← All works

B'Mareh HaBazak Volume I

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,200 sections

1. 26.3

   כו. קריאת מגילה ברמקול

2. 26.4

   שאלה:

3. 26.5

   לקריאת המגילה בבית הכנסת בפורים. האם מותר, והאם ראוי, להשתמש במערכת הגברה לחזן? (בחתונות ובתפילות בר-מצווה, כבר נהגו הרבנים הקודמים כאן, "להניח ידם"). בלי המקרופון יהיה קשה מאוד להשמיע לכולם מקרא מגילה, היות והאולם גדול.

4. 26.6

   תשובה:

5. 26.7

   בדבר קריאת המגילה ברם-קול, סוברים רוב אחרוני זמננו1שו"ת יחווה דעת, ח"ג, סי' נ"ד. ציץ אליעזר, ח"ד סי' כ"ו. מנחת שלמה, להגרש"ז אויערבך, סי' ט'. אג"מ או"ח, ח"ב, סי' ק"ח. וכן באג"מ או"ח, ח"ד, סי' קכ"ו. ואף שבאג"מ, והחזו"א, שהעיד משמו במנחת שלמה שם, הביאו סברות להקל, אולם, קשה להתיר שהרי זה כשומע מרשמקול. ואף באג"מ לא רצה לסמוך על זה, למעשה, אפי' בשעת הדחק, ובמנחת שלמה וביחווה דעת הסיקו דאין יוצאים י"ח., שראוי לחוש, שאין יוצאים בזה ידי חובה2ועי' בציץ אליעזר שם, שכתב טעמים נוספים להחמיר.. דהוי כמי ששומע מפי שאינו בר חיובא3כמשתמע מלשונו של הציץ אליעזר לעיל.. ולענין הוצאה ידי חובה, אין חילוק בין חובת קריאת מגילה לחובת תפילה. יש מקום לסברא ש"היושבים סמוך אל השליח ציבור, הקורא את המגילה דרך הרמקול, שאף בלעדי הרמקול, היו שומעים היטב את קריאת המגילה מפי הש"צ — יוצאים ידי חובתם"4יחווה דעת שם..

6. 26.8

   הערה

7. 26.9

   לא נגענו בתשובה זו בשימוש ברם-קול בשבת, שבזה יש בעייתיות נוספת. (אפילו לשימוש להשמעת נאום וכד' ולא רק להוצאת ציבור ידי חובתם בתפילה) ועיין בזה ביביע אומר חלק א' (או"ח), סי' י"ט. ובציץ אליעזר, ח"ד, סי' כ"ו, שהזכרנו לעיל. ולעומתם, במאמרו של הגר"ש ישראלי לקמן תשובה כז.

8. 27.1

   כז. שימוש ברמקול לצורך מצווה בשבת ומועד1מאמר מאת מרן הגאון הרב שאול ישראלי, פורסם בברקאי חוברות ה, ו.

9. 27.2

   שאלה:

10. 27.3

    בתקופתנו, רווח השימוש במכשירים מופעלים ע"י חשמל, וע"י שעון המכוון את פעולתם. מפעיל ומפסיק באופן אוטומטי, מבלי צורך להתערב בפעולתם, ע"י מעשי אדם.

11. 27.4

    השימוש במכשירים אוטומטיים, אפשר שימוש בחשמל למאור, לחימום וכיו"ב גם בשבת. כמו כן אפשר שימוש במכשירים הנועדים להעברת קול ומגבירי קול, שהפעלתם אינה כרוכה במנורות למיניהם. ולא, עם הולדת ניצוצות, והולדת אש, הגברתה או החלשתה. המדבר במכשיר הרמקול, משנה בדיבורו את המתח החשמלי שבמכשיר — והוא שפועל להעברת הדיבור והגברתו — באופן שהדברים נשמעים גם באולם גדול, שהדיבור הטבעי של המדבר אינו מגיע לשם.

12. 27.5

    אי שימוש במכשיר הגברת הקול בשבתות, מונע התכנסות במקומות גדולים ונרחבים לשם השמעת דברי תורה. וכן, לעיתים, בבתי כנסת גדולים התפילה של הש"ץ אינה נשמעת. דבר הגורם להרבה מכשולים, כידוע.

13. 27.6

    יש לעיין על דרך מתן היתר לשימוש במכשיר רמקול בשבתות, לצורך מצווה של תפילה לימוד תורה, כשהמכשיר מכוון מערב שבת, נפתח לשימוש בשבת בצורה אוטומטית, כשהמשתמש בו אינו יכול להפעילו או לשנות בו כלשהו. וכל שימושו במכשיר אינו אלא ע"י דיבור בלבד.

14. 27.7

    שמתי עיוני בשאלה זאת, ואת אשר עלה בידי הכהה, אני מציע בזה לפני רבותינו תלמידי החכמים, למען יעיינו גם בם, ולמען הוציא הלכה מלובנת.

15. 27.8

    א. במס' שבת (י"ח, א') מובאת ברייתא ונאמר בה, בין השאר: "אין נותנים חיטין לתוך הריחים של מים (בער"ש) אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום". ונחלקו בביאור הלכה זו רבה ורב יוסף. לדעת רב יוסף, ברייתא זו — האוסרת הפעלת הריחיים מערב שבת — היא דעת ב"ש, ואינה הלכה. שלדברי ב"ה כל פעולה שמפעיל אותה האדם מערב שבת (כגון העמדת מצודה, פתיחת מים לגינה, שתשקה הגינה במשך השבת, וכל כיו"ב) מותרת. ואין גם הפעלת הריחיים יוצאת מכלל זה לאיסור. אולם לדעת רבה, הלכה זו היא לפי ב"ה, והאיסור הוא מפני שמשמעת קול. רש"י פירש בזה: "ואוושא מילתא ואיכא זילותא".

16. 27.9

    ב. לפסק הלכה חלוקים גם הראשונים. יש מהם, הפוסקים להחמיר — כרבה. ויש, הפוסקים להקל, כדעת רב יוסף, שברייתא זו נדחית מהלכה. הדבר משתקף גם בשו"ע. המחבר (סי' רנ"ב, ס"ה) פוסק להיתר, עפ"י דרכו של רב יוסף. והרמ"א מעתיק להלכה לחוש לדעת המחמיר (וכדעת הטור): "ויש אוסרים בריחיים, ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול, והכי נהוג, ובמקום פסידא יש להקל. טעם היתר במקום פסידא מבואר במ"א (ס"ק כ"א): "פירוש, כיון דאיכא פלוגתא, מקילינן במקום פסידא אבל לרבה בגרמא אפילו במקום פסידא — אסור".

17. 27.10

    ג. והנה מה שהותר במקום פסידא, נראה שהוא מותר גם במקום מצווה. כמו ביטול ביהמ"ד וכיו"ב. כך יוצא מהסוגיא, מס' ביצה ר"פ משילין (ל"ו, ב'). על מה שנא' שם במשנה "משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת". נסתפקו בגמרא: "עד כמה. א"ר זירא אמר ר' אסי, ואמרי לה, א"ר אסי א"ר יוחנן, כאותה ששנינו: מפנין ארבע וחמש קופות, של תבן ושל תבואה, מפני האורחים (שזימן לאכול, ואין מקום להסב) ומפני ביטול ביהמ"ד" (שאין לתלמידים מקום לישב — רש"י).

18. 27.11

    ובהמשך הגמרא שם שו"ט, אם צורך מצווה עדיף, וע"כ אין ללמוד ממה שהותר שם, לצורך אורחים וביטול ביהמ"ד, לבין ההיתר של השלת הפירות בגלל הפסד. וכן, יש להסתפק להיפך — שבמקום הפסד יש להקל יותר. וכן אם יש הבדל בין היתר מה שהתירו בשבת, למה שהתירו ביו"ט. גם כאן יש לצדד לכאן ולכאן. ונשאר בתיק"ו. לפסק הלכה — הרי"ף לא הביא כלל כל האמור בגמרא, והעתיק המשנה כסתמא.

19. 27.12

    וכתב הר"ן בזה: "ונראה, שדעת הרב אלפסי ז"ל, דכיוון דלא איפשיטא נקטינן בה לקולא, משום דאיסורא דרבנן הוא — וספיקא לקולא". וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יו"ט. אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב: "דכל מאי דדחינן, ברייתא בעלמא נינהו, ולא דחינן מאי דפשיטא ליה לר' יוחנן, דילפינן יו"ט משבת, משום דחייתא בעלמא. ומשמע דה"ה נמי בתלתא בעיין אחריתי דבעי בגמרא" וכו'. ולפי דרך הר"ז הלוי ז"ל מסתברא, דכיוון דר' יוחנן אמר דיו"ט ושבת בחד מהני דיני, כי הדדי נינהו, ה"ה לאינך, דילפינן יו"ט משבת ושבת מיו"ט.

20. 27.13

    ובדומה לזה העלה הרא"ש: "עד כמה? א"ר זירא אמר רב אסי, ואמרי לה א"ר אסי אמר ר' יוחנן, כאותה ששנינו: מפנין ד' וה' קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול ביהמ"ד, וכן נראה הלכה. ואע"ג דהש"ס שקיל וטרי, ודלמא לא שרינן הכא כולי האי, או דלמא שרינן הכא טפי, מ"מ הני אמוראי לא מספקא להו, אלא מדמו לה לההיא דהתם. ושבק' ספיקא דסוגיא דגמרא, ואזלינן בתר פשיטותא דהני אמוראי". (ועי"ש עוד בק"נ וביש"ש לביצה שם).

21. 27.14

    העולה מסוגיין ומפסק ההלכה נראה פשוט, דבכל מקום שהותר משום פסידא, הכי נמי הותר במקום מצווה. כגון, לצורך כבוד האורחים וביטול ביהמ"ד. וא"כ, מאחר דדעת המחבר להקל בכל אופן, ואף הרמ"א מסיק, שבמקום פסידא יש להקל, ממילא, גם במקום מצווה יש לנקוט לקולא.

22. 27.15

    אלא יש לפקפק, דשמא הכרעת הרמ"א להקל במקום פסידא - לסמוך על דעת הפוסקים להיתר — אין זה אלא, בדבר שאירע בדרך אקראי; וכן, גם מה שרצינו ללמוד מזה במקום מצווה, כגון ביטול ביהמ"ד, אין זה אלא כל כה"ג שאינו בדרך קבע. דכיו"ב גם מה שיש להתיר להשיל הפירות מחמת חשש הפסד וכן, פינוי קופות התבואה, לצורך אורחים וביטול ביהמ"ד נראה שהכל, כשקרה מקרה בלתי חזוי מראש, דומיא דאותן דוגמאות שבגמרא בביצה ובשבת. דבפשיטות נראה, דלא הותר לפנות התבואה בשבת, כשהי' יכול לעשות זאת מער"ש. וא"כ י"ל דה"ה הכרעת הרמ"א, בנדון דידן, איננו אלא בכל כה"ג, אבל לא להתיר בדרך קבע, נגד הפוסקים להחמיר. וצריך עיון בזה. ומ"מ קשה לעשות מעשה. לזאת ראוי לעיין בעיקרה דמילתא, אם יש לדמותו להא דריחיים, גם לדעת המחמירים שם.

23. 27.16

    ד. הנה בגמרא נאמר טעם האיסור, "משום השמעת קול". ורש"י פירש כנ"ל: "ואוושא מילתא ואיכא זילותא". כן הועתק בטור (סי' רנ"ב) בתוספת מלים: "דאוושא מילתא טפי, איכא זילותא דשבת".

24. 27.17

    וכן הוא בט"ז (סק"ז) ובב"ח, הלשון שהועתק גם ברמ"א: ואוושא מילתא, דיאמרו ריחיים של פלוני עושה מלאכה בשבת, איכא זילותא דשבתא. והנה כלשון הזו ממש, ברש"י (ביצה כ"ה, א') אמתני' דשחטה בשדה ביו"ט ובא להכניסה הביתה, אמרינן דלא יביאנה במוט ובמוטה. פירש"י: "בשני בני אדם. דאוושא מילתא היא ומזלזל ביו"ט". ונראה, שעצם המראה של המשא ע"י כמה אנשים, נושא אופי של "עובדא דחול", וזהו הזלזול שבדבר.

25. 27.18

    וכן הוא, ממה דמייתי עלה התם בגמרא, בדומה לזה, דיון על יציאת סומא במקלו, רועה בתרמילו ויציאה בכסא, דהיינו, שטוענים אותם בני אדם, והם יושבים בקתדרא. וכתב ע"ז האיסור רש"י: "דהווי דרך חול, ואיכא זילותא דיו"ט". וכן בשו"ע (סי' של"ג, ב') בענין פינוי קופות התבואה, שלא הותר לחלקם בקופות קטנות, שעי"ז מרבה בהילוך "ואוושא טפי". הרי בכל אלה, המובן של "אוושא" הוא, שהרעש והאופי הפומבי, שחורג מהרגילות בשבת ויו"ט, יש בו משום זלזול השבת והיו"ט. נמצא שהאוושא הנגרמת בדרך פעולה זו, הוא הוא, טעם האיסור — דיש בזה זלזול הימים הללו.

26. 27.19

    וכן נראה מלשון הב"ח שהבאנו: "דיאמרו ריחיים של פלוני עושה מלאכה בשבת", שבעצם העובדה שהריחיים טוחנות בשבת, כמו בכל הימים, בעוד שמן הראוי להשבית כל מלאכה בשבת, גם אם האדם לא עושה בזה כל מאומה, כדרשת חז"ל: (ילקוט יתרו, רצ"ו) על הכתוב: "ששת ימים תעשה כל מלאכתך": "וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששת הימים? אלא, שבות כאילו מלאכתך עשויה". וכן י"ל שריחיים המקימות רעש גדול, הנשמע היטב בכל הסביבה, יש בה משום הפרעת מנוחת השבת. כן נראה בפשוטו.

27. 27.20

    ה. ברם, מכמה פוסקים נראה, שמפרשים האיסור מחמת חשד, שהאדם עשה זאת בעצמו בשבת גופא. ולפ"ז הוא הגדר מה שאסרו חכמים מפני מראית העין. ודומה למה שאמרו, מי שנשרו כליו במים דלא ישחטם לנגד העם מפני מראית העין, שלא יחשדוהו שכבסן בשבת (או"ח סי' ש"א מ"ה). כן חזינן מהא דהאגור, העתיקו הרמ"א, או"ח, סימן רנ"ב, שאסור הפעלת הריחיים מע"ש, שיפעלו בשבת, ודן בענין שעון משקולות שמצלצל מדי שעה, להשמיע השעה (שדעת מהרי"ו לאיסור, ומדמה זאת לריחיים ואילו דעת האגור להתיר). וז"ל הדרכי משה: "דלא דמי לקול הריחיים (דהיינו, גם לדעת האוסרים כדעת רבה), כי לשם יחשדו שנתנו החיטים לריחיים בשבת. אבל בכלי משקולת, הכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום, על יום שלאחריו". וכן הביא נימוק זה להלכה להתיר, בהגהת הרמ"א בשו"ע (סי' רנ"ב, ה'): "כי הכל יודעין שדרכן להעמיד מאתמול".

28. 27.21

    ו. וכן נראה דנוקט הפמ"ג (סי' ש"ח, א"א, ס"ק ע"ח). שדן במה שכתב ה"פנים מאירות" (חלק ב', סי' קכ"ג) להתיר "למשוך השלשלת בשבת" (לערוך שעון כיס, ע"י מתיחת הקפיץ). ומשווה זאת למיטה רפויה שמותר למותחה, וכן הרכבת כוס של פרקים. ואילו לדעת הפמ"ג — לאיסור. והביא מהא, דהרמ"א סי' רנ"ב הנ"ל — שהם גם דברי המחבר עצמו בשו"ע סי' של"ח — וכתב בזה: "משמע, בשבת אסור לערכו ולמשוך השלשלת. ומשמע, איסור תורה. דאם לא כן, אין לדמות לריחיים, יע"ש. ואפשר דלא דמי למיטה רפויה וכדומה, שזה אינו כלי כלל בלא המשיכה, והוי כמכה בפטיש. או מדרבנן אסור, דהוי כמו מודד בשבת. וכו'".

29. 27.22

    ודיוק זה מההשוואה, והדיון על שעון המצלצל לשעות, לדמותו לריחיים, דמשמע שהדיון הוא מצד חשד שעושה זו בשבת, ואז הווי מלאכה דאורייתא. שמזה שפעולה זו בשבת הווי איסור תורה. (אלא שמתירים. מפני שבשעון חשד זה אינו קיים, וכנ"ל). משמע, שמפרש טעם האוסרים בריחיים, מצד חשש שעושה מלאכה דאורייתא. (אלא, שמסוף דבריו נראה, דלא פסיקא לי' הא מילתא, דעריכת השעון ע"י משיכת השלשלת, יש בה משום מלאכה דאורייתא. שכתב שיתכן שאין זה אלא מצד מדידה, שהיא רק איסור דרבנן. דברים אלה תמוהים במקצת. שכל הרואה יראה, שהפנים מאירות בעצמו, דן בעניין מצד איסור דרבנן במדידה. והאריך בזה, להוכיח שאין שייך בכגון דא איסור מדידה, באופן שלדעתו, כנ"ל, אין בזה גם איסור דרבנן).

30. 27.23

    ז. והנה כבר הערנו, שלשון רש"י — וכל אלה שהביאו לשונו — לא נראה שמפרש הוא דאמרו שהכוונה "מפני שמשמיע קול", שהכוונה לחשד מלאכה, אלא, שעצם האוושא מילתא הוא טעם האיסור, שיש בזה זילותא דשבת. ויש גם לעיין, לפי דבריהם, במה העובדא שבריחיים משום השמעת הקול יש בזה גורם לחשד, יותר מאשר העמדת מצודה, או השקאת הגינה וכל כיו"ב שגם הם אינם לפי טיב מלאכתם נעשים בסתר, אלא דווקא במקום גלוי לעין. ולמה אין שם החשד שעשה זאת בשבת?

31. 27.24

    וצריך לומר דבמקום שאינו מקים רעש גדול, אם אמנם העוברים שם רואים זאת מ"מ אין שייך חשד כי אלה שיראו זאת, יכולים לשאול ויתברר להם שזה נעשה מערב שבת. ומשא"כ ריחיים שרבים הרואים, אמרינן דלא כולם ילכו לברר, ויהיו בהם כאלה שיחשדו שעושה המלאכה בשבת. וצ"ע, דיותר נראה, שהטעם הוא מצד עובדא דחול. שזה שמעשהו בחול כן מעשהו בשבת מטרטר ומרעיש כל הסביבה, גורם להרגשת יום חול, וזהו האיסור.

32. 27.25

    איך שלא יהי', מ"מ נראה ברור, דיש נפ"מ בין שני טעמים הללו. גם אם נאמר דתרוויהו איתנהו. ורש"י שאמר "אוושא מילתא ואיכא זילותא" הם שני טעמים גם יחד. האוושא מילתא — גורם לחשד, והזילותא — שבעצם הרעש דעניין האוושא מילתא שזה דווקא מעורר החשד, שייך גם בשעון המשקולות לדון בו. אם כי אין הרעש גדול כמו בריחיים של מים. מכל מקום, העובר ליד הבית, או הנכנס לבית ושומע הצלצול, ייתכן, שיתעורר בו חשד שהפעילוהו בשבת, (אם לא מטעם שאמר האגור). אך נראה, שהטעם של עובדין דחול — לא שייך בזה כלל. שאין הרעש שמקיים השעון בצלצולו, יכול להחשב בגדר עובדין דחול, וכלשון הטור שכתב בריחיים אוושא מילתא טפי.

33. 27.26

    אכן, כאמור, הן באמת הדיון והדעה האוסרת, היא לא מצד העובדין דחול, (דהרי לזה אין מספיק בתשובה שרגילים לעורכו מער"ש, דאם בעצם הצלצול יש משום עובדין דחול, מה בכך שנערך מבעוד יום, כמובן), אלא מצד החשד שעשה כן בשבת עצמה. ונראה, דה"ה גם דיבור דרך רמקול בתוך אולם, יש בו גדר חשש של עובדין דחול, לא יותר משעון המשקולות. שאין זה בגדר "משמיע קול" מצד הרעש שמקים, שיש בריחיים. וכשם שאין בשעון משום עובדין דחול, כן בשימוש ברמקול.

34. 27.27

    ח. אלא, שראיתי בס' אגרות משה לגר"מ פיינשטיין (או"ח ח"ג, סי' נ"ח), שעמד בזה, שהמחבר בשו"ע מצא לנכון, גם הוא, להביא ההיתר לעריכת שעון המשקולות, המצלצל בשבת (סי' של"ח, ס"ג). ותמה דלפי מה שפסק המחבר, בסי' רנ"ב, להתיר גם בריחיים, הרי היתר השעון הוא מובן מכל שכן.

35. 27.28

    וכתב לבאר זאת, שבריחיים יש מקום יותר להתיר, ולדחות הסברא דחשד. דכיוון שהרואה, רואה שפועל גם לפני שבת, לא יתעורר אצלו חשד, שהפעילוהו בשבת. משא"כ בשעון, שמצלצל רק לשעות, לא כל הזמן, כי ע"כ, מי שלא שמע אותו לפני כניסת השבת, וישמע צלצולו פתאום בשבת, יעלה חשד בלבו. ע"כ היה צריך להביא ההלכה, שמ"מ זה מותר. דלא יתעורר חשד, כיון שרגילים לערכו מבעוד יום, וכנ"ל. ולפ"ז, הן י"ל דגם בדיבור ברמקול בשבת — שגם כאן, התחלת הדיבור בהפעלת הרמקול נעשה בשבת, יכול להעלות חשד שהפעילוהו בשבת.

36. 27.29

    ט. אלא, שלענ"ד, רעיון זה, שבשעון יש מקום לחשד, יותר מאשר בריחיים, לא נזכר בשום מקום מהפוסקים ומהיכי תיתי להעלות חילוק מעין זה, בענייני חשדות. שהרי גם בשעון, י"ל, כמו בריחיים, ששומעים אותו מצלצל השעות מבעוד יום, ויום ולילה לא ישבות. ואדרבא, הרי זה יותר תכוף מאשר ריחיים. ועוד, דהחשד איננו דווקא שראשית הפעלת עצם הריחיים נעשה בשבת. אלא, שהוסיף בו חיטים, אחרי שנגמרו הראשונים, בשבת עצמה. וזהו, באמת, לשון האגור: "כי לשם יחשדו שנתנו החיטים בשבת". הרי בפירוש, שהחשד הוא באופן זה. ובזה ל"מ כלל לאפוקי מהחשד, כשידעו שהריחיים פעלו גם בערב שבת.

37. 27.30

    ומה שהעיר, דלכאורה לדעת המחבר, למיותר להביא היתר של שעון המצלצל בשבת, לדעתו שפסק להקל גם בריחיים — לא הבנתי. דאטו, אין צורך להביא ההיתר, להוציא מדעת המהרי"ו שאוסר. והרי זו מטרת השולחן ערוך, שיהא הכל "כשולחן הערוך ומוכן לסעודה".

38. 27.31

    י. ומעתה, ולאחר כל הנ"ל, נבוא לדיוננו בשימוש ברמקול, כשהכל ערוך, ופתיחתו לשם שימושו, וכן סגירתו, נעשית ע"י שעון העושה זאת אוטומטי, מבלי צורך של מעשה אדם. בפרט, כשנעשה בדרך זו, שהמערכת המפעילה ומפסיקה היא נעולה. ואין כל קשר לזה, ליד הרמקול עצמו.

39. 27.32

    דאם לטעם החשד, הרי לאחר שהשימוש בשעון אוטומטי הוא דבר נפוץ וידוע, אין מקום לחשד. לא פחות מאשר בשעון המשקולות, שבו דיברו הפוסקים. ומטעם זה, הן אנו מתירים השימוש באור הנדלק ונכבה חליפות, אף על פי שאין בו פחות חשש של מראית עין.

40. 27.33

    ואם מצד "האוושא מילתא ואיכא זילותא דשבת", הרי הוכח שזה שייך רק בדבר המקים רעש גדול בסביבה. וכלשון הטור בזה "אוושא מילתא טפי" (שכנראה רמז בזה להבדל שיש בין ריחיים לשעון המצלצל, שלא מצא לנכון להזכירו כלל, לפי מה שנוקט כרש"י שאין כאן הטעם מצד חשד, דלב"ה אינו קיים בזה כלל רק מצד עובדין דחול, וזה שייך רק בריחיים מצד "האוושא טפי").

41. 27.34

    יא. אכן, הדיון שלנו, בנוי על ההנחה, שבעצם הדיבור אין בו משום לתא דמכה בפטיש וכן משום גזירת משמיע קול בשבת. שכבר נתקבל להיתר השימוש במכונת שמיעה לכבדי שמיעה (עי' אגרות משה ח"ד סי' פ"ה ובדברי הגרש"ז אויערבך). ולא יצאנו לדון רק מצד האוסרים בריחיים משום ש'משמיע קול'.

42. 27.35

    ובפרט, כשזה נעשה לצורך מצוה, של לימוד תורה ברבים, שלא ניתן לראות בזה שום הפרעה למנוחת השבת, אלא — אדרבא — מתן אפשרות לנצל את יום השבת להקהיל קהילות ברבים ללימוד תורה, וכבר הבאנו בפתח הדברים השיקול הנוסף, שזה שקול למה שהעלה הרמ"א להתיר במקום פסידא.

43. 27.36

    כל זה כתבתי בענ"ד, ומציע הדברים לפני ציבור תלמידי החכמים תופשי התורה לענות בו לקבוע עמדתם הלכה למעשה.

44. 27.37

    תגובות מרן הגר"ש ישראלי לשאלות רבנים על המאמר

45. 27.38

    א. הועבר אלי מכתבו מיום ... הנה כת"ר קובל שלא נגעתי במאמרי על שבהעברת הדיבור דרך הרמקול זרם החשמל מתגבר ונחלש.

46. 27.39

    אכן, לא נגעתי, שכן אין זה מקום לדיון. החלשת הזרם והגברתו יתכן בו ענין כשהחשמל המפעיל את המכשיר מקורו בחשמל מבחוץ, שאז יתכן עי"ז שינוי בתחנת החשמל המפיקה, ודאי נגרם הגברה או החלשה של זרימת הדלק, והגדלת האש או הקטנתו (אם כי גם זה הוא חשש רחוק במציאות, אך מ"מ הוא חשש) או אולי גם הוצאת ניצוצות עם שינוי המתח, אם כי ג"ז אפילו אולי הי' פ"ר הרי לא ניח"ל ממש. אך הן המדובר שלנו כמודגש בהקדמה, הוא בהפעלת המכשיר ע"י סוללה חשמלית הפועלת במכשיר עצמו, ובזה הגברת והחלשת הזרם אין לה תוצאות מעין אלה שהוזכרו, ע"כ אין בזה שום חשש איסור, כי רק ע"י חיבור המעגל בפתיחת הזרם, והפסקת החיבור יש לדון אם מצד מכה בפטיש ואם משום בונה. אך מה מלאכה ייקרא לזה שהזרם גובר או נחלש? וראה נא גם ראה בתשו' אגרות משה שהזכרנו ע' שם תשו' פ"ג בענין מד־קול שמודד גובה הקול והחלשתו, ולא מצא בו שום דופי, למרות שכל עיקרו בנוי על רשימת דרגת הגובה והנמכתו ע"י החלשת הזרם והגברתו ומציין שם שהמכשיר בנוי על סוללות חשמל, ומטעם הנ"ל אין שום חשש.

47. 27.40

    ובכלל לא הבנתי, מה התעורר עם הדיון על השימוש ברמקול, והרי ענין זה קיים במכשיר שמיעה פרטי, שכבר נפוץ שמושו ונתקבל היתרו.

48. 27.41

    ב. מחזיקנא טיבותא למעכת"ר ששם עיונו במה שעוררנו דמותר על שימוש ברמקול בשבת לצורך מצוה בבת"כ ובמד"ר. שכן ראוי הדבר, שהשאלות המעשיות העומדות על הפרק ומתחדשים מזמן לזמן, ידונו בהם ת"ח וילבנו הצדדים השונים של השאלה ועי"כ יוכלו להגיע להלכה ברורה, ויהיה זה לתועלת הרבים.

49. 27.42

    והנה כת"ר כותב באשר לשאלה הנ"ל לדון מצד גזירת חז"ל איסור השמעת קול במכשירי נגינה וכיו"ב משום שמא יתקן כלי שיר. מאריך בענין הרבה, והעלה גם לחלק ממכשיר שמיעה של כבדי שמיעה ששמים המכשיר באזנם משום ש"שמיעה הוא דבר שאין בו מעשה" וכו'. אך הן בסוף מאמרי כתבתי: "הדיון שלנו בנוי על ההנחה שבעצם הדיבור אין בו משום גזירת משמיע קול בשבת שכבר נתקבל להיתר השימוש במכונת שמיעה לכבדי שמיעה וכו'".

50. 27.43

    והנה באגרות משה (או"ח ג' סי' נ"ה) שציינתי, חזינן שכל עיקר חשש להא דאוושא מילתא בדומה לריחים, דשאר החששות קיימים גם במכונת השמיעה, שכנ"ל כבר נתקבל להיתר (ואשר לגזירת משמיע קול כתב שם בסוף דבריו לחלק בין שימוש בחשמל רגיל לבין שימוש בטרנזיסטור (שעל זה הרי נסבו דברינו, כמבואר בראש המאמר) "שטעם הג' (כלומר "דאיכא הגזירה שאסרו בכלי שיר אולי ליכא" (דבריו באו"ח ח"ג סי' נ"ה). ואף דשם נראה מסופק, בח"ד סי' נ"ד בענין מדקול נראה שהזכיר הספק לקולא, דבטרנזיסטור אין הגזירה, דהרי שם ג"כ בשימוש בחשמל בסוללות מגביר ומחליש. ועיקר הדברים נ' שאין הרמקול בגדר כלי שיר שבזה היתה גזירת חז"ל כי אין הוא משמש כלי שמשמיע דברי שיר, אלא רק מעתיק את הדברים ששמים בתוכו ע"י דיבור או אפילו שירה, וחשש שמא יתקן תוך שימוש, אינו קיים עם שכלול המכשיר, שאינו נצרך לתיקון "באמצע הדיבור". והעובדא המוכיחה זאת היא שאין לפני המדבר שום כפתור וכיו"ב שמיועד לשנות ולתקן באמצע הדיבור. (וכן, יש להעיר, דשייך בזה, מה שהותר לקרא לאור הנר בשנים שקוראים יחד "שאם בא הא' להטות יזכירנו חבירו" (סי' ער"ה ב). וכאן, אם אמנם אינם קוראים, "בענין אחד", אך בניד"ד שכל האזנים נטויות לנגד המדבר, ורואים מה שהוא עושה, וכל עיקר דיבורו מכוון כנגדם, סברא זו ש"יזכירנו חבירו" שייכת ביותר).

51. 27.44

    וכל החששות שמביא שם בענין השימוש ברמקול שייכים גם במשתמש במכונת שמיעה וכנ"ל, כי גם מה מש"כ כת"ר לפי שהמשתמש במכשיר אינו עושה זאת ע"י מעשה, כי עכ"פ גם המדברים אליו עושים מעשה. וביותר, שגם האדם עצמו שהוא כבד שמיעה, אם אמנם אולי כל עיקר כוונתו היא לשמוע מאחרים מה שמדברים אליו, אין ספק שיש לו ממנו תועלת ששומע דברי עצמו, מה שרצונו להשמיע לאחרים, וגם לזה מכוין.

52. 27.45

    על כן, ובשימנו לנגד עינינו, התועלת שיכולה לצמוח משימוש במכשיר זה (עם כל הסייגים וההגבלות שהוזכרו בדברינו שם) להגדיל הפצת תורה, ולהעסקת רבים בדברים שבקדושה, מה שאילולא כן היו עוסקים בדברים בטלים, וד"ל, דומני שכוחא דהיתרא בזה עדיף. ושיקולים אלה מן הראוי לקחת בחשבון, בדיון הלכה למעשה.

53. 28.1

    שטוקהולם, שוודיה

54. 28.2

    תשרי, תש"ן

55. 28.3

    כח. פתיחת נעילה חשמלית בשבת במקום סכנה

56. 28.4

    שאלה:

57. 28.5

    בבניינים המודרניים, בפתח הכניסה יש כפתור שצריך לדוחקו ובזה הדלת נפתחת, כי המנעול מחובר לחוט עלקטרי מגנט, וע"י הדחיקה בכפתור מתעורר העלקטרי מגנט ופותח את המנעול. ידוע, שכל דחיפה או דחיקה של עלקטרי מתהווה עי"ז ניצוצות, שהם המעוררים לפעולה. האם מותר לפתוח את הדלת בשבת, ע"י דחיקת הכפתור, או לא?

58. 28.6

    במרכז היהודי אשר בשטוקהולם, הדלת נפתחת באותה צורה משום הביטחון נגד טרור.

59. 28.7

    תשובה:

60. 28.8

    א. המחבר מעגל חשמלי: כתבו האחרונים, שאע"פ שלא נעשית מלאכת שבת ע"י הזרם, וכגון: שמפעיל מכשיר חשמלי שאין בו אש — הרי זה אסור בשבת משום מוליד1שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב, במפתחות לסימן ל"א. מנחת יצחק, ח"ג, סימן ל"ח. אנציקלופדיה תלמודית, חלק י"ח, עמוד קס"ג-קס"ה, ובהערות; 111, 109, 108, 102, 101., או משום בונה, או משום מכה בפטיש2חזו"א, או"ח סימן נ', סק"ט. ועיין באנציקלופדיה תלמודית שם, בהערות; 122, 116, 115 וכן בעמוד תר"נ. ולכן, אסור ללחוץ על הכפתור שגורם לפתיחת הדלת כיוון שעי"כ נסגר מעגל חשמלי.

61. 28.9

    ב. במרכז היהודי, שהדלת נפתחת בצורה זו מסיבות ביטחוניות, מכיוון שזהו פיקוח נפש, מותר ללחוץ בשבת. אך רצוי, שייעשה ע"י גוי (שומר) או בשינוי (כגון בגב היד)3עיין מסכת כתובות, דף ס', ע"א. 4עיין שו"ע או"ח, סימן שכ"ח, ס"ד. ובמשנ"ב, ס"ק י"ד. ובביאור הלכה, ד"ה "כל שרגילים וכו'". 5רצוי, להפעיל את מכשיר הגרמא כלאחר יד. 6לשאלת הפעלת מערכת מסוג זה בבית פרטי עיין לקמן שאלה כט..

62. 28.10

    ג. מכון צמ"ת מתמחה בפתרונות הלכתיים בנושאים חיוניים. כגון: ביטחון ורפואה, ויכולים להציע מתג גרמא.

63. 28.11

    כתובתם: מכון צמ"ת, אלון שבות, גוש עציון.

64. 28.12

    טלפון: 02-9931442, פקס: 02-9931889. (מחו"ל, הקידומת היא — 972-2).

65. 29.1

    קיטו, אקוואדור

66. 29.2

    אב, תש"ן

67. 29.3

    כט. מערכת ביטחון חשמלית בשבת, בבית פרטי.

68. 29.4

    שאלה:

69. 29.5

    ראיתי בפיסקיכם1עיין לעיל שאלה כח. שמערכת ביטחון חשמלית — בשער הקהילה בשטוקהולם — מותרת בהפעלה מטעמי פיקוח נפש. בקיטו שבאקוודור, כמעט בכל בית — כולל הבית של הרב — מותקנת מערכת כזאת. המצב הבטחוני באקוודור לא גרוע כמו בפרו ובקולומביה שכנינו. בכל אופן, אין לזלזל בעירנות — אפי' לשעה קלה — גם אצלינו. האם אפשר להפעיל מערכת בטחונית חשמלית, גם בבית פרטי של הרב, בתנאים כאלו?

70. 29.6

    תשובה:

71. 29.7

    מערכת הביטחון החשמלית — המותקנת בשער הקהילה — שהותרה1, היתה אך ורק משום חשש פיקוח נפש. אך בגוונא שאין פיקוח נפש, אין להתיר (אפילו אם חילול השבת נעשה בגרמא). ולכן, אין דינו של יחיד — שיכול לשהות בבית כל השבת — כדין ציבור.

72. 30.1

    קאראקס, ונצואלה

73. 30.2

    אייר, תש"ן

74. 30.3

    ל. האזנה לתפילה מוקלטת בשבת

75. 30.4

    (הפעלת רשם קול לכבד ראייה שאינו יכול לקרוא או להגיע לבית הכנסת)

76. 30.5

    שאלה:

77. 30.6

    בקהילתנו, ישנו אדם הגר בשכנות לבית הכנסת, ומתפלל במניין לעיתים קרובות. בשנים האחרונות, הולך ודועך מאור עיניו, ל"ע, וכיום ראייתו מוגבלת ביותר! לבקשתו, הכנתי עבורו קלטת, הכוללת את כל תפילות ה"יום יום": שחרית, מנחה וערבית. בימים שאין הוא מופיע לבית הכנסת, הוא מתפלל בביתו כשהוא חוזר אחרי התפילות המוקלטות. בימים אלה, הוא עתיד לעקור ממקור מגוריו ולעבור לאיזור מרוחק. עתה, הוא מבקשני, שאקליט עבורו את כל תפילות השבת, כדי שיוכל להתפלל בביתו, בעזרת הקלטת. אציין, שעד עתה, לא נעדר ולו שבת אחת מהתפילה. הסברתי לו את הקושי ההלכתי שבדבר, ואולם הוא מתחנן ולא מרפה. הוא טוען שעז רצונו להתפלל, ואין הוא זוכר על פה את התפילות. עוד הוא מוסיף, שאם הוא לא מתפלל, הדבר גורם לו עוגמת נפש וסבל מרובים. בהמשך מוסיף: "אני בין כה וכה מדליק חשמל בשבת, אולם איני רוצה לנסוע בשבת לבית הכנסת. ובעזרת הקלטת, אוכל להתפלל בביתי".

78. 30.7

    אשמח לשמוע מכב', על ההיבטים של "לפני עיוור" בנושא, וכן בקשר לאפשרות — במקרה מיוחד זה — לגבי שימוש בגוי, על ידי "רמיזה קלה", וביום חול (לגבי הפעלת ה"רשם-קול"), עקב הנסיבות המיוחדות: א. אדם כמעט עיוור ב. סבל נפשי רב (נראה בעליל) ג. לצורך תפילה.

79. 30.8

    תשובה:

80. 30.9

    בגלל הנסיבות המיוחדות של המצב שתיארת1עיוור שסובל מאי יכולת להתפלל בשבת, הצורך בתפילה, והתפילה מחזקת את הקשר שלו לשמירת תורה ומצוות., יש להתיר הפעלת רשם-קול בשבת, בצורה הבאה: רשם הקול יופעל ע"י שעון שבת אוטומטי, ובעליו יקשיב לו באמצעות אוזניות2הבעיה היא, העניין של השמעת קול, המוזכר בגמ' שבת, דף י"ח, ע"א, גבי שימת חיטים בריחיים בערב שבת, כאשר הטחינה תמשיך גם בשבת. ותלוי במחלוקת רבה ורב יוסף. ישנה מחלוקת ראשונים איך להכריע, ונפסק בשו"ע בסי' רנ"ב, ס"ה, שהמחבר מתיר, והרמ"א מחמיר חוץ מבמקום הפסד. ובנדון זה יש לראות כמקום הפסד, שמותר גם לפי הרמ"א. בפרט כיום, שנפוץ השימוש בשעון חשמל לצרכים שונים, נראה שעם אוזניות, ודאי יש מקום להתיר במקרה דידן. אבל, אין להתיר לכתחילה, בלי אוזניות, שמכיוון שאפשר להשיג אותם בקלות, אין זה נחשב מקום הצורך. (בנוסף לכך מרן הרב ישראלי, בברקאי קובץ ה', מובא גם בתשובה כ"ז כאן, מצדד ע"פ רש"י ואחרים, שהשמעת קול אסורה, בגלל זלזול בכבוד השבת, וא"כ במקרה שלנו, שאין הקול בא לזלזל, אלא לכבד את השבת, יש מקום להתיר אפי' בקול רם. למרות שהדברים נאמרו כהצעה, ולא למעשה, הם ודאי מהווים סניף להקל למעשה). (אם הנדון הוא ספרדי, יותר קל להתיר, שהרי המחבר מתיר).. אפשר להזיז את רשם הקול, אבל רק לפי הצורך3שהרי רשם הקול והקלטות, הם כלים שמלאכתם לאיסור, ומותר להזיזם לצורך גופם ומקומם (שו"ע או"ח, סי' ש"ח, ס"ג, ועיין גם בשמירת שבת כהלכתה, מהדורה ב', פי"ג, סכ"ה).. אסור ללחוץ על הכפתור של רשם הקול, להפסיק או להתחיל אותו, ולכן, אי אפשר להפוך או להחליף את הקלטת, אפילו כאשר המערכת אינה פועלת4ע"פ שמירת שבת כהלכתה, מהדורה ב', פי"ג, סכ"ט. על כן יש לחפש קלטת עם זמן מספיק בצד אחד או רשם קול בעל ראש מתהפך.. ניתן גם להפעיל את רשם הקול ע"י גוי5ע"פ האמור ברמ"א, או"ח, סימן רע"ו, סעיף ב': שלפי דעת היש אומרים, מותר לומר ללא יהודי להדליק לו נר לסעודת שבת, ומסיק הרמ"א: "ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול". גם לפי הרמ"א, במקום שיש צורך גדול יש להתיר. ונדון דידן יש לראות כצורך גדול, שכל ימיו יהיה שרוי בלא תפילה אם לא בדרך זו. והיינו, כשאין לו כאן ישראל שיוכל להקריא לו את הנוסח התפילה..

81. 30.10

    יש לדאוג שהמערכת תהיה מוכנה לפני כן (ע"י הרב או בני המשפחה). ואז אין בעיה של "לפני עיוור"6ע"פ האמור במסכת שביעית פרק ה', מש' ו'-ט'. כשניתן לתלות שעושה בהיתר, אין כאן חשש של "לפני עיוור" או מסייע לדבר עבירה..

82. 30.11

    כאמור, כל ההיתר הזה הוא רק בגלל הצורך הגדול, ועדיף לחפש אלטרנטיבות אחרות. כמו מישהו שיגיע אליו הביתה להתפלל איתו. וגם אין לדמות מילתא למילתא, להתיר במקרים אחרים7בנוסף לבעיות ההלכתיות הטהורות שהזכרנו, השאלה של שימוש רב במכשירי חשמל בשבת היא רגישה מאוד, והמתיר לציבור הרחב להשתמש ברשם קול לכל דבר מצווה, יצטרך לדאוג שלא יתחילו להסתכל בטלוויזיה, לראות סרטים בשבת, וכן הלאה..

83. 31.1

    קאראקס, ונצואלה

84. 31.2

    סיון, תש"ן

85. 31.3

    לא. עידוד יהודים לבוא בשבת לבית הכנסת כשבאים ברכב, נסיעה במוצש"ק מבית הכנסת עם יהודי שבא בשבת ברכב

86. 31.4

    שאלה:

87. 31.5

    בקהילות רבות בגולה, באים יהודים לבית הכנסת בשבת, ברכבם. האם רב יכול לעודד אנשים להגיע לתפילה בשבת, כאשר הוא יודע שבאים ברכב?

88. 31.6

    אנשים שאינם באים לביהכ"נ להתפלל, נוהגים לצאת ל"בילויים" בשבת. האם יש בכך בכדי להקל, בנושא זה?

89. 31.7

    האם מותר לנסוע במוצאי שבת, מבית הכנסת לבית, ברכב של יהודי שבא עמו בשבת?

90. 31.8

    תשובה:

91. 31.9

    א. מבחינה הלכתית, אין ספק שאסור לעודד יהודי לבוא בשבת לביהכ"נ, כאשר ברור שלשם כך, יעבור על איסור מלאכה דאורייתא.

92. 31.10

    א. במקרה שמקום מגוריו רחוק, ואין זה מציאותי ללכת ברגל, זהו מצב מובהק של איסור "לפני עיוור". אבל, גם כשיכול להגיע רגלי, אלא שברור לנו שיסע, יש באמירה לו לעשות כן, משום מסייע לעוברי עבירה1ראה אגרות משה אורח חיים, חלק א', סי' צ"ח ובעיקר צ"ט.. לפיכך, גם אם אותו יהודי יעבור ממילא על אותם איסורי שבת — ועוד אחרים — אין זה מתיר לנו את האיסורים הנ"ל2ראה, למשל, רמב"ם מלוה ולווה פ"ד, ה"ב, ובמשנה למלך שם, בדיבור הראשון..

93. 31.11

    א. יתר על כן, תופעות כאלה רצוי למנוע אותן (בדרכי נועם), בתנאי שיש סיכוי שהדברים יתקבלו. אבל כשאין סיכוי לכך — מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע3ביצה, דף ל', ע"א. וע' משנ"ב ובה"ל או"ח, סימן תר"ח, ס"ב. שהרי אנו תולים ששוגגין ומוטעין הם בזה..

94. 31.12

    א. אמנם, ישנם מצבים של קהילות שיש בהם סכנת התבוללות. שהשתתפות בתפילת השבת, מדי שבוע בשבוע — יש בכוחה, אולי, לעצור את הסכנה הזאת. באופן זה, נראה, שיש מקום להעלים עין ולא למחות כנגד בואם של היהודים ברכב. בפרט, כשהאלטרנטיבה היא נסיעה למקומות בידור ובילוי. ובוודאי מוטב להם שיגיעו לביהכ"נ4מח' רשב"א ותוס' הובא בב"י או"ח, סי' ש"ו. שו"ע או"ח ס' ש"ו סעיף י"ד. רמ"א בס' שכ"ח, סעיף י'. ט"ז סי' ש"ו, סק"ה. מג"א שם, ס"ק כ"ט. ומשנ"ב. ועיין במאמרו של מרן הגר"ש ישראלי, בעניין פיקוח נפש בהצלה רוחנית — תחומין ב'.. אבל, יש לשקול את הדבר בזהירות ובאחריות כדי שלא להביא לידי פרצה גמורה של שמירת השבת בקהילה.

95. 31.13

    ב. לנסוע במוצש"ק ברכב של יהודי שבא בו בשבת מבחינה הלכתית טהורה, אין איסור בדבר. משום, שגם אם נתייחס לאותה נסיעה במוצש"ק, כהנאה מ"מעשה שבת"5שו"ע או"ח, פוסק בס' שי"ח, סע' א': "המבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות, במזיד אסור לו, לעולם, ולאחרים מותר למוצ"ש, מיד, ובשוגג מותר למוצ"ש, מיד בין לו בין לאחרים". לכאורה, המקרה דנן, הוא הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת במזיד., יש להתיר זאת מכמה סברות6א. המשנ"ב, סק"ה, פוסק שאפילו מי שנעשה בשבילו האיסור — נחשב כאחרים לענין זה. וא"כ, אפילו אם נסע אותו יהודי לביהכ"נ בשביל להחזיר דתיים — מותר. ב. יש מהפוסקים, המתירים ליהנות ממעשה שבת, כשמדובר במלאכה שלא יצרה שום שינוי בגופו של התוצר. כגון: הוצאה מרשות לרשות (חיי אדם. הובא בבה"ל, סי' שי"ח) ולכאורה, כן הדבר בנדון שלפנינו. ג. חילול השבת, הינו רק הכשר לפעולה נוספת הנעשית במוצש"ק. ואינו כמלאכה שעשייתה בשבת, הכשירה דבר להנאה ישירה. שהרי כאן אין שימוש ישיר באיסור. ד. מחללי שבת שבזמננו, הם "אומרי מותר" ויש הרואים זאת כשוגג.. ואף מסתבר, שאין צורך להמתין שיעור הזמן שבו היה בעל הרכב מגיע לביהכ"נ, לו היה יוצא מביתו במוצ"ש (זמן "בכדי שייעשו")7ההלכה של "בכדי שייעשו", הינה קנס של חכמים. שנאמרה בגוי שעשה מלאכה בשביל יהודי, ע"פ בקשתו. ואומר המשנ"ב (שם סק"ה), שבישראל לא קנסו, משום שלא חששו שיאמר לו לעשות איסור בשבילו. וגם שאין אדם חוטא לאחרים. הטעם הראשון שייך גם בחילוניים כיום. אבל חזקה שאין אדם חוטא ולא לו, אינה קיימת אצל החילוניים, שאינם רואים זאת כאיסור. ועי' פמ"ג אשל אברהם, שכ"ה, ס"ק כ"ב. ואולם, רבים נקטו הסברא הראשונה כעיקר. שהגזירה לא נאמרה בישראל כלל. וגם הפמ"ג נשאר בצ"ע להלכה במשבצות זהב, ס' רע"ו, סק"ה. ובפרט, לאור ה"קולות" הנוספות שהובאו בהערה 5. וראה שו"ת הר צבי או"ח, ח"א, ס' ק"פ.. ואולם, אין לעשות זאת למנהג קבוע, משום "מיגדר מילתא". שזהו זלזול ממשי בכבוד השבת, כאשר שומריה "מנצלים" את מחלליה לטובתם ולהנאתם. ויש בזה גם חשיבות הפגנתית, כלפי אלה שאינם חשים לאיסורי שבת החמורים8שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, ס' מ"ח..

96. 32.1

    רעננה, ישראל

97. 32.2

    ניסן, תש"ן

98. 32.3

    לב. דחיית מילה הכרוכה בחילול שבת

99. 32.4

    שאלה:

100. 32.5

     תינוק שנולד בלידה רגילה ויום מילתו בשבת.

← Previous · Next → — showing 301–400 of 1,200

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 1. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.