← All works

B'Mareh HaBazak Volume I

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,200 sections

1. 18.5

   בת מצווה הנערכת בדרך זו: הבנות יושבות בתוך עזרת גברים ליד ארון הקודש, במהלך התפילה הן אומרות בקול, כל אחת בתורה היא, פרק תפילה. שאלתי, האם מותר להשתתף כאורח בטקס זה או עדיף להדיר רגליי מאירוע זה?

2. 18.6

   תשובה:

3. 18.7

   בהנחה שהטקס נערך שלא בשעת תפילת הגברים, וכולל רק תפילה וקריאת כמה פרקי תהילים, אפשר להשתתף בטקס. אם נערך הטקס בשעת התפילה, ונמצא שהבנות מתפללות ביחד עם הגברים, כמובן שאינו מנהג הגון, בוודאי אין לרב להתפלל שם ועדיף לא להופיע ויעשה כחכמתו. אם אפשר לשכנע את המשתתפים שהבנות תאמרנה את פסוקיהן מאחורי המחיצה, בעזרת הנשים, נראה שאין זה כ"כ בעייתי.

4. 18.8

   עיין גם תשובה יז לעיל.

5. 19.1

   קיטו, אקוואדור

6. 19.2

   אב, תש"ן

7. 19.3

   יט. "כבוד הציבור" באי עליית נשים ובנות מצווה לתורה (הסבר)

8. 19.4

   שאלה:

9. 19.5

   לעיתים אני צריך להסביר את המושג של כבוד הציבור, בהקשר של הסבר ההבדל בין בני-מצוה ובנות מצווה. מהי העצה וכיצד לסבר את האוזן בהסבר של כבוד הציבור?

10. 19.6

    תשובה:

11. 19.7

    מאז ומעולם, היו המקומות המקודשים לתורה ולתפילה מיוסדים על קיום הפרדה מודגשת בין גברים לנשים. קיומן של "עזרת נשים" בצד או מעל ל"עזרת ישראל" היתה סימן היכר של כל בית הכנסת. והיה זה דוגמת בית המקדש בו היתה קיימת — נוסף על "עזרת כוהנים" — גם"עזרת ישראל" ו"עזרת נשים".

12. 19.8

    כבר ב"שירת הים", זאת ההתבטאות הציבורית הראשונה של רינת עם ישראל לאביו שבשמים, נאמר "אז ישיר משה ובני ישראל", ובמקביל לזה אנו קוראים "ותקח מרים הנביאה את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות ותען להם מרים שירו לד' כי גאה גאה וכו'". ובמתן תורה נאמר "היו נכונים לשלושת ימים, אל תגשו אל אישה".

13. 19.9

    וכל זה אינו מקרי:

14. 19.10

    טהרת הלב וריכוז המחשבה נדרשים בעמוד איש ואישה מישראל לשפוך שיח לפני קונם. יש להשתדל להרחיק, במידת האפשר, כל גורם שיכול להסיח את הדעת ממטרה זו. והרי האדם איננו אלא בשר ודם והערבוב בין המינים אינו מסוגל לתרום לנקיון המחשבה כראוי לשעה זו, המיועדת ליצירת הקשר בין היצור ליוצרו. בעוד הבית הפרטי, הוא המקום האידיאלי לטיפוח חיזוקו וליכודו של התא המשפחתי. הרי בית הכנסת הוא המיועד לכל יחיד לעשות את חשבון הנפש עם עצמו, תוך הדגשת ניצבותו לפני היודע מחשבות, בוחן כליות ונפש. והתורה ובעקבותיה חכמינו ז"ל, בחנו ומצאו שהתנאי האידיאלי לזה הוא אותו הנוסח ואותה הצורה שאפיינו את בית הכנסת היהודי. אל לנו לשבור מסגרות אשר עברו את מבחן הדורות, ולנסות להקים במקומם דוגמאות לקוחות מעמי ניכר, שניכר בהם עקבות פולחני עבודה זרה, גם אם חיפו אותם, במעטה מזוייף מאמונת הייחוד הישראלי.

15. 20.1

    סנטיאגו, צ'ילה

16. 20.2

    כסלו, תש"ן

17. 20.3

    כ. תגים מנותקים של אותיות ספר תורה

18. 20.4

    אבקש לענות בדחיפות (לפני שבת זו) בכדי שנוכל לפתור בעיות אלה כהלכה וכדין, ולהסביר שזוהי הלכה למעשה בהתחשב במציאות הגלותית/צ'יליאנית.

19. 20.5

    שאלה:

20. 20.6

    בעניין ספר תורה שתגיו מנותקים מהאות בכל עמוד כ20- ניתוקים וכן דיבוקים בין תג לחבירו אין בידי את הספרים הדרושים, לבדוק ביסודיות עניין זה.

21. 20.7

    נא להסביר את דחיפות העניין ואת חוסר ס"ת אחר, האם בדיעבד ובשעת דחק כ-צ'ילה ניתן להתיר?

22. 20.8

    תשובה:

23. 20.9

    א. תגין מנותקין: בס"ת חדש — יש לכתחילה לחברם1קול יעקב סימן ל"ו ס"ק ח'., וא"צ למחקם תחילה ודי שיחברם בדיו2קול יעקב הנ"ל, ודלא כמשנה ברורה, ס"ק י"ג, המחמיר לכתחילה כיד אפרים.. בס"ת ישן — שיש לתלות שנפרדו מחמת שדהו — אין צריך לחברם3עיין תשובת מנחם עזריה סימן ל"ח, ובצירוף שיטת המאירי שאם נכתב בכשרות, ואח"כ נפסק כשר, כשאין צורת האות נפגמת., ואם נראית כאות ז' קטנה — עיין בסעיף ג'.

24. 20.10

    ב. תגין שנתחברו זה לזה ונראים כע' או כש' - אין לפסול בשעת הדחק אם הוא במקומות בודדים, ולא לאורך כל הספר4שו"ת משיב דבר סימן ז'.. אך רצוי לתקן ע"י הוספת מעט דיו בגג האות ואז יהיו נפרדים זה מזה5עצת הרב שטרן (מבי"ד של הרב וואזנר מבני ברק)..

25. 20.11

    ג. תגין שנתחברו זה לזה, ונראים כ-ע' או כ-ש', ומנותקים מהאות, והם כאות נוספת בין השורות, או תגין בודדים, הנראים כ-ז' קטנה והם מנותקים מהאות — יש לחברם לאות, בצורה שיהיו נפרדים (עיין סעיף ב'), ואם אין מי שיודע לחברם, יש למוחקם6פסק המשנה ברורה, סימן ל"ו, ס"ק י"ג, במחלוקת הנודע ביהודה והשער אפרים, שהובאה בביאור הלכה, סימן ל"ב, סעיף כ'..

26. 20.12

    ד. אם ניתן לתקן בינתיים חומש אחד שלם — יש עדיפות לכך7רמ"א או"ח, קמ"ג, ד'..

27. 20.13

    ה. כשאי אפשר לעשות שום תיקון — ניתן לקרוא בספר התורה8ע"פ הנודע ביהודה קמא, יורה דעה, סימן ע"ד. והחזון איש, או"ח, סימן ח', ס"ק י"א, שלא פסלו אף באות יתירה בין השורות, וע"פ הדעה שבשו"ע התניא, סימן ל"ו, ה', שצריך לתקנם לכתחילה. אבל בדיעבד, לא גרע מספר תורה שלא תויג כלל., בצירוף שיטת הרמב"ם בתשובת פאר הדור, סימן ט', שמותר לברך אף על ספר תורה פסול ולקרוא בו בציבור, דהברכה על קריאת התורה ולא כברכת המצוות — שאם המצווה פסולה, הברכה לבטלה9עיין שו"ת יחווה דעת, חלק ה', סימן נ"ח, ע' רס"ז, בהערה. וחלק ו', סימנים נ"ד-נ"ו..

28. 21.1

    לימה, פרו

29. 21.2

    טבת, תש"ן

30. 21.3

    כא. אופן גניזת ספרי תורה

31. 21.4

    שאלה:

32. 21.5

    מהי הדרך הנכונה לגניזת ס"ת, שתביא בחשבון גם את הצד החינוכי?

33. 21.6

    תשובה:

34. 21.7

    בשו"ע או"ח, סי' קנ"ד סעי' ה'1וביו"ד סי' רפ"ב, סעיף י', פסק כן גם גבי ס"ת שנפסל (ואי אפשר לתקנו). נפסק: "ס"ת שבלה מניחין אותו בכלי חרס, וגונזין אותו בקבר ת"ח, אפילו אינו אלא שונה הלכות ולא שימש ת"ח". ואם אין במקום קבר ת"ח שונה הלכות — גונזין אותו בקרקע בית הקברות2ספר האשכול, ועיין פמ"ג או"ח, משבצות זהב, סי' קנ"ד, ס"ק ה'.. ויש שנהגו בכגון זה (שאין קבר ת"ח) להקים בביה"ק מצבה לזכר קדושי השואה הי"ד וכד', ולגנוז הספר תחת המצבה. מעמד הקמת המצבה הנ"ל, או גניזת ס"ת שנפגע ע"י פורעים שונאי ישראל ר"ל — יש לעשות ברוב עם.

35. 22.1

    מלמו, שוודיה

36. 22.2

    כסלו, תשנ"א

37. 22.3

    כב. בדיקת ס"ת ישנים, והגהת הפרשה לפני שבת

38. 22.4

    שאלה:

39. 22.5

    ספרי תורה ישנים (50-60 שנה), האם יש עליהם עדיין חזקת כשרות, או צריכים בדיקה? האם כדאי לבדוק לפני כל שבת את הספר שבו יקראו?

40. 22.6

    תשובה:

41. 22.7

    ספרי תורה ישנים שמשתמשים בהם בקביעות, ואין בהם קפיצת דיו מהאותיות, ולא נשרו במים או שהו במקום לח מאד — יש עליהם חזקת כשרות.

42. 22.8

    ספרי תורה שלא משתמשים בהם בקביעות, ורוצים לחזור ולהשתמש בהם — צריכים בדיקה שתי פעמים בכל שבע שנים1עיין ב"י, אורח חיים, סוף סימן ל"ט, בשם אורחות חיים.. הבדיקה תיעשה ע"י גלילתם מתחילתם לסופם כדי לראות שלא התעפשו והדיו לא קפץ מהאותיות. לצורך הבדיקה לא צריך מומחה הבקי בחסירות ויתירות, אלא כל אדם יכול לבודקם, ובלבד שיעיין ויראה שהאותיות לא התקלקלו2תשובת חת"ם סופר, סימן רפ"ג. הובאה בפתחי תשובה, שו"ע יורה דעה, סימן רצ"א, סק"ג..

43. 22.9

    אם יש בארון הקודש ספרי תורה רבים שלא משתמשים בהם — יש לגוללם אחת לי"ב חודש כדי שייכנס בהם האוויר ולא יתעפשו3ע"פ שולחן ערוך חושן משפט, סימן רצ"ב, סעיף כ'..

44. 22.10

    מצווה לקרות הפרשה בערב שבת בספר תורה שעתידין לקרא בו בשבת, ובפרט השליח ציבור, שאם יהיה טעות או דיבוק יתקנוהו4דברי מרן החיד"א, בספר לדוד אמת, סימן ה', אות נ"ג..

45. 23.1

    וינה, אוסטריה

46. 23.2

    ניסן, תש"ן

47. 23.3

    כג. שיפוץ בית כנסת ע"י השלטונות בתנאי שישמש גם אולם לאירועים שונים

48. 23.4

    שאלה:

49. 23.5

    בית כנסת בכפר, שאין שם יותר יהודים, והוא בבעלות של קהילת וינה. השלטונות הנוכריים רוצים לשפץ אותו (במצב הנוכחי הוא עומד ליפול), באם נתיר להם להשתמש בו כאולם לקונצרטים ותערוכות. יש כמה צדדים לשאלה:

50. 23.6

    1. אם לא נסכים, בית הכנסת ייפול ויצא חילול השם. שיגידו: "היהודים היו נגד שיפוץ והצלת בניין של בית כנסת".

51. 23.7

    2. אולי אפשר להתיר את השימוש באולם, אם יעשו מחיצה מסביב לארון הקודש, וחלק קטן יישאר כבית כנסת?

52. 23.8

    3. למכור לא שייך, כי הם מציעים מחיר קטן מאד, בנימוק שהם יוציאו כסף רב על השיפוץ.

53. 23.9

    שאלת הבהרה

54. 23.10

    לגבי שאלת כבודו, בדבר בית הכנסת שבכפר, נבקש מספר פרטים להבהרה. בשאלה נכתב "למכור — לא שייך, כי הם מציעים מחיר קטן מאד, בנימוק שהם יוציאו כסף רב על השיפוץ". לא ברור לנו, אם כוונת הקהילה לתת את המבנה לשלטונות במתנה, כך שתהיה להם בעלות גמורה על המבנה (ולפיכך, לא תהיה אפשרות בעתיד לתבוע לעצמם שימוש בבית הכנסת), והספק הוא מפאת שרוצים לתת במתנה. (ואולי ייקר דבר זה את שם היהודים שתורמים לרווחת הכלל). כיוון, שלמכור אינו משתלם. שהרי התמורה שיקבלו מסתכמת בפרוטות.

55. 23.11

    ואולי, הספק הוא אחר: הקהילה מעוניינת לשמור על בעלותה במבנה ביהכ"נ, ורק לאפשר לשלטונות, לשפצו ולהשתמש בו. והסיבה שאינם מוכרים אותו עתה היא, מפני שבמצב הנוכחי לא יקבלו בעדו תמורה הולמת. ותקוותם בעתיד, למכור את חלקם (אחר השיפוץ), תמורת סכום גבוה יותר. ייתכן על דרך זו שקיימים שיקולים נוספים, העומדים מאחורי ההחלטה שלא למכור (כגון: שיש אפשרות, שירצו להשתמש בעתיד בביהכ"נ לתפילה כגון: שיעברו לאיזור יהודים או לצורך כינוס יהודי שייעשה בכפר וכד') ואשר פירוטם חשוב, לפסיקה בענין זה.

56. 23.12

    כמו כן, נבקש לדעת מהו מקור בעלותה של קהילת וינה על בית הכנסת. האם גרים כעת בווינה מראשי הקהל, של קהילת היהודים של אותו כפר, שהיתה בידם הסמכות להחליט בגורלו של בית הכנסת. או שמא, התפזרו כל המתפללים המקוריים של בית הכנסת. כך, שמחוקי המדינה, ניתנה הבעלות הממונית, על רכוש בית הכנסת הנטוש, לידי קהילת וינה. תקוותנו שלאחר קבלת ההבהרות נשלח פסק הלכה תוך ימים ספורים.

57. 23.13

    תשובה: (בהתאם להבהרות שנתקבלו טלפונית)

58. 23.14

    בשו"ע או"ח, סי' קנ"ג, סעיף י"א פסק: "ביהכ"נ... יכולין ליתן במתנה דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה, הדר הוי ליה כמכר". והביא המשנ"ב שם, ס"ק ס"ו, את מח' הראשונים: "היינו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר" והיא שיטת הר"ן, ובפשטות אזיל לשיטתו, שתקנו רבנן קדושה לביהכ"נ.

59. 23.15

    ו"י"א דאפי' בלא מעמד אנשי העיר נמי יכולים" והיא שיטת הרמב"ן1באג"מ או"ח, סי' נ"א, ענף ג', רצה לבאר ע"פ חידושו שם, את שיטת הרשב"א אף שהוא סבור שאין צריך מא"ה, במתנה, יכול לסבור כר"ן שתקנו רבנן קדושה לביהכ"נ, אעפ"כ יכולים ז' טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר לתת במתנה, וטעמו מפני האומדנא הגדולה שמסכמת דעתם של אנשי העיר למתנה, והווי כידוע דעתם אף בלא מא"ה. ייתכן שטעם זה אינו מספיק במקרה שלנו, כי אי אפשר לקבוע בפסקנות, שבאי ביהכ"נ דעתם מסכמת לתת לשלטונות הנוכרים., ובפשטות אזיל לשיטתו, שדין ביכ"נ כדין תשמישי מצווה.

60. 23.16

    אף שהרבה אחרונים2פמ"ג, מש"ז, ס"ס קנ"ג, להלכה. משפטי עוזיאל או"ח, סי' ד', אף בדעת הרמב"ם והמחבר. חששו להלכה לשיטת הר"ן, להצריך מעמד אנשי העיר, במקרה שלנו שהמקום הוזנח לחלוטין ע"י יושביו היהודים, והאפשרות שיחזרו לשם ליסד שוב קהילה הוא קלוש, אין צורך במעמד אנשי העיר3המגן אברהם ס"ק י"ב כתב בשם המבי"ט, והובא במשנ"ב, סי' קנ"ג, ס"ק ל"ג, אפי' ביהכ"נ של כרכים אם אינם מתפללים בו יכולים למכרו..

61. 23.17

    ע"כ, קבלת תעודת הוקרה ע"י המוסד העירוני, שיונצח גם ע"י שלט מתאים במקום עצמו, וכפי המוצע גם הקדשת חדר זיכרון לקהילה שהיתה ואיננה, יש בה משהו מקידוש השם ויכול לשמש תמורה מספיקה.

62. 23.18

    הפעולות שתיעשנה ע"י קהילת וינה, מן הראוי שלא תיעשנה ע"י הקהילה ונציגיה בתור ז' טובי העיר (מכיוון שלא נבחרו ולא נתמנו כטובי המקום שבו נמצא ביהכ"נ), אלא ע"י בית דין שבווינה, שבתור עיר מרכזית משמש באופן טבעי גם בי"ד של ערי וכפרי הסביבה4כמו שמצינו בריש מס' מגילה על בני הכפר שמקדימים ליום הכניסה, ופרש"י כוונתם — שמתכנסים שם לשם משפט, וכן מצינו בסנהדרין שמקום מושבה בערי חומה, ומשמשת כמוסד השיפוטי של כל המחוז. עיין בהרחבה בספר עמוד הימיני של מרן הגר"ש ישראלי., והם האפוטרופסים הטבעיים, שרשות בידם לפעול מכוח בי"ד, וגם הפקר בי"ד הפקר הוא.

63. 23.19

    ישנה עצה נוספת המובאת באחרונים:

64. 23.20

    לאתר איש עמותה או גוף אחר העומדים לבנות בית הכנסת בכל מקום שהוא, ולמכור להם תמורת סכום נאות את מבנה בית הכנסת המדובר5שו"ע, סי' קנ"ג, סעי' ז'.. ע"י מכירה זו יוצא בית הכנסת לחולין6שם סעי' ט'. (חוץ מלשימוש בזוי של ד' דברים). במעות המכירה יש להשתמש לדבר שבקדושה. את המעות הנ"ל יתנו נציגי קהילת וינה לצורך בניין בית הכנסת של הקונים7ואף שדן המנחת יצחק, ח"א סי' קי"ט, אי בעי למכירת ביהכ"נ שיצטרך לדמיו דווקא לעילוי בקודש (ולא די בצורך שווה), נראה להקל בזה, ואף שאר האחרונים לא החמירו בזה. ויהא זה שימוש הקודש שייעשה במעות. ובכדי שלא יהא מנכרא הערמה — יראו נציגי קהילת וינה לבקש מקוני ביהכ"נ שיתלו שלט קטן בבית הכנסת החדש המביע תודה לקהילת וינה על השתתפותם בבניין ביהכ"נ, ואולי אף יוסיפו משלהם מעט תרומה עבור זה.

65. 23.21

    בשלב שני ימנו קוני ביהכ"נ שבכפר את נציג קהילת וינה שיהא שליח בשמם לתת במתנה את ביהכ"נ למועצה המקומית של הכפר, וכן להיות שליחם לעמוד על קיום התנאי שבמתנה. המתנה צריכה להיות מותנית בכך שהעיריה לא תעשה במבנה בית הכנסת אחד מד' דברים הבזוים, ויש להדגיש בזה שבמסגרת השיפוץ לא יעשו ארגון מחדש של אולם התפילה כך שיהיו בו בתי כסא וכד'. כמובן, לא תורשה עריכת קונצרטים או אירועים אחרים בעלי אופי דתי נוצרי וכד'.

66. 23.22

    בוודאי, רשאים שלוחי בעלי ביהכ"נ החדשים, לבקש או להתנות מהעיריה שיקימו חדר זיכרון למתפללי ביהכ"נ שנפלו וכד'8תנאים אלו מן הראוי לדרוש גם לפי הדרך הראשונה, עיין בחת"ס סימן ל"א. הובאו דבריו בשדי חמד חלק ו', עמ' 295 אות ט"ז..

67. 23.23

    יש לציין שקיימת גם אפשרות של הריסת ביהכ"נ עקב מצבו הרעוע.

68. 24.1

    רעננה, ישראל

69. 24.2

    טבת, תנש"א

70. 24.3

    כד. חיוב הציבור בעזרה לאדם שנכשל (הסתבך בפלילים)

71. 24.4

    שאלה:

72. 24.5

    מעשה בחבר הקהילה שלנו שהסתבך קשה בפלילים. ביצע עסקאות כספיות מפוקפקות, לא שילם מע"מ ומס הכנסה ובמצח נחושה, הכניס עצמו לכדי סכנה שאם ייתפס יבלה מזמנו בבית הכלא.

73. 24.6

    בימים אלה ממש, החלו לאסוף בקהילה כסף עבורו. בין היתר כדי לשלם את חובו לשלטונות המס.

74. 24.7

    שאלתי: האם חלה עלי חובה להשתתף במגבית? מה הם הסכומים שעלי להשתתף, באשר הכוונה לקבוע מינימום השתתפות למשפחה? והאם חלה עלי חובה לקבל את החלטת הנהלת הקהילה באשר לגובה הסכום? האם יהיה זה נכון מצד הדין והצדק להושיט יד, למי שבמזיד הביא על עצמו את הסתבכותו? האם אין במגבית שכזו עידוד לעוברי עבירה?

75. 24.8

    תשובה:

76. 24.9

    לשאלתך בדבר חיוב, גודל ואופן הגבייה לסיוע לאיש אשר העלים מס והסתבך בעסקיו, לו ולמשפחתו, למחייתו ולהחזר חובות (תשובה זו איננה מתיחסת למקרה ספציפי אלא עוסקת בשאלה העקרונית).

77. 24.10

    א. סיפוק צרכי מחייתם של בני משפחתו — אם המשפחה נקלעה למצוקה כספית ואין להם די מחסורם, הרי מצווה לפרנסם כדי מחסורם אשר יחסר להם1שולחן ערוך יורה דעה, סימן ר"נ, סע' א.. ובפרט כשקהילה שלימה מתארגנת לעזרה2רמ"א שם..

78. 24.11

    באם יש להם רכוש, שאיננו מעוקל על ידי בעלי החוב, הרי שהם צריכים למכור את רכושם זה, מלבד הבית שהם גרים בו ותכולת הבית3שו"ע יו"ד, סי' רנ"ג, סע' א'. וכל אשר בבית הוא בגדר "מחסורו אשר יחסר לו" ולא גרע "מסוס לרכב עליו" וכד' וכן שטיחים בכלל, ותמונות וכד' בכלל זה..

79. 24.12

    על צדקה זו יכולים בני הקהילה לכוף זה את זה4שו"ע חו"מ, סי' קס"ג. ורמ"א שם, סע' א'., ואף מצווים ליסד לעצמם קופת צדקה לחלקה לעניים ונזקקים5רמב"ם הלכות מתנות עניים, פרק ט', הלכה א' והלכה ג'..

80. 24.13

    ורשאים בני המשפחה להתפרנס מקופת צדקה זו, עד שיוכלו לפרנס את עצמם בהכנסה קבועה, ממלאכת עצמם, ללא סיוע ותלות באחרים6דיני ממונות לרב בצרי, חלק ד' עמ' רי"ט — ר"כ..

81. 24.14

    אופן הגבייה מבני הקהילה7מבי"ט בתשובה ח"ג, סי' ס', שאנשים המקובצים בבית כנסת אחד וכד' הווי קהילה ובני עיר לדינים אלו.: גובים לפי היכולת הממונית של כל אחד, העשיר לפי עושרו ויחלץ עני בעוניו8מרדכי בבא בתרא, פרק א', סי' תע"ד, וסי' תע"ט (ולא דומה לשו"ע, או"ח, סי' נ"ג, וברמ"א שם סע' כ"ג, ששם הגבייה לפי נפשות בחציה, משום הנאה שיש מהחזן, כי כאן העניין ממוני בלבד) ויעוי' שו"ת ציץ אליעזר, חלק ב', סי' כב..

82. 24.15

    ומכיוון שקשה בדבר זה להעמיד לפי שורת הדין, יש להתפשר עם כל אחד לפי ההשערה והאומדנא, וכפי שאומר בעצמו (או כל דרך אחרת שיחשבו עליה ראשי הקהילה באופן שלא יחויב אדם ליתן מעבר ליכולתו). ואע"פ שמחמת זה ייתכן מצב שיצטרכו להשלים את הסיוע מנידבות לב אנשים שיתנו מעבר לחלק שמחויבים בו9אגרות משה חו"מ, א' סי' מ', עמ' ע"ט..

83. 24.16

    ב. סיפוק צרכי מחייתו של האדם עצמו — העלמת מיסים מהשלטון הינה עבירה, וכלולה בכלל הלאו של "לא תגזול"10דיני ממונות לרב בצרי, חלק ד', עמ' ל"ט ועמ' מ"ז, שהווי בגזילת השלטון לאו דלא תגזול. ועיין עוד בר' בחיי "כד הקמח", בהוצ' מוסד הרב קוק, ערך "גזל" עמ' צ"ט - ק"ג. וכ"כ ר' חיים פלאג'י בספרו משא חיים. ויעוי' תחומין כרך ו', עמ' 289-290..

84. 24.17

    כל אדם שעובר עבירות להנאתו, הרי הוא בגדר "מומר לתיאבון" לעבירה זו, ומומר לתיאבון אין מצווה לפרנסו למחייתו עד שיעשה תשובה11שו"ע יו"ד, סי' רנ"א, סע' א'. וכהגדרת הש"ך שם שהכוונה למי שהוא רגיל לעבור עבירה זו, ולא בעובר רק פעם אחת, וזה מתאים למקרה המתואר בשאלה., אלא מי שרוצה לתת — נותן לפנים משורת הדין, ונחשב לו לגמ"ח.

85. 24.18

    אולם:

86. 24.19

    1. על אף האיסור שבהעלמת מס וכו', יש להסתפק אם יש על המעלים שם מומר, שכן לצערנו אנשים מורים היתר לעצמם בהעלמת מס, ואינם חשים שהם עוברים איסור בכך, וכל שיש הוראת היתר בציבור לעשות הדבר, הרי שהעושה כן אינו מומר, ואע"פ שהדין אינו כן12וכן כתבו התוס' במסכת סנהדרין, דף כ"ה, ע"ב, בד"ה מעיקרא לגבי הלאו של "לא תחמוד"..

87. 24.20

    2. "מומר לתיאבון" הוא אדם שעובר עבירה כעת, בשעה זו13יעוי' כסף משנה, סוף פרק ד' מהלכות רוצח ושמירת הנפש, ושו"ע יו"ד, סי' רנ"א, סעי' א', בט"ז סק"א.. אבל בכגון זה, שנעשתה העבירה בשכבר הימים, וכבר אמרו חכמים "קשה גזל הנאכל, שאפי' צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו"14חולין פ"ט ע"א. — כל שנראה שמתחרט על מעשיו, גם אם אינו דוחק עצמו להחזיק הגזילה ע"י מכירת כלי תשמישי הבית, תכשיטים וכו'15בבא קמא, דף צ"ד, ע"ב "הגזלנין ומלוי בריבית — בימי רבי נשנית משנה זו" וכתבו הראשונים שבימי רבי הכוונה באותו מצב שבו רבי תיקן והיינו במצב שבאים לפתוח בתשובה ואין עומדים במרדם (פירוש הרא"ש שם), ובגזלנים מפורסמים (פירוש הר"י בתוספות שם) שתשובתם קשה והגזילה איננה בעין (שם). וכן פסק בשו"ע חו"מ, סי' שס"ו, סע' א'., אין דינו כמומר לתיאבון. לכן פשוט, שכשם שחייבים לספק את צורכי מחייתם של בני משפחתו, כך חייבים לספק את צרכי מחייתו של העבריין עצמו.

88. 24.21

    ג. לגבי כיסוי חובותיו ע"מ שלא יישלח לכלא — כיסוי חובותיו של אדם זה, איננו חלק ממצוות הצדקה המוטלת לקיימה, והינם בגדר "גמילות חסדים". ו"גדולה גמ"ח מן הצדקה", ונוהגת בין השאר גם בעשיר וגם בעני16סוכה, דף מ"ט, ע"ב.. וכל העושה חסד אפי' עם מי שאינו צריך, הקב"ה משלם לו שכרו17בית המדרש, ח"ג, ע' 123., והוא ממצוות שאין להם שיעור18פאה, פרק א', משנה א'. ולמרות שיש מקום לומר שכיוון שהוא עצמו גרם לזה, להיכנס בחובות מרובים ע"י אורח חיים למעלה מיכולת הכנסתו ביושר, מ"מ כשהמדובר על החזרת חובו — באופן שעל ידי זה יוחזר הגזל לבעליו — נראה שמן הראוי לסייע בידו. אך מ"מ א"א לכוף את הציבור על כך, אלא כל אדם יעשה כראות עיניו. ואף הכספים שניתנים לו למחייתו ולמחיית בני משפחתו — אינם יכולים לשנות את ייעודם ולהעבירם לכיסוי חובותיו, אא"כ ברור שכל מי שייתן את הכסף לצדקה, מוכן לשינוי ייעודו של הכסף והעברתו לבעלי חובותיו19שו"ע יו"ד סי' רנ"ג, סע' י"ב, ורמ"א שם. אגרות משה יו"ד, ח"א, סי' קנ"ב..

89. 24.22

    (וכן יש לתת לו את כספי הצדקה למחיה באופן כזה שימנע השתלטות בעלי החוב על כספים אלו).

90. 24.23

    אכן, יש מקום לשקול שנתינת הגמ"ח לכיסוי חובותיו תהיה באופן של הלוואה שתמנע ממנו בושה יתירה או באופן של החזר כפי יכולתו, או באופן של עבודה למען הקהילה, או בכל אופן אחר שייראה לראשי הקהילה, ע"מ שלא תיפתח דלת בפני עבריינים שיתברכו בלבבם לאמר שהקהילה תכסה חובותיהם אם יסתבכו בפלילים.

91. 25.1

    לימה, פרו

92. 25.2

    טבת, תש"ן

93. 25.3

    כה. אמירת עננו, אבינו מלכנו וסליחות כשיש רק אחד או שנים מתענים

94. 25.4

    שאלה:

95. 25.5

    בת"צ ויש אחד או שניים המתענים, האם לומר עננו, אבינו מלכנו וסליחות בציבור.

96. 25.6

    תשובה:

97. 25.7

    אין לש"ץ לומר "עננו" כברכה בפני עצמה1שו"ע או"ח, סי' תקס"ו, ס"ג. ובשערי תשובה שם, סק"ד. או לקרוא בתורה2משנ"ב שם, סקי"ד., אלא אם כן יש שישה או שבעה3שערי תשובה שם, ומובא כי"א במשנ"ב הנ"ל, וכן בערוך השולחן ס"ח. ומסבירים, שמה שכתוב בשו"ע שצריכים עשרה מתענים, הוא בתעניות ציבור חוץ מד' התעניות הקבועות שמקורן מדברי קבלה. מפשטות לשון המקילים משמע, שזה דווקא כאשר האוכלים אנוסים מחמת חולי. אמנם בילקוט יוסף, להגר"ע יוסף, הל' ד' תעניות, סעיף כ"ה ול"א, משמע שהמנהג הוא להקל בכל גווני. ועיין שם שמאריך במקורות. השערי תשובה וכן הילקוט יוסף, לא הכריעו אם צריכים שבעה כדי שיהיה רוב ניכר או שמספיק שישה. אם חלה התענית ביום ב' או ה', לכולי עלמא מספיק שישה לקריאת התורה של שחרית (משנ"ב הנ"ל). מתפללים, שמתענים ומתכוונים להשלים התענית4משנ"ב שם, סק"כ.. בכל אופן, הש"ץ צריך להיות מתענה5שו"ע שם, ס"ה., וא"כ הוא יאמר "עננו" בברכת שומע תפילה6משנ"ב שם, סקי"ג, ובגלל שלא גרע מיחיד המתענה..

98. 25.8

    אפשר לומר "אבינו מלכנו" וסליחות, אפילו אם אין מתענים7עבודת הגרשוני, סי' נ"ז, שאמירת סליחות אינה קשורה לתעניתו נראה דכמו כן "אבינו מלכנו"..

99. 26.1

    קאלי, קולומביה

100. 26.2

     אדר, תש"ן

← Previous · Next → — showing 201–300 of 1,200

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 1. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.