← All works

B'Mareh HaBazak Volume I

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,200 sections

1. 40.3

   מ. שמירת יו"ט שני של גלויות ע"י שליחים ובעלי חוזה אישי היוצאים מא"י לחו"ל

2. 40.4

   שאלה:

3. 40.5

   הנה נבוכים אנחנו, בחוץ לארץ, בשאלת שמירת יו"ט שני של גלויות. ולמרות שידענו שפוסקים מובהקים כבר אמרו דברם בנושא זה, רבו, הדיעות והמנהגים בקרב בני ארץ ישראל, הנמצאים כאן לזמן מה. ואנו מבקשים בזה את הוראת כבודו, באופן פרטי, למקרים השונים דלהלן:

4. 40.6

   א. שליחי הסוכנות, תנועות הנוער וכד' שיצאו לחו"ל בשליחותם, לשנתיים או לשלש שנים, האם מותרים הם בעשיית מלאכה בצנעא, והאם עליהם להתפלל תפילת חול, ביו"ט שני של גלויות?

5. 40.7

   ב. מי שיצאו כנ"ל בחוזה אישי ולא כשליחי מוסדות, ואף הם, כשליחים הנ"ל, איתנה דעתם לחזור לא"י. והשאירו בה דירה בבעלותם, מה דינם?

6. 40.8

   תשובה:

7. 40.9

   שליחי מוסדות שנמצאים בחו"ל לתקופה קצובה, או שיצאו לחו"ל בחוזה אישי לתקופה קצובה ובדעתם לחזור, אע"פ שיצאו עם משפחותיהם — האשה והילדים1ושונה ממה שהביא המשנ"ב, על שו"ע או"ח, סימן תצ"ו, סוף סקי"ג, שהעוקר דירתו עם אשתו ובניו, ממקום למקום, לישא וליתן ולהרוויח, שאע"פ שבדעתו לחזור, דינו כמי שאין דעתו לחזור. שהרי נאמר שם הטעם: "דסתמא דמילתא כיון שעקרינהו לאנשי ביתו כל שמוצא פרנסתו מרווחת באותו מקום שהלך שם, אינו זז משם" דזה שייך רק בעומד ברשות עצמו, ומרוויח שם פרנסתו, ולכן, אומדים שדעתו להשאר, כיוון שאין מה שידחפנו לחזור למקום שבא משם (שכנראה ששם לא היתה פרנסתו מצויה). מה שאין כן בנדון דידן שפרנסתו תלויה, גם בזמן שהותו שם, בחוזה שנערך עמו, והוא לזמן קצוב, וא"כ אין הדבר בידו להאריך את החוזה. ומה שהיתה פרנסתו מצויה בזמן שנקבע בחוזה, אין מזה ערובה שתהא פרנסתו מצויה אח"כ. ואדרבה, המוסדות השולחים את השליחים עפ"י חוזה, אינם מעוניינים לעודד ירידה, ואינם מאריכים את החוזה מעבר לזמן הקצוב. עוד יש להעיר, שמכיוון שהמוסדות ששולחים את השליחים, מממנים את ההוצאות עבור נסיעת משפחתו לחו"ל, ולכן, אין אומדנא מזה שמעביר את משפחתו, לאותו זמן שברצונו להשאר בחו"ל. שהרי הוא מנצל את ההזדמנות שהמוסדות מציעים לו. משא"כ בנדון של המשנ"ב, שבזמנו לטלטל משפחה זה דבר קשה, ואם עושה כן אמרינן שכוונתו בעקירתו — רצינית, וקיים סיכוי שישאר בחו"ל. — דינם כבני א"י. אמנם, אסור להם לעשות מלאכה ביו"ט שני, בין בפרהסיה ובין בצנעא, כחומרי מקום שהלך לשם2שו"ע או"ח, סימן תצ"ו. במשנ"ב סק"ט ודלא כהט"ז.. ולעניין תפילה, עליהם להתפלל תפילת שמונה עשרה של חול בלחש, ביו"ט שני. וכן, להניח תפילין בצנעא, אבל, צריכים ללבוש מלבושי יו"ט, מפני שהוא דבר של פרהסיה3שם במשנ"ב, ס"ק י"ג.. כל זה דווקא בחוזה, שלא נמשך יותר משלוש שנים. אך אם החוזה הוא ליותר משלוש שנים, או שדעת השליח ברורה (או אפילו מסופקת), שזמן שהותו יארך יותר משלוש שנים, נראה, שצריכים לנהוג כבני חו"ל4כי זמן שכיר הוא שלוש שנים (ומשום זה, עבד עברי הנמכר לשש, נקרא "משנה שכר שכיר"), ויצא מכלל שכיר. ע"כ מה שיותר מזה, נושא אופי של קבע. וע"כ מסתבר, שגם לגבי להיחשב כיושב בחו"ל, מטעם שדעתו לחזור, אינו אלא לזמן זה ולא יותר. (עיין קידושין, דף י"ז, ע"א תוד"ה חלה שלוש. ותשובות חת"ס או"ח, סימן ר"ו, ושע"ת לסי' תצ"ו, סק"ב, שבן א"י שירד לחו"ל, שהדין שעושה כמנהג א"י. וכן עשה כמה רגלים וכו'. משמע, שאין זמן קצוב — לנהוג כמנהג א"י — תלוי בשנה אחת)..

8. 41.1

   קייפטאון, דרום אפריקה

9. 41.2

   ניסן, תש"ן

10. 41.3

    מא. שמירת יו"ט שני של גלויות ע"י חזנים היוצאים רק לחגים

11. 41.4

    שאלה:

12. 41.5

    מי שיצא לחו"ל כחזן, אך ורק לתקופת החגים, ומיד לאחריהם הוא שב לא"י. כיצד עליו לנהוג בתפילות היו"ט השני? כגון בתפילת העמידה ובברכת ההלל ובעריכת סדר שני לציבור בפסח?

13. 41.6

    תשובה:

14. 41.7

    בן א"י שנוסע לחו"ל, אך ורק לתקופת החגים, דינו כבן א"י1יום טוב שני כהלכתו, פרק ו', סע' ב', ע"פ הגרי"ז מינצברג (נועם ח"ב עמ' ע'). וכן שמע מהגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב, שבענין זה נגרר האדם אחרי רוב דירתו. אפי' הגרש"ז אויערבך שאומר, שבן חו"ל שהחליט להיות בא"י לכל החגים — דינו כבן א"י, לא אומר כן בנדון דידן. ששם, העניין הוא שהוציא אותו מהספק של בן חו"ל, לגבי יום טוב.. ורק לעניין מלאכה2וכנ"ל בשאלה הקודמת., ולעניין דברים שבפרהסיה מתנהג כבן חו"ל3משנה ברורה, סי' תצ"ו, ס"ק י"ג.. ע"כ, יש לו להניח תפילין בצנעא, ולהתפלל תפילת חול4שם.. ואם היעדרו מהתפילה יורגש, יש לו ללכת לבית הכנסת להתפלל איתם. למרות, שהוא מתפלל — בשקט — של חול5אגרות משה או"ח, ח"ג, סי' צ"ב.. וכן במנחה ובמעריב, יש לו להתפלל עם הציבור תפילה של חול בזמן שהם מתפללים של יום טוב. פשוט שלא יברך על ההלל ואינו יכול להיות שליח ציבור6וכן כתב הגר"ש גורן, במכתב לבני עקיבא, אודות השליחים שלהם בחו"ל..

15. 41.8

    אין האיש הזה חייב לקיים סדר שני. אלא אם כן, ירגישו אנשים שלא מקיים7חיי אדם, כלל ק"ג, ס"ד.. אם ירגישו, ישב אתם ויקרא את ההגדה ויעשה הכל. אלא, שיבקש מבן חו"ל, להוציא אותו בברכות על כוס ב' וד', "על אכילת מצה", "על אכילת מרור" ו"אשר גאלנו". וכן לא יקדש בעצמו8ע"פ חיי אדם הנ"ל, ואגרות משה או"ח, ח"ג, סי' ע"ב.. לא יגיד לאחרים, למה הוא לא מברך בעצמו ברכות אלה9ע"פ אגרות משה הנ"ל., ולא שייך שהוא יוציא אחרים בברכות שהוא אינו חייב בהם10הזכרנו רק חלק של ההלכות השייכות למקרים האלה. כדאי להשיג ספר יום טוב שני כהלכתו, מאת הרב ירחמיאל פריד..

16. 42.1

    קיטו, אקוואדור

17. 42.2

    אב, תש"ן

18. 42.3

    מב. מחצלת לסוכה המשמשת לשכיבה רק אצל גויים.

19. 42.4

    שאלה:

20. 42.5

    בסימן תרכ"ט, סע' ו', מובא דין "מחצלת של קנים" בהלכות סוכה. ע' שם ברמ"א וגם משנ"ב, ס"ק י"ז וי"ח. כאן במדינת אקוודור מצויים מאד מחצלות של קנים, כמובן שנוח מאוד לסכך בהם. אמנם ביררתי שהשימוש העיקרי של מחצלות כאלו הוא לשכיבה, ז"א הם נקנים ע"י אנשים עניים שמשתמשים בם כמיטות פשוטות. יוצא איפוא שרוב בני העיר שאינם יהודים בוודאי משתמשים במחצלת כזאת לשכיבה. אמנם, אין אף יהודי אחד שישכב על מחצלת כזאת. האם יש לקבוע את "עיקר שימושו" של המחצלת רק ע"פ תושבים יהודים שהם יקנו מחצלת כזאת לנוי או לסכך, או האם יש להתחשב ברוב של כל בני העיר.

21. 42.6

    תשובה:

22. 42.7

    מחצלת, שרוב בני העיר, אף שאינם יהודים, משתמשים בה לשכיבה — אינה כשירה לסכך. וטעם הדבר: מכיוון שגם מחשבת גוי מהני, במקום שצריך מחשבה כתנאי שייחשב דבר ככלי, ויקבל טומאה1בדומה למה שמהני מחשבת הגוי בעשיית סוכה שתהיה עשויה לצל, ועי"ז כשר לסוכה. עיין שו"ע או"ח, סימן תרל"ה., נמצא: אומן גוי העושה מחצלת על מנת שתשמש לשכיבה — המחצלת מקבלת טומאה ופסולה לסיכוך. ולפי מש"כ הרא"ש2כן נפסק במשנ"ב שם, סי' תרכ"ט, ס"ק י"ח. ובשער הציון ס"ק ל"ה., אפילו עושה האומן המחצלת לצורך היהודי על מנת שתשמש רק לסיכוך — במקום שרוב בני העיר עושים אותה לשכיבה — פסול מדרבנן, בגזירה שמא יבואו אחרים - אשר אינם יודעים שעשאוה לסיכוך — לסכך במחצלות הרגילות.

23. 43.1

    לוס אנג'לס, ארה"ב

24. 43.2

    אב, תש"ן

25. 43.3

    מג. קביעת תענית על השואה

26. 43.4

    שאלה:

27. 43.5

    תענית אסתר היא צום לזכר אסון אשר לא התרחש. למה אין ימי צום לזכר אסונות אשר התרחשו בפועל. כגון, רצח ע"י צלבנים באירופה, הפוגרומים, השואה? למה היהדות הפסיקה לקבוע מועדים וימי זכרון לפני 2000 שנה? (הערה: אני לא יכול לקבל את העובדה, כי היה צורך בסנהדרין במשך אלפיים השנים האחרונות, כדי לקבוע דברים. איש אחד, אב אחד, יכול לשנות את העולם). האם "ארץ חמדה" יכולה לשנות זאת? אני בטוח כי אם ייקבעו ימי צום לזכר ימים אלו, הם יישמרו מיד על ידי כל יהודי בעולם.

28. 43.6

    תשובה:

29. 43.7

    ראשית, יש לציין שתענית אסתר איננה זיכרון ל"אסון שלא קרה", אלא, כפי שכותב החפץ חיים במשנה ברורה1שו"ע אורח חיים, סימן תרפ"ו, ס"ק ב'.:

30. 43.8

    מתענין בתענית אסתר, כי בימי מרדכי ואסתר, נקהלו ביום יג באדר, להלחם ולעמוד על נפשם. והיו צריכים לבקש רחמים ותחנונים, שיעזרם ד' להנקם מאויביהם. מצאנו, כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין. שכן אמרו חז"ל, שמשה רבינו ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה. ואם כן, בודאי, גם בימי מרדכי היו מתענים באותו היום. ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג אדר. ונקרא "תענית אסתר", כדי לזכור שהשם ית' רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו, כמו שעשה בימים ההם".

31. 43.9

    ומדוע לא קבעו ג' ימי תענית, זכר לשלושת ימי הצום שגזרה אסתר. עונה ה"בית יוסף" — על הטור במקום — "משום שאין גוזרין גזירה על הציבור שקשה לעמוד בה".

32. 43.10

    ואם כן, גם בדבר שאלתך. קשה לקבוע תעניות ממש, באיסור אכילה ושתיה, ולגזור על הציבור תקנות שלא יוכלו לעמוד בהן, שהרי לצרותינו בגלות לא יספיקו כל ימות השנה בבכי ובמספד.

33. 43.11

    בעיה נוספת, מתעוררת בקביעות תעניות על אסונות שפקדונו בגלות. הלא מבינים אנו שכל צרותינו באו לנו "על כי אין אלוקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה" (דברים ל"א י"ז). בחטאינו נחרב בית חיינו וגלינו מעל אדמתנו. הרי אנו משולים למת, כי אין חיינו בגלות — חיים, ללא אלוקי אמת ורוח נבואה וחכמה. "ואין לנו שיור רק התורה הזאת", "ואין המת מרגיש באיזמל". אם נבוא כעת לקבוע תענית על השואה — ולא בתשעה באב, אלא ביום אחר שתהיה חומרתו כמוהו — יש חשש שלא נשיג את המטרה של "תשובת אמת", שלשם כך הן התעניות, ואולי, אף נגרום לטעות אצל הבריות לחשוב שאין קשר בין מיתת צדיקים וקדושים, עם ד' בגלות, לבין עזיבתם את שולחן אביהם וחורבן בית המקדש.

34. 43.12

    וכן מובא בתלמוד2שו"ע אורח חיים, סימן תרפ"ו, ס"ק ב'.: עולא ורב חסדא הלכו יחדיו וראו בית צדיקים שנחרב נאנח רב חסדא, אמר לו עולא: כך אמר רבי יוחנן, "מיום שנחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו..." ואמר רבי יוחנן, "עתיד הקב"ה להחזירן לישובן..." ראה עולא שלא נתנחם רב חסדא בכך, הוסיף ואמר: "דיו לעבד שיהא כרבו". מפרש רש"י, שהרי בית המקדש חרב שהוא ביתו של הקב"ה. ומבינים אנו מכאן שאם נתאנח ונתענה על האסונות שהמיטה עלינו הגלות, נטשטש בכך את סיבת הדבר — חורבן המקדש.

35. 43.13

    ואכן, כאשר עלתה שאלה זו לדיון פומבי במדינת ישראל, לפני מספר שנים, הוחלט לעשות ימי איזכור כדוגמת יום השואה והגבורה, ויום הזיכרון לחללי צה"ל בלי תענית. וגם את יום הקדיש הכללי, הצמידו לי' בטבת שהוא יום תענית קבוע. וכן יש לזכור ולבכות, על אשר ארע לעמנו מיום עוזבם את ארץ אבותם, בימים ובתעניות שמלכתחילה הוגדרו כימי "בכיה לדורות".

36. 43.14

    כל זה אמור, כמובן, כלפי הכלל, הציבור. אך יחידים, חסידים, דורשי טובת עמם — הבוכים תדיר על המצב בו אנו נתונים — יכולים לקבל על עצמם תעניות לתפילה, שתיקה מדיבור חולין וכו', והכול לפי כוחותיו של האדם, שלא ירבה בכך, שהרי עלול להמעיט כוחו, שהיה יכול להשתמש בו לעזרת עם ד', באופן מעשי יותר. "וכל המעשים יהיו לשם שמים".

37. 43.15

    ולסיום, אנו ודאי מאמינים, כי יש יכולת ליחיד מבני עם ד' לשנות את העולם כולו, אך לא רק באנחה ודכאון "על המים הזדונים שעברו על נפשנו". אלא בעיקר בשמחה של מצווה ותלמוד תורה בארץ ישראל שאנו מייחלים לד' ית' שיעיר רוח ממרום, ותשוב לנו הנבואה, החכמה ורוח קודש, כאן, על אדמת ד'.

38. 44.1

    לוס אנג'לס, ארה"ב

39. 44.2

    אב, תש"ן

40. 44.3

    מד. השיבה לירושלים בימינו (הסבר)

41. 44.4

    שאלה:

42. 44.5

    האם שובנו לירושלים היא הוכחה כי השכינה חזרה לארץ ישראל, ושהקב"ה מחל לעוונות אבותינו? האם שיבה זו מסמנת — בצורה אשר לא מובנת לנו — כי הדור שלנו קיבל ברכה אשר לא קיבלוה אבותינו? מה עשינו כדי לזכות בברכה זו?

43. 44.6

    תשובה:

44. 44.7

    אנו אומרים שלש פעמים בכל יום, בתפילת העמידה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". "שכינה מעולם לא זזה מכותל המערבי". ובעניין קדושת ירושלים והמקדש פוסק הרמב"ם1פ"ו מהלכות בית הבחירה, הט"ו. עיין גם בראב"ד שם שמשיג.: "קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא". אע"פ כן, גילוי שכינתו של הקב"ה בירושלים, הינו תהליך ארוך ומתמשך. משום כך, תקנו חז"ל את הברכה בלשון "הווה" — ה"המחזיר" — בכל רגע ורגע. ואנו מבקשים שנזכה לחזות בתהליך.

45. 44.8

    סימני גאולה מובהקים הופיעו בדורות האחרונים, ביניהם פריחתה המחודשת של ארץ ישראל — ש"שממה", כל עוד אויביה היו עליה2ויקרא, כ"ו, ל"ב. עיין ברש"י שם, וברמב"ן על פסוק ט"ז, למד אותו בעיון. — ושהחלה לתת את פירותיה בשפע. כמו שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא"3יחזקאל ל"ו, ח'. כששבה "בתולת ישראל אל עריה"4ע"פ, ירמיהו ל"א, כ'., וכן, הכרת אומות העולם בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל העצמאית והמחודשת, וקיבוץ גלויות — בהיקף ללא תקדים — יחד עם פריחה אדירה, ב"ה, של עולם התורה. כוס יסורים שמלאה, וסגולת ישראל שאינה תלויה במעשים5ספר אורות, לראי"ה קוק, הוקדש להסבר הענין הזה. עיין במיוחד בפרקים: ישראל ותחייתו, אורות התחיה ואורות ישראל., חברו יחדיו לעורר "עת דודים". הקב"ה, ארץ ישראל ועם ישראל קוראים זה לזה: "שובו אלי ואשובה אליכם".

46. 44.9

    אמנם, חלקים גדולים של העם טרם חזרו בתשובה מליאה6עיין מסכת סנהדרין, דף צ"ז, ע"ב, בבירור השאלה, האם הגאולה תלויה בתשובה, ובמסקנה שם. גדולי האחרונים פלפלו בסוגיא זו, אך לכולם ברור היום שאתחלתא דגאולה יש גם ללא השלמת תהליך התשובה. וגאולה סופית תהיה כרוכה בחזרה בתשובה שלמה., בית המקדש — "מכון לשבתך עולמים" — טרם נבנה, ואויבי ישראל עדיין לא נואשו מלכלותו. השאלה שצריכה להטרידנו איננה מדוע זכינו? אלא חייבים לשאול: מה יש לעשות, כדי לא להתנגד לתהליך, שיד ד' היא המוליכה אותו. כיצד נפעל אנו "עם אל".

47. 44.10

    וכשם שכל מה שעושה הקב"ה הוא, כדי לקדש את שמו הגדול, גם אנו צריכים שכל מעשינו, מכאן ולהבא, יהיו למען שמו. אם ראינו שחפץ ד' שישובו ישראל אל אדמתם, נסייע גם אנו לדבר. כי הלא דבר ד' יקום, מכל מקום. אם רואים אנו שחפץ ד' ש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", גם אנו נעשה על מנת שיקום דבר ד' על ידינו. במילים אחרות, שיבת ציון איננה שכר על מעשינו הטובים. אלא, הקב"ה לקח את היוזמה ומושך אותנו לפעול עמו בלב שלם ובלא פניות — למען שמו באהבה.

48. 44.11

    אנו תפילה כי זו התחלת התגשמות נבואות ישעיהו: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך זרח..."7ישעיהו ס', א'.. "עורי עורי, לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך, ירושלים עיר הקודש"8שם נ"ב, א'.. ונבואת ירמיהו: "מרחוק ד' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד. עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופייך ויצאת במחול משחקים. עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחללו... קומו ונעלה ציון אל ד' אלוקינו"9ירמיהו ל"א, ג'-ו'.. ונבואת יחזקאל: "והארץ הנשמה תעבד, תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר. ואמרו הארץ הלזו הנשמה, היתה כגן עדן, והערים החרבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו. וידעו הגויים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ד' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ד' דברתי ועשיתי"10יחזקאל ל"ו, ל"ד-ל"ו.. הקב"ה מעורר אותנו להמשיך את פעולתו שלו. כבודו עלינו נגלה, על כן קומי התנערי.

49. 44.12

    סיכום: הקב"ה היודע את הנשמות בתוכיותן, - יודע, שאל דורנו אפשר לבוא בקריאה זו "ללבוש עוז". יודע, שיש בתוכנו את הכוח להגיד דבר אלוקים בארץ, באומץ ובשפה ברורה.

50. 44.13

    אם כן, לא שייך לשאול מה עשינו, אלא מה אנו מה חיינו. ולראות ולהבין שאם הראנו ד' כל זאת, הרי שאם נחשוף את הכוחות המיוחדים הגנוזים בנו נוכל לחזות בהופעת אור חדש על ציון — אור עולם.

51. 45.1

    לימה, פרו

52. 45.2

    טבת, תש"ן

53. 45.3

    מה. שאלות בהלכות הפרשת חלה. אחוז הסוכר בעיסה לברכת בורא מיני מזונות

54. 45.4

    שאלה:

55. 45.5

    מהו אחוז הסוכר בפת ע"מ להופכו למזונות?

56. 45.6

    מה דין הפרשת חלה מעיסה שחסרים בה חומרים אחדים (ביצים, שומן)?

57. 45.7

    עיסה שהופרשה ממנה חלה, ומוסיף האופה קמח בשיעור המחויב בחלה, האם יש להפריש חלה שוב?

58. 45.8

    בגלל בעיות טכניות. האם ניתן, לכתחילה, להפריש חלה מן הפת ע"י צירוף באמצעות מפה, או לכתחילה, יש להפריש מן העיסה?

59. 45.9

    תשובה:

60. 45.10

    1. החיוב להפריש חלה חל משעת נתינת המים לקמח, וזאת בתנאי שלא נשאר קמח בשיעור עומר1שיעור החייב בחלה הוא מ- 1.666 ק"ג קמח להפרשה בברכה, מ- 1.200 ק"ג קמח להפרשה בלי ברכה. (ע"פ הגר"ח, נאה ב-"שעורי תורה") ויש אומרים להפריש בלא ברכה רק מ- 1.615 ק"ג (אוצר דינים לאשה ולבת)., שלא נתערב במים2שו"ע יו"ד, סימן שכ"ז, ס"ב.. רצוי להפריש כשכל העיסה נעשית גוף אחד, דהיינו כשכל הקמח התערב במים אע"פ שלא הוסיף את שאר החומרים (כגון ביצים ושמן שאינם חייבים בחלה)3שו"ע יו"ד, סימן שכ"ז, ס"ב. וש"ך סק"ו..

61. 45.11

    2. אם לא הפריש כשהיתה עיסה, אלא אפאה, יכול להפריש מהפת4שו"ע יו"ד, סימן שכ"ז, ס"ה.. ונ"ל ששעת הדחק אמיתית כדיעבד דמי5אנציקלופדיה תלמודית כרך ז', עמוד תי"ז, הערה 140. וכמובן שיש לברר מה הבעיה הטכנית במקרה זה, והאם לא ניתן להתגבר עליה באופן פשוט.. וכן אם ישנן בעיות טכניות להפריש כזה בצק, יפריש לאחר האפייה מהפת.

62. 45.12

    3. במקרה שנתערבה עיסה שהופרשה ממנה חלה, בעיסה שלא הופרשה ממנה חלה6שו"ע יו"ד, סימן שכ"ד, ס"א., אם יש לו עיסה אחרת שלא ניטל ממנה חלה, ואין בה שיעור שחייבת בחלה, יעמיד אותה, באופן שתיגע, עד שתדבק מעט בעיסה המעורבת, או שיניח את הכל בכלי אחד, ויש לכל, דין עיסה אחת ויפריש מהעיסה החדשה7שו"ע יו"ד סימן שכ"ה, ס"א., ואם יש בעיסה החדשה שיעור שחייבת בחלה, אין צורך שתיגע בעיסה המעורבת, וסגי, אם תעמוד לפניו ויפריש מהעיסה החדשה8שו"ע יו"ד סימן שכ"ה, ס"ב.. אם אין לו עיסה אחרת, ויש עיסה שלא הופרשה ממנה חלה, שנתערבה בעיסה שהופרשה ממנה חלה, לדעת השו"ע כל העיסה נעשית טבל, ולכן יפריש מכל העיסה שיעור הפרשת חלה (כזית). ולרמ"א אין לעשות כך לכתחילה9שו"ע יו"ד, סימן שכ"ד, ס"א..

63. 45.13

    4. לדעת השו"ע אם טעם הסוכר ניכר בעיסה מברך במ"מ. ולדעת הרמ"א:

64. 45.14

    ...אאכ יש בהם הרבה תבלין או דבש שכמעט הדבש והתבלין הם העיקר"10שו"ע או"ח, סימן קס"ח, ס"ז. ומסביר ערוה"ש שאין כוונת הרמ"א שהולכים אחר הרוב והמיעוט, אלא ההבחנה, אם למראית עין ניכר שאין זה פת סתם, והכל רואים שהוא פת ביצים וכד'11ערוך השולחן, או"ח, סימן קס"ח, ס"ק כ"ד..

65. 46.1

    הונג קונג

66. 46.2

    מרחשוון, תש"ן

67. 46.3

    מו. שימוש בשיער אדם עבור חומר המשמש אח"כ כמאכל

68. 46.4

    שאלה:

69. 46.5

    האם מותר לערב חומר "כימי"* המיוצר משיער אדם בתור "פרוטאין" בתוך מה שיהיה אח"כ, מאכל אדם?

70. 46.6

    תשובה:

71. 46.7

    א. לגבי שיער אדם שנגזז בעודו בחיים (כגון שיער שנאסף במספרה): כיוון שאיננו מאכל, ואיננו ראוי לאכילה, אין בו איסור1רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פ"ב ה"ג ונחלקו עליו הראשונים עי"ש בנושאי הכלים ולדעתם אף איסור עשה אין בו, וכאן שהפך השער לחומר כימי גם לדעת הרמב"ם אין בו איסור.. ואף על פי, שלאחר תהליך העיבוד הוא ראוי למאכל אדם, נשאר הוא בהיתרו2עיין באחיעזר יו"ד, סימן י"א, שמתיר, אפילו בדבר איסור שהיה ראוי למאכל אדם, ובתהליך עיבודו איבד שם אוכל, אע"פ שחזר להיות מאכל. ק"ו בנדון שלנו, שלא היה ראוי מעולם למאכל אדם. (עפ"י הגמרא במסכת תמורה, דף ל"א, ע"א, בעניין ביצת טריפה)..

72. 46.8

    ב. לגבי שערות שנגזזו מן המת (אם מדובר במקרה כזה): גם כאן, לפי רוב הראשונים3כגון: תוס', ב"ק, דף י', ע"א. (ע"פ ערכין, דף ז', ע"א)., אין איסור הנאה מן המת4לגבי הדיעות החולקות, עיין גשר החיים, לרב טוקצ'ינסקי, ח"א, פ"ח.. וקל וחומר במקרה שלנו, שנשתנתה צורתו ונהפך כארעא דעלמא5דעת הרדב"ז מובאת בדרכי תשובה, יו"ד, סימן ע"ט..

73. 46.9

    ג. אם מעוניינים בתחליף סינטטי או במוצר שמקורו בסויה, ניתן להשיג רשימת ספקים מהרבנות הראשית לישראל, מחלקת יבוא.

74. 47.1

    לימה, פרו

75. 47.2

    ניסן תשנ"ב

76. 47.3

    מז. השימוש בגליצרין למאכל ולקוסמטיקה

77. 47.4

    שאלה:

78. 47.5

    נתבקשתי להכשיר גליצרין, המיועד לקוסמטיקה. הבסיס למוצר זה הינו שומן, שבתהליכים כימיים מתאדה כולו, ונשאר גליצרין ללא שומן.

79. 47.6

    יורני כבודו, האם יש מניעה לנתינת תעודה, למוצר זה?

80. 47.7

    תשובה:

81. 47.8

    אין להשתמש בגליצרין, משומן מן החי, לצרכי מאכל. אלא אם הוא מבהמה טהורה ושחוטה כדין.

82. 47.9

    לעומת זאת, ניתן לעשות שימוש חיצוני במשחות קוסמטיות וכד', שהגליצרין הוא אחד ממרכיביהן. אך אין "לתת הכשר", למוצר זה1אף שאין צריכים לחוש לשיטת הגר"א, ש"סיכה הוא כשתייה" לעניין זה, (עיין בביאור הלכה, או"ח, סי' שכ"ו, ד"ה בשאר חלב וכו' שהביא דבריו), מכל מקום, אי אפשר לכתוב "כשר" בסתמיות על המוצר. והטעם: כיוון שהמשמעות הפשוטה של המושג "כשר" היא, שהמוצר נעשה מחומרים הכשרים לאכילה, יוכל הדבר להטעות יהודים — החוששים עפ"י שיטת הגר"א לחשוב, שכן הדבר במוצר זה. (קרי: שתהיה על המוצר הכתובת "כשר"). אולם, ניתן לכתוב "כשר לשימוש חיצוני בלבד".

83. 48.1

    קינשאסה, זאיר

84. 48.2

    אב, תש"ן

85. 48.3

    מח. מכירת לחמניות שנילושו בחלב

86. 48.4

    שאלה:

87. 48.5

    האם מותר לאכול ולקנות לחמניה (יש לה צורה מיוחדת), שנילושה בחלב, במאפייה של גויים (פלטר), ונמכרה בחנות הצמודה למאפייה. או הווי, בכלל מה שכתב שו"ע, יו"ד צ"ז "אין לשים עיסה בחלב"?

88. 48.6

    תשובה:

89. 48.7

    הואיל ומדובר במאפייה של גויים, והאיסור ללוש עיסה בחלב הינו קנס1פסחים, דף ל', ע"א. ושם דף ל"ו, ע"א.. לכן, אין להטיל הגבלות על אפייתה ומכירתה ע"י הנוכרים. ואילו לעניין קניית הלחמניות, ע"י יהודים, הואיל ויש היכר, מותר בלא תנאים2ואף שהמהרי"ט, אסר במכירה ציבורית בחנות, האיסור נוגע למוכר ולא לקונה, היודע את ההיכר.. ואף אם אין היכר, מותר בפת מועטת. דהיינו כמות שבוודאי תיאכל עוד באותו היום3שו"ע יו"ד, סי' צ"ז, פמ"ג, בשפתי דעת, סק"א..

90. 49.1

    קינשאסה, זאיר

91. 49.2

    אב, תש"ן

92. 49.3

    מט. אפיית מאפה חלבי ופרווה בתנור אחד

93. 49.4

    שאלה:

94. 49.5

    במאפייה — בה לשים לחם (רגיל), וגם לחם עם חלב, וללחם הרגיל יש תבניות מיוחדות שאופים בהן, שונות מהתבניות שאופים בהן את הלחם עם החלב — אך האפייה נעשית באותו תנור, זה אחר זה. מה דין הלחם הרגיל, המותר לאוכלו עם בשר. ומה הדין אם נאפים בתנור יחד, זה בתבנית זו וזה בתבנית זו?

95. 49.6

    תשובה:

96. 49.7

    באפייה בתנורים של זמננו כתבו הרבה אחרונים, שמלבד בעיית "ריחא"1ענין "ריחא", מבואר בהרחבה בשו"ע יו"ד, סי' ק"ח, סע' א'. ובסי' צ"ז סעיף ג'., יש להניח בסתמא, שיש גם "זיעה" העולה מהמאכל2אג"מ יו"ד, ח"א סי' מ'. ועוד אחרונים.. ונבלעת, בין בתנור ובין במאכלים האחרים הנאפים עמו.

97. 49.8

    לפי זה: הלחם הנאפה — בו בזמן, בתנור אחד עם לחם הנילוש בחלב — נדון כחלבי מפאת ה"זיעה", כאמור, ואין לאוכלו עם בשר.

98. 49.9

    אם נעשית האפייה בזה אחר זה תוך הקפדה שאין נטפים של עיסת החלב בעין, על דפנות התנור — ניתן לאכול הלחם הרגיל עם בשר3אין צריך לומר שלנוהגים כמחבר (יו"ד, סי' צ"ה, סעיף א'), שנ"ט בר נ"ט מותר בבישול, מותר מטעם זה. אלא אפילו לנוהגים כרמ"א — האוסר לכתחילה בזה — יש להתיר, בצירוף מה שכתב הפמ"ג, ש"אין זיעה באוכלין", ומה שכתב באבן יקרה (הובא ביביע אומר, ח"ה, יו"ד, סי' ז') ש"הסיקו מבפנים אין לחוש לזיעה הנשרפת" וכן כתב באג"מ יו"ד, ח"א, סי' נ"ט. אם יש גוף חימום בחלק העליון של התנור ועוד כתב שם, שבאפייה אין לחוש לזיעה.. ורצוי, במידת האפשר, להקפיד על קניית הלחם מ"תנור שני". קרי, ממחזור שני של אפיית הלחם הרגיל, שאחר אפיית הלחם החלבי4על ידי זה, מובטח שעבר 1/3 שעה מאז אפיית החלבי וניתן לתלות להקל, שיהיה כליבון קל שמהני בהיתרא. והוא טעם נוסף, לצירוף אל הטעמים אחרים שבהערה 3, להקל. ולנוהגים כמחבר (יוצאי עדות המזרח) אין צריך לזה..

99. 49.10

    הערה

100. 49.11

     תשובתנו מבוססת על שתי הנחות:

← Previous · Next → — showing 501–600 of 1,200

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 1. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.