מדוע יש הבדלים בין הלוחות והאם ניתן לסמוך על לוחות זמנים שחוברו ע"י גויים?

45. 33.5

    תשובה

46. 33.6

    בירור מנהגו המדויק של מקום יכול להיעשות רק ע"י בירור עם תושביו המקוריים. מכיוון שהקהילה היהודית בפראג חרבה בזמן השואה, ר"ל, אין הקהילה החדשה מחויבת בדווקא למנהגי הקהילה הקודמת1עיין בהקדמה לספר "שבת הארץ" לראי"ה קוק. .

47. 33.7

    חישוב זמנן של הזריחה והשקיעה תלוי במקומה המדויק של השמש בשמים בתנאים הטופוגרפיים המדויקים של המקום, באחוזי הלחות באטמוספרה (המשפיעים על שבירת קרני השמש), בזמן הזריחה וכן במקומו המדויק של הצופה.

48. 33.8

    נוסחאות החישוב המכילות את כל המשתנים הנ"ל הן מסובכות מאוד, והעובדה ששני מקורות שונים (צילמנו את הלוח ששלחנו לך מתוך הספר "זמנים כהלכה לבית ולנוסע" מאת פרופ' יהודה לוי, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשנ"ב, עמ' 255-254) חישבו והגיעו ללוחות שווים שאין בהם סטייה יותר מדקה או שתיים, נחשבת להישג מדעי2על-פי בקי בנושא שיטת חישוב הזריחה והשקיעה. . לכן אם ישנה נפקא מינה חשובה לדיוק הנ"ל, יש להתנהג לחומרא או לקולא, לפי העניין הנדון.

49. 33.9

    באשר לשאלתך, אם ניתן לסמוך לעניין הלכה על חישוב שערכוהו גויים, כתב רמב"ם בהל' קידוש החודש3עיי"ש פי"ז הכ"ד. במפורש שאכן ניתן לעשות כן, שזהו בכלל "קבל האמת ממי שאמרה", ואף במקום שלא התאמת אצלו החשבון, יש לסמוך בכהאי גוונא על אומן גוי שלא מרע אומנותיה4עיין שו"ע אורח חיים (סי' שכח, י) בהגהת רמ"א משם משמע, שבעניין חילול שבת סמכינן על אומן גוי, וכל שכן כאן דהוי מסיח לפי תומו, ועיין עוד שו"ע יורה דעה (סי' צח ס"א) ונושאי כליו שם. .

50. 33.10

    מנהג האשכנזים פה בעיה"ק ירושלם הוא להוסיף בכניסת שבת כ-40 דקות לערך לפני השקיעה, בעוד שברוב הקהילות בארץ הקודש נוהגים להוסיף כ-22 דקות לפני השקיעה, וכן נוהגים חלק מן הספרדים בירושלים5פסקי הגר"ע יוסף. . על כן נכון יהיה להנהיג גם אצלכם כניסת שבת 22 דקות לפני השקיעה, ולהוסיף בצאת השבת דקות ספורות6עיין שו"ע אורח חיים (סי' רצג ס"ב) ושם ב"משנה ברורה" (ס"ק ה). (אחר צאת-הכוכבים), אלא שנוהגים לחשב את זמן צאת-הכוכבים במוצאי-שבת7דע שצאת-הכוכבים לעניין שבת אינו כצאת-הכוכבים לעניין יום יום, שכן בגמ' שבת (דף לה ע" ) משמע, שלעניין תרומה יש להחמיר כרבי יוסי, הסובר שבין-השמשות הוא כ"הרף עין", והוא אחר זמנו של רבי יהודה, ונחלקו ראשונים ואחרונים בשאלה, אי הוי סמוך לבין השמשות דרבי יהודה או במעט מאוחר או לאחר זמן. בארץ-ישראל נוהגים לעניין שבת כשיטת הרי"מ טיקוצ'ינסקי שצאת-הכוכבים אליבא דרבי יוסי הוא בממוצע 36 דקות אחר השקיעה (בזמן שהשמש נמצאת בזווית 8.5 מעלות מתחת לאופק) ואף-על-פי שהרי"מ טיקוצ'ינסקי פסק כך לכל עניין דאורייתא, נוהגים ברוב הקהילות לעניין קריאת-שמע שצאת-הכוכבים הוא ג' רבעי מיל וכלשהו של כהרף עין אחר שקיעת-החמה, אבל לעניין שבת מחמירים, כדעתו. בדרך שונה מאשר לעניינים אחרים.

51. 34.1

    אילינוי, ארה"ב, אייר, ה'תשנ"ו

52. 34.2

    לד. הדלקת נר שבת נוסף ע"י אשה ששכחה להדליק נרות שבת אחת.

53. 34.3

    שאלה

54. 34.4

    אשה בקהילתי, אם למשפחה מרובת ילדים ב"ה מחמת טרדות ההכנות לשבת שכחה להדליק הנרות בזמן. בשבוע שאח"כ הוסיפה נר נוסף והדגישה שהיא עושה זאת בלא נדר. מה דינה לענין השבתות הבאות, האם היא נכללת בכלל מי שקנסו אותו להדליק נר נוסף בכל שבת?

55. 34.5

    תשובה

56. 34.6

    אשה שהייתה טרודה מאוד (מסיבות מיוחדות) בהכנות לשבת, ולא הספיקה להדליק נרות שבת בזמן, הרי כיום, שהבית מואר באור חשמל, יש לה על מי לסמוך1"ילקוט יוסף" (ח"ד הל' שבת א סי' רסג הל' כו) אפילו בסתם שכחה, מכיוון שיש אור חשמל בבית, וכן פסק ב"שמירת שבת כהלכתה" (ח"ב פרק מג סוף סע' ה) בצירוף סברה זו (שבימינו הבית בין כך מואר), שאם הייתה טרודה בטיפול בבן חולה, אינה צריכה להוסיף. אמנם הביא שם (בהע' ל) דעת שו"ת "מלמד להועיל" שכתב, דלפטור בלא כלום אי-אפשר, עי"ש. כדי שלא תיחשב בכלל מי שקנסו אותו על זלזול בכבוד שבת2מקור ההלכה הוא בדברי מהרי"ל כפי שהובא ב"דרכי משה" (טור אורח חיים סי' רסג ס"ק א): "אשה ששכחה ולא הדליקה נר בשבת, שצריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה להדליק עד עתה"; וכן פסק רמ"א (שם בשו"ע סע' א). והסבירו אחרונים הטעם, כי קנסוה כדי שתהא זהירה בכבוד שבת, ועל כן, במקום אונס לא קנסוה. מדברי מהרי"ל הרוצה לחייבה גם בתענית ובווידוי (ורמ"א שם ב"דרכי משה" חולק עליו) משמע שמדובר בפשיעה ממש, אבל בכל אונס המראה שאין כאן משום זלזול בכבוד שבת, לא קנסו. אמנם בעל ה"משנה ברורה" (שם) מביא כדוגמה לאונס, כגון שהייתה חבושה בבית-האסורים, שהוא אונס גמור, אך גם מהרי"ל דיבר על עוד סוגי אונס, עיי"ש. על כן הכריעו אחרונים, בצירוף הסברה שהבית היה מואר בין כך ובין כך, כמבואר בהערה 1. ומדברי בעל "אגרות משה" (יורה דעה ח"ג סי' יד ס"ק ו) אין להוכיח, מה דעתו בנדון דידן, כי אינו מפרט שם, באיזה מקרה מדובר, וכל העניין מובא שם כבדרך אגב. .

57. 35.1

    פראג, צ'כיה, תמוז, ה'תשנ"ו

58. 35.2

    לה. השגחה בשבת במסעדה שאיננה שייכת ליהודי

59. 35.3

    שאלה

60. 35.4

    עומדת להפתח בעירנו מסעדה כשרה. הבעלים איננו יהודי והוא יעסיק באופן קבוע יהודי כמשגיח וכמנהל. האם מותר ליהודי להשגיח על עניני הכשרות בשבת? כיצד יטול שכרו? האם מותר לו לקבל אחוזים מהרווח וכיצד ינהגו בנושא התשלומים בשבת ע"י האורחים בעבור הארוחות?

61. 35.5

    תשובה

62. 35.6

    1. מסעדה של גוי שיהודי עובד בה כשכיר, אין מניעה לכך שישגיח בה בשבת ויקבל על כך שכר, מכיוון שהוא נוטל שכרו בהבלעה והמסעדה נקראת על שם הגוי.

63. 35.7

    2. אם היהודי מקבל את שכרו לפי אחוזים, נראה שנחשב לשותף1"אגרות משה" (או"ח ח"ב סימן סד) שמביא עצה להפוך עובד גוי לשותף במסעדה יהודית ע"י קביעת שכר קצוב באחוזים. , ולכן יצטרך למכור לגוי את חלקו ברווחי השבת בדרך המועילה2שו"ע (או"ח סי' רמ"ה, א) עיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשובה לו, לו6 בהוצאה ראשונה) וב"אגרות משה" (או"ח ח"א סימן ד וחלק ד סימן נו) ובנוסח החוזה שמציע הרב פיינשטיין. , וישגיח בהתנדבות3אמנם במצב הפוך שהיהודי בעלים והגוי שותף לשבת אסר ה"אגרות משה" מטעם דהיה "זה חלול שבת היותר גדול שכל בעלי חנויות יהיו מחזיקין חנויותיהן פתוחין בשבת" אבל בנדון דידן הבעלים העיקריים והמפורסמים הם גויים. .

64. 35.8

    למסעדה זו מומלץ לפרסם במודעות ובסוכניות התיירות שיש להזמין ולשלם עבור ארוחות השבת מראש, כפי שנהוג במסעדות יהודיות.

65. 36.1

    מקסיקו סיטי, מקסיקו, מנחם אב, ה'תשנ"ז

66. 36.2

    לו. שימוש בפועל שאינו יהודי להכנות מקודש לחול.

67. 36.3

    שאלה

68. 36.4

    בקהילה האשכנזית במקסיקו פועל קייטרינג כשר בבעלות יהודית אבל לא דתית. הם אחראים על אולם השמחות הנמצא בבנין בית הכנסת, ומתפקידו הכנת אוכל לחתונות בר-מצוות וסעודות המתקיימות מידי שבת אחרי התפילות. הפועלים הם לא יהודים ולכן יש משגיח מטעמנו במטבח זה. אצלנו החתונות מתקיימות בעיקר במוצאי שבת, ובימי שעון הקיץ אפילו שגמר השבת הוא מאוחר, החופות נערכות בכל אופן, כשעה אחר תום השבת. דבר זה מקשה על ההכנות של האירועים ולכן יש דברים שכבר מכינים בשבת. למעשה המצב הקיים כיום הוא שבישולים ואיסורים גמורים לא נעשים בשבת, אבל דברים אחרים כמו קיצוץ ירקות, סידור צלחות ושולחנות וכד' מכינים בשבת. לטענת בעל הקיטרינג מוכרחים לעשות את זה יותר מוקדם כי לא יספיקו להכין את הכל רק במוצאי שבת, וזה גם יוריד את רמת השרות. לא בא בחשבון להכין דברים אלה מערב שבת כי האוכל יתקלקל.

69. 36.5

    השאלות הן:

70. 36.6

    1. האם גוי יכול לעשות הכנות משבת לחול בשעת דחק זה, כשלא אומרים את זה מפורשות אבל הוא יודע מה מוטל עליו לעשות?

71. 36.7

    2. מה הם הדברים שעקרונית היה אפשר להתיר בגלל שעת דחק זה ומה אסור בכל מקרה?

72. 36.8

    3. מה הם התנאים הצריכים להתקיים מבחינת ההשגחה במקרה זה?

73. 36.9

    תשובה

74. 36.10

    חברת קייטרינג בבעלות יהודית לא תכין ע"י גויים בשבת צרכי סעודה שתערך במוצאי שבת באולם בית הכנסת, אפילו ע"י רמיזה לעובדים הגויים מע"ש, מהסיבות הבאות:

75. 36.11

    1. גם באופן שאין איסור אמירה לגוי בשבת כגון שרומז לו מערב שבת1שו"ע או"ח (סימן שז ס"ב) וב"משנה ברורה" (ס"ק י) ומשמע אפילו רמז בלשון ציווי מותר מערב שבת. , עדיין קיים איסור הנאה ממעשיו כאשר עושה זאת לצורך ישראל2שבת דף קכב ע"א, ובתוס' ד"ה ואם כתבו גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות מלאכה בשבילו וכ"כ רשב"א, שם, ור"ן שם כתב שמא ירגילנו לשבת אחרת, וע"ע בביצה דף כד ע"ב ברש"י שכתב כדי שלא ייהנה ממלאכת שבת. , ואפילו באיסור דרבנן3באיסורים מן התורה אסור ליהנות עד מוצ"ש בכדי שיעשו ועיין הטעמים בראשונים בביצה דף כד ע"ב, אך באיסורים דרבנן הרי"ף הר"ן הסמ"ג ומרדכי פסקו דאסור עד למוצ"ש בכדי שיעשו ור"י ורא"ש פסקו שבמוצ"ש מותר מיד למי שנעשו בשבילו, ולאחרים לכו"ע מותר אף בו ביום, ובשו"ע סימן שכה ס"ח משמע שפסק כדעה ראשונה וכ"כ ב"משנה ברורה" שם ס"ק מב ובשעה"צ ס"ק מה. 4יש כאן שני איסורים דרבנן: א. טרחה יתרה בשבת, עיין סימן שלג ס"א (ואיסורו יותר קל משבות). ב. הכנה מקודש לחול שאסור משום טורח, עיין שו"ע (או"ח סימן שכג, ו) ו"משנה ברורה" (ס"ק כח). אכן, "אליה רבה" (סימן רנב ס"ק יב) מתיר אמירה לגוי ומשמע גם הנאה ממעשיו, כאשר כל איסורו משום טרחה או עובדין דחול וכן פוסק בשו"ת "ערוגת הבשם" (חאו"ח סימן נה) ובספר "תשובות והנהגות" (ח"א סימן קכד). אלא שבט"ז (סימן שיג ס"ק י) אוסר אף בעובדין דחול ע"י נכרי אא"כ לצורך הרבה ככל שבות דשבות וכן ב"משנה ברורה" (שם ס"ק נו ובסימן תנט ס"ק לה) וכן ב"שמירת שבת כהלכתה" (פל"א ס"ט) וב"ילקוט יוסף" (סימן שז סכ"א) דאם לא משום אדעתא דנפשיה אסור והוי בכל שבות דשבות בעלמא. ומה שהתירו באחרונים בסימן שכא להדיח בשר שלא נמלח ביום שלישי לשחיטותם ע"י אינו יהודי, זהו דווקא בגלל שיש הפסד שלא יוכל לבשלו ואכן ה"מגן אברהם" חולק וסובר שאין זה הפסד גדול ליחיד בביתו. וכן מש"כ ב"משנה ברורה" (סימן רנד ס"ק מג) להתיר להוציא פת לחם מתנורים שלנו לצורך מוצ"ש ע"י אינו יהודי, גם זה משום הפסד. .

76. 36.12

    2. באופן שהגוי עושה על דעת עצמו5עיין סימנים רמד ס"א, רנב, ס"ב, רעו סע' א-ב, שז ס"ד ועוד. למשל כדי להיות פנוי במוצאי שבת6יש שלמדו מסימן שה סכ"א שבאופן כזה נחשב אדעתא דנפשיה קעביד אף שהוא חלב של ישראל ובבית ישראל, ופסק עפ"ז ב"שמירת שבת כהלכתה" שהובא לעיל שאין צריך למחות בידי הגוי אם שוטף בשבת כלי ישראל לצורך מוצ"ש כדי שיהיה פנוי, אמנם ב"ילקוט יוסף" שהובא לעיל חלק עליו בזה ע"פ מה שהשיגו ה"מגן אברהם" ופמ"ג וא"ר ועוד על דברי השו"ע דזהו דווקא דרך מקרה, וכן פסק לאיסור בשו"ת שרגא המאיר (ח"ב סימן מב אות ז), ובנדוננו אף יותר קשה לומר שאדעתא דנפשיה קעביד, כיון שהסברא להתיר כשעושה כדי להיות פנוי במוצ"ש היא שבגלל צרכיו עושה ולא אכפת לו ממה שנוח לישראל שהכלים ישטפו בשבת, אך כאן הוא יודע שבעל הבית היהודי רצה שיעבוד בשבת כדי שאיכות השירות לא תפגע וכן כדי לסיים את ההכנות לסעודה בזמן, ולכן ודאי שעושה זאת אדעתא דישראל. מה גם שרוצים להתיר זאת בקביעות בימי הקיץ והאחרונים הנ"ל התירו רק לפעמים ודווקא באופן שעושה מעצמו אין למחות, ולא כשיהודי רמז לו מע"ש ונראה שעושה לדעת ישראל. אסור לו לעשות זאת בבית ישראל7מלבד הבעיה שהזכרנו בהערה הקודמת שכשעושה בבית ישראל וישראל רואהו נחשב כעושה לדעת ישראל ולא אדעתא דנפשיה, יש בעיה שיאמרו שהזמין את הגוי לעשות מלאכה בשבילו, עיין בסימנים רמד ס"ה ורנב ס"ב וב"משנה ברורה" שם, והוא מירושלמי (שבת פ"א ה"ח), הביאו המ"מ (פ"ו הי"ב מהלכות שבת), וגם כאשר עושה המלאכה בביתו שלו אם ידוע ומפורסם שהיא של ישראל יש לאסור ולמחות בידו, עיין סימנים רמד ס"ד ורנב ס"ג, ובנדוננו הרי מדובר בבית כנסת שהוא מקום מובהק של יהודים וגם מקום ציבורי וכן גם הכלים ידועים שהם של ישראל. ובודאי לא במקום ציבורי כבית כנסת8נראה כי במקום ציבורי יש חשש רחב יותר שיאמרו שהזמין את הגוי לעשות מלאכה בשבילו , משום חילול השם9סימן רעו ב"משנה ברורה" ס"ק יא. ונראה שבמקום ציבורי כבית כנסת המשפיע על הקהילה והוא גם מקום קדוש יש בעיה גדולה יותר של חילול השם מבית פרטי של ישראל. .

77. 36.13

    3. שעת הדחק המתוארת בשאלה אינה בכלל מה שהתירו שבות דשבות ל"צורך הרבים"10סימן שז ס"ה. עיין גם ב"מגן אברהם" ס"ק ז וב"משנה ברורה" ס"ק כב שהפסד גדול נחשב צורך הרבה, ונראה שכאן ההפסד שיהיה לבעל הקייטרינג או הטרחה להביא פועלים מע"ש לסדר ולהכין את הדברים שניתן להכינם מע"ש ואולי גם שכירת פועלים נוספים במוצ"ש כדי להגביר את קצב העבודה, לא נחשב הפסד גדול ביחס לעלות הכוללת של האירוע. או מפני מצווה11בסימן שלח ס"ב יש מתירים לומר לאינו יהודי לנגן בכלי שיר בחופות אף שהוא שבות דשבות, כיון ששמחת חתן וכלה הוי מצווה, מ"מ בנדוננו במה שתרד רמת השרות או תתאחר מעט הסעודה נראה שאין פגימה בשמחת חתן וכלה. וגם מצד הסעודה שהיא סעודת מצווה נראה שאין להתיר כיון שאין מדובר בביטולה, אלא באיחורה ובעיקר בהשתדלות של בעל הקייטרינג בדרכים אחרות. .

78. 36.14

    בבין השמשות מותר להכין ע"י הגויים צרכי הסעודה שאינם בגדר מלאכות כגון סידור שולחנות12עיין בשו"ת "אז נדברו" (ח"א סימן טו) שהשיב על שאלה דומה מאוד מקהילתכם בשנת תשל"ז ופסק שם לאיסור והתיר בבין השמשות של מוצ"ש להתחיל בהכנות לסעודה, שאינן כרוכות באיסורי מלאכות..

79. 37.1

    מונטוידיאו, אורוגואי, כסלו, ה'תשנ"ז

80. 37.2

    לז. שימוש ב"קולן" בבית-הכנסת, בשבת.

81. 37.3

    שאלה

82. 37.4

    האם מותר להשתמש בשבת במכשיר הנותן את ה"טון" לחזן? לחזן אצלנו מכשיר הנראה כמשרוקית עם מספר פתחים, החזן נושף לתוכו ושומע את הטון הרצוי לו. המכשיר איננו משמש ככלי נגינה או כמכשיר להשמעת קולות.

83. 37.5

    תשובה

84. 37.6

    1. אסור להשתמש במכשיר זה או בכל "קולן" אחר, כמו מזלג חזנים בשבת ויו"ט, וכן יש להורות לכתחילה למי שבא לשאול1מקור הדין במסכת ערובין (קד ע"א) בדברי רבה: "לא אסרו אלא קול של שיר", וטעמו של דין זה מצוי במסכת ביצה (לו ע"ב) משנה וגמ') "אין מטפחין ואין מרקדין וכו', גזרה שמא יתקן כלי שיר". ועל-פי זה פסק מרן ב"בית-יוסף" ובשו"ע (אורח-חיים ריש סי' שלח) שהשמעת קול בכלי שיר אסורה, וב"מגן-אברהם" הוסיף שהוא הדין גם בהשמעת קול ביד (וכן בדבר שאינו מוגדר כלי-נגינה דווקא) שאף היא אסורה כאשר זה דרך שמחה ושיר. ופסק רמ"א שם שאסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבועה בדלת, אף-על-פי שאינו מכוון לשיר, הואיל והכלי מיוחד לכך. ועיין ב"ערוך השולחן" (שם סע' ד) שסיכם, שכל דבר שאדם עושה בשביל נעימות השיר - אסור, ואפילו לקשקש בזוג (פעמון) או באגוז לתינוק, וראה שם דוגמא נוספת, כל זה בכלל האיסור. לפי זה פסק בעל "משנה ברורה" (שם ס"ק ד) שאסור להשתמש בקולן מכיוון שהוא גם כלי-שיר וגם מכוון לשיר, והווי תרתי לגריעותא, וכן פסק ב"ערוך השלחן" (שם סע' ח) וכן פסק רוב גדול מאוד של אחרונים. כל זה נזכר בפוסקים לגבי הקולן העשוי כמין מזלג קטן שבו, למיטב ידיעתנו, משתמשים החזנים המקצועיים, אף-על-פי שיש כאן סברות מספר להקל בוודאי הוא שהמכשיר שהוא כעין משרוקית, פשיטא שאסור, מן הטעמים הנ"ל. ולגבי הקולן המכונה "מזלג חזנים" הביאו אחרונים סברות מספר להקל: אחת - מה שכתבו בתוס' בביצה (הובאו דבריו ברמ"א אורח חיים סי' שלט) דהאידנא שאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן, נהגו להקל בכל. ולפי זה הקולן שאי-אפשר לתקנו כאשר מתקלקל, ודאי שאינו בכלל הגזירה. ואולם כבר כתבו אחרונים דקולא זאת קאי רק על טיפוח וריקוד שאינו מעשה בכלי ממש, וכי גם בזה אין להקל שלא במקום מצוה, אלא משום הנח להם וכו'. ועוד. כל תכליתו של המכשיר היא לצורך שירת הפה שלא נאסרה מעולם. ולבסוף, הקול שהמכשיר משמיע הוא קול דק ביותר שנשמע רק כאשר המכשיר קרוב לאוזן. ואולם, כאמור, כל האחרונים שהביאו סברות אלה, דחו אותן למעשה, ורק כתבו שבמקום שבו יהיו ריב ומחלוקת אם לא יתירו, ישמעו, אפשר להניח להם וכן פסק ב"ערוך השלחן" (סע' ח), בשו"ת "משנה הלכות" (סי' נב בסופו) ובשו"ת "יביע אומר" (סי' כב בסופו): "אבל המקילים בזה מעצמם, אין למחות בהם ביד חזקה, שיש להם על מה שיסמכו". עכ"ל..

85. 37.7

    2. אם ידוע שם שישנן קהילות, שבהן נהגו להשתמש במכשיר זה, יש להסביר בדרכי נועם, כי אכן אסור להשתמש במכשיר זה. ואולם אם הדבר יביא לריב ומחלוקת ולא יסכימו לשמוע, ניתן להניח להם להמשיך במנהגם, ולא למחות בהם חזקה, מכיוון שיש להם על מה שיסמוכו.

86. 37.8

    3. לעומת זאת, קיים הֶתקן המורכב על שעון-יד רגיל הפועל ללא הפסקה ונותן צליל המסייע לחזן. שעון כזה נמצא בשימוש בין השאר בבית-הכנסת הגדול בירושלים.

87. 38.1

    ניו-יורק, ארה"ב, ניסן, ה'תשנ"ה

88. 38.2

    לח. הפעלת כסא-גלגלים חשמלי לנכה באמצעות קרן-אור בשבת

89. 38.3

    שאלה

90. 38.4

    כסא גלגלים המשמש נכה ומופעל באמצעות קרן אור ותא פוטו אלקטרי. חסימתה ושחרורה של הקרן היא נעשית ע"י הזזת תריס (ריבוע). על משענת היד של הכסא ישנה קופסה עם מוט. הזזת המוט מזיזה את התריס (הריבוע), מאפשרת לקרן להגיע אל התא וגורמת תנועה לכיוון הרצוי, על פי החלטת המפעיל.

91. 38.5

    האם ניתן להפעיל כסא כזה בשבת לצורך נכה, שמעתי שבבית החולים "שערי צדק" בירושלים משתמשים בטכניקה כזו.

92. 38.6

    אם אסור להפעיל את הכסא, מה ניתן לעשות כדי להתיר את הפעולה בשבת וביום טוב.

93. 38.7

    האם זה נחשב כגרמא, האם כדוגמה לגרמא ניתן לראות בפתיחת וילון או תריס בבית המאפשרת כניסת קרני שמש שיפעילו מתקן חשמלי או יכבו אותו כגון נורת התמצאות?

94. 38.8

    תשובה

95. 38.9

    השימוש בכסא-גלגלים ממונע בשבת מותר (ע"פ הידוע לנו כיום) אך ורק באמצעות מפסקי גרמא1שאלת השימוש בעגלת-נכים ממונעת בשבת עלתה על שולחנם של גדולי הפוסקים כבר לפני כעשרים שנה, ובמהלך השנים נמצא פתרון שקיבל את אישורם, בינהם גם של הגרש"ז אויערבך. עיין מאמר בנושא זה הכולל תשובה מהגר"ש ישראלי המובא בתחומין ח, עמ' 37. הבסיס ההלכי להיתר הוא בדברי השו"ע (אורח-חיים סי' רעז סעיף ב), שם כתוב לסגור דלת שכנג מדורה, שמותר, ואין בכך משום מכבה. ועיין ב"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) שהטעם לכך הוא, שבשעת הסגירה לא קורה כלום, ורק חדירת הרוח מופסקת, אלא שלאחר מכן תיחלש האש ואולי אף תכבה. על בסיס זה בנוי העיקרון של מפסקי גרמא המבוססים על מנגנון השולח פולסים מחזוריים לתא פוטו-אלקטרי או למתג פשוט. כאשר האדם חוצץ את התא או מסיט את המתג, לא מתרחש דבר, ורק בבוא הבדיקה המחזורית הקרובה תתרחש התוצאה. נמצא שהאדם רק גרם, אך לא הפעיל, התוצאה מושגת תמיד והיא נגרמת ע"י גורם חיצוני מחזורי בלתי-תלוי. זהו העיקרון של מפסק הגרמא שהתירו במקום הפסד או לצורך גדול, ע"פ פסק הרמ"א בסוף סי' שלד, שגרמא אינה מותרת אלא במקום פסידא, כגון בבתי-חולים ובמערכת ביטחון, וזוהי השיטה הנהוגה בבי"ח "שערי צדק" שהזכרת במכתבך. שיטה זו מועילה להפעלה הראשונית של עגלת הנכים בשבת, פעולות נוספות דורשות פתרונות הלכה-טכני נוספים, משום שפתרון הגרמא איננו ישים בהם. שפותחו ע"י המכון הטכנולוגי להלכה בבית וגן, ירושלים, ומכון "צומת" באלון שבות, גוש עציון. ראוי להדגיש, כי השימוש במפסקי-גרמא מותר אך ורק במקרים הכרחיים, וכי כל מקרה צריך להיות נדון כמקרה פרטי ולגופו של עניין. הדרך שהצעת בשאלה, איננה מותרת2הצעתך ליצור סגירת מעגל חשמלי ע"י הרמת ה"תריס" החוסם את קרני-האור (פולסים) כדי לאפשר תנועת הכיסא אין בה משום היתר, שכן, אין הבדל בין סגירת מעגל חשמלי ע"י לחיצה על מתג אשר מקרב (באופן מכני) שני גופים מתכתיים זה לזה, ועל-ידי זה נסגר המעגל והחשמל זורם ומפעיל מיידית את אשר הוא נועד להפעיל, ובין סגירת מעגל כזה ע"י הסרת מחסום כלשהו המונע את סגירתו. בשני המקרים - ברגע שהמכסה ("הריבוע" בלשונך) מוּסר - החשמל זורם תיכף במערכת, ואכן, אם אמנם פתיחת הווילון או התריס שבדוגמה שציינת, מאפשרת מיידית לקרני-השמש להפעיל מעגל חשמלי - תהיה הפעולה אסורה. דבר זה מפורש למעשה בדברי השו"ע (אורח-חיים סי' רעז סעיפים א-ב) על-פי המפורש בגמ' (שבת קכ ע"ב) שאסור לפתוח דלת כנגד המדורה הקרובה אצל הדלת, משום שפתיחת הדלת מגבירה בהכרח את עצמת האש - והרי הוא מבעיר, וזה פסיק רישיה. וכשם שאסור לפתוח בשבת דלת של מקרר, כאשר פתיחה הדלת מדליקה נורה בפנים המקרר, וכשם שבפתיחת דלת כנגד המדורה, כל שנעשה אינו אלא מתן מעבר חפשי לרוח (הסרת המחסום), כך גם בהצעתך לגבי חסימת קרן-האור, כאשר הסרת המחסום המסתיר גורמת ישירות להפעלת מערכת - והרי זה מעשה בידיים, ואין לזה כל היתר. ומסתבר שזה גרוע מפסיק רישיה, משום שבדלת ומדורה, הפעולה היחידה שנעשית היא פתיחת הדלת (אף כי בהכרח היא גורמת להבערה), ואִלו במכשיר כנ"ל, הרי עצם מטרת הסרת המחסום היא הפעלת המכשיר, והיא דרך הפעלתו, ואפילו לא פסיק רישיה (עיין מה שכתב ב"שמירת שבת כהלכתה" בשם הרב שלמה זלמן אוירבך בפרק י הערה מה, ומשם יש ללמוד בקל וחומר לנדון דידן, שלא זו בלבד שזוהי דרך ההפעלה, אלא זוהי למעשה המטרה האחת והיחידה של פעולת של "הסרת הריבוע")..

96. 38.10

    אם יש צורך בתשובה למעשה על מקרה פרטי, שלח נא את הפרטים המלאים, ואנו נשתדל לענות בהקדם, אחר התיעצות בצדדים הטכנים עם הרב ישראל רוזן, ראש מכון "צומת".

97. 39.1

    ניו-ג'רזי, ארה"ב, טבת ה'תשנ"ז

98. 39.2

    לט. שימוש בשבת בכסא-גלגלים חשמלי המחובר למצבר מבעוד יום.

99. 39.3

    שאלה

100. 39.4

     בקהילתנו אדם בשנות הארבעים לחייו הסובל ל"ע ממחלות רבות והדרך היחידה שלו לנוע ממקום למקום היא באמצעות כסא גלגלים חשמלי, המופעל באמצעות סוללה (מצבר).

← Previous · Next → — showing 301–400 of 1,673

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 4. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.