Ayin Zokher

Sefaria · Reference > Encyclopedic Works · 776 sections

Letter Samekh.27
זך. סתם. במשנה ומחלקת בברייתא דאמרינן פרק החולץ הלכה כסתם סתם בבריתא ומחלקת במתניתין מאי אם רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה. ההיא כללא ר' אבהו בלחוד הוא דכייל ליה ואמוראי אחריני לית להו הכי בסתם מתניתין ומחלקת בברייתא דאיכא טובא דפסקי לעתים כמחלקת דברייתא חוץ מרבי יוחנן ואליבא דאמוראי דאמרי משמיה דרבי יוחנן הלכה כסתם משנה ור' אבהו נמי תלמידיה דר' יוחנן וסבר כרביה. אמנם לדידן אפשר לומר שהברייתא נשנית אחר המשנה דבי רבי חייא ור' אושעיא תלמידי דרבי והלכך אע"ג דאיכא סתם משנה ר' שנה להם הברייתא לבסוף והו"ל סתם ואח"כ מחלקת. הרשב"א בחידושי קמא על דף ק"ב עיין בדברי קדשו:
Letter Samekh.28
כח. סתם ויחיד החולק. כל עוד דאין ראיה ברורה דאין הלכה כיחיד מצי המוחזק לומר קים לי כיחיד הרב מהר"ר שמואל ן' וילייסיד בתשובות הובאה בספר פני משה ח"א סימן י"ב והביא ראיות לזה ע"ש וסמוכו"ת שלו תמהי"ם וכבר הוו בה רבנן הרב עדות ביעקב סימן קי"ב והרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף ע"ז גם אני בעניי כתבתי בזה בספרי הקטן פתח עינים במסכת טבול יום ע"ש:
Letter Samekh.29
כט. סברה דמותר לזנות. מוכח מדברי מהר"י קולון בתשובה שרש קס"ח דאסורה מדאורייתא עיין שם. אמנם לי ההדיוט משמע לי מתשובות הרשב"א סימן אלף קפ"ט דמדאורייתא שריא אמנם אסורה מדרבנן משום קנס דהוה לה למידק. ובשו"ת נודע ביהודה חלק א"ח סימן ל"ה כתב בתוך דבריו נשי לאו דינא גמירי ואינה יודעת שנאסרת על הבעל ואומר מותר לא גרע עכ"פ משוגג עכ"ד והדבר קשה דמהריק"ו אסר ופסק מור"ם כוותיה סימן קע"ח ואשתמיטיתיה להרב הנזכר ואני בעניי הארכתי בזה בספר הקטן חיים שאל סימן מ"ח בס"ד ע"ש באורך:
Letter Samekh.30
ל. סתם יינן. פלוגתא דרבוואתא אי הוי עיקרו מן התורה. מהראנ"ח בשניות סימן קי"ב ועיין להרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף פ"ט ע"ג שהקשה על דבריו ע"ש. ועיין עוד שם בקונטריסים דף צ"א ומה שכתבתי קצת בספרי הקטן פתח עינים על סנהדרין דף ק"ו ע"ש:
Letter Samekh.31
לא. ספרים חיצונים. המסכתות הקטנות מסכת כלה ומסכת שמחות ומסכת סופרים ודכוותיהו קראו בשמותם התוספות והרא"ש ושאר גדולים בכמה דוכתי ספרים חיצונים. והיינו על דרך ברייתא שר"ל חיצונית שאינה מן המשנה ה"נ ספרים אלו אינם מן הגמרא וכמ"ש הרב בית חדש י"ד סימן רע"ה דמסכת סופרים קראו הרא"ש ספרים חיצונים שהוא ספר שאינו נכנס בכלל הגמרא עכ"ד: ולכי תידוק אתה תשמע דאומרם ספרים חיצונים אינו לאפוקי שאינן נכנסים בכללי הגמרא כדאמרן וכדברי הרב בית חדש דהרי אין יחס ביניהם ובין הגמרא כלל דהגמרא תסובב על המשנה והוא דרך שקלא וטריא והני מסכתות ריח מין הגמרא לא עדת בהון. לכך נראה דקראום חיצונים לומר שאינם מן הבריתות והתוספתות דמסכתות אלו יש להן דמיון מה אל הבריתות. וקראום חיצונים כלומר חיצוניות דחיצוניות דהבריתא ר"ל חיצונית. ואלו חיצונים מן הברייתא: וחזיתיה להרב בית דוד א"ח סימן שס"ה שכתב דמסכת סופרים הוא מזמן התנאים ותימה עליו דבמסכת סופרים שם אתה מוצא דנזכרו בה אמוראים ר' יוחנן וריש לקיש ורב הונא ודכוותייהו ואף אמוראי בתראי רבא ורב אשי הוזכרו. ותו אשתמיטיתיה מ"ש הרא"ש בהלכות ס"ת דמסכת סופרים נתחברה בדורות אחרונים ולא הובא מדבריו בתלמוד: והרב החסיד ביד מלאכי דף קע"ד הקשה על הרא"ש וז"ל מה שסיים שלא הובא בתלמוד זה תימה אצלי דהא כמה בריתות שהביא התלמוד בהקומץ כלם מצויינים שם במסורת הש"ס שממ"ס נינהו ומכאן אתה דן שמ"ש במ"ע שמ"ס נתחבר אחר התלמוד ליתא אף לדעת הרא"ש עכ"ל ומדעתי כי קשים דבריו ותימה על תמיהותיו אטו ממסורת הש"ס אשר כן עשו בתראי דבתראי קמותיב לגדול המורים מרבוואתא קמאי (לדידן) הוא הרא"ש. ותו דאשר בנה אצלו ציון במסורת הש"ס דהבריתות ההם הנה הנם במסכתא סופרים קושטא הוא אבל לא פורש ודאי דהש"ס מייתי להו ממסכת סופרים. ושפיר מצינן למימר דהש"ס לא מייתי להו ממ"ס אלא משרשי הבריתות שבידם. ומסכת סופרים מהבריתות ההם לקחם או מהתלמוד עצמו. וכונת הרא"ש דהתלמוד לא רמז מסכת סופרים ולא אמר תנא במסכת סופרים כי היכי דאמרו בכתובות דף כ"ח תנא באבל רבתי וכן הוזכרה מסכת כלה. ולפי האמור דעת הרא"ש דנתחברה אחר התלמוד ויש הוכחה מהרא"ש שנתחברה בימי הגאונים כמו שכתבתי בעניותי בברכי יוסף א"ח סימן קפ"א. ומה שכתוב שם ואף אמוראי בתראי רבא ורב כהנא ורב אשי סמי מהתם רב כהנא וצ"ל רבא ורב אשי כצ"ל:
Letter Samekh.32
לב. ספק ספיקא. אין לעשות ספק בדבר שנקבעה הלכה בש"ע דקבלנו הוראות מרן. וכן אין לעשות ספק בדבר שהמנהג פשוט כחד מרבוואתא. הרב כנסת הגדולה בתשובותיו הנקראות בעי חיי בחלק עץ הדעת והם תשובות דשייכי לי"ד סימן ק"ז דף ס"ג ע"ג וסימן ק"ם דף פ"ו ע"ד. אמנם נהירנא דכמה אחרונים עבדי ספק ספיקא אף בדבר שפסק מרן לאיסור כל שיש חולקין עושים ספק מזה ועמ"ש אני בעניי במחזיק ברכה א"ח סימן ז'. ואחר זמן רב עתה הקול נשמע ספר קול אליהו שו"ת להרב מהר"א ישראל זלה"ה וע"ש בא"ח סימן ו' שתמה על מ"ש הרב כנה"ג בי"ד סימן מ"ה הגהת בית יוסף אות ע"ב שכתב כמ"ש בתשובה הנזכרת ע"ש:
Letter Samekh.33
לג. ספק ספיקא בענין ברכות. כשיש שני ספיקות לברך דעת הרב כהונת עולם סימן מ"ח זלה"ה דברוכי מברכינן. אך הרב משאת משה בראשון בראשו סבר דבשתים לא עלתה לו לברך ובמפתחות ספר כהונת עולם בסוף הרב כמהר"ר אלעזר זלה"ה ן' הרב המחבר דחה כל דברי הרב משאת משה לקיים דברי הרב מר אביו דבספק ספיקא מברך כל קבל דנא הרב מכתם לדוד זלה"ה א"ח סימן ג' דחה כל דברי הרב משאת משה והעלה דאפילו בכמה ספיקות לא יברך ע"ש. ואני בעניי אומר דבכל דבר שיתחדש בכי האי גוונא דיש ספיקות לברך עתה שבנו לכללין ספק ברכות להקל:
Letter Samekh.34
לד. רב סמא בן רב אשי מת בחיי אביו כ"כ רש"י בכתובות דף ס"ט אמנם רבינו ישעיה והרא"ש בתוספותיו והריטב"א בחידושיו והריב"ש ושאר גדולים סברי שמת אחר רב אשי ועיין בשיטה מקובצת כתובות ובמשנה למלך ובשו"ת כרם שלמה א"ה סימן נ' ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן פתח עינים שם בס"ד:
Letter Samekh.35
לה. סמיכה בטהורים. מדרבנן הכי אמרינן בזבחים דף ל"ב ועמ"ש התוספות בחגיגה דף ט"ז ואני בעניי הארכתי בזה בספרי הקטן ברכי יוסף ריש י"ד ובמחזיק ברכה שם ע"ש באורך:
Letter Ayin.1
א. עד לאחת. מנחות דף י"ח ע"א והיה חביב לו ביותר עד לאחת. הכי גריס במגילת סתרים לרבינו נסים גאון ופירש עד מאד כדמתרגמינן מאד לחדא וי"מ עד הנפש שנקראת יחידה. כן כתבו התוספות שם ועיין בפירש"י. והרב מהר"ש ן' הרשב"ץ בתשובותיו סימן ר"ץ הביא הגירסא חביב לו עד לאחת ופירש חביב לו עד מאד ובתנחומא פרשת קרח ויחר למשה מאד נצטער לאחת והוא תרגום של מאד עכ"ל וביוחסין דף ל"ב דפוס אמשטרדאם בתחילה הביא עד לאחת ופירש כנפשו ואח"כ הביא עד לאחד ופירש מאד ע"ש ומדברי התוספות והרשב"ש נראה דגם לאחת יש לפרש מאד כמבואר:
Letter Ayin.2
ב. עד. בירושלמי לשון עד הוא פירוש כדי. מרן בבית יוסף א"ח סימן ק"א משם הרב הגדול מהר"ר יצחק אבוהב זלה"ה:
Letter Ayin.3
ג. עד. אשכחן כמה דוכתי בגמרין דלא תני עד והוי כאלו תני עד. תוספות חולין דף נ"ד ע"ב ד"ה כסלע. ושמעתי מקשים מגיטין דף ל"א מעת לעת ולק"מ. ומורי הרב הקשה למה שתירץ הרשב"א שם בחולין לקושית התוספות ממ"ש רש"י שם דף נ"ה ע"א ודוק:
Letter Ayin.4
ד. עד כדון. בירושלמי פירושו זו דברי ר' פלוני כן פירש הרב פני משה פירוש ירושלמי בסוטה דף י"ד במ"ש שם עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל וכו' ופירש עד כדון כר' עקיבא זו דברי ר' עקיבא דדריש לשלישי מן התורה. כר' ישמעאל אבל לר"י שמענו דלית ליה שלישי וכו' עיין שם ובתוספותיו השיג על הרב קרבן העדה ע"ש:
Letter Ayin.5
ה. עשה. הוכיח הרב החסיד בספר יד מלאכי אות תקט"ו מהש"ס והרמב"ם והתוספות דעשה הוא קל מל"ת ותמה על דברי הרמב"ן פרשת יתרו שכתב שמ"ע גדולה ממצות לא תעשה. ועתה ראיתי להרב הגדול הרד"ף זלה"ה בפירוש תוספתא דנזיקין דף ס"א ע"ב שקיים דברי הרמב"ן והשיג על הרב יד מלאכי ז"ל עש"ב. ותמה על הרב מהר"ם ן' חביב שכתב בתוספת יה"כ שהדבר צריך תלמוד מכח דברי הרמב"ן דמאי תלמודא אצטריכא ליה במילתא דאית לה שרש וענף בש"ס עכ"ד ואין כאן תימה דכיון דהרמב"ן רב גובריה אמרה ודאי צריך תלמוד גדול דליכא למימר דאשתמיטו מהרמב"ן הני סוגיי דידעי חכמי דורנו. וכבר נודע תקף גדולת הרמב"ן וכחו הגדול בתלמוד דכליה תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה דמי ונחנו מה אפילו לומר אחד ממאה מגדולת תקף ידיעתו. וזכורני שבספר הקדוש שושן סודות וספר חרדים כתבו כדברי הרמב"ן וכמדומה שראיתי בספר הקדוש קנה שכתב כסברת הרמב"ן ודי בזה:
Letter Ayin.6
ו. ערבות דכל ישראל ערבים זה לזה. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תפ"ט מייתי פלוגתא דהרב מהר"ם ן' חביב סבר דערבים אף במידי דרבנן ומורינו הרב זרע אברהם א"ח סימן י"ב חלק עליו דאין ערבות במידי דרבנן עכ"ד ואני הפעוט עמדתי בזה ואחשבה לדעת הרב מהר"ם ן' חביב דערבות איתיה אף במידי דרבנן כמ"ש בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן קכ"ד ע"ש:
Letter Ayin.7
ז. עני המהפך בחררה ובא אחר ולקחה נקרא רשע. זה חזיתי להרב החסיד בארעא דרבנן אות תצ"ט שכתב נסתפקנו אי הוי ד"ת או מד"ס נמי רשע מיקרי ומצאתי למור"ם בח"מ סימן ל"ד כתב ז"ל המגביה ידו על חבירו להכותו פסול לעדות מדרבנן משמע דס"ל דמד"ס נמי רשע מיקרי עכ"ל ואני בעניי לא ידעתי במה נסתפק ומה מציאה היא זו אטו העובר על דברי חכמים מי איכא ספיקא אי מקרי רשע. והרי אמרו העובר על דברי חכמים חייב מיתה ומי שחייב מיתה מי איכא ס"ד דאינו נקרא רשע. ותו הרי אמרו ביבמות דף ך' ע"א אמר רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי:
Letter Ayin.8
ח. עשה כבית שמאי לא עשה כלום. כתבו התוספות ריש סוכה דף ג' דהיכא דבית הלל מחמירין מדרבנן ובית שמאי מוקמי לה אדאורייתא אם עשה כב"ש לא יצא י"ח אפילו מדאורייתא. והביאו הרב ארעא דרבנן אות תק"א. אמנם הרמב"ן והר"ן והריטב"א סברי דלא קיים המצוה כראוי כרצון חכמים אבל יצא י"ח מדאורייתא מיהא וכמ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף קי"ו ע"ש:
Letter Ayin.9
ט. עובר בעשה כמה פעמים. אמרו בתלמוד לשון זה והוא אסמכתא בעלמא כמו שכתב הרב חוות יאיר סימן ט' והרב מהר"ר מרדכי אצבאן בהקדמת זובח תודה וכך היה מונה כמה ענינים דנקטי כי האי לישנא ע"ש וכיוצא כתב הרמב"ם בשרשי ספר המצות. ועמ"ש לעיל מערכת מם אות כ"ד בס"ד ע"ש:
Letter Ayin.10
יוד. עשה. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י. היכא דהוו תרי לאוי ועשה לא אמרינן דהוי לאו הנתק לעשה דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ודוקא כי הוו תרי לאוי סמיכי להדדי כמו לא יחליפנו ולא ימיר. תוספות מכות דף ט"ו. והרא"ש כתב שם בתוספותיו דהיכא דהעשה הוי בקום עשה ומתקן הלאו אלים למדחי תרי לאוי משא"כ בממר שאין בו מעשה בקיום העשה אלא אם המיר קדוש מאיליו לכן לא אלים למעקר תרי לאוי:
Letter Ayin.11
יא. עד קרוב והוא פסול. וקבלו עליו לכשר לא הוו תרתי לרעותא ועדותו מועיל כן צדדתי אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ב אות ז' ע"ש באריכות:
Letter Ayin.12
יב. עד גוי. אם קבל עליו הוי קבלה כ"כ המרדכי ריש פרק זה בורר משם מהר"ם וכתב מרן בבדק הבית דדוקא עד אבל אם קבלו לדיין אינו רשאי לדון לפניו והרב ש"ך תמה עליו וחלק על מרן ואשתמיטא תשובות מהר"ם בקצרות סימן רמ"ה שהוא מקור דברי המרדכי דשם מבואר דדברי מהר"ם דוקא בעד. ועוד הארכתי בזה בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ב אות י"ד בס"ד ע"ש:
Letter Ayin.13
יג. עד קרוב או פסול. שקבלו וכבש עדותו אינו חייב בשבועת העדות כ"כ הרב הלכות קטנות ח"א סימן ק"ך ואע"ג דהוא כתב דין זה מסברא. דבר ה' בפיהו אמת וכן מתבאר מיסודן של ראשונים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכתבו ז"ל דהוא מפורש בירושלמי עד אחד שא"ל הרי אתה מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל והוא עד או ראה את הכשר להעיד עדות ממון יצא א' שאינו כשר להעיד עדות ממון. והיה העלמ"ה מכמה גדולים כמו שכתבתי באורך בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ח אות ב' בס"ד ע"ש: גם אשו"ר נלוה עמם של רבותנו הנזכרים הוא הרא"ש כי עתה נדפסו תוספי הרא"ש לשבועות ושם בדף ל"ה פירש משנתנו כדתרגמוה רבוואתא דאשמועינן אם קבלוהו דבעינן שיהא ראוי להעיד ממילא ע"ש. גם נדפסו עתה מחדש חידושי הרמב"ן לשבועות ושם עין בעין יראה הרואה את דבריו ז"ל:
Letter Ayin.14
יד. עד. שכירו או בן הבית שלו בין בשכר בין בחנם הרי הוא כאוהב ושונא שמעידים לו מפני שלא נחשדו ישראל על כך. רבינו מהר"י ן' מיגאש זלה"ה בתשובותיו הנדפסות מחדש סימן קס"ב. ומהריק"ש בתשובותיו אהלי יעקב סימן ח"י כתב משם הרדב"ז בתשובות המקדש בת אחת בפני שני נערים שלו הם נוגעים בעדות דניחא להו שתהיה בתו של ראובן אשתו של שמעון אדונם לפי שראובן עשיר ויש לדיין להעמיק לדעת אם נמצא שיש צד הנאה לזה העד בעדות זו ודוק. ועמ"ש הרב כנה"ג ח"מ ריש סימן ל"ג שתי תשובות מהרדב"ז בענין זה דנראות סותרות ע"ש:
Letter Ayin.15
טו. עם. כששונה התנא זה עם זה פליגי רבוואתא דלרבינו תם העיקר הוא אותו שנאמר עליו עם כגון יפה ת"ת עם דרך ארץ כי דרך ארץ עיקר כמ"ש בשמו הגהות מיימוניות פ"ג מהלכות ת"ת ותוספות ישנים סוף יומא. ורבינו אלחנן ס"ל דעם טפל ותורה עיקר. והתוספות ישנים סברי עם עיקר כשהוא מיותר. וכבר בעניותנו כתבנו בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תכ"ג ומחזיק ברכה שם. ושם כתבנו דרבינו שמשון פ"ז דטהרות סבר דפשט עם עיקר. אך זימנין דמשכחת עם טפל ועמ"ש הרב מהר"ש אלגאזי בספר הליכות אלי אות תרכ"ח ועמ"ש אני בעניי על זה בפתח עינים במסכת אבות פ"ב על משנה ב' ע"ש ודוק:
Letter Ayin.16
טז. עבד. הוקש לאשה וגמר ג"ש לה לה מאשה כידוע. והתוספות פרק החובל דף פ"ח כתבו דכי גמיר לה לה מאשה היינו להחמיר אבל לגרעו מאיש ולפסלו לעדות כאשה לא נלמוד וכו' ודבריהם תמוהים מסוגית חגיגה ואני בעניי כתבתי בזה ודברי האחרונים בספר הקטן פתח עינים בקמא על דף פ"ח ע"ש ודוק:
Letter Ayin.17
טוב. עובר לעשייתן. יש מפרשים דהא דאמרו רז"ל לשון עובר ולא קודם דלשון עובר משמע תכף לעשיה כ"כ הרב המאירי בפסקיו למגילה דף כ"ג מהספר וכן הרמ"ע ז"ל בספר אלפסי זוטא פירש דקראי דמייתי היינו ללמד שהקדימה תהיה סמוכה ביותר ע"ש שהאריך:
Letter Ayin.18
חי. עדות בב"ד והדיין שומע מפי המתורגמן. כתב הרדב"ז בתשובה דפוס ויניציא דאיסורו מדרבנן ע"ש סימן ש"ל וסימן של"א וכ"כ הרב בית חדש סימן טו"ב ועיין מ"ש בעניותי על תשובת הרדב"ז בספר הקטן ברכי יוסף שם ח"מ סימן טו"ב בס"ד ושוב ראיתי שהזכיר תשובת הרדב"ז לבד בתוספת דרבנן במערכת פ"ה אות רנ"ד ע"ש:
Letter Ayin.19
יט. עבד עברי. כתב רבינו מהר"י רוזאניס ז"ל בספרו המזוקק פרשת דרכים בסופו בהגהותיו על ספר החינוך פרשת משפטים דמשכחת לה עבד עברי באשה בקונה עבד פחות מט' שנים ויום אחד וכו' ע"ש ותמה על זה הרב המופלא כמהרח"א בר דוד זלה"ה דלא משכחת לה ע"ע קטן דהא אינו נמכר בגניבתו כי קטן הוא וגם אינו יכול למכור עצמו. ומה שהביא הרב ממ"ש הרמב"ם סוף הלכות עבדים ההיא מיירי בעבד כנעני ועיין מ"ש מרן בכ"מ פ"א דעירובין דין ך':
Letter Ayin.20
ך. עדות. קרוב ונתרחק כשר וכתב רשב"ם בבתרא דף קכ"ח כגון חתנו ומתה בתו ואין לו בנים ממנה כדתנן פרק זה בורר ותמה הרב כנה"ג ח"מ סימן ל"ג הגהב"י אות י"ח דזהו סברת רבי יהודה אבל רבנן פליגי דכיון שמתה אף דהי"ל בנים ממנה ועודם בחיים כשר והכי איפסיקא הלכתא עכ"ד ויש להרגיש קצת דהרב מהר"ר איסרלן וחד דעמיה הרגישו בדברי רשב"ם ובטלו את המעוררי"ן וכתוב שם דלרווחא דמילתא כתב כן רשב"ם כדרכו לאוקומיה אליבא דכ"ע וכו' ע"ש. ואדרבא מ"ש רשב"ם כדתנן פרק זה בורר הור"ה גבר דשם נאמר פלוגתא דר"י ורבנן. והמבין יבין דבעי לאוקומי ככ"ע. והוא דוחק. והיותר שיש להרגיש דקודם לזה הרב כנה"ג שם בסמוך הזכיר פסקים וכתבים ואחר כך הקשה הקושיא על רשב"ם. והקרוב אלי דזה שכתב הרב כנה"ג עיין בפסקים וכתבים סימן ר"ן היה כתוב בגליון וקאי אחר הקושיא הנזכר וכונתו לרמוז דכבר עמד בזה בספר פסקים וכתבים והמעתיק או המדפיס עוית כאשר כתבתי בעניותי בכיוצא בזה בכמה מקומות. ובספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ל"ג הבאתי דיש מי שתירץ לזה ודחיתי התירוץ ע"ש ודוק:
Letter Ayin.21
כא. עביד עובדא כשמעתיה. כתב הרב הליכות אלי אות תרל"ה בשם הרא"ש בפסחים דהכי הלכתא דאי לאו דקים ליה דהכי הלכתא לא עביד עובדא. ואפשר לומר דמדהוצרך הגמרא לספר דשמואל עביד כשמעתיה משום דסבר גמרא דכך הלכה עכ"ל: ואע"ג [דהא] דעביד עובדא [היינו] כשמעתיה [מ"מ יש ראיה וזוהי] טובה תוכח"ת דהכי הלכה ואין לומר דמשום דהוא סבר הכי להכי עביד הלא תראה בירושלמי ריש ברכות דפריך אר"ג דאמר לבניו אם לא עלה ע"ה חייבים לקרות ור"ג פליג על רבנן ועביד עובדא כוותיה והא ר' מאיר פליג על רבנן ולא עביד עובדא כותיה והא רבי עקיבא פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה ורבי שמעון פליג על רבנן ולא עביד כוותיה ושם אמרו דרבי שמעון לאדם שעשה כמותו אמר ליה ואין חבירי פליגי עילואי קרי עליה ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה ע"ש באורך הא למדת דגדולי עולם לא עבדי עובדא כוותייהו וא"כ כי חזינן מאן דעביד עובדא כוותיה שמעינן דקים ליה דהכי הלכתא: ומכאן תשובה למה שהקשה מהרש"ל בים של שלמה פ"ק דביצה סימן מ"ב במ"ש שם דף י"ד אר"א בר צדוק כך היה מנהגן של בית ר"ג וכו' ורבינו ירוחם פסק כן וכתב מרן בבית יוסף סימן ת"ק דטעמו ממ"ש כך היה מנהגן ומעשה רב והקשה מהרש"ל דהגם דמעשה רב שאני הכא דהיו נוהגין על פיו וכו' ע"ש: ולפום הא דאתמר בירושלמי דתנאי לא עבדי עובדא כוותיה וגם ללו"ט ההולך ועושה כמותם ותלמודא מתמיה איך ר"ג עביד עובדא כוותיה. א"כ כי אשכחן דמנהג בית ר"ג הכי אמרינן ודאי דקים ליה דהכי הלכתא ורבים אשר אתו רבנן אחריני ומעשה רב. ועיין מה שכתבנו בעניותנו בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן רפ"ו ופתח עינים שם בביצה ודוק:
Letter Ayin.22
כב. עני. מסיק בירושלמי פ"ג דבכורים ופירש הרב יפה מראה נתעכב לאסוקי שמעתיה. ויותר נראה מה שפירש הרב מהר"ר אליהו מפולדא בפירושו נתעכב לעלות אצלי. וכן ראיתי להרב השלם מהר"ם דלונזאנו במעריך שפירש איחר לעלות ושם הביא מפ"ק דסוטה דאמרו עני דריש פירוש איחר דרשתו וממקומות אחרים ע"ש. וגם בפירוש עני הגם שהכל הולך אל מקום אחד. טפי ניחא דפירוש עני הוא איחר ולא נתעכב ודוק:
Letter Ayin.23
כג. עשה דלעולם בהם תעבודו. איכא פלוגתא דרבוואתא אי הוי עשה גמור מדאורייתא דהרמב"ם במנין המצות מנאו לעשה גמור וכן הסמ"ג עשין פ"ז והרב החינוך מצוה של"ב וכן נראה מדברי הרשב"א בתשובה סימן קכ"ז דסבר דהוא עשה גמור וכן נראה ממ"ש הרשב"א בחידושי גיטין פרק השולח. אכן הר"ן כתב שם דלאו עשה גמור הוא וכ"כ הריטב"א בחידושיו משם רבינו דלאו עשה גמור אלא איסורא מדרבנן והכי נקיט הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן כ"ט דהריטב"א ורבו והר"ן סברי דהוי דרבנן. ובספרי הקטן פתח עינים בריש שבת דקדקתי מדברי הריטב"א בחידושיו לעירובין על דף ל"ב דמוכח מדבריו דעשה גמור הוא. ולעיל במערכת אלף אות ק"ג דקדקתי עמ"ש הריטב"א בחידושי מגילה הנדפסים מחדש דמוכח מדבריו דאסור לשחרר עבדו ליכא איסורא אפילו דרבנן וכתבה משם מורי נר"ו. ועיין מ"ש בענין זה שם בפתח עינים ריש שבת ובגיטין על דף ל"ח וגם כתבתי עוד בזה באיזה מקומות. והן עתה הגיע לידינו ספר קהלת יעקב לרבי"ן חסידא ובספר תוספת דרבנן אות רנ"ג האריך בזה ואגב רהטאי ראיתי שכיונתי לדעת עליון באיזה דבר שכתבתי בפתח עינים בגיטין ע"ש האמנם לא מצינא למעבר אמיליה ולהתבסם מתורתו כראוי ולעמוד על דברי קדשו אפילו שנ"ת עראי:
Letter Ayin.24
כד. עבדים. סתם דתני תנא במתניתין ומתניתא הם עבדים שאינם משוחררים. והרואה יראה כמה מרבנן בתראי שכתבו שהטור בריש י"ד מפרש מאי דתנן ריש חולין נשים ועבדים בעבדים משוחררין. ואין דבריהם מחוורים דעבדים בסתם הם שאין משוחררים וכבר הרב פר"ח השיג על זה ומייתי תלמוד ערוך בריש חגיגה דאמתניתין דקתני הכל חייבים בראיה חוץ מחש"ו ועבדים שאינם משוחררים דייק הש"ס מאי שאינם משוחררים אלימא שאינן משוחררין כלל ליתני עבדים סתמא וכו' הראת לדעת דכי תני עבדים סתמא הוו עבדים שאינן משוחררין ודלא כהרב ט"ז וקצת אחרונים וכבר אנן בעניותין כתבינא בזה בספרי הקטן ברכי יוסף בריש י"ד ומשם באר"ה:
Letter Peh.1
א. פרהסיא. הגם שלא יהיה בפני רבים כיון שהדבר נודע לרבים. מקרי פרהסיא. הרשב"ץ ח"א סוף סימן קנ"ה מהא דאמרינן בסנהדרין דף ע"ד והא אסתר פרהסיא הואי וכתיב בערב היא באה ע"ש ועמ"ש התוספות בכתובות דף ט' ע"ש:
Letter Peh.2
ב. פשיטא. זמנין דפריך הש"ס על דין שדן אמורא למי שבא לדון לפניו. ולכאורה צריך להבין מאי פריך פשיטא אטו משום שהוא פשוט ישתוק הדיין שלא לזכות הזכאי ולחייב החייב. והיותר נכון בזה לומר דפריך פשיטא על מסדר התלמוד שהביאו. ועליו מקשה האמורא האחרון פשיטא דאם הדיין הוצרך לדון בדינא דאתי קמיה אמאי קבעוהו בסדר התלמוד. וכ"כ בשיטה מקובצת ביצה על דף ז' וכ"כ הריטב"א בחידושי שבועות על דף ל"ו במאי דפריך תרתי למה לי וע"ש בחידושי הרב מהר"ר ברוך אנגי"ל. ומזה למדתי אני הפעוט לפרש כן בסוגית ערכין דף כ"ד ע"ש:
Letter Peh.3
ג. פיסול עדות בא לגויה. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תקכ"ח כתב משם מהרח"ש א"ה סימן י"ט דהוי מדרבנן ולו יעיר מדברי מרן בבית יוסף ח"מ סימן ל"ד ע"ש וכבר קדמו הרב כנה"ג א"ה סימן מ"ב בהגהת הטור אות מ' ע"ש באורך:
Letter Peh.4
ד. פיסול עדי רבית. משמע מדברי התוספות במציעא דף ע"ב לחד שינויא דברבית דאורייתא פסילי מדאורייתא והרב ארעא דרבנן הקשה עליהם מדברי רבינו ירוחם והרב החינוך ע"ש באורך באות תקכ"ז. ועם האדון הסליחה אטו גברא אגברא קא רמית ועיין בהרא"ש פרק המניח. ותו דלא זכר דברי רבינו הרב משנה למלך מ"ש בעד התוספות והוא ז"ל מעלה בזכור"ו המש"ל באות זה וכבר הוינן בה בעניותין בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ל"ד אות ח' ע"ש באורך. ואחר כמה שנים נדפס קונטריס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ושם תירץ והביא דברי המש"ל ע"ש ודוק:
Letter Peh.5
ה. פסולי דרבנן מחמת עבירה דאורייתא. לא בעו הכרזה. כ"כ הרב ארעא דרבנן אות תקכ"ד משם הרב מהרימ"ט א"ה סימן מ"ג. ויש להרגיש עליו דהרב מהרימ"ט כתבה כמסתפק ואין ולאו ורפיא בידיה. אמנם כן הכריע הרב כנסת הגדולה בתשובתו הרמתה באה ונהייתה בספר עדות ביעקב בסימן טו"ב ע"ש ועמ"ש אני הדל בספר הקטן ברכי יוסף ה"מ סימן ד"ל אות כ"ו ע"ש:
Letter Peh.6
ו. פיסול לעדות הרגיל להוציא שם שמים לבטלה. הוא מדרבנן ובעי הכרזה. מרן בתשובות א"ה דיני קדושין סוף סימן יו"ד וכן כתוב בתשובת הר"א ן' נחמיאס הובאה שם בתשובות מרן ז"ל ודברי מרן ודעמיה אשתמיטיתנהו להרב כנה"ג ח"מ סימן ל"ד ולהרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת דף ל"ה דשקיל וטרי טובא בזה. ומה שהביא הרב כנה"ג בזה סברת מור"ם בתשובה ודברי מהר"ר נפתלי שם דקדקתי עליו בספר הקטן ברכי יוסף שם סימן ל"ד אות י"ז ושם הארכתי בס"ד ע"ש:
Letter Peh.7
ז. פריעת ב"ח מצוה. כתב הרדב"ז בתשובות סימן תר"י דפוס ויניציא שהוא מצות עשה מן התורה ונכלל בכלל והשיב את הגזלה ע"ש ועמ"ש הרב החסיד על ארע"א אות קע"ז שהביא כמה דעות בזה עיין בדבריו ז"ל ואחר זמן נדפס תוספת דרבנן וראיתי לו ז"ל אות רנ"ח שהביא תשובת הרדב"ז הנזכרת:
Letter Peh.8
ח. פסול. כתב הרא"ם בתוספותיו לסמ"ג הלכות חנוכה דמילי דתנאי לאמוראי כמילי דאורייתא לתנאי וכמו ששונים התנאים פסול במילי דאורייתא משום דקודם שנשנית המשנה כבר שעוריהן מסיני ושייך למתני בהו לשון פסול כלומר לא נעשה כתורה וכהלכה הכי נמי האמוראים שונים במילי דתנאי פסול משום דקודם שאמרו האמוראים את דבריהם כבר נשנו שעוריהם בדברי התנאים ושייך לומר בהם פסול כלומר שלא נעשו כמו שנשנו בדברי התנאים כדפירש רבינו ישעיה הראשון עכ"ל הרא"ם דף זר"ע ע"ב יעויין שם:
Letter Peh.9
ט. פסול. אשכחן דבמקום כשר ודיעבד קתני פסול רבינו מהר"ר אליעזר ממיץ בספר יראים דף ס"ב ע"ב מצוה קכ"ד והביא ראיה לדבריו ע"ש:
Letter Peh.10
יוד. פשיטות. כתב הר"ן בחידושי סנהדרין על דף נ"ה ע"א וז"ל יכול רב ששת לומר אני לא אמרתי תניתוה אלא לאלנות אבל שיהא הפשיטות לגוי הבא על הבהמה אינו במשמע אף שכל השאלה לא היתה אלא על זה. וכן ריש פרק נערה הכי קאמינא ממון הוי להורישו לבניו ואף על פי שהשאלה לענין קרבן ודוק:
Letter Peh.11
יא. פשיטא. בריש פרק כ"ג דסנהדרין פריך פשיטא אי לא דיינינן ליה איך דאין והאר"ל התקוששו וקושו וכו' ויש לדקדק אימא הא קמ"ל וי"ל אי הכי הוה ליה לאשמועינן בכללות לא גבי כה"ג בפרטות ומדתני גבי כ"ג ש"מ לאו להכי אתא. רבינו יונה בחידושי סנהדרין כ"י שם:
Letter Peh.12
יב. פלוגתא. היכא דאיכא דברי ת"ק ואח"כ פליגי תרי תנאי אפשר לפרש דהתרי תנאי פליגי בדעת תנא קמא מר סבר שכונת ת"ק הכי ואידך סובר שכונת ת"ק הכי. וכיוצא בזה יש לפרש כאשר יהיה אופן זה באמוראים. כן כתבו התוספות בפסחים ריש דף פ"ב דרב זביד ורב חמא פליגי אליבא דר' חמא בר עוקבא וכן כתבו בדף פ"ג ד"ה ור"ש דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק וכן כתב הר"ן בחידושי סנהדרין על דף כ"א גבי לא ירבה לו נשים די"מ דר"י ור"ש פליגי אליבא דת"ק ושם יש הגהה דכתוב בתוספי הרא"ש דכי האי גוונא איכא פרק חזקת ופרק המזבח מקדש בזבחים ע"ש ודוק:
Letter Peh.13
יג. פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. הכי אתמר בירושלמי פ"ב דברכות ופ"ק דשבת. והביאו הפוסקים בכמה מקומות ומ"ש הרב שבות יעקב בח"ב סימן ל' דתלמודין פליג עלה עמו הסליחה דכל הראשונים הביאוהו וכמ"ש באורך בספר הקטן שער יוסף סימן ח' ושם כתבתי דעל הא דירושלמי הקשו האחרונים דעינינו הרואות כמה חומרות שכתבו הפוסקים והמחמיר תבא עליו ברכה. ואנכי איש צעיר נראה לע"ד דכל דאיכא פלוגתא והלכה כמקל אם החומרא ההיא זריזות וזהירות גם לסברת המקל אז אמרינן המחמיר תבא עליו ברכה. אבל כשהחומרא לדעת המקל אין בה זהירות וטיבותא אז נאמר כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. כמו שכתבתי בספרי הקטן שער יוסף שם: והרמב"ן והריטב"א בחידושיהם לקדושין על דף ל"א כתבו דהא דנקרא הדיוט הוא בעושה מצוה שאין אדם חייב בזה. אבל אם מצוה זו כבר נצטוו אחרים כגון נשים במ"ע שהזמן גרמא שהם פטורות אבל האנשים מצווים בכי האי גוונא לא נאמר פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולכן נשים יכולות לקיים מ"ע שהזמן גרמא הואיל והם מצות שנצטוו בהם האנשים. ואני בעניותי כתבתי על זה בשערי שם ובספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן של"ג ובספר הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן ס"א ובפתח עינים מציעא על דף ל' ושם כתבתי דכל זה במצות שבין אדם למקום אבל מצות שבין אדם לחבירו לא שייך כל הפטור שכבר נצטוינו בכללות לעשות לפנים משורת הדין כדתני רב יוסף. והיינו דאמרינן התם במציעא דף ל' דפריך והא ר' ישמעאל ברבי (יוסף) [יוסי] זקן ואינו לפי כבודו הוה ופריק לפנים משורת הדין הוא דעבד דתני רב יוסף וכו' ע"ש ודוק:
Letter Peh.14
יד. פסול. מי שאינו מכבד החכמים כראוי בידוע שהוא פסול. הריטב"א בחידושיו למגילה אשר נדפסו עתה מחדש ממש בסוף המסכתא גבי הודע את ירושלם ע"ש:
Letter Peh.15
טו. פטר חמור. נוהג גם בח"ל מדאורייתא כמתבאר מהש"ס ספ"ק דקדושין וכן פסקו כל הפוסקים וכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ן בחידושיו לקדושין שם. ורבים תמהו על מ"ש הרמב"ן בפירוש התורה פרשת בא והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ והדבר קשה דמהש"ס מוכח איפכא והזכרתי קושיא זו בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סימן שכ"א ע"ש. ועתה נראה לי דכונת הרמב"ן לומר שאינה נוהגת במדבר עד שלא באו לארץ וכמ"ש אח"כ דהנולדים במדבר בכורות לא נתחייבו במדבר וז"ל וע"ד הפשט קדש לי כל בכור כל הנמצאים בישראל היום וכו' ולא ציוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלויים וציוה בפדיון העודפים אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר וציוה כי כאשר יבואו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור עכ"ל והיינו מאי דקאמר בעבור כי מצות פטר חמור אינה נוהגת אלא בארץ לאפוקי שלא נהגה בנולדים במדבר ומשו"ה כתיב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני ואה"נ כי בבואם לארץ נוהגת פטר חמור בארץ ובח"ל דאתקש לתפילין ות"ת כמ"ש הרמב"ן בחידושיו. ולדעת רש"י משום שחובת הגוף היא אלא דעל רש"י דקדק הרמב"ן דאכתי לא ק"ל הא. ואה"נ דלמאי דמסיק איכא תרי טעמי לדעת הרמב"ן. ולא הוצרך הרמב"ן בפירוש התורה לפרש כי הוא דבר הלמד מענינו ממ"ש סמוך לזה אח"כ. ולא נחית התם לפסקי הלכות והגם שהוא קצת דוחק בלשון נראה דיציבא מלתא ומהימן פשריה:
Letter Peh.16
טז. פריה ורביה. הרב החסיד קדיש על ארע"א אות תקי"ז הביא תשובת מהרד"ך בית י"ז חדר ט' שכתב דאסור לאדם לעמוד בלא אשה הוא מדאורייתא ואין שבועה חלה עליו וכן אשה הנשבעת שלא תנשא ואנכי עפר דל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ה סימן א' אות ט"ו דקדקתי על הרב ז"ל אמאי לא כתב דלהרמב"ם פרק ט"ו דאישות הוא מדרבנן. ואחר זמן רב שנדפס ברכי יוסף עלה בכב"ש מזבח הדפוס ספר הנחמד קהלת יעקב ובתוספת דרבנן אות רס"א כתב דנשמט בארעא דרבנן והגיה הלשון והוסיף ולדעת הרמב"ם וכו' ע"ש ובתשובת מהרד"ך הנזכרת אני הדל כתבתי שם בברכי יוסף דאשתמיטיתיה תשובת הר"ן ועוד הארכתי קצת על דברי מהרד"ך ואיזה אחרונים בס"ד:
Letter Peh.17
טוב. פסוק אחד לפעמים ממעטים ממנו שני דברים א' להקל וא' להחמיר. דגבי אונאה ממעט קרקע להקל שאין בו דין אונאה וממעט הקדש להחמיר לדעת רב חסדא דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר ואין לתמוה על זה שזה תלוי בסברא כי היכי דבקמא ממעט מרעהו להקל בנכרי ולהחמיר בהקדש. רבינו בצלאל בכלליו כ"י משם הרא"ש בתוספותיו פרק הזהב:
Letter Peh.18
חי. פרט דעליה קאי כלל לא דיינינן ליה בפרט וכלל. דאז הוי כלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי אלא הוי כלל הצריך לפרט דאמרינן פרק כיסוי הדם דאין דנין אותו בכלל ופרט תוספות פרק כיצד צולין דף ע"ה ע"א וכן כתב הרב המאירי בשטתו לסנהדרין פרק נגמר הדין עכ"ל רב"א בכלליו כ"י:
Letter Peh.19
יט. פרטא. הא דאמרינן בשבועות דף ל"ח ושאר דוכתי דויו פרטא למאן דאמר יש מבוכה גדולה בסוגיות ובפסקי הרמב"ם במקומות שונים ואני בעניי בימי חרפי הניפותי ידי יד כהה בענין זה הן למה שנוגע לקושיות הש"ס הן בדיני הרמב"ם ושקלא וטריא בדברי המפרשים הלא הוא בסוף ספרי הקטן שער יוסף בקונטריס הסימנים סימן יו"ד ועמ"ש בעניותי בספר הקטן פתח עינים על קדושין דף י"ז ע"ש:
Letter Peh.20
ך. פריך הש"ס חכמים היינו ת"ק. ומשני דאתי למסתם כוותיה סוף פרק המפלת וכן הקשו ותירצו התוספות במנחות דף י"ב והזכירו סוגית פרק המפלת. וכפי זה לכאורה קשה על הרא"ש בפירושו למסכת כלים פי"א משנה ה' שתמה על אותה משנה דחכמים היינו ת"ק ואמאי לא משני כשינויא דהש"ס פרק המפלת. ולזה יש לומר דהחולק התם הוא ר' אליעזר ומאחר דקי"ל דאין הלכה כר"א משום דשמותי הוא לא הוה אצטריך לשנות דברי ת"ק בלשון וחכמים דבלא"ה אין הלכה כר"א דשמותי הוא ובהא הוא דקשיא ליה להרא"ש דחכמים היינו ת"ק. האמנם דברי הרב תי"ט פ"ב דזבחים דמקשה קושית התוספות במנחות קשים וכבר הושג מהאחרונים וכבר כתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף בקונטרס הסימנים דף ל"ג ע"ד ועמ"ש בפתח עינים שם בכלים פי"א:
Letter Tzadi.1
א. צורבא מרבנן. רש"י פ"ק דתעניות דף ד' פירש דצורבא מרבנן הוא תלמיד בחור מחודד ולזקן קאמר האי מרבנן. והרב ספר יוחסין באמוראים באות צד"י חלק על רש"י והביא ראיות דהש"ס קאמר צורבא מרבנן על גדולי הדור. והרב סדר הדורות נראה דאזיל ומודה. והרואה יראה דיש לדחות איזה ראיות שהביא הרב ספר יוחסין דמאי דנקט צורבא מרבנן לא על הנדון רק דהיה שגור לפום רבנן אותו המאמר כגון צורבא מרבנן קב"ה תבע ביקריה וכיוצא. אך פשטי השמועות נראה דקאמר צורבא מרבנן אפילו על גדול. וגם מדברי רבינו בעל הערוך משמע קצת דאינו מפרש כרש"י. גם מדברי הרב הנמקי פרק מי שמת בההיא דרב ספרא גברא רבה וכו' והביא דבריו מרן סימן רפ"ז משמע דאינו מפרש כרש"י: ואחזה אנכי להרב חוות יאיר ז"ל סימן ע' ריש דף ע"ד שכתב דמהרש"ל בים של שלמה סוף פרק מרובה פירש צורבא מרבנן ראש ישיבה וליתא מפירש"י דתעניות ע"ש ואשתמיטיתיה דיש חולקין על רש"י. ותו קשה עליו דמהרש"ל לא מסיק הכי אלא כתב שאין לומר שהוא ראש ישיבה ומ"מ מדברי מהרש"ל נראה דלא סברו כרש"י:
Letter Tzadi.2
ב. צורבא מרבנן. כתב הרב שבות יעקב בתשובה סימן קד"ם דהגם דכתבו מהר"י וייל וסיעתו דאין דין תלמיד חכם בזמן הזה מכל מקום דין צורבא מרבנן דפירש"י בחור חריף יש לו לת"ח בזמן הזה והביא דבריו הרב מהר"י בתומים סימן ט"ו ומוכח דמסכים עמו. ולי ההדיוט קשה דעיקר סמוכות מהר"י וייל הוא מדאמרינן במציעא דף ס"ז דרבינא אכיל בנכייתא ולא היה מחשיב עצמו ת"ח כמ"ש בתוספות. והרואה יראה דבש"ס אמרו דצורבא מרבנן לא אכיל בנכייתא ולשון התוספות שם ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול את השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן. איכו השתא כי מייתו ראיה מהר"י וייל ודעמיה מזה דאין ת"ח בדורות אלו ודאי דכונתם דבזמן הזה אף דין צורבא מרבנן אין לו ועוד הקשיתי בעניותי על זה בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ט"ו אות ג' ע"ש באריכות בס"ד. והרדב"ז בתשובות חדשות דפוס פירדא סימן תנ"ג כתב אני חושש אי איכא השתא צורבא מרבנן דמותר לו הערמה ע"ש:
Letter Tzadi.3
ג. צער בעלי חיים. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תקל"ו הביא דברי הרב חוות יאיר בתשובה סימן קצ"א דבאדם לא שייך צער בעלי חיים. והרב הכא שפתי צדיק שתק"ו יחדיו סגר עליהם המדב"ר על דברת הרב חוות יאיר. ואולם בספר שארית יעקב דף יו"ד פרשת צו ראתה עיני דאשתפוך חמימי על הרב חוות יאיר וילכוד את חוותיהם דדבריו הפך תלמוד ערוך בעובדא דר' ישמעאל במציעא דף ל' דגם באדם יש צער בעלי חיים וכן הוא בתשובות הרשב"א סימן רנ"ב ורנ"ו זהו תורף דבריו: ועם האדון הסליחה דאגב שטפיה כתב דבטעינה יש צער בעלי חיים ובטעינה ליכא גדר צער בעלי חיים כדמוכח בש"ס שם דף ל"א. ותו נעלם מהרב ז"ל דהרדב"ז סימן תשכ"ה כתב בזה ופליג על הרשב"א ומקיים דעת החולק והארכתי קצת בזה בספרי הקטן דברים אחדים דף צ"ה ע"ש:
Letter Tzadi.4
ד. צער בעלי חיים דאורייתא. והרב ארעא דרבנן שם באות תקל"ו הביא משם הרב מהר"ר יצחק ערוך שהקשה על המרדכי פ"ק דע"ז דכתב דצער בעלי חיים דרבנן שהוא הפך כל הפוסקים ע"ש והנני יוסיף להקשות דדברי המרדכי שם מאיש לוקחו רבינו מהר"א ממיץ בספר יריאים סימן שנ"ב. ובספר יריאים גופיה סימן רס"ז ורס"ח מוכח דס"ל צער בעלי חיים דאורייתא. ואחר זמן ראיתי שהמרדכי פ"ב דמציעא כתב דצער בעלי חיים דאורייתא. ובחידושי אנשי שם סביב המרדכי מקשה דבריו אהדדי ואיהו מפרק לה דיש צער בעלי חיים דאורייתא ויש דרבנן אך בחלקו"ת ישית מצער גדול לצער קטן ע"ש באורך ועיין בהרב נמקי יוסף ובספר גופי הלכות אות תפ"ג:
Letter Tzadi.5
ה. צדדי הבעיא צריך שיהיו בענין אחד. הכי אמר רב"א בכלליו כ"י וסמוכות שלו מדברי הרא"ש בתוספותיו להוריות על דף י"ב דאמרינן התם בעא מיניה רבא מר"נ משיח שנצטרע מהו באלמנה או מפטר פטר ופירש"י מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחיא ליה להאי מאלמנה וכיון דאדחי ידחה ואסור באלמנה. או דילמא מפטר פטר באלמנה כיון שנצטרע ואינו אסור באלמנה אלא בזמן שהוא בכהונה גדולה וכתב על זה הרא"ש ולא נהיר דתרי צדדי הבעיא אינן בענין אחד דמדחא דחי הוא קודם שנצטרע ומפטר פטר הוא אחר שנצטרע ואין זה שטת התלמוד אלא בכל מקום שני צדדי הבעיא הם בענין אחד וכו' ויש לפרש וכו' ע"ש:
Letter Tzadi.6
ו. צריך. מרן בכללי הגמרא דף ק"ג הביא מרש"י בברכות (דף ט"ו) דצריך לכתחילה משמע ובריש חולין כתבו התוספות דאין צריך לכתחילה משמע עכ"ל ויש לתמוה עמ"ש מרן גופיה בב"י סימן רי"ט שהשיג על הטור דצריך לעיכובא. וכבר תמהו על מרן שלמים וכן רבים כמ"ש הרב בית דוד א"ח סימן צ"ב ועיין חוות יאיר דף רס"ג ורע"ג וכנה"ג א"ח סימן קכ"ח הגהת ב"י יד אהרן א"ח סימן ל"ב פנים מאירות ח"א סימן ס"ו משאת משה ח"ב י"ד סימן ט' וסימן יוד: והרדב"ז בתשובותיו כתיבת יד סימן שני אלפים נ"ז כתב כבר ידעת דאיכא דצריך הוי לעכובא ואיכא דוכתא דלא הוי לעיכובא אלא למצוה מן המובחר וזה דעת הר"ן אבל לשון הטור משמע לעיכובא עכ"ל והרב מיירי בסוכה דצריך לחדש בה דבר והאריך קצת בזה והבאתי דבריו בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תרל"ו וע"ש מ"ש בעניותי על דבריו ודברי האחרונים בס"ד. ושם דקדקתי דאמאי לא הזכיר הרדב"ז דצריך לכתחילה נמי משמע כמ"ש הטור סימן רי"ט ע"ש והנני יוסיף דהרדב"ז עצמו בתשובה דפוס ויניציא סימן ש"ל וסימן של"א כתב דממ"ש הרמב"ם וצריך משמע דצריך לכתחילה אבל לא לעיכובא ונראה דהתם דייק מדכתב הרמב"ם וצריך להשתדל ולבדוק וכו' ע"ש ודוק:
Letter Tzadi.7
ז. צפור דרור. מהר"י קולון שרש קנ"ח כתב דצפור דרור הדרה בבתים טמאה והקשה עליו הרב פר"ח א"ח סימן תצ"ז מדשנינו בברייתא פרק אין צדין צפור דרור צריך לקשור בכנפיה כדי שלא תתחלף והאריך בזה והעלה דשם צפור דרור כולל טהור וטמא ע"ש באורך והרבה מן האחרונים כתבו בענין זה ורמזתים בספרי הקטן ברכי יוסף שם סימן תצ"ו ע"ש:
Letter Tzadi.8
ח. צריך. משמע דלא הוי מדאורייתא אלא מדרבנן הרדב"ז בתשובה דפוס ויניציא סימן ש"ל וכ"כ רב"א בכלליו מדברי הרב הנמקי והביאו הרב גופי הלכות ועיין בארעא דרבנן ע"ש ובמ"ש בסמוך באות ו' ע"ש ודוק:
Letter Tzadi.9
ט. צפרית חד זמן. בירושלמי דחגיגה וכתבתיו במערכת האלף אות ל"ד ע"ש:
Letter Tzadi.10
יוד. צמות. בירושלמי פ"ק דפאה אתת צמות לטחוניא ופירש הרב יפה מראה אסיפה וקבוץ שהיו מתקבצים לעשות מלאכה אל בית המלכות ע"ש ומה שפירש מהר"י ן' חביב מס אינו מחוור. וכזה ראיתי להרב השלם מהר"ם דלונזאנו במעריך שדחה פירוש מהר"י ן' חביב ופירש שהוא לשון קבוץ (כפירוש הרב י"מ) ומייתי מכמה מקומות בירושלמי ובמדרש שפירושו כן ע"ש באורך:
Letter Tzadi.11
יא. ציון קברות. במ"ק דף ה' אמרו רמז לציון קברות מן התורה שנאמר ובנה אצלו ציון וכו'. והרב הגדול בעל משנה למלך כתב פ"ז דהלכות יום טוב דין י"ז ד"ה וראיתי להרב תי"ט דמ"ש הרמב"ם פרק י' דטומאת צרעת דכל הטמאים חייבים להודיע לכל שהם טמאים שיפרשו מהם אסמכתא בעלמא כההיא דאמרינן פ"ק דמ"ק רמז לציון מן התורה וכו' עכ"ל והרב החסיד רב"ה בארע"א מ"ק אות נ' הקשה עליו דמאי ראיה מייתי מדקאמר רמז וכו' הרי אמרו רמז לנסוך המים והוא מן התורה ועוד שמדברי התוספות שם במ"ק מוכח דהוי מדאורייתא עכ"ד והא דנסוך המים דפשיטא ליה דאורייתא הרי הרמב"ן בספר המצות שרש ראשון סבר דהוי דרבנן אמנם ודאי דלשון רמז מן התורה קאמר על דאורייתא נמי. ואפשר לומר דלא עלה על לב הרב משנה למלך להוכיח ממ"ש רמז דהוא דרבנן ממאי דנקט לשון רמז רק דהוה פשיטא ליה דציון דרבנן כמו שמפורש בנדה דף נ"ז בהדיא דהוי דרבנן: ודע כי אני בעניי זה שנים רבות שמעה אזני מפום רבנן קדישי משם הגדולים רבני עיר ואם בישראל קושטאנדינה יע"א שהקשו על התוספות דמ"ק מסוגית נדה ויתכן שהיה פשוט בעיני הרב משנה למלך ולכך קאמר שהוא אסמכתא הא דציון ואין ראיתו ממאי דקאמר רמז כי לא נעלם מעיני הרב משנה למלך ז"ל כי יש כמה סוגיות דבדאוריתא קאמר רמז וכ"כ הרמב"ן בשרש ג' והביא מכמה מקומות. והן הן הדברים פשיט"י דספר"א ולא כתיב בהו ונעלם מרב תנא דכליה תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה דמי. והרב הליכות אלי אות תרפ"ז הביא ראיה דרמז נאמר על דאורייתא מהא דרמז לציון ונעלם ממנו סוגית נדה הנזכרת דהוי דרבנן ומיהו ראיתו קיימת לדעת התוספות דהתם. ובספר קהלת יעקב הנדפס חדש ממש בתוספת דרבנן אות רס"ז בקצרה זכר סוגית נדה ודברי תוספות בתרא קמ"ז וכתב ועיין במ"א אות נ' עכ"ד ודברי התוספות דבתרא כבר הביאם בארעא דרבנן אות שמ"ו ואות ת"י וק"ק שהעלים עין [בארעא דרבנן] ממ"ש באות נ' [ודוק הטב]:
Letter Kof.1
א. קרא אשכח ודרש. הרב החסיד בספר יד מלאכי השיג עלי אני הדל בהדי תרגימנא דסבי הרב לחם משנה והרב ש"ך בשם אביו שכתבו דהאי לישנא מורה שאינו הלכה והרב ז"ל מייתי מכמה מקומות דאמר כי האי לישנא והוא הלכה. ואני בעניי כבר כתבתי בזה בספר הקטן דברים אחדים בקונטרס אחורי תרעא דף ק"פ ע"ש באורך ושם הבאתי דברי הרב יד מלאכי ועלימו תטוף מילתי בס"ד:
Letter Kof.2
ב. קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. הרב יד מלאכי יד"ו פתוחה באות תקל"ג והארי"ך הכהן בזה. ואתה תחזה מה שהסכים בפירוש הירושלמי וכזה ראיתי דפירש הראב"ד בפירושו למסכת עדיות סוף פרק רביעי ע"ש ודוק:
Letter Kof.3
ג. קסבר. אנא זעירא כתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף ק"ה דמדנקט הש"ס האי לישנא משמע דלית הלכתא כותיה ורבין חסידא ביד מלאכי מילא את ידו ומטיבותיה דמר סייען בסיוע שיש בו ממש מכמה דוכתי ובפרט מסמ"ג סוף עשין קל"ג ע"ש וכן כתב ספר התרומה בהלכות ארץ ישראל ע"ש. ומיהו הרב מהרש"ל בים של שלמה פ"ח דיבמות סימן ל"ג השיג על הוכחת ספר תרומה בזה ע"ש באורך:
Letter Kof.4
ד. קאמר אמורא לחבריה למעבד מילתא ולאו משום דהכי הלכתא. אלא לרווחא דמילתא אמר הכי כלפי מה שהיה סבור חבירו ודכוותא בתלמודא. הריטב"א בחידושיו למגילה פרק בני העיר על ההיא דאמר רב אשי זיל זבנה מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר והתם לענין המכר א"צ מעמד אנשי העיר אלא לענין הדמים אבל לענין שיהא המכר קיים ויוצא לחולין בז' טובי העיר סגי אלא דלרווחא דמילתא אמר הכי כלפי מה שהיה סבור רבינא שלא היה צריך לקנותה כלל א"ל שילך ויקננה. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
Letter Kof.5
ה. קרא אסמכתא. זמנין דקאמר אף אי אסיר מדאורייתא מ"מ האי קרא אסמכתא דקרא לאו להכי הוא דאתא ועיין בריח שדה סימן י"ב ובליקוטיו דף ע'. שוב ראיתי שהביאו הרב החסיד עיר וקדיש על ארע"א מהדורא קמא אות נ"ט משם הרמב"ם. וחזר לכתבו באות ע"ח ע"ש. גם אשו"ר שהביאו הרב יד מלאכי אות מתו"ק:
Letter Kof.6
ו. קושיא אלימתא כי מקשה לא שביק לסיומי ברייתא והפלוגתא עד דפריך עלה וכשאינה קושיא כל כך דדבריו מובנים אלא דאיכא למפרך עליה סיים הבריתא והדר קאמר אמר מר. רבינו בצלאל במקובצת לכתובות דף קכ"ו ע"ב:
Letter Kof.7
ז. קושיא. ארחא דתלמודא למשבק קושיא קטינתא משום קושיא רבתא ובפירוקא דפריקו קושיא רבתא איפרק קושיא קטינתא. הר"ן בחידושי סנהדרין על סוף דף י"ח מהש"ס:
Letter Kof.8
ח. קושיא. כי מקשה אמורא מסיפא דברייתא ומשני לה והדר פריך אמורא אחר מרישא ומסיק בתיובתא י"ל דהאמורא דפריך מסיפא לא שהיא סיפא דברייתא דלקמן רק היא ברייתא אחרת שלימה וברייתא דלקמן לא ידעה א"נ האמורא אחרון בש"ס פריך מתחילה מרישא ואסקה בתיובתא והדר פריך האמורא דקדים בש"ס מסיפא כלומר דגם מסיפא איכא לאותוביה ומשנו ליה דמסיפא ליכא תיובתא. הכי הוה שקלא וטריא דאמוראי אבל רב אשי סידר דברי האמורא האחרון בתחילה ופריק והדר קושית הראשון ואסקיה בתיובתא. הריטב"א חידושי קידושין דף י"ו ע"ב ד"ה תיובתא דר"ל:
Letter Kof.9
ט. קיום שטרות דרבנן. היינו דוקא כשאין הבעל דין טוען מזוייף לפנינו אבל בעל דין אומר שהוא פסול אז צריך קיום אף מדאורייתא. סמ"ע סימן מ"ו ס"ק ט"ו. והרב שפתי כהן חולק:
Letter Kof.10
יוד. קנוניא. כתב הרמב"ם פ"ב דמלוה דין ו' ראובן שהיה חייב לשמעון מאה ולוי חייב לראובן מאה מוציאין מלוי ונותנין לשמעון לפיכך אם אין לראובן נכסים והיו לו שטרי החוב על לוי ואמר לוי שטר אמנה הוא פרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחין על הודאתו שמא קנוניא הם עושים וכו' ע"ש והרב המגיד כתב בשם הראב"ד דאם הלך ראובן ופרע לשמעון ואח"כ הוציא שטרו על לוי גובה אותו ממנו כיון שמתחילה לא האמינוהו אצל שמעון וכו' ע"ש והביאו מרן בבית יוסף סימן מ"ז וכתב משם הרב בעה"ת שהרמב"ם חולק ע"ש: ותהי עלה גדול הדור הרב המופלא כמהר"ר יצחק בכר דוד ממ"ש הרמב"ם והראב"ד פי"ח דאיסורי ביאה באשת כהן דאמרה נאנסתי שמותרת לו וכתב הרמב"ם שאסורה לכהן אחר והשיגו הראב"ד דהיתה קטטה ביניהם יש לה אמתלא ומותרת גם הקשה ממ"ש הראב"ד הלכות שלוחין פרק עשירי דין ו' טען שמעון שיש חוב ללוי וכו' עיין שם בדברי הרמב"ם והראב"ד ועיניך תחזינה ע"כ שמעתי ולעת פנאי צריך להתישב בדינים הנזכרים לחזות בנועם אם יש חילוק סבריי ביניהם והיה לזכרון:
Letter Kof.11
יא. קרא. מצינו דמעיט מילי דרבנן. כבר עיר וקדיש על ארע"א מייתי דברי מרן הקדוש הלכות נערה פ"א דין ה' ועיין מה שהאריך בזה מורנו הרב מהר"י הכהן הובאו דבריו בספר אור גדול לרבינו מהר"י זאבי ז"ל לימוד קס"ט: ואנא חזיתיה להרב הכולל מהר"ר חיים הלוי סנדורי בכתיבותיו שהקשה על זה מסוגית פרק השוכר גבי כנפשך שבעך דפריך ולוקח מדאורייתא מי מחייב. ויש לחלק לפק"ד. וכיוצא למה שהביא הרב החסיד בגו ארע"א מדברי הרא"ם פרשת משפטים כן כתבו התוספות בגיטין דף מ' דאם הרגילות כך אתי קרא וכן כתב הרשב"א שם בחידושיו ע"ש:
Letter Kof.12
יב. קריאת ס"ת בצבור. הביא הרב החסיד בספרו הבהיר ארע"א זיו יקריה אות תקמ"ב בשם תשובת הרשב"ץ שהביא מרן י"ד סימן רל"ט שהקריאה בצבור תקנת סופרים ע"ש ותשובת הרשב"ץ היא בתשובתיו ח"ב סימן רס"א. וכן משמע מדברי הרב שלמה בנו בתשובותיו סימן כ"ד. והוא תלמוד ערוך פרק מרובה דף פ"ב ע"א שהוא תקנת נביאים וכ"כ הרמב"ם פי"ב דתפלה שהיא תקנת משה רבינו וע"ש מ"ש מרן בכ"מ. ועמ"ש הרב פרי חדש א"ח סימן קל"ט ומה שכתבתי אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף בסימן קל"ה ומשם באר"ה: וקריאת פרשת זכור כתבו התוספות ריש פ"ב דברכות והרא"ש בפסקיו פ"ג דפרשת זכור דאורייתא ויש מי שכתב דגם פרשת פרה דאורייתא כמ"ש מרן בש"ע סימן קמ"ו וסימן תרפ"ה ומדברי תוספות ישנים כ"י פרק שני דברכות מוכח דאפשר דגם פרשת שקלים ופרשת החדש דאורייתא כמ"ש אני בעניי בספר הקטן פתח עינים שם ריש פ"ב דברכות ובספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן קמ"ו ואם קבלה נקבל:
Letter Kof.13
יג. קרקע. בקרקע לענין רבית מר ניהו רב"ה בארע"א הביא דברי הרב גדולי תרומה דמצי לומר קים לי ותמה עליו מדברי מהרשד"ם י"ד סימן ס"ב דהיכא דאיכא ספיקא אי הוי רבית קצוצה שהיא רבית דאורייתא מוציאין מידו ע"ש אות תקנ"ו. ובמ"ב אות קצ"ח הביא דברי מהרשד"ם: ועם האדון הסליחה דנעלם ממנו אמבוהא דספר"י רבנן בתראי דפליגי על מהרשד"ם ואני בעניי בקונטרס שבסוף ספרי הקטן שער יוסף סוף סימן ו' הבאתי כמו ט"ו רבנים דפליגי על מהרשד"ם ע"ש באורך. ויש מי שרצה לומר דמהרשד"ם גופיה הדר מר משמעתיה. אמנם בזה אני הדל שם כתבתי להשוות דבריו ע"ש באורך. ואחר זמן רב נדפס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ז"ל ושם השיג על הרב הנזכר ע"ש:
Letter Kof.14
יד. קראי דייקי כותיה דר' פלוני. לא אמרינן כן מסברא דנפשין כל עוד דלא אתמר הכי בהדיא בגמרא. נמוקי יוסף ריש פרק השואל בשם האחרונים שחלקו בזה על רבינו חננאל עכ"ל הרב יד מלאכי אות תקמ"ה. וראיתי בשו"ת הרשב"א סימן קצ"ד וסימן רמ"ב בפלוגתא דר"מ ורבי יהודה לענין אי בנים מיקרו כשאינם עושים רצונו של מקום וכתב הרשב"א ואע"ג דר"מ ור' יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קראי קא דייק. ונראה דאין זה סותר לדברי האחרונים שהביא הרב הנמקי דהכא ר' מאיר גופיה איהו קראי קא דייק ומייתי כל הנהו קראי ולא דמי שאנו נאמר דקראי דייקי כר' פלוני. והכא הוי מעין היכא דאתמר בגמרא. ותו דהא דבנים מיקרו אינו כל כך ספק דין ודוק היטב. ומיהו גם בהא דבנים במ"א הוכחתי דהרמב"ן נקיט כר' יהודה:
Letter Kof.15
טו. קבלה. כתוב בפירש"י בתעניות דף ט"ו כל מקום שהנביא מצוה ומודיע לישראל קרי ליה קבלה ובכל דוכתא דלא אתפקד נביא אלא שהוא מספר והולך דיליף מילתא אגב ארחיה לא קרי ליה קבלה עכ"ל עש"ב. ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה היה מקשה משם הרב כמהר"ר ידידיה הכהן ז"ל ממ"ש בר"ה דף ז' דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי קבלה למדנו דהוא הפך מ"ש רש"י ע"ש. והנה מה דסברי דהוא רש"י מתורת רבינו בצלאל אשכנזי למדנו דזה אינו מרש"י ז"ל והוא טעות בפירש"י אד הוא דיבור תוספות. ולקושיא הנזכרת אפשר לומר דמעולם לא עלה על לב דדברי הנביאים לא מקרו קבלה. רק התוספות כתבו דהך תנא דבמקום אחד קרי ליה קבלה ובמקום אחר לא מנהגו הוא דלא קרי קבלה אלא כשהנביא מצוה ומודיע לישראל. אך ודאי הכל מיקרי דברי קבלה כן נראה ליישב:
Letter Kof.16
טז. קנין סודר. הרב ארעא דרבנן אות תקפ"ב משם הרב המבי"ט בח"א סימן כ"ה [כ'] דהוי דאורייתא עכ"ד הרב ארעא דרבנן. וכן כתב עוד הרב המבי"ט בספרו קרית ספר פ"ה דמכירה דעד בעז הוה הלכתא ואתא איהו ואסמכיה אקרא. ובתשובה הנזכרת הוכיח מדין עבד דאוכל בתרומה דאורייתא בקנין ע"ש. ולי ההדיוט יש להוכיח כן מדברי התוספות בקמא דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב אסיפא דביתא שכתבו וז"ל וההיא דפרק הזהב גבי היה עומד בגורן דפריך וליקני ליה אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא התם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לית ליה ארעא לא היו קרויים מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן מ"ש וכו' ע"ש: למדנו מדבריהם דסוגית פרק הזהב איירי בקנינים מדאורייתא דבעינן שיהיו מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות מ"ש. והתם פריך בגמרא ניקנינהו ניהליה מעות להאיך אגב סודר ומשני דלית ליה סודר וכו' ע"ש אלמא קנין מדאורייתא הוא לפי דברי התוספות הנזכרים: וכן מתבאר מדברי הרמב"ן הביא דבריו בשיטה מקובצת למציעא על דף מ"ז ע"ב וז"ל וק"ל לרבי יוחנן מתנת מטלטלין דליכא מעות במה תקנה תרצו בתוספות דמודה ר' יוחנן במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות וגו'. הריטב"א. עכ"ל. ומשמע דלהרמב"ן חליפין הוי דאורייתא כמו חצר ודוק. שוב ראיתי להרדב"ז דפוס ויניציא סימן תק"ג שכתב מסברתו שהוא מדרבנן ע"ש ועיין בתוספות דרבנן אות רפ"ה ע"ש. והרואה יראה שהרדב"ז כתב שם דמשמע ליה שהוא מדרבנן דהא מדברי קבלה ילפינן לה ע"ש ואין זה הכרח דהלכתא גמירי לה ואתא בעז ואסמכיה אקרא וכמ"ש הרא"ש פ"ג דמ"ק דקרי הש"ס מילתא דכתיבא בדברי קבלה דהאי דיחזקאל מדאורייתא ממש הוי כדאמרינן בעלמא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא. ועתה מצאתי להרמב"ן בסוף שרש שני שכתב וז"ל וכן קנין חליפין הנלמד מבעז דבר תורה הוא מפני שאמר הכתוב וזאת התעודה בישראל ולא שמעתי חולק בו לומר שיהיה קנינו מדבריהם בלבד עכ"ל ונעלמו דבריו מהרדב"ז והמבי"ט והרב ארעא דרבנן: וראיתי להרב החינוך פרשת בהר מצוה של"ו (בחינוך המודפס עם חומש) שכתב וז"ל מדיני המצוה וכו' שהקרקעות וכו' והמטלטלין וכו' והביאו ז"ל ראיה על היות המטלטלין וכו' וכמו כן הביאו ראיה על קניית הקרקעות וכו' ואין ספק כי אלו הקניות כלן מתקנת חכמים הן והביאו הכתובים לסמוך בהן דבריהם והאמת כי חכמתם היקרה העתידה להתגלות על ידם היתה רמוזה וגנוזה בתוך הכתובים וכו' ע"ש ובדין הקנין כתב לקמן וז"ל ועוד יש קניה אחרת בקרקעות ומטלטלין והוא החליפין וזאת הקניה היא המורגלת לפנים בישראל וכו' עכ"ל ודבריו מטים קצת שהיא דברי קבלה דוקא ולא מדאורייתא ויש לדחות. ועיין מ"ש עוד לקמן: והנה על דברי הרמב"ן שהבאתי לפנים דסבר דמדאורייתא ליכא אלא ג' קנינין חצר ואגב וחליפין. תהי בה רב חביבי בספר דרך המלך ממשנת פ"ד דמעשר שני ואני חדל באתי לכלל ישוב בספרי הקטן פתח עינים שם יע"ש:
Letter Kof.17
טוב. קנין דרבנן. מי שקנה איזה דבר בקנין דרבנן אי מועיל למילי דאורייתא. פלוגתא דרבוואתא וכבר עמד בזה התייר הגדול הרב המופלא גדול הדור כמהרר"א נבון בספרו הבהיר מחנה אפרים הלכות משיכה סימן ב' וארוכ"ה לו עלתה. אף אנן נמי מתניתא דמר קמתנינן וכתיבנא בעניותין בכמה מקומות בענין זה ועל דבריו של גדול הנאמר: והרב עיר וקדיש על ארע"א דרבנן מהדורא בתרא אות קמ"ה הקשה למ"ש מרן בב"י א"ה סימן כ"ח במי שקנה במעמד שלשתן וקדש בו ממ"ש התוספות בסוכה דף ל' ע"ב ד"ה שינוי החוזר לברייתו ע"ש וכפי מה שפירש דבריהם הרב מחנה אפרים כמ"ש הרב בנו בהגהתו. לא קשה מידי דמ"ש התוספות אלא נראה לתרץ דהתם משום תקנת השבים וכו' קאי לקושיא קמייתא דהגוזל והרי הוא כמבוא"ר למעיין והוי סייעתא משם. ומה שהקשה עוד הרב ארעא דרבנן מ"ב אות קכ"ג והשיג מדברי התוספות הנזכרים על הרב משאת משה ח"א ארח חיים סוף סימן ד' לא קשיא מידי. ותו ק"ק דהרב ארעא דרבנן גופיה במהדורא קמא אות ו' למד מהסוגיא דההיא סבתא דאזלינן בתר דבריהם. ולא זכר מדברי התוספות לפי שיטתו. וע"ש בארעא דרבנן אות תקע"ט: ולפום ריהטא יש להעיר על דברי מרן בב"י סימן כ"ח בא"ה שכתב על דברי רבינו ירוחם דכיון דקנה המעות מדין מעמד שלשתן מקודשת מדאורייתא. מסוגית נדה דף מ"ו דאמרינן אתו נשואין דרבנן וכו' אשר מסוגית נדה הנזכרת שמעתי מקשים למ"ש התוספות בע"ז דף ס"ג ד"ה והא מחסרא משיכה. שוב ראיתי להרב ארעא דרבנן במ"ב אות י"ו שעמד בדברי התוספות דע"ז הנזכר ועיין בנזיר דף כ"ט ומ"ש הראב"ד ומשנה למלך פ"ב דנזירות דין י"ג ועמ"ש מהרימ"ט י"ד סימן כ"ו. ומדבור התוספות דע"ז הנזכרים ק"ק על מ"ש התוספות בקמא דף ק"ד ע"ש הדק היטב. והרב משנה למלך פ"ה דאישות עלה ונסתפק במוכר שקדש בחפץ שמכר וכו' ועיין מ"ש הרב מחנה אפרים בקנין משיכה סימן י"א והרב בני יעקב בתשובותיו סימן ב': הדרן עלך ואתה תעמוד פ"ק דסוכה בפלוגתא דר"מ ור' יהודה בעושה סוכתו למעלה מגמל ובתוספות שם. ובתוספות כתובות דף י"א גבי גר קטן מטבילין אותו וכו' ועיין בשו"ת מהר"ר צבי סימן ק"ן. ובשו"ת הרב המבי"ט ח"א סימן כ"ה שהביא ראיה דקנין דאורייתא ממה שעבד אוכל תרומה דאורייתא. ועיין מש"ל פ"ה דמכירה דין א' מ"ש משם מהרימ"ט. ובמש"ל פי"ז דאיסורי ביאה בפנויה שבא עליה הכ"ג לא עבר על עשה דאשה בבתוליה דדרך נשואין אסרה תורה. וראה בעיניך סוגית ריש פרק יום הכפורים דמסיק דמילי דאורייתא לחוד ולר"ל מייתי קרבן שבועה בחצי שיעור אע"ג דאסור מדרבנן וכן משחק בקוביא לר"פ מייתי קרבן ולר"א אי לאו קרא דאם לא יגיד מייתי דמדאורייתא חזי ועמ"ש בריש שבועת העדות ומ"ש התוספות בההיא דהכל מודים בעד מיתה ועיין סוגית קדושין דף מ"ג הן הן שלוחיו הן הן עדיו מ"ש הר"ן עלה והרי האמינתו תורה ומה שפירש הוא ז"ל: ודע דיש לדחות באיזה בקיאיות דסברת מרן ודעמיה היינו גבי ממון דשייך הפקעת ממון מטעם הפקר ב"ד הפקר. אמנם במילי דלאו ממונא מילי דאורייתא לחוד ולא מהני דרבנן ובהכי ניחא מה שהקשו לתוספות ע"ז מסוגית נדה הנזכרת. אך הרב מחנה אפרים שם פקפק בזה. ועמ"ש גדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריסים דף ס"ב ע"ב ובארעא דרבנן אות תרל"ו. ובספר בירך יצחק פרשת קרח כתב דאם נטמא הככר בטומאה דרבנן דלאו בת שריפה היא ומדאורייתא טהורה ודאי דאם קדש בה אשה מקודשת ע"ש ומאי דפשיטא ליה הוא סול"ע בסלע המחלוקות פלוגתא דרבוואתא קמאי ובתראי בכמה דוכתי כמבואר. ועיין להריטב"א בחידושי יומא בסוגיא הנזכר ועמ"ש הרשב"א בתשובות סימן אלף קס"ו. ועיין מ"ש פרק הנזיקין אוקמוה רבנן ברשותיה לעבור כרת ופ"ק דפסחים ונבטליה בשית והרב מקראי קדש סימן תל"ד דף קנ"א וזה מוכיח דבממון אפקירו רבנן. וכל הכתוב אינו אלא רומ"ז על האר"ש ויהי הקצ"ר אמיץ מעלה בזכור"ו והמעיין יראה בעיניו ישים מעייניו והיה צדק אזור מתניו דבור על אופניו ועיין בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תרנ"ח מה שרמזתי בזה ואני אמרתי בחפזי מעי"ר ובא על דברי הרב שער המלך ועל דברי הרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו ע"ש:
Letter Kof.18
חי. קטן נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקטנו באיסורים דרבנן. כ"כ בח"מ סימן ל"ה בהגהה ועמ"ש אני בעניי לעיל מערכת אלף אות צ"ו. והן עתה אחר שנדפס מקצת הקונטריס הזה בא לידי באקראי דרך עראי קונטריס כ"י מרב חביבא הרב כמהר"ר אליהו ישראל זלה"ה וראיתי שכתב משם בנו הגדול זלה"ה הקושיא שהקשתי בברכי יוסף סימן ל"ה משם הרב מר אחיו זלה"ה וזכרתיה לעיל במערכת האלף אות צ"ו הנזכר ותירץ דמגילה דברי קבלה והיינו כמו שכתבתי אני בעניי לעיל: ועוד כתב שם שמדברי רבינו מהר"י ן' מיגש שהביא בשיטה מקובצת דכתובות פרק שני דף י"ד מהספר מוכח בהדיא דלא לכל מילי דרבנן נאמן הקטן כי אם בהני מילי דתנן במתניתין. וכן דקדק מלשון הסמ"ג לאוין רט"ו וכפי זה מעיקרא קושיא ליתא. והקושיא הנזכרת יש לה מקום לדעת ריא"ז דה"ה בשאר איסורין דרבנן והביאו הרב המפה וצ"ל דשאני מגילה זהו תורף דברי הרב הנזכר בכ"י: ולפי מ"ש הרב תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן ר"ך משם ראבי"ה נראה דסבר כריא"ז דה"ה בשאר איסורין דרבנן אלא שהלשון מוטעה והגיהו מהרח"ש בקונטריסו המופלא והביא דבריו הרב כנה"ג סימן ל"ה ע"ש וקצת יש להרגיש על הרב כנה"ג דהביא דה"ה בשאר איסורי דרבנן משם הרב המפה ולא הביא שכ"כ ריא"ז דמשם מקור דברי מור"ם כמ"ש בדרכי משה: הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב הדר"ת אליהו ד"ל בכ"י שאחרי כן הביא דברי בספר הקטן ברכי יוסף מה שתירצתי לקושיא זו וכתב וז"ל ואחר המחילה אין טעם לדבריו אלה דא"כ לא הול"ל קטן היית וכו' דמשמע דלהיותו קטן אין ראיה דבקושטא כל כי הא לחזור ולקרא לעצמם אפילו אם היה גדול הקורא יתכן לומר שלא יצאו השומעים בקריאתו וחזרו וקראו לעצמם ואין הדבר תלוי להיותו קטן ולא ידעתי כונת הרב בזה עכ"ל: ועמו הסליחה כי דברי ברור מללו דלהיותו קטן דוקא אנו חוששים לזה דאימור שלא יצאו בקריאתו ואח"כ קראו והוא לא ידע. אבל בגדול אין לחוש לזה כי השומע מהגדול יצא י"ח. ואם קרה מקרה שאחד לא רצה לצאת וקרא אח"כ יהיה מאיזה טעם כמוס עמו. זה לא נגע בקריאת הגדול דקריאת הגב"ר מגעת ודאי להוציא י"ח השומע. וגם הוא מציאות הרחק מאד מאד"ם. אבל אנן דמספ"ל אי קטן מוציא אין ראיה מקטן שקרא דאימור דאין קטן מוציא ולא יצאו בקריאתו כי אח"כ קראו ודברי ברורים וטעמן ונימוקן עמן כמדובר. ובברכי יוסף כתבתי ועוד יש לחלק ולא פירשתי. והחילוק הוא דמעיד בגודלו מה שראה בקוטנו באיסורין דרבנן דעלמא אבל לא לענין קטן אי מועיל שיעיד שבקטנו הועיל ודוק הטב:
Letter Kof.19
יט. קנין דקונה האומן בשבח כלי. ראיתי להרב מהר"א ישראל בתשובותיו הנדפסות מחדש והוא ספר קול אליהו דחקר אי קנין זה דקונה האומן בשבח כלי הוא דאורייתא או דרבנן ופשיט דקנה מדרבנן ע"ש ח"מ סימן ל"ח ודוק בדבריו ז"ל:
Letter Kof.20
ך. קוביא. עיין מה שפירש הרב חוות יאיר בהשמטות דף רנ"ז סוף ע"ב ושם הזכיר דהרא"ם בתשובות פירש בזה. אחר זמן ראיתי שכבר הרב קהלת יעקב בלשון חכמים סימן תס"ה דף קל"ה ע"ד הביא דברי הרב חוות יאיר באורך ע"ש:
Letter Kof.21
כא. קופץ ונקפץ. דתנן בגיטין דף נ"ט רש"י פירש עקימת שפתים כדכתיב קפצה פיה וכ"כ הערוך אבל הראב"ד בספר תמים דעים סימן רל"ט פירש לשון דילוג וכתב דהכי אמרו בירושלמי ודחה פירוש הערוך ע"ש:
Letter Kof.22
כב. קמ"ל דר' עקיבא כר"ש ס"ל. הכי אמרינן במכות דף י"ז וכתב רב"א בכלליו כ"י לפעמים אנו אומרים דהרב סובר כתלמיד כהא דאמרינן ר"ע כר"ש ס"ל ואע"ג דר"ש תלמיד ר' עקיבא משום דאשכח סברת ר' שמעון בהדיא בברייתא וסברת ר' עקיבא לא היתה אלא קבלה קאמר הכי. תוספי הרא"ש שם עכ"ל ועמ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו שם:
Letter Kof.23
כג. קבלה. כי היכי דלקבלו מיניה פעמים שהאמורא אומר שקר כמ"ש בערובין דף נ"א לסמוך עילואי דתניא ר' יוסי אומר ולא היא תנא ליה בדר' יוסי כי היכי דלקבלו מיניה זהו תורף דברי הרב גופי הלכות אות תצ"ח והכי אמרינן בברכות דף מ"ג דרב פפא אמר הכי אמר רבא ואמרו בש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד והרב מר וקציעה א"ח סימן קנ"ו תמה מאד בההיא דברכות ע"ש ולא קשה מידי דהתם רב פפא היה סובר שהאמת אתו וכן הוא הדין והיה מתבייש לחלוק ותלה ברבא וזה פשוט וכבר הארכתי אני הדל בזה בספרי הקטן ברכי יוסף חלק א"ח סימן רט"ו ושם הבאתי דברי מרן בכסף משנה ודברי האחרונים ועיין עוד מה שכתבתי בברכי יוסף ח"מ סימן י"ב אות י"ב ועמ"ש מהרלנ"ח ומהר"י בי רב בקונטריס הסמיכה אשר בסוף תשובות מהרלנ"ח דף רע"ט ודף רצ"ט ודף ש"ט ומשם באר"ה ועמ"ש לעיל מערכת כ"ף אות י"ט ודוק:
Letter Resh.1
א. ריבוי אחר ריבוי. אע"ג דבכל דוכתא למעט הני מילי כשהן בענין אחד כגון גם לי גם לך אבל כשהם בשני ענינים כההיא דפרשת שלמים בת"כ אם זכר לרבות את התמורה אם נקבה לרבות את הולד ששניהם לרבות זכר תמורה ונקבה ולדות. ור' יהודה קאמר עלה התם הרי הוא אומר ארי ודוב הכה עבדך פירוש אל תתמה שהרי כיוצא בו גם את הארי גם את הדוב וגו' ששניהם מרבים לפי שהן שני ענינים. מספר לבנת הספיר משם רבינו אליעזר מקינון ולא כן פירש הראב"ד שם. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
Letter Resh.2
ב. ראיה. זמנין דמייתי ראיה ממשנה או מברייתא והראיה ההיא היה יכול להביאה מכמה מקומות אחרות ונקט הא משום דחביבא ליה דילפינן מינה חידוש גדול. הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל ריש בתרא כדתניא מחיצת הכרם שנפרצה. רב"א בכלליו כ"י:
Letter Resh.3
ג. רבא לטעמיה קאמר. הגם דהוא ברייתא הוא הביאה תחילה לבית המדרש ואינך אמוראי יאמרו דלא מתניא בי ר' חייא. תוספות עירובין דף ל"ח ע"ב:
Letter Resh.4
ד. רב תנא הוא ופליג. ולא אמרינן על ר' יוחנן תנא הוא הרב יד מלאכי האריך בזה אות תקנ"ב ועמ"ש אני ההדיוט בפתח עינים על כתובות דף ח'. ולעיל במערכת יו"ד אות י"ב ע"ש בס"ד:
Letter Resh.5
ה. רב תנא הוא ופליג. לא משני הש"ס אלא מתוך דוחק גדול שאינו מוצא תירוץ אחר כן כתב הרב יד מלאכי אות תקנ"ד משם הכריתות והליכות עולם ושיטה מקובצת והריטב"א ע"ש: ולפום ריהטא הוקשה לי הצעיר מסוגית כתובות דף ח' דשם מקשה לרב ולר' יוחנן מברייתא אחת ולרב משני תנא הוא ופליג ולר' יוחנן משני באוקמתא אלמא דאף דאיכא לשנויי אמרינן רב תנא הוא ופליג. וכן משמע קצת מדברי התוספות שכתבו לא בעי לשנויי כי תניא ההיא בברכת מזון כדמשני ר' יוחנן דנראה לו דוחק להעמיד וכו' וניחא ליה לומר טפי דפליג ע"ש: אמנם ראיתי בשיטה מקובצת שכתב שיטה אחרת דטעמא דהני שינויי היינו דהוה קים ליה דרב לא מפליג וכלפי ליא קים ליה בר' יוחנן דלא אמרה בכל גוונא ע"ש באורך וכפ"ז ל"ק דרוח חכמים נוחה לפרש כמ"ש בשיטה מקובצת ופשוט ושם בשיטה מקובצת כתב דהכי נקיט לה הרא"ה. ואע"ג דכתב שם משם הריטב"א כמ"ש התוספות והריטב"א כתב דלא משני רב תנא ופליג אלא אגב דוחקא כמדובר לא תברא כאשר יראה המעיין וק"ל:
Letter Resh.6
ו. רב חסדא. הוזכר בירושלמי והוא היה בימי ר' יוחנן מחבר הירושלמי. הרב מהר"ר לוי ן' חביב בתשובותיו סוף סימן קכ"ו וכתב שם שכן מבואר בספר סדר הקבלה לר' אברהם בן דוד ז"ל:
Letter Resh.7
ז. ר"ש בן פזי. נראה מהתוספות בבתרא דף קמ"ט דפזי שם אשה. ומצאתי בתשובות הגאונים ז"ל כתיבת יד בסימן טו"ב וז"ל. לרבינו האיי גאון ז"ל. שאלת יואב בן צרויה למה נקרא בשם אמו ועוד שם אביו ידוע הוא כמו שכתוב ושריה הוליד את יואב אבי גי החרשים. תשובה שמתוך שהיתה אמו אחות המלך דוד נקרא על שמה לגדלהו בה. ובחכמים ר' שמעון בן פזי נקרא על שם אמו מפני שהיא בתו של רבי חייא כדמפורש בנדה דאמר מר יהודה וחזקיה טוי ופזי אחוותא וגם רבה בר חנה היא בתו של ר' חייא וגם רב יצחק בר שמואל בר מרתא היא אחות של רבי חייא דאמר מר אייבו וחנה ושילת ומרתא ור' חייא כלהו בני אבא בר אחא ברסלא עכ"ל: ומ"ש הגאון על רבה בר חנה דחנה בתו של ר' חייא אפשר דהוי ט"ס וצ"ל אחותו דהא מייתי דאמר מר אייבו וחנה אם לא שנאמר דקים ליה להגאון דר' חייא קרי שם בתו חנה כשם אחותו. אך מסוף פרק הבא על יבמתו מוכח דיהודית דביתהו דר' חייא לא ילדה אלא תרי זמני וכן מוכח מההיא דנדה על כן נראה דצ"ל אחותו. ומיהו בסנהדרין דף ה' בנסחתינו קאמר דרבה בר חנה היה בן אחי ר' חייא דקאמר לרבי עליה בן אחי יורד לבבל ומוכח דחנה אחיו של רבי חייא כמו שפירש רש"י ואהא בעי בש"ס דמ"ש על רבה אמר בר אחי ועל רב בן אחותי ע"ש. ויש סיוע לזה ממ"ש הרב קהלת יעקב בלשון חכמים אות צ"א דף קכ"ב ע"ד משם התוספות בקמא דף ס"ז ע"ש ודוק: ומ"מ עין רואה דרבינו האיי גאון אמר מר על ר"ש בן פזי דפזי אמו בתו של ר' חייא וכמ"ש התוספות דפזי שם אשה. אמנם מהזוהר הקדוש במדרש הנעלם פרשת לך לך קאמר דבן פזי על שם כלי פז ע"ש. שוב ראיתי בספר יוחסין באות יו"ד ואות שי"ן מהאמוראים דמביא דברי רש"י דפזי בת ר' חייא ורמז דברי הזוהר והכריע מהירושלמי דפזי שם אדם ע"ש ויש לדחות:
Letter Resh.8
ח. ראש בית דין הגדול הוא ראש ישיבה של ע"א. הרמב"ם פ"ד דקדוש החדש. ועיין בריש הלכות סנהדרין ופירוש המשנה לו ז"ל פ"ד דבכורות. ובסמ"ג עשין צ"ז ובהריב"ש סימן רע"א ובאר שבע סוף הוריות ע"ש:
Letter Resh.9
ט. רמז. מן התורה כתב הרב מהרש"א בספר הנחמד הליכות אלי אות תרפ"ז משם מהר"י ליאון דאע"פ שאומר רמז אינו מדרבנן אלא מדאורייתא כמ"ש רמז לעדים זוממין וכתב הרב ז"ל דמצא לו ראיה פ"ק דמ"ק רמז לציון מן התורה וכתבו שם דהוי דאורייתא עכ"ד הרב הליכות אלי ויש עוד ראיה מע"ז דף ל"ו רמז ליחוד מן התורה והוא דאורייתא ואחרי כתבי ראיתי להרב חוות יאיר דף רי"ג ע"א דהשיג על הגאון מהר"ד אופנהים דלמד ממ"ש רמז שאינו מן התורה ומייתי הני ויותר ע"ש הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב ארעא דרבנן אות תקצ"א שהביא דברי מהר"י ליאון והור"ה גבר ועיין חוות יאיר ע"ש: אחרי כתבי ראיתי להרמב"ן ז"ל בספר המצות בהשגותיו בריש שרש ג' שכתב וז"ל כבר נאמר בלשון רמז במקומות שהן מן התורה אמרו בזבחים דף י"ז רמז לטבול יום וכו' וכן אמרו רמז לעדים זוממין וכו' ובגמרא דע"ז רמז ליחוד וכו' ובספרי וכו' רמז לשיר וכו' וכן בהרבה מקומות אומרים רמז בדברים שעיקרם תורה עכ"ל וכנראה דדברי הרמב"ן הללו נעלמו מהרבנים הנזכרים דמייתו לה משם מהר"י ליאון והו"ל להביא דברי רבינו הגדול הרמב"ן. ועוד אני תמיה על מהר"י ליאון בשרש הראשון איך חשב דטעם הרמב"ן דנסוך המים מדרבנן משום דאמר רמז ועל זה הקשה דמצינו רמז מן התורה ומייתי ממ"ש רמז לעדים זוממים. הרי הרמב"ן כתב כן בשרש הג' ומייתי הא דעדים זוממים ומשאר דוכתי כנזכר. ועמ"ש בעניותנו לעיל מערכת צד"י אות י"א בס"ד:
Letter Resh.10
יוד. ר' יהודה ור' שמעון. כתוב בספר הקדוש ספר הקנה דף פ"ג ע"א ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"ש. וגם ראב"ן בספרו ריש דף קכ"ב כתב כן דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' שמעון וכן מוכח ממ"ש ראב"ן עוד דף קכ"ד. ובספרי הקטן שער יוסף דף קי"ד ע"ג הבאתי שכן כתב מרן בב"י י"ד סימן קפ"ט והרב תפארת שמואל בהגהותיו כתב שמצא לבה"ג ר"י ור"ש הלכה כר"ש ומשם נמשך להב"י עכ"ד: ואני בעניי תמהתי שם דהרי זה בבל יאמר בעד מרן דעינינו הרואות דבהרבה מקומות עצמו מספר בבית יוסף ובכסף משנה כתב דהלכה כר' יהודה כמפורש בגמרין פרק מי שהוציאוהו. וזה פלא בשנותו את טעמו. ועוד נעלם ממנו דבה"ג בדף ק"ח כתב כנסחתנו דהלכה כר' יהודה וא"כ צ"ל דמ"ש בדף ק"ך הוא לפי הירושלמי כמ"ש שם הלכות דבני מערבא. זהו אשר הקשתי שם בשערי. ועוד אני מוסיף דממ"ש מרן סימן תקפ"ב בא"ח מוכח דלא היה בידו ספר הלכות גדולות וקרוב לשמוע כי מרן השלים כל הבית יוסף מהדורא קמא בשנת ש"ב ובה"ג נדפס שנת ש"ח ומהדורא בתרא השלימה שנת שד"י ועל הרוב כשהשלים מהדורא בתרא לי"ד עדיין לא בא לידו ספר הלכות גדולות ועמ"ש בברכי יוסף שם סימן תקפ"ב. והרב בני חיי י"ד סימן קפ"ט תמה על דברי מרן בב"י שם ומה שתירץ אינו מחוור וגם הרב עצמו דחאו ע"ש: ואחר זמן רב נדפס הספר הנחמד יד מלאכי להרב החסיד הרמ"ך ובסימן תקע"ז הפליא עצה הגדיל תושיה ולפי רוב הענוה בשפלנו זכר לנו מ"ש בשערי ועמ"ש באחורי תרעא דף ק"פ ע"ג מה שרמזתי שם בקצ"ר אמיץ ובספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תמ"ג ע"ש ודוק היטב ומאי דמסיק הרב יד מלאכי דהרא"ה יחיד בדבר עיניך הרואות דיש לו חברים גדולי ישראל כמבואר ממ"ש:
Letter Resh.11
יא. ר' מאיר ור' שמעון. כתוב בספר הקדוש קנה דף פ"ג דהלכה כר' שמעון וכן כתוב בתשב"ץ למהר"ם סימן י"ח וכ"כ במבא התלמוד לרבינו שמואל הנגיד וכ"כ הרא"ש בפסקיו פרק אין מעמידין וכן אמרו בירושלמי דהלכה כר"ש וכן הוא בה"ג דף ק"ך. וכבר האריך בזה רבי"ן חסידא ביד מלאכי אות תק"פ ואני בעניי הארכתי בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ה בסימן טו"ב ע"ש באורך. ובספרי הקטן פתח עינים פ"ה דדמאי כתבתי עוד בזה על דברי הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו על דברי הירושלמי שם. ושם תמהתי על הגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו בשו"ת נודע ביהודה בי"ד סימן כ"ו דף ל"ט ע"ד שתמה על מה שכתוב במבא התלמוד ונעלם ממנו אמבוהא דספר"י ע"ש ואין להאריך ועמ"ש לעיל במערכת בי"ת אות י"א. ומבין ריסי עיני הרב שושנים לדוד סוף תרומות ניכר קצת דלא זכר דיש מערכה לקראת מערכה דיש שפוסק כירושלמי דהלכה כר"ש וטעמו דכיון דאסתפק בגמרין נקטינן כפשיטות הירושלמי האמת דמה שהשיג על ה"ע הדין עמו דאיך כותב לא דק על מי שדבריו כגמרין דהגם דנמצא מי שפוסק כירושלמי אין להשיג על מי שפוסק כגמרין. ובספר לחם משנה פירוש משניות בסופו בכללים אשר יסד כתב ר"מ ור"ש הלכה כר"מ והוא כמ"ש מהר"ם מלובלין והוא הפך השני תלמודים כמ"ש הרב יד מלאכי וכמ"ש אני הדל בברכי יוסף א"ה סימן טו"ב ע"ש באורך:
Letter Resh.12
יב. ר' יוסי קטנותא. תנן סוף סוטה למה שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים ופירש הרמב"ם בפירוש המשנה בכללם ושרשן לפי ששרש הדבר והתחלתו קטון ע"כ דבריו ז"ל: וחזה הוית להרב החסיד בי"ד הקדש יד מלאכי אות תקפ"ז שכתב דמפירוש זה של הרמב"ם הוליד הרב ספר יוחסין באות יו"ד של תנאים דא"כ יהיה אחר ר' יוסי הכהן ור' יהודה בן בבא וכו' ותולדה זו איני מכיר דלפירוש הרמב"ם היה מראשוני החסידים וכן נראה מהרב תוספת י"ט שחלוק הרמב"ם בפירושו עם רש"י ורבינו עובדיה ומאחר שכן נוליד מזה שהיה קודם ר' יוסי וכו' ואפשר דט"ס וצ"ל וא"כ יהיו אחריו ר' יוסי וכו' אלא דבירושלמי פרק המניח אמרו דהוא יוסף הבבלי ותו קשה מאי דתנן פסקו החסידים וי"ל דפסקו זמן מה והכי דייקא דלא קתני בטלו והירושלמי לשיטתיה דגריס תמציתן של חסידים זהו תורף דברי הרב יד מלאכי: ולי ההדיוט כל דבריו תמוהין דחלק עלינו השוין הבבלי והירושלמי וכתב דהוא ט"ס בספר יוחסין. ואני תמיה איך נחה דעתו לומר דט"ס הוא בדברי ספר יוחסין וצ"ל וא"כ יהיו אחריו ר' יוסי הכהן וכו' והלא שם הביא דברי הירושלמי דהוא יוסף הבבלי חבר רבי וא"כ מחכמי דור אחרון של התנאים. ולפי הגהתו הוא סותר הקודם שכתב דהוא קודם ר' יוסי הכהן תלמיד ריב"ז. ולפי הירושלמי הוא בזמן רבי ואיך הרב ספר יוחסין כותב דבר ואפכו בהעלם אחד סמיכי אהדדי בלי שום רמז. ותו אמאי לא הקשה על הרמב"ם שהוא הפך הירושלמי. תו אשתמיטיתיה להרב יד מלאכי דבברייתא בתלמודא דידן שילהי סוטה תנינן משמת אבא יוסי בן קטנותא בטלו החסידים והרי דתני בטלו הפך מאי דקאמר דדייקא דלהכי תנן פסקו ולא בטלו דאי תני בטלו הוה משמע דבטלו לגמרי משום הכי תני פסקו דלפי שעה פסקו והדר חזרו ע"ש כי השתות יהרסון דבברייתא תני בטלו חסידים. והשתא פסקו דמתניתין פירושו בטלו: אמנם הדברים פשוטים ואני תמיה כהן שדעתו יפה איך אפיק שפ"ה דהרמב"ם אמרתו צרופה ומעולם לא עלה על דעת הרמב"ם דרבי יוסי קטנותא היה ראשון לחסידים קודם תלמידי ריב"ז וגם הוא מודה דהיה אחרון החסידים וכדתנן משמת ר' יוסי קטנותא פסקו החסידים ופשיטא דהיה אחרון לכל חסידי התנאים. אלא דלא ניחא להרמב"ם לפרש כדתרגמוה רש"י ורבינו עובדיה דפירוש קטנותן של חסידים היינו קטניהם וסופם דאין זה כבוד לקרא לו שם שהוא קטן החסידים וכזה ראיתי להרב תי"ט שכתב על פירוש רש"י ורבינו עובדיה ולבי מהסס דא"כ כינוי השם שלא לכבודו. ותו יש דוחק בפירושם דמדוע ככה עשו לפתוח פה לשטן שהוא סוף החסידים וקראו לו שם זה בימיו דבשלמא התנא דקאמר פסקו החסידים קושטא קאמר דאחריו לא קם כמוהו. אמנם לקרוא לו שם זה לא אריך. זאת היתה להרמב"ם לפרש דאדרבא שם זה לכבודו שהוא היה בכלל ושרש החסידים ופירש תיבת קטנותן שרשן שהשרש בתחילתו קטון ומפני זה נקרא השרש קטן ונמצא דקראוהו קטנותא לומר שהוא משרש החסידים ומכללן ולעולם דגם להרמב"ם הוא אחרון סוף החסידים וקדמו לו הרבה ר' יוסי הכהן ור' יהודה בן בבא ור' יהודה בר אלעאי: ומה שנראה מהרב תוספת י"ט שהרמב"ם חלוק על רש"י ורבינו עובדיה כן הוא האמת והיינו בפירוש תיבת קטנותן לחוד דלרש"י ורבינו עובדיה פירושו מקטניהם וסופן ולהרמב"ם מכללם ושרשם אמנם גם להרמב"ם היה סוף החסידים. ומ"ש הרב ספר יוחסין וא"כ יהיה אחר ר' יוסי הכהן וכו' לאו מפירוש הרמב"ם הוליד כן אלא ממשנתינו גופה דקתני פסקו החסידים וכל זה דברים פשוטים ודוק:
Letter Resh.13
יג. רבנן. הרב החסיד ביד מלאכי אות ת"ר מייתי מכמה דוכתי דרבנן הם תלמידים לדעת רש"י ומתאמרא משמא דגאון בשיטה מקובצת ע"ש באורך. וגם התוספות בחגיגה דף ט"ו כתבו איכא למימר דקטנים הם אלא דאין ולאו ורפיא בידיהו משום דודאי רבנן נאמר גם על הגדולים. והרב פרי חדש בנימוקיו להלכות תלמוד תורה פ"ד כתב דסתם רבנן הוו גדולים ע"ש. והדבר ברור דתיבת רבנן יש לה שתי משמעיות ומתפרשת לפי המקום דכי קאמר רבנן דבי רב הוא על התלמידים כמו שפירש הגאון. וכן מתני לרבנן. וכיוצא פירושו תלמידים. אמנם רבנן פליגי הלכתא כרבנן וכיוצא הם גדולים:

Yair Ozen, Livorno 1792. Via Sefaria (sefaria.org), Sefaria-Export. Version source: http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156825/NLI Licence: Public Domain. Source.