← Library

B'Mareh HaBazak Volume I

Sefaria · Responsa > Modern > B'Mareh HaBazak · 1,200 sections

1. 1.1

   טיחואנה, מקסיקו

2. 1.2

   טבת תש"ן

3. 1.3

   א. לשון התפילה במקום שהצבור אינו מבין עברית.

4. 1.4

   שאלה:

5. 1.5

   מה לעשות במקרה, שרוב הציבור אינו בקי בלשון הקודש (עברית). האם מותר, בשעת התפילה, לעבור על כמה קטעים בשפה לועזית? כמו כן, האם מותר להכריז את מספר הדף בסידור, אפילו במקומות שאסור להכריז?

6. 1.6

   תשובה:

7. 1.7

   בעניין תפילה בלועזית, יש לחלק בין תפילה בלועזית במקום בלשון הקודש, לבין הוספת תרגום בלועזית.

8. 1.8

   א. אין להתפלל בלשון לעז1יש לחלק בין דין הגמרא לבין המנהג המקובל. המשנה (סוטה, דף ל"ב, ע"א) מונה את קריאת שמע ותפילה בין הדברים הנאמרין בכל לשון. יש דיעות בפוסקים, שאם לא מבין לשון הקודש עדיף להתפלל בלועזית. (מגן אברהם או"ח, סי' ק"א, סק"ה על פי ספר חסידים). אמנם בפוסקים האחרונים, יש התנגדות חריפה לקביעת התפילה בלועזית, מכמה סיבות: 1. קשה לתרגם באופן השומר על הכוונה האמיתית של העניין. 2. יש סגולות רבות בתפילה — שנתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה — התלויות בלשון. 3. מסוכן לשנות התפילה — שאומרים בכל תפוצות ישראל ולחדש בה חידושים, אפי' אם יהיו רק שינויים בלשון. מה שכתוב במשנה, שמותר בכל לשון, הוא רק באקראי. עיין ביד אפרים, או"ח, סי' ק"א על המגן אברהם הנ"ל. ובביאור הלכה שם, ס"ד, ד"ה יכול (על פי חת"ם סופר, חלק ו', סי' פ"ד). המנהג המקובל בכל תפוצות ישראל הוא, להקפיד שיהיה רק בלשון הקודש. אמנם היד אפרים, ממליץ שאנשים יקראו באופן פרטי, לפני או אחרי התפילה, את התרגום. וכן נראה שמותר לקרוא בעיניים (בלי שפתיים) באמצע התפילה, את התרגום, כדי שיבין את התפילה שאומר בלשון הקודש., הן ביחיד2לגבי יחיד, יש דיעות (שו"ע או"ח, סי' ק"א, ס"ד) שאפי' מדינא דגמרא לא יוצאים בלעז, ואפי' באקראי. וכל שכן בזמננו. והן בציבור, אלא בלשון הקודש. ואפי' אינו מבין3עיין ביד אפרים וביאור הלכה, המובאים בהערה 1. ועיין בהערה 9..

9. 1.9

   ב. אין להפסיק את התפילה, במקום שאסור להפסיק4בפסוקי דזימרה אחרי "ברוך שאמר", בין קדיש לברכות קריאת שמע (רמ"א, סי' כ"ד, ס"ג), בברכות קריאת שמע ובשמונה עשרה בלחש., כדי לתרגם או להסביר את התפילה5אגרות משה או"ח, ח"ג, סי' ח'.. במקום שאפשר להפסיק6לפני "ברוך שאמר", בין "ישתבח" לקדיש, וכן נראה בחזרת הש"ץ שנאסרה רק שיחת חולין (עיין שו"ע או"ח, סי' קכ"ד, ס"ז). בין "ישתבח" לקדיש יש להפסיק רק אם חשוב באותו רגע, וכן, יש לומר לפחות ג' פסוקים של פסוקי דזימרה, אחרי ההפסק קודם קדיש (רמ"א, סי' נ"ד, ס"ג. ומשנה ברורה, סי' נ"ג, ס"ק י"א)., אפשר לתרגם איזה קטעים או להעיר הערות כדי לחזק התפילה, בתנאים האלה:

10. 1.10

    1. שלא יפסיק לזמן ארוך7משנה ברורה, סי' ק"ד, ס"ק י"ז..

11. 1.11

    2. שלא יהיה נראה כתפילה עצמאית, או כתרגום בעל חשיבות בפני עצמו, אלא כסיוע להבנת כוונת התפילה בלשון הקודש8לפי רוח האחרונים — המובאים בהערה 1 — שחוששים מחידושים בסדר התפילה..

12. 1.12

    ג. חובה מוטלת על הרב, ללמד את הקהל פירוש המילים, לפחות של פסוק ראשון של קריאת שמע, ברכה ראשונה של שמונה עשרה וברכת מודים9צריכים להבין את הפסוק הראשון של קריאת שמע (שו"ע או"ח, סי' ס', ס"ה), הברכה הראשונה של שמונה עשרה (שם, סי' ק"א, ס"א), ואולי גם מודים (משנה ברורה, שם, סק"ב)..

13. 1.13

    ד. לגבי הכרזת דפים וכדומה, כדי שיעקבו אחר התפילה, מותר עד ברכות קריאת שמע10אגרות משה או"ח, ח"א סי' כ"ב., וכן חזרת הש"ץ11עיין הערה 6.. בברכות קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה בלחש12ההיתר בשעת הדחק, הוא רק בין ברכות שמונה עשרה. אבל באמצע הברכה, אסור בכל מקרה. (אגרות משה או"ח, ח"ד, סי' ט"ז)., אפשר רק בשעת הדחק ממש13עיין אגרות משה או"ח, ח"ד, סי' ט"ז. בכל העניין הזה, העצה היעוצה היא, לחשוב מראש איך להסתדר מבלי להפסיק במקומות האלה. לדוגמא, ע"י חלוקת דפי הסבר וכדומה. ומוטב אפילו שהרב יתפלל ביחידות קודם תפילת הציבור, ממה שיכריז בברכות קריאת שמע או תפילה (אגרות משה או"ח, ח"א, סי' כ"ב). אם מוכרח להכריז הוראות לפני שמונה עשרה, ולא יספיק מה שיכריז אחרי ישתבח, יש להעדיף להפסיק לפני "צור ישראל", ולא בין גאולה לתפילה. הטעם הוא, שבין גאולה לתפילה הוא מקום יותר חמור, לעניין לשאול ולהשיב מפני כבוד ויראה (עיין שו"ע, סי' ס"ו ס"ח). אמנם בשבת, יש להסתפק, שלפי הדיעה (המובאת ברמ"א, סי' קי"א, ס"א) שסמיכת גאולה לתפילה לא נצרכת בשבת, לכאורה יש להעדיף להפסיק שם..

14. 2.1

    לימה, פרו

15. 2.2

    טבת תש"ן

16. 2.3

    ב. אמירת אלוקינו ואלוקי אבותינו ע"י גר כש"ץ או במנין גרים

17. 2.4

    שאלה:

18. 2.5

    במניין של גרים. האם יש לומר בחזרת הש"ץ "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו וגו'", הבא במקום ברכת כוהנים?

19. 2.6

    תשובה:

20. 2.7

    יש לגר שליח ציבור, לומר: "אלוקינו ואלוקי אבותינו", בברכת כוהנים ובברכת האבות, בין שהוא מתפלל במניין רגיל1לשון השו"ע או"ח, סי' נ"ג סע' י"ט: "יש מונעים גר מלהיות ש"ץ ונדחו דבריהם". דעת השו"ע מבוססת על הר"י בתוס', ב"ב, דף פ"א, ע"א, ד"ה למעוטי אדמת עכו"מ, וברמב"ן שם ע"פ הירושלמי ותשובת הרמב"ם, בניגוד לדעת ר"ת בתוס' שם, ע"פ משנה ביכורים., בין במניין של גרים2מסברא, היה מקום לחלק ולומר שמה שהותר זה דווקא במקום שחייב לומר לשון זו. כגון, להוציא אחרים שצריכים לומר "אלוקי אבותינו" או בקריאת פרשת ביכורים שצריכים לומר הפסוק כהוויתו, אבל לעצמו או למניין של גרים, יותר נכון להגיד "אלוקי אבות ישראל" כהמשנה בביכורים פ"א מ"ד. אמנם בתשובת הרמב"ם שמובא בהגהות מרדכי פ"א ממגילה פוסק, שגר מתפלל כישראל בין ביחיד בין בציבור. וכן משמע מפסק הב"ח, סי' קצ"ט, ומשנה ברורה שם, ס"ק נ', שאפי' להוציא אחרים אפשר לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו". ומשמע, שכל שכן שאפשר בינם לבין עצמם..

21. 3.1

    טיחואנה, מקסיקו

22. 3.2

    טבת תש"ן

23. 3.3

    ג. עוגב וכלי זמר בבית הכנסת

24. 3.4

    שאלה:

25. 3.5

    כיצד נסביר את האיסור בשימוש בכלי זמר כגון: עוגב, וכלים אחרים, בשעת התפילה?

26. 3.6

    כמו כן כיצד נסביר ונשכנע חילונים, אשר פרקו את עול המצוות, ובעיקר אלה אשר עובדים עבודה זרה ופעילים בתנועה משיחית, מאמיני יש"ו הנוצרי?

27. 3.7

    תשובה:

28. 3.8

    מאז צאתו לגלות, מנהג עם ישראל לדורותיו, שלא לנגן בבית הכנסת, בשעת התפילות.

29. 3.9

    מצאנו כתוב בספר החסידים ח"י: "שורש התפילה שמחת לב בהקב"ה ולפיכך היה דוד מלך ישראל מנגן בכינור על כל תפילותיו וזמירותיו, כדי למלאת לבבו שמחה באהבתו של הקב"ה". ובכלל, ראו חז"ל כערך, שתהיה התפילה בנעימה ובקול ערב ותעורר לב. ספר החסידים שם ממשיך: "וכן אותם הקוראים פסוקי דזימרה בקול רם ונעים זמר, ואינם יודעים הפסוקים ואומרים בטעות, תפילתם וזמירותם מתקבל כריח ניחוח, וגם הקב"ה שמח עליו שמחה גדולה. ואומר: כמה הוא מזמר לפני, לפי דעתו. על זה נאמר: ודגלו עלי אהבה".

30. 3.10

    ובמקורות קדומים יותר כתוב: "מכאן למדנו, כי מי שצריך לשבח להקב"ה בקולו צריך שיהיה לו קול נעים, שיומתק לאחרים השומעים לו. ואם לאו, לא יעמוד להרים קולו"1זוהר ויחי, רמ"ט, ע"ב..

31. 3.11

    ובאמת, הצורך להיעזר בניגון כדי להגיע למדרגה רוחנית גבוהה, נזכר בנביאים, אצל אלישע: "קחו לי מנגן"2מלכים ב', פרק ג' (ועיין שבת דף ל' ע"ב)..

32. 3.12

    אם כן, מה ראו דורות ראשונים לבטל תפילה בכלי זמר ונגינה, ולהשאיר רק את הנעימה והשירה בפה?

33. 3.13

    מסביר בעל השדי חמד3כרך ו', עמוד 290., לנגן בביהכ"נ בכינור ועוגב, לע"ד, הוא מנוע, מפסוק "על נהרות בבל". שנראה, שהיו צריכים להראות לפני המלך יאוש מלחזור לירושלים. וכאילו מודים לד' שזכו לחסות בצילו (של מלך בבל). ומכל מקום לא רצו לומר בתפילתם, כדרך שעשו בבית המקדש, כאילו שכחו את ירושלים ונתייאשו ממנה. וזה שאמרו, "שם ישבנו", בהשקט. ואפילו הכי, "גם בכינו בזכרנו את ציון", כי אפילו אם הותר (לנגן) לשמחת חתן וכלה — לשמח לב עגומי הגלות. אבל במקדש מעט, אין נכון להראות שמחה לפניו, כעין שמחת ציון. כי אין שמחה לפניו יתברך, עד אשר "יושב בשמים ישחק".

34. 3.14

    הסכנה בגלות היא הפיזור, ופירוק חיי הלאום. ומזה תבוא שכחת היעוד השלם שלנו, כעם ד' החי בארצו. "אם אשכחך ירושלים", כיוון שכל אחד טרוד בקיומו הפרטי. ואם גם בבית הכנסת ינהיגו עצמם בשמחה חיצונית יתירה, ייראה כאילו דבר לא השתנה, ואיבדו את הכמיהה הנפשית, לשוב ולהתרומם למה שראוי לנו להיות, כעם שזרח עליו אור אלוקי אמת, והאור בעולם כולו. בפוסקים מובא, שיסוד האיסור לנגן בעוגב וכד', משום "בחוקותיהם לא תלכו"4שו"ת שבט הלוי, א', כ"ו. שו"ת חת"ס חו"מ, ק"צ. שו"ע או"ח, סימן ק"א, משנה ברורה ס"ק י"ג, בשם שו"ת החת"ס, חלק או"ח, ת' פ"ד ופ"ו ששינוי לשון השפה בתפילה, גרר לעקור את זכר ירושלים מהסידור.. כיוון שראו את הנוצרים נוהגים כך, בבית יראתם.

35. 3.15

    הנוצרים, אכן שמחים על אובדן היחוד הישראלי הלאומי. כיוון ששמש ישראל שוקעת, נראים הכוכבים, שהם אמנם מאירים באור קלוש, אך אינם יכולים להפיח חיים בעולם. ועל זה הם שמחים, שיוכלו לגנוב מפינו את שם ד', ולאמר "האלוקים אתנו". ומחשיבים אותו עמהם כל כך... עד שהפכוהו והכניסוהו לגוף אדם יחיד. אך, אנו הלא מתפללים לשוב למצבנו הראשון. ובוטחים, שכשיבוא אותו הזמן בשלימות, "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". "אז יאמרו בגויים, הגדיל ד' לעשות עם אלה. הגדיל ד' לעשות עמנו, היינו שמחים"5תהילים קכ"ו..

36. 3.16

    לשאלתך, על הסבר ושכנוע חילונים והנמשכים אחר ע"ז שאלתך רחבה ודורשת לימוד ועיבוד רב. על כך נשתדל, בל"נ, לשלוח לכבודו בדואר, חוברות וצילומים, שיוכל להפיק מהם תועלת, וד' יהיה בעזרו. נשמח לסייע אם יתעוררו דברים, שיש ללבנם.

37. 4.1

    קאלי, קולומביה

38. 4.2

    אדר תש"ן

39. 4.3

    ד. אמירת קדיש על ידי אשה

40. 4.4

    שאלה:

41. 4.5

    אישה הרוצה לומר קדיש בשקט, בעזרת הנשים של בית הכנסת על בעלה שנפטר, כשאין בנים לומר עליו קדיש. הרשאית?

42. 4.6

    תשובה:

43. 4.7

    ישנם כמה טעמים לחיוב האבל בקדיש:

44. 4.8

    א. ע"י אמירתו, מתקדש שמו הגדול בעולמות, ועי"כ מתכפרים עוונות הנפטר1גשר החיים ח"א, פרק ל', ד-א., ומציל אותו מן הפורענות2מסכת כלה רבתי, פרק ב'., ואף שמעלה את הנפטר מדרגה לדרגה בגן עדן3מהרח"ו בשער הזכרונות (דף ט"ו), בשם האר"י. אמנם עיין בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן ג'..

45. 4.9

    ב. יש בקדיש צידוק הדין. שמקבל דין מלכות שמים, שכל משפטיו אמת וצדק4גשר החיים, ח"א, פרק ל', ד-א..

46. 4.10

    ולכאורה, טעמים אלו שייכים אף באישה, ולכן, היה מקום להתיר לאישה לאמר קדיש5חוות יאיר סימן רכ"ב, בתחילת דבריו. אך במסקנתו אסר משום היחלשות המנהגים.. אך, הסכמת האחרונים, שאין להתיר לאישה לאמר קדיש בבית הכנסת6שו"ע או"ח, סימן קל"ב. באר היטב, סק"ה. ובשערי תשובה סק"ה, וביו"ד סימן שע"ו. ובפת"ש סק"ג וסק"ז.. יש שהתירו לאישה לאמר קדיש בביתה7כהתרו של השבו"י בח"ב סימן צ"ג בבית. כך נראה, שבעזרת נשים אין בזה משום היחלשות המנהגים, אף לחוות יאיר., אך רבו הפוסקים שחלקו על דעה זו, ואסרו משום היחלשות המנהגים8עיין פני ברוך, סימן ל"ד, סעיף כ', ובילקוט יוסף, סימן כ"ג, סי"א, שהסיבה לאיסור היא חשש החלשות המנהגים..

47. 4.11

    בנדון דידן, אם האישה תאמר קדיש בקול רגיל בעזרת נשים, יש מקום להתיר. ואין בזה משום החלשות המנהגים. עם זאת, כדאי לציין שישנה אפשרות יותר פשוטה, והיא, שהאישה תשכור אדם שיאמר קדיש9ב"י יו"ד, סו"ס ת"ג, ועיין פני ברוך פרק ל"ד, סעיף כ"ו ובהגהות שם. עיין גם בשו"ת במראה הבזק ח"ג תשובה כח..

48. 5.1

    טיחואנה, מקסיקו

49. 5.2

    ניסן, תש"ן

50. 5.3

    ה. השמטת קטעים מן התפילה ושיתוף הציבור בתפילה

51. 5.4

    שאלה:

52. 5.5

    א. האם יש דרך לקצר את תפילת השבת והחגים כ"תיקון-הזמן"? רוב העולם היהודי לא שולט בשפה העברית ותפילה של שעתיים וחצי היא "קשה" למשתתפים.

53. 5.6

    ב. איך אפשר לשתף את הציבור כדי להגדיל את מספר המתפללים בבית-כנסת. הכל כמובן בדרך של אבותינו ז"ל עם דגם דתי שלא ידמה למראה הרפורמי או הקונסרבטיבי.

54. 5.7

    תשובה:

55. 5.8

    כמה וכמה סיבות נמנו בהלכה המצדיקות קיצור התפילה על ידי השמטת קטעים בסיסיים ממנה1עיין שו"ע או"ח, סי' נ"ב, וסי' ק"י., אך מפאת "תיקון הזמן" או "טרדת הציבור"2ויש לקרוא על זה מש"כ בביאור הלכה למשנ"ב שם: "שאם באנו לקצר כהיום מחמת טרדה לא נתפלל לעולם תפילה שלמה מפני רוב הטרדה בעו"ה", ואף שמדבר ביחיד, וב"טרדה" במשמעות אחרת (המונעת כוונה בתפילה), מ"מ אנו רואים שלא העלה במחשבתו ליצור מצב שבקביעות ("לעולם") לא יתפלל תפילה שלימה. אינה אחת מהן. ואדרבא3תשובות חת"ם סופר ס"ו, פ"ד ופ"ו, הובאו במשנ"ב סי' ק"א ס"ק י"ג.: גדולי האחרונים פסקו שאף מנהגים שאינם סותרים את ההלכה מעיקר הדין — חלילה להנהיגם, אם העילה לכך היא לעשות כ"תיקון הזמן", וזאת כדי להרחיק מדרך הרפורמים ודומיהם.

56. 5.9

    דברים אלה אמורים לגבי השמטת חלקי תפילה בכלל, לגבי קיצור ע"י ויתור על חזרת הש"ץ בפרט (קרי: שלפני תפילת י"ח בלחש יאמר הש"ץ בקול עד אחר "האל הקדוש")4וגם בלא"ה, דן בנוהג הזה ביחווה דעת, ח"ה, סי' י"ב, והכריע שיש לבטלו. אף שיש שנהגו כן בתפילת מוסף, הרי שהסתמכו על כך שסיבת תקנת חזרת הש"ץ היתה בכדי להוציא את אלו שאינם בקיאים בתפילה, והאידנא שכולם בקיאים ויוצאים בתפילה בלחש — ניתן להקל. נראה מתוך שאלתך שבקהילה המדוברת אי אפשר לומר כן (שכולם בקיאים), ולפיכך חזרת הש"ץ היא חטיבה חיונית ממש כבשעה שתוקנה.

57. 5.10

    למעשה — אין מניעה שתפילה כתיקונה תארך יותר מאשר שעה וחצי בשבת ממוצעת (ולא שעתיים וחצי!). התארכות מעבר לכך היא בוודאי כתוצאה מגורמים שניתן לוותר עליהם כגון: אמירת הברכות וקורבנות לפני התפילה בביהכ"נ, אמירת יוצרות וכד', אריכות של חזן בחלקי תפילה שאין בהם שיתוף הציבור, אמירת "מי שברך" ביד רחבה וללא הגבלה בעת קה"ת, הוספת קרואים לתורה מעבר למחוייב ועוד כהנה וכהנה.

58. 5.11

    במקרה שדרשת הרב היא הגורמת לאריכות הנ"ל — אולי יש לשקול קביעת מועד נתינתה בצירוף לתפילה קצרה יותר (למשל: תפילת ליל שבת). או לחילופין לקצר בדרשת השבת ולנצל אירועים אחרים שמתכנס בהן הציבור להעברת מסרים ארוכים. לשיתוף הציבור בתפילה, אנו מייעצים להנהיג קביעות בה ילמדו ביאור חלקי התפילה, ובמקביל ניגונים המקובלים בקהילות ישראל לחלקי התפילה השונים, כך שלאחר מכן יוכל הציבור להשתתף בצורה פעילה בתפילה ע"י שירה בציבור במקומות שמתאימים לכך.

59. 6.1

    טריאסט, איטליה

60. 6.2

    סיון, תש"ן

61. 6.3

    ו. החתימה לברכת "ותערב" ברגלים ובמועדים

62. 6.4

    שאלה:

63. 6.5

    ק"ק טריאסט עומדת להדפיס מחזור לראש השנה, לצורך פנימי, כפי מנהג אשכנזים, עם תרגום איטלקי. הנוסח המקובל כאן מלפני שנים הוא ע"פ מחזור ADLER שמודפס בניו-יארק, והוא לקוח מהוצאת לונדון.

64. 6.6

    שם בתפילת מוסף, בברכת רצה מופיעה תוספת של הקטע "ותערב לפניך..." עם חתימה: "ברוך... שאותך לבדך ביראה נעבוד".

65. 6.7

    האם מקובל להוסיף ברכה כזאת "בשם" בתוך ברכה, ולא נראה כמטבע שקבעו חז"ל בתוך העמידה, בחזרת הש"ץ, או שמא צריך להוציא החתימה מן הדפוס ולהשאיר את היתר?

66. 6.8

    תשובה:

67. 6.9

    ראשית, יש להבהיר שלאחר שהחזן חותם תפילת "ותערב" בברכת "אותך לבדך וכו'" — אומרים הציבור "מודים וכו'". (החתימה הרגילה, "המחזיר שכינתו לציון", המודפסת בסידור אחרי זה, היא לצורך המתפללים שמונה עשרה בלחש אשר אינם אומרים "ותערב" כלל).

68. 6.10

    ולגוף השאלה: נוסח החתימה ל"ותערב" — "בא"י שאותך לבדך ביראה נעבוד" — יסודה בהררי קודש1ירושלמי, יומא פרק ז', הלכה א'. ושם סוטה פרק ז', הלכה ו'. ומפורש בילקוט שמעוני, שמואל, רמז פ' אות ב', רש"י, יומא, דף ס"ח, ע"ב, וברכות י"א, ע"ב, רוקח שכ"ו בשם מדרש ויכולו., ונוהגת בהרבה קהילות אשכנז. לפיכך, אין מקום לשנות מהנוסח שהיה מקובל לפי עדותך בקהילה, שהשתמשה כל השנים במחזור הנזכר.

69. 6.11

    אמנם היה מקום להוסיף2על ידי כוכבון (*) בגוף התפילה המכוון להערה בשולי הדף. בסידור את ההערה הבאה — שהועתקה כלשונה3ואף שמנהג הגר"א היה כדלקמן, בגוף התפילה הנוסח הוא: "שאותך לבדך ביראה נעבוד"! מסידור הגר"א — ויהיה בכך תועלת למשתמשים במחזור החדש, בעת שהותם בקהילות אחרות. וזו לשון ההערה: "וע"פ מנהג הגר"א, מקדים הש"ץ את הפסוק "ושם נעבדך" ל"ותחזינה", ומסיים "בא"י המחזיר שכינתו לציון", כדי שלא לשנות מטבע הברכות דכל השנה. וכן נוהגין4וכן מעיד הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח. בירושלים עיה"ק ובעוד קהילות"5הערה: בדבר מה שכתוב במחזור שצולם על ידך, שאין אומרים "ותערב" בשבת, עיין במשנה ברורה, או"ח, סי' קכ"ח, ס"ק קס"ה, לענין נשיאות כפיים ויתכן וה"ה ל"ותערב" דהא בהא תליא..

70. 7.1

    סנטיאגו, צ'ילה

71. 7.2

    כסלו, תש"ן

72. 7.3

    ז. מחלל שבת, נושא נוכרית וגר רפורמי: עלייתם לתורה וצירופם למניין

73. 7.4

    שאלה:

74. 7.5

    מי הם המצטרפים למניין עשרה לתפילה, ולמניין שבעה לעלייה לספר תורה?

75. 7.6

    א. האם אדם שחי עם גויה, ונשוי עימה בנישואין אזרחיים, ניתן לצרפו למניין עשרה לתפילה, או למניין שבעת הקרואים לס"ת?

76. 7.7

    ב. הנוסע בשבת ממרחקים, במיוחד, כדי להשלים מניין?

77. 7.8

    ג. המגוייר ע"י רפורמים / קונסרבטיבים?

78. 7.9

    תשובה:

79. 7.10

    א. אדם החי עם גויה — הרי אין נפקא-מינה אם זה בנישואין אזרחיים אם לאו, כי ממילא הקידושין אינם תופסים. ומעשה זה הינו עבירה חמורה מאד1רמב"ם פי"ב מאיסורי ביאה, הלכה ו'-ח'. עי"ש.. אף על פי כן, פסקו מגדולי האחרונים2משבצות זהב (או"ח), בתחילת סימן קלה ע"פ השו"ע בסימן קכ"ח, סעיף מ'. אגרות משה אורח חיים, חלק ב', סימן ל"ג. שאין לפסול אדם כזה מלהצטרף למניין או לעלות לס"ת, אלא אם כן נידוהו בנידוי או בחרם3שו"ע או"ח, סימן נ"ה, סעיף י"א. ובמשנ"ב שם, ס"ק מ"ו-מ"ו. ועיין עוד שו"ת שרידי אש, חלק ב', סימן ו'.. ובזמננו לא נהגו לנדות. יש מחמירים בעלייה לתורה4אגרות משה או"ח חלק ב', סימן נ"א., לכן, יש להעלותו אחר שבעה קרואים5יחווה דעת, חלק ב', סימן ט"ז..

80. 7.11

    ב. בעניין דינו של מחלל שבת, אחרוני זמננו דנו רבות בגדרו ההלכתי ובהשלכותיו למעשה6לעניין דברים שבקדושה ובבית הכנסת, שחיטתו או מילתו, יין נסך בנגיעתו, קבורתו וכו'.. עקרונית, יש להבחין בין יהודי, המאמין בה' ובתורתו, אלא שאינו מקיים רוב המצוות, לבין יהודי, הכופר בכך, ואינו מאמין בה' ובתורתו.

81. 7.12

    המאמין — כמו בנדון דידן, שבא מרצונו לבית הכנסת — דינו קל יותר: הוא מצטרף למניין, ומותר גם להעלותו לתורה כדי לקרבו. לעומת זאת, ברור שאין למנותו ש"ץ או בעל קריאה7שו"ע או"ח, סימן נ"ג, סעיף ד' וסעיף כ"ה. ועיין בספר משיב מלחמה (הרב ש. גורן) סימן ק"ז.. במקרה המדובר כאן, שקיומו של המניין תלוי בחילול השבת של אותו אדם (כמו שמשמע מן השאלה), יש להעדיף את ביטולו של המניין בכלל, שהרי זה כמצווה הבאה בעבירה8אגרות משה, או"ח חלק א', סימן צ"ח., אלא שצריך להזהר מהרחקת יהודים מתורה ומקדושה. ולפיכך, ראוי לשכנעו שישהה באיזור בית הכנסת, במשך השבת כולה (יתארח אצל המשפחות וכדו'), ולהסביר לו, בדרכי נועם, את חומרת העבירה של חילול שבת.

82. 7.13

    ג. גוי ש"גוייר" ע"י רפורמים וקונסרבטיבים אינו נחשב כיהודי, מאחר ואין גיורם תואם את ההלכה. הן מצד תהליך הגיור עצמו, והן מצד העובדה שהגוי מקבל על עצמו מצוות בצורה מסולפת (אם בכלל)9אג"מ יו"ד, חלק ג', סימן ק"ז.. לפיכך, ברור שאין הוא מצטרף למניין. והוא הדין שאין לכבדו בשום כיבוד שהוא בבית הכנסת.

83. 8.1

    קינשאסה, זאיר

84. 8.2

    אב, תש"ן

85. 8.3

    ח. נושא נכרית — נשיאת כפים וכיבודים בבית הכנסת

86. 8.4

    שאלה:

87. 8.5

    בדבר כיבוד בביהכ"נ לנשוי לשאינה יהודיה — פתיחת הארון, עליה לתורה, ברכת כוהנים — האם יש הגבלה או לא? (כמובן, שהיהודי רוצה לעלות, והדבר עלול להביא למחלוקת גדולה).

88. 8.6

    תשובה:

89. 8.7

    אע"פ שבעילת נוכרית, הינה עבירה חמורה מאוד1רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פי"ב, ו'-ח'. שו"ע אה"ע, סי' ט"ז, סעיף ב'., אין היא מעכבת את היהודי החוטא בה מלעלות לתורה2פרי מגדים במשבצות זהב, תחילת סי' קל"ה, ע"פ השו"ע, או"ח סימן קכ"ח, סעיף מ', וראה גם סי' נ"ה, סעיף י"א, ובמשנה ברורה ס"ק מ"ו, בענין הצטרפות למניין. וכן אגרות משה, או"ח ב', סי' נ"א. אמנם עיין שו"ת אורח משפט השמטות ומילואים סימן כ"ב.. אבל אם כוהן הוא, אסור לו לישא כפיו3כן יש לדייק מהשו"ת שואל ומשיב (מהד' קמא ח"ב סי' צ"ז). ואסור להעלותו לתורה ראשון ככוהן4אע"פ שעבירות שגם ישראל מוזהרים עליהן (וכגון זאת), אינם מונעים נשיאת כפיים, מ"מ יש איסור נוסף על כוהן, מדין אשה זונה. ומשום כך, גם גיורת אסורה עליו. לכן פשוט, שאסור לתת לו לישא כפיו ולכבדו ראשון, בדברים שבקדושה.. גם ישראל הבועל גויה, עדיף שלא להעלותו במניין שבעת הקרואים5עיין יחווה דעת, ב', סי' ט"ז.. אלא להוסיף עוד עליה, או להעלותו למפטיר. אין כל מניעה לכבדו בפתיחת הארון, בהגבהה וגלילה וכד', בתנאי שאין בזה משום חנופה כלפיו6אגרות משה, שם.. ומ"מ נכון שלא למנותו שליח צבור7שו"ע או"ח, סי' נ"ג, סעיף ד'..

90. 9.1

    מלמו, שוודיה

91. 9.2

    כסלו, תשנ"א

92. 9.3

    ט. כהן הנושא גרושה — העלאתו לתורה, כשאין עוד כהנים, ודין בניו

93. 9.4

    שאלה:

94. 9.5

    יש כאן הרבה מקרים של כוהנים נשואים עם גיורות או גרושות. נניח שהגיור היה כהלכה. (על זה אני לא רוצה לדון עכשיו). היו רבנים בסקנדינביה שהיו "אורתודוקסים־ליברליים". לפי ההלכה, הכוהנים האלו אסורים לעלות לדוכן. זה ברור. אבל מה בקשר לעלייה לתורה? האם מותר לקרוא להם לכוהן? מה אם אין כוהן אחר בבית הכנסת? לרוב זה קורה כאן שהכוהנים היחידים שהם "כשרים" הם מעל גיל 70. ואותו הכוהן תמיד עולה לעלייה של כוהן, כמעט כל שבת, מפני שהאחרים נשואים עם גיורות או גרושות.

95. 9.6

    אם כל העניין שלא לתת להם עלייה של כוהן — זה, כדי שהם יתחרטו ויגרשו את נשותיהם (כך שמעתי), זה בכלל לא שייך כאן. ואם לא נותנים להם כוהן, אז האם אפשר לתת להם עלייה רגילה? זה בכלל לא נראה טוב, כי כולם מכירים אותם ככוהנים, ועכשיו הם עולים לשלישי. הם מתביישים מזה, אבל ברור שזה לא יגרום להם לגרש את נשותיהם! אני שמעתי שרק מותר לתת להם "אחרון". האם זה אמת, או שאפשר להקל? לפני שבועיים, בראש חודש בבוקר, היו שני כוהנים אחד נשוי עם גיורת, והשני עם גרושה. מה לעשות? שהם יצאו מבית הכנסת, ולקרוא מישהו אחר ראשון? זה נראה לי יותר מדי מחמיר בשביל קהילה כמו הקהילה כאן. שכל אדם שבא לבית הכנסת אפילו בשבת, וקל וחומר בימי החול, עושה דבר גדול!

96. 9.7

    אחד מהכוהנים שנשוי עם גרושה, הוא בן אדם שכל משפחתו מתחילה לבוא לבית הכנסת באורח סדיר, ולהתעניין ביהדות. הבן שלו יהיה בר-מצווה, אי"ה, בעוד חודש. מה נעשה ביום הבר-מצווה? להעלות את האבא אחרון? ומה בדרך כלל, בקשר לבנים של כוהנים הנשואים עם גרושות או גיורות? האם יש להם את הדין של ישראל. זאת אומרת. שעולים לתורה כמו ישראל, ואפילו מותר להם להיטמא למתים?

97. 9.8

    תשובה:

98. 9.9

    אסור לכוהן הנשוי לגרושה, לעלות לעליית כוהן ולוי אפילו אם אין כוהן אחר בבית הכנסת. אך לשאר העליות, רשאים להעלותו. ולא חייב להעלותו לאחרון דווקא1שו"ע או"ח, סימן קכ"ח, סעיף מ'. ועיין אג"מ או"ח, ח"ב, סימן ל"ג.. אך רצוי שיהיו שבעה עולים בלעדיו2יחווה דעת, ח"ב, סימן ט"ז..

99. 9.10

    גם כאשר אין כוהן אחר בבית הכנסת — אלא הוא — צריך להעלות אחר. ואין הכוהן צריך לצאת.

100. 9.11

     לבנו יש דין של חלל. לכן, אינו כוהן ורשאי לעלות לכל העליות מלבד עליות כוהן ולוי. וכן רשאי להיטמא למתים3שו"ע יו"ד, סימן שע"ג, ס"ב ושו"ע או"ח, סימן קל"ה, ס"ח..

Next → — showing 1–100 of 1,200

B'Mareh HaBazak Machon Eretz Hemdah -- Vol. 1. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://www.eretzhemdah.org/ebooks.asp?lang=he&top=1&PageId=3 Licence: CC-BY. Source.