← All works

B'Mareh HaBazak Volume III

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,575 sections

1. 37.3

   שאלה:

2. 37.4

   מה הם הדינים לגבי דין של "לפני עיור" במתן שיעורים, תפילות ופעולות נוער כשהמשתתפים כמעט כולם מגיעים בשבת ברכבת, והאם רצוי ליזום עוד פעילות וקיום מצות בתנאים כאלו? ושנית - מתי ניתן להקל - באמירה לנכרי במצוה דרבים או אמירה דאמירה בשעת הדחק, ואיך זה ניתן לביצוע בלי בעיה של מראית עין וחשד?

3. 37.5

   תשובה:

4. 37.6

   השאלה מורכבת ועדינה מכדי להשיב עליה תשובה ברורה ומוחלטת, ומה גם שיש לדון בכל מצב לגופו תוך הכרת הציבור מקרוב, ודבר זה מסור לליבו של רב הקהילה. מכל מקום ננסה לסלול כיוון עקרוני, כיצד להתיחס לעניין.

5. 37.7

   אין ספק שאסור לעודד יהודים לעבור על איסורי שבת חמורים, גם תמורת הערך הגדול של תפילה ותורה, שסוף סוף זוהי מצוה הבאה בעבירה חמורה, והמעודד זאת הריהו מסייע לעוברי עבירה1"אגרות משה" (או"ח ח"א סי' צח-צט). ובעניין לפני עוור יש הרבה מקורות, ראה למשל רמב"ם (הל' מלוה ולוה פ"ד הל' ב) וב"משנה למלך" שם בדיבור הראשון.. מאידך, כאשר יהודים מעוניינים להיות קשורים באופן כלשהו לאמונת ישראל, ולבקר בבית-הכנסת לפחות בשבת קודש לתפילה ולשמיעת שיעורי-תורה, קשה להעלות על הדעת שיש למנוע אותם מכך, דבר שעלול לגרום להם ניתוק מוחלט מיהדות, שתוצאותיו - התבוללות.

6. 37.8

   לכן, אף שאין ליזום לכתחילה פעילות חדשה אשר תביא את האנשים לנסיעה מיוחדת בשבת, יש מקום להעלים עין ולא למחות כנגד אלה הבאים לתפילה המתקיימת ולשיעורי-התורה הנלווים עליה, כאשר זהו אולי הדבר היחיד שבכוחו לעצור את סכנת ההתבוללות בקהילה2ראה מחלוקת רשב"א ותוספות, הובאה ב"בית יוסף" (או"ח סוף סי' שו), במי שעומדים להוציא אותו לשמד רוחני, אם מותר לחלל עליו שבת, וראה מה שפסקו בזה השו"ע (שם סעיף יד) והרמ"א (סי' שכח סעיף י) ובנושאי כלים שם; וראה בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א, עמ' 65 תשובה כה 1)., ובפרט שאותם היהודים יסעו ממילא למקומות בידור ובילוי הגרועים מכול3וקיימא לן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע (ביצה ל ע"א), וכפי שפסק הרמ"א בהל' יום הכיפורים (סי' תרח סעיף ב) באיסור שאיננו מפורש בתורה, שמוטב שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין.. יש אפוא לשקול דבר זה בזהירות ובאחריות.

7. 37.9

   בעניין אמירה לנכרי, יש בזה הרבה פרטי דינים4כדאיתא בשו"ע או"ח (סימנים רעו, שז ושכה)., והואיל והשאלה כללית ואינה מפורטת לפרטים, קשה להשיב באופן מוחלט, שהרי בדברים כאלה יש לדון כל מקרה לגופו. באופן רגיל פסקו המחבר5כך משמע מדבריו (סי' תקפו סעיף כא) בעניין שופר שנמצא חוץ לתחום וכדומה. והרמ"א6שם, ובסי' שז סעיף ה. וה"משנה ברורה"7בסי' שז ס"ק כב. שלצורך מצוה מותרת שבות דשבות באמירה לנכרי, היינו מותר לומר לנכרי לעשות דבר שיש בו רק איסור דרבנן, לצורך מצוה, וכן הדין במקום צורך גדול או הפסד ממוני גדול8סי' שז סעיף ה, "משנה ברורה" (סי' שטז ס"ק לג, סי' שכה ס"ק ס וסי' שז ס"ק כב), שדווקא בהפסד ממוני רב. ובאשר להגדרת צורך גדול יש לדון בכל מקרה לגופו..

8. 37.10

   ואולם, אם המדובר בקשר לקיום התפילה ושיעורי-התורה בשבת בבית-הכנסת, והדבר יועיל להציל יהודים מנסיעה למקומות בידור ובילוי (וכדלעיל), הרי נראה שיש להקל בכך אפילו באיסור דאורייתא, כדעת בעל "העיטור"9הובא ברמ"א (סי' רעו סעיף ב)., שאף הרמ"א הסתייג מקולא זו רק באופן שאין בו צורך גדול, והרי בנדוננו אין לך צורך גדול מזה, שהרי מדובר בהצלה רוחנית של יהודים שהם בחזקת תינוקות שנשבו, ולא במצוה שיש בה הנאת הגוף10כפי שהבחין הרב י"א הלוי הרצוג ב"היכל יצחק" (או"ח סי' ל אות כא)., ובמעשה שיש לו סיכוי להשפיע לטובה, לקרב ליהדות ולהציל מטמיעה. לכן יש מקום להתיר הסעה ברכב גדול11ברכב קטן יש בעיה, כי במשקלם הנוסעים מגבירים את צריכת הדלק, והם עצמם עוברים אפוא על איסור מבעיר. נהוג בידי נהג גוי האוסף את היהודים לבית-הכנסת ואחרי כן מפזר אותם לבתיהם12דבר כזה נהוג גם בבתי-החולים בירושלים בהסעת משמרת הרופאים והאחיות בשבת ע"י נהג גוי, שהתירו הפוסקים להחזיר אותם הביתה באופן זה, והטעם שהתירו - סופן משום תחילתן, שאם לא יוכלו לחזור הביתה, ימאנו לבוא מלכתחילה למשמרת. עפ"י ספר "שמירת שבת כהלכתה" (פרק מ, סעיפים כב וסט)., וכפי שפסק ה"משנה ברורה" להתיר תיקון העירוב שנתקלקל בשבת ע"י גוי, בכדי למנוע מכשול דרבים13סי' רעו ס"ק כה., שהרי גם כאן בהצלה ממכשול עסקינן. אכן יש לזכור שעדיין זה היתר דחוק מאוד (משום שזה קבוע), ועל הרב המתיר זאת להיזהר ולכלכל דבריו בצורה שתהיה קרובה לשכר ורחוקה מן ההפסד, ודבר שאין צורך לומר, כי כל היכול להימנע משימוש בהיתר זה, תבוא עליו ברכה.

9. 37.11

   עניין אמירה דאמירה אינו נצרך אפוא לענייננו. מבחינה עקרונית כתב ה"משנה ברורה"14סי' שז ס"ק כד. שיש בזה מחלוקת הפוסקים, ובאחרונים הובא דיון בקשר לאמירה דאמירה15שו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' ס), ועיין גם בשו"ת "חוות יאיר" (סי' מו וסי' נג)., אך הנדון שלנו שונה ממה שנחלקו בו16כמבואר בתשובת הרב י"א הלוי הרצוג (שם אות כב), ודבריו נכונים וברורים. ועיין גם בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ו סי' ט) וב"הר צבי" (או"ח ח"א סי' קכ)..

10. 38.1

    קאלי, קולומביה, תשרי תשנ"ד

11. 38.2

    לח. הסעת זקן לבית-הכנסת בשבת וביו"ט ע"י גוי

12. 38.3

    שאלה:

13. 38.4

    האם מותר לאדם שאיננו מסוגל להלך עצמאית להגיע לבית הכנסת בשבת וביו"ט באמצעות רכב הנהוג בידי נהג גוי? כך שמעתי בשם הרב הקודם!

14. 38.5

    הבהרות:

15. 38.6

    מדובר ביהודי קשיש שמאז הגעתו לפני מספר שנים לקאלי הינו שומר מצוות. יהודי זה איננו מסוגל ללכת עצמאית, ולכן בכל יום שמתקיימת תפילה בבית הכנסת הוא מגיע באמצעות רכב הנהוג בידי נהג גוי. בשבתות וימים טובים יש לו צער רב על שאיננו יכול להגיע. הוא פנה אלי ושאל אם יוכל להגיע גם בשבת ויו"ט באותה דרך?

16. 38.7

    יש לציין שאם נפסוק לו שאסור לו לבוא הוא יקבל את הפסק. עוד יש לציין כי כל שאר המתפללים (כמעט) מגיעים ברכבם לבית הכנסת גם בשבתות וימים טובים, ולכן הגעתו של יהודי זה בצורה כזו איננה מעוררת תשומת לב מיוחדת.

17. 38.8

    תשובה:

18. 38.9

    גם אדם שאינו מסוגל להלך באורח עצמאי, אינו רשאי להגיע לבית-הכנסת ע"י רכב הנהוג בידי נהג גוי, בין בשבת ובין ביו"ט, אם ישנו פתרון אחר1הכרעת מרן הגאון הרב שאול ישראלי שהסעת מכונית הינה מלאכה דאורייתא, בין בשבת ובין ביו"ט. הלכך מלאכת גוי נאסרת משום שבות..

19. 38.10

    אך אם אין לו כל אפשרות אחרת להגיע לבית-הכנסת אלא אם כן יוסע ע"י גוי, הרי במקרה מיוחד זה שהיהודי עלול להינתק מכל קשר עם תפילה ובית-הכנסת, ניתן לסמוך על דעת בעל "העיטור" ולהתיר לו שבות במקום מצוה. אכן יעשה זאת רק מדי פעם, בדילוג על שבתות מספר2בשעת הדחק ניתן לסמוך על שיטת בעל "העיטור", הובא ברמ"א שו"ע או"ח (סי' רעו סעיף ב), ועי"ש גם סע' ה. אך מכיוון שהמדובר שם באופן אקראי, לא יעשה זאת בדרך קבע. כסניף להיתר ניתן להוסיף שאין בנסיעה זו משום הנאה ממעשה העבירה, משום שהיא לצורך מצוה, ולכן היא נחשבת למצוה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו..

20. 39.1

    מונטריאול, קנדה, סיון תשנ"ג

21. 39.2

    לט. עירובי-חצרות ואופן עריכתם

22. 39.3

    שאלה:

23. 39.4

    איך עושים עירובי חצרות, מתי, ומהם התנאים?

24. 39.5

    תשובה:

25. 39.6

    כדי להבהיר את נושא עירובי-חצירות נביא את לשונו של הרמב"ם בעניין בהל' עירובין1פרק א, הלכ' א, ב, ד, ה, ו, ז, על-פי גמ' שבת (יד ע"ב), עירובין (כא ע"ב), וראה שו"ע או"ח (סי' שסו סעיף א), "שמירת שבת כהלכתה" (פרק יז סעיף יא ואילך).:

26. 39.7

    1. חצר שיש בה שכנים הרבה, כל אחד מהם בבית לעצמו, דין תורה הוא שיהיו כולן מותרין לטלטל בכל החצר ומבתים לחצר, ומהחצר לבתים, מפני שכל החצר רשות-היחיד אחת, ומותר לטלטל בכולה. וכן הדין במבוי שיש לו לחי או קורה, שיהיו כל בני המבוי מותרים לטלטל בכולו, ומחצרות למבוי, וממבוי לחצרות, שכל המבוי רשות-היחיד הוא. וכן הדין במדינה (=עיר) שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים, שיש לה דלתות וננעלות בלילה, שכולה רשות-היחיד היא. זה הוא דין תורה.

27. 39.8

    2. אבל מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל ברשות-היחיד שיש בה חלוקה בדיורין, עד שיערבו כל השכנים כולן מערב שבת, אחד חצר, אחד מבוי ואחד המדינה. ודבר זה תקנת שלמה ובית-דינו הוא.

28. 39.9

    3. ומפני מה תיקן שלמה דבר זה? כדי שלא יטעו העם ויאמרו, כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושוקיה, ולהכניס מהם לחצרו, כך מותר להוציא מן המדינה לשדה, ולהכניס מן השדה למדינה, ויחשבו שהשוקים והרחובות, הואיל והן רשות לכל, הרי הן כשדות וכמדברות, ויאמרו: שהחצרות בלבד הן רשות-היחיד, וידמו שאין ההוצאה מלאכה, ושמותר להוציא ולהכניס מרשות-היחיד לרשות-הרבים.

29. 39.10

    4. לפיכך תיקן שכל רשות-היחיד שתחלק בדיורין, ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו, וישאר ממנה מקום ברשות כולן, ויד כולן שוה בו, כגון חצר לבתים, שנחשוב אותו המקום שיש כולן שוה בו כאילו הוא רשות לרבים, ונחשוב כל מקום ומקום שאחז כל אחד מן השכנים וחלקו לעצמו שהוא בלבד רשות-היחיד, ויהיה אסור להוציא מרשות שחלק לעצמו לרשות שיד כולם שוה בו, כמו שאין מוציאין מרשות היחיד לרשות-הרבים, אלא ישתמש כל אחד ברשות שחלק לעצמו בלבד, עד שיערבו כולן, אף-על-פי שהכל רשות-היחיד.

30. 39.11

    5. ומה הוא העירוב הזה, הוא שיתערבו במאכל אחד שמניחין אותו מערב שבת, כלומר שכולנו מעורבין, ואוכל אחד לכולנו, ואין כל אחד ממנו חולק רשות מחבירו, אלא כשם שיד כולנו שוה במקום זה שנשאר לכולנו, כך יד כולנו שוה בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו, והרי אנו כולנו רשות אחת. ובמעשה הזה לא יבאו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרשות-היחיד לרשות-הרבים.

31. 39.12

    6. העירוב שעושים בני החצר זה עם זה הוא הנקרא עירובי חצירות. ושעושין אנשי מבוי זה עם זה, או כל בני המדינה, הוא הנקרא שתוף".

32. 39.13

    עירוב-חצרות נעשה בצורה הבאה. הרב מכין את העירוב (כמפורט לקמן), מברך את הברכה "... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות עירוב" ומזכה את העירוב לכל דיירי הבניין באמצעות אדם נוסף, גדול שאיננו סמוך על שולחנו. אדם זה מגביה את העירוב טפח אחד לפחות, והרב אומר "הרי זה לכל דיירי הבניין ואורחיו, להם ולכל מי שיתוסף מיום זה ואילך" (זכייה זו מועילה גם בלי ידיעתם של השותפים בעירוב זה), והרב מוסיף ואומר "בעירוב זה יהא מותר לכל דיירי הבניין ואורחיו להוציא מדירה לדירה ומחדר לחדר ומן הבנין לחצר"2שו"ע או"ח (סי' שסו, סעיפים ט, י, יד, טו ושם ב"ביאור הלכה" ד"ה בשעה)., וכן ייעשה במסגרת גדולה יותר, כגון שכונה או עיר.

33. 39.14

    כמות המזון הנדרשת לעירוב היא כגרוגרת לכל אחד מבעלי-הבתים, אבל כשיש יותר משמונה-עשר משתתפים, אין צורך ביותר מי"ח גרוגרות3שם (סי' שסח), ובסעיף ג מביא המחבר שתי דעות ביחס לשיעור - ששה או שמונה ביצים. כביצה - 57.6 סמ"ק..

34. 39.15

    בדיעבד שבע מצות הן שיעור מספיק לעניין זה, אבל לכתחילה יש לקחת שמונה מצות לפחות4זה תלוי בשיעור הכזית המקובל, האם במצה רגילה אחת יש כזית אחד או שני זיתים..

35. 39.16

    ישראל שאינו מודה בעירוב, אף אם נתן חלקו בעירוב או שהיקנו לו, אינו מועיל ואוסר אף על האחרים עד שיבטל רשותו להם, ואם הוא מחלל שבת בפרהסיה, גם ביטולו אינו מועיל עד שישכרו ממנו את מקומו כדין גוי, שצריך לשכור את מקומו. ובעיר שיש בה גויים, צריך לשכור מקומם ע"י קנייה בכסף ממושל העיר5עירובין (סא ע"ב), רמב"ם (הל' עירובין פ"ב הל' ט), שו"ע או"ח (סי' שפב סעיף א, סי' שפה סעיף ב), "שמירת שבת כהלכתה" (פרק יז סעיף יא), ועיין בשו"ת ב"מראה הבזק" (ח"ב, תשובה לג עמ' 47)..

36. 40.1

    חארקוב, אוקראינה, אלול תשנ"ד

37. 40.2

    מ. עירובי-חצרות לחדר-מדרגות

38. 40.3

    שאלה:

39. 40.4

    הקהילה קנתה שתי דירות אחת מעל השניה בבנין שכולו גויים. בדירות אלו מתקיימת התפילה והסעודה, ואף השינה של הצעירים שומרי שבת - האם יש אסור טלטול מקומה לקומה (בדין עירוב חצרות)?

40. 40.5

    תשובה:

41. 40.6

    1. מותר לטלטל בשבת חפץ ממקום אחד לשני, אם שני המקומות בבעלות אחת, אך אסור להעביר מרשות-יחיד אחת לחבירתה, אם אינן בבעלות אחת. לכן אסור להוציא חפץ מדירה בבית משותף ולהניחו בחדר-המדריגות, וכן להיפך, וכן אסור להעביר חפץ מדירה לדירה דרך חדר-המדריגות, אף שהוא מוקף בארבע מחיצות1שו"ע אורח חיים (סי' שסו), "שמירת שבת כהלכתה" (פ' יז סעיף יא).. וכל זה - איסור דרבנן, מפני שחצר משותפת או חדר-מדריגות בבית משותף דומים לרשות-הרבים2רמב"ם הל' עירובין (פ"א הל' ה). אמנם לדעת הרב בן ציון אבא שאול בספרו שו"ת "אור לציון" (ח"א סי' לא) מותר לטלטל מביתו לחדר-מדריגות ולהיפך מפני שחדר-המדריגות אינו דומה לחצר משותפת לכמה בתים, ואפילו לחצר הוא מסתפק להתיר, אם רק בניין אחד פתוח לרשות-הרבים, מכיון שאין זה דומה לרשות-הרבים, אך הרב מרדכי אליהו אינו מסכים לכך, ולדעתו גם חדר-המדריגות בבית משותף דינו כבתים הפתוחים לחצר משותפת שצריכים עירובי-חצירות.. עם זה תיקנו לנו חז"ל עירובי-חצירות, ואז הטלטול במקומות אלה יהיה מותר.

42. 40.7

    2. אי-אפשר לערב עם הגויים הדרים באותו הבניין או באותה החצר, וצריך לשכור מהם את מקומם3שו"ע או"ח (סי' שפב סעיף א).. ולכן, בנדון דידן, שהקהילה שכרה את שתי הדירות, יש לשכור מן הגויים את מקומם בחדר-המדריגות ע"י תשלום סמלי4שם, (סעיף ה)..

43. 40.8

    3. אם יושבי שתי הדירות שהקהילה שכרה, אוכלים יחד מאותו המטבח, כלל אין צורך בעירובי-חצירות5שם (סי' שפב סעיף א)..

44. 41.1

    מונטריאול, קנדה, ניסן תשנ"ג

45. 41.2

    מא. פתיחת חנות המנוהלת בשותפות עם גויים או עם יהודי מחלל שבת בשבת

46. 41.3

    שאלה:

47. 41.4

    יהודי שחוזר בתשובה ויש לו קושי בפרנסתו, ויש לו הזדמנות להשתתף עם יהודי אחר והחנות שלהם תהיה במקום שהוא מרכז מסחרי בו בעלי החנויות חייבים לפתוח את החנות בשבת ע"פ חוק המדינה.

48. 41.5

    הבעיה העיקרית שהיהודי שאינו שומר שבת יעבוד, אבל בתנאי שבהמשך הזמן יהיה שומר שבת, היות שהדתי יכול להשפיע עליו (גם הוא לומד תורה כל בוקר ואחה"צ עובד).

49. 41.6

    תשובה:

50. 41.7

    אסור ליהודי להיות שותף בחנות שתהיה פתוחה בשבת, אף אם יעבוד בה נוכרי, משום מראית-עין. ואם הוא נוטל מן הרווחים, יש בעיה נוספת - שכר שבת. הדרך היחידה להיתר היא בעשיית שותפות בבעלות עם נוכרי, תוך הסכמה בחוזה כתוב באשר לחלוקת הרווחים, כך שהגוי יקבל את הכנסות השבת, והיהודי את הכנסות ששת ימי השבוע1עיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א שאלה לו, 6) בנימוקים לאיסור ולהיתר ובנוסח החוזה מ"אגרות משה" שם.. ברור שהשותפות המוזכרת בחוזה צריכה להיות אמיתית, ולא במילים בלבד.

51. 41.8

    אסור לעשות הסכם שמשלים עם חילול שבת של חבירו היהודי ומסייע לו בו, אפילו אם העבירה היתה נעשית גם בלעדיו2עיין שבת ג ע"א תוס' ד"ה בבא, ורא"ש ור"ן שם, שם, וע"ז ו ע"ב..

52. 41.9

    לכן גם צריך להיות כתוב בחוזה שהיהודי שעדיין אינו שומר שבת, יסתלק מבעלות החנות בשבת ומרווחיה. והיה אם היהודי ההוא יבוא לעבוד בחנות בשבת מפעם לפעם ביוזמתו, הרי זה איסורו הפרטי, אבל אם יעבוד שם כרגיל או יתחלק ברווחים של שבת, הוא מוכיח שההסכם פיקטיבי, וחוזרת הבעיה של מסייע לעובר עבירה3עיין "משנה ברורה" (סי' רמה ס"ק ה) שחושש, שסטייה מתנאי ההסכם מגלה, שההסכם היה הערמה בעלמא, ונראה שחשש זה ודאי קיים גם בנדון דידן..

53. 42.1

    מונטריאול, קנדה, תמוז תשנ"ג

54. 42.2

    מב. הבאת אדם משותק בכסא-גלגלים לבית-הכנסת בשבת

55. 42.3

    שאלה:

56. 42.4

    כשיש ערוב לפי שיטת האשכנזים האם יש היתר לטלטל עגלת נכים של משותק כדי להביא אותו לבית הכנסת בשבת? (אין המדובר בעגלת נכים חשמלית).

57. 42.5

    תשובה:

58. 42.6

    מותר לטלטל עגלת-נכה בשבת כדי להביא את הנכה לבית-הכנסת, או לצורך כל מצוה אחרת. ברשות-הרבים גמורה טלטול זה מותר רק ע"י אמירה לגוי, ובתנאי שגם הנכה עצמו יסובב את גלגלי העגלה. בכרמלית לא יסיע יהודי את הנכה בעגלתו, אבל לנכה עצמו מותר לסובב את הגלגלים כדי להגיע לבית-הכנסת, וכך מותר לקחתו לבית-הכנסת ע"י גוי, אף כשאין הנכה מסובב את גלגלי העגלה. ובמקום שיש עירוב, מותר להביאו אפילו ע"י יהודי1מסכת שבת סה ע"ב, שו"ע או"ח סי' שא סעיף יז. ועיין שו"ת "חלקת יעקב" (ח"א סי' סו), שו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' כה), שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ב סי' קיד), שו"ת "רב פעלים" (ח"א סי' כה), "שמירת שבת כהלכתה" (פרק לד סעיף כז)..

59. 43.1

    מונטוידאו, אורוגואי, סיון תשנ"ד

60. 43.2

    מג. הכשר למוצרי-מאפה ממאפיה של יהודי המופעלת בשבת

61. 43.3

    שאלה:

62. 43.4

    אני עומד בקשר עם מאפייה השייכת ליהודי בקהילה לצורך הכנת לחם כשר. היתרון של מאפייה זו הוא שאין בה חומרים לא כשרים (המצויים בהרבה מאפיות באמריקה הלאטינית) וכן שהמוצרים שלו ברמה טובה ומגיעים לכל חנות בעיר, כך שהדבר יקל על הציבור להשיג את הלחם הכשר. מאידך המאפייה פתוחה ביום שישי ומייצרת לחם בליל שבת.* האם ניתן לתת הכשר למאפייה של יהודי העובדת בליל שבת או בשבת?

63. 43.5

    * האם ניתן לחשוב על אפשרות של "שותף" שאיננו יהודי?

64. 43.6

    * מה יהיה דינו של הלחם המיוצר בליל שבת ונמכר בחנויות ביום ראשון?

65. 43.7

    * בכדי שהלחם יהיה פת ישראל האם יש צורך שיהודי ידליק את האש או בכך שבעלי הבית יהודיים סגי? אם יש צורך שיהודי ידליק את האש בבוקר האם בעל הבית עצמו שאיננו שומר מצוות יכול להדליק או שמא יש צורך במקרה זה ביהודי ירא שמים?

66. 43.8

    תשובה:

67. 43.9

    אין לתת הכשר בלתי-מוגבל למאפייה של יהודי שפועלת בשבת, מכיוון שיש בעיות בקניית1אסור ליהודי ליהנות ממלאכה ששכיר-יום גוי עשה בשבילו בשבת בפרהסיה. עיין ב"משנה ברורה" (סי' רמד ס"ק יט) שלרוב הפוסקים איסור זה הוא מעיקר הדין אף אחרי בכדי שיעשה, ולכן אסור לבעל המאפייה למכור את הלחם שנאפה בשבת, והקונה ממנו עובר על לפני עוור, שהרי הוא מאפשר לו למכור. אולם יש מקרים שבהם לא יהיה לפני עוור, שהרי הרבה פעמים מה שלא יקנה הישראל, יקנו גויים, ודינו כחד עברי דנהרא דאין בו משום לפני עוור. מאידך גיסא יש לכאורה איסור דרבנן של מסייע לידי עוברי עבירה, אלא שיש סומכים על הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק ו), שאין איסור מסייע למומר. ואולם לא ברור, אם מחללי שבת בימינו נחשבים למומרים לעניין זה, וכן - אם יש לסמוך על הש"ך בזה, ועיין ב"מנחת יצחק" (ח"ג סי' עט) ובס' "לפני עוור", ליקוטים (פרק א סעיף יא והערה 27). גם יש לציין שה"משנה ברורה (סי' שכה ס"ק עג) מביא דעות שמותר אחרי בכדי שיעשה, ואומר ש"אין להחמיר בעת הצורך". אם ישראל מעורב בעשיית המלאכה, כותב ה"כתב סופר" (או"ח סי' נ) שאסור לקנות ממנו אפי' אחרי בכדי שיעשה, כאשר היהודי עשה את המלאכה על מנת למכור את מוצרה. ועיין עוד ב"מחזה אברהם" (חלק או"ח סי' מח, מובא ב"לפני עוור" שם) שנוטה להקל לקנות בשעת הדחק אפילו מפת שנאפתה ע"י ישראל. ואולם גם הוא מגביל את ההיתר למקרה שהיהודי קונה מחנווני גוי או למקרה של יהודי שאינו לקוח קבוע של המאפייה, כי בישראל הקונה באופן קבוע נחשב הדבר כאלו ביקש שיאפו בשבילו, ואסור לו למכור וליהנות ממה שנעשה בשבילו, ושוב יש בעיה של לפני עוור כלפי החנווני (ואצל החנווני הרי זה יותר שכיח שאם לא יקנו ממנו כמה קונים, לא ברור שיוכל למצוא אחרים למכור לחם). הלחם שנאפה בשבת ובאכילתו2אסור לכל יהודי ליהנות ממלאכה שנעשית ע"י גוי בשביל יהודי גם במוצאי-שבת, עד בכדי שיעשה ("שמירת שבת כהלכתה" פ"ל סעיף לט), ואם כן בנדון דידן יהיה אסור לצרכן לאכול מן המאפה בתוך זמן זה. שיעור זה נקבע לפי זמן עשיית מלאכה זו בדרך הרגילה במקום זה, ואם בדרך כלל אין שם אפייה מיד אחרי צאת השבת, הרי שזמן האיסור יכול להימשך עד יום ראשון בבוקר ("שמירת שבת כהלכתה" שם, הערה קלב). אם יהודי עושה מלאכה בשבת, אסור לכל מי שנעשתה בשבילו ליהנות מן המוצר שלה לעולם. רע"ק איגר (יו"ד סי' צט סע' ה) פוסק על-פי הריב"ש בעניין ביטול איסור לכתחילה שהעושה בשביל למכור לכל מי שירצה, כל מי שקונה את הדבר נחשב למי שהדבר נעשה בשבילו, וכן מכריע ה"מנחת יצחק" (שם). הפת שנאפית ע"י יהודי בשבת אסורה אפוא באכילה לקונים אפילו אחרי בכדי שיעשה, גם בנדון דידן. אין חומרא זאת של רע"ק איגר מקובלת על כל הפוסקים (עיין למשל ב"מחזה אברהם" הנ"ל), וה"כתב סופר" (או"ח סי' ז) אומר שמלאכת שבת אסורה למי שנעשתה בשבילו,רק אם הוא היה מודע לכך והתכוון להכנת הדבר באיסור., ובמקרים מסוימים אף איסור ברור3אם חנווני יהודי או צרכן פרטי יהודי מזמין כמות שתחייב את בעל המאפייה לאפות בשבת יותר לחם מן הרגיל, קיימות כמה בעיות: 1) אם יצטרכו לאפות בשבת כדי לספק מוצר טרי, הרי זה נחשב כאלו ציוה להם לאפות בשבת, והמוצר אסור אע"פ שהוא משלם להם כקבלנים (שו"ע סי' רנב סעיף ב ו"משנה ברורה" שם ס"ק טז). יש לציין שאמנם אפשרות זאת קיימת גם במפעל של גויים, ולא מצאנו שהרב המכשיר צריך לדאוג לכך. 2) בעל המאפייה יכשיל אף את המזמין היהודי באפיית הלחם, או לפחות בזה שפועליו עושים עכשיו בציוויו יותר מלאכה (או ע"י מרבה בשיעורים או ע"י ריבוי פעולות). 3) אם יהודי יאפה את הלחם, ייאסר הלחם באכילה למזמין אפילו אחרי בכדי שיעשה, גם לפי אלה החולקים על רע"ק איגר הנ"ל, מכיוון שנעשה בשבילו ממש. 4) האיסור לפני עוור הנזכר יהיה ודאי מכיוון שהכמות הנוספת לא היתה נאפית, אלמלא ההזמנה., אפילו אם יעבדו בשבת רק נוכרים. גם יש לחשוש שמתן הכשר כזה יתפרש כהשלמה עם חילול-שבת.

68. 43.10

    הרב יסכם עם בעל המאפייה, שאם יאופשר לו לבדוק את כשרות הלחם ולהפריש חלה4חלת חו"ל אפשר להפריש גם אחרי שחלק מן הלחם נמכר ונאכל, ובלבד שהשאיר מן העיסה כדי חלה ועוד (יו"ד סי' שכג)., אז הרב יסכים לאחד מן ההסדרים הבאים:

69. 43.11

    1. הרב (או המאפייה בשליחותו ותחת פיקוחו) יפרסם שהמוצרים שנאפו בימים שאינם שבת או חג, הנם כשרים5אע"ג שה"משנה ברורה" (סי' שיח ס"ק ד) פוסק, שהכלים שבישלו בהם, נאסרו בגלל בליעת האיסור, זה דווקא לאסור למחלל השבת או למי שנתבשל בשבילו, לאכול ממה שנתבשל בהם, ואם כן, אם לא נחמיר כמו רע"ק איגר, הצרכן הפשוט יכול לאכול מן הכלים האלה. כן פוסק ה"כתב סופר" הנ"ל וכן נוהגים להקל בכמה קהילות בחו"ל, ובוודאי יש לסמוך על זה במקום הדחק. אם לא השתתף ישראל במלאכת השבת, והדבר נאסר רק משום קנס, הוא ייאסר לצרכנים לכל היותר בכדי שייעשה. אין למוכר הנאה במכירת הלחם עם פליטת האיסור מהכלי, כי הפליטה אינה שוה כסף ("כתב סופר", שם)., וכי יש לבדוק את זמן-הייצור ע"פ תאריך-הייצור המודפס על עטיפת הלחם (הרב יצטרך לבדוק שאין רמאות בעניין).

70. 43.12

    2. תושם מדביקת אישור כשרות, אבל רק על המוצרים שנאפו בחול. הרב יצטרך לפקח על השימוש במדביקות, מחשש, שמא ישימון גם על מה שנאפה בשבת.

71. 43.13

    על הרב לנסות לוודא שיהודים לא יעבדו שם בשבת6שהרי חוץ מלהפריש יהודים מעשיית מלאכה בשבת, זה גם גורם למצב יותר קל לגבי קניית המוצרים (עיין בהערות הקודמות)..

72. 43.14

    אם בלתי-אפשרי להגיע להסדרים כאלה, נבקש מן הרב לכתוב לנו את אפשרויות ההסדר הקיימות, ונדון בפתרון הרצוי לבעיה.

73. 43.15

    כל זמן שהאפשרות של צירוף שותף שאיננו יהודי היא לשותפות פיקטיבית בלבד, אין מקום להתיר. באופן עקרוני יש אפשרות כזאת רק באופנים מאוד מסוימים, אבל לפי התיאור שבשאלה, המצב רחוק מן המציאות הנדרשת, ומסתבר שמן הבחינה העסקית לא כדאי ליהודי לחולל שינויים מהותיים בניהול עסקו (כדי לצרף מספר מצומצם של לקוחות שומרי כשרות). אם בעל המאפייה מוכן לעשות את השינויים לשם שמיים, מה טוב.

74. 43.16

    כדי שהלחם יהיה פת ישראל, מספיק שיהודי ידליק את אש התנור7שו"ע יו"ד סי' קיב סע' ט'., ונראה שלרוב הפוסקים גם יהודי שאינו שומר מצוות נחשב ליהודי לעניינים אלה8עיין יביע אומר חלק ה' יו"ד סי' י.. ישנן דעות יחידות שמספיק שהבעלים הם יהודים9עיין יחוה דעת ה', נד. לא ברור שאף הדעות האלה יקלו כאשר היהודי אינו שומר מצוות, וקיצרנו מאוד.. היה מן הראוי שהרב המכשיר או ירא שמים אחר ידאג להדלקת התנור, כדי להיות בטוח שבאמת תיעשה ע"י יהודי, וכדי לצאת ידי הדיעות האוסרות. ואולם כבר נהוג לאכול פת פלטר של עכו"ם, ובמיוחד בחו"ל, ואפילו שלא בשעת הדחק10עיין שו"ע יו"ד סי' קיב סעיף ב, אגרות משה יו"ד, ב סי' לג, ובמראה הבזק כרך א' שאלה מב, 3. עיין בשו"ע או"ח סי' תר"ג שיש להקפיד בעשרת ימי תשובה..

75. 43.17

    בעניין עוגות יש דעות שהן אינן בכלל פת, וכי חל עליהן דין בישול עכו"ם11ש"ך יו"ד סי' קיב ס"ק יח.. אם מדובר בעוגות שמברכים עליהם "המוציא" כשקובעים עליהן סעודה, הן נחשבות לפת. ונראה שבמיני מאפה שבלילתן עבה או שנאפים בתנור (לא מטוגנים), יש להקל12עיין בהרחבה ביחוה דעת ה, נג..

76. 43.18

    בדברים שמוגדרים כתבשיל, מספיק לאשכנזים בהדלקת התנור ע"י יהודי13רמ"א יו"ד סי' קיג, סע' ז'., ואִלו לספרדים צריך שיהודי ישים את הדבר המתבשל על האש או ישתתף בבישול הדבר ע"י זריקת קיסם לאש או ע"י הגסת התבשיל, ולא די בהדלקת האש בתחילת היום14המחבר החולק על הרמ"א הנ"ל.. ואולם אם העסק בבעלות יהודי, נוהגים אף ספרדים בארץ-ישראל לסמוך על הדלקת האש, ויש על מה לסמוך בשעת הדחק15יחוה דעת שם..

77. 44.1

    מסצ'וסטש, ארה"ב, אלול תשנ"ב

78. 44.2

    מד. הזמנת בעל-קורא שמחלל שבת בהגעתו ואין אחר זולתו

79. 44.3

    שאלה:

80. 44.4

    כשהרב נוסע ונעדר מקהילתו, הרבה פעמים אי אפשר להשיג בעל קורא שומר שבת לקרוא בתורה בשבת. יש באזור אחד שמוכן לבוא, אבל הוא לא שומר שבת, וברור שיבוא ע"י רכב בשבת (הוא גר במרחק כ20- קילומטרים מבית הכנסת ולא מוכן להתארח בקהילה למשך השבת). בעבר הרב הדריך את קהילתו שלא יזמינו את בעל קורא, ואחד מהמתפללים יקרא מהבימה, מתוך חומש, את פרשת השבוע (בלי ברכות כמובן). אין אף אחד שיכול לקרוא מהתורה אפי' אם יקריאו לו מלה במלה (כנראה שיקח כ"כ הרבה זמן שלא יסכימו הקהל לחכות).

81. 44.5

    האם הדרכה זו נכונה, או האם בקהילה שממילא רובם ככולם של המתפללים מחללי שבת, עדיף לשתוק, ולתת למתפללים להזמין את הבעל קורא המחלל שבת ביזמתם?

82. 44.6

    תשובה:

83. 44.7

    להלן התשובה ומראי-המקומות לשאלתך מיום ה' באלול התשנ"ב.

84. 44.8

    בהזמנתו של בעל-קריאה שיבוא ויקרא בשבת, באופן כזה שוודאי יחלל שבת מחמת שגר רחוק מאוד מבית-כנסת, יהיה משום הכשלתו באיסור חילול שבת, והמזמין עובר על "לפני עוור לא תתן מכשול" ודינו כמסית1"אגרות משה" או"ח ח"א סי' צט.. לכן יפה עשה כבודו שמחה באנשי קהילתו שלא להזמין את בעל-הקריאה.

85. 44.9

    ועיין עוד שו"ת ב"מראה הבזק" ח"א סי' כה בעניין אי-חובת מחאה במחלל שבת הרוצה לבוא לבית-הכנסת, ונראה שצדדי ההיתר דשם אינם שייכים בנדון דידן כלל, ומ"מ תלוי הדבר בשיקול דעתו של הרב.

86. 45.1

    מונטריאול, קנדה, תמוז תשנ"ג

87. 45.2

    מה. דין טלטול לספרדים, במקום שיש בו עירוב

88. 45.3

    שאלה:

89. 45.4

    כשיש עירוב (לפי שיטת האשכנזים) האם יש היתר גם לספרדים לטלטל ואם יש היתר באילו חפצים ובאילו תנאים?

90. 45.5

    תשובה:

91. 45.6

    דעת השו"ע1שו"ע אורח חיים סי' שסד, סעיף ב. עיין עוד באריכות לעיל שאלה לז. שרשות-הרבים שהטלטול אסור בה מן התורה, צריך שדלתותיה ינעלו בלילה כדי להתיר בה טלטול, ויש אומרים שמספיק שהן ראויות להינעל כדי להתיר בה טלטול, ומכל מקום לא די בעירוב של צורת-הפתח2"משנה ברורה" שם סק"ו.. לעומת זאת, כרמלית שהטלטול בה אסור רק מדרבנן, די בה בעירוב של צורת-הפתח.

92. 45.7

    בשו"ע3שו"ע אורח חיים סי' שמה סעיף ז. מובאות שתי דעות להגדרת רשות-הרבים.

93. 45.8

    דעה ראשונה המובאת בסתמא - רשות-הרבים היא רחובות ושווקים הרחבים שש-עשרה אמה (כ8- מטרים), ואינם מקוּרים ואין להם חומה, ואפילו יש להם חומה, אם הם מפולשים משער לשער, הרי זו רשות-הרבים.

94. 45.9

    דעה שניה המובאת בשם יש אומרים - צריך תנאי נוסף, והוא שיעברו שם שישים ריבוא (שש מאות אלף איש) בכל יום, ורק אז זה נקרא רשות-הרבים.

95. 45.10

    באשר לעירוב, האשכנזים מסתמכים על הרמ"א שפסק, שכל הרשויות שלנו הן כרמלית4שם סי' שמו סעיף ג., ולספרדים אין לטלטל - לכתחילה - על סמך עירוב זה ברחובות המוגדרים כרשות-הרבים לפי הדעה הראשונה, המחמירה, ורק בשעת הדחק ניתן לסמוך על עירוב זה - מכיוון שהוא מועיל לשיטת היש אומרים5עיין בס' "כף החיים" (או"ח סי' יג סק"ז) שכשיש בשו"ע דעה סתמית ויש אומרים, הכלל המסור בידינו שהסברה העיקרית היא הסתמית, וכי מרן הביא דעת היש אומרים להקל כמותה בשעת הדחק..

96. 45.11

    הספרדים יוצאי קהילות צפון-אפריקה נהגו להקל לטלטל אף לכתחילה כדעת היש אומרים6שו"ת "ויאמר משה" (או"ח סי' ו) בשם גאוני תוניס, ושו"ת "תולדות פרץ" (לרב פרץ מימון, מרבני מרוקו)., ומכל מקום אין למחות בידי ספרדי המטלטל בשבת על סמך עירוב האשכנזים, מכיוון שיש לו על מה לסמוך7מרן עצמו הזכיר בסי' שג סעיף יח שאין לנו רשות-הרבים גמורה, ובסי' שכה סעיף ב התיר לשלוח מזון ע"י גוי לגוי אלים או משום דרכי שלום, והאחרונים דנו בזה שדבריו סותרים למה שכתב בסתמא בסי' שמה, ויש שיטות בדבר, ועל-כן אין למחות במי שמקל כדעת היש אומרים שבסי' שמה, ועיין באריכות בס' "לוית חן" (סי' לג)..

97. 46.1

    מונטבידאו, אורוגואי, שבט תשנ"ה

98. 46.2

    מו. הכנה משבת לחול ע"י גויים

99. 46.3

    שאלה:

100. 46.4

     בקהילתנו פועלים מספר "קטרינגים" כשרים המכינים ארוחות ומסיבות. בשבועות הקרובים יתקיימו מספר מסיבות המתחילות במוצאי שבת. מפאת שעת היציאה המאוחרת לא ניתן להכין את כל הנדרש עם צאת השבת.

← Previous · Next → — showing 401–500 of 1,575

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Part 3. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/FtpUserFiles/Books/shotBemarehH/3.pdf Licence: CC-BY. Source.