← All works

B'Mareh HaBazak Volume I

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,200 sections

1. 49.12

   א. אין בנדון זה בעיה של "איסור" בכלל (כגון: שהחלב — המהווה מרכיב בעיסת החלב אינו "חלב עכו"ם", באופן האסור בשתייה לישראל). רק של "בשר וחלב" בלבד.

2. 49.13

   ב. מדובר באופן של "דיעבד", בבואנו לדון בדינו של הלחם הנאפה כבר במאפייה של גויים. אך במאפייה, המסורה ביד ישראל להשפיע על נוהלי האפייה בו, זו שאלה של נוהל "לכתחילה". ויש להכשיר התנור לאחר האפייה החלבית, באופן יותר מרווח להלכה.

3. 50.1

   מלמו, שוודיה

4. 50.2

   שבט, תנש"א

5. 50.3

   נ. דין הלחם הנאפה בתנור שאפו בו עוגות חלביות שאחוז החלב בהם נמוך (עד 2%)

6. 50.4

   שאלה:

7. 50.5

   מאפייה גדולה שמשתמשת רק בשומן צמחי, יש לחמים הנאפים בתנורים ובמכונות שאין בהם שום מגע עם חלב. אבל רוב הלחם הנאפה שם מכיל חלב. השאלה: מה הדין של הלחם שאין בו חלב, אבל נאפה בתנורים שאופים שם לחם עם חלב (אבל לא באותו הזמן), וגם על אותן תבניות שנאפה שם לחם עם חלב? אני שאלתי את הממונה שם על המאכלים והוא אמר לי שהאחוז הכי גבוה של אבקת חלב המצוי בלחמים זה 1.59%, ובעוגות זהו 0.29%. האם אפשר לדון את הלחמים האלו שאין בהם חלב, אבל שעשויים בתנורים ובמגשים האלו כ"פארווע"? בין הלחמים האלו, לחם העשוי בצורת חלה לשבת שהרבה מהיהודים רוצים לקנות. אבל כמובן אם זה חלבי אז לא יוכלו לקנות אותו לאכול בשבת עם בשר.

8. 50.6

   תשובה:

9. 50.7

   בדבר הלחם הנאפה בתבניות שאופים בהן לחם חלבי — מותר לאכלו עם בשר בהתקיים התנאים הבאים:

10. 50.8

    א. שיעור אבקת החלב בעיסת הלחם הוא אמנם פחות מ1בכה"ג ניתן לקבוע בוודאות שכמות אבקת החלב בלחם השני בטל בשישים: א. בהיתר לא שייך חנ"נ (עיין רמ"א יו"ד סי' צ"ד, סעיף ו'). ב. חישוב שיעור החלב הנפלט מהקדירה לעיסת הפרווה נעשה לפי השיעור המדומע בעיסת החלב (עי' ט"ז סי' צ"ב, ס"ק כ"ד. ובפת"ש סי' צ"ה, ס"ק א'). וממילא מותר לאוכלו עם בשר (עיין רמ"א סי' צ"ט, סעיף ו'. ובש"ך שם ס"ק כ"ב).2%.

11. 50.9

    ב. בזמן אפיית הלחם הנ"ל לא מתבצעת במקביל אפייה של לחם חלבי באותו תנור2שכן כתבו האחרונים (אג"מ יו"ד, ח"א, סי' מ' ועוד) שבתנורים בזמנינו יש לחוש לזיעה העולה ממאכל אחד ונבלע במשנהו. ובוודאי, שלא נוכל לקבוע בוודאות, שיש שישים בעיסה כנגד חלב שבכל הלחם האחר..

12. 50.10

    ג. יש הקפדה על כך שטרם אפיית הלחם הנ"ל — דפנות התנור והתבניות נקיות מנטפים של עיסת חלב בעין3לגבי עיסת חלב שעל הדפנות — הוא מטעם דלעיל, ואילו בזה שבתבניות עושהו לחלבי גם בלאו הכי משום תערובת חלב (ושיירים שעל התבנית מאפייה קודמת — קשה לתלות שיתבטלו ברוב, כיוון שאין דרכן להתערב בכל עיסת הלחם השני, אלא להיוותר בשוליו)..

13. 50.11

    ד. במידת האפשר, רצוי להקפיד על קניית הלחם מ"תנור שני". קרי, ממחזור שני של אפיית הלחם הרגיל, שאחר אפיית הלחם החלבי4תנאי זה מצטרף להסיר החשש לזיעת חלב הבלועה בדפנות התנור, שיוצאת ונבלעת בלחם הרגיל. על ידי זה מובטח שעבר 1/3 שעה מאז אפיית החלב, וניתן להקל שיהיה כליבון קל שמהני בהיתרא. ובצירוף דעת המחבר — יו"ד, סי' צ"ה, סעיף א' — שנ"ט בר נ"ט מותר בבישול, ובצירוף מש"כ הפמ"ג שאין זיעה באוכלין, ובצירוף מש"כ באבן יקרה (הובאו ביביע אומר, ח"ה, יו"ד, סי' ז') שהסיקו מבפנים אין לחוש לזיעה הנשרפת. וכן כתב באג"מ יו"ד, ח"א, סי' נ"ט, אם יש גוף חימום בחלק העליון של התנור. ועוד כתב שם שבאפייה אין לחוש לזיעה..

14. 51.2

    וולינגטון, ניו זילנד

15. 51.3

    מרחשוון, תנש"א

16. 51.4

    נא. קניית גבינות מביח"ר של גויים — גבינות עכו"ם וכשרות המעמיד

17. 51.5

    שאלה:

18. 51.6

    בנוגע לגבינות שונות. בסביבתנו שלשה בתי חרושת לגבינות לפי הפירוט הבא:

19. 51.7

    א. ביח"ר לגבינה צהובה קשה, מאריכת ימים. משתמשים שם ב"רנט"1החומר הגורם לתהליך היווצרות הגבינה — "מעמיד". (הע' העורכים). לא כשר. אבל לפני שנתיים-שלש סוכם עימם, שאחת ל- 3 חודשים הרב מגיע בתחילת שבוע ומכין, ב"רנט" כשר, גבינה לצרכנים היהודים. לאחרונה, בשל ביקוש של צמחונים החילו להשתמש באותו רנט לסוג גבינה מיוחד לטבעונים.

20. 51.8

    א. שאלה: האם מותר, בדיעבד, לאכול מן הגבינה הנ"ל, בידיעה שנעשית מ"רנט" כשר, אבל לא היה משגיח בשעת המעשה?

21. 51.9

    ביח"ר לגבינה רכה, יוגורט, קוטג' וכו'. לאחר התערבותי, היחלו להשתמש אך ורק ב"רנט" כשר. לא לצורך העמדת הגבינה — לדבריהם — כי הם משתמשים ב100 ל- 4000 ליטרים. שאלתי: האם מספיק לכתחילה בביקורת אקראית?

22. 51.10

    ג. ביח"ר לגבינה דליקטס, בטעמים שונים. חלק צהובה, חלק לבנה קשה, וחלק עם תבלינים שונים, חצי קשה. כולם טובים לאכילה במשך חודש-חודשיים, בלבד. בכולם משתמשים ב"רנט" כשר, כי הוא יותר פופולרי ומיוחד לצמחונים.

23. 51.11

    שאלתי: האם אפשר להתיר כל הגבינות? חלק מהגבינות, בידוע שמשתמשים ב"רנט" כשר כל הזמן. שאר החומרים גם כן כשרים.

24. 51.12

    לידיעתכם: קשה לשמור כאן על רמת כשרות למהדרין. ואנו משתדלים לעודד אנשים לרכוש ולצרוך — מה שיותר כשר, ולפסול — מה שבבירור לא כשר. כמו כן אין אפשרות להעמיד משגיח יומי, כאשר אחוז היהודים כאן מזערי. אין אפשרות חוקית ליבא גבינות כשרות מחו"ל, בגלל איסור הממשלה.

25. 51.13

    תשובה:

26. 51.14

    א. אפילו יש ידיעה ברורה, שהגבינה הנעשית על ידי גוי היא ממרכיבים כשרים, כל שאין משגיח יהודי בשעת עשיית הגבינה2רמ"א יו"ד, סי' קט"ו, סעיף ב'. ואף שבש"ך חלק על הרמ"א, ולא הסתפק בראיית ישראל, הכריעו הפוסקים האחרונים כרמ"א עיין בפת"ש שם ס"ק ו'., היא בכלל גזירת חז"ל על "גבינות עכו"ם" ואסורה באכילה3שו"ע שם: "ואפילו העמידוה בעשבים אסורה"..

27. 51.15

    לפיכך, אין לאכול מהגבינה הצהובה המיוחדת לטבעונים, אף שבעשייתה משתמשים ב"רנט" כשר.

28. 51.16

    ב. יוגורט — יש לדונו כחמאה4הבהרה: בחמאה של עכו"ם למ"ד המקל, יש שני פנים של קולא: א. איננו חמור בחומרת גזירת "גבינות עכו"ם", רק שעשוי להיות אסור באכילה בנסיבות מסויימות אפילו ברור שעשוי ממרכיבים כשרים. ב. חמאה של עכו"ם הבאה לפנינו, אף שעל כרחך יוצרה מחלב — איננה באיסור "חלב עכו"ם". כוונתינו בקביעה שהיוגורט — כחמאה, היתה לענין הראשון. אך להוציא מחשש "חלב עכו"ם" — אין לנו, ולזה, צריך לסמוך על היתר האג"מ ב"חלב הקאמפניס".. דינו קל יותר מפני שלא נכלל בגזירת "גבינות עכו"ם". לפיכך, אם יש ידיעה ודאית, שהגוי משתמש ב"רנט" כשר להכנת היוגורט, מותר לאוכלו5כן נראה, שבמקומכם ניתן להמשיך ולנהוג כ"מקום שנוהגים בו (בחמאת עכו"ם) היתר".. ל"ודאות" ייחשב כל שיש התחייבות — בעלת תוקף בחוקי המדינה — מצידו של יצרן היוגורט, להשתמש ב"רנט" הצמחי בלבד. כגון, שיציין על המוצר שהוא מתכולה צמחית בלבד6בהסתמך על פסקיו של ר' משה פיינשטיין באג"מ יו"ד, ח"א, סי' מ"ז-מ"ט. (בהנחה שיש במדינה חוק האוסר אונאה בפרסום מעין זה). כמו כן, רצוי אף — במידת האפשר — לערוך ביקורות אקראיות במפעל, לבחון אם אמנם עומדים הם בהתחייבות שנתנו7שעל ידי זה מירתת טפי. שמקרב החשש שייתפסו ויימסרו לשלטונות. שבידם להענישם בעוברם על החוק.. הערה: ביוגורט עשויים להיות מרכיבים אחרים — מלבד ה"רנט" — שיש להסתפק בדבר כשרותם. ולכן, כל האמור לגבי ה"רנט", נכון גם לגביהם.

29. 51.17

    בדין הגבינה הלבנה והקוטג' — התחבטו הפוסקים אם נכללו בגזירה של "גבינות עכו"ם". לפיכך: עדיף לכתחילה — במידה והדבר אפשרי — לסכם עם בעלי ביהח"ר על ייצור מוגבל של גבינות, לצריכת הקהילה היהודית, שיצויינו בציון מיוחד. ואשר אותם מתחייבת הקהילה, בהתניה מראש בחוזה התקף בחוקי המדינה לקנות, לצורך שיווקם בחנות המיוחדת של הקהילה (אם יש כזאת)8ע"פ מש"כ בש"ך, שו"ע יו"ד, סי' קט"ו, ס"ק כ'. אפילו לחומרתו שלא מהני ראיית ישראל. מ"מ מהני ב"קונים סכום גבינות ממנו", שעל ידי זה הגבינות בשעת עשייתן של ישראל. אמנם, יש להסתפק בכוונת הש"ך, שמא לא הקל רק בהתקיים שני התנאים: א. שקונים הגבינות מתחילה מהגוי. ב. ישראל רואהו. וכן נראה קצת שלמד במטה יהונתן, ובאג"מ יו"ד, ח"א, סי' נ', שכתב שם: "עכ"פ ראיית הישראל דווקא בעינן, אף במקומות שמעמידין בפרחים". ומ"מ נראה להקל בצירוף השיטות שעל גבינות רכות, לא היתה גזירת גבינות עכו"ם כלל. ובלא"ה כתבנו לקמן, שבדחק יש לסמוך על זה, אף בלא צירוף..

30. 51.18

    אם יש מניעה טכנית כל שהיא, ליישם פתרון זה, ניתן להקל ולדון את הגבינות הללו, כדין היוגורט והחמאה דלעיל9.

31. 51.19

    ג. בביח"ר לגבינה דליקטס, יש להתיחס לגבינות הקשות — בין שהן צהובות ובין שהן לבנות — כדין הגבינה הצהובה שבסעיף א'. שאין להתיר אכילתן, אלא אם כן נעשו בהשגחה של יהודי. גבינה חצי קשה, יש להתייחס אליה כגבינות הרכות שבסעיף ב'9באג"מ יו"ד, ח"א, סי' נ', לא פשט הספק גבי גבינה חצי קשה. וסיים "למחות באלו שאוכלין אותו — אין צריכין" ולשון דומה כתב גם בענין גבינת קוטג' חיו"ד ב', סימן מח. ובגבינה לבנה ניתן להקל יותר ברווח..

32. 52.1

    רומא, איטליה

33. 52.2

    סיון תש"ן

34. 52.3

    נב. הכשרת תנור מיקרוגל

35. 52.4

    שאלה:

36. 52.5

    תנור הפועל על גלים קצרים (Microwaves), שהשתמשו בו לבישול מאכל טרף, איך ניתן להכשיר אותו?

37. 52.6

    תשובה:

38. 52.7

    האופן בו נאסר המיקרוגל הוא כדלהלן:

39. 52.8

    התבשיל הנמצא בתוך כלי וכדומה, מתחמם ע"י קרינת המיקרוגל, ומאותה התחממות מתפזרים אדים (זיעה חמה) בחלל התנור1דרך פעולתו של המיקרוגל בהיבטיו ההלכתיים, תואר ע"י פרופסור זאב לב, תחומין כרך ח', עמ' 21.. להלכה, אנו נוקטים, שזיעה חמה (אדים) היוצאת מאיסור, נבלעת בדפנות הכלי המדובר (בנדון דידן המיקרוגל) כל עוד שגודלו אינו גדול במיוחד. וכשנתבשל בו דבר היתר, הרי שאותה בליעה תיפלט ותיתן טעם בהיתר, ותאסור אותו2שו"ע יו"ד, סי' ק"ח, סע' א', וסי' צ"ז סע' ג', בענייני ריחא מילתא..

40. 52.9

    לאור הכלל: "כבולעו כך פולטו"3עבודה זרה, דף ע"ו, ע"ב, פסחים, דף ל', ע"ב. ושו"ע יו"ד, ריש סימן קכ"א. שפירושו, כדרך בליעתו של איסור, כך פליטתו וממילא הכשרתו — הרי שבנדון דידן — שאופן בליעתו היתה ע"י אדים, גם פליטתו תהא באופן זה. כמבואר בסעיף ב' לקמן.

41. 52.10

    ועל כן, דרך הכשרתו כדלהלן:

42. 52.11

    א. להניחו, לאחר בליעת האיסור, 24 שעות כדי לפגום טעם האיסור הבלוע4שו"ע יו"ד, סי' ק"ג סע' ה'.. לנקות את כל דפנות התנור, כולל דלת הכניסה העשויה זכוכית.

43. 52.12

    ב. להרתיח מים בתוך כלי כשר, ללא כיסוי, לפרק זמן ממושך (פי שניים מהזמן הרגיל של בישול רגיל), עד שהדפנות יתחממו לטמפרטורה הגבוהה ביותר (כ - 20 דקות)5אף שיש חולקים, וסוברים לא להכשיר ע"י אדים, למרות שהטמפרטורה גבוהה, רבים המתירים, אם הבליעה היתה באופן זה. וראה בספר "הגעלת כלים", לרב צבי כהן, פרק י', סע' ד', ובמקורותיו שם בהערה.. רצוי, לשים במים שמתאדים, חומר פוגם (דטרגנט).

44. 52.13

    ג. את המגש התחתון שעליו מונחים כלי הבישול (עשוי מזכוכית או פיירקס), יש להכשיר, על ידי הגעלה בכלי ראשון.

45. 52.14

    תנורי מיקרוגל, שיש להם גוף חימום נוסף, יש להכשיר, בתחילה, את התנור בקרינה כמו שתואר לעיל. ואח"כ, להדליק את גופי החימום לתקופה ממושכת6הנתונים המדעיים פה, בנויים על עצתו של פרופסור זאב לב, במאמרו הנ"ל..

46. 52.15

    כל הנכתב לעיל, הוא דווקא לגבי מאכל טרף, שיש גם חשש שנשתמשו בו בכלי ללא מכסה, והאדים החמים התפזרו בחלל התנור, עד כדי בליעת האיסור בדפנות. אך לגבי שימוש בשר וחלב במיקרוגל, יש עצה אחרת — ע"י מכון צמ"ת בהתיעצות עם הרבים הראשיים לישראל - והיא: לייחד תיבת קרטון או פלסטיק סגורה (בה יכניסו את כלי החימום, כשהוא מכוסה) לחימום החלב, בזמן שהתנור עצמו נשאר בשרי7תחומין, שם, בהקדמת הספר. ואף שאין זה הרמטי, כיוון שיש מאוורר להוצאת האדים מחוץ למיקרוגל, לא יגיע ליד סולדת..

47. 52.16

    עצה זו נכונה גם לפתור את בעיית הטרף הנ"ל, ע"י שימוש בקופסא סגורה וכד', אלא שבזה ישנו החשש, שמא מי שאינו יודע את היותו טרף, ישתמש ללא קופסא. משא"כ בבשר ובחלב, שכך דרך שימושו לעולם. וכשם שיש לו כלים לבשר וכלים לחלב, כך יש לו אופן שימוש שונה במיקרוגל.

48. 53.1

    סנטיאגו, צ'ילה

49. 53.2

    שבט, תש"ן

50. 53.3

    נג. מינוי שו"ב במקום שאין השו"ב הנוכחי רצוי

51. 53.4

    שאלה:

52. 53.5

    האם ביצוע שחיטה נוספת בעיר סנטיאגו מוגדרת כהשגת גבול השוחט?

53. 53.6

    תיאור הבעיה:

54. 53.7

    א. בסנטיאגו קיימת שחיטה — המתבצעת ע"י שוחט — של אחת מתוך שש הקהילות הקיימות. שחיטה זו אינה סדירה ואינה אחראית, ואף לא עומדת בתנאים מינימליים של היגיינה (מדובר במיוחד על עופות), כי המריטה ידנית. ובדידי הווי שהעוף הגיע הביתה מקולקל לחלוטין. וכן, למספר לא קטן של משפחות, ואף למסעדה הכשירה.

55. 53.8

    ב. מחיר הבשר הכשר כפול מהטרף ובמיוחד בעופות, כתוצאה מהשיטה הידנית.

56. 53.9

    ג. השחיטה מתבצעת אחת לחודש בבהמות, ופעמיים בחודש בעופות. כך, שמשפחה שלא הצליחה לקנות בזמן השחיטה, נשארת ללא בשר. ניסיתי לבוא בדברים עם השוחט, אך הוא טען שזו המציאות, ואין מה לעשות בשלב זה.

57. 53.10

    החלטתי להקים ועד כשרות, שיארגן עניינים אלה באופן יותר מסודר. ואכן, ריכזתי שלשה רבנים וארבעה "בעלי בתים" הכואבים את המצב וקיבלנו החלטה, להביא שוחט מארגנטינה, לטובת שיפור הכשרות והספקת בשר ועופות, לבית הספר היהודי. ובשנה זו, ב"ה, יינתנו בו שירותי מזון כשרים. בעבר, השוחט המקומי סירב לספק בשר ועופות לביה"ס, עקב חוסר בזמן (דרך אגב, השגת האישור להפעיל מטבח כשר היה מאוד קשה ואנו חוששים שמא יחזרו בהם).

58. 53.11

    תשובה:

59. 53.12

    הנה, בשו"ב הבא לשחוט בתחום חבירו, ישנן שתי בעיות כדלהלן: א. איסור שו"ב לבוא בגבול שו"ב אחר, וזה מתקנת הקדמונים. ב. איסור לירד לתוך אומנותו של חברו. או עני המהפך בחררה, ובא אחר ונטלה הימנו.

60. 53.13

    והנה בבעיה א', כך היא תמצית הדברים:

61. 53.14

    בספר "בית דוד"1בית דוד, סימן א', ס"ה ביסודי הבית סק"ז. ועיין בציץ אליעזר, ח"י, סימן ל"ג, שדן באריכות בדין זה. הביא, בשם הרבה פוסקים, שאסור לשו"ב אחר לבוא בגבולו של השו"ב הקבוע ולהשיג את גבולו. ואפילו אם הרב והקהל רוצים להוסיף עוד שו"ב בעיר, מביא ה"בית דוד"2שו"ת דברי חיים, ח"ב, בהשמטות סימן י"ג. ובטוב טעם ודעת, לר' שלמה קלוגר, קמא, סימן י"ד. ובספר דעת תורה, סקפ"ו. שאסור להוסיף, אא"כ יש אמתלא של טעם. כגון, שנתרבו בני העיר ונתרבתה השחיטה, ועי"ז מזדמן דוחק ביותר בשחיטה. ובפרט, אם השו"ב מתרפה במלאכתו, אז, הרשות בידי בני העיר להוסיף שו"ב. ואף בגוונא שיש רשות להוסיף שו"ב שני, מביא ה"בית דוד", שיש להוסיף רק באופן שלא יפחתו להשו"ב הקודם חוקו הקצוב חלף עבודתו, כאשר פסקו לו בשעה שנתמנה לשו"ב3שו"ת דבר משה סימן ז'..

62. 53.15

    ולכן, לפי האמור בשאלה, משמע שהשו"ב הקיים לא מצליח לספק את צורכי הקהילה, ולכן מותר לקהילה להוסיף שו"ב. אך בתנאי, שלא יפחתו לראשון משכרו4. אם, לפי הנ"ל, מתבאר שיש להביא שו"ב נוסף, ולפחות משכרו של הראשון, כי אז אין לסלקו אלא אחר התראה (גם בכתב), ולהעמידו על המצב.

63. 53.16

    אך יש מצבים בהם לא שייך איסור א' וכדלהלן:

64. 53.17

    א. אם השו"ב עמד מעצמו, ולא מטעם מינוי הקהל, אין בזה משיג גבול מתקנה הנ"ל4דעת קדושים. הובא בדרכי תשובה שו"ע יו"ד, ס' א', ס"ק רי"א.. ויש לדון בזה, מטעם יורד לאומנות חברו, וזוהי שאלה ממונית.

65. 53.18

    ב. אם מינויו של השו"ב הנוכחי, היה מלווה בהסכם או חוזה העסקה, ובו מפורטים תנאים בהעסקתו, הרי שאם אינו מקיים התנאים שהותנו עימו, אין בזה השגת גבול כלל. ויש לדון בחוזה עצמו, שאף זוהי שאלה ממונית. ואם כך פני הדברים בנדון דידן, אין באפשרותנו לענות לשאלה זו. שכן זו שאלה של טענות ומענות הצדדים. ודבר זה צריך להתברר בפני בי"ד רבני5בענין זה של חזקת שו"ב והשגת גבולו, יעויין באריכות פסק דין רבני, ח"ב, עמ' 212..

66. 54.1

    סנטיאגו, צ'ילה

67. 54.2

    שבט, תש"ן

68. 54.3

    נד. הכאת העוף במכת חשמל מיד לאחר השחיטה

69. 54.4

    שאלה:

70. 54.5

    הגעתי להסכם עם משחטה מודרנית לעופות, ואכן הם הסכימו לכל התנאים שהצבנו להם. שאלתי: האם אפשר להכות את העוף במכת חשמל, כנהוג אצל הגויים, וזאת, בעבור 6-7 שניות מסיום השחיטה. זהו אחד התנאים שהם מעמידים לנו. כי ללא זה — הם טוענים — שאיכות הבשר ירודה במקצת, וקיימת הקלה יתירה בחיתוכו וכו'. מה דעת תורה בנ"ד?

71. 54.6

    תשובה:

72. 54.7

    מובא בגמ', שהשובר מפרקתה של בהמה לאחר השחיטה, גורם להבלעת דם באיברים1חולין, דף קי"ג, ע"א.. מכוח זה פסק השו"ע: "השובר מפרקתה של בהמה, אסור לאכול מבשרה חי, אא"כ מולחו יפה. וע"י מליחה מותר"2שו"ע יו"ד, ס' ס"ז, ס"ג.. אך הרמ"א כתב "ונהגו להחמיר, לחותכו ולמולחו". דהיינו, לדעת המחבר, אף שהיתה הבלעת דם באיברים, מותר לאוכלו, ע"י מליחה יפה. אך, לדעת הרמ"א, אסור ע"י מליחה בלבד, וצריך חיתוך ומליחה. אלא שהרמ"א הוסיף "י"א שיש ליזהר לכתחילה לשבור מפרקת הבהמה, או לתחוב סכין בליבה לקרב מיתה, משום שמבליע דם באיברים". דהיינו, יש איסור לקרב מיתתה לכתחילה. דעת הש"ך שם3ש"ך שם, ס"ק ט'., שאיסור זה אינו, אם מדובר במכה קלה בראש, שאינה גורמת להבלעת דם באיברים. ומותר, אף בלי חיתוך ומליחה. בנדון דידן, במכת חשמל, כבר כתב בספר "שרידי אש"4שרידי אש ח"א "בשער הספר"., שאף מכת חשמל, גורמת להבלעת דם באיברים. ועל כן נראה שמותר לתת מכת חשמל קלה ביותר, באופן שתפעל על הראש, ולא תתפשט בכל הגוף. וכדברי הש"ך דלעיל5ויש לצרף להיתר זה דעת הט"ז שם, ס"ק ב', שגם לרמ"א די במליחה. ואם כן, מה שכתב "יש להזהר" הוא, שמא יאכלנו בלא מליחה. וזה לא נמצא בזמננו. וכפי שכתב באגרות משה יו"ד, ח"א, סכ"ב. וכן כתב בט"ז, שם, שיש להקל במקום שאין המכה גורמת ייסורים, וקל לה להוציא את הדם. ושמא, אף במכת חשמל כן הוא.. כל זה בהנחה, שאכן הבעיה היחידה במשחטה המודרנית, הינה מכת החשמל, ואין בעיות הלכתיות נוספות6בעיות נוספות שיש במשחטה מודרנית הם כלהלן: א. מריטת הנוצות הנעשית סמוך לשחיטה. ולפי ההלכה יש לעשותה לאחר שאין העוף מפרפר יותר שזה כ — 75 שניות לאחר השחיטה. ב. מריטת הנוצות נעשית ע"י הכנסת הבשר למים חמים, לפני ההכשרה. ע"פ ההלכה אין לעשות זאת, כשטמפרטורת המים למעלה "מהיד סולדת בו". לחומרא, 40 מעלות צלזיוס. ג. בדיקת הטריפות חייבת להיעשות לפני חיתוך הרגליים בצומת הגידין, דבר שלא נעשה במשחטה מודרנית. ד. לפי ההלכה, את תהליכי ההדחה המליחה והשטיפה, יש לעשות בחתכים גדולים יחסית. במשחטה מודרנית, על פי רוב, חתכים בעוף הם קטנים, ככל האפשר, כדי למנוע זיהום הבשר. (תמצית מתוך הספר מזון כשר מן החי עמ' 14 ו- 373)..

73. 55.1

    מלמו, שוודיה

74. 55.2

    כסלו, תנש"אכ

75. 55.3

    נה. ספיקות המתעוררים בבשר שהובא מבית מטבחיים של גוי. נאמנות של קצב שאינו שומר תורה ומצוות על כשרות המליחה

76. 55.4

    שאלה:

77. 55.5

    כידוע, שחיטת בהמות אסורה בשוודיה. אנחנו מקבלים בשר מדנמרק, מעבר למפרץ.

78. 55.6

    מכיוון שיש כאן במלמו רק חנות קטנה ושני פועלים (קצב מקצועי שהוא יהודי, בקי במלאכתו — אמנם לא שומר מצוות — ופועל לא יהודי), אי אפשר לקבל את הבשר ברבעים שלמים. אין לנו כאן את ה"כוח אדם" ואת המקום לאכסן אותם. אנחנו מקבלים את הבשר כבר מפורק מהעצם, בשקים גדולים, ועל כל חתיכה גדולה שהיא בערך 15 קילו, יש חותמת "כשר", בדיו על הבשר. אנחנו גם מקבלים כבדים ולבבות, שיש עליהם "פלומבה" של מתכת. השוחט בקופנהגן לא נמצא שם בעת פריקת הבשר, כי זה נעשה למחרת בבוקר. מסיבות מסוימות, זה יותר טוב לפרק את הבשר אחרי שהות של זמן-מה בקירור.

79. 55.7

    השוחט מחתים את הבשר, כאשר הוא עדיין על העצם ובמקומות מסוימים, לפי צורת החיתוך, שיעשו למחרת. הוא צריך להכיר את צורת החיתוך כדי להחתים את הבשר במקומות הנכונים. בשנה שעברה היו הרבה בעיות עם זה. היו מגיעות חתיכות בלי חותמת. אז פסקתי להחמיר. שהרי לא רק שזה בשר שנתעלם מן העין, אלא שזה בא מבית מטבחיים, שבו כמעט כל הבשר הוא משחיטה לא-כשירה. ומפרקים את הבשר הכשר, באותו החדר ששם מפרקים את הבשר הלא-כשר.

80. 55.8

    אמנם, המפקח על בית המטבחיים אמר לי, שמפרקים את הבשר שלנו בבוקר מוקדם, לפני שעובדים עם הבשר הלא-כשר, ועל שולחן נקי. יום אחד נסעתי לשם מאוד מוקדם לפקח בעצמי על זה. הגעתי לשם ב — 6.30 בבוקר והבשר המיועד לנו היה כבר מפורק! השוחט אז, אמר לי, שאי-אפשר לסמוך על מה שהם אומרים שהם מפרקים את הבשר שלנו תמיד כך. הוא אמר לי שזה לא תמיד כל כך מסודר שם. לא שהם בכוונה ירמו אותנו ויחליפו את הבשר. אין להם כל סיבה לעשות כך. הם לא ירוויחו מזה. יש כמות מסוימת של בשר כשר, ואם זה לא הולך אלינו זה ילך למקום אחר. החשש היחיד זה מפני ה"בלגן" שקיים שם. ככה טען השוחט. מצד שני, הקצב כאן במלמו טען שזה רחוק מן הדעת שקיבלנו בשר לא-כשר במקום כשר. שהרי היו לנו, למשל, חמש בהמות שנשחטו, וקבלנו חמישה מכל חלק. ורק על אחד מהחלקים לא היתה חותמת, ועל כל היתר מאותו החלק של הבהמה (למשל, הכתף), היתה חותמת.

81. 55.9

    צריך לציין כאן, שהקצב שלנו לא מרוויח כסף על פי הכמות שהוא מוכר. זה לא העסק הפרטי שלו. הקהילה היא בעלת העסק, והקצב מקבל משכורת לפי שעות עבודה. העובדה הזאת היתה בסיס לכל ההיתר שלנו כאן להשתמש בקצב לא דתי ולהסתמך על השגחה של "יוצא ונכנס". מאז שאני כאן (שנה וחצי), דעתי היא שהקצב הוא, פחות או יותר, בן אדם ישר בנוגע למליחת הבשר וניקור החלקים הקדמיים. אני לא נמצא שם תמיד בזמן בשביל הניקור והמליחה, אבל לפעמים, שאלתי את הפועלים הלא-יהודים שעבדו שם בצורה של "מסיח לפי תומם", ("מה עשית היום?"), ותמיד יצא שהקצב עשה את הכל כהלכה. אמנם זו לא עדות הלכתית, אבל זה נתן לי יותר יישוב הדעת. הקצב יש לו הרבה כבוד עצמי בעבודתו. הוא משקיע בה הרבה והוא ידוע בכל קהילות שוודיה כקצב ומייצר נקניק מעולה. לכן, הוא כעס מאד כש"הטרפתי" את הבשר שבא בלי חותמת. אנחנו מכרנו את זה לגויים בהפסד גדול, ופעם אחת היה כל כך הרבה בשר בלא חותמת שלא היה יכול למלא את ההזמנות לנקניק.

82. 55.10

    מאז המקרה, שהיה לפני פסח, לא היו בעיות עם החותמות. השוחט התחיל להיות יותר זהיר בהחתמת הבשר. עכשיו השוחט עובר למקום אחר, ומחפשים שם שוחט חדש. או שיביאו שוחט מהארץ, כל חודשיים, שישחט כמות גדולה בבת אחת, ויקפיאו את זה. אני לא יודע בדיוק באיזו צורה הבשר יגיע אלינו בסידור החדש.

83. 55.11

    לכן, אני רוצה לדעת מראש, אם הבעיה של החותמות תתעורר שוב — וזה עלול לקרות בתקופת מעבר שישתמשו ברב שהיה שוחט-משנה, עד עכשיו, מה לעשות? האם אפשר לסמוך על זה שאין לבית מטבחיים אינטרס לרמות? האם העובדה, שמאז שהשוחט היה יותר זהיר בהחתמה — אין בעיות, מראה שכל הבעיה היתה מצידו ולא מבית המטבחיים. ומה בדרך כלל דעתכם על השגחה של "יוצא ונכנס", במצב שתיארתי? פשוט, אין לי זמן להיות שם בשביל כל המליחה וניקור.

84. 55.12

    תשובה:

85. 55.13

    בדבר חלקי הבשר העשויים להגיע ללא חותמת. נראה, שניתן להתיר אכילתם בדיעבד, בהתקיים כל התנאים הבאים:

86. 55.14

    א. ידוע, ששחיטת הבשר נעשתה על ידי שוחט חדש. כך, שיש חשש סביר, שמחוסר מיומנות לא החתים הבשר בכל המקומות, כפי שתודרך. לעומת זאת, בשוחט הוותיק — שהוחזקה הקפדתו לחתום כראוי — העדר החותמת היא ריעותא גדולה שדי בה לאסור הבשר, משום "בשר שנתעלם מן העין". אך בוודאי שחייבים לתדרך כל שוחט חדש שיחתום כראוי. אף שעל ידי זה, ייאסרו להבא החלקים שאינם מוחתמים.

87. 55.15

    ב. יש לערוך ביקורת סדירה, במשך תקופה מוגבלת, בבית המטבחיים, שתכליתה להפריך חששו של השוחט היוצא. אם הביקורת תעלה שקים נוהג מסודר, להקפיד על הפרדה מוחלטת בין הבשר הכשר לטרף, ניתן להתיר כאמור. הפרדה זו רצוי שתהיה בהבדל של זמן. כלומר, שרק לאחר גמר ההתעסקות עם הבשר הכשר, פירוקו וסילוקו למשלוח, רק אז מתחיל פירוק הבשר הטרף. ובדחק, ניתן להסתפק בהפרדה ניכרת של מקום. כלומר, שההתעסקות בבשר הכשר ואריזתו למשלוח, נעשית במקום נפרד ומוגדר של החדר. כך, שתימנע אפשרות של ערבובו, בלתי רצוני ובלתי נמנע, של כשר וטרף. (בוודאי, שאם יתברר, שהנוהל הוא שמתרחש ערבוב, רק שאח"כ בוררים החלקים החתומים — אי אפשר להתיר).

88. 55.16

    ג. נראה, שאם החלקים שאינם מוחתמים, עולים לבהמה שלימה — אין להתיר.

89. 55.17

    ד. תנאי רביעי (הנוגע גם לכשרותן של החתיכות המוחתמות!) הוא, שפירוק הבשר ייעשה על שולחן נקי שאין בו שמנונית טרף, ובכלי חיתוך מיוחדים לפירוק הבשר. (כיוון שלהכשיר סכינים שמשתמשים בהם בקביעות לטרף, צריך נעיצה י' פעמים)1עיין תוס' חולין, דף ח' ע"ב, ד"ה והלכתא. ובט"ז, יו"ד, סי' י', ס"ק ט"ו.. כמו כן, צריך השגחה של "יוצא ונכנס" לכל הפחות כדי לוודא שמקפידים בבית המטבחיים בדבר זה.

90. 55.18

    ד. ואזי: אף שאין המשגיח נוכח בזמן אריזת החלקים למשלוח, ואף לא ראה שכל החלקים מוחתמים, רק ידוע שנוהל המשלוח מסודר — כמו שכתבנו בתנאי ב' — ניתן להתיר כאמור.

91. 55.19

    נימוקי הפסק

92. 55.20

    בבואנו להתיר הבשר הנ"ל, אנו צריכים להתייחס לשני חששות:

93. 55.21

    א. שמא החליפו הגוי במזיד.

94. 55.22

    ב. שמא התערבב לגוי כשר בטרף, שלא במתכוון.

95. 55.23

    לגבי החשש הראשון:

96. 55.24

    הרמ"א פסק2ביו"ד, סי' קי"ח, סעיף ב'.: "אם ראה הדבר ששלח, והוא טוב כמו ששלח, ולא נהנה העכו"ם, לא חיישינן (שהחליפו) אף שהחותם מקולקל". (ויש להעיר שהרמ"א איירי בדיעבד. אך לכתחילה, יש להקפיד על משלוח בחותם כבסעיף א' שם, וכמו שהערנו בסוף תנאי א') וכ"כ המחבר, מעין זה, בסעיף י' שם.

97. 55.25

    ואף שהרמ"א איירי בחותם מקולקל, והוא הדין למקום שאין חותם כלל. וכל שכן הוא3דחותם מקולקל — ריעותא הוא, שטיפל בו אדם. וכן רואים שדן הח"צ סי' ל"ט. דבריו הובאו ביו"ד סי' ס"ג, בבאה"ט, ס"ק ה'. וביתר אריכות בדרכי תשובה, סי' קי"ח, ס"ק ע"ה..

98. 55.26

    ואף שהרמ"א איירי ש"ראה הדבר ששלח, והוא טוב כמו ששלח", מתקבל על הדעת שבנדון שלנו, גם בלאו הכי אין צריך לחוש שהחליף, שהרי בבית מטבחיים — שיש בו גישה לכל כך הרבה בשר — אפילו יהיה עובד גוי, שירצה להחליף בשר משלו, עם חתיכה משובחת יותר, מדוע שייטול דווקא מהבשר הכשר שרובו מוחתם — ויכולים להתגלות מעשיו — בעוד שיכול ליטול מרובא, מהבשר הטרף.

99. 55.27

    לגבי החשש השני:

100. 55.28

     במציאות, שקיימת הפרדה בפועל בין טרף לכשר (ולצורך זה, יעצנו לעשות ביקורת, כאמור), יש לדמות החשש להתערבות בלתי מכוונת, לדעת הרמ"א שאסר — לכתחילה — לשפות ב' קדירות, של עכו"ם ויהודי (כטרף וכשר) זה אצל זה. וביאר הט"ז4בסי' קי"ח, סעיף י"א. שהוא מחשש תערובת בשוגג. עיי"ש. ומכל מקום בדיעבד מותר, ואין צריך לחשוש לתערובת (ומטעם זה נמי, צריך להקפיד בחתימת הבשר כראוי — לצאת ידי "לכתחילה" של הרמ"א).

← Previous · Next → — showing 601–700 of 1,200

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 1. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.