B'Mareh HaBazak Volume I

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,200 sections

9.12
בשבת בר המצווה, ראוי להעלות את הבן למפטיר כנהוג. ואת האב לא להעלות בסמוך לבן. אך גם לא לכוהן4שו"ע או"ח, סימן קמ"א, ס"ו..
10.1
קיטו, אקוואדור
10.2
אב, תש"ן
10.3
י. היחס לפרנס שנשא גויה
10.4
שאלה:
10.5
יהודי בקהילתנו התגרש מאשתו היהודייה, כדת תורה, והתחיל לחיות עם אישה נוכריה. הוא מגבירי הקהילה, מושבו בראש השנה מול הארון וכו'. כמובן, הוא עולה לתורה בחזקה. הוא, והרבה כמוהו ייפגעו מאד, מכל ניסיון להסיר כבודם, מושביהם או לפגוע בזכותם לעלות לתורה וכו'. יש לשער שתגובתם יכולה לכלול הדחת הרב האורטודוקסי מקיטו, והבאת רב יותר "ליברלי". האם הסיכון של סילוק רב אורטודוקסי, שווה מאמץ להחרים כשליש הקהילה, שנשואים בנישואי תערובת?
10.6
תשובה:
10.7
יהודי, בעל עבירה — כאותו החי עם אישה נוכריה — יש על מי לסמוך, להקל מעיקר הדין בכל התחומים שהזכרת בשאלה. ניתן להעלותו לתורה1עיין לעיל תשובה ח.. ואפשר לשייר לו את מקומו המכובד בבית הכנסת2עיין, אג"מ או"ח, ח"ב ס' נ"א..
10.8
כל זה אמור לעיקר הדין. אך למעשה, נראה, שבמסגרת המאבק בנישואי תערובת — שאמור להיות אחד היעדים העיקריים, לשהותו של הרב בקהילה שרובה ככולה אינה שומרת תורה ומצוות — בנוסף להסברה נרחבת בדבר זה, יש לשקול תיקון תקנות שימחישו את מורת הרוח שיש מהנוקטים צעד כזה.
10.9
ברור, שהאפקטיביות של תקנות כאלו, תלויה בכך שהקהילה בשלה לקבלן. כלומר שיש הכרה מצד רובו של הציבור, שנישואי תערובת הם בבחינת חציית "קו אדום". בשעה שהמצב הוא אכן כך, ניתן לתקן תקנות כאלו, שאינן פוגעות בזכויותיהם של מי שכבר הוחזקו, בכבוד זה או אחר. התקנות החדשות יהיו בהן משום מתן כבוד למתפללים שונים, והגבלת הזוכים בכבוד החדש לאלה, שאינם נגועים בעבירה זו.
11.1
קאראקס, ונצואלה
11.2
סיון, תש"ן
11.3
יא. אי תשלום מיסי חבר לבית הכנסת והשפעתו על כיבודים
11.4
שאלה:
11.5
האם יש כוח בידי קהילה לאסור על אחד מחבריה לעלות לתורה, כיוון שלא שילם את מיסי החבר החודשיים?
11.6
תשובה:
11.7
א. אדם הנמנע מלשלם מיסי חבר לביהכ"נ, רשאי הגבאי להימנע מלהעלותו לתורה, במקום שאינו "חיוב" ע"פ המנהג1ועיין באריכות, בענין מנהגי החיובים בביאור הלכה למשנה ברורה, או"ח, סי' קל"ו., אפילו הוא2עיין שו"ע או"ח סי' קל"ו. בן ת"ח וכד', שיש לו קדימות בדרך כלל3שאינו גרוע ממקום שמוכרים העליות, ונופלים המעות לצדקה, שהקונה מכבד למי שירצה (ובלבד שיקרא לכל אחד לפי כבודו). עיין במשנה ברורה שם, ס"ק ד', ואף כאן נותן עליה למי שנותן תמורה לאחזקת הקדש ביהכ"נ..
11.8
ב. ואף בשעה שיש לאותו אדם "חיוב", נראה, שבהתקיים התנאים המאפשרים לאסור כניסת אדם לביהכ"נ4שהרי במקום שמגרשו, בעקיפין נמנע ממנו פירעון "חיובו"., ניתן אף לצמצם את הסנקצייה כלפי אותו אדם לכך שלא יקבל עליות5והוא, שנהנה בקביעות משירותי ביהכ"נ, ומסרב לשלם. דבאקראי יש לתת לבעל "חיוב" לעלות, אף שאינו "בן העיר".. התנאים המאפשרים לעשות זאת, הם:
11.9
1. ביהכ"נ שהוא בבעלות פרטית של גוף מסויים (ולא בבעלות ציבורית כלל עולמית), שבסמכותו לאסור כניסת אנשים לרכושו6רמ"א או"ח, ס' קנ"ג סעיף ט"ז. אמנם, באין שם ביהכ"נ אחר, נסתפק הביאור הלכה, עיין שם..
11.10
2. ביהכ"נ בעל "אופי סגור". דהיינו, שכל חבר בביהכ"נ משלם דמי חבר ובהם הוא שוכר — למעשה — את שירותי ביהכ"נ. הרי, שאם אינו משלם — ניתן לאסור עליו את השימוש בביהכ"נ.
11.11
ג. היה, לכאורה, מקום לומר, שגם ללא שיתקיימו התנאים דלעיל, כיוון, שאחזקת ביהכ"נ מוטלת על הציבור7שו"ע או"ח, ס' נ"ג, סעיף כ"ג, וברמ"א שם. וזה מהדברים שבני העיר כופין זה את זה8רמ"א חו"מ, ס' קס"ג, סעיף א'., הרי, במסגרת כפיה זו, ניתן להטיל עליו סנקצייה זו, שלא יעלה לתורה9בדומה לדין, שמנדים מי שאמרו לו בי"ד ליתן ואינו נותן (שו"ע יו"ד, ס' של"ד, סע' כ"ד). ונידוי זה אף בכוחו להביא לגירושו מביהכ"נ (רמ"א שם סעיף י"א).. (והוא, שתכליתה לאלצו לפרוע חובת המס לביהכ"נ).
11.12
ג. אך נראה לסייג השימוש בהיתר זה: מכיוון שמס של ביהכ"נ מיועד לתשלום משכורתו של החזן, הרב, ושאר צרכי הדת, הרי שמעיקר הדין היה צריך להיות מוטל גם לפי "ממון" (קרי: שיהיה פונקצייה של מידת אמידותו של כל חבר וחבר בקהילה) ולכל הפחות בחלק מסויים של התחשיב10מסקנת הציץ אליעזר, חלק ב', ס' כ"ב.. ומכאן, שאדם הממעיט לשלם מפאת מצבו הכלכלי הדחוק — אין להימנע מלהעלותו לתורה (אא"כ התמלאו התנאים שבסעיף ב'), כאשר יש לו "חיוב", על פי המנהג11ומכל מקום, נראה ודאי, שאדם שאינו משלם דמי חבירות שלו לביהכ"נ, יידון כ"אינו עירוני" (שאינו בן העיר) שבנסיבות מסויימות, אף שיש לו "חיוב", חיובו נדחה מפני חיובים אחרים שיש לבני העיר. ועיין במש"כ לעיל הערה 1..
11.13
1. הערה: תשובתנו היא מתוך הנחה שמדובר במיסי חבר, שהם תמורה לשימוש בביהכ"נ. ולא במיסי חבר בקהילה, שייעודם לכל מיני תכליות אחרות12עיין להלן גם בתשובה י"ב..
12.1
סן חוסה, קוסטה ריקה
12.2
מרחשוון, תש"ן
12.3
יב. אימתי מותר לאסור על יהודי להכנס לבית הכנסת
12.4
שאלה:
12.5
באלו מקרים ניתן לאסור על יהודי להכנס לבית הכנסת?
12.6
אבקש לקבל מקורות אשר בהם ניתן לעיין וללמוד נושא זה.
12.7
תשובה:
12.8
לא ניתן לאסור על אדם להכנס לביהכ"נ אא"כ יתקיים אחד משני התנאים הבאים:
12.9
א. בעלות ממונית של האוסרים1שו"ע או"ח, סימן קנ"ג, סעיף ט"ז, ברמ"א שם. אשר בה ניתן להבחין בין שני סוגי בעלות2עיין מגילה, דף כ"ז, ע"ב, בסוגיית מכירת ביכנ"ס ובהבחנה בין כרכים לכפרים וברש"י שם.:
12.10
(א) בעלות ציבורית כלל עולמית, וכתוצאה ממנה לא ניתן למכור את ביהכ"נ, וכמו כן לאסור כניסת אדם לשם.
12.11
(ב) בעלות פרטית של גוף מסויים, וממילא כמו שניתן למוכרו ניתן לאסור כניסת אדם לביהכ"נ ועיין ב"ביאור הלכה"3שו"ע או"ח קנ"ג, סעיף ט"ז ד"ה "לאוסרה". שמסתפק אם מותר לאסור כניסה לביהכ"נ, כשאין בית כנסת אחר.
12.12
בביכ"נ בעל "אופי סגור" דהיינו, שכל חבר בביהכ"נ משלם דמי חבר — ושבזה הוא שוכר את שירותי ביהכ"נ — הרי שאם אינו משלם, ניתן לאסור עליו את השימוש בבית הכנסת.
12.13
ב. הפרעה לציבור — וכעין מה שמצאנו בשו"ת הריב"ש סימן קע"ג, שניתן להרחיק המנודה מביהכ"נ שהרי אסור להכנס בד' אמותיו. ובהמצאותו, הרי זה דוחק רגלי הציבור, וממילא אם המדובר הוא בהפרעה ציבורית בשהותו בביהכ"נ, צא ולמד מן הנ"ל שמותר לאסור כניסתו. אלא שעל מנת לקבוע שאכן מדובר בהפרעה ציבורית, דרושה לכך החלטתם המתונה של ראשי הקהילה והרבה עמהם. ועיין שו"ת הריב"ש סוף סימן קע"א, שם, בזה הלשון: "ואומנם ראוי לדיין שיהיו כל מעשיו לשם שמים, ומתון ובעצת גדולי הקהל, ושאל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו ושלא יבוא לכלל כעס, ומה במקום שאפשר שיצא מחלוקת מתוך דינו בתוך הקהל אם רבים מחזיקים ידי הנדון, כי לעולם ראוי שתהיה שמאל דוחה וימין מקרבת"4ועיין עוד בפתחי תשובה, יורה דעה, סימן של"ד, ס"ק א', שכתב, וזה לשונו: "...ומ"מ צריך למנהיג הדור להיות מתון בדברים האלה". ועיין מה שהביא בשם החת"ם סופר שם, שיש לכלול בשיקול הדעת, גם היזק שעלול להיות לילדיו הקטנים..
13.1
סן חוסה, קוסטה ריקה
13.2
מרחשוון, תש"ן
13.3
יג. היחס לתובע את הקהילה בפני ערכאות של גויים
13.4
שאלה:
13.5
מה יחס ההלכה ליהודי שאינו שומר על חובותיו כלפי הקהילה, ותובע את הקהילה היהודית בפני ערכאות של נוכרים?
13.6
תשובה:
13.7
התובע את חבירו היהודי בפני ערכאות שלא כדין, החמירה איתו ההלכה מאוד. הרמ"א1שו"ע חו"מ, סעיף כ"ו סעיף א'. עיין הערה 4 לתשובה צט. כתב, שרשאין בית דין לנדותו ולהחרימו, ובמקרה זה יש שכתבו2כסף הקדשים שם. שאין לצרפו לעשרה לאמירת דבר שבקדושה, ואיבד חזקת כשרותו3ספר ערך שי, ובמשנ"ב, סימן תקפ"א, ס"ק י"א, הביא שאינו ראוי להיות שליח ציבור בימים הנוראים. (כגון סופר סת"ם הכותב ומוכר לאחרים). אמנם, יש לשקול היטב הפעלת סנקציות מעין אלה, כיוון שיש ופנייה לערכאות מותרת אף ללא רשות בית דין. (והדברים מבוארים לפרטיהם בחו"מ סימן כ"ו ובאחרונים שם). ובזמן הזה לא ראינו שנהגו לנדות אדם וכבר כתב הריב"ש בסוף סימן קע"ב במי שעבר עבירה: "ודלא מצינו שלא יצטרף לעשרה, שאם תאמר כן תפיק מינן צודני צודני". (שיממון — תוהו ובוהו).
14.1
קיטו, אקוואדור
14.2
אב, תש"ן
14.3
יד. כהן שיצא עליו קול שהוא בן הגיורת — הורדתו מכהונה
14.4
שאלה:
14.5
אדם שהוא בחזקת כוהן בקהילתנו עם שלשה בנים, יצא עליו קול שאביו ז"ל היה נשוי לגיורת. האם יש חובה לחקור אחריו? (כמעט אין סיכוי, שרב יצליח להורידו ממעמדו, ככוהן בקהילה).
14.6
תשובה:
14.7
בשאלתך אודות הכוהן — שהוחזק אביו כוהן, ויצא עליו קול שאימו גיורת — שאלת בדבר החיוב לחקור אחריו. אך, לאמיתו של דבר, יש לדון יותר מזה. שמא יש להורידו מכהונתו, מפאת הקול, עד לבירורו.
14.8
ונראה, שאף שנפסק בשו"ע1אה"ע סי' ג', סעיף ז'.: "מי שהוחזק אביו כוהן, ויצא עליו2ואין לחלק בין קול שאימו גיורת, לקול שהיא גרושה או חלוצה. ואף דאיתא בדבר קול שיצא על אישה לגבי כוהן — "שפחה... אין חוששין" (גיטין, דף פ"ט, ע"א) — כאן חששו לקול, שמעלה עשו בתרומה (חזו"א אה"ע, ס"ב ס"ק כ"ד). קול, שהוא בן גרושה או בן חלוצה, חוששין לו ומורידין אותו"3אף שבגמ' איירי לגבי תרומה, לפי מה דקיי"ל, שמעלין מנשיאות כפיים וקריאת התורה לתרומה, יש להחמיר בזה. ואף שהקל הרמ"א אה"ע, ס' ג', סעיף א', האידנא במקום שאין נוהגין בתרומה (עיי"ש), לא מצאנו שהקל גם במקום שיצא קול שהוא חלל, כבנדון שלנו.. יש להקל ולומר שזהו דווקא4והגדרת "שהוחזק בבי"ד", שמעידים עדים בפני בי"ד ששמעו מפי אחרים וכו', שאירע המעשה בפני פלוני ופלוני והלכו למדה"י (שו"ע אה"ע, ס' מ"ו, סע' ב'. ועוד אופן שייחשב מוחזק בבי"ד, עיין בסעיף א' שם). בקול שהוחזק בבי"ד5כן נראה שלמדו התוספות, בסוגיא כתובות דף כ"ו (ועיין בשיטה מקובצת שם, שהביא דעות החולקות). ויש לצרף לזה, שגם המחמירים בקול שאינו ברור, נימקו ד"מעלה עשו בתרומה". ומפני נימוקו של הרמ"א (הובא בהערה 3), היה מקום להקל לענין נשיאת כפיים וקריאת התורה, ועוד שהמחמירים לא פירשו "ואחתינן" ממש.. ומ"מ בקול הברה היוצא מאנשים רבים, יש לחוש לחקור ולברר אמיתות הקול6שהרי דעת החולקין (שהובאו בהערה 5) שבכה"ג, אפילו "מורידין" אותו. ויש לפרש שרק "חוששין" לו. ולכה"פ יש לבדוק אמיתות הקול. (ועי' בשטמ"ק, ובתוס' רי"ד על הסוגיא בכתובות)., במידת האפשר7ובכל אופן אין להורידו, כל עוד לא "הוחזק בבי"ד" כדין קול. ועיין בבאר היטב שו"ע אבן העזר סימן ג' ס"ק ה' ובפתחי תשובה שם ס"ק א' שהביא מספר ישועות יעקב, שאיסור עשה — שיש בנשיאת כפיים — אינו רק במקדש.. ואילו קול שהוא שמועה בעלמא, מפי יחיד או איזה יחידים, אין צריך לדקדק אחר הקול כלל8רמ"א שו"ע אה"ע, סימן מ"ו, סעיף ד'..
15.1
טיחואנה, מקסיקו
15.2
טבת, תש"ן
15.3
טו. הסבר לצורך במחיצה בין גברים ונשים בבית הכנסת
15.4
שאלה:
15.5
יש צורך החלטי להסביר את מצוות המחיצה בבית הכנסת בין גברים ונשים. וזאת, לחילונים, אשר אינם חיים בבית דתי.
15.6
תשובה:
15.7
מוגש בזה הסבר על הצורך בהפרדה בין נשים לגברים בבית הכנסת. הנסיון מורה שאין די בבירור מקורות ההלכה וטעמיה ההלכתיים1מקורות להסבר ההלכתי — שו"ת אגרות משה או"ח, א', ל"ט: במקום התקבצות רבים, חובת החציצה היא מדאורייתא. כן הוא בבית המקדש ובהספד לעתיד לבוא... ולפיכך גם בבתי כנסיות שלנו שמתקבצים להתפלל, צריך שתהיה מחיצה. ודווקא מחיצה כזו שלא יבואו מתוכה לקלות ראש. או בגזוזטרא, שהנשים למעלה והאנשים למטה, אף כשנראות משם, או במחיצה גבוהה עד אחר הכתפיים, שהוא י"ח טפחים. ובתשובה מ': ... אבל ודאי ראוי לבעלי נפש להחמיר, לעשות — כשאפשר — גבוה יותר מראשיהן. ואף כשהן למעלה, שלא יתראו. ובתשובה מ"א: ומה שרצה כת"ר לחדש דבשעת התפילה עדיף, דאין לחוש כלל לקלות ראש, ואין כאן איסור מעורבין זב"ז... הנה ח"ו לומר כן דהא במקדש... שלא היו נכנסים אלא למצווה... חזינן דאין שום קולא במה שעושין מצווה. ובתשובה מ"ד: נותן הדרכה, כיצד לפעול כאשר אין שומעין לו להפריד. ומביא דברי רש"י במסכת סוטה, דף מ"ח, ע"ב: "א"ר יוסף, זמרי גברי ועני נשי — פריצותא, זמרי נשי ועני גברי — כאש בנעורת - למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא" — רש"י: "אם אין שומעים לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה, שהוא כאש בנעורת...". וממש כן הוא בענין זה, שאם רואים אנחנו מקום שיושבין מעורבין ואי אפשר לנו לעשות שיתפרדו, ויעשו שם מחיצה כדין, מחויבין אנו לעשות מה שבידנו. אם ישמעו, לכל הפחות, שיתפרדו הנשים לצד אחר. אף שעדיין יעשו איסור...". מקורות נוספים: שו"ת אגרות משה או"ח, ח"ג, כ"ג. שו"ת שבט הלוי, ח"א, כ"ט. שו"ת שרידי אש, חלק ב', תשובות ח', י"א..
15.8
אף לא יועילו הסברים המראים את גודל חומרת האיסור. יש צורך להציג את הנושא בסקירה כללית, במשמעותו העמוקה, ובאופן חיובי, תוך שימת לב לטענות הגורמות לאנשי שיחנו שלא תתישב הלכה זו על ליבם.
15.9
שלוש טענות עיקריות נשמעות נגד ההפרדה בביהכ"נ:
15.10
א. "זהו שריד מיושן ומאובן מהימים שהאישה כלא נחשבה".
15.11
ב. "בימינו החברה כולה מעורבת, בעבודה, במסיבות וכו' ואין היצר מפטפט, כיוון שהתרגלנו לחיות כך. ובפרט בביהכ"נ שבאים בכובד ראש לתפילה".
15.12
ג. "יותר נעים ומכובד לשאת תפילה, כאשר המשפחה כולה מאוחדת".
15.13
אפשר לפרוך כל אחת מן הטענות בנפרד2למשל, לטענה ב', עיין ספר החינוך מצווה קפ"ח בשורש המצווה.. אך ספק, אם נוכל להשפיע בדרך זו על מי שסבור שהן אמיתיות. על כן נעדיף הסבר שיינשא מעל לטענות הנ"ל, מתוך הבנה בשורש טעותם של שואפי ביטול המחיצות.
15.14
בית הכנסת הינו מקום התכנסות לתפילה, לדבקות באלוקים ולעיסוק בתורה. יחודינו בכך, שהדברים הללו נוגעים הם אצלנו לאומה כולה, עם ד'3שבת דף ל"ב, ע"א. קורין לבית הכנסת בית עם, ועיין שם בחכמת מנוח., ומכללות האומה שואבים אנו את הרצון להשפיע טוב לכל האנושות, לכל יצור. אצלנו התפילה היא לא צורך נפשי אישי בלבד אלא שליחות, עבודה למען הכלל4איזוהי עבודה שבלב — זו תפילה., לכן נוסח התפילה הוא בלשון בקשה על הכלל וקבעו חכמים לסמוך גאולה לתפילה, שתהא תפילתו של כל יחיד קשורה לגאולת עם ישראל5ברכות דף ה', ע"ב., "חסידים ראשונים היו שוהים קודם תפילתם שעה" — כהכנה, שלא יתפללו לצורכי עצמם6עיין שנות אליהו (הגהות הגר"א על המשנה), ברכות, פ"ה, מ"א. הכנה שלא יתפללו לצורכם.. בבית הכנסת אסור לעשות כל פעולה של צורכי הפרט כגון חישוב חשבונותיו7שו"ע או"ח, סימן קנ"א, סע' א' "שלא יהיה כאילו נכנס לצורכו"., או לעשותו מעבר או מסתור מגשם8מגילה דף כ"ח ע"א/ע"ב, כ"ט ע"א., וכן אסור לישון בו9שו"ע או"ח, סימן קנ"א, סע' ג'., דינים אלו מתיחסים לבית כנסת שמתפללים בו רבים אך בבית תפילה של יחיד אין דינים אלו נוהגים10שם, סע' ב'..
15.15
טבעי ומובן לכל אזרח במדינתו, שכאשר הוא נקרא לשרת את האומה, הוא נפרד ממשפחתו ויוצא. אם ימשיך להרהר אחר חייו הפרטיים יביא נזק לכלל, ואף למשפחתו ולעצמו11רמב"ם הלכות מלכים, פ"ז, הל' ט"ו.. כך אנו, עם ד', שמטרת כינוסנו לתפילה, כללית היא ולא לעצמנו בלבד, לא נוכל לשבת משפחות משפחות ולהוריד את עוצמת התפילה, מהשפעתה הכוללת, לתחושות חברתיות אישיות.
15.16
לכן אסרו חכמים על אבא לנשק לבנו בתוך בית כנסת12שו"ע או"ח, סימן צ"ח, סעיף א' ברמ"א., כי נדרש מאתנו איפוק מלגלות רגשות פרטיים-משפחתיים בבית הכנסת. וכן אסור לבנות בתי העיר באופן שיהיו גבוהים מבית הכנסת13שו"ע או"ח, סימן ק"נ, סע' ג'., כדי שלא יעלה על לב איש לחשוב שביתו חשוב מלב האומה, אליה שייכים הוא, אשתו וילדיו.
15.17
אם נבקש לבדוק במקרא היכן מצאנו שנפרדו נשים וגברים, נגלה שהיה זה תמיד באירוע לאומי כללי. דוגמת קריעת ים סוף, "אז ישיר משה ובני ישראל", ומרים והנשים בנפרד.
15.18
במתן תורה נצטוו ישראל להפרד איש מאשתו. ולאחר מתן תורה נצטוו "לשוב איש לאוהלו", לחזור, לטהר ולרומם את חיי המשפחה האישיים בהתאם לשאיפה הלאומית הכללית. וכן בבית המקדש שהוא "ליבם של ישראל", נאמר "ייראה כל זכורך את פני ד'" והיתה בו עזרת נשים כל ימות השנה; ובימי השמחה "עשו תיקון גדול"14סוכה, דף נ"א, ע"ב., להטיב את ההפרדה, מטעמי צניעות וקדושה, שהם ערכי הקיום הלאומי שלנו.
15.19
עיקרון זה מופיע גם בהלכה האומרת: "אין נושאים נשים ברגל כדי שלא יערבב שמחה בשמחה"15מועד קטן, דף ח' ע"ב, ובדף י"ח, ע"ב.. כדי שלא תטושטש שמחת הכלל ע"י שמחת הפרט וישקע האדם בעצמו. אדרבא, מתוך דבקות בשמחה הכללית — ישמח את אשתו. וכך נאמר ברגל: "ושמחת אתה וביתך".
15.20
גם בתפילה, השמחה היא שמחת הכלל, כשכל לב פונה לאלוקים. "שורש התפילה שמחת לב בקב"ה"16ספר החסידים י"ח..
15.21
אחר שהוצגו הדברים באורם הכללי, מובן למה אין לסדר את הישיבה בביהכ"נ במעורב נשים וגברים. ולו תהיה הטענה שאין בנו יצר סוכן — אמת, הרי ודאי, שאיננו נקיים מפניות אישיות ואהבה עצמית ומשפחתית. והרי בציבור תמיד נמצאו אנשים שנטיית לב אגואיסטית הובילה אותם לנפילה מוסרית. ומה לנו לגרום מכשלה, ובפרט במקום שהוא "מכון הטהרה הנפשית שלנו"17הראי"ה קוק, במאמר למקדש מעט, בעניין הנ"ל., ולכן ראו חכמים להפריד, ע"י מחיצה, תוך הקפדה על צניעות.
15.22
בוודאי, שאין כאן יחס שלילי לאישה. אלא אדרבא, מתוך חיבה שיש לנו לנשותינו, אנו נפרדים כדי שנוכל מתוך שוויון לפעול לטובת הכלל ללא חיץ האהבה הפרטית. וכבוד הוא לבת ישראל שתהא עובדת ותומכת בפעילות המשפחה כולה למען הכלל. "ירושלים של זהב"18שבת דף נ"ט ע"א, וכפי שהסביר הראי"ה קוק (מובא בחוברת ארץ חפץ)., התכשיט שנתן רבי עקיבא לאשתו רחל, כהוקרה על מעשיה, "הינו תכשיט יקר לראשן של בנות ישראל הרואות בהצלחת האומה הקוראת בשם ד'"19רמב"ם, הלכות עכו"ם, פרק א', ממשפחה הופכים לאומה היודעת את ה' ועיין מורה נבוכים, ח"ג, פרק נ"א: "שאיפת האבות להקים אומה...". את מגמת המשפחה כולה.
16.1
קינשאסה, זאיר
16.2
אב, תש"ן
16.3
טז. שעור גובה המחיצה בבית הכנסת
16.4
שאלה:
16.5
מהו גובה המחיצה המינימלי בביכ"נ, והאם בביהכ"נ שעזרת נשים נמצאת למעלה, בעי ג"כ מחיצה?
16.6
תשובה:
16.7
א. הצורך במחיצה בבית הכנסת, בין גברים ונשים, נלמד מהמשנה, מההפרדה, שהיו מתקינים בשמחת בית השואבה1סוכה, דף נ"א, ע"ב.. ומטרתה העיקרית ליצור הפרדה בין גברים ונשים, באופן שלא יוכלו להגיע לידי שיחה וקלות ראש, המובילה לערבוביא גמורה. לפיכך, אם יושבות הנשים בקומת הגברים, יש להתקין מחיצה שמגיעה לפחות עד גובה הכתפיים (של הנשים דהיינו, כ — 1.50 מ'), שבאופן זה לא יוכלו הגברים לבוא לידי קשר של שיחה וקלות ראש. וכל זה — בתנאי, שהנשים באות בלבוש צנוע.
16.8
ב. כשיש נשים, הבאות בלבוש שאינו צנוע (וזה מצוי בהחלט, ובפרט בחו"ל), ראוי להקים מחיצה גבוהה יותר, המגיעה עד למעלה מגובה הראש. וגם יש להקפיד במיוחד, שתהיה המחיצה אטומה, לפחות עד גובה הכתפיים. וכנ"ל.
16.9
ג. כאשר עזרת הנשים היא ביציע (וגובהה כקומה שלמה), די בדבר זה עצמו לשם ההפרדה. ואולם, גם כאן, כשיש בעיה של נשים בלבוש בלתי צנוע, יש להתקין וילון מעל המעקה. כדי שהגברים לא יוכלו לראות את הנשים, בהרימן את ראשן.
16.10
ד. במקום שעזרת הנשים מוגבהת רק בכמה מדרגות, אין זה כיציע ויש להקפיד איפוא, על מחיצה המגיעה עד לגובה הכתפיים של הנשים, כאמור.
16.11
חשוב להעיר, שאם יש בפועל מחיצה העומדת בתנאים ההלכתיים, אין לשנות לקולא, גם אם יש למצוא לכך היתר, משום שיש בכך מגמה של פריצת סייגים2הדברים מלוקטים ממספר מקומות בספרי הגר"מ פיינשטיין. באגרות משה או"ח א', סימנים: ל"ט-מ"ב, ס' מ"ג. ג', ס' כ"ג-כ"ד. ד', ס' כ"ט ל"ב. וכן שרידי אש, ח"ב, ס' י"ד..
17.1
טיחואנה, מקסיקו
17.2
טבת, תש"ן
17.3
יז. עריכת "בת־מצווה"
17.4
שאלה:
17.5
האם מותר לערוך סדר בת-מצווה, בסגנון דתי-מסורתי שיתאים לדרישת ההורים, ויתן סיפוק נפשי לכולם? כמובן, שזה לא יפגע ברגשות חברי עדות אחרות!
17.6
תשובה:
17.7
בענין חגיגת בת מצווה, רבו הדיעות בין אחרוני זמננו1יש שמתנגדים לכל סעודה וטקס בגלל חוסר צניעות שנוהג במסיבת אנשים ונשים. ובגלל החשש שנעשה בגלל חיקוי הנוצרים או הרפורמים (זקן אהרון, חלק א', סי' ו'). במבט ראשון, גם הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח, ח"א, סי' ק"ד) מתנגד, אבל, יש לדון בדעתו שהוא משווה השמחה של בת מצווה לזאת של בר מצווה, ואומר, שבשניהם היה רוצה לבטל, ורק שבר מצווה כבר נקבע ולכן א"א לבטל (או"ח, ח"ב, סי' צ"ז. וח"א, סי' ק"ד). וגם אומר, שאם יש חשש מחלוקת, אפשר לעשות חגיגה (או"ח, ח"ד, סי' ל"ו). וא"כ התנגדותו אינה מוחלטת, אלא תלויה בנסיבות המקרה. שאר הדיעות יובאו בהמשך. כיוון שהעניין לא נזכר במקורות קדומים. למעשה, נכון לציין את המאורע — לפחות — בחגיגה משפחתית צנועה2קול מבשר, ח"ב, סי' מ"ד. הרב גרוסברג, בהמעין, שנה י"ג, ב'.. ובמקום הצורך, אפשר לעשות אירוע גדול3לפי הראשל"צ הרב יצחק נסים בנועם (ספר ז' עמוד ד'), הסעודה היא סעודת מצווה, ואפי' בלי צורך מיוחד אפשר לעשות אירוע גדול. השרידי אש (ח"ג, סי' צ"ג) מעודד לחגוג בת מצווה, בגלל הצורך בזמננו לעודד הבנות לשמירת תורה ומצוות, בפני הלחץ לפריקת העול, ושלא תרגשנה הבנות אפליה (דיסקרימינציה). ולהקפיד על הדברים הבאים:
17.8
א. הרב ידרוש בדברי תורה ודברי חיזוק והתעוררות רוחניים. גם הבת יכולה לדרוש בעניין חובתה לקיים מצוות4שרידי אש, שם..
17.9
ב. האירוע ייעשה על פי כללי הצניעות, המקובלים מדור לדור.
17.10
ג. אין להמציא טקסים חדשים, או לנהוג מנהגים שישוו את הטקס לבר מצווה5כדי למעט ככל האפשר את החששות המפורטות בהערה 1. דוגמא אחת — שצריכים להזהר ממנה — היא קריאת הנערה מספר תורה, אפי' בלי ברכה..
17.11
ד. אין לערוך את המסיבה בבית כנסת6אגרות משה ושרידי אש, שם. אמנם באולם שליד בית הכנסת ודאי שאפשר..
17.12
לגבי ברכת "ברוך שפטרני", נראה שאין לאומרה אפילו בלא שם ומלכות7פרי מגדים או"ח, סי' רכ"ה. אשל אברהם, אות ה', כף החיים, סי' רכ"ה, אות ט"ו. וכן המנהג.. ורק במקום שיש חשש מחלוקת, ניתן לאומרה ללא שם ומלכות8על פי הרב גרוסברג והרב נסים (עיין לעיל), וכן ביביע אומר, להגר"ע יוסף, ח"ו, או"ח כ"ט, ג'. כמובן, נוסח הברכה הוא "ברוך שפטרני מעונשה של זאת"..
18.1
לימה, פרו
18.2
טבת, תש"ן
18.3
יח. עריכת בת מצוה בבית הכנסת
18.4
שאלה:

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 1. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.