← Library

B'Mareh HaBazak Volume III

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,575 sections

1. 1.1

   מקסיקו, מקסיקו סיטי, כסלו תשנ"ה

2. 1.2

   א. שינוי הגיה בתפילה

3. 1.3

   שאלה:

4. 1.4

   בימים אלה אחד מהמתפללים הצעירים של בית הכנסת החל לבטא את שם ה' בהברה אשכנזית ואף אמר שנאמר לו שאם לא יעשה כך הרי לא יצא ידי חובה בברכות.

5. 1.5

   נהירים לי הדברים ופסקי הדין של הרב צבי פסח פרנק בהר צבי שמציין להלכה שהיום אין הבדל בין פתח לקמץ ואין הצבור מקפיד בביטויים הנכונים, וכן קביעת בעל אגרות משה שאין ידוע איזו היא ההברה האמיתית וכן קביעתו להלכה, שאשכנזי אינו רשאי לשנות מכפי שהתפללו אבותיו, ושבמקומותינו, שמתפללים בהברה אשכנזית, אסור לשנות להברה ספרדית.

6. 1.6

   בנושא דידן מדובר בבית אשכנזי שרובו ככולו אנשים צעירים שלמדו עברית בהברה ספרדית, חלק לא מבוטל מצבור זה דובר עברית ופרט ליחידים כל התפילה וקריאת התורה נערכת בהברה ספרדית.

7. 1.7

   אף הבחור הנ"ל, מאז שחזר בתשובה לפני מספר שנים, התפלל בהברה ספרדית גם כשעבר לפני התיבה אע"פ שאביו עשה את זאת בהברה אשכנזית, ואף עתה ששינה, השנוי הוא רק בביטוי השם הגדול והנורא בלשון אשכנז ואף זה בשיבוש שהרי מבטא "או" ולא "אוי", את שם האדנות.

8. 1.8

   לאור האמור לעיל יש לי מספר שאלות:

9. 1.9

   1. האם טוב עשה האדם הנ"ל ששינה את בטוי שם האדנות להברה אשכנזית?

10. 1.10

    2. אם טוב עשה, האם צריך להמליץ לצבור לנהוג בדרך זו?

11. 1.11

    3. האם לא עדיף שיחזור ויבטא את שם האדנות בהברה ספרדית וינהג שוב כמו רוב הצבור?

12. 1.12

    4. האם יש הבדל בין ביטוי שם האדנות ב"או" (ou האנגלי) לבין "אוי" (oi האנגלי) לנוהגים להגיד את שמו בהברה אשכנזית?

13. 1.13

    5. אם ביטוי השם ב"או" (ou) אינו נכון ואין ראוי לבטא את שם האדנות בבטוי כזה האם המבטא כך ב"או", אינו יוצא ידי חובת הברכה?

14. 1.14

    תשובה:

15. 1.15

    רוב רובם של פוסקי זמננו הסכימו שלכתחילה עדיף, שכל מתפלל יחזיק במנהג אבותיו1הגראי"ה קוק (מודפס בשו"ת "אורח משפט" סי' טז-יח), הגרי"א הענקין (ב"עדות לישראל" אות ס, ומודפס בכתבי הגרי"א הענקין ח"א עמ' 156), הגרצ"פ פרנק (שו"ת "הר צבי" או"ח ח"א סי' ד), הגר"מ פיינשטיין (שו"ת "אגרות משה" או"ח ח"ג סי' ה), הגר"מ ראטה (שו"ת "קול מבשר" ח"ב סי' יב), הגרי"י וייס (שו"ת "מנחת יצחק" ח"ג סי' ט), ויבדלח"ט הגרא"י וולדנברג (שו"ת "ציץ אליעזר" ח"ז סי' כח), והגרב"י זילבר (שו"ת "אז נדברו" ח"ג סי' מח (א)). העדיפות היא מצד "ואל תטש תורת אמך" (משלי א, ח, ועי' בגמ' חולין צג ע"ב). עם זאת, עיין בשו"ת "פסקי עוזיאל" (סי' א), בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ב או"ח סי' ג) ובשו"ת "יביע אומר" (ח"ו סו"ס יא).; ועל כן, גם מי שכבר שינה ומתפלל בהברה אחרת, עדיף שיחזור להברת אבותיו. בפשטות, עדיפות זאת קיימת גם אם הוא מתפלל בקביעות בבית-כנסת שבו הציבור מתפלל בהברה אחרת מזו שהוא חוזר אליה2ע"פ שו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ד סי' לג), שו"ת "עשה לך רב" (ח"א סי' סו), וכן משמע מסתימת הפוסקים שלא חילקו בין יחיד המתפלל בבית-כנסת באופן עראי לבין מי שמתפלל שם בקביעות. ושלא כב"עדות לישראל" (שם אות סה), ובשו"ת "בני בנים" (לנכדו של הגרי"א הענקין, בח"ב סי' א עמ' יא)..

16. 1.16

    יוצאים מכלל זה אותן האותיות שברור הוא, שהגייתו אותן משובשת (למשל חי"ת ועי"ן שהאשכנזים מבטאים אותן בדרך כלל ככ"ף ואל"ף3ע' במגילה כד ע"ב "תניא נמי הכי, אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא... מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין..." (ועי' גם ב"ערוך השלחן" או"ח סי' סא סעיף ח).), שבהן עדיף לאמץ את ההגיה, שברור כי היא נכונה4הגרא"י הענקין (שם), שו"ת "ישכיל עבדי" (שם ובח"ד או"ח סי' ג); וכן הורה הגרש"ז אויערבאך , אבל הדגיש שאין צריך להתאמץ בעניין. ועיי"ש בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ב אות ז) שכתב "שאין בזה משום מוציא לעז על הראשונים ח"ו, דהראשונים לא נהגו בזה מרצונם... שאם היתה להם היכולת בזמניהם לעמוד על אמיתות תורת הלשון בנימוקו וטעמו, ודאי שהיו שמחים כמוצא שלל רב לתקן מבטאם ולשונם...". אבל יש לנקוט זהירות יתירה כאשר קובעים, שפרט מסוים בטעות יסודו, כי בהרבה פרטים ה"ידועים" כטעויות יש באמת חילוקי-דעות בין גדולי המדקדקים, ורק במקום שכולם מסכימים בוודאות, שפרט מסוים אינו מקורי, נראה שיש לסמוך עליהם; ושלא כמשמעות ה"אורח משפט" (שם עמ' כג), ה"משפטי עוזיאל" (סוף התשובה שם), ה"אגרות משה" (או"ח ח"ג סי' ה) וה"מנחת יצחק" (ח"ד סי' מז). אבל על כל פנים ברור הוא שיש להתייעץ עם מדקדקים ובלשנים מקצועיים, שיראתם לשמים קודמת לחכמתם..

17. 1.17

    אמנם, לרוב בני-אדם מאד קשה להחליף באחרת את הגיית התפילה שבה הם רגילים להתפלל. ועל כן, אם נסיון החזרה להגיית אבותיו יגרום לו לתערובת הגיות ולתפילה מבולבלת, באמת עדיף להמשיך להתפלל בהגיה שאליה הוא רגיל, למרות שאינה הגיית אבותיו5ע' ב"עדות לישראל" (שם אות סה), ומובא ע"י נכדו בשו"ת "בני בנים" (שם עמ' י-יא), ש"לערב הברות ומבטאים שונים לקרוא מקצת כזו ומקצת כזו קרוב הדבר שאין יוצאים אפי' בדיעבד"..

18. 1.18

    על כל פנים, ברור הוא שבדיעבד יוצאים ידי חובת תפילה בכל הגיה מקובלת6"אורח משפט" (שם), "פסקי עוזיאל" (שם), "אגרות משה" (שם, ובח"ד סי' כג), "ציץ אליעזר" (שם); והוי על כל פנים כמו קרא ולא דקדק באותיותיה, דיצא (ברכות טו ע"ב, שו"ע אורח חיים סי' סב, א). ונראה דזהו גם בפרשת זכור, אפילו לדעות שקריאתה דאורייתא, כבשו"ת "בני בנים" (שם בסוף התשובה). והרוצה להחמיר בקריאת פרשת זכור כ"יביע אומר" (שם עמ' לח) תבוא עליו ברכה, אבל המיקל לא הפסיד..

19. 1.19

    יש שכתבו, שאשכנזי המתפלל בהברה ספרדית, מפני שקשה לו להחליף כנ"ל, יקפיד לפחות לבטא את שם אדנות כאשכנזים7כן מובא בשם ה"חזון איש" בכמה מקורות (שו"ת "אז נדברו", שם, "קריינא דאיגרתא" סי' קלח (גם לגבי ספרדים!), עי' בירחון "אור תורה" (שנה כא חוברת ה סי' נח בשם הגר"ח קנייבסקי ). אך עיין גם בדברי הגרי"נ רוזנטל בספרו "משנת יעקב" על הרמב"ם (הל' ברכות פ"ב הל' ח-ט, אות ד), שעל פי בירוריו נראה לו שה"חזון איש" באמת לא סבר ככה). אמנם, ברור הוא שיש להקפיד להבחין בין קמץ לבין חולם. ועי' להלן בהערה (9).. הרוצה לנהוג כך אמנם יש לו על מי לסמוך, אבל נראה עיקר כדעה שיש לבטא את כל התפילה, לרבות שם ה', בהברה אחידה ועקבית8כבשו"ת הגריא"ה הרצוג (סי' א), עיי"ש, וכן בשו"ת "הר צבי" (שם)..

20. 1.20

    מוסכם הוא שהביטוי המקורי לתנועה חולם הוא "או" (o) או (ou) ולא "אוי" (oi). ולכן, ברור הוא שעל הספרדים להמשיך לבטא אותה ב"או". וכן צריכים לנהוג אשכנזים שאינם בטוחים, איך ביטאוה אבותיהם. אולם קשה לדרוש כן מאשכנזים היודעים שמקורם הוא ממקומות שבהם ביטאו חולם כ"אוי" (oi), אבל ודאי גם הם אינם מפסידים אם יבטאו אותה כ"או" (ou)9שהרי מצד אחד, כל גדולי מדקדקי דורנו מסכימים שקריאת החולם כ"אוי" (oi) אינה מקורית, ויש להם הרבה טענות טובות. אבל מצד שני, הקריאה כ"אוי" היא ודאי בת מאות שנים לפחות, וקשה לדחותה באופן החלטי. ועי' ב"תפארת ישראל" למהר"ל מפראג (סו"פ סו) שכתב: "ואם שגינו, הלא אבותינו ימליצו בעדינו"..

21. 1.21

    כל הנ"ל הוא רק בנוגע לתפילת היחיד, ואלו המתפלל כש"ץ או קורא בתורה, לכתחילה יש לו לבטא את כל התפילה או הקריאה כהגיית הציבור, גם אם זה שלא כמנהגו10שו"ת "אגרות משה" (ח"ד סי' כג וסי' לג), גם לגבי ברכות העולה לתורה; שו"ת "עשה לך רב" (סי' סו), והוראת הגרש"ז אויערבאך . אמנם, יש שהקלו באקראי, דהיינו בש"ץ שאינו קבוע, במיוחד בהברה הספרדית-הארץ-ישראלית שבזמננו מובנת גם בקהילות האשכנזיות. עי' בשו"ת "שרידי אש" (שם ח"ב סי' ה), וב"שבט מיהודה" לגרא"י אונטרמן (סי' י)., ובלבד שהוא מסוגל לעשות כך מבלי שתפילתו או קריאתו תצא מבולבלת. ובמיוחד יש לו להקפיד בזה, אם החזקתו בהגיית אבותיו תגרום לאי-הבנה בציבור או למחלוקת ח"ו11עיי"ש בשו"ת "אורח משפט" (סו"ס יח), בשו"ת "משפטי עוזיאל" (בסוף התשובה שם), ובשו"ת "עשה לך רב" (שם), שאיסור "אל-תטש תורת אמך" נדחה מפני השלום. .

22. 1.22

    והקב"ה שומע תפילות כל פה.

23. 2.1

    קיטו, אקוודור, כסלו תשנ"ג

24. 2.2

    ב. דילוג על פסוקי דזמרה, ליחיד, הרוצה להספיק להתפלל עם הנץ

25. 2.3

    שאלה:

26. 2.4

    בשו"ע או"ח סימן נה ובמשנה ברורה שם ס"ק א נאמר שלענין להתפלל עם הציבור יש לדלג על חלקים מפסוקי דזמרא. האם אותו ענין נאמר על מי שמתפלל ביחידות כותיקין, ועל מנת להגיע בזמן ל"הנץ החמה" צריך לדלג או שבזה צריך להתפלל כסדר ולא לדלג?

27. 2.5

    תשובה:

28. 2.6

    אדם הרוצה להתפלל עם הנץ החמה ורואה שלא יספיק להתפלל בזמן כוותיקין, אם יתפלל את כל פסוקי דזמרה על הסדר, צריך לדלג1מובא בשו"ע אורח חיים (סי' נח סעיף א ב"ביאור הלכה" ד"ה ומצוה מן המובחר) "מותר להתפלל יחידי אפילו אם אין מנין כהנץ החמה, רק אח"כ". מוכח שתפילה כוותיקין עדיפה על תפילה בציבור, ואם מדלגין כדי להתפלל עם הציבור, כל שכן שיש לדלג כדי להתפלל כוותיקין..

29. 3.1

    קיטו, אקוודור, אייר תשנ"ב

30. 3.2

    ג. דיבור בשירותים ובמקלחת

31. 3.3

    שאלה:

32. 3.4

    ידוע האיסור לדבר בבית-הכסא, יש מקרים שמאד קשה לשמור על זה למשל כשמקלחים ילדים וכדו'. האם יש אפשרות להקל במקרה של צורך ולדבר דברים הנצרכים?

33. 3.5

    תשובה:

34. 3.6

    מותר לדבר דברי חולין בבית-הכסא שיש בו גם אמבטיה1הנה לעניין בית-הכסא שמשתמשים בו גם לשימושים אחרים, כתבו מן האחרונים שאין עליו דין בית-כסא לעניין דברים שבקדושה ונטילת ידיים וכו' ("מנחת יצחק" ח"א סי' ס בשם "זקן אהרון" ח"א סו"ס א, על-פי דברי "מגן אברהם" סי' פז ס"ק א, שגרף של רעי שמשתמשים בו גם לדברים אחרים, אין דין גרף של רעי עליו). ואף-על-פי שיש לפקפק בהיתר זה, כמו שכתב ה"מנחת יצחק" עצמו שם בסוף התשובה (וע"ע "יביע אומר" ח"ג סי' ב ס"ק ב), יש לצרף לזה גם את הדיעה שבית-הכסא שלנו אין עליו אלא דין בית-כסא דפרסאי שדינו כמכוסה (ברכות דף כו ע"א), שנפסק בשו"ע (או"ח סי' פג, ד), ע"ש ב"מנחת יצחק" בשם אחרונים. ואף שיש לפקפק גם בזה (עיין ב"מנחת יצחק" שם וב"יביע אומר" שם וב"חזון איש" הל' קריאת שמע סי' יז אות ד), יש עוד היתר בבתי-כסא שלנו שהם עשויים מחרסינה, שיש לצדד שדינה כזכוכית ומתכות, שכאשר הם נקיים, אין דין גרף של רעי עליהם (שו"ע או"ח סי' פז סעיף א). ואף-על-פי שגם בהיתר זה יש לפקפק (ע"ש ב"מנחת יצחק" הנ"ל וב"יביע אומר" הנ"ל וב"חזון איש". וה"חזון איש" כתב למסקנה שבתי-כסאות שלנו הם ספק דין בית-כסא), נראה שלעניין דיבור יש להקל, מכיוון שיש מחלוקת פוסקים בעיקר סיבת האיסור של דיבור בבית-הכסא - יש אומרים שהוא איסור מצד שהחיצונים יונקים מן הדיבור בבית-הכסא ("בן איש חי" שנה ראשונה פרשת ויצא אות י ו"כף החיים" סי' ג ס"ק ו), ויש אומרים שהוא משום צניעות. כך משמע מרמב"ם פ"ה מהל' דעות ה"ו, וכן כתב בשו"ע הגרש"ז בסי' ג הל' ב מפורשות, וגם ה"אור זרוע" שהוא המקור לדברי הרמ"א בסי' ג סעיף ב שאוסר דיבור בבית-הכסא, כמו שכתוב ב"דרכי משה" שם, כתב מפורשות שהוא מדין צניעות, וזה לשונו בח"א סי' קלז: "למדנו מאלו הלכות שאסור לספר בבית הכסא משום צניעות". וכן משמע פשטות הסוגיא בברכות דף סב ע"ב שכתוב שם, שקוראים לו בית-הכסא של כבוד הואיל ואין מדברים שם (כפירוש רש"י שם), הרי לפי הש"ס שלנו האיסור הוא מצד צניעות וכבוד. ואם כן נראה לאמר שלשיטות, שהאיסור הוא מדין צניעות, אסור לדבר בבית-הכסא רק כאשר מתכוון לעשות שם צרכיו, וכמו שצריך לסגור את הדלת, להתרחק מכל אדם וליכנס מערה לתוך מערה וכו', כמבואר בגמרא שם וברמב"ם בהל' דעות, כן צריך לשתוק ולא לדבר בשעת עשיית צרכיו. אבל אם נכנס לבית-כסא לצורך אחר, נראה שאין האיסור לדבר שם מצד הצניעות, רק מצד יניקת החיצוניים. והואיל ויש הרבה שיטות, כמו שכתבנו לעיל, שאין דין בית-הכסא על בתי-כסא שלנו, וגם יש הרבה דעות שאין איסור דיבור כאשר נכנסים לבית-הכסא שלא לצורך עשיית צרכים, נראה שיש להקל, ובפרט בצירוף דברי הרה"ג בן ציון אבא שאול שכתב בספרו "אור לציון" (ח"א או"ח סי' א) שיש דין בית-כסא רק בתוך האסלה עצמו, ומחיצות האסלה הן המהוות את בית-הכסא - ואין דין בית-כסא בכל החדר., אם לא נכנס שם כדי לעשות צרכיו2אם מתכוון לעשות שם צרכיו ודאי שאסור לדבר מצד צניעות, כמו שכתבנו לעיל באות (1), בלי קשר לדין בית-הכסא, כמו שמצאנו בשאול המלך ע"ה שנכנס מערה לתוך מערה וכו' (ברכות סב ע"ב ורמב"ם הל' דעות שם), אף-על-פי שלא היה שם בית-הכסא כלל., וקל חומר אם נכנס לצורך רחיצת ילדים וכיו"ב3שמצאנו הרבה קולות ביחס לילדים קטנים כגון זו, שבשבת יש להם דין חולה שאין בו סכנה לכל צרכיהם הרגילים (או"ח סי' רעו סעיף א ברמ"א), ולכן יש לומר שלדבר איתם הוי "צורך גדול", ומה גם שה"משנה ברורה" (סי' ג ס"ק ד) מתיר לדבר בבית-הכסא אפילו בלי הקולות שכתבנו לעיל.. ואפילו בבית-הכסא בלי אמבטיה נראה שמותר לדבר, כשאינו מתכוון לעשות שם צרכיו כעת4עיין אות (1). ונראה שאפילו בלי הצירוף של האמבטיה יש להתיר, מן הטעמים האחרים שכתבנו שם..

35. 4.1

    חארקוב, אוקראינה, כסלו תשנ"ה

36. 4.2

    ד. ברכות על מזון לא-כשר במקום שהכרח לאוכלו

37. 4.3

    שאלה:

38. 4.4

    שאלוני שאלה הנוגעת לחיים המסובכים שיש כאן. יש ילדים שהחליטו לשמור מצוות אך עודם חיים בבתי הוריהם ונאלצים לאכול אוכל לא כשר. שאלתם: האם לברך ברכה ראשונה ואחרונה על האוכל? בשו"ע קצ"ו כתב שלא מברכים על דבר איסור לא בתחילה ולא בסוף אך במקום סכנה מברכים וכן כתב בסימן ר"ד סעיף ט'. שאלותינו: האם לדמות מצבם למצב של סכנה מכיון שאין הם יכולים להתקיים בעצמם, ואז הם מתחייבים בברכה תחילה וסוף? כמו כן, יכול להיות שבכל אופן יש מקום לברך על בהמ"ז שמתחייב מדאורייתא על אכילה לשובע, כעין מה שכתב המ"ב בסי' קצ"ו ס"ק ד'.

39. 4.5

    תשובה:

40. 4.6

    נערים הנמצאים בתהליך חזרה בתשובה ומתקשים להימנע מאכילת אוכל לא-כשר בבית הוריהם, יאכלו לחם כשר וכדו', ויברכו על הלחם1א. על-פי "ערוך השלחן" (או"ח סי' קצו סעיף ג). ב. קשה להגדיר מצב זה כפיקוח נפש, וראה את המסופר בספר דניאל על המאמצים שעשו הילדים כדי שלא יאכלו אוכל לא-כשר. ג.יש להוסיף שהט"ז והב"ח חלקו על פסק השו"ע, לברך כשאכל דבר איסור במצב של פיקוח נפש. ואמנם "מגן אברהם", "משנה ברורה" ו"ערוך השלחן" הכריעו כשו"ע, ואולם כשאין ודאות, שמדובר בפיקוח נפש ממש, נראה שכולם מודים, שאין לברך. ועיין גם ב"מראה הבזק" ח"ב, עמ' 17..

41. 5.1

    מדריד, ספרד, מר חשון תשנ"ג

42. 5.2

    ה. יהודי מסורתי כשליח-ציבור ועלייתו לתורה

43. 5.3

    שאלה:

44. 5.4

    לפני כחצי שנה נפתח במדריד בית כנסת בנוסף לבית הכנסת הקיים במדריד. בבית כנסת זה אין רב. ישנם אנשים אשר שומרים הדת כהלכתה ומנהלים את ענייני בית הכנסת הכולל: עליות לתורה, קריאת התורה, שליח ציבור, אזכרות וכל יתר הדברים שרב/שמש בבית כנסת עושים לצרכי הקהילה ובית הכנסת.

45. 5.5

    האם אדם הלומד תורה, יודע הלכות, שומר שבת, אבל אין לו סמיכה לרבנות רשאי לומר למתפלל לא לשמש כחזן במקום, לא לתת לו עלייה לתורה וזאת מאחר ומתפלל זה הוא רק שומר מסורת?

46. 5.6

    הערה: רוב מתפללי בית הכנסת הם אנשים מסורתיים, אבל אורתודוכסים. לכן יש חשש שכתוצאה מכך מרחיקים מתפללים אלה (גם מבחינה דתית) מבית כנסת זה ואז נאלצים מתפללים אלה לפנות לבית כנסת המרוחק מבתיהם מרחק רב ביותר ואולי אף להשתמש בתחבורה ציבורית או פרטית (לגרום לחילול שבת).

47. 5.7

    תשובה:

48. 5.8

    אדם המאמין בה' ובתורתו, אך עובר עבירות לתאבון, ובכלל זה חילול שבת, יכול לעלות לתורה,1"אגרות משה" (או"ח ח"ג סי' יב, או"ח ח"ב סי' נא), "יחוה דעת" (ח"ב סי' טז), "משיב מלחמה" לרב ש' גורן (ח"ב סי' קז). ועיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א שאלה ה' 2). ועל-ידי כך אולי יתקרב לקיום מצוות, וכדברי רמב"ם: "אין ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם אלא מקרבם ומזרזם לעשות המצוות"2סוף אגרת השמד.. יש אומרים שמי שידוע, שהוא מחלל שבת בפרהסיה, יש לחוש שכופר במעשה בראשית ואין להעלותו לתורה, אלא אם כן אנו רואים שמעצמו בא להתפלל, שאז אין לחוש לכך ומותר להעלותו לתורה3"אגרות משה" (או"ח ח"ג סי' כב)..

49. 5.9

    בעניין שליח-ציבור שמוציא אחרים ידי חובה, נפסקה הלכה שאין מעלים מי שהוא בעל עבירות4שו"ע או"ח סי' נג סעיף ד והגה שם סעיף ה, וכך פסק בשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ג סי' כו אות ד) ובשו"ת "משיב מלחמה" (שם), אך הסתפק להתיר עפ"י דעת "חזון איש" (יו"ד סו"ס ב) להחשיבם לאנוסים ולתינוקות שנשבו; ועיין עוד בשו"ת "מלמד להועיל" (סי' כט) שיש מקומות שנהגו להקל בכך עפ"י גדולים, אך הוא עצמו פסק לאסור., ואפילו לא מי שעובר באקראי5"פרי מגדים - משבצות זהב" (שם ג), וכן כתב ה"משנה ברורה" (שם ס"ק יד) בשם "אליה רבה", ועיין בשו"ת זכרון יהודה (סי' ו) שהחמיר אפי' באבל., וכן אינו יכול להיות קורא בתורה6כ"כ בשו"ת "משיב מלחמה" שם.. אפשר להציע לאותם האנשים להיות חזנים באותם חלקי תפילה שאין מוציאים בהם את הרבים ידי חובה7כגון פסוקי דזמרה וקבלת שבת., וגם אפשר לכבדם בכיבודים שונים בבית-הכנסת8"אגרות משה" שם..

50. 5.10

    אין זה משנה, מי יאמר זאת לאותם האנשים, אם הרב או אדם אחר, ובלבד שהדבר יעשה בדרכי נועם ובעדינות רבה, כדי שלא לגרום למחלוקת ולקלקולים נוספים.

51. 6.1

    ניו ג'רסי, ארה"ב, תמוז תשנ"ב

52. 6.2

    ו. מחלל שבת כשליח-ציבור

53. 6.3

    שאלה:

54. 6.4

    האם רב המכהן בבית-כנסת שבו מיעוטא דמיעוטא של המתפללים הם שומרי שבת, יכול להרשות למחלל שבת להיות חזן?

55. 6.5

    יש לקחת בחשבון שסירובו של הרב עלול לגרום להתפוררות הקהילה, כאשר זכות התפילה תהיה בידיהם של שניים או שלושה אנשים (ולפעמים בידי הרב בלבד), וכאשר מחללי השבת לא יוכלו להתפלל אפילו ביארצייט של הוריהם?

56. 6.6

    תשובה:

57. 6.7

    מעיקר הדין אין לתת למחלל שבת, ואפילו לעובר בקביעות על שאר עבירות, לרדת לפני התיבה1שו"ע או"ח סי' נג סעיף ד. אפי' באקראי2"ילקוט יוסף" להגר"ע יוסף (ח"א הל' שליח ציבור סעיף ב), וכן "משיב מלחמה" להגר"ש גורן (סי' קז). וכך משמע גם מהשו"ע שם שהחילוק בין קבע לאקראי נאמר לגבי חזן בן י"ג שלא נתמלא זקנו (סעיף ו), ואינו מוזכר לעניין עובר עבירות. וה"ילקוט יוסף" מוסיף (שם) שעדיף להתפלל ביחידות מאשר להתפלל במניין כזה.. ואולם בגלל המצב "פיקוח נפש רוחני" לציבור המתואר אין למחות בידי הקהילה הנוהגת לתת למחללי שבת לרדת לפני התיבה3כמו שכתוב ב"מראה הבזק" (ח"א תשובה לא במהדורה הראשונה) לעניין מניין בשבת, כשידוע שרבים מגיעים אליו ברכב., אלא יש לסמוך על הסברות לקולא4הבעיה במינוי שליח-ציבור עובר עבירות היא שתפילה ציבורית שהוא עומד בראשה, היא מתועבת לפני ד', כפי שלומדת הגמ' (תענית טז ע"ב) מפסוק. ומסתבר שבעיה זו היא בעיקרה סובייקטיבית - ציבור הבא לבקש רחמי שמים (שם מדובר בתענית-ציבור) והוא בוחר בשליח בעל עבירות, מזלזל בערך של מעשים טובים כדבר העיקרי שהקב"ה דורש מאתנו, כדברי הפסוק "החפץ לד' בעולות וזבחים..." (שמואל א' טו, כב). יש לומר אפוא שבבית-כנסת שאין מספיק שומרי מצוות שיוכלו להתפלל את כל התפילות מבלי לפגוע קשות בכבוד יתר הציבור, אין הזלזול בערך המעשים הטובים מורגש כל כך, שהרי אין זה שהציבור בחר בשליח-ציבור זה, אלא "זה מה שיש". עצם קיומו של מניין שבו כמעט כל הציבור מורכב ממחללי שבת ומגיע לבית-כנסת ע"י חילול שבת, הוא מצב שלילי (מסיר אזנו משמע תורה גם תפילתו...) מבחינה אובייקטיבית, אלא מכיוון שבעוה"ר זהו מה שנשאר לקהילה מבחינה רוחנית, יש לאפשר ואף להיאבק בעד קיום מניין כזה, ולקוות שהקב"ה יסתכל בתפילות האלה בעין יפה. אפשר להביא סיוע מן ה"בית יוסף" (סי' נג בשם רשב"א) שמביא ב' סברות להקל במינוי בן י"ג לשליח-ציבור. הא' הוא לחלק בין קביעות לאקראי, והוא מסיים בסברה שנייה המובאת בשו"ע שם בסעיף ו: "אם אין שם מי שיודע להיות ש"ץ כי אם בן י"ג ויום א', מוטב שיהא הוא ש"ץ משיבטלו מלשמוע קדושה וקדיש". מצבנו בוודאי דומה לבחירה זאת - בין להתפשר על שליח-הציבור (ושם משמע אפילו למנות הצעיר כחזן קבוע) לבין ביטול המניין, ואם כן יש מקום להקל בנדון דידן. ואין לשאול שלא מצינו קולא זאת לגבי עובר עבירה אלא לגבי צעיר, כי מניין שרוב רובו של מתפלליו עוברי עבירה בקביעות היה בשעתו הרבה פחות שכיח מאשר בזמננו, ודברו בהווה דאז. גם אפשר להסתמך על "שיירי כנסת הגדולה" (לטור סי' נג אות ב), וזה לשונו: "ועכשיו בעונותינו חוקרים על שני הפרטים האלו, נעימות קול וקול ערב, אפילו בעל עבירות. ואני הגבר ראה עוני עמי שאין בידי למחות, כי מן הדין שהרב ממנה אחד מתלמידיו לש"ץ כמ"ש הרמב"ם, ובזמנינו זה אם היה הרב בורר אחר מתלמידיו, היו בורחים הקהל ממנו אפילו אם היה ראוי לכך, כדי שלא יקרא שם הרב עליו"., ובוודאי יש להעדיף שאנשים אלה יתפללו רק פסוקי דזמרה5בשאר התפילות צריך שליח-הציבור להוציא את הציבור ידי חובת דברים שבקדושה, וקשה מאוד להתיר למחלל שבת בפרהסיה, שלפי הרבה דעות דינו כעכו"ם, להוציא אחרים ידי חובתם, עיין "ילקוט יוסף" (ח"א, קדיש וקדושה ט), "אגרות משה" (או"ח ח"א סי' כג) ו"משיב מלחמה" (שם), ואכמ"ל.. ומכל מקום אין לתת לנושא אשה נכרית לרדת לפני התיבה6שעדיין יש קצת רגישות לעבירה זאת בקרב הציבור, ולכן יבין הקהל יותר אם לא יתנו לו להיות שליח-ציבור, ויהיה זלזול יותר אם יתנו לו, ושייך גם עניין מיגדר מילתא, עיין חילוק דומה ב"מנחת יצחק" (ח"ו סי' ט)..

58. 7.1

    מונטריאול, קנדה, סיון תשנ"ג

59. 7.2

    ז. שירת פייטן מחלל שבת

60. 7.3

    שאלה:

61. 7.4

    פייטן שהוא מחלל שבת האם יש היתר לתת לו לשיר (ובפרט שלפני שנתיים הוא היה חי עם אשת איש)?

62. 7.5

    תשובה:

63. 7.6

    פייטן שהוא מחלל שבת, יש להעבירו מלהיות חזן1בגמרא במס' תענית (דף טז ע"ב) מובא: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה... זה שליח ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה", וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' נג סעיף ד) "שליח ציבור צריך שיהיה הגון, ואיזהו הגון - שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו" וכו'. והביא שם ה"שערי תשובה" (בס"ק ו) - "לפי שהש"ץ בא לעורר מידת הרחמים, ושאינו הגון - מהפך למידת הדין"., ואפילו יחיד מוחה עליו להעבירו2"משנה ברורה" (שם ס"ק טו). ובס"ק עד כתב "אין מקבילין אותו עד שישוב בתשובה שלימה, בלי ערמה ומרמה; אבל בשבועה בעלמא שלא ילך בדברים אלו, לא מהני, דבלאו הכי מושבע ועומד מהר סיני הוא".. וגם אם הפייטן אינו עובר לפני התיבה, אלא שר בליל שבת וכדו', צריך למנוע ממנו לעשות זאת3במתן הרשות לפייטן זה לשיר יש משום מתן כבוד לעוברי עבירה, וכתב ה"אגרות משה" (או"ח ח"ג סי' כא) "ולקרוא לתורה לאלו שאינם שומרים תורה, ליכא איסור בעצם, מכיון שמאמינים בהשי"ת ובתורתו, ורק עוברים לתיאבון, וצריך לענות אחר ברכתו אמן; אבל וודאי לא יפה עושין הקורין אותו לתורה מצד שאין לכבד עוברי עבירה, וצריך למנוע מזה, רק כשאיכא צורך בזה, כגון יא"צ שיש לחוש למחלוקת וכדומה". והנה מכיון שלא מדובר ביארצייט וכדו', אין לכבד עוברי עבירה, ויש למנוע ממנו לשיר. ומכל מקום צריך לעשות כל מאמץ שלא להרבות במחלוקת ולטפל בבעיה בדרכי נועם. .

64. 8.1

    לונדון, אנגליה, ניסן תשנ"ד

65. 8.2

    ח. מינוי כהן שנשא אסורה לו לשליח-ציבור

66. 8.3

    שאלה:

67. 8.4

    האם כהן, שנשא אשה שהיתה בעבר אשתו (ע"פ החוק הכללי) של אינו יהודי ונתגרשה ממנו (ע"פ חוק הכללי) יכול לשמש כשליח ציבור בקהילתנו.

68. 8.5

    יש להעיר כי בקהילתנו, לצערנו, מעט מאוד שומרי שבת, וכמו כן אין רבים המכירים את עברו של האיש מכיון שאיננו מתגורר בעיר רוב ימות השנה.

69. 8.6

    תשובה:

70. 8.7

    כהן הנשוי לישראלית שנבעלה לגוי1והיא בגדר "זונה" האסורה לכהן, שו"ע אבן העזר סי' ו סעיף ח., לא יהיה ש"ץ2א. בשו"ע אורח חיים (סי' נג סעיף ד) נפסק: "ש"ץ צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן מעבירות". ובכלל זה, שיהא ריקן אף מ"איסור שאינו שוה בכל" דוגמת איסור זונה לכהן. וזה פשוט ואין צריך ראיה. ואף על פי כן נזכיר מה שכתב ב"ערוך השולחן" (סי' נג סעיף יז) "וגם חלל נראה לי שלא יהיה ש"ץ, דכל שנולד באיסור, אינו מהראוי להיות סניגור... וכל שכן אם הש"ץ בעצמו עובר עבירה, שאסור להעמידו לפני העמוד". ומהקשר דבריו מבואר שמתיחס לאותה העבירה שהנולד ממנה הוא חלל, קרי, איסורי כהונה לכהן. ועיין עוד "באור זרוע" (סי' קיב) שהקיש בזה הלשון: "ולענין ליעשות לו שליח ציבור - נראה בעיני אם היה כהאי גוונא כהן פסול להקריב, אז גם הוא לא יכול ליעשות שליח ציבור משום ההיא דפרק תפילת השחר (ברכות כו ע"ב), דאמר ריב"ל "תפילות כנגד תמידים תקנום". ומאחר שהכהן "הנושא נשים בעבירה (רש"י: גרושה וחלוצה), פסול להקריב (בכורות מה ע"ב), ומכאן למדו פסולו לנשיאת כפיים, עיין שו"ע אורח חיים (סי' קכח סעיף מ), לפי היקשו של בעל "אור זרוע", הוא הדין שפסול מלשמש שליח-ציבור. ב. ואף שבסעיף ה בשו"ע שם כתב: "אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו, יבחרו הטוב שבציבור" וכו', אין זה נסוב על המידה שלא יהיה רשע, כי אם על מידות "שיהיה ענו ומרוצה לעם" וכו', (שו"ת "אורח משפט" להראי"ה קוק סי' יד)..

71. 9.1

    פריז, צרפת, סיון תשנ"ג

72. 9.2

    ט. כיבודי כהונה לכהן החי עם גויה

73. 9.3

    שאלה:

74. 9.4

    בתגובה לפסקכם בשו"ת ב"מראה הבזק" ח"א תשובה כ"ח 1(עמ' 78) בעניין כהן שנשוי לגויה לגבי עליתו לדוכן ושאר כבודי כהונה, טענתי כך, הואיל ומובא ב"אשכול" והובאו דבריו בשאר הפוסקים שכהן שנשוי ערוה הואיל ואסורה על כל ישראל אינו מנוע מעליה לדוכן, רואים מכך שכהן הנשוי אשה שיש בה שני איסורים, אסור של כל ישראל ואסור כהונה, אינו מנוע מלעלות לדוכן, דהא כהן הנשוי ערוה, לאחר ביאה ראשונה נעשית זונה, (ובביאה אחרת נעשית חללה כידוע) ובהכרח גדר הדברים הוא שרק כהן שנשוי לאשה האסורה רק לו אז קרוי מחלל כהונתו, אבל כהן הנשוי לאשה האסורה לכל ישראל אף שיש בה איסור נוסף של כהונה מ"מ כל היכא שחייב להוציאה גם מדין כל ישראל לא גזרו בו חז"ל מניעת דיני כהונה [יש לציין שישנן דעות שכהן הנשוי לאשה אסורה לו, הוא מנוע מן התורה מדיני כהונה ד"וקדשתו" והוא חדוש]. ולפי הנ"ל כהן הנשוי גויה שאסור בה מדין גויה וגם מדין זונה דומה לנשוי ערוה.

75. 9.5

    ואלו הלשון המובא בספר מורה בעליל לאוסרו, ובמה שהובא בהערה למטה הקורא יבין שכך הכונה, הואיל ויש איסור נוסף על הכהן מדין זונה אין זה משנה שגם אסור מדין גויה, וההערה מוסיפה ומשום כך גם גיורת אסורה עליו דהיינו רק להוכיח מזה שיש אסור נוסף המיוחד לכהן והראיה לזה דגם גיורת שמסתלק ממנה אסור גויה הא נשאר אסור אחר, אבל מ"מ גם כשנשוי לגויה עדיין יש בו הדין של מניעת "וקדשתו", כך הוא מובן הדברים למעיין שם. יש כמובן להבחין באופנים שאסור הגויה לא הוה מה"ת כגון - שלא היה דרך חתנות, ואלו האסור לכהן לא משנה באיזו דרך היה אם הגויה אסורה מטעם זונה, דבר שאינו מוסכם לכל הפוסקים.

76. 9.6

    תשובה:

77. 9.7

    הפסק במקומו עומד, ואין בדבריו של "האשכול" וההסברים ב"נחל אשכול" לסתור דברינו, שהרי כהן החי עם הנוכרית עובר על איסור זונה, שהוא מאיסורי כהונה. ואף-על-פי שיש עליו גם איסור כללי, אם הוא עושה זאת בדרך אישות, ולוקה בין בדרך אישות ובין בדרך זנות (רמב"ם פי"ב מה' איסור ביאה ה"ג).

78. 9.8

    ספר "האשכול" (והמפרשו "נחל אשכול") דן בפסילת כהן לנשיאת-כפיים בגלל שעבר עבירה של בא על הערוה, שלמרות שהיא עבירה חמורה שיש בה חיוב כריתות, אף-על-פי-כן לא פסלוהו חכמים מלקיים את מצוות עשה של ברכת כהנים, שכן רק העובר על איסור מאיסורי כהונה פסלוהו מלעלות לדוכן ולעבודה, אבל עובר על עבירה אחרת, חרף חומרתה הגדולה איננו נפסל.

79. 9.9

    אבל אין ס' "האשכול" דן כלל על מקרה שהכהן ממשיך לחיות עם הנוכרית אשר אחר ביאתו הראשונה היא נעשית זונה, ואיסור זה שהוא איסור כהונה, כולל ומקיף את כל שבט הכהונה. ולא יעלה על הדעת שכל כהן שאינה אסורה עליו באיסור ערוה כשיבוא עליה, יפסל מלעלות לדוכן, ואִלו כהן זה שעליו רובץ, בנוסף על איסור זונה, גם האיסור החמור של עריות, הוא יעלה לדוכן. פשוט וברור שכהן החי בקביעות עם גויה, שנוסף על האיסור הכללי שיש עליו, אם לקחה בדרך של חיתון - איסור מן התורה ממה שנאמר "לא תתחתן בם" (רמב"ם שם הל' א) - עובר ולוקה גם משום זונה, והוא גם פסול מלעלות לדוכן ולשאת כפיו.

80. 9.10

    וראה עוד ב"פסקי עוזיאל" לראשל"צ הגרב"צ מאיר חי עוזיאל שגם הוא נוקט כך להלכה בפשטות, (סי' סה ב"קיצור הלכות", בדין נישואי תערובת). וכן יש לדייק משו"ת שואל ומשיב [מהד' קמא ח"ב סי' צז ד"ה והנה בגוף] וכן סתם פשוט בספר תפלה כהלכתה [עמ' רפט הלכה יט] ודלא כשו"ת בנין ציון סימן ו' (אם כי גם הוא סיים "להלכה ולא למעשה עד יסכימו בעלי הוראה עם זה").

81. 9.11

    תוספת הערה מהגר"ש ישראלי למקורות נוספים שנשלחו אח"כ לרב מפריז:

82. 9.12

    הועבר אלי מכתבו של כת"ר ובו הערות מחכימות בדבר מה שהעלינו בכהן שמחזיק אשה שיש עליה איסור כהונה, נוסף על איסור כללי דאיתא עלה, שגם ישראל הוזהרו עליו, פסול מלעלות לדוכן. הלכה זו נראית לי פשוטה כביעתא בכותחא. כי אעפ"י שמצד האיסור הכללי, אף שהוא חמור ביותר אינו מונע מלקיים מצוות עליה לדוכן, כל כה"ג שיש בזה גם מצד איסורי כהונה, אין נגרע מכוחו של איסור נוסף זה מלאסור עליו לעלות לדוכן.

83. 9.13

    ומה שמציין כת"ר לדברי ה"מקנה" שמחדש שממזרת אסורה לכהן גם מצד איסורי כהונה בעוד שבספר ה"אשכול" מבואר שאין זה מונע מלעלות לדוכן, אינו נ"ל כסותר את דברינו. שכן, כפי שמבואר בדברי ה"מקנה", דבריו בנויים עפ"י אותן שיטות הנוקטות להלכה במכות ק"ו מאלמנה לכה"ג ילפינן דבת הבאה מעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל שפגומה לכהונה (יבמות מ"ה, א) שמזה בא ללמוד גם על ממזרת. אולם הן דבר זה תליא באשלי רברבי. דהרמב"ם השמיט הלכה זו (פט"ו מאיסורי ביאה, ג' ומ"מ שם) והוא משום דלמסקנא לא נקטינן הכי (עיין רי"ף ונמוק"י שם). וביש"ש (יבמות פי"ד סי' ל"ח, וחוזר ע"כ בתשובות סי' י"ז) שגם להאי דעה דאמרינן הולד פגום לכהונה אינו אלא מדרבנן דק"ו פריכא הוא. וחזק דבריו הגרע"א בתשובה סימן צ"א, וכיון שכן, אין בממזרת רק איסור זה, ואין כאן משום לתא דאיסור כהונה, ולפי"ז א"ש דברי ה"אשכול".

84. 9.14

    ואשר לכהן המחזיק אחת מהעריות האסורות עליו באיסור כרת, אם יש גם עליו איסור כהונה, בזה שעשאה זונה וכל כהן הבא עליה הוא באיסור זה. הנה דברינו היו לפ"מ שנקטנו בפשיטות שגם כהן זה עצמו, יש עליו איסור זה של זונה נוסף על איסור העריות, ולפי הנחתנו הרי פסול הוא מטעם זה לעלות לדוכן, דברינו היו עפ"י אותה שיטת ראשונים הנוקטים שאיסור זונה שהוא איסור מוסיף חל גם על איסור חמור. והוא כמבואר ברש"י ותוס' יבמות (ל"ב, ב' תוד"ה "ותו חמותו") ושם זה גם בדעת ר"ת (וכן נ' מרש"י קידושין ע"ח, א' ד"ה "חזר ובא עליה", וכן נראה דעת התוס' קידושין ע"ז, ב' בתוד"ה "פרט לכה"ג" עיי"ש). אכן בתו"י (כריתות י"ד, ב' ד"ה "מודה רבי יוסי") וכן מובא ברמב"ן ליבמות ל"ג דעת ר"ת, שאיסור קל על איסור חמור אינו חל גם באיסור מוסיף. ולפי דעה זו, כהן הבא על אחותו דעשאה זונה, אין איסור זה של זונה חל עליו, שזה איסור קל על איסור חמור. ולדעה זו אכן י"ל דלא יאסר עליו לעלות לדוכן, כיון שאינו אלא באיסור כרת ולא באיסור כהונה. ויתכן שה"אשכול" נוקט כדעה זו להלכה, וע"כ יתפרשו דבריו בענין עריות כפשוטם, למרות שממשיך הכהן להחזיק בה, ברם להלכה נראה דנקטינן כדיעה הפשוטה ברש"י ותוס' גם בשם ר"ת שחל גם על כהן זה איסור זונה כאיסור מוסיף, וע"כ נקטנו כדעה זו להלכה למעשה.

85. 10.1

    סאן חוזה, קוסטה ריקה, אייר תשנ"ג

86. 10.2

    י. זמן חיוב במצוות ומנהג הנחת תפילין לנער שנולד בל' אדר א' כשבר-המצוה בשנה פשוטה

87. 10.3

    שאלה:

88. 10.4

    ילד שנולד ביום ל' אדר א' תשמ"א, זאת אומרת יום א' דראש חודש אדר ב'. מתי צריך להניח תפילין בשנת תשנ"ד?

89. 10.5

    תשובה:

90. 10.6

    נחלקו פוסקים בדין זה. יש אומרים שאם השנה הי"ג תהיה שנה פשוטה (כדוגמת שנת התשנ"ד), נחשב הנער לבר-מצוה בא' באדר1שו"ת "בנין ציון" (סי' קנא), וטעמו ששני ימי ראש-חודש חשובים כיום אחד, וכאלו נולד בא' באדר ב', שדינו להיחשב לבר-מצוה בא' באדר בשנה פשוטה., ויש אומרים שלהחמיר אנו אומרים, שייחשב לבר-מצוה כבר בל' בשבט, אך במקום שהוא קולא יתכן להחשיבו לבר-מצוה רק החל בכ"ט באדר2שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ו סי' ח וח"ח סי' ז), וטעמו שאדר שני בשנה מעוברת עומד תחת אדר בשנה פשוטה (אם השנה הי"ג תהיה שנה מעוברת, כתבו רוב הפוסקים שהנער יחשב לבר-מצוה בל' באדר א' - "משנה ברורה" סי' נה ס"ק מג)..

91. 10.7

    אלא שלעניין הנחת תפילין נהגו להניחן בברכה חודש אחד לפני זמן בר-מצוה, מדין חינוך3"ערוך השולחן" או"ח סי' לז סעיף ד., ויש אומרים - חודשיים או שלושה4"מגן אברהם" (או"ח סי' ל"ז ס"ק ד) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק יב).. בנדון זה נראה אפוא שלדברי הכל יוכל הנער להניח תפילין בברכה החל ביום ה', א' בשבט התשנ"ד, וכחיוב החל ביום ו', ל' בשבט תשנ"ד5עיין שו"ת "ציץ אליעזר" (חלק יג סוף סי' י)..

92. 11.1

    קיטו, אקוודור, כסלו תשנ"ג

93. 11.2

    יא. קריאה, ברכות והפטרה בס"ת כשיש חשש רציני שנפסל

94. 11.3

    שאלה:

95. 11.4

    יש חשש גדול שספרי התורה של קהילתנו, שמשתמשים בהם לקריאת התורה בשבת וביו"ט, הם פסולים. המצב הוא שמתכוננים לשלוח את הספרים לתיקון או להזמין סופר ע"מ שיתקן אותם. כיצד לנהוג בינתים לענין הקרואים, והאם הם יכולים לברך או לא? ומה הדין לענין ההפטרה וברכותיה?

96. 11.5

    תשובה:

97. 11.6

    ספר-תורה שיש בו פסול, "לכתחילה לא יוציאו אפילו לחובת היום"1הכרעת ה"משנה ברורה" (סי' קמג ס"ק כט)., ויקראו הפרשה מחומש וההפטרה מתנ"ך שלם, בלי עולים ובלי ברכה2כדי שלא תשתכח תורת קריאה מישראל - "מגן אברהם" (סי' קמג ס"ק ב) ובעקבותיו "משנה ברורה" (שם ס"ק ט).. אם קשה לקהילה בפסק זה, יוציאו הספר ויקראו בו בלי ברכה3המחבר שם בסעיף ג' פסק "ואפילו בכפרים שאין נמצא להם ס"ת כשר, אין מברכין עליו". משמע, אבל רשאים להוציאו, וברמ"א שם (סעיף ד) הביא שתי דעות - "ובשעת הדחק שאין לציבור רק ס"ת פסול, ואין שם מי שיכול לתקנו, יש אומרים דיש לקרות בו בציבור ולברך עליו, ויש פוסלין". ואף-על-פי שה"משנה ברורה" (שם ס"ק כט) הכריע כדעה השנייה וכמחבר, ואף הוסיף שאין להוציא ספר-התורה במקרה זה [כמובאר בהערה 1], נראה שבמקום שהעניין קשה לקהילה, לפי השעה והמקום, אפשר להקל ולהוציא הספר ולקרוא בו בלא ברכה. אמנם בשו"ת הרמב"ם (הוצאת מקיצי נרדמים ש' רצ"ד) פסק שיש לברך אפילו על קריאה בס"ת פסול "ואין הברכה על הקריאה בספר כמו שהברכה על נטילת לולב או ישיבה בסוכה, שאם היתה סוכה פסולה או לולב פסול, נמצאת הברכה לבטלה... וכן בקריאה המצוה היא הקריאה בספר תורה, בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול...", עיי"ש, וכן פסקו אבודרהם, ה"כלבו" וראב"י, ובעקבותיהם פסק הגר"ש גורן ב"סידור צה"ל" (דיני הוצאת ס"ת וקריאת התורה, סעיף כו): "חיילים הנמצאים בסדרה או במחנה מרוחק שאין אפשרות להביא ספר תורה למקום, והיה להם רק ספר תורה פסול, מותר להם לקרוא את כל שבעת הקרואים לעלות לספר התורה הפסול ולברך כרגיל, ולהסתמך בזה על דברי הרמב"ם המתיר לקרוא בספר תורה פסול. אבל המפטיר יהיה השביעי, כאמור לעיל, וגם לגבי חצי קדיש לא יאמרו אותו אחרי קריאת התורה אלא אחרי ההפטרה". אבל יש לחלק בין המצב של יחידה בשדה ולבין קהילה שיכולה וצריכה לדאוג לתקינות ספרי-התורה שברשותה. ועיין בשו"ת "דעת כהן" למרן הראי"ה (סי' קעד) שדן בדעת הרמב"ם, ובשו"ת "יחוה דעת" (סי' נח בהערה, עמ' רסז) ובספר "דרך התורה", מפסקי הראשון לציון הרב הראשי לישראל הגאון הרב מרדכי אליהו (פרק טו סעיף יג ובהערה 13 שם) שהכריע שלא להוציא כלל ספר-תורה פסול, ויש לחלק.. ומכל מקום על הקהילה לעשות מאמצים כדי להשיג, ולוא בהשאלה, ספר-תורה שאין בו פסול, ולתקן את ספרי-התורה של הקהילה במהירות האפשרית.

98. 12.1

    טריאסט, איטליה, תמוז תשנ"ג

99. 12.2

    יב. מנהג הוספת ג' פסוקים בסוף פרשת בלק

100. 12.3

     שאלה:

Next → — showing 1–100 of 1,575

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Part 3. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/FtpUserFiles/Books/shotBemarehH/3.pdf Licence: CC-BY. Source.