← All works

B'Mareh HaBazak Volume I

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,200 sections

1. 32.6

   המוהלים באותה עיר אינם מוכנים לשבות באזור מגוריו, ועקב המרחק אין גם אפשרות שיבוא המוהל לברית וישוב לביתו.

2. 32.7

   אבי הנימול הציע לבוא אל המוהל ולקיים את הברית באולם הקרוב לבית המוהל. אך המוהל סירב, עקב חילול השבת הצפוי ע"י משפחת הנימול ואורחיהם.

3. 32.8

   האם בנסיבות המתוארות לעיל, יש לדחות את הברית ליום חול או לקיימה במועד?

4. 32.9

   תשובה:

5. 32.10

   בשו"ע — אורח חיים סימן של"א, א' - נפסק: "עושים כל צרכי מילה בשבת, מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליו כמון". והיינו כל הפעולות הקשורות ישירות למצוות מילה בזמנה, וכנפסק בסעיף ד': "מילה שלא בזמנה — אינה דוחה שבת". אולם פעולות שאינן קשורות ישירות למצוות המילה אינן דוחות את השבת, וכנפסק בסעיף ו': "מכשירי מילה, שאפשר לעשותם מערב שבת, אינם דוחים את השבת. לפיכך אם לא הביא איזמל למילה מערב שבת — לא יביאנו בשבת, אפילו במקום שאין בו אלא איסור דרבנן, שהעמידו חכמים דברים במקום כרת". וכתב ה"בית יוסף", שכמו כן אסור להוציא התינוק אל האיזמל, אף במקום שאין בו אלא איסור דרבנן1ב"י, אורח חיים סימן של"א, סוף ד"ה ומ"ש לא יביא בשבת. והביאו המגן אברהם בס"ק ה'.. מהאמור לעיל ברור, שאין לעבור אף על איסור דרבנן בהבאת התינוק למקום המילה.

6. 32.11

   הוראת הרבנות הראשית2כפי שנאמרה ע"י הרב מרדכי ששון, המפקח על המוהלים, בכנס שנערך בחדש שבט ה'תש"ן. היא:

7. 32.12

   אם התינוק יובא למקום הברית ללא חילול שבת — יש למולו בזמנו, אף שידוע שישנם אורחים שיגיעו בשבת, ושישנה אפשרות שיחללו השבת בזמן הסעודה בתזמורת וצילומים וכדומה. אולם אם ידוע שהתינוק יובא למקום הברית תוך כדי חילול שבת — אין לקיים את הברית בשבת, אף שהתוצאה היא דחיית מצוות עשה של מילה בזמנה3החיוב למול את הבן מוטל על האב, והמוהל עושה שליחות האב. אם בכדי למולו מביא האב את הילד בדרך אסורה, האב עובר באיסור שלא הותר גם לשם מצוות מילה בזמנה. פשוט שבמצב כזה אין לאב לעשות זאת, וממילא המילה נדחית ליום המחרת כפי הוראת ההלכה לאב. במקרה זה אסור למוהל להיעשות שלוחו של האב למולו בשבת. ואם עושה כן, עובר על "לפני עיוור" מן התורה. כשהציבור, או אולי גם אבי התינוק, יבואו לחילולי שבת בעקיפין ע"י קיום הברית בשבת, יש מקום לדיון אם על המוהל להימנע מלקיים המצווה. שיש מקום לומר, שהמוהל עושה את שלו מכח המצווה המוטלת על כל מי שיודע למול, והרי לפניו המצווה למול ילד החייב במילה ביום השבת(א*). או שעליו להימנע כדי להצילם מאיסורים חמורים (ב*). אבל בשום פנים, אין מקום להתיר במקרה שכדי למולו מביאים את התינוק בעצמו ע"י חילול שבת..

8. 32.13

   ולפיכך בנסיבות המתוארות בשאלתך:

9. 32.14

   1. אם ידוע בוודאות, שקיום הברית באולם הקרוב לבית המוהל, יהא קשור בהבאת התינוק ברכב בשבת — אין לקיים את הברית בשבת.

10. 32.15

    2. אם התינוק יגיע לאולם הנ"ל, ללא חילול שבת, כגון — שהוריו ישבתו עימו במקום הסמוך לבית מוהל — יש למולו בזמנו, אף אם ידוע, שאורחי משפחת הנימול יגיעו לברית המילה ברכב בשבת. מכל מקום מן הראוי למוהל (וכן לרב כשמוזמן להשתתף), להסביר להורים עד כמה חשוב להצלחת התינוק וגידולו המוצלח, שתהא כניסתו לברית בדרך שלא תהא כרוכה בחילול שבת.

11. 32.16

    בזמן המילה אין להתיר פעולות הכרוכות בחילול שבת, כגון — צילום או נגינה.

12. 32.17

    3. חל ברית המילה בשבת, ואין שם מוהל אלא בעיר אחרת, האב — שמצוותו לקיים המילה בזמנה — אינו יכול לחייב את המוהל לשבות במקומו. אלא אם כן, ישלם לו פיצוי מלא עבור טרדתו4כך הורה הגר"ש ישראלי, ואלה דבריו: א. המצווה מעיקרא עומדת על האב. אם אין מוהל במקום וניתן להביאו לשבות במקום, חייב האב בהוצאות של התגוררות המוהל במקום בצורה סבירה. וכן, במקרה שהמוהל צריך לשם כך לעזוב את משפחתו — שכרוך בסבל מסויים שלו ושל משפחתו — יש להעריך זאת בהערכה נכונה, ואף זה צריך האב לשלם. הנימוק לזה: גם אם את עצם המילה עליו לבצע בחינם, — על זה נאמר: "מה אני בחינם אף אתה בחינם" (ג*), הרי מה שכרוך מסביב לזה, כלומר, ההוצאות הכרוכות בכך חייב האב לשלם וזה מבואר ברמב"ן, בתורת האדם, בעניין רופא (ד*). גובה ההוצאות שהאב מחוייב להוציא בזה, מבואר ברמ"א (ה*). (זה כמובן יכול להיעשות ע"י האב בכיוון ההפוך. כלומר, ע"י הבאת התינוק למקום מגוריו של המוהל, לפני השבת). כל עוד המצווה מוטלת על האב, אין להעביר את המצווה אל בית הדין (ו*) ולא להטילה על המוהל עצמו. גם אם ידוע מראש, שאין האב מוכן לקבל על עצמו את ההוצאות כפי שפורטו לעיל — אין אף אחד אחר מחוייב בזה. (פרט, אולי, לכוף את האב לכך — אם הדבר ניתן. אבל אם אין זה ניתן — אין זה יכול לשמש עילה, לחייב את בית הדין או המוהל בכך). חובת בית הדין — וכן, של המוהל — אינה חלה במקרה מעין זה, אלא ביום חלות המצווה. כשהתינוק לפנינו, והוא חייב במילה, ואינו נימול ע"י מי שחובתו בכך. היינו, ביום שבת עצמו. אך אז, הרי אין הדבר לא בידי בית דין ולא בידי המוהל, שאינם במקום. על כן, בהכרח שזה יידחה ליום ראשון. ב. אם האב הוא חסר אמצעים, באופן שאין עליו החובה להוציא את ההוצאות, אזי המצווה חלה עוד לפני השבת, על בית הדין ועל המוהל. מאחר, וכאמור, המוטל על המוהל בהיותו המומחה והבקי בזה — הוא עצם מעשה המילה, מכל מקום, ההוצאות הכרוכות בכך — כולל טרחת היעדרו מהבית וכו' — זה אינו מוטל דווקא על המוהל. ובזה, חובת בית הדין לדאוג, ע"י הטלת החיוב על כל בני המקום. (ואולי משום זה, נזכר בזה חובת בית הדין (ו*). שהרי עצם המילה היא כמבואר בפוסקים — על המוהל עצמו). ג. נראה שבמצב כזה - שהציבור משתתף בהוצאות — ראוי שיראו זאת כמתנה לאבי הבן, כדי שייחשב שהוא קיים המצווה, ולא ייראה כקיום המצווה ע"י בית הדין או המוהל. (וכמה הבדלים להלכה בדבר, ואין מקום להאריך). ד. על חיוב המוהל במקום שישנם כמה מוהלים: יש עוד לדון, אם במצוות עשה זו המוטלת על כל היודעים והבקיאים — הנמנע מלקיים, (גם אם כולם מונעים עצמם בטענה שילך למוהל אחר), האם כל אחד עובר או לא (ז*). כן יש לדון על חובת המוהל למול בעוד החובה על האב, והוא אינו משמש אלא כשלוחו. דחובת בית הדין והמוהל, אינה אלא כשהאב מנוע או נמנע, דאז נחשב המוהל כמקיים המצווה ולא רק כשליח. וחובת המוהל לא מצינו, כשעושה זאת רק בשליחות (יש להאריך (ח*) ואין כאן מקומו). כאמור, זוהי דעת הגר"ש ישראלי. ועיין עוד בשו"ת לבוש מרדכי, סימן כ"ט. (א*) ציץ אליעזר, לרב א. ע. וולדינברג, ח"ו, סימן ג'. אגרות משה, לרב משה פיינשטיין, חלק יו"ד, ח"א, סימן קנ"ו. עשה לך רב, לרב ח. ד. הלוי, ח"ז, עמוד שט"ז. והוסיף שם: "שזכותו וחובתו של המוהל להתנות, שלא יחללו את השבת בנוכחותו בשעת הברית". (ב*) שו"ת שבט הלוי, לרב שמואל וואזנר — אב"ד בני ברק — ח"א, סימן ר"ה, בהערות לשו"ע סימן של"א, ובח"ד, סימן קל"ה. (ג*) בכורות דף כ"ט. (ד*) כתבי הרמב"ן (הוצאת מוסד הרב קוק), חלק ב', עמוד מ"ד, ד"ה הלכך שכר החכמה וכו'. (ה*) אורח חיים, סימן תרנ"ו. ושם במשנה ברורה, ס"ק ח'. ובביאור הלכה, ד"ה יותר מחומש, וד"ה אפילו. (ו*) שו"ע יורה דעה, סימן רס"א: "אם לא מל האב את בנו, חייבים בית דין למולו". (ז*) עיין רמב"ן הנ"ל, בהערה (ד*), בסוף הפרק. (ח*) עיין רמב"ן הנ"ל, בהערה (ד*), בסוף הפרק..

13. 33.1

    קינשאסה, זאיר

14. 33.2

    אב, תש"ן

15. 33.3

    לג. שימוש בתנור חשמלי בשבת

16. 33.4

    שאלה:

17. 33.5

    מה דין תנור שלנו לעניין שבת (כשאין תרמוסטט);

18. 33.6

    א. איך מותר להשהות בע"ש בתנור כזה, איזה היכר צריך?

19. 33.7

    ב. האם מותר להחזיר לתוכו בשבת, לדעת שו"ע?

20. 33.8

    תשובה:

21. 33.9

    א. בהנחה, שכוונתך לתנור אפיה חשמלי, אשר יש אפשרות להפעילו במצב "שבת", שמשמעותו, ניתוק מתרמוסטט (התרמוסטט גורם לוויסות בהפעלת התנור בהתאם לטמפרטורת התא. התקן זה אוסר לפתוח את תא האפיה, משום שזה גורם במישרין להפעלה) בכגון זה, החשש הוא רק מאיסורי דרבנן של השהייה והחזרה – האסורים במקרים מסויימים, משום גזירה שמא יחתה בגחלים – או לעיתים, משום שנראה כמבשל1שבת, דף ל"ד, ע"א. ושם דף ל"ח, ע"ב. ואילך..

22. 33.10

    מסקנתנו, בכגון זה, כך היא:

23. 33.11

    מותר לשמור בתא האפיה אוכל חם ומבושל2הכרעת הרמ"א, בעקבות הר"ן והראשונים, שהתנורים שלנו נחשבים ככירה האמורה במשנה — ולא כתנור — ומותר להשהות ולהחזיר בגרופה וקטומה. ולרמ"א, מותר להשהות אף בשאינה גרופה וקטומה. (או"ח, סימן רנ"ג, סעיפים א', ב, ה') וכ"ש התנור החשמלי שבזמננו. אגרות משה או"ח, חלק ד', בתשובותיו על הלכות בישול בס' ע"ד.. בתנאי שיש היכר בתוך התא3בניגוד לפלטה של שבת, יש להתיחס לתנור כהנחה ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה. משום שעיקר הסברא לומר שפלטה נחשבת כגרופה — היא, שאין בה מתג לכיבוי והדלקה או שינוי עוצמה. וזה אינו נכון בתנור. (בענין פלטה, עיין ציץ אליעזר חלק ח' ס' כ"ו. יחווה דעת, ב', ס' מ"ה, קובץ תחומין ב', מאמרו של הרב סיני אדלר). לפיכך, יש צורך בכיסוי, הנחשב לקטימה שבש"ס. וראוי לעשות כן, גם לפי הרמ"א, שפסק כחנניה, שלהשהות מער"ש מותר, גם בכירה שאינה גרופה וקטומה, בכדי שלא תתעורר בעיה של החזרה.. דהיינו, שאם רק תחתית התא מחממת, יש להניח לוח מתכתי מפריד בינה לבין הקדירות. ואם גם הדפנות מתחממות בהפעלה, יש להניח לוחות כאלה, גם מן הצדדים (או מסגרת מתאימה כזאת)4אגרות משה או"ח, ד', שם..

24. 33.12

    ב. נכון לכסות גם את הכפתור המכבה ומדליק את התא. או, להניח עליו שלט: "שבת קודש" וכד', אך אין זה מעכב5אגרות משה או"ח, א', ס' צ"ג..

25. 33.13

    ג. כשנעשה ההיכר כנ"ל, מותר להחזיר בשנית, בשבת, תוך הקפדה על תנאי ההחזרה הנזכרים בהלכה6בסימן רנ"ג, סעיף ב', והיינו לשו"ע: עודנה רותחת ולא הניח ע"ג קרקע, לרמ"א: כך שלא נצטנן לגמרי אבל צריך שתשאר "עודה בידו", ודעתו להחזיר. ובתנורים שלנו, אין התא נחשב כהנחה בתוך כירה של הש"ס, אלא כעל גבה. (ס' רנ"ג שם, ע"פ השלטי גבורים)..

26. 34.1

    קינשאסה, זאיר

27. 34.2

    אב, תש"ן

28. 34.3

    לד. הנאה ממעשה שבת של גוי

29. 34.4

    שאלה:

30. 34.5

    בעניין ליהנות ממלאכתו של אינו יהודי בשבת, כשעושה מעצמו. לדוגמא: רואה אוכל העומד להישרף ומוסיף מים, או מנמיך את החום וכד'. (האינו יהודי הוא עובד קבוע של הבית)

31. 34.6

    תשובה:

32. 34.7

    כידוע, אסור ליהנות ממלאכת נוכרי בשבת, אא"כ עשאה לצורך עצמו, וגם אין חשש שמא ירבה בשביל יהודים1שו"ע או"ח, סימן רע"ו, סעיף א'.. וכן, בתנאי שאין התוצר מוקצה2שם, סימן שכ"ה, סעיפים ד', ה'. וכן, שהוקצה מדעתו מעש"ק, או נולד.. כמו כן, יש מקרים בהם מותר ליהנות גם בעושה לצורך ישראל:

33. 34.8

    א. כשאין היהודי נהנה הנאה ישירה מגופה של המלאכה, אלא באופן עקיף3כגון, קריאת מכתב שהובא ע"י הגוי מחוץ לתחום, ועיין בסימן ש"ז, משנה ברורה, ס"ק נ"ה וס"ק נ"ו..

34. 34.9

    ב. כשגם בלא עשייתה היה אפשר ליהנות בדוחק4כגון, תוספת תאורה על זו שכבר קיימת שם..

35. 34.10

    לפיכך, יש לבדוק בקפידה כל שאלה המתעוררת בנושא זה. שהרי, יש להתחשב בכל הנתונים, וכל מקרה צריך להיות נדון לגופו.

36. 34.11

    בשאלתך שני מקרים:

37. 34.12

    א. נוכרי עובד הבית, שהוסיף מים לתבשיל העומד להישרף (ומתוך הנחה שמדובר במי ברז שלא הורתחו והאיסור כאן מדאורייתא). אם היה התבשיל נשרף ונפסל לאכילה — לולא פעולתו, מותר לאכול התבשיל, אם הוא מיועד גם לגוי. משום שמטרת הוספת המים, לעכב את שריפת המאכל. ולא שייך גזירת "שמא ירבה בשביל ישראל", כי כמות המים איננה קשורה למספר האוכלים5ע"פ סימן רע"א, סעיף א'. וכן סימן שכ"ה, סעיפים י'-י"ב. ודומה למדליק נר או מדורה לצרכו.. ואם התבשיל היה נשרף רק במקצת, והיו אוכלים אותו ע"י הדחק, יש להתיר לאכלו, גם כשהתבשיל מיועד רק לבני הבית היהודים. כל זה לאחר מעשה. אך מלכתחילה יש למחות בגוי מלעשות זאת6עיין סימן ש"ז, משנה ברורה, ס"ק ע"ו. וא"כ, אפילו כשאין התבשיל מיועד גם לגוי.. ובפרט, בעובד הבית. מה עוד, שאפשר לפתור את הבעיה, בדרך היתר (כגון; הוספת מים, ישירות מדוד רותח שעל האש, כשהאש מכוסה).

38. 34.13

    ב. הנמכת האש. כאן ההנאה מן התבשיל באכילתו, אינה הנאה ישירה מגוף המלאכה האסורה וכנ"ל. לפיכך, מותר לאכול את התבשיל, גם אם לולא הקטנת האש, היה נפסל לאכילה.

39. 34.14

    אולם, גם כאן — שהמלאכה שנעשתה, היא מדאורייתא — אין לאפשר לגוי, מלכתחילה, לעשות כן. וההיתר אמור רק, כשכבר עשה מעצמו.

40. 35.1

    קינשאסה, זאיר

41. 35.2

    תשרי, תשנ"א

42. 35.3

    לה. קניית מוצרים שהגיעו בטיסה הכרוכה בחילול שבת

43. 35.4

    שאלה:

44. 35.5

    בקהילתנו, חנות למוצרי מזון כשרים המיובאים מדרום אפריקה. כעת, נודע לנו, שהטיסה המביאה את המוצרים מגיעה בערב שבת. יש לציין, שההזמנה נעשית על ידי יבואן גוי, שעוסק ביבוא גדול של המוצרים, ובין השאר (כמעין טובה), מביא גם בשבילנו עם סכום קבוע מראש (כשכר טרחה). היבואן מביא לנו את המוצרים עצמם ביום שני. יש לציין שקשה לנו למצוא יבואן אחר וטיסה אחרת. שאלתי: האם ניתן להזמין דרכו? (קהילתי כולה ספרדית. והאם ניתן לסמוך על דעת הב"י בסימן ש"ז).

45. 35.6

    תשובה:

46. 35.7

    א. בהנחה, שישנן טיסות נוספות שלא בשבת, אע"פ שיבואן זה משתמש בטיסה שנוחתת בליל שבת, מותר להזמין סחורה דרך יבואן גוי זה1שו"ע או"ח, סימן ש"ז, סעיף ד'. ורמ"א שם. וזאת כאשר קצץ לו שכר2ואם לא קצץ, מותר כל שיכול להגיע קודם שבת (שם, סימן רמ"ז, סעיף א'. ומשנה ברורה שם סק"א). ואם לא יכול להגיע קודם שבת, אסור. אף שנושא איתו שאר סחורות (משנה ברורה, סי' רמ"ז, ס"ק י"ח)., או שהתנה עימו ליתן לו שכרו3שם, סימן רמ"ז, סע' ב'., שהגוי אדעתיה דנפשיה עביד. בתנאי שאין מפורסם שזה משלוח לישראל4וגם במפורסם מותר, כיוון שדרך היבואנים לעסוק בקבלנות, לא אתו למיחשדיה בשכיר יום. בתנאי שלא יאמר לו להביא בשבת5שם, סימן רנ"ב, סעיף ב'., ובתנאי שיצאה הסחורה מבית ישראל לפני שבת, ולא נכנסה לבית ישראל עד אחרי שבת6שם, סימן רנ"ב, סע' א'. משנה ברורה, סי' רמ"ז, ס"ק י"ח..

47. 35.8

    ב. כשאין אפשרות להעביר את הסחורה אלא בשבת, לדעת הב"י, מותרת האמירה לנוכרי — במקרה זה, הזמנת המשלוח — כיוון שאין אומר לו בפירוש שזה ייעשה בשבת. ולמ"א וט"ז הזמנה זו אסורה, שהרי זה, כאומר לגוי שיעשה בשבת7שם, סימן ש"ז, סע' ג', ס"ק ט"ו במשנב"ר.. ומכל מקום, יש להתיר במקרה זה, לצורך אספקת מזון כשר. כיוון שלצורך גדול של דבר מצווה, מותרת אף אמירה מפורשת לצורך השבת עצמה8שם, רמ"א סימן רע"ו, סי' ב'. מרן הרב ישראלי מגדיר זאת כצורך גדול במקום מצווה. ומ"מ מפקפק להתיר, כשהדבר נעשה דרך קבע. ויש לצרף דעת הרב עובדיה יוסף, יחווה דעת חלק ג' סי' י"ז, שמתיר לספרדים, כב"י..

48. 35.9

    ג. גוי שנמסרה לו מלאכה (כגון: לתפור בגד וכיו"ב) שאינה מיועדת לשבת. אלא, שהגוי מצא לנכון לעשותה בשבת, כשנקבע לו המחיר מראש. פעולה זו נעשתה "אדעתא דנפשיה". על כן, מותר ליהנות ממנה אפילו בשבת עצמה. אלא, שלדעת הרמ"א, מן הראוי להמתין למוצאי שבת, "בכדי שייעשה"9שם, סימן רנ"ב, סעי' ד'. אם לא שצריך לה בשבת, שאין לו אחרת (רמ"א, שם וביאור הלכה שם, ד"ה שצריך.. אך, אם המלאכה לפי ענייניה, נדרשת לאותה שבת עצמה — כגון; להדליק נר בשבת לעת ערב — אם נעשתה לצורך ישראל, אפילו אם נקבע לו שכר מראש, אין זה בגדר "אדעתא דנפשיה"10שם, סימן רע"ו, סע' א' ברמ"א. במשנה ברורה, סימן רנ"ב, ס"ק כ"ז, מתבאר שגם לדעת המחבר אסור ליהנות, כאשר גוי עשה לצורך הנאת ישראל בשבת., ואסור.

49. 35.10

    ג. ואם נעשתה גם לצורך נוכרים. אם הם רוב הנהנים ממנה, או שהנוכרי שעשה את המלאכה הוא עצמו משתמש בה, אנו דנים שעיקר הפעולה לא נעשתה עבור הישראל אלא עבור הנוכרים המרובים, או עבור הנוכרי שעשה אותה. על כן מותר להשתמש בזה גם לישראל, באותה השבת11גם המ"א — שם, סי' רע"ו, סק"ו, שאוסר, כשנעשה לצורך שניהם — מציין לסי' תקט"ו, סס"ו, ומבאר מחצית השקל, שכוונתו למתבאר שם במ"א, ס"ק כ"ג, מחלוקת סמ"ג ורש"י. ולרש"י, אינו אסור אלא משום ספק. וכאן שהגוי עושה בעיקר לצורך גויים, לא צריך ל"כדי שייעשה"..

50. 35.11

    ג. ולפי זה בנדון דידן, שעיקר פעולת טיסת האווירון ושאר המלאכות והפעולות הכרוכות בכך12מלאכות הנעשות בסחורות הישראל בפני עצמן — כגון; הוצאה מרשות לרשות — הן בדרך כלל דרבנן. ויש לצרף כאן דעת א"ר ותו"ש, בדעת הרמ"א — כמתבאר בשער הציון, שם, סי' ש"ז, אות י"ז — שמותר ליהנות ממלאכות דרבנן. אם נעשית מלאכה דאורייתא לאחר הנחיתה, לדעת המחבר מותר, ולדעת הרמ"א נראה, שאף ש"בכדי שייעשו" היינו, כדי שילך הגוי למקום שליקט, ויגמור המלאכה, ויחזור לכאן, כאן אין לאסור, אלא משעה שנעשו הפעולות בשבת, בסחורות הישראל בפני עצמן., וכן השימוש בטיסה זו ע"י היבואן, הם בעיקר לצורך הנוכרים והיבואן — לצורכי היבוא שלו — שהיא המגמה העיקרית שלו. ואילו העברת המטען של הישראל אינה מהווה אלא רק חלק קטן של מטענו הוא, יש לראות את הכול שהוא לצורך הנוכרים. הישראל נהנה מזה רק בעקיפין (בגדר עשיית טובה כנזכר בשאלה), ועל כן במקרה זה ההבאה מותרת, ללא צורך לשהות "בכדי שייעשה".

51. 36.1

    מלמו, שוודיה

52. 36.2

    כסלו, תשנ"א

53. 36.3

    לו. הפעלת מסעדה של יהודי בשבת ע"י עובדים נוכרים

54. 36.4

    שאלה:

55. 36.5

    יהודי יש לו כאן מסעדת פלאפל. אני בדקתי את כל האוכל שם, והכל כשר. הוא מוכר רק חומוס, פלאפל, מוצרי טבעול מישראל וסלטים. הפיתות — ממאפייה שרק אופה פיתות. הבעיה העיקרית שלו זה שבת. הוא בעצמו שומר שבת. המסעדה שלו נמצאת על יד שוק הירקות, ויום השוק הגדול כאן, זה בשבת. הוא אמר לי שאם היה פותח את המסעדה בשבת, היה מרוויח יותר, או לפחות שווה, לכל ימי השבוע ביחד. האם מותר לפתוח בשבת, ע"י זה שגוי יעבוד שם? באיזה תנאים זה יכול להיות מותר? האם זה משנה, אם הגוי מקבל אחוז מסויים ממה שהוא מוכר, או משכורת קבועה?

56. 36.6

    תשובה:

57. 36.7

    במקרה זה — שבו היהודי הוא בעל המסעדה — איננו רואים שום היתר, להעסיק בה גוי בשבתות וחגים. בין אם שכרו קבוע, בין אם יקבל אחוזים מרווחי השבת. משום, שהמסעדה בבעלות יהודית (והדבר ידוע, שהרי בעל הבית נמצא במשך כל השבוע), והרי זה בכלל האיסור האמור בש"ס "מפני שנקרא על שמו ועובד כוכבים עושה בו מלאכה בשבתות"1ע"ז, דף כ"א, ע"ב. ונפסק בשו"ע או"ח, סי' רמ"ג. רק באריסות קבועה — שהגוי עובד כל הזמן ומפריש אחוז מסוים לבעלים — התירו, ודווקא בשדה — שדרך לתיתה באריסות, ולא במרחץ — שאין דרך בכך. ואז, יש חשד ומראית עין, שהוא עושה בשליחות הבעלים היהודי. ראה, שו"ע או"ח, סי' רמ"ד, סעיף ו' ובמשנ"ב שם. באגרות משה או"ח, ד', סי' נ"א, ואו"ח, ב', סי' ס"ד.. דהיינו, חשד ומראית עין.

58. 36.8

    הדבר אמור אפילו כשרווחי יום השבת באים לידי הנוכרי. ק"ו במקרה דידן, שהבעלים נוטל את הרווח, הרי יש כאן בעיה של שכר שבת2שם, סי' רמ"ג, משנ"ב סק"ג.. ועוד, כאן כשנשכר במיוחד לשבתות — הרי אין כאן סברא שהגוי אדעתא דנפשיה קעביד כי הוא עובד ממש בשביל היהודי3סברת "אדעתא דנפשיה", קיימת כשהגוי אינו חייב לעשות המלאכה בשבת, מבחינת דרישות היהודי. רק הוא מדעתו עובד בשבת. כגון; מסירת רכב למוסך נוכרי, כמה ימים לפני שבת (עי' בר"ן על הברייתא בע"ז שם. ובשו"ע או"ח, סי' רמ"ג, משנ"ב סק"י)., וכידוע, הדבר אסור, ואף אוסר את תוצרתו בהנאה4שם, סי' רמ"ד (ועיין גם בסי' שכ"ה).. הדרך היחידה להיתר, היא בעשיית שותפות בבעלות עם הנוכרי5עיין שם, בסי' רמ"ה., תוך הסכמה בחוזה כתוב — לחלוקת רווחים. כך, שהגוי יקבל את הכנסות השבת, והיהודי את ששת ימי השבוע6אגרות משה או"ח, א', סימן צ'. וחלק ד', סימן נ"ו. ומצ"ב צילום של נוסח החוזה שמציע הגר"מ פיינשטיין.. הדבר עשוי להיות משתלם ליהודי אם ממילא יש לו עובד גוי במסעדה, במשך כל השבוע (כשהוא משלם לו משכורת), ויעשה עמו עתה שותפות בבעלות, כנ"ל.

59. 36.9

    על כל פנים, ראוי לחזק את אותו יהודי בעמידתו האיתנה מול הפיתוי הזה. ולהסביר לו את הערך העצום של שמירת השבת, וסגולת ההקפדה על קדושתה, דבר שמביא ברכה וסייעתא דשמיא.

60. 36.10

    הצעתו של בעל ה"אגרות משה":

61. 36.11

    נוסח שכתבתי לשטר שותפות עם נוכרי להיתר עבודה בשבת

62. 36.12

    בעה"י.

63. 36.13

    אנחנו הח"מ מר וגברת יהודה ישראלי מצד אחד ומר נוכרי מצד שני שאנחנו שותפים בקארפאריישן (מפעל) פלוני, הנמצא בעיר פלונית, ברחוב אלמוני. שיש מזה למר וגברת יהודה ישראלי ע"ה אחוזים ולמר נוכרי כ"ה (25) אחוזים. עשינו חוזה בינינו אשר כל השבתות וימים טובים שייכים רק למר נוכרי. ואין למר וגברת ישראלי שום שייכות בימים אלו בין לרווח בין להפסד. ושלשת הימים הראשונים מהשבוע, שייכים רק למר וגברת ישראלי. ואחר יום טוב יהיו מימי החול כנגדם לפי החשבון, למר וגברת ישראלי. ושאר הימים הם שותפים כל אחד לפי חלקו. והותנה שאם יישאר איזה עבודה — ממה שימכור מר נוכרי בימי השבתות וימים טובים — לגמור בימים השייכים למר וגברת ישראלי, יהיו מחויבין לגמור בהמקח שיקבעו, כפי המלאכה שצריכה להיגמר. ואם יישאר איזה עבודה ממה שימכרו בימים השייכים למר וגברת ישראלי, ובימים שהם שותפים — לגמור, בימי השבת ויו"ט השייכים למר נוכרי, אינו מחויב מר נוכרי לעשות, כשלא ירצה. אבל, באם ירצה, יהיה רשאי לגמור ויתחשב השווי כפי עבודת הגמר שסך זה יהיה שייך למר נוכרי. והוצאות פועלים ועלעקטרי (וחשמל) וכל הדברים שבבניין ושכר תשמישי הכלים, כן שכר המקום, יתחשב לפי כל יום ויום לכל אחד מה שישתמש בו (אג"מ שם).

64. 37.1

    מלמו, שוודיה

65. 37.2

    כסלו, תשנ"א

66. 37.3

    לז. שותפות בע"מ, המותר להשתתף בה כשהעסק פתוח גם בשבת (מאפייה)

67. 37.4

    שאלה:

68. 37.5

    יהודי מקהילתינו, הציעו לו עוד יהודים לפתוח מאפייה ביחד. הם לא שומרי שבת. זה יהיה עסק בע"מ. זאת אומרת שיהיו לו מניות בעסק, והוא יקבל משכורת קבועה. באיזה תנאים מותר לו, אם בכלל, להיכנס לעסק? כמובן, העסק יהיה פתוח בשבת.

69. 37.6

    תשובה:

70. 37.7

    באופן המתואר בשאלה, אין כל היתר להכנס לשותפות כזאת, למרות שהיא בע"מ והאחריות להפסדים חלה על הממון המשותף בלבד. זאת מכמה סיבות:

71. 37.8

    א. אם יעבדו יהודים בשבת במאפייה — הרי השותף מסייע לעוברי עבירה וזה אסור1שבת, דף ג', ע"א, בתוס' ד"ה בבא. וברא"ש ובר"ן שם. ע"ז, דף ו', ע"ב..

72. 37.9

    ב. הנאה מרווחי חילול השבת, שנעשה ע"י יהודים (הנאה ממעשה שבת2שו"ע או"ח סי' שיח, סע' א'.).

73. 37.10

    ג. הואיל והמאפייה בבעלות יהודית — חשד ומראית עין (כתשובה לשאלה 6).

74. 37.11

    אולם, אם בעלי המניות היהודים, יפקידו בידי נוכרים את הניהול המעשי של המאפייה במשך כל השבוע3במיני מאפה מסוימים (עיין שו"ע יו"ד סימן קי"ג, ס"ג) יש להיזהר מבעיית בישולי עכו"ם. וניתן לפתור זאת כמו בכל מאפייה של נוכרים, ע"פ המבואר בשו"ע יו"ד סי' קי"ג., ולא יהיו נוכחים שם בקביעות, ולא תהיה להם זכות מיוחדת להתערב, בעניינים הנעשים בעבודה השוטפת של העסק, על כל מרכיביו (כך ייכתב בחוזה העבודה), אז יש להתיר את השותפות הזאת, בתנאי, שלנוכרים לא ייאמר שהם חייבים לעבוד גם בשבת. ומותר, אפילו באופן שהגויים מקבלים משכורת קבועה, שאיננה תלויה בגובה הרווחים4דבר זה מסתמך על הלכה המופיעה בשו"ע או"ח, סי' רמ"ה, סע' ד'. שמותר לתת לגוי מעות שיתעסק בהן אף בשבת, וחולק עמו ברווח. ומהסברא שכל המלאכה מוטלת רק על הגוי. וראה באג"מ או"ח, ד', סימן נ"ד, שבאופן הנ"ל הנוכרי נחשב כבעלים על המלאכה... וממילא אין לראות את היהודי כבעלים על זה. ובכך, אין ניכר הדבר שהעסק של ישראל, ואין חשד ומראית עין. אך כל זה בהקפדה על כל התנאים האמורים, בנוגע למנהל המשרד והעובדים הגויים..

75. 38.1

    מלמו, שוודיה

76. 38.2

    כסלו, תשנ"א

77. 38.3

    לח. עסק בע"מ הפתוח בשבת ושותפות עם גוי במסעדה למטרת פתיחתה בשבת

78. 38.4

    שאלה:

79. 38.5

    לאור תשובתכם שהפעלת מאפיה בשבת מותרת בשבת רק כשכל העובדים במאפייה יהיו גויים, ושלא יהיה ליהודי בעל מניות, שום רשות ושליטה בעסק. אני לא מבין איך אפשר דבר כזה, שבעל המניות אין לו שום סמכות על מי שהוא באמת הפועל שלו. אולי תוכלו לברר את זה יותר. באותו עניין, שאלתי על מסעדת פלאפל שיש לו. המסעדה סגורה עכשיו בשבת. אם יעשה שותפות עם גוי ע"מ שהגוי יפתח בשבת אבל הרווח של שבת ילך לגוי — האם השותפות צריכה להיות 50/50, או די בכך שזה יהיה רק בצורה שרק הגוי יעבוד בשבת ויקבל את הרווח בשביל היום האחד הזה ושאר הרווח לכל ימי השבוע יהיה ליהודי. ואם הגוי כן עובד בשבת, האם יש בעיה של בישול גוי וכשרות כלי הבישול? ומה בקשר לכשרות הלחם מהמאפייה אם הגוי הוא אופה?

80. 38.6

    תשובה:

81. 38.7

    המשך בירור בענין שותפות בע"מ במאפייה הפועלת בשבת:

82. 38.8

    נפסקה הלכה בשו"ע (או"ח, סי' רמ"ה, סעיף ד') שמותר לתת לגוי מעות שיתעסק בהן אף בשבת, וחולק עמו ברווח. משמעות הדבר שאע"פ שנעשה מסחר בכספו של יהודי בעצם יום השבת, הואיל וזה נעשה ע"י גוי והוא המחליט כיצד להשקיע ולסחור, וגם לא נאמר לו ע"י היהודי לעשות זאת דווקא בשבת — א"כ הרי הגוי נחשב כבעלים לאותה המלאכה, ואדעתא דנפשיה קעביד, ומעצמו הוא סוחר במעות בשבת, ואין שום איסור מבחינת היהודי.

83. 38.9

    ניתן להתיחס לעסק מסחרי כמעות (כמופיע במקורות) ולדמות מילתא למילתא, דהיינו: אם יהודים השתתפו ביניהם בהשקעה של עסק בע"מ, והמאפייה הוא מקור ההכנסה של אותה שותפות, הם יכולים למסור את ניהול המאפייה לידיים נוכריות בכל השנה. אמנם נכון שהנוכרים הם פועלים של היהודים, אבל הם לא "עבדים" שדעתם בטילה, אלא להם בעצמם הסמכות לקבוע את כל מרכיבי העבודה במאפייה, ועליהם מוטלת האחריות לכך שהעסק יכניס כמה שיותר רווחים. הגם שהרווחים הולכים לבעלי המניות, והגויים מקבלים משכורת קבועה שאיננה קשורה בהכנסות העסק. דבר זה מתבטא גם באי נוכחות קבועה של היהודים במאפייה, אלא רק לעיתים בבחינת מבקרים. לעומת זאת, עסקי חוץ, דהיינו התקשרות והשקעות של הנכסים בדברים אחרים — אלה יכולים להתנהל ע"י הבעלים היהודים, אבל לא הניהול הפנימי של המאפייה.

84. 38.10

    עם זאת יש להדגיש באופן הברור ביותר, שאם דרך זו איננה בת ביצוע בעסק המדובר, ומדובר על ניהול יהודי של המאפייה, אין שום אפשרות להיתר, ואסור לפתוח את המאפייה בשבת, או להשתתף בניהולה אם היא פתוחה בשבת.

85. 38.11

    בענין שותפות עם גוי במסעדה לפותחה בשבת:

86. 38.12

    ראשית, אנו חוזרים ומדגישים שההיתר הינו דווקא בשותפות בבעלות המסעדה ולא בעבודת התפעול (אם יש שילוט או מסמכים המציינים שם הבעלים היהודי, יצויין שם הנוכרי בשווה).

87. 38.13

    באופן זה מותר גם בחלוקת שותפות של כל ימי חול ליהודי ושבת לגוי, ובתנאי שהדבר יכתב בפירוש ובפרטים בחוזה כפי שהבאנו בתשובה המקורית מבעל "אגרות משה"1עיין בשו"ע או"ח, סי' רמ"ה. ואין צורך בחלוקה של חמישים אחוז וחמישים אחוז, אלא העיקר שרווחי השבת ילכו בלעדית לגוי.

88. 38.14

    המאכלים אשר מתבשלים במסעדה ואינם נאכלים כשהם חיים (כגון: חומוס, תפוחי אדמה, חצילים וכד'), יש בהם בעיית בישולי עכו"ם2עיין בשו"ע יו"ד, סי' קי"ג, סעיפים א', ב', ג'., ואע"פ שאין מדובר על אכילה של יהודים בשבת, מ"מ יש לזה נפקא מינה לגבי מה שנשאר מן האוכל למוצ"ש וכן לגבי הכלים3שם סעיף ט"ז.. הפיתרון המוצע לכך הוא השארת אש שהודלקה ע"י יהודי מערב שבת, ובה ישתמש הגוי העובד בשבת4שם סעיף ז' כדעת הרמ"א.. גם במשך כל ימי השבוע יש לשים לב לכך כי מן הסתם יש עוד עובדים נוכרים במסעדה. אם לא נעשה הדבר: לכתחילה — יש להגעיל את הכלים3. ובדיעבד, מספיק להשהותם עשרים וארבע שעות ללא שימוש55חכמת אדם כלל ס"ו, סע' י"א וי"ב. חיי אדם כלל ס"ט, סע' ט"ז., ואם בישלו בו בתוך כ"ד שעות התבשיל לא נאסר6שם..

89. 38.15

    על פת עכו"ם אין לחוש כאן, כי הפיתות באות מן הפלטר ואין נוהגים להחמיר בזה בפרט בחו"ל7שו"ע יו"ד סימן קי"ב, סעיף ב'., אבל יש לוודא שהקמח במאפייה נקי ומנופה מתולעים ושרצים.

90. 39.1

    קיטו, אקוואדור

91. 39.2

    אב, תש"ן

92. 39.3

    לט. יין תפוחים לעניין טעימת המסובים לאחר הקידוש

93. 39.4

    שאלה:

94. 39.5

    בבית אבות שבעירנו אני עושה קידוש כל ליל שבת. שאלו אותי אם ניתן להשתמש ביין העשוי מתפוחים (עץ) לכל המסובים שם, ויספקו בשבילי יין כשר מענבים.

95. 39.6

    (כל העצה משום חוסר יין כשר באקוודור, ורצונם לשמור יין זה לקידוש ממש, ולתת לדיירי הבית יין תפוחי-עץ במקום) האם לקבל ולהתיר עצה כזאת?

96. 39.7

    תשובה:

97. 39.8

    כאשר הקידוש נעשה על יין ענבים שברכתו בורא פרי הגפן, אין שום מניעה שהמסובים ישתו לעצמם יין תפוחים, משום שטעימת כל המסובים מן היין היא רק למצווה מן המובחר1שו"ע או"ח, סי' רע"א, סעיף י"ד.. וכשהיין בצמצום — מספיק בהחלט שישתה המקדש2או אחד מהמסובים, שו"ע שם. ובפרט כאשר המקדש אינו עומד לאכול עימהם את סעודת השבת שאז עליו להתכוון שלא להוציא את עצמו ידי חובת הקידוש, ועדיף איפוא שאחר ישתה (שו"ע או"ח סי' רע"ג, סעיף ד', ובהגהות הרעק"א שם). כשיעור מלוא לוגמיו3סי' רע"א, סעיף י"ג., ובכך יוצאים כולם ידי חובת הקידוש על הכוס. לפיכך, טעימתם מיין התפוחים אינה מן הקידוש (כי אין לקדש על חמר מדינה בליל שבת כדלקמן), והואיל והם אינם טועמים מיין הענבים, עליהם לברך שהכל על שתייתם זו4שו"ת יחווה דעת, ה', סימן כ'. אפילו לדעת הרמ"א או"ח סי' קס"ז, סעיף ו', שהרי המשקה הזה נחשב אצל המסובים כעיקר ולא כטפל ליין., כל זאת לאחר שהמקדש (או אחד אחר) שתה כשיעור מיין הקידוש.

98. 39.9

    עם זאת רצוי להביא לידיעת הציבור שאין לקדש על יין שאינו מענבים, לבל יטעו וישתמשו בו לגבי הקידוש בליל שבת שאף ע"פ שהוא נחשב כ"חמר מדינה" — אין לקדש בליל שבת על זה, ורק בשבת בבקר ניתן לקדש על חמר מדינה5שו"ע או"ח, סימן רע"ב, סעיפים ח'-ט'.. כמו כן מותר להבדיל על יין זה6שו"ע או"ח, סימן רצ"ו, סעיף ב'..

99. 40.1

    קייפטאון, דרום אפריקה

100. 40.2

     ניסן, תש"ן

← Previous · Next → — showing 401–500 of 1,200

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 1. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.