B'Mareh HaBazak Volume III
- 12.4
נוהגים פה בעירנו להוסיף בסוף פ' בלק ג' פסוקים ראשונים של פ' פנחס, כדי לא לסיים הפרשה בענין רע. האם מנהג כזה מוכר, והאם ראוי לבטלו או לקיימו?
- 12.5
תשובה:
- 12.6
המנהג לסיים את קריאת פרשת בלק בתוספת שלושה פסוקים מפרשת פינחס (עד "את בריתי שלום") הינו מנהג ותיקין בקורפו1הטעם למנהג זה הובא בשו"ת "זרע אנשים", קובץ תשובות שליקט הרב חיד"א (סי' כא - תשובת הרב יעקב מייו): "חיזוק טובה וחינות לפנחס על מעשהו הטוב ולהשלים בברית שלום שהוא קיום כל העולמות". וניתן לשער שישנו טעם נוסף, והוא שלא לסיים בדבר רע, כנפסק ברמב"ם פרק יג מהל' תפילה הל' ה, וברמ"א או"ח סי' קלח., ומנהג ישראל תורה הוא2עיין שו"ת "זרע אנשים" שמובא שם, שמנהג זה הינו מנהג ותיקין בקורפו (ובקורפו ישבו גאוני עולם, ביניהם הרד"ך שמנהג זה כבר היה בימיו, ועיין שו"ת "בנימין זאב" סי' קעד). וסיים הרב יעקב מייו את תשובתו הארוכה שם כנגד המערערים שקמו למנהג זה במילים אלה: "... בהא סלקינן ובהא נחתינן שאין במנהג זה שום נדנוד איסור כפי דברי הפוסקים וכפי דברי הזוהר, שאינו נקרא מדלגין ולא משיג גבול כדאמרן, וכל המחזיק במנהג למצוא סמך ומשען שכרו הרבה מאד...", ועיין שם נימוקיו. ראה תקציר תשובתו בלקט "הקמת החדש" לרב יעקב צבי כץ (ח"ג סי' קלז ס"ק סט*). כמו כן שמענו מן הרב שלמה סופר נ"י ששמע מאביו הרה"ג אברהם סופר [מהדירם של ספרי "בית הבחירה" להמאירי, שהיה רב בקורפו בשנים התרפ"ה-תרפ"ח, ולאחר מכן שימש ברבנות בגוריציא עד שנת התרצ"ו], שכך נהגו בזמן כהונתו בקורפו. כמו-כן כתב הרב פרופ' עזרא ציון מלמד נ"י במאמרו ("תרביץ" ה, עמ' 387), שכך היה המנהג בפרס, ונשתייר בקהילת שיראז ובעוד כמה קהילות שם, וכן נהג אביו, הרב רחמים מלמד בישיבתו בירושלם (אמנם הביא שם שבכמה ערים בפרס בטל מנהג זה, כנראה בהשפעתם של חכמי הספרדים שליחי ארץ הקודש). וראה גם ספרו "פרקי מנהג והלכה", עמ' 110. הבעיה במנהג זה היא בשל דברי הזוהר פר' ויקהל (דף רו ע"ב בהוצ' מוסד הרב קוק): אסור ליה למאן דקארי באוריתא למפסק פרשתא או אפילו מלה חדא, אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא יפסיק, ולא יפסיק מלין בפרשתא בשבתא דא בפרשתא דשבתא אחרא.... ואסור לן לערבא אלין באלין ולא לאעלא רתיכא דחבריה אפילו כמלא נימא... אלא כל חד וחד כמה דפסיק לון קב"ה וכמה דמני לון באינון פרשיין כל חד וחד על מטריה...". הובאו דברי זהר אלה ב"מגן אברהם" (או"ח סי' רפב ו"ערוך השולחן" סי' רפב סעיף ב וג). בשו"ת "זרע אנשים" הנ"ל מיישב שאין מנהג קורפו סותר את דברי הזהר, מכיוון שתחילת פרשת פינחס וסוף פרשת בלק הם עניין אחד, ואין כאן ערוב פרשיות, וגם אין השגת גבול מפרשה לפרשה מכיוון שעתידים לקרוא את פרשת פינחס בשבת הבאה מראש הפרשה [ועיין ב"ערוך השולחן" שם סעיף ג המיישב את קושית ה"מגן אברהם" שם - כיצד אנו מפסיקים באמצע פרשה בקריאה של ימי שני וחמישי, הרי למדנו במסכת ברכות דף יב ע"ב שכל שלא פסקו משה, אנו לא פוסקים? (ה"מגן אברהם" הוכיח שהכוונה אף לאמצע פרשה, וזיהה את הגמרא עם דינו של הזהר). ויישב בעל "ערוך השולחן" שמכיוון שעתידין להשלים בשבת, לא קיימת בעיה זו. וכעקרון זה ראה ב"טורי אבן" לראש השנה לא ע"ב (בשונה מהפסקה באמצע פסוק). וראה עוד בעניין זה בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' שנט), "שרידי אש" (ח"ג סי' פז), "רב פעלים" (או"ח סי' רא) ו"ציץ אליעזר" (חלק טו סי' טז). ב"שיירי כנסת הגדולה" בהגהות הטור לסי' קלז אות ב כתב על ש"ץ שהמשיך בשבת פרשת נשא לקרוא את תחילת פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה", שלא שינה ממטבע שטבעו חכמים, מכיוון שלא תיקנו חז"ל, שיקבעו סדר זה בשבת זה וסדר זה בשבת זה, אלא שכך המנהג. ועיין שו"ת "מים רבים" לרב רפאל מילדולה (או"ח תשובה ח, שהיא המשך לסי' ו, ז שם) שהשיג עליו מהזהר הנ"ל. ועיין עוד בארוכה בהמשך הדיון הנ"ל בשו"ת "דברי דוד" לבנו הרב דוד מילדולה (סימנים כא עד לח) תשובות מרבנים שונים (בעיקר תשובות כג, כד, כו ולו) ועל היחס בין דברי הזהר הללו להלכה. ולעניין מנהגנו שלא חשנו לסיים בדבר טוב בפרשת בלק ועוד פרשות, עיין שו"ת "רב פעלים" ל"בן איש חי" (ח"ד או"ח סי' מב), שכיון שהעולה מסיים בברכה, אין זה נקרא סיום בדבר רע. אך הקורא שניים מקרא ואחד תרגום יסיים בפסוק מן הפרשה הבאה או פסוק שכבר קרא אותו, ואף אותו יאמר שניים מקרא ואחד תרגום. ועיין עוד או"ח סי' תכח סעיף ה-ו וברמב"ם פרק יג מהל' תפילה הל' ה, שנראה משם שהלכה זו על סיום בדבר טוב אינה הלכה מוחלטת, והיא תלויה בשיקולים נוספים.. חשוב לציין שבשבת פרשת פינחס שוב יקראו מתחילת הפרשה.
- 13.1
ישראל, שבט תשנ"ג
- 13.2
יג. הנחת שקף עם טעמים וניקוד על גבי ס"ת בעת הקריאה
- 13.3
שאלה:
- 13.4
האם מותר בשעת הקריאה בתורה להעזר בשקף (נייר או פלסטיק שקופים), עליו יהיו כתובים טעמי המקרא, הניקוד, סופי פסוקים וכד' של פסוקי התורה, למעט האותיות.
- 13.5
הכוונה היא, להניח את השקף הנ"ל על גבי ספר התורה בעת הקריאה בתורה בציבור, כך שכמעט כל עולה לתורה יוכל לקרוא בעצמו, ללא עזרת ה"בעל-קורא".
- 13.6
לדעתנו, הדבר נחוץ מאד, בפרט בדורנו, בעיקר במקומות שאין בהם "בעל קורא", כגון בקהילות קטנות, בחו"ל, בצבא, בבית האבל וכו'.
- 13.7
תשובה:
- 13.8
1. ראייה דרך חומר שקוף
- 13.9
לדעת רוב האחרונים ראייה דרך חומר שקוף נקראת ראייה1שו"ת "הלכות קטנות" לרב יעקב חאגיז (ח"א סי' צט) - לגבי קריאת התורה דרך משקפיים, או טיפת שעוה שהאות ניכרת דרכה (הובאו דבריו ב"באר היטב" לאו"ח סי' קמג ס"ק ט), וכן בשו"ת "קול גדול" (סי נ). ועיין "שבות יעקב" (ח"א סי' קכו) לגבי חליצה שפסק - בהסתמך בין היתר על ה"הלכות קטנות" - שנקראת ראייה. אך שמענו בשם הגרש"ז אויערבך שבחליצה נוהגים הדיינים להחמיר, כי זה מדאורייתא., אך בכל זאת עדיף לראות בצורה ישירה, במקום שיש אפשרות כזו2ב"שערי אפרים" (שער ג סוף סעיף יח) כתב "ואם הקורא אינו רואה בטוב, ורגיל בבתי עיניים, מותר לקרות בהם" - משמע שראייה ישירה עדיפה. לגבי ברכת בורא מאורי האש מצאנו דעות בראשונים שאסור לברך על שלהבת שנראית בתוך עששית - רש"י לברכות נג ע"ב, "שיטה מקובצת" שם, "ארחות חיים" (הובא ב"בית יוסף" לאו"ח סי' רחצ בסוף הסימן), וכן נקט המחבר שם בסעיף טו (ולא מצאנו שהגר"א חלק עליו). אמנם הרשב"א חלק על רש"י, וראיתו מערוה בעששית שאסור לקרוא קריאת שמע כנגדה, ועיין "מגן אברהם" (שם סק"כ) שנראה שמצדד כרשב"א, ויעוין ביאורו ב"נודע ביהודה" (מהדורא תנינא תשו' כב), וכן עיין ב"ערוך השלחן" (שם סעיף יח) שגם מיישב את הרשב"א ממה שהקשה עליו ב"בית יוסף". ה"משנה ברורה" (שם ס"ק לז) פסק שלכתחילה "אין כדאי להקל" בברכת בורא מאורי האש בעששית (אמנם ב"ביאור הלכה" ציין שאין לנו כוח למחות ביד המקילין). כמו כן החמיר ה"משנה ברורה" בקידוש לבנה, שמי שנאלץ לקדש תחת הגג, לכתחילה יפתח את החלון (או"ח סי' תכו ב"שער הציון" ס"ק כה. ועיין ב"ביאור הלכה" שם, ריש הסימן ד"ה "ונהנין מאורה" וב"שער הציון" ס"ק ד. ועיין ב"משנה ברורה" ס"ק ג לגבי קידוש לבנה כשהלבנה נכסית בעבים). וכן הוא בבדיקת חמץ, שהבודק לאור החמה המאירה דרך החלון לא יבדוק, אם האור חודר דרך חלון זכוכית, ("מגן אברהם" סי' תלג ס"ק ד ו"משנה ברורה" שם ס"ק ז). אך עיין "דעת תורה" לאו"ח (סי' תלג סעיף א), שמביא בשם ה"דעת קדושים", שדברי ה"מגן אברהם" מוסבים על זמנם, שהזכוכית לא היתה זכה, אך בזמננו אפשר להקל. מראי-מקומות נוספים לעניין זה - שו"ת "הלכות קטנות" (ח"א סי' רעד) לגבי ראיית פני זקן בעששית, ולגבי ראיית עדות במראה (שם בח"ב סי' פב); "פתחי תשובה" (לחו"מ סי' לה ס"ק ח, ולאה"ע סוף סי' קסט, סדר חליצה בקצרה, ס"ק א); "ברכי יוסף" (חו"מ סי' לה אות יא); "שערי תשובה" (ריש סי' תכו. באור הלכה סי' רחצ ד"ה אמר בתוך אספקלריה ובספר "מאורי אש" לגרש"ז אויערבך דף צד; "יביע אומר" (ח"א או"ח סי' ז, סי' יז, סי' יח, ח"ד סי' מ, ח"ו סי' יב); "יחוה דעת" (ח"ד סי' יח אות ז ואילך)..
- 13.10
2. כיסוי שקוף על גבי קלף
- 13.11
מצאנו ב"שערי אפרים"3ב"שערי אפרים" (שער ה אות ז), וכן נראה מ"קיצור שולחן ערוך" (סי' כד סעיף יב). ובפשט הוא מטעם שראינו, שחשש לכתחילה לראייה דרך חומר שקוף. אך יתכן שהגם שראייה כזו נחשבת לראייה, הרי השעוה נחשבת לחציצה, שלא כך ניתנה תורה מסיני (מכוסה), ועיין לקמן הערה 7 בשם רמב"ן (וכעין מה שמובא ב"ביאור הלכה" לגבי בורא מאורי האש, שצריך אש גלויה ולא טמונה). וגם יתכן טעם אחר והוא שאין זה כבוד התורה, שתהא שעוה עליה. וצריך להסירה דווקא קודם הקריאה משום שצריך לסלק אי-כבוד מהר ככל האפשר. שכתב להסיר קודם הקריאה טיפת שעוה שעל הקלף, למרות שהאות ניכרת דרכה, ורק כשאי-אפשר לעשות כן, יקרא כך, ויסירנה לאחר מכן.
- 13.12
3. שינוי מן הנהוג
- 13.13
מצאנו ב"אגרות משה"4"אגרות משה" (יו"ד ח"ב סי' קלג), והוא מדמה זאת למה שפסלו חכמים טבילה שרחצו אחריה במים שאובין, שלא יאמרו, שמים שאובין מטהרים. וה"ה כאן שלא יאמרו, שכך צריך להיות ספר-תורה, ואם באמת יחשבו כך, יעברו בבל תוסיף. ואף שבמקרה שלנו לא מדובר בציפוי קבוע, הרי קיים החשש שיחשבו, שרק כך ניתן לקרוא בתורה. שאסר ציפוי נילון המודבק על ספר-תורה כדי לשמר את אותיותיו, אף שלא מצא מקור מפורש לכך.
- 13.14
4. ניקוד והטעמה
- 13.15
נפסק בשו"ע5שו"ע יו"ד סי' רעד סעיף ז. שספר-תורה המנוקד - פסול [וה"ה באשר לספר-תורה מוטעם6"נודע ביהודה" (מהדורא קמא סי' עד ד"ה ומ"ש מהרש"ל) - מאותו הטעם שאסור ניקוד, אסורה גם ההטעמה, שגם טעמי-המקרא משנים בין אם למסורת לאם למקרא. ועיין בט"ז שם ס"ק ו-ז, שספר מנוקד אי-אפשר להכשירו, מכיוון שנכתב מזויף מתוכו. והוא משום שהניקוד וההטעמה מבטלים את המשמעות של "יש אם למסורת" מן הספר7טעם זה מופיע ב"בית יוסף" (יו"ד סוף סי' רעד) בשם רב האי גאון, רבנו ירוחם והרשב"א. ובשם רמב"ן (סי' רלח) הביא טעם שאין הספר כנתינתו מסיני. ועיין ב"אגרות משה" (יו"ד ח"ג סי' קיז) שאמר, ששני הטעמים טעם אחד הם. ומשאירים רק את המשמעות של "יש אם למקרא", ובדומה גם בנדון דידן8מצאנו בר"ן (הובא ב"שאילת יעבץ" ח"א סי' עה) שאיסור קריאת התורה שלא מתוך הספר אינו רק משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן בע"פ, אלא גם מצד שבספר-תורה יש חסרות ויתירות, וקריין ולא כתיבן, והקורא שלא מתוך הספר מחסיר אותיות. וכן מצאנו ב"אגרות משה" (או"ח ח"ג סי' מא) שאומר, שאף שבקרי ולא כתיב אמנם ישנה הלכה למשה מסיני שניתן לקרוא בעל-פה, אבל הקורא צריך לראות את הכתוב בעיניו, כגון הקורא "אשר לו חומה" צריך לראות את הכתוב "אשר לא חומה" בשעה שהוא קורא. וכן לענייננו, אף שאין זה נחשב לקורא מספר מנוקד, הרי זה כקורא מספר שהמשמעות של אם למסורת בו מסותרת..
- 13.16
לסיכום: מן הטעמים הנ"ל נראה שיש להמשיך בדרך הקריאה הרגילה בישראל, והקורא יעזר באחד מן הקהל שיעמוד על ידו ויסמן לו את הניקוד ואת הטעמים9"משנה ברורה" סי' קמב ס"ק ח. [ומה גם שבדרך כלל אין קריאה בלא טעמים פוסלת את הקריאה10או"ח סי' קמב סעיף א ו"משנה ברורה" שם ס"ק ד.], ולא להשתמש בשקף המוצע.
- 13.17
שונה יהיה הדין לגבי מגילת אסתר שבה אין, בשעת הדחק, בעיה להשתמש בשקף המוצע11אף נראה שבמקום הדחק עדיף יהיה להשתמש בשקף המוצע, מכיוון שלגבי מגילת אסתר נפסק בשו"ע או"ח (סי' תרצא סעיף ט) שמגילה מנוקדת כשרה. וה"משנה ברורה" (שם ס"ק כה) פסק שבשעת הדחק יהיה מותר להטעים את המגילה (כ"כ בספר "באר שבע" דף קה וב"מגן אברהם" ס"ק י), וב"קיצור שולחן ערוך" (סי' קמא סעיף יח) התיר גם לנקד. אך מכיוון שלכתחילה ראוי שלא לנקד ולהטעים בתוך המגילה עצמה, וב"ערוך השלחן" (שם סעיף יד) פסק שאף בשעת הדחק אין להטעים, נראה שהשקף המוצע עדיף (וזה עדיף גם מבחינה טכנית, שהרי אם יכתבו את הטעמים בתוך המגילה עצמה, יצטרכו למחוק אותם כשיהיה מי שיודע לקרוא בלעדיהם, ובשקף אין בעיה כזו).. אך יש להגביל את השימוש בו בכך שאכן השקף יעשה בצורה כזו, שיהיה מובטח, שהטעמים והניקוד לא יסתירו את האותיות בשעת הקריאה12ויש לציין הגבלה נוספת, והיא שראינו שכאשר יש בו בשקף קמט, אי-אפשר לקרוא דרכו. יש אפוא להבטיח שבעיה זו לא תהיה, הן ע"י שימוש בחומר גמיש לשקף הן על-ידי יִדוע הקונים בבעיות האפשריות..
- 14.1
קיטו, אקוודור, חשון תשנ"ה
- 14.2
יד. תפילת מנחה אחר השקיעה
- 14.3
שאלה:
- 14.4
מי שלא הספיק להתפלל מנחה, משום אונס, לפני השקיעה, האם ישנם מצבים בהם אפשר להתפלל אחרי השקיעה או שמא, תמיד עדיף להתפלל תשלומין בתפילת ערבית?
- 14.5
תשובה:
- 14.6
בעניין מי ששכח להתפלל תפילת מנחה, ועבר זמן השקיעה, יש מחלוקת בין פוסקים: יש אומרים שבדיעבד יכול להתפלל מנחה1היתר התפילה בדיעבד לאחר שקיעה מבוסס על ג' סעיפים להתיר: א. דעת כמה מן הראשונים, שלכתחילה זמן תפילת מנחה נתקן עד צאת-הכוכבים. ב. דעת ר"ת, המחבר ורמ"א שפסקו, ש"שקיעה" הינה סוף השקיעה ולא תחילתה (ושלא כנהוג במקומותינו, שנהגו כשיטת הגאונים והגר"א, שהיום נגמר בתחילת השקיעה). ג. דעת ר' יוסי שבין-השמשות כהרף עין, והוא סמוך לצאת-הכוכבים, ומשקיעה ועד בין-השמשות הוא יום ממש (בעוד שלחולקים עליו בין-השמשות הוא משך הליכת שלושת רבעי מיל, והוא כל משך הזמן שבין שקיעה לצאת-הכוכבים). ונפרט את האמור לעיל: במסכת ברכות (כו ע"א) במשנה נחלקו ר' יהודה וחכמים בעניין סוף זמנה של תפילת מנחה (קטנה). דעת חכמים: "תפילת מנחה עד הערב", ופירש"י - עד חשכה, ומכאן ואילך זמן תפילת ערבית. "ור' יהודה אומר: (תפילת מנחה) עד פלג המנחה", ומכאן ואילך תפילת ערבית. ובגמ' שם: "השתא דאיתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד", וכך פסק שם רי"ף (יח ע"ב בדפי הרי"ף). וכתב שם רא"ש בשם אחד מן הגאונים שמי שנוהג להתפלל ערבית מפלג המנחה, כרבי יהודה, לא יתפלל מנחה אחר פלג המנחה. והנוהג כחכמים להתפלל מנחה עד הערב, לא יקדים להתפלל ערבית מפלג המנחה, "דאי אפשר לו לעשות פעם כר"י ופעם כחכמים". וכמובן, לאו דוקא שלא יעשה ביום אחד תרתי דסתרי, אלא אף בימים שונים ינהיג עצמו או כר"י או כחכמים. וכך פסק רמב"ם (הל' תפילה פ"ג ה"ד) "וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה, עד שישאר מן היום שעה ורביע (=פלג המנחה). ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה". ופירש שם ה"כסף משנה" שכיוון בדבריו למה שכתב רא"ש בשם הגאון הנ"ל. וכן כתבו תלמידי ר' יונה (יח ע"ב בדפי הרי"ף) והוסיפו - "ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפילת המנחה אחר פלג המנחה, כרבנן, אין לנו להתפלל תפילת ערבית קודם שקיעת החמה כר"י, אלא לעשות הכל כרבנן. מיהו בדיעבד, אם התפלל תפילת ערבית בכוונה לצאת מפלג המנחה ואילך - יצא". וכך פסק בשו"ע או"ח (סי' רלג סעיף א) "ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולר"י עד פלג המנחה... ואסיקנא דעבד כמר עבד... והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו... ועכשיו שנהגו להתפלל מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפילת ערבית קודם שקיעת החמה, ואם בדיעבד התפלל תפילת ערבית מפלג המנחה ומעלה - יצא. ובשעת הדחק יכול להתפלל תפילת ערבית מפלג המנחה ולמעלה". כלומר, אנו שנוהגים כחכמים, יכולים לסמוך בדיעבד, ובשעת הדחק אפילו לכתחילה, על שיטת ר' יהודה, ולהתפלל ערבית מפלג המנחה. ורמ"א שם סיים: "ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך, ובדיעבד או בשעת הדחק יצא, אם התפלל מנחה עד הלילה - דהיינו עד צאת-הכוכבים". והנה נחלקו ראשונים בדעת חכמים (לגבי סוף זמן מנחה), מהו "עד הערב". רש"י במשנה כתב "עד חשיכה". וכתבו תלמידי ר' יונה (שם) שאין לפרש, שהכוונה לצאת-הכוכבים, שהוא לילה ממש, אלא אינו אלא עד שקיעת החמה, משום שבמס' זבחים (נו ע"א) אמרו, שדם קרבן התמיד של בין הערביים נפסל לזריקה משקיעת החמה, ותפילת מנחה כנגד תמיד של בין הערביים, וכמו שזמן זריקת דמו עד השקיעה, כך זמן מנחה. וכך נשמע לכאורה ברמב"ם שכתב (שם) "עד שתשקע החמה", ולא כתב "עד הלילה". וב"שלטי גבורים" שעל המרדכי (ברכות פרק רביעי, ס"ק ב) כתב שיש מרבותינו שפירשו "עד הערב", היינו עד שתחשך, ואפשר שדעתם היא, שזמנה עד צאת-הכוכבים, וכדאמרינן בפרק ראשון "עד צאת-הכוכבים יממא הוא". וחלק עליהם ה"שלטי גבורים" ואמר שאין זה מחוור, מכיוון שמנחה כנגד עבודת התמיד נתקנה, ואי-אפשר לשחוט אחר שקיעת החמה (וכדעת תלמידי ר"י). והנה כתב הראבי"ה (תענית סי' תתנח) "שדם הקרבן נפסל בשקיעה, היינו - בצאת-הכוכבים, שנאמר - 'ביום הקריבו את-זבחו' - ולא בלילה". ולדבריו, גם מנחה זמנה עד צאת-הכוכבים. ויש שרצו לפרש כן ברש"י במנחות (כ ע"ב), שכתב ש"דם קרבן התמיד נפסל לזריקה בשקיעת החמה, מפני שאינו ראוי להיזרק בלילה, שנאמר 'ביום צוותו להקריב את-קרבניהם', ולמחר נפסק בלינה", משמע שדווקא בצאת-הכוכבים נפסל הדם, דכבר לילה הוא, ולא משקיעת החמה. אך תוס' שם ד"ה נפסל ובזבחים (נו ע"א) ד"ה מנין כתבו בשם רבנו תם, שאע"פ שבכל מקום דאמרינן "משתשקע החמה" הכוונה לשקיעה המאוחרת, שהיא ¾ מיל לפני צאת-הכוכבים (של ר"ת), מכל מקום כאן שכתוב "משקיעת החמה", הכוונה לתחילת השקיעה, כשנכסית השמש מעינינו (הוא 4 מיל לפני צאת-הכוכבים דר"ת), ומאותו הרגע פסול הדם לזריקה, ואם כן נאמר שהוא הדין למנחה שזמנה עד שקיעה ראשונה בלבד. אלא שתוס' שם כתב בשם יש מפרשים, שאפשר לומר, שדם נפסל לזריקה רק מצאת-הכוכבים, ומדרבנן נפסל משקיעת החמה, שעשו הרחקה, וקרא אסמכתא בעלמא הוא. ולפי זה אפשר לומר שזמן מנחה עד זמן זריקת התמיד דאורייתא שהוא צאת-הכוכבים (ומנגד אפשר לומר שקבעו מנחה כנגד הזמן המעשי (מדרבנן) של זריקת הדם, שהוא שקיעת החמה). ואולי יש לדקדק בדברי תוס' שאף לשיטת היש מפרשים אין הכוונה, שמותר מדאורייתא לזרוק הדם עד צאת-הכוכבים ממש, דהלא בין השמשות ספק לילה הוא, אלא כוונתו לסוף השקיעה שהיא סמוכה לצאת-הכוכבים (13.5 דקות לפניו), ולאפוקי מר"ת שסובר, שזריקת הדם זמנה עד תחילת השקיעה. וכן יש לומר במה שכתב הראבי"ה הנ"ל שדם נפסל בצאת-הכוכבים, לאו דוקא, אלא בסוף השקיעה. ולפי זה גם תפילת מנחה אי-אפשר להתפלל עד צאת-הכוכבים ממש, אלא עד סוף שקיעה. ויש לציין מה שכתב בספר "מנחת כהן" (מאמר ב, פ"ח) שכיוון שאיברים של קרבן התמיד נקטרים על גבי המזבח גם לאחר שקיעת החמה, עד צאת-הכוכבים, הרי שתפילת מנחה תהא גם היא עד צאת-הכוכבים, למרות שדם נפסל לזריקה בשקיעה (וקשה, שהרי עיקר עבודת התמיד הוא שחיטתו וקבלת דמו וזריקתו על המזבח). וב"הגהות מיימוניות" (פ"ג מהל' תפילה אות ג) כתבו בשם ר"ח, שעכשיו שנהגו כל ישראל להתפלל מנחה עד הערב, וכדאמר ר' יוסי בירושלמי, לא מוקשה תפילת מנחה לתמיד של בין הערביים, אלא (מוקשה) לקטורת שנא' "תכון תפילתי קטורת לפניך, משאת כפי מנחת ערב". וכ' הגר"ע יוסף (שו"ת "יחוה דעת" כרך ה סי' כב) שכיוון שקיימא לן, שקטורת של בין הערביים זמנה אחר הקרבת איברים של התמיד, ממילא יוצא שזמנה אחר שקיעת החמה, וכן זמן מנחה, לשיטת ר' יוסי בירושלמי. ובספר "שבלי הלקט" (סי' מח) כתב: "מי שרוצה להתפלל מנחה עד צאת-הכוכבים, כרבנן, הרשות בידו". ובשו"ת מהרי"ק (סי' קעג) כתב: "פשוט שלדעת חכמים שחולקים על ר' יהודה, זמן תפילת המנחה נמשך עד הלילה שהוא בצאת-הכוכבים". וכן משמע מסתימת לשון המחבר והרמ"א בשו"ע או"ח (סי' רלג סעיף א) שהבאנו לעיל, שכתבו שלדעת חכמים זמן מנחה עד הלילה, ורמ"א טרח לבאר "דהיינו עד צאת-הכוכבים". ומקורו ממה שכתב ב"דרכי משה" שם - "מהרי"ל היה נוהג להתפלל בשעת הדחק (דלכתחילה נהגו כר"י עד פלג המחנה), סמוך לצאת-הכוכבים". והאריך מאד בעניין זה בשו"ת "שאגת אריה" (סי' יז) והוכיח שזמן מנחה איננו עד שקיעת החכמה הראשונה, אלא עד צאת-הכוכבים. ואמנם דעת הגר"א בביאורו לשו"ע או"ח (סי' רסא), וכן דעת ה"מעדני יום טוב" ודעת "הלבוש", כדעת תלמידי ר' יונה, וכדעת "שלטי הגיבורים" הנ"ל, שזמן מנחה רק עד שקיעת החמה. וכן נוהגים רובא דאינשי להתפלל לכתחילה מנחה לפני שקיעת החמה. והוסיף ה"משנה ברורה" (שם בסק"ח), שמה שכתב המחבר "עד הלילה", כוונתו עד בין השמשות שהוא ספק לילה, והיינו עד השקיעה. וכן במה שכתב הרמ"א שם "עד הלילה - דהיינו עד צאת הכוכבים", ביאר ה"משנה ברורה" (סקי"ד, ומקורו ב"פרי מגדים" שם סק"ז): "לאו דוקא, דערך ¼ שעה קודם צאת-הכוכבים - בין השמשות הוא לכולי עלמא, ואין להתפלל באותו הזמן (מנחה או ערבית) אלא כל סמוך לזה, והיינו ¾ מיל קודם צאת-הכוכבים". ולפי דבריו, גם דעת המחבר והרמ"א היא שיש להתפלל מנחה עד השקיעה, דהיא תחילת בין השמשות. אלא שמכל מקום יש מחלוקת בין הפוסקים, עד איזו "שקיעה" יש להתפלל מנחה. ומבאר ה"משנה ברורה", שדעת המחבר והרמ"א כאן כדעתם בסי' רסא, שפסקו ש"שקיעה" לעניין כל המצוות התלויות ביום היא השקיעה המאוחרת, וכדעת ר"ת, ואז מתחיל בין השמשות ונמשך ¾ מיל עד צאת-הכוכבים. ושקיעה זו מאוחרת לשקיעה הראשונה (שהיא משנכסית השמש מעינינו) ב3.25- מיל והוא כמעט שעה שלימה. ולכן מה שכתבו כאן "עד הלילה", וביאר ב"משנה ברורה" עד בין השמשות, היינו עד השקיעה המאוחרת, וכשיטתם. אך שיטת הגאונים, וכן פסק הגר"א בסי' רסא, ועוד הרבה אחרונים, שהשקיעה הראשונה היא סוף היום (בין לעניין כניסת שבת בין לעניין הפסק טהרה לנידה ובין לשאר דינים שזמנם ביום ולא בלילה), וממילא אין להתפלל מנחה אחר שקיעה ראשונה. ולכן פסק ה"משנה ברורה" (ס"ק יד) שלכתחילה יש להתפלל מנחה עד תחילת השקיעה, ובזה יוצא ידי חובה לכולי עלמא, ובדיעבד, אם שכח או נאנס, יתפלל מנחה עד סוף שקיעה (!) שהיא כשעה לאחר מכן, ובלבד שלא יראו כוכבים, ויסמוך בזה בדיעבד על דעת הסוברים שזמן מנחה עד השקיעה המאוחרת. אלא שלדידן, בארץ-ישראל אין משך הזמן בין "תחילת שקיעה" ל"סוף שקיעה" (שהיא החשכת האופק) נראה בטבע, אלא אדרבא הרקיע מחשיך (והכוכבים יוצאים) עוד קודם לכך בהרבה, ולכן נפסק שיתפלל בדיעבד רק עד ¾ מיל אחר השקיעה הראשונה, שהוא משך בין השמשות לפי דעת הגאונים, ואז אין לו להתפלל עוד מנחה, ובמיוחד משום שהמנהג במקומותינו הוא להתפלל ערבית מיד בצאת-הכוכבים הזה (שהוא ¾ מיל אחר השקיעה הראשונה). ואנו נוסיף שכיוון שדעת חלק מן הראשונים, כפי שהבאנו לעיל, היא שלכתחילה זמן מנחה עד צאת-הכוכבים, יש לצרפם כסניף לקולא, ולהתיר תפילת מנחה בדיעבד עד ¾ מיל אחר השקיעה. וכסניף נוסף לקולא יש לצרף את דעת ר' יוסי שבין השמשות הוא כהרף עין, וזמנו סמוך לצאת-הכוכבים, היינו שלשיטתו משך בין השמשות, שלפי שאר התנאים מתחיל עם השקיעה, הוא עדיין יום, ואם כן לשיטתו זמן מנחה הוא. וכן כתב ה"משנה ברורה" ב"שער הציון" (שם סקכ"א) שכדאי הוא ר' יוסי לסמוך עליו לקולא, בדיעבד. וכך פסק הגר"ע יוסף בשו"ת "יחוה דעת" (כרך ה סי' כב) שיתפלל מנחה בדיעבד עד ¾ מיל אחר השקיעה (והוסיף לחדש שאף יעדיף לכתחילה להתפלל אחר השקיעה בציבור כשמתאחרין, מלהתפלל ביחידות לפני השקיעה, אלא שבזה הוא חלוק על ה"משנה ברורה" הסובר שוודאי לכתחילה יעדיף להתפלל מנחה ביחידות לפני שקיעה - שהוא נכון לכל השיטות, ולא יתאחר עם הציבור). עד ½13 דקות2עיין לעיל בהערה 1 שהקולא בדיעבד להתפלל מנחה היא עד ¾ מיל אחר השקיעה, ושיעור זה נתון במחלוקת השיטות, מהו זמן הליכת מיל (18 דקות, 22 דקות או 24 דקות), ועל כן לחומרא לא נקל יותר מן השיעור הקצר שהוא כ-¾ מיל. ואכן יש לדעת דמיירי בדקות זמניות, ואם כן בחורף, כשהיום קצר, שיעור זה קטן ב16%- בערך, ועל כן יש להקפיד שלא להתפלל מנחה, אף בדיעבד, אחרי 10 דקות שאחרי השקיעה. וכן כתב ב"כף החיים" (סי' רלג סק"ה) שמנהג ירושלם וחברון, שלא להתפלל מנחה אחר שעברו עשרה רגעים מן השקיעה. אחרי השקיעה, וטוב יעשה אם יתנה תנאי3עיין ב"ביאור הלכה" (סי' רלג ד"ה דהיינו עד צה"כ) שהביא עצה טובה זו בשם ספר "סדר זמנים". ויש להעיר שעצה זו אינה מועילה לתפילת מנחה בערב שבת, ולמנחה של שבת, מכיוון שתפילת ערבית שלאחריה היא בנוסח שונה (ערבית של שבת, או של מוצ"ש), ואי-אפשר להתנות שלצד אחד תעלה התפילה לשם מנחה, ומאידך - לשם ערבית (והוא הדין למנחה בערב יו"ט, ביו"ט, בערב ראש-חודש, בראש-חודש, בערב חנוכה, בערב פורים ובפורים)., שאם עדיין זמן מנחה, תהא תפילתו זו תפילת מנחה, והתפילה שיתפלל אחר צאת הכוכבים תהא לשם ערבית, ואם כבר עבר זמן מנחה, תהא תפילתו זו תפילת ערבית, והתפילה הבאה תשלומין למנחה.
- 14.7
ויש אומרים שמי ששכח להתפלל מנחה, ועבר זמן השקיעה, הפסיד התפילה, ויתפלל ערבית שתיים, אחת לחובה ואחת לתשלומין4דעת הגר"א נבנצל (ואמר שכמדומה הוא ששמע כן להלכתא מהגרש"ז אויערבאך), שכיון שעיקר הקולא בדיעבד של ה"משנה ברורה" להתפלל מנחה אחר השקיעה הוא משום דעת המחבר והרמ"א, שפסקו כר"ת, ש"שקיעה" היא השקיעה המאוחרת, ואמנם דבר זה נראה בטבע באירופה, שאחר שנכסית השמש מעינינו, עוד מאיר המערב זמן ממושך, עד שמגיע שיעור הסתלקות האור מרוב הרקיע, והיא השקיעה המאוחרת. אך בא"י דבר זה אינו נראה בטבע כלל, והאופק מחשיך זמן קצר אחר שקיעת החמה ("הראשונה"), ופוק חזי מה עמא דבר, דכולי עלמא נוהגין בא"י כשיטת הגאונים והגר"א לעניין הפסק טהרה וכניסת שבת עד השקיעה הראשונה, ורובא דעלמא לא מחכים בצאת השבת לצאת-הכוכבים דר"ת, אלא עושים מלאכות דאורייתא הרבה קודם לכן. הנה כי כן אין לסמוך על זה בדיעבד, דהוי כסתרי אהדדי. ולכן פסק שאם עבר זמן השקיעה, הפסיד מנחה ויתפלל ערבית שתיים, אחת לחובה ואחת לתשלומין. והוסיף שיהיה זה ממש סתרי אהדדי, אם יתפלל מנחה אחר שקיעה, ומיד בצאת-הכוכבים ה"מוקדם" (דלפי הגאונים הוא ¾ מיל אחר השקיעה - כנהוג במקומותינו) יתפלל ערבית עם הציבור, ונמצא שלפי דעת הגאונים לא התפלל מנחה בזמנה, ולפי דעת ר"ת לא התפלל ערבית בזמנה!.
- 15.1
מונטריאול, קנדה, סיון תשנ"ג
- 15.2
טו. ברכת בורא פרי הגפן על יין "קדם" ו"כרמל" לספרדים
- 15.3
שאלה:
- 15.4
האם יין "כרמל" תחת השגחת הראשון לציון הרב מרדכי אליהו הוא כשר לספרדים, והאם יין "קדם" תחת השגחת O.U. הוא כשר לספרדים?
- 15.5
תשובה:
- 15.6
בהתייעצות עם מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל הוברר לנו, כי יין "כרמל" שבהשגחת הראשון לציון מרן הרב הראשי הרב אליהו הוא כשר לספרדים, ואלו יין "קדם" שתחת השגחת O.U איננו כשר לספרדים, ויש אפוא להשתמש ביין אחר.
- 15.7
נדגיש שהביטוי "כשרות לספרדים" איננו מוסב על כשרות לשתייה, שכן גם להם לספרדים יין זה כשר, אלא מדובר בכשרותו להיחשב ליין מבחינת אחוזי המים שיש בו, דהיינו לענין קידוש וברכת בופה"ג.
- 16.1
מונטריאול, קנדה, סיון תשנ"ג
- 16.2
טז. עניית אמן על ברכת "יראו עינינו" לבן ארץ-ישראל שאינו אומרה
- 16.3
שאלה:
- 16.4
שליח מא"י שלא אומר "יראו עינינו" בתפילת ערבית, האם יש לו לענות אמן אחרי ברכת הקהל?
- 16.5
תשובה:
- 16.6
אין להפסיק בתפילת ערבית בין גאולה לתפילה1מס' ברכות (דף ד ע"ב) "איזהו בן העולם הבא, זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית". וכך נפסק בשו"ע או"ח סי' רלו סעיף ב., ומכיון שתיקנו חכמים ברכת "השכיבנו" וברכת "יראו עינינו", כגאולה אריכתא דמיא2הגמ' בברכות (שם) שואלת, מדוע "השכיבנו" אינה נחשבת הפסק, ומתרצת: "כיון דתקנו רבנן השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא", וכך כתבו בתוס' ד"ה דאמר (שם) לעניין ברכת "יראו עינינו"., ואינן נחשבות להפסק. אומנם לגבי עניית "אמן" אחרי ברכתם יש אוסרים3בספר "בן איש חי" (פ' פקודי, אות ה, שנה ראשונה) "אין להפסיק בין ברכות של ערבית לתפילה אלא לברכת השכיבנו, וענית קדיש, וחמישה אמנים דקדיש ותו לא... גם 'אמן' דברכת 'שומר עמו ישראל' לא יענה, כי זה אמן דברכות הוא, ואין עונים כאן אמנים דברכות". ויש מתירים4א. הרמ"א (סי' קיא סעיף א) כתב לעניין תפילת שחרית: "ויש אומרים שמותר לענות אמן על 'גאל ישראל', וכן נוהגים", ואם כן - כל שכן בערבית. "בית יוסף" כתב (בסימן הנ"ל) בעניין תפילת שחרית: "ולא יפסיק באמן אחר 'גאל ישראל' ולא בשום פסוק", ואילו בעניין תפילת ערבית (סי' רלו סעיף ב) כתב: "אין לספר בין גאולה דערבית לתפילה", ואין ניכרת דעתו לעניין עניית "אמן". ואולם בשו"ת "יחוה דעת" (ח"ב סי' ל) כתב: "להתיר ענית אמן, ודוקא של אותה ברכה שמברך עכשיו, משום שהבית יוסף הנ"ל (סי' רלו) פסק, דמותר להכריז בין גאולה לתפילה ולומר 'יעלה ויבוא', ומשום דהוי לצורך". כן כתב הרשב"א בתשובה (סי' רצג). ואם כן, כל שכן בעניית "אמן" של אותה הברכה. ב. בשו"ת "פנים מאירות" (סי' נט) התיר לענות "אמן" דאותה ברכה בברכת "להניח תפילין", בין ברכה להנחה. משמע דעניית "אמן" של אותה הברכה לא הוי הפסק., וגם בן ארץ-ישראל שנמצא בחו"ל, אף על פי שאינו נוהג לומר "יראו עינינו"5בשו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ב סוף סי' קב, עמ' שלט) כתב: "דברכת 'יראו עיננו' לא תלויה במקומות, אם לומר אותה או לא, אלא במנהג. אלא דבא"י כאשר הגיעו תלמידי הגר"א ותלמידי הגרש"ז בעל התניא הנהיגו שלא לומר, כך נשתרש המנהג בא"י שלא לומר"., יענה "אמן"6דעת מרן הרב שאול ישראלי - משום דעניין סמיכת גאולה לתפילה ממילא לא נשמר, מצד אמירת הקדיש. וכיון שהללו האומרים את ברכת "יראו עינינו" שומרים על מנהג שנהגו, ובדין נהגו, כיון שמסיימים בברכה, גם אם אין הוא מתפלל עמהם בעצם התפילה, יענה אמן (ודומה קצת למה דאמרינן חולין דף מט ע"ב: "אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם נמי לא סתים?"). .
- 17.1
קיטו, אקוודור, תשרי תשנ"ה
- 17.2
יז. דיבור לצורך אחר קריאת-שמע שעל המיטה
- 17.3
שאלה:
- 17.4
האם מותר לדבר אחרי קריאת שמע שעל המיטה לצרכים מסוימים, כמו להרגיע ילד כשמתעורר באמצע הלילה וכד'?
- 17.5
תשובה:
- 17.6
הקורא קריאת-שמע שעל המיטה ולא אמר ברכת המפיל, אם תאב לשתות או לדבר דבר נחוץ - הדבר מותר, אך יחזור ויקרא פרשת "שמע". ואם אמר ברכת המפיל, יזהר1יש שחוששים לברכה לבטלה, ועל כן נוהגים שלא לברך ברכת המפיל בשם ובמלכות, שמא יהיה הכרח להפסיק בדיבור בין ברכה לשינה ("בן איש חי" פ' פקודי, שנה ראשונה, סעיף יב). שלא להפסיק בין הברכה לשינה, ואחר שנרדם והתעורר, ודאי מותר לדבר2על-פי שו"ע או"ח סי' רלט סעיף א ו"משנה ברורה" שם ס"ק ד..
- 18.1
קיטו, אקוודור, אייר תשנ"ב
- 18.2
יח. ברכות בבית-המטבחיים
- 18.3
שאלה:
- 18.4
בית מטבחים שיש בו ריח לא נעים ולפעמים יש בו גם צואה של עופות, היכן אפשר לברך את הברכות "על השחיטה" ו"על כיסוי הדם"?
- 18.5
תשובה:
- 18.6
הרמ"א1שו"ע יו"ד סי' יט סעיף א. פוסק על-פי ה"אגודה", שאם אדם שוחט בבית-המטבחיים, שהוא מקום מטונף, יברך בריחוק ד' אמות, קודם שייכנס לשם (ולא ידבר עד אחר השחיטה), והיינו ד' אמות ממקום שכלה הריח2מחלוקת אמוראים בברכות (דף כה ע"א) אם צריך דווקא ריחוק מן הצואה עצמה או מן המקום שכלה הריח. בשו"ע או"ח (סי' עט סעיף א) פוסק מרן כרב חסדא - ממקום שכלה הריח, ועיין בשו"ע (שם סעיף ז) ובנושא הכלים בגדרי צואת תרנגולים, שלא תמיד צואתם נחשבת כצואת אדם, לעניין הרחקה לדבר שבקדושה., כדין כל צואה שמאחוריו או מן הצדדים3ביאור הגר"א (יו"ד סי' יט ס"ק ה). אבל לפניו צריך להרחיק כמלוא עיניו, וכפי שפוסק המחבר (או"ח סי' עט סעיף א). ועיין בהרחבה ב"ביאור הלכה" (שם סק"א) בפרטים השונים של תנאי ההרחקה מצואה בכל המצבים האפשריים..
- 18.7
ואם יש לבית-המטבחיים מחיצות, אין צריך להרחיק כלל מכל כיוון שהוא, אלא יברך מעבר למחיצה, כל שאין מגיע ריח רע לחוץ4"ערוך השולחן" (יו"ד סי' יט ה), על-פי פסק השו"ע (או"ח סי' פג סעיף א)..
- 18.8
יש שחולקים5"הפתחי תשובה" (יו"ד שם סק"ה) מביא את דעת ה"מגן אברהם" בסי' קסו סק"ג (וכן מובא זה ב"ערוך השולחן" שם) שברכה צריכה להיות במקומה, ושדברי ה"אגודה" דווקא כשנשאר עדיין באותו הבית. וכמו כן הוא מביא את דעת התשב"ץ שפסק להלכה, ולא למעשה, שיש לחוש שמא יימלך הקצב ולא ישחוט, "על כן ישחוט תחילה, ותיכף לשחיטה יצא לחוץ ויברך הברכה במקום טהרה, דכיון דמברכין ב'על' (היינו 'על השחיטה'), שפיר דמי. וכן יעשה בברכת הכיסוי" (שהרי גם בה מברכים "על כיסוי דם בעפר"). על רמ"א, אך "ערוך השולחן"6שם. ודחה את דברי ה"מגן אברהם" שרק בברכות הנהנין צריך לברך במקום שנהנה, ולא בברכות המצוות, והביא לכך ראיות. פוסק שהעיקר כדבריו, ופשוט שהוא הדין לעניין הברכה על כיסוי הדם.
- 19.1
קרלסרואה, גרמניה, כסלו תשנ"ג
- 19.2
יט. סמכות הרב האזורי ביחס לקהילה, בעניין בחירת שו"ב, חזן ורב מקומי
- 19.3
שאלה:
- 19.4
האם רב-מדינה או אנשי העיר קובעים, מי ימונה לשו"ב, חזן או רב. אבקש תשובה בשני מישורים.
- 19.5
1. כשיש חוקה בקהילות המדינה כי רק לרב האיזורי המילה האחרונה בנושא.
- 19.6
2. כשאין חוקה בקהילות המדינה הקובעת כי לרב האזורי המילה האחרונה בנושא.
- 19.7
פירוט לנ"ל.
- 19.8
במדינות גרמניה מקובל כי כל כמה ק"ק מאוחדות בועד מרכזי המורכב מנציגי הק"ק הבוחרים גם רב אזורי הנקרא - (Landesrabbiner).
- 19.9
עתה, באם אחת הק"ק מעוניינת להעסיק מטעמה שו"ב, חזן או רב המקובל עליהם, האם חייבים הם לקבל הסכמת הרב האזורי?
- 19.10
אבקש תשובה בשני האופנים אותם הזכרתי בנ"ל 1, 2.
- 19.11
נ.ב.אם יש קפידה מצד הרב האזורי, לא מתוך טעם הלכתי אלא מתוך אינטרס פוליטי אישי, האם חייבים בכלל להשמע להוראותיו?
- 19.12
תשובה:
- 19.13
לאחר עיון בשאלתך לא נוכל לענות עליה מבלי לקבל תשובה מפורטת לשאלות הבאות:
- 19.14
1. מהן הסמכויות שהעניקו הקהילות לנושא בתואר "רב אזורי"?
- 19.15
2. האם בקהילה זו כבר מועסק שו"ב, חזן או רב? ואם כן, מדוע היא מעוניינת להעסיק שו"ב, חזן או רב נוסף?
- 19.16
3. מי הוא הקובע במינויים בתוך הקהילה, רב הקהילה? אנשי הקהילה? ועד בית-הכנסת? ומה מקומו של הרב האזורי במערכת זו?
- 19.17
4. מהו הבסיס לחוקה, אם יש כזו, ומה נאמר בה, ביחס לסמכויות הרב האזורי - הסכמת קהל או חוק מדינה?
- 19.18
גם לאחר שנקבל תשובות לשאלות אלה, לא נוכל לתת תשובה למקרה ספציפי בלי לקבל את טענות שני הצדדים.
- 19.19
הבהרות:
- 19.20
לפניתכם אלי בשאלות ההבהרה אתחיל לענות מהסוף להתחלה ע"מ להקיף את הענין.
- 19.21
1. שאלתכם מס' 4. תשובה: הנני לציין כי אין צד שני בשאלתי ולא קיימת במקום בעיה של מחלוקת וכדומה.
- 19.22
בנוגע לסמכויות של רב אזורי אין שום חוקה כתובה בנושא הן בחוקה הממשלתית והן בחוקה הפנימית של ברית הקהילות.
- 19.23
2. שאלתכם מס' 3. תשובה: הקובעים בתוך הקהילות הם הועד הנבחר שהוא הדובר של בוחריו אנשי הקהילה, ועד בית הכנסת כאחד. הועד אוטונומי (בלעדי) לגבי החלטותיו, ואין שום גורם היכול להתערב בנעשה בקהילתם, ולהכתיב להם כיצד ומה לעשות. הרב של הקהילה אחראי במסגרת החוזה אשר יש לו עם הועד הנזכר לגבי כל הקשור בעניני הדת, וכן התחייב הועד הנזכר במסגרת החוזה כי כל הנעשה בקהילה יֵעשה אך ורק לאור ההלכה הכתובה בשולחן ערוך.
- 19.24
3. לגבי שאלתכם מס' 2. תשובה: בקהילה משמש הרב המקומי גם כחזן בעל קורא ומורה. ועד הקהילה רואה ברב כמנהיג רוחני המשמש אותם גם במקצועות הנזכרים.
- 19.25
4. לגבי שאלה מס' 1. תשובה: אין שום סמכויות מטעם ברית הקהילות לנושא בתואר רב אזורי.
- 19.26
אצפה לתשובתכם ההלכתית, כל זה ע"מ שבאם תתעורר איזו בעיה בנושא באחד משני האופנים 1 + 2 תהיה התשובה ברורה.
- 19.27
אין רואה אני מניעה לתשובה ההלכתית המתבקשת ככתוב "ועשית ככל אשר יורוך", הם ולא אחרים, וכי מציון (לא) תצא תורה?
- 19.28
תשובה:
- 19.29
מינוי חזן, שו"ב או רב לקהילה צריך להיות בהסכמת כל אנשי העיר1שו"ע או"ח (סי' נג סעיף יט) - אפי' יחיד יכול לעכב ולומר, איני רוצה שפלוני יהיה חזן. וכתב ה"משנה ברורה" (שם ס"ק נא) שהכוח לעכב הוא בעת ההתמנות, אך אם כבר התמנה, אין היחיד, ואפילו חצי הקהל, יכולים להעבירו, כיון שלא עשה שלא כהוגן (ועיין ב"משנה ברורה" סוף ס"ק נג שעיכוב היחיד למינוי ש"ץ הוא רק בזמנם, שהש"ץ היה מוציא היחיד ידי חובתו). ובס"ק נב כתב ה"משנה ברורה" שהכוח לעכב הוא כשאפשר למצוא מועמד אחר כמותו, באותם הדמים. ובס"ק נג כתב שהוא הדין בכל המינויים, שיכול לעכב, וכתב בספר "בית דוד" לר' דוד ב"ר חיים צבי שו"ב (הל' שחיטה סי' א ס"ק ז אות א) שכל שכן במינוי שו"ב, דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו.. אם יש ויכוח בקהילה, צריך להכריע על-פי הרוב, בתנאי שההכרעה תהיה כדעת רוב בעלי-זכות ההצבעה מתוך כולם, במעמד כולם2רשב"א, מובא ב"בית יוסף" (חושן משפט סי' יג), שו"ת "דבר משה" לר' משה תאומים (מהדורא קמא סי' צב) ומהרש"ם (ח"ב סי' קט).. אבל אם יש לקהילה ועד מוסמך, זכותו הבלעדית לבחור את השליחים של הציבור3"משנה ברורה" (שם ס"ק נג) בשם ה"פרי המגדים": ועכשיו המנהג שהולכים אחר ז' טובי העיר או אחר הנבררים מן הקהל על זה, כל מקום לפי מנהגו. וכמו כן ב"בית דוד" (שם) ובשו"ת "דבר משה" (שם)..
- 19.30
במינוי חזן או שו"ב בקהילה צריך את הסכמת חכם העיר שהוא הרב מרא דאתרא, ואם אינו מסכים, לא תועיל אפילו דעת כל אנשי העיר4שו"ת "דבר משה" (שם) על-פי גמרא בבא בתרא (דף ט ע"א בהנהו טבחי), וכן נפסק בשו"ע חושן משפט (סי' רלא סעיף כח) וב"פתחי תשובה" (שם ס"ק ו)..
- 19.31
נראה שלרב האיזורי במדינת גרמניה אין סמכות בקביעת מינוי חזן, שו"ב או רב בקהילות5א. לפי תשובתך מיום י"ד בטבת סעיף 4 אין לברית הקהילות שום סמכות ביחס לנושא בתואר רב אזורי, וכן גם נתברר לנו במחלקה לתפוצות שבמשרד הדתות. ב. בחוזרי מנכ"ל משרד הדתות מבורר שרב-שכונה צריך להמלצת רב העיר לשם קבלתו לתפקיד רב-שכונה, וכן צריך רב-העיר להסכמת מועצת הרבנות הראשית כדי לכהן כרב-עיר. ואולם למינוי רב במושב אין הכרח בהסכמת רב המועצה האזורית, ואם אנשי המושב בחרו באדם מסוים לכהן כרב, רשאית המחלקה לרבנים במשרד הדתות לאשר את מינויו, אף אם רב המועצה האזורית מתנגד לו. נראה שתפקיד רב אזורי במדינתכם מקביל לרב מועצה אזורית בארץ-ישראל מבחינת כפיפות הרבנים בקהילות כלפיו, ואין הוא נחשב למרא דאתרא שהסכמתו נחוצה למינויים בקהילה..
- 19.32
תשובה זו אינה מהוה התיחסות למקרה ספציפי אלא בירור הלכי בלבד.
- 20.1
מדריד, ספרד, חשון תשנ"ג
- 20.2
כ. כפיית כיסוי-ראש לנשים בבית-הכנסת
- 20.3
שאלה:
- 20.4
לפני כחצי שנה נפתח במדריד בית כנסת בנוסף לבית-הכנסת הקיים במדריד. בבית כנסת זה אין רב.
- 20.5
ישנם אנשים אשר שומרים הדת כהלכתה, ומנהלים את ענייני בית-הכנסת הכוללים: עליות לתורה, קריאת התורה, שליח ציבור, אזכרות וכל יתר הדברים שרב/שמש בבית כנסת עושים לצרכי הקהילה ובית הכנסת.
- 20.6
במקרה שאשה נשואה נכנסת לבית כנסת ללא כיסוי ראש - האם יכולה חברתה להכריחה בתוקף לשים כיסוי לראשה?
- 20.7
הערה: רוב מתפללי בית הכנסת הם אנשים מסורתיים, אבל אורתודוכסים.
- 20.8
כתוצאה מכך מרחיקים מתפללים אלה (גם מבחינה דתית) מבית כנסת זה ואז נאלצים מתפללים אלה לפנות לבית כנסת המרוחק מבתיהם מרחק רב ביותר ואולי אף להשתמש בתחבורה ציבורית או פרטית (לגרום לחילול שבת).
- 20.9
תשובה:
- 20.10
אשה נשואה חייבת לכסות את ראשה בין בבית-כנסת בין בכל מקום אחר1שו"ע אה"ע סי' כא סעיף ב ובסי' קטו סעיף ד.. במקום שיש סיכוי שהדברים יישמעו, צריך להעיר על כך בצורה יפה ובנועם ולהסביר את חשיבות הדבר, אך בוודאי שאין להכריח בכוח לעשות זאת, אפילו בבית-הכנסת, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו. ובמקום שנראה, שהדברים לא יישמעו, עדיף לא להעיר כלל על כך, ורב הקהילה ידבר על כך לפני כל הציבור בהזדמנות מתאימה, כפי ראות עיניו2יבמות דף סה ע"ב. .
- 21.1
גרנובל, צרפת, אייר תשנ"ג
- 21.2
כא. בעלות על ס"ת, לאחר שנמסר לבית הכנסת
- 21.3
שאלה:
- 21.4
זה כמה שנים היה מתפלל איש פלוני בבית הכנסת "זכות אבות". לאחר שנפטר לעולמו, בתו (ואחים השתתפו) תרמה ספר תורה לעילוי נשמת אביה. מסרה הכסף ביד הרב שהיה מנהיג הקהל בשנה ההיא. הרב קנה הס"ת והכניסו מיד בבית הכנסת. (לא עמד הס"ת בביתם אפילו רגע אחד). הזמנו את כל הקהילה להשתתף בחגיגת הכנסת ס"ת.
← Previous · Next → — showing 101–200 of 1,575
B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Part 3. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/FtpUserFiles/Books/shotBemarehH/3.pdf Licence: CC-BY. Source.