← All works

B'Mareh HaBazak Volume III

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,575 sections

1. 46.5

   כיון שהחברה היא בבעלות כוללת של גוי, שאלתנו היא:

2. 46.6

   1. האם מותר להתחיל להכין את השולחנות והחלק הקר של הארוחה, שאין בו משום חילול שבת, מבעוד יום? כמובן שכל הפעולות יעשו ע"י גויים המועסקים ע"י בעל הבית.

3. 46.7

   2. האם מותר למשגיח כשרות (יהודי כמובן!) לעמוד ולהשגיח בשבת על הפעולות הנעשות בהכנות למוצאי שבת?

4. 46.8

   תשובה:

5. 46.9

   מותר ליתן לגוי להכין את השולחנות בשבת לקראת הסעודה שתיערך במוצאי-שבת, על-פי התנאים שנמסרו לנו על ידיך בעל-פה, דהיינו:

6. 46.10

   1. האינו-יהודי הוא קבלן של הישראל, ולא שכיר יום1או"ח סי' רנב סעיף ב..

7. 46.11

   2. אין קובעים לאינו-יהודי זמן לעשיית מלאכתו, ועקרונית הוא יכול לעשות אותה גם לפני שבת וגם אחריה2שם..

8. 46.12

   3. המקום שבו האינו-יהודי עושה את המלאכה, אינו בבעלות יהודית3שם., וכל האוכל והשולחנות אינם בבעלות יהודית4עיין סי' רנב ב"שער הציון" ס"ק יז דבכהאי גוונא יש להתיר גם כשהמלאכה נעשית ברשות ישראל..

9. 46.13

   במקרה שיש שינוי באחד מן התנאים דלעיל, יש לפנות בשאלה חדשה, מכיוון שההלכה עשויה להשתנות עם השתנות התנאים5עיין מה שציינו לעיל. ומרן הרב ישראלי כתב שבנדון דידן, שהוא לצורך פעילות ציבורית, לא גרע ממקום הפסד, שבו מתירים אמירה לנכרי במקום שבות (שו"ע או"ח סי' שז סעיף ה ומקורו מהרמב"ם פ"ו מהל' שבת ה"ט). והרי בענייננו מדובר בשני איסורי שבות: א. טירחה יתרה בשבת שאיסורה משום עובדא דחול (שהיא פחות מאיסור שבות), כמו שמצינו בסי' שלג, שמתירים פינוי אוצר בשבת אם התחילו בו בערב-שבת, ואפילו שלא לצורך אורחים, וכן עיין "הגהות מימוניות" פ"ו מהל' שבת הל' ט; ב. הכנה משבת לחול. עיין שו"ע או"ח סי' שכא וב"משנה ברורה" שם סעיף כא. ולכן יש להתיר אפילו אם לא נתקיימו כל התנאים לעיל. ובכל זאת, עם כל שינוי מן הראוי לשוב ולפנות ביתר פירוט..

10. 46.14

    הואיל ומותר ליתן לאינו-יהודי לעשות את מלאכתו בשבת, גם מותר להשגיח עליו שאכן הוא עושה אותה בכשרות6סוף סי' שז ברמ"א, וב"משנה ברורה" ס"ק לט..

11. 47.1

    מונטריאול, קנדה, תמוז תשנ"ג

12. 47.2

    מז. כיסוי דוד מים בשבת

13. 47.3

    שאלה:

14. 47.4

    האם יש היתר לשים מגבות או שמיכות או בגדים על דוד המים החמים בשבת?

15. 47.5

    תשובה:

16. 47.6

    מיחם העומד על אש מכוסה ובעליו רוצה לשמור על חומו, יכול לכסותו בבגדים, ובלבד שלא יכסה את המיחם כולו, אלא ישאיר בדפנותיו חלק מגולה1א. שו"ע או"ח סי' רנז סעיף ח "קדירה... מכוסה בבגדים, אסור, ואם אין שולי הקדירה נוגעים בגחלים ואין הבגדים נוגעים בצדי הקדירה, מותר". והסיבה לכך, שאע"פ שבגדים אינם מוסיפים הבל (עיין שבת מח ע"ב), הרי כאן, הואיל ויש אש מתחת לקדירה, גם הטמנה בבגדים מוסיפה הבל. ובס' "מנחת כהן" (קונטרס משמר השבת, ספ"ח) כתב שכוונת המחבר דבעי ב' תנאים הנ"ל, וכן בתשב"ץ (ח"ב סי' קל). ואולם ב"חוט המשולש" (סי' ח) כתב שהרוב נוהגים להקל ולהתיר להטמין ולכסות את כל הקדירה, כשהאש אינה נוגעת בקדירה. ובשו"ת "יביע אומר" (או"ח ח"ו סי' לג) כתב דהנוהג להקל, יש לו על מי לסמוך. ב. שו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ד סי' עד) כתב שהחלק המגולה צריך להיות ניכר, ולא מספיק שיגלה כלשהו.. ובמיחם העומד על פלטה חשמלית יש שמחייבים שלא לכסות את כל המיחם2בס' "שמירת שבת כהלכתה" (פ"א סעיף סה) אסר משום שהבגדים נחשבים למוסיפים הבל, משום שהחום שלמטה קבוע, בשונה מתנור טוח בטיט ששם החום הולך ונחלש. , ויש שמתירים לכסותו כולו3שו"ת "יביע-אומר" שם. והטעם, דכל שהוא טוח בטיט, לא גזרינן שמא יחתה. וכן מבואר להדיא ב"אור זרוע" (ח"ב סי' ח), ועיין ב"שער-הציון" (סי' רנז ס"ק מו). ויש עוד טעם להתיר, דחוטי-החשמל שבתוך הפלטה, אוויר מפסיק ביניהם לפח העליון של הפלטה, וגם הפחית עצמה מפסיקה בין האש שבחוטי-החשמל לקדירה. וכן כתב בס' "נתיבי עם" (סי' רנג עמ' קכ)..

17. 48.1

    קוויבק, קנדה, תשנ"ג

18. 48.2

    מח. שימוש בממחטות לחות בשבת

19. 48.3

    שאלה:

20. 48.4

    האם מותר להשתמש בשבת במטפחות נייר לילדים (ובפנים יש סבון)?

21. 48.5

    תשובה:

22. 48.6

    קיימים בשוק סוגים שונים של ממחטות לחות לניקוי התינוק, מהן לחות יותר ומהן לחות פחות.

23. 48.7

    בארץ-ישראל קיימת חברה שמייצרת ממחטות לחות עם "הכשר" לשבת1הכשר של הראשל"צ הרה"ג ר"מ אליהו., והן חתוכות ופחות לחות מאחרות. בקשר לממחטות האחרות, יש לוודא לפני שבת, אם אין טיפות זבות מן הממחטה כאשר משתמשים בהן, ואז גם השימוש בממחטות אלה בשבת מותר2לפי עצתו של הרב מרדכי אליהו, כי אז אין חשש סחיטה כלל, וזה דומה למה שהביא ס' "שמירת שבת כהלכתה" (פרק יד סעיף לג), ומקורו ב"משנה ברורה" (סי' תריג ס"ק כה).. אבל גם אם זבות טיפות נוזל מן הממחטה בשעת השימוש, יש לסמוך - במקום הצורך - על המקילים להתיר את השימוש בהן, ובלבד שיקנח בנחת ובזהירות3"ילקוט יוסף" (חלק שבת ב, סי' שב סעיף לא ובהערה שם), ועוד עיין שו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' ע, דף רסג) ושו"ת "הר צבי" (ח"א סי' קצ)..

24. 48.8

    ואולם כאשר לכלוך דבוק בתינוק, ויש חשש שאכן יסחוט את הממחטה, יש להסיר תחילה את הלכלוך בממחטה יבשה, ורק אחר כך לקנח את השאריות בלחה, ויש לקנחן בנחת4עיין "שמירת שבת כהלכתה" פרק יב סעיף מ ובהערה שם. .

25. 48.9

    ובכל מקרה יש להפריד את הממחטות זו מזו לפני שבת5"שמירת שבת כהלכתה" פרק כג סעיף טז..

26. 49.1

    קיטו, אקוודור, תשרי תשנ"ה

27. 49.2

    מט. שתיית מים או קפה, לאשה קודם קידושא רבה

28. 49.3

    שאלה:

29. 49.4

    האם מותר לאשה לשתות מים או קפה לפני קידוש, או שמא היא צריכה קודם לקדש?

30. 49.5

    תשובה:

31. 49.6

    אשה שרגילה להתפלל תמיד תפילת שחרית קודם שתאכל, מותר לה לשתות לפני התפילה1מותר לה לשתות (מבלי לקדש תחילה) תה או קפה בלא סוכר (או אפילו עם סוכר, אם אינה מערבבת את הסוכר בכוס אלא נותנת אותו בפיה), אך רבים נוהגים ליתן חלב או סוכר בתוך התה והקפה, ועושים כן כדי שתתיישב דעתם (שו"ע או"ח סי' פט סעיף ג, "משנה ברורה" ס"ק כב).. אבל אם היא רגילה לאכול מיד אחרי שאמרה איזו שהיא בקשה סמוך לנטילת ידיים בבוקר, ואלו תפילת שחרית אינה מתפללת כלל או שמתפללת שחרית אחרי שאכלה, הרי מכיון שאמרה בקשה עם קומה ממיטתה - מוטל עליה החיוב לקדש, ואסור לה לשתות אפילו מים לפני שתקדש2בשעת הצורך, כגון אשה חלשה ואין לה יין או שאר משקה לקדש עליו, מותר לה לאכול לפני התפילה גם בלי לקדש תחילה (שו"ת "מנחת יצחק" ח"ד סי' כח)..

32. 50.1

    טריאסט, איטליה, אלול תשנ"ד

33. 50.2

    נ. תקיעה בשופר עתיק שנסדק

34. 50.3

    שאלה:

35. 50.4

    השופר של קהילתנו נסדק לאורכו מצדו הרחב ולמעלה לצד פיו כשבעה ס"מ. שני צדדי הסדק מהודקים אחד לשני, ונשתייר שיעור תקיעה לצד הפה והותר.

36. 50.5

    האם לכתחילה מותר לדבק צדדי הסדק עם הדבק החדש מסוג "CRAZY GLUE", מכיוון שהדבקים האלו כמעט ואינם נרגשים, וודאי אינם נחשבים לאינו מינו? ואמנם יש לי שופר אחר לתקוע בו, אבל שופר הקהילה עתיק יומין הוא, ומגולף בגילופים, ובני הקהילה לא יתרצו לשמוע שופר אחר?

37. 50.6

    תשובה:

38. 50.7

    1. מותר להדביק1רא"ש ראש השנה (פ"ג סי' ב): "אם חיבר הסדק בדבק, חוזר לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים". וכן הוא בטור או"ח (סי' תקפו). ובשו"ע (שם סעיף ח) כתב דעה זו בסתם, משמע דאף לכתחילה מותר להדביק, ולשון "דבקו" לאו דווקא (כן נראה מן הסוגיה ראש השנה דף כז). את השופר2אפילו לסוברים דנסדק כלשהו פסול, בדבקו - כשר. כן כתבו רי"ו נ"ו ח"ב ו"בית יוסף" (סי' תקפו) בדעת הרא"ש, אך הר"ן (דף ו ע"ב מדפי הרי"ף) חולק, דאף בדבקו פסול. בדבק3רש"י ראש השנה (כז ע"א) פירש בדבק שקורין גלו"ד, וכן בתוס', רא"ש ור"ן בסוגיה שם, וסברתם דחשיב מינו, מכיון שחוזר לכמות שהיה, ואין הדבק ניכר בין הסדקים. אמנם רמב"ן שם חולק דחשיב לדבק ואינו מינו, ורק אם דבקו ע"י שחממו באוּר ונפשר ונדבק מעצמו, כשר. ובשו"ע (שם) הביא שתי הדיעות והלכה כסתם, וכך פסק ב"משנה ברורה" (שם ס"ק מז) דסברה ראשונה עיקר. באופן שלא יהא ניכר, שיש דבק בסדק4דרק אז חשיב מינו, עיין הערה 3, וכן כתבו ב"מגן אברהם" (שם ס"ק יד) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק מו), עי"ש..

39. 50.8

    2. בשופר הנדון שנסדק במיעוטו5אף-על-פי שאין צורך בהשארת שיעור תקיעה, כאשר נסדק במיעוטו ("משנה ברורה" שם), למד מן הנאמר בשאלה שרובו לא נסדק, מכיון שנשארו שלמים יותר מ- 8 ס"מ, ונסדקו רק 7 ס"מ. והודבק, מותר6שו"ע (שם) והלכה כיש אומרים בתרא דכן דעת רוב הראשונים, וכן כתב המ"מ בהל' שופר (פ"א ה"ה) "וזה דעת הרבה מן המפרשים ושהוא עיקר", וכן כתב ב"משנה ברורה" (שם ס"ק מג) שדעה זו עיקר, וב"שער הציון" (שם ס"ק עו) כתב דעת המקילים דרק בנסדק כולו פסול, ע"כ בוודאי כשנסדק מיעוטו, כשר מעיקר הדין. לתקוע7ב"משנה ברורה" (שם) כתב דרק בשעת הדחק יש לסמוך על דעה זו, ונ"ל שזה דוקא בלא דבקו, שהרי בדבקו כשר אף לדעת הפוסלים בכלשהו כדלעיל הערה 3, לכן כשר לכתחילה. ואכן ב"שער הציון" (שם ס"ק פד) כתב בשם ה"מטה אפרים" בנסדק מיעוטו ודבקו כשר לתקוע בו לכתחילה ואף אין לחוש לדעת רמב"ן, ואם לא נשתנה קולו כתב לומר כן גם בשם הא"ר, עי"ש. בברכה8ב"יביע אומר" (ח"ה בחאו"ח סי' מב) דן ב ארוכה בעניין ספק ברכות להקל בכעין זה, ומסקנתו דטוב לחוש לדעת המחמירים היכא דאיכא שופר אחר ולברך על השופר האחר ולתקוע בו תקיעות דמיושב, ואח"כ יתקעו בשופר הסדוק. אלא דבנידוננו דבקו השופר, ואז רובא דרובא פוסקים דכשר הוא, ואולי בכהאי גוונא לא אמרינן ספק ברכות להקל. ועוד, בנדון דידן חשיב מקום צורך דאולי לא יתרצו הקהל לשמוע אפילו תקיעות דמיושב בשופר אחר. לכן, אם אפשר לומר למתפללים שהתוקע יברך על שופר אחר ויתקע תקיעות דמיושב, ולאחר מכן יתקע בשופר הקהילה ויתרצו, מה טוב. אם לאו, אף ב"יביע אומר" (שם בסוף ס"ק ו) כתב: "מאחר שגדולי הפוסקים ס"ל להכשיר שופר שנסדק במיעוטו לארכו וכן פסק מרן השו"ע בי"א בתרא ברוכי נמי מברכינן עליה במקום הצורך"..

40. 51.1

    אוקלנד, ניו-זילנד, אלול תשנ"ג

41. 51.2

    נא. זיהוי ההדס של "ארבעת המינים"

42. 51.3

    שאלה:

43. 51.4

    בשנה שעברה שלחתם לי השם הבוטני של מינים הכשרים לערבות. לקראת סוכות הקרוב, קיוויתי שתוכלו להגיד לי אם ההדסים המקומיים כשרים להדסים למצוות ארבעת המינים. הם נקראים:

44. 51.5

    Myrtus - Myrtus bullata, Myrtus obcordata, Myrtus pedunalata and Lophomyrtus bullata.

45. 51.6

    תשובה:

46. 51.7

    למצוות ארבעת המינים יש ליטול Myrtus Communis שהוא לפי המסורת ה"ענף עץ עבות" של התורה1א. כך הסכימו פה אחד הפרופסורים מרדכי כסלו ויהודה פליקס. ב. ואלו הזנים המוזכרים בשאלתך הם זנים נפרדים של הדס, ואפילו לא הרכבה של הזן הכשר (כך לפי עדותו של פרופ' מרדכי כסלו). וגם לגבי ההדס המורכב הכריעו רוב הפוסקים שהוא פסול עיין שו"ת "שבות יעקב" (סי' לו) ושו"ת "חכם צבי" (סי' קסא). ג. יש להדגיש שבערבה לא הייתה מסורת רצופה ואחידה כל כך.. הדס זה נשתל לרוב בגינות-נוי, ומצוי בכל העולם.

47. 51.8

    אמנם, עלול להיות קשה למצוא הדסים משולשים כהלכה ללא טיפול בשיח בעונה מוקדמת יותר של השנה. לפיכך יש להעיר שניתן לשלוח הדסים (בניגוד לערבות שאודותיהן שאלת בשאלתך הקודמת) מארץ לארץ, וכפי שנהגו ישראל בגלות אירופה זה דורות.

48. 52.1

    אוקלנד, ניו-זילנד, טבת תשנ"ג

49. 52.2

    נב. גידול אתרוגים כשרים בניו-זילנד

50. 52.3

    שאלה:

51. 52.4

    בענין דרישות ההלכה לגידול אתרוגים. מקומי גידל עץ מחתיכת עץ סיטריס מסוג / מקור לא ידוע. לפרי פיטם קטן מאד (שנבלע כשמתבשל), ונראה כאתרוג יותר מאשר כלימון.

52. 52.5

    הוא גם גידל עצים מגרעינים ישראלים מקוריים שכבר יצאו פרחים אך טרם יצאו פירות. נא להודיעני התנאים והדרישות לגידול אתרוג כשר. האם מבחינה הלכתית יש הבדל בין שתילים לזרעים?

53. 52.6

    תשובה:

54. 52.7

    אתרוג המורכב פסול1כך דעת רוב האחרונים, ראה הכרעת "מגן אברהם" (שו"ע אורח חיים סוף סי' תרמח) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק סה).. אמנם הפוסקים נתנו סימנים באתרוג הכשר2שם, ועיין עוד ב"אנציקלופדיה תלמודית" ערך אתרוג מורכב (כרך ב עמ' שיד ובהערות שם)., אבל כבר אמרו המומחים, כי גם באתרוג מורכב יתכנו כל הסימנים שנמנו בבלתי-מורכב, שכן ה"רוכב" (הענף שאותו מרכיבים) אינו מושפע מן ה"כנה" (העץ שעליו מרכיבים את הרוכב) בנושא זה. על כן, אם ברצונכם לגדל עצי אתרוגים בארצכם, יש לייבא את השתילים ממקום שבו יש מסורת לגבי העצים, רצוי - מארץ-ישראל.

55. 52.8

    מבחינת ההלכה אין מניעה לקחת זרעים של עץ אתרוג (מיוחס) ולזרוע אותם בחו"ל. אך בהתיעצות עם אנשי-מקצוע התברר לנו שיש צורך בידע חקלאי להשבחת הזריעה, כדי שהאתרוגים שיגדלו, אמנם יהיו יפים וכשרים על-פי ההלכה.

56. 52.9

    באשר לגידול עצמו אין דרישות הלכיות, ויש להוועץ במומחים בתחום האגרונומיה.

57. 53.1

    קיטו, אקוודור, מנחם אב תשנ"ב

58. 53.2

    נג. הקדמת קריאת התורה ל"שמיני עצרת" מחשש שלא יהיה מניין בשמחת-תורה

59. 53.3

    שאלה:

60. 53.4

    בקהילתנו, כשנופל חג באמצע השבוע יש חשש לא רחוק שלא יהיה מנין - בחו"ל ששמחת תורה הוא ביום השני המנהג הוא לקיים את כל הסדר של קריאת התורה וזאת הברכה ביום הראשון של יו"ט האחרון. האם מותר לקיים את כל הסדר הזה ביום הראשון של שמיני עצרת כמו בארץ, שבו יש יותר סיכויים שיהיה מנין? או קיים חשש שיחשבו שאין צורך בקיום יו"ט שני של גלויות? וא"כ, איך לנהוג בכל הענין?

61. 53.5

    תשובה:

62. 53.6

    1. אין לשנות את סדר קריאת פרשת וזאת הברכה, אלא צריך לקוראה ביום שמחת-תורה כנהוג, ואפילו אם יש חשש שלא יהיה מניין לקריאתה ביום זה1עיין מס' מגילה (לא ע"א) "יו"ט האחרון קורין כל בכור וכו' ולמחר קורין וזאת הברכה", משמע שכך תיקנו חכמים, ואין לשנות. וכן מבואר בר"ן שם בסוגיה (דף יא ע"א בדפי הרי"ף ד"ה למחר קורין וזאת הברכה), וזה לשונו: "לפי שהוא סוף כל המועדות, חותמין בברכת משה רבינו שבירך את ישראל". רואים שתקנת "וזאת הברכה" קשורה ישירות ליום שמחת-תורה, הואיל והוא סוף המועדות, ולכן אין להקדימה משום חשש שמא לא יהיה מניין. ועיין עוד בספר "דרך התורה" של מרן הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו שליט"א בפתיחה לפרק יד, וזה לשונו: "וכשם שאין אדם רשאי לשנות את זמני התפילות ומועדן, כן אין רשות וסמכות לשנות את זמן הקריאה בתורה". ועיין לקמן הערה 4..

63. 53.7

    2. אין לשנות את סדר ההקפות מיו"ט שני (היינו שמחת-תורה) ליו"ט ראשון (שמיני-עצרת)2עיין "כף החיים" (סי' תרסט אות לג בשם הרב חיד"א) שכתב לחשוש מזלזול יו"ט שני בעשיית הקפות ביו"ט ראשון וגם ביו"ט שני. ועיי"ש בשם "בן איש חי" (שנה ראשונה פ' וזאת הברכה אות יז) וה"יפה לב" (ח"ב אות ד) שכתבו לדחות דברי הרב חיד"א. ונראה שרק דחו את דבריו, אם עושים הקפות גם ביו"ט ראשון וגם ביו"ט שני, אבל לעקור ההקפות מיו"ט שני ולעשותם רק ביו"ט ראשון נראה שלכולי עלמא צריכים לחשוש לזלזול יו"ט שני.. אמנם היה מקום להנהיג הקפות גם ביו"ט ראשון וגם ביו"ט שני3עיין הערה 2 בשם "בן איש חי" ו"יפה לב", ועיין גם הוספות לשו"ע הגרש"ז בסדר הקפות בשמחת-תורה שכתב כדבריהם., אבל נראה שאין לעשות כן4עיין שם טעמו של "בן איש חי" לא לחשוש לדברי הרב חיד"א, וזה לשונו: "כי הזמן נשתנה עתה ונפתחו עינים של בני האדם ולא אתו לזילזולי". והנה בעוונותינו הרבים טעם זה לא שייך כלל היום בחוץ לארץ בקהילות הרגילות שבהן ה"עם ארצות" גדולה מאוד, ואפילו יראים ושלמים מפקפקים בצורך ביו"ט שני. ולכן קמה דעת הרב חיד"א וגם ניצבה (ולפי זה יש עוד טעם לא לשנות גם את קריאת-התורה מיו"ט שני ליו"ט ראשון)., אלא צריך לערוך את סדר ההקפות ביו"ט שני בלבד. ובערב (שיש יותר סיכוי למניין) יקראו שלושה גברי ויערכו הקפות כנהוג. וביום, אם אין מניין, צריך לקרות פרשת וזאת הברכה מחומש מודפס (בלי ברכות)5על-פי "משנה ברורה" (סי' קמג ס"ק ט), ועיין שם יותר פרטים., ואחר כך להוציא את ספרי-התורה ולערוך הקפות כנהוג, אף-על-פי שאין מניין6שכבר הוא מנהג ישראל וחלק משמחת יו"ט, ולכן אפילו אם אין סיום לתורה, צריכים לשמוח שמחה זו. וראיה מן המנהג לערוך הקפות גם בשמיני-עצרת בחוץ לארץ, כמבואר בהערה 3, אף-על-פי שעדיין לא סיימו את התורה..

64. 53.8

    3. אם לא היה מניין לקריאת פרשת וזאת הברכה בשמחת-תורה, אז צריך לקרוא ב"שבת בראשית" גם פרשת וזאת הברכה וגם פרשת בראשית7שו"ע או"ח (סי' קלה סעיף ב), ואף-על-פי שלא צריך להשלים את פרשת המועדות, עיין שם סי' קלז סעיף ג, פ' וזאת הברכה שונה, שהרי היא גם הקריאה העיקרית. ועיין שם סי' תרסט, ב"משנה ברורה" ס"ק ד לעניין שניים מקרא ואחד תרגום, ופשוט הוא. ועיין בסי' קלה ב"ביאור הלכה" (ד"ה אם בטלו) שמסתפק בביטלו במזיד, אם יש תשלומים, ונראה שבציבור כמו בנדון דידן דין שוגג להם, מפני שברוב רובם הם תינוקות שנשבו, ולכן יש להם תשלומים. ועיין עוד שם ב"משנה ברורה" (ס"ק ז) שמפקפק קצת, אם יש תשלומים בשתי פרשיות בשני חומשים, כגון ויחי ושמות, הואיל ואי-אפשר לקורא אחד לחבר את שתי הפרשיות. וכותב שהנוהג להשלים, אין מוחין בידו. ונראה שבנדון דידן לכולי עלמא משלימים, שהרי כך דרכינו גם בשמחת-תורה לקרוא שתי פרשיות אלה ביחד. ועיין "דרך התורה" (בפרק יד במקורות אות 3) שפוסק, שבמזיד יש תשלומים בקריאת התורה, ובשאלה ז' שם שכתב שיש תשלומים אפילו בסוף חומש., וצריך להרבות בשמחה לסיומה של תורה (בלי הקפות)8עיין טור אורח חיים (סי' תרסט) ועיין "בית יוסף" (שם) מקור ממדרש שיר השירים. אבל נראה שאין צריך לעשות הקפות וכל המנהגים השייכים לשמחת-תורה, שזה שייך רק בשמחת-תורה עצמה, עיין הערה 6..

65. 54.1

    לונדון, אנגליה, תשרי תשנ"ד

66. 54.2

    נד. מניין בני ארץ-ישראל ב"שמיני עצרת" המושך אליו מבני המקום

67. 54.3

    שאלה:

68. 54.4

    הנני מכהן כשליח תנועת הנוער עזרא בלונדון. נמסר לי מפי שליחים דתיים באזור שנהוג מימים ימימה לערוך תפילות שמחת תורה ביום שהוא שמיני עצרת בחו"ל, כולל הקפות וסיום קריאת התורה. לתופעה זו יש הד רב ונמשכים אליה משום מה הרבה "יורדים". התפילה נערכת בפרהסיה. התפילה נערכת במרכז פא"י הנמצא בלב השכונה היהודית גולדרס גרין.

69. 54.5

    לכאורה נראה לי שיש בזה משום זלזול ביום טוב שני של גלויות. אולם בכל הספרים שראיתי מדובר רק על תפילות חול ביו"ט שני וכדומה, לעומת זאת כאן יש רק תוספת של שמחת תורה על שמיני עצרת.

70. 54.6

    תשובה:

71. 54.7

    בני ארץ-ישראל הנמצאים בחו"ל יערכו בשמיני-עצרת מניין לעצמם, בקריאת פרשת וזאת הברכה1בנוגע לשינוי בתפילה ובקריאת-התורה שנוהגים בני ארץ-ישראל בחו"ל דנו הפוסקים הן מצד "זלזול ביו"ט" הן מצד בעית ה"מחלוקת". בעית זלזול ביו"ט שייכת רק לגבי תפילת חול ביו"ט שני [עיין שו"ת "הר צבי" או"ח ח"ב סי' עח "יו"ט שני כהלכתו" פרק ג הערה לא], ולא בשינויים בתפילה ובקריאת-התורה של יו"ט ראשון עצמו, ולכן בנדון דידן לא שייכת בעיה זו. בבעית ה"מחלוקת" כבר נהגו למעשה וכו' להתיר מניין של בני חו"ל בארץ-ישראל ביו"ט שני, אף-על-פי שכאן הוי חול-המועד או יום חול רגיל, ולא אסרו מצד "מחלוקת" (עיין שו"ת "אבקת רוכל" סי' כו שכתב, שבתפילה אין חשש של מחלוקת, ועיין ב"שערי יצחק" כלל י שכתב, שבמניין נפרד אין בעיה של מחלוקת. ועיין בספר "יו"ט שני כהלכתו" בפרק ב סעיף ב ובהערה ו אריכות דברים בכל זה). ולכן גם בנדון דידן לא תהיה בעיה של מחלוקת בשינויי התפילה וקריאת-התורה. ובהקפות2ביחס להקפות בהן יש פרהסיא גדולה יותר, מצאנו אוסרים (עיין ספר "יו"ט שני כהלכתו" פרק ג ובהערה לא שם). אבל עיין שם בסוף הספר בהוספות לפרק ג הערה לא בשם הגרש"ז אויערבך שאפשר להתיר, אם יש גם אנשי חו"ל שעורכים הקפות ביום ראשון במקום הזה, כגון חסידי חב"ד ואחרים, והוסיף שאפשר שיש להתיר אפילו כאשר אין מניין כזה בעיר, הואיל ומפורסם הדבר שיש מניינים כאלה אפילו של אנשי חו"ל, ולא יבואו לידי זלזול ומחלוקת. וכך הורה מרן הגר"ש ישראלי..

72. 54.8

    אבל יש להודיע ולפרסם שהמניין אינו מיועד לבני המקום או ל"יורדים" עלולים להפסיד קריאת-התורה של שמיני-עצרת, ולבוא לידי זלזול של שמחת-תורה והקפותיה.

73. 55.1

    קיטו, אקוודור, טבת תשנ"ג

74. 55.2

    נה. קיצור "ליל הסדר" לאנשים שאינם יודעים עברית

75. 55.3

    שאלה:

76. 55.4

    קהילתנו עומדת לארגן סדר פסח ציבורי לאנשי הקהילה. רוב האנשים לא יודעים לקרוא עברית, ולכן הייתי רוצה לדעת האם יש אפשרות לקצר קטעים מסוימים מההגדה שהם לא מעכבים, או האם זה בלתי אפשרי?

77. 55.5

    תשובה:

78. 55.6

    אם לפי שיקול דעת הרב חשוב1יש ענין חינוכי-פסיכולוגי בקריאת ההגדה המסורתית בשלימותה, כדי שלא ירגישו כאלו אין צריך ח"ו להתאמץ ולקיים המצוות בשלימותן והידורן, ורק במקום צורך גדול אפשר לקצר במקומות הפחות עיקריים. להשמיט או לקצר2כגון לומר רק את הקטעים האחרונים המסכמים של "אחד מי יודע" או "חד גדיא". חלק מן ההגדה, אפשר לעשות כך בפיוטים של "נרצה"3מזמורים אלה הם מאוחרים בהשוואה לשאר חלקי ההגדה ואינם מעיקר מצוות היום (סיפור יציאת מצריים, הלל, מצה, מרור וד' כוסות).. אין להשמיט חלקים של "מגיד"4משום שזה עיקר סיפור יציאת מצרים., אבל אפשר לקרוא חלק נכבד מהם בלועזית5רמ"א או"ח סי' תעג, סעיף ו. פסקנו בעבר (ב"מראה הבזק" ח"א, ז, 2) שאין לומר את התפילה בלועזית באופן קבוע מג' סיבות, וכולן לא שייכות כאן. א. קשה לתרגם באופן השומר על הכוונה האמיתית של העניין - בסיפור יציאת מצריים אין מצוה מיוחדת על אמירת כל מלה. המלים הן דרך להגיע ליעד של סיפור יציאת מצריים. בנדון דידן, אדרבה - סיפור יציאת מצרים יהיה יותר מושלם אם יאמרנו בשפה שמבינים. הרב א"י הכהן קוק זצ"ל כותב ב"אורח משפט" (סי' קכח ס"ק לד): "חייב כל אחד לדעת פירוש פשוט בהגדה מתחילת 'עבדים היינו' עד 'הרי זה משובח' ולתרגם לבני ביתו שיבינו, ואחר כך 'מתחילה עובדי ע"ז' ו'פסח מצה ומרור' ו'בכל דור ודור חייב' עד ברכת 'גאל ישראל'. ב. יש סגולות רבות בתפילה שנתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה, התלויות בלשון - סברא זאת שייכת במקצת גם כאן, אבל לא כמו בתפילה, שהרי "מגיד" הוא ליקוט של מאמרי חז"ל שלא נכתבו מלכתחילה כדי לצרפם לסדר פסח. ג. מסוכן לשנות את התפילה בגלל כניעה לזרם הריפורמיות – אולם בהגדה, שעיקר תקנתה הוא העברת המסר ולא הנוסח המדויק, לא מורגשת הקריאה בלועזית כל כך כשינוי מהותי של המנהג הקדום. נוסף על כך, כבר מקובל מדורי דורות בחוגים של יראים ושלמים לתרגם קטעים של ההגדה ללועזית (מה שלא היה נהוג בתפילה). על-פי הצעתנו ישארו חלקים של ההגדה בלשון הקודש, והמקור לא ישכח אפוא לגמרי. כדי להקל על המסובים ולהגביר את ההתעניינות. את הקטעים שהם ברכות, פרקי הלל או מן התפילה (בסוף הלל) יש לומר בלשון הקודש6עיין בנימוקים ביחס לתפילה בהערה 5.. כדאי להשאיר את החלקים היותר ידועים בעברית, כדי לשמור על הטעם המיוחד של הסדר המסורתי.

79. 56.1

    טריאסט, איטליה, אדר תשנ"ג

80. 56.2

    נו. הזמנת זוגות מעורבים ל"סדר" פסח והגשת אוכל ב"סדר" זה

81. 56.3

    שאלה:

82. 56.4

    נהוג פה ק"ק טריאסט להזמין בקהילה לפי הזמנה פרטית לסֵדר פסח בליל שני, וכמאתיים איש מופיעים כל שנה ושנה. והנה לדאבונינו חלק ניכר מהאנשים הם גויים נשואים ליהודים, שלא התגיירו, או שהתגיירו בבתי דין מאוד מפוקפקים.

83. 56.5

    והנה בסי' תקי"ב באו"ח אסר להזמין גוי לסעודה חוץ מעבדים ושפחות, שלא מוסיפים בשבילם. ואני דנתי, שמא בני המשפחה הלא יהודים לא יגרעו מ"עבדים ושפחות" מכיוון שאמנם מזמינים אותם לפי "הזמנה" אבל רק שולחים הזמנה אחת לכל ראש משפחה, זה לענ"ד, כיצד לנהוג בהתאם להלכה?

84. 56.6

    תשובה:

85. 56.7

    1. בראש דברינו נציין שהמנהג להזמין זוגות מעורבים לסדר פסח הנערך ע"י הקהילה, יוצר את הרושם כאִלו הקהילה וראשיה נותנים גושפנקא לנישואי תערובת1רמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ב הל' ז והל' ח) כתב שהבועל נוכריה הרי הוא כמסיר בניו מללכת אחר ה' וגורם לידבק בגויים ולמעול בו., והדבר עלול להתפרש כהסכמה והיתר, ועל כן יש לתת את הדעת על כך.

86. 56.8

    2. אסור להזמין נכרים לארוחה אצל יהודים ביום-טוב2מס' ביצה (כא ע"ב), ופסקוה הרי"ף (י ע"ב בדפי הרי"ף), הרא"ש (שם פר' שני אות יד), רמב"ם (הל' יום טוב פ"א הל' יג) והטור והשו"ע (או"ח סי' תקיב סעיף א). שלא חל בשבת3הטעם המובא בראשונים לאיסור זה הוא, שמא יבשלו בחג בקדירה נוספת שלא היו מבשלים בה אלולי היה בא הגוי (רא"ש ור"ן שם). ביום-טוב שחל בשבת אין חשש זה קיים ומותר להזמינם., משום הגזירה: שמא ירבה בבישול לצרכם, היינו שבזמן שהיהודי מבשל בחג, הוא נותן דעתו על האורחים הנכרים. ואולם יש שנוכרי יוכל להשתתף בסעודת יו"ט בביתו של יהודי בהתקיים התנאים הבאים:

87. 56.9

    א. אם בשעת הבישול ביו"ט לא העלה היהודי בדעתו שיבואו אורחים נכרים4בשו"ע או"ח (סי' תקיב) וב"מגן אברהם" (שם סוף ס"ק ב) מתיר האכלת עכו"ם, בתנאי שהמזמין לא חשב במשך החג להזמין את העכו"ם לסעודה, וכמו במקרה שהביא השו"ע שם מן הרמב"ם שם גבי עכו"ם שבא בלתי-מוזמן לבית היהודי, שמותר ליהודי לתת לו לאכול, מפני שאין בזה חשש שיבשל בשבילו. כמובן שאין זה שייך למקרה הנדון בשאלה.;

88. 56.10

    ב. אם המבשלים במטבח הם נכרים5"מנחת יצחק" (ח"ב סי' קיח) מתיר במקרה דומה, ושם דן באמירה לנכרים לבשל לצורך עצמם, ומביא את דעת ה"ישועות יעקב" (סי' תצה ס"ק ד) שמתיר לומר לנוכרי לעשות מלאכה (לבשל) לצורך עצמו, וכמו כן לצורך נוכרים אחרים, וה"מנחת יצחק" מתיר זאת רק באופן שיבשל באותה הקדירה גם ליהודים., והיהודי שנמצא שם הוא רק מפקח על הכשרות ומטפל בנחוץ כדי להוציא מאיסור בישול נכרים6לשיטת השו"ע צריך שישראל ישים את הכלי על גבי האש (שו"ע יו"ד סי' קיג סעיף ז), ולשיטת הרמ"א מספיק שישראל יגביר את חום האש, או יזרוק בה קיסם (וכן דעת הט"ז ס"ק ח והש"ך ס"ק י), ויש אפוא פתרון רק לנוהגים כדעת הרמ"א, כיון שלדעת המחבר תשאר הבעיה של בישול ישראל לצורך הנכרי.;

89. 56.11

    ג. כאשר כל המאכלים, בהתאם לכמות האורחים, מגיעים מבושלים למקום האירוע לפני החג, כך שאין שום צורך לבשל במשך החג, והחימום נעשה על פלטה של שבת המוכנה מערב החג.

90. 56.12

    3. מותר לתת אוכל לאותם הנכרים שבאו לאכול7(שם) מסופר על מרימר ומר זוטרא שהגיע אליהם נוכרי ביו"ט, ונתנו לו לאכול משלהם. הרא"ש והרי"ף הביאו מקרה זה שם, ורמב"ם פסק כן בהל' יו"ט והביאו השו"ע שם. גם אותם הראשונים המצריכים להודיע לנכרי שאין מוסיפים בבישול עבורו (הרשב"א בעבוה"ק בית מועד שם פ"ב הביאו הב"י, וכן דעת הש"ג, מובא בדפי הרי"ף י ע"ב אות ב), הרי בדרך שאנו מציעים כאן, שאין שום חשש שישראל יבשל לצורך עכו"ם בחג, ודאי גם הם מודים שאין צורך באמירה זו כלל., וכן לכבדם ולהפציר בהם שיאכלו, כדרך שמכבדים את היהודים8הט"ז כתב (שם) שאסור להפציר בגויים שכבר באו, שיאכלו, מכיוון שזה כמו הזמנה. אבל "מחצית השקל" למד בדעת ה"מגן אברהם" שהזמנה כזו מותרת. ובמקרה שאנו מדברים בו, שאין חשש בישול לעכו"ם, יש לומר שגם הט"ז היה מודה, שמותר להזמין ולהפציר..

91. 56.13

    4. נכון להשתדל שלא לתת להם ממצת המצוה - משום חיבוב המצוה9"ילקוט יוסף" (כרך ה עמ' שפ, סעיף י)..

92. 57.1

    מונטוידאו, אורוגואי, תמוז תשנ"ד

93. 57.2

    נז. שמן-קטניות בשעת הדחק בפסח

94. 57.3

    שאלה:

95. 57.4

    בערב פסח עמדתי בפני בעיה הקשורה לנושא שמן קטניות. ידוע לי שבצה"ל ובמקומות אחרים מתבססים על פסקים המקילים בדבר. (דווקא בשמן או בחומרים שאין בהם קטניות בעין).

96. 57.5

    באיזה מקרים מתירים שמן קטניות?

97. 57.6

    מי הם הפוסקים המתירים ומדוע?

98. 57.7

    תשובה:

99. 57.8

    רמ"א אסר לאכול שמן-קטניות בפסח1באו"ח (ס' תנג סעיף א) התיר רמ"א להדליק בפסח נרות בשמן-קטניות, שלא נאסרו קטניות בפסח אלא באכילה, ולא בהנאה והשהיה. ומקורו ב"תרומת הדשן" (סי' קיג) שכתב: "ונראה ג"כ דמותר להנות באותו התבואה (קטניות) בפסח, כגון ע"י הדלקה משמן זרע ושומשומין וזרע קנבוס, אע"פ שרגילים שלותתים אותם זרעונים במים קודם שעושים מהם שמנים, וא"כ קרוב לוודאי שנתחמצו, אפ"ה שרי, דאיסורי הנאה נמי אינם אלא בלאו כמו השהיה". ואף-על-פי שסיים ב"תרומת הדשן" שם: "אך כמדומה שהעולם נהגו איסור להדליק בשמנים שנעשו ממיני קטניות בפסח", אחז הרמ"א שעיקר דעתו להתיר להדליק בשמן-קטניות בפסח. ומדלא התיר ב"תרומת הדשן" וברמ"א אלא להדליק בשמן-קטניות, משמע שאסרו באכילה. ועיין ב"אבני נזר" (או"ח סי' שעג) וב"מנחת אליעזר" (ח"א) ובשו"ת "מלמד להועיל" (סי' פז) שפסקו ששמן-קטניות אסור באכילה בפסח., ועל אף זאת יש מקום להקל לגבי שמן שנעשה מקטניות בלא מגע מים בתהליך יצורו, שמותר לאוכלו בפסח2בטעם איסור קטניות בפסח כתב רבנו פרץ בהגהותיו לסמ"ק (מצוה רכב הגה יב) משום שקטניות מעשה קדירה הן, ודגן נמי מעשה קדירה הוא, ומשניהם רגילים לעשות פת ושניהם מידי דמדגן, וגזרינן שלא יבואו להחליף ביניהם ולאכול דגן בפסח. ובטור (או"ח סי' תנג) כתב שיש אוסרים לאכול אורז וקטניות בפסח בתבשיל, לפי שמיני חיטים מתערבין בהם. וב"מרחשת" (סי' ג) כתב שלטעם הטור לא נאסרו קטניות אלא כשבא לבשל מהן כמו שהן בעין בפסח, שבזה יש חשש שמא לא בררן יפה עד שלא נשתייר אלא אחד מאלף, שחמץ בפסח אסור במשהו. אך אם בררן קודם הפסח וטחנן לקמח או עשה מהן שמן, מותר לאוכלן בפסח, דלא גרעו מחמשת מיני דגן שבררם וטחנם קודם הפסח, שמותר לאוכלם בפסח אע"פ שיש שם חיטים שצמחו, משום שבררם קודם הפסח עד שהיה ששים בתבואה כנגד החיטים שנטחנו קודם הפסח, הוי לח בלח ונתבטלו קודם הפסח ושוב אינו חוזר וניעור. והוא הדין בקטניות שהואיל ובררן יפה קודם הפסח, אפילו אם נשתייר בהן מעט מחמשת המינים המחמיצים, כבר נתבטלו בששים קודם הפסח ומותרים באכילה. ואף לטעם שכתב רבנו פרץ דהקטניות עצמן אסורות אפילו אין בהן חמץ כלל, גזירה אטו חמשת מיני דגן, יש לומר שאין גזירתן קשה מחמשת מיני דגן. וכשם שבדגן עצמו, אם נזהרים בו מלבוא לידי חימוץ, הרי מותר לאוכלו בפסח, כן קטניות, אם נזהרים שלא להרטיבן ושלא יבואו לידי חימוץ, ודאי הן מותרות באכילה בפסח, דלא יהא הטפל חמור מן העיקר. וז"ל המרחשת "ולפ"ז בנדון שאלתנו, אם היה אפשר לעשות את השמנים לכובשם ולעוצרם בבית הבד שלהם בזהירות הנוהגת בדגן לפסח שלא יבוא במים, הא ודאי מותר שהשמנים עצמם אינם מחמיצים, דקי"ל דמי פירות אינם מחמיצים. ובודאי באופן כזה היה מותר לעשות מהן שמנים לפסח בלי שום פקפוק וחשש כלל". ומסיבה זו פרסם בשנת התרס"ט הגראי"ה קוק הכשר לשמן-שומשומין לפסח, וזה לשונו ב"אורח משפט" (סי' קיא): "שאין גזירת קטניות חמורה מגוף מיני דגן... וחלילה לנו לשיוויו מילי דרבנן כי חוכא ולומר שהקטניות אסורים הם אפילו לא הובאו במים כלל, (בעוד) שמיני דגן גופא מותרים באפן זה בלא פקפוק". וכן כתב בשו"ע הגר"ז (או"ח סי' תנג סעיף ה): "ואפילו במיני קטניות לא נהגו אלא איסור אכילה אם נפלו עליהם מים, בעניין שבכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין. אבל מותר להנות מהם בפסח". ועיין ב"משנה ברורה" (שם ס"ק י) ובדברי הראי"ה קוק (שם) שלא אסר רמ"א באכילה והתיר בהנאה אלא בשמן שנלתת במים. אבל שמן-קטניות שלא נלתת במים, אף רמ"א ו"תרומת הדשן" לא אסרו. וכן מדוקדק מלשון "תרומת הדשן" הנ"ל שכתב: "אע"פ שרגילים שלותתים אותם זרעונים במים קודם שעושים מהם שמן", הא בלאו הכי מותר אפילו באכילה, וכן כתב שו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' לז אות ב).. ואף שמן שבתהליך יצורו שורין את הקטניות במים, יש מקום להתיר - על-ידי שיבררו את הקטניות היטב ויחלטו אותן ברותחים קודם עשיית השמן3"מרחשת" (סי' ג) שאפילו דגן ע"י חליטה שוב אינו מחמיץ. ואף שהגאונים אסרו את החליטה מטעם דאנן לא בקיאינן בחליטה, ויש לחוש שמא לא סליק דיקולא דמיא מכל הצדדים ולא נחלטה יפה, זה דווקא בה' מיני דגן. אבל במיני קטניות שבעיקרן לא נאסרו אלא משום גזירה, ואין איסורן אלא מכוח מנהג, שפיר יש להתיר בחליטה, דאף אם נשארו מעט קטניות שלא נחלטו, הרי הם בטלים. וז"ל: "ולפי זה יש תקנה לעשות את השמנים ממיני קטניות ע"י שיחלטו מקודם ברותחים, ושוב לא אתיין לידי חימוץ".. ושמנים אלה מותר לאכול בפסח אפילו בתוך תבשיל שיש בו מים4ואין לחוש בזה לגזירת קטניות, שהרי אין השמן דומה לדגן שיבואו להחליפו. וכמו כן אין לחוש שיבואו להחליפו בשמן אסור, שהרי השמנים שונים במראיהם ובסימונם. ובמקום שיצא השמן מתוך הקטניות בהיתר, ונשתנה גופיה ונעשה לשמן, אין לומר שנהגו בזה לאסור, שלא נהגו לאסור אלא היוצא מקטניות שכבר הושרו במים ונאסר כיוצא בו אם היה מין דגן, אבל ביוצא מקטניות שלא הושרו במים, אין מנהג לאסור כלל ומותר לאוכלו אפילו בתבשיל ("אורח משפט" סי' קי-קיד). ולרווחא דמילתא הוסיף שם דשמן-שומשומין הנדון, בדרך עשייתו מטגנים אותו בלא שום תערובת מים, ואח"כ נעשה מבושל שאינו מחמיץ. אך גם בלאו הכי יש להתיר. (וע"ע בשו"ת "שרידי אש" המוזכר בסוף הע' 2).. גם למחמירים בשמן-קטניות יש יותר מקום להתיר אכילת שמן-סויה בפסח5שהרי בזמן שנגזרה גזירת קטניות, עדיין לא הוכר צמח הסויה בארצותינו, ואם כן יש לומר שמין זה לא כלול כלל בגזירה זו - בשם הרה"ג דוב ליאור, רב העיר קרית ארבע - חברון (הובא ב"תחומין" כרך יג עמ' 178). וכן כתב ב"אגרות משה" (או"ח ח"ג סי' סג) שאין לאסור אלא מה שמפורש שנהגו לאסור..

100. 58.1

     קיטו, אקוודור, תשרי תשנ"ד

← Previous · Next → — showing 501–600 of 1,575

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Part 3. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/FtpUserFiles/Books/shotBemarehH/3.pdf Licence: CC-BY. Source.